הלכות קידוש החודש פרק י״ב
⏱️ Chapters
(00:00) הקדמה כללית לפרקים י"ב–י"ז
(07:30) די צענטראלע שאלה: צו מען קען זען די לבנה ליל שלושים
(08:02) די צוויי הויפט-פאקטארן פאר ראיית הלבנה
(10:31) הלכה א-ב: מהלך השמש ביום אחד – די גרונט-נומער
(16:30) הלכה ג: מען קען אליין מאכן סימנים פאר יעדע נומער
(17:26) הלכה ד: וואס דארף מען טאקע האבן גרייט – כ"ט יום, חודש, און שנה
(20:22) סימנים למהלך השמש
(21:12) גובה השמש — וואס איז דאס?
(25:17) דוגמא פון חשבון — מהלך ומקום השמש
(29:08) כללים — ווי מען רעכנט פאר אלעמאל
(30:03) דער רמב"ם'ס מעטאד: מ'קען אנהייבן פון וואו מ'וויל
(31:41) פארוואס איז דער רמב"ם מאריך דא? א מעגליכע הסבר
(32:17) דער יסוד פון דעם גאנצן חשבון: א קדמה צו א פראקטישע רעכענונג
▶ לצפייה ללא יוטיוב / Watch without YouTube ✕ חזרה ליוטיוב / Back to YouTube
📖 טקסט הפרק / Chapter Text (Sefaria) ›
סיכום השיעור 📋
סיכום פון פרק י״ב — הלכות קידוש החודש (רמב״ם)
—
הקדמה כללית צום פרק — דער רמב״ם׳ס מעטאדע אין חשבון הראייה
דברי הרמב״ם
דער רמב״ם שרייבט אין פרקים י״ב–י״ז די מסקנות — די פאקטן און נומערן וואס מען דארף כדי אויסצורעכענען צו מען קען זען די לבנה — אָן צו מסביר זיין פארוואס, פון וואו עס קומט, אדער וועלכע מחלוקת׳ן זענען דא. ער רופט די זון און לבנה “גופים קדושים.”
פשט
דער רמב״ם׳ס צוגאנג אין די פרקים פון חשבון הראייה איז אידענטיש מיט זיין מעטאדע אין כל התורה כולה: ער שרייבט נאר “הלכה פסוקה” — מסקנות אָן מקורות, אָן מחלוקת׳ן, אָן הסברים. אזוי אויך דא אין אסטראנאמיע שרייבט ער נאר די ידיעות/מסקנות וואס מען דארף כדי צו רעכענען.
חידושים און הסברות
1. “משנה” נישט “תלמוד”: דער פרק איז “משנה” — פארטיגע מסקנות. דער “תלמוד” חלק (פארשטיין פארוואס די נומערן זענען אזוי, פון וואו זיי קומען) איז א באזונדערע לימוד. דאס איז דער זעלבער פרינציפ ווי אין אלע אנדערע הלכות אין משנה תורה.
2. דער רמב״ם איז מצמצם זיך נאר צו איין שאלה: צו מען קען זען די לבנה אין א באשטימטע נאכט. ער שרייבט נישט איבער חכמת התכונה בכלל, הגם ער האלט (אין הלכות יסודי התורה און הלכות תשובה) אז עס איז א מצוה צו לערנען סייענס כדי צו דערקענען גדלות השם. די גמרא (שבת עה.) זאגט: ווער עס קען רעכענען תקופות ומזלות און טוט עס נישט — “ואת פועל ה׳ לא יביטו.” אבער דער ספר הלכות קידוש החודש איז נאר פאר דעם פראקטישן צוועק.
3. סימפליפיקעישאן: דער רמב״ם זאגט בפירוש אז ער שרייבט נישט פאר אסטראנאמען, נאר פאר פשוט׳ע מענטשן. ווען עפעס איז צו קאמפליצירט און נישט נוגע, סקיפט ער עס (צ.ב. סעקונדעס ווען זיי זענען נישט נוגע). אסאך מאל גיט ער נאר מסקנות פון א חשבון אָן צו ווייזן ווי מען קומט צו דעם.
4. ר׳ חיים קניבסקי׳ס הקדמה צו שקל הקודש: ער זאגט אז זיין פירוש טרייט צו טון אויף די אסטראנאמישע הלכות וואס די מגיד משנה און אנדערע מפרשים טוען אויף אלע אנדערע חלקי הרמב״ם: מסביר זיין פון וואו עס קומט, אויפווייזן שוועריגקייטן (ווי אז דער רמב״ם׳ס חשבון שטימט נישט פונקטליך מיט די מציאות אדער מיט אנדערע מקורות), און פרובירן תרצ׳ן.
5. “רמב״ם איז די גרינגסטע ספר אין אידישקייט”: דער רמב״ם איז אייגנטליך דער גרינגסטער ספר צו לערנען, ווייל ער שרייבט נאר מסקנות. די שוועריגקייט קומט נאר ווען מענטשן ווילן מאכן “שטיקלעך תורה” — דאס הייסט, ווען מען גייט טיפער אריין אין מקורות און קשיות. אויפ׳ן פשוט׳ן לעוועל איז עס גאר פשוט, און די מאטעמאטיק דא איז נאר פלוס, מיינוס, טיימס — מען דארף א קאלקולעיטאר נאר ווייל די נומערן זענען לאנג, נישט ווייל עס איז קאמפליצירט.
—
די צענטראלע שאלה פון די פרקים — ראיית הלבנה
פשט
די איינציגע שאלה וואס דער רמב״ם וויל ענטפערן: צו ביום השלושים (נאך 29 גאנצע טעג פון לעצטן ראש חודש) קען מען שוין זען די לבנה היינט ביינאכט (ליל שלושים = ליל ראיה), אדער ערשט מארגן ביינאכט (ליל עיבור — דער חודש איז 30 טעג). דאס איז נוגע צו בית דין — צו זיי זאלן זיצן און ווארטן אויף עדים, צו מקדש זיין דעם חודש.
חידושים און הסברות
1. קידוש על פי חשבון: דער רמב״ם האלט (וועט ברענגען אין פרק י״ח) אז מען קען אמת׳דיג מקדש זיין דעם חודש על פי חשבון אפילו בזמן הראיה, אויב מען ווייסט קלאר און עס זענען נישט געקומען עדים. דאס מאכט דעם חשבון נאך מער פראקטיש-הלכתי.
2. די צוויי הויפט-פאקטארן פאר ראיית הלבנה: כדי צו וויסן צו מען קען זען די לבנה, דארף מען וויסן צוויי זאכן — וואו די לבנה איז, און וואו די זון איז:
– די לבנה זאל זיין גענוג ווייט פון די זון אין איין ריכטונג — אז עס זאל שוין זיין א חלק פון אור הלבנה אויסגעדרייט צו אונז (גענוג פון דער מולד איז שוין פארביי, די לבנה האט שוין א שיינענדיגע חלק).
– די לבנה זאל זיין גענוג ווייט פון די זון אין אן אנדערע ריכטונג — אז דער הימל זאל זיין גענוג טונקל. ווייל אנהייב חודש איז די לבנה גאר קליין, און ווען עס איז צו ליכטיג קען מען זי פשוט נישט זען. מען דארף ווארטן ביז נאך שקיעה ווען עס ווערט אביסל טונקל.
3. ווען מען זעט די לבנה: מען זעט די לבנה ערשטע נאכט חודש אלעמאל גלייך נאך שקיעה — בערך 20 מינוט נאך שקיעה ביז בערך א שעה שפעטער. דאס איז ווייל אנהייב חודש פארט די לבנה כמעט מיט די זון, נאר אביסל “אונטערשטעליג” — זי שקע׳ט א משהו נאך שקיעת החמה. דערפאר קוקט מען אלעמאל אין מערב זייט ביי שקיעה.
4. באמערקונג: דער רמב״ם האט אליין געזאגט (אין א פריערדיגע הלכה) אז עס קען זיך מאכן אז מען זעט די לבנה אפילו פאר שקיעה אין ערשטן טאג — אבער דאס איז נישט געווענליך.
—
הלכה א-ב: מהלך אמצע השמש ביום אחד
דברי הרמב״ם
די זון גייט דורך אין איין טאג נ״ט חלקים (מעלות-מינוטן) און ח׳ שניות (סעקונדעס). דאס הייסט, אביסל ווייניגער ווי איין גאנצע מעלה פון די 360 מעלות פון דעם גלגל.
פשט
די זון באוועגט זיך ארום דעם הימל (דורך די מזלות) אין 365 טעג, אבער דער גלגל האט נאר 360 מעלות. דערפאר גייט די זון יעדן טאג אביסל ווייניגער ווי איין מעלה — גענוי 59 חלקים (מינוטן פון א מעלה) און 8 שניות (סעקונדעס).
חידושים און הסברות
1. פארוואס אביסל ווייניגער ווי א מעלה: 360 מעלות ÷ 365 טעג = אביסל ווייניגער ווי 1 מעלה פער טאג. דאס איז א פשוט׳ע סברא — 365 טעג פאר 360 מעלות מיינט אז יעדער טאג דעקט ווייניגער ווי א פולע מעלה.
2. דער רמב״ם פאראייפאכט די נומערן: באמת איז דער מהלך השמש ביום אחד נישט בלויז נ״ט חלקים און ח׳ שניות — עס זענען דא אויך שלישיות און רביעיות (ווי געלערנט אין פריערדיגע פרקים). אבער פאר איין טאג איז דער חילוק נישט נוגע, דערפאר לאזט דער רמב״ם עס אוועק. ביי צען טעג אבער קומט שוין צוריק א קליינע דיפערענץ — און דאס דערקלערט פארוואס ווען מען מולטיפלייט 10×(59 חלקים, 8 שניות) קומט נישט אויס גענוי דער נומער וואס דער רמב״ם גיט פאר צען טעג. דער רמב״ם האט אריינגערעכנט די שלישיות/רביעיות אין זיינע פארטיגע נומערן, אבער ער זאגט אונז נישט ווי ער האט דאס גערעכנט.
—
הלכה ב-ג: מהלך השמש פאר פארשידענע צייט-פעריאדן (10, 100, 1000, 10,000 טעג)
דברי הרמב״ם
דער רמב״ם גיט פארטיגע נומערן: פאר 10 טעג — דער מהלך. פאר 100 טעג — 98 מעלות, 33 חלקים, 53 שניות. פאר 1000 טעג — שארית מהלך פון 265 מעלות, 38 חלקים, 50 שניות. פאר 10,000 טעג — שארית פון 136 מעלות, 28 חלקים, 20 שניות.
“וכן אם תרצה לעשות סימנים… לשני ימים, לשלשה, לארבעה, עד עשרה… ודבר גלוי וידוע, מאחר שידעת מהלך יום אחד” — ווייסטו אלעס.
פשט
דער רמב״ם גיט פארטיגע טאבעלן פאר פארשידענע צייט-פעריאדן. ביי 1000 טעג און מער גיט ער נאר דעם “שארית מהלך” — דער רעמיינדער נאכדעם מען ציט אראפ פולע סירקלען (360 מעלות), ווייל מען וויל נאר וויסן וואו די זון שטייט אויפן הימל, נישט וויפיל מאל זי איז ארומגעגאנגען. דער רמב״ם זאגט אויך אז מען קען זיך אליין מאכן טאבעלן פאר וועלכע נומער מען וויל, ווייל אז מען ווייסט דעם מהלך פון איין טאג, קען מען אלעס אויסרעכענען.
חידושים און הסברות
1. מסקנות, נישט חשבונות: א וויכטיגער יסוד — דער פרק איז נישט געשריבן אז מען זאל לערנען ווי צו רעכענען, נאר אז מען זאל נוצן די פארטיגע רעזולטאטן. דער רמב״ם גיט נאר מסקנות (פארטיגע נומערן), נישט דעם “נמצא” (דעם רעכן-פראצעס). דאס איז אנדערש ווי ביי מולד הלבנה אין די פריערדיגע פרקים, וואו דער רמב״ם האט אויסגעלערנט דעם פראצעס אליין.
2. פארוואס 10×59:08 שטימט נישט מיט דעם נומער פאר 10 טעג: ווייל דער רמב״ם האט אין דעם 10-טעג נומער שוין אריינגערעכנט די שלישיות/רביעיות וואס ער האט אוועקגעלאזט ביי איין טאג. א לומד וואס קלערט אריין זעט דעם חילוק, אבער פאר פראקטישע צוועקן דארף מען עס נישט וויסן — מען נוצט פשוט דעם רמב״ם׳ס פארטיגע נומער.
3. שארית מהלך ביי 1000 טעג: ביי 1000 טעג האט די זון שוין געמאכט מער ווי צוויי פולע סירקלען (2×365 = 730 טעג), דער רעמיינדער פון 1000÷~365 גיט דעם שארית. מען דארף נאר וויסן וואו אויפן הימל די זון שטייט, נישט וויפיל יארן זענען פארביי.
4. קשיא: פארוואס האט דער רמב״ם געמאכט 10,000 טעג? דער רמב״ם גייט קיינמאל נישט נוצן די 10,000-טעג נומערן אין פראקטיק, ווייל ער גייט אלעמאל רעכענען מיט יארן (ווי ער זאגט גלייך דערנאך). אפשר האט ער עס געבראכט בלויז כדי אויסצולערנען ווי די מעטאדע ארבעט (ווי מען רעכנט שארית מהלך, אאז״וו), נישט פאר פראקטישע נוצן.
—
הלכה ד: וואס דארף מען טאקע האבן גרייט — 29 טעג, חודש, און שנה
דברי הרמב״ם
“וראוי להיות מוכן וידוע מהלך אמצע השמש לתשעה ועשרים יום… ולשנים עשר חודש שהן ימי שנת הלבנה בזמן שחדשיה כסדרן” — 354 טעג (שנה סדירה).
פשט
פאר פראקטישע צוועקן דארף מען גרייט האבן: (א) מהלך פון 29 טעג, (ב) מהלך פון א חודש, (ג) מהלך פון א שנת הלבנה (354 טעג ווען חדשים זענען כסדרן). דער רמב״ם גייט גלייך געבן די פארטיגע נומערן — ווען ער זאגט “וראוי להיות מוכן וידוע,” מיינט ער נישט אז דו זאלסט עס אליין אויסרעכענען, נאר ער גייט דיר עס געבן.
חידושים און הסברות
1. פארוואס דווקא 29 טעג: ווייל פון איין ראיה (זעהן די לבנה) ביז די נעקסטע ראיה איז אלעמאל גענוי 29 טעג — “שתשעה ועשרים יום גמורים מליל ראיה עד ליל ראיה של חודש הבא.” א חודש מלא (30 טעג) איז נאר א קאלענדער-ענין, אבער פאר ראיה-חשבון איז עס קיינמאל נישט מער ווי 29 טעג. דער ספק אויב מען וועט זעהן די לבנה איז נאר אויף דעם 30סטן טאג — אויב יא, איז ענימער נישט קיין ספק (מען האט שוין געזעהן).
2. שנה סדירה פלוס איין טאג: פון איין ראיה פון ניסן ביז דער נעקסטער ראיה פון ניסן איז אלעמאל א שנה סדירה (354 טעג), אדער אמאל 355 טעג. דאס איז ווייל דער אמת׳ער חודש איז אביסל מער ווי כ״ט י״ב תשצ״ג חלקים, וואס קען אמאל ברענגען אז אלע חדשים זאלן זיין מלאים, און דאן ווערט די יאר 355 טעג.
—
הלכה ד (המשך): מהלך גובה השמש (Apogee of the Sun)
דברי הרמב״ם
“נקודה אחת יש בגלגל השמש, וכן בשאר גלגלי שבעה כוכבים… שהכוכב יהיה גבוה מעל הארץ כמה וכמה… ועושה הנקודה של גלגל השמש ושאר הכוכבים חוץ מן הירח סובבות בשוה… ומהלכה — בכל עשרה ימים שניה אחת וחצי שניה שהיא שלשים שלישיות.”
פשט
חוץ פון דעם מהלך השמש גופא (וואו די זון שטייט אין הימל), איז דא נאך א פאקטאר — דער גובה השמש (apogee), דער פונקט וואו די זון איז אם ווייטסטן פון דער ערד. דער גובה רוקט זיך אויך, זייער פאמעלעך — איין מעלה אין זיבעציג יאר.
חידושים און הסברות
1. הסבר פון גובה השמש לויט דער אלטער אסטראנאמיע: לויט דעם אלטן מאדעל, די זון דרייט זיך אויף א פערפעקטע סירקל (גלגל), אבער די ערד איז נישט פונקט אינמיטן פון דער סירקל (eccentric orbit). דערפאר איז די זון אמאל נענטער און אמאל ווייטער פון דער ערד. דער פונקט וואו זי איז אם ווייטסטן הייסט גובה. דאס איז וויכטיג פאר׳ן חשבון ווייל עס אפעקטירט ווי שנעל די זון דאכט זיך צו באוועגן פון אונזער פערספעקטיוו.
2. דער גובה דרייט זיך אויך: דער גובה-פונקט בלייבט נישט אויף איין פלאץ, נאר ער דרייט זיך ארום — איין מעלה אין זיבעציג יאר. דאס מיינט אז א פולע רונדע (360 מעלות) נעמט 360 × 70 = 25,200 יאר. דאס איז וואס מ׳רופט היינט “precession.” א משל: קוק עס אן ווי א בארג וואס זיין שפיץ דרייט זיך ארום דער וועלט — כאטש דער גלגל אליין איז א פערפעקטע סירקל, פון דער ערד׳ס פערספעקטיוו זעט מען א “שפיץ” (דער ווייטסטער פונקט) וואס רוקט זיך.
3. נומערישע וואלועס פאר׳ן גובה השמש: מהלך פון 10 טעג = 1.5 שניות (סעקונדעס); 100 טעג = 15 שניות; 1000 טעג = 2 חלקים 30 שניות; 29 טעג = 4 שניות; א שנה סדורה = 53 שניות. דאס זענען זייער קליינע נומערן ווייל דער גובה רוקט זיך כמעט נישט.
—
עיקר (Epoch) — דער אנהייב-פונקט פאר׳ן חשבון
דברי הרמב״ם
“העיקר שממנו תתחיל לעולם הוא מתחלת ליל חמישי, ג׳ ניסן שנת ד׳ אלפים תתקל״ח.” מקום השמש דעמאלט: “ז׳ מעלות ג׳ חלקים ל״ב שניות ממזל טלה — סימן זגל״ב.” גובה השמש דעמאלט: “כ״ו מעלות מ״ה חלקים ח׳ שניות ממזל תאומים — סימן כ״ו מ״ח.”
פשט
דער רמב״ם שטעלט אוועק א פיקסירטן אנהייב-פונקט (epoch) פון וועלכן מ׳רעכנט אלע חשבונות. ער גיט אן וואו די זון און וואו דער גובה השמש זענען געווען אין יענעם מאמענט.
חידושים און הסברות
1. דער עיקר איז א פאקט, נישט א חשבון: דער רמב״ם שטעלט עס אוועק “כהלכותא בלי תמיא” — ווי א פאקט. מ׳דארף נאר גלויבן דעם רמב״ם אז דעמאלט איז דאס אזוי געווען, און פון דארט רעכנט מען ווייטער.
2. פארוואס דארף מען א עיקר: אלע נומערן וואס דער רמב״ם האט פריער געגעבן (מהלך פאר א טאג, חודש, יאר) זענען נאר דיסטאנצן — וויפיל די זון פארט. אבער מ׳דארף אויך וויסן פון וואו מ׳הייבט אן. דער עיקר גיט דעם סטארטינג פוינט.
3. סימנים אלס מנעמאניק טול: דער רמב״ם נוצט סימנים (מנעמאניק קאודס ווי זגל״ב, שמ״ח נ״ה, כ״ו מ״ח) כסדר דורכאויס דעם פרק. דער פוינט איז אז נומערן אליין (ווי “29, 200, 700, 3, 1”) וואלט קיינער נישט געדענקט, אבער א סימן מאכט עס געדענקבאר.
—
דוגמא פון חשבון — מקום השמש
דברי הרמב״ם
אויב מ׳וויל וויסן מקום השמש תחלת ליל שבת י״ד תמוז פון יענעם יאר — דאס איז פונקט 100 טעג נאכ׳ן עיקר. מ׳נעמט מהלך פון 100 טעג (צ״ח ל״ג) און לייגט צו צום עיקר (ז׳ ג׳ ל״ב). קומט אויס: ק״ה ל״ז כ״ה — דאס איז ט״ו מעלות ל״ז חלקים כ״ה שניות ממזל סרטן.
פשט
א פראקטישע דוגמא ווי מ׳רעכנט מקום השמש: נעם די צאל טעג פונעם עיקר, נעם דעם מהלך פאר יענע צאל טעג, לייג צו צום עיקר, און דו ווייסט וואו די זון איז.
חידושים און הסברות
1. “קבץ מין אל מינו”: מ׳לייגט צו מעלות צו מעלות, חלקים צו חלקים, שניות צו שניות — ווי שוין פריער געלערנט.
2. ק״ה = מזל סרטן: מזל סרטן איז דער פערטער מזל (נאך טלה, שור, תאומים), דאס הייסט עס הייבט זיך אן ביי 90°. ק״ה מיינט 15° אין מזל סרטן.
—
באמערקונג וועגן אומגלייכע טעג
דברי הרמב״ם
דער מקום אמצע השמש וואס קומט אויס פון דעם חשבון קען זיין אמאל תחלת הלילה בשעה לפני השקיעה אדער נאך דער שקיעה א שעה, ווייל מ׳רעכנט לויט גאנצע טעג פון 24 שעה, אבער שקיעה איז נישט אלעמאל די זעלבע צייט. זארג דיך נישט — מ׳וועט עס משלים זיין ווען מ׳קומט צום אמצע ירח.
פשט
ווייל מ׳רעכנט לויט פיקסירטע 24-שעה טעג, קען דער רעזולטאט זיין א ביסל אפ פון דער אמת׳ער שקיעה-צייט. דאס וועט קארעקטירט ווערן שפעטער ווען מ׳רעכנט דעם אמצע ירח.
חידושים און הסברות
1. דער גאנצער חשבון פון מקום השמש איז נאר א שטאפל צום אמת׳ן ציל — צו וויסן וואו די לבנה איז (ראיית הלבנה). ווען מ׳וועט צוזאמברעכן זון און לבנה, וועט מען דעמאלט אויסגלייכן דעם חילוק פון אומגלייכע טעג.
—
פלעקסיבילקייט פון עיקר — מ׳קען מאכן א נייעם עיקר
דברי הרמב״ם
“דו מוזט נישט גיין מיט מיין עיקר — דו קענסט מאכן עני אנדערע עיקר.” ווען דו ווייסט שוין וואו די זון איז אין א געוויסן טאג, קענסטו דאס נוצן אלס נייעם עיקר. “הרשות בידך.” מ׳קען אנהייבן דעם חשבון פון אנהייב פון א מחזור, אדער פון א באשטימטע הונדערט יאר.
פשט
דער עיקר פון ג׳ ניסן ד׳תתקל״ח איז נישט מעכב — יעדער באקאנטער פונקט קען דינען אלס עיקר. דער חשבון בלייבט דער זעלבער, ווייל מ׳רעכנט אלץ רעלאטיוו. מ׳קען דעם עיקר שטעלן וואו מ׳וויל — פריער אדער שפעטער פון דעם רמב״ם׳ס עיקר — און דער רעזולטאט וועט זיין דער זעלבער.
חידושים און הסברות
1. דער רמב״ם׳ס מעטאד אין דעם הלכה: פריער האט דער רמב״ם גערעכנט מיט צען טויזנט טעג (גאנצע טעג), יעצט רעכנט ער מיט שנים פשוטות. ער דערקלערט אז מ׳דארף וויסן וועלכע טיפ יאר יעדע יאר איז געווען — שנה סדורה (354 טעג), שנה שחודשיה שלימים (איין טאג מער), שנה חסרה (איין טאג ווייניגער), שנה מעוברת (29, 30, אדער 31 טעג מער פון א שנה סדורה). מ׳לייגט צו אדער נעמט אפ לויט וויפיל יארן ס׳איז געווען, און מ׳קומט אן צו דער געוואונטשענער צייט.
