ויזבח זבחים לאלהי אביו יצחק – חייב אדם בכבוד אביו יותר מכבוד זקנו, לפיכך תלה ביצחק ולא באברהם. לשון רבינו שלמה.
ואיננו מספיק, שהראוי לומר לאלהי אבותיו בלי שייחד אדם, כמו שאמר: האלהים אשר התהלכו אבותי לפניו אברהם ויצחק (בראשית מ״ח:ט״ו) , ובתפלתו אמר: אלהי אבי אברהם ואלהי אבי יצחק (בראשית ל״ב:י׳) , או יאמר: ויזבח זבחים לי״י, כמו שאומר באברהם: ויבן מזבח לי״י (בראשית י״ב:ז׳) , ומה צרך לפרש בו יותר. אבל הפסוק הזה יש בו סוד יגלו אותו לנו שם בבראשית רבה (בראשית רבה צ״ד:ה׳) , כי כאשר בא יעקב לרדת מצרימה ראה כי הגלות תתחיל בו ובזרעו, ופחד ממנו וזבח זבחים רבים לפחד אביו יצחק, שלא תהא מידת הדין מתוחה כנגדו. ועשה זה בבאר שבע שהוא בית תפלה לאבותיו, ומשם נטל רשות בלכתו לחרן.
ואמר הכתוב זבחים להודיע שלא היו עולות כאבותיו כי אברהם עולות הקריב. ורבותינו אמרו (בבלי זבחים קט״ז.) לא הקריבו בני נח שלמים, עולות הקריבו. ובנח כתוב מפורש: ויעל עולות במזבח (בראשית ח׳:כ׳) , אבל יעקב, מפני פחד י״י, הקריב שלמים להשלים אליו כל המדות, כמו שדרשו (ספרא ויקרא ט״ז:א׳) : שלמים שמטילין שלום בעולם. והנה היתה תחלת כונתו במדת הגבורה שהיא הקרובה אליו, וזהו הטעם שהזכירו בבראשית רבה (בראשית רבה צ״ד:ה׳) שחייב אדם בכבוד אביו יותר מכבוד זקנו. והוא הטעם שאמרו שם בלשון אחר: בתחלה שואלין בשלום התלמיד ואחר כך שואלין בשלום הרב.
וראיתי במדרשו של רבי נחוניא בן הקנה (ספר הבהיר קל״ה) כלשון הזה: וישבע יעקב בפחד אביו יצחק (בראשית ל״א:נ״ג) וכי יש אדם שישבע כך באמונת פחד אביו, אלא עדיין לא נתן ליעקב כח ונשבע בכח שנתן לאביו, שנאמר: וישבע יעקב בפחד אביו יצחק (בראשית ל״א:נ״ג) . ומאי נינהו הוא דכתיב ביה: ותפל אש י״י ותאכל את העולה (מלכים א י״ח:ל״ח) , וכתיב: כי י״י אלהיך אש אכלה הוא וגו׳ (דברים ד׳:כ״ד) . עד כאן במדרש. ומדבריהם נלמוד, שמפני כן לא אמר ויזבח זבחים לי״י, לפי שעתה כבר זכה יעקב בחלקו, שנאמר: תתן אמת ליעקב חסד לאברהם אשר נשבעת לאבותינו מימי קדם (מיכה ז׳:כ׳) , והוצרך לפרש, והנה בזכות הקרבנות נראה אליו אלהי יצחק אביו במראות הלילה במדת הדין רפה, זהו שאמר: אלהים במראות הלילה (בראשית מ״ו:ב׳) , והוא מה שאמר: אנכי האל אלהי אביך (בראשית מ״ו:ג׳) , כי הוא האל בית אל אשר אמר לו בחרן: אנכי האל בית אל אשר משחת שם מצבה (בראשית ל״א:י״ג) . והוא אלהי אביך, הוא השם והיא המדה והבטיחו שלא יירא במצרים, כי יזכה בדינו ויגאל אחר ענוי. וזהו טעם: ואנכי אעלך גם עלה (בראשית מ״ו:ד׳) .
וכתב הרב במורה הנבוכים (מורה נבוכים א׳:כ״ז) כי תרגום אנכי ארד עמך מצרימה ואנכי אעלך גם עלה (בראשית מ״ו:ד׳) – אנא איחות עמך ואנא אסקינך. ונפלא הרב בזה על דעת אנקלוס, ואמר כי אנקלוס שם כל מאדו להרחיק הגשמות בכל ספור אשר בתורה, וכל אשר ימצא מאלו השמות המורים על מין ממיני התנועה, ישים ענין התנועה לכבוד נברא או לשמירה מהאל. ומתרגם וירד י״י (שמות י״ט:כ׳) : ואיתגלי י״י, ארדה נא ואראה (בראשית י״ח:כ״א) : איתגלי כען ואיחזי. ואם כן, למה תרגם כאן: אנא איחות. ופירש הרב כי בעבור שאמר בתחלת הענין: ויאמר אלהים לישראל במראות הלילה (בראשית מ״ו:ב׳) , לא היה קשה לאנקלוס לספר המאמר כאשר נאמר במראות הלילה, כי הוא ספור אמירה לא סיפור מעשה שהיה. כי יש הפרש גדול בין מה שיאמר בחלום או במראות הלילה, ובין מה שיאמר במחזה ובמראה, ובין מה שיאמר בדבר מוחלט: ויהי דבר י״י אלי לאמר, או: ויאמר י״י אלי לאמר (דברים ב׳:ב׳) , אלו דבריו.
וכן אמר (מורה נבוכים א׳:מ״ז) : שהרחיק אנקלוס השמיעה בכל מקום, וישים פירושה הגעת הדבר ההוא לבורא, או קבול תפלה. ויתרגם שמיע קדם י״י (אונקלוס בראשית כ״ט:ל״ג) , וקבלא איקביל קבילתיה (אונקלוס שמות כ״ב:כ״ב) . ואם כן הדבר כדברי הרב, למה יברח אנקלוס מן התנועה, וירחיק השמיעה גם כן מיראתו שתורה על גשמות, ולא יברח מן האמירה ומן הדבור ולא מן הקריאה בשום מקום, בין בחלום, בין במראה, בין במאמר מוחלט. כי בכולן יתרגם: ואמר י״י, ומליל י״י, וקרא י״י למשה, והיא גם היא תורה על גשמות. והיה לו לתרגם: ויתאמר מן קדם י״י, או: ואמר יקרא די״י, או: ויתרעי י״י, כפי הראוי בענין, כמו שפירש הרב בדבור ובאמירה (מורה נבוכים א׳:ס״ד) .
ולמה ירחיק השמיעה, ולא ירחיק הראיה, שתרגם אותה: וחזא י״י. ואשר אמר הרב (מורה נבוכים א׳:מ״ז) : כי יורה על ענין השגת שכל כאשר יורה על השגת העין, כל שכן שהוא זה בשמיעה. כי היא תאמר על ההשגה בשכל וברצון ברוב מקומות, כמו: וישמע אברם לקול שרי (בראשית ט״ז:ב׳) , שמע קול תחנוני (תהלים כ״ח:ב׳) , גם כי תרבו תפלה אינני שומע (ישעיהו א׳:ט״ו) , הנה שמוע מזבח טוב (שמואל א ט״ו:כ״ב) , והיה אם שמע תשמע בקול י״י אלהיך (דברים כ״ח:א׳) , וכן לב שומע (מלכים א ג׳:ט׳) , וכן רובם. והנה אנקלוס לא היה לו לירוא מן השמיעה, שלא תורה רק על קבלת דבר והרצון בו, ולא ברח מן הראיה בשום מקום, אבל תרגם אותה כפשוטה בכל מקום שהדבר מושג בראייה בלבד, אבל כאשר איננו מושג בראות בלבד והוא צריך השגחה והתבוננות, יתרגם כפי הראוי בו, כאשר אמר: כי ראה י״י בעניי (בראשית כ״ט:ל״ב) , ראה ראיתי את עני עמי (שמות ג׳:ז׳) , וירא אלהים את בני ישראל (שמות ב׳:כ״ה) שאין הראייה בהם שיראה את גופם, אבל שישגיח בענינם וידע אותו. וזה דרכו בכל התורה, לא כטעם שעלה בדעת הרב ונשתבש בידו. [רצה בזה למה שאמר פרק מ״ח (מורה נבוכים א׳:מ״ח) : וירא ה׳ כי רבה רעת (בראשית ו׳:ה׳) , והשני מקומות האחרים ( בראשית ו׳:י״ב , בראשית כ״ט:ל״א ) שתרגם אותם: וחזא אליו, ולא השלים אותו.]
ובלשון העברה כנה אנקלוס ותרגם ויעבר י״י על פניו (שמות ל״ד:ו׳) – ואעבר י״י שכינתיה על אפוהי, שיהיה הדבר העובר נברא לדעתו. ולא יזכיר לשון תנועה בבורא כפי מה שהזכיר הרב, ואם כן, איך תרגם י״י אלהיך הוא עובר לפניך (דברים ל״א:ג׳) – י״י אלהך הוא עבר קדמך, והנה זה מין תנועה בספור מעשה, ולא יירא ממנו אנקלוס. וכן בפסוק וירא ישראל את היד הגדולה (שמות י״ד:ל״א) תרגם בו: וחזא ישראל ית גבורת ידא רבתא, טיפל בו הגבורה מפני לשון אשר עשה, והשאיר בו ידא רבתא, ולא היה ירא ומתפחד מן היד, ולא יכנה אותה כלל. וכן נהג בתרגום כתובים באצבע אלהים (שמות ל״א:י״ח) – באצבעא די״י. ומה שתירץ בו הרב (מורה נבוכים א׳:ס״ה) , כי ישים אנקלוס האצבע כלי נברא אשר פתח הלוחות בחפץ הבורא, איננו אמת, כי הנה מימינו אש דת למו (דברים ל״ג:ב׳) כתב: ימיניה, ולא פחד מן הימין הכותבת שתורה על גשמות, וכן מן האצבע. ועוד תרגם (אונקלוס שמות ט״ו:י״ב) : ארימת ימינך, ואמר (אונקלוס שמות ט״ו:ו׳) : ימינך י״י תברת שנאה, ואמר (אונקלוס שמות ט״ו:ח׳) : ובמימר פומך, ותרגם: ידך החזקה (דברים ג׳:כ״ד) – ית ידך תקיפא, ואמר (אונקלוס דברים ד׳:ל״ד) : בידא תקיפא ובדרעא מרממא, וכן: ותאחז במשפט ידי (דברים ל״ב:מ״א) – ותתקיף בדינא ידי, וכן תרגם (אונקלוס דברים י״א:י״ב) : תדירא עיני י״י אלהך בה מרישא דשתא.
והנה ביעקב כתיב בתחלת הענין: ויחלום והנה סולם מוצב ארצה (בראשית כ״ח:י״ב) , ופחד אנקלוס ממנו ותרגם: והא יקרא די״י מעתד עילוהי, ולא תרגם: והא י״י בעבור שהוא בחלום. ותרגם: והנה אנכי עמך (בראשית כ״ח:ט״ו) : והא מימרי בסעדך, ולא אמר: והא אנא עמך, כמו שתרגם: אנא איחות עמך, ואף על פי שהוא ספור דבר שנאמר בחלום, כמוהו בשוה. ותרגם: ואנכי אהיה עם פיך (שמות ד׳:י״ב) – ואנא אהא עם פומך, ואמר בויאמר כי אהיה עמך וזה לך האות (שמות ג׳:י״ב) – ארי יהא מימרי עמך. ועוד נזהר אנקלוס בחלומות, ותרגם: ויבא אלהים אל אבימלך בחלום הלילה (בראשית כ׳:ג׳) , ויבא אלהים אל לבן בחלום הלילה (בראשית ל״א:כ״ד) – ואתא מימר מן קדם י״י. ואם תאמר שחשש שלא תהא הביאה קודמת לחלום, ויחשוב בה שהיא ממש, הנה בשלמה כתיב: בגבעון נראה י״י אל שלמה בחלום הלילה (מלכים א ג׳:ה׳) , ותרגם יונתן בן עזיאל אותו: איתגלי י״י לשלמה. ואם הדבר נאמר בחלום יספרו אותו כאשר נאמר בחלום ההוא, ולא יקשה עליהם אף על פי שהוא מאמר יורה על הגשמות, כי היותו בחלום יתרץ להם שאינו ממש, גם כן הדבר שיאמר כי הוא נראה בחלום ראוי שיספרו אותו באשר הוא, כי מה שנאמר בו שהוא בחלום הלילה ילמד שאינו ממש, אבל הוא חלום שנדמה לו ממנו כן. ואל תחשוב שהיה זה ליונתן בן עזיאל מפני שלא יאמר בארמית לשון ראיה בחלומות, כי וארא בחלומי (בראשית מ״א:כ״ב) מתורגם: וחזית, ובנבוכדנצר חזה הוית (דניאל ב׳:ל״א) .
וכן תרגם אנקלוס: לא עלינו תלונותיכם כי על י״י (שמות ט״ז:ח׳) : אלהין על מימרא די״י, ואין כאן יראה ופחד מן הגשמות. וכן: וידבר העם באלהים ובמשה (במדבר כ״א:ה׳) : ואיתרעם עמא על מימרא די״י, וכן ביני וביניכם (בראשית ט׳:י״ב) , ובין אלהים ובין כל נפש חיה (בראשית ט׳:ט״ז) – בין מימרי (אונקלוס בראשית ט׳:י״ב) , ומימרא די״י (אונקלוס בראשית ט׳:ט״ז) , וכיוצא בהן הרבה. וכן תרגם: יצף י״י (בראשית ל״א:מ״ט) – יסך מימרא די״י, אלהים עד (בראשית ל״א:נ׳) – מימרא די״י סהיד, ואין לו בהן יראת הגשמות. וגם אין למימרא ענין בכאן שיאמר בו שיצפה ויעיד, וכן השבעה לי באלהים (בראשית כ״א:כ״ג) – קיים לי במימרא די״י, ואין הנשבעים מזכירין אני נשבע במאמר אלהים, וכיוצא באלו רבים לאנקלוס. וסודם ידוע למשכילים.
וכן בלשון עמידה אמר הרב (מורה נבוכים א׳:כ״ז) : ששם יונתן בן עזיאל כונתו לפרש בו קיום, ולכך תרגם ועמדו רגליו (זכריה י״ד:ד׳) : ואיתגלי גבורתיה, וכן יתרגם כל דבר עסק ותנועה גבורתא. והנה אנקלוס לא יתירא מלשון עמידה, ותרגם הנני עומד לפניך שם על הצור (שמות י״ז:ו׳) : הא אנא קאים קדמך תמן על טינרא.
ומה שאמר הרב (מורה נבוכים א׳:כ״ז) : כי אנקלוס ישים ענין התנועה גלוי השכינה והראות כבוד נברא. הנה אנקלוס מן הכבוד יברח מלתת בו כלשונות האלה, ויתרגם וירא כבוד י״י אל כל העדה (במדבר ט״ז:י״ט) : ואיתגלי יקרא די״י, כמו שיאמר ואיתגלי י״י (אונקלוס שמות י״ט:כ׳) , ולא יתרגם: ואיתחזי יקרא די״י. וכן תרגם במלאכים: ואתגלי (אונקלוס שמות ג׳:ב׳) . ואם ידבר אנקלוס במלאכים ובכבוד נברא בעניני הגשמות כמו שאמר הרב (מורה נבוכים א׳:כ״ו) , היה ראוי שלא יתירא מן הראיה שיראם האדם, ויתרגם בהן ואתחזי, כמו שעשה: כי ראיתי אלהים פנים אל פנים (בראשית ל״ב:ל״א) : ארי חזיתי מלאכיא די״י. וחס ושלום שיהיה הדבר הנקרא שכינה כבוד נברא, חוץ מהשם הנכבד ית׳, כאשר חשב הרב כאן ובפרקים רבים מספרו. והוא תרגם: אם אין פניך הולכים (שמות ל״ג:ט״ו) : אם לית שכינתך מהלכא ביננא, ומשה לא יחפוץ בלכת עמו כבוד נברא, שכבר אמר לו: הנה מלאכי ילך לפניך (שמות ל״ב:ל״ד) , ולא היה מתרצה בכך, אבל היה מבקש שילך עמו האל בעצמו ובכבודו (שמות ל״ג:ט״ו-ט״ז) . וכן אחר ששמע השם בקולו ואמר לו: גם את הדבר הזה אשר דברת אעשה (שמות ל״ג:י״ז) , אמר משה: ילך נא אדני בקרבנו (שמות ל״ד:ט׳) : יהך כען שכינתא די״י ביננא. וכן תרגם: לא תוכל לראות את פני (שמות ל״ג:כ׳) : לא תיכול למיחזי אפי שכינתי ארי לא יחזינני אינשא, ואמר יונתן בן עזיאל: בריך יקרא די״י מאתר בית שכנתיה (תרגום יונתן יחזקאל ג׳:י״ב) . ואם הכבוד הזה ירצה בו הכתוב עצם הבורא ואימתו, ויהיה כמו: הראני נא את כבודך (שמות ל״ג:י״ח) , שפירש בו הרב כן ( מורה נבוכים א׳:נ״ג , ס״ג ), הנה הזכיר בו אתר ובית ושכינה. ואם יאמר שהוא כבוד נברא כדעתו של הרב בוכבוד י״י מלא את המשכן (שמות מ׳:ל״ה) וזולתו, איך יקבעו בו ברוך והמברך ומתפלל לכבוד נברא כעובד עבודה זרה. ובדברי רבותינו דברים רבים יורו על שם השכינה שהוא האל ית׳.
אבל הענינים האלה לאנקלוס ויונתן בן עזיאל דברים ידועים בקבלה וסודם ליודעים חן. ובמעמד הר סיני יתרגם אנקלוס כל מלת אלהים הנזכרת בפרשה: יקרא או מימרא די״י, וכאשר תזכיר הפרשה השם המיוחד, לא יאמר כן. והכל בהשגחה ובחכמה ממנו. ועוד אזכיר זה בע״ה ית׳ (רמב״ן שמות כ׳:ט״ו) . [ומה שתרגם אנקלוס: וידבר אלהים את כל הדברים האלה (שמות כ׳:א׳) – ומליל י״י, טעמו בזה משום שנאמר פנים בפנים דבר י״י אל כל קהלכם ( דברים ה׳:ד׳ , י״ח ) והמשכיל יבין.]
אבל מה שאמר כאן: אנא איחות עמך, רצה לרמוז בו מה שאמרו (מכילתא דרבי ישמעאל שמות ט״ו:ב׳) : גלו למצרים שכינה עמהם, שנאמר: אנכי ארד עמך מצרימה (בראשית מ״ו:ד׳) , גלו לעילם שכינה עמהם, שנאמר: ושמתי כסאי בעילם (ירמיהו מ״ט:ל״ח) . והנה האמירה והירידה שוים, כמו שפירשתי למעלה, ולא היה יכול לתרגם אלא כן בשום פנים כאשר רמזתי. אבל שם ביעקב לא יתכן לתרגם: והא אנא עמך, בעבור כי שם כתיב: והנה י״י נצב עליו (בראשית כ״ח:י״ג) , והמשכיל יבין. ומפני שמצא אנקלוס שאינו כפשוטו ממש, ברח ממנו ועשאו ענין עזר בלבד, ואמר: מימרי בסעדך, ולא אמר: ממרי עמך, כמו שאמר במשה (אונקלוס שמות ג׳:י״ב) . והאל יראנו נפלאות מתורתו.