שמעון הצדיק שיש י"ג ספירות והטעם שיש לסנכרנן את כל המקובלים | פרדס רמונים שער א פרק ז (ב)
מל תמלול לחץ לפתיחה
סיכום השיעור 📋
סיכום פון שיעור – ספר פרדס רמונים, זייט מ׳ – „עוד מקום לטעות” און דער פונדאמענט פון קבלה
—
א. איינפירונג: דער צווייטער „מקום לטעות”
מיר האלטן אויף זייט מ׳ אין פרדס רמונים, ביי דעם ענין פון „עוד מקום לטעות”. דער ערשטער טעות איז שוין פריער באהאנדלט געווארן: עס איז געווען א תשובה פון רב האי גאון וועגן די י״ג מידות, וואו מ׳האט צוגעלייגט ספירות און געזאגט אז ס׳איז דא נאך דריי איבער די צען. דער תירוץ איז געווען אז יענע דריי זענען שרשים עליונים על הספירות – אבער נישט ספירות אליין.
איצט קומט מען צום צווייטן מקום לטעות, וואס שטאמט פון א ברייתא של רבי שמעון הצדיק.
—
ב. הערת אגב: ווער איז שמעון הצדיק?
[הערת אגב: עס ווערט ברייט דיסקוטירט ווער דער „רבי שמעון הצדיק” איז. ער איז זיכער נישט דער זעלבער שמעון הצדיק פון די שיירי כנסת הגדולה (וואס הייסט נישט „רבי שמעון הצדיק”). עס ווערט דערמאנט אז ס׳איז דא א ספר מדרש שמעון הצדיק.
דער באקאנטער שמעון הצדיק פון די גמרא אין מסכת יומא איז געווען א כהן גדול אין בית שני. די גמרא דערציילט אז בית שני האט געשטאנען 420 יאר, און ס׳איז געווען מער ווי 300 כהנים גדולים, חוץ פון די 40 יאר וואס שמעון הצדיק האט געדינט. אלע אנדערע כהנים האבן נאר געדינט א קורצע צייט.
אויף דף ל״ט ע״ב אין יומא שטייט אז דאס יאר וואס שמעון הצדיק איז נפטר געווארן, האט ער געזאגט „בשנה זו אני מת” – ווייל יעדן יום כיפור פלעגט מיט אים אריינגיין אין קודש הקדשים א זקן לבוש לבנים ועטוף לבנים, און ער איז אריין מיט אים און ארויס מיט אים. אבער יענעם יאר איז געווען א זקן לבוש שחורים ועטוף שחורים – ער איז אריין מיט אים אבער נישט ארויס מיט אים. נאכדעם איז שמעון הצדיק קראנק געווארן זיבן טעג און נפטר געווארן.
נאך שמעון הצדיק׳ס פטירה האבן די כהנים אויפגעהערט צו זאגן דעם שם המפורש ביי ברכת כהנים. דאס שטייט אויך אין מסכת קידושין – ביז שמעון הצדיק האט מען דעם שם המפורש געזאגט, נאכדעם האט מען אויפגעהערט.
עס ווערט אויך דערמאנט די מעשה פון אלכסנדר מוקדון, וואס האט געזאגט אז ער זעט דעם דמות דיוקנו פון שמעון הצדיק ווען ער גייט אין מלחמה – „דמות דיוקנו של זה מנצחת” – שמעון הצדיק האט אויסגעזען ווי א מלאך ה׳.
וועגן דער פראגע ווער שמעון הצדיק איז ממש געווען: ער האט געמוזט זיין זייער פרי – נאך פאר די חשמונאים. עס ווערט געזאגט אז ס׳איז אפשר געווען צוויי מיט דעם נאמען שמעון – איינער א צדיק און איינער נישט א צדיק, און דערפאר הייסט ער „שמעון הצדיק” – צו אונטערשיידן פון דעם אנדערן. דאס שטימט אויך מיט דער גמרא אין יומא אז רוב כהנים גדולים אין בית שני זענען נישט געווען גרויסע צדיקים, און דערפאר האט מען דעם איין צדיק באזונדער גערופן „הצדיק”.
איינע פון די גרויסע מקורות פון סודות התורה שטאמט פון דעם כהן גדול, וואס האט געוואוסט די שמות. דער ספר ברית מנוחה בויט זיך אויף דער איידיע אז מ׳ווייסט די שמות פון דעם כהן גדול וואס האט געזאגט דעם שם.]
—
ג. דער ספר העיון פון רב חמאי גאון
דער ברייתא פון שמעון הצדיק ווערט געברענגט דורך רב חמאי גאון אין זיין ספר העיון. דער ספר העיון ווערט באשריבן אזוי:
> „וזה ספר העיון שחיבר רבי חמאי ראש המדברים לענין הפנימיות, וגילה בו עיקר ענין כל מציאות הכבוד הנסתר מן העין, אשר אין כל בריה לכאורה לעמוד על עיקר מציאותו ונהייתו על דרך האמיתי, כמו שהיא באחדות השוה שבהשלמתו מתאחדין בעניניו ותחתונה.”
דער ספר העיון איז איינער פון די ספרים וואס איז שווער צו פארשטיין, אבער אפשר גרינגער ווי מ׳טראכט – ער רעדט וועגן ענין הפנימיות. עס ווערט אויך דערמאנט אז דער ספר העיון האט 25 נוסחאות. עס זעט אויס אז דער מדרש שמעון הצדיק איז אזוי ווי א פריערדיגע מהדורא פון ספר העיון – א פריערע ווערסיע פון דעם זעלבן מאטעריאל. דער רמ״ק האט מחליט געווען אז דער מקור קומט פון דער ברייתא דשמעון הצדיק.
—
ד. די י״ג כוחות לויט ספר העיון
דער ספר העיון לערנט אז הקב״ה מתאחד בכוחותיו ומתעלה ביז אין אין סוף פון זיין רוממות. ער איז מיוחד באלו השלש עשרה כוחות – עס זענען דא דרייצן כוחות, און יעדער איינער איז באקאנט בפני עצמו מיט א באזונדערן נאמען, און כולם מעלתם זה למעלה מזה – זיי גייען פון אויבן אראפ, איינס העכער פון דאס אנדערע.
דער רמ״ק ברענגט די ליסטע פון נעמען (לויט זיין גירסא):
1. אביר הקדמון (= כתר)
2. חכמה קדומה
3. אור מפולפל
4. חשמל
5. ערפל
6. כסא הנוגה
7. אופן הגדולה הנקרא חזוזית – דער נאמען „חזוזית” איז פארבונדן מיט „חזיון” (זעהן), און עס שטימט מער-ווייניגער מיט חסד/גדולה אין דער ספירות-סדר.
ווייטער ווערן דערמאנט: נצח הייסט „חזון החוזרים” (ווי עס שטייט אין זמירות: „נצח פרי ניכסי אבותם”), כרוב פאר הוד, און אזוי ווייטער. דער לעצטער כח הייסט „אביר הסובב” – אזוי אז מ׳האט אן „אביר העליון/הקדמון” אויבן און אן „אביר הסובב” אונטן.
דער רמ״ק איז נישט מסביר פארוואס דער סדר איז דוקא אזוי. ער באמערקט אז דער חתך (סדר) שטימט מיט דעם זוהר וואס רעכנט נצח פאר הוד.
[הערת אגב: עס ווערט באמערקט אז די אלטערנאטיווע נעמען האבן אפשר א מעלה – זיי קלינגען מער מיסטיש און פריש. „אביר קדמון” קלינגט אנדערש ווי דער רגיל׳ער נאמען „כתר.” אבער פון דער אנדערער זייט, ביי די רגיל׳ע עשר ספירות האט מען דאס זעלבע פראבלעם – אלע נעמען מיינען אייגנטליך עפעס ענליכעס: דער אייבערשטער איז מורא׳דיג שיין און מעכטיג. וואס איז דער חילוק צווישן „אור מופלא” און „חשמל” און „ערפל”? אלעס דאסזעלבע. פונקט ווי ביי די רגיל׳ע ספירות – אלעס זאגט אז דער אייבערשטער איז מלך. אפשר איז עס נאר ווייל מיר זענען צו צוגעוואוינט צו די רגיל׳ע נעמען, און די נייע נעמען קלינגען פריש.]
—
ה. דאס פראבלעם: דרייצן כוחות קעגן צען ספירות
דער רמ״ק זאגט: „לכאורה משמע דהיינו עשר ספירות” – אויף דעם ערשטן בליק זעט אויס אז דאס רעדט פון צען ספירות. „אביר קדמון” ווייסט יעדער אז דאס מיינט כתר. אבער דאס פראבלעם איז קלאר: אויב עס זענען נאר צען ספירות, וואס טוט מען מיט די דרייצן כוחות וואס ווערן דא אויפגערעכנט? מוז מען זאגן אז דריי פון זיי זענען נישט ספירות – „מכאן ואילך אינו בספירות.”
דער מקור פאר דרייצן: אין ספר יצירה שטייט „ספר, ספר, וספור” – דאס זענען דריי זאכן – און דערצו „עשר ספירות” – צוזאמען דרייצן. דאס הייסט, דריי אויף טאפ פון די צען. עס ווערט אויך דערמאנט אז דרייצן איז פארבונדן מיט דרייצן מידות הרחמים, כאטש דאס איז נישט אזוי קלאר ווי דאס פאסט אריין.
[הערת אגב: עס ווערט באמערקט אז דרייצן איז „נישט קיין גוטע נומער” – צען איז א גאנצע אחדות, אבער דרייצן איז אומבאקוועם.]
—
ו. דער מדרש – רבי ישמעאל בן אלישע און רבי נחוניא בן הקנה
דער רמ״ק ברענגט א מעשה פון א מדרש (ער רופט עס „מדרש סימן הצדיק,” כאטש עס זענען דא פארשידענע נוסחאות):
רבי ישמעאל בן אלישע דערציילט: „אותו היום” – ער איז געקומען פון רבי עקיבא בן יוסף צו רבי נחוניא בן הקנה (אין אנדערע נוסחאות: רבי נחוניא בן דרדים). ער האט געבעטן: „ווייז מיר דעם כבוד מלכו של עולם, כדי שיתבאר ידיעתו בלבי כשאר בעליו” – איך וויל אז דער אייבערשטער׳ס ידיעה זאל מיר ווערן קלאר אין הארצן, אזוי ווי איך קען שוין אלע אנדערע פעולות זיינע. ער האט שוין געענדיגט לערנען אלע זייטן, יעצט וויל ער וויסן דעם אייבערשטן אליין.
רבי נחוניא האט געענטפערט: „בני, בן גאון אתה” – דאס איז אפשר א לשון פון גדולה (נישט גאווה). ער האט אים געזאגט: „טהור ונעסוק עמך” – מיר וועלן זיך באשעפטיגן מיט דעם. ער האט אים דערציילט פון צוויי חותמות:
– עזקתא רבתא דשמיא (חותם פון הימל) – דער שם א-ר-א-ר-י-ת-א
– עזקתא דארעא (חותם פון ערד) – דער שם א-ה-ו
ער האט ארויסגענומען דעם ספר האכולות פון רבי חננאל בן חננאל, און דארט האט רבי ישמעאל געזען:
> „אדיר בחדרי גדולה, היושב על רבון גלגלי מרכבתי, בחתימת אהיה אשר אהיה, בעזקתא רבתא דחתימא בשמיה אריותא – סימן: אחד ראש, אחדותא ראש, יחוד תמורתא אחד, יחוד ומיוחד עובד חוה עולמים. עזקתא דארעא בשמיה א-ה-ו-ה – סימן: אחד היה ויהיה.”
—
ז. דער פשט פון „היה הוה ויהיה”
„אהיה” איז געווען א שטאט (מדרגה), און דער שם הוי״ה מיינט „אחד היה ויהיה.” וואס איז צווישן „היה” און „יהיה”? דאס איז „הוה” – דער אייבערשטער ווי ער איז יעצט. דאס ווערט פארבונדן מיט דעם לשון פון ספר יצירה (ווי דער חתם שמואל וויינער ברענגט): „היה קודם שנברא העולם, הוה בעולם הזה, ויהיה לעולם הבא.”
—
ח. די דרייצן כוחות אלס אנטפלעקונג פון דעם אחד
דער מדרש פירט אויס: „והם י״ג כוחות שבהם מתגלות האדון אחד, ואשר כל אחד ואחד יש לו שם בפני עצמו.” פון זיי ווערן נראה (באוויזן) די י״ג מדות וואס שטייען אין דער תורה. אויך דא איז דא א ליסטע פון נעמען – אביסל אנדערש ווי די פריערדיגע – און „אור מופלא” קומט אויך פאר אין דער ליסטע. דער סדר גייט אויך אויף דרייצן.
עס ווערט דערמאנט אז „שלשתן” (די דריי וואס זענען איבער צען) פירן זיך אויס „באין אכלות לכבוד השכינה שמועלה עשירות.”
—
ט. דער רמ״ק׳ס שיטה: דריי איבעריגע כוחות זענען נישט ספירות
דער רמ״ק נעמט אן אז די דריי איבעריגע כוחות (איבער צען) זענען נישט ספירות – זיי זענען עפעס וואס איז נאך (אדער אויסער) די ספירות. דאס איז זיין נארמאלע שיטה דא. עס ווערט דערמאנט אז „יש אומרים” (אפשר בשם ר׳ משה פוטרילער) האבן א שיטה וועגן די דריי, אבער דער רמ״ק ברענגט עס נאר אלס מעגליכקייט.
—
י. דער רמב״ם און וואס די מקובלים טרייען צו משלים זיין
דער רמב״ם׳ס שיטה: מען קען נאר וויסן פעולות
דער רמב״ם האט געזאגט: מען קען נאר וויסן פעולות – מען קען וויסן וואס דער אויבערשטער טוט, אבער נישט וואס ער איז. דאס איז נישט נאר דער רמב״ם׳ס חידוש – שוין חז״ל זאגן אזעלכע לשונות. אבער דער רמב״ם האט דאס פארמולירט אלס א שיטה: מען קען נאר וויסן פעולות, און מער איז נישטא צו וויסן.
דער מקובל׳ס ענטפער: עס פעלט יא עפעס
די מקובלים האלטן אנדערש. זיי זאגן: עס פעלט יא עפעס. דער רמב״ם זאגט „דו ווייסט פעולות, דו ביסט פארטיג.” אבער דער מקובל זאגט: „איך וויל דאך וויסן דעם שם – דאס הייסט, וויאזוי דער אויבערשטער פירט דעם מלאך, נישט נאר אז עס איז דא א מלאך.” למשל, דער רמב״ם זאגט אז די גלגלים (ספערעס) דרייען זיך דורך א כח, א מלאך. שיין. אבער אין דעם מלאך מוז דאך זיין עפעס א שם – דער אויבערשטער פירט דעם מלאך. דער מקובל וויל זען דעם אויבערשטער וואס פירט דעם מלאך – נישט נאר דעם מלאך אליין.
גאנצע קבלה, אדער א גרויסע חלק דערפון, איז דער פרויעקט צו משלים זיין וואס דער רמב״ם האט „פארפעלט” – אדער גענויער, וואס ער האט באוואוסטזיניג איבערגעלאזט. די פראבלעם איז אז רוב מקובלים פארשטייען נישט וואס דער רמב״ם האט יא געוואוסט – זיי מיסן דעם חלק וואס ער האט יא אויפגעטאן.
—
יא. מעשה מרכבה – דער רמב״ם׳ס הגדרה
דער רמב״ם אין מורה נבוכים, פרק ע״א-ע״ב פון חלק ב׳, דעפינירט מעשה מרכבה אזוי: דער אויבערשטער איז נפרד ונעלם פון דער וועלט – ער איז טראנסצענדענט – אבער אויך מחובר צו דער וועלט, ער פירט זי. דאס איז דער עיקר פראבלעם: וויאזוי קען מען זאגן אז ער איז אין דער וועלט און אויך אויסער דער וועלט? וויאזוי קען מען זאגן אז ער פירט אלעס, און אויך אז ער איז שלילת כל הגשמיות, טראנסצענדענט?
די מקובלים טרייען עגזאקט דאס אויסצוארבעטן. און דאס איז זייער שווער, ווייל מען פרובירט צו טאן אן אוממעגליכע זאך.
—
יב. דער באגריף פון „שפע” – ווערטער פאר דאס אוממעגליכע
אפשר איז דער גאנצער פרויעקט א רעצעפט פאר משוגעת. אבער אין א געוויסן סיסטעם גיבן זיי יא ווערטער פאר דעם. למשל, דאס ווארט „שפע” – דאס איז א הויפט-ווארט אין קבלה. עס מיינט דעם קיום, די מציאות פון אלע זאכן – וויאזוי מציאות „פארט” פון גאט צו דער וועלט. מען שפילט זיך מיט ווערטער ווי מציאות, הוי״ה. אבער דאס זענען נאר ווערטער – דער רמב״ם אליין איז סותר זיך אין דעם, און דאס איז טאקע דער פראבלעם.
—
יג. עשר ספירות – א שטרוקטור פאר דעם „שפע”
אפשר קען מען זען וויאזוי כביכול די מציאות פארט פון גאט צו דער וועלט, און מען זאל רעדן פון 14 פארשידענע מדרגות דערין – אדער אפשר 10 איז א גוטע נומער. דאס איז באזיקלי דער יסוד פון עשר ספירות – צען מדרגות דורך וועלכע דער אויבערשטער׳ס מציאות קומט אראפ צו דער וועלט.
דער צמצום וואס דער רמ״ק רעדט דערפון (כמעט) – אלע „סטאריעס” וואס די מקובלים טרייען צו דערציילן – זענען פרובירונגען צו ערקלערן דעם פראצעס.
—
יד. צורה (פארם) און חומר (מאטעריע) – א פילאזאפישער יסוד
דער באגריף פון צורה
יעדע זאך אין דער וועלט האט א פלאן, א סטרוקטור – דאס הייסט א צורה (form). א מענטש האט א צורה – ער איז א קליינע בעיבי, ער וואקסט אויף, ער לערנט, ער שטארבט. א פלאנעט האט א צורה – זי גייט ארום אין אן ארביט. יעדע פארם איז דא ביים אנהייב – ווי דער פלאן פון א לעבעדיגע זאך.
אבער א צורה איז אלעמאל א צורה פון עפעס – א סטרוקטור פון עפעס.
חומר קדמון
דאס ברענגט צום געדאנק אז עס מוז זיין א באזונדערער מקור פאר מאטעריע – וואס דער רמב״ן רופט „חומר קדמון” (אוריגינעלע מאטעריע), וואס אנדערע רופן „אונדיפערענשיעטעד מאטער” – מאטעריע אן א צורה. מיר האבן קיינמאל נישט געזען מאטעריע אן א צורה – יעדע זאך האט עפעס א געוויסע צורה – אבער לאגיש מוז עס עקזיסטירן אלס א באזונדערער מקור.
פּלאטא און אריסטא האבן אנגעהויבן צו טראכטן אז עס מוז זיין אזא באזונדערער מקור פאר חומר. פרשת בראשית אויפן פשט, ווי פּלאטא׳ס שיטה, רעדט אייגנטליך נישט פון יש מאין (אפשר אין איין ווארט, ווי דער רמב״ן זאגט), נאר עס נעמט אן אז ס׳איז דא אן אומדיפערענצירטער חומר – „תהו ובהו” – און די בריאה איז הבדלה: געבן צורה צו דעם חומר.
דאס אלעס איז „זייער נידעריק” פאר קבלה
אלע די פילאסאפישע דיסקוסיעס וועגן חומר און צורה זענען, פון דעם שטאנדפונקט פון קבלה, זייער נידעריק. דאס איז בלויז „כוונת הנקודה” – מען אינטערעסירט זיך נאר מיט דער איין זאך וואס מען פארשטייט: אפשר די צורה פון דער וועלט, פון עקזיסטענץ, פון רעאליטעט. אבער עקזיסטענץ אליין איז נישט א צורה אין דעם ספעציפישן זינען. א צורה איז א מהלך, א פעטערן פון עפעס. קען זיין א פעטערן אן עפעס? אפשר אין דעם מוח פון גאט, פאר אלעס. אבער דאס איז נאך נישט גענוג צו דערקלערן פארוואס עס זאל בכלל עפעס עקזיסטירן.
—
טו. „עשר ספירות בלי מה” – פאר דער צורה
דער באגריף „עשר ספירות בלי מה” – בלי מהות – מיינט: פאר דער צורה. „מהות” מיינט א צורה, א „סאמטינג”, „אשר הוא עלול להיות”. ווען מען זאגט דאס, מיינט עס שוין אסאך פירוד – דאס איז דאס און נישט יענץ, דאס איז אין דעם זינען פון „אבאוט סאמטינג”. ווען מען רעדט פון „עקזיסטענץ אליין” אדער „ביאינג אליין”, רעדט מען שוין פון עפעס וואס איז פאר וואס מיר רופן צורות – פאר חכמה, אדער ווי מען וויל עס רופן. מען רעדט פון עפעס וואס איז פאר סטרוקטורן פון עפעס, נישט סטרוקטורן פון גארנישט.
די דואליטעט פון „אידעע פון עפעס”
די „אידעע פון עפעס” האט תמיד א דואליטעט – ס׳איז אן אידעע פון עפעס. אפילו ווען מען רעדט פון דער אידעע פאר דעם עפעס, איז עס נאך אלץ „וואס גייט זיין סאמטינג” – הויה, יהיה עפעס. אויב מען וויל דערקלערן חומר (וואס דאס אליין וועט נישט העלפן), מוז מען רעדן פון ביאינג, אדער גוטסקייט (the Good), אדער עקזיסטענץ.
למטה מן הצורה און למעלה מן הצורה – וואו זיי טרעפן זיך
מען קען זיין למטה פון דער צורה – אזוי ווי חומר איז למטה פון דער צורה. און מען קען האבן עפעס וואס איז למעלה פון דער צורה – ווי „first matter” וואס איז טאטאל אן צורה. דאס נידעריקסטע אין דער היעראכיע איז עולם התהו, די ד׳ קליפות. און דאס העכסטע איז אויך למעלה פון צורה. און אין א געוויסן זינען טרעפן זיך די צוויי עקסטרעמען – דאס איז פארוואס עס איז דא א גרויסע קאנפוזיע אין אלע די ענינים. ווייל זאכן וואס האבן קיין סטרוקטור נישט, האבן אבער עקזיסטענץ.
—
טז. וואו קומט עקזיסטענץ? – דער ספעיס פון קבלה
יעצט מוז מען אנפאנגען רעדן פון עקזיסטענץ אליין. די טעאריע פון גאט איז אז ס׳איז דא איין זאך וואס איז נאר עקזיסטענץ – און אפשר אפילו נישט עקזיסטענץ, ווייל ווען מען הייבט אן צו רעדן פון עקזיסטענץ אליין, ווערן פראבלעמען. „עקזיסטענץ” קלינגט אויך ווי עפעס, עס שטייט אין קאנטראסט צו נאן-עקזיסטענץ, עס איז אויך א ווארט. ווען מען טראכט פון דעם ווארט „עקזיסטענץ”, טראכט מען פון דער וועג ווי אלע זאכן וואס מען האט אמאל געזען עקזיסטירן – און דאס איז נישט עקזיסטענץ, דאס איז א סארט עקזיסטענץ.
דאן הייבט מען אן אריינצוגיין אין שווערע שאלות: ס׳איז דא מער ווי איין מין עקזיסטענץ. קען מען זאגן דאס זעלבע ווארט פאר אנדערע מיני עקזיסטענץ? ווערט עס א שם משותף אדער א משל? דער רמב״ם זאגט אז אפילו דאס ווארט אז גאט עקזיסטירט איז אן equivocal term – ס׳איז נישט אמת צו זאגן אז גאט עקזיסטירט אויף דער זעלבער וועג ווי עפעס אנדערש. אנדערע מיינען אז אפשר איז דא א קשר. אבער מען מוז טראכטן אז גאט האט געגעבן פאר אנדערע זאכן צו עקזיסטירן – זיין „דזשאב” איז נאר צו געבן עקזיסטענץ.
וויאזוי רעדט מען אפילו פון דעם? דאס איז וואס די מקובלים פרובירן. ווען זיי רעדן פון שמות, ספירות, און אלע levels, זענען זיי נאר אינטערעסירט אין דעם area. פון אנהויב פון דעם ספר ביז׳ן סוף, און ביים סוף איז אפשר א האלבע בלאט וועגן דער רעשט פון דער וועלט. די גאנצע קבלה פאסט אריין אין דעם ספעיס וואס דער רמב״ם, כאטש ער קליימט נישט אז עס עקזיסטירט נישט, האט נישט קיין שפראך צו רעדן דערפון.
[הערת אגב: דער רמב״ם קלינגט מאנכמאל ווי ער זאגט אז גאט האט א צורה, אבער דאן זאגט ער „ניין, גאט איז נישט א צורה, ס׳איז נאר א משל.”]
—
יז. מעשה בראשית – דער סדר פון צורות
ווען מען וויל פארשטיין די גאנצע וועלט, מיינט דאס אויך פארשטיין דעם מעטאפיזיק. מען וויל רעדן וועגן צורה. אויב מען איז א פּלאטאניסט, גלויבט מען אז א העכערער זינען פון צורה דערקלערט דעם נידעריקערן – דאס פארקערטע פון רעדוקציאניזם. גרעסערע כללים דערקלערן קלענערע פרטים. און עס מוז זיין א גרענעץ.
דער רמב״ם זאגט אז ס׳איז דא דער צענטער מלאך (שכל הפועל) וואס גיט צורות צו אלעס. אבער וויאזוי טוט ער דאס? וואס מיינט עס? דער רמב״ם אליין שרייבט אז דארט איז א פראבלעם. ווען א מענטש פארשטייט עפעס, באקומט ער אויך א צורה וואס זיצט אויף דער עקזיסטענץ פון דער זאך – פון וואו קומט עס? ס׳איז נישט אזוי גרינג מסביר צו זיין. אפשר איז מען געבוירן דערמיט, אפשר באקומט מען עס ווען מען איז גרייט – פארשידענע טעאריעס.
דאס אלעס – דער גאנצער סדר השתלשלות פון צורות, ווי העכערע ארגאניזאציע קומט פון נידעריקערע, ווי ביאלאגיע און עוואלוציע – דאס וואלט געווען מעשה בראשית. דאס איז וואס סייענס איז, אדער זאל זיין.
—
יח. מעשה מרכבה – דער פארבינדונג צווישן גאט און די וועלט
אלעס וואס מען האט ביז יעצט גערעדט הייסט „פעולת השם” – דער אייבערשטער האט דאס אלעס געמאכט, דאס זענען די זאכן וואס ער טוט. אבער אויב מען וויל רעדן פון מעשה מרכבה, מיינט מען דעם וועג וויאזוי דאס אלעס איז גאט׳ס אקטיוויטעט – דער connection כביכול.
אין די מקובלים, אויב מען זאגט דער אייבערשטער האט געמאכט א זאך – א נס, א טבע, ס׳איז נישט נוגע – מוז מען האבן א באדייטונג צו דעם ווארט. ביים רמב״ם פעלט א באדייטונג וואס מאכט דאס אמת. ער זאגט נאר: „אלעס איז פון גאט אלס דער ערשטער סיבה.” זייער שיין. אבער וויאזוי איז ער דער סיבה? וויאזוי ווערט עפעס אן ענין פון אלקות? וואס טוט עס? אפשר זענען דא ענינים וואס זענען צו ווייט אין השתלשלות און ווערן נישט מער גערעכנט „גאט”. אבער וואס מאכט עפעס אן ענין פון דיוויין? וואס זענען די שייכותן?
דער ספעיס פון מעשה מרכבה
די זאכן זענען פאר די צורות, פאר עקזיסטענץ אפילו. עס מוז זיין א וועג וויאזוי דאס „גאט-זאך” – וואס מען קען קוים זאגן אז עס עקזיסטירט, אדער אפשר קען מען גאר נישט זאגן – וואס מוז זיין למעלה פון ביאינג, למעלה פון עקזיסטענץ, בוודאי למעלה פון צורה – וויאזוי גיט דאס עקזיסטענץ צו עקזיסטירנדע זאכן?
דאס איז ממש די שפראך פון די פריע מקובלים: „the movement of existence from existent to existent, or from existent to non-existent, or from non-existent to existent” – אלע שפראכן קומען אויס צום זעלבן. און זיי גלויבן אז מען קען עס א ביסל פארשטעלן דורך צפיה במרכבה, מען קען עס באנענען. דער גאנצער סיפור פון „תרי״ג קשרי חכמה” איז א געוויסע באנענונג פון דעם – ס׳איז דא אן ענין פון כתר, ס׳איז דא אן ענין פון… און אלע די זאכן האבן א השתלשלות.
—
יט. קבלה אלס משל – און דער ווערט פון א משל
ס׳מאכט נישט אויס וועלכע שפראך מ׳באנוצט – דער זעלבער ענין בלייבט דער זעלבער. אויך ווען מ׳שרייבט דעם שם הוי״ה ממש – און דער זוהר גיט הדרכה וויאזוי צו שרייבן דעם שם – איז דאס נאר א משל פון א משל פון א משל פון א משל. ווען מ׳רעדט נאר פאר דער קבלה אליין, מוז מען ריידן פון דער באוועגונג פון עקזיסטענץ אליין, אדער פון עפעס פאר עקזיסטענץ – וויאזוי עפעס ווערט פון עפעס אומדעפינירטעס און אומבאנעמטעס צו עפעס וואס מ׳זאגט אז עס איז. די פונדאמענטאלע שאלה איז: וויאזוי ווערט דער אייבערשטער דער גאט פון דער וועלט? דאס איז ממש וואס קבלה איז – דער גאנצער סיפור דערפון. נישט מעשה בראשית, נישט וואס מ׳רופט סתם עבודת השם – נאר דער אמת׳ער סיפור.
יעדער איינער איז מודה אז אלעס אין קבלה איז א משל. אבער וואס מיינט א משל? דו פרובסט צו פארשטיין א געוויסע זאך, און איך גיב דיר א דיאגראם, א וועג וויאזוי צו טראכטן וועגן דעם. אויב דו האסט נישט דעם פראבלעם, רעדט עס נישט צו דיר. אבער אויב דו האסט דעם פראבלעם – אויב דו ווילסט זען דעם אייבערשטן אלס א רעליגיעזער מענטש – איז עס עפעס וואס גייט דיר העלפן. עס איז א קלערערער וועג צו טראכטן פון א פראבלעם וואס דו האסט.
—
כ. דער רמב״ם׳ס אלטערנאטיוו
קען זיין אז עס האט בכלל נישט קיין זין צו ריידן פון דעם? יא, דער רמב״ם וואלט געזאגט: ווער ערשט קלאר אויף וואס דו קענסט קלאר ווערן. און די זאכן וואס דו פארשטייסט נישט – ס׳איז דא אין תורה „לא תתורו אחרי לבבכם” – אפשר האט עס נישט קיין שייכות צו דיר, און דו דארפסט נישט בענגען דערין.
—
כא. דער חטא פון אומגעדולד – חטא אדם הראשון
די מקובלים זענען אלע אומגעדולדיג – זיי ווילן גלייך יעצט וויסן. און ווען מ׳איז אומגעדולדיג, מאכט מען אמאל טעותים. דאס איז ממש דער חטא אדם הראשון. די מקובלים זענען זייער באוואוסט פון דעם – דאס איז דער גרעסטער חטא: ווען מ׳כאפט זאכן וואס מ׳האט נאך נישט די כלים, נאך נישט די פעאיקייט צו כאפן. דעמאלט הייבט מען אן זאגן זאכן – מ׳הייבט אן זאגן ס׳איז דא צוויי גאטן, ממש! – ווייל פון אזעלכע פראבלעמען.
די מקובלים זענען אלע זייער אויפגעפאסט: מ׳וועט נישט זאגן, מ׳וועט יא זאגן, מ׳וועט טראכטן, מ׳וועט חלומ׳ען, מ׳וועט דמיון׳ען, פרובירן. דערפאר זאל קיינער נישט לערנען קבלה נאר ווער עס פילט אז ער דארף. אבער ס׳זענען אלץ מענטשן וואס קענען נישט זיין צופרידן מיט דעם רמב״ם׳ס לשון: דער אייבערשטער איז מחובר מיט דער וועלט און נפרד פון דער וועלט, און מיר קענען נישט overcome דעם פראבלעם פון צו זאגן ביידע און נישט וויסן וויאזוי עס ארבעט.
—
כב. פון וואו קומען די אידעען? – דער פארגלייך מיט סייענס
פון וואו האט איינשטיין באקומען דעם theory of relativity? פון דער מינה! ער קען דיר ווייזן וויאזוי עס העלפט דיר, אבער ער קען דיר נישט ווייזן וויאזוי ער האט עס באקומען, און וואס דאס איז, און וויאזוי דאס קאנעקט צו אלעס אנדערש.
דא איז א וויכטיגער חילוק: סייענטיסטן פרעטענדירן צו ריידן פון דער אויטאריטעט פון וויאזוי זייערע טעאריעס ארבעטן, נישט פון דער אויטאריטעט פון וואו זייערע טעאריעס קומען. דאס איז דער גרונט פארוואס מיר רופן עס סייענס – ווייל זיי זאגן נישט אז מ׳דארף זיי גלייבן ווייל דער אייבערשטער האט גערעדט מיט זיי. אבער אין אמת׳ן, קיינער ווייסט נישט פון וואו מענטשן באקומען זייערע אידעען – עס איז נאך אלץ פון דעם זעלבן גאט.
מקובלים, פון דער אנדערער זייט, האבן א מנהג צו ריידן פון וואו זייערע אידעען קומען – זיי קליימען אויטאריטעט פון דעם מקור פון דער אידעע. אין די אלטע צייטן האבן אפילו סייענטיסטן אזוי גערעדט – “גאט האט מיר געזאגט.”
אבער דער גרונט פארוואס מ׳זאל צוהערן איז דער זעלבער גרונט פארוואס מ׳הערט צו יעדער אידעע: ווייל עס איז יוזפול. עס איז נוצבאר צו פארשטיין, אדער עס איז זייער וויכטיג.
—
כג. דער חילוק צווישן פילאזאפיע און אנדערע וויסנשאפטן
[הערת אגב: די איינציגע מענטשן וואס קליימען אז דער מקור פון זייער אידעע איז דער זעלבער ווי דער סטרוקטור פון דער אידעע אליין – זענען די פילאזאפן. דאס איז זייער גרויסער חידוש, און עס איז נישט טריוויאל. עס איז נישט וויאזוי מענטשלעכע לערנונג ארבעט בדרך כלל.
זייער אינטערעסאנטער קליים איז: „איך גיי דיר ווייזן א מופת – א proof, א דיאלעקטיק (ווי פּלאטא רופט עס) – און דו וועסט עס לערנען אויף דעם זעלבן וועג ווי איך האב עס געלערנט, פון דעם זעלבן proof. און דער proof איז אויך דער סטרוקטור פון דער רעאליטעט וואס ער דערקענט.” נישט א proof אין דעם זין פון א סימן בעלמא, נישט א proof ווי מאדערנע סייענס – „מיר האבן א טעסט געמאכט און דאס רעזולטאט איז ארויסגעקומען” – נאר א ריכטיגער proof.]
—
כד. דער פילאסאפישער אידעאל פון לערנען קעגן ווי לערנען ווירקלעך פונקציאנירט
דער פילאסאפישער חלום איז אז וויסן זאל אויפגעבויט ווערן סיסטעמאטיש, שטאפל נאך שטאפל, אין אן אופן וואס שפיגלט אפ דעם סטרוקטור פון דער ווירקלעכקייט. אבער אין דער פראקטיק ארבעט לערנען נישט אזוי. ערשטנס, רוב מענטשן וואס ווייסן זאכן ווייסן נישט פון וואנעט זיי ווייסן עס, און זייער וויסן שטימט נישט נויטווענדיגערהייט מיט דעם סטרוקטור פון דער ווירקלעכקייט וואס זיי באשרייבן. מענטשן מאכן אפשר „געסעס” אדער האבן אימאדזשינאציע – ס׳זענען דא פארשידענע טעאריעס פון וואנעט וויסן קומט, אבער מיר האבן נישט קיין קלארע פארשטאנד דערפון.
צווייטנס, יעדע וויסנשאפט אויף דער וועלט איז געבויט אויף קוקן אויף געוויסע פראבלעמען – „איך וויל פארשטיין פארוואס דאס קומט,” „איך וויל פארשטיין וויאזוי דאס ארבעט.”
—
כה. דער לעגיטימער קריטיק אויף קבלה
דער אמת׳ער קריטיק אויף קבלה וואלט געווען אזוי: די מקובלים האבן אלע געארבעט מיט א זייער בייסיק סעט פון פראבלעמען, און זיי האבן פרובירט צו זען עפעס זייער קלאר וואס איז זייער שווער צו זען – און אפשר זענען זיי פאלש אין זייער ארבעט אויף דעם פראבלעם. דאס וואלט געווען א גוטע קריטיק.
[הערת אגב: חסידים, פאר׳ן מערסטן טייל, זענען נישט מקובלים. די וואס זענען טאקע מקובלים זענען באזארגט וועגן דעם פראבלעם – זיי ווילן ווירקלעך וויסן וויאזוי די ווירקלעכקייט איז. חסידים אין דעם ברייטערן זין זענען נישט דעפיניטיוו באזארגט וועגן דעם.]
—
כו. דער עיקר: מען קען נאר צוקומען צו גאט דורך דעם אופן ווי ער איז
יעדער רעליגיעזער מענטש האט אלעמאל געגלייבט אז מען קען נישט צוקומען צו גאט נאר דורך דעם אופן ווי ער איז, אדער דעם אופן ווי די ווירקלעכקייט איז. יעדע שיטה אין דער וועלט האט א חילוק צווישן דמיון און אמת – אפילו חסידות. קיינער מיינט נישט אז „כל זמן איך מיין עפעס, איז עס אמת.” ספעציעל ווען עס קומט צו צוקומען צו גאט, ווייל גאט איז געמיינט צו זיין די אלטימעט ווירקלעכקייט. דערפאר קען מען נאר צוקומען צו אים אויב עס איז אין דעם אופן ווי די אלטימעט ווירקלעכקייט איז. אויב מען שטעלט זיך פאר גאט אין א פאלשן אופן, שטעלט מען זיך פאר נישט גאט.
—
כז. דער מיקראקאזם-ארגומענט ווי דער רמ״ק׳ס יוסטיפיקאציע
דער איינציגסטער ארגומענט וואס מ׳קען ברענגען פאר דעם רמ״ק׳ס מעטאדע איז באז
ירט אויף א מין מיקראקאזם-טעאריע – וואס ווערט אמאל גענומען צו ווייט, אבער יעדער נעמט עס אלעמאל צו ווייט. דער ארגומענט איז: אויב דער אופן ווי איך קום צו עפעס איז אויף דעם וועג, דעמאלט איז דאס דער וועג ווי איך זאל אנהייבן.
דאס איז עקספליציט וואס דער רמ״ק זאגט ווי זיין יוסטיפיקאציע. ער זאגט נישט „ווייל עס אינטערעסירט מיר נישט וואס די ווירקלעכקייט איז.” ער זאגט אז „שתי צורות הקדושות” – דער מענטש איז אן אדם קטן. דערפאר, אויב איך האב א פעסטע סעריע פון געפילן אדער פארשטאנד אדער קאנטעמפלאציעס וואס איך זע געוויינטלעך ווען איך פרוב צו טראכטן וועגן גאט אדער וועגן ווירקלעכקייט, מוז דאס מסתמא זיין א שפיגל פון ווי די ווירקלעכקייט איז טאקע. דערפאר איז עס א לעגיטימער וועג צו ארבעטן דערמיט.
ער טרעפט אויך רמזים אין פסוקים – „כי שארי” און „כי תחת כל השמים” – אבער זיין מעטאדע איז מערסטנס נישט ליינען דעם ספר, נאר טראסטן אז דער סדר אין וועלכן זאכן זעען אויס צו אים אדער ערשיינען צו אים איז אן אמת׳ער סדר, באזירט אויף דעם גלויבן אז דער מענטש איז א צלם אלקים, אן אימידזש פון דער וועלט.
דאס איז אויך א ספעקולאציע – ווי יעדע אנדערע ספעקולאציע. אבער עס איז וויכטיג פאר אים און פאר יעדן צו זען וויאזוי די זאכן זענען, ווייל זען וויאזוי די זאכן זענען אדער וויסן וויאזוי די זאכן זענען – דאס איז וואס זיי זוכן. זיי זוכן נישט עפעס אנדערש חוץ פון דעם.
—
כח. דער רמ״ק׳ס פרויעקט: קאהערענץ פון אלע קבלות
די קבלה המקובלת באנוצט סטרוקטורן. יעדער באנוצט סטרוקטורן פון ערגעץ אנדערש. מ׳זאגט אז צען איז א נומער וואס מאכט סענס ווייל מ׳האט צען נומערן. אבער קיינער האט נישט צוגעזאגט אז גאט ארבעט אין דעם סטרוקטור. מיר נעמען אן אז אויב די וועלט ארבעט אויף דעם אופן, וואלט דאס געווען א לעגיטימער און א רעזאנאבלער וועג צו צוקומען צו דעם געטלעכן, צו דער ווירקלעכקייט, אדער צו יעדן אנדערן סטרוקטור וואס מ׳באנוצט. דאס איז וואס ער מיינט מיט „על משלם.”
קאהערענץ ווי קריטעריום פון אמת
א סטרוקטור מוז זיין קאהערענט כדי צו זיין נוצלעך. מ׳קען זיין א מקובל פון נאר איין שיטה – אויב איין שיטה מאכט סענס, קען מען אלע דאטא מאכן פאסן דערמיט. דאס איז נישט קיין פראבלעם. אבער מערסטנס, מענטשן וואס האבן אזא זאך דערגרייכן עס דורך אפשניידן רוב פון דער ווירקלעכקייט – זיי זאגן „הגם אז ס׳זעט נישט אזוי אויס, מ׳דארף נאך אלץ אזוי אויסזען.” דאס איז א מין טריק.
אבער אויב מ׳זעט נישט איין זאץ פון ערגעץ ווי אלעס, וועט מען פרובירן צו באנוצן פיל מער דאטא. אלע זאכן וואס מענטשן האבן ספעקולירט וועגן און געשריבן זענען נוצלעכע דאטא – נוצלעכע שפראכן, נוצלעכע מאדעלן – כאטש עס קענען זיין טעותים.
דער רמ״ק׳ס פרויעקט איז בעיקר: נעמען איין ספר (דער זוהר) און מאכן אלעס אנדערש ארבעטן דערמיט. דער אופן ווי ער זאגט עס: דער זוהר איז פון רשב״י, וואס איז א תנא, און ממילא האט ער געוואוסט בעסער פון יעדן אנדערן. טראדיציאנעל, דאס איז דער לאגיק – זיכער על פי קבלה. על פי נגלה, אין הלכה, איז דא א סדר – רבינו, ווארשא, וואטעווער. אבער על פי קבלה, ווען קבלה איז וועגן פארשטיין ווירקלעכקייט, איז דאס נאר א הלכה׳שע פראגע.
דער פראבלעם פון צען ספירות ווי „הלכה”
ס׳איז שוין געווען אז יעדער איינער מוז מסכים זיין אז ס׳איז דא צען ספירות. אבער וואס גייט דאס אן? לאמיר זאגן אז ס׳איז דא זיבעצן ספירות, אדער דרייצן. דאס וואלט נישט געווען קיין פאליטישער פראבלעם – דאס איז א ווירקלעכקייט-פראבלעם. מ׳האט א ווירקלעכקייט, און מ׳האט נישט קיין קרעיזי זאך וואס איינער זאגט. דערפאר העלפט נישט אז מ׳האט מקובלים וואס זאגן „נעכטן האט דער מלאך גערעדט צו מיר, און איך האב מסביר געווען אז די ווירקלעכקייט איז אזוי.” דאס איז נישט קיין ריעלער גרונט.
דער ריעלער גרונט פארוואס דער פרויעקט איז נוצלעך
דער ריעלער גרונט פארוואס דער גאנצער פרויעקט איז נוצלעך איז ווייל: איין וויכטיגע זאך כדי עפעס זאל זיין נוצלעך, כדי מ׳זאל קענען לעבן מיט עפעס, כדי מ׳זאל קענען פארשטיין עס אויף אן אופן – איז אז עס זאל זיין קאהערענט און עס זאל מאטשן מיט אזוי פיל דאטא ווי מעגלעך. דאס איז א סימן – דאס איז וואס „אמת” מיינט, און דאס איז אלעס וואס עס מיינט צו כאפן א טעאריע באופן מדויק.
אויף דעם אופן, אויב עפעס סותר דעם זוהר, וועט דער רמ״ק זאגן אז ס׳איז א טעות. ווייל ער האט אזוי מכליל געווען אז וואס שטייט אין דעם זוהר אדער אין ספר יצירה מוז נאר אזוי זיין, און ממילא מוז מען פארשטיין. אבער דאס זענען נאר שארטקאטס – שארטקאטס אין דעם זין אז מ׳נעמט געוויסע זאצן, געוויסע עיקרים, געוויסע בייסיק עמודים פון דער טעאריע, מאכט זיי צענטראל, און ארבעט זאכן ארום דעם. דאס איז וואס וועט אונז העלפן זען קלאר אלע אנדערע זאכן אינערהאלב דעם. אנדערש וואלט עס געווען כאאטיש.
אבער אויב איינער איז נאך קלוגער, פארשטייט מען אז אפילו דאס איז קאמפלעקס. און אמאל זאגט דער רמ״ק אליין: „איך שטיצל זיך פון דעם און גיי ווייטער.” דאס קען מען טון – קיינער האלט נישט אפ.
—
כט. דער ווערט פון לערנען פון פארשידענע מקובלים
ווען מען לערנט א ענין און פינף פארשידענע חכמים האבן דערוועגן געטראכט, האט יעדער איינער דערגרייכט א באזונדער נקודה, א באזונדער אספעקט, אדער א באזונדער וועג פון טראכטן. מסתמא כאפט יעדער איינער אן אספעקט פון דער אמת׳ער מציאות. רוב מאל כאפט איין מענטש נישט אלעס אליין. דעריבער איז אלעמאל א גוטע זאך צו לערנען פון יעדן איינעם.
אויב מען זאגט אז א מלאך האט מגלה געווען די חכמה, פרעגט זיך: פארוואס האט דער מלאך געזאגט פאר איינעם אזוי און פאר דעם אנדערן אנדערש? איין תירוץ: ביידע זענען אמת. א צווייטער תירוץ: דער מלאך אויך האט נאר איין זאך געזאגט פער מאל – פאר דעם דאס, פאר יענעם יענץ. מיר זאגן נישט אז ס׳איז א סתירה, נאר אויב מען וויל פארשטיין די וועלט, דארף מען פארשטיין ביידע.
דאס איז דער זעלבער וועג ווי גמרא לערנען: ס׳שטייט דא אזוי און דארט אזוי, קומט אויס א סתירה, דריי מפרשים, דריי תירוצים. ווי אנדערש זאל מען טון זאכן? די אידן האבן געוואוסט וויאזוי צו טון זאכן אויף דעם וועג. קיין שום אנדערע וויסנשאפט טוט עס אנדערש.
דער חילוק צווישן הלכה און קבלה אין דעם ענין
הלכה האט א באזונדער אופן – הלכה איז נאר א „חשיבה” (א באשטימטע וויכטיקייט/הכרעה). אבער דא רעדט מען נישט בלויז וועגן וויאזוי די וועלט איז פראקטיש, נאר וועגן עפעס וואס מען קען נישט פארגלייכן מיט אלעם אנדערש. דער מענטש וואס האט עס מגלה געווען האט עס משיג געווען, און ער האט עס געזאגט – וויאזוי זאל ער עס משיג זיין?
