אודות
תרומה / חברות

הלכות עירובין פרק ב

🎓 שיעורים / Shiurim
🎧 שמיעה / Listen

הלכות עירובין פרק ב' לערנט די דינים פון ביטול רשות - וואס טוט מען ווען איינער אין די חצר האט נישט געמאכט קיין עירוב. ס'ווערט געקלערט ווען מען קען מבטל זיין רשות חצירו אדער רשות ביתו, די חילוקים צווישן ביטול און עירוב, און אז ביטול מוז זיין לכל אחד ואחד בפירוש. אויך ווערט דורכגענומען די דינים פון שכירות רשות פון א גוי (ווייל א גוי פארשטייט נישט קיין עירוב), די הלכות פון יורש לענין עירובין, און דער אונטערשייד צווישן א מחלל שבת בפרהסיא (וואס איז כגוי) און א מין/צדוקי (וואס מען קען מבטל זיין רשות).

▶ וידאו / Video
📖 טקסט הפרק / Chapter Text (Sefaria)
א
אַנְּשֵׁי הֶחָצֵר שֶׁעֵרְבוּ כֻּלָּן חוּץ מֵאֶחָד מֵהֶן שֶׁלֹּא עֵרֵב עִמָּהֶן בֵּין מֵזִיד בֵּין שׁוֹכֵחַ הֲרֵי זֶה אוֹסֵר עֲלֵיהֶן. וְאָסוּר לְכֻלָּן לְהוֹצִיא מִבָּתֵּיהֶן לֶחָצֵר אוֹ מֵחָצֵר לְבָתֵּיהֶן. בִּטֵּל לָהֶן זֶה שֶׁלֹּא עֵרֵב רְשׁוּת חֲצֵרוֹ בִּלְבַד הֲרֵי אֵלּוּ מֻתָּרִין לְהוֹצִיא וּלְהַכְנִיס מִבָּתֵּיהֶן לֶחָצֵר וּמֵחָצֵר לְבָתֵּיהֶן אֲבָל לְבֵיתוֹ אָסוּר. בִּטֵּל לָהֶן רְשׁוּת בֵּיתוֹ וּרְשׁוּת חֲצֵרוֹ הֲרֵי כֻּלָּם מֻתָּרִין. הֵן מִפְּנֵי שֶׁעֵרְבוּ וַהֲרֵי בִּטֵּל לָהֶן רְשׁוּת בֵּיתוֹ וַחֲצֵרוֹ. וְגַם הוּא מֻתָּר מִפְּנֵי שֶׁלֹּא נִשְׁאַר לוֹ רְשׁוּת וַהֲרֵי הוּא כְּאוֹרֵחַ אֶצְלָם וְהָאוֹרֵחַ אֵינוֹ אוֹסֵר:
ב
הַמְבַטֵּל רְשׁוּתוֹ סְתָם רְשׁוּת חֲצֵרוֹ בִּטֵּל רְשׁוּת בֵּיתוֹ לֹא בִּטֵּל. וְהַמְבַטֵּל רְשׁוּתוֹ לִבְנֵי חָצֵר צָרִיךְ לְבַטֵּל לְכָל אֶחָד וְאֶחָד בְּפֵרוּשׁ וְאוֹמֵר רְשׁוּתִי מְבֻטֶּלֶת לְךָ וּלְךָ וּלְךָ. וְהַיּוֹרֵשׁ מְבַטֵּל רְשׁוּת אַף עַל פִּי שֶׁמֵּת מוֹרִישׁוֹ בְּשַׁבָּת שֶׁהַיּוֹרֵשׁ קָם תַּחַת מוֹרִישׁוֹ לְכָל דָּבָר. וּבִטּוּל רְשׁוּת בְּשַׁבָּת מֻתָּר לְכַתְּחִלָּה:
ג
בִּטְּלוּ אֵלּוּ הַמְעָרְבִין רְשׁוּתָן לְזֶה שֶׁלֹּא עֵרֵב. הוּא מֻתָּר שֶׁהֲרֵי נִשְׁאָר לְבַדּוֹ. וְהֵם אֲסוּרִין שֶׁלֹּא נִשְׁאָר לָהֶן רְשׁוּת. וְאֵין אוֹמְרִים יִהְיוּ כְּאוֹרְחִים אֶצְלוֹ שֶׁאֵין רַבִּים אוֹרְחִין אֵצֶל אֶחָד:
ד
הָיוּ אֵלּוּ שֶׁלֹּא עֵרְבוּ שְׁנַיִם אוֹ יֶתֶר. אִם בִּטְּלוּ רְשׁוּתָם לַמְעָרְבִין הַמְעָרְבִין מֻתָּרִין וְאֵלּוּ שֶׁלֹּא עֵרְבוּ אֲסוּרִין. וְאֵין הַמְעָרְבִין יְכוֹלִים לְבַטֵּל רְשׁוּתָם לִשְׁנַיִם שֶׁלֹּא עֵרְבוּ שֶׁכָּל אֶחָד מֵהֶן אוֹסֵר עַל חֲבֵרוֹ. וַאֲפִלּוּ חָזַר הָאֶחָד שֶׁלֹּא עֵרֵב וּבִטֵּל רְשׁוּתוֹ לַשֵּׁנִי שֶׁלֹּא עֵרֵב הֲרֵי זֶה אוֹסֵר שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁבִּטְּלוּ לוֹ הַמְעָרְבִין אָסוּר הָיָה. אֶחָד שֶׁעֵרֵב אֵינוֹ מְבַטֵּל רְשׁוּתוֹ לְאֶחָד שֶׁלֹּא עֵרֵב אֲבָל הָאֶחָד שֶׁלֹּא עֵרֵב מְבַטֵּל רְשׁוּתוֹ לְאֶחָד שֶׁעֵרֵב:
ה
כְּשֵׁם שֶׁבַּעַל הַבַּיִת זֶה מְבַטֵּל רְשׁוּתוֹ לְבַעַל הַבַּיִת זֶה בְּחָצֵר אַחַת כָּךְ מְבַטְּלִין מֵחָצֵר לֶחָצֵר. וּמְבַטְּלִין וְחוֹזְרִין וּמְבַטְּלִין. כֵּיצַד. שְׁנַיִם שֶׁשְּׁרוּיִים בֶּחָצֵר וְלֹא עֵרֵב. אֶחָד מֵהֶן מְבַטֵּל רְשׁוּתוֹ לַשֵּׁנִי וְנִמְצָא הַשֵּׁנִי מְטַלְטֵל בִּרְשׁוּתוֹ שֶׁבִּטֵּל לוֹ חֲבֵרוֹ עַד שֶׁיַּעֲשֶׂה צְרָכָיו. וְחוֹזֵר הַשֵּׁנִי וּמְבַטֵּל רְשׁוּתוֹ לָרִאשׁוֹן וּמְטַלְטֵל הָרִאשׁוֹן בִּרְשׁוּתוֹ שֶׁבִּטֵּל לוֹ. וְכֵן כַּמָּה פְּעָמִים. וְיֵשׁ בִּטּוּל רְשׁוּת בְּחֻרְבָּה כְּדֶרֶךְ שֶׁהוּא בְּחָצֵר:
ו
מִי שֶׁבִּטֵּל רְשׁוּתוֹ וְחָזַר וְטִלְטֵל בִּרְשׁוּתוֹ שֶׁבִּטֵּל. אִם בְּמֵזִיד הוֹצִיא הֲרֵי זֶה אוֹסֵר עֲלֵיהֶן שֶׁהֲרֵי לֹא עָמַד בְּבִטּוּלוֹ. וְאִם בְּשׁוֹגֵג הוֹצִיא אֵינוֹ אוֹסֵר שֶׁהֲרֵי הוּא עוֹמֵד בְּבִטּוּלוֹ. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים שֶׁלֹּא קָדְמוּ וְהֶחֱזִיקוּ אֵלּוּ שֶׁבִּטֵּל לָהֶן. אֲבָל אִם קָדְמוּ וְהֶחֱזִיקוּ וְהוֹצִיאוּ אִם חָזַר הוּא וְהוֹצִיא בֵּין בְּשׁוֹגֵג בֵּין בְּמֵזִיד אֵינוֹ אוֹסֵר עֲלֵיהֶן:
ז
שְׁנֵי בָּתִּים בִּשְׁנֵי צִדֵּי רְשׁוּת הָרַבִּים וֶהֱקִיפוּם נָכְרִים מְחִצָּה בְּשַׁבָּת אֵין מְבַטְּלִין זֶה לָזֶה הוֹאִיל וְאִי אֶפְשָׁר לָהֶם לְעָרֵב מֵאֶמֶשׁ. אֶחָד מִבְּנֵי חָצֵר שֶׁמֵּת וְהֵנִיחַ רְשׁוּתוֹ לְאֶחָד מִן הַשּׁוּק. אִם מֵת מִבְּעוֹד יוֹם הֲרֵי הַיּוֹרֵשׁ שֶׁאֵינוֹ מִבְּנֵי הֶחָצֵר אוֹסֵר עֲלֵיהֶם. וְאִם מֵת מִשֶּׁחֲשֵׁכָה אֵינוֹ אוֹסֵר עֲלֵיהֶם. וְאֶחָד מִן הַשּׁוּק שֶׁמֵּת וְהֵנִיחַ רְשׁוּתוֹ לְאֶחָד מִבְּנֵי הֶחָצֵר. אִם מִבְּעוֹד יוֹם מֵת אֵינוֹ אוֹסֵר עֲלֵיהֶם שֶׁהֲרֵי כֻּלָּן מְעֹרָבִים. וְאִם מֵת מִשֶּׁחֲשֵׁכָה אוֹסֵר עֲלֵיהֶם עַד שֶׁיְּבַטֵּל רְשׁוּת מוֹרִישׁוֹ לָהֶן:
ח
יִשְׂרָאֵל וְגֵר שֶׁשְּׁרוּיִים בִּמְעָרָה אַחַת וּמֵת הַגֵּר מִבְּעוֹד יוֹם אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הֶחֱזִיק יִשְׂרָאֵל אַחֵר בִּנְכָסָיו עַד שֶׁחֲשֵׁכָה הֲרֵי זֶה הַמַּחֲזִיק אוֹסֵר עַד שֶׁיְּבַטֵּל שֶׁהֲרֵי הוּא כְּיוֹרֵשׁ. וְאִם מֵת הַגֵּר מִשֶּׁחֲשֵׁכָה אַף עַל פִּי שֶׁהֶחֱזִיק יִשְׂרָאֵל אַחֵר בִּנְכָסָיו אֵינוֹ אוֹסֵר עָלָיו אֶלָּא בְּהֶתֵּרוֹ הָרִאשׁוֹן הוּא עוֹמֵד:
ט
יִשְׂרָאֵל הַדָּר עִם הָעוֹבֵד כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת אוֹ עִם גֵּר תּוֹשָׁב בְּחָצֵר אֵינוֹ אוֹסֵר עָלָיו שֶׁדִּירַת הָעוֹבֵד כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת אֵינָהּ דִּירָה אֶלָּא כִּבְהֵמָה הוּא חָשׁוּב. וְאִם הָיוּ שְׁנֵי יִשְׂרְאֵלִים אוֹ יָתֵר וְעוֹבֵד כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת שָׁכֵן עִמָּהֶן הֲרֵי זֶה אוֹסֵר עֲלֵיהֶם. וְדָבָר זֶה גְּזֵרָה שֶׁלֹּא יַשְׁכִּינוּ עוֹבֵד כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת עִמָּהֶן שֶׁלֹּא יִלְמְדוּ מִמַּעֲשָׂיו. וְלָמָּה לֹא גָּזְרוּ בְּיִשְׂרָאֵל אֶחָד וְעוֹבֵד כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת אֶחָד. מִפְּנֵי שֶׁאֵינוֹ דָּבָר מָצוּי. שֶׁהֲרֵי יִפְחַד שֶׁמָּא יִתְיַחֵד עִמּוֹ וְיַהַרְגֶּנּוּ וּכְבָר אָסְרוּ לְהִתְיַחֵד עִם הָעוֹבֵד כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת:
י
שְׁנֵי יִשְׂרְאֵלִים וְעוֹבֵד כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת הַשּׁוֹכְנִים בְּחָצֵר אַחַת וְעֵרְבוּ הַיִּשְׂרְאֵלִים לְעַצְמָן לֹא הוֹעִילוּ כְּלוּם. וְכֵן אִם בִּטְּלוּ לְעוֹבֵד כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת אוֹ בִּטֵּל לָהֶן אוֹ בִּטְּלוּ הַיִּשְׂרְאֵלִים זֶה לָזֶה וְנַעֲשׂוּ כְּיָחִיד עִם הָעוֹבֵד כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת לֹא הוֹעִילוּ כְּלוּם. שֶׁאֵין עֵרוּב מוֹעִיל בִּמְקוֹם עוֹבֵד כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת. וְאֵין בִּטּוּל רְשׁוּת מוֹעִיל בִּמְקוֹם עוֹבֵד כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת. וְאֵין לָהֶן תַּקָּנָה אֶלָּא שֶׁיִּשְׂכְּרוּ מִמֶּנּוּ רְשׁוּתוֹ וְיֵעָשֶׂה הָעוֹבֵד כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת כְּאִלּוּ הוּא אוֹרֵחַ עִמָּהֶן. וְכֵן אִם הָיוּ עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת רַבִּים מַשְׂכִּירִין רְשׁוּתָם לְיִשְׂרְאֵלִים וְהַיִּשְׂרְאֵלִים מְעָרְבִין וּמֻתָּרִין. וְיִשְׂרָאֵל אֶחָד שֶׁשָּׂכַר מִן הָעוֹבֵד כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת מְעָרֵב עִם שְׁאָר הַיִּשְׂרְאֵלִים וְיֻתְּרוּ כֻּלָּם. וְאֵין כָּל אֶחָד צָרִיךְ לִשְׂכֹּר מִן הָעוֹבֵד כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת:
יא
שְׁתֵּי חֲצֵרוֹת זוֹ לִפְנִים מִזּוֹ וְיִשְׂרָאֵל וְעוֹבֵד כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת דָּרִים בַּפְּנִימִית וְיִשְׂרָאֵל אַחֵר בַּחִיצוֹנָה. אוֹ שֶׁהָיָה יִשְׂרָאֵל וְעוֹבֵד כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת בַּחִיצוֹנָה וְיִשְׂרָאֵל אַחֵר בַּפְּנִימִית הֲרֵי זֶה אוֹסֵר עַל הַחִיצוֹנָה עַד שֶׁיִּשְׂכֹּר מִמֶּנּוּ. שֶׁהֲרֵי רַגְלֵי שְׁנֵי יִשְׂרְאֵלִים וְעוֹבֵד כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת מְצוּיִים שָׁם. וְהַפְּנִימִי מֻתָּר בַּפְּנִימִית:
יב
שׂוֹכְרִין מִן הָעוֹבֵד כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת אֲפִלּוּ בְּשַׁבָּת. שֶׁהַשְּׂכִירוּת כְּבִטּוּל רְשׁוּת הִיא שֶׁאֵינָהּ שְׂכִירוּת וַדָּאִית אֶלָּא הֶכֵּר בִּלְבַד. לְפִיכָךְ שׂוֹכְרִין מִן הָעוֹבֵד כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת אֲפִלּוּ בְּפָחוֹת מִשְּׁוֵה פְּרוּטָה. וְאִשְׁתּוֹ שֶׁל עוֹבֵד כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת מַשְׂכֶּרֶת שֶׁלֹּא לְדַעְתּוֹ. וְכֵן שְׂכִירוֹ וְשַׁמָּשׁוֹ מַשְׂכִּירִין שֶׁלֹּא לְדַעְתּוֹ. וַאֲפִלּוּ הָיָה שְׂכִירוֹ אוֹ שַׁמָּשׁוֹ יִשְׂרְאֵלִי הֲרֵי זֶה מַשְׂכִּיר שֶׁלֹּא לְדַעְתּוֹ. שָׁאַל מִן הָעוֹבֵד כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת מָקוֹם לְהַנִּיחַ בּוֹ חֲפָצָיו וְהִשְׁאִילוֹ הֲרֵי נִשְׁתַּתֵּף עִמּוֹ בִּרְשׁוּתוֹ וּמַשְׂכִּיר שֶׁלֹּא לְדַעְתּוֹ. הָיוּ לְעוֹבֵד כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת זֶה שְׂכִירִים אוֹ שַׁמָּשִׁים אוֹ נָשִׁים רַבִּים אִם הִשְׂכִּיר אֶחָד מֵהֶן דַּיּוֹ:
יג
שְׁנֵי יִשְׂרְאֵלִים וְעוֹבֵד כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת הַדָּרִים בְּחָצֵר אַחַת וְשָׂכְרוּ מִן הָעוֹבֵד כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת בְּשַׁבָּת חוֹזֵר הָאֶחָד וּמְבַטֵּל רְשׁוּתוֹ לַשֵּׁנִי וּמֻתָּר. וְכֵן אִם מֵת הָעוֹבֵד כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת בְּשַׁבָּת מְבַטֵּל הַיִּשְׂרְאֵלִי לַיִּשְׂרְאֵלִי הָאַחֵר וְיִהְיֶה מֻתָּר לְטַלְטֵל:
יד
עוֹבֵד כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת שֶׁהִשְׂכִּיר לְעוֹבֵד כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת אִם אֵין הָרִאשׁוֹן יָכוֹל לְהוֹצִיא הָעוֹבֵד כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת הַשֵּׁנִי עַד שֶׁיַּשְׁלִים זְמַן שְׂכִירוּתוֹ שׂוֹכְרִין מִזֶּה הָעוֹבֵד כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת הַשֵּׁנִי שֶׁהֲרֵי נִכְנַס תַּחַת הַבְּעָלִים. וְאִם יֵשׁ רְשׁוּת לָרִאשׁוֹן לְהוֹצִיא הָעוֹבֵד כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת הַשּׂוֹכֵר מִמֶּנּוּ בְּכָל עֵת שֶׁיִּרְצֶה. אִם לֹא הָיָה הַשֵּׁנִי עוֹמֵד וְשָׂכְרוּ הַיִּשְׂרְאֵלִים מִן הָרִאשׁוֹן הֲרֵי אֵלּוּ מֻתָּרִין:
טו
חָצֵר שֶׁיִּשְׂרְאֵלִים וְעוֹבֵד כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת שְׁרוּיִין בָּהּ וְהָיוּ חַלּוֹנוֹת פְּתוּחוֹת מִבֵּית יִשְׂרְאֵלִי זֶה לְבֵית יִשְׂרְאֵלִי זֶה וְעָשׂוּ עֵרוּב דֶּרֶךְ חַלּוֹנוֹת. אַף עַל פִּי שֶׁהֵן מֻתָּרִין לְהוֹצִיא מִבַּיִת לְבַיִת דֶּרֶךְ חַלּוֹנוֹת הֲרֵי הֵן אֲסוּרִין לְהוֹצִיא מִבַּיִת לְבַיִת דֶּרֶךְ פְּתָחִים מִפְּנֵי הָעוֹבֵד כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת עַד שֶׁיַּשְׂכִּיר. שֶׁאֵין רַבִּים נַעֲשִׂים בְּעֵרוּב כְּיָחִיד בִּמְקוֹם הָעוֹבֵד כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת:
טז
יִשְׂרָאֵל שֶׁהוּא מְחַלֵּל שַׁבָּת בְּפַרְהֶסְיָא אוֹ שֶׁהוּא עוֹבֵד עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת הֲרֵי הוּא כְּעוֹבֵד כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת לְכָל דְּבָרָיו. וְאֵין מְעָרְבִין עִמּוֹ וְאֵינוֹ מְבַטֵּל רְשׁוּת אֶלָּא שׂוֹכְרִין מִמֶּנּוּ כְּעוֹבֵד כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת. אֲבָל אִם הָיָה מִן הָאֶפִּיקוֹרוֹסִין שֶׁאֵין עוֹבְדִין עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת וְאֵין מְחַלְּלִין שַׁבָּת כְּגוֹן צְדוֹקִין וּבַיְתוֹסִין וְכָל הַכּוֹפְרִים בַּתּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה, כְּלָלוֹ שֶׁל דָּבָר כָּל מִי שֶׁאֵינוֹ מוֹדֶה בְּמִצְוַת עֵרוּב, אֵין מְעָרְבִין עִמּוֹ לְפִי שֶׁאֵינוֹ מוֹדֶה בָּעֵרוּב. וְאֵין שׂוֹכְרִין מִמֶּנּוּ לְפִי שֶׁאֵינוֹ כְּעוֹבֵד כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת. אֲבָל מְבַטֵּל הוּא רְשׁוּתוֹ לְיִשְׂרָאֵל הַכָּשֵׁר וְזוֹ הִיא תַּקָּנָתוֹ. וְכֵן אִם הָיָה יִשְׂרָאֵל אֶחָד כָּשֵׁר וְזֶה הַצְּדוֹקִי בֶּחָצֵר הֲרֵי זֶה אוֹסֵר עָלָיו עַד שֶׁיְּבַטֵּל לוֹ רְשׁוּתוֹ:
↗ קרא בספריה
📄 תמלולים / Transcripts
YI אידיש
סיכום השיעור 📋 סיכום פון שיעור – הלכות עירובין פרק ב' הקדמה צום פרק דער פרק באהאנדל…

סיכום השיעור 📋

סיכום פון שיעור – הלכות עירובין פרק ב'

הקדמה צום פרק

דער פרק באהאנדלט וואס טוט מען ווען דער עירוב ארבעט נישט — ווען איינער האט נישט מיטגעמאכט אין דעם עירוב. אין פרק א' איז געלערנט געווארן אז די מצוה פון עירוב איז ווייל מענטשן פארשטייען נישט דעם דין פון מחיצות — זיי מיינען אז רשות היחיד/רשות הרבים גייט לויט ווער עס וואוינט דארט, נישט לויט מחיצות. חכמים האבן מורא געווען אז מענטשן וועלן פארגעסן דעם גאנצן דין הוצאה, דעריבער האבן זיי מתקן געווען אז מ'דארף ווייזן אז די גאנצע חצר איז איין רשות דורך שותפות אין איין סעודה (פת). פרק ב' גייט ווייטער מיט דעם בדיעבד — ביטול רשות.

---

הלכה א – חצר שעירבו כולם חוץ מאחד; ביטול רשות

חצר שעירבו כולם חוץ מאחד מהם שלא עירב עמהם — הרי זה אוסר עליהם... להוציא מבתיהם לחצר ומחצר לבתים. ביטל להם זה שלא עירב רשות חצירו בלבד — הרי אלו מותרין להוציא מבתיהם לחצר, אבל לביתו אסור. ואם ביטל להם רשות ביתו ורשות חצירו — הרי כולן מותרין, ואף הוא מותר, והרי הוא כאורח אצלם.

פשט: ווען אלע בני חצר האבן מעורב געווען חוץ פון איינעם (סיי בשוגג סיי במזיד), אסר'ט ער אויף אלעמען צו טראגן. די עצה איז ביטול רשות — ער קען מבטל זיין זיין רשות. עס זענען דא צוויי שטופן: (1) ביטול רשות חצירו אליין — דאן מעגן אלע טראגן צווישן זייערע הייזער און חצר, אבער נישט צו זיין הויז; (2) ביטול רשות ביתו וחצירו — דאן מעגן אלע טראגן אומעטום, אינקלודינג ער אליין, ווייל ער ווערט כאורח אצלם.

חידושים און הסברות:

1. צוויי סארט רשויות ביי יעדן בעל בית אין חצר: יעדער מענטש אין חצר האט צוויי רשויות — (א) רשות ביתו (זיין פריוואטע הויז), (ב) זיין חלק אין דער חצר (שותפות'דיגע רשות). מ'קען מבטל זיין איינס אדער ביידע, און דאס האט פארשידענע נפקא מינות.

2. דער חילוק צווישן עירוב און ביטול: עירוב ארבעט אין ביידע ריכטונגען — ער מאכט דעם בית און חצר פאר איין רשות. ביטול גייט נאר איין וועג — ער גיט אוועק זיין רשות צו זיי, אבער ער ווערט נישט אינקלודעד אין זייער שותפות. דעריבער ווען ער איז מבטל נאר רשות חצירו, בלייבט זיין הויז אסור פאר אלעמען (אינקלודינג אים אליין).

3. ביטול רשות איז נישט הפקר און נישט קנין: ביטול רשות איז א ייחוד'דיגע קאטעגאריע — נישט הפקר (ווייל עס איז אלעמאל "ביטול להם" — צו ספעציפישע מענטשן), און נישט קנין (ווייל מ'קען עס טון אויף שבת, וואס א קנין וואלט מען נישט געטארט). עס איז א מין "הכנעה" — ער גיט זיין רשות צו זיי, אבער עס איז נישט א פארמעלע הקנאה.

4. פארוואס ער מעג טראגן ווען ער איז מבטל ביידע רשויות: ווען ער איז מבטל ביתו וחצירו, ווערט ער א אורח ביי זיי — ער האט נישט קיין אייגענע רשות מער, און דער כלל איז אורח אינו אוסר. ער ווערט נישט אינקלודעד אין זייער שותפות, נאר ער ווערט "אויסגעלאשן" — און דעריבער אסר'ט ער נישט.

5. סתם ביטול רשות — מינימום אינטערפרעטאציע: ווען איינער זאגט סתם "איך בין מבטל מיין רשות" אן צו ספעציפיצירן, לערנט מען אז רשות חצירו בטל אבער רשות ביתו לא בטל — מ'מינימיזירט, מ'לייגט נישט אריין מער משמעות אין זיינע ווערטער ווי נויטיג. די סברא: א מענטש איז גרינגער מבטל זיין חלק אין חצר ווי זיין אייגענע הויז.

---

הלכה – ביטול לכל אחד ואחד בפירוש

המבטל רשות לבני חצר — צריך לבטל לכל אחד ואחד בפירוש, ואומר רשותי מבוטלת לך ולך ולך.

פשט: מ'קען נישט זאגן "איך בין מבטל פאר אלע בני החצר" — מ'דארף אויסזאגן יעדן איינעם בפירוש.

חידושים און הסברות:

1. פארוואס נישט ווי זיכוי? ביי עירוב קען מען מזכה זיין פאר אלעמען בבת אחת, אפילו שלא בפניו. פארוואס קען מען נישט מבטל זיין פאר "אלע בני החצר"? ווייל ביטול איז נישט קנין און נישט זיכוי — ביטול איז א ייחוד'דיגע מעשה וואס גייט צו יעדן איינעם אינדיווידועל. מ'קען נישט מקנה/מבטל זיין פאר א "גרופע" — נאר פאר יעדן מענטש עקסטער.

2. ביטול ווייזט אז מענטשן נעמען עס ערנסט: ביטול רשות איז א זייער ערנסטע זאך — מענטשן ווילן נישט גרינג מבטל זיין זייער רשות. עס איז נישט קיין פשוט'ע שותפות אויף א מינוט.

---

הלכה – יורש מבטל רשות; ביטול רשות בשבת

יורש מבטל רשות אפילו שמת מורישו בשבת, שהיורש תחת מורישו הוקם לכל דבר.

פשט: אויב דער טאטע איז געשטארבן אויף שבת און דער זון האט גע'ירש'נט די הויז, קען דער זון מבטל זיין רשות אויף שבת.

חידושים און הסברות:

1. ביטול קען מען טון אויף שבת: איינער פון די עיקר'דיגע נקודות פון ביטול רשות איז אז מ'קען עס טון אויף שבת — נישט ווי עירוב וואס מ'קען נאר מאכן ערב שבת. דאס איז אויך א ראיה אז ביטול איז נישט קיין קנין, ווייל א קנין וואלט מען נישט געטארט טון אויף שבת.

2. דער כלל: מבטל נאר וואס מ'האט געקענט מערב זיין נעכטן: אין דער גמרא שטייט א כלל אז מ'קען נאר מבטל זיין א רשות וואס מ'האט געקענט מערב זיין ערב שבת. די קשיא אויפן יורש: ער האט נישט געקענט מערב זיין ערב שבת, ווייל עס איז נישט געווען זיינס! דער תירוץ: דער יורש שטייט אין דעם פלאץ פון זיין טאטע לכל דבר — ווייל דער טאטע האט געקענט מערב זיין, און דער יורש איז א המשך פון אים, רעכנט מען אז דער יורש האט אויך געקענט.

3. ירושה איז נישט ווי א רעגולערע קנין: דער חידוש איז אז א יורש איז נמשך אפילו דעם טאטנ'ס יכולת פון ערב שבת. ביי ירושה בלייבט די הויז ביי א' (דער מוריש), נאר דער יורש ווערט דער מוריש — ער קומט במקום מורישו. דערפאר, אויב איינער וואלט אויף אן אנדערע אופן מקנה געווען א הויז בשבת (למשל, א קנין וואס חל ווערט בשבת), וואלט ער נישט געקענט מבטל זיין רשות. נאר ביי יורש, וויבאלד ער קומט במקום המוריש, האט דער יורש אויך דעם כח.

4. מ'יורש'נט א רשות, נישט אן עירוב: א שאלה: אויב דער טאטע האט שוין געמאכט אן עירוב, האט ער שוין אוועקגעגעבן זיין רשות? דער תירוץ: דער עירוב איז פאר די מענטשן (ער גיט זיי רשות צו טראגן), אבער ער גיט נישט אוועק דעם רשות פון דער הויז. דער יורש יורש'נט דעם רשות אין דער הויז.

---

הלכה – ביטול רשות בשבת לכתחילה

מבטל רשות בשבת מותר לכתחילה.

פשט: מ'מעג מבטל זיין רשות אין שבת, ס'איז נישט אסור משום מקח וממכר אדער קנין.

חידושים: דאס איז א באזונדערע הלכה, נישט נאר א חלק פון דין יורש. זאלסט נישט מיינען אז ביטול רשות זעט אויס ווי א קנין אדער מקח וממכר וואס מ'טאר נישט טון אין שבת — מ'מעג עס טון לכתחילה.

---

הלכה – ביטול פון רבים צו יחיד — "אין אורח רב"

אויב אלע וואס האבן מערב געווען זענען מבטל זייער רשות צו דעם וואס האט נישט מערב געווען — הוא מותר אבל הם אסורין, שלא נשתייר להם רשות. ואין אומרים יהיו כאורחים אצלו, שאין אורח רב עם אורחים הולך ומצטמצם.

פשט: ווען אלע מבטל'ן צו איין מענטש, מעג נאר ער טראגן, אבער זיי אלע זענען אסור ווייל זיי בלייבן נישט איבער מיט קיין רשות. מ'קען נישט זאגן אז זיי זאלן גערעכנט ווערן ווי אורחים ביי אים.

חידושים: דער כלל איז: א יחיד קען ווערן בטל צו רבים, אבער רבים קענען נישט ווערן בטל צו א יחיד. א גרופע אידן קענען פארנעמען אן אורח, אבער נישט אז אלע ווערן אורחים ביי איינעם.

---

הלכה – צוויי אדער מער וואס האבן נישט מערב געווען

היו אלו שלא עירבו שנים או יתר ומבטלי רשותן למערבין — הן המערבין מותרין, ואלו שלא עירבו אסורין.

פשט: אויב צוויי אדער מער מענטשן האבן נישט מערב געווען און זיי מבטל'ן זייער רשות צו די מערבין — די מערבין ווערן מותר, אבער די וואס האבן נישט מערב געווען בלייבן אסור.

חידושים:

1. פארקערט קען מען נישט טון: "אין המערבין יכולין לבטל רשותן לשנים שלא עירבו" — די מערבין קענען נישט מבטל זיין צו די צוויי וואס האבן נישט מערב געווען, ווייל אפילו ווען זיי וואלטן דאס טון, וואלט עס נישט געהאלפן — "שכל אחד מהן אוסר על חבירו" — ווייל די צוויי שלא עירבו זענען נאך אוסר איינער אויפן אנדערן.

---

הלכה – ביטול אין צוויי סטעפס ארבעט נישט

ואפילו חזר אחד שלא עירב ובטל רשותו לשני שלא עירב — הרי זה אסור, שבשעה שבטלו לו המערבין אסור היה.

פשט: אפילו אויב נאכדעם וואס די מערבין האבן מבטל געווען צו איינעם פון די שלא עירבו, און דער צווייטער שלא עירב איז מבטל צו דעם ערשטן — ארבעט עס נישט. ווייל אין דעם מאמענט ווען די מערבין האבן מבטל געווען, איז עס געווען אסור (ווייל דער צווייטער שלא עירב האט נאך נישט מבטל געווען), און א ביטול וואס חל ווערט בשעת ס'איז אסור, קען מען נישט "פיקסן" דורך א צווייטע ביטול.

חידושים:

1. דער גרויסער כלל: ביטול רשות ארבעט נאר ווען ס'ארבעט אין איין שאס. מ'קען נישט מאכן ביטול אין צוויי סטעידזשעס. אויב די ערשטע סטעפ איז געבליבן אסור, קען מען נישט מאכן נאך א סטעפ דאס צו סאלוון.

2. א שאלה: אויב אפאר מענטשן אין דער חצר דארפן מבטל זיין, דארפן זיי עס טון אויף איינמאל? ווייל אויב איינער איז מבטל און ס'איז נאך אסור (ווייל דער נעקסטער האט נאך נישט מבטל געווען), וואלט מען געמיינט אז עס העלפט נישט. עס ווערט געזאגט אז עס זענען דא צדיקים וואס האבן אזוי געטראכט, אבער אנדערע טראכטן נישט אזוי — ד.ה. מ'דארף נישט אויף איינמאל. דער חילוק צווישן דעם קעיס און דעם פריערדיגן קעיס (וואו ס'ארבעט נישט אין צוויי סטעפס) איז נישט קלאר אויסגעטייטשט געווארן — עס ווערט באמערקט אז ס'איז דא א חילוק אבער עס איז צריך עיון.

[דיגרעסיע: וואס מיינט "צריך עיון"? ס'איז דא אן אלטע חקירה: צי "צריך עיון" מיינט מ'דארף טאקע נאך מעיין זיין (אן אפענע פראגע), צי עס מיינט א גוטע קשיא וואס בלייבט שטיין (לאמיר גיין ווייטער). ס'זענען דא פארשידענע שיטות וועגן דעם.]

---

הלכה – אחד שערב מבטל לאחד שלא ערב

אחד שערב מבטל רשותו לאחד שלא ערב — אינו מועיל. אבל אחד שלא ערב מבטל רשותו לאחד שערב — מועיל.

פשט: איין מערב'דיגער קען נישט מבטל זיין פאר איין נישט-מערב'דיגער. אבער פארקערט — דער וואס האט נישט מערב געווען קען מבטל זיין צום וואס האט יא מערב געווען.

חידושים:

1. א קשיא: מ'האט דאך פריער געלערנט אז מ'דארף מבטל זיין פאר יעדער איינעם לפרט. אויב דער שלא עירב איז מבטל צו איין מערב'דיגער, וואס איז מיט די רעסט פון די מערבין? ווי העלפט עס?

2. א תירוץ: דאס רעדט זיך ווייטער פון דעם פריערדיגן קעיס, וואו ס'איז געווען מער ווי איין מענטש וואס האט נישט מערב געווען. דא רעדט מען פון די לעצטע צוויי — איינער וואס האט מערב געווען און איינער וואס האט נישט. דער וואס האט נישט מערב געווען קען מבטל זיין צו דעם איינעם וואס האט מערב געווען, ווייל ס'איז נאר איין מענטש וואס איז געבליבן אן א עירוב, און ער איז מבטל צו איינעם, און יענער איינער איז פארט פון די רעסט (חלק פון דער עירוב-גרופע). אבער די מפרשים מוטשען זיך מיט דעם, ווייל ס'שטימט נישט גלאט מיט דעם כלל אז מ'דארף מבטל זיין פאר יעדער איינעם באזונדער. דער רמב"ם האט אפשר סמך אויף וואס ער האט שוין פריער געשריבן אז מ'דארף מבטל זיין לכל אחד ואחד — עס איז צריך עיון.

---

הלכה – ביטול רשות פון חצר צו חצר (אין מבוי)

כשם שבעל בית זה מבטל רשותו לבעל בית זה בחצר אחת, כך מבטלין מחצר לחצר.

פשט: פונקט ווי אין איין חצר ארבעט ביטול אז א מענטש איז מבטל זיין בית, אזוי קען אויך א חצר מבטל זיין צו דער מבוי. למשל, א מבוי מיט דריי חצרות — צוויי חצרות קענען מבטל זיין פאר דער דריטער, און עס ווערט אזויווי נאר איין חצר אין דער מבוי.

---

הלכה – ומבטלין וחוזרין ומבטלין

שנים שרויין בחצר ולא עירבו, אחד מהן מבטל רשותו לשני... השני מטלטל ברשותו שביטל לו חבירו עד שיעשה צרכיו. חוזר השני ומבטל רשותו לראשון... וכן כל הפעמים.

פשט: צוויי אידן וואוינען אין א חצר אן עירוב. איינער איז מבטל זיין רשות פאר'ן צווייטן — דער צווייטער מעג יעצט טראגן. ווען ער איז פארטיג, קען דער צווייטער מבטל זיין רשות צוריק פאר'ן ערשטן, און אזוי ווייטער. יעדער איינער וואס טראגט דארף זיין דער איינציגסטער בעל הבית פון דעם חצר אין יענעם מאמענט.

חידושים:

1. דאס ענטפערט די פריערדיגע שאלה צי מ'קען טוישן ביטול אין מיטן שבת — יא, מ'קען. דאס קומט פון דער משנה און תוספות: מבטלין וחוזרין ומבטלין.

2. פון איין מענטש צו איין מענטש קען נישט זיין אז ביידע טראגן צוזאמען — ווייל דער וואס איז מבטל האט נישט מער קיין רשות, און דער וואס באקומט דעם ביטול איז דער איינציגער בעל הבית. ביידע קענען נישט טון זייערע צרכים צוזאמען.

---

הלכה – ביטול רשות אין א חורבה

ויש ביטול רשות בחורבה כדרך שהוא בחצר.

פשט: פונקט ווי אין א חצר קען מען מבטל זיין רשות, אזוי אויך אין א חורבה.

חידושים: דער חידוש איז אז א חורבה איז נישט געווענליך א פלאץ וואו מענטשן וואוינען צוזאמען ווי א חצר. ביי א חצר איז נאטירליך אז יעדער האט א רעכט, אבער א חורבה איז מער א חידוש — פונדעסטוועגן ארבעט ביטול רשות אויך דארטן.

---

הלכה – במזיד הוציא vs. בשוגג הוציא

במזיד הוציא — הרי זה אוסר עליהם, שאין ראיה לעומד בביטולו. בשוגג הוציא — אינו אוסר עליהם, שאין ראיה שעומד בביטולו.

פשט: איינער האט מבטל געווען זיין רשות. אויב ער טראגט נאכדעם במזיד (באוויסטערהייט) — ווייזט ער אז זיין ביטול איז נישט געווען עכט, און ער אסר'ט אויף די אנדערע. אבער אויב בשוגג (פארגעסן) — בלייבט דער ביטול בתוקף, ווייל ער האלט זיך ביי זיין ביטול, ס'איז נאר געווען א טעות.

ודברים אמורים שלא קדמו והחזיקו אלו שבטלו להם. אבל אם קדמו והחזיקו והוציאו, ואחר כך חזר הוא והוציא — הרי זה אינו אוסר עליהם, אפילו במזיד אינו אוסר עליהם.

חידושים: אויב די אנדערע בני חצר האבן שוין קודם גע'עקט'עט אויף זיין ביטול — זיי האבן שוין ארויסגעטראגן און געוויזן זייער חזקה אז דער חצר באלאנגט פאר זיי — דעמאלט, אפילו אויב דער מבטל טראגט נאכדעם במזיד, אסר'ט ער נישט מער. זיי האבן שוין "געכאפט" דעם רשות, און מ'קען עס נישט צוריקנעמען.

---

הלכה – ביטול ארבעט נאר ווען מ'האט געקענט מאכן עירוב ערב שבת

שני בתים ושני צדי רשות הרבים, הקיפוה גוים מחיצה בשבת — אין יכולין לבטל, הואיל ואי אפשר להם לערב מבעוד יום.

פשט: צוויי הייזער אויף ביידע זייטן רשות הרבים. גוים האבן געמאכט א מחיצה בשבת — עס ווערט א רשות היחיד. אבער זיי קענען נישט מבטל זיין רשות, ווייל נעכטן (ערב שבת) האבן זיי נישט געקענט מאכן קיין עירוב (ס'איז נאך געווען רשות הרבים).

