Purification and Atonement Beyond moral repentance and guilt

The Rabbi’s Teshuvah and the Rambam’s Reduction of Atonement to Ethical Progress

I. Opening Frame: The Communal Structure of Teshuvah During the Ten Days of Repentance

The Rabbi’s Obligation to Do Teshuvah for His Community

Instructor: So listen, this is the series of my teshuvah [repentance/return to God], ten days of teshuvah. So I gotta do teshuvah for everyone, because that’s how it works. If you’re a private person, then you do teshuvah for yourself and your family, like it says in Yom Kippur [the Day of Atonement], right? Every year it doesn’t have to say vidui [confession], but they’re gonna say—it says not as to the Pyrrhic, you remember now, let’s get more based this—but advice says not to worry about is that there’s a mitzvah [commandment] to be miss out I am Kipper [to confess on Yom Kippur], every individual for his sins, right?

But originally it doesn’t say that. Originally it only says that the Kohen Gadol [High Priest] was father [atones] for everyone since all right, everyone think good love is that I love color on his basis, so his father on this. So that’s also all the of every year. Somehow the Chachamim [Sages] decided that we don’t rely on him and we do it ourselves.

And besides for that, the Mishnah [early rabbinic legal text] understood that there’s another level, which is why he has three Purim [here: three confession rituals]. So the Mishnah understood that there’s a part of Par Shilat Smei [the bull offering of the Kohen Gadol], right? The part that the Kohen Gadol brings apart. And he says vidui for his own sins, right? Then it does another vidui and a second part for him and val echavah Kehanim [and for his brother priests]. Because the Kehanim [priests] is a group who atone for the other people, have to [atone for] their sins. And then on the story he does the vidui of everyone else, right? That’s what it says in the Mishnah.

And then they said that you can say—so what we learn from this is that the real way of doing teshuvah is that the rabbi says vidui for everyone. So you have to be true for all the sins of your talmidim [students] and all the people that you’re responsible for, so the kids are—

The Chassidic Teaching: The Rebbe’s Responsibility for His Students’ Sins

So I’m doing teshuvah for all of my talmidim, not taking my shiurim [Torah classes] seriously enough. And as the Haile Ge Chassid [holy Chassidic masters], Shitzidikim [righteous ones] taught always: all the sins of the Chassidim [followers of a Chassidic rebbe] is because the Rebbe does the same thing. Sometimes the Dake [unclear], sometimes he does it in a more subtle way, sometimes it’s the opposite—we talmidim do it in a subtle way because the Rebbe did it in a very serious, like gas, not thick, like in an obvious, obvious way.

And I’m going to take machine [unclear] more seriously. And I’m going to also take it more seriously. The basic way of taking things seriously is…

Student: It’s always the Rebbe’s fault?

Instructor: I don’t know. The Rebbe has to do teshuvah for everyone. Nobody has to do teshuvah. The Rebbe Rebbe Tuchib [does teshuvah] for everyone. If the Rebbe doesn’t Tuchib [do teshuvah], you do it yourself, you know, like ben galus [in exile], you do the ikar tziv [the essential thing], everyone does it themselves. But really, even in galus [exile], ben luch lech tziv [ideally], it should be mitzvah [the commandment/ideal way] for everyone.

Student: You just said the Chachamim didn’t trust that the Rebbe was going to, so anyways.

Instructor: That doesn’t work. The Rebbe says how things are really supposed to be. Baal Shem Tov [founder of Chassidism] said that the ikar tziv is that it’s not the ikar tziv for everyone. Like, this is not Baal Shem Tov made it up, this is the Chumash [the Five Books of Moses] that believes that. The Kohen [priest] is mechaper al avonos Beis Yisrael [atones for the sins of the House of Israel]—that’s what the Chumash says, it’s not a Chassidish thing.

The Chassidish thing is just to replace the Kohen with the rabbi, because there’s no Kohen, so someone’s got to do the job. And of course you can do that badly too, but—

So anyways, I’m doing teshuvah. The rabbi wants to take it more seriously.

Student: And what are you going to do for that?

Instructor: What?

Student: Yeah. How could you do it?

Instructor: Well, I’m telling, saying the vidui now.

Student: Why are you saying the vidui?

Instructor: I say the vidui publicly, so you understand what you have to do.

Student: I don’t know. We’ll just see what happens if it works.

Instructor: No, nothing is magic. Except I might have to have a mind to be eight, so with your bracha [blessing] now. Some things are magic, but not everything is magic. All right? So some things are magic, but not everything is magic. And we’ll find out what it is.

II. Practical Digression: The Necessity of Taking Notes

Why Note-Taking Is Essential for Learning

Instructor: I very much believe that everyone who thinks they’re listening to this shiur has to be taking notes, because otherwise you have no idea what I said. Even I don’t know what I said, since I don’t take notes. Sometimes I do. So I mentioned this here, we’ll get some people to actually take the shiur seriously enough to take notes. So otherwise, I don’t know what’s going on.

Okay, so now it’s like this. Maybe we should get a blackboard or something to do notes.

Student: Yeah, because you have to complicate everything, because a piece of paper is not fancy enough for us, right?

Instructor: These things are pieces of paperwork the best though. It’s hard to write and concentrate.

Student: No, it’s not. It’s harder to concentrate when you don’t write. I’ve tried both ways, I promise you. Everyone that says they can’t write and concentrate on listening to the glass [class] is fooling themselves that they’re listening to the glass. Just be good note taker though.

Student: Yeah, you should have learned this in elementary school.

Instructor: Yeah, they should have figured—they should have taught you in elementary school how to take notes from a class. If not, problem is that then it’s a crumbled pile with apple juice on it something you’re getting somewhere. And also I was always a perfectionist with my notes, so it took a very long time to learn how to pace the writing.

The point of the notes is because I make a lot of jokes and say a lot of shit in my class. They should keep track of what I actually say. Otherwise you get lost from there. I see people getting lost after they get the jokes over—they don’t know anything.

Anyways, that’s my old sugar [unclear]. I look on a mouse and people think it’s hard to take now. So you figure out one thing you take on only in the beginning or only in the end or only one thing—that’s the thing you’re gonna know. Everything else you’re not gonna know for the most part.

I still take notes for anyone I learn. If I go to any shiur, if I’m not there just to hang out, I’m taking notes. Always. So listen, otherwise you’re not focused.

III. Transition to the Main Topic: A New Shiur on Kapparah [Atonement]

Clarifying This Is New Material

Instructor: I was like this—I have to say a shiur about Sheila [unclear], actually not about Sheila. I have to say a shiur about kapparah [atonement]. Did we say a shiur about Israeli ones?

Student: You’re going to look at my notes in your notes. We did a shiur like two to three years ago about—

Instructor: I did? What did I say?

Student: I don’t remember. I was taking notes.

Instructor: I’m pretty sure I didn’t give the shiur that I’m saying what I’m saying now, because it’s a new shot [shiur].

Student: Wait, all the notes wouldn’t have helped.

Instructor: What?

Student: My notes wouldn’t have helped.

Instructor: Maybe one or something from that, but anyway, I don’t see here.

Okay, so what we’re going to do is like this. We’re going to try to make a comment that works like this.

IV. Main Thesis: The Rambam’s Systematic Reduction of Teshuvah, Korbanot, and Prayer to Aristotelian Ethical Progress

Prerequisites and Approach

Instructor: What is it? You’ve all learned—and if you didn’t, you should. And if you don’t understand it, which you don’t, you should listen to all the like 500 different classes in random places that explain it. You have an official series. There’s also official series, which is I guess something—never know. But there’s more than that. You should listen to all these things.

Then you’ll know one very important thing, and you’ll also notice that it’s the wrong chat [unclear]. Now, I’m very reluctant to do the Rambam [Maimonides] bashing thing that all of our friends in the McClellan [Misnagdim: non-Chassidic Orthodox Jews] like doing, so we’ll try not to do it that way. But we’ll present it in a slightly nicer way, but it still works with a similar structure.

And there’s a few complicated ideas here that we don’t generally teach them enough, so we’ll see if we could do it. If you don’t understand something, just believe it for now. No, don’t believe it. Maybe it’s going to be done going too fast.

The Rambam’s Transformation of Religious Ritual into Ethical Progress

So the Holy Rambam did something very funny. It’s not him that did it. There’s probably some precedent for doing that. But he did it in a very explicit way, and wherever you learn the Rambam in these subjects—in the questions of teshuvah, in the questions of korbanot [sacrifices], in chapter 46 [unclear reference], whether it’s the Paradox of Atanas [unclear], today we finished our morning shiur of Atanas, will be uploaded in the next couple of days—in the same thing, the Rambam does a very extreme conversion of every single thing related to even to tefillah [prayer], to prayer, specifically prayer in times of tzarah [distress], when there is some praying for something.

In other words, what’s called in English intercessory prayer, as distinct from prayer that is just praise or thanks or something like that—prayer that is about something that happens.

Rambam re-transforms all these things, and in some ways reduces all these things, to one thing which is what he calls teshuvah, what he calls repentance, which is the same, identical to what Aristotle would call just moral progress, ethical progress. Moral is a bad word. Ethical progress, which means people moving from non-perfection to perfection.

This is the Rambam’s understanding of the human being. This is what we’re studying in Shemonah Perakim [Eight Chapters: Rambam’s introduction to Pirkei Avot] in general, and this is how he puts in every single aspect of teshuvah and every single different thing.

The Rambam explicitly says in [chapters] lamed zayin [37] and lamed vav [36], I think, in the beginning, that there’s many mass [unclear] and many, many, many unvaried mitzvos [commandments] and rituals that we do, that are all about without getting people to do teshuvah.

The Inadequacy of Rationalist Reductionism: Why Even Rambamists Need to Understand How Rituals Actually Work

I. The Rambam’s Framework of Ethical Progress (Continued)

The System of Darkei Teshuva

Moral is a bad word. Ethical progress, which means people moving from non-perfection to perfection. This is the random understanding of the human being, this is what we’re studying in Shemonah Perakim [Rambam’s Eight Chapters on ethics] in general and this is how he puts in every single aspect of teshuva [repentance] and every single different thing.

The Rambam explicitly says in Hilchot Teshuva [Laws of Repentance] Perek [chapter] I forgot Lamed Zayin [37] and Lamed Vav [36] I think—no, in the beginning—that yeah, that there’s many mitzvot [commandments], many many many many and varied, many and varied mitzvot and rituals that we do, that we do, that are all about getting people to do teshuva. And he has this word for this, darkei teshuva [the paths of repentance], there’s a whole system, and you could learn this in other areas, in other places.

The Rambam is very focused on turning everything into a call for you to change yourself. And also for society to change, although the Rambam in these contexts generally doesn’t clarify that enough, but it clarifies it enough that you should realize that public teshuva is for the public to change, not for the individual to change.

Public vs. Individual Teshuva

All these things are well known to anyone that learns, and we’re not going to repeat them right now. Correct? You know this already, right?

Student: Sorry, that’s the public change and not individual?

Instructor: There are public, yeah. There are societal sins and personal sins. Like if we do teshuva in public, it means that this is public. I did something wrong.

Student: This is the shiur [lesson] you gave the Yiddish shiur last week, right?

Instructor: I don’t know what I did last week. How do you address a public? I did teshuva since then. I forgot. Talk about waking up.

Student: Yeah, yeah. That’s one example. That was one thing that he did.

Instructor: Yeah, I explained it in a certain way but that’s one, one way in which he changed things.

Student: Yeah, okay.

Instructor: Now, yeah, make sense.

II. Three Fundamental Problems with the Rationalist Theory

The problem with this whole theory or what’s missing in it—there’s really, I could start all the way at the basement—there’s really three problems that I’m going to talk about.

Problem One: The Missing Mechanism

Problem number zero, we’ll start from zero. Problem number zero is that you’re lacking the mechanism and the sort of description or even the sort of power of these things themselves, right?

The Naive Rationalist Approach

Like, for example, if I give a shiur, I saw Rabbi Alfred, the Shomer Emunim [Guardian of Faith] gives a shiur, first thing everyone knows, Hashem [God] doesn’t judge the world in Tishrei [the Hebrew month containing Rosh Hashanah and Yom Kippur]. He doesn’t write any books, doesn’t sign them, none of these stuff are happening, they’re all images and imaginations that we tell the simple people. There’s no real difference between the first day of Tishrei and the first day of Adar [another Hebrew month], it’s all the same thing. This was all a way to wake you up and to get you to become a better person, right?

You know what happens after this shiur? Sadly, everyone goes out and doesn’t become a better person, right?

Student: Yeah, also, he speaks…

Instructor: Because they’re smarter than that.

Student: Just even on his own terms, is he speaking to only non-simple people?

Instructor: No, the Rambam doesn’t do this. The Rambam never gave that shiur. The Rambam said that shiur because it’s for simple people. Even on those terms, you can’t say it to simple people, because the whole idea is that they should hear that. You could say it that way, but you can’t even say it to the non-simple. That’s the truth. There aren’t really those non-simple people. So physical people don’t really exist in this sense. Or maybe some, like in general, it’s not. Anyways, it doesn’t really work. So what’s the point?

So this is the first issue.

The Deeper Problem: Understanding What These Things Actually Are

What I mean to say, I’m going to be more precise. The first issue, it’s not just that, oh, you’re not such a smart person as you think, and you actually did need these things, and turns out you ruined your life by realizing that it’s not real. That’s one problem. But I think there’s a deeper problem, which is that you lack the understanding of what these things even are.

You end up saying something like, like, oh, they’re just lies. We tell these simple people they should get better. Which is not true. It’s a lie to say that. It’s not true. Because if it would be just a lie, like, I could think of 500, another 500 lies. Like, there are many ways to lie to people and to make them, to sort of scare them or frighten them or awaken them or whatever. I could think of many, many, many, many different ways of doing things like this. And not all of them would work equally.

The Arrogance of the Self-Proclaimed Elite

The naive theory that says, you see, this is the problem, when people think that they’re above the masses, like they’re the elite, they know they have this insight into the reality of things, which maybe they do have some of that, but they don’t have insight into how the people work. And you’ll remember that one of the basic things of knowledge is to know how the real world, how the world really works.

And you know how the truth is and then you have this like a very like derogatory understanding of everyone else and you say oh everyone else is just dumb whatever lie I tell them they’ll buy so you make up all kinds of random lies turns out people don’t actually buy random lies doesn’t actually work. I know many rationalists I made up all kinds of lies and it didn’t work or say well it didn’t work because the truth leaked out well I don’t know something didn’t work it didn’t work mostly because we’re not actually that smart, like it says, and there’s a midrash [rabbinic teaching] that says, it was even smarter than the crazy people.

And I was like, what do you mean he was smarter even when I showed him? He’s smarter than everyone. Of course he was smarter than the crazy people. No, to be smarter than a crazy person, you’ve got to be really, really smart, because you have to figure out how exactly the crazy person works. You think you’re smarter than a crazy person, so you just like him, you just manipulate him. No, people are not actually manipulable in the naive way that these so-called enlightened philosophers tend to think, they’re actually manipulable.

If this is true that you can manipulate people, it has, even on this level, it only works in very specific ways, and you’ve got to be really, really smart to realize how to do it.

The Example of Politicians vs. Moshe Rabbeinu

I think even most politicians, the art of a politician is to know how to lie to everyone in the right way and the right time, and some of them are actually amazing at it, but even they are not successful enough, because almost every one of them, after their death, they’re not respected for the most part so and and when you know when you talk about Moshe Rabbeinu [Moses our teacher] I know for 3,000 years people still respect him although the Rambam maybe told you that he was just a big liar they figured out a lot to the masses turns out no not like to the masses is much harder than knowing the so-called abstract universal truths there’s more knowledge in it there’s more wisdom in it there’s more enlightenment in it right.

And this is another way of saying this is like one way of getting you to the point maybe, I don’t know I’m not here to say only as illustrations.

The Need for an Actual Account of How Rituals Work

This just goes to say that we do need an account, an understanding of specifically how these things, even if you say from perspective of my enlightened truth they’re lies, you still need an account of how actually they work on their level, not just—and don’t just say, oh, this is just a lie for dumb people. Oh, why this lie, not some other lie? Or why did some lies work and some lies don’t work?

They’re not actually lies. They’re actually working with specific rules, certain rules of humanity, certain rules of the world, certain rules of society.

Evidence from Structuralism

Some of these rules are somewhat generalizable. We know this from something called structuralism, where you could see that every society comes up with similar rituals. They tend to change in detailed ways, and they tend to, how do you say, to reveal themselves in different coverings, but they still have the same structure, like everyone has summer holidays and winter holidays, and changing of seasons holidays, and blood holidays and water holidays, whatever, all kinds of, there’s something in it, there isn’t anything, you gotta, the truth, but in any case, there’s structural analysis that show how there is a certain basic logic to rituals, to all these weird things that the rationalists think don’t take seriously and think they’re just lies.

Turns out those lies follow a very specific path. And like every successful culture, there’s of course non-successful cultures also, which we should remember. And success in the sense of self-preservation, self-continuity isn’t the only measure of success. But anyways, there are better and worse societies also. But all end up doing similar kinds of things or not all of them but and some of them work better than others so all these things are like we just gotta lie to the masses that’s false.

The Core Thesis: Even Rambamists Need to Be Mekubalim

We’re going to talk about something like this. Or one of the rituals that they do also don’t really make sense. My point is that even by the most rationalist, elite, I don’t know how you call this. It’s like a most like sick, noble lie kind of theory of how things work. You still need a theory of how the rituals actually work. You end up needing to be a Mekubal [Kabbalist] even if you’re a Rambamist. That’s my point. Even on that level. Because otherwise you end up being very dumb.

The Practical Irony: The Rationalist’s Self-Defeat

And you end up not having any chasidim [followers/students], and then you go around and wait. The Rambam told me that the smart people know how to manipulate the dumb people, they should be having the most sin [following]. Turns out, the dumb guy that actually believes his lies, he has all the chasidim, and you’re a loser in the back of the shul [synagogue], and he says you’re a pikoires [heretic].

Wait, something went very wrong here, right? By your own theory, not by that guy’s theory, right? And you go, oh, that’s because he’s dumb. Well, thank you very much. Wasn’t your theory that everyone’s dumb? How you… You don’t have the right, especially by these theories, which you all somewhat know about, you don’t never have the right to complain that other people are dumb.

The Obligation of the Enlightened

The job of the guy out of the cave [Plato’s allegory of the cave from Republic, Book VII] is to go back to the cave and enlighten them and if they’re mad at you because—

The Limits of Political Ethics and the Question of Human Nature: From Civic Virtue to the Immortal Soul

III. The Inadequacy of Elite Manipulation Theory (Conclusion)

Instructor: You’re lacking basic political skills.

Student: Is the basic political skills lying?

Instructor: I don’t know. Something you’re lacking. Okay, so that’s number one. I didn’t really want to get—my sheet is not based on this argument, but this is the first argument.

Student: Well, you could say the guy in the back, as we recall, should only be influencing the top dumb guy. You know, it shouldn’t be direct.

Instructor: No, I don’t—

Student: Which you would say, right?

Instructor: I could think of many, many different theories in many different ways. But one thing you could never say is be upset that the other guy is dumb.

Student: Why not? I don’t understand. Let’s say they are. What’s the—

Instructor: Everyone is dumb, including us. That’s not the point. Figure out how to communicate. But we remember that the big theory—understand. The big theory—I’m not gonna—you need context for that.

You remember that the big theory that these kind of people say is that, and therefore, the smart people have to manipulate the less smart people by telling them all these things, and that’s how they explain all these mitzvahs [mitzvot: commandments/religious obligations]. The Rambam [Maimonides] explicitly says this about so-and-so, and again, this is not my class, there’s entire areas of study and classes to be had for each of these things. And the Rambam says, yeah, we’re making people imagine that their sins are going away and therefore they get better somehow.

And all of that is very nice, but if you take it in the most naive, simple way, it stops working. I’m like, wait, did you figure out, did you make a new one of these rituals so you can get people better and you know and not in style or something? No, you didn’t. Why not? Isn’t that what your teacher Rambam taught you to do?

Student: So, but doesn’t that make people dumber by—

Instructor: By? No, makes them better. That’s another—if you make people dumber then you also did it wrong.

Okay, so that’s number one. Let’s be clear, I don’t want to ask questions on that and answers on that. What I want to say is that even by that theory you still need to have a real understanding of the actual content of these things because otherwise you’re not going to be effective. And also, you don’t actually understand the world. Your whole thing—you’re so proud of yourself for understanding reality unlike everyone else, but you don’t actually understand reality. Okay, that’s my first argument.

IV. The More Serious Argument—What Is a Person?

Introduction to the Second Argument

Instructor: Second thing is like this. There is, from a certain perspective, something very lacking in this whole theory that we have been studying. These things might explain that, they might not. I’m not saying that this is going to answer the first question. But this is a more serious argument.

The more serious argument is, and by the way, this is a different version of the argument that you were saying. It’s a very different version, and it’s a much more ancient version, and a different kind of version. The second argument is that there’s something lacking in this whole theory, and this is something that Rambam, for example, recognizes. This is why to say this at the crisis of Rambam is wrong, because this part is actually something that Rambam knew about, but also knew that it’s a hidden or higher level of things and didn’t generally talk about it.

The Platonic Framework: Goodness Depends on What a Thing Is

Instructor: But the argument is, and the point is, the point that Socrates made in a book called the *Phaedo* [Plato’s dialogue on the immortality of the soul], where he explained that to become a good person depends what a person is. Remember, you’ll remember something very important, that we discussed that everything is about becoming a good person, successful person, right? Successful at personning.

Now there is a big question or there’s a big unknown thing to most people actually, which is what is this thing called a person? Do you know what a person is as a person? Let me just—you’ll remember that the goodness of anything depends on what it is, right? And what are the goodness is being what it is in the best way. And people think that this makes life easy, because a person just has to be a person.

Now there’s a problem here, or a big question here, which is, what is this thing called a person?

The Standard Answer: The Political Animal

Instructor: So this is the platonic way of saying it, when you say something like this, that if you actually do the research, and you actually look into what a person is, you’ll find that the things that the Nicomachean Ethics [Aristotle’s major work on ethics] thinks a person is, in most of the book, not all of it or even all of it but we’re not getting into all these details, is wrong—wrong meaning incomplete.

Because you remember, and if you go to any this style rabbanist [rabbinical] class will tell you, well the goal of everything is to have humans and their society be perfect so society will work. And then we will ask you, what is this society for? Of course Rambam gives you the closest to this answer already. But you’ll ask, what is this whole thing for? And you’ll say, I don’t know.

You have to realize that most people are going to be at this level. This is where the real elitism is. Most people’s final goal, the biggest thing that they want to be, is to be good citizens, we can call them. In other words, what is a person? A person, in this sense, it’s not only selfish, right? It’s also social. A person is something that does all the things one body and one mind does. And also, a person is a social animal, right? A political animal. So, a person lives in a city. And therefore, a good person needs to have a good city. Very nice. Then, that’s the end of the story.

Plato’s Critique: You Never Really Became Good

Instructor: Plato, in his book the *Phaedo* said that this means that you never really became good. Why? Because for two reasons which are interrelated.

First Reason: Ethics as Accounting and Deal-Making

Instructor: One is that all of your work, like we talk about temperance, for example, and you say don’t eat so much because you won’t be able to eat anymore tomorrow. So all of the ethical work turns out to be some kind of deal-making, some kind of exchanging pain for pleasures in the end of the day. Exchanging pleasures for pain and pain for pleasure, you’re still working within the same currency. In other words, you still think that pleasure or even bodily pleasure is what tells you what’s good, is what’s something good.

Problem is that if you’re going to go after all your pleasures today, if you’re going to cheat on your wife, you’re going to end up not having a wife and probably the person you cheated on, you’ll also not have a life with her either, which is usually the statistics and therefore don’t do it, right? So it’s all like a kind of accounting of pains and pleasures, right? That’s why a prudent person is someone who doesn’t overextend his credit on the pleasure side, because there’s always a price to pay for it, so it keeps things in balance for the most part, right? And if it doesn’t, then that’s true, but the end of the theory balances and accounts, pays back the pleasures for the pains, the pains for the pleasures, and stays a stable, normal human being, social animal, political animal, okay?

The Problem of Death

Instructor: Problem is, our first problem is that everyone dies. This is the *Mesillat Yesharim’s* [Path of the Just, a major Jewish ethical work] argument in the first chapter, which ripped off Zacharias [likely referring to a classical source] directly. First problem is that everyone dies, most people die at least, so that’s for the end of it. And that means that when you die, everything, all this stuff ends. It seems weird. It’s not an argument, but anyways.

