Monday, July 06, 2015 • י״ט תמוז תשע״ה
455 הודעות
יוסי אני חושב שאתה צריך כבר להוציא את הסרפ מהדיונים פה רק שאוכל לקראוא..
הספר
Monday, January 28, 2019 • כ״ב שבט תשע״ט
וילך שפי-
מכאן ל walking meditation מן התורה
ולא הלך כפעם בפעם – פירוש פסיעה אחר פסיעה לאט כמו שהולכים כשמנסים להשיג את הרוח
הדו שיח פה בין בלק לבלעם הוא ממש נפלא,
בלעם משחק כל הזמן אני לא רוצה כבוד רק אשר ישים השם בפי… ובסוף הוא בירך את ישראל.. אבל הוא כאילו מחכה ועומד לכבוד שלו מבלק.. ושניהם יודעים שהוא רוצה את זה ושזה משחק של hard to get כל ה׳לא צריך כבוד שלו׳
אז בלק אומר לו אמרתי כבד אכבדך והנה מנעך השם מכבוד.. וכי לא אתה אמרת שאתה עושה רק מה שהשם.. הנה השם הזה כנראה לא רוצה שתקבל כבוד ממני…
זה היה כזה עקיצה שבלעם היה חייב לא להישאר חייב ולחזור על המשחק שלו אם יתן לי בלק מלא ביתו כסף וזהב לא אוכל… והוא מבין בדיוק מה שהוא אומר אבל בלק עושה את עצמו כאילו זה כפשוטו..
ואחרי כל הדרשה היפה של בלעם בלק עוד לא רצה לתפוס את הרמז והפרשה מסיימת ויקם בלעם וילך למקומו וגם בלק הלכך לדרכו
צריך לדעת לקרוא פסוק כזה. מה אחרי כל הדרמה. “ויקם בלעם וילך למקומו”.
ער האט זיך אויפגעהויבען און אהיימגעגאנגען
Sunday, August 21, 2022 • כ״ד אב תשפ״ב
יש משהו מוזר בפתיחה פה. כל המשלים של בלעם הם בכפילות כסדר שירות המקרא. ופה יש שני מהדורות של אותו פתיחה ובאחד מהם חסר צלע,
משל א –
נְאֻ֤ם בִּלְעָם֙ בְּנ֣וֹ בְעֹ֔ר וּנְאֻ֥ם הַגֶּ֖בֶר שְׁתֻ֥ם הָעָֽיִן׃
נְאֻ֕ם שֹׁמֵ֖עַ אִמְרֵי־אֵ֑ל
אֲשֶׁ֨ר מַחֲזֵ֤ה שַׁדַּי֙ יֶֽחֱזֶ֔ה נֹפֵ֖ל וּגְל֥וּי עֵינָֽיִם׃
משל ב –
נְאֻ֤ם בִּלְעָם֙ בְּנ֣וֹ בְעֹ֔ר וּנְאֻ֥ם הַגֶּ֖בֶר שְׁתֻ֥ם הָעָֽיִן׃
נְאֻ֗ם שֹׁמֵ֙עַ֙ אִמְרֵי־אֵ֔ל וְיֹדֵ֖עַ דַּ֣עַת עֶלְי֑וֹן
מַחֲזֵ֤ה שַׁדַּי֙ יֶֽחֱזֶ֔ה נֹפֵ֖ל וּגְל֥וּי עֵינָֽיִם׃
ברור שהיה צריך להיות ‘ויודע דעת עליון׳ כם בפעם ראשונה, לא יודע מה הסיבה שזה חסר בכוונה או לא
‘אל׳ ו׳עליון׳ הם שמות נרדפים, כמו שיש ‘אל עליון׳, הם שני שמות או כינויים לאל
ולכאורה נוסף ‘אשר׳ כדי לפצות על הצלע החסר
בפעם ראשונה ‘וילך שפי׳, בפעם שניה ‘ואנכי אקרה כה׳. בפשטות הענין שהנביא צריך איזה התבודדות לקבל הנבואה שזה מכונה פה ‘ויקר אלהים׳, לפגוש אותו, ולכן הוא פונה מעם הקרבנות ששם עומדים בלק ועושים ההכנות הנדרשות מצד זה, בפעם השלישית הוא לא רצה להתרחק יותר מדאי אבל הפך את פניו ‘וישם אל המדבר פניו׳. כאילו שלא יראה את בלק אלא את המדבר הריק ולהתנבא ככה. אבל פתאום ‘וישא בלעם את עיניו וירא את ישראל שוכן לשבטיו׳. תמיד ‘וישא עיניו׳ במקרא מסמן הפתעה, או מישהו שהיה עסוק במחשבתו ופתאום נראה לו משהו או שהדבר שרואים לא צפוי איכשהו, כן כאן הוא מחפש לראות מדבר ריק ואולי בכלל הפך פניו לצד השני של מחנה ישראל אבל פתאום משהו גורם לו להרים