2. פארוואס איז דער רמב״ם מאריך אין דעם ענין — א וויכטיגער חידוש: דער רמב״ם האט באוואוסטזיניג געמאכט א נייע עיקר — אנשטאט צו רעכענען פון בריאת העולם (דער מולד בהר״ד אדער תקופת ניסן הראשונה), ווי די גמרא רעכנט, האט דער רמב״ם אנגעהויבן פון א שפעטערדיגע צייט. דאס קען ארויסרופן א טענה: פארוואס האט דער רמב״ם געביטן דעם עיקר פון דער גמרא? דערפאר איז דער רמב״ם מאריך צו באווייזן אז מ׳קען צוריקרעכענען (בעקווארדס) — אז מ׳קען פון זיין עיקר צוריקגיין ביז בריאת העולם און וויסן וואו די זון איז געווען דעמאלט. דאס באווייזט אז ס׳איז קיין סתירה נישט צו דער גמרא — ס׳איז בלויז א פראקטישע בקיצור׳דיגע שינוי, נישט א מהותדיגע.
3. אן אלטערנאטיווע הסבר פארוואס מ׳וואלט געוואלט א נייע עיקר: גאנץ פראקטיש — פאר א געוויסע צורך איז גרינגער צו ארבעטן מיט א נומער וואס איז “עוון” (גלייך), וואס קומט אויס אויף אן אנדערע צייט. ס׳איז א ריין פראקטישע זאך, נישט קיין אידעאלאגישע.
4. פראקטישער נוצן: ווען מ׳האט שוין אויסגערעכנט מקום השמש פאר היינט, קען מען פון היינט אנהייבן רעכענען ווייטער, אנשטאט אלעמאל צוריקצוגיין צום אריגינעלן עיקר.
5. דער יסוד פון דעם גאנצן חשבון: דער גאנצער חשבון איז א קדמה צו א פראקטישע רעכענונג. עס ארבעט נאר אויב מ׳נעמט אן דעם רמב״ם׳ס פרעמיסן — אז די זון איז געווען אין דעם פלאץ אין יענער צייט, און זי גייט יעדן טאג א באשטימטע שיעור. פון דארט מאכט מען פלוס אדער מינוס, און מ׳קומט אן וואוהין מ׳דארף.
6. דער זעלבער פרינציפ גילט פאר ירח און שאר כוכבים: דער רמב״ם זאגט אז דעם זעלבן מעטאד קען מען אנווענדן פאר דער לבנה און אנדערע שטערן, אויב מ׳ווייסט זייער מהלך.
—
סיום: מיט דעם ווערט אפגעשלאסן פרק י״ב פון הלכות קידוש החודש — דער פרק וואס שטעלט אוועק דעם יסוד פון מהלך אמצע השמש, מהלך גובה השמש, דעם עיקר, און ווי מ׳רעכנט מקום השמש פאר א באשטימטן טאג.
תמלול מלא 📝
הלכות קידוש החודש, פרק י״ב — הקדמה לחשבון ראיית הלבנה
הקדמה כללית לפרקים י״ב–י״ז
דער רמב״ם׳ס דרך אין די פרקים פון חשבון הראייה
רבותי, אונז לערנען מיר די הייליגע ספר משנה תורה פון די הייליגע איד ר׳ משה בן ר׳ מיימון, חכם המפורסם, צדיק יסוד עולם, צדיק אמת. און אונז לערנען הלכות קידוש החודש, און אונז לערנען פרק י״ב. מ׳גייט לערנען וועגן די הייליגע זון און די הייליגע לבנה. מ׳גייט שוין יא זיין אזא הייליגע מוד. ווי דו זאגסט אז דער רמב״ם רופט זיי… יא, גופים קדושים. דאס איז דא א פלאץ וואס ער רופט זיי. יא.
לאמיך זאגן בערך, ווייל דא, אזוי ווי דער רמב״ם האט שוין געמאכט זיין הקדמה בעצם צו וואס ער טוט דא אין די אלע פרקים ביז פרק י״ז, האט ער שוין געזאגט בעצם פריער אין די פריערדיגע פרק וואס ער טוט, אבער יעצט אז מיר גייען זאגן געוויסע הקדמות פאר די עצם חשבון, וועל איך זאגן בקיצור וואס איך זאג נאך פון דער הייליגער רמב״ם המבואר פון רבי… איך ווייס נישט וואס ער הייסט, לובאוויטשע? ניין, לומענגל האט געמאכט א ספר רמב״ם הארוך. און דער רמב״ם מבואר, שטייט, ווייס איך נישט ווער איז דער מחבר, ס׳איז מסתמא א טיעם, ס׳איז פון די ליובאוויטשעס, הייסט מען אדירות חיטריק, אבער זיי האבן געשריבן א שיינע הסבר אויף אופן פשוט אויף הלכות קידוש החודש. און איך זאג נאך בערך וואס איך האב פארשטאנען פון די נושא דא אזא זאך.
דער רמב״ם׳ס מעטאדע: משנה, נישט תלמוד
אונז האבן געלערנט, אונזער רמב״ם האט שוין געזאגט אין די פריערדיגע פרק, אז אונז זענען, ס׳איז דא אוודאי א גרויסע חכמת התכונה, א גרויסע חכמה פון וויאזוי די וועלט ארבעט, וואס ווער ס׳איז נישט קוריסט וועגן דעם איז נישט קיין רוחו נכונה ודעתו, וואטעווער ס׳זענט אווער דער, לבו טעה ולדעת החכמה. דאס איז אמת.
ועם כל זה, דער ספר הלכות קידוש החודש איז נישט געשטעלט צו מסביר זיין די אלע מהלכי הכוכבים פון כל התורה כולה פון די גאנצע וועלט. דאס איז אוודאי א גרויסע ענין צו לערנען. און דער רמב״ם זאגט אז ס׳איז א מצוה, אין יסוד התורה און אין הלכות תשובה זאגט דער רמב״ם אז ס׳איז א מצוה, יעדער איד זאל זיך פארנעמען, יעצט קומט אן עשרת ימי תשובה באלד, צו לערנען מער סייענס, דורכדעם צו וויסן גדלות השם. די גמרא זאגט אז ווער ס׳קען רעכענען תקופות ומזלות ואינו מחשב, עליו הכתוב אומר ואת פועל ה׳ לא יביטו, ער וויל נישט קוקן אויף די פעולות פון דער אייבערשטער.
אבער, עם כל זה, דער רמב״ם׳ס ספר איז נישט אויף די גאנצע זאך, נאר אויף די איין מצומצמ׳דיגע זאך וואס איך האב געזאגט פריער, איך מיין ער גייט עס זאגן דא אויך אין דעם פרק נאכאמאל, צו וויסן די תירוץ פאר איין שאלה.
מיר האבן געלערנט נעכטן אז ווען מ׳לערנט עניטינג דארף מען אלעמאל האלטן פאוקוס צו וויסן וואס מ׳וויל וויסן, ווייל נישט אלעמאל קען מען דאך לערנען כל אדם כולו אויף איינמאל און מ׳קומט ערגעץ נישט אן. סאו דא וויל דער רמב״ם וויסן די תירוץ אויף איין שאלה, וואס איז ווען מ׳קען זען די לבנה. דאס איז די גאנצע.
דער רמב״ם׳ס ציצום: נאר וואס איז נוגע לענין
ער קען זאגן אזוי, אז א אידישער חכם דארף וויסן אלע חכמות השמים, אבער אין סנהדרין האט מען לכל הפחות דאס געדארפט זיכער וויסן, הלכות קידוש החודש. ווי שטארק… ס׳איז דא א חלק אסטראנאמיע וואס יעדער דיין אין סנהדרין האט געמוזט וויסן. לכאורה, ווי שטארק מ׳וואלט עכט געדארפט וויסן, האבן מיר שוין גערעדט, ס׳איז נישט קלאר.
וועגן דעם איך גיי א גאנצע צייט צוריק אז די ריזן פארוואס דער רמב״ם איז אזוי פארקאכט, און עס איז יא וועגן די חכמה שבו, אבער פון לענדער דעם איז ער מורא׳דיג מצמצם צו וויסן נאר די חלק וואס איז נוגע צו דאס.
יעצט, וועל איך זאגן נאך א חידוש, א וויכטיגע זאך. נישט נאר אז דער רמב״ם איז זיך מצמצם נאר צו זאגן דעם חלק הנוגע לענין החשבון, צו וויסן צו מ׳קען היינט זען די לבנה, ממילא צו די בית דין זאלן זיצן, אדער צו זיי זאלן מקדש זיין די עדים, אדער ער האט געברענגט אז מ׳גייט זען אין פרק י״ח אז דער רמב״ם האלט אז מ׳קען אמת׳דיג מקדש זיין על פי החשבון אפילו בזמן ראיה, אויב מ׳ווייסט קלאר און ס׳איז נישט געקומען קיין עדים, קען זיין אז מ׳קען מקדש זיין על פי חשבון אפילו. די אלע זאכן.
דער רמב״ם׳ס דרך הלימוד: אזוי ווי אין כל התורה כולה
אפילו דאס האט ער נישט מסביר געווען, האט ער געטון בעצם אזוי ווי דער רמב״ם טוט אין כל התורה כולה. איז דער רמב״ם׳ס דרך הלימוד וואס ער לערנט אונז אויס די סייענס, איז די זעלבע דרך הלימוד וואס ער לערנט אונז אויס גמרא און הלכות פון אלע זאכן.
דהיינו, אז ער זאגט אונז נישט, ער הייבט אונז נישט אן צו מסביר זיין די פארוואס און וויאזוי מ׳ווייסט און די אלע מחלוקת׳ן וואס זענען דא, און ווער זאגט אזוי און ווער איז גערעכט וכו׳. ער איז נישט אינטערעסירט אז זיי זאלן דאס פארשטיין, ס׳וועט אוודאי דאס זיין די שליש בתלמוד, מ׳דארף דאס לערנען, אבער יעצט לערנען מיר משנה.
סאו דאס האט דער רמב״ם אויך געשריבן בתור משנה, וואס ס׳שטייט נאר די ידיעות, המסקנות הידיעות וואס מ׳דארף וויסן כדי צו קענען רעכענען. אוודאי, די רעכענען וואס דער רמב״ם זאגט אין מצוה, דאס מוז מען אליינס רעכענען, ווייל יעדע חודש איז אן אנדערע חשבון.
דער רמב״ם האט נישט געמאכט פלעין א טשארט פון יעדע חודש אז ס׳איז כפול הדורות ווען מ׳קען זען די לבנה. ער האט געמאכט א לוח, אבער א לוח כללי איז נישט קיין לוח פרטי. ניין, ער האט יא געמאכט א לוח, ווייל וואס ער מאכט דא איז בעיסיקלי לוחות, נאר די לוח איז חשבונות. בערך אזוי ווי ס׳איז דא א לוח אין די פריערדיגע פרקים אויף ווען די חודש גייט זיין, און ס׳שטייט פון שרייבן שנת תשפ״ו, און אזוי שרייבט ער אז ס׳איז דא א מחזור פון ניינצן יאר און ס׳קומט אויס וכדומה.
די זעלבע זאך איז דא. ער שרייבט געוויסע כללים פון פאקטן, ער שרייבט נישט וויאזוי מ׳ווייסט זיי און ווער זאגט און אזוי ווייטער, וואס בעיסד אויף דעם קען מען פשוט צוזאמרעכענען וואס ער גייט אויסרעכענען צום סוף פון די חשבון וויאזוי מ׳ווייסט צו מ׳קען זען די לבנה. סאו דאס איז די גרויסע, אזוי ווי קיצור, אדער הלכה פסוקה וואס דער רמב״ם טוט אפילו אין די הלכות.
די מפרשים׳ס דרך: מסביר זיין די מקורות
און די אלע מפרשים, בעצם, כ׳האב געזען ר׳ חיים קניבסקי׳ס הקדמה וואס מיר האבן פריער געלערנט צו זיין ספר שקל הקודש, זאגט ער אז דאס איז בעצם וואס ער טרייט צו טון אין זיין פירוש אין רוב פון די הלכות, צו מסביר זיין אזוי ווי די אלע מפרשים טוען אלע חלקי הרמב״ם, צו מסביר זיין אזוי ווי דער מגיד משנה, צו מסביר זיין די פאר אויף אויס, פון וואו קומט עס?
יא, נאכדעם איז שווער, ס׳איז דא שווערער, דער רמב״ם זאגט זאכן וואס שטימען נישט, ס׳איז דא שווערע רמב״ם׳ס אין די הלכות אויכעט. דאס הייסט, די זעלבע סארט שוועריגקייט, אז לכאורה, אז מ׳קוקט אריין אין די מציאות אדער אין די מקורות, זעט מען אז ס׳שטימט נישט פונקטליך זיין חשבון וכדומה, אזעלכע סארט פראבלעמס.
אבער אונזער דרך הלימוד איז קודם צו טון וואס דער רמב״ם האט געוואלט אונז טון.
די פשטות פון די מעט אין די פרקים
סאו ממילא האבן אונז בעצם די אלע פרקים שוין די גרינג, ווייל אסטראנאמיע און מעט איז אפשר שווער, אבער די מעט וואס דער רמב״ם מאכט דא איז אלעס פשוט׳ע מעט פון פלוס מיינעס טיימס. ס׳איז גארנישט, מ׳דארף א קאלקולעיטאר אבער נעמען א פען, ווייל ס׳איז לענגערע נאמבערס, מ׳קען עס נישט טון אין קאפ. אבער ס׳איז נישט קאמפליצירט, אסאך מאל סקיפט ער בפירוש.
ווי ער האט געזאגט, ווען ס׳איז צו קאמפליצירט און ס׳איז נישט נוגע, סקיפט ער עס בפירוש. יא, around numbers, אדער around מיינט ער נעמט ער לערנט אראפ די קלענערע לעוועלס, אזוי ווי די סעקונדעס, זאגט ער אונז נישט אמאל אויב ס׳איז נישט נוגע וכדומה. און ער זאגט אונז אסאך מאל די מסקנות פון א געוויסע חשבון, וואס ער זאגט נישט אפילו וויאזוי ער זאל אנקומען צו די חשבון. ער זאגט נאר, אויב דו ווילסט רעכענען צו מ׳קען זען די לבנה, וועסטו נוצן די נאמבער. פארוואס די נאמבער? אזוי האט דער רמב״ם געזאגט.
“רמב״ם איז די גרינגסטע ספר אין אידישקייט”
סאו, ס׳איז גאנץ גרינגע פרקים באמת, ס׳איז אסאך גרינגער ווי רוב אנדערע פרקים אין די רמב״ם. דאס הייסט, בעצם אזוי גרינג ווי אלע פרקים, ווייל דער רמב״ם זאגט די מסקנות. סאו, אונז וועלן לערנען פשוט וואס ס׳שטייט. מאכט סענס? מ׳דארף זיך נישט טיף אריינלייגן. איך זאג עס, יא, מ׳דארף פשוט מאכן די… ס׳איז זייער סימפל בעיסיקלי וואס דער רמב״ם האט געטון. סאו זיכער דער פרק איז דאך אלץ זייער סימפל.
ס׳ווערט נאר ממש קאמפליצירט אסאך שפעטער ווען מ׳קומט צו פרק י״ז, וואס דעמאלטס קומט די עקשועל חשבונות וואס מ׳דארף מאכן. אבער אפילו דעמאלטס, זאגט ער, דער רמב״ם האט געטון זיין בעסט אז ווער געזאגט ס׳זאל זיין… ווי האט ער גערופן די פריערדיגע פרק? פאר ווער ס׳איז נישט רגיל, דער רמב״ם זאגט קלאר, איך מאך עס נישט פאר דער וואס איז אן אסטראנאם. דער וואס איז אן אסטראנאם, ער טוט אפגעקומען קשיות אויפ׳ן רמב״ם. דער רמב״ם מאכט עס פאר פשוט׳ע יעדן.
סאו, יעצט לאמיר… סאו, דאס איז אן הקדמה צו די דרך פון די פרקים, און כדי עס אויסצוזאגן פאר דעם עולם ביי סיקרעט אז ס׳איז גאר גרינג. ס׳איז נאר שווער אזוי ווי גאנץ רמב״ם. רמב״ם איז די גרינגסטע ספר אין אידישקייט, עווער. ס׳איז נישטא קיין איין אידיש ספר אין די וועלט וואס איז גרינגער צו לערנען פון רמב״ם. און עם כל זה, אין די שיעור הערט מען אלץ פון הארבע רמב״מ׳ס. פארוואס? ווייל מענטשן, אידן האבן עפעס א תאוה אז ס׳זאל זיין שווער, ווייל דעמאלטס קען מען מאכן שטיקלעך תורה. יא.
די צענטראלע שאלה: צו מען קען זען די לבנה ליל שלושים
סאו יעצט, לאמיך זאגן א זאך אין נאך אקדמה וואס מיר האבן אויך פארשטאנען פריער. יעצט, וואס דארף מען וויסן? זיי האבן געזאגט אז זיי האבן נאר איין שאלה, און די שאלה איז צו, דער רמב״ם גייט עס זאגן קלאר, צו די דרייסיגסטע טאג, דאס הייסט צו נאך ניין און צוואנציג גאנצע טעג פון די לעצטע מאל וואס ס׳איז געווען א נייע לבנה, צו היינט ביינאכט קען מען זען די לבנה, אדער נאר מארגן ביינאכט. דאס איז די גאנצע שאלה.
רייט, צו בליל ראיה אדער בליל עיבור, צו דער חודש דארף זיין ניין און צוואנציג טעג אדער דרייסיג טעג. רייט, היינט מאכט מען מיט א חשבון, אבער ווען מ׳האט געמאכט על פי ראיה האט מען געדארפט דאס וויסן.
די צוויי הויפט-פאקטארן פאר ראיית הלבנה
יעצט, כדי דאס צו וויסן, דארף מען וויסן בעיסיקלי צוויי זאכן. דאס איז וואס דער רמב״ם גייט אונז אויסלערנען. ס׳איז דא באמת זייער אסאך זאכן וואס מ׳קען אריינלייגן אין די חשבון, אבער דער רמב״ם האט געמאכט זייער א סימפליפיקעישאן. מ׳דארף וויסן בעיסיקלי צוויי זאכן.
די כלל: ווען און וואו מען זעט די לבנה
סאו מ׳דארף וויסן די כלל הדבר. אז די לבנה, די ערשטע נאכט וואס מ׳קען איר זען, זעט מען איר אלעמאל גלייך נאך די שקיעה, אז בערך צוואנציק מינוט נאך די שקיעה, זאגט דער רמב״ם, און ביז בערך א שעה שפעטער, אדער ווענדט זיך, ביז ס׳וועט זיין א חלק פון די חשבון. ווייל אזוי, לאמיר נישט זאגן די ריזן פארוואס, איך זאג נאר א פאקט.
די לבנה זעט מען נישט אין די זעלבע פלאץ פון הימל א גאנצע חודש, ס׳איז דארט א שקיעה און א זריחה, און די סדר איז אנהייב חודש אלעמאל פארט עס כמעט מיט די זון. אביסל אונטערשטעליג פון די זון, סאו מ׳זעט עס נאך אביסל פאר די שקיעת הלבנה, וואס איז א משהו נאך שקיעת החמה. שטימט?
דאס איז אנדערע ווערטער, אויב איינער וויל גיין זוכן די לבנה די ערשטע טאג חודש, וועט ער גיין ביי די שקיעה און קוקן אין מערב זייט צו זען צו ער קען עס זען. דאס איז דער כלל.
די צוויי פאקטארן: גרייס פון די לבנה און ווייטקייט פון די זון
יעצט, אויב אזוי, דארף מען וויסן אז ס׳זענען דא צוויי בייסיגע זאכן וואס איז נוגע צו מ׳קען זען די לבנה.
איינס איז אז די לבנה איז שוין גענוג גרויס, און אנדערע ווערט עס שוין גענוג ווייט פון די זון און די הימל, וואס איז נישט גלייך ביי די קיבוץ וואס מ׳קען עס נישט זען. ס׳איז שוין דא א חלק פון די אור פון די לבנה וואס איז אויסגעדרייט צו אונז, וואס שיינט צו אונז.
און די צווייטע זאך, וועגן דעם איז נוגע אמת׳דיג די זון וואס ער זאגט אונז יעצט, אבער ביידע. די צווייטע זאך איז אז מ׳דארף וויסן אז ס׳זאל זיין גענוג ווייט פון די זון אין אן אנדערע וועג. מ׳וועט זען שפעט פונקטליך אין וועלכע צוויי וועגן אונז רעדן דא ווייט פון די זון, איינס איז דער וועג און איינס איז יענער וועג.
פארוואס? פאר א פשוט׳ע זאך, ווייל אזוי ווי אינמיטן טאג געווענליך זעט מען נישט די לבנה. פארוואס? פשוט ווייל ס׳איז צו לעכטיג, און בפרט אנהייב חודש. אמאל אינמיטן חודש קען מען עס יא זען אויב ס׳איז ווייט פון די זון און ס׳איז נישט צו לעכטיג. אבער בפרט אנהייב חודש איז דא גאר א קליינע לבנה, און ווען ס׳איז אינגאנצן לעכטיג קען מען עס פשוט נישט זען.
ממילא דארף מען ווארטן אז ס׳זאל ווערן אביסל טונקל. הגם טעארעטיקלי, און ס׳מאכט זיך אפשר אמאל אז מ׳קען זען די לבנה אפילו פאר די שקיעה אין די ערשטע טאג. דער רמב״ם האט דאך געזאגט אזא הלכה אז פאר נאכט, יא, ס׳קען זיך מאכן. אבער געווענליך קען מען נישט.
איז ממילא דארף מען וויסן אויסצורעכענען צו ס׳גייט זיין טונקל די נאכט. און די אנדערע בערטער ווי לאנג די שקיעה גייט נעמען, מיט דעם וויאזוי מ׳רעכנט דאס, צו וויסן צו מ׳גייט קענען זען די לבנה.
די מסקנה: מען דארף וויסן וואו די לבנה און וואו די זון
סאו בעיסיקלי, צו גרייט צו וויסן די ידיעת ראית הלבנה, דארף מען וויסן וואו די לבנה גייט זיין און וואו די זון גייט זיין.
פרק יב: מהלך אמצע השמש – ווי שנעל פארט די זון
הלכה א-ב: מהלך השמש ביום אחד – די גרונט-נומער
Speaker 1:
אקעי? שטימט? די ערשטע זאך וואס מ׳דארף וויסן אויב אזוי, איז ווי ווייסט מען וואו די זון גייט זיין, דארף מען וויסן ווי שנעל פארט די זון. די זון פארט דאך ארום די גלגל יעדע יאר, אזוי ווי מ׳האט דאך געלערנט פריער. דארף מען וויסן ווי שנעל ס׳פארט יעדן טאג, וועסטו רעכענען וואו ס׳איז.
און דער רמב״ם האט געמאכט זייער גרינג די חשבון, אזוי ווי זיי האבן געזאגט אין די פריערדיגע חלק, אזוי ווי מ׳האט געטון ביי די מולד, אז דער רמב״ם האט דיר געזאגט אז איך קען אנהייבן פון א געוויסע טאג און דיר זאגן וואו די זון איז געווען יענעם טאג, נאכדעם וועסטו פשוט מאכן פלאס, לויט וויפיל ס׳גייט יעדן טאג און יעדן חודש און יעדע יאר, וועסטו וויסן צוצולייגן, און אזוי ווי מ׳האט אויסגעלערנט אין די פריערדיגע פרק, וויאזוי צו מאכן די חשבונות, וויאזוי צו מאכן די פלאס מיט די רעמעינדערס, און וויאזוי צו מאכן ווען ס׳ווערט מער ווי דריי הונדערט און זעכציג וכו׳. דעטס אלע, די הול טינג דעטס אין די פרק.
