Sunday, December 23, 2018 • ט״ו טבת תשע״ט
הוא יצא כחתיכה אחת אבל הוא נעשה על ידי שפיכה כאילו
לא העבירה הוא ההתכה של המתכת בתבנית
כאמור לא שאני מבין ההגיון פה אבל יש איזה רמז לזה..
זה יסתדר לי עם הדרוש שלי שהיהדות רוצה שאדם יצייר אותיות ולא תמונות ולכן הכתיבה הוא דווקא מה שאסור בתמונה
אבל זה נשמע לי מאולץ מדי
היה יותר טוב שהכלל יהיה שווה …
אז צריך לחשוב על הבדל אחר בין מסכה למקשה
לפי הגמרא גם האותיות על הציץ היו צריכים להיות חק תוכות ויש מחלוקת ראשונים כיצד אפשר לעשות את זה
Monday, December 31, 2018 • כ״ג טבת תשע״ט
תודה שלימדת אותנו כל השבוע שלא הייתי כאן
Sunday, July 17, 2022 • י״ח תמוז תשפ״ב
כך מנהג המשנה מגילה ג, ו לקרוא בתעניות ברכות וקללות ופירש רש״י אם בחקותי. אך אני רואה במשנת א״י טוענים שהפירוש צריך להיות קללות משנה תורה כי לא מצינו שנקראו אלה ‘ברכות וקללות׳, וזה כדברי
והם מביאים שייתכן שנחלקו בזה בבלי וירושלמי כי בירושלמי מובא בראשונים גירסא שבו מפורשת קללות שבמשנה תורה אבל בבבלי יש דיון על הבבא הבאה אין מפסיקין בקללות אם הוא רק בתורת כהנים או גם במשנה תורה ומשמע לפי זה שהמשנה מדברת לפחות גם על תו״כ אבל דוחים שאפשר שהבבא השניה אינה מתייחסת לקריאה בתעניות דווקא
אבל עכ״פ בבבלי שם מפורש קוראים לשנים ‘קללות׳
למעשה אין אנחנו נוהגים לקרוא בתעניות ברכות וקללות אלא קוראים ‘ויחל משה׳, ופעם הסברתי שזה מחלוקת אם ענין התענית הוא לעשות תשובה שלא יבואו עלינו קללות כתנאי אם ברכות וקללות או המטרה הוא לעורר רחמים אחר החטא ואז קוראים מידות הרחמים. ולכן מתאים שבזמן קדום חשבו שעוד יהיה אפשר לתקן שלא יגלו וכדומה אבל אחר כך כבר חטאנו וסיימנו לחטוא ולא נשאר לנו אלא לעורר רחמים..
יכול להיות שהפסוק עצמו רצה לקיים ‘אין מפסיקין בקללות׳ ולאן סיפח אחר הקללות את דיני הערכים והחרמים..
למעשה זה אכן מתואר כתנאי אם בחקותי… אבל באיזשהו שלב בקללות הוא מפסיק כמעט את הסיפור של התנאי ומספר פשוט מה הייה
כלומר סיפור גלות בבל בערך
מה יהיה
*שבתותיה*, *תשבת*, *שבתותיה*, *תשבת*, *שבתה* *בשבתותיכם* *בשבתכם* (7)
מעניין לא זכור לי, תצייין משהו?<
כך הרמבן, אבל זה תלוי כמה ואיך רוצים לפרש
הרמבן טוען שכאן מפורש גאולה וקץ ואני לא מוצא כרגע
הוא מסתיים בארץ אויביהים.
זה אזכור אחד אבל הקינה הוא על איכה
יש מקומות שנוהגים לפייט קריאת התורה צריך לבדוק
כן, יש עוד קינה כזו טז, אולי
אין קינות מכי תבוא?
מישהו יודע לבאר את סדר הדברים בתוכחה?
כל ספר ויקרא מהדו״ק
וזה עוד פירוש לסדר הקללות
עם כל מיני רמיזות למשחקי הלשון
יש פה המון מה לחשוב, אבל הקללות האלה הם מעשה אמנות, רק להתבונן מה זה אומר זה משהו..
אולי נתחיל מהברכות ונבין.
(יש בעיה כללית שהברכות יש בהם פחות דמיון מאשר בקללות.. כי כמה טוב כבר אפשר להיות זה כאילו המצב הכל טוב שקט אין מה להגיד.. אבל בקללה הוא מדמיין הרבה וצריך לחוש את זה, שהקללה רחוקה מהלב אז היא צריכה פירוט. באמת גם בזמן שיש קללה ממש אנשים לא שמים לב מה קורה וצריך פיוט להסביר להם כמו פיוטי קינות ואיכה..)
