Friday, May 08, 2015 • י״ט אייר תשע״ה
Moishy ancient israel doesn’t seem to care about burial much
i dont think anywhere in tanach is it even mentioned as an important thing to honor the dead
someone tell me if im saying ameratzis..
that was for burial in a specific place for special important people
and possibly the opposite
egypht made a big deal about tombs ans jacon didnt want that
in the midbar they were on the move no?
Thursday, November 29, 2018 • כ״א כסלו תשע״ט
תגידו את הפשט בסיפור של נדב ואביהו
אבל זה נשמע יותר כמו הקרבן שבאמת החיל את הכל
זה אנשים לא יודעים
אבל האש שירדה בפרק הקודם לא היה האש האמיתי, הוא היה משחק
ואף אחד לא שם לב אלא נדב ואביהו
אז הם לקחו מחתחות ושמו בהם האש שלהם
ורק אז ירדה האש האמיתי מן השמים ואכלה אותם
ואז אמר משה זה שאמר השם בקרובי אקדש
רק לא היה אפשר להגיד את זה כי יגידו אבל זה קרבן של אדם וכבר אמר לאברהם לא לעשות את זה
לכן מאז יש קרבנות של אדם רק בלב הצדיקים, כמו שכתוב שצריך לדמיין בקרבן שהאדם נקרב
ונדב ואביהו ידעו את זה והם היו היחידים שהבינו מה שקורה
ובעצם אף פעם לא נולדו כי היו במחשבה בלבד
כי במחשבה חייב כל אחד להקריב עצמו
רק לא כל אחד יכול להיות מחשבה
נדב ואביהו יכלו להיות מחשבה
וכאשר הגיד את זה לאהרן שתק
כלומר חשב, כי הכיר פתאום שבאמת הבנים שלו אף פעם לא נולדו לעולם שחוץ למחשבה ואין אלא לדום
ולקחו את הגוף שלהם השרוף ונתנו מחוץ למחנה, כמו שעושים לחטאות הנשרפות
ומזה הבין אהרן שכך יש לעשות גם לשעיר החטאת שהצטרף לזה
וזה מה שאמר למשה הן היום הקריבו וכו׳. כלומר נדב ואביהו הקריבו את עצמם כחטאת, וזה השעיר עצמו, האם אפשר לאכול את בשרם הייטב בעיני השם, הוא לא אוהב שיוכלו אדם אלא במחשבה לא באכילה
וישמע משה וייטב בעיניו
וישמע משה וייטב בעיניו זה הפסוק הוא משהו
הרי משה הוא זה שכל החיים שלו זה שהוא מדבר ואחרים שומעים. ואם לא מצייתים לו הוא כועס וצועק. אבל תמיד הוא שמדבר וכולם צריכים לשמוע
פתאום יש פסוק אחד שמשה בא בטענות לאהרן שלא שמע אליו, ואהרן מסביר משהו, ומשה מחליף את כל הדמות שלו והוא שומע. ואפילו מסכים למה שאמר אהרן. וייטב בעיניו.
זה כי פעם היו גברים לא נבהלו שמת אדם אחד או שניים למען המטרה ….
זה כתוב, אפילו יותר מזה. וימותו לפני השם.
ובכלל כהנים לא אמורים להתפעל שמת אבא שלהם או אמא שלהם או אח שלהם
זה כל ההלכה שכהן לא מטמא למת
הוא יש לו עבודה חשובה יותר מאשר לבכות על המתחם
שכל בית ישראל יבכו
הם בינכה אין להם משהו חשוב לעשות עם הזמן שלהם
נו כי זה יותר חשוב. מה חשבת שהגבר גבר שלי הוא באמת משוגע? רק הוא מתגבר
אבל משה גם אומר משהו בקרובי אקדש
לא ממש
הפשט הוא שהשם מופיע ביראה ופחד כמו שהוא מופיע באהבה.
זה אנו רואים בכל התנך שמגע אלהי הורג
והסיבה הוא שכמו שהופעת השם מתאפיין באהבה גדולה בהשראה וכו׳, כך או יותר מכך במקרא הוא מופיע באימה ויראה ואיום גדול.
כמו ראש השנה.
ואם המלך הנורא מופיע ולא הורג מישהו בעלילה שלא נזהר מספיק בכבודו אין ניכר האיום של נוראות המלך.
בדיוק כפי שאנחנו היינו מבינים אם המלך מופיע ואף אחד לא נופל חלשות מדבקות שהוא כאילו לא הופיע במלא הדרו. כך אצל המקרא המאפיין העיקרי יותר או שווה של השם הוא הפחד. ושהוא הורג מישהו מנוראותו זה כך הוא מראה קדושתו.