זאגט דער רמב״ם אזוי, יא? ווי סאך גייט די הימל אויף די… ס׳פארט די לבנה אויף די… ס׳איז די זון אויף די הימל ביום אחד. דאס א טאג איז ארבעה עשרה שעות. יא. זאגט דער רמב״ם, איך וועל דאך זאגן די נאמבער. ס׳גייט דורך תשעה וחמשים חלקים.
וואס איז די תירוץ? ער האט אונז אויסגעלערנט אין די פריערדיגע פרק אז ס׳איז דא… ניין, ס׳איז דא דריי הונדערט זעכציג דעגריס, מ׳רופט איין די קרימע מעלות, און יעדן טאג גייט עס אביסל ווייניגער ווי איין גאנצע מעלה, ווייל יעדע מעלה צוטיילט זיך אויף זעכציג חלקים. און אונז האבן מיר געלערנט אז די זון, דו קענסט טראכטן דאס פשוט, אז דו קענסט טראכטן אז די זון גייט ארום די וועלט אין די מזלות, יא, אין דריי הונדערט און פינף און זעכציג טעג, און מעלות זענען דא דריי הונדערט און זעכציג. קומט אויס אז ס׳גייט אביסל סלאוער ווי א מעלה. ווי זאך איז דאס פונקטליך? ניין און פופציג חלקים, און פון די חלקים נאך אכט סעקונדעס. דו קענסט עס רופן מינוטן, ווייל ס׳איז זעכציג פון אכט מעלה און אכט סעקונדעס, און די סימן איז א טייך.
מהלך השמש לעשרה ימים, למאה ימים, לאלף ימים
נישט צען, ניין, כמעט צען. און… ריין. איין און פופציג חלקים, און… און דריי און צוואנציג סעקונדעס. און ס׳האט א סימן, און איך גיי נישט אריינגיין נאר אין די קשיא, וועסטו רעכנען וועסטו זען אז ס׳איז געווארן אביסל לענגער דא, ס׳שטימט נישט פונקטליך די מאפ.
חידוש: דער רמב״ם האט פאראייפאכט די נומערן
און דאס איז איינע פון די פלעצער וואו דער רמב״ם האט געמאכט סימפלער. דאס הייסט, וויבאלד אמת׳דיג איז די מהלך השמש בן צעיר ביום אחד איז נישט נאר נ״ט חלקים און ח׳ שניות, ס׳איז אמת׳דיג דא אויך שלישיות און רביעיות, אזוי ווי מיר האבן געלערנט פריער אז ס׳איז דא דאס, אבער ואין טאג איז עס נישט נוגע. און ביי איין טאג איז נישט געווען, האט עס נישט דער רמב״ם נישט געזאגט. אבער ביי צען טעג… רייט.
חידוש: דער רמב״ם גיט מסקנות, נישט חשבונות
אבער ער זאגט אונז אפילו נישט דאס, ווייל דער רמב״ם איז מטרה דא נישט אונז זאלן וויסן צו מאכן די חשבונות. ער זאגט אונז נאר די מסקנות. דו קענסט דאס נוצן. אויב דו ווילסט וויסן צען טעג שפעטער, וועסטו גלייבן דעם רמב״ם, וועסטו האבן די ריכטיגע נומער. מער ווייניגער, איך ווייס דאך. ער זאגט עס אפילו נישט דא, ער זאגט דיר נישט אפילו וויאזוי צו מאכן די מעט. ער זאגט דיר נאר די מסקנא.
אין אנדערע ווערטער, די פרק דארף מען לערנען בתור מסקנות, נישט בתור נמצא. איז נישט, ממילא זאלסטו רעכענען, אז איך האב דא אביסל גערעכנט, איך האב געוואלט זען ווי ס׳קומט אויס. אבער דער רמב״ם וויל נישט, דאס איז דיין דפקא דא. פאר מענטשן וואס האלטן נישט ביים דאס צו רעכענען, ער וויל נישט מאכן 10×59. ער וויל מאכן 10×591, וואלט דער רמב״ם דאך גלייך געדארפט פארענטפערן, אבער ס׳שטימט דאך נישט, און ער וועט דיך מסביר זיין. ניין, דער רמב״ם וויל אז דו זאלסט פשוט קוקן אין דער רמב״ם׳ס ליסט, איין טאג וועסטו רעכענען 598. צענטיג טעג וועסטו רעכענען תנא כ״ג.
איינער וואס קלערט אריין זעט אז דא איז סודענלי צוריקגעקומען נאך. יא, די למדים וועלן דאס וויסן, אבער דאס פאר צו וויסן צו רעכענען דארפסטו נישט דאס וויסן, ווייל דער רמב״ם׳ס נאמבערס גייען דיר העלפן פאר וואס דו דארפסט טון.
ער זאגט פשוט ווי ווייט די זון גייט אין איין טאג, אין צען טעג, אין הונדערט טעג. יא? זאגט דער רמב״ם, זאג עס אויף נאמבערס, ווייל קיינער ווייסט נישט דאס נאמבער. אכט און ניינציג מעלות, דריי און דרייסיג חלקים, און דריי און פופציג סעקונדעס. דאס איז ווי ווייט די זון פארט אין הונדערט טעג.
מהלך השמש לאלף ימים – שארית מהלך
אין טויזנט טעג. יעצט, ביי טויזנט טעג זאגט ער נישט די מהלך, נאר ער זאגט שארית מהלך. פארוואס? ווייל זיי האבן דאך געלערנט אז טויזנט איז מער ווי דריי הונדערט פינף און זעכציג. נאך דריי הונדערט פינף און זעכציג הייבן זיי זיך אן צוריק קיין פון זעה, ווייל ס׳איז דאך פאר אין א סירקל. ממילא דארפן זיי נאר רעכענען וויפיל די רעמעינדער איז ווען דו צוטיילסט טויזנט אויף דריי הונדערט פינף און זעכציג. איך וויל נאר וויסן וואו ס׳איז אין הימל. איך וויל נישט וויסן ווי זאך צייט ס׳איז פון דריי יאר צוריק.
רייט, קומט אויס. נישט צולייגן. קומט אויס, ס׳בלייבט צוויי הונדערט. וואס הייסט? אין די טויזנט טעג איז עס געגאנגען אויסער די פול סירקל צוויי מאל, איז עס געגאנגען נאך מסעמא חמש ושישן מיילעס. און אכט און דרייסיג חלקים און פופציג סעקונדעס. דאס הייסט, אויב דו ווייסט וואו די זון איז געווען טויזנט טעג צוריק, לייגסטו צו די נאמבער, ווייסטו וואו ס׳איז היינט.
די זעלבע זאך פאר צען טויזנט טעג. פאר צען טויזנט טעג, זאגט דער רמב״ם, קומט אויס הונדערט און זעקס און דרייסיג מיילעס. סארי. אכט און צוואנציג חלקים און צוואנציג סעקונדעס. און אזוי זאגט דער רמב״ם, ועל דרך זה קענסטו מאכן די מעט וועלכע נאמבער דו ווילסט.
און וואס איז די מטרה פון די גאנצע זאך? גארנישט. אז דו ווייסט א יום וואס דער רמב״ם גייט רופן עיקר, ווי הייבט מען אן, וועסטו צולייגן דאס, וועסטו וויסן וואו די זון איז היינט.
הלכה ג: מען קען אליין מאכן סימנים פאר יעדע נומער
Speaker 1:
זאגט דער רמב״ם, יא, דער רמב״ם האט דאך יעצט געמאכט סימנים וואס איז גרינג, רייט? די זעלבע זאך קענסטו אליין מאכן סימנים. ער האט געמאכט סימנים אויף הונדערט טעג און אויף צען טויזנט טעג און אזוי ווייטער, אבער דו קענסט מאכן סימנים אויף וועלכע נאמבער דו ווילסט, שני ימים, לשלשה, לארבעה, עד עשרה. יא, ווייל דעם האסטו דאך נישט געמאכט. דער רמב״ם האט נאר געזאגט פון צען, אבער, זאגט דער רמב״ם, קענסטו מאכן פונקט אזוי גרינג פאר צוואנציג, פאר צוויי, פאר דריי, וכדומה. אדער ווילסטו מאכן פאר צוואנציג, פאר דרייסיג, פערציג, ביז הונדערט, וואס ער האט נישט געמאכט. ודבר גלוי וידוע, מאחר שידעת מהלך יום אחד, ווייסטו אלעס.
קשיא: פארוואס האט דער רמב״ם געמאכט עשרת אלפים יום?
יעצט זאגט דער רמב״ם, וועלכע נאמבערס דארפסטו עכט האבן? ס׳איז אינטערעסאנט, ווייל דער רמב״ם האט פריער געמאכט צען טויזנט טעג, און ער גייט קיינמאל נישט נוצן די צען טויזנט טעג נאמבערס, ווייל ער גייט אלעמאל גיין מיט יארן, אזוי ווי ער זאגט יעצט. איך ווייס נישט פארוואס ער האט געמאכט די פריערדיגע נאמבער. אפשר האט ער פשוט געוואלט אויסלערנען וויאזוי די מעט ארבעט? איך ווייס נישט.
הלכה ד: וואס דארף מען טאקע האבן גרייט – כ״ט יום, חודש, און שנה
Speaker 1:
זאגט דער רמב״ם, וואס דארפסטו אלעמאל געדענקען איז אזוי: וראוי להיות מוכן וידוע מהלך אמצע השמש לתשעה ועשרים יום, ווי סאך די זון גייט אדורך אין ניין און צוואנציג טעג. און, ס׳טייטש, זאלסט וויסן וויפיל די זון גייט אדורך אין א חודש, און וויפיל די זון גייט אדורך אין א יאר, אין א יאר פון די לבנה, נישט פון די זון. שהן ימי שנת הלבנה בזמן שחדשיה כסדרן, ווען די חדשים זענען כסדרן, ס׳טייטש די אמאונט פון חדשים מעוברות איז די זעלבע סאך ווי די נישט מעוברות, ווי מיר האבן געלערנט פריער. דאס איז די נארמאלע, די עווערעדזש יאר כלי, 354 דעיס.
איז ער מסביר, שבזמן שיהיו לך תוצאות אלו מוכנים, ווען דו ווייסט וויפיל די לבנה גייט דורך אין א חודש און אין א יאר, יהיה החשבון קל עליך לראות הירח, וועסטו גרינגער קענען זען די ירח. שתשעה ועשרים יום גמורים מליל ראיה עד ליל ראיה של חודש הבא. ווייל א חודש חסר איז ניין און צוואנציג, פונקט ניין און צוואנציג טעג פון איין ראיה צו די צווייטע ראיה. וכן בכל חודש וחודש אין פחות מתשעה ועשרים ולא יותר. שאין חובתינו בכל החשבונות עולה לדעת הראיה לבד. ס׳איז טאקע דא ווען מ׳מאכט אן עקסטערע טאג, און יענץ איז אבער פאר אן אנדערע חשבון.
פארוואס דווקא כ״ט יום
רייט, דער חודש הראיה איז קיינמאל נישט מער ווי ניין און צוואנציג א האלב טעג, רייט? ס׳מוז דאך זיין, אונז מאכן ראש חודש גאנצע טעג. אבער יעצט וואס דו רעכנסט די ראיה, דארפסטו קיינמאל נישט קיין נאמבער מער ווי 29, ווייל ס׳נעמט קיינמאל נישט מער ווי 29 טעג צווישן איין ראיה און די צווייטע. דאס הייסט, אויב יא, איז ענימער נישט קיין ספק. דער ספק איז דאך נאר די דרייסיגסטע טאג. רייט?
שנה סדורה פלוס איין טאג
זאגט דער רמב״ם, וכן די זעלבע זאך לגבי די יאר, פון די אל ראיה פון איין חודש איז אלעמאל א שנה סדירה, אדער אמאל א שנה סדירה פלוס איין טאג. ס׳איז קיינמאל נישט ווייניגער לכאורה, הגם מ׳דארף רעכענען דאס צו ס׳שטימט, אבער אזוי זאגט דער רמב״ם. אויב ס׳איז געווען אלע מלאים, דו געדענקסט דאך אז צווישן א… חודש און חודש איז דא אביסל מער ווי כ״ט י״ב, וועגן דעם מאכן זיי דאך סאמטעמס א יאר וואס איז דריי הונדערט פינף און פופציג טעג. סאו ממילא קען אמאל זיין אז די לבנה זאל נעמען נאך איין טאג אנצוקומען.
דער רמב״ם גייט דיר זאגן די פארטיגע נומערן
זאגט דער רמב״ם, יעצט, דער רמב״ם האט דאך פריער געזאגט אז דו זאלסט זיין גרייט. ווען ער זאגט דו זאלסט זיין גרייט, מיינט ער נישט אז דו דארפסט דאך אליינס רעכענען, ער גייט דיר זאגן וואס ס׳איז.
חישוב מהלך וגובה השמש — דוגמאות מעשיות
סימנים למהלך השמש
Speaker 1:
איך האלט אז מ׳דארף זאגן די אלע סימנים אזוי, ווייל נישט העלפט אונז נישט. און די זעלבע זאך, השנה סדורה? נישט פאר מיר? אוי יא! דו געדענקסט זיך אויף כ״ט י״ב תשס״ג שוין? אויב איך וואלט געזאגט ניין און צוואנציג, צוויי הונדערט, זיבן הונדערט, דריי און איינער, וואלטסטו קיינמאל נישט געדענקט. און אויף א השנה סדורה קומט אויס 34, און די סימן איז שמ״ח נ״ה. דאס איז די נוסח פון מהלך השמש.
עד כאן וואס דו האסט געטראגט, איך וועל דיר געבן נאמבערס וויפיל דעגריס, נישט ווי לאנג א חודש איז. וויפיל דעגריס ס׳פארט אין א טאג, און אויף דעם האב איך געזאגט א צענטיג א חודש א יאר, וואס דאס גייט אונז העלפן וויסן וואו די זון איז עני טיים.
גובה השמש — וואס איז דאס?
Speaker 1:
יעצט איז דא נאך א זאך וואס מיר דארפן וויסן וועגן די זון כדי צו רעכענען די חשבונות אריה, ווייל דאס איז נישט סתם וואו ס׳איז, נאר וואו די גובה השמש איז, וואס מ׳גייט טון מיט די גובה השמש, און מ׳זעט שפעטער אין די חשבונות. אבער קודם דער רמב״ם מסביר, וואס איז די גובה השמש? און די גובה השמש רוקט זיך אויכעט. דאס הייסט, חוץ פון דעם וואס די זון רוקט זיך סתם אין די הימל, איז די גובה השמש רוקט זיך אויכעט. ממילא דארף מען וויסן וואו יענץ איז.
זאגט ער די זעלבע זאך פאר די גובה השמש, פאר די זעלבע חשבון. דער רמב״ם מסביר. נקודה אחת יש בגלגל השמש, דער גלגל וואו די שמש דרייט זיך איז דא א געוויסע פוינט, וכן בשאר גלגלי שבעה כוכבים, און אלע, אז די כוכב וועט זיין גבוה מעל הארץ כמה וכמה, עס איז דא א פיק וואו דארטן איז די גלגל די העכסטע.
הסבר: די עקסענטרישע סירקל
Speaker 1:
רייט, וואס דאס מיינט איז לויט זייער חשבון פשוט אז זיי האבן געלערנט, זיי האבן געהאלטן אז די לבנה, די זון, און אלע כוכבי לכת דרייען זיך אויף א פונקטליכע סירקל, אבער דער פונקטליכער סירקל, פארגעס פון די גלגל, דער פונקטליכער סירקל, אבער דער פונקטליכער סירקל, די וועלט איז נישט פונקט אינמיטן יענע פונקטליכע סירקל. ממילא, ממילא, סאמטיים איז עס ביי אונז סלאוער, סאמטיים איז עס ווייטער אויב עס איז אויף די אנדערע זייט. ווען עס איז די ווייטסטע פון אונז, דאס הייסט די גובה.
יעצט, די גובה אליינס, סאמהאו איז דא נאך א גלגל וואס דרייט די גאנצע גלגל, איך האב נישט פארשטאנען פונקטליך וויאזוי, סאמהאו די גלגל אליינס דרייט זיך. דאס הייסט, וואו, וועלכע זייט פון די וועלט כאילו וועט זיין די ווייטסטע, אין אנדערע ווערטער, ביי וועלכע דעגרי, רייט? ווייל וואו וועט זיין די ווייטסטע פלאץ וואס די זון איז פון די וועלט, טוישט זיך כסדר. עס בלייבט נישט אלעמאל די זעלבע, עס טוישט זיך זייער סלאולי.
זאגט דער רמב״ם, ועושה הנקודה, יא, די מערסטע, ועושה הנקודה של גלגל השמש ושאר הכוכבים חוץ מן הירח, וואס איז די העכסטע פוינט דערפון איז אייביג די זעלבע הויכקייט, סובבות בשוה. ניין, ניין. עס דרייט זיך, עס דרייט זיך גלייך מיינט צו זאגן עס האט עפעס א דריידל, אזוי ווי אלע דריידלעך זענען גלייך, אבער עס רוקט זיך, ומהלכה, דאס הייסט עס דרייט זיך ארום אויך די וועלט, אבער עס פארט בערך יעדע זיבעציג יאר איין דעגרי, איין מעלה. נישט ער גייט העכער, עס טוישט זיך אויף וועלכע זייט פון די וועלט. עס דרייט זיך.
משל: ווי א בארג וואס דרייט זיך
Speaker 1:
דו קענסט אנקוקן אזוי ווי א בארג, רייט? לאמיר זאגן, כביכול, עס איז נישט אמת׳דיג אזוי ווי א בארג, אבער אויב דו קוקסט אן אזוי ווי א בארג, די שפיץ פון די בארג דרייט זיך ארום די וועלט אויכעט. שטימט? יא.
Speaker 2:
נישט, די גלגל האט נישט קיין פיק, אלע גלגלים זענען א פערפעקט סירקל. ס׳איז די גאנצע פוינט פון א גלגל איז א פערפעקט סירקל.
Speaker 1:
אבער אויב דו קוקסט פון די וועלט, איז עס כאילו קענסטו זען ווי א בארג, ווייל דא איז ער די ווייטסטע. יעצט, וואו איז ער די ווייטסטע? ביי צפון פון די וועלט, ביי דרום פון די וועלט, אין אנדערע ווערטער? ביי וועלכע דיגרי פון די וועלט? טוישט זיך. אמאל איז עס ביי צפון, אמאל איז ביי דרום. עס רוקט זיך אליינס אויף א פערפעקט סירקל. די גאנצע זאך דרייט זיך אויכעט, ווייל ס׳איז דא נאך עפעס א גלגל וואס דרייט יענץ, און יענץ נעמט זייער לאנג. ס׳נעמט זיבעציג יאר איין דעגרי, סאו ס׳נעמט דריי הונדערט און זעכציג מאל זיבעציג יאר אדורכצוגיין די גאנצע סדר, פארשטייסט? אבער ס׳רוקט זיך זייער צוביסלעך.
יעצט, די נקודה הייסט גובה, אזוי רופט מען עס.
מהלך גובה השמש — נומערן
Speaker 1:
יעצט זאגט דער רמב״ם, וויבאלד מ׳גייט דארפן דאס וויסן אויכעט, יעדע טאג וואס מ׳גייט רעכענען די ראיה גייען אונז דארפן וויסן וואו דער גובה השמש איז היינט, ווייל דאס גייט מאכן א חלק. זאגט דער רמב״ם, מ׳גייט דאך מאכן א חלק, מהלכו בכל עשרה ימים, שניה אחת וחצי שניה, יעדע צען טעג גייט עס העכער, ס׳רוקט זיך ארום די וועלט איינס און א האלב סעקונדע. שהיא שלשים שלישיות. יא, דאס איז פשוט.
וויפיל סעקונדעס רוקט זיך עס אין הונדערט טעג? אין הונדערט טעג איז פופצן סעקונדעס. און אין טויזנט טעג ווערט עס שוין צוויי חלקים אין דרייסיג סעקונדעס. ומהלכו ליום איז חמשה ועשרים חלקים. ונמצא מהלכו לתשעה ועשרים יום על ארבע שניות. מהלכו בשנה כסדרה איז דריי און פופציג שניות. ניין, דריי און פופציג צדיק. קיצור, דאס וועסטו וויסן כדי צו וויסן וואו דער גובה איז.
דוגמא פון חשבון — מהלך ומקום השמש
העיקר — דער אנהייב-פונקט
Speaker 1:
יעצט גייט דער רמב״ם געבן א דוגמא פון מאכן דעם חשבון לויט זיין עיקר פון ביידע, נישט פון די גובה, פון די מהלך און פון די גובה, פון ביידע. ווייל איך האב יעצט געזאגט סך הכל די דיסטענס איז. איך האב יעצט געזאגט ווי לאנג וויפיל פארט דער שמש אין הונדערט טעג? האט ער געזאגט וויפיל דער גובה פארט אין הונדערט טעג? קענסטו פשוט רעכענען. יא? נישט ווי מען האלט יעצט, פון וואו מען הייבט אן זיין חשבון.
אלע חשבונות וואס האבן געלערנט, דער רמב״ם׳ס פוינט דא איז… פון די רמב״ם׳ס, יא? אלע חשבונות דא זענען נישט כדי צו וויסן גארנישט. ס׳איז פלעין אז מען דארף אנהייבן… עקזעקטלי. דארפסט נאר גלייבן דעם רמב״ם אז פון דארט, דעמאלטס איז געווען אזוי, און ממילא תתרו.
ממילא, זאגט דער רמב״ם, הייבסט אן פון אזויווי מיר האבן געלערנט פון תחלת ליל חמישי, וואס דאס איז ג׳ ניסן שנת ד׳תתקל״ח, רייט? און דעמאלטס, וואו איז דער זון געווען? פארציילט דאך דער רמב״ם, זיבן מעלות און דריי חלקים און צוויי און דרייסיג סעקונדעס פון מזל טלה, וואס איז דאך ניסן. יא, איז דאך א סימן זגל״ב.
דעמאלטס, דאס איז דאך די גובה השמש. דער רמב״ם זאגט דאך אזויווי כהלכותא בלי תמיא, ער זאגט דאך א פאקט. דעמאלטס איז די גובה השמש געווען זעקס און צוואנציק מעלות און פינף און פערציג חלקים און אכט שניות פון מזל תאומים. דו געדענקסט, מזל תאומים איז די דריטע מזל, ס׳מיינט שוין אליינס זעכציג דעגריס וכו׳. קומט אויס א סימן כ״ו מ״ח.
ווי מען רעכנט פון דעם עיקר
Speaker 1:
יעצט, אויב דו ווילסט וויסן עני חשבון פון היינט און ווייטער, וועסטו טון פון יענער, דו ווילסט וויסן מקום השמש פון די מהלך הממוצע. יעצט, זיי האבן שוין געלערנט וואס מיינט מהלך הממוצע, לאפוקי די מהלך האמיתי. עני צייט, וועסטו נעמען וויפיל טעג פון יום העיקר, וואס דאס איז ג׳ ניסן ד׳תתקל״ח. און עס וועט מאכן די מעטס, וואס מ׳האט פריער געזאגט, וועסטו וויסן, וועסט צולייגן אלעס אויף די עיקר, און עס וועט מאכן די זעלבע קבץ מין אל מינו, יא? אזויווי מ׳האט געלערנט, קומט אויס ווייסטו וואו די מקום השמש איז פאר יענעם טאג.