חידושים — יסוד'דיגער פרינציפ פון ביטול: ביטול איז א בדיעבד פאר עירוב — א לעצטע רעזארט ווען דער עירוב האט נישט געארבעט, ווען איינער האט פארגעסן אדער נישט געוואלט. אבער ביטול איז א דין אין עירוב, נישט קיין באזונדערער דין בפני עצמו. אויב מ'האט בכלל נישט געקענט מאכן קיין עירוב ערב שבת, גייט מען צוריק צו דער אריגינעלער תקנת חכמים אז ס'גייט אויסקוקן ווי מ'טראגט אין רשות הרבים. ביטול פונקציאנירט נאר אינערהאלב דעם פריימווארק פון עירוב.

---

הלכה – אחד מבני חצר שמת — ירושה בין השמשות

אחד מבני חצר שמת, והניח רשותו לאחר מבני שוק — אם מת מבעוד יום, הרי זה יורש אוסר עליהם. מת בשבת — אינו אוסר.

פשט: איינער פון די בני חצר שטארבט און לאזט איבער זיין רשות פאר א יורש וואס וואוינט נישט אין דער חצר (מן השוק). אויב ער איז געשטארבן מבעוד יום (פאר שבת) — דער יורש אסר'ט אויף זיי, ווייל ער איז א פרעמדער וואס האט א רשות אין דער חצר אבער איז נישט מעורב מיט זיי. אבער אויב ער איז געשטארבן בשבת — אסר'ט דער יורש נישט, ווייל בין השמשות איז דער חצר געווען גאנץ — אלע בני חצר זענען געווען מעורבים. די ירושה וואס געשעט בשבת ענדערט נישט דעם סטאטוס וואס איז געווען בין השמשות.

---

הלכה – אחד מן השוק שמת — פארקערטער פאל

אחד מן השוק שמת, והניח רשותו לאחד מבני חצר — אם מת מבעוד יום, אינו אוסר, שאינו אוסר אלא כל המעורבין. מת בשבת — אוסר עליהם, עד שיבטל להם רשות מורישו או שיבטל להם רשותו.

פשט: א פרעמדער (מן השוק) האט געהאט א הויז אין דער חצר אן עירוב. ער שטארבט און לאזט איבער פאר איינעם פון די בני חצר. אויב ער איז געשטארבן מבעוד יום — דער יורש (וואס איז שוין א בן חצר) האט עס גע'ירש'נט פאר שבת, ער איז מעורב מיט זיי, ממילא אסר'ט עס נישט. אבער אויב ער איז געשטארבן בשבת — איז עס אסור, ווייל בין השמשות איז נאך געווען דער פרעמדער מיט זיין הויז אין חצר אן עירוב.

חידושים: דער יורש קען עס פיקסן דורך ביטול — אדער מבטל זיין דעם רשות פון דעם מוריש (די גע'ירש'נטע הויז), אדער מבטל זיין זיין אייגענע רשות. ביידע אפציעס ארבעטן. דער יסוד איז אז בין השמשות באשטימט דעם סטאטוס — וואטעווער די סיטואציע איז געווען דעמאלט, דאס בלייבט, אפילו אינמיטן שטארבט א מענטש.

---

הלכה – יורד לנכסי הגר

ישראל וגר ששרויין במבוי אחד, ומת הגר ביום, אע"פ שלא החזיק ישראל אחר בנכסיו עד שתחשך — אוסר עד שיבטל, שראוי ליורשו. ואם מת הגר משחשיכה — אפילו אם החזיק ישראל אחר בנכסיו, אינו אוסר עליו, אלא בטלה רשותו.

פשט: א גר אן יורשים שטארבט — זיינע נכסים זענען הפקר. ווער עס כאפט ערשט איז זוכה. אויב ער שטארבט ערב שבת בעוד יום, און א צווייטער איד איז מחזיק אין זיינע נכסים — איז ער אוסר ביז ער איז מבטל, ווייל ער גילט ווי א יורש. אויב דער גר שטארבט נאך חשיכה — אפילו אויב א צווייטער איד איז מחזיק, איז ער נישט אוסר, ווייל בכניסת שבת איז שוין געווען מותר.

חידושים:

1. דער יורד לנכסי הגר הייסט אויך "יורש": אפילו ביי נכסי הגר, וואו עס איז נישט קיין אמת'דיגע ירושה נאר הפקר, גילט דער מחזיק ווי א יורש לענין עירוב. ער טרעט אריין "תחת" דעם גר, און קען מבטל זיין רשות פונקט ווי א יורש. דאס שטאמט פון דעם כלל "יורש נכנס תחת מורישו לכל דבר" — דער מחזיק בנכסי הגר ווערט באהאנדלט ווי ער האט שוין נעכטן געקענט מאכן אן עירוב.

2. פארוואס אוסר ער? ווייל דער גר האט נעכטן (ערב שבת) געקענט מאכן אן עירוב אדער האט טאקע געמאכט. דער מחזיק שטייט אין זיין ארט. אבער ער אליין האט נישט מערב געווען — דעריבער איז ער אוסר, ביז ער איז מבטל.

3. אויב קיינער וואלט נישט מחזיק געווען: וואלט דער חצר געווען ווי מיט איין מענטש, ווייל דער גר'ס חלק איז הפקר — קיין "דייר" איז נישטא. ערשט ווען א צווייטער איד קומט אריין און איז מחזיק, ווערט עס א פראבלעם.

4. נאך חשיכה — בטלה רשותו: ווייל בכניסת שבת איז שוין געווען מותר, קען מען נישט ווערן אסור אינמיטן שבת. דאס איז דער כלל: מ'קען נישט ווערן אסור אין שבת — א נייער מענטש וואס קומט אריין אין שבת אוסר'ט נישט, חוץ אין דעם איין קעיס פון איגלאי מילתא למפרע.

---

הלכה – ישראל הדר עם הנכרי

ישראל הדר עם הנכרי, או עם גר תושב, בחצר — אין אוסר עליו, שדירת הגוי אינה דירה ואינה קובעת איסור.

פשט: איין איד מיט איין גוי אין איין חצר — דארף נישט קיין עירוב. א גוי'ס דירה רעכנט זיך נישט ווי א דירה לענין עירובין.

חידושים: "א גוי איז נישט קיין מענטש" לענין עירוב — נישט אז א גוי איז א בהמה, נאר דער איד רעכנט זיך נישט מיט דעם גוי'ס דירה. דער גאנצער פלאץ איז ווי א רשות היחיד פאר דעם איד אליין.

---

הלכה – שני ישראלים וגוי בחצר — גזירה שלא ישכנו

שני ישראלים וגוי בחצר — זה אוסר על זה. לא מעיקר הדין אלא גזירה, כדי שלא ישכנו גוים עמהם, שלא ילמדו ממעשיו.

פשט: צוויי אידן מיט א גוי — דא האט מען געמאכט א גזירה אז דער גוי'ס דירה זאל יא רעכענען, כדי אידן זאלן זיך נישט באקוועם מאכן צו וואוינען מיט גוים.

חידושים:

1. פארוואס נישט ביי איין איד מיט איין גוי? דער רמב"ם פרעגט: "ולמה לא גזרו בישראל אחד וגוי אחד?" ענטפערט: דבר מועט — ס'איז נישט שכיח, ווייל שמא יפחד שמא יתייחד עמו ויהרגנו — ס'איז דא אן איסור יחוד פון א איד מיט א גוי (חשש רציחה), איז ממילא וועט קיינער נישט וואוינען אזוי. נאר ווען ס'איז מותר מצד יחוד (צוויי אידן מיט א גוי), האט מען געמאכט די גזירה ביי עירוב.

---

הלכה – עירוב און ביטול רשות מועיל נישט במקום גוי

שני ישראלים וגוי ששוכנין בחצר אחת, ועירבו הישראלים לעצמן — לא הועילו כלום. אין מבטלי לגוי, ואין הגוי מבטל להם. או ביטלו הישראלים זה לזה ונעשה כיחיד עם הגוי — לא הועילו כלום. שאין עירוב מועיל במקום גוי, ואין ביטול רשות מועיל במקום גוי.

פשט: קיין עירוב און קיין ביטול רשות העלפט נישט ווען א גוי איז דא. אפילו אויב די צוויי אידן זענען מבטל איינער צום צווייטן און ווערן ווי איין איד מיט א גוי — העלפט נישט, ווייל בעלי התקנה האבן נישט געלאזט קיין אנדערע היתרים.

חידושים:

1. פארוואס קען א גוי נישט מבטל זיין? ווייל ביטול רשות איז א דין אין שבת, א אידישע זאך — א גוי פארשטייט נישט עירוב און ביטול. עס איז נישט קיין אמת'דיגע ביטול רשות ביי א גוי. עירוב און ביטול זענען א סארט "אהבת ישראל" — נאר אידן פארשטייען דאס.

2. אפילו ווערן ווי יחיד עם הגוי העלפט נישט: מ'קען נישט זאגן אז דורך ביטול צווישן די אידן ווערט עס ווי איין איד מיט א גוי (וואס איז מותר) — ווייל די תקנה האט פארמאכט אלע וועגן.

---

הלכה – שכירות מן הגוי — דער היתר

שוכרין מן הגוי אפילו בשבת, שהשכירות כביטול רשות היא. לפיכך שוכר מן הגוי אפילו בפחות משוה פרוטה.

פשט: דער פראקטישער היתר איז: מ'גיט דעם גוי געלט, מ'דינגט זיין פלאץ, און דער גוי ווערט ווי אן אורח. דעמאלט רעכנט זיך ווי עס וואוינען נאר אידן.

חידושים:

1. די שכירות איז נאר א היכר בעלמא: די שכירות פון א גוי לענין עירוב איז שאינה שכירות ודאית אלא היכר בעלמא — עס איז נאר א סימבאלישע אנערקענונג, נישט קיין אמת'דיגע שכירות מיט אלע דינים פון מקח וממכר. דערפאר איז עס מותר בשבת (וואס געווענליך איז מקח וממכר אסור), און דערפאר העלפט אפילו בפחות משוה פרוטה.

2. דער רמב"ם פארגלייכט עס צו ביטול רשות — פונקט ווי ביטול רשות ארבעט נאר לענין שבת (נישט קיין ריכטיגע הקנאה), אזוי אויך די שכירות פון א גוי איז נאר א שבת-מעכאניזם.

3. איין איד קען דינגען פאר אלע: נישט יעדער איד דארף באזונדער גיין דינגען פון דעם גוי. איין איד דינגט, און זיין רשות ווערט א חלק פון אלע אידן'ס עירוב. ישראל אחד ומאה גוים רבים — אפילו אסאך גוים, איין איד דינגט פאר אלע.

---

הלכה – ווער קען פארדינגען פאר דעם גוי

אשת הגוי משכרת שלא מדעתו. אפילו שכירות או השאלה מישראל עליו.

פשט: די פרוי פון א גוי קען פארדינגען אן דעם גוי'ס וויסן. אפילו א אידישער ארבעטער/שוכר פון דעם גוי קען פארדינגען.

חידושים: ווייל די שכירות איז נאר א היכר בעלמא, איז מען מיקל אז אפילו מענטשן וואס האבן נישט פולע רעכט איבער דער דירה קענען פארדינגען — זיי וואוינען דארט, זיי זענען א שטיקל שותפים, זיי פירן די הויז, און דאס איז גענוג פאר אזא ענין. א פראקטישע עצה: מען גייט צום אידישן ארבעטער אין דעם גוי'ס האטעל, גיט אים א חצי פרוטה, און ער איז משכיר די רשות — דאס גייט אריין אין "משכיר שלא מדעתו."

---

הלכה – שואל מקום ברחוב החצר

שואל מן הגוי מקום ברחוב החצר... הרי נשתתפו עמו ברשותו ואינו אוסר.

פשט: אנשטאט דינגען מיט געלט, קען מען בעטן בארגן א שטיקל פלאץ אין דעם גוי'ס הויז. דורך דעם ווערט מען א שותף אין זיין רשות.

חידושים: דער מעכאניזם איז אנדערש: ביי שכירות דינגט מען דעם גוי'ס רשות פאר זיך; ביי שאלה ווערט מען א שותף מיט דעם גוי אין זיין רשות. ביידע העלפן.

---

הלכה – גוי וואס האט אסאך שוכרים

הואיל והגוי אין שכירות או השאלה שלו אלא מן הרבים, אין צריך אלא אחד מהם.

פשט: ווען א גוי האט פילע שוכרים/שואלים, דארף מען נאר מיט איינעם פון זיי רעדן.

חידושים: ראשוני אשכנז האבן אויסגעטראכט א קולא אויף דעם יסוד: אין א שטאט פול מיט גוים, קען מען גיין צום מושל העיר (וועמען עס באלאנגט טעאריטיש די גאנצע שטאט), דינגען פון אים מיט א פרוטה, און דערמיט איז די גאנצע שטאט באדעקט.

---

הלכה – שכירות בשבת ווען מען האט נישט געמאכט קיין עירוב

שנים [ישראל] וגוי הדרים בחצר אחת [ולא עירבו] — שוכרין מן הגוי בשבת, ואחר כך מבטל אחד רשותו לחבירו.

פשט: צוויי אידן און א גוי אין איין חצר אן עירוב — מען דינגט פון דעם גוי אויף שבת, דערנאך איז איינער מבטל רשות צום צווייטן. דער וואס איז מבטל, איז מבטל סיי זיין אייגענע רשות, סיי דעם גוי'ס רשות וואס ער האט געדונגען.

חידושים: וכן אם אין שם גוי בשבת — ווען דער גוי איז נישט דא אויף שבת, קען מען גאר נישט דינגען, איז מבטל ישראל לישראל אחר, ויאמר לו "טול."

---

הלכה – גוי וואס האט געדונגען פון א צווייטן גוי

גוי שהשכיר מגוי — אם אינו רשאי להוציא את הגוי השני עד שישלים זמן שכירותו, שוכרין מן הגוי השני שנכנס תחת הבעלים. אבל אם יש רשות להוציאו בכל עת שירצה, ולא היה השני עומד — שוכרין מן הראשון, והרי הן מותרים.

פשט: ביי א לאנג-טערם ליעס, דארף מען דינגען פון דעם שוכר (צווייטן גוי), ווייל ער האלט די רשות. ביי שארט-טערם, ווען דער בעל הבית קען ארויסטרייבן דעם שוכר, און דער שוכר איז נישט אוועילעבל — קען מען דינגען פון דעם ערשטן גוי (בעל הבית).

---

הלכה – חלונות פתוחין מבית ישראל לבית ישראל

חצר שישראל וגוי שרויין בה, והיו חלונות פתוחין מבית ישראל לזה — אף על פי שמותר להוציא ולהכניס דרך החלונות, להוציא מבית לבית דרך חצר אסור מפני הגוי עד שישכור.

פשט: צוויי אידן וואס האבן א פענסטער צווישן זייערע הייזער קענען מאכן עירוב דורך די חלונות, און טראגן דורך די חלונות. אבער דורך דער חצר (וואו דער גוי וואוינט) טארן זיי נישט טראגן אן שכירות פון דעם גוי.

חידושים:

1. מען זאל נישט טענה'ן: ווייל די צוויי אידן האבן שוין א עירוב דורך חלונות, זענען זיי געווארן "איינס," און דערפאר איז עס ווי איין איד מיט א גוי (וואס דארף נישט קיין שכירות). דער רמב"ם זאגט ניין — דער עירוב דורך חלונות מאכט זיי נישט אזוי פאר "איינס" אז מען זאל קענען אפזאגן די שכירות פון דעם גוי. דער טעם: די גזירה שלא ילמוד ממעשיו (נישט צו וואוינען מיט א גוי) בלייבט בכח אפילו ווען מען האט א וועג ארויס דורך חלונות.

---

הלכה – מחלל שבת בפרהסיא אדער עובד עבודה זרה — כגוי

מחלל שבת בפרהסיא או שהוא עובד עבודה זרה — הרי הוא כגוי לכל דבריו, ואין מערבין עמו ואין מבטלין לו רשות, אלא שוכרין ממנו כגוי.

פשט: א מחלל שבת בפרהסיא אדער עובד ע"ז ווערט באהאנדלט ווי א גוי לכל דבריו — מען קען נישט מאכן עירוב מיט אים, מען קען נישט זיין מבטל רשות צו אים, נאר מען דארף דינגען פון אים ווי פון א גוי.

חידושים: דאס שטאמט פון וואס שבת און עבודה זרה זענען די צוויי שווערסטע עבירות, און א מחלל שבת בפרהסיא איז כעובד עבודה זרה (ווי געלערנט סוף הלכות שבת).

---

הלכה – מינים — צדוקים, ביתוסים, כופרים בתורה שבעל פה

אבל המין מן המינים שאינו עובד עבודה זרה ואינו מחלל שבת, כגון צדוקים וביתוסים והכופרין בתורה שבעל פה — כללו של דבר כל מי שאינו מודה במצות עירוב — אין מערבין עמו, אבל מבטלין לו רשות.

פשט: א צדוקי/ביתוסי/כופר בתושבע"פ איז נישט כגוי לכל דבריו. מען קען נישט מאכן עירוב מיט אים (ווייל ער גלייבט נישט אין עירוב), אבער מען קען זיין מבטל רשות מיט אים (ביטול רשות פארשטייט ער).

חידושים:

1. דער כלל פון רמב"ם: א צדוקי איז נישט קיין גוי. ער איז אנדערש ווי א מחלל שבת בפרהסיא. ער גלייבט אין תורה, נאר נישט אין תורה שבעל פה. דערפאר קען מען נישט "דינגען" פון אים (ווי ביי א גוי), אבער מען קען ביטול רשות מאכן.

2. פארוואס נישט עירוב? ווייל ער איז אינו מודה במצות עירוב — ער ווייסט פון עירוב אבער ער איז נישט מסכים דערצו. (אנדערש ווי א סתם שוואכער איד וואס פארשטייט נישט, אבער טוט על דעת די וואס פארשטייען.)

3. פארוואס יא ביטול? ווייל ביטול רשות איז א מער פונדאמענטאלער מעכאניזם — ער איז מבטל זיין רשות אינגאנצן, דאס איז נישט א "תקנה" ווי עירוב, נאר א ריאליטעט אז ער איז נישטא. א צדוקי קען דאס פארשטיין און מסכים זיין.

4. ביטול רשות איז בעיקר מער פונדאמענטאל ווי עירוב: מען זעט לאורך די הלכות אז ביטול רשות איז אין א געוויסן זין שטארקער ווי עירוב — ביטול טייטש ער איז אינגאנצן נישטא, וואס איז א מער גמור'דיגע לייזונג. הגם למעשה איז עירוב לכתחילה, איז ביטול אין א געוויסן זין מער פונדאמענטאל.

5. דער מאירי: א צדוקי האט נישט דעם היתר פון "איין איד" (וואס ביי א גוי דארף מען נישט שכירות ווען עס וואוינ

ט נאר איין איד), ווייל דער היתר איז באזירט אויף דעם אז א איד וואוינט נישט מיט א גוי (ווייל א גוי איז חשוד אויף רציחה), אבער א צדוקי איז נישט חשוד אויף רציחה, ממילא וואוינט מען יא מיט אים, און ער בלייבט א פראבלעם לענין עירוב.

---

הלכה – חצר פנימית וחיצונה — איד און גוי

ישראל אחד וגוי אחד בפנימית, וישראל אחד בחיצונה — אדער פארקערט, ישראל וגוי בחיצונה, וישראל לבדו בפנימית — הרי זה עושה לחיצונה, אסורים על הפנימית, עד שיותרו אלו לאלו.

פשט: ביי צוויי חצרות איינע אינעווייניג פון דער אנדערער, וואו דער פנימי דארף דורכגיין דעם חיצון — ווען א גוי איז אין איינע פון זיי, גילטן די זעלבע דינים ווי ביי איין חצר: דער גוי'ס אנוועזנהייט מאכט אז די אידן אוסר'ן איינער אויפן צווייטן. ווען מען דארף דורכגיין דורך דער חיצונה חצר, ווערט עס ווי צוויי אידן און א גוי אין איין חצר, ווייל רגל המותרים שם — מען דארף דינגען פון דעם גוי. אבער אין דער פנימית'ער חצר אליין, וואו עס וואוינט נאר איין איד (מיט אדער אן א גוי), איז נישטא די גזירה.


תמלול מלא 📝

הלכות עירובין פרק ב' – ביטול רשות

הקדמה: חזרה אויף פרק א' און אריינפיר צום פרק

א גוטן, מיר לערנען הלכות עירובין פרק ב'.

א גוטן, אונז לערנען רמב"ם הלכות עירובין, די צווייטע פרק פון הלכות עירובין, פרק ב'. אין די פריערדיגע פרק האבן מיר אונז געלערנט וואס די מצוה פון הלכות עירובין, וואס עירובין איז. האבן מיר אונז געלערנט אז בעצם מעג מען טראגן אין די חצר אדער אין די מבוי, ווייל די מחיצות מאכן עס פאר א רשות היחיד. אבער היות מענטשן זעען נישט רשות היחיד, ווייל מענטשן מיינען אז יחיד, רשות היחיד, רשות הרבים, ווייסן נישט מענטשן אז ס'האט צו טון מיט מחיצות, נאר זיי קוקן עס אן אז דארט וואו די רבים וואוינען איז רבים, און דארט וואו די יחיד וואוינט... אויב אזוי קוקט ער אן אז אין א חצר איז אויך דא רשות היחיד און רשות הרבים, דאס הייסט די רשות היחיד איז די הויז וואו מענטשן וואוינען, און די רשות הרבים איז די שערד ספעיס, די חצר, אדער אזוי אויך ביי א מבוי.

האבן די חכמים נישט געהאלטן אז מענטשן זאלן אזוי טראכטן, נאר מ'וועט פארגעסן פון די גאנצע דין הוצאה, און הוצאה ווייסן מיר איז זייער א חשוב'ע זאך ביי די חכמים, זיי האבן געמאכט אזויפיל הלכות וועגן הוצאה. האבן זיי געמאכט א הלכה אז מ'דארף מאכן עפעס וואס ווייזט אז די גאנצע חצר איז באמת איין רשות, אדער די גאנצע מבוי איז באמת איין רשות. וויאזוי ווייזט מען דאס? מיט דעם וואס אלע זענען צוזאמען שותפים אין איין סעודה. ס'איז דא א ברויט וואס זיי זענען אלע בשותף. דאס האבן מיר אונז געלערנט אין די פריערדיגע פרק, פארשידענע הלכות וויאזוי די ברויט ארבעט, וואסערע ברויט איז ראוי, איך מיין ווען מ'דארף ברויט און ווען מ'קען נוצן אנדערע מאכלים, און אזוי ווייטער.

אין די פרק גייען מיר אונז לערנען וואס טוט זיך ווען ס'ארבעט נישט. ס'איז דא איינער אין די חצר וואס ער וויל נישט, אדער ער קען נישט, פאר סאם ריזען ער וויל נישט ווערן פארט פון די... די גאנצע עולם ווערט א חסידישע חבורה וואס זענען שותפים אין א פת און עסן צוזאמען, און ער וויל נישט. וואס טוט מען אין אזא פאל? איך מיין אז געווענליך געשעט עס בשוגג, אבער ס'מאכט זיך אמאל א מזיד. עניוועי, וואס מיר גייען לערנען איז אז ס'איז דא צוויי עצות, ס'איז דא געוויסע עצות וואס מ'קען טון. דאס קען מען טון פאר די אידן שבת, מיין איך, רייט? מ'קען טון, חוץ פון די עצה פון פת, וואס דאס איז די תקנה פון שלמה המלך, די מצוה, איז דא עצות וואס מ'קען טון.

און זאלן מיר גלייך א הערה, אז לכאורה, ווי מיר האבן פריער געלערנט, מען קען אויך מזכה זיין, איינער קען מזכה זיין פאר אלע. אויב איינער איז מזכה פאר אלע, לכאורה איז נישטא די פראבלעם, ווייל ער איז מזכה אפילו שלא בפניו. אבער רוב ערשטע ברענגט מען נישט גערעדט פון אזא אופן, זעט אויס אז די זכיה איז נישט געווען אן אפטע זאך, עס איז געווען עקטשועלי יעדער איינער געט א פת. וואס טוט זיך ווען איינער האט נישט געגעבן א פת? איז דאך לכאורה קען עס נאך נישט ווערן קיין רשות היחיד. איז טאקע געסאלווד, רוב מענטשן האבן שוין טאקע געמאכט אז זייער בית און די חצר איז איינס, זיי וואוינען נישט דווקא אין זייער אייגענע בית, נאר אלע וואוינען אין די זעלבע חצר. אבער ס'איז דאך דא איינער וואס איז מעכב אויף אלע פון זיי, איינער וואס מאכט זיין הויז פאר א רשות היחיד, ממילא אויטאמאטיש ווערט די חצר ארום ווי א רשות הרבים, ס'האט שוין מיט די חשש פון עירובין יא.

הלכה א – חצר שעירבו כולם חוץ מאחד מהם

רמב"ם'ס ווערטער

זאגט דער רמב"ם אזוי: חצר שעירבו כולם, אלע האבן זיך צוזאמגעמישט מיט די עירוב, חוץ מאחד מהם שלא עירב עמהם, איינער האט נישט. דער נישט איז בין במזיד בין בשוגג, ער האט פארגעסן צו אריינשיקן זיין ברויטל. הרי זה אוסר עליהם, אסר'ט דער מענטש אויף די אנדערע בני החצר, ווערט עס א גרויסע פראבלעם, אוסר על כולן להוציא מבתיהם לחצר, טארן זיי אלע נישט ארויסטראגן פון זייער הויז צו די חצר, ווייל ס'בלייבט ווייטער די זאך אז די חצר איז א מקום משותף פאר אלע פון זיי, אינקלודינג פאר די שוכח, און די בתים איז עקסטער. ומחצר לבתים.

ביטול רשות חצירו בלבד

איז וואס קען מען יא טון? זאגט דער רמב"ם אזוי: ביטל להם זה שלא עירב רשות חצירו בלבד, אויב דער מענטש האט נישט געמאכט די עירוב, איז ער געגאנגען און ער האט מבטל געווען די רשות פון זיין חצר. ער זאגט ער איז מבטל די רעכט כביכול וואס ער האט אין די חצר. די חצר האבן מיר פריער געלערנט איז א מקום משותף פאר אלע פון זיי. זאגט ער, די רעכט וואס איך האב דא אין די חצר בין איך מבטל. ער איז מבטל פאר זיי, ער גיבט עס צו זיי. איז זיי זענען דאך אלע יעצט אזוי ווי איין בני בית, זיי זענען אלע שותף אין איין ברויט. בלייבט ווייטער די חצר אזוי ווי א שטח וואס באלאנגט פאר איין גרופע מענטשן, וואס איז איין גרופע פון יחיד. איין family, און ער איז בטל, ער האט נישט קיין שייכות אין די חצר, ער בלייבט אין די חצר ווייטער אזוי ווי ער איז רשות היחיד, דאס איז בסדר. הרי אלו מותרין, מעגן זיי אלע טראגן להוציא לחם מבתיהם לחצר, פון די חצר צו זייערע הייזער. אבל לביתו אסור, צו זיין הויז טארן זיי נישט טראגן, ווייל זיין הויז בלייבט גוט. אלע אנדערע האבן מבטל געווען זייער הויז צום חצר, און די חצר איז געווארן זייער שותפות. ער האט נישט מעורב געווען, ער האט נאר מבטל געווען.

דער חילוק צווישן מבטל און מעורב

מבטל געווען הייסט אז ער נעמט אוועק זייער עקסטערקייט, זייער פרטיות. מעורב גייט ביידע וועגן. יא, יא. אבער מבטל גייט נאר איין וועג. עס איז נישט די זעלבע זאך. די פוינט איז אז יעדער מענטש אין די חצר האט צוויי רשויות, ער האט זיין בית וואס באלאנגט פאר אים, און אויך די חצר, זיין חלק אין די חצר. אויב האט ער מבטל געווען זיין חלק אין די חצר, איז ווערט די חצר גוט פאר יעדעם, אבער צו זיין הויז מעג קיינער נישט טראגן, נישט ער און נישט קיינער, ווייל זיין הויז איז נאך עקסטער.

ביטול רשות ביתו ורשות חצירו

וואס איז טאמער ביטל להם רשות ביתו ורשות חצירו, אויב האט ער אלעס מבטל געווען, ער האט געזאגט מיין בית און מיין חצר איז בטל, איז ווערט זיין בית און זיין חצר ווערט אזוי ווי די חצר, וואס די חצר באלאנגט פאר אלע אנדערע מענטשן וואס האבן זיך נישט משתתף געווען בפת, נאר מעורב געווען, הרי כולן מותרין, מעג יעדער אריינטראגן, ער מעג אויך טראגן, ווייל ס'איז נישט זיין פרטיות.

הן מותרין שלא עירבו, והרי ביטל להם רשות ביתו וחצירו, זיי מעגן טראגן איבעראל, כולל אין זיין חצר, ווייל זיי צווישן זיך זענען זיי אלע מעורב, און ער האט מבטל געווען זיין הויז, ווייל זיין הויז באלאנגט יעצט פאר זיי. והרי ביטל להם רשות ביתו וחצירו, ער האט מבטל געווען די רשות, די עקסטערע רשות פון זיין בית און זיין חצר. ממילא, וואס איז יעצט די רשות? צו וועם באלאנגט יעצט ביתו וחצירו? פאר די אלע, פאר די רבים, פאר די בני החצר. ואף הוא מותר, ער מעג אבער אויכעט טראגן פון זיין הויז צו די חצר. פארוואס? ווייל ער האט עס מבטל געווען, ממילא אין לו רשות, האט ער נישט קיין עקסטערע רשות. און וואס איז ער? והרי הוא כאורח אצלם, ער איז אזוי ווי איינער וואס איז צו גאסט ביי די מענטשן פון די בני החצר. ער איז נישט קיין שותף מיט זיי, ווייל ער האט נישט געגעבן א ברויט, אבער וואס געשעט, וואס איז מיט איינער וואס קומט אין דער חצר, ער האט נישט קיין אייגענע הויז אין דער חצר, ער איז נאר א גאסט פון די בני חצר, און דער כלל איז א אורח אינו אוסר, ער ווערט א אורח.

סתם ביטול רשות – מינימום אינטערפרעטאציע

סאו יעצט האבן מיר עס געלערנט אז ס'איז דא צוויי סארט רשות'ן וואס יעדער איינער האט, און מ'קען מבטל זיין איינס אדער ביידע. דאס ווייסן מיר, דאס איז נארמאל. אויב ביטול רשות איז סתם, איינער איז מבטל זיין רשות, ער זאגט נישט קלאר וועלכע רשות, ווייל ער האט דאך רשות ביתו, זיין פרטיות'דיגע רשות, און ער האט די שותפות'דיגע רשות אין דער חצר. זאגן אונז אז ווען איינער איז מבטל רשות סתם, רשות חצרו בטל. אפשר, מ'מינימייזט. כאילו, מ'לייגט נישט אריין מער משמעות אין זיינע ווערטער, מ'זאגט ער האט נאר מבטל געווען די זאך וואס איז גרינגער מבטל צו זיין, די רשות וואס ער האט אין די חצר, אבער רשות ביתו לא בטל.

דאס איז די מינימום. ווייל נארמאל א מענטש איז גרינגער מבטל זיין זיין רשות אין חצר ווי מבטל זיין זיין בית, זיין הויז וועט ער נישט אוועקגעבן, זיין רשות אין די חצר, אקעי.

הלכה בנוגע ביטול לכל אחד ואחד בפירוש

רמב"ם'ס ווערטער

די רמב"ם, ווען מבטל רשות לבני חצר, איינער וואס טוט דאס און ער איז מבטל זיין רשות פאר די בני החצר, צריך לבטל לכל אחד ואחד בפירוש. ואומר רשותי מבוטלת לך ולך ולך. און ס'איז נישט פשוט אז ער קען זאגן איך בין מבטל מיין רשות פאר יעדער, ווייל ווער איז דער יעדער? ס'איז נישטא קיין יעדער. ער קען נישט זאגן פאר אלע בני החצר. ער דארף מבטל זיין עקסטער, יא, עקסטער פאר יעדער איינער.

דיסקוסיע: פארוואס נישט ווי זיכוי?

פארוואס? אזוי שטייט אין די רמב"ם. רייט, אבער פארוואס זאל נישט העלפן ווען ער זאגט איך בין מבטל פאר די בני החצר? ווייל ס'איז נישטא קיין בני החצר. גענוי, ביטול איז נישט די זעלבע זאך ווי עירוב. ביטול מיינט כאילו, איך ווייס נישט וואס ער מיינט, לאמיר זאגן, כאילו הפקר, כאילו ער איז מקנה זיין חלק פאר די אנדערע מענטשן. מ'קען נישט מקנה זיין פאר א גרופע מענטשן, מ'קען נאר מקנה זיין פאר יעדן איינעם עקסטער.

איז דאס פאלגט מען די סברא. וואס איז דא שווער צו פארשטיין? איך קען אויך זאגן, איך ווייס נישט די סיבה. ס'איז יא, מזכה זיין קען מען פאר יעדן. א מענטש קען נעמען א ברויט און זאגן – ס'איז נישט פאר יעדער, פאר יעדער א שטיקל. מ'קען מקנה זיין פאר די צען מענטשן זאלן עס קונה זיין. און דא שטייט וואס מ'דארף ארויסזאגן בפירוש. איך ווייס נישט צו ס'איז א דין אין קנין, צו ס'איז א דין אין עירוב. ס'איז ביטול, ביטול איז נישט קנין. ביטול איז נישט קיין קנין און נישט קיין עירוב. ס'איז א נייע זאך, וואס איז א שווערע זאך. מענטשן טוען עס נישט צוזאמען. דאס זעט מען דא.

די נאטור פון ביטול רשות

ביטול איז נישט אז איך בין מבטל מיין רשות, אז איך האב נישט קיין רשות. ס'איז נישט הפקר. ס'איז נישט אז איך בין מבטל מיין רשות. ביטול מיינט ביטול ל... ביטול איז ער איז מבטל צו איינעם. ביטול איז די לשון איז נגרי"ף. דו ביסט מבטל דיין רשות, איך האב און איך בין מבטל. ביידע האבן א חלק אויף וואס זיי שטייען. ביטול אליהם. אלעמאל ביטול להם. ס'איז נישט דא אזא זאך ביטול אוליהם. אלעמאל ביטול איז ביטול להם. פארוואס? ס'גייט נאר איין וועג. ס'איז נישט אז ער ווערט בטל צו אים. ער ווערט בטל צו זיי. און די ריזן פארוואס ער מעג טראגן איז נאר ווייל ער ווערט א גאסט, ער ווערט אויס. ער ווערט נישט אזוי, ער ווערט אינקלודעד מיט זיי. ער ווערט נישט אינקלודעד. ס'איז ביטול איז אזויווי ער איז כאילו מכניע, איך ווייס נישט, ער געבט זיין רשות פאר זיי.

סאו, ס'איז זייער אן ערנסטע זאך. דו זעסט אז מענטשן ווילן נישט מבטל זיין זייער רשות. ס'איז נישט קיין פשוט'ע זאך. זיי גייען נישט מאכן קיין שותפות אויף א מינוט כדי מ'זאל קענען טראגן שבת. איך ווייס נישט. אבער אזוי איז די איידיע כאילו, אז מ'נעמט עס זייער ערנסט. איך פארשטיי נישט דאס, באט...

הלכה בנוגע יורש – ביטול רשות בשבת

רמב"ם'ס ווערטער

שוין, אזוי לערנט דער רמב"ם. אבער א יורש, איינער האט דזשאסט גע'ירש'נט א הויז, מבטל רשות, קען ער מבטל זיין א רשות אפילו שמת מורישו בשבת? די טאטע איז געשטארבן אויף שבת, און ער האט גע'ירש'נט אויף שבת. קען ער נאך דעמאלטס... אה, סאו דו זעסט דא אז מ'איז מבטל אן העלפט אויף שבת? עקזעקטלי. ניין, איך גיי דיר יעצט זאגן קלאר. ביידע האבן עס יא געזען, ווייל שכח, דאס איז דאך די גאנצע פראבלעם, שכח, מ'זאל עס יא געזען. ביטול איז, איינע פון די פוינטס פון ביטול איז אז דאס קען מען טון אין שבת. ס'איז נישט קיין עירוב וואס מ'קען נישט טון נאר ערב שבת.

אהא, סאו דו זעסט אויך כאילו אז ס'איז נישט קיין קנין, ס'איז נישט קיין מקנה פאר אנדערע מענטשן, ווייל דאס וואלט מען נישט געטארט טון אויף שבת. אקעי. ס'איז נישט פשוט וואס ס'איז פונקטליך. ס'איז אזא זאך וואס הייסט ביטול רשות.

דער כלל: יורש תחת מורישו הוקם לכל דבר

סאו, דער יורש קען עס מבטל זיין בשבת. פארוואס? שהיורש תחת מורישו הוקם לכל דבר. דער יורש באקומט גלייך אלע זכויות וואס דער מוריש האט געהאט. און מילא. האט ער עס שוין קונה געווען, ס'איז שוין זיינס, אפילו ערב שבת איז עס געשען אויטאמאטיקלי.

די טייטש פון דעם איז אזוי, אין די גמרא שטייט אז די שאלה איז, ווייל ס'איז דא א כלל אז מבטל זיין קען מען נאר א זאך וואס מ'האט געקענט מערב זיין נעכטן. איז די שאלה, דער יורש האט נישט געקענט מבטל זיין נעכטן, ווייל ס'איז נישט געווען זיינס נעכטן, ער האט נישט געקענט מערב זיין נעכטן, סיי וואס ס'איז נישט געווען זיינס. זאגט ער, ער האט יא געקענט, ווייל ער איז א המשך פון זיין טאטע וואס ער האט געקענט.

דין יורש — כח הביטול מהמוריש

סאו וויבאלד זיין טאטע האט געקענט, איז ער היינט א המשך פון דעם, אבער מבטל זיין שבת קען מען יא. די רעכט איז נישט קיין שאלה.

לאמיך אייך מסביר זיין, ס'איז נישט דא קיין ספק אז א יורש איז דער בעל הבית פון זיין ירושה. די חידוש איז ער איז נמשך אפילו דעם טאטנ'ס יכולת פון ערב שבת. ס'איז אינטערעסאנט, ס'טייטש אז א יורש איז נישט פשט אז ער באקומט די הויז, נאר ער ווערט דער טאטע אזויווי, און די הויז בלייבט זיינס. ס'איז אנדערש ווי א געווענליכע קנין וואס גייט פון א' צו ב', ס'בלייבט ביי א' און ער ווערט א'.

אויב מ'האט געקויפט שבת, די הויז, ער גייט, ס'איז נישט ארבעט אין די שטוב. ער קומט במקום מורישו, דאס איז די ווארט. ממילא קען ער מאכן ביטול רשות.

ס'טייטש אז אויב איינער וואלט אויף אן אנדערע אופן שהיה מקנה, די קנין זאל מקנה זיין, לאמיר זאגן אויב מ'מעג, איך ווייס נישט, אויב איינער מאכט א קנין און זאגט אז בשבת זאל די קנין חל זיין, און יענער איז קונה געווען, לאו דוקא אז ער קען מבטל זיין. אבער דא, וויבאלד די דין אין יורש אז דער יורש קומט אריין במקום המוריש, וויבאלד דער מוריש האט בשעת מ'האט געקענט מערב זיין שבת געקומען גלייך די רעכט צו מבטל זיין, קען ער עס טון.

שאלה: מ'יורש'נט דאך נישט קיין עירוב?

Speaker 1: פארשטייסט וואס איך זאג? ניין, נאר ער קומט תחת מורישו, וואלט איך געדארפט זאגן אז ער האט שוין פאר דעם. מ'יורש'נט נישט קיין עירוב. מ'יורש'נט א רשות.

אבער ער האט גע'יורש'נט די הויז וואס דער מוריש האט שוין אוועקגעגעבן די זכות פאר יעדן אין עירוב. דער עירוב איז נישט אוועקגעגעבן, דער עירוב איז פאר די מענטשן, דער עירוב איז נישט פאר די הויז. די רשות איז אוועקגעגעבן פאר די הויז. אויב איך געדענק שטייט דאס באלד מפורש.

ביטול רשות בשבת — מותר לכתחילה

זאגט דער רמ"א, מבטל רשות בשבת מותר לכתחילה, סאו מ'מעג עס טון, ס'איז נישטא קיין פראבלעם.

Speaker 2: די ביטול איז א חלק פון די דין יורש?

Speaker 1: ניין, ס'איז א גאנץ נייע ליין. ער מעג עס טון. ניין, ס'הייבט זיך צו דעם אז ער מעג, אפילו... דא רעדט מען דאס ערשטע מאל קלאר א קעיס וואס ער איז געשטארבן אין שבת, דער מוריש מעג ער עס טון אין שבת. פארוואס? איינס אז ער קען, ווייל ער קומט תחת המוריש. איינס צו פרעגן טאר מען מבטל זיין אין שבת? ניין, מען מעג אפילו לכתחילה מבטל זיין די רשות אין שבת. אלע סימנים ביז יעצט איז דאס די זאך פון ביטול.