Student: Life.

Instructor: Therefore, you never actually become a good person that lives forever because of this.

Student: Why would you want it forever? Maybe you don’t want it.

Instructor: Then there are many, and I’m not giving the arguments here because this is not our discussion. I’m just giving the frame of the story. So don’t ask me to give arguments because I’m not doing that now.

The Genealogy of the “Selfishness” Objection

Instructor: The second—that’s one. So there’s one argument that says that this is the source. Then you read them—I’m gonna just—I’m giving you like a very overview kind of thing here. This is the source of the arguments of—you see this explicit argument you could find a citation for them, for example, saying that people that overcome their pleasure there’s rather and but they’re they see this one called is going okay but when they say going they just need people who live—what I don’t call some rats him [possibly “some of them”]—whose end of life is this life and this body, with this soul and this body. And therefore, they get accused by Socrates for just being very good bankers, but not really being good.

This is not the same thing as saying it’s selfish, you’ll notice, but it’s a cousin of that argument, or it gets transferred into that argument by other people. Now, you understand what I’m saying? You could find an argument that says this, precisely this, and then later people who read it say okay so that means you’re just doing it for yourself and that’s the problem. Problem is not that you’re doing it for yourself originally. The problem is that you’re doing it for the lower self. But anyways, I have—that’s the genealogy of that argument.

Student: Yep.

Instructor: There’s all kinds of this sources for this. Okay, that’s one.

The Deeper Point: The Human Being as Immortal Soul

Instructor: Second problem—the second bigger argument which is why I started talking about death—the second argument is or the second point is that it’s not actually true that what a human being is is something that dies. In other words, something that lives in a society. What a human being is, at least according to Plato and according to most Jewish theories, a human being is actually an immortal soul. He might have never been born.

The Immortal Soul and the Insufficiency of Political Virtue: Two Levels of Human Perfection

V. The Human Being as Immortal Soul and the Ladder of Virtues

The Fundamental Nature of the Human Being

Instructor: Never, ever. That is what a human being actually is. And how do we find this out? By getting through all the arguments for that, which is what the Plato was about, and other books of Plato to prove you that you have an immortal soul, or really that you are an immortal soul.

That’s—to be a good human being is not to be a good citizen. It’s to be a good immortal soul, which turns out to be something entirely different, because the immortal soul is not contingent on living in this body. It’s actually maybe even bad for it to live in this body. As the tradition says, that the body is a prison for the soul.

Even if you have a slightly more positive view of life in this body, it’s definitely not the whole thing. So to become a completely good human being, it’s not enough to sort of balance pains and pleasures in order to have a good life, a good political life, what we call a good social life. You still need to be a good human being in the sense of a human being as something that has an immortal soul.

The Rambam’s Aristotelian Position on the Soul

The Rambam [Maimonides] will tell you something—the Rambam has this even worse, just to be clear. Since the Rambam was an Aristotelian and not a Platonist, so he believes in no mortal soul only one way. That’s the big difference. The Rambam doesn’t believe in a pre-existence of the soul. He believes that you become an immortal soul by achieving perfect intellect in one life, in this lifetime. Otherwise, you don’t have an immortal soul.

So for him, the stakes are even higher. If you don’t become perfect in the sense of your potential to have an immortal soul, you’re never going to become an immortal soul. Whereas for the Platonists, and for most other Jews, like Rav Saadya Gaon [Saadia Gaon, medieval Jewish philosopher], you’re not going to achieve it in this life—who knows what’s going to happen afterwards or before—but you still won’t live up to what it means to be an immortal soul. Very important.

The Irrelevance of Bodily Pleasures and Pains

Now, this immortal soul obviously doesn’t have much interest, or any interest in the pleasures or pains of this body. Totally doesn’t care whether you have pains or pleasures. It might need to have certain pains and pleasures to accomplish what it needs to accomplish in this body, according to whatever theory you have, what it is it’s even doing here. But it doesn’t believe that pains and pleasures are anything good, right?

So remember, according to the first person, it’s really good to have money. Maybe conditionally, maybe not in the totally fine way, but there’s a real goodness in it. And you’re really weighing, like, should I give away my money, or should I have pleasure, pain in my body today, or should I be able to have pleasure tomorrow, and so on.

From the perspective of the immortal soul, this is irrelevant. You might be stuck—so you might need to take care of it, but it’s actually irrelevant. It’s totally not a judge, not a criteria. Pains and pleasures of the body are not a criteria at all. Possibly even living in this body is not a criteria, which is why the ultimate test of this is self-sacrifice, right?

Socrates as the Paradigm: Self-Sacrifice and the Immortal Soul

There’s something like Socrates did and let himself die, because who cares? The only reason you don’t let yourself die is because—this is what Socrates says—is because there’s a din [law/prohibition] that you should not let to kill yourself, it’s a suicide. But the moment that you have a heter [permission] on this din, or even like a chiyuv [obligation], because the city told you to kill yourself, there’s no reason to not want to die. He never cared about living in this life anyways, from the perspective of what he really is, which is an immortal soul.

The Rambam didn’t believe in that, right? That’s the difference. If he were to be a Socratean—that’s why, this is the real reason why for the Rambam, it’s a bigger deal to do mesirat nefesh [self-sacrifice] than for Platonists, for everyone else. Because it’s true—Socrates didn’t believe that you lose anything from dying. You don’t gain anything from dying.

Socrates said, don’t ever say, when I’m dead and they clap my body to the grave, don’t say there is Socrates being buried. Socrates isn’t being buried. Socrates is having a good time with his friends in heaven. Socrates’ body is being buried, so what? Who cares about that? Socrates himself definitely doesn’t care.

So if he—that’s what he is, and the Rambam would believe that you would—just since there is a way of arguing, this would say we don’t think with the body in this life, so we don’t need the body to think, so we go on thinking as when we’re dead too.

The Rambam’s Position on Death and Knowledge

It is true that for the Rambam’s version of Aristotelianism, you sometimes do need to live in this life in order to have the next life. Unlike for every Platonic version, you don’t—that’s the big thing. But in any case, even the Rambam agrees that there are some times when it’s appropriate to give up your body. And that’s mesirat nefesh and so on. And the Rambam also agrees that there are thoughts that you can only think of when you’re dead. You will know God better when you’re dead.

Student: No, well, that will happen in due time, but you just want to be able to…

Instructor: No problem. I’m just saying. I’m just, I’m just, this is all…

The main point is, like we said, from the perspective of what a person is, according to the theory that a person is an immortal soul—and you could bracket the machloket [dispute] if he’s immortal also backwards and only forwards, it doesn’t matter for our purposes—then what to be a good person, it’s not enough to be a good balanced person.

The Insufficiency of Balance: Two Levels of Virtue

This whole balanced person that we learned about in Shemonah Perakim [Maimonides’ Eight Chapters] is maybe one necessary step for that if you’re an Aristotelian, and maybe necessary in the sense of like a forced contingency that you’re stuck to take care of if you’re a Platonist, but nothing more.

From the respect of the actual immortal soul, of what you really are, you do not need any of this. You don’t care at all about the goods of the body. You don’t even care to be balanced.

And there’s a whole question—and we’re not going to get into this—does that mean that you can become evil from the respect of the city? All the dialogues of Socrates’ death are in some sense dealing with this problem. Like if what you are is an immortal soul, then that means I don’t really have to care about my neighbor either. There’s a real question here. I’m not going to solve it today. I’m just giving you the paradigm, the system. Okay? Make sense?

Beyond Being a Good Person: The Need for Higher Perfection

So now, it turns out that being a good person is not enough. In other words, what we call a person. You need to be a good soul. An eternal, separate intellect. An immortal soul. Whatever you want to call it. Depending on your understanding of the soul. That is what you need to be.

Now, there’s many levels, like you said. The Rambam—that means understanding in this life. For a more Platonic view, what this means is, firstly, you need to know that. And this is the very important thing. You need to know that.

In other words, something like this. If we go back, and this is going to explain to you something very important. And like I said, this step is somewhat in Rambam in some ways. And you see the Rambam in the explanation of Yom Kippur [Day of Atonement]. It almost says this explicitly. Not entirely, but somewhat says this. Rambam doesn’t elaborate this in this language. You could find this language in Chassidish [Hasidic] books and others, but in Kabbalah [Jewish mystical tradition] books.

The Ladder of Virtues: Political Virtue vs. Soul Virtue

But the point is like this. You all think that you’re good people because you follow the Rambam. The Rambam, the nigleh [revealed/exoteric] Rambam. There’s many people who are not in Rambam, which doesn’t know about this. You followed what Hashem [God] had told you. The Torah [Jewish Bible/Law], in the sense of the Torah that was given to Moshe Rabbeinu [Moses our teacher] teaches you how to be a good person and how to set up a good society and all of that. That is all very nice.

This is, in other words, you’re a tzaddik [righteous person] from the perspective of what we call this level one, or Plato called this political virtue, and the Platonic tradition developed this whole theory of a ladder of virtues for each level of the person, of what a person is. There’s different kinds of virtues.

So for the kind of person that is a neshama b’guf [soul in a body], a person in this life, that is, you’re perfectly legal, you’re a tzaddik gamur [completely righteous person]. But since that’s not what you are, from the perspective of a higher life, you are not even beginning to be a tzaddik. You don’t even exist yet. You barely know what you are.

Purification: The First Step Beyond Political Virtue

Therefore, the first step, which Plato and others called purification, and I think very much matches to what we call literal purification in Hebrew and at least the Kabbalistic—but I think it’s inclusive in some sense—this reading, and in the Rambam a different sense, that’s reading. What you need besides for not repenting all of your sins that you look as true as about more or less—that’s not enough. You still need to become or recognize that you are the thing that a human being really is, which is the immortal soul.

And for this end there are specific different practices, right? So all the practices that we have—most of taryag mitzvot [613 commandments] at least—are about becoming a good person. But this is most mitzvot [commandments]—that’s stage one. But Rambam causes the two perfections, right? In some sense these two things. But he’s missing—I’m giving him slightly more elaborate theory than Rambam actually has, at least explicitly has.

Practices for Changing Identity

But since this is all not enough, you need more specific practices. Now there are specific practices that are about teaching you what you are. In other words, teaching you that you are an intellectual soul or, like I said, an immortal soul, whichever word you want to call it. In the Chassidus [Hasidic philosophy], they call it nefesh Elokit [divine soul], which is something analogous to the same thing.

And these practices are not practices of making you a good person. They’re practices of changing what person means for you, right? Who you are. Change your identity. Yes, being identified.

Now of course that doesn’t change objectively—I think that there’s something subjective or in some sense about this objective meaning working on the person and what do you think it’s not working on the reality yet. But since most people are born and are taught to identify with their body, with their—

[Text ends mid-sentence as this is chunk 4 of 9]

Philosophical Exercises for Purification: Mathematics, Asceticism, and the Distinction Between Tahara and Teshuvah

VI. Mathematics as a Purification Practice

Instructor: Math is something I do if you produce the idea of it. Proofs do it. Math, the way that we teach it, is just mechanical. If you really study math, then you do it. Now, when it’s taught in elementary schools or whatever, totally not doing math. But if you actually think math, any of it, you’ll actually get there.

But I’m not, this is, again, I’m giving you a very big overview, so we should start being able to talk about these things at least.

VII. Asceticism and Fasting: Teaching That You Are Not a Body

The Question: What Does Fasting Accomplish?

Instructor: Another very simple thing, which is more familiar to you, is asceticism, fasting. Remember, there is something called mitzvah [commandment] of the fast. And the Rambam’s [Maimonides’] theory of this is what does fasting help? What is this fasting all about?

So you remember, Rambam, like simple Rambamistic theory is something like, it causes you to stop your life somehow and to realize, nobody has a good theory if you’re wired to fast according to that. Could you tell me how fasting helps?

Student: When you fast, you do teshuvah [repentance].

Instructor: I don’t know what it does teshuvah when they fast, by the way. When you fast, you’re weak and you don’t have the courage to think.

Student: When you’re fasting? You said the opposite on a different shiur [class/lecture].

Instructor: I said the opposite on a different shiur?

Student: Yeah. You said when you fast, you definitely have more time to think.

Instructor: You have more time. I gave that theory that you have more time. But it says, it doesn’t say it takes the time. So you prefer the theory that you mean being involved. There’s the theory. It says, so yeah of course so and but just to be clear all the all those theories are good for the first level but they’re not actually like they don’t explain why fast like why literally it says afflict yourself afflict your body right nafshecha [your soul/body] means your body afflict your body why would you do that okay and there’s other theories i gave other theories fasting already okay.

The Core Theory: Fasting as Teaching Non-Identification with the Body

Instructor: But like very the normalist reading of it in this context is this. The normalist reading of fasting, fasting in general of these kind of ascetic practices, deliberate anti-body practices, it’s not like just ignoring, it should lead you to ignoring it, but these are the kind of deliberate practices. The point of them is, it’s telling you something like this.

Fasting is not, you’ll notice, we’ll talk about this in the next stage. Fasting is a way of teaching yourself that you’re not a body. And remember we said, one of the big things of not only being a body is that the pains and pleasures of a body don’t count right they don’t not exist they don’t exist as long as you’re stuck in a body but they don’t they don’t you don’t have value for you right they don’t describe they don’t this they’re not a criteria for good and bad right.

So from the perspective of the body it’s always bad to afflict itself unless you’re paying for it okay we can always interpret it that way but to actually fast is to say that I do not count myself as a body which says that it counts so much, you have to go against it and…

Student: I don’t know, I don’t say it with a zakah [merit], it’s not a chassidish [Hasidic] thing, so I don’t know what that is. You’re saying that the pain, when you say that the people who are causing pain, they’re also into pain, they’re also into pain.

Instructor: Yeah, yeah, yeah, that’s the opposite, there’s an opposite theory, I have a shot [class] of that. But you’re basically, this is the thing that you should be…

Student: No, the malachim [angels] thing, exactly, the malachim thing, which is the area in Shadrach, or the Zohar [foundational Kabbalistic text] says that Yom Kippur [Day of Atonement] is like al-malachim [like the angels], and b’alach [unclear], Yom Kippur, all of that.

Instructor: Yom Kippur is pretending, or in other words, teaching yourself that what you are is the kind of thing that you will be or still already are and that is what fasting is and I think that this is the closest to a rational theory or a real theory of why fast because all the other things like maybe yeah maybe not I don’t know.

Multiple Practices for the Same Goal

Instructor: What ascetic practices are and there is just one practice like I said there is intellectual practice that teach you this and there is maybe like different practices that teach you this there are different practices because it can teach you this. And self-reflection, there’s all kinds of different ways of teaching yourself this.

This is like the first stage in actual initiation, like actual teaching you to become a philosopher. What Plato or Socrates called a philosopher, which is someone that identifies with their soul and not with their body, is to not care about the pleasures of the body and the pains of the body. So one very obvious practice that suggests itself is to suffer some pain and just ignore it, right? Like say okay so that’s not me.

I think this is like we could give a whole shiur to try to elaborate and describe what it means to say it’s not me and how you would live that but that’s that’s what I’m just giving is a theory this is the what we call tahara [purification] okay.

VIII. Tahara (Purification) as a Distinct Category from Sin and Repentance

The Argument from Yom Kippur’s Language

Instructor: And how do I know this this is the argument for to move it out right so very interesting and this is give us a slightly broader understanding of Yom Kippur we still have to get something even broader this gives us a slightly which is that everyone knows that we purify, because we’ll talk about this in a second, but we purify the right?

It’s the opposite of tumah [ritual impurity/contamination], so at least the subject of most of the parashah [Torah portion] it’s explicitly tumah and not chet [sin] it says also chet because chet is a kind of tumah that’s what the theory of Sefer Vayikra [the Book of Leviticus] in general but the theory is not purified in other words you would say something like the opposite of doing bad in the sense of chet or sin is doing good or doing teshuvah like not doing it or something like that and Yom Kippur is explicitly not about that it doesn’t say in the Torah it says you will purify yourself.

What does it mean you purify yourself? Of course.

Student: So why can’t you say that? Why do you have to say funny things?

Tumah as Contamination of Life by Death

Instructor: The answer is probably because it notices that in the Torah there’s something called tumah. There’s a category called contamination, right? The opposite of pure, purity, right? Tumah means mixed, contaminated. Opposite of pure. What does it mean to be the opposite of pure? What does this even mean?

What it means is literal, okay? According to this reading. What it means is literal. It means that since what a human being is, is something that lives forever, right? It’s life, and it’s one of the arguments of the Phaedo [Plato’s dialogue on the immortality of the soul] for, literally one of the arguments in the Phaedo for immortal life, is that life cannot be mixed with death. If life exists, it can’t be something that stops, then it’s not really life. Because what something is, if it’s purely what it is, and if the soul is something that gives life, then how could the soul die? That’s one of his arguments. Of course, to make it make sense, it’s not our issue now.

But the point, like, we saw chaim [life], right? We talk about chaim in Yom Kippur and Rosh Hashanah [Jewish New Year], and according to many Rishonim [early medieval rabbinic authorities], it means eternal life. It doesn’t mean mechalev kisram, banan, and toi sufis [children, livelihood, and sustenance], but most mekubalim [Kabbalists] and Rishonim like toi sufis. That means eternal life. In the Ramban [Nachmanides], probably also. But not, whatever, it is complicated. Again, we’re not giving the shiur to figure out these, how exactly to figure everything out. We’re just giving the structure of this kind of thought.

So, life, unadulterated life, uncontaminated life is eternal life, immortal life. Like the life of God or life of malachim, give us life like you are eternally alive.

What tumah means is contamination of life by death. As everyone knows, the greatest tumah is a dead body. And that is the greatest contamination of life by death. And like the Kuzari [medieval Jewish philosophical work] says, all the other tumahs are partial deaths. Like, keri [seminal emission] is something that could have potentially been alive and didn’t turn out alive and so on. And all the other tumahs that have to do with bodily parts that are not alive, so that’s what tumah is.

Purification Goes Beyond Morality

Instructor: So, tumah is not a… and this explains something, I’m going to get to this more in the third part of my class. But this shows us that there is something called purification which goes beyond being a good person right because we can see this very obviously though there’s no asset to become there’s only—

Tumah and Tahara: Identity, Purification, and the Limits of Ethical Goodness

IX. The Two-Stage Structure of Spiritual Development

Tumah as a Non-Moral Category

So, Tumah is not a… This explains something, I’m going to get to this slightly more in the third part of my class, but this shows us that there is something called purification which goes beyond being a good person, right? Because we can see this very obviously. Obviously, there’s no Issur [prohibition] to be Tumah [ritually impure]. There’s only Issur to be Tumah if you go under this Beis HaMikdash [the Holy Temple]. But there’s nothing wrong with being Tumah. There’s no mitzvah [commandment].

It’s not true, by the way. I like to say this, but it says there’s a mitzvah to be pure, according to the Gemara [Talmud]. But in the Al-Pibshat [simple/literal understanding], and also after that, it’s like a mitzvah. I’m not sure. Nobody knows which mitzvah it is. The Gemara seems to call it a mitzvah to be pure, always. But in the literal understanding of even Halakhah [Jewish law], there’s no mitzvah. There’s nothing wrong with being Tumah. The Rambam [Maimonides] says there’s nothing wrong with being Tumah your whole life. You only can’t go to the Beis HaMikdash.

But, obviously, there’s something wrong in some sense with being Tumah. So how do we reconcile this? This is a great problem for people that have only one dimension of goodness and they’re under moral understanding that they have to interpret everything as ethical goodness and then Tumah is like, nobody knows.

Tumah as the Mixing of Life and Death

The answer is, Tumah is mixing life with death and being pure means being purely alive, which is why, even if you’re good in every sense, say as long as you’re going to die you’re still bad and therefore you’ve got to do tahara [purification]. Tahara means start living forever. How do you start living forever? By being the thing that you really are which lives forever anyways. It’s like a change of focus, a change of identity, a change of identity.

The Beis HaMikdash just symbolizes the eternal world—that would be my interpretation. The Rambam says…

Student: Hara qaibish [unclear reference]?

Instructor: Yeah, yeah. Yeah, this is another level. Yeah, exactly. So it’s a switching identity. It’s stopping to answer to yourself, “Who am I, this body, this biography,” and starting to answer, “I am eternal soul.” Okay? It has a lot of meaning to this, but that’s the word, the sentence that I have for you: Switching identity.

The I, this is what it says in Zohar [foundational Kabbalistic text], that you should start thinking, and then Chaim Vital [R. Chaim Vital, 16th century Kabbalist] has this first direction for becoming a mekubal [Kabbalist] in Sha’ar HaKedusha [Gate of Holiness]. Zohar says, it says, so we see that Adam [person/human] is not his flesh, but there is flesh of it, the body of a person. It’s a bad reading of the person, but anyways it’s a good Rashi [medieval Torah commentator] that what it shows you is that this is the first stage of like this, this will be sleep, all that purification is, that’s the first stage because there’s more things to do besides for that which we’re not talking about tonight. But all I’m showing you is that you have to go beyond and stopping to see me after something called purification. Okay?

The Prophets’ Critique: Sacrifice Without Righteousness

This also shows us, this is also very clear how it might even be the opposite. Now I want to say something very interesting. It might even work the other way around. This is where there’s a question. I’ll explain to you something and then we’ll explain it in greater detail.

Everyone knows that there’s this whole question: Is Yom Kippur [Day of Atonement] mechappah [atoning] without Teshuvah [repentance] or is it not? It’s very analogous to the question that Yeshayahu HaNavi [the prophet Isaiah] had which you read on Yom Kippur. Actually, Yeshayahu HaNavi talks about fasting too, right?

But there’s a question that Yeshayahu HaNavi and the prophets are said to have, although it’s weird. There’s like five chapters in all the prophets that say this. The rest of them are about other stuff, but anyways, the prophets are said to say—it says in the Torah also in Psalm 1, Shmuel [the prophet Samuel], Levi said—that God does not need sacrifice. Korbanos [sacrifices] don’t do anything. What else? It’s being a good person. That’s what the prophets seem to say.

And everyone that reads this says, “What are you talking about?” When you read Sefer Vayikra [the Book of Leviticus], it’s all about Korbanos. And Sefer Vayikra not only about Korbanos, explicitly says that Korbanos makes you meratze Hashem [pleasing to God]. It doesn’t—not only if you say, “Oh, it’s all about you have to do Korbanos,” but you really have to be a good person. No. The Torah literally says, “How do you become purified before God? By throwing a goat down a cliff.” That is how. That’s what it says, you can’t take it away. You can reinterpret it in all kinds of fancy ways, but that’s what it says.

And how do you, if you did a sin, that’s the halakhah [Jewish law], that’s the pasuk [verse]—it says literally, “This is how you will atone,” whatever kapper [atonement] means, for yourself.

Student: Wait, we’ll talk about vidui [confession].

Instructor: It doesn’t actually say that you have to do it, it says one time, and then I made a whole title. Like, you can’t make the ikkar [main principle] of it, like, there’s something very weird here, okay? Obviously, there’s something very weird, okay?

Now, the answer is, of course, there’s one reading that says, “Yes, that’s what all, you know, holy sacred lies or something, some weird thing, imaginations that convince people and so on, but really what makes you good is to be a good person ethically.” Well, that’s not what the prophets are saying, actually. It doesn’t actually say that, right?

What it actually says is that God does not receive the sacrifices of a sinner. God receives sacrifices. It never says God doesn’t. It says he doesn’t need it, but he doesn’t need it when you’re a sinner. When you… What does it say? When you are a tzaddik [righteous person], God wants your sacrifice. When you’re not, he doesn’t want it. So there’s such a thing called God-wanting sacrifice which is separate from being a tzaddik. Otherwise, even the rhetoric of the prophets don’t work. There’s not even one… There’s some Nevi’im [prophets] that say, say things that sound more radical than this, but most of the rhetoric works like this.

The Proper Sequence: Ethics Before Purification

So what this means, in the simple sense, is something like this. Like we said, there are two levels, right? Like the Mishnah says, you can conceptualize it like this if you really want, it’s not all in that. But first you have to be a good person. If someone is not a good person in the sense of step one, stage one, being a good person in the body, please don’t start doing purification. Firstly, you’re going to ruin that also. Probably won’t work.

