פרק יזמהקובץ שלך: 01א. הלכות שבת.docx · השווה לנוסח שילת היתר מבוי
א.
סוגי המבוי
מבוי שיש לו שלשה כתלים הוא הנקרא מבוי סתום
ומבוי שיש לו שני כתלים בלבד זה כנגד זה , והעם נכנסין ברוח זו ויוצאין בשכנגדה , הוא הנקרא מבוי מפולש
ב.
היתר מבוי סתום
היאך מתירין מבוי הסתום ? עושה לו ברוח הרביעית לחי אחד , או עושה עליו קורה , ודיו , ותיחשב אותה קורה או אותו לחי כאילו סתם רוח רביעית וייעשה רשות היחיד , ויהיה מותר לטלטל בכולו .
שדין תורה בשלש מחיצות בלבד מותר לטלטל , ומדברי סופרים היא הרוח הרביעית , ולפיכך די לה בלחי או קורה :
ג.
היתר מבוי מפולש
והיאך מתירין מבוי מפולש ? עושה לו צורת פתח מכאן ולחי או קורה מכאן .
מבוי עקום
ומבוי עקום תורתו כמפולש :
עוד אופנים שהמבוי ניכר
ד.
שווה ומדרון
מבוי שהוא שוה מתוכו ומדרון לרשות הרבים , או שוה לרשות הרבים ומדרון לתוכו - אינו צריך לא לחי ולא קורה , שהרי הוא מובדל מרשות הרבים :
ה.
אשפה וים
מבוי שצידו אחד כלה לים וצידו אחד כלה לאשפה של רבים - אינו צריך כלום , שאשפה של רבים אינה עשויה להתפנות , ואין חוששין שמא יעלה הים שרטון :
ו.
רחבה
מבוי מפולש שהיה כלה לאמצע רחבה של רבים ,
אם לא היה מכוון כנגד פתח הרחבה - הרי זה כסתום , ואינו צריך מצד הרחבה כלום .
אבל אם היה כלה לצדדי הרחבה - אסור .
ואם היתה של יחיד - אף לאמצעה אסור , פעמים בונה מצד אחד ונמצא כלה לצידה של רחבה :
תנאי מבוי
ז.
אין המבוי ניתר בלחי או קורה עד שיהיו בתים וחצירות פתוחות לתוכו ,
ויהיה ארכו מארבע אמות ומעלה ,
ויהיה ארכו יתר על רחבו .
אבל מבוי שארכו כרחבו - הרי הוא כחצר , ואינו ניתר אלא בשני לחיים משני רוחותיו , כל לחי במה שהוא , או בפס רוחב ארבעה מרוח אחת :
ח.
חצר שארכה יתר על רחבה - הרי היא כמבוי , וניתרת בלחי או קורה .
ומבוי שאין בתים וחצירות פתוחות לתוכו , כגון שלא היה בו אלא בית אחד או חצר אחת ,
וכן מבוי שאין בארכו ארבע אמות - אינו ניתר אלא בשני לחיים או בפס ארבעה :
ט.
מבוי שאין ברחבו שלשה טפחים - אינו צריך לא לחי ולא קורה ומותר לטלטל בכולו , שכל פחות משלשה הרי הוא כלבוד .
טלטול למבוי שהותר
מבוי שהכשירו בקורה - אף על פי שמותר לטלטל בכולו כרשות היחיד , הזורק מתוכו לרשות הרבים או מרשות הרבים לתוכו פטור , שהקורה משום הכר היא עשויה .
אבל אם הכשירו בלחי - הזורק מתוכו לרשות הרבים או מרשות הרבים לתוכו חייב , שהלחי הרי הוא כמחיצה ברוח רביעית :
הכשר רשות הרבים
י .
שני כתלים ברשות הרבים והעם עוברין ביניהן , כיצד מכשיר ביניהן ? עושה דלתות מכאן ודלתות מכאן ואחר כך ייעשה ביניהן רשות היחיד .
ואינו צריך לנעול הדלתות , אבל צריך שיהיו ראויות להינעל .
היו מושקעות בעפר - מפנה אותו ומתקנן להינעל .
אבל צורת פתח או לחי וקורה אינן מועילין בהכשר רשות הרבים :
דיני הלחי וקורה
יא.
מותר לטלטל במבוי תחת הקורה או בין הלחיים .