Saturday, December 01, 2018 • כ״ג כסלו תשע״ט
חשבתי קצת בשבת, רציתי להוסיף עוד איזה פרספקטיבה על ענין נדב ואביהו-
כל יוזמה גדולה וחשובה מאד יש לה מחיר לפי מידת החשיבות שלה והסיכון שלה כלומר החידוש שלה. לעשות מה שכבר עשו אלף אנשים לפניך וכבר בדקו את כל הסיכונים ואתה לובש את כל חגורות הבטיחות האפשריות זה לא קונץ גדול. החידושים הגדולים באנושות נהיים על ידי אנשים שלוקחים סיכונים ועושים דברים גדולים. ובדרך לכל דבר גדול אם זה ענין קולקטיבי שמצליח יש נפגעים. כדי לבנות את האמפייר סטייט בילדינג מתו חמש אנשים, כדי לבנות את הברוקלין ברידזש מתו שלשים אנשים. היום יודעים יותר ליזהר ועדיין מתים אנשים בפרוקטים גדולים לפעמים. וזה הכל אחרי שיש מיליון ידע ואזהרות וכו׳. האיש הראשון שניסה לבנות בנין גדול מסתמא מתו חצי מהבונים אותו, כמו הראשון בכל דבר. אותו דבר במלחמה גדולה תמיד יש מתים. בשעת חגיגת פתיחת הבנין או ניצחון המלחמה וודאי זה יפה להקדיש איזה דקת דומיה לזכר הנופלים על בנינו, אבל עיקר החגיגה זה על ההצלחה, ואדרבה זה שמתו אנשים רק מראה כמה ההישג של הנצחון או הבנין באמת כזה חידוש והצלחה, המיתה שלהם הוא ההוכחה על גדלות הדבר, היא לא כשלון.
בנין המשכן היה חידוש עצום בהיסטוריה. זה לא איזה דבר קל לבנות בנין שתשכון בתוכו השכינה. זה היה הפעם הראשונה שמישהו בכלל חשב לעשות דבר כזה. אחרי זה כבר ניסו עוד כמה פעמים והאמת שבסופו של דבר לאף אחד מהם לא היה קיום נצחי וכל הבתי מקדש חרבו, אבל לפחות גם בהם כל פעם שהצליחו לבנות אותו היה חידוש גדול ונפלא כמאמר שלמה האמנם וכו׳
ולהביא את השכינה לארץ זה לא עסק חסר סיכון, השם הוא אש אוכלה, כל מגע לא זהיר או לא נכון ממית את האדם. זה לא הכל פוצי מוצי להשכין את השכינה בעולם אהבה וקומבאיא. זה סיכון גדול באמת אולי הציץ ונפגע אולי הציץ ומת אולי כל מיני חששות. ובפעם הראשונה שעשו את זה באמת לא ידעו בדיוק כיצד לעשות, אולי צריך לדבר אולי צריך להביא קטורת אולי צריך להביא קרבנות מילואים אולי זה. וכל הסיפורים שאנו קוראים זה הנסיונות שלהם לעשות את זה, אפילו העגל הוא סוג של נסיון כזה. אז נדב ואביהו זה כמו העובדים של הפרוייקט הנפלא שעשו את הניסוי היחיד שלא הצליח ומתו, ואכן זה טרגדיה אבל זה דווקא מראה על גדול הענין הזה של האמנם ישב אלהים על הארץ, שלא תחשבו שזה היה עסק בטוח ובורגני הזה, אדרבה אפילו הגדולים והחכמים ביותר מתו בדרך כשהדרך שלהם לא הצליחה לגמרי, הרי בקרובי אקדש ועל פני כל העם אכבד
אכן ולפי דעתי זה לא פשוט, כי לא צוה אותם היינו עוד לא ציוה, אבל גם לא ציווה להיפך, והם חשבו שצריך לעשות ככה, ונתברר שלא, אבל לא באמת טעו כי הפרשה שאחרי מות אומר שאכן צריך לעשות עבודה כזו רק ביום הכיפורים, אז הם כן הבינו משהו שצריך עבודה כזו רק טעו ביום
Thursday, June 23, 2022 • כ״ד סיון תשפ״ב