Because if you really think you’re an eternal soul, so why are you stealing from your friend? Wait, you’re probably a hypocrite. You probably don’t really believe that. That’s like one reason. Also, because if being mixed with the body is bad, because being mixed with the evil of the body is bad, okay? You can’t say, “Well, I’m going to go to the mikvah [ritual bath], I’m going to do purification, I’m going to tell the shed [unclear: possibly “sod,” secret] of the other, right? But I’m going to still be, you know, sleeping with my neighbor’s wife, but I went to the mikvah and I’m not even a body.” Well, if you’re not a body, well, where’s that woman? What’s going on? Right? So you’re lying to yourself.

There is an order in these things, right? Although there’s a higher level that’s stronger in some sense, it’s more important in some sense relative to what you really are than the lower level, that doesn’t mean that you could skip stages. Doesn’t mean. And there’s a big great like, people always tend to think when one, this is why there’s sequence that we don’t tell everyone. People, whenever you tell us on, we know that this whole thing of being a tzaddik, of being good person, I’m not stealing and not, let’s say it’s at least enough, they signal this, all of that is all about your body. Really what you are is an eternal soul and the way to become an eternal soul is by going to the mikvah and doing philosophy and learning Chassidus [Hasidic teachings] and going to the Rebbe [Hasidic spiritual leader] and so on and so forth and going to the Beis HaMikdash, right?

This is true, but then these stupid people have a mistake, a very ancient mistake and say, “Okay, therefore, I can do whatever I want, but an eternal soul doesn’t bother me.” Therefore, the Navi [prophet] says, “No, there’s like a guard at the entrance to the heaven, there’s like a guard.” This is literally what the din [judgment], we say that when someone dies there’s a Beis Din [court of law] and judges don’t want to do it in this life, right?

What it’s saying is, “I don’t need your purification. It’s not going to work if you are even more tamei [impure].” Like the Nevi’im said this many times: the greatest impurity is to be an evil person. It’s even a good person is still impure as long as he’s in a body, but if you’re an evil person, even worse. So you can’t do spiritual bypassing. You can’t, you can’t replace one with the other, although there’s a reason why people make this mistake, because it is more, more basic and like, yeah, once I’m out of body, then all these questions about the body are not relevant. Still doesn’t work. That’s what the Nevi’im are saying.

Classroom Discussion: The Problem of Sinning Without Caring

Student: This seems to be a problem that I still see this problem. They won’t go to the mikveh or whatever. It’s just like, you’re not…

Instructor: Yeah, yeah, that’s very good. That’s why we… You’re not… That’s why… You’re talking about… Why doesn’t it work? What’s dead about being a bad person?

Student: It’s double dead.

Instructor: Why?

Student: You said that.

Instructor: Why it doesn’t work?

Student: Yeah.

Instructor: Maybe it does work. We just don’t want you to think that it works. I don’t know. It doesn’t work. Mostly it doesn’t work. I think there’s some ways in which it does work, though. No, that’s complicated. It does what I told you. The simple reason is because if you’re not in a body, then, in other words, you don’t judge pleasures of the body as good at all. So why are you so tempted by some stupid piece of chaser [pork/non-kosher meat]? Let’s say you’re not. Then you wouldn’t. You wouldn’t be eating it.

Student: Why not?

Instructor: Why not? Because it’s bad for you. Because it’s bad for your body somehow.

Student: Bad for your body.

Instructor: The reason people… No, you cannot care. The reason people do things… Doing a bad thing is bad is caring. That’s the point. Only if it constitutes caring.

Student: Yeah, yeah. Maybe the guy that actually does bad things without caring has their…

Instructor: Because most people do bad things because they do care. Okay? We’ll talk about that guy. Yeah, we’ll talk about that guy. Maybe there’s such a guy and we’ll talk about him a different time. Most people are not that guy, so we don’t have to talk about them. Remember, we talk about most people. Most people, when they do this, they really do care about those things and that’s why. But they want to cover up by the higher things. That’s true.

If someone would really be doing the aveirah [sin/transgression] without any feeling, personally, he probably won’t be doing it. Again, it’s hard for me to imagine why he would be doing it. But if he would be doing it, then that’s a question. I don’t have to worry. For the most part, you’re bluffing. You’re not really separate from your body. You’re not bluffing, you’re fooling yourself. It’s worse than bluffing. You’re not lying to God. People are very complicated and they figure out all kinds of elaborate ways to lie to themselves. But that’s the main argument, I think.

Sin as a Source of Impurity

That’s why the Torah says that the aveiros [sins/transgressions] are also metame [cause impurity]. Even more often, stealing is metame, as explicitly. In [unclear reference] and so on, says explicitly. That stealing takes away the tahara [purity]. Stealing is confused with the body more. There’s more. Again, we’re giving a very overview level here. Can’t get into all these problems. These are problems, but that’s the basic thought, okay?

Conclusion: Tahara as a Stage Beyond Teshuvah

This is why you’ve got to do tahara, and this is why it’s a stage beyond Teshuvah. Teshuvah is a condition for that, but Teshuvah does not consist of that. In other words, that doesn’t consist of Teshuvah. Teshuvah in the lower sense, in the sense of stopping to sin.

The Nature of Yom Kippur: Purification, Atonement, and the Inadequacy of Modern Moral Categories

X. Yom Kippur as Tahara, the Theory of Kapara, and the Limitations of Our Moral Understanding

Yom Kippur Is Primarily Purification, Not Repentance

Instructor: Most of what we’re doing in Yom Kippur is not *teshuva* [repentance]. *Teshuva* is a condition in it, right? But whilst what we’re doing is done, that’s why I have to say, but I have to say this, it’s very important, there is some sense in which it is stronger. That’s why the rabbis said in Yom Kippur, and the Rambam [Maimonides] paschals even, that the surah of Meshul Eichas and Chaperon is small of errors without *teshuva*.

What that means is that there are some, though there’s many meanings in this, and again we’re not going to make everything problem today. But what it means is that since it is true what you’re saying, it is true that if you have no body, like dying literally is the biggest atonement, if you die, then all your sins go away. Why? Because all your sins attach to your body and you’re not a body anymore, so goodbye. Very simple.

And therefore, it is true that doing these atonement practices or purification practices do take away some of your sins. As long as you don’t do it on purpose. That’s that’s I think something like that, but they do and but by the way what it means is that you’ll stop doing those sins afterwards. In other words, it’s not true that there’s an order that says like you got it before him for if you keep it is a real thing, right? If it means like really like you identify with your soul. Don’t show that for the most part you can you’re not identifying with your soul as long as you’re a big gun even saw.

The Principle That the Higher Includes the Lower

Instructor: But also it works the other way around. There is a *moklam assignment* [general principle] in here. There’s like some sense in which the higher includes the lower because that has to be a rule. Everyone that knows basic a Yiddish guide knows the higher has to include the lower. So therefore, identifying with your soul includes *mikal v’choymeh* [all the more so], not bothering your wife. And therefore, identifying with your soul for one day is also a way to stop bothering your wife. Specifically with this one.

So Yom Kippur does work. Yeah, so like I said, there’s practically we have to get the detail, but in some sense it works and therefore, Yom Kippur, the kind of *tehara* [purification] of Yom Kippur does make you stop, does stop people, does get people, make people better. Not by directly focusing on them, just like automatically because they become less bodies you start being a better person. That is but don’t confuse it as the purpose of it, right? The purpose is still the other way around.

Step Two: The Torah’s Explicit Framework of Kapara

Instructor: That is my step two and that is what explicitly what it says in the Torah. This is called *kapara* [atonement/covering]. All the theory in the Torah is very clearly if you read the Torah you’ll see that the *karbanos* [sacrifices] and including the *karban* [sacrifice] of Yom Kippur which is soil whatever the whole of Yom Kippur is called *kapara* and *kapara* is very explicitly a stage after *teshuva*. Like of course like it’s obvious doesn’t even say in the Torah you have to. But obviously, if you still want to do it, you’re not bringing a *karban*, right?

You don’t really need this whole album that says that *karban* is only *m’chapa* [atones] with *teshuva*, and then you go on to think that therefore *teshuva*, if you think that’s *m’chapa*, that’s wrong. Of course, if you bring a *karban*, that means the sin was a mistake, and now mistakes even better, because mistakes, you only have them because you’re half a body.

But anyways, the theory of *karbonis* [sacrifices] is that there’s something left over after you did *teshuva*, which is that you’re still in the body, and more specifically you’re still in the body and the way that this sin makes you stuck in the body, therefore you have to do the *karban* to do *keperah* [atonement]. And Dayim *keperah* [the atonement of Yom Kippur] is the greatest *keperah*, and it’s entirely that’s why we have this idea of fasting in *keperah*.

That is my second step, okay? Very clear. Makes sense?

Now, and you’ll see the Rambam says that in Dayim *keperah* we act as if we don’t have a body. It says something like that. Anyways.

Step Three: The Inadequacy of Our Moral Categories

Instructor: The third thing is like this. All of this gets us to understand something very important. I think it’s very important to notice this. You can’t be a full human being without noticing this. It’s very important. Again, don’t make the mistakes that people make about it, but it’s very important.

It’s very important to notice that our understanding of guilt, of responsibility for sin, for crime, for being unethical, anything like that, is way too limited relative to how the real world is. What do I mean?

The Problem of Inherited Guilt

Instructor: My biggest example is this. We, everyone, all of us, intuitively think that *Yechez Klanovi* [Ezekiel] is 100% right, that a father should not die for the sins of his child, and a child should not die for the sins of his father. It even says in the Torah, maybe. And all of us think, from our theory of what it means to be a good or a bad person, what responsibility means, what choice means, and so on, this seems to be obvious, like it seems to be extremely unjust and make no sense to say that you had a sin and your father sinned so therefore you have to pay or in the previous *gilgal* [reincarnation cycle] you sinned therefore you have to pay, all these things don’t make any sense to us, right?

The Problem of Good Actions with Bad Consequences

Instructor: Another thing that doesn’t make sense to us, in the same way makes sense, right, and would be that the Torah says, I don’t know problem, because it doesn’t make any sense now. Now, another thing that we have a very big difficulty with, and you’ll notice people and all of the discourse is messed up because we don’t have categories for this, is that we think that things can only be good or bad in the moral, ethical sense. And therefore, bad things cannot be good and good things cannot be bad. That’s obvious, right?

So if someone does something that he shouldn’t have done, that they have told me to do it, it can’t be that he gets punished for it. Do we believe that? Yeah. But obviously this is not true. People do get punished, do suffer for things that they should have, that they didn’t, that they were right for doing.

Should I give you a stupid example? If someone has a bad dream on Shabbos, he should fast, and then he should fast again, because he fasted on Shabbos. What’s going to go? I fasted, okay, so I was trying, I went to the *rov* [rabbi], and the *rov* tells me you should fast on Shabbos, because okay, so what do you want from me? Well, I still might have it better. Maybe it’s worth it, but you still have the repercussion of the next thing. Okay, so was I right or wrong?

Fasting is some kind of *teshuva*. We fasted the *teshuva*. We don’t fast for magic. We fasted the *teshuva*. So if I did the right thing, how could I suffer for it?

Student: I could give another example where you don’t suffer. Let’s say you cook and fast for some job.

Instructor: Yeah, by the way, same thing.

Student: No, you don’t suffer.

Instructor: How do you know? You’re very sure about things. If it harms you, it harms you. You’re very sure about things today.

Student: Because if the action, let’s say the action literally harms you.

Instructor: This is exactly, I’m very good, you’re sure about this. You’re very sure about this, that if someone had to do something because of *Nebuchadnezzar* [referring to situations of coercion], there is no chance that he goes to *Yaron* [Gehinnom/Hell] for it. You’re very sure about this. I’m not sure about this at all.

Student: No, because you could say, let’s say Shabbos is a very essential thing to keep. You guys, you didn’t. I don’t know, maybe it was worth it.

Instructor: Okay, very good. So this is like a rational one way of saying things. I could give you another example. Maybe a slightly controversial example.

This is the shah that you went to where there was a mitzvah with Edom and Kippur. Where did the shah live here?

Student: Yeah, I don’t remember what the *kanduk* stand was. It was near the shah, but is it a mitzvah or not?

Instructor: Yeah, there was, I don’t remember what the *kanduk*, yeah, I remember I talked about that, but I don’t remember what. Anyways.

The Most Controversial Application: Necessary Evil and Killing in War

Instructor: Another thing we could say is something a little more controversial, but I think it has to be said, is that sometimes you have to do a bad thing. Some things are bad. You know, for example, you know what’s bad? Killing people is a bad thing, okay? Killing people, especially so-called innocent people. It’s definitely a bad thing. Killing babies is definitely a bad thing, okay?

Do you sometimes have to kill babies? Well, in my Torah, it says that you sometimes have to kill babies. Also, in my reality, it says that. If you read the news, you see. Everyone agrees that sometimes you have to kill some babies. The question is just which babies. But anyway, I’m telling you, right?

Student: Whose babies, right?

Instructor: Right? That’s the reality. We can have all these nice discussions and justify the means. The reality is sometimes you have to, right? Anyone that tells you the right moral thing is to kill the whole city, all the *Amalekim* [Amalekites], their children, their animals. Kill them all. Oh yeah, YouTube is going to take off my video. Anyways, that’s what it says in the Torah. Right?

No, but this is the reality, okay? Therefore, now we have a real difficulty with this, that that means that it’s a good thing. So the people go around and say, I did all these things but that’s why I’m happy. Well, maybe you should be happy. But does that mean that you’re a pure person now? Did you become a better person? So now a lot of people know, so no, you became the other *Nechama Kodesh* [unclear reference]. Oh, so you became an evil person now. So now you’re an evil person. Wait. We’re very confused about this. Okay? We are all very confused about this.

The Two Wrong Positions

Instructor: There’s only two opinions that I could see in my social media feed. Either it’s a big mitzvah that kills certain people or it’s a big *avedah* [sin/tragedy]. Either you become a big *tzaddik* [righteous person] for doing it and you should do it *b’semacha* [with joy], because every mitzvah you have to do *b’semacha*, right? Or you should do it *b’atzvah z’godlan* [with great sadness], even after that you become a bad person, like *Yishai Lebovitz* [Yeshayahu Leibowitz, Israeli philosopher] said. Those two options exist, and both of those are wrong.

The Torah’s Solution: The Paradigm of Milchemes Midyan

Instructor: Because I have a *chemesh* [Chumash/Torah], and my *chemesh* says like this, it’s a very big mitzvah to do *melchemes Midyan* [the war against Midian], you gotta go and do a big whatever over there. And then you gotta come back, and we don’t let you into into our camp, literally. Stay outside. And the Yiddish murderers don’t enter. We don’t let you in.

What’s going on? You killed a bunch of babies? We’re going to let you into our camp? Stay outside. You guys don’t know what I mean. You sent me there. Very nice.

I have a solution for this. What’s the solution? Ritual purification. Okay, the solution is we’re going to take a cow, a red cow, we’re going to *shecht* [ritually slaughter] it outside the *Besamikdash* [Beit HaMikdash/Holy Temple]. We’re going to burn it. We’re going to take its ash, somehow, I’m going to spritz you on that water, and I’ll do that for seven days or twice, whatever, then you could come back. That’s what the Torah says.

When you read this, I’m like, ah, it’s paradigmatic, it doesn’t make any sense. It makes total sense. Why does it make total sense? Because we have to start being a little bit more realistic with our morality.

Nowadays we have moralists, like, either nihilists or moralists, those are the only kinds of two people that exist, and the moralists are really dumb.

Objective Badness, Inherited Sin, and Ritual Purification: Beyond Moral Categories

XI. The Reality of Inherited Moral Consequences

But turns out that there are many things that are good and still bad. And many things that are bad and still good. And there are many people that suffer for sins they did not commit and they suffer in a moral way. They’re bad in a certain way and it’s not their fault. And unfortunately or whatever, factually, this is how the world works.

It’s very cool to say, it seems unfair to punish a child for his father’s sins but people do actually inherit their father’s sins in all kinds of funny ways that’s the reality and the Talmud that said basically said this he said you’re doing because your father did it but is it my fault that I did it no yeah gets punished for his father’s sins it’s not your fault personally we should love you and try to help you as much as we could but there’s still some kind of thing.

Yeah, okay, that’s little kids when they totally don’t have agency. But even people that do have agency get big children.

XII. Expanding the Concept of Badness: Identity-Level Deficiency

The reason is that we have to broaden our understanding of what good and bad is maybe even further than this second level that we did that said that there are badness in which the badness exists on being in our body. And what this means is that it’s sometimes bad to belong to a certain group of people, even if you didn’t do anything wrong, for example.

What kind of badness is this? How are we even going to call this badness? It’s not like politically, morally, like moral evil or like ethical evil in the simple sense, you did something wrong, I did nothing. Well, on the other hand, are you this kind of person? Yeah, definitely. So, something with your identity is broken. Are you or you’re not? Well, if you’re not, then okay, you’re not. But as long as you are, sometimes I say things like…

The Inheritance Argument: Good and Bad Together

Like, to anyone that tells me that you shouldn’t be punished for your sins, Father’s sin, so I say, okay, so you believe that all inheritances should be 100% taxed, right? That’s fair, right? There are actually people that say this, right? Nobody should inherit anything from their parents. Wait, when your parents is alive also, they shouldn’t be allowed to give you anything. It’s not enough when he dies, right?

What do you mean? Oh, so you get everything, all the good things you get from your father, but not the bad things? That sounds fair now? So if your father has a gun, and he steals, and he gives you food, you’re allowed to, it’s not your fault, you didn’t choose to steal, and then we can’t even take it back from you because it’s not your fault. And sometimes we literally can’t take it back from you because you ate it already.

There’s a big moral crisis about this, about feeling bad when people go to jail. It’s like, yeah, you took the thing and now you’re at the jail, now you can suffer.

That’s one example, but I’m showing you, there’s a real issue here in which there are problems that are not solvable by normal moral categories.

XIII. Beyond Individual Moral Agency: The Reality of Relatedness

The reality is that people are related. We do have more than this, like very narrow moral identity of I just chose to do a bad thing or I didn’t choose to do a bad thing. Not all of it is true. I acknowledge this sense. That’s the primary sense of which we say you’re a bad person, you did a bad thing. But could you be bad in some kind of objective way? Not your will is bad.

This would say something like this. There’s badness in which your will is bad. You chose something bad. And since modern people think the only way to be bad is if your will is bad, then that’s the only category they have. But there are kind of objective bad. Like your body is bad, your mind is bad.

Returning to First Principles: What Badness Really Means

Remember bad, going back all the way to the beginning, remember, that badness and goodness are not some weird category that we superimpose upon the world. Badness or goodness just means things working or not working, or being well-being means badness.

Now it’s very easy to understand once you have that in your head, that I could be bad, remember there’s no special moral about it, I could be bad, a kind of badness that I inherited from my parents, or I could be bad because I did something that I had to do, or even if I did something by mistake.

XIV. Halakhic Examples: Korban [Sacrifice] and Tumah [Ritual Impurity]

Remember, korban [sacrifice] you bring for a shogeg [unintentional sin]. If you’re a maizid [deliberate sinner], then you’re beyond korban. You need some other solution. But something did happen. Sometimes we even need a kapparah [atonement] for something that happened by oness [compulsion, unavoidable circumstance].

Literally, you become tamei [ritually impure], right? Oh, it’s not my fault. It’s like primitive people they thought that even if you touch the dead body, it was a mitzvah [commandment]. You go to levayah [funeral], it’s a mitzvah. Or even if it’s not a mitzvah, it’s just out of oness, and you’re still tamei.

What do you mean you’re tamei? What’s wrong with it? You didn’t do anything wrong. It’s true that you didn’t do anything wrong, but you’re still bad.

Introducing Tumah as a Distinct Category

We’re going to call it a new word, instead of saying you’re bad, you say you’re tamei. This very much clarifies you have some kind of defilement on you, which is not the same thing as moral badness. Moral badness is one of the biggest things that causes it, by the way. It of course causes it. And many of these defilements trace back to some moral badness in the first generation when they started in some sense.

But you’re left with some kind of taint, some kind of shmutz [dirt], some kind of dirt, which is a kind of badness which is left in you, in your society, in your friends, everyone that talks with you gets tainted by it in all kinds of different ways. Contamination.

Instructor: Wait, we’re going to talk about that. I don’t know. First, I’m telling you the problem, then it’s still dressing. The best way to look at this… Anyway, there’s a bad moral outcome even if it’s not from a bad moral process. This is a good question. We have to address that, but that’s the question. That’s the problem.

Student: What? Is this also like looking back, everyone who died from infection, you didn’t have antibiotics, you never suffered from this since your generation, you never became an antibiotic.

Instructor: You could say that. Say in some sense like this. Yeah, that’s an even broader sense. That’s an extremely broad sense. But everyone always suffers. It turns out everyone was always suffering because you didn’t think enough or whatever. Yeah, that’s even broader. Not you, whatever. You just lived. You lived in that world. Yeah, you could say that. I didn’t do anything to live in this world.

There’s so many things where we suffer for things that are not our fault. There’s no question. Those are the things that we sort of enjoy the fruits of things that are not our fault in the simple restricted moral sense. I do believe that’s bad. Right. We live off the backs of our parents. Right. That’s exactly.

XV. The Problem of Residual Badness and Its Solutions

So now, all of these things are, all of these things are, how do we say that? All of these things are things that go way beyond our normal categories of what it means to be good and bad. And in a certain sense, you can see them as like a residue of being good or bad. There’s some residue that’s the simplest version of it, at least, right? If your father did something bad or your great-great-grandfather or something good and there’s a residue of that exists in as long as your city exists, as long as your…

Two Solutions: Destruction and Structural Repair

Now, there’s different solutions by the way to this, okay? One solution is to destroy it, okay? If a city is destroyed, if a culture is destroyed, nobody suffers from their sins anymore. That’s why destruction is a solution. It’s a very bad solution but it’s a solution, okay?

If you don’t want to get destroyed, of course you have to do teshuvah [repentance] but teshuvah is not enough. You have to somehow solve this like structural damage that you have. You gotta fix the damage okay now the so at least some of them some of these damages are supposed to be fixed by some kind of by throwing goats off rocks okay or sending them to the desert as the pasuk [verse] says how does this work you got to figure it out that’s what we need a theory of how these things work but some of them work.

XVI. Ritual Purification: Trauma, Moral Injury, and Parah Adumah [Red Heifer]

And one of the ways that they work is precisely by the thing that that the Ramban [Nachmanides] said was in other words like this something like nowadays people talk about something called trauma it’s an interesting thing which says and there’s something also how do they call it and the military people start talking about something called moral injury and sometimes you kill someone and you have to do it, assuming that you have to do it you have trauma, like it hurts you and by the way it’s true that it hurts you, it should hurt you otherwise you’re not a human being like you’re not a good human being and there are solutions for this.

The Ancient Solution to Combat Trauma

You know the solution would be I’m pretty sure this is like a real issue you know if you talk in the context of war everyone knows soldiers go to war and it’s like some kind of weird situation where you where your job is to kill people every day and then you come back and you’re like that’s bad just to be clear it’s not it’s bad in the sense that you can’t have a society based on war right when the war is over we got to somehow transition from that to peace.

So I am pretty sure that if you would take every warrior when he comes back and give him a parah adumah [red heifer purification ritual] it would solve the problem he wouldn’t need trauma therapy how am I gonna show this literally what you used to do and work that’s what it wasn’t PTSD in those days because they have parah adumah very simple as that you ask me how it works I don’t know we’ll figure out the science there you parah adumah ease of solve this problem and then what is how that from I don’t know how it works I don’t have to give you a theory hear about works it probably works it probably works by using those imaginative things that are arms that are just imagination probably but it works.

Purification of the Mikdash [Temple]

Or the same way if we had him kept if we do this whole aside the rabbi didn’t get there which is some sounds saying that you know all the sins of the Jewish people contaminate the mikdash [Temple] somehow and then by purifying the mikdash by spritzing some blood of something on the parochet [curtain] and so on that is symbolically and symbolically means really right removing this it’s not removing your sin obviously it can’t remove your sin you gotta have stopped sinning before that or maybe you didn’t do something it’s not even a sin or maybe it’s a sin but you sin because you’re a human being and there’s no way out of it you know in some sense all of our sins are like that right we’re only sinning because we’re human in the sense of in this body and we’re stuck with all kinds of system so that’s how that goes away that part goes away.

XVII. How Ritual Works: Beyond Moral Translation

How does it work other solutions for explaining how it works I don’t think we I don’t think we have time right now to explain how how it might work and give theories about how it might work. But I’m pretty sure it works specifically by not, I’m going to tell you how it works.

It works specifically by not being translated into moral sense.

If you say, well, this is teaching you to do teshuvah. No, it doesn’t teach you how to do teshuvah. That’s what Ramban said. Yeah, we could say that the pshat [simple meaning] of the kemanos [like us] is that you imagine that you should have been, that doesn’t work.

