Sunday, May 10, 2015 • כ״א אייר תשע״ה
היי אנחנו לא חוגגים את זה בגלל היום טוב הזה האמריקאית לא קיבלו את התורה, כמפורש במדרשי יום טוב ארליך
Besides, mothers day is a hallmark holiday
Mother’s Day Turns 100: Its Surprisingly Dark History –
http://news.nationalgeographic.com/news/2014/05…
Theres basically two theories about this
One is that this is some kind of health concerns
And then there is Mary Douglas theory about ordering the world
Wiki
Some scholars have conjectured that the Jewish concept of “unclean animals” arose out of public health concerns by community leaders, since, in the conditions of the times, some of those animals are indeed more likely to cause food poisoning or transmit diseases to people who consume them.[17][citation needed]
British anthropologist Mary Douglas proposed that the “unclean” label had philosophicalgrounds, namely it was cast on foods that did not seem to fall neatly into any symbolic category. The pig, for example, was seen as an “ambiguous” creature, because it had cloven hoof like cattle, but did not chew cud.[18
These kind of food taboos exist in every society, even contemporary onew
For ex. No good american will eat a dog,or a horse
Taboo food and drink –
https://en.wikipedia.org/wiki/Taboo_food_and_drink
And the very Frum ones are makpid it should say low fat or diet on the package
This is connected to what we discussed about korbanos and shchita etc, living things need a special categorization to be foods
Sunday, December 02, 2018 • כ״ד כסלו תשע״ט
זה לא נכון
יש חזירים קטנים כאלה שעושים בובות לילדים
אבל אתה יכול להגיד אף יהודי לא חושב שחזיר חמוד
אבל אפשר להגיד יותר פשוט. בכל תרבות יש טבואים לגבי איזה חיה יש לאכול, ויש מסתמא איזשהו סברא בזה אע״פ שזה סובייקטיבי ומסתמא לא עקבי. ויש חוקרים שכותבים על זה למה באמריקה זה בעיה לאכול כלבים ולא בסין וכדו׳. ומסתבר שהחזיר נתפס לבני ישראל כמכוער וכדברי שמואל. איי זה לא אובייקטיבי נו וודאי לא אנחנו רק אומרים ההסבר התרבותי.
אבל חזל שאל יאמר אדם אי אפשי וכו׳ כנראה ממאנים בהסבר זה ורוצים לומר שהוא חוק
מחלוקת ראשונים.. סתם מה הכוונה שרירותי? שהשם ככה אמר כי הוא רוצה או כי כך גזרה חכמתו ואין לנו לחשוב הטעם.
למקובלים הכל פשוט חזיר הוא משלש קליפות הטמאות 🙂
אף פעם לא הבנתי כיצד זה עוזר התירוץ הזה
הרמבן נתן טעם שאין לאכול חיות שיש להם מידות רעות להיות טורפות כי יכניסו באדם מידות אלה או סתם כי אנו עושים מחאה נגד המידות הללו..
אני מבין ההגיון אבל לא הטעם. מה חטא החזיר שנהיה קליפה? כאילו מה מחליט שדבר הוא קליפה? אפשר לבדוק את זה חוץ מלהסתכל בשולחן ערוך? כי אם אי אפשר להראות את זה בשום דרך אחרת חזרנו לחוק
לא מספק אותי, זה שווה להגיד זה יזיק אותך בדרך נעלמת שרק אלהים יודע
בקיצור חזרה לחוזק
לחוק
במשל של רעל אתה רואה אחרי שאכלת אותו שניזקת, רק לא ידעת מקודם מה רעל אז ברוך השם שיש תורה שסיפר לך מה רעל
אבל במאכלות אסורות אפשר לראות את הנזק? אם זה רק בגיהנום או משהו אז שוב זה חוק
לא יודע מה גדר של חוק, גדר של הסבר זה משהו שאני מבין…
וההסבר הזה לא עושה את זה יותר מובן אלי
אפילו אם אסכים שיש כזה דבר קליפות ואבין מה ז
זה
עדיין השאלה על טעם מאכלות אסורות הוא למה זה אסור וזה מותר
ואת זה ההסבר שזה השם יודע שזה קליפה לא עונה כלל
אני מסכים לגבי תרנגול….
