דברים יד – דברים מקבוצת הדיון

Monday, August 10, 2015 • כ״ה אב תשע״ה

איך זה ששום חסידישע ספר לא שם לב שכתוב במפורש ונתת הכסף בכל אשר תאווה נפשך

זלמן לייב באמת דיברנו פעם על השבת שגם לא ממש ייתכן שכולם ישבתו ממלאכה כל שבוע באותו יום, ותיאוריה שפעם היה אחת לשבועיים וחילוק בין הקדושה לבין המנוחה, אז אולי זה דומה למה שאתה אומר על שמיטה ומעשר

באמת מוזר מה יעשו העניים בשנים שאינם מעשר כני

אבל באמת זה כי יש סתירה, לא?

שלפי הכתוב הזה הכל ללוי

פה קצת נראה שהענין של הלוי זה כי הוא מסכן ואין לו נחלה

שזה די היפך מהלוי ששולט וכו

אבל באיזה כיון זה הולך, הלוי זה עני או העני זה לוי

זה נשמע סוג חוצפה של הרעבישע אייניקלאך שכולם חייבים להם כי הם ספעשיל ולא עובדים… חכם מי חייב לך משהו על זה

אגב שכחתי להגיד על התחלת הפרק

בנים אתם להשם אלקיכם לא תתגודדו

שזה אחד הפסוקים הכי יפים, אתם בנים של השם אין לכם להיות בצער ולעשות אבלות, זה כאן נובע כל התורה של בני מלכים וכן

גם לא תאכלו תועבה, צריך לעשות מחאה נגד התועבה הגדולה שיש אוכלים תנשמת

גם כאן ראיה לפשט של זלמן לייב על קדושה

כי עם קדוש אתה ובך בחר השם

יש סיפור מעניין בכל הפרשיות האלהה כי ירבה לך הדרך כי יברכך השם. שזה על דרך משל שהעולם נהיה יותר גדול ומצד אחד אנחנו מאד שמחים שיש כל כך חסידים אבל מצד שני אנחנו מאבדים משהו, כבר לא יכולים כולם להיות קרובים וביחד אינטימי, והפסוקים נותנים פה כל מיני עצות לעזור לבעיה הזו לתת בכסף וכו, אבל למעשה לא נראה שעזר, וזה דיאלקטיקה גם שמצד אחד אומר ככוכבי השמים ואז אומר לא מרובכם כי אתם המעט

כן. אם כבנים אם כעבדים, אבל מאיפה באמת הרעיון הזה ומה המשמעות שלו? אנחנן רואים ישוע השתמש תמיד בביטוי אבינו שבשמים ובני אלוהים וזה נתפס אצל כמה כחידוש אבל כנראה שהיה תפיסה כזאת

גם יש כל מיני, צריך לעשות מחקר איך ומתי בדיוק

גם בשמות כבר כתוב

בני בכורי ישראל

Monday, March 04, 2019 • כ״ז אדר א׳ תשע״ט

בָּנִ֣ים אַתֶּ֔ם לַֽיהוָ֖ה אֱלֹהֵיכֶ֑ם לֹ֣א תִתְגֹּֽדְד֗וּ וְלֹֽא־תָשִׂ֧ימוּ קָרְחָ֛ה בֵּ֥ין עֵינֵיכֶ֖ם לָמֵֽת׃

You are children of the LORD your God. You shall not gash yourselves or shave the front of your heads because of the dead.

כִּ֣י עַ֤ם קָדוֹשׁ֙ אַתָּ֔ה לַיהוָ֖ה אֱלֹהֶ֑יךָ וּבְךָ֞ בָּחַ֣ר יְהוָ֗ה לִֽהְי֥וֹת לוֹ֙ לְעַ֣ם סְגֻלָּ֔ה מִכֹּל֙ הָֽעַמִּ֔ים אֲשֶׁ֖ר עַל־פְּנֵ֥י הָאֲדָמָֽה׃ (ס)

For you are a people consecrated to the LORD your God: the LORD your God chose you from among all other peoples on earth to be His treasured people.

לֹ֥א תֹאכַ֖ל כָּל־תּוֹעֵבָֽה׃

You shall not eat anything abhorrent.