למה רש״י חושב שאת כל קרבנות המילואים עשו כל יום משבעת ימי המילואים
אתם מסבירים ‘ותצא אש מלפני ה׳ – כלומר יצא מאת אהל מועד אל החצר על המזבח
אולי לכן נכנסו משה ואהרן מקודם להדליק את האש 🥸
זה מאד בולט שמשה לא רוצה להסתכל על האסון בכלל, זה כזה תאונה הוא מכסה את זה מהר ותיכף חוזר לסדר
וּמִפֶּ֩תַח֩ אֹ֨הֶל מוֹעֵ֜ד לֹ֤א תֵֽצְאוּ֙ שִׁבְעַ֣ת יָמִ֔ים
עַ֚ד י֣וֹם מְלֹ֔את יְמֵ֖י מִלֻּאֵיכֶ֑ם
כִּ֚י שִׁבְעַ֣ת יָמִ֔ים יְמַלֵּ֖א אֶת־יֶדְכֶֽם׃
כַּאֲשֶׁ֥ר עָשָׂ֖ה בַּיּ֣וֹם הַזֶּ֑ה
צִוָּ֧ה יְהֹוָ֛ה לַעֲשֹׂ֖ת לְכַפֵּ֥ר עֲלֵיכֶֽם׃
וּפֶ֩תַח֩ אֹ֨הֶל מוֹעֵ֜ד תֵּשְׁב֨וּ
יוֹמָ֤ם וָלַ֙יְלָה֙ שִׁבְעַ֣ת יָמִ֔ים
וּשְׁמַרְתֶּ֛ם אֶת־מִשְׁמֶ֥רֶת יְהֹוָ֖ה
וְלֹ֣א תָמ֑וּתוּ
כִּי־כֵ֖ן צֻוֵּֽיתִי׃
לא כתוב שיקריבו הקרבנות שבעה ימים
גם הפרשה כתובה ככה. למרות הדרש שנכנסו שתויי יין אני חושב הפשט שזה סתם פרשה הלכתית שכאילו קשורה גם לתחילת העבודה ואזהרה לכהנים, וזה כזה הסחת דעת מן המאורע. גם משה שמצווה אחר כך מה לאכול וכיצד לאכול זה בעצם המשך של פרשת המצוה של היום השמיני שהוא למעלה אמר רק את חלק ההקרבה וכאן את חלק האכילה, היה אפשר לכתוב את זה למעלה אצל הציווי אבל זה נדחה לפה בדווקא כדי לטשטש הרושם של מה היה
אבל אהרן למרות שנדם והלך עם התוכנית של משה בסוף לא כל כך הסכים שסתם ממשיכים בסדר היום, אמנם גם הוא לא מדבר בפירוש רק מיאן לאכול את שעיר החטאת כי ‘ותקראנה אותי כאלה׳. ומשה אמר אוקיי נו באמת הגזמתי קצת
הפסוק ולהבדיל קצת תלוש, הוא נראה מתכוון לומר שכאן הקדיש את הכהנים לבא אל אהל מועד וגם להבדיל ולהורות וכו׳, אולי זה באמת מורה שפרשה זו אמורה להיות במקום אחר או כהמשך למה שה׳ בחר באהרן
בניו הנותרים – המנחה הנותרת?
נריה מה הפירוש שלך לטענת אהרן לפי ההסבר שלך על החטאת החיצונה של המילואים
אני חושב שאהרן אומר משהו פשוט, החטאת יש לו הגיון תמיד שמישהו שכבר כופר בעצמו מכפר על האחרים. אז הכהנים מכפרים על ישראל וכו׳. (וכמו שלמשל ביום הכיפורים מקודם מכפר על עצמו בפר חטאת ואז מכפר על העם בשעיר) , והכהן מכפר על העם. זה הסיבה שבאופן כללי חטאת של ישראל נאכל על ידי הכהנים שהם מכפרים עליו בזה. משא״כ חטאת הקהל שהוא לכפר על המזבח או הכהן עצמו נשרף כי אין מישהו טהור כאילו שיאכל אותו ויכפר על ידי זה. היגיון דומה הוא הסיבה שמנחת כהן הוא כליל כי זה לא הגיוני שהכהן יביא קרבן ויאכל אותו בעצמו, צריך מישהו אחר שיאכל עבורו, אז המזבח.
אז צריכים כהן שהוא בעצמו כבר בסדר בשביל לכפר על העם. אומר אהרן כל זה טוב ויפה אילו באמת נתכפרו הכהנים, אבל רק היום הקרבנו את החטאת של עצמנו, ולא נראה שאנחנו בו זמנית כבר יכולים לכפר על העם על ידי אכילת החטאת שלהם, בפרט שתראה מה קרה היום, לא נראה שאנחנו מוכנים, אז צריך לשרוף גם את שעיר העם כי אין כהן שיכפר בעדם.