—
ל. וואס הייסט „פארשטיין” אין קבלה – קעגן imagination
מענטשן זאגן אמאל: „ס׳איז בלויז א statement.” אבער א statement מיינט understanding. וואס מיינט מען מיט פארשטיין? זאגן זאכן – דאס הייסט, ארטיקולירן, אויסדריקן – איז דער בעסטער סארט פארשטיין וואס עס איז. נישט סתם זאגן, נאר ווען מען רעדט פון פארשטיין.
Imagination איז א זייער נידריגע מדרגה פון פארשטיין. Imagining איז נישט דאס זעלבע ווי פארשטיין. עפעס צו פארבינדן אין דיין מוח – דאס איז וואס יעדע understanding איז. ווען מען לערנט בבא בתרא, וויל מען נישט א סתם׳ע ליסטע – מען וויל פארשטיין. ס׳איז נישט דא קיין שום וויסנשאפט אין דער וועלט וואס מען לערנט נישט דורך חזר׳ן און זאגן מערערע מאל.
—
לא. דער משל פון מאטעמאטיק און אנדערע וויסנשאפטן
ווען מען לערנט מאטעמאטיק, גייט דער לערער נישט סתם לערנען פארמולאס צום חזר׳ן. ער ווייזט one plus one מיט צוויי עפלעך. פון דעם הייבט מען אן צו כאפן וואס דער לערער וויל. יעדע וויסנשאפט הייבט אן מיט זאגן די ווערטער, און אויב מען געפינט ווי צו קוקן דערויף, הייבט מען אן צו זען די וויסנשאפט, די פארעם דערפון.
קעגן דער „אידעאליזירטע” פארשטעלונג פון לערנען קבלה
מענטשן האבן א זייער אידעאליזירטע פארשטעלונג ווי מקובלים לערנען – אבער קיין שום וויסנשאפט ווערט נישט אזוי געלערנט. גיי צו אן advanced מאטעמאטיק קורס – דער פראפעסאר חזר׳ט זיך אויף דער blackboard צוואנציג מאל, ס׳קומט צוריק אפשר אין פיר יאר. אפשר דריי גרויסע חכמים אין post-graduate school טראכטן וואס אלע די זאכן מיינען. אבער קודם דארף מען לערנען אז ס׳ארבעט.
אויב א תלמיד קומט דעם ערשטן טאג פון פיזיק אדער מאטעמאטיק און פרעגט דעם רבי׳ן: „זאג מיר, וואס איז עס actually וועגן?” – ענטפערט דער רבי: „ניין, קודם וועסטו לערנען דאס גאנצע סיסטעם, און נאכדעם, אויב מ׳האט צייט, וועט מען רעדן.” רוב מענטשן קומען נישט קיין מאל דערצו. כמעט קיין וויסנשאפט ווערט נישט געלערנט פון first principles.
מ׳לערנט קינדער אין חדר, אין שולע, אלע מיני basics פון וויסנשאפט סתם בדרך אמונה פשוטה. נישט נאר דאס – אויך ווייטער לערנט מען בדרך אמונה פשוטה, דורך לאנג חזר׳ן פארמולאס. נעם דעם מאסט בעיסיק אלגאריטם פון כפל מיט דריי-ציפער נומערן – מ׳בארגט, מ׳באוועגט פון איין קאלאם צום אנדערן – און קיינער פארשטייט נישט פארוואס ס׳ארבעט. מ׳דארף גלייבן אז ס׳ארבעט. ווער זאגט אז ס׳קומט דיר דער רעזולטאט? ערשט ווען מען קומט צום טעם פארוואס ס׳ארבעט, קען מען אפשר זאגן: „איך האב א בעסערן אלגאריטם.” אזעלכע דעבאטן פאסירן אויף די העכסטע מדרגות פון טעאריע. אבער אויף די בעיסיק מדרגות הייבט מען אלעמאל אן פון דעם זעלבן פלאץ.
—
לב. דער עיקר: פארוואס דער רמ״ק שטעלט אוועק א בעיסיק סטרוקטור
איין מענטש, אפילו דער גרעסטער נביא, גייט נאר וויסן זייער ווייניג. אויב ער קען רעדן מיט נאך א מענטש, ווייסט ער צוויי מאל, דריי מאל אזויפיל. אויב ער קען רעדן מיט טויזנט מענטשן איבער הונדערט יאר – נאך מער. דעריבער איז דער ערשטער שריט: לאמיר באקומען terms, באגריפן.
דאס איז וואס דער רמ״ק טרייעט דא צו טון: קודם לאמיר מאכן זיכער אז ס׳איז דא צען ספירות. דאס איז זייער וויכטיג. קיין שום חכם קען נישט אנהייבן אן דעם. נאכדעם קען א חכם זאגן: „איך האלט אז ס׳איז דא צוועלף.” No problem – אבער דאס איז שוין א שטעלונג קעגן דעם בעיסיק סטרוקטור, נישט א חסרון פון סטרוקטור.
אויב מען הייבט נישט אן מיט דעם, זאגט יעדער איינער עפעס אנדערש, און דאס איז עקזאקט וואס דער רמ״ק רופט „מכח הבקיאות” – איינער זאגט: „איך האב געהערט אז ס׳איז דא פארשידענע שיטות.” אבער קודם דארף מען פארשטיין: ס׳איז דא איין בעיסיק סטרוקטור, ס׳איז דא איין בעיסיק פראבלעם.
דער וואס זאגט אז ס׳איז דא דרייצן ספירות – ער האלט אז ס׳איז דא נאך א פראבלעם, וועגן דעם האט ער געזאגט דרייצן. און דער אנדערע וואס זאגט אויך דרייצן, מיינט ער אפשר א דריטע זאך בכלל. מען דארף פארשטיין וואס גייט דא פאר.
אבער ס׳איז דא א בעיסיק סענס אין וועלכן זיי אלע רעדן וועגן דער זעלבער זאך – דעריבער רעדן זיי וועגן די צען. איינער זאגט: די צען זענען גראדע נישט צען, מעק אויס נצח, ס׳פעלט נישט אויס, ס׳איז דא נאר הוד. אבער ער איז נישט חולק אויף דער assertion אין דעם בעיסיק סענס – מען האט נאך אלץ די בעיסיק סטרוקטורן: ס׳איז דא צען ספירות, און צען ספירות טוען אויף זייער ארבעט.
און דאס איז פונקט פארוואס דער רמ״ק האט געשריבן דעם פרדס – צו ווייזן אז יענער חכם וואס זאגט אנדערש, האט אויך געמיינט דאס זעלבע, אפשר ער רעדט וועגן א אנדער אספעקט.
—
לג. די גרונט-שפראך פון קבלה אלס וויסנשאפטלעכע באזיס
דער רמ״ק פרובירט נישט בלויז צו זאגן אז אלע מקובלים זאלן זאגן דאס זעלבע. דער ציל איז צו פארמאליזירן די וויסנשאפט – צו שאפן א באזיס-שפראך וואס מען קען אנהייבן פון דארט. מען קען גארנישט לערנען אן א שפראך, און יעדע ספעציפישע וויסנשאפט שאפט זיך איר אייגענע ספעציפישע שפראך. אויב מען שטעלט נישט אויף כאטש די מערסט באזישע טערמינאלאגיע, קען מען גארנישט טון. דאס מיינט נישט אז צוויי מקובלים מוזן טראכטן אידענטיש – איינער קען רעדן א גאנצע צייט פון דרייצן ספירות און דער אנדערער נישט – אבער זיי דארפן זיין אין דער זעלבער געגנט, אין דער זעלבער באזישער שפראך.
דער רמ״ק׳ס טענה איז אז אפילו ווען א צווייטער מקובל זאגט עפעס אנדערש, איז עס מסתמא אז ער האט אויך געמיינט דאס זעלבע אין א באזישן זין – אדער ער האט פשוט געטעות. אבער מער ווארשיינלעך שטימט ער צו אין דער יסוד.
—
לד. די „בתראי” – מקובלים וואס זענען „יצאו חוץ לגדר”
דער רמ״ק זאגט אז די בתראי (שפעטערדיגע מקובלים) זענען „יצאו חוץ לגדר” – זיי זענען אוועק פון דעם ריכטיגן ראם. דאס איז א חלק פון זיין תירוץ, אבער ער גייט עס נאך לענגער אויסברייטערן. דער רמ״ק׳ס קריטיק איז: מענטשן מיינען אז זיי ווייסן בעסער, אבער קודם כל – האסט געלערנט? שטייט אין א ספר אויף ה׳ גנום אז ס׳איז דא דרייצן? מען האט נישט געמיינט אזוי? נו, וואס האט מען יא געמיינט?
—
לה. דריי פירושים אויף „דריי” וואס זענען למטה מהספירות
פירוש #2 (פון פריער – ווערט דא ווייטער אויסגעברייטערט)
דער צווייטער פירוש זאגט אז די דריי זאכן וואס זענען צווישן מלכות דאצילות און וואס איז אונטן – נישט אצילות ממש – זענען שלשה כוחות וואס הייסן:
– אלקיאל
– אתריאל
– אשריאל
(דאס זענען נעמען פון מלאכים.) ער גייט זיי מסביר זיין נאכאמאל. די דריי כוחות זענען: פרגוד (פרוכת/מחיצה), מקום הנשמות, און סוד המערכה העליונה.
פירוש #3
דער דריטער פירוש זאגט: די דריי זענען שלשה מקורות נעלמות של מלכות. דאס גייט צוזאמען מיט דעם פריערדיגן טעם: ווען מען קומט צום סוף פון עולם האצילות, אין מלכות, זענען דא דריי מקורות פאר דעם נעקסטן לעוועל.
דער מהלך איז: פונקט ווי די ערשטע טעאריע זאגט אז ס׳איז דא דריי שרשים (ג׳ ראשונות שבע״ס) וואס זענען דער שורש פון אלע ספירות – די זעלבע סטרוקטור איז דא אין מלכות אלס שורש פאר דעם נעקסטן עולם. און פונקט ווי ס׳איז דא דריי עליונות בכתר (די צחצחות שלמעלה מהספירות) וואס זענען דריי מקורות – אזוי אויך אין מלכות זענען דא דריי, נאר מער בגלוי. דאס זעלבע קאנצעפט: מקורות פאר דעם נעקסטן עולם. [ער זאגט אז ער וועט עס מער מסביר זיין אין שער הביאה און שער צחצחות.]
—
לו. דער דריטער פירוש – די דריי עולמות בי״ע
רבי שמעון (עס זעט אויס אז דא ווערט געמיינט רבי שמעון בר יוחאי, נישט שמעון הצדיק) – ער גיט די נעמען:
1. פרגוד = אויך גערופן כסא הכבוד = עולם הבריאה. פרגוד מיינט „הפסק” – א פרוכת צווישן אצילות און אלעס אנדערע. כסא הכבוד איז דער לשון וואס מיר רופן עולם הבריאה.
2. מקום הנשמות = גערופן חדרי גדולה = גן עדן = עולם היצירה. דער ראיה: יעדער ווייסט אז נשמות קומען „מתחת כסא הכבוד” – דאס הייסט אונטער בריאה. און דער לשון „חצובות מתחת כסא הכבוד” – דאס ווארט חציבה באלאנגט צו יצירה (פון „רשעה חקק חצר” אדער עפעס ענלעכס). דארט איז מקום הנשמות.
3. סוד המערכה העליונה = גערופן הקודש עליון = עולם העשיה. דאס מיינט „מערכת המשרתים” – ווארשיינלעך די גלגלים (ספערעס/כוכבים). דאס איז סוד העשיה שמתחת היצירה.
—
לז. דער רמ״ק׳ס שיטה: נישט ממש ספירות, נאר כוחות הספירות
דער רמ״ק באמערקט אז עס זעט אויס אז די דריי זאכן זענען נישט עקטשלי ספירות – זיי זענען נאר כוחות הספירות. דער ראיה: „פרגוד” מיינט „הפסק” – א מחיצה. דאס ווייזט אז ס׳איז א פרוכת צווישן אצילות און אלעס אנדערע, נישט א ספירה אליין. די דריי זענען אלזא כוחות וואס שטאמען פון די ספירות, אבער זיי זענען נישט ספירות בפני עצמן – און דערפאר בלייבט דער יסוד אז ס׳איז דא צען ספירות, נישט דרייצן.
תמלול מלא 📝
ספר פרדס רמונים, זייט מ׳ – עוד מקום לטעות: די ברייתא של רבי שמעון הצדיק און די י״ג כוחות
איינפירונג: דער צווייטער מקום לטעות
מגיד שיעור:
בקיצור, מיר זענען אין פעידזש מ׳, “עוד מקום לטעות”. יא, דא?
אוקיי, סאו די ערשטע טעות איז געווען אז… די ערשטע טעות איז געווען אז ס׳איז געווען א תשובה פון רב האי גאון וועגן י״ג מידות, און מ׳האט צוגעלייגט ספירות, און מ׳זאגט אז ס׳איז דא נאך דריי. בקיצור, האבן מיר פארענטפערט אז דאס זענען דריי שרשים עליונים על הספירות. אוקיי, אבער נישט קיין ספירות.
איז דא נאך א מקום לטעות. איז דא א ברייתא של רבי שמעון הצדיק. איך ווייס נישט ווער דער שמעון הצדיק איז. זיכער נישט שמעון הצדיק פון די שיירי כנסת הגדולה, אמת? אפשר יא. אבער יענער הייסט נישט רבי שמעון הצדיק. אזוי ווי רבי יונתן בן עוזיאל. אזוי זאגט מען רבי יונתן בן עוזיאל? איך האב נישט געוואוסט.
מדרש, ס׳איז דא אזא ספר מדרש שמעון הצדיק?
הערות אגב: ווער איז שמעון הצדיק?
שמעון הצדיק אין די גמרא אין יומא
שמעון הצדיק שטייט שוין געהאט שם מ״ב, די גמרא אין יומא. ער איז דאך געווען גרויסע… שמעון הצדיק האט שוין געהאט אין ירושלים. וואס דערפון? עפעס האט די גמרא אין יומא וועגן די… דארט האט די גמרא פארציילט וועגן די פופציג יאר פאר… איך געדענק נישט וועגן… אה, איך גלייב דאך. איך געדענק נישט. ניין, איך געדענק נישט.
ווייל דער שמעון הצדיק איז דער זעלבער שמעון הצדיק? דאס איז דער שמעון. סתם א איד וואס הייסט שמעון הייסט שמעון הצדיק, רבי זכרונו לברכה. שמעון בר יוחאי איז געווען? צדיק שמעון. וואס הייסט שמעון? ניין, אפשר האט עס עפעס צו טון. דו טראכטסט דאך, רבי שמעון, עפעס א נאמען פון מקובלים.
וואס זאגסטו שטייט אין די גמרא? לאמיר טשעפן. די גמרא זאגט אז שמעון הצדיק לא קנט קיין גדולה? ניין, מ׳האט נישט פארגלייט געווען די שם מפורש נאר איינמאל. ניין. דו מיינסט אז די גמרא אין יומא שטייט? שטייט נישט וועגן די שם דארט, איך געדענק.
שמעון הצדיק איז געווען עפעס א וויכטיגער מאנט. די גמרא זאגט, די פעימעס גמרא אין יומא זאגט אז ס׳איז געווען אין בית שני, יא, אין בית שני איז געווען פיר הונדערט אכציג יאר, ס׳איז געווען מער ווי דריי הונדערט כהנים, חוץ פון פערציג יאר וואס שמעון הצדיק האט געדינט. סאו, אלע כהנים זענען געווען נאר אין כיתה שמועדות שנתה געווען. דאס איז די פעימאוס גמרא, אן אינטערעסאנטע ענין אין די גמרא.
און ס׳איז דא נאך זאכן אין ל״ט ע״ב שטייט אז שמעון הצדיק האט געזאגט, בקיצור וועגן דעם, גורל של שמעון הצדיק הוא גורל עלי בימין, כעבוד הלך אמאל יא אמאל נישט. אויף דעם שטייט ווייטער, בקיצור, נאך אסאך זאכן, די לשון תורה ס׳האט באדלנט געווען, רמיה רביא האט געלאכט, און בקיצור די אלע נסים פון די בית המקדש. ווער מזמן שמעון הצדיק?
און עס שטייט ווייטער אויף ל״ט עמוד ב׳, אותה שנה שמת שמעון הצדיק, איז דו מיינסט, אמר להם בשנה זו אני מת. אבער ווי ווייסטו? האט ער געזאגט, ובכל יום הכיפורים איז געווען איין זקן אחד לבוש לבנים ועטוף לבנים, נכנס עמי ויצא עמי. והשנה זקן אחד לבוש שחורין ועטוף שחורין, נכנס עמי ולא יצא עמי. אחרי, דאס חלש שבעת ימים ומת, ונמנעו אחיו הכהנים מלברך בשם.
סאו דאס איז די זאך משמת שמעון הצדיק, דאס שטייט אויך אין קידושין, אז ביז דעמאלטס פלעגט מען מברך זיין די שם, נאכדעם האט מען אויפגעהערט מברך זיין די שם. מיט ברוך בשם? בברכת כהנים את אמרו ה׳ המפורש. רש״י אין די אנדערע פלעצן האט געדענקט אז ה׳ המפורש איז ה׳ המפורש. סאו זעט מען אז ער האט געהאט צו טון מיט די זאך? ס׳איז געווען א קבלה.
ער האט זיכער געהאט צו טון, ער האט געהאט צו טון, דער לעצטער כהן גדול, ער איז געווען די לעצטע. און אזוי שטייט ער אויך אין קידושין, ברענגט ער יומא, ידיעו שמעון הצדיק.
ס׳איז דא אויך די מעשה פון אלכסנדר מוקדון, אז ער האט געזאגט אז דמות דיוקנו של שמעון הצדיק, איז געווען א צדיק. דמות דיוקנו של זה מנצחת אותי ואיני ירא ממנו. אזוי האט אלכסנדר מוקדון געזאגט פון שמעון הצדיק. ער איז עפעס אינטערעסאנט, ער האט אויסגעזען ווי א מלאך ה׳.
משמת שמעון הצדיק
נאכדעם שטייט אז אין מסכת… נו, ס׳שטייט נישט דא, ס׳שטייט נישט דא משמת שמעון הצדיק, ס׳שטייט נאכאמאל אין די גמרא אין מסכת… יא, אין זכות מלכות, אבער די שם, די שם, ונעתר יודע, שפעטער, שפעטער, שפעטער, אזוי שטייט אין די משנה אין קטש קאלער. ווי שטייט אין מסכת סוטה שטייט אויך וועגן די שם, ווי שטייט אז מ׳האט אויפגעהערט צו זאגן די שם מפורש ביי ברכת כהנים? משמת שמעון הצדיק.
ס׳איז דא וואס האבסטו זיין קאנצעפט פון משמת שמעון הצדיק, נו? ווער איז געווען דער שמעון הצדיק? ווער איז געווען דער שמעון הצדיק? איינער ווייסט ווער איז געווען? ווער איז געווען דער שמעון הצדיק? ווער איז א טאטע געווען? איך האב עס געזען, איך האב עס געזען. איך האב עס געזען. ער האט געמוזט זיין זייער פרי. ס׳איז נאך פאר די חשמונאים, נאך פאר די גאנצע מעשה. ער זאגט אז עס איז געווען אפשר צוויי. איך האב עס געזען.
משמת שמעון הצדיק, ס׳איז דא אזא קאנצעפט פון משמת שמעון הצדיק, נו? ווער איז געווען דער שמעון הצדיק? ווער איז דער צדיק געווען? איינער ווייסט ווער ער איז געווען? ווייל שמעון הצדיק, ווער איז דאס געווען? ווער איז געווען שמעון הצדיק? ווער איז געווען שמעון הצדיק? איך געדענק נישט. איך פרעג דיר א פשוט׳ע קשיא, ווער איז געווען שמעון הצדיק? ווער איז ער געווען? ער איז א צדיק געווען. איך מיין, ער איז געווען זיין זון, אפשר?
אה, ס׳איז יא דא אזא זאך. איך ווייס נישט, אבער יעדער ווייסט נישט ווער שמעון הצדיק איז. יעדער ווייסט ווער שמעון הצדיק איז, נאר אז וועגן אים, ער האט געמוזט זיין זייער פרי, ס׳איז נאך פאר די חשמונאים, נאך פאר די גאנצע מעשה. ער זאגט אז ס׳איז געווען אפשר צוויי. איך געדענק נישט, ער איז געווען צוויי. איינער פון זיי איז געווען א צדיק, פארדעם האט ער געהייסן שמעון הצדיק, ווייל ס׳איז געווען א צדיק און ס׳איז געווען נישט א צדיק. מסתמא דאס איז דער סוד, אזוי ווי מען רופט איינער א צדיק, פשוט אז אנדערע זענען נישט געווען קיין צדיקים.
רייט, אבער די גמרא אין יומא זאגט דאך אויך אז רוב כהנים גדולים אין בית שני זענען נישט געווען גרויסע צדיקים, און ממילא דער איין צדיק, איין צדיק האט מען אים גערופן שמעון הצדיק. אזוי טראכט איך, ניין? פונקט פארוואס וועלן מיר רופן שמעון הצדיק? ער איז געווען א צדיק! ער איז געווען א גרויסער איד! עס איז אמאל געווען גרויסע אידן!
ווייסטו וואס דו האסט זיך געווען אין אים היינט? איך בין מסכים, אבער איך זאג אז די לשון שמעון הצדיק, איך מיין אז אפילו א צווייטער איז געווען א שמעון א נישט צדיק. ווייס איך אז שמעון זענען געווען שמעון איז א זייער פאפולער נאמען. קען נישט זיין? ער איז דאך געווען א צדיק, היינט האב איך שוין געווען א צדיק. ס׳איז געווען אסאך שמעון, שמעון אהם סוני, שמעון אהרן, שמעון אהרן, יענץ, יא. שיירי כנסת הגדולה.
עניוועי, סאו די כהנים גדולים, זיי האבן געקענט, עס איז true, one of the big ones. נו, די מינימי הקהל ברוך השם פארלוי. דאס שטייט די ימי, ער ברענגט נישט מער אינפארמאציע.
איינע פון די גרויסע מקורות פון סודות התורה איז פון די כהן גדול, וואס ער האט, יא, ס׳איז דאך דא די ברית מנוחה האט זיך געבויט אויף די איידיע אז די שמות ווייסט מען פון די… פון די… פון די… פון די… אהא? דער כהן גדול וואס האט געזאגט די שם בערג, זאגט ער דאס ווארט פון די רעאליטי.
סאו, ס׳זאגט דאס א ספר מדרש שמעון הצדיק, דאס שטייט דאס, עפעס א ברייתא דשמעון הצדיק, אפשר דאס יום טוב. נישט קלאר.
רב חמאי גאון און ספר העיון
רב חמאי גאון ברענגט עס אין ספר העיון, ס׳איז דא א ספר ספר העיון, רב חמאי גאון. איינע פון די ספרים וואס איז שווער צו פארשטיין, אבער אפשר איז עס גרינג צו פארשטיין, ס׳איז דא אין די ענין פנימיות.
> וזה ספר העיון שחיבר רבי חמאי ראש המדברים לענין הפנימיות, וגילה בו עיקר ענין כל מציאות הכבוד הנסתר מן העין, אשר אין כל בריה לכאורה לעמוד על עיקר מציאותו ונהייתו על דרך האמיתי, כמו שהיא באחדות השוה שבהשלמתו מתאחדין בעניניו ותחתונה.
דא רעדט ער טאקע ווען גלייך ווען די י״ג כוחות. אוקיי, לאמיר לערנען די לשון וואס ער ברענגט. איי די י״ג כוחות.
די לשון פון ספר העיון וועגן די י״ג כוחות
סאו בעיסיקלי דער ספר העיון גייט אזוי, ער זאגט אז רב חמאי גאון האט מסביר געווען דאס אזוי. ס׳איז דא א שם, ס׳איז דא פינף זאכן, און דער פירוש פון די פינף זאכן איז עפעס נאך א שם. והוא מיוחד אזוי, אזוי קומט עס אן. והוא מיוחד אזוי, איך וועל זען אביסל פארדעם.
קיצור:
> והוא יתברך מתאחד בכוחותיו ומתעלה ומתרומם עד שאין סוף לרוממותו, כי מיוחד באלו השלש עשרה כוחות, ויש לכל אחד ואחד שם ידוע בפני עצמו, וכולם מעלתם זה למעלה מזה.
ס׳איז דא דרייצן כוחות. יא, דאס איז די לשון פון סער קוואל דא. אחד, לכאורה גייט זה למעלה מזה, מיינט לכאורה גייט פון אויבן אראפ. איינס איז אחר, די צווייטע איז דא דרייצן כוחות וואס זענען דא.
דער ערשטער האט אן אנדערע גירסא דא. דאס וואס דער רמ״ק זאגט אז דער ערשטער הייסט אור הקדמון, דער צווייטער הייסט חכמה קדומה, דער דריטער הייסט חכמה קדומה.
די דרייצן כוחות און דער מדרש פון רבי ישמעאל בן אלישע
די דרייצן כוחות און זייערע נעמען
קיצור, “והוא יתברך מתאחד בכוחותיו ומתעלה ומתרומם עד שאין סוף ואין תכלית למעלתו. והוא מיוחד באלו השלוש עשרה כוחות, ויש לכל אחד ואחד שם ידוע בפני עצמו, וכולם מעולים זה למעלה מזה.”
ס׳איז דא דרייצן כוחות. יא, דאס איז די לשון וואס ער קוואוט דא. לכאורה גייט זיך פון אויבן אראפ. איינס איז העכער פון די צווייטע. ס׳איז דא דרייצן כוחות וואס זענען דא.
די ערשטע, ער האט אן אנדערע גירסא דא. אוקיי, דאס איז דער רמ״ק זאגט אז די ערשטע הייסט “אביר הקדמון”, די צווייטע הייסט “חכמה קדומה”, די דריטע הייסט “אור מפולפל”, די פערטע הייסט “חשמל”, די פינפטע הייסט “ערפל”, די זעקסטע הייסט “כסא הנוגה”, די זיבעטע הייסט “אופן הגדולה הנקרא חזוזית”.
איך ווייס נישט וואס דאס איז. “חזוזית”. דאס איז די ווארט. די זיבעטע איז “חזוזית”. יא, איך פארשטיי, פארוואס קומט עס צו חזיונות. “חזוזית” איז דאך א זעהן בלויז. ס׳שטימט מיט די ספירות מער ווייניגער. דאס איז חסד, כרוב, טהור, גדולה, מרכבה. יא, לאמיר טרייען אליינס. י״א, “אביר הסובב”. י״א, י״ב, י״ג.
נצח איז “חזון החוזרים”, אזוי ווי יעדער איינער ווייסט דאס, ס׳שטייט אין די זמירות, “נצח פרי ניכסי אבותם”. און ח׳ איז “כרוב”, ט׳ איז… בקיצור, ער ווייסט נישט. דאס איז די וואן דאס איז אוביוס. ער האט דאס צו בי א… וואס זאגט ער? די “אביר הסובב”. ס׳איז דא אזוי ווי אן “אביר העליון”, אן “אביר הקדמון”, און ס׳איז דא אן “אביר הסובב”, די לעצטע. אזוי זאגט דער רמ״ק, ער איז נישט מסביר פארוואס זיי זאלן טראכטן אזוי. די חתך הזה איז די סייד וואס שטימט מיט די זוהר וואס רעכנט אזוי, אלעמאל נצח פאר הוד. ער זאגט נישט.
דאס פראבלעם: דרייצן כוחות קעגן צען ספירות
אוקיי, אזוי זאגט ער, “לכאורה משמע דהיינו עשר ספירות”. דאס זענען צען ספירות. “אביר קדמון” ווייסט יעדער איינער אז ס׳הייסט כתר. ער זאגט אז ס׳גייט שטארקער אין יענעם ענין.
אוי, רבונו של עולם. ס׳קען זיין אז דאס איז פשוט בעסערע נעמען. מ׳דארף אויפהערן צו זאגן כתר. אפשר זאל מען אנהייבן צו זאגן “אביר קדמון”. ס׳איז א נגה, איך פיל פון א גדולה, סאך מער מיסטיש. יא, קוד בי. ס׳איז אינטערעסאנט, ער איז געווארן אפשר א נפקא מינה פון די צען נעמען. יא, אבער מצד שני, זיי אלע ווערן סימילער צו איטש אדער. ס׳איז זייער שווער צו… וואס איז די חילוק פון א אור מופלא און א חשמל און א ערפל? אלעס די זעלבע זאך.
פארקערט, די עשר ספירות איז אין יעצט אין די סעים טינג. אלעס זאגט אז דער אייבערשטער איז מורא׳דיג שיין און מעכטיג. אלעס מיינט צו זאגן אז דער אייבערשטער איז מלך און ער איז מלך. איך פארשטיי. Maybe we’re too used to remember the name of this ווי דאס איז ווי ס׳סאונדט אנדערש. און דא זעט זיך עפעס אלעס. איך ווייס אז מ׳קען לערנען די סיינע סיינע סיינע מ׳האט פירן סכמות דערפון דעם מענטש. אוקיי, אונז לערנען אונז שוין. איך בין דאך אלס מענטשן וואס זענען נאר אריינגעשריבן אין סודות.
אוקיי, יא זאגט ער אזוי, יא מכאן ואילך אינו בספירות. אויב ס׳איז נאר דא צען ספירות קומט דאך אזוי אויס. It’s very funny, because this… מ׳דארף קוקן אין די ספרים צו וויסן פשט, מ׳דארף וויסן צו זיי האבן בכלל א קאנצעפט פון צען ספירות. מסתמא האבן זיי יא, מ׳דארף זען. ווייל דער רמ״ק איז זייער זיכער אז ס׳גייט אזוי פראבלעם, ס׳איז דא צען ספירות, און דא שטייט דאך אז ס׳איז דא דרייצן. מוז מען זאגן קודם מיט די דרייצן. ער האט געהאט א שטיקל דיוק אז ס׳איז דא… יא, ווייל יענער תשובה האט ער געזאגט גערעדט וועגן דעם. ער האט קלאר גערעדט פון דעם אז ס׳איז דא צען ספירות און ס׳איז דא דעיס. אבער דעי…
דער מדרש פון רבי ישמעאל בן אלישע
פארוואס זאגט ער אז ס׳איז מדרש סימן הצדיק וואס ער איז מעתיק? איך זע נישט אז דער ספר הארץ זאגט אז ס׳איז מדרש סימן הצדיק. קוקן אסאך נוסחאות. דא שטייט פלעין, איך וועל פארשריבן די אנדערע נוסח. דער מדרש׳ע זאגט אז ס׳זעט אויס צו זיין נאך א זאך.
איינע פון די מעשיות וואס שטייט דא איז אזוי, אז רבי… אמר רבי ישמעאל בן אלישע קען גדול נישט כתגזית. פארוואס האט רב חמה געדארפט שרייבן אמר רבי ישמעאל? וואס א שייך איז?
אמר רבי ישמעאל: אותו היום אני מצוין אני מרבי עקיבא בן יוסף, לפי רבי חניני בן הקנה. והוא ה׳ רבי נחוניא בן דרדים. האב איך געפרעגט רבי נחוניא חנינא, רבי, יראני כבוד מלכו של עולם כדי שיתפאר ידיעתו בלבי כשאר פעולותיו. ווייז מיר די כבוד מלכו של עולם, כדי שיתבאר ידיעתו בלבי, ס׳זאל מיר קלאר ווערן זיין ידיעה אין מיין הארץ, כשאר פעולותיו, אזוי ווי איך ווייס אלע אנדערע זיינע פעולות, ווייז מיר זיין כבוד. ער האט שוין געענדיגט לערנען אלע זייען, ער זאגט יעצט וויל איך שוין וויסן דער אייבערשטער אויך, איך וויל זיין אזוי קלאר.
אמר לי בני גאון, בן גאון אתה. איך ווייס נישט, מיינט עס פארקערט, בן גאון איז לשון גדולה? ס׳איז עפעס א לשון בן גאון? טהור ונעסוק עמך באזכת רבתא דחתימין בית שמים וארעריתא שמים. ס׳איז דא א חותם, וואס פון דעם איז חותם דהימל, און הייסט א׳ ר׳ א׳ ר׳ י׳ ת׳ א׳, קען זיין שם. און ס׳איז דא אן אזכתא דארעא, וואס דאס הייסט א׳ ה׳ ו׳. איך וועל דיר אלעס ווייזן, איך וועל דיר געבן.
האט ער ארויסגענומען די ספר פון רבי חננאל בן חננאל, וואס הייסט ספר האכולות, און דארט האט ער געזען אז ס׳שטייט אזוי:
> “אדיר בחדרי גדולה היושב על רבון גלגלי מרכבתי בחתימת אהיה אשר אהיה, בעזקתא רבתא דחתימא בשמיה אריותא, סימן אחד ראש, אחדותא ראש, יחוד תמורתא אחד, יחוד ומיוחד עובד חוה עולמים, עזקתא דארעא בשמיה א׳ ה׳ ו׳ ה׳, סימן אחד היה ויהיה.”
וואס איז דא א פאום דאס? “היושב על רבון גלגלי מרכבתי בחתימת אהיה אשר אהיה, בעזקתא רבתא דחתימא בשמיה אריותא, סימן אחד ראש, אחדותא ראש, יחוד תמורתא אחד, יחוד ומיוחד עובד חוה עולמים, עזקתא דארעא בשמיה א׳ ה׳ ו׳ ה׳, סימן אחד היה ויהיה, אהיה”.
ס׳איז געווען א שטאט אהיה, און דער שם איז געווען אחד היה ויהיה, אבער וואס איז מצר בין שניהם איז הוה, דבר דבר על אפניו, היה ויהיה. ער טרייט צו דיסקרייבן דעם אייבערשטן.
די פירוש פון “היה הוה ויהיה”
און נאכדעם זאגט ער אזוי, אה, ס׳איז יא קאנעקטעד, ווייל נוזל אין דעם נוסח, איך זע אז ס׳איז דא פשוט נוסחאות, מ׳דארף אויספרעגן. די חתם שמואל וויינער זאגט א לשון פון ספר יצירה, די חתם היה קודם שפאר העולם, ווייסטו די פשט? ס׳איז אן אנדערע פשט, היה, וואס גייט נישט געווען פאר די וועלט, הוה בעולם הזה ויהיה לעולם הבא.
ובזה הסדר מפורשים שראשי כל הוויות נכללים בספר מעשה בראשית, שהם סתרים יתקללים בספר על הנעלם ונקרא אומן. די דריי היוויה והם י״ג כוחות שבהם מתגלות האדון אחד, ואשר כל אחד ואחד יש לו שם בפני עצמו, מהם נראים פעולות י״ג מדות וואס שטייט אין די תורה.
אויך דא א ענליכע לשון, דא איז אן ליסט, אביסל אן אנדערע ליסט. דא הייבט נאכאמאל אן די אור מופלא אין די ליסט. און ס׳גייט אויך ב׳ י״ג? ער זאגט יא, א שלשתן, דא פירט זיך אויס א שלשתן אין אן אכלות לכבוד השכינה שמועלה עשירות.
בקיצור, דאס איז א פרינסישע מענטשן וואס זענען מעלה געווארן די נושא. וואס איז דא? דאס איז א מסורה פון דריי? פון דרייצן? וואס זעט מען דא? נישט איינער קען אנדערסטענדן, הארוויזם גוריקס.
דער רמ״ק׳ס שיטה וועגן די דרייצן כוחות
אוקיי, מ׳גייט לערנען וואס ער האט געזאגט. זיי רעדן יא וועגן די ספירות, איך ווייס נישט פונקטליך. איך זע אז ס׳איז דא אפשר די ספירות, מ׳קען דאך נישט וויסן די ספרים צו וואס איז געווען, ווער האט געשריבן וועלכע שטיקל. איך זע גלייך, זאגט ער, וצריך איה נא אבער נישט. ער טראט פארשטיין די נושא.
בקיצור, איז אזוי, אז דער רמ״ק האט אנגענומען… אז דאס איז דער דור נארמאלעך דא. אז די שיטה וואס ער האט נאך דריי, מיינט ער דריי זאכן נאך די ספירות. עס איז דא וואס זאגן, ויש אומרים, אזוי זע איך שטייט אין די מדירה דא. משום ר׳ משה פוטרילער, איך ווייס נישט. אז די דריי… ניין, ער האט קומען מתיר געווען פון די זעלבע מענטש. איינער פירט זיין טאקעס דא.
הערות וועגן די צייטן
היינט איז געווען די צייטן זייער שווער, ווייל מיר האבן זיך די עולם זייער אווער פון דעם. אבער ס׳איז היינט קען זיין שיין צוריק און א איד צו גייסן חיים בלאך. און ס׳איז אייביג גאר אידן מענטשן. ס׳איז א סארט אזא קריטשור וואס זיי זענען געווען ווייטער געוואלט אין נאכן.
ס׳איז היינט ווי דא? היינט איז עס נישט מעגליך צו דירן, די מענטשן ארבעטן נאך יעצט אויף זיינע זאכן, און ער קען עס נישט יעצט פארשפרייטן, ווייל מענטשן גייען עס בריך אפה.
דרייצן ספירות, דער רמב״ם און די מקובלים, און צורה וחומר
דרייצן ספירות — א מחלוקת פון גאונים
Instructor: מיינסט פאקטיש?
איך האב אמאל געזען, איך ווייס נישט צו דו האסט געזען, עס איז געווען א יוד וואס האט געהייסן חיים בלאך, דו האסט געהערט פון אים?
Student: יא.
Instructor: ער האט געוואלט דרוקן די אלע מענטשן, ס׳איז אזעלכע אומגעהויערע מענטשן, ס׳איז אזעלכע קריעטשערס וואס זיי האבן געשריבן זאכן וואס… איך האב עס דא. היינט איז עס נישט מעגליך צו דרוקן, ווייל די מענטשן ארבעטן נאך יעצט אויף זיינע זאכן, ער קען עס נישט יעצט פארשפרייטן, ווייל מענטשן גייען עס גלייך כאפן.
Student: אדער יא.
Instructor: פארוואס די מענטשן וואס דרוקן ספרים, זיי שרייבן, דרוקן עס נישט מיט נארמאלע שטיקלעך וואס מען קען ליינען? ס׳איז א מנהג פון די אקאדעמיע צו דרוקן אויף א נארמאלע וועג. נוסח הרגיל און נוסח הנישט רגיל.
יעצט, דא איז דא די דרייצן זאכן. ניין, קען זיין טאקע דאס איז די נקודה, אז אין דעם בית המדרש איז געווען מענטשן וואס האבן גערעדט וועגן דרייצן. דער שטיקל פון רב האי גאון וואס מוטשעט זיך מיט דעם איז עגזעקטלי… ס׳זעט אויס אז ס׳איז געווען א מחלוקת, ער איז שוין מחלוקת. עגזעקטלי דארט וואס די קוועסטשן, רייט? אזוי זעט אויס, ניין? ער זאגט אז אין ספר יצירה שטייט אויך דרייצן זאכן. שטייט ספר ספר וספור, און שטייט עשר ספירות.
ס׳איז דא דריי אויף טאפ פון די צען.
איך בין זיכער אז ס׳איז דא צען, און ס׳איז דא נאך עפעס. וואס איז די דרייצן? וואס איז די דרייצן? וואס איז די דרייצן?
Student: וואס איז דא דרייצן מידות הרחמים?
Instructor: וואס?
Student: ווייל איינער האט געטייטשט אין חומש.
Instructor: איי דאנט נאו, איי עם סעיאינג, ס׳איז דא דרייצן מצוות, ס׳איז דא דרייצן. דרייצן איז אזוי ווי… איך ווייס נישט, ס׳איז נישט קיין גוטע נאמבער.
מדרש שמעון הצדיק און ספר העיון
Instructor: יעצט, דאס קומט מיינעך סתם פון… אה, עניוועי, דרייצן איז like nothing. צען איז א whole unit of ten. דריי קענסטו נישט, וואס הייבט זיך נאך אן די ערשטע הבנה נאמבער… איך זע נישט אז ער קוואדערט פון די בריית השם… אה, דאס איז מדרש שמעון הצדיק, וואס שטייט די זעלבע שטיקל. און אין די ספר העיון רב חמאי גאון, וואס איז דא פון דעם 25 נוסחאות דא, שטייט די זעלבע זאך. זעט אויס אז דער רמ״ק האט מחליט געווען אז דאס קומט פון… ער שרייבט דאך אפטער, ס׳שטייט דא בשם די ברייתא דשמעון הצדיק. זעט אויס אז דער רמ״ק האט מחליט געווען אז… איך געדענק נישט צו ער דערמאנט בכלל די שמעון הצדיק. זעט אויס אז דער רמ״ק האט דאס פארשטאנען, אדער אפשר פאר אים. איך געדענק אז דער מענטש האט עפעס וועגן דעם אויך, אז די מדרש שמעון הצדיק איז אזוי ווי א מהדורא, אזוי ווי ס׳זעט אויס אז ס׳איז א שטיקל אזוי ווי א פריערדיגע מהדורא פון די ספר העיון.
ער זאגט אז ס׳איז דא לשונות פון רמב״ם וואס שטייט אין דעם ספר. ניין, נישט. מ׳קען דאך נישט וויסן, ווייל די… איז עס זיכער. ווייל דער רמב״ם, דאס איז דאך זיכער, ס׳איז זיכער אז די אלע ספרים האט דאס נישט אן אנדערע סודות פאר מיר.
דער רמב״ם און וואס די מקובלים טרייען צו משלים זיין
Instructor: די אלע מענטשן טרייען צו משלים זיין עפעס וואס דער רמב״ם האט פארפעלט. גאנץ קבלה איז דאס, אדער א גרויסע חלק פון קבלה. די פראבלעם איז אז רוב קבלים פארשטייען נישט וואס דער רמב״ם האט יא געוואוסט. So, we’re missing that part. דער מענטש האט געלערנט דער רמב״ם. דער רמב״ם האט געזאגט אז מען קען נאר וויסן פעולות. מען קען. פאר דער רמב״ם האט נישט נאכגעזאגט אזעלכע לשונות, שטייט שוין חז״ל זאגן נישט אז עס איז נאר דער רמב״ם, אבער עס איז די איידיע. ער זאגט יא, אבער איך וויל דאך וויסן די שם. פארשטייסטו? עס פעלט אים עפעס. דער רמב״ם האט געזאגט אז עס פעלט דיר גארנישט, אז עס איז נישט דא וואס נאך צו וויסן. אדער ער זאגט צו מיר, ער האלט אנדערש. עס פעלט אים יא. און ער טרייט א גאנצע צייט. This really won’t always be what the מקובלים are trying to add or יזן. און דער רמב״ם טוט אלעמאל צו טרעפן אזוי וואס איז דער גד שבתוך הפעולות. וואס איז דאס א זאך?
מעשה מרכבה — דער רמב״ם׳ס הגדרה
Instructor: למשל, דער אייבערשטער, די לעצטע זאך דא איז די גלגלי המרכבה. איך ווייס נישט. די גלגלים, at some point, are just connected, at least, פון די גלגלים וואס דער רמב״ם האט גערעדט. און דער רמב״ם האט געזאגט אז די גלגלים דרייען זיך דורך עפעס א כח. איך ווייס נאר מ׳איז געווען א מלאך. דאס זאגט זייער שיין, אבער אין די מלאך מוז דאך זיין עפעס א שם, דאס הייסט דער אייבערשטער פירט דעם מלאך. סאו איך וויל זען דער אייבערשטער וואס פירט דעם מלאך. אזוי מיין איך די מקובלים, איך שטייס נישט וואס איך זאג, די ביג סורקט וואס זיי האבן, די אלע טיימערסטער וואס זיי האבן, אלע ווארטס וואס זיי זענען, אבער קען אים פעד משלים, איך קען נישט רעדן וועגן דעם, אבער איך וויל אלעמאל זען.
זאגט ער, וואס דער רמב״ם רופט אמת׳דיג מעשה מרכבה. מרכבה, זאגט דער רמב״ם, איז דאס וואס דער אייבערשטער איז… ער האט א לשון אין פרק ע״ב, אין פרק ע״א פון ב׳ שטייט דארט אז מרכבה איז דאס אז דער אייבערשטער איז נפרד ונעלם פון די וועלט, אבער אויך מחובר ממנו, חובר ונעלם ממנו, תכלית, אזוי וועג דער וואס מ׳קען נישט פארשטיין וויאזוי אז מ׳זאל זאגן מצד אחד אז ער פירט די וועלט, אז ער איז אין די וועלט, און מ׳זאל זאגן אויך אז ער איז what we call transcendent, אז מ׳קען נישט, שלילות הזאך, און all these things. די מקובלים are all trying to look at that, exactly that. And it’s very hard, because that’s the way they can’t do all these difficulties וואס זיי האבן אין די וועלט. ווייל מ׳קען דאך נישט פארן א גאנצע וואס טון אן impossible זאך.
דער באגריף פון “שפע” — ווערטער פאר דאס אוממעגליכע
Instructor: איי דאנט נאו. מעיבי, מעיבי, פילוק ארויסטו מאט איר טו מאטש איבער קאו מישגענען. מעיבי, מעיבי, דו האבט טו האבן געווארדס, און אין סאם סיסטען זיי געבן יא ווערטער דערפאר זיי זאגן אז אינזער גייט עס יא אויספיגערן. זיי גייען אויספיגערן א וועג וויאזוי צו רעדן פון זאגן די ווארט, די שפע אר. די שפע אר. די ווארד איז דאך דאך כלל המועד, ווייל ווערטער, אמת׳דיגע ווערטער, איך קען אן ווייל איינער זאגט נישט, אמת׳דיגע ווערטער איז נאך נאר דא דא. נישט עקזעקטליג אמת׳ע דראמאנער האט געזאגט, ס׳איז נישט עניטינג, דאס איז די פראבלעם. רמב״ם איז סותר אימספר וואס דאס איז. אין אדער ווארדס, ס׳איז נישט אינטערעסאנט, ס׳איז נישט אינטערעסאנט וואס מר. מיימון האט געטראכט מיט דעם. ס׳איז דא דא עפעס א פראבלעם. דער רמב״ם איז מודה אז ס׳איז דא דא עפעס א פראבלעם.
ס׳איז דא רמב״ם סתם וואס זיי זענען האפי, זיי ווילן נישט די ליכט without any desire to know anything. זיי זאגן אז אונז ווייסן פעולות, נאט ווען אונז ווייסן סייענס. אונז ווייסן, מיר קענען וויסן, אפילו מעטאפיזיקל סייענס, נישט נאר סייענס וואס מ׳ווייסט היינט, ס׳איז נאר עולם העשיה. איך ווייס שוין די סייענס, אפילו פון עולם וכל עולם הבריאה, איך ווייס שוין אויך דאס. איך ווייס שוין ביז די ערשטע מלאך, און יעצט בין איך האפי. די פראבלעם איז, ס׳איז דא א reason פארוואס ס׳דארף זיין א גאט אין די ערשטע מלאך. און I don’t have good words for it. I think די מקובלים are trying to give word for these things.
עשר ספירות — א שטרוקטור פאר דעם “שפע”
Instructor: איך זאג ס׳איז דא עשר ספירות. למשל, אין סוף סענט, דאס סטארטס פון, לאמיר זאגן, פון די idea אז אין די צען גלגלים דארף זיין כוחות. But they’re not happy with enough saying, just believing. איר זענט, אז די וועלט וואס איז אויף א געוויסע וועג, מוז האבן א געוויסע power, וואס איר ווילט עס רופן, רייט? מ׳האט געגעבן משלים, ענערדזשי, אלעס משלים, ס׳מיינט די קיום, די מציאות פון אלע זאכן. This is where people have very entered the word like מציאות, הוי״ה, שפילט זיך מיט אזעלכע ווערטער. אבער די וועלט האט מציאות פון גאט. יעצט, דו קענסט זען ווי אזוי כביכול די מציאות פארט פון גאט צו די וועלט. Maybe we should start talking about 14 different levels in it. Like, maybe 10 would be a good number. This is basically the number of 10, which is what we’re saying.
