י"ב אלול התשפ"ו · 25 Aug 2026

📖 טקסט הפרק / Chapter Text (Sefaria) לחץ לפתיחה

חָדְשֵׁי הַשָּׁנָה הֵם חָדְשֵׁי הַלְּבָנָה שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר כח יד) "עלַת חֹדֶשׁ בְּחָדְשׁוֹ" וְנֶאֱמַר (שמות יב ב) "הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים". כָּךְ אָמְרוּ חֲכָמִים הֶרְאָה לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה בְּמַרְאֵה הַנְּבוּאָה דְּמוּת לְבָנָה וְאָמַר לוֹ כָּזֶה רְאֵה וְקַדֵּשׁ. וְהַשָּׁנִים שֶׁאָנוּ מְחַשְּׁבִין הֵם שְׁנֵי הַחַמָּה שֶׁנֶּאֱמַר (דברים טז א) "שָׁמוֹר אֶת חֹדֶשׁ הָאָבִיב":

The months of the year are lunar months, as [implied by Numbers 28:14]: "... the burnt offering of the month when it is renewed,"¹The concept of a renewal each month is relevant regarding lunar months, but not with regard to solar months. For the moon is not seen for a day or two each month, while the sun shines continually every day throughout the year. and [Exodus 12:2]: "This month shall be for you the first of months."²Although the implication to a lunar month in this verse is not as obvious as in the former verse, there is an explicit teaching from our Sages indicating a connection, as the Rambam proceeds to explain. [Concerning this verse,] our Sages commented:³Mechilta D'Rashbi on the above verse; see also Midrash Tanchumah, Shemini, sec. 8; Menachot 29a. The Holy One, blessed be He, showed Moses in the vision of prophecy an image of the moon and told him, "When you see the moon like this, sanctify it."
The years we follow are solar years, as [implied by Deuteronomy 16:1]: "Keep the month of spring."⁴Sanhedrin 13b (cited by the Rambam, Chapter 4, Halachah 1) explains that this verse is a charge to arrange the calendar so that the vernal (spring) equinox always falls in the month of Nisan.

וְכַמָּה יְתֵרָה שְׁנַת הַחַמָּה עַל שְׁנַת הַלְּבָנָה קָרוֹב מֵאַחַד עָשָׂר יוֹם. לְפִיכָךְ כְּשֶׁיִּתְקַבֵּץ מִן הַתּוֹסֶפֶת הַזֹּאת כְּמוֹ שְׁלֹשִׁים יוֹם אוֹ פָּחוֹת מְעַט אוֹ יוֹתֵר מְעַט מוֹסִיפִין חֹדֶשׁ אֶחָד וְעוֹשִׂין אוֹתָהּ הַשָּׁנָה שְׁלֹשָׁה עָשָׂר חֹדֶשׁ וְהִיא הַנִּקְרֵאת שָׁנָה מְעֵבֶּרֶת. שֶׁאִי אֶפְשָׁר לִהְיוֹת הַשָּׁנָה שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ וְכָךְ וְכָךְ יָמִים שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יב ב) "לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה". חֳדָשִׁים אַתָּה מוֹנֶה לְשָׁנָה וְאֵין אַתָּה מוֹנֶה יָמִים:

How much longer is a solar year than a lunar year? Approximately eleven days.⁵The Rambam speaks in more precise figures in Chapter 6. At present, he is speaking in general terms to give an outline of the how the Jewish calendar is structured. Therefore, [to correct the discrepancy between the lunar and the solar calendars,] when these additional days reach a sum of 30 - or slightly more, or slightly less - an additional month is added, causing the year to include thirteen months. This is called a full year.
[This is necessary,] because it is impossible to have a year with twelve months and an odd number of days, as [implied by Numbers 28:14]: "... of the months of the year." [On this verse, our Sages⁶Megillah 5a. commented:] "You count the months of a year, but not the days of a year."

הַלְּבָנָה נִסְתֶּרֶת בְּכָל חֹדֶשׁ וְאֵינָהּ נִרְאֵית כְּמוֹ שְׁנֵי יָמִים אוֹ פָּחוֹת אוֹ יוֹתֵר מְעַט. כְּמוֹ יוֹם אֶחָד קֹדֶם שֶׁתִּדְבַּק בַּשֶּׁמֶשׁ בְּסוֹף הַחֹדֶשׁ וּכְמוֹ יוֹם אֶחָד אַחַר שֶׁתִּדְבַּק בַּשֶּׁמֶשׁ וְתֵרָאֶה בַּמַּעֲרָב בָּעֶרֶב. וּבַלַּיִל שֶׁתֵּרָאֶה בַּמַּעֲרָב אַחַר שֶׁנִּסְתְּרָה הוּא תְּחִלַּת הַחֹדֶשׁ וּמוֹנִין מֵאוֹתוֹ הַיּוֹם תִּשְׁעָה וְעֶשְׂרִים יוֹם. וְאִם יֵרָאֶה הַיָּרֵחַ לֵיל שְׁלֹשִׁים יִהְיֶה יוֹם שְׁלֹשִׁים רֹאשׁ הַחֹדֶשׁ. וְאִם לֹא יֵרָאֶה יִהְיֶה רֹאשׁ הַחֹדֶשׁ יוֹם אֶחָד וּשְׁלֹשִׁים וְיִהְיֶה יוֹם שְׁלֹשִׁים מֵחֹדֶשׁ שֶׁעָבַר. וְאֵין נִזְקָקִין לַיָּרֵחַ בְּלֵיל אֶחָד וּשְׁלֹשִׁים בֵּין שֶׁנִּרְאָה בֵּין שֶׁלֹּא נִרְאָה. שֶׁאֵין לְךָ חֹדֶשׁ לְבָנָה יוֹתֵר עַל שְׁלֹשִׁים יוֹם:

The moon becomes hidden and cannot be seen for approximately two days - or [slightly] less or slightly more - every month: approximately one day before its conjunction with the sun at the end of the month, and one day after its conjunction with the sun, [before] it is sighted in the west in the evening.⁷As explained in the notes to Chapter 11, when the sun, the moon, and the earth are aligned in a straight line in that order, the moon reflects the sun's rays directly back to it, and no light can be seen from the earth. This is called the conjunction of the sun and the moon. Afterwards, the moon proceeds in its orbit away from the sun, and within approximately one day's time it will have moved a sufficient distance for it to reflect a small crescent of light to the earth. This crescent will always be sighted first in the western portion of the sky, close to the horizon.
The commentaries note that Rosh HaShanah 20b states that the moon cannot be seen for twenty-four hours every month. Aruch HaShulchan (Hilchot Kiddush HaChodesh, sec. 88) explains that there is no contradiction to the Rambam's statements here. There are twenty-four hours every month in which it is impossible to see the moon. There is in addition, however, approximately one day every month when the probability of seeing the moon is very low.
The first night when the moon is sighted in the west after being hidden is the beginning of the month. Afterwards, 29 days are counted from that day. If the moon is sighted on the night of the thirtieth [day], the thirtieth day will be Rosh Chodesh [of the following month].
If it is not sighted, Rosh Chodesh will be on the thirty-first day, and the thirtieth day will be included in the previous month. There is no need [to sight] the moon on the thirty-first night; whether or not [the moon] is sighted [the new month begins that night]. For there are no lunar months longer than thirty days.

