הלכות מגילה פרק א

פרק אמהקובץ שלך: 10א. הלכות מגילה.docx · השווה לנוסח שילת

עיקר מצוות מקרא מגילה

המצווה

קריאת המגילה בזמנה מצות עשה מדברי סופרים, והדברים ידועים שהיא תקנת נביאים.

א) מצוה, ותקנה הם אותו דבר בעצם, אלא שבמקור לדברי תורה קוראים מצוה שציוה השם, ולדברי חכמים קוראים תקנה. אבל אפשר לקרוא גם 'מצוה מדברי סופרים', כלומר 'ציוו חכמים', כלשון הרב בכ"מ, ולא 'ציווה השם'. ונראה שנקראו תקנה מפני שנתקנו ונתחדשו בזמן מן הזמנים. וראה בהקדמה אודות המצוות מדרבנן ותראה כל לשונות אלה מבוארים. ואם כן כפל הלשון כאן כרוב כפלי לשונות בדברי רבינו הם להבהיר את האמור בחלק הראשון, כלומר 'מצוה מדברי סופרים' היינו 'תקנת נביאים', והמילה תקנה מבהירה יותר שהוא מצוה שנתחדשה בזמן מסוים אחר זמן התורה, והיינו בזמן הנביאים. ב) וזהו ראיה שזה מדברי חכמים, כי נביאים אינם יכולים לעשות מצות ואם מצוה כתובה בנביאים בהכרח שזה מדברי סופרים. נמצא הידיעה שזה בדברי נביאים הוא לגריעותא ולא למעליותא, שכל דבר הכתוב בנביאים בהכרח שאינו מדברי תורה כי אין כח לנביאים לתקן מצוות או אפילו לפרש מצוות. ואילו היה כתוב בדברי חכמים בלבד היה אפשר לחשוב שהוא מקובל מתורה שבעל פה או שהוא פירוש בתורה. אבל עכשיו שזה כתוב בסיפור הידוע ואי אפשר שמשה יצווה אז, וכפי הסברא שכתב בספר המצוות שרש א שלא ייתכן שיצווה משה על מה שיקרה בסוף ימינו עם היוונים. ג) הדברים ידועים – מאיפה ידוע? לכאורה מן המקרא עצמו, שהוא הדבר הנודע לכל מי ש'קורא את תורה שבכתב כולה ואחר כך קור בספר זה'. אבל הבעיה הוא שבמקרא לא כתוב שיש לקרוא את המגילה, ואינה אלא מדרש מכתוב 'נזכרים ונעשים', שיש מקום לפרשו בפנים אחרות. אבל נראה שהכוונה שהכל יודעים את הסיפור שהוא תקנה אחר נס פורים ואז הוא זמן הנביאים ולא זמן התורה. פירוש 'הדברים ידועים' – its common knowledge - והלשון הזה מצאתי עוד פעם אחת במשנה תורה הלכות זכיה ומתנה ז, ב "השושבינות אינה מתנה גמורה, הדברים ידועים שלא שלח זה עשרה דינרין בשביל שיאכל וישתה בזה ולא שלח אלא מפני.. ד) תקנת נביאים – מי הם נביאים אלה? כנראה מרדכי ואסתר שהיו נביאים, וצריך לבדוק אם הוא נביאים. ולפי הנראה לי עיקר כוונתו ב'נביאים' כאן כלומר לא משה אלא המאוחרים יותר. רש"י מגילה יד, א שאמור שם שנביאים הוסיפו מקרא מגילה אומר שבימי מרדכי היה חגי זכריה ומלאכי. ובהמשך העמ' בגמרא שם שאסתר היתה אחת מז' נביאות. וכן שם טז, א מפורש שמרדכי נתנבא וצ"ע על רש"י. ה) בכל מקורות התלמודים משמע שמקרא מגילה יש בו יותר בעיה של הוספת דבר מכל מצוות דרבנן, ואף הרב הביא מזה בסוף פרק ב', ואילו כאן משמע שאינו שונה כלל מכל מצוות מדברי סופרים ואם כן לשם מה כל הדרשות והארת עינים וכו', וצ"ע.

החייבים

והכל חייבין בקריאתה,

נשים

אנשים ונשים

מפני ש'אף הן היו באותו הנס'

גרים

וגרים ועבדים משוחררים.