If it works by saying, you did already teshuvah, right? You said vidui [confession], very good. Now, you’re still a bad person. Still a bad person in which sense? And these like mystical things I don’t know how you want to…

The Non-Moral Mechanism of Ritual Purification: How Kapara Works Beyond Behavioral Repentance

XVIII. The Purificatory Function of Ritual and Its Resistance to Moral Translation

The Core Mechanism: Why Ritual Cannot Be Reduced to Moral Instruction

Instructor: I’m going to tell you how it works. It works specifically by not being translated into moral sense. If you say, well, this is teaching you to do teshuva [teshuvah: repentance/return to God]. No, it doesn’t teach you how to do teshuva. That’s what Ramban [Nachmanides, 13th century Spanish Torah commentator] said. Yeah, we could say that the pshat [peshat: the plain meaning] of kemanos [k’manos: as if] is that you imagine that you should have been… That doesn’t work.

If it works by saying you did already teshuva, right? You said viddui [vidui: confession], very good. Now, you’re still a bad person. Still a bad person in which sense? In these, like, mystical sense. I don’t know how you want to call it now. In that sense we’re going to solve it by acting on that level by doing this whole process of purifying the Mikdash [the Temple] and doing all of that.

Student: Can you say something along the lines of you have to do teshuvah, you still, you affect that person that’s still dead essentially, so that’s what you’re solving?

Instructor: Yeah, that’s the deadness that is with you, right?

Student: Yeah, yeah, the deadness that is in you somehow.

Instructor: Yeah, I’m saying, but because you killed someone.

Student: Yeah, for sure.

Instructor: You didn’t go away, you still killed someone.

Student: For sure.

Instructor: That’s like the most simple sense. But there’s also like, that’s what some people seem to struggle with, is the fact that the effect is still here. And every many hyperbolic statements we can make about this, it’s still, in terms of the first step which you’re saying, he still did it.

Student: For sure.

Instructor: Yeah, for sure, for sure, for sure. Sure. That’s one aspect of it. But there’s many aspects of it. And I think that the stories of Yom Kippur [the Day of Atonement] are very explicitly focusing on some of these aspects, which go beyond the simple thing of stop being a bad person. And there’s different ways of how to explain how this would work, and I don’t think I have a good theory for this right now. But I think it works. Who said it doesn’t work? Some things work by being not explained, you know?

The Ramban’s Paradox: How Articulation Ruins the Spell

Instructor: That’s what I’m saying. It works by saying something so close. That’s him, right? The fact that he said it, it ruins the spell.

Student: About what? The Ramban?

Instructor: Really, the Ramban. You should be killed, but whatever.

Student: No, no. Then he says, then he goes on and says, that’s not the real reason. But really, kapara [atonement/purification] said something else. Really, that is the reason. But if you say it, then it’s not.

Instructor: No, it’s not really. It’s really in a different sense, a different level. You could say that. Or we could say, that’s the secret. That’s why we don’t tell everyone the reason, because if they would know the reason, then it would be something like, oh, so I’m just becoming a better person. No, it’s something different. That’s the basic theory of these things.

Intelligibility Beyond the Moral Framework

Student: Does it need to be not intelligible, or does it need to just be outside of a moral framework?

Instructor: Oh, there’s a whole, well, it is outside of, not a moral framework. It’s outside of what we call a moral, like the ethical moral, like the lowest sense of moral.

Student: Behavioral moral.

Instructor: Yeah, it’s intelligible in this sense. That’s why it would be intelligible. We could talk about it, but this goes into different questions of what intelligibility is.

The Rambam’s Position and the Multi-Tiered View of Humanity

Student: Did you see the Rambam [Maimonides] not saying this? Did the Rambam not say this? Just to get back to what you said about the Rambam, did he not say this?

Instructor: It’s hard to say. This is not our question. The Rambam explicitly has an explanation of Sotah [the suspected adulteress ritual from Numbers 5] and Sa’ir HaMishtale’ach [the scapegoat of Yom Kippur] as an imaginative show for the people. So that definitely doesn’t say this.

It’s a more complicated question, just to say. The people that read the Rambam generally, for some reason, end up with this very limited view of morality. But the Rambam didn’t have that view, because the Rambam definitely had the two-tier view of humanity. What I gave you was a sort of three-tier view, because I talked about the separation of the body, and then I talked about these moral pains, which are not exactly the same thing. They might attach that, but they’re a different thing. And we could call them a third level. It’s a whole discussion on how to explain it exactly.

The Rambam’s not even… that’s something that doesn’t really talk about like… of course the Rambam knows about social… the Rambam doesn’t isn’t like a simplistic person that thinks if you didn’t do anything wrong personally nothing wrong can happen to you. Obviously he knows that the world isn’t like that and everyone knows it’s very funny. Everyone knows the world isn’t like that but like, you know, modern people pretend that the world is like that. That’s like the moral thing to say, although no, the world doesn’t work for them on any level. But we just like go around pretending because that’s like the correct thing to say, because our moral concepts are very limited.

Reframing Good and Bad: A Quasi-Moral Concept

Instructor: That’s why it’s like a quasi-moral concept. Or in other words, if you abandon the idea of good and bad morally being that looks very special meaning, and understand good and bad as being generally things not good, then you could easily say that it’s bad, even though it’s not bad in the same sense.

XIX. A New Theory of Punishment: The Purificatory Model

Student: It exists as a new theory of punishment.

Instructor: Of course, part of punishment is this. Part of punishment. There’s a few… Because a lot of people have the struggle about why punishment and I’ve heard that. One of the reasons we punish, as the Torah says why we punish murderers, because the land is defiled by murder. And one of the ways, there’s different ways, like if we don’t know who the murderer is we can do this ritual [eglah arufah: the ritual of the broken-necked heifer from Deuteronomy 21] to purify the land. But the real way to purify the land is by killing the murderer. Literally has this ritual or purificatory theory, even for the sinner himself. That is obviously he’s dead, but I’m saying maybe that’s just for yourself to and so on, yes, in different ways.

Instructor: Okay, that’s my theory.

Student: You said this, you didn’t close it, you did say this.

Instructor: [Acknowledges]

תשובת הרב והצמצום הרמב״מי של כפרה להתקדמות אתית

א. מסגרת פתיחה: המבנה הקהילתי של תשובה בעשרת ימי תשובה

חובת הרב לעשות תשובה עבור קהילתו

מרצה: אז תקשיבו, זו הסדרה של התשובה שלי, עשרת ימי תשובה. אז אני צריך לעשות תשובה עבור כולם, כי ככה זה עובד. אם אתה אדם פרטי, אז אתה עושה תשובה עבור עצמך ועבור משפחתך, כמו שכתוב ביום כיפור, נכון? כל שנה זה לא חייב לומר וידוי, אבל הם הולכים לומר – זה אומר לא כמו הפירוס, אתם זוכרים עכשיו, בואו נתבסס יותר על זה – אבל העצה אומרת לא לדאוג לגבי זה שיש מצוה להתוודות ביום כיפור, כל יחיד על חטאיו, נכון?

אבל במקור זה לא אומר את זה. במקור זה רק אומר שהכהן גדול מכפר עבור כולם, נכון, כולם חושבים טוב אהבה זה שאני אוהב צבע על הבסיס שלו, אז הוא מכפר על זה. אז זה גם כל שנה. איכשהו החכמים החליטו שאנחנו לא סומכים עליו ואנחנו עושים את זה בעצמנו.

וחוץ מזה, המשנה הבינה שיש עוד רמה, וזו הסיבה שיש לו שלושה פורים [כאן: שלושה טקסי וידוי]. אז המשנה הבינה שיש חלק של פר של עצמו, נכון? החלק שהכהן גדול מביא בפני עצמו. והוא אומר וידוי על חטאיו שלו, נכון? אז הוא עושה עוד וידוי ופר שני עבורו ועל אחיו הכהנים. כי הכהנים הם קבוצה שמכפרת על האנשים האחרים, צריכים [לכפר על] חטאיהם. ואז על השעיר הוא עושה את הוידוי של כל השאר, נכון? זה מה שכתוב במשנה.

ואז הם אמרו שאפשר לומר – אז מה שאנחנו לומדים מזה זה שהדרך האמיתית לעשות תשובה היא שהרב אומר וידוי עבור כולם. אז אתה צריך להיות אמיתי לכל החטאים של התלמידים שלך וכל האנשים שאתה אחראי עליהם, אז הילדים הם –

התורה החסידית: אחריות הרבי לחטאי תלמידיו

אז אני עושה תשובה עבור כל התלמידים שלי, שלא לוקחים את השיעורים שלי ברצינות מספיק. וכמו שהצדיקים החסידים הקדושים לימדו תמיד: כל החטאים של החסידים הם בגלל שהרבי עושה את אותו הדבר. לפעמים הדקה [לא ברור], לפעמים הוא עושה את זה בצורה יותר עדינה, לפעמים זה ההפך – אנחנו התלמידים עושים את זה בצורה עדינה כי הרבי עשה את זה בצורה מאוד רצינית, כאילו גס, לא עבה, כמו בצורה ברורה, ברורה.

ואני הולך לקחת מכונה [לא ברור] יותר ברצינות. ואני גם הולך לקחת את זה יותר ברצינות. הדרך הבסיסית לקחת דברים ברצינות היא…

תלמיד: זו תמיד אשמת הרבי?

מרצה: אני לא יודע. הרבי צריך לעשות תשובה עבור כולם. אף אחד לא צריך לעשות תשובה. הרבי עושה תשובה עבור כולם. אם הרבי לא עושה תשובה, אתה עושה את זה בעצמך, אתה יודע, כמו בגלות, אתה עושה את העיקר צו [הדבר המהותי], כולם עושים את זה בעצמם. אבל באמת, אפילו בגלות, בן לך לך צו [באופן אידיאלי], זה צריך להיות מצווה [הדרך האידיאלית] עבור כולם.

תלמיד: אתה רק אמרת שהחכמים לא סמכו על זה שהרבי הולך, אז בכל מקרה.

מרצה: זה לא עובד. הרבי אומר איך הדברים באמת אמורים להיות. הבעל שם טוב אמר שהעיקר צו הוא שזה לא העיקר צו עבור כולם. כאילו, זה לא הבעל שם טוב המציא את זה, זו החומש שמאמין בזה. הכהן מכפר על עוונות בית ישראל – זה מה שהחומש אומר, זה לא דבר חסידי.

הדבר החסידי הוא רק להחליף את הכהן עם הרב, כי אין כהן, אז מישהו צריך לעשות את העבודה. וכמובן שאפשר לעשות את זה גרוע גם, אבל –

אז בכל מקרה, אני עושה תשובה. הרב רוצה לקחת את זה יותר ברצינות.

תלמיד: ומה אתה הולך לעשות בשביל זה?

מרצה: מה?

תלמיד: כן. איך אתה יכול לעשות את זה?

מרצה: טוב, אני אומר, אומר את הוידוי עכשיו.

תלמיד: למה אתה אומר את הוידוי?

מרצה: אני אומר את הוידוי בפומבי, אז אתה מבין מה אתה צריך לעשות.

תלמיד: אני לא יודע. אנחנו פשוט נראה מה קורה אם זה עובד.

מרצה: לא, שום דבר לא קסם. חוץ מזה שאני אולי צריך להיות שמונה, אז עם הברכה שלך עכשיו. כמה דברים הם קסם, אבל לא הכל זה קסם. בסדר? אז כמה דברים הם קסם, אבל לא הכל זה קסם. ואנחנו נגלה מה זה.

ב. סטייה מעשית: ההכרח של רישום הערות

למה רישום הערות חיוני ללמידה

מרצה: אני מאוד מאמין שכל מי שחושב שהוא מקשיב לשיעור הזה צריך לרשום הערות, כי אחרת אין לך מושג מה אמרתי. אפילו אני לא יודע מה אמרתי, כי אני לא רושם הערות. לפעמים אני כן. אז הזכרתי את זה כאן, נביא כמה אנשים לקחת את השיעור ברצינות מספיק כדי לרשום הערות. אז אחרת, אני לא יודע מה קורה.

אוקיי, אז עכשיו זה ככה. אולי אנחנו צריכים להשיג לוח או משהו לעשות הערות.

תלמיד: כן, כי אתה צריך לסבך הכל, כי פיסת נייר לא מספיק מפוארת בשבילנו, נכון?

מרצה: הדברים האלה הם פיסות ניירות העבודה הכי טובות אבל. זה קשה לכתוב ולהתרכז.

תלמיד: לא, זה לא. זה יותר קשה להתרכז כשאתה לא כותב. ניסיתי את שתי הדרכים, אני מבטיח לך. כל מי שאומר שהוא לא יכול לכתוב ולהתרכז בהקשבה לשיעור מרמה את עצמו שהוא מקשיב לשיעור. פשוט תהיה רושם הערות טוב אבל.

תלמיד: כן, היית צריך ללמוד את זה בבית ספר יסודי.

מרצה: כן, הם היו צריכים להבין – הם היו צריכים ללמד אותך בבית ספר יסודי איך לרשום הערות משיעור. אם לא, הבעיה היא שאז זה ערימה מקומטת עם מיץ תפוחים עליה משהו שאתה מקבל איפשהו. וגם תמיד הייתי פרפקציוניסט עם ההערות שלי, אז לקח הרבה מאוד זמן ללמוד איך לקבוע את קצב הכתיבה.

המטרה של ההערות היא כי אני עושה הרבה בדיחות ואומר הרבה שטויות בשיעור שלי. הם צריכים לעקוב אחרי מה שאני באמת אומר. אחרת אתה מתבלבל משם. אני רואה אנשים מתבלבלים אחרי שהם מסיימים את הבדיחות – הם לא יודעים כלום.

בכל מקרה, זה הסוכר הישן שלי [לא ברור]. אני מסתכל על עכבר ואנשים חושבים שקשה לקחת עכשיו. אז אתה מבין דבר אחד שאתה לוקח רק בהתחלה או רק בסוף או רק דבר אחד – זה הדבר שאתה הולך לדעת. כל השאר אתה לא הולך לדעת לרוב.

אני עדיין רושם הערות לכל מי שאני לומד. אם אני הולך לאיזה שיעור, אם אני לא שם רק כדי להסתובב, אני רושם הערות. תמיד. אז תקשיב, אחרת אתה לא ממוקד.

ג. מעבר לנושא העיקרי: שיעור חדש על כפרה

הבהרה שזה חומר חדש

מרצה: הייתי ככה – אני צריך לומר שיעור על שאילה [לא ברור], בעצם לא על שאילה. אני צריך לומר שיעור על כפרה. אמרנו שיעור על ישראלים?

תלמיד: אתה הולך להסתכל בהערות שלי בהערות שלך. עשינו שיעור לפני שנתיים עד שלוש שנים על –

מרצה: עשיתי? מה אמרתי?

תלמיד: אני לא זוכר. רשמתי הערות.

מרצה: אני די בטוח שלא נתתי את השיעור שאני אומר מה שאני אומר עכשיו, כי זה שיעור חדש.

תלמיד: רגע, כל ההערות לא היו עוזרות.

מרצה: מה?

תלמיד: ההערות שלי לא היו עוזרות.

מרצה: אולי אחד או משהו מזה, אבל בכל מקרה, אני לא רואה כאן.

אוקיי, אז מה שאנחנו הולכים לעשות זה ככה. אנחנו הולכים לנסות לעשות הערה שעובדת ככה.

ד. תזה עיקרית: הצמצום השיטתי של הרמב״ם של תשובה, קרבנות ותפילה להתקדמות אתית אריסטוטלית

דרישות מוקדמות וגישה

מרצה: מה זה? כולכם למדתם – ואם לא, אתם צריכים. ואם אתם לא מבינים את זה, מה שאתם לא, אתם צריכים להקשיב לכל כמו 500 השיעורים השונים במקומות אקראיים שמסבירים את זה. יש לכם סדרה רשמית. יש גם סדרה רשמית, שזה אני מניח משהו – אף פעם לא יודעים. אבל יש יותר מזה. אתם צריכים להקשיב לכל הדברים האלה.

אז תדעו דבר אחד מאוד חשוב, ותשימו לב גם שזה הצ׳אט הלא נכון [לא ברור]. עכשיו, אני מאוד מהסס לעשות את דבר הרמב״ם באשינג שכל החברים שלנו במתנגדים אוהבים לעשות, אז ננסה לא לעשות את זה בצורה הזו. אבל נציג את זה בצורה קצת יותר נחמדה, אבל זה עדיין עובד עם מבנה דומה.

ויש כמה רעיונות מסובכים כאן שאנחנו בדרך כלל לא מלמדים אותם מספיק, אז נראה אם נוכל לעשות את זה. אם אתה לא מבין משהו, פשוט תאמין בזה לעת עתה. לא, אל תאמין בזה. אולי זה הולך להיעשות מהר מדי.

השינוי של הרמב״ם של טקס דתי להתקדמות אתית

אז הרמב״ם הקדוש עשה משהו מאוד מצחיק. זה לא הוא שעשה את זה. יש כנראה איזה תקדים לעשות את זה. אבל הוא עשה את זה בצורה מאוד מפורשת, ובכל מקום שאתה לומד את הרמב״ם בנושאים האלה – בשאלות של תשובה, בשאלות של קרבנות, בפרק מ״ו [התייחסות לא ברורה], בין אם זה הפרדוקס של עתנס [לא ברור], היום סיימנו את שיעור הבוקר שלנו של עתנס, יועלה בימים הקרובים – באותו דבר, הרמב״ם עושה המרה מאוד קיצונית של כל דבר בודד הקשור אפילו לתפילה, לתפילה, במיוחד תפילה בזמנים של צרה, כשיש תפילה על משהו.

במילים אחרות, מה שנקרא באנגלית תפילת השתדלות, להבדיל מתפילה שהיא רק שבח או הודיה או משהו כזה – תפילה שהיא על משהו שקורה.

הרמב״ם משנה מחדש את כל הדברים האלה, ובדרכים מסוימות מצמצם את כל הדברים האלה, לדבר אחד שהוא קורא לו תשובה, מה שהוא קורא חזרה בתשובה, שזה זהה לחלוטין למה שאריסטו היה קורא פשוט התקדמות מוסרית, התקדמות אתית. מוסרי זו מילה גרועה. התקדמות אתית, שאומרת אנשים שעוברים מאי-שלמות לשלמות.

זו ההבנה של הרמב״ם של האדם. זה מה שאנחנו לומדים בשמונה פרקים בכלל, וככה הוא שם בכל היבט בודד של תשובה ובכל דבר שונה בודד.

הרמב״ם אומר במפורש בפרקים לז ולו, אני חושב, בהתחלה, שיש הרבה מס [לא ברור] והרבה מאוד מאוד מצוות ומנהגים מגוונים שאנחנו עושים, שכולם עוסקים בלי להביא אנשים לעשות תשובה.

חוסר ההספקה של הרדוקציוניזם הרציונליסטי: למה אפילו רמב״מיסטים צריכים להבין איך טקסים באמת עובדים

א. מסגרת הרמב״ם של התקדמות אתית (המשך)

מערכת דרכי התשובה

מוסרי זו מילה גרועה. התקדמות אתית, שאומרת אנשים שעוברים מאי-שלמות לשלמות. זו ההבנה האקראית של האדם, זה מה שאנחנו לומדים בשמונה פרקים בכלל וככה הוא שם בכל היבט בודד של תשובה ובכל דבר שונה בודד.

הרמב״ם אומר במפורש בהלכות תשובה פרק שכחתי לז ולו אני חושב – לא, בהתחלה – שכן, שיש הרבה מצוות, הרבה מאוד מאוד מצוות ומנהגים מגוונים, הרבה ומגוונים שאנחנו עושים, שכולם עוסקים בהבאת אנשים לעשות תשובה. ויש לו מילה בשביל זה, דרכי תשובה, יש מערכת שלמה, ואפשר ללמוד את זה באזורים אחרים, במקומות אחרים.

הרמב״ם מאוד ממוקד בהפיכת הכל לקריאה בשבילך לשנות את עצמך. וגם בשביל החברה לשנות, למרות שהרמב״ם בהקשרים האלה בדרך כלל לא מבהיר את זה מספיק, אבל הוא מבהיר את זה מספיק שאתה צריך להבין שתשובה ציבורית היא בשביל הציבור לשנות, לא בשביל הפרט לשנות.

תשובה ציבורית מול פרטית

כל הדברים האלה ידועים היטב לכל מי שלומד, ואנחנו לא הולכים לחזור עליהם עכשיו. נכון? אתה יודע את זה כבר, נכון?

תלמיד: סליחה, זה השינוי הציבורי ולא פרטי?

מרצה: יש ציבורי, כן. יש חטאים חברתיים וחטאים אישיים. כאילו אם אנחנו עושים תשובה בפומבי, זה אומר שזה ציבורי. אני עשיתי משהו לא בסדר.

תלמיד: זה השיעור שנתת בשיעור היידיש בשבוע שעבר, נכון?

מרצה: אני לא יודע מה עשיתי בשבוע שעבר. איך אתה פונה לציבור? עשיתי תשובה מאז. שכחתי. מדברים על התעוררות.

תלמיד: כן, כן. זו דוגמה אחת. זה דבר אחד שהוא עשה.

מרצה: כן, הסברתי את זה בצורה מסוימת אבל זו אחת, דרך אחת שבה הוא שינה דברים.

תלמיד: כן, אוקיי.

מרצה: עכשיו, כן, הגיוני.

ב. שלוש בעיות יסודיות עם התיאוריה הרציונליסטית

הבעיה עם כל התיאוריה הזו או מה שחסר בה – יש באמת, אני יכול להתחיל כל הדרך מהמרתף – יש באמת שלוש בעיות שאני הולך לדבר עליהן.

בעיה אחת: המנגנון החסר

בעיה מספר אפס, נתחיל מאפס. בעיה מספר אפס היא שחסר לך המנגנון והסוג של תיאור או אפילו הסוג של כוח של הדברים האלה עצמם, נכון?

הגישה הרציונליסטית הנאיבית

כמו, למשל, אם אני נותן שיעור, ראיתי את הרב אלפרד, השומר אמונים נותן שיעור, דבר ראשון שכולם יודעים, השם לא שופט את העולם בתשרי. הוא לא כותב שום ספרים, לא חותם אותם, שום דבר מהדברים האלה לא קורים, הם כולם תמונות ודמיונות שאנחנו מספרים לאנשים הפשוטים. אין הבדל אמיתי בין היום הראשון של תשרי ליום הראשון של אדר, זה כולו אותו דבר. זה היה כולו דרך להעיר אותך ולגרום לך להפוך לאדם טוב יותר, נכון?

אתה יודע מה קורה אחרי השיעור הזה? למרבה הצער, כולם יוצאים ולא הופכים לאדם טוב יותר, נכון?

תלמיד: כן, גם, הוא מדבר…

מרצה: כי הם יותר חכמים מזה.

תלמיד: רק אפילו במונחים שלו עצמו, הוא מדבר רק לאנשים לא פשוטים?

מרצה: לא, הרמב״ם לא עושה את זה. הרמב״ם אף פעם לא נתן את השיעור הזה. הרמב״ם אמר את השיעור הזה כי זה בשביל אנשים פשוטים. אפילו במונחים האלה, אתה לא יכול להגיד את זה לאנשים פשוטים, כי כל הרעיון הוא שהם צריכים לשמוע את זה. אתה יכול להגיד את זה בצורה הזו, אבל אתה לא יכול אפילו להגיד את זה ללא-פשוטים. זו האמת. אין באמת אנשים לא-פשוטים האלה. אז אנשים פיזיים לא באמת קיימים במובן הזה. או אולי כמה, כאילו בכלל, זה לא. בכל מקרה, זה לא באמת עובד. אז מה הטעם?

אז זו הבעיה הראשונה.

הבעיה העמוקה יותר: הבנת מה הדברים האלה באמת הם

מה שאני מתכוון להגיד, אני הולך להיות יותר מדויק. הבעיה הראשונה, זה לא רק ככה, אה, אתה לא אדם כל כך חכם כמו שאתה חושב, ואתה באמת הזדקקת לדברים האלה, ומסתבר שהרסת את החיים שלך בכך שהבנת שזה לא אמיתי. זו בעיה אחת. אבל אני חושב שיש בעיה עמוקה יותר, שהיא שחסרה לך ההבנה של מה הדברים האלה בכלל הם.