זֹ֥את הַבְּהֵמָ֖ה אֲשֶׁ֣ר תֹּאכֵ֑לוּ שׁ֕וֹר שֵׂ֥ה כְשָׂבִ֖ים וְשֵׂ֥ה עִזִּֽים׃

These are the animals that you may eat: the ox, the sheep, and the goat;

אַיָּ֥ל וּצְבִ֖י וְיַחְמ֑וּר וְאַקּ֥וֹ וְדִישֹׁ֖ן וּתְא֥וֹ וָזָֽמֶר׃

the deer, the gazelle, the roebuck, the wild goat, the ibex, the antelope, the mountain sheep,

וְכָל־בְּהֵמָ֞ה מַפְרֶ֣סֶת פַּרְסָ֗ה וְשֹׁסַ֤עַת שֶׁ֙סַע֙ שְׁתֵּ֣י פְרָס֔וֹת מַעֲלַ֥ת גֵּרָ֖ה בַּבְּהֵמָ֑ה אֹתָ֖הּ תֹּאכֵֽלוּ׃

and any other animal that has true hoofs which are cleft in two and brings up the cud—such you may eat.

אַ֣ךְ אֶת־זֶ֞ה לֹ֤א תֹֽאכְלוּ֙ מִמַּֽעֲלֵ֣י הַגֵּרָ֔ה וּמִמַּפְרִיסֵ֥י הַפַּרְסָ֖ה הַשְּׁסוּעָ֑ה אֶֽת־הַ֠גָּמָל וְאֶת־הָאַרְנֶ֨בֶת וְאֶת־הַשָּׁפָ֜ן כִּֽי־מַעֲלֵ֧ה גֵרָ֣ה הֵ֗מָּה וּפַרְסָה֙ לֹ֣א הִפְרִ֔יסוּ טְמֵאִ֥ים הֵ֖ם לָכֶֽם׃

But the following, which do bring up the cud or have true hoofs which are cleft through, you may not eat: the camel, the hare, and the daman—for although they bring up the cud, they have no true hoofs—they are unclean for you;

וְאֶת־הַ֠חֲזִיר כִּֽי־מַפְרִ֨יס פַּרְסָ֥ה הוּא֙ וְלֹ֣א גֵרָ֔ה טָמֵ֥א ה֖וּא לָכֶ֑ם מִבְּשָׂרָם֙ לֹ֣א תֹאכֵ֔לוּ וּבְנִבְלָתָ֖ם לֹ֥א תִגָּֽעוּ׃ (ס)

also the swine—for although it has true hoofs, it does not bring up the cud—is unclean for you. You shall not eat of their flesh or touch their carcasses.

אֶת־זֶה֙ תֹּֽאכְל֔וּ מִכֹּ֖ל אֲשֶׁ֣ר בַּמָּ֑יִם כֹּ֧ל אֲשֶׁר־ל֛וֹ סְנַפִּ֥יר וְקַשְׂקֶ֖שֶׂת תֹּאכֵֽלוּ׃

These you may eat of all that live in water: you may eat anything that has fins and scales.

וְכֹ֨ל אֲשֶׁ֧ר אֵֽין־ל֛וֹ סְנַפִּ֥יר וְקַשְׂקֶ֖שֶׂת לֹ֣א תֹאכֵ֑לוּ טָמֵ֥א ה֖וּא לָכֶֽם׃ (ס)

But you may not eat anything that has no fins and scales: it is unclean for you.

כָּל־צִפּ֥וֹר טְהֹרָ֖ה תֹּאכֵֽלוּ׃

You may eat any clean bird.