די מעשה פון די צמצום וואס דער רמ״ק האט כמעט גערעדט, און אז ער זאגט, אל די סטאריס וואס זיי טרייען צו טאקן ענקזעטעטיגן ענקזעטיגן ענקזעטיגן. ער וויל, איך זאג, you could argue it could be that it’s a recipe for going crazy. איך בין מסכים.
צורה (פארם) און חומר (מאטעריע) — א פילאזאפישער יסוד
Instructor: דאס איז אסאך א lower level, but… דאס איז דאך א lower level, but you could say all kinds of things that exist in the mind of God or whatever. דאס איז נישט די direction וואס זיי גייען דא. ווייל אז certain things exist beyond reality, beyond what we can see, יא, again, when you talk about forms, ideas, forms זענען זייער א לאו זאך, רעלאטיוו די קבלה. It’s crazy. Um, meaning, a form would be something like a plot, right? A structure. און יעצט, ווי קען א סטראקטשור עקזיסטן? דא איז א פראבלעם. וויאזוי קען עס עקזיסטן?
און וועגן דעם, איינע פון די אריגינעלע גאונות און אמצעות פון די שפעטערדיגע תלמידי פלעיטא האט געווען צו זאגן אז די פארם עקזיסט but in the mind of God. But that is not enough to explain existence, you see? Because a structure is a structure of something. A structure איז a structure of something. ס׳איז דא א פלאן וואס איז די form פון א מענטש׳ס לעבן. ס׳איז דא א פארם. וואס מיינט איך האב א פארם? א מענטש, אזא זאך, א באשעפעניש, האט ער א פלאן. ער איז א קליינע בעיבי, נאכדעם וואקסט ער אויף א יונגל, נאכדעם איז ער א בחור, נאכדעם שטארבט ער. און די פוסטעפס אינביטווין, און די ווייטער לערנט ער, ס׳איז דא א סערטען story צו אים, א סערטען plan, א סערטען beginning and end, לאמיר זאגן. יעדע פארם איז דא ביים beginning. Like the form of a living thing, or something like that. This one has a form, it goes around in orbit, דאס איז די צורה דערפון.
יעצט, דאס איז אבער די צורה פון עפעס, right? דאס איז ווייל אן אריגינעלער, און איז טאמערס, ס׳טארט טינקען אז דער מוזט בי א סעפערער סורס פאר מעטער. ס׳מוז זיין אזוי ווי וואס מ׳רופט שפעטער, וואס די רמב״ן רופט חומר קדמון, די ליטער פיפל קאלער די מעטער וואס טו עקזיסטעט, אן דיפרענטשיעיט מעטער. פארשטייען, אונז האבן קיינמאל נישט געזען מעטער אן א פארם. יעדע זאך האט עפעס א געוויסע צורה.
צורה און חומר, עקזיסטענץ און דאָס וואָס איז למעלה פון צורה
פּלאַטאָ, אַריסטאָ און דער באַגריף פון חומר קדמון
דאָס איז פאַרוואָס אָריגינעל, און פּלאַטאָ און אַריסטאָ האָבן אָנגעהויבן טראַכטן אַז ס׳מוז זיין אַ באַזונדערער מקור פאַר חומר. ס׳מוז זיין אַזויווי וואָס מ׳רופט שפּעטער, וואָס דער רמב״ן רופט חומר קדמון, און שפּעטערע מענטשן רופן עס אַז matter האָט געמוזט עקזיסטירן, אָדער אַ געוויסער אומדיפערענצירטער חומר.
פאַרשטייט, אונז האָבן קיינמאָל נישט געזען matter אָן אַ form, ווייל יעדע זאַך האָט עפּעס אַ געוויסע צורה. אָבער אַ צורה איז נאָך אַלץ נישט די זעלבע זאַך ווי דעם. סאָו וויאַזוי האָט זיך אָנגעהויבן? לאָמיר זאָגן, at some point you get, פּרשת בראשית על פּי פּשטות איז פּלאַטאָ, is like, to me it’s in this way, אַז עס רעדט אייגנטלעך נישט פון יש מאין. Maybe אין איין ווארט, אַזויווי דער רמב״ן זאָגט, but mostly, עס נעמט אָן אַז ס׳איז דאָ ווי אַ געוויסער אומדיפערענצירטער matter, וואָס איז ריקם תהו ובהו, און די בריאה איז הבדלה, ריכטיק? ס׳איז געבן צורה צו דעם, ס׳איז געבן צורה צו דעם.
דאָס איז אַלעס „זייער נידעריק” פאַר קבלה
נאָו, וואָס דאָס ווייזט אונז, און דאָס איז אַלעס, ווידער, פאַר קבלה, אַלע די זאַכן זענען זייער נידעריק. זייער נידעריק, ווייל דאָס איז די כוונת הנקודה. זיי דיסריגאַרדירן אַלעס. זיי care’ן נאָר וועגן די איין זאַך וואָס מ׳פאַרשטייט. Maybe די צורה פון דער וועלט, די צורה פון עקזיסטענץ, די צורה פון רעאַליטעט.
סאָו די זאַך איז, די זאַך איז, אַז עקזיסטענץ איז נישט אַ צורה, אין דעם sense, אין דעם ספּעציפישן sense. ווייל אַ צורה איז אַ מהלך, ווי אַ פּעטערן, אַ פּעטערן פון עפּעס. ס׳קען זיין אַ פּעטערן אָן עפּעס? יאָ, maybe like, ווי איך האָב געזאָגט, in the mind of God, אַז before everything, דאָס איז. אָבער דאָס איז נאָך נישט גענוג. ניין, דאָס איז נאָך נישט גענוג. דאָס איז נאָך נישט גענוג צו דערקלערן פאַרוואָס עס וואָלט זיין עפּעס.
עשר ספירות בלי מה – פאַר דער צורה
אוקיי, סאָו די ערשטע זאַך וואָס מ׳זאָגט איז נאָר אַ נקודה. דזשאַסט, there’s… מ׳גייט היינט אָנהייבן צו טראַכטן מער זאַכן, מ׳הייבט אָן צו טראַכטן, אממ, פאַרוואָס צו טאָן עפּעס. סאָו, like when you, אין אַ sense, you start explaining matter און עקזיסטענץ אין די זעלבע וועג. ווייל צורה איז וואָס סייענס טוט, וואָס נאָרמאַלע סייענס טוט, ריכטיק? מ׳זאָל זאָגן די סטרוקטור פון זאַכן. ס׳איז דאָך נישט די צורה פון סייענס, ס׳איז די צורה פון די… אָבער there isn’t a form of being. ביאינג איז… דער רבונו של עולם, איך וועל עס מסביר זיין אין די republic, זייער בייסיק זאַכן, זייער גוט.
Before there was being, there was being, and that’s not called a form. אַזוי ווי ס׳שטייט אין די ספר הקדוש, אַז די good, וואָס איז די reason for things to be, is beyond being, or beyond form, און power, און grace. וואָס מ׳זאָגט אין קבלה, עשר ספירות בלי מה, יאָ? אָנגעהויבן מיט דעם. עשר ספירות בלי מה, בלי מהות, מיינט before form. מהות מיינט אַ צורה, אַ something, אשר הוא עלול להיות. אַז דו זאָגסט דאָס, מיינט עס שוין אַסאַך פירוד. ס׳איז דאָס און נישט יענץ, ס׳איז דאָס in the sense of being about something.
If you want to talk about, ווען דו זאָגסט עקזיסטענץ אַליין, or being itself, or things like that, then you’re already talking about something before what we call forms. דאָס איז שוין פון פאַר חכמה, אָדער whatever, מ׳קען עס רופן חכמה, איך care נישט וועגן די נעמען יעצט, ס׳איז like everyone’s gonna have their language. But you’re talking about something before structures of something, not structures of anything.
די דואַליטעט פון „די אידעע פון עפּעס”
און דעריבער, מען קען נישט טאַקע זאָגן די אידעע פון עפּעס. די אידעע פון עפּעס, וואָס אונז רופן געווענליך אין… אויך אין קבלה, און אַזוי ווי איך האָב געזאָגט, אין קבלה איז זייער שווער צו רעדן. די אידעע פון עפּעס איז אַלעמאָל האָט דאָס דואַליטעט. ס׳איז אַן אידעע פון עפּעס. אפילו דו רעדסט די אידעע פאַר די עפּעס, איז ווייטער, ס׳איז נאָך אַלץ וואָס גייט זיין עפּעס. ס׳איז אַזוי ווי, הויה, יהיה עפּעס, ס׳גייט זיין something.
אויב דו ווילסט רעדן פון anything, פון anything being… למשל, אויב דו ווילסט דערקלערן matter, which is not going to be helped by this, ריכטיק? But you have to talk about like what you started saying, like being, or goodness by the way, אָדער די אידעע פון good, אָדער עקזיסטענץ, אָדער things like that.
למטה מן הצורה און למעלה מן הצורה – וואו זיי טרעפן זיך
And then, וואָלט דאָס עקזיסטענץ וואָלט געווען something וואָס דאָס האָט אַ צורה פּונקטליך. פאַרשטייסט? דו קענסט זיין למטה מיט אַ צורה, אין די sense אַזוי ווי חומר. איז למטה מן הצורה, און דו קענסט האָבן at some point something וואָס איז למעלה מן הצורה, like first matter, something וואָס איז טאָטאַל unformed. סאָ איז עס די לאָווסט thing, אין אונזער היעראַרכי איז עס די לאָווסט thing, דאָס איז די עולם התהו, דאָס איז די ד׳ קליפות.
און דען קענסטו האָבן די הייסט thing, און אין some sense די זאַכן meet, דאָס איז פאַרוואָס עס איז דאָ אַ זייער גרויסע קאָנפוזיע אין די אַלע זאַכן, ווייל אין some sense די זאַכן meet, ווייל די זאַכן וואָס האָבן קיין סטרוקטור נישט, אָבער זיי האָבן עקזיסטענץ.
וואו קומט עקזיסטענץ?
סאָ יעצט דאַרף מען אָנפאַנגען רעדן פון עקזיסטענץ. וואו קומט עקזיסטענץ? יעצט, די טעאָריע פון אַ גאָט איז אַז ס׳איז דאָ איין זאַך וואָס איז נאָר עקזיסטענץ, און אפשר אפילו נישט עקזיסטענץ, ווייל remember אַז ס׳ווערט פּראָבלעמען ווען דו הייבסט אָן צו רעדן פון עקזיסטענץ אַליין.
עקזיסטענץ סאַונדט אויך ווי עפּעס, און ס׳איז definitely אין קאָנטראַסט צו נאָן-עקזיסטענץ, און אַלע אַזעלכע זאַכן. ס׳איז אויך אַ ווארט. און ווען מ׳זאָגט עקזיסטענץ, ווען דו טראַכסט פון די ווארט עקזיסטענץ, טראַכסטו פון די וועג וויאַזוי אַלע זאַכן וואָס דו האָסט אַמאָל געזען און געהערט און געטראַכט עקזיסטירן. און דאָס איז נישט עקזיסטענץ, דאָס איז אַ סאָרט עקזיסטענץ.
מער ווי איין מין עקזיסטענץ – שם משותף אָדער משל?
און דעמאָלטס הייבט מען אָן צו אַריינגיין אין די שווערעכץ, אַז ס׳איז דאָ מער ווי איין מין עקזיסטענץ. וואָס מיינט דאָס? קען מען זאָגן די זעלבע ווארט פאַר אַנדערע מיני עקזיסטענץ? ווערט עס אַ שם משותף אָדער אַ משל? אפילו די ווארט אַז גאָט עקזיסטירט, דער רמב״ם זאָגט אַז דאָס איז אַן equivocal term, ס׳איז נישט אמת צו זאָגן אַז גאָט עקזיסטירט די זעלבע וועג ווי עפּעס אַנדערש עקזיסטירט. אַנדערע מענטשן זאָגן אַז אפשר איז דאָ אַ קשר.
אָבער מ׳מוז טראַכטן אַז גאָט האָט געגעבן פאַר אַנדערע זאַכן צו עקזיסטירן. זיין דזשאָב איז נאָר צו געבן עקזיסטענץ צו עניטינג. און וויאַזוי רעדט מען אפילו פון זיין דזשאָב? אָבער דאָס איז וואָס די מקובלים פּרובירן. ווען זיי רעדן פון שמות און ספירות און אַלע די levels, זענען זיי נאָר אינטערעסירט אין די area.
פון אָנהייב פון די ספר ביז׳ן סוף, און ביים סוף האָט ער אפשר אַ האַלבע פּעידזש וועגן די רעשט פון די וועלט, די רעשט פון אַלעס אַנדערש. סאָ די גאַנצע קבלה פּאַסט אַריין אין די ספּעיס וואָס דער רמב״ם – I don’t think וואָס ער claim’ט doesn’t exist. That’s the important thing. But דער רמב״ם טראַכט נישט אַז ס׳איז מעגליך צו רעדן דערפון, or doesn’t have language to talk about for sure.
מעשה בראשית – דער סדר השתלשלות פון צורות
אַזוי דו פאַרשטייסט די גאַנצע וועלט, דו ווילסט פאַרשטיין… און just to be clear, פאַרשטיין די גאַנצע וועלט מיינט אויך פאַרשטיין די מעטאַפיזיק פון די גאַנצע וועלט. וויאַזוי? דו ווילסט רעדן וועגן צורה. איז דאָ אַ גאַנצע לימוד, if you’re like a Platonist, אַז דו טראַכסט אַז העכערער sense פון צורה דערקלערט נידעריקערן sense, ריכטיק? If you believe that… די אַפּאָזיט פון רעדוקציאָניזם, ריכטיק?
If you believe that to explain why there are tables, you have to understand why there’s the form of tables, and maybe that’s not a real form, אָבער ס׳איז דאָ אַ העכערער level פון זאַכן וואָס דערקלערן די נידעריקערע level פון זאַכן. גרעסערע כללים וואָס דערקלערן די קלענערע פּרטים. And then, there has to be a limit.
און אויך דאָ, it’s very hard, ס׳איז דאָ אַלע מיני ספּעקולאַציע. דער רמב״ם זאָגט אַז ס׳איז דאָ דער צענטער מלאך וואָס גיט צורות צו אַלעס. How does it do that? What does it even mean? ער טוט עס נישט דערקלערן. ער שרייבט אַליינס אַז ס׳איז דאָ דאָרט אַ פּראָבלעם. קען מען דאָס פאַרשטיין? ווען אַ מענטש פאַרשטייט עפּעס, איז אויך ער באַקומט אַ צורה וואָס זיצט אויף די עקזיסטענץ פון דער זאַך, און וויאַזוי געשעט עס? פון וואו קומט עס? ס׳איז נישט אַזוי גרינג מסביר צו זיין. דו וועסט אים זאָגן אפשר ביסטו געבוירן דערמיט, אפשר באַקומסטו עס ווען דו ביסט גרייט, אַלע מיני טעאָריעס ווי דאָס.
And then you can get like a whole, you know, סדר השתלשלות, אַ גאַנצער סיפּור פון אַלע די צורות. Like, עטלעכע קאָנטעמפּאָרערי מענטשן רעדן וועגן ביאָלאָגיע און עוואָלוציע אויף דעם אופן, ריכטיק? How does higher level organization come from? And where does it come from? And how does it happen? And how does that control the lower level organizations of the world? און דאָס וואָלט געווען אַ גאַנצע לימוד, דאָס וואָלט געווען מעשה בראשית אַזוי ווי אַלעס, די מקובלים רופן דאָס מעשה בראשית. This is what science is supposed to be, maybe science is, אָדער some science איז, and so on.
מעשה מרכבה – דער פאַרבינדונג צווישן גאָט און די וועלט
Then, if you want to know not מעשה בראשית but מעשה מרכבה… און דאָס איז אַלעס called פעולת השם, ריכטיק? זייער שיין, דו ביסט אַ מאמין, דער אייבערשטער האָט דאָס אַלעס געמאַכט, דאָס זענען די זאַכן וואָס ער טוט.
If you want to talk about מעשה מרכבה, which is the way in which this is all God acting, there’s precisely the word “the way”. די די קאַנעקשאַן כביכול וואָס מאַכט… אין די מקובלים וואָלט מען געזאָגט, like we’ll see later אין חלק ט׳, אויב דו זאָגסט דער אייבערשטער האָט געמאַכט אַ זאַך, אַ נס, אַ טבע, it doesn’t matter, you have to have a meaning to that word.
אין די רמב״ם, there’s missing a meaning that makes that true. Because you say only, “Well, everything is from God as the first cause.” Very cute. אָבער how is He the cause? Like, how… how does… וויאַזוי ווערט אַן ענין פון אלקות? וואָס טוט עס? Maybe, ס׳איז דאָ ענינים וואָס זענען נישט, maybe זיי זענען צו… ס׳איז דאָ צו אַסאַך השתלשלות און זיי זענען נישט קאַנסידערד גאָט מער. But what… what makes it… what makes it אַן ענין פון דיווויין? In other words, what are… what are די שייכות?
And these things are before the forms and before the… אה… even before existence, possibly.
דער ספּעיס פון מעשה מרכבה – וואָס די מקובלים פּרובירן
There’s… there has to be like a… a way in which this God thing that is barely can be said to exist, or maybe can’t be said to exist, and… must be beyond being, beyond existence, for sure beyond form. דער רמב״ם sometimes sounds like he says God has a form, but then he says, “No, God is not a form, it’s just a משל.” אממ… how does this, אה, give existence to existent things?
דאָס איז די… דאָס איז די ממש די שפּראַך וואָס די פריע מקובלים ניצן, like די מווומענט פון עקזיסטענץ from existent to existent, or from existent to non-existent, or from non-existent to existent, depending on וועלכע שפּראַך דו שפּילסט, it’s always gonna be the same thing.
And they… they at least think you could imagine it in some sort of צפיה במרכבה, you can name it. Like this whole story of די תרי״ג קשרי חכמה איז אַ געוויסע נעמינג פון דעם. Like you said, ס׳איז דאָ אַן ענין פון כתר, און ס׳איז דאָ אַן ענין פון… ריכטיק? But ווען דו רעדסט… of course, all these things have like אַן השתלשלות.
קבלה אלס משל: דער אופן פון דער שפּראך, דער חטא פון אומגעדולד, און דער פארגלייך מיט סייענס
דער אוניווערסאלער אופן פון דער שפּראך און דער מהות פון קבלה
מגיד שיעור:
וועלכע שפּראך דו שפּילסט, ס׳איז אלעמאל געווען דער זעלבער זאך. און זיי דענקען לפּחות אז דו קענסט זיך פארשטעלן עס אין א געוויסע צפיה במרכבה. דו קענסט עס באנעמען. ווי די גאנצע געשיכטע פון די צוויי כתר חכמה איז א געוויסע באנעמונג פון דעם. ווי דו האסט געזאגט, ס׳איז צוויי נקודות.
אבער ווען דו רעדסט, האבן נאטירלעך אלע די זאכן א השתלשלות. און אויך דא, ווען מ׳שרייבט דעם שם הוי״ה ממש, און דו ווייסט, דער זוהר איז הדרכה וויאזוי צו שרייבן דעם שם, דורך דעם מאכן. אבער דאס איז נאר א משל פון א משל פון א משל פון א משל. ווען מ׳רעדט אויב נאר פאר די קבלה, מוזט דו טאקע ריידן וועגן דער באוועגונג פון עקזיסטענץ אליין, אדער עפּעס פאר עקזיסטענץ, וואס ווערט פון עפּעס אומדעפינירט און אומבאנעמט אריין צו עפּעס וואס מ׳זאגט אז עס איז. וויאזוי ווערט דער אייבערשטער דער גאט פון דער וועלט? דאס איז טאקע די שאלה. און די קבלה איז די גאנצע געשיכטע פון דעם. און, יא, בעצם. וואס מ׳רופט קבלה ריכטיג. נישט ווי די מעשה בראשית, אדער וואס מ׳רופט עבודת השם, וואס איז סתם גארנישט. די אמת׳ע געשיכטע.
דער רמב״ם׳ס אלטערנאטיוו
קען זיין אז ס׳איז אלעס נישט טאקע מאכן סענס צו ריידן דערפון? יא. ווי דער רמב״ם וואלט געזאגט, ווער ערשט קלאר אויף וואס דו קענסט ווערן קלאר. און די זאכן וואס דו פארשטייסט נישט, איז דא אזא זאך אין תורה, “לא תתורו אחרי לבבכם”, ס׳איז אפשר נישט קיין שייכות צו האבן מיט דיך, און דו דארפסט נישט בענגען דערין.
דער חטא פון אומגעדולד — חטא אדם הראשון
די מקובלים זענען אלע impatient, זיי ווילן גלייך יעצט וויסן. און ווען מ׳איז impatient, מאכט מען אמאל טעותים. דאס איז ווי דער חטא אדם הראשון. דאס איז ווי דער חטא. די מקובלים זענען אלע זייער באוואוסט פון דעם. דאס איז ווי דער גרעסטער חטא, ווען דו כאפּסט זאכן, דו האסט נאך נישט די כלים, דו האסט נאך נישט די פעאיקייט זיי צו כאפּן. אזוי הייבט מען אן זאגן זאכן, מען הייבט אן זאגן ס׳איז דא צוויי גאטן, ממש, ריכטיג? ווייל פון פּראבלעמען ווי דאס. און די מקובלים זענען אלע זייער באוואוסט, מ׳וועט נישט זאגן, מ׳וועט יא זאגן, מ׳וועט טראכטן, מ׳וועט חלומ׳ען, מ׳וועט דמיון׳ען, פּרובירן. און דערפאר זאל נישט קיינער לערנען קיין קבלה נאר ווער ס׳פילט אז ער דארף.
אבער ס׳זענען אלע מענטשן וואס קענען קיינמאל נישט צופרידן זיין מיט דעם זאגן, “יא, דאס איז ממש דעם רמב״ם׳ס לשון.” דער אייבערשטער איז מחובר מיט דער וועלט און נפרד פון דער וועלט, און מיר קענען נישט — מיר קענען נישט overcome דעם פּראבלעם פון צו זאגן ביידע און נישט וויסן וויאזוי עס ארבעט. און מ׳וויל עס זאגן, איך האב דאס געוויסע ארבעט, קוק, לאמיר זיך פארשטעלן אז ס׳איז א גרויסע פּייפּל. ס׳קומט אריין אביסל עקזיסטענץ אזוי, און ס׳ווערט צוטיילט, און ס׳צוברעכט זיך, ס׳ווערט פיקסט. דאס איז די קיינד אוו טינגס וואס דו קליימסט זיי צו וויסן וואס איז זייער התגלות אין סאנטעג. אפשר אויב דו טראכטסט וועגן דעם יעצט, וועסטו געפינען. איך קען נישט ריידן פון דעם. קען איך גארנישט זאגן, איך קען ספּעקולירן דערוועגן. איך קען נישט לערנען.
קבלה אלס משל — און דער ווערט פון א משל
אלא מאי, איז דאך יא דא עפּעס א חכמה דערין. איז עפּעס פארבונדן צו עפּעס? איז נאר ווי סתם ראנדאם ווערטער? אזוי איז די מעשה. ראו, נא, נא. אבער דער פּראבלעם איז אז אלעס ווארטס, כלל ממילא, איז אז אלעס ווארטס, כלל ממילא, יא, איך טראכט, אז אלעס ווארטס איז בארד, נאר די ווארטס, פון די ווארטס, דו ווארטס, דו ווארטס, דו ווארטס. אויב דו פארשטייסט דעם פּראבלעם, אדער אויב דו קוקסט אויף דעם פּראבלעם, וועלן די ווערטער דיר העלפן קוקן אויף דעם. ווי יעדער משל, ריכטיג? יעדער איינער איז מודה אז ס׳איז אלץ א משל, ריכטיג? איך וויל שוין זאגן וואס מיינט א משל.
אבער דו פּרובסט צו פארשטיין א געוויסע זאך, און איך גיב דיר א געוויסע דיאגראם, אדער א געוויסער וועג וויאזוי צו טראכטן וועגן דעם. נאו, פון וואו האב איך באקומען דעם דיאגראם? דאס איז א גוטע שאלה. איך ווייס נישט פון וואו מענטשן באקומען עפּעס, ווער ווייסט? פון וואו האט איינשטיין באקומען דעם theory of relativity? דו ווייסט פון וואו? פון דער מינה. ס׳איז אמת אז ער זאגט, “איך קען דיר ווייזן אקזעקטלי וויאזוי עס ארבעט.” נישט טאקע, ער קען שוין, ער קען דיר ווייזן וויאזוי ס׳העלפט דיר, ער קען דיר נישט ווייזן וויאזוי ער האט עס באקומען, און וואס דאס איז, און וויאזוי דאס קאנעקט צו עניטינג עלס. דו זאגסט אז דאס איז סאמטינג וואס האט גארנישט מיט עניטינג צו טאן, ס׳איז א גוט שטיקל עבודה זרה, דאס איז וויאזוי מ׳קען זיצן און זאגן אז ס׳האט גארנישט מיט עני ווארד יו וואנט טו טינק אוו.
דאס איז אויב דו האסט נישט דעם פּראבלעם, דעמאלט רעדט עס נישט צו דיר. אבער דאס איז אן ענטפער צו א פּראבלעם וואס דו האסט, אדער ס׳איז א קלערער וועג צו טראכטן פון א פּראבלעם וואס דו האסט עט ליסט, אדער צו זען עפּעס וואס דו ווילסט זען אלס א רעליגיעזער מענטש, אלס איינער וואס וויל זען דעם אייבערשטן, ס׳איז עפּעס וואס גייט דיר העלפן.
פון וואו קומען די אידעען? — דער פארגלייך מיט סייענס
חוץ די שאלה פון וואו ס׳קומען זיין אידעען, ער האט געזאגט, “איך האב פּשוט געטראכט זיך פארצושטעלן, און איך האב אויפגעקומען מיט די אידעע.” ווען דו פרעגסט אים, “מהיכי תיתי זאל איך דיר גלייבן?”
סאו דא איז א חילוק, ווייל פאר וואטעווער ריזן סייענטיסטן פּרעטענדירן צו ריידן פון דער אויטאריטעט פון וויאזוי זייערע טעאריעס ארבעטן און נישט פון דער אויטאריטעט פון וואו זייערע טעאריעס קומען פון אקטועל. וואס איז נאר האלף וועג, נאר ווי האלף וועג איז נאר עפּעס… איך רעד צו וואס דאס איז דאך, איך האב גערעדט פון סייענס, אבער האלף וועג איז דער ריזן פארוואס מיר רופן סייענס זאגט נישט אז מ׳דארף גלייבן, מ׳דארף זיי גלייבן ווייל דער אייבערשטער האט גערעדט מיט זיי, איז ווייל זיי אקטועל דאן׳ט קליים אויטאריטי פון דעם ארט פון וואו די אידעען קומען פון. ווייל די אידעען קומען אקטועל פון ערגעץ. אויב דו אקטועל ווי, ס׳איז דא ארבעט אויף דעם, ווי א פענאמענאלאגי אוו דיסקאווערי, ווי פון וואו באקומען סייענטיסטן זייערע אידעען? ס׳איז נישט אמת. ס׳איז נישט אמת. ס׳איז נישט אמת. סאו דער… נא, ס׳איז… נא, ס׳איז… נא, ס׳איז עניטינג איך קען פארשטיין, עניטינג איך קען…
ער זאגט ער האט עס באקומען פון אן השתלשלות, אבער א מנהג… בכלל, מענטשן אין דעם סארט אוו עריע, פאר א ריזן, האבן א מנהג צו ריידן. צו זאגן דיר, צו קליימען די אויטאריטי, ווי דאס, דער ריזן פארוואס איך בין אייבל צו פאלגן, אדער איך בין אייבל צו הערן, איז ווייל פון דעם ארט פון וואו איך בין געווען אייבל צו באקומען אן אידעע. נאו, דאס איז סתם נישט די הויפּט זאך אין רוב אנדערע געביטן פון… היינטיגע צייט, ס׳איז נישט די הויפּט זאך. עס איז אקטועל געווען די הויפּט זאך אין די אלטע צייטן, אפילו ביי סייענטיסטן, זיי האבן געפלעגט ריידן אזוי, זיי האבן געזאגט דער גאט האט מיר געזאגט, און דערפאר… און קיינער ווייסט נאך אלץ נישט פון וואו מענטשן באקומען זייערע אידעען. ס׳איז נאך אלץ פון דעם זעלבן גאט.
אבער פארוואס דו וואלסט צוהערן צו דעם איז פאר דעם זעלבן ריזן וואס דו וואלסט צוהערן צו יעדער אידעע, ווייל ס׳איז יוזפול. ס׳איז יוזפול, ס׳איז יוזפול צו אנדערסטענד, אדער, ווייל עס איז זייער וויכטיג. דו זאגסט מיר, דו ווילסט פארשטיין… אגיין, אלע די זאכן דארפסטו דא בשעת תלמידי אצילות, מיר גייען אנקומען צו דעם מער. ער וויל דיר זאגן אז ס׳איז דא א פּראבלעם, ס׳איז דא א… קודם כל, דו וואלסט נישט קיינמאל עקספּיריענסט די קושיא אדער די ניד אוו אנדערסטענדינג דעם, דעמאלט נאטירלעך, ס׳איז נישט פאר דיר. אבער אויב דו האסט דעם איש״ו, נאו, איך האב דיר א מהלך, איך גיי דיר זאגן א תירוץ.
דער רמ״ק׳ס מהלך — סינכראניזירן אלע שיטות
דער רמ״ק איז annoying, אמאל זאגט ער סתם, אזוי שטייט, און טו מיך עפּעס, אבער ס׳איז נישט שייך, וואס מיינט עס? אבער אויב דו האסט א פּראבלעם, איך זאג דיר א תירוץ, אז ס׳קומט צו צען לעוועלס, וועט מען פארשטיין דעם מהלך פון די צען לעוועלס. די צען מדרגות, דאס וועט העלפן יו אנדערסטענד ווייל דו וועסט אנדערסטענד…
און דארט א צווייטע מאל האט ער געזאגט אז ס׳איז דא דרייצן, סאו ער רעדט פון די זעלבע זאך, ער רעדט נישט פון די זעלבע זאך, ער האט אנדערש פון דיר. סאו ס׳איז א פּראבלעם פאר יור מאדעל. ס׳איז דא, ווי טינק אויף דיס וועג, טינק אויף דיס וועג, טינק אויף דיר דעט וועג. סאו ער פּרובירט זייער שטארק צו סינכראנייזן אלעס. איך ווייס נישט אז ער רעדט פון די זעלבע זאך פון וואס ער האט גערעדט. ניין, זיי האבן טאקע, אויב ער האט גערעדט איז עס אמת. און דאן, יור דזשאב אלס ליימען איז צו…
דיסקוסיע: קען מען לערנען קבלה בלי שכל?
תלמיד:
ניין, דו קענסט אדען, דו ווילסט נאך פארשטיין, דו ווילסט נאר הערן וואס יענער זאגט.
מגיד שיעור:
…נאר הערן וואס יענער זאגט, און דאס איז דער טעקסט, ריכטיג? נא שכל, נא נאטינג.
תלמיד:
ניין, ס׳איז נישטא אזא זאך אז בלי קאנטעקסט און בלי שכל. דאס איז נישטא אזא זאך.
מגיד שיעור:
און דו קענסט דיר דורכלערנען דעם טעקסט און פארשטיין וויאזוי די עשר ספירות ארבעטן.
תלמיד:
ניין, ניין, איך בין נישט מסכים. נישט מסכים.
מגיד שיעור:
לעט׳ס סיי ס׳איז דא א גיי וואס האט געהאט א ווישאן, און אויך האט ער שכל, און ער קען דיר עקספּליינען פון וואו זיין ווישאן קומט.
אגיין, קיינער דא איז קיינמאל נישט עקספּליינינג פון וואו די ווישאן קומט. זיי זענען עקספּליינינג וואס די ווישאן טוט אדער וואס זי זאגט, און דאס זענען די ווערטער וואס זיי גיבן דיר. פּונקט ווי יעדע אנדערע טעאריע, ספּעקולאטיווע טעאריע, גייט דיר עקספּליינען וואס עס איז, וויאזוי עס העלפט דיר, וואס עס לייזט, אזעלכע זאכן. קיינער גייט נישט… די אויטאריטי און די שאלה פון דעם מקור פון דער אידעע איז נישט דאס זעלבע ווי די שאלה… ווי, די איינציגע מענטשן וואס קליימען, אין אן אינטערעסאנטן אופן, אז זייערע אידעען קומען פון דעם זעלבן… דער מקור אדער די אויטאריטי פון זייער אידעע איז דאס זעלבע ווי דער סטרוקטור פון דער אידעע אליין, זענען די פילאזאפן. און דאס איז ווי זייער גרויסער חידוש… אקטועל סייענס איז מערסטנס נישט ארבעטנדיג אזוי, און אפילו… ס׳איז ווי די גאנצע… ווי דער גאנצער פּראבלעם… ווי א געוויסע אידעאל פון פילאזאפיע, פון פּלאטאניזם אדער וואטעווער, פון דער שול גערופן פילאזאפיע איז… ס׳איז א זייער אינטערעסאנטער קליים וואס זיי האבן, ס׳איז נישט אקטועל טריוויאל. ס׳איז נישט וויאזוי מענטשלעכע לערנונג ארבעט פאר דעם גרעסטן טייל.
דער חילוק צווישן פילאזאפיע און אנדערע וויסנשאפטן
זייער אינטערעסאנטער קליים איז אז “איך גיי דיר ווייזן א מופת אויף א זאך, אזא זאך וואס הייסט א proof, א דיאלעקטיק” גערופן ביי פּלאטא, “און איך גיי… דו וועסט עס לערנען אויף דעם זעלבן וועג ווי איך האב עס געלערנט, פון דעם זעלבן proof. און דער proof איז אויך געמיינט צו זיין דער סטרוקטור פון דער רעאליטעט וואס ער דערקענט, ווייל ס׳איז א proof ווייל… נישט א proof אין ווי א סימן בעלמא סארט אוו וועג, ס׳איז נישט א proof אין דעם וועג וואס מאדערנע סייענס באטראכט א proof, ווי מיר האבן געמאכט א טעסט און דאס קוואוט איז ארויסגעקומען, סאו דערפאר דאס איז דער פאקט. ס׳איז א ריכטיגער proof.
מעטאדאלאגיע פון קבלה: ספעקולאציע, ווירקלעכקייט, און דער רמ״ק׳ס פרויעקט
דער פילאסאפישער אידעאל פון לערנען קעגן די פראקטיק
דאס איז א זייער שיינע חלום פון די פילאסאפן פון how learning should work. דער וועג ווי לערנען ווירקלעך ארבעט פאר׳ן מערסטן טייל אין דער וועלט איז נישט אזוי, אפילו אויב פילאסאפן שטימען צו מיט דעם – זיי האבן נאר א סכעמע צו קומען דארט אין סוף.
און דער וועג ווי לערנען ווירקלעך ארבעט איז: נומער איינס, רוב מענטשן וואס ווייסן זאכן ווייסן נישט פון וואנען זיי ווייסן זיי, און זייער וויסן שטימט דעפיניטיוו נישט מיט דעם סטרוקטור פון דער ווירקלעכקייט וואס זיי זאגן דיר. אין אנדערע ווערטער, מענטשן – אפשר קען מען זאגן זיי מאכן געסעס, אדער אפשר האבן זיי אימאדזשינאציע. ווידער, דאס זענען די ריכטיגע טעאריעס פון וואנען זיי קומען. מיר ווייסן נישט, מיר האבן נישט קיין קלארע פארשטאנד פון וואנען וויסן קומט.
מיר ווייסן יא אז מענטשן, טאקע, יעדע וויסן… ס׳איז נישט דא קיין סייענס אויף דער וועלט וואס איז נישט געבויט אויף קוקן אויף געוויסע פראבלעמען. איך וויל פארשטיין פארוואס דאס קומט, איך וויל פארשטיין וויאזוי דאס ארבעט, איך וויל פארשטיין פארוואס דאס איז אזוי. אלעס קען זיין, אבער דער גרונט פארוואס מיר פאלגן די פרופס איז ווייל מיר קענען… נא, פרופס טוען נישט… דאס איז דער פראבלעם. עס ארבעט נישט ווירקלעך.
תלמיד: זאל מען גלייבן אלעס וואס איינער זאגט?
מגיד שיעור: דו ווידער, ווייסטו נישט דא דארט, ענימאן ס׳… נא נא, סיי, וואטעווער יו סעד, ווייסטו דא דארט, יו ווערדער שוין אז דער איז סאמטינג ווערד אין די ריידיאל. שוין דו ביליעווסט עניטינג ענימאן סעז, וואס דו ביליעווסט? דו ביליעווסט נישט נישט נישט נאר.
דער לעגיטימער קריטיק אויף קבלה
שוין דו ביליעווסט נישט נישט נישט צו זאגן אז די מקובלים האבן אלע געארבעט מיט א געוויסע זייער בייסיק סעט פון פראבלעמען, און זיי האבן פרובירט צו זען עפעס זייער קלאר וואס איז זייער שווער צו זען, און אפשר זענען זיי ראנג פאר׳ן ארבעטן אויף דעם פראבלעם. דאס וואלט געווען א גוטע קריטיסיזם. אבער איך בין נישט מסכים מיט דעם. ס׳איז אמת. דאס איז די אמת׳ע קריטיק. אלע מקובלים.
חסידים, פאר די מערסטע טייל, זענען נישט מקובלים. די וואס זענען מקובלים זענען באזארגט וועגן דעם פראבלעם. חסידים אין דעם זין אז… זיי זענען נישט דעפיניטיוו באזארגט וועגן וואס מען מיינט.
תלמיד: יא, דאס איז א ביזבוז זמן.
מגיד שיעור: דאס איז וואס דו זאגסט, אבער איך מיין אז דאס איז וואס דער בעל שם טוב, דאס איז וואס זיי זענען מערסטנס געווען… איך ווייס נישט. ווי דו האסט געזאגט, טייל פון זיי.
דער עיקר: מען קען נאר צוקומען צו גאט דורך דעם אופן ווי ער איז
און אויב דו האסט נישט קיין זארג, אויב דו מיינסט אז די אמת׳ע זאך וואלט געווען – אויב דו מיינסט אז דו קענסט האבן א באציאונג מיט גאט נישט אין דעם אופן ווי די וועלט איז, דעמאלט ביסטו זיכער פאלש. איך מיין נישט אז איינער מיינט דאס טאקע.
סאו, ס׳איז נאר די ארגומענט, די איינציגסטע ארגומענט וואס א תלמיד וואלט געזאגט איז עפעס ווי… ווידער, ס׳איז דא אסאך גלויבן דא, אסאך געסעס ווי דו זאגסט, אסאך ספעקולאציע. קיינער האט נישט, אפשר וואלט ער נישט געהאט קיין באווייז אויף דעם. אבער יעדער רעליגיעזער מענטש האט אלעמאל געגלייבט אז דו קענסט נישט צוקומען צו גאט נאר דורך דעם אופן ווי ער איז, אדער דעם אופן ווי די ווירקלעכקייט איז.
און וויפיל דאס קען זיין, ס׳איז דא א חילוק לכאורה. יעדער שיטה אין דער וועלט האט א דיפערענץ צווישן דמיון און אמת, אפילו חסידות. קיינער מיינט נישט אז כל זמן איך מיין עפעס, איז עס אמת. און ספעציעל איז דאס נישט אמת וועגן צוקומען צו גאט, ווייל גאט איז געמיינט צו זיין די אלטימעט ווירקלעכקייט. און דערפאר קען מען נאר צוקומען צו אים אויב ס׳איז אין דעם אופן ווי די אלטימעט ווירקלעכקייט איז. אויב דו שטעלסט דיר פאר גאט אין א פאלשן אופן, דעמאלט שטעלסטו דיר פאר נישט גאט.
דיסקוסיע: וואס מיינט “שייך צו פארשטיין”
תלמיד: מיר גלייבן אז ס׳איז אמת, אבער מיר קענען עס נישט פארשטיין, ריכטיג? ס׳איז דא זאכן וואס זענען אוממעגליך צו פארשטיין.
מגיד שיעור: איך ווייס נישט וואס דו מיינסט מיט “שייך צו פארשטיין”. איך ווייס נישט וואס “שייך” מיינט דא.
תלמיד: אקעי, דאס איז נישט פאר יעצט.
דער מיקראקאזם-ארגומענט: דער רמ״ק׳ס יוסטיפיקאציע
און די איינציגסטע ארגומענט וואס מענטשן וואס וועלן אנהייבן פון דיר וואלטן געזאגט איז עפעס ווי, באזירט אויף א מין מיקראקאזם טעאריע – וואס ווערט אמאל גענומען צו ווייט, אבער יעדער נעמט עס צו ווייט אלעמאל – וואס איז אז אויב דער אופן ווי… I get to it is in this way, so this is the way in which I should start.
דאס איז עקספליציטלי וואס ער זאגט איז די יוסטיפיקאציע פאר טון וואס ער טוט. ער זאגט נישט “because I don’t care”. אסאך מענטשן פילן אז ער זאגט אז דאס איז פשוט א שקר. ער זאגט אז ער קערט נישט וואס די ריעליטי איז, ער קערט נאר וואס ער זאגט.
אבער ער זאגט דא אז “שתי צורות הקדושות”, אז דער מענטש איז אן אדם קטן. And therefore, the way, like, if I have this fixed series of feelings or series of understanding or series of contemplations that I see usually when I try to think about God or I try to think about reality, that probably must be a mirror of how reality really is. And therefore, it’s a legitimate way to work with.
און ער טרעפט דאך א רמז אין פסוק “כי שארי” און “כי תחת כל השמים” און די אלע רמזים. ער זאגט דאס נישט, אבער his method איז mostly נישט ליינען די ספר, mostly trusting אז די order אין וועלכע things look like to him or appear to him איז א true order, ווייל די belief אז די human being איז אן image of God און די אלע זאכן, whatever, אדער אן image of the world און אזוי ווייטער.
סאו ס׳איז נישט אלעמאל based אויף א reality, ס׳איז נאר אז ער האלט אזוי און ס׳איז אויך א speculation, ס׳איז like יעדע אנדערע speculation. אבער ס׳איז important פאר אים און פאר anyone צו זען וויאזוי די זאכן זענען, ווייל זען וויאזוי די זאכן זענען אדער וויסן וויאזוי די זאכן זענען, however you want to call it, איז what they’re after. זיי זענען נישט after עפעס אנדערש חוץ פון דעם.
דער רמ״ק׳ס פרויעקט: קאהערענץ פון אלע קבלות
און די קבלה המקובלת איז using structures, לאמיר זיין זיכער, יא, איך מאך די speculation. Everyone איז using structures פון somewhere else, right? דו זאגסט אז צען איז א number צען וואס מאכט סענס ווייל דו האסט צען numbers. סאו אקעי, סאו דו ביסט using some basic structure וואס דו ווייסט פון somewhere. Nobody האט דיר promised אז God works אין די structure.
אבער מיר זענען assuming אז אויב די וועלט ארבעט אין די וועג, אז דאס וואלט געווען א legitimate way, און ס׳וואלט געווען א reasonable way צו access די divine, די real way, אדער any other structure וואס דו use. דאס איז וואס ער זאגט “על משלם”. און סאו און. דאס איז בעיסיקלי וואס מ׳טוט זיי טוען.
קאהערענץ ווי קריטעריום פון אמת
אויב ס׳איז דא… נו, א סטרוקטור, ער עניטינג האט צו בי קוהרענט, צו בי יוספול. ווייל דו קענסט זיין א מקובל פון נאר איין שיטה. ס׳איז נא פראבלעם. אויב one שיטה מאכט סענס צו איר, און דו וועסט מאכן סענס צו איר, און דו וועסט מאכן סענס צו איר, right? אלעס, אלע די אלער דאטא דו האסט, מעטשן מיט דעם. און נא פראבלעם.
But most of the time people that have that kind of thing, they accomplish it by cutting off most of the reality. They’re like just saying, הגם אז ס׳זעט נישט אזוי אויס, מ׳דארף נאך אלץ אזוי אויסזען. That’s like a kind of trick.
אבער אויב דו זעסט נישט איין one line sentence from somewhere or something is everything, then you’re going to try to use a lot more data. Now, all the things that people have speculated about and have written are useful data, at least useful languages, or useful models, or useful… there might be mistakes.
The Ramak’s project is basically taking one book and making everything else work with it, and the way he says it is… און די רמ״ק ענטפער, אלע די קבלות. די וועי די סיי עס איז סאמטינג לייק, וואס דאס איז אויך געווען בירוש און בירוש און איז א תנא, און ממילא האט ער געוואוסט בעסער פאר יעדער אנדערש.
און טראדישיאנאל, דאס איז נאר ריעל לאדזשיק אין דאס. זיכער על פי קבלה. על פי נגלה, ממילא, אין א הלכה, א סדר, איך ווייס נישט, רבינו, ווארשא, וואטעווער. אבער על פי קבלה, ווען קבלה איז באט אינדערשטייט אין ריעליטי, איז נאר אבער, איז נאר א הלכה.
דער פראבלעם פון צען ספירות ווי “הלכה”
ס׳איז שוין געווען אז יעדער איינער דארף מסכים זיין אז ס׳איז דא צען ספירות. וואס גייט דאך אן? לאמיר זאגן אז ס׳איז דא זיבעצן ספירות, און ס׳איז דא דרייצן. ס׳וואלט נישט געווען קיין… ס׳איז דא די פראבלעם. דאס איז נישט די פאליטיקעל פראבלעם. אויב ער איז, אבער פשוט׳עס נאט.
דו האסט א ריעליטי, און דו האסט נישט קרעיזי וואס סאמאנער זאגט. און דערפאר זאל העלפן אז דו האסט נישט קיין מקובלים. פעמים קאלן זיך מקובלים זאגן. און דו האסט נישט קיין מקובלים זאגן. און נעכטן האט דער מלאך גערעדט צו מיר, און איך האב מסביר געווען אז די ריעליטי איז אזוי, און איך טו מיך עפעס. סאו דאס איז נישט ענין ריעל ריזען.
דער ריעלער גרונט פארוואס דער רמ״ק׳ס פרויעקט איז נוצלעך
די ריעל ריזען ווייל ס׳איז יוספול. all of this whole project is useful is because the… because, like, one important thing for anything to be useful, to be able to live with something, to be able to understand it in a way, is for it to be coherent and for it to match as much data as possible.
דאס איז א סימן, דאס איז וואס ס׳מיינט אמת, און דאס איז אלס אויף וואס ס׳מיינט צו כאפן עני תיאורי באופן מדויק. אויף די ווארד, איף סאו און וואלט בי איך, איך ווייס נישט, איך בין א סתר ענין, א גוטן טאג, טו מיר עפעס, איך בין א חילוק מיט די זוהר. ער וועט עס שוין געווען א מיסטעק. ווייל ער וועט עס שטיין אין ער האט עפעס אזוי מכליל געווען אז ס׳שטייט אין די זוהר אדער אין די ספר יצירה, וואערער, ס׳מוז נאר נאר זיין. און ממילא מוז מען פארשטיין.