הברכות הם פחות או יותר ב׳ דברים. אחד שהתבואה תצליח. ב׳ שלא יהיה מלחמה. זה נאמר באופנים מליציים אבל זה קוטב הענין. זה מעניין כי בוהיה אם שמוע מדובר כמעט רק על האוכל והתבואה והמלחמה והגוים כמעט לא נוכחים רק ואבדתם מהרה. אבל בעצם רואים פה גם שזה אותו דבר. כמו שאומרים שמלחמה מנצחים באקנומיה לא רק בנשק. אם יש מספיק תבואה אז יש לשלם לחיילים ולקנות טנקים וכו׳ ואם לא לא
הנקודה השלישית שנמצא בברכות זה בעצם הדבר הכללי שהוא מאחורי הכל, שהוא ונתתי משכני בתוככם. שזה הנקודה של ספר ויקרא.
והרביתי אתכם זה בכלל בריאות
בריאות כדבר לא נמצא בתורה בכלל נראה לי,
באמת מעניין
יש ברכות שדים ורחם,
אבל לא ‘בריאות׳
אולי לא המציאו את המילה
גם לא ברור לי נגיע לזה, מי אומר שקדחת זה מחלה
שימותו..
האמת שגם הברכות יש בהם אבל אמנות פה. הוא מתחיל פשוט יהיה גשם בעתו וכו׳. ג׳ השורות הראשונות בברכה מובנים בפשטוות. גשם. הארץ כלומר תבואת גורן. ועץ השדה כלומר תבואת יקב. זה על הסדר גנך תירושך ויצהרך. ואולי עוד פירות אבל זה הפשט שיש פירות האדמה ויש פרי העץ.
ותיכף הוא מגיע לברכות די מופלגות, והשיג לכם דיש את בציר
(זה חיבור פרי האדמה עם פרי העץ. בדרך כלל הסדר הוא שבימי ניסן אייר סיון יש קצירת הדגן, ואז בערך סוף תמוז מתחיל הבציר שזה ענבים. כמו שכתוב והימים ימי ביכורי ענבים שזה בחצי תמוז. אז הוא אומר יהיה לכם עבודה מפסח ועד שבעה עשר בתמוז לא תסיימו עם הדיש של הדגן
ובציר ישיג את זרע כלומר מיז בתמוז ועד חצי חשון תהיו עסוקים בבציר הענבים, שבדרך כלל זה מסתיים בחצי אלול כזה
זה ההבטחה של הימים האלה ייהפכו לששון ושמחה..
כי הסיבה שזה עצוב כי סיימנו את הדיש ועוד לא הגיע הבציר
כמו שכתוב אין ענבים בגפן וכו׳/
שזה ההפטרה של תשעה באב
כלומר נהיה זמן קיץ ריק בלי שום קציר או בציר
ועל זה ממשיך שם עבר קציר כלה קיץ
קציר = קצירת הדגן. קיץ = קצירת התאנים נקרא קיץ, שזה בחודש אב
וזה הסתיים כזה מהר ועדו לא נושענו
צריכים לבכות בחודש אלול לחזור בתשובה
אבל לעתיד לבוא והשיג לכם דיש את בציר שלא יצטרכו לבכות בימי המצרים
ובציר ישיג את זרע שלא יצטרכו לעשות תשובה באלול
ואכלתם לחמכם לשובע תגיעו מיד למש במוצאי יוהכ לך אכול בשמחה לחמך כי כבר רצה, זה לשובע
וישבתם לבטח בארצכם תשבו בסוכה בלא דחילו
ונתתי שלום בארץ בשמיני עצרת
טוב זה ממש פירוש עכשווי.. אמרו היום איפשהו שצריכים להגיד תורה אקטואליים אז זה הדוגמה ולא כפי שהוא חשב..
