הלכות קידוש החודש פרק ה

Yom Tov Sheni of the Diaspora in Our Time — Laws of Sanctifying the New Month, Chapter 5

Introduction — Overview of the Second Half of Chapter 5

Speaker 1: Yes, and we’re recording now a bit of the second half of Chapter 5. We forgot to record the beginning, but in short, they’re holding in Halacha 4. Here begins the topic of… so basically, the rest of the chapter is only laws of Yom Tov Sheni of the Diaspora.

The Connection Between the Two Halves of This Chapter

Speaker 1: Look, how now we learned, very interesting how the two halves of the chapter connect. How now we learned just this, that there is a concept of two types of times. There are two halacha l’Moshe miSinai’s. One is that when things are in order it’s Moshe and Aharon, and that is the Sanhedrin who are establishing, and one is they sanctify based on testimony. Both times when the Sanhedrin exists, the Beit Din HaGadol exists. And when there is no Sanhedrin or Beit Din HaGadol, the Beit Din, whichever Jews perhaps, establish according to calculation. Beit Din that is in Eretz Yisrael, it must be all Beit Din in Eretz Yisrael, because if not, it establishes according to calculation. These are the two halachot.

Now it comes out, regarding the two states, one needs to know laws with the Jews who live far away. This is certain that in one state one cannot make Kiddush HaChodesh here, except if there is “lo nityashev kavod” outside the Land, they make it in Bavel. But generally speaking, always the Beit Din of Eretz Yisrael establishes. Now, when it was based on testimony, it was simple, whoever the messengers of Tishrei reached, they should make one day, all other places make two days.

Halacha 4 — The Foundation of Yom Tov Sheni in Our Time

The Words of the Rambam: In Our Time, According to the Law It Would Have Been One Day

Speaker 1: Today, in our time there is no Sanhedrin, the people of Eretz Yisrael could actually do the same as them. And they don’t need to wait for their testimony, because they themselves don’t wait for their testimony. It cannot be different from the calculation, because the calculation is the same as every time. It would have been correct, “that in all places they should observe one day of Yom Tov, even the distant places in the Diaspora like the people of Eretz Yisrael, since everyone relies on and establishes according to one calculation.” That means, now the people of Eretz Yisrael and the people of the Diaspora are the same thing, both will go with calculation. “And it is a decree of the Sages that they should be careful with the custom of their forefathers that is in their hands.”

Discussion: The Rambam’s Language in Hilchot Yom Tov

Speaker 1: It’s interesting, he wrote in Yom Tov, he also spoke about Yom Tov Sheni. Let’s see his language there. Yes, he didn’t say. He said, there he only brought the law that he’s going to bring here, if I remember. He noted here, if I said. In our time, already the manner of a Yom Tov. But he said there, let’s see everything about Yom Tov. I think here is the main place, and there he notes to it. If I remember, he noted there, if I said, but something like that.

Speaker 2: He says there that when the people of Eretz Yisrael sanctified based on testimony it was in doubt, but now it’s not a matter of doubt, rather custom alone.

Speaker 1: Okay, let’s take. In our time, here is the main place. There, actually, he doesn’t note there where it says, sanctifying the month, something like that? I won’t make a comparison. Okay.

Dispute Between Rambam and Ramban: Doubt or Rabbinic Decree?

Speaker 1: So, I say the difference is that we don’t do it anymore with doubt, rather we don’t do it anymore with a concept of a rabbinic decree. That’s what you’re saying.

Speaker 2: That’s what he said there.

Speaker 1: There’s a dispute. The Ramban says that it’s a doubt. He says it here too. The law of “nolad” between them and so forth continues further. The Ramban wanted to make some distinction, but the Ramban says that it’s completely different. The Ramban says that it’s a doubt. He says there’s no distinction.

Speaker 2: You love to say that very much, but he doesn’t say that.

Speaker 1: Now let’s learn what it says here.

Learning the Language of the Rambam

Speaker 1: And what it says here is, let’s first learn what it says here. “In our time” when there is no Sanhedrin, according to the law it would have been that everyone should make a branch, “everyone relies on and establishes according to one calculation. But it is a decree of the Sages that they should be careful with the custom of their forefathers that is in their hands.” It’s a new decree of the Sages. It continues. “This Yom Tov Sheni is not to remove doubt but custom alone.” This is a language there. Yes, not more than a custom, less. It’s less than not more. It didn’t become more, not a new decree. It’s a custom, when there’s a concept of “lo yatza midei safek,” it’s more than a decree. We do it because perhaps today is Yom Tov. Because it’s a decree, we know that today is not Yom Tov, but we’re playing, I mean, whatever, we’re making Yom Tov.

Speaker 1: But “this decree is beloved that they should be careful with the custom of their forefathers that is in their hands. Therefore,” automatically, “every place that the messengers of Tishrei used to reach, and where the messengers used to go out, they should make two days even in our time, and they should not make like the people of Eretz Yisrael who establish based on testimony.”

Question: What Does “In Their Hands” Mean Regarding the People of Eretz Yisrael?

Speaker 1: And the people of Eretz Yisrael, the people of Eretz Yisrael is “with their testimony blessed be our teacher Shimon who was careful about everything.” It comes out that the people of Eretz Yisrael don’t have a custom, what does “in their hands” mean? They have that, they make their custom based on it.

Speaker 2: Yes, yes, yes.

Speaker 1: Can one say such a…

The Language in Hilchot Yom Tov: “From the Words of the Scribes Who Decreed This Matter”

Speaker 1: Take, in Yom Tov it doesn’t say, “they observe in the Diaspora in our time from the words of the Scribes who decreed this matter.” From the words of the Scribes who decreed this matter. The Rambam wanted that it shouldn’t remain just like a custom. He puts it in that it’s a decree of the Sages “that they should practice according to the custom of our forefathers.” The old decree exists that one should maintain the old decree. The old custom. The custom that was based on something more… It was a doubt, a means, that one had to conduct oneself that way. Today one doesn’t need to conduct oneself that way, but one does as one conducted oneself. It’s a mitzvah apparently, because there was a reason. Now it’s a different dispute.

Speaker 2: Already, yes, what about the Mishnah?

Rosh Hashanah — Even in Jerusalem Two Days

The Distinction of Rosh Hashanah

Speaker 1: Yom Tov of Rosh Hashanah, this is not because messengers don’t go out on Yom Tov. Why? Because Yom Tov… ah, “they don’t know Yom Tov in the Beit Din of the month,” because one already had to send messengers in the morning, the first strong one in the morning one already had to begin, ah, send messengers going out on Yom Tov. Yom Tov in general, only the one who sits right there, and the one right there can know.

Speaker 1: “Not only that, but even in Jerusalem itself, which is the place of the Beit Din, you should say many who didn’t sit on Yom Tov of Rosh Hashanah two days of Yom Tov, and it came that witnesses came every thirtieth day, they practiced making that day half holy and tomorrow holy.”

The Decree of Rabban Yochanan ben Zakkai

Speaker 1: Just as we learn even from Mincha and onwards, even the witnesses they began then, from the morning they didn’t do any work, and they waited to see what would happen.

Speaker 2: Because they davened and blew the shofar too?

Speaker 1: I don’t know. Perhaps with that they waited until the witnesses would come. It says. I’ve already taken and made so many piyutim. He made a decree that Shimon the witnesses from Mincha and onwards that “lo mekabel edut alav nitkalkelut.”

Speaker 2: Before that, what did they do with the other things? What about the previous things?

Speaker 1: And before that they made so many piyutim. Perhaps we should be in one place and sing until they come to inform us what today’s status is.

Speaker 2: Very good. Perhaps yes.

Rosh Hashanah in Our Time

Speaker 1: In short, automatically, “they used to make two days of Yom Tov even in the time of testimony,” so there’s no testimony for this. “They always make two days of Yom Tov in our time when they establish according to calculation.”

Further with the concept of the custom of our forefathers in our hands, although the same reasoning was also there, and then they didn’t know, the same reasoning that is here in all of Eretz Yisrael, that all Yamim Tovim would have actually been in Eretz Yisrael, even Rosh Hashanah, even in Jerusalem, but in Eretz Yisrael they made mostly two days.