חֹדֶשׁ שֶׁיִּהְיֶה תִּשְׁעָה וְעֶשְׂרִים וְיֵרָאֶה יָרֵחַ בְּלֵיל שְׁלֹשִׁים נִקְרָא חֹדֶשׁ חָסֵר. וְאִם לֹא יֵרָאֶה הַיָּרֵחַ וְיִהְיֶה הַחֹדֶשׁ שֶׁעָבַר שְׁלֹשִׁים יוֹם נִקְרָא חֹדֶשׁ מְעֻבָּר וְנִקְרָא חֹדֶשׁ מָלֵא. וְיָרֵחַ שֶׁיֵּרָאֶה בְּלֵיל שְׁלֹשִׁים הוּא הַנִּקְרָא יָרֵחַ שֶׁנִּרְאָה בִּזְמַנּוֹ. וְאִם נִרְאָה בְּלֵיל אֶחָד וּשְׁלֹשִׁים וְלֹא נִרְאָה בְּלֵיל שְׁלֹשִׁים הוּא נִקְרָא יָרֵחַ שֶׁנִּרְאָה בְּלֵיל עִבּוּרוֹ:

When there are twenty-nine days in a month, [because] the moon was sighted on the thirtieth night, the month is called chaseir, ["lacking"]. If the moon is not sighted and the previous month has thirty days, the month is called me'ubar ["pregnant"] or malei ["full"].
When the moon is sighted on the thirtieth night, the moon is said to have been sighted at the appropriate time. When the moon is sighted on the thirty-first night, but not on the thirtieth night, the moon is described as having been seen on the night of its fullness.

אֵין רְאִיַּת הַיָּרֵחַ מְסוּרָה לְכָל אָדָם כְּמוֹ שַׁבַּת בְּרֵאשִׁית שֶׁכָּל אֶחָד מוֹנֶה שִׁשָּׁה וְשׁוֹבֵת בַּשְּׁבִיעִי. אֶלָּא לְבֵית דִּין הַדָּבָר מָסוּר עַד שֶׁיְּקַדְּשׁוּהוּ בֵּית דִּין וְיִקְבְּעוּ אוֹתוֹ הַיּוֹם רֹאשׁ חֹדֶשׁ הוּא שֶׁיִּהְיֶה רֹאשׁ חֹדֶשׁ. שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יב ב) "הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם" עֵדוּת זוֹ תִּהְיֶה מְסוּרָה לָכֶם:

The [establishment of Rosh Chodesh] based on the sighting of the moon is not the province of every individual,⁸I.e., in contrast to the Sabbath, a person who thinks that he has sighted the moon may not begin counting the days of the new month on his own initiative. Rather, he must go to the Sanhedrin and present his testimony to them, and it is they who decide whether or not to begin the new month. (Note the Rambam's comments in Sefer HaMitzvot , Positive Commandment 153, where he elaborates on this theme.) as is the Sabbath [of the weekly cycle]. [In the latter instance,] everyone counts six days and rests on the seventh day.
[The sanctification of the new month,] by contrast, has been entrusted to the court.⁹I.e., the Sanhedrin, the High Court that held sessions in Jerusalem until the Temple's destruction, and afterwards was located in various cities throughout Eretz Yisrael. [The new month does not begin] until it has been sanctified by the court, and it is the day that they establish as Rosh Chodesh that is Rosh Chodesh. [This is implied by the verse,] "This month will be for you...," - i.e., the testimony [concerning the new month] will be entrusted to you.¹⁰As explained in Rosh HaShanah 22a, this command was addressed to Moses and Aaron. The words "to you" are seemingly unnecessary. Thus, they are interpreted to mean that just as this command is being given to you, so too, the fulfillment of it in subsequent times will be the responsibility of men like you - i.e., the judges of Israel's High Court. (See Chapter 2, Halachah 8, which mentions an application of this principle. See also Chapter 5, Halachah 1.)

בֵּית דִּין מְחַשְּׁבִין בְּחֶשְׁבּוֹנוֹת כְּדֶרֶךְ שֶׁמְּחַשְּׁבִים הָאִיצְטַגְנִינִים שֶׁיּוֹדְעִין מְקוֹמוֹת הַכּוֹכָבִים וּמַהֲלָכָם וְחוֹקְרִים וּמְדַקְדְּקִים עַד שֶׁיֵּדְעוּ אִם אֶפְשָׁר שֶׁיֵּרָאֶה הַיָּרֵחַ בִּזְמַנּוֹ שֶׁהוּא לֵיל שְׁלֹשִׁים אוֹ אִי אֶפְשָׁר. אִם יָדְעוּ שֶׁאֶפְשָׁר שֶׁיֵּרָאֶה יוֹשְׁבִין וּמְצַפִּין לָעֵדִים כָּל הַיּוֹם כֻּלּוֹ שֶׁהוּא יוֹם שְׁלֹשִׁים. אִם בָּאוּ עֵדִים וּדְרָשׁוּם וַחֲקָרוּם כַּהֲלָכָה וְנֶאֶמְנוּ דִּבְרֵיהֶם מְקַדְּשִׁין אוֹתוֹ. וְאִם לֹא נִרְאָה וְלֹא בָּאוּ עֵדִים מַשְׁלִימִין שְׁלֹשִׁים וְיִהְיֶה חֹדֶשׁ מְעֵבָּר. וְאִם יָדְעוּ בְּחֶשְׁבּוֹן שֶׁאִי אֶפְשָׁר שֶׁיֵּרָאֶה אֵין יוֹשְׁבִים יוֹם שְׁלֹשִׁים וְאֵין מְצַפִּין לָעֵדִים. וְאִם בָּאוּ עֵדִים יוֹדְעִין בְּוַדַּאי שֶׁהֵן עֵדֵי שֶׁקֶר אוֹ שֶׁנִּרְאֵית לָהֶם דְּמוּת לְבָנָה מִן הֶעָבִים וְאֵינָהּ הַלְּבָנָה הַוַּדָּאִית:

The [High] Court would make calculations in a manner resembling¹¹Rav Kapach explains that the Rambam chose his wording exactly. The calculations of the High Court merely "resembled the calculations of the astronomers." In truth, however, they operated under a different system. As the Rambam explains in Chapter 17, Halachah 24, the prophets and the descendants of the tribe of Issachar had a method of calculating the movement of the sun, the moon, and the stars, which had been transmitted to Moses on Mount Sinai. Although this method resembled the method of calculations employed by gentile scholars, it was unique and different. (See also the Rambam's Commentary on the Mishnah, Rosh HaShanah 2:8.)
This method of calculation was lost to our people shortly after the composition of the Mishnah. Subsequent texts, including the Rambam's own system of calculation, as explained from Chapter 11 onward, were based on Greek sources. the calculations of the astronomers, who know the location of the stars and their paths [in their orbits]. They would perform careful research to determine whether or not they would be able to sight the moon at the appropriate time - i.e., the thirtieth night.
If [the judges] determined that it was possible to sight [the moon], they would sit waiting for witnesses [to come and testify] throughout the entire thirtieth day. If witnesses came, and [the court] examined their testimony according to law, and verified the truth [of their statements], the court would sanctify [the new month]. If [the moon] was not sighted, and witnesses did not come,¹²Because the moon was covered with clouds or for other similar reasons. (See Chapter 18, Halachah 1.) they would complete the thirtieth day, thus making the month full.
If, according to their calculations, [the judges] knew that it was impossible for the moon to be sighted, they would not sit [in session] on the thirtieth day, nor would they await [the arrival] of witnesses. If witnesses came, they would know that they are false witnesses, or that clouds appeared to them in a form resembling the moon, but it was not the real moon.