וְזֶ֕ה אֲשֶׁ֥ר לֹֽא־תֹאכְל֖וּ מֵהֶ֑ם הַנֶּ֥שֶׁר וְהַפֶּ֖רֶס וְהָֽעָזְנִיָּֽה׃

The following you may not eat: the eagle, the vulture, and the black vulture;

וְהָרָאָה֙ וְאֶת־הָ֣אַיָּ֔ה וְהַדַּיָּ֖ה לְמִינָֽהּ׃

the kite, the falcon, and the buzzard of any variety;

וְאֵ֥ת כָּל־עֹרֵ֖ב לְמִינֽוֹ׃

every variety of raven;

וְאֵת֙ בַּ֣ת הַֽיַּעֲנָ֔ה וְאֶת־הַתַּחְמָ֖ס וְאֶת־הַשָּׁ֑חַף וְאֶת־הַנֵּ֖ץ לְמִינֵֽהוּ׃

the ostrich, the nighthawk, the sea gull, and the hawk of any variety;

אֶת־הַכּ֥וֹס וְאֶת־הַיַּנְשׁ֖וּף וְהַתִּנְשָֽׁמֶת׃

the little owl, the great owl, and the white owl;

וְהַקָּאָ֥ת וְאֶֽת־הָרָחָ֖מָה וְאֶת־הַשָּׁלָֽךְ׃

the pelican, the bustard, and the cormorant;

וְהַ֣חֲסִידָ֔ה וְהָאֲנָפָ֖ה לְמִינָ֑הּ וְהַדּוּכִיפַ֖ת וְהָעֲטַלֵּֽף׃

the stork, any variety of heron, the hoopoe, and the bat.

וְכֹל֙ שֶׁ֣רֶץ הָע֔וֹף טָמֵ֥א ה֖וּא לָכֶ֑ם לֹ֖א יֵאָכֵֽלוּ׃

All winged swarming things are unclean for you: they may not be eaten.

כָּל־ע֥וֹף טָה֖וֹר תֹּאכֵֽלוּ׃

You may eat only clean winged creatures.

לֹ֣א תֹאכְל֣וּ כָל־נְ֠בֵלָה לַגֵּ֨ר אֲשֶׁר־בִּשְׁעָרֶ֜יךָ תִּתְּנֶ֣נָּה וַאֲכָלָ֗הּ א֤וֹ מָכֹר֙ לְנָכְרִ֔י כִּ֣י עַ֤ם קָדוֹשׁ֙ אַתָּ֔ה לַיהוָ֖ה אֱלֹהֶ֑יךָ לֹֽא־תְבַשֵּׁ֥ל גְּדִ֖י בַּחֲלֵ֥ב אִמּֽוֹ׃ (פ)

You shall not eat anything that has died a natural death; give it to the stranger in your community to eat, or you may sell it to a foreigner. For you are a people consecrated to the LORD your God. You shall not boil a kid in its mother’s milk.

עַשֵּׂ֣ר תְּעַשֵּׂ֔ר אֵ֖ת כָּל־תְּבוּאַ֣ת זַרְעֶ֑ךָ הַיֹּצֵ֥א הַשָּׂדֶ֖ה שָׁנָ֥ה שָׁנָֽה׃

You shall set aside every year a tenth part of all the yield of your sowing that is brought from the field.

וְאָכַלְתָּ֞ לִפְנֵ֣י ׀ יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֗יךָ בַּמָּק֣וֹם אֲשֶׁר־יִבְחַר֮ לְשַׁכֵּ֣ן שְׁמ֣וֹ שָׁם֒ מַעְשַׂ֤ר דְּגָֽנְךָ֙ תִּֽירֹשְׁךָ֣ וְיִצְהָרֶ֔ךָ וּבְכֹרֹ֥ת בְּקָרְךָ֖ וְצֹאנֶ֑ךָ לְמַ֣עַן תִּלְמַ֗ד לְיִרְאָ֛ה אֶת־יְהוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ כָּל־הַיָּמִֽים׃

You shall consume the tithes of your new grain and wine and oil, and the firstlings of your herds and flocks, in the presence of the LORD your God, in the place where He will choose to establish His name, so that you may learn to revere the LORD your God forever.