Speaker 2: Very good.

Speaker 1: But that’s because they didn’t know. Today one knows yes.

Speaker 2: Even yes, we don’t understand Rosh Hashanah, because we’re only with the same words of the Scribes of the custom of our forefathers in our hands.

Halacha 5 — How to Determine Which Places Make One Day or Two

The Foundation: Not Dependent on Proximity of Place

Speaker 1: The Rambam says, now, how do you know which place is like what? Which place is like what? Yes? “The making of one day is not dependent on proximity of place,” it has nothing to do with how close to Jerusalem. “How so? If there was a place between it and Jerusalem a journey of five days or less, that certainly it’s possible that the messengers could reach them, we don’t say that the people of this place should observe Yom Tov one day, lest they say to us that the messengers used to go out to this place?”

I don’t know what I said, I want to know what was once the custom of our forefathers. What is the place? He says, I don’t know what the… Not Rosh Hashanah, Rosh Hashanah one makes everywhere. In which places? How does one decide the places? There would have been a reasoning that one goes by how far. How far is it that one can travel. We don’t know though, because perhaps they won’t arrive and perhaps they weren’t.

The Innovation: We Don’t Go According to Distance

Speaker 1: So very interesting, but we don’t go with whom the Jews could have come. If it happened that once there weren’t any Jews in that region, what did the Ramban want to know that Eretz Yisrael was further. In that town, Bnei Brak is a new city. The question is, we don’t know the history of every city. So automatically, it’s very interesting. It comes out, what does he say, he brings three times?

The Example of Egypt

Speaker 1: “And if,” yes? Simply one would have said, let’s say, the Rambam goes here… oh, or… or they didn’t come. The Rambam says thus: messengers, when they say messengers they don’t mean… when they say that until a place where messengers don’t reach one makes two days, they don’t mean that messengers didn’t come, because there were no messengers, because there was no town. Or there were Jews then, they couldn’t arrive, there was then a gentile in between, they didn’t let them.

Speaker 1: “And if the matter were dependent on the people of Egypt observing one day, since it’s possible that the messengers of Tishrei reached them, for there is between Jerusalem and Egypt via the way of Ashkelon only a journey of eight days or less.” This is the language of Chazal, but this is calculated. I don’t know. Via Ashkelon, and there goes the highway called via Ashkelon, and there one travels from Jerusalem to Egypt in about eight days. “And so the land of Syria and the land of Bavel that the matter is not dependent on the settlement of the place being close.”

A great innovation. If one would have gone, where do messengers come here? There would be no place at all, it has to do with how far, and one is certain about Egypt that one will be able to arrive. So automatically, one must make, why today in Egypt must one make two days? Because one must make one day.

The Rule: More Than Ten Days

Speaker 1: “It is found,” he brings out, it comes out, what? “It is found, the essence of this matter in this way is thus. Every place that has between it and Jerusalem a journey of more than ten complete days,” if it’s a place that is more than ten days, however many days there are in Tishrei, the messengers of Tishrei, one must certainly make two days, because the messengers of Tishrei couldn’t have been otherwise. It must be that the custom of their forefathers was to make two days.

Places Where Messengers Arrived

Speaker 1: If… if there was a place that between it and Jerusalem was less, and a place that between it and Jerusalem was less, and “it’s possible that messengers reach it, they see.” We know that Jews lived there, there were “Usha and Shefaram and Lod and Yavneh and Beit and Tiberias.” Interesting of all these today we know, we mean only of Lod and Tiberias are cities. Yavneh is also a city, Shefaram is a city. Its name, what is the old city, yes? That I don’t know.

Speaker 2: Who knows how it is?

Speaker 1: Who knows? Because we know that messengers arrived there. About it would already be a place in Syria, such as Syria from Damascus and Ashkelon and the like. Cities that were originally Syria, that were only taken in the second conquest.

Speaker 2: Ah, did Jews settle there?

Speaker 1: Jews would live there.

Speaker 2: I don’t understand. Yes. Cities, Ashkelon doesn’t have the law of Eretz Yisrael?

Speaker 1: No, it should be said. Outside the Land in Egypt and Ammon. And what comes out with you from the custom of the day that is in your hand, if one day one day and two days two days. It has nothing to do with holiness with the topic that we are.

Speaker 2: Would it do?

Speaker 1: If it’s a place that we know that actually messengers came there. There’s something, because the custom of our forefathers in our hands, we don’t mean to say that one should maintain the custom of the fathers, it’s more like the custom of the place something. Defect, one can’t call it the custom of the place, because the custom of the place usually means there’s a continuation. Here we’re talking about a new community arriving. But it’s the custom of their forefathers as if their forefathers of the city. The Raavad disputes.

So the Rambam says thus: a place that one knows, one knows. If one doesn’t know, one must rely on the custom, that means on the tradition that says that in this place one does thus. Because apparently, there were Jews in Syria it could be in the time of the Second Temple also, in the time of the Anshei Knesset HaGedolah. Automatically one must go according to the way that the custom is.

Why Egypt Makes Two Days

Afterwards, very interesting, the Rambam wants to answer as if why in Egypt one makes two days. Because apparently, if it would have gone with the messengers, one would have had to make one day. He says, the custom is thus, it appears that in the time when there were messengers they didn’t come to Egypt. Why not? One doesn’t know, it was difficult to come there, or for another reason. Okay?

Speaker 2: Yes.

The Language of the Rambam: Places Without Custom Observe Like the Custom of Most of the World

Speaker 1: “And this that they always observe two days of Yom Tov, two days like the custom of most of the world. And so a place that is between Jerusalem and the place that the messenger reaches it, that was from Jerusalem ten or less than ten, and Syria outside the Land and they have no custom, or it’s a settlement that was renewed in the desert of Eretz Yisrael, such as Be’er Sheva, or a place where Jews now dwell, behold these observe two days like the custom of most of the world.”

He says, “And all Yom Tov Sheni in our time is from the words of the Scribes.”

Great Stringency: Even in Eretz Yisrael — New Places Make Two Days

The Rambam says a great stringency, the Rambam says a huge stringency. If you have a new place, if you have a custom, you know that here is the custom that one makes one day, you know that the custom is that one makes one day, you’re mistaken. What the reason is, because then the messengers arrived. But a new place, or you don’t know, one must be stringent. That’s most of the world. One must be stringent according to most of the world. Even in Eretz Yisrael, you make a new city in Bnei Brak, one must make two days according to the Rambam, because one doesn’t know that there were messengers there, and there’s no custom.

Question: What Is the Basis of “Most of the World”?

Today there’s no longer with the majority. It’s not with the majority, because you can begin that it’s “kol kavua k’mechtzah al mechtzah,” every city is fixed. It’s something like, we don’t know what. That’s the majority. I don’t know what it is. I don’t know what the Rambam’s permission is. Perhaps from doubt? He can simply say, make such a doubt. I have a rabbinic doubt, why should one make such a doubt? Perhaps the point is it should be as little “lo titgodedu,” one should make more Jews should be the custom of most of the world.

The world disputes this Rambam, no? The world disputes this. The Raavad already disputes. The Raavad says nothing at all. Hilchot Kiddush HaChodesh Chapter 5.

Speaker 2: Nu, who disputes?

Speaker 1: I don’t want to say that one agrees with the law. It’s not at all critical. Come, we’ll go look in the chapter, we’ll look in the Ramban first, what he can bring us.

Halacha: “Zeh She’anu Mechashvin” — The Foundation of Calendar Calculation in Our Time

Speaker 1: Zeh she’anu mechashvin, we will finish.

Speaker 2: Yes?

Speaker 1: We will finish the last halacha, then we’ll see.

Speaker 2: Yes?

