Tuesday, July 14, 2015 • כ״ז תמוז תשע״ה
הרב הצדיק ר אברהם יצחק מבוסטון סיפר לנו שהוא מקפיד לא לעלות לתורה בפרשה זו כי להגיד על דבר כזה אשר נתן לנו תורת אמת זה ברכה לבטלה
the goyim at the time of the torah were way less racist then the torah.
והא ראיה, רבני מדין לא אסרו על בנותיהם לשכב עם בני ישראל אלא להיפך, אז התירוץ של אז זה היה מקובל לא עובד
למה אתה חושב שהיה הוראת שעה
למעשה מה שאני אומר לא הוכחה
ההנחה שבדרך כלל מי שיותר חזק יותר ראסיסט, וכנראה אצל הסיפור הזה לפחות מדין היו החלשים , כמו שהספרדים עכשיו רוצים להתחתן עם אשכנזים ואשכנזים הם גזענים ופעם זה היה להיפך, תמיד החלש לא גזען זה לא חכמה..
מאטי זה סתם דרש ראסיסטי של חז״ל שאלוהיהם שונא זימה וכו..
בטח. .גזענות היא ערובה טובה להישרדות בהגדרה
גם יותר נאצים שרדו מאשר יהודים
וסליחה מגוטןויין
מאטי אתה מדבר במיקרו
אנחנו מדברים בתאוריה או במאקרו
אבל יש לעיין בזה לדידי,
רק שזה לא ההדלקה של האש בידי המשגיח שהוא הנידון פה..
so let’s make a lawsuit
it would be stupid
as if turning on the fire will help anyone
because its a stupid idea
which is the same reason this halacha as practiced is stupid
who turns on a fire doesn’t matter נישט בגשמיות און נישט ברוחניות
u would need a really dedicated anti semite to make such a lawsuit lishma 😜
also , we should sue frum jews for not ever hiring us as shabos goyim just because we were born jewish
moti ur being a little naive, the power structures in every jewish company are so blatantly defined as to who’s the boss and who’s the lowly goy who works the dirty work that expecting them to feel something punkt about the fire is laughable
אבל אנחנו כמו תלמודיסטים טובים דנים על איזה דקדוק קל במקום על הרעיון
אני לא חושב שכץ מאמין ככה אבל למשנה כבר ריכלנו עליו מספיק
עוד מעט אני מוחה שיצאנו מן העניין..
שהרי הענין של יהדות ורצון השם איך הוא קשור לחומש?? 😄
באמת שטבילת כלים הןא הלכה מוזרה יש על זה רייד אני לא זוכר
👏 shimon
הגיע זמן גאולתכם
זה אמרתי
אני פשוט אומר שתפסיקו לבכות על הגלות ותגאלו את עצמכם
Monday, February 04, 2019 • כ״ט שבט תשע״ט
יש לך את התמונה בחומש? כמדומה שזה לפי הברייתא
אם כי זה נראה לי מוזר ובטח לא באמת היה כך…
בפשטות ללחם יש פנים כלומר יש את הצד שהוא נדבק בתנור שזה האחור של הלחם, והפנים הוא הצד היפה המעוגל למעלה. איפה ששמים את השומשום בחלה..
לחם הפנים היה יותר כמו בייגלה כזה או לחמניה שהוא מעוגל לגמרי ויש לו פנים לכל צד.
ליודע באמת
כאילו החלל שיש בשני הצדדים?
יכול להיות גם באמת לפי פירושי רק זה שזה עולה ככה לכל הצדדים זה נקרא שהוא מראה הפנים שלו לצדדים
כך נראה ברשי כה כט
זה הכל פירושים של הגמרא כמין תיבה פרוצה או כמין ספינה רוקדת
כך מפרש אבן עזרא
זה עובד אחרת. אשה אמורה לגרום לבעל שלא ידור מלכתחילה. זה לא יעבוד שתפר את נדריו.