וְכִֽי־יִרְבֶּ֨ה מִמְּךָ֜ הַדֶּ֗רֶךְ כִּ֣י לֹ֣א תוּכַ֘ל שְׂאֵתוֹ֒ כִּֽי־יִרְחַ֤ק מִמְּךָ֙ הַמָּק֔וֹם אֲשֶׁ֤ר יִבְחַר֙ יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ לָשׂ֥וּם שְׁמ֖וֹ שָׁ֑ם כִּ֥י יְבָרֶכְךָ֖ יְהוָ֥ה אֱלֹהֶֽיךָ׃

Should the distance be too great for you, should you be unable to transport them, because the place where the LORD your God has chosen to establish His name is far from you and because the LORD your God has blessed you,

וְנָתַתָּ֖ה בַּכָּ֑סֶף וְצַרְתָּ֤ הַכֶּ֙סֶף֙ בְּיָ֣דְךָ֔ וְהָֽלַכְתָּ֙ אֶל־הַמָּק֔וֹם אֲשֶׁ֥ר יִבְחַ֛ר יְהוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ בּֽוֹ׃

you may convert them into money. Wrap up the money and take it with you to the place that the LORD your God has chosen,

וְנָתַתָּ֣ה הַכֶּ֡סֶף בְּכֹל֩ אֲשֶׁר־תְּאַוֶּ֨ה נַפְשְׁךָ֜ בַּבָּקָ֣ר וּבַצֹּ֗אן וּבַיַּ֙יִן֙ וּבַשֵּׁכָ֔ר וּבְכֹ֛ל אֲשֶׁ֥ר תִּֽשְׁאָלְךָ֖ נַפְשֶׁ֑ךָ וְאָכַ֣לְתָּ שָּׁ֗ם לִפְנֵי֙ יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ וְשָׂמַחְתָּ֖ אַתָּ֥ה וּבֵיתֶֽךָ׃

and spend the money on anything you want—cattle, sheep, wine, or other intoxicant, or anything you may desire. And you shall feast there, in the presence of the LORD your God, and rejoice with your household.

וְהַלֵּוִ֥י אֲשֶׁר־בִּשְׁעָרֶ֖יךָ לֹ֣א תַֽעַזְבֶ֑נּוּ כִּ֣י אֵ֥ין ל֛וֹ חֵ֥לֶק וְנַחֲלָ֖ה עִמָּֽךְ׃ (ס)

But do not neglect the Levite in your community, for he has no hereditary portion as you have.

מִקְצֵ֣ה ׀ שָׁלֹ֣שׁ שָׁנִ֗ים תּוֹצִיא֙ אֶת־כָּל־מַעְשַׂר֙ תְּבוּאָ֣תְךָ֔ בַּשָּׁנָ֖ה הַהִ֑וא וְהִנַּחְתָּ֖ בִּשְׁעָרֶֽיךָ׃

Every third year you shall bring out the full tithe of your yield of that year, but leave it within your settlements.

וּבָ֣א הַלֵּוִ֡י כִּ֣י אֵֽין־לוֹ֩ חֵ֨לֶק וְנַחֲלָ֜ה עִמָּ֗ךְ וְ֠הַגֵּר וְהַיָּת֤וֹם וְהָֽאַלְמָנָה֙ אֲשֶׁ֣ר בִּשְׁעָרֶ֔יךָ וְאָכְל֖וּ וְשָׂבֵ֑עוּ לְמַ֤עַן יְבָרֶכְךָ֙ יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ בְּכָל־מַעֲשֵׂ֥ה יָדְךָ֖ אֲשֶׁ֥ר תַּעֲשֶֽׂה׃ (ס)

Then the Levite, who has no hereditary portion as you have, and the stranger, the fatherless, and the widow in your settlements shall come and eat their fill, so that the LORD your God may bless you in all the enterprises you undertake.

רציתי להגיד משהו על ענין שחוטי חוץ ואיסור הבמות וגם ענין שינוי המעשרות והכהונה. וזאת באופן שיתאים עם המסורת (ולא כי איסור ‘כפירה׳ או משהו, אלא פשוט כי זה גם אמת וחז״ל לא היו טיפשים או רשעים כמו שאנשי מחקר חושבים)

צריך לדעת שהתורה תמיד היתה מתפרשת בידי חכמי הדור או אנשי הדור, אף פעם לא היה תורה סטאטית של מה שכתוב וזהו. לא כך עובדת התורה וגם לא כך עובדת שום חוק או שום דת. מה שנקרא אצלנו תורה שבעל פה גוברת תמיד על תורה שבכתב. או במילים אחרות המנהג גובר תמיד על הדין. ויש כל מיני דרכים שבהם אנשים מצדיקים את הנהגותיהם עם הכתוב. (ייתכן שבזמן הקדום היו אף מגיהים בתוך הספרים, כי עוד לא הוחלט ההלכה שאין לתקן אות בתורה.. תבינו לפי ההמשך)

