למה נסמכה פרשת פרה למיתת מרים לומר לך כשם שקרבנות מכפרים כך מיתת צדיקים מכפרת[1].
במיתת מרים מיד ‘ולא היה שם מים לעדה’, ‘המה מי מריבה אשר רבו בני ישראל את ה’ ויקדש בם’. היינו מיתת צדיקים כמו מעשה פרה יש בה בחינת מטמאת טהורים, ואפשר ליפול מזה למי מריבה. וזהו המתעצל בהספדו של חכם ראוי לקברו חיים כי איננו יודע כיצד לחיות וכיצד ללמוד מן החכם וכיצד ימות החכם ולימודיו הנכונים קיימים וזה בבחינת מי מריבה. והוא תלמיד חכם שלא נספד כהלכה. היינו יש הלכה ולימוד באופן הספד תלמיד חכם וקל לשגות בה.
כל דבר יש לו תמונה וציור פנימי, ולפעמים ‘מעשיך סותרים את דבריך’ אתה אומר דבר אחד אבל התמונה שלידך האומרת אלף מילים סותרת אותך. בימינו קל לראות זאת בחוש כאשר בכל כתבה מצורפת תמונה, עלינו לברר את התמונה הנכונה. יש מי שתולה שלט גדול שהוא מספיד את שר התורה אבל התמונה שיש בראשו אינו של שר התורה אלא של המנהיג הפוליטי, ונמצא שאיננו מספיד את התלמיד חכם כהלכה אלא את הגדולה החיצונית שלו.
וזה רמז, פרה אדומה תמימה, האדום הוא מראה בולט, הוא עושה פרסום גדול, ובוודאי היו עושים מעשי פרה בפרסום גדול והיו הצלמים מפרסמים בשערי המגזינים את תמונת הפרה אדומה תמימה שאין בה אפילו שער שחור אחד. והיו לוקחים אותו בפרסום גדול אל מול בית קדש הקדשים ושרף את הפרה לעיניו. והיה שריפה גדולה ויפה וכולם הסתכלו בה. ואז לקח הכהן עץ ארז ואזוב ושני תולעת שיש בהם צבעים שונים והם סמלים לדברים גדולים וזרק אל תוך שריפת הפרה, וכל המעמד הגדול הזה מטמא את העוסק בה. כי אם יש בזה צורך אין זה המטהר את הטמאים אלא הוא מטמא את הטהורים[2].
ובמה נטהר, כאשר לוקחים בצנעה מן האפר אשר הושם למשמרת, כאשר כבר לא נשאר מן הצילומים היפים כלום, ומערבבים מעט מן המעט של אפר זה במים חיים, בשכל נקי ובחסד טהור, ואז זורקים את זה על הטמא והוא נטהר. והוא רמז למעט מי הדעת של החכמה והחסד הנשארים אחר כל הלויות ההמוניות והוא הספדו של החכם כהלכה.
לפיכך השתדלנו לצייר תמונה פנימית ראויה של החכם שמת. ומי שירצה לקיים למעשה יקרא את ספרו ארחות יושר שהוא תמונה יותר מדויקת מכל התמונות וכתבת פרופיל כתובה בידי עצמו.
[1] לשון רש”י חקת מן הגמרא. העירו למה נלמד מפרה אדומה ולא משאר קרבנות, והאמת שעוד נדרש את זה בירושלמי ובמדרשים על סמיכות מיתת אהרן לבגדי כהונה ועל סמיכות מיתת נדב ואביהו לקרבנות יום הכיפורים. ונראה שיש בזה לימוד לכמה סוגי צדיקים שיש מי שמיתתו בבחינת כפרת בגדי כהונה שעסק בהלבשת התורה ויש מי שמיתתו בבחינת כפרת יום הכיפורים בביטול מוחלט ויש מי שמיתתו בבחינת אפר פרה אדומה כאשר יתבאר.
[2] וראה בפסיקתא דפרה וז”ל “תמן תנינן אבא שאול אומר כבש פרה כהנים גדולים עושים אותו משל עצמן, ולא היה אחד מהן מוציא פרתו בכבשו של חבירו אלא סותרו וחוזר ובונה אותו משלו.
ר’ אחא בשם ר’ חנינא יותר מששים ריבוא ככרי זהב היה יוצא עליו. וכולם שחצים היו.
והא תני שמעון הצדיק עשה שתי פרות ולא בכבש שהוציא את הראשונה הוציא את השנייה, אית לך מימר על אותו צדיק שהיה שחץ?
ר’ אבון בשם ר’ לעזר משום סילסול פרה.”
הרי שגם הידור המצוה של הפרה יכול להיחשב שחצנות ורק כאשר שמעון הצדיק עשה מפרשים אנחנו שהיה לשם שמים משום סלסול פרה.