מִצְוַת עֲשֵׂה מִן הַתּוֹרָה עַל בֵּית דִּין שֶׁיְּחַשְּׁבוּ וְיֵדְעוּ אִם יֵרָאֶה הַיָּרֵחַ אוֹ לֹא יֵרָאֶה. וְשֶׁיִּדְרְשׁוּ אֶת הָעֵדִים עַד שֶׁיְּקַדְּשׁוּ אֶת הַחֹדֶשׁ. וְיִשְׁלְחוּ וְיוֹדִיעוּ שְׁאָר הָעָם בְּאֵי זֶה יוֹם הוּא רֹאשׁ חֹדֶשׁ כְּדֵי שֶׁיֵּדְעוּ בְּאֵי זֶה יוֹם הֵן הַמּוֹעֲדוֹת. שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כג ב) "אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ אֹתָם מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ" וְנֶאֱמַר (שמות יג י) "וְשָׁמַרְתָּ אֶת הַחֻקָּה הַזֹּאת לְמוֹעֲדָהּ":

It is a positive commandment of the Torah¹³See Sefer HaMitzvot (Positive Commandment 153) and Sefer HaChinuch (Mitzvah 4), which consider this to be one of the Torah's 613 mitzvot. for the court to calculate and determine whether or not the moon will be sighted, to examine witnesses until the moon can be sanctified, and to send forth [messengers] to inform the remainder of the people on which day Rosh Chodesh was observed,¹⁴The Rambam mentions three activities imperative on the court in fulfillment of this mitzvah: the calculation of the time for the sighting of the moon, the examination of the witnesses, and the notification of the Jewish people.
It is interesting to note that the structure of Hilchot Kiddush HaChodesh represents somewhat of a departure from the Rambam's usual style of presentation in the Mishneh Torah. He generally begins by citing a mitzvah and the proof-text from which it is derived, and afterwards he describes it. In this instance, the Rambam begins by describing the basic ground rules for the sighting of the moon, and afterwards he explains the mitzvah that is associated with this sighting.
Rav Kapach suggests that this approach could have been taken in reaction to the position of Rav Sa'adiah Gaon, who maintains that the fundamental aspect of determining the calendar was not the sighting of the moon, but rather the calculations of the Sages. See the Rambam's Commentary on the Mishnah (Rosh HaShanah 2:6). so that they will know the day [on which to celebrate] the festivals [as implied by Leviticus 23:2]: "that you will pronounce as days of holy convocation,"¹⁵As stated in the conclusion of Chapter 2, this verse is an indication that the determination of the days on which the festivals are to be celebrated - and thus the establishment of the monthly calendar on which the former depends - was entrusted to the Jewish High Court. and [as implied by Exodus 13:10]: "And you shall observe this statute in its appointed season."¹⁶This verse refers to the Paschal sacrifice and teaches us that there is an obligation to "observe this statute," bring the Paschal sacrifice, "at its appointed time" - i.e., in the spring. This alludes to the second dimension of this mitzvah, the establishment of leap years so that the holiday of Pesach will always fall in the spring.
Note the Ramban (Hasagot to Sefer HaMitzvot, Shoresh 1), who cites opinions that consider these two dimensions - the establishment of Rosh Chodesh and the decision whether to observe leap years - as two separate mitzvot.
The Rambam's citation of this proof-text has attracted the attention of commentaries because of another difficulty. In Menachot 36b, the meaning of this verse is the subject of a difference of opinion between Rabbi Akiva and Rabbi Yosse HaG'lili. While the simple meaning of the phrase "this statute" is the Paschal sacrifice - and this is the interpretation of Rabbi Akiva - Rabbi Yosse HaG'lili interprets the phrase as referring to the mitzvah of wearing tefillin.
What is significant is that in the Mishneh Torah, the Rambam cites both the interpretations of Rabbi Akiva (in this halachah) and that of Rabbi Yosse HaG'lili (Hilchot Tefillin 4:10) as Torah law. The commentaries (see Radbaz, Vol. V, Responsum 1693) explain that this is indicative of a general pattern within the Mishneh Torah. The Rambam's intent in composing the Mishneh Torah was to provide us with a text of Torah practice, not a source book explaining the derivation of Torah law. He refers to verses only when they are necessary as supports. Therefore, in each instance he cites the proof-text that has the most obvious connection to the law or principle he is referring to, although it is possible that there is another verse from which this law was actually derived.

אֵין מְחַשְּׁבִין וְקוֹבְעִין חֳדָשִׁים וּמְעַבְּרִין שָׁנִים אֶלָּא בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה ב ג) "כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה וּדְבַר ה' מִירוּשָׁלָיִם". וְאִם הָיָה אָדָם גָּדוֹל בְּחָכְמָה וְנִסְמַךְ בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְיָצָא לְחוּצָה לָאָרֶץ וְלֹא הִנִּיחַ בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל כְּמוֹתוֹ הֲרֵי זֶה מְחַשֵּׁב וְקוֹבֵעַ חֳדָשִׁים וּמְעַבֵּר שָׁנִים בְּחוּצָה לָאָרֶץ. וְאִם נוֹדַע לוֹ שֶׁנַּעֲשָׂה בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל אָדָם גָּדוֹל כְּמוֹתוֹ וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר גָּדוֹל מִמֶּנּוּ הֲרֵי זֶה אָסוּר לִקְבֹּעַ וּלְעַבֵּר בְּחוּצָה לָאָרֶץ וְאִם עָבַר וְקָבַע וְעִבֵּר לֹא עָשָׂה כְּלוּם:

The calculations and the establishment of the months and the leap years is carried out only in Eretz Yisrael [as implied by Isaiah 2:3]: "For out of Zion will emerge the law, and the word of God [will emerge] from Jerusalem."¹⁷See Sefer HaMitzvot, loc. cit., where the Rambam explains the connection of this mitzvah - and the Jewish people as a whole - to Eretz Yisrael in stirring terms.
If a great sage who received semichah¹⁸The ordination conveyed upon the Sages from Sage to Sage, in a chain that began with Moses himself. (See Hilchot Sanhedrin, Chapter 4.) in Eretz Yisrael left for the diaspora without leaving a colleague of equal stature in Eretz Yisrael, he may make calculations, establish the monthly calendar, and institute leap years in the diaspora.¹⁹Yevamot 122a relates that Rabbi Akiva journeyed to Neharde'a for this purpose, and from the narrative in Berachot 63a, it would appear that Chanina, Rabbi Yehoshua's nephew, lived in Babylon and ordained the order of the calendar from there for several years.If, however, it becomes known to him that a sage of his stature has arisen in Eretz Yisrael - and surely, if a sage of greater stature has arisen in Eretz Yisrael - it is forbidden for him to establish [the monthly calendar] and [institute] leap years in the diaspora.²⁰Berachot, ibid., states that the Sages of Eretz Yisrael ordered Chanina to stop ordaining the calendar, because "the kids that you left behind have grown and become billy-goats with horns" - i.e., the Sages who were once on a lower level of understanding had matured and achieved a par with him. If he transgresses, and [attempts to structure the calendar in this manner], his actions are of no consequence.²¹The Rambam is speaking about the era when the beginning of the new month was determined through the testimony of witnesses. The use of the fixed calendar we follow at present is discussed in Chapter 5.

