הלכות שבת פרק י״ז

🎓 שיעורים / Shiurim

🎧 שמיעה / Listen

אין דעם שיעור ווערן געלערנט די הלכות פון מבוי, לחי וקורה, און פסי ביראות פון רמב"ם הלכות שבת פרק י"ז. ס'ווערט באהאנדלט דער חילוק צווישן מבוי סתום און מבוי מפולש, די שיעורים און תנאים פון לחי און קורה, און ווי אזוי מען מאכט א היתר פאר בהמות צו טרינקען ביי א באר אין רשות הרבים דורך פסי ביראות. ס'ווערט אויך דורכגענומען די מחלוקת צווישן דער רמב"ם און ראב"ד צי דריי מחיצות איז מדאורייתא א רשות היחיד אדער נאר א כרמלית, און די פראקטישע נפקא מינות פון דעם.

⬇ הורדה / Download

▶ וידאו / Video

▶ לצפייה ללא יוטיוב / Watch without YouTube ✕ חזרה ליוטיוב / Back to YouTube

📖 טקסט הפרק / Chapter Text (Sefaria) ›

מָבוֹי שֶׁיֵּשׁ לוֹ שְׁלֹשָׁה כְּתָלִים הוּא הַנִּקְרָא מָבוֹי סָתוּם. וּמָבוֹי שֶׁיֵּשׁ לוֹ שְׁנֵי כְּתָלִים בִּלְבַד זֶה כְּנֶגֶד זֶה וְהָעָם נִכְנָסִין בְּרוּחַ זוֹ וְיוֹצְאִין בְּשֶׁכְּנֶגְדָהּ הוּא הַנִּקְרָא מָבוֹי הַמְפֻלָּשׁ:

הֵיאַךְ מַתִּירִין מָבוֹי הַסָּתוּם. עוֹשֶׂה לוֹ בְּרוּחַ רְבִיעִית לֶחִי אֶחָד אוֹ עוֹשֶׂה עָלָיו קוֹרָה וְדַיּוֹ. וְתֵחָשֵׁב אוֹתָהּ קוֹרָה אוֹ אוֹתוֹ לֶחִי כְּאִלּוּ סָתַם רוּחַ רְבִיעִית וְיֵעָשֶׂה רְשׁוּת הַיָּחִיד וְיִהְיֶה מֻתָּר לְטַלְטֵל בְּכֻלּוֹ. שֶׁדִּין תּוֹרָה בְּשָׁלֹשׁ מְחִצּוֹת בִּלְבַד מֻתָּר לְטַלְטֵל וּמִדִּבְרֵי סוֹפְרִים הִיא הָרוּחַ הָרְבִיעִית וּלְפִיכָךְ דַּי לָהּ בְּלֶחִי אוֹ קוֹרָה:

וְהֵיאַךְ מַתִּירִין מָבוֹי מְפֻלָּשׁ. עוֹשֶׂה לוֹ צוּרַת פֶּתַח מִכָּאן וְלֶחִי אוֹ קוֹרָה מִכָּאן. וּמָבוֹי עָקֹם תּוֹרָתוֹ כִּמְפֻלָּשׁ:

מָבוֹי שֶׁהוּא שָׁוֶה מִתּוֹכוֹ וּמִדְרוֹן לִרְשׁוּת הָרַבִּים אוֹ שָׁוֶה לִרְשׁוּת הָרַבִּים וּמִדְרוֹן לְתוֹכוֹ אֵינוֹ צָרִיךְ לֹא לֶחִי וְלֹא קוֹרָה שֶׁהֲרֵי הוּא מֻבְדָּל מֵרְשׁוּת הָרַבִּים:

מָבוֹי שֶׁצִּדּוֹ אֶחָד כָּלֶה לַיָּם וְצִדּוֹ אֶחָד כָּלֶה לְאַשְׁפָּה שֶׁל רַבִּים אֵינוֹ צָרִיךְ כְּלוּם. שֶׁאַשְׁפָּה שֶׁל רַבִּים אֵינָהּ עֲשׂוּיָה לְהִתְפַּנּוֹת וְאֵין חוֹשְׁשִׁין שֶׁמָּא יַעֲלֶה הַיָּם שִׂרְטוֹן:

מָבוֹי מְפֻלָּשׁ שֶׁהוּא כָּלֶה לְאֶמְצַע רְחָבָה שֶׁל רַבִּים. אִם לֹא הָיָה מְכֻוָּן כְּנֶגֶד פֶּתַח הָרְחָבָה הֲרֵי זֶה כְּסָתוּם וְאֵינוֹ צָרִיךְ מִצַּד הָרְחָבָה כְּלוּם. אֲבָל אִם הָיָה כָּלֶה לְצִדְדֵי הָרְחָבָה אָסוּר. וְאִם הָיְתָה שֶׁל יָחִיד אַף לְאֶמְצָעָהּ אָסוּר. פְּעָמִים בּוֹנֶה מִצַּד אֶחָד וְנִמְצָא כָּלֶה לְצִדָּהּ שֶׁל רְחָבָה:

אֵין הַמָּבוֹי נִתָּר בְּלֶחִי אוֹ קוֹרָה עַד שֶׁיִּהְיוּ בָּתִּים וַחֲצֵרוֹת פְּתוּחוֹת לְתוֹכוֹ וְיִהְיֶה אָרְכּוֹ מֵאַרְבַּע אַמּוֹת וּלְמַעְלָה וְיִהְיֶה אָרְכּוֹ יָתֵר עַל רָחְבּוֹ. אֲבָל מָבוֹי שֶׁאָרְכּוֹ כְּרָחְבּוֹ הֲרֵי הוּא כְּחָצֵר וְאֵינוֹ נִתָּר אֶלָּא בִּשְׁנֵי לְחָיַיִם מִשְּׁנֵי רוּחוֹתָיו כָּל לֶחִי בְּמַשֶּׁהוּ. אוֹ בְּפַס רָחָב אַרְבָּעָה מֵרוּחַ אַחַת:

חָצֵר שֶׁאָרְכָּהּ יֶתֶר עַל רָחְבָּהּ הֲרֵי הִיא כְּמָבוֹי וְנִתֶּרֶת בְּלֶחִי אוֹ קוֹרָה. וּמָבוֹי שֶׁאֵין בָּתִּים וַחֲצֵרוֹת פְּתוּחוֹת לְתוֹכוֹ כְּגוֹן שֶׁלֹּא הָיָה בּוֹ אֶלָּא בַּיִת אֶחָד אוֹ חָצֵר אַחַת וְכֵן מָבוֹי שֶׁאֵין בְּאָרְכּוֹ אַרְבַּע אַמּוֹת אֵינוֹ נִתָּר אֶלָּא בִּשְׁנֵי לְחָיַיִם אוֹ בְּפַס אַרְבָּעָה וּמַשֶּׁהוּ:

מָבוֹי שֶׁאֵין בְּרָחְבּוֹ שְׁלֹשָׁה טְפָחִים אֵינוֹ צָרִיךְ לֹא לֶחִי וְלֹא קוֹרָה וּמֻתָּר לְטַלְטֵל בְּכֻלּוֹ. שֶׁכָּל פָּחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה הֲרֵי הוּא כְּלָבוּד. מָבוֹי שֶׁהֶכְשֵׁרוֹ בְּקוֹרָה אַף עַל פִּי שֶׁמֻּתָּר לְטַלְטֵל בְּכֻלּוֹ כִּרְשׁוּת הַיָּחִיד הַזּוֹרֵק מִתּוֹכוֹ לִרְשׁוּת הָרַבִּים אוֹ מֵרְשׁוּת הָרַבִּים לְתוֹכוֹ פָּטוּר. שֶׁהַקּוֹרָה מִשּׁוּם הֶכֵּר הִיא עֲשׂוּיָה. אֲבָל אִם הֶכְשֵׁרוֹ בְּלֶחִי הַזּוֹרֵק מִתּוֹכוֹ לִרְשׁוּת הָרַבִּים אוֹ מֵרְשׁוּת הָרַבִּים לְתוֹכוֹ חַיָּב שֶׁהַלֶּחִי הֲרֵי הוּא כִּמְחִצָּה בְּרוּחַ רְבִיעִית:

שְׁנֵי כְּתָלִים בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וְהָעָם עוֹבְרִים בֵּינֵיהֶם כֵּיצַד מַכְשִׁיר בֵּינֵיהֶם. עוֹשֶׂה דְּלָתוֹת מִכָּאן וּדְלָתוֹת מִכָּאן וְאַחַר כָּךְ יַעֲשֶׂה בֵּינֵיהֶם רְשׁוּת הַיָּחִיד. וְאֵינוֹ צָרִיךְ לִנְעל הַדְּלָתוֹת בַּלַּיְלָה אֲבָל צָרִיךְ שֶׁיִּהְיוּ רְאוּיוֹת לְהִנָּעֵל. הָיוּ מְשֻׁקָּעוֹת בְּעָפָר מְפַנֶּה אוֹתָן וּמְתַקְּנָן לְהִנָּעֵל. אֲבָל צוּרַת פֶּתַח אוֹ לֶחִי וְקוֹרָה אֵינָן מוֹעִילִין בְּהֶכְשֵׁר רְשׁוּת הָרַבִּים:

יא

מֻתָּר לְטַלְטֵל בְּמָבוֹי תַּחַת הַקּוֹרָה אוֹ בֵּין הַלְּחָיַיִם. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּשֶׁהָיָה סָמוּךְ לִרְשׁוּת הָרַבִּים. אֲבָל אִם הָיָה סָמוּךְ לְכַרְמְלִית אָסוּר לְטַלְטֵל תַּחַת הַקּוֹרָה אוֹ בֵּין הַלְּחָיַיִם עַד שֶׁיַּעֲשֶׂה לֶחִי אַחֵר לְהַתִּיר תּוֹךְ הַפֶּתַח שֶׁהֲרֵי מָצָא מִין אֶת מִינוֹ וְנֵעוֹר:

יב

בַּכּל עוֹשִׂין לְחָיַיִם אֲפִלּוּ בְּדָבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ רוּחַ חַיִּים וַאֲפִלּוּ בְּאִסּוּרֵי הֲנָיָה. עֲבוֹדָה זָרָה עַצְמָהּ אוֹ אֲשֵׁרָה שֶׁעָשָׂה אוֹתָהּ לֶחִי כָּשֵׁר שֶׁהַלֶּחִי עָבְיוֹ כָּל שֶׁהוּא. גֹּבַהּ הַלֶּחִי אֵין פָּחוֹת מֵעֲשָׂרָה טְפָחִים רָחְבּוֹ וְעָבְיוֹ כָּל שֶׁהוּא:

יג

בַּכּל עוֹשִׂין קוֹרָה אֲבָל לֹא בַּאֲשֵׁרָה לְפִי שֶׁיֵּשׁ לְרֹחַב הַקּוֹרָה שִׁעוּר. וְכָל הַשִּׁעוּרִין אֲסוּרִים מִן הָאֲשֵׁרָה. וְכֵן רֹחַב הַקּוֹרָה אֵין פָּחוֹת מִטֶּפַח וְעָבְיָהּ כָּל שֶׁהוּא. וְהוּא שֶׁתִּהְיֶה בְּרִיאָה לְקַבֵּל אָרִיחַ שֶׁהוּא חֲצִי לְבֵנָה שֶׁל שְׁלֹשָׁה טְפָחִים עַל שְׁלֹשָׁה טְפָחִים. וּמַעֲמִידֵי קוֹרָה צְרִיכִין שֶׁיִּהְיוּ בְּרִיאִין כְּדֵי לְקַבֵּל קוֹרָה וַחֲצִי לְבֵנָה:

יד

כַּמָּה יִהְיֶה פֶּתַח הַמָּבוֹי וְיִהְיֶה דַּי לְהַכְשִׁירוֹ בְּלֶחִי אוֹ קוֹרָה. גָּבְהוֹ אֵין פָּחוֹת מֵעֲשָׂרָה טְפָחִים וְלֹא יֶתֶר עַל עֶשְׂרִים אַמָּה וְרָחְבּוֹ עַד עֶשֶׂר אַמּוֹת. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים שֶׁלֹּא הָיָה לוֹ צוּרַת פֶּתַח. אֲבָל אִם הָיָה לוֹ צוּרַת פֶּתַח אֲפִלּוּ הָיָה גָּבוֹהַּ מֵאָה אַמָּה אוֹ פָּחוֹת מֵעֲשָׂרָה אוֹ רֹחַב מֵאָה אַמָּה הֲרֵי זֶה מֻתָּר:

טו

וְכֵן אִם הָיָה בְּקוֹרָה שֶׁל מָבוֹי כִּיּוּר וְצִיּוּר עַד שֶׁיִּהְיוּ הַכּל מִסְתַּכְּלִין בָּהּ אַף עַל פִּי שֶׁהִיא לְמַעְלָה מֵעֶשְׂרִים אַמָּה כְּשֵׁרָה. שֶׁהַקּוֹרָה מִשּׁוּם הֶכֵּר עֲשׂוּיָה וְאִם הָיְתָה לְמַעְלָה מֵעֶשְׂרִים אֵינָהּ נִכֶּרֶת וְאִם יֵשׁ בָּהּ צִיּוּר וְכִיּוּר מִסְתַּכְּלִים בָּהּ וְנִמְצָא שָׁם הֶכֵּר:

טז

מָבוֹי שֶׁהָיָה גָּבְהוֹ מִן הָאָרֶץ עַד קַרְקָעִית קוֹרָה עֶשְׂרִים אַמָּה וָעֳבִי הַקּוֹרָה לְמַעְלָה מֵעֶשְׂרִים כָּשֵׁר. הָיָה גָּבְהוֹ יֶתֶר מֵעֶשְׂרִים וּבָא לְמַעֲטוֹ בַּקּוֹרָה שֶׁמַּנִּיחַ אוֹתָהּ לְמַטָּה צָרִיךְ לִהְיוֹת בְּרָחְבָּהּ טֶפַח כְּקוֹרָה. הָיָה גָּבְהוֹ פָּחוֹת מֵעֲשָׂרָה חוֹקֵק בּוֹ מֶשֶׁךְ אַרְבַּע עַל אַרְבַּע אַמּוֹת וּמַעֲמִיק כְּדֵי לְהַשְׁלִימוֹ לַעֲשָׂרָה:

יז

נִפְרַץ בּוֹ פִּרְצָה מִצִּדּוֹ כְּלַפֵּי רֹאשׁוֹ אִם נִשְׁאַר עוֹמֵד בְּרֹאשׁוֹ פַּס רֹחַב אַרְבָּעָה טְפָחִים מֻתָּר וְהוּא שֶׁלֹּא תִּהְיֶה הַפִּרְצָה יֶתֶר עַל עֶשֶׂר. וְאִם לֹא נִשְׁאַר פַּס אַרְבָּעָה אָסוּר אֶלָּא אִם כֵּן הָיְתָה הַפִּרְצָה פָּחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה שֶׁכָּל פָּחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה כְּלָבוּד:

יח

נִפְרַץ הַמָּבוֹי בִּמְלוֹאוֹ לֶחָצֵר וְנִפְרְצָה חָצֵר כְּנֶגְדּוֹ לִרְשׁוּת הָרַבִּים הֲרֵי זֶה אָסוּר מִפְּנֵי שֶׁהוּא מָבוֹי מְפֻלָּשׁ. וְהֶחָצֵר מֻתֶּרֶת שֶׁהֶחָצֵר שֶׁרַבִּים בּוֹקְעִין בָּהּ וְנִכְנָסִין בָּזוֹ וְיוֹצְאִין בָּזוֹ הֲרֵי הִיא רְשׁוּת הַיָּחִיד גְּמוּרָה:

יט

מָבוֹי שֶׁהָיוּ לוֹ שְׁבִילִים מִצַּד זֶה וּשְׁבִילִים מִצַּד אַחֵר שֶׁנִּמְצְאוּ מְפֻלָּשִׁין לִרְשׁוּת הָרַבִּים אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָן מְכֻוָּנִין זֶה כְּנֶגֶד זֶה הֲרֵי כָּל אֶחָד מֵהֶן מָבוֹי מְפֻלָּשׁ. כֵּיצַד מַכְשִׁירִין אוֹתוֹ. עוֹשֶׂה צוּרַת פֶּתַח לְכָל אֶחָד וְאֶחָד מִן הַשְּׁבִילִים שֶׁבַּצַּד הָאֶחָד. וְכֵן לַפֶּתַח הַגָּדוֹל. וְעוֹשֶׂה לְכָל הַשְּׁבִילִים שֶׁבַּצַּד הַשֵּׁנִי לֶחִי אוֹ קוֹרָה:

מָבוֹי שֶׁצִּדּוֹ אֶחָד אָרֹךְ וְצִדּוֹ הַשֵּׁנִי קָצָר מַנִּיחַ אֶת הַקּוֹרָה כְּנֶגֶד הַקָּצָר. הֶעֱמִיד לֶחִי בַּחֲצִי הַמָּבוֹי הַפְּנִימִי שֶׁהוּא לִפְנִים מִן הַלֶּחִי מֻתָּר לְטַלְטֵל בּוֹ וְהַחֵצִי הַחִיצוֹן שֶׁהוּא חוּץ מִן הַלֶּחִי אָסוּר:

כא

מָבוֹי שֶׁהוּא רָחָב עֶשְׂרִים אַמָּה עוֹשֶׂה פַּס גָּבוֹהַּ עֲשָׂרָה טְפָחִים בְּמֶשֶׁךְ אַרְבַּע אַמּוֹת שֶׁהוּא שִׁעוּר מֶשֶׁךְ הַמָּבוֹי וּמַעֲמִידוֹ בָּאֶמְצַע וְנִמְצָא כִּשְׁנֵי מְבוֹאוֹת שֶׁיֵּשׁ בְּפֶתַח כָּל אֶחָד מֵהֶן עֶשֶׂר אַמּוֹת. אוֹ מַרְחִיק שְׁתֵּי אַמּוֹת מִכָּאן וּמַעֲמִיד פַּס שָׁלֹשׁ אַמּוֹת וּמַרְחִיק שְׁתֵּי אַמּוֹת מִכָּאן וּמַעֲמִיד פַּס שָׁלֹשׁ אַמּוֹת מִכָּאן וְנִמְצָא פֶּתַח הַמָּבוֹי עֶשֶׂר אַמּוֹת וְהַצְּדָדִין הֲרֵי הֵן כִּסְתוּמִין שֶׁהֲרֵי עוֹמֵד מְרֻבֶּה עַל הַפָּרוּץ:

כב

לֶחִי הַבּוֹלֵט מִדָּפְנוֹ שֶׁל מָבוֹי כָּשֵׁר. וְלֶחִי הָעוֹמֵד מֵאֵלָיו אִם סָמְכוּ עָלָיו מִקֹּדֶם הַשַּׁבָּת כָּשֵׁר. וְלֶחִי שֶׁהוּא נִרְאֶה מִבִּפְנִים לֶחִי וּמִבַּחוּץ אֵינוֹ נִרְאֶה לֶחִי. אוֹ שֶׁהָיָה נִרְאֶה מִבַּחוּץ לֶחִי וּמִבִּפְנִים נִרְאֶה שֶׁהוּא שָׁוֶה וּכְאִלּוּ אֵין שָׁם לֶחִי. הֲרֵי זֶה נִדּוֹן מִשּׁוּם לֶחִי. לֶחִי שֶׁהִגְבִּיהוֹ מִן הַקַּרְקַע שְׁלֹשָׁה טְפָחִים אוֹ שֶׁהִפְלִיגוֹ מִן הַכֹּתֶל שְׁלֹשָׁה לֹא עָשָׂה כְּלוּם. אֲבָל פָּחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה טְפָחִים כָּשֵׁר שֶׁכָּל פָּחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה כְּלָבוּד. לֶחִי שֶׁהָיָה רָחָב הַרְבֵּה. בֵּין שֶׁהָיָה רָחְבּוֹ פָּחוֹת מֵחֲצִי רֹחַב הַמָּבוֹי בֵּין שֶׁהָיָה רָחְבּוֹ כַּחֲצִי רֹחַב הַמָּבוֹי כָּשֵׁר וְנִדּוֹן מִשּׁוּם לֶחִי. אֲבָל אִם הָיָה יָתֵר עַל חֲצִי רֹחַב הַמָּבוֹי נִדּוֹן מִשּׁוּם עוֹמֵד מְרֻבֶּה עַל הַפָּרוּץ:

כג

קוֹרָה שֶׁפֵּרֵס עָלֶיהָ מַחְצֶלֶת הֲרֵי בִּטְּלָהּ שֶׁהֲרֵי אֵינָהּ נִכֶּרֶת. לְפִיכָךְ אִם הָיְתָה הַמַּחְצֶלֶת מְסֻלֶּקֶת מִן הָאָרֶץ שְׁלֹשָׁה טְפָחִים אוֹ יֶתֶר אֵינָהּ מְחִצָּה. נָעַץ שְׁתֵּי יְתֵדוֹת בִּשְׁנֵי כָּתְלֵי מָבוֹי מִבַּחוּץ וְהִנִּיחַ עֲלֵיהֶן הַקּוֹרָה לֹא עָשָׂה כְּלוּם. שֶׁצָּרִיךְ לִהְיוֹת הַקּוֹרָה עַל גַּבֵּי הַמָּבוֹי לֹא סָמוּךְ לוֹ:

כד

קוֹרָה הַיּוֹצְאָה מִכֹּתֶל זֶה וְאֵינָהּ נוֹגַעַת בַּכֹּתֶל הַשֵּׁנִי וְכֵן שְׁתֵּי קוֹרוֹת אַחַת יוֹצְאָה מִכֹּתֶל זֶה וְאַחַת יוֹצְאָה מִכֹּתֶל זֶה וְאֵינָן מַגִּיעוֹת זוֹ לָזוֹ פָּחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה אֵינוֹ צָרִיךְ לְהָבִיא קוֹרָה אַחֶרֶת. הָיָה בֵּינֵיהֶן שְׁלֹשָׁה צָרִיךְ לְהָבִיא קוֹרָה אַחֶרֶת:

כה

וְכֵן שְׁתֵּי קוֹרוֹת הַמַּתְאִימוֹת לֹא בָּזוֹ כְּדֵי לְקַבֵּל אָרִיחַ וְלֹא בָּזוֹ כְּדֵי לְקַבֵּל אָרִיחַ אִם יֵשׁ בִּשְׁתֵּיהֶן כְּדֵי לְקַבֵּל אָרִיחַ אֵינוֹ צָרִיךְ לְהָבִיא קוֹרָה אַחֶרֶת. הָיְתָה אַחַת לְמַטָּה וְאַחַת לְמַעְלָה רוֹאִין אֶת הָעֶלְיוֹנָה כְּאִלּוּ הִיא לְמַטָּה וְהַתַּחְתּוֹנָה כְּאִלּוּ הִיא לְמַעְלָה. וּבִלְבַד שֶׁלֹּא תִּהְיֶה עֶלְיוֹנָה לְמַעְלָה מֵעֶשְׂרִים וְלֹא תַּחְתּוֹנָה לְמַטָּה מֵעֲשָׂרָה. וְלֹא יִהְיֶה בֵּינֵיהֶן שְׁלֹשָׁה טְפָחִים כְּשֶׁרוֹאִין אוֹתָהּ שֶׁיָּרְדָה זוֹ וְעָלְתָה זוֹ בְּכַוָּנָה עַד שֶׁיֵּעָשׂוּ זוֹ בְּצַד זוֹ:

הָיְתָה הַקּוֹרָה עֲקֻמָּה רוֹאִין אוֹתָהּ כְּאִלּוּ הִיא פְּשׁוּטָה. עֲגֻלָּה רוֹאִין אוֹתָהּ כְּאִלּוּ הִיא מְרֻבַּעַת. וְאִם הָיָה בְּהֶקֵפָהּ שְׁלֹשָׁה טְפָחִים יֵשׁ בָּהּ רֹחַב טֶפַח. הָיְתָה הַקּוֹרָה בְּתוֹךְ הַמָּבוֹי וַעֲקֻמָּה חוּץ לַמָּבוֹי. אוֹ שֶׁהָיְתָה עֲקֻמָּה לְמַעְלָה מֵעֶשְׂרִים אוֹ לְמַטָּה מֵעֲשָׂרָה. רוֹאִין כּל שֶׁאִלּוּ יִנָּטֵל הָעִקּוּם וְיִשָּׁאֲרוּ שְׁנֵי רָאשֶׁיהָ אֵין בֵּין זֶה לָזֶה שְׁלֹשָׁה אֵינוֹ צָרִיךְ לְהָבִיא קוֹרָה אַחֶרֶת. וְאִם לָאו צָרִיךְ לְהָבִיא קוֹרָה אַחֶרֶת:

בְּאֵר שֶׁעָשָׂה לָהּ שְׁמוֹנָה פַּסִּין מֵאַרְבַּע זָוִיּוֹת שְׁנֵי פַּסִּין דְּבוּקִין בְּכָל זָוִית הֲרֵי אֵלּוּ כִּמְחִצָּה. וְאַף עַל פִּי שֶׁהַפָּרוּץ מְרֻבֶּה עַל הָעוֹמֵד בְּכָל רוּחַ וָרוּחַ. הוֹאִיל וְאַרְבַּע הַזָּוִיּוֹת עוֹמְדוֹת הֲרֵי זֶה מֻתָּר לְמַלְּאוֹת מִן הַבְּאֵר וּלְהַשְׁקוֹת לִבְהֵמָה. וְכַמָּה יִהְיֶה גֹּבַהּ כָּל פַּס מֵהֶן עֲשָׂרָה טְפָחִים וְרָחְבּוֹ שִׁשָּׁה טְפָחִים וּבֵין כָּל פַּס לְפַס כִּמְלֹא שְׁתֵּי רִבְקוֹת שֶׁל אַרְבָּעָה אַרְבָּעָה בָּקָר אַחַת נִכְנֶסֶת וְאַחַת יוֹצְאָה. שִׁעוּר רֹחַב זֶה אֵין יֶתֶר עַל שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה וּשְׁלִישׁ:

הָיָה בְּמָקוֹם אֶחָד מִן הַזָּוִיּוֹת אוֹ בְּכָל זָוִית מֵאַרְבַּעְתָּן אֶבֶן גְּדוֹלָה אוֹ אִילָן אוֹ תֵּל הַמִּתְלַקֵּט עֲשָׂרָה מִתּוֹךְ אַרְבַּע אַמּוֹת אוֹ חֲבִילָה שֶׁל קָנִים. רוֹאִין כּל שֶׁאִלּוּ יֵחָלֵק וְיֵשׁ בּוֹ אַמָּה לְכָאן וְאַמָּה לְכָאן בְּגֹבַהּ עֲשָׂרָה נִדּוֹן מִשּׁוּם זָוִית שֶׁיֵּשׁ בָּהּ שְׁנֵי פַּסִּין. חֲמִשָּׁה קָנִים וְאֵין בֵּין זֶה לָזֶה שְׁלֹשָׁה וְיֵשׁ בֵּינֵיהֶן שִׁשָּׁה טְפָחִים לְכָאן וְשִׁשָּׁה טְפָחִים לְכָאן נִדּוֹנִים מִשּׁוּם זָוִית שֶׁיֵּשׁ בָּהּ שְׁנֵי פַּסִּין:

מֻתָּר לְהַקְרִיב אַרְבַּע הַזָּוִיּוֹת הָאֵלּוּ לִבְאֵר. וְהוּא שֶׁתִּהְיֶה פָּרָה רֹאשָׁהּ וְרֻבָּה לִפְנִים מִן הַפַּסִּין וְשׁוֹתָה. אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא יֹאחַז רֹאשׁ הַבְּהֵמָה עִם הַכְּלִי שֶׁבּוֹ הַמַּיִם הוֹאִיל וְרֹאשָׁהּ וְרֻבָּה בִּפְנִים מֻתָּר אֲפִלּוּ לְגָמָל. הָיוּ קְרוֹבִים יֶתֶר מִזֶּה אָסוּר לְהַשְׁקוֹת מֵהֶן אֲפִלּוּ לִגְדִי שֶׁהוּא כֻּלּוֹ נִכְנָס לִפְנִים. וּמֻתָּר לְהַרְחִיק כָּל שֶׁהוּא וּבִלְבַד שֶׁיַּרְבֶּה בְּפַסִּים פְּשׁוּטִים שֶׁמַּנִּיחִין אוֹתָן בְּכָל רוּחַ וְרוּחַ כְּדֵי שֶׁלֹּא יְהֵא בֵּין פַּס לַחֲבֵרוֹ יוֹתֵר עַל שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה וּשְׁלִישׁ:

לֹא הִתִּירוּ הַפַּסִּים הָאֵלּוּ אֶלָּא בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וּלְבֶהֱמַת עוֹלֵי רְגָלִים בִּלְבַד וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה בְּאֵר מַיִם חַיִּים שֶׁל רַבִּים. אֲבָל בִּשְׁאָר אֲרָצוֹת אָדָם יֵרֵד לַבְּאֵר וְיִשְׁתֶּה אוֹ יַעֲשֶׂה לוֹ מְחִצָּה מַקֶּפֶת לַבְּאֵר גְּבוֹהָה עֲשָׂרָה טְפָחִים וְיַעֲמֹד בְּתוֹכָהּ וְיִדְלֶה וְיִשְׁתֶּה. וְאִם הָיָה הַבְּאֵר רָחָב הַרְבֵּה שֶׁאֵין אָדָם יָכוֹל לֵירֵד בּוֹ הֲרֵי זֶה יִדְלֶה וְיִשְׁתֶּה בֵּין הַפַּסִּין:

וְכֵן בּוֹר הָרַבִּים וּבְאֵר הַיָּחִיד אֲפִלּוּ בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל אֵין מְמַלְּאִין מֵהֶן אֶלָּא אִם כֵּן עָשׂוּ לָהֶן מְחִצָּה גְּבוֹהָה עֲשָׂרָה טְפָחִים:

הַמְמַלֵּא לִבְהֶמְתּוֹ בֵּין הַפַּסִּים מְמַלֵּא וְנוֹתֵן בִּכְלִי לְפָנֶיהָ. וְאִם הָיָה אֵבוּס רֹאשׁוֹ נִכְנָס לְבֵין הַפַּסִּים וְהָיָה גָּבוֹהַּ עֲשָׂרָה וְרָחָב אַרְבָּעָה לֹא יְמַלֵּא וְיִתֵּן לְפָנֶיהָ שֶׁמָּא יִתְקַלְקֵל הָאֵבוּס וְיוֹצִיא הַדְּלִי לָאֵבוּס וּמִן הָאֵבוּס לְקַרְקַע רְשׁוּת הָרַבִּים אֶלָּא מְמַלֵּא וְשׁוֹפֵךְ וְהִיא שׁוֹתָה מֵאֵלֶיהָ:

הַזּוֹרֵק מֵרְשׁוּת הָרַבִּים לְבֵין הַפַּסִּין חַיָּב הוֹאִיל וְיֵשׁ בְּכָל זָוִית וְזָוִית מְחִצָּה גְּמוּרָה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ גֹּבַהּ עֲשָׂרָה וְיוֹתֵר מֵאַרְבָּעָה עַל אַרְבָּעָה וַהֲרֵי הָרִבּוּעַ נִכָּר וְנִרְאֶה וְנַעֲשָׂה כָּל שֶׁבֵּינֵיהֶם רְשׁוּת הַיָּחִיד. וַאֲפִלּוּ הָיָה בְּבִקְעָה וְאֵין שָׁם בֵּינֵיהֶם בְּאֵר שֶׁהֲרֵי בְּכָל רוּחַ וְרוּחַ פַּס מִכָּאן וּפַס מִכָּאן. וַאֲפִלּוּ הָיוּ רַבִּים בּוֹקְעִין וְעוֹבְרִין בֵּין הַפַּסִּין לֹא בָּטְלוּ הַמְּחִצּוֹת וַהֲרֵי הֵן כַּחֲצֵרוֹת שֶׁהָרַבִּים בּוֹקְעִין בָּהֶן וְהַזּוֹרֵק לְתוֹכָן חַיָּב. וּמֻתָּר לְהַשְׁקוֹת הַבְּהֵמָה בֵּינֵיהֶן אִם הָיָה בֵּינֵיהֶן בְּאֵר:

חָצֵר שֶׁרֹאשָׁהּ אֶחָד נִכְנָס לְבֵין הַפַּסִּין מֻתָּר לְטַלְטֵל מִתּוֹכָהּ לְבֵין הַפַּסִּין וּמִבֵּין הַפַּסִּין לְתוֹכָהּ. הָיוּ שְׁתֵּי חֲצֵרוֹת אֲסוּרִין עַד שֶׁיְּעָרְבוּ. יָבְשׁוּ הַמַּיִם בְּשַׁבָּת אָסוּר לְטַלְטֵל בֵּין הַפַּסִּין שֶׁלֹּא נֶחְשְׁבוּ מְחִצָּה לְטַלְטֵל בְּתוֹכָן אֶלָּא מִשּׁוּם הַמַּיִם. בָּאוּ לוֹ מַיִם בְּשַׁבָּת מֻתָּר לְטַלְטֵל בֵּינֵיהֶן. שֶׁכָּל מְחִצָּה שֶׁנַּעֲשֵׂית בְּשַׁבָּת שְׁמָהּ מְחִצָּה. מָבוֹי שֶׁנִּטְּלָה קוֹרָתוֹ אוֹ לֶחְיוֹ בְּשַׁבָּת אָסוּר לְטַלְטֵל בּוֹ אַף עַל פִּי שֶׁנִּפְרַץ לְכַרְמְלִית:

אַכְסַדְרָה בַּבִּקְעָה מֻתָּר לְטַלְטֵל בְּכֻלָּהּ וְאַף עַל פִּי שֶׁהִיא בַּת שָׁלֹשׁ מְחִצּוֹת וְתִקְרָה. שֶׁאָנוּ רוֹאִין כְּאִלּוּ פִּי תִּקְרָה יוֹרֵד וְסוֹתֵם רוּחַ רְבִיעִית. וְהַזּוֹרֵק מֵרְשׁוּת הָרַבִּים לְתוֹכָהּ פָּטוּר כְּזוֹרֵק לְמָבוֹי סָתוּם שֶׁיֵּשׁ לוֹ קוֹרָה. בַּיִת אוֹ חָצֵר שֶׁנִּפְרַץ קֶרֶן זָוִית שֶׁלָּהּ בְּעֶשֶׂר אַמּוֹת הֲרֵי זֶה אָסוּר לְטַלְטֵל בְּכֻלּוֹ אַף עַל פִּי שֶׁכָּל פִּרְצָה שֶׁהִיא עַד עֶשֶׂר אַמּוֹת כְּפֶתַח. אֵין עוֹשִׂין פֶּתַח בְּקֶרֶן זָוִית. וְאִם הָיְתָה שָׁם קוֹרָה מִלְּמַעְלָה עַל אֹרֶךְ הַפִּרְצָה רוֹאִין אוֹתָהּ שֶׁיָּרְדָה וְסָתְמָה וּמֻתָּר לְטַלְטֵל בְּכֻלּוֹ וְהוּא שֶׁלֹּא תִּהְיֶה בַּאֲלַכְסוֹן:

הָאֶצְבַּע שֶׁמְּשַׁעֲרִין בָּהּ בְּכָל מָקוֹם הִיא רֹחַב הַגּוּדָל שֶׁל יָד. וְהַטֶּפַח אַרְבַּע אֶצְבָּעוֹת. וְכָל אַמָּה הָאֲמוּרָה בְּכָל מָקוֹם בֵּין בְּשַׁבָּת בֵּין בְּסֻכָּה וְכִלְאַיִם הִיא אַמָּה בַּת שִׁשָּׁה טְפָחִים. וּפְעָמִים מְשַׁעֲרִין בְּאַמָּה בַּת שִׁשָּׁה טְפָחִים דְּחוּקוֹת זוֹ לְזוֹ. וּפְעָמִים מְשַׁעֲרִין בְּאַמָּה בַּת שִׁשָּׁה שׂוֹחֲקוֹת וְרוֹוְחוֹת וְזֶה וָזֶה לְהַחֲמִיר. כֵּיצַד. מֶשֶׁךְ מָבוֹי בְּאַרְבַּע אַמּוֹת שׂוֹחֲקוֹת וְגָבְהוֹ עֶשְׂרִים אַמָּה עֲצֵבוֹת. רֹחַב הַפִּרְצָה עֶשֶׂר אַמּוֹת עֲצֵבוֹת. וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן לְעִנְיַן סֻכָּה וְכִלְאַיִם:

↗ קרא בספריה

📄 תמלולים / Transcripts

סיכום השיעור 📋

סיכום פון שיעור אויף רמב"ם הלכות שבת פרק י"ז

---

הקדמה: מבנה הרמב"ם לעומת מבנה הגמרא

דער רמב"ם'ס ווערטער: דער רמב"ם לייגט אריין אלע הלכות תיקוני מחיצות/מבואות אין הלכות שבת (פרק י"ז), בעת אין הלכות עירובין בלייבן נאר עירוב חצרות, שיתופי מבואות, עירוב תחומין.

פשט: אין גמרא זענען ביידע נושאים — תיקוני מבואות/מחיצות און עירוב חצרות/שיתופי מבואות — פארמישט אין מסכת עירובין. דער רמב"ם האט אנדערש צעטיילט: הלכות תיקוני מחיצות (לחי, קורה, צורת הפתח) זענען א המשך פון הלכות הוצאה, דעריבער געהערן זיי אין הלכות שבת. הלכות עירובין באהאנדלען נאר דעם מעכאניזם פון פת/אוכל וואס מאכט מענטשן שותפים.

חידושים:

- דער רמב"ם גייט טעאָרעטיש/לאָגיש, בעת די גמרא גייט פּראַקטיש — ווייל א מבוי דארף סיי לחי/קורה סיי שיתוף, האט די גמרא ביידע אין איין מסכת.

- דער ווארט "עירוב" מיינט בעצם נאר ווען מען נוצט א פת צו מאכן א סטעיטמענט — אז אלע מענטשן זענען שותפים (עירוב חצרות), אדער אז מען האט אנגעהויבן קאכן (עירוב תבשילין), אדער אז מען האט א דירה דארט (עירוב תחומין). וואס מיר רופן "מאכן אן עירוב" (לייגן א לחי/קורה/צורת הפתח) איז א שם המושאל — נישט דער אמת'ער באדייט. די גמרא האט נישט מקפיד געווען אויף דעם חילוק, אבער דער רמב"ם יא.

---

כלל: רשויות שבת האבן נישט צו טון מיט בעלות

פשט: דער עיקר כלל איז אז הלכות רשות היחיד/רשות הרבים האבן גארנישט צו טון מיט חושן משפט — נישט מיט בעלות, נישט מיט וועמען עס באלאנגט. עס האט נאר צו טון מיט מחיצות — דער פיזישער מציאות.

חידושים:

- דער איינציגער ענין וואס האט יא צו טון מיט שימוש/בעלות איז הלכות עירובין (עירוב חצרות, שיתופי מבואות) — ווען צוויי מענטשן טיילן א מבוי, דארפן זיי מאכן א שיתוף, ווייל איינעמ'ס רשות איז מבטל דעם צווייטנ'ס. דאס איז אבער א דין דרבנן.

- ביי רשות הרבים איז דאך יא פאראן א תנאי פון "רבים בוקעין בו" — אז מענטשן דארפן זיך דרייען דארט. דאס איז א חריגה פון דעם כלל. למשל, "בין העמודים" — א פלאץ וואס געהערט פאר די רבים מיט די זעלבע מחיצות, אבער ווייל די רבים דרייען זיך נישט דארט, איז עס א כרמלית און נישט רשות הרבים. אבער ביי מבוי שטייט נישט דער תנאי פון ווער דרייט זיך דארט — דער עיקר לויט דעם רמב"ם איז ווייל עס איז פארמאכט מיט מחיצות.

---

תוכן פרק י"ז — כללי

דער פרק לערנט וועגן פלעצער וואס מעיקר הדין זענען רשות היחיד, אבער ווייל זיי זענען אפן צו רשות הרבים, האבן חכמים גוזר אז מ'דארף נאך א תיקון/היכר — א קלארקייט פאר מענטשן אז דא ענדיגט זיך רשות הרבים און דא הייבט זיך אן רשות היחיד. דאס שליסט איין: מבוי, ארום א באר (בור), און אנדערע פלעצער. דער פרק איז זייער לאנג — 36 הלכות, אפשר דער לענגסטער פרק אין ש"ס.

---

הלכה א — מבוי סתום: כיצד מתירין

דער רמב"ם: "מבוי שיש לו שלוש כותלים... כיצד מתירין מבוי הסתום? עושה לו ברוח הרביעית לחי אחד אדער קורה, ודיו... חשוב עושה קורה או לחי כאילו סתום רוח רביעית, ויהיה רשות היחיד. שהדין תורה בשלש מחיצות בלבד מטלטלין, און די רוח רביעית איז נאר מדרבנן. והואיל והיא מדרבנן, לפיכך די לו בלחי או בקורה."

פשט: א מבוי סתום (cul-de-sac) — פארמאכט פון דריי זייטן, אפן פון איין זייט. מדאורייתא איז דריי מחיצות גענוג פאר רשות היחיד. די חכמים האבן מחמיר געווען אויף די פערטע זייט, אבער ווייל עס איז נאר מדרבנן, איז גענוג א לחי אדער קורה אלס היכר.

- וואו ליגט די אשפה? נישט אויף דער טיר פון מבוי אליין, נאר צווישן דער גרויסער רשות הרבים און דער מבוי-פלאץ. ס'איז נאך אלץ דא גענוג פלאץ אדורכצוגיין, אבער די אשפה טיילט אפ. אינמיטן א גרויסע רשות הרבים וואלט מען נישט געלייגט קיין אשפה — ס'ליגט דארט ווייל דא האט זיך שוין געענדיגט די רשות הרבים.

- ים: א קליינע פארל (puddle) איז נישט גענוג, ווייל אין ווינטער איז אלעס נאס. אבער א ממש'דיגער ים — מ'האט נישט מורא "שמא יעלה הים סרטון" (אז דער ים וועט אויסגעטריקנט ווערן).

- [דיגרעסיע: לחי וקורה ווי ארכיטעקטורישע עלעמענטן] לחי און קורה זענען נישט א חידוש פון מסכת עירובין אליין — מסכת עירובין ניצט עס. אין ארכיטעקטור (אמאל און היינט) איז נארמאל צו מאכן א היכר צווישן צוויי שטחים דורך א קליינע דיזיין שטיקל, אנדערע קאלער, א צורת הפתח. ס'איז דא מענטשן וואס האבן אין זייער ליווינג רום א צורת הפתח צווישן דיינינג רום און ליווינג רום — דאס מאכט טאקע פילן אז דא איז א באזונדער צימער.

---

הלכה ט — מבוי מפולש לרחבה של רבים

דער רמב"ם: "מבוי מפולש שהיה כולו לאמצע רחבה של רבים — אם לא היו מכוונים כנגד פתח הרחבה, הרי זה כסתום, ואינו צריך מצד הרחבה כלום. אבל אם היו כולו לצדדי הרחבה — דארף מען עס אנקוקן ווי א מבוי מפולש."

פשט: ווען א מבוי ענדיגט זיך אינמיטן פון א רחבה של רבים (א פלאץ ארומגענומען מיט מחיצות וואו מענטשן דרייען זיך, מיט א דין רשות היחיד): אויב דער מבוי איז נישט אקעגן איבער דעם פתח פון די רחבה — רעכנט זיך ווי סתום. אויב דער מבוי איז ביי די צדדים פון די רחבה — רעכנט זיך ווי מפולש לרשות הרבים.

חידושים:

- פארוואס מאכט "צדדי הרחבה" א חילוק? ווען דער מבוי ענדיגט זיך אינמיטן פון די רחבה, זענען דא ווענט פון די רחבה אויף ביידע זייטן — דאס מאכט א היכר אז מ'גייט אריין אין א נייע שטח (ווענט אויף צוויי זייטן ווייזן אז ס'איז אן עקסטרע רום). אבער ווען ס'איז ביי די זייט, איז די רחבה פשוט א המשך פון דער וואנט פון מבוי — קיין חילוק, מ'פארט פשוט ווייטער.

- רחבה של יחיד — חומרא: ביי א רחבה של יחיד איז מען מחמיר אפילו ווען דער מבוי ענדיגט זיך אינמיטן (נישט קעגן דעם פתח). פארוואס? "פעמים בונה מצד אחד ונמצא כולו לצדדה של רחבה" — א יחיד קען בויען א הויז/שטרוקטור, און דאן וועט אויסקומען אז דער מבוי פירט גלייך צו רשות הרבים. דאס איז א גזירה לגזירה.

- יחידים vs. רבים — סטאביליטעט: רבים זענען סטאביל — ס'איז דא מניעות, זיי בויען נישט אזוי שנעל. אבער א יחיד קען מארגן אוועקנעמען אן אשפה, צובויען א הויז — ס'איז נישט סטאביל.

- וויכטיגער חילוק: מ'קוקט נישט אויף וועלכע רשות דער מבוי איז אפן צו (ביי רחבה של יחיד איז דער מבוי בסך הכל אפן צו א רשות היחיד!), נאר ווי ווייט ס'איז פון רשות הרבים.

- יחיד/רבים ≠ רשות היחיד/רשות הרבים: די רחבה איז אלעמאל א רשות היחיד (סיי של יחיד סיי של רבים). דער חילוק יחיד/רבים איז נאר וועגן סטאביליטעט פון דער מציאות, נישט וועגן דינים פון רשויות.

---

הלכה — תנאי מבוי: בתים וחצרות פתוחות לתוכו, אורך, ארכו יתר על רחבו

דער רמב"ם: א מבוי ווערט מותר מיט א לחי אדער קורה נאר ווען "בתים וחצרות פתוחות לתוכו," "ארכו מארבע אמות ולמעלה," "ויהא ארכו יתר על רחבו."

פשט: דריי תנאים פאר א מבוי: (1) בתים וחצרות פתוחות לתוכו, (2) מינימום ד' אמות לענג, (3) ארכו יתר על רחבו.

חידושים:

- "בתים וחצרות" מיינט נישט אז הייזער דארפן דירעקט אפן זיין צום מבוי — עס דארף זיין חצרות וואס עפענען זיך צום מבוי, און אין יעדע חצר דארף זיין כאטש צוויי הייזער.

- חילוק צווישן חצר און מבוי: א חצר איז א פלאץ וואו מ'נוצט (שימוש ארום דעם הויז), און א מבוי איז א פלאץ וואו מ'גייט (דורכגאנג). א חצר וואס איז אפן צו אנדערע חצרות איז אליין שוין א מבוי.

---

הלכה — חצר שארכו כרחבו: דין חצר, נישט מבוי

דער רמב"ם: "מבוי שארכו כרחבו אין לו דין מבוי אלא דין חצר." א חצר ווערט מותר נישט מיט איין לחי/קורה, נאר מיט "שני לחיין משני רוחותיו" אדער "פס רחב ארבעה [טפחים]."

פשט: א מבוי איז גרינגער — גענוג איין לחי אדער קורה. א חצר איז שטרענגער — צוויי לחיין אדער א פס פון ד"ט.

חידושים:

- קען א חצר באקומען א דין מבוי? יא — אויב א חצר האט ארכו יתר על רחבו, קען ער באקומען דין מבוי.

- א מבוי וואס איז א מבוי (מצד עצמו) דארף אלע תנאים אינקלוסיוו בתים וחצרות. אבער א חצר וואס האט צורת מבוי (ארכו יתר על רחבו) דארף נישט דעם תנאי פון בתים וחצרות פתוחות לתוכו — ווייל דאס איז אומפאסיבל פאר א חצר. ער דארף נאר די אנדערע תנאים (ד' אמות, ארכו יתר על רחבו). דער סברא: א חצר איז שוין א מקום שימוש מיט בתים — ער דארף נישט נאך חצרות פתוחות לו.

---

הלכה — מבוי שאין בו בתים וחצרות פתוחות לתוכו

דער רמב"ם: "מבוי שאין בו בתים וחצרות פתוחים לתוכו... ניתר בשני לחיין או פס רחב ד'."

פשט: א מבוי אן בתים וחצרות באקומט דין חצר (שטרענגער).

חידושים: "מבוי" איז א נאמען וואס מענטשן רופן אזא פלאץ, אבער הלכתית האט ער נישט דין מבוי — ער באקומט דין חצר.

---

הלכה — מבוי שאין ברחבו שלשה טפחים

דער רמב"ם: א מבוי וואס איז נישט ברייט דריי טפחים דארף נישט קיין לחי און נישט קיין קורה, "שכל פחות משלשה הרי הוא כלבוד."

חידושים:

- ווי איז דאס שייך במציאות — ווי קען א מענטש גיין אין א מבוי וואס איז שמאלער ווי דריי טפחים? אין הינטן פון הייזער און חצרות קען זיין א זייער שמאלע דורכגאנג (צ.ב. פאר אויסגיסן וואסער, אדער פענסטערס). דאס איז טעכניש א "מבוי" ווייל בתים וחצרות זענען פתוחים צו אים, אבער ס'איז אזוי שמאל אז לבוד מאכט עס ווי פארמאכט — ס'איז נישט קיין פתח בכלל, נאר א לאך.

- "דריי טפחים" קען אויך זיין א למדנ'ישע שיעור, נישט נאר א פראקטישע.

---

הלכה מ"ט — קורה לעומת לחי: היכר vs. מחיצה

דער רמב"ם: "מפני מה הוצרך שיעור בקורה? אף על פי שמותר לטלטל בכולו כרשות היחיד... הזורק מתוכה לרשות הרבים או מרשות הרבים לתוכה פטור, מפני שהקורה משום היכר עשויה. אבל המכשירה בלחי... חייב, שהלחי הרי הוא כמחיצה ברוח רביעית."

פשט: א קורה מאכט נישט דעם מבוי פאר אן עכטע רשות היחיד — ס'איז בלויז א "היכר" (סימן), דערפאר איז א זורק מרשות הרבים לתוכה פטור. אבער א לחי ווערט אנגעקוקט ווי א מחיצה ברוח רביעית, און דערפאר איז א זורק לתוכה חייב.

חידושים:

1. סתירה אין רמב"ם — דריי מחיצות: דער רמב"ם האט פריער געזאגט אז א מבוי מיט דריי מחיצות איז "מדין תורה בשלוש מחיצות בלבד מותר לטלטל" — כלומר ס'איז בעצם א רשות היחיד מדאורייתא, נאר "מדברי סופרים אין מורין כן לרבים". אויב אזוי, זאל דאך שוין אן א לחי/קורה זיין אסור מדאורייתא צו טראגן פון דארט צו רשות הרבים! אבער אין הלכה מ"ט זעט מען אז פאר דער קורה/לחי האט עס נישט געהאט דין רשות היחיד לענין זורק. דאס איז א קלארע סתירה.

2. דער ראב"ד'ס קשיא: דער ראב"ד פרעגט: א הומלסה קטנה מיט גיפופין — דריי דפנות בקלוע — איז דאך דריי מחיצות, וואס איז דאורייתא א רשות היחיד. וויאזוי קען דער רמב"ם זאגן פטור?

3. תירוץ (דחוק) — דריי מחיצות איז בעצם א כרמלית: דער איינציגער וועג צו מאכן דעם רמב"ם ארבעטן איז צו זאגן אז ווען דער רמב"ם האט געזאגט "רשות היחיד" מיט דריי מחיצות, האט ער נישט געמיינט אן עכטע רשות היחיד, נאר א כרמלית. די חכמים זענען מקיל געווען אז אויף אזא כרמלית קען מען לייגן א היכר (קורה) און דאן מעג מען מטלטל זיין אינעווייניג. אבער ס'בלייבט א כרמלית, נישט א רשות היחיד גמורה. דאס איז זייער דחוק, אבער דאס איז "די בעסטע וואס מ'קען מאכן."

4. חילוק לחי vs. קורה — צוויי פונדאמענטאל אנדערע מעכאניזמען: א קורה מאכט בלויז א היכר. א לחי מאכט א מחיצה ברוח רביעית — ס'קריעייט ממש א רשות היחיד.

5. נפקא מינה פון לחי מדאורייתא: דריי ווענט מיט א לחי איז מדאורייתא א רשות היחיד, אבער דריי ווענט אן א לחי איז בלויז א כרמלית.

---

הלכה — הכשר רשות הרבים מיט דלתות

דער רמב"ם: "כיצד מכשירין... עושה דלתות מכאן ודלתות מכאן... ואחר כך יחשב בניין רשות היחיד. ואין צריך לנעול הדלתות, אבל צריך שיהיו ראויות לינעל... אבל צורת הפתח או לחי וקורה אינן מועילות בהכשר רשות הרבים."

פשט: א רשות הרבים וואס האט צוויי ווענט (ווי א שמאלע גאס וואו רבים עוברים) קען מען מאכן פאר א רשות היחיד דורך דלתות אויף ביידע זייטן. מ'דארף נישט צושפארן די טירן, אבער זיי מוזן זיין ראוי צוצושפארן. צורת הפתח, לחי, אדער קורה העלפן נישט פאר רשות הרבים.

חידושים:

1. חילוק צווישן מבוי מפולש און רשות הרבים: א מבוי מפולש איז אפן צו רשות הרבים אבער איז נישט א חלק דערפון — מענטשן וואוינען דארט, ס'איז א פלאץ מיט א שימוש. א רשות הרבים ממש (ווי אן עוועניו) איז א פלאץ וואו קיינער וואוינט נישט, ס'איז עם עוברים בו. דערפאר ברויכט מען שטארקערע מעשים (דלתות).

2. פארוואס צורת הפתח העלפט נישט פאר רשות הרבים: א רשות הרבים ברויכט מער ווי א היכר — מ'דארף א ממשות'דיגע מחיצה. דלתות וואס מ'קען צושפארן זענען א סטעיטמענט אז דער פלאץ איז נישט הפקר — ווען דו שפארסט צו, האסטו ממש געמאכט א הויז. צורת הפתח האט נישט דעם כח — ס'איז בלויז א צורה, נישט א סטעיטמענט פון בעלות. צורת הפתח מאכט א חילוק צווישן צוויי שטחים — עס באצייכנט א "דארוועי." אבער אין א רשות הרבים דארף מען נישט בלויז באצייכענען א נייע פלאץ, מען דארף בויען א רשות.

3. ראיה: אפילו א ריזיגע אפענע הענגער פון אן עירפלעין אדער א גרויסע בית המדרש ווערט נישט רשות הרבים ווייל עס האט געהעריגע מחיצות — דער חסרון פון רשות הרבים איז דוקא ווייל עס פעלט אמת'דיגע מחיצות.

4. "ראוי לנעול" — דער מהות: "איך לאז דיך גיין ווי לאנג איך וויל" — דער בעלים האט די פאוער צו קאנטראלירן. פארגליכן מיט א שטאט וואס באלאנגט צו די רבים, נאר די רבים פירן זיך אז ביינאכט פארמאכן זיי זייער טיר.

5. פראקטישע אפליקאציע — וויליאמסבורג כדוגמא: א סטריט (וואו הייזער זענען קאנעקטעד אויף ביידע זייטן) איז ווי א מבוי מפולש — גענוג מיט לחי וקורה. אבער אן עוועניו ווי בעדפארד עוועניו (א מעידזשער הייוועי מיט טויזנטער קארס) איז א רשות הרבים — דארף מען ממש דלתות וואס זענען ראוי לינעל.

6. שיעור ט"ז אמה: רשות הרבים איז ביז ט"ז אמה ברייט, און א מבוי קען נאר הייסן א מבוי אויב ס'איז נישט ברייטער ווי ט"ז אמה. דער רמב"ם רעדט פון דרכים ופלטיות וואס זענען ט"ז אמה ברייט — א דרך (וועג). א פלאץ וואס איז נישט א דרך דארף נישט דוקא ט"ז אמה.

7. [דיגרעסיע: עירוב אין גרויסע שטעט]: דער מנהג איז אז אפילו אין א רשות הרבים לכאורה מאכט מען צורת הפתח, נישט דלתות. דאס איז שווער לויט דעם רמב"ם. דער גרויסער וויכוח איז אויב אונזערע שטעט האבן בכלל א דין רשות הרבים. אין אייראפעאישע שטעט איז די מארק-פלאץ ארומגענומען מיט בנינים פון אלע זייטן — א ריזיגע רחבה. די פוסקים פון יענע שטעט האבן געזאגט אז עס איז נישט רשות הרבים, ווייל טעכניש זענען די טירן קליין און עס איז דלתות נעולות.

8. [דיגרעסיע: עירוב אין וויליאמסבורג]: יארן לאנג האט מען געטראגן מיט א קליינעם עירוב (אויף ראדני סטריט), ווייל מען האט געדארפט אריינטראגן פרענטשעס פאר דעם רבי'נס טיש. ווען מען האט געמאכט אן עירוב איבער גאנץ וויליאמסבורג, איז געווארן א גרויסע מהומה. מען האט געטענה'ט: אויב מען מוז חושש זיין פאר רשות הרבים, איז דאך אויך דער קליינער געסל אפן צו רשות הרבים. דערויף האט מען איינמאל אויפגעשטעלט ריזיגע דלתות אויף רעדלעך וואס זענען ראוי צו צושפארן — כאטש זעכציג יאר האט מען געטראגן אן דעם.

---

הלכה — טלטול תחת הקורה ובין הלחיים

דער רמב"ם: מ'מעג מטלטל זיין תחת הקורה ובין הלחיים. "אבל אם היה סמוך לכרמלית — אסור לטלטל תחת הקורה בלא לחי אחר."

פשט: דער פלאץ אונטער דער קורה אדער ביי דער לחי איז שוין חלק פון דער מבוי. אבער ווען דער מבוי איז סמוך צו א כרמלית (נישט רשות הרבים), דארף מען נאך א לחי אינעווייניג.

חידושים — דער יסוד: מצא מין את מינו וניעור:

- ווען דער מבוי איז סמוך צו רשות הרבים, זענען די צוויי זייטן פון דער לחי שוין פון נאטור אנדערש (כרמלית vs. רשות הרבים) — די לחי דארף בלויז באצייכענען דעם חילוק וואס עקזיסטירט שוין.

- אבער ווען ביידע זייטן זענען כרמלית (ווייל לויט דעם רמב"ם איז א מבוי מדאורייתא א כרמלית), דארף די לחי מחדש זיין א גאנצע נייע חלוקה — און דערפאר איז עס נישט גענוג, מען דארף נאך א לחי.

- דאס איז דער טייטש פון "מצא מינו את מינו וניעור": עס איז שווערער צו צוטיילן צוויי זאכן וואס זענען ענליך ווי צוויי זאכן וואס זענען שוין פון זיך אנדערש.

- דער ראב"ד'ס שוועריגקייט מיט חוזר וניעור: דער ראב"ד האט פריער פארשטאנען אז אינעווייניג פון מבוי איז אייביג א רשות היחיד (נישט קיין כרמלית). דעריבער האט ער נישט פארשטאנען דעם רמב"ם'ס ענין פון "חוזר וניעור" — ווייל חוזר וניעור איז נאר רעלעוואנט אויב אינעווייניג איז א כרמלית.

- דיון וועגן לחי vs. קורה אין קאנטעקסט פון מוציא מין שאינו מינו: ביי א לחי — וואו דער מבוי איז שוין רשות היחיד גמור — פארוואס זאל מען זאגן מוציא מין שאינו מינו? "בין הלחיים" איז אליין אן ענין פון א דבר ממוצע — נישט אז דער מענטש שטייט אין ביידע רשויות, נאר אז דער פלאץ גופא האט א ממוצע'דיגן סטאטוס. אבער פראקטיש איז דאס נישט נוגע, ווייל דער היתר פון אגודה וטרוק ארבעט סיי ווי סיי.

---

הלכה — בכל עושין לחיים: מאטעריאל פאר לחי

דער רמב"ם: "בכל דבר עושין לחיים, אפילו בדבר שיש בו רוח חיים, ואפילו באיסורי הנאה."

פשט: מען קען מאכן א לחי פון יעדן מאטעריאל — אפילו פון א לעבעדיגע באשעפעניש (מענטש אדער בהמה), און אפילו פון זאכן וואס זענען אסור בהנאה (ווי עבודה זרה).

חידושים:

1. פארוואס איסורי הנאה זענען כשר פאר לחי: ביי אנדערע מצוות (ווי אתרוג) פסל'ט מען איסורי הנאה ווייל "אינו ראוי לשיעור" — דער הלכה'דיגער שיעור ווערט נישט אנגערעכנט ווייל ס'איז עומד לשריפה/ביטול. אבער א לחי האט נישט קיין שיעור אין רוחב ועובי — כל שהוא, דעריבער שטערט נישט.

2. קשיא פון גובה עשרה טפחים (ראב"ד): אפילו אויב לחי האט נישט קיין שיעור אין רוחב/עובי, דארף עס דאך האבן גובה עשרה טפחים! אויב מען קוקט אן דעם איסור הנאה חפץ ווי "כמי שנשרף" (שוין פארברענט), ווי קען עס האבן צען טפחים הויך?

3. תירוץ — חילוק צווישן שיעור און מציאות: די הלכה'דיגע גדר פון "אינו ראוי לשיעור" נעמט נאר אוועק דעם הלכה'דיגן שיעור, אבער נישט די מציאות. דער חפץ ליגט דאך נאך פיזיש דא — מען קען עס זען. עשרה טפחים גובה איז נישט א "שיעור" אין דעם זין, נאר א מציאות'דיגע פאדערונג אז ס'זאל עקזיסטירן ווי א מחיצה.

4. דער מגיד משנה'ס תירוץ: ווער עס האט געלערנט געאמעטריע ווייסט אז א ליניע האט נישט קיין ברייט — ס'איז א טעאָרעטישע ליניע. אפילו אויב מען קוקט אן "כמי שנשרף," מיט אש אליין קען מען נישט מאכן א שטייענדיגע ליניע — ס'דארף שטיין.

5. דער ראב"ד'ס פשט: דער ראב"ד זאגט אז דער טעם פארוואס איסורי הנאה זענען כשר פאר לחי איז משום היכר — א לחי דארף נאר זיין א סימן/היכר, און דאס האט מען אפילו ביי איסורי הנאה. דאס איז אנדערש פון דעם רמב"ם וואס זאגט דער טעם איז "אינו ראוי לשיעור."

6. פארקערטע לאגיק צווישן לחי און קורה (זייער אינטערעסאנט): לויט דעם רמב"ם'ס שיטה אז לחי איז משום מחיצה (עכט) און קורה איז משום היכר, קומט אויס:

- לחי (וואס איז "עכט," משום מחיצה) — האט נישט קיין שיעור אין עובי/רוחב, און מען קען עס מאכן פון איסורי הנאה.

- קורה (וואס איז "נאר" משום היכר) — האט יא א שיעור, און מען קען עס נישט מאכן פון אשרה.

דאס איז לכאורה פארקערט! אבער: א היכר דארף א שיעור — ווייל א היכר בויט מען פאר מענטשן, ס'דארף זיין עפעס וואס מענטשן זעען. אבער א דין מחיצה (ווי לחי) רעדט פון א הלכה'דיגע ליניע וואס האט נישט קיין שיעור — ס'איז א הלכה'דיגער גדר, נישט א פיזישער היכר.

דער ראב"ד, וואס זאגט אז ביידע (לחי און קורה) זענען משום היכר, זאגט בפירוש בין לחי בין קורה — ער מאכט נישט קיין חילוק צווישן זיי אין דעם ענין.

---

הלכה — שיעור הלחי: גובה

דער רמב"ם: "גובה הלחי [עשרה טפחים], רוחב ועובי כל שהוא."

פשט: די הויכקייט פון א לחי דארף זיין צען טפחים, אבער די ברייט און דיקייט האט נישט קיין מינימום שיעור.

---

הלכה — מכל עושין קורה: מאטעריאל פאר קורה

דער רמב"ם: "מכל עושין קורה, אבל לא באשרה, ווייל קורה האט יא א שיעור — רוחב הקורה שיעור. וכל השיעורים אין עושין אותן באשרה."

פשט: א קורה קען מען מאכן פון יעדן מאטעריאל, אבער נישט פון אשרה (עבודה זרה), ווייל א קורה האט א שיעור, און אלע שיעורים קען מען נישט מאכן פון איסורי הנאה.

---

הלכה — שיעור הקורה: פיזישע פאדערונגען

דער רמב"ם: "רוחב הקורה — [טפח], אבער ס'דארף זיין בריאה לקבל אריח — שהיא חצי לבנה, שלושה טפחים על שלושה טפחים. ועמודי הקורה צריכין להיות בריאים כדי לקבל הקורה והאריח."

פשט: די קורה דארף זיין שטארק גענוג צו האלטן אויף זיך א האלבע לבנה (ציגל) — 1.5 טפחים אויף 3 טפחים. די שטיצן (עמודים) דארפן אויך זיין שטארק גענוג.

חידושים:

- דאס איז א פאראלעל צו "ראוי לנוח" — ס'דארף נישט טאקע ליגן א ציגל דערויף, נאר ס'דארף זיין ראוי (פעאיג) צו מקבל זיין דעם אריח.

- צוויי באזונדערע דינים ביי קורה: (1) ראוי לקבל אריח = שטארקייט, (2) רחבה טפח = שיעור ברייט. דאס זענען צוויי אפגעזונדערטע פאדערונגען.

---

הלכה — שיעורי גובה ורוחב פון פתח המבוי

דער רמב"ם: "כמה יהא פתח המבוי ויהא ראוי לשיעור לחי וקורה? גבוה אין פחות מעשרה טפחים... ואין יותר מעשרים אמה, ורחבו אין פחות מארבעה טפחים ואין יותר מעשר אמות."

פשט: גרעניצן פאר א מבוי וואס זאל קענען ניתר ווערן מיט לחי אדער קורה: הויך מינימום 10 טפחים, מאקסימום 20 אמה; ברייט מינימום 4 טפחים, מאקסימום 10 אמות.

חידושים:

1. "פתח המבוי" מיינט גענוי דער אפענער שטח צווישן די צוויי ווענט ביים אנפאנג פון מבוי — דארט וואו מ'לייגט די קורה אדער לחי. "פתח" איז נישט טייטש "דלת" אדער "צורת הפתח" — עס מיינט סתם דער אפענער שטח.

2. צוטיילונג פון די שיעורים (מגיד משנה): עשרה טפחים (מינימום הויך) גייט אויף לחי, און עשרים אמה (מאקסימום הויך) גייט אויף קורה. עשר אמות רוחב גייט אויף ביידע — לחי און קורה.

- שאלה וואס בלייבט אפן: פארוואס דארף מען אויך אויפן גרויסן פתח פון מבוי א צורת הפתח? אלע קליינע שבילין צוזאמען מאכן דעם גרויסן פתח אויך פאר א מפולש-סיטואציע.

---

הלכה — מבוי שצדו אחד ארוך וצדו אחד קצר (משולש-פארמיג)

דער רמב"ם: א מבוי וואו איין וואנט איז לענגער און איין וואנט איז קירצער — א מין טרייענגל-פארמיגע מבוי.

פשט: מ'שטעלט אוועק די קורה/לחי כנגד הקצר — דארט וואו ביידע ווענט הייבן זיך אן, ווייל נאר דארט איז דא א פארם פון מבוי מיט צוויי ווענט.

חידושים: מ'קען נישט שטעלן א קורה באלכסון (דיאגאנאל), ווייל מ'דארף זען צוויי ווענט פון ביידע זייטן. אבער א צורת הפתח קען מען יא מאכן באלכסון — אזוי ברענגט ער פון דער משנה ברורה.

---

הלכה — העמיד לחי בחצי המבוי

דער רמב"ם: אויב מ'האט געשטעלט א לחי אינמיטן מבוי — חצי הפנימי (אינעווייניג פון לחי) מותר לטלטל, חצי החיצון (אויסערהאלב פון לחי) אסור.

פשט: דער לחי מאכט ווי דארט ענדיגט זיך די מבוי.

---

הלכה — מבוי שהיא רחבה עשרים אמה: ווי צו פארריכטן

דער רמב"ם: מ'מאכט א פס גבוה עשרה טפחים במשך ארבע אמות און שטעלט עס אינמיטן — ונמצא כשתי מבואות, יעדע ווייניגער פון צוואנציג אמות.

דער רמב"ם: "קורה עגולה — רואין אותה כאילו היא מרובעת. אם היתה מרובעת שלשה טפחים (היקף), יש בה רוחב טפח — כשרה."

פשט: א רונדע קורה ווערט אנגעקוקט ווי מרובע. אויב דער דיאמעטער איז א טפח (היקף דריי טפחים), איז כשר.

חידושים:

- פארוואס דארף מען רוחב טפח? חוץ פון דעם דין אז א קורה מוז זיין שטארק גענוג צו מקבל זיין אן אריח (דין שטארקייט), איז דא א באזונדער שיעור אז א קורה מוז זיין רחבה טפח. דאס זענען צוויי באזונדערע דינים: (1) ראוי לקבל אריח = שטארקייט, (2) רחבה טפח = שיעור ברייט.

- וואס איז דער פראבלעם מיט א רונדע שטאנג? א רונדע שטאנג איז נאר ברייט אינדערמיטן, נישט פון אלע זייטן. אויב דער דיאמעטער איז ווייניגער פון א טפח, האט עס נישט דעם שיעור רוחב טפח, אפילו אויב עס איז שטארק גענוג.

---

הלכות פסי ביראות — הקדמה

דער רמב"ם הייבט אן א נייע סוגיא: פסי ביראות — א תקנה פאר עולי רגלים.

פשט: אין רשות הרבים איז דא א באר (ברונעם) וואס איז עמוק 10 טפחים און ברייט 4 — דאס איז א רשות היחיד. די בהמה וואס שטייט אינדרויסן אין רשות הרבים און טרינקט פון דעם באר — דאס איז א פראבלעם פון הוצאה מרשות לרשות. חנניה חופר שיחין האט געגראבן ביראות פאר עולי רגלים. די חכמים האבן מתיר געווען אז מ'שטעלט אוועק פסים (ברעטער/פלענקן) ארום דעם באר, און דאס מאכט דעם פלאץ פאר א רשות היחיד.

חידוש — פארגלייך צו מבוי: לויט דעם רמב"ם'ס שיטה אז א מבוי איז בעצם א כרמלית (דרבנן), און די חכמים האבן מתיר געווען מיט שוואכערע מחיצות — איז פסי ביראות א פאראלעלע קולא, אבער אויף א דאורייתא נאטור (רשות הרבים גמור). דער היתר איז צוליב עולי רגלים, און ווייל די עצם מלאכה איז נאר מילוי הבהמה (פאר בהמות).

---

הלכה — באר מים שעשו לה שמונה פסים

דער רמב"ם: "באר מים שעשו לה שמונה פסים בארבע זויות, שני פסים דבוקים בכל זוית... הרי אלו כמחיצה... גובהו כמחיצה עשרה טפחים, רוחבו ששה טפחים."

דער רמב"ם: "היתר זה לא הותר אלא... בארץ ישראל, ולבהמה זו בלבד, ושיהיה מעין חיים."

פשט: דער היתר פון פסי ביראות האט דריי תנאים: (1) נאר אין ארץ ישראל, (2) נאר פאר בהמה (נישט פאר מענטשן), (3) עס מוז זיין א מעין חיים (א לעבעדיגע קוואל של רבים).

חידושים:

- דער יסוד פון דעם היתר איז ווייל חכמים האבן נאר מתיר געווען מדוחק — ווען עס פעלט אויס. אויב איינער פון די תנאים פעלט, איז נישטא דער דוחק און נישטא דער היתר.

- באר מים חיים — נישט סתם א בור מים, נאר א קוואל וואס עס לויפט פרישע וואסער.

- די גמרא ברענגט א שיטה אז אויך תלמידי חכמים ההולכים ממקום למקום האבן דעם היתר, אבער דער רמב"ם ברענגט עס נישט.

---

הלכה — א מענטש וואס וויל טרינקען

דער רמב"ם: א מענטש אויפ'ן וועג מעג אראפגיין אין דער באר און טרינקען. אויב ער קען נישט, קען ער מאכן א מחיצה גבוהה עשרה טפחים, שטיין אינעווייניג, און ארויסשעפן וואסער.

חידושים:

- מואיל והותרה הותרה — ביי א באר וואס האט שוין פסין, ווען א מענטש שטייט בין הפסין, מעג ער אויך שעפן. אבער דאס איז נאר א בדיעבד פאר א מענטש — ביי א בהמה האט מען בשופי מתיר געווען.

- בור רבים, באר של יחיד, אדער באר יחיד אפילו בארץ ישראל — אין אלע פאלן וואס פעלט איינער פון די תנאים, אינו ממלא מהם אלא אם כן עשה להם מחיצה גבוהה עשרה טפחים.

---

הלכה — דער אייבס (טראג) ביי די פסי ביראות

פשט: מען מעג שעפן וואסער און אנפילן א כלי פאר די בהמה. אויב מען האט נישט א כלי, לייגט מען אן אייבס (א טראג/וואנע) ביי דער באר.

חידושים:

- אויב דער אייבס שטעקט זיך ארויס אין רשות הרבים, און ער איז גבוה עשרה ורוחב ארבעה, ווערט ער א רשות היחיד בפני עצמו — לא ימלא ויתן לפניהו. דער טעם: שמא יתקלקל האייבס — מען האט מורא דער אייבס וועט צעבראכן ווערן, און דעמאלטס וועט דאס וואסער גיין פון דלי אין אייבס, פון אייבס אויף קרקע רשות הרבים — הוצאה מרשות היחיד לרשות הרבים.

---

הלכה — הזורק מרשות הרבים לבין הפסים: חייב

דער רמב"ם: "הזורק מרשות הרבים לבין הפסים — חייב."

חידושים:

1. דאס איז אנדערש ווי ביי מבוי מיט קורה, וואו מען איז פטור ווייל ס'איז נאר א היכר. ביי פסי ביראות איז מען חייב — ווייל ס'איז ממש ווי א לחי, א מחיצה. אפילו מיט גרויסע פרצות (פרוץ מרובה על העומד), איז עס מדאורייתא א רשות היחיד.

2. גרויסער חידוש: דער דין אז פרוץ מרובה על העומד מבטל מחיצות איז נאר מדרבנן. מדאורייתא איז עס גענוג א רשות היחיד. די רבנן האבן געווענליך נישט געלאזט פרוץ מרובה על העומד, אבער ביי פסי ביראות לאזן זיי יא — ווייל ס'איז לצורך.

3. אפילו אין כאן באר, אפילו בבקעה — אפילו אין א בקעה אן א באר, מאכן די פסין א רשות היחיד, און מען איז חייב אויף ווארפן אריין. דאס באווייזט אז נישט דער באר מאכט דעם רשות היחיד, נאר די פסין אליין.

4. אפילו רבים בוקעין ועוברין בהן — רבים וואס גייען אדורך זענען נישט מבטל די מחיצות.

---

הלכה — חצר שראשו אחד נכנס לבין הפסים

פשט: א חצר וואס איינע זייט גייט אריין אין די פסי ביראות — מותר לטלטל פון חצר צו בין הפסים און פארקערט (רשות היחיד לעבן רשות היחיד).

חידושים:

- אבער צוויי חצרות וואס זענען ביידע אפן צו די פסי ביראות — אסורין זה לזה בלא עירוב. ווייל די פסי ביראות פארבינדט זיי, ווי צוויי חצרות וואס האבן א קשר, דארפן זיי א עירוב.

---

הלכה — יבשו המים בשבת / באו להם מים בשבת

דער רמב"ם: "יבשו המים בשבת — אסור לטלטל בין הפסים, שלא נחשבו מחיצה לטלטל בתוכה אלא משום המים. באו להם מים בשבת — מותר לטלטל ביניהם."

חידושים:

- ווען די וואסער טריקנט אויס שבת, פאלט אוועק דער היתר — ווייל דער גאנצער קולא פון פסי ביראות איז נאר משום המים.

- ווען וואסער קומט צו שבת — מותר, ווייל כל מחיצה שנעשית בשבת שמה מחיצה. דער חידוש: מען זאגט נישט אז ווייל די מחיצה איז "נעשית בשבת" (דורך דעם צוקומען פון וואסער) איז עס פסול — נאר שמה מחיצה. דאס מיינט אז מחיצות וואס זענען שוין דא ווערן *מוכשר* דורך דעם וואסער, און דאס איז גילטיג אפילו אין שבת אליין.

- חילוק: לגבי שביתה (וויפיל מענטשן זענען אין א פלאץ) רעכנט מען פון ערב שבת, אבער לגבי מחיצה איז אפילו אין שבת גופא גילטיג.

דער רמב"ם: "והאצבע שמשערין בה בכל מקום היא רוחב הגודל של יד. והטפח ארבע אצבעות. והאמה... בת ששה טפחים." עס זענען דא צוויי סארטן אמות: אמות דחוקות (צוזאמענגעדריקט) און אמות שוחקות (ברייטע). "זה וזה להחמיר."

פשט: אן אצבע איז די ברייטקייט פון דעם גודל (דומען). א טפח איז 4 אצבעות. אן אמה איז 6 טפחים. מען נוצט שוחקות אדער דחוקות — ווענדט זיך וועלכע איז לחומרא.

חידושים:

- "זה וזה להחמיר" — פראקטישע ביישפילן: משך מבוי (מינימום 4 אמות) — מען נוצט שוחקות (גרויסע אמות), ווייל מען דארף אז עס זאל זיין גרויס גענוג. גובה מבוי (מאקסימום 10 אמות) — מען נוצט דחוקות (קלענערע אמות), ווייל מען וויל מחמיר זיין אז עס זאל נישט זיין צו הויך. רוחב הפרצה (מאקסימום 10 אמות) — אויך דחוקות, לחומרא.

- סוכה: דער זעלבער כלל — אויב מען מעסט אויב א סוכה איז צו גרויס, נוצט מען קלענערע שיעורים; אויב צו קליין, נוצט מען גרעסערע שיעורים.

- דער רמב"ם זאגט יעדע זאך נאר איינמאל — ער האט דא געזוכט א פאסיגע פלאץ אריינצולייגן דעם שיעור פון אצבע/טפח/אמה.

---

סיום פרק י"ז

דער פרק פארענדיגט זיך מיט די שיעורים פון אצבע/טפח/אמה — א זייער וויכטיגער און רייכער פרק וואס באהאנדלט אלע הלכות תיקוני מבואות, פסי ביראות, פי תקרה יורד וסותם, און די יסודות פון לחי, קורה, צורת הפתח, און דלתות.

תמלול מלא 📝

הלכות שבת פרק י"ז — מבוי, מחיצות, והתיקונים דרבנן

הקדמה לפרק

Speaker 1: אונז לערנען רמב"ם, הלכות שבת, פרק י"ז, באלד אינמיטן הלכות עירובין.

לאמיר נאר זאגן קלאר, ווייל קודם דארף מען זאגן שכוח פאר די נדבנים. שכוח פאר די נדבנים וואס האלטן אויס אונזער שיעור, און זאל מען האבן אסאך הצלחה און ברכה פון די תורה זאל חל זיין אויף יעדער איינער וואס האלט אויס, און וואס וויל אויסהאלטן, און וואס הערט אויס, און אזוי ווייטער.

מבנה מסכת עירובין לעומת מבנה הרמב"ם

צוויי נושאים אין מסכת עירובין

Speaker 1: יא, סאו יא. נא, זאגט הלכות עירובין. סאו, אונז האבן אנגעהויבן צו רעדן וועגן דעם פריער פאר די שיעור, אז אין מסכת שבת איז דא צוויי, אין סדר מועד אין משניות און גמרא איז דא צוויי מסכתות, מסכת שבת און עירובין, וואס מסכת שבת רעדט פון הלכות שבת, און מסכת עירובין רעדט פון הלכות עירובין. און אין מסכת עירובין רעדט זיך באמת וועגן צוויי זאכן וואס זענען אין אונזער שפראך רופט מען עס עירובין, אבער אין מסכת עירובין איז טאקע דא ביידע, אבער איינס איז בעצם די תיקוני מבואות קענסטו זאגן, אדער תיקוני מחיצות ופנים וואס די חכמים האבן געזאגט, אדער אזוי ווייטער, אז מ'דארף פיקסן, מ'דארף צולייגן עפעס א היכר, א צורת הפתח, א מבוי, וואס אונז גייען יעצט לערנען אין דעם פרק. און די צווייטע איז די נושא פון עירוב חצרות, עירוב תחומין. עירוב חצרות און עירוב תחומין, נישט עירוב תבשילין. יא, דער רמב"ם זאגט יא עירוב תבשילין אין הלכות עירובין, איך מיין נישט. עירוב תבשילין איז אין הלכות יום טוב. יא.

אממ, דאס איז צוויי נושאים וואס זענען הלכות עירובין. די הלכות הוצאה, דאס הייסט רוב הלכות וואס אונז האבן געלערנט ביז יעצט, וואס הייסט הוצאה, די שיעורים פון הוצאה וואס אונז גייען נאך לערנען, עקירה והנחה, די אלע כללים, שטייען יא אין מסכת שבת, די מלאכה פון הוצאה. אבער אלע זאכן וואס האבן צו טון מיט די פיזישע מציאות פון הוצאה, וואס הייסט א רשות, אדער... ניין, ס'איז דא אין הלכות שבת, די אלע זאכן וואס אונז האבן געלערנט וועגן ווארפן פון א רשות, למשל, ס'שטייט אין פרק הזורק, און הזורק איז דא אסאך, ווייל דאס איז הלכות הוצאה. אבער נישט וויאזוי מ'מאכט א מבוי, וויאזוי מ'מאכט א מבוי שטייט אין מסכת עירובין. אבער די עצם למשל די ד' רשויות לשבת שטייט נישט... עס שטייט מסביר געווען אין מסכת שבת וואס זענען די פיר רשויות, די אלע זאכן.

Speaker 2: רייט, רייט, רייט. איך מיין אזא יחיד. יא, נאר זיי האבן געזען.

דער רמב"ם'ס חילוק

Speaker 1: רייט. סאו יעצט, דער רמב"ם האט אבער געציילט אנדערש. דאס איז וואס איך וויל דא נאר קלאר מאכן. דער רמב"ם האט געציילט אלעס, מצד... אלע הלכות מחיצות וואס איך רוף יעצט, אדער לאמיר עס רופן הלכות תיקוני חצרות, מבואות, וואס מ'איז מתקן מיט... מ'דארף וויסן די הלכה אדער וואס מ'דארף טון כדי מתקן צו זיין די עצם חצר אדער די עצם רשות, האט ער אריינגעלייגט אויך אין הלכות שבת. מצד שני, אין הלכות עירוב זענען געבליבן נאר די אלע נושאים פון די... וויאזוי רופט מען עס? די רשות, שיתופין, אויך די תלת קמין וכו'.

דער באדייט פון דעם ווארט "עירוב"

Speaker 1: ס'איז אן אינטערעסאנטע זאך. איך וואלט אפשר געזאגט אזוי, לפי וואס איר האט דאס געזאגט, די ווארט עירוב איז אן אינטערעסאנטע זאך, ווייל די ווארט עירוב האט נישט צוטון מיט לייגן למשל א לחי וקורה. אונז רופן עס "מאכן די עירוב", אבער ס'איז א שם המושאל. די עירוב מיינט אייביג ווען מ'נוצט א פת צו מאכן עפעס א סטעיטמענט. אדער מ'נוצט א פת אדער א תבשיל פאר א עירוב תבשילין און מ'זאגט אז מיט דעם האט מען אנגעהויבן קאכן אויף יום טוב. אדער מ'נוצט א פת און מ'זאגט אז מיט דעם זענען אלע מענטשן שותפים ווייל אלע קענען עסן פון דעם. דאס טייטש די אמיתי'גע עירוב. און דאס איז די שם המושאל וואס די ביידע זאכן... נאר וואס דען, אין די גמרא האט די גמרא נישט מקפיד געווען אויף דעם, און מ'האט יא אריינגעלייגט פארשידענע... ווייל מתיר זיין א מבוי דורך לייגן א לחי וקורה האט נישט מיט די ווארט... ס'איז אסאך מער פראקטיש, ס'איז נישט אזא הפשטה ווי א ברויט. א ברויט איז געזאגט, ס'איז טאקע עקסטערע הייזער, אבער אונז וואוינען אלע ביי די ברויט, אדער דא טייל איך אפ א פת פאר עירוב תחומין.

לחי וקורה — היכר אדער מחיצה?

Speaker 1: די מבוי, קענסט אפשר זאגן אזוי, ס'איז א היכר. קען אפשר יא זאגן אזוי. אה, זייער גוט, ווייסט וואס? אונז קענען מיט דעם קאנעקטן. אונז האבן געפרעגט א שאלה, וואס איז געשען ווען מ'לייגט עפעס א קליינע קורה וואס ס'איז נישט אוביוויעס, נישט יעדער באמערקט אז ס'איז דא א קורה? צו אן אנדערער מענטש זעט אז ס'איז נאך א גאס. מענטשן קוקן נישט, "אה, לעבן די הויז איז דא עפעס א שטיק האלץ." האבן מיר געהאט אזא שמועס וועגן דעם, צו די פשט איז אז וואנס מ'לייגט די שטעקן, ס'מאכט א צורת הפתח, אונז זעהן אזוי, אזוי ווי ס'איז דא א דין אזא אז דאס הייסט א וואנט, אזוי איז דא א דין אזא אז ביז דריי טפחים הייסט עס לבוד, אדער אז פתח קריאה יורה דסותם וכדומה, אדער ניין, אז ס'איז א הכר, מענטשן קענען זעהן די קורה, ממילא ס'איז אויסגעקוקט, ס'איז טאקע... א מבוי רעדט מען מיט א קורה מעג מען נאר א פלאץ וואס איז שוין נישט קיין רשות הרבים עניוועי, ס'איז שוין א כרמלית אדער א רשות היחיד, נאר דא איז דא א גזירה לייגט מען א קורה. איך וויל צוריקקומען, סא איך זאג, אויב איז עס א הכר איז עס זייער ענליך צו... ס'איז שוין אויך אזא הפשטה, דעת על הפתח, אדער די קורה מאכט עס, מיט דעם מאכט עס די הויז, מיט דעם מאכט עס די אנפאנג פון די אריינגאנג צו די הייזער.

די שייכות צווישן מסכת עירובין און די ביידע נושאים

Speaker 2: איך פארשטיי. ניין, מ'קען זאגן אפילו פשוט, דו ווילסט פארענטפערן מסכת עירובין פארוואס ס'איז געמישט? יא, די רמב"ם איז לכאורה מער לאגיש מסודר. ס'קען זיין. לאמיר זאגן אזוי, וואס אונז רופן אן עירוב געווענליך איז נישט אפילו די עירוב פון אונזער מסכת עירובין, ווייל אונזער עירוב מאכט מען נישט געווענליך פון א מבוי, אונז רעדן סתם מאכן א צורת הפתח, בעצם איז עס געבויט א מחיצה, לאמיר זאגן א שוואכע מחיצה וואס איז צורת הפתח, וואס לויט געוויסע פוסקים העלפט עס. אקעי.

Speaker 1: אבער די עיקר מסכת עירובין איז בעצם די דרבנן'ס. דו קענסט זאגן אזוי, מסכת שבת איז די דאורייתא'ס פון הוצאה, אמת ס'שטייט אויך כרמלית און דרבנן'ס, אבער די גאנצע מושג דרבנן אז א מבוי וואס בעצם מדאורייתא איז עס רשות היחיד דארף אויך מדרבנן תיקונים, דו קענסט זאגן מדרבנן דארף עס צוויי תיקונים, ס'דארף סיי א לחי וקורה וכדומה און סיי פת. א געווענליכע מבוי דארף די ביידע זאכן, ווייל ס'איז סיי א פלאץ וואס האט נאר דריי מחיצות, און סיי א פלאץ וואס ס'וואוינען מערערע מענטשן. סא מסתמא דאס איז די שייכות פון מסכת עירובין, מער די פראקטישע זאך, אבער די רמב"ם גייט מער מיט די טעארעטישע זאך, און די רמב"ם לייגט דא אריין, אזויווי מיר האבן געלערנט נעכטן, אלע דברי סופרים'ס, אלע דרבנן'ס פון הוצאה, אויב איז דא נאך א דרבנן פון הוצאה אז מ'דארף מאכן א מבוי, א תיקון וכדומה. געוואלדיג.

תוכן פרק י"ז — תיקוני מבואות ומחיצות

הקדמה לפרקים הקודמים

Speaker 1: אקעי. לאמיר צוריקגיין צו די ענין, אין די פריערדיגע פרקים ווען מיר האבן שוין געלערנט הלכות שבת און ער האט אויסגערעכנט די ל"ט מלאכות, אבער ספעציפיקלי אין יציאת השבת, דאס הייסט אין די איסור פון מוציא, האט די פריערדיגע פרקים אויסגערעכנט די עצם ענין פון מוציא זיין מרשות לרשות והוא מתחייב. אין די פאריגע פרק האט ער מסביר געווען די פיר רשויות, וואס מאכט א זאך פאר א רשות היחיד, וואס מאכט א זאך פאר א רשות הרבים, וואס טוט זיך אין פארשידענע פעלער ווען... די לעצטע איז געווען מער וואס מאכט זאכן פאר א כרמלית און א מקום פטור, און וויאזוי מען פיקסט אז א זאך זאל נישט ווערן א רשות הרבים וכדומה.

Speaker 2: ממש, בערך. די פריערדיגע, לאמיר זאגן אזוי, די צווייטע, די פריערדיגע פרק איז געווען, יא, איך מיין די נושא פון די ל"ו פון דירה, אבער די צווייטע האלב דערפון איז געווען מער די נושא וואס דו זאגסט, מחיצות, וויאזוי מען מאכט מחיצות, וואס הייסט א מחיצה. א פלאץ וואס איז צו גרויס ווערט אויס רשות היחיד, וויאזוי מען מאכט עס צוריק פאר א רשות היחיד.

די נושא פון פרק י"ז — פלעצער וואס זענען מעיקר הדין רשות היחיד

Speaker 1: אקעי, אין דעם פרק גייען מיר לערנען אזוי, פלעצער וואס מעיקר הדין איז א רשות היחיד, וואס דער פרק גייט אויסרעכענען, און מ'הייבט אן מיט מבוי, וואס די וועלט זאגט מבוי, און מיר האבן געשמועסט אז מ'דארף זאגן מבוי. א מבוי איז בעצם א רשות היחיד, ווייל ס'איז א פלאץ וואס איז געאייגנט פאר א ציבור מענטשן צו וואוינען, און ס'איז א צוגעמאכטע פלאץ פון דריי זייטן וואס ס'איז דא ארום הייזער. נאר וואס דען, היות אז ס'איז אפן צו רשות הרבים, האבן די חכמים גוזר געווען אז ס'דארף נאך עפעס א תיקון. ס'איז נישט גענוג אז ס'איז א רשות היחיד ווייל ס'האט אלע דינים פון רשות היחיד, נאר ס'דארף נאך זיין אזא קלארקייט פאר מענטשן אז דא ענדיגט זיך די רשות הרבים, דא הייבט זיך אן די רשות היחיד.

און די זעלבע זאך גייט זיין ביי נאך פלעצער, אזוי ווי ארום א גרוב, מיר גייען לערנען ארום א באר, כדי מ'זאל קענען צוקומען, וויאזוי מאכט מען א פלאץ וואס איז אינמיטן פון רשות הרבים זאל באקומען א דין רשות היחיד, און אזוי ווייטער. סך הכל, אפאר זאכן וואס מיר גייען דא לערנען וויאזוי די חז"ל געבן אן עצה וויאזוי ס'זאל זיין קלאר אז ס'איז א רשות היחיד, אפילו אויב ס'זעט אין פארשידענע וועגן אויס ווי א רשות הרבים אדער ווייל ס'איז אפן צו רשות הרבים.

Speaker 2: די פסוק ברות איז בעצם מבקעת לקילי. במבוי האט זיך אנגעבונדן א חומרא לכאורה, אז מ'דארף דארט א געוויסע קילא, אז מ'קען מאכן גאר שוואכע מחיצות. איך מיין ביי מבוי איז אויך דא פעלער ווי ס'קען אויסקומען אפילו א קהילה, אבער יא. מ'דארף טראכטן, דער רמב"ם מאכט נישט קלאר דאס, וואס האלט ווערן די דרייסטע פון א מבוי. יא, שפעטער זאגט ער עפעס וועגן דעם, יא.

הלכה א — מבוי שיש לו שלוש כותלים

Speaker 1: סאו לאמיר אנהייבן. שוין, זאגט דער רמב"ם אזוי, מבוי שיש לו שלוש כותלים, ס'האט דריי ווענט. סאו די ערשטע זאך גיבט דער רמב"ם א דוגמא פון א מבוי. וויאזוי רופט מען היינט, א מבוי וואלט געהייסן א "דעד ענד", יא, א גאס וואס איז א "דעד ענד", וואס איז צוגעמאכט ביי די עק. לכאורה, ווי ס'איז פארבויט מיט הייזער. מ'רעדט פון א מבוי וואס איז פארבויט, און די הייזער מאכן אזויווי א כותל. איז דאך זייער אנדערש ווי א רשות הרבים. ס'איז נישט מסתמא אויך נישט קיין... וואס איז דא געווען די דין רשות הרבים? אפילו ס'איז ט"ז אמה, כדי מ'זאל נישט האבן די דין רשות הרבים, און ס'באלאנגט פאר די מענטשן פון יענע... מ'רעדט גראדע נישט וועגן די זאך צו מענטשן האבן א רעכט אריינצורעדן. אין רשות הרבים רעדט מען נישט וועגן רעכט אריינצורעדן, דאס איז נישט די ווארט.

Speaker 2: ס'איז דא אן ענין פון שימוש. ס'קומט אריין אביסל, אפילו מ'זעט יא שפעטער הלכות, איך מיין מער ביי שיתופי מבואות, אבער ס'קען אריינגיין די ענין פון... ווייל ס'זעט אויס ווי א רשות הרבים.

Speaker 1: לאמיר זען, מ'וועט זען דא. לאמיר זאגן קלאר, דער עיקר כלל, הגם ס'איז דא א קליינע יוצא מן הכלל. דער עיקר כלל וואס אונז זאלן איינמאל זאגן פאר סאם ריזען, הגם בעצם איז עס פשוט אין הלכות שבת, הלכות רשות היחיד רשות הרבים האט גארנישט צו טון מיט הלכות חושן משפט וועמען ס'באלאנגט. ס'האט נאר צו טון מיט מחיצות.