אתה בסופו של דבר אומר משהו כמו, כאילו, אה, הם פשוט שקרים. אנחנו מספרים לאנשים הפשוטים האלה שהם צריכים להשתפר. מה שזה לא נכון. זה שקר להגיד את זה. זה לא נכון. כי אם זה היה רק שקר, כאילו, אני יכול לחשוב על 500, עוד 500 שקרים. כאילו, יש הרבה דרכים לשקר לאנשים ולגרום להם, לסוג של להפחיד אותם או להבהיל אותם או לעורר אותם או מה שזה לא יהיה. אני יכול לחשוב על הרבה מאוד מאוד מאוד דרכים שונות לעשות דברים כאלה. ולא כולן היו עובדות באותה מידה.

היוהרה של האליטה המוצהרת עצמית

התיאוריה הנאיבית שאומרת, אתה רואה, זו הבעיה, כשאנשים חושבים שהם מעל ההמונים, כאילו הם האליטה, הם יודעים שיש להם את התובנה הזו למציאות של הדברים, מה שאולי יש להם קצת מזה, אבל אין להם תובנה לאיך האנשים עובדים. ואתה תזכור שאחד הדברים הבסיסיים של ידע הוא לדעת איך העולם האמיתי, איך העולם באמת עובד.

ואתם יודעים איך האמת היא ואז יש לכם הבנה מאוד מזלזלת של כל השאר ואתם אומרים אה כולם פשוט טיפשים כל שקר שאני אגיד להם הם יקנו אז אתם ממציאים כל מיני שקרים אקראיים מסתבר שאנשים לא באמת קונים שקרים אקראיים זה לא באמת עובד. אני מכיר הרבה רציונליסטים המציאו כל מיני שקרים וזה לא עבד או אומרים טוב זה לא עבד כי האמת דלפה החוצה טוב אני לא יודע משהו לא עבד זה לא עבד בעיקר כי אנחנו לא באמת כל כך חכמים, כמו שנאמר, ויש מדרש שאומר, שהוא היה אפילו יותר חכם מהמשוגעים.

ואני כזה, מה זאת אומרת הוא היה יותר חכם אפילו כשהראיתי לו? הוא יותר חכם מכולם. כמובן שהוא היה יותר חכם מהמשוגעים. לא, כדי להיות יותר חכם ממשוגע, אתה צריך להיות ממש ממש חכם, כי אתה צריך להבין איך בדיוק המשוגע עובד. אתה חושב שאתה יותר חכם ממשוגע, אז אתה פשוט כמוהו, אתה פשוט מתמרן אותו. לא, אנשים לא באמת ניתנים למניפולציה בצורה הנאיבית שהפילוסופים המואר-כביכול האלה נוטים לחשוב, שהם באמת ניתנים למניפולציה.

אם זה נכון שאפשר לתמרן אנשים, יש לזה, אפילו ברמה הזו, זה עובד רק בדרכים מאוד ספציפיות, ואתה צריך להיות ממש ממש חכם כדי להבין איך לעשות את זה.

הדוגמה של פוליטיקאים מול משה רבינו

אני חושב שאפילו רוב הפוליטיקאים, האומנות של פוליטיקאי היא לדעת איך לשקר לכולם בצורה הנכונה ובזמן הנכון, וחלקם באמת מדהימים בזה, אבל אפילו הם לא מספיק מצליחים, כי כמעט כל אחד מהם, אחרי מותם, הם לא מכובדים לרוב אז וכשאתה יודע כשאתה מדבר על משה רבינו אני יודע במשך 3,000 שנה אנשים עדיין מכבדים אותו למרות שהרמב״ם אולי אמר לך שהוא היה פשוט שקרן גדול הם הבינו הרבה להמונים מסתבר לא לא כמו להמונים זה הרבה יותר קשה מלדעת את האמיתות האוניברסליות המופשטות-כביכול יש בזה יותר ידע יש בזה יותר חוכמה יש בזה יותר הארה נכון.

וזו דרך נוספת לומר את זה זו כמו דרך אחת להביא אתכם לנקודה אולי, אני לא יודע אני לא כאן כדי לומר רק כהמחשות.

הצורך בהסבר ממשי של איך טקסים עובדים

זה רק בא לומר שאנחנו כן צריכים הסבר, הבנה של איך ספציפית הדברים האלה, גם אם אתה אומר מנקודת המבט של האמת המוארת שלי הם שקרים, אתה עדיין צריך הסבר של איך בפועל הם עובדים ברמה שלהם, לא רק—ואל תגיד פשוט, אה, זה פשוט שקר לאנשים טיפשים. אה, למה השקר הזה, ולא שקר אחר? או למה שקרים מסוימים עובדים ושקרים מסוימים לא עובדים?

הם לא באמת שקרים. הם באמת עובדים עם כללים ספציפיים, כללים מסוימים של האנושות, כללים מסוימים של העולם, כללים מסוימים של החברה.

עדות מהסטרוקטורליזם

חלק מהכללים האלה ניתנים להכללה במידה מסוימת. אנחנו יודעים את זה ממשהו שנקרא סטרוקטורליזם, שבו אתה יכול לראות שכל חברה ממציאה טקסים דומים. הם נוטים להשתנות בדרכים מפורטות, והם נוטים, איך אומרים, להתגלות בכיסויים שונים, אבל עדיין יש להם את אותו מבנה, כמו שלכולם יש חגי קיץ וחגי חורף, וחגי החלפת עונות, וחגי דם וחגי מים, מה שלא יהיה, כל מיני, יש משהו בזה, יש משהו, אתה צריך, האמת, אבל בכל מקרה, יש ניתוח מבני שמראה איך יש לוגיקה בסיסית מסוימת לטקסים, לכל הדברים המוזרים האלה שהרציונליסטים חושבים שלא לוקחים ברצינות וחושבים שהם פשוט שקרים.

מסתבר שהשקרים האלה עוקבים אחרי נתיב מאוד ספציפי. וכמו כל תרבות מצליחה, יש כמובן גם תרבויות לא מצליחות, שצריך לזכור. והצלחה במובן של שימור עצמי, המשכיות עצמית אינה המדד היחיד להצלחה. אבל בכל מקרה, יש גם חברות טובות יותר וגרועות יותר. אבל כולן בסופו של דבר עושות סוגים דומים של דברים או לא כולן אבל וחלקן עובדות טוב יותר מאחרות אז כל הדברים האלה הם כמו שאנחנו פשוט צריכים לשקר להמונים זה שקר.

התזה המרכזית: אפילו רמב״מיסטים צריכים להיות מקובלים

אנחנו הולכים לדבר על משהו כזה. או אחד הטקסים שהם עושים גם לא באמת הגיוניים. הנקודה שלי היא שאפילו לפי התיאוריה הכי רציונליסטית, אליטיסטית, אני לא יודע איך קוראים לזה. זה כמו התיאוריה הכי חולה, של שקר אצילי על איך דברים עובדים. אתה עדיין צריך תיאוריה של איך הטקסים באמת עובדים. אתה בסופו של דבר צריך להיות מקובל גם אם אתה רמב״מיסט. זו הנקודה שלי. אפילו ברמה הזו. כי אחרת אתה בסופו של דבר מאוד טיפש.

האירוניה המעשית: התבוסה העצמית של הרציונליסט

ואתה בסופו של דבר לא יהיו לך חסידים, ואז אתה מסתובב וחכה. הרמב״ם אמר לי שהאנשים החכמים יודעים איך לתמרן את האנשים הטיפשים, צריך להיות להם הכי הרבה תלמידים. מסתבר, הבחור הטיפש שבאמת מאמין לשקרים שלו, לו יש את כל החסידים, ואתה לוזר בחלק האחורי של בית הכנסת, והוא אומר שאתה פיקורס.

רגע, משהו השתבש מאוד פה, נכון? לפי התיאוריה שלך, לא לפי התיאוריה של הבחור ההוא, נכון? ואתה הולך, אה, זה בגלל שהוא טיפש. טוב, תודה רבה. לא הייתה התיאוריה שלך שכולם טיפשים? איך אתה… אין לך את הזכות, במיוחד לפי התיאוריות האלה, שכולכם יודעים עליהן במידה מסוימת, אין לך לעולם את הזכות להתלונן שאנשים אחרים טיפשים.

החובה של המואר

התפקיד של הבחור שיצא מהמערה הוא לחזור למערה ולהאיר אותם ואם הם כועסים עליך כי—

גבולות האתיקה הפוליטית והשאלה של הטבע האנושי: מסגולה אזרחית לנשמה האלמותית

III. אי-ספיקות תיאוריית המניפולציה האליטיסטית (סיכום)

מרצה: חסרות לך כישורים פוליטיים בסיסיים.

תלמיד: האם הכישורים הפוליטיים הבסיסיים הם שקר?

מרצה: אני לא יודע. משהו חסר לך. אוקיי, אז זה מספר אחת. לא באמת רציתי להגיע—הדף שלי לא מבוסס על הטיעון הזה, אבל זה הטיעון הראשון.

תלמיד: טוב, אתה יכול לומר שהבחור מאחור, כפי שאנחנו זוכרים, צריך להשפיע רק על הבחור הטיפש העליון. אתה יודע, זה לא צריך להיות ישיר.

מרצה: לא, אני לא—

תלמיד: מה שהיית אומר, נכון?

מרצה: אני יכול לחשוב על הרבה מאוד תיאוריות שונות בהרבה דרכים שונות. אבל דבר אחד שלעולם לא תוכל לומר זה להיות כועס שהבחור האחר טיפש.

תלמיד: למה לא? אני לא מבין. נגיד שהם כן. מה ה—

מרצה: כולם טיפשים, כולל אנחנו. זו לא הנקודה. תבין איך לתקשר. אבל אנחנו זוכרים שהתיאוריה הגדולה—תבין. התיאוריה הגדולה—אני לא הולך—אתה צריך הקשר לזה.

אתה זוכר שהתיאוריה הגדולה שסוג האנשים האלה אומרים היא ש, ולכן, האנשים החכמים צריכים לתמרן את האנשים הפחות חכמים על ידי אמירת כל הדברים האלה להם, וככה הם מסבירים את כל המצוות האלה. הרמב״ם אומר את זה במפורש על פלוני ואלמוני, ושוב, זה לא השיעור שלי, יש תחומי לימוד שלמים ושיעורים שצריך לעשות על כל אחד מהדברים האלה. והרמב״ם אומר, כן, אנחנו גורמים לאנשים לדמיין שהחטאים שלהם הולכים ולכן הם משתפרים איכשהו.

וכל זה מאוד יפה, אבל אם אתה לוקח את זה בצורה הכי נאיבית, פשוטה, זה מפסיק לעבוד. אני כזה, רגע, האם הבנת, האם עשית חדש אחד מהטקסים האלה כדי שתוכל לגרום לאנשים להשתפר ואתה יודע ולא בסגנון או משהו? לא, לא עשית. למה לא? האם זה לא מה שהמורה שלך הרמב״ם לימד אותך לעשות?

תלמיד: אז, אבל האם זה לא הופך אנשים לטיפשים יותר על ידי—

מרצה: על ידי? לא, הופך אותם לטובים יותר. זה עוד—אם אתה הופך אנשים לטיפשים יותר אז גם עשית את זה לא נכון.

אוקיי, אז זה מספר אחת. בואו נהיה ברורים, אני לא רוצה לשאול שאלות על זה ותשובות על זה. מה שאני רוצה לומר זה שאפילו לפי התיאוריה ההיא אתה עדיין צריך להיות עם הבנה אמיתית של התוכן האמיתי של הדברים האלה כי אחרת אתה לא הולך להיות אפקטיבי. וגם, אתה לא באמת מבין את העולם. כל העניין שלך—אתה כל כך גאה בעצמך על הבנת המציאות בניגוד לכל השאר, אבל אתה לא באמת מבין את המציאות. אוקיי, זה הטיעון הראשון שלי.

IV. הטיעון היותר רציני—מהו אדם?

הקדמה לטיעון השני

מרצה: הדבר השני הוא כזה. יש, מנקודת מבט מסוימת, משהו מאוד חסר בכל התיאוריה הזו שלמדנו. הדברים האלה אולי מסבירים את זה, אולי לא. אני לא אומר שזה הולך לענות על השאלה הראשונה. אבל זה טיעון יותר רציני.

הטיעון היותר רציני הוא, ודרך אגב, זו גרסה שונה של הטיעון שאמרת. זו גרסה מאוד שונה, וזו גרסה הרבה יותר עתיקה, וסוג שונה של גרסה. הטיעון השני הוא שיש משהו חסר בכל התיאוריה הזו, וזה משהו שהרמב״ם, למשל, מכיר. זו הסיבה שלומר את זה במשבר של הרמב״ם זה לא נכון, כי החלק הזה הוא בעצם משהו שהרמב״ם ידע עליו, אבל גם ידע שזה רמה נסתרת או גבוהה יותר של דברים ובדרך כלל לא דיבר על זה.

המסגרת האפלטונית: טוב תלוי במה שדבר הוא

מרצה: אבל הטיעון הוא, והנקודה היא, הנקודה שסוקרטס עשה בספר שנקרא פאידון, שבו הוא הסביר שלהיות אדם טוב תלוי במה שאדם הוא. תזכרו, תזכרו משהו מאוד חשוב, שדיברנו שהכל עוסק בלהיות אדם טוב, אדם מצליח, נכון? מצליח באדמות.

עכשיו יש שאלה גדולה או יש דבר לא ידוע גדול לרוב האנשים בעצם, שהוא מהו הדבר הזה שנקרא אדם? האם אתה יודע מהו אדם כאדם? תן לי רק—תזכרו שהטוב של כל דבר תלוי במה שהוא, נכון? ומה הטוב הוא להיות מה שהוא בצורה הכי טובה. ואנשים חושבים שזה הופך את החיים לקלים, כי אדם פשוט צריך להיות אדם.

עכשיו יש פה בעיה, או שאלה גדולה פה, שהיא, מהו הדבר הזה שנקרא אדם?

התשובה הסטנדרטית: החיה הפוליטית

מרצה: אז זו הדרך האפלטונית לומר את זה, כשאתה אומר משהו כזה, שאם אתה באמת עושה את המחקר, ואתה באמת מסתכל על מה שאדם הוא, תגלה שהדברים שהאתיקה הניקומאכית חושבת שאדם הוא, ברוב הספר, לא בכולו או אפילו בכולו אבל אנחנו לא נכנסים לכל הפרטים האלה, זה לא נכון—לא נכון במובן של לא שלם.

כי אתה זוכר, ואם אתה הולך לכל שיעור בסגנון רבניסטי יגידו לך, טוב המטרה של הכל היא שבני אדם והחברה שלהם יהיו מושלמים כדי שהחברה תעבוד. ואז נשאל אותך, בשביל מה החברה הזו? כמובן שהרמב״ם נותן לך את התשובה הכי קרובה לזה כבר. אבל תשאל, בשביל מה כל העניין הזה? ותגיד, אני לא יודע.

אתה צריך להבין שרוב האנשים הולכים להיות ברמה הזו. זה איפה שהאליטיזם האמיתי נמצא. המטרה הסופית של רוב האנשים, הדבר הכי גדול שהם רוצים להיות, זה להיות אזרחים טובים, אנחנו יכולים לקרוא להם. במילים אחרות, מהו אדם? אדם, במובן הזה, זה לא רק אנוכי, נכון? זה גם חברתי. אדם הוא משהו שעושה את כל הדברים שגוף אחד ונפש אחת עושים. וגם, אדם הוא חיה חברתית, נכון? חיה פוליטית. אז, אדם חי בעיר. ולכן, אדם טוב צריך להיות לו עיר טובה. יפה מאוד. אז, זה סוף הסיפור.

הביקורת של אפלטון: אתה לעולם לא באמת הפכת לטוב

מרצה: אפלטון, בספרו פאידון אמר שזה אומר שאתה לעולם לא באמת הפכת לטוב. למה? כי בגלל שתי סיבות שקשורות זו לזו.

סיבה ראשונה: אתיקה כחשבונאות ועשיית עסקאות

מרצה: אחת היא שכל העבודה שלך, כמו שאנחנו מדברים על מתינות, למשל, ואתה אומר אל תאכל כל כך הרבה כי לא תוכל לאכול יותר מחר. אז כל העבודה האתית מתברר שהיא סוג של עשיית עסקאות, סוג של החלפת כאב בתענוגות בסוף היום. החלפת תענוגות בכאב וכאב בתענוג, אתה עדיין עובד בתוך אותו מטבע. במילים אחרות, אתה עדיין חושב שתענוג או אפילו תענוג גופני הוא מה שאומר לך מה טוב, הוא מה שמשהו טוב.

הבעיה היא שאם אתה הולך ללכת אחרי כל התענוגות שלך היום, אם אתה הולך לבגוד באשתך, אתה הולך בסופו של דבר לא להיות לך אישה וכנראה האדם שבגדת איתו, גם לא יהיו לך חיים איתה, שזה בדרך כלל הסטטיסטיקה ולכן אל תעשה את זה, נכון? אז זה הכל כמו סוג של חשבונאות של כאבים ותענוגות, נכון? זו הסיבה שאדם זהיר הוא מישהו שלא מרחיב יתר על המידה את האשראי שלו בצד התענוג, כי תמיד יש מחיר לשלם על זה, אז זה שומר על דברים באיזון לרוב, נכון? ואם לא, אז זה נכון, אבל סוף התיאוריה מאזן וחושב, משלם בחזרה את התענוגות עבור הכאבים, הכאבים עבור התענוגות, ונשאר בן אדם יציב, נורמלי, חיה חברתית, חיה פוליטית, אוקיי?

בעיית המוות

מרצה: הבעיה היא, הבעיה הראשונה שלנו היא שכולם מתים. זה הטיעון של מסילת ישרים בפרק הראשון, שגנב מזכריה ישירות. הבעיה הראשונה היא שכולם מתים, רוב האנשים מתים לפחות, אז זה בשביל סוף זה. וזה אומר שכשאתה מת, הכל, כל הדברים האלה נגמרים. זה נראה מוזר. זה לא טיעון, אבל בכל מקרה.

תלמיד: חיים.

מרצה: לכן, אתה לעולם לא באמת הופך לאדם טוב שחי לנצח בגלל זה.

תלמיד: למה שתרצה את זה לנצח? אולי אתה לא רוצה את זה.

מרצה: אז יש הרבה, ואני לא נותן את הטיעונים כאן כי זה לא הדיון שלנו. אני רק נותן את המסגרת של הסיפור. אז אל תבקש ממני לתת טיעונים כי אני לא עושה את זה עכשיו.

הגנאלוגיה של ההתנגדות ל״אנוכיות”

מרצה: השני—זה אחד. אז יש טיעון אחד שאומר שזה המקור. אז אתה קורא אותם—אני הולך פשוט—אני נותן לכם כמו סקירה מאוד כללית פה. זה המקור של הטיעונים של—אתה רואה את הטיעון המפורש הזה אתה יכול למצוא ציטוט עבורם, למשל, שאומר שאנשים שמתגברים על התענוג שלהם יש דווקא ואבל הם רואים את זה אחד נקרא הולך אוקיי אבל כשהם אומרים הולך הם פשוט צריכים אנשים שחיים—מה שאני לא קורא חלקם—שסוף החיים שלהם הוא החיים האלה והגוף הזה, עם הנשמה הזו והגוף הזה. ולכן, הם מואשמים על ידי סוקרטס בכך שהם פשוט בנקאים טובים מאוד, אבל לא באמת טובים.

זה לא אותו דבר כמו לומר שזה אנוכי, תשים לב, אבל זה בן דוד של הטיעון ההוא, או שזה מועבר לטיעון ההוא על ידי אנשים אחרים. עכשיו, אתה מבין מה אני אומר? אתה יכול למצוא טיעון שאומר את זה, בדיוק את זה, ואז מאוחר יותר אנשים שקוראים את זה אומרים אוקיי אז זה אומר שאתה פשוט עושה את זה בשביל עצמך וזו הבעיה. הבעיה היא לא שאתה עושה את זה בשביל עצמך במקור. הבעיה היא שאתה עושה את זה בשביל העצמי התחתון. אבל בכל מקרה, יש לי—זו הגנאלוגיה של הטיעון ההוא.

תלמיד: כן.

מרצה: יש כל מיני מקורות לזה. אוקיי, זה אחד.

הנקודה העמוקה יותר: בן האדם כנשמה אלמותית

מרצה: הבעיה השנייה—הטיעון השני הגדול יותר שבגללו התחלתי לדבר על מוות—הטיעון השני הוא או הנקודה השנייה היא שזה לא באמת נכון שמה שבן אדם הוא זה משהו שמת. במילים אחרות, משהו שחי בחברה. מה שבן אדם הוא, לפחות לפי אפלטון ולפי רוב התיאוריות היהודיות, בן אדם הוא בעצם נשמה אלמותית. הוא אולי לעולם לא נולד.

הנשמה האלמותית ואי-ספיקות הסגולה הפוליטית: שתי רמות של שלמות אנושית

V. בן האדם כנשמה אלמותית וסולם הסגולות

הטבע היסודי של בן האדם

מרצה: לעולם, לעולם. זה מה שבן אדם באמת הוא. ואיך אנחנו מגלים את זה? על ידי מעבר דרך כל הטיעונים לזה, שזה על מה שהפאידון עסק בו, וספרים אחרים של אפלטון כדי להוכיח לך שיש לך נשמה אלמותית, או באמת שאתה נשמה אלמותית.

זה—להיות בן אדם טוב זה לא להיות אזרח טוב. זה להיות נשמה בת-אלמוות טובה, שמתברר שזה משהו שונה לחלוטין, כי הנשמה הבת-אלמוות אינה תלויה בחיים בגוף הזה. זה אולי אפילו רע לה לחיות בגוף הזה. כפי שאומרת המסורת, שהגוף הוא בית סוהר לנשמה.

גם אם יש לך השקפה מעט יותר חיובית על החיים בגוף הזה, זה בהחלט לא הכל. אז כדי להפוך לבן אדם טוב לחלוטין, לא מספיק לאזן כאבים והנאות כדי לחיות חיים טובים, חיים פוליטיים טובים, מה שאנחנו קוראים חיים חברתיים טובים. אתה עדיין צריך להיות בן אדם טוב במובן של בן אדם כמשהו שיש לו נשמה בת-אלמוות.

עמדת הרמב״ם האריסטוטלית על הנשמה

הרמב״ם יגיד לך משהו—לרמב״ם יש את זה אפילו יותר גרוע, רק כדי להבהיר. מכיוון שהרמב״ם היה אריסטוטלי ולא אפלטוני, אז הוא מאמין בנשמה בת-אלמוות רק בדרך אחת. זה ההבדל הגדול. הרמב״ם לא מאמין בקיום מוקדם של הנשמה. הוא מאמין שאתה הופך לנשמה בת-אלמוות על ידי השגת שכל מושלם בחיים אחד, בחיים האלה. אחרת, אין לך נשמה בת-אלמוות.

אז בשבילו, ההימור אפילו גבוה יותר. אם אתה לא הופך למושלם במובן של הפוטנציאל שלך להיות נשמה בת-אלמוות, אתה לעולם לא תהפוך לנשמה בת-אלמוות. ואילו עבור האפלטונים, ועבור רוב היהודים האחרים, כמו רב סעדיה גאון, אתה לא תשיג את זה בחיים האלה—מי יודע מה יקרה אחר כך או לפני כן—אבל אתה עדיין לא תעמוד במה שזה אומר להיות נשמה בת-אלמוות. חשוב מאוד.

חוסר הרלוונטיות של הנאות וכאבי הגוף

עכשיו, לנשמה הבת-אלמוות הזו ברור שאין עניין רב, או בכלל עניין בהנאות או בכאבים של הגוף הזה. לגמרי לא אכפת לה אם יש לך כאבים או הנאות. היא אולי צריכה להיות בעלת כאבים והנאות מסוימים כדי להשיג את מה שהיא צריכה להשיג בגוף הזה, לפי כל תיאוריה שיש לך, מה היא בכלל עושה כאן. אבל היא לא מאמינה שכאבים והנאות הם משהו טוב, נכון?

אז תזכור, לפי האדם הראשון, זה באמת טוב להיות בעל כסף. אולי בתנאי, אולי לא בצורה הכי טובה לחלוטין, אבל יש טוב אמיתי בזה. ואתה באמת שוקל, כמו, האם אני צריך לתת את הכסף שלי, או האם אני צריך להיות בעל הנאה, כאב בגוף שלי היום, או האם אני צריך להיות מסוגל להיות בעל הנאה מחר, וכן הלאה.