שארטקאטס און סטרוקטורן
But it’s only shortcuts. It’s only shortcuts in the sense of taking certain sentences, certain עיקרים, certain basic עמודים, certain basic pillars of the theory, and making them central and working things around that. And that’s what’s going to help us see clearly all the other things within that. Otherwise, it would just be…
אויב איינער זאגט אים, סאמטיימס ער טוט דאס, but then if you’re even smarter, you realize you’re in complex even that. און ער זאגט אים, אה, סאו די יסייה פון דעם, אה, איך שטיצל זיך פון זיך און איך בין געגאנגען ווייטער. אקעי, you can do that. קיינער סטאפט דיך נישט.
דער וועג פון לערנען קבלה: פארוואס מען דארף אנהייבן מיט א בעיסיק סטרוקטור
דער ווערט פון לערנען פון פארשידענע מקובלים
אנדערש וואלט עס געווען יעדן טאג זאגן עפעס אנדערש, וואס איז נישט קיין זייער קלארע וועג צו באקומען קלארקייט.
אויב איינער זאגט אים, אמאל טוט ער דאס, אבער דעמאלט אויב דו ביסט סמארטער, דערזעסטו אז דו ענקאמפּאסט אפילו דאס. פארוואס זאגט ער עס? אה, סאו דאס איז אים שווער, ער שטעלט זיך מיט זיך און געגאנגען ווייטער. אקעי, דו קענסט טון דאס. קיינער סטאפּט דיך נישט. און אמאל קען מען אקטועל וויסן בעסער פון דעם. יא, אוודאי, אויב דו מיינסט אז דאס איז כפשוטו, ווייסטו אז ער שטעלט זיך מיט זיך. אבער אויב ער טרייט יא צו ווייזן עפעס וואס איז אמת, דעמאלטס ווייסטו יא וואס שטעלט זיך מיט זיך, און ס׳איז useful.
און געדענק, נישט משנה ווען דו טראכטסט אדער רעדסט וועגן די זאכן, צי אויף א סופּערנאטוראַל וועג אדער אויף א נאטורלעכן וועג, ריכטיק? צי דער מלאך, איך ווייס נישט וואס עליונה, האט גערעדט מיט די אלע מענטשן, אדער די אלע מענטשן זענען געווען אידן וואס האבן זיך געדרייט צו טראכטן וועגן די גאנצע פּראָבלעמס. און ווידער, מער ווייניגער אינעם זעלבן, ווייסטו, לימיטיישאַנס, ריכטיק, פון אלע אידן. זיי מוזן מער ווייניגער גלייבן אין די פרד״ס [פרדס רמונים] צען [ספירות], עפעס ענליכס, ווי ס׳גייט נישט שפּרינגען עפעס א גוי פון איך ווייס נישט וואו וואס הייבט אן פון א גאנץ אנדערע פלאץ, און אפילו אויב די ריאַליטי מעג זיין די זעלבע, ס׳גייט נישט זיין useful.
און דעמאלט, אין ביידע פון די וועגן, אלע די מענטשן מוזן זיין ווערט צו פארשטיין, ווארום ווי, אויב דו לערנסט א ענין און פינף פארשידענע מענטשן האבן דערוועגן געטראכט, און יעדער איינער האט, ווי רופט מען עס, יעדער איינער איז געקומען מיט א געוויסע נקודה דערפון, אדער א געוויסן אַספּעקט דערפון, אדער א געוויסן וועג פון טראכטן דערוועגן אפילו, דעמאלט מסתמא איז דא עפעס אן אַספּעקט פון ריאַליטי וואס ער כאפּט אן. רוב מאל כאפּן מענטשן נישט אלעס אליין. סאו ס׳איז אלעמאל א גוטע זאך צו לערנען פון יעדן איינעם. און די זעלבע זאך, אויב ס׳איז דער מלאך מחוץ, סאו פארוואס האט דער מלאך געזאגט פאר אים אזוי און פאר יענעם אזוי? איין תירוץ איז אז ביידע זענען אמת. איין תירוץ איז ווייל דער מלאך האט געדארפט… דער מלאך אויך האט געזאגט נאר איין זאך פּער מאל, ער זאגט פאר דעם דאס און פאר יענעם יענץ. מיר זאגן נישט אז ס׳איז א סתירה, ס׳מיינט אבער אויב דו ווילסט פארשטיין די וועלט דארפסטו פארשטיין ביידע.
דאס גאנצע שפּראַך פון לערנען, ווי, גמרא, ווי, ס׳שטייט דא אזוי און דארט אזוי, קומט דאך אויס א סתירה, דריי מפרשים, דריי תירוצים. ס׳איז פשוט, ווי, ווי אנדערש ווילסטו טון זאכן? די אידן האבן געוואוסט וויאזוי צו טון זאכן דעם וועג. טוט עמעצער אנדערש וויסן ווי צו טון זאכן אויף א פארשידענעם וועג? ס׳איז נישט ווי קיין וויסנשאַפט וואס טוט זאכן אויף א פארשידענעם וועג.
דער חילוק צווישן הלכה און קבלה אין דעם ענין
און ס׳איז נישט אזוי ווי דו האסט א גרויסע חילוק. הלכה האט א סטרוקטור. הלכה האט? ווייל די הלכה איז נאר א חשיבה, איז א ביגער דיפערענס. די הלכה איז נאר א חשיבה. ס׳איז נישט נאר וועגן איצט, וויאזוי די וועלט איז. די וועלט איז מער, מיר קענען נישט פארגלייכן אלעס וואס איז. די זאכן, מיר קענען נישט פארגלייכן. דער מענטש וואס האט עס מגלה געווען האט עס משיג געווען, און ער האט עס געזאגט, וויאזוי וועט ער עס משיג זיין? ס׳איז דא צוויי זאכן וואס מיר וועסטו פאלן אין א סירטען פּראָצעס צו זען, וועסטו פארשטיין אביסל צוביסלעך. איך פארשטיי נישט, אבער איך ווייס נישט וואס מענטשן מיינען ווען זיי זאגן, ס׳איז just a statement. דער סטייטמענט מיינט פארשטיין. וואס טראכטסטו פארשטיין איז? ניין, איך קען פארשטיין. זאגן זאכן… זאגן זאכן איז די בעסטע, די most part די בעסטע סארט פון פארשטיין וואס איז דא. איך וויל נישט סתם זאגן זאכן, מ׳רעדט דאך פון פארשטיין, איך זאג נישט סתם זאכן.
וואס הייסט “פארשטיין” אין קבלה — קעגן imagination
פארוואס imagine? ווער זאגט אז imagination איז אזוי גוט? וואס איז imagination? Imagination איז א זייער נידריגע וועג פון פארשטיין. Imagining איז נישט ווייט פון… יא, אוודאי דו זאגסט, זאגן איז וואס יעדער איינער… איך פארשטיי אז איך זאג זאכן און איך פארשטיי, אבער דאס איז נישט דאס זעלבע ווי imagining. און אפשר imagining איז א וועג פון פארשטיין, און אפשר נישט. דאס איז דאך קעגן imagination.
ס׳איז דא עפעס וועגן פארבינדן עס אין דיין מוח… דאס איז וואס understanding איז, דאס איז וואס יעדע understanding איז. דו לערנסט בבא בתרא, דו לערנסט גמרא, דו פארשטייסט נישט וואס ס׳שטייט דארט? ס׳איז נישט סתם א ליסט? ניין, דו ווילסט… יעדע… ס׳איז נישט דא קיין שום וויסנשאַפט אין די וועלט, קיין שום נאָלעדזש אין די וועלט וואס מ׳לערנט נישט דורך זאגן דריי מאל.
אבער זיי זאגן אויך מער ווערטער, זיי פארבינדן צו עפעס אנדערש אין דיין מוח.
דערקלער מיר. למשל?
ס׳איז נישט דא קיין וויסנשאַפט אין דער וועלט וואס… אויב דו לערנסט מאַטה, דיין טיטשער גייט דיר טיטשן א בונטש פון פאָרמולאַס וואס דו גייסט חזר׳ן? ניין, ער גייט דיר זאגן one plus one, ער גייט דיר ווייזן צוויי עפלעך. אויב דו מיינסט אז פון צוויי עפלעך קען מען זען אז one plus one, דעמאלטס יא, אנדערע זאכן. מ׳קען נישט זען צוויי עפלעך, און נאכדעם זעסטו נאכאמאל צוויי עפלעך. פון דעם קענסטו כאָטש אנהייבן צו כאפּן וואס וויל די טיטשער? וואס מיינט one? ניין, דו קענסט נישט, by the way, דו קענסט נישט, דו קענסט נישט. ס׳איז די זעלבע שייכות ווי דאס.
דער משל פון מאטעמאטיק און אנדערע וויסנשאפטן
דו הייבסט אן ביי, ווי יעדע אנדערע נאָלעדזש אין דער וועלט, דו הייבסט אן ביי זאגן די ווערטער, און אויב דו געפינסט אויס ווי צו קוקן דערויף, דעמאלט הייבסטו אן צו זען די נאָלעדזש אדער די וויסנשאַפט, די פאָרעם דערפון, ריכטיק? דער פארשטאנד. נישט, אפשר נישט אלעס איז א פאָרעם, וואס עס זאל זיין. פארשידענע רעלמס האבן פארשידענע וועגן פון פארשטיין. אבער ס׳איז נישט דא קיין וויסנשאַפט וואס דו גייסט נישט אנהייבן ביי וויסן די בעיסיק סטרוקטור דערפון, וואס קומט קודם און וואס קומט נאכדעם. ס׳איז נישט דא קיין שום וויסנשאַפט אויף דער וועלט וואס מ׳טוט, לפּחות טיטשינג יעדע וויסנשאַפט.
קעגן דער “אידעאליזירטע” פארשטעלונג פון לערנען קבלה
מענטשן האבן זייער פאַני, אידעאַליזירטע… ווען מענטשן רעדן וועגן מקובלים, זיי מיינען אז מ׳לערנט אויף א פאַני, אידעאַליזירטע וועג וואס קיין שום זאך לערנט מען נישט אזוי. דו לערנסט מאַטה, גיי צו any advanced מאַטה קאָרס, אדער any hard science, ספּעציעל, ס׳ווערט אלעמאל געלערנט דורך… קומען, ער חזר׳ט זיך אויף די בלעקבאָרד צוואנציק מאל, ס׳קומט צוריק אפשר אין פיר יאר. יא, אפשר די גרויסע חכמים אין post-graduate school, דריי פון זיי טראכטן וואס די אלע זאכן מיינען. אבער קודם דארף ער ענק לערנען אז ס׳אַרבעט. יעדע איינציגע וויסנשאַפט ווערט געלערנט דעם וועג, און די מורה להורות איז דער וועג וואס יעדע אנדערע וויסנשאַפט איז נישט ערגער. און אויב א תלמיד קומט אין דעם ערשטן טאג פון פיזיקס אדער מאַטה אדער דזשיאָמעטרי אדער טאָפּאָלאָדזשי, איך ווייס נישט, איך קער נישט וואס דו לערנסט, און ער זאגט פאר׳ן רבי׳ן, “אבער זאג מיר, וואס איז עס אַקטשועלי וועגן?” זאגט אים דער רבי, “ניין, איך קען נישט. קודם וועסטו לערנען די גאנצע סיסטעם, און נאכדעם, אויב מ׳האט צייט, וועט מען רעדן.” רוב מאל, רוב מענטשן קומען נישט קיין מאל, ס׳איז טאקע נישט קיין צייט. אבער כמעט קיין וויסנשאַפט ווערט נישט געלערנט פון first principles אדער פון אַקטשועלי אנהייבן צו פארשטיין זיי דעם וועג. פארוואס וואלסטו דערוואַרטן אז קיין סיריעס וויסנשאַפט וואלט געלערנט ווערן דעם וועג?
מ׳לערנט פון קינדער אין חדר, מ׳לערנט זיי אין סקול אלע מיני בעיסיקס פון וויסנשאַפט סתם בדרך אמונה פשוטה. נישט נאר בדרך אמונה פשוטה אז מ׳ווייסט שוין פון ווי אזוי, אבער די וואס ווייטער לערנט מען אויך בדרך אמונה פשוטה, דעם וועג פון לאנג חזר׳ן, חזר׳ן פאָרמולאַס. אויב דו וועסט נעמען די most basic ווי אַלגאָריטהם וואס די טיטשער אין חדר, איך ווייס נישט צי דו געדענקסט די טיטשערס דעמאלט, און אויב דו נעמסט א דריי-דידזשיט נומבער און דו פּרוּווסט צו מולטיפּליירן עס, סאו דו באָראָוּסט זאכן און דו מוּווסט זאכן פון דעם קאָלום צו יענעם קאָלום, און קיינער פארשטייט נישט אויף וואס ס׳אַרבעט. אויף וואס ס׳אַרבעט? מ׳דארף גלייבן אז ס׳אַרבעט. ווער זאגט אז ס׳קומט דיר צו די ריזאַלט? פארוואס אַרבעט עס? און ווען דו גייסט צום טעם פארוואס ס׳אַרבעט, אפשר קומסטו און זאגסט, “ווארט, איך האב א בעסערע אַלגאָריטהם. ס׳איז בכלל נישט אזוי גוט. פאר א קלארערע וועג, די מאכט אמאל א מיסטייק. איינמאל אין טויזנט יאר קומט אויס די ראָנג ריזאַלט פון דאס וואן.” און דו קענסט האבן די דעבייטס אין די זייער אַדוואַנסטע לעוועלס פון טעאָריע. אבער אויף די בעיסיק לעוועלס, זיי גייען אלעמאל אנהייבן.
אין די אָנהייב, דו קענסט נישט אנהייבן קיין וויסנשאַפט, און וויסנשאַפט מיינט עפעס וואס מיר קענען לערנען מיט אנדערע מענטשן, אדער נישט יעדער איינער גייט זיין שטעקן אין זייער אייגענעם מוח. מיר גייען קענען רעדן דערוועגן, מיר גייען קענען מאכן עפעס פּראָגרעס דורך רעדן מיט אנדערע מענטשן. געדענק אז איין מענטש איז אלעמאל נאר איין מענטש. דער גרעסטער נביא, דער גרעסטער וואס ער וועט נאר קענען זיין, גייט ער נאר וויסן זייער ווייניג. אויב ער קען רעדן מיט נאך א מענטש, גייט ער וויסן צוויי מאל, דריי מאל אזויפיל, און אויב ער קען רעדן מיט טויזנט מענטשן איבער א הונדערט יאר, און סאו איז עס איינס פּאָרטאַנט צו גיין פאָרווערד פאָרווערד פאָרווערד פאָר די פירסטע סטעפּ איז צו, ווי, לעט׳ס געט סאַם טערמס.
דער עיקר: פארוואס דער רמ״ק שטעלט אוועק א בעיסיק סטרוקטור
דאס וואס די רמ״ק טרייעט דא צו זאגן, קודם לאמיר מאכן זיכער אז ס׳איז דא צען ספירות. ס׳איז זייער וויכטיק. קיין שום חכם קען זיך נישט. נאכדעם קען קענען א חכם זאגן, ווייסטו וואס? איך האלט אז ס׳איז דא צוועלף. No problem. דאס איז בכלל ריכטיק. אבער אויב גארנישט הייבט אן, יעדער איינער זאגט, אה, איינער זאגט אזוי, איינער זאגט אזוי, דאס איז עקזעקטלי, דאס איז לעג פרק [לעצטע פרק], איז עקזעקטלי עמד דאָט פּערסאָן וואס ער זאגט מכח הבקיאות. אה, איך האב געהערט אז ס׳איז דא פארשידענע שיטות. און קודם דארף מען פארשטיין, ס׳איז דא איין בעיסיק סטרוקטור, ס׳איז דא איין בעיסיק פּראָבלעם. דער וואס זאגט אז ס׳איז דא דרייצן ספירות, בכלל, ער האלט אז ס׳איז דא נאך א פּראָבלעם, וואס וועגן דעם האט ער געזאגט אז ס׳איז דא נאך דרייצן. און דער אנדערע וואס זאגט די זעלבע דרייצן, ביידע ער, מיינט ער א דריטע זאך בכלל. דו האסט פארשטאנען בכלל וואס גייט דא פאר. אבער ס׳איז דא ווי א בעיסיק סענס אין וועלכן זיי אלע רעדן וועגן דער זעלבער זאך, און דעריבער רעדן זיי וועגן די צען. נו, איינער זאגט אז די צען זענען גראדע נישט צען. איך האב דיר געזאגט, מעק אויס נצח. ס׳פעלט נישט אויס. ס׳איז דא נאר הוד. אקעי, ער איז נישט מחלוקת מיט די assertion אין דעם סענס. דו האסט נאך אלץ ווי די בעיסיק סטרוקטורס. ס׳איז דא צען ספירות, און צען ספירות טוען אויף די און די זאך, וואס זיי גייען לערנען וואָטעווער זייער דזשאָב איז צו טון. און דאס איז די חכם וואס האט געזאגט אנדערש, טאקע וועגן דעם האט ער געשריבן די פרדס צו זאגן, יענע צווייטע וואס ער זאגט אנדערש האט אויך געמיינט דאס, אפשר ער איז יענער רעדט.
די דריי פּירושים אויף די דריי זאכן למטה מהספירות – און דער רמ״ע׳ס שיטה פון בי״ע
די נויטווענדיקייט פון א באזישע שפּראך אין קבלה
מגיד השיעור:
אקעי, איך בין נישט מחולק מיט דיר אין די סענס, because you still have like this basic structures. ס׳איז דא צען ספירות, זיי רעדן, צען ספירות טוען אויף די און די זאך, וואס זיי גייען לערנען whatever their job is to do. And that’s what it is.
און די whole thing of like אויספיינען, אבער דער צווייטער וואס ער זאגט אנדערש, טאקע וועגן דעם האט ער געשריבן די פירוש צו זאגן, יענער צווייטער וואס ער זאגט אנדערש האט אויך געמיינט דאס. Maybe he was just wrong, but maybe more probably he actually agreed with me, or agreed אין א basic sense. קען זיין נאך אלץ אמת אז די מענטשן רעדן א גאנצע צייט פון דרייצן, און אנדערע מענטשן רעדן נישט א גאנצע צייט פון דרייצן, די חילוק פלאץ. But he’s actually trying to like formalize the science, like to give it a place where you can start from.
It’s not just about like everyone should say the same thing. You can’t start any learning if not everyone’s going to say the same thing. Even if it’s going to start in a very fuzzy and not exact way, ווען איך זאג דאס, טראכט איך אביסל אנדערש ווי דיר. אקעי, ווייל דו זאגסט מער ווייניגער אין די זעלבע געגנט פון דיר. און אונז ביידע זענען… basically language. איך מיין, מ׳קען דאך נישט לערנען גארנישט אן קיין language. And every more specific science basically creates its own more specific language. And if we’re not going to have like the most basic language set up, וועט מען גארנישט קענען טון.
די בתראי קבלה זענען יצאו חוץ לגדר
און די בתראי קבלה זענען יצאו חוץ לגדר. און דאס איז די תירוץ? נא, ער גייט דאך לענגער א שיעור אין דעם. אלעס איז א שיעור אין דעם. מ׳דארף זען, מ׳דארף נעמען מיט א קלאס, מ׳דארף חזר׳ן זאכן. די בתראי האבן עס שוין געטון, קודם כל. יעצט איז געקומען די סייל פון אלע מענטשן וואס זיי מיינען אז זיי ווייסן בעסער. קודם זאגן, קום מיר, האסט געלערנט, האט דא א ספר, ס׳שטייט אויף ה׳ גנום, זאגט אז ס׳איז דא דרייצן. מען האט נישט געמיינט. וואס האט דיר יא געמיינט? וואלט האט מען אים. די צווייטער זאגסט, ס׳איז דא אנדערע דרייצן? לאמיר טראכטן אז ס׳איז דא דריי. ביידע וועגן לאמיר עס ענדיגן. איך גיי מיך אומשווערן איך דארף קומען עסן סעודה ביי די רביצין. לאמיר ענדיגן.
פּירוש #2: שלשה כוחות – אלקיאל, אתריאל, אשריאל
סאו, ס׳איז דא נאך די… זאגט ער אז ס׳איז דא דריי פארשידענע מפרשים. וואס זענען די נעקסטע דריי? די… און וואס איז שפעטער? יו אנדערסטענד וואס איז ארמיפלעך? וואנדערסטענד וואס איז ארמיפלעך? עניוועי, מכאן ואילך איז למטה מהספירות.
ס׳איז געווען וואס האבן געזאגט אז די דריי זענען… די בוטש פון פריער, ער גייט פרגוד, מקום הנשמות, און סודי המערכת העליונה. זענען די דריי זאכן וואס זענען אין בין מלכות: לא אצילות ממש, לשלשה כוחות, וואס זיי הייסן אלקיאל, אתריאל, און אשריאל, טאר זאגן די נעמען פון מלאכים, איך ווייס נישט, און ער גייט זיי מסביר זיין א צווייטע מאל די שמות. דאס איז איין פשט.
פּירוש #3: שלשה מקורות נעלמות של מלכות
און יענער האט אן אנדערע פשט, כי הם שלשה מקורות נעלמות של מלכות. דאס איז די פשט אז ס׳גאוסט צוגעדער מיט די פריוויעס טעם, אז אויב מ׳קומט אין די ענד פון די עולם האצילות און די מלכות, איז דא די דריי מקורות פון די נעקסטע לעוועל, רעלי.
Just like the first theory, ער זאגט אז דער איז three, וואס זענען רעלי די three שבא״ס [שלשה ראשונות שבעשר ספירות], וואס זענען די שורש פון אלע ספירות, די זעלבע זאך אין מלכות איז די שורש פון די נעקסטע זאך. די זעלבע זאך, כי באו בהר רמז, אזוי ווי ס׳איז דא דריי עליונות בכתר, right? די זעלבע זאך און בכתר, like we said, די first three, די צחצחות שלמעלה מהספירות, זענען דריי מקורות. כן באו בה בגלוי, און זיי, אין די מלכות איז דא דריי, ס׳איז שוין מער בגלוי, but it’s the same concept – עס איז די מקורות פאר די נעקסטע עולם, I think, ער גייט עס נאר זיין שער הביאה און שער צחצחות.
דער רמ״ע׳ס פּירוש: די דריי עולמות בריאה יצירה עשיה
און וואס איז די זעלבע דריי? וואט? זאגט ער אזוי, עפטער נארדעיס. איז רבי שמעון, זעסטו, א גאנצע צייט איז רבי שמעון. It seems to me that he doesn’t think אז ער איז שמעון הצדיק. די צווייטע איד האט געוויסן רבי שמעון הצדיק.
ער געבט זייערע נעמען. זיי האבן געוויסן פרגוד, וואס הייסט אויך כסא הכבוד, און מקום הנשמות נקרא חדרי גדולה. פּראבלי “הנקרא” מיינס אז ס׳איז דא א מדרש וואס זאגט די לשון אדער די ספר היכלות, און נאך א זאך וואס הייסט סוד המערכה עליונה הנקרא הקודש עליון.
פרגוד = כסא הכבוד = עולם הבריאה
זאגט ער אז ס׳זעט דא אויס אז דאס איז נישט עקטשלי ספירות, ס׳איז נאר כוחות הספירות, וראיה פרגא דאס הייסט הפסק. זעט אויס אז דאס איז א פרוכת, צווישן אן אצילות און אלעס אנדערע. דאס איז דאך כסא הכבוד. וואס איז א כסא מיט אסאך כבודות, דאס איז די לשון וואס אונז רופן עולם הבריאה, אזוי ווי אונז גייען דערנענען.
מקום הנשמות = חדרי גדולה = עולם היצירה
יעדער איינער ווייסט אז די נשמה איז געקומען מתחת כסא הכבוד, דאס איז וויי דער פלעיס קודם מקום הנשמה וואס איז אונטער די כסא הכבוד, אונטער דעם איז די נשמה וואס איז תחת כסא הכבוד. ובכל זה מחציבות מתחת הכסא, דאס איז א לשון. פארוואס איז חציבה כינוי על היצירה? איך וויל שוין פארשטיין, איך וויל עס נישט גיין אמאל, עפעס איך לוק אויף איר. דאס איז רשעה חקק חצר, עפעס אזוי. קומט אויס אז דאס איז אונטער די בריאה.
סוד המערכה העליונה = עולם העשיה
דער רמ״ע האט א דריטע פשט, רילי. סאו, היז פשט רילי איז אז די דריי עולמות איז קאלט בריאה יצירה עשיה, ווייל בריאה איז קאלט כסא הכבוד. מתחת הבריאה, אזוי ווי ס׳שטייט נשמות און חצובות, מתחת כסא הכבוד, הייסט עולם היצירה. פארדעם ווייסטו אזא חצובות, די לשון חצובות באלאנגט פאר יצירה, אזוי ווי מיר גייען טרעפן א ראיה. און דארט איז מקום הנשמות. און דעמאלטס חדרי גדולה הייסט עס אויך, יא? מ׳זאגט אז ס׳הייסט חדרי גדולה, וואס הייסט גן עדן, דארט קומט די נשמה פון.
און אונטער דעם איז דא עולם העשיה, וואס הייסט סוד המערכה עליונה, והן מערכת המשרתם. איך טינג דאט מינס דיסטארגס, די גלגלים. אבער סוד העשיה, שמתחת היצירה, רעדנלין מדין ברייתא, שנאמר צדיק. אקעי, דאס איז דער רבי מיכר שטארק אויף די ברייתא. ער רופט עס א ברייתא? איי דאנט נאו. וואס פערקל דארף נעמען ווער צו פיין די ברייתא. און די אות קיין איז דאס פארט. שוין, איך וועל נישט זיין וואס דער…
מל תמלול לחץ לפתיחה
📋 Shiur Overview
Summary of Shiur – Sefer Pardes Rimonim, Page 40 – “Another Place of Error” and the Foundation of Kabbalah
—
A. Introduction: The Second “Makom L’Ta’os”
We are holding on page 40 in Pardes Rimonim, at the topic of “od makom l’ta’os” (another place of error). The first error was already discussed earlier: it was a responsum from Rav Hai Gaon regarding the thirteen attributes, where sefirot were added and it was said that there are three more beyond the ten. The answer was that those three are higher roots above the sefirot – but not sefirot themselves.
Now we come to the second makom l’ta’os, which stems from a Baraita of Rabbi Shimon HaTzaddik.
—
B. Aside: Who is Shimon HaTzaddik?
[Aside: It is widely discussed who this “Rabbi Shimon HaTzaddik” is. He is certainly not the same Shimon HaTzaddik from the remnants of the Anshei Knesset HaGedolah (who is not called “Rabbi Shimon HaTzaddik”). It is mentioned that there is a Sefer Midrash Shimon HaTzaddik.
The well-known Shimon HaTzaddik from the Gemara in Masechet Yoma was a Kohen Gadol in the Second Temple. The Gemara relates that the Second Temple stood for 420 years, and there were more than 300 Kohanim Gedolim, except for the 40 years that Shimon HaTzaddik served. All other Kohanim served only a short time.
On page 39b in Yoma it states that the year Shimon HaTzaddik died, he said “this year I will die” – because every Yom Kippur, an old man dressed in white and wrapped in white would enter the Holy of Holies with him, and would enter with him and exit with him. But that year there was an old man dressed in black and wrapped in black – he entered with him but did not exit with him. Afterward, Shimon HaTzaddik became ill for seven days and died.
After Shimon HaTzaddik’s death, the Kohanim stopped saying the Shem HaMeforash during Birkat Kohanim. This also appears in Masechet Kiddushin – until Shimon HaTzaddik they said the Shem HaMeforash, afterward they stopped.
The story of Alexander the Great is also mentioned, who said he sees the likeness of his image of Shimon HaTzaddik when he goes to war – “the likeness of this one conquers” – Shimon HaTzaddik looked like an angel of Hashem.
Regarding the question of who Shimon HaTzaddik actually was: he must have been very early – before the Hasmoneans. It is said that there were perhaps two with the name Shimon – one a tzaddik and one not a tzaddik, and therefore he is called Shimon HaTzaddik – to distinguish from the other. This also fits with the Gemara in Yoma that most Kohanim Gedolim in the Second Temple were not great tzaddikim, and therefore this one tzaddik was specifically called “HaTzaddik.”
One of the great sources of secrets of the Torah comes from the Kohen Gadol, who knew the Names. The Sefer Brit Menucha is built on the idea that we know the names from the Kohen Gadol who said the Name.]
—
C. The Sefer HaIyun of Rav Hamai Gaon
The Baraita of Shimon HaTzaddik is brought by Rav Hamai Gaon in his Sefer HaIyun. The Sefer HaIyun is described thus:
> “And this is the Sefer HaIyun that Rabbi Hamai, head of the speakers, composed regarding the inner dimension, and revealed in it the essence of the entire existence of the hidden Glory from the eye, which no creature can apparently understand the essence of its existence and becoming in the true way, as it is in the equal unity of its completion, united in its matters and lower.”
The Sefer HaIyun is one of the books that is difficult to understand, but perhaps easier than one thinks – it speaks about the inner dimension. It is also mentioned that the Sefer HaIyun has 25 versions. It appears that the Midrash Shimon HaTzaddik is like a previous edition of Sefer HaIyun – an earlier version of the same material. The Ramak decided that the source comes from the Baraita of Shimon HaTzaddik.
—
D. The Thirteen Forces According to Sefer HaIyun
The Sefer HaIyun teaches that HaKadosh Baruch Hu unites in His forces and elevates to the Ein Sof of His exaltedness. He is unified in these thirteen forces – there are thirteen forces, and each one is known in itself with a particular name, and all of them, their level is one above the other – they go from above downward, one higher than the other.
The Ramak brings the list of names (according to his version):
1. Abir HaKadmon (= Keter)
2. Chochma Keduma
3. Or Mefulpal
4. Chashmal
5. Arafel
6. Kisei HaNogah
7. Ofan HaGedulah called Chazuzit – the name “Chazuzit” is connected to “chazon” (vision), and it corresponds more or less to Chesed/Gedulah in the sefirot order.
Further mentioned: Netzach is called “Chazon HaChozrim” (as it says in zemirot: “Netzach pri nichsei avotam”), Keruv for Hod, and so on. The last force is called “Abir HaSovev” – so we have an “Abir HaElyon/HaKadmon” above and an “Abir HaSovev” below.
The Ramak does not explain why the order is specifically this way. He notes that the sequence (seder) matches the Zohar which counts Netzach before Hod.
[Aside: It is noted that the alternative names perhaps have an advantage – they sound more mystical and fresh. “Abir Kadmon” sounds different from the usual name “Keter.” But on the other hand, with the usual ten sefirot we have the same problem – all the names actually mean something similar: Hashem is awesome, beautiful, and powerful. What is the difference between “Or Mufla” and “Chashmal” and “Arafel”? All the same. Just like with the usual sefirot – everything says that Hashem is King. Perhaps it’s only because we’re too accustomed to the usual names, and the new names sound fresh.]
—
E. The Problem: Thirteen Forces Against Ten Sefirot
The Ramak says: “apparently it seems that these are the ten sefirot” – at first glance it appears this speaks of ten sefirot. “Abir Kadmon” everyone knows means Keter. But the problem is clear: if there are only ten sefirot, what do we do with the thirteen forces that are enumerated here? One must say that three of them are not sefirot – “from here onward it is not in the sefirot.”
The source for thirteen: in Sefer Yetzira it says “sefer, sfor, v’sipur” – these are three things – and to this “ten sefirot” – together thirteen. That is, three on top of the ten. It is also mentioned that thirteen is connected to thirteen attributes of mercy, though it’s not so clear how this fits in.
[Aside: It is noted that thirteen is “not a good number” – ten is a complete unity, but thirteen is uncomfortable.]
—
F. The Midrash – Rabbi Yishmael ben Elisha and Rabbi Nechunya ben HaKanah
The Ramak brings a story from a midrash (he calls it “Midrash Shimon HaTzaddik,” though there are different versions):
Rabbi Yishmael ben Elisha relates: “that day” – he came from Rabbi Akiva ben Yosef to Rabbi Nechunya ben HaKanah (in other versions: Rabbi Nechunya ben Dardim). He requested: “show me the glory of the King of the world, so that His knowledge will be clarified in my heart like other masters” – I want Hashem’s knowledge to become clear to me in my heart, just as I already know all His other actions. He had already finished learning all sides, now he wants to know Hashem Himself.
Rabbi Nechunya answered: “my son, you are a son of greatness” – this is perhaps a language of greatness (not arrogance). He told him: “pure and we will engage with you” – we will occupy ourselves with this. He told him about two seals:
– Izkata Rabta D’Shmaya (seal of heaven) – the Name A-R-A-R-I-T-A
– Izkata D’Ara (seal of earth) – the Name A-H-V
He took out the Sefer HaAchulot of Rabbi Chananel ben Chananel, and there Rabbi Yishmael saw:
> “Mighty in chambers of greatness, who sits upon the multitude of the wheels of my chariot, in the seal of Ehyeh Asher Ehyeh, in the great seal sealed in the name Aryota – sign: One Head, Unity Head, Unified Exchange One, Unified and United makes worlds. The seal of earth in the name A-H-V-H – sign: One was and will be.”
—
G. The Meaning of “Haya Hoveh V’Yihiyeh”
“Ehyeh” was a city (level), and the Name Havaya means “One was and will be.” What is between “haya” and “yihiyeh”? This is “hoveh” – Hashem as He is now. This is connected to the language of Sefer Yetzira (as the Chatam Sofer Weiner brings): “He was before the world was created, He is in this world, and He will be in the world to come.”
—
H. The Thirteen Forces as Revelation of the One
The midrash continues: “And they are thirteen forces through which the One Master is revealed, and each one has a name in itself.” From them are seen (shown) the thirteen attributes that stand in the Torah. Here too there is a list of names – slightly different from the previous one – and “Or Mufla” also appears in the list. The order also goes to thirteen.
It is mentioned that “the three” (the three that are above ten) are conducted “in the endless glory of the Shechina that elevates the wealth.”
—
I. The Ramak’s Position: Three Remaining Forces Are Not Sefirot
The Ramak assumes that the three remaining forces (above ten) are not sefirot – they are something that is beyond (or outside) the sefirot. This is his normal position here. It is mentioned that “some say” (perhaps in the name of R’ Moshe Potriler) have a position about the three, but the Ramak brings it only as a possibility.
—
J. The Rambam and What the Mekubalim Are Trying to Complete
The Rambam’s Position: One Can Only Know Actions
The Rambam said: one can only know actions – one can know what Hashem does, but not what He is. This is not only the Rambam’s innovation – already Chazal say such expressions. But the Rambam formulated this as a system: one can only know actions, and there is nothing more to know.
The Mekubal’s Answer: Something Is Indeed Missing
The Mekubalim hold differently. They say: something is indeed missing. The Rambam says “you know actions, you’re finished.” But the Mekubal says: “I want to know the Name – that is, how Hashem conducts the angel, not just that there is an angel.” For example, the Rambam says that the spheres rotate through a force, an angel. Fine. But in the angel there must be some Name – Hashem conducts the angel. The Mekubal wants to see Hashem who conducts the angel – not just the angel itself.
All of Kabbalah, or a large part of it, is the project to complete what the Rambam “missed” – or more precisely, what he consciously left over. The problem is that most Mekubalim don’t understand what the Rambam did know – they miss the part that he did accomplish.
—
K. Maaseh Merkava – The Rambam’s Definition
The Rambam in Moreh Nevuchim, chapters 71-72 of part 2, defines Maaseh Merkava thus: Hashem is separate and hidden from the world – He is transcendent – but also connected to the world, He conducts it. This is the essential problem: how can one say that He is in the world and also outside the world? How can one say that He conducts everything, and also that He is the negation of all physicality, transcendent?
The Mekubalim are trying to work out exactly this. And this is very difficult, because one is trying to do an impossible thing.
—
L. The Concept of “Shefa” – Words for the Impossible
Perhaps the entire project is a recipe for madness. But in a certain system they do give words for this. For example, the word “shefa” – this is a main word in Kabbalah. It means the existence, the reality of all things – how reality “travels” from God to the world. One plays with words like existence, Havaya. But these are only words – the Rambam himself contradicts himself in this, and that is precisely the problem.
—
M. Ten Sefirot – A Structure for the “Shefa”
Perhaps one can see how, as it were, reality travels from God to the world, and one should speak of 14 different levels in it – or perhaps 10 is a good number. This is basically the foundation of ten sefirot – ten levels through which Hashem’s existence comes down to the world.
The tzimtzum that the Ramak speaks of (almost) – all the “stories” that the Mekubalim try to tell – are attempts to explain the process.
—
N. Form (Tzura) and Matter (Chomer) – A Philosophical Foundation
The Concept of Tzura
Every thing in the world has a plan, a structure – this is called a tzura (form). A person has a form – he is a small baby, he grows up, he learns, he dies. A planet has a form – it goes around in an orbit. Every form exists from the beginning – like the plan of a living thing.
But a form is always a form of something – a structure of something.
Chomer Kadmon
This brings to the thought that there must be a separate source for matter – which the Ramban calls “chomer kadmon” (primordial matter), which others call “undifferentiated matter” – matter without a form. We have never seen matter without a form – every thing has some certain form – but logically it must exist as a separate source.
Plato and Aristotle began to think that there must be such a separate source for matter. Parshat Bereishit on the simple level, like Plato’s system, doesn’t actually speak of yesh me’ayin (perhaps in one word, as the Ramban says), but assumes that there is an undifferentiated matter – “tohu vavohu” – and creation is separation: giving form to the matter.
All This Is “Very Low” for Kabbalah
All the philosophical discussions about matter and form are, from the standpoint of Kabbalah, very low. This is only “the intention of the point” – one is only interested in the one thing one understands: perhaps the form of the world, of existence, of reality. But existence itself is not a form in that specific sense. A form is a process, a pattern of something. Can there be a pattern without something? Perhaps in God’s mind, before everything. But this is not yet enough to explain why anything should exist at all.
—
O. “Ten Sefirot Bli Mah” – Before the Form
The concept “ten sefirot bli mah” – without essence – means: before the form. “Mahut” means a form, a “something”, “that which is able to be”. When one says this, it already means much separation – this is this and not that, this is in the sense of “about something”. When one speaks of “existence itself” or “being itself”, one already speaks of something that is before what we call forms – before Chochma, or whatever one wants to call it. One speaks of something that is before structures of something, not structures of nothing.
The Duality of “Idea of Something”
The “idea of something” always has a duality – it is an idea of something. Even when one speaks of the idea before the something, it is still “what will be something” – becoming, will be something. If one wants to explain matter (which itself won’t help), one must speak of being, or goodness (the Good), or existence.
Below the Form and Above the Form – Where They Meet
One can be below the form – as matter is below the form. And one can have something that is above the form – like “first matter” which is totally without form. The lowest in the hierarchy is Olam HaTohu, the four kelipot. And the highest is also above form. And in a certain sense the two extremes meet – this is why there is great confusion in all these matters. Because things that have no structure, yet have existence.
—
P. Where Does Existence Come From? – The Space of Kabbalah
Now one must begin to speak of existence itself. The theory of God is that there is one thing that is only existence – and perhaps not even existence, because when one begins to speak of existence itself, problems arise. “Existence” also sounds like something, it stands in contrast to non-existence, it is also a word. When one thinks of the word “existence”, one thinks of the way all things one has ever seen exist – and that is not existence, that is a type of existence.
Then one begins to enter difficult questions: there is more than one kind of existence. Can one say the same word for other kinds of existence? Does it become a shared name or a metaphor? The Rambam says that even the word that God exists is an equivocal term – it is not true to say that God exists in the same way as anything else. Others think that perhaps there is a connection. But one must think that God has given other things to exist – His “job” is only to give existence.
How does one even speak of this? This is what the Mekubalim try. When they speak of Names, sefirot, and all levels, they are only interested in this area. From the beginning of the book to the end, and at the end is perhaps half a page about the rest of the world. All of Kabbalah fits into the space that the Rambam, though he doesn’t claim it doesn’t exist, has no language to speak of.
[Aside: The Rambam sometimes sounds like he says that God has a form, but then he says “no, God is not a form, it’s only a metaphor.”]
—
Q. Maaseh Bereishit – The Order of Forms
When one wants to understand the entire world, this also means understanding the metaphysics. One wants to speak about form. If one is a Platonist, one believes that a higher sense of form explains the lower – the opposite of reductionism. Greater principles explain smaller details. And there must be a limit.
The Rambam says that there is the central angel (Sechel HaPoel) who gives forms to everything. But how does he do this? What does it mean? The Rambam himself writes that there is a problem there. When a person understands something, he also receives a form that sits on the existence of the thing – where does it come from? It’s not so easy to explain. Perhaps one is born with it, perhaps one receives it when one is ready – different theories.
All this – the entire order of progression of forms, how higher organization comes from lower, how biology and evolution – this would be Maaseh Bereishit. This is what science is, or should be.
—
R. Maaseh Merkava – The Connection Between God and the World
Everything that has been discussed until now is called “the action of Hashem” – Hashem made all this, these are the things He does. But if one wants to speak of Maaseh Merkava, one means the way how all this is God’s activity – the connection, as it were.
In the Mekubalim, if one says Hashem made something – a miracle, nature, it doesn’t matter – one must have a meaning to the word. In the Rambam a meaning is missing that makes this true. He only says: “everything is from God as the first cause.” Very nice. But how is He the cause? How does something become a matter of divinity? What does it do? Perhaps there are matters that are too far in the progression and are no longer considered “God”. But what makes something a matter of the divine? What are the connections?
The Space of Maaseh Merkava
These things are before the forms, before existence even. There must be a way how this “God-thing” – which one can barely say exists, or perhaps one cannot say at all – which must be above being, above existence, certainly above form – how does this give existence to existing things?
This is exactly the language of the early Mekubalim: “the movement of existence from existent to existent, or from existent to non-existent, or from non-existent to existent” – all languages come to the same. And they believe that one can somewhat imagine it through gazing at the Merkava, one can name it. The entire story of “613 knots of wisdom” is a certain naming of this – there is a matter of Keter, there is a matter of… and all these things have a progression.
—
S. Kabbalah as Metaphor – And the Value of a Metaphor
It doesn’t matter which language one uses – the same matter remains the same. Even when one writes the Name Havaya itself – and the Zohar gives guidance how to write the Name – this is only a metaphor of a metaphor of a metaphor of a metaphor. When one speaks only before Kabbalah itself, one must speak of the movement of existence itself, or of something before existence – how something becomes from something undefined and unnamed to something that one says is. The fundamental question is: how does Hashem become the God of the world? This is exactly what Kabbalah is – the entire story of it. Not Maaseh Bereishit, not what is called simple service of Hashem – but the true story.
Everyone agrees that everything in Kabbalah is a metaphor. But what does a metaphor mean? You try to understand a certain thing, and I give you a diagram, a way how to think about it. If you don’t have the problem, it doesn’t speak to you. But if you have the problem – if you want to see Hashem as a religious person – it is something that will help you. It is a clearer way to think of a problem you have.
—
T. The Rambam’s Alternative
Could it be that it makes no sense at all to speak of this? Yes, the Rambam would say: first become clear on what you can become clear on. And the things you don’t understand – there is in Torah “lo taturu acharei levavchem” – perhaps it has no relevance to you, and you don’t need to delve into it.
—
U. The Sin of Impatience – The Sin of Adam HaRishon
The Mekubalim are all impatient – they want to know right now. And when one is impatient, one sometimes makes mistakes. This is exactly the sin of Adam HaRishon. The Mekubalim are very aware of this – this is the greatest sin: when one grasps things that one doesn’t yet have the vessels, doesn’t yet have the ability to grasp. Then one begins to say things – one begins to say there are two gods, literally! – because of such problems.
The Mekubalim are all very careful: one won’t say, one will say, one will think, one will dream, one will imagine, try. Therefore no one should learn Kabbalah except one who feels that he must. But there are always people who cannot be satisfied with the Rambam’s language: Hashem is connected with the world and separate from the world, and we cannot overcome the problem of saying both and not knowing how it works.
—
V. Where Do Ideas Come From? – The Comparison with Science
Where did Einstein get the theory of relativity from? From his mind! He can show you how it helps you, but he cannot show you how he got it, and what it is, and how it connects to everything else.
Here is an important distinction: scientists pretend to speak from the authority of how their theories work, not from the authority of where their theories come from. This is the reason we call it science – because they don’t say one must believe them because Hashem spoke with them. But in truth, no one knows where people get their ideas from – it is still from the same God.
Mekubalim, on the other hand, have a custom to speak of where their ideas come from – they claim authority from the source of the idea. In ancient times even scientists spoke this way – “God told me.”
But the reason one should listen is the same reason one listens to any idea: because it is useful. It is useful to understand, or it is very important.
—
W. The Difference Between Philosophy and Other Sciences
[Aside: The only people who claim that the source of their idea is the same as the structure of the idea itself – are the philosophers. This is their great innovation, and it is not trivial. It is not how human learning works generally.
Their very interesting claim is: “I will show you a proof – a proof, a dialectic (as Plato calls it) – and you will learn it in the same way that I learned it, from the same proof. And the proof is also the structure of the reality that it recognizes.” Not a proof in the sense of a mere sign, not a proof like modern science – “we did a test and this result came out” – but a real proof.]
—
X. The Philosophical Ideal of Learning Versus How Learning Actually Functions
The philosophical dream is that knowledge should be built systematically, step by step, in a manner that mirrors the structure of reality. But in practice learning doesn’t work this way. First, most people who know things don’t know where they know it from, and their knowledge doesn’t necessarily match the structure of the reality they describe. People perhaps make “guesses” or have imagination – there are different theories of where knowledge comes from, but we don’t have a clear understanding of it.
Second, every science in the world is built on looking at certain problems – “I want to understand why this happens,” “I want to understand how this works.”
—
Y. The Legitimate Critique of Kabbalah
The true critique of Kabbalah would be thus: the Mekubalim all worked with a very basic set of problems, and they tried to see something very clear that is very difficult to see – and perhaps they are false in their work on the problem. This would be a good critique.
[Aside: Chassidim, for the most part, are not Mekubalim. Those who are truly Mekubalim are concerned about the problem – they really want to know how reality is. Chassidim in the broader sense are not definitively concerned about this.]
—
Z. The Principle: One Can Only Approach God Through the Way He Is
Every religious person has always believed that one cannot approach God except through the way He is, or the way reality is. Every system in the world has a distinction between imagination and truth – even Chassidut. No one thinks that “as long as I mean something, it is true.” Especially when it comes to approaching God, because God is meant to be the ultimate reality. Therefore one can only approach Him if it is in the way the ultimate reality is. If one imagines God in a false way, one imagines not God.
—
AA. The Microcosm Argument as the Ramak’s Justification
The only argument one can bring for the Ramak’s method is based on a kind of microcosm theory – which is sometimes taken too far, but everyone always takes it too far. The argument is: if the way I approach something is in this way, then this is the way I should begin.
This is explicitly what the Ramak says as his justification. He doesn’t say “because I’m not interested in what reality is.” He says that “two holy forms” – man is a small world. Therefore, if I have a fixed series of feelings or understanding or contemplations that I see usually when I try to think about God or about reality, this must presumably be a mirror of how reality actually is. Therefore it is a legitimate way to work with it.
He also finds hints in verses – “ki sha’ari” and “ki tachat kol hashamayim” – but his method is mostly not reading the book, but trusting that the order in which things appear to him or seem to him is a true order, based on the belief that man is a tzelem Elokim, an image of the world.
This is also a speculation – like any other speculation. But it is important for him and for everyone to see how things are, because seeing how things are or knowing how things are – that is what they seek. They don’t seek anything else besides this.
—
BB. The Ramak’s Project: Coherence of All Kabbalot
The received Kabbalah uses structures. Everyone uses structures from somewhere else. One says that ten is a number that makes sense because one has ten numbers. But no one promised that God works in this structure. We assume that if the world works in this way, this would be a legitimate and reasonable way to approach the divine, to reality, or to any other structure one uses. This is what he means by “al meshlam.”