📖 טקסט הפרק בספריא / Chapter Text on Sefaria ↗

📄 תמלולים

מל תמלול לחץ לפתיחה

📄 Download Transcript PDF

תורגם אוטומטית

סיכום השיעור 📋

סיכום של שיעור הלימוד — הלכות קידוש החודש, רמב״ם

—

הקדמה: מקום הלכות קידוש החודש בסדר הרמב״ם

הרמב״ם מציב את הלכות קידוש החודש לפני כל שאר הלכות המועדים.

פשט: מצוות קידוש החודש (מצוה קנ״ג במנין המצוות) היא היסוד לכל הימים טובים, שהרי בלי קביעת החודש אי אפשר לדעת מתי חל יום טוב. לכן מציב הרמב״ם אותה לפני כל שאר המועדים.

חידושים והסברים:

– תירוץ המגיד משנה מדוע קידוש החודש בא תחילה: כל שאר המצוות נוגעות לכל אחד ואחד, אבל קידוש החודש למעשה נוגע רק לבית דין. לכן מקדים הרמב״ם דברים שכל אחד צריך לדעת, ורק אחר כך קידוש החודש.

– סמיכות מעניינת במנין המצוות: בהקדמה למשנה תורה באה מצוה קנ״ג (קידוש החודש) מיד אחר מצוות קמ״ט–קנ״ב שהן “לבדוק” סימני בהמה, עוף, חגב ודגים. לפי השיטה שמצוות קידוש החודש כוללת חיוב לדעת (אסטרונומיה/חשבונות), יש כאן קשר מעניין למצוות הקודמות שגם הן דורשות ידיעה/בדיקה כדי שיהיה אפשר לקיים מצוות.

– סדר דאורייתא לפני דרבנן: אפשר להבין שהרמב״ם מציב את קידוש החודש לפני הלכות מגילה וחנוכה משום שהוא רוצה תחילה לסיים את כל מצוות דאורייתא של מועדים, ורק אחר כך לעבור לדרבנן.

—

מצוות עשה של קידוש החודש — מהי המצווה?

הרמב״ם בספר המצוות אומר: “מצוה לדין… לחשב ולידע ולקבוע.” ובמנין המצוות הקצר: “לחשב לידע ולכוון.”

פשט: המצווה היא לדעת מתי חל ראש חודש ובכך לקבוע את החודש.

חידושים והסברים:

– חקירה במהות המצווה: בכל פעם כותב הרמב״ם זאת מעט אחרת — בספר המצוות, במנין המצוות, ובהלכות עצמן — הלשון אינו זהה. זה מעלה חקירה: האם המצווה היא לדעת (ידיעה), לקבוע (קביעה), או שניהם יחד — לדעת ובכך לקבוע?

– מי מחויב? בספר המצוות אומר הרמב״ם שהמצווה היא “אלא בבית דין” — רק בית דין. אבל במנין המצוות הקצר אינו עושה חילוק מי מחויב.

– הבה״ג והרמב״ן על לימוד אסטרונומיה: הבה״ג מביא את הפסוק “כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים.” הרמב״ן סובר שהבה״ג מדבר על מצווה נוספת ללמוד אסטרונומיה (לא רק קידוש החודש). אבל הרמב״ן עצמו אומר: לא, הבה״ג מתכוון למצוות קידוש החודש גופא.

– תשובת הרמב״ם (שו״ת ק״נ): מישהו שאל את הרמב״ם מה התועלת בידיעת החשבונות. הרמב״ם ענה בדברי חז״ל: “הסתכל במעשיו שמתוך כך אתה מכיר את מי שאמר והיה העולם.” יש שאלה האם השואל שאל ספציפית על הלכות קידוש החודש או על אסטרונומיה בכלל.

– [דיגרסיה: חזרה לראייה] הרמב״ם פותח בכך שידבר על חשבונות, אבל הוא מדגיש שהחשבונות הם רק עד שיהיה שוב בית דין הגדול בירושלים — אז יחזרו לקידוש על פי ראייה. זה מעניין כי ראייה תהיה אז דבר “טכני” — כבר יודעים מהחשבון מתי המולד, אבל עדיין צריך עדות.

—

הלכה א: חדשי השנה הם חדשי הלבנה

“חדשי השנה הם חדשי הלבנה, שנאמר עולת חודש בחדשו לחדשי השנה, ונאמר החודש הזה לכם ראש חדשים. כך אמרו חכמים: הראהו הקב״ה למשה במראה הנבואה דמות לבנה, ואמר לו כזה ראה וקדש.”

פשט: חדשי התורה הם חדשי לבנה (לונריים), לא חדשי חמה (סולריים). הקב״ה הראה למשה דמות לבנה בנבואה ואמר “כזה ראה וקדש.”

חידושים והסברים:

א) מה מלמדים שני הפסוקים?

הפסוק הראשון (“עולת חודש בחדשו לחדשי השנה” — במדבר כח:יד) מוכיח ש״חדשי השנה” הוא לשון התורה. הפסוק השני (“החודש הזה לכם”) עם המילה “הזה” — כפי שחז״ל דרשו במקומות אחרים (שקל, מנורה) ש״זה” משמעו שהקב״ה הראה לו — מלמד שהקב״ה הראה למשה דמות לבנה.

ב) המקור ש״חודש” הולך לפי הלבנה — הכפתור ופרח והרמב״ן

הכפתור ופרח מביא קטע מהרמב״ם שמשתמש בפסוק “עולת חדש בחדשו לחדשי השנה” כראיה שחדשים הולכים לפי הלבנה. הרמב״ן מסביר: “נתחיינו למנות חדשינו בחדש אשר יתברך בו החידוש, ואין זה אלא ללבנה” — אנו מחויבים למנות את חדשינו לפי החודש שבו יש התחדשות, וזה יכול להיות רק הלבנה.

ג) יסוד הראיה — “התחדשות” יכולה להיות רק בלבנה

בשמש אין “התחדשות” נראית לעין — אין שינוי נראה בשמש מחודש לחודש. אפילו ארבע העונות (תקופות) אינן “התחדשות” במובן של “סגירת המעגל” — כשמשהו מתחיל מחדש מההתחלה. בשמש יש רק התחדשות אחת בשנה (כשכל המחזור השנתי מסתיים). אבל הפסוק אומר “לחדשי השנה” — מספר חדשים בשנה אחת. אם יש מספר התחדשויות בשנה, זה חייב להיות הלבנה, שיש לה מחזור של כ-29.5 יום ומתחדשת מספר פעמים בשנה. (מקור: סוכה כט ע״א.)

ד) מחלוקת בפשט “בחדשו” — פועל או שם

– שיטת הרמב״ם: “בחדשו” פירושו “בהתחדשו” — פועל, כשהוא מתחדש (=כשהלבנה מתחדשת). כלומר, הפסוק מדבר על הקרבן שמביאים כשההתחדשות מתרחשת.