איך מיין אז ס'איז א מיטלדיגע תחילה. איך מיין אז ס'איז מתחילת הבריאה. איך מיין אויך אז... איך ווייס נישט, איך מיין אויך אז דער מוריש דארף עס טון, ווייל דער עירוב פון דער טאטע ארבעט שוין ממילא נישט, אפילו דער טאטע האט יא געמאכט אן עירוב. מ'דארף זען באלד.

וואס דער רמב"ם וויל זאגן איז, זאלסט נישט מיינען אז ס'איז עפעס וואס זעט אויס ווי קנין אדער מקח וממכר וואס מ'טאר נישט טון אין שבת, מ'מעג עס טון לכתחילה אין שבת.

רייט, זייער גוט.

ביטול רשות פון רבים צו יחיד — אין אורח רב

זאגט ער ווייטער, וואס טוט זיך אזוי? "בטלו עליו המערבין רשותן לזה שלא עירב". דער מענטש וואס האט נישט מערב געווען, ער וויל אויך נישט מבטל זיין. אבער עס גייען אן אנדערע, זאגן זיי, "אונז זענען אלע מבטל צו אים, אונז האבן נישט קיין עקסטערע רשות היחיד, אלעס דיינס". הוא מותר. רייט. מעג דער מענטש צו וועם מ'האט מבטל געווען, ער מעג טראגן, שורה נישט לבדו, נאר ער וואוינט אין די חצר, איז נאר איין עקסטערע רשות היחיד אין די חצר. אבל הם אסורין, זיי אלע זענען אסור, שלא נשתייר להם רשות.

פארוואס? זיי בלייבן נישט איבער מיט קיין רשות. איי, מ'האט דאך פריער געזאגט אז מ'דארף איבערבלייבן מיט א רשות? דאס איז נישט קיין פראבלעם. רייט.

"ואין אומרים יהיו כאורחים אצלו", מ'זאגט נישט, זאל מען זיי אלע אנקוקן ווי טאקע די איין מענטש האט א רשות אין דער חצר, און אלע זענען אזוי ווי געסט ביי אים. ס'ארבעט נישט אזוי, ווייל "אין אורח רב עם אורחים הולך ומצטמצם". א באנדע פון אורחים גייען נישט צו איין מענטש. ס'ארבעט נישט אזוי אז איין מענטש זאל האבן אזויפיל אורחים. פארקערט, א גרופע אידן קענען פארנעמען אן אורח.

וואס איז דער כלל? ס'מיינט נישט אז ס'איז אורחים, א מענטש קען האבן א חצר, אבער ס'מיינט אז אין דעם קעיס קען מען נישט זאגן אז די גאנצע זענען אורחים זיינע. ס'גייט נישט אזוי. ס'איז נישט קיין מורא'דיגע סברא וואס איך פארשטיי, אבער אזוי זאגט די הלכה.

Speaker 2: יא. די פוינט איז אז א יחיד קען ווערן בטל צו רבים, אבער רבים קענען נישט ווערן בטל צו א יחיד.

Speaker 1: מען קען מבטל זיין אויף שבת די ביטול רשות, ווייל ס'קען זיין, דאס איז די ווארט, זיי ווילן אים, אזוי ווי ווען ער וויל טראגן זענען זיי מבטל אלעס פאר אים, ער זאל קענען טראגן, און נאכדעם וועלן זיי זיך צוריקקערן צו וואס ס'איז געווען. די תוספות זאגט שוין מפורש אז דאך טאר מען נישט.

אקעי, ווייטער.

ביטול רשות — צוויי אדער מער שלא עירבו

"היו אלו שלא עירבו שנים או יתר", מ'האט ביז יעצט גערעדט ווען איינער האט זיך נישט מצטרף געווען אין די עירוב. אבער אויב צוויי מענטשן אדער דריי מענטשן האבן נישט געמאכט קיין עירוב, איז אזוי, "ומבטלי רשותן למערבין", זיי האבן מבטל געווען זייער רשות פאר די וואס האבן יא געמאכט א עירוב, "הן המערבין מותרין", די מערבין וועלן זיין מותר, ווייל זיי האבן מבטל געווען זייער רשות, "ואלו שלא עירבו", די מענטשן וואס האבן נישט מעריב געווען און זיי האבן מבטל געווען זייער רשות, "אסורין", זיי טארן נישט טראגן פון זיי ארויס צו די חצר.

אבער פארקערט קען מען נישט טון. "אבל אין המערבין יכולין לבטל רשותן לשנים שלא עירבו", זיי זענען אבער נישט קענען מבטל זיין די רשות פאר די צוויי, ווייל אפילו ווען זיי זאלן דאס טון וועט עס ווייטער נישט העלפן, "שכל אחד מהן אוסר על חבירו", ווייל ס'דארף נאכדעם איינער פון זיי מבטל זיין פאר די אנדערע. וועט דאס אויך נישט העלפן.

ביטול אין צוויי סטעפס — ארבעט נישט

אה, וואס טוט זיך אז מ'האט געטון אזוי, און נאכדעם איז די לעצטע זאל מבטל זיין, נאר איינס פאר די לעצטע? "ואפילו חזר אחד שלא עירב ובטל רשותו לשני שלא עירב", איז ווייטער "הרי זה אסור", פארוואס? "שבשעה שבטלו לו המערבין אסור היה", ווייל ווען אלע וואס האבן געמאכט א עירוב האבן מבטל געווען צו אים, דעמאלטס האט עס נישט געארבעט, ס'איז דאך נאך איך און מיין אוסר החצר, און ממילא קענען מיר נישט טלטל'ן. דאס איז דער פראבלעם.

איך ווייס נישט. דאס איז טאקע כללים פון הלכות ביטול. דאס איז אן עסק. מיר וועלן זען. איך פארשטיי נישט. אינטערעסאנט.

מ'קען נישט, די פוינט איז, עפעס וואס מ'דארף מאכן אין צוויי סטעידזשעס, מ'קען נישט מאכן אין צוויי סטעידזשעס. דאס איז דער ווארט. ביטול ארבעט נאר ווען ס'ארבעט אין איין שאס. צוויי מאל? ניין, ארבעט שוין נישט.

אזוי ווי דו האסט געזאגט, אזוי ווי דו האסט געזאגט אז איינער האט אריינגענומען אין ביתו, און ער איז מבטל, און נאכדעם איז ער מבטל די צווייטע מאל, דאס איז נישט גוט.

ניין, ניין, ער זאגט בעסער. ניין, ער זאגט צוויי סטעידזשעס וואס ס'פעלט אויס פאר די הלכה. דו מוזט דאך קודם אז יעדער איינער זאל מבטל זיין לעילא שלא ערבו, און נאכדעם העלפט עס נאך אלץ נישט, ווייל ס'בלייבט צוויי שלא ערבו. דארפן זיי עקסטער. מ'קען נישט מאכן עקסטערע סטעפס. אויב די פריערדיגע סטעפ איז געבליבן אסור, קען מען נישט מאכן נאך א סטעפ דאס צו סאלוון. דאס איז וואס ער זאגט.

שאלה: דארפן אפאר מענטשן מבטל זיין אויף איינמאל?

Speaker 2: אזוי ס'מיינט אז אפאר מענטשן אין די חצר דארפן מבטל זיין, דארפן זיי עס טון אויף איינמאל?

Speaker 1: ניין, זיי דארפן עס נישט טון, ווייל ס'פעלט נישט אויס למדנות'דיג. יא, זיי קענען מבטל זיין, זיי מוזן נישט טון אויף איינמאל. יעדער איינער, ער איז אוסר רשות, ער איז אוסר רשות. איז בשעת איינער איז מבטל, איז נאך אסור, ווייל דער נעקסטער מענטש האט נאך נישט מבטל געווען.

Speaker 2: וועלכער נעקסטער מענטש?

Speaker 1: אקעי, לאמיר גיין ווייטער.

Speaker 2: אה, דו מיינסט ביי די פריערדיגע קעיס.

Speaker 1: יא, ווען אפאר מענטשן זענען מבטל, וואס געשעט דעמאלטס? דארפן זיי מבטל זיין אויף איינמאל? ווייל אויב איינער ווען ער איז מבטל איז נאך אלץ אסור, העלפט נישט די ביטול.

זייער גוט. אזוי איז טאקע דא צדיקים וואס האבן געטראכט. אבער אנדערע טראכטן נישט אזוי. פארוואס נישט? איך פרוביר צו פארשטיין עפעס א חילוק. איך ווייס נישט פונקט. איך פיל אז ス'איז דא א חילוק, איך ווייס נאר נישט וואס ס'איז. איך ווייס נישט קלאר. ס'איז דא אפשר א... איך ווייס נישט. איך ווייס נישט. ער ברענגט עס אפשר נאך א פראבלעם, איך פארשטיי נישט וואס איז זייער פראבלעם.

אקעי, ווייטער.

ביטול פון איינער צו איינער — אחד שערב מבטל לאחד שלא ערב

אחד שערב מבטל רשותו לאחד שלא ערב. וואס טייטשט? ווען מ'רעדט דא פון א חצר וואס ס'איז נאר דא צוויי מענטשן? יא. איין מערב'דיגער קען נישט מבטל זיין פאר איין נישט מערב'דיגער. אבער פארקערט יא. אחד שלא ערב מבטל רשותו לאחד שערב.

ס'קען נישט זיין נאר צוויי מענטשן, ווייל צוויי מענטשן איז נישט דא קיין עירוב בכלל. די ווארט איז אז איין מענטש קען נישט... מיט א עירוב, דאס הייסט צוויי מענטשן וואס האבן געמאכט א עירוב האבן מיר יעצט געלערנט קענען מאכן א ביטול פאר א דריטע מענטש וואס האט נישט געמאכט קיין עירוב, און דעמאלטס ווערן נאר זיי, יא, נאר דער וואס מאכט די עירוב ווערט מותר.

אבער איין מענטש, איין מענטש וואס האט געמאכט א עירוב, קען נישט מבטל זיין פאר איין מענטש וואס האט נישט קיין עירוב. און דאס זעלבע פארקערט, דער וואס האט נישט געמאכט קיין עירוב זאל מבטל זיין רשות פאר דער וואס האט יא געמאכט א עירוב. איך ווייס נישט פארוואס נישט, אבער אזוי זאגט דער רמב"ם.

דיסקוסיע: וואס מיינט "אחד שערב מבטל לאחד שלא ערב"?

Speaker 2: ער זאגט אז דאס רעדט זיך ווייטער פון די פריערדיגע קעיס, ווען ס'איז געווען מער ווי איין מענטש וואס האט נישט מערב געווען. מ'רעדט דא פון די לעצטע צוויי מענטשן, הייסט.

Speaker 1: איך פארשטיי נישט, פריער האבן די צוויי מענטשן נישט געמאכט קיין עירוב. אחד שערב... אה, די פוינט איז מ'דארף אלע. אויב איז דא א עירוב, דארף דאך יעדער איינער מסכים זיין, יעדער איינער מבטל זיין רשות. איינס העלפט נישט.

אבער פארקערט העלפט יא, זייער סימפל, ווייל ס'איז דא נאר איין מענטש וואס איז געבליבן אן א עירוב, איז ער מבטל רשות צו איינער, און יעצט איז יענער איינער פארט פון די רעסט.

Speaker 2: אבער פריער האבן מיר געלערנט אז מ'דארף יא מבטל זיין פאר יעדער, לפרט, געדענקסט? האבן מיר דאך פריער געלערנט, ניין? געדענקסט אז מיר האבן געלערנט אז מ'דארף מבטל זיין פאר יעדער? סאו וואס זאגט ער "אחד שערב מבטל לאחד"? ס'איז נאר דא איינס, ס'איז דא נאך צען מענטשן. סאו וויאזוי העלפט עס?

Speaker 1: ער זאגט אז מ'האט געמוזט אז די צווייטע זאל שטארבן, צורי חיון. ס'איז נישט די ערשטע וואס מוטשען זיך מיט דעם, די מפרשים מוטשען זיך שוין, ווייל שטייט אז מ'האט פריער געלערנט אז מ'דארף ווארטן אויף א עד, און מ'קען נישט האבן א עד פאר יעדער עקסטער. סאו וואס הייסט מ'וועט ווארטן לעבן?

קשיא אויפן רמב"ם: ביטול פאר איינעם ווען ס'זענען דא מערערע

Speaker 1: האבן מיר דיך פריער געלערנט, ניין? געדענקסט אז מ'האט געלערנט אז מ'דארף מבטל זיין פאר יעדער? סא וואס זאגט ער, ער דארף מבטל זיין פאר איינער? ס'איז דאך דא איינס, ס'איז דאך דא נאך מענטשן. סא וויאזוי העלפט עס?

זאגט ער, מ'האט געמישט נאר דער צווייטער איז געשטארבן. צריך עיון. ער איז נישט דער ערשטער וואס מוטשעט זיך מיט דעם, אנדערע מפרשים מוטשען זיך שוין. ווייל שטייצעך, מ'האט דאך פריער געלערנט אז מ'דארף מבטל זיין פאר יעדער. מ'קען נישט, נישט פאר יעדער, פאר יעדער עקסטער. סא וואס הייסט ער איז מבטל פאר איינער אין די עירוב? ער קען נישט, ער דארף מבטל זיין פאר יעדער.

יש בזה טעם. די גמרא פרעגט די קשיא, און די גמרא ענטפערט ער איז געשטארבן, דעמאלטס מעג מען. וואלט דער רמב"ם געדארפט זאגן, זאגט דער רמב"ם, אפשר סמך הרמב"ם על מה שכתבתי לעיל שצריך לבטל כל אחד ואחד, וצריך עיון. די אלע זאכן וואס מ'האט געמישט, דארף מען זאגן אז ס'איז צריך עיון, מעג מען זאגן אז ס'איז צריך עיון. אמת? ס'איז מיין הלכה.

דיגרעסיע: וואס מיינט "צריך עיון"?

אקעי, ווען ער זאגט צריך עיון, זאגט ער זיי דו מיין, איך האב מיך געמוטשעט, זיי דו מיין. דא איז דא אן אלטע חקירה, וואס הייסט צריך עיון? צריך עיון מיינט מ'דארף מעיין זיין, אדער צריך עיון מיינט א גוטע קשיא, לאמיר גיין ווייטער. דא איז דא אנדערע שיטות וועגן דעם. צריך עיון, וואס מיינט צריך עיון?

ביטול רשות פון חצר צו חצר

אקעי, יעצט גייען מיר לערנען אז ביטול ארבעט נישט נאר מיט א בית, ס'ארבעט אויך פון א חצר.

זאגט דער רמב"ם: כשם שבעל בית זה מבטל רשותו לבעל בית זה בחצר אחת, כך מבטלין מחצר לחצר.

פונקט ווי אין איין חצר ארבעט ביטול אז א מענטש איז מבטל זיין בית, די זעלבע זאך קען אויך א חצר מבטל זיין צו די מבוי. פון איין חצר צו די נעקסטע חצר.

און אויך, למשל א מבוי מיט דריי חצרות, קענען צוויי חצרות מבטל זיין פאר די דריטע חצר, און ס'ווערט אזויווי נאר איין חצר אין די מבוי. אדער איינס פאר די צווייטע, יא.

ומבטלין וחוזרין ומבטלין.

ס'איז נישט דא קיין מספר, סתם צוויי חצרות קענען זיך מבטל זיין איינס פאר די צווייטע, און יעצט הייסט עס אזויווי ביידע וואוינען אינפלאנעווען אין די מבוי.

אה, יעצט האסטו פריער געפרעגט א שאלה צו מ'קען טוישן די ביטול אין מיטן שבת, זאגט די משנה אין די תוספות, מבטלין וחוזרין ומבטלין. האסטו די דריי רשויות.

מבטלין וחוזרין ומבטלין: טוישן ביטול אין מיטן שבת

שנים שרויין בחצר ולא עירבו. צוויי אידן וואוינען אין א חצר און האבן נישט געמאכט קיין עירוב, יעצט ווילן זיי טראגן שבת. וואס טוט מען? אחד מהן מבטל רשותו לשני. איינער מבטל זיין רשות פאר'ן צווייטן.

ווען נוצט ער דאס? ווען איז מבטל זיין רשות לשני? מעג יעצט דער שני מטלטל זיין ווייל דער ערשטער האט מבטל געווען?

נמצינו אומרים, השני מטלטל ברשותו שביטל לו חבירו עד שיעשה צרכיו. דאס הייסט, אז יענעמ'ס ביטול ארבעט ביז דער ערשטער דארף נאך טון זיינע צרכים, ביז ער דארף נאך מטלטל זיין. איינמאל ער האט געענדיגט מטלטל זיין, ער דארף שוין נישט טראגן, חוזר השני ומבטל רשותו לראשון, און ער מבטל לראשון רשותו שביטל לו. דער צווייטער נוצט עס ווי לאנג ער דארף. וכן כל הפעמים, יעדער איינער וואס טראגט, ווען ער טראגט דארף ער זיין דער איינציגסטער בעל הבית פון דעם חצר. ער דארף פארדעם בעטן זיי מיך מבטל רשות.

וויאזוי... ער האט אים נאכדעם געזאגט, מבטל רשות איז א פלא אמירה, ער דארף זאגן איך בין מבטל די רשות פאר דיר. ווען ער זאגט עס, ביז ער ציט צוריק, קען ער טראגן.

דיסקוסיע: פארוואס קענען ביידע נישט טראגן צוזאמען?

Speaker 2: און דא קען מען זאגן, פון איין מענטש קען נישט זיין קיין געסט פאר איין מענטש, דאס איז די זעלבע זאך. אויב איין מענטש איז מבטל רשותו צו א צווייטן מענטש, קען נאר דער צווייטער טראגן, נישט דער ערשטער. ווייל ער האט דאך נישט דארפן נישט האבן דעם מבטל...

Speaker 1: אה, גערעכט, ווייל זיי האבן נישט געקענט דאך ביידע טון זייערע צרכים צוזאמען.

Speaker 2: רייט.

Speaker 1: אה, זייער גוט.

ביטול רשות בחורבה

זאגט ער ווייטער, ויש ביטול רשות בחורבה כדרך שהוא בחצר. פונקט ווי אין א חצר קענען זיי ביידע מבטל זיין רשות, אזוי וועט הייסן אז זיי וואוינען אין די חורבה וואס איז צווישן זיי.

דיסקוסיע: וואס איז דער חידוש פון חורבה?

Speaker 2: וואס איז די חידוש? האסטו געמיינט אז א חורבה איז אנדערש ווי א חצר?

Speaker 1: ווייל א חצר, ביי נעיטשער, פארשטיי איך אז יעדער האט א רעכט. א חורבה איז עפעס אביסל מער א חידוש.

Speaker 2: אז ס'איז זייער ארענדזשמענט אזוי, אבער א חורבה איז נישט געווענליך א פלאץ ווי אלע מענטשן וואוינען צוזאמען.

Speaker 1: אבער אויב מאכט מען דעם ביטול קען מען.

Speaker 2: אקעי.

Speaker 1: איז דאס קען מען לערנען וויאזוי ער פארענטפערט וואס דער ביטול רשות ווערט אויס.

במזיד הוציא vs. בשוגג הוציא: ווען ביטול ווערט בטל

אבער נאכדעם... איינער מבטל געווען זיין רשות, און ער האט נישט פארגעסן אז ער האט מבטל געווען די רשות. ער האט נישט גע'עקט'עט אזוי ווי ער האט געזאגט. ער האט נישט גענומען ערנסט די חצר בתולה בשעת הביטול, אבער נישט שפעטער ער וואקט שוין און ער נוצט עס שוין. איז ווייזט ער דאך מיט דעם אז ס'איז נישט געווען אן אמת'דיגער ביטול.

איז אזוי, במזיד הוציא, אויב האט ער ארויסגענומען אין געוויסע תורת, הרי זה אוסר עליהם, אסר'ט ער אויף די אנדערע מענטשן, זיי קענען, די אנדערע מענטשן טארן מער נישט טראגן אין די חצר. שאין ראיה לעומד בביטולו, ער האט געוויזן אז זיין ביטול איז נישט געווען עכט, ער איז נישט עומד געווען ביי דעם.

אבער בשוגג, מ'רעדט דא אויך באופן ווען ער קען נישט זיין א גזלן, אזוי ווי מיר האבן פריער געלערנט. ס'איז שוין אין א מבוי, נישט אין א חצר. ער האט שוין מבטל געווען די גאנצע חצר. ווען בשוגג הוציא, אויב האט ער פשוט פארגעסן און געטראגן, נישט ער איז געגאנגען קעגן זיין ביטול רשות, אינו אוסר עליהם, שאין ראיה עומד בביטולו, ער האלט זיך ביי זיין ביטול, ס'איז נאר געווען א טעות.

דין ווען די אנדערע האבן שוין החזיקו

זאגט דער רמב"ם, ודברים אמורים שלא קדמו והחזיקו אלו שבטלו להם, זיי האבן נאכנישט גע'עקט'עט אויף זיין ביטול, זיי האבן נאכנישט, "והחזיקו" מיינט זיי האבן כאילו געוויזן זייער חזקה אז די חצר באלאנגט טאקע פאר זיי, ווייל יענער איז מבטל געווען.

אבל אם קדמו והחזיקו, ס'איז דא די ווארט "והחזיקו", ס'איז דא אז זיי האבן ארויסגעטראגן, יא? "והוציאו", זיי האבן געמאכט א חזקה, זיי האבן גע'עקט'עט אויף זיין ביטול, יא? ואחר כך חזר הוא והוציא, הרי זה אינו אוסר עליהם, אפילו במזיד אינו אוסר עליהם, ווייל זיי האבן שוין געמאכט, זיי האבן שוין געכאפט, זיי קענען נישט צוריקכאפן כאילו, הגם יענער איז נישט גורס, אונז האבן מיר שוין געכאפט, ס'איז דא אזא סארט הלכה.

ביטול ארבעט נאר ווען מ'האט געקענט מאכן עירוב ערב שבת

אקעי, יעצט גייען מיר לערנען וועגן א מחיצה. מיר האבן געלערנט פריער, מיר האבן געלערנט ברמז וועגן די הלכה, און יעצט גייען מיר זען קלאר די הלכה, אז א ביטול, הגם ביטול איז בעסער ווי, ס'האט א מעלה, דו קענסט עס רופן א קולא אדער א מעלה איבער א עירוב. א עירוב דארף מען מאכן בערב שבת, ביטול קען מען מאכן אין שבת.

אבער דאס איז בתנאי אז מ'האט שוין געקענט מאכן א עירוב ערב שבת, איך ווייס נישט פונקטליך די פשט פון די תנאי, אבער אז מ'קען נישט, למשל מ'גייט לערנען, גוים האבן געמאכט א מחיצה אין שבת, קען מען נישט מאכן ביטול אין שבת. איך קען פארשטיין פארוואס?

לאמיר זען, שני בתים ושני צילע רשות הרבים, איז טאקע, יעצט טארן זיי נישט טראגן ווייל ס'איז א רשות הרבים, און זיי מעגן נאר טראגן אויב ס'איז דא א מחיצה וואס נעמט ארום די צוויי הייזער. הקיפוה גוים מחיצה בשבת, גוים האבן געמאכט א מחיצה בשבת, און שוין, אין אזא פאל ווערט עס א רשות היחיד אויף שבת, אזויווי מיר האבן שוין געלערנט אז מ'קען מאכן א מחיצה אויף שבת.

אבער איז דא דא א פראבלעם, זיי קענען נישט טראגן אין די מחיצה אן א עירוב. איז וואס ווילן זיי טון? זיי ווילן זיי יעצט, אקעי, אויף שבת וועט מען מבטל זיין. קען מען נישט מבטל זיין אין אזא פאל.

הואיל ואי אפשר להם לערוב מבעוד יום?

Speaker 2: א יא, נעכטן האבן זיי נישט געקענט מאכן א עירוב. קען זיי נישט טרעפן אן עצה?

Speaker 1: איז אזוי, די תקנת חכמים איז אז נאכדעם וואס ס'איז דא א עירוב, איז ביטול איז אזא בדיעבד, א לעצטע רעזארט ווען די עירוב האט נישט געארבעט, ווען מ'האט נישט געקענט מאכן א עירוב ווייל איינער וויל נישט, איינער האט פארגעסן, דעמאלט איז דא די עצה פון ביטול. אבער אויב מ'האט נישט געמאכט קיין עירוב, גייט מען דאך צוריק צו די ארידזשינעל תקנת חכמים אז ס'גייט אויסקוקן ווי מ'טראגט אין רשות הרבים, ווייל מ'זעט נישט די... יא.

בקיצור, ביטול איז אזא עצה בדיעבד פאר עירוב. ביטול איז א דין אין עירוב, נישט קיין מין ענין. ס'איז נישט קיין אמת'דיגער דין בפני עצמו, אזוי קומט אויס. עפעס אזא זאך קען מען זאגן.

ירושה בין השמשות: אחד מבני חצר שמת

יעצט קען מען לערנען נאך א הלכה וואס איז געבויט אויף דעם אז די עירוב, אדער די קאנעקשאן פון די מענטשן, ווערט בין השמשות. וואטעווער די סיטואציע איז געווען בין השמשות, דאס בלייבט, אפילו אינמיטן שטארבט א מענטש וכדומה. יא.

איז אזוי, אחד מבני חצר שמת, והניח רשותו לאחר מבני שוק, איינער פון די בני חצר איז געשטארבן, ער האט איבערגעלאזט אז איינער פון די שוק זאל אים ירש'ענען. זיין יורש. שוק מיינט דאך סתם איינער נישט פון די חצר, א גאסט, ניין?

Speaker 2: אהא, נישט איינער וואס איז נישט דא. זיין יורש, זיין זון, זיין יורש וואוינט נישט צוזאמען מיט אים, ער וואוינט ערגעץ אנדערש.

Speaker 1: איז אזוי, אם מת מבעוד יום, ער איז געשטארבן מבעוד יום, האט זיך איינער אים גע'ירש'נט, הרי זה יורש כאחד מבני חצר, עליהם. ער איז דאך נישט א חלק פון זיי, ער וואוינט נישט דארטן, אבער ער האט א רשות. זייער גוט. אסר'ט ער אויף זיי.

פארוואס? זיי קענען נישט זאגן "אונז זענען אלע איין פאמיליע וואס וואוינט אין איין חצר", ווייל ס'איז דאך נישט אזוי, ס'איז דא דארטן א יורש וואס באלאנגט נישט דא.

אבער אים איז נישט שייך, איין אוסר עליהם אסר'ט נישט אויף זיי. פארוואס? ווייל זיי האבן גע'ירש'נט בשבת, זיי האבן געלערנט אז די ירושה געשעט נישט בשבת. אמת, אבער ביי אונז, אז ווען ס'איז געקומען שבת איז געווען א בית וואס האט באלאנגט פאר איין משפחה, איין בני חצר.

אחד מן השוק שמת: דער פארקערטער פאל

Speaker 2: וואס איז פארקערט? ס'איז אינטערעסאנט, וויאזוי איז דאס אנדערש פון וואס מיר האבן געלערנט פריער, אז איינער האט גע'ירש'נט בשבת? עס גייט שוין זיין פארקערט.

Speaker 1: העלא, דאס איז וואס מ'האט געלערנט פריער, די נעקסטע מיין איך.

Speaker 2: אהא, איך בין א שכן, יא.

Speaker 1: אז פריער האט מען געלערנט אז "אחד מבני חצר שמת". וואס טוט זיך פונקט פארקערט? אחד מן השוק שמת, והניח רשותו לאחד מבני חצר.

Speaker 2: וואו איז זיין הויז? אין די שוק.

Speaker 1: זיין הויז איז אין די חצר.

Speaker 2: פריער איז געווען אסור.

Speaker 1: יעצט טראכטן די מענטשן, אקעי, יעצט... אה, ער איז געווען אן "אוטסיידער" וואס האט געהאט א הויז אין די חצר, ממילא האט מען נישט געקענט מאכן קיין עירוב, ווייל איינער פון זיי האט נישט מיטגעארבעט. אבער איינער פון די בני החצר איז געווען דער יורש.

איז אזוי, אם באדיעא מת, אינו אוסר, שאינו אוסר אלא כל המעורבין. ווייל ווען ס'איז געקומען שבת האט שוין איינער פון די בני חצר גע'ירש'נט די הויז, און ער איז דאך מעורב מיט זיי, ממילא איז עס גוט.

אבער מת מן השוק וואס איז געשטארבן שוין אין שבת, איז יא אסור עליהם. ווייל יעצט וואוינט אין דעם חצר א מענטש וואס האט נישט די הויז.

Speaker 2: פריער, דער "אחד מן השוק", וואס האט מען געטון? איך ווייס נישט, אפשר האט מען טאקע נישט געטויגט. ווען דער "אחד מן השוק" איז געווען א הויז אין די חצר וואס האט נישט געהאט קיין חצר, וואס איז נישט געווען א חלק פון די עירוב, האט נישט געטויגט.

Speaker 1: סא אונז ווילן טראכטן אז ס'איז יעצט געווארן אויטאמאטיש מותר, ווייל ס'האט עס גע'ירש'נט איינער פון די בני חצר וואס איז יא מעורב מיט זיי. דער יורש וואס האט געוואוינט דא פריער איז געווען מעורב מיט זיי, אויף זיין הויז. יעצט האט ער צובאקומען א צווייטע הויז.

אסור עליהם עד שיבטל להם רשות מורישו, או שיבטל להם רשותו. איינס פון די צוויי. אדער זאל ער מבטל זיין די רשות פון די מוריש, אדער זאל ער מבטל זיין זיין רשות.

Speaker 2: פארוואס איז דא אסור עליהם? ווייל דער יורש וואוינט דאך אין חצר. וואס איז געווען די שאלה?

Speaker 1: האט נאך דער מענטש געלעבט, און ווען דער מענטש האט געלעבט איז עס געווען א שבת.

הלכה: יורד לנכסי הגר — דין ירושה לענין עירוב

Speaker 1: ער איז געווען אן עסק. מ'קען אבער יא, מ'מאכט מיט ביטול רשות. די גמרא האט נישט געקענט מאכן אן עירוב נעכטן? וויאזוי האט ער געקענט מאכן אן עירוב נעכטן?

תירוץ איז, לאמיר לערנען די הלכה פריער. "יורש נכנס תחת מורישו לכל דבר". ס'איז כאילו ער האט יא געקענט גראדע נעכטן. ער איז נישט געווען אין גדר, ער האט נישט געוואוינט דארט. ער האט יא געקענט אויב ער וויל, באט יא.

Speaker 2: אפשר קען מען נישט דארט אין זיין חלק פון די פת, ער איז נישט דארטן.

Speaker 1: איך ווייס, איך ווייס. איך דארף וויסן אן עקסטערע הלכה וואס איז די דין פון איינער וואס וואוינט נישט אין די חצר, און וויאזוי מאכט מען דעם עירוב.

דער רמב"ם'ס לשון: גר שמת ביום

"ישראל וגר ששרויין במבוי אחד, ומת הגר ביום, אע"פ שלא החזיק ישראל אחר בנכסיו עד שתחשך, אוסר עד שיבטל, שראוי ליורשו."

דער גר איז געשטארבן ערב שבת ביום, אפילו אויב א צווייטע יוד האט נישט מחזיק געווען אין זיינע נכסים — די הלכה איז אז א גר וואס שטארבט, ווער ס'וויל, ווער ס'איז דער ערשטער איז זוכה אין זיינע נכסים, ווייל ער האט נישט קיין יורשים. ס'איז הפקר.

איז זאגן זיי, אז אפילו א צווייטע יוד, אפילו די אנדערע יוד, דער יוד וואס איז געווען צוזאמען אין די מבוי, האט נישט מחזיק געווען אין די נכסים ביז ס'איז געווארן טונקל, אריין זיי א מחזיק, "אוסר עד שיבטל, שראוי ליורשו".

ביאור הדין: דער מחזיק בנכסי הגר גילט ווי א יורש

ביי די גמרא איז בעצם, דער גר, פריער האט דער גר געהאט אן עירוב, לאמיר זאגן. אדער נישט געהאט אן עירוב? ער האט יא געהאט אן עירוב, לאמיר זאגן. אבער יעצט איז ער געשטארבן. ס'איז געקומען א צווייטע יוד פון ערגעץ אנדערש, נישט פון דא, און ער איז מחזיק געווען אין די חצר. אדער נישט דער יוד וואס וואוינט דא, בקיצור, א דריטע יוד איז געקומען. ער איז מחזיק געווען.

וואלסטו געזאגט אז ער איז א נייער מענטש, ער האט געקויפט שבת, אבער דער מערב שבת איז נאך געווען אן ערב וואס גייט. זאגט מען ניין, וויבאלד מ'האט געלערנט די דין פריער אז א יורש נכנס תחת אביו, קומט דאך אויס אז ער איז ווי א יורש.

אין דעם קעיס מאכט ער עס ערגער, ווייל ער איז דער מענטש וואס האט נישט געמאכט קיין עירוב, איז ווייטער איז ער מחזיק אוסר עד שיבטל זכותו כראוי ליורש, ער דארף מאכן א ביטול.

דיון: דער מערה און דער מחזיק

Speaker 2: מ'רעדט פון דעם מערה, יא? די שאלה איז אויף דעם מערה.

Speaker 1: אין דעם מערה האט געוואוינט א איד און א גר, און אין דעם מערה איז דאך געווען א דין אז מ'דארף מאכן אן עירוב. מ'דארף מאכן אן עירוב ווייל ס'זענען דא צוויי אידן וואוינען דארט, א איד און א גר, צוויי דיורים.

איז געווען איינער וואס איז מחזיק געווען, דאס הייסט ער האט געכאפט די האלבע מערה, נישט דער איד וואס איז געווען דארט צוזאמען מיט אים, נאר א צווייטער איד פון אינדרויסן איז אריינגעקומען און ער האט געכאפט די האלבע מערה. איז ער אוסר עד שיבטל כראוי ליורש, יא, דאס הייסט אויך א יורש.

Speaker 2: אויב ער וואלט נישט געווען קיין יורש, וואלט ער נישט געקענט אסר'ן.

Speaker 1: דאס איז טאקע ריכטיג. אויב וואלט נישט געווען אן אנדערער יורש, וואלט אויטאמאטיש...

Speaker 2: אה, וואלט עס געווען הפקר?

Speaker 1: דאס הייסט, וואלט עס פאר יעצט געווען נאר ווי איין מענטש, אפשר פאר א קטלא. ער קען מבטל זיין, אזוי ווי א יורש קען מבטל זיין. דאס הייסט, אויב וואלט נישט געווען קיין יורש, וואלט ער נישט געקענט.

Speaker 2: ניין, איך זאג, אויב וואלט נישט געקומען א צווייטער מחזיק בנכסים, אבער לכאורה וואלט דער איד געמעגט, ווייל דו זאגסט אז ס'איז דא איין מענטש אין די מערה, דער אנדערער איז בטל, ס'איז הפקר.

Speaker 1: אבער יעצט איז געקומען א צווייטער. דער חידוש איז נאר אז דער יורד לנכסי הגר הייסט אויך א יורש, הגם ס'איז נישט קיין ירושה, ס'איז עפעס אזא הפקר כביכול, ס'הייסט אויך מיט דין ירושה, און ממילא קען ער מאכן אויך א ביטול וויבאלד ער הייסט כביכול תחת דער גר וואס האט נעכטן געקענט מאכן אן עירוב אדער האט טאקע געמאכט אן עירוב. יא?

אם מת הגר משחשיכה

"ואם מת הגר משחשיכה, אפילו אם החזיק ישראל אחר בנכסיו, אינו אוסר עליו, אלא בטלה רשותו."

אויב דער גר איז געשטארבן נאר נאכדעם וואס ס'איז שוין געווארן טונקל, איז דאך נישט קיין חילוק. אפילו אם החזיק ישראל אחר בנכסיו, אפילו אויב א צווייטער איד האט מחזיק געווען, האט געכאפט און געמאכט חזקה אין די נכסים פון דעם גר וואס איז געשטארבן, אינו אוסר עליו, אסר'ט ער נישט אויף דעם אנדערן איד, דאס הייסט ער זאגט נישט אז ער איז יעצט דער בעל הרשות, אלא בטלה רשותו, ווייל ער איז ערב שבת איז געווען מותר, ווייל די יודן דעגעראם האבן געהאט אפשר אן עירוב צווישן זיך, בלייבט עס מיט די היתר.

דיון: ביטול רשות של עומד און דין יורש

Speaker 2: אבער דאס איז נאר די ביטול רשות של עומד, וואס איז דאך געווען אזא פאל. וואס טוט זיך ביי יעדן יורש?

Speaker 1: וואס הייסט ביי יעדן יורש? מ'האמיר געלערנט, אלע עירובין וואס זענען געווען ערב שבת, מיין איך, בלייבן גוט אפילו אויב ס'שטארבט דער מענטש. די שאלה איז נאר ווען ס'קומט א נייער מענטש אין שבת, דעמאלטס איז א פראבלעם. מסכים?

Speaker 2: איך פארשטיי נישט קלאר וואס דו זאגסט.

Speaker 1: די שאלה, האב איך דיר געזאגט פריער, די אלע הלכות גייען דאך דערמיט. מעת מתי שבת אוסר עליו. די איינציגסטע וועג וואס מ'איז זיך שייך אז ס'איז אסור איז ווען אין שבת איז דא א נייער מענטש אין די רשות וואס האט נישט געמאכט קיין עירוב. אבער געווענליך, אזוי לאנג ווי יענער מענטש איז נישט דא, שטערט אונז נישט. אז ברגע ס'קומט אריין שבת און ס'איז דא אן עירוב, בלייבט די עירוב א גאנצע שבת, און ס'קערט נישט וואס ס'געשעט אינמיטן שבת. מ'קען נישט ווערן אסור אין שבת, חוץ אין די איין קעיס פון איגלאי מילתא למפרע. אזוי פארשטיי איך.

---

הלכה: ישראל הדר עם הנכרי — דירת גוי אינה דירה

עד כאן האבן מיר געלערנט הלכות פון צוויי יודן, אדער א גר. יעצט גייען מיר לערנען וועגן א גוי. וואס טוט מען ווען א גוי וואוינט מיט א יוד אין איין חצר? אקעי.

דער רמב"ם'ס לשון

"ישראל הדר עם הנכרי, או עם גר תושב בחצר, אין אוסר עליו. שדירת הגוי אינה דירה, ואינה קובעת איסור."

סאו, איין יוד מיט איין גוי דארפן נישט קיין עירוב. א גוי איז נישט קיין מענטש.

ביאור: פארוואס דירת גוי אינה דירה

די פוינט איז ווייל די יוד גייט זיך נישט רעכענען מיט דעם. נישט אז א גוי איז א בהמה, צו ער איז א בהמה, נישט קיין בהמה, דאס איז א חקירה בפני עצמה. די פוינט איז אז א יוד וואס וואוינט מיט א גוי, רעכנט זיך נישט די יוד כאילו יענער איז א יוד, און ס'איז נישטא קיין שום... ווי די גאנצע פלאץ איז א רשות היחיד. דארף נישט קיין עירוב. ס'איז נישטא קיין צוויי דיירים.

---

הלכה: שני ישראלים וגוי — גזירה שלא ישכנו גוים עמהם

אבער, ס'איז דא א ספעציעלע הלכה. אויב יעצט, מער ווי צוויי יודן צוזאמען מיט א גוי. צוויי יודן מיט א גוי, זה אוסר על זה.

דער רמב"ם'ס לשון

פארוואס? זאגט דער רמב"ם, פארוואס? נישט מעיקר הדין, אזוי ווי תקנת שלמה המלך, ווייל א גוי'ס דירה איז נישט קיין דירה. אבער עצם האט מען געדארפט מאכן אזוי, די צוויי יודן זאלן מערב זיין צווישן זיך, און דער דריטער איז דער גוי, וואס איז דאך כאילו א גוי. אבער נישט אזוי.

פארוואס? דאס איז א גזירה. פארוואס? כדי שלא ישכנו גוים עמהם, אז אידן זאלן זיך נישט מאכן באקוועם צו וואוינען צוזאמען מיט גוים, כדי א גוי זאל נישט וואוינען מיט זיי, שלא ילמדו ממעשיו, זיי זאלן זיך נישט אפלערנען פון אים.

מען האט געמאכט א הלכה אז א איד טאר נישט אריינברענגען א גוי אין א אידישע געגנט.

דיון: פארוואס נישט ביי איין איד און איין גוי?

Speaker 2: דו פרעגסט, איין איד און איין גוי מעג יא?

Speaker 1: פרעגט דער רמב"ם, "ולמה לא גזרו בישראל אחד וגוי אחד?" עס איז דאך די זעלבע זאך.

