ויאמר כי אהיה עמך וזה לך האות – רבו הפירושים במקרא הזה.
והנכון על דרך הפשט: כי הקב״ה אמר למשה שני דברים, שירד להצילו מיד מצרים (שמות ג׳:ח׳) , והיה איפשר שיצילם מידם בארץ גשן עצמה או קרוב משם, אבל הבטיח עוד להעלותו מן הארץ ההיא כולה אל מקום הכנעני (שמות ג׳:ח׳) . ומשה נתיירא משתיהן, ואמר: מי אנכי כי אלך אל פרעה (שמות ג׳:י״א) – אני שפל אנשים ורועה צאן, והוא מלך גדול, ואם אומר אליו לעזוב את העם כלל יהרגני, כענין שאמר שמואל: ושמע שאול והרגני (שמואל א ט״ז:ב׳) . ואמר עוד: מי אנכי כי אוציא את בני ישראל מארץ מצרים (שמות ג׳:י״א) – כמו שאמרת לי להעלותם אל ארץ כנען, כי עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה, ולא יחשבוני ללכת אחרי אל ארץ עמים גדולים ועצומים מהם, כאשר אמרת: להעלותו אל ארץ טובה ורחבה אל מקום הכנעני (שמות ג׳:ח׳) . כי ההצלה מיד פרעה אינה תלויה בהם, אם ישמע פרעה יקל עולו מעליהם ויצילם, או יגרשם מארצו על כרחם, ועוד כי הם עצמם ישמעו אל כל אדם בזה, כי מי האדם שלא ירצה לצאת מעבודה קשה שאין כמוה, אבל העליה לארץ הכנעני לא ישמעו בה. וכן היה הדבר שהיתה מלחמת העמים ההם קשה עליהם מתחלה ועד סוף ופחדו ממנה במצרים ובמדבר.
זאת יראתו של משה רבינו מפרעה, ופחדתו מהם. ועל שתיהן ענהו השם, ואמר לו אל תירא מפרעה כי אני אהיה עמך להצילך, וזה לך האות אל העם שאנכי שלחתיך אליהם, כי בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלהים על ההר הזה, ומאז יקבלו עבודת השם ללכת אחרי מצותו, וגם בך יאמינו לעולם (שמות י״ט:ט׳) , ואחריך ירוצו לכל מקום אשר תצום. והנה נגליתי לך בהר הזה בלבת אש, כי כן יהיה לעיני כל העם בעבדם אותי בהר הזה.
והנה למשה אות במה שראה שלא יפחד מפרעה כיון שהבטיח להצילו, ולישראל יהיה להם אות שלא יפחדו מן העמים בבואם אל הר סיני, כי לצאת ממצרים ברצון פרעה אל מקום קרוב דרך שלשת ימים לזבוח לאלהים בודאי ישמעו ויעשו כן, בין ברצונם בין שלא ברצונם.
ועל דרך האמת, וזה לך האות – כמו זה לי עשרים שנה בביתך (בראשית ל״א:מ״א) , יאמר: כי אהיה עמך וזה לך האות – אות הברית שתהיה עמך תמיד, כדרך: אני הנה בריתי אתך (בראשית י״ז:ד׳) , כי אנכי השולח אותך שתעבדו את האלהים בהר הזה, ואז אעלה גם אנכי בקרב העם הזה אל המקום אשר הכינותי (שמות כ״ג:כ׳) .