עכשיו אם הדבר כך בהלכות פשוטות כמו איך לעשות בורר בשבת, צריך להבין שעוד יותר כך הוא הדבר בדברים גדולים. דהיינו במבני הפוליטיקה והחברה והפולחן. זה היפך מה שנדמה לנו לפעמים. אנחנו חושבים בשלמא אם תגיד לנו שדוד המלך חשב שהמקדש במלוה הוא קידושין לא כמו ההלכה מילא, אבל שדוד המלך לא חשב שמשבאו לירושלים נאסרו הבמות? זה הרי נראה יסוד גדול. או תאמר שמואל הנביא לא ידע הלכות מעשר שני, זה הרי דבר כל כך בסיסי, או שיחזקאל לא ידע מי כהן ומי לוי או ששלמה המלך לא ידע גדר איסור עבודה זרה או חיתון עם נכריות.

אבל כאשר חושבים על זה לרגע מבינים שדווקא אלה הם הדברים שהם הכי ניתנים לשינוי. כמו שאפשר לראות במציאות גם היום. נגיד יש חקירה אם הבן של הרבי יורש אותו. ואפשר להביא פסוקים ופוסקים לכאן ולכאן. אבל גם אם היה פסוק מפורש כצד אחד זה עדיין היה משתנה לפי הפוליטיקה לא לפי הפסוק. ולא שאין פסוק טוב אבל כל אחד יביא פסוק לצד שלו.

ויכול להיות שאפילו לפי האמת צד אחד צודק והשני באמת מרושע לגמרי, ואחרי כמה דורות אם יסתכלו חכמים יוכלו להגיד וודאי זה היה מושחת וזה לא. אבל באותו שעה אין סיבה לחשוב הרי זה דבר כה בסיסי שאלה הם כהנים ואלה הם לוים כיצד ייתכן בדבר כזה מחלוקת. כי אדרבה דווקא בדבר כזה ייתכן מחלוקת הרי כל אחד רוצה להיות כהן.. ולא רק ששייך מחלוקת אלא באמת דברים זמניים שלא נראה לי נכון לומר שיהיה לגביהם חוק קבוע. אין סיבה נצחית שבני אהרן יהיו כהנים זה כך הסתדר באיזשהו תקופה וכך רצה השם אבל אם ירצה לשנות את דעתו ישנה את זה וכמו שניבא יחזקאל שדווקא בני צדוק וכדו׳, וכמו שהשם רצה מקודם את שאול ואז את דוד ומגוחך לטעון שזה כמו חשש של שינוי התורה, הדברים הללו בהכרח משתנים.

עכשיו חז״ל מסתכלים אחורה, בעצם כבר הפסוקים מסתכלים אחורה, ונותנים ציונים זה היה מלך רשע כי עבד עבודה זרה זה היה רשע כי הקריב בבמות זה עורר על הכהונה וכו׳. אבל זה וודאי נכון רק מנקודת המבט של השיפוט אחורה. בעיני המלך שעבד עבודה זרה הוא לא היה רשע אלא עשה מה שנכון. ובוודאי בעיני מי שהיה לו דרך אחרת בכהונה או שהקטיר בבמות. ולכן לגלות שרוב העם לא היו שומרי חוק התורה לפי דעת הפסוק או חז״ל זה טריוויאלי, וגם טריוויאלי שאותם העם לא חשבו שהם עוברים על החוק אלא טענו שהם החוק.

ועוד יש באמת סתירות, וחז״ל רואים שלפעמים משמע שמותר להקריב בבמה ולפעמים אסור ועושים פלפול מתי היה מותר ומתי היה אסור וחולקים זה על זה בפרטים הללו. צריך לזכור שזה הכל הפירוש של חז״ל. שהם בעצם מפרשים את ההלכה ההיסטורית בשעה שזה כבר בכלל לא נוגע למעשה כמעט. ואין לנו ערבות שבימי משה רבינו פירשו כך ייתכן שהיה להם פירוש אחר. וייתכן אפילו שבאמת חזל צודקים ומנקודת השיפוט אחורה באמת מי שהקטיר בבמות בזמן האיסור עשה דבר רע, אבל הוא בעצמו לא ידע את זה רק אנחנו יודעים את זה. ולכן אם נמצא שנראה בפשט הסיפור שחשב שזה מצוה אין בזה שום קושיא.