הרבה זמן הקפדתי לאכול רק בשר שלא ניכר עליה צורת האברים כי לאכול רגליים של עוף 😩
Monday, June 27, 2022 • כ״ח סיון תשפ״ב
מה קרה כולם למדו על קרבנות ועל כשרות לא רוצים ללמוד?
פה לא כתוב כשרות אלא טומאה, מעניין מאיפה השפה של ‘כשר׳ על מאכלים מותרים, גם בחזל זה לא נראה מיוחד לזה
ובכלל משמע פה שבאמת הטעם שאסורים הוא משום טומאה, אולי בסוף יש הבל ‘בין הטמא לטהור ובין החיה הנאכלת והחיה אשר לא תאכל׳ משמע אולי שזה שני דברים
החיות מחולקות כאן כמו בספר בראשית, חיה זה שם כללי לבעלי חיים, שכולם נקראים נפש חיה בבראשית, ואז יש חיות הארץ ויש חיות הים ויש עופות השמים. כמו שתמיד במקרא העולם מחולק לשמים וארץ וימים. מעניין שפה העופות לא מיוחסים לשמים אולי כי מונה את הטמאים, ומכל מקום יש להם חלוקה
ויש גם קטגוריה של שרצים בכל ג מקומות אלה, ואין מותר לאכול אלא שרץ הארץ אחד, שזה צריך הסבר
מה הרעיון של מפרסת פרסה ומעלה גרה, אני יודע שהרמבם אומר במורה שזה רק סימן ולא אומר דבר אבל זה לא נראה נכון האם הפסוק חיפש סתם דרך לזהות את הבהמות הכשרות ומצא את זה? נשמע קצת מוזר בתור קטגוריזציה של בהמות. ובכלל זה לא שמיני הבהמות הכשרות מרובים היה יכול לומר פחות או יותר שמותר לאכול שור או כשב או עז כפי שהוא עושה בקרבנות וזה פחות או יותר הבהמות הכשרות המבוייתות (אולי לגבי חיות צריך סימנים אבל דווקא בהם נתן רשימה בספר דברים..) ולא היה צריך להיכנס לכל הסיבוך של הגמל והשפן וארנבת וחזיר, נשמע לי פשוט שיש עוד משהו פה מהותי לכל הדבר הזה
וגם אזכורי ארבעה המינים הטמאים נראה שיש בהם משהו מהותי, שהם איכשהו ‘יותר טמאים׳ מסתם מינים שאין להם סימני טהרה. כמו בימינו שאומרים ‘חזיר טרייף׳ ויכול להיות שיש לזה סימנים כבר במקרא או בזמנו שזה היה סמל למשהו מכוער וטמא אצל הישראלים,
אז זה אפשר להבין על דרך המוסר שחצי כשר גרוע מטריפה גמור, א כשר׳ע חזיר פיסל, אבל גם זה לא נראה כל הסיפור
מבשרם לא תאכלו ובנבלתם לא תגעו – זה איכשהו שני התוצאות של אותו דבר, לא אוכלים את בשרם וגם לא נוגעים בו. וזה הכל כאשר הוא מת כאשר הוא חי אין בו לא אכילה כמובן (איני יודע אם מישהו אוכל מזה אבר מן החי? בהלכה יש דיון לפי כללי איסור חל על איסור ומכל מקום בפשט השאלה של אכילה מתחילה במיתה לא בחיים)
ויש לזה נפקא מינא שלענ״ד החבדניקים וכאלה שאומרים שיש ענין לא להסתכל על בהמות טמאות זה טעות, כי בהמה טמאה בחייה אין בה שום איסור או סמל רע, זה רק בתור בשר או נבלה שזה נהיה איסור