Coherence as a Criterion of Truth
A structure must be coherent in order to be useful. One can be a Mekubal of only one system – if one system makes sense, one can make all data fit with it. This is not a problem. But mostly, people who achieve such a thing achieve it by cutting off most of reality – they say “although it doesn’t look that way, it must still look that way.” This is a kind of trick.
But if one doesn’t see one set from somewhere as everything, one will try to use much more data. All things that people have speculated about and written are useful data – useful languages, useful models – though there can be errors.
The Ramak’s project is mainly: take one book (the Zohar) and make everything else work with it. The way he says it: the Zohar is from Rashbi, who is a Tanna, and therefore he knew better than anyone else. Traditionally, this is the logic – certainly according to Kabbalah. According to nigleh, in halacha, there is an order – Rabbeinu, Warsaw, whatever. But according to Kabbalah, when Kabbalah is about understanding reality, this is only a halachic question.
The Problem of Ten Sefirot as “Halacha”
It has already been that everyone must agree that there are ten sefirot. But what does this matter? Let’s say there are seventeen sefirot, or thirteen. This wouldn’t be a political problem – this is a reality problem. One has a reality, and one doesn’t have a crazy thing that someone says. Therefore it doesn’t help that one has Mekubalim who say “yesterday the angel spoke to me, and I explained that reality is thus.” This is not a real reason.
The Real Reason Why the Project Is Useful
The real reason why the entire project is useful is because: one important thing for something to be useful, for one to be able to live with something, for one to be able to understand it in a way – is that it should be coherent and it should match with as much data as possible. This is a sign – this is what “truth” means, and this is all it means to grasp a theory precisely.
In this way, if something contradicts the Zohar, the Ramak will say it is
an error. Because he has so concluded that what stands in the Zohar or in Sefer Yetzira must be so, and therefore one must understand. But these are only shortcuts – shortcuts in the sense that one takes certain sentences, certain principles, certain basic pillars of the theory, makes them central, and works things around them. This is what will help us see clearly all other things within this. Otherwise it would be chaotic.
But if one is even smarter, one understands that even this is complex. And sometimes the Ramak himself says: “I support myself from this and go further.” This one can do – no one stops.
—
CC. The Value of Learning from Different Mekubalim
When one learns a topic and five different sages have thought about it, each one has reached a particular point, a particular aspect, or a particular way of thinking. Presumably each one grasps an aspect of the true reality. Most times one person doesn’t grasp everything alone. Therefore it is always a good thing to learn from each one.
If one says that an angel revealed the wisdom, the question arises: why did the angel say to one person this way and to the other differently? One answer: both are true. A second answer: the angel also only said one thing per time – to this one this, to that one that. We don’t say it’s a contradiction, but if one wants to understand the world, one must understand both.
This is the same way as learning Gemara: it says here this way and there that way, a contradiction emerges, three commentators, three answers. How else should one do things? The Jews knew how to do things in this way. No other science does it differently.
The Difference Between Halacha and Kabbalah in This Matter
Halacha has a particular way – halacha is only a “decision” (a certain importance/ruling). But here one doesn’t speak only about how the world is practically, but about something that one cannot compare with anything else. The person who revealed it grasped it, and he said it – how should he grasp it?
—
DD. What Does “Understanding” Mean in Kabbalah – Against Imagination
People sometimes say: “It’s only a statement.” But a statement means understanding. What does one mean by understanding? Saying things – that is, articulating, expressing – is the best kind of understanding there is. Not just saying, but when one speaks of understanding.
Imagination is a very low level of understanding. Imagining is not the same as understanding. To connect something in one’s mind – that is what every understanding is. When one learns Bava Batra, one doesn’t want a mere list – one wants to understand. There is no science in the world that one doesn’t learn through reviewing and saying multiple times.
—
EE. The Analogy of Mathematics and Other Sciences
When one learns mathematics, the teacher doesn’t just teach formulas to review. He shows one plus one with two apples. From this one begins to grasp what the teacher wants. Every science begins with saying the words, and if one finds how to look at it, one begins to see the science, the form of it.
Against the “Idealized” Conception of Learning Kabbalah
People have a very idealized conception of how Mekubalim learn – but no science is learned that way. Go to an advanced mathematics course – the professor reviews himself on the blackboard twenty times, it comes back perhaps in four years. Perhaps three great sages in post-graduate school think what all these things mean. But first one must learn that it works.
If a student comes the first day of physics or mathematics and asks the teacher: “tell me, what is it actually about?” – the teacher answers: “no, first you will learn the entire system, and afterward, if there’s time, we’ll talk.” Most people never get there. Almost no science is learned from first principles.
One teaches children in cheder, in school, all kinds of basics of science simply through simple faith. Not only that – also further one learns through simple faith, through long reviewing of formulas. Take the most basic algorithm of multiplication with three-digit numbers – one borrows, one moves from one column to another – and no one understands why it works. One must believe that it works. Who says it gives you the result? Only when one comes to the reason why it works, can one perhaps say: “I have a better algorithm.” Such debates happen at the highest levels of theory. But at the basic levels one always begins from the same place.
—
FF. The Principle: Why the Ramak Establishes a Basic Structure
One person, even the greatest prophet, will only know very little. If he can speak with another person, he knows two times, three times as much. If he can speak with a thousand people over a hundred years – even more. Therefore the first step is: let us get terms, concepts.
This is what the Ramak is trying to do here: first let us make sure that there are ten sefirot. This is very important. No sage can begin without this. Afterward a sage can say: “I hold that there are twelve.” No problem – but this is already a position against the basic structure, not a lack of structure.
If one doesn’t begin with this, everyone says something different, and this is exactly what the Ramak calls “from the power of superficial knowledge” – one person says: “I heard that there are different systems.” But first one must understand: there is one basic structure, there is one basic problem.
The one who says there are thirteen sefirot – he holds that there is another problem, about which he said thirteen. And the other who also says thirteen, perhaps he means a third thing entirely. One must understand what is going on here.
But there is a basic sense in which they all speak about the same thing – therefore they speak about the ten. One person says: the ten are not exactly ten, remove Netzach, it’s not missing, there is only Hod. But he is not disputing the assertion in the basic sense – one still has the basic structures: there are ten sefirot, and ten sefirot do their work.
And this is exactly why the Ramak wrote the Pardes – to show that that sage who says differently, also meant the same thing, perhaps he speaks about another aspect.
—
GG. The Basic Language of Kabbalah as a Scientific Basis
The Ramak is not only trying to say that all Mekubalim should say the same thing. The goal is to formalize the science – to create a basic language that one can begin from there. One can learn nothing without a language, and every specific science creates its own specific language. If one doesn’t establish at least the most basic terminology, one can do nothing. This doesn’t mean that two Mekubalim must think identically – one can speak the whole time of thirteen sefirot and the other not – but they must be in the same region, in the same basic language.
The Ramak’s claim is that even when a second Mekubal says something different, it is presumably that he also meant the same thing in a basic sense – or he simply erred. But more likely he agrees in the foundation.
—
HH. The “Batra’ei” – Mekubalim Who “Went Outside the Boundary”
The Ramak says that the batra’ei (later Mekubalim) are “went outside the boundary” – they went away from the proper frame. This is part of his answer, but he will expand on it further. The Ramak’s critique is: people think they know better, but first of all – have you learned? Does it say in a book on page five that there are thirteen? One didn’t mean so? Well, what did one mean?
—
II. Three Explanations of “Three” That Are Below the Sefirot
Explanation #2 (from earlier – expanded here further)
The second explanation says that the three things that are between Malchut of Atzilut and what is below – not Atzilut itself – are three forces called:
– Alkiel
– Atriel
– Ashriel
(These are names of angels.) He will explain them again. The three forces are: Pargod (curtain/partition), place of souls, and secret of the upper arrangement.
Explanation #3
The third explanation says: the three are three hidden sources of Malchut. This goes together with the previous reason: when one comes to the end of Olam HaAtzilut, in Malchut, there are three sources for the next level.
The process is: just as the first theory says that there are three roots (the first three of the ten sefirot) that are the root of all sefirot – the same structure exists in Malchut as the root for the next world. And just as there are three upper ones in Keter (the clarities above the sefirot) which are three sources – so too in Malchut there are three, but more revealed. The same concept: sources for the next world. [He says he will explain it more in Sha’ar HaBi’ah and Sha’ar Tzachtzachot.]
—
JJ. The Third Explanation – The Three Worlds BYA
Rabbi Shimon (it appears that here is meant Rabbi Shimon bar Yochai, not Shimon HaTzaddik) – he gives the names:
1. Pargod = also called Kisei HaKavod = Olam HaBriah. Pargod means “separation” – a curtain between Atzilut and everything else. Kisei HaKavod is the language we call Olam HaBriah.
2. Place of Souls = called chambers of greatness = Gan Eden = Olam HaYetzira. The proof: everyone knows that souls come “from under the Throne of Glory” – that is, under Briah. And the language “hewn from under the Throne of Glory” – the word chatziva belongs to Yetzira (from “resha chakak chatzer” or something similar). There is the place of souls.
3. Secret of the Upper Arrangement = called the upper holiness = Olam HaAsiya. This means “the arrangement of the servants” – probably the spheres (celestial spheres/stars). This is the secret of Asiya that is under Yetzira.
—
KK. The Ramak’s Position: Not Actually Sefirot, But Forces of the Sefirot
The Ramak notes that it appears that the three things are not actually sefirot – they are only forces of the sefirot. The proof: “Pargod” means “separation” – a partition. This shows that it is a curtain between Atzilut and everything else, not a sefirah itself. The three are therefore forces that stem from the sefirot, but they are not sefirot in themselves – and therefore the foundation remains that there are ten sefirot, not thirteen.
📝 Full Transcript
Sefer Pardes Rimonim, Page 40 – Another Place for Error: The Baraita of Rabbi Shimon HaTzaddik and the Thirteen Powers
Introduction: The Second Place for Error
Maggid Shiur:
In short, we are on page 40, “Another place for error.” Yes, here?
Okay, so the first error was that… the first error was that there was a responsum from Rav Hai Gaon about the thirteen attributes, and they added sefirot, and they say that there are another three. In short, we answered that these are three upper roots above the sefirot. Okay, but not sefirot.
There is another place for error. There is a baraita of Rabbi Shimon HaTzaddik. I don’t know who this Shimon HaTzaddik is. Certainly not Shimon HaTzaddik from the remnants of the Great Assembly, right? Maybe yes. But that one is not called Rabbi Shimon HaTzaddik. Just like Rabbi Yonatan ben Uziel. Is that how one says Rabbi Yonatan ben Uziel? I didn’t know.
A midrash, is there such a book, Midrash Shimon HaTzaddik?
Incidental Notes: Who is Shimon HaTzaddik?
Shimon HaTzaddik in the Gemara in Yoma
Shimon HaTzaddik already had a name on page 42, the Gemara in Yoma. He was indeed a great… Shimon HaTzaddik already had [a reputation] in Jerusalem. What of it? Something the Gemara in Yoma about the… There the Gemara told about the fifty years before… I don’t remember about… Ah, I think so. I don’t remember. No, I don’t remember.
Because is this Shimon HaTzaddik the same Shimon HaTzaddik? This is the Shimon. Just a Jew named Shimon is called Shimon HaTzaddik, Rabbi of blessed memory. Was Shimon bar Yochai? Righteous Shimon. What does Shimon mean? No, maybe it has something to do with it. You’re thinking, Rabbi Shimon, some name of kabbalists.
What do you say it says in the Gemara? Let’s grab it. The Gemara says that Shimon HaTzaddik didn’t know any greatness? No, they didn’t say the explicit Name except once. No. You mean it says in the Gemara in Yoma? It doesn’t say about the Name there, I remember.
Shimon HaTzaddik was some important person. The Gemara says, the famous Gemara in Yoma says that in the Second Temple, yes, in the Second Temple there were four hundred and eighty years, there were more than three hundred kohanim, except for forty years that Shimon HaTzaddik served. So, all the kohanim were only in groups that changed yearly. This is the famous Gemara, an interesting matter in the Gemara.
And there are other things on 39b it says that Shimon HaTzaddik said, in short about this, the lot of Shimon HaTzaddik is the lot that came up on the right, sometimes it went yes sometimes no. On this it says further, in short, many other things, the lashon of the Torah that was worn out, the crimson thread that laughed, and in short all the miracles of the Temple. From when did Shimon HaTzaddik [serve]?
And it says further on 39b, that year that Shimon HaTzaddik died, you mean, he said to them this year I will die. But how do you know? He said, every Yom Kippur there was an old man dressed in white and wrapped in white, who entered with me and left with me. And this year an old man dressed in black and wrapped in black, entered with me and did not leave with me. After this he was weak for seven days and died, and his brother kohanim refrained from blessing with the Name.
So this is the matter from the death of Shimon HaTzaddik, this also says in Kiddushin, that until then they would bless with the Name, afterwards they stopped blessing with the Name. With Baruch shem? In Birkat Kohanim they would say the explicit Name of Hashem. Rashi in other places mentioned that the explicit Name of Hashem is the explicit Name of Hashem. So you see that he had to do with this matter? It was a tradition.
He certainly had to do, he had to do, the last Kohen Gadol, he was the last. And so it also says in Kiddushin, it brings Yoma, from the death of Shimon HaTzaddik.
There is also the story of Alexander the Great, that he said that the likeness of the image of Shimon HaTzaddik, he was a tzaddik. The likeness of the image of this one conquers me and I am not afraid of him. So Alexander the Great said about Shimon HaTzaddik. He is somewhat interesting, he looked like an angel of Hashem.
From the Death of Shimon HaTzaddik
Afterwards it says that in tractate… Well, it doesn’t say here, it doesn’t say here from the death of Shimon HaTzaddik, it says again in the Gemara in tractate… Yes, in merit of the kingdom, but the Name, the Name, and it was answered later, later, later, so it says in the Mishnah in such and such. How does it say in tractate Sotah it also says about the Name, how does it say that they stopped saying the explicit Name in Birkat Kohanim? From the death of Shimon HaTzaddik.
There is what you have his concept of from the death of Shimon HaTzaddik, well? Who was this Shimon HaTzaddik? Who was this Shimon HaTzaddik? Does anyone know who he was? Who was Shimon HaTzaddik? Who was his father? I saw it, I saw it. I saw it. He must have been very early. It’s still before the Hasmoneans, still before the whole story. He says that there were perhaps two. I saw it.
From the death of Shimon HaTzaddik, there is such a concept of from the death of Shimon HaTzaddik, well? Who was this Shimon HaTzaddik? Who was the tzaddik? Does anyone know who he was? Because Shimon HaTzaddik, who was this? Who was Shimon HaTzaddik? Who was Shimon HaTzaddik? I don’t remember. I’m asking you a simple question, who was Shimon HaTzaddik? Who was he? He was a tzaddik. I mean, he was his son, perhaps?
Ah, there is such a thing. I don’t know, but everyone doesn’t know who Shimon HaTzaddik is. Everyone knows who Shimon HaTzaddik is, but about him, he must have been very early, it’s still before the Hasmoneans, still before the whole story. He says that there were perhaps two. I don’t remember, there were two. One of them was a tzaddik, therefore he was called Shimon HaTzaddik, because there was a tzaddik and there was not a tzaddik. Presumably this is the secret, just as one calls someone a tzaddik, simply that others were not tzaddikim.
Right, but the Gemara in Yoma also says that most Kohanim Gedolim in the Second Temple were not great tzaddikim, and therefore the one tzaddik, one tzaddik was called Shimon HaTzaddik. So I think, no? Exactly why would we call Shimon HaTzaddik? He was a tzaddik! He was a great Jew! There were once great Jews!
Do you know what you were in him today? I agree, but I say that the language Shimon HaTzaddik, I mean that even a second one was a Shimon not a tzaddik. Do I know that Shimons were Shimon is a very popular name. Can’t it be? He was indeed a tzaddik, today I was already a tzaddik. There were many Shimons, Shimon this one, Shimon that one, Shimon that one, that one, yes. Remnants of the Great Assembly.
Anyway, so the Kohanim Gedolim, they could, it is true, one of the big ones. Well, the minimum of the congregation, blessed be Hashem, is lost. This says the days, he doesn’t bring more information.
One of the great sources of the secrets of the Torah is from the Kohen Gadol, that he had, yes, there is indeed the Brit Menucha built on the idea that the Names are known from the… from the… from the… from the… aha? The Kohen Gadol who said the Name on the mountain, he says the word from reality.
So, it says this a book Midrash Shimon HaTzaddik, this says this, some baraita of Shimon HaTzaddik, perhaps this Yom Tov. Not clear.
Rav Hamai Gaon and Sefer HaIyun
Rav Hamai Gaon brings it in Sefer HaIyun, there is a book Sefer HaIyun, Rav Hamai Gaon. One of the books that is hard to understand, but perhaps it is easy to understand, there is in the matter of pnimiyut (inner dimension).
> And this is Sefer HaIyun that Rabbi Hamai, head of the speakers, composed regarding the inner dimension, and revealed in it the essence of the matter of all existence of the Glory hidden from the eye, which no creature apparently can stand on the essence of its existence and its becoming in the true way, as it is in the equal unity in its completion united in its matters and lower.
Here he speaks precisely when immediately the thirteen powers. Okay, let’s learn the language that he brings. Ay the thirteen powers.
The Language of Sefer HaIyun About the Thirteen Powers
So basically Sefer HaIyun goes like this, he says that Rav Hamai Gaon explained it like this. There is a Name, there are five things, and the explanation of the five things is something else another Name. And He is unified like this, this is how it comes. And He is unified like this, I will see a bit before.
In short:
> And He, blessed be He, is unified in His powers and elevated and exalted until there is no end to His exaltedness, for He is unified in these thirteen powers, and each and every one has a known name by itself, and all of them their level is one above the other.
There are thirteen powers. Yes, this is the language of the source here. One, apparently it goes one above the other, means apparently it goes from top to bottom. One is after, the second there are thirteen powers that exist.
The first has a different version here. What the Ramak says that the first is called Or HaKadmon (Primordial Light), the second is called Chochma Keduma (Ancient Wisdom), the third is called Chochma Keduma.
The Thirteen Powers and the Midrash of Rabbi Yishmael ben Elisha
The Thirteen Powers and Their Names
In short, “And He, blessed be He, is unified in His powers and elevated and exalted until there is no end and no limit to His exaltedness. And He is unified in these thirteen powers, and each and every one has a known name by itself, and all of them are elevated one above the other.”
There are thirteen powers. Yes, this is the language that he quotes here. Apparently it goes from top to bottom. One is higher than the second. There are thirteen powers that exist.
The first, he has a different version here. Okay, this is the Ramak says that the first is called “Abir HaKadmon” (Ancient Mighty One), the second is called “Chochma Keduma” (Ancient Wisdom), the third is called “Or Mefulpal” (Refined Light), the fourth is called “Chashmal” (Electrum), the fifth is called “Arafel” (Thick Darkness), the sixth is called “Kisei HaNogah” (Throne of Brightness), the seventh is called “Ofan HaGedulah HaNikra Chazuzit” (Wheel of Greatness Called Chazuzit).
I don’t know what this is. “Chazuzit”. This is the word. The seventh is “Chazuzit”. Yes, I understand, why does it come to visions. “Chazuzit” is just a seeing. It corresponds to the sefirot more or less. This is Chesed, Keruv, Tahor, Gedulah, Merkavah. Yes, let’s try ourselves. Eleven, “Abir HaSovev”. Eleven, twelve, thirteen.
Netzach is “Chazon HaChozrim”, as everyone knows this, it says in the zemirot, “Netzach pri nichsei avotam”. And eight is “Keruv”, nine is… in short, he doesn’t know. This is the one this is obvious. He had this to be a… what does he say? The “Abir HaSovev”. There is like an “Abir HaElyon”, an “Abir HaKadmon”, and there is an “Abir HaSovev”, the last. So says the Ramak, he doesn’t explain why they should think so. The section of this is the side that corresponds to the Zohar that counts like this, always Netzach before Hod. He doesn’t say.
The Problem: Thirteen Powers Against Ten Sefirot
Okay, so he says, “apparently it seems that these are the ten sefirot”. These are ten sefirot. “Abir Kadmon” everyone knows means Keter. He says it goes stronger in that matter.
Oh, Master of the Universe. It could be that these are simply better names. One must stop saying Keter. Perhaps one should start saying “Abir Kadmon”. It’s a brightness, I feel of a greatness, much more mystical. Yes, could be. It’s interesting, it became perhaps a practical difference from the ten names. Yes, but on the other hand, they all become similar to each other. It’s very hard to… what is the difference between an Or Mufla and a Chashmal and an Arafel? All the same thing.
On the contrary, the ten sefirot is now in the same thing. Everything says that the Almighty is awesomely beautiful and powerful. Everything means to say that the Almighty is King and He is King. I understand. Maybe we’re too used to remember the name of this how this is how it sounds different. And here something appears everything. I know that one can learn the same same same one has schemata from this the person. Okay, us learn us already. I am indeed as people who are only written into secrets.
Okay, yes he says so, yes from here and onward it is not in sefirot. If there are only ten sefirot it comes out like this. It’s very funny, because this… one must look in the books to know the plain meaning, one must know if they have at all a concept of ten sefirot. Presumably they do, one must see. Because the Ramak is very sure that it goes like this problem, there are ten sefirot, and here it says that there are thirteen. One must say first with the thirteen. He had a bit of a proof that there is… Yes, because that responsum he said spoke about this. He clearly spoke about this that there are ten sefirot and there are these. But these…
The Midrash of Rabbi Yishmael ben Elisha
Why does he say that it’s Midrash Shimon HaTzaddik that he is copying? I don’t see that Sefer HaIyun says that it’s Midrash Shimon HaTzaddik. Look at many versions. Here it says plainly, I will copy the other version. The midrash says that it appears to be another thing.
One of the stories that says here is like this, that Rabbi… Rabbi Yishmael ben Elisha said Kohen Gadol not like Tagzit. Why did Rav Hama have to write “Rabbi Yishmael said”? What is the connection?
Rabbi Yishmael said: That day I am distinguished I am from Rabbi Akiva ben Yosef, before Rabbi Chanina ben HaKaneh. And he is Hashem Rabbi Nechunya ben Dardim. I asked Rabbi Nechunya Chanina, Rabbi, show me the Glory of the King of the Universe so that His knowledge will be glorified in my heart like His other actions. Show me the Glory of the King of the Universe, so that His knowledge will be clarified in my heart, it should become clear to me His knowledge in my heart, like His other actions, just as I know all His other actions, show me His Glory. He had already finished learning all His [actions], he says now I want to know the Almighty also, I want it to be so clear.
He said to me my son Gaon, son of Gaon you are. I don’t know, does it mean the opposite, son of Gaon is a language of greatness? Is there some language son of Gaon? Pure and we will engage with you in the great seal that is sealed in heaven and the seal of heaven. There is a seal, which from this is the seal of heaven, and is called aleph resh aleph resh yud tav aleph, could be a Name. And there is a seal of earth, which is called aleph heh vav. I will show you everything, I will give you.
He took out the book of Rabbi Chananel ben Chananel, which is called Sefer HaAchilut, and there he saw that it says like this:
> “Mighty in chambers of greatness who sits on the multitude of wheels of my chariot in the seal of Ehyeh Asher Ehyeh, in the great seal that is sealed in the name of lions, sign one head, unity head, unification exchange one, unification and unified makes worlds, seal of earth in the name aleph heh vav heh, sign one was and will be.”
What is there a poem this? “Who sits on the multitude of wheels of my chariot in the seal of Ehyeh Asher Ehyeh, in the great seal that is sealed in the name of lions, sign one head, unity head, unification exchange one, unification and unified makes worlds, seal of earth in the name aleph heh vav heh, sign one was and will be, Ehyeh”.
There was a city Ehyeh, and the Name was one was and will be, but what is between them is hoveh (present), word word on its face, was and will be. He tries to describe the Almighty.
The Explanation of “Was, Is, and Will Be”
And afterwards he says like this, ah, it’s yes connected, because it flows in this version, I see that there are simply versions, one must ask. The Chatam Shmuel Weiner says a language from Sefer Yetzirah, the seal was before the creation of the world, do you know the plain meaning? It’s another plain meaning, was, which was not before the world, is in this world and will be in the world to come.
And in this order are explained that the heads of all existences are included in the book of the work of creation, which are secrets included in the book on the hidden and called craftsman. The three existences and they are the thirteen powers in which the one Master is revealed, and which each and every one has a name by itself, from them appear the actions of the thirteen attributes that are written in the Torah.
Also here a similar language, here is a list, a bit a different list. Here begins again the Or Mufla in the list. And it also goes to thirteen? He says yes, a three of them, here comes out a three of them in a conclusion for the honor of the Shechina that rises ten.
In short, this is a principal people who were elevated the topic. What is here? This is a tradition of three? Of thirteen? What do you see here? Not one can understand, how it works.
The Ramak’s Approach About the Thirteen Powers
Okay, we’ll learn what he said. They speak yes about the sefirot, I don’t know exactly. I see that there are perhaps the sefirot, one indeed can’t know the books to what it was, who wrote which piece. I see immediately, he says, and it needs to be but not. He tries to understand the topic.
In short, it is like this, that the Ramak assumed… that this is the generation normally here. That the approach that he has another three, means he three things after the sefirot. There is what they say, and there are those who say, so I see it says in the midrash here. Because of Rabbi Moshe Putriler, I don’t know. That the three… no, he had to come permitted from the same person. One brings his indeed here.
Notes About the Times
Today was the times very difficult, because we have the world very over from this. But it’s today can be beautifully back and a Jew to pour Chaim Bloch. And it’s always indeed Jews people. It’s a sort such a creature that they were further wanted in after.
It’s today how here? Today it’s not possible to live, the people work still now on his things, and he can’t now spread it, because people will go break it off.
Thirteen Sefirot, the Rambam and the Kabbalists, and Form and Matter
Thirteen Sefirot — A Dispute of Geonim
Instructor: You mean actually?
I once saw, I don’t know if you saw, there was a Jew named Chaim Bloch, did you hear of him?
Student: Yes.
Instructor: He wanted to print all these people, there are such tremendous people, there are such creatures who wrote things that… I have it here. Today it’s not possible to print, because people are still working on his things, he can’t spread it now, because people will immediately grab it.
Student: Or yes.
Instructor: Why do the people who print sefarim, they write, not print it with normal pieces that one can read? It’s a custom of the academy to print in a normal way. The regular nusach and the irregular nusach.
Now, here there are thirteen things. No, it could actually be that this is the point, that in the beis hamidrash there were people who spoke about thirteen. The piece from Rav Hai Gaon that struggles with this is exactly… It looks like there was a machlokes, he is already a machlokes. Exactly there where the question is, right? So it seems, no? He says that in Sefer Yetzirah it also says thirteen things. It says sefer safar v’sippur, and it says eser sefiros.
There are three on top of the ten.
I’m sure there are ten, and there’s something else. What are the thirteen? What are the thirteen? What are the thirteen?
Student: What are there thirteen midos harachamim?
Instructor: What?
Student: Because someone translated it in Chumash.
Instructor: I don’t know, I’m saying, there are thirteen mitzvos, there are thirteen. Thirteen is like… I don’t know, it’s not a good number.
Midrash Shimon HaTzaddik and Sefer HaIyun
Instructor: Now, this comes from me just from… ah, anyway, thirteen is like nothing. Ten is a whole unit of ten. Three you can’t, what begins after the first understanding number… I don’t see that he quotes from the Bris Hashem… ah, this is Midrash Shimon HaTzaddik, where the same piece appears. And in the Sefer HaIyun of Rav Chamai Gaon, where there are 25 versions here, the same thing appears. It seems that the Ramak decided that this comes from… he writes often, it says here in the name of the Braisa of Shimon HaTzaddik. It seems that the Ramak decided that… I don’t remember if he mentions Shimon HaTzaddik at all. It seems that the Ramak understood this, or perhaps for him. I remember that the person had something about this too, that the Midrash Shimon HaTzaddik is like a mahadura, it looks like it’s a piece like an earlier mahadura of the Sefer HaIyun.
He says there are expressions from the Rambam that appear in this sefer. No, not. One can’t know, because the… is it certain. Because the Rambam, this is certainly, it’s certain that all these sefarim don’t have other secrets for us.
The Rambam and What the Mekubalim Try to Reconcile
Instructor: All these people try to reconcile something that the Rambam missed. All of Kabbalah is this, or a large part of Kabbalah. The problem is that most mekubalim don’t understand what the Rambam did know. So, we’re missing that part. The person learned the Rambam. The Rambam said that one can only know pe’ulos (actions/effects). One can. Before the Rambam didn’t repeat such expressions, Chazal already say it’s not only the Rambam, but it’s the idea. He says yes, but I want to know the Shem (Name). Do you understand? Something is missing for him. The Rambam said that nothing is missing for you, that there’s nothing more to know. Or he says to me, he holds differently. Yes, something is missing for him. And he tries the whole time. This really won’t always be what the mekubalim are trying to add or give. And the Rambam always tries to find what is the gadol (great one) within the pe’ulos. What is this thing?
Ma’aseh Merkavah — The Rambam’s Definition
Instructor: For example, the Ribbono Shel Olam, the last thing here is the galgalei hamerkavah (spheres of the chariot). I don’t know. The galgalim, at some point, are just connected, at least, from the galgalim that the Rambam spoke about. And the Rambam said that the galgalim turn through some koach (force). I only know it was a malach (angel). This says very nicely, but in the malach there must be some Shem, that means the Ribbono Shel Olam leads the malach. So I want to see the Ribbono Shel Olam who leads the malach. This is how I understand the mekubalim, I don’t understand what I’m saying, the big circuit that they have, all the timers that they have, all the words that they are, but can feed reconcile, I can’t speak about this, but I always want to see.
He says, what the Rambam truly calls ma’aseh merkavah. Merkavah, says the Rambam, is that the Ribbono Shel Olam is… he has an expression in chapter 72, in chapter 71 of part 2 it says there that merkavah is that the Ribbono Shel Olam is nifrad v’ne’elam (separate and hidden) from the world, but also mechubar mimenu (connected to it), chubar v’ne’elam mimenu (connected and hidden from it), tachlis (ultimate), in such a way that one cannot understand how to say on one hand that He guides the world, that He is in the world, and to also say that He is what we call transcendent, that one cannot, shlilos hazach (negation of the thing), and all these things. The mekubalim are all trying to look at that, exactly that. And it’s very hard, because that’s the way they can’t do all these difficulties that they have in the world. Because one can’t do a whole thing that’s impossible.
The Concept of “Shefa” — Words for the Impossible
Instructor: I don’t know. Maybe, maybe, you have to make it too much or you’ll go crazy. Maybe, maybe, you have to have words, and in some systems they do give words for it, they say that we will indeed figure it out. They’ll figure out a way how to speak of saying the word, the shefa (flow/abundance). The shefa. The word is indeed the general rule, because words, true words, I can because someone doesn’t say, true words are still only here. Not exactly what the Rambam said, it’s not anything, that’s the problem. The Rambam is contradicting himself about what this is. In other words, it’s not interesting, it’s not interesting what Mr. Maimon thought about this. There’s some problem here. The Rambam admits that there’s some problem here.
There are Rambam-types who are happy, they don’t want the light without any desire to know anything. They say that we know pe’ulos, not when we know science. We know, we can know, even metaphysical science, not just science that we know today, it’s only olam ha’asiyah (world of action). I already know the science, even of olam and all olam habri’ah (world of creation), I already know that too. I already know up to the first malach, and now I’m happy. The problem is, there’s a reason why there must be a God in the first malach. And I don’t have good words for it. I think the mekubalim are trying to give words for these things.
Eser Sefiros — A Structure for the “Shefa”
Instructor: I say there are eser sefiros (ten sefiros). For example, Ein Sof sent, this starts from, let’s say, from the idea that in the ten galgalim there must be kochos (forces). But they’re not happy with enough saying, just believing. You are, that the world which is in a certain way, must have a certain power, whatever you want to call it, right? We’ve given reconciliations, energy, all reconciliations, it means the kiyum (existence), the metzi’us (reality) of all things. This is where people have very entered the word like metzi’us, Havayah, plays with such words. But the world has metzi’us from God. Now, you can see how as it were the metzi’us travels from God to the world. Maybe we should start talking about 14 different levels in it. Like, maybe 10 would be a good number. This is basically the number of 10, which is what we’re saying.
The ma’aseh (story) of the tzimtzum (contraction) that the Ramak almost spoke about, and that he says, all the stories that they try to talk exactly exactly exactly. He wants, I say, you could argue it could be that it’s a recipe for going crazy. I agree.
Tzurah (Form) and Chomer (Matter) — A Philosophical Foundation
Instructor: This is much a lower level, but… This is indeed a lower level, but you could say all kinds of things that exist in the mind of God or whatever. This is not the direction they’re going here. Because if certain things exist beyond reality, beyond what we can see, yes, again, when you talk about forms, ideas, forms are very a low thing, relative to Kabbalah. It’s crazy. Um, meaning, a form would be something like a plot, right? A structure. And now, how can a structure exist? Here is a problem. How can it exist?
And about this, one of the original geniuses and means of the later students of Plato was to say that the form exists but in the mind of God. But that is not enough to explain existence, you see? Because a structure is a structure of something. A structure is a structure of something. There’s a plan which is the form of a person’s life. There’s a form. What do I mean I have a form? A person, such a thing, a creature, does he have a plan. He’s a little baby, then he grows up a youngster, then he’s a bachur (young man), then he dies. And the steps in between, and then he learns, there’s a certain story to him, a certain plan, a certain beginning and end, let’s say. Every form is there at the beginning. Like the form of a living thing, or something like that. This one has a form, it goes around in orbit, that’s its tzurah.
Now, but this is the tzurah of something, right? This is because an original, and is perhaps, starts thinking that there must be a separate source for matter. It must be like what’s called later, what the Ramban calls chomer kadmon (primordial matter), the later people call it the matter that exists, undifferentiated matter. Understand, we have never seen matter without a form. Every thing has some certain tzurah.
Tzurah and Chomer, Existence and What is Above Tzurah
Plato, Aristotle and the Concept of Chomer Kadmon
This is why originally, and Plato and Aristotle started thinking that there must be a separate source for chomer. It must be like what’s called later, what the Ramban calls chomer kadmon, and later people call it that matter had to exist, or a certain undifferentiated chomer.
Understand, we have never seen matter without a form, because every thing has some certain tzurah. But a tzurah is still not the same thing as this. So how did it begin? Let’s say, at some point you get, Parshas Bereishis according to the simple meaning is Plato, is like, to me it’s in this way, that it actually doesn’t speak of yesh me’ayin (something from nothing). Maybe in one word, as the Ramban says, but mostly, it assumes that there is like a certain undifferentiated matter, which is reikam tohu vavohu (empty, formless and void), and the creation is havdalah (separation), right? It’s giving tzurah to this, it’s giving tzurah to this.
This is All “Very Low” for Kabbalah
Now, what this shows us, and this is all, again, for Kabbalah, all these things are very low. Very low, because this is the point. They disregard everything. They only care about the one thing that’s understood. Maybe the tzurah of the world, the tzurah of existence, the tzurah of reality.
So the thing is, the thing is, that existence is not a tzurah, in that sense, in that specific sense. Because a tzurah is a process, like a pattern, a pattern of something. Can there be a pattern without something? Yes, maybe like, as I said, in the mind of God, that before everything, this is. But this is still not enough. No, this is still not enough. This is still not enough to explain why there would be something.
Eser Sefiros Bli Mah — Before the Tzurah
Okay, so the first thing that’s said is just a point. Just, there’s… we’re going to start thinking more things today, we start thinking, um, why to do something. So, like when you, in a sense, you start explaining matter and existence in the same way. Because tzurah is what science does, what normal science does, right? To say the structure of things. It’s not the tzurah of science, it’s the tzurah of the… But there isn’t a form of being. Being is… the Ribbono Shel Olam, I’ll explain it in the Republic, very basic things, very good.
Before there was being, there was being, and that’s not called a form. As it says in the holy sefer, that the good, which is the reason for things to be, is beyond being, or beyond form, and power, and grace. What’s said in Kabbalah, eser sefiros bli mah (ten sefiros without what), yes? Starting with this. Eser sefiros bli mah, bli mahus (without essence), means before form. Mahus means a tzurah, a something, asher hu alul l’hiyos (which is liable to be). When you say this, it already means much separation. It’s this and not that, it’s this in the sense of being about something.
If you want to talk about, when you say existence itself, or being itself, or things like that, then you’re already talking about something before what we call forms. This is already from before Chochmah, or whatever, one can call it Chochmah, I don’t care about the names now, it’s like everyone’s gonna have their language. But you’re talking about something before structures of something, not structures of anything.
The Duality of “The Idea of Something”
And therefore, one can’t really say the idea of something. The idea of something, which we usually call in… also in Kabbalah, and as I said, in Kabbalah it’s very hard to speak. The idea of something always has this duality. It’s an idea of something. Even if you speak the idea before the something, it’s still, it’s still what’s going to be something. It’s like, hoveh (present), yihiyeh (will be) something, it’s going to be something.
If you want to speak of anything, of anything being… for example, if you want to explain matter, which is not going to be helped by this, right? But you have to talk about like what you started saying, like being, or goodness by the way, or the idea of good, or existence, or things like that.
Below the Tzurah and Above the Tzurah — Where They Meet
And then, would this existence would have been something that has a tzurah exactly. Understand? You can be below with a tzurah, in the sense like chomer. Is below the tzurah, and you can have at some point something that is above the tzurah, like first matter, something that is totally unformed. So it’s the lowest thing, in our hierarchy it’s the lowest thing, this is the olam hatohu (world of chaos), this is the dalet klipos (four husks).
And then you can have the highest thing, and in some sense the things meet, that’s why there’s a very great confusion in all these things, because in some sense the things meet, because the things that have no structure, but they have existence.
Where Does Existence Come From?
So now one must start speaking of existence. Where does existence come from? Now, the theory of a God is that there’s one thing that is only existence, and perhaps even not existence, because remember that it becomes problems when you start speaking of existence itself.
Existence sounds also like something, and it’s definitely in contrast to non-existence, and all such things. It’s also a word. And when one says existence, when you think of the word existence, you think of the way how all things that you’ve ever seen and heard and thought exist. And this is not existence, this is a sort of existence.
More Than One Type of Existence — Shem Meshutaf or Mashal?
And then one begins to enter into the difficulties, that there’s more than one type of existence. What does this mean? Can one say the same word for other types of existence? Does it become a shem meshutaf (shared name) or a mashal (parable)? Even the word that God exists, the Rambam says that this is an equivocal term, it’s not true to say that God exists the same way as something else exists. Other people say that perhaps there’s a connection.
But one must think that God gave for other things to exist. His job is only to give existence to anything. And how does one even speak of His job? But this is what the mekubalim try. When they speak of shemos (names) and sefiros and all these levels, they’re only interested in this area.
From the beginning of the sefer to the end, and at the end he has perhaps half a page about the rest of the world, the rest of everything else. So all of Kabbalah fits into the space that the Rambam — I don’t think what he claims doesn’t exist. That’s the important thing. But the Rambam doesn’t think it’s possible to speak of it, or doesn’t have language to talk about for sure.
Ma’aseh Bereishis — The Order of Hishtalshelus of Tzuros
Understanding the World Through Form and Metaphysics
So you understand the entire world, you want to understand… and just to be clear, understanding the entire world also means understanding the metaphysics of the entire world. How? You want to talk about form (tzurah). There’s an entire study, if you’re like a Platonist, that you think that a higher sense of form explains a lower sense, right? If you believe that… the opposite of reductionism, right?
If you believe that to explain why there are tables, you have to understand why there’s the form of tables, and maybe that’s not a real form, but there’s a higher level of things that explain the lower level of things. Greater principles that explain the smaller details. And then, there has to be a limit.
And here too, it’s very hard, there’s all kinds of speculation. The Rambam says there’s the central angel that gives forms to everything. How does it do that? What does it even mean? He doesn’t explain it. He himself writes that there’s a problem there. Can one understand this? When a person understands something, he also receives a form that sits upon the existence of the thing, and how does it happen? Where does it come from? It’s not so easy to explain. You’ll tell him maybe you’re born with it, maybe you receive it when you’re ready, all kinds of theories like that.
And then you can get like a whole, you know, seder hishtalshelut, an entire story of all the forms. Like, some contemporary people talk about biology and evolution in this way, right? How does higher level organization come from? And where does it come from? And how does it happen? And how does that control the lower level organizations of the world? And this would be an entire study, this would be ma’aseh bereishit as everything, the mekubalim call this ma’aseh bereishit. This is what science is supposed to be, maybe science is, or some science is, and so on.
Ma’aseh Merkavah – The Connection Between God and the World
Then, if you want to know not ma’aseh bereishit but ma’aseh merkavah… and this is all called pe’ulat Hashem, right? Very nice, you’re a believer, the Almighty made all this, these are the things He does.
If you want to talk about ma’aseh merkavah, which is the way in which this is all God acting, there’s precisely the word “the way”. The connection, as it were, that makes… in the mekubalim one would say, like we’ll see later in Chelek Tet, if you say the Almighty made something, a miracle (nes), a natural law (teva), it doesn’t matter, you have to have a meaning to that word.
In the Rambam, there’s missing a meaning that makes that true. Because you say only, “Well, everything is from God as the first cause.” Very cute. But how is He the cause? Like, how… how does… how does it become a matter of divinity? What does it do? Maybe, there are matters that aren’t, maybe they’re too… there’s too much hishtalshelut and they’re not considered God anymore. But what… what makes it… what makes it a matter of the divine? In other words, what are… what are the connections?
And these things are before the forms and before the… ah… even before existence, possibly.
The Space of Ma’aseh Merkavah – What the Mekubalim Try
There’s… there has to be like a… a way in which this God thing that is barely can be said to exist, or maybe can’t be said to exist, and… must be beyond being, beyond existence, for sure beyond form. The Rambam sometimes sounds like he says God has a form, but then he says, “No, God is not a form, it’s just a parable (mashal).” Um… how does this, ah, give existence to existent things?
This is the… this is precisely the language that the early mekubalim use, like the movement of existence from existent to existent, or from existent to non-existent, or from non-existent to existent, depending on which language you play, it’s always gonna be the same thing.
And they… they at least think you could imagine it in some sort of tzefiyah bamerkavah, you can name it. Like this whole story of the 613 kishrei chochmah is a certain naming of this. Like you said, there’s a matter of keter, and there’s a matter of… right? But when you speak… of course, all these things have like a hishtalshelut.
Kabbalah as Parable: The Nature of Language, The Sin of Impatience, and the Comparison with Science
The Universal Nature of Language and the Essence of Kabbalah
Maggid Shiur:
Which language you play, it’s always been the same thing. And they think at least that you can imagine it in a certain tzefiyah bamerkavah. You can name it. Like the whole story of the two keter chochmah is a certain naming of this. Like you said, there are two points.
But when you speak, naturally all these things have a hishtalshelut. And here too, when one writes the Shem Havayah itself, and you know, the Zohar is instruction how to write the Name, through the doing. But this is only a parable of a parable of a parable of a parable. When one speaks only about kabbalah, you must actually speak about the movement of existence itself, or something before existence, which becomes from something undefined and unnamed into something that one says it is. How does the Almighty become the God of the world? This is actually the question. And kabbalah is the entire story of this. And, yes, essentially. What is called kabbalah properly. Not like ma’aseh bereishit, or what is called avodat Hashem, which is simply nothing. The true story.
The Rambam’s Alternative
Could it be that it all doesn’t actually make sense to speak of it? Yes. As the Rambam would say, first become clear on what you can become clear. And the things you don’t understand, there’s such a thing in Torah, “lo taturu acharei levavechem,” it’s perhaps not relevant to you, and you don’t need to delve into it.
The Sin of Impatience – Chet Adam HaRishon
The mekubalim are all impatient, they want to know right now. And when one is impatient, one sometimes makes mistakes. This is like the sin of Adam HaRishon. This is like the sin. The mekubalim are all very aware of this. This is like the greatest sin, when you grasp things, you don’t yet have the vessels (keilim), you don’t yet have the ability to grasp them. So one begins to say things, one begins to say there are two gods, literally, right? Because of problems like this. And the mekubalim are all very aware, one won’t say, one will say, one will think, one will dream, one will imagine, try. And therefore no one should learn kabbalah except whoever feels he must.
But there are all people who can never be satisfied with saying, “Yes, this is precisely the Rambam’s language.” The Almighty is connected with the world and separate from the world, and we cannot – we cannot overcome the problem of saying both and not knowing how it works. And one wants to say it, I have this certain work, look, let’s imagine there’s a big pipe. A little existence comes in like this, and it gets divided, and it breaks, it gets fixed. This is the kind of things you claim to know what is their revelation on Sunday. Maybe if you think about this now, you’ll find. I can’t speak of this. Can I say nothing, I can speculate about it. I can’t learn.
Kabbalah as Parable – And the Value of a Parable
Rather what, there is indeed something of wisdom in it. Is something connected to something? Is it just random words? So is the story. See, please, please. But the problem is that all words, in general anyway, is that all words, in general anyway, yes, I think, that all words is board, only the words, from the words, you words, you words, you words. If you understand the problem, or if you look at the problem, the words will help you look at it. Like every parable, right? Everyone agrees it’s all a parable, right? I want to already say what a parable means.
But you try to understand a certain thing, and I give you a certain diagram, or a certain way how to think about it. Now, where did I get the diagram from? That’s a good question. I don’t know where people get something from, who knows? Where did Einstein get the theory of relativity from? Do you know where? From the mind. It’s true that he says, “I can show you exactly how it works.” Not really, he can already, he can show you how it helps you, he can’t show you how he got it, and what it is, and how it connects to anything else. You say this is something that has nothing to do with anything, it’s a good piece of idolatry, this is how one can sit and say it has nothing to do with any word you want to think of.
This is if you don’t have the problem, then it doesn’t speak to you. But this is an answer to a problem you have, or it’s a clearer way to think of a problem you have at least, or to see something you want to see as a religious person, as one who wants to see the Almighty, it’s something that will help you.
Where Do Ideas Come From? – The Comparison with Science
Besides the question of where his ideas come from, he said, “I simply thought to imagine, and I came up with the idea.” When you ask him, “Meheichi teiti should I believe you?”
So there is a difference, because for whatever reason scientists pretend to speak from the authority of how their theories work and not from the authority of where their theories actually come from. Which is only halfway, only like halfway is only something… I speak to what this is indeed, I spoke of science, but halfway is the reason why we call science says not that one must believe, one must believe them because the Almighty spoke with them, is because they actually don’t claim authority from the place where the ideas come from. Because the ideas actually come from somewhere. If you actually like, there’s work on this, like a phenomenology of discovery, like where do scientists get their ideas from? It’s not true. It’s not true. It’s not true. So the… no, it’s… no, it’s… no, it’s anything I can understand, anything I can…
He says he got it from a hishtalshelut, but a custom… in general, people in this sort of area, for a reason, have a custom to speak. To tell you, to claim the authority, like this, the reason why I’m able to follow, or I’m able to hear, is because from the place where I was able to get an idea. Now, this is simply not the main thing in most other areas of… contemporary times, it’s not the main thing. It actually was the main thing in ancient times, even by scientists, they used to speak this way, they said God told me, and therefore… and no one still knows where people get their ideas from. It’s still from the same God.
But why you would listen to this is for the same reason you would listen to any idea, because it’s useful. It’s useful, it’s useful to understand, or, because it’s very important. You tell me, you want to understand… again, all these things you need here during talmidei atzilut, we’ll come to this more. He wants to tell you there’s a problem, there’s a… first of all, you would never experience the question or the need of understanding this, then naturally, it’s not for you. But if you have this issue, now, I have you a method, I’ll tell you an answer.