עכשיו יש כל מיני דרשנים אחרונים שאוהבים לדבר על הרשעים של התנך איזה צדיקים הם היו. אני חושב שזה לא סתם פרומע דרשה, כמו שהרבי מאיזביצה אומר מנואף לא היה השם עושה פרשה בתנך. אבל הרבי מבין את הבעייתיות העמוקה של שיפוט היסטורי אחורה. קל לנו לומר שצמברליין עשה טעות שעשה שלום אבל הוא באמת חשב שהוא עשה טוב ובתסריט היסטורי אחר היה צודק. ואותו דבר אם מבינים שכל אלה שהמקרא וחזל דנים לרשעים זה רק לפי המבט המאוחר שבו יצא כך, אבל באמת באותו שעה היה לקרח וודאי חשבון שהוא צדק ובהיסטוריה מקבילה שקרח היה מנצח בתוכנית שלו היה כתוב פרשה הפוכה שמשה היה הרשע, לכן הם אומרים הצדיקים הללו שבוודאי אין זה פשוט כמו שלומדים בחיידר קרח רשע משה צדיק.

ולכן כמו שהזכיר יונה הם גם מבינים לגמרי את כל הסיפור של השופטים וכל בית ראשון שלפי השיפט המאוחר היו רובם רשעים וזה נראה בעינינו בפשט סיפור הזוי, אבל באמת בוודאי כל מי שעבד עבודה זרה או במה בזמן השופטים היה בדעתו מחשבה עמוקה שהוא צודק.

וזה הפסוק פה איש כל הישר בעיניו הוא מקביל לפסוק החוזר על עצמו בספר שופטים בימים ההם אין מלך בישראל איש הישר בעיניו יעשה. וכפי שאפשר לראות מהמקור שלו הראשון שהוא פה הפסוק הזה לאו דווקא מתכוון להיות שיפוט גמור שזה כזה רע. כי בוודאי איש הישר בעיניו של זמן משה לא היו רשעים. אבל כמו שהרבי מסאטמאר אומר הלואי שהיה כל אחד עושה היום הישר בעיניו.. הבעיה שאנו עושים על פי רוב הישר בעיני השכנים שלנו או בעיני החסידות שלנו.. איש הישר בעיניו הפירוש שהיו עושים כל אחד עבודת השם לפי מה שהורהו ליבו. ובאמת לפי מבט ההלכה אחורה זה לא בסדר צריך להיות סדר אחד בית מקדש אחד מלך אחד וכו׳. אבל זה לא כזה קל כמו לומר הם היו רשעים

יפה

זהו בכלל פרשה מאד ריאלית היא שואלת מה תגידו אם יש נביא או איזה באבא שאומר לעבוד עבודה זרה.. לא תשמעו אליו.

הרמבם עשה מזה גדר הלכתי שלם אבל הפשט הוא כזה פשוט. אנשים פעם היו חוששים מעבודה זרה כי מי יודע הבאבא אמר ויש לו נבואות וזה, והפסוק מתאמץ נגד זה שלא צריך לפחד מזה. ונותן תירוץ כי מנסה ה׳ אתכם.

ובאמת משנה תורה הוא הספר הכי מונותאיסטי-רמבמיסטי. הוא לא אוחז מנביאים ואותות ומופתים.

כל הדברים המאוחרים של אותות ומופתים באדמת בני חם כבר כתובים במקרא..