– שיטה אחרת: “בחדשו” פירושו סתם “בחדשו” — שם, כמו “עולת שבת בשבתו” שפירושו סתם כל שבת בשבתה, בלי דרשה מיוחדת של התחדשות.

– אבן עזרא אינו מסכים עם הפשט של הרמב״ם/רמב״ן, ויש לו ראיות שאי אפשר לקרוא את הפסוק כך.

ה) קושיא על הראיה — האם “חודש” דווקא “התחדשות”?

מנין שהמילה “חודש” פירושה דווקא “התחדשות”? אולי “חודש” פירושו סתם תקופת זמן (כמו “שבת” שפירושו שבוע), וצריך לחפש במקום אחר מהו החודש? ההשוואה: “יש יותר משבת אחת בשנה — איפה השבת? חפש במקום אחר.” כך גם, אולי “חודש” הוא סתם שם ליחידת זמן, וצריך ראיה מיוחדת שהוא הולך לפי הלבנה. התשובה: “חודש פירושו נתחדש” — המילה עצמה מכילה את המושג של התחדשות, היא לא סתם שם. אבל הקושיא לא נפתרת לגמרי.

ו) מה פירוש “הראהו דמות לבנה”?

הרמב״ם לא מתכוון שמשה לא ידע איך הלבנה נראית, ולא שלימד אותו את הפרטים של כמה קטנה הלבנה יכולה להיות (הרמב״ם לא מביא את הענין של “נתקשה משה”). כוונת הרמב״ם היא שהקב״ה הראה למשה במראה הנבואה שכאשר התורה מדברת על “חידוש החודש” הכוונה היא לבנה — זו תורה שבעל פה שהקב״ה הוסיף לפסוק. בלי זה היה אפשר לחשוב ש״חודש” פירושו חודש סולרי או תקופת זמן בכלל.

סברא מעניינת: אולי כשהרמב״ם אומר “הראהו הקב״ה למשה” אין הכוונה דווקא שהקב״ה הראה למשה את הלבנה הפיזית בשמים. אולי הכוונה שדרך הפסוק “עולת חדש בחדשו לחדשי השנה” הקב״ה הראה למשה את המושג של התחדשות — שיש מספר התחדשויות בשנה — ומזה הבין משה שזה חייב להיות לפי הלבנה. כלומר, “הראהו” יכול להיות “מראה הנבואה” דרך תוכן הפסוק, לא דווקא הראיה פיזית של הלבנה בשמים.

ז) למה צריך את הלימוד הזה?

כי בלי זה היה אפשר לטעון ש״שמור את חודש האביב” פירושו שצריך ללכת לפי מתי האביב (אביב) — מערכת מבוססת שמש. הרמב״ם יגיע לזה מאוחר יותר (שצריך גם לעבר את השנה כדי שתתאים לתקופות), אבל תחילה צריך לקבוע את היסוד שחדשים הולכים לפי הלבנה.

[דיגרסיה: המילה “ירח” בתנ״ך]

בתנ״ך יש את המילה “ירח” שפירושה בבירור הלבנה, והיא משמשת גם לחודש (“ירח ימים”, “שלשה ירחים”). “שלשה ירחים” מעניין יותר מ״ירח ימים” כי זה מראה שסופרים חדשים לפי “ירחים” (לבנות). בבראשית כתוב “המאור הגדול” ו״המאור הקטן” אבל לא המילה “ירח.” בתנ״ך כתוב “לא יבוא עוד שמשך וירחך לא יאסף” — שיכול להתכוון או לשמש/לבנה הפיזיים, או לשנים/חדשים. זו נשארת שאלה פתוחה.

תמלול מלא 📝

הלכות קידוש החודש: מקומה בסדר המצוות ותוכן המצוה

הקדמה: מקום הלכות קידוש החודש בסדר הרמב״ם

דובר 1: אז אנחנו רוצים להתחיל הלכות קידוש החודש מההתחלה. על מה הם מדברים לגבי המקום של קידוש החודש?

אה, בספר המצוות אכן זה לפני הכל. זה מקום אחד שהוא לפני הכל. כי בתורה זה קצת לפני הכל, כן?

רש״י אומר, הסדר למה זה לפני הכל מסתדר? למה זה צריך להיות לפני הכל? כי שם כתוב “החודש הזה לכם ראש חדשים”, רבי ממה לומדים את זה.

אבל שוב, מה שעושה את זה למצוה דאורייתא, קובע שזה צריך להיות לפני כל שאר ימים טובים. כי זה היסוד לכל ימים טובים, כאילו זה כבר הזמן לכל ימים טובים.

אז המגיד משנה אומר את התירוץ.

דיון: המספר של המצוה במנין המצוות

דובר 1: יש לך את הרשימה של מצוות מההתחלה?

אם אני זוכר ברשימה של מצוות מספרי מצוות, או בהתחלה של… נו, זה אותו סדר, אני בהתחלה של ההתחלה של ההתחלה של הרמב״ן…

דובר 2: כן, יש לנו את ההושענא כאן בדיוק…

דובר 1: קנ״ג, בראש חדשים.

זה דווקא מאוד מעניין, כי זה בא מיד אחרי ארבע מצוות שנקראות לבדוק, שיש להן קצת דמיון. זה מידע חשוב שחסר כדי לדעת לעשות מצוות.

קנ״ג. מצות עשה קנ״ג, וקמ״ט עד קנ״ג זה לבדוק ותמנו בהמה, לבדוק ותמנו עוף, לבדוק ותמנו אחר, ותמנו ותמנו דגה.

זה כבר היה אז המחלוקת.

דובר 2: רגע, איפה אתה מסתכל? אתה מסתכל כאן בענין… ההקדמה למשנה תורה זה במנין המצות, כן.

דובר 1: אה, זה שם לא… לא.

דובר 2: אז, אצלו זה אחרת מספר המצוות?

דובר 1: לא, מה… זה כן אצלו. זה אחרים…

כשהוא מסמן את הסדר בהקדמה למשנה תורה בסוף, זה אחרת ממה שהוא עושה בספר המצוות? מה הפשט?

דובר 2: כן? כאן… כן, כאן… כן.

דובר 1: זה מאוד אחרת. כאן… איפה זה? אילו מספרים?

דובר 2: בהקדמה למשנה תורה זה קנ״ג.

דובר 1: זה כן, אבל אחד קרוב. למה אמרתי שזה לא? אני לא מבין. זה בכל זאת כן בין כל המצוות של ימים טובים. זו המצוה הראשונה של כל מצוות של ימים טובים.

דובר 2: טוב מאוד.

דובר 1: זה הולך… אחרי זה, כן, בקבוצות הקודמות… הוא דיבר על מאכלות אסורות.

דובר 2: מאכלות אסורות, כן.

דובר 1: לא, אין לו שום חריפות, אבל אתה אומר, זה יוצא קצת מעניין לפי השיטה שהמצוה היא שאתה צריך להכיר, אתה תהיה תלמיד חכם ומדען, זה קשר מעניין.

דובר 2: כן, אני לא יודע, אני לא יודע מסכים, תזכור את זה בכל מקרה.