ופה רואים ברור שהשפע אוכל גורם לשלום, זה ממש בפסוק אחד, אפילו שלפי דעתי היה ראוי לחלק באמצע הפסוק כפי שראיתם בשני המהדורות שלי, שזה מענין הזרע וזה מענין השלום, אבל באמת זה קשור
והשבתי חיה רעה – כתבתי על זה בפרשת בחקותי שלפי הפשט הוא שכאשר יש ישוב מוצלח אז אין חיות רעות שולטות, וכמש בצד השני ורבה עליך חית השדה. וכן פירש רמבן נראה לי. אבל לפי ההקשר כאן משמע קצת שזה אולי משל לאויבים. כי זה ממש באמצע השלום וחרב לא תעבור. או שנאמר שזה הכל מדבר שהכל יהיה בנוי היטב אז מאותו סיבה לא יהיו חיות רעות וגם לא יהיה חרב, שעובר כאשר אין שליטה מרכזית טובה וכו׳
כמו שבברכת האוכל היה לו ברכה פשוטה ואחר כך הפלגה, כך לגבי השלום. קודם אמר פשוט שיהיה שלום. ועכשיו הוא נותן הפלגה. ורדפתם אויביכם.. חמשה מאה ומאה רבבה. שזה הפלגה של רבים ביד מעטים. ואחר שירדפו מכם יפלו חרב.
מעניין שבצד הקללה הוא לא הסתפק בזה ובסוף הוא אומר אפילו יותר מזה, שינוסו ואין רודף.. שזה כבר יחס אינסופי.. פה בברכה תמיד יש איזה יחס סופי אפילו מאה לעומת רבבה.. צריכים לחשוב על זה
חלק השלישי בברכה זה ופניתי אליכם וכו׳, שזה נראה החלקים שנקראים ממש ברכת ה׳, פריה ורביה זה הקמת ברית (בוודאי זה רומז גם לברית מילה השייך לפריון, מה שלא יהיה ההגיון מאחורי חיבור זה). וזה נראה תמיד ברכת ה׳ שפרים ורבים, כלומר זה הברכה המקורית של ה׳ לאדם ולכל החי שיפרו וירבו וזה הברית שלו עם מין האדם.
ואכלתם ישן נושן – חוזר לברכת האוכל, אבל אולי זה דומה לפריה ורביה שזה כאילו הדורות של הזרע. לא תסיימו עם הדור הקודם ויהיה כבר דור בא כלומר שנה באה של תבואה.. כך זה גם לריבוי הילדים לא תסיימו לדבר עם הסבא וכבר הבן הוא סבא.. לא יודע
ולא תגעל נפשי אתכם – זה לכאורה המקביל לפרשת אחרי ששם יש מושג של תקיא הארץ אתכם שהוא גיעול, כלומר אם מטמאים אז זה מגעיל נפשו והוא מקיא אתכם. זה מאד מעניין שאחרי כל הדרשה באחרי שהיה נראה שעיקר אחיזת הארץ תלוי בשמירה מעריות שפה זה אפילו לא רמוז (אלא אולי בברית וקרי..) ומשמע שעיקר החטא הוא חוסר שמירת השבתות,
יש גם הפירוש של הוקע רגלך מבית רעך.. שלא טוב להיות יותר מדאי עם מישהו בסוף נגעלים, אז יש חידוש ונתתי משכני בתוככם ומכל מקום לא תגעל נפשי אתכם..
למה לא, הנכדים יגידו תורות שהסבים כבר לא יבינו
הסיום אחרי החתימה אני ה׳ ואשבור מוטות עולכם זה כפי סדרו פה תמיד להוסיף משהו אחר החתימה.. זה כאילו שכר החתימה עצמו.. אם יהיה לכם לאלהים כוו׳ אז ממילא יהיה קוממיות )(ולא כמו הציונים שחושבים שאפשר לעשות קוממיות לפני והייתי לכם לאלהים :))
טוב אז זה הברכה. מה עם הצד השני.
קודם כל יש דרשה שלימה מה יהיה, לא תשמעו, ולא תעשו, ותמאסו, ותגעל נפשכם, ולבלתי עשות, ולהפרכם את בריתי. 6 דברים.. יש הרבה שלבים עד שמתחיל בכלל הרע.
עכשיו היה ראוי שהקללה הראשונה יהיה ועצר את השמים, כמו בוהיה אם שמוע. אבל זה לא כוב פ]ה ואני לא בטוח. אני חושב אולי בהלה שפחת וקדחת הם בעצם מחלות לתבואה מחוסר גשם. ואז יסתדר וזרעתם לריק זרעכם, כלומר לא יגדל או יהיה לו מחלה,
אבל מה כולם אומרים זה מחלות לבני אדם?
