סיכום השיעור 📋
סיכום טיעון: מהות פרקי אבות — אתיקה הומניסטית או אתיקה תורנית?
—
I. הקדמה מנהלית
בשבוע הבא (זמן חדש), השיעור יתחיל מחדש את לימוד שמונה פרקים לרמב״ם מההתחלה, קריאה מדוקדקת של הטקסט לצד דיון פרשני. כולם מוזמנים להשתתף מההתחלה.
—
II. עיקרון יסוד: לכל נושא יש מיקום קנוני נכון
א. רקע על הטקסט
שמונה פרקים נכתבו על ידי הרמב״ם כהקדמה לפירושו על פרקי אבות. מדוע אבות זקוק לפירוש ומדוע הפירוש זקוק להקדמה יידון מאוחר יותר. אבל תחילה, יש לבסס נקודה יסודית בסיסית יותר.
ב. תזה מרכזית: התורה אינה מונוליתית
יש בערך 60-63 מסכתות במשנה ו-24 ספרים בתנ״ך. כל אחד עוסק בהיבטים שונים של החיים, תיאוריות שונות, עניינים שונים. אי אפשר לומר “התורה אומרת X” מבלי לציין *איזה חלק* מהתורה.
דוגמאות להמחשת הטעות:
– לטעון “כל התורה עוסקת בארץ ישראל” — אבל ספר משלי, שנכתב על ידי החכם מכל אדם, בקושי מזכיר אותה.
– לטעון “התורה כולה עוסקת בהלכות קרבנות” — אבל מה עם איוב?
– לטעון “התורה לא מתעניינת בפילוסופיה” — אבל איוב, חלק גדול מתהילים, וספרים אחרים עוסקים במפורש בהבנת האלוקים.
– להסיק את מטרת האושר האנושי מהלכות טומאת מת במקום מהקטעים שעוסקים בפועל באושר אנושי — כמו ללמוד הלכות שבת מאזכור אגבי של שבת במסכת פסחים.
ג. אבחנה: השורש הוא חוסר בקיאות
רוב האנשים מכירים רק כמה פסוקים או כמה אגדות מהפרשה השבועית, אז הם דוחסים כל נושא לתוך אותם מקורות מעטים.
דוגמה: ללמוד על מחלוקת מסיפור קרח, כאשר במשלי יש פסוקים מפורשים על כך. המדרש מביא משלי להאיר את קרח, בהנחה שהקורא כבר מכיר את משלי — אבל רוב הקוראים נתקלים בפסוק ממשלי בפעם הראשונה דרך המדרש, הופכים את כיוון ההפניה המיועד. אנשים טוענים לייצג “מה שחז״ל אומרים” על סמך שלוש אגדות שנתקלו בהן, מבלי לסקור את כל מה שחז״ל אמרו על הנושא.
**[סטייה צדדית: ביקורת על מסילת ישרים]**
יהודים חרדים רבים שואבים את כל הבנתם על מטרת העולם ממסילת ישרים — שהיא “הקדמה זרוקה” של הרמח״ל, שטיפל בנושא בצורה מורכבת יותר בספריו האחרים. קיים שיעור שלא נמסר “המפרק את מסילת ישרים” ומסביר כמה חסר בו. זה מוכר כסטייה.
ד. חזרה על העיקרון
יש ללמוד כל נושא במיקומו הקנוני הנכון. להתחיל ממדרש שנוגע באופן שולי בנושא זה בסדר למטרות מדרשיות אבל לא להבנה אמיתית. יצירות קנוניות מספקות *ארגון מחשבה* — הן אומרות לנו איפה לחפש מה.
—
III. יישום העיקרון: איפה הספר היהודי של אתיקה?
א. השאלה
אם אתה רוצה ללמוד אתיקה — איך להיות אדם טוב — אתה צריך למצוא את המיקום הנכון בספרות הקנונית.
ב. איפה אתיקה *אינה*
– סדר נשים ונזיקין עוסקים בנשים ונזקים — שאלות משפטיות לבתי דין ומוסדות קהילתיים. הם לא מלמדים אותך איך להיות אדם טוב במובן הישיר.
– מסכת כתובות אינה מדריך לשלום בית; היא לכשהנישואין כבר התפרקו והצדדים בבית משפט.
ג. איפה אתיקה *כן נמצאת*: מסכת אבות
אריסטו כתב ספר אתיקה; כך גם חז״ל וכך גם התנ״ך (משלי וכו׳). מסכת אבות היא ממש יצירה של אתיקה — היא שואלת את סוג השאלות האתיות שמצפים למצוא ביצירה כזו (נראה כבר בפרק השני או השלישי). ובכל זאת אנשים לא לוקחים אותה ברצינות ככזו; הם מתייחסים אליה כאוסף סיפורים על צדיקים ולא כחיבור אתי שיטתי.
—
IV. מהות פרקי אבות כטקסט אתי
א. טענה מרכזית
פרקי אבות היא מסכת העוסקת במפורש באיך לחיות חיים טובים. היא מתייחסת לשאלות אמיתיות, מהותיות — מהם חיים טובים, איך להשיג אותם, מהם הפרטים והכלליות, ומהי התיאוריה מאחוריהם.
ב. הסתייגות
פרקי אבות כתובה ברובה באפוריזמים והצהרות, לא בסגנון טיעוני/פילוסופי. המשנה בכלל לא מתווכחת; תפקיד זה אמור להיות של התלמוד.
—
V. היעדר תלמוד על פרקי אבות
א. הפער
אין תלמוד (גמרא) כתוב על פרקי אבות — פער בולט ובלתי מוסבר.
ב. הסברים אפשריים (ספקולטיביים)
– זה נחשב קשה מדי או רציני מדי לשיטה התלמודית.
– המתודולוגיה התלמודית אולי אינה מתאימה לחקירה אתית.
– אולי זו הייתה מסורת סודית שלא רצו להעלות על הכתב.
– מחברי התלמוד אולי דנו בנושאים אלה בסטיות מפוזרות במקומות אחרים.
– אתיקה אולי *יותר* רצינית ממה שהתלמוד עושה במסכתות אחרות (כמו שבת), ולא ניתן לטפל בה באותו סגנון.
ג. חוסר איזון אירוני
יש בעצם יותר תלמוד על מטפיזיקה (למשל מסכת חגיגה) מאשר על אתיקה. היעדר תלמוד על אבות לא אומר שהנושא פשוט או לא חשוב — זה אולי אומר את ההיפך.
—
VI. ביקורת הרמב״ם והפרויקט שלו
א. הטיעון המרכזי של הרמב״ם
אי אפשר לטעון שמסכתות כמו שבת ראויות לפירוש נרחב תוך התייחסות לפרקי אבות כמובן מאליו. אתיקה אינה ברורה; היא דורשת עבודה אינטלקטואלית רצינית.
ב. תגובת הרמב״ם
הוא נטל על עצמו פרויקט גדול של פרשנות מסכת אבות דווקא משום שלקח הדרכה אתית ברצינות ורצה ללמד אנשים איך להיות טובים. חכמים שונים אחרים הלכו בעקבותיו עם פירושים משלהם.
—
VII. הרב סולובייצ׳יק והחפץ חיים על המורכבות של האתיקה
א. עמדת הרב סולובייצ׳יק
הלכות דעות ואיך להיות אדם טוב הן באמת מסובכות — לא פשוטות — וראויות לטיפול הלכתי פורמלי.
ב. תרומת החפץ חיים
– כתב ספר שלם (חפץ חיים) על מידה אחת: לא לרכל. זה ממוסגר כ*מידה*, לא כ*מצוה*.
– כתב גם אהבת חסד, יצירה הלכתית על להיות אדם טוב.
ג. ביקורת על גישת החפץ חיים
הוא כתב בסגנון של יצירה הלכתית מחמירה, מה ש״קצת מחמיץ את הנקודה” של אתיקה. הוא נטה לחומרות כדי להפחיד אנשים לקחת דברים ברצינות, והסגנון ההלכתי המוצק שלו אולי לא לגמרי הוגן. אבל לפחות הוא עסק במקרים מעשיים קונקרטיים (למשל, מה נחשב לשון הרע, כמה מידע לשתף לשידוך).
—
VIII. אתיקה כמעשית, לא תיאורטית
א. האנלוגיה הרפואית
אתיקה היא כמו רפואה — השאלות המעניינות והחשובות הן ה*מעשיות*, הקליניות, לא התיאוריות המופשטות.
ב. מסגור אתיקת המידות
אתיקת המידות מתחילה ומסתיימת במצבים אמיתיים. להיות אדם טוב גדול יותר מכל מצב בודד, אבל אתה חייב להיות מסוגל לנמק לגבי מקרים ספציפיים. המגבלה של אריסטו: התשובה “מה שאדם טוב היה עושה” לא נותנת מספיק מידע קונקרטי.
ג. דוגמאות לדילמות אתיות אמיתיות שחז״ל עוסקים בהן
– ביום כיפור, להשלים עם מישהו זה בדרך כלל טוב — אבל מה אם ההשלמה מחמירה את המצב? האם כדאי לשמור על מלחמה קרה או לפתוח?
– כמה מידע לשתף בבירור שידוך?
ד. פולמוס נגד אתיקה אקדמית
פרופסור לאתיקה אולי יודע כמה חיי עכברים שווים לחיי אדם אבל לא יכול לענות על שאלות אתיות יומיומיות. “אתה לא אדם רציני.”
ה. הערכת עבודת חז״ל
הם עשו הרבה עבודה על אתיקה מעשית. בכנות: “לא עבודה טובה במיוחד לדעתי, אבל הם עשו הרבה עבודה על זה.”
—
**[סטייה צדדית: הזנחת המשנה בלימוד העכשווי]**
בלימוד יהודי עכשווי, המשנה ברובה מתעלמים ממנה — מתייחסים אליה רק כהקדמה לגמרא, משהו שקורים באופן סתמי (“כשאתה נרדם”). מעט מאוד אנשים לומדים משנה ברצינות כשלעצמה היום. הזנחה לא מעידה על חוסר חשיבות — היא מעידה על בורות. מישהו עשוי לומר בצדק: “הבעיה שלך היא שקראת את המסכת הלא נכונה. היית צריך לקרוא מסכת אבות במקום סדר נזיקין.”
—
IX. התיאוריה הנגדית: מוסר כעידוד בלבד
א. ההשקפה
אנשים רבים מאמינים שפרקי אבות מכילה *מוסר*, ומוסר מובן כעידוד בלבד — לומר לך להיות טוב, מה שאתה כביכול כבר יודע. לפי השקפה זו, למוסר אין תוכן מידעי ולכן אין מה ללמוד.
ב. ייחוס
השקפה זו לכאורה מוצהרת בתחילת שמונה פרקים (הקדמת הרמב״ם לאבות).
ג. הפרכה
זה שגוי — למוסר יש תוכן מהותי. הרמב״ם עצמו טוען נגד דעה זו מאוחר יותר באותה הקדמה. יש חשד לתחבולה: הרמב״ם מעמיד פנים בהתחלה שמה שהוא מלמד אותך כבר ידוע, כדי לגרום לך לקבל את זה ביתר קלות — אבל בעצם, “אתה לא יודע שום דבר מזה.”
ד. האם גם משלי הוא רק עידוד?
לא, הוא לא.
—
X. המחלוקת הגדולה: שתי אסכולות לפרשנות פרקי אבות
א. מתודולוגיית הפרשנות של הרמב״ם
הרמב״ם כתב הקדמה לפרקי אבות שבה הוא מצהיר במפורש על מתודולוגיה שלו: הוא יפרש פרקי אבות על סמך מה שאמיתי לגבי הטבע האנושי ולכן מה מהווה שלמות אנושית. הוא אז מתנצל — לא על כך שמחשבותיו אינן מקוריות, אלא ספציפית על כך שהוא שואב ממקורות לא-יהודיים, לא-תורניים (פילוסופים). ההגנה המפורסמת שלו: “האמת היא אמת לא משנה מי אמר אותה,” אז אין בעיה להשתמש במקורות כאלה.
ב. המבנה הדו-חלקי של פרקי אבות
לפרקי אבות יש שני מרכיבים נפרדים:
1. נרטיב/שרשרת מסורת (משה קיבל תורה מסיני, מסר ליהושע, וכו׳, עד אנשי כנסת הגדולה) — אולי הסיבה שזה נקרא “פרקי אבות” (פרקי האבות/הקודמים).
2. הוראות אתיות המיוחסות לכל חכם בסדר דורי.
הרמב״ם עצמו התייחס למה שני החלקים האלה מופיעים יחד (בהקדמה למשניות).
ג. ההתנגדות המסורתית (רבי עובדיה מברטנורא ואחרים)
דרשה ידועה (נמצאת אצל רבי עובדיה מברטנורא ובמקומות אחרים) טוענת ששרשרת המסורת הפותחת קיימת דווקא כדי למנוע את גישת הרמב״ם. השרשרת נועדה להראות שהאתיקה הזו אינה רק אמיתות הומניסטיות/פילוסופיות הניתנות לגילוי בשכל, אלא הן הוראות תורה מועברות — מושרשות בהתגלות, לא בחוכמה אנושית עצמאית.
—
XI. עמדת הרמב״ם: פרקי אבות כאתיקה הומניסטית
א. הטענה המרכזית
התוכן של פרקי אבות הוא אותו נושא כמו האתיקה הניקומאכית של אריסטו, יצירות אתיות של אפלטון, או פילוסופיה אתית מוסלמית. כולם עוסקים ב: מה טוב לאדם? איך צריך לחיות? אלו אמיתות הניתנות לגילוי בשכל אנושי בלבד — אין צורך בהתגלות.
ב. השלכה מתודולוגית: איפה ללמוד את הנושא
בדיוק כמו שהבנת סוגיה בבבא קמא דורשת התייעצות בספרות ההלכתית הרלוונטית (חושן משפט וכו׳), הבנת פרקי אבות כראוי דורשת התייעצות ביצירות אתיות פילוסופיות, כי הן דנות באותו נושא. ספרים על אותו נושא רלוונטיים זה לזה גם אם הם לא מצטטים זה את זה. אי התייעצות ביצירות אלו פירושה אי לימוד הנושא כראוי. זו הסיבה שההפניות של הרמב״ם בפירושו הן בעיקר אריסטוטליות, ומפרשים מאוחרים יותר בבית ספרו מפנים באופן דומה לספרות אתית פילוסופית.
—
XII. האסכולה המנוגדת: פרקי אבות כאתיקה תורנית
א. שיטת פרשנות שונה
אסכולה שלמה של מפרשים — רש״י, רבינו יונה, הגר״א ואחרים — נוקטת בגישה שונה מיסודה. במקום להפנות לאריסטו, לכל משנה בפרקי אבות הם מצטטים פסוקים מהתנ״ך, בעיקר מ:
– משלי
– קהלת
– תהילים — מצוין כיצירה אתית מהותית, גם אם לא מוכרת בדרך כלל ככזו
– לפעמים איוב ומדרשים שונים
שיטתם מתייחסת לפרקי אבות כאוסף או פירוש על הספרים האתיים של המקרא, לא כחיבור פילוסופי עצמאי.
ב. הטענה הבסיסית: “אתיקה תורנית” מול “אתיקה אנושית”
רבי עובדיה מברטנורא מסביר שאסכולה זו סוברת שפרקי אבות אינה עוסקת באתיקה אנושית אלא ב״אתיקה תורנית.” ההבחנה הבסיסית:
– אתיקה אנושית = מה שבני אדם ככאלה צריכים לעשות (ניתנת לגילוי בשכל, אוניברסלית)
– אתיקה תורנית = מה שיהודים ספציפית חייבים לעשות (מושרשת בתורה/התגלות)
עם זאת, הבחנה זו לא מוסברת בבירור על ידי רבי עובדיה או אחרים — “אין לי מושג” מה “אתיקה תורנית” באמת אומרת במובן קפדני. הבנת הבחנה זו הופכת לטיעון מרכזי בהמשך.