במה דברים אמורים , בשהיה סמוך לרשות הרבים , אבל אם היה סמוך לכרמלית - אסור לטלטל תחת הקורה או בין הלחיים עד שיעשה לחי אחר להתיר תוך הפתח , שהרי מצא מין את מינו וניעור :
ממה עושים לחי
יב.
בכל עושין לחיים , אפילו בדבר שיש בו רוח חיים , ואפילו באיסורי הנייה .
עבודה זרה עצמה או אשירה שעשה אותה לחי - כשר , שהלחי עביו כל שהוא .
גובה הלחי אין פחות מעשרה טפחים , רחבו ועביו כל שהוא :
דיני הקורה
יג.
בכל עושין קורה , אבל לא באשירה , לפי שיש לרוחב הקורה שיעור , וכל השיעורין אסורין מן האשירה .
וכמה רוחב הקורה ? אין פחות מטפח ,
ועביה כל שהוא ,
והוא שתהיה בריאה לקבל אריח , שהוא חצי לבינה של שלשה טפחים על שלשה טפחים .
ומעמידי קורה צריכין שיהיו בריאים כדי לקבל קורה וחצי לבינה :
פתח גבוה מדי
יד.
כמה יהיה פתח המבוי ויהיה די להכשירו בלחי או קורה ? גבהו אין פחות מעשרה טפחים ולא יתר על עשרים אמה , ורחבו עד עשר אמות .
במה דברים אמורים , שלא היה לו צורת פתח , אבל אם היה לו צורת פתח , אפילו היה גבוה מאה אמה , או פחות מעשרה , או רחב מאה אמה - הרי זה מותר :
טו.
וכן , אם היה בקורה של מבוי כיור וציור , עד שיהיו הכל מסתכלין בה , אף על פי שהיא למעלה מעשרים אמה - כשרה . שהקורה משום הכר עשויה , ואם היתה למעלה מעשרים אינה ניכרת , ואם יש בה ציור וכיור מסתכלין בה , ונמצא שם הכר :
טז.
מבוי שהיה גבהו מן הארץ עד קרקעית קורה עשרים אמה , ועובי הקורה למעלה מעשרים - כשר .
היה גבהו יתר מעשרים , ובא למעטו בקורה שמניח אותה למטה - צריך להיות ברחבה טפח .
היה גבהו פחות מעשרה - חוקק בו משך ארבע אמות על ארבע אמות ומעמיק כדי להשלימו לעשרה :
יז.
נפרץ בו פרצה מצידו כלפי ראשו - אם נשאר עומד בראשו פס רוחב ארבעה טפחים , מותר , והוא שלא תהיה הפרצה יתר על עשר .
ואם לא נשאר פס ארבעה - אסור , אלא אם כן היתה הפרצה פחותה משלשה , שכל פחות משלשה כלבוד הוא :
יח.
נפרץ המבוי במלואו לחצר , ונפרצה חצר כנגדו לרשות הרבים - הרי זה אסור , מפני שהוא מבוי מפולש , והחצר מותרת , שהחצר שרבים בוקעים בה ונכנסין בזו ויוצאין בזו הרי היא רשות היחיד גמורה :
יט.
מבוי שהיו לו שבילים מצד זה ושבילים מצד האחר , שנמצאו מפולשין לרשות הרבים , אף על פי שאינן מכוונין זה כנגד זה - הרי כל אחד מהם מבוי מפולש . וכיצד מכשירן , עושה צורת פתח לכל אחד ואחד מן השבילים שבצד האחד , וכן לפתח הגדול , ועושה לכל השבילים שבצד השני לחי או קורה :
כ.
מבוי שצידו אחד ארוך וצידו השני קצר - מניח את הקורה כנגד הקצר .
✕ העמיד לחי בחצי המבוי , מחצי המבוי הפנימי , שהוא לפנים מן הלחי , מותר לטלטל בו , והחצי החיצון , שהוא חוץ מן הלחי , אסור :
כא.
מבוי שהוא רחב עשרים אמה - עושה פס גבוה עשרה טפחים במשך ארבע אמות , שהוא שיעור משך המבוי , ומעמידו באמצע , ונמצא כשני מבואות שיש בפתח כל אחד מהן עשר אמות .
✕ או מרחיק שתי אמות מכאן ומעמיד פס שלש אמות , ומרחיק שתי אמות מכאן ומעמיד פס שלש אמות , ונמצא פתח המבוי עשר אמות , והצדדין הרי הן כסתומין , שהרי עומד מרובה על הפרוץ :
✕ כב.