מנקודת המבט של הנשמה הבת-אלמוות, זה לא רלוונטי. אתה אולי תקוע—אז אתה אולי צריך לדאוג לזה, אבל זה בעצם לא רלוונטי. זה לגמרי לא שופט, לא קריטריון. כאבים והנאות של הגוף הם לא קריטריון בכלל. אולי אפילו לחיות בגוף הזה זה לא קריטריון, וזו הסיבה שהמבחן האולטימטיבי של זה הוא מסירות נפש, נכון?

סוקרטס כפרדיגמה: מסירות נפש והנשמה הבת-אלמוות

יש משהו כמו שסוקרטס עשה ונתן לעצמו למות, כי למי אכפת? הסיבה היחידה שאתה לא נותן לעצמך למות היא כי—זה מה שסוקרטס אומר—זה בגלל שיש דין שאתה לא צריך לתת להרוג את עצמך, זה התאבדות. אבל ברגע שיש לך היתר על הדין הזה, או אפילו כמו חיוב, כי העיר אמרה לך להרוג את עצמך, אין סיבה לא לרצות למות. הוא מעולם לא דאג לחיות בחיים האלה ממילא, מנקודת המבט של מה שהוא באמת, שהוא נשמה בת-אלמוות.

הרמב״ם לא האמין בזה, נכון? זה ההבדל. אם הוא היה סוקרטי—זו הסיבה, זו הסיבה האמיתית למה עבור הרמב״ם, זה עניין גדול יותר לעשות מסירות נפש מאשר עבור אפלטונים, עבור כל השאר. כי זה נכון—סוקרטס לא האמין שאתה מפסיד משהו ממוות. אתה לא מרויח משהו ממוות.

סוקרטס אמר, לעולם אל תגיד, כשאני מת והם מטפחים על גופי לקבר, אל תגיד שם סוקרטס נקבר. סוקרטס לא נקבר. סוקרטס מבלה זמן טוב עם חבריו בגן עדן. גופו של סוקרטס נקבר, אז מה? למי אכפת מזה? לסוקרטס עצמו בהחלט לא אכפת.

אז אם הוא—זה מה שהוא, והרמב״ם היה מאמין שאתה היית—רק מכיוון שיש דרך לטעון, זה היה אומר שאנחנו לא חושבים עם הגוף בחיים האלה, אז אנחנו לא צריכים את הגוף כדי לחשוב, אז אנחנו ממשיכים לחשוב גם כשאנחנו מתים.

עמדת הרמב״ם על מוות וידע

זה נכון שעבור הגרסה של הרמב״ם לאריסטוטליות, אתה לפעמים כן צריך לחיות בחיים האלה כדי להיות בעל החיים הבאים. בניגוד לכל גרסה אפלטונית, אתה לא—זה הדבר הגדול. אבל בכל מקרה, אפילו הרמב״ם מסכים שיש זמנים מסוימים שבהם ראוי לוותר על הגוף שלך. וזה מסירות נפש וכן הלאה. והרמב״ם גם מסכים שיש מחשבות שאתה יכול לחשוב רק כשאתה מת. אתה תכיר את ה׳ טוב יותר כשאתה מת.

תלמיד: לא, ובכן, זה יקרה בזמנו, אבל אתה רק רוצה להיות מסוגל…

מרצה: אין בעיה. אני רק אומר. אני רק, אני רק, זה הכל…

הנקודה העיקרית היא, כמו שאמרנו, מנקודת המבט של מה שאדם הוא, לפי התיאוריה שאדם הוא נשמה בת-אלמוות—ואתה יכול לסגור סוגריים את המחלוקת אם הוא בן-אלמוות גם אחורה ורק קדימה, זה לא משנה למטרותינו—אז מה זה להיות אדם טוב, לא מספיק להיות אדם מאוזן טוב.

אי-ספיקות האיזון: שני רמות של מידות

כל האדם המאוזן הזה שלמדנו עליו בשמונה פרקים הוא אולי צעד הכרחי אחד לזה אם אתה אריסטוטלי, ואולי הכרחי במובן של כמו מקריות כפויה שאתה תקוע לדאוג לה אם אתה אפלטוני, אבל לא יותר מזה.

מהכבוד של הנשמה הבת-אלמוות האמיתית, של מה שאתה באמת, אתה לא צריך שום דבר מזה. לא אכפת לך בכלל מהטובות של הגוף. לא אכפת לך אפילו להיות מאוזן.

ויש שאלה שלמה—ואנחנו לא הולכים להיכנס לזה—האם זה אומר שאתה יכול להפוך לרע מהכבוד של העיר? כל הדיאלוגים של מותו של סוקרטס עוסקים במובן מסוים בבעיה הזו. כמו אם מה שאתה הוא נשמה בת-אלמוות, אז זה אומר שאני לא באמת צריך לדאוג לשכן שלי גם כן. יש שאלה אמיתית כאן. אני לא הולך לפתור את זה היום. אני רק נותן לך את הפרדיגמה, המערכת. בסדר? מובן?

מעבר להיות אדם טוב: הצורך בשלמות גבוהה יותר

אז עכשיו, מתברר שלהיות אדם טוב זה לא מספיק. במילים אחרות, מה שאנחנו קוראים אדם. אתה צריך להיות נשמה טובה. שכל נצחי, נפרד. נשמה בת-אלמוות. איך שאתה רוצה לקרוא לזה. תלוי בהבנה שלך של הנשמה. זה מה שאתה צריך להיות.

עכשיו, יש הרבה רמות, כמו שאמרת. הרמב״ם—זה אומר הבנה בחיים האלה. עבור השקפה יותר אפלטונית, מה שזה אומר הוא, ראשית, אתה צריך לדעת את זה. וזה הדבר החשוב מאוד. אתה צריך לדעת את זה.

במילים אחרות משהו כזה. אם אנחנו חוזרים, וזה הולך להסביר לך משהו חשוב מאוד. וכמו שאמרתי, השלב הזה הוא במידה מסוימת ברמב״ם בכמה דרכים. ואתה רואה את הרמב״ם בהסבר של יום כיפור. זה כמעט אומר את זה במפורש. לא לגמרי, אבל במידה מסוימת אומר את זה. הרמב״ם לא מפרט את זה בשפה הזו. אתה יכול למצוא את השפה הזו בספרים חסידיים ואחרים, אבל בספרי קבלה.

סולם המידות: מידה פוליטית מול מידת הנשמה

אבל הנקודה היא כזו. כולכם חושבים שאתם אנשים טובים כי אתם עוקבים אחרי הרמב״ם. הרמב״ם, הרמב״ם הנגלה. יש הרבה אנשים שלא ברמב״ם, שלא יודעים על זה. אתם עקבתם אחרי מה שהשם אמר לכם. התורה, במובן של התורה שניתנה למשה רבינו מלמדת אתכם איך להיות אדם טוב ואיך להקים חברה טובה וכל זה. זה הכל מאוד נחמד.

זה, במילים אחרות, אתה צדיק מנקודת המבט של מה שאנחנו קוראים לרמה אחת הזו, או שאפלטון קרא לזה מידה פוליטית, והמסורת האפלטונית פיתחה את כל התיאוריה הזו של סולם מידות לכל רמה של האדם, של מה שאדם הוא. יש סוגים שונים של מידות.

אז עבור הסוג של אדם שהוא נשמה בגוף, אדם בחיים האלה, כלומר, אתה חוקי לחלוטין, אתה צדיק גמור. אבל מכיוון שזה לא מה שאתה, מנקודת המבט של חיים גבוהים יותר, אתה אפילו לא מתחיל להיות צדיק. אתה אפילו לא קיים עדיין. אתה בקושי יודע מה אתה.

טהרה: הצעד הראשון מעבר למידה פוליטית

לכן, הצעד הראשון, שאפלטון ואחרים קראו לו טהרה, ואני חושב שזה מאוד תואם למה שאנחנו קוראים טהרה מילולית בעברית ולפחות בקבלה—אבל אני חושב שזה כולל במובן מסוים—הקריאה הזו, וברמב״ם במובן אחר, הקריאה הזו. מה שאתה צריך מלבד לא לעשות תשובה על כל החטאים שלך שאתה נראה כנכון לגבי פחות או יותר—זה לא מספיק. אתה עדיין צריך להפוך או להכיר בכך שאתה הדבר שבן אדם באמת הוא, שהוא הנשמה הבת-אלמוות.

ולמטרה הזו יש פרקטיקות שונות ספציפיות, נכון? אז כל הפרקטיקות שיש לנו—רוב תרי״ג מצוות לפחות—הן על להפוך לאדם טוב. אבל זה רוב מצוות—זה שלב אחד. אבל הרמב״ם גורם לשתי השלמויות, נכון? במובן מסוים שני הדברים האלה. אבל הוא חסר—אני נותן לו תיאוריה מעט יותר מפורטת ממה שלרמב״ם יש בפועל, לפחות במפורש יש.

פרקטיקות לשינוי זהות

אבל מכיוון שכל זה לא מספיק, אתה צריך פרקטיקות יותר ספציפיות. עכשיו יש פרקטיקות ספציפיות שעוסקות בללמד אותך מה אתה. במילים אחרות, ללמד אותך שאתה נשמה שכלית או, כמו שאמרתי, נשמה בת-אלמוות, איזו מילה שאתה רוצה לקרוא לזה. בחסידות, הם קוראים לזה נפש אלוקית, שזה משהו אנלוגי לאותו דבר.

והפרקטיקות האלה הן לא פרקטיקות של להפוך אותך לאדם טוב. הן פרקטיקות של לשנות מה אדם אומר בשבילך, נכון? מי אתה. לשנות את הזהות שלך. כן, להיות מזוהה.

עכשיו כמובן שזה לא משנה באופן אובייקטיבי—אני חושב שיש משהו סובייקטיבי או במובן מסוים על המשמעות האובייקטיבית הזו שעובדת על האדם ומה אתה חושב שזה לא עובד על המציאות עדיין. אבל מכיוון שרוב האנשים נולדים ומלמדים אותם להזדהות עם הגוף שלהם, עם ה—

[הטקסט מסתיים באמצע משפט כיוון שזה חלק 4 מתוך 9]

תרגילים פילוסופיים לטהרה: מתמטיקה, סגפנות, וההבחנה בין טהרה לתשובה

VI. מתמטיקה כפרקטיקה של טהרה

מרצה: מתמטיקה היא משהו שאני עושה אם אתה מייצר את הרעיון של זה. הוכחות עושות את זה. מתמטיקה, הדרך שאנחנו מלמדים אותה, היא רק מכנית. אם אתה באמת לומד מתמטיקה, אז אתה עושה את זה. עכשיו, כשזה מלמדים בבתי ספר יסודיים או משהו, לגמרי לא עושים מתמטיקה. אבל אם אתה באמת חושב מתמטיקה, כל אחת מהן, אתה בעצם תגיע לשם.

אבל אני לא, זה, שוב, אני נותן לך סקירה כללית מאוד, אז אנחנו צריכים להתחיל להיות מסוגלים לדבר על הדברים האלה לפחות.

VII. סגפנות וצום: ללמד שאתה לא גוף

השאלה: מה הצום משיג?

מרצה: דבר פשוט מאוד אחר, שמוכר לך יותר, הוא סגפנות, צום. תזכור, יש משהו שנקרא מצוות הצום. והתיאוריה של הרמב״ם על זה היא מה הצום עוזר? על מה כל הצום הזה?

אז אתה זוכר, רמב״ם, כמו תיאוריה רמב״מית פשוטה היא משהו כמו, זה גורם לך לעצור את החיים שלך איכשהו ולהבין, לאף אחד אין תיאוריה טובה אם אתה מחוייט לצום לפי זה. אתה יכול להגיד לי איך הצום עוזר?

תלמיד: כשאתה צם, אתה עושה תשובה.

מרצה: אני לא יודע מה זה עושה תשובה כשהם צמים, דרך אגב. כשאתה צם, אתה חלש ואין לך את האומץ לחשוב.

תלמיד: כשאתה צם? אמרת את ההיפך בשיעור אחר.

מרצה: אמרתי את ההיפך בשיעור אחר?

תלמיד: כן. אמרת שכשאתה צם, בהחלט יש לך יותר זמן לחשוב.

מרצה: יש לך יותר זמן. נתתי את התיאוריה הזו שיש לך יותר זמן. אבל זה אומר, זה לא אומר שזה לוקח את הזמן. אז אתה מעדיף את התיאוריה שאתה מתכוון להיות מעורב. יש את התיאוריה. זה אומר, אז כן כמובן אז ואבל רק כדי להבהיר כל כל התיאוריות האלה טובות לרמה הראשונה אבל הן לא בעצם כמו שהן לא מסבירות למה לצום כמו למה מילולית זה אומר ענה את עצמך ענה את הגוף שלך נכון נפשך אומר הגוף שלך ענה את הגוף שלך למה שתעשה את זה בסדר ויש תיאוריות אחרות נתתי תיאוריות אחרות לצום כבר בסדר.

התיאוריה המרכזית: צום כהוראה של אי-הזדהות עם הגוף

מרצה: אבל כמו מאוד הקריאה הנורמלית ביותר של זה בהקשר הזה היא זו. הקריאה הנורמלית ביותר של צום, צום בכלל של סוגי הפרקטיקות הסגפניות האלה, פרקטיקות אנטי-גוף מכוונות, זה לא כמו רק להתעלם, זה צריך להוביל אותך להתעלם מזה, אבל אלה הסוגים של פרקטיקות מכוונות. הנקודה שלהן היא, זה אומר לך משהו כזה.

צום הוא לא, אתה תשים לב, נדבר על זה בשלב הבא. צום הוא דרך ללמד את עצמך שאתה לא גוף. ותזכור שאמרנו, אחד הדברים הגדולים של לא רק להיות גוף הוא שהכאבים וההנאות של גוף לא נחשבים נכון הם לא לא קיימים הם לא קיימים כל עוד אתה תקוע בגוף אבל הם לא הם לא אין לך ערך בשבילך נכון הם לא מתארים הם לא זה הם הם לא קריטריון לטוב ורע נכון.

אז מנקודת המבט של הגוף זה תמיד רע לענות את עצמו אלא אם כן אתה משלם על זה בסדר אנחנו תמיד יכולים לפרש את זה ככה אבל לצום בפועל זה להגיד שאני לא סופר את עצמי כגוף שאומר שזה נחשב כל כך, אתה צריך ללכת נגד זה ו…

תלמיד: אני לא יודע, אני לא אומר את זה עם זכות, זה לא דבר חסידי, אז אני לא יודע מה זה. אתה אומר שהכאב, כשאתה אומר שהאנשים שגורמים לכאב, הם גם בתוך כאב, הם גם בתוך כאב.

מרצה: כן, כן, כן, זה ההיפך, יש תיאוריה הפוכה, יש לי שיעור על זה. אבל אתה בעצם, זה הדבר שאתה צריך להיות…

תלמיד: לא, דבר המלאכים, בדיוק, דבר המלאכים, שזה האזור בשדרך, או שהזוהר אומר שיום כיפור הוא כמו על-מלאכים, ובעלך, יום כיפור, כל זה.

מרצה: יום כיפור הוא להעמיד פנים, או במילים אחרות, ללמד את עצמך שמה שאתה הוא הסוג של דבר שאתה תהיה או עדיין כבר אתה וזה מה שצום הוא ואני חושב שזה הכי קרוב לתיאוריה רציונלית או תיאוריה אמיתית למה לצום כי כל הדברים האחרים כמו אולי כן אולי לא אני לא יודע.

פרקטיקות מרובות לאותה מטרה

מרצה: מה שפרקטיקות סגפניות הן ויש רק פרקטיקה אחת כמו שאמרתי יש פרקטיקה שכלית שמלמדת אותך את זה ויש אולי כמו פרקטיקות שונות שמלמדות אותך את זה יש פרקטיקות שונות כי זה יכול ללמד אותך את זה.

זה כמו השלב הראשון בחניכה ממשית, כמו הוראה ממשית ללמד אותך להפוך לפילוסוף. מה שאפלטון או סוקרטס קראו פילוסוף, שהוא מישהו שמזדהה עם הנשמה שלו ולא עם הגוף שלו, זה לא לדאוג להנאות של הגוף ולכאבים של הגוף. אז פרקטיקה אחת מאוד ברורה שמציעה את עצמה היא לסבול קצת כאב ופשוט להתעלם ממנו, נכון? כמו להגיד בסדר אז זה לא אני.

אני חושב שזה כמו שאנחנו יכולים לתת שיעור שלם כדי לנסות לפרט ולתאר מה זה אומר להגיד זה לא אני ואיך אתה היית חי את זה אבל זה זה מה שאני רק נותן זה תיאוריה זה מה שאנחנו קוראים טהרה בסדר.

VIII. טהרה כקטגוריה נפרדת מחטא ותשובה

הטיעון משפת יום כיפור

מרצה: ואיך אני יודע את זה זה הטיעון כדי להזיז את זה החוצה נכון אז מאוד מעניין וזה נותן לנו הבנה מעט רחבה יותר של יום כיפור אנחנו עדיין צריכים לקבל משהו אפילו רחב יותר זה נותן לנו מעט שכולם יודעים שאנחנו מטהרים, כי נדבר על זה בעוד שנייה, אבל אנחנו מטהרים את הנכון?

זה ההיפך מטומאה, אז לפחות הנושא של רוב הפרשה הוא במפורש טומאה ולא חטא. זה אומר גם חטא כי חטא הוא סוג של טומאה, זאת התיאוריה של ספר ויקרא בכלל, אבל התיאוריה היא לא מטוהרת. במילים אחרות, היית אומר משהו כמו ההיפך מלעשות רע במובן של חטא או עוון הוא לעשות טוב או לעשות תשובה, כמו לא לעשות את זה או משהו כזה, ויום כיפור הוא במפורש לא על זה. זה לא אומר בתורה, זה אומר והתקדשתם.

מה זה אומר והתקדשתם? כמובן.

תלמיד: אז למה אי אפשר להגיד את זה? למה צריך להגיד דברים מוזרים?

טומאה כזיהום של החיים על ידי המוות

מרצה: התשובה היא כנראה כי זה שם לב שבתורה יש משהו שנקרא טומאה. יש קטגוריה שנקראת זיהום, נכון? ההיפך מטהור, טהרה, נכון? טומאה פירושה מעורב, מזוהם. ההיפך מטהור. מה זה אומר להיות ההיפך מטהור? מה זה בכלל אומר?

מה שזה אומר הוא מילולי, בסדר? לפי הקריאה הזאת. מה שזה אומר הוא מילולי. זה אומר שמאחר ומה שבן אדם הוא, הוא משהו שחי לנצח, נכון? זה חיים, וזה אחד הטיעונים של הפאידו לחיים נצחיים, ממש אחד הטיעונים בפאידו לחיים נצחיים, הוא שחיים לא יכולים להתערב עם מוות. אם חיים קיימים, זה לא יכול להיות משהו שנעצר, אז זה לא באמת חיים. כי מה שמשהו הוא, אם זה באופן טהור מה שזה, ואם הנשמה היא משהו שנותן חיים, אז איך הנשמה יכולה למות? זה אחד הטיעונים שלו. כמובן, כדי שזה יהיה הגיוני, זה לא העניין שלנו עכשיו.

אבל הנקודה, כמו, ראינו חיים, נכון? אנחנו מדברים על חיים ביום כיפור וראש השנה, ולפי ראשונים רבים, זה אומר חיי עולם. זה לא אומר מחלב כסרם, בנן, וטוי סופיס, אבל רוב המקובלים והראשונים כמו טוי סופיס. זה אומר חיי עולם. ברמב״ן, כנראה גם. אבל לא, מה שלא יהיה, זה מסובך. שוב, אנחנו לא נותנים את השיעור כדי להבין את אלה, איך בדיוק להבין הכל. אנחנו רק נותנים את המבנה של סוג המחשבה הזה.

אז, חיים, חיים בלתי מזוהמים, חיים בלתי מזוהמים הם חיי עולם, חיים נצחיים. כמו חיי האלוקים או חיי מלאכים, תן לנו חיים כמו שאתה חי לנצח.

מה שטומאה אומרת היא זיהום של החיים על ידי המוות. כמו שכולם יודעים, הטומאה הגדולה ביותר היא מת. וזה הזיהום הגדול ביותר של החיים על ידי המוות. וכמו שהכוזרי אומר, כל שאר הטומאות הן מיתות חלקיות. כמו, קרי הוא משהו שיכול היה להיות חי ולא יצא חי וכן הלאה. וכל שאר הטומאות שקשורות לחלקי גוף שאינם חיים, אז זה מה שטומאה היא.

טהרה חורגת מעבר למוסר

מרצה: אז, טומאה היא לא… וזה מסביר משהו, אני אגיע לזה יותר בחלק השלישי של השיעור שלי. אבל זה מראה לנו שיש משהו שנקרא טהרה שחורג מעבר להיות אדם טוב, נכון? כי אנחנו יכולים לראות את זה בבירור למרות שאין איסור להיות שם יש רק—

טומאה וטהרה: זהות, טהרה, והגבולות של טוב אתי

IX. המבנה הדו-שלבי של התפתחות רוחנית

טומאה כקטגוריה לא-מוסרית

אז, טומאה היא לא… זה מסביר משהו, אני אגיע לזה קצת יותר בחלק השלישי של השיעור שלי, אבל זה מראה לנו שיש משהו שנקרא טהרה שחורג מעבר להיות אדם טוב, נכון? כי אנחנו יכולים לראות את זה בבירור. ברור שאין איסור להיות טמא. יש רק איסור להיות טמא אם אתה נכנס לבית המקדש. אבל אין שום דבר רע בלהיות טמא. אין מצווה.

זה לא נכון, דרך אגב. אני אוהב להגיד את זה, אבל כתוב שיש מצווה להיות טהור, לפי הגמרא. אבל על פי הפשט, וגם אחרי זה, זה כמו מצווה. אני לא בטוח. אף אחד לא יודע איזו מצווה זו. הגמרא נראית קוראת לזה מצווה להיות טהור, תמיד. אבל בהבנה המילולית של אפילו הלכה, אין מצווה. אין שום דבר רע בלהיות טמא. הרמב״ם אומר שאין שום דבר רע בלהיות טמא כל החיים. אתה רק לא יכול ללכת לבית המקדש.

אבל, ברור שיש משהו רע במובן מסוים בלהיות טמא. אז איך אנחנו מיישבים את זה? זו בעיה גדולה לאנשים שיש להם רק ממד אחד של טוב והם תחת הבנה מוסרית שהם צריכים לפרש הכל כטוב אתי ואז טומאה היא כמו, אף אחד לא יודע.

טומאה כערבוב של חיים ומוות

התשובה היא, טומאה היא ערבוב חיים עם מוות ולהיות טהור פירושו להיות חי באופן טהור, וזו הסיבה שאפילו אם אתה טוב בכל מובן, נניח כל עוד אתה הולך למות אתה עדיין רע ולכן אתה צריך לעשות טהרה. טהרה פירושה להתחיל לחיות לנצח. איך מתחילים לחיות לנצח? על ידי היותך הדבר שאתה באמת, שחי לנצח ממילא. זה כמו שינוי מיקוד, שינוי זהות, שינוי זהות.

בית המקדש רק מסמל את העולם הנצחי—זו תהיה הפרשנות שלי. הרמב״ם אומר…

תלמיד: הרא קאיביש?

מרצה: כן, כן. כן, זו רמה אחרת. כן, בדיוק. אז זה החלפת זהות. זה להפסיק לענות לעצמך, “מי אני, הגוף הזה, הביוגרפיה הזו,” ולהתחיל לענות, “אני נשמה נצחית.” בסדר? יש לזה הרבה משמעות, אבל זה המילה, המשפט שיש לי בשבילך: החלפת זהות.

האני, זה מה שכתוב בזוהר, שאתה צריך להתחיל לחשוב, ואז חיים ויטאל יש לו את ההוראה הראשונה הזו להפוך למקובל בשער הקדושה. הזוהר אומר, כתוב, אז אנחנו רואים שאדם הוא לא בשרו, אלא יש בשר שלו, גוף של אדם. זו קריאה רעה של האדם, אבל בכל זאת זה רש״י טוב שמה שזה מראה לך הוא שזה השלב הראשון של כמו זה, זה יהיה שינה, כל מה שטהרה היא, זה השלב הראשון כי יש עוד דברים לעשות מלבד זה שאנחנו לא מדברים עליהם הלילה. אבל כל מה שאני מראה לך הוא שאתה צריך ללכת מעבר ולהפסיק לראות אותי אחרי משהו שנקרא טהרה. בסדר?