ג. טבלת סיכום של שתי האסכולות
| | אסכולת הרמב״ם | אסכולת רש״י/רבינו יונה/הגר״א |
|—|—|—|
| מהות פרקי אבות | אתיקה פילוסופית הומניסטית | אתיקה מבוססת תורה |
| טקסטים להפניה | אריסטו, אפלטון, פילוסופים מוסלמים | משלי, קהלת, תהילים, מדרש |
| מקור הסמכות | שכל אנושי | התגלות/מסורת |
| אוניברסליות | אוניברסלית לכל בני האדם | ספציפית ליהודים/תורה |
—
**[סטייה צדדית: לימודי יהדות ובעיית המקורות]**
דיון קצר על מאיפה החכמים עצמם קיבלו את הוראותיהם האתיות (כלומר, מה המקור מאחורי הספרים האתיים המקראיים?). לימודי יהדות כפי שמתורגלים בדרך כלל נעצרים בתנ״ך — ללכת רחוק יותר אחורה נחשב “ביקורת המקרא” ואסור בבתי ספר יהודיים. זה יוצר בעיה אינטלקטואלית: אתה לא יכול לבחון באופן ביקורתי את מקור הסמכות שלך, וזו הסיבה ש״לימודי יהדות הם כל כך בלגן.” השיעור, עם זאת, הוא “לא לימודי יהדות.”
—
XIII. חזרה על עמדת “האתיקה ההתגלותית”
אלה שטוענים שפרקי אבות לא צריכה להיקרא כספר אתיקה כללי/אוניברסלי סוברים שזה ספר תורה ספציפית — אתיקה מושרשת בהתגלות אלוקית, אנלוגית למצוות אחרות. לפי השקפה זו, התוכן האתי שונה איכותית ממה שכל פילוסוף אנושי יכול להסיק, כי הוא בא מסיני.
—
**[סטייה צדדית: האם אריסטו “גנב” אתיקה יהודית?]**
תלמיד מעלה את האגדה היהודית שאריסטו פגש את שמעון הצדיק ואולי ספג אתיקה תורנית. זה מייצר אירוניה/בעיה עמוקה: אם אריסטו גנב אתיקה יהודית, הוא כנראה הבין אותה *טוב יותר* מהיהודים עצמם, שכן כתביו האתיים עדיפים לכאורה. “הוא גנב כל כך טוב, הוא גנב את כל החלקים הטובים והשאיר לנו את החלקים הלא טובים.” יש הסבר לזה אבל זה מוצב בצד — הטענה מאוד מתמיהה גם מצד עצמה.
—
XIV. מעמד משלי וקהלת — מה פירוש “מושרה”?
א. השאלה הרעיונית
מה זה בכלל אומר שאתיקה היא “התגלותית”?
ב. משלי וקהלת אינם נבואה
משלי וקהלת מסווגים כ*כתבי הקודש* (כתובים קדושים / “כתיבה מושרית” או “כתיבה קנונית”), לא נבואה. הם אף פעם לא טוענים “אלוקים אמר לי את זה.” לשלמה היו נבואות וחלומות (במלכים), אבל ספרי החוכמה שלו פשוט מציגים דברים כאמיתות שנצפו אנושית. המונח *כתבי הקודש* הוא דו-משמעי — הוא עשוי לא להיות יותר מ״מקונן.” ספרים אלה הם המקורות המרכזיים המוכרים לתוכן האתי של פרקי אבות (לפעמים מצוטטים במפורש).
**[תת-סטייה: ב
ן סירא]**
ספר בן סירא — היחס המהוסס של התלמוד אליו (מקבל חלקים טובים, מפרש מחדש חלקים רעים). המקור העברי התגלה מחדש. זה ממחיש את הגבול המטושטש בין ספרות חוכמה קנונית ולא-קנונית.
**[תת-סטייה: למואל בן משא]**
משלי עצמו משלב חוכמה לא-יהודית — מצטט “דברי למואל מלך” (משלי לא), דמות שכנראה אינה יהודית ואינה נביא. השם “אל” הוא גם שם אלוהי כנעני. זה מערער את הטענה שהתוכן האתי של משלי הוא התגלות אלוקית בלעדית.
—
**[סטייה צדדית: אי-שימוש ליטורגי בכתובים]**
משלי אף פעם לא נקרא ליטורגית בבית המדרש. אין הפטרות מכתובים (בניגוד לנביאים). כנראה היו פעם קריאות שבת אחר הצהריים מכתובים, אבל מנהג זה אבד. זה מחזק את הנקודה שכתובים תופסים מעמד נמוך יותר או שונה מספרות נבואית.
—
XV. בעיית הליבה הרעיונית: מה בכלל תהיה משמעות “אתיקה התגלותית”?
לא ברור מה זה אומר שאתיקה תהיה שונה איכותית כי היא התגלותית. האם התגלות משנה את *נושא העיסוק* של האתיקה? יש ספק חזק בכך. שיעור קודם (לפני יום כיפור) נגע בזה אבל השאלה לא נפתרה לגמרי.
—
XVI. מדוע אבות מתחילה בשרשרת המסורת? — פרשנויות מתחרות
א. השאלה
אם אבות היא רק אתיקה כללית, מדוע היא נפתחת בשרשרת ההעברה מסיני (משה קיבל תורה מסיני…)?
ב. פרשנות א׳ (רמב״ם / מיימונידס)
לאבות יש שתי מטרות נפרדות: (1) ביסוס סמכות החכמים (שרשרת המסורת), ו-(2) הוראת חוכמה אתית. אלו שני דברים נפרדים המונחים יחד, לא טענה שהאתיקה *היא* תוכן התורה המועבר. הרמב״ם לא מחבר בין השניים; הוא מתייחס אליהם כמקבילים אבל עצמאיים.
ג. פרשנות ב׳ (קריאת המרצה עצמו)
שרשרת המסורת נמצאת שם כי אתיקה דורשת לדעת את האופי והסמכות של האדם המלמד אותה. אתיקה נלמדת באופן מסורתי מאנשים למופת. הגנאלוגיה אומרת לך *מי היו החכמים האלה* ולמה כדאי להקשיב להם — אבל היא לא טוענת שהתוכן האתי עצמו התגלה בסיני.
ראיות תומכות:
– ההוראה השלישית ממש באבות מונה “תורה, עבודה וגמילות חסדים” כשלושה עמודים נפרדים — מרמזת ששני האחרונים *אינם* תורה מסיני.
– אף חכם באבות לא אומר “זה התגלה לי” — כל אחד פשוט מצהיר מה נראה חשוב אתית לדורו.
ד. פרשנות ג׳ (מחנה ההתגלות)
הצמדת העברת סיני להוראות האתיות מרמזת שהאתיקה *היא* חלק ממה שהועבר — המשך של תוכן סינאי.
ה. הערכה
זהו מקרה של “ראיה ספרותית” — שני דברים מונחים זה ליד זה שיכולים להיות מחוברים בדרכים סותרות לחלוטין:
– קריאה 1: לאחר ביסוס מסורת התורה, החכמים חולקים דברים שאינם סינאיים (כלומר, חוכמה אתית אנושית).
– קריאה 2: האתיקה היא המשך המסורת הסינאית.
אף קריאה אינה מכרעת — פשוט אין מספיק ראיות טקסטואליות כדי להכריע בשאלה. אבל הטענה שאתיקה *דורשת* התגלות והיא שונה איכותית היא “טענה מאוד מוזרה” שאבות עצמה לא תומכת בה, שכן אף חכם באבות לא ממסגר את הוראתו כהתגלותית.
ו. הבחנה מעמדת הרמב״ם
קריאת המרצה (השרשרת מבססת *מי* החכמים, לא שהאתיקה היא הלכה) שונה מהרמב״ם, שמחבר את השרשרת לסמכות הלכתית. הרמב״ם אומר שהשרשרת עוסקת בהלכה, והוא לא מחבר את השרשרת לתוכן האתי. המשנה “זהירה מאוד” לשמור על אלה נפרדים.
—
XVII. שרשרת ההעברה בפרקי אבות — ניתוח נוסף
א. סגנון הייחוס הייחודי
בניגוד לטקסטים תלמודיים או משנאיים טיפוסיים, פרקי אבות לא מציגה שרשראות העברה מפורטות (“זה אמר בשם זה”). במקום זאת, היא פשוט מייחסת אמרות לחכמים בודדים: “הוא היה אומר.” שרשרת הקבלה (“הוא קיבל ממנו, שקיבל ממנו”) בסופו של דבר נעלמת לגמרי.
הודאה: תצפית זו אינה הוכחה מכרעת לשום דבר — מספר *דרשות* יכולות להסביר את הקשר בין השרשרת לתוכן האתי, וכולן יהיו “תיאוריות יפות ולא הוכחה.”
ב. מה באמת אומרת שרשרת המסורת?
אפשרות נבדקת: פרקי אבות מתעדת חוקים/מצוות נוספות
אפשר לומר שהמשנה מתעדת חוקים שניתנו בסיני עם פרטים רבים, ופרקי אבות פשוט מוסיפה חיובים נוספים — חלקם *דאורייתא*, חלקם *דרבנן*. בעיה: זה נשמע “מוזר” ו״לא במקום.” האברבנאל מעלה את זה: מאיפה המצוות הנוספות האלה? מה המקור שלהן? הן נראות כ״דברים יפים שנלמדו מהמצוות,” אבל המקור חשוב.
הטענה המכרעת: חשוב ממי לומדים אתיקה
אתיקה אינה כמו מידע ניטרלי — חשוב מאוד *מי* מלמד אותה. אתיקה היא מעשית, לא תיאורטית. היא עוסקת באיך בני אדם חיים את החיים הטובים ביותר. מישהו שחי רע לא צריך להיות המורה האתי שלך, כי ידע מעשי דורש למידה מ*דוגמאות*.
—
XVIII. ביקורת על עמדת הרמב״ם על אתיקה אוניברסלית — והניואנס העמוק יותר שלה
א. ההתנגדות השטחית
הרמב״ם סובר שאמת אתית יכולה להתקבל מכל אחד, ללא קשר לזהותו, כל עוד היא אמיתית. ההתנגדות: אתיקה אינה “דבר אמיתי” כמו שמתמטיקה היא. היא עוסקת באיך לחיות טוב. דיסציפלינות מעשיות דורשות מתרגלים למופת כמורים.
ב. מה הרמב״ם באמת מתכוון (יותר ניואנסי ממה שמובן בדרך כלל)
1. הרמב״ם לא אומר שטענות אתיות הן כמו הצעות מתמטיות שבהן זהות הדובר אינה רלוונטית.
2. הוא כן אומר שאמיתות אתיות הן אמיתות אמיתיות, אבל לדעת אותן דורש להיות אדם מושלם אתית. הרמב״ם אומר זאת במפורש מספר פעמים.
3. תרגול אתיקה בהחלט דורש להיות אדם טוב.
4. הרמב״ם באמת האמין שאריסטו היה אדם (כמעט-)מושלם אתית, וזו הסיבה שיכול היה ללמוד ממנו.
ג. ההנחה הרדיקלית הבסיסית של הרמב״ם
אין שלמות “יהודית” אתית נפרדת משלמות אנושית אוניברסלית. חוקים יהודיים נועדו להפוך יהודים לטובים, ובאופן אידיאלי כל האנשים צריכים לעקוב אחריהם, אבל *האידיאל של הטוב עצמו* הוא אוניברסלי. לכן, אם אתה נתקל בגוי מושלם, אתה צריך לעקוב אחר דוגמתו. רוב האנשים מחמיצים את הטענה הרדיקלית הזו המוטמעת בהקדמת הרמב״ם לפרקי אבות.
ד. קריאה שגויה נפוצה: “לקבל מדע אבל לא אתיקה מלא-יהודים”
אנשים אומרים: אתה יכול ללכת לרופא לא-יהודי כי הוא מספק מידע טכני/מדעי, לא הדרכה אתית. זה משמש לטעון שאפשר לקבל מדע מגויים אבל לא אתיקה. זו “קריאה שגויה לחלוטין.” הרמב״ם לא עושה הבחנה זו כי אתיקה היא גם מדע והיא אוניברסלית. אם גוי מצטיין אתית, אתה צריך להקשיב לו. רש״י מחזיק באותה השקפה, כפי שמעיד ציטוטו של הצהרות אתיות ממקורות לא-יהודיים.
—
XIX. האם פגאני יכול להיות מושלם אתית?
א. הטענה הפרובוקטיבית
אתה יכול להיות פגאני — אפילו עובד עבודה זרה — ועדיין להיות אדם מושלם אתית. אריסטו עבד אלילים זרים, ובכל זאת הרמב״ם ראה בו כמעט-מושלם. זה מקביל לויכוח נוצרי מימי הביניים המפורסם: האם ניתן ללמוד אתיקה ממקורות פגאניים?
ב. מקורות יהודיים התומכים בכך
– חסידי אומות העולם — המושג היהודי שלצדיקים לא-יהודים יש חלק לעולם הבא.
– יהדות, בניגוד לנצרות, לא דורשת התגלות ספציפית לישועה.
– דוגמאות מקראיות: אבימלך ופרעה — מלבד חטאיהם הספציפיים, הם יכלו להיות צדיקים; פרקי דרבי אליעזר אומר שאחרת היו הולכים לגן עדן.
– אברהם אבינו עצמו עבד עבודה זרה בהתחלה והיה כבר אדם מושלם אז. הוא הפסיק למען חינוך ילדיו, לא כי פגאניות הפכה אותו לאישית לא-מושלם.
**[תת-סטייה: רמב״ם על חסידי אומות העולם]**
תלמיד מעלה את ההגדרה הספציפית של הרמב״ם (הדורשת קבלת סמכות משה). זה נדחה כלא משקף את המציאות היהודית הרחבה יותר: “אל תשאל אותי שאלות מהרמב״ם — אני אומר לך מה המציאות.” הניסוח של הרמב״ם נקרא “טעות מוזרה”; העמדה היהודית המרכזית היא שאתה יכול להיות פגאני מושלם.
ג. ההשלכה המכרעת
אף אחד לא ימליץ ללמוד אתיקה מאדם רע מוסרית. המלצת הרמב״ם ללמוד את האתיקה של אריסטו דורשת לוגית שהרמב״ם האמין:
1. אריסטו היה אדם מושלם מוסרית.
2. אין הבדל מהותי בין שלמות יהודי לשלמות לא-יהודי — רק הבדלים מקריים/נסיבתיים (תרבות, סביבה שהופכת את זה לקל או קשה יותר).
הרמב״ם האמין במפורש שאפשר להיות אדם מושלם כמוסלמי, נוצרי או פגאני — זה פשוט קשה יותר מחוץ למסגרת היהודית.
ד. עיקרון סיום: אתה לא צריך ללמוד אפילו מתמטיקה מאנשים רעים
אנשים רעים לא יעשו מתמטיקה טוב — לכל הפחות כי הם ישקרו. יש גם סיבות עמוקות יותר למה שחיתות מוסרית מערערת עבודה אינטלקטואלית. אתה בהחלט לא צריך ללמוד אתיקה מאנשים רעים — הקשר בין אופי מוסרי לתובנה אתית הוא אפילו יותר ישיר. זה מחזק: אישור הרמב״ם לאתיקה של אריסטו הוא בו-זמנית אישור לאופי המוסרי של אריסטו.
—
**[סטייה צדדית: בלעם כחריג]**
תלמיד מעלה את המקרה של בלעם — המשנה קובעת שאין לו חלק לעולם הבא. זה מוכר כחריג לעיקרון הכללי שלא-יהודים יכולים להגיע לישועה. יהדות לא מתווכחת ברצינות אם ישועה קיימת מחוץ לאמונה — העמדה הבסיסית היא שכן.
—
XX. הבעיה הלא פתורה: מה בכלל תהיה משמעות “אתיקה תורנית”?
א. הקושי
אם יש רק סוג אחד של אדם טוב (מודל אדם הראשון), אז זה הופך להיות מאוד קשה להבין מה אתיקה מיוחדת מבוססת-תורה בכלל תהיה אומרת. מה זה אומר שמשהו טוב או רע *בגלל התורה*? או:
– תורה מגלה דברים שלא ידענו כבר שהם טובים/רעים, או
– תורה מספקת מבנה — אבל זה יהפוך את זה להלכה, לא מערכת אתית נפרדת.
זה מוביל להבחנה המדויקת בין הלכה לאתיקה.
ב. בעיית קודיפיקציה של אתיקה לחוק מפורט
אריסטו אמר במפורש שאי אפשר לקודד אתיקה לחוקים מפורטים. הרמב״ם נאבק עם אותה בעיה במספר מקומות. הלכה לא אמורה להיות מערכת של כללים מפורטים נוקשים — זו הבנה מוטעית. אתה יכול לקבל עקרונות כלליים, אבל יישום תמיד דורש בן אדם חי (פוסק). אף חוק לא יכול להיות מיושם בלי שיקול דעת אנושי.