לחי הבולט מדפנו של מבוי - כשר .
ולחי העומד מאיליו , אם סמכו עליו מקודם השבת - כשר .
ולחי שהוא נראה מבפנים לחי , ומבחוץ אינו נראה לחי , או שהיה נראה מבחוץ לחי , ומבפנים נראה שהוא שוה וכאילו אין שם לחי - הרי זה נידון משום לחי .
✕ לחי שהגביהו מן הארץ שלשה טפחים , או שהפליגו מן הכותל שלשה - לא עשה כלום .
אבל פחות משלשה טפחים כשר - שכל פחות משלשה כלבוד .
לחי שהיה רחב הרבה , בין שהיה רחבו פחות מחצי רוחב המבוי בין שהיה רחבו כחצי רוחב המבוי , כשר , ונידון משום לחי .
אבל אם היה יתר על חצי רוחב המבוי - נידון משום עומד מרובה על הפרוץ :
דיני קורה
כג.
קורה שפירס עליה מחצלת , הרי ביטלה , שהרי אינה ניכרת .
לפיכך אם היתה המחצלת מסולקת מן הארץ שלשה טפחים או יתר - אינה מחיצה .
נעץ שתי יתידות בשני כתלי מבוי מבחוץ , והניח עליהן הקורה - לא עשה כלום , שצריך להיות הקורה על גבי המבוי , לא סמוך לו :
✕ כד.
קורה היוצאה מכותל זה ואינה נוגעת בכותל השני ,
וכן , שתי קורות אחת יוצאה מכותל זה ואחת יוצאה מכותל זה ואין מגיעות זו לזו ,
פחות משלשה - אינו צריך להביא קורה אחרת ,
היה ביניהן שלשה - צריך להביא קורה אחרת :
כה.
וכן , שתי קורות המתאימות , לא בזו לקבל אריח ולא בזו לקבל אריח , אם בשתיהם כדי לקבל אריח - אינו צריך להביא קורה אחרת .
היו אחת למעלה ואחת למטה , רואין את העליונה כאילו היא למטה ואת התחתונה כאילו היא למעלה , ובלבד שלא תהיה העליונה למעלה מעשרים , ולא תחתונה למטה מעשרה , ולא יהיה ביניהן שלשה טפחים כשרואין אותה שירדה זו ועלתה זו בכוונה עד שייעשו זו בצד זו :
כו.
היתה הקורה עקומה - רואין אותה כאילו היא פשוטה .
עגולה - רואין אותה כאילו היא מרובעת , אם היה בהקפה שלשה טפחים , יש בה רוחב טפח .
היתה הקורה בתוך המבוי ועיקומה חוץ למבוי , או שהיה עיקומה למעלה מעשרים , או למטה מעשרה ,
רואין , כל שאילו יינטל העיקום נשארו שני ראשיה אין בין זה לזה שלשה - אינו צריך להביא קורה אחרת ,
ואם לאו - צריך להביא קורה אחרת :
✕ פסי ביראות
כז.
באר שעשה לה שמונה פסין בארבע זויות , שני פסין דבוקין בכל זוית , הרי אלו כמחיצה .
ואף על פי שהפרוץ מרובה על העומד בכל רוח ורוח , הואיל וארבע הזויות עומדות , הרי זה מותר למלאות מן הבאר ולהשקות לבהמה .
וכמה יהיה גובה כל פס מהן ? עשרה טפחים , ורחבו שישה טפחים , ובין כל פס ופס כמלוא שתי רבקות של ארבע ארבע בקר , אחת נכנסת ואחת יוצאה .
שיעור רוחב זה אין יתר על שלש עשרה אמה ושליש :
כח.
היה במקום אחד מן הזויות , או בכל זוית מארבעתן , אבן גדולה , או אילן , או תל המתלקט עשרה מתוך ארבע אמות , או חבילה של קנים ,
רואין , כל שאילו ייחלק יש בו אמה לכאן ואמה לכאן בגובה עשרה , נידון משום זוית שיש בה שני פסין .
חמישה קנים , ואין בין זה לזה שלשה , ויש בהן שישה טפחים לכאן ושישה טפחים לכאן - נידונים משום זוית שיש בה שני פסין :
כט.