מה אני אומר על הגמרא? שבטח הגמרא לא התכוונה שעושים כאלה מין לחמים מוזרים
הפירוש זה שזה כמו פיתה פתוחה כזאת
זה לא עובד ככה
אני באופן כללי חושב שכל המציירים ציורי המשכן משוגעים
הפסוק אף פעם לא התכוון שהכל מרובע בדיוק כזה
כשכתוב שתי אומות אורך ושלש אמות רוחב אין הכוונה שזה נראה כמו תיבה משעממת
זה יכול להיות שיש לזה איזה אסתטיקה או דיזיין וזה עדיין בתוך המידות הללו
זה צריך לעשות סנס
לדעתי הצייר שאמר שהלוחות היו מעוגלים למעלה קרוב יותר אל האמת מהלובאביטשער רבי שמתעקש שיהיו מרובעים כי כך כתוב. לא צריך להיות אוטיסט. הלוחות היו יפים והמשכן וכליו היו יפים, המידות זה רק תנאי ההלכות שמעכבים שיהיה בגודל כזה אין הכוונה שלא היה לזה שום צורה
לפעמים יש ציורים נוצרים שלא אכפת להם תורה שבעל פה שאתה מסתכל ואומר כן זה מתאים שיהיה המקדש נראה כך
הציורים היהודיים נראים כמו איזה לגו
והאמת יכול להיות שבבית שני כבר היו יהודים שחשבו כך ובנו כך, מה אני יודע, אני עדיין חושב שזה הזוי
כן. הלובאביטשר זה כמו שאספר לך שהבית שלי הוא מאתיים מטר מרובע והוא ישחזר את הבית שלי העיקר שיהיה בדיוק מאתיים מטר מרובע וישכח לשים שם מיטה וארון וחדר וכיור כי אמרתי רק מאתיים מטר
צריך להתחשב גם עם המגבלות של הטקסט להעביר את האסתטיקה. הפסוק יכול לכתוב רק את המידות הבסיסיים כי כיצד בדיוק מתארים איך היה מעוגל ואיזה קישוטים עשו וכו׳. או הרמבם גם אין לו שפת ציור הכי עשירה ואומר המנורה עולה באלכסון והוא לא נכנס לדון אם זה בעיגול באלכסון או ישר כמו איזה דבר מכוער, בטח זה יפה, אבל זה לא העסק שלו לתאר היופי כיצד לבנות את זה רק ההלכה להגיד המידות הבסיסיות של זה.
כן… עשיתם בסקול?
Monday, August 29, 2022 • ב׳ אלול תשפ״ב
אם אפשר ללמוד מן הפרשיות הפתוחות וסתומות אז הוא מסדר כמוך. התמיד והשבת כל אחד פרשה פתוחה נפרדת. ואז ראש חדש פסח ביכורים בפרשה אחת. וכן כל מועדי השביעי, עם פרשיות סתומות מפסיקות בתוכם.
גם שביתת שבת לא נזכר כאן כלל לאפוקי שביתת המועדים
כל הפרשה הזו של קרבנות הוא דפוס אחד שחוזר על עצמו אבל כמעט אין דבר אחד עקבי בדיוק כיצד הוא אומר אותו, זה צריך תאוריה יותר קוהירנטית אם רוצים, או שנגיד כמו שאומרים לפעמים סתם גיוון..
והפואנטה שלך הוא? אני אמרתי ששביתת השבת לא נזכרת, לא ששבת לא נזכרת, אני לא כזה טיפש.
גם נראה שלא כתוב פה שמות של מועדים, במקומות שזה נראה כך זה בעצם משהו שעושים. חלקית זה אולי פשוט אבל חלקית לא. הרי ‘פסח לי׳ – פירושו שאז עושים קרבן פסח (וזה נזכר כאן לשלימות הרשימה כי הרי לא כתוב שום דבר על זה) בטו לראשון עושים ‘חג׳ שבעה ימים. לא כתוב פה ‘חג המצות׳ כי לא אכפת לו משם החג כאילו, רושם שאוכלים מצות שבעה ימים (וגם זה לשלימות הרשימה כזו) ולא יותר.
ביום הביכורים, בהקריבכם מנחה חדשה, בשבועותיכם, אלה ג דברים שעושים ביום זה. מביאים ביכורים (מכל הפירות? בפשטות במקרא זה שתי הלחם כפי שהוכחתי פעם אבל אז זה אותו דבר כמו מנחה חדשה, אולי יש לדייק מפה שזה שני דברים) ומסיימים לספור שבעה שבועות.
בראשון לשביעי יום תרועה פירוש שתוקעים תרועה.