ובעל על הגאולה למד מכאן את היסוד שלו על הניסים של הסטרא אחרא. ואמנם הוא טעה פה בפירוש המילות של אב״ע אבל בגדול איני יודע מה רוצים ממנו מה שהוא אומר זה בדיוק מה שהפסוק אומר שאם תראו מופת שמוכיח את העבודה זרה תדעו שזה סתם נסיון, המילים סטרא אחרא זה סתם ביטוי יותר מאוחר למופת שאסור לאחוז ממנו וללמוד הימנו. אבל בוודאי הטענה הזו מאד רציונלית אי אפשר לבנות תאלוגיה על מופתים וזה שהציונים עשו מופת לא מוכיח שהם צודקים. סתם כולם נתפסים לביטוי סטרא אחרא. הדרך הזאת של על הגאולה הרבה יותר רציונלית מהדרך של המזרחיסטים שהופה קרה נס סימן שבן גוריון הוא צדיק.

לענין הלוי ומעשר שני. זה נראה שספר דברים מפרש הרבה מצוות בדרך סוציאלית של בן אדם לחבירו יותר מבדרך של קדושה. כמו מצות השבת שנתן לו טעם למען ינוח. וכן מצות המעשר הוא עושה כאן למצוה של צדקה, ואפילו החלק שניתן ללוי הוא עושה כאילו שזה פשוט כי הלוי הוא עני כי אין לו חלק ונחלה וכו׳, לא כי הוא עובד השם ומגיע לו על כך

קצת סמנטיקה. התנך לא אוחז שאפשר ללמוד מכך שבימי אחאב היו מנצחים מלחמותיהם שהשם אוהב עבודה זרה. התנך עובד כולו להיפך שהעבודה זרה מביא רע ועבודת השם מביא טוב. ואם זה נדמה להיפך זה קושיא על התנך שהתנך בעצמו במקומות כמו פרשה זו מתמודד איתו וכמו שחזל מספרים שטען אחאב לאלהיו, אין שום רעיון בתנך שאפשר ללמוד הפוך מכך שהולך טוב בגשמיות שהשם אוהב אותך ואת מעשיך

זה נכון שהסטמר רבי הוא קצת יותר מדי תאלוגי, ורוב החרדים לא אכפת להם מכל התאלוגיה הם יחלקו כמו שאתה אומר הוא רשע אבל הארת פנים או מה.. הסטמר רבי חושב שאם היה הארת פנים אז יוצא שהוא צודק ושוא עבוד אלוהים..

זה כבר פלפולים על ההשגחה שכולם שטויות כי מי יודע למה קורים דברים. מה שאנו צריכים לדעת כמו שספר דברים אומר זה שאסור לעבוד עבודה זרה או לכבד אותה ואם היא עושה מופתים וטובות זה לא משנה את המבט.

בכל מקרה הוא לא מתמודד עם הטענה הזאת, זה כבר פלפול אגודאי.. הוא מתמודד נגד הטענה היותר רחבה שמשתמע בעיניו מהניסים שציונות זה טוב

לא טוב להשתקע פה.. אני רק אומר שהויואל משה והרמבם וספר דברים אומרים דבר אחד שמה טוב ומה השם רוצה צריך ללמוד מהתורה ומהשכל וניסים לא מעלים ולא מורידים.

מה פירוש למען תלמד ליראה?

כן הוא עסוק בתאלוגיה בלבד. ציונות הוא הרעיון המרכזי שהשם לא יגאל אותנו אנחנו נגאל את עצמנו

גם שלש שבועות זה קצת misnomer

לא זה באמת הבעיה

מגיע לסטמר רבי הרבה על זה שהוא עדיין חושב תאלוגיה בזמן שכולם דואגים רק להלכה..

קיצור אמרתי דברים הרבה יותר מעניינים על הדורות הקודמים למי אכפת מצינות זו שיחה משומשת..

הסיפור הוא בערך כך.

מקודם לפרשה זו היה אסור בשר תאווה, כל אכילת בשר היה דוקא עם זבח. ושם מובן איסור אכילת דם כי הדם נזרק על המזבח הוא חלק גבוה ולא שייך לבני אדם.

באה פרשה זו והתירה בשר תאווה – וזה בגלל שהיא אוסרת את הזבח הפרטי, שהיה בעיקרו עבור אכילת בשר, אם כן צריכה לומר שמותר לזבוח שחיטת חולין – ועדיין משאירה את איסור הדם. ולכן היא צריכה קצת הסבר נוסף על איסור אכילת דם אע״פ שלא מקריבים דם חולין למזבח, ועל זה הטעם כי הדם הוא הנפש.