דובר 1: לפי אותה שיטה, לכאורה יפה שזה אחד אחרי השני. לכאורה יש כאן, לכאורה כאן זו ההתחלה של הקבוצה החדשה.

דובר 2: נכון.

דובר 1: למשל הוא עשה פרק למועדים. הוא עשה את זה למועדים. אז זה הגיוני, המצוה הראשונה היא קידוש חודש, וזה הולך לכל שאר מצוות של תורה. שבת, שבת, פסח, והולכים בסדר עד שעושים את זה שקל. עד קפ״ה.

דובר 2: כן, אז באותו סדר בא קידוש בהתחלה.

תירוץ המגיד משנה

דובר 1: אז המגיד משנה אומר כך: הוא אומר שכל שאר יום טוב זה בכל זאת נוגע לכל אחד. זה למעשה נוגע רק לבית דין שצריך לדעת את ההלכות. ממילא הוא ישים קודם דברים שכל אחד צריך לדעת.

אבל אני עדיין יכול להבין שהוא בכל זאת שם את זה לפני שהוא הלך להלכות מגילה וחנוכה, ואפילו תעניות, כי הוא רוצה קודם לסיים עם כל הדאורייתא שקשור ל…

דובר 2: רגע אתה יכול להבין, קודם זה מחולק דאורייתא מדרבנן, אז כאילו אתה יכול לראות עד קידוש חודש זה דאורייתא.

דובר 1: אולי זה לא כל כך זמן, זה אירוע. אני מתכוון, הרמב״ם אמר שהוא חייב לעשות תענית בשעת צרה מהתורה, אבל מה שיש תעניות, זה לא דאורייתא.

אני עושה הפסקה אני בטוח שהרב אמר שהוא אמר שהוא אמר שזה לא קרה עם זמנים קבועים.

בקיצור, מה אומר הרב כאן?

חזרה לראיה לעתיד לבוא

דובר 1: הוא אומר שיודעים כן מי הולך לעשות את הפירוש. בוודאי כשזה לא מי שעוד אדם בוחן. בוודאי כשכל הפירוש, יותר ממה שאני יודע על כל האנשים בדור שלו.

הוא אומר שנעשה חישובים חדשים, הוא הולך להגיע לזה. אני לא רוצה שנחזור לעל פי ראיה. החישובים זה רק עד שיהיה שוב בית דין הגדול בירושלים, אז יתחילו שוב על פי ראיה.

זה דבר מעניין, כי הראיה תהיה דבר מאוד טכני, כי אנחנו יודעים כבר שנגיע לזה.

דובר 2: זו בעיה איתך, מדבר על זה גם.

דובר 1: כן, זה סיפור שלם עם הקראים, עם כל המעשיות שראינו.

תוכן מצות קידוש החודש

לשון הרמב״ם בספר המצוות

דובר 1: אוקיי, בואו ניקח לחיות. אמרתי קידוש חודש. לא, אני לא יודע לחזור לחקירות שלו.

מצות עשה אחת, והיא לחשוב לדעת, ולקבוע.

כבר התעסקו בדיוק, גילו מבפנים, גילו מבפנים. כאן הולכים לגלות, וכל פעם שרבי כותב, כותב את זה הרבה קצת אחרת.

בקיצור, המצוה הראשונה היא לדעת, או לקבוע, או לדעת ואחר כך לקבוע. אולי כנראה זה הפירוש. כשמתחיל כל חודש, זו המצוה.

דיון: מה המצוה — לדעת או לקבוע?

דובר 2: מה עם השנים הוא דילג על זה מהמצוה.

דובר 1: מי צריך לעשות את הידיעה אם זה רק בית דין? או יש איזו מעלה, כי ספר המצוה אמר שיש איזו…

דובר 2: כן, הביא שיש מעלה.

דובר 1: לא, ה״כי הוא חכמתכם”, הרמב״ם הזכיר את זה.

דובר 2: לא, הרמב״ם לא מזכיר את זה.

דובר 1: הרמב״ן מביא את הפסוק?

דובר 2: כן, הבה״ג.

דובר 1: הבה״ג הביא את זה בשיחה הבאה. מה מתכוון הבה״ג?

הרמב״ן התכוון שזה אומר שיש עצה לעשות?

אבל לא, הרמב״ן התכוון שהבה״ג מדבר על המצוה ללמוד אסטרונומיה, שזו מצוה נוספת. הרמב״ן אומר, לא, הבה״ג מתכוון למצוה של קידוש החודש.

ועל כל פנים, וכישוב לקידוש החודש.

המצוה לפי הרמב״ם

דובר 1: המצוה היא לדעת מתי לקבוע מתי זה ראש חודש, והרמב״ם מניח את זה כאילו המצוה היא לדעת ודרך זה לקבוע. לכאורה מי שצריך לקבוע צריך לדעת מלכתחילה.

הרמב״ם לא מחלק. בספר המצוות הוא אומר כן שהמצוה היא “מצוה לדין לעשות לעולם אלא בבית המקדש”.

ברשימה הקצרה של מצוות, הוא לא עושה, זה לא דבר שחשוב מאוד להגיד מי מחויב במצוה.

תשובת הרמב״ם על לימוד אסטרונומיה

דובר 1: הוא מביא שבתשובותיו, מישהו שואל את הרמב״ם תשובה, שו״ת ק״נ, מה אני מרויח מלדעת?

הוא עונה לו את חז״ל שאומרים “הסתכל במעשיו, שמתוך כך אתה מכיר את מי שאמר והיה העולם”.

דובר 2: לא, לא, זה… האדם מבלבל אותך. זה מדבר בכל זאת על לדעת את החישובים. זה מדבר על אסטרונומיה.

דובר 1: כן, אני לא יודע, צריך לבדוק. האם הוא שואל אותו על הלכות קידוש החודש, או הוא שואל אותו על אסטרונומיה בכלל. אני לא יודע.

אני לא יודע אם האנשים המודרניים רצו ללמוד מדע. כאילו הצעירים לומדים מדע. מדברים על מה שצריך ללמוד מדע.

הלכה א: חדשי השנה הם חדשי הלבנה

לשון הרמב״ם

דובר 1: אוקיי, אז בואו נלמד פרק, הכל אחר כך עם ה… אני אומר הרמב״ם:

“חדשי השנה הם חדשי הלבנה”.

החדשים שיהודים מדברים עליהם בתורה, מדברים על חדשים, זה חדשי הלבנה.

“שנאמר עולת חדש בחדשו”.

חדשי השנה, במילים אחרות, הלשון “חדשי השנה” כתוב בתורה, “ראשון הוא לכם לחדשי השנה”. כן, “חדשי השנה” זו הלשון של פסוק של קביעת החודש.

אבל מה הראיה שזה חדשי הלבנה?

דיון: המקורות של הרמב״ם

דובר 2: רגע. “ונאמר, כך אמרו חכמים”, כן? איך, שוב.

דובר 1: הרמב״ם אומר, “שנאמר, כך אמרו חכמים”, זה הכל להראות את הדבר.

“שנאמר עולת חדש בחדשו”, מזה יודעים ש… אה, הוא אומר הפסוק מסתיים “עולת חדש בחדשו לחדשי השנה”.

“ונאמר החודש הזה לכם ראש חדשים”.

פירוש שיש… מה מביאים שני הפסוקים?