מכל אשר במים – המילה ‘דגים׳ לא נזכרת בפרק. ומשמע לי בכלל שהוא מנסה לכלול הכי הרבה פה, זה לכאורה גם ההיגיון של סימנים, יש פה מאמץ ליצור מין חוק כללי שלא יהיה תלוי בשמות וחילוקים, אם תגיד שמשהו לא נקרא ‘דג׳ זה לא משנה, זה ‘אשר במים׳. ולכן בעצם אפילו על ‘שרצי המים׳ חל אותו הכלל של הסימנים כמו שבבהמות הארץ לא משנה איפה הוא גר וכו׳ בסוף הכל נקבע על ידי הסימנים
מה זה ‘במים בימים ובנחלים׳, כאילו איזה נפקא מינא יהיה אם הוא בים או בנחל, ובצד הטמא הזכיר רק ימים ונחלים
ואחרי זה השלים מים בחזרה עוד פעם כל אשר אין לו סנפיר וקשקשת במים
סימני הדגים פחות מובנים מהבהמה כי הבהמה זה פחות או יותר בהמות מבויתיות מינוס חזיר, מה ההגיון שיש דגים טמאים וטהורים ומה הקשר לסנפיר וקשקשת, זה צריך הבנה. גם הגמרא עושה חשבון שכל שיש לו קשקשת יש לו סנפיר וכו׳ אבל אם זה מבטא את התחושה או הטעם שזה מותר אז אין צריכים תירוץ דחוק של יגדיל תורה כי זה לא רק להודיע ההלכה אלא גם כאילו הטעם
העוף הוא לא מצא סימנים וזה נראה עקרוני, הרי המשנה כבר מצאה איזה סימנים להכליל, זה לא אמור להיות כזה קשה, אבל באמת עופות הם מדי מעופפים.. לך תדע איזה סוגים יש. אז הפסוק יודע רק שרשימה זו הם לא בסדר..
מה חטאו אלה העופות גם לא מבואר
לא כי ארבה נקרא פה שרץ העוף,
מה הבעיה בשרץ שהולך על ארבע, כל הזמן יש פה משהו עם השאלה כיצד הבעל חי הולך. זה אולי מפתח. גם בהמות צריכים פרסות שסע. גם דגים הסנפיר זה בעצם כאילו הרגלים של הדגים. גם בשרץ הולך על ארבע והולך על גחון. כיצד אתה הולך הוא איכשהו מכריע (בעופות היה צריך להיות לפי זה סימן בכנפים..)
אפשר להמציא שכאילו התורה רוצה איזשהו הבדלה מן הארץ, שרץ הוא שקץ הוא מדי רוחש על הארץ, כמו שרואים בקללת הנחש המצוטט פה על גחונך תלך, להיות כזה תקוע בארץ נחשב טומאה או משהו מדי תהו כזה, אדם הוא הכי מתוקן כי הוא הרי הולך בקומה זקופה אבל גם החיות שהוא אוכל צריכים שיהיה להם מעט קומה זקופה
ועכשיו הוא התחיל לתת פרטי הלכות טומאת הנבלה, הנוגע טמא עד הערב (לא מוזכר שצריך לטבול פה), חמור ממנו הנושא שמטמא בגדים וצריך לרחוץ אותם, וחוזר על זה אצל העוף והבהמה והשרץ.
זה בפשטות מראה שהתפיסה שהבעלי חיים האלה נושאים איזה איכות רעה, בלשוננו איזה וירוס או משהו כזה, שנדבקים מזה באכילה ואפילו במגע ובמשא
שרצים יש רשימה של המטמאים כנראה ההסבר שסתם שרץ איזה נמלה לא מספיק נחשבת להיות טמאה, זה אסור לאכול אבל מרוב שזה נחות זה אפילו לא כלום לטמא, זה מדי קטן, משאכ שרצים אלה הם קצת גדולים ויכולים לטמיא
באמת שרצים מסוגים האלה ידועים כנושאים מחלות וכו׳ זה לא מוזר שיגידו שמטמא
ופה הוא מרחיב עוד הלכות טומאת כלים, מסתמא זה שייך אצל שרצים יותר שהם מסתובבים ויפלו בכלים, אבל גם שאר דברים אם יקרה יהיה כך. ויש לו קטגוריות של כלים כלי עץ עור בגד שק, שאלה אפשר לכבס במים. וכלי חרש שאי אפשר לנקות.