זאגט דער רמב"ם, ווייל דאס איז א דבר מועט, די זאך איז דאך א דבר שאינו מצוי. פארוואס? שמא יפחד שמא יתייחד עמו ויהרגנו. עס איז דאך דא אן איסור, אונז האבן דאך אייביג מורא אז א גוי מיט א איד, איין איד און איין גוי, איז דאך א חשש יחוד. איז דאך ממילא אסור זיך צו מתייחד זיין מיט א גוי, איז שוין דא אן איסור יחוד פון א איד מיט א גוי שמא יהרגנו. דארף מען נישט דא מאכן די הלכה אין דעם עירוב.

אבער דעמאלטס ווען מיט דין יחוד איז עס מותר, האבן מיר געמאכט די איסור ביי די עירוב, כדי שלא ישכנו עמהם.

זייער גוט.

---

הלכה: עירוב און ביטול רשות מועיל נישט במקום גוי

יעצט, וואס געשעט? סאו וואס גייט מען טון? יא? עס איז דא א פראבלעם. א גוי, מ'האט געזאגט אז עס איז אסור. זייער גוט. מ'קען נישט מאכן קיין עירוב. א גוי קען נישט מאכן קיין עירוב. סאו וואס דארף מען טון?

דער רמב"ם'ס לשון: עירוב און ביטול העלפט נישט

"שני ישראלים וגוי ששוכנין בחצר אחת, ועירבו הישראלים לעצמן, לא הועילו כלום."

די צוויי ישראלים האבן געמאכט אן עירוב, לא הועילו כלום. זיי האבן גארנישט אויפגעטון, ווייל ס'איז נאך אלץ די חצר איז נאך אלץ א רשות הרבים. דאס איז די גזירה של רשות הרבים. זייער גוט. ס'מאכט עס צוריק פאר א רשות הרבים. ס'מאכט עס צוריק פאר א גזירה פון א רשות הרבים.

חיי אין מבטלי לגוי. וואס טוט זיך אויב די צוויי ישראלים האבן מבטל געווען זייער רשות פאר די גוי? או ביטל להם, די גוי האט מבטל געווען זיין רשות פאר די איד. או ביטלו הישראלים זה לזה ונעשה כיחיד עם הגוי. אה, איין איד אליין פאלט אוועק די גזירה, ווייל יחוד האט מען דאך ערשט געמאכט די גזירה.

לא הועילו כלום, מ'האט גארנישט אויפגעטון. דו פרובירסט איבערצוקלוגן, מ'לאזט זיך נישט.

ביאור: פארוואס העלפט נישט ביטול רשות?

פארוואס? שאין עירוב מועיל במקום גוי, ואין ביטול רשות מועיל במקום גוי. נישט עירוב פארשטייט א גוי, א גוי פארשטייט נישט צו זיך צוזאמענשטעלן מיט נאך א איד, און ער פארשטייט אויך נישט צו מבטל זיין זיך צו א צווייטן איד.

ווייל די ביטול רשות איז דאך א דין אין שבת. און ס'איז נישט קיין אמת'דיגע ביטול רשות, און מ'מעג קיין עירוב אין ביטול. ס'איז נישט קיין גוי'אישע זאך, נאר אידן פארשטייען עירוב און ביטול. ס'איז א סארט אהבת ישראל, ס'איז דא א איד... אקעי, מ'קען נישט מיין תורה.

בעלי התקנה, זאל מען נישט קיין אנדערע היתר, ס'איז אילו שיוסקו ומבטל רשותו.

---

הלכה: שכירות רשות מן הגוי — דער היתר

וואס קען מען יא טון מיט א גוי? א גוי דארף מען עקטשולי געלט, ער רעדט יא צו יעדן איינעם. ביטול איז שווער צו פארשטיין, אבער קומען מיט אפאר טאלער און דינגען פאר אים די פלאץ.

ביאור הדין: דער גוי ווערט ווי אן אורח

און וואס געשעט דעמאלטס, איז דא א גוי וואס האט געדינגען די פלאץ, ועשה גוי כאילו אורח עמו. דער גוי איז א גאסט, און א גאסט מעג זיין זאכן, ווייל ער איז א גאסט.

זאגט זיך שוין דער גוי מעג זיין, אבער דער פראבלעם איז, ווי אזוי קענסטו זאגן אז ס'וואוינען דא נאר אידן? אה, דער גוי איז א אורח פון אונז.

ישראל אחד ומאה גוים רבים

Speaker 2: ישראל אחד ומאה גוים רבים. וואס הייסט דער פראבלעם אז אסאך מענטשן קענען נישט זיין קיין כך פאר איין מענטשן נישט קען מוראו גוים רבים. אהא.

Speaker 1: פון דער גוי, און מיינער הייסט עס יעצט די איד רשות? מיינער קענען ערבן ארב זיין מיט די אידן, און אויטאמאטיש די א רשות וואס איגעט דינגען פון דער גוי ווערט א חלק, ווי אידער לכולם ווערן זיי אלע מוטער, און ביי אין כל החד וועלכע די צריכלית קען מיט א גוי, נישט יעדער איינער עקסטער דארף גיין און דינגען פון דער גוי.

זייער גוט. מ'דארף טראכטן אז ס'איז נישט קיין לויס החנה, אבער יא זיי גייען זיי געבן געלט פאר די גוי, אקעי זיי גייען זיי געבן געלט, אבער זיי ווילן זיי באקומען פון דעם א זכות צו קענען טראגן אין די ערוב.

זייער גוט.

---

הלכה: חצר פנימית וחיצונה — ישראל וגוי

וואס איז געשעהט אז א... און יעצט קען מיר לערנען נאך א אופן וואס הייסט נאך אלץ א איד וואוינט א גוי א גם, זיי וואוינען נישט אינגאנצען נאמען שוין די זעלבע רשות, אבער עס איז איינס אונטער די צווייטע, יא. שטאך יצירה, זילה פון נעמען זי, איינס פון פראנט פון די אנדערע. יעצט אויסצוקומען צו די אינעווייניגסטע וואס דארף מען דורכגיין אין די אט סייד וואר.

דער רמב"ם'ס לשון

ישראל אחד וגוי דרום בפנימיות, אין די אינעווייניגסטע וואוינט א ישראל גוי אחד, ישראל לאחד און א גוי אחד, וואוינען אין די אינעווייניגסטע וישראל לאחד בחצון, איד איז דער דרויסנדיגער, דאס טייטש אז די אינעווייניגסטע, וואס איז דער ישראל און דער גוי, דארפן אייביג דורכגיין די דרויסנדיגע חצר.

אדער פארקערט, שהישראל והגוי בחצר החיצונה, וישראל לבדו בפנימית. איז אזוי, הרי זה עושה לחצונה, די דרויסנדיגע, דער איד אדער דער איד און דער גוי וואס זענען אין די דרויסנדיגע, אסורים על הפנימית, עד שיותרו אלו לאלו.

פארוואס? ווייל פונקט ווי ביי אין איין חצר

הלכה ב: חצר פנימית וחיצונה עם גוי וישראל

וישראל אחד בחצרו, איין איד איז אין די דרויסנדיגע.

Speaker 1: אהא.

Speaker 2: דאס טייטש אז דער דער אינווייניגסטער וואס איז דער ישראל און דער גוי דארפן אייביג דורכגיין די דרויסנדיגע חצר, חצירה. אדער, אדער פארקערט, שהיה ישראל וגוי בחצונה, וישראל אחד בפנימיות. איז אזוי, הרי זה אוסר על החצונה, די דרויסנדיגע, דער איד אדער די אידן, דער גוי זענען אין די דרויסנדיגע, אסר'ן איר אויף די חצונה, עד שישכיר מן הגוי.

Speaker 1: פאר וואס? פאר וואס?

Speaker 2: ווייל פונקט ווי ביי איין, ס'הייסט אזוי ווי איין, איין חצר. אין די צוויי... אין די דרויסנדיגע חצר וואוינען צוויי אידן און איין גוי. הגם ס'איז צוויי עקסטערע חצירות, אבער כדי צוצוקומען צו די חצר דארף ער דורך וואקן, איז דאך ווייטער דארף ער צוקומען אז די חצר זאל זיין זיין, שרגל שני ישראלים וגוי מצרים שם, איז אויף די חצונה דארף מען דינגען. אבער די פנימי מיט די פנימי, אין די פנימי וואוינט דאך נאר איין איד און איין גוי, דא איז דאך אויך נישט די גזירה, אדער איין איד, נישט קיין חילוק.

פרטי דינים פון שכירות מן הגוי

יעצט קען מען דאס לערנען די פרטים פון די דינגען פון די גוים, סיידנטאל וויבאלד די גאנצע ריזן איז נישט צו וואוינען מיט די גוים, איז עס א סירקולעס, פאר דעם א סקולא מן הגוי. יא, געווענליך טאר מען נישט מאכן קיין מקח וממכר בשבת, מען טאר נישט גיין דינגען עפעס שבת, אבער מען האט מתיר געווען שוכר מן הגוי אפילו בשבת, ס'מעג גיין...

Speaker 1: ס'איז דאך נישט קיין דיל מיט געלט. מען קען מאכן אפסייעט?

Speaker 2: יא. מען קען אפשמועסן א שכירות מיט א גוי אפילו בשבת, שהשכירות כביטול רשות היא. די שכירות וואס מען רעדט דארט, איז נישט א שכירות וואס ס'איז ממש מיט אלע דינים מקח וממכר, אדער מען דינגט עס און עס גייט מיט אלע דינים ווי געווענליכע שכירות, דאס איז א קלייניקייט, שאינה שכירות ודאות, נישט קיין אמת'דיגע שכירות, אלא היכר בעלמא, ס'איז נאר א היכר.

Speaker 1: אהא.

Speaker 2: איז א היכר, אזוי מין זאל מין זאך ווי ביטול רשות, ווי ביטול רשות פארשטייסטו אז דאס איז לגבי שבת, דא אויך די שכירות ארבעט פאר שבת, דערפאר מעג מען שכירן אויף שבת, וואס הייסט נישט מקח וממכר בשבת. ריכטיג.

Speaker 1: לפיכך?

Speaker 2: לפיכך, שוכר מן הגוי אפילו בפחות משווה פרוטה. געווענליך וואס איז דער מנהג צו דינגען איז פחות משווה פרוטה, אבער היות ס'איז נאר א ענין פון א היכר, קען מען עס טון אפילו בפחות משווה פרוטה.

ווער קען פארדינגען פאר דעם גוי

Speaker 1: ולא עוד אלא?

Speaker 2: נישט נאר דעם, נאר אפילו מענטשן וואס האבן נישט געווענליך די רעכט צו פארדינגען א פלאץ, קענען פארדינגען. אשת הגוי משכרת שלום דעתה, די ווייב פון א גוי קען פארדינגען שלא מדעתה. לכן? לכן שכירות או השאלה, דאטש זיי האבן נישט ממש די רעכט, אבער עפעס א רעכט האבן זיי. זיי וואוינען דארט, זיי זענען עפעס שותפים, א שטיקל שותפים. זיי פירן די הויז. גענוג פאר אן עיקר איז עס גענוג. משכרת שלא מדעתה.

אפילו שכירות או השאלה מישראל עלי', אפילו ער איז א איד. מ'גייט צו דעם אידישן ארבעטער פון די האטעל פון דעם גוי, און מ'זאגט אים, מ'געט אים א חצי פרוטה, און מ'זאגט אים ער זאל מקנה זיין, ער זאל משכיר זיין די רשות. איז אריינגעגאנגען אין משכיר שלא מדעתה.

שואל מקום ברחוב החצר

נאך אן עצה וואס מ'קען טון, מ'דארף אפילו נישט דינגען מיט געלט, מ'קען בעטן בארגן א פלאץ. שואל מן הגוי מקום ברחוב החצר, ער בארגט פון אים א שטיקל פלאץ אין זיין הויז. וויבאלד ער האט אים מסכים געווען, ער האט אים פארבארגט, הרי נשתתפו עמו ברשותו, איז ער געווארן א שותף אין זיין רשות, ואינו משכיר שלא מדעתה. אה, נאר גייט ער אים פארדינגען די שטיקל פאר זיך אליין. יעצט ווער איז איינס? איך האב אים געלאזט אנגיין. אקעי, יעצט פארדינג איך עס. אינטערעסאנט.

גוי וואס האט אסאך שוכרים

הואיל והגוי אין שכירות או השאלה שלו אלא מן הרבים, א גוי האט אסאך שכירות אדער השאלה מן הרבים, איז ווייטער, אין צריך אלא אחד מהם, מ'דארף נישט רעדן מיט אלע, איינס איז גענוג.

און אויף דעם, על גבי זה, האבן די ראשוני אשכנז אויסגעטראכט נאך א קולא, אז אויב מ'וואוינט אין א גאנצע שטאט פון גוים, קען מען גיין צו די מושל העיר וואס אים באלאנגט די גאנצע שטאט טעארעטיש, און זאגן אז מ'האט געדונגען פון אים מיט א פרוטה די גאנצע שטאט, און ממילא איז די גאנצע שטאט, אפילו ס'איז פול מיט גוים... אקעי.

הלכה ג: שכירות בשבת ווען מען האט נישט געמאכט קיין עירוב

שנים עשר אילן וגוי הדרים בחצר אחת, און זיי האבן נישט געמאכט קיין עירוב. איז דאך די הלכה אז מ'טאר נישט... ס'העלפט נישט מבטל זיין רשות. אבער זיי קענען אלעס טון שבת, שוכרין מן הגוי בשבת, און נאכדעם איז מבטל איינער רשות צום צווייטן. אבער ער רעדט דא באופן ווען זיי האבן נישט געמאכט קיין עירוב. און וואס טוט מען? זיי דינגען מיט א גוי בשבת, און וויאזוי קען מען נאכדעם טראגן? איז יעדער איינער ווען ער דארף טראגן, מאכט די אנדערע איז מבטל די רשות פאר אים אז ער זאל קענען טראגן, אזוי ווי ס'ווערט ווי איין רשות. טאקע די גוי האט זיך שוין פארדינגען, און די יוד וועט מבטל זיין, וועט ער מבטל זיין זיינס און ער וועט מבטל זיין די גוי'ס וואס ער האט געדינגען. יא, ס'איז מותר.

וכן אם אין שם גוי בשבת, און ס'איז נישטא פון וועם צו דינגען יעצט, מבטל ישראל לישראל אחר, ויאמר לו טול. פיינע נייעס.

הלכה ד: גוי וואס האט געדונגען פון א צווייטן גוי

יעצט דארף מען וויסן וואס איז אויב איין גוי האט געדינגען פון א רשות פון א חצר פאר א צווייטן גוי, עכט געדינגען, נישט קיין פעיק געדינגען. גוי זה שכר מגוי, איז דאך אזוי, אם אינו רשאי להוציא את הגוי השני עד שישלים זמן שכירותו, ס'הייסט ער איז נישט קיין סתם שוכר וואס איז ווי א האטעל, ער קען אים ארויסווארפן, נאר אויב ס'איז א לאנג טערם רענטל, אז די ערשטע גוי קען נישט ארויסטראגן די צווייטע גוי ביז ער ענדיגט זיך זיין ליעס, פון וועם דארף מען דינגען? דארף מען דינגען דארטן פון די צווייטע, מ'קען נישט דינגען דעמאלטס פון די ערשטע, ווייל די ערשטע האלט נישט די רשות. שוכרן מן הגוי השני שנכנס תחת הבעלים.

אבל אם יש רשות להוציא את הגוי השוכר ממנו בכל עת שירצה, אויב האבן זיי נישט קיין ליעס, ער פארדינגט אים שארט טערם, און טעקניקלי קען די ערשטע גוי ארויסטרייבן די שוכר גוי, איז דעמאלטס קען, אם לא היה השני עומד, די צווייטער איז נישט אוועילעבל, ער איז נישט דארט, זענען זיי געגאנגען און זיי האבן געדינגען פון די ערשטע גוי, והרי הן מותרים, איז אויך מותר, אזא שכירות העלפט אויך. אקעי.

הלכה ה: חלונות פתוחין מבית ישראל לבית ישראל

יעצט קען מען לערנען נאך א פרט אין די הלכה. ס'איז די זעלבע הלכה, נאר וויבאלד זיי ברענגען די הלכה פון חלונות, וואס ס'איז נישט קיין, יא? לאמיר זען. חצר שישראל וגוי שרויין בה, באט די חצר וואס מ'דארף פאר עירוב, והיו חלונות פתוחין מבית ישראל לזה, און ס'איז דא פענסטערס וואס גייט קראסן דורך, מ'דארף נישט די גוי, די פענסטערס גייען דירעקט פון די יוד צו די גוי, פארוואס איז די עירוב דורך חלונות? מ'קען דאך מאכן א עירוב פאר די פענסטער, מ'דארף נישט מאכן א עירוב וואס גייט דורך די טיר, מ'קען גיין דורך די פענסטער אויך. מ'וועט לערנען שפעטער אסאך פרטים אין דעם.

אף על פי שמותר להוציא ולהכניס דרך החלונות, און אז דורך די פענסטער קוקט מען עס אן ווי ס'איז איין הויז, רייט, ער איז אריין אין רשות, אבער להוציא מבית לבית דרך חצר אסור מפני הגוי עד שישכור. זאלסט נישט זאגן, די צוויי מענטשן האבן דאך אן עירוב, זייער עירוב שטערט נישט דעם גוי, פארוואס? ווייל ס'גייט דאך דורך אלונסות, דער גוי האט נישט צוטריט צו די אלונסות. אבער ס'זאגט מיר נישט אזוי ווייט אז די צוויי זאלן ווערן אזוי ווי איינס, אז מ'זאל נישט דארפן שכירות זיין פון דעם גוי. פארוואס? ווייל דער גוי פארשטייט נישט צו קיין עירובין, פאר אים איז נאך אלץ דא צוויי אידן. ניין, ווייל חז"ל האבן געזאגט דעם טעם, אז מ'זאל נישט וואוינען צוזאמען מיט א גוי, אפילו מ'האט א וועג ארויס.

דיסקוסיע: פארוואס העלפט נישט דער עירוב דורך חלונות?

Speaker 1: דו פארשטייסט נישט נאכאמאל, וועסטו ווערן נישט דא דארטן קיין גוי? דא האט ער דאך דורך אלונסות. זאג, וואס זיי מעגן נאר טראגן דורך אלונסות?

Speaker 2: עקזעקטלי. מ'קען מאכן אן עירוב דורך אלונסות. אויב ס'איז דא צוויי מענטשן וואס האבן א פענסטער איינס צום צווייטן, און ער וויל נישט מאכן קיין עירוב מיט דעם דריטן איד וואס וואוינט, קענען זיי מאכן נאר צווישן זיך אן עירוב, און זיי מעגן טראגן דורך אלונסות, אבער אין די חצר טארן זיי נישט, ווייל די חצר באלאנגט פאר דעם דריטן אויכעט.

Speaker 1: אה, ער טראכט אז ווייל דער דריטער איז א גוי, טארן זיי אפילו נישט גיין דורך אלונסות?

Speaker 2: ער טראכט אז ווייל ער האט שוין געמאכט אן עירוב, איז יעצט נאר דא איין איד. איין איד טאר דאך נישט, דארף דאך נישט קיין שכירות פון דעם גוי.

Speaker 1: אה, ס'בלייבט דיר יעצט אזוי ווי נאר איין איד און איין גוי, ווייל די צוויי אידן זענען געווארן איינס?

Speaker 2: ניין, אבער ס'ווערט נישט איינס, דאס איז דער פוינט, ס'העלפט נישט.

הלכה ו: מחלל שבת בפרהסיא ועובד עבודה זרה

עד כאן האבן מיר געלערנט וועגן אלע סארט מענטשן, וועגן אידן, וועגן יורשים, וועגן גרים, וועגן גוים. יעצט גייען מיר לערנען וועגן אן אפיקורס אנטוברייער. וואס איז דאס א איד וואס איז כגוי? און מיר האבן געלערנט סוף הלכות שבת אז א מחלל שבת איז אזוי ווי עובד עבודה זרה, איז ער אזוי ווי א גוי. א מחלל שבת בפרהסיא איז אזוי ווי אן עובד עבודה זרה.

Speaker 1: ניין, ס'איז נישט אזוי שטארק ווי עבודה זרה.

Speaker 2: אה, יא, מיר האבן געלערנט דארט אז שבת און עבודה זרה זענען די צוויי הארבסטע עבירות. מיר האבן געלערנט דארט אז ס'איז דא צוויי סארט וועגן וויאזוי א איד ווערט אזוי ווי א גוי. און יעצט גייען מיר רעדן א הלכה למעשה.

א מחלל שבת בפרהסיא, או שהוא עובד עבודה זרה, הרי הוא כגוי לכל דבריו, ואין מערבין עמו, ואין מבטלין לו רשות, אלא שוכרין ממנו כגוי. יא, גוט. דאס איז א וועג וויאזוי אים צו פיקסן. מ'שרייט "שבת" נאך אים, און מ'שפארט אים איין. אבער דאס איז א גוי.

הלכה ז: מינים – צדוקים וביתוסים וכופרים בתורה שבעל פה

אבל המין מן המינים שאינו עובד עבודה זרה ואינו מחלל שבת, איז אבער פון די מינים וואס האבן שיטות, ער גלייבט אין תורה, אבער ער גלייבט נישט אין עירוב, כגון צדוקים וביתוסים, והכופרים בתורה שבעל פה, כללו של דבר, כל מי שאינו מודה במצות עירוב.

Speaker 1: דאס הייסט, ער איז נישט קיין איד?

Speaker 2: דאס איז דער כלל אין רמב"ם אז א צדוקי הייסט נישט כגוי לכל דבריו. הגם ער איז נישט מודה בעירוב, ער גלייבט נישט אין תורה שבעל פה, אבער ער איז נישט קיין גוי. ער איז נישט אזוי ווי א איד וואס איז מחלל שבת בפרהסיא, וואס איז עובד עבודה זרה. וואס איז די הלכה מיט אים? ער רעדט דאך אונז אים אין ד' ב'. יא. דער כללות של דוד זאגט אויך אז וואס די מינים און צדוקים און ביתוסים רעדט מען דא, לענין די הלכה וואס ער רעדט דא איז אז ער גלייבט נישט אין מצוות עירוב. עניוואן וואס גלייבט נישט אין די עירוב, דעמאלטס איז ער נישט מערב מיט די עירוב, ער וויל נישט מיט די עירוב ווערן צוזאמען געמישט. ער גלייבט נישט אין די קאנצעפט פון עירוב. פאר איין סוחר ווען ער איז נישט איינער קיין גוי, נישט קיין גוי, זעסטו, ווי אזוי דינגען פון אים קען מען נישט, ווייל ס'איז נישטא די קהילה אנצודינגען די כולל. אבער וואס קען מען יא טון? מבטל רשות, זעסטו, ביטול פארשטייט א מין. א אידישע מין איז נוגע צו ביטול, זעסטו טאקע אז ס'איז...

Speaker 1: ווייל דער וואס איז נישט מודה בעירוב, געווענליך האט ער אויך נישט געגלייבט אין אזא פעיק ביטול, ער האט נישט געגלייבט אז ער איז א גראדער מענטש.

Speaker 2: ניין, ניין, ניין, ער איז נישט קיין גראדער מענטש. דא קוקט אויס אז ער גלייבט נישט אין עירוב, אבער ער גלייבט יא אין ביטול רשות. ער האט אויך אזא זאך, מבטל רשות, דארף מען קערעקטלי שרייבן, דארף מען קומען צו א פשרה מיט אים.

Speaker 1: ניין, ניין, ניין, א צדוקי איז נישט קיין נכרי, א צדוקי איז נאר איינער וואס גלייבט נישט אין עירוב.

דיסקוסיע: ביטול רשות פארזוס עירוב

Speaker 1: ניין, מען זעט דא, איך ווייס אז למעשה זעט אויס אז עירוב איז מער לכתחילה ווי ביטול, אבער מען זעט אויך לאורך די הלכות אז ס'איז געבויט אויף דעם וואס בעיקר ביטול איז בעסער ווי א עירוב. ביטול טייטש זיך אז ער איז אינגאנצן נישטא. ס'איז אביסל מער א גמר, נישט דאס וואס דו זאגסט.

Speaker 2: ער זאגט דארט וואס, "וחיים מאירי ישראל אחד חשוב כזה", ער זאגט דארט, ער זאגט דארט אז א צדוקי העלפט נישט די היתר פון איין, ווייל איין איז נאר א גוי, ווייל א איד וואוינט נישט מיט א גוי. אבער א צדוקי איז נישט חשוד אויף רציחה. ממילא, ער האט נאר א פראבלעם אז ער קען נישט מאכן קיין עירוב, ממילא דארף מען מאכן ביטול מיט די צדוקי. אפשר טאקע, אפשר גייט דער צדוקי נישט וועלן מאכן ביטול, וועט מען דארפן ארויסווארפן. אבער יעצט רעדט מען וואס מען קען ארבעטן.

רייט, וואס מען זעט דא איז אז מיט איין איד, א סתם א שוואכע איד, מיט עירוב העלפט, מען איז מערב מיט אנדערע אידן. אבער איינער וואס האט שיטות קעגן די תורה, דארף מען זיך מבטל זיין. יא, ווייל ער גלייבט נישט אין די עירוב אליין. ער גלייבט נישט אין די תורה.

Speaker 1: יא, יא. דארף וויסן צו ס'איז ווייל ער איז א שטיקל אפיקורס אין די תורה?

Speaker 2: ניין, ער זאגט דא אז די אישו איז ווייל ער איז אינו מודה בעירוב. דאס הייסט, איינער וואס פארשטייט נישט צו עירוב, איז וואטעווער, ער טוט על דעת די וואס פארשטייען יא. אבער איינער ער ווייסט, אבער ער איז נישט מסכים דערצו. אקעי. עד כאן ביידע צדדים.

✨ Transcription automatically generated by YiddishLabs, Editing by Claude Sonnet 4.5, Summary by Claude Opus 4.6

⚠️ Automated Transcript usually contains some errors. To be used for reference only.

HE עברית
תורגם אוטומטית סיכום השיעור 📋 …
תורגם אוטומטית

סיכום השיעור 📋

סיכום השיעור – הלכות עירובין פרק ב'

הקדמה לפרק

הפרק עוסק במה עושים כאשר העירוב לא עובד — כאשר מישהו לא השתתף בעירוב. בפרק א' למדנו שמצוות עירוב היא משום שאנשים אינם מבינים את דין מחיצות — הם חושבים שרשות היחיד/רשות הרבים נקבעת לפי מי גר שם, ולא לפי מחיצות. חכמים חששו שאנשים ישכחו את כל דין הוצאה, לכן תיקנו שצריך להראות שכל החצר היא רשות אחת באמצעות שותפות בסעודה אחת (פת). פרק ב' ממשיך עם הבדיעבד — ביטול רשות.

---

הלכה א – חצר שעירבו כולם חוץ מאחד; ביטול רשות

חצר שעירבו כולם חוץ מאחד מהם שלא עירב עמהם — הרי זה אוסר עליהם... להוציא מבתיהם לחצר ומחצר לבתים. ביטל להם זה שלא עירב רשות חצירו בלבד — הרי אלו מותרין להוציא מבתיהם לחצר, אבל לביתו אסור. ואם ביטל להם רשות ביתו ורשות חצירו — הרי כולן מותרין, ואף הוא מותר, והרי הוא כאורח אצלם.

פשט: כאשר כל בני החצר עירבו חוץ מאחד (בין בשוגג בין במזיד), הוא אוסר על כולם לטלטל. העצה היא ביטול רשות — הוא יכול לבטל את רשותו. ישנן שתי דרגות: (1) ביטול רשות חצירו בלבד — אז כולם יכולים לטלטל בין בתיהם לחצר, אך לא לביתו; (2) ביטול רשות ביתו וחצירו — אז כולם יכולים לטלטל בכל מקום, כולל הוא עצמו, משום שהוא נעשה כאורח אצלם.

חידושים והסברות:

1. שני סוגי רשויות אצל כל בעל בית בחצר: לכל אדם בחצר יש שתי רשויות — (א) רשות ביתו (ביתו הפרטי), (ב) חלקו בחצר (רשות משותפת). אפשר לבטל אחת או שתיהן, ויש לכך נפקא מינות שונות.

2. החילוק בין עירוב לביטול: עירוב פועל בשני הכיוונים — הוא הופך את הבית והחצר לרשות אחת. ביטול פועל רק בכיוון אחד — הוא נותן את רשותו להם, אך הוא אינו נכלל בשותפותם. לכן כאשר הוא מבטל רק רשות חצירו, ביתו נשאר אסור לכולם (כולל לו עצמו).

3. ביטול רשות אינו הפקר ואינו קנין: ביטול רשות הוא קטגוריה ייחודית — אינו הפקר (כי תמיד "ביטול להם" — לאנשים ספציפיים), ואינו קנין (כי אפשר לעשותו בשבת, ואילו קנין אסור). זהו מעין "הכנעה" — הוא נותן את רשותו להם, אך אין זו הקנאה פורמלית.

4. מדוע הוא מותר לטלטל כאשר מבטל שתי הרשויות: כאשר הוא מבטל ביתו וחצירו, הוא נעשה אורח אצלם — אין לו עוד רשות משלו, והכלל הוא אורח אינו אוסר. הוא אינו נכלל בשותפותם, אלא הוא "מתבטל" — ולכן אינו אוסר.

5. סתם ביטול רשות — פרשנות מינימלית: כאשר מישהו אומר סתם "אני מבטל את רשותי" מבלי לפרט, לומדים שרשות חצירו בטל אך רשות ביתו לא בטל — ממעטים, אין מכניסים יותר משמעות בדבריו מהנדרש. הסברא: אדם מבטל בקלות יותר את חלקו בחצר מאשר את ביתו הפרטי.

---

הלכה – ביטול לכל אחד ואחד בפירוש

המבטל רשות לבני חצר — צריך לבטל לכל אחד ואחד בפירוש, ואומר רשותי מבוטלת לך ולך ולך.

פשט: אי אפשר לומר "אני מבטל לכל בני החצר" — צריך לומר לכל אחד בפירוש.

חידושים והסברות:

1. מדוע לא כמו זיכוי? בעירוב אפשר לזכות לכולם בבת אחת, אפילו שלא בפניו. מדוע אי אפשר לבטל ל"כל בני החצר"? משום שביטול אינו קנין ואינו זיכוי — ביטול הוא מעשה ייחודי הפונה לכל אחד באופן אינדיבידואלי. אי אפשר להקנות/לבטל ל"קבוצה" — רק לכל אדם בנפרד.

2. ביטול מראה שאנשים לוקחים זאת ברצינות: ביטול רשות הוא דבר רציני מאוד — אנשים אינם מבטלים בקלות את רשותם. אין זו שותפות פשוטה לרגע.

---

הלכה – יורש מבטל רשות; ביטול רשות בשבת

יורש מבטל רשות אפילו שמת מורישו בשבת, שהיורש תחת מורישו הוקם לכל דבר.

פשט: אם האב מת בשבת והבן ירש את הבית, הבן יכול לבטל רשות בשבת.

חידושים והסברות:

1. ביטול אפשר לעשות בשבת: אחת מנקודות העיקר של ביטול רשות היא שאפשר לעשותו בשבת — לא כמו עירוב שאפשר לעשות רק ערב שבת. זו גם ראיה שביטול אינו קנין, כי קנין אסור בשבת.

2. הכלל: מבטל רק מה שיכול היה לערב אתמול: בגמרא מובא כלל שאפשר לבטל רק רשות שיכול היה לערב ערב שבת. הקושיא על היורש: הוא לא יכול היה לערב ערב שבת, כי זה לא היה שלו! התירוץ: היורש עומד במקום אביו לכל דבר — מכיוון שהאב יכול היה לערב, והיורש הוא המשך שלו, נחשב שגם היורש יכול היה.

3. ירושה אינה כמו קנין רגיל: החידוש הוא שיורש ממשיך אפילו את יכולת האב מערב שבת. בירושה הבית נשאר אצל א' (המוריש), רק היורש נעשה המוריש — הוא בא במקום מורישו. לכן, אם מישהו היה מקנה בית בשבת באופן אחר (למשל, קנין שחל בשבת), הוא לא היה יכול לבטל רשות. רק ביורש, מכיוון שהוא בא במקום המוריש, יש ליורש גם את הכוח הזה.

4. יורשים רשות, לא עירוב: שאלה: אם האב כבר עשה עירוב, האם הוא כבר נתן את רשותו? התירוץ: העירוב הוא לאנשים (הוא נותן להם רשות לטלטל), אך הוא אינו נותן את הרשות של הבית. היורש יורש את הרשות בבית.

---

הלכה – ביטול רשות בשבת לכתחילה

מבטל רשות בשבת מותר לכתחילה.

פשט: מותר לבטל רשות בשבת, אין זה אסור משום מקח וממכר או קנין.

חידושים: זוהי הלכה מיוחדת, לא רק חלק מדין יורש. שלא תחשוב שביטול רשות נראה כמו קנין או מקח וממכר שאסור בשבת — מותר לעשותו לכתחילה.

---

הלכה – ביטול מרבים ליחיד — "אין אורח רב"

אם כל אלו שעירבו מבטלין רשותם לזה שלא עירב — הוא מותר אבל הם אסורין, שלא נשתייר להם רשות. ואין אומרים יהיו כאורחים אצלו, שאין אורח רב עם אורחים הולך ומצטמצם.

פשט: כאשר כולם מבטלים לאדם אחד, רק הוא מותר לטלטל, אך הם כולם אסורים כי לא נשארה להם רשות. אי אפשר לומר שהם ייחשבו כאורחים אצלו.

חידושים: הכלל הוא: יחיד יכול להתבטל לרבים, אך רבים אינם יכולים להתבטל ליחיד. קבוצת יהודים יכולה לקבל אורח, אך לא שכולם יהיו אורחים אצל אחד.

---

הלכה – שניים או יותר שלא עירבו

היו אלו שלא עירבו שנים או יתר ומבטלי רשותן למערבין — הן המערבין מותרין, ואלו שלא עירבו אסורין.

פשט: אם שניים או יותר לא עירבו והם מבטלים את רשותם למערבים — המערבים נעשים מותרים, אך אלו שלא עירבו נשארים אסורים.

חידושים:

1. להיפך אי אפשר לעשות: "אין המערבין יכולין לבטל רשותן לשנים שלא עירבו" — המערבים אינם יכולים לבטל לשניים שלא עירבו, כי גם אם היו עושים זאת, לא היה מועיל — "שכל אחד מהן אוסר על חבירו" — כי השניים שלא עירבו עדיין אוסרים זה על זה.

---

הלכה – ביטול בשני שלבים לא עובד

ואפילו חזר אחד שלא עירב ובטל רשותו לשני שלא עירב — הרי זה אסור, שבשעה שבטלו לו המערבין אסור היה.

פשט: אפילו אם לאחר שהמערבים ביטלו לאחד מאלו שלא עירבו, והשני שלא עירב מבטל לראשון — אינו עובד. כי ברגע שהמערבים ביטלו, היה אסור (כי השני שלא עירב עדיין לא ביטל), וביטול שחל בשעה שהוא אסור, אי אפשר "לתקן" באמצעות ביטול שני.

חידושים:

1. הכלל הגדול: ביטול רשות עובד רק כאשר הוא עובד בבת אחת. אי אפשר לעשות ביטול בשני שלבים. אם השלב הראשון נשאר אסור, אי אפשר לעשות עוד שלב כדי לפתור זאת.

2. שאלה: אם כמה אנשים בחצר צריכים לבטל, האם צריכים לעשות זאת בבת אחת? כי אם אחד מבטל ועדיין אסור (כי הבא עדיין לא ביטל), היית חושב שזה לא עוזר. נאמר שיש צדיקים שחשבו כך, אך אחרים לא חושבים כך — כלומר, אין צורך בבת אחת. החילוק בין מקרה זה למקרה הקודם (שבו לא עובד בשני שלבים) אינו מבואר בבירור — מצוין שיש חילוק אך זה צריך עיון.

[סוגריים: מה פירוש "צריך עיון"? יש חקירה ישנה: האם "צריך עיון" פירושו שצריך באמת עוד לעיין (שאלה פתוחה), או שזו קושיא טובה שנשארת בעינה (בואו נמשיך הלאה). יש שיטות שונות בעניין זה.]

---

הלכה – אחד שערב מבטל לאחד שלא ערב

אחד שערב מבטל רשותו לאחד שלא ערב — אינו מועיל. אבל אחד שלא ערב מבטל רשותו לאחד שערב — מועיל.

פשט: מערב אחד אינו יכול לבטל למי שלא עירב. אך להיפך — מי שלא עירב יכול לבטל למי שעירב.

חידושים:

1. קושיא: הרי למדנו קודם שצריך לבטל לכל אחד ואחד בפירוט. אם מי שלא עירב מבטל לאחד מהמערבים, מה עם שאר המערבים? איך זה עוזר?

2. תירוץ: זה ממשיך מהמקרה הקודם, שבו היו יותר מאדם אחד שלא עירב. כאן מדובר בשניים האחרונים — אחד שעירב ואחד שלא עירב. מי שלא עירב יכול לבטל לאחד שעירב, כי יש רק אדם אחד שנשאר בלי עירוב, והוא מבטל לאחד, ואותו אחד עדיין חלק מהשאר (חלק מקבוצת העירוב). אך המפרשים מתקשים בזה, כי זה לא מתאים בדיוק לכלל שצריך לבטל לכל אחד ואחד בנפרד. לרמב"ם אולי יש על מה לסמוך ממה שכבר כתב קודם שצריך לבטל לכל אחד ואחד — זה צריך עיון.

---

הלכה – ביטול רשות מחצר לחצר (במבוי)

כשם שבעל בית זה מבטל רשותו לבעל בית זה בחצר אחת, כך מבטלין מחצר לחצר.

פשט: כשם שבחצר אחת עובד ביטול שאדם מבטל את ביתו, כך גם חצר יכולה לבטל למבוי. למשל, מבוי עם שלוש חצרות — שתי חצרות יכולות לבטל לשלישית, ונעשה כאילו רק חצר אחת במבוי.

---

הלכה – ומבטלין וחוזרין ומבטלין

שנים שרויין בחצר ולא עירבו, אחד מהן מבטל רשותו לשני... השני מטלטל ברשותו שביטל לו חבירו עד שיעשה צרכיו. חוזר השני ומבטל רשותו לראשון... וכן כל הפעמים.

פשט: שני יהודים גרים בחצר בלי עירוב. אחד מבטל את רשותו לשני — השני יכול עכשיו לטלטל. כשהוא מסיים, השני יכול לבטל את רשותו חזרה לראשון, וכן הלאה. כל אחד שמטלטל צריך להיות בעל הבית היחיד של החצר באותו רגע.

חידושים:

1. זה עונה על השאלה הקודמת האם אפשר להחליף ביטול באמצע השבת — כן, אפשר. זה בא מהמשנה ותוספות: מבטלין וחוזרין ומבטלין.

2. מאדם אחד לאדם אחד לא יכול להיות ששניהם מטלטלים ביחד — כי מי שמבטל אין לו עוד רשות, ומי שמקבל את הביטול הוא בעל הבית היחיד. שניהם אינם יכולים לעשות את צרכיהם ביחד.

---

הלכה – ביטול רשות בחורבה

ויש ביטול רשות בחורבה כדרך שהוא בחצר.

פשט: כשם שבחצר אפשר לבטל רשות, כך גם בחורבה.

חידושים: החידוש הוא שחורבה אינה בדרך כלל מקום שבו אנשים גרים ביחד כמו חצר. בחצר טבעי שלכל אחד יש זכות, אך חורבה היא יותר חידוש — לכן עובד ביטול רשות גם שם.

---

הלכה – במזיד הוציא vs. בשוגג הוציא

במזיד הוציא — הרי זה אוסר עליהם, שאין ראיה לעומד בביטולו. בשוגג הוציא — אינו אוסר עליהם, שאין ראיה שעומד בביטולו.

פשט: מישהו ביטל את רשותו. אם הוא מטלטל אחר כך במזיד (במודע) — הוא מראה שביטולו לא היה אמיתי, והוא אוסר על האחרים. אך אם בשוגג (שכח) — הביטול נשאר בתוקפו, כי הוא עומד בביטולו, זו רק טעות.

ודברים אמורים שלא קדמו והחזיקו אלו שבטלו להם. אבל אם קדמו והחזיקו והוציאו, ואחר כך חזר הוא והוציא — הרי זה אינו אוסר עליהם, אפילו במזיד אינו אוסר עליהם.

חידושים: אם בני החצר האחרים כבר קדמו והחזיקו בביטולו — הם כבר הוציאו והראו את חזקתם שהחצר שייכת להם — אז, אפילו אם המבטל מטלטל אחר כך במזיד, הוא אינו אוסר עוד. הם כבר "תפסו" את הרשות, ואי אפשר לקחת זאת בחזרה.

---

הלכה – ביטול עובד רק כאשר יכלו לעשות עירוב ערב שבת

שני בתים ושני צדי רשות הרבים, הקיפוה גוים מחיצה בשבת — אין יכולין לבטל, הואיל ואי אפשר להם לערב מבעוד יום.