דער כלל: רשויות שבת האבן נישט צו טון מיט בעלות

Speaker 1: ס'איז דא א קליינע יוצא מן הכלל. די איין זאך וואס האט יא צו טון מיט בעלות, אבער אפשר נישט ממש מיט בעלות, נאר מער מיט שימוש, איז די נושא פון הלכות עירובין וואס מיר האבן געזאגט. דאס, ווען ס'איז דא צוויי מענטשן וואס געהערט צו זיי צוזאמען די מבוי, דעמאלטס דארפן זיי מאכן א פס וכדומה. דארט קומט אריין זייער קלאר די נושא פון וואס אונז וואלטן געטראכט אפשר פאר די חומש זאגן, דאס איז אז איינעמ'ס רשות איז מבטל דעם צווייטנ'ס רשות. דו קענסט נישט זיין א רשות היחיד ווייל ס'איז מיין רשות היחיד. אויב ס'איז אדער מיינס אדער דיינס, אבער די ביידע זענען נישט רשות היחיד.

Speaker 2: רייט, ס'איז שוין די רבנן'דיגע דינים לכאורה. די רבנן פון שיתוף מבואות, די עירוב חצרות, איז לכאורה בפירוש רעדט זיך וועגן, יא, וועגן די נושא פון וועמען ס'באלאנגט צו אדער ווער מ'מעג עס נוצן.

Speaker 1: סאו איך וויל פארשטיין

הלכות מבוי: מבוי סתום ומבוי מפולש

הקדמה: בעלות ושימוש בהלכות רשויות השבת

ס'האט נאר צוטון מיט מחיצות.

ס'איז דא קליינע יוצאים מן הכלל. די איין זאך וואס האט יא צוטון מיט בעלות, אבער אפשר נישט ממש מיט בעלות, נאר מער מיט שימוש, איז די נושא פון הלכות עירובין, וואס מ'האט געזאגט אז ווען ס'איז דא צוויי מענטשן וואס געהערט צו זיי צוזאמען דער מבוי, דעמאלטס דארפן זיי מאכן א פס וכו'. דארט קומט אריין זייער קלאר די נושא פון וואס אונז וואלטן געטראכט אפשר פאר די חכמים זאגן, אז איינעמ'ס רשות איז מבטל דעם צווייטנ'ס רשות. דאס הייסט, דו קענסט נישט נוצן א רשות היחיד וואס איז מער א רשות היחיד, אויב ס'איז אדער מיינס אדער דיינס, ביז דו מאכסט אז ס'זאל זיין ביידן זייערס. דאס איז שוין די דרבנן'דיגע דינים לכאורה. די דרבנן פון שיתוף מבואות, די עירובי חצרות, איז לכאורה בפירוש רעדט זיך וועגן, יא, וועגן די נושא פון וועמען ס'באלאנגט צו אדער ווער ס'מעג עס נוצן.

חידוש: רשות הרבים — תנאי של "רבים בוקעין בו"

איך וויל פארשטיין, א הויפט גאס וואו מ'טוט דארטן מארקעט, מ'טוט דארטן מסחר, און ס'איז ברייט אזויפיל אמות און אלעס, אבער ס'איז געבויט אויף א וועג אז ס'איז דא הייזער פון אלע דריי זייטן, ער גייט אן מיט דין רשות היחיד. ס'איז אן אינטערעסאנטע זאך.

לאמיר נישט אריינגיין אין די רחובות פון מסחר. א מבוי איז א פלאץ וואו מ'וואוינט, מענטשן דרייען זיך. מ'לאזט אריין יעדער איינעם אין דעם מבוי, ס'איז נישט קיין פראבלעם.

אונז האבן נאכנישט געלערנט אז ס'איז דא א חילוק וויפיל מענטשן דרייען זיך אדער וועלכע מענטשן דרייען זיך. מיר האבן יא געלערנט אביסל, ממש ביי רשות הרבים האבן מיר עס געלערנט. דאס איז וואס איך זאג, דאס איז א שטיקל יוצא מן הכלל. מיר האבן געלערנט ביי הלכות רשות הרבים, האבן מיר געלערנט איינע פון די בעיסיק הלכות פון רשות הרבים, וואס זאל זיין א רשות הרבים להוציא כרמלית. וואס איז דער חילוק פון א כרמלית און א רשות הרבים? די מעין חילוק איז צו מענטשן דרייען זיך דארט, רייט? חוץ פון די פאני כרמלית'ן, אזוי ווי די פחות מד' טפחים וכדומה. אבער א נארמאלע כרמלית איז סך הכל א פלאץ וואס באלאנגט פאר די רבים, דו קענסט באצאלן צו זיין דארט, יעדער קען זיין דארט, קיינער דרייט זיך נישט דארט, אזוי ווי א ים. אפילו אויב נישט, איז עס נאך אלץ א רשות הרבים. ס'איז א כרמלית.

אה, א כרמלית זאגסטו, יא. א כרמלית, איך זאג דאך. דאס וואס מיר האבן געזאגט פריער א מינוט צוריק, איך טריי נאר צו זאגן די למדות וואס עס קומט אויס מער ווייניגער פון די הלכות. דער תוספות זאגט פריער אז ס'האט נישט צו טון מיט ווער ס'נוצט עס אדער צו וועם ס'באלאנגט עס אין הלכות רשויות השבת, חוץ פון די רבנים פון עירוב, איז נישט אמת לגבי רשות הרבים. ווייל רשות הרבים האט יא א תנאי אז די רבים דארפן באקן בו, די רבים דארפן זיך דרייען דארט. למשל, בין העמודים ביי די... נישט די בין העמודים, אבער די... דו ווייסט עס, די באנק דארט וואס איך געדענק נישט וויאזוי מ'האט עס גערופן. יא, יא, די... די שבין העמודים, וואו מ'זאגט אז ס'איז נישט א פלאץ וואו די רבים דרייען זיך, אדער צו די רשות הרבים וכדומה. זיי זענען נישט קיין רשות הרבים, אגב, אז ס'געהערט פאר זיי, ס'איז די זעלבע מחיצות, און וויבאלד די רבים דרייען זיך נישט דארט, דעמאלט איז עס א כרמלית. רייט.

סאו אין דעם סענס איז יא דא אזא זאך. אין מבוי שטייט נישט דאס. ס'איז זיכער אז די רבים מעגן גיין, ס'איז נישט פשוט אז ס'איז דא א געיט וואס א שומר לאזט נישט אריין. אבער די עיקר, דער רמב"ם מאכט עס די עיקר ווייל ס'איז פארמאכט. דער לשון פון רמב"ם, אז א פלאץ מיט דריי מחיצות הייסט שאינה רשות הרבים מדאורייתא. אזוי איז די לשון, ס'איז נישט קלאר. ער ברענגט אים א געמיש, די אנדערע ראשונים, די שו"ת הרשב"א שטייט וועגן דעם וואס איז די הלכה. על כל פנים, לאמיר לערנען.

הגדרות: מבוי סתום ומבוי מפולש

אבער די פאקט פון א מבוי איז זייער קלאר וואס ס'איז, אזוי ווי דו זאגסט, בעצם א קול דע סעק, א פארמאכטער פלאץ פון דריי זייטן וואס איז פארמאכט, און מ'גייט אריין אין איין זייט. דאס האט דא צוויי סארט מבואות, רייט? דאס הייסט א מבוי סתום. רייט? יא.

נאכדעם איז דא נאך א סארט מבוי. אקעי, דאס ווערט גערופן מבוי סתום, און די הלכות גייען זיין אנדערש. און א מבוי וואס האט נאר צוויי ווענט, זעק און עק, ס'איז נישט קיין קול דע סעק, נאר ס'איז א רעגולער, לאמיר זאגן א גאס אין וויליאמסבורג, וואס איז ארומגענומען מיט צוויי זייטן מחיצות, הייזער ארום אדער ווענט ארום, אבער ס'איז אפן. ס'איז אפן פון ביידע זייטן. והעם נכנסים בזו ויוצאים בזו, ווי אימער ס'איז נישט קיין עק דא, ס'איז אפן, מ'קען עס דורכשניידן. היא נקראת מבוי מפולש. מפולש מיינט אייביג עפעס וואס איז אפן, יא, ס'איז געווארן א לאך אין א זאך, און אויב גייט עס ביידע זייטן הייסט עס מפולש, פארקערט פון סתום. מפולש מיינט אפשר איז דאס די לשון, מ'קען עס דורכגיין, בקיצור, דאס איז וואס עס מיינט.

סאו א מבוי סתום זעט מער אויס ווי א רשות היחיד ווי א מבוי מפולש, קען איך דאס פארשטיין, ס'איז מער ארומגענומען. איז דא אנדערע הלכות, א מבוי סתום איז גרינגער צו מכשיר זיין, און א מבוי מפולש איז שווערער. דאס הייסט, מ'דארף דא צולייגן אז די חכמים האבן דא צוגעלייגט, אז הגם ווייל ס'איז ד' אמות איז עס שוין גענוג, ס'איז נישט רשות הרבים, מדאורייתא איז עס שוין נישט רשות הרבים, אבער הואיל און ס'איז אפן צו רשות הרבים, מענטשן וועגן אריינוואקן דארטן, ס'איז לעבן רשות הרבים, דארף מען לייגן א היכר אז דא האט זיך אנגעהויבן רשות היחיד.

הלכה א: כיצד מתירין מבוי הסתום

איז וואס איז די היתר? סאו א מבוי סתום דארף א שוואכערע היכר, און א מבוי מפולש דארף א שטערקערע היכר.

זאגט דער רמב"ם דא, כיצד מתירין מבוי הסתום? עושה לו ברוח הרביעית לחי אחד, ביי די פערדע זייט, די איין זייט וואס איז נאך אפן, מאכט מען א לחי, א ברעטל, שטייעדיג. או עושה לו קורה, אדער לייגט מען א קורה, ליגעדיג א קורה אויבן פון די העכערדע ווי מ'גייט אריין, ודיו, און דאס איז גענוג.

פשט: חשוב כאילו סתום רוח רביעית

איז דער רמב"ם איז מסביר וואס העלפט די לחי אדער די קורה? דאס הייסט, חשוב עושה קורה או עושה לחי כאילו סתום רוח רביעית, און ס'קוקט אן די לחי אדער די קורה ווי כאילו ס'איז א וואנט, כאילו די פערדע זייט איז צוגעמאכט געווארן מיט א נייע וואנט, ממילא ויהיה רשות היחיד, די לשון ויהיה רשות היחיד מיינט ס'ווערט א רשות היחיד, ס'ווערט א קלארע רשות היחיד. לפיכך די לו בלחי או קורה, וויבאלד מ'איז מטלטל, מ'קען מטלטל זיין אין די גאנצע מבוי.

חידוש: שלש מחיצות מדאורייתא, רוח רביעית מדרבנן

איז דער רמב"ם מסביר, שהדין תורה, דאס איז די לשון, שהדין תורה בשלש מחיצות בלבד מטלטלין, און מדרבנן היא רוח רביעית, די פערדע זייט איז עס מדרבנן. והואיל והיא מדרבנן, האבן די חכמים נישט מחמיר געווען אז מ'דארף א גאנצע וואנט, לפיכך די לו בלחי או בקורה. דאס איז מבוי הסתום.

הלכה ב: כיצד מתירין מבוי המפולש

וכיצד מתירין מבוי המפולש? דארף מער פון דעם. איז פון איין זייט דארף עס האבן עושה לו צורת הפתח מכאן, פון איין זייט דארף עס האבן מער ווי אדער א לחי אדער א קורה, עס דארף האבן ביידע אז עס זאל ווערן א צורת הפתח. און איינמאל יעצט מיט'ן לייגן די צורת הפתח איז שוין געווארן אזויווי א מבוי סתום, איין זייט איז שוין צוגעמאכט. און די פערדע וואנט, איז יעצט נאר דא די פערדע וואנט וואס מ'דארף פיקסן, איז שוין א דין אזויווי מבוי סתום, און די פערדע וואנט איז גענוג א לחי אדער א קורה מקום.

הלכה ג: מבוי עקום — כעין מפולש

זאגט דער רמב"ם ווייטער, וואס טוט זיך ווען די מבוי איז נישט סתום אבער עס איז אויך נישט מפולש? ווייל מפולש געווענליך מיינט מ'קען פלעין דורכוואקן, רואיג, איין גראדע וועג. אבער וואס טוט זיך אויב ס'דרייט זיך? ס'איז נישט קיין cul-de-sac, אבער עס איז א געדרייטע פלאץ וואו דו קענסט נישט קלאר דורכוואקן. למשל ווען א מענטש קוקט ביי די אריינגאנג פון די מבוי זעט ער א וואנט. אבער אז ער גייט ווייטער זעט ער אז ס'איז נישט ממש א וואנט ווייל ס'איז יא אפן.

קיימא לן אז די הלכה דערפון איז כעין מפולש. מ'זאגט נישט אז ווייל ווען מ'קוקט אריין זעט מען א וואנט ביי די עק, זאלן מיר זאגן "אה, דאס איז אויך א וואנט". ס'איז נישט א וואנט, ווייל למעשה איז עס מפולש, און מ'קוקט אויף די מציאות אז מענטשן קענען אדורכגיין. זייער גוט.

הלכה ד: מבוי מיט מדרון — מובדל מרשות הרבים

אקעי, נאך עצות ווען מ'דארף נישט קיין עקסטרע לחי אדער קורה, ווייל ס'איז קלאר אז דער פלאץ איז אן אפגעזונדערטע פלאץ.

סאו א מבוי שהוא גבוה מתוכו, אינעווייניג איז עס איין גראדע פלאץ, אבער במדרון לרשות הרבים, ס'איז דא א בערגל וואס מ'דארף ארויפגיין, וואס מ'דארף איבערגיין פון די מבוי צו די רשות הרבים. די רשות הרבים איז נידריגער. אדער פארקערט, אויב די מבוי איז שוה לרשות הרבים, אבער גלייך נאכדעם וואס מ'וואקט אריין, נאך די אריינגאנג, דארף מען נאך אראפגיין צו זיין אין די מבוי, דארף מען נאך אראפוואקן. גראדע אסאך דעוועלאפמענטס זענען בערך אזוי, מ'גייט ארויף סטעפס אריינצוגיין אין די דעוועלאפמענט, אדער מ'גייט אראפ סטעפס אריינצוגיין אין די דעוועלאפמענט, און דאס שיידט עס אפ. מ'איז שוין אין א דעוועלאפמענט וואס איז... ניין, איך זאג אז ס'איז זייער פשוט, דאס איז גראדע פאר אונז עפעס וואס מיר אלע פארשטייען, אז אויב איז עס עפעס וואס מ'גייט ארויף אדער אראפ, קוקסטו עס אן ווי אן אפגעזונדערטע פלאץ. אויב ס'איז אנגעהויבן ביי די סטריט לעוועל, כאפסטו נישט, "אה, דא האסטו אבער אריינגעוואקט. דא ביסטו געווען אויף א עוועניו וואס איז א רשות הרבים, און דא, אה, די סטריט איז שוין א רשות היחיד ווייל ס'איז דריי זייטן." אבער אויב ס'איז דא אזא בערגל, "אין צריך לא לחי ולא קורה, שהרי מובדל הוא מרשות הרבים." ס'איז מובדל, ס'איז שוין מובדל.

מחלוקת רמב"ם וראב"ד: שיעור המדרון

עס גייט נישט דא, עט ליעסט איך זע נישט אנדערש, די קלארע כללים ווי גרויס די מדרון דארף זיין. דו זעסט אז ס'איז דא אפשר א שטיקל בערגל, צו ס'איז דא נעמט א געוויסע. דער ראב"ד זאגט יא אז די בערגל האט א געוויסע סייז, אז ס'דארף זיין הויך צען, א מחיצה ממש. אזויווי זיי האבן געלערנט פריער אז א תל המתלקט עשרה מתוך ארבע, נישט ארבע. דער ראב"ד זאגט אז ס'איז נישט א בערגל, ס'איז אפשר א שטיקל בארג מיט א קלארע כלל וואס דאס מאכט עס פאר א מחיצה. ער זאגט אז ס'דארף זיין מתלקט עשרה מתוך ארבע, וואס דאס טייטשט אז פון... אין משך פון פיר אמות דארף עס זיין צען טפחים אויף ארויף. און דאס איז א מער זעבארע בערג וואס מ'זעט. אבער דער רמב"ם האט נישט געברענגט קיין שום...

דאס הייסט, ס'איז זעבאר, אבער זיי האבן געלערנט פריער אז דאס איז א שיעור וואס די חכמים זאגן אז דאס הייסט א מחיצה, און נישט אז מ'זאגט אז סתם אביסל ארויפגעגאנגען. סאו דער רמב"ם זעט אויס נישט אזוי, דער רמב"ם זעט אויס אז ס'איז ווי א היכר, דעמאלטס מוז נישט זיין אזוי ממש, אזוי סטיפ, אזוי הויך. דער ראב"ד לערנט אז ס'איז פשוט א מחיצה, ס'איז בעצם א צד פון די מחיצה.

נפקא מינה: מדרון אינעווייניג אין מבוי

אבער ס'האט אויסגעקומען אביסל מער א חילוק צווישן דער רמב"ם און דער ראב"ד, ווייל דער רמב"ם, לאמיר דאך פרעגן, ווייל דער פאל פון דער מדרון איז אינעם מבוי, מעג מען טראגן ביי די אנהייב מבוי אויף די מדרון און פון די אנהייב מבוי? לויט דער רמב"ם וועט מען מעגן, ווייל ס'איז קלאר אז דא הייבט זיך אן אפשר א נייע זאך. אויב ס'איז א מחיצה, מעג מען נאר טראגן פון דארט און ווייטער.

מ'דארף קוקן שפעטער וועגן אין די מחיצה, רייט? וואס איז די הלכה פון אין די מחיצה? אין די מחיצה, אזויווי די כותל אליין, די כותל הבית, וואס איז דען די הלכה? ס'איז פארט פון רשות היחיד. רייט, די עובי הכותל וואס איז רשות היחיד. ס'האט טאקע כל כך חובה זיך אליין. אונטער א לחי און א קורה איז נאך שפעטער, גייט מען זען די הלכה. אבער פון די ראב"ד האט ער קלאר געזאגט אז ווען די מדרון איז פון אינעווייניג, נישט צוריק.

מ'דארף וויסן ווי ווייט די אינעווייניג, אויב איז נאך דא א האסט, אז ס'איז ממש טיף אין די מבוי, מוזט אונז האבן צו העלפן. עס דארף זיין עפעס אז דאס האקט אפ פון די מבוי פון רשות הרבים.

מיין סך הכל אז די ראונד מבוי איז נידריגער ווי די רשות הרבים, סאו וויאזוי קומט מען אן מיט סטעפס, אדער מיט א רעמפ, איך ווייס נישט.

מבוי שצד אחד כולו לים או לאשפה של רבים, ומבוי מפולש לרחבה

מבוי שצד אחד כולו לים וצד אחד כולו לאשפה של רבים

Speaker 1: מ'דארף וויסן ווי ווייט אינעווייניג, אויב ס'איז נאך דא א האפט אז ס'איז ממש טיף אין די מבוי, מסתמא צו העלפן. ס'דארף דאך זיין עפעס אז דאס האקט אפ פון די מבוי צו נישט פון רשות הרבים. מיין סברא איז אז די מבוי איז נידריגער ווי די רשות הרבים, סא ביז דו קומסט אן מיט סטעפס אדער מיט א רעמפ.

די רמב"ם איז אבער מחמיר אז די שיעור איז סתם מער אזוי ווי ס'איז אן עיני שיעור לכאורה. יא, אבער ער זאגט מבדיל, אויך די ווארט שרייבט ער מבדיל. ער זאגט מבדיל, ער זאגט אז ס'איז טאקע דא אפשר א וואנט. ס'זעט אויס פון די רמב"ם אז ס'איז מער א נושא פון היכר, ענליך צו לחי און קורה.

דיגרעסיע: לחי און קורה ווי ארכיטעקטורישע עלעמענטן

מסתמא, דו האסט מיר פריער געוואטשט וואס העלפט די לחי און די קורה, מסתמא אמאל געצייטן, אפשר היינט אויך, איז געווען נארמאל, דו פרעגסט אן ארכיטעקט למשל, איך האב גערעדט מיט אן ארכיטעקט וועגן די צימער, מ'וויל מאכן צוויי שטחים אז מ'זאל זען אז ס'איז אנדערש, ס'איז דא עצות, אזוי ווי סיגנום, מ'לייגט אן אנדערע קאלער, אדער מ'לייגט עפעס א קליינע דיזיין שטיקל, נישט עכט שיין, אזוי ווי א צורת הפתח, ס'איז דא מענטשן וואס האבן אין זייער ליווינג רום א צורת הפתח, האסטו געזען אמאל? דאס איז טאטאל די דיינינג רום, די ליווינג רום, פרעגסטו אים, דו שפילסט א געים? ניין, ס'מאכט טאקע פילן אז דא איז א שטיקל צימער.

סא לכאורה די לחי און קורה, דאס איז די ארכיטעקט אין זיינע צייטן פלעגט סתם אזוי מאכן, און צוויי מענטשן ווילן נישט לעבן איינער נעבן די צווייטן, איך ווייס, האבן זיי געלייגט די זאך. סא די מדרון איז אויך פון דעם מין וואס די רמב"ם האט ליב. מסתמא. זייער גוט.

אקעי, סא פאר אונז איז לחי און קורה א חידוש פון מסכת עירובין, מסתמא איז עס א חידוש פון די ארכיטעקט, נישט פון מסכת עירובין. מסכת עירובין ניצט עס.

דוגמאות פון מבואות וואס דארפן נישט לחי וקורה

זיי ברענגען נאך א דוגמא פון מבואות וואס מ'דארף נישט צולייגן א לחי און א קורה, ווייל ס'האט שוין ביי נייטשער האט עס שוין זאכן וואס שיידט עס אפ פון רשות הרבים.

ער זאגט אז מבוי שצד אחד כולו לים, איין זייט, די אנדערע זייט פון די מבוי איז א ים, וצד אחד כולו לאשפה של רבים, די אנדערע זייט טראגט צו די גארבעדזש פון די געגנט, ווי אלע טראגן די גארבעדזש.

Speaker 2: אבל דארף קלישנא הרבים, רייט? ס'איז רבים, יא.

Speaker 1: איז איינער צוריך כלום, דארף גארנישט מער, ווייל די צוויי פלעצער, סטאטש, לכאורה מיינט עס, ארום דעם איז עס רשות הרבים, ווייל ס'איז אפן צו רשות הרבים. דא מאכט ער ווי די אשפה שטייט ממש, שטערט אדורכגיין, און אזוי ווייטער, ווי דער מענטש זאל זיין געטרעפט. ער רעדט נישט פון דעם, ער רעדט ווען די פלאץ איז נישט רשות הרבים. ס'קען זיין די אשפה איז אויך געטיילט פון די טיר פון די מבוי הביטול. מ'רעדט נישט פון דעם ווען ס'איז געטרעפט. ער וויל דא זאגן אן אנדערע זאך. ס'קען נישט זיין אז דער מענטש זאל זיין געטרעפט ערגעץ וואו זיי גייען אריין און ארויס.

Speaker 2: מיינסט טאקע נישט.

Speaker 1: ניין, איך זאג, די אשפה ליגט נישט אויף די טיר, נאר נישט דארט וואו מ'לייגט די אשפה. אבער צווישן די גרויסע רשות הרבים און די פלאץ, איז דא א פס אשפה של רבים. ס'איז נאך אלץ דא גענוג אן אפן פלאץ אדורכצוגיין. אבער די אשפה טיילט עס אפ. אקעי. איך זאג שוין, אינמיטן די גרויסע רשות הרבים וואלט מען נישט געלייגט קיין אשפה. ס'ליגט דארטן אן אשפה ווייל דא האט זיך שוין געענדיגט די רשות הרבים, און דא גייט מען שוין צו די מבוי פלאץ.

איז דא וואלט א מענטש געקענט טראכטן אז אפשר זענען די צוויי זאכן נישט גענוג, מ'זאל נאך אלץ זיין עפעס א גזירה, מ'זאל דארט לייגן א לחי וקורה, ווייל אפשר איז עפעס געשען. זאגט ער ניין, אשפה של רבים אין עושין לספנות. אויב איינער לייגט סתם דארטן אראפ אפאר בעגס ביי די אריינגאנג, דאס הייסט נישט קיין מחיצה, ווייל מארגן גייט זיי איינער אוועקנעמען. אשפה של רבים איז א פלאץ וואו דארטן שטייט א סיין, דא זאל מען חס ושלום נישט ווארפן קיין גארבעדזש אדער קיין שמות, סאו יעדער ווייסט אז דארטן איז וואו מ'לייגט עס, און דארטן גייט מען לייגן פאר לאנגע יארן. אקעי.

און די זעלבע זאך, דער ים. ווען ס'איז דא דארטן עפעס א קליינע פארל, קען מען נישט קאונטן אויף דעם, ווייל אין ווינטער איז דא א פארל. אזוי האבן מיר פריער געלערנט אז אין ווינטער איז אלעס נאס. אבער אויב ס'איז ממש א ים, האט מען נישט מורא אז דער ים "שמא יעלה ים סרטון", אז איך ווייס, ס'גייט קומען א צונאמי און דער ים גייט ווערן אויסגעטריקנט. דאס איז גוט גענוג.

מבוי מפולש לרחבה של רבים

Speaker 2: די רחבה של רבים איז א רשות הרבים? איז דאס די רשות הרבים? איך ווייס נישט, לאמיר זען. לכאורה ניין. וואס איז א רחבה? ס'איז עפעס א זאך וואס איז נאר לוקף לדירה.

Speaker 1: פריערדיגע רחבות וואס מיר האבן געזען איז געווען עפעס א זאך וואס איז נאר לוקף לדירה. אזוי געדענקען אונז פון פריערדיגע פרקים.

לאמיר לערנען. רחבה של חצרות, יסוד הבית הסמוך אינו תל תלם. אהא. פריערדיגע פרק אבער איז נאר געשטאנען אז ס'האט רשות לוקף לדירה.

לאמיר לערנען.

Speaker 2: אויב איז... וואס? איך בין דא. יא, אקעי. יא יא, איך בין דא.

הלכה ט: מבוי מפולש לאמצע רחבה של רבים

Speaker 1: מבוי מפולש שהיה כולו לאמצע רחבה של רבים. פריער האבן מיר געלערנט ווען ס'איז מפולש אינגאנצן צו רשות הרבים. יעצט גייען מיר לערנען וואס טוט זיך ווען ס'איז מפולש, ס'איז אפן, אבער ס'איז נישט אפן צו רשות הרבים, ס'איז אפן צו עפעס וואס האט א דין אזויווי א רשות היחיד, ווערט אנגערופן רחבה של רבים, א גאס וואו מענטשן מעגן זיך דרייען, אבער ס'איז ארומגענומען מיט מחיצות וכו'.

איז אזוי, מבוי מפולש שהיה כולו לאמצע רחבה של רבים, ס'ענדיגט זיך, דער מבוי פירט אריין צו אינמיטן פון א רחבה של רבים, א גאס וואו מענטשן מעגן גיין. איז אזוי, אם לא היה מכוון כנגד צד הרחבה, אויב דער מבוי ענדיגט זיך נישט אקעגן איבער די טיר ווי די רחבה פירט ארויס צו די רשות הרבים - ווייל די אנדערע זייט פון די רחבה איז אפן צו די רשות הרבים, ס'האט א טיר, כולי עלמא, לא טיר. איז אויב דער מבוי ענדיגט זיך גלייך אקעגן איבער די טיר, זעט עס אויס ווי דער מבוי פירט צו די רשות הרבים, מ'דארף נאר אדורך גיין די רחבה, אבער ס'איז דאך אקעגן איבער. איז הרי זה כסתום. אה, פארקערט, אויב איז עס נישט, רעכנט זיך עס...

נאכאמאל, איך זאג עס קודם אין מערב וועט מען לערנען די רמב"ם. אויב איז עס אפן, ס'איז פונקט אקעגן איבער די טיר, דארפסטו נאך אדורך גיין די רחבה, אבער גלייך נאכדעם איז די רשות הרבים, הייסט עס ווי דו ביסט אפן צו די רשות הרבים. אבער אויב נישט, אפילו די רחבה טעקניקלי איז אנדערש ווי די מבוי, פירט צו די רשות הרבים, אבער ס'הייסט אזויווי סתום, וואס ס'איז נישט אפן, מ'קען נישט פון דארטן גיין צו די רשות הרבים.

זאגט דער רמב"ם, "אם לא יהיו מכוונים כנגד פתח הרחבה, הרי זה כסתום, וקוק איך אן דעם מבוי ווי ס'האט א דין ווי א מבוי סתום, ואינו צריך מצד הרחבה כלום" - מ'דארף גארנישט לייגן דארטן, ווייל ס'איז נישט אפן צו די רשות הרבים, און אויך נישט צו די פארט פון די רחבה וואס פירט צו די רשות הרבים.

"אבל אם היו כולו לצדדי הרחבה" - אבער אויב דער מבוי ענדיגט זיך ביי די זייטן פון די רחבה, ס'שטייט שוין אן צו די רשות הרבים... ניין, ניין, ער מיינט פארקערט. אויב ס'איז אין די זייט, אין די מיט, אבער נישט גלייך קעגן, שטייט צו דא אזויווי ווענט פון די רחבה אויף ביידע זייטן, וואס דאס האקט אפ צווישן דעם מבוי און די רחבה. אבער אויב ס'איז סתם אויף די זייט, כאילו די רחבה איז פשוט די המשך פון די וואנט פון די מבוי, דעמאלט איז עס מער איין קאנעקשאן. ממילא, דעמאלט אסור. וואס הייסט אסור? אז מ'דארף מאכן דארטן לחי וקורה, אדער א צורת הפתח, און מ'דארף עס אנקוקן ווי ס'איז אפן צו די רשות הרבים, אזויווי א מבוי מפולש.

דיסקוסיע: פארוואס איז "צדדי הרחבה" מער קאנעקטעד צו רשות הרבים?

Speaker 2: סאו נאכאמאל, וואס איז די פראבלעם מיט "צדדי הרחבה"? פארוואס איז עס יענץ מער קאנעקטעד צו די רשות הרבים? ווייל ס'איז נישט דא קיין ווענט?

Speaker 1: מיר האבן געלערנט אסאך מאל אז ווענט אויף די צוויי זייטן זעט אויס אזויווי ס'איז אן עקסטערע רום, אן עקסטערע שטח. אויב דו האסט א פלאץ וואס אויף די רעכטע זייט איז דא א וואנט, אויף די לינקע זייט איז דא א וואנט, אפילו יענע וואנט איז פון די אוטסייד, רייט? ס'ווערט ברייטער, זעסטו אז דו גייסט אריין אין א נייע שטח. דא, אפשר האט די רחבה אפשר פונקט אזוי ברייט ווי דער מבוי, אדער אפשר איז עס ברייטער נאר אויף איין זייט, אבער ס'ענדיגט זיך דא די רחבה, די מבוי, ס'איז נישט דא קיין חילוק, דו פארסט אריין, דו פארסט פשוט ווייטער כאילו ווי די מבוי, און מיט אמאל טוישט זיך די נאמען און ס'הייסט רחבה. אה, קוקט מען אן ווי די גאנצע זאך עפנט זיך צו די רשות הרבים.

Speaker 2: רייט.

Speaker 1: סאו די רחבה, קיינער זאגט נישט אז מ'זאל אריינטראגן אין די רחבה, מ'קען נישט לייגן דארטן קיין עירוב, יא? און דארטן טאר מען טאקע אויך נישט טראגן, ווייל ס'איז אפן צו די רשות הרבים. וואטעווער דארטן די הלכה איז, דארף מען לערנען, מ'דארף וויסן וואס די הלכה איז מיט טראגן אין די רחבה איז, ווייל ביי רחבה האבן חז"ל נישט גוזר געווען, אזוי ווי ביי מבוי. אבער אויב די ארויסגאנג פון די מבוי פירט סטרעיט צו די רשות הרבים, אדער וואס די מלבוש יו"ט האט געזאגט וועגן די ווענט, קוקן אונז עס אן ווי די מבוי דאלגט אויף רשות הרבים. די פוינט וואס עס שטייט דא איז אז ס'הייסט א מבוי מפולש, ס'דארף האבן א היתר אויף ביידע זייטן, נישט נאר אויף איין זייט אזויווי א מבוי סתום, ס'דארף זיין אזויווי א מבוי מפולש.

רחבה של יחיד — חומרא

די אלע זאכן איז ווען מ'רעדט פון א רחבה של רבים, אבער ווי מ'האט געזען של יחיד, אויב אין בעק פון די מבוי איז דא א רחבה של יחיד, אפילו למטה אסור, דעמאלטס אפילו אויב ס'איז אפן צו אינמיטן פון די שטח פון די רחבה פון די יחיד איז אויך אסור. פארוואס? פארוואס איז עס הארבער? ווייל פעמים בונה מצד אחד ונמצא כולו לצדדה של רחבה. ווייל ווען ס'איז איין מענטש קען דאך די מענטש טוישן און בויען, האבן מיר אונז מורא אז ער גייט בויען א הויז, ער גייט בויען עפעס, און ס'וועט אויסקומען אז די וואנט פון די מבוי פירט ביז די רשות הרבים, און די מענטש גייט נישט כאפן אז ס'איז טעקניקלי א מבוי מפולש לרשות הרבים.

ס'איז א גזירה, ס'איז אן אינטערעסאנטע שטיקל גזירה לגזירה. פעמים, ס'איז א גזירה, ס'איז פעמים, ס'איז די סדר ווי מ'בויעט, מילא דארפן מיר אונז אנקוקן ווי מ'בויעט, ווי ס'איז א פלאץ וואו מענטשן. יחידים, יחידים זענען ווייניגער סטעבל ווי רבים. זיי נעמען אוועק די אשפה איין טאג, זיי בויען צו זאכן, ס'איז נישט סטעבל. א יחיד קען דאך מארגן... אבער רבים, ס'הענגט אפ אין די רבים, ס'איז דא מניעות, זיי גייען נישט אזוי שנעל בויען.

דיסקוסיע: יחיד/רבים ≠ רשות היחיד/רשות הרבים

Speaker 2: ס'איז אן אינטערעסאנטע זאך, ווייל די רחבה של רבים, האסטו געזאגט אז ס'האט א דין רשות היחיד, א גאנצע איז בעצם א רחבה של רבים, ס'הייסט אפילו א רחבה של רבים. אבער א רחבה של יחיד איז הארבער. דארט איז די מבוי דאך בסך הכל אפן צו א רשות היחיד, נישט צו א רשות הרבים בכלל, דא ביי די מבוי. אבער ס'איז הארבער, ווייל מ'קוקט נישט אויף די לעבן וועלכע רשות ס'איז, נאר ווי ווייט ס'איז פון די רשות הרבים.

Speaker 1: גוט, די יחיד און רבים האבן גארנישט צוטון מיט רשות היחיד און רשות הרבים, ווייל די רחבה איז אלעמאל א רשות היחיד. חוץ אפשר, איך בין נישט זיכער, די רחבה של רבים וויאזוי טעקניקלי צו מ'קען דארטן טראגן, ווייל ס'קען דאך נישט זיין אז ס'זאל זיין גרינגער ווי א מבוי. א מבוי איז ממש א רשות היחיד פון די פאר מענטשן. דא איז דאך א פלאץ וואו יעדער איינער קען זיך דרייען, עס האט נישט געדארפט קיין שום... פון וואס ס'איז יא דארפן. ס'דארף אן עירוב, אדער זיי דארפן זיין א כרמלית. האט מען געוואוינט אין די פריערדיגע פלאץ וואו ס'איז אפענער רשות הרבים, פסיקתא רשות הרבים, ואונז האבן נישט געהאט א פלאץ וואס איז... יא, דאס איז נישט קיין פראבלעם.

דיני מבוי: תנאי מבוי — בתים וחצרות, אורך וד' אמות, חילוק מבוי וחצר

הלכה: תנאי מבוי — בתים וחצרות פתוחות לתוכו

Speaker 1: וויאזוי הייסט עס? ער האט געמוזט מאכן א לחי אויף די פתח, לאמיר זאגן. אקעי. אויב עס האט א פתח, דעמאלטס איז עס נישט קיין פתח סתם. אויב עס איז נאר אויף דריי זייטן, אויב עס איז אויף פיר זייטן, די רחבה איז דאך אפן אויף פיר זייטן בכלל. עס דארף נישט גארנישט. אויב לייגט מען ביי אז די רחבה איז אפן פון אלע זייטן, אויסער דאס איז נאר א טיר, אן אפענע טיר, א פתח, יא. איך גלייב נישט אז מען דארף א לחי, ווייל אויב וואלט מען עס געקענט אויך כשר'ן פאר די מבוי. יא, אויב וואלט עס געהאט א ציור הפתח, וואלט עס געהאלפן פאר די מבוי. אויב מען דארף מאכן א חצר מיט די רחבה א עירוב, אדער די רחבה איז אן עזרת נשים. מ'רעדט דאך אלס אין די זין פון פס, מ'רעדט דאך אלס אז עס זאל זיין ניכר אפגעטיילט פון רשות הרבים, און די היכי תמצא איז אז דו האסט דא א קורה, אז דו זעסט אז דאס איז א נייע זאך. אקעי, שוין.

די נוסח פון דעם סימן איז נאר די נוסח פון וואס הייסט מבוי מפולש לרשות הרבים. אויב עס האט די הפסק פון א רחבה אינצווישן, ווענדט זיך לויט די אלע פרטים ווען עס ווערט ניכר מפולש לרשות הרבים. זייער גוט. שוין.

און יעצט גייען מיר לערנען, אויסער די צוויי חילוקים פון מבוי מפולש און מבוי סתום, נאך הלכות פון וואס מאכט א מבוי פאר א מבוי אז עס זאל הייסן א רשות היחיד און אזוי ווייטער.

זאגט די רמב"ם, "אחד מבוי ניתר בלחי או בקורה", די דין אז מ'קען לייגן אדער א לחי אדער א קורה, ווייל עס האט די דין מבוי, איז נאר ווען עס איז דא "בתים וחצרות פתוחות לתוכו", ווען די מבוי פירט צו בתים און חצרות.

Speaker 2: יא, די חצרות זענען דאך אינעווייניג אין די בתים.

Speaker 1: דאס הייסט, אז עס פירט צו אינדיווידזשועל אפארטמענטס פון מענטשן, און ס'פירט צו אפארטמענט בילדינגס, אבער דאס איז נישט...

Speaker 2: ניין. ס'פירט צו חצרות וואס דארטן איז דא נאך הייזער.

Speaker 1: רייט. ס'דארף נישט זיין בתים דירעקט. ס'דארף זיין חצרות, וואס אין יעדע חצר איז דא כאטש צוויי הייזער, איי געס.

Speaker 2: יא.

הלכה: תנאי אורך — ד' אמות ולמעלה, אורכו יתר על רחבו

Speaker 1: "ויהא ארכו מארבע אמות ולמעלה". די לענג דארף זיין ארבע אמות ולמעלה. אבער דא איז שוין יא... דאס איז א זאך וואס איז כמעט נישט שייך אנדערש. אבער די נעקסטע איז שוין יא: "ויהא ארכו יתר על רחבו". א מבוי איז דווקא אזוי ווען ס'איז ארכו יתר על רחבו, די לענג איז גרעסער ווי די ברייט.

טייטש, אויב ס'איז א באקס, אדער ס'איז רחבו יתר על ארכו, איז וואס?

זיי זאגן, "אבל מבוי שארכו כרחבו", ס'איז אזוי ווי א באקס, די אורך איז ווי די רוחב, "אין לו דין מבוי, אלא דין חצר".

הלכה: חצר שארכו כרחבו — דין חצר, נישט מבוי

און וואס איז אנדערש א חצר ווי א מבוי?

זאגט ער, אויף א חצר, "אחת ניתר", א חצר וואס איז אפן צו רשות הרבים, איז נישט גענוג אדער א לחי אדער א קורה, נאר מען דארף לייגן "שני לחיין", צוויי ברעטלעך, "משני רוחותיו". "כל לחי במשהו", ס'דארף נישט זיין קיין גרויסע לחי, אבער ס'דארף זיין צוויי לחיין. "או פס רחב ארבע מרווחת", אדער א ברייטע לחי וואס איז ברייט ארבע טפחים, איז דאס גענוג אפילו איינס.

ס'טייטש, מבוי איז גרינגער, מבוי איז גענוג איין לחי אדער א קורה, און דא דארף מען צוויי לחיין אדער א פס, א ברייטערע פס.

סאו האט ער יעצט געזאגט וואס מאכט א זאך פאר א מבוי, אז ס'איז ארכו יתר על רחבו. ממילא די זעלבע זאך פארקערט, וואס מאכט א חצר פאר א מבוי, דאס מאכט א מבוי פאר א חצר. מען קען אויך מאכן א חצר פאר א מבוי.

דיסקוסיע: קען א חצר האבן דין מבוי? צי דארף ער בתים וחצרות פתוחות לתוכו?

Speaker 2: אויב א חצר, אויב א זאך וואס... סאו די טייטש חצר מיינט ווי איין מענטש וואוינט, און מבוי מיינט ווי מערערע מענטשן וואוינען. ארגינעל, די נארמאלע סדר איז דא בתים אין חצרות, און די זענען אין מבואות. אבער ס'איז דא אמאל וואס די חצר באקומט א דין מבוי.

Speaker 1: יא, אבער די חצר דארף אויך האבן חצרות און בתים אפן צו אים.

Speaker 2: יא, א חוץ דעם. חצרות און בתים.

Speaker 1: איינער קען זיין א מבוי, און ווען ער טוט דאס וועט ער האבן א דין ווי א מבוי, ער וועט דארפן לחי וקורה, אבער ער וועט נישט דארפן קיין מבוי ווייל ער האט נישט. ער איז שוין בתים פתוחים לתוכו, ער איז שוין א חצר, ער דארף נישט מער פון דעם. ער דארף שוין נאר איין בית.

Speaker 2: ער האט נישט בתים, ער האט נישט חצרות. זעט אויס אז דא דארף מען נישט. איך ווייס נישט. איך קען זען אז מ'זאל אזוי זאגן.

Speaker 1: לאמיר זען ווייטער. איך מיין די נעקסטע, "מבוי שאין בו בתים וחצרות פתוחים לתוכו". דאס גייט טעכניקלי זיין די פריערדיגע, די ערשטע וואס זיי האבן יעצט געלערנט גייט זיין א מבוי שאין בו בתים וחצרות פתוחים לתוכו. כשם שלא הותר אלא בבית אחד וחצר אחד, כך מבוי שאין בו אלא ארבע אמות אין נותרין בו אלא שני לחיים ופס רחב.

סא א חצר וואס איז אורכו יתר על רחבו און האט בתים וחצרות פתוחים לתוכו... ס'מאכט נישט קיין סענס פאר א חצר צו האבן בתים וחצרות פתוחים לתוכו.

Speaker 2: איך בין נישט מסכים. ס'קען דאך נישט זיין. ווען א חצר ווערט א מבוי, דאן מיינט דאס אז די קולא איז אנדערש ווי א מבוי. ס'שטימט נישט עפעס.

Speaker 1: יא, ווייל בתים וחצרות פתוחים לתוכו איז די חצרות וואס מאכן אים אין צו א מבוי. ער איז שוין א חצר מיט בתים בתוכו, אדער וואטעווער ער איז. איך שטיי אז ס'קען זיין אנדערש. מ'קען מדייק זיין.

חידוש: חצר בצורת מבוי דארף נישט בתים וחצרות פתוחות לתוכו

סא נאכאמאל, א מבוי וואס איז א מבוי ווייל ער איז א מבוי, דארף האבן אלע הלכות מבוי. באט א חצר וואס איז א מבוי ווייל ער איז צורת מבוי, דארף נישט האבן קיין הלכות מבוי. ער דארף נישט האבן די איין הלכה. אלע אנדערע הלכות דארף ער דאך האבן, ער דארף זיין ד' אמות, ער דארף זיין אורכו יתר על רחבו. ער דארף נישט זיין די איין הלכה וואס איז אומפאסיבל ער זאל האבן.

Speaker 2: פארוואס פאלט דאס אראפ? ווייל ד' אמות איז סתם געווארפן. ס'קען נישט זיין עפעס וואס איז ווייניגער ווי ד' אמות און ס'זאל זיין בתים פתוחים לתוכו.

Speaker 1: האסטו געזאגט.

Speaker 2: יא, וויפיל הייזער קענען זיין אפן צו א ד' אמות?

Speaker 1: אלעס קען זיין. ד' אמות איז דאך נישט א מקום חשוב. אלעס קען זיין. איך זאג, דאס איז נישט קיין תנאי.

דיסקוסיע: צי א חצר בצורת מבוי דארף האבן דיני מבוי?

סא די שאלה איז יעצט צו א חצר וואס איז צורת מבוי דארף האבן דיני מבוי.

Speaker 2: יא, ער דארף זיין... ער דארף האבן אויך דיני חצר.

Speaker 1: דו האסט געזאגט אז א חצר איז נישט קיין זאך וואס האט בתים וחצרות פתוחים לתוכו. דאס וואס מ'זאגט אז א חצר קען האבן א דין מבוי, מיינט מען אז ער דארף נישט מער ווי דעם. ס'קען נישט זיין אנדערש. א חצר איז א חצר.

קוק נאר, מ'האט צוויי שכנים. איינער וואוינט אין א מבוי וואס האט נאר איין הויז.

Speaker 2: איך האב געהערט דיין קשיא.

Speaker 1: און דער נעקסטער וואוינט אין א חצר וואס האט א באנטש הייזער, און ער האט א באנטש חצרות, און א באנטש זאכן, און ס'איז אויך... מיט וואס איז ער בעסער? ווייל וואס רופן מיר דאס נאך?

אקעי, ס'קען זיין אז דאס איז סתם א משוגע'נע לשון, ווייל מענטשן רופן זאכן מבוי און חצר וואס האט נישט מיט די הלכה. דו רעדסט וועגן וואס זענען די פרטים. ער איז א חצר ווייל ער איז א חצר, ער איז א מבוי ווייל ער איז א מבוי.

Speaker 2: די חצר וואס איז עקרו היטב, איז מותר, דארט מען נישט... ס'איז דאך דא א פשוט'ע סייכל פון די עקרו היטב, ס'איז נישט קיין גזירת הכתוב. עקרו היטב איז א מער מצומצמ'דיגע זאך, מען לייגט איין לחי איז גענוג, נישט צוויי לחיין. א דריי טער זאך דארף מען צוויי לחיין. וואס שטערט דיך?

Speaker 1: דאס איז דא פריער, אז א מבוי דארף האבן בתים, דאס איז פשוט, ווייל אויב נישט איז עס נישט קיין מבוי. אבער א חצר האט נאר... דעמאלטס איז עס עפעס אנדערש, איז עס א חצר. אבער דו ביסט גערעכט אז ס'קומט אויס אז אויב ער האט דארט... אה, ס'מאכט נישט קיין סענס וואס איך זאג.

דיסקוסיע: ווי קען זיין א מבוי אן בתים וחצרות פתוחים לתוכו?

סאו וואס איז געשען אין יענע מבוי? ווי קען זיין א מבוי וואס האט אנדערע תנאים און וואס ס'פעלט אים די בתים וחצרות פתוחין לתוכו? ס'קען נישט געהעריג זיין.

Speaker 2: ניין, ס'קען יא זיין, אויב ס'איז נישט קיין חצר. חצר מיינט מען וואוינט דארט. דאס איז די חילוק. ס'איז דא א ריעל חילוק פון א מבוי און א חצר. א חצר וואוינט איין מענטש, און א מבוי איז אפן צו צוויי הייזער. נישט איין מענטש.

Speaker 1: א חצר קען וואוינען מער ווי איין מענטש, אבער געווענליך אין א חצר וואוינט מער ווי איין מענטש.

Speaker 2: סאו וואס מיינט א חצר? א חצר איז נישט חצרות פתוחות לו?

Speaker 1: עקזעקטלי. א חצר איז די געגנט ארום די הויז וואו מ'נוצט אביסל. די חצר איז אפן צו די מבוי, נישט צו... און די מבוי איז אפן צו מערערע חצרות.

Speaker 2: אהא. א חצר וואס איז אפן צו אנדערע חצרות איז אליין א מבוי.

חילוק מבוי וחצר: מבוי איז פלאץ וואו מ'וואקט, חצר איז פלאץ וואו מ'נוצט

Speaker 1: א מבוי איז א פלאץ וואו מ'וואקט, און א חצר איז א פלאץ וואו מ'נוצט. ס'איז דא אנדערע סארט שימוש.

Speaker 2: אהא. איך מיין אזוי.

Speaker 1: אקעי. לאמיר געבן א קוק. ווילסט געבן א קוק אין פנים מאירות?

Speaker 2: ניין, ניין, איך וויל נישט קוקן, איך וויל גיין ווייטער.

Speaker 1: מבוי... איך פארשטיי זייער גוט וואס דו שטעלסט זיך, אבער ס'איז נישט קיין פראבלעם.

הלכה: מבוי שאין ברחבו שלשה טפחים — לבוד

"מבוי שאין בו רוחב שלשה טפחים..." אהא. אקעי, אויב איינער טרעפט זיך פלוצלונג אין אזא מבוי וואס איז נישט דא שלשה טפחים, קודם זאל ער אנטלויפן פון דארטן, ווייל ער קען חס ושלום שטארבן. און נאכדעם וואס ער איז אנטלאפן זאל ער וויסן אז איינער צורר ולחי ולוי קורה מנדל ד' וכו', איך פארשטיי נישט די פשט פון דעם, "שכל פחות משלשה הרי הוא כלבוד".

אסאך מאל זאגן מיר אין הלכות, ווייל אזוי קומט אויס אין די גמרא, הגם איך ווייס נישט פארוואס ס'איז שייך אין מציאות.

Speaker 2: שוין, איך ווייס שוין וואס דו האלטסט אז ס'איז נישט שייך. דו האלטסט אז ס'איז שייך.

Speaker 1: שוין, יעדן טאג וואקסטו אין גאסן וואס זענען שמאלער ווי דריי טפחים, דאס הייסט אז ס'איז א מעשה בכל יום.

Speaker 2: וואס? אפשר דו וואקסט נישט, אבער אנדערע מענטשן וואקן. פלעצער וואס ס'איז נישט ברייט דריי טפחים. ווי ברייט איז די אריינגאנג וואס דו וואקסט דארט?

Speaker 1: די הלכה מוז זיך נישט... א מענטש איז נישט ברייט מער ווי דריי טפחים.

Speaker 2: איך ווייס נישט, ס'איז נישט קיין דווקא א ענין און ס'שטייט נישט אין די תרי"ג מצוות.

Speaker 1: לאמיר געדענקען, דא רעדט זיך פון די טיר.

Speaker 2: איך האב געזאגט, דא רעדט זיך פון די טיר. קודם כל, איין ברחבה זאגט נישט ביי די אריינגאנג, ער זאגט איין ברחבה פון די מבוי. די גאנצע...

Speaker 1: קען אויך זיין אז ס'איז א למדנ'ישע נאר דריי טפחים.

Speaker 2: אה, חפץ החתירה. ס'איז אוודאי דיסקרעשנערי דריי טפחים, אבער סאמהאו וואסער און אנדערע זאכן וואס זענען עס ממעט על פי הלכה, דעמאלטס קען מען... איך ווייס נישט, דו פרעגסט א קשיא.

מציאות'דיגע ערקלערונג: שמאלע דורכגאנג אין הינטן פון הייזער

Speaker 1: אקעי, אקעי, וואטעווער. יעצט קען מען לערנען וואס איז באמת די דין פון די מבוי נאכדעם וואס מ'האט עס מתקן געווען, מ'האט עס מכשיר געווען.

Speaker 2: יא.

Speaker 1: איך וועל דיר זאגן וויאזוי איך קען פארשטיין די מבוי שאין ברחבו שלשה טפחים, I'm sorry. לאמיר זאגן אזוי, ס'איז דא א מבוי, און די בעק פון די מבוי איז דא אזא זייער א שמאלע, פאר די פענסטערס לאמיר זאגן, יא? ס'איז עפעס ארויסגעפאלן און ס'איז צופיל, א קינד קען דארטן אריינקריכן און עפעס נעמען, יא?

אקעי. סא טעקניקלי דארף מען זיין א מבוי ווייל ס'איז אפן... לאמיר זאגן, ס'איז דא איין וועג וואו מ'וואקט, די בעקיארד, און אין בעק פון די אלע הייזער און חצירות איז דא עפעס אזא שמאלע, איך ווייס, צו אויסגיסן וואסער, וואטעווער ס'איז. סא דאס איז טעקניקלי א מבוי, ווייל ס'איז בתים וחצירות פתוחים לו.

אקעי. ער זאגט אז ס'איז לבוד. די פתח איז נישט קיין עפענונג פלאץ בכלל. ווען ער זאגט שכל פחות משלשה הרי הוא כלבוד, זאגט ער אז די פתח איז נישט קיין עפענונג פלאץ וואו מ'טראגט בכלל. ס'איז א לאך אין די בעק פון די הויז, ווייל ס'איז נישט געווען קיין פתח נישט צו מאכן.

Speaker 2: אבער דער וואס מיינט אלעמאל דאס אויך.

Speaker 1: יא. אקעי.

המשך: דין מבוי נאך תיקון

יעצט, אה, איך האב אים געהאט צו זאגן, מ'האט געלערנט אז דער רמב"ם האט גע'טענה'ט אז א מופת, אריגינעל,

הלכות שבת — מבוי מיט קורה לעומת לחי, און הכשר רשות הרבים מיט דלתות

הלכה מ"ט: דער חילוק צווישן קורה און לחי

ניין, ווען ער זאגט שוין כפוף מלפנים ולפנים ולמעלה, זאגט ער אז דער פלאץ הייסט נישט עפעס אן אפענע פלאץ ווי מען טראגט בכלל, ס'איז א לאך פון די בעק פון די הויז, ווייל ס'איז דאך טאקע קיין איינס נישטא מחמת... אלע לובא'ס איז דאס די טייטש, לובא איז א רשות היחיד.

דאס איז וואס דער רמב"ם זאגט פריער. דאס איז א סתירה אויף די הלכה וואס ער זאגט פריער. דער רמב"ם זאגט פריער אז א מבוי מיט דריי מחיצות איז בעצם א רשות היחיד, נאר די חכמים לאזן נישט טראגן אין דעם, רייט? פארוואס? ווייל ס'זעט אויס צופיל ווי ס'איז קאנעקטעד צו די רשות הרבים. לכאורה, אויב ס'איז א רשות היחיד, טאר מען אויך נישט, אפילו אן א לחי, טאר מען נישט אריינטראגן פון דעם צו א רשות הרבים, ווייל ס'איז א איסור דאורייתא. דא אין די הלכה זעט מען דאס נישט אמת, אז פאר ס'איז דא די לחי אדער די קורה האט עס זיכער נישט געהאט קיין דין רשות היחיד לגבי דעם אז א זורק לתוכה זאל זיין חייב.

קוק וואס דער רמב"ם זאגט. דער רמב"ם זאגט פריער, "שמדין תורה בשלוש מחיצות בלבד מותר לטלטל", ס'איז דאך שוין א רשות היחיד, "מדברי סופרים אין מורין כן לרבים". רייט? אבער ווען ער זאגט "מותר", מיינט ער צו זאגן מותר לטלטל בתוכה, אבער ער זאגט נישט אז מדין תורה אסור לטלטל לתוכה מרשות הרבים. ס'איז א סתירה.

דער רמב"ם'ס ווערטער אין הלכה מ"ט

וויאזוי קען זיין אז מען האט געטון א קולא... לאמיר לערנען אין מ"ט. אקעי. זאגט דער רמב"ם, "מפני מה הוצרך שיעור בקורה? אף על פי שמותר לטלטל בכולו כרשות היחיד" — מען מעג דאך אינעווייניג מטלטל זיין, דאס איז דאך פארוואס מען לייגט די קורה, אז מען זאל קענען מטלטל זיין, ס'ווערט א רשות היחיד. ער גייט יעצט זאגן אז ער מיינט ער ווארפט ארויס פון רשות הרבים אהין, דאס איז זיין חייב, ווייל ער ווארפט פון רשות היחיד צו רשות הרבים. אבער ער זאגט ניין, "הזורק מתוכה לרשות הרבים או מרשות הרבים לתוכה פטור, מפני שהקורה משום היכר עשויה". בעצם איז די פלאץ, די קורה האט נישט געמאכט די פלאץ פאר א פולע רשות היחיד. נאר מען האט נאר געלייגט א היכר, די קורה איז נאר היכר.

לאמיר ענדיגן און מ'וועט טרייען צו פארשטיין. אבל המכשירה בלחי, זאגט דער רמב"ם אז ס'איז א גרויסער חילוק צווישן... זיי האבן געשמועסט אז דא א מבוי קען ווערן כשר אז מ'זאל מעגן טלטל'ן אינעווייניג, אדער דורך א קורה אדער דורך א לחי. זאגט דער רמב"ם אז די צוויי זאכן זענען זייער אנדערש. א קורה מאכט נישט די מבוי פאר אן עכטע רשות היחיד, ס'איז נאר עפעס א היכר, אבער ס'בלייבט נאך עפעס דיני רשות הרבים אדער דיני כרמלית, נישט קלאר. משא"כ לחי, אבל המכשירה בלחי, אויב איינער ווארפט מתוך רשות הרבים לרשות הרבים דרך עליו, איז ער יא חייב, ווייל א לחי איז נישט נאר א קורה, א לחי מאכט דעם פלאץ ממש פאר א רשות היחיד. שהלחי הרי הוא כמחיצה ברוח רביעית, ווען מ'לייגט א לחי קוקן מיר עס אן ווי מ'האט געלייגט א מחיצה, ממילא ווערט עס א רשות היחיד.

דער ראב"ד'ס קשיא און דער תירוץ

זייער גוט. דער ראב"ד האט טאקע נישט פארשטאנען וואס גייט דא פאר, וויאזוי קען זיין? הומלסה קטנה, גיפופין שלוש דפנות בקלוע, קומט דאך אויס צו דריי מחיצות, און דריי מחיצות איז דאורייתא. וויאזוי קען דער רמב"ם זאגן אז ס'איז פטור? דאס איז זייער שווער, יא?

די איינציגסטע וועג וויאזוי מ'קען מאכן בפשטות אז דער רמב"ם מאכט אונז הענט איז בעצם קולי מגיע זיין. דער רמב"ם האט געזאגט פריער אז דריי מחיצות איז א רשות היחיד, מיינט ער נישט רשות היחיד, מיינט ער נישט רשות היחיד לענין שמטלטלין בתוכו, אין אנדערע ווערטער, ס'איז א כרמלית. אבער וואס איז די דריי מחיצות? אז חכמים זענען מקיל געווען אז אויף די כרמלית קען מען לייגן עפעס, אז ס'זאל זיין א היכר אז ס'איז נישט א רעגולערע כרמלית, און מיט א היכר איז מותר צו טלטל'ן אין די כרמלית. אזוי קומט אויס אויב מ'וויל מאכן דער רמב"ם ארבעטן מיט וואס ער האט געזאגט פריער. ער האט געזאגט רשות היחיד, ער האט נישט געמיינט. ס'איז זייער זייער דחוק, אבער דאס איז די בעסטע וואס מ'קען מאכן. פארשטייסט די פראבלעם, רייט?

מ'קען זאגן אנדערע תירוצים, אבער שוין, לאמיר גיין ווייטער. אקעי. ס'קען זיין, ס'קען זיין אז די חכמים האבן דאס אויך געהאלטן פאר א כרמלית, און זיי זענען טאקע מטהר געווען, אבער ס'ווענדט זיך.

נפקא מינה: לחי איז מדאורייתא, קורה איז נאר דרבנן

אבער יעצט, וויאזוי פארשטייט מען די נושא פון לחי? ווייל לחי איז יא מדאורייתא, מוז מען זאגן אז ס'מאכט א מחיצה, רייט? אזוי מוז מען זאגן לויט די רמב"ם, ווייל נישט אזוי קען נישט זיין חייב. ס'האט אזא דריי ווענט מיט א לחי איז מדאורייתא, יא. דריי ווענט אן א לחי איז מדאורייתא נאר א כרמלית. אזוי מוז מען אויסקוקן פון די רמב"ם'ס הלכה דא.

אנדערע מפרשים זענען טאקע מחלק, ס'איז נישט קיין גרויסע נפקא מינה, ווייל דאס איז נאר א נפקא מינה לענין חיוב, די עיקר הלכה למעשה וואס די הלכה איז, איז אנדערע ווערטער. זאגסטו אויך אז א לחי איז דאורייתא און א קורה איז נאר דרבנן, אדער עפעס אזוי? א לחי מאכט א רשות היחיד דאורייתא און א קורה נישט, רייט? כאילו לחי און קורה ארבעטן אנדערש. קורה מאכט א היכר, און לחי מאכט טאקע א מחיצה. רייט.

דיסקוסיע: וואס טוט זיך מיט א מדרון?

Speaker 1: און וואס טוט זיך מיט א מדרון? איז לכאורה אויך אזוי ווי א לחי, רייט? דאס איז עכט.

Speaker 2: ניין, ס'איז נישט. אזוי ווי די ראב"ד און די רמב"ם'ס מחלוקת. יא, די ראב"ד'ס מדרון איז עכט, און די רמב"ם'ס איז נישט. יא. אקעי. יא.

הכשר רשות הרבים מיט דלתות

גייען מיר לערנען וועגן וואס איז מיט א רשות הרבים, וואס טוט מען? יא.

שוין. יעצט גייען מיר זאגן א וועג וויאזוי מ'קען מאכן אז א שטיקל פון רשות הרבים זאל ווערן א רשות היחיד. די סתם רשות הרבים איז געווענליך אן אפענע פלאץ, אבער וואס טוט זיך אז אין די רשות הרבים איז דא א שמאלערע פלאץ וואס איז ארומגענומען מיט צוויי ווענט, ורבים עוברים ביניהם, און אונז ווילן אז דער פלאץ זאל יעצט באקומען עפעס א דין אזויווי א מבוי מפולש, אז ס'זאל זיין אזוי ווי ס'איז דא צוויי ווענט, און יעצט וויאזוי מאכן מיר אז די אנדערע צוויי זאלן אויך ווערן ווענט?

דער רמב"ם'ס הלכה: מ'דארף דלתות, נישט צורת הפתח

כיצד מכשירין ביניהם? לכאורה כאילו... ורבים עוברים ביניהם, דער עולם גייט אריבער דארט, סאו דא איז נישט דא עפעס א קולא אז מ'קען מאכן עפעס א היכר, א היכר איז נישט גענוג. דארט דארף מען עס מאכן ממש אונטער א רשות היחיד. סאו די רבים, כיצד מכשבין בניין, וויאזוי קען מען עס מאכן שטיין? נאר מ'מאכט עס טאקע עכט אונטער ממש א רשות היחיד. מ'דארף נישט בויען גאנצע ווענט, אבער מ'לייגט, מ'דארף אבער מאכן דלתות מכאן ודלתות מכאן. דער עולם קען ווייטער אריבערוואקן, אבער איינמאל ס'איז דא דלתות איז קלאר אז דאס קען מען צושפארן. ואחר כך יחשב בניין רשות היחיד.

זאגט ער, ואין צריך לנעול הדלתות, מ'מוז נישט צומאכן די טירן, אבל צריך שיהיו ראויות לינעל, ס'דארף זיין דלתות וואס מ'קען צושפארן. און דאס אז ס'איז דא ווענט וואס מ'קען צושפארן ווייזט אז דער פלאץ איז א רשות היחיד, און ער מאכט דעם פלאץ פאר א רשות היחיד.

און ממילא, אויב ס'איז דא דארטן דלתות אבער די דלתות זענען נעגלעקטעד און זיי זענען משוקעות בעפר, זיי זענען נישט רעדי יעצט צו ווערן געריקט און צוגעשפארט, מפין אותן, דארף ער עס אויסגראבן, ער דארף עס מאכן אז די טירן זאלן יא זיין גרייט, ומתקנן לינעל, אז מ'זאל זיי קענען צושפארן.

אבל צורת הפתח או לחי וקורה אינן מועילות בהכשר רשות הרבים. א צורת הפתח אדער א לחי וקורה העלפט נישט בהכשר רשות הרבים, ס'העלפט נאר בהכשר פון א מבוי.

הסבר: וואס איז דער חילוק צווישן לחי און דלתות?

דארפן מיר ווייטער פארשטיין וואס איז דא א דאורייתא, אזוי וואס ער זאגט אז א לחי הרי הוא כמחיצה ברוח רביעית, מיינט אויך נישט צו זאגן אז ס'איז מדאורייתא. סאו נאר מדאורייתא איז גענוג פאר א כרמלית אדער פאר א... דא אין די הלכה איז די הלכה פון די עירוב וואס אונז מאכן.

אקעי, דאס איז די גרויסע מחלוקה, אבער לאמיר טרייען צו פארשטיין א בעיסיק זאך.

דיסקוסיע: דער חילוק צווישן מבוי מפולש און רשות הרבים

Speaker 1: די חילוק פון דאס וואס מ'נעמט צוזאם רשות הרבים מיט א געהעריגע מבוי מפולש איז וואס? ווייל דאס איז ממש א חלק פון רשות הרבים, קיינער וואוינט נישט אונטער די כתלים, מ'רעדט נישט דא פון די הייזער.

Speaker 2: ווייל מענטשן וואוינען נישט?

Speaker 1: דאס איז עם עוברים בו! ס'איז א חלק פון די רשות הרבים, נאר מ'וויל עס קריעיטן ניי. אויך די עם עוברים, די שאלות פון די עם עוברים.

Speaker 2: יא, אבער... וואס איז די חילוק?

Speaker 1: מבוי מפולש איז נישט א חלק פון די רשות הרבים, ס'איז אפן צו די רשות הרבים. אזוי ווי מיר האבן געלערנט, ס'איז דא פילע זאכן וואס מיר דארפן וויסן, ווייל אפילו אין רשות הרבים האבן מיר צוגעלערנט אז אפילו זאכן וואס זענען אפן צו שבילים, צו די מדבר, הייסט אויך רשות הרבים. יא. ס'איז נישט נאר... אה, ער האט געזאגט פתוח לרשות הרבים. סאו ס'איז נישט קלאר.

דאס הייסט, מ'קען זאגן אזויווי דו זאגסט, ס'האט צוטון מיט וואס מ'נוצט עס למעשה, מ'וואוינט נישט וכדומה. אדער קען מען זאגן אז ס'האט יא צוטון, ס'איז ווי א דין, אז אויב ס'איז ט"ז אמה, האבן מיר געלערנט אז רשות הרבים איז ביז איין ט"ז אמה, און לויט דעם קומט אויס אז א מבוי קען נאר הייסן א מבוי ווי לאנג ס'איז נישט קיין ט"ז אמה. א גרויסע מבוי איז אויס מבוי. דער רמב"ם האט נישט געזאגט געהעריג די הלכה, און איך דארף דיר זאגן, די סייז.

פראקטישע אפליקאציע: וויליאמסבורג כדוגמא

און ס'טייטש אזוי, איך מיין אז מ'וואלט געזאגט לויט'ן רמב"ם, אויב ווילן מיר עס מאכן זייער סימפל, לאמיר רעדן פון וויליאמסבורג, וואו די הייזער זענען אלעס קאנעקטעד, אז א סטריט הייסט א מבוי מפולש, און אן עוועניו, וואס איז געווענליך ברייטער און ס'איז דא סטארס און עוברין ושבין, איז א רשות הרבים. סאו אויב איינער וויל מאכן אן עירוב אויף די סטריט, וועט ער דארפן לייגן א לחי וקורה. משא"כ אויב ער וויל זאגן אז די שטיקל פון בעדפארד עוועניו, וואס איז א מעידזשער הייוועי וואו טויזנטער קארס גייען אריבער, איז א רשות היחיד, דארפסטו ממש מאכן טירן, און אפשר אפילו צומאכן די טירן אדער ס'זאל זיין ראוי צוצומאכן, אויב וויל מען עס זייער סימפליפייען.

דיגרעסיע: דער מנהג מיט עירובין אין גרויסע שטעט

דער פוסק האט שוין פאר זייער א לאנגע צייט א טענה אז אונז האבן נישט קיין דין חצרות ומבואות, ווייל אונז נוצן נישט אונזער חצר, ס'איז נישט די סארט שימוש. גייט מען צוריק צו די נושא פון שימוש, נישט די נושא פון מחיצות. ס'איז א גרויסע וויכוח.

צוריק צו די הלכה: פארוואס דלתות און נישט צורת הפתח?

אבער דאס איז וואס, לאמיר צוריקגיין צו די הלכה. דא שטייט א קלארע זאך, אז אפילו א רשות הרבים ממש איז דא א וועג עס צו פיקסן. וואס איז די וועג? מיט דלתות. אויב מ'מאכט טירן. נישט קיין צורת הפתח, צורת הפתח וועט נישט העלפן.

Speaker 1: פרעגסט א גוטע קשיא, פארוואס נישט?

זעט אויס אז ס'איז אנדערש. אבער מיט דלתות קען יא העלפן. און דעם לכאורה, דער מנהג אבער איז נישט אזוי. דער מנהג איז אז אפילו אין א רשות הרבים לכאורה, אין די גרויסע שטעט, מאכט מען צורת הפתח, נישט קיין דלתות. ווייל אויב מ'מאכט אן עירוב וואס איז צורת הפתח, איז זייער שווער צו מאכן דלתות.

אבער איך וויל נאך א טראפ, ס'זעט מיר אויס ווי דלתות וואס מ'קען צושפארן עס איז נישט צורת הפתח. עס איז אסאך מער יא אבער א סטעיטמענט פון וועמענס פלאץ איז דאס. ווען ס'איז דא טירן וואס מ'קען צושפארן, ווען דו שפארסט עס צו זאגסטו ממש אז דו האסט געמאכט א הויז. אבער אפילו דו קענסט עס צושפארן, איז עס אזוי ווי א סטעיטמענט אז דער פלאץ איז נישט הפקר. ס'איז דא דא טירן וואס מ'קען צושפארן. ס'איז נישט צורת הפתח, ס'איז נישט אז מ'זאל אויסקוקן אנדערש ווי אנדערע רשות הרבים.

דיון אין הלכות עירובין: צורת הפתח, דלתות, און מבוי

צורת הפתח און דלתות — דער יסוד'דיגער חילוק

Speaker 1: דאס איז מיין רשות לענינא. איך הער וואס דו זאגסט, אז צורת הפתח איז... ס'איז נישט געווארן די גאס קלענער. צורת הפתח איז א זאך... איך קען דיר זאגן א פשוט'ע טייטש פארוואס איז צורת הפתח אן ענין בכלל אין רשות הרבים? ווייל צורת הפתח איז א זאך וואס מאכט א חילוק צווישן צוויי צימערן, אדער צוויי שטחים. אזוי ווי דו זאגסט, ס'מאכט א דארוועי, אזוי ווי דו ביסט אריינגעגאנגען אין א נייע פלאץ.

אבער ווען די גאנצע פלאץ איז רשות הרבים, דארפסטו נישט מאכן א נייע פלאץ, דו דארפסט בויען דא א רשות. א דלתות איז פשוט אז דו האסט געבויט א רשות. די דין איז אז די גאס איז נאך אלץ שטארק, האסטו פשוט ווייניגער באלאנגט.

לאמיר זאגן אז פאלגנדע, יעדער איינער איז מודה אז א גרויסע בילדינג, לאמיר זאגן די גרעסטע בילדינג אויף די וועלט, א ריזיגע אפענע הענגער פון אן עירפלעין, וואס כלפי וואס אסאך מענטשן גייען דארט ווערט עס נישט קיין רשות הרבים. פארוואס? ווייל ס'האט געהעריגע מחיצות. אדער א ריזיגע בית המדרש, די גרעסטע בית המדרש, רייט? ס'העלפט נישט.

סאו די שאלה איז, די אנדערע זייט ווערט נישט ערגער. די ערגער איז ווייל ס'איז נישט דא קיין אמת'דיגע מחיצות. סאו דו מאכסט דלתות, דלתות איז כולו אן אמת'דיגע בילדינג. ס'איז מיר נישט אנגעקומען צו זאגן אז ס'איז באשפארט.

דלתות הנעולות בלילה — דער ענין פון "ראוי לנעול"

Speaker 1: פארוואס איז למעשה דאך אלץ דער רבי'ן, רייט? למשל, אונז האבן געלערנט אז א שטאט איז... אבער דו זאגסט אז ס'דארף זיין ראוי צו צושפארן. ס'איז טייטש אזוי, איך לאז דיך גיין ווי לאנג איך לאז. ווער איז דער ער? דער רב אליין. מ'רעדט דאך פון איינער וואס האט די פאוער און ער קען טון זאכן, דער רב.

סאו, נאכאמאל, סאו ער זאגט דא אז ס'איז דא דא א בעלים.

Speaker 2: ניין, איך בין נישט מסכים. ווייל דער רב אליין... מ'קען פרעגן, די גאנצע רבנים זענען וואטינג אז זיי לאזן מאכן א... נישט שלום, יא? אז א שטאט מיט א מחיצה, מיט א חומה וואס מען פארשפארט ביינאכט. איז דא א הלכה דרייען דאס איז דאס, דאס איז די זעלבע הלכה.

וועמען באלאנגט די שטאט? ס'באלאנגט די חלץ פאר די רבים, נאר די רבים פירן זיך אז ביינאכט פארמאכן זיי זייער טיר, ווייל זיי ווילן נישט קיין גאנצע נאכט צושפארן א גאנצע שטאט שטייט דא. ווייל דא רעדסטו, שטייסטו אפילו אין רשות הרבים און דו מוזט מאכן דאס שטיקל, מאכסטו בינונים.

אבער אויב איינער האט א רשות הרבים, לאמיר זאגן א לאנד וואס איז ארומגענומען מיט א מחיצה, די גאנצע לאנד איז שוין זיין א חלק פון די מחיצה, דו קענסט אים ארייננעמען אין זיין עירוב.

Speaker 1: יא, יא. די גאנצע וועלט איז ארומגענומען. לאמיר זאגן א לאנד וואס איז ארומגענומען מיט בערג, די לאנד האט אויך א מחיצה ארום די לאנד. ס'איז נישט קיין חילוק ווי אזוי.

Speaker 2: ס'איז נישט קיין חילוק ווי אזוי, ווייל איך וועל דיר זאגן מער, ווייל אויך געווענליך די מארק פלאץ אין יענע אסאך שטעט אין אייראפע, די מארק פלאץ ווי די מענטשן שרייען די אלע זאכן, ווי די שכינות'דיגע האבן זיך געדרייט, איז געווענליך א ריזיגע פלאץ וואס איז ארומגענומען מיט ווענט פון אלע זייטן, בנינים, אבער ס'איז א ריזיגע גרויסע רחבה. די רחבה איז א רשות הרבים.

Speaker 1: ניין, ניין. ס'איז אפן צו רשות הרבים.

Speaker 2: די פוסקים וואס האבן געוואוינט אין יענע שטעט האבן געזאגט אז ס'איז נישט קיין רשות הרבים.

Speaker 1: אויך איז וואס נישט קיין רשות הרבים?

Speaker 2: און אויך אויב ס'איז זייער זייער א גרויסע, דו קענסט זאגן טעקניקלי ווייל די טיר איז קליין און ס'איז דלתות נעולות, אבער...

Speaker 1: זייער גוט. נו וואס איז די פראבלעם?

Speaker 2: איך פארשטיי נישט, זיי האבן געלערנט א תוקף די גמרא מחבלאתא רשות היחיד, אויב איז עס א מקום שרבים, ס'איז אפן, איז עס א רשות הרבים. ס'איז ליטעראלי די ווארט רשות הרבים.

Speaker 1: אקעי, ביזדערווייל האלטן מיר אקעי. אבער אקעי, יא, נישט נוגע, איך האב נאך א קערט ווייניגער וועג, אביסל. לא לחומרא כזו. אקעי, לאמיר גיין ווייטער די הלכות.

ט"ז אמה — דרך און פלאץ

Speaker 1: און אויך די רמב"ם האט נישט דא געזאגט די ט"ז אמה, כאילו וואס טוט זיך אפילו אויב די פלאץ איז אליין ברייט ט"ז אמה, העלפן די דלתות נעולות לכאורה יא.

Speaker 2: זיכער, דאס איז אגעין, אונז האבן געוואלט וויסן וויאזוי דאס איז געווארן א רשות הרבים.

Speaker 1: אה, די רמב"ם האט געזאגט ט"ז אמה דרך. א פלאץ וואס איז נישט קיין דרך, דארף נישט העלפן די זאך.

Speaker 2: וואס הייסט ביי דרך?

Speaker 1: ניין, ווען די רמב"ם זאגט אז ששים רבוא מאכט פאר רשות הרבים, זאגט ער דרכים ופלטיות של רשות הרבים וואס זענען ברייט אזוי און אזוי. אז רשות הרבים אליין דארף נישט היינט צו טאג זיין אבער, אדער אפילו ס'איז ווייניגער, אדער ס'איז אלעמאל מער. מ'ווייסט נישט. וואס דו זאגסט איז זייער נישט קלאר דאס.

לאמיר גיין ווייטער. פאר דעם שלאגט מען זיך, אדער פאר דעם איז דא מחלוקת אויף עירוב אין די גרויסע שטעט, וועגן די רשות הרבים. קיינער ווייסט נישט.

דיגרעסיע: עירוב אין וויליאמסבורג — די מעשה מיט די דלתות

Speaker 1: אבער איך געדענק אויך, און איך האב געוואוינט אויף ראדני, און ס'איז געווען דארט אן עירוב אזוי אלע יארן, ווייל מ'האט געדארפט ארויפברענגען און אריינטראגן די פרענטשעס, אזוי ווי ביי אלע רבי'ס אויפן. און ווען מ'האט געמאכט אן עירוב אין וויליאמסבורג, איז געווארן א גרויסע מהומה, און מ'האט אנגעהויבן טענה'ן אויף די דיינים, אז אויב זאגסטו אז מ'דארף חושש זיין אלס רשות הרבים, איז דאך אויך דיין קליינע געסל אויך אפן צו די רשות הרבים. אויב טאר מען נישט מאכן אן עירוב איבער די גאנצע שטאט, טאר מען אויך נישט מאכן איבער א געסל.

איז איינטאג ארויפגעקומען ריזיגע דלתות אויף רעדלעך, דער דיין, און ס'האט געהאט וועגן צוצושפארן, און ס'איז מיר אויך געווען זייער א מאדנע זאך, ווייל זעכציג יאר האט מען געטראגן אן דעם. סאו ווייל ס'האט אנגעהויבן ווערן אן אפענע מחלוקת, ס'איז שוין פאליטיק.

אבער גרייט, די לויט וואס דו זאגסט, איז נישט אזא סתירה, ווייל קען איינער זאגן אז ס'איז אזויווי א גאס.

Speaker 2: יא, ס'איז א גאס מיט הייזער ארום פון אלע זייטן, איז עס א סטריט?

Speaker 1: ניין, דער איז נישט אזוי געטראכט. מילא קען מען זאגן אז ס'איז א מבוי מפולש, איז לכאורה וויאזוי מ'טראכט. אבער הייבט זיך אן די שאלה פון ס'איז דאך אבער אפן צו די רשות הרבים. לאמיר זאגן אז דו זאגסט אז די עוועניו איז א רשות הרבים.

Speaker 2: פארשטיי איך אז פאר דעם העלפט יא די צורת הפתח.

Speaker 1: ס'איז זיכער אז פאר דעם העלפט די צורת הפתח. פראבלעם איז אז ס'איז דא אן עמוד, מיט אנדערע זאכן.

לאמיר גיין ווייטער.

הלכה: טלטול תחת הקורה ובין הלחיים

דער רמב"ם'ס שיטה — סמוך לרשות הרבים

Speaker 1: וואס איז מיט די פלאץ אונטער די קורה אליינס, רייט? מ'האט געמאכט א קורה אדער א לחי, די לחי איז ברייט, לאמיר זאגן אן אמה, איך ווייס נישט, ס'איז דא גענוג פלאץ מ'קען טראגן דארט. איז די שאלה צו מ'מעג טראגן דארט. ס'איז ברייט די אריינגאנג.

מ'זאגט אז די רמב"ם איז מבטל דעם מבוי. מ'זאגט אז מ'מעג מטלטל זיין תחת הקורה ובין הלחיים, ווייל די פלאץ איז שוין הייבט נישט אן פועל זיין נאך די קורה, נאר ס'איז פועל שוין אויף די פלאץ. די פלאץ זעט מען שוין אז ס'איז אפגעטיילט פון די רשות הרבים.

חילוק: סמוך לכרמלית — דארף נאך א לחי

Speaker 1: מ'וועט זאגן אז די רמב"ם איז סובר אז סמוך לרשות הרבים, ווען די מבוי איז געווען סמוך לרשות הרבים, אבל אם היה סמוך לכרמלית, אסור לטלטל תחת הקורה, ווערט מער הארב. פון א כרמלית איז דאך נאר מדרבנן, אבער אסור לטלטל תחת הקורה בלא לחי, עד שיעשה לחי אחר להיתר תוך הפסח. דער לחי דארף א לחי. און יענער לחי דארף נאך א לחי, ווי מען וויל טראגן אין יענער.

פארוואס? שראו מוצא מין את מינו וניעור. ס'איז אן הלכה אזוי, ווען ס'טרעפן זיך צוויי, איך ווייס נישט, א חסיד מיט א ליטוואק טרעפן זיך, ווערן זיי נישט חברים, ווייל... אבער דער פוינט איז, צוויי זאכן וואס זענען ענליך דארפן מער חיזוק זיך צו צעטיילן.

דער יסוד: מצא מינו את מינו וניעור — ווען ביידע זייטן זענען כרמלית

Speaker 1: די מבוי גייען מיר צוריק צו די שיטות פון רמב"ם אז ס'איז נאר א כרמלית. די מבוי איז א כרמלית. און די חכמים האבן געזאגט אז א לחי מאכט עס אויס כרמלית. אבער ס'העלפט נישט פאר א כרמלית וואס איז די נעקסטע. ס'איז טייטש, דו זאגסט, אה, דאס האט עס געמאכט אויס כרמלית, אבער...

סאו ווען דער מענטש שטייט אונטער די קורה און ער טראגט, איז טייטש אז ער איז האלב אונטער די אנדערע כרמלית און האלב אונטער די כרמלית.

Speaker 2: יא, לאמיר עס אנקוקן אזוי. די כרמלית איז דאך נישט זייער גרויס. די כרמלית איז נישט ד' אמות. אני מיין די קורה איז נישט ד' אמות, אדער די לחי. ער שטייט לעבן די לחי. ס'איז טייטש, אויב ער איז אינגאנצן אינעווייניג שוין פון די לחי אריין צו די מבוי איז גוט. מ'רעדט דאך ווען ער איז ביי די לחי, אז דער מענטש שטייט אינמיטן. רייט? סאו האלב פון זיין גוף, לאמיר זאגן, איז אין די כרמלית פון דרויסן, אדער אין די רשות הרבים פון דרויסן. סאו פאר די רשות הרבים פון דרויסן גייט מיר נישט אן, ווייל העכער זיין קאפ לויפט א קורה, און ס'איז א סימן אז ער איז שוין ביי די מבוי.

Speaker 1: אני כאפ נישט וואס דו מיינסט וועגן האלב. א מענטש שטייט אין די... ער טראגט אין די ד' אמות תחת הקורה, וואטעווער. די שאלה איז, וואס איז די דין פון די תחת הקורה? סאו וואו איז יעצט דער מענטש?

Speaker 2: אני וויל דיר איבערפרעגן, וואו איז יעצט דער מענטש?

Speaker 1: דער מענטש איז האלב אין די מבוי און האלב אין די רשות הרבים.

Speaker 2: אבער דער מענטש איז ברייטער און גרעסער ווי די לחי. די לחי איז גענוג אפילו א קליינטשיגע.

Speaker 1: דו ווילסט מיר אזוי פארשטעלן?

Speaker 2: ניין, ניין, ניין. די הלכה רעדט נישט פון קיין ברייטע מענטשן און דינע קורות.

Speaker 1: און ס'גייט מיר דאך אן, די סייז מעטערט נישט. דריי טפחים קען זיין א וואנט, און דו זאגסט, דער מענטש שטייט טעקניקלי צווישן רשות היחיד און רשות הרבים. האלב פון זיין גוף איז דא, ווען א מענטש איז פיר אמות און ער שטייט אונטער א פסי מבוי, אונטער א פסי קורה, וואס זאגן מיר דארט?

Speaker 2: אבער ער איז דא צווישן צוויי כרמלית'ן, העלפט נישט די לחי, ווייל די לחי העלפט נאר פאר יענע כרמלית, עס העלפט נישט פאר יענע כרמלית. סאו ס'דארף בלייבן א כרמלית.

דער חילוק צווישן רשות הרבים און כרמלית

Speaker 2: די מבוי פאר מ'האט געמאכט א לחי איז געווען אסור צו טראגן, ס'איז געווען א דין כרמלית. נאכדעם וואס מ'האט געמאכט די לחי, צעטיילט אפ די לחי צווישן די כרמלית פון אויסייד, צווישן די רשות הרבים פון אויסייד, און די כרמלית פון אינעווייניג. מ'ווייסט אז דאס איז א רשות היחיד. דאס איז די נארמאלע קעיס וויאזוי א רשות היחיד ווערט. דאס איז א דין רשות היחיד, יא.

סאו יעצט דארף האבן א שאלה וועגן די מקום הלחי אליין. ס'איז דאך נישט די פלאץ וואס האט זיך אפגעטיילט, דאס איז די אפטיילער. ס'איז דא נאך א פלאץ, נאך א אמה ברייטע לחי, אדער א טפח ברייטע לחי, אקעי?

יעצט די שאלה איז אזוי: אויב איז דא רשויות, אמת'דיג עקסטערע רשויות, דאס איז נאר אזוי ווי א היכר, דא טיילט זיך עס, סאו קענען מיר זאגן אז די מקום השתתפות הלחי האט זיך קאנעקטעד, ער איז פארט פון די רשות היחיד. ער איז פארט, יא, פון די רשות היחיד, ווייל די אנדערע זייט איז דאך רשות הרבים, דארט איז דאך זיכער נישט קיין גאנצע רשות הרבים.

אבער אויב די גאנצע זאך איז איין גרויסע כרמלית, פשוט דו ביסט נישט נאר מאכן אזוי ווי א חילוק צווישן צוויי זאכן וואס זענען שוין אמת'דיג אנדערש, דו דארפסט דא מחדש זיין א גאנצע נייע חידוש. און דא עד כאן איז לכתחילה א כרמלית. סא וויאזוי ווערט ער אויס יענע כרמלית און אונזערע רשות היחיד?

פארדעם, דאס הייסט מצא מינו את מינו וניעורו. ס'איז שווערער צו צוטיילן צוויי זאכן וואס זענען ענליך ווי צו צוטיילן צוויי זאכן וואס זענען אנדערש. דאס איז די הלכה. סא וויבאלד דא די צוויי זייטן פון די לעכער זענען ענליך, דארף מען... פארוואס פונקט לגבי די דין פון די

דיני לחי וקורה במבוי — מאטעריאל, שיעורים, און פיזישע פאדערונגען

המשך דיון: בין הלחיים און מוציא מין שאינו מינו

Speaker 1: אבער די איידיע איז זיכער די איידיע. ס'איז שווערער צו צעטיילן ענליכע זאכן ווי דיפרענט זאכן, ממילא ווען ס'איז ענליכער טאר מען נישט טראגן אינדערמיט. אבער דער רמב"ם האט פריער געזאגט אז די לחי מאכט עס יא אינטער איין רשות, נאר קורות, נאר להיתר. סאו דא וואלט מען אויך געדארפט מאכן א חילוק, אז ווען ס'איז א לחי, האט זיך די לחי געמאכט יענעם אן אנדערע פלאץ פאר רשות היחיד גמור, וואס דארפסטו זאגן אז דו ביסט מחייב. אבער ביי א קורה וואלט ער געקענט זאגן דעם מוציא מין שאינו מינו, אבער ביי א לחי, פארוואס מוציא מין שאינו מינו?

Speaker 2: איך דאכט זיך איך געדענק אז א לחי איז נישט אמת'דיג רשות היחיד.

Speaker 1: דער רמב"ם האט געזאגט אז ער איז חייב, ער איז חייב, ווייל זורק איז חייב, מען גייט הרג'ענען א מענטש אויף דעם, און יעצט זאגסטו אז ער איז נישט.

Speaker 2: איך פרעג דיך א שאלה, ס'ארבעט נישט, סתם ארבעט עס נישט, שטימט?

Speaker 1: אקעי, אבער דא ארבעט עס. פאר דעם טאקע ארבעט עס, ווייל ס'איז ווי אין אן אנדערע... ממילא, ווייל ס'איז לעבן אן אנדערע...

Speaker 2: דאס איז אויך א שוואכערע... ווייל ס'איז לעבן אן אנדערע כרמלית איז עס אויך א שוואכערע...

Speaker 1: יא, אקעי. אבער בעצם, מיין זאל אז די איד שטייט אונטער די לחי און איז האלב דא און האלב דארט, עס וואלט געדארפט שטימען, דאס איז די הלכה, וואס איז שייך אנדערש?

Speaker 2: ס'איז שייך צו זאגן אז "בין הלחיים" איז עפעס א דבר ממוצע, נישט אז דער מענטש זאל זיין אין ביידע, אין רשות היחיד און אין רשות הרבים. ס'איז אן אנדערע שאלה.

Speaker 1: אבער מען מעג עניוועי, ווייל אזוי ווי געזאגט, ווייל א יוסף איז האלב אינעם מבוי...

Speaker 2: עס מאכט א נייע היתר של אגודה וטרוק.

Speaker 1: ווייל ס'איז נישטא קיין אנדערע מציאות וויאזוי די סוגיא זאל זיין נוגע, אויסער אין א וועלט ווי מענטשן וואקן ארום אין מבואות וואס זענען קלענער ווי שלשה טפחים. אין די וועלט פון גולם'ער, אבער אין די וועלט פון אונזערע יומען און ס'איז נישט גערעכט. טראגן האט צו טון מיט די זאך וואס מ'טראגט.

Speaker 2: אקעי, לאמיר גיין צו די פריערדיגע פלאץ, צו דער רמב"ם מיט'ן ראב"ד.

דיון: דער ראב"ד'ס שוועריגקייט מיט חוזר וניעור

Speaker 1: קוק דא נאכאמאל אריין. דער ראב"ד האט פריער פארשטאנען אז ס'איז אייביג א רשות היחיד. קומט ער דא אריין מיט די... ער פרובירט דא אויך פארשטיין. פארוואס וועט עס חוזר וניעור? די ניעור איז נאר אויב אינעווייניג איז א כרמלית. דער ראב"ד האט געלערנט אז אינעווייניג איז נישט קיין כרמלית, ער האט נישט פארשטאנען דעם רמב"ם, מוטשעט ער זיך דא אויך.

Speaker 2: אה, דער ראב"ד. דער ראב"ד זאגט אז א תחת הקורה מעג מען יא. פארקערט.

Speaker 1: איך ווייס נישט. לאמיר גיין ווייטער. מיר וועלן ווערן צו סטאק אויף א שאלה וואס איז נישט צו שטארק נוגע. לאמיר גיין ווייטער. ביסט מסכים?

Speaker 2: יא.

Speaker 1: איך ווייס נישט. דער רמב"ם האט אויסגעטראכט די תורה פון חוזר וניעור, אדער ס'שטייט אין... די לשון חוזר וניעור, איז דאס דער רמב"ם'ס לשון?

Speaker 2: איך ווייס נישט.

Speaker 1: לאמיר גיין ווייטער. איך וויל גיין ווייטער, ווייל ס'איז שוין... מיר זענען שוין איבער א שעה אין די פרק און מיר דארפן עס ענדיגן.

הלכה: בכל עושין לחיים — מאטעריאל פאר לחי

Speaker 1: בכל עושין לחיים. מיט וואסערע סארט מאטריאל קען מען מאכן די לחיים?

Speaker 2: יא.

Speaker 1: שטייט דא אזוי: בכל דבר עושין לחיים, אפילו בדבר שיש בו רוח חיים, אפילו מיט א לעבעדיגע זאך קען מען מאכן א לחי, ואפילו באסורי הנאה. אפילו בדבר שיש בו רוח חיים, אזויווי מיר האבן נעכטן געלערנט, א מענטש אדער א בעל חי, ואפילו באסורי הנאה, אפילו זאכן וואס איז אסור בהנאה, וואס געווענליך ווייסן מיר איז די כלל אז א דבר וואס איז אסור בהנאה, למשל, קען נישט זיין קיין כשר'ע אתרוג. און איך מיין די סיבה דארטן איז ווייל ס'הייסט אז ס'האט נישט קיין שיעור. אבער א לחי קען מען יא מאכן, ווייל א לחי האט נישט קיין שיעור. אזויווי דער רמב"ם גייט שוין זאגן, אז אפילו די זכר עצמו וואס איז שייך צו האבן א שיעור איז די לחי כשר. פארוואס? ווייל הנ"מ, ס'איז עומד לאסורו, און ס'האט נישט קיין שיעור. אבער א לחי, כל שהוא, א לחי האט טאקע נישט קיין געוויסע שיעור.

דיון: קשיא פון גובה עשרה טפחים

Speaker 2: ווען מ'זאגט אז ס'איז א שיעור כזית, זאגט מען אז דאס איז שוין נישט קיין כזית ווייל ס'גייט ווערן פארברענט, אבער אפילו אויב די אש דערפון... ניין, די אש דערפון... ניין, ניין, ניין. גובה עשרה, ס'איז א גוטע קשיא, ר' אברהם. גובה עשרה, איין פחות מעשרה טפחים, אה? די הויכקייט דארף יא זיין צען טפחים. רוחב ועובי כל שהוא.

Speaker 1: וואס שטייט דא? נו, נו, לאמיר ענדיגן די הלכה.

Speaker 2: סאו דא איז דא עבודה זרה?

Speaker 1: ניין, ניין, די הלכה, די הלכה.

Speaker 2: אה, איך פרעג א קשיא.

Speaker 1: אקעי, אקעי, אקעי. די ראב"ד פרעגט די קשיא. סאו די נעקסטע מסכת זאגסטו אז ס'דארף יא צען טפחים. סאו די ברייט האט נישט קיין שיעור, לאמיר זאגן, אבער ס'איז נישט אויך עובי נישט. סאו וואס העלפט אז מחיצה האט נישט קיין שיעור בעובי, אבער ס'האט יא א שיעור בגובה? ס'איז א גוטע קשיא, יא. פארשטייסטו מיין פראבלעם?