מותר להקריב ארבע הזויות האלו לבאר , והוא שתהיה פרה ראשה ורובה בפנים מן הפסין ושותה . אף על פי שלא יאחוז ראש הבהמה עם הכלי שבו המים , הואיל וראשה ורובה בפנים , מותר , ואפילו לגמל .
היו קרובין יתר מזה - אסור להשקות מהן אפילו לגדי שהוא כולו נכנס לפנים .
ומותר להרחיק כל שהוא , ובלבד שירבה בפסין פשוטין שמניחין אותן בכל רוח ורוח , כדי שלא יהיה בין פס לחבירו יתר על שלש עשרה אמה ושליש :
ל.
לא התירו הפסין האלו אלא בארץ ישראל , ולבהמת עולי רגלים בלבד , והוא שיהיה באר מים חיים של רבים .
אבל אדם - ירד לבאר וישתה , או יעשה לו מחיצה מוקפת לבאר גבוהה עשרה טפחים , ויעמוד בתוכה וידלה וישתה .
ואם היה הבאר רחב הרבה , שאין אדם יכול לירד בו , הרי זה ידלה וישתה בין הפסין :
לא.
וכן , בור הרבים , ובאר היחיד ובור היחיד אפילו בארץ ישראל - אין ממלאין מהן אלא אם כן עשו להן מחיצה גבוהה עשרה טפחים :
לב.
הממלא לבהמתו בין הפסין - ממלא ונותן בכלי לפניה .
ואם היה אבוס ראשו נכנס לבין הפסין ויהיה גבוה עשרה ורחב ארבעה - לא ימלא ויתן לפניה , שמא יתקלקל האבוס , ויוציא הדלי לאבוס ומן האבוס לקרקע רשות הרבים , אלא ממלא ושופך והיא שותה מאיליה :
לג.
הזורק מרשות הרבים לבין הפסין - חייב . הואיל ויש בכל זוית וזוית מחיצה גמורה שיש בה גובה עשרה ויתר מארבעה על ארבעה , והרי הריבוע ניכר ונראה , נעשה כל שביניהן רשות היחיד .
ואפילו היו בבקעה ואין שם ביניהן באר , שהרי בכל רוח ורוח פס מכאן ופס מכאן .
ואפילו היו רבים בוקעים ועוברין בין הפסין - לא בטלו המחיצות , והרי הן כחצר שהרבים בוקעין בה , והזורק לתוכן חייב .
ומותר להשקות הבהמה ביניהן אם היה שם ביניהן באר :
לד.
חצר שראשה אחד נכנס לבין הפסין - מותר לטלטל מתוכה לבין הפסין ומבין הפסין לתוכה .
היו שתי חצירות - אסורין עד שיערבו .
יבשו המים בשבת - אסור לטלטל בין הפסין , שלא נחשבו מחיצה לטלטל בתוכן אלא משום המים .
באו לו מים בשבת - מותר לטלטל ביניהן , שכל מחיצה שנעשית בשבת שמה מחיצה .
מבוי שניטלה קורתו או לחיו בשבת - אסור לטלטל בו , אף על פי שנפרץ לכרמלית :
פי תקרה יורד
לה.
אכסדרה בבקעה - מותר לטלטל בכולה , ואף על פי שהיא שלש מחיצות ותקרה , שאנו רואין כאילו פי תקרה ירד וסתם רוח רביעית .
והזורק מרשות הרבים לתוכה - פטור , כזורק למבוי סתום שיש לו קורה .
בית או חצר שנפרץ קרן זוית שלו בעשר אמות - הרי זה אסור לטלטל בכולו . אף על פי שכל פרצה שהיא עד עשר אמות כפתח , אין עושין פתח בקרן זוית .
ואם היתה שם קורה מלמעלה על אורך הפרצה - רואין אותה שירדה וסתמה , ומותר לטלטל בכולו :
שיעור אצבע ואמה
לו.
האצבע שמשערין בה בכל מקום - היא רוחב הגודל של יד .
והטפח - ארבע אצבעות .
וכל אמה האמורה בכל מקום , בין בשבת בין בסוכה וכלאים - היא אמה בת שישה טפחים .
ופעמים משערין באמה בת שישה טפחים דחוקות זו לזו , ופעמים משערין באמה בת שישה טפחים שוחקות ורווחות , וזה וזה להחמיר .
כיצד ? משך מבוי בארבע אמות שוחקות , וגבהו עשרים אמה עציבות . רוחב הפרצה עשר אמות עציבות .
וכיוצא בזה לענין סוכה וכלאים :