פשט: שני בתים משני צידי רשות הרבים. גויים עשו מחיצה בשבת — נעשית רשות היחיד. אך הם אינם יכולים לבטל רשות, כי אתמול (ערב שבת) לא יכלו לעשות עירוב (עדיין היתה רשות הרבים).

חידושים — עיקרון יסודי של ביטול: ביטול הוא בדיעבד לעירוב — מוצא אחרון כאשר העירוב לא עבד, כאשר מישהו שכח או לא רצה. אך ביטול הוא דין בעירוב, לא דין נפרד בפני עצמו. אם בכלל לא יכלו לעשות עירוב ערב שבת, חוזרים לתקנת חכמים המקורית שזה נראה כמו מטלטלים ברשות הרבים. ביטול מתפקד רק בתוך המסגרת של עירוב.

---

הלכה – אחד מבני חצר שמת — ירושה בין השמשות

אחד מבני חצר שמת, והניח רשותו לאחר מבני שוק — אם מת מבעוד יום, הרי זה יורש אוסר עליהם. מת בשבת — אינו אוסר.

פשט: אחד מבני החצר מת והשאיר את רשותו ליורש שאינו גר בחצר (מן השוק). אם מת מבעוד יום (לפני שבת) — היורש אוסר עליהם, כי הוא זר שיש לו רשות בחצר אך אינו מעורב איתם. אך אם מת בשבת — היורש אינו אוסר, כי בין השמשות החצר היתה שלמה — כל בני החצר היו מעורבים. הירושה שקורית בשבת אינה משנה את המצב שהיה בין השמשות.

---

הלכה – אחד מן השוק שמת — מקרה הפוך

אחד מן השוק שמת, והניח רשותו לאחד מבני חצר — אם מת מבעוד יום, אינו אוסר, שאינו אוסר אלא כל המעורבין. מת בשבת — אוסר עליהם, עד שיבטל להם רשות מורישו או שיבטל להם רשותו.

פשט: זר (מן השוק) היה לו בית בחצר בלי עירוב. הוא מת והשאיר לאחד מבני החצר. אם מת מבעוד יום — היורש (שכבר בן חצר) ירש זאת לפני שבת, הוא מעורב איתם, ממילא אינו אוסר. אך אם מת בשבת — אסור, כי בין השמשות עדיין היה הזר עם ביתו בחצר בלי עירוב.

חידושים: היורש יכול לתקן זאת באמצעות ביטול — או מבטל את רשות המוריש (הבית שירש), או מבטל את רשותו שלו. שתי האפשרויות עובדות. העיקרון הוא שבין השמשות קובע את המצב — מה שהיה המצב אז, זה נשאר, אפילו באמצע מת אדם.

---

הלכה – יורד לנכסי הגר

ישראל וגר ששרויין במבוי אחד, ומת הגר ביום, אע"פ שלא החזיק ישראל אחר בנכסיו עד שתחשך — אוסר עד שיבטל, שראוי ליורשו. ואם מת הגר משחשיכה — אפילו אם החזיק ישראל אחר בנכסיו, אינו אוסר עליו, אלא בטלה רשותו.

פשט: גר בלי יורשים מת — נכסיו הפקר. מי שתופס ראשון זוכה. אם הוא מת ערב שבת בעוד יום, ויהודי אחר מחזיק בנכסיו — הוא אוסר עד שיבטל, כי הוא נחשב כיורש. אם הגר מת אחרי חשיכה — אפילו אם יהודי אחר מחזיק, הוא אינו אוסר, כי בכניסת שבת כבר היה מותר.

חידושים:

1. היורד לנכסי הגר נקרא גם "יורש": אפילו בנכסי הגר, שבו אין ירושה אמיתית אלא הפקר, המחזיק נחשב כיורש לענין עירוב. הוא נכנס "תחת" הגר, ויכול לבטל רשות כמו יורש. זה נובע מהכלל "יורש נכנס תחת מורישו לכל דבר" — המחז

יק בנכסי הגר מטופל כאילו הוא כבר אתמול יכול היה לעשות עירוב.

2. מדוע הוא אוסר? משום שהגר אתמול (ערב שבת) יכול היה לעשות עירוב או שאכן עשה. המחזיק עומד במקומו. אך הוא עצמו לא עירב — לכן הוא אוסר, עד שיבטל.

3. אם אף אחד לא היה מחזיק: החצר היה כמו עם אדם אחד, כי חלק הגר הפקר — אין "דייר" כאן. רק כאשר יהודי אחר נכנס ומחזיק, נעשית בעיה.

4. אחרי חשיכה — בטלה רשותו: משום שבכניסת שבת כבר היה מותר, אי אפשר להיעשות אסור באמצע שבת. זה הכלל: אי אפשר להיעשות אסור בשבת — אדם חדש שנכנס בשבת אינו אוסר, חוץ מאותו מקרה אחד של איגלאי מילתא למפרע.

---

הלכה – ישראל הדר עם הנכרי

ישראל הדר עם הנכרי, או עם גר תושב, בחצר — אין אוסר עליו, שדירת הגוי אינה דירה ואינה קובעת איסור.

פשט: יהודי אחד עם גוי אחד בחצר אחת — אין צורך בעירוב. דירת הגוי אינה נחשבת כדירה לענין עירובין.

חידושים: "גוי אינו אדם" לענין עירוב — לא שגוי הוא בהמה, אלא היהודי אינו מתחשב בדירת הגוי. כל המקום הוא כמו רשות היחיד ליהודי לבדו.

---

הלכה – שני ישראלים וגוי בחצר — גזירה שלא ישכנו

שני ישראלים וגוי בחצר — זה אוסר על זה. לא מעיקר הדין אלא גזירה, כדי שלא ישכנו גוים עמהם, שלא ילמדו ממעשיו.

פשט: שני יהודים עם גוי — כאן עשו גזירה שדירת הגוי תיחשב, כדי שיהודים לא יתרגלו לגור עם גויים.

חידושים:

1. מדוע לא ביהודי אחד עם גוי אחד? הרמב"ם שואל: "ולמה לא גזרו בישראל אחד וגוי אחד?" עונה: דבר מועט — זה לא שכיח, כי שמא יפחד שמא יתייחד עמו ויהרגנו — יש איסור יחוד של יהודי עם גוי (חשש רציחה), ממילא אף אחד לא יגור כך. רק כאשר מותר מצד יחוד (שני יהודים עם גוי), עשו את הגזירה בעירוב.

---

הלכה – עירוב וביטול רשות לא מועיל במקום גוי

שני ישראלים וגוי ששוכנין בחצר אחת, ועירבו הישראלים לעצמן — לא הועילו כלום. אין מבטלי לגוי, ואין הגוי מבטל להם. או ביטלו הישראלים זה לזה ונעשה כיחיד עם הגוי — לא הועילו כלום. שאין עירוב מועיל במקום גוי, ואין ביטול רשות מועיל במקום גוי.

פשט: שום עירוב ושום ביטול רשות לא עוזר כאשר גוי נמצא שם. אפילו אם שני היהודים מבטלים זה לזה ונעשים כיהודי אחד עם גוי — לא עוזר, כי בעלי התקנה לא התירו שום היתרים אחרים.

חידושים:

1. מדוע גוי לא יכול לבטל? משום שביטול רשות הוא דין בשבת, דבר יהודי — גוי אינו מבין עירוב וביטול. אין זה ביטול רשות אמיתי אצל גוי. עירוב וביטול הם מעין "אהבת ישראל" — רק יהודים מבינים זאת.

2. אפילו להיעשות כיחיד עם הגוי לא עוזר: אי אפשר לומר שבאמצעות ביטול בין היהודים נעשה כיהודי אחד עם גוי (שמותר) — כי התקנה סגרה את כל הדרכים.

---

הלכה – שכירות מן הגוי — ההיתר

שוכרין מן הגוי אפילו בשבת, שהשכירות כביטול רשות היא. לפיכך שוכר מן הגוי אפילו בפחות משוה פרוטה.

פשט: ההיתר המעשי הוא: נותנים לגוי כסף, שוכרים את מקומו, והגוי נעשה כאורח. אז נחשב שגרים רק יהודים.

חידושים:

1. השכירות היא רק היכר בעלמא: השכירות מהגוי לענין עירוב היא שאינה שכירות ודאית אלא היכר בעלמא — זו רק הכרה סמלית, לא שכירות אמיתית עם כל דיני מקח וממכר. לכן מותרת בשבת (שבדרך כלל מקח וממכר אסור), ולכן עוזרת אפילו בפחות משווה פרוטה.

2. הרמב"ם משווה זאת לביטול רשות — כשם שביטול רשות עובד רק לענין שבת (לא הקנאה אמיתית), כך גם השכירות מהגוי היא רק מנגנון לשבת.

3. יהודי אחד יכול לשכור עבור כולם: לא כל יהודי צריך ללכת בנפרד לשכור מהגוי. יהודי אחד שוכר, ורשותו נעשית חלק מעירוב כל היהודים. ישראל אחד ומאה גוים רבים — אפילו הרבה גויים, יהודי אחד שוכר עבור כולם.

---

הלכה – מי יכול לשכור עבור הגוי

אשת הגוי משכרת שלא מדעתו. אפילו שכירות או השאלה מישראל עליו.

פשט: אשת הגוי יכולה לשכור בלי ידיעת הגוי. אפילו פועל/שוכר יהודי של הגוי יכול לשכור.

חידושים: מכיוון שהשכירות היא רק היכר בעלמא, מקילים שאפילו אנשים שאין להם זכויות מלאות על הדירה יכולים לשכור — הם גרים שם, הם קצת שותפים, הם מנהלים את הבית, וזה מספיק לעניין כזה. עצה מעשית: הולכים לפועל היהודי במלון של הגוי, נותנים לו חצי פרוטה, והוא משכיר את הרשות — זה נכנס ל"משכיר שלא מדעתו."

---

הלכה – שואל מקום ברחוב החצר

שואל מן הגוי מקום ברחוב החצר... הרי נשתתפו עמו ברשותו ואינו אוסר.

פשט: במקום לשכור בכסף, אפשר לבקש לשאול קצת מקום בבית הגוי. באמצעות זה נעשים שותפים ברשותו.

חידושים: המנגנון שונה: בשכירות שוכרים את רשות הגוי לעצמנו; בשאלה נעשים שותפים עם הגוי ברשותו. שניהם עוזרים.

---

הלכה – גוי שיש לו הרבה שוכרים

הואיל והגוי אין שכירות או השאלה שלו אלא מן הרבים, אין צריך אלא אחד מהם.

פשט: כאשר לגוי יש הרבה שוכרים/שואלים, צריך לדבר רק עם אחד מהם.

חידושים: ראשוני אשכנז חשבו על קולא על יסוד זה: בעיר מלאה גויים, אפשר ללכת למושל העיר (שלו שייכת תיאורטית כל העיר), לשכור ממנו בפרוטה, ובכך כל העיר מכוסה.

---

הלכה – שכירות בשבת כאשר לא עשו עירוב

שנים [ישראל] וגוי הדרים בחצר אחת [ולא עירבו] — שוכרין מן הגוי בשבת, ואחר כך מבטל אחד רשותו לחבירו.

פשט: שני יהודים וגוי בחצר אחת בלי עירוב — שוכרים מהגוי בשבת, אחר כך אחד מבטל רשות לשני. המבטל, מבטל בין את רשותו שלו, בין את רשות הגוי ששכר.

חידושים: וכן אם אין שם גוי בשבת — כאשר הגוי אינו שם בשבת, אי אפשר בכלל לשכור, אז מבטל ישראל לישראל אחר, ויאמר לו "טול."

---

הלכה – גוי ששכר מגוי שני

גוי שהשכיר מגוי — אם אינו רשאי להוציא את הגוי השני עד שישלים זמן שכירותו, שוכרין מן הגוי השני שנכנס תחת הבעלים. אבל אם יש רשות להוציאו בכל עת שירצה, ולא היה השני עומד — שוכרין מן הראשון, והרי הן מותרים.

פשט: בחכירה ארוכת טווח, צריך לשכור מהשוכר (הגוי השני), כי הוא מחזיק את הרשות. בטווח קצר, כאשר בעל הבית יכול לגרש את השוכר, והשוכר אינו זמין — אפשר לשכור מהגוי הראשון (בעל הבית).

---

הלכה – חלונות פתוחין מבית ישראל לבית ישראל

חצר שישראל וגוי שרויין בה, והיו חלונות פתוחין מבית ישראל לזה — אף על פי שמותר להוציא ולהכניס דרך החלונות, להוציא מבית לבית דרך חצר אסור מפני הגוי עד שישכור.

פשט: שני יהודים שיש להם חלון בין בתיהם יכולים לעשות עירוב דרך החלונות, ולטלטל דרך החלונות. אך דרך החצר (שבה גר הגוי) אסור להם לטלטל בלי שכירות מהגוי.

חידושים:

1. שלא תטען: מכיוון ששני היהודים כבר יש להם עירוב דרך חלונות, הם נעשו "אחד," ולכן זה כמו יהודי אחד עם גוי (שאינו צריך שכירות). הרמב"ם אומר לא — העירוב דרך חלונות אינו הופך אותם ל"אחד" כך שאפשר לבטל את השכירות מהגוי. הטעם: הגזירה שלא ילמוד ממעשיו (לא לגור עם גוי) נשארת בתוקפה אפילו כאשר יש דרך יציאה דרך חלונות.

---

הלכה – מחלל שבת בפרהסיא או עובד עבודה זרה — כגוי

מחלל שבת בפרהסיא או שהוא עובד עבודה זרה — הרי הוא כגוי לכל דבריו, ואין מערבין עמו ואין מבטלין לו רשות, אלא שוכרין ממנו כגוי.

פשט: מחלל שבת בפרהסיא או עובד ע"ז מטופל כגוי לכל דבריו — אי אפשר לעשות עירוב איתו, אי אפשר לבטל לו רשות, אלא צריך לשכור ממנו כמו מגוי.

חידושים: זה נובע מכך ששבת ועבודה זרה הן שתי העבירות החמורות ביותר, ומחלל שבת בפרהסיא הוא כעובד עבודה זרה (כמו שנלמד בסוף הלכות שבת).

---

הלכה – מינים — צדוקים, ביתוסים, כופרים בתורה שבעל פה

אבל המין מן המינים שאינו עובד עבודה זרה ואינו מחלל שבת, כגון צדוקים וביתוסים והכופרין בתורה שבעל פה — כללו של דבר כל מי שאינו מודה במצות עירוב — אין מערבין עמו, אבל מבטלין לו רשות.

פשט: צדוקי/ביתוסי/כופר בתושבע"פ אינו כגוי לכל דבריו. אי אפשר לעשות עירוב איתו (כי הוא אינו מאמין בעירוב), אך אפשר לבטל לו רשות (ביטול רשות הוא מבין).

חידושים:

1. הכלל של רמב"ם: צדוקי אינו גוי. הוא שונה ממחלל שבת בפרהסיא. הוא מאמין בתורה, רק לא בתורה שבעל פה. לכן אי אפשר "לשכור" ממנו (כמו מגוי), אך אפשר לעשות ביטול רשות.

2. מדוע לא עירוב? משום שהוא אינו מודה במצות עירוב — הוא יודע על עירוב אך אינו מסכים לכך. (שונה מיהודי חלש רגיל שאינו מבין, אך עושה על דעת מי שמבינים.)

3. מדוע כן ביטול? משום שביטול רשות הוא מנגנון יותר יסודי — הוא מבטל את רשותו לגמרי, זו אינה "תקנה" כמו עירוב, אלא מציאות שהוא אינו כאן. צדוקי יכול להבין זאת ולהסכים.

4. ביטול רשות הוא בעיקרו יותר יסודי מעירוב: רואים לאורך ההלכות שביטול רשות הוא במובן מסוים חזק יותר מעירוב — ביטול פירושו שהוא לגמרי אינו כאן, שזה פתרון יותר מוחלט. אף על פי שלמעשה עירוב הוא לכתחילה, ביטול הוא במובן מסוים יותר יסודי.

5. המאירי: לצדוקי אין את ההיתר של "יהודי אחד" (שבגוי אין צורך בשכירות כאשר גר רק יהודי אחד), כי ההיתר מבוסס על כך שיהודי אינו גר עם גוי (כי גוי חשוד על רציחה), אך צדוקי אינו חשוד על רציחה, ממילא גרים איתו, והוא נשאר בעיה לענין עירוב.

---

הלכה – חצר פנימית וחיצונה — יהודי וגוי

ישראל אחד וגוי אחד בפנימית, וישראל אחד בחיצונה — או להיפך, ישראל וגוי בחיצונה, וישראל לבדו בפנימית — הרי זה עושה לחיצונה, אסורים על הפנימית, עד שיותרו אלו לאלו.

פשט: בשתי חצרות אחת פנימית מהשנייה, שבה הפנימי צריך לעבור דרך החיצונית — כאשר גוי נמצא באחת מהן, חלים אותם דינים כמו בחצר אחת: נוכחות הגוי גורמת ליהודים לאסור זה על זה. כאשר צריך לעבור דרך החצר החיצונית, נעשה כמו שני יהודים וגוי בחצר אחת, כי רגל המותרים שם — צריך לשכור מהגוי. אך בחצר הפנימית עצמה, שבה גר רק יהודי אחד (עם או בלי גוי), אין את הגזירה.


תמלול מלא 📝

הלכות עירובין פרק ב' – ביטול רשות

הקדמה: חזרה על פרק א' והקדמה לפרק

שלום, אנחנו לומדים הלכות עירובין פרק ב'.

שלום, אנחנו לומדים רמב"ם הלכות עירובין, הפרק השני של הלכות עירובין, פרק ב'. בפרק הקודם למדנו מה המצווה של הלכות עירובין, מה זה עירובין. למדנו שבעצם מותר לטלטל בחצר או במבוי, כי המחיצות עושות אותו רשות היחיד. אבל מאחר שאנשים לא רואים רשות היחיד, כי אנשים חושבים שיחיד, רשות היחיד, רשות הרבים, לא יודעים אנשים שזה קשור למחיצות, אלא הם מסתכלים על זה שבמקום שהרבים גרים זה רבים, ובמקום שהיחיד גר... אם כך הוא מסתכל שבחצר יש גם רשות היחיד וגם רשות הרבים, כלומר רשות היחיד זה הבית שבו אנשים גרים, ורשות הרבים זה השטח המשותף, החצר, או כך גם במבוי.

חכמים לא רצו שאנשים יחשבו כך, אלא ישכחו מכל דין הוצאה, והוצאה אנחנו יודעים היא דבר חשוב מאוד אצל חכמים, הם עשו כל כך הרבה הלכות על הוצאה. לכן עשו הלכה שצריך לעשות משהו שמראה שכל החצר היא באמת רשות אחת, או שכל המבוי הוא באמת רשות אחת. איך מראים את זה? בכך שכולם יחד שותפים בסעודה אחת. יש לחם שהם כולם שותפים בו. את זה למדנו בפרק הקודם, הלכות שונות איך הלחם עובד, איזה לחם ראוי, כלומר מתי צריך לחם ומתי אפשר להשתמש במאכלים אחרים, וכן הלאה.

בפרק זה נלמד מה קורה כשזה לא עובד. יש מישהו בחצר שהוא לא רוצה, או שהוא לא יכול, מסיבה כלשהי הוא לא רוצה להיות חלק מה... כל הציבור נעשה חבורה חסידית שהם שותפים בפת ואוכלים ביחד, והוא לא רוצה. מה עושים במקרה כזה? כלומר בדרך כלל זה קורה בשוגג, אבל לפעמים זה קורה במזיד. בכל מקרה, מה שנלמד הוא שיש שתי עצות, יש עצות מסוימות שאפשר לעשות. אפשר לעשות את זה לפני שבת, כלומר, נכון? אפשר לעשות, מלבד העצה של פת, שזו התקנה של שלמה המלך, המצווה, יש עצות שאפשר לעשות.

ונעיר הערה, שלכאורה, כמו שלמדנו קודם, אפשר גם להזכות, אחד יכול להזכות לכולם. אם אחד מזכה לכולם, לכאורה אין את הבעיה, כי הוא מזכה אפילו שלא בפניו. אבל בדרך כלל לא דיברו על אופן כזה, נראה שהזכייה לא הייתה דבר נפוץ, זה היה בפועל שכל אחד ואחד נותן פת. מה קורה כשאחד לא נתן פת? הרי לכאורה זה עדיין לא יכול להיות רשות היחיד. אז אמנם נפתר, רוב האנשים כבר עשו שהבית שלהם והחצר הם אחד, הם לא גרים דווקא בבית שלהם בלבד, אלא כולם גרים באותה חצר. אבל הרי יש אחד שמעכב על כולם, אחד שעושה את ביתו רשות היחיד, ממילא אוטומטית החצר סביב נעשית כמו רשות הרבים, יש כבר את החשש של עירובין.

הלכה א – חצר שעירבו כולם חוץ מאחד מהם

דברי הרמב"ם

אומר הרמב"ם כך: חצר שעירבו כולם, כולם התערבו עם העירוב, חוץ מאחד מהם שלא עירב עמהם, אחד לא עירב. זה בין במזיד בין בשוגג, הוא שכח לשלוח את הלחם שלו. הרי זה אוסר עליהם, האדם הזה אוסר על שאר בני החצר, זו בעיה גדולה, אוסר על כולן להוציא מבתיהם לחצר, אסור להם כולם להוציא מביתם לחצר, כי נשאר הדבר שהחצר היא מקום משותף לכולם, כולל לשוכח, והבתים הם נפרדים. ומחצר לבתים.

ביטול רשות חצירו בלבד

אז מה אפשר לעשות? אומר הרמב"ם כך: ביטל להם זה שלא עירב רשות חצירו בלבד, אם האדם לא עשה את העירוב, אז הוא הלך וביטל את הרשות של החצר שלו. הוא אומר שהוא מבטל את הזכות כביכול שיש לו בחצר. החצר למדנו קודם היא מקום משותף לכולם. הוא אומר, הזכות שיש לי כאן בחצר אני מבטל. הוא מבטל להם, הוא נותן להם. אז הם כולם עכשיו כמו בני בית אחד, הם כולם שותפים בלחם אחד. נשארת החצר כמו שטח ששייך לקבוצת אנשים אחת, שהיא קבוצה של יחיד. משפחה אחת, והוא בטל, אין לו שייכות לחצר, הוא נשאר בחצר עדיין כמו שהוא רשות היחיד, זה בסדר. הרי אלו מותרין, מותר להם כולם לטלטל להוציא לחם מבתיהם לחצר, מהחצר לבתיהם. אבל לביתו אסור, לביתו אסור לטלטל, כי ביתו נשאר כשר. כל האחרים ביטלו את ביתם לחצר, והחצר נעשתה השותפות שלהם. הוא לא עירב, הוא רק ביטל.

ההבדל בין מבטל למעורב

מבטל פירושו שהוא לוקח את הנפרדות שלהם, את הפרטיות שלהם. מעורב הולך לשני הכיוונים. כן, כן. אבל מבטל הולך רק לכיוון אחד. זה לא אותו דבר. העניין הוא שכל אדם בחצר יש לו שתי רשויות, יש לו את ביתו ששייך לו, וגם את החצר, את חלקו בחצר. אם הוא ביטל את חלקו בחצר, אז החצר נעשית טובה לכולם, אבל לביתו אסור לאף אחד לטלטל, לא הוא ולא אף אחד, כי ביתו עדיין נפרד.

ביטול רשות ביתו ורשות חצירו

מה אם ביטל להם רשות ביתו ורשות חצירו, אם הוא ביטל הכל, הוא אמר הבית שלי והחצר שלי בטלים, אז ביתו וחצרו נעשים כמו החצר, שהחצר שייכת לכל שאר האנשים שלא השתתפו בפת, אלא עירבו, הרי כולן מותרין, כולם מותרים לטלטל, הוא גם מותר לטלטל, כי זו לא הפרטיות שלו.

הן מותרין שלא עירבו, והרי ביטל להם רשות ביתו וחצירו, הם מותרים לטלטל בכל מקום, כולל בחצר שלו, כי הם ביניהם כולם מעורבים, והוא ביטל את ביתו, כי ביתו שייך עכשיו להם. והרי ביטל להם רשות ביתו וחצירו, הוא ביטל את הרשות, את הרשות הנפרדת של ביתו וחצרו. ממילא, מה עכשיו הרשות? למי שייך עכשיו ביתו וחצרו? לכולם, לרבים, לבני החצר. ואף הוא מותר, הוא גם מותר לטלטל מביתו לחצר. למה? כי הוא ביטל, ממילא אין לו רשות, אין לו רשות נפרדת. ומה הוא? והרי הוא כאורח אצלם, הוא כמו מי שהוא אורח אצל אנשי בני החצר. הוא לא שותף איתם, כי הוא לא נתן לחם, אבל מה קורה, מה עם מי שבא לחצר, אין לו בית משלו בחצר, הוא רק אורח של בני חצר, והכלל הוא אורח אינו אוסר, הוא נעשה אורח.

סתם ביטול רשות – פרשנות מינימלית

אז עכשיו למדנו שיש שני סוגי רשויות שיש לכל אחד, ואפשר לבטל אחת או שתיים. את זה אנחנו יודעים, זה נורמלי. אם ביטול רשות הוא סתם, אחד מבטל את רשותו, הוא לא אומר בפירוש איזו רשות, כי יש לו רשות ביתו, הרשות הפרטית שלו, ויש לו את הרשות המשותפת בחצר. אומרים לנו שכשאחד מבטל רשות סתם, רשות חצרו בטל. אולי, ממזערים. כאילו, לא מכניסים יותר משמעות לדבריו, אומרים שהוא רק ביטל את הדבר שיותר קל לבטל, הרשות שיש לו בחצר, אבל רשות ביתו לא בטל.

זה המינימום. כי בדרך כלל לאדם יותר קל לבטל את רשותו בחצר מאשר לבטל את ביתו, את ביתו הוא לא ייתן, את רשותו בחצר, בסדר.

הלכה לגבי ביטול לכל אחד ואחד בפירוש

דברי הרמב"ם

הרמב"ם, כשמבטל רשות לבני חצר, מי שעושה את זה והוא מבטל את רשותו לבני החצר, צריך לבטל לכל אחד ואחד בפירוש. ואומר רשותי מבוטלת לך ולך ולך. וזה לא פשוט שהוא יכול לומר אני מבטל את רשותי לכולם, כי מי זה כולם? אין דבר כזה כולם. הוא לא יכול לומר לכל בני החצר. הוא צריך לבטל בפירוש, כן, בפירוש לכל אחד ואחד.

דיון: למה לא כמו זיכוי?

למה? כך כתוב ברמב"ם. נכון, אבל למה לא יעזור כשהוא אומר אני מבטל לבני החצר? כי אין דבר כזה בני החצר. בדיוק, ביטול זה לא אותו דבר כמו עירוב. ביטול פירושו כאילו, אני לא יודע מה הוא מתכוון, נניח, כאילו הפקר, כאילו הוא מקנה את חלקו לאנשים האחרים. אי אפשר להקנות לקבוצת אנשים, אפשר רק להקנות לכל אחד בפירוש.

אז זו הסברא. מה קשה להבין? אני יכול גם לומר, אני לא יודע את הסיבה. זה כן, להזכות אפשר לכולם. אדם יכול לקחת לחם ולומר – זה לא לכולם, לכל אחד חתיכה. אפשר להקנות לעשרה אנשים שיהיו קונים. וכאן כתוב שצריך לומר בפירוש. אני לא יודע אם זה דין בקנין, או אם זה דין בעירוב. זה ביטול, ביטול זה לא קנין. ביטול זה לא קנין ולא עירוב. זה דבר חדש, שזה דבר קשה. אנשים לא עושים את זה ביחד. את זה רואים כאן.

טבע ביטול רשות

ביטול זה לא שאני מבטל את רשותי, שאין לי רשות. זה לא הפקר. זה לא שאני מבטל את רשותי. ביטול פירושו ביטול ל... ביטול זה הוא מבטל למישהו. ביטול זה הלשון היא נגרי"ף. אתה מבטל את רשותך, יש לי ואני מבטל. לשניהם יש חלק במה שהם עומדים. ביטול אליהם. תמיד ביטול להם. אין דבר כזה ביטול אוליהם. תמיד ביטול זה ביטול להם. למה? זה הולך רק לכיוון אחד. זה לא שהוא נעשה בטל אליו. הוא נעשה בטל אליהם. והסיבה שהוא מותר לטלטל היא רק כי הוא נעשה אורח, הוא נעשה בחוץ. הוא לא נעשה כך, הוא לא נעשה כלול איתם. הוא לא נעשה כלול. ביטול זה כאילו הוא כאילו מכניע, אני לא יודע, הוא נותן את רשותו להם.

אז, זה דבר רציני מאוד. אתה רואה שאנשים לא רוצים לבטל את רשותם. זה לא דבר פשוט. הם לא יעשו שותפות לרגע כדי שיוכלו לטלטל בשבת. אני לא יודע. אבל כך הרעיון כאילו, שלוקחים את זה מאוד ברצינות. אני לא מבין את זה, אבל...

הלכה לגבי יורש – ביטול רשות בשבת

דברי הרמב"ם

טוב, כך לומד הרמב"ם. אבל יורש, מי שזה עתה ירש בית, מבטל רשות, האם הוא יכול לבטל רשות אפילו שמת מורישו בשבת? האב מת בשבת, והוא ירש בשבת. האם הוא יכול עדיין... אה, אז אתה רואה כאן שמבטלים ועוזר בשבת? בדיוק. לא, אני אגיד לך עכשיו בבירור. שניהם ראו את זה כן, כי שכח, זו כל הבעיה, שכח, שיראו את זה כן. ביטול, אחת הנקודות של ביטול היא שאפשר לעשות את זה בשבת. זה לא עירוב שאפשר לעשות רק בערב שבת.

אהה, אז אתה רואה גם כאילו שזה לא קנין, זה לא מקנה לאנשים אחרים, כי את זה לא היו מותרים לעשות בשבת. בסדר. לא פשוט מה זה בדיוק. זה דבר כזה שנקרא ביטול רשות.

אז, היורש יכול לבטל בשבת. למה? שהיורש תחת מורישו הוקם לכל דבר. היורש מקבל מיד את כל הזכויות שהיו למוריש. וזהו. הוא כבר קנה, זה כבר שלו, אפילו בערב שבת זה קרה אוטומטית.

הפירוש של זה הוא כך, בגמרא כתוב שהשאלה היא, כי יש כלל שאפשר לבטל רק דבר שהיה אפשר לערב אתמול. אז השאלה, היורש לא יכול היה לבטל אתמול, כי זה לא היה שלו אתמול, הוא לא יכול היה לערב אתמול, בכל מקרה זה לא היה שלו. אומר, הוא כן יכול היה, כי הוא המשך של אביו שיכול היה.

דין יורש — כוח הביטול מהמוריש

אז מאחר שאביו יכול היה, הוא היום המשך של זה, אבל לבטל בשבת אפשר כן. הזכות אינה שאלה.

תן לי להסביר לך, אין ספק שיורש הוא בעל הבית של ירושתו. החידוש הוא שהוא נמשך אפילו מיכולת האב מערב שבת. זה מעניין, זה אומר שיורש זה לא פשוט שהוא מקבל את הבית, אלא הוא נעשה האב כביכול, והבית נשאר שלו. זה שונה מקנין רגיל שעובר מא' לב', זה נשאר אצל א' והוא נעשה א'.

אם קנו בשבת, את הבית, הוא הולך, זה לא עובד בבית. הוא בא במקום מורישו, זו המילה. ממילא הוא יכול לעשות ביטול רשות.

זה אומר שאם מישהו היה באופן אחר שהיה מקנה, שהקנין יהיה מקנה, נניח אם מותר, אני לא יודע, אם מישהו עושה קנין ואומר שבשבת הקנין יחול, והשני קנה, לאו דווקא שהוא יכול לבטל. אבל כאן, מאחר שהדין ביורש שהיורש בא במקום המוריש, מאחר שהמוריש בשעה שהיה אפשר לערב בשבת קיבל מיד את הזכות לבטל, הוא יכול לעשות את זה.

שאלה: הרי לא יורשים עירוב?

דובר 1: מבין מה אני אומר? לא, אלא הוא בא תחת מורישו, הייתי צריך לומר שיש לו כבר לפני כן. לא יורשים עירוב. לא יורשים רשות.

אבל הוא ירש את הבית שהמוריש כבר נתן את הזכות לכולם בעירוב. העירוב לא ניתן, העירוב הוא לאנשים, העירוב לא לבית. הרשות ניתנה לבית. אם אני זוכר כתוב זה בקרוב מפורש.

ביטול רשות בשבת — מותר לכתחילה

אומר הרמב"ם, מבטל רשות בשבת מותר לכתחילה, אז מותר לעשות את זה, אין שום בעיה.

דובר 2: הביטול הוא חלק מדין יורש?

דובר 1: לא, זה קו חדש לגמרי. הוא מותר לעשות את זה. לא, זה מתחיל מזה שהוא מותר, אפילו... כאן מדברים בפעם הראשונה בבירור על מקרה שהוא מת בשבת, המוריש מותר לעשות את זה בשבת. למה? אחד שהוא יכול, כי הוא בא תחת המוריש. אחד לשאול האם מותר לבטל בשבת? לא, מותר אפילו לכתחילה לבטל את הרשות בשבת. כל הסימנים עד עכשיו זה הדבר של ביטול.

אני חושב שזה תחילה אמצעית. אני חושב שזה מתחילת הבריאה. אני חושב גם ש... אני לא יודע, אני חושב גם שהמוריש צריך לעשות את זה, כי העירוב של האב לא עובד כבר ממילא, אפילו האב כן עשה עירוב. צריך לראות בקרוב.

מה שהרמב"ם רוצה לומר הוא, לא תחשוב שזה משהו שנראה כמו קנין או מקח וממכר שאסור לעשות בשבת, מותר לעשות את זה לכתחילה בשבת.

נכון, טוב מאוד.

ביטול רשות מרבים ליחיד — אין אורח רב

אומר הוא הלאה, מה קורה כך? "בטלו עליו המערבין רשותן לזה שלא עירב". האדם שלא עירב, הוא גם לא רוצה לבטל. אבל האחרים הולכים, אומרים, "אנחנו כולנו מבטלים לו, אין לנו רשות היחיד נפרדת, הכל שלך". הוא מותר. נכון. מותר לאדם שאליו ביטלו, הוא מותר לטלטל, בוודאי לא לבדו, אלא הוא גר בחצר, יש רק רשות היחיד נפרדת אחת בחצר. אבל הם אסורין, הם כולם אסורים, שלא נשתייר להם רשות.

למה? הם לא נשארים עם רשות. אה, הרי קודם אמרו שצריך להישאר עם רשות? זו לא בעיה. נכון.

"ואין אומרים יהיו כאורחים אצלו", לא אומרים, שיראו את כולם כאילו האדם האחד יש לו רשות בחצר, וכולם כמו אורחים אצלו. זה לא עובד כך, כי "אין אורח רב עם אורחים הולך ומצטמצם". קבוצה של אורחים לא הולכת לאדם אחד. זה לא עובד שאדם אחד יהיו לו כל כך הרבה אורחים. להיפך, קבוצת יהודים יכולה לקלוט אורח.

מה הכלל? זה לא אומר שזה אורחים, אדם יכול להיות לו חצר, אבל זה אומר שבמקרה הזה אי אפשר לומר שכולם אורחים שלו. זה לא הולך כך. זו לא סברא נוראה שאני מבין, אבל כך אומרת ההלכה.

דובר 2: כן. העניין הוא שיחיד יכול להיות בטל לרבים, אבל רבים לא יכולים להיות בטלים ליחיד.

תרגום לעברית

דובר 1: אפשר לבטל בשבת את ביטול הרשות, כי יכול להיות, זה הדבר, הם רוצים אותו, כמו שכאשר הוא רוצה לטלטל הם מבטלים הכל בשבילו, שיוכל לטלטל, ואחר כך ירצו לחזור למה שהיה. התוספות אומרים במפורש שאסור לעשות כך.

אוקיי, הלאה.

ביטול רשות — שניים או יותר שלא עירבו

"היו אלו שלא עירבו שנים או יתר", עד עכשיו דיברנו כאשר אחד לא הצטרף לעירוב. אבל אם שני אנשים או שלושה אנשים לא עשו עירוב, אז כך, "ומבטלי רשותן למערבין", הם ביטלו את רשותם לאלו שכן עשו עירוב, "הן המערבין מותרין", המערבין יהיו מותרים, כי הם ביטלו את רשותם, "ואלו שלא עירבו", האנשים שלא עירבו והם ביטלו את רשותם, "אסורין", הם אינם רשאים לטלטל מביתם לחצר.

אבל להיפך אי אפשר לעשות. "אבל אין המערבין יכולין לבטל רשותן לשנים שלא עירבו", הם לא יכולים לבטל את הרשות לשניים, כי אפילו אם יעשו זאת זה עדיין לא יועיל, "שכל אחד מהן אוסר על חבירו", כי צריך אחר כך שאחד מהם יבטל לשני. גם זה לא יועיל.

ביטול בשני שלבים — לא עובד

אה, מה קורה אם עשו כך, ואחר כך האחרון יבטל, רק אחד לאחרון? "ואפילו חזר אחד שלא עירב ובטל רשותו לשני שלא עירב", עדיין "הרי זה אסור", למה? "שבשעה שבטלו לו המערבין אסור היה", כי כאשר כל אלו שעשו עירוב ביטלו לו, אז זה לא עבד, הרי עדיין אני וחברי אוסרים את החצר, וממילא אין אנו יכולים לטלטל. זו הבעיה.

אני לא יודע. אלו באמת כללים של הלכות ביטול. זה עניין. נראה. אני לא מבין. מעניין.

אי אפשר, העניין הוא, משהו שצריך לעשות בשני שלבים, אי אפשר לעשות בשני שלבים. זה הדבר. ביטול עובד רק כאשר זה עובד בבת אחת. פעמיים? לא, כבר לא עובד.

כמו שאמרת, כמו שאמרת שאחד הכניס לביתו, והוא מבטל, ואחר כך הוא מבטל פעם שנייה, זה לא טוב.

לא, לא, הוא אומר יותר טוב. לא, הוא אומר שני שלבים שחסרים להלכה. אתה צריך קודם שכל אחד יבטל לאלו שלא עירבו, ואחר כך זה עדיין לא עוזר, כי נשארים שניים שלא עירבו. הם צריכים נוסף. אי אפשר לעשות שלבים נוספים. אם השלב הקודם נשאר אסור, אי אפשר לעשות עוד שלב כדי לפתור את זה. זה מה שהוא אומר.

שאלה: האם כמה אנשים צריכים לבטל בבת אחת?

דובר 2: אז זה אומר שכמה אנשים בחצר צריכים לבטל, הם צריכים לעשות זאת בבת אחת?

דובר 1: לא, הם לא צריכים לעשות זאת, כי זה לא חסר מבחינה למדנית. כן, הם יכולים לבטל, הם לא חייבים לעשות בבת אחת. כל אחד, הוא אוסר רשות, הוא אוסר רשות. אז כשאחד מבטל, עדיין אסור, כי האדם הבא עדיין לא ביטל.

דובר 2: איזה אדם הבא?

דובר 1: אוקיי, בוא נמשיך הלאה.

דובר 2: אה, אתה מתכוון במקרה הקודם.

דובר 1: כן, כאשר כמה אנשים מבטלים, מה קורה אז? האם הם צריכים לבטל בבת אחת? כי אם אחד כשהוא מבטל עדיין אסור, לא עוזר הביטול.

טוב מאוד. אכן יש צדיקים שחשבו כך. אבל אחרים לא חושבים כך. למה לא? אני מנסה להבין איזה חילוק. אני לא יודע בדיוק. אני מרגיש שיש חילוק, אני רק לא יודע מה זה. אני לא יודע בבירור. יש אולי... אני לא יודע. אני לא יודע. הוא מביא זאת אולי עוד בעיה, אני לא מבין מה הבעיה שלהם.

אוקיי, הלאה.

ביטול מאחד לאחד — אחד שעירב מבטל לאחד שלא עירב

אחד שעירב מבטל רשותו לאחד שלא עירב. מה זה אומר? כאשר מדברים כאן על חצר שיש בה רק שני אנשים? כן. אחד מעורב לא יכול לבטל לאחד שאינו מעורב. אבל להיפך כן. אחד שלא עירב מבטל רשותו לאחד שעירב.

לא יכול להיות רק שני אנשים, כי שני אנשים אין עירוב כלל. הדבר הוא שאדם אחד לא יכול... עם עירוב, כלומר שני אנשים שעשו עירוב למדנו עכשיו יכולים לעשות ביטול לאדם שלישי שלא עשה עירוב, ואז נעשים רק הם, כן, רק מי שעושה את העירוב נעשה מותר.