ביקורת הנביאים: קרבן ללא צדקות

זה גם מראה לנו, זה גם מאוד ברור איך זה אפילו יכול להיות ההיפך. עכשיו אני רוצה להגיד משהו מאוד מעניין. זה אפילו יכול לעבוד בכיוון ההפוך. זה המקום שיש שאלה. אני אסביר לכם משהו ואז נסביר את זה ביתר פירוט.

כולם יודעים שיש את כל השאלה הזו: האם יום כיפור מכפר בלי תשובה או שלא? זה מאוד מקביל לשאלה שהייתה לישעיהו הנביא שאתה קורא ביום כיפור. בעצם, ישעיהו הנביא מדבר גם על צום, נכון?

אבל יש שאלה שלישעיהו הנביא ולנביאים אומרים שיש להם, למרות שזה מוזר. יש כמו חמישה פרקים בכל הנביאים שאומרים את זה. השאר מהם הם על דברים אחרים, אבל בכל מקרה, הנביאים אומרים—כתוב בתורה גם בתהילים א׳, שמואל, לוי אמר—שהקב״ה לא צריך קרבן. קרבנות לא עושים כלום. מה עוד? זה להיות אדם טוב. זה מה שהנביאים נראים אומרים.

וכל מי שקורא את זה אומר, “על מה אתה מדבר?” כשאתה קורא ספר ויקרא, זה הכל על קרבנות. וספר ויקרא לא רק על קרבנות, אומר במפורש שקרבנות עושים אותך מרצה את ה׳. זה לא—לא רק אם אתה אומר, “אה, זה הכל על שאתה צריך לעשות קרבנות,” אבל אתה באמת צריך להיות אדם טוב. לא. התורה ממש אומרת, “איך אתה נעשה מטוהר לפני ה׳? על ידי זריקת שעיר מצוק.” ככה. זה מה שכתוב, אתה לא יכול לקחת את זה משם. אתה יכול לפרש את זה בכל מיני דרכים מפוארות, אבל זה מה שכתוב.

ואיך אתה, אם עשית חטא, זו ההלכה, זה הפסוק—כתוב ממש, “כך תכפר,” מה שכפר אומר, על עצמך.

תלמיד: רגע, נדבר על וידוי.

מרצה: זה לא באמת אומר שאתה צריך לעשות את זה, זה אומר פעם אחת, ואז עשיתי כותרת שלמה. כאילו, אתה לא יכול לעשות את העיקר מזה, כאילו, יש משהו מאוד מוזר כאן, בסדר? ברור שיש משהו מאוד מוזר, בסדר?

עכשיו, התשובה היא, כמובן, יש קריאה אחת שאומרת, “כן, זה מה שכל, אתה יודע, שקרים קדושים או משהו, דבר מוזר כלשהו, דמיונות שמשכנעים אנשים וכן הלאה, אבל באמת מה שעושה אותך טוב הוא להיות אדם טוב מבחינה אתית.” ובכן, זה לא מה שהנביאים אומרים, בעצם. זה לא באמת אומר את זה, נכון?

מה שזה באמת אומר הוא שהקב״ה לא מקבל את הקרבנות של חוטא. הקב״ה מקבל קרבנות. זה אף פעם לא אומר שהוא לא. זה אומר שהוא לא צריך את זה, אבל הוא לא צריך את זה כשאתה חוטא. כשאתה… מה זה אומר? כשאתה צדיק, הקב״ה רוצה את הקרבן שלך. כשאתה לא, הוא לא רוצה את זה. אז יש דבר כזה שנקרא קב״ה-רוצה-קרבן שהוא נפרד מלהיות צדיק. אחרת, אפילו הרטוריקה של הנביאים לא עובדת. אין אפילו אחד… יש כמה נביאים שאומרים, אומרים דברים שנשמעים יותר רדיקליים מזה, אבל רוב הרטוריקה עובדת ככה.

הרצף הנכון: אתיקה לפני טהרה

אז מה שזה אומר, במובן הפשוט, הוא משהו כזה. כמו שאמרנו, יש שתי רמות, נכון? כמו שהמשנה אומרת, אתה יכול להמשיג את זה ככה אם אתה באמת רוצה, זה לא הכל בזה. אבל קודם אתה צריך להיות אדם טוב. אם מישהו הוא לא אדם טוב במובן של שלב אחד, שלב אחד, להיות אדם טוב בגוף, בבקשה אל תתחיל לעשות טהרה. ראשית, אתה הולך להרוס גם את זה. כנראה לא יעבוד.

כי אם אתה באמת חושב שאתה נשמה נצחית, אז למה אתה גונב מהחבר שלך? רגע, אתה כנראה צבוע. אתה כנראה לא באמת מאמין בזה. זו כמו סיבה אחת. גם, כי אם להיות מעורב עם הגוף זה רע, כי להיות מעורב עם הרע של הגוף זה רע, בסדר? אתה לא יכול להגיד, “טוב, אני הולך למקווה, אני הולך לעשות טהרה, אני הולך להגיד את השד של האחר, נכון? אבל אני עדיין הולך להיות, אתה יודע, שוכב עם אשת השכן שלי, אבל הלכתי למקווה ואני אפילו לא גוף.” טוב, אם אתה לא גוף, טוב, איפה האישה ההיא? מה קורה? נכון? אז אתה משקר לעצמך.

יש סדר בדברים האלה, נכון? למרות שיש רמה גבוהה יותר שהיא יותר חזקה במובן מסוים, היא יותר חשובה במובן מסוים ביחס למה שאתה באמת מאשר הרמה הנמוכה יותר, זה לא אומר שאתה יכול לדלג על שלבים. לא אומר. ויש גדול נהדר כמו, אנשים תמיד נוטים לחשוב כשאחד, זו הסיבה שיש רצף שאנחנו לא מספרים לכולם. אנשים, בכל פעם שאתה אומר לנו, אנחנו יודעים שכל העניין הזה של להיות צדיק, של להיות אדם טוב, אני לא גונב ולא, נניח זה לפחות מספיק, הם מסמנים את זה, כל זה הוא הכל על הגוף שלך. באמת מה שאתה הוא נשמה נצחית והדרך להפוך לנשמה נצחית היא על ידי הליכה למקווה ועשיית פילוסופיה ולימוד חסידות והליכה לרבי וכן הלאה וכן הלאה והליכה לבית המקדש, נכון?

זה נכון, אבל אז האנשים המטופשים האלה עושים טעות, טעות עתיקה מאוד ואומרים, “אוקיי, לכן, אני יכול לעשות מה שאני רוצה, אבל נשמה נצחית לא מפריעה לי.” לכן, הנביא אומר, “לא, יש כמו שומר בכניסה לשמיים, יש כמו שומר.” זה ממש מה שהדין, אנחנו אומרים שכשמישהו מת יש בית דין ושופטים לא רוצים לעשות את זה בחיים האלה, נכון?

מה שזה אומר הוא, “אני לא צריך את הטהרה שלך. זה לא הולך לעבוד אם אתה אפילו יותר טמא.” כמו שהנביאים אמרו את זה הרבה פעמים: הטומאה הגדולה ביותר היא להיות אדם רשע. זה אפילו אדם טוב עדיין טמא כל עוד הוא בגוף, אבל אם אתה אדם רשע, אפילו יותר גרוע. אז אתה לא יכול לעשות עקיפה רוחנית. אתה לא יכול, אתה לא יכול להחליף אחד בשני, למרות שיש סיבה למה אנשים עושים את הטעות הזו, כי זה יותר, יותר בסיסי וכמו, כן, ברגע שאני מחוץ לגוף, אז כל השאלות האלה על הגוף לא רלוונטיות. עדיין לא עובד. זה מה שהנביאים אומרים.

דיון בכיתה: הבעיה של חטא בלי אכפתיות

תלמיד: זה נראה כבעיה שאני עדיין רואה את הבעיה הזו. הם לא ילכו למקווה או מה שלא יהיה. זה פשוט כמו, אתה לא…

מרצה: כן, כן, זה מאוד טוב. זו הסיבה ש… אתה לא… זו הסיבה ש… אתה מדבר על… למה זה לא עובד? מה מת בלהיות אדם רע?

תלמיד: זה כפול מת.

מרצה: למה?

תלמיד: אתה אמרת את זה.

מרצה: למה זה לא עובד?

תלמיד: כן.

מרצה: אולי זה כן עובד. אנחנו פשוט לא רוצים שתחשוב שזה עובד. אני לא יודע. זה לא עובד. בעיקר זה לא עובד. אני חושב שיש כמה דרכים שבהן זה כן עובד, אבל. לא, זה מסובך. זה עושה מה שאמרתי לך. הסיבה הפשוטה היא כי אם אתה לא בגוף, אז, במילים אחרות, אתה לא שופט תענוגות של הגוף כטובים בכלל. אז למה אתה כל כך מפותה על ידי איזה חתיכת חזיר מטופשת? נניח שאתה לא. אז לא היית. לא היית אוכל את זה.

תלמיד: למה לא?

מרצה: למה לא? כי זה רע לך. כי זה רע לגוף שלך איכשהו.

תלמיד: רע לגוף שלך.

מרצה: הסיבה שאנשים… לא, אתה לא יכול לדאוג. הסיבה שאנשים עושים דברים… לעשות דבר רע זה רע זה לדאוג. זו הנקודה. רק אם זה מהווה דאגה.

תלמיד: כן, כן. אולי הבחור שבאמת עושה דברים רעים בלי לדאוג יש להם…

מרצה: כי רוב האנשים עושים דברים רעים כי הם כן דואגים. בסדר? נדבר על הבחור הזה. כן, נדבר על הבחור הזה. אולי יש בחור כזה ונדבר עליו בזמן אחר. רוב האנשים הם לא הבחור הזה, אז אנחנו לא צריכים לדבר עליהם. זכור, אנחנו מדברים על רוב האנשים. רוב האנשים, כשהם עושים את זה, הם באמת כן דואגים לדברים האלה וזו הסיבה. אבל הם רוצים לכסות על ידי הדברים הגבוהים יותר. זה נכון.

אם מישהו באמת היה עושה את העבירה בלי שום הרגשה, באופן אישי, הוא כנראה לא היה עושה את זה. שוב, קשה לי לדמיין למה הוא היה עושה את זה. אבל אם הוא היה עושה את זה, אז זו שאלה. אני לא צריך לדאוג. לרוב, אתה מתחזה. אתה לא באמת נפרד מהגוף שלך. אתה לא מתחזה, אתה מרמה את עצמך. זה יותר גרוע מהתחזות. אתה לא משקר לאלוקים. אנשים הם מאוד מסובכים והם ממציאים כל מיני דרכים משוכללות לשקר לעצמם. אבל זה הטיעון העיקרי, אני חושב.

חטא כמקור לטומאה

זו הסיבה שהתורה אומרת שהעבירות גם מטמאות. אפילו יותר לעתים קרובות, גניבה מטמאת, כמפורש. ב[אזכור לא ברור] וכן הלאה, אומר במפורש. שגניבה לוקחת את הטהרה. גניבה מבולבלת עם הגוף יותר. יש יותר. שוב, אנחנו נותנים כאן רמת סקירה מאוד. לא יכול להיכנס לכל הבעיות האלה. אלה בעיות, אבל זו המחשבה הבסיסית, בסדר?

מסקנה: טהרה כשלב מעבר לתשובה

זו הסיבה שאתה צריך לעשות טהרה, וזו הסיבה שזה שלב מעבר לתשובה. תשובה היא תנאי לזה, אבל תשובה לא מורכבת מזה. במילים אחרות, זה לא מורכב מתשובה. תשובה במובן הנמוך יותר, במובן של הפסקת חטא.

טבעו של יום כיפור: טהרה, כפרה, ואי-ספיקות הקטגוריות המוסריות המודרניות

X. יום כיפור כטהרה, תיאוריית הכפרה, והמגבלות של ההבנה המוסרית שלנו

יום כיפור הוא בעיקר טהרה, לא תשובה

מרצה: רוב מה שאנחנו עושים ביום כיפור הוא לא תשובה. תשובה היא תנאי בזה, נכון? אבל בעוד מה שאנחנו עושים נעשה, זו הסיבה שאני צריך להגיד, אבל אני צריך להגיד את זה, זה מאוד חשוב, יש מובן מסוים שבו זה יותר חזק. זו הסיבה שהרבנים אמרו ביום כיפור, והרמב״ם פוסק אפילו, שהסורה של משול איכס וחפרון היא קטנה של שגגות בלי תשובה.

מה שזה אומר הוא שיש כאלה, אמנם יש הרבה משמעויות בזה, ושוב אנחנו לא הולכים להפוך הכל לבעיה היום. אבל מה שזה אומר הוא שמאחר שזה נכון מה שאתה אומר, זה נכון שאם אין לך גוף, כמו שמוות ממש הוא הכפרה הכי גדולה, אם אתה מת, אז כל החטאים שלך נעלמים. למה? כי כל החטאים שלך נצמדים לגוף שלך ואתה לא גוף יותר, אז שלום. מאוד פשוט.

ולכן, זה נכון שעשיית תרגילי כפרה או תרגילי טהרה אלה אכן מסירים חלק מהחטאים שלך. כל עוד אתה לא עושה את זה בכוונה. זה זה אני חושב משהו כזה, אבל הם עושים וגם אגב מה שזה אומר הוא שתפסיק לעשות את החטאים האלה אחר כך. במילים אחרות, זה לא נכון שיש פקודה שאומרת כאילו קיבלת את זה לפניו אם אתה שומר זה דבר אמיתי, נכון? אם זה אומר כאילו באמת כאילו אתה מזדהה עם הנשמה שלך. אל תראה שברוב המקרים אתה לא יכול אתה לא מזדהה עם הנשמה שלך כל עוד אתה גוף גדול אפילו ראה.

העיקרון שהגבוה כולל את הנמוך

מרצה: אבל גם זה עובד הפוך. יש כאן כלל כללי. יש איזשהו מובן שבו הגבוה כולל את הנמוך כי זה חייב להיות כלל. כל מי שיודע יסודות של מדריך יהודי יודע שהגבוה חייב לכלול את הנמוך. ולכן, הזדהות עם הנשמה שלך כוללת מכל וחומה, לא להטריד את אשתך. ולכן, הזדהות עם הנשמה שלך ליום אחד היא גם דרך להפסיק להטריד את אשתך. במיוחד עם זה.

אז יום כיפור כן עובד. כן, אז כמו שאמרתי, יש מעשית אנחנו צריכים להגיע לפרט, אבל במובן מסוים זה עובד ולכן, יום כיפור, סוג הטהרה של יום כיפור אכן גורם לך להפסיק, אכן עוצר אנשים, אכן גורם לאנשים, הופך אנשים לטובים יותר. לא על ידי התמקדות ישירה בהם, פשוט כמו אוטומטית כי הם הופכים פחות גופים אתה מתחיל להיות אדם טוב יותר. זה אבל אל תבלבל את זה כמטרה של זה, נכון? המטרה היא עדיין הכיוון השני.

שלב שני: המסגרת המפורשת של הכפרה בתורה

מרצה: זה השלב השני שלי וזה מה שבמפורש כתוב בתורה. זה נקרא כפרה. כל התיאוריה בתורה היא מאוד ברור אם אתה קורא את התורה אתה תראה שהקרבנות וכולל הקרבן של יום כיפור שהוא אדמה מה שכל יום כיפור נקרא כפרה וכפרה היא מאוד במפורש שלב אחרי תשובה. כמו כמובן כמו זה ברור אפילו לא אומר בתורה אתה חייב. אבל ברור, אם אתה עדיין רוצה לעשות את זה, אתה לא מביא קרבן, נכון?

אתה לא באמת צריך את כל האלבום הזה שאומר שקרבן רק מכפר עם תשובה, ואז אתה ממשיך לחשוב שלכן תשובה, אם אתה חושב שזה מכפר, זה לא נכון. כמובן, אם אתה מביא קרבן, זה אומר שהחטא היה טעות, ועכשיו טעויות אפילו יותר טוב, כי טעויות, יש לך אותן רק כי אתה חצי גוף.

אבל בכל מקרה, התיאוריה של קרבנות היא שיש משהו שנשאר אחרי שעשית תשובה, שזה שאתה עדיין בגוף, וליתר דיוק אתה עדיין בגוף ובדרך שהחטא הזה גורם לך להיות תקוע בגוף, לכן אתה צריך לעשות את הקרבן לעשות כפרה. ודיים כפרה היא הכפרה הכי גדולה, וזה לגמרי בגלל זה יש לנו את הרעיון הזה של צום בכפרה.

זה השלב השני שלי, בסדר? מאוד ברור. הגיוני?

עכשיו, ואתה תראה הרמב״ם אומר שבדיים כפרה אנחנו מתנהגים כאילו אין לנו גוף. זה אומר משהו כזה. בכל מקרה.

שלב שלישי: חוסר ההתאמה של הקטגוריות המוסריות שלנו

מרצה: הדבר השלישי הוא כזה. כל זה מביא אותנו להבין משהו מאוד חשוב. אני חושב שזה מאוד חשוב לשים לב לזה. אתה לא יכול להיות בן אדם שלם בלי לשים לב לזה. זה מאוד חשוב. שוב, אל תעשה את הטעויות שאנשים עושים לגבי זה, אבל זה מאוד חשוב.

זה מאוד חשוב לשים לב שההבנה שלנו של אשמה, של אחריות לחטא, לפשע, להיות לא אתי, כל דבר כזה, היא מוגבלת מדי ביחס לאיך שהעולם האמיתי הוא. מה אני מתכוון?

הבעיה של אשמה מורשת

מרצה: הדוגמה הכי גדולה שלי היא זו. אנחנו, כולם, כולנו, אינטואיטיבית חושבים שיחזקאל הנביא הוא מאה אחוז צודק, שאב לא צריך למות על חטאי בנו, ובן לא צריך למות על חטאי אביו. זה אפילו כתוב בתורה, אולי. וכולנו חושבים, מהתיאוריה שלנו של מה זה אומר להיות אדם טוב או רע, מה אחריות אומרת, מה בחירה אומרת, וכן הלאה, זה נראה ברור, כאילו זה נראה מאוד לא צודק ולא הגיוני לומר שהיה לך חטא ואביך חטא אז לכן אתה צריך לשלם או בגלגול הקודם חטאת לכן אתה צריך לשלם, כל הדברים האלה לא הגיוניים לנו, נכון?

הבעיה של מעשים טובים עם תוצאות רעות

מרצה: דבר נוסף שלא הגיוני לנו, באותה דרך הגיוני, נכון, והיה שהתורה אומרת, אני לא יודע בעיה, כי זה לא הגיוני עכשיו. עכשיו, דבר נוסף שיש לנו קושי מאוד גדול איתו, ואתה תשים לב שאנשים וכל השיח מבולבל כי אין לנו קטגוריות לזה, הוא שאנחנו חושבים שדברים יכולים להיות רק טובים או רעים במובן המוסרי, האתי. ולכן, דברים רעים לא יכולים להיות טובים ודברים טובים לא יכולים להיות רעים. זה ברור, נכון?

אז אם מישהו עושה משהו שהוא לא היה צריך לעשות, שאמרו לי לעשות את זה, זה לא יכול להיות שהוא מקבל עונש על זה. אנחנו מאמינים בזה? כן. אבל ברור שזה לא נכון. אנשים אכן מקבלים עונש, אכן סובלים על דברים שהם היו צריכים, שהם לא, שהם היו צודקים לעשות.

אני צריך לתת לך דוגמה טיפשית? אם למישהו יש חלום רע בשבת, הוא צריך לצום, ואז הוא צריך לצום שוב, כי הוא צם בשבת. מה יקרה? צמתי, בסדר, אז ניסיתי, הלכתי לרב, והרב אומר לי אתה צריך לצום בשבת, כי בסדר, אז מה אתה רוצה ממני? ובכן, עדיין אולי יש לי את זה טוב יותר. אולי זה שווה את זה, אבל עדיין יש לך את ההשלכה של הדבר הבא. בסדר, אז הייתי צודק או טועה?

צום הוא סוג של תשובה. אנחנו צמים תשובה. אנחנו לא צמים לקסם. אנחנו צמים תשובה. אז אם עשיתי את הדבר הנכון, איך אני יכול לסבול על זה?

תלמיד: אני יכול לתת דוגמה נוספת שבה אתה לא סובל. נניח שאתה מבשל וצם לאיזו עבודה.

מרצה: כן, אגב, אותו דבר.

תלמיד: לא, אתה לא סובל.

מרצה: איך אתה יודע? אתה מאוד בטוח בדברים. אם זה פוגע בך, זה פוגע בך. אתה מאוד בטוח בדברים היום.

תלמיד: כי אם הפעולה, נניח שהפעולה ממש פוגעת בך.

מרצה: זה בדיוק, אני מאוד טוב, אתה בטוח בזה. אתה מאוד בטוח בזה, שאם מישהו היה צריך לעשות משהו בגלל נבוכדנצר, אין שום סיכוי שהוא הולך לגיהנום על זה. אתה מאוד בטוח בזה. אני לא בטוח בזה בכלל.

תלמיד: לא, כי אתה יכול לומר, נניח ששבת היא דבר מאוד חיוני לשמור. אתם, לא עשיתם. אני לא יודע, אולי זה היה שווה את זה.

מרצה: בסדר, מאוד טוב. אז זו כמו דרך רציונלית אחת לומר דברים. אני יכול לתת לך דוגמה נוספת. אולי דוגמה קצת שנויה במחלוקת.

זו השיעה שהלכת אליה שבה הייתה מצווה עם אדום וכיפור. איפה השיעה חי כאן?

תלמיד: כן, אני לא זוכר מה היה הקנדוק. זה היה ליד השיעה, אבל האם זו מצווה או לא?

מרצה: כן, היה, אני לא זוכר מה הקנדוק, כן, אני זוכר שדיברתי על זה, אבל אני לא זוכר מה. בכל מקרה.

היישום הכי שנוי במחלוקת: רוע הכרחי והרג במלחמה

מרצה: דבר נוסף שאנחנו יכולים לומר הוא משהו קצת יותר שנוי במחלוקת, אבל אני חושב שזה חייב להיאמר, הוא שלפעמים אתה צריך לעשות דבר רע. כמה דברים הם רעים. אתה יודע, למשל, אתה יודע מה רע? להרוג אנשים זה דבר רע, בסדר? להרוג אנשים, במיוחד מה שנקרא אנשים חפים מפשע. זה בהחלט דבר רע. להרוג תינוקות זה בהחלט דבר רע, בסדר?

האם לפעמים אתה צריך להרוג תינוקות? ובכן, בתורה שלי, כתוב שלפעמים אתה צריך להרוג תינוקות. גם, במציאות שלי, זה כתוב. אם אתה קורא את החדשות, אתה רואה. כולם מסכימים שלפעמים אתה צריך להרוג כמה תינוקות. השאלה היא רק אילו תינוקות. אבל בכל מקרה, אני אומר לך, נכון?

תלמיד: של מי תינוקות, נכון?

מרצה: נכון? זו המציאות. אנחנו יכולים לנהל את כל הדיונים היפים האלה ולהצדיק את האמצעים. המציאות היא שלפעמים אתה צריך, נכון? כל מי שאומר לך שהדבר המוסרי הנכון הוא להרוג את כל העיר, כל העמלקים, הילדים שלהם, החיות שלהם. להרוג את כולם. אה כן, יוטיוב הולך להוריד את הסרטון שלי. בכל מקרה, זה מה שכתוב בתורה. נכון?

לא, אבל זו המציאות, בסדר? לכן, עכשיו יש לנו קושי אמיתי עם זה, שזה אומר שזה דבר טוב. אז האנשים מסתובבים ואומרים, עשיתי את כל הדברים האלה אבל בגלל זה אני שמח. ובכן, אולי אתה צריך להיות שמח. אבל האם זה אומר שאתה אדם טהור עכשיו? האם הפכת לאדם טוב יותר? אז עכשיו הרבה אנשים יודעים, אז לא, הפכת לנחמה קודש השני. אה, אז הפכת לאדם רע עכשיו. אז עכשיו אתה אדם רע. רגע. אנחנו מאוד מבולבלים לגבי זה. בסדר? כולנו מאוד מבולבלים לגבי זה.