יפה לראות שהוא אומר לא תעשו איש הישר בעיניו.. ומסיים כי תעשו הישר בעיני ה׳

צריך להבין הטעם של כי לא באתם עד עתה אל המנוחה ואל הנחלה וכו׳. זה נראה שספר דברים מחדש פשט בקדושת המקום. הוא אומר זה שהיה פעם מותר הבמות זה כי עוד לא הייתם במקום קבוע והייתם צריכים להקריב בכל מקום, אבל עכשיו שבאתם אז דווקא במקום אשר יבחר.

וצריך לי להבין מה בכלל ההסבר של איסור הבמות, הרמבם חושב שזה סתם למעט את הקרבנות, אבל לא בטוח שזה פשט, זה נראה שזה קשור לקדושת המקום הנבחר.

כן זה לפעמים סתם עוזר לקריאת פסוק מסוים, אבל אני רומז הרבה יותר רדיקלי.. אם בזמן בית ראשון עוד לא נקבעה הלכה שאין מוסיפים וגורעים בספר תורה אפשר שגם שינו פרשיות שלימות לפי הרצון המשתנה…

כלומר יש כאן תמיד חור בתאוריה שאתה אומר מימות עזרא נגיד קידשו כל מילה בספר תורה אבל מי אומר שלפני כן היה כך.. וכבר רזל אומרים שיש תיקוני סופרים וכדומה משמע לא היתה אותה קדושה לכל אות שלא ישנו,

אבל זה הכל ספקולציות

כמובן כל זה מאד בעייתי לענין של קביעות תורה שבעל פה כפי שהראשונים חושבים, אבל כבר יש לנו ספר העיקרים שחולק על כל העיקר של זאת התורה וכו׳

מה שיוצא מוזר וכבר מימות חזל הוא שהם קבעו נגיד סדר המעשרות לפי ההלכה שיצא להם, ונהגו כך למעשה, בעוד המעשרות באמת אין להם כבר שום פשר בזמן שאין כהן ולוי עובדים וכו׳. וכל שכן בזמננו שאין נותנים תרומות ומעשרות לאף אחד בכלל סתם השחתה, ולפי המקרא אין שום סיבה לעשות את זה.

כמו כן קדושת הכהנים והלוים בזמננו איני יודע איזה מטרה יש לזה וגם מעט הדברים שנוהגים לא קשורים לשום דבר

שהרמבם חושב שלא נשתנה שום הלכה כמו האתרוג הוא האתרוג של משה וכו׳ אם כן לומר שכל בית ראשון לא אחזו כמו שיטת חזל על איסור הבמות זה קושיא גדולה על זה.

אבל מה לעשות ..

יש בוודאי קשר, הגוים יגידו הכל סתם נגיעות של ריכוז שלטון.. אבל כבר חזל בסיפור על ירבעם הבינו שמקום ההקרבה קשור למלכות וירבעם לא רצה שיעלו לירושלים כי שם יראו שבית דוד שולט,

אבל עדיין צריך להבין מה הבעיה בעצם, זה הרי לא כל הסיפור, צריך שיהיה באמת איזה בעיה בהקרבה שלא במקום הנבחר, הלכידות זה כמו תופעת לואי או נגיעה, מה בעצם כזה רע להקריב שלא במקום

זה גם משנה את התפיסה של קרבנות מדבר ספונטני אל מצוה שאמרתי ונעשה רצוני, כמו הפורמליזציה של תפלה

לא הבנתי

אני לא יודע אם זה התקדמות, יכול להיות שזה נסיגה בכלל..

👍

Tuesday, March 05, 2019 • כ״ח אדר א׳ תשע״ט

יש משהו אציל מאד בהעלאת גרה, תסתכל כיצד בהמה עושה את זה זה נראה שיש שם משהו…

התאוריה של מרי דוגלס זה שהבעיה של החזיר הוא בדיוק זה שהוא לא נכנס לקטגוריות, כי צריך להיות סדר בעולם ואם אתה חצי כשר וחצי לא אז אתה הכי גרוע