ג. השיחה האתית היהודית ונקודות הייחוס שלה
– השיחה האתית היהודית לא בהכרח יש לה נקודות ייחוס שונות מהשיחה הפילוסופית הכללית.
– הטקסטים הסובבים את הרמב״ם שואבים רבות מאריסטו ואל-פאראבי — הוגים לא-יהודיים.
– רש״י, לעומת זאת, שואב את הערותיו האתיות מחומש, קהלת, תהילים — מקורות יהודיים פנימיים.
– הבדל זה מפורש בצד של הרמב״ם; רש״י ורבינו יונה לא מנסחים את המתודולוגיה שלהם באותו אופן מפורש.
– הוגים מאוחרים יותר (למשל, אברבנאל, המאה ה-14-15) מתחילים לטעון במפורש גם שלאתיקה היהודית יש מקורות נפרדים וגם שיש דבר כזה “אושר יהודי” — אבל הם אף פעם לא מסבירים בבירור מה זה אומר.
– זה יוצר סוג של פרדוקס: אם זה יכול היה להיות מוסבר בפשטות, כל אחד יכול היה לתפוס את זה, ובכל זאת זה מתנגד לניסוח ישיר.
– יש אמונה שיש תיאוריה אמיתית של אושר יהודי, אבל הקושי מוכר.
ד. טובות קהילתיות יהודיות מול שגשוג אנושי אוניברסלי
לעם היהודי יש טובות קהילתיות מסוימות (ארץ, שפה וכו׳), אבל אלה מקריות, לא סוג שונה מיסודו של שגשוג אנושי. זו נשארת שאלה פתוחה אמיתית — לא שאין תשובה, אלא שהמשמעות עדיין לא ברורה.
—
XXI. טיעון “האמת היא אמת” — גרסאות חזקות וחלשות יותר
א. האנלוגיה לאסטרונומיה (מקידוש החודש)
בקידוש החודש (נספח לספר זמנים במשנה תורה), הרמב״ם קובע שהעתיק אסטרונומיה ממקורות הלניסטיים וערביים. הגנתו: אנחנו מסתמכים על הוכחות, לא אנשים — לא משנה אם לא-יהודי או אפילו נביא אומר את זה; אנחנו עוקבים אחרי ההוכחה עצמה. זה נראה סביר לאסטרונומיה, שהיא בעצם מתמטיקה — תחום של הוכחה ניתנת להדגמה.
ב. חולשות אפילו במקרה האסטרונומיה
אפילו באסטרונומיה, אמון באנשים הוא בלתי נמנע:
– הרמב״ם עצמו לא עשה את כל החישובים; הוא בטח באחרים, וחלק מהמקורות האלה הכילו טעויות.
– רוב האנשים אף פעם לא מאמתים חישובים בעצמם — הם סומכים על אסטרונומים ליושר ויכולת.
– יושר הוא מידה נדירה (מוזכרים שערוריות אקדמיות, נתונים מזויפים וכו׳).
אז אפילו הטיעון “זה רק מתמטיקה” הוא רטורית חזק יותר ממה שהמציאות מצדיקה, אם כי יש סיבות טובות לסמוך על מדע מבוסס היטב.
ג. הטיעון מתפרק לאתיקה (הנקודה המרכזית)
טיעון “סמוך על ההוכחה, לא על האדם” בהחלט לא עובד לאתיקה, במיוחד אתיקה פרטית/ספציפית. ובכל זאת הרמב״ם ממשיך לאשר אידיאלים אריסטוטליים מאוד ספציפיים על החיים הטובים.
הרמב״ם עצמו יודע שאין הוכחות באתיקה במובן המתמטי:
– הוא קורא לעקרונות אתיים “מפורסמות” (דברים מפורסמים/ידועים) — לא אמיתות נצחיות.
– אריסטו עצמו לימד: אל תחפש ודאות מתמטית באתיקה; נושא העיסוק לא מאפשר את זה.
לכן, כשהרמב״ם אומר “תקשיב לאתיקה של אריסטו,” הוא לא יכול להסתמך על ההגנה “זה רק מתמטיקה”. הוא בעצם סומך על האדם אריסטו — סומך על אריסטו כאדם מצוין מוסרית שתובנותיו האתיות אמינות בגלל אופיו.
—
XXII. “חכמת יוונית” — מה חוכמה יוונית באמת אומרת
א. השאלה התלמודית
הגמרא מתווכחת אם צריך ללמוד חכמה יוונית.
ב. הבהרה קריטית
“חוכמה יוונית” בגמרא לא מתייחסת לאפלטון או פילוסופיה.
– הגמרא מעולם לא שמעה על אפלטון.
– בתי ספר יווניים לא לימדו אפלטון — רק בית ספר אחד מעורפל (האקדמיה) עשה זאת.
– “חוכמה יוונית” פירושה להשתתף בבית ספר תיכון יווני, שפירושו ללמוד הומרוס — רטוריקה, ספרות, סיפורים.
– אפלטון הוא “חכמת ישראל — הוא גנב את זה מאהרן.” פילוסופיה ומדע אינם תרבותית יווניים; הם אוניברסליים.
– הומרוס מייצג את הטקסטים התרבותיים הקנוניים של ציוויליזציה — מיתוסים, סיפורים על אכילס וכו׳.
– השאלה האמיתית היא על לימוד נרטיבים קנוניים של תרבות, לא המדע או הפילוסופיה שלה.
—
XXIII. מה בתי ספר באמת עושים: תרבות, לא פילוסופיה
א. בתי ספר מכניסים לתרבות
אף בית ספר לא מלמד פילוסופיה. פילוסופיה היא מטבעה **אנטי-בית ספ
ר**. אפילו אפלטון, ב*המדינה*, מעולם לא הציע ללמד ילדים פילוסופיה.
בתי ספר מכניסים ילדים לתרבות דרך:
– סיפורים (בעל פה או בכתב)
– קנון — גוף משותף של ספרות שכולם בתרבות מכירים.
זה מה שכל תרבות ספרותית תמיד עשתה: בית ספר = חניכה לשפה ולטקסטים קנוניים.
ב. הרמב״ם על לימוד עברית / לימוד תנ״ך
– הרמב״ם אומר שיש מצווה ללמד את בנך עברית.
– זה לא אומר לדבר עברית מודרנית או ללכת לאולפן.
– הרמב״ם עצמו אומר: שטויות בעברית הן עדיין שטויות; דברים חכמים בערבית הם עדיין חכמים. השפה כשלעצמה לא משנה כלום.
– “לימוד עברית” פירושו לימוד תנ״ך, כי עברית פשוט *היא* שפת התנ״ך והמשנה.
– הברייתא אומרת: בגיל חמש, למד ילד תורה — התחל עם פסוקים פשוטים, מילים עבריות, הפרשה.
– בית ספר (“בית הספר”) = מקום שמלמד ספר, לא איך לחשוב. חשיבה היא לישיבה.
– חינוך יהודי ברמה הבסיסית = חניכה לטקסט הקנוני (תנ״ך), בדיוק מקביל לבתי ספר יווניים המכניסים תלמידים להומרוס.
ג. אנלוגיה מודרנית
בארצות הברית, המקבילה להומרוס היא סדרות טלוויזיה והוליווד. השאלה “האם מותר ללמוד תרבות יוונית?” מתורגמת היום ל: “האם מותר לצפות בהוליווד?” עכשיו אפילו הוליווד מפוצלת לאינספור זרמי סטרימינג.
ד. למה לא ללמוד מיתוסים יווניים?
למה ללמוד מיתוסים יווניים כשיש לך מיתוסים יהודיים (מדרשים)? הם מספרים את אותם הסיפורים עם שמות שונים. אבל *השמות הם ההבדל* — זהות תרבותית חשובה.
—
**[סטייה צדדית: להיות “מתורבת” ואינטגרציה יהודית]**
בית מדרשו של רבן גמליאל לימד טקסטים יווניים. ההצדקה: חלק מהיהודים צריכים להיות מתורבתים — כלומר מכירים את התרבות הסובבת — מסיבות מעשיות וקהילתיות.
– “מתורבת” ≠ “חכם.” להיות מתורבת פירושו לדעת מספיק על התרבות הדומיננטית כדי לתפקד ולא להיראות טיפש.
– אנלוגיה מודרנית: אתה צריך לדעת מספיק על הסופרבול כדי לא להיראות כמו *חמור* (חמור/טיפש) בחברה האמריקאית.
– באופן דומה עם לבוש ומראה: ללבוש בגדים מיינסטרים (אולי עם כיפה) מרוויח כבוד בסיסי; להתלבש בלבוש חסידי מובהק גורם לאדם להיראות כמו “משוגע מחלל החיצון” לזרים.
– חשוב שחלק מהיהודים ייראו נורמליים — מסיבות בטיחות ומסיבות עמוקות ורציניות יותר של מעורבות עם העולם הרחב.
—
XXIV. ספרים יווניים ודעת הראשונים
– ספרי מינים (ספרים זרים) שאלישע בן אבויה למד = הומרוס, ספרות יוונית.
– עמדת הראשונים: אין שום דבר רע מטבעו בקריאת הומרוס — זה רק סיפורים, כמו לקרוא עיתון. זו לא “החוכמה היוונית” המסוכנת שהגמרא מזהירה מפניה.
– השאלה האמיתית של “לימוד שפות/חוכמה זרות” הייתה תמיד על חניכה תרבותית, לא פילוסופיה.
—
XXV. סיכום המחלוקת המרכזית והשלכותיה
המחלוקת
יש מחלוקת בין הרמב״ם לרש״י על ה*פשט* (המשמעות הפשוטה/הקשר) של פרקי אבות:
– לרמב״ם, ההקשר של פרקי אבות הוא האתיקה של אריסטו (ויצירות פילוסופיות דומות).
– לרש״י, ההקשר הוא משלי וקהלת (ספרות חוכמה מקראית).
זה ניתן לאימות: קריאת שני הפירושים מראה שהם מפנים למקורות סמכות ומסגרות אינטלקטואליות שונות.
שאלת הליבה הלא פתורה
הטיעון המפורסם (שחוזר רבות בחסידות, נמצא בהקדמת רש״י, מצוטט בברטנורא, ומפורט באברבנאל) ששרשרת המסורת בתחילת פרקי אבות מבססת את ההוראות האתיות האלה כמועברות אלוקית ולא נגזרות אנושית נשאר עמום מאוד בהשלכותיו. מה “אתיקה תורנית” כנבדלת מ״אתיקה אנושית” באמת אומרת — האם זה מושג קוהרנטי בכלל — היא השאלה הפילוסופית המרכזית הלא פתורה שהשיעור ימשיך לחקור.
תמלול מלא 📝
המיקום הנכון ללימוד מוסר: מבוא לשמונה פרקים של הרמב״ם על פרקי אבות
מבוא מנהלי
מרצה: אוקיי, זה שיעור על שמונה פרקים של הרמב״ם הקדוש. ובעזרת ה׳, מאחר ואנחנו מתחילים זמן חדש בשבוע הבא, אנחנו הולכים לעשות את כל הדבר מההתחלה. מאחר וכולם כבר שכחו את ההתחלה, כולל אני. או אני, התלמידים שלי, כולם. או אולי זה לא תלמידים טובים. מה שזה לא יהיה, אנחנו הולכים לעשות את כל הדבר מחדש. ולכן, תבינו מה קורה.
אז בתקווה כל מי שרוצה לבוא הקשיב לזה, תבואו בשבוע הבא ותוכלו לגלות דברים חדשים. אנחנו הולכים לנסות לקרוא את זה, כי השיעור שלנו לא קורא דברים. ננסה. בכל אופן, זה הדבר הראשון. אתם לא צריכים לרשום את זה ברשימות. אוקיי, למעשה אתם כן צריכים לספר לכולם כשאתם באים, כי אנחנו הולכים להתחיל שוב ואנחנו הולכים ללמוד פשט, יחד עם לא-פשט, כמובן, ואנחנו הולכים לדעת הכל בסוף.
הקדמה כללית: עקרון לימוד נושאים במקומם הנכון
רקע על הטקסט
מרצה: עכשיו, הסיפור הוא כך. אז אני הולך לתת הקדמה קטנה, שהיא נקודה יותר כללית. בפעם הקודמת שהתחלתי את זה, נתתי גרסה אחרת של ההקדמה הזו, אבל זו הולכת להיות הגרסה להיום. ההקדמה היא כך, והיא מבוססת על הרמב״ם.
אז, ואני אתן לכם קצת רקע. הספר הזה [שמונה פרקים] נכתב על ידי הרמב״ם הקדוש כהקדמה לפירושו על פרקי אבות. והוא מסביר—טוב נגיע לזה—הוא מסביר למה זה צריך פירוש ולמה הפירוש צריך הקדמה. כל הדברים האלה צריכים להיות מוסברים. אבל לפני זה אנחנו צריכים להבין משהו יותר בסיסי, כי זה גם מוסבר בהקדמה של הרמב״ם, אבל אנחנו צריכים להבין משהו יותר בסיסי.
התזה המרכזית: לכל נושא יש מיקום קנוני נכון
מרצה: הדבר היותר בסיסי הוא שכולם יודעים שיש הרבה מסכתות בש״ס—במשנה ובתלמוד. יש הרבה מסכתות שונות, בדיוק כמו שיש הרבה ספרים שונים בתנ״ך.
בכל פעם שמישהו אומר לך “זו המשמעות של התורה” כי התורה מדברת על זה, אתה צריך לשאול אותם איזו מסכתא של התורה, כי יש 60 או 63 מהן, תלוי איך אתה סופר. וכל מסכתא יש לה השקפת חיים משלה. אולי לא. בכל אופן, היא מדברת על היבט אחר של החיים, יש לה תיאוריה שלמה אחרת, יש לה סיפור שלם אחר.
או במיוחד כשמישהו אומר לך “זו ההשקפה המקראית של הדברים,” אתה שואל אותו אם הוא מתכוון לקהלת, משלי, דברים, או במדבר, או אולי יהושע, או אולי שמואל ב׳. אלה לא אותו הדבר. כמובן, אתה יכול לעשות קצת קוהרנטיות מהם. אבל הם, על פני השטח בוודאי, מדברים על נושאים שונים ואומרים מחשבות שונות ומתעניינים בדברים שונים, נכון?
דוגמאות המחשות לטעות
מרצה: כמו, מישהו אומר, “טוב, כל התורה היא על ארץ ישראל.” תשאל אותו כמה אחוזים מספר משלי הם על ארץ ישראל. נכתב על ידי האדם החכם ביותר מכולם, לפי התורה עצמה. לא נראה שהוא מאוד מודאג מארץ ישראל. זו רק דוגמה.
“אה, אתה מתכוון לחומש?” אוקיי, טוב, זה אחד מ-24 הספרים, או חמישה מהם. לא כולם.
ואם הוא אומר לך שהתורה היא כולה על הלכות קרבנות, תשאל אותו אם ספר איוב הוא גם על זה.
ואם הוא אומר לך שהתורה לא מתעניינת בפילוסופיה, תשאל אותו על מה ספר איוב עוסק. “אה, אנחנו לא מתעניינים בהבנת אלוקים?” אה, זה למה יש בערך חצי מספר תהילים, וספר איוב, וכמה ספרים אחרים שמדברים על זה. נכון?
“הוא אומר, טוב, רוב זה לא.” טוב, אני לא יודע. רוב זה אתה לומד. אולי לא. אולי זה לא הכל.
“הוא אומר, טוב, משניות, למדנו את זה רק בסדר הזה.” אוקיי, יפה מאוד. זה עליך.
והוא אומר, “אוקיי, יש לי דעה על נושא האושר האנושי, כי יש לי דרש על פרשת השבוע.” שואל מה קורה איתך. למה אתה לא לומד את הפרשה שמדברת על אושר אנושי? למה אתה לומד הלכות טומאת מת כדי לגלות אושר אנושי? אולי זה קשור איכשהו לאושר אנושי, או לשלמות אנושית, אבל איך אתה יודע שזה הנכון?
כמו, זה כמו ללמוד הלכות שבת מהלכה אחת בפסח או ראש השנה שמדברת על שבת. זו תהיה נקודת התחלה מאוד מוזרה.
תלמיד: כל נושא, אתה צריך להתחיל מה-, מה שנקרא ה-, כן, אנשים עושים את זה. זה קורה.
מרצה: זו המוזרות. שבת, וסוכות.
תלמיד: כן, כמו, אני חושב שהדבר המוזר, כמו, אחד הדברים המצחיקים שאנשים עושים זה שהם תמיד קוראים דברים במקום הלא נכון.