יכול להיות שזה הסוד של צום יום הכיפורים. כי זה לכפר על הכל אז אין מישהו שיכול לאכול. ולכן אין בכלל שלמים ביום הכיפורים הוא מקודש לכפר וכל החטאות שלו נשרפים, וכעין זה גם שאר העם צמים כי כל אכילה יש לו איזה המשכיות עם אכילת הקרבן שמכפר
למעשה זה מאד מעניין שמשה אומר ככה צויתי ואהרן אומר אבל.. ומשה אומר כן סביר, ומה עם זה שאמר ‘כאשר צויתי׳, כנראה שזה לא תמיד כזה פשוט וברור שככה המצוה..
זה גם מין גשר אל הפרשה הבאה שהוא אכן להבדיל בין הטמא והטהור וכו׳
קודם כל אני לא מבין אותו
כי לא מוזכר בכלל יום עד עכשיו שנגיד כאשר עשה ביום הזה..
שנית זה יכול להיות רמז לעבודה של יום הכיפורים או עבודה אחרת שהוא באותו דגם של עבודה זו לכפר עליכם
שלישית בפשטות מה שהוא אומר הוא פשוט חזרה על כך שכל הסדר הזה הוא מצווה מאת ה׳
אז היום הוא דווקא היום האחרון ‘יום מלאת ימי המילואים׳..
כיצד כאשר עשה ביום הזה נהיה היום הראשון, ובכלל לא נאמר משהו על יום ראשון או משהו כזה, אם נאמר משהו אז כתוב על היום האחרון שמסתיימים המילואים. ולגבי מה לעשות בשבעת הימים הוא הרי אומר בפירו שלא יצאו מפתח אהל מועד וחוזר על זה פעמיים אם היה רצונו להגיד שיעשו כל הסדר שוב היה צריך להגיד
לא מסופר שום דבר עם יום
אם כבר בפרשת תצוה כתוב במפורש ששבעת ימים יכפר על המזבח ולא שיעשה גם איל ולחם וכו׳
ומה זה תמלא ידם מפורש שם מקודם שזה ללבוש הבגדים
הוא זכר להגיד שיעשה פר חטאת ליום ושכח להגיד שיעשו את כל השאר גם?
ולמה על המזבח הוא כן צריך לחזור בשני פסוקים שלמים
בכל מקרה בפרשת שלנו במפורש לא כתוב שעשו שום דבר שבעה ימים חוץ מזה שישבו שם
כן וזה אותו דבר פה
יש כזה מעמד של שבעת ימים למלא את ידם, אם היה רוצה להגיד שיעשו כל הסדר שבעה פעמים היה צריך לכתוב את זה
להיפך הוא אומר כיצד, ופתח אהל מועד תשבו
כאשר עשה ביום הזה צוה ה׳ לעשות, בכלל, לא צוה ה׳ לעשות כל יום עוד פעם
אתה החלטת שלשבת זהב לא כלום
אבל הרי יש פרשה שלימה שאומר שזה כן משהו
למה לא
נכון כאשר עשה לא קשור לזה
זה הולך אכן על מה שעשה ביום הזה, ולא ביום הבא
בדיוק
ציוה ה׳ לעשות לכפר עליכם, שלא תחשוב שהמצאתי לבד, כמו שאומר כל פעם שהשם ציווה על הכל בכל מקום
לדעתך היה צריך להיות כתוב כאשר עשה ביום זה ציוה ה׳ לעשות מחר, זה חסר
טוב אולי אתה צודק
לא חשבתי שקשה סתם חשבתי לפי מה שהסברת את הטעם שיש חטאת חיצונית נשרפת היה צריך להמשיך שלכן טען אהרן גם לגבי השעיר
דעת מקרא אומר כמוני ואז שאולי גם המשמעות כמוך.. הוא גם מבין את הפרשה בתצוה כמוני רק אומר אולי פר החטאת הוא ללמד על הכלל כולו, אז אני לא כזה משוגע..
אתה רוצה לומר שצריך לקרוא כאשר ציוויתי? ולא כמו הניקוד
הניקוד אומר הצטוויתי לא?
אחרת היה צריך חיריק תחת הויו
או שאני המצאתי..
אין הבדל בין חיריק לצירי?
טוב צריך לבדוק,
מאד מעניין מה שאמרתן על משה
אמרתם ואמרתן 🙂
ובאמת אהרן עשה עגל כי חשב למשה יש דרישות גבוהות מדי
Sunday, June 26, 2022 • כ״ז סיון תשפ״ב
וגם בעוד הרבה דברים אתה שווה עם מה שאמרו פה, סידרת הרבה יותר מסודר..