את עיניו להסתכל על שכינת השבטים, או אולי הוא ראה את השבטים בצד השני כמין מראה נבואה שארבעה פנים לאחד.. ומתוך זה היה עליו רוח אלהים. נראה לי שכאן מרומז שאכן מצד הגוים צריכים להתרחק ללכת למדבר בשביל להתנבא אבל יש לשבטי ישראל סגולה שדווקא התאספותם יחד גורם לרוח אלהים, זה ההגיון של ‘שם עלו שבטים להודת לשם ה׳, וכתוב שבן זומא היה מסתכל במרכבה על הר הבית בשעה שראה שם ששים רבוא אוכלוסיה, וכתוב ויהי בישורון מלך בהתאסף ראשי עם, וזה בעצם האורקל של משה על אחרית השבטים המקביל לזה של בלעם וכולם הם דווקא מתוך התאספות השבטים והסתכלות על זה לא שהנביא הולך שפי לבד בודד מכל העם. וזה הבין בלעם עכשיו ולכן אמר שאהלי יעקב הם כאהלים נטע ה׳, זה כמו שהנביא הגוי הולך לטבע לראות נחלים ועצים שנטע ה׳, כן אהלי ישראל הם ממש כנחלים וכגנות יש להם אותו השראה כמו הנחל והגן
ויש על זה סודות בזוהר אי״ה
מה פתאום נכנס כאן אגג איני יודע, זה לכאורה מלך עמלק של ימי שאול? או מישהו אחר כבר בזמנם שהיה נקרא כך?
בגדול המשל השלישי שלו זה ג דברים
א – אני בלעם הנביא הגדול
ב – ישראל שוכנים בצורה הכי יפה
ג – ה׳ הוצאים ממצרים והם לוחמים אמיצים
והסיכום מזה הוא מברכיך ברוך ואורריך ארור
די ברור שכאן הוא מנסה להכליל עצמו עם ‘מברכיך׳..
בכללות זה שילוב של משל א וב, כי במשל א דיבר על זה שיש הרבה ישראל, מי מנה עפר יעקב. שמזה בעצם פחד בלק וזה היה אחד הפחדים המתוארים במקרא שישראל מטילים על הגוים, שפשוט יש פתאום כל כך הרבה מהם והם לא חלק משום משפחה אחרת נבדלים, ומי יעמוד בפניהם.
במשל ב דיבר על האומץ הצבאי של ישראל כלביא וכו׳,
וכאן הוא שילב ביניהם, הוא אומר הם מסודרים בשבטים שזה בעצם סידור של מחנה צבאי כמו שלמדנו, אז הריבוי שלהם משתלב עם הגבורה שלהם, היה אפשר לחשוב שלפעמים ריבוי עם גורם לבלבול וחולשה אבל פה הם שוכנים כל אחד לשבטו על מחנהו ועל דגלו וכו׳, כל המעלות יש להם
אני חושב שבלק עונה כאן לבלעם עם עקיצה. אתה הרי הצדיק הגדול שלא אכפת לך מכסף רק אשר ישים ה׳ בפי.. (כן ולמה באת בכלל..) אז הנה האל שלך נותן לך כלום.. תלך הביתה עם מה שנגזר עליך בהשגחה.. זה כמו כל הסיפורים שמישהו אומר אני ה׳ נותן לי כסף לא אתה ואז ההוא עונה לו אוקיי עכשיו הוא לא נותן לך…
אבל בלעם עונה לו בכנות, אתה כל הזמן טועה בי, אני כל הזמן אמרתי שאני לא אומר בליבי ואני גם מקיים
אבל אם אתה כזה עסוק בהשגחה, הנה אני אשאיר לך עוד נבואה בחינם על מה יקרה…
ואז הוא נותן את המשל האחרון שלו שהוא כבר אישי ובוטה וישיר, בסוף ישראל ינצחו את מואב
ואם זה לא די אז גם שאר העמים בסביבה..
הוא כבר לא משאיר לבלק פתח להתחמק שהכוונה לא עליו..
אבל יש משהו מענין שהנבואה הזו מאחרת את זמנה. לא עתה ולא קרוב. אבל זה כן יהיה בסוף
לא בטוח מי הכוכב המדובר פה,
אבל בטח לא בר כוכבא או המשיח מה יש להם עם מואב..