אז יוצא שלוקח זמן עד שיש מניעת שמים
שזה בשלב הבא ונתתי את שמיכם כברזל
קודם כל יש שני דברים יש מחלות, ויש אויבים שבאים וגונבים הזרע. זה לא נראה שמדבר על מצב של כניעה כמו בסוף בית ראשון אלא יותר על מצבים כמו שמתואר בספר שופטים שהגוים באים וגונבים את התבואה שלנו כל הזמןו
ונסתם ואין רודף אתכם – זה כבר יש. לכאורה הכוונה כמו שכתוב בשירת דבורה חדלו ארחות וכו׳, כולם פחדו לצאת לדרך אפילו שלא היה שם אויב ממשי כי לא היה בטחון מורגש
ועד כאן עוד יש לו רחמים וישלח את השופטים להושיע וכו׳
ואם עד אלה לא תשמעו לי.. (אולי תשמעו על ידי הנביאים וכו׳, כמו נגיד אליהו הנביא)
אז – אוסיף ליסר אתכם. ופה מתחיל סדרה של ‘שבע על חטאתכיכם׳. שבע כמספר מתאים לספר ויקרא ואם דוחקים אפשר לשים כל רשימות הקללות פה לתבניות של שבע קללות אבל זה תמיד קצת דוחק, אז אפשר שזה לא צריך להיות דווקא רק זה ביטוי
אבל באמת זה כבר החטא השביעי, לפי הספירה שלי ששה דברים בתנאי הראשון ועוד חטא אחד פה שלא תשמעו לי
ופה כבר כמו בימי אליהו עצר את השמים, ושברתי את גאון עזכם שהייתם אומרים מכל מקום השמים ירדו גשם בלי קשר, וזה כתוב בלשון עזה מאד השמים כברזל והארץ כחנשה. ותם לריק כחכם לא מתאים פה כמו למעלה כי לא יגדל כלל אז מה כח יתום, אלא אולי שאפילו כבר יזרעו לא יבוא גשם ונמצא הזריעה לריק. ולא יהיה יבול בארץ ולא פרי בעץ (כתוב פה עץ הארץ אבל זה מה שכינה למעלה עץ השדה, מעניין השינוי)
ואם גם זה לא יעזור, אז כבר שלב שלישי. ויוסיף עליכם מכה שבע. ופה מתואר בפירוט הקללה שהוא היפך ‘והשבתי חיה רעה מן הארץ׳. והוא שהחיות ישכלו אתכם, יטרפו וכו׳, ויקחו הבהמות, ונשמו הדרכים, כפי שתיארתי. אלטר מביא יפה מסיפורים של דוד גם הארי והדוב, היה מסוכן לצאת לדרכים מפני החיות בתקופות שונות
זה מסתדר שזה לפי הסדר כי צריך מקודם שלא יהיהו אוכל שיהיה מעט שממה ואז ירבו החיות
ואם גם זה לא יעזור אז שלב רביעי
, כבר באים אויבים ממש שהם חרב אבל בעצם החרב הזו נוקמת נקם הברית שלי
ואז תיאספו אל הערים, אבל בערים לא יהיה יורת טוב כי יהיה שם דבר. כמו שכתוב בשירת האזינו מחוץ תשכל חרב ומחדרים אימה.
זה גם טבעי, כי בערים כשיושבים צפוף ולא יוצאים אז מחלות מתפשטות, וכך היה בכל המלחמות ומצור בכל הזמנים
ומתואר פה מצב של מצור, יאפו עשר נשים לחמם בתנור אחד
וזה נקרא ‘בשברי לכם מטה לחם׳, אולי שהגברים יהיו עסוקים בהגנה ולא יביאו לחם לבית והנשים יצטרכו לחפש איזה פירור לאפות
ויעשו rations כמו במצבי מצור, צנע, ויאכלו לחם במשקל
ולא תשבעו פשוט כי לא יהיה מספיק, שזה מצב כזה נורא צריך לחכות בתור ללחם ובסוף מקבלים חצי פרוסה..
ואם כל זה לא יועיל, אז מגיע שלב חמישי. וזה כבר חמת קרי. ופה כבר מתואר כניעה של העיר וחורבן. זה השלב כבר לא קרה לכאורה רק בסוף בית ראשון, או אולי אפשר גם חורבן שילה
ומקודם המצור מחריף וכבר אוכלים בשר הבנים והבנות
ומתחילים למות
והאלילים לא עוזרים, הפגרים נאספים על פגרי הבמות והחמנים (=במות לחמה?)
באמת אולי מתאים יותר לתקופה הקדומה, כי בסוף בית ראשון לא יודע כמה במות עוד נשארו
וכל הערים יחרבו וכן המקדשים
לשון רבים!