תירוץ: חילוק צווישן שיעור און מציאות

Speaker 2: דער רמב"ם שטימט זייער גוט, ווייל איינמאל אונז פארשטייען אז ס'דארף נישט זיין עפעס עפעס וואס מ'זאל זען, ס'דארף נישט האבן א געוויסע שיעור, אבער עפעס וואס מ'קען זען. די זאך קען מען נאך זען. יא, ס'ליגט דא, ס'איז א האלץ פון עבודה זרה, און ס'קען מען נאך זען. ס'טייטש, אפילו הלכה'דיג האט עס נישט קיין שיעור. ס'טייטש, די הלכה'דיגע גדר קען נאר אוועקנעמען פון די שיעור, ס'קען נישט אוועקנעמען פון די מציאות. מציאות איז אז ס'ליגט דא עפעס וואס קען מענטשן קענען זען. און די מינוט וואס ס'האט נישט קיין שיעור אין די ברייט, ס'האט נאר א שיעור אין די גובה, איז שוין דא א מציאות וואס מ'זעט עס. ס'איז שוין קיין דין שיעור, ס'איז נאר דא א מציאות אז מ'זעט עס. און דאס האט א מציאות אז מ'זעט עס. עשרה טפחים איז א שיעור פון א מחיצה געווענליך. ס'איז דא עפעס וואס דארף סימבאליזירן א מחיצה.

Speaker 1: איך ווייס נישט, ס'איז עפעס פאני. דער ראב"ד איז געווען א גרויסער איד, ער האט נישט פארשטאנען.

Speaker 2: ער האט געזאגט, יא, דער ראב"ד זאגט דאס וואס דו זאגסט. דער רמב"ם זאגט, דער טעם איז נישט ווייל ס'האט נישט קיין שיעור, נאר משום היכר, און היכר האט מען אפילו ווען ס'איז עשרה. דאס איז טאקע דער ראב"ד'ס פשט. דאס איז גוט צו זאגן די חילוק צווישן קורה און לחי, אבער איך מיין, נאר לויט די רמב"ם'ס שיטה אז קורה איז משום היכר אבער לחי איז נישט משום היכר, איז דאס די קשיא. און דער ראב"ד האט דאס זיכער פארשטאנען אז דער רמב"ם'ס טעם איז נישט משום היכר. דער רמב"ם'ס טעם איז כולי, וויבאלד ס'אינו ראוי לשיעור.

Speaker 1: מ'מוז זאגן עפעס אזא למדנות אז ס'איז נישט קיין דין שיעור וואס דו זאגסט. מ'רעדט נאר אויף די מציאות. מ'גייט נאר אויף די מציאות פון די תורה דא.

דער מגיד משנה'ס תירוץ

Speaker 2: און דער מגיד משנה זאגט אז ווער ס'האט געלערנט געאמעטרי ווייסט אז א ליין האט נישט קיין ווידט, ס'איז א טעארעטישע ליין פון געאמעטרי. און א עירוב דארף טאקע א שיעור, און אויף דעם שטייט שיעור, אז די גובה זאל זיין צען טפחים. דער מגיד משנה זאגט, אפילו אויב אונז קוקן אן כמי שנשרף, אז אונז קוקן שוין יעצט אן ווי ס'איז פארברענט, מיט די אש קענסטו אויך נישט מאכן קיין ליין, ס'דארף שטיין. טעקניקלי קענסטו נישט.

Speaker 1: עפעס שטימט מיר נישט אזוי גוט. אבער דאס איז לכאורה די ווארט, אז די הלכה'דיגע זאך אז ס'ווערט פארברענט נעמט נאר אוועק די שיעור, ס'נעמט נישט אוועק אז מ'זאל עס נישט קענען זען. מ'קען עס זען. אבער דער רמב"ם זאגט נישט יענץ. איך מיין, חוץ אויב דו ווילסט זאגן אז דער רמב"ם האט געמיינט אויך וואס דער ראב"ד זאגט, ער זאגט נאר אז ס'איז אן ענין פון אינו ראוי לשיעור.

Speaker 2: יא, איז נישט.

Speaker 1: און די נעקסטע איז, דאס וועלן מיר לערנען ווען מיר וועלן לערנען ווייטער... דער רמב"ם לייגט עס גלייך נאכדעם. איך וועל עס נישט גרייצן מיט די ראב"ד דא. ס'שרעקט מיך נישט פון דיין קשיא. עפעס, עפעס איז צורך עיון.

הלכה: שיעור הלחי — גובה

Speaker 1: גובה הלחי, יא. אקעי, פשוט. גובה הלחי האבן מיר געלערנט, איין פאכן איז דאס, וכל שהוא. אקעי.

הלכה: מכל עושין קורה — מאטעריאל פאר קורה

Speaker 1: יעצט גייען מיר לערנען וועגן די קורה, וואס דארף זיין די קורה געמאכט פון. איך דארף דא מאכן בעצם נאך א... מכל עושין קורה. דא גייט ער רעדן וועגן קורה. לחי, אה, ער טיילט אינגאנצן אפ צווישן לחי און קורה. ביז יעצט האבן מיר גערעדט וועגן לחי, יעצט גייט ער רעדן וועגן קורה. מכל עושין קורה, אבל לא באשרה, ווייל קורה האט יא א שיעור, ושיש לה רוחב הקורה שיעור. וכל השיעורים אין עושין אותן באשרה. עניטינג וואס האט א שיעור, איז עס ווען עס איז א שייער ווייל... שיעורים?

Speaker 2: שיעורים. איך האב א שיעורים. א שיעורים, נישט א שיעורים.

Speaker 1: יעדע זאך וואס איז צורך שיעור ווען ס'איז א שייער.

Speaker 2: אה, העלפסט מיר מיט א שיעורים ווייל ס'איז אזוי ווי בוסר.

חידוש: פארקערטע לאגיק צווישן לחי און קורה

Speaker 1: אבער זייער אינטערעסאנט, ווייל לויט דער רמב"ם פון פריער, קומט אויס ממש פארקערט. זיי לויבן זאגן אז א לחי איז עכט און א קורה איז נאר משום היכר, אבער עס זאל זיין פונקט פארקערט. משום היכר דארף זיין א שיעור, משום היכר דארף זיין א שיעור. משום היכר דארף זיין א שיעור, משום היכר דארף זיין א שיעור. עס איז פונקט פארקערט. עס מאכט סענס, ווייל א היכר דארף א שיעור. ווייל א היכר בילט מען מיט מענטשן, א ליין וואס האט נישט קיין שיעור, רעדט מען פון א הדין אזא.

Speaker 2: אבער עס איז אמת, אז דער ראב"ד לכאורה וואס זאגט טאקע אז עס איז נישט אימהעקע דארף לכאורה זיין א קורה אויכעט, אזוי דער ראב"ד זאגט בפירוש, בין לחי, בין קורה, מוטער... ווייסט, דער ראב"ד דא?

Speaker 1: יא. דער ראב"ד זאגט טאקע אז ער איז נישט מסכים מיט דער ראב"דן ביינבי'ס חילוק.

Speaker 2: ווי מ'האט געפלויבן?

Speaker 1: אה, ער וואס איז דער שיעור?

Speaker 2: יא, בכמה רוחם וקורא, איין פחוס מיט טפא.

הלכה: שיעור הקורה — פיזישע פאדערונגען

Speaker 1: אזוי אינטערעסאנט איז ער גיט דא ארווארט פארהאן אלץ א... ביידע זאכן. זאגט ער אלץ א הערו צו דער ענין פון דער עובדי זרו. זיי דינער דארט דאך אסאך מער בעז טעק, אבער עס געדארפט שטיין פריער, ווען עס שטייט אלעך פון אזוי און אזוי גרויס. ווי דא זאגט ער עס וועב יא קולשי. ווי... אפילו אויב ס'איז א קולשי, אבער דארף עס זיין שטארק. שטייט ברועה לכבל הרוחס. ס'דארף זיין גענוג שטארק, ס'דארף זיין סתם איבעס א שטיקל קאש. ס'דארף זיין גענוג א שטארקע זאך וואס קענען האלטן אויף זיך א רוח, א ציגל. וואס איז א רוח? שכצילה ועיני, פון שלושה תפחים א שלושה תפחים. א קליינע ציגל. א האלב פון א קליינע לבנא. ס'דארף זיין א לבנא. א יאר איך איז א האלבע לבנא. א לבנא איז דריי תפחים און דריי תפחים. סאו דאס דארף זיין איינס און א האלב וואכן? ס'דארף זיין א גאנץ קיצור. ס'איז נישט אויב יא קולשי אין אנדערע ווערטער צווישן מיר און דיר גערעדט. ווענט זיך, וואס ס'איז געמאכט דערפון? אייזן, איך ווייס דאס.

ענין פון עמודי הקורה

Speaker 1: און עמידי הקורא, אויף די וואו מע האלט די קורא צוריכן שטורן בריאים. ס'איז שטוריכן בריאים, כדי קבל כח ציהו לבנא. דא זייט אז די האלטן די קורא נישט אין די קורא נישט אין די קושט. אז אין למדות דארף עס זיין. עס דארף זיין ממשות'דיג אז מען זאל קענען לייגן א... עס זאל זיין ראוי, אזוי ווי ראוי לנוע, זאל זיין ראוי לקבל הרוח.

Speaker 2: אינטערעסאנט. יא, קעמל. קעמל, יא.

שיעורי פתח המבוי, קורה ולחי – הלכות עירובין

בריאות הקורה

Speaker 1: ווענדט זיך וואס ער האט געמאכט די פאנדעישן. אייזן, איך ווייס דאס.

און מביט הקורה, די וואו מען האלט די קורה, צריכין שתהא בריאה כדי לקבל אריח שהוא חצי לבנה. דאס הייסט, די קורה איז נישט נאר אז אין למדנות דארף עס זיין, עס דארף זיין ממשות'דיג אז מען זאל קענען לייגן א... עס זאל זיין ראוי, אזוי ווי ריאלי, אז עס זאל זיין ראוי לקבל אריח.

Speaker 2: אינטערעסאנט. יא, גיי מיר.

כמה יהא פתח המבוי – שיעורי גובה ורוחב

Speaker 1: "כמה יהא פתח המבוי, ויהא ראוי לשיעור לחי וקורה?" מ'האט געשמועסט אז ביי די טיר פון די מבוי דארף מען לייגן א לחי וקורה. אבער וואס די שאלה איז, ווי הויך קען זיין די אריינגאנג צו די מבוי? ווי הויך קען זיין די קורה? "גבוה אין פחות מעשרה טפחים". די גובה פון א פתח דארף זיין על כל פנים עשרה טפחים, און עס זאל נישט זיין העכער פון עשרים אמה, ווייל העכער עשרים אמה זעט מען נישט אז ס'איז דא דארטן א טיר. "ורחבו אין פחות מארבעה טפחים, ואין יותר מעשר אמות".

דיסקוסיע: וואס מיינט "פתח המבוי"?

Speaker 2: איך פארשטיי נישט וואס גייט פאר. וויאזוי קען זיין? אין ערגסטן פאל ווערט עס א מבוי מפולש, וואס העלפט דעם העלפט א צורת הפתח. אה, אבער דא איז נישט דא קיין צורת הפתח. אויב די פתח איז אזוי הויך, איז כולי עלמא פעלט, מ'דארף צולייגן נאך עפעס א קורה.

Speaker 1: ער זאגט, א מבוי, כדי עס זאל קענען זיין מותר מיט א לחי או קורה, דארף עס זיין וויט'ין די קאנסטרעינץ.

Speaker 2: ניין, ער רעדט דא פון די זייט וואו ס'איז דא א פתח, נישט די זייט וואו מ'לייגט די לחי וקורה, רייט? ער רעדט דאך, "מבוי הניתר בלחי או בקורה", נישט קיין חילוק וועלכע. א סארט מבוי וואס מ'קען נוצן, א מבוי שאינו מפולש, רייט? אדער א מבוי מפולש וואס די אנדערע זייט איז א צורת הפתח. נישט קיין חילוק. ווי הויך קען מען לייגן די קורה? די פתח המבוי מיינט די לחי וקורה. דאס איז דער פעיק פסח, יא?

Speaker 1: ניין, ניין, ניין, ניין. ס'מיינט א פסח המבוי אליינס. ווי גרויס קען זיין דער פסח? אויב דער מבוי איז קלענער ווי צען טפחים, קענסטו נישט לייגן קיין לחי וקורה. אויב ס'איז גרעסער ווי צוואנציג אמה, קענסטו נישט לייגן קיין לחי. אויב ס'איז ברייטער ווי צען אמות, קענסטו אויך נישט לייגן קיין לחי אדער א קורה, דארפסט לייגן עפעס אנדערש.

מ'רעדט נישט פון די לחי און די קורה, מ'רעדט פון די מבוי. פון די פסח המבוי.

Speaker 2: פארוואס איז דא א סימבאל?

Speaker 1: וואס שטייט? אויב מ'מאכט א צורת הפתח, מעג מען יא. צורת הפתח טייטש איך אז ס'איז קאנעקטעד, כלידה לחי וקורה. ס'איז נישט קיין לחי וקורה, ס'איז א צורת הפתח, א נייע זאך. יא?

Speaker 2: ס'איז נישט מסכים. דו דארפסט איבערטייטשן. דאס איז די ערשטע משנה אין עירובין.

Speaker 1: די שאלה איז דא ווי הויך די קורה דארף זיין, מעג זיין. ס'קען נישט זיין העכער עשרים אמה, דאס איז וואס ס'שטייט דא. און אז די לחי דארף זיין לכל הפחות גבוה עשרה. דער רמב"ם זאגט דא אזוי, "גבוה עשרה לגבי לחי". ער זאגט למשל... ער זאגט דא אז די לחי דארף זיין הויך עשרה טפחים, און אז די קורה טאר נישט זיין העכער עשרים אמה. די קורה דארף מען קענען זען, די קורה זאל נישט זיין זייער הויך. ער זאגט נישט קלאר דאס, אז די פראבלעם... דער מגיד משנה טענה'ט טאקע אז דו ביסט גערעכט, אז למשל יותר מכו' שטערט נישט פאר די לחי, אבער ס'איז נישט קלאר אין רמב"ם, ווייל וואס דער רמב"ם שרייבט נישט קלאר אזוי ווייס איך נישט.

מ'שטעלט זיך זאגן, מ'זאגט אזוי, "איין פחות מעשרה לגבי לחי, ויש אומרים לגבי עשרים אמה לגבי קורה". אזוי טייטשט דער מגיד משנה מ'דארף טייטשן. ס'איז נישט... עשרים אמה איז ברייט איז יא אויף ביידע.

Speaker 2: בקיצור, איך ווייס, איך וויל וויסן ווי הויך זאל מען לייגן די קורה. ווייל ס'איז אויך נישט פסח המבוי, און גלייכצייטיג זאגט ער אויב ס'איז טאקע דא א פתח דארף מען נישט קיין קורה. נו, וואס איז דאס פתח בכלל? פתח מיינט די אריינגאנג, ווי מ'גייט אריין. דארטן וואו מ'לייגט די קורה. וואו לייגט מען די קורה? זאל מען נישט לייגן די קורה העכער פון עשרים אמה. ס'האט נישט צו טון מיט וואו דער פתח המבוי איז, ס'האט צו טון מיט וואו די קורה איז. די קורה וואס איך האב פריער געזאגט אז מ'דארף לייגן, וואו הויך לייגט מען עס? דאס איז די שאלה? ס'טאר נישט זיין העכער ווי עשרים. און די לחי וואס מ'לייגט זאל נישט זיין פחות מעשרה טפחים. אבער דער רמב"ם האט דאס נישט געשריבן פאר קריפעלט, ווייל דער רמב"ם האט דאס נישט געזאגט. דו האסט אריינגעלייגט אנדערע זאכן וואס ער זאגט. וואס ער האט יא געזאגט איז, א קורה איז א זאך וואס מ'לייגט העכער די פתח. א לחי...

Speaker 1: וואס הייסט פתח? ס'איז נישט דא קיין פתח. ער גייט דיר שוין זאגן אויב ס'איז דא א צורת הפתח. פתח המבוי מיינט דארטן וואו מ'גייט אריין אין די מבוי. ס'איז דא א פלאץ וואס איז אפן. דער אנפאנג פון דעם פלאץ וואס איז אפן רופט ער יעצט אן דער אנפאנג פון די מבוי, דער וועג וואו מ'גייט אריין אין די מבוי. נישט פתח דלת. פתח איז נישט טייטש דלת. סאו דער פתח המבוי איז דארטן וואו מ'גייט אריין אין די מבוי, דארטן וואו מ'לייגט די קורה. פרעגט ער, וואו זאל מען לייגן די קורה?

Speaker 2: ניין, ניין, ניין. די קורה זאל מען לייגן נישט יתירה על עשרים אמה.

Speaker 1: ניין, ער זאגט נישט דאס. א קורה איז א זאך וואס מ'לייגט "אן טאפ" פון די פתח.

Speaker 2: וואס מיינט פתח? ס'איז דא צוויי ווענט, ס'איז נישט דא קיין פתח. אויב איז דא א פתח, איז דאך דאס א צורת הפתח. א קורה לייגט מען נישט אינמיטן א וואנט, מ'לייגט עס "אן טאפ" פון די וואנט. מ'מוז עס "קאנעקטן" צו די וואנט אז ס'זאל ליגן ווי א ליגערדיגער, ערגעץ וואו העכער ווי מ'גייט אריין.

Speaker 1: ער וועט גלייך זאגן: אויב האט עס א צורת הפתח, אויב איז דא א טיר מיט א דעכל העכער דעם, איז עס א טיר, איז עס א צורת הפתח. אבער פתח המבוי מיינט א פלאץ וואס איז אפן. ס'איז דא צוויי ווענט ביי די צוויי זייטן, און ס'איז דא א גרויסע אפענע שטח וואס איז אפן ביז די הימל. צווישן די הימל און ערד לייגט מען א קורה. וואו? אונטער עשרים אמות. ס'איז נישט דא קיין פתח. פתח מיינט וואו מ'גייט אריין. איך מיין נישט פתח דאס וואס דו רופסט א טיר. דא רעדט מען נישט פון קיין טיר. טיר, דלת, טיר. צורת הפתח. דא איז נישט דא קיין צורת הפתח, ס'איז נישט דא גארנישט פון אויבן, ס'איז נאר דא צוויי כתלים. פתח המבוי איז די שטח אינמיטן פון די צוויי כתלים ביי די אנפאנג, יא?

רבינו, נעם ארויס פון דיין קאפ דעם משוגעת אז פתח איז טייטש צורת הפתח. פתח איז עקזעקטלי וואס אונז האבן געלערנט פריער, אזוי ווי ס'איז געשטאנען. יא? וואס איז א מבוי וואס האט א פלאץ וואס מ'גייט אריין און מ'גייט ארויס? דאס איז דער פתח המבוי. דארט וואו מען גייט אריין, יענע פלאץ זאל נישט זיין... יענע פלאץ איז וואס? זאל נישט זיין ווייניגער ווי צען אמות ארויס.

Speaker 2: וואס? וואס? די לופט? וועלכע זאך? ס'איז נישטא קיין זאך דארט, ס'איז נישטא קיין זאך פון אויבן. ס'איז דא צוויי ווענט. די צוויי ווענט קענען זיין ווי הויך זיי ווילן. די קורה זאל נישט זיין העכער ווי עשרים אמה, רייט? א מענטש זאגט, אויב די ווענט זענען זייער הויך, נעטשורעלי גייסטו לייגן די קורה אויף די ווענט. זאגט די רמב"ם, זאלסט נישט לייגן די קורה אויף די ווענט. די קורה דארף זיין אונטער צוואנציג אמות. אויב די גאנצע מבוי איז קלענער ווי צען טפחים למשל, קענסטו נישט לייגן דארט א קורה. אזוי זאגט די רמב"ם. אה, סארי, א לחי. אזוי זאגט ער. די עשרה טפחים זאגט ער וועגן די לחי, און די עשרים אמה זאגט ער וועגן די קורה.

Speaker 1: און ער זאגט דאס אויף צוויי פלעצער, און פון דעם איז אן אינטערעסאנטע ראיה אז ער האלט יא א פתח המבוי. ווייל ער זאגט נישט וואס דו וואלסט געוואלט ער זאל זאגן, ער זאגט עפעס יא. ווייל דאס איז וואס ער מיינט צו זאגן. וואס הייסט פתח המבוי? פתח המבוי איז ביז די הימל, און דאס איז נישט צורת הפתח. דאס איז ווערי סימפל. אויב ס'האט צורת הפתח, איז דאס די שטח צווישן די צוויי ווענט. פתח המבוי איז די שטח צווישן די צוויי ווענט וואו מ'וואקט אריין, ביים אנפאנג. דארט וואו ער גייט לייגן אדער די לחי אדער די קורה. דעטס אלל, ס'איז ווערי סימפל. ס'איז נישט קיין חילוק אויף די הלכה, ס'איז סתם ברוגז אויף די רמב"ם אז דו האלטסט אז ער האט עס געשריבן ראנג, און איך האלט אז ער האט עס געשריבן גוט.

צורת הפתח מבטל די שיעורים

Speaker 1: אמנם, ווען זאגן אונז דאס, וואס? אז ס'מוז זיין ווייניגער ווי צוואנציג אמה? יא? לאמיר זאגן, שלא עלתה צורת הפתח. אז די צורה האט נישט געהאט צורת הפתח, מ'האט א צורה אן קיין צורת הפתח. אבל עלתה צורת הפתח, אפילו היתה גבוהה מאה אמה ורחבה מאה אמה, די רמב"ם זאגט, אויב ס'האט א צורת הפתח, איז נישטא קיין איינע פון די שיעורים. נישט די שיעור אין די הויך וואס איז צו הויך, נישט די שיעור אין די הויך וואס איז צו נידעריג, נישט די שיעור פון די ברייט וואס איז צו ברייט. אדרבה, ס'איז א ראיה פון דעם אז מ'דארף נישט קיין לחי און קורה אויך נישט, ווייל ס'האט א צורת הפתח וואס איז מקיל נישט קיין לחי און קורה. און מיר האבן שוין גערעדט וועגן רוחב מה אמרינן, יא, ער האט געזאגט אז ס'דארף זיין רחבו עד עשר אמות, אויב ס'האט צורת הפתח קען עס זיין ברייטער ווי ברייט דו ווילסט.

Speaker 2: אה, אבער רחבו עד עשר אמות, די אריינגאנג צום מבוי דארף זיין ביז עשר אמות, אדער דאס איז וויכטיג, דאס איז נוגע אויסער די לחי און די קורה. רחבו עד עשר אמות, די שטח צווישן די צוויי ווענט זאל זיין ביז עשר אמות. דאס איז אפילו דו האסט א קורה און א פתח המבוי.

Speaker 1: אה, ס'איז נישט דא, ורחבו דו, ורחבו עד עשר אמות, דאס איז וואס די קורה און די פתח המבוי גייט ארויף, אבער רחבו עד עשר אמות, ווי ברייט ס'דארף זיין צווישן די צוויי ווענט, ווייל אן די צוויי ווענט איז נישט דא גארנישט, ווייל ער האט דאך משום אילן וצורת הפתח, ווי ברייט מעג זיין צווישן די צוויי ווענט, עד עשר אמות, זאגט ער. און אז די קורה קומט אויס אז די קורה דארף זיין נישט העכער עשרים אמה.

דיסקוסיע: פארוואס איז א קורה נישט א צורת הפתח?

Speaker 2: אבער ס'איז אינטערעסאנט, ווייל זיי זאגן שוין אז די קורה איז א צורת הפתח, יא? אויב האלט מען אז די קורה איז א צורת הפתח, פארוואס זאל עס נישט קענען זיין מה אמרינן?

Speaker 1: א קורה איז נישט קיין צורת הפתח, ס'איז נישט קאנעקטעד צו גארנישט ארום. א קורה איז נאר א זאך וואס ליגט פון אויבן, ס'האט נישט קיין מזוזות פון די זייט, קיין לחי פון די זייט.

קורה למעלה מעשרים אמה – קיור וציור

Speaker 1: רבי חיים, ער מאכט א וועג וויאזוי מ'קען מאכן העכער פון צוואנציג אמות. יא? אויב די קורה האט קורתא דאית בה קיור וציור, ס'האט א פיקטשער דערויף, עד שיעקב מסתכל בה, מ'קוקט עס ווייל ס'איז א דיזיין, יא, אפילו למעלה מעשרים אמה יא כשירה די קורה.

די רמ"א זאגט פארוואס. די רמ"א מסביר, די סיבה פארוואס ס'איז א פראבלעם איז ווייל מ'זעט עס נישט, א קורה משום היכר עשויה. די קורה האבן מיר שוין, האט ער שוין פריער אונז געזאגט אז די קורה איז משום היכר. און מ'זאל עס זען, און די פראבלעם פון אז ס'ליגט העכער למעלה מעשרים אמה איז ווייל ס'איז אין די קערעס, ס'איז נישט ניכר. אבער ווען מ'האט עס מיט ציור וקיור אויף דעם העלפט, אזוי ווייט אז ס'האט א ציור וקיור, ס'האט א דיזיין, און ס'איז מסתכלים בה, מ'קוקט מען יא אויף דעם, ממילא איז נישט שייך קיין היכר, איז יא דא א היכר.

ווי מ'רעכנט די עשרים אמה

Speaker 1: גוט. וויאזוי פונקטליך רעכנט מען די עשרים אמה וואס די קורה טאר נישט זיין העכער? מבוי שגובהו מן הארץ עד קרקעית קורה עשרים אמה, דער אונטערשטער פארט פון די קורה איז within די עשרים אמה. אבער אפילו אויב די קורה איז זייער א הויכע קורה, למעלה מעשרים, ס'איז העכער למעלה מעשרים, אבער די אנהייב דערפון איז אין עשרים, איז כשר. מאכט סענס, אזויווי געזאגט, ווייל די עיקר איז דאך די היכר, און אין עשרים אמה זעט מען נאך, "שולטת בו עין" ווי אזוי די גמרא רופט עס, די אויג זעט נאך. סאו זעט די אויג די אנפאנג פון די קורה.

הלכות מבוי – דיני קורה גבוהה, פרצות, ושבילין

הלכה: מבוי שגבהו למעלה מעשרים אמה – דין עיווי קורה

אבער "מבוי שגבהו למעלה מעשרים אמה ימעט", אבער "היה בו עיווי קורה, אפילו טפח", דאס הייסט אז די קורה איז נישט גראד, נאר ס'איז אזוי ווי א "V", "גבהו מן הארץ עד קרקעית קורה עשרים אמה", די אונטערשטע פארט פון די קורה איז "within" די עשרים אמה, אבער "עוביה של קורה" - ס'איז זייער א הויכע קורה, "למעלה מעשרים", ס'איז העכער למעלה מעשרים, אבער די אנהייב דערפון איז אין עשרים, איז כשר.

מאכט סענס, אזוי ווי ער האט געזאגט, ווייל די עיקר איז דאך די היכר, און אין עשרים אמה זעט מען נאך, "שולטת בו העין", ווי די גמרא זאגט, די אויג זעט נאך, סאו ער זעט די אויג די אנפאנג פון די קורה.

דיון: שיעור קורה בגובה

Speaker 1: רייט, אבער דאס האט צו טון מיט דעם אז די קורה האט נישט קיין געוויסע שיעור, יא? ס'איז נישטא קיין געוויסע שיעור וואס דארף צו זיין די גרויסקייט פון א שיעור "within" צוואנציג, נאר אפילו ס'האט נישט קיין שיעור, איז עס למעשה גענוג. וואס דארף זיין ברייט, אבער דאס איז נישט די פראבלעם, ס'איז בגובה.

Speaker 2: רייט, בגובה האט עס נישט קיין שיעור די ברייט, די גרויסקייט, ממילא אפילו א טראפ דערפון איז אין די עשרים איז שוין גענוג.

Speaker 1: "רחב ארבעה טפחים", ביי יא, ביי דעם איז נישט קיין פראבלעם, די רוחב.

דיון: ימעט – מאכן קלענער

Speaker 1: יעצט וויאזוי מאכט מען קלענער? דאס הייסט, לאמיר זאגן ס'איז א מבוי וואס איז געווען מער ווי צוואנציג אמה, און ער האט נישט קיין כח צו לייגן א קורה פון אויבן, ער וויל לייגן א קורה פון אונטן. גייט פשוט די מבוי גיין ווייניגער הויך, יא? און וואס טוט ער? ער קען אזוי טון, "גבהו מן הארץ עד קרקעית קורה", די קורה וואס ליגט העכער די אריינגאנג איז העכער פון עשרים, וואס וויל ער טון? ער וויל צולייגן צו דעם נאך א שטיקל האלץ, וואס די האלץ וועט זיין נידריגער, און ס'זאל זיין נאך אין די תוך עשרים.

זאגט ער, אבער די שטיקל קורה... ניין, ער וויל מאכן הויעך אויף די פלאר, אזוי מיין איך.

Speaker 2: ניין, ס'מיינט ער וויל נוצן די טריק פון "עיווי הקורה", יא? ער האט זיך דערזען אז ער האט געלייגט די קורה העכער עשרים, וויל ער צולייגן נאך א שטיקל האלץ, אז א חלק פון דעם זאל יא אריינגיין אין די עשרים.

זאגט ער, אבער די חלק דארף זיין ברייט א טפח, ס'איז נישט גענוג אז ער לייגט צו אויף איין פלאץ אז ס'איז אין די עשרים. דאס איז פשוט, ווייל יעדע קורה דארף זיין ברייט א טפח, כדי דו ווילסט טענה'ן אז ס'איז...

Speaker 1: ניין, וואס מ'קען זאגן אז איינמאל וואלט מען געקענט רעכענען אפילו א משהו דערפון, עס טאטשט א שטיקל דערפון, ערגעץ וואו, איז אין די עשרים זעט מען עס, זעט עס שוין די אויג.

Speaker 2: זאגט ער ניין, עס דארף זיין די ברייט פון א שיעור קורה וואס זאל זיין אין די עשרים אמה.

מחלוקת המפרשים: קורה למעלה או למטה

אכן, די אנדערע מפרשים האבן געלערנט אז עס מיינט די קורה אויף די פלאר. קורה אויף די פלאר, און דא א לחי. וואס הייסט קורה אויף די פלאר? נישט א לחי, א קורה. ער וויל מאכן די פלאר העכער. אנשטאט פון מאכן די דאך נידריגער, מאכט ער די פלאר העכער. אבער דעמאלטס איז דער זעלבער דין, עס דארף זיין א טפח.

אזוי זאגט דער הייליגער... אה, ס'איז דא מחלוקת אין דעם. דער מגן אברהם ברענגט א מחלוקת, טייטש אין די גמרא, טייטש אין די רי"ף, די הלכה, וואס איז די טייטש. אבער לכאורה ביידע ארבעטן. ס'איז א שאלה נאר וואס איז די טייטש.

הלכה: חוקק בו – מבוי שאינו גבוה עשרה

ס'וועט ציען נידריגער. יא. איז חוקק בו משך ארבע אמות על ארבע אמות, ומעמיק כדי להשלימו לעשרה, אסור.

זאגט ער, וואס איז די עצה? אנשטאט פון בויען פון אויבן, בויט ער פון אונטן. דא זיכער בויט ער פון אונטן, ער גראבט אריין א גרוב. אבער דעמאלטס דארף ער גראבן מער, נישט נאר א טפח, ער דארף גראבן פיר ד' ד' ד' אמות, און ס'דארף זיין צען... ניין, ומעמיק כדי להשלימו לעשרה, אסור. רייט, רייט.

הלכה: נפרץ בו פרצה מצדו כלפי ראשו

יא. אקעי. וואס איז טאמער... יא. נפרץ בו פרצה מצדו כלפי ראשו. דאס הייסט, וואו איז געווארן די פרצה? אין די לחי? אדער אין די קורה? דער מבוי איז שוין נפרץ, אבער וואס איז נפרץ געווארן? וואו מיינט עס? וואס מיינט עס נפרץ געווארן? מצדו כלפי ראשו. איך מיין אז עס מיינט אזוי ווי אין די לחי, אדער עפעס אזא זאך.

Speaker 2: אין די לחי? נפרץ... יא. אפשר סתם אזוי אין די מבוי, אין די וואנט? סתם א וואנט פונעם מבוי?

Speaker 1: דאס איז סתם הלכות פרצה. מיר האבן געלערנט שוין פריער וועגן מחיצות, וואס איז דא אנדערש?

פירוש: ראשו – פתח המבוי

אזוי ס'איז אונטערסאנט. אה, אם נשאר עומד בראשו פס רחב ארבעה טפחים, מותר. ווי אונזערע מסתמא, אבער די ווארט קלאפי ראשו. ראשו פון וואס? ראש מיינט וואס?

Speaker 2: אה, ער טייטשט אז ראש מיינט אזוי ווי די קאפ. ראשו, די אויבערשטע פון די מבוי?

Speaker 1: יא, די פתח המבוי הייסט די קאפ פון די מבוי, ווי מ'גייט אריין. ס'איז נאנט צו דעם. ווי לאנג ס'איז דא... אה, סאו די פראבלעם איז אזוי, ער פליקט א וואנט, רייט? סאו אויב ס'איז דא פיר טפחים געבליבן ביי די ענד פון די וואנט, הייסט עס דאך אלס ווי א מבוי וואס האט ווענט. רייט. אזוי לאנג ווי ס'איז נישט קיין פרצה מער פון עשר, וואס דעמאלטס האבן מיר געלערנט אז ס'איז מבטל די מחיצה.

ואם לא נשתייר בה פס ארבעה, ס'איז נישט געבליבן קיין פס פון פיר טפחים, ס'איז נישט געבליבן א חשוב'ע שטיקל פון א וואנט, דעמאלטס הייסט עס שוין מער נישט קיין וואנט. אלא אם כן היתה הפרצה פחות משלושה, אויב די פרצה איז ווייניגער פון דריי טפחים, דעמאלטס אפילו אויב די אנדערע זייט פון די וואנט איז געבליבן ווייניגער ווי א פס רוחב ארבעה, איז כשר, ווייל כל פחות משלושה כלבוד דמי, מ'קוקט בכלל נישט ווי די וואנט איז צעבראכן. אבער אויב ס'איז צעבראכן מער ווי שלושה, דארף זיין לכל הפחות א פס רוחב ארבעה אז ס'זאל נאך הייסן א וואנט.

הלכה: נפרץ המבוי במלואו לחצר

אקעי, נפרץ המבוי במלואו לחצר. וואס טוט זיך? לעבן די מבוי איז דא א חצר. מיר האבן פריער געלערנט וואס איז די חילוק צווישן א מבוי און א חצר. סאו לעבן די מבוי איז דא א חצר, און ס'האט זיך געעפנט די טיר צווישן די צוויי. און נאכדעם, ונפרץ החצר כנגדו לרשות הרבים. דאס אליין וואלט נאך נישט געווען קיין פראבלעם, ווייל די מבוי איז א רשות היחיד, אדער לכל הפחות א כרמלית וואס די חכמים לאזן טראגן דערין ווען ס'איז דא אונזערע פליגל אין די רמים, און די חצר איז אויך א רשות היחיד, וואלט נישט געווען קיין פראבלעם. אבער די אנדערע זייט פון די חצר איז נפרץ החצר כנגדו לרשות הרבים.

איז ביז יעצט האט עס נישט אויסגעקוקט ווי א מבוי מפולש, ביז יעצט האט עס אויסגעקוקט ווי א מבוי וואס איז פארמאכט, ווייל ס'איז אפן נאר צו א חצר. אבער הואיל ויעצט האט זיך די חצר געעפנט צו רשות הרבים, ווערט די גאנצע חצר באקומט א דין עפעס אזא אפן צו רשות הרבים, באקומט די מבוי אויך א דין אז ס'איז א מבוי מפולש. ממילא איז דאס אסור, אזויווי א מבוי מפולש, די מבוי דארף מען עפעס א דלת או לחי וקורה, ס'טאר נישט זיין אפן.

אבער אויב די חצר איז מתוקן חצר האט יא אזא מין זאך, פארוואס? "חצר של רבים בוקעין בה, נכנסין בזו ויוצאין בזו, הרי היא רשות היחיד גמורה". א חצר האט א דין אז אפילו עס איז אינגאנצן אפן, עס איז מפולש, מ'גייט עס אדורך פון איין זייט ביז די אנדערע, הייסט עס נאך אלץ א רשות היחיד. א רשות היחיד דארף נישט קיין... די דין פון מ'דארף נאך א לחי וקורה איז נאר ביי א מבוי, אבער ביי א רשות היחיד נישט. א רשות היחיד אפילו עס איז מפולש איז עס אפן.

דיון: חילוק בין מבוי לחצר לגבי מפולש

Speaker 2: האט עס פיר ווענט. א חצר האט פיר ווענט, עס האט א טיר. דאס איז די ווארט.

Speaker 1: ניין, אבער אפשר ווייל אין רשות היחיד איז נאר דא איין חצר מיט איין הויז, ווייל עס איז obviously באלאנגט עס פאר איין מענטש, עס איז איין מענטש'ס. די רשות היחיד איז נאר אויב ס'האט שטארק א וואנט פון אלע זייטן, דאס איז די ווארט? יעדער רשות היחיד.

אבער די רשות היחיד איז דאך אויך מפולש, ווייל עס איז אפן צו די מבוי און עס איז אפן צו די רשות הרבים. יעדער רשות היחיד, מיין רשות היחיד איז אויך מפולש, עס האט א טיר אויף די זייט און א טיר אויף יענע זייט. איי, לאמיר זאגן אז די גאנצע עולם גייט אדורך, שטערט נישט.

Speaker 2: א מבוי איז דאך נישט קיין געהעריגע מחיצות. א מבוי האט נישט קיין געהעריגע מחיצות. א מבוי איז דאך בעצם א רשות הרבים ווייל ס'איז דא דארט מערערע חצרות און בתים. איין רשות הרבים וואקט אדורך. דארט האט מען ווענט. משא"כ א חצר, אפילו מ'וואקט אדורך, האט ווענט.

Speaker 1: הייב אן פון די ווענט, דו הייבסט אן אלעמאל בעקווארדס. קודם כל, א חצר האט ווענט.

Speaker 2: אבער מ'רעדט דא פון א חצר וואס איז מפולש, יא? ווייל עס איז אפן צו די מבוי און עס איז אפן צו די רשות הרבים.

Speaker 1: דאס מיינט אז עס האט א טיר. עס מיינט נישט אז ס'איז נישט דא קיין וואנט בכלל אויף די אנדערע זייט. נישט נפרץ החצר במלואו. אויב ס'איז נפרץ החצר במלואו איז עס אויך א חצר? אזוי מיינט ער?

Speaker 2: איך מיין אז ער מיינט נפרץ, ס'איז געווארן א טיר.

Speaker 1: די שאלה איז, די מבוי ווערט מפולש, ווייל א מפולש האט נישט צוטון צו ס'איז א גאנצע וואנט אדער נישט א גאנצע. אפילו א טיר קען הייסן מפולש, ס'איז דאך מפורש ביי דיר אין אנדערע פלעצער. אבער די חצר שטערט נישט, א חצר איז נישט קיין מבוי, א חצר איז א חצר.

Speaker 2: דאס וואלט איך געמיינט. ס'איז נישטא ביי א חצר אזא דין "חצר מפולש" זאל דארפן האבן מחיצות. רייט.

Speaker 1: אה, דאס איז עס. מבוי מפולש דארף מחיצות. פארוואס? טאקע ווייל די עולם דרייט זיך דארט. ווייל מבוי איז דאך עפעס א שטיקל רשות הרבים, ווייל ס'איז דאך אפן צו מערערע הייזער, און ס'איז דאך דא אלע תושבים אליין איז א שטיקל רשות הרבים. אבער א חצר, די רשות הרבים איז נאר דאס וואס מ'גייט עס אדורך, און דאס וואס מ'גייט עס אדורך באדייט נאך נישט.

הלכה: מבוי שיש לו שבילין מפולשין לרשות הרבים

אקעי. נעקסטע הלכה. א מבוי וואס האט פארשידענע גאסן אריין אין רשות הרבים, נישט נאר איינס, יא, נאר... מבוי שיש לו שבילין מצד זה ושבילין מצד אחר, שהן מפולשין לרשות הרבים, ס'איז אפן צו נאך געוועגן וואס טראגן צו רשות הרבים. אפילו שאין מכוונין זה כנגד זה, אפילו ס'איז נישט ממש מפולש ביז די רשות הרבים, ווייל די שביל אליין דארף מען נאך גיין אזוי ווי עקום, ענליך צו עקום, יא. אז די שבילין זענען עקום. הרי כל אחד מהן מבוי מפולש, יעדער פון די שבילין מאכט עס פאר אן עקסטערע מבוי מפולש. דארף מען יעצט לייגן א לחי וקורה איבעראל וואו ס'איז אפן צו די שביל וואס טראגט צו רשות הרבים.

וכיצד מכשירין? ס'איז וואס ער זאגט דא איז, אז איך קוק נישט נאר די מעין מבוי. לאמיר זאגן, די מבוי האט אזוי ווי א הויפט מיטן פון די מבוי, און ס'איז נאך דא וועגן ארויס. נאר די מבוי דארף מען קוקן אויף יעדער פלאץ וואו ס'איז אפן צו רשות הרבים דארף מען עס עקסטער באטראכטן. וכיצד מכשירין? עושה צורת הפתח לכל לחי ולחי מן השבילין שבצד אחד. א לחי וקורה האט נישט געהאלפן, ווייל ס'הייסט יעדער איינס וואס איז אפן צו די שביל איז דאך אויך אפן צו די מעין גאס פון די מבוי, און מ'דארף... ס'הייסט ס'איז א מבוי מפולש, און מ'דארף יעדער איינס א צורת הפתח, נישט קיין לחי וקורה. ס'איז יעדער איינס דארף א צורת הפתח אויף איין זייט, און א לחי וקורה אויף די אנדערע זייט, כביכול. אזוי אז אויף איין זייט זאל עס ווערן אזוי ווי א מבוי סתום.

און ממילא נעמט ער, ער מאכט ער א צורת הפתח אויף יעדער שביל אויף איין זייט, זעלבסט אויף די גרויסע פתח. פארוואס אויף די גרויסע פתח דארף מען מאכן א צורת הפתח ווייס איך נישט. ועושה לכל השבילין שבצד השני לחי וקורה. פארוואס אויב די גרויסע פתח איז א שביל, פארוואס דארט טאר ער אויך מאכן א ביעור חמץ א פסח, דאס ווייס איך נישט. פארשטייסט מיין שאלה?

Speaker 2: פאר סאם ריזען, עפעס ווייל יענע, כולי די אלע קליינע דרכים מאכן די גרויסע אויך פאר א מאל ווי מ'פילט.

הלכות מבוי — מבוי בצורת משולש, מבוי רחבה עשרים אמה, דיני לחי וקורה

מבוי שצדו אחד ארוך וצדו אחד קצר

Speaker 1: זעלבסט אויף די גרויסע פתח. פארוואס די גרויסע פתח דארף ער מאכן א צורת הפתח ווייס איך נישט. פארוואס איז דא די קולא "שנים שביטלו צד השלישי להם כקורה"? פארוואס אויב די גרויסע פתח איז אן אסור, פארוואס דארף ער אויך מאכן א צורת הפתח? דאס ווייס איך נישט. פארשטייסט מיין שאלה?

Speaker 2: אה, פאר סאם ריזען, עפעס ווייל יענע, כולי די אלע קליינע דרכים מאכן די גרויסע אויך פאר א מבוי מפולש, ס'האט נאר זייער אסאך ארויסגעגאנגען כולי. ממילא, נאר, נישט קלאר. אזוי זעט עפעס אויס.

Speaker 1: אקעי. וואס טוט זיך מיט א סארט טרייענגל די מבוי? איין זייט איז ברייטער? ארוך מיינט ברייט?

Speaker 2: יא, לכאורה. צדו אחד ארוך וצדו אחד קצר?

Speaker 1: ניין, נישט ברייט.

Speaker 2: אה, פון איין זייט קומט ארויס א וואנט, די וואנט איז לענגער. איין זייט איז דא א לענגערע וואנט, און איין זייט איז דא א קורצערע וואנט. ס'איז נישט קיין באלאנסד, נישט קיין קלארע מבוי. מניחה כנגד הקצר. דארטן ביי די קצר, דארטן וואו ס'הייבט זיך אן די צוויי ווענט. אזוי זעט אויס אויף די פיקטשער.

Speaker 1: אזוי, ווייל פארדעם איז דאך נישט קיין מבוי. איז דאס בעסיקלי די ריזען, רייט? ס'איז דאס קען נישט מתיר זיין פארדעם, נאר ווען דו בויסט עפעס א וואנט, אבער נאר דא האסטו דריי ווענט, בעסיקלי. וואס קענסטו נישט מאכן קרומים אפשר? איך זאג אזוי, איינגעזעצט אויף דיאגאנאל.

Speaker 2: אה, ער זאגט אז מ'קען נישט. באלכסון קען מען נישט. באלכסון וועט נישט העלפן?

Speaker 1: נישט קלאר. ווייל מ'דארף זען צוויי ווענט פון די צוויי זייטן. אזוי סאונדט עס. אזוי סאונדט עס.

Speaker 2: יא. צורת הפתח קען מען מאכן, אבער א קורה קען מען נישט. אזוי ברענגט ער פון די משנה ברורה.

העמיד לחי בחצי המבוי

Speaker 1: העמיד לחי בחצי המבוי, ער האט געלייגט די לחי נישט ביי די טיר, נאר אינמיטן די מבוי. איז בחצי המבוי הפנימי, שלפנים מן הלחי, מותר לטלטל בו, כאילו דארט ענדיגט זיך די מבוי. וחצי החיצון, שחוץ מן הלחי, אסור. מאכט סענס.

מבוי שהיא רחבה עשרים אמה — עצה ראשונה: פס באמצע

Speaker 1: זאגט ער, מבוי שהיא רחבה עשרים אמה, און מיר האבן פריער געשמועסט אז ס'איז נישט קיין טיר, אדער אפילו ס'איז א טיר איז עס אויף פסח, דא רעדט מען אן. עושה פס גבוה עשרה טפחים במשך ארבע אמות, מאכט מען א פס, א שטיקל ליין, א שטיקל מחיצה בקיצור, גבוה עשרה טפחים במשך ארבע אמות, פון די שיעור משך המבוי, ומעמידו באמצע.

דאס הייסט, מ'מאכט א מחיצה אויף ארבע אמות, וואס ארבע אמות איז די מינימום שיעור פון א מבוי, און ומעמידו באמצע, ונמצא כשתי מבואות. אה, אונז דארפן יעצט מאכן א נייע וואנט פון צען אמות, צען אמות איז וואס מ'קען יא. וויאזוי צוטיילט מען דאס? דארף מען בויען דא א וואנט און מאכן די צוואנציג אמות זאל ווערן צוויי ווענט פון צען אמות. אבער מ'דארף נישט בויען א גאנצע וואנט, נאר ס'איז גענוג מ'מאכט א ווענטעלע וואס איז גבוה עשרה טפחים במשך ארבע אמות, אפילו ס'לויפט נישט אויף די גאנצע מבוי, אבער ס'מאכט עס ווי, א יוצא ונכנס ביי די אריינגאנג, און ווי מ'זעט א וואנט, מאכט עס כאילו די מבוי איז צוטיילט און ס'איז צוויי מבואות פון צען, און יעדע איינס פון זיי קען מען טראגן. ונמצא כשתי מבואות, שכל אחת מהן פחות מעשרים אמות, ומותר לטלטל.

עצה שניה: שתי פסין מן הצדדים

Speaker 1: אדער איז דא אן אנדערע עצה. או, מאכט ער שתי אמות מכאן, דא האסטו די פיקטשער פון די נעקסטע. אדער די אנדערע עצה איז מ'זאל נעמען א פס וואס איז שלוש אמות אין די ברייט, יא, די פס איז אין די ברייט שלוש אמות, און מ'לייגט עס צוויי אמות אוועק פון די פתח, די רעכטע זייט און די לינקע זייט. אה, צוויי פסין לייגט מען.

ריחקה שתי אמות מכותל המבוי, ופס שלוש אמות, איז די פס צעטיילט עס. מ'קוקט יעצט נאר אויף די שטח פון נאך די פסין, און די שטח נאך די פסין איז דאך נאר צען אמות, ווייל מ'האט אראפגענומען פינף פון יעדע זייט דורך דריי און צוויי.

דיסקוסיע: עומד מרובה על הפרוץ

Speaker 2: איי, דארט זע איך דא א לאך.

Speaker 1: תירוץ איז, עומד מרובה על הפרוץ. וואלט איך געזאגט אז ס'איז דא די מהר"י אין קסתים, פארוואס זאל איך זאגן עומד מרובה על הפרוץ?

Speaker 2: אה, זייער גוט, פארדעם האט מען געדארפט דריי קעגן צוויי, ווייל די דריי איז גרעסער ווי די צוויי, ס'איז מרובה, און צוזאמען ווערן זיי פינף, און יא, זייער גוט.

Speaker 1: עומד מרובה על הפרוץ, קוקט מען אן ווי די גאנצע זאך איז עומד, און מ'קוקט נישט ספעציפיש אויף די פרוץ חלק. כאילו ס'איז א וואנט, א וואנט האט א לאך, א וואנט מעג האבן א לאך. זייער גוט.

לחי הבולט מדופן המבוי / לחי העומד מאליו

Speaker 1: לחי הבולט מדופן המבוי, מ'האט געשמועסט וועגן א לחי, זאגט יעצט דער רמב"ם אז די לחי מוז נישט זיין אן עקסטרע האלץ וואס מ'לייגט, נאר אויב די וואנט אליין האט א שטיקל וואס האט א לחי, וואס ס'שטעקט זיך ארויס ביי די זייט פון די וואנט אן עקסטרע לחי, איז עס אויך כשר. ס'דארף נישט זיין געמאכט לשם לחי, זאגט ער. יא?

איך מיין אז דאס איז די נעקסטע הלכה, ס'שטייט עומד מאליו. איך מיין אז דא בולט מיינט אז ס'גייט די ראנג וועי, געווענליך א לחי גייט אריין.

Speaker 2: נישט מסכים?

Speaker 1: נישט קלאר. רש"י זאגט יא אזוי. איך האב געמיינט אז ס'מיינט אז א לחי געווענליך גייט אריין אין די פתח, דא שטעקט זיך עס עפעס ארויס צו די אוטסייד. ס'איז בולט מדופן המבוי, דאס הייסט די דופן איז אביסל לענגער. אפשר מיינט עס נישט דאס. נאכדעם שטייט ווייטער לחי עומד מאליו, איך מיין אז ס'איז אז ס'איז סתם א לחי, ס'איז געלעגן דארט א לחי, ס'איז נישט געלייגט לכבוד העירוב, לכבוד די תיקון המבוי.

Speaker 2: ניין, סתם ביידע איז די זעלבע זאך, ס'איז נאר א... אם סמכו עליו קודם השבת. ביידע רעדט די זעלבע זאך, ס'איז נאר צוויי אופנים. אמאל רעדט ער וועגן איינער גייט אראפלייגן א שטעקן, אדער ווערסוס ווען די מבוי אליין איז געבויט אז ס'שטעקט זיך עפעס אריין. די ביידע זאכן איז גענוג, ווייל ס'איז א סימן. ביידע איז גענוג פאר א סימן פאר א לחי, ס'איז ווי אז מ'זאל דא עפעס עפענען. און אומצא מחמת דעם וואס מ'האט געטראכט אז דאס איז די לחי, איז כשר.

דיסקוסיע: חילוק בין לחי לקורה

Speaker 1: אויף לחי העלפט עס אויף קורה וואס מ'האט פריער נישט געהאלטן, ווייל ס'איז נישט קיין עכטע היכר, ווייל ס'איז דאך נאר א בולט, מ'דארף נישט א מבוי.

Speaker 2: אבער לחי איז דאך נישט מיט דעם היכר, נאר ס'איז מיט דעם אז ס'איז דא עפעס א שינוי אין די וואנט ווען מ'גייט אריין.

Speaker 1: אבער אז ס'איז א לחי, דאס איז דער פארמאל. ס'איז נישט, ס'איז ווייניגער בולט, איי דאנאו.

לחי שנראה מבפנים ולא מבחוץ (אדער פארקערט)

Speaker 1: אקעי. ולחי, דאס איז א נייע הלכה. ולחי שנראה מבפנים לחי, ווען מ'שטייט אינעווייניג אין די מבוי זעט מען א לחי, אבל מבחוץ אינו נראה לחי, ווען מ'קוקט אריין פון רשות הרבים זעט מען נישט קיין לחי, ווייל מ'זעט עס ווי עפעס א המשך פון די וואנט, און מ'זעט נישט אז ס'שטעקט זיך ארויס.

Speaker 2: ניין, ווייל פון אינעווייניג זעט מען... יא, דא דארף מען לייגן די פיקטשער אז מ'זאל קענען זען וואס מ'מיינט. איך פארשטיי נישט פון די פיקטשער.

Speaker 1: אפשר מיינט עס אז ס'איז נישט געבויט, ס'איז געבויט זייער ענליך צו די וואנט, און מ'זעט נישט עפעס די חילוק. עניוועי, ס'איז אויך כשר.

אדער פארקערט, שנראה מבחוץ, מבפנים אינו נראה אלא כשיעור קליען לחי, הרי זה נדון משום לחי. ער האט א בעסערע פיקטשער, דער אנדערער מענטש. נראה מבפנים לחי ומבחוץ אינו נראה לחי.

Speaker 2: אה, בקיצור, ס'שטעקט זיך אריין. ווייל ער באמערקט נישט פון רשות הרבים.

לחי למטה משלושה טפחים / פלוג מן הכותל שלושה

Speaker 1: אקעי. נאך א הלכה. לחי שיהיה מונח למטה משלושה טפחים. ס'איז ווייניגער ווי לבוד, העכער צו די ערד. ער ליגט נישט אויף די ערד, נאר וואס ער הענגט, לאמיר זאגן, אדער וואס. או שהיה פלוג מן הכותל שלושה, דאס איז מער ווי דריי טפחים אוועק פון די וואנט, און דריי טפחים איז נאך לבוד, אבער ס'איז מער ווי דריי טפחים אוועק פון די וואנט, לא יועיל כלום, ווייל ס'דארף זיין א חלק, ס'דארף זיין לעבדיגערהייט, ס'דארף זיין א חלק פון די טיר. אבל אם היה פחות משלושה טפחים, אויב איז עס נאנט צו די כותל דריי טפחים, הרי זה כשר, שכל פחות משלושה כלבוד. כלבוד. לבוד, וואס הייסט דאס? אונז זאגן אונז זאגן ס'איז לבוד. דער רמב"ם זאגט כלבוד. לבוד איז עפעס א ווארט. לבוד מיינט עפעס וואס איז מחבר.

לחי שהיה רחב ארבעה

Speaker 1: לחי שהיה רחב ארבעה, א לחי וואס איז ברייט. בין שהיה רחב פחות מחצי רוחב המבוי, אפילו שהיה רחב כחצי רוחב המבוי, כשר ונדמה שהוא מלחי. מ'זאגט נישט אז דעמאלטס ווערט עס עפעס אן אנדערע דין, ס'איז א וואנט. מ'זעט אז ס'איז דא א מין... ס'ווערט עס גרעסער און בעסער. אבל אם היה יתר על חצי רוחב המבוי, איז עס שוין נישט קיין לחי, ס'איז עומד מרובה על הפרוץ. ס'איז א נייע הלכה. א נייע הלכה. דעמאלטס ווערט עס ממש א וואנט. האט עס די דינים פון א וואנט. ס'איז זיכער א לחי סתום. א מבוי סתום ווערט עס.

Speaker 2: איי, דאס איז דאך בעסער, לכאורה.

Speaker 1: נישט נאר סתום, ס'ווערט א מבוי סתום פון פיר זייטן, איך מיין צו זאגן. ס'איז דאך פשוט אז ס'איז גוט.

אקעי. הלכות קורה אביסל. יא. דער רמב"ם מוז עפעס מיינען. וואס איז נוגע להלכה?

Speaker 2: וואס?

Speaker 1: אויב ס'איז... ונדמה שהוא עומד מרובה על הפרוץ. וואס וויל ער זאגן?

Speaker 2: איך ווייס נישט.

Speaker 1: אקעי. סתם ארויסגעברענגט אז ס'איז א גוזא חומרא אדער וואס. שוין.

קורה שפירס עליה מחצלת

Speaker 1: קורה שפירס עליה מחצלת. מ'האט געלייגט א קורה, אבער אינמיטן האט מען געטראכט, אה, מ'קען דאך אויפהענגען אויף דעם זאכן. מ'האט אויפגעהאנגען אויף דעם א מחצלת. הרי ביטל אותה מבטלה מן הקורה, שהרי אינה ניכרת. מ'זעט נישט אז דא איז א קורה, ס'איז באדעקט. מ'מיינט אז ס'איז עפעס א פלאץ וואו מ'קען דארטן הענגען זאכן. לפיכך, אם המחצלת מסולקת ממנה שלושה טפחים או יותר, איינער מבחוץ, דאס הייסט, האט ער ציינע טראכטן, אבער די מחצלת קען דאך האבן א דין מחיצה. דאס איז ווען געווען גוט אויב ס'הענגט ממש, ס'קומט אן ביז די ערד, ווערט עס א מחיצה. אבער אויב ס'איז מסולקת מן הארץ שלשה טפחים ויותר, איז נישטא דא לבוד, איז נישטא קיין מחיצה. האסטו נישט א קורה און נישט א מחיצה.

Speaker 2: יא? נאר שתי יסודות וואס שטייען כסל מבוי מבחוץ.

דיני קורה למבוי ופסי ביראות

קורה מבחוץ — קורה וואס ליגט אויף יסודות חוץ לכתלי המבוי

ס'דאכט זיך אז ס'איז א מחיצה, אבער די מחיצות קענען בכלל נישט זיין קיין מחיצה. דאס איז אבער געווען גוט אויב ס'הענגט ממש ביז ס'קומט אן ביז די ערד, ווערט עס א מחיצה. אבער אויב איז עס מסולקת מן הארץ שלשה טפחים ויותר, און ס'איז נישט דא לבוד, איז עס נישט קיין מחיצה. האסטו נישט קיין קורה און נישט קיין מחיצה.

יא? נו, האסטו שתי קירות למבוי מבחוץ, והניח עליהם קורה. זאגט ער, די קורה דארף זיין אז ס'זאל נישט אויסקוקן אזוי ווי א דעכל, ווי אן אויבן פון א צורת הפתח. סאו אויב איינער האט געלייגט א קורה אינדרויסן...

Speaker 2: א דעכל, יא, א דאך פון א טיר.

Speaker 1: א דאך. ס'מוז זיין א דאך פון די... פון די מבוי, אדער טאטשן די מבוי. די פוינט איז אז ס'קען נישט... ניין, דא רעדט ער אז ס'קען נישט זיין אן... מבחוץ, וואו ס'איז געלייגט. על גבי יסודות, "אויטסייד", זעסט אזוי ער ווייזט. אז ס'איז נישט אן טאפ פון די ווענט פון די מבוי, נאר ס'שטעקט זיך אביסל ארויס אין די פראנט דערפון, אזוי ווי ער ווייזט דא.

Speaker 2: אהא.

Speaker 1: ס'איז צוגעקויפט לגביו, אבער ס'איז נישט... ס'איז נישט לעבן דעם פאדער.

Speaker 2: אהא.

Speaker 1: יא, גוט. אפשר אויך האט מען דאך דריי טפחים.

קורה היוצאת מכותל זה — קורה וואס רייכט נישט פון איין זייט צו דער אנדערער

קורה היוצאת מכותל זה, מ'לייגט א קורה פון איין זייט פון די מבוי, אבער ס'ריטשט נישט ביז די אנדערע זייט, ס'רייכט נישט פון איין זייט מבוי צו די אנדערע, ס'איז נאר א האלבע קורה. אדער שתי קורות, אחת יוצאת מכותל זה ואחת יוצאת מכותל זה. פון ביידע ווענט קומט ארויס א קורה, אבער ס'איז נישט גענוג צוויי לאנגע קורות אז זיי זאלן זיך טאטשן.

אויב איז עס פחות משלשה, אויב ס'ריטשט ביז דריי טפחים נאנט צו די וואנט, אדער זיי ריטשן זיך איינע די אנדערע, די צוויי קורות ריטשן זיך ביז שלשה טפחים נאנט איינע צו די אנדערע, אינו צריך להביא קורה אחרת, ווייל לבוד מאכט די דזשאב. אבל אם שלשה, צריך להביא קורה אחרת. ווייל עס דארף זיין איין קורה און עס דארף אנקומען איבער אלעס.

שתי קורות המסומות — צוויי שוואכע קורות וואס צוזאמען זענען שטארק גענוג

בכי קען זיין נאך א פאל ווי די זעלבע ענליכע אישו. מיר האבן נאך פריער געלערנט אז א קורה דארף האבן, זיין גענוג שטארק אז זי דארף קענען האלטן אן אריח, א שטיקל ציגל. סאו שתי קורות המסומות, צוויי קורות וואס זענען מסומות, זיי קומען ארויס פון צוויי זייטן, אבל לאו זו לקבל אריח ולאו זו לקבל אריח, יעדע איין קורה איז שוואך, אבל בשתיהן יש כדי לקבל אריח, צווישן ביידע צוזאמען זענען זיי גענוג שטארק צו מקבל זיין אן אריח, קוקט מען זיי אן ווי איין קורה, אחת צריכה להיות קורה אחרת, ווייל מען קוקט זיי אן ווי איינס. מען זאגט נישט אז יעדע קורה אליין איז בטל, צוזאמען הייסט עס אז זיי ווערן צוזאמען איין קורה.

דיסקוסיע: ווי נאנט מוזן די צוויי קורות זיין?

דאס איז ווען זיי זענען איינס לעבן די אנדערע, ווי נאנט זיי זענען איינס צו די אנדערע. עס דארף זיין גענוג נאנט אז עס זאל קענען אנקומען אן אריח. אריח, לכאורה. זיי זענען בתוך שלשה טפחים.

Speaker 2: ווער זאגט מסומות איז נישט בתוך שלשה טפחים?

Speaker 1: מיט דין לבוד, זיי זענען בתוך שלשה טפחים איינס פון די אנדערע. אקעי.

היו אחת למעלה ואחת למטה — צוויי קורות אויף פארשידענע הויכן

היו אחת למעלה ואחת למטה, זענען צוויי קורות המסומות, אבער זיי זענען נישט אויף די זעלבע לעוועל, איינס איז העכער ווי די אנדערע. רואין את העליונה כאילו היא למטה ואת התחתונה כאילו היא למעלה. מען טוט נישט ביידע, אדער אדער, יא? ווייל אויב טוט מען ביידע, די תשובה איז נישט אנגעהויבן. ובלבד שלא תהא עליונה למעלה מעשרים ולא תחתונה למטה מעשרה.

דיסקוסיע: וואס איז דער דין פון "רואין"?

Speaker 2: וואס איז דאס רואין? איז דאס עפעס א דין פון א מין דין לבוד, אדער איז דאס נאר גענוג א היכר?

Speaker 1: יא? זייער גוט. ולא יהא בין זו לזו שלשה.

קיצור, נאכאמאל, ובלבד שלא תהא תחתונה למטה מעשרה. די פראבלעם איז אז אונז ווילן קאנעקטן צוויי קורות כדי עס זאל ווערן איין קורה וואס האט פלאץ פאר אן אריח, נישט פלאץ, כח פאר אן אריח. אבער, די פראבלעם איז נאר אז עס איז נישט אויף די זעלבע הויך. איז אימעדזשין אז עס איז יא די זעלבע הויך. אבער, כל זמן אז די עליונה איז אין די פלאץ פון קשר, ווייל אויב נישט קען מען עס נישט רעכענען, עס העלפט מיר נישט אז עס מאכט שטערקער די אנדערע שטיקלעך.

און דאך, אז נאכדעם וואס דו לייגסט עס אריין, זאל עס זיין בתוך שלשה טפחים איינס פון די צווייטע. "ולא יביא שלשה טפחים כשרונות, עושה זו בצד זו, ועושה זו בכוונה, עד שעושה זו". דעמאלטס ווען מ'דארף עס רוקן, כאילו אין טעאריע דארף מען עס רוקן, מ'דארף עס אנקוקן כאילו עס איז אין די שיעור, דארף מען קוקן ווי ס'איז נאך אלץ דריי טפחים נאכדעם וואס דו רוקסט עס, נאכדעם וואס עס ליגט יא אין די פלאץ וואס עס דארף ליגן, דארף עס זיין אין די דריי טפחים פון די אנדערע.

רייט, פארשטאנען, זייער גוט.

קורה עקומה — קרומע קורה

וואס איז אויב ער האט א קורה עקומה? און ממילא האט זי נישט קיין כח צו האלטן א אריח. אלס שטארקייט קען עס האלטן א אריח, אבער עס קען נישט האלטן א אריח ווייל עס איז אזוי קרום. רואין אותה כאילו היא פשוטה.

קורה עגולה — רונדע קורה

א עגולה? לגבי סייז איז נישט נוגע נאר די שטארקייט. א עגולה, אויב די סיבה פארוואס זי איז נישט מקבל א אריח איז ווייל זי איז נישט ברייט א טפח, יא, קוקט מען פון די נעקסטע טפח. רואין אותה כאילו היא מרובעת, מ'מאכט אז די כלי איז מרובע, און ממילא אם היתה מרובעת שלשה טפחים, יש בה רוחב טפח. ווייל דא איז דא א כלל אז, דאס הייסט מ'קערט נישט פון דעם וואס ער איז רונדיג, קוק אויף די שיעור, אויב עס איז ברייט א טפח אין די דיאמעטער פון די סירקל, יא, איז דאך דא א כלל אז די סירקומפערענץ איז דריי מאל אזויפיל, איז הייסט עס אז דו האסט א רוחב טפח ווען עס איז כשר.

דיסקוסיע: פארוואס דארף מען א רוחב טפח?

Speaker 2: פארוואס דארף מען א רוחב טפח? מ'דארף דאך נאר בסך הכל אז עס זאל זיין מקבל אריח.

Speaker 1: ניין, עס דארף אויך זיין רוחב טפח, מ'האט געלערנט א שיעור. רוחב.

Speaker 2: פארוואס רוחב? ווי קומט דא אריין נאכאמאל?

Speaker 1: ס'איז דא א שיעור. א עגולה האט נישט קיין פראבלעם, ס'איז נישט קיין פראבלעם מיט א עגולה, ס'איז נאר א פראבלעם אז מ'קען נישט אויף דעם לייגן א אריח. ס'האט נישט קיין שיעור.

Speaker 2: ניין, ניין, ניין, ס'האט נישט קיין שיעור. די אויבן פון די עיגול איז דאך באוואוסט מיט טפח, האט עס נישט קיין שיעור רוחב נישט.

Speaker 1: יעצט אז רואין אותה כאילו מרובעת, האט עס א שיעור. א קורה האט א שיעור, א קורה האט א שיעור רחבה טפח.

Speaker 2: דאנקסט?

Speaker 1: נו, א עגולה איז נישט רחבה טפח?

Speaker 2: ניין.

Speaker 1: פארוואס?

Speaker 2: ווענדט זיך.

Speaker 1: דיין פאל איז עס רונדיג, פון אויבן איז עס א שפיץ אין די כלי, ס'איז רונדיג, א רונדיגע כלי. מ'קוקט אויף די רוחב. רוחב מיינט די ברייט, נישט די לענג, רייט? א קורה מוז זיין... וואס איז א חילוק אויב ס'איז ברייט? מ'רעדט דאך דא ווען ס'איז גענוג ברייט, יא? אפילו זאג איך, וויאזוי רעכנט מען צו ס'איז ברייט? א רונדיגע שטאנג איז נישט ברייט פון אלע זייטן, רייט? ס'איז נאר ברייט אינדערמיטן. סאו דאס דארפסטו וויסן. דארפסט וויסן וויאזוי צו רעכענען. סאו אויב איז עס נאר א צוויי טפחים'דיגע רונדיגע שטאנג, איז וואס איז די פראבלעם? ס'איז נישט גוט, ס'האלט נישט קיין טפח. ס'איז נישט שיעור טפח. ס'האט נישט קיין שיעור טפח.

Speaker 2: וואס איז די פראבלעם? ס'האט נישט קיין שיעור טפח אין די ברייט.

Speaker 1: ס'האט נישט קיין שיעור טפח אין די ברייט. ס'איז נישט ברייט קיין טפח. ס'איז נישט ברייט קיין טפח. ס'איז נישט ברייט קיין טפח. ס'ליגט אויף די צוויי לעכער. איינס איז די לענג, צדיק. צווישן די צוויי לעכער איז די לענג. די ברייט מיינט אז ס'דארף זיין ברייט א טפח.

Speaker 2: און ראוי לקבל אריח מיינט די הויכקייט, כביכול?

Speaker 1: ניין, ראוי לקבל אריח איז די שטארקייט. ראוי לקבל אריח איז א דין אין די שטארקייט. חוץ פון דעם דארף עס זיין ברייט א טפח, אזויווי מ'האט געלערנט פריער.

Speaker 2: קען זיין אז די בעל הבית האט אויך געזאגט אז מ'קען לייגן טעכניקלי אריח, אבער חוץ פון דעם איז דא אויך א דין אין די שיעור.

קורה עקומה וואס שטעקט זיך ארויס פון רוחב המבוי

Speaker 2: וואס איז אויב ס'איז געווען די תוך המבוי ווי כמעט חוץ למבוי?

Speaker 1: וואס מיינסטו, ס'איז קרום? ס'שטעקט זיך ארויס?

Speaker 2: אה, אזוי פשוט.

Speaker 1: ס'שטעקט זיך ארויס, אז דו האסט א קרומע קורה, ס'איז בולט ארויס פון די רוחב המבוי, אדער למעלה מעשרים אדער למטה מעשרה, ס'איז זיך קרומ'ט, ס'גייט ארויס פון די מקום השיעור, פון ווי גרויס אדער ווי הויך אדער ווי ברייט וכדומה. איז די דין, כל שאילו ינטל העיקום, נישט ארישן ואין ראשיה אין בין זה לזה שלשה, אין צריך להביא קורה אחרת. דאס הייסט, לאמיר זאגן מ'נעמט אוועק די קרומקייט, און מ'האלט נאר די פלאץ וואס ס'איז גראד, וואו ס'קומט אן צו די ענד, און ס'איז ווייניגער ווי דריי טפחים קרום בקצרה, ס'איז זייער ווייניג די קרומקייט. שטערט נישט. אין צורך ללבוקר אחרת. מילא ער דארף לבוקר אחרת, אקעי, אבער...

Speaker 2: יא, I guess. ס'איז אן אינטערעסאנטע סארט נוצן לבוקר, באט... אזויווי דו ווייסט דא, יא, בעיסיקלי, ס'שטעקט זיך ארויס, מאך מיר א פיקטשער. אבער ס'איז ווייניגער ווי דריי טפחים, סאו ס'שטערט מיך נישט. איך דארף, יא, ס'קען אפילו זיין ליידיג, דאס איז דאך די נקודה. איך דארף די קרומקייט, איך דארף נישט האבן קיין ענין. און אפילו אז ס'איז ליידיג איז אויך גוט. ס'איז דאך שיין, ס'איז דאך גוט.

Speaker 1: יא, זייער גוט.

אנהויב דיני פסי ביראות

יעצט גייען מיר לערנען א דין פסי ביראות.

רבותי, מיר הייבן יעצט אן א נייע שטיקל אין דעם פרק. ס'איז א זייער לאנגע פרק, איך מיין אפשר די לענגסטע פרק אין גאנץ ש"ס. ס'איז דא נאך א לענגערע פרק ערגעץ? ביז דערווייל איז נאכנישט געווען. זעקס און דרייסיג הלכות.

סאו, מיר האבן געלערנט ביז יעצט א דין וואס הייסט לחי וקורה היתר מובי, יא, לחי וקורה, אפשר שיתופי מבואות. יעצט קומט אריין א נייע זאך וואס הייסט אין די גמרא פסי ביראות.

וואס איז פסי ביראות?

דאס הייסט אזוי: ס'איז דא א פלאץ, ס'איז דא א באר אין רשות הרבים, א ברונעם פון וואו צו טרינקען די בהמות, אזויווי ביי יעקב אבינו, ס'קומען די בהמות "בבאר ישקו העדרים". און בעצם וואלט געווען אסור צו טרינקען, ווייל ס'איז דאך רשות הרבים. דער באר איז א רשות היחיד, ווייל געווענליך א באר, אז ס'איז עמוק עשרה און ברייט פיר, ווערט עס א רשות היחיד, און די בהמה וואס שטייט אינדרויסן און טרינקט, שטייט אין רשות הרבים און טרינקט. וואס איז דען א פראבלעם?

ווייל פאר עולי רגלים האט מען דאס געדארפט מתיר זיין. מ'האט געדארפט געבן יודן א טשענס צו עולה רגל זיין, און זיי ברענגען בהמות, און זיי קענען נישט אלע גיין אין א רשות היחיד, אין א באר. זיי דארפן נוצן פאבליק ביראות. האבן די חכמים געטראכט א וועג. וואס איז די וועג? איינער האט געגראבן די ביראות, יא, חנניה חופר שיחין האט ער געגראבן. און יעצט האט מען געדארפט מתיר זיין פאר די עולם דאס צו נוצן. האבן די חכמים מתיר געווען אז מ'דארף נישט בויען א גאנצע סטראקטשער, מאכן א געהעריגע רשות היחיד, ווען מען קען מאכן אזא מיני רשות היחיד, אז ס'איז גענוג אז מען לייגט אראפ פסים ארום און ארום פון די בארות, מיט זען פונקטליך וויאזוי די פסים זאלן זיין, און דאס מאכט די פלאץ פאר א שטיקל רשות היחיד, און מען קען שוין, די בהמות קענען שוין טרינקען דערפון.

פארגלייך צו מבוי

ס'איז אינטערעסאנט, ווייל א מבוי האט מען געמאכט א היתר פון א לחי וקורה, לויט וויאזוי דער רמב"ם האט עס געלערנט האט זיך געווענדעט אין די צוויי שיטות. דער רמב"ם האט גע'פסק'נט לחומרא אז מן התורה איז עס מותר, און ס'איז נאר א חומרא.

פסי ביראות – הלכות שבת (רמב"ם)

הקדמה: דער היתר פון פסי ביראות אין פארגלייך מיט לחי וקורה

ס'איז אינטערעסאנט, ווייל ביי מחיצות האט מען געמאכט א היתר פון א לחי וקורה, לויט וויאזוי דער רמב"ם האט עס געלערנט, האט זיך געוואנדן אין די צוויי שיטות. לויט די שיטה אז מן התורה איז עס מותר און ס'איז נאר א חומרא, לויט די שיטה איז עס זייער אנדערש ווי פסי ביראות. אבער לויט די שיטה אז ס'איז פארקערט, אז בעצם איז עס א כרמלית, ווי מיר האבן געזען אז דער רמב"ם אליין איז דאך בעצם איז עס א כרמלית, און די חכמים האבן מתיר געווען מיט שוואכערע ווי א געווענליכע כרמלית, שטימט עס מער, יא, אבער ס'איז נאך א קולא. איין קולא אויף דרבנן. כרמלית איז אויך א דרבנן. ס'איז א קולא אין א געווענליכע דרבנן, און דא איז א קולא אין א געווענליכע דאורייתא.

לכאורה די קולא איז אויך לכאורה ווייל ס'איז דאך נישט איינער דארף שעפן, ס'איז דאך נאר מילוי הבהמה, ס'איז דאך בשביל די בהמות. מ'קען זען פארוואס מ'האט געמאכט א קולא, צוליב אן עולה רגל אדער ווייל בעצם די עצם מלאכה איז נישט, קיינער שטייט נישט און שעפט, ס'איז דאך נאר די בהמה, אפשר איז דא א חשש.

הלכה: באר מים שעשו לה שמונה פסים

לאמיר זען. זאגט דער רמב"ם אזוי: באר מים שעשו לה שמונה פסים. ס'האט מען געמאכט אכט פסים. וואס איז דאס די ווארט פס? פס מיינט א ליין אין עברית, אבער נישט דאס רעדט מען דא פון. פס איז א... מלשון שטיקל, א קליין שטיקל וואנט, א שטיקל העלצל. בארבע זויות, אבער אכט אזעלכע פסים, און ער גייט שוין זאגן וויאזוי. בארבע זויות, אין די פיר ווינקלען, שני פסים דבוקים בכל זוית. דאס הייסט, בעצם די שמונה גייט זיין, יעדע איינס גייט זיין א קארנער, א טאטאל פון פיר פסים וואס זענען צוקנייטשט אין צוויי. דאס הייסט, די פיר קארנערס זענען צוקנייטשט, און אינמיטן נאך איין גאנצע. שני פסים דבוקים בכל זוית, פלאס נאך אינמיטן אז ס'זאל ווערן אזוי ווי א... א פיקטשער. הרי אלו כמחיצה.

וואס שטייט נישט גארנישט אינמיטן? הרי אלו כמחיצה. ער מאכט פון די פיר זייטן א... זאל זיין ווי א מחיצה, און די בהמה קען שטיין אינמיטן פון דעם, און... און... בקיצור, אנשטאט פון מאכן א גאנצע וואנט ארום און ארום, מאכט ער נאר די קארנערס פון די וואנט. און יעדע קארנער איז צוויי פסים.

קשיא: פרוץ מרובה על העומד

איי, וויאזוי העלפט דאס? ס'איז דאך נישט קיין וואנט, ס'איז דאך נאר פסים. האסטו דאך פרוץ מרובה על העומד בכל רוח ורוח. לכאורה וואלט א מענטש געקענט פרעגן, ווען דו לייגסט גרויסע שטיקלעך פסים, קענסטו טאקע לאזן אז ס'זאל זיין ווייניגער ווי דריי טפחים צווישן זיי, אז ס'זאל זיין עומד מרובה על הפרוץ. אבער דא וואו די שטח איז דאך אפן, האסטו דאך נאר געלייגט קליינע פסים, איז דאך זיכער פרוץ מרובה על העומד בכל רוח ורוח.

זאגט ער, אבער הואיל וארבע זויות עומדות, למעשה שטייט עפעס א פס ביי די אלע זויות, איז דאך מותר, האט מען מתיר געווען אז ס'ווערט שוין מיט דעם עפעס א שטיקל רשות היחיד.

ומותר למלאות מן הבאר. אה, שטייט יא, דער מענטש שטייט און איז ממלא מן הבאר. דער מענטש מעג ארויסשעפן פון די באר, פון די רשות היחיד, אין די פלאץ וואס באקומט יעצט אויך א דין רשות היחיד. ס'הייסט נישט אז ער איז ממלא פון רשות היחיד צו רשות הרבים ולהשקות לבהמה.

שיעורים פון די פסים

אבל כמה יהא גובה כל פס ופס? ווי הויך זאל זיין די פס? גובהו כמחיצה עשרה טפחים. און ווי ברייט זאל עס זיין? רוחבו ששה טפחים. יעדע פס... דאס הייסט יעדע זייט, אדער די פס וואס איז צוטיילט? יעדע זייט, יעדע זייט ששה טפחים. זעקס טפחים אויף איטש קארנער. דאס הייסט צוויי מאל זעקס טפחים אויף יעדע קארנער.

שיעור הפרצה – שלש עשרה אמות ושליש

ובין כל פס ופס מעג זיין א גרעסערע שטח. ווי גרויס? דאס הייסט, ס'מעג זיין פרוץ מרובה על העומד, אבער ווי גרויס? כמלוא שתי רבקות, אזוי גרויס ווי צוויי רבקות. א רבקה איז א גרופע פון א קבוצה פון בהמות, של ארבע ארבע בקר, אחת נכנסת ואחת יוצאת.

די שיעור וואס מ'האט געמאכט איז, ווי גרויס בערך דארף מען ארום די באר? האט מען געמאכט א שיעור בעיסד אויף די מין המשתמש, אז בהמות זאלן קענען קומען. דארט זאגט מען אז א גרופע פון פיר בהמות גייען אריין, מ'דארף לאזן אזא פלאץ אז א גרופע פון פיר בהמות זאלן... צוויי זאלן דורכגיין. צוויי, רייט. אכט בהמות זאלן קענען דורכגיין. פיר גייען אריין. סאו בקיצור, א רוחב פון אכט בהמות. א רוחב פון אכט בהמות. יא, אינטערעסאנט. איך ווייס נישט פארוואס, ווייל מען מוז דאך רגל'ען בהמות, און סתם מוז דארט זיין א סדר פון פירערס.

און ווען מען זאגט אז דאס איז ווי גרויס? אוי, די אכט בהמות יוצאות, פיר גייען אריין טרינקען און פיר גייען ארויס. אזויפיל פלאץ מעג זיין. דאס הייסט, ווי לאנג עס איז נאך די סייז פרצה, הייסט עס אז מען קוקט עס נאך אן ווי די פסים זענען נאך עפעס קאנעקטעד.

ווי גרויס איז דאס אין נאמבערס? זאגט ער, שיעור רוחב זה אין יתר על שלש עשרה אמות ושליש. נישט גרעסער ווי דרייצן און א דריטל אמה. יא, בהמות האבן נישט קיין שיעור ד' אמות לכל רוח, נאר מענטשן. יא, ס'טראפט מיר נישט אריין. איז שוין, דאס איז די היתר פון פסי ביראות.

תחליפים פאר פסים – אילן, אבן, תל וכו'

זאגט ער, היה במקום אחד מן הזויות, אויב דער מענטש האט נישט אזויפיל פסים, אבער אנשטאט דעם וויל ער נוצן עפעס אנדערש. ער שטייט ביי איינע פון די ווינקלען, אדער אפילו ביי אלע פיר ווינקלען, אנשטאט פאס, אנשטאט עפעס א שטיקל האלץ וואס ער לייגט דארטן – איך מיין נישט דווקא האלץ, עפעס א שטיקל זאך וואס ער לייגט דארטן – איז דא עפעס אנדערש. ס'איז דא א נטע, ס'איז דא א שטיקל דארטן. ס'איז דא אן אבן גדולה, ס'איז דא א שטיין, א גרויסע שטיין. או אילן. או תל המלקט עשרה מתוך ארבע אמות, אדער איז דא דארטן א בערגל, אבער די בערגל איז נישט זייער... מיר האבן שוין געהאט א תל המלקט עשרה מתוך ארבע אמות, ווייל אויב איז די בערגל אין משך פון א לאנגע צייט, זעט מען עס קוקט נישט אויס ווי א בערגל. אבער אויב פלוצלינג ווערט עס העכער, אז אין די ארבע אמות איז דא א צען טפחים ארויף, איז עס א בולט'דיגע שטיקל מחיצה. או חבילי סולמות, די אלע זאכן קען מען אויך נוצן אלס א צורת המחיצה. נישט נאר מען קען עס נוצן, דעמאלטס דארף מען נישט אזעלכע פסים אויסצוזען.

רואין, קוקט מען עס אן כאילו יחלק, אויב זאל מען צעטיילן די שטיין, האלב פאר די זייט, האלב פאר די זייט, יש בו אמה לכאן ואמה לכאן בגובה עשרה... עס זאל זיין גרעסער ווי די פסי ביראות. די פסי ביראות איז שישה טפחים איז אן אמה. ניין, זעקס טפחים איז אן אמה. ס'איז די זעלבע זאך. אהא. שטעלט זיך יעדע... איך גלייב פריער האט מען געזאגט אז צוועלף טפחים איז אן אמה? אה, זעקס טפחים איז אן אמה, יא. יא, ס'איז די זעלבע זאך. די זעלבע זאך. נידון משום זווית שיש בו שני פסים. דאס הייסט, בעצם ס'רעדט זיך שוין ווייניגער ארויס, ווייל ס'איז נישט קיין... ס'איז נישט פשט אז ס'איז דא אויף ביידע וועגן אזא שטיקל וואנט, און מ'קען זיך עס אימעדזשינען אז ס'איז דא א וואנט.

חמשה קנים – דער טשיפסטער וועג

נאך א הלכה, נאך א אייקון. מ'נעמט פינף קנים, ואם אין זה לזה שלשה, אפילו ס'איז נישט געדעכט מיט קנים, נאר זיי זענען קאנעקטעד מיט די לובד, דאס הייסט אין ווייניגער ווי יעדע דריי איז דא א קנה, ויש בהם ששה טפחים לכאן וששה טפחים לכאן צווישן די חמשה קנים צוזאמען, נידון משום זווית שיש בו שני פסים. קוקט מען אונזער סאן, ס'ווערט גערעכנט ווי א זווית וואס האט צוויי פסים. דאס איז לכאורה די טשיפסטע וועג וואס מ'קען עס מאכן.

מינימום גרויס – ראשו ורובו של פרה

יא. ווייטער. אה, ווי קליין מעג עס זיין? ס'דארף דאך זיין פלאץ, עפעס א שטיקל שטח. ווי קליין מעג עס זיין? פארקערט, לכאורה די ווארט איז ווי ווייט מעג עס זיין. א קליינטשיגע רשות הרבים אין רשות היחיד איז דאך גוט. אבער ס'שטייט יא, קלענער דארף זיין נאך גרינגער. ס'איז דא א צו קליין פראבלעם. אקעי. וועלן מיר שוין זען פארוואס.

זאגט ער אזוי, מותר להקריב ארבע זוויות העיר זו לזו. אויב מ'וויל מאכן א קלענערע שטח פון די פסי ביראות, קען מען מאכן קלענער. ווי? אבער ס'דארף זיין גענוג גרויס שתהא פרה ראשו ורובו בפנים, והפועה מבחוץ. די בהמה קען נישט שטיין אינדרויסן. לאמיר זאגן אויב איינער וויל מאכן א קלענערע פסים, ער וויל מאכן קלענער אזא זאך, און ער טראכט אז ס'איז גענוג אז ער זאל זיין אין די פסים, ער שעפט ארויס, די בהמה וועט זיך שוין ארויסשטעקן. טויג עס נישט. ס'דארף זיין די פרה זאל זיין ראשו ורובו בפנים, והפועה מבחוץ.

זאגט ער, אף על פי שלא יאחז ראש הבהמה בכלי שבו המים, אפילו אויב דער מענטש גייט נישט זיין דער וואס גייט אנכאפן די ראש הבהמה. ס'איז נישטא קיין פלאץ פאר דעם, דאס מיינט ער צו זאגן. ס'מוז נישט זיין קיין פלאץ פאר דעם מענטש אויך עט. ס'מוז נאר זיין פלאץ פאר ראשו ורובו בפנים מיט איר. אפילו גמל, וואס האט א לאנגע האלדז... ניין, אפילו פאר א פרה איז גענוג גרויס, אויב ס'איז גענוג גרויס פאר א פרה, אפילו א גמל האט א לענגערע האלדז און ער וועט יא שטיין אינדרויסן, שטערט עס נישט, ווייל פאר א פרה איז עס גענוג גרויס.

שיעור פרה איז א פיקסירטער שיעור

הוא קרוב והיא רחוקה, ווי דער שיעור פון א ראשו ורובו של פרה, דעמאלטס אפילו אשכחן אפילו גדולה כולו נכנסת. דער שיעור האט נישט מיט די ריעליטי צו טון, מיט אמת'ע בהמות.

אגעין, ס'איז דא א שיעור ווי קליין ס'מעג זיין. דער שיעור האבן די חכמים געזאגט איז ראשו ורובו של פרה. פארוואס האבן זיי געמאכט א שיעור אין די קליינקייט? יא, לכאורה וועגן דעם, ווייל על פי רוב איז עס א פרה, און זיי ווילן נישט, מ'האט געלערנט פריער אז ס'איז דא אזא זאך אז מ'טאר נישט משקה זיין א בהמה ווען די אנדערע רשות, ווייל ער גייט זיך ארויס אריין. איז עס א גזירה אדער ווייל ס'זעט אויס ווי ער שטייט אינדרויסן? אדער ווייל ס'זעט אויס ווי ער גייט זיך ארויסציען. אזוי האבן מיר געלערנט קודם.

אבער דא שטייט א חידוש, אז ס'מעג זיין קיין בהמה וואס איז גרעסער, אזוי לאנג ווי דער שיעור איז שיעור פרה. אדער פארקערט אויך, א חומרא, אויב ס'איז נישט דא קיין שיעור פרה, מעג מען אפילו נישט משקה זיין א קלענערע בהמה וואס ער פיט יא אריין. און די ריזען איז אזוי ווי ער ברענגט אויפן ירושלמי, אז על פי רוב איז געווען פרות, רוב בהמות וואס דארפן טרינקען שבת איז א פרה, אדער די בהמות וואס מענטשן האבן געהאט ביי די עולה רגל, ממילא אויף דעם איז מען גוזר אז ס'זאל נישט זיין ארויסנעמען, אבער ווייל ס'איז געווארן די גזירה אויף דעם, איז שוין סיי לחומרא סיי לקולא דאס איז די שיעור.

מותר להרחיק כל שהוא

יא? יא. ומותר, וואס שטייט דא? ומותר להרחיק כל שהוא. אה, אויב מ'וויל עס מאכן נאך גרעסער, האבן מיר געלערנט אז ס'טאר נישט זיין מער ווי דרייצן און א דריטל אמות, ס'הייסט צוויי פרות, צוויי רבקות של בקר, ס'זאל נישט זיין צווישן די פסים צו א גרויסע שטח, אבער אויב מ'מאכט עס נאך גרעסער דארף מען צולייגן נאך פסים. אה, מותר להרחיק כל שהוא, ובלבד שירבה פסים פשוטים, ס'זאל נישט זיין די קארנער פסים, נאר די פסים פשוטים, שיהיו נכונים זה כנגד זה בכל רוח ורוח, כדי שלא יהיה בין פס לחבירו יתר על שלש עשרה אמות ושליש.

פיין גוט. סאו כל שהוא מיינט דא נישט אזויווי געווענליך כל שהוא, וויפיל ווייניגער, נאר וויפיל דו ווילסט, אבער ס'דארף אבער שטימען מיט די פערצענט.

דריי תנאים פון פסי ביראות

יעצט גייט דער רמב"ם אויסזאגן וויאזוי איז געקומען דער גרויסער היתר, וואס איז די פשט פון די פאני היתר? זאגט דער רמב"ם, היתר זה לא הותר אלא בביאת ארץ ישראל, ולבהמה זו בלבד.

וואס איז די דריטע תנאי? ושיבוא עליה מעין חיים שהרבה.

זאל זיין דריי תנאים מוז דא זיין אין ארץ ישראל, און אויך דעמאלטס נאר פאר די בהמה זו.

פסי ביראות – תנאי ההיתר, דינים מיוחדים, ומחיצה שנעשית בשבת

די דריי תנאים פון דעם היתר פון פסי ביראות

Speaker 1: ריין גוט. סאו, כל שהוא מיינט דא נישט אזויווי געווענליך כל שהוא, וויפיל ווייניגער, וויפיל דו ווילסט. עס דארף אבער שטימען מיט די פערצענט אין צווישן.

אה, יעצט גייט דער רמב"ם עס אויסזאגן, פון וואו איז געקומען דער גרויסער היתר, וואס איז דער פשט פון דעם פאני היתר. זאגט דער רמב"ם, "ואימתי התירו יפת תואר? בארץ ישראל, לבהמות עולי רגלים בלבד, ובבאר מים חיים של רבים".

ס'דארף זיין דריי תנאים איז דא: אין ארץ ישראל, און אויך דעמאלטס נאר פאר די בהמות עולי רגלים, און ס'דארף זיין א וואסער פון רבים, און דווקא א באר מים חיים, נישט קיין בעלמא האט מען נישט געמאכט די היתר.

באר מים, נישט נאר א באר מים, באר מים חיים. באר מים מיינט פרישע וואסער? וואס איז דאס? יא, ס'קומט וואסער. א באר איז ווי מ'האלט וואסער. א באר איז ווי ס'איז דא א קוואל וואסער. מים חיים.

אבער ער זאגט אונז פארוואס ס'דארף זיין די דריי. אה, דאס איז די וואנט. די ריזען איז ווייל די חכמים האבן נאר מתיר געווען מדוחק וואס ס'פעלט אויס. דאס איז וויאזוי ס'פעלט אויס. אויב ס'איז אנדערש, פעלט עס נישט אויס.

די גמרא שטייט א שיטה אז אויך תלמידי חכמים ההולכים ממקום למקום האבן די היתר פון פסיעות ורעות, אבער דער רמב"ם ברענגט עס נישט.

Speaker 2: האלאו? האלאו? האלאו? האלאו? יא. סארי. יא.

ירד לבאר וישתה – א מענטש וואס וויל טרינקען

Speaker 1: ווייטער. אבער אודאי, וואס טוט זיך ווען א מענטש איז אויפ'ן וועג און ער וויל טרינקען? ירד לבאר וישתה. ער זאל אריינגיין אין די באר. ממש אריינגיין? אדער ס'איז גענוג אז ער בייגט זיך איבער, ער איז העכער די באר? איך ווייס נישט. אפשר קען ער אראפגיין? אראפגיין. א באר איז א זאך, א פלאץ, ער האט א מחיצה, ער קריכט נישט אין די וואסער. ס'איז דא פלאץ ווי ער קען גיין.

איך מיין נישט געזאגט אז ער מוז זיך יעצט פלוצלינג אריינשווימען אין א טייך, וואטעווער. ס'מוז זיין עפעס א ירידה, און ס'מוז עפעס מאכן סענס.

אוי. עס האט אן אנדערע עצה, אז ער קען מאכן א געהעריגע מחיצה.

אה, מ'האט דאך פריער געשמועסט... אה, אלזא זאל ער שנעל מאכן א מחיצה. מעג שבת מאכן א מחיצה? יא, האבן מיר געשמועסט אז... דאס איז אן אנדערע מערכה, שלמה דאטום.

אויב יעשה לו מחיצה מוקפת לבאר גבוהה עשרה טפחים, ויעמוד בתוכה וידלה וישתה, דאן מעג ער יא ארויסשעפן און טרינקען. סא זעסטו, די ירידה לבאר מיינט להפיקה די ידלה, אויב קען ער טרינקען וואו ער איז איינגעבויגן, ומואיל והותרה הותרה, שאינו דומה לאדם שיכול להרחיק, דעמאלטס האט מען יא מתיר געווען, ורשאי לדלות וישתה בין הפסין. זייער גוט. זעט מען אז אין א באר מיינט עס אויף אן אופן וואס ס'איז דא פלאץ וואו מ'קען דארט שטיין און טרינקען.

די חילוק צווישן בהמה און מענטש – בשופי און בדיעבד

די ליתירי מיינט נישט קאטעגאריש. ספעציעל איז דער היתר אז אפילו ווען ס'איז דא אן אנדערע וועג. ביי די בהמה זאגט מען נישט אז ער זאל טרייען און איך ווייס נישט וואס. ביי די בהמה האט מען בשופי מתיר געווען, ביי א מענטש איז נאר א בדיעבד.

ווען עס פעלט איינער פון די תנאים

ובהאי גוונא, בור רבים, נישט א באר מים חיים, נאר א בור, די אלע קעיסעס וואס איז נישט די פיר תנאים וואס ער האט געזאגט, בור רבים, אדער באר של יחיד נישט באר של רבים, אדער באר יחיד אפילו בארץ ישראל, אינו ממלא מהם אלא אם כן עשה להם מחיצה גבוהה עשרה טפחים. האט מען נישט געמאכט די היתר, נאר ער דארף מאכן א מחיצה גבוהה עשרה טפחים. און דעמאלטס איז אויך נישטא די תירוץ פון... ס'איז נישטא די בדיעבד פון ומואיל והותרה הותרה, ס'שטייט נישט.