מרצה: כמו, אם יש פרשה על פטר, אתה מתחיל לדבר על זה. “פטר באמת אומר, אני לא יודע, לכבד את ההורים שלך.” למה אתה צריך לעשות את זה? יש דף שלם של התורה על כיבוד הורים. אתה יכול פשוט לדבר על זה אז.
אבחנה: הסיבה השורשית היא חוסר בקיאות
מרצה: אני חושב שהסיבה היא כי רוב האנשים הם דרשנים. הם לא קוראים מספיק. אז הם יודעים רק שלושה פסוקים כי הם צריכים לשים הכל לתוך שלושת הפסוקים האלה.
כמו איפה התורה מדברת על מידות? “אני לא יודע. היא מדברת על איזה סיפור על קרח. שם אתה לומד את המידה של מחלוקת.” אני לא יודע. אני חושב שיש כמו הרבה פסוקים בספר משלי שבאופן מפורש על מחלוקת. יש?
תלמיד: בערך, יש.
מרצה: כן, יש. אנחנו לא צריכים לעשות את זה. אוקיי, יש לנו לימוד שבועי, והשבוע אנחנו צריכים לדבר על זה. אוקיי, אז אתה עושה מה שהמדרש עושה. אתה מביא את הפסוק ממשלי כדי להסביר פרשת קרח. כשכל האנשים האלה מסתכלים במדרש, זו הפעם הראשונה שהם פגשו את הפסוק במשלי. אז זה כאילו המדרש אומר, “אתה יודע את זה, אוקיי, התחלנו עם זה, ועכשיו אתה פשוט מביא את ההפניה.”
אבל אם אתה לא יודע את ההפניה, אז זה היסוד הראשון המאוד חשוב. והסיבה שרוב האנשים מאוד מבולבלים היא כי הם לא לומדים מספיק. ואין להם מספיק בקיאות. לכן, הם לומדים את רוב הדברים במקום הלא נכון—זה נקרא הלוקוס קלאסיקוס, לפעמים אנשים קוראים לזה, לנושאים.
עקרון המיקום הנכון
מרצה: יש מיקומים נכונים לכל דבר. זה מאוד חשוב שיהיה לך מוח מאורגן, השקפה מאורגנת של היצירות הקנוניות שאנחנו לוקחים מאוד ברצינות. באופן כללי, אפילו התורה, כמה מבולבלת, כמה לא מאורגנת ספר במובן המודרני שהיא, יש לה חלקים שמדברים על הנושא הזה וחלקים שמדברים על הנושא ההוא.
אם אתה מדבר על התורה מול המשנה, או המשנה עצמה, הם כולם די מאורגנים—לא כמו מיליון אחוז מאורגנים, לא מאורגנים בצורה שאנחנו רוצים, אבל יש כמו אזור לכל נושא. ואם אתה רוצה ללמוד נושא מסוים, אתה צריך ללמוד—כמו אתה צריך להתחיל עם הפסוקים שמדברים על זה, עם המשנה שמדברת על זה, עם התלמוד שמדבר על זה, וכן הלאה.
אתה לא יכול, כמו, “אה אנחנו לומדים את הפסוק ויש איזה סיפור.” כמו הרבה פעמים כשאנשים אומרים מה חז״ל אומרים, הם מתכוונים לשלושת חז״ל שכמו אגדות שיש שם ורש״י בפסוק, כי הם לא קוראים את האחרים. וכמו הוא קיבל רושם שזו הייתה דעת תורה בגלל שלושת הסיפורים האלה שהוא קרא.
טוב, מה עם האם אתה, כמו חז״ל אומרים, האם עשית לימוד מחדש של כמו כל הסיפורים, של כל האמירות? כמו אתה טוען לקחת את חז״ל כל כך ברצינות? האם למדת כל מה שהם אמרו על הכל והבנת, כמו, האם הוא ארגן את הסוגיה? האם אתה יודע אפילו את 13 מראי מקומות שאתה צריך לדעת על זה? אוקיי.
סטייה: ביקורת על מסילת ישרים
מרצה: אתה יודע מה רוב האנשים החרדים רוצים את המקור שלהם לכל המטרה של כל העולם?
תלמיד: מממ.
מרצה: ספר קטן. הקדמה זרוקה. הקדמה זרוקה. ואז, כמו, רמח״ל, כמו, הוא דן בזה בספרים אחרים, והם, “לא, הם לא נותנים לי לבדוק רמח״ל.” זה לא זרוק, זה ספר זרוק שרמח״ל כתב, אבל כן, זה מאוד יפה, אבל זו הייתה רק הקדמה. כמו ברצינות, כמה ברצינות אתה יכול לקחת בחור כזה? יש לו ספרים אחרים שהוא כנראה היה מתאר קצת יותר מורכב, אתה יודע?
תלמיד: זה נכון. כן, זה דרך אחרת, אחד השיעורים הלא-ניתנים שיש לי כתוב איפשהו הוא בעצם לפרק את מסילת ישרים, אני מסביר כמה זה חסר.
מרצה: אבל בכל אופן.
תלמיד: אתה בצד החכם.
מרצה: מה?
תלמיד: אמרת את זה שזה הוויכוח.
מרצה: כן, כן. לא, לא אמרתי את זה. אני חושב שזה חסר הרבה. אבל זה לא הטיעון שלי להיום. לא הייתי צריך אפילו לומר את זה. זה רק הולך לעצבן אנשים.
הצהרה מחודשת של העקרון
מרצה: הנקודה היא שאתה צריך ללמוד, ללמוד הכל במקום הנכון שלו. זה דבר מאוד שימושי ללמוד דברים במיקום הנכון שלהם. כמו שאמרת, אתה לא יכול להתחיל ממדרש שמביא את הנושא הזה לתוך זה. זה דבר יפה לעשות אם למדרש יש סיבות לעשות את זה. אבל אתה לא צריך לעשות את זה. ואני חושב שהסיבה האמיתית שאנשים עושים את זה בדרך כלל היא כי הם פשוט לא יודעים.
כמו, “מה הפרשה הזו? המדרש מלמד אותנו לא תגנוב.” אוקיי, מאוד חמוד, אבל מה עם לא תגנוב מלמד אותנו לא תגנוב? זה נכון. עכשיו המדרש, אני מניח שאני זוכר. אוקיי, מאוד חמוד, אבל זה טוב למדרש, זה לא טוב להבנה ממשית של זה. אוקיי.
עכשיו לכן, אם אתה רוצה לדעת מה, או אתה רוצה ללמוד, מאחר ויש משמעויות שונות למה זה יצירה קנונית, אחת מהן היא שזה נותן לנו ארגון. כמו כשאנחנו לומדים את זה בפרשה הזו, לא בהכרח שאנחנו לוקחים את כל האמת על זה מהפרשה ההיא, אבל אנחנו מארגנים את המחשבות שלנו בצורה הזו.
יישום העקרון: איפה הספר היהודי של מוסר?
השאלה המועלית
מרצה: אז אם אתה רוצה ללמוד את הנושא של מוסר, שזה מה שמוסר פשוט אומר, איך להיות אדם, נכון? אז אם אתה רוצה להיות אדם טוב, אתה צריך למצוא את המקום שבו—נגיד אם אתה משנאיות יהודי, אתה יהודי שטוען להיות מבוסס על ההלכה, שהיא משנה. משנה היא הקוד המקורי או הקומפנדיום—אני לא יודע אם זה קוד, אבל קומפנדיום, אוסף של כל ההלכה. אתה צריך ללמוד את המשנה.
איפה מוסר לא נמצא
מרצה: ואיזה בחור קרא את כל המשנה של נשים ונזיקין, שמדברת באופן מפורש על נשים ונזקים, כמו שהתרגום שלהם מרמז. למה היית מצפה שזה ידבר על איך להיות אדם טוב? כמובן, חלק מלהיות אדם טוב זה להתמודד עם הדברים האלה נכון. לא חולק על זה. אבל הם בעיקר שאלות משפטיות שהתפקיד שלהן הוא לבית דין או איזשהו סוג של ארגון קהילתי לגלות, לדון, לפתור. הם לא אומרים לך איך להיות אדם טוב.
אז אם אתה רוצה לדעת איך להיות אדם טוב, אפילו בנישואין, כמו אם מישהו אומר, “אתה רוצה לדעת איך לקיים שלום בית טוב, תלמד מסכת כתובות.” לא, עצה מאוד רעה. אל תעשה את זה. מסכת כתובות היא על, היא לאנשים שכבר אין להם שלום בית. זה כשהם כבר בבית דין. כמו ברגע שבחור בבית דין, כנראה אין לו שלום בית. אוקיי, יש חוק, אתה צריך לטפל במצב הזה. זה בשביל מה חוק. זה לא בשביל איך להתחתן.
איפה מוסר נמצא: מסכת אבות
מרצה: אז, איפה זה מדבר על זה? אה, אז הרמב״ם למעשה לא כולל כמה מהמחשבות האלה. אבל בכל אופן, בעיקר זה צריך לדבר בכל מקום שזה מדבר על איך להיות אדם טוב. ואיפה זה? אז אני כמו, אני לא יודע. אריסטו כתב ספר של מוסר. האם חז״ל כתבו ספר של מוסר? האם המקרא כתב ספר של מוסר? מסתבר, שניהם עשו. אבל באופן מוזר, אנשים לא יודעים על זה. כלומר, כולם יודעים על זה, אבל הם לא לוקחים את זה ברצינות. הם חושבים שזה ספר של כמו, של סיפורים על צדיקים.
יש משנה, אחת מששת, המסכתות של המשנה, היא נקראת פרקי מסכת אבות, וזה ממש יצירה של מוסר. והיא ממש שואלת את סוג השאלות המוסריות שאנחנו שואלים, כמו אם אתה קורא עד הפרק השלישי, אתה רואה ממש, או הפרק השני כבר, אתה ממש רואה אנשים
טבעה של פרקי אבות: מוסר, חכמה מעשית והיעדר פירוש תלמודי
התעלומה של הפירוש התלמודי החסר על מוסר
מרצה: אולי זה היה סוד, הם לא רצו לכתוב את זה. אולי האנשים שכתבו את התלמוד כבר לא ידעו. הם כן, אבל הם דנו בהרבה מהדברים האלה כמו באזורים אקראיים כמינגוואסף שלהם. אני לא יודע למה, אבל זה בהחלט ראוי לתלמוד.
במילים אחרות, אני חושב שזה יהיה מאוד מוזר לטעון שאה, פסח השבת אומר פסח ענק, עם רש״י ותוספות, עם פקובוס. זה פשוט, ברור.
זה אחד הדברים שהרמב״ם תוקף בהקדמה שלו והוא אומר, לא, אתה לא יכול להבין כלום על איך לחיות עדיין, אז ברור שאתה לא מתעסק עם קרבס.
טיעונו של הרב סולובייצ׳יק: מוסר דורש יחס הלכתי
זה אחד הטיעונים הגדולים של הרב סולובייצ׳יק, אגב. יש הרבה מתלמידיו שכתבו בהרחבה על זה, איך הלכות מידות ואיך להיות אדם טוב הם למעשה מאוד מסובכים, זה לא פשוט, וצריכות להיות הלכות על זה.
תגובת החפץ חיים
חפץ חיים קיבל את הביקורת הזו ולכן כתב ספר שלם על מידה קטנה אחת, שנקראת, לא להיות רכלן. זו מידה, זו לא מצווה.
אז חפץ חיים, כמובן, בהיותו ליטאי טוב שהוא היה, חשב שזה אומר שאנחנו צריכים לעשות הלכות.
תלמיד: כן, הלכות דעות. כן, 6ד׳.
מרצה: כן, הלכות דעות מדברת על זה. כן, רמב״ם כתב את זה.
תלמיד: רמב״ם כתב את זה.
מרצה: נגיע לרמב״ם בעוד שנייה, לא לפני זה. רק מוכיח לך מהראש.
אבל חפץ חיים מאוד מפורש, לא, הוא גם כתב אהבת חסד, שהיא הלכה של להיות אדם טוב. לצערנו, הוא כתב את זה בסגנון של יצירה ממש הלכתית, שזה קצת מחמיץ את הנקודה. אבל לפחות עושה קצת עבודה של לברר את כל המקרים הקונקרטיים.
מוסר כחכמה מעשית: הגישה הקלינית
כמו, האם זה לשון הרע או זה? באמת מה שמוסר מעשי אמור להיות. זה לא אמור לעשות היפותטיים. זה אמור ללמד, לאמן אותך איך לא להיות רכלן ולא להיות אדם טוב ולעזור לשכן שלך ודברים כאלה.
תלמיד: להסביר אילו סוגים של רכילות מותרים ואילו לא.
מרצה: כן, כן. אלה שאלות רציניות. אתה לוקח בחור אקראי ברחוב ואתה שואל אותו, רכילות זה רע, נכון? יותר מדי. משהו כזה. הוא אומר, אוקיי, אז אתה יכול להגיד לי כמה מידע אני צריך לתת לשידוך? והוא הולך כמו, מעולם לא חשבתי על השאלה.
אז אתה לא אדם טוב בכלל. חפץ חיים לפחות חשב על זה. מאוד רציני.
תלמיד: האם הוא הגיע לתשובות טובות?
מרצה: אתה יודע, זו שאלה טובה. אני חושב שהספר הזה גם קצת מבלבל הרבה מוסר. כמו הוא מנסה לעשות הרבה חומרות כי הוא מנסה לגרום לך לקחת דברים ברצינות. גם הסגנון שלו של הלכה היה מאוד נוקשה אז זה גם כמו לא הוגן. אבל בכל מקרה, כן, זה מנסה להפחיד אותך. אבל השאלות האלה מאוד רציניות אם אתה רוצה לעשות מוסר.
אתיקה כרפואה: השאלות המעשיות חשובות ביותר
זכרו, אתיקה היא כמו רפואה. השאלות המעניינות אינן התיאוריות. השאלות המעניינות הן אלו המעשיות. כמו במקרה כזה, האם זה הכיוון הקליני או שלא?
אז אם מישהו, אם אתה הולך לפרופסור לאתיקה, כלומר, זה לא בהכרח מידות. כן, אתיקת המידות עוסקת כולה בהתחלה ממצבים אמיתיים או בסיום במצבים אמיתיים. שם היא קיימת. התחלה וסיום, אבל רוב מה שקורה בינתיים.
להיות אדם טוב אינו במצב הזה, אלא זה דבר גדול יותר מזה. אבל אם אין לך מושג איך בכלל לענות על שאלה כזו, התשובה האריסטוטלית לזה היא כמו, זה כשיש כל מיני תשובה כזו היא משהו כמו, זה משהו כמו מה שאדם טוב היה עושה במצב הזה. אבל זה לא נותן לנו הרבה מידע, לא פותר כלום.
דילמות אתיות אמיתיות מחז״ל
אתה צריך להיות מסוגל לחשוב. הם צריכים להיות כמו, לחשוב על שאלות מהסוג הזה. אני חושב שחז״ל אכן חשבו על שאלות מהסוג הזה וכמה ספרי מוסר בכלל עושים עבודה טובה מאוד של כמו, זו לא דילמה חברתית. כמו שאתה אמור לשאול אותי, הוא אוהב מישהו, אתה יודע, הכל יום כיפור או בדרך כלל זה דבר טוב, נכון, להשלים עם אנשים. מה לגבי אם ההשלמה מחמירה את המצב?
אז מה אתה צריך לעשות? האם אתה צריך להישאר כמו במלחמה קרה או שאתה צריך כמו לפתוח? כמו זו שאלה רצינית ממש, כמו אוקיי, האם אתה יודע, האם אתה יודע מה לעשות? האם אתה בכלל חושב על זה?
הפרופסור שלך לאתיקה, אתה יודע כמה חיי עכברים שווים חיי אדם, אבל אתה לא יודע שאלה מאוד פשוטה שקורית כל יום. כמו מה קורה? אתה לא אדם רציני, נכון?
אז כל אלה שווים את הוויכוחים ואת הזמן. חז״ל עשו הרבה עבודה על זה ואחרים. אבל לא עבודה טובה מאוד לדעתי, אבל הם עשו הרבה עבודה על זה.
מעמדה של מסכת אבות בקנון
אז בחזרה למקום שהיינו. אז בהחלט יש מסכתות שלמות, יש מסכת שלמה שנקראת אבות שעוסקת באיך לחיות חיים טובים. מאוד מפורש.