בעשור לחודש לא כתוב שהוא ‘יום הכיפורים׳, רק שמתענים, ומביאים חטאת הכיפורים, שזה דברים שעושים.
ובטו זה שוב ‘חג׳, בלי מילה.
(בדברי חכמים תמיד ‘חג׳ סתם הוא הסוכות ואילו פה גם פסח הוא חג סתם, אבל בפרשת אמור באמת זה ככה בסדרה הראשונה שם)\
אוקיי נמשיך לפרשת נדרים.
א – מה זה נכנס פה
אמרתם שזה כאילו נסמך ל׳כל נדריכם׳ אבל זה קשר קלוש כי פרשת נדרים זו לא מדברת על נדרי קרבן אלא על נדרי איסור כפי המוכח מתוכו (גם אם מסתבר שגם נדרי קרבן יכול הבעל להפר וכו׳)
ב – מה ראשי המטות פה פתאום? פה רואים שזה כן איכשהו מתחשב עם ההקשר כי ראשי מטות נזכרו להלן בירושת הארץ. אבל איך זה נקשר מבחינה תוכנת צע
גם הפרשה הקודמת נאמר שמשה אמר,
כבר דיברנו על זה ושכחתי.. זה כמו סגנון של פרשיות המשכן שיש ציווי ועשיה והכל מפורש
זה נראה שראשי המטות היו ממונים על נדרים? אולי זה כזה דברים של שלום בית היו באים לראש המטה עם בעיות כאלה.. זה יותר עניינים משפתחיים פרטים בין איש לאשתו מרוב המצוות
אבל הוא אומר ‘זה הדבר אשר צוה ה׳
יש את חזל שלומדים מכאן משה מתנבא ב׳זה הדבר׳, שזה מקום מוזר ללמוד את זה..
האם משמע בפשט שיש הבדל בין נדר ושבועה? או שזה אותו דבר לפחות לענין פרשה זו
וה׳ יסלח לה – הפשט זה כי הרי הנדר הוא לה׳ אז כיצד בכח הבעל להפר מה שהתחייבה לו, אז התורה אומרת (משה אומר?) אל תדאג, ה׳ יסלח לאשה שבעלה מונע אותו
זה נראה לי תמיד סוג של שמי שנכתב בקדושה נמחה למען שלום בית
אולי פסוק זה הוא הסיבה, הוא מדבר על ה׳ בגוף שלישי, הגם שיש כל מיני ביטויים כאלה צריכים להבין אותם תמיד..
הרי היה צריך להגיד ואני אסלח לה. אמנם הרבה פעמים הוא מדבר ככה ובכולם צריך להבין כיצד זה עובד
השבועה נזכר רק אצל האיש שלא יחל דברו, בכל הנדרים המופרים אין אזכור לשבועה (אלא אם זה מבטא שפתיה או אסריה)
לפי הפשט נראה ש׳אם היו תהיה לאיש ונדריה עליה׳ שהבעל מפר הנדרים שהיו עליה עד שנישאת כאשר הוא שומע עליהם, ואין ההלכה כן
שכך הם סדר הפרשיות –
א – בבית אביה בנעוריה
אם שמע והחריש – יקום
אם הניא – לא יקום
ב – אם היו תהיה לאיש
אם החריש – וקמו
ואם יניא – והפר
ג – אלמנה וגרושה
הכל יקום
ד – בבית אישה
אם החריש – וקמו
אם הפר – לא יקום
ופה נוספו שני דינים. קודם פסוק כללי שהכל תלוי באיש.
ועוד תנאי שאם החריש מיום אל יום וקמו ואינו יכול שוב להפר, ואם כן יפר ונשא את עונה
למה חכמים לא הבינו ככה איני זוכר..
לפי הפשט האב יכול להפר גם אחרי יום, רק בבעל יש דינים מיוחדים כי גם להרשות ביד הבעל זכות זה לעולם יגרום למריבות תמידיות, אז נתנו גם מקום לאשה גדולה שתדע שאם כבר קיים כאילו אז אינו יכול לחזור בו. משא״כ אצל אב בבתו קטנה אין חשש זה
הפסוק האחרון רואים ברור שהפרת נדרים אינו ענין הלכתי בלבד אלא גם משהו מעשי כי האשה ביד בעלה אז יכול למנוע אותה בפועל מלקיים נדריה, רק התורה מזהירה אותו שאם יעשה כן מיום אחר יום אז הוא ישא עונה.