ס'זעט אויס אז יענץ איז ווען ס'איז אין א באר וואס ס'איז שוין דא די... ווייל טראכט אריין, פארוואס האט מען געמאכט די פסין? מ'מאכט נאר די פסין אויף אן אופן וואס מ'האט מתיר געווען, און דעמאלטס, אז ס'קומט א מענטש, קען ער עס אויך טון בדיעבד. אבער בור רבים האט מען נישט געמאכט קיין פסין. ס'וועט נישט העלפן פסין, ווייל אויף די מין זאך האט מען קיינמאל נישט מתקן געווען קיין פסין.

Speaker 2: ניין, ס'איז נישטא דארט קיין פסין. ווער האט עס געמאכט?

Speaker 1: ניין, איך זאג, אויב א מענטש האט פסין און ער וויל מאכן פסין ביי א בור הרבים, וועט מען זאגן אז אויף די זאך האט מען קיינמאל נישט מתקן געווען א היתר פון פסין.

דינים פון אייבס (טראג) ביי די פסי ביראות

Speaker 1: שוין, זייער גוט. ממלא בהמתו בין הפסין, ווען ער שטייט בין הפסין און ער וויל אנפילן, ער שעפט ארויס וואסער פאר די בהמה, ממלא ונותן, ער מעג אנפילן טעפלעך מיט וואסער, ונותן בכלי שלפניו, ער לייגט עס אריין אין א כלי פאר די בעל חי. ואם אין לו כלי, נותן אייבס, אזא וואנע, אזא וויאזוי הייסט עס... פראם מען זאגט אזא מין אייבס. אז, סטאדזש, ליימה באער מאכמער א קעילאס זאל שעפן פונעם באער, אנאלענגין די אייבס, דארט קען זיך די בהמה גרינגער אראפשטעקן די קאפ און טרינקען.

אויב די אייבס, איז ראשה נכנס לבין הפסים, ווי גבוה עשרה ורוחב ארבע, אינציז גבוה עשרה ורוחב ארבע, איז עס לא ימלא וינתן לפניהו.

אויב ס'שטעקט זיך ארויס דאטש אז ס'איז אריין אין די רשות הרבים, אינציז גבוה עשרה ורוחב ארבע, מילא ווערט ס'נישט בטל צו וואס, ס'איז א רשות היחיד, סאו ס'שטערט מאכסטו דאך בעסער דעמאלטס. לא ימלא וינתן לפניהו. פאר וואס? שמא יתקלקל האייבס. נאמרא מורא די אייבס וועט ווערן יתקלקל, ויוצא הדלי לאייבס, און דעמאלטס ווען מען גייט אריינגיסן אין די צעבראכענע אייבס, אז דער אייבס גייט שוין דעמאלטס נישט זיין קיין רשות היחיד, גייט עס ויוצא מן הדלי מן האייבס, מן האייבס לקרקע רשות הרבים.

Speaker 2: ס'איז קלאר. כ'חאפ נישט דעם גאנצן שאַש שאַש...

Speaker 1: זאגט ער, אז ער זעט צעבראכן, נעמט ער עס לייגן אין גאנצן רשות הרבים, דהיינו דער אייבס גייט אים מתיר זיין, ווייל ס'איז א גרויסער אייבס גייט ער נישט כאפן אז דא איז שוין אין דער רשות הרבים, גייט ער... עס גייט זיין צעבראכן, דאס איז נישט לייגן די דלי אין די זייט, ער וועט מיינען אז דער אייבס איז דער פלאזים אומעיק, עפעס אזוי...

דעמאלטס, במילא במילא פאשאוחו בי שותא מעליו, טאר ער נישט נוצן בכלי לפניהו, נאר ער גיסט אויף די פלאר און זי טרינקט, יא? שטימט? נו נו. שוין.

הזורק מרשות הרבים לבין הפסים – חייב

Speaker 1: הזורק מרשות הרבים לבין הפסים... אה... אזיין ער ווארפט אן פון רשות הרבים צו די בין הפסים, חייב! אה... ס'איז אינטערעסאנט. אנדערש ווי מיר האבן פריער געלערנט, אז ווען מען ווארפט אן צווישן די לחי און די קורה אין די מבוי'ס, און מען פטור, ווייל ס'איז נאך אלץ נישט קיין רשות היחיד גמור. דערמאן דיר, ביי לחי מען חייב, ביי קורה מען פטור. רייט?

Speaker 2: יא.

Speaker 1: ביי קורה מען פטור, ווייל ס'איז נאר א היכר. אבער דא איז נישט נאר א היכר, ס'איז אזוי ווי די לחי, חייב! פארוואס? אויב ער איז בכלל דא ווי א מחיצה גמורה, וואס האטער גבוה עשרה ויש בו ארבעה על ארבעה? רביה נקרא ונראה, מ'זעט אויך אז ס'איז דא א רביה, אפילו ס'האט די הקלה אז ס'מוז זיין אזא, אפילו ס'איז גרויסע פרצות, יא.

חידוש: פסי ביראות איז מדאורייתא א רשות היחיד

נא, אז ס'איז כעין שומרי העיר, רשות היחיד, ס'ווערט דאס ממש א רשות היחיד, אפילו לגבי אז דער וואס באפט פון רשות הרבים אריין, האט געטראגן פון רשות הרבים צו רשות היחיד. סא ס'קומט אויס פון דא אביסל אנדערש ווי מיר האבן געזאגט פריער, דאס הייסט יא, אז אויך ביי די פסי ביראות איז מדאורייתא איז שוין א רשות היחיד. און ווי מיר זאגן לכאורה אז די דין אז פרוץ מרובה על העומד איז מבטל די מחיצות, איז מדרבנן. ווייל מדאורייתא, דאס איז נאר די רבנן לאזן נישט אז ס'איז פרוץ מרובה על העומד, און אזא אופן פון די צורך לאזן זיי יא. אזוי קומט אויס דא די חשבון. ער איז נישט אזוי שוין חייב מדאורייתא, חייב מיין איך חייב חטאת.

Speaker 2: יא?

Speaker 1: ער זאגט קלאר, אפילו אין כאן באר, אפילו בבקעה, אפילו ס'איז נישטא קיין באר, נאך אלץ, די פס מאכט עס שוין בעצם א רשות היחיד. די פס האט מען נאר מתקן געווען פאר אה... רעגלען די זאכן. רייט, סא מ'מוז מפרש זיין דארט אז נישט מ'האט מתקן געווען, מ'האט געלאזט מאכן פרוץ מרובה על העומד, וואס דאס די רבנן לאזן נישט געווענליך, און אזא אופן לאזן זיי יא.

Speaker 2: דאס הייסט אין א כרמלית קען מען עס טון לכתחילה? ווייל וואס איז אין א בקעה, ווייל ס'איז א כרמלית, דאס וואס ער זאגט?

Speaker 1: ניין, ער זאגט אפילו אין בקעה איז ער חייב. ס'איז נישט די באר מאכט דא די פראבלעם, נישט צו זאגן נאר דארט וואו די חכמים האבן געלאזט מאכן אזא זאך ביי א באר, דעמאלט ווערט מען חייב. לחומרא זאגט ער עס, דאס הייסט אפילו אין די בקעה וואס מ'וואלט נישט געקענט נוצן די פסי ביראות, ווייל מ'האט נישט מתקן געווען אז די פסי ביראות איז שוין מותר, ווייל ס'איז פרוץ מרובה על העומד. אבער די פרוץ מרובה על העומד איז דאך נאר א חומרא. צו וואס? ס'איז אבער דאך גענוג רשות היחיד צו מחייב זיין.

רבים בוקעין ועוברין בהן – נישט מבטל די מחיצות

ער זאגט אפילו רבים בוקעין ועוברין בהן, לבטל המחיצות, רבים וואס גייען אדורך איז נישט מבטל די מחיצות, והראיה כחוט שרבים בוקעין בו, אזוי גייט מען דורך און חייב. זייער אינטערעסאנט. ער האט דאך א שטיקל סתירה. ער מוז זיין אז ער רעדט דא פון א אופן וואס איז מותר. ער מוז זיין אז ער רעדט דא פון א אופן וואס איז מותר.

"ומותר להשקות הבהמה ביניהן אם היו שם ביניהן באר." האב איך דיר שוין פריער געזאגט אז נישט. וואס זאגט ער דא? רייט, ער מעג נאר... ער מיינט צו זאגן באותו אופן וואס איז מותר? איך מיין שכוח.

Speaker 2: יא. כאפ נישט וואס ער זאגט. "ומותר להשקות הבהמה ביניהם, ומושיט לו באר".

Speaker 1: אה, ער מיינט צו זאגן לגבי די הלכה. דאס וואס מ'האט געזאגט אז די רבים זענען נישט מבטל, איז אפילו לכתחילה, אפילו מ'מעג, אוודאי ביי די אופן וואס מ'מעג מאכן פסי ביראות שטערט נישט אז די רבים גייען אדורך, ווייל ס'איז אזויווי א חצר, און אזויווי מ'האט געזאגט אז א חצר טוט נישט בוקעין בו רבים.

חצר שראשו אחד נכנס לבין הפסים

Speaker 2: רייט. וואס טוט זיך ממש דא א חצר?

Speaker 1: חצר שראשו אחד נכנס לבין הפסים, לעבן די פסי ביראות איז דא א חצר. איז הייסט דאך די פסי ביראות איז דאך שוין געווארן א רשות היחיד, איז דאס א רשות היחיד לעבן א רשות היחיד. מותר לטלטל מתוכה לבין הפסים, ומבין הפסים לתוכה. אבער מ'דארף שוין קיין עירוב, ווייל איינס ווערט בטל.

רייט, דאס הייסט דאך צוויי חצרות וואס דארפן צווישן זיך א עירוב, ווייל די פסי ביראות איז נישט עכט א חצר, ס'איז א רשות היחיד, אבער ס'האט נישט די דין חצר. אבער צוויי חצרות אסורין זה לזה בלא עירוב, דארפן זיי מאכן א עירוב. וואס טייטש ווייל די פסי ביראות, ווייל ס'איז אפן צו צוויי חצרות, איז עס קאנעקטעד צוויי חצרות, טאר מען נישט טראגן צוויי חצרות אויף אמאל. פשט איז, אזוי ווי די פסי ביראות הייסט גענוג א רשות היחיד אז ס'איז מאחד די צוויי חצרות. ווען די צוויי חצרות זענען ביידע אפן צו רשות הרבים און נישטא קיין קשר, איז עס צוויי עקסטערע חצרות וואס יעדע איינס טאר פאר זיך. ווייל ס'איז נישט געווען קיין וועג, מ'האט נישט געקענט טראגן, ווייל ס'איז געווען רשות הרבים אינצווישן.

יבשו המים בשבת / באו להם מים בשבת

Speaker 1: יבשו המים בשבת, נאך א הלכה. יבשו המים בשבת פון די באר מים צווישן די פסי ביראות, אסור לטלטל בין הפסים, שלא נחשבו מחיצה לטלטל בתוכה אלא משום המים. טייטש די קולא אז מ'מעג דארטן טראגן און מ'מעג דארטן מטלטל זיין איז מער נישטא.

וואס טוט זיך באו להם מים בשבת? ס'איז געווען פסי ביראות, ס'איז נישט געווען קיין וואסער, אבער פלוצלינג האט אנגעהויבן לויפן וואסער פון די באר מים. מותר. מותר לטלטל ביניהם. שקול, ווייל ווען די וואסער איז געקומען האט עס מכשיר געווען די מחיצות. הייסט עס אזויווי מחיצה שנעשית בשבת, ווייל מיט די וואסער האט ער עס מכשיר געווען.

כל מחיצה שנעשית בשבת שמה מחיצה

כל מחיצה שנעשית בשבת שמה מחיצה. זייער אינטערעסאנט.

Speaker 2: ניין, ווייל וואס האט ער געזאגט? אז יעצט האט עס באקומען די קולא, דו מעגסט ניצן די מחיצות.

Speaker 1: ניין, ער זאגט יעצט מאכסטו די מחיצות.

Speaker 2: ניין, לגבי אנדערע זאכן אין די שטאט, למשל שבות, האבן מיר געלערנט געהאט וויפיל מענטשן איז אין א פלאץ.

הלכות שבת פרק י"ז — מחיצות, שיעורים, וסיום הפרק

מחיצה שנעשית בשבת

Speaker 1: מותר. מותר לטלטל בתוכה.

אמת, רעדט ער מיט רבנן. ווייל די וואסער איז געקומען האט עס מכשיר געווען די מחיצות. הייסט עס אזוי ווי מחיצה שנעשית בשבת, ווייל מיט די וואסער האט זיי עס מכשיר געווען. כל מחיצה שנעשית בשבת שמה מחיצה. זייער אינטערעסאנט.

דאס מיינט אז יעצט האט ער באקומען די קולא אז דו מעגסט נוצן די מחיצות. ער זאגט נישט אז יעצט מאכסטו די מחיצות.

Speaker 2: ניין, לגבי אנדערע זאכן איז נישטא. למשל שביתה, האבן מיר געלערנט וויפיל מענטשן איז אין א פלאץ, דאס רעדט זיך פון ערב שבת. אבער מחיצה איז אפילו אין שבת. האבן מיר געלערנט בפירוש די הלכה אין די פריערדיגע פרק.

Speaker 1: אקעי.

מבוי שניטלה קורתו או לחיו בשבת

Speaker 1: מבוי שניטלה קורתו או לחיו בשבת, א מבוי וואס מען האט אראפגענומען די קורה אדער די לחי וואס האט מתיר געווען צו טראגן, און אין שבת איז עס נעלם געווארן, אסור לטלטל בו. דאס הייסט, מען זאגט נישט אז מען קוקט וויאזוי ס'איז געווען ווען ס'איז געווארן שבת. ניין, מען קוקט א גאנצע צייט. זייער גוט.

אכסדרה בבקעה — פי תקרה יורד וסותם

Speaker 1: נאך א פאר הלכות. אכסדרה איז א פלאץ וואס האט א דאך. א זאך וואס האט א דאך, האבן מיר שוין געשמועסט, קען נישט זיין קיין רשות הרבים. א פלאץ וואס האט א תקרה ווערט א רשות היחיד. אכסדרה בבקעה ווערט אויס רשות הרבים, ווערט א כרמלית אויב ס'האט נישט קיין מחיצות. אכסדרה בבקעה מותר לטלטל בכולה. דאס הייסט, די בקעה איז א כרמלית, און די פלאץ, די שטח אין די כרמלית איז אן אכסדרה.

אף על פי שאין לה שלוש מחיצות ותקרה, אפילו אן אכסדרה וואס איז נישט אינגאנצן ארומגענומען, ס'איז נישט קיין פולע הויז מיט פיר ווענט, נאר דריי ווענט, אזוי ווי א מבוי אזא, איז יא מותר. פארוואס? אנו רואין כאילו פי תקרה יורד וסותם. מיר זענען מרווח אביסל, און מיר זאגן אז דריי ווענט איז גענוג, און די פערטע וואנט קוקן מיר אן ווי די דאך קומט אראפ און מאכט דארטן א וואנט.

דיון: פי תקרה יורד וסותם — רשות היחיד אדער כרמלית?

Speaker 1: אבער, זאגט די הגהות מיימוניות, מיר קוקן עס אן ווי א רשות היחיד. זאגט מען נישט אז אויב איינער ווארפט אריין פון רשות הרבים אהין, וועט ער זיין חייב אזויווי זורק מרשות הרבים לרשות היחיד, איז פטור? פארוואס? כזורק למבוי סתום שיש לו קורה. זיי טארן מען דין אזויווי זורק למבוי סתום שיש לו קורה, וואס מ'זאגט אז ס'איז משום היכר. ס'איז א... וויאזוי דער רמב"ם האט געלערנט, כי היכי דלא ליתי לאחלופי, דאס איז א סארט כרמלית וואס די חכמים האבן מחמיר געווען מער ווי די ד' אמות.

דאס הייסט, די... די פי תקרה יורד וסותם איז כאילו, מען האט נישט עכט די... ווי סתם מאכט עס א כרמלית, נישט א רשות היחיד. אבער פי תקרה יורד וסותם איז אן עכטע דין וואס עס קען אויך מאכן א סוכה כשר. ס'איז נישט עפעס א היכר, ס'איז עפעס אן עכטע דין מחיצה.

Speaker 2: יא, אזוי קומט דא אויס טאקע אינטערעסאנט.

בית וחצר שנפרץ בקרן זוית

Speaker 1: בית וחצר, יא, נאך א הלכות פרצה. בית וחצר שנפרץ בקרן זוית שלו בעשר אמות, א בית אדער א חצר וואס ביי די ווינקל האט זיך געעפנט די כותל עשר אמות, הרי זה אסור לטלטל בו כלום. אפילו שכל פרצה שהיא עד עשר אמות כפתח, אפילו ס'איז נישט מער ווי עשר אמות, עשר אמות אליין איז שוין גענוג א גרויסע פרצה, ווייל ביי די זייט האסטו נישט קיין פתח. ביי די עק דארפסטו דארטן האבן א לחי אדער א קורה. און מ'האט נישט קיין קורה מלמעלה לאורך הפרצה, רואין אותה שיורדת וסותמת, מ'קוקט עס אן ווי ス'האט פארמאכט די וואנט. סא, די זעלבע קורה, אמאל קוקט מען עס אן ווי ס'מאכט א מחיצה, אמאל איז עס נאר א היכר.

Speaker 2: דאס איז נישט א קורה פון מחיצה, דאס איז אן אנדערע סארט זאך, ווייל דאס איז נישט קיין מבוי. דאס איז א פראבלעם פון איין פתח בקרן זוית.

Speaker 1: שוין. דאס איז בעיסיקלי די דין פי תקרה יורד וסותם. אבער איך האב דאך נישט קיין תקרה דא.

Speaker 2: אה, די שטיקל קורה אליין איז א תקרה. פי תקרה איז דאך אפילו פון א קליינע שטיקל דאך.

Speaker 1: רייט.

שיעורי אצבע, טפח, ואמה

Speaker 1: עד כאן. יעצט קען מען לערנען וואס איז דער שיעור אצבע. שוין, ס'איז דא אפאר מאל אויסגערעכנט. טפחים, אצבע האבן מיר דאס אויך געהאט. ווייס איך נישט. אבער דא זאגט ער, דער רמב"ם זאגט נישט יעדע זאך. ער זאגט יעדע זאך נאר איינמאל. סאו, למשל כזית האבן מיר עס געלערנט שוין פריער. ער האט געזוכט א קורצע פתיחה, ער האט געוואלט קענען עס אריינלייגן.

שיעור אצבע וטפח

Speaker 1: "והאצבע שמשערין בה בכל מקום היא רוחב הגודל של יד." די ברייטקייט... די לענג פון אן אצבע איז די ברייטקייט פון א האנט. וואס? פון א גודל, יא? פון די... די אצבע איז עס. "אצבע רוחב של יד."

Speaker 2: "אצבע"? וואס קוקסטו אויף דיין האנט? ער זאגט וועלכע אצבע? א גודל?

Speaker 1: אה, א גודל. אה, איך האב געמיינט "רוחב הגודל של יד". אה, א גודל. "רוחב הגודל של יד", יא. יא, מיר האבן שוין געלערנט דאס איינמאל. איך געדענק נאר נישט וואו. מיר האבן עס געלערנט בפרוש די הלכה שוין איינמאל, איך געדענק.

אקעי. יא, מיר האבן עס שוין געהאט. וואו האבן מיר עס געהאט?

מיר גייען ווייטער. אקעי, ווארט, לאמיר עס זען. "כמלא זה כפול, סת כפול". יא, מיר האבן געלערנט פריער ביי שיעורים. אה, דאס איז איין גודל? איך געדענק נישט.

"והטפח ארבע אצבעות." ס'איז פיר פון דאס.

שיעור אמה — דחוקות ושוחקות

Speaker 1: "והאמה כל אמה שאמרו בכל מקום, חוץ מן האמה שמשערין בה מלאכת כליים, היא בת ששה טפחים." אן אמה איז זעקס טפחים. דאס הייסט, ס'איז דא אסאך ווי אן אמה פון פינף טפחים, אבער נישט פון דעם רעדט מען. "והאמה שמשערין בה היא בת ששה טפחים דחוקות זו לזו." ער מיינט אצבעות דחוקות, יא? טפחים דחוקות. אקעי. "והאמה שמשערין בה היא בת ששה טפחים שוחקות ורחבות."

"זה וזה להחמיר." להחמיר נוצט מען די גרעסערע טפח, איך מיין די גרעסערע אמה, אדער די קלענערע? "כיצד? משך מבוי בארבע אמות שוחקות." דארף זיין גרויסע ארבע אמות. "ובגובהו עשר אמות עצובות." פרייליכע אמות אדער אנגעצויגענע אמות? רוחב הפרצה? עשר אמות אציבות. אויף די זעלבע, לחומרא, עשר אמות אציבות. וכן יוצא בו, לענין סוכה קליין, אז מ'דארף אז ס'זאל זיין גרויס לענין סוכה, און מ'איז מחמיר אפילו א קליינע איז שוין פסול לענין קליין. אפילו די סוכה איז דא די זעלבע זאך, ס'קען זיין צו גרויס, אויב ס'איז צו גרויס דארף מען רעכענען מיט א קליינע שיעור. אויב ס'איז צו קליין דארף מען רעכענען מיט א גרויסע שיעור. ווענדט זיך וועלכע הלכה.

סיום פרק י"ז

Speaker 1: עד כאן איז פרק י"ז פון הלכות שבת. ס'איז זייער א וויכטיגע פרק.

✨ Transcription automatically generated by YiddishLabs, Editing by Claude Sonnet 4.5, Summary by Claude Opus 4.6

⚠️ Automated Transcript usually contains some errors. To be used for reference only.

YI אידיש ›

סיכום השיעור 📋 סיכום פון שיעור אויף רמב"ם הלכות שבת פרק י"ז --- הקדמה: מבנה הרמב"ם …

סיכום השיעור 📋

סיכום פון שיעור אויף רמב"ם הלכות שבת פרק י"ז

---

הקדמה: מבנה הרמב"ם לעומת מבנה הגמרא

חידושים:

פשט: דער מדרון אליין שיידט אפ דעם מבוי פון רשות הרבים, און מ'דארף קיין נוספ'דיגע היכר.

חידושים — מחלוקת רמב"ם און ראב"ד וועגן שיעור המדרון:

---

הלכה — מבוי שצד אחד כולו לים וצד אחד כולו לאשפה של רבים

חידושים:

---

הלכה ט — מבוי מפולש לרחבה של רבים

חידושים:

---

חידושים:

דער רמב"ם: "גובה הלחי [עשרה טפחים], רוחב ועובי כל שהוא."

פשט: די הויכקייט פון א לחי דארף זיין צען טפחים, אבער די ברייט און דיקייט האט נישט קיין מינימום שיעור.

---

הלכה — מכל עושין קורה: מאטעריאל פאר קורה

---

הלכה — שיעור הקורה: פיזישע פאדערונגען

חידושים:

חידושים:

---

הלכה — מבוי שצדו אחד ארוך וצדו אחד קצר (משולש-פארמיג)

דער רמב"ם: א מבוי וואו איין וואנט איז לענגער און איין וואנט איז קירצער — א מין טרייענגל-פארמיגע מבוי.

---

הלכה — העמיד לחי בחצי המבוי

פשט: דער לחי מאכט ווי דארט ענדיגט זיך די מבוי.

---

הלכה — מבוי שהיא רחבה עשרים אמה: ווי צו פארריכטן

---

הלכה — לחי הבולט מדופן המבוי / לחי העומד מאליו

---

הלכה — לחי שנראה מבפנים ולא מבחוץ (אדער פארקערט)

דער רמב"ם: א לחי וואס מ'זעט פון אינעווייניג אבער נישט פון דרויסן, אדער פארקערט — כשר, נדון משום לחי.

---

הלכה — לחי למטה משלושה / פלוג מן הכותל שלושה

חידוש: דער רמב"ם שרייבט "כלבוד" — ער דערקלערט אז לבוד מיינט עפעס וואס איז מחובר, ס'איז ווי צוזאמענגעבונדן.

הלכה — דריי תנאים פון פסי ביראות

דער רמב"ם: "היתר זה לא הותר אלא... בארץ ישראל, ולבהמה זו בלבד, ושיהיה מעין חיים."

חידושים:

- באר מים חיים — נישט סתם א בור מים, נאר א קוואל וואס עס לויפט פרישע וואסער.

- די גמרא ברענגט א שיטה אז אויך תלמידי חכמים ההולכים ממקום למקום האבן דעם היתר, אבער דער רמב"ם ברענגט עס נישט.

---

הלכה — א מענטש וואס וויל טרינקען

חידושים:

---

הלכה — דער אייבס (טראג) ביי די פסי ביראות

חידושים:

---

הלכה — הזורק מרשות הרבים לבין הפסים: חייב

דער רמב"ם: "הזורק מרשות הרבים לבין הפסים — חייב."

חידושים:

חידושים:

- דער רמב"ם זאגט יעדע זאך נאר איינמאל — ער האט דא געזוכט א פאסיגע פלאץ אריינצולייגן דעם שיעור פון אצבע/טפח/אמה.

---

סיום פרק י"ז

תמלול מלא 📝

הלכות שבת פרק י"ז — מבוי, מחיצות, והתיקונים דרבנן

הקדמה לפרק

Speaker 1: אונז לערנען רמב"ם, הלכות שבת, פרק י"ז, באלד אינמיטן הלכות עירובין.

מבנה מסכת עירובין לעומת מבנה הרמב"ם

צוויי נושאים אין מסכת עירובין

Speaker 2: רייט, רייט, רייט. איך מיין אזא יחיד. יא, נאר זיי האבן געזען.

דער רמב"ם'ס חילוק

דער באדייט פון דעם ווארט "עירוב"

לחי וקורה — היכר אדער מחיצה?

די שייכות צווישן מסכת עירובין און די ביידע נושאים

תוכן פרק י"ז — תיקוני מבואות ומחיצות

הקדמה לפרקים הקודמים

די נושא פון פרק י"ז — פלעצער וואס זענען מעיקר הדין רשות היחיד

הלכה א — מבוי שיש לו שלוש כותלים

דער כלל: רשויות שבת האבן נישט צו טון מיט בעלות

Speaker 1: סאו איך וויל פארשטיין

הלכות מבוי: מבוי סתום ומבוי מפולש

הקדמה: בעלות ושימוש בהלכות רשויות השבת

ס'האט נאר צוטון מיט מחיצות.

חידוש: רשות הרבים — תנאי של "רבים בוקעין בו"

הגדרות: מבוי סתום ומבוי מפולש

הלכה א: כיצד מתירין מבוי הסתום

איז וואס איז די היתר? סאו א מבוי סתום דארף א שוואכערע היכר, און א מבוי מפולש דארף א שטערקערע היכר.

פשט: חשוב כאילו סתום רוח רביעית

חידוש: שלש מחיצות מדאורייתא, רוח רביעית מדרבנן

הלכה ב: כיצד מתירין מבוי המפולש

הלכה ג: מבוי עקום — כעין מפולש

הלכה ד: מבוי מיט מדרון — מובדל מרשות הרבים

מחלוקת רמב"ם וראב"ד: שיעור המדרון

נפקא מינה: מדרון אינעווייניג אין מבוי

מבוי שצד אחד כולו לים או לאשפה של רבים, ומבוי מפולש לרחבה

מבוי שצד אחד כולו לים וצד אחד כולו לאשפה של רבים

דיגרעסיע: לחי און קורה ווי ארכיטעקטורישע עלעמענטן

דוגמאות פון מבואות וואס דארפן נישט לחי וקורה

Speaker 2: אבל דארף קלישנא הרבים, רייט? ס'איז רבים, יא.

Speaker 2: מיינסט טאקע נישט.

מבוי מפולש לרחבה של רבים

לאמיר לערנען.

Speaker 2: אויב איז... וואס? איך בין דא. יא, אקעי. יא יא, איך בין דא.

הלכה ט: מבוי מפולש לאמצע רחבה של רבים

דיסקוסיע: פארוואס איז "צדדי הרחבה" מער קאנעקטעד צו רשות הרבים?

Speaker 2: רייט.

רחבה של יחיד — חומרא

דיסקוסיע: יחיד/רבים ≠ רשות היחיד/רשות הרבים

דיני מבוי: תנאי מבוי — בתים וחצרות, אורך וד' אמות, חילוק מבוי וחצר

הלכה: תנאי מבוי — בתים וחצרות פתוחות לתוכו

Speaker 2: יא, די חצרות זענען דאך אינעווייניג אין די בתים.

Speaker 2: ניין. ס'פירט צו חצרות וואס דארטן איז דא נאך הייזער.

Speaker 2: יא.

הלכה: תנאי אורך — ד' אמות ולמעלה, אורכו יתר על רחבו

טייטש, אויב ס'איז א באקס, אדער ס'איז רחבו יתר על ארכו, איז וואס?

זיי זאגן, "אבל מבוי שארכו כרחבו", ס'איז אזוי ווי א באקס, די אורך איז ווי די רוחב, "אין לו דין מבוי, אלא דין חצר".

הלכה: חצר שארכו כרחבו — דין חצר, נישט מבוי

און וואס איז אנדערש א חצר ווי א מבוי?

דיסקוסיע: קען א חצר האבן דין מבוי? צי דארף ער בתים וחצרות פתוחות לתוכו?

Speaker 1: יא, אבער די חצר דארף אויך האבן חצרות און בתים אפן צו אים.

Speaker 2: יא, א חוץ דעם. חצרות און בתים.

חידוש: חצר בצורת מבוי דארף נישט בתים וחצרות פתוחות לתוכו

Speaker 1: האסטו געזאגט.

Speaker 2: יא, וויפיל הייזער קענען זיין אפן צו א ד' אמות?

Speaker 1: אלעס קען זיין. ד' אמות איז דאך נישט א מקום חשוב. אלעס קען זיין. איך זאג, דאס איז נישט קיין תנאי.

דיסקוסיע: צי א חצר בצורת מבוי דארף האבן דיני מבוי?

סא די שאלה איז יעצט צו א חצר וואס איז צורת מבוי דארף האבן דיני מבוי.

Speaker 2: יא, ער דארף זיין... ער דארף האבן אויך דיני חצר.

קוק נאר, מ'האט צוויי שכנים. איינער וואוינט אין א מבוי וואס האט נאר איין הויז.

Speaker 2: איך האב געהערט דיין קשיא.

דיסקוסיע: ווי קען זיין א מבוי אן בתים וחצרות פתוחים לתוכו?

Speaker 1: א חצר קען וואוינען מער ווי איין מענטש, אבער געווענליך אין א חצר וואוינט מער ווי איין מענטש.

Speaker 2: סאו וואס מיינט א חצר? א חצר איז נישט חצרות פתוחות לו?

Speaker 2: אהא. א חצר וואס איז אפן צו אנדערע חצרות איז אליין א מבוי.

חילוק מבוי וחצר: מבוי איז פלאץ וואו מ'וואקט, חצר איז פלאץ וואו מ'נוצט

Speaker 1: א מבוי איז א פלאץ וואו מ'וואקט, און א חצר איז א פלאץ וואו מ'נוצט. ס'איז דא אנדערע סארט שימוש.

Speaker 2: אהא. איך מיין אזוי.

Speaker 1: אקעי. לאמיר געבן א קוק. ווילסט געבן א קוק אין פנים מאירות?

Speaker 2: ניין, ניין, איך וויל נישט קוקן, איך וויל גיין ווייטער.

Speaker 1: מבוי... איך פארשטיי זייער גוט וואס דו שטעלסט זיך, אבער ס'איז נישט קיין פראבלעם.

הלכה: מבוי שאין ברחבו שלשה טפחים — לבוד

אסאך מאל זאגן מיר אין הלכות, ווייל אזוי קומט אויס אין די גמרא, הגם איך ווייס נישט פארוואס ס'איז שייך אין מציאות.

Speaker 2: שוין, איך ווייס שוין וואס דו האלטסט אז ס'איז נישט שייך. דו האלטסט אז ס'איז שייך.

Speaker 1: שוין, יעדן טאג וואקסטו אין גאסן וואס זענען שמאלער ווי דריי טפחים, דאס הייסט אז ס'איז א מעשה בכל יום.

Speaker 1: די הלכה מוז זיך נישט... א מענטש איז נישט ברייט מער ווי דריי טפחים.

Speaker 2: איך ווייס נישט, ס'איז נישט קיין דווקא א ענין און ס'שטייט נישט אין די תרי"ג מצוות.

Speaker 1: לאמיר געדענקען, דא רעדט זיך פון די טיר.

Speaker 1: קען אויך זיין אז ס'איז א למדנ'ישע נאר דריי טפחים.

מציאות'דיגע ערקלערונג: שמאלע דורכגאנג אין הינטן פון הייזער

Speaker 2: יא.

Speaker 2: אבער דער וואס מיינט אלעמאל דאס אויך.

Speaker 1: יא. אקעי.

המשך: דין מבוי נאך תיקון

יעצט, אה, איך האב אים געהאט צו זאגן, מ'האט געלערנט אז דער רמב"ם האט גע'טענה'ט אז א מופת, אריגינעל,

הלכות שבת — מבוי מיט קורה לעומת לחי, און הכשר רשות הרבים מיט דלתות

הלכה מ"ט: דער חילוק צווישן קורה און לחי

דער רמב"ם'ס ווערטער אין הלכה מ"ט

דער ראב"ד'ס קשיא און דער תירוץ

נפקא מינה: לחי איז מדאורייתא, קורה איז נאר דרבנן

דיסקוסיע: וואס טוט זיך מיט א מדרון?

Speaker 1: און וואס טוט זיך מיט א מדרון? איז לכאורה אויך אזוי ווי א לחי, רייט? דאס איז עכט.

הכשר רשות הרבים מיט דלתות

גייען מיר לערנען וועגן וואס איז מיט א רשות הרבים, וואס טוט מען? יא.

דער רמב"ם'ס הלכה: מ'דארף דלתות, נישט צורת הפתח

הסבר: וואס איז דער חילוק צווישן לחי און דלתות?

אקעי, דאס איז די גרויסע מחלוקה, אבער לאמיר טרייען צו פארשטיין א בעיסיק זאך.

דיסקוסיע: דער חילוק צווישן מבוי מפולש און רשות הרבים

Speaker 2: ווייל מענטשן וואוינען נישט?

Speaker 2: יא, אבער... וואס איז די חילוק?

פראקטישע אפליקאציע: וויליאמסבורג כדוגמא

דיגרעסיע: דער מנהג מיט עירובין אין גרויסע שטעט

צוריק צו די הלכה: פארוואס דלתות און נישט צורת הפתח?

Speaker 1: פרעגסט א גוטע קשיא, פארוואס נישט?

דיון אין הלכות עירובין: צורת הפתח, דלתות, און מבוי

צורת הפתח און דלתות — דער יסוד'דיגער חילוק

דלתות הנעולות בלילה — דער ענין פון "ראוי לנעול"

סאו, נאכאמאל, סאו ער זאגט דא אז ס'איז דא דא א בעלים.

Speaker 1: ניין, ניין. ס'איז אפן צו רשות הרבים.

Speaker 2: די פוסקים וואס האבן געוואוינט אין יענע שטעט האבן געזאגט אז ס'איז נישט קיין רשות הרבים.

Speaker 1: אויך איז וואס נישט קיין רשות הרבים?

Speaker 1: זייער גוט. נו וואס איז די פראבלעם?

ט"ז אמה — דרך און פלאץ

Speaker 2: זיכער, דאס איז אגעין, אונז האבן געוואלט וויסן וויאזוי דאס איז געווארן א רשות הרבים.

Speaker 1: אה, די רמב"ם האט געזאגט ט"ז אמה דרך. א פלאץ וואס איז נישט קיין דרך, דארף נישט העלפן די זאך.

Speaker 2: וואס הייסט ביי דרך?

דיגרעסיע: עירוב אין וויליאמסבורג — די מעשה מיט די דלתות

אבער גרייט, די לויט וואס דו זאגסט, איז נישט אזא סתירה, ווייל קען איינער זאגן אז ס'איז אזויווי א גאס.

Speaker 2: יא, ס'איז א גאס מיט הייזער ארום פון אלע זייטן, איז עס א סטריט?

Speaker 2: פארשטיי איך אז פאר דעם העלפט יא די צורת הפתח.

Speaker 1: ס'איז זיכער אז פאר דעם העלפט די צורת הפתח. פראבלעם איז אז ס'איז דא אן עמוד, מיט אנדערע זאכן.

לאמיר גיין ווייטער.

הלכה: טלטול תחת הקורה ובין הלחיים

דער רמב"ם'ס שיטה — סמוך לרשות הרבים

חילוק: סמוך לכרמלית — דארף נאך א לחי

דער יסוד: מצא מינו את מינו וניעור — ווען ביידע זייטן זענען כרמלית

Speaker 2: אני וויל דיר איבערפרעגן, וואו איז יעצט דער מענטש?

Speaker 1: דער מענטש איז האלב אין די מבוי און האלב אין די רשות הרבים.

Speaker 2: אבער דער מענטש איז ברייטער און גרעסער ווי די לחי. די לחי איז גענוג אפילו א קליינטשיגע.

Speaker 1: דו ווילסט מיר אזוי פארשטעלן?

Speaker 2: ניין, ניין, ניין. די הלכה רעדט נישט פון קיין ברייטע מענטשן און דינע קורות.

דער חילוק צווישן רשות הרבים און כרמלית

דיני לחי וקורה במבוי — מאטעריאל, שיעורים, און פיזישע פאדערונגען

המשך דיון: בין הלחיים און מוציא מין שאינו מינו

Speaker 2: איך דאכט זיך איך געדענק אז א לחי איז נישט אמת'דיג רשות היחיד.

Speaker 2: איך פרעג דיך א שאלה, ס'ארבעט נישט, סתם ארבעט עס נישט, שטימט?

Speaker 2: דאס איז אויך א שוואכערע... ווייל ס'איז לעבן אן אנדערע כרמלית איז עס אויך א שוואכערע...

Speaker 1: אבער מען מעג עניוועי, ווייל אזוי ווי געזאגט, ווייל א יוסף איז האלב אינעם מבוי...

Speaker 2: עס מאכט א נייע היתר של אגודה וטרוק.

Speaker 2: אקעי, לאמיר גיין צו די פריערדיגע פלאץ, צו דער רמב"ם מיט'ן ראב"ד.

דיון: דער ראב"ד'ס שוועריגקייט מיט חוזר וניעור

Speaker 2: אה, דער ראב"ד. דער ראב"ד זאגט אז א תחת הקורה מעג מען יא. פארקערט.

Speaker 2: יא.

Speaker 2: איך ווייס נישט.

הלכה: בכל עושין לחיים — מאטעריאל פאר לחי

Speaker 1: בכל עושין לחיים. מיט וואסערע סארט מאטריאל קען מען מאכן די לחיים?

Speaker 2: יא.

דיון: קשיא פון גובה עשרה טפחים

Speaker 1: וואס שטייט דא? נו, נו, לאמיר ענדיגן די הלכה.

Speaker 2: סאו דא איז דא עבודה זרה?

Speaker 1: ניין, ניין, די הלכה, די הלכה.

Speaker 2: אה, איך פרעג א קשיא.

תירוץ: חילוק צווישן שיעור און מציאות

Speaker 1: איך ווייס נישט, ס'איז עפעס פאני. דער ראב"ד איז געווען א גרויסער איד, ער האט נישט פארשטאנען.

דער מגיד משנה'ס תירוץ

Speaker 2: יא, איז נישט.

הלכה: שיעור הלחי — גובה

Speaker 1: גובה הלחי, יא. אקעי, פשוט. גובה הלחי האבן מיר געלערנט, איין פאכן איז דאס, וכל שהוא. אקעי.

הלכה: מכל עושין קורה — מאטעריאל פאר קורה

Speaker 2: שיעורים. איך האב א שיעורים. א שיעורים, נישט א שיעורים.

Speaker 1: יעדע זאך וואס איז צורך שיעור ווען ס'איז א שייער.

Speaker 2: אה, העלפסט מיר מיט א שיעורים ווייל ס'איז אזוי ווי בוסר.

חידוש: פארקערטע לאגיק צווישן לחי און קורה

Speaker 1: יא. דער ראב"ד זאגט טאקע אז ער איז נישט מסכים מיט דער ראב"דן ביינבי'ס חילוק.

Speaker 2: ווי מ'האט געפלויבן?

Speaker 1: אה, ער וואס איז דער שיעור?

Speaker 2: יא, בכמה רוחם וקורא, איין פחוס מיט טפא.

הלכה: שיעור הקורה — פיזישע פאדערונגען

ענין פון עמודי הקורה

Speaker 2: אינטערעסאנט. יא, קעמל. קעמל, יא.

שיעורי פתח המבוי, קורה ולחי – הלכות עירובין

בריאות הקורה

Speaker 1: ווענדט זיך וואס ער האט געמאכט די פאנדעישן. אייזן, איך ווייס דאס.

Speaker 2: אינטערעסאנט. יא, גיי מיר.

כמה יהא פתח המבוי – שיעורי גובה ורוחב

דיסקוסיע: וואס מיינט "פתח המבוי"?

Speaker 1: ער זאגט, א מבוי, כדי עס זאל קענען זיין מותר מיט א לחי או קורה, דארף עס זיין וויט'ין די קאנסטרעינץ.

מ'רעדט נישט פון די לחי און די קורה, מ'רעדט פון די מבוי. פון די פסח המבוי.

Speaker 2: פארוואס איז דא א סימבאל?

Speaker 2: ס'איז נישט מסכים. דו דארפסט איבערטייטשן. דאס איז די ערשטע משנה אין עירובין.

Speaker 2: ניין, ניין, ניין. די קורה זאל מען לייגן נישט יתירה על עשרים אמה.

Speaker 1: ניין, ער זאגט נישט דאס. א קורה איז א זאך וואס מ'לייגט "אן טאפ" פון די פתח.

צורת הפתח מבטל די שיעורים

דיסקוסיע: פארוואס איז א קורה נישט א צורת הפתח?

קורה למעלה מעשרים אמה – קיור וציור

ווי מ'רעכנט די עשרים אמה

הלכות מבוי – דיני קורה גבוהה, פרצות, ושבילין

הלכה: מבוי שגבהו למעלה מעשרים אמה – דין עיווי קורה

דיון: שיעור קורה בגובה

Speaker 1: "רחב ארבעה טפחים", ביי יא, ביי דעם איז נישט קיין פראבלעם, די רוחב.

דיון: ימעט – מאכן קלענער

זאגט ער, אבער די שטיקל קורה... ניין, ער וויל מאכן הויעך אויף די פלאר, אזוי מיין איך.

Speaker 2: זאגט ער ניין, עס דארף זיין די ברייט פון א שיעור קורה וואס זאל זיין אין די עשרים אמה.

מחלוקת המפרשים: קורה למעלה או למטה

הלכה: חוקק בו – מבוי שאינו גבוה עשרה

ס'וועט ציען נידריגער. יא. איז חוקק בו משך ארבע אמות על ארבע אמות, ומעמיק כדי להשלימו לעשרה, אסור.

הלכה: נפרץ בו פרצה מצדו כלפי ראשו

Speaker 2: אין די לחי? נפרץ... יא. אפשר סתם אזוי אין די מבוי, אין די וואנט? סתם א וואנט פונעם מבוי?

Speaker 1: דאס איז סתם הלכות פרצה. מיר האבן געלערנט שוין פריער וועגן מחיצות, וואס איז דא אנדערש?

פירוש: ראשו – פתח המבוי

Speaker 2: אה, ער טייטשט אז ראש מיינט אזוי ווי די קאפ. ראשו, די אויבערשטע פון די מבוי?

הלכה: נפרץ המבוי במלואו לחצר

דיון: חילוק בין מבוי לחצר לגבי מפולש

Speaker 2: האט עס פיר ווענט. א חצר האט פיר ווענט, עס האט א טיר. דאס איז די ווארט.

Speaker 1: הייב אן פון די ווענט, דו הייבסט אן אלעמאל בעקווארדס. קודם כל, א חצר האט ווענט.

Speaker 2: אבער מ'רעדט דא פון א חצר וואס איז מפולש, יא? ווייל עס איז אפן צו די מבוי און עס איז אפן צו די רשות הרבים.

Speaker 2: איך מיין אז ער מיינט נפרץ, ס'איז געווארן א טיר.

Speaker 2: דאס וואלט איך געמיינט. ס'איז נישטא ביי א חצר אזא דין "חצר מפולש" זאל דארפן האבן מחיצות. רייט.

הלכה: מבוי שיש לו שבילין מפולשין לרשות הרבים

Speaker 2: פאר סאם ריזען, עפעס ווייל יענע, כולי די אלע קליינע דרכים מאכן די גרויסע אויך פאר א מאל ווי מ'פילט.

הלכות מבוי — מבוי בצורת משולש, מבוי רחבה עשרים אמה, דיני לחי וקורה

מבוי שצדו אחד ארוך וצדו אחד קצר

Speaker 1: אקעי. וואס טוט זיך מיט א סארט טרייענגל די מבוי? איין זייט איז ברייטער? ארוך מיינט ברייט?

Speaker 2: יא, לכאורה. צדו אחד ארוך וצדו אחד קצר?

Speaker 1: ניין, נישט ברייט.

Speaker 2: אה, ער זאגט אז מ'קען נישט. באלכסון קען מען נישט. באלכסון וועט נישט העלפן?

Speaker 1: נישט קלאר. ווייל מ'דארף זען צוויי ווענט פון די צוויי זייטן. אזוי סאונדט עס. אזוי סאונדט עס.

Speaker 2: יא. צורת הפתח קען מען מאכן, אבער א קורה קען מען נישט. אזוי ברענגט ער פון די משנה ברורה.

העמיד לחי בחצי המבוי

מבוי שהיא רחבה עשרים אמה — עצה ראשונה: פס באמצע

עצה שניה: שתי פסין מן הצדדים

דיסקוסיע: עומד מרובה על הפרוץ

Speaker 2: איי, דארט זע איך דא א לאך.

לחי הבולט מדופן המבוי / לחי העומד מאליו

Speaker 2: נישט מסכים?

דיסקוסיע: חילוק בין לחי לקורה

Speaker 1: אבער אז ס'איז א לחי, דאס איז דער פארמאל. ס'איז נישט, ס'איז ווייניגער בולט, איי דאנאו.

לחי שנראה מבפנים ולא מבחוץ (אדער פארקערט)

Speaker 2: אה, בקיצור, ס'שטעקט זיך אריין. ווייל ער באמערקט נישט פון רשות הרבים.

לחי למטה משלושה טפחים / פלוג מן הכותל שלושה

לחי שהיה רחב ארבעה

Speaker 2: איי, דאס איז דאך בעסער, לכאורה.

Speaker 1: נישט נאר סתום, ס'ווערט א מבוי סתום פון פיר זייטן, איך מיין צו זאגן. ס'איז דאך פשוט אז ס'איז גוט.

אקעי. הלכות קורה אביסל. יא. דער רמב"ם מוז עפעס מיינען. וואס איז נוגע להלכה?

Speaker 2: וואס?

Speaker 1: אויב ס'איז... ונדמה שהוא עומד מרובה על הפרוץ. וואס וויל ער זאגן?

Speaker 2: איך ווייס נישט.

Speaker 1: אקעי. סתם ארויסגעברענגט אז ס'איז א גוזא חומרא אדער וואס. שוין.

קורה שפירס עליה מחצלת

Speaker 2: יא? נאר שתי יסודות וואס שטייען כסל מבוי מבחוץ.

דיני קורה למבוי ופסי ביראות

קורה מבחוץ — קורה וואס ליגט אויף יסודות חוץ לכתלי המבוי

Speaker 2: א דעכל, יא, א דאך פון א טיר.

Speaker 2: אהא.

Speaker 1: ס'איז צוגעקויפט לגביו, אבער ס'איז נישט... ס'איז נישט לעבן דעם פאדער.

Speaker 2: אהא.

Speaker 1: יא, גוט. אפשר אויך האט מען דאך דריי טפחים.

קורה היוצאת מכותל זה — קורה וואס רייכט נישט פון איין זייט צו דער אנדערער

שתי קורות המסומות — צוויי שוואכע קורות וואס צוזאמען זענען שטארק גענוג

דיסקוסיע: ווי נאנט מוזן די צוויי קורות זיין?

Speaker 2: ווער זאגט מסומות איז נישט בתוך שלשה טפחים?

Speaker 1: מיט דין לבוד, זיי זענען בתוך שלשה טפחים איינס פון די אנדערע. אקעי.

היו אחת למעלה ואחת למטה — צוויי קורות אויף פארשידענע הויכן

דיסקוסיע: וואס איז דער דין פון "רואין"?

Speaker 2: וואס איז דאס רואין? איז דאס עפעס א דין פון א מין דין לבוד, אדער איז דאס נאר גענוג א היכר?

Speaker 1: יא? זייער גוט. ולא יהא בין זו לזו שלשה.

רייט, פארשטאנען, זייער גוט.

קורה עקומה — קרומע קורה

קורה עגולה — רונדע קורה

דיסקוסיע: פארוואס דארף מען א רוחב טפח?

Speaker 2: פארוואס דארף מען א רוחב טפח? מ'דארף דאך נאר בסך הכל אז עס זאל זיין מקבל אריח.

Speaker 1: ניין, עס דארף אויך זיין רוחב טפח, מ'האט געלערנט א שיעור. רוחב.

Speaker 2: פארוואס רוחב? ווי קומט דא אריין נאכאמאל?

Speaker 1: יעצט אז רואין אותה כאילו מרובעת, האט עס א שיעור. א קורה האט א שיעור, א קורה האט א שיעור רחבה טפח.

Speaker 2: דאנקסט?

Speaker 1: נו, א עגולה איז נישט רחבה טפח?

Speaker 2: ניין.

Speaker 1: פארוואס?

Speaker 2: ווענדט זיך.

Speaker 2: וואס איז די פראבלעם? ס'האט נישט קיין שיעור טפח אין די ברייט.

Speaker 2: און ראוי לקבל אריח מיינט די הויכקייט, כביכול?

קורה עקומה וואס שטעקט זיך ארויס פון רוחב המבוי

Speaker 2: וואס איז אויב ס'איז געווען די תוך המבוי ווי כמעט חוץ למבוי?

Speaker 1: וואס מיינסטו, ס'איז קרום? ס'שטעקט זיך ארויס?

Speaker 2: אה, אזוי פשוט.

Speaker 1: יא, זייער גוט.

אנהויב דיני פסי ביראות

יעצט גייען מיר לערנען א דין פסי ביראות.

וואס איז פסי ביראות?

פארגלייך צו מבוי

פסי ביראות – הלכות שבת (רמב"ם)

הקדמה: דער היתר פון פסי ביראות אין פארגלייך מיט לחי וקורה

הלכה: באר מים שעשו לה שמונה פסים

קשיא: פרוץ מרובה על העומד

שיעורים פון די פסים

שיעור הפרצה – שלש עשרה אמות ושליש

תחליפים פאר פסים – אילן, אבן, תל וכו'

חמשה קנים – דער טשיפסטער וועג

מינימום גרויס – ראשו ורובו של פרה

שיעור פרה איז א פיקסירטער שיעור

מותר להרחיק כל שהוא

דריי תנאים פון פסי ביראות

וואס איז די דריטע תנאי? ושיבוא עליה מעין חיים שהרבה.

זאל זיין דריי תנאים מוז דא זיין אין ארץ ישראל, און אויך דעמאלטס נאר פאר די בהמה זו.

פסי ביראות – תנאי ההיתר, דינים מיוחדים, ומחיצה שנעשית בשבת

די דריי תנאים פון דעם היתר פון פסי ביראות

Speaker 2: האלאו? האלאו? האלאו? האלאו? יא. סארי. יא.

ירד לבאר וישתה – א מענטש וואס וויל טרינקען

אוי. עס האט אן אנדערע עצה, אז ער קען מאכן א געהעריגע מחיצה.

די חילוק צווישן בהמה און מענטש – בשופי און בדיעבד

ווען עס פעלט איינער פון די תנאים

Speaker 2: ניין, ס'איז נישטא דארט קיין פסין. ווער האט עס געמאכט?

דינים פון אייבס (טראג) ביי די פסי ביראות

Speaker 2: ס'איז קלאר. כ'חאפ נישט דעם גאנצן שאַש שאַש...

הזורק מרשות הרבים לבין הפסים – חייב

Speaker 2: יא.

חידוש: פסי ביראות איז מדאורייתא א רשות היחיד

Speaker 2: יא?

רבים בוקעין ועוברין בהן – נישט מבטל די מחיצות

Speaker 2: יא. כאפ נישט וואס ער זאגט. "ומותר להשקות הבהמה ביניהם, ומושיט לו באר".

חצר שראשו אחד נכנס לבין הפסים

Speaker 2: רייט. וואס טוט זיך ממש דא א חצר?

יבשו המים בשבת / באו להם מים בשבת

כל מחיצה שנעשית בשבת שמה מחיצה

כל מחיצה שנעשית בשבת שמה מחיצה. זייער אינטערעסאנט.

Speaker 2: ניין, ווייל וואס האט ער געזאגט? אז יעצט האט עס באקומען די קולא, דו מעגסט ניצן די מחיצות.

Speaker 1: ניין, ער זאגט יעצט מאכסטו די מחיצות.

Speaker 2: ניין, לגבי אנדערע זאכן אין די שטאט, למשל שבות, האבן מיר געלערנט געהאט וויפיל מענטשן איז אין א פלאץ.

הלכות שבת פרק י"ז — מחיצות, שיעורים, וסיום הפרק

מחיצה שנעשית בשבת

Speaker 1: מותר. מותר לטלטל בתוכה.

דאס מיינט אז יעצט האט ער באקומען די קולא אז דו מעגסט נוצן די מחיצות. ער זאגט נישט אז יעצט מאכסטו די מחיצות.

Speaker 1: אקעי.

מבוי שניטלה קורתו או לחיו בשבת

אכסדרה בבקעה — פי תקרה יורד וסותם

דיון: פי תקרה יורד וסותם — רשות היחיד אדער כרמלית?

Speaker 2: יא, אזוי קומט דא אויס טאקע אינטערעסאנט.

בית וחצר שנפרץ בקרן זוית

Speaker 1: שוין. דאס איז בעיסיקלי די דין פי תקרה יורד וסותם. אבער איך האב דאך נישט קיין תקרה דא.

Speaker 2: אה, די שטיקל קורה אליין איז א תקרה. פי תקרה איז דאך אפילו פון א קליינע שטיקל דאך.

Speaker 1: רייט.

שיעורי אצבע, טפח, ואמה

שיעור אצבע וטפח

Speaker 2: "אצבע"? וואס קוקסטו אויף דיין האנט? ער זאגט וועלכע אצבע? א גודל?

אקעי. יא, מיר האבן עס שוין געהאט. וואו האבן מיר עס געהאט?

"והטפח ארבע אצבעות." ס'איז פיר פון דאס.

שיעור אמה — דחוקות ושוחקות

סיום פרק י"ז

Speaker 1: עד כאן איז פרק י"ז פון הלכות שבת. ס'איז זייער א וויכטיגע פרק.

✨ Transcription automatically generated by YiddishLabs, Editing by Claude Sonnet 4.5, Summary by Claude Opus 4.6

⚠️ Automated Transcript usually contains some errors. To be used for reference only.

תורגם אוטומטית

סיכום השיעור 📋

סיכום שיעור על רמב"ם הלכות שבת פרק י"ז

---

הקדמה: מבנה הרמב"ם לעומת מבנה הגמרא

דברי הרמב"ם: הרמב"ם מכניס את כל הלכות תיקוני מחיצות/מבואות בהלכות שבת (פרק י"ז), בעוד שבהלכות עירובין נשארים רק עירוב חצרות, שיתופי מבואות, עירוב תחומין.

פשט: בגמרא שני הנושאים — תיקוני מבואות/מחיצות ועירוב חצרות/שיתופי מבואות — מעורבים במסכת עירובין. הרמב"ם חילק אחרת: הלכות תיקוני מחיצות (לחי, קורה, צורת הפתח) הן המשך של הלכות הוצאה, לכן שייכות הן להלכות שבת. הלכות עירובין עוסקות רק במנגנון של פת/אוכל שעושה אנשים שותפים.

חידושים:

- הרמב"ם הולך תיאורטית/לוגית, בעוד שהגמרא הולכת מעשית — מכיוון שמבוי צריך גם לחי/קורה וגם שיתוף, הגמרא שמה את שניהם במסכת אחת.

- המילה "עירוב" פירושה בעצם רק כאשר משתמשים בפת כדי לעשות הצהרה — שכל האנשים שותפים (עירוב חצרות), או שהתחילו לבשל (עירוב תבשילין), או שיש להם דירה שם (עירוב תחומין). מה שאנו קוראים "לעשות עירוב" (להניח לחי/קורה/צורת הפתח) הוא שם מושאל — לא המשמעות האמיתית. הגמרא לא הקפידה על חילוק זה, אבל הרמב"ם כן.

---

כלל: רשויות שבת אינן קשורות לבעלות

פשט: הכלל העיקרי הוא שהלכות רשות היחיד/רשות הרבים אין להן שום קשר לחושן משפט — לא לבעלות, לא למי זה שייך. יש להן קשר רק למחיצות — למציאות הפיזית.

חידושים:

- הענין היחיד שקשור לשימוש/בעלות הוא הלכות עירובין (עירוב חצרות, שיתופי מבואות) — כאשר שני אנשים חולקים מבוי, צריכים לעשות שיתוף, כי רשות האחד מבטל את של השני. אבל זה דין דרבנן.

- ברשות הרבים יש אמנם תנאי של "רבים בוקעין בו" — שאנשים צריכים לעבור שם. זו חריגה מהכלל. למשל, "בין העמודים" — מקום השייך לרבים עם אותן מחיצות, אבל מכיוון שהרבים אינם עוברים שם, זו כרמלית ולא רשות הרבים. אבל במבוי לא עומד התנאי של מי עובר שם — העיקר לפי הרמב"ם הוא שהוא סגור במחיצות.

---

תוכן פרק י"ז — כללי

הפרק עוסק במקומות שמעיקר הדין הם רשות היחיד, אבל מכיוון שהם פתוחים לרשות הרבים, חכמים גזרו שצריך עוד תיקון/היכר — בהירות לאנשים שכאן נגמרת רשות הרבים וכאן מתחילה רשות היחיד. זה כולל: מבוי, סביב באר (בור), ומקומות אחרים. הפרק ארוך מאוד — 36 הלכות, אולי הפרק הארוך ביותר בש"ס.

---

הלכה א — מבוי סתום: כיצד מתירין

הרמב"ם: "מבוי שיש לו שלוש כותלים... כיצד מתירין מבוי הסתום? עושה לו ברוח הרביעית לחי אחד או קורה, ודיו... חשוב עושה קורה או לחי כאילו סתום רוח רביעית, ויהיה רשות היחיד. שהדין תורה בשלש מחיצות בלבד מטלטלין, והרוח הרביעית רק מדרבנן. והואיל והיא מדרבנן, לפיכך די לו בלחי או בקורה."

פשט: מבוי סתום (cul-de-sac) — סגור משלושה צדדים, פתוח מצד אחד. מדאורייתא שלוש מחיצות מספיקות לרשות היחיד. החכמים החמירו על הצד הרביעי, אבל מכיוון שזה רק מדרבנן, מספיק לחי או קורה כהיכר.

- איפה נמצאת האשפה? לא על הדלת של המבוי עצמו, אלא בין רשות הרבים הגדולה לבין מקום המבוי. עדיין יש מספיק מקום לעבור, אבל האשפה מפרידה. באמצע רשות הרבים גדולה לא היו שמים אשפה — היא נמצאת שם כי שם כבר נגמרה רשות הרבים.

- ים: שלולית קטנה (puddle) לא מספיקה, כי בחורף הכל רטוב. אבל ים ממשי — אין חשש "שמא יעלה הים סרטון" (שהים יתייבש).

- [דיגרסיה: לחי וקורה כאלמנטים ארכיטקטוניים] לחי וקורה אינם חידוש של מסכת עירובין עצמה — מסכת עירובין משתמשת בהם. בארכיטקטורה (פעם והיום) נהוג לעשות היכר בין שני שטחים באמצעות פריט עיצובי קטן, צבע אחר, צורת הפתח. יש אנשים שיש להם בסלון צורת הפתח בין חדר האוכל לסלון — זה באמת גורם להרגיש שכאן חדר נפרד.

---

הלכה ט — מבוי מפולש לרחבה של רבים

הרמב"ם: "מבוי מפולש שהיה כולו לאמצע רחבה של רבים — אם לא היו מכוונים כנגד פתח הרחבה, הרי זה כסתום, ואינו צריך מצד הרחבה כלום. אבל אם היו כולו לצדדי הרחבה — צריך לראות אותו כמבוי מפולש."

פשט: כאשר מבוי מסתיים באמצע רחבה של רבים (מקום מוקף מחיצות שאנשים עוברים בו, עם דין רשות היחיד): אם המבוי אינו מול פתח הרחבה — נחשב כסתום. אם המבוי נמצא בצדדים של הרחבה — נחשב כמפולש לרשות הרבים.

חידושים:

- למה "צדדי הרחבה" עושה חילוק? כאשר המבוי מסתיים באמצע הרחבה, יש קירות של הרחבה משני הצדדים — זה עושה היכר שנכנסים לשטח חדש (קירות משני צדדים מראים שזה חדר נוסף). אבל כשזה בצד, הרחבה היא פשוט המשך של קיר המבוי — אין הבדל, פשוט ממשיכים הלאה.

- רחבה של יחיד — חומרא: ברחבה של יחיד מחמירים אפילו כשהמבוי מסתיים באמצע (לא מול הפתח). למה? "פעמים בונה מצד אחד ונמצא כולו לצדדה של רחבה" — יחיד יכול לבנות בית/מבנה, ואז יצא שהמבוי מוביל ישירות לרשות הרבים. זו גזירה לגזירה.

- יחידים לעומת רבים — יציבות: רבים יציבים — יש מניעות, הם לא בונים כל כך מהר. אבל יחיד יכול מחר להסיר אשפה, לבנות בית — זה לא יציב.

- חילוק חשוב: לא מסתכלים לאיזו רשות המבוי פתוח (ברחבה של יחיד המבוי בסך הכל פתוח לרשות היחיד!), אלא כמה רחוק זה מרשות הרבים.

- יחיד/רבים ≠ רשות היחיד/רשות הרבים: הרחבה היא תמיד רשות היחיד (בין של יחיד בין של רבים). החילוק יחיד/רבים הוא רק לגבי יציבות המציאות, לא לגבי דיני רשויות.

---

הלכה — תנאי מבוי: בתים וחצרות פתוחות לתוכו, אורך, ארכו יתר על רחבו

הרמב"ם: מבוי מותר בלחי או קורה רק כאשר "בתים וחצרות פתוחות לתוכו," "ארכו מארבע אמות ולמעלה," "ויהא ארכו יתר על רחבו."

פשט: שלושה תנאים למבוי: (1) בתים וחצרות פתוחות לתוכו, (2) מינימום ד' אמות אורך, (3) ארכו יתר על רחבו.

חידושים:

- "בתים וחצרות" פירושו לא שבתים צריכים להיפתח ישירות למבוי — צריך להיות חצרות הנפתחות למבוי, ובכל חצר צריכים להיות לפחות שני בתים.

- חילוק בין חצר למבוי: חצר היא מקום שמשתמשים בו (שימוש סביב הבית), ומבוי הוא מקום שעוברים בו (מעבר). חצר הפתוחה לחצרות אחרות היא עצמה כבר מבוי.

---

הלכה — חצר שארכו כרחבו: דין חצר, לא מבוי

הרמב"ם: "מבוי שארכו כרחבו אין לו דין מבוי אלא דין חצר." חצר מותרת לא בלחי/קורה אחת, אלא ב"שני לחיין משני רוחותיו" או "פס רחב ארבעה [טפחים]."

פשט: מבוי קל יותר — מספיק לחי אחד או קורה. חצר מחמירה יותר — שני לחיים או פס של ד"ט.

חידושים:

- האם חצר יכולה לקבל דין מבוי? כן — אם לחצר יש ארכו יתר על רחבו, היא יכולה לקבל דין מבוי.

- מבוי שהוא מבוי (מצד עצמו) צריך את כל התנאים כולל בתים וחצרות. אבל חצר שיש לה צורת מבוי (ארכו יתר על רחבו) אינה צריכה את התנאי של בתים וחצרות פתוחות לתוכו — כי זה בלתי אפשרי לחצר. היא צריכה רק את התנאים האחרים (ד' אמות, ארכו יתר על רחבו). הסברא: חצר היא כבר מקום שימוש עם בתים — היא לא צריכה עוד חצרות פתוחות לה.

---

הלכה — מבוי שאין בו בתים וחצרות פתוחות לתוכו

הרמב"ם: "מבוי שאין בו בתים וחצרות פתוחים לתוכו... ניתר בשני לחיין או פס רחב ד'."

פשט: מבוי ללא בתים וחצרות מקבל דין חצר (מחמיר יותר).

חידושים: "מבוי" הוא שם שאנשים קוראים למקום כזה, אבל הלכתית אין לו דין מבוי — הוא מקבל דין חצר.

---

הלכה — מבוי שאין ברחבו שלשה טפחים

הרמב"ם: מבוי שאינו רחב שלושה טפחים אינו צריך לא לחי ולא קורה, "שכל פחות משלשה הרי הוא כלבוד."

חידושים:

- איך זה שייך במציאות — איך אדם יכול ללכת במבוי שצר משלושה טפחים? מאחורי בתים וחצרות יכול להיות מעבר צר מאוד (למשל לשפוך מים, או חלונות). זה טכנית "מבוי" כי בתים וחצרות פתוחים אליו, אבל זה כל כך צר שלבוד עושה אותו כסגור — זה לא פתח בכלל, אלא חור.

- "שלושה טפחים" יכול להיות גם שיעור למדני, לא רק מעשי.

---

הלכה מ"ט — קורה לעומת לחי: היכר לעומת מחיצה

הרמב"ם: "מפני מה הוצרך שיעור בקורה? אף על פי שמותר לטלטל בכולו כרשות היחיד... הזורק מתוכה לרשות הרבים או מרשות הרבים לתוכה פטור, מפני שהקורה משום היכר עשויה. אבל המכשירה בלחי... חייב, שהלחי הרי הוא כמחיצה ברוח רביעית."

פשט: קורה לא הופכת את המבוי לרשות היחיד אמיתית — היא רק "היכר" (סימן), לכן הזורק מרשות הרבים לתוכה פטור. אבל לחי נחשב כמחיצה ברוח רביעית, ולכן הזורק לתוכה חייב.

חידושים:

1. סתירה ברמב"ם — שלוש מחיצות: הרמב"ם אמר קודם שמבוי עם שלוש מחיצות הוא "מדין תורה בשלוש מחיצות בלבד מותר לטלטל" — כלומר זה בעצם רשות היחיד מדאורייתא, רק "מדברי סופרים אין מורין כן לרבים". אם כך, בלי לחי/קורה צריך להיות אסור מדאורייתא לטלטל משם לרשות הרבים! אבל בהלכה מ"ט רואים שלפני הקורה/לחי לא היה לזה דין רשות היחיד לענין זורק. זו סתירה ברורה.

2. קושיית הראב"ד: הראב"ד שואל: חופה קטנה עם גיפופין — שלוש דפנות בקלוע — זה שלוש מחיצות, שזה מדאורייתא רשות היחיד. איך הרמב"ם יכול לומר פטור?

3. תירוץ (דחוק) — שלוש מחיצות היא בעצם כרמלית: הדרך היחידה לגרום לרמב"ם לעבוד היא לומר שכאשר הרמב"ם אמר "רשות היחיד" עם שלוש מחיצות, הוא לא התכוון לרשות היחיד אמיתית, אלא לכרמלית. החכמים היקלו שעל כרמלית כזו אפשר לשים היכר (קורה) ואז מותר לטלטל בפנים. אבל זה נשאר כרמלית, לא רשות היחיד גמורה. זה דחוק מאוד, אבל זה "הטוב ביותר שאפשר לעשות."

4. חילוק לחי לעומת קורה — שני מנגנונים שונים ביסודם: קורה עושה רק היכר. לחי עושה מחיצה ברוח רביעית — זה יוצר ממש רשות היחיד.

5. נפקא מינה של לחי מדאורייתא: שלושה קירות עם לחי הוא מדאורייתא רשות היחיד, אבל שלושה קירות בלי לחי הוא רק כרמלית.

---

הלכה — הכשר רשות הרבים בדלתות

הרמב"ם: "כיצד מכשירין... עושה דלתות מכאן ודלתות מכאן... ואחר כך יחשב בניין רשות היחיד. ואין צריך לנעול הדלתות, אבל צריך שיהיו ראויות לינעל... אבל צורת הפתח או לחי וקורה אינן מועילות בהכשר רשות הרבים."

פשט: רשות הרבים שיש לה שני קירות (כמו סמטה צרה שרבים עוברים) אפשר להפוך לרשות היחיד באמצעות דלתות משני הצדדים. לא צריך לנעול את הדלתות, אבל הן חייבות להיות ראויות לינעל. צורת הפתח, לחי, או קורה לא עוזרים לרשות הרבים.

חידושים:

1. חילוק בין מבוי מפולש ורשות הרבים: מבוי מפולש פתוח לרשות הרבים אבל אינו חלק ממנה — אנשים גרים שם, זה מקום עם שימוש. רשות הרבים ממש (כמו שדרה) היא מקום שאף אחד לא גר, זה מקום שעוברים בו. לכן צריך מעשים חזקים יותר (דלתות).

2. למה צורת הפתח לא עוזרת לרשות הרבים: רשות הרבים צריכה יותר מהיכר — צריך מחיצה ממשית. דלתות שאפשר לנעול הן הצהרה שהמקום אינו הפקר — כשנועלים, עושים ממש בית. לצורת הפתח אין את הכוח הזה — זו רק צורה, לא הצהרה של בעלות. צורת הפתח עושה הבדל בין שני שטחים — היא מסמנת "שער." אבל ברשות הרבים לא צריך רק לסמן מקום חדש, צריך לבנות רשות.

3. ראיה: אפילו האנגר הפתוח הענק של מטוס או בית מדרש גדול לא נעשה רשות הרבים כי יש לו מחיצות ראויות — החסרון של רשות הרבים הוא דווקא כי חסרות מחיצות אמיתיות.

4. "ראוי לנעול" — המהות: "אני נותן לך לעבור כל עוד אני רוצה" — הבעלים יש להם את הכוח לשלוט. בהשוואה לעיר השייכת לרבים

, רק שהרבים נוהגים שבלילה הם נועלים את השער.

5. יישום מעשי — וויליאמסבורג כדוגמה: רחוב (שבתים מחוברים משני הצדדים) הוא כמו מבוי מפולש — מספיק בלחי וקורה. אבל שדרה כמו שדרת בדפורד (כביש ראשי עם אלפי מכוניות) היא רשות הרבים — צריך ממש דלתות שראויות לינעל.

6. שיעור ט"ז אמה: רשות הרבים היא עד ט"ז אמה רוחב, ומבוי יכול להיקרא מבוי רק אם אינו רחב יותר מט"ז אמה. הרמב"ם מדבר על דרכים ופלטיות שהם ט"ז אמה רוחב — דרך (כביש). מקום שאינו דרך לא צריך דווקא ט"ז אמה.

7. [דיגרסיה: עירוב בערים גדולות]: המנהג הוא שאפילו ברשות הרבים לכאורה עושים צורת הפתח, לא דלתות. זה קשה לפי הרמב"ם. הוויכוח הגדול הוא אם לערים שלנו יש בכלל דין רשות הרבים. בערים אירופאיות כיכר השוק מוקף בניינים מכל הצדדים — רחבה ענקית. הפוסקים של אותן ערים אמרו שזה לא רשות הרבים, כי טכנית השערים קטנים ויש דלתות נעולות.

8. [דיגרסיה: עירוב בוויליאמסבורג]: שנים רבות נשאו עם עירוב קטן (ברחוב רודני), כי היו צריכים להכניס צלחות לשולחן הרבי. כשעשו עירוב על כל וויליאמסבורג, היתה מהומה גדולה. טענו: אם צריך לחשוש לרשות הרבים, גם הסמטה הקטנה פתוחה לרשות הרבים. על כך פעם הציבו דלתות ענקיות על גלגלים שראויות לינעל — למרות ששישים שנה נשאו בלי זה.

---

הלכה — טלטול תחת הקורה ובין הלחיים

הרמב"ם: מותר לטלטל תחת הקורה ובין הלחיים. "אבל אם היה סמוך לכרמלית — אסור לטלטל תחת הקורה בלא לחי אחר."

פשט: המקום מתחת לקורה או ליד הלחי הוא כבר חלק מהמבוי. אבל כאשר המבוי סמוך לכרמלית (לא רשות הרבים), צריך עוד לחי פנימי.

חידושים — היסוד: מצא מין את מינו וניעור:

- כאשר המבוי סמוך לרשות הרבים, שני הצדדים של הלחי כבר שונים מטבעם (כרמלית לעומת רשות הרבים) — הלחי צריך רק לסמן את ההבדל שכבר קיים.

- אבל כאשר שני הצדדים כרמלית (כי לפי הרמב"ם מבוי מדאורייתא הוא כרמלית), הלחי צריך לחדש חלוקה חדשה לגמרי — ולכן זה לא מספיק, צריך עוד לחי.

- זה הפירוש של "מצא מינו את מינו וניעור": קשה יותר לחלק שני דברים דומים מאשר שני דברים שכבר שונים מעצמם.

- קושיית הראב"ד עם חוזר וניעור: הראב"ד הבין קודם שבתוך המבוי זה תמיד רשות היחיד (לא כרמלית). לכן הוא לא הבין את ענין "חוזר וניעור" של הרמב"ם — כי חוזר וניעור רלוונטי רק אם בפנים זו כרמלית.

- דיון על לחי לעומת קורה בהקשר של מוציא מין שאינו מינו: בלחי — שהמבוי כבר רשות היחיד גמור — למה נאמר מוציא מין שאינו מינו? "בין הלחיים" הוא עצמו ענין של דבר ממוצע — לא שהאדם עומד בשתי רשויות, אלא שלמקום עצמו יש מעמד ממוצע. אבל למעשה זה לא נוגע, כי ההיתר של אגודה וטרוק עובד ממילא.

---

הלכה — בכל עושין לחיים: חומר ללחי

הרמב"ם: "בכל דבר עושין לחיים, אפילו בדבר שיש בו רוח חיים, ואפילו באיסורי הנאה."

פשט: אפשר לעשות לחי מכל חומר — אפילו מיצור חי (אדם או בהמה), ואפילו מדברים שאסורים בהנאה (כמו עבודה זרה).

חידושים:

1. למה איסורי הנאה כשרים ללחי: במצוות אחרות (כמו אתרוג) פוסלים איסורי הנאה כי "אינו ראוי לשיעור" — השיעור ההלכתי לא נחשב כי זה עומד לשריפה/ביטול. אבל ללחי אין שיעור ברוחב ובעובי — כל שהוא, לכן לא מפריע.

2. קושיית גובה עשרה טפחים (ראב"ד): אפילו אם ללחי אין שיעור ברוחב/עובי, הוא צריך להיות גובה עשרה טפחים! אם רואים את חפץ איסור הנאה כ"כמי שנשרף" (כבר נשרף), איך יש לו עשרה טפחים גובה?

3. תירוץ — חילוק בין שיעור למציאות: הגדר ההלכתי של "אינו ראוי לשיעור" מבטל רק את השיעור ההלכתי, אבל לא את המציאות. החפץ עדיין נמצא פיזית — אפשר לראות אותו. עשרה טפחים גובה אינו "שיעור" במובן זה, אלא דרישה מציאותית שיתקיים כמחיצה.

4. תירוץ המגיד משנה: מי שלמד גאומטריה יודע שלקו אין רוחב — זה קו תיאורטי. אפילו אם רואים "כמי שנשרף," באש עצמה אי אפשר לעשות קו עומד — הוא צריך לעמוד.

5. פירוש הראב"ד: הראב"ד אומר שהטעם שאיסורי הנאה כשרים ללחי הוא משום היכר — לחי צריך רק להיות סימן/היכר, וזה יש גם באיסורי הנאה. זה שונה מהרמב"ם שאומר שהטעם הוא "אינו ראוי לשיעור."

6. לוגיקה הפוכה בין לחי לקורה (מעניין מאוד): לפי שיטת הרמב"ם שלחי הוא משום מחיצה (אמיתי) וקורה היא משום היכר, יוצא:

- לחי (שהוא "אמיתי," משום מחיצה) — אין לו שיעור בעובי/רוחב, ואפשר לעשותו מאיסורי הנאה.

- קורה (שהיא "רק" משום היכר) — יש לה שיעור, ואי אפשר לעשותה מאשרה.

זה לכאורה הפוך! אבל: היכר צריך שיעור — כי היכר בונים לאנשים, צריך להיות משהו שאנשים רואים. אבל דין מחיצה (כמו לחי) מדבר על קו הלכתי שאין לו שיעור — זה גדר הלכתי, לא היכר פיזי.

הראב"ד, שאומר ששניהם (לחי וקורה) הם משום היכר, אומר בפירוש בין לחי בין קורה — הוא לא עושה חילוק ביניהם בענין זה.

---

הלכה — שיעור הלחי: גובה

הרמב"ם: "גובה הלחי [עשרה טפחים], רוחב ועובי כל שהוא."

פשט: גובה הלחי צריך להיות עשרה טפחים, אבל הרוחב והעובי אין להם שיעור מינימלי.

---

הלכה — מכל עושין קורה: חומר לקורה

הרמב"ם: "מכל עושין קורה, אבל לא באשרה, כי לקורה יש שיעור — רוחב הקורה שיעור. וכל השיעורים אין עושין אותן באשרה."

פשט: קורה אפשר לעשות מכל חומר, אבל לא מאשרה (עבודה זרה), כי לקורה יש שיעור, וכל השיעורים אי אפשר לעשות מאיסורי הנאה.

---

הלכה — שיעור הקורה: דרישות פיזיות

הרמב"ם: "רוחב הקורה — [טפח], אבל צריכה להיות בריאה לקבל אריח — שהיא חצי לבנה, שלושה טפחים על שלושה טפחים. ועמודי הקורה צריכין להיות בריאים כדי לקבל הקורה והאריח."

פשט: הקורה צריכה להיות חזקה מספיק לשאת עליה חצי לבנה (לבנה) — 1.5 טפחים על 3 טפחים. העמודים (תומכים) צריכים גם להיות חזקים מספיק.

חידושים:

- זה מקביל ל"ראוי לנוח" — לא צריך בפועל להניח לבנה עליה, אלא צריך להיות ראוי (מסוגל) לקבל את האריח.

- שני דינים נפרדים בקורה: (1) ראוי לקבל אריח = חוזק, (2) רחבה טפח = שיעור רוחב. אלו שתי דרישות נפרדות.

---

הלכה — שיעורי גובה ורוחב של פתח המבוי

הרמב"ם: "כמה יהא פתח המבוי ויהא ראוי לשיעור לחי וקורה? גבוה אין פחות מעשרה טפחים... ואין יותר מעשרים אמה, ורחבו אין פחות מארבעה טפחים ואין יותר מעשר אמות."

פשט: גבולות למבוי שיוכל להיות מותר בלחי או קורה: גובה מינימום 10 טפחים, מקסימום 20 אמה; רוחב מינימום 4 טפחים, מקסימום 10 אמות.

חידושים:

1. "פתח המבוי" פירושו בדיוק השטח הפתוח בין שני הקירות בתחילת המבוי — שם מניחים את הקורה או הלחי. "פתח" לא פירושו "דלת" או "צורת הפתח" — זה פשוט השטח הפתוח.

2. חלוקת השיעורים (מגיד משנה): עשרה טפחים (מינימום גובה) הולך על לחי, ועשרים אמה (מקסימום גובה) הולך על קורה. עשר אמות רוחב הולך על שניהם — לחי וקורה.

- פרצה של יותר מעשר אמות מבטלת את המחיצה לגמרי.

---

הלכה — נפרץ המבוי במלואו לחצר

הרמב"ם: אם המבוי נפרץ במלואו לחצר, והחצר נפרץ כנגדו לרשות הרבים — המבוי נעשה כמבוי מפולש, ואסור. אבל אם החצר מתוקן — מותר, כי "חצר של רבים בוקעין בה, נכנסין בזו ויוצאין בזו, הרי היא רשות היחיד גמורה."

פשט: מבוי שנפתח לחצר שהיא עצמה פתוחה לרשות הרבים — נעשה מפולש. אבל חצר עם תיקון נשארת רשות היחיד גמורה.

חידושים:

- חילוק בין מבוי לחצר לגבי מפולש: מבוי מפולש צריך מחיצות/תיקון, כי מבוי הוא כעין רשות הרבים — הוא פתוח למספר בתים/חצרות, וכל התושבים עושים אותו קצת רשות הרבים. אבל חצר, אפילו עוברים דרכה (בוקעין בה), נשארת רשות היחיד גמורה — כי לחצר יש קירות, והעובדה שאנשים עוברים לא אומרת שהיא נעשית רשות הרבים.

- "נפרץ" לא פירושו שאין קיר בכלל — פירושו שנעשה פתח/דלת. המבוי נעשה מפולש אפילו דרך דלת.

- למה חצר שונה: למבוי אין מחיצות ראויות מצד עצמו — הוא בעצם רשות הרבים שתיקנו. אבל לחצר יש קירות, ולכן אפילו כשהיא מפולשת היא נשארת רשות היחיד.

---

הלכה — מבוי שיש לו שבילין מפולשין לרשות הרבים

הרמב"ם: מבוי שיש לו שבילין (דרכי צד) משני הצדדים שמפולשים לרשות הרבים — אפילו אם השבילין אינם מכוונים זה כנגד זה (עקומים) — הרי כל אחד מהן מבוי מפולש. וכיצד מכשירין? עושה צורת הפתח לכל שביל מצד אחד, ולחי וקורה מצד השני.

פשט: כל מקום שפתוח לרשות הרבים דרך שביל צריך תיקון נפרד — צורת הפתח מצד אחד (כי מבוי מפולש), לחי וקורה מהצד השני.

חידושים:

- אפילו עקום הוא מפולש: אפילו כשהשבילין אינם ישירות מכוונים אחד כנגד השני, כל שביל נחשב כמפולש לרשות הרבים.

- שאלה שנשארת פתוחה: למה צריך גם על הפתח הגדול של המבוי צורת הפתח? כל השבילים הקטנים ביחד הופכים את הפתח הגדול גם למצב של מפולש.

---

הלכה — מבוי שצדו אחד ארוך וצדו אחד קצר (בצורת משולש)

הרמב"ם: מבוי שקיר אחד ארוך יותר וקיר אחד קצר יותר — מעין מבוי בצורת משולש.

פשט: מניחים את הקורה/לחי כנגד הקצר — שם ששני הקירות מתחילים, כי רק שם יש צורה של מבוי עם שני קירות.

חידושים: אי אפשר להניח קורה באלכסון (אלכסון), כי צריך לראות שני קירות משני הצדדים. אבל צורת הפתח אפשר לעשות באלכסון — כך מביא מהמשנה ברורה.

---

הלכה — העמיד לחי בחצי המבוי

הרמב"ם: אם הציבו לחי באמצע המבוי — חצי הפנימי (בפנים מהלחי) מותר לטלטל, חצי החיצון (מחוץ ללחי) אסור.

פשט: הלחי עושה כאילו שם נגמר המבוי.

---

הלכה — מבוי שהיא רחבה עשרים אמה: איך לתקן

הרמב"ם: עושים פס גבוה עשרה טפחים באורך ארבע אמות ומציבים אותו באמצע — ונמצא כשתי מבואות, כל אחת פחות מעשרים אמות.

פשט: הפס מחלק את המבוי הרחב לשניים, וארבע אמות הוא השיעור המינימלי של מבוי. לא צריך לבנות קיר שלם — מספיק קירון שעושה יוצא ונכנס.

חידושים — עצה שנייה: מציבים שני פסים, כל אחד שלוש אמות רוחב, שתי אמות מכל צד של הכותל. זה מוריד חמש אמות מכל צד (3+2), נשארות רק עשר אמות באמצע. קושיה: יש חור של שתי אמות בין הפס לקיר! תירוץ: עומד מרובה על הפרוץ — הפס של שלוש אמות מרובה על הפרוץ של שתי אמות, לכן דווקא היו צריכים שלוש כנגד שתיים. רואים את כל העומד כקיר עם חור, וקיר יכול להיות בו חור.

---

הלכה — לחי הבולט מדופן המבוי / לחי העומד מאליו

הרמב"ם: לחי שבולט מהקיר עצמו, או לחי שעומד מאליו (לא הוצב לשם לחי) — אם סמכו עליו קודם השבת, כשר.

חידושים: שניהם אותו יסוד — לא צריך להיות נעשה לשם לחי. שני אופנים: (1) המבוי עצמו בנוי כך שמשהו בולט, (2) מקל מונח שם סתם. שניהם מספיקים כי לחי הוא סימן/שינוי בקיר. נפקא מינה בין לחי לקורה: בקורה לא עוזר "בולט" כי קורה צריכה היכר אמיתי, אבל לחי צריך רק שינוי בקיר.

---

הלכה — לחי שנראה מבפנים ולא מבחוץ (או להיפך)

הרמב"ם: לחי שרואים מבפנים אבל לא מבחוץ, או להיפך — כשר, נדון משום לחי.

פשט: מבחוץ זה נראה כהמשך הקיר, אבל מבפנים רואים את הלחי — או להיפך. שני האופנים כשרים.

---

הלכה — לחי למטה משלושה / פלוג מן הכותל שלושה

הרמב"ם: לחי שתלוי פחות משלושה טפחים מהאדמה — כשר, כלבוד. אם יותר משלושה טפחים מהאדמה או יותר משלושה טפחים מהקיר — פסול.

חידוש: הרמב"ם כותב "כלבוד" — הוא מסביר שלבוד פירושו משהו שמחובר

, זה כאילו מחובר יחד.

---

הלכה — לחי שהיה רחב ארבעה

הרמב"ם: לחי שרחב עד חצי רוחב המבוי — כשר ונדון משום לחי. אבל אם יתר על חצי רוחב המבוי — זה כבר עומד מרובה על הפרוץ, והוא נעשה דין של מבוי סתום.

חידושים: כאשר הלחי יותר ממחצית, הוא כבר לא לחי אלא קיר — מבוי סתום מארבעה צדדים. זה לכאורה טוב יותר, לא גרוע יותר.

---

הלכה — קורה שפירס עליה מחצלת

הרמב"ם: אם תלו מחצלת על הקורה — ביטל אותה מתורת קורה, כי אינה ניכרת. אם המחצלת מסולקת מן הארץ שלושה טפחים או יותר — אין קורה (כי מכוסה) ואין מחיצה (כי אין לבוד לארץ).

חידוש: חשבו אולי המחצלת יכולה לשמש כמחיצה, אבל זה עוזר רק אם היא מגיעה עד שלושה טפחים מהאדמה (לבוד). אם לא — איבדו את שניהם: גם את הקורה (לא ניכרת) וגם את המחיצה (אין לבוד).

---

הלכה — קורה מבחוץ (מחוץ לכתלי המבוי)

הרמב"ם: כאשר יש שתי קירות למבוי מבחוץ, והניח עליהם קורה — כלומר הקורה אינה על קירות המבוי, אלא בולטת לפניהם, על יסודות בחוץ.

פשט: הקורה חייבת להיות כגג של המבוי — על הקירות או נוגעת במבוי. אם היא מבחוץ, היא לא כשרה כי היא נראית כצורת הפתח מבחוץ, לא כגג של המבוי.

---

הרמב"ם: "קורה עגולה — רואין אותה כאילו היא מרובעת. אם היתה מרובעת שלשה טפחים (היקף), יש בה רוחב טפח — כשרה."

פשט: קורה עגולה נחשבת כמרובעת. אם הקוטר הוא טפח (היקף שלושה טפחים), כשרה.

חידושים:

- למה צריך רוחב טפח? מלבד הדין שקורה חייבת להיות חזקה מספיק לקבל אריח (דין חוזק), יש שיעור נפרד שקורה חייבת להיות רחבה טפח. אלו שני דינים נפרדים: (1) ראוי לקבל אריח = חוזק, (2) רחבה טפח = שיעור רוחב.

- מה הבעיה עם מוט עגול? מוט עגול רחב רק באמצע, לא מכל הצדדים. אם הקוטר פחות מטפח, אין לו את שיעור רוחב טפח, אפילו אם הוא חזק מספיק.

---

הלכות פסי ביראות — הקדמה

הרמב"ם מתחיל נושא חדש: פסי ביראות — תקנה לעולי רגלים.

פשט: ברשות הרבים יש באר (באר) שעמוק 10 טפחים ורחב 4 — זו רשות היחיד. הבהמה שעומדת בחוץ ברשות הרבים ושותה מהבאר — זו בעיה של הוצאה מרשות לרשות. חנניה חופר שיחין חפר באר לעולי רגלים. החכמים התירו להציב פסים (קרשים/לוחות) סביב הבאר, וזה הופך את המקום לרשות היחיד.

חידוש — השוואה למבוי: לפי שיטת הרמב"ם שמבוי הוא בעצם כרמלית (דרבנן), והחכמים התירו במחיצות חלשות יותר — פסי ביראות היא קולא מקבילה, אבל על דאורייתא (רשות הרבים ממש). ההיתר הוא בגלל עולי רגלים, ומכיוון שעצם המלאכה היא רק מילוי הבהמה (לבהמות).

---

הלכה — באר מים שעשו לה שמונה פסים

הרמב"ם: "באר מים שעשו לה שמונה פסים בארבע זויות, שני פסים דבוקים בכל זוית... הרי אלו כמחיצה... גובהו כמחיצה עשרה טפחים, רוחבו ששה טפחים."

הרמב"ם: "היתר זה לא הותר אלא... בארץ ישראל, ולבהמה זו בלבד, ושיהיה מעין חיים."

פשט: להיתר של פסי ביראות יש שלושה תנאים: (1) רק בארץ ישראל, (2) רק לבהמה (לא לאנשים), (3) זה חייב להיות מעין חיים (מעיין חי של רבים).

חידושים:

- יסוד ההיתר הוא שהחכמים התירו רק מדוחק — כשחסר. אם חסר אחד מהתנאים, אין דוחק ואין היתר.

- באר מים חיים — לא סתם בור מים, אלא מעיין שזורמים בו מים טריים.

- הגמרא מביאה שיטה שגם תלמידי חכמים ההולכים ממקום למקום יש להם את ההיתר, אבל הרמב"ם לא מביא זאת.

---

הלכה — אדם שרוצה לשתות

הרמב"ם: אדם בדרך יכול לרדת לבאר ולשתות. אם הוא לא יכול, הוא יכול לעשות מחיצה גבוהה עשרה טפחים, לעמוד בפנים, ולשאוב מים.

חידושים:

- מואיל והותרה הותרה — בבאר שכבר יש לה פסים, כאשר אדם עומד בין הפסים, הוא גם יכול לשאוב. אבל זה רק בדיעבד לאדם — אצל בהמה התירו לכתחילה.

- בור רבים, באר של יחיד, או באר יחיד אפילו בארץ ישראל — בכל המקרים שחסר אחד מהתנאים, אינו ממלא מהם אלא אם כן עשה להם מחיצה גבוהה עשרה טפחים.

---

הלכה — האבוס (שוקת) ליד פסי ביראות

פשט: אפשר לשאוב מים ולמלא כלי לבהמה. אם אין כלי, מניחים אבוס (שוקת/עריבה) ליד הבאר.

חידושים:

- אם האבוס בולט לרשות הרבים, והוא גבוה עשרה ורוחב ארבעה, הוא נעשה רשות היחיד בפני עצמו — לא ימלא ויתן לפניהו. הטעם: שמא יתקלקל האבוס — חוששים שהאבוס יישבר, ואז המים יעברו מהדלי לאבוס, מהאבוס לקרקע רשות הרבים — הוצאה מרשות היחיד לרשות הרבים.

---

הלכה — הזורק מרשות הרבים לבין הפסים: חייב

הרמב"ם: "הזורק מרשות הרבים לבין הפסים — חייב."

חידושים:

1. זה שונה ממבוי עם קורה, שם פטור כי זה רק היכר. בפסי ביראות חייב — כי זה ממש כמו לחי, מחיצה. אפילו עם פרצות גדולות (פרוץ מרובה על העומד), זה מדאורייתא רשות היחיד.

2. חידוש גדול: הדין שפרוץ מרובה על העומד מבטל מחיצות הוא רק מדרבנן. מדאורייתא זה מספיק רשות היחיד. הרבנן בדרך כלל לא התירו פרוץ מרובה על העומד, אבל בפסי ביראות כן מתירים — כי זה לצורך.

3. אפילו אין כאן באר, אפילו בבקעה — אפילו בבקעה בלי באר, הפסים עושים רשות היחיד, וחייב על זריקה פנימה. זה מוכיח שלא הבאר עושה את רשות היחיד, אלא הפסים עצמם.

4. אפילו רבים בוקעין ועוברין בהן — רבים שעוברים דרכם לא מבטלים את המחיצות.

---

הלכה — חצר שראשו אחד נכנס לבין הפסים

פשט: חצר שצד אחד שלה נכנס לפסי ביראות — מותר לטלטל מהחצר לבין הפסים ולהיפך (רשות היחיד ליד רשות היחיד).

חידושים:

- אבל שתי חצרות שפתוחות שתיהן לפסי ביראות — אסורין זה לזה בלא עירוב. כי פסי ביראות מחברים אותן, כמו שתי חצרות שיש להן קשר, הן צריכות עירוב.

---

הלכה — יבשו המים בשבת / באו להם מים בשבת

הרמב"ם: "יבשו המים בשבת — אסור לטלטל בין הפסים, שלא נחשבו מחיצה לטלטל בתוכה אלא משום המים. באו להם מים בשבת — מותר לטלטל ביניהם."

חידושים:

- כאשר המים מתייבשים בשבת, נופל ההיתר — כי כל הקולא של פסי ביראות היא רק משום המים.

- כאשר מים מגיעים בשבת — מותר, כי כל מחיצה שנעשית בשבת שמה מחיצה. החידוש: לא אומרים שמכיוון שהמחיצה "נעשית בשבת" (על ידי הגעת המים) היא פסולה — אלא שמה מחיצה. זה אומר שמחיצות שכבר קיימות נעשות *מוכשרות* על ידי המים, וזה תקף אפילו בשבת עצמה.

- חילוק: לגבי שביתה (כמה אנשים נמצאים במקום) סופרים מערב שבת, אבל לגבי מחיצה אפילו בשבת עצמה תקף.