The Language of the Rambam: We Rely on the Calculation of the People of Eretz Yisrael

Speaker 1: An important thing that the Rambam says, yes? Here he’s going to say the thing that he said in Sefer HaMitzvos, he says:

“That which we calculate today, each and every one in his city, and we say that Rosh Chodesh is on such-and-such a day and Yom Tov on such-and-such a day, it is not by our calculation that we establish it and not on it do we rely, for if they intercalate the year and sanctify the months outside of Eretz Yisrael, it is nothing, and we rely only on the calculation of the people of Eretz Yisrael and their establishment, only to reveal the matter, what the people of Eretz Yisrael have calculated, and as if we know that on this calculation they rely, we calculate to know which day the people of Eretz Yisrael establish, and according to the establishment of the people of Eretz Yisrael that is what will be Rosh Chodesh and Yom Tov, not from the calculation that we calculate.”

Interesting.

The Promise: “That This Nation Will Not Be Completely Destroyed”

And he brings that the language of Sefer HaMitzvos is that there will always be Jews in Eretz Yisrael, “she’hivtichanu baTorah shelo tichleh zo ha’umah klal”, yes? He goes with the God forbid idea of Torah being forgotten from Israel.

Interesting, the Ramban who brings a verse that this doesn’t hold that there is such a promise? No, the Ramban says that we don’t need it. According to the Ramban he says that there was a period when Jews fell in Eretz Yisrael. But when it comes to the promise in Eretz Yisrael, he doesn’t need to dwell on it today, he needs to be in Yisrael, because if not he has no month. But the Ramban says one can have no month without that thing at that time.

Discussion: What Does “That This Nation Will Not Be Completely Destroyed” Mean?

Speaker 2: No, is that itself the reason why the promise is so that there should be Torah, or is the promise for Eretz Yisrael?

Speaker 1: Shelo tichleh zo ha’umah klal. Interesting, the Rambam only says… I don’t know, from this “shelo tichleh zo ha’umah klal” means Eretz Yisrael? From where does he take it? “Shelo tichleh zo ha’umah klal.” Ha’umah means the people who have kiddush hachodesh, without kiddush hachodesh there can be no Jews. That’s what he means.

Circular Reasoning: Kiddush HaChodesh, Eretz Yisrael, and the Preservation of Torah

What’s very interesting, as if… it’s strange. Before this he says that there is another law in “ein kovein ela b’Eretz Yisrael.” Therefore there must always be in Eretz Yisrael a group with the chachamim who should be able to establish. It’s circular reasoning.

But Jews… it’s interesting, the existence of Jews in Eretz Yisrael has to do with the Torah which must have existence. What is “lo tishkach mipi zaro”? That there will always be Torah, and only Jews in Eretz Yisrael can have the right to establish months.

The Dispute Between Rambam and Ramban: Is Kiddush HaChodesh Dependent on Eretz Yisrael?

The Ramban argued, he said that the Torah is not dependent on Eretz Yisrael. And kiddush hachodesh is not dependent on Eretz Yisrael. It means it is dependent, but the Beis Din was sanctifying. It’s dependent that the Jews should agree fundamentally, and they decided, Hillel already made it in advance for all generations. Something like that, he sees that there is a dispute.

The Dispute Between Rambam and Ritva: Outside the Land — Does One Follow the Local Custom?

Speaker 1: Actually a place where there are places where the custom is, the Ritva and others say that no, that all of chutz la’aretz must make two days, even if we know that the messengers are not there such a custom.

I want again, a halacha comes out a dispute between the Rambam and the Ritva. Ah, he says that the Rambam says that one must do according to the custom of most of the world, that is only in chutz la’aretz, because it’s most of chutz la’aretz, in Eretz Yisrael he must go according to most of Eretz Yisrael from Eretz Yisrael. He says from Eretz Yisrael, so he learns it in, because the Rambam says that halacha specifically only about chutz la’aretz.

But he says yes that in chutz la’aretz a place where we don’t know, one must make two days. That is the dispute of the Rambam, that in chutz la’aretz a place where the custom is known one only makes one day in chutz la’aretz. Against this the Ritva is that no, that the whole dispute, chutz la’aretz lo natnu le’echol, the messengers of chutz la’aretz were not made to eat, they sent there they established the month. Because he says that there is a kol safek, what does the opinion of Rabbeinu say? He says a kol safek that perhaps in every place the messengers did come, and he argues that this is the opinion of Rabbeinu.

Precision in the Language of the Rambam: “Shenischadesh” Means Certainly a New Settlement

How does he see the opinion of Rabbeinu? That I don’t know. Let’s be more precise in the language. The language is, if it’s in Eretz Yisrael, we know, there was Yisrael making one day. If it’s in Syria, a place between them, then he says, and everyone knows it says, a place between them… other places, if it’s a place where we know that messengers can come, you can’t say simply, in places where we know that there is an old custom, one goes with the old custom. It means, Eretz Yisrael certainly had the old custom in the answer. And in Syria there certainly was an old custom.

He says, here, ah, a place would have no new custom, no old custom. It’s not true he says, it’s not true he says. Here it says specifically, a place that was newly settled in Eretz Yisrael now, even in Eretz Yisrael, even if it’s less than ten days from Eretz Yisrael, it’s not true he says. There isn’t here in the Rambam that an end can Eretz Yisrael go according to up Eretz Yisrael. As the Rambam says clearly, a place that was newly settled, a place that is settled in Eretz Yisrael now, even in Eretz Yisrael, even if it’s less than ten days from Eretz Yisrael, it’s not true he says.

Because the Rambam says if shenischadesh by settlement means to say what we know that it’s not new. He doesn’t say a city where it’s doubtful whether it’s an old settlement or it’s a new settlement. Shenischadesh means we know for certain that there once wasn’t a settlement. Shenischadesh means it was now made that Yisrael settled there.

יום טוב שני של גלויות בזמן הזה — הלכות קידוש החודש פרק ה׳

הקדמה — סקירה על המחצית השנייה של פרק ה׳

דובר 1: כן, ואנחנו מקליטים עכשיו קצת את המחצית השנייה של פרק ה׳. שכחנו להקליט את ההתחלה, אבל בקיצור, הם מחזיקים בהלכה ד׳. כאן מתחיל הנושא של… אז בעצם, שאר הפרק הוא רק הלכות יום טוב שני של גלויות.

הקשר בין שני חלקי הפרק

דובר 1: ראה, איך עכשיו למדנו, מאוד מעניין איך מתחבר שני חלקי הפרק. איך עכשיו למדנו רק את זה, שיש ענין של שני סוגי זמנים. יש שתי הלכות למשה מסיני. אחת שכאשר דברים בסדר זה משה ואהרן, וזה הסנהדרין שקובעים, ואחת מקדשין על פי הראיה. שתיהן כאשר הסנהדרין קיים, בית הדין הגדול קיים. וכאשר אין סנהדרין או בית דין הגדול, בית הדין, איזה יהודים אולי, קובעים לפי חשבון. בית דין שבארץ ישראל, חייב להיות כל בית דין בארץ ישראל, כי אם לא, קובעים לפי חשבון. אלו שתי ההלכות.

עכשיו יצא, לגבי שני המצבים, צריך לדעת הלכות עם היהודים שגרים במרחקים. זה בטוח שבמצב אחד אי אפשר כאן לעשות קידוש החודש, חוץ מאם יש לא נתיישב כבוד חוץ לארץ, עושים בבבל. אבל באופן כללי, תמיד בית דין ארץ ישראל קובע. עכשיו, כאשר היה על פי ראיה, היה פשוט, מי שמגיעים אליו שליחי תשרי, יעשו יום אחד, כל שאר המקומות יעשו שני ימים.

הלכה ד׳ — היסוד של יום טוב שני בזמן הזה

דברי הרמב״ם: בזמן הזה מן הדין היה יום אחד

דובר 1: היום, בזמן הזה אין סנהדרין, בני ארץ ישראל היו בעצם יכולים לעשות אותו דבר כמוהם. והם לא צריכים לחכות לראייתם, כי הם עצמם לא מחכים לראייתם. לא יכול להיות אחרת מהחשבון, כי החשבון הוא אותו דבר כמו כל פעם. היה צריך להיות, שיהיו בכל המקומות עושין יום טוב אחד, אפילו המקומות הרחוקים שבחוצה לארץ כמו בני ארץ ישראל, שהכל אחר חשבון אחד סומכין וקובעין. זה אומר, עכשיו בני ארץ ישראל ובני חוצה לארץ הם אותו דבר, שניהם הולכים עם חשבון. ותקנת חכמים היא שיזהרו במנהג אבותיהם שבידיהם.

דיון: לשון הרמב״ם בהלכות יום טוב

דובר 1: זה מעניין, הוא כתב בהלכות יום טוב, הוא גם דיבר על יום טוב שני. בואו נראה את לשונו שם. כן, הוא לא אמר. הוא אמר, שם הוא רק הביא את ההלכה שהוא הולך כאן להביא, אם אני זוכר. הוא ציין כאן, אם אמרתי. בזמן הזה, כבר אופן של יום טוב. אבל הוא אמר שם, בואו נראה הכל מיום טוב. אני חושב שכאן זה המקום העיקרי, ושם הוא מציין אליו. אם אני זוכר, הוא ציין שם, אם אמרתי, אבל משהו כזה.

דובר 2: הוא אומר שם שבני ארץ ישראל מקדשין לפי הראיה היה בספק, אבל עכשיו זה לא ענין של ספק, אלא מנהג בלבד.

דובר 1: אוקיי, בואו ניקח. בזמן הזה, כאן זה המקום העיקרי. שם, באמת, הוא לא מציין שם משהו, מקדשין על החשבון, משהו כזה? לא אעשה השוואה. אוקיי.

מחלוקת רמב״ם ורמב״ן: ספק או תקנת חכמים?

דובר 1: אז, אני אומר החילוק הוא שעושים זאת לא יותר מספק, אלא עושים זאת יותר מענין של תקנת חכמים. זה מה שאתה אומר.

דובר 2: כך הוא אמר שם.

דובר 1: יש מחלוקת. הרמב״ן אומר שזה ספק. הוא אומר זאת כאן גם. ההלכה של נולד בין השמשות וכן הלאה הולכת הלאה. הרמב״ן רצה לעשות איזה חילוק, אבל הרמב״ן אומר שזה לגמרי בטל. הרמב״ן אומר שזה ספק. הוא אומר שאין שום חילוק.

דובר 2: אתה מאוד אוהב לומר את זה, אבל הוא לא אומר את זה.

דובר 1: עכשיו בואו נלמד מה כתוב כאן.

לימוד לשון הרמב״ם

דובר 1: ומה שכתוב כאן הוא, בואו קודם נלמד מה כתוב כאן. בזמן הזה שאין סנהדרין, מן הדין היה שכל אחד יעשה בחשבון, הכל על חשבון אחד סומכים וקובעים. אבל תקנת חכמים היא שיזהרו במנהג אבותיהם שבידיהם. זו תקנה חדשה של חכמים. זה ממשיך. ואין יום טוב שני כדי להסתלק מן הספק אלא מנהג בלבד. זו לשון דווקא. כן, לא יותר ממנהג פחות. זה פחות מלא יותר. זה לא נעשה יותר, לא תקנה חדשה. זה מנהג, כאשר יש ענין לא יצא מידי ספק, זה יותר מתקנה. עושים זאת כי אולי היום יום טוב. כי זו תקנה, אנחנו יודעים שהיום לא יום טוב, אלא אנחנו משחקים, כלומר, מה שלא יהיה, אנחנו עושים יום טוב.

דובר 1: אבל תקנה זו היא שיזהרו במנהג אבותיהם שבידיהם. לפיכך, ממילא, כל מקום שהיו שלוחי תשרי מגיעין לו, ושהיו שלוחים יוצאים, יעשו שני ימים אפילו בזמן הזה, ואין עושים אותם אלא בני ארץ ישראל שקובעין על הראיה.

קושיה: מה זה “שבידיהם” לגבי בני ארץ ישראל?

דובר 1: ובני ארץ ישראל, בני ארץ ישראל שבעדותם בלבד רבינו שמעון נתעו על הכל. יצא שבני ארץ ישראל אין להם מנהג, מה זה “שבידיהם”? הם עושים, הם עושים את המנהג שלהם על כך.

דובר 2: כן, כן, כן.

דובר 1: אפשר לומר כך…

הלשון בהלכות יום טוב: “מדברי סופרים שתקנו דבר זה”

דובר 1: קח, ביום טוב כתוב, “עושין בגולה בזמן הזה מדברי סופרים שתקנו דבר זה”. מדברי סופרים שתקנו דבר זה. הרמב״ם רצה שלא יישאר רק כמו מנהג. הוא מכניס שזו תקנת חכמים “שינהגו כמנהג אבותיהם”. התקנה הישנה קיימת שצריך לשמור על התקנה הישנה. המנהג הישן. המנהג שהיה מבוסס על משהו יותר… היה ספק, אמצעי, שהיו צריכים להתנהג כך. היום לא צריך להתנהג כך, אבל עושים כמו שהתנהגו. זו מצווה לכאורה, בגלל זה היה חשבון. עכשיו זה חולקים שונים.

דובר 2: אז, כן, מה עם המשנה?

ראש השנה — אפילו בירושלים שני ימים

החילוק של ראש השנה

דובר 1: יום טוב של ראש השנה, זה לא שיוצאים שליחים ביום טוב. למה? כי יום טוב… אה, שלא היו יודעים יום טוב בבית דין חודש, כי כבר היו צריכים לשלוח שליחים מבעוד יום, ביום הראשון כבר היו צריכים להתחיל, אה, לשלוח שליחים ביום טוב. יום טוב בכלל, רק מי שיושב ממש שם, ורק הוא יכול לדעת.

דובר 1: לא עוד אלא אפילו בירושלים עצמה, שהיא מקום בית דין, היו עושין יום טוב של ראש השנה שני ימים טובים, והוא שלא באו עדים כל יום שלשים, שנהגו באותו יום שמצפין לעדים קדש ולמחר קדש.

תקנת רבן יוחנן בן זכאי

דובר 1: כמו שאנחנו לומדים אפילו מן המנחה ולמעלה, אפילו את הקידוש התחילו אז, מבעוד יום לא עשו מלאכות, וחיכו לראות מה יקרה.

דובר 2: כי התפללו ותקעו בשופר גם?

דובר 1: אני לא יודע. אולי בזה חיכו עד שהעדים יבואו. כתוב. כבר לקחתי ועשיתי כל כך פיוטים. הוא עשה תקנה שאפילו עדים מן המנחה ולמעלה לא מקבלין אותם עליו שלא יתקלקלו.

דובר 2: לפני כן, מה עשו עם שאר הדברים? מה עם הדברים הקודמים?

דובר 1: ולפני כן עשו כל כך פיוטים. אולי נהיה במקום אחד ונשיר עד שיבואו להודיע לנו מה המצב היום.

דובר 2: מאוד טוב. אולי כן.

ראש השנה בזמן הזה

דובר 1: בקיצור, ממילא, “היו עושין שני ימים טובים אפילו בזמן הראיה”, כאילו אין ראיה לזה. “עושין תמיד שני ימים טובים בזמן הזה שקובעין על החשבון”.

הלאה עם הענין של מנהג אבותינו בידינו, אף על פי שאותה סברא היתה גם שם, ואז לא ידעו, אותה סברא שיש כאן בכל ארץ ישראל, שכל הימים טובים היו בעצם בארץ ישראל, אפילו ראש השנה, אפילו בירושלים, אבל בארץ ישראל עשו על פי רוב שני ימים.

דובר 2: מאוד טוב.

דובר 1: אבל זה כי לא ידעו. היום יודעים כן.

דובר 2: אפילו כן, מובן שראש השנה, כי רק זה עם אותם דברי סופרים של מנהג אבותינו בידינו.

הלכה ה׳ — איך קובעים אילו מקומות עושים יום אחד או שניים

היסוד: לא תלוי בקרבת מקום

דובר 1: אומר הרמב״ם, עכשיו, איך יודעים איזה מקום כך? איזה מקום כך? כן? “אין עשיית יום אחד תלויה בקרבת מקום”, אין זה קשור לכמה קרוב לירושלים. “כיצד? אם היה מקום בינו ובין ירושלים מהלך חמשה ימים או פחות, שבוודאי אפשר שיגיעו להם שלוחים, אין אנו אומרים שאנשי מקום זה עושים יום טוב יום אחד, שמא יאמרו לנו שהיו השלוחים יוצאים למקום זה?”

אני לא יודע מה אמרתי, אני רוצה לדעת מה היה פעם מנהג אבותינו. מה זה המקום? אומר הוא, אני לא יודע מה ה… לא ראש השנה, ראש השנה עושים בכל מקום. באילו מקומות? איך מחליטים על המקומות? היתה סברא שהולכים לפי כמה רחוק. כמה רחוק זה שאפשר להגיע. אנחנו יודעים אבל לא, כי שמא לא יגיעו ושמא לא היה.

החידוש: לא הולכים לפי מרחק

דובר 1: אז מאוד מעניין, אבל לא הולכים עם מי היהודים יכלו להגיע. אם במקרה פעם לא היו יהודים באותו אזור, מה כבר רצה הרמב״ן לדעת שארץ ישראל היתה רחוקה יותר. באותה עיר, בני ברק היא עיר חדשה. השאלה היא, אנחנו לא יודעים את ההיסטוריה של כל עיר. ממילא, מאוד מעניין. יצא, מה הוא אומר הוא מביא שלוש פעמים?

הדוגמה של מצרים

דובר 1: “ואילו”, כן? פשוט היינו אומרים, נניח, הרמב״ם הולך כאן… או, או… או שהם לא הגיעו. הרמב״ם אומר כך: שליחים, כאשר אומרים שליחים לא מתכוונים… כאשר אומרים שעד מקום שאין שלוחים מגיעים עושים שני ימים, לא מתכוונים שלא הגיעו שליחים, כי לא היו שליחים, כי לא היתה עיר. או שכן היו יהודים אז, לא יכלו להגיע, היה אז גוי ביניהם, הם לא נתנו.

דובר 1: “ואילו היה הדבר תלוי בזה, היו בני מצרים עושים יום אחד, שהרי אפשר שהגיעו להם שלוחי תשרי, שאין בין ירושלים ומצרים על דרך אשקלון אלא מהלך שמונה ימים או פחות.” זו לשון של חז״ל, אבל זה מחושב. אני לא יודע. דרך אשקלון, ושם עובר הכביש נקרא דרך אשקלון, ושם נוסעים מירושלים למצרים בשמונה ימים. “וכן ארץ סוריא וארץ בבל שאין הדבר תלוי בישוב המקום הקרוב.”

חידוש גדול. אם היינו הולכים, מאיפה מגיעים כאן שליחים? לא היה שום מקום, זה תלוי בכמה רחוק, ובטוח שלמצרים יוכלו להגיע. ממילא, צריך לעשות, למה היום במצרים צריך שני ימים? כי צריך לעשות יום אחד.

הכלל: יותר מעשרה ימים

דובר 1: “נמצא”, הוא מוציא, יצא, מה? “נמצא, עיקר דבר זה על דרך זה כך הוא. כל מקום שיש בינו ובין ירושלים מהלך יותר מעשרה ימים גמורים”, אם זה מקום שיותר מעשרה ימים, כמה ימים יש בתשרי, שליחי תשרי, צריך בוודאי לעשות שני ימים, כי שליחי תשרי לא יכלו להיות אחרת. חייב להיות שמנהג אבותיהם היה לעשות שני ימים.

מקומות שהשליחים הגיעו אליהם

דובר 1: אם… אם היה מקום שבינו ובין ירושלים היה פחות, ומקום שבינו ובין ירושלים היה פחות, ו“אפשר שיש בו שליחים מגיעים אליו רואים”. אנחנו יודעים שם גרו יהודים, היו “אושא ושפרעם ולוד ויבנה ובנו וטבריה”. מעניין מכל אלה היום אנחנו יודעים רק מלוד וטבריה שהן ערים.

הלכה: מקומות בלי מנהג ידוע — כמנהג רוב העולם

דובר 1: אין זה תלוי בשום מקום, זה תלוי בכמה רחוק, ובטוח שלמצרים יוכלו להגיע. ממילא, צריך לעשות, למה היום במצרים עושים שני ימים? כי צריך לעשות יום אחד. נמצא, הוא מוציא, יצא, מה… אם זה מקום שיותר מעשרה ימים, כמה ימים יש בתשרי שליחי תשרי, אז צריך לעשות בוודאי שני ימים, כי שליחי תשרי לא יכלו להיות אחרת. אבל חייב להיות שמנהג אבותינו היה לעשות שני ימים. אבל מקום שבינו ובין ירושלים פחות, שאפשר שבינו שליחים מגיעים אליו רואים. אנחנו יודעים שם גרו יהודים היו אושא ושפרעם ולוד ויבנה ובנו וטבריה.

מעניין מכל אלה היום אנחנו יודעים רק מלוד וטבריה שהן ערים. יבנה היא גם עיר, שפרעם היא עיר. שמה מה היא העיר הישנה, כן? זה אני לא יודע.

דובר 2: מי יודע איך זה?

דובר 1: מי יודע? כי אנחנו יודעים ששליחים הגיעו לשם. עליו היה מקום בסוריה, כגון סוריה מדמשק ואשכלון וכיוצא בהם. ערים שהיו במקור סוריה, שרק כבשו בכיבוש שני.

דובר 2: אה, יהודים רגילים התיישבו שם?

דובר 1: יהודים גרו שם.

דובר 2: אני לא מבין. כן. ערים, לאשכלון אין דין ארץ ישראל?

דובר 1: לא, זה נקרא. חוץ לארץ במצרים ועמון. ומקום שאין יוצא ממנו מנהג את השם שבידיהם אם יום אחד יום אחד ואם שני ימים שני ימים. אין זה קשור לקדושה לנושא שאנחנו עוסקים בו.

דובר 2: מה היה עושה?

דובר 1: אם זה מקום שאנחנו יודעים שבפועל שליחים הגיעו לשם. יש דבר, כי מנהג אבותינו בידינו, לא מתכוונים לומר שצריך לשמור מנהג אבות, זה יותר כמו מנהג המקום משהו. נכון, אי אפשר לקרוא לזה מנהג המקום, כי מנהג המקום בדרך כלל אומר שיש המשכיות. כאן מדברים שהגיעה קהילה חדשה. אבל זה מנהג אבותיהם כאילו אבותיהם של העיר. הראב״ד חולק.

אז הרמב״ם אומר כך: מקום שיודעים, יודעים. אם לא יודעים, צריך לסמוך על המנהג, כלומר על המסורה שאומרת שבמקום הזה עושים כך. כי לכאורה, היו יהודים בסוריא יכול להיות בזמן הבית השני גם, בזמן אנשי כנסת הגדולה. ממילא צריך ללכת לפי הדרך שהמנהג הוא.

למה מצרים עושה שני ימים

אחר כך, מאוד מעניין, הרמב״ם רוצה לענות כאילו למה במצרים עושים שני ימים. כי לכאורה, אם היה הולך עם השליחים, היו צריכים לעשות יום אחד. אומר הוא, המנהג כך, נראה שבזמן שהיו שליחים הם לא הגיעו למצרים. למה לא? לא יודעים, היה קשה להגיע לשם, או מסיבה אחרת. בסדר?

דובר 2: כן.

לשון הרמב״ם: מקומות בלי מנהג עושין כמנהג רוב העולם

דובר 1: “ולפיכך לעולם עושין שני ימים טובים, שני ימים כמנהג רוב העולם. וכן מקום שבינו ובין ירושלים מהלך עשרה או פחות מעשרה, וסוריא וחוצה לארץ ואין להם מנהג, או שהוא ישוב שנתחדש במדבר ארץ ישראל, כגון באר שבע, או מקום ששכנו בו ישראל עתה, הרי אלו עושין שני ימים כמנהג רוב העולם.”

אומר הוא, “וכל יום טוב שני בזמן הזה דברי סופרים.”

חומרא גדולה: אפילו בארץ ישראל — מקומות חדשים עושים שני ימים

הרמב״ם אומר חומרא גדולה, הרמב״ם אומר חומרא עצומה. אם יש לך מקום חדש, אם יש לך מנהג, אתה יודע שכאן המנהג לעשות יום אחד, אתה יודע שהמנהג לעשות יום אחד, אתה טועה. מה הסיבה, כי אז הגיעו השליחים. אבל מקום חדש, או שאתה לא יודע, צריך להחמיר. זה רוב העולם. צריך להחמיר לפי רוב העולם. אפילו בארץ ישראל, אתה עושה עיר חדשה בבני ברק, צריך לעשות שני ימים לפי הרמב״ם, כי לא יודעים שהיו שליחים שם, ואין מנהג.

קושיה: מה היסוד של “רוב העולם”?

היום כבר אין עם הרוב. זה לא עם הרוב, כי אתה יכול להתחיל שזה כל קבוע כמחצה על מחצה, כל עיר קבועה. זה משהו כזה, אנחנו לא יודעים מה. זה הרוב. אני לא יודע מה זה. אני לא יודע מה ההיתר של הרמב״ם. אולי מספק? הוא יכול פשוט לומר, לעשות כזה מספק. יש לי ספק דרבנן, למה לעשות כזה ספק? אולי המילה היא שיהיה פחות “לא תתגודדו”, שיעשו יותר יהודים יהיו מנהג רוב העולם.

העולם חלוק על הרמב״ם הזה, לא? העולם חלוק על זה. הראב״ד כבר חולק. הראב״ד אומר לא כלום. הלכות קידוש החודש פרק ה׳.

דובר 2: נו, מי חולק?

דובר 1: אני לא רוצה לומר שמסכימים עם ההלכה. זה לא כלום קריטי. בוא, נלך נסתכל בפרק, נסתכל ברמב״ן תחילה, מה הוא יכול להביא לנו.

הלכה: “זה שאנו מחשבין” — היסוד של חשבון הלוח בזמן הזה

דובר 1: זה שאנו מחשבין, נסיים.

דובר 2: כן?

דובר 1: נסיים את ההלכה האחרונה, אחר כך נראה.

דובר 2: כן?

לשון הרמב״ם: אנו סומכין על חשבון בני ארץ ישראל

דובר 1: דבר חשוב שהרמב״ם אומר, כן? כאן הוא הולך לומר את הדבר שאמר בספר המצוות, אומר:

“זה שאנו מחשבין היום כל אחד ואחד בעירו, ואומרים שראש חדש יום פלוני ויום טוב ביום פלוני, לא בחשבון שלנו אנו קובעין ולא עליו אנו סומכין, שאם מעברין שנה ומקדשין חדשים בחוצה לארץ, שאינו כלום, ואין אנו סומכין אלא על חשבון בני ארץ ישראל וקביעתם, לגלות הדבר בלבד, מה שבני ארץ ישראל חישבו, וכאילו אנו יודעים שהחשבון הזה הם סומכין, אנו מחשבין לדעת יום שקובעין בני ארץ ישראל איזה יום הוא, וכקביעת בני ארץ ישראל אותו הוא שיהיה ראש חדש ויום טוב, לא מן החשבון שאנו מחשבין.”

מעניין.

הבטחה: “שלא תכלה זו האומה כלל”

והוא מביא שלשון ספר המצוות היא שתמיד יהיו יהודים בארץ ישראל, “שהבטיחנו בתורה שלא תכלה זו האומה כלל”, כן? הוא הולך עם חלילה השתכח תורה מישראל.

מעניין, הרמב״ן שמביא בפסוק שזה לא מחזיק שיש הבטחה כזו? לא, הרמב״ן אומר שלא צריך את זה. לפי הרמב״ן הוא אומר שהייתה תקופה שיהודים נפלו בארץ ישראל. אבל כשמגיע להבטחה בארץ ישראל, הוא לא צריך להתגורר שם היום, הוא צריך להיכנס לארץ ישראל, כי אם לא אין לו חודש. אבל הרמב״ן אומר שאפשר שלא יהיה חודש בלי זה אז.

דיון: מה הכוונה ב״שלא תכלה זו האומה כלל”?

דובר 2: לא, האם זו עצמה הסיבה למה ההבטחה היא כדי שתהיה תורה, או שההבטחה היא לארץ ישראל?

דובר 1: שלא תכלה זו האומה כלל. מעניין, הרמב״ם אומר רק… אני לא יודע, מה״שלא תכלה זו האומה כלל” הכוונה לארץ ישראל? מאיפה הוא לוקח את זה? “שלא תכלה זו האומה כלל”. האומה מתכוונת הרי לאנשים שיש להם קידוש החודש, בלי קידוש החודש לא יכולים להיות יהודים. זה הוא מתכוון.

נימוק מעגלי: קידוש החודש, ארץ ישראל, וקיום התורה

ומה שמעניין מאוד, כאילו… זה מוזר. לפני כן הוא אומר שיש דין אחר ב״אין קובעין אלא בארץ ישראל”. ממילא תמיד צריך להיות בארץ ישראל פטור עם החכמים שיוכלו לקבוע. זה נימוק מעגלי.

אבל יהודים… מעניין, הקיום של יהודים בארץ ישראל קשור לתורה שחייבת להיות לה קיום. מה זה “לא תשכח מפי זרעו”? שתמיד תהיה תורה, ורק יהודים בארץ ישראל יכולים להיות להם הזכות לקבוע חדשים.

מחלוקת רמב״ם ורמב״ן: האם קידוש החודש תלוי בארץ ישראל?

הרמב״ן התווכח, הוא אמר שהתורה לא תלויה בארץ ישראל. וקידוש החודש לא תלוי בארץ ישראל. משמע שכן תלוי, אבל את בית הדין קידשו. תלוי שהיהודים יסכימו בעיקר, והם החליטו, הלל כבר עשה מראש לכל הדורות. משהו כזה, הוא רואה שיש מחלוקת.

מחלוקת רמב״ם וריטב״א: חוץ לארץ — האם הולכים לפי מנהג המקום?

דובר 1: בעצם מקום שיש מקומות שהמנהג הוא, אומר הריטב״א ואחרים אומרים שלא, שכל חוץ לארץ צריכים לעשות שני ימים, אפילו אם יודעים שהשליחים לא הגיעו למקום כזה.

אני רוצה שוב, הלכה יוצאת מחלוקת בין הרמב״ם והריטב״א. אה, הוא אומר שהרמב״ם אומר שצריך לעשות כמנהג רוב העולם, זה רק בחוץ לארץ, כי רוב חוץ לארץ, בארץ ישראל צריך רוב ארץ ישראל ללכת מארץ ישראל. הוא אומר מארץ ישראל, כך הוא לומד, כי הרמב״ם אומר אותה הלכה דווקא רק על חוץ לארץ.

אבל הוא אומר כן שבחוץ לארץ מקום שלא יודעים, צריך לעשות שני ימים. זו המחלוקת של הרמב״ם, שבחוץ לארץ מקום שידוע המנהג עושים רק בחוץ לארץ יום אחד. לעומת זאת הריטב״א הוא שלא, שכל המחלוקת, חוץ לארץ לא נתנו לאכול, שליחים לחוץ לארץ לא היו עשויין לאכול, שלחו שמה קבעו חודש. כי הוא אומר שיש ספק, מה אומר דעת רבינו? אומר הוא ספק שאולי בכל מקום הגיעו כן השליחים, והוא טוען שדעת רבינו.

דיוק בלשון הרמב״ם: “שנתחדש” משמעו ודאי ישוב חדש

איך הוא רואה דעת רבינו? זה אני לא יודע. בואו נדייק עוד בלשון. הלשון היא, אם זה בארץ ישראל, יודעים, היה ישראל עושה יום אחד. אם זה בסוריה, מקום שביניהם, אחר כך אומר, וכל אחד יודע עומד, מקום שביניהם… מקומות אחרים, אם זה מקום שיודעים שיכולים להגיע שלוחים, אי אפשר לומר פשוט, במקומות שיודעים שיש מנהג ישן, הולכים עם מנהג ישן. משמע, ארץ ישראל בוודאי המנהג הישן היה בתירוץ. ובסוריה בוודאי היה מנהג ישן.

אומר, כאן, אה, מקום שלא יהיה מנהג חדש, מנהג ישן. זה לא אמת אומר, זה לא אמת אומר. כאן כתוב בפירוש, מקום שנתחדשו ממנו בארץ ישראל עתה, אפילו בארץ ישראל, אפילו זה פחות מעשרה טפחים מארץ ישראל, זה לא אמת אומר. אין כאן הרמב״ם שסוף יכול ארץ ישראל הולך לפי מעלה ארץ ישראל. כמו שהרמב״ם אומר ברור, מקום שנתחדשו, מקום ששוכנו בארץ ישראל עתה, אפילו בארץ ישראל, אפילו זה פחות מעשרה טפחים מארץ ישראל, זה לא אמת אומר.

כי הרמב״ם אומר שנתחדשו בישוב משמעו לומר שיודעים שזה לא חדש. הוא לא אומר עיר שיש ספק האם זה ישוב ישן או ישוב חדש. שנתחדשו משמעו יודעים בוודאי שפעם לא היה ישוב. שנתחדשו משמעו עכשיו נעשה ששוכנו בו ישראל.

Laws of Sanctification of the Month – One Positive Commandment: To Calculate, To Know, and To Establish

Introduction: The First Commandment

Speaker 1: We want to learn the Laws of Sanctification of the Month. I don’t know if it’s been recorded until now, so we’re recording now. And the topic is like this, what do you say? I say that what it says “This month shall be for you,” this is the first commandment. Let’s learn, let’s learn, first.

The Commandment According to the Yad HaChazakah

Speaker 1: We need to begin with the main point of the commandment, then from Sefer HaMitzvot, then from here, yes?

Speaker 2: Yes.

Speaker 1: So, it says like this, Laws of Sanctification of the Month, one positive commandment, yes? There is one commandment in this. What is it? And it is to calculate and to know – do you hear, are you there? What is with me?

Speaker 2: Yes.

Speaker 1: And to calculate and to know and to establish – three things? Interesting. Which day is the beginning of each and every month of the months of the year. The essence of the commandment that is explained above.

The Language in Sefer HaMitzvot

Speaker 1: Let’s find in Sefer HaMitzvot where it speaks about this. Yes. And how does it say in Sefer HaMitzvot? What does it say in Sefer HaMitzvot? And the commandment is the one hundred and fifty-third, that He commanded us regarding the calculation of months and years. And this is the commandment of sanctification of the month, and it is His saying “This month shall be for you the beginning of months, it is first for you of the months of the year.”

It’s interesting, he learns from this that not only the months, but the years. Calculating the years is the same, is part of calculating the months. He says that one cannot calculate months without years. Yes?

“For You” – Transmitted to the Court

Speaker 1: And so it becomes “transmitted to you,” that this commandment is not transmitted to each and every person, rather this commandment shall never be done except by the Great Court specifically in the Land of Israel specifically, and therefore it has been nullified for us today, end quote. It’s a long piece in Sefer HaMitzvot.

So, what does Sefer HaMitzvot say? Where is it? Why don’t I have it here? 153. Positive commandment 153. Why? Does someone have it? A book? Something doesn’t look normal in some book. Ay, ay, okay.

Why did he write such a long discourse here? Because he goes into the matter later that the Land of Israel has the power, and that we do it today only as their agents. This is not the essence of the commandment, but this is a branch that is in the commandment.

Analysis of the Language of the Commandment

Positive Commandment 153 – Calculation of Months and Years

Speaker 1: The commandment is positive 153, yes, that He commanded us regarding the calculation of months and years. The commandment of sanctification of the month. It’s interesting that the language of the commandment is sanctification of the month, not sanctification of the month and the year. But the Rambam says it’s one commandment. It’s probably… one could have called it sanctification of the times or something. There are probably a thousand things inside.

Also one notices that here in the Yad the Rambam called it… did he call it… how do you call it… did he call it… to calculate and to know on which day is the beginning of each and every month of the months of the year. Ah, he doesn’t mention the actual year as such, as the definition of the commandment.

Discussion: To Sanctify or To Calculate?

Speaker 1: Interesting. This is the calculation of years. You asked a question whether the commandment is to sanctify or to calculate. Ah, here he says to calculate and to know. He also says to establish times. Calculation, yes, he says calculation of months and years, and the commandment is sanctification. The sanctification appears to be the calculation, and the calculation is the sanctification. That means, the calculation is establishment, and that is the sanctification.

Which number commandment did you say it is? 153.

Speaker 2: Ah, so what you said before that the Torah views this as festivals, is also in Sefer HaMitzvot it’s like that.

Speaker 1: Ah, it’s the first commandment of festivals?

Speaker 2: Yes, afterwards he goes into Shabbat and matzah and that.

Speaker 1: Interesting, because here he didn’t do it that way. I mean the reason is simply because he put in very much astronomy in the second section, and… to sanctify… and here it says to sanctify.

Okay, this is a commandment. Interesting, the language of the commandment is a commandment to sanctify, but the Rambam makes more of an issue of to calculate and to know and to establish. Also in Sefer HaMitzvot it’s to calculate.

Why “For You”? – The Obligation of Knowing

Speaker 1: Why “for you”? Why? What is the reasoning of this? One must know. I saw somewhere a statement that the Rambam holds that one must know. It’s not enough that someone left over a book for generations and said this and that. There is something of a concept of knowing.

But for this it will fit what the Rambam goes into all the astronomical explanations. He holds that one must know the wisdom to be able to do this well. The Sanhedrin should understand well astronomy and the calculations of months and years, and we should establish it. But they should establish it from within a calculation. It’s not just a technical thing that one should be sanctifying. One must also understand the months and years.

And you’ll only know months, because the verse is “HaChodesh hazeh lachem rosh chadashim rishon hu lachem l’chodshei hashanah”. You can see, the word “year” that is mentioned in the verse, it’s also something. You calculate the months according to the year, but automatically you must also calculate the year. You know how many months it is now in the year, you also know which year it is.

The Explanation of “For You” – This Testimony Shall Be Transmitted to You

Speaker 1: Yes, says the Rambam, “And in the explanation it is said” – in the Gemara it says, “this testimony” – interesting, he calls it here “in the explanation it is said,” just as he calls the Oral Torah the “explanation” of Torah. In the explanation it is said this testimony shall be transmitted to you. To you means to you, to the court. That is to say that this commandment is not transmitted to each and every person, that he should see the moon and make it the New Month. Just as for example he said regarding the Jubilee.

Discussion: Versions in Sefer HaMitzvot

Speaker 1: What? Why are there so many versions here? I’m reading from the version in “Al HaTorah.” I’m going back to my “Al HaTorah,” it says differently. No, I’m looking in “Yad Peshutah,” he brings down the whole long piece. No, so look in “Yad Peshutah.” Why in the actual text does it say differently? I mean that “Yad Peshutah” uses a different version perhaps.

Something he says that in Sanctification of the Month there are many corrections that the Rambam didn’t make, and they’re wrong corrections. He has some discussion here. Let’s look. Yes, it’s not clear. Ah, it’s not something… with you, I guess here, I guess. He has something more with you.

Okay, in any case, there is an explanation. The transmitted one explained a month itself from month. That the commandment is for the court. Very similar to what the court… how does the language of the commandment of sanctification of the month say? Does such a language exist? The Rambam says, this is the commandment of sanctification of the month. Okay, so the explanation says, interesting, is there an explanation? This is the commandment of sanctification of the month probably means understood.

The Name “Commandment of Sanctification of the Month” — What Does the Rambam Mean?

Speaker 1: It’s not something… he has something more precise version, I guess. He has something more precise.

In any case, there is an explanation, the explainer explained “This month shall be for you” – the commandment is for the court.

Speaker 2: Right.

Speaker 1: It’s very similar to what the court carries the yoke of making the Jubilee. Something the concept of times.

Where does the language “commandment of sanctification of the month” appear? Does such a language exist? The Rambam says “and this is the commandment of sanctification of the month”. There is such a language that… “and this is the commandment of sanctification of the month,” yes.

Speaker 2: Okay, so the explanation says, interesting, there is an explanation, “go and learn the rest.” “And this is the commandment of sanctification of the month” means he’s just saying that in other places it becomes more known as sanctification of the month, and I call it something calculation. This is the well-known commandment of sanctification of the month.

Discussion: Does the Language “Commandment of Sanctification of the Month” Appear in Chazal?

Speaker 1: Is there such a language in Chazal, “commandment of sanctification of the month”? One must find where the language is or what he means. Okay, one can find the commentators on this page. What is “commandment of sanctification of the month”? From where do you understand? You ask, apparently the Rambam means to say… let’s see, in which tractate will the commandment of sanctification of the month appear? Let’s give it a search. “Sanctification of the month.” “They taught sanctification of the month,” I don’t know the language “commandment.”

Speaker 2: But it’s enough that it’s called sanctification of the month.

Speaker 1: There is the language “sanctification of the month” many times in the Gemara.

Speaker 2: Already, if the Gemara calls it in any case sanctification of the month, he said “calculation of months,” he says, this is the commandment that is known as sanctification of the month.

Speaker 1: No, no. He means always, because when the Rambam in Sefer HaMitzvot says “commandment,” almost over… I understand, you need to remember, Sefer HaMitzvot is a book that basically exists in order to prove his count of mitzvot. He doesn’t prove it from the expressions. He’ll prove it later, you’ll see “in its explanation it is said.” He says, this is known, there is a well-known term “sanctification of the month,” and it’s a commandment. What I have now called calculation of months and years is the well-known commandment that Chazal call sanctification of the month. So it says about the commandment of sanctification of the month, yes? This is something a tremendous study, perhaps the Behag or others that the other counters of mitzvot before him call it so? I don’t know, there isn’t such a language, at least he probably meant. Well, we need to look in Sefer HaMitzvot, he says such things, no? In truth, he wouldn’t have needed to say. Positive commandment 153. There is about this the Ramban, if you want to learn the Ramban, why not? Yes. Okay, let’s speak Sefer HaMitzvot and speak. It’s a great topic this, there’s interesting.

The Rambam in Sefer HaMitzvot — Commandment 153

Speaker 2: Okay, so the commandment of sanctification of the month, he is correct that he says that this is the commandment to sanctify months, the commandment of sanctification of months and years, because he also added years. There is at the end of Parashat Bo perhaps about the years. No, the Ramban is consistent, he holds that sanctification of the month speaks about calculations of years. What is the implication of calculations of years? You mean intercalation of years? Intercalation of years, solar years, how it works, the course of the sun, he goes into all the astronomy. Well, one must know it regarding years, not only regarding months. Okay, okay.

The Commandment is Transmitted to the Great Court in the Land of Israel Specifically

Speaker 1: So now, there is a commandment, it’s not such a commandment, and there is a verse. Now, the tradition has told us that the commandment is not a commandment for every Jew like the sanctification of Shabbat Bereishit that everyone simply counts six days, rather it’s like for example the shofar blowing of the Jubilee, which is transmitted to the court. Maybe more than that, we’ll find out. But what is it yes? Not like… but also more that it’s not anarchy, it’s not that everyone can, not everyone has the power. One might have thought that everyone when he sees the moon makes a New Month, or he applies some calculation.

Speaker 2: Concept of Torah? What does concept of Torah mean?

Speaker 1: Or will he see the moon, or make a calculation according to the Torah, not with the moon. Or will he check from above, when he makes the year, ah, this is the intercalation of the year. No, the commandment is only done by the Great Court, and in the Land of Israel. These are two laws that the Rambam says, it must be the Great Court and it must be in the Land of Israel specifically. Yes, it doesn’t say Land of Israel specifically by you. And therefore it has been nullified for us today, because we don’t have the Great Court, just as the offering of sacrifices has been nullified, because we don’t have the Temple. Interesting, just as you have the Land of Israel, but both times something else is missing. The Great Court is missing, the Temple is missing. And one sees here yes heretics, those in the East Karaites… I haven’t heard, he hasn’t forgotten that they are the same heretics, what does he call them somewhere else heretics. Here they have some new name Karaites, but plain heretics. Your correct name is heretics. It could be that he wanted to call them Karaites. Karaites is from their point of view. That we should take to Scripture. So even if they shouldn’t give the credit, you are something Scripture, we are indeed the true Scripture. You call yourselves Scripture, you actually are heretics. And this is the foundation, yes, because the Karaites say the Karaites and the students. As if you have gone away from Scripture, you are busy with the students. We are only the Scripture, actually we are the Scripturalists and the students. Or you can say only the Scripturalists, because the student is essentially an expansion on the Scripture. So it’s their… So one may not give them their… the so-called Zionists. Yes. And this is the foundation that even not all the rabbis understand, also the rabbis also didn’t understand well that they didn’t have the error with the heretics, but still they had errors, and they were groping with them in the darkness of gloom. One can understand, because if you don’t understand how the sun and moon work, you’re in the darkness. No, the essences were not clear. Because I say, it’s a good metaphor when one speaks about the moon with light with the sun. Okay.

Calculation Outside the Land — Only in Times of Emergency

Speaker 1: And know, that this calculation that we calculate today and know by it the New Months and the festivals, what in today’s times, is only permitted to do in the Land of Israel specifically. Except in times of emergency, and in the absence of sages in the Land of Israel, then it is permitted to one ordained adjacent to the Land of Israel, they received ordination from the Land of Israel, to intercalate years and to sanctify months outside the Land, so that the Torah of intercalation of months should not be forgotten from Israel, as has been explained in the Talmud, then we’ll see there it says, Rabbi Akiva, when Chanina son of the brother of Rabbi Yehoshua went down to the Diaspora he was intercalating years and establishing months outside the Land. In short, they objected to them that they have no right to do and to establish years.

Speaker 2: Ay, Rabbi Akiva woke up?

Speaker 1: No, because Rabbi Akiva was the great one of the generation. So we see that the students of Rabbi Akiva do let the sages do it outside the Land.

“And There is Great Difficulty in This” — The Foundation of the Foundations of Faith

Speaker 1: And there is great difficulty in this. And it has been known forever that for the most part it was only in the Land of Israel. What was only in the Land of Israel? What is the “and there is great difficulty in this”? That this is a great transgression to do outside the Land? It’s an important thing. And it has been known forever that for the most part, generally one would not establish except in the Land of Israel, and they are who in the great. And there is great difficulty in this? Where, literally a foundation of the foundations of faith.

Speaker 2: “They did not know…” why is this a foundation of faith?

Speaker 1: I don’t know why he says so. I can even see it, let’s see what he says. Can one see that the Rambam had foundations of faith that he didn’t put into the thirteen principles. He means that it’s an important thing to understand, to grasp the topic.

Speaker 1: “They did not know and did not sense it except those who delve deeply into that wisdom. And this is what we calculate today outside the Land and make two festival days, and because of our knowledge in our saying that this day is the New Month or this day is a festival, not because of our calculation does this day become a festival in any way, rather because the court in the Land of Israel already established this day as a festival or New Month, and in their saying today that today is the New Month or festival day it becomes a festival or New Month, whether they made their establishment on the basis of calculation or on the basis of sighting, as they said Israel I have only these,” meaning which you shall proclaim them, I have only these festivals, only what the sages made. That is to say which they will say these are the festivals, even if erring even if forced even if mistaken, as the sages said in the tradition, we do not make calculation today except so that we should know the day…

And we make calculation today not to know when it’s a festival, but to know when the sages of the Land of Israel held that it’s a festival. Very interesting.

Speaker 1: “In short, it’s like this, now they calculate and establish today not by sighting, and on their establishment we rely not on our calculation, and our calculation is only to reveal our opinion that on this day they relied.”

The Implication: Our Calculation is Only a Revelation of Opinion

Speaker 2: It’s very interesting, because it will come out with this that essentially if someone will question any astronomical foundation on which it’s built, there’s still no problem, because basically we’re trying to become aware of how the sages of the Land of Israel thought. Yes, that’s it. They had an error, it was an error, but the Torah says that they can rule even in error.

Speaker 1: One must only know, because I once thought, I mean that the Rambam tries yes that everything should make sense.