באמת לא ברור לי למה החליטו שזה נבואה על משיח אחרית הימים אחרית של אחרית, בפשטות מדובר די ברור על סיום הממלכות שהיו אז, מואב ואדום ועמלק, שכל הזמן לחצו לישראל כמובן, ומתישהו ישראל התגברו עליהם בתקופות המלוכה הטובות. או שקיוו לסיים אותם סופית. רק על דרך הרמז אדום הוא רומי וכו׳ ומי מואב לא יודע ועמלק וקיני וכו׳, אבל מה שאני מתכוון שלא ברור כאן שזה בכלל מין נבואה על אחרית בדגם שאנחנו מכירים מאז ימי בית שני, אחרית הימים בתורה משמעותו תמיד פשוט ‘אחר כך׳, לא ‘בסוף׳, כבר התווכחתי על זה די אצל ברכות יעקב פה..
הקיני באמת ניצל במלחמת שאול עם עמלק ומשמע שזה איכשהו קשור כאן, שהם חכמים והיו בצד של ישראל, רק לא יודע מה אשור ועבר עושים פה
גם מהו ‘וירא את עמלק׳, הקיני,’ היה ממש אפשר לראות אותם משם? אולי, או שהכוונה התבונן
הפרשה מסתיימת במין ‘הורדת המסך׳ הכי יפה. כולם חזרו הביתה. (אצל יעקב ולבן יש משהו הכי דומה ובאמת לבן הוא מארם כמו בלעם..)
היה מתאים יותר שיהיה “כארזים נטע ה׳ כאהלים עלי מים”,
אמנם יש לשון נטיעה אצל אהלים אבל זה לכאורה מושאל מנטיעת צומח, מעניין
גם מה טובו אהליך יעקב זה זה?
לא צריכים להאמין שהניקוד משנה ככה..יכול להיות
מה זה אהלה?
מר ואהלות
זה נראה לי צמח קטן, לא מתאים לדימוי של ארזים גבוהים
רשי לפחות יש לו שני הפירושים..זה לא כזה ברור
אבל הוא מפרש בצד שלי שאהלים שנטע הם השמים שנמתחו כאהל
אבל גם מביא שיש לשון נטיעה אצל אוהל
כן אבל הם יוצרים נמשלים הפוכים
נשמע קצת כמו הגן שנטע ה בעדן
זה יוצר אפקט של התגברות דברי בלעם על עצמו ממשל למשל
למה מקודם זה אל מוציא*ם* ממצרים ופה אל מוציא*ו*
מי הם כל בני שת?
למי יש פתרון לכל החידות האלה
הסוף פה זה כמו שאר השירים המצוטטים בספר זה שאף אחד לא יודע מה הם אומרים
בלעם לפי הנראה לא באמת היה אכפת לו מכל זה, הוא מארם ולא חושב שהוא לא בצד של ישראל ולא בצד של בלק. הוא הולך הביתה ואתם תסתדרו
אבל למה שיקרקרו (מה זה?( כל בני אדם? היה מתאים שזה יהיה קבוצת עמים או משהו
למה הרגו אותו בסוף במלחמת מדין אני לא מבין
גם במיכה משמע שבלעם היה בצד שלנו, זכר נא מה יעץ בלק ומה ענה אותו בלעם
אולי זה בלעם אחר 😇
לכן כתוב בספר יהושע “הקוסם” להבחין בינו ובין בלעם השני שלא היה קוסם אלא נביא
המילה נביא? לא פה, כתוב שהוא מברך ומנחש, אבל קוסם דווקא לא כתוב עליו אלא על זקני מדין
שזה מתאים לבלים שהיה אצל מדין
לפי ספר במדבר הוא הכי שייך לסוגה של “המושלים”
שזה מה? לא יודע, נראה משהו כמו bards
אבל הוא לא קסם פה
אולי מנחש שם נרדף לקוסם לא יודע מה ההבחנה ביניהם
לא יודע, יש קוסם מעונן מנחש מכשף.
וחובר חבר ואוב וידעוני ודורש אל המתים..