דוגמא: הונדערט טעג נאך דעם עיקר
Speaker 1:
און ער געבט אן עקזעמפל, איך גיי שנעל, ווייל ס׳איז אלע ספרים פשוטים ביותר, ס׳איז נאר אינטערעסאנט אויב איינער וויל ממש רעכענען. אויב דו ווילסט וויסן וואו די שמש איז, די אנהייב פון שבת, וואס דאס איז י״ד תמוז פון די יאר, ער מיינט צו זאגן פונקטליך הונדערטער טעג נאך ג׳ ניסן, מאך א חשבון וועסטו זען. וועסטו וויסן אז דאס איז פונקטליך הונדערט טעג, נעמסט די מהלך פון הונדערט טעג וואס האבן שוין געזאגט פריער אז ס׳איז צח ל״ג, לייגסט עס צו פון צ״ז, ווי דארט איז געווען די זון. קומט אויס, היינט איז עס ק״ה ל״ז כ״ה.
וואו איז קי״פ? קי״פ איז מזל סרטן, ווייל דאס מזל סרטן איז פערטע, די פיפטע מזל, איך געדענק שוין נישט, יא, ווייל דאס איז קי״פ איז פופצן מעלות פון די מזל סרטן און זיבן און דרייסיג חלקים פון די זעכצנסטע מעלה פון די מזל. זייער פשוט.
באמערקונג: אומגלייכע טעג
Speaker 1:
זאגט דער רבי, אן אינטערעסאנטע זאך. זאלסט וויסן, אז מ׳האט דאך יעצט גערעכנט וויפיל לויט גאנצע טעג, גאנצע טעג פון פיר און צוואנציק שעה. יעצט, א טאג הייבט זיך נישט אלעמאל אן די זעלבע צייט. נאך הונדערט טעג קען שוין זיין די שקיעה אסאך פריער אדער שפעטער, וואטעווער.
זאגט דער רמב״ם, זארג דיך נישט, מ׳וועט שוין עצה געבן מיט דעם שפעטער. דער אמצע, יא, דער מקום אמצע השמש אמצעי, ס׳קומט אויס פון דעם, קען זיין אמאל תחלת הלילה בשעה, וואס אזוי ווי אויב ס׳איז פונקט אין די זעלבע תקופה פון די יאר? פאר די שקיעה א שעה אדער נאך די שקיעה א שעה. און זארג דיך נישט מיט דעם, ווייל אונז וועלן עס משלים זיין ווען אונז וועלן אנקומען די אמצע ירח. דו געדענקסט דאך אז די גאנצע חשבון איז דאך צו וויסן וואו די לבנה איז, און זיי גייען דאך צוזאמברעכן די זון און די לבנה. זאגט אים, דעמאלטס וועט מען שוין צאלן סאמהאו פאר דעם זאך, אז נישט אלע טעג זענען די זעלבע.
כללים — ווי מען רעכנט פאר אלעמאל
Speaker 1:
זאגט דער רמב״ם, די זעלבע זאך וועסטו טון פאר אייביג, אפילו נאך טויזנט יאר, אזוי ווי היינט, ס׳איז שוין כמעט טויזנט יאר נאך דער רמב״ם האט דאס געשריבן, נאך נישט גאנץ טויזנט יאר, אבער ס׳איז שוין אין תש״ה, זיי האלטן שוין אין ניינדערט יאר נאכדעם. וועסטו צוזאמנעמען די שארית, האסט צוגעלייגט אויף די עיקר, וועסטו געוואוסט וויאזוי צו טון לגבי די יראים. יא, די זעלבע זאך, דער רמב״ם האט דאך נישט געזאגט נאמבערס פאר די יראים, אבער עני כוחות, די רגע וואס דו ווייסט וויפיל ס׳גייט אין איין טאג, און דו ווייסט א פלאץ פון אנצוהייבן, וועסטו צוזאמנעמען וויפיל טעג און וויפיל יאר דו הייבסט אן.
די זעלבע זאך וועסטו טון מיט די גובה השמש. דער רמב״ם האט אפילו נישט געזאגט יעצט די חשבון פון גובה השמש, אבער די זעלבע זאך, לייג צו וויפיל ס׳פארט יעדן טאג אויף די עיקר, און וועסטו וויסן וואו די גובה השמש איז היינט.
פלעקסיבילקייט — מען קען מאכן אן אנדערן עיקר
Speaker 1:
די זעלבע זאך זאגט דער רמב״ם, דו מוזט נישט גיין מיט מיין עיקר, דו קענסט מאכן עני אנדערע עיקר. דאס הייסט, די רגע וואס דו ווייסט שוין, דארפסטו דאך נישט רעכענען—
הלכה ג (המשך) — הרשות בידך: ווי מ׳שטעלט אויף אן אנדער עיקר
דער רמב״ם׳ס מעטאד: מ׳קען אנהייבן פון וואו מ׳וויל
Speaker 1:
דו קענסט טון, הרשות בידך, דו קענסט עס אנהייבן פון די אנהייב פון א מחזור, אדער אנהייב פון עפעס א הונדערט יאר, האוועווער ס׳איז דיר געשמאק. יא, ער מיינט, הרשות בידך מיינט ער צו זאגן די חשבון וועט ארבעטן, ווייל ס׳איז דאך די זעלבע זאך. רייט. אויב דו ווילסט מאכן פאר עיקר זה, אדער לאחר כמה שנים זה, דרך קיצור, ס׳איז נישט קיין חילוק וואס דו טוסט. די דרך איז פשוט, און ער זאגט איבער.
Speaker 2:
וואס זאגט ער איבער נאכאמאל?
Speaker 1:
ניין, זיין דרך איז צו רעכענען גאנצע יארן. דאס האב איך געזאגט פריער. פריער האט ער געזאגט אז ס׳גייט מיט צען טויזנט טעג. יעצט רעכנט ער טאקע שנים פשוטות, יא, אבער ער זאגט אז סאמטיים דארף מען מאכן אנדערש, ווייל אויב דו ווילסט אנהייבן די עיקר ערגעץ אנדערש, וועסטו דארפן טון אזוי.
וואס דער רמב״ם דערקלערט: די טיפן פון יארן און ווי מ׳רעכנט זיי
Speaker 1:
זאגט ער, דו ווייסט דאך אז די מהלך השמש איז א שנה סדורה, אדער ניין און צוואנציג טעג, אדער איין טאג. און יעדער איינער ווייסט אז די שנה וואס חודשיה שלימים איז איין טאג מער, און די חסרים איז איין טאג ווייניגער. און מעוברת איז אדער דרייסיג אדער איינס און דרייסיג אדער ניין און צוואנציג טעג מער פון די שנה סדורה, וואס פון דארט רעכנט ער.
בקיצור, וועסטו מאכן פשוט. ס׳איז זייער פשוט, ס׳איז אזוי סימפל, דער רמב״ם איז דאך נישט א קינדערגארטן רבי דא. ער זאגט, אז דו ווייסט שוין, וועסטו אויספיגורן ווי דו ווילסט, וועסטו אנקומען פון וואס איך האב דיר געזאגט, וועסטו אנקומען צו די יאר וואו דו ביסט. לייג צו לויט וויפיל יארן ס׳איז געווען, צו ס׳איז געווען א שנה חסרה, מיר האבן שוין געלערנט פריער וויאזוי מ׳רעכנט וועלכע יאר איז די יאר. וועט דיר אנקומען די אמצע פון וועלכע דו ווילסט, און דארט וועסטו אננעמען נאכאמאל דיין עיקר. אדער וועסטו מאכן מיינוס, דו ווילסט גיין פאר די רמב״ם׳ס עיקר, וועסטו מאכן פאר די רמב״ם׳ס עיקר.
די זעלבע זאך וועסטו טון מיט די ירח, שאר כוכבים, אויב דו ווייסט פון ווי לאנג זיי זענען. בקיצור, לסכום יתברך מכלל דברינו, כשם שטייט דאך אמצע השמש. יא.
פארוואס איז דער רמב״ם מאריך דא? א מעגליכע הסבר
Speaker 1:
איך ווייס אז דער רמב״ם אפשר מיינט דא צו זאגן… איך ווייס נישט. אבער ס׳איז דברים פשוטים. אפשר מיינט ער צו זאגן, ווייל מ׳געדענקט אז ס׳איז דא עפעס א קאנספירעסי דא פארוואס דער רמב״ם האט געמאכט א נייע עיקר. ווייל דער עיקר וואס די גמרא רעכנט איז אלעמאל בריאת העולם, דער מולד בהר״ד אדער די תקופת ניסן הראשונה.
זאגט דער רמב״ם, האסט נישט קיין טענות אויף מיר, איך קען עס צוריק… קענסטו רעכענען בעקווארדס. ווייסטו וואס? גיי צוריק צו וועגן, דו וועסט וויסן וואו די זון איז געווען ביי בריאת העולם. אפשר דאס איז די סוד פארוואס ער איז מאריך דא, ווייל דו זעסט, ער איז מאריך אויך בעקווארדס.
אבער ס׳קען פשוט זיין אז פאר א געוויסע צורך וועט א מענטש גרינגער זיין צו האבן א נאמבער וואס איז איווען, וואס קומט אויס עפעס אן אנדערע צייט וואס זאל אים אנהייבן. ס׳איז נישט קיין חילוק.
דער יסוד פון דעם גאנצן חשבון: א קדמה צו א פראקטישע רעכענונג
Speaker 1:
די גאנצע זאך איז נאר ממש פראקטיש, ווייל ער זאגט דאך נישט גארנישט וועגן… איך מיין, אביסל די ריעליטי פון…
Speaker 2:
יא, ס׳איז א קדמה צו א פראקטישע חשבון.
Speaker 1:
ס׳ארבעט נאר אויב דו גלייבסט דעם רמב״ם אז די זון איז געווען אין דעם פלאץ אין דער צייט, און ס׳פארט יעדן טאג אזויפיל טעג, מאכסטו פלאס. דאס איז די גאנצע.
—
Speaker 2:
האבן זיי געלערנט א גאנצע פרק רמב״ם היינט.
✨ Transcription automatically generated by YiddishLabs, Editing by Claude Sonnet 4.5, Summary by Claude Opus 4.6
⚠️ Automated Transcript usually contains some errors. To be used for reference only.
📌 This Shiur Also On
YI אידיש ›
סיכום השיעור 📋
סיכום של פרק י״ב — הלכות קידוש החודש (רמב״ם)
—
הקדמה כללית לפרק — שיטת הרמב״ם בחשבון הראייה
דברי הרמב״ם
הרמב״ם כותב בפרקים י״ב–י״ז את המסקנות — העובדות והמספרים שצריך כדי לחשב אם אפשר לראות את הלבנה — מבלי להסביר למה, מהיכן זה בא, או אילו מחלוקות יש. הוא קורא לשמש ולירח “גופים קדושים.”
פשט
גישת הרמב״ם בפרקים של חשבון הראייה זהה לשיטתו בכל התורה כולה: הוא כותב רק “הלכה פסוקה” — מסקנות ללא מקורות, ללא מחלוקות, ללא הסברים. כך גם כאן באסטרונומיה הוא כותב רק את הידיעות/מסקנות שצריך כדי לחשב.
חידושים והסברות
1. “משנה” לא “תלמוד”: הפרק הוא “משנה” — מסקנות מוכנות. חלק ה״תלמוד” (להבין למה המספרים כאלה, מהיכן הם באים) הוא לימוד נפרד. זה אותו עיקרון כמו בכל שאר ההלכות במשנה תורה.
2. הרמב״ם מצמצם עצמו רק לשאלה אחת: האם אפשר לראות את הלבנה בלילה מסוים. הוא אינו כותב על חכמת התכונה בכלל, אף על פי שהוא סובר (בהלכות יסודי התורה והלכות תשובה) שיש מצוה ללמוד מדע כדי להכיר בגדולת ה׳. הגמרא (שבת עה.) אומרת: מי שיכול לחשב תקופות ומזלות ואינו עושה זאת — “ואת פועל ה׳ לא יביטו.” אבל ספר הלכות קידוש החודש הוא רק למטרה המעשית.
3. פישוט: הרמב״ם אומר במפורש שהוא אינו כותב לאסטרונומים, אלא לאנשים פשוטים. כאשר משהו מסובך מדי ואינו רלוונטי, הוא משמיט אותו (למשל שניות כשאינן רלוונטיות). פעמים רבות הוא נותן רק מסקנות של חישוב מבלי להראות כיצד מגיעים לכך.
4. הקדמת ר׳ חיים קניבסקי לשקל הקודש: הוא אומר שפירושו מנסה לעשות על ההלכות האסטרונומיות מה שהמגיד משנה ומפרשים אחרים עושים על שאר חלקי הרמב״ם: להסביר מהיכן זה בא, להצביע על קשיים (כמו שחישוב הרמב״ם אינו מדויק לחלוטין עם המציאות או עם מקורות אחרים), ולנסות לתרץ.
5. “הרמב״ם הוא הספר הקל ביותר ביהדות”: הרמב״ם הוא למעשה הספר הקל ביותר ללמוד, כי הוא כותב רק מסקנות. הקושי בא רק כאשר אנשים רוצים לעשות “שטיקלעך תורה” — כלומר, כאשר הולכים עמוק יותר למקורות ולקושיות. ברמה הפשוטה זה פשוט מאוד, והמתמטיקה כאן היא רק חיבור, חיסור, כפל — צריך מחשבון רק כי המספרים ארוכים, לא כי זה מסובך.
—
השאלה המרכזית של הפרקים — ראיית הלבנה
פשט
השאלה היחידה שהרמב״ם רוצה לענות: האם ביום השלושים (אחרי 29 ימים שלמים מראש חודש האחרון) אפשר כבר לראות את הלבנה הלילה (ליל שלושים = ליל ראיה), או רק מחר בלילה (ליל עיבור — החודש הוא 30 יום). זה רלוונטי לבית דין — האם הם ישבו ויחכו לעדים, האם לקדש את החודש.
חידושים והסברות
1. קידוש על פי חשבון: הרמב״ם סובר (יביא בפרק י״ח) שאפשר באמת לקדש את החודש על פי חשבון אפילו בזמן הראיה, אם יודעים בבירור ולא באו עדים. זה עושה את החישוב עוד יותר מעשי-הלכתי.
2. שני הגורמים העיקריים לראיית הלבנה: כדי לדעת אם אפשר לראות את הלבנה, צריך לדעת שני דברים — איפה הירח, ואיפה השמש:
– הירח יהיה רחוק מספיק מהשמש בכיוון אחד — שיהיה כבר חלק מאור הלבנה מופנה אלינו (מספיק מהמולד כבר עבר, לירח כבר יש חלק מאיר).
– הירח יהיה רחוק מספיק מהשמש בכיוון אחר — שהשמים יהיו כהים מספיק. כי בתחילת חודש הירח קטן מאוד, וכשיש יותר מדי אור פשוט לא רואים אותו. צריך לחכות עד אחרי השקיעה כשמחשיך קצת.
3. מתי רואים את הלבנה: רואים את הלבנה בלילה הראשון של החודש תמיד מיד אחרי השקיעה — בערך 20 דקות אחרי השקיעה עד בערך שעה אחר כך. זה משום שבתחילת חודש הירח נע כמעט עם השמש, רק קצת “מאחר” — הוא שוקע קצת אחרי שקיעת החמה. לכן מסתכלים תמיד בצד מערב בשקיעה.
4. הערה: הרמב״ם עצמו אמר (בהלכה קודמת) שיכול להיות שרואים את הלבנה אפילו לפני השקיעה ביום הראשון — אבל זה לא מקובל.
—
הלכה א-ב: מהלך אמצע השמש ביום אחד
דברי הרמב״ם
השמש עוברת ביום אחד נ״ט חלקים (דקות-מעלות) וח׳ שניות (שניות). כלומר, קצת פחות ממעלה אחת שלמה מ-360 המעלות של הגלגל.
פשט
השמש נעה סביב השמים (דרך המזלות) ב-365 ימים, אבל הגלגל יש בו רק 360 מעלות. לכן השמש עוברת בכל יום קצת פחות ממעלה אחת — בדיוק 59 חלקים (דקות של מעלה) ו-8 שניות (שניות).
חידושים והסברות
1. למה קצת פחות ממעלה: 360 מעלות ÷ 365 ימים = קצת פחות מ-1 מעלה ליום. זו סברא פשוטה — 365 ימים עבור 360 מעלות פירושו שכל יום מכסה פחות ממעלה שלמה.
2. הרמב״ם מפשט את המספרים: באמת מהלך השמש ביום אחד אינו רק נ״ט חלקים וח׳ שניות — יש גם שלישיות ורביעיות (כפי שנלמד בפרקים קודמים). אבל ליום אחד ההבדל אינו רלוונטי, לכן הרמב״ם משמיט זאת. אבל בעשרה ימים כבר חוזר הבדל קטן — וזה מסביר למה כשמכפילים 10×(59 חלקים, 8 שניות) לא יוצא בדיוק המספר שהרמב״ם נותן לעשרה ימים. הרמב״ם הכניס את השלישיות/רביעיות במספרים המוכנים שלו, אבל הוא לא אומר לנו איך הוא חישב זאת.
—
הלכה ב-ג: מהלך השמש לתקופות זמן שונות (10, 100, 1000, 10,000 ימים)
דברי הרמב״ם
הרמב״ם נותן מספרים מוכנים: לעשרה ימים — המהלך. למאה ימים — 98 מעלות, 33 חלקים, 53 שניות. לאלף ימים — שארית מהלך של 265 מעלות, 38 חלקים, 50 שניות. לעשרת אלפים ימים — שארית של 136 מעלות, 28 חלקים, 20 שניות.
“וכן אם תרצה לעשות סימנים… לשני ימים, לשלשה, לארבעה, עד עשרה… ודבר גלוי וידוע, מאחר שידעת מהלך יום אחד” — אתה יודע הכל.
פשט
הרמב״ם נותן טבלאות מוכנות לתקופות זמן שונות. באלף ימים ויותר הוא נותן רק את “שארית המהלך” — השארית אחרי שמורידים מעגלים שלמים (360 מעלות), כי רוצים רק לדעת איפה השמש עומדת בשמים, לא כמה פעמים היא הקיפה. הרמב״ם גם אומר שאפשר לעשות לעצמך טבלאות לכל מספר שתרצה, כי אם יודעים את המהלך של יום אחד, אפשר לחשב הכל.
חידושים והסברות
1. מסקנות, לא חישובים: עיקרון חשוב — הפרק לא נכתב כדי ללמד איך לחשב, אלא כדי להשתמש בתוצאות המוכנות. הרמב״ם נותן רק מסקנות (מספרים מוכנים), לא את ה״נמצא” (תהליך החישוב). זה שונה ממולד הלבנה בפרקים הקודמים, שם הרמב״ם לימד את התהליך עצמו.
2. למה 10×59:08 לא מסתדר עם המספר לעשרה ימים: כי הרמב״ם הכניס במספר של 10 ימים כבר את השלישיות/רביעיות שהשמיט ביום אחד. לומד שמעמיק רואה את ההבדל, אבל למטרות מעשיות לא צריך לדעת זאת — פשוט משתמשים במספר המוכן של הרמב״ם.
3. שארית מהלך באלף ימים: באלף ימים השמש כבר עשתה יותר משני מעגלים שלמים (2×365 = 730 ימים), השארית של 1000÷~365 נותנת את השארית. צריך רק לדעת איפה בשמים השמש עומדת, לא כמה שנים עברו.
4. קושיא: למה הרמב״ם עשה עשרת אלפים ימים? הרמב״ם לעולם לא ישתמש במספרי עשרת אלפים הימים בפועל, כי הוא תמיד יחשב עם שנים (כפי שאומר מיד אחר כך). אולי הביא זאת רק כדי ללמד איך השיטה עובדת (איך מחשבים שארית מהלך וכו׳), לא לשימוש מעשי.
—
הלכה ד: מה צריך באמת להיות מוכן — 29 יום, חודש, ושנה
דברי הרמב״ם
“וראוי להיות מוכן וידוע מהלך אמצע השמש לתשעה ועשרים יום… ולשנים עשר חודש שהן ימי שנת הלבנה בזמן שחדשיה כסדרן” — 354 ימים (שנה סדורה).
פשט
למטרות מעשיות צריך להיות מוכן: (א) מהלך של 29 יום, (ב) מהלך של חודש, (ג) מהלך של שנת הלבנה (354 ימים כשהחדשים כסדרן). הרמב״ם מיד ייתן את המספרים המוכנים — כשהוא אומר “וראוי להיות מוכן וידוע,” הוא לא מתכוון שתחשב זאת בעצמך, אלא הוא ייתן לך זאת.
חידושים והסברות
1. למה דווקא 29 יום: כי מראייה אחת (ראיית הלבנה) עד הראייה הבאה זה תמיד בדיוק 29 יום — “שתשעה ועשרים יום גמורים מליל ראיה עד ליל ראיה של חודש הבא.” חודש מלא (30 יום) הוא רק עניין לוח שנה, אבל לחישוב ראייה זה אף פעם לא יותר מ-29 יום. הספק אם נראה את הלבנה הוא רק ביום ה-30 — אם כן, אז בכלל אין ספק (כבר ראינו).
2. שנה סדורה פלוס יום אחד: מראייה אחת של ניסן עד הראייה הבאה של ניסן זה תמיד שנה סדורה (354 ימים), או לפעמים 355 ימים. זה משום שהחודש האמיתי הוא קצת יותר מכ״ט י״ב תשצ״ג חלקים, מה שיכול לפעמים לגרום לכך שכל החדשים יהיו מלאים, ואז השנה תהיה 355 ימים.
—
הלכה ד (המשך): מהלך גובה השמש (Apogee of the Sun)
דברי הרמב״ם
“נקודה אחת יש בגלגל השמש, וכן בשאר גלגלי שבעה כוכבים… שהכוכב יהיה גבוה מעל הארץ כמה וכמה… ועושה הנקודה של גלגל השמש ושאר הכוכבים חוץ מן הירח סובבות בשוה… ומהלכה — בכל עשרה ימים שניה אחת וחצי שניה שהיא שלשים שלישיות.”
פשט
מלבד מהלך השמש עצמה (איפה השמש עומדת בשמים), יש עוד גורם — גובה השמש (apogee), הנקודה שבה השמש רחוקה ביותר מהארץ. הגובה גם זז, לאט מאוד — מעלה אחת בשבעים שנה.
חידושים והסברות
1. הסבר גובה השמש לפי האסטרונומיה הישנה: לפי המודל הישן, השמש מסתובבת על מעגל מושלם (גלגל), אבל הארץ אינה בדיוק במרכז המעגל (eccentric orbit). לכן השמש לפעמים קרובה יותר ולפעמים רחוקה יותר מהארץ. הנקודה שבה היא הכי רחוקה נקראת גובה. זה חשוב לחישוב כי זה משפיע על כמה מהר השמש נראית נעה מנקודת המבט שלנו.
2. הגובה גם מסתובב: נקודת הגובה לא נשארת במקום אחד, אלא היא מסתובבת — מעלה אחת בשבעים שנה. זה אומר שסיבוב שלם (360 מעלות) לוקח 360 × 70 = 25,200 שנה. זה מה שקוראים היום “precession.” משל: תראה זאת כמו הר שהפסגה שלו מסתובבת סביב העולם — אף על פי שהגלגל עצמו הוא מעגל מושלם, מנקודת המבט של הארץ רואים “פסגה” (הנקודה הרחוקה ביותר) שזזה.
3. ערכים מספריים לגובה השמש: מהלך של 10 ימים = 1.5 שניות (שניות); 100 ימים = 15 שניות; 1000 ימים = 2 חלקים 30 שניות; 29 ימים = 4 שניות; שנה סדורה = 53 שניות. אלו מספרים קטנים מאוד כי הגובה כמעט לא זז.
—
עיקר (Epoch) — נקודת ההתחלה לחישוב
דברי הרמב״ם
“העיקר שממנו תתחיל לעולם הוא מתחלת ליל חמישי, ג׳ ניסן שנת ד׳ אלפים תתקל״ח.” מקום השמש אז: “ז׳ מעלות ג׳ חלקים ל״ב שניות ממזל טלה — סימן זגל״ב.” גובה השמש אז: “כ״ו מעלות מ״ה חלקים ח׳ שניות ממזל תאומים — סימן כ״ו מ״ח.”