אוקיי, בואו נראה. “כך אמרו חכמים” על ה״הזה”, כן? “זה”, כמו כמה פעמים שהתורה אומרת “כזה”, “וזה הראהו באצבע”, כן? איפה זה כתוב? על שקל ועל מנורה.

“הראה לו הקב״ה למשה במראה הנבואה דמות לבנה, אמר לו כזה ראה וקדש”.

כתוב כאן סתם שהוא הראה לו במראה הנבואה.

מה פירוש “הראהו דמות לבנה”?

דובר 1: מה פירוש הוא הראה לו? הוא הראה לו שמשה רבינו לא ידע מה המינימום לבנה שצריך לראות? מה היה הדאגה שלו?

הרמב״ם לא הביא כאן את הנושא של התקשרות שאתה זוכר. הרמב״ם לא אומר על התקשרות, הוא רוצה כאן להוכיח שמ״החודש” נכנסת הלבנה לחודש.

לכאורה, צריך לזה לימוד נוסף, כי יש בכל זאת בעיה עם המילה של “חודש האביב”, כי צריך ללכת לפי מתי זה אביב.

דובר 2: רגע, רגע, זה הולך להגיע לזה.

דובר 1: זה הולך להגיע למה שאני אומר, אבל קודם צריך בכל זאת לדעת את הדבר הבסיסי, שהולכים לפי הלבנה. מביא הוא את חז״ל.

פשט ב״הראהו במראה הנבואה”

דובר 1: אז לכאורה, זה ה… אז לכאורה מה שכתוב כאן, “והראה לו הקב״ה במראה הנבואה דמות לבנה”, לא מתכוון איך זה צריך להיראות, ולא שהוא לימד אותו את הפרטים של כמה קטנה הלבנה יכולה כבר להיות, אלא הוא הראה לו במראה הנבואה, שכשאני מדבר על חידוש החודש אני מתכוון לומר לבנה.

יש תורה שבעל פה שהקב״ה הוסיף. כי לכאורה מה הרמב״ם רוצה כאן להביא,

הכפתור ופרח׳ס ראיה מ״עולת חדש בחדשו”

דובר 1: כן? הוא מביא כאן, תראה מה הוא מביא שם ש… הוא מביא איזה קטע רמב״ם, אני לא יודע איפה הקטע הזה, שכן, בטוח שהרמב״ן רוצה להוכיח בחצי הראשון של הכנה, שיש דבר חודש, וזה אומר חידוש הלבנה. והוא מביא לזה שתי ראיות. אחת, עולת חודש בחדשו. הוא מביא איזה קטע רמב״ן שמסביר שנתחיינו למנות חדשינו בחדש אשר יתברך בו החידוש, ואין זה אלא ללבנה. כאילו אם יש חדשי השנה, איך אפשר לראות ב… בשמש רואים אין שום התחדשות. זה ששלושים יום זה רק הלבנה. אם היינו הולכים עם השמש… בקיצור, זה שאנחנו יודעים שהחדשים שלנו זה בערך החודש, הוא חייב ללכת עם הלבנה. אבל לא, עם השמש יש רק ארבעה שינויים.

מה זו הלבנה? זה המחזור של הלבנה. איך יודעים את זה? כי “הראה הקב״ה”… לא, לא, לא, לפני “הראה”, אני מדבר על הפסוק “עולת חדש בחדשו”. אני לא יודע אם ה״עולת חדש בחדשו” עצמו הוא הראיה. הראיה היא הכפתור ופרח. תבדוק, הכפתור ופרח עולה על ה״החדש הזה לכם”? כן, רגע. הוא מביא קטע רמב״ם שטוען שזה אומר משהו, שה״עולת חדש בחדשו” הוא הוכחה על משהו. “עולת חדש בחדשו לחדשי השנה”. שמשהו יש… “חדש בחדשו” פירושו עולת החודש כשזה מתחדש. ה״חדשו” השני הוא פועל, “בחדשו” – כשזה מתחדש, לא בראש חודש.

דיון: מה פירוש “עולת חדש בחדשו”?

דובר 1: “עולת חדש בחדשו”, לכאורה מה הפסוק מדבר זה העולה של ראש חודש, כן? עולת ראש חודש של היום, תורה שבעל פה, כן? יש בכל זאת פשט ודרש. כתוב בתורה שבעל פה, כתוב בפסוק בכלל שיש דבר כזה בכלל כמו ראש חודש? מתי זה ראש חודש? ממה הפסוק כאן מדבר על הקרבן? כל המחזור. “זאת עולת חדש בחדשו”. פשוט מתרגם הוא בסך הכל שכל חודש מחודש של שנה, כן, כמו “עולת שבת בשבתו”, אותו דבר.

אבל נראה שהרמב״ם לומד משהו שהשנה צריכה להסתובב לפי ה״חדש בחדשו”. לא השנה, לא השנה. כשהם אומרים חודש, כשכתוב חודש… זה לא “בראשי חדשיכם”, יש דבר כזה כמו ראש חודש, זה הוא רוצה לומר, ולפעמים הוא רוצה להביא את הגמרא מלבנה?

דובר 2: לא.

דובר 1: לכאורה הוא רוצה להביא משהו עם ה… משהו שכתוב אחר כך “לחדשי השנה”, שהשנה מסתובבת לפי החדשים.

דובר 2: לא, לא, לא, הדבר הבא, שצריך לחבר את זה.

דובר 1: הוא לא מביא… מה המקור? אין מגיד משנה כאן? ה״עולת חדש בחדשו” כתוב איפשהו, אמת? יש איזו גמרא על זה?

דובר 2: על מה?

דובר 1: נו, יש לך מצד אחד מישהו שאומר…

דובר 2: לא, רק… מה יש לרבינו בחיי לעשות עם ה״חדש בחדשו”?

דובר 1: יש גמרא כזו ש״חדשים אתה מונה לשנים” מהפסוק הזה, אבל יותר מזה… “ואתה מונה”, מה כתוב רק שם?

דובר 2: כן, בוא נראה איך הוא מביא את זה.

המקור מסוכה כט ע״א

דובר 1: “ואמרו חכמים: ‘חדשי השנה׳ (סוכה כט ע״א), שנאמר ‘עולת חדש בחדשו לחדשי השנה׳, מזה זה חודש”. הוא לא מביא רגיל. מה זה חודש? “שנאמר בסוכה כט ע״א”. מה כתוב בסוכה כט ע״א?

דובר 2: איך הוא לומד את זה, בעל הפירוש כאן, זה ש״חדש בחדשו לחדשי השנה” רוצה לומר שיש התחדשות, יש יותר התחדשות בשנה. לגויים אין יותר התחדשות בשנה, יש להם רק מחזור שנתי. כי אפילו ארבע העונות זה לא התחדשות. התחדשות פירושה כשזה חוזר שוב, זה סגירת המעגל, זה מתחיל שוב. אז אם זה מתחיל שוב, יש רק התחדשות אחת כל שנה.

אז אם כתוב “חדש בחדשו לחדשי השנה”, משהו בשנה אחת יש יותר התחדשות, חייב להיות חידוש הלבנה. כך אמרו חכמים.

דובר 1: כן, לכאורה זה גם מה שהוא מביא את ה… השנייה היא עוד ראיה, יש ראש לכל החדשים.