ולא יעזור לכם קרבנות, זה די מפורש למרות כל הספר ויקרא שעוסק בקרבנות, שאם הולכים בקרי הקרבנות לא עוזרים. וכמו שהנביאים אמרו
ויהיה כמעט ג׳נוסייד, אז הארץ תהיה שממה
ושממו עליה אויביכם – נראה הפשט הפשוט שהאויבים שלכם השכנים שתמיד קנאו בכם ימלאו את מה שהשארתם שממה מבחינתכם. זה לא כפשוטו שיהיה שממה למרות הדרש אלא להיפך, רק הכתוב קורא לזה שממה כמו שאמרה נעמי שמר..
ופה מגיע שלב הגלות, ואתכם אזרה בגוים.
אתכם כלומר המעט שיישאר אחרי הכל
וזה לא יעזור כי החרב ירדוף אחריהם כלומר יגלו על ידי חרב וכמה יפלו בדרך וכו׳
ופה השלב הסופי של הסיפור הזה, כבר לא מתאר ב׳אם׳ אלא ב׳אז׳..
תרצה הארץ את שבתותיה. זה אמירה נורא צינית. אתם לא שבתם אז יהיה לכם שבת מסוג אחר. שבת משוש לבנו.
ואתם אפילו לא תהיו שם ליהנות משבת הארץ לכם לאכלה.. כי תהיו בארץ אויביכם
כי מה האויבים עושים שם אם הם שם אז זה לא שממה,
לכן המדרש מדבר על נב שנה שלא היה אפילו גוי או עוף ביהודה
אבל זה נסתר מן המציאות בספר עזרא
והנשארים בכם – פה הפעם הראשונה שמדובר על ‘שארית׳. באמת יש בנביאים אחרונים ‘שארית הפליטה׳, ‘שארית יהודה׳, וכו׳. ממש נכרת העם אבל נשאר איזה שארית
אבל גם אתם תהיו פחדנים בארץ אויביכם. זה די פשוט בעצם מיעוט קטן בבבל למה שלא יהיה מורך בלבבו..
אבל זה בעצם ההשבעה שלא ידחקו הקץ.. תהיו פחדנים ותנוסו מקול עלה נידף. אפילו שזה כבר לא יהיה באמת תהיו פחדנים
וכשלו איש באחיו – אפילו בגולה עם חמשים יהודים תהיו עסוקים לריב מי הרב ומי הראש ישיבה
ורודף אין הלו אתם משוגעים הגוים כבר סיימו להרוג אתכם למה אתם ממשיכים להרוג אחד את השני
בטח רומז למעשיות כמו גדליה בן אחיקם אפילו שזה לא היה בארץ אויביהם
לך תדע איזה סיפורים כאלה היו בבבל, אנחנו עדיין מכירים את הסיפורים..
ולא תהיה לכם תקומה זה בושות
ואכלה אתכם ארץ אויביכם אתם אמרתם ארץ אוכלת. יושביה תראו מה זה ארץ אוכלת אתכם
והנשארים בכם – עוד פעם, ימקו, מה זה ימקו, בטח לא נשמע כמו משהו כיף
ואז תראו מי צודק.. ככה הפירוש שלי בוהתודו כפי שכבר ביארנו למעלה אצל וידוי הקרבנות
לא רק אתם גרועים אף אבותיכם וכו׳.. כי באמת מתואר פה תהליך של דורות אבות אכלו בוסר וכו׳, אבל זה המציאות לוקח הרבה זמן והרבה דורות להרוס אומה עם כל השלבים המתוארים
או אז – ה׳או׳ הזה אינו or’ , מה זה כן איני יודע אולי משהו כמו, כולי האי ואולי יכנע לבבם..
לבבם הערל זה מקביל לעבירת הברית שלא מלו אז לבבם ערל..
וזכרתי את בריתי לא ברור מה הכוונה, אם יזכור אז מה, לכאורה לכן גם בארץ אויביהם לא יעזבם
אבל לא ממשיך פה הלאה
אבל אולי מזה משמע גם שיחזרו כי אם לא יכלה אותם אפילו בארץ אויביהם בטח זה עבור משהו
ואולי הסוף רומז שיוציאם כמו שהוציאם ממצרים
וזה ההמשך, והארץ תעזב מהם. שחוזר על מה שאמר כבר. אבל כאילו כן כבר הגיעו לעון אבל צריכים לסבול להריץ זמן המאסר.. ואחר כך נראה
טוב פחות או יותר הבנו מה שכתוב