The Ramak’s Method – Synchronizing All Systems
The Ramak is annoying, sometimes he just says, so it says, and do me something, but it’s not relevant, what does it mean? But if you have a problem, I tell you an answer, that when it comes to ten levels, one will understand the method of the ten levels. The ten levels (madregot), this will help you understand because you’ll understand…
And there a second time he said there are thirteen, so he speaks of the same thing, he doesn’t speak of the same thing, he differs from you. So there’s a problem for your model. There is, like think of this way, think of this way, think of it that way. So he tries very strongly to synchronize everything. I don’t know that he speaks of the same thing he spoke of. No, they actually, if he spoke it’s true. And then, your job as a layman is to…
Discussion: Can One Learn Kabbalah Without Understanding?
Student:
No, you can indeed, you want to still understand, you just want to hear what the other says.
Maggid Shiur:
…just hear what the other says, and that’s the text, right? No understanding, no nothing.
Student:
No, there’s no such thing as without context and without understanding. There’s no such thing.
Maggid Shiur:
And you can learn through the text and understand how the ten sefirot work.
Student:
No, no, I don’t agree. Not agree.
Maggid Shiur:
Let’s say there’s a guy who had a vision, and also he has understanding, and he can explain to you where his vision comes from.
Again, no one here is ever explaining where the vision comes from. They’re explaining what the vision does or what it says, and these are the words they give you. Just like every other theory, speculative theory, will explain to you what it is, how it helps you, what it solves, such things. No one will… the authority and the question of the source of the idea is not the same as the question… like, the only people who claim, in an interesting way, that their ideas come from the same… the source or the authority of their idea is the same as the structure of the idea itself, are the philosophers. And this is like their great innovation… actually science is mostly not working this way, and even… it’s like the whole… like the whole problem… like a certain ideal of philosophy, of Platonism or whatever, of the school called philosophy is… it’s a very interesting claim they have, it’s not actually trivial. It’s not how human learning works for the most part.
The Difference Between Philosophy and Other Sciences
Their interesting claim is that “I’ll show you a proof of something, such a thing called a proof, a dialectic” called by Plato, “and I’ll… you’ll learn it the same way I learned it, from the same proof. And the proof is also meant to be the structure of the reality it recognizes, because it’s a proof because… not a proof in like a mere sign sort of way, it’s not a proof in the way modern science considers a proof, like we made a test and this quote came out, so therefore this is the fact. It’s a real proof.
Methodology of Kabbalah: Speculation, Reality, and the Ramak’s Project
The Philosophical Ideal of Learning Against Practice
This is a very beautiful dream of the philosophers of how learning should work. The way learning actually works for the most part in the world is not so, even if philosophers agree with this – they just have a scheme to get there in the end.
And the way learning actually works is: number one, most people who know things don’t know where they know them from, and their knowledge definitely doesn’t match the structure of the reality they tell you. In other words, people – maybe one can say they make guesses, or maybe they have imagination. Again, these are the correct theories of where they come from. We don’t know, we don’t have a clear understanding of where knowledge comes from.
We do know yes that people, actually, every knowledge… there’s no science in the world that isn’t built on looking at certain problems. I want to understand why this comes, I want to understand how this works, I want to understand why this is so. Everything can be, but the reason we follow the proofs is because we can… no, proofs don’t… that’s the problem. It doesn’t actually work.
Student: Should one believe everything anyone says?
Maggid Shiur: You again, you don’t know there there, anyone it’s… no no, say, whatever you said, you don’t know there there, you wonder already that there is something word in the radical. Already you believe anything anyone says, what do you believe? You don’t believe not not not only.
The Legitimate Critique of Kabbalah
Already you don’t believe not not not to say that the mekubalim all worked with a certain very basic set of problems, and they tried to see something very clear which is very hard to see, and maybe they’re wrong for working on this problem. That would be a good criticism. But I don’t agree with it. It’s true. This is the true critique. All mekubalim.
Chassidim, for the most part, are not mekubalim. Those who are mekubalim are concerned about this problem. Chassidim in the sense that… they’re definitely not concerned about what one means.
Student: Yes, this is a waste of time.
Maggid Shiur: That’s what you’re saying, but I think that’s what the Baal Shem Tov, that’s what they mostly were… I don’t know. As you said, some of them.
The Main Point: One Can Only Reach God Through the Way He Is
And if you have no concern, if you think that the real thing would be – if you think that you can have a relationship with God not in the way the world is, then you’re certainly wrong. I don’t mean that anyone actually thinks that.
So, it’s only the argument, the only argument that a student would say is something like… again, there’s a lot of belief here, a lot of guessing as you say, a lot of speculation. No one has, perhaps he wouldn’t have any proof of this. But every religious person has always believed that you can’t reach God except through the way He is, or the way reality is.
And as much as this can be, there’s seemingly a difference. Every system in the world has a difference between imagination and truth, even Chassidus. No one thinks that as long as I think something, it’s true. And especially this isn’t true regarding reaching God, because God is meant to be the ultimate reality. And therefore one can only reach Him if it’s in the way the ultimate reality is. If you imagine God in a false way, then you’re not imagining God.
Discussion: What Does “Possible to Understand” Mean
Student: We believe it’s true, but we can’t understand it, right? There are things that are impossible to understand.
Maggid Shiur: I don’t know what you mean by “possible to understand.” I don’t know what “possible” means here.
Student: Okay, that’s not for now.
The Microcosm Argument: The Ramak’s Justification
And the only argument that people who would start from you would say is something like, based on a kind of microcosm theory – which is sometimes taken too far, but everyone takes it too far always – which is that if the way in which… I get to it is in this way, so this is the way in which I should start.
This is explicitly what he says is the justification for doing what he does. He doesn’t say “because I don’t care.” Many people feel that he’s saying that this is simply a lie. He says that he doesn’t care what the reality is, he only cares what he says.
But he says here that “shtei tzurot hakdoshot,” that man is an adam katan. And therefore, the way, like, if I have this fixed series of feelings or series of understanding or series of contemplations that I see usually when I try to think about God or I try to think about reality, that probably must be a mirror of how reality really is. And therefore, it’s a legitimate way to work with.
And he does find a hint in the verse “ki sha’ari” and “ki tachat kol hashamayim” and all these hints. He doesn’t say this, but his method is mostly not reading the book, mostly trusting that the order in which things look like to him or appear to him is a true order, because of the belief that the human being is an image of God and all these things, whatever, or an image of the world and so on.
So it’s not always based on a reality, it’s just that he holds this way and it’s also a speculation, it’s like every other speculation. But it’s important for him and for anyone to see how things are, because seeing how things are or knowing how things are, however you want to call it, is what they’re after. They’re not after anything else besides this.
The Ramak’s Project: Coherence of All Kabbalot
And the Kabbalah HaMekubelet is using structures, let’s be sure, yes, I’m making this speculation. Everyone is using structures from somewhere else, right? You say that ten is a number ten that makes sense because you have ten numbers. So okay, so you’re using some basic structure that you know from somewhere. Nobody has promised you that God works in this structure.
But we’re assuming that if the world works in this way, that this would be a legitimate way, and it would be a reasonable way to access the divine, the real way, or any other structure that you use. This is what he says “al mishalam.” And so on. This is basically what they do.
Coherence as a Criterion of Truth
If there’s… well, a structure, anything has to be coherent, to be useful. Because you can be a mekubal of only one system. There’s no problem. If one system makes sense to you, and you’ll make sense of it, and you’ll make sense of it, right? Everything, all the data you have, matches with this. And no problem.
But most of the time people that have that kind of thing, they accomplish it by cutting off most of the reality. They’re like just saying, even though it doesn’t look that way, it still has to look that way. That’s like a kind of trick.
But if you don’t see one line sentence from somewhere or something is everything, then you’re going to try to use a lot more data. Now, all the things that people have speculated about and have written are useful data, at least useful languages, or useful models, or useful… there might be mistakes.
The Ramak’s project is basically taking one book and making everything else work with it, and the way he says it is… and the Ramak’s answer, all the kabbalot. The way he says it is something like, that this was also Birush and Birush and is a Tanna, and therefore he knew better than anyone else.
And traditionally, this is just real logic in this. Certainly according to Kabbalah. According to nigleh, of course, in a halacha, a Seder, I don’t know, Rabbeinu, Warsaw, whatever. But according to Kabbalah, when Kabbalah is understood as reality, it’s just like halacha.
The Problem of Ten Sefirot as “Halacha”
It was already that everyone had to agree that there are ten sefirot. What’s going on? Let’s say there are seventeen sefirot, and there are thirteen. It wouldn’t be any… there’s the problem. This isn’t the political problem. If it is, but simply it’s not.
You have a reality, and you don’t have crazy what someone says. And therefore it should help that you don’t have any mekubalim. Sometimes people call themselves mekubalim. And you don’t have any mekubalim saying. And last night the angel spoke to me, and I explained that the reality is this way, and I’m doing something. So that’s not a real reason.
The Real Reason Why the Ramak’s Project is Useful
The real reason why it’s useful, all of this whole project is useful is because the… because, like, one important thing for anything to be useful, to be able to live with something, to be able to understand it in a way, is for it to be coherent and for it to match as much data as possible.
This is a sign, this is what truth means, and this is also what it means to grasp any theory accurately. In other words, if so it would be, I don’t know, I’m a contradiction, a good day, do me something, I’m a contradiction with the Zohar. It would already be a mistake. Because it would stand that he included something so that it stands in the Zohar or in the Sefer Yetzirah, wherever, it must just be. And therefore one must understand.
Shortcuts and Structures
But it’s only shortcuts. It’s only shortcuts in the sense of taking certain sentences, certain ikkarim, certain basic amudim, certain basic pillars of the theory, and making them central and working things around that. And that’s what’s going to help us see clearly all the other things within that. Otherwise, it would just be…
If someone tells him, sometimes he does this, but then if you’re even smarter, you realize you encompass even that. Why does he say it? Ah, so this is hard for him, he struggles with himself and went further. Okay, you can do that. No one stops you.
The Way of Learning Kabbalah: Why One Must Start with a Basic Structure
The Value of Learning from Different Mekubalim
Otherwise it would be every day saying something different, which is not a very clear way to get clarity.
If someone tells him, sometimes he does this, but then if you’re smarter, you see that you encompass even that. Why does he say it? Ah, so this is hard for him, he struggles with himself and went further. Okay, you can do that. No one stops you. And sometimes one can actually know better from this. Yes, certainly, if you think this is literally so, you know he struggles with himself. But if he’s trying to show something that’s true, then you know what he struggles with, and it’s useful.
And remember, no matter when you think or speak about these things, whether in a supernatural way or in a natural way, right? Whether the angel, I don’t know what elyon, spoke with all these people, or all these people were Jews who turned to think about all these problems. And again, more or less the same, you know, limitations, right, of all Jews. They must more or less believe in the Pardes [Pardes Rimonim] ten [sefirot], something similar, because it won’t jump some non-Jew from I don’t know where who starts from a completely different place, and even if the reality may be the same, it won’t be useful.
And then, in both of these ways, all these people must be worth understanding, because, if you learn a subject and five different people have thought about it, and each one has, how do you call it, each one came with a certain point of it, or a certain aspect of it, or a certain way of thinking about it even, then probably there’s some aspect of reality that he grasps. Most of the time people don’t grasp everything alone. So it’s always a good thing to learn from each one. And the same thing, if it’s the angel from outside, so why did the angel say to him this way and to that one that way? One answer is that both are true. One answer is because the angel had to… the angel also said only one thing at a time, he says to this one this and to that one that. We don’t say it’s a contradiction, but it means if you want to understand the world you need to understand both.
This whole language of learning, like, Gemara, like, it says here this way and there that way, a contradiction comes out, three commentators, three answers. It’s simple, like, how else do you want to do things? The Jews knew how to do things this way. Does anyone else know how to do things in a different way? It’s not like any science that does things in a different way.
The Difference Between Halacha and Kabbalah in This Matter
And it’s not like you have a big difference. Halacha has a structure. Halacha has? Because halacha is only a thought, it’s a bigger difference. Halacha is only a thought. It’s not only about now, how the world is. The world is more, we can’t compare everything that is. The things, we can’t compare. The person who revealed it grasped it, and he said it, how will he grasp it? There are two things that you’ll fall into a certain process to see, you’ll understand little by little. I don’t understand, but I don’t know what people mean when they say, it’s just a statement. The statement means understanding. What do you think understanding is? No, I can understand. Saying things… saying things is the best, the most part the best sort of understanding that exists. I don’t want to just say things, we’re talking about understanding, I’m not just saying things.
What Does “Understanding” Mean in Kabbalah — Against Imagination
Why imagine? Who says imagination is so good? What is imagination? Imagination is a very low way of understanding. Imagining is not far from… yes, certainly you say, saying is what everyone… I understand that I say things and I understand, but that’s not the same as imagining. And perhaps imagining is a way of understanding, and perhaps not. This is against imagination.
There’s something about connecting it in your mind… that’s what understanding is, that’s what every understanding is. You learn Bava Batra, you learn Gemara, you don’t understand what it says there? It’s not just a list? No, you want… every… there’s no science in the world, no knowledge in the world that isn’t learned by saying three times.
But they also say more words, they connect to something else in your mind.
Explain to me. For example?
There’s no science in the world that… if you learn math, your teacher will teach you a bunch of formulas that you’ll review? No, he’ll tell you one plus one, he’ll show you two apples. If you think that from two apples one can see that one plus one, then yes, other things. You can’t see two apples, and then you see again two apples. From this you can at least start to grasp what does the teacher want? What does one mean? No, you can’t, by the way, you can’t, you can’t. It’s the same relationship as this.
The Example of Mathematics and Other Sciences
You start at, like every other knowledge in the world, you start at saying the words, and if you figure out how to look at it, then you start to see the knowledge or the science, the form of it, right? The understanding. Not, perhaps not everything is a form, whatever it should be. Different realms have different ways of understanding. But there’s no science that you won’t start at knowing the basic structure of it, what comes first and what comes after. There’s no science in the world that is done, at least teaching every science.
Against the “Idealized” Conception of Learning Kabbalah
People have very funny, idealized… when people talk about mekubalim, they think that one learns in a funny, idealized way that no subject is learned that way. You learn math, go to any advanced math course, or any hard science, especially, it’s always learned through… coming, he reviews himself on the blackboard twenty times, it comes back perhaps in four years. Yes, perhaps the great scholars in post-graduate school, three of them think what all these things mean. But first he must learn that it works. Every single science is learned this way, and the Moreh L’Horot is the way that every other science is no worse. And if a student comes on the first day of physics or math or geometry or topology, I don’t know, I don’t care what you learn, and he says to the rabbi, “but tell me, what is it actually about?” The rabbi tells him, “No, I can’t. First you’ll learn the whole system, and then, if there’s time, we’ll talk.” Most of the time, most people never come, there’s really no time. But almost no science is learned from first principles or from actually starting to understand them that way. Why would you expect that any serious science would be learned that way?
One learns from children in cheder, one teaches them in school all kinds of basics of science simply by simple faith. Not only by simple faith that one already knows how, but what one learns further is also by simple faith, the way of long review, reviewing formulas. If you take the most basic algorithm that the teacher in cheder, I don’t know if you remember the teachers then, and if you take a three-digit number and you try to multiply it, so you borrow things and you move things from this column to that column, and no one understands what it works on. What does it work on? You have to believe it works. Who says it gives you the result? Why does it work? And when you get to the reason why it works, perhaps you come and say, “Wait, I have a better algorithm. This isn’t even so good. For a clearer way, this sometimes makes a mistake. Once in a thousand years the wrong result comes out from this one.” And you can have the debates at the very advanced levels of theory. But at the basic levels, they’ll always start.
In the beginning, you can’t start any science, and science means something that we can learn with other people, or not everyone will be stuck in their own mind. We’ll be able to talk about it, we’ll be able to make some progress by talking with other people. Remember that one person is always just one person. The greatest prophet, the greatest that he’ll only be able to be, will he only know very little. If he can talk with another person, he’ll know two times, three times as much, and if he can talk with a thousand people over a hundred years, and so it’s important to go forward forward forward for the first step is to, like, let’s get some terms.
The Main Point: Why the Ramak Establishes a Basic Structure
What the Ramak is trying to say here, first let’s make sure that there are ten sefirot. This is very important. No sage can disagree. Afterwards, a sage can say, you know what? I hold that there are twelve. No problem. That’s actually correct. But if nothing starts, everyone says, ah, one says this way, one says that way, this is exactly, this is the last chapter, is exactly that person who says it from his breadth of knowledge. Ah, I heard that there are different approaches. And first one must understand, there is one basic structure, there is one basic problem. The one who says there are thirteen sefirot, actually, he holds that there is another problem, about which he said there are another thirteen. And the other one who says the same thirteen, both he, he means a third thing entirely. You understand at all what’s going on here. But there is like a basic sense in which they all speak about the same thing, and therefore they speak about the ten. Well, one says that the ten are actually not ten. I told you, cross out Netzach. It’s not missing. There is only Hod. Okay, he’s not arguing with the assertion in that sense. You still have like the basic structures. There are ten sefirot, and ten sefirot do such and such a thing, which they’re going to learn whatever their job is to do. And that’s the sage who said differently, actually about this he wrote the Pardes to say, that second one who says differently also meant this, perhaps he is that speaker.
The Three Interpretations of the Three Things Below the Sefirot – And the Ramak’s Approach of BYA
The Necessity of a Basic Language in Kabbalah
The Maggid Shiur:
Okay, I’m not arguing with you in the sense, because you still have like this basic structures. There are ten sefirot, they speak, ten sefirot do such and such a thing, which they’re going to learn whatever their job is to do. And that’s what it is.
And the whole thing of like refining, but the second one who says differently, actually about this he wrote the interpretation to say, that second one who says differently also meant this. Maybe he was just wrong, but maybe more probably he actually agreed with me, or agreed in a basic sense. It can still be true that people speak all the time of thirteen, and other people don’t speak all the time of thirteen, the difference takes place. But he’s actually trying to like formalize the science, like to give it a place where you can start from.
It’s not just about like everyone should say the same thing. You can’t start any learning if not everyone’s going to say the same thing. Even if it’s going to start in a very fuzzy and not exact way, when I say this, I think a bit differently than you. Okay, because you say more or less in the same area as you. And both of us are… basically language. I mean, one can’t learn anything without any language. And every more specific science basically creates its own more specific language. And if we’re not going to have like the most basic language set up, one won’t be able to do anything.
The Later Kabbalists Went Outside the Boundary
And the later kabbalists went outside the boundary. And that’s the answer? Well, he goes longer, a whole shiur on this. Everything is a shiur on this. One must see, one must take with a class, one must review things. The later ones already did it, first of all. Now has come the time of all people who think they know better. First say, come on, you learned, there’s a book, it’s written on a certain page, it says there are thirteen. They didn’t mean it. What did they actually mean? Would have asked him. The second one says, there are other thirteen? Let’s think that there are three. Both ways let’s finish it. I’m going to excuse myself, I have to come eat a meal at the Rebbetzin’s. Let’s finish.
Interpretation #2: Three Powers – Alkiel, Atriel, Ashriel
So, there are still the… he says that there are three different interpreters. What are the next three? The… and what is later? You understand what is Armiplach? You understand what is Armiplach? Anyway, from here onwards is below the sefirot.
There were those who said that the three are… the batch from before, he goes Pargod, Makom HaNeshamot, and Sodei HaMa’arachet HaElyonah. These are the three things that are between Malchut: not Atzilut proper, three powers, which are called Alkiel, Atriel, and Ashriel, may one say the names of angels, I don’t know, and he’s going to explain the names a second time. That’s one interpretation.
Interpretation #3: Three Hidden Sources of Malchut
And that one has another interpretation, for they are three hidden sources of Malchut. This is the interpretation that goes together with the previous reason, that if one comes to the end of the world of Atzilut and the Malchut, there are the three sources of the next level, really.
Just like the first theory, he says that there are three, which are really the three shalosh rishonot (first three of the ten sefirot), which are the root of all sefirot, the same thing in Malchut is the root of the next thing. The same thing, for they came as a hint, just as there are three upper ones in Keter, right? The same thing in Keter, like we said, the first three, the three above the sefirot, are three sources. So they came in it revealed, and they, in the Malchut there are three, it’s already more revealed, but it’s the same concept – these are the sources for the next world, I think, he’s going to be only the gate of entry and gate of three.
The Ramak’s Interpretation: The Three Worlds of Beriah Yetzirah Asiyah
And what are the same three? What? He says so, after all this. Is Rabbi Shimon, you see, all the time it’s Rabbi Shimon. It seems to me that he doesn’t think that he is Shimon HaTzaddik. The second one knew Rabbi Shimon HaTzaddik.
He gives their names. They knew Pargod, which is also called Kisei HaKavod, and Makom HaNeshamot is called Chadrei Gedolah. Probably “called” means that there’s a Midrash that says this language or the Sefer Heichalot, and another thing called Sod HaMa’arachet Elyonah called HaKodesh Elyon.
Pargod = Kisei HaKavod = Olam HaBeriah
He says that it appears here that these are not actually sefirot, they’re only powers of the sefirot, and the proof is Pargod which means separation. It appears that this is a curtain, between Atzilut and everything else. This is indeed Kisei HaKavod. What is a throne with much honor, this is the language that we call Olam HaBeriah, as we’re going to mention.
Makom HaNeshamot = Chadrei Gedolah = Olam HaYetzirah
Everyone knows that the soul came from under the Throne of Glory, this is where the place before Makom HaNeshamot which is under the Throne of Glory, under this is the soul which is under the Throne of Glory. And from all this they are hewn from under the Throne, this is a language. Why is hewing a term for formation? I want to already understand, I don’t want to go once, something I look at you. This is something like carved, hewn, something like that. It comes out that this is under the Beriah.
Sod HaMa’arachet HaElyonah = Olam HaAsiyah
The Ramak has a third interpretation, really. So, his interpretation really is that the three worlds are called Beriah Yetzirah Asiyah, because Beriah is called Kisei HaKavod. Under the Beriah, as it says souls are hewn, under the Throne of Glory, means Olam HaYetzirah. Because you know such hewn ones, the language hewn belongs to Yetzirah, as we’re going to find a proof. And there is Makom HaNeshamot. And then Chadrei Gedolah it’s also called, yes? One says it’s called Chadrei Gedolah, which means Gan Eden, that’s where the soul comes from.
And under this there is Olam HaAsiyah, which is called Sod HaMa’arachet HaElyonah, and they are the array of the servants. I think that means the stars, the spheres. But Sod HaAsiyah, which is under Yetzirah, we learn from the Baraita, as it says righteous. Okay, this is the Rabbi very strong on the Baraita. He calls it a Baraita? I don’t know. What chapter one needs to take where to find the Baraita. And the letter Kuf is that word. Already, I won’t be what the…
HE עברית לחץ לפתיחה
סיכום השיעור 📋
סיכום שיעור – ספר פרדס רמונים, עמוד מ׳ – “עוד מקום לטעות” והיסוד של הקבלה
—
א. הקדמה: ה״מקום לטעות” השני
אנו ממשיכים בעמוד מ׳ בפרדס רמונים, בענין של “עוד מקום לטעות”. הטעות הראשונה כבר נדונה קודם לכן: זו הייתה תשובה של רב האי גאון על י״ג מידות, שבה הוסיפו ספירות ואמרו שיש עוד שלוש מעבר לעשר. התירוץ היה שאותן שלוש הן שרשים עליונים על הספירות – אך לא ספירות עצמן.
כעת מגיעים אנו למקום לטעות השני, שמקורו בברייתא של רבי שמעון הצדיק.
—
ב. הערת אגב: מיהו שמעון הצדיק?
[הערת אגב: נדון רבות מיהו “רבי שמעון הצדיק”. הוא בוודאי אינו אותו שמעון הצדיק משיירי כנסת הגדולה (שאינו נקרא “רבי שמעון הצדיק”). מוזכר שיש ספר מדרש שמעון הצדיק.
שמעון הצדיק המפורסם מהגמרא במסכת יומא היה כהן גדול בבית שני. הגמרא מספרת שבית שני עמד 420 שנה, והיו בו יותר מ-300 כהנים גדולים, חוץ מ-40 השנה ששמעון הצדיק שימש. כל שאר הכהנים שימשו רק זמן קצר.
בדף ל״ט ע״ב ביומא כתוב שבשנה שבה נפטר שמעון הצדיק, אמר “בשנה זו אני מת” – כי בכל יום כיפור היה נכנס איתו לקודש הקדשים זקן לבוש לבנים ועטוף לבנים, והוא נכנס איתו ויצא איתו. אך באותה שנה היה זקן לבוש שחורים ועטוף שחורים – הוא נכנס איתו אך לא יצא איתו. לאחר מכן חלה שמעון הצדיק שבעה ימים ונפטר.
לאחר פטירת שמעון הצדיק הפסיקו הכהנים לומר את שם המפורש בברכת כהנים. זה כתוב גם במסכת קידושין – עד שמעון הצדיק אמרו את שם המפורש, אחר כך הפסיקו.
מוזכר גם המעשה עם אלכסנדר מוקדון, שאמר שהוא רואה את דמות דיוקנו של שמעון הצדיק כשהוא יוצא למלחמה – “דמות דיוקנו של זה מנצחת” – שמעון הצדיק נראה כמלאך ה׳.
לגבי השאלה מיהו שמעון הצדיק בדיוק: הוא היה צריך להיות מוקדם מאוד – עוד לפני החשמונאים. נאמר שאולי היו שניים בשם שמעון – אחד צדיק ואחד לא צדיק, ולכן הוא נקרא “שמעון הצדיק” – כדי להבדיל מהאחר. זה מתאים גם לגמרא ביומא שרוב כהנים גדולים בבית שני לא היו צדיקים גדולים, ולכן את הצדיק האחד קראו במיוחד “הצדיק”.
אחד המקורות הגדולים של סודות התורה מגיע מהכהן הגדול, שידע את השמות. ספר ברית מנוחה בנוי על הרעיון שיודעים את השמות מהכהן הגדול שאמר את השם.]
—
ג. ספר העיון של רב חמאי גאון
הברייתא של שמעון הצדיק מובאת על ידי רב חמאי גאון בספר העיון שלו. ספר העיון מתואר כך:
> “וזה ספר העיון שחיבר רבי חמאי ראש המדברים לענין הפנימיות, וגילה בו עיקר ענין כל מציאות הכבוד הנסתר מן העין, אשר אין כל בריה לכאורה לעמוד על עיקר מציאותו ונהייתו על דרך האמיתי, כמו שהיא באחדות השוה שבהשלמתו מתאחדין בעניניו ותחתונה.”
ספר העיון הוא אחד הספרים שקשה להבין, אך אולי קל יותר ממה שחושבים – הוא מדבר על ענין הפנימיות. מוזכר גם שלספר העיון יש 25 נוסחאות. נראה שמדרש שמעון הצדיק הוא כמו מהדורה מוקדמת של ספר העיון – גרסה מוקדמת של אותו חומר. הרמ״ק הכריע שהמקור בא מהברייתא דשמעון הצדיק.
—
ד. י״ג הכוחות לפי ספר העיון
ספר העיון לומד שהקב״ה מתאחד בכוחותיו ומתעלה עד אין סוף ברוממותו. הוא מיוחד באלו השלש עשרה כוחות – יש שלושה עשר כוחות, וכל אחד ידוע בפני עצמו בשם מיוחד, וכולם מעלתם זה למעלה מזה – הם יורדים מלמעלה למטה, אחד גבוה מהאחר.
הרמ״ק מביא את רשימת השמות (לפי גירסתו):
1. אביר הקדמון (= כתר)
2. חכמה קדומה
3. אור מפולפל
4. חשמל
5. ערפל
6. כסא הנוגה
7. אופן הגדולה הנקרא חזוזית – השם “חזוזית” קשור ל״חזיון” (ראייה), והוא מתאים פחות או יותר לחסד/גדולה בסדר הספירות.
הלאה מוזכרים: נצח נקרא “חזון החוזרים” (כמו שכתוב בזמירות: “נצח פרי ניכסי אבותם”), כרוב להוד, וכן הלאה. הכוח האחרון נקרא “אביר הסובב” – כך שיש “אביר העליון/הקדמון” למעלה ו״אביר הסובב” למטה.
הרמ״ק אינו מסביר מדוע הסדר דווקא כך. הוא מעיר שהחתך (סדר) מתאים לזוהר שמונה נצח לפני הוד.
[הערת אגב: מוזכר שלשמות החלופיים אולי יש יתרון – הם נשמעים יותר מיסטיים וחדשים. “אביר קדמון” נשמע אחרת מהשם הרגיל “כתר”. אך מצד שני, בעשר ספירות הרגילות יש אותה בעיה – כל השמות מתכוונים למעשה למשהו דומה: הקב״ה הוא נורא יפה וחזק. מה ההבדל בין “אור מופלא” ו״חשמל” ו״ערפל”? הכל אותו דבר. ממש כמו בספירות הרגילות – הכל אומר שהקב״ה הוא מלך. אולי זה רק כי אנחנו רגילים מדי לשמות הרגילים, והשמות החדשים נשמעים חדשים.]
—
ה. הבעיה: שלושה עשר כוחות מול עשר ספירות
הרמ״ק אומר: “לכאורה משמע דהיינו עשר ספירות” – במבט ראשון נראה שזה מדבר על עשר ספירות. “אביר קדמון” כולם יודעים שזה מתכוון לכתר. אך הבעיה ברורה: אם יש רק עשר ספירות, מה עושים עם שלושה עשר הכוחות המנויים כאן? צריך לומר ששלושה מהם אינם ספירות – “מכאן ואילך אינו בספירות”.
המקור לשלושה עשר: בספר יצירה כתוב “ספר, ספר, וספור” – אלו שלושה דברים – ולזה “עשר ספירות” – ביחד שלושה עשר. כלומר, שלושה נוספים על העשר. מוזכר גם ששלושה עשר קשור לשלוש עשרה מידות הרחמים, אם כי זה לא כל כך ברור איך זה מתאים.
[הערת אגב: מוזכר ששלושה עשר הוא “לא מספר טוב” – עשר הוא אחדות שלמה, אך שלושה עשר לא נוח.]
—
ו. המדרש – רבי ישמעאל בן אלישע ורבי נחוניא בן הקנה
הרמ״ק מביא מעשה ממדרש (הוא קורא לו “מדרש סימן הצדיק”, אם כי יש נוסחאות שונות):
רבי ישמעאל בן אלישע מספר: “אותו היום” – הוא בא מרבי עקיבא בן יוסף אל רבי נחוניא בן הקנה (בנוסחאות אחרות: רבי נחוניא בן דרדים). הוא ביקש: “הראה לי את כבוד מלכו של עולם, כדי שיתבאר ידיעתו בלבי כשאר בעליו” – אני רוצה שידיעת הקב״ה תתברר לי בלב, כמו שאני כבר יודע את כל שאר פעולותיו. הוא כבר סיים ללמוד את כל הצדדים, עכשיו הוא רוצה לדעת את הקב״ה עצמו.
רבי נחוניא ענה: “בני, בן גאון אתה” – זו אולי לשון של גדולה (לא גאווה). הוא אמר לו: “טהור ונעסוק עמך” – נתעסק בזה. הוא סיפר לו על שני חותמות:
– עזקתא רבתא דשמיא (חותם של שמים) – השם א-ר-א-ר-י-ת-א
– עזקתא דארעא (חותם של ארץ) – השם א-ה-ו
הוא הוציא את ספר האכולות של רבי חננאל בן חננאל, ושם ראה רבי ישמעאל:
> “אדיר בחדרי גדולה, היושב על רבון גלגלי מרכבתי, בחתימת אהיה אשר אהיה, בעזקתא רבתא דחתימא בשמיה אריותא – סימן: אחד ראש, אחדותא ראש, יחוד תמורתא אחד, יחוד ומיוחד עובד חוה עולמים. עזקתא דארעא בשמיה א-ה-ו-ה – סימן: אחד היה ויהיה.”
—
ז. הפשט של “היה הוה ויהיה”
“אהיה” היה מדרגה (עיר), והשם הוי״ה מתכוון “אחד היה ויהיה”. מה בין “היה” ל״יהיה”? זה “הוה” – הקב״ה כפי שהוא עכשיו. זה מתקשר ללשון ספר יצירה (כמו שהחתם שמואל וויינר מביא): “היה קודם שנברא העולם, הוה בעולם הזה, ויהיה לעולם הבא.”
—
ח. שלושה עשר הכוחות כהתגלות האחד
המדרש ממשיך: “והם י״ג כוחות שבהם מתגלות האדון אחד, ואשר כל אחד ואחד יש לו שם בפני עצמו.” מהם נראים (מוצגים) י״ג מדות שעומדות בתורה. גם כאן יש רשימת שמות – קצת שונה מהקודמת – ו״אור מופלא” גם מופיע ברשימה. הסדר גם הולך על שלושה עשר.
מוזכר ש״שלשתן” (השלושה שמעבר לעשר) מתבטאים “באין אכלות לכבוד השכינה שמועלה עשירות”.
—
ט. שיטת הרמ״ק: שלושה כוחות נוספים אינם ספירות
הרמ״ק מניח ששלושת הכוחות הנוספים (מעבר לעשר) הם לא ספירות – הם משהו שמעבר (או מחוץ) לספירות. זו שיטתו הרגילה כאן. מוזכר ש״יש אומרים” (אולי בשם ר׳ משה פוטרילר) יש שיטה על השלושה, אך הרמ״ק מביא זאת רק כאפשרות.
—
י. הרמב״ם ומה שהמקובלים מנסים להשלים
שיטת הרמב״ם: אפשר לדעת רק פעולות
הרמב״ם אמר: אפשר לדעת רק פעולות – אפשר לדעת מה הקב״ה עושה, אך לא מה הוא. זה לא רק חידושו של הרמב״ם – כבר חז״ל אומרים לשונות כאלה. אך הרמב״ם ניסח זאת כשיטה: אפשר לדעת רק פעולות, ויותר אין לדעת.
תשובת המקובל: חסר משהו
המקובלים סוברים אחרת. הם אומרים: חסר משהו. הרמב״ם אומר “אתה יודע פעולות, אתה גמור”. אך המקובל אומר: “אני רוצה לדעת את השם – כלומר, איך הקב״ה מנהל את המלאך, לא רק שיש מלאך”. למשל, הרמב״ם אומר שהגלגלים (כדורים) מסתובבים על ידי כוח, מלאך. יפה. אך במלאך חייב להיות שם כלשהו – הקב״ה מנהל את המלאך. המקובל רוצה לראות את הקב״ה המנהל את המלאך – לא רק את המלאך עצמו.
כל הקבלה, או חלק גדול ממנה, היא הפרויקט להשלים את מה שהרמב״ם “החסיר” – או ליתר דיוק, מה שהוא השאיר במודע. הבעיה היא שרוב המקובלים לא מבינים מה הרמב״ם כן ידע – הם מפספסים את החלק שהוא כן עשה.
—
יא. מעשה מרכבה – הגדרת הרמב״ם
הרמב״ם במורה נבוכים, פרק ע״א-ע״ב של חלק ב׳, מגדיר מעשה מרכבה כך: הקב״ה הוא נפרד ונעלם מהעולם – הוא טרנסצנדנטי – אך גם מחובר לעולם, הוא מנהל אותו. זו הבעיה העיקרית: איך אפשר לומר שהוא בעולם וגם מחוץ לעולם? איך אפשר לומר שהוא מנהל הכל, וגם שהוא שלילת כל הגשמיות, טרנסצנדנטי?
המקובלים מנסים לעבד בדיוק את זה. וזה קשה מאוד, כי מנסים לעשות דבר בלתי אפשרי.
—
יב. המושג “שפע” – מילים לבלתי אפשרי
אולי כל הפרויקט הוא מתכון לשיגעון. אך במערכת מסוימת הם כן נותנים מילים לזה. למשל, המילה “שפע” – זו מילת מפתח בקבלה. היא מתכוונת לקיום, המציאות של כל הדברים – איך המציאות “זורמת” מאלוקים לעולם. משחקים במילים כמו מציאות, הוי״ה. אך אלו רק מילים – הרמב״ם עצמו סותר את עצמו בזה, וזו בדיוק הבעיה.
—
יג. עשר ספירות – מבנה ל״שפע”
אולי אפשר לראות איך כביכול המציאות זורמת מאלוקים לעולם, ואפשר לדבר על 14 מדרגות שונות בזה – או אולי 10 הוא מספר טוב. זה בעצם היסוד של עשר ספירות – עשר מדרגות שדרכן מציאות הקב״ה יורדת לעולם.
הצמצום שהרמ״ק מדבר עליו (כמעט) – כל ה״סיפורים” שהמקובלים מנסים לספר – הם ניסיונות להסביר את התהליך.
—
יד. צורה (form) וחומר (matter) – יסוד פילוסופי
המושג צורה
לכל דבר בעולם יש תכנית, מבנה – זה נקרא צורה (form). לאדם יש צורה – הוא תינוק קטן, הוא גדל, הוא לומד, הוא מת. לכוכב לכת יש צורה – הוא מסתובב במסלול. כל צורה קיימת מההתחלה – כמו התכנית של יצור חי.
אך צורה היא תמיד צורה של משהו – מבנה של משהו.
חומר קדמון
זה מביא לרעיון שחייב להיות מקור נפרד לחומר – מה שהרמב״ן קורא “חומר קדמון” (חומר ראשוני), שאחרים קוראים “undifferentiated matter” – חומר ללא צורה. מעולם לא ראינו חומר ללא צורה – לכל דבר יש צורה כלשהי – אך לוגית זה חייב להתקיים כמקור נפרד.
אפלטון ואריסטו התחילו לחשוב שחייב להיות מקור נפרד כזה לחומר. פרשת בראשית בפשט, כמו שיטת אפלטון, לא מדברת ממש על יש מאין (אולי במילה אחת, כמו שהרמב״ן אומר), אלא מניחה שיש חומר לא מובחן – “תהו ובהו” – והבריאה היא הבדלה: נתינת צורה לחומר.
כל זה “נמוך מאוד” לקבלה
כל הדיונים הפילוסופיים על חומר וצורה הם, מנקודת המבט של הקבלה, נמוכים מאוד. זה רק “כוונת הנקודה” – מתעניינים רק בדבר האחד שמבינים: אולי הצורה של העולם, של קיום, של מציאות. אך קיום עצמו אינו צורה במובן הספציפי. צורה היא תהליך, דפוס של משהו. האם יכול להיות דפוס ללא משהו? אולי במוחו של אלוקים, לפני הכל. אך זה עדיין לא מספיק כדי להסביר למה בכלל משהו צריך להתקיים.
—
טו. “עשר ספירות בלי מה” – לפני הצורה
המושג “עשר ספירות בלי מה” – בלי מהות – מתכוון: לפני הצורה. “מהות” מתכוונת לצורה, ל״משהו”, “אשר הוא עלול להיות”. כשאומרים זאת, זה כבר הרבה פירוד – זה כך ולא אחרת, זה במובן של “about something”. כשמדברים על “קיום עצמו” או “being itself”, מדברים כבר על משהו שלפני מה שאנו קוראים צורות – לפני חכמה, או איך שרוצים לקרוא לזה. מדברים על משהו שלפני מבנים של משהו, לא מבנים של כלום.
הדואליות של “רעיון של משהו”
ל״רעיון של משהו” יש תמיד דואליות – זה רעיון של משהו. אפילו כשמדברים על הרעיון לפני המשהו, זה עדיין “מה שיהיה משהו” – הווה, יהיה משהו. אם רוצים להסביר חומר (מה שלא יעזור בעצמו), צריך לדבר על being, או goodness (the Good), או קיום.
למטה מהצורה ולמעלה מהצורה – היכן הם נפגשים
אפשר להיות למטה מהצורה – כמו שחומר הוא למטה מהצורה. ואפשר להיות משהו שלמעלה מהצורה – כמו “first matter” שהוא לגמרי ללא צורה. הנמוך ביותר בהיררכיה הוא עולם התהו, ד׳ קליפות. והגבוה ביותר גם הוא למעלה מצורה. ובמובן מסוים נפגשים שני הקצוות – זו הסיבה שיש בלבול גדול בכל הענינים האלה. כי דברים שאין להם מבנה, יש להם קיום.
—
טז. מאיפה בא קיום? – המרחב של הקבלה
עכשיו צריך להתחיל לדבר על קיום עצמו. התיאוריה של אלוקים היא שיש דבר אחד שהוא רק קיום – ואולי אפילו לא קיום, כי כשמתחילים לדבר על קיום עצמו, נוצרות בעיות. “קיום” נשמע גם כמו משהו, הוא עומד בניגוד ללא-קיום, זו גם מילה. כשחושבים על המילה “קיום”, חושבים על הדרך שבה כל הדברים שראינו אי פעם קיימים – וזה לא קיום, זה סוג של קיום.
אז מתחילים להיכנס לשאלות קשות: יש יותר מסוג אחד של קיום. האם אפשר לומר אותה מילה לסוגים שונים של קיום? האם זה שם משותף או משל? הרמב״ם אומר שאפילו המילה שאלוקים קיים היא equivocal term – זה לא נכון לומר שאלוקים קיים באותה דרך כמו משהו אחר. אחרים סוברים שאולי יש קשר. אך צריך לחשוב שאלוקים נתן לדברים אחרים להתקיים – ה״תפקיד” שלו הוא רק לתת קיום.
איך בכלל מדברים על זה? זה מה שהמקובלים מנסים. כשהם מדברים על שמות, ספירות, וכל הרמות, הם רק מתעניינים באזור הזה. מתחילת הספר ועד סופו, ובסוף אולי חצי עמוד על שאר העולם. **כל הקבלה
נכנסת למרחב שהרמב״ם, אף על פי שהוא לא טוען שזה לא קיים, אין לו שפה לדבר על זה.**
[הערת אגב: הרמב״ם נשמע לפעמים כאילו הוא אומר שלאלוקים יש צורה, אך אז הוא אומר “לא, לאלוקים אין צורה, זה רק משל”.]
—
יז. מעשה בראשית – סדר הצורות
כשרוצים להבין את כל העולם, זה אומר גם להבין את המטאפיזיקה. רוצים לדבר על צורה. אם אתה פלטוניסט, אתה מאמין שמובן גבוה יותר של צורה מסביר את הנמוך יותר – ההיפך מרדוקציוניזם. כללים גדולים יותר מסבירים פרטים קטנים יותר. וחייב להיות גבול.
הרמב״ם אומר שיש את המלאך המרכזי (שכל הפועל) שנותן צורות לכל. אך איך הוא עושה זאת? מה זה אומר? הרמב״ם עצמו כותב שיש שם בעיה. כשאדם מבין משהו, הוא גם מקבל צורה שיושבת על קיום הדבר – מאיפה זה בא? זה לא כל כך פשוט להסביר. אולי נולדים עם זה, אולי מקבלים את זה כשמוכנים – תיאוריות שונות.
כל זה – כל סדר ההשתלשלות של צורות, איך ארגון גבוה יותר בא מנמוך יותר, איך ביולוגיה ואבולוציה – זה היה מעשה בראשית. זה מה שמדע הוא, או צריך להיות.
—
יח. מעשה מרכבה – הקשר בין אלוקים והעולם
כל מה שדיברנו עליו עד עכשיו נקרא “פעולת השם” – הקב״ה עשה את כל זה, אלו הדברים שהוא עושה. אך אם רוצים לדבר על מעשה מרכבה, מתכוונים לדרך שבה כל זה הוא פעילות של אלוקים – הקשר כביכול.
אצל המקובלים, אם אומרים שהקב״ה עשה דבר – נס, טבע, לא משנה – צריך להיות משמעות למילה. אצל הרמב״ם חסרה משמעות שעושה את זה אמת. הוא אומר רק: “הכל מאלוקים כסיבה ראשונה”. יפה מאוד. אך איך הוא הסיבה? איך משהו הופך לענין של אלוקות? מה זה עושה? אולי יש ענינים שרחוקים מדי בהשתלשלות ולא נחשבים עוד “אלוקים”. אך מה הופך משהו לענין של divine? מהם הקשרים?
המרחב של מעשה מרכבה
הדברים האלה לפני הצורות, לפני קיום אפילו. חייבת להיות דרך שבה ה״דבר-אלוקים” – שקשה לומר שהוא קיים, או אולי בכלל אי אפשר לומר – שחייב להיות למעלה מ-being, למעלה מקיום, בוודאי למעלה מצורה – איך זה נותן קיום לדברים קיימים?
זו ממש השפה של המקובלים המוקדמים: “the movement of existence from existent to existent, or from existent to non-existent, or from non-existent to existent” – כל השפות מגיעות לאותו דבר. והם מאמינים שאפשר לדמיין את זה קצת דרך צפיה במרכבה, אפשר לתת לזה שמות. כל הסיפור של “תרי״ג קשרי חכמה” הוא סוג של מתן שמות לזה – יש ענין של כתר, יש ענין של… וכל הדברים האלה יש להם השתלשלות.
—
יט. קבלה כמשל – והערך של משל
לא משנה איזו שפה משתמשים – אותו ענין נשאר אותו דבר. גם כשכותבים את שם הוי״ה ממש – והזוהר נותן הדרכה איך לכתוב את השם – זה רק משל של משל של משל של משל. כשמדברים רק על הקבלה עצמה, צריך לדבר על התנועה של קיום עצמו, או על משהו לפני קיום – איך משהו הופך ממשהו לא מוגדר ולא ניתן למתן שם למשהו שאומרים שהוא קיים. השאלה הבסיסית היא: איך הקב״ה הופך לאלוקי העולם? זה ממש מה שהקבלה היא – כל הסיפור שלה. לא מעשה בראשית, לא מה שקוראים סתם עבודת השם – אלא הסיפור האמיתי.
כולם מודים שהכל בקבלה הוא משל. אך מה זה אומר משל? אתה מנסה להבין דבר מסוים, ואני נותן לך דיאגרמה, דרך לחשוב על זה. אם אין לך את הבעיה, זה לא מדבר אליך. אך אם יש לך את הבעיה – אם אתה רוצה לראות את הקב״ה כאדם דתי – זה משהו שיעזור לך. זו דרך ברורה יותר לחשוב על בעיה שיש לك.
—
כ. האלטרנטיבה של הרמב״ם
אולי בכלל אין טעם לדבר על זה? כן, הרמב״ם היה אומר: תהיה ברור קודם על מה שאתה יכול להיות ברור. והדברים שאתה לא מבין – יש בתורה “לא תתורו אחרי לבבכם” – אולי זה לא קשור אליך, ואתה לא צריך להתעסק בזה.
—
כא. חטא חוסר הסבלנות – חטא אדם הראשון
המקובלים כולם חסרי סבלנות – הם רוצים לדעת מיד עכשיו. וכשחסרי סבלנות, לפעמים עושים טעויות. זה ממש חטא אדם הראשון. המקובלים מאוד מודעים לזה – זה החטא הגדול ביותר: כשתופסים דברים שעדיין אין את הכלים, עדיין אין את היכולת לתפוס. אז מתחילים לומר דברים – מתחילים לומר שיש שני אלוהים, ממש! – בגלל בעיות כאלה.
המקובלים כולם מאוד זהירים: לא נאמר, כן נאמר, נחשוב, נחלום, נדמיין, ננסה. לכן אף אחד לא צריך ללמוד קבלה אלא מי שמרגיש שהוא חייב. אך תמיד יש אנשים שלא יכולים להיות מרוצים מלשון הרמב״ם: הקב״ה מחובר לעולם וגם נפרד מהעולם, ואנחנו לא יכולים להתגבר על הבעיה של לומר את שניהם ולא לדעת איך זה עובד.