דובר 2: כן, שניהם אומרים בעצם, ברגע שהתורה לא אמרה שיש דבר כזה כמו חידושים תכופים בשנה, לא יודעים עוד כלום, הייתי אומר שחידוש יש רק פעם אחת בשנה, רק ראש השנה הוא חידוש. אבל… דרשות אחרות, לא הדרשות. אבל הוא אומר, זה לא חייב להיות אפילו דרשה, זה יכול להיות שהרמב״ם זה פשוט בגלל פשוטו של מקרא. אם בשנה אחת יש יותר חדשים, זה לא יכול להיות שזה השמש שחוזרת לסגירת המעגל, שבאה שוב להתחדשות אחרי מחזור שלם. זה שיש בשנה יותר חדשים, שזה אנחנו רואים מהמילה “חדש בחדשו לחדשי השנה” וגם מהמילה “ראש חדשים”, חייב להיות שיש יותר מחידוש אחד. החידוש של העולם לא מסתובב בהתחדשות של פעם אחת בשנה, אלא יותר פעמים בשנה. מה חייב להיות יותר פעמים בשנה? חייבת להיות הלבנה.

דיון: קושיא על הראיה

דובר 1: אבל יש בכל זאת אנשים שעושים חדשים מזויפים, כמו הלוח שיש לנו.

דובר 2: יש חידושים רק אחרי שיש חודש אמיתי, אפשר לחקות את הרעיון. אבל הרעיון שיש דבר כזה כמו התחדשות, כמו שוב אותו דבר, זה שוב אל״ף. השמש אתה יכול לומר שזה שוב אל״ף, היה חורף, שוב אל״ף. זה פירוש התחדשות.

דובר 1: כן, זה פירוש התחדשות. כך הבינו את הפסוק לכאורה בפשטות.

שיטת אבן עזרא

דובר 1: אז, אבן עזרא אכן לא משהו כזה, הוא לא מסכים עם הפשט הזה. הוא בכל זאת כן, למרות שהוא הסתכל על האמונה עשרה, ולמרות שהוא רצה שבת לא תכון בעל דרך, יש לו פירוש אחר כי אם הפסוק זכר לירח. זה מילים אחרות. המדרש, נראה שהרמב״ם מתייחס למקורות, כשהוא אומר לא לפני הרמב״ם. כי האנשים אומרים זאת עולת חודש פירושו עכשיו לבנה.

דובר 2: נו, נו, נו, הרמב״ם אומר כן, שבחדשו בהתחדשות הלבנה, כי אם לא זה לא יכול להיות אחרת.

מחלוקת בפשט של “בחדשו”

דובר 1: ממילא הוא אומר שחדשו לא פירושו… הרמב״ם, הרמב״ם, יש מחלוקת, מה הפירוש של המילה חדשו? האם זה פועל או שם עצם כך, האם בחדשו פירושו בהתחדשו, או זה פירושו כל חודש, כל לא חודש, כמו שבת בשבתו, ולא שבת בשבתו. זה לא פירושו… ואבן עזרא יש לו ראיות גם מדקדוק שאי אפשר לקרוא את זה כך.

דובר 2: שוב, הוצא את אבן עזרא מכאן.

דיון: האם זו ראיה ברורה?

דובר 1: עם זה שכתוב… בחודשי לחודשי השנה, שיש כמה חודשים בשנה, מראה לנו שיש כמה התחדשויות בשנה. האם זו ראיה ברורה מספיק?

דובר 2: לא. זו לא הראיה של המפרשים. המפרשים רוצים למשל לומר לא את זה. זה בטוח, נכון? אז למה אני אומר את זה? רגע. יש סיבה שהם אומרים את זה. תן לי מקום לנוח.

דובר 1: כן, כן. אבל יש איזו סיבה כי… יש בעיה, אין כאן שום לבנה. אני לא יודע, אתה כל כך בטוח שהדבר הראשון הוא הלבנה. אני לא יודע, אולי יש עוד עשרה דברים, מי יודע, כמה פעמים יכול להיות עוד משהו.

אני יכול אפילו להיות שכאשר הרמב״ם אומר שהראה הקדוש ברוך הוא למשה, הוא מתכוון, מאמר הנביא, הוא מתכוון לומר שעם המילים האלה הוא הראה למשה רבינו שמדברים כאן על איזו התחדשות. האם הוא היה צריך לראות את הלבנה? אני לא יודע. אני לא יודע מה לומר, לא חייב להיות שהוא ראה לבנה, אלא כשהקב״ה אמר חודש בחודשו לחודשי שנה, הוא מיד חשב מאיפה יש כאן את ההתחדשות?

אני רוצה לומר על הפסוק, אחד, מיד נדבר על אותו פסוק. זה הפסוק של החודש הזה לכם. החודש הזה לכם, יש דבר שנקרא חודש בשנה. אני מסכים שיש יותר מחודש אחד בשנה. כמו שיש יותר משבת אחת בשנה. איפה שבת? אני לא יודע, תחפש במקום אחר. אם לא היה כתוב שונה בשנותיה, או מה שזה לא יהיה. אם יש רק חידוש אחד בשנה, אין ספק שיש יותר מחודש אחד בשנה. יש כמה חודשים. אבל זה לא הפסוק שמפריע לך, שיש יותר מחודש אחד בשנה.

דובר 2: חודש פירושו מתחדש.

דובר 1: חודש פירושו מתחדש. חודש פירושו מתחדש. חודש פירושו חודש. מי יודע, נכון.

סטייה: המילה “ירח” בתנ״ך

דובר 1: אחד, כשכתוב ירח, ירח ימים, או ירח, ירח פירושו הלבנה, כן?

דובר 2: יפה מאוד.

דובר 1: כשהפסוק… נגיד ככה, למה יעמוד ירח בירכו או מה? זה מה שהחושבים בדרך כלל. בדרך כלל, הרבה פעמים, ירח ימים זה ה… אני לא יודע. אנחנו עוד התעסקנו בזה. אנחנו לא צריכים לאכול. אני חושב שזה לא… אני זוכר פעם אחת בפרשת תזריע. מה קורה שם שלושה ירחים. פעמיים בכל התורה כתוב ירח.

דובר 2: לא, השלושה ירחים זה יותר מעניין מהירח ימים, כי כתוב כאן משהו שיש את הירחים.

דובר 1: ירח חביב למשל ובכן, כך בתהלים, בתורה איך כתוב? ירח אחד… איך קוראים בבראשית לשני המאורות? בבראשית לא כתוב שני המאורות? בבראשית לא כתוב עוד משהו על הלבנה? יש את המאור הגדול ואת המאור הקטן. אבל בתנ״ך בטוח כתוב…

דובר 2: לא, לא יבוא עוד שמשך וירחך לאור בראשית.

דובר 1: ירח ימים וכדומה, יפה מאוד. אז אם התורה הייתה… זה מעניין, כשהוא אומר לא יבוא עוד שמשך וירחך, הוא מתכוון לשמש ולירח, או שהוא יכול להתכוון כמו השנים והחודשים?

✨ Transcription automatically generated by OpenAI Whisper, Editing by Claude Sonnet 4.5, Summary by Claude Opus 4.6

⚠️ Automated Transcript usually contains some errors. To be used for reference only.

פתח עמוד מלא ↗