פשט
הרמב״ם קובע נקודת התחלה קבועה (epoch) שממנה מחשבים את כל החישובים. הוא נותן איפה השמש ואיפה גובה השמש היו באותו רגע.
חידושים והסברות
1. העיקר הוא עובדה, לא חישוב: הרמב״ם קובע זאת “כהלכתא בלא תמיא” — כעובדה. צריך רק להאמין לרמב״ם שאז זה היה כך, ומשם מחשבים הלאה.
2. למה צריך עיקר: כל המספרים שהרמב״ם נתן קודם (מהלך ליום, חודש, שנה) הם רק מרחקים — כמה השמש נעה. אבל צריך גם לדעת מהיכן מתחילים. העיקר נותן את נקודת הפתיחה.
3. סימנים ככלי זיכרון: הרמב״ם משתמש בסימנים (קודים לזיכרון כמו זגל״ב, שמ״ח נ״ה, כ״ו מ״ח) לאורך כל הפרק. הנקודה היא שמספרים לבד (כמו “29, 200, 700, 3, 1”) אף אחד לא יזכור, אבל סימן עושה זאת לזכור.
—
דוגמה לחישוב — מקום השמש
דברי הרמב״ם
אם רוצים לדעת מקום השמש תחילת ליל שבת י״ד תמוז מאותה שנה — זה בדיוק 100 יום אחרי העיקר. לוקחים מהלך של 100 יום (צ״ח ל״ג) ומוסיפים לעיקר (ז׳ ג׳ ל״ב). יוצא: ק״ה ל״ז כ״ה — זה ט״ו מעלות ל״ז חלקים כ״ה שניות ממזל סרטן.
פשט
דוגמה מעשית איך מחשבים מקום השמש: קח את מספר הימים מהעיקר, קח את המהלך לאותו מספר ימים, הוסף לעיקר, ואתה יודע איפה השמש.
חידושים והסברות
1. “קבץ מין אל מינו”: מוסיפים מעלות למעלות, חלקים לחלקים, שניות לשניות — כפי שכבר למדנו קודם.
2. ק״ה = מזל סרטן: מזל סרטן הוא המזל הרביעי (אחרי טלה, שור, תאומים), כלומר הוא מתחיל ב-90°. ק״ה פירושו 15° במזל סרטן.
—
הערה על ימים לא שווים
דברי הרמב״ם
מקום אמצע השמש שיוצא מהחישוב יכול להיות לפעמים תחילת הלילה שעה לפני השקיעה או אחרי השקיעה שעה, כי מחשבים לפי ימים שלמים של 24 שעה, אבל השקיעה לא תמיד באותה שעה. אל תדאג — זה יושלם כשמגיעים לאמצע ירח.
פשט
מכיוון שמחשבים לפי ימים קבועים של 24 שעה, התוצאה יכולה להיות קצת לא מדויקת מזמן השקיעה האמיתי. זה יתוקן אחר כך כשמחשבים את אמצע ירח.
חידושים והסברות
1. כל החישוב של מקום השמש הוא רק שלב למטרה האמיתית — לדעת איפה הירח (ראיית הלבנה). כשנחשב ביחד שמש וירח, אז נאזן את ההבדל של ימים לא שווים.
—
גמישות העיקר — אפשר לעשות עיקר חדש
דברי הרמב״ם
“אתה לא חייב ללכת עם העיקר שלי — אתה יכול לעשות כל עיקר אחר.” כשאתה יודע כבר איפה השמש ביום מסוים, אתה יכול להשתמש בזה כעיקר חדש. “הרשות בידך.” אפשר להתחיל את החישוב מתחילת מחזור, או ממאה שנה מסוימת.
פשט
העיקר של ג׳ ניסן ד׳תתקל״ח אינו מעכב — כל נקודה ידועה יכולה לשמש כעיקר. החישוב נשאר אותו דבר, כי מחשבים הכל יחסית. אפשר לקבוע את העיקר איפה שרוצים — קודם או אחרי העיקר של הרמב״ם — והתוצאה תהיה אותו דבר.
חידושים והסברות
1. שיטת הרמב״ם בהלכה זו: קודם הרמב״ם חישב עם עשרת אלפים ימים (ימים שלמים), עכשיו הוא מחשב עם שנים פשוטות. הוא מסביר שצריך לדעת איזה סוג שנה כל שנה הייתה — שנה סדורה (354 ימים), שנה שחודשיה שלימים (יום אחד יותר), שנה חסרה (יום אחד פחות), שנה מעוברת (29, 30, או 31 ימים יותר משנה סדורה). מוסיפים או מורידים לפי כמה שנים היו, ומגיעים לזמן הרצוי.
2. למה הרמב״ם מאריך בעניין זה — חידוש חשוב: הרמב״ם עשה במודע עיקר חדש — במקום לחשב מבריאת העולם (המולד בהר״ד או תקופת ניסן הראשונה), כפי שהגמרא מחשבת, הרמב״ם התחיל מזמן מאוחר יותר. זה יכול לעורר טענה: למה הרמב״ם שינה את העיקר מהגמרא? לכן הרמב״ם מאריך להוכיח שאפשר לחשב לאחור (backwards) — שאפשר מהעיקר שלו לחזור עד בריאת העולם ולדעת איפה השמש הייתה אז. זה מוכיח שאין סתירה לגמרא — זה רק שינו
י מעשי מקוצר, לא מהותי.
3. הסבר אלטרנטיבי למה היו רוצים עיקר חדש: מעשי לגמרי — למטרה מסוימת קל יותר לעבוד עם מספר ש״עגול” (שווה), שיוצא בזמן אחר. זה דבר מעשי גרידא, לא אידיאולוגי.
4. שימוש מעשי: כשכבר חישבו מקום השמש להיום, אפשר מהיום להתחיל לחשב הלאה, במקום תמיד לחזור לעיקר המקורי.
5. היסוד של כל החישוב: כל החישוב הוא הקדמה לחישוב מעשי. זה עובד רק אם מקבלים את הנחות היסוד של הרמב״ם — שהשמש הייתה במקום הזה באותו זמן, והיא עוברת כל יום שיעור מסוים. משם עושים חיבור או חיסור, ומגיעים לאן שצריך.
6. אותו עיקרון תקף לירח ושאר כוכבים: הרמב״ם אומר שאותה שיטה אפשר ליישם על הירח וכוכבים אחרים, אם יודעים את מהלכם.
—
סיום: בזה מסתיים פרק י״ב מהלכות קידוש החודש — הפרק שקובע את היסוד של מהלך אמצע השמש, מהלך גובה השמש, העיקר, וכיצד מחשבים מקום השמש ליום מסוים.
תמלול מלא 📝
הלכות קידוש החודש, פרק י״ב — הקדמה לחשבון ראיית הלבנה
הקדמה כללית לפרקים י״ב–י״ז
דרכו של הרמב״ם בפרקים של חשבון הראייה
רבותי, אנו לומדים את הספר הקדוש משנה תורה של היהודי הקדוש ר׳ משה בן ר׳ מימון, חכם המפורסם, צדיק יסוד עולם, צדיק אמת. ואנו לומדים הלכות קידוש החודש, ואנו לומדים פרק י״ב. הולכים ללמוד על השמש הקדושה והלבנה הקדושה. הולך להיות כבר מצב כל כך קדוש. כמו שאתה אומר שהרמב״ם קורא להם… כן, גופים קדושים. יש מקום שהוא קורא להם כך. כן.
הרשו לי לומר בערך, כי הנה, כמו שהרמב״ם כבר עשה את ההקדמה שלו בעצם למה שהוא עושה כאן בכל הפרקים עד פרק י״ז, הוא כבר אמר בעצם קודם בפרק הקודם מה שהוא עושה, אבל עכשיו כשאנחנו הולכים לומר הקדמות מסוימות לעצם החשבון, אני אומר בקיצור מה שאני אומר עוד מהרמב״ם המבואר של רבי… אני לא יודע איך קוראים לו, ליובאוויטש? לא, לומנגל עשה ספר רמב״ם הארוך. והרמב״ם המבואר, כתוב, אני לא יודע מי המחבר, זה כנראה צוות, זה מהליובאוויטשים, קוראים להם אדירות חיטריק, אבל הם כתבו הסבר יפה באופן פשוט על הלכות קידוש החודש. ואני אומר עוד בערך מה שהבנתי מהנושא כאן דבר כזה.
שיטת הרמב״ם: משנה, לא תלמוד
אנחנו למדנו, הרמב״ם שלנו כבר אמר בפרק הקודם, שאנחנו, יש בוודאי חכמת התכונה גדולה, חכמה גדולה של איך העולם עובד, שמי שאינו סקרן לגבי זה אין רוחו נכונה ודעתו, מה שזה לא יהיה, לבו טועה ולדעת החכמה. זה אמת.
ועם כל זה, ספר הלכות קידוש החודש לא נועד להסביר את כל מהלכי הכוכבים של כל התורה כולה של כל העולם. זה בוודאי ענין גדול ללמוד. והרמב״ם אומר שזו מצווה, ביסוד התורה ובהלכות תשובה אומר הרמב״ם שזו מצווה, כל יהודי יעסוק, עכשיו מגיעים עשרת ימי תשובה בקרוב, ללמוד יותר מדע, דרך זה לדעת גדלות ה׳. הגמרא אומרת שמי שיכול לחשב תקופות ומזלות ואינו מחשב, עליו הכתוב אומר ואת פועל ה׳ לא יביטו, הוא לא רוצה להסתכל על פעולות של הקב״ה.
אבל, עם כל זה, ספרו של הרמב״ם אינו על כל הדבר, אלא על הדבר המצומצם האחד שאמרתי קודם, אני מתכוון שהוא הולך לומר זאת כאן גם בפרק הזה שוב, לדעת את התשובה לשאלה אחת.
למדנו אתמול שכשלומדים משהו צריך תמיד לשמור פוקוס לדעת מה רוצים לדעת, כי לא תמיד אפשר ללמוד את כל האדם כולו בבת אחת ולא מגיעים לשום מקום. אז כאן רוצה הרמב״ם לדעת את התשובה לשאלה אחת, שהיא מתי אפשר לראות את הלבנה. זה הכל.
צמצומו של הרמב״ם: רק מה שנוגע לענין
הוא יכול לומר כך, שחכם יהודי צריך לדעת את כל חכמות השמים, אבל בסנהדרין היו צריכים לכל הפחות בוודאי לדעת זאת, הלכות קידוש החודש. כמה… יש חלק אסטרונומיה שכל דיין בסנהדרין היה חייב לדעת. לכאורה, כמה באמת היו צריכים לדעת, כבר דיברנו, זה לא ברור.
על זה אני הולך זמן רב לאחור שהסיבה שהרמב״ם כל כך מסובך, וזה כן בגלל החכמה שבו, אבל מצד שני הוא מאוד מצמצם לדעת רק את החלק שנוגע לזה.
עכשיו, אני אומר עוד חידוש, דבר חשוב. לא רק שהרמב״ם מצמצם את עצמו רק לומר את החלק הנוגע לענין החשבון, לדעת האם היום אפשר לראות את הלבנה, ממילא שבית הדין ישבו, או שיקדשו את העדים, או שהוא הביא שהולכים לראות בפרק י״ח שהרמב״ם סובר שאפשר באמת לקדש על פי החשבון אפילו בזמן ראייה, אם יודעים בבירור ולא באו עדים, יכול להיות שאפשר לקדש על פי חשבון אפילו. כל הדברים האלה.
דרך הלימוד של הרמב״ם: כמו בכל התורה כולה
אפילו זאת הוא לא הסביר, הוא עשה בעצם כמו שהרמב״ם עושה בכל התורה כולה. דרך הלימוד של הרמב״ם שהוא מלמד אותנו את המדע, היא אותה דרך לימוד שהוא מלמד אותנו גמרא והלכות של כל הדברים.
דהיינו, שהוא לא אומר לנו, הוא לא מתחיל להסביר לנו את הלמה ואיך יודעים ואת כל המחלוקות שיש, ומי אומר כך ומי צודק וכו׳. הוא לא מעוניין שהם יבינו זאת, זה בוודאי יהיה השליש בתלמוד, צריך ללמוד זאת, אבל עכשיו אנחנו לומדים משנה.
אז זאת הרמב״ם גם כתב בתור משנה, שכתוב רק הידיעות, המסקנות הידיעות שצריך לדעת כדי לדעת לחשב. בוודאי, החישוב שהרמב״ם אומר במצווה, זה צריך לחשב בעצמו, כי כל חודש הוא חשבון אחר.
הרמב״ם לא עשה פשוט טבלה של כל חודש שזה כפול הדורות מתי אפשר לראות את הלבנה. הוא עשה לוח, אבל לוח כללי אינו לוח פרטי. לא, הוא כן עשה לוח, כי מה שהוא עושה כאן הוא בעיקרו לוחות, רק הלוח הוא חישובים. בערך כמו שיש לוח בפרקים הקודמים על מתי החודש יהיה, וכתוב לכתוב שנת תשפ״ו, וכך הוא כותב שיש מחזור של תשע עשרה שנה ויוצא וכדומה.
אותו דבר יש כאן. הוא כותב כללים מסוימים של עובדות, הוא לא כותב איך יודעים אותם ומי אומר וכן הלאה, שבהתבסס על זה אפשר פשוט לחבר יחד מה שהוא הולך לחשב בסוף החשבון איך יודעים האם אפשר לראות את הלבנה. אז זה הדבר הגדול, כמו קיצור, או הלכה פסוקה שהרמב״ם עושה אפילו בהלכות האלה.
דרך המפרשים: להסביר את המקורות
וכל המפרשים, בעצם, ראיתי את ההקדמה של ר׳ חיים קניבסקי שלמדנו קודם לספרו שקל הקודש, הוא אומר שזה בעצם מה שהוא מנסה לעשות בפירושו ברוב ההלכות, להסביר כמו שכל המפרשים עושים בכל חלקי הרמב״ם, להסביר כמו המגיד משנה, להסביר את הפירוש, מאיפה זה בא?
כן, אחר כך זה קשה, יש קשיים יותר, הרמב״ם אומר דברים שלא מסתדרים, יש רמב״מים קשים בהלכות האלה גם. כלומר, אותו סוג קושי, שלכאורה, אם מסתכלים במציאות או במקורות, רואים שלא מסתדר בדיוק החשבון שלו וכדומה, סוגים כאלה של בעיות.
אבל דרך הלימוד שלנו היא קודם לעשות מה שהרמב״ם רצה שנעשה.
הפשטות של המתמטיקה בפרקים
אז ממילא יש לנו בעצם את כל הפרקים כבר קלים, כי אסטרונומיה ומתמטיקה אולי קשים, אבל המתמטיקה שהרמב״ם עושה כאן היא כולה מתמטיקה פשוטה של חיבור חיסור כפל. זה כלום, צריך מחשבון אבל לקחת עט, כי זה מספרים ארוכים יותר, אי אפשר לעשות זאת בראש. אבל זה לא מסובך, הרבה פעמים הוא מדלג בפירוש.
כמו שהוא אמר, כשזה מסובך מדי וזה לא נוגע, הוא מדלג על זה בפירוש. כן, מספרים מעוגלים, או מעוגל כלומר הוא לוקח מוריד את הרמות הקטנות יותר, כמו השניות, הוא לא אומר לנו אפילו אם זה לא נוגע וכדומה. והוא אומר לנו הרבה פעמים את המסקנות של חישוב מסוים, שהוא לא אומר אפילו איך להגיע לחישוב. הוא רק אומר, אם אתה רוצה לחשב האם אפשר לראות את הלבנה, תשתמש במספר הזה. למה המספר הזה? כך אמר הרמב״ם.
“הרמב״ם הוא הספר הכי קל ביהדות”
אז, זה פרקים קלים מאוד באמת, זה הרבה יותר קל מרוב הפרקים האחרים ברמב״ם. כלומר, בעצם קל כמו כל הפרקים, כי הרמב״ם אומר את המסקנות. אז, אנחנו נלמד פשוט מה שכתוב. הגיוני? לא צריך להתעמק. אני אומר זאת, כן, צריך פשוט לעשות את… זה מאוד פשוט בעיקרו מה שהרמב״ם עשה. אז בוודאי הפרק הזה הוא הכל מאוד פשוט.
זה נעשה ממש מסובך הרבה יותר מאוחר כשמגיעים לפרק י״ז, שאז מגיעים החישובים האמיתיים שצריך לעשות. אבל אפילו אז, אומר, הרמב״ם עשה את המיטב שלו שמי שאמר שזה יהיה… איך הוא קרא לפרק הקודם? למי שלא רגיל, הרמב״ם אומר בבירור, אני לא עושה זאת למי שהוא אסטרונום. מי שהוא אסטרונום, הוא מוצא קשיות על הרמב״ם. הרמב״ם עושה זאת לכל אדם פשוט.
אז, עכשיו בואו… אז, זו הקדמה לדרך הפרקים, וכדי להגיד זאת לעולם בסוד שזה ממש קל. זה רק קשה כמו כל הרמב״ם. הרמב״ם הוא הספר הכי קל ביהדות, אי פעם. אין אף ספר יהודי בעולם שיותר קל ללמוד מהרמב״ם. ועם כל זה, בשיעור שומעים תמיד על הרבה רמב״מים. למה? כי לאנשים, ליהודים יש איזושהי תאווה שזה יהיה קשה, כי אז אפשר לעשות שטיקלעך תורה. כן.
השאלה המרכזית: האם אפשר לראות את הלבנה ליל שלושים
אז עכשיו, הרשו לי לומר דבר בעוד הקדמה שגם הבנו קודם. עכשיו, מה צריך לדעת? הם אמרו שיש להם רק שאלה אחת, והשאלה היא האם, הרמב״ם הולך לומר זאת בבירור, האם ביום השלושים, כלומר האם אחרי עשרים ותשעה ימים שלמים מהפעם האחרונה שהייתה לבנה חדשה, האם הלילה אפשר לראות את הלבנה, או רק מחר בלילה. זו כל השאלה.
נכון, האם בליל ראייה או בליל עיבור, האם החודש צריך להיות עשרים ותשעה ימים או שלושים ימים. נכון, היום עושים זאת עם חישוב, אבל כשעשו על פי ראייה היו צריכים לדעת זאת.
שני הגורמים העיקריים לראיית הלבנה
עכשיו, כדי לדעת זאת, צריך לדעת בעיקרון שני דברים. זה מה שהרמב״ם הולך ללמד אותנו. יש באמת הרבה מאוד דברים שאפשר להכניס לחישוב, אבל הרמב״ם עשה פישוט מאוד. צריך לדעת בעיקרון שני דברים.
הכלל: מתי ואיפה רואים את הלבנה
אז צריך לדעת את כלל הדבר. שהלבנה, הלילה הראשון שאפשר לראות אותה, רואים אותה תמיד מיד אחרי השקיעה, שבערך עשרים דקות אחרי השקיעה, אומר הרמב״ם, ועד בערך שעה אחר כך, או תלוי, עד שיהיה חלק מהחישוב. כי כך, בואו לא נגיד את הסיבות למה, אני רק אומר עובדה.
את הלבנה לא רואים באותו מקום בשמים חודש שלם, יש שם שקיעה וזריחה, והסדר הוא שתחילת החודש תמיד היא נוסעת כמעט עם השמש. קצת מתחת לשמש, אז רואים אותה עוד קצת לפני שקיעת הלבנה, שזה משהו אחרי שקיעת החמה. נכון?
זה במילים אחרות, אם מישהו רוצה ללכת לחפש את הלבנה ביום הראשון של החודש, הוא ילך בשקיעה ויסתכל בצד מערב לראות האם הוא יכול לראות אותה. זה הכלל.
שני הגורמים: גודל הלבנה ומרחק מהשמש
עכשיו, אם כך, צריך לדעת שיש שני דברים בסיסיים שנוגעים לאפשרות לראות את הלבנה.
אחד הוא שהלבנה כבר גדולה מספיק, ובמילים אחרות היא כבר מספיק רחוקה מהשמש בשמים, שזה לא ממש בקיבוץ שאי אפשר לראות אותה. כבר יש חלק מהאור של הלבנה שמופנה אלינו, שמאיר אלינו.
והדבר השני, שלגביו נוגע באמת השמש שהוא אומר לנו עכשיו, אבל שניהם. הדבר השני הוא שצריך לדעת שיהיה מספיק רחוק מהשמש בדרך אחרת. נראה מאוחר בדיוק באילו שתי דרכים אנחנו מדברים כאן רחוק מהשמש, אחת היא הדרך ואחת היא הדרך ההיא.
למה? מסיבה פשוטה, כי כמו שבאמצע היום בדרך כלל לא רואים את הלבנה. למה? פשוט כי זה מואר מדי, ובפרט בתחילת החודש. לפעמים באמצע החודש אפשר כן לראות אותה אם היא רחוקה מהשמש וזה לא מואר מדי. אבל בפרט בתחילת החודש יש לבנה קטנה מאוד, וכשזה מואר לגמרי פשוט לא יכולים לראות אותה.
ממילא צריך לחכות שיהיה קצת חשוך. אף על פי שתיאורטית, וזה אולי קורה לפעמים שאפשר לראות את הלבנה אפילו לפני השקיעה ביום הראשון. הרמב״ם אמר הלכה כזו שלפני הלילה, כן, זה יכול לקרות. אבל בדרך כלל לא יכולים.
אז ממילא צריך לדעת לחשב האם יהיה חשוך בלילה. ובמילים אחרות כמה זמן השקיעה תיקח, עם איך מחשבים זאת, לדעת האם נוכל לראות את הלבנה.
המסקנה: צריך לדעת איפה הלבנה ואיפה השמש
אז בעיקרון, כדי להיות מוכן לדעת את ידיעת ראיית הלבנה, צריך לדעת איפה הלבנה תהיה ואיפה השמש תהיה.
פרק יב: מהלך אמצע השמש – כמה מהר נוסעת השמש
הלכה א-ב: מהלך השמש ביום אחד – המספר הבסיסי
דובר 1:
בסדר? נכון? הדבר הראשון שצריך לדעת אם כך, הוא איך יודעים איפה השמש תהיה, צריך לדעת כמה מהר נוסעת השמש. השמש נוסעת סביב הגלגל כל שנה, כמו שלמדנו קודם. צריך לדעת כמה מהר היא נוסעת כל יום, תחשב איפה היא.
והרמב״ם עשה את החישוב מאוד קל, כמו שאמרו בחלק הקודם, כמו שעשו במולד, שהרמב״ם אמר לך שאני יכול להתחיל מיום מסוים ולהגיד לך איפה השמש הייתה באותו יום, אחר כך פשוט תעשה חיבור, לפי כמה היא הולכת כל יום וכל חודש וכל שנה, תדע להוסיף, וכמו שלמדנו בפרק הקודם, איך לעשות את החישובים, איך לעשות את החיבור עם השאריות, ואיך לעשות כשזה נעשה יותר משלוש מאות וששים וכו׳. זה הכל, כל הדבר הזה בפרק.
אומר הרמב״ם כך, כן? כמה הולך השמים על ה… נוסעת הלבנה על ה… השמש על השמים ביום אחד. יום אחד הוא ארבעה עשר שעות. כן. אומר הרמב״ם, אני אומר את המספר. היא עוברת תשעה וחמישים חלקים.
מה התשובה? הוא לימד אותנו בפרק הקודם שיש… לא, יש שלוש מאות וששים מעלות, קוראים לאחת מהן מעלות, וכל יום היא הולכת קצת פחות ממעלה שלמה אחת, כי כל מעלה מתחלקת לששים חלקים. ואנחנו למדנו שהשמש, אתה יכול לחשוב על זה פשוט, שאתה יכול לחשוב שהשמש הולכת סביב העולם במזלות, כן, בשלוש מאות וחמישה וששים ימים, ומעלות יש שלוש מאות וששים. יוצא שהיא הולכת קצת יותר לאט ממעלה. כמה זה בדיוק? חמישים ותשעה חלקים, ומהחלקים עוד שמונה שניות. אתה יכול לקרוא לזה דקות, כי זה ששים משמונה מעלות ושמונה שניות, והסימן הוא נטי״ח.