הכתוב כל אשר בתוכו יטמא בפשטות הכוונה לטמא מה שבתוך הכלי ולכן מדבר על הנפילה לתוכו, רק בהלכה יש עוד חדושים בזה לא יודע אם הם הפשט
עכשיו יש יוצא מן הכלל בדברים שמיטמאים על ידי השרץ שנופל עליהם (שוב רואים שזה דבר שנופל לכן נפרטים אצלו כל זה), שזה גם מאד הגיוני. זרע מחובר לאדמה הוא חלק אורגני מן האדמה לא מסתבר שייטמא על ידי השרץ. רק כאשר הוא נהפך ל׳אוכל׳ ומופרד אז הוא מיטמא. רק פה צריכים גדר אם המחובר לא מטמא ואתה מפריד מתי הוא מתחיל להיטמא, זה הרי אותו דבר. ואם יש משהו שעושה אותו לאוכל שקולט טומאה אז אולי גם במחובר. אז התורה נותנת גדר כי יותן מים, שזה נקרא בהלכה הכשר טומאה שנתינת מים על ידי אדם הוא כמו תחילת עיבוד וזה מגדיר את זה כנפרד מעולם הצומח ונכנס בקטגוריה של אוכל
תנור וכירים הם סוג של כלי חרס וגם אותם צריך לנתץ אם נגע בהם שרץ (לא עולה פה הרעיון של הגעלה וכדומה)
אך מעין ובור מקוה מים יהיה טהור – פה ההלכה המציאה המון דברים… בפשט אולי הוא אומר פשוט שבור מים הגם שהוא עשוי על ידי אדם הוא דומה למעין, זה נחשב חלק מן הטבע ולא מטמא. מסתם ההגיון הוא קצת הפוך מטובל ושרץ בידו,, זה שרץ הטובל… אם המים מנקים אז לא מסתבר ששרץ שנופל לבור מים שהמים יהיו נטמאים (אפילו שמצד שני המים הניתנים על הזרע מכשירים אותו לקבל טומאה, אז הסמל של מים לא כזה ברור פה..) אבל זה הגיוני,
ויכול להיות שעל זה כופל פה ונוגע בנבלתם יטמא, כלומר גם בתוך המים הנוגע נטמא אבל המים עצמם לא מיטמאים
עכשיו חוץ מזה שבהמות טמאות מטמאות במותם גם בהמה חיה אם הוא נבלה מטמאה, אז מה ההבדל, רק שבהמה טהורה לא בהכרח נבלה כי אם נשחטה כראוי הוא בשר, פה לא מוזכר הלכות שחיטה רק בפשטות נבלה זה שמתה מעצמה מחמת חולי או משהו כזה, ולכן מסתבר שיש בה חיידקים וכדומה, (טריפה שלא מחמת חולי לא נאמר פה), אבל הבהמה טמאה תמיד היא נבלה..
באמת לא כתוב פה ‘בהמה טהורה׳ אף פעם, יש בהמות טמאות אבל אין טהורות.. (בפרשת נח יש עוף טהור)
יש רק בהמה ‘אשר היא לכם לאכלה׳
ובסוף חוזר להזהיר על שרצים, יש משהו מאד רע בשרצים לך תבין, מרבה רגלים, גם עוד פעם איזה בעיה עם הרגלים כנל
ומי שאוכל אותם נטמא, אולי לא ממש נטמא לפחות נטמא בלי אלף..
והוא מסיים עם יציאת מצרים, ועליה ממצרים, מן הסתם רומז שהמצרים היו אוכלים כל השרצים האלה ואנחנו צריכים להיבדל מהם (על פי רוב קוראים פרשה זו סביב פסח)
וגם בהמה טהורה יש בפרשת נח. מעניין.
אולי באמת יש גם קשר שאלה טהורים לקרבנות, אבל זה לא לגמרי מקביל לכאורה