יובל היא – שנה זו נבדלת משאר שנים בנקיבת שם לבדה, ומה שמה – יובל שמה, על שם תקיעה בשופר. לשון רבינו שלמה.
וכן דעת המפרשים מלשון: במשוך היובל (שמות י״ט:י״ג) , שופרות היובלים (יהושע ו׳:ד׳) .
ואינו מחוור לי בעבור: תהיה לכם, כי מה טעם שיאמר בשנה: תקיעה היא תהיה לכם ושבתם. ואולי יאמר הכתוב: יובל היא – נקובה בשם הזה שקראתי לה, ותהיה לכם – לכולכם, ידועה בתקיעה שתתקעו בה, לזכור ענינה שתשובו בה איש אל אחוזתו ואיש אל משפחתו. וכן: יובל היא שנת החמשים שנה תהיה לכם (ויקרא כ״ה:י״א) – שתהיה לכם יובל, שלא תזרעו ולא תקצרו. כלומר ידועה בשם להיות בה ככה.
וכל זה איננו נכון בעיני, כי פירוש: שופרות היובלים (יהושע ו׳:ד׳) – קרני האילים. וכן תרגם יונתן: שופריא דקרן דכריא. וכן בגמרא (בבלי ר״ה כ״ו.) : מאי משמע דהאי יובלא, לישנא דדיכרא הוא. שכן בערביא קורין לדיכרא יובלא. והשופר ביום הכפורים איננו מיוחד להיותו מן האיל, אבל כל השופרות כשרין בו, ועל דעת משנתינו וכל התנאין מצותו בשל יעלים, אם כן למה תקרא השנה שנת האיל.
ור׳ אברהם אמר: כי יובל כטעם שלוח.
ולפי דעתי: לא קראו הכתוב יובל על התקיעה, רק על הדרור, כי לא הזכיר השם הזה בכתוב הראשון שאמר: והעברת שופר תרועה (ויקרא כ״ה:ט׳) , אבל אמר: וקראתם דרור בארץ לכל יושביה – שיהיו כולן בני חורין לדור בכל מקום שירצו, ואמר: יובל היא – שבה יובל כל איש אל אחוזתו ואל משפחתו, יובילוהו רגליו מרחוק לגור (ישעיהו כ״ג:ז׳) . ונשתמשו בלשון הזה בענינים רבים: יובל שי לי״י אלהים (ישעיהו י״ח:ז׳) . ואמרו: ועל יובל ישלח שרשיו (ירמיהו י״ז:ח׳) , פלגים יבלי מים (ישעיהו ל׳:כ״ה) – הם המעמקים ששם יובלו המים, ונתנה הארץ יבולה (ויקרא כ״ו:ד׳) , ואין יבול בגפנים (חבקוק ג׳:י״ז) – ענין הבאה גם כן, כמו שיקרא תבואה. וכן בארמית: והולך מהרה (במדבר י״ז:י״א) – ואוביל בפריע. ויהיה פירוש: יובל היא תהיה לכם – הבאה היא, ותהיה כן לכולכם, כי תבואו ותשובו איש אל אחוזתו ואיש אל משפחתו. וחזר ואמר: יובל היא שנת החמשים שנה תהיה לכם (ויקרא כ״ה:י״א) – שתהיה לכם שנת החמשים ליובל, לא לדבר אחר. לא תזרעו ולא תקצרו (ויקרא כ״ה:י״א) , אבל תהיה קדש (ויקרא כ״ה:י״ב) ותשובו איש אל אחזתו (ויקרא כ״ה:י״ג) להיותה לכולכם יובל כשמה.
ועל דרך האמת: דרור – מלשון דור הולך ודור בא (קהלת א׳:ד׳) , וכן: יובל – שישוב אל היובל אשר שם שרשיו, והיא תהיה לכם.