מקרא מלא 'ועל כל הנלוים עליהם', (ורבים מעמי הארץ מתיהדים)

הא עבדים שאינם משוחררים פטורים, אע"פ שעבד חייב במצוות כאשה, שאף הן היו פטורות אלמלא הסברא שאף הן היו באותו הנס, ועבד לא היה באותו הנס (יד פשוטה) אמר יואל אשר דלפי זה גם גיורת תהיה פטורה, אלא דאולי גיורת נחשבת בכלל צאצאי לשיטת רבינו שאומר לאבותינו. ולדידי כל זה ליתא דאף עבד של ישראל י"ל דהיה באותו הנס, ונהי דאינו אביו של הגר הזה הרי השם עבד בכלל זה. ודין 'אף הן היו באותו הנס' הוא בעיקר התקנה, שלכן חייבו גם הנשים, ואינו סברא נפרדת עצמאית. וצ"ע.

קטנים

ומחנכין את הקטנים לקרותה.

דחיית שאר המצוות

עבודה

ואפילו כהנים בעבודתן - מבטלין עבודתן ובאין לשמוע מקרא מגילה.

תלמוד תורה

וכן, מבטלין תלמוד תורה למקרא מגילה, קל וחומר לשאר המצוות של תורה, כולן נדחין מפני מקרא מגילה.

מת מצוה

ואין לך דבר שנדחה מקרא מגילה מפניו, חוץ ממת שאין לו קוברים, שהפוגע בו קוברו תחילה ואחר כך קורא:

השומע מן הקורא

אחד הקורא ואחד השומע מן הקורא יצא ידי חובתו.

שמיעה מפי החייב

והוא שישמע ממי שהוא חייב בקריאתה.

לפיכך אם היה הקורא קטן או שוטה - השומע ממנו לא יצא:

דיני קריאתה

מצוה לקרות את כולה.

ומצוה לקרותה בלילה וביום.

וכל הלילה כשר לקריאת הלילה, וכל היום כשר לקריאת היום.

ברכה

ומברך קודם קריאתה בלילה שלש ברכות -

ברוך אתה י"י אלהינו מלך העולם אשר קידשנו במצוותיו וציונו על מקרא מגילה.

ברוך אתה י"י אלהינו מלך העולם שעשה ניסים לאבותינו בימים ההם בזמן הזה.

ברוך אתה י"י אלהינו מלך העולם שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה.

וביום אינו חוזר ומברך שהחיינו.

ומקום שנהגו לברך אחריה מברך -

ברוך אתה י"י אלהינו מלך העולם

האל

הרב את ריבנו / והדן את דיננו / והנוקם את נקמתנו

הנפרע לנו מצרינו / והמשלם גמול לכל אויבי נפשנו

ברוך אתה י"י

האל הנפרע לעמו ישראל מכל צריהם

האל המושיע:

מצוות עשה מדברי סופרים שיקראו, או ישמעו מן המחויב בדבר (ב), הכל את המגילה (א) כולה (ג), בלילה וביום (ג). ודוחה כל המצוות חוץ ממת שאין לו קוברים (א). ומברך עליה על מקרא מגילה, שעשה ניסים, ובפעם ראשונה שהחיינו. ויש נוהגים לברך אחריה הרב את ריבנו וגו' (ג).

זמני קריאה

כרך

איזה הוא זמן קריאתה? זמנים הרבה תיקנו לה, שנאמר "בזמניהם" (אסתר ט':ל"א).

ואלו הן זמני קריאתה,

כל מדינה שהיתה מוקפת חומה בימי יהושע בן נון, בין בארץ בין בחוצה לארץ, אף על פי שאין לה עכשיו חומה - קוראין בחמישה עשר לאדר.

ומדינה זו היא הנקראת "כרך".

עיר

וכל מדינה שלא היתה מוקפת חומה בימות יהושע, אף על פי שהיא מוקפת עתה - קוראין בארבעה עשר.

ומדינה זו היא הנקראת "עיר":

שושן

שושן הבירה, אף על פי שלא היתה מוקפת חומה בימי יהושע - קוראין בחמישה עשר, שבה היה הנס שנאמר "ונוח בחמישה עשר בו" (אסתר ט':י"ח).