—
כב. מאיפה באים הרעיונות? – ההשוואה למדע
מאיפה איינשטיין קיבל את תורת היחסות? מהמוח! הוא יכול להראות לך איך זה עוזר לך, אך הוא לא יכול להראות לך איך הוא קיבל את זה, ומה זה באמת, ואיך זה מתחבר לכל השאר.
יש כאן הבדל חשוב: מדענים מתיימרים לדבר מסמכות של איך התיאוריות שלהם עובדות, לא מסמכות של מאיפה התיאוריות שלהם באות. זו הסיבה שאנחנו קוראים לזה מדע – כי הם לא אומרים שצריך להאמין להם כי אלוקים דיבר איתם. אך באמת, אף אחד לא יודע מאיפה אנשים מקבלים את הרעיונות שלהם – זה עדיין מאותו אלוקים.
מקובלים, מצד שני, יש להם מנהג לדבר מאיפה הרעיונות שלהם באים – הם טוענים לסמכות ממקור הרעיון. בזמנים הישנים אפילו מדענים דיברו כך – “אלוקים אמר לי”.
אך הסיבה שצריך להקשיב היא אותה סיבה שמקשיבים לכל רעיון: כי זה שימושי. זה מועיל להבנה, או שזה חשוב מאוד.
—
כג. ההבדל בין פילוסופיה למדעים אחרים
[הערת אגב: האנשים היחידים שטוענים שמקור הרעיון שלהם הוא אותו דבר כמו המבנה של הרעיון עצמו – הם הפילוסופים. זה החידוש הגדול שלהם, וזה לא טריוויאלי. זה לא איך למידה אנושית עובדת בדרך כלל.
הטענה המעניינת שלהם היא: “אני אראה לך מופת – הוכחה, דיאלקטיקה (כמו שאפלטון קורא לזה) – ואתה תלמד את זה באותה דרך שאני למדתי את זה, מאותה הוכחה. וההוכחה היא גם המבנה של המציאות שהיא מזהה”. לא הוכחה במובן של סימן בעלמא, לא הוכחה כמו במדע מודרני – “עשינו ניסוי והתוצאה יצאה” – אלא הוכחה אמיתית.]
—
כד. האידיאל הפילוסופי של למידה מול איך למידה באמת עובדת
החלום הפילוסופי הוא שידע ייבנה באופן שיטתי, שלב אחר שלב, בצורה שמשקפת את מבנה המציאות. אך בפועל למידה לא עובדת כך. ראשית, רוב האנשים שיודעים דברים לא יודעים מאיפה הם יודעים את זה, והידע שלהם לא בהכרח תואם את מבנה המציאות שהם מתארים. אנשים אולי “מנחשים” או משתמשים בדמיון – יש תיאוריות שונות מאיפה ידע בא, אך אין לנו הבנה ברורה של זה.
שנית, כל מדע בעולם בנוי על הסתכלות על בעיות מסוימות – “אני רוצה להבין למה זה קורה”, “אני רוצה להבין איך זה עובד”.
—
כה. הביקורת הלגיטימית על הקבלה
הביקורת האמיתית על הקבלה הייתה כך: המקובלים כולם עבדו עם סט בסיסי מאוד של בעיות, והם ניסו לראות משהו מאוד ברור שמאוד קשה לראות – ואולי הם טועים בעבודתם על הבעיה. זו הייתה ביקורת טובה.
[הערת אגב: חסידים, לרוב, אינם מקובלים. אלו שהם באמת מקובלים דואגים לגבי הבעיה – הם באמת רוצים לדעת איך המציאות היא. חסידים במובן הרחב יותר לא בהכרח דואגים לזה.]
—
כו. העיקר: אפשר להגיע לאלוקים רק דרך האופן שבו הוא
כל אדם דתי תמיד האמין שאי אפשר להגיע לאלוקים אלא דרך האופן שבו הוא, או האופן שבו המציאות היא. לכל שיטה בעולם יש הבדל בין דמיון ואמת – אפילו לחסידות. אף אחד לא מתכוון ש״כל עוד אני מתכוון למשהו, זה אמת”. במיוחד כשמדובר בהגעה לאלוקים, כי אלוקים אמור להיות המציאות האולטימטיבית. לכן אפשר להגיע אליו רק אם זה באופן שבו המציאות האולטימטיבית היא. אם מדמיינים את אלוקים באופן שקרי, מדמיינים לא-אלוקים.
—
כז. טיעון המיקרוקוסמוס כהצדקת הרמ״ק
הטיעון היחיד שאפשר להביא לשיטת הרמ״ק מבוסס על סוג של תיאוריית מיקרוקוסמוס – שלפעמים לוקחים אותה רחוק מדי, אך כולם תמיד לוקחים אותה רחוק מדי. הטיעון הוא: אם הדרך שבה אני מגיע למשהו היא בדרך הזו, אז זו הדרך שבה אני צריך להתחיל.
זה במפורש מה שהרמ״ק אומר כהצדקה שלו. הוא לא אומר “כי לא מעניין אותי מה המציאות היא”. הוא אומר ש״שתי צורות הקדושות” – האדם הוא אדם קטן. לכן, אם יש לי סדרה מוצקה של רגשות או הבנה או התבוננויות שאני רואה בדרך כלל כשאני מנסה לחשוב על אלוקים או על מציאות, זה כנראה חייב להיות ראי של איך המציאות באמת היא. לכן זו דרך לגיטימית לעבוד עם זה.
הוא גם מוצא רמזים בפסוקים – “כי שארי” ו״כי תחת כל השמים” – אך השיטה שלו היא בעיקר לא לקרוא את הספר, אלא לסמוך על כך שהסדר שבו דברים נראים לו או מופיעים לו הוא סדר אמיתי, מבוסס על האמונה שהאדם הוא צלם אלוקים, תמונה של העולם.
זו גם ספקולציה – כמו כל ספקולציה אחרת. אך חשוב לו ולכל אחד לראות איך הדברים הם, כי לראות איך הדברים הם או לדעת איך הדברים הם – זה מה שהם מחפשים. הם לא מחפשים משהו אחר מלבד זה.
—
כח. פרויקט הרמ״ק: קוהרנטיות של כל הקבלות
הקבלה המקובלת משתמשת במבנים. כולם משתמשים במבנים ממקום אחר. אומרים שעשר הוא מספר שהגיוני כי יש עשר ספרות. אך אף אחד לא הבטיח שאלוקים עובד במבנה הזה. אנחנו מניחים שאם העולם עובד בצורה הזו, זו הייתה דרך לגיטימית וסבירה להגיע לאלוקי, למציאות, או לכל מבנה אחר שמשתמשים בו. זה מה שהוא מתכוון ב״על משלם”.
קוהרנטיות כקריטריון לאמת
מבנה חייב להיות קוהרנטי כדי להיות שימושי. אפשר להיות מקובל של שיטה אחת בלבד – אם שיטה אחת הגיונית, אפשר לגרום לכל הנתונים להתאים לזה. זו לא בעיה. אך לרוב, אנשים שמשיגים דבר כזה עושים זאת על ידי חיתוך רוב המציאות – הם אומרים “למרות שזה לא נראה כך, זה עדיין צריך להיראות כך”. זה סוג של טריק.
אך אם לא רואים סט אחד ממקום אחד כהכל, ינסו להשתמש בהרבה יותר נתונים. כל הדברים שאנשים ספקולו עליהם וכתבו הם נתונים שימושיים – שפות שימושיות, מודלים שימושיים – אם כי יכולות להיות טעויות.
פרויקט הרמ״ק הוא בעיקר: לקחת ספר אחד (הזוהר) ולגרום לכל השאר לעבוד איתו. הדרך שבה הוא אומר את זה: הזוהר הוא מרשב״י, שהוא תנא, וממילא הוא ידע יותר טוב מכל אחד אחר. באופן מסורתי, זה ההיגיון – בוודאי על פי קבלה. על פי נגלה, בהלכה, יש סדר – רבנו, ורשה, מה שלא יהיה. אך על פי קבלה, כשקבלה עוסקת בהבנת מציאות, זו רק שאלה הלכתית.
הבעיה של עשר ספירות כ״הלכה”
כבר היה שכל אחד חייב להסכים שיש עשר ספירות. אך מה זה משנה? נגיד שיש שבע עשרה ספירות, או שלוש עשרה. זו לא הייתה בעיה פוליטית – זו בעיית מציאות. יש מציאות, ואין דבר מטורף שמישהו אומר. לכן לא עוזר שיש מקובלים שאומרים “אתמול המלאך דיבר איתי, והסברתי שהמציאות היא כך”. זו לא סיבה אמיתית.
הסיבה האמיתית למה הפרויקט שימושי
הסיבה האמיתית למה כל הפרויקט שימושי היא כי: דבר אחד חשוב כדי שמשהו יהיה שימושי, כדי שאפשר יהיה לחיות עם משהו, כדי שאפשר יהיה להבין אותו – הוא שיהיה קוהרנטי ושיתאים לכמה שיותר נתונים. זה סימן – זה מה ש״אמת” אומרת, וזה כל מה שזה אומר לתפוס תיאוריה באופן מדויק.
בצורה הזו, אם משהו סותר את הזוהר, הרמ״ק יאמר שזו טעות. כי הוא כל כך הכליל שמה שכתוב בזוהר או בספר יצירה חייב להיות כך, וממילא צריך להבין. אך אלו רק קיצורי דרך – קיצורי דרך במובן שלוקחים משפטים מסוימים, עקרונות מסוימים, עמודים בסיסיים מסוימים של התיאוריה, הופכים אותם למרכזיים, ועובדים דברים סביב זה. זה מה שיעזור לנו לראות בבירור את כל שאר הדברים בתוך זה. אחרת זה היה כאוטי.
אך אם מישהו חכם יותר, מבינים שאפילו זה מורכב. ולפעמים הרמ״ק עצמו אומר: “אני מסתמך על זה והולך הלאה”. אפשר לעשות את זה – אף אחד לא עוצר.
—
כט. הערך של למידה ממקובלים שונים
כשלומדים ענין וחמישה חכמים שונים חשבו עליו, כל אחד השיג נקודה מיוחדת, היבט מיוחד, או דרך מיוחדת של חשיבה. כנראה כל אחד תופס היבט של המציאות האמיתית. לרוב אדם אחד לא תופס הכל לבדו. לכן תמיד דבר טוב ללמוד מכל אחד.
אם אומרים שמלאך גילה את החכמה, שואלים: למה המלאך אמר לאחד כך ולאחר אחרת? תירוץ אחד: שניהם אמת. תירוץ שני: גם המלאך אמר רק דבר אחד כמה פעמים – לזה כך, לזה אחרת. אנחנו לא אומרים שזו סתירה, אלא אם רוצים להבין את העולם, צריך להבין את שניהם.
זו אותה דרך כמו לימוד גמרא: כתוב כאן כך ושם כך, יוצאת סתירה, שלושה מפרשים, שלושה תירוצים. איך אחרת לעשות דברים? היהודים ידעו איך לעשות דברים בדרך הזו. שום מדע אחר לא עושה זאת אחרת.
ההבדל בין הלכה לקבלה בענין זה
להלכה יש אופן מיוחד – הלכה היא רק “חשיבה” (חשיבות/הכרעה מסוימת). אך כאן לא מדברים רק על איך העולם הוא מעשית, אלא על משהו שאי אפשר להשוות לשום דבר אחר. האדם שגילה את זה השיג את זה, והוא אמר את זה – איך הוא צריך להשיג את זה?
—
ל. מה זה אומר “להבין” בקבלה – מול דמיון
אנשים אומרים לפעמים: “זה רק statement”. אך statement אומר understanding. מה זה אומר להבין? לומר דברים – כלומר, לנסח, לבטא – זה הסוג הטוב ביותר של הבנה שיש. לא סתם לומר, אלא כשמדברים על הבנה.
Imagination היא מדרגה נמוכה מאוד של הבנה. Imagining זה לא אותו דבר כמו להבין. לחבר משהו במוח – זה מה שכל understanding היא. כשלומדים בבא בתרא, לא רוצים רשימה סתמית – רוצים להבין. אין שום מדע בעולם שלא לומדים אותו דרך חזרה ואמירה כמה פעמים.
—
לא. המשל של מתמטיקה ומדעים אחרים
כשלומדים מתמטיקה, המורה לא סתם מלמד נוסחאות לחזרה. הוא מראה אחד ועוד אחד עם שני תפוחים. מזה מתחילים לתפוס מה המורה רוצה. כל מדע מתחיל באמירת המילים, ואם מוצאים איך להסתכל על זה, מתחילים לראות את המדע, את הצורה שלו.
נגד התפיסה ה״אידיאלית” של לימוד קבלה
לאנשים יש תפיסה אידיאלית מאוד איך מקובלים לומדים – אך שום מדע לא נלמד כך. לך לקורס מתמטיקה מתקדם – הפרופסור חוזר על הלוח עשרים פעם, זה חוזר אולי בעוד ארבע שנים. אולי שלושה חכמים גדולים ב-post-graduate school חושבים מה כל הדברים האלה אומרים. אך קודם צריך ללמוד שזה עובד.
אם תלמיד בא ביום הראשון של פיזיקה או מתמטיקה ושואל את הרבי: “תגיד לי, על מה זה actually?” – הרבי עונה: “לא, קודם תלמד את כל המערכת, ואחר כך, אם יש
זמן, נדבר.” רוב האנשים אף פעם לא מגיעים לזה. כמעט שום מדע לא נלמד מ-first principles.
מלמדים ילדים בחדר, בבית ספר, כל מיני יסודות של מדע סתם בדרך אמונה פשוטה. לא רק זה – גם הלאה לומדים בדרך אמונה פשוטה, דרך חזרה ארוכה על נוסחאות. קח את האלגוריתם הכי בסיסי של כפל עם מספרים בני שלוש ספרות – לווים, עוברים מעמודה אחת לשנייה – ואף אחד לא מבין למה זה עובד. צריך להאמין שזה עובד. מי אומר שמקבלים את התוצאה? רק כשמגיעים לטעם למה זה עובד, אולי אפשר לומר: “יש לי אלגוריתם טוב יותר”. דיונים כאלה קורים ברמות הגבוהות ביותר של תיאוריה. אך ברמות הבסיסיות תמיד מתחילים מאותו מקום.
—
לב. העיקר: למה הרמ״ק מציב מבנה בסיסי
אדם אחד, אפילו הנביא הגדול ביותר, ידע רק מעט מאוד. אם הוא יכול לדבר עם אדם נוסף, הוא יודע פי שניים, פי שלושה. אם הוא יכול לדבר עם אלף אנשים על פני מאה שנה – עוד יותר. לכן הצעד הראשון: בואו נקבל מונחים, מושגים.
זה מה שהרמ״ק מנסה לעשות כאן: קודם כל בואו נוודא שיש עשר ספירות. זה מאוד חשוב. שום חכם לא יכול להתחיל בלי זה. אחר כך חכם יכול לומר: “אני סובר שיש שתים עשרה”. אין בעיה – אך זו כבר עמדה מול המבנה הבסיסי, לא חוסר של מבנה.
אם לא מתחילים עם זה, כל אחד אומר משהו אחר, וזה בדיוק מה שהרמ״ק קורא “מכח הבקיאות” – אחד אומר: “שמעתי שיש שיטות שונות”. אך קודם צריך להבין: יש מבנה בסיסי אחד, יש בעיה בסיסית אחת.
מי שאומר שיש שלוש עשרה ספירות – הוא סובר שיש עוד בעיה, על זה הוא אמר שלוש עשרה. והאחר שגם אומר שלוש עשרה, אולי הוא מתכוון לדבר שלישי לגמרי. צריך להבין מה קורה כאן.
אך יש מובן בסיסי שבו כולם מדברים על אותו דבר – לכן הם מדברים על העשר. אחד אומר: העשר בדיוק לא עשר, תוציא נצח, זה לא חסר, יש רק הוד. אך הוא לא חולק על הטענה במובן הבסיסי – עדיין יש את המבנים הבסיסיים: יש עשר ספירות, ועשר ספירות עושות את עבודתן.
וזו בדיוק הסיבה שהרמ״ק כתב את הפרדס – להראות שאותו חכם שאומר אחרת, גם התכוון לאותו דבר, אולי הוא מדבר על היבט אחר.
—
לג. שפת היסוד של הקבלה כבסיס מדעי
הרמ״ק לא מנסה רק לומר שכל המקובלים יאמרו אותו דבר. המטרה היא לפורמל את המדע – ליצור שפת בסיס שאפשר להתחיל ממנה. אי אפשר ללמוד כלום בלי שפה, וכל מדע ספציפי יוצר את השפה הספציפית שלו. אם לא מקימים לפחות את הטרמינולוגיה הכי בסיסית, אי אפשר לעשות כלום. זה לא אומר ששני מקובלים חייבים לחשוב זהה – אחד יכול לדבר כל הזמן על שלוש עשרה ספירות והאחר לא – אך הם צריכים להיות באותו אזור, באותה שפה בסיסית.
טענת הרמ״ק היא שאפילו כשמקובל שני אומר משהו אחר, סביר להניח שהוא גם התכוון לאותו דבר במובן בסיסי – או שהוא פשוט טעה. אך סביר יותר שהוא מסכים ביסוד.
—
לד. ה״בתראי” – מקובלים ש״יצאו חוץ לגדר”
הרמ״ק אומר שהבתראי (מקובלים מאוחרים) “יצאו חוץ לגדר” – הם יצאו מהמסגרת הנכונה. זה חלק מהתירוץ שלו, אך הוא ילך להרחיב את זה עוד. הביקורת של הרמ״ק היא: אנשים חושבים שהם יודעים יותר טוב, אך קודם כל – למדת? כתוב בספר על ה׳ גנום שיש שלוש עשרה? לא התכוונו כך? נו, מה כן התכוונו?
—
לה. שלושה פירושים על “שלושה” שלמטה מהספירות
פירוש #2 (מקודם – מורחב כאן)
הפירוש השני אומר שהשלושה דברים שבין מלכות דאצילות ומה שלמטה – לא אצילות ממש – הם שלושה כוחות שנקראים:
– אלקיאל
– אתריאל
– אשריאל
(אלו שמות של מלאכים.) הוא יסביר אותם שוב. שלושת הכוחות הם: פרגוד (פרוכת/מחיצה), מקום הנשמות, וסוד המערכה העליונה.
פירוש #3
הפירוש השלישי אומר: השלושה הם שלושה מקורות נעלמות של מלכות. זה הולך יחד עם הטעם הקודם: כשמגיעים לסוף עולם האצילות, במלכות, יש שלושה מקורות לרמה הבאה.
המהלך הוא: בדיוק כמו שהתיאוריה הראשונה אומרת שיש שלושה שרשים (ג׳ ראשונות שבע״ס) שהם שורש כל הספירות – אותו מבנה קיים במלכות כשורש לעולם הבא. ובדיוק כמו שיש שלושה עליונות בכתר (הצחצחות שלמעלה מהספירות) שהם שלושה מקורות – כך גם במלכות יש שלושה, רק יותר בגלוי. אותו קונצפט: מקורות לעולם הבא. [הוא אומר שיסביר את זה יותר בשער הביאה ובשער צחצחות.]
—
לו. הפירוש השלישי – שלושת העולמות בי״ע
רבי שמעון (נראה שכאן מתכוונים לרבי שמעון בר יוחאי, לא שמעון הצדיק) – הוא נותן את השמות:
1. פרגוד = נקרא גם כסא הכבוד = עולם הבריאה. פרגוד אומר “הפסק” – פרוכת בין אצילות וכל השאר. כסא הכבוד הוא הלשון שאנו קוראים לעולם הבריאה.
2. מקום הנשמות = נקרא חדרי גדולה = גן עדן = עולם היצירה. הראיה: כולם יודעים שנשמות באות “מתחת כסא הכבוד” – כלומר מתחת לבריאה. והלשון “חצובות מתחת כסא הכבוד” – המילה חציבה שייכת ליצירה (מ״רשעה חקק חצר” או משהו דומה). שם מקום הנשמות.
3. סוד המערכה העליונה = נקרא הקודש עליון = עולם העשיה. זה אומר “מערכת המשרתים” – כנראה הגלגלים (כדורים/כוכבים). זה סוד העשיה שמתחת היצירה.
—
לז. שיטת הרמ״ק: לא ממש ספירות, אלא כוחות הספירות
הרמ״ק מעיר שנראה שהשלושה דברים הם לא באמת ספירות – הם רק כוחות הספירות. הראיה: “פרגוד” אומר “הפסק” – מחיצה. זה מראה שזו פרוכת בין אצילות וכל השאר, לא ספירה עצמה. השלושה הם אפוא כוחות שמגיעים מהספירות, אך הם לא ספירות בפני עצמן – ולכן נשאר העיקרון שיש עשר ספירות, לא שלוש עשרה.
תמלול מלא 📝
ספר פרדס רמונים, עמוד מ׳ – עוד מקום לטעות: הברייתא של רבי שמעון הצדיק והי״ג כוחות
הקדמה: המקום השני לטעות
מגיד שיעור:
בקיצור, אנחנו בעמוד מ׳, “עוד מקום לטעות”. כן, כאן?
אוקיי, אז הטעות הראשונה הייתה ש… הטעות הראשונה הייתה שהייתה תשובה של רב האי גאון על י״ג מידות, והוסיפו ספירות, ואומרים שיש עוד שלוש. בקיצור, עניתי שאלו שלושה שרשים עליונים על הספירות. אוקיי, אבל לא ספירות.
יש עוד מקום לטעות. יש ברייתא של רבי שמעון הצדיק. אני לא יודע מי זה שמעון הצדיק. בוודאי לא שמעון הצדיק משיירי כנסת הגדולה, נכון? אולי כן. אבל אותו לא קוראים רבי שמעון הצדיק. כמו רבי יונתן בן עוזיאל. כך אומרים רבי יונתן בן עוזיאל? לא ידעתי.
מדרש, יש ספר כזה מדרש שמעון הצדיק?
הערות אגב: מי הוא שמעון הצדיק?
שמעון הצדיק בגמרא ביומא
שמעון הצדיק כבר עומד בעמוד מ״ב, הגמרא ביומא. הוא היה גדול… שמעון הצדיק כבר היה בירושלים. מה מזה? משהו יש בגמרא ביומא על ה… שם הגמרא מספרת על חמישים שנה לפני… אני לא זוכר על… אה, אני חושב כן. אני לא זוכר. לא, אני לא זוכר.
כי שמעון הצדיק הוא אותו שמעון הצדיק? זה השמעון. סתם יהודי ששמו שמעון נקרא שמעון הצדיק, רבי זכרונו לברכה. שמעון בר יוחאי היה? צדיק שמעון. מה זה שמעון? לא, אולי יש לזה קשר. אתה חושב, רבי שמעון, איזה שם של מקובלים.
מה אתה אומר שעומד בגמרא? בוא נבדוק. הגמרא אומרת ששמעון הצדיק לא ידע גדולה? לא, לא השתמשו בשם המפורש אלא פעם אחת. לא. אתה מתכוון שהגמרא ביומא עומדת? לא עומד על השם שם, אני זוכר.
שמעון הצדיק היה איזה אדם חשוב. הגמרא אומרת, הגמרא המפורסמת ביומא אומרת שהיה בבית שני, כן, בבית שני היה ארבע מאות שמונים שנה, היו יותר משלוש מאות כהנים, חוץ מארבעים שנה ששמעון הצדיק שימש. אז, כל הכהנים היו רק בכיתה שמועדות שנתה. זו הגמרא המפורסמת, ענין מעניין בגמרא.
ויש עוד דברים בל״ט ע״ב עומד ששמעון הצדיק אמר, בקיצור על זה, גורל של שמעון הצדיק הוא גורל עלה בימין, כעבוד הלך פעם כן פעם לא. על זה עומד הלאה, בקיצור, עוד הרבה דברים, לשון תורה שהבדיל, רמיה רביא שצחק, ובקיצור כל הנסים של בית המקדש. מאז שמעון הצדיק?
ועומד הלאה על ל״ט עמוד ב׳, אותה שנה שמת שמעון הצדיק, אתה מתכוון, אמר להם בשנה זו אני מת. אבל איך אתה יודע? אמר, ובכל יום הכיפורים היה זקן אחד לבוש לבנים ועטוף לבנים, נכנס עמי ויצא עמי. והשנה זקן אחד לבוש שחורין ועטוף שחורין, נכנס עמי ולא יצא עמי. לאחר, חלה שבעת ימים ומת, ונמנעו אחיו הכהנים מלברך בשם.
אז זה הדבר משמת שמעון הצדיק, זה עומד גם בקידושין, שעד אז היו מברכים בשם, אחר כך הפסיקו לברך בשם. עם ברוך בשם? בברכת כהנים אמרו ה׳ המפורש. רש״י במקומות אחרים זכר שה׳ המפורש הוא ה׳ המפורש. אז רואים שהיה לו קשר לדבר? היה קבלה.
הוא בוודאי היה לו קשר, היה לו קשר, הכהן הגדול האחרון, הוא היה האחרון. וכך עומד גם בקידושין, מביא יומא, ידיעו שמעון הצדיק.
יש גם המעשה של אלכסנדר מוקדון, שאמר שדמות דיוקנו של שמעון הצדיק, היה צדיק. דמות דיוקנו של זה מנצחת אותי ואיני ירא ממנו. כך אמר אלכסנדר מוקדון על שמעון הצדיק. הוא משהו מעניין, הוא נראה כמו מלאך ה׳.
משמת שמעון הצדיק
אחר כך עומד שבמסכת… נו, לא עומד כאן, לא עומד כאן משמת שמעון הצדיק, עומד שוב בגמרא במסכת… כן, בזכות מלכות, אבל השם, השם, ונעתר יודע, מאוחר יותר, מאוחר יותר, מאוחר יותר, כך עומד במשנה בקטש קאלר. איך עומד במסכת סוטה עומד גם על השם, איך עומד שהפסיקו לומר את השם המפורש בברכת כהנים? משמת שמעון הצדיק.
יש מה שיש לך קונצפט של משמת שמעון הצדיק, נו? מי היה שמעון הצדיק? מי היה שמעון הצדיק? אחד יודע מי היה? מי היה שמעון הצדיק? מי היה אביו? ראיתי, ראיתי. ראיתי. הוא היה צריך להיות מוקדם מאוד. זה עוד לפני החשמונאים, עוד לפני כל המעשה. הוא אומר שהיו אולי שניים. ראיתי.
משמת שמעון הצדיק, יש קונצפט כזה של משמת שמעון הצדיק, נו? מי היה שמעון הצדיק? מי היה הצדיק? אחד יודע מי הוא היה? כי שמעון הצדיק, מי זה היה? מי היה שמעון הצדיק? מי היה שמעון הצדיק? אני לא זוכר. אני שואל אותך שאלה פשוטה, מי היה שמעון הצדיק? מי הוא היה? הוא היה צדיק. אני מתכוון, הוא היה בנו, אולי?
אה, יש כן דבר כזה. אני לא יודע, אבל כולם לא יודעים מי שמעון הצדיק. כולם יודעים מי שמעון הצדיק, אבל עליו, הוא היה צריך להיות מוקדם מאוד, זה עוד לפני החשמונאים, עוד לפני כל המעשה. הוא אומר שהיו אולי שניים. אני לא זוכר, הוא היה שניים. אחד מהם היה צדיק, לכן קראו לו שמעון הצדיק, כי היה צדיק והיה לא צדיק. כנראה זה הסוד, כמו שקוראים לאחד צדיק, פשוט שאחרים לא היו צדיקים.
נכון, אבל הגמרא ביומא אומרת גם שרוב כהנים גדולים בבית שני לא היו צדיקים גדולים, וממילא הצדיק האחד, צדיק אחד קראו לו שמעון הצדיק. כך אני חושב, לא? בדיוק למה נקרא שמעון הצדיק? הוא היה צדיק! הוא היה יהודי גדול! פעם היו יהודים גדולים!
אתה יודע מה היית בו היום? אני מסכים, אבל אני אומר שהלשון שמעון הצדיק, אני מתכוון שאפילו שני היה שמעון לא צדיק. יודע אני ששמעון היו שמעון זה שם מאוד פופולרי. לא יכול להיות? הוא היה צדיק, היום כבר הייתי צדיק. היו הרבה שמעון, שמעון אהם סוני, שמעון אהרן, שמעון אהרן, אותו, כן. שיירי כנסת הגדולה.
בכל מקרה, אז הכהנים הגדולים, הם יכלו, זה נכון, אחד הגדולים. נו, המינימי הקהל ברוך השם פארלוי. זה עומד בימי, הוא לא מביא יותר מידע.
אחד המקורות הגדולים של סודות התורה הוא מהכהן הגדול, שהיה לו, כן, יש את הברית מנוחה שבנה על הרעיון שהשמות יודעים מה… מה… מה… מה… אהא? הכהן הגדול שאמר את השם בהר, הוא אומר את המילה של המציאות.
אז, אומר זה ספר מדרש שמעון הצדיק, זה עומד, איזו ברייתא דשמעון הצדיק, אולי זה יום טוב. לא ברור.
רב חמאי גאון וספר העיון
רב חמאי גאון מביא זאת בספר העיון, יש ספר ספר העיון, רב חמאי גאון. אחד הספרים שקשה להבין, אבל אולי קל להבין, יש בענין פנימיות.
> וזה ספר העיון שחיבר רבי חמאי ראש המדברים לענין הפנימיות, וגילה בו עיקר ענין כל מציאות הכבוד הנסתר מן העין, אשר אין כל בריה לכאורה לעמוד על עיקר מציאותו ונהייתו על דרך האמיתי, כמו שהיא באחדות השוה שבהשלמתו מתאחדין בעניניו ותחתונה.
כאן הוא מדבר ממש כשמדובר בי״ג כוחות. אוקיי, בואו נלמד את הלשון שהוא מביא. איי הי״ג כוחות.
הלשון של ספר העיון על הי״ג כוחות
אז בעצם ספר העיון הולך כך, הוא אומר שרב חמאי גאון הסביר זאת כך. יש שם, יש חמישה דברים, והפירוש של חמשת הדברים הוא עוד שם. והוא מיוחד כך, כך זה בא. והוא מיוחד כך, אני אראה קצת לפני כן.
קיצור:
> והוא יתברך מתאחד בכוחותיו ומתעלה ומתרומם עד שאין סוף לרוממותו, כי מיוחד באלו השלש עשרה כוחות, ויש לכל אחד ואחד שם ידוע בפני עצמו, וכולם מעלתם זה למעלה מזה.
יש שלושה עשר כוחות. כן, זו הלשון של המקור כאן. אחד, לכאורה הולך זה למעלה מזה, כלומר לכאורה הולך מלמעלה למטה. אחד הוא אחר, השני יש שלושה עשר כוחות שיש.
הראשון יש לו נוסח אחר כאן. מה שהרמ״ק אומר שהראשון נקרא אור הקדמון, השני נקרא חכמה קדומה, השלישי נקרא חכמה קדומה.
השלושה עשר כוחות והמדרש של רבי ישמעאל בן אלישע
השלושה עשר כוחות ושמותיהם
קיצור, “והוא יתברך מתאחד בכוחותיו ומתעלה ומתרומם עד שאין סוף ואין תכלית למעלתו. והוא מיוחד באלו השלוש עשרה כוחות, ויש לכל אחד ואחד שם ידוע בפני עצמו, וכולם מעולים זה למעלה מזה.”
יש שלושה עשר כוחות. כן, זו הלשון שהוא מצטט כאן. לכאורה הולך מלמעלה למטה. אחד גבוה יותר מהשני. יש שלושה עשר כוחות שיש.
הראשון, יש לו נוסח אחר כאן. אוקיי, זה הרמ״ק אומר שהראשון נקרא “אביר הקדמון”, השני נקרא “חכמה קדומה”, השלישי נקרא “אור מפולפל”, הרביעי נקרא “חשמל”, החמישי נקרא “ערפל”, השישי נקרא “כסא הנוגה”, השביעי נקרא “אופן הגדולה הנקרא חזוזית”.
אני לא יודע מה זה. “חזוזית”. זו המילה. השביעי הוא “חזוזית”. כן, אני מבין, למה זה בא לחזיונות. “חזוזית” זה רק ראייה. זה מתאים לספירות פחות או יותר. זה חסד, כרוב, טהור, גדולה, מרכבה. כן, בואו ננסה בעצמנו. י״א, “אביר הסובב”. י״א, י״ב, י״ג.
נצח הוא “חזון החוזרים”, כמו שכולם יודעים זאת, עומד בזמירות, “נצח פרי ניכסי אבותם”. וח׳ הוא “כרוב”, ט׳ הוא… בקיצור, הוא לא יודע. זה האחד שזה ברור. הוא חייב להיות… מה הוא אומר? ה״אביר הסובב”. יש כמו “אביר העליון”, “אביר הקדמון”, ויש “אביר הסובב”, האחרון. כך אומר הרמ״ק, הוא לא מסביר למה הם צריכים לחשוב כך. החתך הזה הוא הצד שמתאים לזוהר שסופר כך, תמיד נצח לפני הוד. הוא לא אומר.
הבעיה: שלושה עשר כוחות מול עשר ספירות
אוקיי, כך הוא אומר, “לכאורה משמע דהיינו עשר ספירות”. אלו עשר ספירות. “אביר קדמון” כולם יודעים שזה נקרא כתר. הוא אומר שזה הולך חזק יותר באותו ענין.
אוי, ריבונו של עולם. יכול להיות שאלו פשוט שמות טובים יותר. צריך להפסיק לומר כתר. אולי צריך להתחיל לומר “אביר קדמון”. זה נוגה, אני מרגיש גדולה, הרבה יותר מיסטי. כן, יכול להיות. זה מעניין, הוא נעשה אולי נפקא מינה מעשרת השמות. כן, אבל מצד שני, כולם נעשים דומים זה לזה. קשה מאוד ל… מה ההבדל בין אור מופלא וחשמל וערפל? הכל אותו דבר.
להיפך, העשר ספירות זה עכשיו אותו דבר. הכל אומר שהקב״ה מפחיד יפה וחזק. הכל מתכוון לומר שהקב״ה מלך והוא מלך. אני מבין. אולי אנחנו רגילים מדי לזכור את השם של זה איך זה נשמע אחרת. וכאן נראה משהו הכל. אני יודע שאפשר ללמוד את אותו אותו אותו יש להם סכמות מזה את האדם. אוקיי, אותנו ללמוד אותנו כבר. אני בכלל אנשים שרק נכנסו לסודות.
אוקיי, כן אומר הוא כך, כן מכאן ואילך אינו בספירות. אם יש רק עשר ספירות יוצא כך. זה מאוד מצחיק, כי זה… צריך לעיין בספרים לדעת פשט, צריך לדעת אם יש להם בכלל קונצפט של עשר ספירות. כנראה יש להם כן, צריך לראות. כי הרמ״ק מאוד בטוח שזו בעיה, יש עשר ספירות, וכאן עומד שיש שלושה עשר. צריך לומר קודם עם השלושה עשר. היה לו קצת דיוק שיש… כן, כי אותה תשובה הוא אמר דיבר על זה. הוא דיבר בבירור מזה שיש עשר ספירות ויש אלה. אבל אלה…
המדרש של רבי ישמעאל בן אלישע
למה הוא אומר שזה מדרש סימן הצדיק שהוא מעתיק? אני לא רואה שספר הארץ אומר שזה מדרש סימן הצדיק. מסתכלים בהרבה נוסחאות. כאן עומד פשוט, אני אכתוב את הנוסח האחר. המדרש אומר שזה נראה להיות עוד דבר.
אחד הסיפורים שעומד כאן הוא כך, שרבי… אמר רבי ישמעאל בן אלישע כהן גדול נכתגזית. למה רב חמה היה צריך לכתוב אמר רבי ישמעאל? מה הקשר?
אמר רבי ישמעאל: אותו היום אני מצוין אני מרבי עקיבא בן יוסף, לפי רבי חניני בן הקנה. והוא ה׳ רבי נחוניא בן דרדים. שאלתי את רבי נחוניא חנינא, רבי, יראני כבוד מלכו של עולם כדי שיתפאר ידיעתו בלבי כשאר פעולותיו. הראה לי את כבוד מלכו של עולם, כדי שיתבאר ידיעתו בלבי, שיתברר לי ידיעתו בלבי, כשאר פעולותיו, כמו שאני יודע את כל פעולותיו האחרות, הראה לי את כבודו. הוא כבר סיים ללמוד את כולן, הוא אומר עכשיו רוצה אני לדעת גם את הקב״ה, אני רוצה שיהיה לי כל כך ברור.
אמר לי בני גאון, בן גאון אתה. אני לא יודע, האם זה להיפך, בן גאון זו לשון גדולה? יש איזו לשון בן גאון? טהור ונעסוק עמך באזכת רבתא דחתימין בית שמים וארעריתא שמים. יש חותם, שממנו חותם השמים, ונקרא א׳ ר׳ א׳ ר׳ י׳ ת׳ א׳, יכול להיות שם. ויש אזכתא דארעא, שזה נקרא א׳ ה׳ ו׳. אני אראה לך הכל, אני אתן לך.
הוא הוציא את הספר של רבי חננאל בן חננאל, שנקרא ספר האכולות, ושם הוא ראה שעומד כך:
> “אדיר בחדרי גדולה היושב על רבון גלגלי מרכבתי בחתימת אהיה אשר אהיה, בעזקתא רבתא דחתימא בשמיה אריותא, סימן אחד ראש, אחדותא ראש, יחוד תמורתא אחד, יחוד ומיוחד עובד חוה עולמים, עזקתא דארעא בשמיה א׳ ה׳ ו׳ ה׳, סימן אחד היה ויהיה.”
מה יש כאן פתאום? “היושב על רבון גלגלי מרכבתי בחתימת אהיה אשר אהיה, בעזקתא רבתא דחתימא בשמיה אריותא, סימן אחד ראש, אחדותא ראש, יחוד תמורתא אחד, יחוד ומיוחד עובד חוה עולמים, עזקתא דארעא בשמיה א׳ ה׳ ו׳ ה׳, סימן אחד היה ויהיה, אהיה”.
היה עיר אהיה, והשם היה אחד היה ויהיה, אבל מה שנמצא ביניהם הוא הוה, דבר דבר על אופניו, היה ויהיה. הוא מנסה לתאר את הקב״ה.
הפירוש של “היה הוה ויהיה”
ואחר כך אומר הוא כך, אה, זה מחובר, כי נוזל בנוסח הזה, אני רואה שיש פשוט נוסחאות, צריך לברר. החתם שמואל ויינר אומר לשון של ספר יצירה, החתם היה קודם שנברא העולם, אתה יודע את הפשט? יש פשט אחר, היה, מה שלא היה לפני העולם, הוה בעולם הזה ויהיה לעולם הבא.
ובזה הסדר מפורשים שראשי כל הוויות נכללים בספר מעשה בראשית, שהם סתרים יתקללים בספר על הנעלם ונקרא אומן. השלושה היוויה והם י״ג כוחות שבהם מתגלות האדון אחד, ואשר כל אחד ואחד יש לו שם בפני עצמו, מהם נראים פעולות י״ג מדות שעומד בתורה.
גם כאן לשון דומה, כאן יש רשימה, קצת רשימה אחרת. כאן מתחיל שוב האור מופלא ברשימה. וזה הולך גם בי״ג? הוא אומר כן, שלשתן, כאן מתברר שלשתן באכלות לכבוד השכינה שמועלה עשירות.
בקיצור, זה אנשים עקרוניים שהועלה הנושא. מה יש כאן? זו מסורה של שלושה? של שלושה עשר? מה רואים כאן? אף אחד לא יכול להבין, הארוויזם גוריקס.
שיטת הרמ״ק על השלושה עשר כוחות
אוקיי, הולכים ללמוד מה הוא אמר. הם מדברים כן על הספירות, אני לא יודע בדיוק. אני רואה שיש אולי את הספירות, אי אפשר לדעת את הספרים למה היה, מי כתב איזה חלק. אני רואה מיד, אומר הוא, וצריך איה נא אבל לא. הוא מנסה להבין את הנושא.
בקיצור, זה כך, שהרמ״ק קיבל… שזה הדור הנורמלי כאן. שהשיטה שיש לו עוד שלושה, כלומר שלושה דברים אחרי הספירות. יש מי שאומרים, ויש אומרים, כך אני רואה עומד במדירה כאן. משום ר׳ משה פוטרילר, אני לא יודע. שהשלושה… לא, הוא בא להתיר מאותו אדם. אחד מביא את זה כאן.
הערות על הזמנים
היום היו הזמנים קשים מאוד, כי העולם התרחק מאוד מזה. אבל היום יכול להיות יפה לחזור ויהודי לגשת חיים בלאך. ותמיד יש יהודים אנשים. זה סוג של יצור כזה שהם היו רחוקים יותר בנוסף.
איך זה היום כאן? היום זה לא אפשרי לדור, האנשים עובדים עכשיו על הדברים שלו, והוא לא יכול עכשיו להפיץ, כי אנשים ילכו ישברו אותו.
שלוש עשרה ספירות, הרמב״ם והמקובלים, וצורה וחומר
שלוש עשרה ספירות — מחלוקת הגאונים
מגיד שיעור: אתה מתכוון למעשה?
ראיתי פעם, אני לא יודע אם ראית, היה יהודי ששמו חיים בלאך, שמעת עליו?
תלמיד: כן.
מרצה: הוא רצה להדפיס את כל האנשים, יש אנשים כאלה עצומים, יש יצורים כאלה שכתבו דברים ש… יש לי את זה כאן. היום אי אפשר להדפיס, כי אנשים עדיין עובדים על הדברים שלו, הוא לא יכול להפיץ את זה עכשיו, כי אנשים יתפסו את זה מיד.
תלמיד: או כן.
מרצה: למה האנשים שמדפיסים ספרים, הם כותבים, לא מדפיסים את זה בחתיכות רגילות שאפשר לקרוא? זה מנהג של האקדמיה להדפיס בדרך רגילה. נוסח הרגיל ונוסח הלא רגיל.
עכשיו, כאן יש את שלושה עשר הדברים. לא, יכול להיות שזו בדיוק הנקודה, שבבית המדרש היו אנשים שדיברו על שלושה עשר. הקטע של רב האי גאון שמתעסק עם זה הוא בדיוק… נראה שהיתה מחלוקת, הוא כבר מחלוקת. בדיוק שם שהשאלה, נכון? כך נראה, לא? הוא אומר שבספר יצירה כתוב גם שלושה עשר דברים. כתוב ספר ספר וספור, וכתוב עשר ספירות.
יש שלוש על גבי העשר.
אני בטוח שיש עשר, ויש עוד משהו. מה השלושה עשר? מה השלושה עשר? מה השלושה עשר?
תלמיד: מה יש שלושה עשר מידות הרחמים?
מרצה: מה?
תלמיד: כי מישהו תירגם בחומש.
מרצה: אני לא יודע, אני אומר, יש שלושה עשר מצוות, יש שלושה עשר. שלושה עשר זה כמו… אני לא יודע, זה לא מספר טוב.
מדרש שמעון הצדיק וספר העיון
מרצה: עכשיו, זה בא ממני סתם מ… אה, בכל אופן, שלושה עשר זה כמו כלום. עשר זה יחידה שלמה של עשר. שלוש אתה לא יכול, מה מתחיל אחרי זה ההבנה הראשונה של מספר… אני לא רואה שהוא מצטט מהבריית השם… אה, זה מדרש שמעון הצדיק, שכתוב אותו קטע. ובספר העיון רב חמאי גאון, שיש מזה 25 נוסחאות כאן, כתוב אותו דבר. נראה שהרמ״ק החליט שזה בא מ… הוא כותב הרי לעתים קרובות, כתוב כאן בשם הברייתא דשמעון הצדיק. נראה שהרמ״ק החליט ש… אני לא זוכר אם הוא מזכיר בכלל את שמעון הצדיק. נראה שהרמ״ק הבין את זה, או אולי בשבילו. אני זוכר שהאדם הזה כתב משהו על זה גם, שמדרש שמעון הצדיק הוא כמו מהדורה, כמו שנראה שזה קטע כמו מהדורה קודמת של ספר העיון.
הוא אומר שיש לשונות של רמב״ם שכתוב בספר הזה. לא, לא. אי אפשר לדעת, כי ה… האם זה בטוח. כי הרמב״ם, זה הרי בטוח, בטוח שכל הספרים האלה לא היו להם סודות אחרים בשבילנו.
הרמב״ם ומה המקובלים מנסים להשלים
מרצה: כל האנשים האלה מנסים להשלים משהו שהרמב״ם החמיץ. כל הקבלה היא זה, או חלק גדול מהקבלה. הבעיה היא שרוב המקובלים לא מבינים מה הרמב״ם כן ידע. אז, אנחנו חסרים את החלק הזה. האדם הזה למד את הרמב״ם. הרמב״ם אמר שאפשר לדעת רק פעולות. אפשר. לפני הרמב״ם לא חזר על לשונות כאלה, כבר חז״ל אומרים לא שזה רק הרמב״ם, אבל זה הרעיון. הוא אומר כן, אבל אני רוצה לדעת את השם. מבין? חסר לו משהו. הרמב״ם אמר שלא חסר לך כלום, שאין מה עוד לדעת. או שהוא אומר לי, הוא חושב אחרת. חסר לו כן. והוא מנסה כל הזמן. זה באמת לא תמיד יהיה מה שהמקובלים מנסים להוסיף או לתת. והרמב״ם מנסה תמיד למצוא את הגד שבתוך הפעולות. מה זה דבר כזה?
מעשה מרכבה — הגדרת הרמב״ם
מרצה: למשל, הקב״ה, הדבר האחרון כאן הוא גלגלי המרכבה. אני לא יודע. הגלגלים, בשלב מסוים, הם פשוט מחוברים, לפחות, מהגלגלים שהרמב״ם דיבר עליהם. והרמב״ם אמר שהגלגלים מסתובבים על ידי איזה כוח. אני יודע רק שהיה מלאך. זה אומר יפה מאוד, אבל במלאך חייב להיות איזה שם, זאת אומרת הקב״ה מנהיג את המלאך. אז אני רוצה לראות את הקב״ה שמנהיג את המלאך. כך אני מבין את המקובלים, אני לא מבין מה אני אומר, הסוד הגדול שיש להם, כל הטיימרים שיש להם, כל המילים שהם, אבל יכול להיות שהם משלימים, אני לא יכול לדבר על זה, אבל אני רוצה תמיד לראות.
אומר הוא, מה הרמב״ם קורא באמת מעשה מרכבה. מרכבה, אומר הרמב״ם, זה שהקב״ה הוא… יש לו לשון בפרק ע״ב, בפרק ע״א מב׳ כתוב שם שמרכבה זה שהקב״ה נפרד ונעלם מהעולם, אבל גם מחובר ממנו, חובר ונעלם ממנו, תכלית, באופן שאי אפשר להבין איך שמצד אחד הוא מנהיג את העולם, שהוא בעולם, ואומרים גם שהוא מה שאנחנו קוראים transcendent, שאי אפשר, שלילות הדבר, וכל הדברים האלה. המקובלים כולם מנסים להסתכל על זה, בדיוק על זה. וזה מאוד קשה, כי ככה הם לא יכולים לעשות את כל הקשיים האלה שיש להם בעולם. כי אי אפשר הרי לעשות דבר שלם שעושה דבר בלתי אפשרי.