מהלך השמש לעשרה ימים, למאה ימים, לאלף ימים
לא עשר, תשע, כמעט עשר. ו… נכון. חמישים ואחת חלקים, ו… ועשרים ושלוש שניות. ויש לזה סימן, ואני לא נכנס רק לקושיה, תחשב תראה שזה נעשה קצת יותר ארוך כאן, זה לא מסתדר בדיוק המתמטיקה.
חידוש: הרמב״ם פישט את המספרים
וזה אחד המקומות שהרמב״ם עשה יותר פשוט. כלומר, מכיוון שבאמת מהלך השמש ביום אחד הוא לא רק נ״ט חלקים וח׳ שניות, יש באמת גם שלישיות ורביעיות, כמו שלמדנו קודם שיש את זה, אבל ביום אחד זה לא נוגע. וביום אחד זה לא היה, הרמב״ם לא אמר זאת. אבל בעשרה ימים… נכון.
חידוש: הרמב״ם נותן מסקנות, לא חישובים
אבל הוא אפילו לא אומר לנו את זה, כי מטרת הרמב״ם כאן היא לא שנדע לעשות את החישובים. הוא אומר לנו רק את המסקנות. אתה יכול להשתמש בזה. אם אתה רוצה לדעת עשרה ימים אחר כך, תאמין לרמב״ם, יהיה לך המספר הנכון. פחות או יותר, אני יודע. הוא אפילו לא אומר זאת כאן, הוא לא אומר לך אפילו איך לעשות את המתמטיקה. הוא אומר לך רק את המסקנה.
במילים אחרות, את הפרק צריך ללמוד בתור מסקנות, לא בתור נמצא. אז לא, ממילא תחשב, שאני קצת חישבתי כאן, רציתי לראות איך זה יוצא. אבל הרמב״ם לא רוצה, זה בדיוק הנקודה כאן. לאנשים שלא מחזיקים בזה לחשב, הוא לא רוצה לעשות 10×59. הוא רוצה לעשות 10×591, הרמב״ם היה צריך מיד לענות, אבל זה לא מסתדר, והוא יסביר לך. לא, הרמב״ם רוצה שפשוט תסתכל ברשימה של הרמב״ם, יום אחד תחשב 598. עשרה ימים תחשב תנ״ג כ״ג.
מי שחושב לתוך זה רואה שכאן פתאום חזר עוד. כן, הלומדים ידעו זאת, אבל כדי לדעת לחשב אתה לא צריך לדעת זאת, כי המספרים של הרמב״ם יעזרו לך למה שאתה צריך לעשות.
הוא אומר פשוט כמה רחוק השמש הולכת ביום אחד, בעשרה ימים, במאה ימים. כן? אומר הרמב״ם, אמור את זה במספרים, כי אף אחד לא יודע את המספר הזה. תשעים ושמונה מעלות, שלושים ושלושה חלקים, וחמישים ושלושה שניות. זה כמה רחוק השמש נוסעת במאה ימים.
מהלך השמש לאלף ימים – שארית מהלך
באלף ימים. עכשיו, באלף ימים הוא לא אומר את המהלך, אלא הוא אומר שארית מהלך. למה? כי הרי הם למדו שאלף הוא יותר משלוש מאות שישים וחמישה. אחרי שלוש מאות שישים וחמישה הם מתחילים חזרה מאפס, כי זה הרי נוסע במעגל. ממילא הם צריכים רק לחשב כמה השארית כשאתה מחלק אלף על שלוש מאות שישים וחמישה. אני רק רוצה לדעת איפה זה בשמים. אני לא רוצה לדעת כמה זמן זה משלוש שנים אחורה.
נכון, יוצא. לא להוסיף. יוצא, נשאר מאתיים. מה זה אומר? באלף הימים זה הלך מלבד המעגל המלא פעמיים, זה הלך עוד מאתיים חמישים וחמש מעלות. ושלושים ושמונה חלקים וחמישים שניות. זה אומר, אם אתה יודע איפה השמש היתה לפני אלף ימים, תוסיף את המספר הזה, תדע איפה היא היום.
אותו דבר לעשרת אלפים ימים. לעשרת אלפים ימים, אומר הרמב״ם, יוצא מאה שלושים ושש מעלות. סליחה. עשרים ושמונה חלקים ועשרים שניות. וכך אומר הרמב״ם, ועל דרך זה אתה יכול לעשות את החשבון לאיזה מספר שתרצה.
ומה המטרה של כל הדבר הזה? כלום. אם אתה יודע יום שהרמב״ם הולך לקרוא לו עיקר, איך מתחילים, תוסיף את זה, תדע איפה השמש היום.
הלכה ג: אפשר לעשות בעצמך סימנים לכל מספר
דובר 1:
אומר הרמב״ם, כן, הרמב״ם עכשיו עשה סימנים שזה קל, נכון? אותו דבר אתה יכול בעצמך לעשות סימנים. הוא עשה סימנים על מאה ימים ועל עשרת אלפים ימים וכן הלאה, אבל אתה יכול לעשות סימנים על איזה מספר שתרצה, שני ימים, לשלשה, לארבעה, עד עשרה. כן, כי את זה לא עשית. הרמב״ם רק אמר מעשרה, אבל, אומר הרמב״ם, אתה יכול לעשות בדיוק באותה קלות לעשרים, לשניים, לשלושה, וכדומה. או שתרצה לעשות לעשרים, לשלושים, ארבעים, עד מאה, שהוא לא עשה. ודבר גלוי וידוע, מאחר שידעת מהלך יום אחד, אתה יודע הכל.
קושיא: למה הרמב״ם עשה עשרת אלפים יום?
עכשיו אומר הרמב״ם, אילו מספרים אתה באמת צריך? זה מעניין, כי הרמב״ם קודם עשה עשרת אלפים ימים, והוא לעולם לא הולך להשתמש במספרים של עשרת אלפים ימים, כי הוא תמיד הולך ללכת עם שנים, כמו שהוא אומר עכשיו. אני לא יודע למה הוא עשה את המספר הקודם. אולי הוא פשוט רצה ללמד איך החשבון עובד? אני לא יודע.
הלכה ד: מה באמת צריך להיות מוכן – כ״ט יום, חודש, ושנה
דובר 1:
אומר הרמב״ם, מה שאתה תמיד צריך לזכור זה כך: וראוי להיות מוכן וידוע מהלך אמצע השמש לתשעה ועשרים יום, כמה השמש עוברת בעשרים ותשעה ימים. וכלומר, שתדע כמה השמש עוברת בחודש, וכמה השמש עוברת בשנה, בשנת הלבנה, לא של השמש. שהן ימי שנת הלבנה בזמן שחדשיה כסדרן, כשהחודשים כסדרן, כלומר כמות החודשים המעוברים היא אותה כמות כמו שאינם מעוברים, כמו שלמדנו קודם. זו השנה הרגילה, השנה הממוצעת בכלל, 354 ימים.
והוא מסביר, שבזמן שיהיו לך תוצאות אלו מוכנים, כשאתה יודע כמה הלבנה עוברת בחודש ובשנה, יהיה החשבון קל עליך לראות הירח, תוכל לראות את הירח ביתר קלות. שתשעה ועשרים יום גמורים מליל ראיה עד ליל ראיה של חודש הבא. כי חודש חסר הוא עשרים ותשעה, בדיוק עשרים ותשעה ימים מראייה אחת לראייה השנייה. וכן בכל חודש וחודש אין פחות מתשעה ועשרים ולא יותר. שאין חובתינו בכל החשבונות עולה לדעת הראיה לבד. זה נכון שיש כשעושים יום נוסף, וזה אבל לחשבון אחר.
למה דווקא כ״ט יום
נכון, חודש הראייה הוא לעולם לא יותר מעשרים ותשעה וחצי ימים, נכון? זה חייב להיות, אנחנו עושים ראש חודש ימים שלמים. אבל עכשיו כשאתה מחשב את הראייה, אתה לעולם לא צריך מספר יותר מ-29, כי זה לעולם לא לוקח יותר מ-29 ימים בין ראייה אחת לשנייה. זה אומר, אם כן, אין לאף אחד ספק. הספק הוא רק היום השלושים. נכון?
שנה סדורה פלוס יום אחד
אומר הרמב״ם, וכן אותו דבר לגבי השנה, מהראייה של חודש אחד זה תמיד שנה סדורה, או לפעמים שנה סדורה פלוס יום אחד. זה לעולם לא פחות לכאורה, אף על פי שצריך לחשב את זה שזה מסתדר, אבל כך אומר הרמב״ם. אם היו כולם מלאים, אתה זוכר שבין חודש לחודש יש קצת יותר מכ״ט י״ב, בגלל זה הם עושים לפעמים שנה שהיא שלוש מאות חמישים וחמישה ימים. אז ממילא יכול לפעמים להיות שהלבנה תיקח עוד יום אחד להגיע.
הרמב״ם הולך להגיד לך את המספרים המוכנים
אומר הרמב״ם, עכשיו, הרמב״ם אמר קודם שאתה צריך להיות מוכן. כשהוא אומר שאתה צריך להיות מוכן, הוא לא מתכוון שאתה צריך לחשב בעצמך, הוא הולך להגיד לך מה זה.
חישוב מהלך וגובה השמש — דוגמאות מעשיות
סימנים למהלך השמש
דובר 1:
אני חושב שצריך לומר את כל הסימנים ככה, כי אחרת לא עוזר לנו. ואותו דבר, השנה סדורה? לא בשבילנו? אה כן! אתה זוכר את כ״ט י״ב תשס״ג כבר? אם הייתי אומר עשרים ותשעה, מאתיים, שבע מאות, שלושה ואחד, לעולם לא היית זוכר. ועל השנה סדורה יוצא 34, והסימן הוא שמ״ח נ״ה. זה הנוסח של מהלך השמש.
עד כאן מה שנשאלת, אני אתן לך מספרים כמה מעלות, לא כמה זמן חודש הוא. כמה מעלות זה נוסע ביום, ועל זה אמרתי עשרה חודש שנה, שזה הולך לעזור לנו לדעת איפה השמש בכל זמן.
גובה השמש — מה זה?
דובר 1:
עכשיו יש עוד דבר שאנחנו צריכים לדעת לגבי השמש כדי לחשב את החשבונות של הראייה, כי זה לא סתם איפה היא, אלא איפה גובה השמש, מה עושים עם גובה השמש, ורואים מאוחר יותר בחשבונות. אבל קודם הרמב״ם מסביר, מה זה גובה השמש? וגובה השמש גם זז. זה אומר, מלבד שהשמש סתם זזה בשמים, גובה השמש גם זז. ממילא צריך לדעת איפה זה.
אומר הוא אותו דבר לגובה השמש, לאותו חשבון. הרמב״ם מסביר. נקודה אחת יש בגלגל השמש, הגלגל שהשמש מסתובבת בו יש נקודה מסוימת, וכן בשאר גלגלי שבעה כוכבים, ובכולם, שהכוכב יהיה גבוה מעל הארץ כמה וכמה, יש שיא שבו הגלגל הוא הגבוה ביותר.
הסבר: המעגל האקסצנטרי
דובר 1:
נכון, מה שזה אומר זה לפי החשבון שלהם פשוט שהם למדו, הם סברו שהלבנה, השמש, וכל כוכבי הלכת מסתובבים במעגל מדויק, אבל המעגל המדויק, תשכח מהגלגל, המעגל המדויק, אבל המעגל המדויק, העולם לא נמצא בדיוק באמצע אותו מעגל מדויק. ממילא, ממילא, לפעמים זה קרוב אלינו, לפעמים זה רחוק יותר אם זה בצד השני. כשזה הכי רחוק מאיתנו, זה נקרא הגובה.
עכשיו, הגובה עצמו, איכשהו יש עוד גלגל שמסובב את כל הגלגל, לא הבנתי בדיוק איך, איכשהו הגלגל עצמו מסתובב. זה אומר, איפה, איזה צד של העולם כביכול יהיה הכי רחוק, במילים אחרות, באיזו מעלה, נכון? כי איפה יהיה המקום הכי רחוק שהשמש מהעולם, משתנה כל הזמן. זה לא נשאר תמיד אותו דבר, זה משתנה לאט מאוד.
אומר הרמב״ם, ועושה הנקודה, כן, הגבוה ביותר, ועושה הנקודה של גלגל השמש ושאר הכוכבים חוץ מן הירח, שהוא הנקודה הגבוהה ביותר שלו היא תמיד באותו גובה, סובבות בשוה. לא, לא. זה מסתובב, זה מסתובב בשווה אומר לומר שיש לזה איזו סחרור, כמו שכל הסחרורים שווים, אבל זה זז, ומהלכה, זה אומר זה מסתובב גם סביב העולם, אבל זה נוסע בערך כל שבעים שנה מעלה אחת, מעלה אחת. לא שהוא הולך גבוה יותר, זה משתנה באיזה צד של העולם. זה מסתובב.
משל: כמו הר שמסתובב
דובר 1:
אתה יכול להסתכל על זה כמו הר, נכון? נניח, זה לא באמת כמו הר, אבל אם אתה מסתכל על זה כמו הר, פסגת ההר מסתובבת סביב העולם גם. נכון? כן.
דובר 2:
לא, לגלגל אין שיא, כל הגלגלים הם מעגל מושלם. כל הנקודה של גלגל היא מעגל מושלם.
דובר 1:
אבל אם אתה מסתכל מהעולם, זה כביכול אתה יכול לראות כמו הר, כי כאן הוא הכי רחוק. עכשיו, איפה הוא הכי רחוק? בצפון של העולם, בדרום של העולם, במילים אחרות? באיזו מעלה של העולם? משתנה. פעם זה בצפון, פעם זה בדרום. זה זז בעצמו על מעגל מושלם. כל הדבר מסתובב גם, כי יש עוד איזה גלגל שמסובב את זה, וזה לוקח זמן רב מאוד. זה לוקח שבעים שנה מעלה אחת, אז זה לוקח שלוש מאות ושישים כפול שבעים שנה לעבור את כל הסדר, מבין? אבל זה זז לאט מאוד.
עכשיו, הנקודה נקראת גובה, כך קוראים לזה.
מהלך גובה השמש — מספרים
דובר 1:
עכשיו אומר הרמב״ם, מאחר שנצטרך לדעת את זה גם, כל יום שנחשב את הראייה נצטרך לדעת איפה גובה השמש היום, כי זה יעשה חלק. אומר הרמב״ם, נעשה חלק, מהלכו בכל עשרה ימים, שניה אחת וחצי שניה, כל עשרה ימים זה הולך גבוה יותר, זה זז סביב העולם אחת וחצי שנייה. שהיא שלשים שלישיות. כן, זה פשוט.
כמה שניות זה זז במאה ימים? במאה ימים זה חמש עשרה שניות. ובאלף ימים זה כבר נעשה שני חלקים ושלושים שניות. ומהלכו ליום הוא חמשה ועשרים חלקים. ונמצא מהלכו לתשעה ועשרים יום על ארבע שניות. מהלכו בשנה כסדרה הוא חמישים ושלוש שניות. לא, חמישים ושלושה צדיק. בקיצור, את זה תדע כדי לדעת איפה הגובה.
דוגמה של חשבון — מהלך ומקום השמש
העיקר — נקודת ההתחלה
דובר 1:
עכשיו הולך הרמב״ם לתת דוגמה של עשיית החשבון לפי העיקר שלו משניהם, לא מהגובה, מהמהלך ומהגובה, משניהם. כי אמרתי עכשיו סך הכל את המרחק. אמרתי עכשיו כמה זמן כמה נוסעת השמש במאה ימים? אמר כמה הגובה נוסע במאה ימים? אתה יכול פשוט לחשב. כן? לא איך אתה עומד עכשיו, מאיפה אתה מתחיל את החשבון שלך.
כל החשבונות שלמדו, הנקודה של הרמב״ם כאן היא… של הרמב״ם, כן? כל החשבונות כאן הם לא כדי לדעת כלום. זה ברור שצריך להתחיל… בדיוק. אתה רק צריך להאמין לרמב״ם שמשם, אז היה ככה, וממילא תצליח.
ממילא, אומר הרמב״ם, מתחילים מכמו שלמדנו מתחלת ליל חמישי, שזה ג׳ ניסן שנת ד׳תתקל״ח, נכון? ואז, איפה השמש היתה? מספר הרמב״ם, שבע מעלות ושלושה חלקים ושלושים ושתיים שניות ממזל טלה, שזה ניסן. כן, אז יש סימן זגל״ב.
אז, זה גובה השמש. הרמב״ם אומר כמו הלכה בלי טעמא, הוא אומר עובדה. אז גובה השמש היה עשרים ושש מעלות וארבעים וחמישה חלקים ושמונה שניות ממזל תאומים. אתה זוכר, מזל תאומים הוא המזל השלישי, זה אומר כבר בעצמו שישים מעלות וכו׳. יוצא סימן כ״ו מ״ח.
איך מחשבים מהעיקר
דובר 1:
עכשיו, אם אתה רוצה לדעת כל חשבון מהיום והלאה, תעשה מזה, אתה רוצה לדעת מקום השמש מהמהלך הממוצע. עכשיו, הם כבר למדו מה זה אומר מהלך הממוצע, להוציא את המהלך האמיתי. בכל זמן, תיקח כמה ימים מיום העיקר, שזה ג׳ ניסן ד׳תתקל״ח. ותעשה את החשבונות, שאמרו קודם, תדע, תוסיף הכל על העיקר, וזה יעשה אותו קבץ מין אל מינו, כן? כמו שלמדנו, יוצא תדע איפה מקום השמש לאותו יום.
דוגמה: מאה ימים אחרי העיקר
דובר 1:
והוא נותן דוגמה, אני הולך מהר, כי כל הספרים פשוטים ביותר, זה רק מעניין אם מישהו רוצה ממש לחשב. אם אתה רוצה לדעת איפה השמש, תחילת שבת, שזה י״ד תמוז מהשנה, הוא מתכוון לומר בדיוק מאה ימים אחרי ג׳ ניסן, תעשה חשבון תראה. תדע שזה בדיוק מאה ימים, תיקח את המהלך של מאה ימים שכבר אמרו קודם שזה צח ל״ג, תוסיף את זה על צ״ז, איפה שהיתה השמש שם. יוצא, היום זה ק״ה ל״ז כ״ה.
איפה זה ק״ה? ק״ה זה מזל סרטן, כי מזל סרטן הוא הרביעי, המזל החמישי, אני כבר לא זוכר, כן, כי ק״ה זה חמש עשרה מעלות ממזל סרטן ושלושים ושבעה חלקים מהמעלה השש עשרה של המזל. פשוט מאוד.
הערה: ימים לא שווים
דובר 1:
אומר הרבי, דבר מעניין. תדע, שחישבנו עכשיו כמה לפי ימים שלמים, ימים שלמים של עשרים וארבע שעות. עכשיו, יום לא תמיד מתחיל באותו זמן. אחרי מאה ימים יכולה כבר להיות השקיעה הרבה יותר מוקדם או מאוחר, מה שיהיה.
אומר הרמב״ם, אל תדאג, נתן עצה עם זה מאוחר יותר. האמצע, כן, המקום אמצע השמש האמצעי, זה יוצא מזה, יכול להיות לפעמים תחילת הלילה בשעה, כמו אם זה בדיוק באותה תקופה של השנה? שעה לפני השקיעה או שעה אחרי השקיעה. ואל תדאג מזה, כי אנחנו נשלים את זה כשנגיע לאמצע הירח. אתה זוכר שכל החשבון הוא לדעת איפה הלבנה, והם הולכים לשלב את השמש והלבנה. אומר לו, אז נשלם איכשהו על הדבר הזה, שלא כל הימים שווים.
כללים — איך מחשבים לתמיד
דובר 1:
אומר הרמב״ם, אותו דבר תעשה לעולם, אפילו אחרי אלף שנה, כמו היום, זה כבר כמעט אלף שנה אחרי שהרמב״ם כתב את זה, עדיין לא אלף שנה שלמה, אבל זה כבר בתש״ה, הם כבר מחזיקים תשע מאות שנה אחרי זה. תחבר את השארית, הוספת על העיקר, תדע איך לעשות לגבי הירחים. כן, אותו דבר, הרמב״ם לא אמר מספרים לירחים, אבל בכל כוחות, ברגע שאתה יודע כמה זה הולך ביום אחד, ואתה יודע מקום להתחיל, תחבר כמה ימים וכמה שנים אתה מתחיל.
אותו דבר תעשה עם גובה השמש. הרמב״ם אפילו לא אמר עכשיו את החשבון של גובה השמש, אבל אותו דבר, הוסף כמה זה נוסע כל יום על העיקר, ותדע איפה גובה השמש היום.
גמישות — אפשר לעשות עיקר אחר
דובר 1:
אותו דבר אומר הרמב״ם, אתה לא חייב ללכת עם העיקר שלי, אתה יכול לעשות כל עיקר אחר. זה אומר, ברגע שאתה יודע כבר, אתה לא צריך לחשב—
הלכה ג (המשך) — הרשות בידך: איך מקימים עיקר אחר
שיטת הרמב״ם: אפשר להתחיל מאיפה שרוצים
דובר 1:
אתה יכול לעשות, הרשות בידך, אתה יכול להתחיל את זה מתחילת מחזור, או תחילת איזה מאה שנה, מה שטוב לך. כן, הוא מתכוון, הרשות בידך מתכוון לומר שהחשבון יעבוד, כי זה אותו דבר. נכון. אם אתה רוצה לעשות לעיקר זה, או אחרי כמה שנים זה, דרך קיצור, אין הבדל מה שאתה עושה. הדרך פשוטה, והוא אומר שוב.
דובר 2:
מה הוא אומר שוב?
דובר 1:
לא, הדרך שלו היא לחשב שנים שלמות. את זה אמרתי קודם. קודם הוא אמר שזה הולך עם עשרת אלפים ימים. עכשיו הוא מחשב באמת שנים פשוטות, כן, אבל הוא אומר שלפעמים צריך לעשות אחרת, כי אם אתה רוצה להתחיל את העיקר במקום אחר, תצטרך לעשות כך.
מה הרמב״ם מסביר: העומק של שנים ואיך מחשבים אותן
דובר 1:
אומר הוא, אתה יודע שמהלך השמש הוא שנה סדורה, או עשרים ותשעה ימים, או יום אחד. וכל אחד יודע שהשנה שחודשיה שלימים היא יום אחד יותר, והחסרים זה יום אחד פחות. ומעוברת היא או שלושים או שלושים ואחד או עשרים ותשעה ימים יותר מהשנה הסדורה, שמשם הוא מחשב.
בקיצור, מה שתעשה פשוט. זה מאוד פשוט, זה כל כך פשוט, הרמב״ם הרי אינו רבי גן ילדים כאן. הוא אומר, שאתה כבר יודע, תבין איך אתה רוצה, תגיע ממה שאמרתי לך, תגיע לשנה שאתה נמצא בה. הוסף לפי כמה שנים היו, האם הייתה שנה חסרה, כבר למדנו קודם איך מחשבים איזו שנה היא השנה. יצא לך האמצע של מה שאתה רוצה, ושם תקבע שוב את העיקר שלך. או שתעשה מינוס, אתה רוצה ללכת לפני העיקר של הרמב״ם, תעשה לפני העיקר של הרמב״ם.
אותו דבר תעשה עם הירח, שאר כוכבים, אם אתה יודע מאימתי הם. בקיצור, לסיכום יתברך מכלל דברינו, כשם שכתוב הרי אמצע השמש. כן.
מדוע מאריך הרמב״ם כאן? הסבר אפשרי
דובר 1:
אני יודע שהרמב״ם אולי מתכוון כאן לומר… אני לא יודע. אבל אלו דברים פשוטים. אולי הוא מתכוון לומר, כי זוכרים שיש כאן איזו קונספירציה מדוע הרמב״ם עשה עיקר חדש. כי העיקר שהגמרא מחשבת הוא תמיד בריאת העולם, המולד בהר״ד או תקופת ניסן הראשונה.
אומר הרמב״ם, אין לך טענות עלי, אני יכול לחזור… אתה יכול לחשב בעקוורדס. יודע מה? חזור אחורה לאיפה שאתה רוצה, תדע איפה השמש הייתה בבריאת העולם. אולי זה הסוד מדוע הוא מאריך כאן, כי אתה רואה, הוא מאריך גם בעקוורדס.
אבל יכול להיות פשוט שלצורך מסוים יהיה לאדם יותר קל להיות לו מספר שהוא זוגי, שיוצא איזה זמן אחר שיתחיל לו. אין שום הבדל.
היסוד של כל החשבון: הקדמה לחישוב מעשי
דובר 1:
כל העניין הוא רק ממש מעשי, כי הוא הרי לא אומר כלום לגבי… אני מתכוון, קצת המציאות של…
דובר 2:
כן, זו הקדמה לחשבון מעשי.
דובר 1:
זה עובד רק אם אתה מאמין לרמב״ם שהשמש הייתה במקום הזה בזמן הזה, והיא נוסעת כל יום כך וכך ימים, אתה עושה פלוס. זה הכל.
—
דובר 2:
למדו היום פרק שלם ברמב״ם.
✨ Transcription automatically generated by OpenAI Whisper, Editing by Claude Sonnet 4.5, Summary by Claude Opus 4.6
⚠️ Automated Transcript usually contains some errors. To be used for reference only.
📌 This Shiur Also On
HE עברית ›
📋 Shiur Overview
Summary of Chapter 12 — Laws of Sanctifying the New Month (Rambam)
—
General Introduction to the Chapter — The Rambam’s Method in Cheshbon HaRe’iyah
The Rambam’s Words
The Rambam writes in chapters 12-17 the conclusions — the facts and numbers that one needs in order to calculate whether one can see the moon — without explaining why, from where it comes, or what disputes exist. He calls the sun and moon “holy bodies.”
Simple Meaning
The Rambam’s approach in these chapters of cheshbon hare’iyah is identical to his method throughout the entire Torah: he writes only “halachah pesukah” — conclusions without sources, without disputes, without explanations. So too here in astronomy he writes only the knowledge/conclusions that one needs in order to calculate.
Novel Points and Explanations
1. “Mishnah” not “Talmud”: The chapter is “Mishnah” — finished conclusions. The “Talmud” part (understanding why the numbers are so, from where they come) is a separate study. This is the same principle as in all other laws in Mishneh Torah.
2. The Rambam limits himself to only one question: whether one can see the moon on a particular night. He doesn’t write about the science of astronomy in general, although he holds (in Hilchos Yesodei HaTorah and Hilchos Teshuvah) that it is a mitzvah to study science in order to recognize the greatness of Hashem. The Gemara (Shabbos 75a) says: whoever can calculate tekufos and mazalos and doesn’t do it — “ve’es po’al Hashem lo yabitu.” But the book of Hilchos Kiddush HaChodesh is only for the practical purpose.
3. Simplification: The Rambam says explicitly that he’s not writing for astronomers, but for simple people. When something is too complicated and not relevant, he skips it (e.g., seconds when they’re not relevant). Often he gives only conclusions of a calculation without showing how one arrives at it.
4. Rav Chaim Kanievsky’s introduction to Shekel HaKodesh: He says that his commentary tries to do on the astronomical laws what the Maggid Mishneh and other commentators do on all other parts of the Rambam: explain from where it comes, point out difficulties (such as that the Rambam’s calculation doesn’t match exactly with reality or with other sources), and try to resolve them.
5. “Rambam is the easiest book in Judaism”: The Rambam is actually the easiest book to learn, because he writes only conclusions. The difficulty comes only when people want to make “shtiklach Torah” — that is, when one goes deeper into sources and questions. On the simple level it’s quite straightforward, and the mathematics here is only plus, minus, times — one needs a calculator only because the numbers are long, not because it’s complicated.
—
The Central Question of These Chapters — Re’iyas HaLevanah
Simple Meaning
The only question the Rambam wants to answer: on the thirtieth day (after 29 complete days from the last Rosh Chodesh) can one already see the moon tonight (leil sheloshim = leil re’iyah), or only tomorrow night (leil ibur — the month is 30 days). This is relevant to beis din — whether they should sit and wait for witnesses, to sanctify the month.
Novel Points and Explanations
1. Kiddush al pi cheshbon: The Rambam holds (will bring in chapter 18) that one can truly sanctify the month al pi cheshbon even in the time of re’iyah, if one knows clearly and witnesses haven’t come. This makes the calculation even more practically halachic.
2. The two main factors for re’iyas halevanah: In order to know if one can see the moon, one needs to know two things — where the moon is, and where the sun is:
– The moon should be far enough from the sun in one direction — that there should already be a portion of the moon’s light turned toward us (enough from the molad has already passed, the moon already has a shining part).
– The moon should be far enough from the sun in another direction — that the sky should be dark enough. Because at the beginning of the month the moon is very small, and when it’s too bright one simply cannot see it. One must wait until after sunset when it becomes somewhat dark.
3. When one sees the moon: One sees the moon on the first night of the month always right after sunset — approximately 20 minutes after sunset until about an hour later. This is because at the beginning of the month the moon travels almost with the sun, only slightly “behind” — it sets a bit after sunset. Therefore one always looks in the western direction at sunset.
4. Note: The Rambam himself said (in a previous halachah) that it can happen that one sees the moon even before sunset on the first day — but this is not common.
—
Halachah 1-2: Mahaleich Emtza HaShemesh BeYom Echad
The Rambam’s Words
The sun travels through in one day 59 chalakim (degree-minutes) and 8 shniyos (seconds). That is, slightly less than one complete degree of the 360 degrees of the galgal.
Simple Meaning
The sun moves around the sky (through the mazalos) in 365 days, but the galgal has only 360 degrees. Therefore the sun goes each day slightly less than one degree — exactly 59 chalakim (minutes of a degree) and 8 shniyos (seconds).
Novel Points and Explanations
1. Why slightly less than a degree: 360 degrees ÷ 365 days = slightly less than 1 degree per day. This is a simple logic — 365 days for 360 degrees means that each day covers less than a full degree.
2. The Rambam simplifies the numbers: In truth the mahaleich hashemesh beyom echad is not only 59 chalakim and 8 shniyos — there are also shlishiyos and revi’iyos (as learned in previous chapters). But for one day the difference is not relevant, therefore the Rambam leaves it out. For ten days however a small difference already returns — and this explains why when one multiplies 10×(59 chalakim, 8 shniyos) it doesn’t come out exactly the number that the Rambam gives for ten days. The Rambam calculated the shlishiyos/revi’iyos into his finished numbers, but he doesn’t tell us how he calculated it.
—
Halachah 2-3: Mahaleich HaShemesh for Different Time Periods (10, 100, 1000, 10,000 days)
The Rambam’s Words
The Rambam gives finished numbers: for 10 days — the mahaleich. For 100 days — 98 degrees, 33 chalakim, 53 shniyos. For 1000 days — remainder mahaleich of 265 degrees, 38 chalakim, 50 shniyos. For 10,000 days — remainder of 136 degrees, 28 chalakim, 20 shniyos.
“And so if you want to make signs… for two days, for three, for four, up to ten… and it is a revealed and known matter, since you know the mahaleich of one day” — you know everything.
Simple Meaning
The Rambam gives finished tables for different time periods. For 1000 days and more he gives only the “she’aris mahaleich” — the remainder after subtracting complete circles (360 degrees), because one only wants to know where the sun stands in the sky, not how many times it has gone around. The Rambam also says that one can make tables for oneself for whatever number one wants, because if one knows the mahaleich of one day, one can calculate everything.
Novel Points and Explanations
1. Conclusions, not calculations: An important principle — the chapter is not written so that one should learn how to calculate, but so that one should use the finished results. The Rambam gives only conclusions (finished numbers), not the “nimtza” (the calculation process). This is different from molad halevanah in the previous chapters, where the Rambam taught the process itself.
2. Why 10×59:08 doesn’t match the number for 10 days: Because the Rambam has in the 10-day number already calculated the shlishiyos/revi’iyos that he left out for one day. A student who thinks into it sees the difference, but for practical purposes one doesn’t need to know it — one simply uses the Rambam’s finished number.
3. She’aris mahaleich for 1000 days: For 1000 days the sun has already made more than two complete circles (2×365 = 730 days), the remainder of 1000÷~365 gives the she’aris. One only needs to know where in the sky the sun stands, not how many years have passed.
4. Question: Why did the Rambam make 10,000 days? The Rambam will never use the 10,000-day numbers in practice, because he will always calculate with years (as he says right after). Perhaps he brought it only in order to teach how the method works (how one calculates she’aris mahaleich, etc.), not for practical use.
—
Halachah 4: What One Actually Needs to Have Ready — 29 Days, Month, and Year
The Rambam’s Words
“And it is proper to have prepared and known the mahaleich emtza hashemesh for twenty-nine days… and for twelve months which are the days of a lunar year when its months are in order” — 354 days (regular year).
Simple Meaning
For practical purposes one needs to have ready: (a) mahaleich of 29 days, (b) mahaleich of a month, (c) mahaleich of a lunar year (354 days when months are in order). The Rambam will immediately give the finished numbers — when he says “and it is proper to have prepared and known,” he doesn’t mean that you should calculate it yourself, but he will give it to you.
Novel Points and Explanations
1. Why specifically 29 days: Because from one re’iyah (seeing the moon) until the next re’iyah is always exactly 29 days — “for twenty-nine complete days from leil re’iyah until leil re’iyah of the next month.” A full month (30 days) is only a calendar matter, but for re’iyah-calculation it is never more than 29 days. The doubt whether one will see the moon is only on the 30th day — if yes, then anyway there is no doubt (one has already seen).
2. Regular year plus one day: From one re’iyah of Nissan until the next re’iyah of Nissan is always a regular year (354 days), or sometimes 355 days. This is because the true month is slightly more than 29 days, 12 hours, 793 chalakim, which can sometimes bring that all months should be full, and then the year becomes 355 days.
—
Halachah 4 (continued): Mahaleich Govah HaShemesh (Apogee of the Sun)
The Rambam’s Words
“There is one point in the galgal of the sun, and so in the other galgalim of the seven stars… that the star should be high above the earth by so much… and the point of the galgal of the sun and the other stars except for the moon makes circles equally… and its mahaleich — every ten days one shniyah and half a shniyah which is thirty shlishiyos.”
Simple Meaning
Besides the mahaleich hashemesh itself (where the sun stands in the sky), there is another factor — the govah hashemesh (apogee), the point where the sun is farthest from the earth. The govah also moves, very slowly — one degree in seventy years.
Novel Points and Explanations
1. Explanation of govah hashemesh according to ancient astronomy: According to the old model, the sun rotates on a perfect circle (galgal), but the earth is not exactly in the center of the circle (eccentric orbit). Therefore the sun is sometimes closer and sometimes farther from the earth. The point where it is farthest is called govah. This is important for the calculation because it affects how fast the sun appears to move from our perspective.
2. The govah also rotates: The govah-point doesn’t stay in one place, but it rotates around — one degree in seventy years. This means that a complete round (360 degrees) takes 360 × 70 = 25,200 years. This is what is called today “precession.” A parable: Look at it like a mountain whose peak rotates around the world — although the galgal itself is a perfect circle, from the earth’s perspective one sees a “peak” (the farthest point) that moves.
3. Numerical values for govah hashemesh: Mahaleich of 10 days = 1.5 shniyos (seconds); 100 days = 15 shniyos; 1000 days = 2 chalakim 30 shniyos; 29 days = 4 shniyos; a regular year = 53 shniyos. These are very small numbers because the govah moves almost not at all.
—
Ikar (Epoch) — The Starting Point for the Calculation
The Rambam’s Words
“The ikar from which you will always begin is from the beginning of Thursday night, 3 Nissan of the year 4738.” The place of the sun then: “7 degrees 3 chalakim 32 shniyos from the mazal of Aries — siman zaglav.” Govah hashemesh then: “26 degrees 45 chalakim 8 shniyos from the mazal of Gemini — siman 26 mem-ches.”
Simple Meaning
The Rambam establishes a fixed starting point (epoch) from which all calculations are made. He gives where the sun and where the govah hashemesh were at that moment.
Novel Points and Explanations
1. The ikar is a fact, not a calculation: The Rambam establishes it “like halachah without mixture” — as a fact. One must simply believe the Rambam that then it was so, and from there one calculates further.
2. Why one needs an ikar: All the numbers that the Rambam gave earlier (mahaleich for a day, month, year) are only distances — how much the sun travels. But one also needs to know from where one starts. The ikar gives the starting point.
3. Simanim as mnemonic tools: The Rambam uses simanim (mnemonic codes like zaglav, shin-mem-ches nun-hei, kaf-vav mem-ches) throughout the chapter. The point is that numbers alone (like “29, 200, 700, 3, 1”) no one would remember, but a siman makes it memorable.
—
Example of Calculation — Mekom HaShemesh
The Rambam’s Words
If one wants to know mekom hashemesh at the beginning of Shabbos night, 14 Tammuz of that year — that is exactly 100 days after the ikar. One takes mahaleich of 100 days (98 33) and adds to the ikar (7 3 32). It comes out: 105 37 25 — that is 15 degrees 37 chalakim 25 shniyos from the mazal of Cancer.
Simple Meaning
A practical example of how one calculates mekom hashemesh: take the number of days from the ikar, take the mahaleich for that number of days, add to the ikar, and you know where the sun is.
Novel Points and Explanations
1. “Kabetz min el mino”: One adds degrees to degrees, chalakim to chalakim, shniyos to shniyos — as already learned earlier.
2. 105 = mazal Cancer: Mazal Cancer is the fourth mazal (after Aries, Taurus, Gemini), that is it begins at 90°. 105 means 15° in mazal Cancer.
—
Note About Unequal Days
The Rambam’s Words
The mekom emtza hashemesh that comes out from this calculation can sometimes be at the beginning of the night an hour before sunset or after sunset an hour, because one calculates according to complete days of 24 hours, but sunset is not always the same time. Don’t worry — it will be completed when one comes to emtza yarei’ach.
Simple Meaning
Because one calculates according to fixed 24-hour days, the result can be a bit off from the true sunset time. This will be corrected later when one calculates emtza yarei’ach.
Novel Points and Explanations
1. The entire calculation of mekom hashemesh is only a step toward the true goal — to know where the moon is (re’iyas halevanah). When one will combine sun and moon, one will then equalize the difference of unequal days.
—
Flexibility of Ikar — One Can Make a New Ikar
The Rambam’s Words
“You don’t have to go with my ikar — you can make any other ikar.” When you already know where the sun is on a certain day, you can use that as a new ikar. “The choice is in your hand.” One can begin the calculation from the beginning of a machzor, or from a certain hundred years.
Simple Meaning
The ikar of 3 Nissan 4738 is not me’akeiv — any known point can serve as an ikar. The calculation remains the same, because one calculates everything relatively. One can place the ikar where one wants — earlier or later than the Rambam’s ikar — and the result will be the same.
Novel Points and Explanations
1. The Rambam’s method in this halachah: Earlier the Rambam calculated with ten thousand days (complete days), now he calculates with simple years. He explains that one must know what type of year each year was — regular year (354 days), year whose months are full (one day more), deficient year (one day less), leap year (29, 30, or 31 days more than a regular year). One adds or subtracts according to how many years it was, and one arrives at the desired time.
2. Why the Rambam is lengthy on this matter — an important chiddush: The Rambam consciously made a new ikar — instead of calculating from Creation (the molad BaHaRaD or tekufas Nissan harishonah), as the Gemara calculates, the Rambam began from a later time. This can raise a claim: why did the Rambam change the ikar from the Gemara? Therefore the Rambam is lengthy to prove that one can calculate backwards — that one can from his ikar go back to Creation and know where the sun was then. This proves that there is no contradiction to the Gemara — it’s only a practical abbreviated change, not an essential one.
3. An alternative explanation why one would want a new ikar: Quite practically — for a certain need it’s easier to work with a number that is “even,” which comes out at a different time. It’s a purely practical thing, not ideological.
4. Practical use: When one has already calculated mekom hashemesh for today, one can from today begin calculating further, instead of always going back to the original ikar.
5. The foundation of the entire calculation: The entire calculation is a preface to a practical reckoning. It only works if one accepts the Rambam’s premises — that the sun was in that place at that time, and it goes each day a certain amount. From there one makes plus or minus, and one arrives where one needs.
6. The same principle applies to yarei’ach and other stars: The Rambam says that the same method can be applied to the moon and other stars, if one knows their mahaleich.
—
Conclusion: With this is concluded chapter 12 of Hilchos Kiddush HaChodesh — the chapter that establishes the foundation of mahaleich emtza hashemesh, mahaleich govah hashemesh, the ikar, and how one calculates mekom hashemesh for a particular day.
📝 Full Transcript
Laws of Sanctifying the New Month, Chapter 12 — Introduction to Calculating the Sighting of the Moon
General Introduction to Chapters 12–17
The Rambam’s Approach in the Chapters on Calculating the Sighting
Rabbosai, we are learning the holy sefer Mishneh Torah of the holy Jew Rabbi Moshe ben Rabbi Maimon, the famous sage, tzaddik yesod olam, tzaddik emes. And we are learning Hilchos Kiddush HaChodesh, and we are learning chapter 12. We are going to learn about the holy sun and the holy moon. It’s going to be such a holy mode. As you say that the Rambam calls them… yes, gufim kedoshim (holy bodies). There is a place where he calls them that. Yes.
Let me say approximately, because here, just as the Rambam already made his introduction essentially to what he does here in all these chapters until chapter 17, he already said essentially earlier in the previous chapter what he does, but now that we are going to say certain introductions before the actual calculation, I will say briefly what I am saying further from the holy Rambam as explained by Rabbi… I don’t know what he’s called, Lubavitch? No, Lumengl made a sefer Rambam HaAruch. And the Rambam Mevo’ar, it says, I don’t know who the author is, it’s probably a team, it’s from the Lubavitchers, they call it Adirus Chitrik, but they wrote a beautiful explanation in a simple manner on Hilchos Kiddush HaChodesh. And I’m saying approximately what I understood from this topic, such a thing.
The Rambam’s Method: Mishnah, Not Talmud
We have learned, our Rambam already said in the previous chapter, that we are, there is certainly a great chochmas hatechunah (science of astronomy), a great wisdom of how the world works, and whoever is not curious about this, his spirit is not proper and his mind, whatever it is, his heart errs and lacks knowledge of wisdom. This is true.
Nevertheless, the sefer Hilchos Kiddush HaChodesh is not set up to explain all the movements of the stars from kol haTorah kulah (the entire Torah) of the entire world. This is certainly a great matter to learn. And the Rambam says that it is a mitzvah, in Yesodei HaTorah and in Hilchos Teshuvah the Rambam says that it is a mitzvah, every Jew should occupy himself, now comes aseres yemei teshuvah (the ten days of repentance) soon, to learn more science, through this to know the greatness of Hashem. The Gemara says that whoever can calculate tekufos umazalos (seasons and constellations) and doesn’t calculate, about him the verse says “ve’es po’al Hashem lo yabitu” (and they don’t look at the work of Hashem), he doesn’t want to look at the actions of the Almighty.
But, nevertheless, the Rambam’s sefer is not about the entire thing, but about the one limited thing that I said earlier, I mean he’s going to say it here also in this chapter again, to know the answer to one question.
We learned last night that when one learns anything, one must always keep focus to know what one wants to know, because one cannot always learn kol adam kulo (the entire person) all at once and one doesn’t get anywhere. So here the Rambam wants to know the answer to one question, which is when one can see the moon. That’s the whole thing.
The Rambam’s Limitation: Only What Is Relevant to the Matter
He can say like this, that a Jewish sage must know all the wisdoms of the heavens, but in the Sanhedrin they had to know at least this for certain, Hilchos Kiddush HaChodesh. How much… there is a part of astronomy that every judge in the Sanhedrin had to know. Apparently, how much one would really have to know, we already discussed, it’s not clear.
About this I’ve been going for a long time that the reason why the Rambam is so complicated, and it is indeed about the wisdom in it, but on the other hand he is tremendously limiting himself to know only the part that is relevant to this.
Now, I will say another chiddush (novel idea), an important thing. Not only is the Rambam limiting himself only to say the part relevant to the matter of the calculation, to know whether we can see the moon today, and therefore whether the Beis Din should sit, or whether they should sanctify the witnesses, or he brought that we will see in chapter 18 that the Rambam holds that one can truly sanctify al pi hacheshbon (according to calculation) even bizman re’iyah (in the time of sighting), if one knows clearly and no witnesses came, it’s possible that one can sanctify al pi cheshbon (according to calculation) even. All these things.
The Rambam’s Method of Learning: As in Kol HaTorah Kulah
Even this he didn’t explain, he did essentially as the Rambam does in kol haTorah kulah. So the Rambam’s derech halimud (method of learning) that he teaches us the science, is the same derech halimud that he teaches us Gemara and halachos of all things.
That is, that he doesn’t tell us, he doesn’t begin to explain to us the why and how we know and all the disputes that exist, and who says this and who is right, etc. He’s not interested that they should understand this, this will certainly be the shlish baTalmud (third in Talmud), one must learn this, but now we are learning Mishnah.
So this the Rambam also wrote as Mishnah, which contains only the knowledge, the conclusive knowledge that one must know in order to be able to calculate. Certainly, the calculations that the Rambam says in the mitzvah, one must calculate oneself, because every month is a different calculation.
The Rambam didn’t simply make a chart of every month that it’s doubled for generations when one can see the moon. He made a luach (calendar), but a general luach is not a specific luach. No, he did make a luach, because what he makes here is basically luchos (tables), but the luach is calculations. Approximately like there is a luach in the previous chapters about when the month will be, and it says from writing the year 5786, and so he writes that there is a cycle of nineteen years and it comes out and so forth.
The same thing is here. He writes certain rules of facts, he doesn’t write how we know them and who says and so on, which based on this one can simply add up what he’s going to calculate at the end of the calculation how we know whether we can see the moon. So this is the great, like a summary, or halachah pesukah (decided law) that the Rambam does even in these halachos.
The Commentators’ Approach: Explaining the Sources
And all the commentators, essentially, I saw Rabbi Chaim Kanievsky’s introduction that we learned earlier to his sefer Shekel HaKodesh, he says that this is essentially what he tries to do in his commentary on most of the halachos, to explain as all the commentators do on all parts of the Rambam, to explain as the Maggid Mishneh does, to explain the question and answer, from where does it come?
Yes, afterwards it’s difficult, there are difficulties, the Rambam says things that don’t match, there are difficult Rambams in these halachos also. That is, the same sort of difficulty, that apparently, if one looks into the reality or into the sources, one sees that his calculation doesn’t match exactly and so forth, such sorts of problems.
But our derech halimud is first to do what the Rambam wanted us to do.
The Simplicity of the Math in These Chapters
So therefore we have essentially all these chapters already easy, because astronomy and math is perhaps difficult, but the math that the Rambam does here is all simple math of plus minus times. It’s nothing, one needs a calculator but take a pen, because they’re longer numbers, one can’t do it in one’s head. But it’s not complicated, many times he skips explicitly.