הרמב"ם: **"והאצבע שמשערין בה בכל מקום היא רוחב הגודל של יד. והטפח ארבע אצבעות. וה

אמה... בת ששה טפחים." יש שני סוגי אמות: אמות דחוקות (דחוסות) ואמות שוחקות (רחבות). "זה וזה להחמיר."**

פשט: אצבע היא רוחב האגודל (אגודל). טפח הוא 4 אצבעות. אמה היא 6 טפחים. משתמשים בשוחקות או דחוקות — תלוי איזה מחמיר יותר.

חידושים:

- "זה וזה להחמיר" — דוגמאות מעשיות: אורך מבוי (מינימום 4 אמות) — משתמשים בשוחקות (אמות גדולות), כי צריך שיהיה גדול מספיק. גובה מבוי (מקסימום 10 אמות) — משתמשים בדחוקות (אמות קטנות יותר), כי רוצים להחמיר שלא יהיה גבוה מדי. רוחב הפרצה (מקסימום 10 אמות) — גם דחוקות, לחומרא.

- סוכה: אותו כלל — אם מודדים האם סוכה גדולה מדי, משתמשים בשיעורים קטנים יותר; אם קטנה מדי, משתמשים בשיעורים גדולים יותר.

- הרמב"ם אומר כל דבר רק פעם אחת — הוא חיפש כאן מקום מתאים להכניס את השיעור של אצבע/טפח/אמה.

---

סיום פרק י"ז

הפרק מסתיים עם השיעורים של אצבע/טפח/אמה — פרק חשוב ועשיר מאוד שעוסק בכל הלכות תיקוני מבואות, פסי ביראות, פי תקרה יורד וסותם, והיסודות של לחי, קורה, צורת הפתח, ודלתות.

תמלול מלא 📝

הלכות שבת פרק י"ז — מבוי, מחיצות, והתיקונים דרבנן

הקדמה לפרק

דובר 1: אנו לומדים רמב"ם, הלכות שבת, פרק י"ז, שנמצא בתוך הלכות עירובין.

בואו נאמר בבירור, כי קודם צריך לומר תודה לנדבנים. תודה לנדבנים שתומכים בשיעור שלנו, ושיהיה להם הרבה הצלחה וברכה מהתורה שתחול על כל אחד שתומך, ושרוצה לתמוך, ושמאזין, וכן הלאה.

מבנה מסכת עירובין לעומת מבנה הרמב"ם

שני נושאים במסכת עירובין

דובר 1: כן, אז כן. נו, אומר הלכות עירובין. אז, אנחנו התחלנו לדבר על זה קודם לפני השיעור, שבסדר מועד במשניות ובגמרא יש שתי מסכתות, מסכת שבת ועירובין, שמסכת שבת מדברת על הלכות שבת, ומסכת עירובין מדברת על הלכות עירובין. ובמסכת עירובין מדובר באמת על שני דברים שבשפה שלנו קוראים להם עירובין, אבל במסכת עירובין יש אכן את שניהם, אבל אחד הוא בעצם תיקוני מבואות אפשר לומר, או תיקוני מחיצות ופנים שהחכמים אמרו, או כך הלאה, שצריך לתקן, צריך להוסיף משהו היכר, צורת הפתח, מבוי, שאנו הולכים ללמוד עכשיו בפרק זה. והשני הוא הנושא של עירוב חצרות, עירוב תחומין. עירוב חצרות ועירוב תחומין, לא עירוב תבשילין. כן, הרמב"ם אומר כן עירוב תבשילין בהלכות עירובין, אני מתכוון שלא. עירוב תבשילין הוא בהלכות יום טוב. כן.

אממ, אלו שני נושאים שהם הלכות עירובין. הלכות הוצאה, כלומר רוב ההלכות שלמדנו עד עכשיו, שנקראות הוצאה, השיעורים של הוצאה שאנו הולכים עוד ללמוד, עקירה והנחה, כל הכללים האלה, עומדים כן במסכת שבת, המלאכה של הוצאה. אבל כל הדברים שקשורים למציאות הפיזית של הוצאה, כלומר רשות, או... לא, יש בהלכות שבת, כל הדברים שלמדנו על זריקה מרשות, למשל, עומד בפרק הזורק, והזורק יש בו הרבה, כי זה הלכות הוצאה. אבל לא איך עושים מבוי, איך עושים מבוי עומד במסכת עירובין. אבל העצם למשל ארבע רשויות לשבת לא עומד... זה היה מבואר במסכת שבת מהן ארבע הרשויות, כל הדברים האלה.

דובר 2: נכון, נכון, נכון. אני מתכוון כזה יחיד. כן, אבל הם ראו.

חלוקת הרמב"ם

דובר 1: נכון. אז עכשיו, הרמב"ם חילק אחרת. זה מה שאני רוצה כאן רק להבהיר. הרמב"ם חילק הכל, מצד... כל הלכות מחיצות שאני קורא עכשיו, או בואו נקרא לזה הלכות תיקוני חצרות, מבואות, שמתקנים עם... צריך לדעת ההלכה או מה צריך לעשות כדי לתקן את עצם החצר או את עצם הרשות, הוא הכניס גם בהלכות שבת. מצד שני, בהלכות עירוב נשארו רק כל הנושאים של... איך קוראים לזה? הרשות, שיתופין, גם תחום שבת וכו'.

משמעות המילה "עירוב"

דובר 1: זה דבר מעניין. הייתי אולי אומר כך, לפי מה שאתה אמרת, המילה עירוב היא דבר מעניין, כי המילה עירוב אין לה קשר למשל להניח לחי וקורה. אנו קוראים לזה "לעשות עירוב", אבל זה שם מושאל. העירוב מתכוון תמיד כשמשתמשים בפת לעשות משהו הצהרה. או משתמשים בפת או בתבשיל לעירוב תבשילין ואומרים שבזה התחילו לבשל ביום טוב. או משתמשים בפת ואומרים שבזה כל האנשים שותפים כי כולם יכולים לאכול מזה. זה מתכוון העירוב האמיתי. וזה השם המושאל ששני הדברים... אבל מה אז, בגמרא הגמרא לא הקפידה על זה, והכניסו שונים... כי להתיר מבוי על ידי הנחת לחי וקורה אין לזה קשר למילה... זה הרבה יותר פרקטי, זה לא כזו הפשטה כמו לחם. לחם נאמר, זה אכן בתים חיצוניים, אבל אנו גרים כולנו אצל הלחם, או כאן אני מחלק פת לעירוב תחומין.

לחי וקורה — היכר או מחיצה?

דובר 1: המבוי, אפשר אולי לומר כך, זה היכר. אפשר אולי כן לומר כך. אה, יודע מה? אנחנו יכולים לקשר עם זה. שאלנו שאלה, מה קורה כשמניחים משהו קורה קטנה שזה לא ברור, לא כל אחד שם לב שיש כאן קורה? האם אדם אחר רואה שזה עוד רחוב. אנשים לא מסתכלים, "אה, ליד הבית יש משהו חתיכת עץ." היה לנו שיחה כזו על זה, האם הפשט הוא שכאשר מניחים את המקלות, זה עושה צורת הפתח, אנו רואים כך, כמו שיש דין כזה שזה נקרא קיר, כך יש דין כזה שעד שלושה טפחים נקרא לבוד, או שפתח קריאה יורה דסותם וכדומה, או לא, שזה הכר, אנשים יכולים לראות את הקורה, ממילא זה נראה, זה אכן... במבוי מדברים שעם קורה מותר רק מקום שכבר לא רשות הרבים בכל מקרה, זה כבר כרמלית או רשות היחיד, אבל כאן יש גזירה מניחים קורה. אני רוצה לחזור, אז אני אומר, אם זה הכר זה דומה מאוד ל... זה גם כבר הפשטה כזו, דעת על הפתח, או הקורה עושה את זה, בזה עושה את זה הבית, בזה עושה את זה ההתחלה של הכניסה לבתים.

הקשר בין מסכת עירובין לשני הנושאים

דובר 2: אני מבין. לא, אפשר לומר אפילו פשוט, אתה רוצה לענות למסכת עירובין למה זה מעורב? כן, הרמב"ם לכאורה יותר לוגי מסודר. יכול להיות. בואו נאמר כך, מה שאנו קוראים עירוב בדרך כלל זה אפילו לא העירוב של מסכת עירובין שלנו, כי העירוב שלנו לא עושים בדרך כלל ממבוי, אנו מדברים סתם לעשות צורת הפתח, בעצם זה בנוי מחיצה, בואו נאמר מחיצה חלשה שהיא צורת הפתח, שלפי פוסקים מסוימים זה עוזר. אוקיי.

דובר 1: אבל העיקר מסכת עירובין הוא בעצם הדרבנן. אתה יכול לומר כך, מסכת שבת היא הדאורייתא של הוצאה, אמנם עומד גם כרמלית ודרבנן, אבל כל המושג דרבנן שמבוי שבעצם מדאורייתא הוא רשות היחיד צריך גם מדרבנן תיקונים, אתה יכול לומר מדרבנן צריך שני תיקונים, צריך גם לחי וקורה וכדומה וגם פת. מבוי רגיל צריך את שני הדברים, כי זה גם מקום שיש לו רק שלוש מחיצות, וגם מקום שגרים בו כמה אנשים. אז כנראה זה הקשר של מסכת עירובין, יותר הדבר המעשי, אבל הרמב"ם הולך יותר עם הדבר התיאורטי, והרמב"ם מכניס כאן, כמו שלמדנו אתמול, כל דברי סופרים, כל דרבנן של הוצאה, אם יש עוד דרבנן של הוצאה שצריך לעשות מבוי, תיקון וכדומה. נפלא.

תוכן פרק י"ז — תיקוני מבואות ומחיצות

הקדמה לפרקים הקודמים

דובר 1: אוקיי. בואו נחזור לענין, בפרקים הקודמים כשכבר למדנו הלכות שבת והוא מנה את הל"ט מלאכות, אבל ספציפית ביציאת השבת, כלומר באיסור של מוציא, הפרקים הקודמים מנו את עצם הענין של מוציא מרשות לרשות והוא מתחייב. בפרק הקודם הוא הסביר את ארבע הרשויות, מה עושה דבר לרשות היחיד, מה עושה דבר לרשות הרבים, מה קורה בשדות שונים כאשר... האחרון היה יותר מה עושה דברים לכרמלית ומקום פטור, ואיך מתקנים שדבר לא יהיה רשות הרבים וכדומה.

דובר 2: ממש, בערך. הקודמים, בואו נאמר כך, השני, הפרק הקודם היה, כן, אני מתכוון הנושא של הל"ו של דירה, אבל המחצית השנייה שלו היה יותר הנושא שאתה אומר, מחיצות, איך עושים מחיצות, מה נקרא מחיצה. מקום שגדול מדי נהיה רשות היחיד, איך עושים אותו בחזרה לרשות היחיד.

נושא פרק י"ז — מקומות שמעיקר הדין רשות היחיד

דובר 1: אוקיי, בפרק זה נלמד כך, מקומות שמעיקר הדין הם רשות היחיד, שהפרק הולך למנות, ומתחילים עם מבוי, שהעולם אומר מבוי, ושוחחנו שצריך לומר מבוי. מבוי הוא בעצם רשות היחיד, כי זה מקום שמיועד לציבור אנשים לגור, וזה מקום סגור משלושה צדדים שיש סביב בתים. אבל מה אז, מאחר והוא פתוח לרשות הרבים, גזרו החכמים שצריך עוד משהו תיקון. לא מספיק שזה רשות היחיד כי יש לו כל הדינים של רשות היחיד, אלא צריך עוד להיות בהירות כזו לאנשים שכאן נגמרת רשות הרבים, כאן מתחילה רשות היחיד.

ואותו דבר יהיה במקומות נוספים, כמו סביב בור, נלמד סביב באר, כדי שיוכלו להגיע, איך עושים מקום שנמצא בתוך רשות הרבים שיקבל דין רשות היחיד, וכן הלאה. סך הכל, כמה דברים שנלמד כאן איך חז"ל נותנים עצה איך יהיה ברור שזה רשות היחיד, אפילו אם זה נראה בדרכים שונות כמו רשות הרבים או כי זה פתוח לרשות הרבים.

דובר 2: הפסוקים ברות הם בעצם מבקעת לקולי. במבוי התחברה חומרא לכאורה, שצריך שם קולא מסוימת, שאפשר לעשות מחיצות חלשות מאוד. אני מתכוון במבוי יש גם שדות איך זה יכול לצאת אפילו קהילה, אבל כן. צריך לחשוב, הרמב"ם לא מבהיר את זה, מה הופך להיות השלישי של מבוי. כן, אחר כך הוא אומר משהו על זה, כן.

הלכה א — מבוי שיש לו שלוש כותלים

דובר 1: אז בואו נתחיל. כבר, אומר הרמב"ם כך, מבוי שיש לו שלוש כותלים, יש לו שלושה קירות. אז הדבר הראשון נותן הרמב"ם דוגמה של מבוי. איך קוראים היום, מבוי היה נקרא "דד אנד", כן, רחוב שהוא "דד אנד", שסגור בקצה. לכאורה, כמו שזה בנוי עם בתים. מדברים על מבוי שבנוי, והבתים עושים כמו קיר. זה מאוד שונה מרשות הרבים. זה לא כנראה גם לא... מה היה כאן הדין רשות הרבים? אפילו זה ט"ז אמה, כדי שלא יהיה דין רשות הרבים, ושייך לאנשים מאותם... לא מדברים בדיוק על הדבר שלאנשים יש זכות להיכנס. ברשות הרבים לא מדברים על זכות להיכנס, זו לא המילה.

דובר 2: יש ענין של שימוש. זה נכנס קצת, אפילו רואים כן אחר כך הלכות, אני מתכוון יותר בשיתופי מבואות, אבל זה יכול להיכנס הענין של... כי זה נראה כמו רשות הרבים.

דובר 1: בואו נראה, נראה כאן. בואו נאמר בבירור, הכלל העיקרי, אף על פי שיש יוצא מן הכלל קטן. הכלל העיקרי שנאמר פעם אחת לסיכום, אף על פי שבעצם זה פשוט בהלכות שבת, הלכות רשות היחיד רשות הרבים אין להן שום קשר להלכות חושן משפט למי זה שייך. יש להן קשר רק למחיצות.

הכלל: רשויות שבת אין להן קשר לבעלות

דובר 1: יש יוצא מן הכלל קטן. הדבר האחד שיש לו כן קשר לבעלות, אבל אולי לא ממש לבעלות, אלא יותר לשימוש, הוא הנושא של הלכות עירובין שאמרנו. זה, כשיש שני אנשים ששייך להם ביחד המבוי, אז הם צריכים לעשות פת וכדומה. שם נכנס מאוד ברור הנושא של מה שהיינו חושבים אולי לפי החומש לומר, זה שרשות של אחד מבטלת את רשות של השני. אתה לא יכול להיות רשות היחיד כי זה רשות היחיד שלי. אם זה או שלי או שלך, אבל שניהם לא רשות היחיד.

דובר 2: נכון, זה כבר הדינים הרבניים לכאורה. הרבנן של שיתוף מבואות, עירוב חצרות, לכאורה בפירוש מדובר על, כן, על הנושא של למי זה שייך או מי רשאי להשתמש בזה.

דובר 1: אז אני רוצה להבין

הלכות מבוי: מבוי סתום ומבוי מפולש

הקדמה: בעלות ושימוש בהלכות רשויות השבת

יש קשר רק למחיצות.

יש יוצאים מן הכלל קטנים. הדבר האחד שיש לו כן קשר לבעלות, אבל אולי לא ממש לבעלות, אלא יותר לשימוש, הוא הנושא של הלכות עירובין, שאמרנו שכאשר יש שני אנשים ששייך להם ביחד המבוי, אז הם צריכים לעשות פת וכו'. שם נכנס מאוד ברור הנושא של מה שהיינו חושבים אולי לפי החכמים לומר, שרשות של אחד מבטלת את רשות של השני. כלומר, אתה לא יכול להשתמש ברשות היחיד שהוא יותר רשות היחיד, אם זה או שלי או שלך, עד שתעשה שיהיה של שניהם. זה כבר הדינים הרבניים לכאורה. הרבנן של שיתוף מבואות, עירובי חצרות, לכאורה בפירוש מדובר על, כן, על הנושא של למי זה שייך או מי רשאי להשתמש בזה.

חידוש: רשות הרבים — תנאי של "רבים בוקעין בו"

אני רוצה להבין, רחוב ראשי שעושים שם שוק, עושים שם מסחר, והוא רחב כך וכך אמות והכל, אבל הוא בנוי בדרך שיש בתים משלושה צדדים, הוא מתחיל עם דין רשות היחיד. זה דבר מעניין.

בואו לא ניכנס לרחובות של מסחר. מבוי הוא מקום שגרים בו, אנשים מסתובבים. מכניסים כל אחד למבוי, אין בעיה.

לא למדנו עדיין שיש חילוק כמה אנשים מסתובבים או אילו אנשים מסתובבים. למדנו כן קצת, ממש ברשות הרבים למדנו את זה. זה מה שאני אומר, זה קצת יוצא מן הכלל. למדנו בהלכות רשות הרבים, למדנו אחת מההלכות הבסיסיות של רשות הרבים, מה יהיה רשות הרבים להוציא כרמלית. מה ההבדל של כרמלית ורשות הרבים? ההבדל העיקרי הוא האם אנשים מסתובבים שם, נכון? חוץ מהכרמליות המיוחדות, כמו הפחות מארבעה טפחים וכדומה. אבל כרמלית רגילה היא סך הכל מקום ששייך לרבים, אתה יכול לשלם להיות שם, כל אחד יכול להיות שם, אף אחד לא מסתובב שם, כמו ים. אפילו אם לא, זה עדיין רשות הרבים. זה כרמלית.

אה, כרמלית אתה אומר, כן. כרמלית, אני אומר הרי. כרמלית, מה שאמרנו קודם דקה אחורה, אני רק מנסה לומר את הלימודים שיוצא פחות או יותר מההלכות. התוספות אומר קודם שאין קשר למי משתמש בזה או למי זה שייך בהלכות רשויות השבת, חוץ מהרבנים של עירוב, לא נכון לגבי רשות הרבים. כי רשות הרבים יש לה כן תנאי שהרבים צריכים לבקוע בו, הרבים צריכים להסתובב שם. למשל, בין העמודים ב... לא בין העמודים, אבל ה... אתה יודע את זה, הספסל שם שאני לא זוכר איך קראו לזה. כן, כן, ה... בין העמודים, שאומרים שזה לא מקום שהרבים מסתובבים, או לרשות הרבים וכדומה. הם לא רשות הרבים, אגב, אם זה שייך להם, זה אותן מחיצות, ומאחר והרבים לא מסתובבים שם, אז זה כרמלית. נכון.

אז במובן הזה יש כן דבר כזה. במבוי לא עומד זה. בטוח שהרבים רשאים ללכת, לא פשוט שיש שער ששומר לא מכניס. אבל העיקר, הרמב"ם עושה את זה העיקר כי זה סגור. הלשון של רמב"ם, שמקום עם שלוש מחיצות נקרא שאינה רשות הרבים מדאורייתא. כך הלשון, לא ברור. הוא מביא לו תערובת, הראשונים האחרים, שו"ת הרשב"א עומד על זה מה ההלכה. על כל פנים, בואו נלמד.

הגדרות: מבוי סתום ומבוי מפולש

אבל העובדה של מבוי מאוד ברורה מה זה, כמו שאתה אומר, בעצם קול דה סאק, מקום סגור משלושה צדדים שסגור, ונכנסים בצד אחד. יש כאן שני סוגי מבואות, נכון? זה נקרא מבוי סתום. נכון? כן.

אחר כך יש עוד סוג מבוי. אוקיי, זה נקרא מבוי סתום, וההלכות יהיו שונות. ומבוי שיש לו רק שני קירות, סאק ואק, זה לא קול דה סאק, אלא זה רגיל, בואו נאמר רחוב בוויליאמסבורג, שמוקף משני צדדים מחיצות, בתים סביב או קירות סביב, אבל זה פתוח. זה פתוח משני הצדדים. והם נכנסים בזו ויוצאים בזו, איך שזה לא קצה כאן, זה פתוח, אפשר לחתוך את זה. היא נקראת מבוי מפולש. מפולש מתכוון תמיד משהו שפתוח, כן, נעשה חור בדבר, ואם זה הולך לשני הצדדים נקרא מפולש, הפוך מסתום. מפולש מתכוון אולי זו הלשון, אפשר לעבור דרכו, בקיצור, זה מה שזה מתכוון.

מבוי סתום ומבוי מפולש

אז מבוי סתום נראה יותר כרשות היחיד, ומבוי מפולש, אני יכול להבין את זה, זה יותר מוקף. יש הלכות אחרות, מבוי סתום קל יותר להכשיר, ומבוי מפולש קשה יותר. כלומר, צריך להוסיף כאן שחכמים הוסיפו כאן, שאף על פי שכיון שזה ארבע אמות זה כבר מספיק, זה לא רשות הרבים, מדאורייתא זה כבר לא רשות הרבים, אבל הואיל והוא פתוח לרשות הרבים, אנשים הולכים להיכנס לשם, זה ליד רשות הרבים, צריך לשים היכר שכאן התחיל רשות היחיד.

הלכה א: כיצד מתירין מבוי הסתום

אז מה ההיתר? אז מבוי סתום צריך היכר חלש יותר, ומבוי מפולש צריך היכר חזק יותר.

אומר הרמב"ם כאן, כיצד מתירין מבוי הסתום? עושה לו ברוח הרביעית לחי אחד, בצד הרביעי, הצד האחד שעדיין פתוח, עושים לחי, קרש, עומד. או עושה לו קורה, או שמים קורה, קורה שוכבת למעלה מהכניסה, ודיו, וזה מספיק.

פשט: חשוב כאילו סתום רוח רביעית

אז הרמב"ם מסביר מה עוזר הלחי או הקורה? כלומר, חשוב עושה קורה או עושה לחי כאילו סתום רוח רביעית, ורואים את הלחי או הקורה כאילו זה קיר, כאילו הצד הרביעי נסגר עם קיר חדש, ממילא ויהיה רשות היחיד, הלשון ויהיה רשות היחיד פירושה שזה נעשה רשות היחיד, זה נעשה רשות היחיד ברורה. לפיכך די לו בלחי או קורה, ומשום שמטלטלים, אפשר לטלטל בכל המבוי.

חידוש: שלש מחיצות מדאורייתא, רוח רביעית מדרבנן

אז הרמב"ם מסביר, שהדין תורה, זו הלשון, שהדין תורה בשלש מחיצות בלבד מטלטלין, ומדרבנן היא רוח רביעית, הצד הרביעי הוא מדרבנן. והואיל והיא מדרבנן, חכמים לא החמירו שצריך קיר שלם, לפיכך די לו בלחי או בקורה. זה מבוי הסתום.

הלכה ב: כיצד מתירין מבוי המפולש

וכיצד מתירין מבוי המפולש? צריך יותר מזה. אז מצד אחד צריך שיהיה עושה לו צורת הפתח מכאן, מצד אחד צריך שיהיה יותר מאשר לחי או קורה, צריך שיהיה שניהם כך שזה יהפוך לצורת הפתח. וברגע שעכשיו עם הנחת צורת הפתח כבר נעשה כמו מבוי סתום, צד אחד כבר סגור. והקיר הרביעי, עכשיו יש רק את הקיר הרביעי שצריך לתקן, אז זה כבר דין כמו מבוי סתום, והקיר הרביעי מספיק לחי או קורה במקום.

הלכה ג: מבוי עקום — כעין מפולש

אומר הרמב"ם הלאה, מה קורה כאשר המבוי לא סתום אבל הוא גם לא מפולש? כי מפולש בדרך כלל פירושו שאפשר לעבור ישר, בשקט, דרך ישרה. אבל מה קורה אם זה מסתובב? זה לא cul-de-sac, אבל זה מקום מעוקל שאתה לא יכול לעבור בבירור. למשל כאשר אדם מסתכל בכניסה למבוי הוא רואה קיר. אבל כשהוא הולך הלאה הוא רואה שזה לא ממש קיר כי זה כן פתוח.

קיימא לן שהדין מזה הוא כעין מפולש. לא אומרים שמכיון שכשמסתכלים פנימה רואים קיר בפינה, נאמר "אה, זה גם קיר". זה לא קיר, כי למעשה זה מפולש, ומסתכלים על המציאות שאנשים יכולים לעבור. טוב מאוד.

הלכה ד: מבוי עם מדרון — מובדל מרשות הרבים

אוקיי, עוד עצות מתי לא צריך לחי או קורה נוספים, כי ברור שהמקום הוא מקום מופרד.

אז מבוי שהוא גבוה מתוכו, מבפנים זה מקום ישר, אבל במדרון לרשות הרבים, יש גבעה שצריך לעלות עליה, שצריך לעבור מהמבוי לרשות הרבים. רשות הרבים נמוכה יותר. או להיפך, אם המבוי שוה לרשות הרבים, אבל מיד אחרי שנכנסים, אחרי הכניסה, צריך עוד לרדת כדי להיות במבוי, צריך עוד לרדת. בדיוק הרבה פיתוחים הם בערך כך, עולים במדרגות להיכנס לפיתוח, או יורדים במדרגות להיכנס לפיתוח, וזה מפריד את זה. כבר נמצאים בפיתוח ש... לא, אני אומר שזה מאוד פשוט, זה בדיוק בשבילנו משהו שכולנו מבינים, שאם זה משהו שעולים או יורדים, רואים את זה כמקום מופרד. אם זה מתחיל ברמת הרחוב, לא תופסים, "אה, כאן אבל נכנסת. כאן היית בשדרה שהיא רשות הרבים, וכאן, אה, הרחוב כבר רשות היחיד כי יש שלושה צדדים." אבל אם יש כזו גבעה, "אין צריך לא לחי ולא קורה, שהרי מובדל הוא מרשות הרבים." זה מובדל, זה כבר מובדל.

מחלוקת רמב"ם וראב"ד: שיעור המדרון

זה לא נאמר כאן, לפחות אני לא רואה אחרת, הכללים הברורים כמה גדול המדרון צריך להיות. אתה רואה שיש אולי קצת גבעה, האם יש שיעור מסוים. הראב"ד אומר כן שלגבעה יש שיעור מסוים, שצריך להיות גבוה עשרה, מחיצה ממש. כמו שלמדו קודם שתל המתלקט עשרה מתוך ארבע, לא ארבע. הראב"ד אומר שזו לא גבעה, זה אולי קצת הר עם כלל ברור שזה עושה את זה למחיצה. הוא אומר שצריך להיות מתלקט עשרה מתוך ארבע, שפירושו שב... במשך ארבע אמות צריך להיות עשרה טפחים למעלה. וזה הר יותר תלול שרואים. אבל הרמב"ם לא הביא שום...

כלומר, זה תלול, אבל הם למדו קודם שזה שיעור שחכמים אומרים שזה נקרא מחיצה, ולא שאומרים שסתם קצת עלייה. אז הרמב"ם לא נראה כך, הרמב"ם נראה שזה כמו היכר, אז לא חייב להיות כל כך ממש, כל כך תלול, כל כך גבוה. הראב"ד לומד שזו פשוט מחיצה, זה בעצם צד מהמחיצה.

נפקא מינה: מדרון בתוך המבוי

אבל יצא קצת יותר חילוק בין הרמב"ם והראב"ד, כי הרמב"ם, בואו נשאל, כי המקרה של המדרון הוא בתוך המבוי, האם מותר לטלטל בתחילת המבוי על המדרון ומתחילת המבוי? לפי הרמב"ם יהיה מותר, כי ברור שכאן מתחיל אולי דבר חדש. אם זו מחיצה, מותר לטלטל רק משם והלאה.

צריך לבדוק אחר כך לגבי במחיצה, נכון? מה הדין של במחיצה? במחיצה, כמו הכותל עצמו, כותל הבית, מה הדין? זה עדיין חלק מרשות היחיד. נכון, עובי הכותל שהוא רשות היחיד. יש לזה ממש חשיבות בפני עצמו. מתחת ללחי וקורה זה יותר מאוחר, נראה את ההלכה. אבל מהראב"ד הוא אמר בבירור שכאשר המדרון הוא מבפנים, לא מבחוץ.

צריך לדעת עד כמה בפנים, אם עדיין יש תפקיד, שזה ממש עמוק במבוי, כנראה צריך לעזור. צריך להיות משהו שזה מפריד את המבוי מרשות הרבים.

הסברה שלי היא שהמבוי נמוך יותר מרשות הרבים, אז איך מגיעים עם מדרגות, או עם רמפה, אני לא יודע.

מבוי שצד אחד כולו לים או לאשפה של רבים, ומבוי מפולש לרחבה

מבוי שצד אחד כולו לים וצד אחד כולו לאשפה של רבים

דובר 1: צריך לדעת עד כמה בפנים, אם עדיין יש תפקיד שזה ממש עמוק במבוי, כנראה צריך לעזור. צריך שיהיה משהו שזה מפריד את המבוי מרשות הרבים. הסברה שלי היא שהמבוי נמוך יותר מרשות הרבים, אז עד שמגיעים עם מדרגות או עם רמפה.

הרמב"ם אבל מחמיר שהשיעור הוא סתם יותר כמו שזה עין שיעור לכאורה. כן, אבל הוא אומר מבדיל, גם המילה הוא כותב מבדיל. הוא אומר מבדיל, הוא אומר שיש אולי קיר. נראה מהרמב"ם שזה יותר עניין של היכר, דומה ללחי וקורה.

דיגרסיה: לחי וקורה כאלמנטים ארכיטקטוניים

כנראה, שאלת אותי קודם מה עוזר הלחי והקורה, כנראה פעם, אולי גם היום, היה נורמלי, אתה שואל אדריכל למשל, דיברתי עם אדריכל לגבי החדרים, רוצים לעשות שני שטחים שיראו שזה שונה, יש עצות, כמו סימון, שמים צבע אחר, או שמים איזה חתיכת עיצוב קטנה, לא ממש יפה, כמו צורת הפתח, יש אנשים שיש להם בסלון צורת הפתח, ראית פעם? זה לגמרי חדר האוכל, הסלון, אתה שואל אותו, אתה משחק משחק? לא, זה ממש גורם להרגיש שכאן יש חלק של חדר.

אז לכאורה הלחי והקורה, זה האדריכל בזמנו היה עושה סתם כך, ושני אנשים לא רוצים לגור אחד ליד השני, אני יודע, הם שמו את הדבר. אז המדרון הוא גם מהסוג הזה שהרמב"ם אוהב. כנראה. טוב מאוד.

אוקיי, אז בשבילנו לחי וקורה זה חידוש ממסכת עירובין, כנראה זה חידוש מהאדריכל, לא ממסכת עירובין. מסכת עירובין משתמשת בזה.

דוגמאות של מבואות שלא צריכים לחי וקורה

הם מביאים עוד דוגמה של מבואות שלא צריך להוסיף לחי וקורה, כי כבר בטבע יש לזה כבר דברים שמפרידים את זה מרשות הרבים.

הוא אומר שמבוי שצד אחד כולו לים, צד אחד, הצד האחר של המבוי הוא ים, וצד אחד כולו לאשפה של רבים, הצד האחר נושא את האשפה של האזור, שכולם נושאים את האשפה.

דובר 2: אבל צריך כלישנא הרבים, נכון? זה רבים, כן.

דובר 1: אז אינו צריך כלום, לא צריך יותר כלום, כי שני המקומות, סתם, לכאורה פירושו, סביב זה רשות הרבים, כי זה פתוח לרשות הרבים. כאן הוא עושה איך האשפה עומדת ממש, מפריעה לעבור, וכן הלאה, איך האדם יהיה תקוע. הוא לא מדבר על זה, הוא מדבר כשהמקום לא רשות הרבים. יכול להיות שהאשפה גם מופרדת מהדלת של המבוי הביטול. לא מדברים על זה כשזה תקוע. הוא רוצה כאן לומר דבר אחר. לא יכול להיות שהאדם יהיה תקוע איפשהו שהם נכנסים ויוצאים.

דובר 2: אתה באמת לא מתכוון.

דובר 1: לא, אני אומר, האשפה לא מונחת על הדלת, אלא לא שם שמניחים את האשפה. אבל בין רשות הרבים הגדולה והמקום, יש פס אשפה של רבים. עדיין יש מספיק מקום פתוח לעבור. אבל האשפה מפרידה את זה. אוקיי. אני אומר כבר, באמצע רשות הרבים הגדולה לא היו שמים שום אשפה. מונחת שם אשפה כי כאן כבר נגמרה רשות הרבים, וכאן הולכים כבר למקום המבוי.

אז כאן אדם היה יכול לחשוב שאולי שני הדברים לא מספיקים, עדיין צריך להיות איזו גזירה, צריך לשים שם לחי וקורה, כי אולי משהו קרה. אומר הוא לא, אשפה של רבים אין עושין לספנות. אם מישהו שם סתם שם כמה שקיות בכניסה, זה לא נקרא מחיצה, כי מחר מישהו ייקח אותם. אשפה של רבים זה מקום שעומד שם שלט, שלא לזרוק חס ושלום שום אשפה או שמות, אז כולם יודעים שזה המקום שמניחים שם, ושם ישימו לשנים רבות. אוקיי.

ואותו דבר, הים. כשיש שם איזה שלולית קטנה, לא אפשר לסמוך על זה, כי בחורף יש שלולית. כך למדנו קודם שבחורף הכל רטוב. אבל אם זה ממש ים, לא חוששים שהים "שמא יעלה ים סרטון", שאני יודע, יבוא צונאמי והים יתייבש. זה מספיק טוב.

מבוי מפולש לרחבה של רבים

דובר 2: הרחבה של רבים היא רשות הרבים? האם זו רשות הרבים? אני לא יודע, בואו נראה. לכאורה לא. מה זו רחבה? זה משהו שרק לוקף לדירה.

דובר 1: רחבות קודמות שראינו היו משהו שרק לוקף לדירה. כך אנחנו זוכרים מפרקים קודמים.

בואו נלמד. רחבה של חצרות, יסוד הבית הסמוך אינו תל תלם. אהה. פרק קודם אבל רק עמד שיש לזה רשות לוקף לדירה.

בואו נלמד.

דובר 2: אם יש... מה? אני כאן. כן, אוקיי. כן כן, אני כאן.

הלכה ט: מבוי מפולש לאמצע רחבה של רבים

דובר 1: מבוי מפולש שהיה כולו לאמצע רחבה של רבים. קודם למדנו כשזה מפולש לגמרי לרשות הרבים. עכשיו נלמד מה קורה כשזה מפולש, זה פתוח, אבל זה לא פתוח לרשות הרבים, זה פתוח למשהו שיש לו דין כמו רשות היחיד, נקרא רחבה של רבים, רחוב שאנשים יכולים להסתובב, אבל זה מוקף במחיצות וכו'.

אז כך, מבוי מפולש שהיה כולו לאמצע רחבה של רבים, זה נגמר, המבוי מוביל לתוך אמצע רחבה של רבים, רחוב שאנשים יכולים ללכת. אז כך, אם לא היה מכוון כנגד צד הרחבה, אם המבוי לא נגמר מול הדלת שהרחבה מובילה החוצה לרשות הרבים - כי הצד האחר של הרחבה פתוח לרשות הרבים, יש לזה דלת, כולי עלמא, לא דלת. אז אם המבוי נגמר בדיוק מול הדלת, זה נראה כאילו המבוי מוביל לרשות הרבים, צריך רק לעבור דרך הרחבה, אבל זה מול. אז הרי זה כסתום. אה, להיפך, אם זה לא, זה נחשב...

שוב, אני אומר את זה קודם בערב נלמד את הרמב"ם. אם זה פתוח, זה בדיוק מול הדלת, צריך עוד לעבור דרך הרחבה, אבל מיד אחר כך זו רשות הרבים, זה אומר כאילו אתה פתוח לרשות הרבים. אבל אם לא, אפילו הרחבה טכנית שונה מהמבוי, מובילה לרשות הרבים, אבל זה נקרא כאילו סתום, שזה לא פתוח, לא אפשר משם ללכת לרשות הרבים.

אומר הרמב"ם, "אם לא יהיו מכוונים כנגד פתח הרחבה, הרי זה כסתום, ורואה אני את המבוי כאילו יש לו דין כמו מבוי סתום, ואינו צריך מצד הרחבה כלום" - לא צריך לשים שם כלום, כי זה לא פתוח לרשות הרבים, וגם לא לחלק מהרחבה שמוביל לרשות הרבים.

"אבל אם היו כולו לצדדי הרחבה" - אבל אם המבוי נגמר בצדדים של הרחבה, זה כבר עומד מול רשות הרבים... לא, לא, הוא מתכוון להיפך. אם זה בצד, באמצע, אבל לא בדיוק מול, עומדים כאן כאילו קירות הרחבה משני הצדדים, שזה מפריד בין המבוי והרחבה. אבל אם זה סתם בצד, כאילו הרחבה היא פשוט המשך של הקיר של המבוי, אז זה יותר חיבור אחד. ממילא, אז אסור. מה פירוש אסור? שצריך לעשות שם לחי וקורה, או צורת הפתח, וצריך לראות את זה כאילו זה פתוח לרשות הרבים, כמו מבוי מפולש.

דיון: למה "צדדי הרחבה" יותר מחובר לרשות הרבים?

דובר 2: אז שוב, מה הבעיה עם "צדדי הרחבה"? למה זה יותר מחובר לרשות הרבים? כי אין שם קירות?

דובר 1: למדנו הרבה פעמים שקירות משני הצדדים נראה כאילו זה חדר נוסף, שטח נוסף. אם יש לך מקום שבצד ימין יש קיר, בצד שמאל יש קיר, אפילו אותו קיר הוא מבחוץ, נכון? זה נעשה רחב יותר, רואים שאתה נכנס לשטח חדש. כאן, אולי לרחבה יש בדיוק אותו רוחב כמו המבוי, או אולי זה רחב יותר רק בצד אחד, אבל כאן נגמרת הרחבה, המבוי, אין שום הבדל, אתה ממשיך, אתה ממשיך פשוט הלאה כאילו כמו המבוי, ופתאום משתנה השם וזה נקרא רחבה. אה, רואים את זה כאילו כל הדבר נפתח לרשות הרבים.

דובר 2: נכון.

דובר 1: אז הרחבה, אף אחד לא אומר שצריך להכניס לרחבה, לא אפשר לשים שם שום עירוב, כן? ושם באמת גם אסור לטלטל, כי זה פתוח לרשות הרבים. מה שההלכה שם, צריך ללמוד, צריך לדעת מה ההלכה עם טילטול ברחבה, כי ברחבה חז"ל לא גזרו, כמו במבוי. אבל אם היציאה מהמבוי מובילה ישר לרשות הרבים, או מה שהמלבוש יום טוב אמר לגבי הקירות, רואים את זה כאילו המבוי פתוח לרשות הרבים. הנקודה שעומדת כאן היא שזה נקרא מבוי מפולש, צריך להיות היתר משני הצדדים, לא רק מצד אחד כמו מבוי סתום, צריך להיות כמו מבוי מפולש.

רחבה של יחיד — חומרא

כל הדברים האלה הם כשמדברים על רחבה של רבים, אבל כפי שראינו של יחיד, אם בסוף המבוי יש רחבה של יחיד, אפילו למטה אסור, אז אפילו אם זה פתוח לתוך השטח של הרחבה של היחיד זה גם אסור. למה? למה זה חמור יותר? כי פעמים בונה מצד אחד ונמצא כולו לצדה של רחבה. כי כשזה אדם אחד יכול האדם לשנות ולבנות, אנחנו חוששים שהוא ילך לבנות בית, הוא ילך לבנות משהו, ויצא שהקיר של המבוי מגיע עד רשות הרבים, והאדם לא יתפוס שזה טכנית מבוי מפולש לרשות הרבים.

זו גזירה, זה קטע מעניין של גזירה לגזירה. פעמים, זו גזירה, זה פעמים, זה הסדר איך בונים, אז צריכים להסתכל איך בונים, איפה שזה מקום שיש אנשים. יחידים, יחידים הם פחות יציבים מרבים. הם מוציאים את האשפה יום אחד, הם בונים דברים, זה לא יציב. יחיד יכול מחר... אבל רבים, זה תלוי ברבים, יש מניעות, הם לא ילכו לבנות כל כך מהר.

דיון: יחיד/רבים ≠ רשות היחיד/רשות הרבים

דובר 2: זה דבר מעניין, כי את הרחבה של רבים, אמרת שיש לה דין רשות היחיד, הכל הוא בעצם רחבה של רבים, כלומר אפילו רחבה של רבים. אבל רחבה של יחיד היא חמורה יותר. שם המבוי בסך הכל פתוח לרשות היחיד, לא לרשות הרבים בכלל, כאן אצל המבוי. אבל זה חמור, כי לא מסתכלים על החיים באיזו רשות זה, אלא כמה זה רחוק מרשות הרבים.

דובר 1: טוב, היחיד והרבים אין להם שום קשר לרשות היחיד ורשות הרבים, כי הרחבה היא תמיד רשות היחיד. חוץ מאולי, אני לא בטוח, הרחבה של רבים איך טכנית אפשר לטלטל שם, כי זה לא יכול להיות שזה יהיה יותר קל ממבוי. מבוי הוא ממש רשות היחיד של כמה אנשים. כאן זה מקום שכל אחד יכול להסתובב, זה לא היה צריך שום... ממה שזה כן צריך. צריך עירוב, או שהם צריכים להיות כרמלית. גרו במקומות הקודמים שזה רשות הרבים פתוחה, פסיקתא רשות הרבים, ולנו לא היה מקום שהוא... כן, זה לא בעיה.

דיני מבוי: תנאי מבוי — בתים וחצרות, אורך וד' אמות, חילוק מבוי וחצר

הלכה: תנאי מבוי — בתים וחצרות פתוחות לתוכו

דובר 1: איך זה נקרא? הוא היה צריך לעשות לחי על הפתח, נגיד. אוקיי. אם יש לו פתח, אז זה לא סתם פתח. אם זה רק על שלושה צדדים, אם זה על ארבעה צדדים, הרחבה פתוחה על ארבעה צדדים בכלל. זה לא צריך כלום. אם מוסיפים שהרחבה פתוחה מכל הצדדים, חוץ מזה שזה רק דלת, דלת פתוחה, פתח, כן. אני לא חושב שצריך לחי, כי אם היו יכולים גם להכשיר את זה למבוי. כן, אם היה לו צורת הפתח, זה היה עוזר למבוי. אם צריך לעשות עירוב של חצר עם הרחבה, או שהרחבה היא עזרת נשים. מדברים על הכל במובן של פס, מדברים על הכל שזה יהיה ניכר מופרד מרשות הרבים, וההיכי תמצא היא שיש לך כאן קורה, שאתה רואה שזה דבר חדש. אוקיי, בסדר.

הנוסח של הסימן הזה הוא רק הנוסח של מה זה אומר מבוי מפולש לרשות הרבים. אם יש לו הפסק של רחבה ביניהם, זה תלוי בכל הפרטים האלה מתי זה נחשב ניכר מפולש לרשות הרבים. טוב מאוד. בסדר.

ועכשיו נלמד, חוץ משני החילוקים של מבוי מפולש ומבוי סתום, עוד הלכות של מה עושה מבוי למבוי שיקרא רשות היחיד וכן הלאה.

אומר הרמב"ם, "אחד מבוי ניתר בלחי או בקורה", הדין שאפשר לשים או לחי או קורה, כי יש לו דין מבוי, הוא רק כש"בתים וחצרות פתוחות לתוכו", כשהמבוי מוביל לבתים וחצרות.

דובר 2: כן, החצרות הן בתוך הבתים.

דובר 1: כלומר, שזה מוביל לדירות אינדיבידואליות של אנשים, וזה מוביל לבנייני דירות, אבל זה לא...

דובר 2: לא. זה מוביל לחצרות שבהן יש עוד בתים.

דובר 1: נכון. זה לא צריך להיות בתים ישירות. צריך להיות חצרות, שבכל חצר יש לפחות שני בתים, אני מניח.

דובר 2: כן.

הלכה: תנאי אורך — ד' אמות ולמעלה, אורכו יתר על רחבו

דובר 1: "ויהא ארכו מארבע אמות ולמעלה". האורך צריך להיות ארבע אמות ומעלה. אבל כאן זה כן... זה דבר שכמעט לא שייך אחרת. אבל הבא היא כן: "ויהא ארכו יתר על רחבו". מבוי הוא דווקא כך כשארכו יתר על רחבו, האורך גדול יותר מהרוחב.

כלומר, אם זה קופסה, או שרחבו יתר על ארכו, אז מה?

הם אומרים, "אבל מבוי שארכו כרחבו", זה כמו קופסה, האורך כמו הרוחב, "אין לו דין מבוי, אלא דין חצר".

הלכה: חצר שארכו כרחבו — דין חצר, לא מבוי

ומה ההבדל בין חצר למבוי?

אומר הוא, על חצר, "אחת ניתר", חצר שפתוחה לרשות הרבים, לא מספיק או לחי או קורה, אלא צריך לשים "שני לחיין", שני קרשים, "משני רוחותיו". "כל לחי במשהו", זה לא צריך להיות לחי גדול, אבל צריך להיות שני לחיין. "או פס רחב ארבעה מרווחת", או לחי רחב שרוחבו ארבעה טפחים, זה מספיק אפילו אחד.

כלומר, מבוי יותר קל, מבוי מספיק לחי אחד או קורה, וכאן צריך שני לחיין או פס, פס יותר רחב.

אז הוא אמר עכשיו מה עושה דבר למבוי, שארכו יתר על רחבו. ממילא אותו דבר להיפך, מה עושה חצר למבוי, זה עושה מבוי לחצר. אפשר גם לעשות חצר למבוי.

דיון: האם חצר יכולה להיות בדין מבוי? האם היא צריכה בתים וחצרות פתוחות לתוכו?

דובר 2: אם חצר, אם דבר ש... אז המשמעות של חצר היא שאדם אחד גר, ומבוי משמעותו שכמה אנשים גרים. במקור, הסדר הרגיל הוא יש בתים בחצרות, והם במבואות. אבל יש לפעמים שהחצר מקבלת דין מבוי.

דובר 1: כן, אבל החצר צריכה גם להיות לה חצרות ובתים פתוחים אליה.

דובר 2: כן, חוץ מזה. חצרות ובתים.

דובר 1: אחד יכול להיות מבוי, וכשהוא עושה את זה יהיה לו דין כמו מבוי, הוא יצטרך לחי וקורה, אבל הוא לא יצטרך מבוי כי אין לו. הוא כבר בתים פתוחים לתוכו, הוא כבר חצר, הוא לא צריך יותר מזה. הוא צריך רק בית אחד.

דובר 2: אין לו בתים, אין לו חצרות. נראה שכאן לא צריך. אני לא יודע. אני יכול לראות שאפשר לומר כך.

דובר 1: בוא נראה הלאה. אני מתכוון לבא, "מבוי שאין בו בתים וחצרות פתוחים לתוכו". זה טכנית יהיה הקודם, הראשון שהם למדו עכשיו יהיה מבוי שאין בו בתים וחצרות פתוחים לתוכו. כשם שלא הותר אלא בבית אחד וחצר אחת, כך מבוי שאין בו אלא ארבע אמות אין ניתרין בו אלא שני לחיים ופס רחב.

אז חצר שארכו יתר על רחבו ויש לה בתים וחצרות פתוחים לתוכו... זה לא הגיוני שחצר תהיה לה בתים וחצרות פתוחים לתוכו.

דובר 2: אני לא מסכים. זה לא יכול להיות. כשחצר הופכת למבוי, אז זה אומר שהקולא שונה ממבוי. משהו לא מסתדר.

דובר 1: כן, כי בתים וחצרות פתוחים לתוכו הן החצרות שהופכות אותו למבוי. הוא כבר חצר עם בתים בתוכו, או מה שהוא. אני חושב שזה יכול להיות אחרת. אפשר לדייק.

חידוש: חצר בצורת מבוי לא צריכה בתים וחצרות פתוחות לתוכו

אז שוב, מבוי שהוא מבוי כי הוא מבוי, צריך להיות לו כל הלכות מבוי. אבל חצר שהיא מבוי כי היא בצורת מבוי, לא צריכה להיות לה הלכות מבוי. היא לא צריכה להיות לה ההלכה האחת. כל שאר ההלכות היא צריכה להיות לה, היא צריכה להיות ד' אמות, היא צריכה להיות ארכו יתר על רחבו. היא לא צריכה להיות לה ההלכה האחת שזה בלתי אפשרי שיהיה לה.

דובר 2: למה זה נופל? כי ד' אמות זה סתם נזרק. זה לא יכול להיות משהו שהוא פחות מד' אמות ושיהיו בתים פתוחים לתוכו.

דובר 1: אתה אמרת.

דובר 2: כן, כמה בתים יכולים להיות פתוחים לד' אמות?

דובר 1: הכל יכול להיות. ד' אמות זה לא מקום חשוב. הכל יכול להיות. אני אומר, זה לא תנאי.

דיון: האם חצר בצורת מבוי צריכה להיות לה דיני מבוי?

אז השאלה היא עכשיו האם חצר שהיא בצורת מבוי צריכה להיות לה דיני מבוי.

דובר 2: כן, היא צריכה להיות... היא צריכה להיות לה גם דיני חצר.

דובר 1: אתה אמרת שחצר היא לא דבר שיש לה בתים וחצרות פתוחים לתוכו. מה שאומרים שחצר יכולה להיות לה דין מבוי, מתכוונים שהיא לא צריכה יותר מזה. זה לא יכול להיות אחרת. חצר היא חצר.

תראה רק, יש שני שכנים. אחד גר במבוי שיש לו רק בית אחד.

דובר 2: שמעתי את הקושיה שלך.

דובר 1: והשני גר בחצר שיש לה הרבה בתים, ויש לה הרבה חצרות, והרבה דברים, וזה גם... במה הוא יותר טוב? כי איך אנחנו קוראים לזה?

אוקיי, יכול להיות שזה סתם לשון משונה, כי אנשים קוראים לדברים מבוי וחצר שאין לזה קשר להלכה. אתה מדבר על מה הפרטים. הוא חצר כי הוא חצר, הוא מבוי כי הוא מבוי.

דובר 2: החצר שהיא עיקרו היטב, היא מותרת, לא צריך... יש שכל פשוט של עיקרו היטב, זה לא גזירת הכתוב. עיקרו היטב היא יותר מצומצמת, שמים לחי אחד זה מספיק, לא שני לחיין. דבר שלישי צריך שני לחיין. מה מפריע לך?

דובר 1: זה יש קודם, שמבוי צריך להיות לו בתים, זה פשוט, כי אם לא זה לא מבוי. אבל חצר יש לה רק... אז זה משהו אחר, זה חצר. אבל אתה צודק שיוצא שאם יש לו שם... אה, זה לא הגיוני מה שאני אומר.

דיון: איך יכול להיות מבוי בלי בתים וחצרות פתוחים לתוכו?

אז מה קרה באותו מבוי? איך יכול להיות מבוי שיש לו תנאים אחרים ושחסר לו בתים וחצרות פתוחין לתוכו? זה לא יכול להיות נכון.

דובר 2: לא, זה יכול להיות, אם זה לא חצר. חצר פירושה גרים שם. זה ההבדל. יש הבדל אמיתי בין מבוי לחצר. חצר גר אדם אחד, ומבוי פתוח לשני בתים. לא אדם אחד.

דובר 1: חצר יכולים לגור יותר מאדם אחד, אבל בדרך כלל בחצר גר יותר מאדם אחד.

דובר 2: אז מה פירוש חצר? חצר היא לא חצרות פתוחות לו?

דובר 1: בדיוק. חצר היא האזור סביב הבית שבו משתמשים קצת. החצר פתוחה למבוי, לא ל... והמבוי פתוח לכמה חצרות.

דובר 2: אהה. חצר שפתוחה לחצרות אחרות היא עצמה מבוי.

חילוק מבוי וחצר: מבוי הוא מקום שבו הולכים, חצר היא מקום שבו משתמשים

דובר 1: מבוי הוא מקום שבו הולכים, וחצר היא מקום שבו משתמשים. יש סוג אחר של שימוש.

דובר 2: אהה. אני מתכוון ככה.

דובר 1: אוקיי. בוא נסתכל. רוצה להסתכל בפנים מאירות?

דובר 2: לא, לא, אני לא רוצה להסתכל, אני רוצה ללכת הלאה.

דובר 1: מבוי... אני מבין מאוד טוב מה אתה מעמיד, אבל זה לא בעיה.

הלכה: מבוי שאין ברחבו שלושה טפחים — לבוד

"מבוי שאין בו רוחב שלושה טפחים..." אהה. אוקיי, אם מישהו מוצא את עצמו פתאום במבוי כזה שאין בו שלושה טפחים, קודם כל שיברח משם, כי הוא יכול חס ושלום למות. ואחרי שהוא ברח הוא צריך לדעת שאחד צורר ולחי ולוי קורה מנדל ד' וכו', אני לא מבין את הפשט של זה, "שכל פחות משלושה הרי הוא כלבוד".

הרבה פעמים אנחנו אומרים בהלכות, כי כך יוצא בגמרא, אף על פי שאני לא יודע למה זה שייך במציאות.

דובר 2: בסדר, אני כבר יודע מה אתה חושב שזה לא שייך. אתה חושב שזה שייך.

דובר 1: בסדר, כל יום אתה הולך ברחובות שהם יותר צרים משלושה טפחים, כלומר זה מעשה בכל יום.

דובר 2: מה? אולי אתה לא הולך, אבל אנשים אחרים הולכים. מקומות שזה לא רחב שלושה טפחים. כמה רחב הכניסה שאתה הולך שם?

דובר 1: ההלכה לא צריכה להיות... אדם לא רחב יותר משלושה טפחים.

דובר 2: אני לא יודע, זה לא דווקא עניין וזה לא עומד בתרי"ג מצוות.

דובר 1: בוא נזכור, כאן מדברים על הדלת.

דובר 2: אמרתי, כאן מדברים על הדלת. קודם כל, אין ברחבה לא אומר אצל הכניסה, הוא אומר אין ברחבה של המבוי. כל...

דובר 1: יכול גם להיות שזה למדני רק שלושה טפחים.

דובר 2: אה, חפץ החתירה. זה בוודאי דיסקרשנרי שלושה טפחים, אבל איכשהו מים ודברים אחרים שהם ממעט על פי הלכה, אז אפשר... אני לא יודע, אתה שואל קושיה.

הסבר מציאותי: מעבר צר מאחורי הבתים

דובר 1: אוקיי, אוקיי, לא משנה. עכשיו אפשר ללמוד מה באמת הדין של המבוי אחרי שתיקנו אותו, הכשירו אותו.

דובר 2: כן.

דובר 1: אני אגיד לך איך אני יכול להבין את המבוי שאין ברחבו שלושה טפחים, I'm sorry. בוא נגיד ככה, יש מבוי, ובסוף המבוי יש מעבר צר מאוד, מאחורי החלונות נגיד, כן? משהו נפל וזה יותר מדי, ילד יכול לזחול שם ולקחת משהו, כן?

אוקיי. אז טכנית צריך להיות מבוי כי זה פתוח... בוא נגיד, יש דרך אחת שבה הולכים, החצר האחורית, ומאחורי כל הבתים והחצרות יש משהו צר כזה, אני יודע, לשפוך מים, לא משנה מה זה. אז זה טכנית מבוי, כי בתים וחצירות פתוחים לו.

אוקיי. הוא אומר שזה לבוד. הפתח הוא לא מקום פתוח בכלל. כשהוא אומר שכל פחות משלושה הרי הוא כלבוד, הוא אומר שהפתח הוא לא מקום פתוח שבו טולטלים בכלל. זה חור בחלק האחורי של הבית, כי לא היה פתח בכלל לעשות.

דובר 2: אבל זה תמיד מתכוון גם לזה.

דובר 1: כן. אוקיי.

המשך: דין מבוי אחרי תיקון

עכשיו, אה, היה לי להגיד, למדנו שהרמב"ם טען שמופת, במקור,

הלכות שבת — מבוי עם קורה לעומת לחי, והכשר רשות הרבים עם דלתות

הלכה מ"ט: ההבדל בין קורה ללחי

לא, כשהוא אומר כבר כפוף מלפנים ולפנים ולמעלה, הוא אומר שהמקום לא נקרא משהו מקום פתוח שבו טולטלים בכלל, זה חור מאחורי הבית, כי זה באמת אין אף אחד שם בגלל... כל לבוד זו המשמעות, לבוד היא רשות היחיד.

זה מה שהרמב"ם אומר קודם. זו סתירה על ההלכה שהוא אומר קודם. הרמב"ם אומר קודם שמבוי עם שלוש מחיצות הוא בעצם רשות היחיד, רק החכמים לא מתירים לטלטל בו, נכון? למה? כי זה נראה יותר מדי כאילו זה מחובר לרשות הרבים. לכאורה, אם זה רשות היחיד, אסור גם, אפילו בלי לחי, אסור להכניס מזה לרשות הרבים, כי זה איסור דאורייתא. כאן בהלכה רואים שזה לא נכון, שלפני שיש את הלחי או הקורה זה בוודאי לא היה לו דין רשות היחיד לגבי זה שזורק לתוכה יהיה חייב.

תראה מה הרמב"ם אומר. הרמב"ם אומר קודם, "שמדין תורה בשלוש מחיצות בלבד מותר לטלטל", זה כבר רשות היחיד, "מדברי סופרים אין מורין כן לרבים". נכון? אבל כשהוא אומר "מותר", הוא מתכוון לומר מותר לטלטל בתוכה, אבל הוא לא אומר שמדין תורה אסור לטלטל לתוכה מרשות הרבים. זו סתירה.

דברי הרמב"ם בהלכה מ"ט

תרגום השיעור לעברית

ואיך יכול להיות שעשו קולא... בואו נלמד במ"ט. אוקיי. אומר הרמב"ם, "מפני מה הוצרך שיעור בקורה? אף על פי שמותר לטלטל בכולו כרשות היחיד" — הרי מותר לטלטל בפנים, וזה בעצם למה שמים את הקורה, כדי שיהיה אפשר לטלטל, זה נעשה רשות היחיד. הוא עכשיו הולך לומר שהוא מתכוון שהוא זורק מרשות הרבים לשם, זה חייב, כי הוא זורק מרשות היחיד לרשות הרבים. אבל הוא אומר לא, "הזורק מתוכה לרשות הרבים או מרשות הרבים לתוכה פטור, מפני שהקורה משום היכר עשויה". בעצם המקום הזה, הקורה לא הפכה את המקום לרשות היחיד מלאה. אלא רק שמו היכר, הקורה היא רק היכר.

בואו נסיים ונסביר. אבל המכשירה בלחי, אומר הרמב"ם שיש חילוק גדול בין... הם דיברו שמבוי יכול להיות כשר כך שיהיה מותר לטלטל בפנים, או באמצעות קורה או באמצעות לחי. אומר הרמב"ם ששני הדברים האלה שונים מאוד. קורה לא הופכת את המבוי לרשות היחיד אמיתית, זה רק איזה היכר, אבל עדיין נשארים דיני רשות הרבים או דיני כרמלית, לא ברור. משא"כ לחי, אבל המכשירה בלחי, אם מישהו זורק מתוך רשות הרבים לרשות הרבים דרך עליו, הוא כן חייב, כי לחי אינו רק קורה, לחי הופך את המקום ממש לרשות היחיד. שהלחי הרי הוא כמחיצה ברוח רביעית, כשמניחים לחי אנו רואים זאת כאילו הניחו מחיצה, ממילא זה נעשה רשות היחיד.

קושיית הראב"ד והתירוץ

טוב מאוד. הראב"ד אכן לא הבין מה קורה כאן, איך יכול להיות? חומה קטנה, גיפופין שלוש דפנות בקלוע, זה יוצא שלוש מחיצות, ושלוש מחיצות זה דאורייתא. איך יכול הרמב"ם לומר שזה פטור? זה מאוד קשה, כן?

הדרך היחידה איך אפשר לעשות בפשטות שהרמב"ם יעבוד הוא בעצם להגיע לקולא. הרמב"ם אמר קודם ששלוש מחיצות זה רשות היחיד, הוא לא מתכוון רשות היחיד, הוא לא מתכוון רשות היחיד לענין שמטלטלין בתוכו, במילים אחרות, זה כרמלית. אבל מה זה שלוש המחיצות? שחכמים היקלו שעל הכרמלית אפשר לשים משהו, שיהיה היכר שזה לא כרמלית רגילה, ועם היכר מותר לטלטל בכרמלית. כך יוצא אם רוצים לגרום לרמב"ם לעבוד עם מה שהוא אמר קודם. הוא אמר רשות היחיד, הוא לא התכוון. זה מאוד מאוד דחוק, אבל זה הכי טוב שאפשר לעשות. מבינים את הבעיה, נכון?

אפשר לומר תירוצים אחרים, אבל בסדר, בואו נמשיך. אוקיי. יכול להיות, יכול להיות שהחכמים גם החזיקו את זה ככרמלית, והם אכן מטהרים, אבל זה תלוי.

נפקא מינה: לחי הוא מדאורייתא, קורה היא רק דרבנן

אבל עכשיו, איך מבינים את הנושא של לחי? כי לחי הוא כן מדאורייתא, צריך לומר שזה עושה מחיצה, נכון? כך צריך לומר לפי הרמב"ם, כי אחרת לא יכול להיות חייב. שלוש קירות עם לחי זה מדאורייתא, כן. שלוש קירות בלי לחי זה מדאורייתא רק כרמלית. כך צריך לצאת מהלכה זו של הרמב"ם.

מפרשים אחרים אכן חולקים, אין זו נפקא מינה גדולה, כי זו רק נפקא מינה לענין חיוב, עיקר ההלכה למעשה מה ההלכה היא, זה במילים אחרות. אתה גם אומר שלחי הוא דאורייתא וקורה היא רק דרבנן, או משהו כזה? לחי עושה רשות היחיד דאורייתא וקורה לא, נכון? כאילו לחי וקורה עובדים אחרת. קורה עושה היכר, ולחי עושה ממש מחיצה. נכון.

דיון: מה קורה עם מדרון?

דובר 1: ומה קורה עם מדרון? לכאורה זה גם כמו לחי, נכון? זה אמיתי.

דובר 2: לא, זה לא. כמו מחלוקת הראב"ד והרמב"ם. כן, המדרון של הראב"ד הוא אמיתי, ושל הרמב"ם לא. כן. אוקיי. כן.

הכשר רשות הרבים עם דלתות

בואו נלמד על מה עם רשות הרבים, מה עושים? כן.

טוב. עכשיו נאמר דרך איך אפשר לעשות שחלק מרשות הרבים יהפוך לרשות היחיד. רשות הרבים הרגילה היא בדרך כלל מקום פתוח, אבל מה קורה אם ברשות הרבים יש מקום צר יותר שמוקף בשני קירות, ורבים עוברים ביניהם, ואנחנו רוצים שהמקום הזה יקבל עכשיו איזה דין כמו מבוי מפולש, שיהיה כאילו יש שני קירות, ועכשיו איך נגרום לשניים האחרים גם להיות קירות?

הלכת הרמב"ם: צריך דלתות, לא צורת הפתח

כיצד מכשירין ביניהם? לכאורה כאילו... ורבים עוברים ביניהם, האנשים עוברים שם, אז כאן אין קולא שאפשר לעשות איזה היכר, היכר לא מספיק. שם צריך לעשות זאת ממש לרשות היחיד. אז הרבים, כיצד מכשירין ביניהם, איך אפשר לעשות שזה יעמוד? רק עושים את זה ממש באמת לרשות היחיד. לא צריך לבנות קירות שלמים, אבל שמים, צריך אבל לעשות דלתות מכאן ודלתות מכאן. האנשים יכולים להמשיך לעבור, אבל ברגע שיש דלתות ברור שאפשר לנעול את זה. ואחר כך יחשב כניין רשות היחיד.

הוא אומר, ואין צריך לנעול הדלתות, לא צריך לסגור את הדלתות, אבל צריך שיהיו ראויות לינעל, צריך להיות דלתות שאפשר לנעול. וזה שיש קירות שאפשר לנעול מראה שהמקום הוא רשות היחיד, והוא הופך את המקום לרשות היחיד.

וממילא, אם יש שם דלתות אבל הדלתות מוזנחות והן משוקעות בעפר, הן לא מוכנות עכשיו להיות מוזזות ונעולות, מפנין אותן, צריך לחפור אותן, צריך לעשות שהדלתות יהיו כן מוכנות, ומתקנן לינעל, שיהיה אפשר לנעול אותן.

אבל צורת הפתח או לחי וקורה אינן מועילות בהכשר רשות הרבים. צורת הפתח או לחי וקורה לא עוזרים בהכשר רשות הרבים, זה עוזר רק בהכשר של מבוי.

הסבר: מה ההבדל בין לחי לדלתות?

צריך להבין יותר מה יש כאן מדאורייתא, אז מה שהוא אומר שלחי הרי הוא כמחיצה ברוח רביעית, גם לא אומר שזה מדאורייתא. אז רק מדאורייתא מספיק לכרמלית או ל... כאן בהלכה זו ההלכה של העירוב שאנחנו עושים.

אוקיי, זו המחלוקת הגדולה, אבל בואו ננסה להבין דבר בסיסי.

דיון: ההבדל בין מבוי מפולש לרשות הרבים

דובר 1: ההבדל בין זה שלוקחים יחד רשות הרבים עם מבוי מפולש רגיל זה מה? כי זה ממש חלק מרשות הרבים, אף אחד לא גר מתחת לכתלים, לא מדברים כאן על הבתים.

דובר 2: כי אנשים לא גרים?

דובר 1: זה שעוברים בו! זה חלק מרשות הרבים, רק רוצים ליצור אותו מחדש. גם העוברים, השאלות של העוברים.

דובר 2: כן, אבל... מה ההבדל?

דובר 1: מבוי מפולש אינו חלק מרשות הרבים, הוא פתוח לרשות הרבים. כמו שלמדנו, יש הרבה דברים שצריך לדעת, כי אפילו ברשות הרבים למדנו שאפילו דברים שפתוחים לשבילים, למדבר, נקרא גם רשות הרבים. כן. זה לא רק... אה, הוא אמר פתוח לרשות הרבים. אז זה לא ברור.

זאת אומרת, אפשר לומר כמו שאתה אומר, זה קשור למה משתמשים בזה למעשה, לא גרים וכדומה. או אפשר לומר שזה כן קשור, זה כמו דין, שאם זה ט"ז אמה, למדנו שרשות הרבים היא עד ט"ז אמה, ולפי זה יוצא שמבוי יכול להיקרא מבוי רק כל עוד זה לא ט"ז אמה. מבוי גדול זה לא מבוי. הרמב"ם לא אמר כראוי את ההלכה, ואני צריך לומר לך, הסייז.

יישום מעשי: וויליאמסבורג כדוגמה

וזה אומר כך, אני חושב שהיינו אומרים לפי הרמב"ם, אם רוצים לעשות את זה מאוד פשוט, בואו נדבר על וויליאמסבורג, שבו הבתים כולם מחוברים, שרחוב נקרא מבוי מפולש, ושדרה, שהיא בדרך כלל רחבה יותר ויש חנויות ועוברים ושבים, היא רשות הרבים. אז אם מישהו רוצה לעשות עירוב על הרחוב, הוא יצטרך לשים לחי וקורה. משא"כ אם הוא רוצה לומר שהחלק של בדפורד אוונו, שהוא כביש ראשי שבו אלפי מכוניות עוברות, הוא רשות היחיד, אתה צריך ממש לעשות דלתות, ואולי אפילו לסגור את הדלתות או שיהיה ראוי לסגור, אם רוצים לפשט את זה מאוד.

סטייה: המנהג עם עירובין בערים גדולות

הפוסקים כבר זמן רב מאוד טוענים שאין לנו דין חצרות ומבואות, כי אנחנו לא משתמשים בחצר שלנו, זה לא סוג השימוש. חוזרים לנושא של שימוש, לא לנושא של מחיצות. זה ויכוח גדול.

חזרה להלכה: למה דלתות ולא צורת הפתח?

אבל זה מה, בואו נחזור להלכה. כאן כתוב דבר ברור, שאפילו רשות הרבים ממש יש דרך לתקן אותה. מה הדרך? עם דלתות. אם עושים דלתות. לא צורת הפתח, צורת הפתח לא תעזור.

דובר 1: אתה שואל קושיה טובה, למה לא?

נראה שזה שונה. אבל עם דלתות כן יכול לעזור. ולכאורה, המנהג אבל אינו כך. המנהג הוא שאפילו ברשות הרבים לכאורה, בערים הגדולות, עושים צורת הפתח, לא דלתות. כי אם עושים עירוב שהוא צורת הפתח, קשה מאוד לעשות דלתות.

אבל אני רוצה עוד טיפה, נראה לי שדלתות שאפשר לנעול זה לא צורת הפתח. זה הרבה יותר כן אבל הצהרה של של מי המקום הזה. כשיש דלתות שאפשר לנעול, כשאתה נועל אותן אתה ממש אומר שעשית בית. אבל אפילו אתה יכול לנעול אותן, זה כמו הצהרה שהמקום לא הפקר. יש כאן דלתות שאפשר לנעול. זה לא צורת הפתח, זה לא שצריך להיראות אחרת מרשות הרבים אחרת.

דיון בהלכות עירובין: צורת הפתח, דלתות ומבוי

צורת הפתח ודלתות — החילוק היסודי

דובר 1: זו הרשות שלי לענין. אני שומע מה שאתה אומר, שצורת הפתח היא... הרחוב לא נעשה קטן יותר. צורת הפתח היא דבר... אני יכול לומר לך הסבר פשוט למה צורת הפתח היא ענין בכלל ברשות הרבים? כי צורת הפתח היא דבר שעושה חילוק בין שני חדרים, או שני שטחים. כמו שאתה אומר, זה עושה דרך, כאילו נכנסת למקום חדש.

אבל כשכל המקום הוא רשות הרבים, אתה לא צריך לעשות מקום חדש, אתה צריך לבנות כאן רשות. דלתות זה פשוט שבנית רשות. הדין הוא שהרחוב עדיין חזק מאוד, פשוט שייך לך פחות.

בואו נאמר כך, כולם מודים שבניין גדול, נניח הבניין הכי גדול בעולם, האנגר הפתוח הענק של מטוס, שבו הרבה מאוד אנשים הולכים שם לא נעשה רשות הרבים. למה? כי יש לו מחיצות ראויות. או בית מדרש ענק, בית המדרש הכי גדול, נכון? זה לא עוזר.

אז השאלה היא, הצד השני לא נעשה יותר גרוע. הגרוע הוא כי אין מחיצות אמיתיות. אז אתה עושה דלתות, דלתות זה כולו בניין אמיתי. לא עלה בדעתי לומר שזה נעול.

דלתות הנעולות בלילה — הענין של "ראוי לנעול"

דובר 1: למה למעשה בכל זאת הרבנים, נכון? למשל, למדנו שעיר היא... אבל אתה אומר שצריך להיות ראוי לנעול. זה אומר כך, אני נותן לך ללכת כל עוד אני נותן. מי הוא? הרב עצמו. מדברים על מישהו שיש לו את הכוח והוא יכול לעשות דברים, הרב.

אז, שוב, אז הוא אומר כאן שיש כאן בעלים.

דובר 2: לא, אני לא מסכים. כי הרב עצמו... אפשר לשאול, כל הרבנים מחכים שהם יתנו לעשות... לא שלום, כן? שעיר עם מחיצה, עם חומה שסוגרים בלילה. יש הלכה שזה זה, זו אותה הלכה.

למי שייכת העיר? היא שייכת לרבים, רק הרבים נוהגים שבלילה הם סוגרים את הדלת שלהם, כי הם לא רוצים כל הלילה לנעול עיר שלמה עומדת שם. כי כאן אתה מדבר, אתה עומד אפילו ברשות הרבים ואתה צריך לעשות את החלק הזה, אתה עושה ביניים.

אבל אם למישהו יש רשות הרבים, נניח ארץ שמוקפת במחיצה, כל הארץ היא כבר חלק מהמחיצה, אתה יכול לכלול אותו בעירוב שלו.

דובר 1: כן, כן. כל העולם מוקף. נניח ארץ שמוקפת בהרים, לארץ יש גם מחיצה סביב הארץ. אין הבדל איך.

דובר 2: אין הבדל איך, כי אני אגיד לך יותר, כי גם בדרך כלל כיכר השוק בהרבה ערים באירופה, כיכר השוק שבו האנשים צועקים את כל הדברים, שבו השכנים התרוצצו, הוא בדרך כלל מקום ענק שמוקף בקירות מכל הצדדים, בניינים, אבל זו רחבה ענקית גדולה. הרחבה היא רשות הרבים.

דובר 1: לא, לא. היא פתוחה לרשות הרבים.

דובר 2: הפוסקים שגרו באותן ערים אמרו שזה לא רשות הרבים.

דובר 1: גם מה שלא רשות הרבים?

דובר 2: וגם אם זה מאוד מאוד גדול, אתה יכול לומר טכנית כי הדלת קטנה ויש דלתות נעולות, אבל...

דובר 1: טוב מאוד. נו מה הבעיה?

דובר 2: אני לא מבין, הם למדו בכוח את הגמרא מחבלאתא רשות היחיד, אם זה מקום שרבים, זה פתוח, זה רשות הרבים. זה ממש המילה רשות הרבים.

דובר 1: אוקיי, בינתיים נחזיק אוקיי. אבל אוקיי, כן, לא נוגע, יש לי עוד קצת פחות דרך, קצת. לא לחומרא כזו. אוקיי, בואו נמשיך בהלכות.

ט"ז אמה — דרך ומקום

דובר 1: וגם הרמב"ם לא אמר כאן את ט"ז אמה, כאילו מה קורה אפילו אם המקום עצמו רחב ט"ז אמה, הדלתות הנעולות לכאורה כן עוזרות.

דובר 2: בטח, זה שוב, רצינו לדעת איך זה נעשה רשות הרבים.

דובר 1: אה, הרמב"ם אמר ט"ז אמה דרך. מקום שאינו דרך, לא צריך לעזור הדבר.

דובר 2: מה זה אצל דרך?

דובר 1: לא, כשהרמב"ם אומר ששישים רבוא עושה רשות הרבים, הוא אומר דרכים ופלטיות של רשות הרבים שרחבים כך וכך. שרשות הרבים עצמה לא צריכה היום להיות אבל, או אפילו זה פחות, או זה תמיד יותר. לא יודעים. מה שאתה אומר מאוד לא ברור.

בואו נמשיך. על זה נלחמים, או על זה יש מחלוקת על עירוב בערים הגדולות, על רשות הרבים. אף אחד לא יודע.

סטייה: עירוב בוויליאמסבורג — המעשה עם הדלתות

דובר 1: אבל אני זוכר גם, וגרתי ברודני, והיה שם עירוב כל השנים, כי היו צריכים להעלות ולהכניס את הפרנצ'ס, כמו אצל כל הרבי'ס למעלה. וכשעשו עירוב בוויליאמסבורג, נעשתה מהומה גדולה, והתחילו לטעון על הדיינים, שאם אתה אומר שצריך לחשוש כרשות הרבים, הרי גם הסמטה הקטנה שלך גם פתוחה לרשות הרבים. אם אסור לעשות עירוב על כל העיר, אסור גם לעשות על סמטה.

אז יום אחד עלו דלתות ענקיות על גלגלים, הדיין, והיה צריך לנעול, וזה היה לי גם דבר מוזר מאוד, כי שישים שנה נשאו בלי זה. אז כי התחיל להיות מחלוקת גלויה, זה כבר פוליטיקה.

אבל בסדר, לפי מה שאתה אומר, זו לא כזו סתירה, כי אפשר לומר שזה כמו רחוב.

דובר 2: כן, זה רחוב עם בתים מסביב מכל הצדדים, זה רחוב?

דובר 1: לא, לא חשבו כך. מילא אפשר לומר שזה מבוי מפולש, זה לכאורה איך חושבים. אבל מתחילה השאלה שזה בכל זאת פתוח לרשות הרבים. נניח שאתה אומר שהשדרה היא רשות הרבים.

דובר 2: מבין אני שלזה כן עוזרת צורת הפתח.

דובר 1: בטוח שלזה עוזרת צורת הפתח. הבעיה היא שיש עמוד, עם דברים אחרים.

בואו נמשיך.

הלכה: טלטול תחת הקורה ובין הלחיים

שיטת הרמב"ם — סמוך לרשות הרבים

דובר 1: מה עם המקום מתחת לקורה עצמה, נכון? עשו קורה או לחי, הלחי רחב, נניח אמה, אני לא יודע, יש מספיק מקום אפשר לשאת שם. אז השאלה האם מותר לשאת שם. זה רחב הכניסה.

אומרים שהרמב"ם מבטל את המבוי. אומרים שמותר לטלטל תחת הקורה ובין הלחיים, כי המקום כבר מתחיל לפעול לא אחרי הקורה, אלא זה פועל כבר על המקום. המקום רואים כבר שהוא מופרד מרשות הרבים.

חילוק: סמוך לכרמלית — צריך עוד לחי

דיני לחי וקורה במבוי — חומר, שיעורים ודרישות פיזיות

המשך דיון: בין הלחיים ומוציא מין את מינו

דובר 1: אבל הרעיון הוא בוודאי הרעיון. קשה יותר להפריד דברים דומים מאשר דברים שונים, ממילא כשהם דומים יותר אסור לטלטל ביניהם. אבל הרמב"ם אמר קודם שהלחי עושה את זה כן לרשות אחת, רק קורות, רק להיתר. אז כאן היה צריך גם לעשות חילוק, שכאשר יש לחי, הלחי עשה את ההוא מקום אחר לרשות היחיד גמור, למה אתה צריך לומר שאתה חייב. אבל בקורה היה יכול לומר את המוציא מין את מינו, אבל בלחי, למה מוציא מין את מינו?

דובר 2: נדמה לי שאני זוכר שלחי אינו באמת רשות היחיד.

דובר 1: הרמב"ם אמר שהוא חייב, הוא חייב, כי זורק הוא חייב, הורגים אדם על זה, ועכשיו אתה אומר שהוא לא.

דובר 2: אני שואל אותך שאלה, זה לא עובד, סתם זה לא עובד, נכון?

דובר 1: אוקיי, אבל כאן זה עובד. בשביל זה דווקא זה עובד, כי זה כמו באחר... ממילא, כי זה ליד אחר...

דובר 2: זה גם חלש יותר... כי זה ליד כרמלית אחרת זה גם חלש יותר...

דובר 1: כן, אוקיי. אבל בעצם, תגיד שהיהודי עומד תחת הלחי והוא חצי כאן וחצי שם, זה היה צריך להיות נכון, זו ההלכה, מה שייך אחרת?

דובר 2: שייך לומר ש"בין הלחיים" הוא משהו ממוצע, לא שהאדם יהיה בשניהם, ברשות היחיד וברשות הרבים. זו שאלה אחרת.

דובר 1: אבל מותר בכל מקרה, כי כמו שנאמר, כי אדם הוא חצי במבוי...

דובר 2: זה עושה היתר חדש של איגוד ומשיכה.

דובר 1: כי אין מציאות אחרת איך הסוגיא תהיה נוגעת, אלא בעולם שאנשים מהלכים במבואות שהם קטנים משלושה טפחים. בעולם של גמדים, אבל בעולם של בני האדם שלנו וזה לא הגיוני. טלטול קשור לדבר שמטלטלים.

דובר 2: אוקיי, בוא נלך למקום הקודם, לרמב"ם עם הראב"ד.

דיון: קושיית הראב"ד על חוזר וניעור

דובר 1: תסתכל כאן שוב. הראב"ד הבין קודם שזה תמיד רשות היחיד. הוא בא כאן עם ה... הוא מנסה כאן גם להבין. למה יהיה חוזר וניעור? הניעור הוא רק אם בפנים יש כרמלית. הראב"ד למד שבפנים אין כרמלית, הוא לא הבין את הרמב"ם, הוא מתלבט כאן גם.

דובר 2: אה, הראב"ד. הראב"ד אומר שתחת הקורה מותר כן. להיפך.

דובר 1: אני לא מבין. בוא נלך הלאה. אנחנו נתקע בשאלה שלא כל כך נוגעת. בוא נלך הלאה. אתה מסכים?

דובר 2: כן.

דובר 1: אני לא יודע. הרמב"ם המציא את התורה של חוזר וניעור, או שזה כתוב ב... הלשון חוזר וניעור, זו לשון הרמב"ם?

דובר 2: אני לא יודע.

דובר 1: בוא נלך הלאה. אני רוצה ללכת הלאה, כי זה כבר... אנחנו כבר יותר משעה בפרק ואנחנו צריכים לסיים אותו.

הלכה: בכל עושין לחיים — חומר ללחי

דובר 1: בכל עושין לחיים. באיזה סוג חומר אפשר לעשות את הלחיים?

דובר 2: כן.

דובר 1: כתוב כאן כך: בכל דבר עושין לחיים, אפילו בדבר שיש בו רוח חיים, אפילו בדבר חי אפשר לעשות לחי, ואפילו באיסורי הנאה. אפילו בדבר שיש בו רוח חיים, כמו שלמדנו אתמול, אדם או בעל חי, ואפילו באיסורי הנאה, אפילו דברים שאסורים בהנאה, שבדרך כלל אנחנו יודעים שהכלל הוא שדבר שאסור בהנאה, למשל, לא יכול להיות אתרוג כשר. ואני מתכוון שהסיבה שם היא כי אין לו שיעור. אבל לחי אפשר כן לעשות, כי ללחי אין שיעור. כמו שהרמב"ם כבר הולך לומר, שאפילו הדבר עצמו שצריך להיות לו שיעור הלחי כשר. למה? כי הנה, הוא עומד לאיסורו, ואין לו שיעור. אבל לחי, כל שהוא, ללחי אין באמת שיעור מסוים.

דיון: קושיא מגובה עשרה טפחים

דובר 2: כשאומרים שיש שיעור כזית, אומרים שזה כבר לא כזית כי זה הולך להישרף, אבל אפילו אם האש ממנו... לא, האש ממנו... לא, לא, לא. גובה עשרה, זו קושיא טובה, ר' אברהם. גובה עשרה, פחות מעשרה טפחים, כן? הגובה צריך כן להיות עשרה טפחים. רוחב ועובי כל שהוא.

דובר 1: מה כתוב כאן? נו, נו, בוא נסיים את ההלכה.

דובר 2: אז כאן יש עבודה זרה?

דובר 1: לא, לא, ההלכה, ההלכה.

דובר 2: אה, אני שואל קושיא.

דובר 1: אוקיי, אוקיי, אוקיי. הראב"ד שואל את הקושיא. אז במסכת הבאה אתה אומר שצריך כן עשרה טפחים. אז לרוחב אין שיעור, נניח, אבל גם לעובי אין. אז מה עוזר שלמחיצה אין שיעור בעובי, אבל יש לה שיעור בגובה? זו קושיא טובה, כן. אתה מבין את הבעיה שלי?

תירוץ: חילוק בין שיעור למציאות

דובר 2: הרמב"ם מסתדר מאוד יפה, כי ברגע שאנחנו מבינים שלא צריך להיות משהו שרואים, לא צריך להיות לו שיעור מסוים, אבל משהו שאפשר לראות. את הדבר עדיין אפשר לראות. כן, זה מונח כאן, זה עץ של עבודה זרה, ואפשר עדיין לראות אותו. זה אומר, אפילו הלכתית אין לו שיעור. זה אומר, הגדר ההלכתי יכול רק להוריד מהשיעור, הוא לא יכול להוריד מהמציאות. המציאות היא שמונח כאן משהו שאנשים יכולים לראות. וברגע שאין לו שיעור ברוחב, יש לו רק שיעור בגובה, כבר יש מציאות שרואים אותו. זה כבר לא דין שיעור, יש רק מציאות שרואים אותו. ויש לזה מציאות שרואים אותו. עשרה טפחים הוא שיעור של מחיצה בדרך כלל. יש משהו שצריך לסמל מחיצה.

דובר 1: אני לא יודע, זה קצת מצחיק. הראב"ד היה יהודי גדול, הוא לא הבין.

דובר 2: הוא אמר, כן, הראב"ד אומר את מה שאתה אומר. הרמב"ם אומר, הטעם הוא לא כי אין לו שיעור, אלא משום היכר, והיכר יש אפילו כשזה עשרה. זה דווקא הפשט של הראב"ד. זה טוב לומר את החילוק בין קורה ללחי, אבל אני מתכוון, רק לפי שיטת הרמב"ם שקורה היא משום היכר אבל לחי אינה משום היכר, זו הקושיא. והראב"ד הבין בוודאי שטעם הרמב"ם אינו משום היכר. טעם הרמב"ם הוא כולי, מפני שאינו ראוי לשיעור.

דובר 1: צריך לומר איזו למדנות כזו שזה לא דין שיעור מה שאתה אומר. מדברים רק על המציאות. הולכים רק על המציאות של התורה כאן.

תירוץ המגיד משנה

דובר 2: והמגיד משנה אומר שמי שלמד גאומטריה יודע שקו אין לו רוחב, זה קו תיאורטי של גאומטריה. ועירוב צריך דווקא שיעור, ועל זה עומד שיעור, שהגובה יהיה עשרה טפחים. המגיד משנה אומר, אפילו אם אנחנו רואים כמי שנשרף, שאנחנו רואים כבר עכשיו כאילו זה נשרף, עם האש גם לא יכול לעשות קו, זה צריך לעמוד. טכנית לא יכול.

דובר 1: משהו לא מסתדר לי כל כך טוב. אבל זה לכאורה הדיבור, שהדבר ההלכתי שזה נשרף לוקח רק את השיעור, זה לא לוקח שלא יהיה אפשר לראות אותו. אפשר לראות אותו. אבל הרמב"ם לא אומר את זה. אני מתכוון, אלא אם אתה רוצה לומר שהרמב"ם התכוון גם למה שהראב"ד אומר, הוא רק אומר שזה ענין של אינו ראוי לשיעור.

דובר 2: כן, אינו.

דובר 1: והבא, את זה נלמד כשנלמד הלאה... הרמב"ם שם את זה מיד אחר כך. אני לא אתעסק עם הראב"ד כאן. אני לא מפחד מהקושיא שלך. משהו, משהו צריך עיון.

הלכה: שיעור הלחי — גובה

דובר 1: גובה הלחי, כן. אוקיי, פשוט. גובה הלחי למדנו, פחות מזה, וכל שהוא. אוקיי.

הלכה: מכל עושין קורה — חומר לקורה

דובר 1: עכשיו נלמד על הקורה, ממה צריכה להיות עשויה הקורה. אני צריך כאן לעשות בעצם עוד... מכל עושין קורה. כאן הוא הולך לדבר על קורה. לחי, אה, הוא מפריד לגמרי בין לחי לקורה. עד עכשיו דיברנו על לחי, עכשיו הוא הולך לדבר על קורה. מכל עושין קורה, אבל לא באיסורי הנאה, כי לקורה יש כן שיעור, ויש לה רוחב הקורה שיעור. וכל השיעורים אין עושין אותן באיסורי הנאה. כל דבר שיש לו שיעור, הוא כאשר הוא אסור כי... שיעורים?

דובר 2: שיעורים. יש לי שיעורים. שיעורים, לא שיעורים.

דובר 1: כל דבר שצריך שיעור כאשר הוא אסור.

דובר 2: אה, עוזר לי עם שיעורים כי זה כמו בוסר.

חידוש: הלוגיקה ההפוכה בין לחי לקורה

דובר 1: אבל מאוד מעניין, כי לפי הרמב"ם מקודם, יוצא ממש הפוך. הם רוצים לומר שלחי הוא אמיתי וקורה היא רק משום היכר, אבל זה צריך להיות דווקא הפוך. משום היכר צריך להיות שיעור, משום היכר צריך להיות שיעור. משום היכר צריך להיות שיעור, משום היכר צריך להיות שיעור. זה דווקא הפוך. זה הגיוני, כי היכר צריך שיעור. כי היכר בונים עם אנשים, קו שאין לו שיעור, מדברים על דין כזה.

דובר 2: אבל זה נכון, שהראב"ד לכאורה שאומר דווקא שזה לא היכר צריך לכאורה להיות קורה גם כן, כך הראב"ד אומר בפירוש, בין לחי, בין קורה, מותר... יודע, הראב"ד כאן?

דובר 1: כן. הראב"ד אומר דווקא שהוא לא מסכים עם החילוק של הראב"ד בינביים.

דובר 2: איך הם האמינו?

דובר 1: אה, הוא מה השיעור?

דובר 2: כן, בכמה רוחב הקורה, פחות מטפח.

הלכה: שיעור הקורה — דרישות פיזיות

דובר 1: כל כך מעניין שהוא נותן כאן תשובה לכל הדברים... שני דברים. הוא אומר תמיד הערה לענין של עבודה זרה. שם צריך הרבה יותר בעיות טכניות, אבל זה צריך לעמוד קודם, כשזה עומד כך וכך גדול. איך כאן הוא אומר את זה כשכן קל. איך... אפילו אם זה קל, אבל צריך זה להיות חזק. שתהא בריאה לקבל אריח. צריך להיות חזק מספיק, צריך להיות סתם איזה חתיכת עץ. צריך להיות דבר חזק מספיק שיכול להחזיק עליו אריח, לבנה. מהו אריח? שהוא חצי לבנה, של שלושה טפחים על שלושה טפחים. לבנה קטנה. חצי של לבנה קטנה. צריך להיות לבנה. אריח הוא חצי לבנה. לבנה היא שלושה טפחים על שלושה טפחים. אז זה צריך להיות אחד וחצי שבועות? צריך להיות קיצור שלם. זה לא אם כן קל במילים אחרות בינינו. תלוי, ממה זה עשוי? ברזל, אני יודע את זה.

ענין עמודי הקורה

דובר 1: ועמודי הקורה, שעליהם מחזיקים את הקורה צריכין שיהיו בריאים. צריכים להיות בריאים, כדי לקבל כח אריח שהוא חצי לבנה. כאן רואים שהמחזיקים את הקורה לא הקורה לא הקושי. אם בלמדות צריך זה להיות. צריך להיות ממשי שיוכלו לשים... צריך להיות ראוי, כמו ראוי לנוע, יהיה ראוי לקבל אריח.

דובר 2: מעניין. כן, גמל. גמל, כן.

שיעורי פתח המבוי, קורה ולחי – הלכות עירובין

בריאות הקורה

דובר 1: תלוי ממה הוא עשה את היסוד. ברזל, אני יודע את זה.

ועמודי הקורה, שעליהם מחזיקים את הקורה, צריכין שיהיו בריאים כדי לקבל אריח שהוא חצי לבנה. זה אומר, הקורה היא לא רק שבלמדנות צריך זה להיות, צריך זה להיות ממשי שיוכלו לשים... צריך להיות ראוי, כמו באמת, שיהיה ראוי לקבל אריח.

דובר 2: מעניין. כן, תמשיך.

כמה יהא פתח המבוי – שיעורי גובה ורוחב

תרגום לעברית

דובר 1: "כמה יהא פתח המבוי, ויהא ראוי לשיעור לחי וקורה?" דיברנו שאצל הפתח של המבוי צריך להניח לחי וקורה. אבל מה השאלה, כמה גבוה יכול להיות הכניסה למבוי? כמה גבוהה יכולה להיות הקורה? "גבוה אין פחות מעשרה טפחים". גובה הפתח צריך להיות לכל הפחות עשרה טפחים, ולא יהיה גבוה יותר מעשרים אמה, כי גבוה מעשרים אמה לא רואים שיש שם פתח. "ורחבו אין פחות מארבעה טפחים, ואין יותר מעשר אמות".

דיון: מה הכוונה ב"פתח המבוי"?

דובר 2: אני לא מבין מה קורה כאן. איך זה יכול להיות? במקרה הגרוע ביותר זה נעשה מבוי מפולש, שעוזר לו צורת הפתח. אה, אבל כאן אין צורת הפתח. אם הפתח כל כך גבוה, כולי עלמא חסר, צריך להוסיף עוד משהו קורה.

דובר 1: הוא אומר, מבוי, כדי שיהיה מותר עם לחי או קורה, צריך שיהיה בתוך המגבלות.

דובר 2: לא, הוא מדבר כאן על הצד שיש בו פתח, לא הצד שמניחים את הלחי והקורה, נכון? הוא מדבר, "מבוי הניתר בלחי או בקורה", אין הבדל איזה. סוג מבוי שאפשר להשתמש, מבוי שאינו מפולש, נכון? או מבוי מפולש שהצד השני הוא צורת הפתח. אין הבדל. כמה גבוה אפשר להניח את הקורה? פתח המבוי פירושו הלחי והקורה. זה הפתח עצמו, כן?

דובר 1: לא, לא, לא, לא. הכוונה לפתח המבוי עצמו. כמה גדול יכול להיות הפתח? אם המבוי קטן מעשרה טפחים, אי אפשר להניח לחי וקורה. אם הוא גדול מעשרים אמה, אי אפשר להניח לחי. אם הוא רחב יותר מעשר אמות, גם אי אפשר להניח לחי או קורה, צריך להניח משהו אחר.

לא מדברים על הלחי והקורה, מדברים על המבוי. על פתח המבוי.

דובר 2: למה יש סימן?

דובר 1: מה כתוב? אם עושים צורת הפתח, מותר כן. צורת הפתח פירושה שזה מחובר, כמו לחי וקורה. זה לא לחי וקורה, זה צורת הפתח, דבר חדש. כן?

דובר 2: זה לא מסתדר. אתה צריך לתרגם. זו המשנה הראשונה בעירובין.

דובר 1: השאלה היא כאן כמה גבוהה הקורה צריכה להיות, מותרת להיות. לא יכולה להיות גבוהה מעשרים אמה, זה מה שכתוב כאן. ושהלחי צריכה להיות לכל הפחות גבוהה עשרה. הרמב"ם אומר כאן כך, "גבוה עשרה לגבי לחי". הוא אומר למשל... הוא אומר כאן שהלחי צריכה להיות גבוהה עשרה טפחים, ושהקורה אסור שתהיה גבוהה מעשרים אמה. הקורה צריך לראות, הקורה לא תהיה גבוהה מדי. הוא לא אומר בבירור את זה, שהבעיה... המגיד משנה טוען אכן שאתה צודק, שלמשל יותר מכך לא מפריע ללחי, אבל זה לא ברור ברמב"ם, כי מה שהרמב"ם לא כותב בבירור כך אני לא יודע.

מתבקש לומר, אומרים כך, "אין פחות מעשרה לגבי לחי, ויש אומרים לגבי עשרים אמה לגבי קורה". כך מפרש המגיד משנה שצריך לפרש. זה לא... עשרים אמה רחב זה כן על שניהם.