העובדה שאין עליה תלמוד אולי מראה שזה קשה מדי לתלמוד. אולי המתודולוגיה התלמודית אינה התאמה טובה לזה, אולי לכן הם לא יכלו לעשות את זה. אולי זה יותר רציני ממה שהתלמוד עושה במסכת שבת ולא ניתן לעשות את זה באותו סגנון.
אולי יש בעצם, על מטפיזיקה, יש בעצם, יש יותר תלמוד על מטפיזיקה מאשר יש על אתיקה, או אולי מסיבות אחרות, כמו חגיגה יש תלמוד שמסביר את כל הדברים. אבל זה בהחלט ראוי לכמות הדיון הזו ולכמות ההתייחסות הרצינית הזו. טוב? זה הדבר שלנו.
פרויקט הרמב״ם: פירוש מסכת אבות
ולכן, אנשים כמו הרמב״ם לקחו את זה מאוד ברצינות ואמרו, לכן, מאחר ואני רוצה ללמד אתיקה, אני רוצה להבין איך להיות אדם טוב, אני רוצה שאנשים ידעו איך להיות אדם טוב, אני הולך לנסות לפרש את מסכת אבות. זה היה כמו פרויקט גדול שהיה לרמב״ם.
וגם כמה מהתלמידים, אנשים לקחו על עצמם את הפרויקט הזה. אני מפרש את מסכת אבות. אנשים אחרים עשו את זה לספרי תנ״ך, כמו אנשים שונים ניסו לכתוב פירושים כדי להסביר מה הסיפור. כמו, איך זה מלמד אותך להיות אדם טוב? מה זה אומר?
עכשיו, יש דיון מאוד מעניין. עכשיו, זה די ברור. אני חושב שזה בעיקר מובן מאליו. זה בעיקר מוסכם שזה עוסק בלהיות אדם טוב. אני לא יודע על הרבה אנשים, לא מצאתי מישהו שחולק על זה. האם אתה יודע על מישהו שחולק על התיאוריה הזו של העצמי?
תלמיד: אולי האנשים האלה לא קראו את זה מלכתחילה. כמו, על מה זה יכול להיות?
ההזנחה העכשווית של לימוד המשנה
מרצה: זה מה שנכנס לסרקזם הרגיל על התקופה. לאנשים יש דרך להלכתי את הדברים מספיק שהם יכולים להפוך את זה להלכות כדי להפוך את זה כל כך שזה אפילו לא אתיקה יותר.
תלמיד: יש מהר״ל, נכון? אני יודע שאתה אומר הלכות, אבל יש בחור שבאמת הופך את זה מספיק להלכות שזה באמת לא חלק מאתיקה בכלל יותר.
מרצה: אוקיי, זו שאלה אחרת. כמו איך, אני חושב שאנשים עושים את זה עם הלכות. ככה זה היה נעשה. אתה צודק, אתה צודק. אבל זה זה, זה הלכות. אני לא חושב, אני חושב שהליטאים יכולים להיות אוטיסטים מספיק כדי, מעולם לא שמעתי על, לא קראתי שום פירוש הלכתי על פרקי אבות כמובן. אולי קיים.
אני חושב, קודם כל, משנה היא, בכלל, בעכשווי, אני חושב שהזכרת את זה באותו לילה, זה מתעלם לחלוטין. כמו, משנה היא רק הכנה לגמרא שבאה אחריה. אבל שוב, זה משהו שאתה מגיע אליו אחר הצהריים, אתה יודע, כשאתה נופל לישון.
תלמיד: זה נכון. זה לא נלקח ברצינות. כן. אבל משנה לא חייבת להילקח ברצינות. האם יש אנשים שקוראים ברצינות את המשנה עכשיו?
מרצה: אני מכיר כמה מהם, אבל כן. כמו, הגמרא כנראה קוראת ברצינות את המשנה, אבל אנחנו הפסקנו לעשות את זה.
תלמיד: כן, אנחנו רק קוראים על…
מרצה: כן, אני מניח. זה נכון. אז כל האנשים האלה מכירים אחד את השני.
תלמיד: כן, זה כנראה לא הרבה.
מרצה: אוקיי. זה רק מראה שיש, זה מוזר. יש כמה אזורים בקנון היהודי שהיו מדורכים היטב, כמו אנשים עבדו עליהם הרבה, ואלה ידועים, ואז יש חלקים שלא עבדו עליהם הרבה מאוד, וזה פשוט לא אומר שהם לא חשובים. זה רק אומר שאנחנו לא מכירים אותם.
אולי מישהו אף אחד יבוא ויגיד, אתה יודע מה הבעיה שלך? שאתה קורא, עשית לא נכון עם מסכת. היית צריך לקרוא את מסכת אבות וסדר אלף ובמקום זה אתה קורא סדר נזיקין.
התיאוריה הנגדית: מוסר כעידוד בלבד
אוקיי, עכשיו, אז אני חושב ש, אבל אני חושב שזה מוזר, אני חושב שהדבר שאנשים לא מבינים לפעמים הוא שהתיאוריה הנגדית שאני מדבר עליה כאן, ואני לא הולך לחזור על זה לרש״א על, שאנשים חושבים שאבות יש בו מוסר, ומוסר זה לא אותו דבר כמו אתיקה, כי מוסר הוא רק עידוד, כמו להגיד לך להיות טוב, שאתה כבר יודע, שגם שלום טוען בתחילת ספרו.
למרות, אני לא מאוד בטוח שהוא מתכוון לזה ברצינות, אבל הרבה אנשים לקחו את זה ברצינות ואמרו, אה, אז מוסר עוסק בחזרה על דברים שאתה כבר יודע, ולכן…
תלמיד: האם זה מה שמשלי הוא גם?
מרצה: לא, זה לא. אני חושב שזה לא נכון, ולכן אין לזה שום תוכן מידעי, ואין מה ללמוד.
אבן סושיין [כנראה מתייחס לרמב״ם] עצמו מתווכח נגד הדעה הזו, אפילו באותה הקדמה, אז ברור שמה שהוא אומר בהתחלה, אני חושב שיש שם איזה תחבולה. הוא מנסה לגרום לך לחשוב שמה שהוא אומר לך, אתה כבר יודע, אבל בעצם אתה לא יודע שום דבר מזה. זה יותר כמו, אה, לא משנה. זו תחבולה.
תלמיד: גורם לך לקבל את זה.
מרצה: כן, אני חושב כך. אני חושש שזה כך. אני לא בטוח. אבל אני יודע שלהרבה אנשים יש את ההשקפה הזו על זה.
מחלוקת רצינית על טבעה של מסכת אבות
אוקיי, זו תהיה ההשקפה הנגדית שלנו, אבל אני לא מדבר על זה עכשיו. אז עכשיו, איזה סוג של השקפה נגדית היא משהו כזה? מאוד מוזר. אני חושב שכולם יודעים את המילה הזו מהברטנורא. הברטנורא מצטט אומר את זה בתחילת פרקי אבות. אבל זו מחלוקת ממשית, מאוד רצינית, מחלוקת מאוד רצינית…
המחלוקת על טבעה של פרקי אבות: האתיקה הפילוסופית של הרמב״ם מול אתיקה מבוססת תורה
ההשקפה הנגדית למתודולוגיה של הרמב״ם
המחלוקת היסודית על פרקי אבות
מרצה: זה גורם לך לקבל את זה. כן, אני חושב כך. אני חושש שזה כך. אני לא בטוח. אבל אני יודע שלהרבה אנשים יש את ההשקפה הזו על זה. אוקיי, זו תהיה ההשקפה הנגדית שלנו, אבל אני לא מדבר על זה עכשיו.
אז עכשיו, איזה סוג של השקפה נגדית היא משהו כזה? מאוד מוזר. אני חושב שכולם יודעים את המילה הזו מהברטנורא [רבי עובדיה מברטנורא, מפרש המשנה מהמאה ה-15 מאיטליה]. הברטנורא מצטט אומר את זה בתחילת פרקי אבות [מסכת במשנה העוסקת באתיקה]. אבל זו מחלוקת ממשית, מאוד רצינית, מחלוקת מאוד רצינית, וצריך להבין אותה.
הקדמת הרמב״ם לפרקי אבות: ההתנצלות על מחשבה לא מקורית
אז העניין הוא כך. העניין הוא כך. הרמב״ם [הרמב״ם, רבי משה בן מימון, 1138-1204] כתב את ההקדמה הזו לפרקי אבות והוא מסביר את המתודולוגיה הפרשנית שלו. הוא אומר שהוא הולך לפרש את פרקי אבות על סמך מה שהוא האמת או ההבנה של מה שהוא אדם, ולכן מה היא השלמות האנושית.
ואז הוא מפורשות מתנצל על העובדה שהרבה ממחשבותיו אינן מקוריות. ולא רק שהן לא מקוריות, אלא זה לא משהו שצריך להתנצל עליו. אתה צריך להתנצל על זה שלא אומר את שמות האנשים שאתה מצטט מהם. אבל הדבר החשוב שהוא עושה הוא שהוא מתנצל על מחשבותיו שאינן מקוריות לו, שהוא מבסס את הפירוש שלו על זה על מקורות לא יהודיים, מקורות לא כשרים, זוכרים, נכון?
ואני יכול לקרוא את זה, נקרא את זה בשבוע הבא או מתישהו. והרמב״ם ממשיך ואומר שזו לא בעיה כי האמת היא אמת לא משנה מי אמר אותה. לכן, אין בעיה עם זה. ככה הדברים אמורים לעבוד, נכון?
עכשיו, שני דברים שתשימו לב אליהם כאן. אתם זוכרים שהרמב״ם אומר את זה? ציטוט מאוד מפורסם.
תלמיד: [לא ברור]
מרצה: אוקיי, תקרא את זה בפנים, תראה. אז אתה צריך להאמין לי לעת עתה, אבל בכל מקרה.
השאלה: מהן הבעיות עם הגישה הזו?
אז עכשיו, השאלה היא זו, השאלה היא, מהן השאלות על זה? אז תן לי מסגרת אחת ואני אגיד לך מה הבעיה הגדולה יותר כאן. אני רק רוצה להראות לך איך אנשים לא היו מרוצים מזה.
זה היה פיסת מידע מעניינת. אתה כנראה הלכת לשיעור פרקי אבות בחייך. ואם הלכת לסוג כזה שאני הלכתי אליו, אז שמעת דרשה שהולכת כך. שמעת דרשה שהולכת…
המבנה הדו-חלקי של פרקי אבות
לפרקי אבות יש שני חלקים, די מעניין, נכון? יש את החלק הזה עם אתיקה, שזה רוב זה, אתה יודע, לפחות ברגע שאתה נכנס כמו למשנה ג׳ או משהו. אבל יש גם את החלק ההתחלתי הזה, שהוא כמו נרטיב של המסורת של, אנחנו מניחים, תורה שבעל פה. זה לא אומר בדיוק. זה נרטיב של מסורת, אולי נקרא פרקי אבות בגלל זה. זה כמו הנרטיב של משה קיבל תורה מסיני ומסרה ליהושע, כל הדרך לאנשי כנסת הגדולה, ואז מתחילים לספר לנו מה אנשי כנסת הגדולה אמרו.
תלמיד: כן.
מרצה: ואז זה ממשיך ב, לפחות פרק אחד או שניים, זה ממשיך בסדר הדורות, ואומר כל אדם מה היו האמירות האתיות שלו. והרמב״ם עצמו היה צריך להתמודד עם זה בהקדמה שלו למשניות, מה שני הדברים האלה עושים ביחד. עשינו כמה שיעורים על זה בעבר.
הטיעון הנגדי המסורתי: שרשרת המסורת כהפרכה לרמב״ם
אבל מחשבה ספציפית שנאמרת בתורה, זה אומר ברב עובדיה מברטנורא, אני חושב שזה אומר גם במקומות אחרים, היא שזה בא לספר לנו משהו מעניין. במילים אחרות, הם טוענים שהסיבה שהמשנה עושה את זה היא כדי שלא תעשה את הטעות של הרמב״ם.
למה? כי הרמב״ם אמר, מה התוכן של האתיקה? שוב, התוכן של האתיקה הוא דברים אתיים, נכון? ומאיפה אנחנו מקבלים את האמיתות של הדברים האתיים האלה? כמו מה המקור שלהם, או שנוכל לומר משהו כמו, איזה סוג של אתיקה הם?
אז הרמב״ם נראה מאמין—ונבהיר את זה בעוד רגע—הרמב״ם נראה מאמין שאלה הן הומניסטיות, פילוסופיות—אנשים אוהבים לומר את המילה חכמה אנושית, שכל אנושי—אתיקה, כי הוא אומר שאלה אותה אתיקה כמו שיש לפילוסופים. אם אתה קורא את האתיקה של אריסטו [האתיקה הניקומאכית] או כמה פירושים עליה או כמה יצירות אתיות אחרות לא מסורתיות, לא יהודיות, לא תורניות, זה צריך לומר את אותו דבר כמו פרקי אבות, כי זה אותו נושא.
וזו הדרך הספציפית אפילו של הנושא הזה. זה כמו פשוט דברים שהם, אתה יודע, השכל האנושי יכול לגלות. ולכן הרמב״ם ורבים אחרים, אתה יודע, מביאים כמו מקורות. כמו אם אתה אומר כמו מה השיטה שלהם לפרש, כי הרמב״ם אומר במפורש: קרא את האתיקה של אריסטו, אתה מבין איך אתיקה עובדת, עכשיו אתה תראה איך פרקי אבות דן בזה.
עכשיו לפעמים כי יש משהו שונה מאריסטו, אז יש לנו שאלה כמו: האם זו מחלוקת? מי צודק? האם נוכל לגרום לשניהם לומר את אותו דבר? כל מיני דיונים כאלה. אבל ההנחה הבסיסית מאחורי הרמב״ם ורבים רבים פירושים שונים שהולכים בדרכו, היא לומר שפרקי אבות הוא אותו סוג של יצירה כמו האתיקה הניקומאכית, או יצירות אפלטון על אתיקה, או יצירות של איזה בחור מוסלמי אחר על אתיקה. כולם עובדים על להבין מה טוב לאדם, איך טוב לחיות, והדברים שלהם הם בעיקר דברים של שכל אנושי. הם כלום, לא צריך התגלות בשבילם, בעיקרון. זו השיטה הבסיסית. וזה מה שהרמב״ם עושה.
ההתנגדות לגישת הרמב״ם
עכשיו, הרבה יהודים לא היו מאוד מרוצים מזה. ותשימו לב, וזה אני קורא לכם מ[רבי שמואל בן יצחק אבא די בוטון], שכתב ספר על פרקי אבות שנקרא לחם משנה. והוא, כמנהג, עובר בהקדמה שלו כמו התיאוריה הכללית של הספר ומה אנשים אחרים אמרו על זה.
והוא אומר, זה היה—כולם, הוא אומר, בואו נסתכל על זה. כולם מסכימים שפרקי אבות עוסק בשלמות [של בני אדם]. הוא אפילו טוען שכולם מסכימים שזה על שתי הרמות האלה של שלמות: מידות, שלמות מוסרית, ושלמות שכלית, שזו דוקטרינה אריסטוטלית. אבל בכל מקרה, אולי כולם מסכימים עם זה.
אבל אז הוא אמר שיש מחלוקת. הרמב״ם והחסידים שלו ואחרים אמרו שזה, מה שהוא אומר, דברים כמו סיבות, דברים שנוכל להבין מהשכל האנושי.
ההשלכה המתודולוגית: איפה ללמוד את הנושא
לכן, במילים אחרות—אני חושב קצת יותר טוב על מה זה אומר. מה שזה אומר הוא, בדיוק כמו שאמרנו קודם: לכל ספר יש מיקום מסוים. איפה אתה לומד את הסוגיא הזו? איפה הדיון על הסוגיא הזו, נכון? אז, אם זו הלכה של נזיקין, ואז הדיון הוא בבבא קמא ואחרים, בחושן משפט, וכן הלאה. זו הסיבה, אפילו אם אתה לומד סוגיא בבבא קמא, אתה לא לומד חושן משפט, אתה לא לומד דיני כספים ספרדיים, או דיני נזיקין, אתה הולך להיות צריך לפתוח את הספרים שמדברים על זה, כי זה הדיון, נכון? אתה רוצה להבין את זה, אתה רוצה להבין את ההיגיון מאחורי משהו, אתה כנראה הולך להסתכל על ספר שמדבר על אותו נושא, אפילו אם הוא לא מצטט ואומר, “המשנה אומרת את זה,” אבל הוא מדבר על אותו דבר. זה יהיה כמו ההשוואות או כדי להבין אם ההיגיון נכון או לא.