אבל אדם אחד, אדם אחד שעשה עירוב, לא יכול לבטל לאדם אחד שאין לו עירוב. וכך גם להיפך, שמי שלא עשה עירוב יבטל רשות למי שכן עשה עירוב. אני לא יודע למה לא, אבל כך אומר הרמב"ם.

דיון: מה פירוש "אחד שעירב מבטל לאחד שלא עירב"?

דובר 2: הוא אומר שזה עדיין מדבר על המקרה הקודם, כאשר היה יותר מאדם אחד שלא עירב. מדברים כאן על שני האנשים האחרונים, כלומר.

דובר 1: אני לא מבין, קודם שני האנשים לא עשו עירוב. אחד שעירב... אה, העניין הוא שצריך את כולם. אם יש עירוב, צריך שכל אחד יסכים, כל אחד יבטל רשות. אחד לא עוזר.

אבל להיפך עוזר כן, פשוט מאוד, כי יש רק אדם אחד שנשאר בלי עירוב, אז הוא מבטל רשות לאחד, ועכשיו אותו אחד נפרד מהשאר.

דובר 2: אבל קודם למדנו שצריך כן לבטל לכל אחד בנפרד, זוכר? למדנו קודם, לא? זוכר שלמדנו שצריך לבטל לכל אחד? אז מה הוא אומר "אחד שעירב מבטל לאחד"? יש רק אחד, יש עוד עשרה אנשים. אז איך זה עוזר?

דובר 1: הוא אומר שהיה צריך שהשני ימות, צריך עיון. הוא לא הראשון שמתקשה בזה, המפרשים כבר מתקשים, כי כתוב שלמדנו קודם שצריך לבטל לכל אחד. אי אפשר, לא לכל אחד, לכל אחד בנפרד. אז מה זה אומר שהוא מבטל לאחד בעירוב? הוא לא יכול, הוא צריך לבטל לכל אחד.

יש בזה טעם. הגמרא שואלת את הקושיה, והגמרא עונה שהוא מת, אז מותר. היה הרמב"ם צריך לומר, אומר הרמב"ם, אולי סמך הרמב"ם על מה שכתבתי לעיל שצריך לבטל לכל אחד ואחד, וצריך עיון. כל הדברים האלה שהוזכרו, צריך לומר שצריך עיון, מותר לומר שצריך עיון. אמת? זו ההלכה שלי.

סטייה: מה פירוש "צריך עיון"?

אוקיי, כאשר הוא אומר צריך עיון, הוא אומר תהיה אתה, אני התקשיתי, תהיה אתה. כאן יש חקירה ישנה, מה זה אומר צריך עיון? צריך עיון פירושו שצריך לעיין, או צריך עיון פירושו קושיה טובה, בוא נמשיך הלאה. יש כאן שיטות אחרות על כך. צריך עיון, מה פירוש צריך עיון?

ביטול רשות מחצר לחצר

אוקיי, עכשיו נלמד שביטול עובד לא רק עם בית, זה עובד גם מחצר.

אומר הרמב"ם: כשם שבעל בית זה מבטל רשותו לבעל בית זה בחצר אחת, כך מבטלין מחצר לחצר.

בדיוק כמו בחצר אחת עובד ביטול שאדם מבטל את ביתו, כך גם חצר יכולה לבטל למבוי. מחצר אחת לחצר הבאה.

וגם, למשל מבוי עם שלוש חצרות, יכולות שתי חצרות לבטל לחצר השלישית, ונעשה כאילו רק חצר אחת במבוי. או אחת לשנייה, כן.

ומבטלין וחוזרין ומבטלין.

אין מספר, סתם שתי חצרות יכולות לבטל אחת לשנייה, ועכשיו זה אומר כאילו שתיהן גרות יחד במבוי.

אה, עכשיו שאלת קודם שאלה האם אפשר לשנות את הביטול באמצע השבת, אומרת המשנה והתוספות, מבטלין וחוזרין ומבטלין. יש לך את שלוש הרשויות.

מבטלין וחוזרין ומבטלין: שינוי ביטול באמצע השבת

שנים שרויין בחצר ולא עירבו. שני יהודים גרים בחצר ולא עשו עירוב, עכשיו הם רוצים לטלטל בשבת. מה עושים? אחד מהן מבטל רשותו לשני. אחד מבטל את רשותו לשני.

מתי הוא משתמש בזה? מתי הוא מבטל את רשותו לשני? האם עכשיו השני רשאי לטלטל כי הראשון ביטל?

נמצינו אומרים, השני מטלטל ברשותו שביטל לו חבירו עד שיעשה צרכיו. כלומר, שהביטול של חברו עובד עד שהראשון צריך עוד לעשות את צרכיו, עד שהוא צריך עוד לטלטל. ברגע שהוא סיים לטלטל, הוא כבר לא צריך לטלטל, חוזר השני ומבטל רשותו לראשון, והוא מבטל לראשון רשותו שביטל לו. השני משתמש בזה כל עוד הוא צריך. וכן כל הפעמים, כל אחד שמטלטל, כאשר הוא מטלטל צריך הוא להיות בעל הבית היחיד של החצר. הוא צריך לפני כן לבקש שיבטלו לו רשות.

איך... הוא אמר לו אחר כך, ביטול רשות הוא אמירה בעלמא, הוא צריך לומר אני מבטל את הרשות לך. כאשר הוא אומר זאת, עד שהוא חוזר בו, הוא יכול לטלטל.

דיון: למה שניהם לא יכולים לטלטל ביחד?

דובר 2: וכאן אפשר לומר, מאדם אחד לא יכול להיות אורח לאדם אחד, זה אותו דבר. אם אדם אחד מבטל רשותו לשני, רק השני יכול לטלטל, לא הראשון. כי הוא לא היה צריך לא להיות לו את המבטל...

דובר 1: אה, נכון, כי הם לא יכלו שניהם לעשות את צרכיהם ביחד.

דובר 2: נכון.

דובר 1: אה, טוב מאוד.

ביטול רשות בחורבה

אומר הוא הלאה, ויש ביטול רשות בחורבה כדרך שהוא בחצר. בדיוק כמו בחצר יכולים שניהם לבטל רשות, כך יהיה אומר שהם גרים בחורבה שבינם.

דיון: מה החידוש של חורבה?

דובר 2: מה החידוש? חשבת שחורבה שונה מחצר?

דובר 1: כי חצר, באופן טבעי, אני מבין שלכל אחד יש זכות. חורבה היא משהו קצת יותר חידוש.

דובר 2: אם זה הסידור שלהם כך, אבל חורבה היא לא בדרך כלל מקום שכל האנשים גרים ביחד.

דובר 1: אבל אם עושים את הביטול אפשר.

דובר 2: אוקיי.

דובר 1: אז זה אפשר ללמוד איך הוא עונה מה הביטול רשות יוצא.

במזיד הוציא לעומת בשוגג הוציא: מתי ביטול נעשה בטל

אבל אחר כך... אחד ביטל את רשותו, והוא לא שכח שהוא ביטל את הרשות. הוא לא פעל כפי שאמר. הוא לא לקח ברצינות את החצר בשעת הביטול, אבל לא מאוחר יותר הוא מתעורר והוא משתמש בזה. הוא מראה בכך שזה לא היה ביטול אמיתי.

אז כך, במזיד הוציא, אם הוא הוציא במזיד, הרי זה אוסר עליהם, הוא אוסר על האנשים האחרים, הם יכולים, האנשים האחרים אינם רשאים עוד לטלטל בחצר. שאין ראיה לעומד בביטולו, הוא הראה שהביטול שלו לא היה אמיתי, הוא לא עמד בזה.

אבל בשוגג, מדברים כאן גם באופן שהוא לא יכול להיות גזלן, כמו שלמדנו קודם. זה כבר במבוי, לא בחצר. הוא כבר ביטל את כל החצר. כאשר בשוגג הוציא, אם הוא פשוט שכח וטלטל, לא שהוא הלך נגד ביטול רשותו, אינו אוסר עליהם, שאין ראיה עומד בביטולו, הוא עומד בביטולו, זו הייתה רק טעות.

דין כאשר האחרים כבר החזיקו

אומר הרמב"ם, ודברים אמורים שלא קדמו והחזיקו אלו שבטלו להם, הם עדיין לא פעלו על פי הביטול שלו, הם עדיין לא, "והחזיקו" פירושו שהם כאילו הראו את חזקתם שהחצר באמת שייכת להם, כי אותו אחד ביטל.

אבל אם קדמו והחזיקו, יש את המילה "והחזיקו", יש שהם הוציאו, כן? "והוציאו", הם עשו חזקה, הם פעלו על פי הביטול שלו, כן? ואחר כך חזר הוא והוציא, הרי זה אינו אוסר עליהם, אפילו במזיד אינו אוסר עליהם, כי הם כבר עשו, הם כבר תפסו, הם לא יכולים לתפוס בחזרה כאילו, אף על פי שאותו אחד לא גורס, אותנו כבר תפסנו, יש הלכה כזו.

ביטול עובד רק כאשר יכלו לעשות עירוב ערב שבת

אוקיי, עכשיו נלמד על מחיצה. למדנו קודם, למדנו ברמז על ההלכה, ועכשיו נראה בבירור את ההלכה, שביטול, אף על פי שביטול עדיף על, יש לו מעלה, אתה יכול לקרוא לזה קולא או מעלה על עירוב. עירוב צריך לעשות בערב שבת, ביטול אפשר לעשות בשבת.

אבל זה בתנאי שיכלו לעשות עירוב ערב שבת, אני לא יודע בדיוק את הפשט של התנאי, אבל אם אי אפשר, למשל נלמד, גויים עשו מחיצה בשבת, אי אפשר לעשות ביטול בשבת. אני יכול להבין למה?

בוא נראה, שני בתים ושני צדי רשות הרבים, זה באמת, עכשיו הם אינם רשאים לטלטל כי זו רשות הרבים, והם רשאים לטלטל רק אם יש מחיצה שמקיפה את שני הבתים. הקיפוה גוים מחיצה בשבת, גויים עשו מחיצה בשבת, וכבר, במקרה כזה נעשית רשות היחיד בשבת, כמו שכבר למדנו שאפשר לעשות מחיצה בשבת.

אבל יש כאן בעיה, הם לא יכולים לטלטל במחיצה בלי עירוב. אז מה הם רוצים לעשות? הם רוצים עכשיו, אוקיי, בשבת יבטלו. אי אפשר לבטל במקרה כזה.

הואיל ואי אפשר להם לערוב מבעוד יום?

דובר 2: אה כן, אתמול הם לא יכלו לעשות עירוב. אין להם עצה?

דובר 1: אז כך, תקנת חכמים היא שאחרי שיש עירוב, אז ביטול הוא כזה בדיעבד, מוצא אחרון כאשר העירוב לא עבד, כאשר לא יכלו לעשות עירוב כי אחד לא רוצה, אחד שכח, אז יש את העצה של ביטול. אבל אם לא עשו עירוב, חוזרים לתקנת חכמים המקורית שזה נראה כאילו מטלטלים ברשות הרבים, כי לא רואים את ה... כן.

בקיצור, ביטול הוא עצה בדיעבד לעירוב. ביטול הוא דין בעירוב, לא עניין בפני עצמו. זה לא דין אמיתי בפני עצמו, כך יוצא. משהו כזה אפשר לומר.

ירושה בין השמשות: אחד מבני חצר שמת

עכשיו אפשר ללמוד עוד הלכה שבנויה על כך שהעירוב, או הקשר של האנשים, נקבע בין השמשות. מה שהמצב היה בין השמשות, זה נשאר, אפילו באמצע מת אדם וכדומה. כן.

אז כך, אחד מבני חצר שמת, והניח רשותו לאחר מבני שוק, אחד מבני החצר מת, הוא השאיר שאחד מבני השוק יירש אותו. היורש שלו. שוק פירושו סתם אחד לא מהחצר, אורח, לא?

דובר 2: אהה, לא אחד שאינו כאן. היורש שלו, בנו, היורש שלו לא גר איתו, הוא גר במקום אחר.

דובר 1: אז כך, אם מת מבעוד יום, הוא מת מבעוד יום, אחד ירש אותו, הרי זה יורש כאחד מבני חצר, עליהם. הוא לא חלק מהם, הוא לא גר שם, אבל יש לו רשות. טוב מאוד. הוא אוסר עליהם.

למה? הם לא יכולים לומר "אנחנו כולנו משפחה אחת שגרה בחצר אחת", כי זה לא כך, יש שם יורש שלא שייך לכאן.

אבל לו זה לא שייך, אחד אוסר עליהם לא אוסר עליהם. למה? כי הם ירשו בשבת, למדנו שהירושה לא קורית בשבת. אמת, אבל אצלנו, כאשר הגיעה שבת היה בית ששייך למשפחה אחת, בני חצר אחד.

אחד מן השוק שמת: המקרה ההפוך

דובר 2: מה הפוך? זה מעניין, איך זה שונה ממה שלמדנו קודם, שאחד ירש בשבת? זה כבר יהיה הפוך.

דובר 1: הלו, זה מה שלמדנו קודם, את הבא אני מתכוון.

דובר 2: אהה, אני שכן, כן.

דובר 1: כי קודם למדנו ש"אחד מבני חצר שמת". מה קורה בדיוק הפוך? אחד מן השוק שמת, והניח רשותו לאחד מבני חצר.

דובר 2: איפה הבית שלו? בשוק.

דובר 1: הבית שלו בחצר.

דובר 2: קודם היה אסור.

דובר 1: עכשיו האנשים חושבים, אוקיי, עכשיו... אה, הוא היה "אאוטסיידר" שהיה לו בית בחצר, ממילא לא יכלו לעשות עירוב, כי אחד מהם לא השתתף. אבל אחד מבני החצר היה היורש.

תרגום לעברית

אז כך, אם באדיעא מת, אינו אוסר, שאינו אוסר אלא כל המעורבין. כי כשבא שבת כבר אחד מבני החצר עירב את הבית, והוא מעורב עמהם, ממילא זה בסדר.

אבל מת מן השוק שמת כבר בשבת, אז כן אסור עליהם. כי עכשיו גר בחצר אדם שלא עירב את הבית.

דובר 2: קודם, ה"אחד מן השוק", מה עשו? אני לא יודע, אולי באמת לא הועיל. כשה"אחד מן השוק" היה בית בחצר שלא היה לו עירוב, שלא היה חלק מהעירוב, לא הועיל.

דובר 1: אז אנחנו רוצים לחשוב שזה נעשה עכשיו אוטומטית מותר, כי עירב אחד מבני החצר שכן מעורב עמהם. היורש שגר כאן קודם היה מעורב עמהם, על ביתו. עכשיו קיבל בית שני.

אסור עליהם עד שיבטל להם רשות מורישו, או שיבטל להם רשותו. אחד משניים. או שיבטל את רשות המוריש, או שיבטל את רשותו.

דובר 2: למה יש כאן אסור עליהם? הרי היורש גר בחצר. מה היתה השאלה?

דובר 1: עוד האדם חי, וכשהאדם חי היתה שבת.

הלכה: יורד לנכסי הגר — דין ירושה לענין עירוב

דובר 1: הוא היה עסוק. אבל כן אפשר, עושים עם ביטול רשות. הגמרא לא יכלה לעשות עירוב אתמול? איך יכול היה לעשות עירוב אתמול?

התירוץ הוא, בואו נלמד את ההלכה קודם. "יורש נכנס תחת מורישו לכל דבר". זה כאילו הוא כן יכול היה ממש אתמול. הוא לא היה בגדר, הוא לא גר שם. הוא כן יכול היה אם הוא רוצה, בטח כן.

דובר 2: אולי לא יכולים שם בחלקו מהפת, הוא לא נמצא שם.

דובר 1: אני יודע, אני יודע. אני צריך לדעת הלכה נוספת מהו הדין של מי שלא גר בחצר, ואיך עושים את העירוב.

לשון הרמב"ם: גר שמת ביום

"ישראל וגר ששרויין במבוי אחד, ומת הגר ביום, אע"פ שלא החזיק ישראל אחר בנכסיו עד שתחשך, אוסר עד שיבטל, שראוי ליורשו."

הגר מת ערב שבת ביום, אפילו אם יהודי אחר לא החזיק בנכסיו — ההלכה היא שגר שמת, מי שרוצה, מי שהוא הראשון זוכה בנכסיו, כי אין לו יורשים. זה הפקר.

אז אומרים, שאפילו יהודי אחר, אפילו היהודי האחר, היהודי שהיה יחד במבוי, לא החזיק בנכסים עד שחשיכה, נכנס והחזיק, "אוסר עד שיבטל, שראוי ליורשו".

ביאור הדין: המחזיק בנכסי הגר נחשב כיורש

בגמרא בעצם, הגר, קודם לגר היה עירוב, נניח. או לא היה עירוב? היה לו כן עירוב, נניח. אבל עכשיו הוא מת. בא יהודי אחר מאיזה מקום אחר, לא מכאן, והוא החזיק בחצר. או לא היהודי שגר כאן, בקיצור, יהודי שלישי בא. הוא החזיק.

היית אומר שהוא אדם חדש, הוא קנה בשבת, אבל ערב שבת עדיין היה עירוב שתקף. אומרים לא, מאחר שלמדנו את הדין קודם שיורש נכנס תחת אביו, יוצא אפוא שהוא כיורש.

במקרה זה הוא עושה את זה יותר גרוע, כי הוא האדם שלא עשה עירוב, ועוד הוא מחזיק אוסר עד שיבטל זכותו כראוי ליורש, הוא צריך לעשות ביטול.

דיון: המבוי והמחזיק

דובר 2: מדברים על המבוי, כן? השאלה היא על המבוי.

דובר 1: במבוי גר יהודי וגר, ובמבוי היה דין שצריך לעשות עירוב. צריך לעשות עירוב כי יש כאן שני יהודים גרים שם, יהודי וגר, שני דיירים.

היה מישהו שהחזיק, כלומר הוא תפס את חצי המבוי, לא היהודי שהיה שם יחד איתו, אלא יהודי אחר מבחוץ נכנס והוא תפס את חצי המבוי. אז הוא אוסר עד שיבטל כראוי ליורש, כן, כלומר גם יורש.

דובר 2: אם הוא לא היה יורש, הוא לא היה יכול לאסור.

דובר 1: זה באמת נכון. אם לא היה יורש אחר, היה אוטומטית...

דובר 2: אה, היה זה הפקר?

דובר 1: כלומר, היה זה עכשיו רק כמו אדם אחד, אולי לקולא. הוא יכול לבטל, כמו שיורש יכול לבטל. כלומר, אם לא היה יורש, הוא לא היה יכול.

דובר 2: לא, אני אומר, אם לא היה בא מחזיק שני בנכסים, אבל לכאורה היהודי היה יכול, כי אתה אומר שיש אדם אחד במבוי, האחר בטל, זה הפקר.

דובר 1: אבל עכשיו בא שני. החידוש הוא רק שהיורד לנכסי הגר נקרא גם יורש, אף על פי שזה לא ירושה, זה איזה הפקר כביכול, זה נקרא גם בדין ירושה, וממילא יכול לעשות גם ביטול מאחר שהוא נקרא כביכול תחת הגר שיכול היה אתמול לעשות עירוב או שעשה באמת עירוב. כן?

אם מת הגר משחשיכה

"ואם מת הגר משחשיכה, אפילו אם החזיק ישראל אחר בנכסיו, אינו אוסר עליו, אלא בטלה רשותו."

אם הגר מת רק אחרי שכבר חשיכה, אז אין שום הבדל. אפילו אם החזיק ישראל אחר בנכסיו, אפילו אם יהודי אחר החזיק, תפס ועשה חזקה בנכסים של הגר שמת, אינו אוסר עליו, הוא לא אוסר על היהודי האחר, כלומר הוא לא אומר שהוא עכשיו בעל הרשות, אלא בטלה רשותו, כי ערב שבת היה מותר, כי היהודים שם היה להם אולי עירוב ביניהם, נשאר עם ההיתר.

דיון: ביטול רשות של עומד ודין יורש

דובר 2: אבל זה רק ביטול רשות של עומד, שהיה כזה מקרה. מה קורה אצל כל יורש?

דובר 1: מה זאת אומרת אצל כל יורש? למדנו, כל העירובין שהיו ערב שבת, אני מתכוון, נשארים טובים אפילו אם מת האדם. השאלה היא רק כשבא אדם חדש בשבת, אז יש בעיה. מסכים?

דובר 2: אני לא מבין בבירור מה אתה אומר.

דובר 1: השאלה, אמרתי לך קודם, כל ההלכות הללו הולכות עם זה. מעת מתי שבת אוסר עליו. הדרך היחידה שרלוונטי שזה אסור היא כשבשבת יש אדם חדש ברשות שלא עשה עירוב. אבל בדרך כלל, כל עוד אותו אדם לא נמצא, לא מפריע לנו. ברגע שבא שבת ויש עירוב, נשאר העירוב כל השבת, ולא משנה מה קורה באמצע שבת. לא יכולים להיאסר בשבת, חוץ מהמקרה האחד של איגלאי מילתא למפרע. כך אני מבין.

---

הלכה: ישראל הדר עם הנכרי — דירת גוי אינה דירה

עד כאן למדנו הלכות של שני יהודים, או גר. עכשיו נלך ללמוד על גוי. מה עושים כשגוי גר עם יהודי באותה חצר? אוקיי.

לשון הרמב"ם

"ישראל הדר עם הנכרי, או עם גר תושב בחצר, אין אוסר עליו. שדירת הגוי אינה דירה, ואינה קובעת איסור."

אז, יהודי אחד עם גוי אחד לא צריכים עירוב. גוי הוא לא אדם.

ביאור: למה דירת גוי אינה דירה

הנקודה היא כי היהודי לא מתחשב בזה. לא שגוי הוא בהמה, האם הוא בהמה, לא בהמה, זו חקירה בפני עצמה. הנקודה היא שיהודי שגר עם גוי, לא מתחשב היהודי כאילו הלה יהודי, ואין שום... כאילו כל המקום הוא רשות היחיד. לא צריך עירוב. אין שני דיירים.

---

הלכה: שני ישראלים וגוי — גזירה שלא ישכנו גוים עמהם

אבל, יש הלכה מיוחדת. אם עכשיו, יותר משני יהודים יחד עם גוי. שני יהודים עם גוי, זה אוסר על זה.

לשון הרמב"ם

למה? אומר הרמב"ם, למה? לא מעיקר הדין, כמו תקנת שלמה המלך, כי דירת גוי אינה דירה. אבל בעצם היה צריך לעשות כך, שני היהודים יהיו מעורבים ביניהם, והשלישי הוא הגוי, שהוא כאילו גוי. אבל לא כך.

למה? זו גזירה. למה? כדי שלא ישכנו גוים עמהם, שיהודים לא יהיו נוחים לגור יחד עם גויים, כדי שגוי לא יגור איתם, שלא ילמדו ממעשיו, שלא ילמדו ממנו.

עשו הלכה שיהודי אסור להכניס גוי לשכונה יהודית.

דיון: למה לא אצל יהודי אחד וגוי אחד?

דובר 2: אתה שואל, יהודי אחד וגוי אחד מותר?

דובר 1: שואל הרמב"ם, "ולמה לא גזרו בישראל אחד וגוי אחד?" זה אותו דבר.

אומר הרמב"ם, כי זה דבר מועט, הדבר הוא דבר שאינו מצוי. למה? שמא יפחד שמא יתייחד עמו ויהרגנו. יש כאן איסור, תמיד יש לנו פחד שגוי עם יהודי, יהודי אחד וגוי אחד, יש חשש יחוד. אז ממילא אסור להתייחד עם גוי, אז כבר יש איסור יחוד של יהודי עם גוי שמא יהרגנו. לא צריך כאן לעשות את ההלכה בעירוב.

אבל אז כשבדין יחוד זה מותר, עשינו את האיסור אצל העירוב, כדי שלא ישכנו עמהם.

יפה מאוד.

---

הלכה: עירוב וביטול רשות לא מועיל במקום גוי

עכשיו, מה קורה? אז מה הולכים לעשות? כן? יש בעיה. גוי, אמרו שזה אסור. יפה מאוד. לא יכולים לעשות עירוב. גוי לא יכול לעשות עירוב. אז מה צריך לעשות?

לשון הרמב"ם: עירוב וביטול לא עוזרים

"שני ישראלים וגוי ששוכנין בחצר אחת, ועירבו הישראלים לעצמן, לא הועילו כלום."

שני הישראלים עשו עירוב, לא הועילו כלום. הם לא עשו כלום, כי עדיין החצר היא עדיין רשות הרבים. זו הגזירה של רשות הרבים. יפה מאוד. זה הופך את זה בחזרה לרשות הרבים. זה הופך את זה בחזרה לגזירה של רשות הרבים.

ואין מבטלי לגוי. מה קורה אם שני הישראלים ביטלו את רשותם לגוי? או ביטל להם, הגוי ביטל את רשותו ליהודי. או ביטלו הישראלים זה לזה ונעשה כיחיד עם הגוי. אה, יהודי אחד לבדו נופלת הגזירה, כי יחוד עשו רק אז את הגזירה.

לא הועילו כלום, לא עשו כלום. אתה מנסה להתחכם, לא מרשים.

ביאור: למה לא עוזר ביטול רשות?

למה? שאין עירוב מועיל במקום גוי, ואין ביטול רשות מועיל במקום גוי. לא עירוב מבין גוי, גוי לא מבין להצטרף עם עוד יהודי, והוא גם לא מבין לבטל את עצמו ליהודי שני.

כי ביטול רשות הוא דין בשבת. וזה לא ביטול רשות אמיתי, ולא יכולים עירוב וביטול. זה לא דבר גויי, אלא יהודים מבינים עירוב וביטול. זה סוג של אהבת ישראל, יש יהודי... אוקיי, לא יכולים לומר תורה.

בעלי התקנה, שלא יהיה היתר אחר, אלא שישכור ויבטל רשותו.

---

הלכה: שכירות רשות מן הגוי — ההיתר

מה כן יכולים לעשות עם גוי? גוי צריך בעצם כסף, הוא מדבר כן עם כולם. ביטול קשה להבין, אבל לבוא עם כמה דולרים ולשכור ממנו את המקום.

ביאור הדין: הגוי נעשה כאורח

ומה קורה אז, יש גוי ששכר את המקום, ונעשה הגוי כאילו אורח עמו. הגוי הוא אורח, ואורח מותר בדבריו, כי הוא אורח.

אומרים כבר הגוי מותר, אבל הבעיה היא, איך אתה יכול לומר שגרים כאן רק יהודים? אה, הגוי הוא אורח שלנו.

ישראל אחד ומאה גוים רבים

דובר 2: ישראל אחד ומאה גוים רבים. מה זאת אומרת הבעיה שהרבה אנשים לא יכולים להיות כך לאדם אחד לא יכול מוראו גוים רבים. אהא.

דובר 1: מהגוי, ושלי זאת אומרת עכשיו היהודי רשות? שלי יכולים לערב עירוב עם היהודים, ואוטומטית הרשות ששוכר מהגוי נעשית חלק, כאילו לכולם הם כולם מותרים, ובכל אחד שצריך עם גוי, לא כל אחד צריך ללכת ולשכור מהגוי.

יפה מאוד. צריך לחשוב שזה לא שכירות ממש, אבל כן הם הולכים לתת כסף לגוי, אוקיי הם הולכים לתת כסף, אבל הם רוצים לקבל מזה זכות לשאת בעירוב.

יפה מאוד.

---

הלכה: חצר פנימית וחיצונה — ישראל וגוי

מה קורה אם... ועכשיו נוכל ללמוד עוד אופן שזאת אומרת עוד יהודי גר גוי גם, הם לא גרים לגמרי באותה רשות, אבל אחת מתחת לשנייה, כן. חצר פנימית, אחת מלפני האחרת. עכשיו לצאת לפנימית ביותר צריך לעבור דרך החיצונית.

לשון הרמב"ם

ישראל אחד וגוי דרים בפנימית, בפנימית גר ישראל וגוי אחד, ישראל אחד וגוי אחד, גרים בפנימית וישראל אחד בחיצונה, יהודי הוא החיצוני, כלומר הפנימית, שהם הישראל והגוי, צריכים תמיד לעבור דרך החצר החיצונית.

או להיפך, שהישראל והגוי בחצר החיצונה, וישראל לבדו בפנימית. אז כך, הרי זה אוסר על החיצונה, החיצונית, היהודי או היהודי והגוי שבחיצונית, אסורים על הפנימית, עד שישכרו אלו לאלו.

למה? כי בדיוק כמו באותה חצר

הלכה ב: חצר פנימית וחיצונה עם גוי וישראל

וישראל אחד בחצרו, יהודי אחד בחיצונית.

דובר 1: אהא.

דובר 2: כלומר הפנימי ביותר שהם הישראל והגוי צריכים תמיד לעבור דרך החצר החיצונית. או, או להיפך, שהיה ישראל וגוי בחיצונה, וישראל אחד בפנימית. אז כך, הרי זה אוסר על החיצונה, החיצונית, היהודי או היהודים, הגוי בחיצונית, אוסרים על החיצונית, עד שישכיר מן הגוי.

דובר 1: למה? למה?

דובר 2: כי בדיוק כמו באחת, זאת אומרת כמו אחת, חצר אחת. בשתי... בחצר החיצונית גרים שני יהודים וגוי אחד. אף על פי שאלו שתי חצרות נפרדות, אבל כדי להגיע לחצר צריך לעבור דרכה, אז עדיין צריך שהחצר תהיה שלו, כיוון ששני ישראלים וגוי אוסרים שם, אז על החיצונית צריך לשכור. אבל הפנימית עם הפנימית, בפנימית גר רק יהודי אחד וגוי אחד, כאן אין הגזירה, או יהודי אחד, אין הבדל.

פרטי דינים של שכירות מן הגוי

עכשיו אפשר ללמוד את הפרטים של השכירות מהגויים, במיוחד מאחר שכל הרעיון הוא לא לגור עם הגויים, זו קולא, לשכור מהגוי. כן, בדרך כלל אסור לעשות מקח וממכר בשבת, אסור ללכת לשכור משהו בשבת, אבל התירו שוכר מן הגוי אפילו בשבת, מותר ללכת...

דובר 1: זה לא עסקה עם כסף. אפשר לעשות בצד?

דובר 2: כן. אפשר לדבר על שכירות עם גוי אפילו בשבת, שהשכירות כביטול רשות היא. השכירות שמדברים שם, היא לא שכירות שהיא ממש עם כל דיני מקח וממכר, או ששוכרים את זה וזה הולך עם כל הדינים כמו שכירות רגילה, זה דבר קטן, שאינה שכירות ודאית, לא שכירות אמיתית, אלא היכר בעלמא, זה רק היכר.

דובר 1: אהא.

דובר 2: זה היכר, כמו דבר כמו ביטול רשות, כמו ביטול רשות אתה מבין שזה לגבי שבת, כאן גם השכירות פועלת לשבת, לכן מותר לשכור בשבת, כלומר לא מקח וממכר בשבת. נכון.

דובר 1: לפיכך?

דובר 2: לפיכך, שוכר מן הגוי אפילו בפחות משווה פרוטה. בדרך כלל מה המנהג לשכור הוא פחות משווה פרוטה, אבל מאחר שזה רק ענין של היכר, אפשר לעשות את זה אפילו בפחות משווה פרוטה.

מי יכול לשכור מהגוי

דובר 1: ולא עוד אלא?

דובר 2: לא רק זאת, אלא אפילו אנשים שאין להם בדרך כלל את הזכות לשכור מקום, יכולים לשכור. אשת הגוי משכרת שלא מדעתו, אשת הגוי יכולה לשכור שלא מדעתו. אז? אז שכירות או השאלה, אף על פי שאין להם ממש את הזכות, אבל איזו זכות יש להם. הם גרים שם, הם שותפים במשהו, קצת שותפים. הם מנהלים את הבית. מספיק לעיקר זה מספיק. משכרת שלא מדעתו.

אפילו שכירות או השאלה מישראל שלו, אפילו הוא יהודי. הולכים לעובד היהודי של המלון של הגוי, ואומרים לו, נותנים לו חצי פרוטה, ואומרים לו שיקנה, שישכיר את הרשות. אז נכנס למשכיר שלא מדעתו.

שואל מקום ברחוב החצר

תרגום לעברית

עוד עצה שאפשר לעשות, אפילו לא צריך לשכור בכסף, אפשר לשאול בהשאלה מקום. שואל מן הגוי מקום ברחוב החצר, הוא שואל ממנו חלקת מקום בביתו. ומאחר שהסכים לו, השאיל לו, הרי נשתתפו עמו ברשותו, הרי הוא נעשה שותף ברשותו, ואינו משכיר שלא מדעתו. אה, אלא הוא משכיר לו את החלק לעצמו בלבד. עכשיו מי הוא אחד? אני נתתי לו להיכנס. אוקיי, עכשיו אני משכיר את זה. מעניין.

גוי שיש לו הרבה שוכרים

הואיל והגוי אין שכירות או השאלה שלו אלא מן הרבים, גוי שיש לו הרבה שכירות או השאלה מן הרבים, אז הלאה, אין צריך אלא אחד מהם, לא צריך לדבר עם כולם, אחד מספיק.

ועל זה, על גבי זה, חידשו ראשוני אשכנז עוד קולא, שאם גרים בעיר שלמה של גויים, אפשר ללכת למושל העיר שלו שייכת כל העיר תיאורטית, ולומר שהשכירו ממנו בפרוטה את כל העיר, וממילא כל העיר, אפילו היא מלאה גויים... אוקיי.

הלכה ג: שכירות בשבת כשלא עירבו

שנים ישראל וגוי הדרים בחצר אחת, והם לא עירבו. הרי ההלכה שאסור... לא מועיל לבטל רשות. אבל הם יכולים לעשות הכל בשבת, שוכרין מן הגוי בשבת, ואחר כך מבטל אחד רשות לשני. אבל הוא מדבר כאן באופן שלא עירבו. ומה עושים? הם שוכרים מהגוי בשבת, וכיצד אפשר לטלטל אחר כך? אז כל אחד כשהוא צריך לטלטל, האחר מבטל את הרשות עבורו כדי שיוכל לטלטל, כך שנעשה כרשות אחת. ממש הגוי כבר השכיר, והיהודי יהיה מבטל, הוא יבטל את שלו והוא יבטל את של הגוי שהוא שכר. כן, זה מותר.

וכן אם אין שם גוי בשבת, ואין ממי לשכור עכשיו, מבטל ישראל לישראל אחר, ויאמר לו טול. חדשות טובות.

הלכה ד: גוי ששכר מגוי אחר

עכשיו צריך לדעת מה הדין אם גוי אחד שכר רשות בחצר מגוי אחר, שכירות אמיתית, לא שכירות מדומה. גוי זה שכר מגוי, הרי כך, אם אינו רשאי להוציא את הגוי השני עד שישלים זמן שכירותו, כלומר הוא לא שוכר סתם כמו במלון, שיכול לזרוק אותו החוצה, אלא אם זו שכירות לטווח ארוך, שהגוי הראשון לא יכול להוציא את הגוי השני עד שמסתיים החוזה שלו, ממי צריך לשכור? צריך לשכור שם מהשני, אי אפשר לשכור אז מהראשון, כי הראשון לא מחזיק ברשות. שוכרין מן הגוי השני שנכנס תחת הבעלים.

אבל אם יש רשות להוציא את הגוי השוכר ממנו בכל עת שירצה, אם אין להם חוזה, הוא משכיר לו לטווח קצר, וטכנית הגוי הראשון יכול לגרש את הגוי השוכר, אז אז אפשר, אם לא היה השני עומד, השני לא זמין, הוא לא שם, הלכו ושכרו מהגוי הראשון, והרי הן מותרים, גם זה מותר, שכירות כזו גם מועילה. אוקיי.

הלכה ה: חלונות פתוחין מבית ישראל לבית ישראל

עכשיו אפשר ללמוד עוד פרט בהלכה. זו אותה הלכה, אלא שמאחר שמביאים את הלכת החלונות, שזה לא, כן? בואו נראה. חצר שישראל וגוי שרויין בה, אבל החצר שצריך עבורה עירוב, והיו חלונות פתוחין מבית ישראל לזה, ויש חלונות שעוברים דרכם, לא צריך את הגוי, החלונות הולכים ישירות מהיהודי ליהודי, למה העירוב דרך החלונות? הרי אפשר לעשות עירוב דרך החלון, לא צריך לעשות עירוב שעובר דרך הדלת, אפשר ללכת דרך החלון גם כן. נלמד מאוחר יותר הרבה פרטים בזה.

אף על פי שמותר להוציא ולהכניס דרך החלונות, ושדרך החלונות רואים את זה כאילו זה בית אחד, נכון, הוא נכנס לרשות, אבל להוציא מבית לבית דרך חצר אסור מפני הגוי עד שישכור. אל תאמר, שני האנשים הרי עירבו, העירוב שלהם לא מפריע לגוי, למה? כי זה הולך דרך החלונות, לגוי אין גישה לחלונות. אבל זה לא הולך כל כך רחוק שהשניים יהפכו לאחד, שלא יצטרכו שכירות מהגוי. למה? כי הגוי לא מבין בעירובין, עבורו עדיין יש שני יהודים. לא, כי חז"ל אמרו את הטעם, שלא לגור יחד עם גוי, אפילו יש דרך יציאה.

דיון: למה לא מועיל העירוב דרך החלונות?

דובר 1: אתה לא מבין עוד פעם, האם לא יהיה שם גוי? כאן יש לו דרך החלונות. תגיד, מה שהם רשאים רק לטלטל דרך החלונות?

דובר 2: בדיוק. אפשר לעשות עירוב דרך החלונות. אם יש שני אנשים שיש להם חלון אחד לשני, והוא לא רוצה לעשות עירוב עם היהודי השלישי שגר, הם יכולים לעשות רק ביניהם עירוב, והם רשאים לטלטל דרך החלונות, אבל בחצר אסור להם, כי החצר שייכת גם לשלישי.

דובר 1: אה, הוא חושב שמכיוון שהשלישי הוא גוי, אסור להם אפילו ללכת דרך החלונות?

דובר 2: הוא חושב שמכיוון שכבר עירב, עכשיו יש רק יהודי אחד. יהודי אחד הרי אסור, הרי לא צריך שכירות מהגוי.

דובר 1: אה, נשאר לך עכשיו כמו רק יהודי אחד וגוי אחד, כי שני היהודים נעשו אחד?

דובר 2: לא, אבל זה לא נעשה אחד, זו הנקודה, זה לא מועיל.

הלכה ו: מחלל שבת בפרהסיא ועובד עבודה זרה

עד כאן למדנו על כל מיני אנשים, על יהודים, על יורשים, על גרים, על גויים. עכשיו נלמד על אפיקורס כופר. מהו יהודי שהוא כגוי? ולמדנו בסוף הלכות שבת שמחלל שבת הוא כמו עובד עבודה זרה, הרי הוא כגוי. מחלל שבת בפרהסיא הוא כמו עובד עבודה זרה.

דובר 1: לא, זה לא חמור כמו עבודה זרה.

דובר 2: אה, כן, למדנו שם ששבת ועבודה זרה הם שתי העבירות החמורות ביותר. למדנו שם שיש שני סוגים איך יהודי נעשה כגוי. ועכשיו נדבר הלכה למעשה.

מחלל שבת בפרהסיא, או שהוא עובד עבודה זרה, הרי הוא כגוי לכל דבריו, ואין מערבין עמו, ואין מבטלין לו רשות, אלא שוכרין ממנו כגוי. כן, טוב. זו דרך לתקן אותו. קוראים לו "שבת", וחוסכים אותו. אבל זה גוי.

הלכה ז: מינים – צדוקים וביתוסים וכופרים בתורה שבעל פה

אבל המין מן המינים שאינו עובד עבודה זרה ואינו מחלל שבת, אבל הוא מהמינים שיש להם שיטות, הוא מאמין בתורה, אבל הוא לא מאמין בעירוב, כגון צדוקים וביתוסים, והכופרים בתורה שבעל פה, כללו של דבר, כל מי שאינו מודה במצות עירוב.

דובר 1: כלומר, הוא לא יהודי?

דובר 2: זה הכלל ברמב"ם שצדוקי לא נקרא כגוי לכל דבריו. אף על פי שהוא לא מודה בעירוב, הוא לא מאמין בתורה שבעל פה, אבל הוא לא גוי. הוא לא כמו יהודי שמחלל שבת בפרהסיא, שעובד עבודה זרה. מה הדין עמו? הוא מדבר עליו בד' ב'. כן. הכללות של דבר אומר גם שמה שהמינים והצדוקים והביתוסים מדברים כאן, לענין ההלכה שהוא מדבר כאן היא שהוא לא מאמין במצוות עירוב. כל מי שלא מאמין בעירוב, אז הוא לא מתערב עם העירוב, הוא לא רוצה להתערב עם העירוב. הוא לא מאמין בקונספט של עירוב. לגבי מישהו שהוא לא גוי, לא גוי, רואה אתה, איך לשכור ממנו אי אפשר, כי אין את הקהילה לשכור את הכל. אבל מה כן אפשר לעשות? ביטול רשות, רואה אתה, ביטול מבין מין. מין יהודי נוגע לביטול, רואה אתה ממש שזה...

דובר 1: כי מי שאינו מודה בעירוב, בדרך כלל גם לא האמין בביטול מדומה כזה, הוא לא האמין שהוא אדם ישר.

דובר 2: לא, לא, לא, הוא לא אדם ישר. כאן נראה שהוא לא מאמין בעירוב, אבל הוא כן מאמין בביטול רשות. יש לו גם דבר כזה, ביטול רשות, צריך לכתוב נכון, צריך להגיע לפשרה איתו.

דובר 1: לא, לא, לא, צדוקי אינו נכרי, צדוקי הוא רק מי שלא מאמין בעירוב.

דיון: ביטול רשות לעומת עירוב

דובר 1: לא, רואים כאן, אני יודע שלמעשה נראה שעירוב הוא יותר לכתחילה מביטול, אבל רואים גם לאורך ההלכות שזה בנוי על כך שבעיקר ביטול עדיף על עירוב. ביטול משמעותו שהוא בכלל לא קיים. זה קצת יותר גמור, לא מה שאתה אומר.

דובר 2: הוא אומר שם מה, "וחיים מאירי ישראל אחד חשוב כזה", הוא אומר שם, הוא אומר שם שצדוקי לא מועיל ההיתר של אחד, כי אחד הוא רק גוי, כי יהודי לא גר עם גוי. אבל צדוקי לא חשוד על רציחה. ממילא, יש לו רק בעיה שהוא לא יכול לעשות עירוב, ממילא צריך לעשות ביטול עם הצדוקי. אולי אכן, אולי הצדוקי לא ירצה לעשות ביטול, יצטרכו לזרוק החוצה. אבל עכשיו מדברים מה אפשר לעבוד.

נכון, מה שרואים כאן הוא שעם יהודי אחד, סתם יהודי חלש, עם עירוב מועיל, מתערבים עם יהודים אחרים. אבל מי שיש לו שיטות נגד התורה, צריך להתבטל. כן, כי הוא לא מאמין בעירוב עצמו. הוא לא מאמין בתורה.

דובר 1: כן, כן. צריך לדעת האם זה כי הוא קצת אפיקורס בתורה?

דובר 2: לא, הוא אומר כאן שהסיבה היא כי הוא אינו מודה בעירוב. כלומר, מי שלא מבין עירוב, זה מה שזה, הוא עושה על דעת מי שכן מבין. אבל מי שהוא יודע, אבל הוא לא מסכים לכך. אוקיי. עד כאן שני הצדדים.

✨ Transcription automatically generated by OpenAI Whisper, Editing by Claude Sonnet 4.5, Summary by Claude Opus 4.6

⚠️ Automated Transcript usually contains some errors. To be used for reference only.

EN English
Auto Translated 📋 Shiur Overview …
Auto Translated

📋 Shiur Overview

Summary of Lecture – Laws of Eruvin Chapter 2

Introduction to the Chapter

This chapter deals with what to do when the eruv doesn't work — when someone didn't participate in the eruv. In Chapter 1, we learned that the mitzvah of eruv is because people don't understand the law of mechitzos (partitions) — they think that reshus hayachid/reshus harabim (private/public domain) depends on who lives there, not on mechitzos. The Sages were concerned that people would forget the entire law of hotza'ah (carrying), therefore they enacted that one must demonstrate that the entire courtyard is one domain through partnership in one meal (bread). Chapter 2 continues with the bedieved (after the fact) situation — bitul reshus (nullification of domain).

---

Halacha 1 – A Courtyard Where All Made an Eruv Except One; Bitul Reshus

A courtyard where all made an eruv except one of them who didn't make an eruv with them — he prohibits them... from carrying out from their houses to the courtyard and from the courtyard to the houses. If this one who didn't make an eruv nullified to them his courtyard domain only — they are permitted to carry out from their houses to the courtyard, but to his house it is forbidden. And if he nullified to them his house domain and his courtyard domain — all are permitted, and even he is permitted, and he is like a guest among them.

Explanation: When all the courtyard residents made an eruv except for one (whether inadvertently or deliberately), he prohibits everyone from carrying. The solution is bitul reshus — he can nullify his domain. There are two levels: (1) nullifying his courtyard domain alone — then everyone may carry between their houses and the courtyard, but not to his house; (2) nullifying his house domain and courtyard domain — then everyone may carry everywhere, including him, because he becomes like a guest among them.

Insights and Explanations:

1. Two types of domains for each householder in the courtyard: Each person in the courtyard has two domains — (a) his house domain (his private house), (b) his portion in the courtyard (shared domain). One can nullify one or both, and this has different practical implications.

2. The difference between eruv and bitul: Eruv works in both directions — it makes the house and courtyard into one domain. Bitul goes only one way — he gives away his domain to them, but he doesn't become included in their partnership. Therefore when he nullifies only his courtyard domain, his house remains forbidden to everyone (including himself).

3. Bitul reshus is neither hefker nor kinyan: Bitul reshus is a unique category — not hefker (because it's always "bitul to them" — to specific people), and not kinyan (because one can do it on Shabbos, whereas a kinyan would not be permitted). It's a type of "submission" — he gives his domain to them, but it's not a formal transfer of ownership.

4. Why he may carry when he nullifies both domains: When he nullifies his house and courtyard, he becomes a guest among them — he no longer has any domain of his own, and the rule is a guest doesn't prohibit. He doesn't become included in their partnership, rather he becomes "erased" — and therefore he doesn't prohibit.

5. Plain bitul reshus — minimum interpretation: When someone says simply "I nullify my domain" without specifying, we learn that his courtyard domain is nullified but his house domain is not nullified — we minimize, we don't put more meaning into his words than necessary. The reasoning: a person more readily nullifies his portion in the courtyard than his own house.

---

Halacha – Bitul to Each One Explicitly

One who nullifies domain to the courtyard residents — must nullify to each and every one explicitly, and says "my domain is nullified to you and to you and to you."

Explanation: One cannot say "I nullify for all the courtyard residents" — one must state each one explicitly.

Insights and Explanations:

1. Why not like zikui (conferring benefit)? With eruv, one can confer benefit for everyone at once, even not in their presence. Why can't one nullify for "all courtyard residents"? Because bitul is not kinyan and not zikui — bitul is a unique act that goes to each individual. One cannot transfer/nullify to a "group" — only to each person separately.

2. Bitul shows that people take it seriously: Bitul reshus is a very serious matter — people don't readily nullify their domain. It's not a simple partnership for a moment.

---

Halacha – An Heir Nullifies Domain; Bitul Reshus on Shabbos

An heir nullifies domain even if his testator died on Shabbos, for the heir stands in place of his testator in every matter.

Explanation: If the father died on Shabbos and the son inherited the house, the son can nullify domain on Shabbos.

Insights and Explanations:

1. Bitul can be done on Shabbos: One of the fundamental points of bitul reshus is that it can be done on Shabbos — unlike eruv which can only be made on Erev Shabbos. This is also proof that bitul is not a kinyan, because a kinyan would not be permitted on Shabbos.

2. The rule: One can only nullify what one could have made an eruv for yesterday: In the Gemara there's a rule that one can only nullify a domain that one could have made an eruv for on Erev Shabbos. The question on the heir: he couldn't have made an eruv on Erev Shabbos, because it wasn't his! The answer: The heir stands in the place of his father in every matter — because the father could have made an eruv, and the heir is a continuation of him, we consider that the heir also could have.

3. Inheritance is not like a regular kinyan: The innovation is that an heir inherits even the father's ability from Erev Shabbos. With inheritance, the house remains with one (the testator), only the heir becomes the testator — he comes in place of his testator. Therefore, if someone would have acquired a house on Shabbos in another way (for example, a kinyan that takes effect on Shabbos), he would not be able to nullify domain. But with an heir, since he comes in place of the testator, the heir also has this power.

4. One inherits a domain, not an eruv: A question: if the father already made an eruv, did he already give away his domain? The answer: The eruv is for the people (he gives them permission to carry), but he doesn't give away the domain of the house. The heir inherits the domain in the house.

---

Halacha – Bitul Reshus on Shabbos Lechatchila

Nullifying domain on Shabbos is permitted lechatchila.

Explanation: One may nullify domain on Shabbos, it's not forbidden due to buying and selling or kinyan.

Insights: This is a special halacha, not just part of the law of an heir. Don't think that bitul reshus looks like a kinyan or buying and selling that one may not do on Shabbos — one may do it lechatchila.

---

Halacha – Bitul from Many to One — "There is No Large Guest"

If all those who made an eruv nullify their domain to the one who didn't make an eruv — he is permitted but they are forbidden, for no domain remains for them. And we don't say they should be like guests with him, for there is no large guest — a guest goes and contracts.

Explanation: When all nullify to one person, only he may carry, but they are all forbidden because they don't remain with any domain. We can't say that they should be considered like guests with him.

Insights: The rule is: An individual can be nullified to the many, but the many cannot be nullified to an individual. A group of Jews can accommodate a guest, but not that all become guests with one person.

---

Halacha – Two or More Who Didn't Make an Eruv

If those who didn't make an eruv were two or more and they nullify their domain to those who made an eruv — the ones who made an eruv are permitted, and those who didn't make an eruv are forbidden.

Explanation: If two or more people didn't make an eruv and they nullify their domain to those who made an eruv — those who made an eruv become permitted, but those who didn't make an eruv remain forbidden.

Insights:

1. The reverse cannot be done: "Those who made an eruv cannot nullify their domain to the two who didn't make an eruv" — those who made an eruv cannot nullify to the two who didn't make an eruv, because even if they would do this, it wouldn't help — "for each one of them prohibits his fellow" — because the two who didn't make an eruv still prohibit each other.

---

Halacha – Bitul in Two Steps Doesn't Work

And even if one who didn't make an eruv returned and nullified his domain to the second who didn't make an eruv — he is forbidden, for at the time those who made an eruv nullified to him, it was forbidden.

Explanation: Even if after those who made an eruv nullified to one of those who didn't make an eruv, and the second who didn't make an eruv nullifies to the first — it doesn't work. Because at the moment when those who made an eruv nullified, it was forbidden (because the second who didn't make an eruv hadn't yet nullified), and a bitul that takes effect when it's forbidden cannot be "fixed" through a second bitul.

Insights:

1. The major rule: Bitul reshus only works when it works in one moment. One cannot make bitul in two stages. If the first step remained forbidden, one cannot make another step to solve it.

2. A question: If several people in the courtyard need to nullify, must they do it simultaneously? Because if one nullifies and it's still forbidden (because the next one hasn't yet nullified), one would think it doesn't help. It's said that there are righteous ones who thought this way, but others don't think so — i.e., it doesn't have to be simultaneous. The difference between this case and the previous case (where it doesn't work in two steps) isn't clearly explained — it's noted that there's a difference but it requires study.

[Digression: What does "requires study" mean? There's an old investigation: does "requires study" mean one really needs to study more (an open question), or does it mean a good question that remains standing (let's move on). There are different approaches about this.]

---

Halacha – One Who Made an Eruv Nullifies to One Who Didn't Make an Eruv

One who made an eruv nullifies his domain to one who didn't make an eruv — it doesn't help. But one who didn't make an eruv nullifies his domain to one who made an eruv — it helps.

Explanation: One who made an eruv cannot nullify to one who didn't make an eruv. But the reverse — the one who didn't make an eruv can nullify to the one who did make an eruv.

Insights:

1. A question: We learned earlier that one must nullify to each one explicitly. If the one who didn't make an eruv nullifies to one who made an eruv, what about the rest of those who made an eruv? How does it help?

2. An answer: This continues from the previous case, where there was more than one person who didn't make an eruv. Here we're talking about the last two — one who made an eruv and one who didn't. The one who didn't make an eruv can nullify to the one who made an eruv, because there's only one person left without an eruv, and he's nullifying to one person, and that one person is still part of the rest (part of the eruv group). But the commentators struggle with this, because it doesn't fit smoothly with the rule that one must nullify to each one separately. The Rambam perhaps relied on what he already wrote earlier that one must nullify to each and every one — it requires study.

---

Halacha – Bitul Reshus from Courtyard to Courtyard (in a Mavoi)

Just as this householder nullifies his domain to that householder in one courtyard, so they nullify from courtyard to courtyard.

Explanation: Just as in one courtyard bitul works when a person nullifies his house, so too a courtyard can nullify to the mavoi. For example, a mavoi with three courtyards — two courtyards can nullify to the third, and it becomes as if there's only one courtyard in the mavoi.

---

Halacha – And They Nullify and Return and Nullify

Two who live in a courtyard and didn't make an eruv, one of them nullifies his domain to the second... The second carries in his domain that his fellow nullified to him until he does his needs. The second returns and nullifies his domain to the first... and so all the times.

Explanation: Two Jews live in a courtyard without an eruv. One nullifies his domain to the second — the second may now carry. When he's finished, the second can nullify his domain back to the first, and so on. Each one who carries must be the only householder of the courtyard at that moment.

Insights:

1. This answers the previous question whether one can exchange bitul in the middle of Shabbos — yes, one can. This comes from the Mishnah and Tosafos: they nullify and return and nullify.

2. From one person to one person it cannot be that both carry together — because the one who nullifies no longer has any domain, and the one who receives the bitul is the only householder. Both cannot do their needs together.

---

Halacha – Bitul Reshus in a Ruin

And there is bitul reshus in a ruin just as it is in a courtyard.

Explanation: Just as in a courtyard one can nullify domain, so too in a ruin.

Insights: The innovation is that a ruin is not usually a place where people live together like a courtyard. With a courtyard it's natural that each has a right, but a ruin is more of an innovation — therefore bitul reshus also works there.

---

Halacha – Deliberately Carried Out vs. Inadvertently Carried Out

If he deliberately carried out — he prohibits them, for there's no proof that he stands by his nullification. If he inadvertently carried out — he doesn't prohibit them, for there's no proof that he stands by his nullification.

Explanation: Someone nullified his domain. If he carries afterward deliberately (knowingly) — he shows that his bitul wasn't genuine, and he prohibits the others. But if inadvertently (forgot) — the bitul remains in force, because he holds by his bitul, it was just a mistake.

And these words apply when those to whom he nullified didn't first take possession. But if they first took possession and carried out, and afterward he returned and carried out — he doesn't prohibit them, even deliberately he doesn't prohibit them.

Insights: If the other courtyard residents already first acted on his bitul — they already carried out and showed their chazakah that the courtyard belongs to them — then, even if the one who nullified carries afterward deliberately, he no longer prohibits. They already "grabbed" the domain, and it cannot be taken back.

---

Halacha – Bitul Only Works When One Could Have Made an Eruv on Erev Shabbos

Two houses on two sides of the public domain, gentiles surrounded it with a partition on Shabbos — they cannot nullify, since it was impossible for them to make an eruv while it was still day.

Explanation: Two houses on both sides of the public domain. Gentiles made a partition on Shabbos — it becomes a private domain. But they cannot nullify domain, because yesterday (Erev Shabbos) they couldn't make any eruv (it was still a public domain).

Insights — Fundamental Principle of Bitul: Bitul is a bedieved for eruv — a last resort when the eruv didn't work, when someone forgot or didn't want to. But bitul is a law within eruv, not a separate law in itself. If one couldn't make any eruv at all on Erev Shabbos, we go back to the original enactment of the Sages that it looks like one is carrying in the public domain. Bitul only functions within the framework of eruv.

---

Halacha – One of the Courtyard Residents Who Died — Inheritance During Bein Hashmashos

One of the courtyard residents who died, and left his domain to another from the marketplace — if he died while it was still day, this heir prohibits them. If he died on Shabbos — he doesn't prohibit.

Explanation: One of the courtyard residents dies and leaves his domain to an heir who doesn't live in the courtyard (from the marketplace). If he died while it was still day (before Shabbos) — the heir prohibits them, because he's a stranger who has a domain in the courtyard but isn't part of their eruv. But if he died on Shabbos — the heir doesn't prohibit, because during bein hashmashos the courtyard was complete — all courtyard residents were part of the eruv. The inheritance that happens on Shabbos doesn't change the status that existed during bein hashmashos.

---

Halacha – One from the Marketplace Who Died — Reverse Case

One from the marketplace who died, and left his domain to one of the courtyard residents — if he died while it was still day, he doesn't prohibit, for he only prohibits all those who made an eruv. If he died on Shabbos — he prohibits them, until he nullifies to them his testator's domain or nullifies to them his domain.

Explanation: A stranger (from the marketplace) had a house in the courtyard without an eruv. He dies and leaves it to one of the courtyard residents. If he died while it was still day — the heir (who is already a courtyard resident) inherited it before Shabbos, he's part of their eruv, so it doesn't prohibit. But if he died on Shabbos — it's forbidden, because during bein hashmashos there was still the stranger with his house in the courtyard without an eruv.

Insights: The heir can fix it through bitul — either nullify the domain of the testator (the inherited house), or nullify his own domain. Both options work. The principle is that bein hashmashos determines the status — whatever the situation was then, that remains, even if someone dies in the middle.

---

Halacha – Yored Lenichsei Hager (One Who Takes Possession of a Convert's Property)

A Jew and a convert who live in one mavoi, and the convert died during the day, even though the Jew didn't take possession of his property until after dark — he prohibits until he nullifies, for he's fit to inherit him. And if the convert died after dark — even if another Jew took possession of his property, he doesn't prohibit him, rather his domain is nullified.

Explanation: A convert without heirs dies — his property is ownerless. Whoever grabs first acquires. If he dies on Erev Shabbos while it's still day, and a second Jew takes possession of his property — he prohibits until he nullifies, because he's considered like an heir. If the convert dies after dark — even if a second Jew takes possession, he doesn't prohibit, because at the entrance of Shabbos it was already permitted.

Insights:

1. The yored lenichsei hager is also called an "heir": Even with a convert's property, where it's not true inheritance but ownerless property, the one who takes possession is considered like an heir regarding eruv. He steps in "in place of" the convert, and can nullify domain just like an heir. This comes from the rule "an heir enters in place of his testator in every matter" — the one who takes possession of a convert's property is treated as if he could already have made an eruv yesterday.

2. Why does he prohibit? Because the convert could have made an eruv yesterday (Erev Shabbos) or actually did make one. The one who takes possession stands in his place. But he himself didn't make an eruv — therefore he prohibits, until he nullifies.

3. If no one would have taken possession: The courtyard would be like with one person, because the convert's portion is ownerless — there's no "resident." Only when a second Jew comes in and takes possession does it become a problem.

4. After dark — his domain is nullified: Because at the entrance of Shabbos it was already permitted, one cannot become forbidden in the middle of Shabbos. This is the rule: One cannot become forbidden on Shabbos — a new person who comes in on Shabbos doesn't prohibit, except in the one case of retroactive clarification.

---

Halacha – A Jew Living with a Gentile

A Jew who lives with a gentile, or with a ger toshav, in a courtyard — he doesn't prohibit him, for a gentile's dwelling is not a dwelling and doesn't establish a prohibition.

Explanation: One Jew with one gentile in one courtyard — doesn't need an eruv. A gentile's dwelling doesn't count as a dwelling regarding eruvin.

Insights: "A gentile is not a person" regarding eruv — not that a gentile is an animal, but the Jew doesn't reckon with the gentile's dwelling. The entire place is like a private domain for the Jew alone.

---

Halacha – Two Jews and a Gentile in a Courtyard — Decree That They Not Dwell

Two Jews and a gentile in a courtyard — this one prohibits the other. Not from the basic law but a decree, so that they won't have gentiles dwell with them, so they won't learn from his deeds.

Explanation: Two Jews with a gentile — here they made a decree that the gentile's dwelling should count, so that Jews won't become comfortable living with gentiles.

Insights:

1. Why not with one Jew and one gentile? The Rambam asks: "And why didn't they decree with one Jew and one gentile?" He answers: It's uncommon — because perhaps he'll fear lest he be alone with him and he'll kill him — there's a prohibition of yichud (seclusion) of a Jew with a gentile (concern for murder), so no one will live that way anyway. Only when it's permitted regarding yichud (two Jews with a gentile), they made the decree regarding eruv.

---

Halacha – Eruv and Bitul Reshus Don't Help in the Presence of a Gentile

Two Jews and a gentile who dwell in one courtyard, and the Jews made an eruv for themselves — they accomplished nothing. They don't nullify to a gentile, and the gentile doesn't nullify to them. Or the Jews nullified to each other and became like one individual with the gentile — they accomplished nothing. For eruv doesn't help in the presence of a gentile, and bitul reshus doesn't help in the presence of a gentile.

Explanation: No eruv and no bitul reshus helps when a gentile is present. Even if the two Jews nullify one to the other and become like one Jew with a gentile — it doesn't help, because the enactors didn't allow any other permissions.

Insights:

1. Why can't a gentile nullify? Because bitul reshus is a law on Shabbos, a Jewish matter — a gentile doesn't understand eruv and bitul. It's not a true bitul reshus with a gentile. Eruv and bitul are a type of "love of Israel" — only Jews understand this.

2. Even becoming like one individual with the gentile doesn't help: One can't say that through bitul between the Jews it becomes like one Jew with a gentile (which is permitted) — because the enactment closed all avenues.

---

Halacha – Renting from the Gentile — The Permission

One rents from the gentile even on Shabbos, for renting is like bitul reshus. Therefore one rents from the gentile even for less than a perutah's worth.

Explanation: The practical permission is: one gives the gentile money, one rents his place, and the gentile becomes like a guest. Then it's considered as if only Jews live there.

Insights:

1. The rental is only a token recognition: The rental from a gentile regarding eruv is not a definite rental but merely a token — it's only a symbolic acknowledgment, not a true rental with all the laws of buying and selling. Therefore it's permitted on Shabbos (whereas usually buying and selling is forbidden), and therefore it helps even for less than a perutah's worth.

2. The Rambam compares it to bitul reshus — just as bitul reshus only works regarding Shabbos (not a real transfer of ownership), so too the rental from a gentile is only a Shabbos mechanism.

3. One Jew can rent for all: Not every Jew needs to go separately to rent from the gentile. One Jew rents, and his domain becomes part of all the Jews' eruv. One Jew and a hundred many gentiles — even many gentiles, one Jew rents for all.

---

Halacha – Who Can Rent on Behalf of the Gentile

The gentile's wife rents without his knowledge. Even a rental or loan from a Jew upon him.

Explanation: The gentile's wife can rent without the gentile's knowledge. Even a Jewish worker/renter of the gentile can rent.

Insights: Because the rental is only a token recognition, we're lenient that even people who don't have full rights over the dwelling can rent — they live there, they're somewhat partners, they run the house, and that's enough for such a matter. A practical solution: one goes to the Jewish worker in the gentile's hotel, gives him half a perutah, and he rents the domain — this falls under "renting without his knowledge."

---

Halacha – Borrowing a Place in the Courtyard's Width

One borrows from the gentile a place in the courtyard's width... they've become partners with him in his domain and he doesn't prohibit.

Explanation: Instead of renting with money, one can ask to borrow a bit of space in the gentile's house. Through this one becomes a partner in his domain.

Insights: The mechanism is different: with rental one rents the gentile's domain for oneself; with borrowing one becomes a partner with the gentile in his domain. Both help.

---

Halacha – A Gentile Who Has Many Renters

Since the gentile's rental or loan is only from the many, only one of them is needed.

Explanation: When a gentile has many renters/borrowers, one only needs to speak with one of them.

Insights: Early Ashkenazic authorities figured out a leniency based on this principle: in a city full of gentiles, one can go to the city ruler (to whom theoretically the entire city belongs), rent from him with a perutah, and thereby the entire city is covered.

---

Halacha – Rental on Shabbos When No Eruv Was Made

Two [Jews] and a gentile living in one courtyard [and they didn't make an eruv] — they rent from the gentile on Shabbos, and afterward one nullifies his domain to his fellow.

Explanation: Two Jews and a gentile in one courtyard without an eruv — one rents from the gentile on Shabbos, then one nullifies domain to the other. The one who nullifies, nullifies either his own domain, or the gentile's domain that he rented.

Insights: And so if there's no gentile there on Shabbos — when the gentile isn't there on Shabbos, one cannot rent at all, so one Jew nullifies to another Jew, and says to him "take."

---

Halacha – A Gentile Who Rented from a Second Gentile

A gentile who rented from a gentile — if he's not permitted to evict the second gentile until he completes his rental period, they rent from the second gentile who entered in place of the owner. But if he has permission to evict him at any time he wishes, and the second one wasn't standing — they rent from the first one, and they are permitted.

Explanation: With a long-term lease, one must rent from the renter (second gentile), because he holds the domain. With short-term, when the owner can evict the renter, and the renter isn't available — one can rent from the first gentile (owner).

---

Halacha – Windows Open from a Jew's House to a Jew's House

A courtyard where a Jew and gentile live in it, and there were windows open from one Jew's house to the other — even though it's permitted to carry out and bring in through the windows, to carry out from house to house through the courtyard is forbidden because of the gentile until he rents.

Explanation: Two Jews who have a window between their houses can make an eruv through the windows, and carry through the windows. But through the courtyard (where the gentile lives) they may not carry without renting from the gentile.

Insights:

1. One shouldn't argue: because the two Jews already have an eruv through windows, they've become "one," and therefore it's like one Jew with a gentile (which doesn't need rental). The Rambam says no — the eruv through windows doesn't make them so "one" that one could dismiss the rental from the gentile. The reason: the decree not to learn from his deeds (not to live with a gentile) remains in force even when one has a way out through windows.

---

Halacha – A Public Desecrator of Shabbos or Idol Worshiper — Like a Gentile

A public desecrator of Shabbos or one who worships idols — he is like a gentile in all his matters, and one doesn't make an eruv with him and doesn't nullify domain to him, but one rents from him like from a gentile.

Explanation: A public desecrator of Shabbos or idol worshiper is treated like a gentile in all matters — one cannot make an eruv with him, one cannot nullify domain to him, but one must rent from him like from a gentile.

Insights: This stems from the fact that Shabbos and idolatry are the two most severe transgressions, and a public desecrator of Shabbos is like an idol worshiper (as learned at the end of Laws of Shabbos).

---

Halacha – Heretics — Sadducees, Boethusians, Deniers of the Oral Torah

But a heretic from among the heretics who doesn't worship idols and doesn't desecrate Shabbos, such as Sadducees and Boethusians and those who deny the Oral Torah — the general rule is anyone who doesn't acknowledge the mitzvah of eruv — one doesn't make an eruv with him, but one nullifies domain to him.

Explanation: A Sadducee/Boethusian/denier of the Oral Torah is not like a gentile in all matters. One cannot make an eruv with him (because he doesn't believe in eruv), but one can nullify domain with him (bitul reshus he understands).

Insights:

1. The Rambam's rule: A Sadducee is not a gentile. He's different from a public desecrator of Shabbos. He believes in Torah, just not in the Oral Torah. Therefore one cannot "rent" from him (like from a gentile), but one can make bitul reshus.

2. Why not eruv? Because he doesn't acknowledge the mitzvah of eruv — he knows about eruv but he doesn't agree with it. (Unlike a simple weak Jew who doesn't understand, but acts according to those who understand.)

3. Why yes bitul? Because bitul reshus is a more fundamental mechanism — he nullifies his domain entirely, this isn't an "enactment" like eruv, but a reality that he's not there. A Sadducee can understand this and agree.

4. Bitul reshus is fundamentally more basic than eruv: We see throughout the laws that bitul reshus is in a certain sense stronger than eruv — bitul means he's entirely not there, which is a more complete solution. Although practically eruv is lechatchila, bitul is in a certain sense more fundamental.

5. The Meiri: A Sadducee doesn't have the leniency of "one Jew" (that with a gentile one doesn't need rental when only one Jew lives), because the leniency is based on the fact that a Jew doesn't live with a gentile (because a gentile is suspected of murder), but a Sadducee is not suspected of murder, so one does live with him, and he remains a problem regarding eruv.

---

Halacha – Inner and Outer Courtyard — Jew and Gentile

One Jew and one gentile in the inner one, and one Jew in the outer one — or the reverse, a Jew and gentile in the outer one, and a Jew alone in the inner one — he makes for the outer one, they are forbidden regarding the inner one, until these are permitted to these.

Explanation: With two courtyards, one inside the other, where the inner one must pass through the outer one — when a gentile is in one of them, the same laws apply as with one courtyard: the gentile's presence causes the Jews to prohibit each other. When one must pass through the outer courtyard, it becomes like two Jews and a gentile in one courtyard, because regel hamuteres sham (the foot that's permitted there) — one must rent from the gentile. But in the inner courtyard alone, where only one Jew lives (with or without a gentile), there is no decree.


📝 Full Transcript

Laws of Eruvin Chapter 2 – Nullification of Domain

Introduction: Review of Chapter 1 and Introduction to the Chapter

Good, we are learning Laws of Eruvin Chapter 2.

Good, we are learning Rambam Laws of Eruvin, the second chapter of Laws of Eruvin, Chapter 2. In the previous chapter we learned what the mitzvah of Laws of Eruvin is, what eruvin is. We learned that essentially one may carry in the courtyard or in the mavoi, because the partitions make it a reshut hayachid (private domain). But since people don't see it as a reshut hayachid, because people think that yachid, reshut hayachid, reshut harabim (public domain), people don't know that it has to do with partitions, rather they look at it as where the rabim (many) live is rabim, and where the yachid (individual) lives... if he looks at it that way, that in a courtyard there is also reshut hayachid and reshut harabim, that is to say the reshut hayachid is the house where people live, and the reshut harabim is the shared space, the courtyard, or also in a mavoi.

The Sages didn't want people to think that way, rather they would forget the entire law of hotza'ah (carrying out), and hotza'ah we know is a very important thing to the Sages, they made so many laws about hotza'ah. So they made a law that one must do something that shows that the entire courtyard is truly one domain, or the entire mavoi is truly one domain. How does one show this? Through the fact that everyone is partners together in one meal. There is a bread in which they are all partners. This we learned in the previous chapter, various laws of how the bread works, which bread is suitable, I mean when one needs bread and when one can use other foods, and so on.

In this chapter we are going to learn what happens when it doesn't work. There is someone in the courtyard who doesn't want to, or he can't, for some reason he doesn't want to become part of the... the entire group becomes a chasidic fellowship that are partners in a loaf and eat together, and he doesn't want to. What does one do in such a case? I mean usually it happens by accident, but sometimes it happens deliberately. Anyway, what we are going to learn is that there are two solutions, there are certain solutions that one can do. This can be done for the Jews on Shabbat, I mean, right? One can do, besides the solution of the loaf, which is the enactment of King Solomon, the mitzvah, there are solutions that one can do.

And let us make a note right away, that seemingly, as we learned earlier, one can also be mezakeh (transfer ownership), one person can be mezakeh for everyone. If one person is mezakeh for everyone, seemingly there is no problem, because he is mezakeh even shelo befanav (not in their presence). But most likely they didn't speak of such a method, it seems that the zekhiyah (acquisition) wasn't a common thing, it was actually that each person gives a loaf. What happens when someone didn't give a loaf? So seemingly it can't become a reshut hayachid. It's true, solved, most people have already made it so that their house and the courtyard are one, they don't necessarily live in their own house, rather everyone lives in the same courtyard. But there is one person who is preventing all of them, one who makes his house a reshut hayachid, consequently automatically the courtyard around becomes like a reshut harabim, it already has the concern of eruvin.

Law 1 – A Courtyard Where Everyone Made an Eruv Except One of Them

The Rambam's Words

The Rambam says as follows: A courtyard where everyone made an eruv, everyone mixed together with the eruv, except one of them who did not make an eruv with them, one person didn't. Whether deliberately or accidentally, he forgot to send in his little loaf. This person prohibits them, the person prohibits the other members of the courtyard, it becomes a big problem, he prohibits all of them from taking out from their houses to the courtyard, they all may not carry out from their house to the courtyard, because it remains that the courtyard is a shared place for all of them, including for the one who forgot, and the houses are separate. And from the courtyard to the houses.

Nullification of His Courtyard Domain Only

So what can one do? The Rambam says as follows: If this one who did not make an eruv nullified for them the domain of his courtyard only, if the person didn't make the eruv, so he went and he nullified the domain of his courtyard. He says he is nullifying the right, so to speak, that he has in the courtyard. The courtyard we learned earlier is a shared place for all of them. He says, the right that I have here in the courtyard I am nullifying. He is nullifying it to them, he gives it to them. So they are all now like one household, they are all partners in one loaf. The courtyard remains like an area that belongs to one group of people, which is one group of yachid. One family, and he is batel (nullified), he has no connection to the courtyard, he remains in the courtyard further as if he is a reshut hayachid, that's fine. These are permitted, they may all carry to take out from their houses to the courtyard, from the courtyard to their houses. But to his house it is forbidden, to his house they may not carry, because his house remains intact. All the others nullified their house to the courtyard, and the courtyard became their partnership. He was not me'arev (made an eruv), he only was mevatel (nullified).**

The Difference Between Mevatel and Me'arev

Mevatel means that he takes away their separateness, their individuality. Me'arev goes both ways. Yes, yes. But mevatel goes only one way. It's not the same thing. The point is that each person in the courtyard has two domains, he has his house that belongs to him, and also the courtyard, his portion in the courtyard. If he nullified his portion in the courtyard, then the courtyard becomes good for everyone, but to his house no one may carry, not him and not anyone, because his house is still separate.

Nullification of His House Domain and His Courtyard Domain

But if he nullified for them the domain of his house and the domain of his courtyard, if he nullified everything, he said my house and my courtyard are batel, then his house and his courtyard become like the courtyard, which the courtyard belongs to all the other people who were not meshtatef (participated) in the loaf, but were me'arev, all of them are permitted, everyone may carry in, he may also carry, because it's not his private property.**

They are permitted who did not make an eruv, and behold he nullified for them the domain of his house and courtyard, they may carry everywhere, including in his courtyard, because among themselves they are all me'arev, and he nullified his house, because his house now belongs to them. And behold he nullified for them the domain of his house and his courtyard, he nullified the domain, the separate domain of his house and his courtyard. Consequently, what is now the domain? To whom does his house and courtyard now belong? To all of them, to the rabim, to the members of the courtyard. And even he is permitted, but he may also carry from his house to the courtyard. Why? Because he nullified it, consequently he has no domain, he has no separate domain. And what is he? And behold he is like a guest with them, he is like someone who is a guest at the people of the members of the courtyard. He is not a partner with them, because he didn't give a loaf, but what happens, what about someone who comes into the courtyard, he doesn't have his own house in the courtyard, he is only a guest of the members of the courtyard, and the rule is an oreakh (guest) does not prohibit, he becomes an oreakh.**

Plain Nullification of Domain – Minimum Interpretation

So now we learned that there are two types of domains that each person has, and one can nullify one or both. This we know, this is normal. If nullification of domain is plain, someone nullifies his domain, he doesn't say clearly which domain, because he has the domain of his house, his private domain, and he has the partnership domain in the courtyard. We are told that when someone nullifies domain plainly, his courtyard domain is nullified. Perhaps, we minimize. As if, we don't put more meaning into his words, we say he only nullified the thing that is easier to nullify, the domain that he has in the courtyard, but the domain of his house is not nullified.

This is the minimum. Because normally a person is easier to nullify his domain in the courtyard than to nullify his house, his house he won't give away, his domain in the courtyard, okay.

Law Regarding Nullification to Each and Every One Explicitly

The Rambam's Words

The Rambam, when nullifying domain to the members of the courtyard, someone who does this and he nullifies his domain to the members of the courtyard, he must nullify to each and every one explicitly. And he says my domain is nullified to you and to you and to you. And it's not simple that he can say I am nullifying my domain to everyone, because who is everyone? There is no everyone. He cannot say to all the members of the courtyard. He must nullify separately, yes, separately to each individual.

Discussion: Why Not Like Zekhiyah?

Why? So it says in the Rambam. Right, but why shouldn't it help when he says I am nullifying to the members of the courtyard? Because there is no such thing as members of the courtyard. Exactly, nullification is not the same thing as eruv. Nullification means as if, I don't know what he means, let's say, as if hefker (ownerless), as if he is makneh (transfers) his portion to the other people. One cannot be makneh to a group of people, one can only be makneh to each individual separately.

So one follows this reasoning. What is difficult to understand? I can also say, I don't know the reason. It's yes, being mezakeh one can do for everyone. A person can take a loaf and say – it's not for everyone, for each one a piece. One can be makneh so that the ten people should acquire it. And here it says that one must say it explicitly. I don't know if it's a law in kinyan (acquisition), or if it's a law in eruv. It's bitul (nullification), bitul is not kinyan. Bitul is not kinyan and not eruv. It's a new thing, which is a difficult thing. People don't do it together. This is seen here.

The Nature of Nullification of Domain

Nullification is not that I am nullifying my domain, that I don't have any domain. It's not hefker. It's not that I am nullifying my domain. Nullification means nullification to... Nullification is he is nullifying to someone. Nullification the language is directional. You are nullifying your domain, I have and I am nullifying. Both have a portion on what they stand. Nullification to them. Always nullification to them. There is no such thing as nullification about them. Always nullification is nullification to them. Why? It goes only one way. It's not that he becomes batel to him. He becomes batel to them. And the reason why he may carry is only because he becomes a guest, he becomes out. He doesn't become like, he becomes included with them. He doesn't become included. It's nullification is as if he is submitting, I don't know, he gives his domain to them.

So, it's a very serious thing. You see that people don't want to nullify their domain. It's not a simple thing. They won't make a partnership for a minute so that one should be able to carry on Shabbat. I don't know. But that's the idea as if, that one takes it very seriously. I don't understand this, but...

Law Regarding an Heir – Nullification of Domain on Shabbat

The Rambam's Words

Okay, so the Rambam learns. But an heir, someone just inherited a house, nullifying domain, can he nullify a domain even if his testator died on Shabbat? The father died on Shabbat, and he inherited on Shabbat. Can he still then... ah, so you see here that one nullifies and it helps on Shabbat? Exactly. No, I'm going to tell you clearly now. Both saw it yes, because he forgot, that's the whole problem, he forgot, so he saw it yes. Nullification is, one of the points of nullification is that this can be done on Shabbat. It's not an eruv which can only be done on erev Shabbat.

Aha, so you also see as if that it's not a kinyan, it's not being makneh to other people, because that one wouldn't be allowed to do on Shabbat. Okay. It's not simple what it is exactly. It's such a thing called nullification of domain.

The Rule: An Heir Stands in Place of His Testator for Everything

So, the heir can nullify it on Shabbat. Why? Because the heir stands in place of his testator for everything. The heir immediately receives all the rights that the testator had. And that's it. He already acquired it, it's already his, even erev Shabbat it happened automatically.

The meaning of this is as follows, in the Gemara it says that the question is, because there is a rule that one can only nullify something that one could have made an eruv with yesterday. So the question is, the heir couldn't have nullified yesterday, because it wasn't his yesterday, he couldn't have made an eruv yesterday, whatever it wasn't his. He says, he could have yes, because he is a continuation of his father who could have.

The Law of an Heir — The Power of Nullification from the Testator

So since his father could have, so he today is a continuation of that, but nullifying on Shabbat one may yes. The right is not a question.

Let me explain to you, there is no doubt that an heir is the owner of his inheritance. The novelty is he continues even the father's ability from erev Shabbat. It's interesting, it means that an heir is not simply that he receives the house, rather he becomes the father as it were, and the house remains his. It's different from a regular kinyan that goes from A to B, it remains with A and he becomes A.

If one bought on Shabbat, the house, he goes, it's not work in the house. He comes in place of his testator, that's the point. Consequently he can make nullification of domain.

It means that if someone would in another way shehayah makneh (would transfer), the kinyan should be makneh, let's say if one may, I don't know, if someone makes a kinyan and says that on Shabbat the kinyan should take effect, and the other acquired, not necessarily that he can nullify. But here, since the law regarding an heir is that the heir comes in place of the testator, since the testator had at the time when one could have made an eruv on Shabbat the right to nullify, he can do it.

Question: But One Doesn't Inherit an Eruv?

Speaker 1: Do you understand what I'm saying? No, but he comes in place of his testator, I would have had to say that he already has it beforehand. One doesn't inherit an eruv. One inherits a domain.

But he inherited the house which the testator already gave away the right to everyone in the eruv. The eruv wasn't given away, the eruv is for the people, the eruv is not for the house. The domain was given away for the house. If I remember it says this soon explicitly.

Nullification of Domain on Shabbat — Permitted Initially

The Rama says, nullifying domain on Shabbat is permitted initially, so one may do it, there is no problem.

Speaker 2: The nullification is part of the law of an heir?