שתי העמדות השגויות

מרצה: יש רק שתי דעות שאני יכול לראות בפיד של המדיה החברתית שלי. או שזו מצווה גדולה שהורגת אנשים מסוימים או שזו עבירה גדולה. או שאתה הופך לצדיק גדול על שעשית את זה ואתה צריך לעשות את זה בשמחה, כי כל מצווה אתה צריך לעשות בשמחה, נכון? או שאתה צריך לעשות את זה בעצבות גדולה, אפילו אחרי זה אתה הופך לאדם רע, כמו שישעיהו ליבוביץ אמר. שתי האפשרויות האלה קיימות, ושתיהן שגויות.

הפתרון של התורה: הפרדיגמה של מלחמת מדין

מרצה: כי יש לי חומש, והחומש שלי אומר ככה, זו מצווה מאוד גדולה לעשות מלחמת מדין, אתה צריך ללכת ולעשות משהו גדול שם. ואז אתה צריך לחזור, ואנחנו לא נותנים לך להיכנס למחנה שלנו, ממש. תישאר בחוץ. והרוצחים היהודים לא נכנסים. אנחנו לא נותנים לך להיכנס.

מה קורה? הרגת חבורה של תינוקות? אנחנו הולכים לתת לך להיכנס למחנה שלנו? תישאר בחוץ. אתם לא יודעים למה אני מתכוון. שלחתם אותי לשם. יפה מאוד.

יש לי פתרון לזה. מה הפתרון? טהרה פולחנית. בסדר, הפתרון הוא שאנחנו הולכים לקחת פרה, פרה אדומה, אנחנו הולכים לשחוט אותה מחוץ לבית המקדש. אנחנו הולכים לשרוף אותה. אנחנו הולכים לקחת את האפר שלה, איכשהו, אני הולך להזות עליך את המים האלה, ואני אעשה את זה במשך שבעה ימים או פעמיים, מה שזה לא יהיה, אז אתה תוכל לחזור. זה מה שהתורה אומרת.

כשאתה קורא את זה, אני כאילו, אה, זה פרדיגמטי, זה לא הגיוני. זה הגיוני לחלוטין. למה זה הגיוני לחלוטין? כי אנחנו צריכים להתחיל להיות קצת יותר ריאליסטיים עם המוסר שלנו.

היום יש לנו מוסריים, כמו, או ניהיליסטים או מוסריים, אלה שני סוגי האנשים היחידים שקיימים, והמוסריים הם ממש טיפשים.

רוע אובייקטיבי, חטא מורש וטהרה פולחנית: מעבר לקטגוריות מוסריות

XI. המציאות של השלכות מוסריות מורשות

אבל מסתבר שיש הרבה דברים שהם טובים ועדיין רעים. והרבה דברים שהם רעים ועדיין טובים. ויש הרבה אנשים שסובלים על חטאים שהם לא עשו והם סובלים בצורה מוסרית. הם רעים בצורה מסוימת וזו לא אשמתם. ולמרבה הצער או מה שזה לא יהיה, עובדתית, ככה העולם עובד.

זה מאוד מגניב לומר, זה נראה לא הוגן להעניש ילד על חטאי אביו אבל אנשים אכן יורשים את חטאי אביהם בכל מיני דרכים מצחיקות זו המציאות והתלמוד שאמר בעצם אמר את זה הוא אמר שאתה עושה כי אביך עשה את זה אבל האם זו אשמתי שעשיתי את זה לא כן מקבל עונש על חטאי אביו זו לא אשמתך אישית אנחנו צריכים לאהוב אותך ולנסות לעזור לך כמה שאנחנו יכולים אבל עדיין יש איזשהו דבר.

כן, בסדר, זה ילדים קטנים כשאין להם לגמרי יכולת פעולה. אבל אפילו אנשים שיש להם יכולת פעולה מקבלים ילדים גדולים.

XII. הרחבת המושג של רוע: חוסר ברמת הזהות

הסיבה היא שאנחנו צריכים להרחיב את ההבנה שלנו של מה טוב ורע אולי אפילו יותר מהרמה השנייה הזו שעשינו שאמרה שיש רוע שבו הרוע קיים בהיותנו בגוף שלנו. ומה שזה אומר הוא שזה לפעמים רע להשתייך לקבוצה מסוימת של אנשים, אפילו אם לא עשית שום דבר רע, למשל.

איזה סוג של רוע זה? איך אנחנו בכלל הולכים לקרוא לרוע הזה? זה לא כמו פוליטית, מוסרית, כמו רוע מוסרי או כמו רוע אתי במובן הפשוט, עשית משהו לא בסדר, אני לא עשיתי כלום. ובכן, מצד שני, האם אתה סוג האדם הזה? כן, בהחלט. אז, משהו עם הזהות שלך שבור. האם אתה או שאתה לא? ובכן, אם אתה לא, אז בסדר, אתה לא. אבל כל עוד אתה, לפעמים אני אומר דברים כמו…

טיעון הירושה: טוב ורע ביחד

כמו, לכל מי שאומר לי שאתה לא צריך להיענש על החטאים שלך, חטא של האב, אז אני אומר, בסדר, אז אתה מאמין שכל הירושות צריכות להיות ממוסות במאה אחוז, נכון? זה הוגן, נכון? יש בעצם אנשים שאומרים את זה, נכון? אף אחד לא צריך לרשת שום דבר מההורים שלו. רגע, כשההורים שלך חיים גם, הם לא צריכים להיות מורשים לתת לך שום דבר. זה לא מספיק כשהוא מת, נכון?

מה אתה מתכוון? אה, אז אתה מקבל הכל, כל הדברים הטובים אתה מקבל מאביך, אבל לא את הדברים הרעים? זה נשמע הוגן עכשיו? אז אם לאביך יש אקדח, והוא גונב, והוא נותן לך אוכל, אתה מורשה, זו לא אשמתך, לא בחרת לגנוב, ואז אנחנו אפילו לא יכולים לקחת את זה בחזרה ממך כי זו לא אשמתך. ולפעמים אנחנו ממש לא יכולים לקחת את זה בחזרה ממך כי אכלת את זה כבר.

יש משבר מוסרי גדול לגבי זה, לגבי להרגיש רע כשאנשים הולכים לכלא. זה כאילו, כן, לקחת את הדבר ועכשיו אתה בכלא, עכשיו אתה יכול לסבול.

זו דוגמה אחת, אבל אני מראה לך, יש בעיה אמיתית כאן שבה יש בעיות שלא ניתנות לפתרון על ידי קטגוריות מוסריות רגילות.

XIII. מעבר ליכולת מוסרית אינדיבידואלית: המציאות של קשר

המציאות היא שאנשים קשורים. יש לנו יותר מזה, כמו זהות מוסרית מאוד צרה של פשוט בחרתי לעשות דבר רע או לא בחרתי לעשות דבר רע. לא הכל נכון. אני מכיר במובן הזה. זה המובן העיקרי שבו אנחנו אומרים אתה אדם רע, עשית דבר רע. אבל האם אתה יכול להיות רע באיזשהו אופן אובייקטיבי? לא הרצון שלך רע.

זה היה אומר משהו כזה. יש רוע שבו הרצון שלך רע. בחרת במשהו רע. ומאחר שאנשים מודרניים חושבים שהדרך היחידה להיות רע היא אם הרצון שלך רע, אז זו הקטגוריה היחידה שיש להם. אבל יש סוג של רוע אובייקטיבי. כמו הגוף שלך רע, המוח שלך רע.

חזרה לעקרונות ראשונים: מה רוע באמת אומר

זכור רע, חוזר כל הדרך להתחלה, זכור, שרוע וטוב הם לא איזו קטגוריה מוזרה שאנחנו מטילים על העולם. רוע או טוב פשוט אומר דברים עובדים או לא עובדים, או להיות טוב אומר רוע.

עכשיו זה מאוד קל להבין ברגע שיש לך את זה בראש, שאני יכול להיות רע, זכור שאין שום דבר מוסרי מיוחד בזה, אני יכול להיות רע, סוג של רוע שירשתי מההורים שלי, או שאני יכול להיות רע כי עשיתי משהו שהייתי צריך לעשות, או אפילו אם עשיתי משהו בטעות.

XIV. דוגמאות הלכתיות: קרבן וטומאה

זכרו, קרבן אתם מביאים על שוגג. אם אתם מזיד, אז אתם מעבר לקרבן. אתם צריכים פתרון אחר. אבל משהו כן קרה. לפעמים אנחנו אפילו צריכים כפרה על משהו שקרה באונס.

ממש, אתה נעשה טמא, נכון? אה, זה לא באשמתי. זה כמו אנשים פרימיטיביים שחשבו שאפילו אם אתה נוגע בגופה, זו הייתה מצוה. אתה הולך להלוויה, זו מצוה. או אפילו אם זו לא מצוה, זה פשוט מתוך אונס, ואתה עדיין טמא.

מה זאת אומרת שאתה טמא? מה רע בזה? לא עשית שום דבר רע. זה נכון שלא עשית שום דבר רע, אבל אתה עדיין רע.

הצגת הטומאה כקטגוריה נפרדת

אנחנו הולכים לקרוא לזה מילה חדשה, במקום לומר שאתה רע, אתה אומר שאתה טמא. זה מאוד מבהיר שיש עליך איזושהי חילול, שאינו אותו דבר כמו רוע מוסרי. רוע מוסרי הוא אחד הדברים הגדולים ביותר שגורמים לזה, אגב. זה כמובן גורם לזה. והרבה מהחילולים האלה עוקבים אחורה לאיזשהו רוע מוסרי בדור הראשון כשהם התחילו במובן מסוים.

אבל נשאר לך איזשהו כתם, איזשהו שמוץ, איזשהו לכלוך, שהוא סוג של רוע שנשאר בך, בחברה שלך, בחברים שלך, כל מי שמדבר איתך מתחלחל מזה בכל מיני דרכים שונות. זיהום.

מרצה: רגע, אנחנו הולכים לדבר על זה. אני לא יודע. קודם, אני מספר לכם את הבעיה, אחר כך זה עדיין מתלבש. הדרך הטובה ביותר להסתכל על זה… בכל מקרה, יש תוצאה מוסרית רעה גם אם היא לא מתהליך מוסרי רע. זו שאלה טובה. אנחנו צריכים לטפל בזה, אבל זו השאלה. זו הבעיה.

תלמיד: מה? זה גם כמו להסתכל אחורה, כל מי שמת מזיהום, לא היו לך אנטיביוטיקה, אף פעם לא סבלת מזה מאז הדור שלך, אף פעם לא הפכת לאנטיביוטיקה.

מרצה: אפשר לומר את זה. תגיד במובן מסוים כמו זה. כן, זה אפילו מובן רחב יותר. זה מובן רחב במיוחד. אבל כולם תמיד סובלים. מסתבר שכולם תמיד סבלו כי לא חשבת מספיק או מה שלא יהיה. כן, זה אפילו יותר רחב. לא אתה, מה שלא יהיה. אתה פשוט חיית. חיית בעולם ההוא. כן, אפשר לומר את זה. לא עשיתי שום דבר כדי לחיות בעולם הזה.

יש כל כך הרבה דברים שבהם אנחנו סובלים על דברים שאינם באשמתנו. אין שאלה. אלה הדברים שאנחנו סוג של נהנים מפירות של דברים שאינם באשמתנו במובן המוסרי הפשוט והמצומצם. אני כן מאמין שזה רע. נכון. אנחנו חיים על גבם של ההורים שלנו. נכון. זה בדיוק.

XV. בעיית הרוע השיורי והפתרונות שלה

אז עכשיו, כל הדברים האלה הם, כל הדברים האלה הם, איך אומרים את זה? כל הדברים האלה הם דברים שחורגים הרבה מעבר לקטגוריות הרגילות שלנו של מה זה אומר להיות טוב ורע. ובמובן מסוים, אתה יכול לראות אותם כמו שאריות של להיות טוב או רע. יש איזושהי שארית שזו הגרסה הפשוטה ביותר של זה, לפחות, נכון? אם אביך עשה משהו רע או סבא רבא שלך או משהו טוב ויש שארית של זה קיימת כל עוד העיר שלך קיימת, כל עוד ה…

שני פתרונות: הרס ותיקון מבני

עכשיו, יש פתרונות שונים אגב לזה, בסדר? פתרון אחד הוא להרוס את זה, בסדר? אם עיר נהרסת, אם תרבות נהרסת, אף אחד לא סובל מהחטאים שלהם יותר. זו הסיבה שהרס הוא פתרון. זה פתרון מאוד רע אבל זה פתרון, בסדר?

אם אתה לא רוצה להיהרס, כמובן שאתה צריך לעשות תשובה אבל תשובה לא מספיקה. אתה צריך איכשהו לפתור את הנזק המבני הזה שיש לך. אתה צריך לתקן את הנזק בסדר עכשיו אז לפחות חלק מהם חלק מהנזקים האלה אמורים להיות מתוקנים על ידי איזשהו על ידי זריקת עזים מסלעים בסדר או שליחתם למדבר כמו שהפסוק אומר איך זה עובד אתה צריך להבין את זה זה מה שאנחנו צריכים תיאוריה של איך הדברים האלה עובדים אבל חלק מהם עובדים.

XVI. טיהור פולחני: טראומה, פגיעה מוסרית ופרה אדומה

ואחת הדרכים שבהן הם עובדים היא בדיוק על ידי הדבר שהרמב״ן אמר במילים אחרות כמו זה משהו כמו בימינו אנשים מדברים על משהו שנקרא טראומה זה דבר מעניין שאומר ויש משהו גם איך קוראים לזה ואנשי הצבא מתחילים לדבר על משהו שנקרא פגיעה מוסרית ולפעמים אתה הורג מישהו ואתה צריך לעשות את זה, בהנחה שאתה צריך לעשות את זה יש לך טראומה, כאילו זה פוגע בך ואגב זה נכון שזה פוגע בך, זה צריך לפגוע בך אחרת אתה לא בן אדם כאילו אתה לא בן אדם טוב ויש פתרונות לזה.

הפתרון העתיק לטראומת קרב

אתה יודע הפתרון יהיה אני די בטוח שזו כמו בעיה אמיתית אתה יודע אם אתה מדבר בהקשר של מלחמה כולם יודעים חיילים הולכים למלחמה וזה כמו איזשהו מצב מוזר שבו העבודה שלך היא להרוג אנשים כל יום ואז אתה חוזר ואתה כמו זה רע רק כדי להיות ברור זה לא זה רע במובן שאתה לא יכול לקיים חברה מבוססת על מלחמה נכון כשהמלחמה נגמרת אנחנו צריכים איכשהו לעבור מזה לשלום.

אז אני די בטוח שאם היית לוקח כל לוחם כשהוא חוזר ונותן לו פרה אדומה זה היה פותר את הבעיה הוא לא היה צריך טיפול בטראומה איך אני הולך להראות את זה ממש מה שהיית עושה ועובד זה מה שזה לא היה PTSD באותם ימים כי יש להם פרה אדומה מאוד פשוט ככה אתה שואל אותי איך זה עובד אני לא יודע נגלה את המדע שם אתה פרה אדומה קלות לפתור את הבעיה הזו ואז מה זה איך זה מאני לא יודע איך זה עובד אני לא צריך לתת לך תיאוריה לשמוע על עובד זה כנראה עובד זה כנראה עובד על ידי שימוש בדברים הדמיוניים האלה שהם זרועות שהם רק דמיון כנראה אבל זה עובד.

טיהור המקדש

או באותה דרך אם היה לנו שמר אם נעשה את כל הצד הזה הרב לא הגיע לשם שזה כמה נשמע אומר שאתה יודע כל החטאים של העם היהודי מזהמים את המקדש איכשהו ואז על ידי טיהור המקדש על ידי ריסוס קצת דם של משהו על הפרוכת וכן הלאה זה באופן סמלי וסמלי אומר באמת נכון הסרת זה זה לא מסיר את החטא שלך ברור זה לא יכול להסיר את החטא שלך אתה צריך להפסיק לחטוא לפני זה או אולי לא עשית משהו זה אפילו לא חטא או אולי זה חטא אבל אתה חוטא כי אתה בן אדם ואין דרך לצאת מזה אתה יודע במובן מסוים כל החטאים שלנו הם כמו זה נכון אנחנו רק חוטאים כי אנחנו בני אדם במובן של בגוף הזה ואנחנו תקועים עם כל מיני מערכת אז ככה זה הולך זה החלק הזה הולך.

XVII. איך הפולחן עובד: מעבר לתרגום מוסרי

איך זה עובד פתרונות אחרים להסביר איך זה עובד אני לא חושב שאנחנו אני לא חושב שיש לנו זמן עכשיו להסביר איך איך זה עשוי לעבוד ולתת תיאוריות על איך זה עשוי לעבוד. אבל אני די בטוח שזה עובד במיוחד על ידי לא, אני הולך להגיד לך איך זה עובד.

זה עובד במיוחד על ידי לא להיות מתורגם למובן מוסרי.

אם אתה אומר, ובכן, זה מלמד אותך לעשות תשובה. לא, זה לא מלמד אותך איך לעשות תשובה. זה מה שהרמב״ן אמר. כן, אנחנו יכולים לומר שהפשט של כמונס הוא שאתה מדמיין שהיית צריך להיות, זה לא עובד.

אם זה עובד על ידי אמירה, עשית כבר תשובה, נכון? אמרת וידוי, טוב מאוד. עכשיו, אתה עדיין אדם רע. עדיין אדם רע באיזה מובן? ובאלה כמו מיסטיים אני לא יודע איך אתה רוצה לקרוא לזה עכשיו. במובן הזה אנחנו הולכים לפתור את זה על ידי פעולה ברמה ההיא על ידי עשיית כל התהליך הזה של טיהור המקדש ועשיית כל זה.

תלמיד: אתה יכול לומר משהו בסגנון שאתה צריך לעשות תשובה, אתה עדיין, אתה משפיע על האדם ההוא שעדיין מת בעצם, אז זה מה שאתה פותר?

מרצה: כן, זה המוות שנמצא איתך, נכון?

תלמיד: כן, כן, המוות שנמצא בך איכשהו.

מרצה: כן, אני אומר, אבל בגלל שהרגת מישהו.

תלמיד: כן, בטוח.

מרצה: זה לא הלך, אתה עדיין הרגת מישהו.

תלמיד: בטוח.

מרצה: זה כמו המובן הכי פשוט. אבל יש גם כמו, זה מה שחלק מהאנשים נראה שמתקשים איתו, זה העובדה שההשפעה עדיין כאן. וכל הרבה הצהרות היפרבוליות שאנחנו יכולים לעשות על זה, זה עדיין, במונחים של הצעד הראשון שאתה אומר, הוא עדיין עשה את זה.

תלמיד: בטוח.

מרצה: כן, בטוח, בטוח, בטוח. בטח. זה היבט אחד של זה. אבל יש הרבה היבטים של זה. ואני חושב שהסיפורים של יום כיפור מתמקדים מאוד במפורש בחלק מההיבטים האלה, שחורגים מהדבר הפשוט של תפסיק להיות אדם רע. ויש דרכים שונות של איך להסביר איך זה יעבוד, ואני לא חושב שיש לי תיאוריה טובה לזה עכשיו. אבל אני חושב שזה עובד. מי אמר שזה לא עובד? חלק מהדברים עובדים על ידי לא להיות מוסברים, אתה יודע?

הפרדוקס של הרמב״ן: איך ניסוח הורס את הכישוף

מרצה: זה מה שאני אומר. זה עובד על ידי אמירת משהו כל כך קרוב. זה הוא, נכון? העובדה שהוא אמר את זה, זה הורס את הכישוף.

תלמיד: על מה? הרמב״ן?

מרצה: באמת, הרמב״ן. אתה צריך להיהרג, אבל מה שלא יהיה.

תלמיד: לא, לא. אז הוא אומר, אז הוא ממשיך ואומר, זו לא הסיבה האמיתית. אבל באמת, כפרה אמרה משהו אחר. באמת, זו הסיבה. אבל אם אתה אומר את זה, אז זה לא.

מרצה: לא, זה לא באמת. זה באמת במובן אחר, ברמה אחרת. אתה יכול לומר את זה. או שאנחנו יכולים לומר, זה הסוד. זו הסיבה שאנחנו לא מספרים לכולם את הסיבה, כי אם הם היו יודעים את הסיבה, אז זה היה משהו כמו, אה, אז אני פשוט הופך לאדם טוב יותר. לא, זה משהו אחר. זו התיאוריה הבסיסית של הדברים האלה.

מובנות מעבר למסגרת המוסרית

תלמיד: זה צריך להיות לא מובן, או שזה צריך להיות פשוט מחוץ למסגרת מוסרית?

מרצה: אה, יש שלם, ובכן, זה מחוץ ל, לא מסגרת מוסרית. זה מחוץ למה שאנחנו קוראים מוסרי, כמו האתי מוסרי, כמו המובן הנמוך ביותר של מוסרי.

תלמיד: מוסרי התנהגותי.

מרצה: כן, זה מובן במובן הזה. זו הסיבה שזה יהיה מובן. אנחנו יכולים לדבר על זה, אבל זה נכנס לשאלות שונות של מה זו מובנות.

עמדת הרמב״ם והתפיסה הרב-שכבתית של האנושות

תלמיד: ראית את הרמב״ם לא אומר את זה? הרמב״ם לא אמר את זה? רק כדי לחזור למה שאמרת על הרמב״ם, הוא לא אמר את זה?

מרצה: קשה לומר. זו לא השאלה שלנו. לרמב״ם יש במפורש הסבר של סוטה ושעיר המשתלח כמופע דמיוני לעם. אז זה בהחלט לא אומר את זה.

זו שאלה יותר מסובכת, רק לומר. האנשים שקוראים את הרמב״ם בדרך כלל, מסיבה כלשהי, מגיעים לתפיסה מוגבלת מאוד הזו של מוסר. אבל לרמב״ם לא הייתה התפיסה הזו, כי לרמב״ם בהחלט הייתה תפיסת שתי הרמות של האנושות. מה שנתתי לכם היה סוג של תפיסת שלוש רמות, כי דיברתי על הפרדת הגוף, ואז דיברתי על הכאבים המוסריים האלה, שאינם בדיוק אותו דבר. הם עשויים להיצמד לזה, אבל הם דבר אחר. ואנחנו יכולים לקרוא להם רמה שלישית. זה דיון שלם על איך להסביר את זה בדיוק.

הרמב״ם אפילו לא… זה משהו שלא ממש מדבר על כמו… כמובן שהרמב״ם יודע על חברתי… הרמב״ם לא הוא לא כמו אדם פשטני שחושב שאם לא עשית שום דבר רע באופן אישי שום דבר רע לא יכול לקרות לך. ברור שהוא יודע שהעולם לא כזה וכולם יודעים זה מאוד מצחיק. כולם יודעים שהעולם לא כזה אבל כמו, אתה יודע, אנשים מודרניים מעמידים פנים שהעולם הוא כזה. זה כמו הדבר המוסרי לומר, למרות שלא, העולם לא עובד עבורם בשום רמה. אבל אנחנו פשוט כמו מסתובבים ומעמידים פנים כי זה כמו הדבר הנכון לומר, כי המושגים המוסריים שלנו מאוד מוגבלים.

מסגור מחדש של טוב ורע: מושג מעין-מוסרי

מרצה: זו הסיבה שזה כמו מושג מעין-מוסרי. או במילים אחרות, אם אתה נוטש את הרעיון של טוב ורע מבחינה מוסרית להיות שנראה משמעות מאוד מיוחדת, ומבין טוב ורע כדברים בדרך כלל לא טובים, אז אתה יכול בקלות לומר שזה רע, למרות שזה לא רע באותו מובן.

XIX. תיאוריה חדשה של עונש: המודל הטיהורי

תלמיד: זה קיים כתיאוריה חדשה של עונש.

מרצה: כמובן, חלק מהעונש הוא זה. חלק מהעונש. יש כמה… כי הרבה אנשים מתקשים למה עונש ושמעתי את זה. אחת הסיבות שאנחנו מענישים, כמו שהתורה אומרת למה אנחנו מענישים רוצחים, כי הארץ מחוללת על ידי רצח. ואחת הדרכים, יש דרכים שונות, כמו אם אנחנו לא יודעים מי הרוצח אנחנו יכולים לעשות את הטקס הזה [עגלה ערופה] כדי לטהר את הארץ. אבל הדרך האמיתית לטהר את הארץ היא על ידי הריגת הרוצח. ממש יש תיאוריה טקסית או טיהורית הזו, אפילו לחוטא עצמו. זה ברור שהוא מת, אבל אני אומר אולי זה רק בשבילך ל וכן הלאה, כן, בדרכים שונות.

מרצה: בסדר, זו התיאוריה שלי.

תלמיד: אמרת את זה, לא סגרת את זה, כן אמרת את זה.

מרצה: [מאשר]