כי לא נחש ביעקב ולא קסם בישראל משמע זה אותו דבר
קוסמי זה מלשון קוסמוס 🙂
ונחש מלשון נחש
אפשר לומר שמי שמשורר על מישהו אחר שולט עליו באיזה מובן רוחני
אם בא לך רוח שירה לשורר שירים – עזוב, תמשיך לכתוב פרוזה, אתה לא טוב בשירים ומשלים (אמר זה שלכאורה כתב משלי חשוב התחרט וכתב קהלת)
או שהוא מפקפק בנבואות כמו של בלעם, מה זה שווה להגיד נבואות במשלים עמומים כמו נוסטרדמוס וכל מה שיקרה תגיד שצפית מראש🙂
טוב זה הכל שטויות כמובן
אבל באמת יש לי קונספטרציה שכל פרשת בלעם זה לצחוק על נבואות מהסוג הזה
גם כשהם לטובתנו כביכול
זה לא שווה הרבה
מה יהיה באחרית הימים, נו ומי יגיד לנו מתי זה אחרית הימים
משה רבינו לא שיחק את המשחק הזה
עדיף לחזור הביתה ולהתאמן בנשק, או מה שצריכים לעשןת..
כן אבל יותר בתור שידעו מה לעשות אז, לא בתור אני כזה חכם אני יודע מה העתיד
משה תמיד הולך עם החוק הצעד פשוט שלא צריך לו נבואה כלל. צריכים לעשות תשובה ואם לא מגיע צרות… זה כמו שמיכי אברהם אומר תמיד לזה לא צריך נבואה
זה אמת בכל מקרה שצריכים לעשות תשובה, לא מאד משנה אם זה נבואה או לא
אבל הוא לא מזהיר כלום. חכמים דייקו מה הוא מייעץ להם ולא כתוב שום עצה. בפשטות העצה פה זה פשוט הודעה מה יהיה
אולי זה אפילו הבדיחה
שהוא אומר לכה איעצך ואין פה עצה, שככה נראה נביא כמו בלעם
במובן מסוים הפרויקט של ירמיהו ונביאים כמותו זה אנטיתזה לסוג נבואות בלעם, הם אומרים אנחנו לא אומרים מה יקרה אנחנו אומרים הרע שיקרה *אם* לא תעשו תשובה
וכך המדרש, יש איזה פסוק שעדיף תוכחת משה על נחמות בלעם, שכחתי הפסוק ..
מוכיח אדם אחרי חן ימצא ממחליק לשון
Monday, August 22, 2022 • כ״ה אב תשפ״ב
לגבי השאלה שמשה נכנס לארץ כי הגבול מנגב לקדש ברנע. חשבתי שזה תלוי כיצד מבינים הרעיון של גבולות הארץ המנויים בתורה. אנחנו רגילים שזה מין דין או גדר של קדושה שזה נקרא ‘ארץ ישראל׳ וזה לא, ואולי ככה הדין לגבי מעשרות ואולי לא. אבל עצם ההגדרה נראה לי רחוק מהפשט וגם מהשכל. למה שיהיה איזה מין ארץ שזה נחשב הארץ הנכונה. איפה שיכבשו יהיה להם. בפשטות הגבולות הם או מין נבואה על העתיד כמו ההבטחות לאברהם שאכן עתידים לכבוש כל זה. או שהם קשורים אל החלוקה בין השבטים לסדר אותם כפי שמשמע בפרשת מסעי ובספר יהושע. מכל מקום זה לא שיש איזה מקום שבו חל קדושת ארץ ישראל בלי קשר. והרי גד ומנשה בכלל לא יושבים בארץ ישראל לפי זה ומה הם בכלל לא קדושים? יהיה מאד מוזר לחשוב ככה (אפילו שיש פעמים שמשמע ככה במקרא). בפשטות ארץ ישראל הוא מה שכבשו. ולכן שמשה היה באותו מקום גיאוגרפי פעם זה בכלל לא מענין. רק זה שכבשו קצת ערים ממלך ערד זה כבר כן מעניין אבל גם זה לא נחשב הרי הכל מודים שמשה כבש את ארץ סיחון ועוג שהוא חלק מנחלת השבטים, אלא שזה לא היה הנושא הוא רצה להיכנס לארץ בראש הכובשים את עיקרו לא איזה ערים פה ושם דרך מקרה, ועל זה עיקר הנושא.
(לכן אני גם חושב שאם מדינת ישראל נחשב למשהו שזה מאד מוזר מה שראיתי אנשים מקפידים לא ללכת לאיזה מקום מסוים שהוא בכללו כי זה לא נחשב בקדושת ארץ ישראל לפי איזה פלפול של שיטה מסוימת, לא נראה לי שזה עובד ככה, חוץ אם המדינה זה סתם כלום. מה שיש מקומות שלא נוהגים קדושת הארץ זה כבר פיקציה הלכתית מסוימת כמפורש בגמרא כבר כי יש צורך לזה)