ראו הפוסטים הקודמים בסדרה בתיוג רמזי הרמב”ם
מספר י”ד
במקומות מספר כבר עמדנו על חשיבות המספרים שהרמב”ם משתמש בהם. מן המספרים שלמדנו שאהובים עליו הוא מספר 14. (14 ספרים במשנה תורה, 14 שורשים לספר המצוות, 14 קבוצות של מצוות במו”נ, ואולי עוד). הראנו שקשה לסבור שהמספר הזה מקרי, אך לא ידענו את פשר המספר הזה.
והנה פירסם ר’ אלן בריל ביקורת על ספר חדש של מנחם קלנר ודוד גיליס, ושם גיליתי את הסוד, הברור כל כך עד שפלא שלא עלינו על זה עד עכשיו. (לא ראיתי את הספר אלא המובא שם, והוא מציין לספר קודם של גיליס שנכנס לזה ביתר פירוט וגם זה לא ראיתי כעת. אציין לינקים בתגובות.)
ובכן, 14 הוא כלל מספר העולמות בעיני הרמב”ם, כמפורש ביסודי התורה פרק ב’ וג’. שהם עשרה שכלים נפרדים שהם עשרת מדרגות המלאכים, וארבעה יסודות המרכיבים את העולם השפל שתחת גלגל הירח.
גיליס רוצה להמשיך ולמצוא הקבלה בין כלל סדר ספרי הי”ד ובין סדר האצילות הזאת. כאשר ספר משנה תורה מתחיל מספר המדע העוסק בשכל העליון או מה שמעליו (בנקודה זו יש סתירה ברמב”ם אם הא”ס הוא כתר אם לאו, כאשר עמדנו). ומסתיים בספר שופטים שהוא באופן הכי ברור הספר העוסק בהנהלת העולם השפל.
גיליס סובר שלא ניתן למצוא הקבלה מפורטת ומלאה בין י”ד הספרים ובין י”ד המדרגות בהתאם לדעת הרמב”ם שאין לחפש משמעות מדי מפורטת בכמו אלה, ומכל מקום יש משמעות בכלל הסדר שלהם. הוא רוצה לטעון שעשרת הספרים הראשונים עוסקים במה שאפשר לכלול בעבודת בין אדם למקום, והם מסתיימים בספר טהרה שהוא הספר האחרון שיש לו זיקה לעבודת ה’, לפי דברי מורה נבוכים. וארבעת הספרים האחרונים נזיקים קנין משפטים שופטים עוסקים בבין אדם לחבירו בלבד שאין לו משמעות אלא לסידור החברה בעולם השפל.
סבורני שיש כאן אור גדול שיכול להסביר לנו את פרטי כל התורה באור סדר האצילות של הרמב”ם, שהוא דבר שהרמבמיסטים לא אוהבים לעסוק בו יותר מדאי כי הם סוברים שחלק זה מיושן מדי. אבל כבר כתב הרמב”ם עצמו במו”נ חלק ב’ פרק ג’ שכל מה שהוא מביא מפרטי הפיזיקה אינו לידיעת עצמו שלזה מספיקים הספרים שחוברו בזה, אלא לרמז על סודות התורה. כלומר הרמב”ם רוצה שנעקוב אחר המספרים בדברי חכמים והתורה ונבין כיצד מקבילים לסדר זה, או לשיטה מסוימת בה.
מספר י”ג
מעכשיו שגלינו את סוד הי”ד, נוכל להמשיך ולשאול מה סוד מספר הי”ג, שבו העמיד הרמב”ם י”ג עיקרי הדת לפחות פעמיים. ובפעמים הקודמות רצינו לדחוק שמספר זה לאו דווקא והוא כמו י”ד פחות אחד, אבל כעת שיודעים אנחנו מה מונח מאחורי המספר י”ד נוכל לראות בשופי מה נמאצ מאחורי מספר י”ג ומה ההבדל בינם.
ובכן הדבר גלוי לעין. כי אם י”ד אינם אלא עשרה שכלים פלוס ארבע יסודות. ברור שי”ג הוא תשעה גלגלים פלוס ארבע יסודות. שהוא המנין המקובל על הרמב”ם.
ומה ההבדל ביניהם? הוא ההבדל בין מעשה מרכבה למעשה בראשית. כמבואר בתחילת יסודי התורה פרק ג. שני פרקים הראשונים הם מעשה מרכבה ובהם תיאר את סוד עשרת השכלים. ואותם הפרקים אין מוסרים אפילו ליחיד אלא בראשי פרקים. ממילא מובן שאי אפשר ללמד בפירוש המשניות את עיקרי הדת על פיהם. ואילו שני הפרקים הבאים הם מעשה בראשית ובהם תיאר את תשעת הלגלגים, והם נלמדים ליחיד אע”פ שאינו מבין אותם.
וביתר חדות: השכל העשירי המבדיל בין י”ד לי”ג הוא המלאך הנקרא ‘אישים’ הוא שכל הפועל הוא הנותן צורה לכל בר דעת שמתחת לגלגל הירח והוא המהווה את ההבדל בין האדם היודע את הסוד לאינו יודע אותו. נמצא ההבדל בין י”ג וי”ד הוא בדיוק ההבדל בין מי שיש לו חיי נשמה ומי שיש לו חיי גוף בלבד.
4 או 10
והנה כל המכיר את סדר הקבלה יתפלא קצת על זה שהרמב”ם עושה 10 פלוס 4, וכל מתחיל בקבלה יודע שה4 הם ה10. הן שה10 נכללים ב4 עיקריים. והן שה4 כל אחד מהם כולל 10.
וכבר הרמב”ם עצמו בח”ב פ”ו טען שיש סוד בזה שרק 4 מתוך עשרת הרקיעים יש בהם כוכבים, והיינו מה שאמרו מקובלים שהיחוד נמצא ב4 מתוך 10 הספירות בלבד, ואמר שבזה תלוים הרבה סודות התורה ודברי חכמים שעמדו על מספר 4.
אך יתר מכן דע שדבר זה תלוי במחלוקת היסודית בין הרמב”ם והקבלה אם העולם התחתון פועל כפי העליון אם לאו. שהרמב”ם בכל מקום סובר כדעת אריסטו שהשמים הם חומר חמישי ניצחי, ולכן בהכרח שארבע יסודות הם מחוץ לעשרת השכלים שבשמים. ואילו הקבלה סוברת תמיד את דרך חידוש העולם שגם שמים כבגד יבלו וגם הם עשויים מארבע יסודות או לפחות ממה שמקביל לארבעת היסודות, ולכן העשר שלהם נבלעים בארבע ונעשה מי”ד יו”ד.
וכמובן שניוטון הכריע כדעת המקובלים שהעולם העליון כעולם התחתון וחוקי הטבע הפועלים בעולם הזה הם הפועלים על הכוכבים.