Speaker 1: No, it's a completely new line. He may do it. No, it connects to the fact that he may, even... Here one speaks for the first time clearly of a case where he died on Shabbat, the testator may he do it on Shabbat. Why? One that he can, because he comes in place of the testator. One to ask may one nullify on Shabbat? No, one may even initially nullify the domain on Shabbat. All the signs until now this is the thing of nullification.

I mean it's a middle beginning. I mean it's from the beginning of creation. I mean also that... I don't know, I mean also that the testator must do it, because the eruv of the father already doesn't work anyway, even if the father did make an eruv. One must see soon.

What the Rambam wants to say is, you shouldn't think that it's something that looks like kinyan or buying and selling that one may not do on Shabbat, one may do it initially on Shabbat.

Right, very good.

Nullification of Domain from Many to an Individual — There is No Large Guest

He says further, what happens like this? "If those who made the eruv nullified their domain to the one who did not make an eruv". The person who was not me'arev, he also doesn't want to be mevatel. But others go, they say, "we are all nullifying to him, we don't have any separate reshut hayachid, everything is yours". He is permitted. Right. The person to whom they nullified may carry, the line is not alone, rather he lives in the courtyard, so there is only one separate reshut hayachid in the courtyard. But they are forbidden, they are all forbidden, because no domain remained for them.

Why? They don't remain with any domain. Hey, but didn't it say earlier that one must remain with a domain? That's not a problem. Right.

"And we don't say they should be like guests with him", we don't say, let them all be looked at as if indeed the one person has a domain in the courtyard, and all are like guests with him. It doesn't work that way, because "there is no large guest, guests go and are reduced". A bunch of guests don't go to one person. It doesn't work that one person should have so many guests. On the contrary, a group of Jews can accommodate a guest.

What is the rule? It doesn't mean that it's guests, a person can have a courtyard, but it means that in this case one cannot say that the whole group are his guests. It doesn't go that way. It's not a logical reasoning that I understand, but that's what the law says.

Speaker 2: Yes. The point is that an individual can become batel to the many, but the many cannot become batel to an individual.

English Translation

Speaker 1: One can nullify on Shabbos the bitul reshus (nullification of domain), because it's possible, that's the point, they want him, just as when he wants to carry they nullify everything for him, so he should be able to carry, and afterwards they will return to what it was. The Tosafos says explicitly that one may not do this.

Okay, let's continue.

Bitul Reshus — Two or More Who Didn't Make an Eruv

"If those who didn't make an eruv were two or more", until now we've been talking about when one person didn't join in the eruv. But if two people or three people didn't make an eruv, then, "and they nullify their domain to those who made the eruv", they nullified their domain to those who did make an eruv, "then those who made the eruv are permitted", those who made the eruv will be permitted, because they nullified their domain, "and those who didn't make an eruv", the people who didn't make an eruv and they nullified their domain, "are forbidden", they may not carry from their homes to the courtyard.

But the reverse cannot be done. "But those who made the eruv cannot nullify their domain to two who didn't make an eruv", they cannot nullify the domain to the two, because even if they would do this it still wouldn't help, "because each one of them forbids the other", because afterwards one of them would have to nullify to the other. That also won't help.

Bitul in Two Steps — Doesn't Work

Ah, what happens if it was done this way, and afterwards the last one should nullify, just one to the last one? "And even if one who didn't make an eruv went back and nullified his domain to the second one who didn't make an eruv", it's still "forbidden", why? "Because at the time when those who made the eruv nullified to him, he was forbidden", because when all those who made an eruv nullified to him, at that time it didn't work, there's still me and my neighbor who forbid the courtyard, and therefore we cannot carry. That's the problem.

I don't know. These are indeed the rules of the laws of bitul. This is a business. We'll see. I don't understand. Interesting.

One cannot, the point is, something that must be done in two stages, one cannot do in two stages. That's the point. Bitul only works when it works in one shot. Two times? No, it doesn't work anymore.

As you said, as you said that one took into his house, and he nullifies, and afterwards he nullifies the second time, that's not good.

No, no, he says better. No, he says two stages that don't work out for the halacha. You must first have each one nullify to the one who didn't make an eruv, and afterwards it still doesn't help, because there remain two who didn't make an eruv. They need extra. One cannot make extra steps. If the previous step remained forbidden, one cannot make another step to solve it. That's what he's saying.

Question: Must Several People Nullify at Once?

Speaker 2: So it means that several people in the courtyard need to nullify, must they do it at once?

Speaker 1: No, they don't need to do it, because it doesn't work out logically. Yes, they can nullify, they don't have to do it at once. Each one, he forbids the domain, he forbids the domain. So when one nullifies, it's still forbidden, because the next person hasn't yet nullified.

Speaker 2: Which next person?

Speaker 1: Okay, let's continue.

Speaker 2: Ah, you mean in the previous case.

Speaker 1: Yes, when several people are nullifying, what happens then? Must they nullify at once? Because if when one nullifies it's still forbidden, the bitul doesn't help.

Very good. Indeed there are tzaddikim who thought this way. But others don't think so. Why not? I'm trying to understand some distinction. I don't know exactly. I feel there's a distinction, I just don't know what it is. I don't know clearly. There's perhaps a... I don't know. I don't know. He brings it perhaps as another problem, I don't understand what their problem is.

Okay, let's continue.

Bitul from One to One — One Who Made an Eruv Nullifies to One Who Didn't Make an Eruv

One who made an eruv nullifies his domain to one who didn't make an eruv. What does this mean? When we're talking here about a courtyard where there are only two people? Yes. One who made an eruv cannot nullify to one who didn't make an eruv. But the reverse, yes. One who didn't make an eruv nullifies his domain to one who made an eruv.

It can't be just two people, because with two people there's no eruv at all. The point is that one person cannot... with an eruv, that means two people who made an eruv, we've now learned, can make a bitul for a third person who didn't make an eruv, and then only they, yes, only the one who makes the eruv becomes permitted.

But one person, one person who made an eruv, cannot nullify to one person who doesn't have an eruv. And the same thing in reverse, that the one who didn't make an eruv should nullify domain to the one who did make an eruv. I don't know why not, but that's what the Rambam says.

Discussion: What Does "One Who Made an Eruv Nullifies to One Who Didn't Make an Eruv" Mean?

Speaker 2: He says that this is still talking about the previous case, when there was more than one person who didn't make an eruv. We're talking here about the last two people, meaning.

Speaker 1: I don't understand, before the two people didn't make an eruv. One who made an eruv... ah, the point is one needs everyone. If there's an eruv, each one must agree, each one must nullify domain. One doesn't help.

But the reverse does help, very simple, because there's only one person left without an eruv, so he nullifies domain to one, and now that one is part of the rest.

Speaker 2: But before we learned that one must nullify to each one, specifically, remember? We learned before, no? Remember that we learned that one must nullify to each one? So what does he mean "one who made an eruv nullifies to one"? There's only one, there are still ten people. So how does it help?

Speaker 1: He says that it must be that the second one died, tzarich iyun (requires investigation). He's not the first one struggling with this, other commentators already struggle. Because it says, we learned before that one must nullify to each one. One cannot, not to each one, to each extra one. So what does it mean he nullifies to one in the eruv? He cannot, he must nullify to each one.

There's a reason for this. The Gemara asks this question, and the Gemara answers he died, then one may. The Rambam should have said, says the Rambam, perhaps the Rambam relied on what I wrote above that one needs to nullify to each and every one, and it requires investigation. All these things that we've mixed up, one must say that it requires investigation, one may say that it requires investigation. True? It's my halacha.

Digression: What Does "Tzarich Iyun" Mean?

Okay, when he says tzarich iyun, he's saying you be my guest, I've struggled, you be my guest. Here there's an old inquiry, what does tzarich iyun mean? Tzarich iyun means one must investigate, or tzarich iyun means a good question, let's move on. Here there are other opinions about this. Tzarich iyun, what does tzarich iyun mean?

Bitul Reshus from Courtyard to Courtyard

Okay, now we're going to learn that bitul doesn't only work with a house, it also works from a courtyard.

The Rambam says: Just as this homeowner nullifies his domain to this homeowner in one courtyard, so they nullify from courtyard to courtyard.

Just as in one courtyard bitul works that a person nullifies his house, the same thing can also work that a courtyard can nullify to the mavoy. From one courtyard to the next courtyard.

And also, for example a mavoy with three courtyards, two courtyards can nullify to the third courtyard, and it becomes as if there's only one courtyard in the mavoy. Or one to the second, yes.

And they nullify and go back and nullify.

There's no limit, just two courtyards can nullify one to the other, and now it means as if both live together in the mavoy.

Ah, now you asked before a question whether one can change the bitul in the middle of Shabbos, the Mishnah says and the Tosafos, they nullify and go back and nullify. You have the three domains.

They Nullify and Go Back and Nullify: Changing Bitul in the Middle of Shabbos

Two who live in a courtyard and didn't make an eruv. Two Jews live in a courtyard and didn't make an eruv, now they want to carry on Shabbos. What does one do? One of them nullifies his domain to the second. One nullifies his domain to the second.

When does he use this? When does he nullify his domain to the second? May the second now carry because the first nullified?

We find ourselves saying, the second carries in his domain that his friend nullified to him until he does his needs. That means, that the other's bitul works until the first one still needs to do his needs, until he still needs to carry. Once he's finished carrying, he no longer needs to carry, the second goes back and nullifies his domain to the first, and he nullifies to the first his domain that he nullified to him. The second uses it as long as he needs. And so every time, each one who carries, when he carries he must be the only homeowner of that courtyard. He must beforehand ask them to nullify domain to me.

How... he then told him, nullifying domain is simply a statement, he must say I nullify the domain to you. When he says it, until he withdraws, he can carry.

Discussion: Why Can't Both Carry Together?

Speaker 2: And here one can say, from one person there cannot be a guest for one person, that's the same thing. If one person nullifies his domain to a second person, only the second can carry, not the first. Because he didn't need to not have the nullifier...

Speaker 1: Ah, right, because they couldn't both do their needs together.

Speaker 2: Right.

Speaker 1: Ah, very good.

Bitul Reshus in a Ruin

He says further, And there is bitul reshus in a ruin just as it is in a courtyard. Just as in a courtyard they can both nullify domain, so it will mean that they live in the ruin that is between them.

Discussion: What's the Innovation of a Ruin?

Speaker 2: What's the innovation? Did you think that a ruin is different from a courtyard?

Speaker 1: Because a courtyard, naturally, I understand that each one has a right. A ruin is something a bit more of an innovation.

Speaker 2: If that's their arrangement, but a ruin isn't usually a place where all people live together.

Speaker 1: But if one makes the bitul one can.

Speaker 2: Okay.

Speaker 1: So this one can learn how he answers what the bitul reshus turns out to be.

Deliberately Took Out vs. Accidentally Took Out: When Bitul Becomes Void

But afterwards... one nullified his domain, and he didn't forget that he nullified the domain. He didn't act as he said. He didn't take seriously the courtyard as ownerless at the time of the bitul, but not later he wakes up and uses it already. So he shows with this that it wasn't a true bitul.

So, if he deliberately took out, if he took out knowingly, this forbids them, he forbids the other people, they can, the other people may no longer carry in the courtyard. Because there's no proof that he stands by his bitul, he showed that his bitul wasn't genuine, he didn't stand by it.

But accidentally, we're also talking here in a manner when he cannot be a thief, as we learned before. It's already in a mavoy, not in a courtyard. He already nullified the entire courtyard. When accidentally he took out, if he simply forgot and carried, not that he went against his bitul reshus, he doesn't forbid them, because there's proof he stands by his bitul, he holds by his bitul, it was just a mistake.

The Law When the Others Already Took Possession

The Rambam says, And these words apply when those to whom they nullified didn't first take possession, they haven't yet acted on his bitul, they haven't yet, "and took possession" means they haven't as it were shown their possession that the courtyard indeed belongs to them, because the other one nullified.

But if they first took possession, there's the word "and took possession", there is that they carried out, yes? "And took out", they made a possession, they acted on his bitul, yes? And afterwards he went back and took out, this doesn't forbid them, even deliberately it doesn't forbid them, because they already made, they already grabbed, they cannot grab back as it were, even though the other one isn't standing by it, we already grabbed, there's such a kind of law.

Bitul Only Works When One Could Have Made an Eruv on Erev Shabbos

Okay, now we're going to learn about a partition. We learned before, we learned by hint about this law, and now we're going to see the law clearly, that a bitul, although bitul is better than, it has an advantage, you can call it a leniency or an advantage over an eruv. An eruv must be made on erev Shabbos, bitul can be made on Shabbos.

But this is on condition that one could already have made an eruv on erev Shabbos, I don't know exactly the meaning of this condition, but if one cannot, for example we'll learn, non-Jews made a partition on Shabbos, one cannot make bitul on Shabbos. Can I understand why?

Let's see, two houses on two sides of a public domain, indeed, now they may not carry because it's a public domain, and they may only carry if there's a partition that surrounds the two houses. Non-Jews surrounded it with a partition on Shabbos, non-Jews made a partition on Shabbos, and already, in such a case it becomes a private domain on Shabbos, as we've already learned that one can make a partition on Shabbos.

But there's a problem here, they cannot carry in the partition without an eruv. So what do they want to do? They want now, okay, on Shabbos we'll nullify. One cannot nullify in such a case.

Since it was impossible for them to make an eruv while it was still day?

Speaker 2: Ah yes, yesterday they couldn't make an eruv. Can't they find a solution?

Speaker 1: So, the enactment of the Sages is that after there's an eruv, then bitul is such a bedieved (after the fact), a last resort when the eruv didn't work, when one couldn't make an eruv because one person doesn't want to, one person forgot, then there's this solution of bitul. But if one didn't make an eruv, one goes back to the original enactment of the Sages that it will look like one is carrying in a public domain, because one doesn't see the... yes.

In short, bitul is such a bedieved solution for eruv. Bitul is a law within eruv, not some separate matter. It's not a true law in and of itself, so it comes out. Something like that one can say.

Inheritance During Bein Hashmashos: One of the Courtyard Members Died

Now one can learn another law that's built on the fact that the eruv, or the connection of the people, is established during bein hashmashos (twilight). Whatever the situation was during bein hashmashos, that remains, even if in the middle someone dies and the like. Yes.

So, one of the courtyard members died, and left his domain to another from the marketplace, one of the courtyard members died, he left that one from the marketplace should inherit him. His heir. Marketplace means just someone not from the courtyard, a stranger, no?

Speaker 2: Aha, not someone who isn't there. His heir, his son, his heir doesn't live together with him, he lives somewhere else.

Speaker 1: So, if he died while it was still day, he died while it was still day, someone inherited him, this heir is like one of the courtyard members, upon them. He's not part of them, he doesn't live there, but he has a domain. Very good. He forbids them.

Why? They cannot say "we are all one family living in one courtyard", because that's not so, there's an heir there who doesn't belong here.

But him it's not relevant, one who forbids them doesn't forbid them. Why? Because they inherited on Shabbos, they learned that inheritance doesn't happen on Shabbos. True, but by us, when Shabbos came there was a house that belonged to one family, one courtyard member.

One from the Marketplace Died: The Reverse Case

Speaker 2: What's the reverse? It's interesting, how is this different from what we learned before, that one inherited on Shabbos? It's going to be reversed.

Speaker 1: Hello, that's what we learned before, the next one I mean.

Speaker 2: Aha, I'm a neighbor, yes.

Speaker 1: That before we learned that "one of the courtyard members died". What happens exactly the reverse? One from the marketplace died, and left his domain to one of the courtyard members.

Speaker 2: Where is his house? In the marketplace.

Speaker 1: His house is in the courtyard.

Speaker 2: Before it was forbidden.

Speaker 1: Now the people think, okay, now... ah, he was an "outsider" who had a house in the courtyard, therefore one couldn't make an eruv, because one of them didn't participate. But one of the courtyard members was the heir.

Translation

So it is, "If he died before [Shabbos], it doesn't prohibit, because it only prohibits all those who are mixed together." Because when Shabbos came, one of the members of the courtyard had already made an eruv for the house, and he is indeed mixed with them, therefore it is good.

But "one who died from the marketplace" who died already on Shabbos, indeed "it is prohibited to them." Because now living in this courtyard is a person who didn't make an eruv.

Speaker 2: Earlier, the "one from the marketplace," what did they do? I don't know, perhaps it actually didn't work. When the "one from the marketplace" was a house in the courtyard that didn't have an eruv, that wasn't part of the eruv, it didn't work.

Speaker 1: So we want to think that it now automatically became permitted, because one of the members of the courtyard who is indeed mixed with them made an eruv. The heir who lived here before was mixed with them, for his house. Now he received a second house.

"It is prohibited to them until he nullifies to them the permission of his inheritance, or until he nullifies to them his permission." One of the two. Either he should nullify the permission of the inheritance, or he should nullify his permission.

Speaker 2: Why is it prohibited to them? The heir lives in the courtyard. What was the question?

Speaker 1: The person was still alive, and when the person was alive it was Shabbos.

Law: One Who Descends to the Property of a Convert — The Law of Inheritance Regarding Eruv

Speaker 1: It was a business. But yes, one can do it with nullification of permission. The Gemara couldn't make an eruv yesterday? How could he have made an eruv yesterday?

The answer is, let's learn the law first. "An heir enters in place of his deceased for everything." It's as if he could indeed yesterday. He wasn't in the category, he didn't live there. He could indeed if he wanted, but yes.

Speaker 2: Perhaps one cannot there in his portion of the bread, he's not there.

Speaker 1: I know, I know. I need to know an external law which is the law of one who doesn't live in the courtyard, and how one makes the eruv.

The Rambam's Language: A Convert Who Died During the Day

"A Jew and a convert who dwell in one alley, and the convert died during the day, even though another Jew didn't take possession of his property until it got dark, it prohibits until he nullifies, because it's fit to be inherited."

The convert died on Friday during the day, even if another Jew wasn't in possession of his property — the law is that a convert who dies, whoever wants, whoever is first acquires his property, because he has no heirs. It's ownerless.

So they say, that even another Jew, even the other Jew, the Jew who was together in the alley, didn't take possession of the property until it got dark, when he took possession, "it prohibits until he nullifies, because it's fit to be inherited."

Explanation of the Law: The One Who Takes Possession of a Convert's Property Is Like an Heir

In the Gemara essentially, the convert, earlier the convert had an eruv, let's say. Or didn't have an eruv? He did have an eruv, let's say. But now he died. A second Jew came from somewhere else, not from here, and he took possession of the courtyard. Or not the Jew who lives here, in short, a third Jew came. He took possession.

You would have said he's a new person, he acquired on Shabbos, but Friday was still an eruv that works. They say no, since we learned the law earlier that an heir enters in place of his father, it comes out that he's like an heir.

In this case he makes it worse, because he's the person who didn't make an eruv, so furthermore he takes possession "it prohibits until he nullifies his right as fit for an heir," he must make a nullification.

Discussion: The Alley and the One Who Takes Possession

Speaker 2: We're talking about the alley, yes? The question is about the alley.

Speaker 1: In the alley lived a Jew and a convert, and in the alley there was indeed a law that one must make an eruv. One must make an eruv because there are two Jews living there, a Jew and a convert, two residents.

There was one who took possession, that means he grabbed half the alley, not the Jew who was there together with him, but a second Jew from outside came in and he grabbed half the alley. So he "prohibits until he nullifies as fit for an heir," yes, that means also an heir.

Speaker 2: If he wouldn't have been an heir, he couldn't have prohibited.

Speaker 1: That's actually correct. If there wouldn't have been another heir, it would automatically...

Speaker 2: Ah, it would have been ownerless?

Speaker 1: That means, it would have been for now only like one person, perhaps for a short time. He can nullify, just as an heir can nullify. That means, if there wouldn't have been an heir, he couldn't have.

Speaker 2: No, I'm saying, if a second one who takes possession of property wouldn't have come, but apparently the Jew could have, because you're saying there's one person in the alley, the other is nullified, it's ownerless.

Speaker 1: But now a second one came. The novelty is only that one who descends to the property of a convert is also called an heir, even though it's not inheritance, it's something like ownerless so to speak, it's also called with the law of inheritance, and therefore he can also make a nullification since he's called so to speak in place of the convert who could have made an eruv yesterday or actually made an eruv. Yes?

If the Convert Died After Dark

"And if the convert died after dark, even if another Jew took possession of his property, it doesn't prohibit him, rather his permission is nullified."

If the convert died only after it already got dark, there's no difference. Even if another Jew took possession, grabbed and made possession of the property of the convert who died, "it doesn't prohibit him," he doesn't prohibit the other Jew, that means he doesn't say that he's now the owner of the permission, "rather his permission is nullified," because on Friday it was permitted, because the Jews there had perhaps an eruv among themselves, it remains with the permission.

Discussion: Nullification of Permission of One Standing and the Law of an Heir

Speaker 2: But that's only the nullification of permission of one standing, which was indeed such a case. What happens with every heir?

Speaker 1: What do you mean with every heir? We learned, all eruvs that were on Friday, I mean, remain good even if the person dies. The question is only when a new person comes on Shabbos, then it's a problem. Agreed?

Speaker 2: I don't understand clearly what you're saying.

Speaker 1: The question, I told you earlier, all these laws go with this. "From when does Shabbos prohibit him." The only way that it's relevant that it's prohibited is when on Shabbos there's a new person in the domain who didn't make an eruv. But normally, as long as that person isn't there, it doesn't bother us. Once Shabbos comes and there's an eruv, the eruv remains the whole Shabbos, and it doesn't matter what happens in the middle of Shabbos. One cannot become prohibited on Shabbos, except in the one case of retroactive revelation. That's how I understand it.

---

Law: A Jew Who Dwells with a Gentile — A Gentile's Dwelling Is Not a Dwelling

Until now we learned laws of two Jews, or a convert. Now we're going to learn about a gentile. What does one do when a gentile lives with a Jew in one courtyard? Okay.

The Rambam's Language

"A Jew who dwells with a gentile, or with a resident alien in a courtyard, doesn't prohibit him. Because a gentile's dwelling is not a dwelling, and it doesn't establish a prohibition."

So, one Jew with one gentile don't need an eruv. A gentile is not a person.

Explanation: Why a Gentile's Dwelling Is Not a Dwelling

The point is because the Jew doesn't reckon with this. Not that a gentile is an animal, whether he's an animal, not an animal, that's an inquiry in itself. The point is that a Jew who lives with a gentile, the Jew doesn't reckon as if that one is a Jew, and there's no... like the whole place is a private domain. Doesn't need an eruv. There aren't two residents.

---

Law: Two Jews and a Gentile — A Decree That Gentiles Should Not Dwell with Them

But, there's a special law. If now, more than two Jews together with a gentile. Two Jews with a gentile, "this one prohibits the other."

The Rambam's Language

Why? Says the Rambam, why? Not from the basic law, like the enactment of King Solomon, because a gentile's dwelling is not a dwelling. But essentially one should have done so, the two Jews should make an eruv between themselves, and the third is the gentile, who is indeed like a gentile. But not so.

Why? This is a decree. Why? "So that gentiles should not dwell with them," that Jews shouldn't make themselves comfortable to live together with gentiles, so that a gentile shouldn't live with them, "so they shouldn't learn from his deeds," they shouldn't learn from him.

They made a law that a Jew may not bring a gentile into a Jewish neighborhood.

Discussion: Why Not with One Jew and One Gentile?

Speaker 2: You ask, one Jew and one gentile is permitted?

Speaker 1: The Rambam asks, "And why didn't they decree with one Jew and one gentile?" It's the same thing.

Says the Rambam, because this is a minor matter, the thing is indeed something uncommon. Why? "Perhaps he'll be afraid perhaps he'll be alone with him and he'll kill him." There's indeed a prohibition, we always have fear that a gentile with a Jew, one Jew and one gentile, there's indeed a concern of seclusion. So it's therefore prohibited to be secluded with a gentile, so there's already a prohibition of seclusion of a Jew with a gentile lest he kill him. We don't need to make the law here in the eruv.

But then when with the law of seclusion it's permitted, we made the prohibition with the eruv, so that they shouldn't dwell with them.

Very good.

---

Law: Eruv and Nullification of Permission Don't Help in the Place of a Gentile

Now, what happens? So what are we going to do? Yes? There's a problem. A gentile, we said it's prohibited. Very good. One can't make an eruv. A gentile can't make an eruv. So what must one do?

The Rambam's Language: Eruv and Nullification Don't Help

"Two Jews and a gentile who dwell in one courtyard, and the Jews made an eruv for themselves, they accomplished nothing."

The two Jews made an eruv, they accomplished nothing. They didn't accomplish anything, because the courtyard is still a public domain. This is the decree of a public domain. Very good. It makes it back into a public domain. It makes it back into a decree of a public domain.

"Neither do they nullify to the gentile." What happens if the two Jews nullified their permission to the gentile? "Or he nullified to them," the gentile nullified his permission to the Jew. "Or the Jews nullified to each other and became like one with the gentile." Ah, one Jew alone the decree falls away, because with seclusion we first made the decree.

"They accomplished nothing," one accomplished nothing. You try to outsmart, it doesn't let itself.

Explanation: Why Doesn't Nullification of Permission Help?

Why? "Because eruv doesn't help in the place of a gentile, and nullification of permission doesn't help in the place of a gentile." A gentile doesn't understand eruv, a gentile doesn't understand to join together with another Jew, and he also doesn't understand to nullify himself to a second Jew.

Because the nullification of permission is indeed a law in Shabbos. And it's not a true nullification of permission, and one may not make an eruv or nullification. It's not a gentile thing, but Jews understand eruv and nullification. It's a kind of love of Israel, there's a Jew... okay, one can't mean Torah.

"The enactors," that there shouldn't be any other permission, "unless he rents and nullifies his permission."

---

Law: Renting Permission from the Gentile — The Permission

What can one indeed do with a gentile? A gentile one needs actually money, he talks indeed to everyone. Nullification is hard to understand, but come with a few dollars and rent the place from him.

Explanation of the Law: The Gentile Becomes Like a Guest

And what happens then, there's a gentile who rented the place, "and made the gentile as if a guest with him." The gentile is a guest, and a guest may have his things, because he's a guest.

So the gentile may be, but the problem is, how can you say that only Jews live here? Ah, the gentile is a guest of ours.

One Jew and a Hundred Gentiles

Speaker 2: One Jew and a hundred many gentiles. What does the problem mean that many people can't be such for one person can't fear many gentiles. Aha.

Speaker 1: From the gentile, and mine means it now the Jew's permission? Mine can make an eruv with the Jews, and automatically the permission that you rent from the gentile becomes a part, like all of them become permitted, and with one each which the need can with a gentile, not each one extra needs to go and rent from the gentile.

Very good. One must think that it's not a false arrangement, but yes they're going to give money to the gentile, okay they're going to give money, but they want to receive from this a right to be able to carry in the eruv.

Very good.

---

Law: Inner and Outer Courtyard — Jew and Gentile

What happens if a... and now we can learn another way which means still a Jew lives a gentile also, they don't live completely in the same domain, but one is under the other, yes. Imagine a creation, one in front of the other. Now to come to the innermost one must go through the outside one.

The Rambam's Language

"One Jew and one gentile dwelling in the inner," in the innermost lives one Jew and one gentile, one Jew and one gentile, living in the innermost "and one Jew in the outer," a Jew is the outer one, that means the innermost, which is the Jew and the gentile, must always go through the outer courtyard.

Or the opposite, "that the Jew and the gentile are in the outer courtyard, and a Jew alone in the inner." So it is, "he makes for the outer," the outer, the Jew or the Jew and the gentile who are in the outer, "they are prohibited on the inner, until they rent from each other."

Why? Because just like in one courtyard

Law 2: Inner and Outer Courtyard with Gentile and Jew

"And one Jew in his courtyard, one Jew is in the outer."

Speaker 1: Aha.

Speaker 2: That means that the innermost which is the Jew and the gentile must always go through the outer courtyard, courtyard. Or, or the opposite, "that there was a Jew and gentile in the outer, and one Jew in the inner. So it is, this one prohibits on the outer," the outer, the Jew or the Jews, the gentile are in the outer, they prohibit on the outer, "until he rents from the gentile."

Speaker 1: Why? Why?

Speaker 2: Because just like with one, it means like one, one courtyard. In the two... in the outer courtyard live two Jews and one gentile. Even though it's two external courtyards, but in order to come to the courtyard he must walk through, so furthermore he must come that the courtyard should be his, the foot of two Jews and a gentile are there, so on the outer one must rent. But the inner with the inner, in the inner lives indeed only one Jew and one gentile, here indeed also isn't the decree, or one Jew, no difference.

Details of the Laws of Renting from the Gentile

Now one can learn the details of renting from the gentiles, since the whole reason is not to live with the gentiles, it's a leniency, for this a leniency from the gentile. Yes, normally one may not make any business transaction on Shabbos, one may not go rent something on Shabbos, but they permitted "renting from a gentile even on Shabbos," one may go...

Speaker 1: It's indeed not a deal with money. One can make aside?

Speaker 2: Yes. One can discuss a rental with a gentile even on Shabbos, "because rental is like nullification of permission." The rental that one speaks of there, is not a rental that it is truly with all the laws of business transaction, or one rents it and it goes with all the laws like normal rental, this is a small thing, "that it's not a definite rental," not a true rental, "but merely a recognition," it's only a recognition.

Speaker 1: Aha.

Speaker 2: It's a recognition, like something like nullification of permission, like nullification of permission you understand that this is regarding Shabbos, here also the rental works for Shabbos, therefore one may rent on Shabbos, which means not business transaction on Shabbos. Correct.

Speaker 1: Therefore?

Speaker 2: "Therefore, one rents from the gentile even for less than a perutah's worth." Normally what is the custom to rent is less than a perutah's worth, but since it's only a matter of a recognition, one can do it even for less than a perutah's worth.

Who Can Rent from the Gentile

Speaker 1: And not only that?

Speaker 2: Not only that, but even people who don't normally have the right to rent a place, can rent. "The wife of the gentile rents with her consent," the wife of a gentile can rent "without his consent." Therefore? Therefore "rental or loan," though they don't truly have the right, but some right they have. They live there, they're somewhat partners, a bit of partners. They run the house. Enough for a principle it's enough. "She rents without his consent."

"Even rental or loan from a Jew upon it," even he's a Jew. One goes to the Jewish worker of the hotel of the gentile, and one tells him, one gives him half a perutah, and one tells him he should transfer, he should rent the permission. So it goes into "rents without his consent."

Borrowing a Place in the Courtyard Street

Here's another strategy that can be done, one doesn't even need to rent with money, one can borrow a space. Sho'el min hagoy makom berechov hechatzer, he borrows from him a piece of space in his house. Since he agreed to it, he lent it to him, harei nishtatefu imo birshuto, he has become a partner in his domain, ve'eino maskir shelo mida'atah. Ah, but then he goes and rents the piece for himself alone. Now who is one? I let him begin. Okay, now I rent it. Interesting.

A Gentile Who Has Many Renters

Hoil vehagoy ein sechirus o hasha'alah shelo ela min harabim, a gentile has many rentals or borrowings from the public, so furthermore, ein tzarich ela echad mehem, one doesn't need to speak with everyone, one is enough.

And on this, al gabei zeh, the Rishonim of Ashkenaz devised another leniency, that if one lives in an entire city of gentiles, one can go to the moshel ha'ir (city ruler) to whom the entire city theoretically belongs, and say that one has rented from him with a perutah the entire city, and consequently the entire city, even if it's full of gentiles... Okay.

Law 3: Renting on Shabbos When No Eruv Was Made

Shnayim asar ilan vegoy hadarim bechatzer achat, and they didn't make an eruv. So the law is that one may not... it doesn't help to be mevatel one's domain. But they can do everything on Shabbos, sochrin min hagoy beShabbos, and afterwards one is mevatel his domain to the other. But he's speaking here in a case where they didn't make an eruv. And what does one do? They rent from a gentile on Shabbos, and how can one carry afterwards? So each one when he needs to carry, the other one is mevatel the domain for him so that he can carry, so it becomes like one domain. Indeed the gentile has already rented, and the Jew will be mevatel, he will be mevatel his own and he will be mevatel the gentile's that he rented. Yes, it's permitted.

Vechen im ein sham goy beShabbos, and there's no one from whom to rent now, mevatel Yisrael leYisrael acher, veyomar lo tol. Fine news.

Law 4: A Gentile Who Rented from a Second Gentile

Now one needs to know what if one gentile rented a domain of a courtyard for a second gentile, truly rented, not a fake rental. Goy zeh sachar migoy, so it's like this, im eino rashai lehotzi et hagoy hasheni ad sheyashlim zman sechirusto, meaning he's not just a simple renter like a hotel, he can throw him out, but if it's a long term rental, that the first gentile cannot evict the second gentile until his lease ends, from whom must one rent? One must rent there from the second one, one cannot rent then from the first, because the first doesn't hold the domain. Sochran min hagoy hasheni shenichnas tachat habe'alim.

Aval im yesh reshut lehotzi et hagoy hasocher mimenu bechol eis sheyirtzeh, if they don't have a lease, he rents to him short term, and technically the first gentile can evict the renting gentile, then, im lo hayah hasheni omed, the second one isn't available, he's not there, they went and they rented from the first gentile, veharei hen mutarim, it's also permitted, such a rental also helps. Okay.

Law 5: Windows Open from a Jewish House to a Jewish House

Now one can learn another detail in the law. It's the same law, but since they bring the law of windows, which isn't, yes? Let's see. Chatzer sheYisrael vegoy sheruyim bah, but the courtyard that requires an eruv, vehayah chalonot petuchin mibeit Yisrael lazeh, and there are windows that go across, one doesn't need the gentile, the windows go directly from the Jew to the Jew, why is the eruv through windows? One can make an eruv through the window, one doesn't need to make an eruv that goes through the door, one can go through the window too. One will learn later many details about this.

Af al pi shemutar lehotzi ulehachnis derech hachalonot, and that through the windows one views it as if it's one house, right, he's entered into the domain, aval lehotzi mibayit lebayit derech chatzer asur mipnei hagoy ad sheyiskor. Don't say, the two people have an eruv, their eruv doesn't disturb the gentile, why? Because it goes through windows, the gentile doesn't have access to the windows. But it doesn't tell me so far that the two should become like one, that one shouldn't need to rent from the gentile. Why? Because the gentile doesn't understand eruvin, for him there are still two Jews. No, because Chazal said the reason, that one shouldn't live together with a gentile, even if one has a way out.

Discussion: Why Doesn't the Eruv Through Windows Help?

Speaker 1: You don't understand again, won't there be no gentile there? Here he has through windows. Say, what if they may only carry through windows?

Speaker 2: Exactly. One can make an eruv through windows. If there are two people who have a window from one to the other, and he doesn't want to make an eruv with the third Jew who lives there, they can make an eruv just between themselves, and they may carry through windows, but in the courtyard they may not, because the courtyard belongs to the third one also.

Speaker 1: Ah, he thinks that because the third one is a gentile, they may not even go through windows?

Speaker 2: He thinks that because he already made an eruv, now there's only one Jew. One Jew doesn't need, doesn't need rental from the gentile.

Speaker 1: Ah, it remains for you now like only one Jew and one gentile, because the two Jews became one?

Speaker 2: No, but it doesn't become one, that's the point, it doesn't help.

Law 6: One Who Desecrates Shabbos Publicly and Worships Idols

Until now we've learned about all sorts of people, about Jews, about heirs, about converts, about gentiles. Now we're going to learn about an apikoros (heretic). What is this - a Jew who is like a gentile? And we learned at the end of Hilchos Shabbos that a mechalel Shabbos (Sabbath desecrator) is like an oved avodah zarah (idol worshiper), so he's like a gentile. A mechalel Shabbos befarhesya (public Sabbath desecrator) is like an oved avodah zarah.

Speaker 1: No, it's not as severe as avodah zarah.

Speaker 2: Ah, yes, we learned there that Shabbos and avodah zarah are the two most severe transgressions. We learned there that there are two ways how a Jew becomes like a gentile. And now we're going to speak halachah lema'aseh (practical law).

A mechalel Shabbos befarhesya, o shehu oved avodah zarah, harei hu kegoy lechol devarav, ve'ein me'arvin imo, ve'ein mevatlim lo reshut, ela sochrin mimenu kegoy. Yes, good. This is a way how to fix him. One shouts "Shabbos" after him, and locks him in. But this is a gentile.

Law 7: Minim – Tzedokim and Baisusim and Those Who Deny the Oral Torah

Aval hamin min haminim she'eino oved avodah zarah ve'eino mechalel Shabbos, but from the minim (sectarians) who have opinions, he believes in Torah, but he doesn't believe in eruv, kegon Tzedokim uBaisusim, vehakofrim baTorah shebe'al peh, klalo shel davar, kol mi she'eino modeh bemitzvos eruv.

Speaker 1: That means, he's not a Jew?

Speaker 2: This is the principle in Rambam that a Tzedoki doesn't mean kegoy lechol devarav. Although he doesn't acknowledge eruv, he doesn't believe in the Oral Torah, but he's not a gentile. He's not like a Jew who is a mechalel Shabbos befarhesya, who is an oved avodah zarah. What is the law with him? He speaks to us about him in 4:2. Yes. The Klelos Shel David also says that what the minim and Tzedokim and Baisusim he's speaking about here, regarding the law he's speaking about here is that he doesn't believe in the mitzvah of eruv. Anyone who doesn't believe in the eruv, then he's not me'arev with the eruv, he doesn't want to become mixed together with the eruv. He doesn't believe in the concept of eruv. For a merchant when he's not one a gentile, not a gentile, you see, how to rent from him one cannot, because there's no community to rent the whole. But what can one do? Bitul reshut (nullification of domain), you see, bitul a min understands. A Jewish min is subject to bitul, you see indeed that it's...

Speaker 1: Because the one who doesn't acknowledge eruv, usually he also didn't believe in such a fake bitul, he didn't believe that he's a straight person.

Speaker 2: No, no, no, he's not a straight person. Here it appears that he doesn't believe in eruv, but he does believe in bitul reshut. He also has such a thing, mevatel reshut, one must correctly write, one must come to a compromise with him.

Speaker 1: No, no, no, a Tzedoki is not a non-Jew, a Tzedoki is just one who doesn't believe in eruv.

Discussion: Bitul Reshut Versus Eruv

Speaker 1: No, one sees here, I know that lema'aseh it appears that eruv is more lechatchilah (ideal) than bitul, but one also sees throughout the laws that it's built on the fact that essentially bitul is better than an eruv. Bitul means that he's completely not there. It's a bit more final, not what you're saying.

Speaker 2: He says there what, "vechayim me'iri Yisrael echad chashuv kazeh", he says there, he says there that a Tzedoki doesn't help the leniency of one, because one is only a gentile, because a Jew doesn't live with a gentile. But a Tzedoki is not suspected of murder. Consequently, he only has a problem that he can't make an eruv, consequently one must make bitul with the Tzedoki. Perhaps indeed, perhaps the Tzedoki won't want to make bitul, one will need to evict him. But now we're speaking about what one can work out.

Right, what one sees here is that with one Jew, a simple weak Jew, with eruv it helps, one is me'arev with other Jews. But one who has opinions against the Torah, one must be mevatel to him. Yes, because he doesn't believe in the eruv itself. He doesn't believe in the Torah.

Speaker 1: Yes, yes. Need to know if it's because he's a bit of an apikoros in the Torah?

Speaker 2: No, he says here that the issue is because he is eino modeh be'eruv. That means, one who doesn't understand eruv, is whatever, he does it on behalf of those who do understand. But one who knows, but he doesn't agree with it. Okay. Until here both sides.

✨ Transcription automatically generated by OpenAI Whisper, Editing by Claude Sonnet 4.5, Summary by Claude Opus 4.6

⚠️ Automated Transcript usually contains some errors. To be used for reference only.

📚 שיעור עיון בחברותא / Iyun B'Chavrusa
🎧 שמיעה / Listen

יסוד היתר הביטול כאשר לא נעשה עירוב, ועניינו על פי רמב"ן פסחים שהוא כביטול חמץ דהיינו סילוק הדעת ולא הממשות, בהמשך לדברינו על שיטת חכמים שהדעת הוא העיקר. ומעט פירוש על פי חסידות להבדל בין תיקון העירוב העדיף על תיקון הביטול. ויסוד מי שאינו יכול לבטל, דהיינו גוי, והטעם מתקנת חכמים, ואיך יש כאן 4 מדרגות של איסור תורה - גזירת חכמים - היתר חכמים - ואיסור חכמים על גביו - והיתר לזה, וניסיון לאחד את הרמות. והסבר הריאליה שמאחורי תקנה זו, הראיה מהנורסעס באוסטרליה לאיסור יחוד עם הגוי. וההבחנה בין גוי לצדוקי שצדוקי אין בעיה לגור איתו אלא שמתחשבים באמונתו שאין העירוב מועיל.

צריך עיון להבין פרטי סדר ביטול רשות המועיל ושאינו מועיל, ואם ממש נחשב כאורח או לא:

נקודות חידוש הלכה: דעת מהרי"ל שאין לעשות היום ביטול רשות כי אין הציבור מבין את זה.