ונמצא שיש בפרשה גם הגבלת זכות הבעל ולא רק אישורו
כן אבל מה היה להם נגד הפשט הפשוט שלי. טוב צריך ללמוד..
כמו שכתוב בפסוק׳, תהיה לאיש ונדריה (שנדרה מקודם) עדיין עליה.
אוקיי אבל זה גם תחת הכותרת של אם בית אשה נדרה, רק אתה אומר כאילו חלק האחרון הפותח ‘כל נדר וכל שבועת אסר׳ הוא כמו כלל שעומד לעצמו
לפי הפירוש שלי הכוונה משהו כמו ביום שנישא לה, או הכוונה מתי שהוא שמע, רק לכן זה הנוסח הזה. כי זה לאפוקי יום הנדר כמו שההנחה אצל האב ‘ושמע אביה את נדרה׳
כי הוא מדבר על ‘אישה יקימנו׳ וכו׳
רק אפשר שהחלק האחרון הוא כלל שכל הד חלקים קודמים בעצם מפרטים ומסיבירם מה עם זה וכו׳
אני לא יודע אם הדין של החריש מיום ליום שייך שם
סתם החריש לה יכול להתפרש ‘כל זמן שהוא מחריש לה׳
ואני מבין שזה בא לפתור בעיה ששייכת לפחות בעיקר בין בעל לאשה נשואים
אולי אתה קורא ככה לפי שאתה מכיר כבר את החוק האחרון, אבל למה שיהיה תנאי שהוא צריך באותו יום? אפשר היה להגיד דיבר הכתוב בהווה וכדומה
או להיפך, כפי שאמרתי, יום שמעו לרבות שגם אם שמע לא בשעת הנדר אלא מתישהו עדיין יכול להפר
התוספת שאם לא אמר משהו שכבר לא יכול לחזור בו הוא חידוש של חלק ה׳, זה מובן אבל לא מוכרח שיהיה הדין ככה
אם זה כבר במשמע של הדינים הקודמים אז באמת לא מוסיף כלום פה.. ולדעתי זה חידוש גדול, לא אומר שזה לא הגיוני אבל זה עדיין חידוש
אני לא הבנתי את הדין ככה אלא יותר כסידור שלום בית כזה, אתה לא יכול להיות כזה שתלטן על האשה כל יום לפי הקפריזה, צריך לתת גם לה לפעמים להחליט. והראיה שלי מזה שהוא מסיים שאם כן יפר ונשא את עונה.
הכל מסתדר.. אני רק אומר הפירוש שלי, הוויכוח שלנו זה רק אם הדיון של החריש לה מיום ליום הוא כבר במשמע של הדינים הקודמים או לא
כן אבל מה הנקודה? למה שתחשוב ככה? כי היא עם הארצית? אפשר להגיד דין כזה על כל טעות בהלךכ
לכן אני טענתי שזה מדובר שהוא בעצם מונע אותו בכח מלקיים עוונה
אחרת זה סתם מקרה פרטי של לפני עיוור כזה
ונשא עוון צריך להיות משהו יותר מזה, שכאילו זה האחריות שלו כי משהו, לא יודע, דבר דומה יש אצל הכהנים שנושאים את עון המקדש
ויש עוד פעמים הביטוי אבל אולי במשמעות אחרת
זה הרי בסדר הפוך, אם יחריש אז יקומו ואם לא אז יפרו. מזה הסדר דווקא משמע שתמיד נשאר בידו ברירה להפר.
האפקט הוא אכן לומר כמו בסיכום, שהכל תלוי באב/בבעל
זה לא דיוק מוכרח בעיני רק אחרי שיש הדין החמישי אתה קורא ככה
זה אמרתי, ועכשיו אנחנו כבר חוזרים על עצמנו..
אפשר גם לדייק ביום לאפוקי בלילה..
נו נזה אכן הסיבה שאני טוען שזה לא מובן מהראשון..
זה כאילו על השאלה מה הגדר של ‘ביום שמעו׳
מעניין
באמת גם בפרשה של מלחמת מדין יש הרבה דיבור על הנשיאים ועל התרומה שלהם, שאמנם לא ממש היה נדר