As he said, when it’s too complicated and it’s not relevant, he skips it explicitly. Yes, around numbers, or around means he takes, he rounds down the smaller levels, like the seconds, he doesn’t tell us sometimes if it’s not relevant and so forth. And he tells us many times the conclusions of a certain calculation, which he doesn’t even say how one should arrive at the calculation. He only says, if you want to calculate whether one can see the moon, you will use this number. Why this number? So the Rambam said.
“Rambam Is the Easiest Sefer in Judaism”
So, they’re quite easy chapters really, it’s much easier than most other chapters in the Rambam. That is, essentially as easy as all chapters, because the Rambam says the conclusions. So, we will learn simply what it says. Makes sense? One doesn’t need to delve deeply. I’m saying it, yes, one must simply do the… It’s very simple basically what the Rambam did. So certainly this chapter is all very simple.
It only becomes really complicated much later when one comes to chapter 17, which is when the actual calculations that one must do come. But even then, he says, the Rambam did his best that whoever said it should be… How did he call the previous chapter? For whoever is not accustomed, the Rambam says clearly, I’m not making it for one who is an astronomer. One who is an astronomer, he comes up with questions on the Rambam. The Rambam makes it for simple everyone.
So, now let’s… So, this is an introduction to the approach of the chapters, and in order to say it to the public in secret that it’s quite easy. It’s only difficult like the entire Rambam. Rambam is the easiest sefer in Judaism, ever. There is no single Jewish sefer in the world that is easier to learn than Rambam. And nevertheless, in the shiur one always hears about many Rambams. Why? Because people, Jews have some desire that it should be difficult, because then one can make shtiklach Torah (Torah insights). Yes.
The Central Question: Whether One Can See the Moon on the Thirtieth Night
So now, let me say something in another introduction that we also understood earlier. Now, what must one know? They said that they have only one question, and the question is whether, the Rambam will say it clearly, whether on the thirtieth day, that is after twenty-nine complete days from the last time there was a new moon, whether tonight one can see the moon, or only tomorrow night. That’s the entire question.
Right, whether on leil re’iyah (the night of sighting) or on leil ibur (the night of intercalation), whether the month must be twenty-nine days or thirty days. Right, today one does it with a calculation, but when one did it al pi re’iyah (according to sighting) one had to know this.
The Two Main Factors for Seeing the Moon
Now, in order to know this, one must know basically two things. This is what the Rambam is going to teach us. There are really very many things that one can put into the calculation, but the Rambam made a very great simplification. One must know basically two things.
The General Rule: When and Where One Sees the Moon
So one must know the general principle. That the moon, the first night that one can see it, one always sees it right after sunset, that approximately twenty minutes after sunset, says the Rambam, and until approximately an hour later, or it depends, until it will be a part of the calculation. Because so, let’s not say the reasons why, I’m only saying a fact.
The moon one doesn’t see in the same place in the sky an entire month, there is a sunset and sunrise there, and the order is that at the beginning of the month it always travels almost with the sun. A bit below the sun, so one sees it a little before the setting of the moon, which is a bit after the setting of the sun. Right?
In other words, if someone wants to go search for the moon on the first day of the month, he will go at sunset and look in the western side to see if he can see it. That’s the rule.
The Two Factors: Size of the Moon and Distance from the Sun
Now, if so, one must know that there are two basic things that are relevant to being able to see the moon.
One is that the moon is already large enough, and in other words it’s already far enough from the sun in the sky, which is not right at the conjunction when one cannot see it. There is already a part of the light of the moon that is turned toward us, that shines to us.
And the second thing, about this is relevant truly the sun which he tells us now, but both. The second thing is that one must know that it should be far enough from the sun in another way. We will see later exactly in which two ways we speak here about far from the sun, one is this way and one is that way.
Why? For a simple thing, because just as in the middle of the day usually one doesn’t see the moon. Why? Simply because it’s too bright, and especially at the beginning of the month. Sometimes in the middle of the month one can indeed see it if it’s far from the sun and it’s not too bright. But especially at the beginning of the month there is a very small moon, and when it’s completely bright one simply cannot see it.
Therefore one must wait that it should become a bit dark. Although theoretically, and it perhaps happens sometimes that one can see the moon even before sunset on the first day. The Rambam indeed said such a halachah that before night, yes, it can happen. But usually one cannot.
So therefore one must know to calculate whether it will be dark at night. And in other words how long the sunset will take, with this how one calculates this, to know whether one will be able to see the moon.
The Conclusion: One Must Know Where the Moon Is and Where the Sun Is
So basically, to be ready to know the knowledge of seeing the moon, one must know where the moon will be and where the sun will be.
Chapter 12: The Average Movement of the Sun – How Fast the Sun Travels
Halachah 1-2: The Movement of the Sun in One Day – The Basic Number
Speaker 1:
Okay? Right? The first thing that one must know if so, is how does one know where the sun will be, one must know how fast the sun travels. The sun travels around the sphere every year, as we learned earlier. One must know how fast it travels each day, you will calculate where it is.
And the Rambam made the calculation very easy, as they said in the previous section, as was done with the molad, that the Rambam told you that I can start from a certain day and tell you where the sun was on that day, afterwards you will simply do plus, according to how much it goes each day and each month and each year, you will know to add, and as was taught in the previous chapter, how to do the calculations, how to do the plus with the remainders, and how to do when it becomes more than three hundred and sixty, etc. That’s all, the whole thing that’s in this chapter.
The Rambam says like this, yes? How much does the sky go on the… the moon travels on the… the sun is in the sky in one day. That one day is fourteen hours. Yes. Says the Rambam, I will indeed say the number. It goes through fifty-nine chalakim (parts).
What is the answer? He taught us in the previous chapter that there are… no, there are three hundred sixty degrees, one calls them ma’alos (degrees), and each day it goes a bit less than one complete ma’alah, because each ma’alah divides into sixty chalakim. And we learned that the sun, you can think this simply, that you can think that the sun goes around the world in the mazalos (constellations), yes, in three hundred and sixty-five days, and ma’alos there are three hundred and sixty. It comes out that it goes a bit slower than a ma’alah. How much is this exactly? Fifty-nine chalakim, and from the chalakim another eight seconds. You can call it minutes, because it’s sixty from eight ma’alos and eight seconds, and the siman (mnemonic) is a river.
The Movement of the Sun for Ten Days, for One Hundred Days, for One Thousand Days
Not ten, nine, almost ten. And… right. Fifty-one chalakim, and… and twenty-three seconds. And it has a siman, and I’m not going to go into only the question, you will calculate you will see that it became a bit longer here, the math doesn’t match exactly.
Innovation: The Rambam Simplified the Numbers
And this is one of the places where the Rambam made it simpler. That is, since truly the movement of the sun in one day is not only 59 chalakim and 8 seconds, there are truly also thirds and fourths, as we learned earlier that there is this, but in one day it’s not relevant. And in one day it wasn’t, the Rambam didn’t say it. But in ten days… right.
Innovation: The Rambam Gives Conclusions, Not Calculations
But he doesn’t even tell us that, because the Rambam’s purpose here is not that we should know to do the calculations. He only tells us the conclusions. You can use this. If you want to know ten days later, you will believe the Rambam, you will have the right number. More or less, I know indeed. He doesn’t even say it here, he doesn’t even tell you how to do the math. He only tells you the conclusion.
In other words, this chapter one must learn as conclusions, not as a process. So not, therefore you should calculate, that I calculated a bit here, I wanted to see how it comes out. But the Rambam doesn’t want, that’s your point here. For people who don’t hold by calculating this, he doesn’t want to do 10×59. He wants to do 10×591, the Rambam would have had to answer immediately, but it doesn’t match indeed, and he will explain to you. No, the Rambam wants that you should simply look in the Rambam’s list, one day you will calculate 598. Ten days you will calculate 590 23.
Someone who thinks into it sees that here suddenly it came back again. Yes, the learners will know this, but this in order to know to calculate you don’t need to know this, because the Rambam’s numbers will help you for what you need to do.
Translation
He simply says how far the sun travels in one day, in ten days, in one hundred days. Yes? The Rambam says, say it in numbers, because no one knows that number. Ninety-eight degrees, thirty-three parts, and fifty-three seconds. That’s how far the sun travels in one hundred days.
The Sun’s Travel for a Thousand Days – Remainder of Travel
In a thousand days. Now, for a thousand days he doesn’t say the travel, but he says the remainder of travel. Why? Because they already learned that a thousand is more than three hundred sixty-five. After three hundred sixty-five they start again from the beginning, because it goes in a circle. Therefore they only need to calculate what the remainder is when you divide a thousand by three hundred sixty-five. I only want to know where it is in the sky. I don’t want to know how much time it is from three years ago.
Right, it comes out. Don’t add. It comes out, there remains two hundred. What does that mean? In the thousand days it went besides the full circle twice, it went another two hundred sixty-five degrees. And thirty-eight parts and fifty seconds. That means, if you know where the sun was a thousand days ago, you add this number, you know where it is today.
The same thing for ten thousand days. For ten thousand days, the Rambam says, it comes out one hundred thirty-six degrees. Sorry. Twenty-eight parts and twenty seconds. And so the Rambam says, ve’al derech zeh you can do the math for whatever number you want.
And what is the purpose of this whole thing? Nothing. If you know a day that the Rambam will call ikar, where you start from, you’ll add this, you’ll know where the sun is today.
Law 3: One Can Make Signs for Any Number Oneself
Speaker 1:
The Rambam says, yes, the Rambam has now made signs that are easy, right? The same thing you can make signs yourself. He made signs for one hundred days and for ten thousand days and so on, but you can make signs for whatever number you want, shnei yamim, lishlosha, le’arba’a, ad asara. Yes, because you didn’t do that. The Rambam only said from ten, but, the Rambam says, you can make just as easily for twenty, for two, for three, and the like. Or if you want to make for twenty, for thirty, forty, until one hundred, which he didn’t make. Ve’davar galui ve’yadua, me’achar she’yadata mahaleich yom echad, you know everything.
Question: Why Did the Rambam Make Ten Thousand Days?
Now the Rambam says, which numbers do you really need to have? It’s interesting, because the Rambam earlier made ten thousand days, and he will never use the ten thousand days numbers, because he will always go with years, as he says now. I don’t know why he made the previous number. Perhaps he simply wanted to teach how the math works? I don’t know.
Law 4: What You Actually Need to Have Ready – 29 Days, Month, and Year
Speaker 1:
The Rambam says, what you always need to remember is this: Ve’ra’ui liheyot muchan ve’yadua mahaleich emtza ha’shemesh le’tish’a ve’esrim yom, how much the sun goes through in twenty-nine days. And, that means, you should know how much the sun goes through in a month, and how much the sun goes through in a year, in a year of the moon, not of the sun. She’hen yemei shnat ha’levana bizman she’chadasheiha kesedaran, when the months are in order, that means the amount of pregnant months is the same amount as the non-pregnant ones, as we learned before. That’s the normal, the average year overall, 354 days.
So he explains, she’bizman she’yihyu lecha totza’ot elu muchanim, when you know how much the moon goes through in a month and in a year, yihye ha’cheshbon kal alecha lir’ot ha’yarei’ach, you’ll be able to see the moon more easily. She’tish’a ve’esrim yom gemurim mileil re’iya ad leil re’iya shel chodesh haba. Because a deficient month is twenty-nine, exactly twenty-nine days from one sighting to the second sighting. Ve’chein bechol chodesh va’chodesh ein pachot mitish’a ve’esrim velo yoter. She’ein chovateinu bechol ha’cheshbonot ola lada’at ha’re’iya levad. It’s true there is when you make an extra day, and that is however for a different calculation.
Why Specifically 29 Days
Right, the month of sighting is never more than twenty-nine and a half days, right? It must be, we make Rosh Chodesh whole days. But now when you calculate the sighting, you never need a number more than 29, because it never takes more than 29 days between one sighting and the second. That means, if yes, there’s no doubt for anyone. The doubt is only the thirtieth day. Right?
Regular Year Plus One Day
The Rambam says, ve’chein the same thing regarding the year, from the first sighting of one month is always a regular year, or sometimes a regular year plus one day. It’s never less apparently, although one needs to calculate that it works out, but so says the Rambam. If it was all full, you remember that between one month and another there’s a bit more than 29 12, because of that they sometimes make a year that’s three hundred fifty-five days. So therefore it can sometimes be that the moon should take another day to arrive.
The Rambam Will Tell You the Ready Numbers
The Rambam says, now, the Rambam said before that you should be ready. When he says you should be ready, he doesn’t mean that you need to calculate yourself, he’s going to tell you what it is.
Calculating the Sun’s Travel and Height — Practical Examples
Signs for the Sun’s Travel
Speaker 1:
I hold that one must say all these signs like this, because it doesn’t help us otherwise. And the same thing, the regular year? Not for us? Oh yes! Do you remember 29 12 763 already? If I had said twenty-nine, two hundred, seven hundred, three and one, you would never remember. And for a regular year it comes out 34, and the sign is 348 55. That’s the formula for the sun’s travel.
Until now what you’ve carried, I’ll give you numbers how many degrees, not how long a month is. How many degrees it travels in a day, and for that I said ten, a month, a year, which will help us know where the sun is any time.
The Sun’s Height — What Is That?
Speaker 1:
Now there’s another thing we need to know about the sun in order to calculate the calculations of the moon, because it’s not just where it is, but where the sun’s height is, what one does with the sun’s height, and one sees later in the calculations. But first the Rambam explains, what is the sun’s height? And the sun’s height also moves. That means, besides the fact that the sun simply moves in the sky, the sun’s height also moves. Therefore one needs to know where that is.
He says the same thing for the sun’s height, for the same calculation. The Rambam explains. Nekuda achat yesh begalgal ha’shemesh, in the sphere where the sun rotates there’s a certain point, ve’chein bish’ar galgalei shiv’a kochavim, and all of them, that the star will be high above the earth so much and so much, there’s a peak where there the sphere is the highest.
Explanation: The Eccentric Circle
Speaker 1:
Right, what that means is according to their calculation simply that they learned, they held that the moon, the sun, and all the planets rotate on a perfect circle, but the perfect circle, forget about the sphere, the perfect circle, but the perfect circle, the world is not exactly in the middle of that perfect circle. Therefore, therefore, sometimes it’s slower by us, sometimes it’s further if it’s on the other side. When it’s the furthest from us, that’s called the height.
Now, the height itself, somehow there’s another sphere that rotates the whole sphere, I didn’t understand exactly how, somehow the sphere itself rotates. That means, where, which side of the world as it were will be the furthest, in other words, at which degree, right? Because where will be the furthest place that the sun is from the world, changes constantly. It doesn’t always remain the same, it changes very slowly.
The Rambam says, ve’osa ha’nekuda, yes, the highest, ve’osa ha’nekuda shel galgal ha’shemesh ush’ar ha’kochavim chutz min ha’yarei’ach, which is the highest point thereof is always the same height, sovevot beshava. No, no. It rotates, it rotates equally means to say it has some kind of rotation, just as all rotations are equal, but it moves, u’mahaleich, that means it rotates around the world too, but it travels approximately every seventy years one degree, one degree. Not it goes higher, it changes on which side of the world. It rotates.
Parable: Like a Mountain That Rotates
Speaker 1:
You can look at it like a mountain, right? Let’s say, as it were, it’s not truly like a mountain, but if you look at it like a mountain, the peak of the mountain also rotates around the world. Right? Yes.
Speaker 2:
No, the sphere doesn’t have a peak, all spheres are a perfect circle. The whole point of a sphere is a perfect circle.
Speaker 1:
But if you look from the world, it’s as if you can see it like a mountain, because here it’s the furthest. Now, where is it the furthest? At the north of the world, at the south of the world, in other words? At which degree of the world? It changes. Sometimes it’s at the north, sometimes it’s at the south. It moves itself on a perfect circle. The whole thing also rotates, because there’s another sphere that rotates that, and that takes very long. It takes seventy years one degree, so it takes three hundred sixty times seventy years to go through the whole cycle, understand? But it moves very little by little.
Now, that point is called height, that’s what it’s called.
The Sun’s Height Travel — Numbers
Speaker 1:
Now the Rambam says, since we’re going to need to know that too, every day that we’re going to calculate the sighting we’re going to need to know where the sun’s height is today, because that will make a difference. The Rambam says, it will make a difference, mahalcho bechol asara yamim, shniya achat vachatzi shniya, every ten days it goes higher, it moves around the world one and a half seconds. She’hi shloshim shlishiyot. Yes, that’s simple.
How many seconds does it move in one hundred days? In one hundred days it’s fifteen seconds. And in a thousand days it becomes two parts and thirty seconds. U’mahalcho leyom is twenty-five parts. Ve’nimtza mahalcho letish’a ve’esrim yom four seconds. Mahalcho bashana kesidra is fifty-three seconds. No, fifty-three righteous. In short, you’ll know this in order to know where the height is.
Example of Calculation — The Sun’s Travel and Position
The Ikar — The Starting Point
Speaker 1:
Now the Rambam is going to give an example of doing this calculation according to his ikar of both, not of the height, of the travel and of the height, of both. Because I’ve now said the total distance is. I’ve now said how long, how much does the sun travel in one hundred days? He said how much the height travels in one hundred days? You can simply calculate. Yes? Not how we hold now, from where one starts one’s calculation.
All calculations that have learned, the Rambam’s point here is… from the Rambam’s, yes? All calculations here are not in order to know anything. It’s plain that one must start… exactly. You just need to believe the Rambam that from there, then it was so, and therefore you’ll understand.
Therefore, the Rambam says, you start from as we learned from techilat leil chamishi, which is 3 Nisan year 4938, right? And then, where was the sun? The Rambam tells, seven degrees and three parts and thirty-two seconds from mazal Taleh, which is Nisan. Yes, so there’s a sign 7 3 32.
Then, that’s the sun’s height. The Rambam says just like the law without error, he states a fact. Then the sun’s height was twenty-six degrees and forty-five parts and eight seconds from mazal Te’omim. You remember, mazal Te’omim is the third sign, it means already itself sixty degrees etc. It comes out a sign 26 45 8.
How One Calculates from That Ikar
Speaker 1:
Now, if you want to know any calculation from today and onward, you’ll do from that, you want to know the sun’s position from the average travel. Now, they already learned what average travel means, as opposed to the true travel. Any time, you’ll take how many days from the day of ikar, which is 3 Nisan 4938. And it will do the math, which was said before, you’ll know, you’ll add everything to the ikar, and it will make the same collect like to like, yes? As we learned, it comes out you know where the sun’s position is for that day.
Example: One Hundred Days After the Ikar
Speaker 1:
And he gives an example, I’ll go quickly, because it’s all very simple in the books, it’s only interesting if someone wants to actually calculate. If you want to know where the sun is, the beginning of Shabbat, which is 14 Tammuz of that year, he means to say exactly the hundredth day after 3 Nisan, make a calculation you’ll see. You’ll know that this is exactly one hundred days, take the travel of one hundred days which we already said before that it’s 98 33, add it to 97, where the sun was there. It comes out, today it’s 105 37 25.
Where is 105? 105 is mazal Sartan, because mazal Sartan is the fourth, the fifth sign, I don’t remember anymore, yes, because 105 is fifteen degrees of mazal Sartan and thirty-seven parts of the sixteenth degree of the sign. Very simple.
Remark: Unequal Days
Speaker 1:
The Rebbe says, an interesting thing. You should know, that we’ve now calculated how much according to whole days, whole days of twenty-four hours. Now, a day doesn’t always start at the same time. After one hundred days the sunset can already be much earlier or later, whatever.
The Rambam says, don’t worry, we’ll give advice about that later. The average, yes, the average sun’s position, it comes out from this, can sometimes be at the beginning of the night at an hour, which is like if it’s exactly in the same season of the year? An hour before sunset or an hour after sunset. And don’t worry about that, because we’ll complete it when we arrive at the average moon. You remember that the whole calculation is to know where the moon is, and they’re going to combine the sun and the moon. He tells him, then one will already pay somehow for that thing, that not all days are the same.
Rules — How One Calculates Forever
Speaker 1:
The Rambam says, the same thing you’ll do forever, even after a thousand years, just like today, it’s already almost a thousand years after the Rambam wrote this, not quite a thousand years yet, but it’s already in 785, they’re already holding nine hundred years after that. You’ll gather the remainder, you’ve added to the ikar, you’ll know how to do regarding the moons. Yes, the same thing, the Rambam didn’t say numbers for the moons, but any forces, the moment you know how much it goes in one day, and you know a place to start from, you’ll gather how many days and how many years you start.
The same thing you’ll do with the sun’s height. The Rambam didn’t even say now the calculation of the sun’s height, but the same thing, add how much it travels each day to the ikar, and you’ll know where the sun’s height is today.
Flexibility — One Can Make a Different Ikar
Speaker 1:
The same thing the Rambam says, you don’t have to go with my ikar, you can make any other ikar. That means, the moment you already know, you don’t need to calculate—
Law 3 (Continued) — Hareshut Beyadcha: How One Sets Up a Different Ikar
The Rambam’s Method: One Can Start from Wherever One Wants
Speaker 1:
You can do, hareshut beyadcha, you can start it from the beginning of a cycle, or the beginning of some hundred years, however you like. Yes, he means, hareshut beyadcha means to say the calculation will work, because it’s the same thing. Right. If you want to make for this ikar, or after so many years, derech kitzur, there’s no difference what you do. The way is simple, and he says it over.
Speaker 2:
What does he say over again?
Speaker 1:
No, his way is to calculate whole years. I said that before. Before he said that it goes with ten thousand days. Now he actually calculates simple years, yes, but he says that sometimes one needs to do differently, because if you want to start the ikar somewhere else, you’ll need to do so.
What the Rambam Explains: The Depths of Years and How One Calculates Them
Speaker 1:
He says, you know that the sun’s travel is a regular year, or twenty-nine days, or one day. And everyone knows that the year whose months are full is one day more, and the deficient is one day less. And pregnant is either thirty or thirty-one or twenty-nine days more than the regular year, from which he calculates.
In short, you’ll do it simply. It’s very simple, it’s so simple, the Rambam isn’t a kindergarten teacher here. He says, that you already know, you’ll figure out how you want, you’ll arrive from what I told you, you’ll arrive at the year where you are. Add according to how many years it was, whether it was a shanah chaserah (deficient year), we already learned earlier how to calculate which year is the year. You’ll arrive at the midpoint of whichever you want, and there you’ll take your ikar (starting point) again. Or you’ll do minus, you want to go before the Rambam’s ikar, you’ll do before the Rambam’s ikar.
The same thing you’ll do with the moon, other stars, if you know from how long they are. In short, lesakem yisbarach miklal devarenu (to sum up, blessed be He, from all our words), just as it says the midpoint of the sun. Yes.
Why Does the Rambam Elaborate Here? A Possible Explanation
Speaker 1:
I know that the Rambam perhaps means to say here… I don’t know. But these are simple matters. Perhaps he means to say, because one remembers that there is some kind of conspiracy here about why the Rambam made a new ikar. Because the ikar that the Gemara calculates is always the creation of the world, the molad beharad or the first tekufat Nisan.
The Rambam says, you have no complaints against me, I can go back… you can calculate backwards. You know what? Go back to wherever, you’ll know where the sun was at the creation of the world. Perhaps this is the secret of why he elaborates here, because you see, he elaborates also backwards.
But it could simply be that for a certain purpose it will be easier for a person to have a number that is even, that comes out some other time that should start for him. There’s no difference.
The Foundation of the Entire Calculation: An Introduction to a Practical Reckoning
Speaker 1:
The whole thing is just completely practical, because he doesn’t say anything about… I mean, a little bit the reality of…
Speaker 2:
Yes, it’s an introduction to a practical calculation.
Speaker 1:
It only works if you believe the Rambam that the sun was in this place at this time, and it travels every day so many days, you do plus. That’s the whole thing.
—
Speaker 2:
They learned a whole chapter of Rambam today.
✨ Transcription automatically generated by OpenAI Whisper, Editing by Claude Sonnet 4.5, Summary by Claude Opus 4.6
⚠️ Automated Transcript usually contains some errors. To be used for reference only.