באותה דרך, אם הנושא של פרקי אבות הוא אותו נושא כמו האתיקה של אריסטו או האתיקה של אפלטון או משהו כזה, אז אם אתה רוצה להבין את פרקי אבות, הדבר הנכון לעשות הוא לקרוא את הספרים האלה. שם אתה הולך לקבל את החלקים האחרים של הסיפור, מה אנשים אחרים חושבים על זה, האם המחשבות האלה נכונות, האם הן מוסכמות, האם יש טיעונים אחרים לצדדים שונים, דברים כאלה. זה מה שאתה צריך לעשות. אם אתה לומד איך עיניים עובדות, אתה הולך להסתכל על כל הספרים שמדברים על עיניים. אתה לא צריך לצטט אחד את השני כדי להיות רלוונטי. ויותר מזה, אם אתה לומד את זה בלי להסתכל על הספרים האלה, אתה לא לומד את הנושא נכון.
זה מה שהרמב״ם עשה. לכן, ההפניות של הרמב״ם בפרקי אבות הן בעיקר לספרים אריסטוטליים. ולא רק שלו, אלא של אחרים. אנשים אחרים קראו יצירות אתיות אחרות או יצירות אתיות מאוחרות יותר ועשו דבר דומה.
האסכולה האלטרנטיבית: פרקי אבות כפירוש על האתיקה המקראית
עכשיו, אם תשימו לב, אם תסתכלו, נניח, בכמה מפרשים על פרקי אבות, תבחינו שיש כמו אסכולה שלמה של מפרשים שיש להם שיטה אחרת. אני חושב שרש״י עושה את זה. המשנה עצמה לפעמים עושה את זה. הוא מצטט את רבינו יונה שעושה את זה, כמובן, ואחרים. ובפירושם על פרקי אבות, יש משהו שונה.
זה מסתכם במה שפרקי אבות אומר, ולפחות רבי אבא די בוטון מבין שזה מבוסס על השקפה אחרת הזו—שאני לא בטוח שאנחנו בכלל יכולים להבין, זה יהיה הטיעון שלי היום—אבל זה אומר שהשקפה האחרת היא, והמפרשים האחרים לא עושים את זה. הם לא מסבירים את הנימוקים או את ההשוואות האריסטוטליות או משהו כזה. הם אומרים שפרקי אבות הוא סוג של אוסף או פירוש על הספרים האתיים של המקרא, של התנ״ך.
אז לכן, אם תסתכלו ברש״י או ברבינו יונה על פרקי אבות, רוב הזמן—והגר״א, כמובן, מאמין במתודולוגיה הזו מאוד—הם עושים את אותו הדבר. לכל משנה בפרקי אבות, הם אמרו [שזה נמצא] או במשלי, או בקהלת, או בתהלים לפעמים. לפעמים באיוב, בעיקר אלה שלוש היצירות. תהלים, משלי וקהלת הם היצירות האתיות ביותר בתנ״ך. לא ידעתם שתהלים הוא יצירה אתית, אבל חצי ממנו הוא בעצם אתיקה, או שליש, כמו חלק גדול ממנו.
אז וזה מה שהם עושים. ואז לפעמים זה שונה במדרש שאומר אחרת. אז זה העניין שלהם.
תלמיד: מאיפה הם… מאיפה החכמים קיבלו את זה?
מרצה: כן.
תלמיד: אה, זו שאלה שאתה לא אמור לשאול בלימודי יהדות. אתה יודע, לימודי יהדות הם סוג של לימוד שנעצר ליד המקרא. אחרת, זה נקרא ביקורת המקרא ואנחנו לא מלמדים את זה בבתי הספר היהודיים. אז, תצטרך להיות בכופרים והכל עד המקרא. זה החוק של לימודי יהדות. זו הסיבה שלימודי יהדות הם כזה בלגן, כי אתה לא יכול באמת לחשוב על מקור הסמכות שלך.
בכל אופן, מה השאלה שלך?
תלמיד: ביטלתי את השאלה שלי.
מרצה: זה לא לימודי יהדות, אז אתה יכול לשאול את זה. אני חושב שאתה רק דוחה את הבעיה הלאה.
תלמיד: כן, רגע, לא רגע.
ההבחנה בין “אתיקה אנושית” ל״אתיקה תורנית”
מרצה: אני אגיד לך מה אבא די בוטון מסביר, ואני אגיד לך מה רב עובדיה מברטנורא ואחרים מסבירים. ובכן, משהו שונה. ובכן, הם אמרו שזה מבוסס על המחשבה שפרקי אבות לא עוסק באתיקה אנושית.
על מה זה עוסק? זה עוסק באתיקה תורנית.
מה זה אומר? אין לי מושג. הוא לא באמת מסביר מה זה אומר. הוא אומר שזה דברי תורה. ההבדל הבסיסי הוא משהו כזה: תורה זה דברים שיהודים צריכים לעשות, ואני חושב שזה משהו שבני אדם צריכים לעשות. ולפי רבי [עובדיה מברטנורא], מי שאומר את זה—
[סוף חלק 3]
מעמד האתיקה בפרקי אבות: התגלות מול חוכמה אנושית
בעיית “האתיקה ההתגלותית” ומעמד ספרות החכמה
חולשת האנלוגיה של הלולב
מרצה: לולב עובד כי זה ספציפית לא על לולב. זו הבעיה כשאתה אומר שכולם מסכימים. אף אחד לא חושב שללכת אחרי זה אומר ברור כל כך. זה לא נכון אפילו לגבי לולב, אבל לפחות לגבי זה רוב האנשים לא יבינו. אוקיי, זה כמו דבר יהודי ספציפי. אבל זה הטיעון, כנראה, של האנשים האלה, שאתה לא צריך—ההקשר של פרקי אבות לא צריך להיראות כאתיקה כללית, זה צריך להיראות כספר התורה.
אז אולי אריסטו קיבל אתיקה תורנית. אה, זו שאלה אחרת. רגע, אנחנו יכולים להגיע לזה. זו שאלה אחרת. אבל לפחות זה הטיעון. לכן, כמו, אתה צריך למצוא מקור אחר, ואולי יש תשובה, דברים כאלה. זה מה ש…
תלמיד: האם אין אגדה יהודית שאריסטו בא להיות שמעון הצדיק עם אלצהיימר?
מרצה: כן, הכל אפשרי. אז לגמרי יש לו אתיקה יהודית על זה, אז כן, זו אפשרות אחת לעשות את זה. אתה יכול לעשות את זה, כמובן. הבעיה היא שהוא הרבה יותר טוב מהאתיקה היהודית. אז כמו, איך יכול להיות שהיהודים לא מבינים כלום והוא הבין הכל? הוא היה גנב ממש טוב. הוא כזה גנב טוב הוא גנב את כל החלקים הטובים והוא השאיר לנו את החלקים הלא טובים. כלומר, מה זה בכלל?
יש לי בעצם הסבר לזה, אבל זו בעיה, נכון? יש משהו מאוד מוזר בזה, אפילו בטענה הזו. לא ברור מה הטענה הזו אמורה להיות, נכון? אני בעצם יכול להסביר מה הטענה היא, אבל אני לא יכול להסביר מה זה אמור להיות כדי לפרק את זה.
תוכן פרקי אבות: עניינים אנושיים, לא מצוות
תלמיד: אני חושב שפירוק הוא במפורש על עניינים אנושיים. אני בטוח שיש כמה חלקים על מצוות, אבל מעט מאוד.
מרצה: אז זו שאלה ממש טובה. יש אפילו שאלה טובה יותר, שהיא כמו, אפילו כמו שאמרת, השאלה שלך הייתה כמו, מה אנחנו באמת מאמינים על ספר משלי? זה כמו, זה לא נבואה. אתה אפילו לא אמור להאמין שזו נבואה, נכון? משהו שנקרא כתבי הקודש תורגם למשהו כמו כתיבה מושראת, או כתיבה מקוננת. אפילו לא ברור שאנחנו אמורים להאמין יותר מזה. כמו, מה זה בכלל אומר?
תלמיד: מישהו אמר, אף אחד לא חושב ש…
מרצה: כי הוא כותב דברים מטופשים.
תלמיד: ובכן, התלמוד אומר שאנחנו עושים אם הוא אומר משהו טוב. ואת הדברים הרעים אנחנו אומרים, פשוט תתעלם. את הדברים הרעים אנחנו עושים יחס אחר כדי לומר שהם דבר טוב. זה הבדל גדול.
מרצה: הייתי רוצה לחשוב על קריאה על בן סירא. זה חייב להיות ספר טוב אם יש דיון כזה. בכל אופן, אולי אנחנו לא—אה, יש לנו את המקור עכשיו, אני חושב. בכל אופן, כן, יש כמו, לא, זה לא סיפור. כן, לא, יש בעצם, אני חושב שיש גם את העברי עכשיו.
השאלה היסודית: מה זה בכלל אומר “אתיקה התגלותית”?
בכל אופן, אז זו השאלה. מה זה אומר? מה זה בכלל אומר? לא ברור לי מה זה אומר. אני יכול לתת את הפרשנות. חשבתי, האם אי פעם נתתי את השיעור על—כן, עשיתי. לפני יום כיפור, עשינו שיעור על מה זה יכול להיות במובן מסוים, אבל לא לעכשיו. לא, לא באמת הגענו לרמה הזו. אבל זה לא מאוד ברור מה זה יהיה אומר שאתיקה תהיה דבר התגלותי.
אבל זה חכם שאומר בריפוי על הארץ החדשה בעצם מבין שכל האנשים האלה—ואני חושב שהוא צודק שזו הסיבה שיש להם את זה כמו—זה ברור שהמקורות המשנאיים הם ספרי משלי וקהלת. זה אפילו מצטט את זה לפעמים במפורש. זה לא כמו ברור שזה מה ש—הספרים הקנוניים שלהם הם למדו אותם. אבל כמו, אתה אומר, ברור, הדבר, הנושא—אני לא חושב שזה אומר שהנושא הוא נושא אחר. זה לא נראה שיש סיבה לחשוב את זה.
עדות מתוך משלי עצמו: מקורות חוכמה לא-יהודיים
אפילו ספר משלי עצמו מודה שהועתק בחלקים מסוימים מהוגים לא-יהודיים. אז למואל בן משא, שמעתם פעם על הבחור? הוא לא בחור מקראי. הוא גוי, ברור.
תלמיד: [לא ברור]
מרצה: זה אומר משהו כזה. זה אומר, ממש, דברי למואל מלך. מי היה הבחור הזה? למואל לא היה איש יהודי? שמעתם פעם על הבחור?
תלמיד: לא, אני לא יודע.
מרצה: אולי הוא במקרה היה יהודי. אני לא יודע. זה לא אומר שהוא היה נביא או משהו. אל זה גם שם כנעני, אל מזרח תיכוני. בכל אופן, אני לא יודע. אני לא בטוח בזה, אבל אני רק אומר, זה לא נראה שזה טוען להיות מושרה אלוהית. הוא בהחלט לא מקבל את זה מאלוהים. זה לא אומר—אין בעיה. בזמן הנבואה, לא הייתה לו שום בעיה לכתוב דברים בשם אלוהים. יש לו נבואות, ואולי לא רק נבואות, לפחות חלומות, בספר מלכים, אבל הספרים שלו שנקראים משלי וקהלת, הם לא אומרים שאלוהים אמר לי. הם פשוט אומרים שזה נראה דבר טוב.
אוקיי, אתה יכול להתווכח על זה. זה לא אומר שהם כתבי קודש [ב]רמה כלשהי של השראה. אבל דרך אגב, אין אפקי מנא. אנחנו אפילו לא קורים את זה בבית מדרש אף פעם, כתובים, משלי. נכון? במגילה, זה אפקי מנא אם אתה אומר ברכה על מקרא מגילה, אם אתה צריך לכתוב את זה עם כלף. אבל אפילו האנשים שיש להם כלפים לנביאים אין להם למשלי כי אין שימוש. אף פעם לא קורים את זה. אין קריאות ליטורגיות של הכתובים. היו, כנראה, בשבת אחר הצהריים, משהו, אבל אין לנו אותם יותר.
הבעיה המושגית העמוקה יותר
אז, קיצור מעשה הוא, זו שאלה אחרת, אבל אני חושב שהשאלה היותר עמוקה היא שלא ברור מה זה בכלל יהיה אומר—כמו מה זה בכלל יהיה אומר לומר שזו אתיקה אלוהית או כמו אתיקה התגלותית מול אתיקה אנושית. האם זה משנה את הנושא?
לפי הרמב״ם אבל, למה אבות יתחיל עם כל המסורת?
מרצה: מסיבות שונות. כי בדיוק כמו שהתיאוריה של הרמב״ם היא משהו—היא לא באמת שואלת את השאלה הזו. רמב״ם פשוט אומר שלאבות יש שתי מטרות. אחת היא לספר לך את המסורת מסיבות חשובות לדעת את הסמכות של החכמים. בואו נדבר על שני דברים. חלק מזה הוא על זה, וחלק מזה הוא על זה. זה נראה מה שהרמב״ם ממש אומר. אתה יכול לעשות שטות, אבל הוא לא נראה שיש לו את השאלה הזו.
שרשרת המסורת: פרשנויות מרובות
וכמובן, אלה ה, כמו, זה גם ה—אם הייתי קורא את זה ולא בא עם שום, כמו, אג׳נדה, הייתי חושב שזה מנסה לומר שהמסורת מלמדת אותך את האתיקה. אני לא חושב ש—אני לא חושב שיש סיבה לחשוב את זה. זה משתמע, נכון? זה בעצם, יש לי בעצם—תקרא את זה, תקרא את זה. זה מנותק. אתה בעצם יכול לעשות קריאה הפוכה. אתה יכול לומר משהו כמו, ואז זה אומר את הדברים שהם אמרו שלא היו משנאיים. כמו, אתה ממש תהיה כמו, ובכן, אם אתה רוצה.
מה שזה עושה זה שזה מארגן, כמו שאמרתי, לפחות בהתחלה, זה מארגן את הדבר, כי אתיקה היא—זו דרך מאוד מסורתית לחשוב על אתיקה. אתיקה היא על מה שאנשים אתיים מושלמים, אתה יודע, מופתיים אומרים ועושים. אתה לא צריך לקבל אתיקה מאנשים לא מופתיים, כמוני, ולכן, מכיוון שאנחנו צריכים לדעת את הסמכות של האנשים שאומרים לנו שזו אתיקה, זה אומר לנו שאלה האנשים שהם חלק משרשרת המסורות, הם חשובים, יש להם סמכות, ולכן אתה צריך להקשיב למה שהם אומרים על אתיקה.
אבל זה אף פעם לא טוען שהאתיקה היא בעצם חלק מהתורה שהייתה במשנה [בסיני]. זה ממש אומר דברים אחרים, כמו ממש הדבר השלישי שזה אומר הוא שיש תורה, עבודה, וגמילות חסדים. אוקיי, אולי תורה היא אחת מהן, אבל אז השלוש האחרות הן לא תורה, משיח, ותורה, משנה, וכן הלאה. זה לא באמת משתמע את זה. אני לא חושב שזה משתמע את זה. אתה יכול לעשות תיאוריות אחרות, אבל זה טיעון מאוד חלש לומר שזו הסיבה שזה…
תלמיד: חשבתי שזה פשוט—אם אתה קורא את זה בפשטות, זה נראה כאילו זה מנסה לתת לך כרונולוגיה של מה קרה, ואז איפה שזה נגמר זה איפה שהכל מתחיל, נכון? האדם הבא אומר.
מרצה: אוקיי. אז זה פשוט אומר שזה המשך של המסורת הזו של אתיקה.
תלמיד: לא, זה לא אומר שהתוכן שונה, אבל זה כן אומר שהדרך…
מרצה: איך זה המשך, אבל?
תלמיד: זה לפחות ערב או טוען להיות המשך.
מרצה: ובכן, יש לנו בעצם את הבחור הזה, משה, שפשוט ממשיך…
תלמיד: זה לא אומר את זה. זה פשוט נותן לך את הסיפור של האנשים.
מרצה: כן, אבל אני מבין. אני חושב שזה נפשי, העובדה ש…
תלמיד: אתה יכול לומר מה שאתה רוצה. זה מוזכר ברצף גם כהעברה, נכון?