ולמה תלו הדבר בימי יהושע? כדי לחלוק כבוד לארץ ישראל שהיתה חריבה באותו הזמן, כדי שיהיו קוראין כבני שושן וייחשבו כאילו הן כרכין מוקפין, אף על פי שהם עתה חריבין, הואיל והיו מוקפין בימי יהושע, ויהיה זיכרון לארץ ישראל בנס זה:

כפר

בני הכפרים שאינן מתקבצין בבתי כנסיות אלא בשני ובחמישי - תיקנו להן שיהיו מקדימין וקוראין ביום הכניסה.

כיצד?

אם חל יום ארבעה עשר להיות בשני או בחמישי - קוראין בו ביום.

ואם חל להיות ביום אחר חוץ משני וחמישי - מקדימין וקוראים בשני או בחמישי הסמוך לארבעה עשר:

כיצד?

חל ארבעה עשר להיות באחד בשבת - מקדימין וקוראים בחמישי, שהוא יום אחד עשר.

חל להיות בשלישי - קוראין בשני, שהוא יום שלשה עשר.

חל להיות ברביעי - קוראין בשני, שהוא יום שנים עשר.

דין הקריאה המוקדמת

וכל אלו שמקדימין וקוראין קודם ארבעה עשר - אין קוראין אותה בפחות מעשרה:

כפר שאין נכנסין בו בשני ובחמישי - אין קוראין אותה אלא בארבעה עשר.

מהו כפר

ועיר שאין בה עשרה בטלנין קבועין בבית הכנסת לצרכי ציבור - הרי היא ככפר, ומקדימין וקוראין ביום הכניסה.

ואם אין בעיר עשרה בני אדם - תקנתו קלקלתו, והרי הן כאנשי עיר גדולה, ואין קוראין אלא בארבעה עשר:

בזמן הזה

במה דברים אמורים שמקדימין וקוראין ביום הכניסה? בזמן שיש להם לישראל מלכות, אבל בזמן הזה אין קוראין אותה אלא בזמנה שהוא יום ארבעה עשר ויום חמישה עשר.

בני כפרים ובני עיירות קוראין בארבעה עשר, ובני כרכין קוראין בחמישה עשר:

הלך למקום אחר

בן עיר שהלך לכרך, ובן כרך שהלך לעיר,

אם היתה דעתו לחזור למקומו בזמן קריאה, ונתעכב ולא חזר - קורא כמקומו,

ואם לא היה בדעתו לחזור אלא אחר זמן הקריאה - קורא עם אנשי המקום שהוא שם.

וכרך וכל הסמוך לו וכל הנראה עמו, אם אין ביניהן יתר על אלפים אמה, הרי זה ככרך, וקוראין בחמישה עשר:

ערי ספק

עיר שהיא ספק, ואין ידוע אם היתה מוקפת חומה בימות יהושע בן נון או אחר כן הוקפה - קוראין בשני הימים שהן ארבעה עשר וחמישה עשר ובליליהן,

ומברכין על קריאתה בארבעה עשר בלבד, הואיל והוא זמן קריאה לרוב העולם:

אדר שני

קראו את המגילה באדר, ואחר כך עיברו בית דין את השנה - חוזרין וקוראין אותה באדר השני בזמנה:

פורים בשבת

אין קוראין את המגילה בשבת, גזירה שמא יטול אותה בידו וילך אצל מי שהוא בקי לקרות, ויעבירנה ארבע אמות ברשות הרבים. שהכל חייבים בקריאתה ואין הכל בקיאין בקריאתה.

לפיכך אם חל זמן קריאתה בשבת - מקדימין וקוראין אותה קודם השבת.

ושואלין ודורשין בהלכות פורים באותה שבת, כדי להזכיר שהוא פורים:

כיצד?

יום ארבעה עשר שחל להיות בשבת - בני עיירות מקדימין וקוראין בערב שבת, ובני כרכין קוראים בזמנם באחד בשבת.

חל יום חמישה עשר להיות בשבת - בני כרכין מקדימין וקוראים בערב שבת, שהוא יום ארבעה עשר, ובני עיירות קוראין בו ביום, שהוא זמנם, ונמצאו הכל קוראין בארבעה עשר: