שיטת ר' נחוניא בן הקנה והזוהר שי"ג מידות רחמים אינם הספירות | פרדס רמונים שער א פרק ז (ג)
מל תמלול לחץ לפתיחה
סיכום השיעור 📋
סיכום פון שיעור אויף ספר פרדס רמונים – פרק ז׳
דער באגריף “גאון” – צי מיינט עס א ספעציפישן טיטל?
ווען מ׳געפינט דעם טיטל “הגאון” אין אלטע מקורות, מיינט עס נישט נויטווענדיג דעם פארמעלן טיטל פון א ראש ישיבה פון דער תקופת הגאונים. דאס ווארט “גאון” האט צוויי באדייטונגען: פריער איז עס געווען דער ספעציפישער נאמען פאר דעם ראש ישיבה, שפעטער האט מען אנגערופן יעדן תלמיד חכם “הרב הגאון.” אפשר האט א מענטש ווי “רב חיים מאיר גאון” סתם געהאט דעם משפחה-נאמען “גאון” – נישט ווייל ער איז געווען א גאון אין דעם פארמעלן זין. אפשר האט ער זיך אליין אזוי גערופן ווייל ער האט געוואלט זיין א גאון.
דער רמב״ם אליין האט געהאט א מנהג צו רופן יעדן תלמיד חכם “גאון,” ווייל ער האט נישט געמאכט קיין חילוק – ביי אים איז “גאונים” סתם א נאמען פאר תלמידי חכמים פון נאך דער תקופת התלמוד. אויך רש״י ווערט אין מאנכע מקומות באטיטלט “גאון יעקב,” און רבינו גרשום׳ס טיטל “מאור הגולה” איז כאילו אן עקוויוואלענט פון “גאון.”
דער באגריף “ברייתא” – אויך נישט נויטווענדיג תנאיש
אויף דעם זעלבן שטייגער, “ברייתא” מיינט סתם א “דבר חיצוני” – עפעס וואס איז אויסערהאלב דער משנה. מ׳קען טעאָרעטיש אויך רופן א שפעטערדיגן טעקסט א “ברייתא,” ווייל דאס ווארט אליין מיינט נאר “אויסערליך.”
—
דער דיון וועגן צען ספירות vs. דרייצן אין ספר יצירה
דער שמועס וועגן צען ספירות אין ספר יצירה איז אן אלטער שמועס – די לערנערס פון ספר יצירה האבן זיך געמוטשעט מיט דער פראגע צי ס׳איז דא צען אדער דרייצן. איינער פון די חוקרים האט פרובירט צו טענה׳ן אז ס׳איז געווען צוויי תקופות – אבער דאס ענטפערט אייגנטלעך גארנישט, עס זאגט נאר “ס׳איז געווען צוויי צייטן מיט צוויי מענטשן” אן צו פארענטפערן דעם אינהאלטלעכן ווידערשפרוך.
עס זענען דא צוויי גירסאות פון ספר יצירה: איינע מיט צען, איינע מיט דרייצן. דער “תירוץ” אז אין דער אריגינעלער גירסא איז געשטאנען דרייצן, און שפעטער האט דער מחבר געלערנט קבלה און אריינגעשריבן צען – דאס איז נישט באוויזן, קיינער ווייסט עס נישט.
די צוויי שיטות וועגן די דריי נוספות
די חקירה וואס דער רמ״ק האט דא – צען אדער דרייצן – איז א חקירה וואס די ראשונים האבן שוין געהאט. עס זענען דא צוויי וועגן צו פארשטיין ווי אזוי דריי קומען צו צו די צען:
1. דריי למעלה מן הספירות – עס זענען דא דריי “צחצחות” (אדער מדרגות) אויבן איבער די צען ספירות.
2. דריי למטה מן הספירות – עס זענען דא דריי עולמות אונטן (בריאה, יצירה, עשיה), וואס דער רמ״ק רופט זיי אזוי.
סיי ווי סיי, די צען ספירות בלייבן צען, און די דריי זענען א באזונדערע נקודה.
[הערת אגב: דער רמב״ם האט געהאלטן אז ס׳איז דא פערצן זאכן אויף דער וועלט – צען (אדער ניין) גלגלים פלוס איין שכל, פלוס פיר יסודות. ער האט אסאך מאל געארבעט מיט דער צאל פערצן. מ׳האט פרובירט צו פארגלייכן דעם רמב״ם׳ס סיסטעם מיט דרייצן, אבער עס שטימט נישט גלאט – מ׳קען נישט פשוט צולייגן דריי עולמות (עולם השפל, עולם הגלגלים, עולם השכל) צו באקומען דרייצן, ווייל די צען גלגלים זענען שוין א טייל פון עולם הגלגלים.]
—
דער רמ״ק׳ס חידוש: י״ג מדות זענען נישט די ספירות
דער רמ״ק קומט צו דער שאלה וואס איז געברענגט אין נאמען פון רבי האי גאון (אין בעל שם תשובה): צי זענען די י״ג מדות דאס זעלבע ווי די ספירות? דער גאון האט אנגענומען אז יא – די י״ג מדות זענען די צען ספירות פלוס דריי סודות העליונים איבער די ספירות.
דער רמ״ק איז נישט מסכים. ער זאגט: “יש לנו לומר שאין אמרים לספירות כדרך ספורת הכל” – מ׳קען נישט גלייכשטעלן די י״ג מדות מיט די ספירות. על פי זיין קבלה איז עס בכלל נישט די זעלבע זאך.
דער רמ״ק׳ס קושיא: י״ג מדות של רחמים
דער רמ״ק ברענגט א שיינע קושיא: מ׳רופט זיי “י״ג מדות של רחמים.” אויב זיי וואלטן געווען די ספירות, וואלט דאס נישט געשטימט – ווייל צווישן די ספירות זענען דא מדות של דין (ווי גבורה און הוד). ווי קען מען רופן אלע צען ספירות “מדות של רחמים” ווען א טייל פון זיי זענען מדות של דין?
[הערת אגב: דער אמת איז אז אפילו אין די י״ג מדות של רחמים אליין זענען דא עלעמענטן וואס קלינגען ווי דין – “פוקד עון אבות על בנים,” “ונקה לא ינקה.” דאס איז אייגנטלעך א קשיא אויף דעם באגריף “י״ג מדות של רחמים” אליין, נישט נאר אויף דעם רמ״ק׳ס טענה.]
—
צי שטייט “של רחמים” אין די מקורות?
דער מקור אין חז״ל
אין דער גמרא ראש השנה י״ז ע״ב שטייט „ברית כרותה לשלש עשרה מדות” – אבער עס שטייט נישט “של רחמים.” דער צוגאב „של רחמים” שטאמט פון דאווענען, פון די פייטנים, וואס גייט צוריק זייער פריה – דער נוסח „אל מלך” וואס מ׳זאגט פאר אריכת אפים איז שוין פאר ראשונים. אין במדבר רבה שטייט שוין טאקע „שלש עשרה מדות רחמים כתיב”.
דער מדרש תהלים צ״ג – א מחלוקת אין מנין
אין מדרש תהלים צ״ג זאגט רבי סימון: „שלש עשרה מדות בהקב״ה, שנאמר ה׳ ה׳ אל רחום וחנון” – אבער ער ציילט נישט אויס וואס זיי זענען. רב זאגט אז ס׳איז דא עלף, און רבנן זאגן אז ס׳איז דא צען.
[הערת אגב: ס׳ווערט אנגעדייט אז רב איז אפשר געווען א מקובל – ער רעכנט נאר צען מדות של רחמים, וואס שטימט מיט די צען ספירות.]
דער שוועריגקייט צו אנקומען צו דרייצן
דער פסוק אין שמות ל״ד לויטעט: „ה׳ ה׳ אל רחום וחנון ארך אפים ורב חסד ואמת נוצר חסד לאלפים נושא עון ופשע וחטאה ונקה לא ינקה פוקד עון אבות על בנים ועל בני בנים על שלשים ועל רבעים.”
ווען מ׳ציילט פשוט, קומט מען אויס בערך זיבן: (1) אל רחום וחנון, (2) ארך אפים, (3) רב חסד ואמת, (4) נוצר חסד לאלפים, (5) נושא עון ופשע וחטאה, (6) ונקה לא ינקה, (7) פוקד עון אבות על בנים. מ׳קען שטרעקן צו ניין דורך צוטיילן „רחום” און „חנון”, „רב חסד” און „אמת”, „ארך אפים” אין צוויי. אבער אנקומען צו דרייצן איז אמת׳דיג שווער. ס׳איז דא אסאך שיטות: רבינו תם רעכנט צוויי מאל דעם שם הוי״ה; אנדערע צוטיילן „נושא עון ופשע וחטאה” אין דריי; אנדערע רעכנען אריין „ה׳ ה׳ אל” אלס באזונדערע מדות. עס זענען דא דרייצן שיטות וועגן וואס גענוי די י״ג מדות של רחמים זענען (ד.ה. וויאזוי מ׳ציילט זיי).
—
דער רמב״ם׳ס שיטה – מדות אלס פעולות ה׳
מורה נבוכים חלק א׳ פרק נ״ד
דער רמב״ם איז אין דעם פרק ביזי מיט דעם יסוד אז מ׳קען נישט וויסן דעם אייבערשטן׳ס מהות, נאר זיינע פעולות. ער ברענגט דעם פסוק „הראני נא את כבודך” – משה האט געבעטן צו וויסן דעם אייבערשטן׳ס וועגן. דער אייבערשטער האט אים געענטפערט „אני אעביר כל טובי על פניך” – „כל טובי” מיינט אלעס וואס דער אייבערשטער האט באשאפן, וואס איז אלעס „טוב”. אבער ער האט אים נישט געוויזן אלעס – ס׳איז געווען גענוג די דרייצן מדות.
מדות = פעולות, נישט תכונות
„מדות” ביי דעם אייבערשטן מיינט דאס זעלבע ווי „מדות” ביי א מענטש – בחינות פון הנהגה – אבער דער אייבערשטער האט נישט קיין מדות אלס תכונות, נאר פעולות וואס זענען דומה צו מענטשלעכע מדות.
פארוואס דווקא דרייצן?
דער רמב״ם פרעגט: דער אייבערשטער האט דאך סאך מער ווי דרייצן פעולות! ער ענטפערט: די דרייצן מדות זענען ספעציפיש די פעולות „הבאות ממנו בהקמצאות בני אדם והנהגתם” – דאס הייסט, דאס זענען די מדות וואס גייען אן מיט דער הנהגה פון מענטשן. דער אייבערשטער פירט דעם ווינט, דעם רעגן, אבער מ׳ווייסט נישט פון וועלכע מדה; מענטשן פירט ער מיט די דרייצן מדות. דערפאר האט משה רבינו עס געדארפט וויסן – ווייל ער דארף פירן די אידן מיט די זעלבע מדות וואס דער אייבערשטער פירט זיי. דאס איז א פאליטיש-עטישער לימוד, נישט א מעטאפיזישער.
„פוקד עון אבות על בנים” – א מדת הדין
דער רמב״ם זאגט בפירוש אז אין די דרייצן מדות איז דא איין מדה פון דין: „פוקד עון אבות על בנים על שלשים ועל רבעים”. דאס איז ממש א מדת הדין. דערפאר זענען די מדות נישט אלע רחמים.
„ונקה לא ינקה” – לויט דעם רמב״ם
דער רמב״ם טייטשט „ונקה לא ינקה” נישט אלס א שטראף-מדה, נאר אז אפילו ווען דער אייבערשטער שטראפט, לאזט ער איבער עפעס – ער פארניכט נישט אינגאנצן. דאס איז אויך א מדת רחמים. דער איינציגער אמת׳ער מדת הדין איז „פוקד עון אבות על בנים”.
דער רמב״ם מאכט א חשבון: פון אלע דרייצן מדות איז נאר איין מדה נישט רחמים – וואס לערנט אז א מנהיג דארף האבן מער רחמים ווי עונש.
דער רמב״ם׳ס מדות vs. עשר ספירות
לויט דעם רמב״ם זענען די דרייצן מדות נישט די עשר ספירות – זיי זענען פעולות אין דער הנהגת בני אדם. אבער די זעלבע אידעע ליגט אין ביידע קאנצעפטן: אפשר זענען אויך די ספירות נאר וואס מענטשן קענען וויסן פון דעם אייבערשטן, און דער אייבערשטער האט אפשר מער זאכן וואס מ׳ווייסט נישט.
[הערת אגב: אין ספר יצירה רעדט מען וועגן „אלעס” – נישט נאר וועגן מענטשלעכע הנהגה.]
—
דער מנהג צו זאגן די י״ג מדות אין דאווענען
אונזער מנהג איז צו זאגן ביז „ונקה” – מ׳שטעלט אפ פאר „לא ינקה”. דער מקור דערפאר איז פון די גאונים. פארוואס? ווייל די גמרא טייטשט „ונקה לא ינקה” אלס צוויי זאכן: „מנקה לשבים ואינו מנקה לאינם שבים” – מ׳האט נישט געוואלט רעדן פון דעם „לא ינקה” טייל, ווייל דאס איז מדת הרחמים׳ס קאנטעקסט.
דער רמב״ם׳ס סידור ברענגט נישט קלאר דעם נוסח פון י״ג מדות. ער דערמאנט סליחות אין הלכות תשובה, אבער זאגט נישט וואס מ׳זאגט. מ׳פלעגט עס רופן „רחמ״ן”.
—
דער רמב״ם׳ס תשובה וועגן זאגן “ה׳ ה'” ביי קריאת התורה
איינער האט געפרעגט דעם רמב״ם: ווען מען ליינט פרשת כי תשא (אדער ביי א תענית ווען מען ליינט ויחל), פלעגט דער עולם מיטזאגן “ה׳ ה'” בקול רם. א געוויסער “רבינו אלעזר” האט גע׳טענה׳ט אז מען זאל נאר זאגן “ה'” (איין מאל), ווייל אויב מען זאגט “ה׳ ה'” מיינט מען כביכול אז ס׳איז דא צוויי. דערנאך איז געקומען א “רבי פנחס” (א דיין, מעגלעך פון אלכסנדריא) און האט גע׳טענה׳ט פארקערט — אז אויב מען זאגט נאר איין “ה'”, וועט מען נישט אויסקומען מיט דרייצן מידות. דאס איז געווען א מחלוקת וואס קיינער האט נישט פסק׳ענען געקענט, ווייל ס׳איז נישט דא קיין קלארע הלכה אין דער גמרא — ס׳איז בלויז א מנהג.
[הערת אגב: רב סעדיה גאון אין זיין סידור ברענגט צען פסוקים וואס דער עולם פלעגט ליינען בקול רם ביי קריאת התורה. צווישן זיי: “ה׳ ילחם לכם”, “ויאמינו בה'”, “ה׳ איש מלחמה”, “מי כמוכה”, “ונקדשתי”, “ה׳ ימלוך” (פינף פון זיי זענען אין שירת הים), “ה׳ ה׳ אל רחום וחנון” (ביי א תענית), “קדוש קדוש קדוש”, און “תמחה את זכר עמלק”. אבער דאס אלעס איז נאר א מנהג, נישט קיין דין.]
דער רמב״ם׳ס שטעלונג
דער רמב״ם זאגט קלאר: דאס איז א מנהג פון די חזנים, און איך טו עס נישט. ער איז נישט מוחה, ער זאגט נישט אז ס׳איז מינות אדער א חטא אדער א חובה — ער שווייגט פשוט און מאכט עס נישט מיט. “אני איני עונה כלל.” דער רמב״ם איז געווען “אן עכטער עקשן” — די גאנצע וועלט האט געקענט האבן א מנהג, ער שטייט ביי זיינס.
דער רמב״ם׳ס שיטה אז דער ערשטער “ה'” איז נישט פון מנין
לגבי דער עצם שאלה — צי דער ערשטער “ה'” איז פון די דרייצן מידות — האט דער רמב״ם יא א קלארע דעה: אוודאי איז דער ערשטער שם נישט פון דעם מנין. “לא שמעתי מעולם מי שחולק בזה.” דער אבן עזרא איז אויך מסכים.
דער רמב״ם׳ס פירוש אין פסוק — “ויקרא ה'”
דער רמב״ם טייטשט דעם פסוק אזוי: “ויעבור ה׳ על פניו ויקרא — ה׳ [האט גערופן:] ‘ה׳ אל רחום וחנון…'” דאס הייסט, דער ערשטער “ה'” איז דער סוביעקט (גאט האט גערופן), און דער צווייטער “ה'” איז דער אנהייב פון וואס ער האט געזאגט. דאס איז אנדערש פון דער גמרא׳ס לערנונג (רבי יוחנן), וואו “ה׳ ה'” איז א רוף ווי “משה משה”. דער רמב״ם זאגט אז “די גאונים כולם מסכימים על כך.”
ער ברענגט אז רב האי גאון האט אויך אזוי געהאלטן, און אז “ורב חסד” איז די זעקסטע מדה — וואס שטימט נאר אויב מען רעכנט פון דעם צווייטן “ה'” (נישט פון דעם ערשטן): “ה'” (1), “א-ל” (2), “רחום” (3), “וחנון” (4), “ארך אפים” (5), “ורב חסד” (6). אויב מען וואלט גערעכנט ביידע שמות, וואלט “ורב חסד” געווען די זיבעטע.
—
דער אבן עזרא׳ס חידוש וועגן שם הוי״ה — שם עצם vs. שם התואר
[הערת אגב: דער אבן עזרא זאגט אז שם הוי״ה קען זיין שם בעצם (אן עצם-נאמען וואס מיינט גאט׳ס עצמות, וואס מען קען אייגנטלעך נישט פארשטיין — ווי דער רמב״ם זאגט, “הנמצא אשר נמצא”, עס מיינט נישט גארנישט ספעציפיש), אדער עס קען זיין א שם התואר — א נאמען וואס באשרייבט וואס דער אייבערשטער טוט.
דער אבן עזרא טענה׳ט אז דאס איז דער גרויסער סוד: די אבות האבן געוואוסט פון שם הוי״ה אלס שם עצם, אבער משה רבינו האט מחדש געווען אז שם הוי״ה איז אויך א שם התואר — אז דער אייבערשטער קען טון זאכן, אדער מען קען מאכן דעם אייבערשטן טון זאכן דורך דעם שם. דאס איז דער יסוד פון די נסים וואס משה רבינו האט געמאכט.
די מקובלים שטייען זייער שטארק אונטער שם הוי״ה, אבער זייער שם הוי״ה איז דער שם התואר — “הוי״ה” מיינט “מהוה” (מאכט עקזיסטירן), נישט “שהיא הוה” (אז ער עקזיסטירט). “היא הוה” איז למעלה מהוי״ה. אפילו דאס וואס מיר פארשטייען אז “שהיא הוה” איז שוין אויך א פעולה.]
—
די מחלוקת וועגן “ונקה לא ינקה”
שיטה 1 — תרגום אונקלוס
דער תרגום טייטשט “ונקה” און “לא ינקה” אלס צוויי באזונדערע זאכן: “ונקה לשבים” (ער איז מנקה פאר די וואס טוען תשובה) און “לא ינקה לאינון דלא שבין” (ער איז נישט מנקה פאר די וואס טוען נישט תשובה). לויט דעם איז “ונקה” אליין א מדת הרחמים, און “לא ינקה” איז שוין נישט טייל פון די י״ג מידות (ס׳איז א שלעכטע זאך, ס׳שניידט זיך ארויס).
שיטה 2 — “ונקה לא ינקה” איז איין זאך
אנדערע זאגן אז “ונקה לא ינקה” איז איין מדה. דער רמב״ם טייטשט עס אזוי: “ונקה לא ינקה” מיינט אז גאט באשטראפט, אבער רייסט נישט אויס פון דעם שורש — ער לאזט איבער דעם שורש. דער ראיה איז פון ירמיה: “ויסרתיך למשפט ונקה לא אנקך” — כלומר, איך וועל דיך מוסר׳ן מיט משפט, אבער דיין שורש וועל איך נישט אויסרייסן. דאס איז אייגנטלעך א גוטע זאך (א מדת הרחמים), ווייל ער פארניכט נישט לגמרי.
די נפקא מינה
אויב “ונקה לא ינקה” איז איין מדה (שיטה 2), דעמאלטס דארף מען נאך איינע צו קומען צו דרייצן, און דעמאלטס איז “פוקד עון אבות” די דרייצנטע מדה — וואס איז א מדת הדין! דאס איז די שיטה פון די “מפרשי ספרד” (אפשר אנדלוסישע מפרשים, דער רמב״ם ברענגט זיי אפאר מאל, קיינער ווייסט נישט גענוי ווער ס׳איז).
אויב “ונקה” איז באזונדער (שיטה 1, תרגום), דעמאלטס דארף מען נישט “פוקד עון אבות”, און מען קומט אויס מיט דרייצן מידות אן דעם.
לכל הדעות אבער, לויט דעם רמב״ם, איז דער ערשטער “ה'” נישט פון דעם מנין פון י״ג מידות.
—
דער מאירי׳ס שטעלונג – מנהג vs. גמרא
דער מאירי ברענגט אז דאס איז שיטת הרמב״ם, און ער זאגט “וכן נראה” — עס מאכט סענס, עס איז א שיינע שיטה. אבער, זאגט דער מאירי, דער מנהג איז נישט אזוי צו זאגן. דער מנהג רופט עס “שלש עשרה מדות של רחמים” — אלע דרייצן זענען רחמים. דער מאירי האט געוואוסט דעם חילוק צווישן דער גמרא און דעם מנהג. די גמרא שטייט טאקע “שלש עשרה מדות”, און קען זיין אז די גמרא האט פארשטאנען אז אדער “ונקה לא ינקה” אדער אפילו “פוקד עוון אבות על בנים” איז איינע פון די מדות. אבער דער מנהג רופט עס “תלת עשרה מכילן דרחמי” — דאס מיינט אז אלעס איז רחמים, און מדת הדין איז נישט בכללם.
דער רמ״ק גייט מיט׳ן מנהג
עס קומט אויס א מחלוקת: דער וואס זאגט אז ס׳איז דא מדת הדין אין די י״ג מדות (ווי דער רמב״ם), דעמאלטס איז עס ווי דער אייבערשטער פירט זיך מיט מענטשן — און דעמאלטס איז עס א שטיקל סתירה מיט די עשר ספירות (וואס זענען א סיסטעם פון רחמים). אבער לויט דעם מנהג — און די מקובלים גייען אלעמאל לויט דעם מנהג — איז אלעס רחמים. דער רמ״ק גייט זיכער מיט דעם מנהג הסדר.
—
[הערת אגב: דער אריז״ל וועגן פיוטים — ספרדישע פילאסאפיע קעגן אשכנזישע מדרש-טראדיציע]
דער אריז״ל זאגט אז מען זאל נישט זאגן סליחות פון ספרדישע פייטנים, נאר פון די אשכנזישע פייטנים (ווי רבי אלעזר הקליר). דער אריז״ל האט געמיינט אז רבי אלעזר הקליר איז געווען רבי אלעזר בן רבי שמעון — וואס שטימט מיט דער זוהר. אבער אפילו אויב ער איז נישט געווען רבי שמעון׳ס זון, איז דער עיקר חילוק אזוי:
וואס דער אריז״ל מיינט איז: מען זאל נישט דינען דעם אייבערשטן “על דרך פילוסופיא” נאר “על דרך הקבלה”. “על דרך הקבלה” מיינט “על דרך המדרש” — ווייל די קבלה איז א פירוש אויף דעם מדרש. רבי אלעזר הקליר׳ס תורות זענען געבויט אויף וואס שטייט אין מדרש — ער האט נישט קיין אייגענע טעאלאגיע. אבער רבי שלמה אבן גבירול, למשל, שרייבט אריין אין זיינע פיוטים וואס ער האט געלערנט אין זיין פילאסאפיע און סייענס. דאס גייט נישט אזוי. וואס שטייט אין דער תורה מוז שטימען על פי קבלה.
דער חילוק איז אין דער סטרוקטור: א מקובל גייט מיט די עשר ספירות אלס פריימווארק, און רבי אלעזר הקליר גייט מיט דעם מדות-וועג — אבער ביידע שטאמען פון דער תורה. די פילאסאפן אבער מאכן זייער אייגענע גאנצע סדר — א באזונדערע שפראך, א באזונדערע סטרוקטור. א ביישפיל: “יגדל” — וואס איז א תפילה געבויט אויף דעם רמב״ם׳ס דרייצן עיקרים. דאס איז פשוט א ליסטע וואס דער רמב״ם האט געמאכט — עס שטייט נישט אזוי אין דער תורה, נישט אין דער גמרא. איינער וואלט געקענט שרייבן דעם זעלבן תוכן נאר אריינגעדייטשט אין התאצלות-שפראך, וואלט ער געשריבן “גשמיות אין לו” אויף אן אנדער אופן.
—
דין איז אויך רחמים — א טיפערע הסתכלות
אפילו אויב מען רופט אלע דרייצן מדות “של רחמים”, איז דאס נישט קיין קשיא, ווייל אפילו דין איז א חלק פון רחמים. דין איז נישט א שלעכטע זאך — דין איז געמאכט צו ריינינען די וועלט. “מלך במשפט יעמיד ארץ” — די וועלט ברויכט משפט.
דער ענין פון “פוקד עוון אבות על בנים” איז אויך א רחמים: אנשטאט שטראפן אויף דער שטעל, ווארט דער אייבערשטער אפאר דורות, מאכט זיכער אז עס איז א הצטברות. און פארקערט — פאר אונזערע שונאים, אז דער אייבערשטער געדענקט, אין פיר דורות ארום קומט די באצאלונג. דאס איז דער פשט פון דער חומש: אסאך מאל זעט מען א גרויסער רשע וואס איז מצליח — ווארט ביז זיין אור-אייניקל, כמעט אלעמאל ביז דעמאלטס איז ער שוין…
[הערת אגב: דער בארדיטשעווער רב זאגט אין זיינע תורות אז מדת הגבורה קעגן די גוים איז נישט סתם “ראסיזם” — עס איז א פשוט׳ע זאך: די וועלט ברויכט משפט, מ׳דארף אויך דין.]
מיר האבן א “פאני איידיע” אז דין איז שלעכט, ווייל מיר מיינען אז עס מיינט אונז. אבער עס מיינט די רשעים. מ׳דארף שרייען “פוקד עוון אבות על בנים” אויך פאר אונזערע צרכים — אז דער אייבערשטער זאל נישט זיין נאכגעבנדיג צו רשעים. פארוואס דארף מען נאר שרייען אז דער אייבערשטער זאל טון גוט פאר אידן?
—
דער רמ״ק׳ס נייע מהלך: צוועלף הויות, נישט דרייצן
דער רמ״ק זאגט: “לכן הבריר לנו בזה” — ער ברענגט א דריטע, גאנצע אנדערע מהלך. וואס איז אים קלאר: י״ג מדות איז בכלל י״ב גבולים שהם י״ב הויות — דאס זענען די צוועלף הויות (צירופי הוי״ה).
דאס איז א נייע תורה: עס איז צוועלף, נישט דרייצן! קיינער שטימט נישט מיט דרייצן אלס נאטירלעכע צאל — איינער מאכט עס צען מיט דריי, איינער מאכט פון עס צוועלף. דרייצן איז שווער אריינצופאסן אין א סיסטעם.
[הערת אגב: דרייצן איז א “ווירדע” נומער — עס איז א פריים נאמבער (א צאל וואס טיילט זיך נישט מיט קיין אנדערע צאלן חוץ איינס). פריים מיינט אז ס׳איז נישט דא קיין וועג צו בויען די נומער פון אנדערע נומערן — דערפאר איז עס גימטריא “אחד”. די פריים נאמבערס גייען: 2, 3, 5, 7, 11, 13, 17… פון עלף האט מען שוין געזאגט אז עס איז נישט קיין גוטע נומער. עס איז דא א שיטה אז עס זענען עלף מדות הרחמים — שיטת רב. אין יודישקייט איז 13 = בר מצוה.]
—
צוועלף הויות = 3×4 — צוועלף צירופים
צוועלף הויות איז בעסיקלי 3×4. ער מיינט צוועלף צירופים פון דעם שם הוי״ה.
צוועלף גבולי אלכסון – פון ספר יצירה
די י״ב גבולים באדייטן די דיאגאנאלן פון א קיוב (cube). דאס שטאמט פון ספר יצירה – „גבולי אלכסון”. א קיוב איז געמאכט פון צוועלף ליניעס. ספר יצירה, וואס טראכט וועגן וויאזוי די וועלט איז באשאפן געווארן דורך ספּעיס, האלט אז די נומער צוועלף איז א וויכטיגע נומער. ביי אים איז דא:
– דריי – כנגד דריי דימענשאנס
– זיבן – זעקס קארדינאל דירעקשאנס (מעלה, מטה, מזרח, מערב, צפון, דרום) פלוס דער מיטן
– צוועלף – דער דאפּלטער פון זעקס, וואס גיט א פולע קיוב
דער דרייצנטער – מקום הסובל
נאך די צוועלף זאגט דער רמ״ק: „ומקום הסובל שהוא ה׳ הכולל עשאם י״ג” – עס איז דא א דרייצנטער עלעמענט, אזוי ווי ביי זעקס דירעקשאנס איז דא א זיבעטער (דער מיטן), אזוי איז ביי צוועלף דא א דרייצנטער וואס הייסט „מקום הסובל”. דאס איז דער כולל – דער כללות׳דיגער גאנצער וואס אנטהאלט אלע צוועלף.
[הערת אגב: דאס שטערט, ווייל אויב דער אמת׳ער נומער איז דרייצן, זאל דאך די אידעע זיין דרייצן אליין, נישט צוועלף פלוס איינס, און נישט צען פלוס דריי.]
—
דער אריז״ל׳ס כוונות פון י״ג מדות
ביי דעם אריז״ל גייען אלע כוונות פון י״ג מדות אזוי: דריי שמות הוי״ה (וואס גיט צוועלף אותיות – דריי מאל פיר), און דאן צוויי מאל דריי שמות הוי״ה מיט דעם כולל. דער בגיחא דף קודש אלול פון די תקנא דקנה גייט אזוי: מ׳האט דריי הוי״ה׳ס פאר צוועלף, און נאכדעם קומט מען צו דרייצן דורך מכוון זיין נאכאמאל פאר א כולל – אלע דריי נאכאמאל. כלומר, דרייצן איז אזוי ווי פיר און צוואנציק – דער גאנצער באזונדער פון די טיילן.
שם י״ב אותיות
דער ספר הבהיר פרעגט: וואס איז דער שם פון י״ב אותיות? (שם ע״ב און שם מ״ב ווייסט מען שוין.) דער ענטפער: דריי מאל שם הוי״ה – דאס הייסט דער שם פון ד׳ אותיות דריי מאל. און דרייצן איז נאכאמאל דער כולל.
[הערת אגב: ביי די שבטים איז אויך אזוי – עס זענען דא צוועלף שבטים, אבער פארקערט: מ׳פּרובירט אלעמאל אז עס זאל בלייבן צוועלף – אדער מ׳טיילט יוסף (אפרים ומנשה), אדער מ׳נעמט ארויס לוי. דער דרייצנטער ווערט קיינמאל נישט מיטגערעכנט.]
—
תלי, גלגל, ולב – עולם שנה נפש
דער רמ״ק ברענגט אז די צוועלף גבולים זענען „באחד משלשה מקומות שהם תלי, גלגל ולב” – דאס איז פון ספר יצירה, שייך צום סיסטעם פון עולם שנה נפש:
– תלי = אין עולם – „כמלך על כסאו” – דאס איז אן אסטראנאמישער טערמין, דער אימאדזשינערי ליניע (path) וואו די זון גייט דורך, דער קו הישר שעליו תסובבנה הגלגלים
– גלגל = אין שנה – „כמלך במדינה” – די מזלות וואס דרייען דעם יאר
– לב = אין נפש – „כמלך במלחמה”
די דריי סטעיטס פון דעם מלך רעפּרעזענטירן פארשידענע מדרגות פון באהאלטנקייט און אפנקייט: על כסאו – ער זיצט און אלעס פארט (מער פארבארגן, אבער סטאביל); במדינה – ער דרייט עפעס אין שטאט (מער אפן); במלחמה – כאאס, אומרואיקייט (מערסט אפן/אקטיוו).
דער רמ״ק׳ס פשט: ספר יצירה רעדט פון קבלה
דער רמ״ק זאגט אז ספר יצירה רעדט לכאורה פון עולם הזה, אבער אמת׳דיג מיינט עס קבלה. ער ווייזט וויאזוי מ׳קען מאכן צוועלף, און נאכדעם זאגט ער:
– תלי = שם אהי״ה
– גלגל = שם הוי״ה
– לב = שם אדנ״י
יעדער שם האט פיר אותיות, דריי מאל – גיט צוועלף.
א שווערע קשיא: וואס האט דאס מיט מדות הרחמים?
אויב עס גייט דא בלויז וועגן צוועלף צירופים פון שם הוי״ה און צוועלף גבולי אלכסון – וואס האט דאס צו טון מיט שלוש עשרה מדות של רחמים? דאס איז סתם וויאזוי די וועלט פארט, נישט ספּעציפיש רחמים! דער רמ״ק האט נישט פארענטפערט זיין אייגענע קשיא – עס ווערט אפילו ערגער.
[הערת אגב: מ׳קען טענה׳ן אז „די גאנצע וועלט איז רחמים”, אזוי ווי מ׳האט פריער געזאגט אז אפילו דין איז רחמים – אבער דאס איז נישט באפרידיגנד.]
דער רמ״ק רעדט ווייטער אן צו דערמאנען רחמים בכלל.
—
י״ג מניינות בכתר
חוץ פון דעם איז דא י״ג מניינות (עולמות) בכתר, וואס שטייט אין שער פרטי השמות. דער רמ״ק ברענגט פון רבי נחוניא בן הקנה אז מ׳רעכנט י״ג מניינות בכתר. דאס קומט ארויס אין שער מיתה הנגה פרק ג׳ (אדער פרק ח׳), וואס איז א תפלה פון רבי נחוניא בן הקנה. דארט שטייט אז עס זענען דא 620 עמודי אור אין כתר – גימטריא כתר (כ=20, ת=400, ר=200 = 620).
—
י״ג מדות הרחמים און זייערע תמורות
אין דעם ספר יצירה-באזירטן טעקסט ווערט דערמאנט אז אין אלע ספירות איז דא דריי מאל הוי״ה – “מלאים בפנים ובחוץ ובחיצון” – און זיי ווערן “נחקקים כדמות זכר ונקבה ומתהפכים לתפארת ממלכה”. עס קומט ארויס פון א “מעין השלוות” וואס איז נאך א חקיקה, פון דעם “אור המתעלמת” און פון דעם “צדפת החשך המסותרת” – וואס איז א מציאות באקאנט צו אלע משכילים. פון דארט קומען י״ג “מיני תמירה” (תמורות), וואס זענען גלויים און נעלמים, און זיי ליגן אויפ׳ן כתר ממש.
דער מחבר שרייבט אויס די י״ג מדות הרחמים אין א״ת ב״ש קאָד: “ה׳ ה׳ א-ל רחום וחנון ארך אפים ורב חסד ואמת נוצר חסד לאלפים נושא עון ופשע וחטאה ונקה” – די רגולערע י״ג מדות הרחמים. דער א״ת ב״ש גיט ספעציעלע גימטריאות (ווי רח״ן, ת״א ג״ר פאר “ארך”, א.א.וו.).
[הערת אגב: ר׳ שעפטשי האט געזאגט מ׳זאל זאגן די ראשי תיבות / שמות יעדן טאג אין חודש אלול. דער ר״י האט אויך זייער ליב געהאט די תפילה פון רבי נחוניא בן הקנה.]
—
פיר שיטות וועגן י״ג מקורות שבכתר
עס ווערן אנגעפירט פארשידענע שיטות וועגן וואס די י״ג מדות מיינען בנוגע צום כתר:
שיטה א: די י״ג מדות זענען בכלל י״ב גבולים (גבולי אלכסון) פלוס דער “מקום הסובלם” – דאס מאכט דרייצן. דאס איז דער מהלך וואס דער אריז״ל ארבעט געוויינטלעך מיט אזעלכע מילויים. אבער עס איז שווער צו פארשטיין וואס דאס האט צו טאן מיט רחמים – די וועלט איז דאך נישט אינגאנצן רחמים, אלזא מאכט עס נישט סענס אז דאס זאל זיין דער שורש פון רחמים.
שיטה ב: פארבונדן מיט תלי, גלגל, און לב – דריי מדרגות. “לב” איז ווען עס זענען שוין י״ג גבולי אלכסון; “גלגל” איז עפעס אינצווישן; “תלי” – שפעטער ווערט געזאגט אז תלי איז אין בינה. דאס גיט דריי מאל דרייצן, וואס מאכט ל״ו – פארבונדן מיט ל״ו נתיבות, ל״ו מלכות.
שיטה ג: י״ג מן העולמות שבכתר. רבי חיים בן עקנה האט אויך געהאלטן אזוי, ווייל ער האט גערעכנט די י״ג עולמות צום כתר. עס איז דא א מחלוקת (אין שער מספר הנהגה) צי דאס זענען דיזעלבע י״ג מדות ווי די אנדערע אדער נישט.
שיטה ד (רשב״י / זוהר / אדרא): דער רשב״י גיט אן אנדערע תורה. ער ווייזט אז אין פארשידענע פלעצער אין תורה (ווי פרשת שלח) ווערן דערמאנט די י״ג מדות, אבער אויף פארשידענע אופנים – מאל אלע, מאל נאר א טייל (ווי “ה׳ רחום וחנון, חנון ורחום”). דער רשב״י זאגט אז עס זענען ניין מדות אין אריך אנפין (= כתר). דער זוהר גייט אויך מיט דעם דרך אז י״ג מדות זענען ספעציפיש תכונות פון כתר – נישט אזוי ווי דער גאון וואס האלט אז י״ג מדות איז א “דזשענעראל טינג.”
אבער דאס אלעס – די גאנצע אויסרעכענונג פון י״ג מדות – וועט באהאנדלט ווערן אין א באזונדער ספר/שער, מיט אלע פרטים.
—
דער עיקר נקודה: נישט מער און נישט ווייניגער ווי צען ספירות
דער הויפט-ציל פון דעם גאנצן פרק איז צו מחזק זיין די אמונה פון די מקובלים: מ׳זאל נישט גלייבן מער ווי צען ספירות, און נישט ווייניגער ווי צען. “והמוסיף או הגורע חוטא וגורם רע לעצמו” – ווער עס לייגט צו אדער נעמט אוועק, זינדיגט און פאראורזאכט שלעכטס פאר זיך אליין. “ולא יועילנו שלא יצאנו משגיאה אמן.”
[הערת אגב: אין א פריערדיגן שיעור האט עמיצער אין הינטן גערעדט וועגן דער מחלוקת צי עס זענען צען אדער דרייצן ספירות, און אז מ׳טאר נישט משיג זיין אינמיטן לערנען קבלה, כדי די
מלאכים זאלן נישט אוועקגיין.]
—
שלמה אלקבץ׳ס שיטה: ספירות ווי “צורות הנטפסות”
אין דעם ספר השרשים (זייט תת״ח פון “אבי נא עקב”) רעדט שלמה אלקבץ באריכות גדול וועגן דער מחלוקת וויפיל ספירות עס זענען דא. זיין עיקר ענין: פארוואס שטייט “יראה כל זכורך”? ווייל “אז ישובו אלקים ממש.” און דאס איז דער “פשט הנפלא” אין “מתי אבוא ואראה פני אלקים” – נישט “ואֵרָאֶה” (איך וועל געזען ווערן) נאר “ואֶרְאֶה” (איך וועל זען) – דאס הייסט, איך וועל “נטפס” ווערן אין זיין שכל יתברך.
שלמה אלקבץ׳ס טעאריע איז: ספירות זענען דעם אייבערשטן׳ס “צורות הנטפסות” – כביכול “סטעמפּלען” פון דעם אייבערשטן׳ס שכל. ווען א מענטש דערגרייכט דעם מדרגה פון “ואראה פני אלקים”, ווערט ער אליין נטפס – איינגעשטעמפּלט – אין דעם ג-טלעכן שכל.
—
דער מענטש אין דעם אייבערשטנ׳ס מחשבה – און די נפקא מינה
אויב אזוי פיל אז א מענטש איז אין דעם אייבערשטנ׳ס מחשבה, איז ער דאך כביכול א חלק פון ג-טלעכקייט – ווייל דעם אייבערשטנ׳ס מחשבה איז אים (ביי דעם אייבערשטן איז דער שכל און דער מושכל איינס). דאס איז דער טייטש פון דעם פסוק “אוזן שומעת תוכחת חיים בקרב חכמים תלין” – ווער עס הערט צו און פארשטייט, דער איז כביכול “אינעווייניק” ביי די חכמים, ביי דער ג-טלעכער מחשבה.
דאס איז וואס דער רמב״ן זאגט וועגן זיווג: די מחשבה וואס טראכט פון בעליונים – איז בעליונים. ווען דער מענטש טראכט פון העכערע זאכן, איז ער אליין דארט.
דאס איז אויך וואס דער בעל שם טוב האט געזאגט אויף זיין אופן: “במקום שמחשבתו של אדם שם הוא” – וואו א מענטש׳ס מחשבה איז, דארט איז ער. דאס איז דער טייטש פון דער מצוה פון להתדבק בשכינה – ווען א מענטש׳ס ענינים ווערן אריינגענומען אין שכל, ווערן זיי מתעלה און משתנה.
—
דער צדיק איז “געפרינט” אין דעם אייבערשטנ׳ס שכל
נישט יעדער מענטש איז אויף דעם זעלבן מדרגה. דער חילוק פון א צדיק איז אז ער איז “געפרינט” אין דעם אייבערשטנ׳ס שכל – ער איז אזוי ווי אויסגעפרעסט, אויסגעשטעמפּלט דארט. דאס איז א “פאני לשון” (אן אומגעוויינטלעכע אויסדרוק), אבער דאס איז דער עיקר. דערפאר זאגט דער ר׳ שלמה׳לע קארלינער אז מען דארף זיין דבוק אין צדיקים – ווייל דורך דעם איז מען פארבונדן מיט דעם פלאץ וואו דער צדיק איז “געפרינט” אין דער ג-טלעכער מחשבה.
—
דער משל פון א הויז – צוויי לעוועלס פון פארשטיין
דער ענין ווערט אילוסטרירט מיט א משל פון א הויז:
א הויז איז א גשמיות׳דיגע זאך – זי האט פיר ווענט, צוועלף פענצטער, א ברייט, א הייך. אבער ווען די הויז “גייט אריין” אין דעם שכל פון דעם בויער (דעם ארכיטעקט), איז דארט נישט דא קיין ברייט און קיין ברעטער – דארט איז דא דער דפוס, די צורה, דער קאנצעפט, די פארם, דער סדר. דער שכל איז רוחניות׳דיג, און אין שכל איז די הויז עפּעס אנדערש ווי אין גשמיות.
דאס איז וואס “עליית העולמות” מיינט ביי ר׳ שלמה אלקבץ: ווען מען פארשטייט א זאך אזוי ווי זי איז אין דעם אייבערשטנ׳ס שכל – נישט אזוי ווי זי איז דא אין גשמיות – איז דאס אן עליה.
משה רבינו האט געוואלט פארשטיין אלע זאכן אזוי ווי זיי זענען ביי דעם אייבערשטער – נישט אזוי ווי זיי זענען דא אין דער וועלט. למשל: נישט נאר וואס די מצוה פון שופר טוט פאר מיר, נאר וואס זי טוט פאר דעם אייבערשטער – ווי אזוי זי איז אין מחשבת הבורא. דער רמב״ן זאגט אבער: דו קענסט דאס נישט פארשטיין – ס׳איז דא א גרענעץ.
[הערת אגב: ביי דעם רמב״ם איז דא א פּראבלעם צו רעדן פון “מיינינג” פאר דעם רבונו של עולם, ווייל דאס אימפּליצירט אז ער האט א “נויט” (need). אבער מען קען רעדן פון ביוטי – די שיינקייט פון דער סטרוקטור – וואס איז נישט א “נויט” נאר א פארם פון פארשטיין.]
—
דער משל פון דעם בילדינג – דריי לעוועלס פון פרענדשאפט
דער ענין ווערט נאך מער אויסגעברייטערט מיט א צווייטן משל: איינער האט געבויט א בילדינג.
ערשטער לעוועל – “על פי נגלה”
א מענטש קומט אריין אין דעם בילדינג, זעט אז ס׳איז שיין, ס׳איז פונקציאנעל, מענטשן קענען דארט וואוינען. ער זאגט: “זייער שיין, very cute.” דער בויער איז צופרידן – דאס איז וואס ער האט געוואלט, אז מענטשן זאלן האבן הנאה דערפון. דאס איז דער נגלה-לעוועל – מען פארשטייט דעם תוצאה, דעם רעזולטאט.
צווייטער לעוועל – “טעמי המצוות”
א צווייטער מענטש זאגט: “איך וויל נישט נאר זיין א מקבל, איך וויל נישט נאר זיין איינער וואס באנוצט דיין בילדינג – איך וויל זיין דיין חבר.” ער טראכט אריין אין דער סטרוקטור פון דעם בילדינג: פארוואס האסטו געלייגט דאס אויף דער רעכטער זייט און יענץ אויף דער לינקער זייט? וואס איז די גוטסקייט, די שיינקייט, דער סדר וואס דו האסט אריינגעלייגט? דאס איז אזוי ווי טעמי המצוות – מען וויל פארשטיין דעם אינערלעכן סדר פון דעם וואס דער אייבערשטער האט געמאכט.
דער מענטש וואס פארשטייט דאס איז באמת נענטער – “because he gets me” – ער פארשטייט מיך. דער בויער האט דאך נישט סתם געמאכט דאס, ער האט עס געמאכט מיט א מהלך, ארויסצוברענגען דאס וואס ער האט אין קאפ, דאס וואס ער קעירט וועגן.
דריטער לעוועל – אחדות השכל, משכיל ומושכל
און דעמאלט איז יענער מענטש “אין מיין קאפ” – נישט אין דעם גשמיות׳דיגן קאפ, נאר ער און איך זענען די זעלבע. דאס איז דער עיקר פון אחדות השכל, משכיל ומושכל – דער שכל, דער וואס פארשטייט, און דאס וואס ווערט פארשטאנען, ווערן איינס.
אין דער פיזישער הויז קען א מענטש נאר זיין אין איין פלאץ. אבער אין דעם קאפ – אין דעם שכל – קען ער זיין אין דער גאנצער זאך. ער קען זיין “מיר” – he could be me.
[הערת אגב: דערפאר איז סתם אזוי, איינער וואס פארשטייט זיך מיט דיר איז אסאך א בעסערער פרענד ווי איינער וואס גיט דיר צו עסן, אדער דו גיסט אים צו עסן, אדער אפילו דו גיסט אים דעם תוצאה פון דיין שכל – דאס איז נאך אלץ “a level away.”]
—
עליית העולמות – דער אמת׳ער טייטש
ווען ר׳ שלמה אלקבץ רעדט פון עליית העולמות, מיינט ער נישט אז די וועלט גייט פיזיש ארויף. ער מיינט: אין אונזער קאפ – אז מענטשן זאלן פארשטיין די וועלט אזוי ווי דער אייבערשטער האט געוואלט דערפון. ווען מענטשן פארשטיין דאס, דעמאלט וועלן זיי זיין “פרענדס” מיט דעם אייבערשטן.
דער מענטש וואס שטרעבט דערצו וויל נישט זיין נאר אן עבד וואס נעמט – ער וויל זיין דעם אייבערשטנ׳ס חבר. ער וויל נישט נאר מקבל זיין דעם רעזולטאט, נאר פארשטיין דעם אינערלעכן סדר און מיינונג.
דאס איז א סברא וואס מאכט סענס – ס׳איז נישט נאר א תיאריע, ס׳איז א דרך אין עבודת ה׳: דורך פארשטיין דעם אייבערשטנ׳ס “מחשבה” אין דער בריאה, ווערט מען פארבונדן מיט אים אויף דעם טיפסטן לעוועל.
—
דער מענטש אלס “אידעע” – נישט בלויז א פרט
יעדער מענטש האט א purpose. אבער נישט יעדער מענטש דערגרייכט עס. ווען א מענטש ווערט א גוטער עובד השם, הערט ער אויף צו זיין א „detail מענטש” – א פרטי׳דיגער מענטש וואס טוט נאר איין קליינע זאך – און ער ווערט די „אידעע מענטש” וואס דער אייבערשטער האט געטראכט ביים בריאה. ער fulfill’ט דעם purpose פון דעם concept „מענטש” ווי דער אייבערשטער האט אים באטראכט.
דאס מיינט: ווען דער אייבערשטער האט געבויט די וועלט – הימל, ארץ, מענטשן – ווען ער האט געמיינט „מענטשן”, האט ער געמיינט דיך. דו ביסט אנגעקומען צו לעבן. דו ביסט דאס וואס ער האט געמיינט.
[הערת אגב: דאס איז ענלעך צום רמב״ם׳ס אויסזאג אז „הצדיק – הוא כל העולם כולו נברא לצוות לזה.” ווי נעענטער דו ביסט, ווי מער ביסטו דאס וואס ער האט געמיינט.]
—
דער צדיק אלס חבר פון דעם אייבערשטן
פארוואס דארף מען גיין צו א צדיק? ווייל א צדיק איז אזא סארט מענטש וואס איז א „friend” מיט׳ן רבונו של עולם – ער פארשטייט זיך מיט אים. „Closeness” מיינט נישט פיזישע נאענטקייט, נאר closeness בשכל, בשלמות, בצורה. דער צדיק נעמט עפעס פון דיר, רעדט מיט דיר, און דורך דעם ווערסטו אויך נעענטער צום purpose.
—
דער נומער דרייצן אלס יסודיות׳דיגע יחידה
זיבן מיינט “אסאך”
דער נומער זיבן מיינט אין חז״ל „אסאך” – ווי „בדרך אחד יצא אליך ובשבעה דרכים ינוס לפניך”, „שבעה משיבי טעם”. זיבן איז א „bunch” – ווייל עס איז א time-number (שבעה ימים), א נומער וואס רעפרעזענטירט פילקייט.
דרייצן מיינט “נאך מער”
דרייצן מיינט נאך מער ווי זיבן. תורה שבכתב איז מרבה בשבע (זיבן מידות שהתורה נדרשת בהן – הלל), און תורה שבעל פה איז מרבה בשלש עשרה (ר׳ ישמעאל). דאס איז דער יסוד פון דער מחלוקת צווישן זיבן מידות און דרייצן מידות.
פארוואס נישט עלף?
עלף איז „too close to ten” – עס מאכט confused. ספר יצירה האט עלף נישט גענומען. עס איז דא עלף סממני הקטורת, אבער עלף איז „נישט קיין גוטע number.” עלף איז „איינס און איינס” – צען פלוס איינס – עפעס נישט קלאר.
די קשיא אויף י״ג מידות של רחמים
אויב דרייצן מיינט „אסאך”, און מיר ווילן אז אלע דרייצן זאלן זיין איינס – אלעס רחמים – וואס מיינט עס אז ס׳איז דא דרייצן? איז רחמים איין מידה אדער דרייצן? פארוואס אזוי פיל? קוק: „נושא עון ופשע וחטאה” – דער אייבערשטער האט איין נושא פאר אלע דריי (עון, פשע, חטא). ס׳איז אלעס די זעלבע זאך! סאו פארוואס ברעכן עס אויף?
מ׳קען פרובירן צו זאגן: צוועלף מיט א „כולל” איז דרייצן. אבער א כולל איז עפעס א דוחק.
ראיות פאר דרייצן אלס “אסאך” אין חז״ל
– תרי״ג מצוות – האט דער נומער דרייצן עפעס צו טון דערמיט? יא, עס האט עפעס צו טון – עס מיינט „אסאך מצוות.”
– מסכת תענית – „שלשה עשרה תעניות” איז דער מאקסימום אין דעם חשבון פון ערשטן פרק תענית.
– „קנחא בת שבע בשלש עשרה מפות” – אויך דא מיינט עס אסאך.
– מנחת העומר – „שלש עשרה נפה” – מנפה געווען מיט דרייצן נפות.
– „גדולה מילה שנכרת עליה שלש עשרה בריתות” – דארט שטייט טאקע דרייצן מאל דאס ווארט „ברית” – דאס איז א ציילונג, נישט קיין דוחק.
– ציצית – „הפוחת לא יפחות משבע, והמוסיף לא יוסיף על שלש עשרה” – דאס איז דער כי-מקור: פון זיבן ביז דרייצן.
דער סטרוקטורעלער מקור: זיבן הימלען פלוס זעקס אוירים
דאס איז דער עיקר חידוש: פארוואס שלש עשרה כנגד שבעה רקיעים? ווייל ס׳איז דא זיבן הימלען און זעקס אוירים שביניהם (ליידיגע ספעיסעס צווישן זיי). זיבן פלוס זעקס איז דרייצן.
פארוואס נאר זעקס אוירים און נישט זיבן? ווייל צווישן זיבן הימלען איז דא נאר זעקס ספעיסעס – אונטער דעם ערשטן הימל איז די ערד (דארט איז שוין אוויר, אבער נישט אן „אויר שביניהם”), און אויף טאפ פון דעם זיבעטן הימל איז דער כסא הכבוד (נישט קיין אויר). „אויר שביניהם” מיינט נאר צווישן – צווישן זיבן איז זעקס.
דאס איז א סטרוקטורעלע זאך פון דער וועלט – נישט בלויז א סימבאלישע צאל, נאר עפעס וואס שטאמט פון דער פיזישער/מעטאפיזישער structure פון דער בריאה: 7 + 6 = 13.
[הערת אגב: „מ׳דארף זוכן דעם סטרוקטורעלן מקור פאר נומערן, נישט נאר זאגן אז עס מיינט אסאך.”]
דער כתר און דרייצן מקורות
אין דעם כתר איז דא דרייצן מקורות – צוועלף פלוס צוויי, אדער צוועלף מיט א כולל. אבער דאס „כולל” בלייבט א דוחק – עס מוז זיין עפעס ווייטער.
[הערת אגב: דער רמב״ם זאגט אסאך מאל „כבר אמרו” – מ׳דארף נישט מער ווי איין גוטע ראיה. אויב ס׳איז א גוטע ראיה, איז איינמאל גענוג. ס׳איז נישט ווי א גמרא וואס ווערט געדרוקט אין אסאך מסכתות – דאס ציילט נישט אלס „אסאך מאל.” ווען עפעס איז „שגור בפי העולם” – מ׳זאגט עס אסאך מאל – מיינט עס נישט אז ס׳איז טאקע דא אסאך מאל.]
—
דער מספר דרייצן אלס יסודיות׳דיגע יחידה – ראיות פון בית המקדש
ראונד נאמבערס און סטרוקטורעלע צאלן האבן אמת׳ע כח.
[הערת אגב: למשל, ווען מ׳מאכט א קאמפיין פאר $37,000 און מ׳שטייט ביי $36,900, גיט איינער נאך $100 כדי עס זאל זיין א “כולל” – דאס ווייזט אז ראונד נאמבערס האבן ריעלע פאוער, נישט בלויז סימבאלישע.]
אין בית המקדש שני זעט מען דעם מספר דרייצן אין פילע מקומות: שלוש עשרה פרוכות זענען געווען אין בית המקדש שני; מ׳האט זיך דרייצן מאל געבוקט אין בית המקדש; עס זענען געווען דרייצן שערים; דרייצן פרצות וואס די מלכי יון האבן געמאכט. דאס זענען פשוט׳ע מקורות וואס ווייזן אז דרייצן איז א פונדאמענטאלע סטרוקטור.
איינער פון די רמזים פון דרייצן שייך צו בר מצוה – דאס ווארט “זו” איז גימטריא 13 (ז׳ = 7, ו׳ = 6), און “עם זו” דייטט אויף דעם.
—
דרייצן און גבולי אלכסון
די גבולי אלכסון (דיאגאנאלע גרענעצן) האבן אויך א שייכות צו דעם. אין א בעיסיק סענס, א קוב (cube) האט צוועלף אלכסונים – דאס איז א סארט בעיסיק סטרוקטור וואס שפיגלט אפ דעם מספר.
—
א״ת ב״ש – דער cipher אין קבלה
עס ווערט דערמאנט אז די גמרא ברענגט עפעס וואס איז אדרבה נאך בעסער – א code, א cipher, ספעציפיש דער א״ת ב״ש סיסטעם (וואו א׳ ווערט פארביטן מיט ת׳, ב׳ מיט ש׳, אא״וו). עס ווערט געזאגט אז לדוד (תהלים כ״ז) האט דרייצן שמות.
אבער עס ווערט געפרעגט: פארוואס טוען מקובלים מאנכמאל זאגן זאכן פארקערט (backwards)? עס איז דא א מהלך אין דעם, אבער דער טעם ווערט נישט אויסגעטייטשט. עס ווערט דערמאנט דער ספר שם טוב קטן אין דעם קאנטעקסט, אבער דער צוזאמענהאנג בלייבט אומקלאר.
—
זאגן פסוקים פארקערט
עס ווערט אויפגעברענגט דער ענין פון זאגן ווערטער פארקערט – פארמאל זאל מען נישט זאגן ווערטער אן נקודות, און אפשר דארף מען נישט זאגן די נקודות פון פסוקים. עס זענען געווען מענטשן וואס פלעגן זאגן גאנצע זאצן פארקערט – דאס איז א מין קונסט, א שטיק. צום ביישפיל, קען מען זאגן אשרי פארקערט? דאס מיינט שוין נישט “אשרי” – עס ווערט עפעס אנדערש. עס ווערט אנערקענט אז דאס איז שווער פאר דעם זעלבן מוח – געוויסע מוחות האבן א כח צו אזעלכע זאכן, אבער נישט יעדער.
תמלול מלא 📝
דער באגריף “גאון” און די מחלוקת וועגן צען אדער דרייצן ספירות
דער באגריף “גאון” – צי מיינט עס א ספעציפישן טיטל?
סאו, אונז האלטן אינמיטן לערנען פרק ז׳. אלזא, דער מענטש וואס האט געמאכט די ווייסע, ער טענה׳ט אז אפשר דאס וואס זיי זאגן “הגאון” און אזוי ווייטער, אפשר האבן זיי נישט געמיינט צו זאגן ליגנט, נאר ס׳איז דאך דא צוויי טייטשן פון די ווארט “גאון”. קודם פלעגט זיין “גאון” דער נאמען פון דער ראש ישיבה, נאכדעם האט מען אנגערופן יעדן תלמיד חכם א גאון, “הרב הגאון”. סאו אפשר דאס איז די תקופה וואס מ׳האט אנגערופן… ווער איז דאס רב חיים מאיר? ער זאגט נישט אז ס׳איז געווען אזא גאון, ער זאגט דיר “איך בין רב חיים מאיר גאון”. שם טוב גאון. ווער איז דער? מיקלוש פראנבוים. יא, יא. אפשר האט ער זיך גערופן גאון ווייל ער האט געוואלט זיין א גאון. יא? און ס׳איז נישט על שם… נו, אפשר האט ער געוואלט זיין א גאון. בקיצור, אזוי טענה׳ט ער אז אפשר האבן זיי זיך סתם גערופן גאונים.
דער רמב״ם האט אויך געהאט א דוקא מנהג צו רופן פאר יעדער איינער גאון, ווייל ער האט נישט געמאכט געווען קיין חילוק פון גאון און נישט גאון. ער פלעגט זאגן, גאונים איז א נאמען פון א תלמיד חכם וואס איז נאך די תלמידות. כאילו דער רמב״ם האט זיך אויך גערופן א גאון. און ס׳איז געווען וואס האבן גערופן דעם רמב״ם א גאון, איך געדענק. דער רמב״ם פלעגט זיך רופן… ס׳איז דא געגנטער וואס מ׳רופט זיי גאונים. רש״י, די פלעצער וואס מ׳באטיטלט אים אויפקייטן, “גאון יעקב”, וויאזוי… דאכט זיך מיר אז אין די תלמידי רש״י… ס׳קען זיין. אפילו רבינו גרשום, דער “מאור הגולה” איז כאילו א טיטל וואס קומט צו זאגן גאון, אדער עפעס אזא זאך, אז ס׳איז דא אנדערע מענטשן, איך געדענק, יא.
דער באגריף “ברייתא” – אויך נישט נויטווענדיג תנאיש
סאו דאס איז דער מענטש׳ס טענה, אדער יא אדער ניין. אבער שמעון הצדיק אויך, ס׳איז געווען א איד שמעון, ער איז געווען א צדיק. איך האב געזאגט אז ס׳מיינט יענער? העלאו. שיינע תירוצים. וואס איז מיט ברייתא? בקיצור. ברייתא מיינט א דבר חיצוני. שוין, בקיצור, קען איך שרייבן א פסוק אויך, און דו זאגסט, א פסוק מיינט… ברייתא מיינט דאך סך הכל א דבר חיצוני. די חומש איז עס נישט, רייט? לאמיר זאגן אזוי. א געציינזל פון די צייט איז א ברייתא. ס׳איז אויך א ברייתא.
עניוועיס, דאס איז געווען זיין חידוש.
דער דיון וועגן צען ספירות vs. דרייצן אין ספר יצירה
נאכדעם האב איך אויסגעהערט די אנדערע מענטשן, ער האט גערעדט שטותים וועגן די צען ספירות מיט זאכן. אבער… וואס איך האב דיר געזאגט וועגן דעם מענטש אויף יוטיוב. אבער וואס ס׳זעט יא אויס איז, אז ס׳איז טאקע געווען א שמועס וועגן דעם, און זיי האבן שוין געזען, די מענטשן רעדן יא פון די צען ספירות אין ספר יצירה, און זיי האבן געוואוסט אז ס׳איז דא נאר צען. ס׳איז נישט עפעס ממש אזוי ווי צוויי שיטות וואס דער רמ״ק טרייט צוזאמען צו פרעסן. די שיטה אליינס האט זיך… יענער מענטש, אה, ס׳איז דא געווען איינער פון די חוקרים האט געטרייט צו טענה׳ן אז ס׳איז טאקע געווען צוויי תקופות, ווייסט נישט וויאזוי ס׳גייט, אלעס פארענטפערט מען מיט צייט. דאס איז די שיטה זיך א קירה. יעדע זאך ענטפערט זיך מיט… דאס, ס׳איז געווען די ענדע צייט און יעדע צייט. און וואס האסטו פארענטפערט די קשיא? גארנישט. עס האט נאר געזאגט אז דאס איז געווען צוויי הונדערט צייט און צוויי הונדערט מענטשן. מיט וואס איז גע פון דעם פון יענעם האסטו איך גארנישט געזאגט.
האט ער טענה׳ט אז כאילו, אונז גייט דאך אזוי, מ׳ווייסט דאך אלץ סירקולער, ס׳איז דא צוויי גרויסערעס פון דעם ספר שמעון הצדיק, איינס איז צוויי צען, איינס איז צוויי דרייצן. זאגט מען, עכט איז געשטאנען דרייצן, שפעטער האט ער שוין געלערנט קבלה, און ער האט געזען אז ס׳איז דא צען, האט ער שוין אריינגעשריבן דעם גאנצן שטיקל. קומט זיך, טו מיך א טובה, אדער יא אדער ניין, קיינער ווייסט נישט דאס.
און על כל פנים, די חקירה וואס די רמ״ק האט דא וועגן צען און דרייצן, איז טאקע א חקירה וואס זיי האבן געהאט. אזוי זעט מען. על כל פנים, די הוועווער עס איז די פיפל וואס האבן געלערנט די שילן מיט די ספרים, זיי האבן זיך געמוטשעט מיט דעם. און זיי האבן געהאט טאקע די צוויי אנדערע וועגן וואס אונז האבן יעצט געלערנט. איין וועג איז צו זאגן אז דריי איז אין טאפ פון די צען, און די צווייטע איז אז דריי איז אונטער די צען.
דער רמב״ם׳ס סיסטעם פון פערצן
דאס איז… אזוי ווי ס׳זאגט, דער רמב״ם האט געהאלטן אז ס׳איז דא פערצן זאכן אויף די וועלט. פון דעם האט ער געשריבן אין ספר יד החזקה, און ער האט אסאך מאל געליבט געהאט די רוב איז פערצן. ווייל ס׳איז דא צען… ס׳איז דא עכט ניין, וואס פלוס סאמפינג ווערט צען גלגלים? פלוס איין שכל, וואטעווער. יא, פלוס פיר יסודות איז יא, איז פערצן. מ׳גייט אויך אזוי איינס אויפן צווייטן. רייט, מיט סירקלס.
That’s one way, but also a more normal way to do what would be to do thirteen, because no, that doesn’t work, because all of these are already one of them. די רמב״ם האט אן אנדערע וועג פון זאגן אז ס׳איז דא דריי דרמב״ם, און די בנוסטו זאגן אז ס׳איז דא דריי וועלטן, עולם השפל, און עולם הגלגלים, און עולם השכל. But that doesn’t get a thirteen, because the ten גלגלים, or whatever, a part of the middle one. און די איינציגסטע וועג איז צו טרענען דרייצן מיט יענץ, אזוי ווי דער מענטש טוט, און ער מאכט די ספירות אונטער די גלגלים, so then you have separate, so you separate די די די you entirely separate די whatever די ספירות זענען פון די גלגלים, דעמאלטס האסטו צען גלגלים פלאס לאמיר זאגן כוכבים, and no, it doesn’t work. מ׳קען נישט לייגן די דריי דארט, ס׳שטימט נישט, רייט? נו, מ׳קען נישט, ס׳גייט נישט ארבעטן.
אקעי, עניוועיס, דאס איז די נקודה.
חזרה צו די נושא פון י״ג מידות
אונז האלטן דא page מ״א, אונז דארפן צוריקגיין צו די נושא פון י״ג מידות, יא? כאילו, יא? האבן מיר פארענטפערט די נושא פון די גלגלים לויט די צוויי שיטות, דאס האט מען געזאגט, ס׳איז דא צוויי שיטות. ס׳איז דא איינער וואס האט געלערנט אז ס׳איז דא דריי ספירות אין עולמות, אדער whatever וואס ער קאלט אים, צחצחות שלמעלה מהספירות. דער צווייטער האט געזאגט, ס׳איז דא למטה דריי עולמות, בריאה יצירה עשיה רופט עס דער רמ״ק. איך שלא יהיה, ס׳איז דא דא צען ספירות, און דאס איז דא דריי, מיינט עפעס אן אנדערע נושא, אן אנדערע נקודה.
דער רמ״ק׳ס חידוש: י״ג מדות זענען נישט די ספירות
וואס איז מיט די שאלה וואס מ׳האט געפרעגט פון די גאון די שאלה וואס ער האט געברענגט אין בעל שם תשובת רבי האי גאון, רייט? אם א י״ג מידות הם הספירות אם לאו. אה, איז דער גאון האט אנגענומען אז ס׳איז טאקע א י״ג מידות, און א י״ג מידות איז די ספירות פלאס די דריי, דריי secret things beyond די ספירות.
אבער דער רמ״ק זאגט אז ער האט אן אנדערע מהלך אויף דעם. איך האב עס דערמאנט שוין מיין איך א סעקונד, און איך מיין אז דא רעדט ער וועגן דעם. זאגט ער אזוי:
> יש לנו לומר שאין אמרים לספירות כדרך ספורת הכל
אזוי ווי דער גאון האט געמיינט אז די י״ג מידות whatever די ספירות האר, דאס האט א קשיא אז ס׳איז דא צוועלף אדער דרייצן אדער צען וכדומה. זאגט דער רמ״ק אז ניין, ער איז נישט מסכים בכלל מיט די גאנצע זאך. זיי זאגן בכלל נישט די זעלבע זאך. ער זאגט אז על פי קבלה, על פי זיין מהלך, איז עס בכלל נישט די זעלבע זאך.
דער רמ״ק׳ס קושיא: י״ג מדות של רחמים
הראיה, א שיינע קושיא, י״ג מדות של רחמים. דעמאלטס איז דער רמ״ק א גאון. וואס הייסט י״ג מדות של רחמים? ער רעדט בכלל נישט וועגן די מדות של דין, אזויווי גבורה און הוד וואס זענען מדות של דין. א גוטע קושיא, אן אינטערעסאנטע קושיא.
דער אמת איז אז די י״ג מדות של רחמים איז אויך דא מדות של דין. דאס איז דעם רמ״ק נישט איינגעפאלן.
תלמיד: וואס?
מגיד שיעור: סאו דאס איז ריעלי א קוועסטשן אויף די י״ג מדות של רחמים איטסעלף, אז די י״ג מדות של רחמים, יא? דו ווייסט? וואס זאגסטו? וואס זאגט די י״ג מדות של רחמים? ארך אפים, וואס האט מען היינט געזאגט? אה, וואס איז היינט די יום טוב וואס מ׳זאגט תחנון? ארך אפים ורב חסד ואמת נוצר חסד לאלפים נושא עון ופשע וחטאה ונקה לא ינקה פוקד עון. סאו, איט דעפענדס ווי אזוי דו קאונטסט די י״ג מדות ריעלי. דאס איז די נקודה, רייט?
צי שטייט “של רחמים” אין די מקורות?
אויב איך געדענק איז די… לאמיר זען די י״ג מדות, סתם זאגט עס עפעס א סאמערי וואס זאגט דאס. אויב איך געדענק איז… און די גמרא רופט זיך עס י״ג מדות של רחמים, יא?
תלמיד: וואו? אין די מדרש? אן אנדערע פלעצער?
מגיד שיעור: אין ראש השנה און נאך דארט איז די גאנצע… אבער… אבער ס׳איז דא אן אנדערע שיטה. דער שיטת הרמב״ם… סאו דאס זעט אויס טאקע דער… שיטה פון רוב. ער זאגט אז ס׳איז דא דרייצן שיטות וועגן וואס די י״ג מדות של רחמים זענען. ער זאגט אז ס׳איז דא אויך א מחלוקת אין די מדרש צי ס׳איז דא טאקע דרייצן אדער צען, יא? אזוי זאגט ער. ער ברענגט אבער נישט. ער ברענגט אבער נישט. ער ברענגט אבער נישט. ס׳איז א שם שם נאר א הקדמה.
תלמיד: פארוואס? ס׳קען זיין דרייצן דארט, ניין?
מגיד שיעור: לאמיר זען. לאמיר זען. איך וויל וויסן. מדרש תהלים צ״ו זאגט ער. אה, דער מענטש האט געשריבן וועגן דעם. עפעס איז מיר געלעגן אין קאפ צו ארבעטן א מנהג. קוק, ניין, סתם ווי גערעדט, ער זאגט סתם. ברית כרותה לשלש עשרה מדות. ס׳שטייט נישט לשלש עשרה מדות של רחמים ביי די וועי.
תלמיד: די גמרא?
מגיד שיעור: די זאך זיך נישט נישט צו קוקן. אין דאווענען שטייט של רחמים.
תלמיד: אין דאווענען?
מגיד שיעור: אקעי. קען זיין. איך וועל מוזן קוקן דא. אבער דא איז איינער וואס טענה׳ט אז אין די שלש עשרה מדות שטייט בכלל נישט של רחמים. און… ווי שטייט בכלל די קאנצעפט פון שלש עשרה מדות? נאר אין די גמרא?
תלמיד: ווי שטייט שוין אזוי פון די פייטנים, ס׳קומט שוין פון די פריערדיגע ערשטע פייטנים, סאו ס׳איז ממש… וואס איז די אל מלך נושא, די שטיקל וואס מ׳זאגט פארהיין? ס׳איז שוין פאר…
מגיד שיעור: [ממשיך]
די שלש עשרה מדות – מקורות, מנין, און דער רמב״ם׳ס שיטה
דער מקור פון “שלש עשרה מדות של רחמים”
תלמיד: שטייט נישט “שלש עשרה מדות של רחמים”, ביי די וועי.
מגיד שיעור: אין די גמרא?
תלמיד: איך דארף עס נאכקוקן. ראש השנה י״ז ע״ב שטייט “ברית כרותה לשלש עשרה מדות”.
מגיד שיעור: אין דאווענען שטייט “של רחמים”.
תלמיד: אין דאווענען, אקעי. איך האב נאך עלטערע די גמרא. קען זיין. איך וועל מוזן קוקן דא. אבער דא איז איינער וואס טענה׳ט אז אין די שלש עשרה מדות שטייט בכלל נישט “של רחמים”.
מגיד שיעור: און וואו שטייט בכלל די קאנצעפט פון שלש עשרה מדות, נישט נאר אין די גמרא?
תלמיד: ס׳שטייט אין דאווענען.
מגיד שיעור: ס׳שטייט שוין פון די פייטנים, ס׳קומט שוין פון די פריערדיגע, די ערשטע פייטנים, סאו ס׳איז ממש… וואס די “אל מלך” נוסח, די שטיקל וואס מ׳זאגט פאר אריכת אפים. ס׳איז שוין פאר ראשונים, זיכער, ס׳שטייט אין אלעמאל אין די וואלדע ראשונים. “שלש עשרה מדות שהתורה נדרשת”, יא, דאס איז אינטערעסאנט. ס׳איז נאר איין גמרא, ראש השנה י״ז ע״ב, “ברית כרותה לשלש עשרה מדות”, דאס איז די גאנצע זאך?
תלמיד: און אין במדבר רבה שטייט שוין טאקע “שלש עשרה מדות רחמים כתיב”. קיינער פון זיי ציילט נישט וואס זיי זענען?
מגיד שיעור: אה, זיי ציילן? יא, אקעי. ס׳איז טאקע דא א מחלוקת וואס זיי זענען. ס׳זעט מען אז ס׳איז נישטא קיין…
דער מדרש תהלים – א מחלוקת אין מנין
מגיד שיעור: אמר רבי סימון, ער האט גערעכט, מדרש תהלים צ״ג, “אמר רבי סימון, שלש עשרה מדות בהקב״ה, שנאמר ה׳ ה׳ אל רחום וחנון”. ער זאגט נישט וואס. “רב אמר אחת עשרה, ורבנן אמרו עשר”. אהא. אפשר רב האט ער טאקע נישט געהאלטן פון די שיטה פון די ספירות? איך מיין אז רב איז געווען א מקובל, ער זאגט נאר די צען. מדרש תהלים צ״ג. און רב האט געזאגט אז ס׳איז דא עלף, רבנן האבן געזאגט אז ס׳איז דא צען.
תלמיד: איך מיין אז רב איז געווען א מקובל. ער זאגט נאר די צען מדות של רחמים.
מגיד שיעור: אין די מדרש?
תלמיד: אין די מדרש תהלים צ״ג. סאו רב האט געזאגט אז ס׳איז דא עלף, און רבנן האבן געזאגט אז ס׳איז דא צען. ס׳איז דא א מחלוקת וועגן דעם, אפשר איז דאס די זעלבע… ער זאגט איך זאל קוקן אין שמות, וואו שטייט אין י״ג מידות, וועלכע פרק?
מגיד שיעור: שמות ל״ד, ער זאגט איך זאל קוקן. אין די גמרא איז דא פארשידענע דרשות וועגן דעם, כ׳מיין אין ראש השנה דארט, וואס איז ה׳ ה׳, וואס איז נושא עון, און אזוי ווייטער, אבער נישט ממש א ליסט פון איטש אויף דעם, רייט?
די שוועריגקייט צו אנקומען צו דרייצן
מגיד שיעור: סאו, וואס די ריכטיגע זאך איז אז דער רמב״ם זאגט בפירוש אז אין י״ג מידות איז דא איין מידה פון דין. פארוואס? ווייל ס׳שטייט “ונקה לא ינקה”. ניין, נישט “ונקה לא ינקה”, נאר אן אנדערע, איך געדענק. נאכאמאל, ס׳שטייט… וואס איז דער פסוק? “א-ל רחום וחנון ארך אפים ורב חסד ואמת נושא עון ופשע וחטאה”, “פוקד עון אבות על בנים”, רייט? דעטס די וואן. “ועל בני בנים”. דאס איז זיכער א מידת הדין, רייט? “פוקד עון אבות על בנים על שלשים ועל רבעים”. ס׳שטייט “עון”, ס׳שטייט “פוקד עון אבות על בנים”. דאס איז ממש א מידה.
לאמיר זען וויאזוי מ׳קען רעכענען צען. “א-ל רחום וחנון, ארך אפים, ורב חסד”. איך האלט עס נאך נאר בערך זעקס, זיבן. ווייל קוק, “רחום וחנון” מיינט די זעלבע זאך. “ה׳ ה'”, “א-ל”, ניין, בערך. “א-ל רחום וחנון” איז איין זאך, “ארך אפים”, אקעי. “רב חסד ואמת” איז נאך איינס. “חסד ואמת” איז פאקטיש צוזאמען. “נוצר חסד לאלפים”, איך האלט דאך פיר. “נושא עון ופשע וחטאה”, פייוו. “ונקה לא ינקה”, זעקס. ופוקד עון אבות על בנים, בלה בלה בלה, סעווען. דאס איז שיטה נומבער איינס, אז ס׳איז דא זיבן. אקעי. וויאזוי קען מען צוטיילן מער? מ׳קען צוטיילן ארך אפים, סיי מ׳קען צוטיילן רב חסד ואמת, מ׳קען צוטיילן רחום וחנון, האלט מען זיך שוין ביי ניין. וואס נאך קען מען צוטיילן? האו דא איי געט טו טען? וואס איז די שיטה פון צען?
תלמיד: ס׳מוז דאך זיין, די דריי מענטשן האבן דאך… ס׳איז א מחלוקת וויאזוי מ׳זעצט די פסוק, אמת? ס׳איז דא קענסטו זיכער טרעפן צען. וואס איז די פראבלעם?
מגיד שיעור: ניין! ס׳מוז דאך זיין א חקירה אז דאס מאכט צען, ס׳וועט ציילן דאס נישט. אנקומען צו דרייצן איז אמת׳דיג שווער. איך קען למשל ציילן עובד עבירה וחטאה, דען איי געט אנאדער טו, רייט? און איי׳ם אפ טו עלעווען. איך וויל בירור אויף פני תורה, איך טריי צו זאגן פשוט׳ע פשט. אה, און מ׳לייגט צו ה׳ ה׳ אל, און דאס איז אויך מידות, יא. סאו ער זאגט, דער מענטש, אה, איך זע נישט וואס עס שטייט, און ער טענה׳ט אז ס׳איז דא אסאך שיטות. פארוואס טרעף איך עס נישט? איי… פוקד אויף אבות… איי איינער נאו. ער ברענגט אסאך שיטות אין א ליסט. רבנו תם האט גערעכנט צוויי מאל א שם. און נאך איינער בקיצור, טויזנטער… עניוועי, דרמב״ם… ער האט גערעכנט, ער ברענגט א תשובה צום רמב״ם, און ס׳איז דא אויך א שטיקל רמב״ם.
דער רמב״ם׳ס שיטה – מדות אלס פעולות ה׳
מגיד שיעור: וואס איך וויל בעיקר וויסן איז, אז ס׳איז דא, שיט, ער זאל זאגן, ס׳איז דא אין די מדת הדין, דאס איז די עיקר וואס איך וויל זאגן. איך מיין אז ס׳איז א תפארישע רמב״ם אין מיינע. אבער דער וואס האלט אין דרייצן, האלט מען דאך, מ׳רעכנט מיט נשפוקת, און מ׳רעכנט אויך אין קליון הכה. אונז זאגן ביז ונקה. פון וואו קומט דער מנהג פון די סידור? ס׳קומט פון די גאונים. וועלכע גאונים? די זעלבע וואס האבן געזאגט אז ס׳איז נאר דא… זיי האבן געטון דארט ונקה? סטאפ. ווייל זיי האבן געהאלטן ונקה ולא ינקה, אזויווי די גמרא. מנקה לשבים ואינו מנקה לאינם שבים. מ׳האט נישט געוואלט רעדן פון דעם ולא ינקה. דאס איז לכאורה די פשט. ווייל דאס איז מידת הרחמים. נאכדעם הייבט זיך אן מיט צו לערנען. ולא ינקה קען מען שוין מיט צו לערנען. הגם וואס פשוט טייטש איז ונקה לא ינקה, ס׳איז נישט צוויי מדות. אבער אין די גמרא האט מחליט געזאגט אזא תורה, און דער רמב״ם זאגט אז די מדות הן פעולות ה׳ בעולם.
מורה נבוכים חלק א׳ פרק נ״ד – מדות אלס פעולות, נישט תכונות
מגיד שיעור: דער רמב״ם׳ס שיטה שטימט זייער שטארק ווי אזוי דו האסט יעצט דא דרייצן מדות, נישט אזוי ווי דער רבי הגאון, אז דאס איז דער אייבערשטער זיין נגל. ווייל דער רמב״ם זאגט, אז כל טובי, דער רמב״ם זאגט אזוי, אין די רמב״ם אין פרק נ״ד אין חלק א׳ איז ביזי מיט די נושא אז מ׳קען נישט וויסן דער אייבערשטער ווייט, מ׳קען נאר וויסן זיינע פעולות, וואס דאס הייסט תארים אדער פעולות, און דאס הייסט, נו, וואס ברענגט ער? דרכיך דרכי ה׳, הריינו איז דרכיך, און דורך דעם נעמט זיך איין ביניך, ווייל ווער האט דער אייבערשטער ליב? ווער ס׳ווייסט אים, נישט ווער ס׳פאסט. האט אים דער אייבערשטער געזאגט, איך וועל אים ווייזן כל טובי, מיינט אלעס וואס איך האב געמאכט, אלעס האט דער אייבערשטער געמאכט ביי מידות זיין טוב, ווייל ס׳איז טוב. אבער ער האט אים נישט געזאגט אלעס, ס׳איז געווען גענוג דרייצן מידות.
און ער זאגט, מידות מיינט די זעלבע זאך ווי ביי א מענטש מיינט מידות, ער לייגט בחינות, ווי מידות בני אדם. אבער דער אייבערשטער האט נישט קיין מידות, נאר ער האט פעולות, ער איז דומה די מידות. פרעגט דער נאמבער א קשיא, אויב איז פארוואס זאגט ער נאר דרייצן? דער אייבערשטער האט דאך סאך מער ווי די דרייצן זאכן. סאו דער רמב״ן, ווייל די דרייצן זאכן זענען פעולות הבאות ממנו בכל קמצאות בני אדם והנהגתם. דאס איז די מדות וואס האט צוגעגאנגען מיט הנהגת בני אדם. דער אייבערשטער פירט די ווינט, ער ווייסט נישט פון וועלכע מדה, אבער מענטשן פירט ער מיט די דרייצן מדות. ווייל דעם האט משה רבינו עס געדארפט וויסן, ווייל ער דארף פירן די אידן מיט די זעלבע מדות וואס דער אייבערשטער פירט זיי. פאליטיקעל יומען, עטיקל יא. יומען.
די מדות און די עשר ספירות
מגיד שיעור: סאו ס׳איז נישט די עשר ספירות. די זעלבע איידיע פון די ספירות. ס׳איז געווען אויך אריין נעיטשער מיט… מעיבי, נאט שור. אפשר איז די ספירות אויך נאר וואס מענטשן ווייסן. אפשר דער אייבערשטער האט מער זאכן, גיי ווייסן. איך ווייס נישט. ניין, אין ספר יצירות, יא, ער רעדט דאך וועגן אלעס.
דער רמב״ם׳ס ביאור אין די מדות – “פוקד עון אבות” אלס מדת הדין
מגיד שיעור: בקיצור, אין די רמב״ם איז אביסל מסביר וואס איז דאס רחמים, וואס איז דאס חנון, און וואס איז דאס אנשים. איך רעד וועגן אנשים. און ער זאגט אז דער מנהיג דארף טאקע אנשעמען אביסל אנשעמען אויכעט, אבער אה! זאגט ער זייער גוט, כי כל שאלה שלשת מדות, פאר אים זענען, ער זאגט אז מ׳דארף האבן מער רחמים ווי עונש, ווייל ס׳איז נאר דא אין די אלע דרייצן מדות, ס׳איז נאר דא איין מדה וואס איז נישט רחמים, וואס דאס איז פוקד אויף עוות על בנים.
ווייל נקה לא ינקה, זאגט דער רמב״ם, ווען נישט טייטש לא ינקה, ונקה וישרש לא ישרש, אפילו ווען דער אייבערשטער איז מעניש, לאזט ער איבער עפעס. סאו דאס איז דער רמב״ם׳ס פשט. קומט אויס אז דער רמב״ם האט געהאלטן, קודם כל זיכער אז די י״ג מדות גייען ביז פוקד עוות לבנים.
דער רמב״ם׳ס סידור און דער מנהג פון די י״ג מדות
תלמיד: און דער רמב״ם׳ס סידור איז אזוי געשטאנען? דער רמב״ם ברענגט אין זיין סידור די י״ג מדות ארגעצט?
מגיד שיעור: איך דארף נישט געדענקען? איך געדענק נישט אז דער רמב״ם… וואו, וועיט. פון וואו קומט אים אז מ׳זאגט אין די סידור די י״ג מדות? בתחניא, אונז זאגן עס בתחניא יעדן טאג, אבער איך מיין אז ס׳איז… אהא, דו געדענקסט? ביי סליחות זאגט מען עס, אבער די סליחות איז דאך… איך ווייס נישט אויס, ס׳איז נישטא קיין נוסח פון סליחות אין די רמב״ם. טראמער האט געזאגט סליחות, ס׳ווערט געברענגט פון הלכות תשובה, אבער ער זאגט נישט וואס מ׳זאגט. מ׳פלעגט עס רופן רחמ״ן, נעט?
די מחלוקת וועגן די י״ג מידות הרחמים — דער רמב״ם׳ס תשובה און שיטה
דער רמב״ם׳ס תשובה וועגן זאגן “ה׳ ה'” ביי קריאת התורה
מגיד שיעור:
בקיצור, זאל דער רבי אונז זאגן וואס איז די מעשה, זאלסט אונז זאגן צו מ׳זאל עס טון, און צו וואס איז די נאמבער פון מידות. אדער ס׳איז סתם א מנהג, און יעדער וועט טון וואס ער וויל. וואו, שיין געשריבן די שאלה.
זאגט דער הייליגער רמב״ם, איך האלט אז ס׳איז א מנהג פון די חזנים, איך טו עס נישט. דער רמב״ם איז געווען אן עכטער עקשן. די גאנצע עולם האט געקענט זאגן א מנהג, ער שטייט ער טוט עס נישט. איך בין נישט מוחה, נישט קיין הפקעת מינות, נישט קיין חטא, נישט קיין חובה, איך בין שטיל. אני איני עונה כלל, בקיצור, איני עושה, וואטעווער, אנדערע תרגומים, איך געס.
בקיצור, דער רמב״ם האט געקלאצט מיט די עולם, ער האט געפלעגט שרייען “ה׳ ה'”, ווייל ער ווייסט נישט אז ס׳שטייט אין די גמרא, ער מאכט עס נישט.
אה, נאכדעם, אז לגבי די שאלה, דא האט ער יא אן אפיניען. אוודאי, דער רמב״ם, די ערשטע שם איז נישט פון דעם מנין. לא שמעתי מעולם מי שחולק בזה. איי, די גמרא זאגט א שם קודם שיחטא? דער רמב״ם האט נישט פארשטאנען אז די גמרא מיינט אז דאס איז די נאמבער. דער בן עזרא אויך איז מחולק. זעסטו, ער זאגט אז ס׳קען נישט זיין, ס׳איז דאך א שם.
דער אבן עזרא׳ס חידוש וועגן שם הוי״ה — שם בעצם און שם התואר
אבער דער בן עזרא האט געזאגט אז ס׳איז דא אזא אינטערעסאנטע חידוש פון דעם בן עזרא אז ס׳קען זיין דער שם הוי״ה קען זיין א שם בעצם, און ס׳קען זיין א שם התואר. אזוי איז ער מסביר ביי “ואני אראה אל שדי”, אז די אבות האבן געוואוסט פון די שם עצם, און האבן געוואוסט אז ס׳קען זיין א זאך וואס דער אייבערשטער טוט. דאס איז קבלה, די סיקרעט פון קבלה, וואס דער שם הוי״ה איז דער שם התואר. איך ווייס נישט וועגן דעם? אקעי. יא, פארשטייסטו זיך זאגן?
מאכט סענס, אזוי ווי מ׳זאגט לעצטע וואך, ווייל די שם בעצם מיינט אז ס׳איז נאר א רמז, ס׳מיינט נישט גארנישט, ס׳איז נישט קיין זאך וואס מ׳קען פארשטיין. דאס איז דער רמב״ם, ס׳איז דאך דא א מחלוקת דער רמב״ם אין די קבלה צו שם הוי״ה איז שם בעצם אדער נישט. דער רמב״ם האט געזאגט, שם הוי״ה, אפשר שם הוי״ה מיינט גאט, און וועגן דעם מיינט עס נישט גארנישט. ס׳מיינט אפשר “הנמצא אשר נמצא”, עפעס אזעלכע הגדרה, אבער ס׳מיינט נישט גארנישט, ס׳דאסן מיינט עניטינג. קומט די כלל מיר זאגן, ניין, גאט האט נישט קיין נאמען. שם הוי״ה מיינט וואס דער אייבערשטער טוט.
קומט דער בן עזרא, איך האלט אז די גאנצע קבלה איז א פירוש אויף דער בן עזרא׳ס צווייטע פשט אין שם הוי״ה. ער זאגט אז דאס איז וואס משה רבינו האט געוואוסט און נישט די אבות, ווייל דער בן עזרא טענה׳ט, און דאס איז א גרויסע סוד, ווייל דער בן עזרא זאגט אז פארוואס האט מען אוודאי געוואוסט אז ס׳איז דא א גאט? נאר אז ס׳האט פעולות, פעולות, און אדנות, שדי, איך ווייס נישט וואס מ׳האט געוואלט. אבער משה רבינו האט מחדש געווען אז דער אייבערשטער קען טון זאכן, אדער מ׳קען מאכן דעם אייבערשטן טון זאכן, מה צד שהיא הוי״ה. דאס איז די נסים וואס משה רבינו האט געמאכט.
און דעם וואס די מקובלים זענען זייער אונטער די שם הוי״ה, אבער זייער שם הוי״ה איז א צווייטע שם הוי״ה, ס׳איז נישט דער רמב״ם׳ס שם הוי״ה, ס׳איז די צווייטע, פארשטייסט? ווייל ס׳איז נאר די שם הוי״ה של פעולה. די מקובלים טייטשן מפורש הוי״ה מהוה, נישט הוי״ה שהיא הוה. דאס איז “היא הוה”, דאס איז למעלה מהוי״ה. הוי״ה, אפילו דאס וואס אונז פארשטייען “שהיא הוה”, איז שוין אויך עפעס א פעולה, however you wanna say.
דער רמב״ם׳ס פירוש אין פסוק “ויקרא ה'”
קיצור, איז זאגט דער רמב״ם אזוי, אז אוודאי, פשוט׳ע פשט, שטייט “וקרא בשם ה'”, דער אייבערשטער האט טאקע גערופן בשם ה׳, און ער האט געזאגט “ה׳ אל רחום”.
סאו דער רמב״ם טייטשט, וואט? “ויקרא ה'”? אזוי טייטשט דער רמב״ם? ווייט, איך האב נישט געכאפט. וואס שטייט אין די פסוק? איך האב געמיינט אז מ׳זאל גיין לערנען כבודו, אבער וויל איך לערנען דאס פשט. איין מינוט.
סאו דער רמב״ם טייטשט אזוי, כאפסטו וואס דער רמב״ם זאגט? דער רמב״ם טייטשט אז מ׳דארף זעצן אזוי. אה, איך האב נישט געכאפט. “ויעבר ה׳ על פניו ויקרא ה'”, וואס האט דער אייבערשטער געזאגט, “ה׳ אל רחום”.
איך האב געמיינט אז מ׳קען זאגן “ויקרא”, דער אייבערשטער האט געשריגן “ה׳ ה'”, אזוי ווי “משה משה”, אזוי ווי ס׳איז א געשריי. אזוי לערנט די גמרא, רבי יוחנן האט אזוי געלערנט, אהא. אבער דער רמב״ם דא לערנט אנדערש. “והגאונים כולם מסכימים על כך”, אזוי זאגט ער. ווייל “משה משה” שטייט אייביג, וואס ס׳שטייט צוויי מאל שטייט אייביג. אבער ס׳איז די סעים ווארד.
איז אזוי ברענגט ער, אזוי די גאונים האבן אויך געזאגט, “ופסק הרב בהלכות את דברי רב האי ז״ל” אז “ורב חסד” איז די זעקסטע מדה. לאמיר זען וויאזוי קען זיין “ורב חסד” איז די זעקסטע מדה? “ה'”, “א-ל”, “רחום”, “וחנון”, “ארך אפים”, “ורב חסד”. ער רעכנט יעדע שם, אבער פון די צווייטע שם ביז “ורב חסד”. אקעי, קומט אויס אזוי, ווייל נישט איז עס די זיבעטע אויב ביידע שמות. אקעי.
די מחלוקת וועגן “ונקה לא ינקה”
שיטת התרגום — “ונקה” איז איין מדה
דערנאך איז דא אנדערע, ס׳איז דא וואס רופן “ונקה” איין מדה, און דאס איז די שיטת התרגום, אז ער טייטשט “ונקה לשבים”, “לא ינקה לעיניו שבים”, התרגום עצמו, יא, אזוי טייטשט די תרגום.
שיטה אנדערע — “ונקה לא ינקה” איז איין זאך
און “ויש מי שמונן יחד”, זאגט ער ניין, אז ס׳איז איין זאך, “ונקה לא ינקה”, און אזוי האט טאקע דער רמב״ם געטייטשט, אז ס׳איז נישט מנקה, ס׳הייסט אז ס׳איז א גוטע זאך. ומבאר ענינו, אה, דאס איז “לא יעקר מן השורש”, נישט אמת? “ונקה לא ינקה”, דאס איז א ראיה, א גוטע ראיה פון דעם פסוק. וואו שטייט דער פסוק? ירמיה, ס׳שטייט מער ווי איין מאל. “ויסרתיך למשפט ונקה לא אנקך”, כלומר להשאיר שרשך על העונש לא יעשה כן, דאס איז טייטש “ונקה לא ינקה”.
די נפקא מינה — “פוקד עון אבות” אלס די דרייצנטע מדה
אמנם ענינו לפי המפורסם, דאס איז די מחלוקה. כ׳זאג דיר, דער רמב״ם טייטשט דא “לפי המפורסם”, דאס הייסט נישט לויט די פשט אז “ונקה לא ינקה” איז צוויי, טייטשט ער “ה׳ ה׳ אל רחום וחנון ארך אפים ורב חסד ואמת נוצר חסד לאלפים נושא עון ופשע וחטאה ונקה”, די צדיקים גייט ער טרעטן. דו קענסט זייער גרינג זען ווי דאס איז אמת׳דיג דא נאר צען, ווייל די “נושא עון ופשע וחטאה” איז אביסל א טריק.
און זאגט דער רמב״ם, אז די אנדערע וואס זאגן, די מפרשי ספרד, whoever that one that is, maybe him, מפרשי ספרד, איך ווייס נישט ווער דאס איז, האנדלוסים. דער רמב״ם ברענגט אפאר מאל, די האנדלוסים אמרו, קיינער ווייסט נישט ווער ס׳איז, אבן עזרא האט ער געזאגט, אקעי, ער האט געזאגט אז וואס? אז “ונקה לא ינקה” איז איין זאך, ממילא קומט אויס אז “פוקד עון אבות” איז די דרייצנטע.
בקיצור, לכל הדעות איז “ה'” די ערשטע, נישט קיין… יא, אקעי, בקיצור. דאס איז דער רמב״ם. אה, זעסטו דא אבער, האט איינער טאקע גערעדט וועגן די נקודה.
סיכום די מחלוקת
קומט אויס אז ס׳איז דא א מחלוקה, די מחלוקה איז… אה, ס׳איז ממש א מחלוקה. לויט די פשטות פון די תרגום און פון די רבנן דאורייתא, איז “ונקה לא ינקה”, אדער “ונקה” אליינס איז א גוטע זאך און “לא ינקה” איז א שלעכטע זאך, ס׳איז שוין נישט פארט פון די מידות, ס׳שניידט זיך ארויס.
אדער “ונקה לא ינקה” איז אליינס א גוטע זאך, און דעמאלטס איז עס איין זאך, און דעמאלטס קומט אויס אז “פוקד עון אבות” איז א מידת הדין, און ס׳איז איינע פון די דרייצן מידות. דאס איז די שיטה פון די מפרשי ספרד, זאגט דער רמב״ם.
און זאגט דער מאירי, ער ברענגט—
די מחלוקת וועגן “ונקה לא ינקה” און דער רמ״ק׳ס נייער מהלך פון צוועלף הויות
די מחלוקת וועגן מדת הדין אין די י״ג מדות
די מחלוקת איז… אה, ס׳איז ממש א מחלוקת. לויט די שיטה פון די תרגום און פון רב ענן די אידן, איז “ונקה לא ינקה” — אדער “ונקה” אליינס איז א גוטע זאך, און “לא ינקה” איז א שלעכטע זאך, ס׳איז שוין נישט פארט פון די מדות, ס׳שניידט עס ארויס. אדער “ונקה לא ינקה” אליינס איז א גוטע זאך, און דעמאלטס איז איין זאך. און דעמאלטס קומט אויס אז “פוקד עון אבות” איז א מדת הדין, און ס׳איז איינע פון די דרייצן מדות. דאס איז די שיטה פון די מפרשי ספרדים, זאגט דער רמב״ן.
און זאגט דער מאירי, ברענגט אז דער שיטת רמב״ם, יא, אינו נראה, ער זאגט דער מאירי “וכן נראה” — ס׳זעט אזוי אויס, ס׳איז א שיינע, ס׳מאכט סענס. אבער זענען נישט די מנהג עס צו זאגן בכלל. אה, ער זאגט יא פון די סידור. זאגט ער, אז ס׳איז נישט של רחמים ונגלין את כורם. ווען עס איז פשוט המנהג, זאגט ער, לכאורה שלשה עשרה מדות של רחמים.
אה, זעסט, דער מאירי האט געוואוסט דעם חילוק פון די גמרא אין דעם מנהג. און די גמרא שטייט טאקע אז שלשה עשרה מדות של רחמים. קען זיין די גמרא האט פארשטאנען אז אדער “ונקה לא ינקה”, אדער אפילו “פוקד עון אבות” איז איינע פון די מדות. אבער דער מנהג איז, מ׳רופט עס “תלת עשרה מכילין דרחמי” — דאס איז ערגעץ די סליחות, ס׳שטייט אפילו אריין, איך ווייס נישט. קומט אויס אז דאס איז נישט בכללם.
סאו, ס׳קומט אויס א מחלוקת. דער וואס זאגט אז ס׳איז דא מדת הדין, אזוי ווי דער רמב״ם זאגט, און מאירי, דאס איז זייער וויכטיג פאר׳ן רמב״ם׳ס פשט — קומט אויס אז דאס איז ווי דער אייבערשטער פירט זיך אלעסט מיט מענטשן, דעמאלטס איז עס יא ווי א שטיקל סתירה מיט די עשר ספירות. אבער לויט די מנהג — סאו די מקובלים גייען אלעמאל לויט די מנהג.
הערה: דער אריז״ל וועגן פיוטים — ספרדישע פילאסאפיע קעגן אשכנזישע מדרש-טראדיציע
איך האב עס פריער געזען, איינער האט גערעדט באריכות וועגן דאס, אז דער אריז״ל זאגט אז מען זאל נישט זאגן קיין סליחות פון קיין פיוטים נאר פון די פייטנים, און ער פרעגט אויף דעם, משה אידן, אבער ער פרעגט אויף דעם אז וואס הייסט ס׳איז נישט אמת? ווייל די פייטנים, דער אריז״ל האט געמיינט אז די כלה איז געווען רבי אלעזר בן רבי שמעון, קומט אויס אז ס׳שטופט מיט די זוהר. אבער דערווייל וואס ער איז געווען א צווייטער, קומט אויס אז ס׳איז נישט אמת, באלד ס׳איז שטותים וואס דער מענטש זאגט.
ווייל ווען דער אריז״ל זאגט אז מ׳זאל נישט זאגן קיין פיוטים פון די ספרדישע פייטנים, מיינט ער צו זאגן מ׳זאל נישט דינען דעם אייבערשטן על דרך פילאסאפיא, נאר על דרך הקבלה. על דרך הקבלה מיינט עס על דרך המדרש. די קבלה איז דאך א פירוש אויף דעם.
אבער די אשכנזישע מקובלים, אדער די פייטנים, רבי אלעזר הקליר, זיינע תורות זענען נאר וואס שטייט אין מדרש. ער האט נישט קיין טעאלאגיע. וואס רבי שלמה אבן גבירול שרייבט דאך נאך אריין אין זיין פיוט וואטעווער ער האט געלערנט אין זיין סייענס. ס׳גייט נישט אזוי. ער שרייבט וואס שטייט אין די תורה. וואס שטייט אין די תורה מוז דאך שטימען על פי קבלה. סאו ס׳איז נישט קיין סתירה בכלל.
סאו די מקובלים דא, על כל פנים דער רמ״ק דא גייט זיכער מיט די מנהג הסדר.
תלמיד: ביסט מסכים?
מגיד שיעור: ער איז אויך א הייליגער איד, ער האט אויך א רעכט צו זאגן.
תלמיד: ער האט א רעכט. איך בין מסכים אז ער האט א רעכט. הונדערט פראצענט. ער האט זיכער רעכט. דער אריז״ל וואלט נישט געהאלטן אז ער האט א רעכט. איך בין מסכים אז ער האט רעכט. נישט נאר ער האט רעכט, ער זאגט אפילו גוט.
מגיד שיעור: איך האב נישט געזאגט אז רבי אלעזר הקליר זאגט נאר וואס שטייט אין מדרש. ער האט זיכער געוויסע…
תלמיד: יא, אבער אין זיין גאנג, קען זיין אז ער זאגט נאך א מדרש, ער מעג אויך מאכן א מדרש, אבער ער זאגט נישט… די סטרוקטור…
מגיד שיעור: און די מדרש איז א מדרש, אפילו אויב ער זאגט נישט מדרש.
תלמיד: רייט. טרו, טרו. איך בין מסכים. אבער איך פארשטיי פארוואס דער אריז״ל ליינט די צוויי פיוטים און ער זאגט “דאס איז פיוט מחודש לך און דאס נישט”. ס׳איז זייער גרינג צו פארשטיין וואס ער מיינט. צו רבי אלעזר הקליר איז געווען רבי אלעזר בן רבי שמעון אדער נישט, ביידע, ס׳שטימט אסאך, ס׳שטימט זייער גוט. דו ביסט דאך מסכים אז ער איז געווען רבי שמעון׳ס בן יחיד. בכלל, די מקובלים האבן אויך געגנב׳עט אסאך פון אים, ס׳איז נישט עקזעקטלי אמת די גאנצע זאך. אבער דאס איז א דיפערענט נקודה. אבער ער איז סטיל, די סטרוקטור, איך מיין אז די סטרוקטור איז סטיל זייער דיפערענט.
א מקובל, דאס איז עקזעקטלי די חקירה. א מקובל וועט זאגן, איך גיי מיט די עשר ספירות, אדער אפשר רבי אלעזר הקליר וואלט געגאנגען מער מיט די מידות וועג. נישט קיין חילוק. און דארט וועט ער אריינשטופן זיין גאנצע… וואס ער פארשטייט אליין פון זיינע חידושים, אדער אפילו וואס די חידושים האט ער געגנב׳עט פון א פילאסאף. אבער די פילאסאפן, זיי קענען מאכן זייער אייגענע גאנצע סדר. סאו ס׳איז כאילו שוין, יו לוז די לענגווידזש. איך מיין אז דאס איז די חילוק. פארשטייסטו אויך אזוי?
ער שרייבט צו “יגדל”. וואס איז א מין זאך אז איינער זאל שרייבן א תפילה וועגן דער רמב״ם האט געמאכט דרייצן עיקרים? דארף ער האבן געקומען אז ס׳איז א זאך וואס שטייט אין די תורה, ס׳איז א זאך וואס שטייט אין די גמרא, וואס איז? ס׳איז גארנישט. ס׳איז פשוט א ליסט. דער רמב״ם האט געהאלטן אז זי איז נישט געווען… יא, זייער שיין, זייער זייער זייער שטארק. איינער וואלט געשריבן די זעלבע תוכן נאר ס׳איז אריינגעדייטשט אין התאצלות, וואלט געשריבן “גשמיות אין לו”, פארשטייסט?
מגיד שיעור: איך בין מסכים אזוי. עניוועי, איך זאג נאר אז… ניין, איך זאג א פאקט, דאס איז נישט קיין… איך האלט נישט אזוי, איך מיין נישט אז ס׳איז שטער, איך זאג נאר אז די מקובלים האלטן אזוי.
דין איז אויך רחמים — א טיפערע הסתכלות
סאו, בקיצור, ער גייט… ניין, ס׳איז זייער אינטערעסאנט. דער רמ״ק זאגט א ראיה שטייט אין די קריאה אז דו ווילסט שרייבן. דאס איז אזוי ווי די ראיה פון די מאירי. אבער ס׳איז א ראיה פון די מנהג, ס׳איז נישט קיין ראיה פון די גמרא. די גמרא הייסט עס טאקע נישט אזוי. סאו די גמרא קען יא שטימען מיט די שיטה.
אקעי, ער רעדט נישט פון די ימים של רחמים, ער רעדט עכט פון… ער וויל דאך מאכן פון דעם א גאנצע קבלה שוין, אבער… זאג נאר אז די רמ״ק… יא, רחמים, ער קען טאקע נישט זיין אז די גמרא האט נאכנישט גערופן רחמים. אה, ווי צו שמעון הצדיק האט געוואוסט פון די מנהג אז מען רופט עס רחמים? איך ווייס נישט.
איך וואלט געזאגט סתם אז דאס איז נישט קיין קשיא די גאנצע זאך, ווייל אפילו מ׳קען אפילו רופן די גאנצע של רחמים, דאס וואס דער אייבערשטער מאכט אמאל דין, איז אויך א פארט פון רחמים, וואס איז שווער צו פארשטיין. יא, ס׳מוז דאך זיין, ניין. ס׳איז זיכער אזוי, ס׳איז דא א סיבה פארוואס מ׳זאל זיך אביסל אויסשפרייטן, כדי ס׳זאל זיך אביסל אויסשפרייטן און עפעס… קענסטו אז אפילו דין, ס׳איז א גוטע זאך, ס׳איז נישט קיין שלעכטע זאך. יא, דין איז געמאכט צו קלינען די וועלט.
תלמיד: רייט, ס׳איז א גוטע זאך, דין איז אימפארטענט.
מגיד שיעור: אז כדי איך גיי דיר נישט שטראפן אויף פלאץ צו טון עבירה, איך וועל ווארטן אפאר דורות, איך וועל זיכער מאכן ס׳איז א הצטברות. אויך איז פארקערט, אז אונזערע שונאים זאל איך געדענקען, אויף אייביג זאל איך זיי צוריק צאלן. די דייטשלאנד האט נישט געצאלט אויף איינעם דור, האט דער אייבערשטער געט נאך געדענקען. דאנט ווארי, און אין פיר דורות ארום האט ער געשיקט א ביינטש פון מוסולמענער וואס זאלן זיין נעמען.
דאס איז דאך די פשט פון די חומש, דו ווייסט. פרעגט די אברהם, ס׳איז די יארעסי. זאגט ער, אסאך מאל זעט מען אז ס׳איז דא א גרויסער רשע און ער איז דאך מצליח. ווארט צו ביז זיין אור אייניקל. אויב דעמאלטס איז נאך נישט, וועט מען רעדן ווייטער. אבער כמעט אלעמאל ביז די אור אייניקל איז ער שוין… און די תנאה איז אזוי, די תורה ווייזט דאס ממש.
סאו סאו סאו ס׳איז נישט א גוטע זאך. אונז האבן די פאני איידיע אז דין איז א שלעכטע זאך, ווייל אונז מיינען אלעמאל ווייל מ׳מיינט אונז, מ׳מיינט נישט אונז, מ׳מיינט די רשעים. סאו יא, מ׳ווייסט נישט. איך מיין, ס׳קען דאך זיין אז מ׳דארף שרייען “פוקד עוון אבות על בנים” מ׳איז אונזערנען, ווייל דער אייבערשטער זאל נישט זיין נעדלער. פארוואס דארף מען נאר שרייען דער אייבערשטער וועט טון גוט פאר אידן?
דער בארדיטשובער רב זאגט אסאך מאל אין זיינע תורה ספרת ראשונה אין אזעלכע פלעצער אז דאס וואס ס׳שטייט אז מ׳דארף האבן אויך מדת הגבורה, מיינט פון די גוים, מענטשן מיינען אז ס׳איז סתם אן ראסיסט. מיינט צו זאגן, זייער א סימפל זאך, די עולם, די וועלט איז דאך “מלך במשפט יעמיד ארץ”. אוודאי, מ׳דארף בדרך די גוים, דרכי נועם, מ׳מאכט מענטשן פילן גוט.
בקיצור, א מעשה, דער איז הוד, יא? ווייל ס׳איז שיין, ס׳איז זייער שיין, ס׳איז סטראקטשערט, ס׳איז ארדער, ס׳איז שוין, ס׳איז מידות הגבורה. יא, סאו איי נעוו. פארוואס… בקיצור, בקיצור, זאגן דער רמ״ק אן אנדערע פשט.
דער רמ״ק׳ס נייער מהלך: צוועלף הויות, נישט דרייצן
אקעי, יעצט איז דא אן אנדערע פשט. ער איז נישט מסביר די גאנצע אנדערע פשט, אבער איך דארף אביסל טראכטן פון דעם. “לכן הבריר לנו בזה” — סאו יא, איי מיר נאך אימפרעסט ביי דער קשיא. אבער דער רמ״ק זאגט אזוי, זי האט א דריטע, א גאנצע אנדערע מהלך.
וואס איז אים קלאר איז אזוי: אז י״ג מדות איז בכלל י״ב גבולים שהם י״ב הוויות. דאס איז די צוועלף הויות וואס מיר האבן פריער געזען ביי די פיקטשער.
א נייע תורה, ס׳איז צוועלף. כאפסטו יעדן? קיינער שטימט נישט מיט דרייצן. איינער מאכט עס צען מיט דריי, איינער מאכט פון עס צוועלף. דרייצן איז זייער אריין אין די נאמבער.
דאס איז די סוף? אפשר טאקע, דאס איז די סוף, טאקע ווילסטו מוסר אריין אין די נאמבער. עפעס פעלט מיט… וואס איז ראנג מיט דרייצן? צוועלף איז א גוטע נאמבער, ס׳צעטיילט זיך גוט, איך ווייס. דרייצן איז א פריים נאמבער? וואס איז דאס האט פון דרייצן? איך וויל פרעגן מיין קאמפיוטער?
ס׳איז דא א וועבסייט וואס זאגט, ווייסטו ס׳איז דא א math וועבסייט וואס זאגט אויף יעדע נומער וואס איז אינטערעסאנט דערוועגן? math איז אן אינטערעסאנטע זאך, יעדע נומער וואלט עס זיינע… קוק נאך!
סאו, 13 איז פריים, יא, אמת. ס׳איז אינטערעסאנט. נא, פריים מיינט, ווייסטו וואס מיינט פריים מיינט? פריים מיינט אז ס׳איז נישט דא קיין וועג אז ס׳וועט מאכן די נאמבער פון אנדערע נאמבערס, חוץ פון איינס. פאר דעם איז עס גימטריא אחד. דאס הייסט, די פירסטע, איך מיין, אין די נפטרובה נאמבערס, אין די פירסטע, יא, ס׳גייט 2, 3, 5, 7, 11, 13, 17. פון עלף האבן זיך שוין געזאגט אז ס׳איז נישט קיין גוטע נאמבער. ס׳איז דא א שיטה אז ס׳איז דא עלף מדות הרחמים, שיטת רב.
איך מיין אז איך גיי מאכן א נייע סדר ווי איך גיי זאגן “בזכות תפלת רב שמע י״א מדותיך”. ס׳איז דא עפעס א… ביי ראש חודש זאגט מען “בזכות תפלת רבים”, “תפלת רב”. רייט, די תפלה וואס מ׳זאגט דארט איז רב׳ס תפלה.
תלמיד: יא. ווי ווייסטו אז ער איז דא? איך מיין אז ס׳איז דא צופיל גרסאות מסתם, ניין?
מגיד שיעור: סאו, 13 איז אביסל א ווירד נאמבער, ווייל ס׳איז נישט קיין גוטע נאמבער, ס׳טיילט זיך נישט. איי דאנט נאו. אין דזשודעיאיזם, 13 איז בר מצוה. ער ווייסט נישט פון די י״ג מדות די לידה גייט.
צוועלף הויות = 3×4 — צוועלף צירופים
אקעי, לאמיר זען. אהה… סאו ער זאגט א נייע תורה, ס׳איז דא צוועלף הויות. וואס איז די סוד פון צוועלף הויות? צוועלף הויות איז 3×4, רייט? ער מיינט צוועלף, יא, ער זאגט צוועלף צירופים. ס׳איז בעיסיקלי 3×4. די ריזען פארוואס ס׳איז דא צוועלף צירופים איז אביסל אנדערש, אבער יא. און י״ב…
צוועלף הוי״ות, צוועלף גבולי אלכסון, און די שלוש עשרה מדות הרחמים
צוועלף הוי״ות און צוועלף צירופים
אקעי, לאמיר זען. אום, סאו ער זאגט א נייע תורה. ס׳איז דא צוועלף הוי״ות. וואס איז דער סוד פון צוועלף הוי״ות? צוועלף הוי״ות איז דריי מאל פיר, right? ער מיינט צוועלף, יא, ער זאגט צוועלף צירופים. ס׳איז בייסיקלי דריי מאל פיר. די ריזן פארוואס ס׳איז דא צוועלף צירופים איז א ביסל אנדערש, אבער יא.
צוועלף גבולי אלכסון – פון ספר יצירה
און י״ב גבולים מיינט די דיאגאנאלס, right? פון א קיוב. דאס איז פון ספר יצירה בייסיקלי, גבולי אלכסון הייסט עס. א קיוב האט, איז געמאכט פון צוועלף ליינס, שטימט? אכט דאטס, פיר אויבן און פיר אונטן, די זעלבע. צוועלף ליינס מאכט א קיוב.
אום, סאו די ספר יצירה וואס האט געטראכט וויאזוי מ׳מאכט די וועלט, אז ס׳איז באשטייט פון ספעיס, האט ער געטראכט אז די נומער צוועלף איז עפעס א וויכטיגע נומער. פארדעם ביי אים איז דא דריי, מ׳קען זאגן דריי דימענשאנס, הגם ער האט נישט געהאט די איידיע פון דריי דימענשאנס. און דאן זיבן, וואס איז זעקס דירעקשאנס און דער מיטל, זעקס וואס מ׳רופט קארדינאל דירעקשאנס, דאס הייסט מעלה מטה, מזרח מערב, צפון דרום. און דאן די דאבל פון דעם איז צוועלף, וואס דאס איז צוועלף, וואס דו האסט א פולע קיוב. דאס איז די ספר יצירה, דאס איז צוועלף גבולים.
דער דרייצנטער – מקום הסובל
און נאכדעם זאגט ער:
> ומקום הסובל שהוא ה׳ הכולל עשאם י״ג
סאו חוץ פון… איך ווייס נישט וואס דאס מיינט. אזויווי ביי זעקס איז דא זעקס מיט די זיבעטע, איז ביי אים אויך דא עפעס א דרייצנטע וואס הייסט מקום הסובל עשאם. ס׳איז נישט קלאר פאר מיר, ווייל די ספעיס איז די צוועלף. ס׳איז דא א דרייצנטער דארט? אלע צוועלף מאכן עפעס נייעס. אה, ס׳איז דער כולל. מיינסטו צו זאגן דער דזשענעראל כלל, איך געס. אז דער מקום הסובל איז עפעס פאר דעם.
פירוש, לאמיר זען וואס ער זאגט. די צירוף, יעדע צירוף פארשטיי איך. אום, ער זאגט אן אנדערע פשט, אז מ׳רעכנט די שם. ניין, איך מיין נישט ער מיינט דאס. ער מיינט די גבולים מיינט גבולים.
> והן באחד משלשה מקומות שהם תל״י, גלגל ולב
I don’t know what that is, something from ספר יצירה. ער זאגט פשוט על פי קבלה, but סימנם תל״י. סאו דאס איז דער סוד פון י״ב מדות.
> חוץ פון דעם איז דא נאך י״ג עולמות והן בכתר
און דאס גייט שטיין אין שער פרטי השמות.
א קשיא אויף דעם סיסטעם פון צוועלף פלוס איינס
It annoys me, ווייל אויב ס׳איז דא נאר דרייצן, דארף די איידיע זיין דרייצן, נישט צוועלף פלוס איינס, און נישט צען פלוס דריי. איי, ס׳איז נישט, איך האב נישט קיין טעם פון דאס.
דער אריז״ל אלעמאל, דער אריז״ל זאגט אלע כוונות פון אריז״ל, איך האב גערעדט פון די לעצטע וואך און די אנדערע כוונות פון אריז״ל, אלע כוונות פון אריז״ל פון י״ג מדות גייען דריי שמות הוי״ה מיט צוויי מאל דריי שמות הוי״ה מיט די כולל. דער בגיחא דף קודש אלול פון די תקנא דקנה גייט אזוי, וואס וויל איך האבן דריי הוי״ה׳ס? דאס איז פאר צוועלף, און נאכדעם, וויאזוי קומט מען אן צו דרייצן? מ׳איז מכוון נאכאמאל פאר א כולל. אלע דריי נאכאמאל. כאילו די דרייצן באמת איז אזוי ווי פיר און צוואנציק, כאילו, like you say, דער גאנצער באזונדער פון די טיילן. אבער ס׳איז מיר זייער פאני דאס, ס׳שטערט מיר עפעס. איך ווייס נישט וואס איז דער סאונד.
אנאלאגיע פון די צוועלף שבטים
אין שבטים איז אויך אזוי, ס׳איז דא צוועלף שבטים, איך ווייס. אבער פארקערט, ביי די שבטים, it’s always, somehow, פיגורט מען ארויס אז ס׳זאל אלעמאל זיין צוועלף, אדער ס׳טיילט מען יוסף, אדער נעמט מען ארויס לוי׳ן, עפעס טוט מען. און די דרייצנטע איז אייביג אין תלמידות, די דרייצנטע איז זיך נישט מיטגערעכנט. און די געלמידות איז because of this. That’s why there’s a number 13. I’m not so… איך בין נאט הפי.
שם י״ב אותיות – דריי מאל הוי״ה
וואס זאגט אז ס׳שטייט אין פרשת שבטי השמות? דאס איז ווי איך האב געווען אינמיטן קוקן פריער פאר די אלע זאכן. שער ל״א, פרק ג׳. נו, מען קען זען די שאלות וואס עס שטייט. ה׳ – ח׳ – דרי״ם – דרי״צ – דרי״ם – דרי״צ – דער שם בן ע״ב. וואס וויל ער פון דער שם ע״ב? אה, סאו, דאס איז ה׳ בן י׳ ב׳ אותיות, right? עס שטייט אין… אה, דאס ברענגט ער דא.
שטייט אין די גמרא אין קידושין, און די מקובלים אויך, ס׳איז אויך א trick, I don’t like it. סאו דער ספר הבהיר האט געזאגט, וואס איז דער שם פון י״ב אותיות? וואו איז דא א שם פון י״ב אותיות? Nobody knows. שם ע״ב ווייסט מען שוין פון רש״י, שם מ״ב ווייסט מען שוין. וואס איז דער שם י״ב? האט ער געזאגט, שם י״ב איז דריי מאל שם הוי״ה. העלאו? דאס איז דער שם פון ד׳ אותיות, three times. און וואו איז דרייצן? דרייצן איז נאכאמאל.
ער רעדט וועגן דעם.
תלי, גלגל, ולב – עולם שנה נפש
וואס איז תלי וגלגל ולב? I’m not sure. איך מיין אז דאס איז איינע פון די עולם שנה נפש זאכן פון ספר יצירה. די פראבלעם איז אז תלי און גלגל זענען the same thing. I’m not sure. לב איז דער לב, שייך. גלגל איז דער גלגל. און תלי איז like an astronomical term, that I’m not sure what it means.
תלמיד: וואס מיינט עס? וואס איז די תלי? די Milky Way?
מגיד שיעור: ניין, דער path וואס די זון גייט דורך.
תלמיד: אה, דאס הייסט די תלי?
מגיד שיעור: יא.
תלמיד: און וואס טוט מען מיט דעם? וואס האט עס מיט די מעשה?
מגיד שיעור: ער רעדט וועגן די צוועלף, ער רעדט בארוכות וועגן צוועלף. אה, י״ב גבולי אלכסון. און דא איז ער מסביר וואס מיינט י״ב גבולי אלכסון, וואס איך האב געזאגט, עפעס ענליך אין דעם וואס איז דא אין די ספירות, whatever that means.
און דאן שטייט:
> תלי בעולם כמלך על כסאו, גלגל בשנה…
אה, ס׳איז יא, עולם שנה נפש. כי שנה איז like די stars, די מזלות, די מזלות בשנה, און דער גלגל דרייט דעם יאר, און דער לב בנפש. ער זאגט אזוי:
> תלי בעולם כמלך על כסאו
דאס איז אן אנדערע לשון. די תלי איז ווי א מלך אויף זיין כסא.
> גלגל בשנה כמלך במדינה
ווען דער מלך גייט אין שטאט.
> לב בנפש כמלך במלחמה
I don’t know what this means.
ער זאגט יא, ער זאגט אזוי ווי דיר:
> קו הישר שעליו תסובבנה הגלגלים
What? That’s not that. דאס איז די מזלות. סאו זונטאג על גלגל. די מזלות איז וואו די זון פארט, איך פארשטיי נישט. די מזלות זענען שוין וואו די זון גייט. סאו וואס איז די תלי? כאילו די פלאץ וואו זיי גייען? די… די imaginary line.
תלמיד: אה, אזוי זאגט ער. די… interesting.
די דריי סטעיטס פון דעם מלך
תלמיד: פארוואס איז דער לב ווי א מלחמה? דאס איז נישט אזוי ווי א מלך בשדה?
מגיד שיעור: יא. ס׳איז דא ביי דריי סטעיטס פון דעם מלך אזוי ווי: במלחמה, במדינה, און על כסאו. ס׳איז מער באהאלטן און מער אפן. מלך על כסאו, אז מ׳קען נישט זען. איך טינק עס איז לעסט סטעיבל אויס. על כסאו זיצט ער, און אלעס פארט. אין שטאט דרייט עפעס די שטאט, און מלחמה איז שוין כאאס אביסל.
תלמיד: עס איז אומגעקערט.
מגיד שיעור: עס איז אומגעקערט. עס איז טעארעטיקל, עס איז טעארעטיקל.
קיצור, דא רעדט ער וועגן דאס, און אין זמנות בדינגען ביי י״ב גבולים, ער זאגט אז דאס אלטע די רמ״ק זאגט דא אז דער ספר יצירה רעדט פון עולם הזה, וואס איז אלעס א רמז אויף קבלה, יעדער האט געוואוסט אז דער ספר יצירה רעדט פון עולם הזה, נאר ער האט געזאגט אז עס מיינט אמת׳דיג קבלה, און ער ווייזט דא וויאזוי מען קען מאכן צוועלף, און נאכדעם זאגט ער:
> תלי שם אהי״ה, גלגל שם הוי״ה, לב שם אדנ״י
און יעדע איינס האט צוועלף, וואס write it in four letters in each name, three times, and what? מ׳האט דאך געזען נאך נישט די שלוש עשרה מידות של רחמים.
א שווערע קשיא: וואס האט דאס מיט מדות הרחמים?
וואס האט דאס מיט שלוש עשרה מידות של רחמים? וויאזוי איז דאס יא רחמים, רבונו של עולם? איך פארשטיי נישט. י״ב, י״ב. ער איז נישט מסביר וויאזוי דאס איז אלע מידות הרחמים. אויב ס׳איז י״ב צירופים פון שם הוי״ה און ס׳איז דער י״ב גבולי רחמים, ס׳איז ווערי נייס. But what’s got to do with מידות הרחמים? ס׳איז סתם וויאזוי די וועלט פארט. ער האט נישט פארענטפערט זיין קשיא. זיין מעין קשיא האט ער נישט פארענטפערט. ס׳מאכט נאר ערגער. I don’t know. די גאנצע וועלט איז רחמים. שכוח, איך האב שוין געקענט זאגן אז דער דין איז רחמים אויך, אזוי ווי זיי האבן געזאגט פריער. ער רעדט דא ווייטער וועגן… ער רעדט נישט וועגן דער שטיל גארנישט רחמים דא.
י״ג מניינות בכתר – פון רבי נחוניא בן הקנה
דאס איז איין פשט, און דאן איז עס נאכער פשט, right?
> חוץ פון דעם איז דא י״ג מניינות בכתר
און דאס שטייט נישט דארט אין שער פרטי השמות, דאס איז עס סאמווער עלס. אויף דעם זאגט ער, ברענגט ער פון רבי נחוניא בן הקנה בכלל אין הספירות. דאס איז נאכער ווארט אויף די תפלות, איינע פון די תפלות. ער האט גערעכנט י״ג מניינות בכתר, אזוי ווי מ׳גייט ברענגען די שער מיתה הנגה פרק ג׳. So, there, you will see, there’s עפעס א שער מיתה הנגה פרק ח׳. דאס איז עפעס א תפלה פון רבי נחוניא בן הקנה. און דארט שטייט אזוי, וקראך, איך האב אמאל געמאכט די תפלה ערגעץ. ביי י״ג הייבט אן אזוי, אז דא א וקרא אחר בשש מאות ועשרים עמודי אור האסטו 620 עמודי אור אין די כתר, גימטריא כתר, right?
י״ג מדות הרחמים, י״ג מקורות שבכתר, און דער עיקר פון צען ספירות
די י״ג מדות אין ספר יצירה און אין א״ת ב״ש
און פון דעם וואס קומט דאך איין איז אין אלע ספירות:
> “והם מלאים בפנים ובחוץ ובחיצון”
דריי מאל הוי״ה.
> “והם נחקקים כדמות זכר ונקבה ומתהפכים לתפארת ממלכה”
און בקיצור, נאכדעם שטייט:
> “אם מתנשאים במאמר ומכלל בחשבון נתתתו מלחמה”
און דאס איז אויסגעקומען פון די ספרים:
> “יוצא מעין השלוות שהיא עדיין חקא ואין מספר מאור המתעלמת, ובצדפת החשך המסותרת, שהיא המציאות הידוע לכל המשכילים”
אלע משכילים ווייסן פון די מציאות.
> “וי״ג מינה תמירה, שהם גלוים ונעלמים ומנחים על הכתר ממש”
און דאן שרייבט ער יוסט די י״ג מדות אין א״ת ב״ש, אויב איר האט באמערקט. קוק וואס ער זאגט:
> “ה׳ ה׳ א-ל רחום וחנון”
דו קענסט זען, יא?
> “א-ל רחום וחנון ארך אפים”
יא, אבער עס איז די גימטריא פון רח״ן, עס איז די א״ת ב״ש פון… וואס האב איך געזאגט?
> “א-ל רחום וחנון ארך”
ס׳איז אן ארך, רייט? ת״א ג״ר.
> “ארך אפים ורב חסד ואמת, נוצר חסד לאלפים נושא עון ופשע וחטאה ונקה”
רייט? דאס איז די רגולערע י״ג מדות הרחמים.
Instructor: דער סידור אז ר׳ שעפטשי זאגט אז מ׳זאל דאס זאגן יעדן טאג אין חודש אלול, די ראשי תיבות, די שם… I’m not sure what’s the secret of doing that. דער ר״י האט אויך זייער ליב געהאט די תפילה פון רבי נחוניא בן הקנה, ער האט דאס זייער ליב געהאט צו זאגן. וואס דער ענין פון זאגן בארבע ווייס איך נישט. אפשר איז דאס מסביר וואס מנשים בכלל, מאמע, וואטעווער.
פיר שיטות אין פארשטיין די י״ג מקורות שבכתר
שיטה א: י״ב גבולים ומקום הסובלם
דאן זאגט ער:
> “סוד החושך המסותרת, והם י״ג מיני תמורה”
אה, ס׳איז טאקע תמורה, right? One of the תמורה.
> “הם שלש עשרה מקורות שבכתר”
I don’t know. ס׳איז דא אסאך זאכן וואס איך ווייס נישט דא. י״ג מידות, I don’t know. ער זאגט אז ס׳האט מיט תלי וגלגל ולב. I don’t even know. ווייל די זעלבע דריי איז דריי מאל. ער האט עפעס א תורה אז ס׳איז דא דריי מאל דרייצן. איך ווייס נישט פארוואס דריי מאל דרייצן. זעקס און דרייסיג. פארוואס? וואס איז די סיבה? יא, וואס איז די ענין? ל״ו נתיבות. ל״ו מלכות. קיצור, ל״ו מלכות.
> “ובענין הכתר, יש פירשו שהם י״ג מקורות”
I don’t know who’s this יש פירשו, און דער רמ״ק איז עס נישט מעתיק. ס׳איז דא פרק ד׳ דא. So there’s something going on with these י״ג מקורות שבכתר.
Anyway, איז לויט יענע סברא איז ווייטער נאך א סברא. די ערשטע סברא איז אז די י״ג מידות איז בכלל י״ב גבולים ומקום הסובלם, which איז די אריז״ל יוזשואלי ווארקס מיט דאט קיינד אוו מילויים, that kind of מהלך. But I don’t know what that has to do with רחמים. מיט די שורש פון רחמים. די וועלט איז נישט אינגאנצן רחמים, ס׳מאכט נישט קיין סענס.
שיטה ב: תלי וגלגל ולב – דריי מאל דרייצן
און נאך חוץ פון דעם איז דא א שיטה אז ס׳איז דא… Maybe די שורש פון דעם, maybe דאס איז די נקודה. ס׳איז דא אזויווי… אה, דאס איז די תלי וגלגל ולב גייט ער זאגן? אזויווי לאמיר זאגן אויבן על פי קבלה, לב איז ווען ס׳איז שוין י״ג גבולי אלכסון, וואטעווער, און די גלגל איז עפעס אינצווישן, און די תלי איז… לעיטער וועט ער זאגן תלי בבינה, but anyways… דאס איז לייער דריי.
שיטה ג: י״ג מן העולמות שבכתר
און נאכדעם איז דא א פערטע, וואס איז די י״ג מן העולמות שבכתר. און דאס זאגט ער, רבי חיים בן עטר האט אויך געהאלטן אזוי ווייל ער האט גערעכנט די י״ג מן העולמות צום כתר. און דאס זענען די סעימע י״ג מן עולמות, און ס׳איז דא וואס זאגן אז ס׳איז נישט. אין שער מספר הנהגה איז דא מחלוקת וועגן דאס צו דאס איז די סעימע טינג אר נאט.
שיטה ד: דער רשב״י אין די אדרא – ניין מדות באריך אנפין
וכן גם כן דער רשב״י דער איז די אדרא. די אדרא איז אימפארטענט, אבער דאס איז נאך די נושא הער. ער זאגט, דער רשב״י גיבט דאך אן אנדערע תורה, זייער אן אינטערעסאנטע תורה. ער זאגט אז ס׳איז דא פלעצער וואס שטייט דא אין די אלע מדות, דאס הייסט איין פלאץ אין פרשת שלח. אלסא, דעפענדינג אויף how you count, אויף דער, איך ווייס נישט וואס זאל מען ציילן דארט. וואס שטייט? עפעס אזוי. ס׳איז דא זייער אסאך ביי דארט, ביי די וועי, ס׳איז דא זייער אסאך פסוקים וואס דערמאנען די י״ג מדות, אלי א פיו אויף דעם. ס׳איז דא אויך פלעצער וואס שטייט נאר דריי, איך מיין, השם רחום וחנון, חנון ורחום משה. פארוואס האט דער אידרין נישט געמאכט א גאנצע תורה? יעצט איז נאך עפעס א מדה וואס האט נאר אזוי.
עניוועי, ער האט געזאגט אז ס׳איז דא ניין מדות אין זייערע אנפין און י״ג מדות באריך אנפין. אקעי, בעסטו אויף וואטעווער, אריך אנפין מיינט כתר, אריך אנפין מיינט תפארת, און די מוסט גענעראל סענס. קומט אויס ווייטער, שספרתם, דאס הייסט רבי שמעון בר יוחאי, דער זוהר, גייט אויך מיט די דרך אז וואס, אז י״ג מדות אין אלע תכונות פון די כתר. נישט אזוי ווי דער גאון וואס האט געהאלטן אז י״ג מדות איז א דזשענעראל טינג.
אבער דאס אלעס:
> “יביאו י״ג מדות אין מקומו הנה כי יתפאר בספר לפני עצמו, ומגזר ה׳ בכלל”
ווי ער איז מסביר זיין פשט אין י״ג מדות? אינטרעסטינג. תמיד דבורא האט ער א גאנצע פשט אויף י״ג מדות, רעמעמבער? He explains what they are. דאס איז תנמיכה׳ס ליסט. אפשר מיינט ער דאס, קיינער ציילט נישט דא צו.
דער עיקר כוונה: מחזק זיין די אמונה אין צען ספירות
> “המכוון אליין בכיתה סך הכל איז, מ׳דארף מחזק זיין די אמונה פון די מקובלים, אז מ׳זאל נישט גלייבן נישט מער ווי צען, נישט ווייניגער ווי צען. והמוסיף או הגורע חוטא וגורם רע לעצמו. ולא יועילנו שלא יצאנו משגיאה אמן”
That is the point.
Instructor: א פערסאן אין די בעק האט געזאגט א הערה וועגן דעם? איך געדענק אז אין די בעק איז געווען איינער וואס רעדט וועגן דעם, צו ס׳איז דא צען אדער דרייצן ספירות. מ׳האט דארט אינמיטן לערנען קבלה, מ׳טאר נישט משיג זיין, ס׳זאל קענען אוועקגיין די מלאכים. איך געדענק נישט, ווי איז עס געווען? איך האב שוין א גאנצע פארגעסן ווי ס׳איז.
שלמה אלקבץ׳ס שיטה: ספירות ווי “צורות הנטפסות”
אנדערש, די פרק עשירי פון פרקי החכם. This is who is probably talking again. די ספר השרשים וואס מיר האבן גערעדט, page תת״ח פון אבי נא עקב. ס׳איז ער האט געזאגט אז ס׳איז דא א מחלוקת וויפיל ספירות ס׳איז דא. די תירוץ איז באריכות גדול. ער זאגט אז דער עיקר ענין איז אזוי:
> “אמור מעתה, פארוואס שטייט ‘יראה כל זכורך׳? כי אז ישובו אלקים ממש. וזה עצם הפשט הנפלא אצל ‘מתי אבוא ואראה פני אלקים׳, ולא אמר ‘ואֵרָאֶה׳ אלא ‘ואֶרְאֶה׳, שאהיה נטפס בשכלו יתברך, וזהו לשון שלמה על קבץ, כי בעת ההיא אלקים ממש”
דאס איז די שלמה אלקבץ׳ס theory, אז ספירות זענען די אייבערשטער׳ס צורות הנטפסות, ונטפסות מיינט like, ס׳איז stamped די אייבערשטער׳ס שכל כביכול. און דעם ווען א מענטש… וואט? ווען א מענטש…
ר׳ שלמה אלקבץ׳ס שיטה: ספירות אלס צורות המתפשטות אין דעם אויבערשטנ׳ס שכל
די יסוד פון דער שיטה
דאס איז די שיטה פון ר׳ שלמה אלקבץ: אז ספירות זענען די אויבערשטער׳ס צורות המתפשטות. מתפשטות מיינט לייק פארמד, סטעמפּד, אין די אויבערשטער׳ס שכל כביכול.
און דעמאלט, ווען א מענטש… וואס? ווען א מענטש פרעגט תת״ט, ס׳האט נישט צו טאן מיט גארנישט. ער זאגט אז ס׳שטייט אין שער ד׳. איינאווענען, שער ד׳ איז וועגן וואס? אז אויב אזוי פיל אז א מענטש איז אין דער אויבערשטער׳ס מחשבה, איז ער דאך א גאט, ווייל דער אויבערשטער׳ס מחשבה איז אים.
דאס איז דער טייטש “אוזן שומעת תוכחת חיים בקרב חכמים תלין”. א שטייענדיגע זאך וואס ער זאגט.
דער רמב״ן און דער בעל שם טוב אויף דעם ענין
ער ברענגט אז דאס איז וואס דער רמב״ן זאגט וועגן זיווג: אז די מחשבה וואס טראכט פון בעליונים איז בעליונים.
דאס איז וואס דער בעל שם טוב האט געזאגט — דער בעל שם טוב האט דאס געזאגט אויף זיין וועג: במקום שמחשבתו של אדם שם הוא שם. דאס איז דער טייטש פון א מצוה, דאס הייסט להתדבק בשכינה, וכאשר תהיינה עניני נברא עולם ותפסים בשכלו, יתעלו וישתנו — וואלט זי שוין אזוי.
אה, נאכדעם זאגט ער אז ער זעט נישט אלעמאל די זעלבע. נישט יעדער איינער איז אזוי ווי דער אויבערשטער, אזוי ווי אלע אנדערע מענטשן.
דער צדיק איז “געפּרינט” אין דעם אויבערשטנ׳ס שכל
ווייסט איר וואס איז די מעלה צו זאגן דאס? איך ווייס נישט. דאס איז די מעלה פון א צדיק. איך ווייס נישט. דער צדיק איז געפּרינט אין דעם אויבערשטנ׳ס שכל. אזוי זאגט ער. געפּרינט. דאס איז א פאני לשון. מיט דעם דארף מען זיין דבוק אין צדיקים. אזוי זאגט דער ר׳ שלמה׳לע קארלינער.
דער משל פון א הויז: ווי אזוי פארשטייט מען עליית העולמות?
וואס מיינט דאס? איך פארשטיי נישט. איך דארף פארשטיין דאס.
דאס איז דא אזא זאך, למשל ווען א הויז — איז דא די הויז. פארוואס? ווי אזוי איז א הויז אין די שכל? ס׳קען גיין. וואס מיינט עס אז ס׳זאל גיין? דאס וואס ער כאפּט נישט. וויאזוי ווערט דאס?
עס איז דא אזוי ווי אן עליה. דאס הייסט ביי אים עליה. די עליית העולם איז אזוי ווי ווען ס׳איז דא א הויז וואס איז א גשמיות׳דיגע הויז, אבער ווען ס׳גייט אריין כביכול אין די שכל פון דעם בויער, דעמאלטס די שכל איז רוחניות׳דיג.
די זעלבע זאך די וועלט — ווען ס׳גייט אריין, אבער ס׳גייט נישט אריין, ס׳איז שוין, די וועלט איז שוין געווען, איך ווייס נישט וואס הייסט ס׳גייט אריין. וואס איז דאס מיין?
ס׳איז דא דיטעילס וואס זענען נישט אימפּארטאַנט, און דיטעילס זענען אימפּארטאַנט, און איף יו מעיק יאָרסעלף אימפּארטאַנט, דען יו געט נאָוטיסט, יו סטענד אויט. און אבער וואס, אין א סערטען וועי, מער ווי די אנדערע.
זאגסטו, באמת איז טאקע יעדער אין איין בחינה, אין אין אין סוף, איז אלעס עקוואַל. און ערגעץ איז דא א פּלאץ וואו… די חילוק פון א מענטש, ווייל א מענטש קען פארשטיין אדער נישט פארשטיין.
משה רבינו׳ס בקשה: צו פארשטיין די זאכן ווי זיי זענען ביי דעם אויבערשטן
ער זאגט אז משה רבינו האט געוואלט פארשטיין אלע זאכן אזוי ווי זיי זענען ביי דער אויבערשטער, נישט אזוי ווי זיי זענען דא.
דאס רעדט פון פארשטיין וואס די מצוה פון שופר טוט פאר מיר — איך וויל פארשטיין וואס ער טוט פאר דער אויבערשטער. ווי אזוי ס׳איז אין מחשבת הבורא. בורא, בורא, בורא. דער רמב״ן זאגט, דו קענסט נישט פארשטיין. דער רמב״ן זאגט, דו קענסט נישט פארשטיין. דער רמב״ן זאגט, אויך אז… יור דזשאָב איז די יור פּארט, און די אנדערע פּארט איז דאס פאר׳ן אויבערשטן. ס׳איז נישט דא, באט… איך ווייס נישט אמת.
דער משל פון א הויז — פארטיפט
אזוי ווי א הויז, רייט? אזוי ווי אונזער משל פון א הויז. לאמיר נעמען אריין צו זאגן קיין וועט מען זען. אזוי ווי א משל פון א הויז. אויב דו קוקסט אויף די הויז און דו זעסט אז ס׳האט פיר זייטן, ס׳האט צוועלף — געפילט דו א לייכטסטן, וואטעווער, רייט? דו דארפסט פארשטייסט די הויז.
איף יו וואנט טו נאָו דער מיינד, לעטס סעי, רייט, פון דעם האַוס מעיקער, פון דעם מענטש וואס האט געמאכט א הויז, איז נישט גענוג דאס, סאַמהאַו. דאס הייסט מפשיט זיין, רייט? דו ווילסט פארשטיין. וואס איז געווען אין זיין קאפּ? נישט די ברייטער, ס׳איז נישט דא קיין ברייטער אין א מענטש׳ס קאפּ. ס׳איז דא די דפוס, די צורה, די קאנצעפּט, די פארם, די ארדער, די ארדער פון דעם אז ס׳איז דא דריי זייטן, און אפשר די מיינינג דערפון. פארוואס דארף עס זאל זיין דא דריי זייטן?
באט ווען יו סעי מיינינג, דער פּראָבלעם איז, דער פּראָבלעם איז טו סעי מיינינג פאר דעם רמב״ם, דער רמב״ם סעיז מיינינג פאר דעם רבונו של עולם, דער רבונו של עולם האז א ניד. באט אפילו דער פּערסאָן, יו דאָנט העוו טו טאָק אַבאַוט דער ניד. יו קוד טאָק אַבאַוט דער ביוטי שבו, וואס איז נישט אין די, אין די, אין די הויז, נישט די ברייטע פון די הויז. די ברייטע פון די הויז איז אין, אה, יו נאָו, אין א ברייטע, דאס איז נישט אין די מענטש׳ס קאפּ.
דער משל פון דעם בילדינג: דריי לעוועלס פון פרענדשאַפּ
אנדערע ווערטער, לאמיר זאגן, איך, מעיבי, מעיבי, מעיבי סאַמטינג לייק דיס. איך וויל פארשטיין די צוויי, די צוויי לעוועלס פון די, פון די גילוי מדות.
לאמיר זאגן, איך האב געמאכט א, איך האב, לאמיר זאגן איך האב געמאכט א, א בילדינג, אָוקיי? קומסטו, דו ביסט מיין פרענד, דו ווילסט זיין מיין פרענד. האסטו געהערט אז איך האב פריער געמאכט א בילדינג, גייסטו אין מיין בילדינג, אפשר וועסטו מיך קענען. זעסטו די בילדינג וואס איך האב געמאכט? “וויי, ווערי קיוט, טאקע זייער שיין.” דו ביסט גערעכט, איך האב עס טאקע געמאכט אז מענטשן זאלן גיין דארט, זאלן האבן, איך בין העפּי. דאס איז על פי נגלה.
דער צווייטער לעוועל: טעמי המצוות
נאכדעם איז דא א מענטש, ער זאגט, “איך וויל זיין דיין פרענד, איך וויל נישט סתם זיין איינער וואס איז אזוי ווי מקבל פון דיר, איך וויל נישט זיין פון די מענטשן וואס, וואס דאס איז יא געמיינט, איך וויל זיין פון דיינע חברים.”
סאָו טראכט ער אריין, דאס איז אזוי ווי טעמי המצוות, אזוי ווי טעם, ס׳איז דא אזא זאך, רייט? ער וויל פארשטיין די סטראַקטשער פון די בילדינג. פארוואס, וואס איז די גוטסקייט, אדער די ביוטי, אדער די סטראַקטשער וואס דו האסט געזען צו לייגן אויף די רעכטע זייט דאס און אויף די לינקע זייט יענץ און די גאנצע זאך?
און דער מענטש וואס פארשטייט דאס, ער איז באמת נענטער צו מיר, רייט? הי׳ז מאָר אָוו מיי פרענד, איי קוד סי דעט. וויי? ביקאָז הי געטס מי. איך האב דאך נישט סתם נאר געמאכט דאס ארויס, באמת האב איך עס געמאכט, איך האב עס געמאכט מיט א געוויסע מהלך ארויסצוברענגען די, דאס וואס איך קעיר וועגן, דאס וואס איך האב אין מיין קאפּ.
דער דריטער לעוועל: אחדות השכל, משכיל ומושכל
אַנד דען דעט פּערסאָן איז אין מיין העד, רייט? ווייל איך מיין נישט מיין קאפּ אין די גשמיות׳דיגע קאפּ, ער מיט מיך זענען די זעלבע. דעטס קאָלד, רייט, אחדות השכל, משכיל ומושכל. דער שכל איז אין די הויז קען ער נאר זיין אין איין פּארט פון אים און אזוי ווייטער, באט אין די קאפּ קען ער זיין אין די גאנצע זאך, רייט? הי קוד בי מי.
דעטס וויי, סתם אזוי, איינער וואס פארשטייט זיך מיט דיר איז אסאך א בעסערע פרענד ווי איינער וואס גיט דיר צו עסן, אדער דו גיסט אים צו עסן, אדער אפילו דו גיסט אים די תוצאה פון דיין שכל, איז נאך אלץ, איטס לייק א לעוועל אַוויי.
די אמת׳ע מיינונג פון עליית העולמות
און ווען ער איז מקבל את עליית העולמות, וואס ער מיינט איז, אין אונזער קאפּ, רייט? ס׳מיינט נישט אין די וועלט. וואס ער מיינט איז אז די מענטשן זאלן פארשטיין די וועלט וואס דער אויבערשטער האט געוואלט דערפון. דעמאלטס וועלן זיי זיין פרענדס. ער וויל זיין א פרענד פון דעם אויבערשטן. ער וויל נישט זיין נאר אזוי ווי אן עבד וואס נעמט. ער וויל זיין זיין פרענד.
דאס מאכט סענס. איך ווייס נישט צו ס׳איז א גרויסע פּראָבלעם, ס׳מאכט אסאך סענס.
עליות העולמות, דער מענטש אלס אידעע, און דער סוד פון דרייצן
עליות העולמות – אין אונדזער קאפ
מגיד השיעור:
ווען די מקובלים זאגן עליות העולמות, וואס ער מיינט איז, אין אונדזער קאפ, ריכטיק? עס מיינט נישט אין דער וועלט, נאר וואס ער מיינט איז, אז די מענטשן זאלן פארשטיין די וועלט וואס דער אייבערשטער האט געוואלט דערפון. דעמאלטס זענען זיי זיינע friends. ער וויל זיין א friend פון דעם אייבערשטן, ער וויל נישט זיין נאר אזוי ווי אן עבד, ער וויל זיין זיין friend.
ס׳מאכט סענס, ס׳איז נישט די גרויסע פראבלעם, ס׳מאכט סאך סענס. יא, איך האב געטראכט אז ס׳איז אזוי ווי דער רמב״ם, אז ס׳איז א lot of details אדער extra noise. אין אנדערע ווערטער, דער purpose פאר מענטשן איז א certain purpose וואס מענטשן דארפן טון. נו? אבער נישט יעדער מענטש טוט עס אזוי ווייט.
דער מענטש אלס די אידעע פון מענטש
סאו אויב דו ווערסט א גוטער מענטש, אן עובד השם, then you… then, you was thinking about you, דו וואלסט טראכטן אבער די idea פון מענטש, דו ווערסט די idea, דו ווערסט נישט קיין detail מענטש, דו ביסט די idea מענטש וואס ער האט געטראכט, דו fulfill’סט די purpose פון די idea מענטש וואס ער האט געטראכט, that’s what he meant.
און מיר, די particular מענטשן, אסאך particular מענטשן וואס זיי טוען just איין זאך פאר איינעם.
תלמיד:
אקעי, but then you is God.
מגיד השיעור:
ריכטיק, ווייל you become that, ווען ער built די וועלט, דו וואלסט נישט די מחשבה. ס׳דארף זיין א הימל, ס׳דארף זיין אן ארץ, ס׳דארף זיין מענטשן. ווען ער מיינט די מענטשן האט ער געמיינט, דו ביסט אנגעקומען צו לעבן. That’s what he meant. He meant you.
תלמיד:
יא.
דער צדיק אלס חבר מיט׳ן רבונו של עולם
מגיד השיעור:
און פאר דעם, אה, פאר דעם זאגסטו אז מ׳דארף גיין צו די צדיק. ווייל א צדיק איז אזא סארט מענטש וואס ער איז א friend מיט׳ן רבונו של עולם. ער פארשטייט זיך מיט אים. I don’t see exactly if it’s not how to say, but somehow it makes a big difference, it’s a different kind of person. Closeness doesn’t mean, ריכטיק? Closeness means בשכל, closeness means בשלמות, בצורה.
און ער איז helping his… וואס דו האסט געזאגט, אה, ווי דער רמב״ם האט געזאגט אז “הצדיק הוא כל העולם כולו נברא לצוות לזה”. The closer you are, the closer you are at least something about you, דער צדיק נעמט פון דיר, דער צדיק רעדט מיט דיר. Something like that, like the… we get seeds from like some, like the mush from this very smart person that like built something or created something in order that because he has something that he really loves or there’s some… as long as you don’t know that, and then, יא, עפעס אזוי, as long as you don’t know that, נישט, נישט.
⟦#2⟧ די י״ג מידות של רחמים – דער סוד פון דרייצן
צוועלף אין ספר יצירה
תלמיד:
נו, וואס איז דאס מיט די י״ג מידות של רחמים? אז ס׳איז דא דריי…
מגיד השיעור:
I don’t know, די וועלט האט צוועלף זייטן, אדער צוועלף lines, לאמיר זאגן, און די צוועלף חדשים פון די יאר. איך ווייס עפעס אזא זאך. אוי, די ספר יצירה thinks אז די גרעסטע number וואס די ספר יצירה קומט אן אין די structure איז צוועלף, ריכטיק? ס׳איז די גרעסטע number.
זיבן און דרייצן מיינען “אסאך”
איך מיין אויך אז ווען מ׳זאגט דרייצן מידות של רחמים, מיינט מען זאגן זייער אסאך, ריכטיק? אזוי ווי זיבן מיינט אסאך, און דרייצן מיינט נאך מער. איך מיין אזוי. תורה שבעל פה מרבה בשבע, און תורה שבעל פה איז מרבה בשלוש עשרה. פארדעם איז געווען א מחלוקת, ס׳איז געווען וואס האבן געזאגט אז ס׳איז דא זיבן מידות שהתורה נדרשת, און ס׳איז דא דרייצן. יא, הלל האט געזאגט אז ס׳איז דא זיבן, עפעס אזוי.
פארוואס נישט עלף?
It has to be, because, like I said, there’s עלף in between, but I don’t know why עלף איז נישט… אה, ס׳איז טאקע א שיטה פון עלף, אבער עלף איז עפעס נישט קיין גוטע number, די ספר יצירה האט אים נישט גענומען. Too close to ten, and it makes you confused. איך ווייס נישט. ס׳איז דא עלף סממני הקטורת, איך ווייס.
תלמיד:
עלף?
מגיד השיעור:
קומט ווי יעדער איינער זאגט, ס׳איז דא עלף זאכן. עלף איז איינס און איינס. צען און ניינס. דרייצן. ס׳איז דא נאך אמאל וואס דרייצן איז אז ס׳מיינט אסאך. איך ווייס נישט וואס מ׳מעג אינטערעסאנט.
זיבן מיינט אסאך
זיבן ווייסטו יעדער איינער מיינט אסאך.
תלמיד:
יא, יא, but 7, like “בדרך אחד יצא אליך ובשבעה דרכים ינוס לפניך”.
מגיד השיעור:
ס׳מיינט אסאך. “שבעה משיבי טעם”. “בכל חכם אצל מעילה בשבעה משיבי טעם”. 7 מיינט a bunch. It’s like, I think because it’s like a…
תלמיד:
וואס האט צו טון ביז it being a time number?
מגיד השיעור:
ס׳איז like, because it’s like a lot, 7 ones.
די קשיא אויף י״ג מידות של רחמים
איך האב געזאגט אז דרייצן איז אסאך, אבער אונז ווילן אז די דרייצן זאלן זיין איינס, אלעס רחמים. סאו וואס מיינט י״ג של רחמים? י״ג של רחמים איז רחמים? רחמים איז איין מידה אדער דרייצן? פארוואס איז אזוי פיל?
קודם שיחטא לחטא, שיחטא פאר א עוון און פאר א פשע, סעריעיסלי, ס׳איז אלעס די זעלבע זאך. קוק, דאס איז מיין גוט עקזעמפל. דא איז “נושא עוון ופשע וחטאה”. אין אנדערע ווערטער, דא איז דא עוון ופשע וחטאה. דער אייבערשטער האט איין נושא פאר אלע פון זיי, יא?
עק טרייסט צו מאכן סענס מיט דאס אז דאס ווערט נאר דרייצן, מיט מאכן אזוי ווי א כולל. שטייסט, צוועלף מיט א כולל איז דרייצן. א כולל איז דאך עפעס אזוי א דוחק. נא, עס האט עס טו בי סאמטינג ווייטער.
תלמיד:
ס׳איז געווען דרייצן סטעיטס אין אמעריקע.
מגיד השיעור:
בקיצור, וואס איז די ענין פון דרייצן? ס׳איז א מיסטערי. די נאמבער וואס האט נישט קיין פשט. איך ווייס, ס׳האט נישט אזויפיל פשט. ס׳האט א פשט. א נאמבער וואס האט נישט קיין פשט. דאס איז פאר מיכל אייבערשטער.
ראיות פאר דרייצן אין חז״ל
תלמיד:
ווי נאך שטייט דרייצן? דרייצן טייכן פון אייער דינער.
מגיד השיעור:
אה, פון א פארסעמען, יא. טאקע. ער מיינט א לאט אוו דיר, ריכטיק? אקעי, דאס איז א געטרייע וואס מיינט אסאך. שוין, איך דארף נאר איין ראיה. איך דארף נישט מער ווי איין ראיה.
איך וועל עק לערנט פון די רמב״ם א סוכה. די רמב״ם זאגט אסאך מאל, “כבר אמרו הרבה פעמים”, מען שעט איינס און א האלב מאל אין טשעס. איינמאל איז גענוג, אז ס׳איז א גוטע ראיה איז עס גענוג איין. ס׳איז נישט קיין גמרא.
תלמיד:
וואס? ס׳שטייט אין אסאך גמרא׳ס יעדע גמרא.
מגיד השיעור:
וואס? איינגעדרוקט און אסאך מאל געדרוקט די…
תלמיד:
ניין.
מגיד השיעור:
דאס דאזנט קאונט. ס׳איז like one of the ways of showing יוניטי און וואלטעט ליסט, יא, די פארם. פארשטייסטו? שלש דאס איז אין מינוט. איך מיין צו זאגן אז איידער קען עס אזוי ווי א זאך וואס איז שגור בפי העולם. ריכטיק, מ׳זאגט עס אסאך מאל, אבער ס׳מיינט נישט אז ס׳איז טאקע דא אסאך מאל.
תלמיד:
ווען ס׳איז דא זעקס הונדערט און דרייצן מצוות, האט עס עפעס מיט די נומער דרייצן?
מגיד השיעור:
איך זאג אז דאס האט עפעס צו טון.
תלמיד:
צו מיינט עס אז ס׳איז דא אסאך מצוות?
מגיד השיעור:
זעקס הונדערט איז…
תלמיד:
אקעי, ס׳וועט זיין זיבן הונדערט?
מגיד השיעור:
נו, דאס איז טו מאטש.
תלמיד:
“מעשה רבי אליעזר שלוש עשרה”, ס׳איז דא דרייצן תעניות?
מגיד השיעור:
עפעס א חשבון אין מסכת תענית אז די מאוסט איז דרייצן?
תלמיד:
יא.
מגיד השיעור:
יא, אזוי שטייט, יא, “אם לא זכו דורות לא לערננו, ואויב בית המקדשין שלשה עשרה תעניות”. וואס איז א חז״ל די מערסטע וואס קען זיין איז דרייצן תעניות אין די חשבון פון די ערשטע פרק אין תענית? קיצור המעשה, און אין די כתר איז דא דרייצן מקורות. ס׳איז דא צוועלף פלאס צוויי. צוועלף, איי, איי, איי, איך ווייס נאו, צוועלף מיט א כולל.
תלמיד:
נאט שוי.
מגיד השיעור:
ס׳שטערט מיך זייער שטארק אז דער… “קנחא בת שבע בשלשה עשרה מפות”. אויך דו זעסט אז עס מיינט אסאך. אויך די מנחה, די עומר האט מען מנפה געווען מיט “שלש עשרה נפה”. “גדולה מילה שנכרת עליה שלש עשרה בריתות”. אקעי, דאס איז טאקע א נומער וואס ער האט געציילט. דארט שטייט טאקע דרייצן מאל די ווארט ברית. יעצט, נאכנישט קיין דוחק, אויב איך געדענק. אבער ביי שבעת אויך, דרייצן ווערטער און מ׳האט געציילט היינט.
תלמיד:
יא, דאס איז פאר איר.
מגיד השיעור:
וואס שטייט אין די גמרא? איך געדענק נישט.
תלמיד:
“הפוחת לא יפחת”, אה, נו, זעסט…
דער עיקר מקור: זיבן הימלען פלוס זעקס אוירים
מגיד השיעור:
“הפוחת לא יפחת”, וואס שטייט דאס? אויף די חיליות פון די ציצית, ריכטיק? “הפוחת לא יפחת משבע מוסיף להיות שלש עשרה”. זאגט ער, דאס איז זיכער די גרעסטע מקור. פארוואס שבע כנגד שבע רקיעים? פארוואס שלש עשרה כנגד שבע רקיעים? “וששה אוירים שביניהם”.
אקעי, דאס איז די סינג. ס׳איז דא זיבן הימלען, און דא…
תלמיד:
ווארט? זיבן הימלען, און נאר זעקס אוירים שביניהם. פארוואס?
מגיד השיעור:
ווייל דא איז דאך די ערד.
תלמיד:
ווארט, וואו איז די זיבן אוירים? און וואס איז אויף טאפ פון די העכסטע איז גארנישט דא, אנשטאט די כסא הכבוד?
מגיד השיעור:
ער זאגט אויר, ניין, ביי די וועי, דאס איז דיפערענט. ניין, ניין, אויר מיינט יא. לאמיר זאגן, סא אויר שביניהם מיינט צווישן, ס׳איז דא זיבן, און צווישן זיי איז דא זעקס. זעקס ספעיסעס, זעקס ליידיג. ריכטיק, און אין טאפ פון די זיבעטע הימל איז דא וואטעווער, און אונטער די ערשטע הימל איז אויך קיין נישט, ווייל דא איז די ערד. דא איז שוין איינמאל דא אוויר. דארט ווייס איך נישט וואס איז דא, דא איז דא אוויר.
סאו דאס איז וואו מיר באקומען דרייצן פון. סאו דאס איז א סטראקטשערעל זאך פון די וועלט, ריכטיק? איך האב ליב אזעלכע זאכן. אבער איך דמיון מיר אלעמאל אז דאס איז די סארט זאך וואס מ׳דארף זוכן. סעווען פלוס סיקס, דאס איז די זאך. סעווען פלוס סיקס.
און וואס טוט מען מיט דאס? ס׳איז ווייטער, דאס איז נישט די מקובלים, די צוועלף פלוס…
דער מספר דרייצן אלס יסודיות׳דיגע יחידה, און די ענין פון א״ת ב״ש
דער מספר דרייצן – א פונדאמענטאלע סטרוקטור
איך האב נישט געוואלט אזעלכע זאכן. איך האב געמיינט אלעמאל אז דאס איז די סארט זאכן וואס מ׳דארף זוכן. 7 פלוס 6, דאס איז די thing. 7 פלוס 6. און וואס טוט מען מיט דאס?
סאו ווייטער, דאס איז נישט די מקבלים, די 12 פלוס… דו ווייסט אז ראונד נאמבערס האבן ריעלע פאוער, right? למשל, מ׳מאכט א קאמפיין און גייט מאכן זיבן און דרייסיג טויזנט דאלער. וואס אויב ס׳קומט אן זעקס און דרייסיג טויזנט און ניין הונדערט, גיט איינער נאך הונדערט דאלער, right? פארוואס? ס׳זאל זיין א כולל. ס׳ווערט ריעלי ווארקן. ס׳איז נישט עפעס א דרוש. דער דרוש מאכט נישט אז ס׳וואלט געשען.
סאו… וואנס פיפל עקספעקט עס, איך ווייס נישט. זייערע, ווייל ס׳איז א מוסף. איך שטיי, איך זאג אז… סאו די יוניט פון דרייצן איז א זייער ריכטיגע יוניט.
דרייצן אין בית המקדש
שלוש עשרה פרוכות היו במקדש שני. במקדש שני איז דא פארשטענדיגע נישט ראש עשרה. אה, דארט שטייט אויך שלושת הפרצות, וואטער, אדער מיני אזעלכע זאכן. מ׳האט דרייצן מאל זיך געבוקט אין בית המקדש, ס׳איז געווען דרייצן שערים, דרייצן פרצות וואס די מלכי יון האבן געמאכט, פשוט׳ע מיני אזעלכע סארט זאכן.
ס׳שטימט, ס׳איז דא א רמז, איינע פון די רמזים פון דרייצן פון בר מצוה, אזוי שטייט “עם זו”. זו איז גימטריא דרייצן, ז׳ און ו׳ – ער איז something going on.
דרייצן און גבולי אלכסון
דאס גבולי אלכסון איז אויך אזוי, like a certain basic structure. אז א ריבוע געבויט איז דא דריי, somehow אין א basic sense א cube. ס׳איז דא צוועלף אלכסונים, איך פארשטיי נישט אין geometry אזוי גוט.
די ענין פון א״ת ב״ש – דער cipher אין קבלה
און ער זאגט אז די גמרא זאגט אז אדרבה, ס׳איז עפעס בעסער. איך ווייס נישט פארוואס. ער זעט א code, א cipher. ער ברענגט עס אזוי, ער זאגט עפעס א פשט. וואס איז דאס? וואס איז די א״ת ב״ש situation?
ער זאגט אז לדוד איז דא דרייצן שמות. אבער פארוואס די מקובלים like sometimes just randomly saying something backwards? ס׳איז דא עפעס א מהלך אין דעם. ער זאגט נישט פארוואס. וואס איז צו טון backwards? ספר שם טוב קטן. וואס איז דאס שם טוב קטן? איך ווייס נישט פארוואס.
זאגן פסוקים פארקערט
און אדרבה, ער זאגט אזוי, ער זאגט אזוי, ער זאגט אזוי. איידיע. און וואס איז די געשמאק? איך דארף מיינען וואס איז די געשמאק. איך וויל עפעס א… געשמאק. איך קען נישט. וואס זאגסטו? איך ווייס נישט. איך האב נישט קיין קבלה.
דו זאגסט אז מ׳דארף עס טון. ס׳איז דא איין מ׳דארף עס טון. פארמאלס זאל מען נישט זאגן די ווערטער ווייל עס האט נישט קיין נקודות. אפשר דארף מען נישט זאגן די נקודות פון די פסוק?
נו, מ׳זעהט נישט ווי איר פלעגט טרענספירן. יא? איך זעה אז די מענטשן האבן דאס געמאכט. טוט מען יא, אה, און טוט מען… ער פלעגט האבן גאנצע סענטענסעס, ער האט געזאגט פארקערט. וואס זענען דאך מיני מענטשן? זיי זאלן מיר זיין אויך. זיי זאלן מיר זיין די תוספות. און וואס איז דער… ס׳איז אינטערעסאנט פאר זיי.
ס׳איז שטיק די קענסט, קענסטו זאגן אשרי פארקערט? ס׳מיינט שוין נישט אשרי פארקערט. ס׳איז א גוטע שטיק נאר. ס׳איז שווער אויף די זעלבע מוח. איך קען, איך קען טרייען. אלעס כאפן אויף די זעלבע מוח. ס׳איז דא געוויסע מוחות וואס האבן פאר זיי מאכט זייערע זאכן סענס, ווייל איך האב נישט קיין פאר סענס.
איי הער. אוקיי. שוין. אוקיי, איך האב געווען וואס איך מאך דא פאר דאס.
מל תמלול לחץ לפתיחה
📋 Shiur Overview
Summary of Shiur on Sefer Pardes Rimonim – Chapter 7
The Term “Gaon” – Does It Mean a Specific Title?
When we find the title “HaGaon” in old sources, it doesn’t necessarily mean the formal title of a Rosh Yeshiva from the period of the Geonim. The word “gaon” has two meanings: earlier it was the specific name for the Rosh Yeshiva, later people called every talmid chacham “HaRav HaGaon.” Perhaps a person like “Rav Chaim Meir Gaon” simply had the family name “Gaon” – not because he was a gaon in the formal sense. Perhaps he called himself that because he wanted to be a gaon.
The Rambam himself had a custom to call every talmid chacham “gaon,” because he didn’t make any distinction – for him “geonim” is simply a name for talmidei chachamim from after the period of the Talmud. Also Rashi is titled in some places “Gaon Yaakov,” and Rabbeinu Gershom’s title “Maor HaGolah” is as if an equivalent of “gaon.”
The Term “Braita” – Also Not Necessarily Tannaitic
In the same way, “braita” simply means an “external thing” – something that is outside the Mishnah. One could theoretically also call a later text a “braita,” because the word itself only means “external.”
—
The Discussion About Ten Sefirot vs. Thirteen in Sefer Yetzirah
The conversation about ten sefirot in Sefer Yetzirah is an old conversation – the students of Sefer Yetzirah struggled with the question of whether there are ten or thirteen. One of the scholars tried to argue that there were two periods – but that actually answers nothing, it just says “there were two times with two people” without answering the substantive contradiction.
There are two versions of Sefer Yetzirah: one with ten, one with thirteen. The “answer” that in the original version it said thirteen, and later the author learned Kabbalah and wrote in ten – this is not proven, nobody knows it.
The Two Approaches Regarding the Three Additional Ones
The investigation that the Ramak has here – ten or thirteen – is an investigation that the Rishonim already had. There are two ways to understand how three are added to the ten:
1. Three above the sefirot – there are three “levels” (or stages) above the ten sefirot.
2. Three below the sefirot – there are three worlds below (Beriah, Yetzirah, Asiyah), which the Ramak calls them so.
Either way, the ten sefirot remain ten, and the three are a separate point.
[Side note: The Rambam held that there are fourteen things in the world – ten (or nine) spheres plus one intellect, plus four elements. He worked a lot with the number fourteen. People tried to compare the Rambam’s system with thirteen, but it doesn’t fit smoothly – one cannot simply add three worlds (olam hashafal, olam hagalgalim, olam hasechel) to get thirteen, because the ten spheres are already part of olam hagalgalim.]
—
The Ramak’s Innovation: The 13 Middot Are Not the Sefirot
The Ramak comes to the question that is brought in the name of Rav Hai Gaon (in a responsum): Are the 13 middot the same as the sefirot? The Gaon assumed yes – the 13 middot are the ten sefirot plus three supreme secrets above the sefirot.
The Ramak disagrees. He says: “We must say that they are not counted like the sefirot in the way everything is counted” – one cannot equate the 13 middot with the sefirot. According to his Kabbalah it’s not the same thing at all.
The Ramak’s Question: 13 Middot of Mercy
The Ramak brings a beautiful question: They are called “13 middot of mercy.” If they were the sefirot, that wouldn’t make sense – because among the sefirot there are middot of judgment (like Gevurah and Hod). How can one call all ten sefirot “middot of mercy” when some of them are middot of judgment?
[Side note: The truth is that even in the 13 middot of mercy themselves there are elements that sound like judgment – “pokeid avon avot al banim,” “venakeh lo yenakeh.” This is actually a question on the concept of “13 middot of mercy” itself, not just on the Ramak’s claim.]
—
Does “Of Mercy” Appear in the Sources?
The Source in Chazal
In the Gemara Rosh Hashanah 17b it says “a covenant was made for the thirteen middot” – but it does not say “of mercy.” The addition “of mercy” comes from prayer, from the paytanim, which goes back very early – the text “Kel Melech” that we say before Arichat Apayim is already before the Rishonim. In Bamidbar Rabbah it already says “thirteen middot of mercy are written.”
Midrash Tehillim 93 – A Dispute in the Count
In Midrash Tehillim 93, Rabbi Simon says: “Thirteen middot in the Holy One Blessed be He, as it says ‘Hashem, Hashem, Kel rachum vechanun'” – but he doesn’t enumerate what they are. Rav says there are eleven, and the Rabbanan say there are ten.
[Side note: It’s suggested that Rav was perhaps a mekubal – he counts only ten middot of mercy, which fits with the ten sefirot.]
The Difficulty of Arriving at Thirteen
The verse in Exodus 34 reads: “Hashem, Hashem, Kel rachum vechanun erech apayim verav chesed ve’emet notzer chesed la’alafim nosei avon vafesha vechata’ah venakeh lo yenakeh pokeid avon avot al banim ve’al bnei vanim al shileshim ve’al ribe’im.”
When one counts simply, one gets about seven: (1) Kel rachum vechanun, (2) erech apayim, (3) rav chesed ve’emet, (4) notzer chesed la’alafim, (5) nosei avon vafesha vechata’ah, (6) venakeh lo yenakeh, (7) pokeid avon avot al banim. One can stretch to nine by dividing “rachum” and “chanun,” “rav chesed” and “emet,” “erech apayim” into two. But arriving at thirteen is truly difficult. There are many approaches: Rabbeinu Tam counts the name Havayah twice; others divide “nosei avon vafesha vechata’ah” into three; others count “Hashem Hashem Kel” as separate middot. There are thirteen approaches about what exactly the 13 middot of mercy are (i.e., how to count them).
—
The Rambam’s Approach – Middot as Actions of Hashem
Moreh Nevuchim Part 1 Chapter 54
The Rambam is busy in this chapter with the principle that one cannot know the Almighty’s essence, only His actions. He brings the verse “show me please Your glory” – Moshe asked to know the Almighty’s ways. The Almighty answered him “I will pass all My goodness before you” – “all My goodness” means everything the Almighty created, which is all “good.” But He didn’t show him everything – the thirteen middot were enough.
Middot = Actions, Not Attributes
“Middot” by the Almighty means the same as “middot” by a person – aspects of conduct – but the Almighty doesn’t have middot as attributes, only actions that are similar to human middot.
Why Specifically Thirteen?
The Rambam asks: The Almighty has many more than thirteen actions! He answers: The thirteen middot are specifically the actions “that come from Him in the existence of people and their governance” – that is, these are the middot that relate to the governance of people. The Almighty conducts the wind, the rain, but we don’t know from which middah; people He conducts with the thirteen middot. Therefore Moshe Rabbeinu needed to know it – because he needs to lead the Jews with the same middot that the Almighty leads them. This is a political-ethical teaching, not a metaphysical one.
“Pokeid Avon Avot Al Banim” – A Middat HaDin
The Rambam says explicitly that in the thirteen middot there is one middah of judgment: “pokeid avon avot al banim al shileshim ve’al ribe’im”. This is truly a middat hadin. Therefore the middot are not all mercy.
“Venakeh Lo Yenakeh” – According to the Rambam
The Rambam interprets “venakeh lo yenakeh” not as a punishment-middah, but that even when the Almighty punishes, He leaves something over – He doesn’t destroy completely. This is also a middat harachamim. The only true middat hadin is “pokeid avon avot al banim.”
The Rambam makes a calculation: of all thirteen middot only one middah is not mercy – which teaches that a leader must have more mercy than punishment.
The Rambam’s Middot vs. Eser Sefirot
According to the Rambam the thirteen middot are not the eser sefirot – they are actions in the governance of people. But the same idea lies in both concepts: perhaps the sefirot are also only what people can know of the Almighty, and the Almighty perhaps has more things that we don’t know.
[Side note: In Sefer Yetzirah we speak about “everything” – not just about human governance.]
—
The Custom to Say the 13 Middot in Prayer
Our custom is to say until “venakeh” – we stop before “lo yenakeh.” The source for this is from the Geonim. Why? Because the Gemara interprets “venakeh lo yenakeh” as two things: “menakeh lashavim ve’eino menakeh le’einam shavim” – we didn’t want to speak of the “lo yenakeh” part, because this is the context of middat harachamim.
The Rambam’s siddur doesn’t clearly bring the text of the 13 middot. He mentions selichot in Hilchot Teshuvah, but doesn’t say what we say. It used to be called “Rachaman.”
—
The Rambam’s Responsum About Saying “Hashem Hashem” During Torah Reading
Someone asked the Rambam: When reading Parashat Ki Tisa (or on a fast day when reading Vayechal), the people used to say “Hashem Hashem” aloud. A certain “Rabbeinu Elazar” argued that one should only say “Hashem” (once), because if one says “Hashem Hashem” one means as if there are two. Then came a “Rabbi Pinchas” (a judge, possibly from Alexandria) and argued the opposite — that if one says only one “Hashem”, one won’t arrive at thirteen middot. This was a dispute that nobody could decide, because there is no clear halachah in the Gemara — it’s only a custom.
[Side note: Rav Saadia Gaon in his siddur brings ten verses that the people used to read aloud during Torah reading. Among them: “Hashem yilachem lachem”, “vaya’aminu baHashem”, “Hashem ish milchamah”, “mi chamocha”, “venekadashti”, “Hashem yimloch” (five of them are in Shirat HaYam), “Hashem Hashem Kel rachum vechanun” (on a fast day), “kadosh kadosh kadosh”, and “timcheh et zecher Amalek”. But all this is only a custom, not a law.]
The Rambam’s Position
The Rambam says clearly: this is a custom of the chazzanim, and I don’t do it. He’s not protesting, he doesn’t say it’s heresy or a sin or an obligation — he simply is silent and doesn’t do it. “I don’t answer at all.” The Rambam was “a real stubborn one” — the whole world could have a custom, he stands by his.
The Rambam’s Approach That the First “Hashem” Is Not Part of the Count
Regarding the actual question — whether the first “Hashem” is part of the thirteen middot — the Rambam does have a clear opinion: Certainly the first name is not part of the count. “I have never heard anyone who disagrees with this.” The Ibn Ezra also agrees.
The Rambam’s Interpretation of the Verse — “Vayikra Hashem”
The Rambam interprets the verse thus: “Vaya’avor Hashem al panav vayikra — Hashem [called:] ‘Hashem Kel rachum vechanun…'” That is, the first “Hashem” is the subject (God called), and the second “Hashem” is the beginning of what He said. This is different from the Gemara’s teaching (Rabbi Yochanan), where “Hashem Hashem” is a call like “Moshe Moshe.” The Rambam says that “all the Geonim agree on this.”
He brings that Rav Hai Gaon also held this way, and that “verav chesed” is the sixth middah — which only makes sense if one counts from the second “Hashem” (not from the first): “Hashem” (1), “Kel” (2), “rachum” (3), “vechanun” (4), “erech apayim” (5), “verav chesed” (6). If one counted both names, “verav chesed” would be the seventh.
—
The Ibn Ezra’s Innovation About Shem Havayah — Shem Etzem vs. Shem HaTo’ar
[Side note: The Ibn Ezra says that Shem Havayah can be shem be’etzem (an essential name that means God’s essence, which one cannot actually understand — as the Rambam says, “the existent that exists”, it doesn’t mean anything specific), or it can be a shem hato’ar — a name that describes what the Almighty does.
The Ibn Ezra argues that this is the great secret: the Avot knew of Shem Havayah as shem etzem, but Moshe Rabbeinu innovated that Shem Havayah is also a shem hato’ar — that the Almighty can do things, or one can make the Almighty do things through the name. This is the foundation of the miracles that Moshe Rabbeinu performed.
The mekubalim stand very strongly under Shem Havayah, but their Shem Havayah is the shem hato’ar — “Havayah” means “mehave” (makes exist), not “shehi hoveh” (that He exists). “Hi hoveh” is above Havayah. Even what we understand as “shehi hoveh” is already also an action.]
—
The Dispute About “Venakeh Lo Yenakeh”
Approach 1 — Targum Onkelos
The Targum interprets “venakeh” and “lo yenakeh” as two separate things: “venakeh lashavim” (He cleanses for those who repent) and “lo yenakeh le’inon dela shavin” (He doesn’t cleanse for those who don’t repent). According to this, “venakeh” itself is a middat harachamim, and “lo yenakeh” is no longer part of the 13 middot (it’s a bad thing, it’s cut out).
Approach 2 — “Venakeh Lo Yenakeh” Is One Thing
Others say that “venakeh lo yenakeh” is one middah. The Rambam interprets it thus: “venakeh lo yenakeh” means that God punishes, but doesn’t uproot from the root — He leaves over the root. The proof is from Yirmiyahu: “yisartich lemishpat venakeh lo anakech” — that is, I will chastise you with judgment, but your root I will not uproot. This is actually a good thing (a middat harachamim), because He doesn’t destroy completely.
The Practical Difference
If “venakeh lo yenakeh” is one middah (Approach 2), then we need one more to get to thirteen, and then “pokeid avon avot” is the thirteenth middah — which is a middat hadin! This is the approach of the “mefarshai Sefarad” (perhaps Andalusian commentators, the Rambam brings them a few times, nobody knows exactly who they are).
If “venakeh” is separate (Approach 1, Targum), then we don’t need “pokeid avon avot”, and we arrive at thirteen middot without it.
According to all opinions however, according to the Rambam, the first “Hashem” is not part of the count of 13 middot.
—
The Meiri’s Position – Custom vs. Gemara
The Meiri brings that this is the approach of the Rambam, and he says “vechen nir’eh” — it makes sense, it’s a beautiful approach. But, says the Meiri, the custom is not to say it that way. The custom calls it “thirteen middot of mercy” — all thirteen are mercy. The Meiri knew the difference between the Gemara and the custom. The Gemara indeed says “thirteen middot”, and it could be that the Gemara understood that either “venakeh lo yenakeh” or even “pokeid avon avot al banim” is one of the middot. But the custom calls it “thirteen measures of mercy” — this means that everything is mercy, and middat hadin is not included.
The Ramak Goes With the Custom
It turns out a dispute: the one who says there is middat hadin in the 13 middot (like the Rambam), then it’s like how the Almighty conducts Himself with people — and then it’s a bit of a contradiction with the eser sefirot (which are a system of mercy). But according to the custom — and the mekubalim always go according to the custom — everything is mercy. The Ramak certainly goes with the custom.
—
[Side note: The Arizal About Piyutim — Sephardic Philosophy vs. Ashkenazic Midrash-Tradition]
The Arizal says one should not say selichot from Sephardic paytanim, only from the Ashkenazic paytanim (like Rabbi Elazar HaKalir). The Arizal thought that Rabbi Elazar HaKalir was Rabbi Elazar ben Rabbi Shimon — which fits with the Zohar. But even if he wasn’t Rabbi Shimon’s son, the main difference is this:
What the Arizal means is: one should not serve the Almighty “in the way of philosophy” but “in the way of Kabbalah”. “In the way of Kabbalah” means “in the way of the Midrash” — because Kabbalah is a commentary on the Midrash. Rabbi Elazar HaKalir’s teachings are built on what’s in the Midrash — he doesn’t have his own theology. But Rabbi Shlomo ibn Gabirol, for example, writes into his piyutim what he learned in his philosophy and science. That doesn’t work. What’s in the Torah must fit according to Kabbalah.
The difference is in the structure: a mekubal goes with the eser sefirot as a framework, and Rabbi Elazar HaKalir goes with the middot-way — but both stem from the Torah. The philosophers however make their own entire order — a separate language, a separate structure. An example: “Yigdal” — which is a prayer built on the Rambam’s thirteen principles. This is simply a list that the Rambam made — it’s not written that way in the Torah, not in the Gemara. Someone could have written the same content but translated into Atzilut-language, would have written “gashmiyut ein lo” in a different way.
—
Din Is Also Mercy — A Deeper Perspective
Even if one calls all thirteen middot “of mercy”, this is not a question, because even din is part of mercy. Din is not a bad thing — din is made to purify the world. “A king through justice establishes the land” — the world needs justice.
The matter of “pokeid avon avot al banim” is also a mercy: instead of punishing immediately, the Almighty waits a few generations, makes sure there’s an accumulation. And conversely — for our enemies, when the Almighty remembers, in four generations the payment comes. This is the plain meaning of the Chumash: many times we see a great evildoer who is successful — wait until his great-grandchild, almost always by then he’s already…
[Side note: The Barditchever Rav says in his teachings that middat hagevurah against the nations is not simply “racism” — it’s a simple thing: the world needs justice, we also need din.]
We have a “naive idea” that din is bad, because we think it means us. But it means the evildoers. We must also cry out “pokeid avon avot al banim” for our enemies — that the Almighty should not be lenient with evildoers. Why should we only cry out that the Almighty should do good for Jews?
—
The Ramak’s New Approach: Twelve Havayot, Not Thirteen
The Ramak says: “Therefore the choice for us in this” — he brings a third, completely different approach. What is clear to him: 13 middot are included in 12 boundaries which are 12 Havayot — these are the twelve Havayot (permutations of Havayah).
This is a new teaching: it’s twelve, not thirteen! Nobody agrees with thirteen as a natural number — one makes it ten with three, one makes it twelve. Thirteen is hard to fit into a system.
[Side note: Thirteen is a “weird” number — it’s a prime number (a number that doesn’t divide by any other numbers except one). Prime means there’s no way to build the number from other numbers — therefore it’s gematria “echad”. The prime numbers go: 2, 3, 5, 7, 11, 13, 17… From eleven we’ve already said it’s not a good number. There’s an approach that there are eleven middot harachamim — the approach of Rav. In Judaism 13 = bar mitzvah.]
—
Twelve Havayot = 3×4 — Twelve Permutations
Twelve Havayot is basically 3×4. He means twelve permutations of Shem Havayah.
Twelve Gevulei Alakhson – From Sefer Yetzirah
The 12 boundaries mean the diagonals of a cube. This comes from Sefer Yetzirah – “gevulei alakhson”. A cube is made of twelve lines. Sefer Yetzirah, which thinks about how the world was created through space, holds that the number twelve is an important number. For it there is:
– Three – corresponding to three dimensions
– Seven – six cardinal directions (up, down, east, west, north, south) plus the center
– Twelve – double of six, which gives a complete cube
The Thirteenth – Makom HaSoveil
After the twelve the Ramak says: “And the place that contains them which is the Hashem that includes them makes them 13” – there is a thirteenth element, just as with six directions there is a seventh (the center), so with twelve there is a thirteenth called “makom hasoveil”. This is the kolel – the comprehensive whole that contains all twelve.
[Side note: This is disturbing, because if the true number is thirteen, the idea should be thirteen itself, not twelve plus one, and not ten plus three.]
—
The Arizal’s Kavanot of the 13 Middot
By the Arizal all the kavanot of the 13 middot go like this: three names Havayah (which gives twelve letters – three times four), and then twice three names Havayah with the kolel. The intention of the holy month of Elul from the regulations goes like this: we have three Havayahs for twelve, and then we arrive at thirteen by having intention again for a kolel – all three again. That is, thirteen is like twenty-four – the whole separate from the parts.
Shem of 12 Letters
The Sefer HaBahir asks: What is the name of 12 letters? (Shem 72 and Shem 42 we already know.) The answer: three times Shem Havayah – that is, the name of 4 letters three times. And thirteen is again the kolel.
[Side note: With the tribes it’s also like this – there are twelve tribes, but conversely: we always try that it should remain twelve – either we divide Yosef (Ephraim and Menashe), or we take out Levi. The thirteenth is never counted.]
—
Teli, Galgal, VeLev – Olam Shanah Nefesh
The Ramak brings that the twelve boundaries are “in one of three places which are teli, galgal velev” – this is from Sefer Yetzirah, related to the system of olam shanah nefesh:
– Teli = in olam – “like a king on his throne” – this is an astronomical term, the imaginary line (path) where the sun goes through, the straight line around which the spheres revolve
– Galgal = in shanah – “like a king in the province” – the constellations that turn the year
– Lev = in nefesh – “like a king in war”
The three states of the king represent different levels of hiddenness and openness: on his throne – he sits and everything continues (more hidden, but stable); in the province – he turns something in the city (more open); in war – chaos, unrest (most open/active).
The Ramak’s Interpretation: Sefer Yetzirah Speaks of Kabbalah
The Ramak says that Sefer Yetzirah ostensibly speaks of this world, but truly means Kabbalah. He shows how to make twelve, and then he says:
– Teli = name Ehyeh
– Galgal = name Havayah
– Lev = name Adnai
Each name has four letters, three times – gives twelve.
A Difficult Question: What Does This Have to Do With Middot HaRachamim?
If this is only about twelve permutations of Shem Havayah and twelve gevulei alakhson – what does this have to do with thirteen middot of mercy? This is simply how the world works, not specifically mercy! The Ramak has not answered his own question – it even gets worse.
[Side note: One could argue that “the whole world is mercy”, as we said earlier that even din is mercy – but this is not satisfying.]
The Ramak continues speaking without mentioning mercy at all.
—
13 Counts in Keter
Besides this there are 13 counts (worlds) in Keter, which is stated in Sha’ar Pratei HaShemot. The Ramak brings from Rabbi Nechunya ben HaKanah that one counts 13 counts in Keter. This comes out in Sha’ar Mitah HaNagah Chapter 3 (or Chapter 8), which is a prayer of Rabbi Nechunya ben HaKanah. There it says that there are 620 pillars of light in Keter – gematria Keter (כ=20, ת=400, ר=200 = 620).
—
The 13 Middot HaRachamim and Their Permutations
In the Sefer Yetzirah-based text it’s mentioned that in all sefirot there are three times Havayah – “filled inside and outside and externally” – and they are “engraved like male and female and transform to Tiferet from Malchut”. It comes out from a “spring of tranquility” which is another engraving, from the “concealed light” and from the “hidden shell of darkness” – which is a reality known to all the enlightened. From there come 13 “types of transformation” (temurot), which are revealed and hidden, and they lie on the Keter itself.
The author writes out the 13 middot harachamim in Atbash code: “Hashem Hashem Kel rachum vechanun erech apayim verav chesed ve’emet notzer chesed la’alafim nosei avon vafesha vechata’ah venakeh” – the regular 13 middot harachamim. The Atbash gives special gematriot (like rachan, ta gar for “erech”, etc.).
[Side note: R’ Sheftchi said to say the acronyms / names every day in the month of Elul. The Ri also very much loved the prayer of Rabbi Nechunya ben HaKanah.]
—
Four Approaches About the 13 Sources in Keter
Various approaches are cited about what the 13 middot mean regarding Keter:
Approach A: The 13 middot are included in 12 boundaries (gevulei alakhson) plus the “place that contains them” – this makes thirteen. This is the approach that the Arizal usually works with such fillings. But it’s hard to understand what this has to do with mercy – the world is not entirely mercy, so it doesn’t make sense that this should be the root of mercy.
Approach B: Connected with teli, galgal, and lev – three levels. “Lev” is when there are already 13 gevulei alakhson; “galgal” is something in between; “teli” – later it’s said that teli is in Binah. This gives three times thirteen, which makes 36 – connected with 36 paths, 36 kingdoms.
Approach C: 13 from the worlds in Keter. Rabbi Chaim ben Aknah also held this way, because he counted the 13 worlds to Keter. There’s a dispute (in Sha’ar Mispar HaNahagah) whether these are the same 13 middot as the others or not.
Approach D (Rashbi / Zohar / Idra): The Rashbi gives a different teaching. He shows that in different places in the Torah (like Parashat Shelach) the 13 middot are mentioned, but in different ways – sometimes all, sometimes only part (like “Hashem rachum vechanun, chanun verachum”). The Rashbi says there are nine middot in Arich Anpin (= Keter). The Zohar also goes with the way that the 13 middot are specifically attributes of Keter – not like the Gaon who holds that 13 middot is a “general thing.”
But all this – the entire calculation of 13 middot – will be dealt with in a separate book/gate, with all the details.
—
The Main Point: Not More and Not Less Than Ten Sefirot
The main goal of this entire chapter is to strengthen the faith of the mekubalim: One should not believe more than ten sefirot, and not less than ten. “And whoever adds or subtracts sins and causes evil to himself”. “And it won’t help us that we didn’t emerge from error, amen.”
[Side note: In a previous shiur someone in the back spoke about the dispute whether there are ten or thirteen sefirot, and that one may not
[Side note: In a previous shiur someone in the back spoke about the dispute whether there are ten or thirteen sefirot, and that one may not be critical in the middle of learning Kabbalah, so that the angels won’t leave.]
—
Shlomo Alkabetz’s Approach: Sefirot as “Tzurot HaNitpasot”
In Sefer HaShorashim (page 408 of “Avi Na Ekev”) Shlomo Alkabetz speaks at great length about the dispute of how many sefirot there are. His main point: why does it say “yir’eh kol zechurcha”? Because “when they return to God Himself.” And this is the “wonderful interpretation” of “matai avo ve’er’eh pnei Elokim” – not “ve’era’eh” (I will be seen) but “ve’er’eh” (I will see) – that is, I will be “imprinted” in His blessed intellect.
Shlomo Alkabetz’s theory is: Sefirot are the Almighty’s “tzurot hanitpasot” – as if “stamps” of the Almighty’s intellect. When a person reaches the level of “ve’er’eh pnei Elokim”, he himself becomes nitpas – imprinted – in the Divine intellect.
—
Man in the Almighty’s Thought – And the Practical Difference
If so much so that a person is in the Almighty’s thought, he is as if a part of Divinity – because the Almighty’s thought is Him (by the Almighty the intellect and the intelligible are one). This is the meaning of the verse “ozen shoma’at tochachat chayim bekerev chachamim talin” – whoever listens and understands, he is as if “inside” with the wise ones, with the Divine thought.
This is what the Ramban says about union: the thought that thinks of the supernal realms – is in the supernal realms. When a person thinks of higher things, he himself is there.
This is also what the Baal Shem Tov said in his way: “bimkom shemachshavto shel adam sham hu” – where a person’s thought is, there he is. This is the meaning of the mitzvah of lehitdabek baShechinah – when a person’s matters are taken into the intellect, they become elevated and transformed.
—
The Tzaddik Is “Printed” in the Almighty’s Intellect
Not every person is on the same level. The distinction of a tzaddik is that he is “printed” in the Almighty’s intellect – he is as if pressed out, stamped there. This is an “unusual expression” (a strange way of speaking), but this is the essence. Therefore R’ Shlomo’le Karliner says that one must be attached to tzaddikim – because through this one is connected to the place where the tzaddik is “printed” in the Divine thought.
—
The Parable of a House – Two Levels of Understanding
The matter is illustrated with a parable of a house:
A house is a physical thing – it has four walls, twelve windows, a width, a height. But when the house “enters” into the intellect of the builder (the architect), there is no width and no boards there – there is the pattern, the form, the concept, the structure, the order. The intellect is spiritual, and in the intellect the house is something different than in physicality.
This is what “aliyat ha’olamot” means by R’ Shlomo Alkabetz: when one understands a thing as it is in the Almighty’s intellect – not as it is here in physicality – this is an elevation.
Moshe Rabbeinu wanted to understand all things as they are by the Almighty – not as they are here in the world. For example: not just what the mitzvah of shofar does for us, but what it does for the Almighty – how it is in machshevet haBoreh. But the Ramban says: you cannot understand this – there is a limit.
[Side note: By the Rambam there’s a problem to speak of “meaning” for the Master of the Universe, because that implies He has a “need”. But one can speak of beauty – the beauty of the structure – which is not a “need” but a form of understanding.]
—
The Parable of the Building – Three Levels of Friendship
The matter is further expanded with a second parable: someone built a building.
First Level – “Al Pi Nigleh”
A person comes into the building, sees that it’s beautiful, it’s functional, people can live there. He says: “Very nice, very cute.” The builder is satisfied – this is what he wanted, that people should have enjoyment from it. This is the nigleh-level – one understands the result, the outcome.
Second Level – “Ta’amei HaMitzvot”
A second person says: “I don’t want to just be a recipient, I don’t want to just be someone who uses your building – I want to be your friend.” He thinks into the structure of the building: why did you put this on the right side and that on the left side? What is the goodness, the beauty, the order that you put in? This is like ta’amei hamitzvot – one wants to understand the inner order of what the Almighty made.
The person who understands this is truly closer – “because he gets me” – he understands me. The builder didn’t just make this, he made it with an approach, to bring out what he has in his head, what he cares about.
Third Level – Unity of Intellect, Maskil and Muskal
And then that person is “in my head” – not in the physical head, but he and I are the same. This is the essence of achdut hasechel, maskil umuskal – the intellect, the one who understands, and that which is understood, become one.
In the physical house a person can only be in one place. But in the head – in the intellect – he can be in the whole thing. He can be “me” – he could be me.
[Side note: Therefore it’s simply so, someone who understands you is a much better friend than someone who gives you food, or you give him food, or even you give him the result of your intellect – that’s still “a level away.”]
—
Aliyat Ha’olamot – The True Meaning
When R’ Shlomo Alkabetz speaks of aliyat ha’olamot, he doesn’t mean that the world physically goes up. He means: in our heads – that people should understand the world as the Almighty wanted it. When people understand this, then they will be “friends” with the Almighty.
The person who strives for this doesn’t want to be just a servant who takes – he wants to be the Almighty’s friend. He doesn’t want to just receive the result, but to understand the inner order and meaning.
This is a logic that makes sense – it’s not just a theory, it’s a path in serving Hashem: through understanding the Almighty’s “thought” in creation, one becomes connected to Him on the deepest level.
—
Man as “Idea” – Not Just a Detail
Every person has a purpose. But not every person achieves it. When a person becomes a good servant of Hashem, he stops being a “detail person” – a particular person who does only one small thing – and he becomes the “idea person” that the Almighty thought of at creation. He fulfills the purpose of the concept “person” as the Almighty conceived him.
This means: when the Almighty built the world – heaven, earth, people – when He meant “people”, He meant you. You came to live. You are what He meant.
[Side note: This is similar to the Rambam’s statement that “the tzaddik – the entire world was created to serve this one.” The closer you are, the more you are what He meant.]
—
The Tzaddik as Friend of the Almighty
Why must one go to a tzaddik? Because a tzaddik is such a type of person who is a “friend” with the Master of the Universe – he understands Him. “Closeness” doesn’t mean physical proximity, but closeness in intellect, in perfection, in form. The tzaddik takes something from you, speaks with you, and through this you also become closer to the purpose.
—
The Number Thirteen as a Fundamental Unit
Seven Means “Many”
The number seven means in Chazal “many” – like “bederech echad yetzei eilecha uveshiv’ah derachim yanus lefanecha”, “shiv’ah meshivei ta’am”. Seven is a “bunch” – because it’s a time-number (seven days), a number that represents multiplicity.
Thirteen Means “Even More”
Thirteen means even more than seven. Torah shebichtav multiplies by seven (seven middot that the Torah is expounded by – Hillel), and Torah shebe’al peh multiplies by thirteen (R’ Yishmael). This is the foundation of the dispute between seven middot and thirteen middot.
Why Not Eleven?
Eleven is “too close to ten” – it makes confused. Sefer Yetzirah didn’t take eleven. There are eleven spices of the incense, but eleven is “not a good number.” Eleven is “one and one” – ten plus one – something not clear.
The Question on the 13 Middot of Mercy
If thirteen means “many”, and we want all thirteen to be one – all mercy – what does it mean that there are thirteen? Is mercy one middah or thirteen? Why so many? Look: “nosei avon vafesha vechata’ah” – the Almighty has one bearing for all three (avon, pesha, chet). It’s all the same thing! So why break it up?
One could try to say: twelve with a “kolel” is thirteen. But a kolel is somewhat forced.
Proofs for Thirteen as “Many” in Chazal
– 613 mitzvot – does the number thirteen have something to do with it? Yes, it has something to do – it means “many mitzvot.”
– Masechet Ta’anit – “thirteen fasts” is the maximum in the calculation of the first chapter of Ta’anit.
– “Kincha bat sheva bishlosha esreh mapot” – also here it means many.
– Minchat HaOmer – “thirteen sieves” – sifted with thirteen sieves.
– “Gedolah milah shenichret aleha shlosha esreh britot” – there the word “brit” appears thirteen times – this is a count, not forced.
– Tzitzit – “the one who reduces should not reduce from seven, and the one who adds should not add beyond thirteen” – this is the key source: from seven to thirteen.
The Structural Source: Seven Heavens Plus Six Airs
This is the main innovation: Why thirteen corresponding to seven firmaments? Because there are seven heavens and six airs between them (empty spaces between them). Seven plus six is thirteen.
Why only six airs and not seven? Because between seven heavens there are only six spaces – below the first heaven is the earth (there is already air there, but not an “air between them”), and on top of the seventh heaven is the Throne of Glory (no air). “Air between them” means only between – between seven is six.
This is a structural thing of the world – not just a symbolic number, but something that stems from the physical/metaphysical structure of creation: 7 + 6 = 13.
[Side note: “One must seek the structural source for numbers, not just say it means many.”]
The Keter and Thirteen Sources
In the Keter there are thirteen sources – twelve plus two, or twelve with a kolel. But this “kolel” remains forced – there must be something further.
[Side note: The Rambam says many times “kevar amru” – one doesn’t need more than one good proof. If it’s a good proof, once is enough. It’s not like a Gemara that’s printed in many tractates – that doesn’t count as “many times.” When something is “shagur befi ha’olam” – people say it many times – it doesn’t mean it’s actually there many times.]
—
The Number Thirteen as a Fundamental Unit – Proofs from the Beit HaMikdash
Round numbers and structural numbers have real power.
[Side note: For example, when making a campaign for $37,000 and standing at $36,900, someone gives another $100 so it should be a “kolel” – this shows that round numbers have real power, not just symbolic.]
In the Second Temple we see the number thirteen in many places: thirteen tables were in the Second Temple; one bowed thirteen times in the Temple; there were thirteen gates; thirteen breaches that the Greek kings made. These are simple sources that show that thirteen is a fundamental structure.
One of the hints of thirteen relates to bar mitzvah – the word “zu” is gematria 13 (ז = 7, ו = 6), and “am zu” alludes to this.
—
Thirteen and Gevulei Alakhson
The gevulei alakhson (diagonal boundaries) also have a connection to this. In a basic sense, a cube has twelve diagonals – this is a sort of basic structure that reflects the number.
—
Atbash – The Cipher in Kabbalah
It’s mentioned that the Gemara brings something that is on the contrary even better – a code, a cipher, specifically the Atbash system (where א is exchanged with ת, ב with ש, etc.). It’s said that LeDavid (Tehillim 27) has thirteen names.
But it’s asked: Why do mekubalim sometimes say things backwards? There’s an approach in this, but the reason is not explained. The Sefer Shem Tov Katan is mentioned in this context, but the connection remains unclear.
—
Saying Verses Backwards
The matter of saying words backwards is brought up – sometimes one should not say words without vowels, and perhaps one shouldn’t say the vowels of verses. There were people who used to say entire sentences backwards – this is a kind of art, a feat. For example, can one say Ashrei backwards? That doesn’t mean “Ashrei” anymore – it becomes something else. It’s acknowledged that this is difficult for the same brain – certain brains have a capacity for such things, but not everyone.
📝 Full Transcript
The Concept of “Gaon” and the Dispute Regarding Ten or Thirteen Sefirot
The Concept of “Gaon” – Does It Mean a Specific Title?
So, we’re holding in the middle of learning chapter seven. So, the person who made the objection, he argues that perhaps when they say “HaGaon” and so forth, perhaps they didn’t mean to say lies, but there are actually two meanings of the word “gaon.” Originally, “gaon” was the name of the Rosh Yeshiva, afterwards they called every talmid chacham a gaon, “HaRav HaGaon.” So perhaps this is the period when they called… who is this Rav Chaim Meir? He doesn’t say that he was such a gaon, he tells you “I am Rav Chaim Meir Gaon.” Shem Tov Gaon. Who is that? Miklush Franboim. Yes, yes. Perhaps he called himself gaon because he wanted to be a gaon. Yes? And it’s not because of… well, perhaps he wanted to be a gaon. In short, so he argues that perhaps they simply called themselves geonim.
The Rambam also had a specific custom to call everyone a gaon, because he didn’t make any distinction between gaon and not gaon. He used to say, geonim is a name for a talmid chacham who comes after the Talmudic period. As if the Rambam also called himself a gaon. And there were those who called the Rambam a gaon, I remember. The Rambam used to call himself… there are opponents who call them geonim. Rashi, the places where they title him, “Gaon Yaakov,” how… I think that among the students of Rashi… it could be. Even Rabbeinu Gershom, the “Maor HaGolah” is like a title that comes to mean gaon, or something like that, that there are other people, I remember, yes.
The Concept of “Braita” – Also Not Necessarily Tannaitic
So that’s the person’s argument, either yes or no. But Shimon HaTzaddik also, there was a Jew named Shimon, he was a tzaddik. I said does it mean that one? Hello. Nice answers. What about braita? In short. Braita means an external thing. Already, in short, I can write a verse too, and you say, a verse means… braita means after all just an external thing. The Chumash isn’t it, right? Let’s say it this way. A quotation from the time is a braita. It’s also a braita.
Anyway, that was his innovation.
The Discussion About Ten Sefirot vs. Thirteen in Sefer Yetzirah
Afterwards I heard out the other people, he spoke nonsense about the ten sefirot with things. But… what I told you about the person on YouTube. But what does seem to be the case is, that there actually was a discussion about this, and they already saw, the people do speak of the ten sefirot in Sefer Yetzirah, and they knew that there are only ten. It’s not really like two approaches that the Ramak tries to press together. The approach itself… that person, ah, there was one of the scholars who tried to argue that there actually were two periods, you don’t know how it goes, everything is answered with time. That’s the approach itself, a kira. Everything is answered with… that, it was the end time and every time. And what did you answer the question? Nothing. It only said that this was two hundred time and two hundred people. With what is different from this one from that one you haven’t said anything.
He argued that as if, we go like this, you know everything circular, there are two versions of the book of Shimon HaTzaddik, one is two ten, one is two thirteen. They say, originally it said thirteen, later he already learned Kabbalah, and he saw that there are ten, so he already wrote in the whole piece. It comes out, do me a favor, either yes or no, no one knows this.
And in any case, the investigation that the Ramak has here about ten and thirteen, is actually an investigation that they had. So it seems. In any case, whoever these people were who learned the shilun with the books, they struggled with this. And they actually had the two different approaches about what we’ve now learned. One way is to say that three is on top of the ten, and the second is that three is below the ten.
The Rambam’s System of Fourteen
That’s… as it says, the Rambam held that there are fourteen things in the world. From this he wrote in Sefer Yad HaChazakah, and he very much loved the number fourteen. Because there are ten… there are actually nine, which plus something becomes ten spheres? Plus one intellect, whatever. Yes, plus four elements is yes, is fourteen. You also go like this one on the other. Right, with circles.
That’s one way, but also a more normal way to do what would be to do thirteen, because no, that doesn’t work, because all of these are already one of them. The Rambam has another way of saying that there are three Rambams, and the usual way to say that there are three worlds, olam hashafal, and olam hagalgalim, and olam hasechel. But that doesn’t get a thirteen, because the ten galgalim, or whatever, are part of the middle one. And the only way is to separate thirteen with that, as the person does, and he makes the sefirot below the galgalim, so then you have separate, so you separate the the the you entirely separate the whatever the sefirot are from the galgalim, then you have ten galgalim plus let’s say stars, and no, it doesn’t work. You can’t put the three there, it doesn’t fit, right? Well, you can’t, it won’t work.
Okay, anyway, that’s the point.
Return to the Topic of the Thirteen Attributes
We’re holding here page 41, we need to return to the topic of the thirteen attributes, yes? As if, yes? Have we answered the topic of the spheres according to the two approaches, that was said, there are two approaches. There’s one who learned that there are three sefirot in worlds, or whatever he calls it, tzachtzachot shelemala meHasefirot. The second one said, there are below three worlds, Beriah Yetzirah Asiyah the Ramak calls it. So that it shouldn’t be, there are here ten sefirot, and this is here three, means something else, another topic, another point.
The Ramak’s Innovation: The Thirteen Attributes Are Not the Sefirot
What about the question that was asked of the Gaon, the question that he brought in the name of the responsum of Rav Hai Gaon, right? Whether the thirteen attributes are the sefirot or not. Ah, so the Gaon accepted that there actually are thirteen attributes, and the thirteen attributes are the sefirot plus the three, three secret things beyond the sefirot.
But the Ramak says that he has a different approach to this. I mentioned it already I think for a second, and I think here he speaks about this. He says thus:
> We should say that they don’t count the sefirot in the way of counting everything
Just as the Gaon meant that the thirteen attributes whatever the sefirot are, this has a question that there are twelve or thirteen or ten and the like. The Ramak says that no, he doesn’t agree at all with the whole thing. They’re not saying the same thing at all. He says that according to Kabbalah, according to his approach, it’s not the same thing at all.
The Ramak’s Question: The Thirteen Attributes of Mercy
The proof, a nice question, the thirteen attributes of mercy. Then the Ramak is a genius. What does thirteen attributes of mercy mean? He’s not talking at all about the attributes of judgment, like Gevurah and Hod which are attributes of judgment. A good question, an interesting question.
The truth is that in the thirteen attributes of mercy there are also attributes of judgment. This didn’t occur to the Ramak.
Student: What?
Teacher: So that’s really a question on the thirteen attributes of mercy itself, that the thirteen attributes of mercy, yes? You know? What do you say? What do the thirteen attributes of mercy say? Erech apayim, what did we say today? Ah, what is today the holiday when we say tachanun? Erech apayim verav chesed ve’emet notzer chesed la’alafim nosei avon vafesha vechata’ah venakeh lo yenakeh poked avon. So, it depends how you count the thirteen attributes really. That’s the point, right?
Does “Of Mercy” Appear in the Sources?
If I remember is the… let’s see the thirteen attributes, it just says something a summary that says this. If I remember is… and the Gemara calls it the thirteen attributes of mercy, yes?
Student: Where? In the Midrash? Other places?
Teacher: In Rosh Hashanah and there also is the whole… but… but there’s another approach. The approach of the Rambam… so that seems to be actually the… approach of most. He says that there are thirteen approaches about what the thirteen attributes of mercy are. He says that there’s also a dispute in the Midrash whether there are actually thirteen or ten, yes? So he says. But he doesn’t bring it. He doesn’t bring it. He doesn’t bring it. It’s just a name there, just an introduction.
Student: Why? It could be thirteen there, no?
Teacher: Let’s see. Let’s see. I want to know. Midrash Tehillim 96 he says. Ah, the person wrote about this. Something was lying in my head to work out a custom. Look, no, just as spoken, he says just. A covenant is made for the thirteen attributes. It doesn’t say for the thirteen attributes of mercy by the way.
Student: The Gemara?
Teacher: The thing itself not to look. In davening it says of mercy.
Student: In davening?
Teacher: Okay. Could be. I’ll have to look here. But here is someone who argues that in the thirteen attributes it doesn’t say of mercy at all. And… how does the concept of thirteen attributes appear at all? Only in the Gemara?
Student: How does it already appear from the paytanim, it comes already from the earlier first paytanim, so it’s really… what is the El Melech nosei, the piece that we say before? It’s already before…
Teacher: [continues]
The Thirteen Attributes – Sources, Count, and the Rambam’s Approach
The Source of “Thirteen Attributes of Mercy”
Student: It doesn’t say “thirteen attributes of mercy,” by the way.
Teacher: In the Gemara?
Student: I need to look it up. Rosh Hashanah 17b says “a covenant is made for the thirteen attributes.”
Teacher: In davening it says “of mercy.”
Student: In davening, okay. I have older than the Gemara. Could be. I’ll have to look here. But here is someone who argues that in the thirteen attributes it doesn’t say “of mercy” at all.
Teacher: And where does the concept of thirteen attributes appear at all, not just in the Gemara?
Student: It appears in davening.
Teacher: It already appears from the paytanim, it already comes from the earlier, the first paytanim, so it’s really… what the “El Melech” text, the piece that we say before erechet apayim. It’s already before Rishonim, certainly, it appears always in the old Rishonim. “Thirteen attributes by which the Torah is expounded,” yes, that’s interesting. There’s only one Gemara, Rosh Hashanah 17b, “a covenant is made for the thirteen attributes,” that’s the whole thing?
Student: And in Bamidbar Rabbah it already actually says “thirteen attributes of mercy are written.” None of them count what they are?
Teacher: Ah, they count? Yes, okay. There actually is a dispute about what they are. You see that there isn’t any…
Midrash Tehillim – A Dispute in the Count
Teacher: Rabbi Simon said, he was right, Midrash Tehillim 93, “Rabbi Simon said, thirteen attributes in the Holy One Blessed Be He, as it says Hashem Hashem El rachum vechanun.” He doesn’t say what. “Rav said eleven, and the Rabbanan said ten.” Aha. Perhaps Rav actually didn’t hold of the approach of the sefirot? I think that Rav was a mekubal, he only says the ten. Midrash Tehillim 93. And Rav said that there are eleven, the Rabbanan said that there are ten.
Student: I think that Rav was a mekubal. He only says the ten attributes of mercy.
Teacher: In the Midrash?
Student: In Midrash Tehillim 93. So Rav said that there are eleven, and the Rabbanan said that there are ten. There’s a dispute about this, perhaps this is the same… he says I should look in Shemot, where it says the thirteen attributes, which chapter?
Teacher: Shemot 34, he says I should look. In the Gemara there are various expositions about this, I think in Rosh Hashanah there, what is Hashem Hashem, what is nosei avon, and so forth, but not really a list of each one, right?
The Difficulty in Arriving at Thirteen
Teacher: So, what the correct thing is that the Rambam says explicitly that in the thirteen attributes there is one attribute of judgment. Why? Because it says “venakeh lo yenakeh.” No, not “venakeh lo yenakeh,” but another one, I remember. Again, it says… what is the verse? “El rachum vechanun erech apayim verav chesed ve’emet nosei avon vafesha vechata’ah,” “poked avon avot al banim,” right? That’s the one. “Ve’al bnei vanim.” That’s certainly an attribute of judgment, right? “Poked avon avot al banim al shileshim ve’al ribe’im.” It says “avon,” it says “poked avon avot al banim.” That’s really an attribute.
Let’s see how you can count ten. “El rachum vechanun, erech apayim, verav chesed.” I’m still holding only about six, seven. Because look, “rachum vechanun” means the same thing. “Hashem Hashem,” “El,” no, about. “El rachum vechanun” is one thing, “erech apayim,” okay. “Rav chesed ve’emet” is another one. “Chesed ve’emet” is actually together. “Notzer chesed la’alafim,” I’m holding four. “Nosei avon vafesha vechata’ah,” five. “Venakeh lo yenakeh,” six. “Upoked avon avot al banim,” blah blah blah, seven. That’s approach number one, that there are seven. Okay. How can you divide more? You can divide erech apayim, either you can divide rav chesed ve’emet, you can divide rachum vechanun, you’re already holding at nine. What else can you divide? How do I get to ten? What is the approach of ten?
Student: It must be, the three people have… it’s a dispute how you divide the verse, right? There you can certainly find ten. What’s the problem?
Teacher: No! There must be an investigation that this makes ten, it won’t count that. Arriving at thirteen is truly difficult. I can for example count avon vafesha vechata’ah, then I get another two, right? And I’m up to eleven. I want clarification on the face of the Torah, I’m trying to say simple peshat. Ah, and you add Hashem Hashem El, and that’s also attributes, yes. So he says, the person, ah, I don’t see what it says, and he argues that there are many approaches. Why don’t I find it? I… poked on avot… I one now. He brings many approaches in a list. Rabbeinu Tam counted the Name twice. And another one in short, thousands… anyway, the Rambam… he counted, he brings a responsum to the Rambam, and there’s also a piece of Rambam.
The Rambam’s Approach – Attributes as Actions of Hashem
Teacher: What I mainly want to know is, that there is, shoot, he should say, there is in the attribute of judgment, that’s the main thing I want to say. I think it’s a wonderful Rambam in my opinion. But the one who holds of thirteen, you hold, you count with nishpokot, and you also count in kilyon hakeh. We say until venakeh. Where does the custom of the siddur come from? It comes from the Geonim. Which Geonim? The same ones who said that there are only… they did there venakeh? Stop. Because they held venakeh velo yenakeh, like the Gemara. Menakeh lashavim ve’eino menakeh le’einam shavim. They didn’t want to speak of that velo yenakeh. That’s apparently the peshat. Because that’s the attribute of mercy. Afterwards it begins with to learn. Velo yenakeh you can already learn with. Although the simple translation is venakeh lo yenakeh, it’s not two attributes. But in the Gemara it decisively said such a teaching, and the Rambam says that the attributes are actions of Hashem in the world.
Moreh Nevuchim Part 1 Chapter 54 – Attributes as Actions, Not Characteristics
Teacher: The Rambam’s approach fits very strongly how you now have here thirteen attributes, not like the Rav HaGaon, that this is the Almighty’s revelation. Because the Rambam says, that kol tuvi, the Rambam says thus, in the Rambam in chapter 54 in part 1 is busy with the topic that you can’t know the Almighty’s essence, you can only know His actions, which means descriptions or actions, and that means, well, what does he bring? “Hodi’eini et derachecha,” that is your ways, and through this you take in understanding, because who does the Almighty love? Whoever knows Him, not whoever fits. The Almighty told him, I will show him kol tuvi, meaning everything I have done, everything the Almighty has done with His attributes is good, because it’s good. But He didn’t tell him everything, thirteen attributes were enough.
And he says, attributes means the same thing as by a person means attributes, he puts aspects, like attributes of people. But the Almighty doesn’t have any attributes, rather He has actions, He is similar to the attributes. He asks the number one question, if so why does He say only thirteen? The Almighty has much more than these thirteen things. So the Rambam, because the thirteen things are actions that come from Him in all circumstances of people and their conduct. These are the attributes that went with the conduct of people. The Almighty conducts the wind, He doesn’t know from which attribute, but people He conducts with the thirteen attributes. Because Moshe Rabbeinu needed to know this, because he needs to lead the Jews with the same attributes that the Almighty leads them. Political human, ethical yes. Human.
The Attributes and the Ten Sefirot
Maggid Shiur: So it’s not the ten sefirot. The same idea of the sefirot. It was also intertwined with… maybe, not sure. Perhaps the sefirot are also only what people know. Perhaps the Almighty has more things, who knows. I don’t know. No, in Sefer Yetzirah, yes, it speaks about everything.
The Rambam’s Explanation of the Attributes – “Pokeid Avon Avot” as Middat HaDin
Maggid Shiur: In short, in the Rambam he explains a bit what is rachamim, what is chanun, and what is punishment. I’m talking about punishment. And he says that the leader must indeed punish a little, punish also, but ah! He says very well, because all these three attributes, for him they are, he says that one must have more mercy than punishment, because there is only in all these thirteen attributes, there is only one attribute that is not mercy, which is pokeid upon avot on children.
Because “nakeh lo yenakeh,” says the Rambam, when not, it doesn’t mean “lo yenakeh,” “venakeh” means “lo yisharesh,” even when the Almighty punishes, He leaves something over. So that’s the Rambam’s interpretation. It comes out that the Rambam held, first of all certainly that the thirteen attributes go until “pokeid avot on children.”
The Rambam’s Siddur and the Custom of the Thirteen Attributes
Student: And the Rambam’s siddur was arranged that way? The Rambam brings in his siddur the thirteen attributes somewhere?
Maggid Shiur: I don’t need to remember? I don’t remember that the Rambam… where, wait. From where does it come to him that one says in the siddur the thirteen attributes? In supplications, we say it in supplications every day, but I think that it’s… aha, do you remember? By selichot one says it, but the selichot is… I don’t know, there is no text of selichot in the Rambam. Trommer said selichot, it’s brought from Hilchot Teshuva, but he doesn’t say what one says. They used to call it Rachman, right?
The Dispute Regarding the Thirteen Attributes of Mercy — The Rambam’s Response and Approach
The Rambam’s Response Regarding Saying “Hashem Hashem” at Torah Reading
Maggid Shiur:
In short, let the Rebbe tell us what is the matter, tell us whether we should do it, and what is the number of attributes. Or it’s just a custom, and everyone will do what he wants. Wow, beautifully written the question.
Says the holy Rambam, I hold that it’s a custom of the chazzanim, I don’t do it. The Rambam was a real stubborn one. The whole world could say a custom, he stands and doesn’t do it. I’m not protesting, not any nullification of customs, not any sin, not any obligation, I’m quiet. I don’t answer at all, in short, I don’t do it, whatever, other translations, I guess.
In short, the Rambam clashed with the world, he used to shout “Hashem Hashem,” because he doesn’t know that it says in the Gemara, he doesn’t do it.
Ah, afterwards, regarding the question, here he does have an opinion. Certainly, the Rambam, the first Name is not from the count. I never heard anyone who disputes this. Hey, the Gemara says a Name before he sinned? The Rambam didn’t understand that the Gemara means that this is the number. The Ibn Ezra also disputes. You see, he says that it can’t be, it’s a Name.
The Ibn Ezra’s Innovation Regarding the Name Havayah — Name in Essence and Name of Description
But the Ibn Ezra said that there is such an interesting innovation from the Ibn Ezra that it can be the Name Havayah can be a Name in essence, and it can be a Name of description. So he explains by “va’eira el Shakkai,” that the forefathers knew of the Name in essence, and knew that it can be a thing that the Almighty does. This is kabbalah, the secret of kabbalah, that the Name Havayah is the Name of description. I don’t know about this? Okay. Yes, do you understand what I’m saying?
Makes sense, like we said last week, because the Name in essence means that it’s only a hint, it doesn’t mean anything, it’s not a thing that one can understand. This is the Rambam, there is a dispute between the Rambam and the kabbalah whether the Name Havayah is a Name in essence or not. The Rambam said, the Name Havayah, perhaps the Name Havayah means God, and about this it doesn’t mean anything. It means perhaps “the Existent who exists,” some such definition, but it doesn’t mean anything, it doesn’t mean anything. The kabbalah comes and says, no, God doesn’t have a name. The Name Havayah means what the Almighty does.
Comes the Ibn Ezra, I hold that the whole kabbalah is a commentary on the Ibn Ezra’s second interpretation of the Name Havayah. He says that this is what Moshe Rabbeinu knew and not the forefathers, because the Ibn Ezra argues, and this is a great secret, because the Ibn Ezra says that why did they certainly know that there is a God? Only that it has actions, actions, and lordship, Shakkai, I don’t know what they wanted. But Moshe Rabbeinu innovated that the Almighty can do things, or one can make the Almighty do things, in the aspect of Havayah. These are the miracles that Moshe Rabbeinu made.
And what the mekubalim are very into the Name Havayah, but their Name Havayah is a second Name Havayah, it’s not the Rambam’s Name Havayah, it’s the second one, understand? Because it’s only the Name Havayah of action. The mekubalim explicitly translate Havayah as “mehave,” not Havayah that is “hove.” This is “she’haya hove,” this is above Havayah. Havayah, even what we understand “she’haya hove,” is already also something an action, however you wanna say.
The Rambam’s Interpretation of the Verse “Vayikra Hashem”
In short, says the Rambam like this, that certainly, simple interpretation, it says “vayikra b’shem Hashem,” the Almighty indeed called in the Name of Hashem, and He said “Hashem Kel Rachum.”
So the Rambam translates, what? “Vayikra Hashem”? So the Rambam translates? Wait, I didn’t catch. What does it say in the verse? I thought that we should go learn His honor, but I want to learn the simple meaning. One minute.
So the Rambam translates like this, do you catch what the Rambam says? The Rambam translates that one must place it like this. Ah, I didn’t catch. “Vaya’avor Hashem al panav vayikra Hashem,” what did the Almighty say, “Hashem Kel Rachum.”
I thought that one can say “vayikra,” the Almighty shouted “Hashem Hashem,” like “Moshe Moshe,” like it’s a shout. So the Gemara learns, Rabbi Yochanan learned like this, aha. But the Rambam here learns differently. “And all the Geonim agree on this,” so he says. Because “Moshe Moshe” always stands, when it stands twice it always stands. But it’s the same word.
So he brings, so the Geonim also said, “and the Rav decided in Hilchot the words of Rav Hai z”l” that “verav chesed” is the sixth attribute. Let’s see how can “verav chesed” be the sixth attribute? “Hashem,” “Kel,” “Rachum,” “Chanun,” “Erech Apayim,” “Verav Chesed.” He counts every name, but from the second name until “verav chesed.” Okay, it comes out like this, because otherwise it’s the seventh if both names. Okay.
The Dispute Regarding “Venakeh Lo Yenakeh”
The Approach of the Targum — “Venakeh” is One Attribute
Then there are others, there are those who call “venakeh” one attribute, and this is the approach of the Targum, that he translates “venakeh lashavim,” “lo yenakeh le’einav shavim,” the Targum itself, yes, so the Targum translates.
Another Approach — “Venakeh Lo Yenakeh” is One Thing
And “there are those who count them together,” he says no, that it’s one thing, “venakeh lo yenakeh,” and so the Rambam indeed translated, that it’s not absolving, it means that it’s a good thing. And he explains its matter, ah, this is “lo ye’aker min hashoresh,” not true? “Venakeh lo yenakeh,” this is a proof, a good proof from the verse. Where does the verse stand? Jeremiah, it stands more than once. “Veyisarticha lemishpat venakeh lo anakecha,” meaning to leave your root upon the punishment he will not do so, this is the translation of “venakeh lo yenakeh.”
The Practical Difference — “Pokeid Avon Avot” as the Thirteenth Attribute
However its matter according to the well-known, this is the dispute. I’m telling you, the Rambam translates here “according to the well-known,” that means not according to the simple meaning that “venakeh lo yenakeh” is two, he translates “Hashem Hashem Kel Rachum Chanun Erech Apayim Verav Chesed Ve’emet Notzer Chesed La’alafim Nosei Avon Vafesha Vechata’ah Venakeh,” the righteous He goes to treat. You can very easily see how this is truly here only ten, because the “nosei avon vafesha vechata’ah” is a bit of a trick.
And says the Rambam, that the others who say, the commentators of Spain, whoever that one is, maybe him, commentators of Spain, I don’t know who this is, Andalusians. The Rambam brings several times, the Andalusians said, no one knows who it is, Ibn Ezra he said, okay, he said that what? That “venakeh lo yenakeh” is one thing, consequently it comes out that “pokeid avon avot” is the thirteenth.
In short, according to all opinions “Hashem” is the first, not any… yes, okay, in short. This is the Rambam. Ah, you see here though, someone indeed spoke about the point.
Summary of the Dispute
It comes out that there is a dispute, the dispute is… ah, it’s really a dispute. According to the simple understanding of the Targum and of the Rabbis of the Torah, “venakeh lo yenakeh,” or “venakeh” alone is a good thing and “lo yenakeh” is a bad thing, it’s already not part of the attributes, it cuts itself out.
Or “venakeh lo yenakeh” alone is a good thing, and then it’s one thing, and then it comes out that “pokeid avon avot” is a middat hadin, and it’s one of the thirteen attributes. This is the approach of the commentators of Spain, says the Rambam.
And says the Meiri, he brings—
The Dispute Regarding “Venakeh Lo Yenakeh” and the Ramak’s New Approach of Twelve Havayot
The Dispute Regarding Middat HaDin in the Thirteen Attributes
The dispute is… ah, it’s really a dispute. According to the approach of the Targum and of Rav Anan the Jews, “venakeh lo yenakeh” — or “venakeh” alone is a good thing, and “lo yenakeh” is a bad thing, it’s already not part of the attributes, it cuts it out. Or “venakeh lo yenakeh” alone is a good thing, and then it’s one thing. And then it comes out that “pokeid avon avot” is a middat hadin, and it’s one of the thirteen attributes. This is the approach of the commentators of Spain, says the Ramban.
And says the Meiri, he brings that the approach of the Rambam, yes, it doesn’t seem right, the Meiri says “and so it seems” — it looks like this, it’s nice, it makes sense. But it’s not the custom to say it at all. Ah, he says yes from the siddur. He says, that it’s not of mercy and they reveal their strength. When it’s simply the custom, he says, apparently thirteen attributes of mercy.
Ah, you see, the Meiri knew the distinction of the Gemara in this custom. And the Gemara indeed says thirteen attributes of mercy. It could be the Gemara understood that either “venakeh lo yenakeh,” or even “pokeid avon avot” is one of the attributes. But the custom is, it’s called “thirteen measures of mercy” — this is somewhere in the selichot, it even says inside, I don’t know. It comes out that this is not included in them.
So, it comes out a dispute. The one who says that there is middat hadin, like the Rambam says, and Meiri, this is very important for the Rambam’s interpretation — it comes out that this is how the Almighty conducts Himself always with people, then it is indeed like a bit of a contradiction with the ten sefirot. But according to the custom — so the mekubalim always go according to the custom.
Note: The Arizal Regarding Piyutim — Sephardic Philosophy Against Ashkenazic Midrash-Tradition
I saw it before, someone spoke at length about this, that the Arizal says that one should not say any selichot from any piyutim except from the paytanim, and he asks about this, Moshe Iden, but he asks about this that what does it mean it’s not true? Because the paytanim, the Arizal meant that the Kallah was Rabbi Elazar ben Rabbi Shimon, it comes out that it fits with the Zohar. But meanwhile what he was a second one, it comes out that it’s not true, immediately it’s nonsense that the person says.
Because when the Arizal says that one should not say any piyutim from the Sephardic paytanim, he means to say one should not serve the Almighty in the way of philosophy, but in the way of kabbalah. In the way of kabbalah means in the way of the Midrash. The kabbalah is a commentary on this.
But the Ashkenazic mekubalim, or the paytanim, Rabbi Elazar HaKalir, his teachings are only what it says in the Midrash. He doesn’t have any theology. What Rabbi Shlomo Ibn Gabirol writes into his piyut whatever he learned in his science. It doesn’t go like that. He writes what it says in the Torah. What it says in the Torah must fit according to kabbalah. So there’s no contradiction at all.
So the mekubalim here, in any case the Ramak here certainly goes with the custom of the order.
Student: Do you agree?
Maggid Shiur: He’s also a holy Jew, he also has a right to say.
Student: He has a right. I agree that he has a right. One hundred percent. He certainly has a right. The Arizal wouldn’t hold that he has a right. I agree that he has a right. Not only does he have a right, he even says well.
Maggid Shiur: I didn’t say that Rabbi Elazar HaKalir says only what it says in the Midrash. He certainly has certain…
Student: Yes, but in his approach, it could be that he says another midrash, he may also make a midrash, but he doesn’t say… the structure…
Maggid Shiur: And the midrash is a midrash, even if he doesn’t say midrash.
Student: Right. True, true. I agree. But I understand why the Arizal reads the two piyutim and he says “this is a piyut innovated for you and this not.” It’s very easy to understand what he means. Whether Rabbi Elazar HaKalir was Rabbi Elazar ben Rabbi Shimon or not, both, it fits a lot, it fits very well. You do agree that he was Rabbi Shimon’s only son. In general, the mekubalim also stole a lot from him, it’s not exactly true the whole thing. But that’s a different point. But he is still, the structure, I mean that the structure is still very different.
A mekubal, this is exactly the investigation. A mekubal will say, I go with the ten sefirot, or perhaps Rabbi Elazar HaKalir would have gone more with the attributes way. No difference. And there he will stuff in his whole… what he understands himself from his innovations, or even what innovations he stole from a philosopher. But the philosophers, they can make their own whole order. So it’s as if already, you lose the language. I mean that this is the difference. Do you also understand it like this?
He writes about “Yigdal.” What kind of thing is it that someone should write a prayer about the Rambam made thirteen principles? He must have come that it’s a thing that stands in the Torah, it’s a thing that stands in the Gemara, what is it? It’s nothing. It’s simply a list. The Rambam held that it wasn’t… yes, very nice, very very very strong. Someone would have written the same content but it’s translated into emanation, would have written “no physicality in Him,” understand?
Maggid Shiur: I agree like this. Anyway, I’m just saying that… no, I’m saying a fact, this is not any… I don’t hold like this, I don’t mean that it’s worse, I’m just saying that the mekubalim hold like this.
Din is Also Mercy — A Deeper Perspective
So, in short, he goes… no, it’s very interesting. The Ramak says a proof stands in the reading that you want to write. This is like the proof of the Meiri. But it’s a proof from the custom, it’s not a proof from the Gemara. The Gemara doesn’t call it like this. So the Gemara can indeed agree with the approach.
Okay, he doesn’t speak of the days of mercy, he speaks truly of… he wants to make from this a whole kabbalah already, but… just say that the Ramak… yes, mercy, it indeed can’t be that the Gemara didn’t yet call it mercy. Ah, how did Shimon HaTzaddik know from the custom that one calls it mercy? I don’t know.
I would say simply that this is not a question the whole thing, because even one can even call the whole of mercy, that which the Almighty sometimes makes judgment, is also a part of mercy, which is hard to understand. Yes, it must be, no. It’s certainly so, there is a reason why one should spread out a bit, so that it should spread out a bit and something… you know that even judgment, it’s a good thing, it’s not a bad thing. Yes, judgment is made to cleanse the world.
Student: Right, it’s a good thing, judgment is important.
Maggid Shiur: That in order I won’t punish you on the spot for doing a sin, I will wait a few generations, I will make sure there is an accumulation. Also the opposite, that our enemies I should remember, forever I should pay them back. Germany didn’t pay in one generation, the Almighty will still remember. Don’t worry, and in four generations around He sent a bunch of Muslims who should be His name.
This is the simple meaning of the Chumash, you know. Avraham asks, it’s the Yevusi. He says, many times one sees that there is a great wicked person and he is successful. Wait until his great-grandchild. If then it’s still not, we’ll talk further. But almost always until the great-grandchild he is already… And the condition is like this, the Torah shows this explicitly.
Translation
So, so, so, it’s not a good thing. We have the idea that judgment (din) is a bad thing, because we always think when it’s meant, it’s meant for us, it’s not meant for us, it’s meant for the wicked. So yes, we don’t know. I mean, it could be that one must cry out “visiting the iniquity of the fathers upon the children” is ours, so that the Almighty shouldn’t be a creditor. Why should one only cry out that the Almighty will do good for Jews?
The Barditchever Rebbe says many times in his Torah Sifrei Reishona in such places that what it says that one must also have the attribute of strength (middat hagevurah), means from the nations, people think it’s just racist. Meaning to say, a very simple thing, the world, the world is “a king establishes the land through justice.” Certainly, one must through the nations, pleasant ways, make people feel good.
In short, a story, this is splendor (hod), yes? Because it’s beautiful, it’s very beautiful, it’s structured, it’s order, it’s beautiful, it’s attributes of strength (middot hagevurah). Yes, so I know. Why… in short, in short, the Ramak says another interpretation.
The Ramak’s New Approach: Twelve Havayot, Not Thirteen
Okay, now there’s another interpretation. He doesn’t explain the whole other interpretation, but I need to think a bit about this. “Therefore we have clarified for ourselves in this” — so yes, I’m still impressed by the question. But the Ramak says this, she has a third, a completely different approach.
What is clear to him is this: that the 13 attributes are included in 12 boundaries which are 12 havayot. These are the twelve havayot that we saw earlier in the picture.
A new Torah, it’s twelve. Do you catch everyone? No one agrees with thirteen. One makes it ten with three, one makes it twelve. Thirteen is very into the number.
Is this the end? Perhaps indeed, this is the end, indeed you want ethics into the number. Something is missing with… what’s wrong with thirteen? Twelve is a good number, it divides well, I know. Thirteen is a prime number? What’s the deal with thirteen? Should I ask my computer?
There’s a website that says, you know there’s a math website that says about every number what’s interesting about it? Math is an interesting thing, every number would have its… look further!
So, 13 is prime, yes, true. It’s interesting. Well, prime means, you know what prime means? Prime means that there’s no way to make the number from other numbers, except for one. Therefore it’s the gematria of echad (one). That is, the first, I mean, in the natural numbers, in the first, yes, it goes 2, 3, 5, 7, 11, 13, 17. From eleven we’ve already said that it’s not a good number. There’s a system that there are eleven attributes of mercy (middot harachamim), the opinion of Rav.
I mean that I’m going to make a new order where I’ll say “in the merit of Rav’s prayer, hear my 11 attributes.” There’s something… on Rosh Chodesh one says “in the merit of the prayer of the many,” “the prayer of Rav.” Right, the prayer that one says there is Rav’s prayer.
Student: Yes. How do you know he’s there? I mean there are too many versions probably, no?
Lecturer: So, 13 is a bit of a weird number, because it’s not a good number, it doesn’t divide. I don’t know. In Judaism, 13 is bar mitzvah. He doesn’t know about the 13 attributes, the lady goes.
Twelve Havayot = 3×4 — Twelve Permutations
Okay, let’s see. Ahh… so he says a new Torah, there are twelve havayot. What is the secret of twelve havayot? Twelve havayot is 3×4, right? He means twelve, yes, he says twelve permutations. It’s basically 3×4. The reason why there are twelve permutations is a bit different, but yes. And twelve…
Twelve Havayot, Twelve Diagonal Boundaries, and the Thirteen Attributes of Mercy
Twelve Havayot and Twelve Permutations
Okay, let’s see. Um, so he says a new Torah. There are twelve havayot. What is the secret of twelve havayot? Twelve havayot is three times four, right? He means twelve, yes, he says twelve permutations. It’s basically three times four. The reason why there are twelve permutations is a bit different, but yes.
Twelve Diagonal Boundaries – From Sefer Yetzirah
And 12 boundaries means the diagonals, right? Of a cube. This is from Sefer Yetzirah basically, it’s called diagonal boundaries. A cube has, is made of twelve lines, right? Eight dots, four above and four below, the same. Twelve lines make a cube.
Um, so the Sefer Yetzirah which thought about how the world is made, that it consists of space, thought that the number twelve is something an important number. Therefore by him there are three, one can say three dimensions, although he didn’t have the idea of three dimensions. And then seven, which is six directions and the center, six which are called cardinal directions, that is up down, east west, north south. And then the double of that is twelve, which that is twelve, which you have a full cube. This is the Sefer Yetzirah, this is twelve boundaries.
The Thirteenth – The Encompassing Place
And afterwards he says:
> And the encompassing place which is the Name that includes them makes them 13
So besides… I don’t know what that means. Just as by six there are six with the seventh, so by him there’s also something a thirteenth which is called the encompassing place makes them. It’s not clear to me, because the space is the twelve. Is there a thirteenth there? All twelve make something new. Ah, it’s the inclusive (kolel). You mean to say the general principle, I guess. That the encompassing place is something for that.
Meaning, let’s see what he says. The permutation, every permutation I understand. Um, he says another interpretation, that one counts the Name. No, I mean he doesn’t mean that. He means the boundaries means boundaries.
> And they are in one of three places which are Teli, Galgal and Lev
I don’t know what that is, something from Sefer Yetzirah. He says simply according to Kabbalah, but their sign is Teli. So this is the secret of 12 attributes.
> Besides this there are another 13 worlds and they are in Keter
And this will stand in Sha’ar Pirtei HaShamot.
A Question on This System of Twelve Plus One
It annoys me, because if there are only thirteen, the idea should be thirteen, not twelve plus one, and not ten plus three. I, it’s not, I have no sense of this.
The Arizal always, the Arizal says all the kavanot (intentions) of the Arizal, I spoke about last week and the other kavanot of the Arizal, all the kavanot of the Arizal for the 13 attributes go three Names of Havayah with two times three Names of Havayah with the inclusive. The beginning of the holy month of Elul of the Tikkunei Zohar goes like this, why should I have three Havayahs? That’s for twelve, and then, how does one arrive at thirteen? One has intention again for an inclusive. All three again. As if the thirteen really is like twenty-four, as if, like you say, the whole separate from the parts. But it’s very funny to me, it bothers me something. I don’t know what the sound is.
Analogy of the Twelve Tribes
With the tribes it’s also so, there are twelve tribes, I know. But on the contrary, by the tribes, it’s always, somehow, figured out that it should always be twelve, either one divides Yosef, or takes out Levi, something one does. And the thirteenth is always in learning, the thirteenth doesn’t count itself. And the learning is because of this. That’s why there’s a number 13. I’m not so… I’m not happy.
The Name of 12 Letters – Three Times Havayah
What does it say in Parshat Shivtei HaShamot? This is what I was in the middle of looking at earlier for all these things. Sha’ar 31, Chapter 3. Well, one can see the questions that it says. Heh – Chet – Dreim – Dreitz – Dreim – Dreitz – the Name of 72. What does he want from the Name of 72? Ah, so, this is Heh of 10, Bet letters, right? It says in… ah, he brings this here.
It says in the Gemara in Kiddushin, and the Mekubalim also, it’s also a trick, I don’t like it. So the Sefer HaBahir said, what is the Name of 12 letters? Where is there a Name of 12 letters? Nobody knows. The Name of 72 one already knows from Rashi, the Name of 42 one already knows. What is the Name of 12? He said, the Name of 12 is three times the Name Havayah. Hello? That’s the Name of 4 letters, three times. And where is thirteen? Thirteen is again.
He speaks about this.
Teli, Galgal, and Lev – World Year Soul
What is Teli and Galgal and Lev? I’m not sure. I mean that this is one of the World Year Soul things from Sefer Yetzirah. The problem is that Teli and Galgal are the same thing. I’m not sure. Lev is the heart, makes sense. Galgal is the sphere. And Teli is like an astronomical term, that I’m not sure what it means.
Student: What does it mean? What is the Teli? The Milky Way?
Lecturer: No, the path that the sun goes through.
Student: Ah, that’s called the Teli?
Lecturer: Yes.
Student: And what does one do with this? What does it have to do with the matter?
Lecturer: He speaks about the twelve, he speaks at length about twelve. Ah, 12 diagonal boundaries. And here he’s explaining what 12 diagonal boundaries means, which I said, something similar in what there is in the sefirot, whatever that means.
And then it says:
> Teli in the world like a king on his throne, Galgal in the year…
Ah, it’s yes, World Year Soul. Because year is like the stars, the constellations, the constellations in the year, and the sphere turns the year, and the heart in the soul. He says thus:
> Teli in the world like a king on his throne
This is another language. The Teli is like a king on his throne.
> Galgal in the year like a king in the city
When the king goes in the city.
> Lev in the soul like a king in war
I don’t know what this means.
He says yes, he says like you:
> The straight line upon which the spheres revolve
What? That’s not that. This is the constellations. So Sunday on the sphere. The constellations are where the sun travels, I don’t understand. The constellations are already where the sun goes. So what is the Teli? As if the place where they go? The… the imaginary line.
Student: Ah, so he says. The… interesting.
The Three States of the King
Student: Why is the heart like war? Isn’t that like a king in the field?
Lecturer: Yes. There are by three states of the king like: in war, in the city, and on his throne. It’s more contained and more open. King on his throne, when one cannot see. I think it’s least stable out. On his throne he sits, and everything travels. In the city something turns the city, and war is already chaos a bit.
Student: It’s reversed.
Lecturer: It’s reversed. It’s theoretical, it’s theoretical.
In short, here he speaks about this, and in times of things by 12 boundaries, he says that this old the Ramak says here that the Sefer Yetzirah speaks of this world, which is all a hint to Kabbalah, everyone knew that the Sefer Yetzirah speaks of this world, but he said that it truly means Kabbalah, and he shows here how one can make twelve, and afterwards he says:
> Teli is the Name Ehyeh, Galgal is the Name Havayah, Lev is the Name Adonai
And each one has twelve, which write it in four letters in each name, three times, and what? We haven’t yet seen the thirteen attributes of mercy.
A Difficult Question: What Does This Have to Do with Attributes of Mercy?
What does this have to do with the thirteen attributes of mercy? How is this yes mercy, Master of the Universe? I don’t understand. Twelve, twelve. He doesn’t explain how this is all attributes of mercy. If it’s 12 permutations of the Name Havayah and it’s the 12 boundaries of mercy, it’s very nice. But what’s got to do with attributes of mercy? It’s just how the world travels. He hasn’t answered his question. His kind of question he hasn’t answered. It only makes it worse. I don’t know. The whole world is mercy. Forget it, I could have already said that judgment is also mercy, as they said earlier. He speaks here further about… he doesn’t speak about the matter at all mercy here.
13 Enumerations in Keter – From Rabbi Nechunya ben HaKanah
This is one interpretation, and then there’s another interpretation, right?
> Besides this there are 13 enumerations in Keter
And this doesn’t say there in Sha’ar Pirtei HaShamot, this is somewhere else. On this he says, he brings from Rabbi Nechunya ben HaKanah in general in the sefirot. This is another word on the prayers, one of the prayers. He counted 13 enumerations in Keter, as one will bring the Sha’ar Mitzvah Hanagah Chapter 3. So, there, you will see, there’s something a Sha’ar Mitzvah Hanagah Chapter 8. This is something a prayer of Rabbi Nechunya ben HaKanah. And there it says thus, and call, I once made the prayer somewhere. By 13 it begins thus, that here and call in 620 pillars of light you have 620 pillars of light in the Keter, gematria Keter, right?
The 13 Attributes of Mercy, 13 Sources in Keter, and the Essence of Ten Sefirot
The 13 Attributes in Sefer Yetzirah and in Atbash
And from what comes indeed one is in all sefirot:
> “And they are filled inside and outside and externally”
Three times Havayah.
> “And they are engraved in the form of male and female and are reversed to Tiferet from Malchut”
And in short, afterwards it says:
> “If they are elevated in speech and included in calculation you gave war”
And this came out from the books:
> “Coming from the spring of tranquility which is still engraved and without number from the hidden light, and in the shell of the concealed darkness, which is the existence known to all the enlightened”
All the enlightened know about the existence.
> “And 13 wondrous forms, which are revealed and hidden and rest upon the Keter itself”
And then he writes just the 13 attributes in Atbash, if you noticed. Look what he says:
> “Hashem Hashem E-l Rachum VeChanun”
You can see, yes?
> “E-l Rachum VeChanun Erech Apayim”
Yes, but it’s the gematria of Rachen, it’s the Atbash of… what did I say?
> “E-l Rachum VeChanun Erech”
It’s an Erech, right? Ta’ag Resh.
> “Erech Apayim VeRav Chesed VeEmet, Notzer Chesed LaAlafim Nosei Avon VaFesha VeChata’ah VeNakeh”
Right? This is the regular 13 attributes of mercy.
Instructor: The siddur that Rav Sheftl says that one should say this every day in the month of Elul, the acronyms, the Name… I’m not sure what’s the secret of doing that. The Rav Yitzchak also very much loved the prayer of Rabbi Nechunya ben HaKanah, he very much loved to say this. What the matter of saying in Atbash I don’t know. Perhaps this explains what women in general, mother, whatever.
Four Approaches in Understanding the 13 Sources in Keter
Approach A: 12 Boundaries and the Place That Contains Them
Then he says:
> “The secret of the concealed darkness, and they are 13 types of transformation”
Ah, it’s indeed transformation, right? One of the transformations.
> “They are thirteen sources in Keter”
I don’t know. There are many things I don’t know here. 13 attributes, I don’t know. He says it has to do with Teli and Galgal and Lev. I don’t even know. Because the same three is three times. He has something a Torah that there are three times thirteen. I don’t know why three times thirteen. Thirty-six. Why? What’s the matter? Yes, what’s the topic? 36 paths. 36 kingdoms. In short, 36 kingdoms.
> “And regarding Keter, some have interpreted that they are 13 sources”
I don’t know who this “some have interpreted” is, and the Ramak doesn’t copy it. There’s Chapter 4 here. So there’s something going on with these 13 sources in Keter.
Anyway, according to that reasoning there’s further another reasoning. The first reasoning is that the 13 attributes are included in 12 boundaries and the place that contains them, which is the Arizal usually works with that kind of fillings, that kind of approach. But I don’t know what that has to do with mercy. With the root of mercy. The world isn’t entirely mercy, it doesn’t make sense.
Approach B: Teli and Galgal and Lev – Three Times Thirteen
And besides this there’s a system that there is… Maybe the root of this, maybe that’s the point. There is like… ah, this is the Teli and Galgal and Lev he’ll say? Like let’s say above according to Kabbalah, Lev is when it’s already 13 diagonal boundaries, whatever, and the Galgal is something in between, and the Teli is… later he’ll say Teli in Binah, but anyways… This is layer three.
Approach C: 13 of the Worlds in Keter
And afterwards there’s a fourth, which is the 13 of the worlds in Keter. And this he says, Rabbi Chaim ben Attar also held this way because he counted the 13 of the worlds to Keter. And these are the same 13 of worlds, and there are those who say it’s not. In Sha’ar Mispar Hanhagah there’s a dispute about this whether this is the same thing or not.
Approach D: The Rashbi in the Idra – Nine Attributes of Arich Anpin
And likewise also the Rashbi this is the Idra. The Idra is important, but this is still the topic here. He says, the Rashbi gives indeed another Torah, a very interesting Torah. He says that there are places that it says here in all these attributes, that is one place in Parshat Shelach. Also, depending on how you count, on this, I don’t know what one should count there. What does it say? Something like this. There’s very much by there, by the way, there are very many verses that mention the 13 attributes, many commentaries on this. There are also places where it says only three, I mean, Hashem Rachum VeChanun, Chanun VeRachum Moshe. Why didn’t the Idra make a whole Torah? Now there’s another attribute that has only thus.
Anyway, he said that there are nine middot in Ze’ir Anpin and thirteen middot in Arich Anpin. Okay, depending on whatever, Arich Anpin means Keter, Arich Anpin means Tiferet, and the most general sense. It comes out further, that the Zohar, that is Rabbi Shimon bar Yochai, the Zohar, also goes with the approach that, that the thirteen middot are in all the attributes of Keter. Not like the Gaon who held that the thirteen middot is a general thing.
But all this:
> “The thirteen middot in their place here, for it will be explained in a separate book, and from the decree of Hashem in general”
How does he explain his understanding of the thirteen middot? Interesting. Talmud Bavli, he has a whole explanation of the thirteen middot, remember? He explains what they are. This is Talmud’s list. Perhaps he means this, no one counts here.
The Main Intention: Strengthening Faith in the Ten Sefirot
> “The intention here in writing all this is, one must strengthen the faith of the Kabbalists, that one should not believe more than ten, not less than ten. And one who adds or subtracts sins and causes evil to himself. And it will not help him that we did not err, Amen”
That is the point.
Instructor: Did someone in the back make a comment about this? I remember that in the back there was someone who spoke about this, whether there are ten or thirteen sefirot. We had there in the middle of learning Kabbalah, one may not question, lest the angels go away. I don’t remember, how was it? I’ve already completely forgotten how it was.
Shlomo Alkabetz’s Approach: Sefirot as “Tzurot HaNitpasot”
Otherwise, the tenth chapter of Pirkei HaChacham. This is who is probably talking again. The Sefer HaShorashim that we spoke about, page 408 of Avi Na Ekev. He said that there is a dispute how many sefirot there are. The answer is at great length. He says that the main matter is thus:
> “Say now, why does it say ‘every male shall appear’? For then they will return to God Himself. And this is the wondrous simple meaning of ‘when shall I come and appear before God’, and it did not say ‘and I will be seen’ but ‘and I will see’, that I will be imprinted in His intellect, blessed be He, and this is the language of Shlomo Alkabetz, for at that time God Himself”
This is Shlomo Alkabetz’s theory, that sefirot are the Almighty’s tzurot hanitpasot, and nitpasot means like, it’s stamped the Almighty’s intellect, as it were. And this when a person… what? When a person…
Rabbi Shlomo Alkabetz’s Approach: Sefirot as Tzurot Hamitpashtot in the Almighty’s Intellect
The Foundation of the Approach
This is the approach of Rabbi Shlomo Alkabetz: that sefirot are the Almighty’s tzurot hamitpashtot. Mitpashtot means like formed, stamped, in the Almighty’s intellect, as it were.
And then, when a person… what? When a person asks 409, it has nothing to do with anything. He says that it’s written in Sha’ar 4. Anyway, Sha’ar 4 is about what? That if so much that a person is in the Almighty’s thought, then he is a god, because the Almighty’s thought is Him.
This is the meaning of “an ear that hears reproof of life dwells among the wise”. A standing thing that he says.
The Ramban and the Baal Shem Tov on This Matter
He brings that this is what the Ramban says about union: that the thought that thinks of the supernal beings is in the supernal beings.
This is what the Baal Shem Tov said — the Baal Shem Tov said this in his way: “In the place where a person’s thought is, there he is”. This is the meaning of a mitzvah, that is to cleave to the Shechinah, and when the matters of the created world are grasped in his intellect, they will ascend and change — it would already be so.
Ah, afterwards he says that he doesn’t always see the same. Not everyone is like the Almighty, like all other people.
The Tzaddik is “Printed” in the Almighty’s Intellect
Do you know what the advantage is to say this? I don’t know. This is the advantage of a tzaddik. I don’t know. The tzaddik is printed in the Almighty’s intellect. So he says. Printed. This is a funny expression. With this one must be attached to tzaddikim. So says Reb Shlomo’le Karliner.
The Parable of a House: How to Understand Aliyat HaOlamot?
What does this mean? I don’t understand. I need to understand this.
There is such a thing, for example when a house — there is the house. Why? How is a house in the intellect? It can go. What does it mean that it should go? That’s what he doesn’t grasp. How does this happen?
There is such a thing as an ascent. That is, for him, ascent. The aliyat ha’olam is like when there is a house that is a physical house, but when it enters, as it were, into the intellect of the builder, then the intellect is spiritual.
The same thing the world — when it enters, but it doesn’t enter, it is already, the world was already, I don’t know what it means it enters. What does this mean?
There are details that are not important, and details that are important, and if you make yourself important, then you get noticed, you stand out. And but what, in a certain way, more than the others.
You say, in truth indeed everyone is in one aspect, in Ein Sof, everything is equal. And somewhere there is a place where… the difference of a person, because a person can understand or not understand.
Moshe Rabbeinu’s Request: To Understand Things as They Are with the Almighty
He says that Moshe Rabbeinu wanted to understand all things as they are with the Almighty, not as they are here.
This speaks of understanding what the mitzvah of shofar does for me — I want to understand what it does for the Almighty. How it is in machshevet haBoreh. Boreh, Boreh, Boreh. The Ramban says, you cannot understand. The Ramban says, you cannot understand. The Ramban says, also that… your job is your part, and the other part is for the Almighty. There isn’t, but… I don’t know truly.
The Parable of a House — Deepened
Like a house, right? Like our parable of a house. Let’s take in to say no one will see. Like a parable of a house. If you look at the house and you see that it has four sides, it has twelve — you feel a lightest, whatever, right? You need to understand the house.
If you want to know the mind, let’s say, right, of the house maker, of the person who made a house, this is not enough, somehow. That is to abstract, right? You want to understand. What was in his head? There is no width, there is no width in a person’s head. There is the imprint, the form, the concept, the form, the order, the order of there being three sides, and perhaps the meaning thereof. Why must there be three sides?
But when you say meaning, the problem is, the problem is to say meaning for the Rambam, the Rambam says meaning for the Ribono Shel Olam, the Ribono Shel Olam has a need. But even the person, you don’t have to talk about the need. You could talk about the beauty in it, which is not in the, in the, in the house, not the width of the house. The width of the house is in, ah, you know, in a width, that is not in the person’s head.
The Parable of the Building: Three Levels of Friendship
In other words, let’s say, I, maybe, maybe, maybe something like this. I want to understand the two, the two levels of the, of the revelation of middot.
Let’s say, I made a, I have, let’s say I made a, a building, okay? You come, you are my friend, you want to be my friend. You heard that I previously made a building, you go into my building, perhaps you will know me. You see the building that I made? “Wow, very cute, really very nice.” You are right, I indeed made it so that people should go there, should have, I am happy. This is al pi nigleh.
The Second Level: Ta’amei HaMitzvot
Afterwards there is a person, he says, “I want to be your friend, I don’t want to just be someone who is like a recipient from you, I don’t want to be from the people who, who this is yes meant, I want to be from your friends.”
So he thinks into it, this is like ta’amei hamitzvot, like ta’am, there is such a thing, right? He wants to understand the structure of the building. Why, what is the goodness, or the beauty, or the structure that you saw to place on the right side this and on the left side that and the whole thing?
And the person who understands this, he is indeed closer to me, right? He’s more of my friend, I could see that. Why? Because he gets me. I didn’t just make this out, in truth I made it, I made it with a certain way to bring out the, what I care about, what I have in my head.
The Third Level: Achdut HaSeichel, Maskil U’Muskhal
And then that person is in my head, right? Because I don’t mean my head in the physical head, he and I are the same. That’s called, right, achdut haseichel, maskil u’muskhal. The intellect is in the house he can only be in one part of it and so on, but in the head he can be in the whole thing, right? He could be me.
That’s why, just so, someone who understands you is much a better friend than someone who gives you to eat, or you give him to eat, or even you give him the result of your intellect, is still, it’s like a level away.
The True Meaning of Aliyat HaOlamot
And when he receives the aliyat ha’olamot, what he means is, in our head, right? It doesn’t mean in the world. What he means is that people should understand the world that the Almighty wanted from it. Then they will be friends. He wants to be a friend of the Almighty. He doesn’t want to be just like a servant who takes. He wants to be His friend.
This makes sense. I don’t know if it’s a big problem, it makes a lot of sense.
Aliyot HaOlamot, The Person as Idea, and the Secret of Thirteen
Aliyot HaOlamot – In Our Head
Maggid HaShiur:
When the Kabbalists say aliyot ha’olamot, what he means is, in our head, right? It doesn’t mean in the world, but what he means is, that people should understand the world that the Almighty wanted from it. Then they are His friends. He wants to be a friend of the Almighty, he doesn’t want to be just like a servant, he wants to be His friend.
It makes sense, it’s not a big problem, it makes a lot of sense. Yes, I thought that it’s like the Rambam, that there’s a lot of details or extra noise. In other words, the purpose for people is a certain purpose that people need to do. So? But not every person does it that far.
The Person as the Idea of Person
So if you become a good person, an oved Hashem, then you… then, you was thinking about you, you would think about the idea of person, you become the idea, you don’t become a detail person, you are the idea person that He thought, you fulfill the purpose of the idea person that He thought, that’s what he meant.
And we, the particular people, many particular people who they do just one thing for one.
Student:
Okay, but then you is God.
Maggid HaShiur:
Right, because you become that, when He built the world, you would not the thought. There must be a heaven, there must be an earth, there must be people. When He meant the people He meant, you came to live. That’s what he meant. He meant you.
Student:
Yes.
The Tzaddik as Friend with the Ribono Shel Olam
Maggid HaShiur:
And for this, ah, for this you say that one must go to the tzaddik. Because a tzaddik is such a kind of person that he is a friend with the Ribono Shel Olam. He understands with Him. I don’t see exactly if it’s not how to say, but somehow it makes a big difference, it’s a different kind of person. Closeness doesn’t mean, right? Closeness means in intellect, closeness means in perfection, in form.
And he is helping his… what you said, ah, like the Rambam said that “the tzaddik is the entire world was created to command this one”. The closer you are, the closer you are at least something about you, the tzaddik takes from you, the tzaddik speaks with you. Something like that, like the… we get seeds from like some, like the mush from this very smart person that like built something or created something in order that because he has something that he really loves or there’s some… as long as you don’t know that, and then, yes, something like that, as long as you don’t know that, no, no.
⟦#2⟧ The Thirteen Middot of Rachamim – The Secret of Thirteen
Twelve in Sefer Yetzirah
Student:
So, what is this with the thirteen middot of rachamim? That there are three…
Maggid HaShiur:
I don’t know, the world has twelve sides, or twelve lines, let’s say, and the twelve months of the year. I know something like that. Oh, the Sefer Yetzirah thinks that the greatest number that the Sefer Yetzirah arrives at in the structure is twelve, right? It’s the greatest number.
Seven and Thirteen Mean “A Lot”
I also think that when one says thirteen middot of rachamim, one means to say very many, right? Just as seven means a lot, and thirteen means even more. I think so. Torah she’be’al peh multiplies by seven, and Torah she’be’al peh multiplies by thirteen. Therefore there was a dispute, there was what they said that there are seven middot that the Torah is expounded, and there are thirteen. Yes, Hillel said that there are seven, something like that.
Why Not Eleven?
It has to be, because, like I said, there’s eleven in between, but I don’t know why eleven is not… ah, there is indeed an approach of eleven, but eleven is somehow not a good number, the Sefer Yetzirah didn’t take it. Too close to ten, and it makes you confused. I don’t know. There are eleven spices of the incense, I know.
Student:
Eleven?
Maggid HaShiur:
As everyone says, there are eleven things. Eleven is one and one. Ten and nine. Thirteen. There is again what thirteen is that it means a lot. I don’t know what one may interesting.
Seven Means A Lot
Seven you know everyone means a lot.
Student:
Yes, yes, but 7, like “in one way he will come out to you and in seven ways he will flee before you”.
Maggid HaShiur:
It means a lot. “Seven who answer with reason”. “In all wisdom regarding me’ilah with seven who answer with reason”. 7 means a bunch. It’s like, I think because it’s like a…
Student:
What does it have to do with it being a time number?
Maggid HaShiur:
It’s like, because it’s like a lot, 7 ones.
The Question on Thirteen Middot of Rachamim
I said that thirteen is a lot, but we want that the thirteen should be one, all rachamim. So what does thirteen of rachamim mean? Thirteen of rachamim is rachamim? Rachamim is one middah or thirteen? Why is there so much?
First he forgives for a sin, he forgives for an avon and for a pesha, seriously, it’s all the same thing. Look, this is my good example. Here is “bearing avon and pesha and chata’ah”. In other words, here there is avon and pesha and chata’ah. The Almighty has one bearing for all of them, yes?
I try to make sense with this that this becomes only thirteen, by making like a klal. It says, twelve with a klal is thirteen. A klal is indeed something like a dochak. No, it has to be something further.
Student:
There were thirteen states in America.
Maggid HaShiur:
In short, what is the matter of thirteen? It’s a mystery. The number that has no explanation. I know, it doesn’t have so much explanation. It has an explanation. A number that has no explanation. This is for the Almighty above.
Proofs for Thirteen in Chazal
Student:
Where else does thirteen appear? Thirteen streams of perfume oil.
Maggid HaShiur:
Ah, from a balsam, yes. Indeed. He means a lot of oil, right? Okay, that’s a proof that means a lot. Already, I only need one proof. I don’t need more than one proof.
I will learn from the Rambam in Sukkah. The Rambam says many times, “they already said many times”, one counts one and a half times in chess. Once is enough, if it’s a good proof it’s enough one. It’s not a Gemara.
Student:
What? It’s written in many Gemaras every Gemara.
Maggid HaShiur:
What? Printed and many times printed the…
Student:
No.
Maggid HaShiur:
That doesn’t count. It’s like one of the ways of showing unity and volted list, yes, the form. Do you understand? Three that is in a minute. I mean to say that one can it like a thing that is common in the mouth of the world. Right, one says it many times, but it doesn’t mean that it’s indeed there many times.
Student:
When there are six hundred and thirteen mitzvot, does it have something with the number thirteen?
Maggid HaShiur:
I say that this has something to do.
Student:
Does it mean that there are many mitzvot?
Maggid HaShiur:
Six hundred is…
Student:
Okay, it will be seven hundred?
Maggid HaShiur:
Well, that is to match.
Student:
“The deed of Rabbi Eliezer thirteen”, there are thirteen fasts?
Maggid HaShiur:
Some calculation in Tractate Ta’anit that the most is thirteen?
Student:
Yes.
Maggid HaShiur:
Yes, so it says, yes, “if the generations did not merit, we would not learn, and if the Temple [was destroyed], thirteen fasts.” What is a Chazal (teaching of our Sages) – the most that can be is thirteen fasts in the calculation of the first chapter in Taanit? In short, and in the Keter there are thirteen sources. There are twelve plus two. Twelve, uh, uh, uh, I know now, twelve with a kollel (inclusive counting).
Student:
Not yet.
Maggid Shiur (Lecturer):
It bothers me very much that the… “Kincha bat Sheva with thirteen cloths.” You also see that it means a lot. Also the mincha (meal offering), the omer was sifted with “thirteen sieves.” “Great is circumcision that thirteen covenants were made upon it.” Okay, that’s actually a number that he counted. There it actually says thirteen times the word brit (covenant). Now, there’s still no difficulty, if I remember. But by Shavuot also, thirteen words and they counted today.
Student:
Yes, that’s for her.
Maggid Shiur:
What does it say in the Gemara? I don’t remember.
Student:
“One who reduces should not reduce,” ah, well, you see…
The Main Source: Seven Heavens Plus Six Airs
Maggid Shiur:
“One who reduces should not reduce,” what does that say? On the threads of the tzitzit, right? “One who reduces should not reduce from seven, one who adds should not add beyond thirteen.” He says, this is certainly the greatest source. Why seven corresponding to seven firmaments? Why thirteen corresponding to seven firmaments? “And six airs between them.”
Okay, that’s the thing. There are seven heavens, and there…
Student:
Wait? Seven heavens, and only six airs between them. Why?
Maggid Shiur:
Because here is the earth.
Student:
Wait, where are the seven airs? And what is on top of the highest – there’s nothing there, except the Throne of Glory?
Maggid Shiur:
He says air, no, by the way, that’s different. No, no, air means yes. Let’s say, so air between them means between, there are seven, and between them there are six. Six spaces, six empty. Right, and on top of the seventh heaven there is whatever, and under the first heaven there’s also nothing, because here is the earth. Here there is already air. There I don’t know what there is, here there is air.
So that’s where we get thirteen from. So this is a structural thing of the world, right? I love such things. But I always imagine that this is the sort of thing one must seek. Seven plus six, that’s the thing. Seven plus six.
And what does one do with this? It’s further, this isn’t the Mekubalim (Kabbalists), the twelve plus…
The Number Thirteen as a Fundamental Unit, and the Matter of Atbash
The Number Thirteen – A Fundamental Structure
I didn’t want such things. I always meant that this is the sort of thing one must seek. 7 plus 6, that’s the thing. 7 plus 6. And what does one do with this?
So further, this isn’t the Mekubalim, the 12 plus… You know that round numbers have real power, right? For example, one makes a campaign and goes to make thirty-seven thousand dollars. What if it comes to thirty-six thousand nine hundred, someone gives another hundred dollars, right? Why? So it should be a kollel. It really works. It’s not some kind of drush (homiletical interpretation). The drush doesn’t make it happen.
So… once people expect it, I don’t know. Their, because it’s a musaf (addition). I stand, I say that… So the unit of thirteen is a very proper unit.
Thirteen in the Temple
There were thirteen collection boxes in the Second Temple. In the Second Temple there are understandably not ten. Ah, there it also says thirteen breaches, water, or such kinds of things. One bowed thirteen times in the Temple, there were thirteen gates, thirteen breaches that the Greek kings made, simple such kinds of things.
It’s true, there is a hint, one of the hints of thirteen from bar mitzvah, so it says “am zu” (this nation). Zu is gematria thirteen, zayin and vav – there is something going on.
Thirteen and Diagonal Boundaries
The diagonal boundaries are also so, like a certain basic structure. If a square is built there are three, somehow in a basic sense a cube. There are twelve diagonals, I don’t understand geometry so well.
The Matter of Atbash – The Cipher in Kabbalah
And he says that the Gemara says that on the contrary, it’s something better. I don’t know why. He sees a code, a cipher. He brings it this way, he says some explanation. What is this? What is the atbash situation?
He says that for David there are thirteen names. But why do the Mekubalim like sometimes just randomly say something backwards? There is some process in this. He doesn’t say why. What is to do backwards? Sefer Shem Tov Katan. What is this Shem Tov Katan? I don’t know why.
Saying Verses Backwards
And on the contrary, he says so, he says so, he says so. Idea. And what is the taste (meaning)? I must think what is the taste. I want some… taste. I can’t. What do you say? I don’t know. I have no kabbalah (tradition).
You say that one must do it. There is one must do it. Previously one should not say the words because it has no vowel points. Perhaps one shouldn’t say the vowel points of the verse?
Well, one doesn’t see how you used to transfer. Yes? I see that people did this. Does one yes, ah, and does one… He used to have whole sentences, he said backwards. What kind of people are these? They should be for me too. They should be for me the Tosafot. And what is the… It’s interesting for them.
It’s a piece you can, can you say Ashrei backwards? It doesn’t mean Ashrei backwards anymore. It’s a good piece though. It’s hard on the same mind. I can, I can try. Everything grasping on the same mind. There are certain minds that for them their things make sense, because I have no sense for it.
Ah listen. Okay. Enough. Okay, I was what I’m doing here for this.
HE עברית לחץ לפתיחה
סיכום השיעור 📋
סיכום שיעור על ספר פרדס רימונים – פרק ז׳
המושג “גאון” – האם מתכוון לתואר ספציפי?
כאשר מוצאים את התואר “הגאון” במקורות עתיקים, אין הכוונה בהכרח לתואר הפורמלי של ראש ישיבה מתקופת הגאונים. למילה “גאון” שתי משמעויות: בתחילה היה זה השם הספציפי לראש הישיבה, מאוחר יותר החלו לכנות כל תלמיד חכם “הרב הגאון”. ייתכן שאדם כמו “רב חיים מאיר גאון” פשוט נשא את שם המשפחה “גאון” – לא משום שהיה גאון במובן הפורמלי. אולי קרא לעצמו כך משום שרצה להיות גאון.
הרמב״ם עצמו נהג לכנות כל תלמיד חכם “גאון”, משום שלא עשה הבחנה – אצלו “גאונים” הוא פשוט שם לתלמידי חכמים שלאחר תקופת התלמוד. גם רש״י מכונה במקומות מסוימים “גאון יעקב”, ותוארו של רבינו גרשום “מאור הגולה” הוא כביכול מקביל ל״גאון”.
המושג “ברייתא” – גם לא בהכרח תנאי
באותו אופן, “ברייתא” פירושה פשוט “דבר חיצוני” – משהו שנמצא מחוץ למשנה. ניתן תיאורטית לכנות גם טקסט מאוחר יותר “ברייתא”, משום שהמילה עצמה פירושה רק “חיצוני”.
—
הדיון על עשר ספירות לעומת שלוש עשרה בספר יצירה
השיח על עשר ספירות בספר יצירה הוא שיח עתיק – לומדי ספר יצירה התמודדו עם השאלה האם יש עשר או שלוש עשרה. אחד החוקרים ניסה לטעון שהיו שתי תקופות – אך זה למעשה לא עונה על דבר, זה רק אומר “היו שני זמנים עם שני אנשים” מבלי לענות על הסתירה התוכנית.
ישנן שתי גירסאות של ספר יצירה: אחת עם עשר, אחת עם שלוש עשרה. ה״תירוץ” שבגירסה המקורית עמד שלוש עשרה, ומאוחר יותר המחבר למד קבלה והכניס עשר – זה לא מוכח, איש אינו יודע זאת.
שתי השיטות על השלוש הנוספות
החקירה שיש לרמ״ק כאן – עשר או שלוש עשרה – היא חקירה שכבר היתה לראשונים. ישנן שתי דרכים להבין כיצד שלוש מצטרפות לעשר:
1. שלוש למעלה מן הספירות – ישנן שלוש “צחצחות” (או מדרגות) מעל עשר הספירות.
2. שלוש למטה מן הספירות – ישנם שלושה עולמות למטה (בריאה, יצירה, עשיה), שהרמ״ק קורא להם כך.
כך או כך, עשר הספירות נשארות עשר, והשלוש הן נקודה נפרדת.
[הערת אגב: הרמב״ם סבר שיש ארבעה עשר דברים בעולם – עשר (או תשע) גלגלים ועוד שכל אחד, ועוד ארבעה יסודות. הוא עבד הרבה פעמים עם המספר ארבעה עשר. ניסו להשוות את מערכת הרמב״ם לשלוש עשרה, אך זה לא מתאים בדיוק – אי אפשר פשוט להוסיף שלושה עולמות (עולם השפל, עולם הגלגלים, עולם השכל) כדי להגיע לשלוש עשרה, משום שעשרת הגלגלים כבר חלק מעולם הגלגלים.]
—
חידושו של הרמ״ק: י״ג מידות אינן הספירות
הרמ״ק מגיע לשאלה המובאת בשם רב האי גאון (בעל שם תשובה): האם י״ג מידות הן אותו דבר כמו הספירות? הגאון הניח שכן – י״ג מידות הן עשר הספירות ועוד שלושה סודות עליונים מעל הספירות.
הרמ״ק אינו מסכים. הוא אומר: “יש לנו לומר שאין אומרים לספירות כדרך ספירת הכל” – אי אפשר להשוות את י״ג מידות עם הספירות. לפי קבלתו זה בכלל לא אותו דבר.
קושיית הרמ״ק: י״ג מידות של רחמים
הרמ״ק מביא קושיה יפה: קוראים להן “י״ג מידות של רחמים.” אם היו הספירות, זה לא היה מתאים – משום שבין הספירות ישנן מידות של דין (כמו גבורה והוד). כיצד ניתן לקרוא לכל עשר הספירות “מידות של רחמים” כאשר חלק מהן מידות של דין?
[הערת אגב: האמת היא שאפילו בי״ג מידות של רחמים עצמן ישנם אלמנטים שנשמעים כמו דין – “פוקד עוון אבות על בנים,” “ונקה לא ינקה.” זו למעשה קושיא על המושג “י״ג מידות של רחמים” עצמו, לא רק על טענת הרמ״ק.]
—
האם כתוב “של רחמים” במקורות?
המקור בחז״ל
בגמרא ראש השנה י״ז ע״ב כתוב “ברית כרותה לשלוש עשרה מידות” – אך לא כתוב “של רחמים”. התוספת “של רחמים” מקורה בתפילה, מהפייטנים, שחוזרת לתקופה מוקדמת מאוד – הנוסח “אל מלך” שאומרים לפני אריכת אפיים כבר קדום לראשונים. במדבר רבה כבר כתוב ממש “שלש עשרה מידות רחמים כתיב”.
מדרש תהלים צ״ג – מחלוקת במנין
במדרש תהלים צ״ג אומר רבי סימון: “שלש עשרה מידות בהקב״ה, שנאמר ה׳ ה׳ אל רחום וחנון” – אך הוא לא מונה מהן. רב אומר שיש אחת עשרה, ורבנן אומרים שיש עשר.
[הערת אגב: נרמז שרב אולי היה מקובל – הוא מונה רק עשר מידות של רחמים, שמתאים לעשר ספירות.]
הקושי להגיע לשלוש עשרה
הפסוק בשמות ל״ד נאמר: “ה׳ ה׳ אל רחום וחנון ארך אפים ורב חסד ואמת נוצר חסד לאלפים נושא עון ופשע וחטאה ונקה לא ינקה פוקד עון אבות על בנים ועל בני בנים על שלשים ועל רבעים.”
כאשר סופרים פשוט, יוצאים בערך שבע: (1) אל רחום וחנון, (2) ארך אפים, (3) רב חסד ואמת, (4) נוצר חסד לאלפים, (5) נושא עון ופשע וחטאה, (6) ונקה לא ינקה, (7) פוקד עון אבות על בנים. ניתן למתוח לתשע על ידי חלוקת “רחום” ו״חנון”, “רב חסד” ו״אמת”, “ארך אפים” לשניים. אך להגיע לשלוש עשרה באמת קשה. ישנן שיטות רבות: רבינו תם מונה פעמיים את שם הוי״ה; אחרים מחלקים “נושא עון ופשע וחטאה” לשלושה; אחרים מונים “ה׳ ה׳ אל” כמידות נפרדות. ישנן שלוש עשרה שיטות על מה בדיוק הן י״ג מידות של רחמים (כלומר, כיצד סופרים אותן).
—
שיטת הרמב״ם – מידות כפעולות ה׳
מורה נבוכים חלק א׳ פרק נ״ד
הרמב״ם עוסק בפרק זה ביסוד שאי אפשר לדעת את מהות הקב״ה, רק את פעולותיו. הוא מביא את הפסוק “הראני נא את כבודך” – משה ביקש לדעת את דרכי הקב״ה. הקב״ה ענה לו “אני אעביר כל טובי על פניך” – “כל טובי” פירושו כל מה שהקב״ה ברא, שהכל “טוב”. אך הוא לא הראה לו הכל – די היה בשלוש עשרה מידות.
מידות = פעולות, לא תכונות
“מידות” אצל הקב״ה פירושן אותו דבר כמו “מידות” אצל אדם – בחינות של הנהגה – אך לקב״ה אין מידות כתכונות, אלא פעולות שדומות למידות אנושיות.
מדוע דווקא שלוש עשרה?
הרמב״ם שואל: הרי לקב״ה הרבה יותר משלוש עשרה פעולות! הוא עונה: שלוש עשרה המידות הן ספציפית הפעולות “הבאות ממנו בהמצאות בני אדם והנהגתם” – כלומר, אלו המידות הקשורות להנהגת בני אדם. הקב״ה מנהל את הרוח, את הגשם, אך לא יודעים מאיזו מידה; בני אדם הוא מנהל עם שלוש עשרה המידות. לכן משה רבינו היה צריך לדעת זאת – כי עליו להנהיג את ישראל באותן מידות שהקב״ה מנהיג אותם. זהו לימוד פוליטי-אתי, לא מטפיזי.
“פוקד עון אבות על בנים” – מידת הדין
הרמב״ם אומר בפירוש שבשלוש עשרה המידות ישנה מידה אחת של דין: “פוקד עון אבות על בנים על שלשים ועל רבעים”. זו ממש מידת הדין. לכן המידות אינן כולן רחמים.
“ונקה לא ינקה” – לפי הרמב״ם
הרמב״ם מפרש “ונקה לא ינקה” לא כמידת עונש, אלא שאפילו כאשר הקב״ה מעניש, הוא משאיר משהו – הוא לא משמיד לחלוטין. גם זו מידת רחמים. מידת הדין האמיתית היחידה היא “פוקד עון אבות על בנים”.
הרמב״ם עושה חשבון: מכל שלוש עשרה המידות רק אחת אינה רחמים – מה שמלמד שמנהיג צריך להיות יותר רחמן מאשר מעניש.
מידות הרמב״ם לעומת עשר ספירות
לפי הרמב״ם שלוש עשרה המידות אינן עשר הספירות – הן פעולות בהנהגת בני אדם. אך אותו רעיון טמון בשני המושגים: אולי גם הספירות הן רק מה שבני אדם יכולים לדעת מהקב״ה, ולקב״ה אולי יש עוד דברים שלא יודעים.
[הערת אגב: בספר יצירה מדברים על “הכל” – לא רק על הנהגה אנושית.]
—
המנהג לומר את י״ג מידות בתפילה
מנהגנו לומר עד “ונקה” – עוצרים לפני “לא ינקה”. מקור הדבר מהגאונים. מדוע? משום שהגמרא מפרשת “ונקה לא ינקה” כשני דברים: “מנקה לשבים ואינו מנקה לאינם שבים” – לא רצו לדבר על החלק של “לא ינקה”, משום שזה הקשר של מידת הרחמים.
סידור הרמב״ם לא מביא בבירור את נוסח י״ג מידות. הוא מזכיר סליחות בהלכות תשובה, אך לא אומר מה אומרים. היו קוראים לזה “רחמ״ן”.
—
תשובת הרמב״ם על אמירת “ה׳ ה'” בקריאת התורה
מישהו שאל את הרמב״ם: כאשר קוראים פרשת כי תשא (או בתענית כאשר קוראים ויחל), היה העם אומר “ה׳ ה'” בקול רם. “רבינו אלעזר” מסוים טען שצריך לומר רק “ה'” (פעם אחת), משום שאם אומרים “ה׳ ה'” מתכוונים כביכול שיש שניים. אחר כך בא “רבי פנחס” (דיין, אולי מאלכסנדריה) וטען להיפך — שאם אומרים רק “ה'” אחד, לא יגיעו לשלוש עשרה מידות. זו היתה מחלוקת שאיש לא יכול היה לפסוק, משום שאין הלכה ברורה בגמרא — זה רק מנהג.
[הערת אגב: רב סעדיה גאון בסידורו מביא עשרה פסוקים שהעם היה קורא בקול רם בקריאת התורה. ביניהם: “ה׳ ילחם לכם”, “ויאמינו בה'”, “ה׳ איש מלחמה”, “מי כמוכה”, “ונקדשתי”, “ה׳ ימלוך” (חמישה מהם בשירת הים), “ה׳ ה׳ אל רחום וחנון” (בתענית), “קדוש קדוש קדוש”, ו״תמחה את זכר עמלק”. אך כל זה רק מנהג, לא דין.]
עמדת הרמב״ם
הרמב״ם אומר בבירור: זה מנהג של החזנים, ואני לא עושה זאת. הוא לא מוחה, הוא לא אומר שזה מינות או חטא או חובה — הוא פשוט שותק ולא עושה זאת. “אני איני עונה כלל.” הרמב״ם היה “עקשן אמיתי” — כל העולם יכול היה להיות בעל מנהג, הוא עומד על שלו.
שיטת הרמב״ם שה״ה'” הראשון אינו מן המנין
לגבי עצם השאלה — האם ה״ה'” הראשון הוא מי״ג המידות — יש לרמב״ם בהחלט דעה ברורה: בוודאי השם הראשון אינו מן המנין. “לא שמעתי מעולם מי שחולק בזה.” אבן עזרא גם מסכים.
פירוש הרמב״ם בפסוק — “ויקרא ה'”
הרמב״ם מפרש את הפסוק כך: “ויעבור ה׳ על פניו ויקרא — ה׳ [קרא:] ‘ה׳ אל רחום וחנון…'” כלומר, ה״ה'” הראשון הוא הנושא (ה׳ קרא), וה״ה'” השני הוא תחילת מה שאמר. זה שונה מלימוד הגמרא (רבי יוחנן), שבו “ה׳ ה'” הוא קריאה כמו “משה משה”. הרמב״ם אומר ש״הגאונים כולם מסכימים על כך.”
הוא מביא שרב האי גאון גם סבר כך, ושהמידה “ורב חסד” היא השישית — שמתאים רק אם סופרים מה״ה'” השני (לא מהראשון): “ה'” (1), “א-ל” (2), “רחום” (3), “וחנון” (4), “ארך אפים” (5), “ורב חסד” (6). אם היו סופרים את שני השמות, “ורב חסד” היה השביעית.
—
חידוש אבן עזרא על שם הוי״ה — שם עצם לעומת שם התואר
[הערת אגב: אבן עזרא אומר ששם הוי״ה יכול להיות שם בעצם (שם עצם שמתכוון למהות ה׳, שלמעשה אי אפשר להבין — כמו שהרמב״ם אומר, “הנמצא אשר נמצא”, זה לא מתכוון לשום דבר ספציפי), או שהוא יכול להיות שם התואר — שם שמתאר מה שהקב״ה עושה.
אבן עזרא טוען שזה הסוד הגדול: האבות ידעו משם הוי״ה כשם עצם, אך משה רבינו חידש ששם הוי״ה הוא גם שם התואר — שהקב״ה יכול לעשות דברים, או שניתן לגרום לקב״ה לעשות דברים דרך השם. זהו יסוד הניסים שמשה רבינו עשה.
המקובלים עומדים מאוד על שם הוי״ה, אך שם הוי״ה שלהם הוא שם התואר — “הוי״ה” פירושו “מהווה” (מביא לקיום), לא “שהיא הווה” (שהוא קיים). “היא הווה” הוא למעלה מהוי״ה. אפילו מה שאנו מבינים ש״שהיא הווה” הוא כבר גם פעולה.]
—
המחלוקת על “ונקה לא ינקה”
שיטה 1 — תרגום אונקלוס
התרגום מפרש “ונקה” ו״לא ינקה” כשני דברים נפרדים: “ונקה לשבים” (הוא מנקה לשבים) ו״לא ינקה לאינון דלא שבין” (הוא לא מנקה למי שלא שבים). לפי זה “ונקה” עצמו מידת הרחמים, ו״לא ינקה” כבר לא חלק מי״ג המידות (זה דבר רע, זה נחתך).
שיטה 2 — “ונקה לא ינקה” הוא דבר אחד
אחרים אומרים ש״ונקה לא ינקה” הוא מידה אחת. הרמב״ם מפרש זאת כך: “ונקה לא ינקה” פירושו שה׳ מעניש, אך לא עוקר מהשורש — הוא משאיר את השורש. הראיה מירמיהו: “ויסרתיך למשפט ונקה לא אנקך” — כלומר, אייסר אותך במשפט, אך את שורשך לא אעקור. זה למעשה דבר טוב (מידת הרחמים), משום שהוא לא משמיד לגמרי.
הנפקא מינה
אם “ונקה לא ינקה” הוא מידה אחת (שיטה 2), אזי צריך עוד אחת כדי להגיע לשלוש עשרה, ואז “פוקד עון אבות” היא המידה השלוש עשרה — שהיא מידת הדין! זו שיטת ה״מפרשי ספרד” (אולי מפרשים אנדלוסיים, הרמב״ם מביא אותם מספר פעמים, איש אינו יודע בדיוק מי הם).
אם “ונקה” הוא נפרד (שיטה 1, תרגום), אזי לא צריך “פוקד עון אבות”, ויוצאים עם שלוש עשרה מידות בלעדיו.
לכל הדעות אולם, לפי הרמב״ם, ה״ה'” הראשון אינו מן המנין של י״ג מידות.
—
עמדת המאירי – מנהג לעומת גמרא
המאירי מביא שזו שיטת הרמב״ם, והוא אומר “וכן נראה” — זה הגיוני, זו שיטה יפה. אולם, אומר המאירי, המנהג אינו כך. המנהג קורא להן “שלוש עשרה מידות של רחמים” — כל שלוש עשרה הן רחמים. המאירי ידע את ההבדל בין הגמרא למנהג. הגמרא כותבת אכן “שלוש עשרה מידות”, וייתכן שהגמרא הבינה שאו “ונקה לא ינקה” או אפילו “פוקד עוון אבות על בנים” היא אחת המידות. אך המנהג קורא להן “תלת עסרי מכילן דרחמי” — כלומר שהכל רחמים, ומידת הדין אינה בכללן.
הרמ״ק הולך עם המנהג
יוצא מחלוקת: מי שאומר שיש מידת הדין בי״ג מידות (כמו הרמב״ם), אזי זה כמו שהקב״ה מתנהג עם בני אדם — ואז יש קצת סתירה עם עשר הספירות (שהן מערכת של רחמים). אך לפי המנהג — והמקובלים תמיד הולכים לפי המנהג — הכל רחמים. הרמ״ק בוודאי הולך עם המנהג הסדר.
—
[הערת אגב: האריז״ל על פיוטים — פילוסופיה ספרדית מול מסורת מדרש אשכנזית]
האריז״ל אומר שלא לומר סליחות של פייטנים ספרדיים, אלא של הפייטנים האשכנזיים (כמו רבי אלעזר הקליר). האריז״ל סבר שרבי אלעזר הקליר היה רבי אלעזר בן רבי שמעון — שמתאים לזוהר. אך אפילו אם הוא לא היה בנו של רבי שמעון, העיקר ההבדל הוא כך:
מה שהאריז״ל מתכוון: לא לעבוד את ה׳ “על דרך פילוסופיא” אלא “על דרך הקבלה”. “על דרך הקבלה” פירושו “על דרך המדרש” — משום שהקבלה היא פירוש על המדרש. תורות רבי אלעזר הקליר בנויות על מה שכתוב במדרש — אין לו תיאולוגיה משלו. אך רבי שלמה אבן גבירול, למשל, כותב בפיוטיו מה שלמד בפילוסופיה ובמדע שלו. זה לא הולך כך. מה שכתוב בתורה חייב להתאים על פי קבלה.
ההבדל הוא במבנה: מקובל הולך עם עשר הספירות כמסגרת, ורבי אלעזר הקליר הולך עם דרך המידות — אך שניהם נובעים מהתורה. הפיל
וסופים אולם עושים סדר משלהם לגמרי — שפה נפרדת, מבנה נפרד. דוגמה: “יגדל” — שהיא תפילה הבנויה על שלוש עשרה עיקרי הרמב״ם. זו פשוט רשימה שהרמב״ם עשה — זה לא כתוב כך בתורה, לא בגמרא. מישהו היה יכול לכתוב את אותו תוכן אך מתורגם לשפת ההשתלשלות, היה כותב “גשמיות אין לו” באופן אחר.
—
דין הוא גם רחמים — הסתכלות עמוקה יותר
אפילו אם קוראים לכל שלוש עשרה המידות “של רחמים”, אין זו קושיא, משום שאפילו דין הוא חלק מרחמים. דין אינו דבר רע — דין נעשה לטהר את העולם. “מלך במשפט יעמיד ארץ” — העולם צריך משפט.
הענין של “פוקד עוון אבות על בנים” הוא גם רחמים: במקום להעניש מיד, הקב״ה ממתין מספר דורות, מוודא שיש הצטברות. ולהיפך — לשונאינו, כאשר הקב״ה זוכר, בארבעה דורות מגיע התשלום. זה הפשט של החומש: הרבה פעמים רואים רשע גדול שמצליח — חכו עד נכדו, כמעט תמיד עד אז הוא כבר…
[הערת אגב: הבארדיטשובר רב אומר בתורותיו שמידת הגבורה כלפי הגויים אינה סתם “גזענות” — זה דבר פשוט: העולם צריך משפט, צריך גם דין.]
יש לנו “רעיון מוטעה” שדין הוא רע, משום שאנו חושבים שזה מתכוון אלינו. אך זה מתכוון לרשעים. צריך לצעוק “פוקד עוון אבות על בנים” גם על צרינו — שהקב״ה לא יהיה סלחן לרשעים. מדוע צריך רק לצעוק שהקב״ה יעשה טוב ליהודים?
—
מהלך חדש של הרמ״ק: שתים עשרה הוויות, לא שלוש עשרה
הרמ״ק אומר: “לכן הבריר לנו בזה” — הוא מביא מהלך שלישי, שונה לגמרי. מה שברור לו: י״ג מידות הן בכלל י״ב גבולים שהם י״ב הוויות — אלו שתים עשרה ההוויות (צירופי הוי״ה).
זו תורה חדשה: זה שתים עשרה, לא שלוש עשרה! איש לא מסכים עם שלוש עשרה כמספר טבעי — אחד עושה זאת עשר עם שלוש, אחד עושה מזה שתים עשרה. שלוש עשרה קשה להכניס למערכת.
[הערת אגב: שלוש עשרה הוא מספר “מוזר” — זה מספר ראשוני (מספר שלא מתחלק באף מספר אחר מלבד אחד). ראשוני פירושו שאין דרך לבנות את המספר ממספרים אחרים — לכן זה גימטריא “אחד”. המספרים הראשוניים הם: 2, 3, 5, 7, 11, 13, 17… מאחת עשרה כבר אמרו שזה לא מספר טוב. יש שיטה שיש אחת עשרה מידות הרחמים — שיטת רב. ביהדות 13 = בר מצווה.]
—
שתים עשרה הוויות = 3×4 — שנים עשר צירופים
שתים עשרה הוויות הן בעצם 3×4. הכוונה לשנים עשר צירופים של שם הוי״ה.
שנים עשר גבולי אלכסון – מספר יצירה
י״ב גבולים פירושם האלכסונים של קובייה (cube). זה נובע מספר יצירה – “גבולי אלכסון”. קובייה עשויה משנים עשר קווים. ספר יצירה, החושב על איך העולם נברא דרך מרחב, סובר שהמספר שתים עשרה הוא מספר חשוב. אצלו יש:
– שלוש – כנגד שלושה ממדים
– שבע – שש כיוונים קרדינליים (מעלה, מטה, מזרח, מערב, צפון, דרום) ועוד המרכז
– שתים עשרה – הכפל של שש, שנותן קובייה שלמה
השלוש עשרה – מקום הסובל
אחרי שתים עשרה אומר הרמ״ק: “ומקום הסובל שהוא ה׳ הכולל עשאם י״ג” – יש אלמנט שלוש עשרה, כמו שבשש כיוונים יש שביעי (המרכז), כך בשתים עשרה יש שלוש עשרה שנקרא “מקום הסובל”. זהו הכולל – השלם הכללי שמכיל את כל שתים עשרה.
[הערת אגב: זה מפריע, משום שאם המספר האמיתי הוא שלוש עשרה, הרעיון צריך להיות שלוש עשרה עצמו, לא שתים עשרה ועוד אחד, ולא עשר ועוד שלוש.]
—
כוונות האריז״ל של י״ג מידות
אצל האריז״ל כל הכוונות של י״ג מידות הולכות כך: שלושה שמות הוי״ה (שנותנים שתים עשרה אותיות – שלוש פעמיםארבע), ואז פעמיים שלושה שמות הוי״ה עם הכולל. בגיחא דף קודש אלול של תקנא דקנה הולך כך: יש שלוש הוי״ה׳ס לשתים עשרה, ואחר כך מגיעים לשלוש עשרה על ידי כוונה שוב לכולל – כל שלוש שוב. כלומר, שלוש עשרה היא כמו ארבעים וארבע – השלם הנפרד מהחלקים.
שם י״ב אותיות
ספר הבהיר שואל: מהו השם של י״ב אותיות? (שם ע״ב ושם מ״ב כבר יודעים.) התשובה: שלוש פעמים שם הוי״ה – כלומר שם ד׳ אותיות שלוש פעמים. ושלוש עשרה היא שוב הכולל.
[הערת אגב: אצל השבטים גם כך – יש שנים עשר שבטים, אך להיפך: תמיד מנסים שיישארו שנים עשר – או מחלקים את יוסף (אפרים ומנשה), או מוציאים את לוי. השלוש עשרה לעולם לא נספר.]
—
תלי, גלגל, ולב – עולם שנה נפש
הרמ״ק מביא ששנים עשר הגבולים הם “באחד משלושה מקומות שהם תלי, גלגל ולב” – זה מספר יצירה, שייך למערכת עולם שנה נפש:
– תלי = בעולם – “כמלך על כסאו” – זה מונח אסטרונומי, הקו הדמיוני (path) שבו השמש עוברת, הקו הישר שעליו תסובבנה הגלגלים
– גלגל = בשנה – “כמלך במדינה” – המזלות שמסובבים את השנה
– לב = בנפש – “כמלך במלחמה”
שלושת מצבי המלך מייצגים מדרגות שונות של הסתרה וגילוי: על כסאו – הוא יושב והכל פועל (יותר מוסתר, אך יציב); במדינה – הוא מסובב משהו בעיר (יותר גלוי); במלחמה – כאוס, אי שקט (הכי גלוי/פעיל).
פשט הרמ״ק: ספר יצירה מדבר על קבלה
הרמ״ק אומר שספר יצירה מדבר לכאורה על עולם הזה, אך באמת מתכוון לקבלה. הוא מראה כיצד עושים שתים עשרה, ואחר כך אומר:
– תלי = שם אהי״ה
– גלגל = שם הוי״ה
– לב = שם אדנ״י
כל שם יש לו ארבע אותיות, שלוש פעמים – נותן שתים עשרה.
קושיא קשה: מה הקשר למידות הרחמים?
אם מדובר כאן רק על שנים עשר צירופים של שם הוי״ה ושנים עשר גבולי אלכסון – מה הקשר לשלוש עשרה מידות של רחמים? זה סתם איך העולם פועל, לא ספציפית רחמים! הרמ״ק לא ענה על קושייתו שלו – זה אפילו נעשה יותר קשה.
[הערת אגב: אפשר לטעון ש״כל העולם הוא רחמים”, כמו שאמרנו קודם שאפילו דין הוא רחמים – אך זה לא מספק.]
הרמ״ק ממשיך לדבר מבלי להזכיר רחמים בכלל.
—
י״ג מניינות בכתר
מלבד זה יש י״ג מניינות (עולמות) בכתר, שכתוב בשער פרטי השמות. הרמ״ק מביא מרבי נחוניא בן הקנה שסופרים י״ג מניינות בכתר. זה יוצא בשער מיתה הנגה פרק ג׳ (או פרק ח׳), שהיא תפילה של רבי נחוניא בן הקנה. שם כתוב שיש 620 עמודי אור בכתר – גימטריא כתר (כ=20, ת=400, ר=200 = 620).
—
י״ג מידות הרחמים ותמורותיהן
בטקסט המבוסס על ספר יצירה מוזכר שבכל הספירות יש שלוש פעמים הוי״ה – “מלאים בפנים ובחוץ ובחיצון” – והם “נחקקים כדמות זכר ונקבה ומתהפכים לתפארת ממלכה”. זה יוצא מ״מעין השלוות” שהוא עוד חקיקה, מה״אור המתעלמת” ומה״צדפת החשך המסותרת” – שהיא מציאות הידועה לכל המשכילים. משם באים י״ג “מיני תמירה” (תמורות), שהם גלויים ונעלמים, והם מונחים על הכתר ממש.
המחבר כותב את י״ג מידות הרחמים בקוד א״ת ב״ש: “ה׳ ה׳ א-ל רחום וחנון ארך אפים ורב חסד ואמת נוצר חסד לאלפים נושא עון ופשע וחטאה ונקה” – י״ג מידות הרחמים הרגילות. הא״ת ב״ש נותן גימטריאות מיוחדות (כמו רח״ן, ת״א ג״ר עבור “ארך”, וכו׳).
[הערת אגב: ר׳ שעפטשי אמר לומר את ראשי התיבות / שמות כל יום בחודש אלול. הר״י גם אהב מאוד את תפילת רבי נחוניא בן הקנה.]
—
ארבע שיטות על י״ג מקורות שבכתר
מובאות שיטות שונות על מה שי״ג מידות פירושן ביחס לכתר:
שיטה א: י״ג מידות הן בכלל י״ב גבולים (גבולי אלכסון) ועוד “מקום הסובלם” – זה עושה שלוש עשרה. זה המהלך שהאריז״ל עובד איתו בדרך כלל עם מילויים כאלה. אך קשה להבין מה הקשר לרחמים – העולם אינו כולו רחמים, אז לא הגיוני שזה יהיה שורש הרחמים.
שיטה ב: קשור לתלי, גלגל, ולב – שלוש מדרגות. “לב” הוא כאשר כבר יש י״ג גבולי אלכסון; “גלגל” הוא משהו באמצע; “תלי” – מאוחר יותר נאמר שתלי הוא בבינה. זה נותן שלוש פעמים שלוש עשרה, שעושה ל״ו – קשור לל״ו נתיבות, ל״ו מלכות.
שיטה ג: י״ג מן העולמות שבכתר. רבי חיים בן עקנה גם סבר כך, משום שהוא מנה את י״ג העולמות לכתר. יש מחלוקת (בשער מספר הנהגה) האם אלו אותן י״ג מידות כמו האחרות או לא.
שיטה ד (רשב״י / זוהר / אדרא): רשב״י נותן תורה אחרת. הוא מראה שבמקומות שונים בתורה (כמו פרשת שלח) מוזכרות י״ג מידות, אך באופנים שונים – פעם כולן, פעם רק חלק (כמו “ה׳ רחום וחנון, חנון ורחום”). רשב״י אומר שיש תשע מידות בארי ך אנפין (= כתר). הזוהר גם הולך בדרך שי״ג מידות הן ספציפית תכונות של כתר – לא כמו הגאון שסובר שי״ג מידות הוא “דבר כללי.”
אך כל זה – כל החישוב של י״ג מידות – יטופל בספר/שער נפרד, עם כל הפרטים.
—
העיקר: לא יותר ולא פחות מעשר ספירות
מטרת כל הפרק היא לחזק את אמונת המקובלים: לא להאמין ביותר מעשר ספירות, ולא בפחות מעשר. “והמוסיף או הגורע חוטא וגורם רע לעצמו” – מי שמוסיף או גורע, חוטא וגורם רע לעצמו. “ולא יועילנו שלא יצאנו משגיאה אמן.”
[הערת אגב: בשיעור קודם מישהו מאחור דיבר על המחלוקת האם יש עשר או שלוש עשרה ספירות, ושאסור להיות משיג באמצע לימוד קבלה, כדי שהמלאכים לא ילכו.]
—
שיטת שלמה אלקבץ: ספירות כ״צורות הנטפסות”
בספר השורשים (עמוד תת״ח מ״אבי נא עקב”) שלמה אלקבץ מדבר באריכות גדולה על המחלוקת כמה ספירות יש. עיקר ענינו: מדוע כתוב “יראה כל זכורך”? משום ש״אז ישובו אלוקים ממש.” וזה ה״פשט הנפלא” ב״מתי אבוא ואראה פני אלוקים” – לא “ואֵרָאֶה” (אֵראה) אלא “ואֶרְאֶה” (אראה) – כלומר, אני אהיה “נטפס” בשכלו יתברך.
תיאוריית שלמה אלקבץ: ספירות הן “צורות הנטפסות” של הקב״ה – כביכול “חותמות” של שכל הקב״ה. כאשר אדם מגיע למדרגה של “ואראה פני אלוקים”, הוא עצמו נעשה נטפס – מוחתם – בשכל האלוקי.
—
האדם במחשבת הקב״ה – והנפקא מינה
אם אדם נמצא במחשבת הקב״ה, הרי הוא כביכול חלק מאלוקות – משום שמחשבת הקב״ה היא הוא (אצל הקב״ה השכל והמושכל אחד). זה פירוש הפסוק “אוזן שומעת תוכחת חיים בקרב חכמים תלין” – מי ששומע ומבין, הוא כביכול “בפנים” אצל החכמים, אצל המחשבה האלוקית.
זה מה שהרמב״ן אומר על זיווג: המחשבה שחושבת על עליונים – היא בעליונים. כאשר האדם חושב על דברים עליונים, הוא עצמו שם.
זה גם מה שבעל שם טוב אמר בדרכו: “במקום שמחשבתו של אדם שם הוא” – היכן שמחשבת אדם נמצאת, שם הוא נמצא. זה פירוש המצווה של להידבק בשכינה – כאשר ענייניו של אדם נכללים בשכל, הם מתעלים ומשתנים.
—
הצדיק “מוטבע” בשכל הקב״ה
לא כל אדם באותה מדרגה. ההבדל של צדיק הוא שהוא “מוטבע” בשכל הקב״ה – הוא כמו מוטבע, מוחתם שם. זו “לשון מוזרה” (ביטוי לא רגיל), אך זה העיקר. לכן אומר ר׳ שלמה׳לה מקרלין שצריך להיות דבוק בצדיקים – משום שדרך זה מתחברים למקום שבו הצדיק “מוטבע” במחשבה האלוקית.
—
משל הבית – שתי רמות של הבנה
הענין מומחש במשל של בית:
בית הוא דבר גשמי – יש לו ארבעה קירות, שנים עשר חלונות, רוחב, גובה. אך כאשר הבית “נכנס” לשכל של הבונה (האדריכל), אין שם רוחב ולא קרשים – שם יש את הדפוס, את הצורה, את הקונספט, את הפורמה, את הסדר. השכל הוא רוחני, ובשכל הבית הוא משהו אחר מאשר בגשמיות.
זה מה שעליית העולמות פירושה אצל ר׳ שלמה אלקבץ: כאשר מבינים דבר כפי שהוא בשכל הקב״ה – לא כפי שהוא כאן בגשמיות – זו עלייה.
משה רבינו רצה להבין את כל הדברים כפי שהם אצל הקב״ה – לא כפי שהם כאן בעולם. למשל: לא רק מה מצוות שופר עושה לנו, אלא מה היא עושה לקב״ה – איך היא נמצאת במחשבת הבורא. הרמב״ן אומר אולם: אתה לא יכול להבין זאת – יש גבול.
[הערת אגב: אצל הרמב״ם יש בעיה לדבר על “משמעות” לרבונו של עולם, משום שזה מרמז שיש לו “צורך” (need). אך אפשר לדבר על יופי – היופי של המבנה – שאינו “צורך” אלא צורה של הבנה.]
—
משל הבניין – שלוש רמות של ידידות
הענין מתרחב עוד עם משל שני: מישהו בנה בניין.
רמה ראשונה – “על פי נגלה”
אדם נכנס לבניין, רואה שהוא יפה, שהוא פונקציונלי, שאנשים יכולים לגור שם. הוא אומר: “יפה מאוד, very cute.” הבונה מרוצה – זה מה שרצה, שאנשים ייהנו מזה. זו רמת הנגלה – מבינים את התוצאה, את התוצר.
רמה שנייה – “טעמי המצוות”
אדם שני אומר: “אני לא רוצה רק להיות מקבל, אני לא רוצה רק להיות מישהו שמשתמש בבניין שלך – אני רוצה להיות חבר שלך.” הוא מתעמק במבנה של הבניין: מדוע שמת זאת בצד ימין וזאת בצד שמאל? מהי הטובה, היופי, הסדר שהכנסת? זה כמו טעמי המצוות – רוצים להבין את הסדר הפנימי של מה שהקב״ה עשה.
האדם שמבין זאת באמת קרוב יותר – “because he gets me” – הוא מבין אותי. הבונה לא עשה זאת סתם, הוא עשה זאת עם מהלך, להוציא מה שיש לו בראש, מה שאכפת לו ממנו.
רמה שלישית – אחדות השכל, משכיל ומושכל
ואז אותו אדם “בראש שלי” – לא בראש הגשמי, אלא הוא ואני אותו דבר. זה עיקר אחדות השכל, משכיל ומושכל – השכל, המבין, והמובן, נעשים אחד.
בבית הפיזי אדם יכול להיות רק במקום אחד. אך בראש – בשכל – הוא יכול להיות בכל הדבר. הוא יכול להיות “אני” – he could be me.
[הערת אגב: לכן פשוט כך, מישהו שמבין אותך הוא חבר הרבה יותר טוב ממישהו שנותן לך לאכול, או שאתה נותן לו לאכול, או אפילו שאתה נותן לו את התוצאה של השכל שלך – זה עדיין “a level away.”]
—
עליית העולמות – הפירוש האמיתי
כאשר ר׳ שלמה אלקבץ מדבר על עליית העולמות, הוא לא מתכוון שהעולם עולה פיזית. הוא מתכוון: בראש שלנו – שאנשים יבינו את העולם כפי שהקב״ה רצה ממנו. כאשר אנשים מבינים זאת, אז הם יהיו “חברים” עם הקב״ה.
האדם השואף לכך לא רוצה להיות רק עבד שלוקח – הוא רוצה להיות חבר של הקב״ה. הוא לא רוצה רק לקבל את התוצאה, אלא להבין את הסדר הפנימי והכוונה.
זו סברא שהגיונית – זו לא רק תיאוריה, זו דרך בעבודת ה׳: דרך הבנת “מחשבת” הקב״ה בבריאה, מתחברים אליו ברמה העמוקה ביותר.
—
האדם כ״רעיון” – לא רק פרט
לכל אדם יש purpose. אך לא כל אדם משיג אותו. כאשר אדם נעשה עובד ה׳ טוב, הוא מפסיק להיות “אדם פרט
י” – אדם פרטי שעושה רק דבר קטן אחד – והוא נעשה “אדם הרעיון” שהקב״ה חשב בבריאה. הוא ממלא את ה-purpose של הקונספט “אדם” כפי שהקב״ה התכוון אליו.
זה אומר: כאשר הקב״ה בנה את העולם – שמים, ארץ, בני אדם – כאשר התכוון “בני אדם”, התכוון אליך. אתה הגעת לחיות. אתה זה שהוא התכוון.
[הערת אגב: זה דומה לאמרת הרמב״ם ש״הצדיק – הוא כל העולם כולו נברא לצוות לזה.” ככל שאתה קרוב יותר, כך אתה יותר מה שהוא התכוון.]
—
הצדיק כחבר של הקב״ה
מדוע צריך ללכת לצדיק? משום שצדיק הוא סוג של אדם שהוא “חבר” עם רבונו של עולם – הוא מבין אותו. “קרבה” לא פירושה קרבה פיזית, אלא קרבה בשכל, בשלמות, בצורה. הצדיק לוקח משהו ממך, מדבר איתך, ודרך זה גם אתה נעשה קרוב יותר ל-purpose.
—
המספר שלוש עשרה כיחידה יסודית
שבע פירושה “הרבה”
המספר שבע פירושו בחז״ל “הרבה” – כמו “בדרך אחד יצא אליך ובשבעה דרכים ינוס לפניך”, “שבעה משיבי טעם”. שבע הוא “קבוצה” – משום שזה time-number (שבעה ימים), מספר שמייצג ריבוי.
שלוש עשרה פירושה “עוד יותר”
שלוש עשרה פירושה עוד יותר משבע. תורה שבכתב מרבה בשבע (שבע מידות שהתורה נדרשת בהן – הלל), ותורה שבעל פה מרבה בשלוש עשרה (ר׳ ישמעאל). זה יסוד המחלוקת בין שבע מידות לשלוש עשרה מידות.
מדוע לא אחת עשרה?
אחת עשרה “קרוב מדי לעשר” – זה מבלבל. ספר יצירה לא לקח אחת עשרה. יש אחד עשר סממני הקטורת, אך אחת עשרה “לא מספר טוב.” אחת עשרה היא “אחד ואחד” – עשר ועוד אחד – משהו לא ברור.
הקושיא על י״ג מידות של רחמים
אם שלוש עשרה פירושה “הרבה”, ואנו רוצים שכל שלוש עשרה יהיו אחד – הכל רחמים – מה זה אומר שיש שלוש עשרה? האם רחמים מידה אחת או שלוש עשרה? מדוע כל כך הרבה? ראה: “נושא עון ופשע וחטאה” – לקב״ה יש נשיאה אחת לכל שלושה (עוון, פשע, חטא). זה הכל אותו דבר! אז מדוע לפרק את זה?
אפשר לנסות לומר: שתים עשרה עם “כולל” הוא שלוש עשרה. אך כולל הוא קצת דחוק.
ראיות לשלוש עשרה כ״הרבה” בחז״ל
– תרי״ג מצוות – האם למספר שלוש עשרה יש קשר לזה? כן, יש קשר – זה אומר “הרבה מצוות.”
– מסכת תענית – “שלושה עשר תעניות” הוא המקסימום בחשבון של פרק ראשון תענית.
– “קנחה בת שבע בשלוש עשרה מפות” – גם כאן זה אומר הרבה.
– מנחת העומר – “שלוש עשרה נפה” – נופה בשלוש עשרה נפות.
– “גדולה מילה שנכרת עליה שלוש עשרה בריתות” – שם כתוב אכן שלוש עשרה פעמים המילה “ברית” – זו ספירה, לא דחוק.
– ציצית – “הפוחת לא יפחות משבע, והמוסיף לא יוסיף על שלוש עשרה” – זה המקור הבסיסי: משבע עד שלוש עשרה.
המקור המבני: שבעה רקיעים ועוד שישה אוירים
זה החידוש העיקרי: מדוע שלוש עשרה כנגד שבעה רקיעים? משום שיש שבעה שמים ושישה אוירים שביניהם (חללים ריקים ביניהם). שבע ועוד שש הוא שלוש עשרה.
מדוע רק שישה אוירים ולא שבעה? משום שבין שבעה שמים יש רק שישה חללים – מתחת לשמים הראשונים יש הארץ (שם כבר יש אוויר, אך לא “אוויר שביניהם”), ומעל השמים השביעיים יש כסא הכבוד (לא אוויר). “אוויר שביניהם” פירושו רק ביניים – בין שבעה יש שישה.
זה דבר מבני של העולם – לא רק מספר סמלי, אלא משהו שנובע מה-structure הפיזית/מטפיזית של הבריאה: 7 + 6 = 13.
[הערת אגב: “צריך לחפש את המקור המבני למספרים, לא רק לומר שזה אומר הרבה.”]
הכתר ושלושה עשר מקורות
בכתר יש שלושה עשר מקורות – שנים עשר ועוד שניים, או שנים עשר עם כולל. אך ה״כולל” נשאר דחוק – חייב להיות משהו נוסף.
[הערת אגב: הרמב״ם אומר הרבה פעמים “כבר אמרו” – לא צריך יותר מראיה אחת טובה. אם זו ראיה טובה, פעם אחת מספיק. זה לא כמו גמרא שמודפסת בהרבה מסכתות – זה לא נחשב “הרבה פעמים.” כאשר משהו “שגור בפי העולם” – אומרים אותו הרבה פעמים – זה לא אומר שזה באמת יש הרבה פעמים.]
—
המספר שלוש עשרה כיחידה יסודית – ראיות מבית המקדש
מספרים עגולים ומספרים מבניים יש להם כוח אמיתי.
[הערת אגב: למשל, כאשר עושים קמפיין ל-$37,000 ועומדים על $36,900, מישהו נותן עוד $100 כדי שיהיה “כולל” – זה מראה שלמספרים עגולים יש כוח אמיתי, לא רק סמלי.]
בבית המקדש השני רואים את המספר שלוש עשרה במקומות רבים: שלוש עשרה פרוכות היו בבית המקדש השני; שלוש עשרה פעמים השתחוו בבית המקדש; היו שלושה עשר שערים; שלוש עשרה פרצות שמלכי יון עשו. אלו מקורות פשוטים שמראים ששלוש עשרה הוא מבנה יסודי.
אחד הרמזים של שלוש עשרה קשור לבר מצווה – המילה “זו” היא גימטריא 13 (ז׳ = 7, ו׳ = 6), ו״עם זו” מרמז על כך.
—
שלוש עשרה וגבולי אלכסון
גבולי אלכסון (גבולות אלכסוניים) גם קשורים לכך. במובן בסיסי, קובייה (cube) יש לה שנים עשר אלכסונים – זה סוג של מבנה בסיסי שמשקף את המספר.
—
א״ת ב״ש – הצופן בקבלה
מוזכר שהגמרא מביאה משהו שדווקא עוד יותר טוב – קוד, צופן, ספציפית מערכת א״ת ב״ש (שבה א׳ מוחלף עם ת׳, ב׳ עם ש׳, וכו׳). נאמר שלדוד (תהלים כ״ז) יש שלושה עשר שמות.
אך נשאלת השאלה: מדוע מקובלים לפעמים אומרים דברים הפוך (backwards)? יש מהלך בזה, אך הטעם לא מוסבר. מוזכר ספר שם טוב קטן בהקשר זה, אך הקשר נשאר לא ברור.
—
אמירת פסוקים הפוך
מועלה ענין אמירת מילים הפוך – לפעמים לא צריך לומר מילים בלי נקודות, ואולי לא צריך לומר את הנקודות של פסוקים. היו אנשים שנהגו לומר משפטים שלמים הפוך – זו מעין אומנות, טריק. למשל, האם אפשר לומר אשרי הפוך? זה כבר לא אומר “אשרי” – זה נעשה משהו אחר. מוכר שזה קשה לאותו מוח – מוחות מסוימים יש להם כוח לדברים כאלה, אך לא לכל אחד.
תמלול מלא 📝
המושג “גאון” והמחלוקת על עשר או שלוש עשרה ספירות
המושג “גאון” – האם מתכוון לתואר ספציפי?
אז אנחנו עומדים באמצע לימוד פרק ז׳. אז האדם שעשה את הלבן, הוא טוען שאולי מה שהם אומרים “הגאון” וכדומה, אולי הם לא התכוונו לומר שקר, אלא הרי יש שני פירושים למילה “גאון”. בתחילה היה “גאון” השם של ראש הישיבה, אחר כך קראו לכל תלמיד חכם גאון, “הרב הגאון”. אז אולי זו התקופה שקראו… מי זה רב חיים מאיר? הוא לא אומר שהיה גאון כזה, הוא אומר לך “אני רב חיים מאיר גאון”. שם טוב גאון. מי זה? מיקלוש פרנבוים. כן, כן. אולי הוא קרא לעצמו גאון כי הוא רצה להיות גאון. כן? וזה לא על שם… נו, אולי הוא רצה להיות גאון. בקיצור, כך הוא טוען שאולי הם סתם קראו לעצמם גאונים.
הרמב״ם גם היה לו דווקא מנהג לקרוא לכל אחד גאון, כי הוא לא עשה שום הבדל בין גאון ולא גאון. הוא היה אומר, גאונים זה שם של תלמיד חכם שהוא אחרי התלמידות. כאילו הרמב״ם גם קרא לעצמו גאון. והיו שקראו לרמב״ם גאון, אני זוכר. הרמב״ם היה קורא לעצמו… יש מקומות שקוראים להם גאונים. רש״י, המקומות שמכנים אותו, “גאון יעקב”, איך… נדמה לי שבתלמידי רש״י… יכול להיות. אפילו רבינו גרשום, ה״מאור הגולה” הוא כאילו תואר שבא לומר גאון, או משהו כזה, שיש אנשים אחרים, אני זוכר, כן.
המושג “ברייתא” – גם לא בהכרח תנאי
אז זו טענת האדם, או כן או לא. אבל שמעון הצדיק גם, היה יהודי שמעון, הוא היה צדיק. אמרתי שזה מתכוון לאותו? הלו. תירוצים יפים. מה עם ברייתא? בקיצור. ברייתא פירושו דבר חיצוני. אז, בקיצור, אני יכול לכתוב פסוק גם, ואתה אומר, פסוק פירושו… ברייתא פירושו בסך הכל דבר חיצוני. החומש זה לא, נכון? נגיד ככה. ציטוט מהזמן הוא ברייתא. זה גם ברייתא.
בכל אופן, זה היה החידוש שלו.
הדיון על עשר ספירות לעומת שלוש עשרה בספר יצירה
אחר כך שמעתי את האנשים האחרים, הוא דיבר שטויות על העשר ספירות עם דברים. אבל… מה שאמרתי לך על האדם ביוטיוב. אבל מה שכן נראה הוא, שבאמת היה שיח על זה, והם כבר ראו, האנשים כן מדברים על העשר ספירות בספר יצירה, והם ידעו שיש רק עשר. זה לא ממש כמו שתי שיטות שהרמ״ק מנסה לדחוס ביחד. השיטה עצמה… אותו אדם, אה, היה אחד מהחוקרים שניסה לטעון שבאמת היו שתי תקופות, לא יודע איך זה הולך, הכל עונים עם זמן. זו השיטה עצמה קורה. כל דבר עונה עם… זה, היה הזמן הסופי וכל זמן. ומה עניתם על הקושיא? כלום. זה רק אמר שזה היה מאתיים זמן ומאתיים אנשים. במה שונה זה מזה לא אמרתם כלום.
הוא טען שכאילו, אנחנו הולכים ככה, יודעים הכל מעגלי, יש שתי גרסאות של הספר שמעון הצדיק, אחת היא שתיים עשר, אחת היא שתיים שלוש עשרה. אומרים, באמת עמד שלוש עשרה, אחר כך הוא כבר למד קבלה, והוא ראה שיש עשר, הוא כבר כתב את כל החלק. מסתבר, תעשה לי טובה, או כן או לא, אף אחד לא יודע את זה.
ועל כל פנים, החקירה שיש לרמ״ק כאן על עשר ושלוש עשרה, היא באמת חקירה שהיתה להם. כך נראה. על כל פנים, מי שהם האנשים שלמדו את השיטות עם הספרים, הם התמודדו עם זה. והיו להם באמת שתי דרכים על מה שלמדנו עכשיו. דרך אחת היא לומר ששלוש הן בראש העשר, והשנייה היא ששלוש הן מתחת לעשר.
מערכת הרמב״ם של ארבע עשרה
זה… כמו שאומר, הרמב״ם סבר שיש ארבע עשרה דברים בעולם. מזה הוא כתב בספר יד החזקה, והוא הרבה פעמים אהב שהרוב הוא ארבע עשרה. כי יש עשר… יש באמת תשע, שפלוס משהו הופך לעשרה גלגלים? פלוס שכל אחד, מה שזה לא יהיה. כן, פלוס ארבעה יסודות זה כן, זה ארבע עשרה. הולכים גם ככה אחד על השני. נכון, עם מעגלים.
זו דרך אחת, אבל גם דרך יותר רגילה לעשות מה שיהיה לעשות שלוש עשרה, כי לא, זה לא עובד, כי כל אלה הם כבר אחד מהם. לרמב״ם יש דרך אחרת לומר שיש שלושה דרמב״ם, והבנוסטו אומרים שיש שלושה עולמות, עולם השפל, ועולם הגלגלים, ועולם השכל. אבל זה לא מגיע לשלוש עשרה, כי העשרה גלגלים, או מה שזה לא יהיה, חלק מהאמצעי. והדרך היחידה היא להפריד שלוש עשרה עם אותו, כמו שהאדם עושה, והוא עושה את הספירות מתחת לגלגלים, אז אז יש לך נפרד, אז אתה מפריד את ה את ה את אתה לגמרי מפריד את מה שהספירות הן מהגלגלים, אז יש לך עשרה גלגלים פלוס נגיד כוכבים, ולא, זה לא עובד. אי אפשר לשים את השלוש שם, זה לא מסתדר, נכון? נו, אי אפשר, זה לא הולך לעבוד.
אוקיי, בכל אופן, זו הנקודה.
חזרה לנושא של י״ג מידות
אנחנו עומדים כאן עמוד מ״א, אנחנו צריכים לחזור לנושא של י״ג מידות, כן? כאילו, כן? עניתם על הנושא של הגלגלים לפי שתי השיטות, זה אמרו, יש שתי שיטות. יש אחד שלמד שיש שלוש ספירות בעולמות, או מה שהוא קורא לזה, צחצחות שלמעלה מהספירות. השני אמר, יש למטה שלושה עולמות, בריאה יצירה עשיה קורא לזה הרמ״ק. ושלא יהיה, יש כאן עשר ספירות, וזה כאן שלוש, פירושו משהו נושא אחר, נקודה אחרת.
חידושו של הרמ״ק: י״ג מדות אינן הספירות
מה עם השאלה ששאלו את הגאון השאלה שהוא הביא בשם תשובת רבי האי גאון, נכון? אם י״ג מידות הם הספירות אם לאו. אה, הגאון הניח שיש באמת י״ג מידות, וי״ג מידות הן הספירות פלוס השלוש, שלושה דברים סודיים מעבר לספירות.
אבל הרמ״ק אומר שיש לו מהלך אחר על זה. הזכרתי את זה כבר לפני רגע אני חושב, ואני חושב שכאן הוא מדבר על זה. הוא אומר כך:
> יש לנו לומר שאין אומרים לספירות כדרך ספירת הכל
כמו שהגאון התכוון שי״ג מידות מה שהספירות הן, יש על זה קושיא שיש שתיים עשרה או שלוש עשרה או עשר וכדומה. אומר הרמ״ק שלא, הוא לא מסכים בכלל עם כל הדבר. הם בכלל לא אומרים את אותו הדבר. הוא אומר שעל פי קבלה, על פי המהלך שלו, זה בכלל לא אותו דבר.
קושיית הרמ״ק: י״ג מדות של רחמים
הראיה, קושיא יפה, י״ג מדות של רחמים. אז הרמ״ק הוא גאון. מה זה אומר י״ג מדות של רחמים? הוא בכלל לא מדבר על מדות של דין, כמו גבורה והוד שהן מדות של דין. קושיא טובה, קושיא מעניינת.
האמת היא שבי״ג מדות של רחמים יש גם מדות של דין. זה לא נפל לרמ״ק.
תלמיד: מה?
מגיד שיעור: אז זו באמת שאלה על י״ג מדות של רחמים עצמן, שי״ג מדות של רחמים, כן? אתה יודע? מה אתה אומר? מה אומרות י״ג מדות של רחמים? ארך אפים, מה אמרנו היום? אה, מה היום היום טוב שאומרים תחנון? ארך אפים ורב חסד ואמת נוצר חסד לאלפים נושא עון ופשע וחטאה ונקה לא ינקה פוקד עון. אז, זה תלוי איך אתה סופר את י״ג מדות באמת. זו הנקודה, נכון?
האם כתוב “של רחמים” במקורות?
אם אני זוכר ה… בואו נראה את י״ג מדות, סתם אומר משהו סיכום שאומר את זה. אם אני זוכר… והגמרא קוראת לזה י״ג מדות של רחמים, כן?
תלמיד: איפה? במדרש? במקומות אחרים?
מגיד שיעור: בראש השנה ועוד שם יש את כל ה… אבל… אבל יש שיטה אחרת. שיטת הרמב״ם… אז זה נראה באמת ה… שיטת הרוב. הוא אומר שיש שלוש עשרה שיטות על מה הן י״ג מדות של רחמים. הוא אומר שיש גם מחלוקת במדרש אם יש באמת שלוש עשרה או עשר, כן? כך הוא אומר. אבל הוא לא מביא. הוא לא מביא. הוא לא מביא. זו רק הקדמה.
תלמיד: למה? יכול להיות שלוש עשרה שם, לא?
מגיד שיעור: בואו נראה. בואו נראה. אני רוצה לדעת. מדרש תהלים צ״ו הוא אומר. אה, האדם כתב על זה. משהו היה לי בראש לעבוד על מנהג. תראה, לא, סתם כמו שדיברנו, הוא אומר סתם. ברית כרותה לשלש עשרה מדות. לא כתוב לשלש עשרה מדות של רחמים אגב.
תלמיד: בגמרא?
מגיד שיעור: הדבר לא להסתכל. בתפילה כתוב של רחמים.
תלמיד: בתפילה?
מגיד שיעור: אוקיי. יכול להיות. אני אצטרך להסתכל כאן. אבל כאן יש אחד שטוען שבשלש עשרה מדות בכלל לא כתוב של רחמים. ו… איך בכלל כתוב המושג של שלש עשרה מדות? רק בגמרא?
תלמיד: איך כבר כתוב כך מהפייטנים, זה בא כבר מהקודמים הפייטנים הראשונים, אז זה ממש… מה זה אל מלך נושא, החלק שאומרים לפני? זה כבר לפני…
מגיד שיעור: [ממשיך]
שלש עשרה מדות – מקורות, מנין, ושיטת הרמב״ם
מקור “שלש עשרה מדות של רחמים”
תלמיד: לא כתוב “שלש עשרה מדות של רחמים”, אגב.
מגיד שיעור: בגמרא?
תלמיד: אני צריך לבדוק את זה. ראש השנה י״ז ע״ב כתוב “ברית כרותה לשלש עשרה מדות”.
מגיד שיעור: בתפילה כתוב “של רחמים”.
תלמיד: בתפילה, אוקיי. יש לי עוד יותר ישן מהגמרא. יכול להיות. אני אצטרך להסתכל כאן. אבל כאן יש אחד שטוען שבשלש עשרה מדות בכלל לא כתוב “של רחמים”.
מגיד שיעור: ואיפה בכלל כתוב המושג של שלש עשרה מדות, לא רק בגמרא?
תלמיד: כתוב בתפילה.
מגיד שיעור: כתוב כבר מהפייטנים, זה בא כבר מהקודמים, הפייטנים הראשונים, אז זה ממש… מה הנוסח “אל מלך”, החלק שאומרים לפני ארכת אפים. זה כבר לפני ראשונים, בטח, כתוב תמיד בראשונים הישנים. “שלש עשרה מדות שהתורה נדרשת בהן”, כן, זה מעניין. יש רק גמרא אחת, ראש השנה י״ז ע״ב, “ברית כרותה לשלש עשרה מדות”, זה כל הדבר?
תלמיד: ובבמדבר רבה כתוב כבר ממש “שלש עשרה מדות רחמים כתיב”. אף אחד מהם לא סופר מה הן?
מגיד שיעור: אה, הם סופרים? כן, אוקיי. יש באמת מחלוקת מה הן. נראה שאין…
מדרש תהלים – מחלוקת במנין
מגיד שיעור: אמר רבי סימון, הוא צדק, מדרש תהלים צ״ג, “אמר רבי סימון, שלש עשרה מדות בהקב״ה, שנאמר ה׳ ה׳ אל רחום וחנון”. הוא לא אומר מה. “רב אמר אחת עשרה, ורבנן אמרו עשר”. אהה. אולי רב באמת לא החזיק בשיטה של הספירות? אני חושב שרב היה מקובל, הוא אומר רק את העשר. מדרש תהלים צ״ג. ורב אמר שיש אחת עשרה, רבנן אמרו שיש עשר.
תלמיד: אני חושב שרב היה מקובל. הוא אומר רק את עשר מדות של רחמים.
מגיד שיעור: במדרש?
תלמיד: במדרש תהלים צ״ג. אז רב אמר שיש אחת עשרה, ורבנן אמרו שיש עשר. יש מחלוקת על זה, אולי זו אותה… הוא אומר שאני אסתכל בשמות, איפה כתוב בי״ג מידות, איזה פרק?
מגיד שיעור: שמות ל״ד, הוא אומר שאני אסתכל. בגמרא יש דרשות שונות על זה, אני חושב בראש השנה שם, מה זה ה׳ ה׳, ומה זה נושא עון, וכדומה, אבל לא ממש רשימה של אחד על השני, נכון?
הקושי להגיע לשלוש עשרה
מגיד שיעור: אז, מה שנכון הוא שהרמב״ם אומר בפירוש שבי״ג מידות יש מידה אחת של דין. למה? כי כתוב “ונקה לא ינקה”. לא, לא “ונקה לא ינקה”, אלא אחרת, אני זוכר. שוב, כתוב… מה הפסוק? “א-ל רחום וחנון ארך אפים ורב חסד ואמת נושא עון ופשע וחטאה”, “פוקד עון אבות על בנים”, נכון? זו האחת. “ועל בני בנים”. זו בטח מידת הדין, נכון? “פוקד עון אבות על בנים על שלשים ועל רבעים”. כתוב “עון”, כתוב “פוקד עון אבות על בנים”. זו ממש מידה.
בואו נראה איך אפשר לספור עשר. “א-ל רחום וחנון, ארך אפים, ורב חסד”. אני מחזיק את זה עוד רק בערך שש, שבע. כי תראה, “רחום וחנון” פירושו אותו דבר. “ה׳ ה'”, “א-ל”, לא, בערך. “א-ל רחום וחנון” זה דבר אחד, “ארך אפים”, אוקיי. “רב חסד ואמת” זה עוד אחד. “חסד ואמת” זה למעשה ביחד. “נוצר חסד לאלפים”, אני מחזיק רק ארבע. “נושא עון ופשע וחטאה”, חמש. “ונקה לא ינקה”, שש. ופוקד עון אבות על בנים, בלה בלה בלה, שבע. זו שיטה מספר אחת, שיש שבע. אוקיי. איך אפשר לחלק יותר? אפשר לחלק ארך אפים, או אפשר לחלק רב חסד ואמת, אפשר לחלק רחום וחנון, מחזיקים כבר בתשע. מה עוד אפשר לחלק? איך אני מגיע לעשר? מה השיטה של עשר?
תלמיד: זה חייב להיות, שלושת האנשים… יש מחלוקת איך מפרידים את הפסוק, אמת? יש בטח אתה יכול למצוא עשר. מה הבעיה?
מגיד שיעור: לא! זה חייבת להיות חקירה שזה עושה עשר, זה לא יספור את זה. להגיע לשלוש עשרה זה באמת קשה. אני יכול למשל לספור עובר עבירה וחטאה, אז אני מקבל עוד שתיים, נכון? ואני עד אחת עשרה. אני רוצה ביאור על פני תורה, אני מנסה לומר פשט פשוט. אה, ושמים ה׳ ה׳ אל, וזה גם מידות, כן. אז הוא אומר, האדם, אה, אני לא רואה מה כתוב, והוא טוען שיש הרבה שיטות. למה אני לא מוצא את זה? אני… פוקד על אבות… אני אחד עכשיו. הוא מביא הרבה שיטות ברשימה. רבנו תם ספר פעמיים שם. ועוד אחד בקיצור, אלפים… בכל אופן, דרמב״ם… הוא ספר, הוא מביא תשובה לרמב״ם, ויש גם חלק רמב״ם.
שיטת הרמב״ם – מדות כפעולות ה׳
מגיד שיעור: מה שאני רוצה בעיקר לדעת הוא, שיש, שיט, הוא יאמר, יש במדת הדין, זה העיקר שאני רוצה לומר. אני חושב שיש רמב״ם נפלא שלי. אבל מי שמחזיק בשלוש עשרה, מחזיקים, סופרים עם נשפוקת, וסופרים גם בקליון הכה. אנחנו אומרים עד ונקה. מאיפה בא המנהג של הסידור? זה בא מהגאונים. אילו גאונים? אותם שאמרו שיש רק… הם עשו שם ונקה? עצור. כי הם החזיקו ונקה ולא ינקה, כמו הגמרא. מנקה לשבים ואינו מנקה לאינם שבים. לא רצו לדבר על אותו ולא ינקה. זה לכאורה הפשט. כי זה מידת הרחמים. אחר כך מתחילים ללמוד. ולא ינקה אפשר כבר ללמוד. למרות שפשוט הפירוש הוא ונקה לא ינקה, זה לא שתי מדות. אבל בגמרא הכריע ואמר תורה כזו, והרמב״ם אומר שהמדות הן פעולות ה׳ בעולם.
מורה נבוכים חלק א׳ פרק נ״ד – מדות כפעולות, לא תכונות
מגיד שיעור: שיטת הרמב״ם מתאימה מאוד לאיך שיש לך עכשיו כאן שלוש עשרה מדות, לא כמו הרבי הגאון, שזה הקב״ה עצמו הנגלה. כי הרמב״ם אומר, כל טובי, הרמב״ם אומר כך, ברמב״ם בפרק נ״ד בחלק א׳ עוסק בנושא שאי אפשר לדעת את הקב״ה עצמו, אפשר רק לדעת את פעולותיו, שזה נקרא תארים או פעולות, וזה אומר, נו, מה הוא מביא? הודיעני נא את דרכיך, הרי זה דרכיך, ודרך זה נכנס בניך, כי את מי הקב״ה אוהב? את מי שיודע אותו, לא את מי שמתאים. אמר לו הקב״ה, אני אראה לו כל טובי, פירושו כל מה שעשיתי, כל מה שהקב״ה עשה במידותיו טוב, כי זה טוב. אבל הוא לא אמר לו הכל, היה מספיק שלוש עשרה מדות.
והוא אומר, מדות פירושו אותו דבר כמו באדם פירושו מדות, הוא שם בחינות, כמו מדות בני אדם. אבל לקב״ה אין מדות, אלא יש לו פעולות, הוא דומה למדות. שואל את השאלה מספר אחת, אם כך למה הוא אומר רק שלוש עשרה? לקב״ה יש הרבה יותר מאשר שלוש עשרה דברים. אז הרמב״ן, כי שלוש עשרה דברים הן פעולות הבאות ממנו בכל קמצאות בני אדם והנהגתם. אלו המדות שהתרחשו עם הנהגת בני אדם. הקב״ה מנהל את הרוח, הוא לא יודע מאיזו מידה, אבל אנשים הוא מנהל עם שלוש עשרה מדות. כי את זה משה רבינו היה צריך לדעת, כי הוא צריך להנהיג את היהודים עם אותן מדות שהקב״ה מנהיג אותם. פוליטיקל יומן, אתיקל כן. יומן.
המידות והעשר ספירות
מגיד שיעור: אז זה לא העשר ספירות. אותו רעיון של הספירות. זה היה גם קרוב יותר ל… אולי, לא בטוח. אולי הספירות הן גם רק מה שבני אדם יודעים. אולי להקב״ה יש עוד דברים, מי יודע. אני לא יודע. לא, בספר יצירה, כן, הוא מדבר על הכל.
ביאור הרמב״ם במידות – “פוקד עון אבות” כמידת הדין
מגיד שיעור: בקיצור, ברמב״ם הוא מסביר קצת מה זה רחמים, מה זה חנון, ומה זה ענישה. אני מדבר על ענישה. והוא אומר שהמנהיג צריך באמת להענש קצת גם כן, אבל אה! הוא אומר טוב מאוד, כי כל שאלה שלושת מידות, בשבילו הן, הוא אומר שצריך להיות יותר רחמים מאשר עונש, כי יש רק במידות הללו שלוש עשרה, יש רק מידה אחת שהיא לא רחמים, וזו היא פוקד עון אבות על בנים.
כי נקה לא ינקה, אומר הרמב״ם, כשלא מתורגם לא ינקה, ונקה ושורש לא ישרש, אפילו כשהקב״ה מענש, הוא משאיר משהו. אז זה פשט הרמב״ם. יוצא שהרמב״ם סבר, קודם כל בוודאי שי״ג מידות הולכות עד פוקד עון אבות על בנים.
סידור הרמב״ם והמנהג של י״ג מידות
תלמיד: וסידור הרמב״ם היה כך? הרמב״ם מביא בסידורו את י״ג מידות איפשהו?
מגיד שיעור: אני צריך לא לזכור? אני לא זוכר שהרמב״ם… איפה, רגע. מאיפה לו שאומרים בסידור את י״ג מידות? בתחנונים, אנחנו אומרים את זה בתחנונים כל יום, אבל אני חושב שזה… אהא, אתה זוכר? בסליחות אומרים את זה, אבל הסליחות הן… אני לא יודע, אין שום נוסח של סליחות ברמב״ם. טרומר אמר סליחות, זה מובא מהלכות תשובה, אבל הוא לא אומר מה אומרים. היו קוראים לזה רחמן, לא?
המחלוקת על י״ג מידות הרחמים — תשובת הרמב״ם ושיטתו
תשובת הרמב״ם על אמירת “ה׳ ה'” בקריאת התורה
מגיד שיעור:
בקיצור, שהרב יגיד לנו מה המעשה, שיגיד לנו האם לעשות את זה, ומה המספר של המידות. או שזה סתם מנהג, וכל אחד יעשה מה שהוא רוצה. וואו, יפה כתובה השאלה.
אומר הרמב״ם הקדוש, אני סבור שזה מנהג של החזנים, אני לא עושה את זה. הרמב״ם היה עקשן אמיתי. כל העולם יכול היה לומר מנהג, הוא עומד ולא עושה את זה. אני לא מוחה, לא הפקעת מנהגים, לא חטא, לא חובה, אני שותק. אני איני עונה כלל, בקיצור, איני עושה, ווטאבר, תרגומים אחרים, אני מנחש.
בקיצור, הרמב״ם התווכח עם העולם, הוא היה צועק “ה׳ ה'”, כי הוא לא יודע שזה כתוב בגמרא, הוא לא עושה את זה.
אה, אחר כך, לגבי השאלה, כאן יש לו כן דעה. בוודאי, הרמב״ם, השם הראשון אינו מהמנין. לא שמעתי מעולם מי שחולק בזה. איך, הגמרא אומרת שם קודם שיחטא? הרמב״ם לא הבין שהגמרא מתכוונת שזה המספר. אבן עזרא גם חולק. אתה רואה, הוא אומר שזה לא יכול להיות, זה שם.
חידוש אבן עזרא על שם הוי״ה — שם בעצם ושם התואר
אבל אבן עזרא אמר שיש חידוש מעניין של אבן עזרא שיכול להיות ששם הוי״ה יכול להיות שם בעצם, ויכול להיות שם התואר. כך הוא מסביר ב״ואראה אל שדי”, שהאבות ידעו על השם עצם, וידעו שיכול להיות דבר שהקב״ה עושה. זו קבלה, הסוד של הקבלה, ששם הוי״ה הוא שם התואר. אני לא יודע על זה? אוקיי. כן, אתה מבין מה אני אומר?
הגיוני, כמו שאמרנו בשבוע שעבר, כי השם בעצם פירושו שזה רק רמז, זה לא אומר כלום, זה לא דבר שאפשר להבין. זה הרמב״ם, יש מחלוקת בין הרמב״ם לקבלה האם שם הוי״ה הוא שם בעצם או לא. הרמב״ם אמר, שם הוי״ה, אולי שם הוי״ה פירושו אלוקים, ועל זה זה לא אומר כלום. זה אולי “הנמצא אשר נמצא”, איזו הגדרה כזו, אבל זה לא אומר כלום, זה לא אומר כלום. באה הקבלה ואומרת, לא, לאלוקים אין שם. שם הוי״ה פירושו מה שהקב״ה עושה.
בא אבן עזרא, אני סבור שכל הקבלה היא פירוש על הפשט השני של אבן עזרא בשם הוי״ה. הוא אומר שזה מה שמשה רבינו ידע ולא האבות, כי אבן עזרא טוען, וזה סוד גדול, כי אבן עזרא אומר שלמה ידעו בוודאי שיש אלוקים? רק שיש לו פעולות, פעולות, ואדנות, שדי, אני לא יודע מה רצו. אבל משה רבינו חידש שהקב״ה יכול לעשות דברים, או שאפשר לגרום לקב״ה לעשות דברים, מה צד שהיא הוי״ה. אלו הניסים שמשה רבינו עשה.
ומה שהמקובלים עוסקים מאוד בשם הוי״ה, אבל שם הוי״ה שלהם הוא שם הוי״ה שני, זה לא שם הוי״ה של הרמב״ם, זה השני, מבין? כי זה רק שם הוי״ה של פעולה. המקובלים מתרגמים במפורש הוי״ה מהווה, לא הוי״ה שהיא הווה. זה “היא הווה”, זה למעלה מהוי״ה. הוי״ה, אפילו מה שאנחנו מבינים “שהיא הווה”, זה כבר גם משהו פעולה, however you wanna say.
פירוש הרמב״ם בפסוק “ויקרא ה'”
בקיצור, אומר הרמב״ם כך, שבוודאי, פשט פשוט, כתוב “ויקרא בשם ה'”, הקב״ה באמת קרא בשם ה׳, והוא אמר “ה׳ אל רחום”.
אז הרמב״ם מתרגם, מה? “ויקרא ה'”? כך מתרגם הרמב״ם? רגע, לא תפסתי. מה כתוב בפסוק? חשבתי שצריך ללכת ללמוד כבודו, אבל אני רוצה ללמוד את הפשט. רגע אחד.
אז הרמב״ם מתרגם כך, תופס מה הרמב״ם אומר? הרמב״ם מתרגם שצריך לשים כך. אה, לא תפסתי. “ויעבר ה׳ על פניו ויקרא ה'”, מה הקב״ה אמר, “ה׳ אל רחום”.
חשבתי שאפשר לומר “ויקרא”, הקב״ה צעק “ה׳ ה'”, כמו “משה משה”, כמו שזו צעקה. כך למדה הגמרא, רבי יוחנן כך למד, אהא. אבל הרמב״ם כאן לומד אחרת. “והגאונים כולם מסכימים על כך”, כך הוא אומר. כי “משה משה” כתוב תמיד, מה שכתוב פעמיים כתוב תמיד. אבל זו המילה האחרונה.
אז כך הוא מביא, כך הגאונים גם אמרו, “ופסק הרב בהלכות את דברי רב האי ז״ל” ש״ורב חסד” היא המידה השישית. בואו נראה איך יכול להיות “ורב חסד” היא המידה השישית? “ה'”, “א-ל”, “רחום”, “וחנון”, “ארך אפים”, “ורב חסד”. הוא סופר כל שם, אבל מהשם השני עד “ורב חסד”. אוקיי, יוצא כך, כי אחרת זו השביעית אם שני השמות. אוקיי.
המחלוקת על “ונקה לא ינקה”
שיטת התרגום — “ונקה” היא מידה אחת
אחר כך יש אחרים, יש מי שקורא “ונקה” מידה אחת, וזו שיטת התרגום, שהוא מתרגם “ונקה לשבים”, “לא ינקה לעינו שבים”, התרגום עצמו, כן, כך מתרגם התרגום.
שיטה אחרת — “ונקה לא ינקה” היא דבר אחד
ו״יש מי שמונן יחד”, אומר הוא לא, שזה דבר אחד, “ונקה לא ינקה”, וכך באמת תרגם הרמב״ם, שזה לא מנקה, זה אומר שזה דבר טוב. ומבאר ענינו, אה, זה “לא יעקר מן השורש”, לא אמת? “ונקה לא ינקה”, זו ראיה, ראיה טובה מהפסוק. איפה כתוב הפסוק? ירמיהו, כתוב יותר מפעם אחת. “ויסרתיך למשפט ונקה לא אנקך”, כלומר להשאיר שרשך על העונש לא יעשה כן, זה תרגום “ונקה לא ינקה”.
הנפקא מינה — “פוקד עון אבות” כמידה השלוש עשרה
אמנם ענינו לפי המפורסם, זו המחלוקת. אני אומר לך, הרמב״ם מתרגם כאן “לפי המפורסם”, זה אומר לא לפי הפשט ש״ונקה לא ינקה” הם שניים, הוא מתרגם “ה׳ ה׳ אל רחום וחנון ארך אפים ורב חסד ואמת נוצר חסד לאלפים נושא עון ופשע וחטאה ונקה”, את הצדיקים הוא הולך לטפל. אתה יכול לראות בקלות איך זה אמיתי כאן רק עשר, כי “נושא עון ופשע וחטאה” זה קצת טריק.
ואומר הרמב״ם, שהאחרים שאומרים, מפרשי ספרד, whoever that one that is, maybe him, מפרשי ספרד, אני לא יודע מי זה, אנדלוסים. הרמב״ם מביא כמה פעמים, האנדלוסים אמרו, אף אחד לא יודע מי זה, אבן עזרא הוא אמר, אוקיי, הוא אמר מה? ש״ונקה לא ינקה” הוא דבר אחד, ממילא יוצא ש״פוקד עון אבות” היא השלוש עשרה.
בקיצור, לכל הדעות “ה'” היא הראשונה, לא שום… כן, אוקיי, בקיצור. זה הרמב״ם. אה, אתה רואה כאן אבל, מישהו באמת דיבר על הנקודה.
סיכום המחלוקת
יוצא שיש מחלוקת, המחלוקת היא… אה, זו ממש מחלוקת. לפי פשטות התרגום ומדברי חז״ל, “ונקה לא ינקה”, או “ונקה” לבד הוא דבר טוב ו״לא ינקה” הוא דבר רע, זה כבר לא חלק מהמידות, זה נחתך.
או “ונקה לא ינקה” לבד הוא דבר טוב, ואז זה דבר אחד, ואז יוצא ש״פוקד עון אבות” היא מידת הדין, וזו אחת משלוש עשרה המידות. זו השיטה של מפרשי ספרד, אומר הרמב״ם.
ואומר המאירי, הוא מביא—
המחלוקת על “ונקה לא ינקה” והמהלך החדש של הרמ״ק של שנים עשר הוויות
המחלוקת על מידת הדין בי״ג מידות
המחלוקת היא… אה, זו ממש מחלוקת. לפי השיטה של התרגום ושל רב ענן היהודי, “ונקה לא ינקה” — או “ונקה” לבד הוא דבר טוב, ו״לא ינקה” הוא דבר רע, זה כבר לא חלק מהמידות, זה נחתך. או “ונקה לא ינקה” לבד הוא דבר טוב, ואז זה דבר אחד. ואז יוצא ש״פוקד עון אבות” היא מידת הדין, וזו אחת משלוש עשרה המידות. זו השיטה של מפרשי ספרד, אומר הרמב״ן.
ואומר המאירי, מביא ששיטת הרמב״ם, כן, אינו נראה, הוא אומר המאירי “וכן נראה” — נראה כך, זה יפה, זה הגיוני. אבל אין המנהג לומר זאת בכלל. אה, הוא אומר כן מהסידור. אומר הוא, שזה לא של רחמים ונגלין את כורם. כשזה פשוט המנהג, אומר הוא, לכאורה שלושה עשר מידות של רחמים.
אה, אתה רואה, המאירי ידע את החילוק של הגמרא מהמנהג. והגמרא כתובה באמת ששלושה עשר מידות של רחמים. יכול להיות שהגמרא הבינה שאו “ונקה לא ינקה”, או אפילו “פוקד עון אבות” היא אחת המידות. אבל המנהג הוא, קוראים לזה “תלת עסרי מכילין דרחמי” — זה איפשהו בסליחות, כתוב אפילו בפנים, אני לא יודע. יוצא שזה לא בכללם.
אז, יוצא מחלוקת. מי שאומר שיש מידת הדין, כמו שהרמב״ם אומר, והמאירי, זה מאוד חשוב לפשט הרמב״ם — יוצא שזה איך הקב״ה מתנהג תמיד עם בני אדם, אז זה כן כמו קצת סתירה עם העשר ספירות. אבל לפי המנהג — אז המקובלים הולכים תמיד לפי המנהג.
הערה: האריז״ל על פיוטים — פילוסופיה ספרדית מול מסורת המדרש האשכנזית
ראיתי את זה קודם, מישהו דיבר בהרחבה על זה, שהאריז״ל אומר שלא לומר שום סליחות משום פיוטים אלא מהפייטנים, והוא שואל על זה, משה יהודים, אבל הוא שואל על זה מה זה אומר שזה לא אמת? כי הפייטנים, האריז״ל התכוון שהכלה היה רבי אלעזר בן רבי שמעון, יוצא שזה מתאים לזוהר. אבל בינתיים מה שהוא היה שני, יוצא שזה לא אמת, מיד זה שטויות שהאדם אומר.
כי כשהאריז״ל אומר שלא לומר שום פיוטים מהפייטנים הספרדים, הוא מתכוון לומר שלא לעבוד את הקב״ה על דרך הפילוסופיה, אלא על דרך הקבלה. על דרך הקבלה פירושו על דרך המדרש. הקבלה היא פירוש על זה.
אבל המקובלים האשכנזים, או הפייטנים, רבי אלעזר הקליר, תורותיו הן רק מה שכתוב במדרש. אין לו שום תיאולוגיה. מה שרבי שלמה אבן גבירול כותב גם בפנים בפיוט שלו מה שהוא למד במדע שלו. זה לא הולך כך. הוא כותב מה שכתוב בתורה. מה שכתוב בתורה חייב להתאים על פי קבלה. אז אין כאן שום סתירה בכלל.
אז המקובלים כאן, על כל פנים הרמ״ק כאן הולך בוודאי עם מנהג הסדר.
תלמיד: אתה מסכים?
מגיד שיעור: הוא גם יהודי קדוש, גם לו יש זכות לומר.
תלמיד: יש לו זכות. אני מסכים שיש לו זכות. מאה אחוז. יש לו בוודאי זכות. האריז״ל לא היה סבור שיש לו זכות. אני מסכים שיש לו זכות. לא רק שיש לו זכות, הוא אפילו אומר טוב.
מגיד שיעור: לא אמרתי שרבי אלעזר הקליר אומר רק מה שכתוב במדרש. יש לו בוודאי…
תלמיד: כן, אבל בדרכו, יכול להיות שהוא אומר עוד מדרש, הוא יכול גם לעשות מדרש, אבל הוא לא אומר… המבנה…
מגיד שיעור: והמדרש הוא מדרש, אפילו אם הוא לא אומר מדרש.
תלמיד: נכון. נכון, נכון. אני מסכים. אבל אני מבין למה האריז״ל קורא את שני הפיוטים והוא אומר “זה פיוט מחודש לך וזה לא”. קל מאוד להבין מה הוא מתכוון. האם רבי אלעזר הקליר היה רבי אלעזר בן רבי שמעון או לא, שניהם, זה מתאים הרבה, זה מתאים מאוד טוב. אתה מסכים שהוא היה בן יחיד של רבי שמעון. בכלל, המקובלים גם גנבו הרבה ממנו, זה לא בדיוק אמת כל הדבר. אבל זו נקודה שונה. אבל הוא עדיין, המבנה, אני חושב שהמבנה עדיין מאוד שונה.
מקובל, זו בדיוק החקירה. מקובל יגיד, אני הולך עם העשר ספירות, או אולי רבי אלעזר הקליר היה הולך יותר עם דרך המידות. אין הבדל. ושם הוא יכניס את כל… מה שהוא מבין בעצמו מחידושיו, או אפילו מה שהחידושים הוא גנב מפילוסוף. אבל הפילוסופים, הם יכולים לעשות את כל הסדר שלהם. אז זה כאילו כבר, you lose the language. אני חושב שזה ההבדל. אתה מבין גם כך?
הוא כותב את “יגדל”. מה זה שמישהו יכתוב תפילה על שהרמב״ם עשה שלושה עשר עיקרים? הוא צריך היה לבוא שזה דבר שכתוב בתורה, זה דבר שכתוב בגמרא, מה זה? זה כלום. זה פשוט רשימה. הרמב״ם סבר שהיא לא הייתה… כן, יפה מאוד, מאוד מאוד חזק. מישהו היה כותב את אותו תוכן רק זה היה מתורגם בהתאצלות, היה כותב “גשמיות אין לו”, מבין?
מגיד שיעור: אני מסכים כך. בכל מקרה, אני רק אומר ש… לא, אני אומר עובדה, זה לא ש… אני לא סבור כך, אני לא חושב שזה נכון, אני רק אומר שהמקובלים סבורים כך.
דין הוא גם רחמים — הסתכלות עמוקה יותר
אז, בקיצור, הוא הולך… לא, זה מאוד מעניין. הרמ״ק אומר ראיה כתובה בקריאה שאתה רוצה לכתוב. זו כמו הראיה של המאירי. אבל זו ראיה מהמנהג, זו לא ראיה מהגמרא. הגמרא לא קוראת לזה כך. אז הגמרא יכולה כן להתאים לשיטה.
אוקיי, הוא לא מדבר על ימים של רחמים, הוא מדבר באמת מ… הוא רוצה לעשות מזה קבלה שלמה כבר, אבל… רק תגיד שהרמ״ק… כן, רחמים, הוא באמת לא יכול להיות שהגמרא עדיין לא קראה לזה רחמים. אה, איך שמעון הצדיק ידע מהמנהג שקוראים לזה רחמים? אני לא יודע.
הייתי אומר סתם שזו לא קושיה כל הדבר, כי אפילו אפשר אפילו לקרוא לכל זה של רחמים, מה שהקב״ה עושה לפעמים דין, הוא גם חלק מרחמים, מה שקשה להבין. כן, זה חייב להיות, לא. זה בוודאי כך, יש סיבה למה צריך להתפשט קצת, כדי שיתפשט קצת ומשהו… אתה יכול שאפילו דין, זה דבר טוב, זה לא דבר רע. כן, דין נעשה לנקות את העולם.
תלמיד: נכון, זה דבר טוב, דין חשוב.
מגיד שיעור: שכדי שאני לא אענש אותך מיד על עשיית עבירה, אני אחכה כמה דורות, אני בוודאי אעשה שיהיה הצטברות. גם להיפך, שאויבינו אזכור, לעולם אשלם להם. גרמניה לא שילמה בדור אחד, הקב״ה עוד יזכור. אל תדאג, ובעוד ארבעה דורות הוא שלח חבורה של מוסלמים שיהיו בשמו.
זה הפשט של החומש, אתה יודע. שואל אברהם, זה היארסי. אומר הוא, הרבה פעמים רואים שיש רשע גדול והוא מצליח. חכה עד נכדו. אם אז עדיין לא, נדבר עוד. אבל כמעט תמיד עד הנכד הוא כבר… והתנאי הוא כך, התורה מראה את זה ממש.
תרגום לעברית
אז אז אז זה לא דבר טוב. יש לנו את הרעיון שדין הוא דבר רע, כי אנחנו חושבים תמיד שכשמתכוונים אלינו, לא מתכוונים אלינו, מתכוונים לרשעים. אז כן, לא יודעים. אני מתכוון, יכול להיות שצריך לצעוק “פוקד עוון אבות על בנים” זה שלנו, כי הקב״ה לא יהיה נדלר. למה צריך רק לצעוק שהקב״ה יעשה טוב ליהודים?
הבארדיטשובר רב אומר הרבה פעמים בספרו תורת ראשונה במקומות כאלה שמה שכתוב שצריך להיות גם מידת הגבורה, מתכוון מהגויים, אנשים חושבים שזה סתם גזעני. כלומר, דבר מאוד פשוט, העולם, העולם הוא “מלך במשפט יעמיד ארץ”. בוודאי, צריך בדרך הגויים, דרכי נועם, עושים שאנשים ירגישו טוב.
בקיצור, מעשה, זה הוד, כן? כי זה יפה, זה מאוד יפה, זה מובנה, זה סדר, זה יפה, זה מידות הגבורה. כן, אז אני יודע. למה… בקיצור, בקיצור, אומר הרמ״ק פירוש אחר.
המהלך החדש של הרמ״ק: שתים עשרה הוויות, לא שלוש עשרה
אוקיי, עכשיו יש פירוש אחר. הוא לא מסביר את כל הפירוש האחר, אבל אני צריך לחשוב קצת על זה. “לכן הברור לנו בזה” – אז כן, אני עדיין מתרשם מהקושיא. אבל הרמ״ק אומר כך, יש לו שלישית, מהלך אחר לגמרי.
מה שברור לו הוא כך: שי״ג מידות הם בכלל י״ב גבולים שהם י״ב הוויות. אלו הן שתים עשרה ההוויות שראינו קודם בתמונה.
תורה חדשה, זה שתים עשרה. תופס כל אחד? אף אחד לא מסכים עם שלוש עשרה. אחד עושה את זה עשר עם שלוש, אחד עושה מזה שתים עשרה. שלוש עשרה הוא מאוד נכנס במספר.
זה הסוף? אולי באמת, זה הסוף, באמת רוצה מוסר נכנס במספר. משהו חסר עם… מה לא בסדר עם שלוש עשרה? שתים עשרה זה מספר טוב, מתחלק יפה, אני יודע. שלוש עשרה זה מספר ראשוני? מה הבעיה עם שלוש עשרה? אני רוצה לשאול את המחשב שלי?
יש אתר אינטרנט שאומר, אתה יודע יש אתר מתמטיקה שאומר על כל מספר מה מעניין לגביו? מתמטיקה זה דבר מעניין, כל מספר יהיה שלו… תסתכל!
אז, 13 זה ראשוני, כן, אמת. זה מעניין. לא, ראשוני מתכוון, אתה יודע מה מתכוון ראשוני? ראשוני מתכוון שאין שום דרך שיעשה את המספר ממספרים אחרים, חוץ מאחד. לכן זה גימטריא אחד. כלומר, הראשון, אני מתכוון, במספרים הטבעיים, בראשון, כן, זה הולך 2, 3, 5, 7, 11, 13, 17. מאחד עשר כבר אמרו שזה לא מספר טוב. יש שיטה שיש אחד עשר מידות הרחמים, שיטת רב.
אני מתכוון שאני הולך לעשות סדר חדש איך אני הולך לומר “בזכות תפילת רב שמע י״א מידותיך”. יש משהו… בראש חודש אומרים “בזכות תפילת רבים”, “תפילת רב”. נכון, התפילה שאומרים שם היא תפילת רב.
תלמיד: כן. איך אתה יודע שהוא שם? אני מתכוון שיש יותר מדי גרסאות כנראה, לא?
מגיד שיעור: אז, 13 זה קצת מספר מוזר, כי זה לא מספר טוב, לא מתחלק. אני לא יודע. ביהדות, 13 זה בר מצווה. הוא לא יודע מהי״ג מידות הלידה הולכת.
שתים עשרה הוויות = 3×4 – שתים עשרה צירופים
אוקיי, בוא נראה. אה… אז הוא אומר תורה חדשה, יש שתים עשרה הוויות. מה הסוד של שתים עשרה הוויות? שתים עשרה הוויות זה 3×4, נכון? הוא מתכוון שתים עשרה, כן, הוא אומר שתים עשרה צירופים. זה בעצם 3×4. הסיבה למה יש שתים עשרה צירופים היא קצת אחרת, אבל כן. וי״ב…
שתים עשרה הוי״ות, שתים עשרה גבולי אלכסון, ושלוש עשרה מידות הרחמים
שתים עשרה הוי״ות ושתים עשרה צירופים
אוקיי, בוא נראה. אום, אז הוא אומר תורה חדשה. יש שתים עשרה הוי״ות. מה הסוד של שתים עשרה הוי״ות? שתים עשרה הוי״ות זה שלוש כפולארבע, נכון? הוא מתכוון שתים עשרה, כן, הוא אומר שתים עשרה צירופים. זה בעצם שלוש כפולארבע. הסיבה למה יש שתים עשרה צירופים היא קצת אחרת, אבל כן.
שתים עשרה גבולי אלכסון – מספר יצירה
וי״ב גבולים מתכוון לאלכסונים, נכון? של קובייה. זה מספר יצירה בעצם, גבולי אלכסון נקרא. קובייה יש, עשויה משתים עשרה קווים, נכון? שמונה נקודות,ארבע למעלה וארבע למטה, אותו דבר. שתים עשרה קווים עושים קובייה.
אום, אז ספר יצירה שחשב איך עושים את העולם, שזה מורכב מחלל, הוא חשב שהמספר שתים עשרה הוא משהו מספר חשוב. לכן אצלו יש שלוש, אפשר לומר שלושה ממדים, אף על פי שלא הייתה לו המושג של שלושה ממדים. ואז שבע, שזה שש כיוונים והמרכז, שש שקוראים כיוונים קרדינליים, כלומר מעלה מטה, מזרח מערב, צפון דרום. ואז הכפל של זה הוא שתים עשרה, שזה שתים עשרה, שיש לך קובייה שלמה. זה ספר יצירה, זה שתים עשרה גבולים.
השלוש עשרה – מקום הסובל
ואחר כך הוא אומר:
> ומקום הסובל שהוא ה׳ הכולל עשאם י״ג
אז חוץ מ… אני לא יודע מה זה אומר. כמו שבשש יש שש עם השביעית, אז אצלו גם יש משהו שלוש עשרה שנקרא מקום הסובל עשאם. זה לא ברור לי, כי החלל הוא השתים עשרה. יש שלוש עשרה שם? כל השתים עשרה עושים משהו חדש. אה, זה הכולל. אתה מתכוון לכלל הכללי, אני מניח. שמקום הסובל הוא משהו בשביל זה.
פירוש, בוא נראה מה הוא אומר. הצירוף, כל צירוף אני מבין. אום, הוא אומר פירוש אחר, שסופרים את השם. לא, אני מתכוון לא הוא מתכוון לזה. הוא מתכוון הגבולים מתכוון גבולים.
> והן באחד משלושה מקומות שהם תל״י, גלגל ולב
אני לא יודע מה זה, משהו מספר יצירה. הוא אומר פשוט על פי קבלה, אבל סימנם תל״י. אז זה הסוד של י״ב מידות.
> חוץ מזה יש עוד י״ג עולמות והן בכתר
וזה הולך לעמוד בשער פרטי השמות.
קושיא על המערכת של שתים עשרה פלוס אחת
זה מעצבן אותי, כי אם יש רק שלוש עשרה, הרעיון צריך להיות שלוש עשרה, לא שתים עשרה פלוס אחת, ולא עשר פלוס שלוש. אה, זה לא, אין לי טעם בזה.
האריז״ל תמיד, האריז״ל אומר כל הכוונות של האריז״ל, דיברתי על זה בשבוע שעבר והכוונות האחרות של האריז״ל, כל הכוונות של האריז״ל של י״ג מידות הולכות שלושה שמות הוי״ה עם פעמיים שלושה שמות הוי״ה עם הכולל. הבגיחא דף קודש אלול של התקנא דקנה הולך כך, למה אני צריך שלושה הוי״ה? זה בשביל שתים עשרה, ואחר כך, איך מגיעים לשלוש עשרה? מכוונים שוב בשביל כולל. כל השלושה שוב. כאילו השלוש עשרה באמת היא כמו ארבע ועשרים, כאילו, כמו שאתה אומר, הכלל הכללי של החלקים. אבל זה מאוד מוזר לי, זה מפריע לי משהו. אני לא יודע מה הסאונד.
אנלוגיה של שנים עשר השבטים
בשבטים זה גם כך, יש שנים עשר שבטים, אני יודע. אבל להיפך, בשבטים, זה תמיד, איכשהו, מסתדר שיהיה תמיד שנים עשר, או מחלקים את יוסף, או מוציאים את לוי, משהו עושים. והשלוש עשרה היא תמיד בתלמידות, השלוש עשרה לא נספרת. והגלמידות היא בגלל זה. זו הסיבה שיש מספר 13. אני לא כל כך… אני לא מרוצה.
שם י״ב אותיות – שלוש פעמים הוי״ה
מה אומר שכתוב בפרשת שבטי השמות? זה איך הייתי באמצע להסתכל קודם על כל הדברים האלה. שער ל״א, פרק ג׳. נו, אפשר לראות את השאלות שכתוב. ה׳ – ח׳ – דרי״ם – דרי״צ – דרי״ם – דרי״צ – שם בן ע״ב. מה הוא רוצה משם ע״ב? אה, אז, זה ה׳ בן י׳ ב׳ אותיות, נכון? כתוב ב… אה, זה הוא מביא כאן.
כתוב בגמרא בקידושין, והמקובלים גם, זה גם טריק, אני לא אוהב את זה. אז ספר הבהיר אמר, מה השם של י״ב אותיות? איפה יש שם של י״ב אותיות? אף אחד לא יודע. שם ע״ב יודעים כבר מרש״י, שם מ״ב יודעים כבר. מה השם י״ב? הוא אמר, שם י״ב זה שלוש פעמים שם הוי״ה. הלו? זה השם של ד׳ אותיות, שלוש פעמים. ואיפה שלוש עשרה? שלוש עשרה זה שוב.
הוא מדבר על זה.
תלי, גלגל, ולב – עולם שנה נפש
מה זה תלי וגלגל ולב? אני לא בטוח. אני מתכוון שזה אחד מדברי עולם שנה נפש של ספר יצירה. הבעיה היא שתלי וגלגל הם אותו דבר. אני לא בטוח. לב זה הלב, שייך. גלגל זה הגלגל. ותלי זה כמו מונח אסטרונומי, שאני לא בטוח מה זה אומר.
תלמיד: מה זה אומר? מה זה התלי? שביל החלב?
מגיד שיעור: לא, המסלול שהשמש הולכת דרכו.
תלמיד: אה, זה נקרא התלי?
מגיד שיעור: כן.
תלמיד: ומה עושים עם זה? מה זה קשור למעשה?
מגיד שיעור: הוא מדבר על השתים עשרה, הוא מדבר בארוכות על שתים עשרה. אה, י״ב גבולי אלכסון. וכאן הוא מסביר מה מתכוון י״ב גבולי אלכסון, שאמרתי, משהו דומה לזה שיש בספירות, מה שזה לא יהיה.
ואז כתוב:
> תלי בעולם כמלך על כסאו, גלגל בשנה…
אה, זה כן, עולם שנה נפש. כי שנה זה כמו הכוכבים, המזלות, המזלות בשנה, והגלגל מסובב את השנה, והלב בנפש. הוא אומר כך:
> תלי בעולם כמלך על כסאו
זו לשון אחרת. התלי הוא כמו מלך על כסאו.
> גלגל בשנה כמלך במדינה
כשהמלך הולך בעיר.
> לב בנפש כמלך במלחמה
אני לא יודע מה זה אומר.
הוא אומר כן, הוא אומר כמו שאתה:
> קו הישר שעליו תסובבנה הגלגלים
מה? זה לא זה. זה המזלות. אז זה על גלגל. המזלות זה איפה שהשמש נוסעת, אני לא מבין. המזלות הם כבר איפה שהשמש הולכת. אז מה זה התלי? כאילו המקום שהם הולכים? ה… הקו הדמיוני.
תלמיד: אה, כך הוא אומר. ה… מעניין.
שלושת המצבים של המלך
תלמיד: למה הלב כמו מלחמה? זה לא כמו מלך בשדה?
מגיד שיעור: כן. יש שלושה מצבים של המלך כמו: במלחמה, במדינה, ועל כסאו. זה יותר מוסתר ויותר גלוי. מלך על כסאו, שאי אפשר לראות. אני חושב שזה הכי פחות יציב. על כסאו הוא יושב, והכל נוסע. בעיר משהו מסובב את העיר, ומלחמה זה כבר כאוס קצת.
תלמיד: זה הפוך.
מגיד שיעור: זה הפוך. זה תיאורטי, זה תיאורטי.
קיצור, כאן הוא מדבר על זה, ובזמנות בדברים בי״ב גבולים, הוא אומר שזה הישן הרמ״ק אומר כאן שספר יצירה מדבר על עולם הזה, שהכל רמז לקבלה, כולם ידעו שספר יצירה מדבר על עולם הזה, רק הוא אמר שזה מתכוון באמת לקבלה, והוא מראה כאן איך אפשר לעשות שתים עשרה, ואחר כך הוא אומר:
> תלי שם אהי״ה, גלגל שם הוי״ה, לב שם אדנ״י
וכל אחד יש שתים עשרה, שכותבים אותו בארבע אותיות בכל שם, שלוש פעמים, ומה? עדיין לא ראינו את שלוש עשרה מידות של רחמים.
קושיא קשה: מה הקשר למידות הרחמים?
מה הקשר לשלוש עשרה מידות של רחמים? איך זה כן רחמים, רבונו של עולם? אני לא מבין. י״ב, י״ב. הוא לא מסביר איך זה כל מידות הרחמים. אם זה י״ב צירופים של שם הוי״ה וזה י״ב גבולי רחמים, זה מאוד יפה. אבל מה הקשר למידות הרחמים? זה סתם איך העולם נוסע. הוא לא ענה על הקושיא שלו. על מעין הקושיא שלו הוא לא ענה. זה רק עושה יותר גרוע. אני לא יודע. כל העולם הוא רחמים. שכחתי, כבר יכולתי לומר שהדין הוא רחמים גם, כמו שהם אמרו קודם. הוא מדבר כאן עוד על… הוא לא מדבר על השטיל בכלל רחמים כאן.
י״ג מניינות בכתר – מרבי נחוניא בן הקנה
זה פירוש אחד, ואז יש עוד פירוש, נכון?
> חוץ מזה יש י״ג מניינות בכתר
וזה לא כתוב שם בשער פרטי השמות, זה איפשהו אחר. על זה הוא אומר, מביא מרבי נחוניא בן הקנה בכלל בספירות. זה עוד מילה על התפילות, אחת התפילות. הוא מנה י״ג מניינות בכתר, כמו שהולכים להביא בשער מיתה הנגה פרק ג׳. אז, שם, תראה, יש משהו שער מיתה הנגה פרק ח׳. זו משהו תפילה של רבי נחוניא בן הקנה. ושם כתוב כך, וקראך, פעם עשיתי את התפילה איפשהו. בי״ג מתחיל כך, שיש כאן וקרא אחר בשש מאות ועשרים עמודי אור יש לך 620 עמודי אור בכתר, גימטריא כתר, נכון?
י״ג מידות הרחמים, י״ג מקורות שבכתר, והעיקר של עשר ספירות
י״ג המידות בספר יצירה ובא״ת ב״ש
וממה שבא אחד הוא בכל הספירות:
> “והם מלאים בפנים ובחוץ ובחיצון”
שלוש פעמים הוי״ה.
> “והם נחקקים כדמות זכר ונקבה ומתהפכים לתפארת ממלכה”
ובקיצור, אחר כך כתוב:
> “אם מתנשאים במאמר ומכלל בחשבון נתתתו מלחמה”
וזה יצא מהספרים:
> “יוצא מעין השלוות שהיא עדיין חקא ואין מספר מאור המתעלמת, ובצדפת החשך המסותרת, שהיא המציאות הידוע לכל המשכילים”
כל המשכילים יודעים מהמציאות.
> “וי״ג מינה תמירה, שהם גלוים ונעלמים ומנחים על הכתר ממש”
ואז הוא כותב רק את י״ג מידות בא״ת ב״ש, אם שמתם לב. תראה מה הוא אומר:
> “ה׳ ה׳ א-ל רחום וחנון”
אתה יכול לראות, כן?
> “א-ל רחום וחנון ארך אפים”
כן, אבל זה הגימטריא של רח״ן, זה א״ת ב״ש של… מה אמרתי?
> “א-ל רחום וחנון ארך”
זה ארך, נכון? ת״א ג״ר.
> “ארך אפים ורב חסד ואמת, נוצר חסד לאלפים נושא עון ופשע וחטאה ונקה”
נכון? אלו י״ג מידות הרחמים הרגילות.
מגיד שיעור: הסידור של ר׳ שעפטשי אומר שצריך לומר את זה כל יום בחודש אלול, ראשי התיבות, השם… אני לא בטוח מה הסוד של לעשות את זה. הר״י גם מאוד אהב את התפילה של רבי נחוניא בן הקנה, הוא מאוד אהב לומר את זה. מה הענין של לומר בארבע אני לא יודע. אולי זה מסביר מה מנשים בכלל, מאמא, מה שזה לא יהיה.
ארבע שיטות בהבנת י״ג המקורות שבכתר
שיטה א: י״ב גבולים ומקום הסובלם
אז הוא אומר:
> “סוד החושך המסותרת, והם י״ג מיני תמורה”
אה, זה באמת תמורה, נכון? אחת התמורות.
> “הם שלוש עשרה מקורות שבכתר”
אני לא יודע. יש הרבה דברים שאני לא יודע כאן. י״ג מידות, אני לא יודע. הוא אומר שזה קשור לתלי וגלגל ולב. אני אפילו לא יודע. כי אותם שלושה זה שלוש פעמים. יש לו משהו תורה שיש שלוש פעמים שלוש עשרה. אני לא יודע למה שלוש פעמים שלוש עשרה. שלושים ושש. למה? מה הסיבה? כן, מה הענין? ל״ו נתיבות. ל״ו מלכות. קיצור, ל״ו מלכות.
> “ובענין הכתר, יש פירשו שהם י״ג מקורות”
אני לא יודע מי זה יש פירשו, והרמ״ק לא מעתיק. יש פרק ד׳ כאן. אז יש משהו קורה עם י״ג מקורות שבכתר האלה.
בכל מקרה, לפי אותה סברא יש עוד סברא. הסברא הראשונה היא שי״ג מידות הם בכלל י״ב גבולים ומקום הסובלם, שזה האריז״ל בדרך כלל עובד עם סוג כזה של מילויים, סוג כזה של מהלך. אבל אני לא יודע מה הקשר לרחמים. לשורש של רחמים. העולם לא לגמרי רחמים, זה לא הגיוני.
שיטה ב: תלי וגלגל ולב – שלוש פעמים שלוש עשרה
וחוץ מזה יש שיטה שיש… אולי השורש של זה, אולי זו הנקודה. יש כמו… אה, זה התלי וגלגל ולב הוא הולך לומר? כמו בוא נגיד למעלה על פי קבלה, לב זה כשזה כבר י״ג גבולי אלכסון, מה שזה לא יהיה, והגלגל זה משהו באמצע, והתלי זה… מאוחר יותר הוא יאמר תלי בבינה, אבל בכל מקרה… זו שכבה שלוש.
שיטה ג: י״ג מן העולמות שבכתר
ואחר כך יש רביעית, שהיא י״ג מן העולמות שבכתר. וזה הוא אומר, רבי חיים בן עטר גם החזיק כך כי הוא מנה את י״ג מן העולמות לכתר. ואלו אותם י״ג מן עולמות, ויש מי שאומרים שזה לא. בשער מספר הנהגה יש מחלוקת על זה האם זה אותו דבר או לא.
שיטה ד: הרשב״י באדרא – תשע מידות באריך אנפין
וכן גם כן הרשב״י זה האדרא. האדרא היא חשובה, אבל זה עוד הנושא כאן. הוא אומר, הרשב״י נותן תורה אחרת, תורה מאוד מעניינת. הוא אומר שיש מקומות שכתוב כאן בכל המידות, כלומר מקום אחד בפרשת שלח. גם, תלוי איך אתה סופר, על זה, אני לא יודע מה צריך למנות שם. מה כתוב? משהו כזה. יש מאוד הרבה שם, דרך אגב, יש מאוד הרבה פסוקים שמזכירים את י״ג מידות, אלי אפיו על זה. יש גם מקומות שכתוב רק שלוש, אני מתכוון, ה׳ רחום וחנון, חנון ורחום משה. למה האידרין לא עשה תורה שלמה? עכשיו יש עוד משהו מידה שיש רק כך.
המשך: שיטת ר׳ שלמה אלקבץ, עליית העולמות, והסוד של שלוש עשרה
בכל אופן, הוא אמר שיש תשע מידות בזעיר אנפין ושלוש עשרה מידות בארך אנפין. אוקיי, תלוי על מה, ארך אנפין פירושו כתר, ארך אנפין פירושו תפארת, והסברה הכי כללית. יוצא עוד, ספרתם, כלומר רבי שמעון בר יוחאי, הזוהר, הולך גם בדרך של מה, ששלוש עשרה מידות בכל התכונות של הכתר. לא כמו הגאון שסבר ששלוש עשרה מידות זה דבר כללי.
אבל כל זה:
> “יביאו י״ג מידות במקומו הנה כי יתפאר בספר לפני עצמו, ומגזר ה׳ בכלל”
איך הוא מסביר את פשוטו של שלוש עשרה מידות? מעניין. תמיד דבורא יש לו פירוש שלם על שלוש עשרה מידות, זוכר? He explains what they are. זו רשימת תנמיכה. אולי הוא מתכוון לזה, אף אחד לא סופר כאן.
העיקר כוונה: לחזק את האמונה בעשר ספירות
> “המכוון אליין בכיתה סך הכל איז, צריך לחזק את האמונה של המקובלים, שלא יאמינו לא יותר מעשר, לא פחות מעשר. והמוסיף או הגורע חוטא וגורם רע לעצמו. ולא יועילנו שלא יצאנו משגיאה אמן”
That is the point.
מגיד השיעור: אדם מאחור אמר הערה על זה? אני זוכר שמאחור היה מישהו שמדבר על זה, האם יש עשר או שלוש עשרה ספירות. דיברנו שם באמצע לימוד קבלה, אסור להתנגד, שלא יברחו המלאכים. אני לא זוכר, איך זה היה? כבר שכחתי לגמרי איך זה.
שיטת שלמה אלקבץ: ספירות כ״צורות הנטפסות”
אחרת, פרק עשירי מפרקי החכם. This is who is probably talking again. ספר השרשים שדיברנו עליו, עמוד תת״ח מאבי נא עקב. הוא אמר שיש מחלוקת כמה ספירות יש. התירוץ באריכות גדולה. הוא אומר שהעיקר ענין הוא כך:
> “אמור מעתה, למה כתוב ‘יראה כל זכורך׳? כי אז ישובו אלקים ממש. וזה עצם הפשט הנפלא אצל ‘מתי אבוא ואראה פני אלקים׳, ולא אמר ‘ואֵרָאֶה׳ אלא ‘ואֶרְאֶה׳, שאהיה נטפס בשכלו יתברך, וזהו לשון שלמה אלקבץ, כי בעת ההיא אלקים ממש”
זו תיאוריה של שלמה אלקבץ, שספירות הן צורות הנטפסות של הקב״ה, ונטפסות פירושו like, זה מוטבע שכלו של הקב״ה כביכול. וזה כאשר אדם… מה? כאשר אדם…
שיטת ר׳ שלמה אלקבץ: ספירות כצורות המתפשטות בשכל העליון
יסוד השיטה
זו שיטתו של ר׳ שלמה אלקבץ: שספירות הן צורות המתפשטות של הקב״ה. מתפשטות פירושו like נוצרו, מוטבעות, בשכלו של הקב״ה כביכול.
ואז, כאשר אדם… מה? כאשר אדם שואל תת״ט, אין לזה קשר לכלום. הוא אומר שכתוב בשער ד׳. בכל אופן, שער ד׳ עוסק במה? שאם כל כך אדם נמצא במחשבת הקב״ה, הרי הוא אלוה, כי מחשבת הקב״ה היא הוא.
זה פירוש “אוזן שומעת תוכחת חיים בקרב חכמים תלין”. דבר קבוע שהוא אומר.
הרמב״ן ובעל שם טוב על ענין זה
הוא מביא שזה מה שהרמב״ן אומר על זיווג: שהמחשבה שחושבת על עליונים היא בעליונים.
זה מה שבעל שם טוב אמר — בעל שם טוב אמר זאת בדרכו: במקום שמחשבתו של אדם שם הוא שם. זה פירוש מצוה, כלומר להתדבק בשכינה, וכאשר תהיינה עניני נברא עולם ותפסים בשכלו, יתעלו וישתנו — היה כבר כך.
אה, אחר כך הוא אומר שהוא לא רואה תמיד את אותו הדבר. לא כל אחד הוא כמו הקב״ה, כמו כל שאר האנשים.
הצדיק “מוטבע” בשכל העליון
יודע אתה מה המעלה לומר זאת? אני לא יודע. זו מעלת הצדיק. אני לא יודע. הצדיק מוטבע בשכל העליון. כך הוא אומר. מוטבע. זה לשון מצחיק. בזה צריך להיות דבוק בצדיקים. כך אומר ר׳ שלמה׳לע קרלינר.
משל הבית: איך מבינים עליית העולמות?
מה פירוש הדבר? אני לא מבין. אני צריך להבין זאת.
יש דבר כזה, למשל כאשר בית — יש את הבית. למה? איך בית נמצא בשכל? זה יכול ללכת. מה פירוש שזה ילך? זה מה שהוא לא תופס. איך זה נעשה?
יש כאן כמו עלייה. כלומר אצלו עלייה. עליית העולם היא כמו כשיש בית שהוא בית גשמי, אבל כשזה נכנס כביכול לשכל של הבונה, אז השכל הוא רוחני.
אותו דבר העולם — כשזה נכנס, אבל זה לא נכנס, זה כבר, העולם כבר היה, אני לא יודע מה פירוש זה נכנס. מה זה אומר?
יש פרטים שאינם חשובים, ופרטים שהם חשובים, ואם אתה עושה את עצמך חשוב, אז אתה נשים לב אליך, אתה בולט. אבל מה, בדרך מסוימת, יותר מהאחרים.
אומר אתה, באמת אכן כל אחד בבחינה אחת, באין סוף, הכל שווה. ואיפשהו יש מקום ש… ההבדל של אדם, כי אדם יכול להבין או לא להבין.
בקשת משה רבינו: להבין הדברים כפי שהם אצל הקב״ה
הוא אומר שמשה רבינו רצה להבין את כל הדברים כפי שהם אצל הקב״ה, לא כפי שהם כאן.
זה מדבר על הבנת מה מצוות שופר עושה לי — אני רוצה להבין מה הוא עושה להקב״ה. איך זה במחשבת הבורא. בורא, בורא, בורא. הרמב״ן אומר, אתה לא יכול להבין. הרמב״ן אומר, אתה לא יכול להבין. הרמב״ן אומר, גם ש… התפקיד שלך הוא החלק שלך, והחלק האחר הוא זה של הקב״ה. אין, אבל… אני לא יודע באמת.
משל הבית — העמקה
כמו בית, נכון? כמו המשל שלנו על בית. בואו ניקח להגיד אף אחד לא יראה. כמו משל של בית. אם אתה מסתכל על הבית ואתה רואה שיש לו ארבעה צדדים, יש לו שנים עשר — מרגיש אתה הכי קל, מה שלא יהיה, נכון? אתה צריך להבין את הבית.
אם אתה רוצה לדעת את המוח, נגיד, נכון, של יוצר הבית, של האדם שעשה בית, לא מספיק זה, איכשהו. כלומר להפשיט, נכון? אתה רוצה להבין. מה היה בראשו? אין רוחב, אין רוחב במוחו של אדם. יש את הדפוס, הצורה, הקונספט, הפורם, הסדר, הסדר של זה שיש שלושה צדדים, ואולי המשמעות של זה. למה צריך שיהיו שלושה צדדים?
אבל כשאתה אומר משמעות, הבעיה היא, הבעיה היא לומר משמעות לרמב״ם, הרמב״ם אומר משמעות לרבונו של עולם, לרבונו של עולם יש צורך. אבל אפילו האדם, אתה לא צריך לדבר על הצורך. אתה יכול לדבר על היופי שבו, שאינו בבית, לא ברוחב הבית. רוחב הבית הוא ב, אתה יודע, ברוחב, זה לא במוחו של האדם.
משל הבניין: שלוש רמות של ידידות
במילים אחרות, בואו נגיד, אני, אולי, אולי, אולי משהו כזה. אני רוצה להבין את השניים, את שתי הרמות של, של גילוי המידות.
בואו נגיד, אני עשיתי, אני, בואו נגיד עשיתי, בניין, אוקיי? בא אתה, אתה חבר שלי, אתה רוצה להיות חבר שלי. שמעת שעשיתי לפני כן בניין, הולך אתה לבניין שלי, אולי תוכל להכיר אותי. רואה אתה את הבניין שעשיתי? “וואו, ממש חמוד, באמת יפה מאוד.” אתה צודק, אכן עשיתי אותו שאנשים ילכו שם, שיהיה להם, אני שמח. זה על פי נגלה.
הרמה השנייה: טעמי המצוות
אחר כך יש אדם, הוא אומר, “אני רוצה להיות חבר שלך, אני לא רוצה להיות סתם מישהו שהוא כמו מקבל ממך, אני לא רוצה להיות מהאנשים ש, שזה כן מיועד, אני רוצה להיות מחבריך.”
אז הוא חושב פנימה, זה כמו טעמי המצוות, כמו טעם, יש דבר כזה, נכון? הוא רוצה להבין את המבנה של הבניין. למה, מה הטוב, או היופי, או המבנה שראית לשים בצד ימין את זה ובצד שמאל את זה ואת כל הדבר?
והאדם שמבין זאת, הוא באמת יותר קרוב אלי, נכון? הוא יותר חבר שלי, אני יכול לראות את זה. למה? כי הוא מבין אותי. לא סתם עשיתי את זה החוצה, באמת עשיתי אותו, עשיתי אותו עם מהלך מסוים להוציא את, את מה שאכפת לי ממנו, את מה שיש לי בראש.
הרמה השלישית: אחדות השכל, משכיל ומושכל
ואז האדם ההוא נמצא בראש שלי, נכון? כי אני לא מתכוון לראש שלי בראש הגשמי, הוא ואני אנחנו אותו הדבר. זה נקרא, נכון, אחדות השכל, משכיל ומושכל. השכל בבית יכול להיות רק בחלק אחד ממנו וכן הלאה, אבל בראש הוא יכול להיות בכל הדבר, נכון? הוא יכול להיות אני.
זו הסיבה, סתם כך, מישהו שמבין אותך הוא הרבה יותר חבר טוב ממישהו שנותן לך לאכול, או שאתה נותן לו לאכול, או אפילו שאתה נותן לו את התוצאה של השכל שלך, זה עדיין, זה כמו רמה משם.
המשמעות האמיתית של עליית העולמות
וכשהוא מקבל את עליית העולמות, מה שהוא מתכוון, בראש שלנו, נכון? זה לא אומר בעולם. מה שהוא מתכוון הוא שהאנשים יבינו את העולם שהקב״ה רצה ממנו. אז הם יהיו חברים. הוא רוצה להיות חבר של הקב״ה. הוא לא רוצה להיות רק כמו עבד שלוקח. הוא רוצה להיות חבר שלו.
זה הגיוני. אני לא יודע אם זו בעיה גדולה, זה הגיוני מאוד.
עליות העולמות, האדם כרעיון, והסוד של שלוש עשרה
עליות העולמות – בראש שלנו
מגיד השיעור:
כשהמקובלים אומרים עליות העולמות, מה שהוא מתכוון, בראש שלנו, נכון? זה לא אומר בעולם, אלא מה שהוא מתכוון, שהאנשים יבינו את העולם שהקב״ה רצה ממנו. אז הם חברים שלו. הוא רוצה להיות חבר של הקב״ה, הוא לא רוצה להיות רק כמו עבד, הוא רוצה להיות חבר שלו.
זה הגיוני, זו לא בעיה גדולה, זה הגיוני מאוד. כן, חשבתי שזה כמו הרמב״ם, שיש הרבה פרטים או רעש נוסף. במילים אחרות, המטרה לאנשים היא מטרה מסוימת שאנשים צריכים לעשות. נו? אבל לא כל אדם עושה את זה עד כדי כך.
האדם כרעיון של אדם
אז אם אתה נעשה אדם טוב, עובד ה׳, אז אתה… אז, חשבו עליך, היית חושב אבל הרעיון של אדם, אתה נעשה הרעיון, אתה לא נעשה אדם פרטי, אתה הרעיון אדם שהוא חשב, אתה ממלא את המטרה של הרעיון אדם שהוא חשב, that’s what he meant.
ואנחנו, האנשים הפרטיים, הרבה אנשים פרטיים שהם עושים רק דבר אחד לאחד.
תלמיד:
אוקיי, אבל אז אתה אלוה.
מגיד השיעור:
נכון, כי אתה נעשה זה, כשהוא בנה את העולם, לא היית המחשבה. צריך להיות שמים, צריך להיות ארץ, צריכים להיות אנשים. כשהוא התכוון לאנשים הוא התכוון, אתה הגעת לחיות. That’s what he meant. He meant you.
תלמיד:
כן.
הצדיק כחבר עם רבונו של עולם
מגיד השיעור:
ובשביל זה, אה, בשביל זה אומר אתה שצריך ללכת לצדיק. כי צדיק הוא סוג של אדם שהוא חבר עם רבונו של עולם. הוא מבין אותו. I don’t see exactly if it’s not how to say, but somehow it makes a big difference, it’s a different kind of person. קרבה לא אומרת, נכון? קרבה פירושה בשכל, קרבה פירושה בשלמות, בצורה.
והוא עוזר ל… מה שאמרת, אה, כמו שהרמב״ם אמר ש״הצדיק הוא כל העולם כולו נברא לצוות לזה”. ככל שאתה יותר קרוב, אתה יותר קרוב לפחות משהו עליך, הצדיק לוקח ממך, הצדיק מדבר איתך. משהו כזה, כמו ה… אנחנו מקבלים זרעים מכמו קצת, כמו הדחיסה מהאדם החכם הזה שכמו בנה משהו או יצר משהו כדי שכי יש לו משהו שהוא באמת אוהב או יש איזה… כל עוד אתה לא יודע את זה, ואז, כן, משהו כזה, כל עוד אתה לא יודע את זה, לא, לא.
⟦#2⟧ שלוש עשרה מידות של רחמים – סוד שלוש עשרה
שנים עשר בספר יצירה
תלמיד:
נו, מה זה עם שלוש עשרה מידות של רחמים? שיש שלוש…
מגיד השיעור:
אני לא יודע, לעולם יש שנים עשר צדדים, או שנים עשר קווים, נגיד, ושנים עשר חודשי השנה. אני יודע משהו כזה. אה, ספר יצירה חושב שהמספר הגדול ביותר שספר יצירה מגיע אליו במבנה הוא שנים עשר, נכון? זה המספר הגדול ביותר.
שבע ושלוש עשרה פירושן “הרבה”
אני חושב גם שכשאומרים שלוש עשרה מידות של רחמים, מתכוונים לומר הרבה מאוד, נכון? כמו ששבע פירושה הרבה, ושלוש עשרה פירושה עוד יותר. אני חושב כך. תורה שבעל פה מרבה בשבע, ותורה שבעל פה מרבה בשלוש עשרה. לפני כן הייתה מחלוקת, היו מי שאמרו שיש שבע מידות שהתורה נדרשת, ויש שלוש עשרה. כן, הלל אמר שיש שבע, משהו כזה.
למה לא אחת עשרה?
זה חייב להיות, כי, כמו שאמרתי, יש אחת עשרה באמצע, אבל אני לא יודע למה אחת עשרה לא… אה, יש באמת שיטה של אחת עשרה, אבל אחת עשרה היא משהו לא מספר טוב, ספר יצירה לא לקח אותו. קרוב מדי לעשר, וזה עושה אותך מבולבל. אני לא יודע. יש אחד עשר סממני הקטורת, אני יודע.
תלמיד:
אחת עשרה?
מגיד השיעור:
תלוי איך כל אחד אומר, יש אחד עשר דברים. אחת עשרה זה אחד ואחד. עשר ותשע. שלוש עשרה. יש עוד פעם ששלוש עשרה היא שזה אומר הרבה. אני לא יודע מה מעניין.
שבע פירושה הרבה
שבע אתה יודע כל אחד מתכוון הרבה.
תלמיד:
כן, כן, אבל 7, כמו “בדרך אחד יצא אליך ובשבעה דרכים ינוס לפניך”.
מגיד השיעור:
זה אומר הרבה. “שבעה משיבי טעם”. “בכל חכם אצל מעילה בשבעה משיבי טעם”. 7 פירושו a bunch. זה כמו, אני חושב כי זה כמו…
תלמיד:
מה הקשר עד שזה מספר זמן?
מגיד השיעור:
זה like, כי זה כמו הרבה, 7 אחדים.
הקושיא על שלוש עשרה מידות של רחמים
אמרתי ששלוש עשרה זה הרבה, אבל אנחנו רוצים שהשלוש עשרה יהיו אחד, הכל רחמים. אז מה פירוש י״ג של רחמים? י״ג של רחמים זה רחמים? רחמים זו מידה אחת או שלוש עשרה? למה כל כך הרבה?
קודם שיחטא לחטא, שיחטא לעוון ולפשע, ברצינות, זה הכל אותו דבר. תראה, זו הדוגמה הטובה שלי. כאן יש “נושא עוון ופשע וחטאה”. במילים אחרות, כאן יש עוון ופשע וחטאה. לקב״ה יש נושא אחד לכולם, כן?
אני מנסה להגיע להיגיון עם זה שזה נעשה רק שלוש עשרה, עושים כמו כולל. מבין, שנים עשר עם כולל זה שלוש עשרה. כולל זה בכל זאת משהו כזה דחוק. לא, זה חייב להיות משהו יותר.
תלמיד:
היו שלוש עשרה מדינות באמריקה.
מגיד השיעור:
בקיצור, מה הענין של שלוש עשרה? זה מסתורין. המספר שאין לו פשט. אני יודע, אין לו כל כך פשט. יש לו פשט. מספר שאין לו פשט. זה למיכל עליון.
ראיות לשלוש עשרה בחז״ל
תלמיד:
איפה עוד כתוב שלוש עשרה? שלוש עשרה טיכן של אייר דינר.
מגיד השיעור:
אה, מפרסומן, כן. ממש. הוא מתכוון הרבה ממך, נכון? אוקיי, זו ראיה שפירושה הרבה. טוב, אני צריך רק ראיה אחת. אני לא צריך יותר מראיה אחת.
אני למדתי מהרמב״ם סוכה. הרמב״ם אומר הרבה פעמים, “כבר אמרו הרבה פעמים”, אומרים פעם וחצי בחז״ל. פעם אחת מספיק, אם זו ראיה טובה זה מספיק אחת. זו לא גמרא.
תלמיד:
מה? כתוב בהרבה גמרות כל גמרא.
מגיד השיעור:
מה? מודפס והרבה פעמים מודפס ה…
תלמיד:
לא.
מגיד השיעור:
זה לא נחשב. זה like one of the ways of showing אחדות ומה שלא, כן, הצורה. מבין אתה? שלוש זה בדקה. אני מתכוון לומר שאפשר זה כמו דבר ששגור בפי העולם. נכון, אומרים את זה הרבה פעמים, אבל זה לא אומר שזה באמת יש הרבה פעמים.
תלמיד:
כשיש שש מאות ושלוש עשרה מצוות, יש לזה קשר למספר שלוש עשרה?
מגיד השיעור:
אני אומר שיש לזה קשר.
תלמיד:
האם זה אומר שיש הרבה מצוות?
מגיד השיעור:
שש מאות זה…
תלמיד:
אוקיי, זה יהיה שבע מאות?
מגיד השיעור:
נו, זה להתאים.
תלמיד:
“מעשה רבי אליעזר שלוש עשרה”, יש שלוש עשרה תעניות?
מגיד השיעור:
משהו חשבון במסכת תענית שהמקסימום הוא שלוש עשרה?
תלמיד:
כן.
מגיד השיעור:
דרייצן תעניות ומקורות המספר דרייצן
כן, כך כתוב, כן, “אם לא זכו דורות לא לערננו, ואויב בית המקדשין שלשה עשרה תעניות”. מהו חז״ל המרבי שיכול להיות הוא שלוש עשרה תעניות בחשבון של הפרק הראשון בתענית? קיצור המעשה, ובכתר יש שלושה עשר מקורות. יש שנים עשר פלוס שניים. שנים עשר, אה, אה, אה, אני יודע עכשיו, שנים עשר עם כולל.
תלמיד:
לא בדיוק.
מגיד השיעור:
מפריע לי מאוד שה… “קנחה בת שבע בשלשה עשרה מפות”. גם אתה רואה שזה אומר הרבה. גם המנחה, העומר היו מנפים אותו ב״שלש עשרה נפה”. “גדולה מילה שנכרת עליה שלש עשרה בריתות”. אוקיי, זה באמת מספר שהוא ספר. שם כתוב באמת שלוש עשרה פעמים המילה ברית. עכשיו, עדיין אין דוחק, אם אני זוכר. אבל אצל שבעת גם כן, שלוש עשרה מילים וספרו היום.
תלמיד:
כן, זה בשבילה.
מגיד השיעור:
מה כתוב בגמרא? אני לא זוכר.
תלמיד:
“הפוחת לא יפחת”, אה, נו, אתה רואה…
המקור העיקרי: שבעה רקיעים פלוס ששה אוירים
מגיד השיעור:
“הפוחת לא יפחת”, מה זה אומר? על החוליות של הציצית, נכון? “הפוחת לא יפחת משבע מוסיף להיות שלש עשרה”. הוא אומר, זה בוודאי המקור הגדול ביותר. למה שבע כנגד שבעה רקיעים? למה שלוש עשרה כנגד שבעה רקיעים? “וששה אוירים שביניהם”.
אוקיי, זה העניין. יש שבעה שמיים, ויש…
תלמיד:
רגע? שבעה שמיים, ורק ששה אוירים שביניהם. למה?
מגיד השיעור:
כי הרי כאן יש את הארץ.
תלמיד:
רגע, איפה שבעת האוירים? ומה יש על גבי העליון אין שם כלום, מלבד כסא הכבוד?
מגיד השיעור:
הוא אומר אוויר, לא, דרך אגב, זה שונה. לא, לא, אוויר מתכוון כן. בוא נאמר, אז אוויר שביניהם מתכוון ביניהם, יש שבעה, וביניהם יש ששה. שישה מרווחים, שישה ריקים. נכון, ומעל השמים השביעיים יש מה שיש, ומתחת לשמים הראשונים גם אין כלום, כי כאן יש את הארץ. כאן כבר יש אוויר. שם אני לא יודע מה יש, כאן יש אוויר.
אז זה מאיפה אנחנו מקבלים את שלוש עשרה. אז זה דבר מבני של העולם, נכון? אני אוהב דברים כאלה. אבל אני תמיד מדמיין שזה סוג הדבר שצריך לחפש. שבע פלוס שש, זה הדבר. שבע פלוס שש.
ומה עושים עם זה? זה יותר, זה לא המקובלים, השנים עשר פלוס…
המספר שלוש עשרה כיחידה יסודית, והעניין של א״ת ב״ש
המספר שלוש עשרה – מבנה יסודי
לא רציתי דברים כאלה. תמיד חשבתי שזה סוג הדברים שצריך לחפש. 7 פלוס 6, זה הדבר. 7 פלוס 6. ומה עושים עם זה?
אז יותר, זה לא המקובלים, ה-12 פלוס… אתה יודע שמספרים עגולים יש להם כוח אמיתי, נכון? למשל, עושים קמפיין והולכים לעשות שלושים ושבעה אלף דולר. מה אם מגיעים לשלושים וששה אלף ותשע מאות, נותן מישהו עוד מאה דולר, נכון? למה? שיהיה כולל. זה באמת עובד. זה לא איזה דרוש. הדרוש לא גורם לזה לקרות.
אז… כשאנשים מצפים לזה, אני לא יודע. שלהם, כי זה מוסף. אני עומד, אני אומר ש… אז היחידה של שלוש עשרה היא יחידה מאוד נכונה.
שלוש עשרה בבית המקדש
שלוש עשרה פרוכות היו במקדש שני. במקדש שני יש מובן לא ראש עשרה. אה, שם כתוב גם שלושת הפרצות, מים, או מיני דברים כאלה. שלוש עשרה פעמים השתחוו בבית המקדש, היו שלוש עשרה שערים, שלוש עשרה פרצות שמלכי יון עשו, פשוט מיני דברים כאלה.
נכון, יש רמז, אחד הרמזים של שלוש עשרה של בר מצווה, כך כתוב “עם זו”. זו היא גימטריא שלוש עשרה, ז׳ ו-ו׳ – יש משהו קורה.
שלוש עשרה וגבולי אלכסון
גבולי האלכסון הוא גם כך, כמו מבנה בסיסי מסוים. אם ריבוע בנוי יש שלושה, איכשהו במובן בסיסי קובייה. יש שנים עשר אלכסונים, אני לא מבין בגיאומטריה כל כך טוב.
העניין של א״ת ב״ש – הצופן בקבלה
והוא אומר שהגמרא אומרת שאדרבה, יש משהו טוב יותר. אני לא יודע למה. הוא רואה קוד, צופן. הוא מביא את זה כך, הוא אומר איזה פשט. מה זה? מה זה מצב א״ת ב״ש?
הוא אומר שלדוד יש שלושה עשר שמות. אבל למה המקובלים לפעמים פשוט אומרים משהו הפוך? יש איזה מהלך בזה. הוא לא אומר למה. מה זה לעשות הפוך? ספר שם טוב קטן. מה זה שם טוב קטן? אני לא יודע למה.
לומר פסוקים הפוך
ואדרבה, הוא אומר כך, הוא אומר כך, הוא אומר כך. רעיון. ומה הטעם? אני צריך לחשוב מה הטעם. אני רוצה איזה… טעם. אני לא יכול. מה אתה אומר? אני לא יודע. אין לי קבלה.
אתה אומר שצריך לעשות את זה. יש אחד צריך לעשות את זה. פעם לא היו אומרים את המילים כי אין להן נקודות. אולי לא צריך לומר את הנקודות של הפסוק?
נו, לא רואים איך היו מעבירים. כן? אני רואה שהאנשים עשו את זה. עושים כן, אה, ועושים… הוא היה אומר משפטים שלמים, הוא אמר הפוך. מה הם מיני אנשים? יהיו לי גם. יהיו לי התוספות. ומה ה… זה מעניין עבורם.
זה קצת אתה יכול, אתה יכול לומר אשרי הפוך? זה כבר לא אומר אשרי הפוך. זה קטע טוב רק. זה קשה על אותו מוח. אני יכול, אני יכול לנסות. הכל לתפוס על אותו מוח. יש מוחות מסוימים שעבורם הדברים שלהם עושים סנס, כי אין לי שום סנס.
אה שמע. אוקיי. בסדר. אוקיי, הייתי מה אני עושה כאן בשביל זה.
שיטת ר' נחוניא בן הקנה והזוהר שי"ג מידות רחמים אינם הספירות | פרדס רמונים שער א פרק ז (ג)
https://www.dropbox.com/scl/fi/q7w76nw7za5g2h6ucpk3e/PRY010-_-_.mp4?rlkey=827c80tvl8kv6nbpailljn9v4&dl=0