מרצה: כן, לא, לא, זה לא אומר, אני חושב שזה פשוט כמו—לא, זה לא. אבל אני לא יודע אם זה על טענה אחרת, כמו אולי זה פשוט רחב מדי, אבל אני לא יודע שזה לא נכון. זה נראה בא כהוראה אתית הבאה.
בעיית העדות הספרותית: תת-קביעה
אלה סוגי השאלות שבהן יש הרבה מדי מעט מידע כדי לומר משהו בטוח לגביהן. בהחלט משהו כל כך בסיסי, כמו טענה מאוד מוזרה, לומר שאתיקה היא משהו שצריך התגלות, ושיש הבדל איכותי שונה. אתה אומר שזה שונה איכותית כי זה התגלותי?
תלמיד: כן, זה מה שהאנשים האלה מנסים לומר.
מרצה: כי כל זה אומר במפורש שאתיקה היא לא התגלותית. אף אחד לא אומר את זה. אתה יודע מה אני אומר? כל אדם אומר מה היה יותר רלוונטי לדור הזה.
תלמיד: אוקיי, אלה תיאוריות שונות.
מרצה: שוב, זו גם תיאוריה שאין לנו מספיק מידע כדי לומר. אז זה לא מאוד—אין שום—אני לא חושב שאתה יכול להשתמש בזה כמו—זה נקרא עדות ספרותית. כמו שזה אומר ליד שני הדברים האלה אומרים אחד ליד השני אז הם אולי מחוברים. עדיין הם יכולים להיות מחוברים, אבל הם יכולים להיות מחוברים. אני לא רואה שום סיבה לחשוב ששתי הדרכים הסותרות לחלוטין לחבר אותם הן—אחת היא מחשבה טובה יותר.
כמו דרך אחת היא כמו התורה שלך—מלבד התורה יש את הדברים האלה שהם לא משנאיים—היא סבירה כמו שאני חושב שהבחור שאומר שזה לא משנה. זה לא משנה לספר לך ש—לספר לך שזה אתיקה היא לא צריכה התגלות בדיוק בגלל זה, לספר לך את הסיפור. התורה היא משנאית. כי תורה אומרת חוקים שהם לא נגזרים אנושית. אתה יכול לומר משהו כזה. זה הגיוני בדיוק כמו התיאוריה ההפוכה.
במילים אחרות, אין כל כך הרבה עדות בטקסט לתיאוריה הזו או לתיאוריה האחרת. אני לא חושב שאף אחת מהתיאוריות האלה היא מכרעת. אבל אני לא חושב שיש הרבה…
תלמיד: מה? זה פשוט לא כמו הזיה.
מרצה: מה זה?
תלמיד: כלומר, כי אתה מנסה להיות בתפקיד של הכנסת, כלומר אין לזה את המבנה הזה.
מרצה: ובכן, זה לא מדרש. זו משנה. למשנה יש מבנים מסוימים. אני בעצם חושב שזה פשוט אומר לך מי החכמים האלה היו—כמו אם אתה אומר אתיקה אתה צריך לדאוג למי אמר את זה וזה נותן לך את הגנאלוגיה של מי הם היו, כמו למקם אותם בסיפור של המסורת. אז זה בעצם לא מה שהרמב״ם אומר.
תלמיד: כן, מה הרמב״ם אומר?
מרצה: שזה על הלכה. זה לא—הוא לא מחבר בכלל את שני הדברים האלה. המשנה מאוד זהירה ל…
המחלוקת רמב״ם-רש״י על פרקי אבות: אתיקה אוניברסלית מול סמכות מסורתית
המבנה והמקורות של פרקי אבות
תלמיד: מה זה? כלומר, כי יישן בן אחד מהכנסת הוא ישראל, כלומר זה לא, אין לזה את כל המבנה הזה. ובכן, זה לא מדרש, זו משנה. למשנה יש מבנים מסוימים.
מרצה: אני בעצם חושב שזה פשוט אומר לך מי האחדים האלה היו. אם אתה אומר אתיקה, אתה צריך לדאוג למי אמר את זה, וזה נותן לך את הגנאלוגיה של מי הם היו, כמו למקם אותם בסיפור של המסורת.
תלמיד: זה בעצם לא מה שהרמב״ם אומר.
מרצה: כן.
תלמיד: מה, הרמב״ם אומר שזה על הלכה. זה לא, הוא לא מחבר בכלל את שני הדברים האלה.
מרצה: המשנה מאוד זהירה לשייך את המקורות שלה.
הטענה הרדיקלית של הרמב״ם: מדוע עלינו לסמוך על אופיו של אריסטו, לא רק על הוכחותיו
הבעיה המתמשכת של “אתיקה אלוהית”
מרצה: מובן? עכשיו אמרנו שאנחנו לא מבינים בבירור מה זה אמור להיות אתיקה אלוהית. אנחנו מבינים מה זה אמור להיות מצוות אלוהיות. אנחנו לא מבינים מה זה אומר להיות אלוהי באתיקה.
אם אתיקה פירושה אושר אנושי, לא ברור שיש דבר כזה אושר יהודי כאדם. כמובן שליהודים יש את הדברים שלהם כעם והם צריכים להיות מאושרים בארצם ובשפתם ודברים כאלה, אבל אלה דברים מקריים. יפה מאוד. אבל במובן של קיומו של סוג אחר של טוב אנושי, שהוא טוב אנושי יהודי, לא ברור מה זה אמור להיות בכלל.
אני לא אומר שאין תשובה למה זה אומר. אני רק אומר שלא ברור מה זה אומר. זו שאלה. מובן? זה ברור?
השיח האתי היהודי ונקודות הייחוס שלו
עכשיו, עוד צעד אחד הוספנו לזה, הסברנו. לשיח האתי היהודי אין נקודות ייחוס שונות. נכון, אמרתי לכם. תנו לי לנסות להסביר את זה מאוחר יותר.
אז הסברנו את זה, אז אתם יודעים שזה אמור להיות הגיוני. הסברנו שהרמב״ם, לא רק שהוא – כמו שאמרנו, ההוכחה הראשונה היא שהטקסט שלו, הטקסט המקיף שלו, כמו ההקדמה לפרקי אבות שהוא כותב, הם אריסטו, בעיקר, עוד כמה, הוא לא נותן הרבה שמות, אבל בעיקר אריסטו ואמרנו אל-פאראבי, הוגים לא-יהודים שונים, לעומת רש״י, שההערות שלו הן סביב חומש וקהלת ותהילים וכן הלאה.
אבל הסברנו שזה במפורש, לפחות מצד הרמב״ם, זה לא מפורש מצד רש״י ורבינו יונה. הם לא אומרים במפורש שיש להם את האחר – אנשים מאוחרים יותר אומרים את זה בשבילם, אבל הם לא עושים את זה מפורש. מעולם לא שמעתי על מישהו שאומר, במפורש. אנשים פועלים כך, אבל אף אחד לא באמת העלה את הטענה הזו, לפחות עד אנשים כמו האברבנאל, הרבה יותר מאוחר, כמו אנשים מתחילים במאה ה-14, ה-15, אנשים מתחילים במפורש להעלות את הטענה הזו.
הם גם מתחילים במפורש להעלות את הטענה שיש דבר כזה אושר יהודי. הם פשוט אף פעם לא מסבירים מה זה אמור להיות. או כמה קשה שאני מסביר את זה, לפחות. כי זה קשה להסביר. כי אם זה היה מוסבר, אז ילד טוב היה מבין את זה. זה כמו פרדוקס.
נכון. אז יש משהו מאוד מוזר שקורה כאן. אני לא צוחק על זה. אני חושב שיש תיאוריה אמיתית לאושר יהודי, אבל אנחנו צריכים להבין.
הטענה המפורשת של הרמב״ם: תקשיבו לאריסטו כי אמת היא אמת
עכשיו, הסברנו שהרמב״ם מעלה באופן מפורסם את הטענה הזו בהקדמה לשמונה פרקים, ואנחנו הולכים לקרוא את זה בפנים בזמן אחר, והרמב״ם במפורש מעלה את הטענה הזו שצריך להקשיב לאתיקה האריסטוטלית, למרות שיש אנשים שעשויים לחשוב שאריסטו לא היה בחור טוב ומה שלא יהיה. למה? כי זה נכון, והאמת לא משתנה על ידי האנשים שאנחנו מקשיבים להם.
הטיעון רדיקלי יותר ממה שנראה
עכשיו, אם אתה רוצה להבהיר את הטיעון הזה, אתה צריך להבין שהרמב״ם מעלה טיעון הרבה יותר רדיקלי ממה שנראה. למה? כי יש גרסה אחת של הטיעון, והרמב״ם עצמו נותן גרסה של אותה גרסה, או משהו קרוב לאותה גרסה בספר שנקרא קידוש החודש, שהוא נספח לספרו שנקרא ספר זמנים במשנה תורה. ואז הוא פשוט הוסיף את זה לתוך חלק מהספר. אבל במקור זה היה ספר נפרד.
והחלק השני שלו לא החלק הראשון, החלק האסטרונומי. ואומר שם, ואז בסוף, או בשלב מסוים, שם שהוא העתיק את כל האסטרונומיה הזו ממקורות הלניסטיים, נכון, מקורות הלניסטיים וערביים. והוא אומר אל תטרידו אותי על זה כי כל דבר שיש לו הוכחות הוא פשוט נכון. הוא אמר משהו כזה. אנחנו לא סומכים על האדם שאומר את זה אלא אנחנו סומכים על ההוכחה.
אז לא משנה אם אני אמרתי את זה. הוא אמר את הלשון הזו: לא משנה אם גוי אמר את זה או נביא אמר את זה. אנחנו לא – אפילו כשהנביא אומר את זה, אם הוא מביא לנו הוכחה, זה לא הוא שאנחנו מקשיבים לו, אנחנו מקשיבים להוכחות שלו. אז זה לא רלוונטי מי אמר את זה.
למה זה עובד לאסטרונומיה (במידה מסוימת)
עכשיו זה נכון במידה מסוימת לגבי אסטרונומיה, שהיא רק מתמטיקה. אסטרונומיה נהגו לומר שהיא כמו תת-קבוצה, תת-חלק של מתמטיקה במובן מסוים, כי זה רק חישוב מתי השמש תבוא וכן הלאה, וזה נכון במידה מסוימת.
כמובן שאסטרונומיה יכולה להיות שגויה. וגם, כמובן, הרמב״ם עצמו לא באמת חישב את כל האסטרונומיה שהוא אומר. הוא אומר זאת במפורש, שהוא סמך על אנשים מסוימים לגבי דברים מסוימים, ואנחנו באמת יודעים על מי הוא סמך ואת הטעויות שהם עשו. אז אפילו הטיעון הזה חלש יותר ממה שהוא נראה. אתה עדיין סומך על אנשים.
אפילו כשאתה לומד מתמטיקה אתה בעיקר סומך על אנשים. עכשיו יש אנשים שסומכים על אסטרונומים אחרים ואומרים שהאסטרונומים האלה טעו. כמובן שרוב האנשים גם לא עשו את החישובים, אבל אתה תמיד סומך על מישהו. אז אתה סומך עליו לפחות שהוא לא משקר. אז אתה חושב, אה, יש לו את המידה של יושר, של אמת – זו מידה נהדרת. אתה יודע שלרוב האנשים אין את זה. תקרא על שערוריות אקדמיות והונאות ומאמרים מזויפים ונתונים מזויפים וכל זה, נכון?
אז זה לא פשוט, זה לא טריוויאלי לומר שאנחנו מסתמכים על אסטרונומים. כמובן, אתה יכול לענות על השאלות האלה, יש סיבות לסמוך על מדע מבוסס היטב, ואסטרונומיה היא מדע מבוסס מאוד היטב במידה מסוימת, אבל לא כל כך ברור כמו שהרמב״ם גורם לזה להישמע. הרטוריקה שלו היא קצת יותר מהמציאות.
הטיעון מתמוטט לחלוטין לגבי אתיקה
שנית, וחשוב יותר, זה לא עובד לגבי אתיקה, בהחלט לא עובד לגבי אתיקה פרטיקולרית, כמו דברים ספציפיים, והרמב״ם ממשיך במפורש לדבר על אידיאלים מאוד ספציפיים של מה זה חיים טובים, ואיך זה עובד, ואיך להתמודד עם הסתירות בזה, ולוקח את אריסטו לגמרי ברצינות, או פחות או יותר מסכים עם כל מה שהוא אומר.
ולגבי זה, הרמב״ם עצמו יודע שאין דבר כזה הוכחה באתיקה, אין דבר כזה להוכיח מה זה חיים טובים. אריסטו, נכון? הרמב״ם קורא לזה מפורסמות, לא אמיתות. הן לא נצחיות, הן לא בלתי משתנות. לכן לא יכולה להיות להן כמות ההוכחה בדרך שמתמטיקה יכולה לקבל, או בדרך שמטפיזיקה יכולה לקבל.
לאתיקה יש הוכחה גרועה יותר מאלה, ואריסטו כבר לימד אותנו, אתה לא צריך לחפש הוכחות מוחלטות באתיקה. אם אתה מחפש הוכחות מתמטיות באתיקה, אתה טיפש, כי זה נושא לא נכון. הנושא לא מאפשר סוג כזה של הוכחה, והרמב״ם יודע את כל הדברים האלה.
אז כשהוא אומר, תקשיב לאתיקה של אריסטו, הוא לא באמת יכול להשתמש ב, כאילו, זה רק מתמטיקה או סמיכה על המתמטיקה. הוא בעצם סומך על האדם, האדם אריסטו, וזה אומר, כמובן, שאריסטו עצמו אולי היו לו כמה כשלים מוסריים, והרמב״ם לא באמת חושב כך. הוא חושב שהוא היה אדם מושלם, למרות, כן, אומר זאת במפורש.
למרות, באיגרת המפורסמת, למרות שהוא היה עובד עבודה זרה. אני לא זוכר, אולי. למרות שהוא היה עובד עבודה זרה, הרמב״ם החזיק כמו נוצרים עתיקים וימי ביניים רבים, שעובדי עבודה זרה יכולים להיות אנשים טובים. לרוע המזל, הם לא ידעו שיש להם את אור המשיח, ומה שלא יהיה, המשיח הולך להוציא אותם מהגיהנום גם בשלב מסוים. ודברים אחרים כאלה. לנוצרים יש את הבעיה הזאת.
ליהודים אפילו אין את הבעיה הזאת כי אנחנו לא מאמינים שאתה צריך התגלות ספציפית כדי ללכת לגן עדן, נכון? באופן מפורסם, חסידי אומות העולם, שזו דרך אחרת לומר שעובדי עבודה זרה, עובדי עבודה זרה צדיקים הם אנשים מושלמים, נכון? זה לא אומר שהם לא עובדים עבודה זרה, נכון?
סטייה: האם עובדי עבודה זרה יכולים להיות צדיקים?
תלמיד: איזה חלק אחר? לא, התיאוריה היא שהם צריכים להסכים עם משה. כמובן שלא, אם זה לא היה חסידי אומות העולם אז הם היו מדריכים אותו. הם היו מדריכים אותו לישראל או משהו לפחות. לא, ספציפית לא לחסידי אומות העולם.
מרצה: אל תשאל אותי שאלות מהרמב״ם. אני אומר לך מה המציאות. אבל הרמב״ם אומר—
תלמיד: מה זה אומר חסידי אומות העולם?
מרצה: לא, לא, רגע. מה הרמב״ם אומר? כן, הוא עושה טעות מוזרה. הוא אומר שיש לו מצוות אלוקיות. לא, לא אכפת לי. לא אכפת לי מה הרמב״ם אומר על חסידי אומות העולם. הוא רק אומר את העובדה.
אין מחשבה יהודית, רצינית אמיתית שאומרת שאתה לא יכול להיות עובד עבודה זרה טוב. בסדר? איך אני יודע את זה? שמעת על אבימלך ופרעה? שמעת עליהם? טוב מאוד. אין שום דבר רע בהם, חוץ מזה שהם אנשים רעים וגונבים נשים של אנשים, אחרת הם היו הולכים לגן עדן. זה מה שכתוב בפרקי דרבי אליעזר. בסדר?
והם במפורש עובדים אלילים זרים. אין שום דבר רע בזה לרוב האנשים, אבל אתה יכול להיות אדם טוב ולהיות עובד עבודה זרה. בסדר? אין שאלה על זה. לא הייתה הכחשה שאריסטו היה עובד עבודה זרה. הוא ידע שהוא היה. ומה הוא באמת חשב שאריסטו היה זו שאלה אחרת. אולי הוא באמת חשב משהו קרוב למונותאיזם בקריאה של הרמב״ם למטפיזיקה. אבל הוא בהחלט עבד עבודה זרה. זה יהיה חריג.