דובר 2: בקיצור, אני יודע, אני רוצה לדעת כמה גבוה צריך להניח את הקורה. כי זה גם לא פתח המבוי, ובו זמנית הוא אומר אם יש אכן פתח לא צריך קורה. נו, מה זה פתח בכלל? פתח פירושו הכניסה, איך נכנסים. שם שמניחים את הקורה. איפה מניחים את הקורה? לא להניח את הקורה גבוה מעשרים אמה. אין לזה קשר לאיפה פתח המבוי נמצא, יש לזה קשר לאיפה הקורה נמצאת. הקורה שאמרתי קודם שצריך להניח, כמה גבוה מניחים אותה? זו השאלה? אסור שתהיה גבוהה מעשרים. והלחי שמניחים לא תהיה פחות מעשרה טפחים. אבל הרמב"ם לא כתב את זה בבירור, כי הרמב"ם לא אמר את זה. אתה הכנסת דברים אחרים שהוא אומר. מה שהוא כן אמר הוא, קורה היא דבר שמניחים מעל הפתח. לחי...

דובר 1: מה זה פתח? אין כאן פתח. הוא כבר הולך להגיד לך אם יש צורת הפתח. פתח המבוי פירושו שם שנכנסים למבוי. יש מקום שפתוח. תחילת המקום הפתוח הוא קורא עכשיו תחילת המבוי, הדרך שנכנסים למבוי. לא פתח דלת. פתח אינו פירושו דלת. אז פתח המבוי הוא שם שנכנסים למבוי, שם שמניחים את הקורה. הוא שואל, איפה צריך להניח את הקורה?

דובר 2: לא, לא, לא. הקורה צריך להניח לא יותר מעשרים אמה.

דובר 1: לא, הוא לא אומר את זה. קורה היא דבר שמניחים מעל הפתח.

דובר 2: מה פירוש פתח? יש שני קירות, אין פתח. אם יש פתח, הרי זו צורת הפתח. קורה לא מניחים באמצע קיר, מניחים אותה מעל הקיר. צריך לחבר אותה לקיר שתהיה מונחת כמו משכב, איפשהו גבוה מהכניסה.

דובר 1: הוא מיד יגיד: אם יש לו צורת הפתח, אם יש דלת עם כיסוי מעליה, זו דלת, זו צורת הפתח. אבל פתח המבוי פירושו מקום שפתוח. יש שני קירות משני הצדדים, ויש שטח פתוח גדול שפתוח עד השמים. בין השמים והארץ מניחים קורה. איפה? מתחת לעשרים אמות. אין פתח. פתח פירושו איפה שנכנסים. אני לא מתכוון לפתח מה שאתה קורא דלת. כאן לא מדברים על דלת. דלת, דלת, דלת. צורת הפתח. כאן אין צורת הפתח, אין כלום מלמעלה, יש רק שני כתלים. פתח המבוי הוא השטח בין שני הכתלים בתחילה, כן?

רבינו, הוצא מהראש שלך את המשוגעת שפתח פירושו צורת הפתח. פתח הוא בדיוק מה שלמדנו קודם, כמו שהיה כתוב. כן? מהו מבוי שיש לו מקום שנכנסים ויוצאים? זה פתח המבוי. שם שנכנסים, אותו מקום לא יהיה... אותו מקום הוא מה? לא יהיה פחות מעשר אמות החוצה.

דובר 2: מה? מה? האוויר? איזה דבר? אין שום דבר שם, אין שום דבר מלמעלה. יש שני קירות. שני הקירות יכולים להיות גבוהים כרצונם. הקורה לא תהיה גבוהה מעשרים אמה, נכון? אדם אומר, אם הקירות גבוהים מאוד, באופן טבעי תניח את הקורה על הקירות. אומר הרמב"ם, לא תניח את הקורה על הקירות. הקורה צריכה להיות מתחת לעשרים אמות. אם כל המבוי קטן מעשרה טפחים למשל, אי אפשר להניח שם קורה. כך אומר הרמב"ם. אה, סליחה, לחי. כך הוא אומר. העשרה טפחים הוא אומר על הלחי, והעשרים אמה הוא אומר על הקורה.

דובר 1: והוא אומר את זה בשני מקומות, ומזה יש ראיה מעניינת שהוא אכן סובר פתח המבוי. כי הוא לא אומר מה שהיית רוצה שיאמר, הוא אומר משהו כן. כי זה מה שהוא מתכוון לומר. מה פירוש פתח המבוי? פתח המבוי הוא עד השמים, וזה לא צורת הפתח. זה מאוד פשוט. אם יש צורת הפתח, זה השטח בין שני הקירות. פתח המבוי הוא השטח בין שני הקירות שנכנסים, בתחילה. שם שהוא הולך להניח או את הלחי או את הקורה. זה הכל, זה מאוד פשוט. אין הבדל בהלכה, זה סתם כעס על הרמב"ם שאתה סובר שהוא כתב את זה לא נכון, ואני סובר שהוא כתב את זה טוב.

צורת הפתח מבטלת את השיעורים

דובר 1: אמנם, מתי אומרים אנו את זה, מה? שזה חייב להיות פחות מעשרים אמה? כן? נניח, שלא עלתה צורת הפתח. שהצורה לא היתה צורת הפתח, יש צורה בלי צורת הפתח. אבל עלתה צורת הפתח, אפילו היתה גבוהה מאה אמה ורחבה מאה אמה, הרמב"ם אומר, אם יש צורת הפתח, אין אף אחד מהשיעורים. לא השיעור בגובה שהוא גבוה מדי, לא השיעור בגובה שהוא נמוך מדי, לא השיעור ברוחב שהוא רחב מדי. אדרבה, יש ראיה מזה שלא צריך לחי וקורה גם כן, כי יש צורת הפתח שמקילה שלא צריך לחי וקורה. וכבר דיברנו על רוחב מה אמרינן, כן, הוא אמר שצריך להיות רחבו עד עשר אמות, אם יש צורת הפתח יכול להיות רחב כרצונך.

דובר 2: אה, אבל רחבו עד עשר אמות, הכניסה למבוי צריכה להיות עד עשר אמות, או שזה חשוב, זה נוגע מלבד הלחי והקורה. רחבו עד עשר אמות, השטח בין שני הקירות יהיה עד עשר אמות. זה אפילו יש לך קורה ופתח המבוי.

דובר 1: אה, אין, ורחבו דו, ורחבו עד עשר אמות, זה מה שהקורה ופתח המבוי עולה, אבל רחבו עד עשר אמות, כמה רחב צריך להיות בין שני הקירות, כי בלי שני הקירות אין כלום, כי יש לו משום אילן וצורת הפתח, כמה רחב מותר להיות בין שני הקירות, עד עשר אמות, הוא אומר. ושהקורה יוצא שהקורה צריכה להיות לא גבוהה מעשרים אמה.

דיון: למה קורה אינה צורת הפתח?

דובר 2: אבל זה מעניין, כי הם אומרים כבר שהקורה היא צורת הפתח, כן? אם סוברים שהקורה היא צורת הפתח, למה לא יוכל להיות מה אמרינן?

דובר 1: קורה אינה צורת הפתח, היא לא מחוברת לשום דבר סביב. קורה היא רק דבר שמונח מלמעלה, אין לה מזוזות מהצד, אין לחי מהצד.

קורה למעלה מעשרים אמה – קיור וציור

דובר 1: רבי חיים, הוא עושה דרך איך אפשר לעשות גבוה מעשרים אמות. כן? אם הקורה יש בה קורתא דאית בה קיור וציור, יש עליה ציור, עד שיעקב מסתכל בה, מסתכלים עליה כי יש עיצוב, כן, אפילו למעלה מעשרים אמה כן כשירה הקורה.

הרמ"א אומר למה. הרמ"א מסביר, הסיבה למה זו בעיה היא כי לא רואים אותה, קורה משום היכר עשויה. הקורה כבר, הוא כבר קודם אמר לנו שהקורה היא משום היכר. ושיראו אותה, והבעיה של שהיא מונחת גבוה למעלה מעשרים אמה היא כי היא בקרנות, היא לא ניכרת. אבל כשיש עליה ציור וקיור עוזר, כל עוד שיש ציור וקיור, יש עיצוב, ומסתכלים בה, מסתכלים כן עליה, ממילא לא שייך היכר, כן יש היכר.

איך מודדים את העשרים אמה

דובר 1: טוב. איך בדיוק מודדים את העשרים אמה שהקורה אסור שתהיה גבוהה יותר? מבוי שגובהו מן הארץ עד קרקעית קורה עשרים אמה, החלק התחתון של הקורה הוא בתוך העשרים אמה. אבל אפילו אם הקורה היא קורה גבוהה מאוד, למעלה מעשרים, היא גבוהה למעלה מעשרים, אבל התחלתה היא בעשרים, כשר. הגיוני, כמו שנאמר, כי העיקר הוא ההיכר, ובעשרים אמה עדיין רואים, "שולטת בו עין" כמו שהגמרא קוראת לזה, העין רואה עדיין. אז העין רואה את תחילת הקורה.

הלכות מבוי – דיני קורה גבוהה, פרצות, ושבילין

הלכה: מבוי שגבהו למעלה מעשרים אמה – דין עיווי קורה

אבל "מבוי שגבהו למעלה מעשרים אמה ימעט", אבל "היה בו עיווי קורה, אפילו טפח", כלומר שהקורה אינה ישרה, אלא היא כמו "V", "גבהו מן הארץ עד קרקעית קורה עשרים אמה", החלק התחתון של הקורה הוא "בתוך" העשרים אמה, אבל "עוביה של קורה" - היא קורה גבוהה מאוד, "למעלה מעשרים", היא גבוהה למעלה מעשרים, אבל התחלתה היא בעשרים, כשר.

הגיוני, כמו שהוא אמר, כי העיקר הוא ההיכר, ובעשרים אמה עדיין רואים, "שולטת בו העין", כמו שהגמרא אומרת, העין רואה עדיין, אז העין רואה את תחילת הקורה.

דיון: שיעור קורה בגובה

דובר 1: נכון, אבל יש לזה קשר לכך שהקורה אין לה שיעור מסוים, כן? אין שיעור מסוים שצריך להיות גודל השיעור "בתוך" עשרים, אלא אפילו אין לה שיעור, זה למעשה מספיק. מה צריך להיות רחב, אבל זו לא הבעיה, זה בגובה.

דובר 2: נכון, בגובה אין לה שיעור הרוחב, הגודל, ממילא אפילו טיפה ממנה היא בעשרים זה כבר מספיק.

דובר 1: "רחב ארבעה טפחים", כן, בזה אין בעיה, הרוחב.

דיון: ימעט – להקטין

דובר 1: עכשיו איך מקטינים? כלומר, נניח יש מבוי שהיה יותר מעשרים אמה, ואין לו כוח להניח קורה מלמעלה, הוא רוצה להניח קורה מלמטה. פשוט המבוי יהיה פחות גבוה, כן? ומה הוא עושה? הוא יכול לעשות כך, "גבהו מן הארץ עד קרקעית קורה", הקורה שמונחת מעל הכניסה היא גבוהה מעשרים, מה הוא רוצה לעשות? הוא רוצה להוסיף לזה עוד חתיכת עץ, שהעץ יהיה נמוך יותר, ושיהיה עדיין בתוך עשרים.

הוא אומר, אבל חתיכת הקורה... לא, הוא רוצה להגביה את הרצפה, כך אני מבין.

דובר 2: לא, הכוונה שהוא רוצה להשתמש בטריק של "עיווי הקורה", כן? הוא ראה שהוא הניח את הקורה גבוה מעשרים, רוצה להוסיף עוד חתיכת עץ, שחלק ממנה יכנס לעשרים.

הוא אומר, אבל החלק צריך להיות רחב טפח, לא מספיק שהוא מוסיף במקום אחד שזה בעשרים. זה פשוט, כי כל קורה צריכה להיות רחבה טפח, כדי שתוכל לטעון שזה...

דובר 1: לא, מה שאפשר לומר שפעם אחת היו יכולים לחשב אפילו משהו ממנה, נוגע חתיכה ממנה, איפשהו, היא בעשרים רואים אותה, רואה אותה כבר העין.

דובר 2: הוא אומר לא, צריך להיות רוחב של שיעור קורה שיהיה בעשרים אמה.

מחלוקת המפרשים: קורה למעלה או למטה

אכן, המפרשים האחרים למדו שהכוונה לקורה על הרצפה. קורה על הרצפה, וכאן לחי. מה פירוש קורה על הרצפה? לא לחי, קורה. הוא רוצה להגביה את הרצפה. במקום להנמיך את התקרה, הוא מגביה את הרצפה. אבל אז אותו דין, צריך להיות טפח.

כך אומר הקדוש... אה, יש מחלוקת בזה. המגן אברהם מביא מחלוקת, פירוש בגמרא, פירוש ברי"ף, ההלכה, מה הפירוש. אבל לכאורה שניהם עובדים. זו רק שאלה מה הפירוש.

הלכה: חוקק בו – מבוי שאינו גבוה עשרה

זה ימשוך נמוך יותר. כן. אם חוקק בו משך ארבע אמות על ארבע אמות, ומעמיק כדי להשלימו לעשרה, אסור.

הוא אומר, מה העצה? במקום לבנות מלמעלה, הוא בונה מלמטה. כאן בוודאי הוא בונה מלמטה, הוא חופר בור. אבל אז הוא צריך לחפור יותר, לא רק טפח, הוא צריך לחפור יותר, ארבע על ארבע אמות, וצריך להיות עשר... לא, ומעמיק כדי להשלימו לעשרה, אסור. נכון, נכון.

הלכה: נפרץ בו פרצה מצדו כלפי ראשו

כן. בסדר. מה אם... כן. נפרץ בו פרצה מצדו כלפי ראשו. כלומר, איפה נעשתה הפרצה? בלחי? או בקורה? המבוי כבר נפרץ, אבל מה נפרץ? איפה הכוונה? מה הכוונה נפרץ? מצדו כלפי ראשו. אני מבין שהכוונה כמו בלחי, או משהו כזה.

דובר 2: בלחי? נפרץ... כן. אולי סתם כך במבוי, בקיר? סתם קיר של המבוי?

דובר 1: זה סתם הלכות פרצה. כבר למדנו קודם על מחיצות, מה שונה כאן?

פירוש: ראשו – פתח המבוי

כך זה מעניין. אה, אם נשאר עומד בראשו פס רחב ארבעה טפחים, מותר. כמו שלנו כנראה, אבל המילה כלפי ראשו. ראשו של מה? ראש פירושו מה?

דובר 2: אה, הוא מפרש שראש פירושו כמו הראש. ראשו, העליון של המבוי?

דובר 1: כן, פתח המבוי נקרא ראש המבוי, איפה שנכנסים. זה קרוב לזה. כל עוד שיש... אה, אז הבעיה היא כך, הוא פורץ קיר, נכון? אז אם נשארו ארבעה טפחים בסוף הקיר, זה אומר הכל כמו מבוי שיש לו קיר. נכון. כל עוד שאין פרצה יותר מעשר, שאז למדנו שזה מבטל את המחיצה.

תרגום לעברית

ואם לא נשתייר בה פס ארבעה, לא נשאר שום פס של ארבעה טפחים, לא נשאר חלק חשוב של קיר, אז זה כבר לא נקרא קיר. אלא אם כן היתה הפרצה פחות משלושה, אם הפרצה פחות משלושה טפחים, אז אפילו אם הצד השני של הקיר נשאר פחות מפס רוחב ארבעה, כשר, כי כל פחות משלושה כלבוד דמי, בכלל לא מסתכלים איך הקיר נשבר. אבל אם נשבר יותר משלושה, צריך להיות לפחות פס רוחב ארבעה שעדיין ייקרא קיר.

הלכה: נפרץ המבוי במלואו לחצר

אוקיי, נפרץ המבוי במלואו לחצר. מה קורה? ליד המבוי יש חצר. למדנו קודם מה ההבדל בין מבוי לחצר. אז ליד המבוי יש חצר, ונפתחה הדלת בין השניים. ואחר כך, ונפרץ החצר כנגדו לרשות הרבים. זה לבד עדיין לא היה בעיה, כי המבוי הוא רשות היחיד, או לפחות כרמלית שהחכמים מתירים לטלטל בה כשיש לנו לחיים וקורות, והחצר גם רשות היחיד, לא היתה בעיה. אבל הצד השני של החצר נפרץ החצר כנגדו לרשות הרבים.

אז עד עכשיו לא נראה כמו מבוי מפולש, עד עכשיו נראה כמו מבוי שסגור, כי פתוח רק לחצר. אבל הואיל ועכשיו נפתחה החצר לרשות הרבים, כל החצר מקבלת דין של משהו פתוח לרשות הרבים, המבוי גם מקבל דין שהוא מבוי מפולש. ממילא זה אסור, כמו מבוי מפולש, המבוי צריך משהו דלת או לחי וקורה, לא יכול להיות פתוח.

אבל אם החצר מתוקנת, לחצר יש כן דבר כזה, למה? "חצר של רבים בוקעין בה, נכנסין בזו ויוצאין בזו, הרי היא רשות היחיד גמורה". לחצר יש דין שאפילו היא לגמרי פתוחה, היא מפולשת, עוברים דרכה מצד אחד לשני, היא עדיין רשות היחיד. רשות היחיד לא צריך... הדין שצריך לחי וקורה הוא רק במבוי, אבל ברשות היחיד לא. רשות היחיד אפילו מפולש הוא פתוח.

דיון: חילוק בין מבוי לחצר לגבי מפולש

דובר 2: יש לה ארבעה קירות. לחצר יש ארבעה קירות, יש לה דלת. זו המילה.

דובר 1: לא, אבל אולי כי ברשות היחיד יש רק חצר אחת עם בית אחד, כי זה obviously שייך לאדם אחד, זה של אדם אחד. רשות היחיד היא רק אם יש לה קיר חזק מכל הצדדים, זו המילה? כל רשות היחיד.

אבל רשות היחיד היא גם מפולשת, כי היא פתוחה למבוי והיא פתוחה לרשות הרבים. כל רשות היחיד, רשות היחיד שלי גם מפולשת, יש לה דלת מצד אחד ודלת מהצד השני. אה, נגיד שכל העולם עובר דרכה, לא משנה.

דובר 2: מבוי אין לו מחיצות ראויות. למבוי אין מחיצות ראויות. מבוי הוא בעצם רשות הרבים כי יש שם כמה חצרות ובתים. רשות הרבים עוברת דרכו. שם יש קירות. משא"כ חצר, אפילו עוברים דרכה, יש קירות.

דובר 1: התחל מהקירות, אתה תמיד מתחיל הפוך. קודם כל, לחצר יש קירות.

דובר 2: אבל מדברים כאן על חצר שהיא מפולשת, כן? כי היא פתוחה למבוי והיא פתוחה לרשות הרבים.

דובר 1: זה אומר שיש לה דלת. זה לא אומר שאין שום קיר בכלל בצד השני. לא נפרץ החצר במלואו. אם נפרץ החצר במלואו זו גם חצר? כך הוא מתכוון?

דובר 2: אני חושב שהוא מתכוון נפרץ, נעשתה דלת.

דובר 1: השאלה היא, המבוי נעשה מפולש, כי מפולש לא קשור לזה שזה קיר שלם או לא שלם. אפילו דלת יכולה להיקרא מפולש, זה מפורש אצלך במקומות אחרים. אבל החצר לא מפריעה, חצר היא לא מבוי, חצר היא חצר.

דובר 2: זה הייתי אומר. אין בחצר דין "חצר מפולשת" שצריכה מחיצות. נכון.

דובר 1: אה, זה זה. מבוי מפולש צריך מחיצות. למה? דווקא כי העולם מסתובב שם. כי מבוי הוא משהו כמו רשות הרבים, כי הוא פתוח לכמה בתים, ויש את כל התושבים עצמם זה קצת רשות הרבים. אבל חצר, רשות הרבים היא רק מה שעוברים דרכה, ומה שעוברים דרכה עדיין לא אומר.

הלכה: מבוי שיש לו שבילין מפולשין לרשות הרבים

אוקיי. הלכה הבאה. מבוי שיש לו כמה סמטאות לתוך רשות הרבים, לא רק אחת, כן, אלא... מבוי שיש לו שבילין מצד זה ושבילין מצד אחר, שהן מפולשין לרשות הרבים, פתוח לעוד דרכים שמובילות לרשות הרבים. אפילו שאין מכוונין זה כנגד זה, אפילו זה לא ממש מפולש עד רשות הרבים, כי השביל עצמו צריך עוד ללכת כמו עקום, דומה לעקום, כן. אז השבילים עקומים. הרי כל אחד מהן מבוי מפולש, כל אחד מהשבילים הופך את זה למבוי מפולש נוסף. צריך עכשיו לשים לחי וקורה בכל מקום שפתוח לשביל שמוביל לרשות הרבים.

וכיצד מכשירין? מה שהוא אומר כאן הוא, שאני לא מסתכל רק על עיקר המבוי. נגיד, למבוי יש כמו חלק מרכזי של המבוי, ויש עוד דרכים החוצה. אלא המבוי צריך להסתכל על כל מקום שפתוח לרשות הרבים צריך להתייחס אליו בנפרד. וכיצד מכשירין? עושה צורת הפתח לכל לחי ולחי מן השבילין שבצד אחד. לחי וקורה לא עזר, כי כל אחד שפתוח לשביל הוא גם פתוח לסמטה הראשית של המבוי, וצריך... זה אומר שזה מבוי מפולש, וצריך לכל אחד צורת הפתח, לא לחי וקורה. כל אחד צריך צורת הפתח בצד אחד, ולחי וקורה בצד השני, כביכול. כך שבצד אחד זה יהפוך כאילו למבוי סתום.

וממילא הוא לוקח, הוא עושה צורת הפתח על כל שביל בצד אחד, אפילו על הפתח הגדול. למה על הפתח הגדול צריך לעשות צורת הפתח אני לא יודע. ועושה לכל השבילין שבצד השני לחי וקורה. למה אם הפתח הגדול הוא שביל, למה שם מותר גם לעשות ביעור חמץ בפסח, את זה אני לא יודע. מבין את השאלה שלי?

דובר 2: מסיבה כלשהי, משהו כי אותם, כל הדרכים הקטנות האלה הופכות את הגדולה גם למשהו כמו מפולש.

הלכות מבוי — מבוי בצורת משולש, מבוי רחבה עשרים אמה, דיני לחי וקורה

מבוי שצדו אחד ארוך וצדו אחד קצר

דובר 1: אפילו על הפתח הגדול. למה הפתח הגדול צריך לעשות צורת הפתח אני לא יודע. למה יש את הקולא "שנים שביטלו צד השלישי להם כקורה"? למה אם הפתח הגדול אסור, למה צריך גם לעשות צורת הפתח? את זה אני לא יודע. מבין את השאלה שלי?

דובר 2: אה, מסיבה כלשהי, משהו כי אותם, כל הדרכים הקטנות האלה הופכות את הגדולה גם למבוי מפולש, יצא ממנה הרבה כולי. ממילא, אבל, לא ברור. כך זה נראה משהו.

דובר 1: אוקיי. מה קורה עם סוג של משולש המבוי? צד אחד רחב יותר? ארוך זה אומר רחב?

דובר 2: כן, לכאורה. צדו אחד ארוך וצדו אחד קצר?

דובר 1: לא, לא רחב.

דובר 2: אה, מצד אחד יוצא קיר, הקיר ארוך יותר. בצד אחד יש קיר ארוך יותר, ובצד אחד יש קיר קצר יותר. זה לא מאוזן, לא מבוי ברור. מניחה כנגד הקצר. שם ליד הקצר, שם שמתחילים שני הקירות. כך זה נראה בתמונה.

דובר 1: כך, כי לפני כן זה לא מבוי. זו בעצם הסיבה, נכון? זה לא יכול להתיר לפני כן, אלא כשבונים איזה קיר, אבל כאן יש לך שלושה קירות, בעצם. מה אי אפשר לעשות קורות אולי? אני אומר כך, לשים באלכסון.

דובר 2: אה, הוא אומר שאי אפשר. באלכסון אי אפשר. באלכסון לא יעזור?

דובר 1: לא ברור. כי צריך לראות שני קירות משני הצדדים. כך זה נשמע. כך זה נשמע.

דובר 2: כן. צורת הפתח אפשר לעשות, אבל קורה אי אפשר. כך מביא מהמשנה ברורה.

העמיד לחי בחצי המבוי

דובר 1: העמיד לחי בחצי המבוי, הוא שם את הלחי לא ליד הדלת, אלא באמצע המבוי. אז בחצי המבוי הפנימי, שלפנים מן הלחי, מותר לטלטל בו, כאילו שם נגמר המבוי. וחצי החיצון, שחוץ מן הלחי, אסור. הגיוני.

מבוי שהיא רחבה עשרים אמה — עצה ראשונה: פס באמצע

דובר 1: אומר, מבוי שהיא רחבה עשרים אמה, ודיברנו קודם שאין דלת, או אפילו יש דלת זה בפסח, כאן מדברים בלי. עושה פס גבוה עשרה טפחים במשך ארבע אמות, עושים פס, קצת קו, קצת מחיצה בקיצור, גבוה עשרה טפחים במשך ארבע אמות, משיעור משך המבוי, ומעמידו באמצע.

זה אומר, עושים מחיצה של ארבע אמות, שארבע אמות הוא השיעור המינימלי של מבוי, ומעמידו באמצע, ונמצא כשתי מבואות. אה, אנחנו צריכים עכשיו לעשות קיר חדש של עשר אמות, עשר אמות זה מה שאפשר כן. איך מחלקים את זה? צריך לבנות כאן קיר ולעשות שעשרים האמה יהפכו לשני קירות של עשר אמות. אבל לא צריך לבנות קיר שלם, אלא מספיק לעשות קיר קטן שהוא גבוה עשרה טפחים במשך ארבע אמות, אפילו הוא לא עובר על כל המבוי, אבל זה עושה כמו, יוצא ונכנס בכניסה, וכשרואים קיר, זה עושה כאילו המבוי מחולק ויש שני מבואות של עשר, וכל אחד מהם אפשר לטלטל. ונמצא כשתי מבואות, שכל אחת מהן פחות מעשרים אמות, ומותר לטלטל.

עצה שניה: שתי פסין מן הצדדים

דובר 1: או יש עצה אחרת. או, עושה שתי אמות מכאן, כאן יש לך את התמונה של הבא. או העצה האחרת היא שלוקחים פס שהוא שלוש אמות ברוחב, כן, הפס הוא ברוחב שלוש אמות, ושמים אותו שתי אמות מהפתח, בצד ימין ובצד שמאל. אה, שני פסין שמים.

ריחקה שתי אמות מכותל המבוי, ופס שלוש אמות, אז הפס מחלק את זה. מסתכלים עכשיו רק על השטח אחרי הפסין, והשטח אחרי הפסין הוא רק עשר אמות, כי הורידו חמש מכל צד דרך שלוש ושתיים.

דיסקוסיה: עומד מרובה על הפרוץ

דובר 2: אה, שם אני רואה כאן חור.

דובר 1: התירוץ הוא, עומד מרובה על הפרוץ. הייתי אומר שיש את המהר"י בקושיות, למה אומר עומד מרובה על הפרוץ?

דובר 2: אה, מאוד טוב, לכן היה צריך שלוש מול שתיים, כי השלוש גדול משתיים, זה מרובה, וביחד הם נעשים חמש, וכן, מאוד טוב.

דובר 1: עומד מרובה על הפרוץ, מסתכלים כאילו כל הדבר עומד, ולא מסתכלים ספציפית על החלק הפרוץ. כאילו זה קיר, לקיר מותר להיות חור, לקיר מותר להיות חור. מאוד טוב.

לחי הבולט מדופן המבוי / לחי העומד מאליו

דובר 1: לחי הבולט מדופן המבוי, דיברנו על לחי, אומר עכשיו הרמב"ם שהלחי לא חייב להיות עץ נוסף ששמים, אלא אם הקיר עצמו יש לו חלק שיש לו לחי, שבולט בצד של הקיר לחי נוסף, זה גם כשר. לא צריך להיות עשוי לשם לחי, הוא אומר. כן?

אני חושב שזו ההלכה הבאה, כתוב עומד מאליו. אני חושב שכאן בולט אומר שזה הולך לכיוון השני, בדרך כלל לחי נכנס פנימה.

דובר 2: לא מסכים?

דובר 1: לא ברור. רש"י אומר כן כך. חשבתי שזה אומר שלחי בדרך כלל נכנס לתוך הפתח, כאן זה בולט החוצה. זה בולט מדופן המבוי, זה אומר שהדופן קצת יותר ארוך. אולי זה לא מתכוון לזה. אחר כך כתוב יותר לחי עומד מאליו, אני חושב שזה שזה סתם לחי, היה מונח שם לחי, לא הונח לכבוד העירוב, לכבוד תיקון המבוי.

דובר 2: לא, סתם שניהם זה אותו דבר, זה רק... אם סמכו עליו קודם השבת. שניהם מדברים על אותו דבר, זה רק שני אופנים. פעם מדבר על מישהו שהולך להניח מקל, או לעומת זאת כשהמבוי עצמו בנוי שמשהו בולט פנימה. שני הדברים מספיקים, כי זה סימן. שניהם מספיקים לסימן ללחי, זה כאילו לפתוח משהו כאן. ומתוך זה שחשבו שזה הלחי, כשר.

דיסקוסיה: חילוק בין לחי לקורה

דובר 1: על לחי זה עוזר על קורה שלא החזיקו קודם, כי זה לא היכר אמיתי, כי זה רק בולט, לא צריך מבוי.

דובר 2: אבל לחי זה לא עם ההיכר, אלא זה עם זה שיש איזה שינוי בקיר כשנכנסים.

דובר 1: אבל אם זה לחי, זה הפורמט. זה לא, זה פחות בולט, אה דאנאו.

לחי שנראה מבפנים ולא מבחוץ (או להיפך)

דובר 1: אוקיי. ולחי, זו הלכה חדשה. ולחי שנראה מבפנים לחי, כשעומדים בפנים המבוי רואים לחי, אבל מבחוץ אינו נראה לחי, כשמסתכלים פנימה מרשות הרבים לא רואים לחי, כי רואים את זה כמו המשך של הקיר, ולא רואים שזה בולט.

דובר 2: לא, כי מבפנים רואים... כן, כאן צריך לשים את התמונה שאפשר לראות מה מתכוונים. אני לא מבין מהתמונה.

דובר 1: אולי זה אומר שזה לא בנוי, זה בנוי מאוד דומה לקיר, ולא רואים את ההבדל. בכל מקרה, זה גם כשר.

או להיפך, שנראה מבחוץ, מבפנים אינו נראה אלא כשיעור קליען לחי, הרי זה נדון משום לחי. יש לו תמונה טובה יותר, האדם האחר. נראה מבפנים לחי ומבחוץ אינו נראה לחי.

דובר 2: אה, בקיצור, זה נכנס פנימה. כי הוא לא שם לב מרשות הרבים.

לחי למטה משלושה טפחים / פלוג מן הכותל שלושה

דובר 1: אוקיי. עוד הלכה. לחי שיהיה מונח למטה משלושה טפחים. זה פחות מלבוד, גבוה מהארץ. הוא לא מונח על הארץ, אלא הוא תלוי, נגיד, או מה. או שהיה פלוג מן הכותל שלושה, זה יותר משלושה טפחים מהקיר, ושלושה טפחים זה עדיין לבוד, אבל זה יותר משלושה טפחים מהקיר, לא יועיל כלום, כי זה צריך להיות חלק, זה צריך להיות חי, זה צריך להיות חלק מהדלת. אבל אם היה פחות משלושה טפחים, אם זה קרוב לכותל שלושה טפחים, הרי זה כשר, שכל פחות משלושה כלבוד. כלבוד. לבוד, מה זה אומר? אנחנו אומרים זה לבוד. הרמב"ם אומר כלבוד. לבוד זו איזו מילה. לבוד אומר משהו שמחובר.

לחי שהיה רחב ארבעה

דובר 1: לחי שהיה רחב ארבעה, לחי שהוא רחב. בין שהיה רחב פחות מחצי רוחב המבוי, אפילו שהיה רחב כחצי רוחב המבוי, כשר ונדמה שהוא מלחי. לא אומרים שאז זה נעשה דין אחר, זה קיר. רואים שיש איזה... זה נעשה גדול יותר וטוב יותר. אבל אם היה יתר על חצי רוחב המבוי, אז זה כבר לא לחי, זה עומד מרובה על הפרוץ. זו הלכה חדשה. הלכה חדשה. אז זה נעשה ממש קיר. יש לזה דיני קיר. זה בטוח מבוי סתום. מבוי סתום זה נעשה.

דובר 2: אה, זה טוב יותר, לכאורה.

דובר 1: לא רק סתום, זה נעשה מבוי סתום מארבעה צדדים, אני מתכוון לומר. זה פשוט שזה טוב.

אוקיי. הלכות קורה קצת. כן. הרמב"ם חייב להתכוון למשהו. מה נוגע להלכה?

דובר 2: מה?

דובר 1: אם זה... ונדמה שהוא עומד מרובה על הפרוץ. מה הוא רוצה לומר?

דובר 2: אני לא יודע.

דובר 1: אוקיי. סתם הוציא שזה גזירה חומרא או מה. בסדר.

קורה שפירס עליה מחצלת

דובר 1: קורה שפירס עליה מחצלת. שמו קורה, אבל באמצע חשבו, אה, אפשר לתלות על זה דברים. תלו על זה מחצלת. הרי ביטל אותה מבטלה מן הקורה, שהרי אינה ניכרת. לא רואים שכאן יש קורה, זה מכוסה. חושבים שזה איזה מקום שאפשר לתלות שם דברים. לפיכך, אם המחצלת מסולקת ממנה שלושה טפחים או יותר, מישהו מבחוץ, זה אומר, יש לו מחשבות, אבל המחצלת יכולה להיות בעלת דין מחיצה. זה היה טוב אם זה תלוי ממש, מגיע עד הארץ, זה נעשה מחיצה. אבל אם היא מסולקת מן הארץ שלושה טפחים ויותר, אין כאן לבוד, אין מחיצה. אין לך קורה ולא מחיצה.

דובר 2: כן? אלא שתי יסודות שעומדים כנגד המבוי מבחוץ.

דיני קורה למבוי ופסי ביראות

קורה מבחוץ — קורה שמונחת על יסודות חוץ לכתלי המבוי

תרגום לעברית

נראה שזו מחיצה, אבל המחיצות בכלל לא יכולות להיות מחיצה. אבל זה היה טוב אם זה תלוי ממש עד שמגיע לארץ, נעשה מחיצה. אבל אם היא מסולקת מן הארץ שלושה טפחים ויותר, ואין כאן לבוד, זה לא מחיצה. אין לך לא קורה ולא מחיצה.

כן? נו, יש לך שתי קירות למבוי מבחוץ, והניח עליהם קורה. אומר הוא, הקורה צריכה להיות שלא תיראה כמו גג, כמו חלק עליון של צורת הפתח. אז אם מישהו הניח קורה בחוץ...

דובר 2: גג, כן, גג של דלת.

דובר 1: גג. זה חייב להיות גג של ה... של המבוי, או נוגע במבוי. הנקודה היא שזה לא יכול... לא, כאן הוא מדבר שזה לא יכול להיות... מבחוץ, איפה שזה מונח. על גבי יסודות, "בחוץ", רואים כך הוא מראה. שזה לא על גבי הקירות של המבוי, אלא זה בולט קצת קדימה ממנו, כמו שהוא מראה כאן.

דובר 2: אהא.

דובר 1: זה צמוד לגביו, אבל זה לא... זה לא ליד הרצפה.

דובר 2: אהא.

דובר 1: כן, טוב. אולי גם יש שלושה טפחים.

קורה היוצאת מכותל זה — קורה שלא מגיעה מצד אחד לצד השני

קורה היוצאת מכותל זה, מניחים קורה מצד אחד של המבוי, אבל זה לא מגיע עד הצד השני, לא מגיע מצד אחד של המבוי לצד השני, זו רק חצי קורה. או שתי קורות, אחת יוצאת מכותל זה ואחת יוצאת מכותל זה. משני הקירות יוצאת קורה, אבל אין מספיק שתי קורות ארוכות שהן יגיעו זו לזו.

אם זה פחות משלושה, אם זה מגיע עד שלושה טפחים קרוב לקיר, או שהן מגיעות זו לזו, שתי הקורות מגיעות עד שלושה טפחים קרוב זו לזו, אינו צריך להביא קורה אחרת, כי לבוד עושה את העבודה. אבל אם שלושה, צריך להביא קורה אחרת. כי צריכה להיות קורה אחת וצריכה להגיע על הכל.

שתי קורות המסומות — שתי קורות חלשות שביחד הן חזקות מספיק

אבל יכול להיות עוד מקרה כמו אותו דבר דומה. למדנו קודם שקורה צריכה להיות חזקה מספיק שהיא צריכה לוכל להחזיק אריח, חתיכת לבנה. אז שתי קורות המסומות, שתי קורות שהן מסומות, הן יוצאות משני צדדים, אבל לא זו לקבל אריח ולא זו לקבל אריח, כל קורה אחת חלשה, אבל בשתיהן יש כדי לקבל אריח, בין שתיהן ביחד הן חזקות מספיק לקבל אריח, רואים אותן כקורה אחת, אחת צריכה להיות קורה אחרת, כי רואים אותן כאחת. לא אומרים שכל קורה לבדה בטלה, ביחד זה אומר שהן נעשות ביחד קורה אחת.

דיון: כמה קרוב צריכות להיות שתי הקורות?

זה כשהן אחת ליד השנייה, כמה קרוב הן אחת לשנייה. צריך להיות קרוב מספיק שיוכל להגיע אריח. אריח, לכאורה. הן בתוך שלושה טפחים.

דובר 2: מי אומר שמסומות זה לא בתוך שלושה טפחים?

דובר 1: עם דין לבוד, הן בתוך שלושה טפחים אחת מהשנייה. אוקיי.

היו אחת למעלה ואחת למטה — שתי קורות בגבהים שונים

היו אחת למעלה ואחת למטה, יש שתי קורות המסומות, אבל הן לא באותה רמה, אחת גבוהה יותר מהשנייה. רואין את העליונה כאילו היא למטה ואת התחתונה כאילו היא למעלה. לא עושים את שתיהן, או או, כן? כי אם עושים את שתיהן, התשובה לא התחילה. ובלבד שלא תהא עליונה למעלה מעשרים ולא תחתונה למטה מעשרה.

דיון: מהו הדין של "רואין"?

דובר 2: מהו רואין? האם זה איזה דין של מעין דין לבוד, או שזה רק מספיק היכר?

דובר 1: כן? מאוד טוב. ולא יהא בין זו לזו שלושה.

בקיצור, שוב, ובלבד שלא תהא תחתונה למטה מעשרה. הבעיה היא שאנחנו רוצים לחבר שתי קורות כדי שזה יהפוך לקורה אחת שיש לה מקום לאריח, לא מקום, כוח לאריח. אבל, הבעיה היא רק שזה לא באותו גובה. אז תדמיין שזה כן באותו גובה. אבל, כל זמן שהעליונה היא במקום הקשר, כי אם לא אי אפשר לחשב את זה, זה לא עוזר לי שזה מחזק את החלקים האחרים.

ובכל זאת, שאחרי שאתה שם את זה, זה יהיה בתוך שלושה טפחים אחת מהשנייה. "ולא יהא שלושה טפחים כשרונות, עושה זו בצד זו, ועושה זו בכוונה, עד שעושה זו". אז כשצריך להזיז את זה, כאילו בתיאוריה צריך להזיז את זה, צריך לראות כאילו זה בשיעור, צריך לראות שזה עדיין שלושה טפחים אחרי שמזיזים את זה, אחרי שזה מונח כן במקום שצריך להיות מונח, צריך להיות בשלושה טפחים מהשנייה.

נכון, מובן, מאוד טוב.

קורה עקומה — קורה עקומה

מה אם יש לו קורה עקומה? וממילא אין לה כוח להחזיק אריח. מבחינת חוזק היא יכולה להחזיק אריח, אבל היא לא יכולה להחזיק אריח כי היא כל כך עקומה. רואין אותה כאילו היא פשוטה.

קורה עגולה — קורה עגולה

עגולה? לגבי גודל לא נוגע רק החוזק. עגולה, אם הסיבה שהיא לא מקבלת אריח היא כי היא לא רחבה טפח, כן, רואים מהטפח הבא. רואין אותה כאילו היא מרובעת, עושים שהכלי מרובע, וממילא אם היתה מרובעת שלושה טפחים, יש בה רוחב טפח. כי כאן יש כלל ש, זה אומר שלא משנה מזה שהוא עגול, תסתכל על השיעור, אם זה רחב טפח בקוטר של המעגל, כן, אז יש כלל שההיקף הוא פי שלושה, זה אומר שיש לך רוחב טפח כשזה כשר.

דיון: למה צריך רוחב טפח?

דובר 2: למה צריך רוחב טפח? צריך רק בסך הכל שיהיה מקבל אריח.

דובר 1: לא, צריך גם להיות רוחב טפח, למדנו שיעור. רוחב.

דובר 2: למה רוחב? איך זה נכנס כאן שוב?

דובר 1: יש שיעור. עגולה אין לה בעיה, אין בעיה עם עגולה, יש רק בעיה שאי אפשר לשים על זה אריח. אין לה שיעור.

דובר 2: לא, לא, לא, אין לה שיעור. החלק העליון של העיגול הוא בוודאי טפח, אין לה שיעור רוחב לא.

דובר 1: עכשיו שרואין אותה כאילו מרובעת, יש לה שיעור. קורה יש לה שיעור, קורה יש לה שיעור רחבה טפח.

דובר 2: אתה חושב?

דובר 1: נו, עגולה לא רחבה טפח?

דובר 2: לא.

דובר 1: למה?

דובר 2: מסתובבת.

דובר 1: המקרה שלך היא עגולה, מלמעלה זה חוד בכלי, זה עגול, כלי עגול. מסתכלים על הרוחב. רוחב זה אומר הרוחב, לא האורך, נכון? קורה חייבת להיות... מה ההבדל אם זה רחב? מדברים כאן כשזה מספיק רחב, כן? אפילו אני אומר, איך מחשבים אם זה רחב? מוט עגול לא רחב מכל הצדדים, נכון? זה רק רחב באמצע. אז את זה צריך לדעת. צריך לדעת איך לחשב. אז אם זה רק מוט עגול של שני טפחים, אז מה הבעיה? זה לא טוב, זה לא מחזיק טפח. אין שיעור טפח. אין לו שיעור טפח.

דובר 2: מה הבעיה? אין לו שיעור טפח ברוחב.

דובר 1: אין לו שיעור טפח ברוחב. זה לא רחב טפח. זה לא רחב טפח. זה לא רחב טפח. זה מונח על שני החורים. אחד הוא האורך, נכון. בין שני החורים זה האורך. הרוחב אומר שצריך להיות רחב טפח.

דובר 2: וראוי לקבל אריח אומר הגובה, כביכול?

דובר 1: לא, ראוי לקבל אריח זה החוזק. ראוי לקבל אריח זה דין בחוזק. חוץ מזה צריך להיות רחב טפח, כמו שלמדנו קודם.

דובר 2: יכול להיות שבעל הבית גם אמר שאפשר לשים טכנית אריח, אבל חוץ מזה יש גם דין בשיעור.

קורה עקומה שבולטת מרוחב המבוי

דובר 2: מה אם היה תוך המבוי כמעט חוץ למבוי?

דובר 1: מה אתה מתכוון, זה עקום? זה בולט?

דובר 2: אה, כל כך פשוט.

דובר 1: זה בולט, שיש לך קורה עקומה, זה בולט מרוחב המבוי, או למעלה מעשרים או למטה מעשרה, זה מתעקם, זה יוצא ממקום השיעור, מכמה גדול או כמה גבוה או כמה רחב וכדומה. אז הדין, כל שאילו ינטל העיקום, לא נשאר ואין ראשיה אין בין זה לזה שלושה, אין צריך להביא קורה אחרת. זה אומר, נניח לוקחים את העקמומיות, ומחזיקים רק את המקום שזה ישר, איפה שזה מגיע לקצה, וזה פחות משלושה טפחים עקום בקצרה, זה מעט מאוד העקמומיות. לא מפריע. אין צורך להביא אחרת. אמנם הוא צריך להביא אחרת, אוקיי, אבל...

דובר 2: כן, I guess. זה מעין שימוש מעניין בלבוד, אבל... כמו שאתה יודע כאן, כן, בעצם, זה בולט, תעשה לי תמונה. אבל זה פחות משלושה טפחים, אז זה לא מפריע לי. אני צריך, כן, זה יכול אפילו להיות ריק, זו הנקודה. אני צריך את העקמומיות, אני לא צריך שום עניין. ואפילו אם זה ריק זה גם טוב. זה יפה, זה טוב.

דובר 1: כן, מאוד טוב.

התחלת דיני פסי ביראות

עכשיו נלמד דין פסי ביראות.

רבותי, אנחנו מתחילים עכשיו חלק חדש בפרק הזה. זה פרק מאוד ארוך, אני מתכוון אולי הפרק הארוך ביותר בכל הש"ס. יש עוד פרק ארוך יותר איפשהו? עד עכשיו עדיין לא היה. שלושים ושש הלכות.

אז, למדנו עד עכשיו דין שנקרא לחי וקורה היתר מבוי, כן, לחי וקורה, אולי שיתופי מבואות. עכשיו נכנס דבר חדש שנקרא בגמרא פסי ביראות.

מהו פסי ביראות?

זה אומר כך: יש מקום, יש באר ברשות הרבים, באר שממנה שותים הבהמות, כמו אצל יעקב אבינו, "בבאר ישקו העדרים". ובעצם היה אסור לשתות, כי זו רשות הרבים. הבאר היא רשות היחיד, כי בדרך כלל באר, אם היא עמוקה עשרה ורחבה ארבע, נעשית רשות היחיד, והבהמה שעומדת בחוץ ושותה, עומדת ברשות הרבים ושותה. אז מה הבעיה?

כי לעולי רגלים היה צריך להתיר את זה. היה צריך לתת ליהודים הזדמנות לעלות לרגל, והם מביאים בהמות, והם לא יכולים כולם ללכת לרשות היחיד, לבאר. הם צריכים להשתמש בבארות ציבוריות. אז החכמים חשבו על דרך. מה הדרך? מישהו חפר את הבארות, כן, חנניה חופר שיחין הוא חפר. ועכשיו היה צריך להתיר לציבור להשתמש בזה. החכמים התירו שלא צריך לבנות מבנה שלם, לעשות רשות היחיד מסודרת, כשאפשר לעשות מעין רשות היחיד, שמספיק שמניחים פסים מסביב לבארות, עם לראות בדיוק איך הפסים צריכים להיות, וזה הופך את המקום למעין רשות היחיד, ואפשר כבר, הבהמות יכולות כבר לשתות ממנו.

השוואה למבוי

זה מעניין, כי במבוי עשו היתר של לחי וקורה, לפי איך הרמב"ם למד את זה הסתובב בשתי השיטות. הרמב"ם פסק לחומרא שמן התורה זה מותר, וזו רק חומרא.

פסי ביראות – הלכות שבת (רמב"ם)

הקדמה: ההיתר של פסי ביראות בהשוואה ללחי וקורה

זה מעניין, כי במחיצות עשו היתר של לחי וקורה, לפי איך הרמב"ם למד את זה, הסתובב בשתי השיטות. לפי השיטה שמן התורה זה מותר וזו רק חומרא, לפי השיטה זה מאוד שונה מפסי ביראות. אבל לפי השיטה שזה הפוך, שבעצם זו כרמלית, כמו שראינו שהרמב"ם עצמו בעצם זו כרמלית, והחכמים התירו עם חלשות יותר מכרמלית רגילה, זה מתאים יותר, כן, אבל זו עוד קולא. קולא אחת על דרבנן. כרמלית היא גם דרבנן. זו קולא בדרבנן רגיל, וכאן זו קולא בדאורייתא רגיל.

לכאורה הקולא היא גם לכאורה כי זה לא מישהו צריך לשאוב, זה רק מילוי הבהמה, זה רק בשביל הבהמות. אפשר לראות למה עשו קולא, בגלל עולה רגל או כי בעצם עצם המלאכה היא לא, אף אחד לא עומד ושואב, זו רק הבהמה, אולי יש חשש.

הלכה: באר מים שעשו לה שמונה פסים

בואו נראה. אומר הרמב"ם כך: באר מים שעשו לה שמונה פסים. עשו לה שמונה פסים. מהי המילה פס? פס אומר קו בעברית, אבל לא על זה מדברים כאן. פס הוא... מלשון חתיכה, חתיכה קטנה של קיר, חתיכת עץ. בארבע זויות, אבל שמונה כאלה פסים, והוא כבר יגיד איך. בארבע זויות, בארבע הפינות, שני פסים דבוקים בכל זוית. זה אומר, בעצם השמונה יהיו, כל אחד יהיה פינה, סך הכל ארבעה פסים שמחוברים לשניים. זה אומר, ארבע הפינות מחוברות, ובאמצע עוד אחת שלמה. שני פסים דבוקים בכל זוית, פלוס עוד באמצע שזה יהפוך כמו... תמונה. הרי אלו כמחיצה.

מה לא עומד כלום באמצע? הרי אלו כמחיצה. הוא עושה מארבעת הצדדים... שיהיה כמו מחיצה, והבהמה יכולה לעמוד באמצע מזה, ו... ו... בקיצור, במקום לעשות קיר שלם מסביב, הוא עושה רק את הפינות של הקיר. וכל פינה היא שני פסים.

קושיה: פרוץ מרובה על העומד

אבל איך זה עוזר? זה לא קיר, זה רק פסים. יש לך פרוץ מרובה על העומד בכל רוח ורוח. לכאורה אדם היה יכול לשאול, כשמניחים חתיכות גדולות של פסים, אפשר באמת לעזוב שיהיה פחות משלושה טפחים ביניהם, שיהיה עומד מרובה על הפרוץ. אבל כאן שהשטח פתוח, יש רק פסים קטנים שהונחו, בוודאי פרוץ מרובה על העומד בכל רוח ורוח.

אומר הוא, אבל הואיל וארבע זויות עומדות, למעשה עומד משהו פס בכל הזויות, אז מותר, התירו שזה נעשה עם זה מעין רשות היחיד.

ומותר למלאות מן הבאר. אה, כתוב כן, האדם עומד וממלא מן הבאר. האדם רשאי לשאוב מהבאר, מרשות היחיד, למקום שמקבל עכשיו גם דין רשות היחיד. זה לא אומר שהוא ממלא מרשות היחיד לרשות הרבים ולהשקות לבהמה.

שיעורים של הפסים

אבל כמה יהא גובה כל פס ופס? כמה גבוה יהיה הפס? גובהו כמחיצה עשרה טפחים. וכמה רחב יהיה? רוחבו ששה טפחים. כל פס... זה אומר כל צד, או הפס שמחולק? כל צד, כל צד ששה טפחים. שישה טפחים בכל פינה. זה אומר פעמיים שישה טפחים בכל פינה.

שיעור הפרצה – שלוש עשרה אמות ושליש

ובין כל פס ופס מותר להיות שטח גדול יותר. כמה גדול? זה אומר, מותר להיות פרוץ מרובה על העומד, אבל כמה גדול? כמלוא שתי רבקות, גדול כמו שתי רבקות. רבקה היא קבוצה של קבוצת בהמות, של ארבע ארבע בקר, אחת נכנסת ואחת יוצאת.

השיעור שעשו הוא, כמה גדול בערך צריך להיות מסביב לבאר? עשו שיעור מבוסס על מין המשתמש, שבהמות יוכלו לבוא. שם אומרים שקבוצה של ארבע בהמות נכנסות, צריך לעזוב מקום כזה שקבוצה של ארבע בהמות... שתיים יעברו. שתיים, נכון. שמונה בהמות יוכלו לעבור. ארבע נכנסות. אז בקיצור, רוחב של שמונה בהמות. רוחב של שמונה בהמות. כן, מעניין. אני לא יודע למה, כי צריך להוביל בהמות, ובוודאי צריך להיות שם סדר של מובילים.

וכשאומרים שזה כמה גדול? אוי, שמונה הבהמות יוצאות, ארבע נכנסות לשתות וארבע יוצאות. כל כך מקום מותר להיות. זה אומר, כל עוד זה עדיין גודל הפרצה, זה אומר שרואים את זה עדיין כאילו הפסים עדיין קצת מחוברים.

כמה גדול זה במספרים? אומר הוא, שיעור רוחב זה אין יתר על שלוש עשרה אמות ושליש. לא יותר משלוש עשרה ושליש אמה. כן, לבהמות אין שיעור ד' אמות לכל רוח, רק לאנשים. כן, זה לא קשור אליי. אז זה ההיתר של פסי ביראות.

תחליפים לפסים – אילן, אבן, תל וכו'

תרגום לעברית

אומר הוא, היה במקום אחד מן הזויות, אם לאדם אין כל כך פסים, אבל במקום זה רוצה הוא להשתמש במשהו אחר. הוא עומד באחת הפינות, או אפילו בכל ארבע הפינות, במקום פס, במקום משהו חתיכת עץ שהוא מניח שם – איני מתכוון דווקא עץ, משהו חתיכת דבר שהוא מניח שם – יש שם משהו אחר. יש שם נטע, יש שם חתיכה שם. יש שם אבן גדולה, יש שם אבן, אבן גדולה. או אילן. או תל המלקט עשרה מתוך ארבע אמות, או יש שם תל, אבל התל אינו כל כך... כבר היה לנו תל המלקט עשרה מתוך ארבע אמות, שכן אם התל במשך זמן ארוך, רואים שאינו נראה כמו תל. אבל אם פתאום נעשה גבוה יותר, שבארבע אמות יש עשרה טפחים למעלה, זה חתיכת מחיצה בולטת. או חבילי סולמות, כל הדברים האלה אפשר גם להשתמש בהם כצורת המחיצה. לא רק שאפשר להשתמש בהם, אז אין צריך לחפש פסים כאלה.

רואין, רואים את זה כאילו יחלק, אם יחלקו את האבן, חצי לצד זה, חצי לצד זה, יש בו אמה לכאן ואמה לכאן בגובה עשרה... יהיה גדול יותר מפסי ביראות. פסי ביראות הוא ששה טפחים הוא אמה. לא, שישה טפחים הוא אמה. זה אותו דבר. אהא. מתברר כל... אני חושב שקודם אמרו ששנים עשר טפחים הוא אמה? אה, שישה טפחים הוא אמה, כן. כן, זה אותו דבר. אותו דבר. נידון משום זווית שיש בו שני פסים. כלומר, בעצם מדובר פחות, כי אין זה... אין זה פשוט שיש בשני הצדדים חתיכת קיר כזו, ואפשר לדמיין שיש שם קיר.

חמשה קנים – הדרך הזולה ביותר

עוד הלכה, עוד סמל. לוקחים חמשה קנים, ואם אין זה לזה שלשה, אפילו אינו מכוסה בקנים, אלא הם מחוברים בלבד, כלומר בפחות מכל שלושה יש קנה, ויש בהם ששה טפחים לכאן וששה טפחים לכאן בין חמשת הקנים ביחד, נידון משום זווית שיש בו שני פסים. רואים את הסימן שלנו, זה נחשב כמו זווית שיש בה שני פסים. זו לכאורה הדרך הזולה ביותר שאפשר לעשות זאת.

מינימום גודל – ראשו ורובו של פרה

כן. הלאה. אה, כמה קטן מותר שיהיה? צריך שיהיה מקום, משהו שטח. כמה קטן מותר שיהיה? להיפך, לכאורה השאלה היא עד כמה מותר שיהיה. רשות הרבים קטנה ברשות היחיד זה טוב. אבל כן, קטן יותר צריך להיות עוד יותר קל. יש בעיה של קטן מדי. אוקיי. נראה למה.

אומר הוא כך, מותר להקריב ארבע זוויות העיר זו לזו. אם רוצים לעשות שטח קטן יותר מפסי ביראות, אפשר לעשות קטן יותר. איך? אבל צריך להיות גדול מספיק שתהא פרה ראשה ורובה בפנים, והפועל מבחוץ. הבהמה לא יכולה לעמוד בחוץ. נניח אם מישהו רוצה לעשות פסים קטנים יותר, הוא רוצה לעשות דבר כזה קטן יותר, והוא חושב שמספיק שהוא יהיה בתוך הפסים, הוא שואב החוצה, הבהמה תבלוט החוצה. לא מועיל. צריך להיות שהפרה תהיה ראשה ורובה בפנים, והפועל מבחוץ.

אומר הוא, אף על פי שלא יאחז ראש הבהמה בכלי שבו המים, אפילו אם האדם לא יהיה זה שיאחז את ראש הבהמה. אין מקום לזה, זה מה שהוא מתכוון לומר. לא צריך להיות מקום גם לאדם. צריך רק להיות מקום לראשה ורובה בפנים איתה. אפילו גמל, שיש לו צוואר ארוך... לא, אפילו לפרה זה גדול מספיק, אם זה גדול מספיק לפרה, אפילו לגמל יש צוואר ארוך יותר והוא כן יעמוד בחוץ, לא מפריע, כי לפרה זה גדול מספיק.

שיעור פרה הוא שיעור קבוע

הוא קרוב והיא רחוקה, כמו השיעור של ראשה ורובה של פרה, אז אפילו אם נמצא אפילו גדולה כולה נכנסת. השיעור אין לו קשר למציאות, לבהמות אמיתיות.

שוב, יש שיעור כמה קטן מותר שיהיה. השיעור שהחכמים אמרו הוא ראשה ורובה של פרה. למה עשו שיעור בקטנות? כן, לכאורה בגלל זה, כי על פי רוב זו פרה, והם לא רוצים, למדנו קודם שיש דבר כזה שאסור להשקות בהמה כשהיא ברשות אחרת, כי הוא יוצא נכנס. האם זו גזירה או כי זה נראה כאילו הוא עומד בחוץ? או כי זה נראה כאילו הוא מוציא את עצמו. כך למדנו קודם.

אבל כאן עומד חידוש, שמותר שתהיה בהמה גדולה יותר, כל עוד השיעור הוא שיעור פרה. או להיפך גם, חומרא, אם אין שם שיעור פרה, אסור אפילו להשקות בהמה קטנה יותר שהיא כן נכנסת. והסיבה היא כמו שהוא מביא בירושלמי, שעל פי רוב היו פרות, רוב הבהמות שצריכות לשתות בשבת זו פרה, או הבהמות שאנשים היו להם בעלייה לרגל, ממילא על זה גוזרים שלא יהיה הוצאה, אבל כיון שנעשתה הגזירה על זה, אז בין לחומרא בין לקולא זה השיעור.

מותר להרחיק כל שהוא

כן? כן. ומותר, מה כתוב כאן? ומותר להרחיק כל שהוא. אה, אם רוצים לעשות את זה גדול יותר, למדנו שאסור שיהיה יותר משלוש עשרה ושליש אמות, כלומר שתי פרות, שתי רבקות של בקר, שלא יהיה בין הפסים שטח גדול מדי, אבל אם עושים את זה גדול יותר צריך להוסיף עוד פסים. אה, מותר להרחיק כל שהוא, ובלבד שירבה פסים פשוטים, שלא יהיו פסי הפינות, אלא הפסים הפשוטים, שיהיו נכונים זה כנגד זה בכל רוח ורוח, כדי שלא יהיה בין פס לחברו יתר על שלש עשרה אמות ושליש.

יפה. אז כל שהוא לא מתכוון כאן כמו בדרך כלל כל שהוא, כמה פחות, אלא כמה שאתה רוצה, אבל זה צריך להתאים לאחוזים.

שלושה תנאים של פסי ביראות

עכשיו הולך הרמב"ם לומר מאיפה בא ההיתר הגדול, מה הפשט של פני ההיתר? אומר הרמב"ם, היתר זה לא הותר אלא בביאת ארץ ישראל, ולבהמה זו בלבד.

מה התנאי השלישי? ושיבוא עליה מעין חיים שהרבה.

צריך להיות שלושה תנאים בארץ ישראל, וגם אז רק לבהמה זו.

פסי ביראות – תנאי ההיתר, דינים מיוחדים, ומחיצה שנעשית בשבת

שלושת התנאים של ההיתר של פסי ביראות

דובר 1: יפה. אז, כל שהוא לא מתכוון כאן כמו בדרך כלל כל שהוא, כמה פחות, כמה שאתה רוצה. זה צריך אבל להתאים לאחוזים ביניהם.

אה, עכשיו הולך הרמב"ם לומר, מאיפה בא ההיתר הגדול, מה הפשט של פני ההיתר. אומר הרמב"ם, "ואימתי התירו יפת תואר? בארץ ישראל, לבהמות עולי רגלים בלבד, ובבאר מים חיים של רבים".

צריך להיות שלושה תנאים: בארץ ישראל, וגם אז רק לבהמות עולי רגלים, וצריך להיות מים של רבים, ודווקא באר מים חיים, לא סתם לא עשו את ההיתר.

באר מים, לא רק באר מים, באר מים חיים. באר מים מתכוון מים טריים? מה זה? כן, מגיעים מים. באר זה איפה שמחזיקים מים. באר זה איפה שיש מעיין מים. מים חיים.

אבל הוא אומר לנו למה צריך להיות השלושה. אה, זה הקיר. הסיבה היא כי החכמים רק התירו מדוחק שחסר. זה איך שחסר. אם זה אחרת, לא חסר.

בגמרא עומדת שיטה שגם תלמידי חכמים ההולכים ממקום למקום יש להם היתר של פסי ביראות, אבל הרמב"ם לא מביא את זה.

דובר 2: הלו? הלו? הלו? הלו? כן. סליחה. כן.

ירד לבאר וישתה – אדם שרוצה לשתות

דובר 1: הלאה. אבל בוודאי, מה קורה כשאדם בדרך והוא רוצה לשתות? ירד לבאר וישתה. הוא ירד לבאר. ממש ירד? או מספיק שהוא מתכופף, הוא גבוה מהבאר? אני לא יודע. אולי הוא יכול לרדת? לרדת. באר זה דבר, מקום, יש לו מחיצה, הוא לא זוחל לתוך המים. יש מקום שהוא יכול ללכת.

אני לא אומר שהוא צריך עכשיו פתאום לשחות בנהר, מה שזה לא יהיה. צריך להיות איזו ירידה, וצריך שזה יהיה הגיוני.

אוי. יש עצה אחרת, שהוא יכול לעשות מחיצה מסודרת.

אה, דיברנו קודם... אה, אז הוא יעשה מהר מחיצה. מותר לעשות מחיצה בשבת? כן, דיברנו ש... זו מערכה אחרת, לגמרי.

אם יעשה לו מחיצה מוקפת לבאר גבוהה עשרה טפחים, ויעמוד בתוכה וידלה וישתה, אז מותר לו כן לשאוב ולשתות. אז אתה רואה, הירידה לבאר מתכוונת להפיקה לדלות, אם הוא יכול לשתות איפה שהוא מתכופף, ומואיל והותרה הותרה, שאינו דומה לאדם שיכול להרחיק, אז התירו כן, ורשאי לדלות וישתה בין הפסין. יפה מאוד. רואים שבבאר מתכוון באופן שיש מקום שאפשר לעמוד שם ולשתות.

החילוק בין בהמה לאדם – לכתחילה ובדיעבד

ההיתר לא מתכוון קטגורית. במיוחד ההיתר שאפילו כשיש דרך אחרת. בבהמה אומרים שלא ינסה ולא יודע מה. בבהמה התירו לכתחילה, באדם זה רק בדיעבד.

כשחסר אחד מהתנאים

ובהאי גוונא, בור רבים, לא באר מים חיים, אלא בור, כל המקרים שאין בהם ארבעת התנאים שהוא אמר, בור רבים, או באר של יחיד לא באר של רבים, או באר יחיד אפילו בארץ ישראל, אינו ממלא מהם אלא אם כן עשה להם מחיצה גבוהה עשרה טפחים. לא עשו את ההיתר, אלא הוא צריך לעשות מחיצה גבוהה עשרה טפחים. ואז גם אין את התירוץ של... אין את הבדיעבד של ומואיל והותרה הותרה, לא כתוב.

נראה שזה כשזה בבאר שכבר יש את ה... כי תחשוב, למה עשו את הפסין? עושים את הפסין רק באופן שהתירו, ואז, כשבא אדם, הוא יכול לעשות זאת גם בדיעבד. אבל בור רבים לא עשו שום פסין. לא יועילו פסין, כי על דבר כזה לא תיקנו מעולם שום פסין.

דובר 2: לא, אין שם שום פסין. מי עשה את זה?

דובר 1: לא, אני אומר, אם אדם יש לו פסין והוא רוצה לעשות פסין בבור הרבים, יאמרו שעל דבר כזה לא תיקנו מעולם היתר של פסין.

דינים של אבוס (שוקת) בפסי ביראות

דובר 1: כבר, יפה מאוד. ממלא בהמתו בין הפסין, כשהוא עומד בין הפסין והוא רוצה למלא, הוא שואב מים לבהמה, ממלא ונותן, הוא מותר למלא כלים במים, ונותן בכלי שלפניו, הוא שם את זה בכלי לבעל חי. ואם אין לו כלי, נותן אבוס, שוקת כזו, איך קוראים לזה... כלי שאומרים אבוס כזה. אז, אחסון, כדי שיוכלו לשאוב מהבאר, מניחים את האבוס, שם הבהמה יכולה להוריד את הראש בקלות יותר ולשתות.

אם האבוס, ראשה נכנס לבין הפסים, גבוה עשרה ורוחב ארבעה, אם גבוה עשרה ורוחב ארבעה, לא ימלא ויתן לפניו.

אם זה בולט החוצה כך שזה נכנס לרשות הרבים, אם גבוה עשרה ורוחב ארבעה, הרי זה לא בטל למה, זה רשות היחיד, אז לא מפריע אתה עושה אפילו טוב יותר אז. לא ימלא ויתן לפניו. למה? שמא יתקלקל האבוס. אולי האבוס יתקלקל, ויצא הדלי לאבוס, ואז כשיוצקים לתוך האבוס השבור, כשהאבוס כבר לא יהיה רשות היחיד, יצא מן הדלי מן האבוס, מן האבוס לקרקע רשות הרבים.

דובר 2: זה ברור. אני לא מבין את כל ה...

דובר 1: אומר הוא, שאם הוא רואה שבור, הוא לוקח אותו שם ברשות הרבים ממש, כלומר האבוס יתיר לו, כי זה אבוס גדול הוא לא יתפוס שכבר זה ברשות הרבים, הוא... זה יהיה שבור, זה לא לשים את הדלי בצד, הוא יחשוב שהאבוס הוא המקום, משהו כזה...

אז, במילא במילא פשוט בי שותא מעליו, אסור לו להשתמש בכלי לפניו, אלא הוא שופך על הרצפה והיא שותה, כן? נכון? נו נו. כבר.

הזורק מרשות הרבים לבין הפסים – חייב

דובר 1: הזורק מרשות הרבים לבין הפסים... אה... אם הוא זורק מרשות הרבים לבין הפסים, חייב! אה... זה מעניין. אחרת ממה שלמדנו קודם, שכשזורקים בין הלחי והקורה במבוי, ופטור, כי זה עדיין לא רשות היחיד גמור. אתה זוכר, בלחי חייב, בקורה פטור. נכון?

דובר 2: כן.

דובר 1: בקורה פטור, כי זה רק היכר. אבל כאן זה לא רק היכר, זה כמו הלחי, חייב! למה? אם הוא בכלל כאן כמו מחיצה גמורה, מה יש לו גבוה עשרה ויש בו ארבעה על ארבעה? רביה נקרא ונראה, רואים גם שיש רביה, אפילו יש לזה ההקלה שצריך להיות כזה, אפילו יש פרצות גדולות, כן.

חידוש: פסי ביראות הוא מדאורייתא רשות היחיד

נו, אם זה כעין שומרי העיר, רשות היחיד, זה נעשה ממש רשות היחיד, אפילו לגבי זה שהזורק מרשות הרבים פנימה, נשא מרשות הרבים לרשות היחיד. אז יוצא מכאן קצת אחרת ממה שאמרנו קודם, כלומר כן, שגם בפסי ביראות מדאורייתא זה כבר רשות היחיד. וכמו שאומרים לכאורה שהדין שפרוץ מרובה על העומד מבטל את המחיצות, הוא מדרבנן. כי מדאורייתא, זה רק הרבנן לא מניחים שיהיה פרוץ מרובה על העומד, ובאופן כזה של צורך מניחים כן. כך יוצא כאן החשבון. הוא לא כל כך חייב מדאורייתא, חייב אני מתכוון חייב חטאת.

דובר 2: כן?

דובר 1: הוא אומר ברור, אפילו אין כאן באר, אפילו בבקעה, אפילו אין שום באר, עדיין, הפס עושה את זה בעצם רשות היחיד. את הפס רק תיקנו לאה... לסדר את הדברים. נכון, אז צריך לפרש שם שלא תיקנו, הניחו לעשות פרוץ מרובה על העומד, שזה הרבנן לא מניחים בדרך כלל, ובאופן כזה מניחים כן.

דובר 2: כלומר בכרמלית אפשר לעשות זאת לכתחילה? כי מה זה בבקעה, כי זה כרמלית, זה מה שהוא אומר?

דובר 1: לא, הוא אומר אפילו בבקעה הוא חייב. לא הבאר עושה כאן את הבעיה, לא לומר רק שם שהחכמים הניחו לעשות דבר כזה בבאר, אז נעשים חייבים. לחומרא הוא אומר את זה, כלומר אפילו בבקעה שלא היו יכולים להשתמש בפסי ביראות, כי לא תיקנו שפסי ביראות מותר, כי זה פרוץ מרובה על העומד. אבל פרוץ מרובה על העומד הוא רק חומרא. למה? זה אבל מספיק רשות היחיד כדי לחייב.

רבים בוקעין ועוברין בהן – לא מבטל את המחיצות

הוא אומר אפילו רבים בוקעין ועוברין בהן, לבטל המחיצות, רבים שעוברים דרך זה לא מבטל את המחיצות, והראיה כחוט שרבים בוקעין בו, כך עוברים דרך וחייב. מאוד מעניין. יש לו קצת סתירה. צריך להיות שהוא מדבר כאן על אופן שמותר. צריך להיות שהוא מדבר כאן על אופן שמותר.

"ומותר להשקות הבהמה ביניהן אם היו שם ביניהן באר." כבר אמרתי לך קודם שלא. מה הוא אומר כאן? נכון, הוא מותר רק... הוא מתכוון לומר באותו אופן שמותר? אני מתכוון שכח.

דובר 2: כן. לא מבין מה הוא אומר. "ומותר להשקות הבהמה ביניהם, ומושיט לו באר".

דובר 1: אה, הוא מתכוון לומר לגבי ההלכה. זה שאמרו שהרבים אינם מבטלים, זה אפילו לכתחילה, אפילו מותר, בוודאי באופן שמותר לעשות פסי ביראות לא מפריע שהרבים עוברים דרך, כי זה כמו חצר, וכמו שאמרו שחצר לא בוקעין בו רבים.

חצר שראשה אחד נכנס לבין הפסים

דובר 2: נכון. מה קורה ממש כאן חצר?

דובר 1: חצר שראשה אחד נכנס לבין הפסים, ליד פסי ביראות יש חצר. כלומר פסי ביראות כבר נעשה רשות היחיד, אז זה רשות היחיד ליד רשות היחיד. מותר לטלטל מתוכה לבין הפסים, ומבין הפסים לתוכה. אבל צריך עירוב, כי אחד נעשה בטל.

נכון, זה אומר שתי חצרות שצריכות ביניהן עירוב, כי פסי ביראות אינה באמת חצר, היא רשות היחיד, אבל אין לה דין חצר. אבל שתי חצרות אסורות זו לזו בלא עירוב, צריכות לעשות עירוב. מה פירוש כיון שפסי ביראות, כיון שהיא פתוחה לשתי חצרות, היא מחברת שתי חצרות, אסור לטלטל בשתי חצרות בבת אחת. הפשט הוא, כמו שפסי ביראות נחשבת רשות היחיד שהיא מאחדת את שתי החצרות. כאשר שתי החצרות שתיהן פתוחות לרשות הרבים ואין שום קשר, הן שתי חצרות נפרדות שכל אחת מותרת לעצמה. כי לא היה דרך, לא יכלו לטלטל, כי היתה רשות הרבים ביניהן.

יבשו המים בשבת / באו להם מים בשבת

דובר 1: יבשו המים בשבת, עוד הלכה. יבשו המים בשבת מבאר המים שבין פסי ביראות, אסור לטלטל בין הפסים, שלא נחשבו מחיצה לטלטל בתוכה אלא משום המים. פירוש הקולא שמותר לטלטל שם ומותר להיות מטלטל אינה עוד.

מה קורה באו להם מים בשבת? היו פסי ביראות, לא היו מים, אבל פתאום התחילו לזרום מים מבאר המים. מותר. מותר לטלטל ביניהם. שקול, כי כשהמים באו הם הכשירו את המחיצות. פירושו כמו מחיצה שנעשית בשבת, כי עם המים הוא הכשיר אותה.

כל מחיצה שנעשית בשבת שמה מחיצה

כל מחיצה שנעשית בשבת שמה מחיצה. מאוד מעניין.

דובר 2: לא, כי מה הוא אמר? שעכשיו היא קיבלה את הקולא, אתה יכול להשתמש במחיצות.

דובר 1: לא, הוא אומר עכשיו אתה עושה את המחיצות.

דובר 2: לא, לגבי דברים אחרים בעיר, למשל שביתה, למדנו כמה אנשים יש במקום.

הלכות שבת פרק י"ז — מחיצות, שיעורים, וסיום הפרק

מחיצה שנעשית בשבת

דובר 1: מותר. מותר לטלטל בתוכה.

אמת, הוא מדבר עם רבנן. כי המים באו והם הכשירו את המחיצות. פירושו כמו מחיצה שנעשית בשבת, כי עם המים הוא הכשיר אותן. כל מחיצה שנעשית בשבת שמה מחיצה. מאוד מעניין.

זה אומר שעכשיו היא קיבלה את הקולא שאתה יכול להשתמש במחיצות. הוא לא אומר שעכשיו אתה עושה את המחיצות.

דובר 2: לא, לגבי דברים אחרים אין. למשל שביתה, למדנו כמה אנשים יש במקום, זה מדובר מערב שבת. אבל מחיצה היא אפילו בשבת. למדנו בפירוש את ההלכה בפרק הקודם.

דובר 1: בסדר.

מבוי שניטלה קורתו או לחיו בשבת

דובר 1: מבוי שניטלה קורתו או לחיו בשבת, מבוי שהורידו את הקורה או את הלחי שהתיר לטלטל, ובשבת היא נעלמה, אסור לטלטל בו. זה אומר, לא אומרים שבודקים איך היה כשנכנס שבת. לא, בודקים כל הזמן. טוב מאוד.

אכסדרה בבקעה — פי תקרה יורד וסותם

דובר 1: עוד כמה הלכות. אכסדרה היא מקום שיש לו גג. דבר שיש לו גג, כבר דיברנו, לא יכול להיות רשות הרבים. מקום שיש לו תקרה נעשה רשות היחיד. אכסדרה בבקעה נעשית רשות הרבים, נעשית כרמלית אם אין לה מחיצות. אכסדרה בבקעה מותר לטלטל בכולה. זה אומר, הבקעה היא כרמלית, והמקום, השטח בכרמלית הוא אכסדרה.

אף על פי שאין לה שלוש מחיצות ותקרה, אפילו אכסדרה שאינה מוקפת לגמרי, אין זה בית שלם עם ארבע קירות, אלא שלושה קירות, כמו מבוי כזה, כן מותר. למה? אנו רואין כאילו פי תקרה יורד וסותם. אנו מרחיבים מעט, ואנו אומרים ששלושה קירות מספיק, והקיר הרביעי רואים אנו כאילו הגג יורד ועושה שם קיר.

דיון: פי תקרה יורד וסותם — רשות היחיד או כרמלית?

דובר 1: אבל, אומרות הגהות מיימוניות, אנו רואים זאת כרשות היחיד. האם לא אומרים שאם מישהו זורק לשם מרשות הרבים, יהיה חייב כמו זורק מרשות הרבים לרשות היחיד, או פטור? למה? כזורק למבוי סתום שיש לו קורה. דינו כמו זורק למבוי סתום שיש לו קורה, שאומרים שזה משום היכר. זה... איך הרמב"ם למד, כי היכי דלא ליתי לאחלופי, זה סוג של כרמלית שהחכמים החמירו בה יותר מד' אמות.

זה אומר, ה... פי תקרה יורד וסותם הוא כאילו, אין באמת ה... כמו סתם זה עושה כרמלית, לא רשות היחיד. אבל פי תקרה יורד וסותם הוא דין אמיתי שיכול גם לעשות סוכה כשרה. זה לא משהו היכר, זה משהו דין אמיתי של מחיצה.

דובר 2: כן, כך יוצא כאן באמת מעניין.

בית וחצר שנפרץ בקרן זוית

דובר 1: בית וחצר, כן, עוד הלכות פרצה. בית וחצר שנפרץ בקרן זוית שלו בעשר אמות, בית או חצר שבפינה נפתח הכותל עשר אמות, הרי זה אסור לטלטל בו כלום. אפילו שכל פרצה שהיא עד עשר אמות כפתח, אפילו אין זה יותר מעשר אמות, עשר אמות עצמן הן כבר פרצה גדולה, כי בצד אין לך פתח. בפינה צריך שיהיה שם לחי או קורה. ואין לו קורה מלמעלה לאורך הפרצה, רואין אותה שיורדת וסותמת, רואים אותה כאילו היא סתמה את הקיר. אז, אותה קורה, פעם רואים אותה כאילו היא עושה מחיצה, פעם היא רק היכר.

דובר 2: זו לא קורה של מחיצה, זה סוג אחר של דבר, כי זה לא מבוי. זו בעיה של פתח בקרן זוית.

דובר 1: נכון. זה בעצם הדין של פי תקרה יורד וסותם. אבל אין לי תקרה כאן.

דובר 2: אה, חתיכת הקורה עצמה היא תקרה. פי תקרה הוא אפילו מחתיכת גג קטנה.

דובר 1: נכון.

שיעורי אצבע, טפח, ואמה

דובר 1: עד כאן. עכשיו אפשר ללמוד מה השיעור של אצבע. נכון, זה מחושב כמה פעמים. טפחים, אצבע היה לנו גם כן. לא יודע. אבל כאן הוא אומר, הרמב"ם לא אומר כל דבר. הוא אומר כל דבר רק פעם אחת. אז, למשל כזית למדנו כבר קודם. הוא חיפש פתיחה קצרה, הוא רצה לשים זאת.

שיעור אצבע וטפח

דובר 1: "והאצבע שמשערין בה בכל מקום היא רוחב הגודל של יד." הרוחב... האורך של אצבע הוא הרוחב של יד. מה? של גודל, כן? של ה... האצבע היא זה. "אצבע רוחב של יד."

דובר 2: "אצבע"? מה אתה מסתכל על היד שלך? הוא אומר איזו אצבע? גודל?

דובר 1: אה, גודל. אה, חשבתי "רוחב הגודל של יד". אה, גודל. "רוחב הגודל של יד", כן. כן, כבר למדנו זאת פעם אחת. אני רק לא זוכר איפה. למדנו זאת בפירוש את ההלכה כבר פעם אחת, אני זוכר.

בסדר. כן, כבר היה לנו. איפה היה לנו?

נמשיך הלאה. בסדר, רגע, בואו נראה. "כמלא זה כפול, סת כפול". כן, למדנו קודם אצל שיעורים. אה, זה גודל אחד? אני לא זוכר.

"והטפח ארבע אצבעות." זה ארבע מזה.

שיעור אמה — דחוקות ושוחקות

דובר 1: "והאמה כל אמה שאמרו בכל מקום, חוץ מן האמה שמשערין בה מלאכת כלים, היא בת ששה טפחים." אמה היא שישה טפחים. זה אומר, יש הרבה כמו אמה של חמישה טפחים, אבל לא על זה מדברים. "והאמה שמשערין בה היא בת ששה טפחים דחוקות זו לזו." הוא מתכוון אצבעות דחוקות, כן? טפחים דחוקות. בסדר. "והאמה שמשערין בה היא בת ששה טפחים שוחקות ורחבות."

"זה וזה להחמיר." להחמיר משתמשים בטפח הגדול יותר, אני מתכוון באמה הגדולה יותר, או בקטנה יותר? "כיצד? משך מבוי בארבע אמות שוחקות." צריך להיות ארבע אמות גדולות. "ובגובהו עשר אמות עצובות." אמות שמחות או אמות דחוקות? רוחב הפרצה? עשר אמות עצובות. באותו אופן, לחומרא, עשר אמות עצובות. וכן יוצא בו, לענין סוכה קטנה, שצריך שתהיה גדולה לענין סוכה, ומחמירים אפילו קטנה כבר פסולה לענין קטן. אפילו הסוכה יש כאן אותו דבר, יכולה להיות גדולה מדי, אם היא גדולה מדי צריך לחשב עם שיעור קטן. אם היא קטנה מדי צריך לחשב עם שיעור גדול. תלוי באיזו הלכה.

סיום פרק י"ז

דובר 1: עד כאן פרק י"ז מהלכות שבת. זה פרק חשוב מאוד.

✨ Transcription automatically generated by OpenAI Whisper, Editing by Claude Sonnet 4.5, Summary by Claude Opus 4.6

⚠️ Automated Transcript usually contains some errors. To be used for reference only.

HE עברית ›

תורגם אוטומטית סיכום השיעור 📋 …

תורגם אוטומטית

סיכום השיעור 📋

סיכום שיעור על רמב"ם הלכות שבת פרק י"ז

---

הקדמה: מבנה הרמב"ם לעומת מבנה הגמרא

חידושים:

---

כלל: רשויות שבת אינן קשורות לבעלות

חידושים:

---

תוכן פרק י"ז — כללי

---

הלכה א — מבוי סתום: כיצד מתירין

חידושים:

---

הרמב"ם: מבוי שיש לו מצד אחד ים ומהצד השני אשפה של רבים, אין צריך להוסיף כלום (לא לחי וקורה).

פשט: אלו דוגמאות של מבואות שאינם צריכים לחי וקורה כי יש להם "באופן טבעי" דברים המפרידים אותם מרשות הרבים.

חידושים:

- ים: שלולית קטנה (puddle) לא מספיקה, כי בחורף הכל רטוב. אבל ים ממשי — אין חשש "שמא יעלה הים סרטון" (שהים יתייבש).

---

הלכה ט — מבוי מפולש לרחבה של רבים

חידושים:

---

חידושים:

---

הלכה — הכשר רשות הרבים בדלתות

חידושים:

, רק שהרבים נוהגים שבלילה הם נועלים את השער.

---

הלכה — טלטול תחת הקורה ובין הלחיים

הרמב"ם: מותר לטלטל תחת הקורה ובין הלחיים. "אבל אם היה סמוך לכרמלית — אסור לטלטל תחת הקורה בלא לחי אחר."

חידושים — היסוד: מצא מין את מינו וניעור:

- זה הפירוש של "מצא מינו את מינו וניעור": קשה יותר לחלק שני דברים דומים מאשר שני דברים שכבר שונים מעצמם.

---

הלכה — בכל עושין לחיים: חומר ללחי

הרמב"ם: "בכל דבר עושין לחיים, אפילו בדבר שיש בו רוח חיים, ואפילו באיסורי הנאה."

פשט: אפשר לעשות לחי מכל חומר — אפילו מיצור חי (אדם או בהמה), ואפילו מדברים שאסורים בהנאה (כמו עבודה זרה).

חידושים:

- לחי (שהוא "אמיתי," משום מחיצה) — אין לו שיעור בעובי/רוחב, ואפשר לעשותו מאיסורי הנאה.

- קורה (שהיא "רק" משום היכר) — יש לה שיעור, ואי אפשר לעשותה מאשרה.

---

הלכה — שיעור הלחי: גובה

הרמב"ם: "גובה הלחי [עשרה טפחים], רוחב ועובי כל שהוא."

---

הלכה — מבוי שצדו אחד ארוך וצדו אחד קצר (בצורת משולש)

הרמב"ם: מבוי שקיר אחד ארוך יותר וקיר אחד קצר יותר — מעין מבוי בצורת משולש.

פשט: מניחים את הקורה/לחי כנגד הקצר — שם ששני הקירות מתחילים, כי רק שם יש צורה של מבוי עם שני קירות.

---

הלכה — העמיד לחי בחצי המבוי

הרמב"ם: אם הציבו לחי באמצע המבוי — חצי הפנימי (בפנים מהלחי) מותר לטלטל, חצי החיצון (מחוץ ללחי) אסור.

פשט: הלחי עושה כאילו שם נגמר המבוי.

---

הלכה — מבוי שהיא רחבה עשרים אמה: איך לתקן

---

פשט: קורה עגולה נחשבת כמרובעת. אם הקוטר הוא טפח (היקף שלושה טפחים), כשרה.

חידושים:

---

הלכות פסי ביראות — הקדמה

הרמב"ם מתחיל נושא חדש: פסי ביראות — תקנה לעולי רגלים.

---

הלכה — באר מים שעשו לה שמונה פסים

חידושים:

- האדם שואב מרשות היחיד למקום שהוא עכשיו גם רשות היחיד — לא מרשות היחיד לרשות הרבים.

---

הלכה — שיעור הפרצה: שלש עשרה אמות ושליש

חידוש: השיעור מבוסס על מין המשתמש — בהמות שצריכות גישה למים.

---

הרמב"ם: "היתר זה לא הותר אלא... בארץ ישראל, ולבהמה זו בלבד, ושיהיה מעין חיים."

חידושים:

- יסוד ההיתר הוא שהחכמים התירו רק מדוחק — כשחסר. אם חסר אחד מהתנאים, אין דוחק ואין היתר.

- באר מים חיים — לא סתם בור מים, אלא מעיין שזורמים בו מים טריים.

- הגמרא מביאה שיטה שגם תלמידי חכמים ההולכים ממקום למקום יש להם את ההיתר, אבל הרמב"ם לא מביא זאת.

חידושים:

---

הלכה — בית וחצר שנפרץ בקרן זוית

חידושים:

- חתיכת גג קטנה מספיקה: פי תקרה יורד וסותם עובד אפילו מחתיכת גג/קורה קטנה — לא צריך להיות גג מלא.

---

הלכה — שיעור אצבע, טפח, ואמה

הרמב"ם: **"והאצבע שמשערין בה בכל מקום היא רוחב הגודל של יד. והטפח ארבע אצבעות. וה

אמה... בת ששה טפחים." יש שני סוגי אמות: אמות דחוקות (דחוסות) ואמות שוחקות (רחבות). "זה וזה להחמיר."**

חידושים:

- הרמב"ם אומר כל דבר רק פעם אחת — הוא חיפש כאן מקום מתאים להכניס את השיעור של אצבע/טפח/אמה.

---

סיום פרק י"ז

תמלול מלא 📝

הלכות שבת פרק י"ז — מבוי, מחיצות, והתיקונים דרבנן

הקדמה לפרק

דובר 1: אנו לומדים רמב"ם, הלכות שבת, פרק י"ז, שנמצא בתוך הלכות עירובין.

מבנה מסכת עירובין לעומת מבנה הרמב"ם

שני נושאים במסכת עירובין

דובר 2: נכון, נכון, נכון. אני מתכוון כזה יחיד. כן, אבל הם ראו.

חלוקת הרמב"ם

משמעות המילה "עירוב"

לחי וקורה — היכר או מחיצה?

הקשר בין מסכת עירובין לשני הנושאים

תוכן פרק י"ז — תיקוני מבואות ומחיצות

הקדמה לפרקים הקודמים

נושא פרק י"ז — מקומות שמעיקר הדין רשות היחיד

הלכה א — מבוי שיש לו שלוש כותלים

הכלל: רשויות שבת אין להן קשר לבעלות

דובר 1: אז אני רוצה להבין

הלכות מבוי: מבוי סתום ומבוי מפולש

הקדמה: בעלות ושימוש בהלכות רשויות השבת

יש קשר רק למחיצות.

חידוש: רשות הרבים — תנאי של "רבים בוקעין בו"

בואו לא ניכנס לרחובות של מסחר. מבוי הוא מקום שגרים בו, אנשים מסתובבים. מכניסים כל אחד למבוי, אין בעיה.

הגדרות: מבוי סתום ומבוי מפולש

מבוי סתום ומבוי מפולש

הלכה א: כיצד מתירין מבוי הסתום

אז מה ההיתר? אז מבוי סתום צריך היכר חלש יותר, ומבוי מפולש צריך היכר חזק יותר.

פשט: חשוב כאילו סתום רוח רביעית

חידוש: שלש מחיצות מדאורייתא, רוח רביעית מדרבנן

הלכה ב: כיצד מתירין מבוי המפולש

הלכה ג: מבוי עקום — כעין מפולש

הלכה ד: מבוי עם מדרון — מובדל מרשות הרבים

אוקיי, עוד עצות מתי לא צריך לחי או קורה נוספים, כי ברור שהמקום הוא מקום מופרד.

מחלוקת רמב"ם וראב"ד: שיעור המדרון

נפקא מינה: מדרון בתוך המבוי

הסברה שלי היא שהמבוי נמוך יותר מרשות הרבים, אז איך מגיעים עם מדרגות, או עם רמפה, אני לא יודע.

מבוי שצד אחד כולו לים או לאשפה של רבים, ומבוי מפולש לרחבה

מבוי שצד אחד כולו לים וצד אחד כולו לאשפה של רבים

דיגרסיה: לחי וקורה כאלמנטים ארכיטקטוניים

דוגמאות של מבואות שלא צריכים לחי וקורה

דובר 2: אבל צריך כלישנא הרבים, נכון? זה רבים, כן.

דובר 2: אתה באמת לא מתכוון.

מבוי מפולש לרחבה של רבים

דובר 1: רחבות קודמות שראינו היו משהו שרק לוקף לדירה. כך אנחנו זוכרים מפרקים קודמים.

בואו נלמד. רחבה של חצרות, יסוד הבית הסמוך אינו תל תלם. אהה. פרק קודם אבל רק עמד שיש לזה רשות לוקף לדירה.

בואו נלמד.

דובר 2: אם יש... מה? אני כאן. כן, אוקיי. כן כן, אני כאן.

הלכה ט: מבוי מפולש לאמצע רחבה של רבים

דיון: למה "צדדי הרחבה" יותר מחובר לרשות הרבים?

דובר 2: אז שוב, מה הבעיה עם "צדדי הרחבה"? למה זה יותר מחובר לרשות הרבים? כי אין שם קירות?

דובר 2: נכון.

רחבה של יחיד — חומרא

כל הדברים האלה הם כשמדברים על רחבה של רבים, אבל כפי שראינו של יחיד, אם בסוף המבוי יש רחבה של יחיד, אפילו למטה אסור, אז אפילו אם זה פתוח לתוך השטח של הרחבה של היחיד זה גם אסור. למה? למה זה חמור יותר? כי פעמים בונה מצד אחד ונמצא כולו לצדה של רחבה. כי כשזה אדם אחד יכול האדם לשנות ולבנות, אנחנו חוששים שהוא ילך לבנות בית, הוא ילך לבנות משהו, ויצא שהקיר של המבוי מגיע עד רשות הרבים, והאדם לא יתפוס שזה טכנית מבוי מפולש לרשות הרבים.

דיון: יחיד/רבים ≠ רשות היחיד/רשות הרבים

דיני מבוי: תנאי מבוי — בתים וחצרות, אורך וד' אמות, חילוק מבוי וחצר

הלכה: תנאי מבוי — בתים וחצרות פתוחות לתוכו

דובר 2: כן, החצרות הן בתוך הבתים.

דובר 1: כלומר, שזה מוביל לדירות אינדיבידואליות של אנשים, וזה מוביל לבנייני דירות, אבל זה לא...

דובר 2: לא. זה מוביל לחצרות שבהן יש עוד בתים.

דובר 1: נכון. זה לא צריך להיות בתים ישירות. צריך להיות חצרות, שבכל חצר יש לפחות שני בתים, אני מניח.

דובר 2: כן.

הלכה: תנאי אורך — ד' אמות ולמעלה, אורכו יתר על רחבו

כלומר, אם זה קופסה, או שרחבו יתר על ארכו, אז מה?

הם אומרים, "אבל מבוי שארכו כרחבו", זה כמו קופסה, האורך כמו הרוחב, "אין לו דין מבוי, אלא דין חצר".

הלכה: חצר שארכו כרחבו — דין חצר, לא מבוי

ומה ההבדל בין חצר למבוי?

כלומר, מבוי יותר קל, מבוי מספיק לחי אחד או קורה, וכאן צריך שני לחיין או פס, פס יותר רחב.

דיון: האם חצר יכולה להיות בדין מבוי? האם היא צריכה בתים וחצרות פתוחות לתוכו?

דובר 1: כן, אבל החצר צריכה גם להיות לה חצרות ובתים פתוחים אליה.

דובר 2: כן, חוץ מזה. חצרות ובתים.

דובר 2: אין לו בתים, אין לו חצרות. נראה שכאן לא צריך. אני לא יודע. אני יכול לראות שאפשר לומר כך.

אז חצר שארכו יתר על רחבו ויש לה בתים וחצרות פתוחים לתוכו... זה לא הגיוני שחצר תהיה לה בתים וחצרות פתוחים לתוכו.

דובר 2: אני לא מסכים. זה לא יכול להיות. כשחצר הופכת למבוי, אז זה אומר שהקולא שונה ממבוי. משהו לא מסתדר.

חידוש: חצר בצורת מבוי לא צריכה בתים וחצרות פתוחות לתוכו

דובר 2: למה זה נופל? כי ד' אמות זה סתם נזרק. זה לא יכול להיות משהו שהוא פחות מד' אמות ושיהיו בתים פתוחים לתוכו.

דובר 1: אתה אמרת.

דובר 2: כן, כמה בתים יכולים להיות פתוחים לד' אמות?

דובר 1: הכל יכול להיות. ד' אמות זה לא מקום חשוב. הכל יכול להיות. אני אומר, זה לא תנאי.

דיון: האם חצר בצורת מבוי צריכה להיות לה דיני מבוי?

אז השאלה היא עכשיו האם חצר שהיא בצורת מבוי צריכה להיות לה דיני מבוי.

דובר 2: כן, היא צריכה להיות... היא צריכה להיות לה גם דיני חצר.

תראה רק, יש שני שכנים. אחד גר במבוי שיש לו רק בית אחד.

דובר 2: שמעתי את הקושיה שלך.

דיון: איך יכול להיות מבוי בלי בתים וחצרות פתוחים לתוכו?

דובר 1: חצר יכולים לגור יותר מאדם אחד, אבל בדרך כלל בחצר גר יותר מאדם אחד.

דובר 2: אז מה פירוש חצר? חצר היא לא חצרות פתוחות לו?

דובר 1: בדיוק. חצר היא האזור סביב הבית שבו משתמשים קצת. החצר פתוחה למבוי, לא ל... והמבוי פתוח לכמה חצרות.

דובר 2: אהה. חצר שפתוחה לחצרות אחרות היא עצמה מבוי.

