ויקרא לו אל אלהי ישראל – לא שהמזבח קרוי אלהי ישראל, אלא על שם שהיה הקב״ה עמו והצילו, קרא שם המזבח על שם הנס, להיות שבחו של הקב״ה נזכר בקריאת המזבח. כלומר מי שהוא אל – הוא לאלהים לי, ששמי ישראל. וכן מצינו במשה: ויקרא שמו י״י נסי (שמות י״ז:ט״ו) – לא שהמזבח קרוי י״י, אלא על שם הנס קרא שם המזבח, להזכיר שבחו של הקב״ה: י״י הוא נסי.
ורבותינו דרשו (בבלי מגילה י״ח.) : שהקב״ה קראו ליעקב אל. דברי תורה כפטיש יפוצץ סלע (ירמיהו כ״ג:כ״ט) , מתחלקין לכמה טעמים, ואני לישב פשוטו באתי. כל זה לשון רבינו שלמה.
והנה צדקו דברי הרב בפשוטו של מקרא, ויהי טעם: לו כטעם: קרא לו בנימין (בראשית ל״ה:י״ח) , וקורא לך גודר פרץ (ישעיהו נ״ח:י״ב) . ודע כי המנהג הזה בישראל כן, שיקראו השמות בשבחי האל, כמו: צורי אל (במדבר ג׳:ל״ה) , צורי שדי (במדבר א׳:ו׳) – כי יגיד הקורא שהאל הוא צורו, ושדי הוא צורו. וכן: עמנו אל (ישעיהו ז׳:י״ד) , וכן שם המשיח: י״י צדקנו (ירמיהו כ״ג:ו׳) , ושם ירושלם: י״י צדקנו (ירמיהו ל״ג:ט״ז) . וכן יעשו בשמות המלאכים: גבריאל (דניאל ח׳:ט״ז) , מיכאל (דניאל י׳:כ״א) , כי בעבור גדולת כחם יגידו בשמם כי הגבורה לאל ומי כמוהו.
אבל אנקלוס אמר: ופלח עלוהי קדם אל אלהא דישראל, ויהיה טעם: לו כטעם בו, כדרך: כי בוחר אתה לבן ישי (שמואל א כ׳:ל׳) , והחזיק לו (שמואל ב ט״ו:ה׳) , למי מריבה (במדבר כ׳:כ״ד) . או יאמר: ויקרא אל אלהי ישראל וטעם: לו כטעם: אלכה לי אל הגדולים (ירמיהו ה׳:ה׳) , לך לך מארצך (בראשית י״ב:א׳) .
ועל דרך האמת: הוא כמדרש רבותינו שדרשו במסכת מגלה (בבלי מגילה י״ח.) : מנין שקראו הקב״ה ליעקב אל, שנאמר: ויקרא לו אל אלהי ישראל.
ויש בענין הזה סוד גדול הזכירוהו עוד בבראשית רבה (בראשית רבה ע״ט:ח׳) בלשון אחר. אמר לו: אתה אלוה בעליונים ואני אלוה בתחתונים. ירמוז למה שהם אומרים תמיד שאיקונין של יעקב חקוקה בכסא הכבוד, והכונה שהשכינה שורה בארץ ישראל. והמשכיל יבין.