תלמיד: לא, אברהם אבינו עבד עבודה זרה, תזכור, בהתחלה, והוא היה אדם מושלם.
מרצה: בסדר, יש עוד נקודה בשבילי עכשיו, בסדר? אני יוצא מהנושא הזה. נקודה נוספת, אברהם אבינו והוא כבר היה אדם מושלם אז. בסדר, עכשיו, הסיבה שאברהם אבינו הפסיק לעבוד עבודה זרה הייתה בגלל הילדים שלו. אבל לעצמו, הוא יכול היה להיות אדם מושלם בלי זה. ותרבות עובדי עבודה זרה כללית היא לא דרך טובה מאוד לגדל את הילדים שלך, זה נכון. זה מה שהרמב״ם חושב לפחות, אבל זה לא נכון שאתה לא יכול להיות עובד עבודה זרה מושלם.
עכשיו, תקשיב לי, אל תגיד לי, אנחנו לא בריסק כאן, לא אכפת לנו מפלפול, אנחנו אומרים לך את המציאות.
ההשלכה המרכזית: הרמב״ם חייב להאמין שאריסטו היה מושלם
עכשיו זה לא אומר שאני אסביר לך בפעם אחרת – זו לא נקודה שאתה לא יכול לשאול שאלה – כל מה שאני מסביר את הדברים שאנחנו באמצע לומר משהו מאוד חשוב.
טוב אני אומר משהו: כשהרמב״ם אומר שצריך להקשיב לאריסטו באתיקה, הוא מתכוון לומר שאריסטו היה אדם מושלם. עכשיו אפילו זה לא היה מספיק אם הרמב״ם היה מאמין שיש דבר כזה יהודי מושלם שהוא שונה מגוי מושלם. אבל אין דבר כזה.
הוא מתאר דרך להיות אדם מושלם. הוא כבר אדם מושלם. אתה לא צריך לתאר אולי לאנשים רבים יהיה יותר קשה לעשות את זה אם הם גרים באתונה, אז לכן הם צריכים לגור בירושלים. אבל זה לא טיעון מהותי, זה מקרי בגלל תרבות אנושית וכל מיני וריאציות, כל מיני בעיות שיש לבני אדם, שבאמת מאמינים שאתה יכול להיות אדם מושלם כמוסלמי, מאוד במפורש, או כנוצרי, או כעובד עבודה זרה. לא משנה, זה רק יהיה יותר קשה לך. זו המציאות.
עכשיו, לכן, הרמב״ם חייב להאמין בזה כי אחרת אף אחד לעולם לא יגיד לך ללמוד אתיקה מאדם רע. זה לא יכול להיות. אני לא – אולי אתה יכול ללמוד מתמטיקה מאדם רע. אפילו זה, ואני לא רוצה להגיד את זה במפורש, אנשים רעים לא יעשו מתמטיקה טוב. כי הם הולכים לשקר, פשוט כזה. יש סיבות עמוקות יותר, אבל אנשים רעים לא באמת עושים מתמטיקה טובה. אתה לא צריך ללמוד אפילו מתמטיקה מאנשים רעים. אתה בהחלט לא צריך ללמוד אתיקה מאנשים רעים.
ההבחנה בין חניכה תרבותית לפילוסופיה: חכמה יוונית, חינוך תורני, והבעיה של קודיפיקציה של אתיקה
בלעם כחריג והחזרה לאתיקה מבוססת תורה
המקרה של בלעם וישועה אוניברסלית
תלמיד: העין השנייה היא בלעם.
מרצה: מה? העין השנייה היא בלעם. בלעם היה? הוא היה רע. והמשנה אומרת שהוא לא יוצא מהעולם, נכון? בסדר. הוא תומך בו. הוא יכול היה להיות מחוץ לעולם. אני לא יודע. אני לא יודע מה הוא היה. זו התרבות שלו. איך אז זה אמור להיות חוץ מבלעם? זה חריג. למה זה חריג? שם זה אומר… זו עין שהמשנה מחזיקה, ש… והוא לא. כן. כן. כן.
אין שום דיון יהודי רציני של, האם יש ישועה מחוץ לאמונה? אנחנו בעצם מאמינים שיש. עכשיו, הדבר החשוב הוא ככה. האם זה הגיוני? וככה נכנסנו לדיון הזה, רק כדי להבהיר מאוד, שיש… איך הם הולכים להבין את האיגרת של הקמ״ל אם הם עולים לשם ואין להם ניסיון ללמוד את זה? בחייאת. תגיד להם לבוא.
התמקדות מחדש בשאלה המרכזית
לא, זה מה שאנחנו צריכים להסביר משהו. יש הבדל, נכון? בגלל זה אנחנו באמצע לומר שיש הבדל, נכון? אז, אני לא יודע איך נכנסתי, נכון? מה שאני צריך להסביר זה שיש הבדל. נכנסתי לזה בדרך צדדית, אבל זה קשור למה שאנחנו אומרים, נכון?
כי אנחנו אומרים שלפי התיאוריה שיש רק סוג אחד של בן אדם טוב, כמו אדם ואלישע, לפי התיאוריה הזאת, אל תחפש את הרמב״ם, אתה מבלבל את עצמך, אתה לא מקשיב, אתה נכנס לוויכוחים טיפשיים אם הרמב״ם אמר משהו או לא אמר את זה. האם הרמב״ם רוצה שיהיו לנו ויכוחים כאלה? לא. אז לא צריך להיות.
עכשיו, מכיוון שיש רק דבר כזה אדם טוב, זה אפילו לא ברור, בהחלט מנקודת המבט של הרמב״ם, או מכל נקודת מבט, קשה להבין מה זה אומר שיהיה סוג מיוחד של אתיקה שמבוססת על תורה. מה זה בכלל אומר? יש דברים שונים, טוב או רע, לבן אדם בגלל התורה. מה זה אומר? האם הדברים שלא ידענו שהם טובים או רעים בגלל התורה?
זה נותן מבנה טוב, באותה דרך שאמרת כל דבר שונה אחר.
תלמיד: אבל רגע, זה יהיה טוב לכולם.
מרצה: תראה, טוב מאוד. זה יהיה ההבדל המדויק בין הלכה לאתיקה. או שאתה יכול לומר אפילו בין, אפילו בין, לא אתה לא יכול. אפילו בין, יש שונה, אתה לא יכול, זה אפילו לא ברור שאתה יכול לעשות הלכה להלכה. ואתה אומר לי שאתה לא יכול לעשות הלכה לאתיקה.
הבעיה של קודיפיקציה של אתיקה לחוק
כמו שאריסטו אמר במפורש שאתה לא יכול. והרמב״ם סוג של צריך לדון בזה במקומות מסוימים. או שלרמב״ם יש את הבעיה הזאת. זה לא כל כך פשוט שאתה באמת יכול לקבל חוקים מפורטים. אתה כנראה לא יכול באמת. והלכה לא אמורה להיות חוקים מפורטים. זו סוג של טעות. אתה יכול לקבל כלליות כלליות אבל בגלל זה אתה צריך פוסק כדי באמת ליישם חוקים ואין חוק שיכול להיות מיושם בלי בן אדם חי.
רגע, אני אומר לך משהו אחר. אני אומר לך שכמו שאתה אומר זה מאוד חשוב להבין מה אנחנו אומרים. מאוד חשוב. אני לא יודע מה אני אומר לך. מאוד חשוב להבין מה שאני אומר. תקשיב התגלות קיבלתי ש תקשיב אל תראה לי אנחנו יודעים רמב״ם אני לא אכפת לי תקשיב אתה אני לא אומר לך שאתה לא יכול לקבל את האומה שלמה על הרמב״ם שנמצא על המוצר הזה יש כמו 16 מהם אני מאפשר התחלה של מה שאני מתכוון לומר עכשיו תקשיב אני יודע ששלי אני יכול לדחוף את הגב ואתה אומר דברים מצחיקים כי אני אומר ברמב״ם מאוד שונה אני חושב שהמאליק כלל הוא אני לא אני אפילו לא הולך לענות על זה. זו שאלה טיפשית. זה גיק טיפשי מה שאתה אומר עכשיו. סליחה. זה לא גיק טוב. יש אולי גיקים אחרים שטובים. זה טיפשי.
ניהול כיתה: בעיית הטלפונים
אבל אני לא מדבר על זה עכשיו כי אנחנו צריכים להישאר על המסלול. אבל זה צריך להסתכל על הטלפונים שלהם אז נראה כאילו אתה עושה ואם אתה רוצה לחפש משהו אתה צריך לקנות טאבלט מיוחד שאני לא יודע יש כישלון עליו שאתה יכול לחפש את כל התורה שאתה רוצה כן כן אבל כל הטלפונים מספיק באירועים פעם אחת בדיוק זו הבעיה זה הכל טוב אבל פוטנציאלית אתה לא הלכת עליו יש תוכנית אבל פוטנציאלית יש וזה אומר שאתה מוכן את המוחות שלך פוטנציאלית שם ופוטנציאלי. ולכן, תזכור.
השאלה של חכמה יוונית
אז, עכשיו, ככה. מאוד חשוב זה ככה. אז מה שאמרנו זה שזה המיקוד החשוב. אתה צריך לעשות הבדל. זה הדבר החשוב שאתה צריך להבין. ולהבין את ההבדל בין שני הדברים האלה, ובמובן מסוים, נבין מה זה אומר שמשהו יהיה יווני או יהודי. זה מה שאנחנו אומרים.
יש, ועדיין יש שאלה, נכון? יש שאלה במדרש, בגמרא, אם צריך ללמוד חכמה יוונית. חכמה יוונית לא מתייחסת לפלטון. איך אני יודע? כי הגמרא מעולם לא שמעה על פלטון.
חכמה יוונית מתייחסת ל – ובבתי הספר היווניים אף אחד לא למד פלטון. היה כמו בית ספר מוזר אחד שנקרא האקדמיה שבאמת למד פלטון. אבל בדרך כלל כשהגמרא אנחנו צריכים להניח שכשהגמרא אומרת יווני זה אומר ללכת לבית הספר היסודי היווני. זה נקרא לשון. לשון אומר ללמוד אנשים אומרים רטוריקה אבל זה רק אומר ללמוד הומרוס.
תלמיד: זה שאמר, תן את החזיר, תן את החזיר, זה זה שאמר, תן את החזיר.
מרצה: כן, כן, זה מיתוס מאוד מעניין, אבל זה לא מדבר על פלגיאט. רק דיברתי על משהו, זה מה שאני מנסה להסביר.
מה בתי ספר באמת מלמדים: חניכה תרבותית, לא פילוסופיה
והיה דבר כזה בזמנים של הגמרא, והרבה יותר מאוחר, היה דבר כזה בית ספר, ובית ספר, רק כדי להבהיר, כמו בית ספר, נכון, בית ספר. בית ספר הוא ככה, בכל תרבות, זה מה שבית ספר עושה. אף בית ספר לא מלמד פילוסופיה. פילוסופיות הן אנטי-בית ספר. אתה לא יכול לקבל בית ספר שמלמד פילוסופיה. זה בשבילי, לא, אני גם לא יכול שם.
בית ספר הוא לא משהו שאתה מלמד, פילוסופיה היא לא משהו שאתה מלמד ילדים בבית ספר. אין שאלה על זה. אפילו פלטון לא הציע שאתה מלמד ילדים בבית ספר פילוסופיה. ברפובליקה, שם הוא נתן את כל התוכנית החינוכית הזאת, הוא אף פעם לא אמר שצריך ללמד ילדים פלטון. ילדים מלמדים על ידי סיפורים ובעצם על ידי חניכה לתרבות.
תרבות היא משהו שיש לו, לפחות אם זו תרבות טובה, תרבות ספרותית. תרבות היא משהו שיש לו מסוים, כמו שאנחנו אומרים קאנון, קבוצה מסוימת של סיפורים או של סיפורים בעל פה או של סיפורים כתובים שכולם יודעים. זה מה שתרבות אומרת. מאוד, מאוד פשוט.
ובמסורת, בכל תרבות ספרותית שאי פעם הייתה קיימת, במילים אחרות, אלה שאנחנו מכירים, זה מה שללכת לבית ספר אמר. ללכת לבית ספר אמר שלימדו אותך, חינכו אותך לשפה, לא רק למילים. שפה היא ההתחלה.
הרמב״ם על לימוד עברית
הרמב״ם אומר שמצוות תלמוד תורה היא ללמד את בנך עברית. ומה שהוא לא מנסה לומר זה שאתה צריך להיות ציוני ולדבר עברית ולומר, לך לציון בעברית.
כמו שהרמב״ם אומר הרבה פעמים במשנה תורה ובפסקי הלכות, אם אתה אומר שטויות בעברית, זה עדיין שטויות, ואם אתה אומר דברים חכמים בערבית, הם עדיין חכמים. השפה לא משנה כלום.
אז למה הרמב״ם אומר שיש מצווה ללמד עברית, זה אומר בפרשה של משנה, זו מצווה. מה שהוא מתכוון לומר זה שאתה צריך ללמד את בנך תנ״ך. כמובן, עברית זה אותו דבר כמו תנ״ך, כי עברית פשוט אומרת את השפה של תנ״ך, או את השפה של המשנה. זה פשוט מה שזה אומר.
כמו שכתוב במשנה, זה כמו בברייתא, הילד שלך בן חמש שנים, אתה מלמד אותו תורה, ציווה לנו משה תורה מורשה קהילת יעקב. זה פשוט אומר שאתה מתחיל ללמד אותו כמה מילים בעברית. כמובן שאתה מוצא פסוק טוב, פסוק פשוט שכולם יכולים להבין. אתה מתחיל ללמד אותו מילים בעברית. אתה מכניס אותו לפרשת השבוע, למקרא.
זה מה שבית ספר זה. בית ספר זה מה שכל ילד יהודי אמור ללכת אליו – בית הספר, נכון? מקום שבו מלמדים אותך ספר. הם לא מלמדים אותך איך לחשוב. חשיבה זה לישיבה. מלמדים אותך ספר וזה מה שזה אומר להיות בעל חינוך יהודי.
בתי ספר יווניים והומרוס
באותו אופן היו בתי ספר יווניים, בתי ספר הלניסטיים או איך שתרצו לקרוא להם, היו שני הספרים היווניים. ספרי מינים שאלישע בן אבויה ניסה ללמוד, זה פשוט, זמרי ופנחס, נכון, זה פשוט אומר לקרוא את הומרוס.
והראשונים אמרו, אין שום דבר רע בקריאת הומרוס. זה שיר יפה, חדשות יפות. למי אכפת? תקרא עיתון. מה רע בקריאת עיתון? אני לא יודע. לא, ובשבת, כלום. אין שום דבר רע בקריאת הומרוס, סתם סיפורים. אבל זה לא מה ש-
הפרעה טכנית: סוללת המצלמה
הדבר שלי הולך למות, אגב, ואתה צריך לשים סוללה אחרת בשבילו איפשהו. אני לא יודע למה זה מתחיל למות כל כך מהר, לא? ועכשיו, יש לך מה שאני אומר? יש מצלמה אחרת שיש לה סוללה אחרת. הבנת? אני לא יודע איפה ה… יש לי סוללה אחרת.
אז השאלה של לימוד שפות זרות, לפעמים זה מבוטא במפורש ככה, לימוד שפות זרות, היא ותמיד הייתה על-
כן אבל זו בכלל לא הסוללה שלי זה העניין כמו שאמרתי אני לא עושה אני צריך להסביר לך הכל הייתי צריך לחשוב על זה בכלל זה כמו לא שלי להתחיל להיות אולי אל אל תפחד מדברים אני לא חופשי לא אמרתי לך תוציא את הסוללה מזה ותשים אותה לתוך זה אין לי מושג איך מוציאים סוללות אני אעבוד על זה תשאל תשאל אתה יודע התינוק אתה יודע כמו אני, אני לא יודע איך אני הולך לעשות את זה. אני אבין את זה.
כל כך מודאג מדברים פשוטים. הבנת מה שאני אומר? כל כך מסובך לדעת דברים פשוטים כאן. בתחתית של זה, יש דבר קטן עם הסוללה, וזה יוצא, ואתה יכול לקחת את זה. הבנתי את זה. יש תחליף? לא, אמרתי לך לשים את הסוללה הזאת לכאן. אתה צריך לעצור את זה קודם, אני חושב. לפחות הוא כנראה צריך.