חילוק מבוי וחצר: מבוי הוא מקום שבו הולכים, חצר היא מקום שבו משתמשים

דובר 1: מבוי הוא מקום שבו הולכים, וחצר היא מקום שבו משתמשים. יש סוג אחר של שימוש.

דובר 2: אהה. אני מתכוון ככה.

דובר 1: אוקיי. בוא נסתכל. רוצה להסתכל בפנים מאירות?

דובר 2: לא, לא, אני לא רוצה להסתכל, אני רוצה ללכת הלאה.

דובר 1: מבוי... אני מבין מאוד טוב מה אתה מעמיד, אבל זה לא בעיה.

הלכה: מבוי שאין ברחבו שלושה טפחים — לבוד

הרבה פעמים אנחנו אומרים בהלכות, כי כך יוצא בגמרא, אף על פי שאני לא יודע למה זה שייך במציאות.

דובר 2: בסדר, אני כבר יודע מה אתה חושב שזה לא שייך. אתה חושב שזה שייך.

דובר 1: בסדר, כל יום אתה הולך ברחובות שהם יותר צרים משלושה טפחים, כלומר זה מעשה בכל יום.

דובר 1: ההלכה לא צריכה להיות... אדם לא רחב יותר משלושה טפחים.

דובר 2: אני לא יודע, זה לא דווקא עניין וזה לא עומד בתרי"ג מצוות.

דובר 1: בוא נזכור, כאן מדברים על הדלת.

דובר 2: אמרתי, כאן מדברים על הדלת. קודם כל, אין ברחבה לא אומר אצל הכניסה, הוא אומר אין ברחבה של המבוי. כל...

דובר 1: יכול גם להיות שזה למדני רק שלושה טפחים.

הסבר מציאותי: מעבר צר מאחורי הבתים

דובר 1: אוקיי, אוקיי, לא משנה. עכשיו אפשר ללמוד מה באמת הדין של המבוי אחרי שתיקנו אותו, הכשירו אותו.

דובר 2: כן.

דובר 2: אבל זה תמיד מתכוון גם לזה.

דובר 1: כן. אוקיי.

המשך: דין מבוי אחרי תיקון

עכשיו, אה, היה לי להגיד, למדנו שהרמב"ם טען שמופת, במקור,

הלכות שבת — מבוי עם קורה לעומת לחי, והכשר רשות הרבים עם דלתות

הלכה מ"ט: ההבדל בין קורה ללחי

דברי הרמב"ם בהלכה מ"ט

תרגום השיעור לעברית

קושיית הראב"ד והתירוץ

נפקא מינה: לחי הוא מדאורייתא, קורה היא רק דרבנן

דיון: מה קורה עם מדרון?

דובר 1: ומה קורה עם מדרון? לכאורה זה גם כמו לחי, נכון? זה אמיתי.

דובר 2: לא, זה לא. כמו מחלוקת הראב"ד והרמב"ם. כן, המדרון של הראב"ד הוא אמיתי, ושל הרמב"ם לא. כן. אוקיי. כן.

הכשר רשות הרבים עם דלתות

בואו נלמד על מה עם רשות הרבים, מה עושים? כן.

הלכת הרמב"ם: צריך דלתות, לא צורת הפתח

הסבר: מה ההבדל בין לחי לדלתות?

אוקיי, זו המחלוקת הגדולה, אבל בואו ננסה להבין דבר בסיסי.

דיון: ההבדל בין מבוי מפולש לרשות הרבים

דובר 2: כי אנשים לא גרים?

דובר 1: זה שעוברים בו! זה חלק מרשות הרבים, רק רוצים ליצור אותו מחדש. גם העוברים, השאלות של העוברים.

דובר 2: כן, אבל... מה ההבדל?

יישום מעשי: וויליאמסבורג כדוגמה

סטייה: המנהג עם עירובין בערים גדולות

חזרה להלכה: למה דלתות ולא צורת הפתח?

דובר 1: אתה שואל קושיה טובה, למה לא?

דיון בהלכות עירובין: צורת הפתח, דלתות ומבוי

צורת הפתח ודלתות — החילוק היסודי

דלתות הנעולות בלילה — הענין של "ראוי לנעול"

אז, שוב, אז הוא אומר כאן שיש כאן בעלים.

דובר 1: כן, כן. כל העולם מוקף. נניח ארץ שמוקפת בהרים, לארץ יש גם מחיצה סביב הארץ. אין הבדל איך.

דובר 1: לא, לא. היא פתוחה לרשות הרבים.

דובר 2: הפוסקים שגרו באותן ערים אמרו שזה לא רשות הרבים.

דובר 1: גם מה שלא רשות הרבים?

דובר 2: וגם אם זה מאוד מאוד גדול, אתה יכול לומר טכנית כי הדלת קטנה ויש דלתות נעולות, אבל...

דובר 1: טוב מאוד. נו מה הבעיה?

ט"ז אמה — דרך ומקום

דובר 2: בטח, זה שוב, רצינו לדעת איך זה נעשה רשות הרבים.

דובר 1: אה, הרמב"ם אמר ט"ז אמה דרך. מקום שאינו דרך, לא צריך לעזור הדבר.

דובר 2: מה זה אצל דרך?

בואו נמשיך. על זה נלחמים, או על זה יש מחלוקת על עירוב בערים הגדולות, על רשות הרבים. אף אחד לא יודע.

סטייה: עירוב בוויליאמסבורג — המעשה עם הדלתות

אבל בסדר, לפי מה שאתה אומר, זו לא כזו סתירה, כי אפשר לומר שזה כמו רחוב.

דובר 2: כן, זה רחוב עם בתים מסביב מכל הצדדים, זה רחוב?

דובר 2: מבין אני שלזה כן עוזרת צורת הפתח.

דובר 1: בטוח שלזה עוזרת צורת הפתח. הבעיה היא שיש עמוד, עם דברים אחרים.

בואו נמשיך.

הלכה: טלטול תחת הקורה ובין הלחיים

שיטת הרמב"ם — סמוך לרשות הרבים

חילוק: סמוך לכרמלית — צריך עוד לחי

דיני לחי וקורה במבוי — חומר, שיעורים ודרישות פיזיות

המשך דיון: בין הלחיים ומוציא מין את מינו

דובר 2: נדמה לי שאני זוכר שלחי אינו באמת רשות היחיד.

דובר 1: הרמב"ם אמר שהוא חייב, הוא חייב, כי זורק הוא חייב, הורגים אדם על זה, ועכשיו אתה אומר שהוא לא.

דובר 2: אני שואל אותך שאלה, זה לא עובד, סתם זה לא עובד, נכון?

דובר 1: אוקיי, אבל כאן זה עובד. בשביל זה דווקא זה עובד, כי זה כמו באחר... ממילא, כי זה ליד אחר...

דובר 2: זה גם חלש יותר... כי זה ליד כרמלית אחרת זה גם חלש יותר...

דובר 2: שייך לומר ש"בין הלחיים" הוא משהו ממוצע, לא שהאדם יהיה בשניהם, ברשות היחיד וברשות הרבים. זו שאלה אחרת.

דובר 1: אבל מותר בכל מקרה, כי כמו שנאמר, כי אדם הוא חצי במבוי...

דובר 2: זה עושה היתר חדש של איגוד ומשיכה.

דובר 2: אוקיי, בוא נלך למקום הקודם, לרמב"ם עם הראב"ד.

דיון: קושיית הראב"ד על חוזר וניעור

דובר 2: אה, הראב"ד. הראב"ד אומר שתחת הקורה מותר כן. להיפך.

דובר 1: אני לא מבין. בוא נלך הלאה. אנחנו נתקע בשאלה שלא כל כך נוגעת. בוא נלך הלאה. אתה מסכים?

דובר 2: כן.

דובר 1: אני לא יודע. הרמב"ם המציא את התורה של חוזר וניעור, או שזה כתוב ב... הלשון חוזר וניעור, זו לשון הרמב"ם?

דובר 2: אני לא יודע.

דובר 1: בוא נלך הלאה. אני רוצה ללכת הלאה, כי זה כבר... אנחנו כבר יותר משעה בפרק ואנחנו צריכים לסיים אותו.

הלכה: בכל עושין לחיים — חומר ללחי

דובר 1: בכל עושין לחיים. באיזה סוג חומר אפשר לעשות את הלחיים?

דובר 2: כן.

דיון: קושיא מגובה עשרה טפחים

דובר 1: מה כתוב כאן? נו, נו, בוא נסיים את ההלכה.

דובר 2: אז כאן יש עבודה זרה?

דובר 1: לא, לא, ההלכה, ההלכה.

דובר 2: אה, אני שואל קושיא.

תירוץ: חילוק בין שיעור למציאות

דובר 1: אני לא יודע, זה קצת מצחיק. הראב"ד היה יהודי גדול, הוא לא הבין.

תירוץ המגיד משנה

דובר 2: כן, אינו.

הלכה: שיעור הלחי — גובה

דובר 1: גובה הלחי, כן. אוקיי, פשוט. גובה הלחי למדנו, פחות מזה, וכל שהוא. אוקיי.

הלכה: מכל עושין קורה — חומר לקורה

דובר 2: שיעורים. יש לי שיעורים. שיעורים, לא שיעורים.

דובר 1: כל דבר שצריך שיעור כאשר הוא אסור.

דובר 2: אה, עוזר לי עם שיעורים כי זה כמו בוסר.

חידוש: הלוגיקה ההפוכה בין לחי לקורה

דובר 1: כן. הראב"ד אומר דווקא שהוא לא מסכים עם החילוק של הראב"ד בינביים.

דובר 2: איך הם האמינו?

דובר 1: אה, הוא מה השיעור?

דובר 2: כן, בכמה רוחב הקורה, פחות מטפח.

הלכה: שיעור הקורה — דרישות פיזיות

ענין עמודי הקורה

דובר 2: מעניין. כן, גמל. גמל, כן.

שיעורי פתח המבוי, קורה ולחי – הלכות עירובין

בריאות הקורה

דובר 1: תלוי ממה הוא עשה את היסוד. ברזל, אני יודע את זה.

דובר 2: מעניין. כן, תמשיך.

כמה יהא פתח המבוי – שיעורי גובה ורוחב

תרגום לעברית

דיון: מה הכוונה ב"פתח המבוי"?

דובר 1: הוא אומר, מבוי, כדי שיהיה מותר עם לחי או קורה, צריך שיהיה בתוך המגבלות.

לא מדברים על הלחי והקורה, מדברים על המבוי. על פתח המבוי.

דובר 2: למה יש סימן?

דובר 2: זה לא מסתדר. אתה צריך לתרגם. זו המשנה הראשונה בעירובין.

דובר 2: לא, לא, לא. הקורה צריך להניח לא יותר מעשרים אמה.

דובר 1: לא, הוא לא אומר את זה. קורה היא דבר שמניחים מעל הפתח.

צורת הפתח מבטלת את השיעורים

דיון: למה קורה אינה צורת הפתח?

קורה למעלה מעשרים אמה – קיור וציור

איך מודדים את העשרים אמה

הלכות מבוי – דיני קורה גבוהה, פרצות, ושבילין

הלכה: מבוי שגבהו למעלה מעשרים אמה – דין עיווי קורה

דיון: שיעור קורה בגובה

דובר 2: נכון, בגובה אין לה שיעור הרוחב, הגודל, ממילא אפילו טיפה ממנה היא בעשרים זה כבר מספיק.

דובר 1: "רחב ארבעה טפחים", כן, בזה אין בעיה, הרוחב.

דיון: ימעט – להקטין

הוא אומר, אבל חתיכת הקורה... לא, הוא רוצה להגביה את הרצפה, כך אני מבין.

דובר 2: הוא אומר לא, צריך להיות רוחב של שיעור קורה שיהיה בעשרים אמה.

מחלוקת המפרשים: קורה למעלה או למטה

הלכה: חוקק בו – מבוי שאינו גבוה עשרה

זה ימשוך נמוך יותר. כן. אם חוקק בו משך ארבע אמות על ארבע אמות, ומעמיק כדי להשלימו לעשרה, אסור.

הלכה: נפרץ בו פרצה מצדו כלפי ראשו

דובר 2: בלחי? נפרץ... כן. אולי סתם כך במבוי, בקיר? סתם קיר של המבוי?

דובר 1: זה סתם הלכות פרצה. כבר למדנו קודם על מחיצות, מה שונה כאן?

פירוש: ראשו – פתח המבוי

דובר 2: אה, הוא מפרש שראש פירושו כמו הראש. ראשו, העליון של המבוי?

תרגום לעברית

הלכה: נפרץ המבוי במלואו לחצר

דיון: חילוק בין מבוי לחצר לגבי מפולש

דובר 2: יש לה ארבעה קירות. לחצר יש ארבעה קירות, יש לה דלת. זו המילה.

דובר 1: התחל מהקירות, אתה תמיד מתחיל הפוך. קודם כל, לחצר יש קירות.

דובר 2: אבל מדברים כאן על חצר שהיא מפולשת, כן? כי היא פתוחה למבוי והיא פתוחה לרשות הרבים.

דובר 2: אני חושב שהוא מתכוון נפרץ, נעשתה דלת.

דובר 2: זה הייתי אומר. אין בחצר דין "חצר מפולשת" שצריכה מחיצות. נכון.

הלכה: מבוי שיש לו שבילין מפולשין לרשות הרבים

דובר 2: מסיבה כלשהי, משהו כי אותם, כל הדרכים הקטנות האלה הופכות את הגדולה גם למשהו כמו מפולש.

הלכות מבוי — מבוי בצורת משולש, מבוי רחבה עשרים אמה, דיני לחי וקורה

מבוי שצדו אחד ארוך וצדו אחד קצר

דובר 1: אוקיי. מה קורה עם סוג של משולש המבוי? צד אחד רחב יותר? ארוך זה אומר רחב?

דובר 2: כן, לכאורה. צדו אחד ארוך וצדו אחד קצר?

דובר 1: לא, לא רחב.

דובר 2: אה, הוא אומר שאי אפשר. באלכסון אי אפשר. באלכסון לא יעזור?

דובר 1: לא ברור. כי צריך לראות שני קירות משני הצדדים. כך זה נשמע. כך זה נשמע.

דובר 2: כן. צורת הפתח אפשר לעשות, אבל קורה אי אפשר. כך מביא מהמשנה ברורה.

העמיד לחי בחצי המבוי

מבוי שהיא רחבה עשרים אמה — עצה ראשונה: פס באמצע

עצה שניה: שתי פסין מן הצדדים

דיסקוסיה: עומד מרובה על הפרוץ

דובר 2: אה, שם אני רואה כאן חור.

דובר 1: התירוץ הוא, עומד מרובה על הפרוץ. הייתי אומר שיש את המהר"י בקושיות, למה אומר עומד מרובה על הפרוץ?

לחי הבולט מדופן המבוי / לחי העומד מאליו

אני חושב שזו ההלכה הבאה, כתוב עומד מאליו. אני חושב שכאן בולט אומר שזה הולך לכיוון השני, בדרך כלל לחי נכנס פנימה.

דובר 2: לא מסכים?

דיסקוסיה: חילוק בין לחי לקורה

דובר 1: על לחי זה עוזר על קורה שלא החזיקו קודם, כי זה לא היכר אמיתי, כי זה רק בולט, לא צריך מבוי.

דובר 2: אבל לחי זה לא עם ההיכר, אלא זה עם זה שיש איזה שינוי בקיר כשנכנסים.

דובר 1: אבל אם זה לחי, זה הפורמט. זה לא, זה פחות בולט, אה דאנאו.

לחי שנראה מבפנים ולא מבחוץ (או להיפך)

דובר 2: לא, כי מבפנים רואים... כן, כאן צריך לשים את התמונה שאפשר לראות מה מתכוונים. אני לא מבין מהתמונה.

דובר 1: אולי זה אומר שזה לא בנוי, זה בנוי מאוד דומה לקיר, ולא רואים את ההבדל. בכל מקרה, זה גם כשר.

דובר 2: אה, בקיצור, זה נכנס פנימה. כי הוא לא שם לב מרשות הרבים.

לחי למטה משלושה טפחים / פלוג מן הכותל שלושה

לחי שהיה רחב ארבעה

דובר 2: אה, זה טוב יותר, לכאורה.

דובר 1: לא רק סתום, זה נעשה מבוי סתום מארבעה צדדים, אני מתכוון לומר. זה פשוט שזה טוב.

אוקיי. הלכות קורה קצת. כן. הרמב"ם חייב להתכוון למשהו. מה נוגע להלכה?

דובר 2: מה?

דובר 1: אם זה... ונדמה שהוא עומד מרובה על הפרוץ. מה הוא רוצה לומר?

דובר 2: אני לא יודע.

דובר 1: אוקיי. סתם הוציא שזה גזירה חומרא או מה. בסדר.

קורה שפירס עליה מחצלת

דובר 2: כן? אלא שתי יסודות שעומדים כנגד המבוי מבחוץ.

דיני קורה למבוי ופסי ביראות

קורה מבחוץ — קורה שמונחת על יסודות חוץ לכתלי המבוי

תרגום לעברית

דובר 2: גג, כן, גג של דלת.

דובר 2: אהא.

דובר 1: זה צמוד לגביו, אבל זה לא... זה לא ליד הרצפה.

דובר 2: אהא.

דובר 1: כן, טוב. אולי גם יש שלושה טפחים.

קורה היוצאת מכותל זה — קורה שלא מגיעה מצד אחד לצד השני

שתי קורות המסומות — שתי קורות חלשות שביחד הן חזקות מספיק

דיון: כמה קרוב צריכות להיות שתי הקורות?

דובר 2: מי אומר שמסומות זה לא בתוך שלושה טפחים?

דובר 1: עם דין לבוד, הן בתוך שלושה טפחים אחת מהשנייה. אוקיי.

היו אחת למעלה ואחת למטה — שתי קורות בגבהים שונים

דיון: מהו הדין של "רואין"?

דובר 2: מהו רואין? האם זה איזה דין של מעין דין לבוד, או שזה רק מספיק היכר?

דובר 1: כן? מאוד טוב. ולא יהא בין זו לזו שלושה.

נכון, מובן, מאוד טוב.

קורה עקומה — קורה עקומה

קורה עגולה — קורה עגולה

דיון: למה צריך רוחב טפח?

דובר 2: למה צריך רוחב טפח? צריך רק בסך הכל שיהיה מקבל אריח.

דובר 1: לא, צריך גם להיות רוחב טפח, למדנו שיעור. רוחב.

דובר 2: למה רוחב? איך זה נכנס כאן שוב?

דובר 1: יש שיעור. עגולה אין לה בעיה, אין בעיה עם עגולה, יש רק בעיה שאי אפשר לשים על זה אריח. אין לה שיעור.

דובר 2: לא, לא, לא, אין לה שיעור. החלק העליון של העיגול הוא בוודאי טפח, אין לה שיעור רוחב לא.

דובר 1: עכשיו שרואין אותה כאילו מרובעת, יש לה שיעור. קורה יש לה שיעור, קורה יש לה שיעור רחבה טפח.

דובר 2: אתה חושב?

דובר 1: נו, עגולה לא רחבה טפח?

דובר 2: לא.

דובר 1: למה?

דובר 2: מסתובבת.

דובר 2: מה הבעיה? אין לו שיעור טפח ברוחב.

דובר 2: וראוי לקבל אריח אומר הגובה, כביכול?

דובר 1: לא, ראוי לקבל אריח זה החוזק. ראוי לקבל אריח זה דין בחוזק. חוץ מזה צריך להיות רחב טפח, כמו שלמדנו קודם.

דובר 2: יכול להיות שבעל הבית גם אמר שאפשר לשים טכנית אריח, אבל חוץ מזה יש גם דין בשיעור.

קורה עקומה שבולטת מרוחב המבוי

דובר 2: מה אם היה תוך המבוי כמעט חוץ למבוי?

דובר 1: מה אתה מתכוון, זה עקום? זה בולט?

דובר 2: אה, כל כך פשוט.

דובר 1: כן, מאוד טוב.

התחלת דיני פסי ביראות

עכשיו נלמד דין פסי ביראות.

מהו פסי ביראות?

השוואה למבוי

פסי ביראות – הלכות שבת (רמב"ם)

הקדמה: ההיתר של פסי ביראות בהשוואה ללחי וקורה

הלכה: באר מים שעשו לה שמונה פסים

קושיה: פרוץ מרובה על העומד

שיעורים של הפסים

שיעור הפרצה – שלוש עשרה אמות ושליש

תחליפים לפסים – אילן, אבן, תל וכו'

תרגום לעברית

חמשה קנים – הדרך הזולה ביותר

מינימום גודל – ראשו ורובו של פרה

שיעור פרה הוא שיעור קבוע

מותר להרחיק כל שהוא

יפה. אז כל שהוא לא מתכוון כאן כמו בדרך כלל כל שהוא, כמה פחות, אלא כמה שאתה רוצה, אבל זה צריך להתאים לאחוזים.

שלושה תנאים של פסי ביראות

מה התנאי השלישי? ושיבוא עליה מעין חיים שהרבה.

צריך להיות שלושה תנאים בארץ ישראל, וגם אז רק לבהמה זו.

פסי ביראות – תנאי ההיתר, דינים מיוחדים, ומחיצה שנעשית בשבת

שלושת התנאים של ההיתר של פסי ביראות

בגמרא עומדת שיטה שגם תלמידי חכמים ההולכים ממקום למקום יש להם היתר של פסי ביראות, אבל הרמב"ם לא מביא את זה.

דובר 2: הלו? הלו? הלו? הלו? כן. סליחה. כן.

ירד לבאר וישתה – אדם שרוצה לשתות

אני לא אומר שהוא צריך עכשיו פתאום לשחות בנהר, מה שזה לא יהיה. צריך להיות איזו ירידה, וצריך שזה יהיה הגיוני.

אוי. יש עצה אחרת, שהוא יכול לעשות מחיצה מסודרת.

אה, דיברנו קודם... אה, אז הוא יעשה מהר מחיצה. מותר לעשות מחיצה בשבת? כן, דיברנו ש... זו מערכה אחרת, לגמרי.

החילוק בין בהמה לאדם – לכתחילה ובדיעבד

כשחסר אחד מהתנאים

דובר 2: לא, אין שם שום פסין. מי עשה את זה?

דינים של אבוס (שוקת) בפסי ביראות

אם האבוס, ראשה נכנס לבין הפסים, גבוה עשרה ורוחב ארבעה, אם גבוה עשרה ורוחב ארבעה, לא ימלא ויתן לפניו.

דובר 2: זה ברור. אני לא מבין את כל ה...

הזורק מרשות הרבים לבין הפסים – חייב

דובר 2: כן.

חידוש: פסי ביראות הוא מדאורייתא רשות היחיד

דובר 2: כן?

דובר 2: כלומר בכרמלית אפשר לעשות זאת לכתחילה? כי מה זה בבקעה, כי זה כרמלית, זה מה שהוא אומר?

רבים בוקעין ועוברין בהן – לא מבטל את המחיצות

דובר 2: כן. לא מבין מה הוא אומר. "ומותר להשקות הבהמה ביניהם, ומושיט לו באר".

חצר שראשה אחד נכנס לבין הפסים

דובר 2: נכון. מה קורה ממש כאן חצר?

יבשו המים בשבת / באו להם מים בשבת

כל מחיצה שנעשית בשבת שמה מחיצה

כל מחיצה שנעשית בשבת שמה מחיצה. מאוד מעניין.

דובר 2: לא, כי מה הוא אמר? שעכשיו היא קיבלה את הקולא, אתה יכול להשתמש במחיצות.

דובר 1: לא, הוא אומר עכשיו אתה עושה את המחיצות.

דובר 2: לא, לגבי דברים אחרים בעיר, למשל שביתה, למדנו כמה אנשים יש במקום.

הלכות שבת פרק י"ז — מחיצות, שיעורים, וסיום הפרק

מחיצה שנעשית בשבת

דובר 1: מותר. מותר לטלטל בתוכה.

זה אומר שעכשיו היא קיבלה את הקולא שאתה יכול להשתמש במחיצות. הוא לא אומר שעכשיו אתה עושה את המחיצות.

דובר 1: בסדר.

מבוי שניטלה קורתו או לחיו בשבת

אכסדרה בבקעה — פי תקרה יורד וסותם

דיון: פי תקרה יורד וסותם — רשות היחיד או כרמלית?

דובר 2: כן, כך יוצא כאן באמת מעניין.

בית וחצר שנפרץ בקרן זוית

דובר 2: זו לא קורה של מחיצה, זה סוג אחר של דבר, כי זה לא מבוי. זו בעיה של פתח בקרן זוית.

דובר 1: נכון. זה בעצם הדין של פי תקרה יורד וסותם. אבל אין לי תקרה כאן.

דובר 2: אה, חתיכת הקורה עצמה היא תקרה. פי תקרה הוא אפילו מחתיכת גג קטנה.

דובר 1: נכון.

שיעורי אצבע, טפח, ואמה

שיעור אצבע וטפח

דובר 2: "אצבע"? מה אתה מסתכל על היד שלך? הוא אומר איזו אצבע? גודל?

בסדר. כן, כבר היה לנו. איפה היה לנו?

נמשיך הלאה. בסדר, רגע, בואו נראה. "כמלא זה כפול, סת כפול". כן, למדנו קודם אצל שיעורים. אה, זה גודל אחד? אני לא זוכר.

"והטפח ארבע אצבעות." זה ארבע מזה.

שיעור אמה — דחוקות ושוחקות

סיום פרק י"ז

דובר 1: עד כאן פרק י"ז מהלכות שבת. זה פרק חשוב מאוד.

✨ Transcription automatically generated by OpenAI Whisper, Editing by Claude Sonnet 4.5, Summary by Claude Opus 4.6

⚠️ Automated Transcript usually contains some errors. To be used for reference only.

Auto Translated

📋 Shiur Overview

Summary of Lecture on Rambam Hilchos Shabbos Chapter 17

---

Introduction: The Rambam's Structure Compared to the Gemara's Structure

The Rambam's Words: The Rambam places all laws of tikkunei mechitzos/mevo'os in Hilchos Shabbos (Chapter 17), while in Hilchos Eruvin remain only eruv chatzeiros, shitufei mevo'os, eruv techumin.

Explanation: In the Gemara, both topics — tikkunei mevo'os/mechitzos and eruv chatzeiros/shitufei mevo'os — are mixed together in Maseches Eruvin. The Rambam divided it differently: laws of tikkunei mechitzos (lechi, koreh, tzuras hapesach) are a continuation of the laws of hotza'ah, therefore they belong in Hilchos Shabbos. Hilchos Eruvin deal only with the mechanism of bread/food that makes people partners.

Innovations:

- The Rambam goes theoretically/logically, while the Gemara goes practically — because a mavoy needs both lechi/koreh and shituv, the Gemara has both in one tractate.

- The word "eruv" essentially means only when one uses bread to make a statement — that all people are partners (eruv chatzeiros), or that one has begun cooking (eruv tavshilin), or that one has a dwelling there (eruv techumin). What we call "making an eruv" (placing a lechi/koreh/tzuras hapesach) is a borrowed term — not the true meaning. The Gemara wasn't particular about this distinction, but the Rambam was.

---

Principle: Reshuyos Shabbos Have Nothing to Do with Ownership

Explanation: The fundamental principle is that laws of reshus hayachid/reshus harabim have nothing to do with Choshen Mishpat — not with ownership, not with whom it belongs to. It has only to do with mechitzos — the physical reality.

Innovations:

- The only matter that does have to do with use/ownership is Hilchos Eruvin (eruv chatzeiros, shitufei mevo'os) — when two people share a mavoy, they need to make a shituv, because one person's reshus nullifies the other's. But this is a rabbinic law.

- By reshus harabim there is indeed a condition of "rabim bokin bo" — that people must pass through there. This is an exception to the rule. For example, "bein ha'amudim" — a place that belongs to the public with the same mechitzos, but because the public doesn't pass through there, it's a karmelis and not reshus harabim. But by mavoy the condition of who passes through there doesn't apply — the essence according to the Rambam is because it's enclosed with mechitzos.

---

Content of Chapter 17 — General

The chapter teaches about places that fundamentally are reshus hayachid, but because they're open to reshus harabim, the Sages decreed that one needs an additional tikun/heker — a clarity for people that here ends reshus harabim and here begins reshus hayachid. This includes: mavoy, around a well (bor), and other places. The chapter is very long — 36 halachos, perhaps the longest chapter in Shas.

---

Halacha 1 — Mavoy Sasum: How to Permit

The Rambam: "A mavoy that has three walls... How does one permit a closed mavoy? One makes for it on the fourth side one lechi or a koreh, and it suffices... It's considered as if the koreh or lechi closes the fourth side, and it becomes reshus hayachid. For Torah law permits carrying with only three mechitzos, and the fourth side is only rabbinic. Since it's rabbinic, therefore a lechi or koreh suffices."

Explanation: A mavoy sasum (cul-de-sac) — closed on three sides, open on one side. Biblically, three mechitzos are enough for reshus hayachid. The Sages were stringent about the fourth side, but since it's only rabbinic, a lechi or koreh as a heker suffices.

- Where is the ashpah located? Not on the door of the mavoy itself, but between the large reshus harabim and the mavoy-area. There's still enough space to pass through, but the ashpah divides. In the middle of a large reshus harabim one wouldn't place garbage — it's placed there because here reshus harabim has already ended.

- Yam: A small puddle isn't enough, because in winter everything is wet. But an actual sea — we're not concerned "lest the sea dry up" (that the sea will be dried out).

- [Digression: Lechi and koreh as architectural elements] Lechi and koreh aren't an innovation of Maseches Eruvin itself — Maseches Eruvin uses them. In architecture (then and now) it's normal to make a heker between two areas through a small design piece, different color, a tzuras hapesach. There are people who have in their living room a tzuras hapesach between dining room and living room — this actually makes one feel that here is a separate room.

---

Halacha 9 — Mavoy Mefulash to a Public Plaza

The Rambam: "A mavoy mefulash that was entirely to the middle of a public plaza — if they weren't aligned opposite the opening of the plaza, it's like sasum, and needs nothing from the plaza side. But if they were entirely to the sides of the plaza — one must view it as a mavoy mefulash."

Explanation: When a mavoy ends in the middle of a public plaza (a place surrounded by mechitzos where people pass through, with the law of reshus hayachid): if the mavoy is not directly opposite the opening of the plaza — it's considered sasum. If the mavoy is at the sides of the plaza — it's considered mefulash to reshus harabim.

Innovations:

- Why does "sides of the plaza" make a difference? When the mavoy ends in the middle of the plaza, there are walls of the plaza on both sides — this makes a heker that one is entering a new area (walls on two sides show it's an extra room). But when it's at the side, the plaza is simply a continuation of the wall of the mavoy — no difference, one simply continues forward.

- Plaza of an individual — stringency: By a plaza of an individual we're stringent even when the mavoy ends in the middle (not opposite the opening). Why? "Sometimes one builds on one side and it turns out entirely to the side of the plaza" — an individual can build a house/structure, and then it will turn out that the mavoy leads directly to reshus harabim. This is a decree upon a decree.

- Individuals vs. public — stability: The public is stable — there are obstacles, they don't build so quickly. But an individual can tomorrow remove garbage, build a house — it's not stable.

- Important distinction: We don't look at which reshus the mavoy is open to (by a plaza of an individual the mavoy is merely open to a reshus hayachid!), but how far it is from reshus harabim.

- Individual/public ≠ reshus hayachid/reshus harabim: The plaza is always a reshus hayachid (whether of an individual or of the public). The distinction individual/public is only about stability of the reality, not about laws of reshuyos.

---

Halacha — Conditions of Mavoy: Houses and Courtyards Open to It, Length, Length Greater than Width

The Rambam: A mavoy is permitted with a lechi or koreh only when "houses and courtyards open to it," "its length is four amos and more," "and its length is greater than its width."

Explanation: Three conditions for a mavoy: (1) houses and courtyards open to it, (2) minimum 4 amos long, (3) length greater than width.

Innovations:

- "Houses and courtyards" doesn't mean houses must open directly to the mavoy — there must be courtyards that open to the mavoy, and in each courtyard there must be at least two houses.

- Distinction between courtyard and mavoy: A courtyard is a place where one uses (use around the house), and a mavoy is a place where one goes (passage). A courtyard that's open to other courtyards is itself already a mavoy.

---

Halacha — Courtyard Whose Length Equals Its Width: Law of Courtyard, Not Mavoy

The Rambam: "A mavoy whose length equals its width doesn't have the law of mavoy but the law of courtyard." A courtyard is permitted not with one lechi/koreh, but with "two lechayim from two of its sides" or "a wide board of four [tefachim]."

Explanation: A mavoy is easier — one lechi or koreh suffices. A courtyard is stricter — two lechayim or a board of 4 tefachim.

Innovations:

- Can a courtyard receive a law of mavoy? Yes — if a courtyard has length greater than width, it can receive the law of mavoy.

- A mavoy that is a mavoy (in itself) needs all conditions including houses and courtyards. But a courtyard that has the form of a mavoy (length greater than width) doesn't need the condition of houses and courtyards open to it — because that's impossible for a courtyard. It only needs the other conditions (4 amos, length greater than width). The reasoning: a courtyard is already a place of use with houses — it doesn't need additional courtyards open to it.

---

Halacha — Mavoy Without Houses and Courtyards Open to It

The Rambam: "A mavoy that doesn't have houses and courtyards open to it... is permitted with two lechayim or a wide board of 4."

Explanation: A mavoy without houses and courtyards receives the law of courtyard (stricter).

Innovations: "Mavoy" is a name that people call such a place, but halachically it doesn't have the law of mavoy — it receives the law of courtyard.

---

Halacha — Mavoy Not Three Tefachim Wide

The Rambam: A mavoy that isn't three tefachim wide needs neither lechi nor koreh, "because anything less than three is considered lavud."

Innovations:

- How is this relevant in reality — how can a person go in a mavoy that's narrower than three tefachim? Behind houses and courtyards there can be a very narrow passage (e.g., for pouring out water, or windows). This is technically a "mavoy" because houses and courtyards are open to it, but it's so narrow that lavud makes it as if closed — it's not an opening at all, but a hole.

- "Three tefachim" can also be a theoretical measure, not just practical.

---

Halacha 49 — Koreh vs. Lechi: Heker vs. Mechitzah

The Rambam: "Why was a measure required for the koreh? Even though one is permitted to carry throughout it as reshus hayachid... one who throws from within it to reshus harabim or from reshus harabim into it is exempt, because the koreh is made as a heker. But one who makes it kosher with a lechi... is liable, because the lechi is like a mechitzah on the fourth side."

Explanation: A koreh doesn't make the mavoy into a true reshus hayachid — it's only a "heker" (sign), therefore one who throws from reshus harabim into it is exempt. But a lechi is viewed as a mechitzah on the fourth side, and therefore one who throws into it is liable.

Innovations:

1. Contradiction in the Rambam — three mechitzos: The Rambam said earlier that a mavoy with three mechitzos is "by Torah law with only three mechitzos one is permitted to carry" — meaning it's essentially a reshus hayachid biblically, only "rabbinically we don't rule this way for the public." If so, even without a lechi/koreh it should be biblically forbidden to carry from there to reshus harabim! But in Halacha 49 we see that before the koreh/lechi it didn't have the law of reshus hayachid regarding throwing. This is a clear contradiction.

2. The Ra'avad's question: The Ra'avad asks: a small hut with bent walls — three walls with klua — is three mechitzos, which is biblically a reshus hayachid. How can the Rambam say exempt?

3. Answer (forced) — three mechitzos is essentially a karmelis: The only way to make the Rambam work is to say that when the Rambam said "reshus hayachid" with three mechitzos, he didn't mean a true reshus hayachid, but a karmelis. The Sages were lenient that on such a karmelis one can place a heker (koreh) and then one may carry inside. But it remains a karmelis, not a complete reshus hayachid. This is very forced, but it's "the best one can do."

4. Distinction lechi vs. koreh — two fundamentally different mechanisms: A koreh makes only a heker. A lechi makes a mechitzah on the fourth side — it actually creates a reshus hayachid.

5. Practical difference of lechi biblically: Three walls with a lechi is biblically a reshus hayachid, but three walls without a lechi is only a karmelis.

---

Halacha — Making Reshus Harabim Kosher with Doors

The Rambam: "How does one make kosher... one makes doors here and doors there... and then it's considered a building of reshus hayachid. And one need not lock the doors, but they must be fit to be locked... but tzuras hapesach or lechi and koreh don't help in making reshus harabim kosher."

Explanation: A reshus harabim that has two walls (like a narrow alley where the public passes) can be made into a reshus hayachid through doors on both sides. One need not lock the doors, but they must be fit to be locked. Tzuras hapesach, lechi, or koreh do not help for reshus harabim.

Innovations:

1. Distinction between mavoy mefulash and reshus harabim: A mavoy mefulash is open to reshus harabim but isn't part of it — people live there, it's a place with a use. An actual reshus harabim (like an avenue) is a place where no one lives, it's where they pass through. Therefore stronger actions (doors) are needed.

2. Why doesn't tzuras hapesach help for reshus harabim: A reshus harabim needs more than a heker — one needs a substantial mechitzah. Doors that can be locked are a statement that the place isn't ownerless — when you lock, you've actually made a house. Tzuras hapesach doesn't have this power — it's only a form, not a statement of ownership. Tzuras hapesach makes a distinction between two areas — it designates a "doorway." But in reshus harabim one doesn't only need to designate a new place, one needs to build a reshus.

3. Proof: Even a huge open airplane hangar or a large beis medrash doesn't become reshus harabim because it has proper mechitzos — the deficiency of reshus harabim is specifically because it lacks true mechitzos.

4. "Fit to be locked" — the essence: "I let you go as long as I want" — the owner has the power to control. Compared to a city that belongs to the public, only the public conducts itself that at night they close their door.

5. Practical application — Williamsburg as an example: A street (where houses are connected on both sides) is like a mavoy mefulash — lechi and koreh suffice. But an avenue like Bedford Avenue (a major highway with thousands of cars) is a reshus harabim — one needs actual doors that are fit to be locked.

6. Measure of 16 amos: Reshus harabim is up to 16 amos wide, and a mavoy can only be called a mavoy if it's not wider than 16 amos. The Rambam speaks of roads and streets that are 16 amos wide — a road. A place that isn't a road doesn't necessarily need 16 amos.

7. [Digression: Eruv in large cities]: The custom is that even in an apparent reshus harabim one makes tzuras hapesach, not doors. This is difficult according to the Rambam. The great debate is whether our cities have the law of reshus harabim at all. In European cities the market-place is surrounded by buildings on all sides — a huge plaza. The poskim of those cities said it's not reshus harabim, because technically the doors are small and there are locked doors.

8. [Digression: Eruv in Williamsburg]: For years people carried with a small eruv (on Rodney Street), because they needed to carry French bread for the Rebbe's tisch. When an eruv was made over all of Williamsburg, there was a great uproar. They argued: if one must be concerned about reshus harabim, then even the small alley is open to reshus harabim. In response, once huge doors on wheels were set up that are fit to be locked — even though for sixty years people carried without them.

---

Halacha — Carrying Under the Koreh and Between the Lechayim

The Rambam: One may carry under the koreh and between the lechayim. "But if it was adjacent to a karmelis — it's forbidden to carry under the koreh without another lechi."

Explanation: The space under the koreh or by the lechi is already part of the mavoy. But when the mavoy is adjacent to a karmelis (not reshus harabim), one needs another lechi inside.

Innovations — the foundation: Found its kind and awakened:

- When the mavoy is adjacent to reshus harabim, the two sides of the lechi are already naturally different (karmelis vs. reshus harabim) — the lechi only needs to designate the distinction that already exists.

- But when both sides are karmelis (because according to the Rambam a mavoy is biblically a karmelis), the lechi must create an entirely new division — and therefore it's not enough, one needs another lechi.

- This is the meaning of "found its kind and awakened": it's harder to divide two things that are similar than two things that are already different.

- The Ra'avad's difficulty with chozer veni'or: The Ra'avad understood earlier that inside the mavoy is always a reshus hayachid (not a karmelis). Therefore he didn't understand the Rambam's concept of "chozer veni'or" — because chozer veni'or is only relevant if inside is a karmelis.

- Discussion about lechi vs. koreh in context of motzi min she'eino mino: By a lechi — where the mavoy is already a complete reshus hayachid — why would one say motzi min she'eino mino? "Between the lechayim" is itself a matter of an intermediate thing — not that the person stands in both reshuyos, but that the place itself has an intermediate status. But practically this isn't relevant, because the leniency of agudah and truck works either way.

---

Halacha — With Everything One Makes Lechayim: Material for Lechi

The Rambam: "With anything one makes lechayim, even with something that has life, and even with things forbidden in benefit."

Explanation: One can make a lechi from any material — even from a living creature (person or animal), and even from things that are forbidden in benefit (like idolatry).

Innovations:

1. Why are things forbidden in benefit kosher for lechi: By other mitzvos (like esrog) we disqualify things forbidden in benefit because "it's not fit for the measure" — the halachic measure isn't counted because it's destined for burning/nullification. But a lechi has no measure in width and thickness — any amount, therefore it doesn't matter.

2. Question of height of ten tefachim (Ra'avad): Even if lechi has no measure in width/thickness, it must have height of ten tefachim! If we view the forbidden benefit object as "as if burned" (already burned), how can it have ten tefachim height?

3. Answer — distinction between measure and reality: The halachic concept of "not fit for the measure" only removes the halachic measure, but not the reality. The object still physically lies there — one can see it. Ten tefachim height isn't a "measure" in that sense, but a reality requirement that it should exist as a mechitzah.

4. The Maggid Mishneh's answer: Whoever has studied geometry knows that a line has no width — it's a theoretical line. Even if we view it "as if burned," with fire itself one cannot make a standing line — it must stand.

5. The Ra'avad's explanation: The Ra'avad says the reason why things forbidden in benefit are kosher for lechi is because of heker — a lechi only needs to be a sign/heker, and this exists even by things forbidden in benefit. This is different from the Rambam who says the reason is "not fit for the measure."

6. Reverse logic between lechi and koreh (very interesting): According to the Rambam's approach that lechi is because of mechitzah (real) and koreh is because of heker, it comes out:

- Lechi (which is "real," because of mechitzah) — has no measure in thickness/width, and one can make it from things forbidden in benefit.

- Koreh (which is "only" because of heker) — does have a measure, and one cannot make it from asherah.

This is apparently backwards! But: a heker needs a measure — because a heker is built for people, it must be something people see. But a law of mechitzah (like lechi) speaks of a halachic line that has no measure — it's a halachic concept, not a physical heker.

The Ra'avad, who says both (lechi and koreh) are because of heker, says explicitly both lechi and koreh — he makes no distinction between them in this matter.

---

Halacha — Measure of Lechi: Height

The Rambam: "The height of the lechi [is ten tefachim], width and thickness any amount."

Explanation: The height of a lechi must be ten tefachim, but the width and thickness have no minimum measure.

---

Halacha — With Everything One Makes Koreh: Material for Koreh

The Rambam: "With everything one makes koreh, but not with asherah, because koreh does have a measure — the width of the koreh is a measure. And all measures cannot be made with asherah."

Explanation: A koreh can be made from any material, but not from asherah (idolatry), because a koreh has a measure, and all measures cannot be made from things forbidden in benefit.

---

Halacha — Measure of Koreh: Physical Requirements

The Rambam: "The width of the koreh — [a tefach], but it must be strong enough to receive a brick — which is half a brick, three tefachim by three tefachim. And the pillars of the koreh must be strong enough to receive the koreh and the brick."

Explanation: The koreh must be strong enough to hold on it half a brick — 1.5 tefachim by 3 tefachim. The supports (pillars) must also be strong enough.

Innovations:

- This is parallel to "fit to rest" — one doesn't actually need to place a brick on it, but it must be fit (capable) to receive the brick.

- Two separate laws by koreh: (1) fit to receive a brick = strength, (2) wide a tefach = width measure. These are two separate requirements.

---

Halacha — Measures of Height and Width of the Opening of the Mavoy

The Rambam: "How much should the opening of the mavoy be to be fit for the measure of lechi and koreh? Height not less than ten tefachim... and not more than twenty amos, and its width not less than four tefachim and not more than ten amos."

Explanation: Limits for a mavoy that can be permitted with lechi or koreh: height minimum 10 tefachim, maximum 20 amos; width minimum 4 tefachim, maximum 10 amos.

Innovations:

1. "Opening of the mavoy" means exactly the open space between the two walls at the beginning of the mavoy — there where one places the koreh or lechi. "Opening" doesn't mean "door" or "tzuras hapesach" — it means simply the open space.

2. Division of the measures (Maggid Mishneh): Ten tefachim (minimum height) applies to lechi, and twenty amos (maximum height) applies to koreh. Ten amos width applies to both — lechi and koreh.

- Question that remains open: Why does one also need on the large opening of the mavoy a tzuras hapesach? All the small paths together make the large opening also a mefulash-situation.

---

Halacha — Mavoy Where One Side is Long and One Side is Short (Triangle-shaped)

The Rambam: A mavoy where one wall is longer and one wall is shorter — a kind of triangle-shaped mavoy.

Explanation: One places the koreh/lechi opposite the short side — there where both walls begin, because only there is there a form of mavoy with two walls.

Innovations: One cannot place a koreh diagonally, because one must see two walls from both sides. But a tzuras hapesach one can indeed make diagonally — so he brings from the Mishnah Berurah.

---

Halacha — Placed a Lechi in the Middle of the Mavoy

The Rambam: If one placed a lechi in the middle of the mavoy — the inner half (inside from the lechi) is permitted to carry, the outer half (outside the lechi) is forbidden.

Explanation: The lechi makes it as if there the mavoy ends.

---

Halacha — Mavoy That is Twenty Amos Wide: How to Fix

The Rambam: One makes a board ten tefachim high for four amos and places it in the middle — and it becomes like two mevo'os, each less than twenty amos.

The Rambam: "A round koreh — we view it as if it's square. If it was square three tefachim (circumference), it has width of a tefach — it's kosher."

Explanation: A round koreh is viewed as square. If the diameter is a tefach (circumference three tefachim), it's kosher.

Innovations:

- Why does one need width of a tefach? Besides the law that a koreh must be strong enough to receive a brick (law of strength), there's a separate measure that a koreh must be wide a tefach. These are two separate laws: (1) fit to receive a brick = strength, (2) wide a tefach = width measure.

- What's the problem with a round pole? A round pole is only wide in the middle, not from all sides. If the diameter is less than a tefach, it doesn't have the measure of width a tefach, even if it's strong enough.

---

Hilchos Pasei Biros — Introduction

The Rambam begins a new topic: Pasei biros — an enactment for pilgrims.

Explanation: In reshus harabim there's a well that's deep 10 tefachim and wide 4 — this is a reshus hayachid. The animal that stands outside in reshus harabim and drinks from the well — this is a problem of carrying from reshus to reshus. Chananya chofer shichin dug wells for pilgrims. The Sages permitted that one places pasin (boards/planks) around the well, and this makes the place a reshus hayachid.

Innovation — comparison to mavoy: According to the Rambam's approach that a mavoy is essentially a karmelis (rabbinic), and the Sages permitted with weaker mechitzos — pasei biros is a parallel leniency, but on a biblical nature (complete reshus harabim). The leniency is because of pilgrims, and because the essential melacha is only filling for the animal (for animals).

---

Halacha — Well of Water for Which One Made Eight Pasin

The Rambam: "A well of water for which one made eight pasin at four corners, two pasin attached at each corner... these are like a mechitzah... its height like a mechitzah ten tefachim, its width six tefachim."

The Rambam: "This leniency was only permitted... in the Land of Israel, and for this animal only, and that it be a spring of living water."

Explanation: The leniency of pasei biros has three conditions: (1) only in the Land of Israel, (2) only for animals (not for people), (3) it must be a spring of living water (a living spring belonging to the public).

Innovations:

- The foundation of this leniency is because the Sages only permitted under pressure — when it's lacking. If one of the conditions is missing, there's no pressure and no leniency.

- Well of living water — not just a pit of water, but a spring where fresh water flows.

- The Gemara brings an opinion that also Torah scholars traveling from place to place have this leniency, but the Rambam doesn't bring it.

---

Halacha — A Person Who Wants to Drink

The Rambam: A person on the road may go down into the well and drink. If he cannot, he can make a mechitzah ten tefachim high, stand inside, and draw water.

Innovations:

- Since it was permitted it was permitted — by a well that already has pasin, when a person stands between the pasin, he may also draw. But this is only after the fact for a person — by an animal it was permitted initially.

- Public pit, well of an individual, or individual's well even in the Land of Israel — in all cases where one of the conditions is missing, one doesn't fill from them unless one made for them a mechitzah ten tefachim high.

---

Halacha — The Trough by the Pasei Biros

Explanation: One may draw water and fill a vessel for the animal. If one doesn't have a vessel, one places a trough (a trough/basin) by the well.

Innovations:

- If the trough protrudes into reshus harabim, and it's ten high and four wide, it becomes a reshus hayachid in itself — one may not fill and place before it. The reason: lest the trough break — we're concerned the trough will break, and then the water will go from bucket into trough, from trough onto the ground of reshus harabim — carrying from reshus hayachid to reshus harabim.

---

Halacha — One Who Throws from Reshus Harabim Between the Pasin: Liable

The Rambam: "One who throws from reshus harabim between the pasin — is liable."

Innovations:

1. This is different from by mavoy with koreh, where one is exempt because it's only a heker. By pasei biros one is liable — because it's exactly like a lechi, a mechitzah. Even with large breaches (parutz merubah al ha'omed), it's biblically a reshus hayachid.

2. Great innovation: The law that parutz merubah al ha'omed nullifies mechitzos is only rabbinic. Biblically it's enough a reshus hayachid. The Rabbis generally didn't allow parutz merubah al ha'omed, but by pasei biros they do allow — because it's for a need.

3. Even if there's no well here, even in a valley — even in a valley without a well, the pasin make a reshus hayachid, and one is liable for throwing inside. This proves that not the well makes the reshus hayachid, but the pasin themselves.

4. Even if the public passes and goes through them — the public that passes through does not nullify the mechitzos.

---

Halacha — Courtyard Whose One End Enters Between the Pasin

Explanation: A courtyard where one side goes into the pasei biros — one is permitted to carry from courtyard to between the pasin and vice versa (reshus hayachid next to reshus hayachid).

Innovations:

- But two courtyards that are both open to the pasei biros — are forbidden to each other without eruv. Because the pasei biros connects them, like two courtyards that have a connection, they need an eruv.

---

Halacha — Waters Dried Up on Shabbos / Waters Came on Shabbos

The Rambam: "If the waters dried up on Shabbos — it's forbidden to carry between the pasin, because they were only considered a mechitzah to carry within because of the waters. If waters came on Shabbos — it's permitted to carry between them."

Innovations:

- When the water dries up on Shabbos, the leniency falls away — because the entire leniency of pasei biros is only because of the waters.

- When water comes on Shabbos — it's permitted, because any mechitzah made on Shabbos is called a mechitzah. The innovation: we don't say that because the mechitzah was "made on Shabbos" (through the coming of water) it's invalid — rather it's called a mechitzah. This means that mechitzos that are already there become *validated* through the water, and this is valid even on Shabbos itself.

- Distinction: Regarding dwelling (how many people are in a place) we count from erev Shabbos, but regarding mechitzah even on Shabbos itself is valid.

The Rambam: "And the finger that we measure with everywhere is the width of the thumb of the hand. And the tefach is four fingers. And the amah... is six tefachim." There are two types of amos: compressed amos and wide amos. "Both to be stringent."

Explanation: A finger is the width of the thumb. A tefach is 4 fingers. An amah is 6 tefachim. We use wide or compressed — depends which is stringent.

Innovations:

- "Both to be stringent" — practical examples: Length of mavoy (minimum 4 amos) — we use wide (large amos), because we need it to be large enough. Height of mavoy (maximum 10 amos) — we use compressed (smaller amos), because we want to be stringent that it shouldn't be too high. Width of breach (maximum 10 amos) — also compressed, stringently.

- Sukkah: The same rule — if we measure whether a sukkah is too large, we use smaller measures; if too small, we use larger measures.

- The Rambam says each thing only once — he searched here for a suitable place to insert the measure of finger/tefach/amah.

---

End of Chapter 17

The chapter concludes with the measures of finger/tefach/amah — a very important and rich chapter that deals with all laws of tikkunei mevo'os, pasei biros, pi tikrah yored v'sosem, and the foundations of lechi, koreh, tzuras hapesach, and doors.

📝 Full Transcript

Laws of Shabbat Chapter 17 — Mavoy, Partitions, and the Rabbinic Enactments

Introduction to the Chapter

Speaker 1: We are learning Rambam, Laws of Shabbat, Chapter 17, right in the middle of the Laws of Eruvin.

Let's just say clearly, because first we must say thank you to the donors. Thank you to the donors who support our shiur, and may there be much success and blessing from the Torah that should rest upon each and every one who supports, and who wants to support, and who listens, and so forth.

Structure of Tractate Eruvin Compared to the Rambam's Structure

Two Topics in Tractate Eruvin

Speaker 1: Yes, so yes. Now, it says Laws of Eruvin. So, we began to speak about this before the shiur, that in Tractate Shabbat there are two, in Seder Moed in the Mishnayot and Gemara there are two tractates, Tractate Shabbat and Eruvin, where Tractate Shabbat speaks about the laws of Shabbat, and Tractate Eruvin speaks about the laws of eruvin. And in Tractate Eruvin it actually speaks about two things which in our language we call eruvin, but in Tractate Eruvin there are actually both, but one is essentially the enactments for courtyards (tikkunei mevuot) you could say, or enactments for partitions and openings that the Sages said, or so forth, that one must fix, one must add some marker (heiker), a tzurat hapetach, a mavoy, which we are now going to learn in this chapter. And the second is the topic of eruv chatzerot, eruv techumin. Eruv chatzerot and eruv techumin, not eruv tavshilin. Yes, the Rambam does say eruv tavshilin in the Laws of Eruvin, I don't mean that. Eruv tavshilin is in the Laws of Yom Tov. Yes.

Um, these are two topics which are the laws of eruvin. The laws of hotza'ah, that is, most of the laws that we have learned until now, which is called hotza'ah, the measurements of hotza'ah that we are still going to learn, akirah and hanachah, all these rules, stand in Tractate Shabbat, the melachah of hotza'ah. But all things that have to do with the physical reality of hotza'ah, which means a reshut, or... no, it's there in the Laws of Shabbat, all these things that we learned about throwing from one reshut, for example, it's in the chapter of Hazorek, and Hazorek has a lot, because that's the laws of hotza'ah. But not how one makes a mavoy, how one makes a mavoy is in Tractate Eruvin. But the essence, for example, the four reshuyot for Shabbat is not... it was explained in Tractate Shabbat what are the four reshuyot, all these things.

Speaker 2: Right, right, right. I mean such an individual. Yes, but they saw.

The Rambam's Division

Speaker 1: Right. So now, the Rambam counted differently. This is what I want to clarify here. The Rambam counted everything, from the perspective of... all the laws of partitions which I now call, or let's call it the laws of enactments for courtyards, mevuot, which one enacts with... one must know the law or what one must do in order to enact the actual courtyard or the actual reshut, he also included in the Laws of Shabbat. On the other hand, in the Laws of Eruv there remain only all those topics of the... what do you call it? The reshut, shitufin, also the three walls etc.

The Meaning of the Word "Eruv"

Speaker 1: It's an interesting thing. I would perhaps say this, according to what you said, the word eruv is an interesting thing, because the word eruv has nothing to do with placing, for example, a lechi and korah. We call it "making the eruv," but it's a borrowed term (shem hamoshal). Eruv always means when one uses bread to make some statement. Or one uses bread or a cooked dish for eruv tavshilin and says that with this one began cooking on Yom Tov. Or one uses bread and says that with this all people are partners because everyone can eat from this. That's what the true eruv means. And this is the borrowed term that both things... But what then, in the Gemara the Gemara wasn't particular about this, and various things were included... because permitting a mavoy through placing a lechi and korah has nothing to do with the word... It's much more practical, it's not such an abstraction as bread. Bread is said, it's actually separate houses, but we all live by the bread, or here I share a piece of bread for eruv techumin.

Lechi and Korah — Marker or Partition?

Speaker 1: The mavoy, you could perhaps say this, it's a marker (heiker). One could perhaps say so. Ah, very good, you know what? We can connect with this. We asked a question, what happens when one places some small korah that isn't obvious, not everyone notices that there's a korah? To another person it looks like it's still a street. People don't look, "Ah, next to the house there's some piece of wood." We had such a discussion about this, whether the explanation is that when one places the posts, it makes a tzurat hapetach, we see it this way, just as there's a law that this is called a wall, so there's a law that up to three tefachim is called lavud, or that an opening is considered closed and so forth, or no, that it's a marker, people can see the korah, therefore it's distinguished, it's actually... a mavoy we speak of with a korah, one may only use a place that isn't a reshut harabim anyway, it's already a karmelit or a reshut hayachid, but here there's a decree so one places a korah. I want to come back, so I say, if it's a marker it's very similar to... it's also such an abstraction, awareness of the opening, or the korah makes it, with this it makes the house, with this it makes the beginning of the entrance to the houses.

The Connection Between Tractate Eruvin and Both Topics

Speaker 2: I understand. No, one can even say simply, you want to answer about Tractate Eruvin why it's mixed? Yes, the Rambam is apparently more logically organized. It could be. Let's say this, what we commonly call an eruv isn't even the eruv of our Tractate Eruvin, because our eruv we don't usually make from a mavoy, we're simply talking about making a tzurat hapetach, essentially a partition is built, let's say a weak partition which is tzurat hapetach, which according to certain poskim helps. Okay.

Speaker 1: But the main Tractate Eruvin is essentially the rabbinic enactments. You could say this, Tractate Shabbat is the Torah laws of hotza'ah, true it also mentions karmelit and rabbinic laws, but the entire concept that rabbinically a mavoy which essentially by Torah law is a reshut hayachid also needs rabbinic enactments, you could say rabbinically it needs two enactments, it needs both a lechi and korah and so forth and also bread. A regular mavoy needs both things, because it's both a place that has only three partitions, and also a place where multiple people live. So presumably this is the connection of Tractate Eruvin, more the practical thing, but the Rambam goes more with the theoretical thing, and the Rambam includes here, as we learned yesterday, all the rabbinic matters, all the rabbinic laws of hotza'ah, if there's another rabbinic law of hotza'ah that one must make a mavoy, an enactment and so forth. Excellent.

Content of Chapter 17 — Enactments for Mevuot and Partitions

Introduction to Previous Chapters

Speaker 1: Okay. Let's go back to the topic, in the previous chapters when we already learned the Laws of Shabbat and he enumerated the 39 melachot, but specifically regarding carrying out on Shabbat, that is, regarding the prohibition of motzi, the previous chapters enumerated the actual matter of carrying out from reshut to reshut and one is liable. In the previous chapter he explained the four reshuyot, what makes something a reshut hayachid, what makes something a reshut harabim, what happens in various cases when... the last one was more about what makes things a karmelit and a makom patur, and how one fixes that something shouldn't become a reshut harabim and so forth.

Speaker 2: Exactly, approximately. The previous, let's say this, the second, the previous chapter was, yes, I mean the topic of the thirty-six regarding dwelling, but the second half of it was more the topic you're saying, partitions, how one makes partitions, what's called a partition. A place that's too large becomes a reshut hayachid, how one makes it back into a reshut hayachid.

The Topic of Chapter 17 — Places That Are Fundamentally Reshut Hayachid

Speaker 1: Okay, in this chapter we're going to learn this, places that fundamentally are a reshut hayachid, which the chapter will enumerate, and it begins with mavoy, which people say mavoy, and we discussed that one must say mavoy. A mavoy is essentially a reshut hayachid, because it's a place that's designated for a group of people to live, and it's an enclosed place from three sides where there are houses around. But what then, since it's open to the reshut harabim, the Sages decreed that it needs another enactment. It's not enough that it's a reshut hayachid because it has all the laws of reshut hayachid, but there must still be such clarity for people that here the reshut harabim ends, here the reshut hayachid begins.

And the same thing will be with other places, such as around a pit, we're going to learn around a well, so that one can approach, how does one make a place that's in the middle of a reshut harabim should acquire the status of reshut hayachid, and so forth. In total, a few things that we're going to learn here how the Sages give advice how it should be clear that it's a reshut hayachid, even if in various ways it looks like a reshut harabim or because it's open to the reshut harabim.

Speaker 2: The verses in Ruth are essentially from valley to leniency. In mavoy a stringency was apparently attached, that one needs a certain leniency there, that one can make very weak partitions. I mean by mavoy there are also cases where even a community can emerge, but yes. One must think, the Rambam doesn't make this clear, what holds the third side of a mavoy. Yes, later he says something about this, yes.

Law 1 — A Mavoy That Has Three Walls

Speaker 1: So let's begin. Now, the Rambam says this, a mavoy that has three walls, it has three walls. So the first thing the Rambam gives an example of a mavoy. What would we call today, a mavoy would be called a "dead end," yes, a street that's a "dead end," that's closed at the end. Apparently, as it's built with houses. We're talking about a mavoy that's built, and the houses make like a wall. So it's very different from a reshut harabim. It's also presumably not any... what was the law of reshut harabim there? Even if it's sixteen amot, so that it shouldn't have the law of reshut harabim, and it belongs to the people of that... we're not talking about the thing that people have a right to enter. In reshut harabim we don't talk about the right to enter, that's not the word.

Speaker 2: There's a matter of use. It comes in a bit, even though we see later in the laws, I mean more with shitufei mevuot, but the matter can come in of... because it looks like a reshut harabim.

Speaker 1: Let's see, we'll see here. Let's say clearly, the main rule, although there's a small exception. The main rule that we should say once for some reason, although essentially it's simple in the Laws of Shabbat, the laws of reshut hayachid and reshut harabim have nothing to do with the laws of Choshen Mishpat regarding whom it belongs to. It only has to do with partitions.

The Rule: Shabbat Domains Have Nothing to Do With Ownership

Speaker 1: There's a small exception. The one thing that does have to do with ownership, but perhaps not exactly with ownership, but more with use, is the topic of the laws of eruvin that we mentioned. That, when there are two people to whom the mavoy belongs together, then they need to make bread and so forth. There comes in very clearly the topic of what we would perhaps think the Sages are saying, that one person's reshut nullifies the other person's reshut. That is, you can't use a reshut hayachid which is more of a reshut hayachid, if it's either mine or yours, until you make it so it should be both of theirs. This is already the rabbinic laws apparently. The rabbinic laws of shituf mevuot, the eruv chatzerot, apparently explicitly speaks about, yes, about the topic of whom it belongs to or who may use it.

Innovation: Reshut Harabim — The Condition of "Rabim Bokin Bo"

I want to understand, a main street where they do market there, they do commerce there, and it's so many amot wide and everything, but it's built in a way that there are houses on all three sides, it starts with the law of reshut hayachid. It's an interesting thing.

Let's not go into the streets of commerce. A mavoy is a place where people live, people move around. Everyone is let into the mavoy, it's not a problem.

We haven't yet learned that there's a distinction how many people move around or which people move around. We did learn a bit, exactly with reshut harabim we learned it. This is what I'm saying, this is a bit of an exception. We learned with the laws of reshut harabim, we learned one of the basic laws of reshut harabim, what should be a reshut harabim as opposed to a karmelit. What's the difference between a karmelit and a reshut harabim? The main difference is whether people move around there, right? Except for the various karmelits, such as less than four tefachim and so forth. But a normal karmelit is essentially a place that belongs to the public, you can pay to be there, everyone can be there, no one moves around there, like a sea. Even if not, it's still a reshut harabim. It's a karmelit.

Ah, a karmelit you say, yes. A karmelit, I'm saying. What we said before a minute ago, I'm just trying to say the lessons that emerge more or less from the laws. Tosafot says earlier that it has nothing to do with who uses it or to whom it belongs in the laws of Shabbat domains, except for the rabbinic laws of eruv, is not true regarding reshut harabim. Because reshut harabim does have a condition that the public must pass through it (rabim bokin bo), the public must move around there. For example, between the pillars by the... not the between the pillars, but the... you know it, the bench there which I don't remember what it was called. Yes, yes, the... the between the pillars, where it's said that it's not a place where the public moves around, or to the reshut harabim and so forth. They're not a reshut harabim, by the way, if it belongs to them, it's the same partitions, and since the public doesn't move around there, then it's a karmelit. Right.

So in that sense there is such a thing. In mavoy this isn't stated. It's certain that the public may go, it's not simple that there's a gate that a guard doesn't let in. But the main thing, the Rambam makes it the main thing because it's closed. The language of the Rambam, that a place with three partitions is called that it's not a reshut harabim by Torah law. That's the language, it's not clear. He brings him a mixture, the other Rishonim, the responsa of the Rashba discusses what the law is. In any case, let's learn.

Definitions: Mavoy Satum and Mavoy Mefulash

But the fact of a mavoy is very clear what it is, as you say, essentially a cul-de-sac, a closed place from three sides that's closed, and one enters on one side. This has two types of mevuot, right? That's called a mavoy satum. Right? Yes.

After that there's another type of mavoy. Okay, this is called mavoy satum, and the laws will be different. And a mavoy that has only two walls, end and corner, it's not a cul-de-sac, but it's a regular, let's say a street in Williamsburg, which is surrounded by two sides of partitions, houses around or walls around, but it's open. It's open from both sides. And they enter through one and exit through the other, however it is there's no corner here, it's open, one can cut through it. It is called a mavoy mefulash. Mefulash always means something that's open, yes, a hole was made in something, and if it goes both ways it's called mefulash, opposite of satum. Mefulash perhaps means this language, one can go through it, in short, that's what it means.

A Closed Alley Looks More Like a Private Domain Than an Open Alley

So a mavoi sasum (closed alley) looks more like a reshus hayachid (private domain) than a mavoi mefulash (open alley), I can understand that, it's more enclosed. There are other halachos, a mavoi sasum is easier to make kosher, and a mavoi mefulash is harder. That means, we need to add that the Chachamim added here, that even though because it's four amos it's already enough, it's not a reshus harabim (public domain), from the Torah it's already not a reshus harabim, but since it's open to the reshus harabim, people will walk in there, it's next to the reshus harabim, one needs to place a heker (distinguishing mark) that here a reshus hayachid has begun.

Halacha 1: How Do We Permit a Closed Alley?

So what is the heter (permission)? So a mavoi sasum needs a weaker heker, and a mavoi mefulash needs a stronger heker.

The Rambam says here, "How do we permit a mavoi sasum? One makes for it on the fourth side a lechi (vertical board), on the fourth side, the one side that is still open, one makes a lechi, a small board, standing upright. Or one makes for it a korah (horizontal beam), or one places a korah, a horizontal beam on top of the entrance where one enters, and that is sufficient."

Explanation: It's Considered As If the Fourth Side Is Closed

So the Rambam explains what helps the lechi or the korah? That is, "making a korah or making a lechi is considered as if the fourth side is closed," and one views the lechi or the korah as if it's a wall, as if the fourth side has been closed with a new wall, "therefore it becomes a reshus hayachid," the language "it becomes a reshus hayachid" means it becomes a reshus hayachid, it becomes a clear reshus hayachid. "Therefore one may carry with a lechi or korah," since one may carry, one may carry in the entire mavoi.

Innovation: Three Walls From the Torah, Fourth Side Rabbinic

So the Rambam explains, "that Torah law," this is the language, "that Torah law is that with three walls alone one may carry," and "the fourth side is rabbinic," the fourth side is rabbinic. "And since it is rabbinic," the Chachamim were not stringent that one needs a complete wall, "therefore a lechi or a korah is sufficient." This is a mavoi sasum.

Halacha 2: How Do We Permit an Open Alley?

"And how do we permit a mavoi mefulash?" It needs more than that. So on one side it needs to have "one makes for it a tzuras hapesach (doorway form) on this side," on one side it needs to have more than either a lechi or a korah, it needs to have both so that it becomes a tzuras hapesach. And once now with placing the tzuras hapesach it has already become like a mavoi sasum, one side is already closed. And the fourth wall, now there's only the fourth wall that needs to be fixed, so it's now a law like a mavoi sasum, and for the fourth wall a lechi or a korah is sufficient.

Halacha 3: A Bent Alley — Like an Open One

The Rambam says further, what happens when the alley is not closed but it's also not open? Because mefulash usually means one can walk straight through, calmly, one straight path. But what happens if it turns? It's not a cul-de-sac, but it's a bent place where you can't walk straight through. For example, when a person looks at the entrance of the alley he sees a wall. But when he goes further he sees that it's not really a wall because it is indeed open.

We hold that the halacha for this is like an open one. We don't say that because when one looks in one sees a wall at the corner, we should say "ah, that's also a wall." It's not a wall, because in practice it's open, and we look at the reality that people can go through. Very good.

Halacha 4: An Alley With a Slope — Separated From the Public Domain

Okay, other situations when one doesn't need any extra lechi or korah, because it's clear that the place is a separate place.

So "an alley that is high from within," inside it's one level place, but "with a slope to the reshus harabim," there's a hill that one must go up, that one must cross from the alley to the reshus harabim. The reshus harabim is lower. Or conversely, if the alley is "level with the reshus harabim," but immediately after one walks in, after the entrance, one still needs to go down to be in the alley, one still needs to walk down. Many developments are actually like this, one goes up steps to enter the development, or one goes down steps to enter the development, and that separates it. One is already in a development that is... no, I'm saying it's very simple, this is actually for us something we all understand, that if it's something where one goes up or down, you view it as a separate place. If it begins at street level, you don't grasp, "ah, but here you've walked in. Here you were on an avenue which is a reshus harabim, and here, ah, the street is already a reshus hayachid because there are three sides." But if there's such a hill, "it needs neither lechi nor korah, for it is separated from the reshus harabim." It's separated, it's already separated.

Dispute Between Rambam and Raavad: The Measure of the Slope

It doesn't say here, at least I don't see otherwise, the clear rules of how big the slope needs to be. You see that there's perhaps a small hill, or there's perhaps a certain measure. The Raavad says yes that the hill has a certain size, that it needs to be ten high, an actual partition. Like they learned earlier that a tel hamislakeis asarah misoch arba, not arba. The Raavad says that it's not a hill, it's perhaps a small mountain with a clear rule that makes it a partition. He says it needs to be mislakeis asarah misoch arba, which means that within... in the span of four amos it needs to be ten tefachim upward. And that's a more visible mountain that one sees. But the Rambam didn't bring any...

That is, it's visible, but they learned earlier that this is a measure that the Chachamim say that this is called a partition, and not that we say just a little bit of going up. So the Rambam doesn't look like that, the Rambam looks like it's like a heker, then it doesn't need to be so much, so steep, so high. The Raavad learns that it's simply a partition, it's essentially a side of the partition.

Practical Difference: A Slope Inside the Alley

But there came out a bit more of a difference between the Rambam and the Raavad, because the Rambam, let's ask, because the case of the slope is in the alley, may one carry at the beginning of the alley on the slope and from the beginning of the alley? According to the Rambam one would be able to, because it's clear that here perhaps a new thing begins. If it's a partition, one may only carry from there and onward.

One needs to look later about in the partition, right? What is the halacha of in the partition? In the partition, like the wall itself, the wall of the house, what then is the halacha? It's still part of the reshus hayachid. Right, the thickness of the wall which is a reshus hayachid. It actually has such an obligation itself. Under a lechi and a korah is later, one will see the halacha. But from the Raavad he clearly said that when the slope is from inside, not back.

One needs to know how far inside, if there's still a hold that it's really deep in the alley, presumably to help. There needs to be something that this cuts off from the alley from the reshus harabim.

My understanding is that the entire alley is lower than the reshus harabim, so until you come with steps, or with a ramp, I don't know.

An Alley Where One Side Is Entirely to the Sea or to a Public Garbage Dump, and an Alley Open to a Plaza

An Alley Where One Side Is Entirely to the Sea and One Side Entirely to a Public Garbage Dump

Speaker 1: One needs to know how far inside, if there's still a hold that it's really deep in the alley, presumably to help. There needs to be something that this cuts off from the alley not from the reshus harabim. My understanding is that the alley is lower than the reshus harabim, so until you come with steps or with a ramp.

The Rambam is however stringent that the measure is simply more like it's without a visible measure apparently. Yes, but he says separated, he also writes the word separated. He says separated, he says that there's actually perhaps a wall. It appears from the Rambam that it's more a matter of heker, similar to lechi and korah.

Digression: Lechi and Korah as Architectural Elements

Presumably, you asked me earlier what helps the lechi and the korah, presumably in olden times, perhaps today too, it was normal, you ask an architect for example, I spoke with an architect about the rooms, one wants to make two areas so that one should see that it's different, there are solutions, like a sign, one puts a different color, or one puts some small design piece, not really beautiful, like a tzuras hapesach, there are people who have in their living room a tzuras hapesach, have you ever seen? It's totally the dining room, the living room, you ask him, are you playing a game? No, it actually makes one feel that here is a piece of a room.

So apparently the lechi and korah, this is what the architect in his times would simply do, and two people don't want to live one next to the other, I know, they placed this thing. So the slope is also of the type that the Rambam likes. Presumably. Very good.

Okay, so for us lechi and korah is an innovation from Tractate Eruvin, presumably it's an innovation from the architect, not from Tractate Eruvin. Tractate Eruvin uses it.

Examples of Alleys That Don't Need Lechi and Korah

They bring another example of alleys where one doesn't need to add a lechi and a korah, because by nature it already has things that separate it from the reshus harabim.

He says that an alley where one side is entirely to the sea, one side, the other side of the alley is a sea, and one side is entirely to a public garbage dump, the other side leads to the garbage of the area, where everyone brings the garbage.

Speaker 2: But it needs to be of the public, right? It's public, yes.

Speaker 1: So one doesn't need anything, needs nothing more, because the two places, apparently it means, around this it's reshus harabim, because it's open to the reshus harabim. Here he makes like the garbage stands exactly, blocks going through, and so on, like the person should be affected. He doesn't speak of this, he speaks when the place is not a reshus harabim. It could be the garbage is also separated from the door of the alley by nullification. We're not speaking of when it's affected. He wants to say here something else. It can't be that the person should be affected somewhere where they go in and out.

Speaker 2: You really don't mean that.

Speaker 1: No, I'm saying, the garbage doesn't lie on the door, but not there where one places the garbage. But between the large reshus harabim and the place, there's a strip of public garbage. There's still enough open space to go through. But the garbage separates it. Okay. I'm already saying, in the middle of the large reshus harabim one wouldn't have placed any garbage. Garbage lies there because here the reshus harabim has already ended, and here one goes to the alley place.

So there a person could have thought that perhaps the two things aren't enough, one should still be somewhat a decree, one should place there a lechi and korah, because perhaps something happened. He says no, "public garbage they don't make to be removed." If someone simply places there a few bags at the entrance, that doesn't mean a partition, because tomorrow someone will take them away. Public garbage is a place where there stands a sign, here one should God forbid not throw any garbage or any papers, so everyone knows that there is where one places it, and there one will place for long years. Okay.

And the same thing, the sea. When there's there some small puddle, one can't count on that, because in winter there's a puddle. So we learned earlier that in winter everything is wet. But if it's really a sea, one doesn't fear that the sea "lest the sea dry up," that I know, a tsunami will come and the sea will become dried out. That's good enough.

An Alley Open to a Public Plaza

Speaker 2: Is the public plaza a reshus harabim? Is that the reshus harabim? I don't know, let's see. Apparently no. What is a rechavah? It's something that is only adjacent to a dwelling.

Speaker 1: Previous rechovos that we saw were something that is only adjacent to a dwelling. So we remember from previous chapters.

Let's learn. "A plaza of courtyards, the foundation of the adjacent house is not a mound." Aha. But the previous chapter only stated that it has the status of adjacent to a dwelling.

Let's learn.

Speaker 2: If it's... what? I'm here. Yes, okay. Yes yes, I'm here.

Halacha 9: An Alley Open to the Middle of a Public Plaza

Speaker 1: "An alley that is open and entirely to the middle of a public plaza." Earlier we learned when it's entirely open to the reshus harabim. Now we're going to learn what happens when it's open, it's open, but it's not open to the reshus harabim, it's open to something that has a law like a reshus hayachid, called a public plaza, a street where people may turn, but it's surrounded by partitions etc.

So, "an alley that is open and entirely to the middle of a public plaza," it ends, the alley leads into the middle of a public plaza, a street where people may go. So, "if it was not aligned opposite the side of the plaza," if the alley doesn't end directly opposite the door where the plaza leads out to the reshus harabim - because the other side of the plaza is open to the reshus harabim, it has a door, everyone, not a door. So if the alley ends directly opposite the door, it looks like the alley leads to the reshus harabim, one just needs to go through the plaza, but it's directly opposite. So "this is like closed." Ah, conversely, if it's not, it's considered...

Again, I'm saying it first in the evening we'll learn the Rambam. If it's open, it's exactly opposite the door, you still need to go through the plaza, but immediately after is the reshus harabim, it means like you're open to the reshus harabim. But if not, even though the plaza technically is different from the alley, leads to the reshus harabim, but it's called like closed, which it's not open, one can't go from there to the reshus harabim.

The Rambam says, "if they are not aligned opposite the opening of the plaza, this is like closed," and I view this alley as if it has a law like a closed alley, "and it needs nothing from the side of the plaza" - one doesn't need to place anything there, because it's not open to the reshus harabim, and also not to the part of the plaza that leads to the reshus harabim.

"But if it was entirely to the sides of the plaza" - but if the alley ends at the sides of the plaza, it already stands next to the reshus harabim... no, no, he means conversely. If it's on the side, in the middle, but not directly opposite, there stand as if walls of the plaza on both sides, which cuts off between the alley and the plaza. But if it's simply on the side, as if the plaza is simply the continuation of the wall of the alley, then it's more one connection. Therefore, then it's forbidden. What does forbidden mean? That one needs to make there a lechi and korah, or a tzuras hapesach, and one needs to view it as if it's open to the reshus harabim, like an open alley.

Discussion: Why Is "Sides of the Plaza" More Connected to the Reshus Harabim?

Speaker 2: So again, what's the problem with "sides of the plaza"? Why is that more connected to the reshus harabim? Because there's no wall?

Speaker 1: We've learned many times that walls on the two sides looks like it's an extra room, an extra area. If you have a place where on the right side there's a wall, on the left side there's a wall, even if that wall is from the outside, right? It becomes wider, you see that you're entering into a new area. Here, perhaps the plaza is perhaps exactly as wide as the alley, or perhaps it's wider only on one side, but here ends the plaza, the alley, there's no difference, you continue in, you simply continue as if like the alley, and suddenly the name changes and it's called a plaza. Ah, one views it as if the whole thing opens to the reshus harabim.

Speaker 2: Right.

Speaker 1: So the plaza, no one says that one should carry into the plaza, one can't place there any eruv, yes? And there one actually also may not carry, because it's open to the reshus harabim. Whatever the halacha is there, one needs to learn, one needs to know what the halacha is with carrying in the plaza, because regarding a plaza Chazal didn't decree, like with an alley. But if the exit of the alley leads straight to the reshus harabim, or what the Malbush Yom Tov said about the wall, we view it as if the alley opens onto the reshus harabim. The point that stands here is that it's called an open alley, it needs to have a heter on both sides, not only on one side like a closed alley, it needs to be like an open alley.

A Private Plaza — A Stringency

English Translation

All these things are when we're talking about a rechavah shel rabim (public plaza), but as we saw regarding shel yachid (private plaza), if in the back of the mavoi there is a rechavah shel yachid, even lemata (below) it's forbidden, then even if it's open to the middle of the area of the rechavah of the yachid it's also forbidden. Why? Why is it stricter? Because pe'amim boneh mitzad echad venimtza kulo letzidah shel rechavah (sometimes one builds on one side and it ends up entirely on the side of the plaza). Because when it's one person, the person can change and build, we're afraid that he'll build a house, he'll build something, and it will turn out that the wall of the mavoi leads to the reshut harabim, and the person won't realize that it's technically a mavoi mefulash lereshut harabim (alley open to the public domain).

It's a gezeirah (rabbinic decree), it's an interesting piece of gezeirah legezeirah (decree upon decree). Pe'amim, it's a gezeirah, it's pe'amim, it's the order of how one builds, so we need to look at how one builds, where it's a place where there are people. Yechidim (individuals), yechidim are less stable than rabim (the public). They take away the garbage one day, they build things, it's not stable. A yachid can tomorrow... But rabim, it depends on the rabim, there are obstacles, they won't build so quickly.

Discussion: Yachid/Rabim ≠ Reshut Hayachid/Reshut Harabim

Speaker 2: It's an interesting thing, because the rechavah shel rabim, you said that it has the din of reshut hayachid, a whole one is actually a rechavah shel rabim, meaning even a rechavah shel rabim. But a rechavah shel yachid is stricter. There the mavoi is after all only open to a reshut hayachid, not to a reshut harabim at all, here by the mavoi. But it's stricter, because we don't look at which reshut it is, but how far it is from the reshut harabim.

Speaker 1: Good, the yachid and rabim have nothing to do with reshut hayachid and reshut harabim, because the rechavah is always a reshut hayachid. Except perhaps, I'm not sure, the rechavah shel rabim how technically one can carry there, because it can't be that it should be easier than a mavoi. A mavoi is literally a reshut hayachid for the few people. Here it's a place where everyone can turn around, it didn't need any... from what it is yes it needs. It needs an eruv, or they need to be a karmelit. If one lived in the previous place where it's an open reshut harabim, absolute reshut harabim, and we didn't have a place that is... yes, that's not a problem.

Laws of Mavoi: Conditions of Mavoi — Houses and Courtyards, Length and Four Amot, Distinction Between Mavoi and Chatzer

Law: Conditions of Mavoi — Houses and Courtyards Open to It

Speaker 1: What does it mean? He had to make a lechi on the opening, let's say. Okay. If it has an opening, then it's not just any opening. If it's only on three sides, if it's on four sides, the rechavah is open on four sides altogether. It doesn't need anything. If you add that the rechavah is open from all sides, except this is just a door, an open door, a petach, yes. I don't believe one needs a lechi, because if one could also make it kosher for the mavoi. Yes, if it had a tzurat hapetach (form of a doorway), it would help for the mavoi. If one needs to make an eruv with the chatzer and the rechavah, or the rechavah is an ezrat nashim (women's section). We're talking everything in the sense of pas, we're talking everything that it should be recognizably separated from reshut harabim, and the heichi timtza (where do you find it) is that you have here a korah (crossbeam), that you see that this is a new thing. Okay, good.

The text of this siman is just the text of what is called mavoi mefulash lereshut harabim. If it has the interruption of a rechavah in between, it depends on all these details when it becomes recognizably mefulash lereshut harabim. Very good. Good.

And now we're going to learn, besides the two distinctions of mavoi mefulash and mavoi satum (closed alley), more laws of what makes a mavoi a mavoi so that it should be called a reshut hayachid and so on.

The Rambam says, "echad mavoi nittar belechi o bekorah" (one mavoi is permitted with a lechi or a korah), the law that one can place either a lechi or a korah, because it has the law of mavoi, is only when there are "batim vachatzerot petuchot letokho" (houses and courtyards open to it), when the mavoi leads to houses and courtyards.

Speaker 2: Yes, the chatzerot are inside the batim.

Speaker 1: That means, that it leads to individual apartments of people, and it leads to apartment buildings, but this isn't...

Speaker 2: No. It leads to chatzerot where there are more houses.

Speaker 1: Right. It doesn't have to be batim directly. It has to be chatzerot, where in each chatzer there are at least two houses, I guess.

Speaker 2: Yes.

Law: Condition of Length — Four Amot and Above, Its Length Greater Than Its Width

Speaker 1: "Viyehi orko me'arba amot ulemala" (And its length should be from four amot and above). The length must be four amot and above. But here is yes... this is something that is almost not relevant otherwise. But the next one is yes: "viyehi orko yater al rochbo" (and its length should be greater than its width). A mavoi is specifically so when its orko yater al rochbo, the length is greater than the width.

Meaning, if it's a box, or its rochbo yater al orko (width greater than length), then what?

They say, "aval mavoi she'orko kerochbo" (but a mavoi whose length is like its width), it's like a box, the length is like the width, "ein lo din mavoi, ela din chatzer" (it doesn't have the law of mavoi, but the law of chatzer).

Law: Chatzer She'orko Kerochbo — Law of Chatzer, Not Mavoi

And what's different about a chatzer than a mavoi?

He says, regarding a chatzer, "achat nittar" (one is not sufficient), a chatzer that is open to reshut harabim, it's not enough either a lechi or a korah, but one must place "shnei lechayim" (two lechis), two boards, "mishnei ruchotav" (from its two sides). "Kol lechi bemashahu" (each lechi of any size), it doesn't have to be a large lechi, but it has to be two lechayim. "O pas rachav arba meruachat" (or a wide board of four [tefachim]), or a wide lechi that is four tefachim wide, then even one is enough.

Meaning, mavoi is easier, mavoi is enough with one lechi or a korah, and here one needs two lechayim or a pas, a wider pas.

So he's now said what makes something a mavoi, that its orko yater al rochbo. Therefore the same thing reversed, what makes a chatzer into a mavoi, that makes a mavoi into a chatzer. One can also make a chatzer into a mavoi.

Discussion: Can a Chatzer Have the Law of Mavoi? Does It Need Batim Vachatzerot Petuchot Letokho?

Speaker 2: If a chatzer, if something that... So the meaning of chatzer means where one person lives, and mavoi means where several people live. Originally, the normal order is there are batim in chatzerot, and these are in mavo'ot. But there is sometimes when the chatzer gets a din of mavoi.

Speaker 1: Yes, but the chatzer also needs to have chatzerot and batim open to it.

Speaker 2: Yes, besides that. Chatzerot and batim.

Speaker 1: One can be a mavoi, and when he does that he'll have a din like a mavoi, he'll need lechi vekorah, but he won't need a mavoi because he doesn't have. He's already batim petuchim letokho, he's already a chatzer, he doesn't need more than that. He already just needs one bayit.

Speaker 2: He doesn't have batim, he doesn't have chatzerot. It seems that here one doesn't need. I don't know. I can see that one could say so.

Speaker 1: Let's see further. I mean the next one, "mavoi she'ein bo batim vachatzerot petuchim letokho" (a mavoi that doesn't have houses and courtyards open to it). This will technically be the previous one, the first one they just learned will be a mavoi she'ein bo batim vachatzerot petuchim letokho. Just as it's only permitted with one house and one courtyard, so too a mavoi that only has four amot is only permitted with two lechayim and a wide pas.

So a chatzer that is orko yater al rochbo and has batim vachatzerot petuchim letokho... it doesn't make sense for a chatzer to have batim vachatzerot petuchim letokho.

Speaker 2: I don't agree. It can't be. When a chatzer becomes a mavoi, then that means that the leniency is different than a mavoi. Something doesn't make sense.

Speaker 1: Yes, because batim vachatzerot petuchim letokho is the chatzerot that make it into a mavoi. It's already a chatzer with batim inside it, or whatever it is. I understand that it can be otherwise. One can be medayek (infer precisely).

Novel Point: Chatzer in the Form of Mavoi Doesn't Need Batim Vachatzerot Petuchot Letokho

So again, a mavoi that is a mavoi because it's a mavoi, needs to have all the laws of mavoi. But a chatzer that is a mavoi because it's tzurat mavoi (the form of a mavoi), doesn't need to have any laws of mavoi. It doesn't need to have that one law. All other laws it needs to have, it needs to be four amot, it needs to be orko yater al rochbo. It doesn't need to be that one law which is impossible for it to have.

Speaker 2: Why does that fall away? Because four amot is just thrown in. There can't be something that is less than four amot and it should be batim petuchim letokho.

Speaker 1: You said it.

Speaker 2: Yes, how many houses can be open to four amot?

Speaker 1: Everything can be. Four amot is not a significant place. Everything can be. I'm saying, this is not a condition.

Discussion: Does a Chatzer in the Form of Mavoi Need to Have the Laws of Mavoi?

So the question is now whether a chatzer that is tzurat mavoi needs to have the laws of mavoi.

Speaker 2: Yes, it needs to be... it needs to also have the laws of chatzer.

Speaker 1: You said that a chatzer is not something that has batim vachatzerot petuchim letokho. What we say that a chatzer can have a din of mavoi, means that it doesn't need more than that. It can't be otherwise. A chatzer is a chatzer.

Look, we have two neighbors. One lives in a mavoi that only has one house.

Speaker 2: I heard your question.

Speaker 1: And the next one lives in a chatzer that has a bunch of houses, and he has a bunch of chatzerot, and a bunch of things, and it's also... what is he better with? Because what do we still call this?

Okay, it could be that this is just crazy language, because people call things mavoi and chatzer which has nothing to do with the halachah. You're talking about what are the details. It's a chatzer because it's a chatzer, it's a mavoi because it's a mavoi.

Speaker 2: The chatzer that is properly established, is permitted, one doesn't need... there is a simple logic to properly established, it's not a gezeirat hakatuv (biblical decree). Properly established is a more confined thing, one places one lechi is enough, not two lechayim. A three-sided thing needs two lechayim. What bothers you?

Speaker 1: This is earlier, that a mavoi needs to have batim, that's simple, because if not it's not a mavoi. But a chatzer only has... then it's something else, it's a chatzer. But you're right that it comes out that if it has there... ah, what I'm saying doesn't make sense.

Discussion: How Can There Be a Mavoi Without Batim Vachatzerot Petuchim Letokho?

So what happened in that mavoi? How can there be a mavoi that has other conditions and that lacks batim vachatzerot petuchim letokho? It can't be proper.

Speaker 2: No, it can be, if it's not a chatzer. Chatzer means one lives there. That's the distinction. There is a real distinction between a mavoi and a chatzer. A chatzer is where one person lives, and a mavoi is open to two houses. Not one person.

Speaker 1: A chatzer can have more than one person living, but usually in a chatzer more than one person lives.

Speaker 2: So what does a chatzer mean? A chatzer is not chatzerot petuchot lo?

Speaker 1: Exactly. A chatzer is the area around the house where one uses a bit. The chatzer is open to the mavoi, not to... and the mavoi is open to several chatzerot.

Speaker 2: Aha. A chatzer that is open to other chatzerot is itself a mavoi.

Distinction Between Mavoi and Chatzer: Mavoi is a Place Where One Walks, Chatzer is a Place Where One Uses

Speaker 1: A mavoi is a place where one walks, and a chatzer is a place where one uses. There are different types of use.

Speaker 2: Aha. I mean so.

Speaker 1: Okay. Let's take a look. Do you want to take a look in Panim Me'irot?

Speaker 2: No, no, I don't want to look, I want to go further.

Speaker 1: Mavoi... I understand very well what you're asking, but it's not a problem.

Law: Mavoi She'ein Berachbo Shelosha Tefachim — Lavud

"Mavoi she'ein bo rochav shelosha tefachim..." Aha. Okay, if someone suddenly finds himself in such a mavoi that doesn't have three tefachim, first he should run away from there, because he could God forbid die. And after he runs away he should know that one tzarar velechi velavi korah mendel daled etc., I don't understand the plain meaning of this, "shekhol pachot mishelosha harei hu kelavud" (for anything less than three is considered as connected).

Many times we say in halachot, because that's how it comes out in the Gemara, although I don't know why it's relevant in reality.

Speaker 2: Good, I already know what you think is not relevant. You think it's relevant.

Speaker 1: Good, every day you walk in streets that are narrower than three tefachim, that means it's a common occurrence.

Speaker 2: What? Perhaps you don't walk, but other people walk. Places where it's not three tefachim wide. How wide is the entrance where you walk there?

Speaker 1: The halachah doesn't have to... a person is not wider than three tefachim.

Speaker 2: I don't know, it's not necessarily a matter and it's not in the 613 mitzvot.

Speaker 1: Let's remember, here we're talking about the door.

Speaker 2: I said, here we're talking about the door. First of all, ein berachbo doesn't say by the entrance, he says ein berachbo of the mavoi. The whole...

Speaker 1: It could also be that it's a theoretical three tefachim.

Speaker 2: Ah, cheftza dechatira (object of digging). It's certainly discretionary three tefachim, but somehow water and other things that minimize it according to halachah, then one can... I don't know, you're asking a question.

Practical Explanation: Narrow Passage in the Back of Houses

Speaker 1: Okay, okay, whatever. Now one can learn what is really the law of the mavoi after it was fixed, it was made kosher.

Speaker 2: Yes.

Speaker 1: I'll tell you how I can understand the mavoi she'ein berachbo shelosha tefachim, I'm sorry. Let's say like this, there is a mavoi, and in the back of the mavoi there is such a very narrow, for the windows let's say, yes? Something fell out and it's too much, a child can crawl in there and take something, yes?

Okay. So technically it needs to be a mavoi because it's open... let's say, there is one way where one walks, the backyard, and in the back of all the houses and courtyards there is something so narrow, I know, to pour out water, whatever it is. So that's technically a mavoi, because it's batim vachatzerot petuchim lo.

Okay. He says it's lavud. The opening is not an opening place at all. When he says shekhol pachot mishelosha harei hu kelavud, he says that the opening is not an opening place where one carries at all. It's a hole in the back of the house, because there was no opening to make.

Speaker 2: But that's what it always means too.

Speaker 1: Yes. Okay.

Continuation: Law of Mavoi After Fixing

Now, ah, I had to say it, we learned that the Rambam argued that a mofet (proof), originally,

Laws of Shabbat — Mavoi with Korah Versus Lechi, and Making Reshut Harabim Kosher with Doors

Law 49: The Distinction Between Korah and Lechi

No, when he says kafuf milifnim velifnim ulemala (bent from inside and inside and above), he says that the place is not called an open place where one carries at all, it's a hole in the back of the house, because there really isn't any because of... all lavud is this meaning, lavud is a reshut hayachid.

This is what the Rambam says earlier. This is a contradiction to the law he says earlier. The Rambam says earlier that a mavoi with three mechitzot is essentially a reshut hayachid, but the Chachamim don't allow carrying in it, right? Why? Because it looks too much like it's connected to the reshut harabim. Apparently, if it's a reshut hayachid, one also may not, even without a lechi, one may not carry in from it to a reshut harabim, because it's a biblical prohibition. Here in this law we see that's not true, that before there is the lechi or the korah it certainly didn't have any law of reshut hayachid regarding that a zorek letokha (one who throws into it) should be liable.

Look what the Rambam says. The Rambam says earlier, "shemidin Torah beshalosh mechitzot bilvad mutar letaltel" (that by Torah law with only three walls it's permitted to carry), it's already a reshut hayachid, "midivrei sofrim ein morin ken larabim" (by rabbinic law we don't rule so for the public). Right? But when he says "mutar" (permitted), he means to say mutar letaltel betokha (permitted to carry within it), but he doesn't say that by Torah law it's forbidden letaltel letokha mereshut harabim (to carry into it from reshut harabim). It's a contradiction.

The Rambam's Words in Law 49

How can it be that they made a leniency (kula)... Let's learn in [chapter] 49. Okay. The Rambam says, "Why was a measurement needed for the beam (kora)? Even though it's permitted to carry in all of it as a private domain (reshus hayachid)" — one may carry inside, that's why one places the beam, so that one can carry, it becomes a private domain. He's now going to say that he means throwing from a public domain (reshus harabim) there, that's his obligation, because he throws from a private domain to a public domain. But he says no, "One who throws from within it to the public domain or from the public domain into it is exempt, because the beam is made as a reminder (heiker)". In essence, this place, the beam didn't make the place into a full private domain. Rather, they only placed a reminder, the beam is only a reminder.

Let's finish and we'll try to understand. But one who validates it with a post (lechi), the Rambam says there's a big difference between... They discussed that here an alleyway (mavoy) can become valid so that one can carry inside, either through a beam or through a post. The Rambam says that these two things are very different. A beam doesn't make the alleyway into a true private domain, it's only some kind of reminder, but there still remain some laws of a public domain or laws of a karmelis, not clear. But not so with a post, but one who validates it with a post, if someone throws from within the public domain to the public domain through it, he is indeed liable, because a post is not just a beam, a post makes the place truly into a private domain. "Because the post is like a partition on the fourth side", when we place a post we view it as if we placed a partition, therefore it becomes a private domain.

The Raavad's Question and the Answer

Very good. The Raavad indeed didn't understand what's going on here, how can it be? A small hut, three walls with a board, comes out to three partitions, and three partitions is Biblical (d'oraisa). How can the Rambam say that he's exempt? This is very difficult, yes?

The only way how one can simply make the Rambam work is essentially to be lenient. The Rambam said earlier that three partitions is a private domain, he doesn't mean a private domain, he doesn't mean a private domain regarding carrying within it, in other words, it's a karmelis. But what are the three partitions? That the Sages were lenient that on this karmelis one can place something, so that there should be a reminder that it's not a regular karmelis, and with a reminder it's permitted to carry in the karmelis. So it comes out if one wants to make the Rambam work with what he said earlier. He said private domain, he didn't mean it. It's very very forced, but that's the best one can do. Do you understand the problem, right?

One can say other answers, but already, let's go further. Okay. It could be, it could be that the Sages also held this to be a karmelis, and they were indeed lenient, but it depends.

The Practical Difference: Post is Biblical, Beam is Only Rabbinical

But now, how does one understand the topic of the post? Because a post is indeed Biblical, one must say that it makes a partition, right? So one must say according to the Rambam, because otherwise one cannot be liable. It has such that three walls with a post is Biblical, yes. Three walls without a post is Biblically only a karmelis. So one must look at it from this Rambam's law here.

Other commentators indeed disagree, it's not a big practical difference, because this is only a practical difference regarding liability, the main practical law what the law is, is in other words. Do you also say that a post is Biblical and a beam is only Rabbinical, or something like that? A post makes a Biblical private domain and a beam doesn't, right? As if post and beam work differently. A beam makes a reminder, and a post actually makes a partition. Right.

Discussion: What Happens with a Slope (Midron)?

Speaker 1: And what happens with a slope (midron)? It's apparently also like a post, right? That's true.

Speaker 2: No, it's not. Like the Raavad and the Rambam's dispute. Yes, the Raavad's slope is real, and the Rambam's is not. Yes. Okay. Yes.

Validating a Public Domain with Doors

Let's learn about what to do with a public domain. Yes.

Okay. Now we're going to say a way how one can make it so that a piece of a public domain should become a private domain. The typical public domain is usually an open place, but what happens if in the public domain there's a narrower place that's surrounded by two walls, and many pass between them, and we want that the place should now receive a status like an open alleyway (mavoy mefulash), so that it should be as if there are two walls, and now how do we make it so that the other two should also become walls?

The Rambam's Law: One Needs Doors, Not a Doorway Form (Tzuras Hapesach)

"How does one validate between them?" Apparently as if... and many pass between them, people walk through there, so here there isn't some leniency that one can make some reminder, a reminder isn't enough. There one needs to make it truly into a private domain. So the many, how does one validate the building, how can one make it stand? Rather one makes it actually truly into a private domain. One doesn't need to build complete walls, but one places, one needs to make doors on this side and doors on that side. People can continue to walk through, but once there are doors it's clear that this can be locked. "And afterwards it will be considered a building of a private domain".

He says, "and one doesn't need to lock the doors", one doesn't have to close the doors, "but they need to be fit to be locked", there need to be doors that one can lock. And that there are walls that one can lock shows that the place is a private domain, and it makes the place into a private domain.

And therefore, if there are doors there but the doors are neglected and they're sunken in dirt, they're not ready now to be moved and locked, "one clears them", he needs to dig it out, he needs to make it so the doors should indeed be ready, "and fixes them to be locked", so that one should be able to lock them.

"But a doorway form or a post and beam don't help in validating a public domain." A doorway form or a post and beam don't help in validating a public domain, they only help in validating an alleyway.

Explanation: What's the Difference Between a Post and Doors?

We need to further understand what's Biblical here, so what he says that a post is like a partition on the fourth side, also doesn't mean to say that it's Biblical. So only Biblically is enough for a karmelis or for a... Here in this law is the law of the eruv that we make.

Okay, that's the big dispute, but let's try to understand a basic thing.

Discussion: The Difference Between an Open Alleyway and a Public Domain

Speaker 1: The difference between what one takes together a public domain with a proper open alleyway is what? Because this is truly a part of the public domain, no one lives under the walls, we're not talking here about the houses.

Speaker 2: Because people don't live?

Speaker 1: That's the passing through! It's a part of the public domain, but one wants to create it anew. Also the passing through, the questions of the passing through.

Speaker 2: Yes, but... what's the difference?

Speaker 1: An open alleyway isn't a part of the public domain, it's open to the public domain. As we learned, there are many things we need to know, because even in a public domain we learned that even things that are open to paths, to the wilderness, are also called a public domain. Yes. It's not only... ah, he said open to the public domain. So it's not clear.

That means, one can say as you say, it has to do with what one uses it for in practice, one doesn't live and so on. Or one can say that it indeed has to do, it's like a law, that if it's sixteen cubits, we learned that a public domain is up to sixteen cubits, and according to this it comes out that an alleyway can only be called an alleyway as long as it's not sixteen cubits. A large alleyway is no longer an alleyway. The Rambam didn't properly say the law, and I have to tell you, the size.

Practical Application: Williamsburg as an Example

And it means this, I mean that one would say according to the Rambam, if we want to make it very simple, let's talk about Williamsburg, where the houses are all connected, so a street is called an open alleyway, and an avenue, which is usually wider and there are stores and people passing and dwelling, is a public domain. So if someone wants to make an eruv on the street, he'll need to place a post and beam. But if he wants to say that the piece of Bedford Avenue, which is a major highway where thousands of cars pass, is a private domain, you actually need to make doors, and perhaps even close the doors or it should be fit to close, if one wants to simplify it very much.

Digression: The Custom with Eruvin in Large Cities

The decisors have had for a very long time an argument that we don't have the law of courtyards and alleyways, because we don't use our courtyard, it's not that sort of use. One goes back to the topic of use, not the topic of partitions. It's a big debate.

Back to the Law: Why Doors and Not Doorway Form?

But that's what, let's go back to the law. Here stands a clear thing, that even a true public domain there's a way to fix it. What's the way? With doors. If one makes doors. Not a doorway form, a doorway form won't help.

Speaker 1: You're asking a good question, why not?

It seems it's different. But with doors it can indeed help. And this apparently, but the custom isn't so. The custom is that even in an apparent public domain, in the large cities, one makes a doorway form, not doors. Because if one makes an eruv that's a doorway form, it's very hard to make doors.

But I want another step, it seems to me that doors that one can lock is not a doorway form. It's much more yes but a statement of whose place this is. When there are doors that one can lock, when you lock it you're truly saying that you've made a house. But even if you can lock it, it's like a statement that the place isn't ownerless. There are doors here that one can lock. It's not a doorway form, it's not that it should look different from other public domains.

Discussion in the Laws of Eruvin: Doorway Form, Doors, and Alleyway

Doorway Form and Doors — The Fundamental Difference

Speaker 1: That's my domain for the matter. I hear what you're saying, that doorway form is... the street didn't become smaller. Doorway form is a thing... I can tell you a simple explanation why is doorway form a concept at all in a public domain? Because doorway form is a thing that makes a distinction between two rooms, or two areas. As you say, it makes a doorway, as if you've entered into a new place.

But when the whole place is a public domain, you don't need to make a new place, you need to build here a domain. Doors is simply that you've built a domain. The law is that the street is still strong, you simply belong less.

Let's say the following, everyone agrees that a large building, let's say the largest building in the world, a huge open airplane hangar, where many people go there doesn't become a public domain. Why? Because it has proper partitions. Or a huge study hall, the largest study hall, right? It doesn't help.

So the question is, the other side doesn't become worse. The worse is because there aren't true partitions. So you make doors, doors is entirely a true building. I didn't come to say that it's locked.

Doors That Are Locked at Night — The Concept of "Fit to Lock"

Speaker 1: Why is in practice always the Rabbis, right? For example, we learned that a city is... but you say that it needs to be fit to lock. It means this, I let you go as long as I let. Who is the he? The Rabbi himself. We're talking about someone who has the power and he can do things, the Rabbi.

So, again, so he says here that there's an owner here.

Speaker 2: No, I don't agree. Because the Rabbi himself... One can ask, all the Rabbis are waiting for them to let make a... not peace, yes? That a city with a partition, with a wall that one locks at night. There's a law turning this is that, that's the same law.

Who does the city belong to? It belongs to the public, but the public conducts itself that at night they close their door, because they don't want the whole night to lock a whole city stands here. Because here you're talking, you're standing even in a public domain and you must make this piece, you make between them.

But if someone has a public domain, let's say a land that's surrounded by a partition, the whole land is already his part of the partition, you can include him in his eruv.

Speaker 1: Yes, yes. The whole world is surrounded. Let's say a land that's surrounded by mountains, the land also has a partition around the land. There's no difference how.

Speaker 2: There's no difference how, because I'll tell you more, because also usually the market place in those many cities in Europe, the market place where people shout all those things, where the neighbors turned around, is usually a huge place that's surrounded by walls from all sides, buildings, but it's a huge large plaza. The plaza is a public domain.

Speaker 1: No, no. It's open to the public domain.

Speaker 2: The decisors who lived in those cities said that it's not a public domain.

Speaker 1: Also what's not a public domain?

Speaker 2: And also if it's very very large, you can say technically because the door is small and there are locked doors, but...

Speaker 1: Very good. So what's the problem?

Speaker 2: I don't understand, they learned strongly the Gemara from Mecholasa a private domain, if it's a place of many, it's open, it's a public domain. It's literally the word public domain.

Speaker 1: Okay, meanwhile we'll hold okay. But okay, yes, not relevant, I have another less way, a bit. Not such a stringency. Okay, let's go further with the laws.

Sixteen Cubits — Path and Place

Speaker 1: And also the Rambam didn't say here the sixteen cubits, as if what happens even if the place itself is sixteen cubits wide, do the locked doors apparently help yes.

Speaker 2: Certainly, that's again, we wanted to know how this became a public domain.

Speaker 1: Ah, the Rambam said sixteen cubits path. A place that's not a path, doesn't need to help the thing.

Speaker 2: What does path mean?

Speaker 1: No, when the Rambam says that sixty myriads makes a public domain, he says paths and streets of the public domain that are wide such and such. That a public domain itself doesn't need nowadays to be but, or even it's less, or it's always more. One doesn't know. What you're saying is very unclear.

Let's go further. For this one fights, or for this there's a dispute about eruv in the large cities, about the public domain. No one knows.

Digression: Eruv in Williamsburg — The Story with the Doors

Speaker 1: But I also remember, and I lived on Rodney, and there was an eruv there all those years, because one had to bring up and carry in the French, as by all the Rebbes upstairs. And when they made an eruv in Williamsburg, there was a big commotion, and they started arguing with the judges, that if you say that one must be concerned about a public domain, then also your small alley is also open to the public domain. If one may not make an eruv over the whole city, one also may not make over an alley.

So one day huge doors came up on wheels, the judge, and it had about locking, and it was also very strange to me, because for sixty years one carried without this. So because it started becoming an open dispute, it's already politics.

But ready, according to what you say, it's not such a contradiction, because one can say that it's like a street.

Speaker 2: Yes, it's a street with houses around from all sides, is it a street?

Speaker 1: No, that's not how it was thought. At least one can say that it's an open alleyway, that's apparently how one thinks. But the question begins that it's but open to the public domain. Let's say that you say that the avenue is a public domain.

Speaker 2: Do I understand that for this the doorway form indeed helps.

Speaker 1: It's certain that for this the doorway form helps. The problem is that there's a pole, with other things.

Let's go further.

Law: Carrying Under the Beam and Between the Posts

The Rambam's Approach — Adjacent to the Public Domain

Speaker 1: What about the place under the beam itself, right? One made a beam or a post, the post is wide, let's say a cubit, I don't know, there's enough place one can carry there. So the question is whether one may carry there. The entrance is wide.

One says that the Rambam nullifies the alleyway. One says that one may carry under the beam and between the posts, because the place already doesn't start being effective after the beam, rather it's already effective on the place. One already sees the place that it's separated from the public domain.

Distinction: Adjacent to a Karmelis — Still Needs a Post

Laws of Lechi and Korah in a Mavoy — Materials, Measurements, and Physical Requirements

Continuation of Discussion: Between the Lechayim and Motzi Min She'eino Mino

Speaker 1: But the idea is certainly the idea. It's harder to separate similar things than different things, therefore when it's more similar one may not carry in between. But the Rambam said earlier that the lechi does make it into one reshus, only koros, only for a heter. So here too one should have to make a distinction, that when it's a lechi, the lechi has made that other place into a complete reshus hayachid, why do you need to say that you're chayav? But by a korah he could have said this motzi min she'eino mino, but by a lechi, why motzi min she'eino mino?

Speaker 2: I thought I remember that a lechi is not truly a reshus hayachid.

Speaker 1: The Rambam said that he's chayav, he's chayav, because zorek is chayav, they're going to kill a person for this, and now you're saying it's not.

Speaker 2: I'm asking you a question, it doesn't work, it just doesn't work, right?

Speaker 1: Okay, but here it works. For this specifically it works, because it's like in another... therefore, because it's next to another...

Speaker 2: That's also a weaker... because it's next to another karmelis it's also a weaker...

Speaker 1: Yes, okay. But essentially, my point is that the Jew stands under the lechi and is half here and half there, it should be correct, that's the halacha, what else is relevant?

Speaker 2: It's relevant to say that "bein halechayim" is something of a davar memutzah, not that the person should be in both, in reshus hayachid and in reshus harabim. It's a different question.

Speaker 1: But one may anyway, because as said, because a person is half in the mavoy...

Speaker 2: It makes a new heter of agudah vetruck.

Speaker 1: Because there's no other reality how the sugya should be relevant, except in a world where people walk around in mavoyos that are smaller than three tefachim. In the world of dwarves, but in the world of our humans and it's not fair. Carrying has to do with the thing that one carries.

Speaker 2: Okay, let's go to the previous place, to the Rambam with the Raavad.

Discussion: The Raavad's Difficulty with Chozer Veni'or

Speaker 1: Look here again. The Raavad understood earlier that it's always a reshus hayachid. He comes here with the... he tries here also to understand. Why will it be chozer veni'or? The ni'or is only if inside is a karmelis. The Raavad learned that inside is not a karmelis, he didn't understand the Rambam, so he struggles here too.

Speaker 2: Ah, the Raavad. The Raavad says that tachas hakorah one may yes. The opposite.

Speaker 1: I don't know. Let's go further. We'll get stuck on a question that's not so relevant. Let's go further. Do you agree?

Speaker 2: Yes.

Speaker 1: I don't know. Did the Rambam think up the Torah of chozer veni'or, or does it say in... the language chozer veni'or, is that the Rambam's language?

Speaker 2: I don't know.

Speaker 1: Let's go further. I want to go further, because it's already... we're already over an hour into the perek and we need to finish it.

Halacha: Bakol Osin Lechayim — Material for Lechi

Speaker 1: Bakol osin lechayim. With what kind of material can one make the lechayim?

Speaker 2: Yes.

Speaker 1: It says here: Bakol davar osin lechayim, even with something that has ruach chaim, even with a living thing one can make a lechi, va'afilu be'isurei hana'ah. Even with something that has ruach chaim, as we learned last night, a person or an animal, va'afilu be'isurei hana'ah, even things that are forbidden in benefit, which usually we know the rule is that something that is forbidden in benefit, for example, cannot be a kosher esrog. And I mean the reason there is because it says it has no shiur. But a lechi one can make, because a lechi doesn't have a shiur. As the Rambam is going to say, that even the thing itself which is relevant to have a shiur, the lechi is kosher. Why? Because the nafka mina is, it's omed le'isuro, and it doesn't have a shiur. But a lechi, kol shehu, a lechi truly doesn't have a certain shiur.

Discussion: Question from Govah Asarah Tefachim

Speaker 2: When one says that it's a shiur kezayis, one says that this is no longer a kezayis because it's going to be burned, but even if the fire from it... no, the fire from it... no, no, no. Govah asarah, it's a good question, Rabbi Avraham. Govah asarah, one less than ten tefachim, ah? The height must be ten tefachim. Rochav ve'ovi kol shehu.

Speaker 1: What does it say here? Nu, nu, let's finish the halacha.

Speaker 2: So here there is avodah zarah?

Speaker 1: No, no, the halacha, the halacha.

Speaker 2: Ah, I'm asking a question.

Speaker 1: Okay, okay, okay. The Raavad asks the question. So the next masechta you say it must be ten tefachim. So the width has no shiur, let's say, but it's not also ovi either. So what does it help that a mechitzah has no shiur in ovi, but it does have a shiur in govah? It's a good question, yes. Do you understand my problem?

Answer: Distinction Between Shiur and Metzi'us

Speaker 2: The Rambam fits very well, because once we understand that it doesn't need to be something something that one should see, it doesn't need to have a certain shiur, but something that one can see. The thing can still be seen. Yes, it lies there, it's a piece of wood from avodah zarah, and one can still see it. It means, even halachically it has no shiur. It means, the halachic geder can only take away from the shiur, it cannot take away from the metzi'us. Metzi'us is that there lies something that people can see. And the minute it has no shiur in the width, it only has a shiur in the height, there's already a metzi'us that one sees it. It's no longer a din shiur, there's only a metzi'us that one sees it. And this has a metzi'us that one sees it. Ten tefachim is a shiur of a mechitzah usually. There is something that must symbolize a mechitzah.

Speaker 1: I don't know, it's something funny. The Raavad was a great Jew, he didn't understand.

Speaker 2: He said, yes, the Raavad says what you're saying. The Rambam says, the reason is not because it has no shiur, but because of heker, and heker one has even when it's ten. That's actually the Raavad's pshat. That's good to say the distinction between korah and lechi, but I mean, only according to the Rambam's shita that korah is because of heker but lechi is not because of heker, that's the question. And the Raavad certainly understood that the Rambam's reason is not because of heker. The Rambam's reason is kuli, since it's eino ra'uy leshi'ur.

Speaker 1: One must say some such lomdus that it's not a din shiur as you're saying. One only speaks about the metzi'us. One only goes on the metzi'us of the Torah here.

The Maggid Mishneh's Answer

Speaker 2: And the Maggid Mishneh says that whoever has learned geometry knows that a line has no width, it's a theoretical line from geometry. And an eruv truly needs a shiur, and on this stands shiur, that the height should be ten tefachim. The Maggid Mishneh says, even if we look at it kemi shenisraf, that we already look at it now as if it's burned, with the fire you also can't make a line, it must stand. Technically you can't.

Speaker 1: Something doesn't fit me so well. But this is apparently the vort, that the halachic thing that it becomes burned only takes away the shiur, it doesn't take away that one shouldn't be able to see it. One can see it. But the Rambam doesn't say that. I mean, unless you want to say that the Rambam also meant what the Raavad says, he just says that it's a matter of eino ra'uy leshi'ur.

Speaker 2: Yes, it's not.

Speaker 1: And the next is, this we'll learn when we'll learn further... The Rambam puts it right after. I won't fight with the Raavad here. I'm not scared of your question. Something, something is tzarich iyun.

Halacha: Shiur HaLechi — Govah

Speaker 1: Govah halechi, yes. Okay, simple. Govah halechi we learned, one less is this, vechol shehu. Okay.

Halacha: Mikol Osin Korah — Material for Korah

Speaker 1: Now we're going to learn about the korah, what the korah must be made from. I need to make here essentially another... Mikol osin korah. Here he's going to talk about korah. Lechi, ah, he divides completely between lechi and korah. Until now we talked about lechi, now he's going to talk about korah. Mikol osin korah, aval lo be'asherah, because korah does have a shiur, usheyesh lah rochav hakorah shiur. Vechol hashiurim ein osin osam be'asherah. Anything that has a shiur, is it when it's a... shiurim?

Speaker 2: Shiurim. I have a shiurim. A shiurim, not a shiurim.

Speaker 1: Every thing that is tzorech shiur when it's a...

Speaker 2: Ah, it helps me with a shiurim because it's like boser.

Chiddush: Opposite Logic Between Lechi and Korah

Speaker 1: But very interesting, because according to the Rambam from earlier, it comes out exactly opposite. They like to say that a lechi is real and a korah is only because of heker, but it should be exactly opposite. Because of heker must be a shiur, because of heker must be a shiur. Because of heker must be a shiur, because of heker must be a shiur. It's exactly opposite. It makes sense, because a heker needs a shiur. Because a heker is built with people, a line that has no shiur, one speaks of such a din.

Speaker 2: But it's true, that the Raavad apparently who says truly that it's not... should apparently be a korah also, so the Raavad says explicitly, both lechi, both korah, muter... you know, the Raavad here?

Speaker 1: Yes. The Raavad truly says that he doesn't agree with the Raavad Beinbi's distinction.

Speaker 2: How did they...?

Speaker 1: Ah, what is the shiur?

Speaker 2: Yes, bekamah rochav korah, one less than a tefach.

Halacha: Shiur HaKorah — Physical Requirements

Speaker 1: So interesting he gives here an answer for everything... both things. He says always a reference to the matter of avodah zarah. They need there much more... but it had to stand earlier, when it stands... and so and so big. As here he says it... even if it's a... but it must be strong. It stands berochav lekabel harochav. It must be strong enough, it must be just some piece of... It must be a strong enough thing that can hold on itself a roch, a brick. What is a roch? Shechatzyah ve'eini, of three tefachim by three tefachim. A small brick. Half of a small levenah. It must be a levenah. A... is half a levenah. A levenah is three tefachim by three tefachim. So this must be one and a half...? It must be a whole... It's not if yes... in other words between you and me spoken. It depends, what is it made from? Iron, I know that.

Matter of Amudei HaKorah

Speaker 1: Ve'amudei hakorah, on which one holds the korah, tzrichin shetiheyu beri'im. They must be strong, kedei lekabel koach... levenah. Here you see that those holding the korah not in the korah not in the... If in lomdus it must be. It must be mamashus'dig that one should be able to place a... it should be ra'uy, just as ra'uy lanu'a, it should be ra'uy lekabel haroch.

Speaker 2: Interesting. Yes, camel. Camel, yes.

Measurements of the Opening of the Mavoy, Korah and Lechi – Laws of Eruvin

The Strength of the Korah

Speaker 1: It depends what he made the foundation. Iron, I know that.

Ve'amudei hakorah, on which one holds the korah, tzrichin shetiheyeh beri'ah kedei lekabel ariach shehu chatzi levenah. That is, the korah is not just that in lomdus it must be, it must be mamashus'dig that one should be able to place a... it should be ra'uy, just as really, that it should be ra'uy lekabel ariach.

Speaker 2: Interesting. Yes, go ahead.

Kamah Yehei Pesach HaMavoy – Measurements of Height and Width

Discussion: What Does "Pesach HaMavoy" Mean?

Speaker 2: I don't understand what's going on. How can it be? In the worst case it becomes a mavoy mefulash, which is helped by a tzuras hapesach. Ah, but here there is no tzuras hapesach. If the opening is so high, everyone agrees it's invalid, you need to add something else, a korah.

Speaker 1: He's saying, a mavoy, in order for it to be permitted with a lechi or korah, it needs to be within the constraints.

Speaker 2: No, he's talking here about the side where there is an opening, not the side where you place the lechi and korah, right? He's talking about "mavoy hanitur belechi o bekorah", no difference which one. A type of mavoy that can be used, a mavoy she'eino mefulash, right? Or a mavoy mefulash where the other side has a tzuras hapesach. No difference. How high can you place the korah? The pesach hamavoy means the lechi and korah. That's the fake pesach, yes?

Speaker 1: No, no, no, no. It means the pesach of the mavoy itself. How big can the pesach be? If the mavoy is smaller than ten tefachim, you can't place any lechi or korah. If it's greater than twenty amos, you can't place any lechi. If it's wider than ten amos, you also can't place any lechi or a korah, you need to place something else.

We're not talking about the lechi and the korah, we're talking about the mavoy. About the pesach hamavoy.

Speaker 2: Why is there a symbol?

Speaker 1: What does it say? If you make a tzuras hapesach, you may. Tzuras hapesach means it's connected, similar to lechi and korah. It's not a lechi and korah, it's a tzuras hapesach, a new thing. Yes?

Speaker 2: It doesn't make sense. You need to translate it. This is the first mishnah in Eruvin.

Speaker 1: The question here is how high the korah needs to be, may be. It can't be higher than twenty amos, that's what it says here. And that the lechi needs to be at least ten high. The Rambam says here like this, "ten high regarding the lechi". He says for example... He says here that the lechi needs to be ten tefachim high, and that the korah may not be higher than twenty amos. The korah needs to be visible, the korah shouldn't be very high. He doesn't say this clearly, that the problem... The Maggid Mishneh actually argues that you're right, that for example more than twenty doesn't interfere with the lechi, but it's not clear in the Rambam, because what the Rambam doesn't write clearly I don't know.

One could say, it's said like this, "not less than ten regarding the lechi, and some say regarding twenty amos regarding the korah". That's how the Maggid Mishneh says we need to interpret. It's not... twenty amos wide is yes on both.

Speaker 2: In short, I know, I want to know how high should one place the korah. Because it's also not pesach hamavoy, and at the same time he says if there actually is an opening you don't need a korah. So, what is this pesach at all? Pesach means the entrance, how you go in. There where you place the korah. Where do you place the korah? You shouldn't place the korah higher than twenty amos. It has nothing to do with where the pesach hamavoy is, it has to do with where the korah is. The korah that I said earlier you need to place, how high do you place it? That's the question? It may not be higher than twenty. And the lechi that you place shouldn't be less than ten tefachim. But the Rambam didn't write this clearly, because the Rambam didn't say this. You inserted other things that he says. What he did say is, a korah is something you place above the opening. A lechi...

Speaker 1: What does pesach mean? There is no opening. He's going to tell you if there's a tzuras hapesach. Pesach hamavoy means there where you enter into the mavoy. There's a place that is open. The beginning of the place that is open he now calls the beginning of the mavoy, the way where you enter into the mavoy. Not pesach deles. Pesach doesn't mean deles. So the pesach hamavoy is there where you enter into the mavoy, there where you place the korah. He asks, where should you place the korah?

Speaker 2: No, no, no. The korah should be placed not more than twenty amos.

Speaker 1: No, he doesn't say that. A korah is something you place "on top" of the pesach.

Speaker 2: What does pesach mean? There are two walls, there is no opening. If there is an opening, then that's a tzuras hapesach. You don't place a korah in the middle of a wall, you place it "on top" of the wall. You must "connect" it to the wall so it should lie like a beam, somewhere higher than where you enter.

Speaker 1: He'll say right away: if it has a tzuras hapesach, if there's a door with a cover above it, it's a door, it's a tzuras hapesach. But pesach hamavoy means a place that is open. There are two walls on the two sides, and there's a large open area that is open to the sky. Between the sky and earth you place a korah. Where? Under twenty amos. There is no opening. Pesach means where you enter. I don't mean pesach what you call a door. Here we're not talking about any door. Door, deles, door. Tzuras hapesach. Here there is no tzuras hapesach, there's nothing from above, there are only two walls. Pesach hamavoy is the area in the middle of the two walls at the beginning, yes?

Rebbi, take out of your head the craziness that pesach means tzuras hapesach. Pesach is exactly what we learned earlier, as it was written. Yes? What is a mavoy that has a place where you enter and you exit? That's the pesach hamavoy. There where you enter, that place shouldn't be... that place is what? Shouldn't be less than ten amos out.

Speaker 2: What? What? The air? Which thing? There's no thing there, there's no thing from above. There are two walls. The two walls can be as high as they want. The korah shouldn't be higher than twenty amos, right? A person says, if the walls are very high, naturally you'll place the korah on the walls. Says the Rambam, you shouldn't place the korah on the walls. The korah needs to be under twenty amos. If the entire mavoy is smaller than ten tefachim for example, you can't place a korah there. That's what the Rambam says. Ah, sorry, a lechi. That's what he says. The ten tefachim he says about the lechi, and the twenty amos he says about the korah.

Speaker 1: And he says this in two places, and from this is an interesting proof that he holds yes a pesach hamavoy. Because he doesn't say what you would have wanted him to say, he says something yes. Because that's what he means to say. What does pesach hamavoy mean? Pesach hamavoy is up to the sky, and that's not tzuras hapesach. That's very simple. If it has tzuras hapesach, that's the area between the two walls. Pesach hamavoy is the area between the two walls where you walk in, at the beginning. There where he's going to place either the lechi or the korah. That's all, it's very simple. There's no difference on the halachah, it's just an argument with the Rambam that you hold he wrote it wrong, and I hold he wrote it well.

Tzuras Hapesach Nullifies the Measurements

Speaker 1: However, when do we say this, what? That it must be less than twenty amos? Yes? Let's say, shelo alsa tzuras hapesach. That the form didn't have tzuras hapesach, you have a form without any tzuras hapesach. But alsa tzuras hapesach, even if it was a hundred amos high and a hundred amos wide, the Rambam says, if it has a tzuras hapesach, there aren't any of the measurements. Not the measurement in height that is too high, not the measurement in height that is too low, not the measurement of width that is too wide. On the contrary, it's a proof from this that you don't need any lechi and korah either, because it has a tzuras hapesach which is lenient not any lechi and korah. And we already spoke about rochav what do we say, yes, he said that it needs to be rochav up to ten amos, if it has tzuras hapesach it can be wider than as wide as you want.

Speaker 2: Ah, but rochav up to ten amos, the entrance to the mavoy needs to be up to ten amos, or this is important, this is relevant besides the lechi and the korah. Rochav up to ten amos, the area between the two walls should be up to ten amos. That's even if you have a korah and a pesach hamavoy.

Speaker 1: Ah, there isn't, and rochav you, and rochav up to ten amos, that's what the korah and the pesach hamavoy goes up, but rochav up to ten amos, how wide it needs to be between the two walls, because without the two walls there's nothing at all, because he has after all because of them and tzuras hapesach, how wide may it be between the two walls, up to ten amos, he says. And that the korah comes out that the korah needs to be not higher than twenty amos.

Discussion: Why Isn't a Korah a Tzuras Hapesach?

Speaker 2: But it's interesting, because they already say that the korah is a tzuras hapesach, yes? If one holds that the korah is a tzuras hapesach, why shouldn't it be able to be what do we say?

Speaker 1: A korah is not a tzuras hapesach, it's not connected to anything around. A korah is only something that lies from above, it doesn't have mezuzos on the side, no lechi on the side.

Korah Above Twenty Amos – Kiur and Tziyur

Speaker 1: Rabbi Chaim, he makes a way how you can make higher than twenty amos. Yes? If the korah has koras de'is bah kiur vetziyur, it has a picture on it, ad she'akev mistakeil bah, you look at it because it's a design, yes, even above twenty amos yes the korah is valid.

The Rema says why. The Rema explains, the reason why it's a problem is because you don't see it, a korah is made for recognition. The korah we already, he already told us earlier that the korah is for recognition. And you should see it, and the problem of it lying higher above twenty amos is because it's in the beams, it's not noticeable. But when you have it with tziyur vekiur on it helps, as long as it has a tziyur vekiur, it has a design, and mistakhlim bah, you do look at it, therefore there's no issue of recognition, there is recognition.

How to Calculate the Twenty Amos

Speaker 1: Good. How exactly do you calculate the twenty amos that the korah may not be higher? Mavoy shegavho min ha'aretz ad karkeisas korah esrim amah, the lowest part of the korah is within the twenty amos. But even if the korah is a very high korah, above twenty, it's higher above twenty, but the beginning of it is in twenty, it's valid. Makes sense, as said, because the main thing is after all the recognition, and at twenty amos you still see, "sholetes bo ha'ayin" as the Gemara calls it, the eye still sees. So the eye sees the beginning of the korah.

Laws of Mavoy – Laws of High Korah, Breaches, and Paths

Law: Mavoy Whose Height Is Above Twenty Amos – Law of Ivuy Korah

"But mavoy shegavho above twenty amos yema'et", but "if it had ivuy korah, even a tefach", that means the korah is not straight, but it's like a "V", "gavho min ha'aretz ad karkeisas korah esrim amah", the lowest part of the korah is "within" the twenty amos, but "ovyah shel korah" - it's a very high korah, "above twenty", it's higher above twenty, but the beginning of it is in twenty, it's valid.

Makes sense, as he said, because the main thing is after all the recognition, and at twenty amos you still see, "sholetes bo ha'ayin", as the Gemara says, the eye still sees, so he sees the eye the beginning of the korah.

Discussion: Measurement of Korah in Height

Speaker 1: Right, but this has to do with the fact that the korah doesn't have a certain measurement, yes? There's no certain measurement that needs to be the size of a measurement "within" twenty, but even if it doesn't have a measurement, it's in practice enough. What needs to be wide, but that's not the problem, it's in height.

Speaker 2: Right, in height it doesn't have a measurement the width, the size, therefore even a drop of it is in the twenty is already enough.

Speaker 1: "Rochav arba tefachim", by yes, by this there's no problem, the width.

Discussion: Yema'et – Making Smaller

Speaker 1: Now how do you make smaller? That means, let's say it's a mavoy that was more than twenty amos, and he doesn't have the ability to place a korah from above, he wants to place a korah from below. The mavoy will simply go less high, yes? And what does he do? He can do like this, "gavho min ha'aretz ad karkeisas korah", the korah that lies above the entrance is higher than twenty, what does he want to do? He wants to add to this another piece of wood, that the wood will be lower, and it should still be within twenty.

He says, but the piece of korah... No, he wants to raise the floor, that's what I mean.

Speaker 2: No, it means he wants to use the trick of "ivuy hakorah", yes? He realized that he placed the korah higher than twenty, he wants to add another piece of wood, so a part of it will yes go into the twenty.

He says, but the part needs to be a tefach wide, it's not enough that he adds in one place that it's in the twenty. That's simple, because every korah needs to be a tefach wide, so you want to argue that it's...

Speaker 1: No, what can be said that once you could have counted even a bit of it, it touches a piece of it, somewhere, it's in the twenty you see it, the eye already sees it.

Speaker 2: He says no, it needs to be the width of a measurement of korah that should be in the twenty amos.

Dispute of the Commentators: Korah Above or Below

Indeed, the other commentators learned that it means the korah on the floor. Korah on the floor, and here a lechi. What does korah on the floor mean? Not a lechi, a korah. He wants to make the floor higher. Instead of making the roof lower, he makes the floor higher. But then it's the same law, it needs to be a tefach.

That's what the holy... Ah, there's a dispute about this. The Magen Avraham brings a dispute, meaning in the Gemara, meaning in the Rif, the halachah, what's the meaning. But apparently both work. It's only a question what's the meaning.

Law: Chakak Bo – Mavoy That Isn't Ten High

It will pull lower. Yes. If he dug in it a length of four amos by four amos, and deepened it to complete it to ten, it's forbidden.

He says, what's the solution? Instead of building from above, he builds from below. Here certainly he builds from below, he digs a pit. But then he needs to dig more, not just a tefach, he needs to dig four by four by four amos, and it needs to be ten... No, and deepens it to complete it to ten, it's forbidden. Right, right.

Law: A Breach Was Made in It From Its Side Toward Its Head

Yes. Okay. What if... Yes. A breach was made in it from its side toward its head. That means, where was the breach made? In the lechi? Or in the korah? The mavoy is already breached, but what was breached? Where does it mean? What does it mean was breached? From its side toward its head. I mean it means like in the lechi, or something like that.

Speaker 2: In the lechi? Breached... Yes. Perhaps just like that in the mavoy, in the wall? Just a wall of the mavoy?

Speaker 1: That's just laws of breach. We already learned earlier about partitions, what's different here?

Explanation: Rosho – Pesach Hamavoy

So it's interesting. Ah, if there remained standing at its head a post four tefachim wide, it's permitted. Like ours presumably, but the word toward its head. Head of what? Rosh means what?

Speaker 2: Ah, he interprets that rosh means like the head. Rosho, the top of the mavoy?

Speaker 1: Yes, the pesach hamavoy is called the head of the mavoy, where you enter. It's close to that. As long as there is... Ah, so the problem is like this, he opens a wall, right? So if there remained four tefachim at the end of the wall, it means after all like a mavoy that has walls. Right. As long as there's no breach more than ten, which then we learned that it nullifies the partition.

And if there did not remain a section of four

And if there did not remain a section of four, there didn't remain any section of four tefachim, there didn't remain a significant piece of a wall, then it's no longer called a wall. Unless the breach was less than three, if the breach is less than three tefachim, then even if the other side of the wall remained less than a section of width four, it's kosher, because anything less than three is considered lavud, we don't look at all like the wall is broken. But if it's broken more than three, there must be at least a section of width four for it to still be called a wall.

Law: A Mavoi Breached Completely to a Courtyard

Okay, a mavoi breached completely to a courtyard. What's happening? Next to the mavoi there is a courtyard. We learned earlier what is the difference between a mavoi and a courtyard. So next to the mavoi there is a courtyard, and the door opened between the two. And then, and the courtyard was breached opposite it to the public domain. That alone wouldn't yet be a problem, because the mavoi is a private domain, or at least a karmelis that the Sages permit carrying in when there are our wings in the heights, and the courtyard is also a private domain, it wouldn't be a problem. But the other side of the courtyard is the courtyard was breached opposite it to the public domain.

So until now it didn't look like a mavoi mefulash, until now it looked like a mavoi that is closed, because it's open only to a courtyard. But since now the courtyard has opened to the public domain, the entire courtyard gets a status of being somewhat open to the public domain, the mavoi also gets a status that it's a mavoi mefulash. Therefore this is forbidden, like a mavoi mefulash, the mavoi needs something a door or a lechi and koreh, it may not be open.

But if the courtyard is fixed, the courtyard does have such a thing, why? "A courtyard of the public that they pass through, entering through this one and exiting through that one, it is a complete private domain." A courtyard has a status that even if it's completely open, it's mefulash, people go through it from one side to the other, it's still called a private domain. A private domain doesn't need... the law that one needs a lechi and koreh is only by a mavoi, but by a private domain not. A private domain even if it's mefulash is open.

Discussion: Difference Between Mavoi and Courtyard Regarding Mefulash

Speaker 2: It has four walls. A courtyard has four walls, it has a door. That's the point.

Speaker 1: No, but perhaps because in a private domain there is only one courtyard with one house, because it's obviously it belongs to one person, it's one person's. The private domain is only if it has a strong wall from all sides, that's the point? Every private domain.

But the private domain is also mefulash, because it's open to the mavoi and it's open to the public domain. Every private domain, my private domain is also mefulash, it has a door on this side and a door on that side. Eh, let's say the entire world goes through, doesn't matter.

Speaker 2: A mavoi doesn't have proper partitions. A mavoi doesn't have proper partitions. A mavoi is essentially a public domain because there are several courtyards and houses there. One public domain walks through. There you have walls. Unlike a courtyard, even if people walk through, it has walls.

Speaker 1: Start from the walls, you always start backwards. First of all, a courtyard has walls.

Speaker 2: But we're talking here about a courtyard that is mefulash, yes? Because it's open to the mavoi and it's open to the public domain.

Speaker 1: That means it has a door. It doesn't mean there's no wall at all on the other side. Not the courtyard breached completely. If the courtyard is breached completely is it also a courtyard? Is that what he means?

Speaker 2: I think he means breached, it became a door.

Speaker 1: The question is, the mavoi becomes mefulash, because a mefulash has nothing to do with whether it's a whole wall or not a whole. Even a door can be called mefulash, it's explicit by you in other places. But the courtyard doesn't matter, a courtyard is not a mavoi, a courtyard is a courtyard.

Speaker 2: That's what I would have thought. There isn't by a courtyard such a law "courtyard mefulash" that would need partitions. Right.

Speaker 1: Ah, that's it. Mavoi mefulash needs partitions. Why? Precisely because the world turns around there. Because mavoi is somewhat a public domain, because it's open to several houses, and there are all the residents themselves is a bit of a public domain. But a courtyard, the public domain is only what people go through, and what people go through doesn't yet mean anything.

Law: A Mavoi That Has Paths Mefulash to the Public Domain

Okay. Next law. A mavoi that has various alleys into the public domain, not just one, yes, but... a mavoi that has paths from this side and paths from another side, that are mefulash to the public domain, it's open to more paths that lead to the public domain. Even if they are not aligned opposite each other, even if it's not exactly mefulash to the public domain, because the path itself one still has to go somewhat like crooked, similar to crooked, yes. So the paths are crooked. Each one of them is a mavoi mefulash, each of the paths makes it into an extra mavoi mefulash. One must now place a lechi and koreh everywhere where it's open to the path that leads to the public domain.

And how does one make it kosher? What he's saying here is, that I don't look only at the main mavoi. Let's say, the mavoi has like a main middle of the mavoi, and there are more paths out. But the mavoi must be looked at in every place where it's open to the public domain it must be considered extra. And how does one make it kosher? One makes a tzurat hapetach for each lechi and lechi from the paths that are on one side. A lechi and koreh didn't help, because each one that is open to the path is also open to the main alley of the mavoi, and one must... It means it's a mavoi mefulash, and one must each one a tzurat hapetach, not a lechi and koreh. Each one needs a tzurat hapetach on one side, and a lechi and koreh on the other side, so to speak. So that on one side it should become like a closed mavoi.

And therefore he takes, he makes a tzurat hapetach on each path on one side, even on the large opening. Why on the large opening one must make a tzurat hapetach I don't know. And makes for all the paths that are on the second side a lechi and koreh. Why if the large opening is a path, why there may he also make a biur chametz on Pesach, that I don't know. Do you understand my question?

Speaker 2: For some reason, something because those, all the small paths make the large one also like once you feel.

Laws of Mavoi — Triangular Mavoi, Mavoi Twenty Amot Wide, Laws of Lechi and Koreh

A Mavoi Whose One Side is Long and One Side is Short

Speaker 1: Even on the large opening. Why the large opening he must make a tzurat hapetach I don't know. Why is there the leniency "two that nullified the third side for them is like a koreh"? Why if the large opening is forbidden, why must he also make a tzurat hapetach? That I don't know. Do you understand my question?

Speaker 2: Ah, for some reason, something because those, all the small paths make the large one also into a mavoi mefulash, it just went out very much and all. Therefore, but, not clear. That's what it looks like somehow.

Speaker 1: Okay. What happens with a sort of triangle the mavoi? One side is wider? Does aroch mean wide?

Speaker 2: Yes, apparently. One side aroch and one side short?

Speaker 1: No, not wide.

Speaker 2: Ah, from one side comes out a wall, the wall is longer. One side there is a longer wall, and one side there is a shorter wall. It's not balanced, not a clear mavoi. He places it opposite the short one. There by the short one, there where the two walls begin. That's what it looks like in the picture.

Speaker 1: So, because otherwise it's not a mavoi. Is that basically the reason, right? It can't permit otherwise, but when you build something a wall, but only here you have three walls, basically. What can't you make crooked perhaps? I say so, placed on diagonal.

Speaker 2: Ah, he says that one can't. Diagonally one can't. Diagonally won't help?

Speaker 1: Not clear. Because one must see two walls from the two sides. That's what it sounds like. That's what it sounds like.

Speaker 2: Yes. Tzurat hapetach one can make, but a koreh one cannot. So he brings from the Mishnah Berurah.

He Placed a Lechi in the Middle of the Mavoi

Speaker 1: He placed a lechi in the middle of the mavoi, he placed the lechi not by the door, but in the middle of the mavoi. So in the middle of the mavoi, the inner half, that is inside from the lechi, it is permitted to carry in it, as if there the mavoi ends. And the outer half, that is outside from the lechi, is forbidden. Makes sense.

A Mavoi That is Twenty Amot Wide — First Solution: A Section in the Middle

Speaker 1: He says, a mavoi that is twenty amot wide, and we spoke earlier that it's not a door, or even if it's a door it's on Pesach, here we're talking without. One makes a section ten tefachim high for four amot, one makes a section, a little line, a little partition in short, ten tefachim high for four amot, from the measure of the length of the mavoi, and places it in the middle.

That means, one makes a partition of four amot, which four amot is the minimum measure of a mavoi, and places it in the middle, and it is found like two mavois. Ah, we now need to make a new wall of ten amot, ten amot is what one can yes. How does one divide this? Must one build here a wall and make the twenty amot become two walls of ten amot. But one doesn't need to build a whole wall, but it's enough one makes a little wall that is ten tefachim high for four amot, even if it doesn't run the whole mavoi, but it makes it like, one going in and out by the entrance, and when one sees a wall, it makes it as if the mavoi is divided and it's two mavois of ten, and each one of them one can carry. And it is found like two mavois, that each one of them is less than twenty amot, and it is permitted to carry.

Second Solution: Two Sections from the Sides

Speaker 1: Or there is another solution. Or, he makes two amot from here, here you have the picture of the next one. Or the other solution is one should take a section that is three amot in width, yes, the section is in width three amot, and one places it two amot away from the opening, the right side and the left side. Ah, two sections one places.

He distanced it two amot from the wall of the mavoi, and a section of three amot, so the section divides it. One now looks only at the area after the sections, and the area after the sections is only ten amot, because one took off five from each side through three and two.

Discussion: Standing More Than the Breach

Speaker 2: Eh, there I see here a hole.

Speaker 1: The answer is, standing more than the breach. I would have said that there is the Maharil in Kesavim, why should I say standing more than the breach?

Speaker 2: Ah, very good, therefore one needed three against two, because the three is greater than the two, it's more, and together they become five, and yes, very good.

Speaker 1: Standing more than the breach, one looks at it like the whole thing is standing, and one doesn't look specifically at the breached part. As if it's a wall, a wall has a hole, a wall may have a hole. Very good.

A Lechi Protruding from the Wall of the Mavoi / A Lechi Standing by Itself

Speaker 1: A lechi protruding from the wall of the mavoi, we spoke about a lechi, now the Rambam says that the lechi doesn't have to be an extra piece of wood that one places, but if the wall itself has a piece that has a lechi, that sticks out by the side of the wall an extra lechi, it's also kosher. It doesn't have to be made for the sake of a lechi, he says. Yes?

I think that this is the next law, it says standing by itself. I think here protruding means that it goes the wrong way, usually a lechi goes in.

Speaker 2: Don't agree?

Speaker 1: Not clear. Rashi says yes so. I thought that it means that a lechi usually goes into the opening, here it sticks out somewhat to the outside. It's protruding from the wall of the mavoi, that means the wall is a bit longer. Perhaps it doesn't mean that. Then it says further a lechi standing by itself, I think that it's that it's just a lechi, there was placed there a lechi, it wasn't placed for the sake of the eruv, for the sake of the fixing of the mavoi.

Speaker 2: No, both is the same thing, it's just a... If they relied on it before Shabbat. Both talks about the same thing, it's just two ways. Sometimes he talks about one going to place down a stick, or versus when the mavoi itself is built that something sticks in. Both things is enough, because it's a sign. Both is enough for a sign for a lechi, it's like one should open something here. And since because one thought that this is the lechi, it's kosher.

Discussion: Difference Between Lechi and Koreh

Speaker 1: On lechi it helps on koreh what we didn't hold earlier, because it's not a real marker, because it's only a protrusion, one doesn't need a mavoi.

Speaker 2: But lechi isn't with the marker, but it's with that there is something a change in the wall when one goes in.

Speaker 1: But if it's a lechi, that's the form. It's not, it's less protruding, eh I don't know.

A Lechi That is Seen from Inside and Not from Outside (or Vice Versa)

Speaker 1: Okay. And a lechi, this is a new law. And a lechi that is seen from inside as a lechi, when one stands inside in the mavoi one sees a lechi, but from outside it is not seen as a lechi, when one looks in from the public domain one doesn't see a lechi, because one sees it like something a continuation of the wall, and one doesn't see that it sticks out.

Speaker 2: No, because from inside one sees... yes, here one must place the picture so one can see what is meant. I don't understand from the picture.

Speaker 1: Perhaps it means that it's not built, it's built very similar to the wall, and one doesn't see something the difference. Anyway, it's also kosher.

Or vice versa, that is seen from outside, from inside it is not seen except like the measure of a small lechi, this is judged as a lechi. He has a better picture, the other person. Seen from inside as a lechi and from outside it is not seen as a lechi.

Speaker 2: Ah, in short, it sticks in. Because he doesn't notice from the public domain.

A Lechi Below Three Tefachim / Distant from the Wall Three

Speaker 1: Okay. Another law. A lechi that would be placed below three tefachim. It's less than lavud, higher to the ground. It doesn't lie on the ground, but what it hangs, let's say, or what. Or that it was distant from the wall three, that is more than three tefachim away from the wall, and three tefachim is still lavud, but it's more than three tefachim away from the wall, it will not help at all, because it must be a part, it must be lively, it must be a part of the door. But if it was less than three tefachim, if it is close to the wall three tefachim, this is kosher, for anything less than three is like lavud. Like lavud. Lavud, what does that mean? We say we say it's lavud. The Rambam says like lavud. Lavud is something a word. Lavud means something that is connected.

A Lechi That Was Four Wide

Speaker 1: A lechi that was four wide, a lechi that is wide. Whether it was wide less than half the width of the mavoi, even if it was wide like half the width of the mavoi, it is kosher and it appears that it is from a lechi. One doesn't say that then it becomes something another law, it's a wall. One sees that there is a kind of... it becomes bigger and better. But if it was more than half the width of the mavoi, then it's no longer a lechi, it is standing more than the breach. It's a new law. A new law. Then it becomes truly a wall. It has the laws of a wall. It's certainly a closed lechi. A closed mavoi it becomes.

Speaker 2: Eh, that's better, apparently.

Speaker 1: Not only closed, it becomes a closed mavoi from four sides, I mean to say. It's obvious that it's good.

Okay. Laws of koreh a bit. Yes. The Rambam must mean something. What is relevant to the law?

Speaker 2: What?

Speaker 1: If it's... and it appears that it is standing more than the breach. What does he want to say?

Speaker 2: I don't know.

Speaker 1: Okay. Just brought out that it's a stringency or what. Already.

A Koreh That He Spread a Mat Over It

Speaker 1: A koreh that he spread a mat over it. One placed a koreh, but in the middle one thought, ah, one can hang on this things. One hung on it a mat. He nullified it, he nullified it from the koreh, for it is not recognizable. One doesn't see that here is a koreh, it's covered. One thinks that it's something a place where one can hang things there. Therefore, if the mat is removed from it three tefachim or more, one from outside, that means, he has his thoughts, but the mat can have a law of a partition. That would be good if it hangs exactly, it comes until the ground, it becomes a partition. But if it is removed from the ground three tefachim and more, there isn't here lavud, there isn't a partition. You don't have a koreh and not a partition.

Speaker 2: Yes? But two foundations that stand like a ladder of a mavoi from outside.

A Koreh from Outside — A Koreh That Lies on Foundations Outside the Walls of the Mavoi

It seems like there's a partition, but the partitions can't actually be a partition at all. But it would be good if it hangs all the way down until it reaches the ground, then it becomes a partition. But if it is suspended from the ground three tefachim or more, and there's no lavud, it's not a partition. You don't have a korah and you don't have a partition.

Yes? So, you have two walls for a mavoi on the outside, and he placed a korah on them. He says, the korah must be such that it shouldn't look like a roof, like the top of a tzurat hapetach. So if someone placed a korah on the outside...

Speaker 2: A roof, yes, a roof of a door.

Speaker 1: A roof. It must be a roof of the... of the mavoi, or touching the mavoi. The point is that it can't... no, here he's saying that it can't be a... on the outside, where it's placed. On top of foundations, "outside," you see how he shows. That it's not on top of the walls of the mavoi, but it sticks out a bit in front of it, as he shows here.

Speaker 2: Aha.

Speaker 1: It's adjacent to it, but it's not... it's not next to the floor.

Speaker 2: Aha.

Speaker 1: Yes, good. Perhaps also one has three tefachim.

A Korah Extending from One Wall – A Korah That Doesn't Reach from One Side to the Other

A korah extending from this wall, one places a korah from one side of the mavoi, but it doesn't reach to the other side, it doesn't reach from one side of the mavoi to the other, it's only half a korah. Or two korot, one extending from this wall and one extending from that wall. From both walls a korah comes out, but there aren't two long enough korot that they should touch.

If it's less than three, if it reaches within three tefachim close to the wall, or they reach each other, the two korot reach within three tefachim close to each other, he doesn't need to bring another korah, because lavud does the job. But if three, he needs to bring another korah. Because it must be one korah and it must reach across everything.

Two Weak Korot That Together Are Strong Enough

There can be another case like the same similar issue. We learned earlier that a korah must have, be strong enough that it must be able to hold an ariach, a piece of brick. So two korot that are weak, two korot that are weak, they come out from two sides, but neither this one can hold an ariach nor that one can hold an ariach, each korah is weak, but together they are strong enough to hold an ariach, between both of them together they are strong enough to be able to hold an ariach, we look at them as one korah, one needs to be another korah, because we look at them as one. We don't say that each korah alone is nullified, together it means that they become together one korah.

Discussion: How Close Must the Two Korot Be?

That's when they are one next to the other, how close they are one to the other. It must be close enough that a brick should be able to fit. A brick, apparently. They are within three tefachim.

Speaker 2: Who says weak means not within three tefachim?

Speaker 1: With the law of lavud, they are within three tefachim of each other. Okay.

Two Korot at Different Heights

If one was above and one below, there are two weak korot, but they're not on the same level, one is higher than the other. We view the upper one as if it were below and the lower one as if it were above. We don't do both, either or, yes? Because if we do both, the answer hasn't started. Provided that the upper one is not higher than twenty and the lower one not lower than ten.

Discussion: What Is the Law of "We View"?

Speaker 2: What is this "we view"? Is this some kind of law of a type of law of lavud, or is it just enough a recognizable sign?

Speaker 1: Yes? Very good. And there shouldn't be between this one and that one three.

In short, again, provided that the lower one is not lower than ten. The problem is that we want to connect two korot so that it should become one korah that has room for a brick, not room, strength for a brick. But, the problem is only that it's not at the same height. So imagine that it is at the same height. But, as long as the upper one is in the place of connection, because if not we can't count it, it doesn't help me that it makes stronger the other pieces.

And yet, after you place it in, it should be within three tefachim of the second one. "And he shouldn't bring three tefachim when they're straight, making this one next to that one, and making this one intentionally, until making this one." Then when one must move it, as if in theory one must move it, one must look at it as if it is in the measurement, one must look how it's still three tefachim after you move it, after it lies in the place where it must lie, it must be within three tefachim of the other.

Right, understood, very good.

A Crooked Korah

What if he has a crooked korah? And therefore it doesn't have the strength to hold a brick. In strength it can hold a brick, but it can't hold a brick because it's so crooked. We view it as if it were straight.

A Round Korah

A round one? Regarding size, only the strength matters. A round one, if the reason why it can't hold a brick is because it's not wide a tefach, yes, we look at the next tefach. We view it as if it were square, we make the vessel square, and therefore if it were square three tefachim, there is in it a width of a tefach. Because here there is a rule that, that means we don't turn from the fact that it's round, look at the measurement, if it's wide a tefach in the diameter of the circle, yes, there is a rule that the circumference is three times as much, it means that you have a width of a tefach when it's kosher.

Discussion: Why Do We Need a Width of a Tefach?

Speaker 2: Why do we need a width of a tefach? We only need in total that it should be able to hold a brick.

Speaker 1: No, it also must be a width of a tefach, we learned a measurement. Width.

Speaker 2: Why width? How does this come in again?

Speaker 1: There's a measurement. A round one doesn't have a problem, it's not a problem with a round one, it's only a problem that one can't place a brick on it. It doesn't have a measurement.

Speaker 2: No, no, no, it doesn't have a measurement. The top of the circle is obviously with a tefach, it doesn't have a measurement of width.

Speaker 1: Now that we view it as if it were square, it has a measurement. A korah has a measurement, a korah has a measurement of width of a tefach.

Speaker 2: You think so?

Speaker 1: Well, isn't a round one wide a tefach?

Speaker 2: No.

Speaker 1: Why?

Speaker 2: It turns.

Speaker 1: Your case is it's round, from above it's a point in the vessel, it's round, a round vessel. We look at the width. Width means the breadth, not the length, right? A korah must be... what's the difference if it's wide? We're talking here when it's wide enough, yes? Even I say, how do we calculate if it's wide? A round pole is not wide on all sides, right? It's only wide in the middle. So that you need to know. You need to know how to calculate. So if it's only a two-tefach-wide round pole, so what's the problem? It's not good, it doesn't hold a tefach. It's not a measurement of a tefach. It doesn't have a measurement of a tefach.

Speaker 2: What's the problem? It doesn't have a measurement of a tefach in the width.

Speaker 1: It doesn't have a measurement of a tefach in the width. It's not wide a tefach. It's not wide a tefach. It's not wide a tefach. It lies on the two holes. One is the length, correct. Between the two holes is the length. The width means that it must be wide a tefach.

Speaker 2: And fit to hold a brick means the height, so to speak?

Speaker 1: No, fit to hold a brick is the strength. Fit to hold a brick is a law in the strength. Besides that it must be wide a tefach, as we learned earlier.

Speaker 2: It could be that the Baal HaBayit also said that one can technically place a brick, but besides that there is also a law in the measurement.

A Crooked Korah That Sticks Out from the Width of the Mavoi

Speaker 2: What if it was the inside of the mavoi like almost outside the mavoi?

Speaker 1: What do you mean, it's crooked? It sticks out?

Speaker 2: Ah, so simple.

Speaker 1: It sticks out, that you have a crooked korah, it bulges out from the width of the mavoi, or above twenty or below ten, it's crooked, it goes out from the place of measurement, from how big or how high or how wide and so on. So the law is, as long as if one would remove the crookedness, not remove and there isn't between this and that three, he doesn't need to bring another korah. That means, let's say one removes the crookedness, and one only keeps the place where it's straight, where it comes to the end, and it's less than three tefachim crooked in brief, it's very little crookedness. It doesn't matter. He doesn't need another korah. Granted he needs another korah, okay, but...

Speaker 2: Yes, I guess. It's an interesting sort of use of lavud, but... as you know here, yes, basically, it sticks out, make me a picture. But it's less than three tefachim, so it doesn't bother me. I need, yes, it can even be empty, that's the point. I need the crookedness, I don't need to have any matter. And even if it's empty is also good. It's nice, it's good.

Speaker 1: Yes, very good.

Beginning of the Laws of Pasei Beira'ot

Now we're going to learn a law of pasei beira'ot.

Rabbosai, we're now beginning a new section in this chapter. It's a very long chapter, I mean perhaps the longest chapter in all of Shas. Is there another longer chapter somewhere? Until now there hasn't been. Thirty-six halachot.

So, we've learned until now a law called lechi and korah, the permit of a mavoi, yes, lechi and korah, perhaps shitufei mavo'ot. Now comes in a new thing called in the Gemara pasei beira'ot.

What Are Pasei Beira'ot?

That means like this: There's a place, there's a well in the public domain, a well from which to water the animals, like by Yaakov Avinu, the animals come "ba'be'er yishku ha'adarim." And actually it would be forbidden to drink, because it's the public domain. The well is a private domain, because usually a well, if it's deep ten and wide four, it becomes a private domain, and the animal that stands outside and drinks, stands in the public domain and drinks. So what's the problem?

Because for pilgrims this had to be permitted. One had to give Jews a chance to go on pilgrimage, and they bring animals, and they can't all go into a private domain, into a well. They need to use public wells. So the Sages thought of a way. What's the way? Someone dug the wells, yes, Chananya chofer shichin he dug. And now one had to permit for the people to use this. So the Sages permitted that one doesn't need to build a whole structure, make a proper private domain, when one can make such a kind of private domain, that it's enough that one places pasin around and around the wells, with seeing exactly how the pasin should be, and that makes the place into a piece of private domain, and one can already, the animals can already drink from it.

Comparison to Mavoi

It's interesting, because for a mavoi one made a permit of a lechi and korah, according to how the Rambam learned it, it turned into two opinions. The Rambam ruled stringently that from the Torah it's permitted, and it's only a stringency.

Pasei Beira'ot – Laws of Shabbat (Rambam)

Introduction: The Permit of Pasei Beira'ot Compared to Lechi and Korah

It's interesting, because by partitions one made a permit of a lechi and korah, according to how the Rambam learned it, it turned into two opinions. According to the opinion that from the Torah it's permitted and it's only a stringency, according to that opinion it's very different from pasei beira'ot. But according to the opinion that it's the opposite, that actually it's a karmelit, as we saw that the Rambam himself is actually it's a karmelit, and the Sages permitted with weaker than a regular karmelit, it makes more sense, yes, but it's still a leniency. One leniency on a Rabbinic law. Karmelit is also Rabbinic. It's a leniency in a regular Rabbinic law, and here is a leniency in a regular Torah law.

Apparently the leniency is also apparently because it's not that one must draw, it's only filling for the animal, it's only for the animals. One can see why one made a leniency, because of pilgrimage or because actually the essence of the melacha isn't, no one stands and draws, it's only the animal, perhaps there is a concern.

Law: A Water Well for Which They Made Eight Pasin

Let's see. The Rambam says like this: A water well for which they made eight pasin. One made eight pasin. What is the word pas? Pas means a line in Hebrew, but that's not what we're talking about here. Pas is a... from the language of piece, a small piece of wall, a piece of wood. At four corners, but eight such pasin, and he's going to say how. At four corners, in the four corners, two pasin attached at each corner. That means, actually the eight will be, each one will be a corner, a total of four pasin that are squeezed into two. That means, the four corners are squeezed, and in the middle another whole one. Two pasin attached at each corner, plus another in the middle so it should be like a... a picture. These are like a partition.

What, nothing stands in the middle? These are like a partition. He makes from the four sides a... it should be like a partition, and the animal can stand in the middle of this, and... and... in short, instead of making a whole wall around and around, he only makes the corners of the wall. And each corner is two pasin.

Question: More Breached Than Standing

Oy, how does that help? It's not a wall, it's only pasin. You have more breached than standing on each and every side. Apparently a person could ask, when you place large pieces of pasin, you can actually allow it to be less than three tefachim between them, so it should be more standing than breached. But here where the area is open, you've only placed small pasin, so certainly there's more breached than standing on each and every side.

He says, but since four corners are standing, in practice something of a pas stands at all the corners, so it's permitted, one permitted that it becomes with this something of a piece of private domain.

And it's permitted to fill from the well. Ah, it says yes, the person stands and fills from the well. The person may draw from the well, from the private domain, into the place that now also gets a law of private domain. It doesn't mean that he fills from a private domain to the public domain and to water the animal.

Measurements of the Pasin

But how high should each and every pas be? How high should the pas be? Its height like a partition, ten tefachim. And how wide should it be? Its width six tefachim. Each pas... that means each side, or the pas that is divided? Each side, each side six tefachim. Six tefachim on each corner. That means two times six tefachim on each corner.

Measurement of the Breach – Thirteen and a Third Amot

And between each and every pas there may be a larger area. How large? That means, there may be more breached than standing, but how large? Like the fullness of two groups, as large as two groups. A group is a group of a collection of animals, of four by four cattle, one entering and one leaving.

The measurement that one made is, how large approximately must one be around the well? One made a measurement based on the type of user, that animals should be able to come. There one says that a group of four animals go in, one must leave such a place that a group of four animals should... two should pass through. Two, right. Eight animals should be able to pass through. Four go in. So in short, a width of eight animals. A width of eight animals. Yes, interesting. I don't know why, because one must surely lead animals, and surely there must be an order of leaders.

And when one says that this is how large? Oh, the eight animals leaving, four go in to drink and four go out. That much space may be. That means, as long as it's still the size of a breach, it means that one still looks at it as the pasin are still somewhat connected.

How large is this in numbers? He says, this width measurement is no more than thirteen amot and a third. Not larger than thirteen and a third amot. Yes, animals don't have a measurement of four amot on each side, only people. Yes, it doesn't fit me. So already, this is the permit of pasei beira'ot.

Substitutes for Pasin – A Tree, Stone, Mound, etc.

Passei Bira'os – Conditions of the Leniency, Special Laws, and Partitions Made on Shabbos

He says, haya b'makom echad min hazaviyos, if a person doesn't have so many posts, but instead he wants to use something else. He stands at one of the corners, or even at all four corners, instead of a post, instead of some piece of wood that he places there – I don't mean specifically wood, some piece of thing that he places there – there is something else. There is a neta, there is a piece there. There is even gedolah, there is a stone, a large stone. O ilan. O tel hamelakket asarah mitoch arba amos, or there is a mound there, but the mound is not very... we already had a tel hamelakket asarah mitoch arba amos, because if the mound is over a long period of time, you see it doesn't look like a mound. But if suddenly it becomes higher, that within four amos there is a rise of ten tefachim, it's a protruding piece of partition. O chavilei sulamos, all these things can also be used as a tzuras hapesach. Not only can it be used, then one doesn't need to seek out such posts.

Ro'in, we view it k'ilu yechalek, if one were to divide the stone, half to this side, half to that side, yesh bo amah lechan v'amah lechan b'govah asarah... it should be larger than the passei bira'os. The passei bira'os is shisha tefachim is an amah. No, six tefachim is an amah. It's the same thing. Aha. So each... I think earlier it was said that twelve tefachim is an amah? Ah, six tefachim is an amah, yes. Yes, it's the same thing. The same thing. Nidon mishum zavis she'yesh bo shnei pasim. That means, actually it's less of an issue, because it's not... it's not simple that there is on both sides such a piece of wall, and one can imagine that there is a wall.

Five Reeds – The Cheapest Way

Another halacha, another icon. One takes five reeds, v'im ein zeh lazeh shlosha, even if it's not covered with reeds, but they are connected with the lavud, that means in less than every three there is a reed, v'yesh bahem shisha tefachim lechan v'shisha tefachim lechan between the five reeds together, nidon mishum zavis she'yesh bo shnei pasim. We look at our son, it's considered like a corner that has two posts. This is apparently the cheapest way that one can make it.

Minimum Size – Rosho V'rubo Shel Parah

Yes. Further. Ah, how small may it be? There must be space, some area. How small may it be? On the contrary, apparently the question is how far may it be. A small reshus harabim in reshus hayachid is good. But yes, smaller should be even easier. There is a too-small problem. Okay. We'll see why.

He says like this, mutar lehakriv arba zaviyos ha'ir zo lazo. If one wants to make a smaller area than the passei bira'os, one can make it smaller. How? But it must be large enough shetehei parah rosho v'rubo bifnim, v'hapo'eh mibachutz. The animal cannot stand outside. Let's say if someone wants to make smaller posts, he wants to make such a thing smaller, and he thinks that it's enough that he should be in the posts, he draws out, the animal will stick out. It doesn't work. The cow must be rosho v'rubo bifnim, v'hapo'eh mibachutz.

He says, af al pi shelo yochaz rosh habehemah b'kli shebo hamayim, even if the person won't be the one who will grab the head of the animal. There's no place for that, that's what he means to say. There doesn't need to be any place for the person either. There only needs to be place for rosho v'rubo bifnim with it. Even a camel, which has a long neck... no, even for a cow it's large enough, if it's large enough for a cow, even a camel has a longer neck and it will indeed stand outside, it doesn't matter, because for a cow it's large enough.

The Measure of a Cow is a Fixed Measure

Hu karov v'hi rechokah, regarding the measure of rosho v'rubo shel parah, then even if we find even a large one that can entirely enter. The measure has nothing to do with reality, with actual animals.

Again, there is a measure for how small it may be. The measure that the Chachamim said is rosho v'rubo shel parah. Why did they make a measure in the smallness? Yes, apparently because of this, because usually it's a cow, and they don't want, we learned earlier that there is such a thing that one may not give an animal to drink when it's in another domain, because it goes out and in. Is it a decree or because it looks like it's standing outside? Or because it looks like it's going to pull itself out. That's what we learned before.

But here stands a chiddush, that there may be an animal that is larger, as long as the measure is the measure of a cow. Or conversely also, a stringency, if there isn't the measure of a cow, one may not even give drink to a smaller animal that does fit inside. And the reason is as he brings from the Yerushalmi, that usually there were cows, most animals that need to drink on Shabbos is a cow, or the animals that people had during the aliyah l'regel, therefore one decrees on this that there shouldn't be taking out, but because the decree was made on this, whether stringently or leniently, this is the measure.

Mutar L'harchik Kol Shehu

Yes? Yes. U'mutar, what does it say here? U'mutar l'harchik kol shehu. Ah, if one wants to make it even larger, we learned that it may not be more than thirteen and a third amos, that means two cows, two rivkos shel bakar, there shouldn't be between the posts too large an area, but if one makes it even larger one must add more posts. Ah, mutar l'harchik kol shehu, u'vilvad sheyarbeh pasim peshutim, it shouldn't be the corner posts, but the simple posts, sheyihyu nechonim zeh keneged zeh b'chol ruach v'ruach, kedei shelo yihyeh bein pas lachaveiro yoser al shlosh esreh amos v'shlish.

Fine. So kol shehu doesn't mean here as usually kol shehu, how much less, but as much as you want, but it must conform to the percentages.

Three Conditions of Passei Bira'os

Now the Rambam will explain how came the great leniency, what is the explanation of this leniency? The Rambam says, heiter zeh lo hutar ela b'vi'as Eretz Yisrael, v'livhemah zo bilvad.

What is the third condition? V'sheyavo aleha ma'ayan chayim sheharbe.

There should be three conditions: it must be in Eretz Yisrael, and also then only for this animal.

Passei Bira'os – Conditions of the Leniency, Special Laws, and Partitions Made on Shabbos

The Three Conditions of the Leniency of Passei Bira'os

Speaker 1: Fine. So, kol shehu doesn't mean here as usually kol shehu, how much less, as much as you want. But it must conform to the percentages in between.

Ah, now the Rambam will explain, from where came the great leniency, what is the explanation of this leniency. The Rambam says, "V'eimasai hitiru yefas to'ar? B'Eretz Yisrael, livhemos olei regalim bilvad, u'v'be'er mayim chayim shel rabim."

There must be three conditions: in Eretz Yisrael, and also then only for the animals of the olei regalim, and it must be water of the public, and specifically a be'er mayim chayim, not just anywhere did they make this leniency.

Be'er mayim, not just a be'er mayim, be'er mayim chayim. Be'er mayim means fresh water? What is that? Yes, water comes. A be'er is where one holds water. A be'er is where there is a spring of water. Mayim chayim.

But he tells us why it must be these three. Ah, that's the wall. The reason is because the Chachamim only permitted it from necessity when it's lacking. That's how it's lacking. If it's otherwise, it's not lacking.

The Gemara has an opinion that also talmidei chachamim haholchim mimakom l'makom have the leniency of passei bira'os, but the Rambam doesn't bring it.

Speaker 2: Hello? Hello? Hello? Hello? Yes. Sorry. Yes.

Yarad L'va'er V'yishteh – A Person Who Wants to Drink

Speaker 1: Further. But certainly, what happens when a person is on the way and he wants to drink? Yarad l'va'er v'yishteh. He should go down into the well. Literally go in? Or is it enough that he bends over, he's higher than the well? I don't know. Perhaps he can go down? Go down. A well is a thing, a place, it has a partition, he doesn't crawl into the water. There is a place where he can go.

I don't mean to say that he must now suddenly swim in a river, whatever. There must be some descent, and it must make some sense.

Oh. There's another solution, that he can make a proper partition.

Ah, we spoke earlier... ah, so let him quickly make a partition. May one make a partition on Shabbos? Yes, we spoke that... this is another topic, a whole other matter.

If ya'aseh lo mechitzah mukefes l'va'er gevoha asarah tefachim, v'ya'amod b'socha v'yidleh v'yishteh, then he may indeed draw out and drink. So you see, the yeridah l'va'er means the drawing, if he can drink where he is bent over, u'mo'il v'hutrah hutrah, she'eino domeh l'adam sheyachol l'harchik, then they did permit it, v'rashai lidlos v'yishteh bein hapasim. Very good. You see that in a well it means in a manner where there is a place where one can stand there and drink.

The Difference Between Animal and Person – L'chatchilah and B'dieved

The leniency doesn't mean categorically. Especially the leniency is that even when there is another way. By the animal we don't say that it should carry and I don't know what. By the animal they permitted it l'chatchilah, by a person it's only b'dieved.

When One of the Conditions is Missing

U'v'hai gavna, bor rabim, not a be'er mayim chayim, but a bor, all these cases where it's not the four conditions that he said, bor rabim, or be'er shel yachid not be'er shel rabim, or be'er yachid even in Eretz Yisrael, eino memalei meihem ela im ken asah lahem mechitzah gevoha asarah tefachim. They didn't make the leniency, but he must make a partition ten tefachim high. And then there's also not the answer of... there's not the b'dieved of u'mo'il v'hutrah hutrah, it doesn't stand.

It seems that that is when it's in a well where there's already the... because think about it, why did they make the posts? One only makes the posts in a manner that they permitted, and then, when a person comes, he can also do it b'dieved. But bor rabim they didn't make any posts. Posts won't help, because for this type of thing they never established any posts.

Speaker 2: No, there are no posts there. Who made it?

Speaker 1: No, I'm saying, if a person has posts and he wants to make posts by a bor harabim, we'll say that for this thing they never established a leniency of posts.

Laws of Eivus (Trough) by the Passei Bira'os

Speaker 1: Already, very good. Memalei behemto bein hapasim, when he stands between the posts and he wants to fill, he draws out water for the animal, memalei v'nosein, he may fill containers with water, v'nosein b'chli shelifanav, he puts it into a vessel for the animal. V'im ein lo kli, nosein eivus, such a trough, such a how do you call it... from which one says such a type of eivus. So, storage, let's say a container from which to draw from the well, to place in the eivus, there the animal can more easily lower its head and drink.

If the eivus, is rosho nichnas l'vein hapasim, if it's ten high and four wide, if it's ten high and four wide, lo yemalei v'yitein lifanav.

If it sticks out so that it's in the reshus harabim, if it's ten high and four wide, well it doesn't become nullified to what, it's a reshus hayachid, so it doesn't matter, you're actually doing better then. Lo yemalei v'yitein lifanav. Why? Shema yiskalkeil ha'eivus. Perhaps the eivus will become damaged, v'yotzei hadli l'eivus, and then when one goes to pour into the broken eivus, when the eivus will no longer be a reshus hayachid, it will go v'yotzei min hadli min ha'eivus, min ha'eivus l'karka reshus harabim.

Speaker 2: It's clear. I don't understand the whole thing...

Speaker 1: He says, when he sees it's broken, he takes it and places it entirely in the reshus harabim, meaning the eivus will permit him, because it's a large eivus he won't realize that here it's already in the reshus harabim, he'll... it will be broken, that's not placing the bucket on the side, he'll think that the eivus is the place, something like that...

Then, in any case if it's broken, he may not use a vessel before it, but he pours on the floor and it drinks, yes? Right? Nu nu. Already.

Hazorek Mereshus Harabim L'vein Hapasim – Chayav

Speaker 1: Hazorek mereshus harabim l'vein hapasim... ah... if he throws from the reshus harabim to between the posts, chayav! Ah... it's interesting. Different from what we learned earlier, that when one throws between the lechi and the korah in the mavoy, one is patur, because it's still not a complete reshus hayachid. Remember, by lechi one is chayav, by korah one is patur. Right?

Speaker 2: Yes.

Speaker 1: By korah one is patur, because it's only a heker. But here it's not only a heker, it's like the lechi, chayav! Why? If it's considered like a complete partition, what does it have that's ten high and has four by four? It's called and seen as a partition, one sees also that there is a partition, even though it has the leniency that it must be such, even though there are large breaches, yes.

Chiddush: Passei Bira'os is a Reshus Hayachid Min HaTorah

Now, if it's like the guards of the city, reshus hayachid, it becomes truly a reshus hayachid, even regarding that one who throws from reshus harabim inside, has carried from reshus harabim to reshus hayachid. So it comes out from here a bit different than we said earlier, that means yes, that also by the passei bira'os min haTorah it's already a reshus hayachid. And as we say apparently that the law that parutz merubeh al ha'omed nullifies the partitions, is miderabanan. Because min haTorah, it's only the Rabbanan who don't allow that it should be parutz merubeh al ha'omed, and in such a manner for the need they do allow it. So comes out here the calculation. He's not so already obligated min haTorah, chayav I mean chayav chatas.

Speaker 2: Yes?

Speaker 1: He says clearly, afilu ein kan be'er, afilu b'vik'ah, even if there's no well, still, the post makes it essentially a reshus hayachid. The post was only established for ah... to regulate the matters. Right, so one must explain there that not that they established, they allowed making parutz merubeh al ha'omed, which the Rabbanan don't usually allow, and in such a manner they do allow it.

Speaker 2: That means in a karmelis one can do it l'chatchilah? Because what is in a valley, because it's a karmelis, that's what he's saying?

Speaker 1: No, he says even in a valley he is chayav. It's not the well that makes the problem here, not to say only there where the Chachamim allowed making such a thing by a well, then one becomes chayav. L'chumra he says it, that means even in the valley where one couldn't use the passei bira'os, because they didn't establish that the passei bira'os is already permitted, because it's parutz merubeh al ha'omed. But the parutz merubeh al ha'omed is only a stringency. For what? But it's enough of a reshus hayachid to obligate.

Rabim Bok'in V'ovrin Bahen – Doesn't Nullify the Partitions

He says even rabim bok'in v'ovrin bahen, to nullify the partitions, the public that goes through doesn't nullify the partitions, v'hara'ayah k'chut sherabim bok'in bo, so one goes through and is chayav. Very interesting. He has a bit of a contradiction. It must be that he's speaking here of a manner that is permitted. It must be that he's speaking here of a manner that is permitted.

"U'mutar l'hashkos habehemah beineihen im hayu sham beineihen be'er." I already told you earlier that not. What is he saying here? Right, he may only... he means to say in that manner that is permitted? I mean probably.

Speaker 2: Yes. I don't understand what he's saying. "U'mutar l'hashkos habehemah beineihem, u'moshit lo be'er".

Speaker 1: Ah, he means to say regarding the halacha. That which was said that the public doesn't nullify, is even l'chatchilah, even one may, certainly in the manner that one may make passei bira'os it doesn't matter that the public goes through, because it's like a courtyard, and as was said that a courtyard doesn't have rabim bok'in bo.

Chatzer She'rosho Echad Nichnas L'vein Hapasim

Speaker 2: Right. What happens literally here with a courtyard?

Speaker 1: Chatzer she'rosho echad nichnas l'vein hapasim, next to the passei bira'os there is a courtyard. That means the passei bira'os has already become a reshus hayachid, so this is a reshus hayachid next to a reshus hayachid. Mutar letaltel mitochah l'vein hapasim, u'vein hapasim l'sochah. But one needs an eruv, because one becomes nullified.

Right, that means two courtyards that need an eruv between them, because the psei bira'os is not truly a courtyard, it's a reshus hayachid, but it doesn't have the law of a courtyard. But two courtyards asurin zeh lazeh b'lo eruv, they need to make an eruv. What does this mean? Because the psei bira'os, because it's open to two courtyards, it connects two courtyards, one may not carry in two courtyards at once. The simple meaning is, just as the psei bira'os is called enough of a reshus hayachid that it unites the two courtyards. When the two courtyards are both open to reshus harabim and there's no connection, they are two separate courtyards where each one is permitted on its own. Because there was no path, one couldn't carry, because there was reshus harabim in between.

Yavshu HaMayim B'Shabbos / Ba'u Lahem Mayim B'Shabbos

Speaker 1: Yavshu hamayim b'Shabbos, another halacha. Yavshu hamayim b'Shabbos from the well of water between the psei bira'os, asur letaltel bein hapsim, shelo nechshvu mechitzah letaltel b'socha ela mishum hamayim. That means the leniency that one may carry there and one may be metaltel there no longer exists.

What happens ba'u lahem mayim b'Shabbos? There was psei bira'os, there was no water, but suddenly water started flowing from the well of water. Mutar. Mutar letaltel beineihem. Take it, because when the water came it was machshir the mechitzos. That means it's like mechitzah she'na'asis b'Shabbos, because with the water it was machshir them.

Kol Mechitzah She'Na'asis B'Shabbos Shmah Mechitzah

Kol mechitzah she'na'asis b'Shabbos shmah mechitzah. Very interesting.

Speaker 2: No, because what did he say? That now it received the leniency, you may use the mechitzos.

Speaker 1: No, he says now you're making the mechitzos.

Speaker 2: No, regarding other things in the city, for example shevus, we learned how many people are in a place.

Hilchos Shabbos Perek 17 — Mechitzos, Shi'urim, and Conclusion of the Chapter

Mechitzah She'Na'asis B'Shabbos

Speaker 1: Mutar. Mutar letaltel b'socha.

True, he's speaking with the Rabbanan. Because the water came, it was machshir the mechitzos. That means it's like mechitzah she'na'asis b'Shabbos, because with the water it was machshir them. Kol mechitzah she'na'asis b'Shabbos shmah mechitzah. Very interesting.

This means that now it received the leniency that you may use the mechitzos. He's not saying that now you're making the mechitzos.

Speaker 2: No, regarding other things there isn't. For example shvisah, we learned how many people are in a place, that's spoken of from erev Shabbos. But mechitzah is even on Shabbos. We learned explicitly the halacha in the previous chapter.

Speaker 1: Okay.

Mavoy She'Nitlah Koraso O Lechyo B'Shabbos

Speaker 1: Mavoy she'nitlah koraso o lechyo b'Shabbos, a mavoy where the beam or the lechi that permitted carrying was removed, and on Shabbos it disappeared, asur letaltel bo. That means, we don't say that we look at how it was when Shabbos began. No, we look the whole time. Very good.

Achsadrah BaBik'ah — Pi Tikrah Yored V'Sosem

Speaker 1: A few more halachos. Achsadrah is a place that has a roof. Something that has a roof, we've already discussed, cannot be a reshus harabim. A place that has a tikrah becomes a reshus hayachid. Achsadrah babik'ah becomes reshus harabim, becomes a karmelis if it doesn't have mechitzos. Achsadrah babik'ah mutar letaltel b'chulah. That means, the bik'ah is a karmelis, and the place, the area in the karmelis is an achsadrah.

Af al pi she'ein lah shalosh mechitzos v'tikrah, even an achsadrah that isn't completely surrounded, it's not a complete house with four walls, but three walls, like a mavoy like that, is indeed permitted. Why? Anu ro'in k'ilu pi tikrah yored v'sosem. We're lenient a bit, and we say that three walls are enough, and the fourth wall we view as if the roof comes down and makes a wall there.

Discussion: Pi Tikrah Yored V'Sosem — Reshus Hayachid or Karmelis?

Speaker 1: But, says the Hagahos Maimoniyos, we view it as a reshus hayachid. Don't we say that if someone throws in from reshus harabim there, will he be chayav like zorek mereshus harabim lireshus hayachid, or is he patur? Why? K'zorek l'mavoy sasum sheyesh lo korah. They may have the law like zorek l'mavoy sasum sheyesh lo korah, which we say is mishum heker. It's a... how the Rambam learned, ki heichi d'lo leisei l'achlufei, this is a type of karmelis that the Chachamim were more stringent about than the four amos.

That means, the... the pi tikrah yored v'sosem is as if, we don't truly have the... how simply it makes it a karmelis, not a reshus hayachid. But pi tikrah yored v'sosem is a true law that can also make a sukkah kosher. It's not something of a heker, it's something of a true law of mechitzah.

Speaker 2: Yes, so it comes out here indeed interesting.

Bayis V'Chatzer She'Nifratz B'Keren Zavis

Speaker 1: Bayis v'chatzer, yes, another halachos of a breach. Bayis v'chatzer she'nifratz b'keren zavis shelo b'eser amos, a house or a courtyard where at the corner the wall opened ten amos, harei zeh asur letaltel bo klum. Even shekol pirtzah shehi ad eser amos k'pesach, even if it's not more than ten amos, ten amos itself is already enough of a large breach, because at the side you don't have a pesach. At the corner you need to have there a lechi or a korah. And we don't have a korah milma'alah l'orech hapirtzah, ro'in osah sheyoredes v'sosemes, we view it as if it closed the wall. So, the same korah, sometimes we view it as if it makes a mechitzah, sometimes it's only a heker.

Speaker 2: This is not a korah of mechitzah, this is a different type of thing, because this is not a mavoy. This is a problem of one opening b'keren zavis.

Speaker 1: Okay. This is basically the law of pi tikrah yored v'sosem. But I don't have a tikrah here.

Speaker 2: Ah, the piece of korah itself is a tikrah. Pi tikrah is even from a small piece of roof.

Speaker 1: Right.

---

Halacha 1 — Mavoy Sasum: How to Permit

Innovations:

- The Rambam explains the reason for the leniency: because the obligation of the fourth side is only from the words of the Sages, the Sages weren't stringent that one needs a complete wall.

---

The Rambam: A mavoy that has on one side a sea and on the other side a public garbage heap, one need not add anything (no lechi or koreh).

Explanation: These are examples of mevo'os that don't need lechi or koreh because they already have "by nature" things that separate them from reshus harabim.

Innovations:

- Yam: A small puddle isn't enough, because in winter everything is wet. But an actual sea — we're not concerned "lest the sea dry up" (that the sea will be dried out).

---

Halacha 9 — Mavoy Mefulash to a Public Plaza

Innovations:

---

Halacha — Conditions of Mavoy: Houses and Courtyards Open to It, Length, Length Greater than Width

The Rambam: A mavoy is permitted with a lechi or koreh only when "houses and courtyards open to it," "its length is four amos and more," "and its length is greater than its width."

Explanation: Three conditions for a mavoy: (1) houses and courtyards open to it, (2) minimum 4 amos long, (3) length greater than width.

Innovations:

- "Houses and courtyards" doesn't mean houses must open directly to the mavoy — there must be courtyards that open to the mavoy, and in each courtyard there must be at least two houses.

---

Halacha — Courtyard Whose Length Equals Its Width: Law of Courtyard, Not Mavoy

Explanation: A mavoy is easier — one lechi or koreh suffices. A courtyard is stricter — two lechayim or a board of 4 tefachim.

Innovations:

- Can a courtyard receive a law of mavoy? Yes — if a courtyard has length greater than width, it can receive the law of mavoy.

---

Halacha — Mavoy Without Houses and Courtyards Open to It

The Rambam: "A mavoy that doesn't have houses and courtyards open to it... is permitted with two lechayim or a wide board of 4."

Explanation: A mavoy without houses and courtyards receives the law of courtyard (stricter).

Innovations: "Mavoy" is a name that people call such a place, but halachically it doesn't have the law of mavoy — it receives the law of courtyard.

---

Halacha — Mavoy Not Three Tefachim Wide

The Rambam: A mavoy that isn't three tefachim wide needs neither lechi nor koreh, "because anything less than three is considered lavud."

Innovations:

- "Three tefachim" can also be a theoretical measure, not just practical.

---

Halacha 49 — Koreh vs. Lechi: Heker vs. Mechitzah

Innovations:

2. The Ra'avad's question: The Ra'avad asks: a small hut with bent walls — three walls with klua — is three mechitzos, which is biblically a reshus hayachid. How can the Rambam say exempt?

5. Practical difference of lechi biblically: Three walls with a lechi is biblically a reshus hayachid, but three walls without a lechi is only a karmelis.

---

Halacha — Making Reshus Harabim Kosher with Doors

Innovations:

---

Halacha — Carrying Under the Koreh and Between the Lechayim

The Rambam: One may carry under the koreh and between the lechayim. "But if it was adjacent to a karmelis — it's forbidden to carry under the koreh without another lechi."

Explanation: The space under the koreh or by the lechi is already part of the mavoy. But when the mavoy is adjacent to a karmelis (not reshus harabim), one needs another lechi inside.

Innovations — the foundation: Found its kind and awakened:

- This is the meaning of "found its kind and awakened": it's harder to divide two things that are similar than two things that are already different.

---

Halacha — With Everything One Makes Lechayim: Material for Lechi

The Rambam: "With anything one makes lechayim, even with something that has life, and even with things forbidden in benefit."

Explanation: One can make a lechi from any material — even from a living creature (person or animal), and even from things that are forbidden in benefit (like idolatry).

Innovations:

6. Reverse logic between lechi and koreh (very interesting): According to the Rambam's approach that lechi is because of mechitzah (real) and koreh is because of heker, it comes out:

- Lechi (which is "real," because of mechitzah) — has no measure in thickness/width, and one can make it from things forbidden in benefit.

- Koreh (which is "only" because of heker) — does have a measure, and one cannot make it from asherah.

The Ra'avad, who says both (lechi and koreh) are because of heker, says explicitly both lechi and koreh — he makes no distinction between them in this matter.

---

Halacha — Measure of Lechi: Height

The Rambam: "The height of the lechi [is ten tefachim], width and thickness any amount."

Explanation: The height of a lechi must be ten tefachim, but the width and thickness have no minimum measure.

---

Halacha — With Everything One Makes Koreh: Material for Koreh

The Rambam: "With everything one makes koreh, but not with asherah, because koreh does have a measure — the width of the koreh is a measure. And all measures cannot be made with asherah."

Explanation: A koreh can be made from any material, but not from asherah (idolatry), because a koreh has a measure, and all measures cannot be made from things forbidden in benefit.

---

Halacha — Measure of Koreh: Physical Requirements

Explanation: The koreh must be strong enough to hold on it half a brick — 1.5 tefachim by 3 tefachim. The supports (pillars) must also be strong enough.

Innovations:

- This is parallel to "fit to rest" — one doesn't actually need to place a brick on it, but it must be fit (capable) to receive the brick.

- Two separate laws by koreh: (1) fit to receive a brick = strength, (2) wide a tefach = width measure. These are two separate requirements.

---

Halacha — Measures of Height and Width of the Opening of the Mavoy

Explanation: Limits for a mavoy that can be permitted with lechi or koreh: height minimum 10 tefachim, maximum 20 amos; width minimum 4 tefachim, maximum 10 amos.

---

Halacha — Mavoy with Paths Open to Reshus Harabim

Explanation: Every place where it's open to reshus harabim through a path needs separate tikun — tzuras hapesach on one side (because mavoy mefulash), lechi or koreh on the other.

Innovations:

- Even crooked is mefulash: Even when the paths aren't directly aligned one opposite the other, we consider each path as mefulash to reshus harabim.

- Question that remains open: Why does one also need on the large opening of the mavoy a tzuras hapesach? All the small paths together make the large opening also a mefulash-situation.

---

Halacha — Mavoy Where One Side is Long and One Side is Short (Triangle-shaped)

The Rambam: A mavoy where one wall is longer and one wall is shorter — a kind of triangle-shaped mavoy.

Explanation: One places the koreh/lechi opposite the short side — there where both walls begin, because only there is there a form of mavoy with two walls.

The Rambam: "Two weak koros, this one cannot receive a brick and this one cannot receive a brick, but together they can receive a brick — we view them as one."

Explanation: Two koros, each alone too weak to hold a brick, but together strong enough — we view them as one koreh.

Innovation: This only works when they're within three tefachim of each other (lavud).

---

Halacha — One Above and One Below (Two Koros at Different Heights)

Innovation: It's a question whether "we view" here is a kind of law of lavud, or only a law of heker (enough sign). The question isn't resolved.

---

Halacha — Crooked Koreh

The Rambam: "A crooked koreh — we view it as if it's straight."

Explanation: A crooked koreh that has enough strength — we view it as straight.

---

Halacha — Round Koreh

The Rambam: "A round koreh — we view it as if it's square. If it was square three tefachim (circumference), it has width of a tefach — it's kosher."

Explanation: A round koreh is viewed as square. If the diameter is a tefach (circumference three tefachim), it's kosher.

Innovations:

---

The Rambam: "Five reeds, and if there isn't between them three (lavud), and they have six tefachim here and six tefachim there — it has the law of a corner that has two pasin."

Explanation: Five sticks that are less than 3 tefachim apart from each other (lavud), and together they have 6 tefachim for each side — is counted as a corner with two pasin.

Innovation: This is the cheapest/easiest way to make pasei biros.

---

Halacha — Minimum Size: Head and Most of a Cow

Innovations:

- Both stringently and leniently: The Yerushalmi says that most animals by pilgrims were cows, therefore they made the measure on a cow.

---

Halacha — Permitted to Distance Any Amount

The Rambam: "And one is permitted to distance any amount, provided one increases simple pasin... so there won't be between pas and its fellow more than thirteen amos and a third."

Explanation: One may enlarge the area as much as one wants, but one must add simple pasin (straight, not corner-pasin) so between every two pasin there won't be more than 13⅓ amos.

Innovation: "Any amount" doesn't mean here as usual "as little as possible," but "as much as one wants" (as large as one wants) — but with the condition of added pasin.

---

Halacha — Three Conditions of Pasei Biros

The Rambam: "This leniency was only permitted... in the Land of Israel, and for this animal only, and that it be a spring of living water."

Innovations:

- The foundation of this leniency is because the Sages only permitted under pressure — when it's lacking. If one of the conditions is missing, there's no pressure and no leniency.

- Well of living water — not just a pit of water, but a spring where fresh water flows.

- The Gemara brings an opinion that also Torah scholars traveling from place to place have this leniency, but the Rambam doesn't bring it.

---

Halacha — A Person Who Wants to Drink

The Rambam: A person on the road may go down into the well and drink. If he cannot, he can make a mechitzah ten tefachim high, stand inside, and draw water.

Innovations:

---

Halacha — The Trough by the Pasei Biros

Explanation: One may draw water and fill a vessel for the animal. If one doesn't have a vessel, one places a trough (a trough/basin) by the well.

Innovations:

---

Halacha — One Who Throws from Reshus Harabim Between the Pasin: Liable

The Rambam: "One who throws from reshus harabim between the pasin — is liable."

Innovations:

4. Even if the public passes and goes through them — the public that passes through does not nullify the mechitzos.

---

Innovations:

---

Halacha — House and Courtyard Breached at Its Corner

Innovations:

- A small piece of roof is enough: Pi tikrah yored v'sosem works even from a small piece of roof/koreh — it doesn't need to be a full ceiling.

---

Halacha — Measure of Finger, Tefach, and Amah