המושג של “שפע” — מילים לבלתי אפשרי
מרצה: אני לא יודע. אולי, אולי, חילוק אתה חייב לעשות אבל אתה לא יכול להבין. אולי, אולי, אתה חייב להיות עם מילים, ובמערכות מסוימות הם כן נותנים מילים לזה הם אומרים שאנחנו כן נוכל לגלות את זה. הם ילכו לגלות דרך איך לדבר על זה לומר את המילה, השפע או. השפע או. המילה היא הרי כלל המועד, כי מילים, מילים אמיתיות, אני יכול כי מישהו אומר לא, מילים אמיתיות זה עדיין רק כאן. לא בדיוק אמת הרמב״ם אמר, זה לא כלום, זו הבעיה. רמב״ם סותר את עצמו מה זה. במילים אחרות, זה לא מעניין, זה לא מעניין מה מר. מיימון חשב על זה. יש כאן איזו בעיה. הרמב״ם מודה שיש כאן איזו בעיה.
יש רמב״ם סתם שהם מרוצים, הם לא רוצים את האור בלי שום רצון לדעת כלום. הם אומרים שאנחנו יודעים פעולות, לא כשאנחנו יודעים מדע. אנחנו יודעים, אנחנו יכולים לדעת, אפילו מדע מטפיזי, לא רק מדע שיודעים היום, זה רק עולם העשייה. אני יודע כבר את המדע, אפילו של עולם וכל עולם הבריאה, אני יודע כבר גם את זה. אני יודע כבר עד המלאך הראשון, ועכשיו אני מרוצה. הבעיה היא, יש סיבה למה צריך להיות אלוקים במלאך הראשון. ואין לי מילים טובות לזה. אני חושב שהמקובלים מנסים לתת מילים לדברים האלה.
עשר ספירות — מבנה ל״שפע”
מרצה: אני אומר יש עשר ספירות. למשל, אין סוף סנט, זה מתחיל מ, נגיד, מהרעיון שבעשרת הגלגלים חייבים להיות כוחות. אבל הם לא מרוצים מספיק לומר, רק להאמין. אתם, שהעולם שהוא בדרך מסוימת, חייב להיות לו כוח מסוים, איך שתרצו לקרוא לזה, נכון? נתנו משלים, אנרגיה, הכל משלים, זה אומר הקיום, המציאות של כל הדברים. זה המקום שבו אנשים נכנסו מאוד למילה כמו מציאות, הוי״ה, משחקים עם מילים כאלה. אבל לעולם יש מציאות מאלוקים. עכשיו, אתה יכול לראות איך כביכול המציאות עוברת מאלוקים לעולם. אולי כדאי שנתחיל לדבר על 14 רמות שונות בזה. כמו, אולי 10 יהיה מספר טוב. זה בעצם המספר של 10, שזה מה שאנחנו אומרים.
מעשה הצמצום שהרמ״ק כמעט דיבר עליו, וכשהוא אומר, כל הסיפורים שהם מנסים לדבר בדיוק בדיוק בדיוק. הוא רוצה, אני אומר, אפשר לטעון שזה יכול להיות מתכון להשתגע. אני מסכים.
צורה (פורם) וחומר (מטריה) — יסוד פילוסופי
מרצה: זה הרבה רמה נמוכה יותר, אבל… זה הרי רמה נמוכה יותר, אבל אפשר לומר כל מיני דברים שקיימים במוחו של אלוקים או מה שזה לא יהיה. זה לא הכיוון שהם הולכים כאן. כי אם דברים מסוימים קיימים מעבר למציאות, מעבר למה שאנחנו יכולים לראות, כן, שוב, כשאתה מדבר על צורות, רעיונות, צורות הן דבר מאוד נמוך, ביחס לקבלה. זה משוגע. אממ, כלומר, צורה תהיה משהו כמו עלילה, נכון? מבנה. ועכשיו, איך מבנה יכול להתקיים? כאן יש בעיה. איך זה יכול להתקיים?
ועל זה, אחת הגאונויות המקוריות והאמצעיות של תלמידי אפלטון המאוחרים היתה לומר שהצורה קיימת אבל במוחו של אלוקים. אבל זה לא מספיק כדי להסביר קיום, אתה רואה? כי מבנה הוא מבנה של משהו. מבנה הוא מבנה של משהו. יש תוכנית שהיא הצורה של חיי אדם. יש צורה. מה זאת אומרת שיש לי צורה? אדם, דבר כזה, יצור, יש לו תוכנית. הוא תינוק קטן, אחר כך הוא גדל ילד, אחר כך הוא בחור, אחר כך הוא מת. והשלבים ביניהם, ואחר כך הוא לומד, יש סיפור מסוים לו, תוכנית מסוימת, התחלה וסוף, נגיד. לכל צורה יש התחלה. כמו הצורה של דבר חי, או משהו כזה. לזה יש צורה, זה מסתובב במסלול, זו הצורה שלו.
עכשיו, אבל זו הצורה של משהו, נכון? זה כי מקורי, ואם תומס, מתחילים לחשוב שחייב להיות מקור נפרד לחומר. חייב להיות כמו מה שקוראים מאוחר יותר, מה שהרמב״ן קורא חומר קדמון, אנשים מאוחרים יותר קוראים לזה שחומר היה חייב להתקיים, או חומר לא מובחן מסוים.
הבן, אנחנו מעולם לא ראינו חומר בלי צורה, כי לכל דבר יש איזו צורה מסוימת. אבל צורה היא עדיין לא אותו דבר כמו זה. אז איך זה התחיל? נגיד, בשלב מסוים אתה מקבל, פרשת בראשית על פי פשוטו היא אפלטון, זה לי בדרך הזו, שזה בעצם לא מדבר על יש מאין. אולי במילה אחת, כמו שהרמב״ן אומר, אבל בעיקר, זה מניח שיש כמו חומר לא מובחן מסוים, שהוא ריקם תוהו ובוהו, והבריאה היא הבדלה, נכון? זה לתת צורה לזה, זה לתת צורה לזה.
זה הכל “נמוך מאוד” לקבלה
עכשיו, מה זה מראה לנו, וזה הכל, שוב, לקבלה, כל הדברים האלה הם מאוד נמוכים. מאוד נמוכים, כי זו כוונת הנקודה. הם מתעלמים מהכל. הם דואגים רק לדבר האחד שמבינים. אולי הצורה של העולם, הצורה של קיום, הצורה של מציאות.
אז הדבר הוא, הדבר הוא, שקיום הוא לא צורה, במובן הזה, במובן הספציפי הזה. כי צורה היא מהלך, כמו תבנית, תבנית של משהו. יכולה להיות תבנית בלי משהו? כן, אולי כמו, כמו שאמרתי, במוחו של אלוקים, שלפני הכל, זה כך. אבל זה עדיין לא מספיק. לא, זה עדיין לא מספיק. זה עדיין לא מספיק כדי להסביר למה יהיה משהו.
עשר ספירות בלי מה – לפני הצורה
אוקיי, אז הדבר הראשון שאומרים הוא רק נקודה. פשוט, יש… מתחילים היום לחשוב יותר דברים, מתחילים לחשוב, אממ, למה לעשות משהו. אז, כמו כשאתה, במובן מסוים, אתה מתחיל להסביר חומר וקיום באותה דרך. כי צורה זה מה שהמדע עושה, מה שהמדע הרגיל עושה, נכון? שאומרים את המבנה של דברים. זה הרי לא הצורה של המדע, זו הצורה של ה… אבל אין צורה של היות. היות הוא… רבונו של עולם, אני אסביר את זה ברפובליקה, דברים מאוד בסיסיים, מאוד טוב.
לפני שהיה היות, היה היות, וזה לא נקרא צורה. כמו שכתוב בספר הקדוש, שהטוב, שהוא הסיבה לדברים להיות, הוא מעבר להיות, או מעבר לצורה, וכוח, וחסד. מה שאומרים בקבלה, עשר ספירות בלי מה, כן? מתחילים עם זה. עשר ספירות בלי מה, בלי מהות, כלומר לפני צורה. מהות פירושה צורה, משהו, אשר הוא עלול להיות. כשאתה אומר את זה, זה כבר אומר הרבה פירוד. זה כך ולא כך, זה כך במובן של להיות על משהו.
אם אתה רוצה לדבר על, כשאתה אומר קיום עצמו, או היות עצמו, או דברים כאלה, אז אתה כבר מדבר על משהו לפני מה שאנחנו קוראים צורות. זה כבר מלפני חכמה, או מה שזה לא יהיה, אפשר לקרוא לזה חכמה, לא אכפת לי מהשמות עכשיו, זה כמו שלכל אחד תהיה השפה שלו. אבל אתה מדבר על משהו לפני מבנים של משהו, לא מבנים של כלום.
הדואליות של “הרעיון של משהו”
ולכן, אי אפשר באמת לומר הרעיון של משהו. הרעיון של משהו, שאנחנו קוראים בדרך כלל ב… גם בקבלה, וכמו שאמרתי, בקבלה מאוד קשה לדבר. הרעיון של משהו תמיד יש לו דואליות. זה רעיון של משהו. אפילו אתה מדבר על הרעיון לפני המשהו, זה עדיין, זה עדיין מה שהולך להיות משהו. זה כמו, הווה, יהיה משהו, זה הולך להיות משהו.
אם אתה רוצה לדבר על כל דבר, על כל דבר שהוא… למשל, אם אתה רוצה להסביר חומר, שלא יעזור בזה, נכון? אבל אתה חייב לדבר על כמו מה שהתחלת לומר, כמו היות, או טוב אגב, או הרעיון של טוב, או קיום, או דברים כאלה.
למטה מהצורה ולמעלה מהצורה – איפה הם נפגשים
ואז, הקיום הזה היה משהו שיש לו צורה בדיוק. מבין? אתה יכול להיות למטה מצורה, במובן כמו חומר. זה למטה מן הצורה, ואתה יכול להיות בשלב מסוים משהו שהוא למעלה מן הצורה, כמו חומר ראשון, משהו שהוא לגמרי לא מעוצב. אז זה הדבר הנמוך ביותר, בהיררכיה שלנו זה הדבר הנמוך ביותר, זה עולם התוהו, זה ד׳ קליפות.
ואז אתה יכול להיות עם הדבר הגבוה ביותר, ובמובן מסוים הדברים נפגשים, זו הסיבה שיש בלבול מאוד גדול בכל הדברים האלה, כי במובן מסוים הדברים נפגשים, כי הדברים שאין להם מבנה, אבל יש להם קיום.
מאיפה בא קיום?
אז עכשיו צריך להתחיל לדבר על קיום. מאיפה בא קיום? עכשיו, התיאוריה של אלוקים היא שיש דבר אחד שהוא רק קיום, ואולי אפילו לא קיום, כי זכור שנעשות בעיות כשאתה מתחיל לדבר על קיום עצמו.
קיום נשמע גם כמו משהו, וזה בהחלט בניגוד ללא-קיום, וכל הדברים האלה. זו גם מילה. וכשאומרים קיום, כשאתה חושב על המילה קיום, אתה חושב על הדרך שבה כל הדברים שראית ושמעת וחשבת עליהם קיימים. וזה לא קיום, זה סוג של קיום.
יותר מסוג אחד של קיום – שם משותף או משל?
ואז מתחילים להיכנס לקשיים, שיש יותר מסוג אחד של קיום. מה זה אומר? אפשר לומר את אותה מילה לסוגים אחרים של קיום? האם זה נעשה שם משותף או משל? אפילו המילה שאלוקים קיים, הרמב״ם אומר שזה מונח דו-משמעי, זה לא אמת לומר שאלוקים קיים באותה דרך שמשהו אחר קיים. אנשים אחרים אומרים שאולי יש קשר.
אבל צריך לחשוב שאלוקים נתן לדברים אחרים להתקיים. התפקיד שלו הוא רק לתת קיום לכל דבר. ואיך מדברים אפילו על התפקיד שלו? אבל זה מה שהמקובלים מנסים. כשהם מדברים על שמות וספירות וכל הרמות, הם מתעניינים רק באזור הזה.
מתחילת הספר עד הסוף, ובסוף יש לו אולי חצי עמוד על שאר העולם, שאר כל השאר. אז כל הקבלה נכנסת למרחב שהרמב״ם – אני לא חושב שהוא טוען שלא קיים. זה הדבר החשוב. אבל הרמב״ם לא חושב שאפשר לדבר על זה, או בטוח אין לו שפה לדבר על זה.
מעשה בראשית – סדר השתלשלות הצורות
אז אתה מבין את כל העולם, אתה רוצה להבין… ורק כדי להיות ברור, להבין את כל העולם פירושו גם להבין את המטאפיזיקה של כל העולם. איך? אתה רוצה לדבר על צורה. יש כאן כל לימוד, אם אתה כמו פלטוניסט, שאתה חושב שהמובן הגבוה יותר של צורה מסביר את המובן הנמוך יותר, נכון? אם אתה מאמין ש… ההיפך מרדוקציוניזם, נכון?
אם אתה מאמין שכדי להסביר למה יש שולחנות, אתה צריך להבין למה יש את הצורה של שולחנות, ואולי זו לא צורה אמיתית, אבל יש רמה גבוהה יותר של דברים שמסבירים את הרמה הנמוכה יותר של דברים. כללים גדולים יותר שמסבירים את הפרטים הקטנים יותר. ואז, חייב להיות גבול.
וגם כאן, זה מאוד קשה, יש כל מיני ספקולציות. הרמב״ם אומר שיש את המלאך המרכזי שנותן צורות לכל דבר. איך הוא עושה את זה? מה זה בכלל אומר? הוא לא מסביר את זה. הוא כותב בעצמו שיש שם בעיה. האם אפשר להבין את זה? כשאדם מבין משהו, גם הוא מקבל צורה שיושבת על הקיום של הדבר, ואיך זה קורה? מאיפה זה בא? זה לא כל כך קל להסביר. אתה תגיד לו אולי אתה נולד עם זה, אולי אתה מקבל את זה כשאתה מוכן, כל מיני תיאוריות כאלה.
ואז אתה יכול לקבל כמו שלם, אתה יודע, סדר השתלשלות, סיפור שלם של כל הצורות. כמו, כמה אנשים עכשוויים מדברים על ביולוגיה ואבולוציה בצורה הזו, נכון? איך ארגון ברמה גבוהה יותר בא? ומאיפה זה בא? ואיך זה קורה? ואיך זה שולט בארגונים ברמה הנמוכה יותר של העולם? וזה היה כל לימוד, זה היה מעשה בראשית כמו הכל, המקובלים קוראים לזה מעשה בראשית. זה מה שהמדע אמור להיות, אולי המדע הוא, או חלק מהמדע הוא, וכן הלאה.
מעשה מרכבה – הקשר בין הקב״ה לעולם
אז, אם אתה רוצה לדעת לא מעשה בראשית אלא מעשה מרכבה… וכל זה נקרא פעולת ה׳, נכון? יפה מאוד, אתה מאמין, הקב״ה עשה את כל זה, אלה הדברים שהוא עושה.
אם אתה רוצה לדבר על מעשה מרכבה, שזו הדרך שבה כל זה הוא אלוקים פועל, יש בדיוק את המילה “הדרך”. זה הקשר כביכול שעושה… אצל המקובלים היו אומרים, כמו שנראה אחר כך בחלק ט׳, אם אתה אומר שהקב״ה עשה דבר, נס, טבע, לא משנה, אתה חייב להיות לך משמעות למילה הזו.
אצל הרמב״ם, חסרה משמעות שעושה את זה נכון. כי אתה אומר רק, “ובכן, הכל מאלוקים כסיבה ראשונה.” יפה מאוד. אבל איך הוא הסיבה? כמו, איך… איך… איך זה הופך לענין של אלוקות? מה זה עושה? אולי, יש ענינים שאינם, אולי הם יותר מדי… יש יותר מדי השתלשלות והם לא נחשבים אלוקים יותר. אבל מה… מה עושה את זה… מה עושה את זה לענין של אלוקות? במילים אחרות, מה הם… מה הם השייכות?
והדברים האלה הם לפני הצורות ולפני ה… אה… אפילו לפני הקיום, אפשר.
המרחב של מעשה מרכבה – מה המקובלים מנסים
יש… חייב להיות כמו… דרך שבה הדבר הזה של אלוקים שבקושי אפשר לומר שהוא קיים, או אולי אי אפשר לומר שהוא קיים, ו… חייב להיות מעבר להוויה, מעבר לקיום, בוודאי מעבר לצורה. הרמב״ם לפעמים נשמע כאילו הוא אומר שלאלוקים יש צורה, אבל אז הוא אומר, “לא, אלוקים אינו צורה, זה רק משל.” אממ… איך זה, אה, נותן קיום לדברים קיימים?
זו ה… זו ממש השפה שהמקובלים המוקדמים משתמשים בה, כמו התנועה של קיום מקיים לקיים, או מקיים ללא קיים, או מלא קיים לקיים, תלוי באיזו שפה אתה משחק, זה תמיד יהיה אותו דבר.
והם… הם לפחות חושבים שאתה יכול לדמיין את זה באיזושהי צפייה במרכבה, אתה יכול לתת לזה שם. כמו כל הסיפור הזה של תרי״ג קשרי חכמה זה איזושהי מתן שם לזה. כמו שאמרת, יש ענין של כתר, ויש ענין של… נכון? אבל כשאתה מדבר… כמובן, לכל הדברים האלה יש כמו השתלשלות.
קבלה כמשל: אופן השפה, החטא של חוסר סבלנות, וההשוואה למדע
האופן האוניברסלי של השפה והמהות של הקבלה
מגיד שיעור:
באיזו שפה שאתה משחק, זה תמיד היה אותו דבר. והם חושבים לפחות שאתה יכול לדמיין את זה באיזושהי צפייה במרכבה. אתה יכול לתת לזה שם. כמו כל הסיפור של תרי״ג קשרי חכמה זה איזושהי מתן שם לזה. כמו שאמרת, יש שתי נקודות.
אבל כשאתה מדבר, יש כמובן לכל הדברים האלה השתלשלות. וגם כאן, כשכותבים את שם הוי״ה ממש, ואתה יודע, הזוהר הוא הדרכה איך לכתוב את השם, דרך העשייה. אבל זה רק משל של משל של משל של משל. כשמדברים רק על הקבלה, אתה חייב ממש לדבר על התנועה של הקיום עצמו, או משהו לפני הקיום, שהופך ממשהו לא מוגדר ולא נקרא לתוך משהו שאומרים שהוא קיים. איך הקב״ה הופך לאלוקי העולם? זו ממש השאלה. והקבלה היא כל הסיפור של זה. וכן, בעצם. מה שקוראים קבלה נכון. לא כמו מעשה בראשית, או מה שקוראים עבודת ה׳, שזה סתם כלום. הסיפור האמיתי.
האלטרנטיבה של הרמב״ם
יכול להיות שזה הכל לא ממש הגיוני לדבר על זה? כן. כמו שהרמב״ם היה אומר, תהיה ברור קודם על מה שאתה יכול להיות ברור. והדברים שאתה לא מבין, יש דבר כזה בתורה, “לא תתורו אחרי לבבכם”, אולי אין לזה שייכות אליך, ואתה לא צריך להתעסק בזה.
החטא של חוסר סבלנות — חטא אדם הראשון
המקובלים כולם חסרי סבלנות, הם רוצים לדעת מיד עכשיו. וכשאדם חסר סבלנות, הוא לפעמים עושה טעויות. זה כמו חטא אדם הראשון. זה כמו החטא. המקובלים כולם מאוד מודעים לזה. זה כמו החטא הגדול ביותר, כשאתה תופס דברים, אין לך עדיין את הכלים, אין לך עדיין את היכולת לתפוס אותם. אז מתחילים לומר דברים, מתחילים לומר שיש שני אלוהים, ממש, נכון? בגלל בעיות כאלה. והמקובלים כולם מאוד מודעים, לא יגידו, כן יגידו, יחשבו, יחלמו, ידמיינו, ינסו. ולכן אף אחד לא צריך ללמוד קבלה אלא מי שמרגיש שהוא צריך.
אבל יש אנשים שלעולם לא יכולים להיות מרוצים מלומר, “כן, זו ממש לשון הרמב״ם.” הקב״ה מחובר לעולם ונפרד מהעולם, ואנחנו לא יכולים — אנחנו לא יכולים להתגבר על הבעיה של לומר את שניהם ולא לדעת איך זה עובד. ורוצים לומר את זה, יש לי את העבודה הזו, תראה, בוא נדמיין שיש צינור גדול. נכנס קצת קיום ככה, וזה מתחלק, וזה נשבר, זה מתוקן. זה סוג הדברים שאתה טוען שאתה יודע מה ההתגלות שלהם ביום ראשון. אולי אם אתה חושב על זה עכשיו, תמצא. אני לא יכול לדבר על זה. אני לא יכול לומר כלום, אני יכול להעלות השערות על זה. אני לא יכול ללמוד.
קבלה כמשל — והערך של משל
אלא מאי, יש בכל זאת איזושהי חכמה בזה. האם משהו קשור למשהו? או שזה סתם מילים אקראיות? כך הוא המעשה. ראו, נא, נא. אבל הבעיה היא שכל המילים, בכלל ממילא, היא שכל המילים, בכלל ממילא, כן, אני חושב, שכל המילים הן לוח, רק המילים, של המילים, אתה מילים, אתה מילים, אתה מילים. אם אתה מבין את הבעיה, או אם אתה מסתכל על הבעיה, המילים יעזרו לך להסתכל על זה. כמו כל משל, נכון? כולם מודים שהכל משל, נכון? אני רוצה כבר לומר מה פירוש משל.
אבל אתה מנסה להבין דבר מסוים, ואני נותן לך דיאגרמה מסוימת, או דרך מסוימת איך לחשוב על זה. עכשיו, מאיפה קיבלתי את הדיאגרמה? זו שאלה טובה. אני לא יודע מאיפה אנשים מקבלים משהו, מי יודע? מאיפה איינשטיין קיבל את תורת היחסות? אתה יודע מאיפה? מהמוח. זה נכון שהוא אומר, “אני יכול להראות לך בדיוק איך זה עובד.” לא ממש, הוא יכול, הוא יכול להראות לך איך זה עוזר לך, הוא לא יכול להראות לך איך הוא קיבל את זה, ומה זה, ואיך זה מתחבר לכל דבר אחר. אתה אומר שזה משהו שאין לו שום קשר לכלום, זה חתיכת עבודה זרה טובה, זה איך אפשר לשבת ולומר שאין לזה שום קשר לכל מילה שאתה רוצה לחשוב עליה.
זה אם אין לך את הבעיה, אז זה לא מדבר אליך. אבל זו תשובה לבעיה שיש לך, או שזו דרך ברורה יותר לחשוב על בעיה שיש לך לפחות, או לראות משהו שאתה רוצה לראות כאדם דתי, כמי שרוצה לראות את הקב״ה, זה משהו שיעזור לך.
מאיפה באות הרעיונות? — ההשוואה למדע
מלבד השאלה מאיפה באים הרעיונות שלו, הוא אמר, “פשוט חשבתי לדמיין, ועליתי על הרעיון.” כשאתה שואל אותו, “מהיכי תיתי שאני אאמין לך?”
אז יש כאן הבדל, כי מכל סיבה שהיא מדענים מתיימרים לדבר מהסמכות של איך התיאוריות שלהם עובדות ולא מהסמכות של מאיפה התיאוריות שלהם באות בפועל. מה שזה רק חצי דרך, רק כמו חצי דרך זה רק משהו… אני מדבר על מה שזה, דיברתי על מדע, אבל חצי דרך זה הסיבה למה אנחנו קוראים למדע אומר לא שצריך להאמין, צריך להאמין להם כי הקב״ה דיבר איתם, זה כי הם בפועל לא טוענים לסמכות מהמקום שמאיפה הרעיונות באים. כי הרעיונות באים בפועל מאיפשהו. אם אתה בפועל כמו, יש עבודה על זה, כמו פנומנולוגיה של גילוי, כמו מאיפה מדענים מקבלים את הרעיונות שלהם? זה לא נכון. זה לא נכון. זה לא נכון. אז ה… לא, זה… לא, זה… לא, זה כל דבר שאני יכול להבין, כל דבר שאני יכול…
הוא אומר שהוא קיבל את זה מהשתלשלות, אבל מנהג… בכלל, אנשים בסוג הזה של תחום, לרוב, יש להם מנהג לדבר. לומר לך, לטעון את הסמכות, כמו, הסיבה למה אני מסוגל לעקוב, או אני מסוגל לשמוע, היא בגלל המקום שמאיפה הייתי מסוגל לקבל רעיון. עכשיו, זה סתם לא העיקר ברוב התחומים האחרים של… בימינו, זה לא העיקר. זה בפועל היה העיקר בימים הקדומים, אפילו אצל מדענים, הם נהגו לדבר כך, הם אמרו האל אמר לי, ולכן… ואף אחד עדיין לא יודע מאיפה אנשים מקבלים את הרעיונות שלהם. זה עדיין מאותו אל.
אבל למה היית מקשיב לזה זה מאותה סיבה שהיית מקשיב לכל רעיון, כי זה שימושי. זה שימושי, זה שימושי להבנה, או, כי זה מאוד חשוב. אתה אומר לי, אתה רוצה להבין… שוב, כל הדברים האלה צריכים להיות כאן בשעת תלמידי אצילות, אנחנו נגיע לזה יותר. הוא רוצה לומר לך שיש בעיה, יש… קודם כל, לא היית חווה לעולם את הקושיא או את הצורך בהבנה של זה, אז כמובן, זה לא בשבילך. אבל אם יש לך את הנושא, עכשיו, יש לי מהלך, אני אומר לך תירוץ.
מהלך הרמ״ק — לסנכרן את כל השיטות
הרמ״ק מעצבן, לפעמים הוא אומר סתם, כך כתוב, ותעשה משהו, אבל זה לא שייך, מה זה אומר? אבל אם יש לך בעיה, אני אומר לך תירוץ, שכשזה מגיע לעשר רמות, יבינו את המהלך של עשר הרמות. עשר המדרגות, זה יעזור לך להבין כי אתה תבין…
ושם פעם שנייה הוא אמר שיש שלוש עשרה, אז הוא מדבר על אותו דבר, הוא לא מדבר על אותו דבר, הוא אמר לך אחרת. אז יש בעיה למודל שלך. יש, חשוב בדרך הזו, חשוב בדרך הזו, חשוב בדרך ההיא. אז הוא מנסה מאוד לסנכרן הכל. אני לא יודע שהוא מדבר על אותו דבר שעליו הוא דיבר. לא, הם ממש, אם הוא דיבר זה אמת. ואז, התפקיד שלך כלומד הוא…
דיון: האם אפשר ללמוד קבלה בלי שכל?
תלמיד:
לא, אתה יכול להודות, אתה רוצה עוד להבין, אתה רוצה רק לשמוע מה האחר אומר.
מגיד שיעור:
…רק לשמוע מה האחר אומר, וזה הטקסט, נכון? בלי שכל, בלי כלום.
תלמיד:
לא, אין דבר כזה בלי הקשר ובלי שכל. אין דבר כזה.
מגיד שיעור:
ואתה יכול ללמוד את הטקסט ולהבין איך עשר הספירות עובדות.
תלמיד:
לא, לא, אני לא מסכים. לא מסכים.
מגיד שיעור:
בוא נגיד יש בחור שהיה לו חזון, וגם יש לו שכל, והוא יכול להסביר לך מאיפה החזון שלו בא.
שוב, אף אחד כאן לעולם לא מסביר מאיפה החזון בא. הם מסבירים מה החזון עושה או מה הוא אומר, ואלה המילים שהם נותנים לך. בדיוק כמו כל תיאוריה אחרת, תיאוריה ספקולטיבית, הולכת להסביר לך מה זה, איך זה עוזר לך, מה זה פותר, דברים כאלה. אף אחד לא הולך… הסמכות והשאלה של מקור הרעיון זה לא אותו דבר כמו השאלה… כמו, האנשים היחידים שטוענים, באופן מעניין, שהרעיונות שלהם באים מאותו… המקור או הסמכות של הרעיון שלהם זה אותו דבר כמו המבנה של הרעיון עצמו, הם הפילוסופים. וזה כמו החידוש הגדול שלהם… בפועל המדע בעיקר לא עובד כך, ואפילו… זה כמו כל ה… כמו כל הבעיה… כמו איזשהו אידיאל של פילוסופיה, של פלטוניזם או מה שלא יהיה, של האסכולה הנקראת פילוסופיה היא… זו טענה מאוד מעניינת שיש להם, זה לא בפועל טריוויאלי. זה לא איך למידה אנושית עובדת לרוב.
ההבדל בין פילוסופיה למדעים אחרים
הטענה המאוד מעניינת שלהם היא ש״אני אראה לך מופת על דבר, דבר כזה שנקרא הוכחה, דיאלקטיקה” נקראת אצל אפלטון, “ואני אעשה… אתה תלמד את זה באותה דרך שאני למדתי את זה, מאותה הוכחה. וההוכחה גם אמורה להיות המבנה של המציאות שהיא מזהה, כי זו הוכחה כי… לא הוכחה בסוג של סימן בעלמא, זו לא הוכחה בדרך שהמדע המודרני רואה הוכחה, כמו שעשינו ניסוי והתוצאה יצאה, אז לכן זו העובדה. זו הוכחה אמיתית.
מתודולוגיה של קבלה: ספקולציה, מציאות, והפרויקט של הרמ״ק
האידיאל הפילוסופי של למידה מול הפרקטיקה
זה חלום יפה מאוד של הפילוסופים של איך למידה צריכה לעבוד. הדרך שבה למידה באמת עובדת לרוב בעולם היא לא כך, אפילו אם פילוסופים מסכימים עם זה – יש להם רק תוכנית להגיע לשם בסוף.
והדרך שבה למידה באמת עובדת היא: מספר אחת, רוב האנשים שיודעים דברים לא יודעים מאיפה הם יודעים אותם, והידע שלהם בהחלט לא תואם את המבנה של המציאות שהם אומרים לך. במילים אחרות, אנשים – אולי אפשר לומר שהם מנחשים, או אולי יש להם דמיון. שוב, אלה התיאוריות הנכונות של מאיפה הם באים. אנחנו לא יודעים, אין לנו הבנה ברורה של מאיפה ידע בא.
אנחנו יודעים כן שאנשים, ממש, כל ידע… אין מדע בעולם שלא בנוי על הסתכלות על בעיות מסוימות. אני רוצה להבין למה זה בא, אני רוצה להבין איך זה עובד, אני רוצה להבין למה זה כך. הכל יכול להיות, אבל הסיבה שאנחנו עוקבים אחרי ההוכחות היא כי אנחנו יכולים… לא, הוכחות לא עושות… זו הבעיה. זה לא באמת עובד.
תלמיד: האם צריך להאמין לכל מה שמישהו אומר?
מגיד שיעור: אתה שוב, אתה לא יודע שם, כל אחד ש… לא לא, נניח, מה שאמרת, אתה יודע שם, אתה מודה שיש משהו בעל ערך ברדיקל. אז אתה מאמין לכל מה שמישהו אומר, במה אתה מאמין? אתה לא מאמין לא לא רק.
הביקורת הלגיטימית על הקבלה
אז אתה לא מאמין לא לא לא לומר שהמקובלים כולם עבדו עם סט בסיסי מאוד של בעיות, והם ניסו לראות משהו מאוד ברור שקשה מאוד לראות, ואולי הם טועים בעבודה על הבעיה. זו הייתה ביקורת טובה. אבל אני לא מסכים עם זה. זה נכון. זו הביקורת האמיתית. כל המקובלים.
חסידים, לרוב, אינם מקובלים. אלה שהם מקובלים מודאגים מהבעיה הזו. חסידים במובן ש… הם בהחלט לא מודאגים ממה שמתכוונים.
תלמיד: כן, זה ביזבוז זמן.
דער עיקר: אפשר צו קומען צו השם רק דרך האופן שבו הוא
מגיד שיעור: זה מה שאתה אומר, אבל אני חושב שזה מה שהבעל שם טוב, זה מה שהם היו בעיקר… אני לא יודע. כמו שאמרת, חלק מהם.
העיקר: אפשר להגיע לה׳ רק דרך האופן שבו הוא
ואם אין לך שום דאגה, אם אתה חושב שהדבר האמיתי היה – אם אתה חושב שאתה יכול להיות לך מערכת יחסים עם ה׳ לא באופן שבו העולם הוא, אז אתה בטח טועה. אני לא חושב שמישהו באמת חושב כך.
אז זה רק הטיעון, הטיעון היחיד שתלמיד היה אומר הוא משהו כמו… שוב, יש כאן הרבה אמונה, הרבה השערות כמו שאתה אומר, הרבה ספקולציה. אף אחד לא, אולי לא היה לו שום הוכחה על זה. אבל כל אדם דתי תמיד האמין שאתה לא יכול להגיע לה׳ אלא דרך האופן שבו הוא, או האופן שבו המציאות היא.
ועד כמה שזה יכול להיות, יש הבדל לכאורה. כל שיטה בעולם יש לה הבדל בין דמיון ואמת, אפילו חסידות. אף אחד לא חושב שכל זמן שאני חושב משהו, זה אמת. ובמיוחד זה לא נכון לגבי להגיע לה׳, כי ה׳ אמור להיות המציאות האולטימטיבית. ולכן אפשר להגיע אליו רק אם זה באופן שבו המציאות האולטימטיבית היא. אם אתה מדמיין את ה׳ באופן שקרי, אז אתה מדמיין לא את ה׳.
דיון: מה זה אומר “אפשר להבין”
תלמיד: אנחנו מאמינים שזה אמת, אבל אנחנו לא יכולים להבין את זה, נכון? יש דברים שבלתי אפשר להבין.
מגיד שיעור: אני לא יודע מה אתה מתכוון ב״אפשר להבין”. אני לא יודע מה “אפשר” אומר כאן.
תלמיד: אוקיי, זה לא בשביל עכשיו.
טיעון המיקרוקוסמוס: ההצדקה של הרמ״ק
והטיעון היחיד שאנשים שיתחילו ממך היו אומרים הוא משהו כמו, מבוסס על סוג של תיאוריית מיקרוקוסמוס – שלפעמים לוקחים אותה רחוק מדי, אבל כולם לוקחים אותה רחוק מדי תמיד – שהיא שאם האופן שבו… אני מגיע אליו הוא בדרך הזו, אז זו הדרך שבה אני צריך להתחיל.
זה במפורש מה שהוא אומר שזו ההצדקה לעשות מה שהוא עושה. הוא לא אומר “כי לא אכפת לי”. הרבה אנשים מרגישים שהוא אומר שזה פשוט שקר. הוא אומר שלא אכפת לו מה המציאות, אכפת לו רק ממה שהוא אומר.
אבל הוא אומר כאן ש״שתי צורות הקדושות”, שהאדם הוא אדם קטן. ולכן, הדרך, כאילו, אם יש לי סדרה קבועה זו של רגשות או סדרה של הבנה או סדרה של התבוננויות שאני רואה בדרך כלל כשאני מנסה לחשוב על ה׳ או שאני מנסה לחשוב על המציאות, זה כנראה חייב להיות ראי של איך המציאות באמת היא. ולכן, זו דרך לגיטימית לעבוד איתה.
והוא מוצא רמז בפסוק “כי שארי” ו״כי תחת כל השמים” וכל הרמזים האלה. הוא לא אומר את זה, אבל השיטה שלו היא בעיקר לא לקרוא את הספר, בעיקר לסמוך על כך שהסדר שבו הדברים נראים לו או מופיעים לו הוא סדר אמיתי, בגלל האמונה שהאדם הוא צלם אלוקים וכל הדברים האלה, מה שלא יהיה, או צלם של העולם וכן הלאה.
אז זה לא תמיד מבוסס על מציאות, זה רק שהוא חושב כך וזה גם ספקולציה, זה כמו כל ספקולציה אחרת. אבל זה חשוב לו ולכל אחד לראות איך הדברים הם, כי לראות איך הדברים הם או לדעת איך הדברים הם, איך שתרצה לקרוא לזה, זה מה שהם רודפים אחריו. הם לא רודפים אחרי משהו אחר חוץ מזה.
הפרויקט של הרמ״ק: קוהרנטיות של כל הקבלות
והקבלה המקובלת משתמשת במבנים, בוא נהיה בטוחים, כן, אני עושה את הספקולציה. כולם משתמשים במבנים ממקום אחר, נכון? אתה אומר שעשר הוא מספר עשר שהגיוני כי יש לך עשר ספרות. אז אוקיי, אז אתה משתמש באיזה מבנה בסיסי שאתה יודע ממקום כלשהו. אף אחד לא הבטיח לך שה׳ עובד במבנה הזה.
אבל אנחנו מניחים שאם העולם עובד בדרך הזו, שזו תהיה דרך לגיטימית, וזו תהיה דרך סבירה לגשת לאלוהי, הדרך האמיתית, או כל מבנה אחר שאתה משתמש. זה מה שהוא אומר “על משלם”. וכן הלאה. זה בעצם מה שעושים.
קוהרנטיות כקריטריון לאמת
אם יש… נו, מבנה, כל דבר צריך להיות קוהרנטי, להיות שימושי. כי אתה יכול להיות מקובל של רק שיטה אחת. אין בעיה. אם שיטה אחת הגיונית לך, ואתה תעשה הגיון לך, ואתה תעשה הגיון לך, נכון? הכל, כל הנתונים שיש לך, מתאימים לזה. ואין בעיה.
אבל רוב הזמן אנשים שיש להם דבר כזה, הם משיגים את זה על ידי חיתוך של רוב המציאות. הם פשוט אומרים, למרות שזה לא נראה כך, זה צריך בכל זאת להיראות כך. זה סוג של טריק.
אבל אם אתה לא רואה משפט אחד מאיפשהו או משהו הוא הכל, אז אתה הולך לנסות להשתמש בהרבה יותר נתונים. עכשיו, כל הדברים שאנשים העלו השערות עליהם וכתבו הם נתונים שימושיים, לפחות שפות שימושיות, או מודלים שימושיים, או שימושיים… יכולות להיות טעויות.
הפרויקט של הרמ״ק הוא בעצם לקחת ספר אחד ולגרום לכל השאר לעבוד איתו, והדרך שבה הוא אומר את זה היא… והרמ״ק עונה, כל הקבלות. הדרך שבה הוא אומר את זה היא משהו כמו, שזה גם היה בירושלמי ובירושלמי והוא תנא, וממילא הוא ידע יותר טוב מכל אחד אחר.
ובאופן מסורתי, זה רק הגיון אמיתי בזה. בטח על פי קבלה. על פי נגלה, ממילא, בהלכה, סדר, אני לא יודע, רבינו, ורשה, מה שלא יהיה. אבל על פי קבלה, כשקבלה היא על הבנת המציאות, זה רק כמו, זה רק הלכה.
הבעיה של עשר ספירות כ״הלכה”
זה כבר היה שכל אחד צריך להסכים שיש עשר ספירות. מה קורה? בוא נגיד שיש שבע עשרה ספירות, ויש שלוש עשרה. זה לא היה… יש את הבעיה. זו לא הבעיה הפוליטית. אם הוא, אבל פשוט לא.
יש לך מציאות, ואין לך משוגע שמישהו אומר. ולכן יעזור שאין לך מקובלים. לפעמים קוראים להם מקובלים אומרים. ואין לך מקובלים אומרים. ואתמול המלאך דיבר איתי, ואני הסברתי שהמציאות היא כך, ואני עושה משהו. אז זה לא עניין של סיבות אמיתיות.
הסיבה האמיתית למה הפרויקט של הרמ״ק שימושי
הסיבה האמיתית למה כל הפרויקט הזה שימושי היא כי ה… כי, כמו, דבר אחד חשוב לכל דבר להיות שימושי, להיות מסוגל לחיות עם משהו, להיות מסוגל להבין אותו בצורה כלשהי, הוא שזה יהיה קוהרנטי ושזה יתאים לכמה שיותר נתונים.
זה סימן, זה מה שאומר אמת, וזה כל מה שאומר לתפוס כל תיאוריה באופן מדויק. במילים אחרות, אם כך והיה, אני לא יודע, אני סותר עניין, יום טוב, תעשה משהו, אני חולק עם הזוהר. זו כבר הייתה טעות. כי זה היה כל כך כולל שזה עומד בזוהר או בספר יצירה, איפה שזה לא יהיה, זה חייב רק להיות. וממילא צריך להבין.
קיצורי דרך ומבנים
אבל זה רק קיצורי דרך. זה רק קיצורי דרך במובן של לקיחת משפטים מסוימים, עיקרים מסוימים, עמודים בסיסיים מסוימים, עמודי תווך בסיסיים של התיאוריה, ולהפוך אותם למרכזיים ולעבוד דברים סביב זה. וזה מה שיעזור לנו לראות בבירור את כל הדברים האחרים בתוך זה. אחרת, זה פשוט היה…
אם מישהו אומר לו, לפעמים הוא עושה את זה, אבל אז אם אתה אפילו יותר חכם, אתה מבין שאתה מקיף אפילו את זה. והוא אומר לו, אה, אז הבעיה של זה, אה, אני מתווכח עם עצמי והלכתי הלאה. אוקיי, אתה יכול לעשות את זה. אף אחד לא עוצר אותך.
הדרך של לימוד קבלה: למה צריך להתחיל עם מבנה בסיסי
הערך של ללמוד ממקובלים שונים
אחרת היה כל יום אומר משהו אחר, שזה לא דרך ברורה מאוד לקבל בהירות.
אם מישהו אומר לו, לפעמים הוא עושה את זה, אבל אז אם אתה יותר חכם, אתה רואה שאתה מקיף אפילו את זה. למה הוא אומר את זה? אה, אז זה קשה לו, הוא מתווכח עם עצמו והלך הלאה. אוקיי, אתה יכול לעשות את זה. אף אחד לא עוצר אותך. ולפעמים אפשר בפועל לדעת יותר טוב מזה. כן, בוודאי, אם אתה חושב שזה כפשוטו, אתה יודע שהוא מתווכח עם עצמו. אבל אם הוא מנסה להראות משהו שהוא אמת, אז אתה יודע מה מתווכח עם עצמו, וזה שימושי.
וזכור, לא משנה מתי אתה חושב או מדבר על הדברים האלה, בין אם בדרך על-טבעית או בדרך טבעית, נכון? בין אם המלאך, אני לא יודע איזה עליון, דיבר עם כל האנשים האלה, או שכל האנשים האלה היו יהודים שהסתובבו לחשוב על כל הבעיות. ושוב, פחות או יותר באותו, אתה יודע, מגבלות, נכון, של כל היהודים. הם צריכים פחות או יותר להאמין בפרד״ס [פרדס רמונים] עשר [ספירות], משהו דומה, כי זה לא יקפוץ איזה גוי מאני לא יודע איפה שמתחיל ממקום אחר לגמרי, ואפילו אם המציאות עשויה להיות אותו דבר, זה לא יהיה שימושי.
ואז, בשתי הדרכים, כל האנשים האלה צריכים להיות שווים להבין, כי איך, אם אתה לומד עניין וחמישה אנשים שונים חשבו על זה, וכל אחד יש, איך קוראים לזה, כל אחד הגיע עם נקודה מסוימת ממנו, או היבט מסוים ממנו, או דרך מסוימת של לחשוב עליו אפילו, אז כנראה יש איזה היבט של מציאות שהוא תופס. רוב הזמן אנשים לא תופסים הכל לבד. אז זה תמיד דבר טוב ללמוד מכל אחד. ואותו דבר, אם זה המלאך מבחוץ, אז למה המלאך אמר לו כך ולזה כך? תירוץ אחד הוא ששניהם אמת. תירוץ אחד הוא כי המלאך היה צריך… המלאך גם אמר רק דבר אחד בכל פעם, הוא אומר לזה את זה ולזה את זה. אנחנו לא אומרים שזו סתירה, זה אומר אבל אם אתה רוצה להבין את העולם אתה צריך להבין את שניהם.
כל השפה של לימוד, כמו, גמרא, כמו, כתוב כאן כך ושם כך, יוצא סתירה, שלושה מפרשים, שלושה תירוצים. זה פשוט, כמו, איך אחרת אתה רוצה לעשות דברים? היהודים ידעו איך לעשות דברים בדרך הזו. האם מישהו אחר יודע איך לעשות דברים בדרך שונה? זה לא כמו שום מדע שעושה דברים בדרך שונה.
ההבדל בין הלכה לקבלה בעניין הזה
ואין הבדל כל כך גדול. להלכה יש מבנה. להלכה יש? כי ההלכה היא רק חשיבה, יש הבדל גדול יותר. ההלכה היא רק חשיבה. זה לא רק על עכשיו, איך העולם הוא. העולם הוא יותר, אנחנו לא יכולים להשוות את כל מה שיש. הדברים, אנחנו לא יכולים להשוות. האדם שגילה את זה השיג את זה, והוא אמר את זה, איך הוא ישיג את זה? יש שני דברים שאתה תיפול לתוך תהליך מסוים לראות, אתה תבין קצת קצת. אני לא מבין, אבל אני לא יודע מה אנשים מתכוונים כשהם אומרים, זה רק הצהרה. ההצהרה אומרת להבין. מה אתה חושב שהבנה היא? לא, אני יכול להבין. לומר דברים… לומר דברים זה הכי טוב, החלק הכי טוב של ההבנה שיש. אני לא רוצה סתם לומר דברים, מדברים על הבנה, אני לא אומר סתם דברים.
מה זה אומר “להבין” בקבלה — נגד דמיון
למה לדמיין? מי אומר שדמיון הוא כל כך טוב? מה זה דמיון? דמיון הוא דרך נמוכה מאוד של הבנה. לדמיין זה לא רחוק מ… כן, בוודאי אתה אומר, לומר זה מה שכל אחד… אני מבין שאני אומר דברים ואני מבין, אבל זה לא אותו דבר כמו לדמיין. ואולי דמיון הוא דרך של הבנה, ואולי לא. זה בכלל נגד דמיון.
יש משהו על לחבר את זה במוח שלך… זה מה שהבנה היא, זה מה שכל הבנה היא. אתה לומד בבא בתרא, אתה לומד גמרא, אתה לא מבין מה כתוב שם? זה לא סתם רשימה? לא, אתה רוצה… כל… אין שום מדע בעולם, שום ידע בעולם שלא לומדים אותו על ידי לומר שלוש פעמים.
אבל הם גם אומרים יותר מילים, הם מחברים למשהו אחר במוח שלך.
הסבר לי. למשל?
אין שום מדע בעולם ש… אם אתה לומד מתמטיקה, המורה שלך ילמד אותך חבורה של נוסחאות שאתה תחזור? לא, הוא יגיד לך אחד ועוד אחד, הוא יראה לך שני תפוחים. אם אתה חושב שמשני תפוחים אפשר לראות שאחד ועוד אחד, אז כן, דברים אחרים. אי אפשר לראות שני תפוחים, ואחר כך אתה רואה שוב שני תפוחים. מזה אתה יכול לפחות להתחיל לתפוס מה המורה רוצה? מה אומר אחד? לא, אתה לא יכול, דרך אגב, אתה לא יכול, אתה לא יכול. זה אותו קשר כמו זה.
המשל של מתמטיקה ומדעים אחרים
אתה מתחיל ב, כמו כל ידע אחר בעולם, אתה מתחיל בלומר את המילים, ואם אתה מגלה איך להסתכל על זה, אז אתה מתחיל לראות את הידע או את המדע, הצורה שלו, נכון? ההבנה. לא, אולי לא הכל הוא צורה, מה שזה יהיה. תחומים שונים יש להם דרכים שונות של הבנה. אבל אין שום מדע שאתה לא תתחיל בלדעת את המבנה הבסיסי שלו, מה בא קודם ומה בא אחר כך. אין שום מדע בעולם שעושים, לפחות מלמדים כל מדע.
נגד התפיסה ה״אידיאליזציה” של לימוד קבלה
לאנשים יש מאוד מצחיק, אידיאליזציה… כשאנשים מדברים על מקובלים, הם חושבים שלומדים בדרך מצחיקה, אידיאליזציה שאף דבר לא לומדים כך. אתה לומד מתמטיקה, לך לכל קורס מתמטיקה מתקדם, או כל מדע קשה, במיוחד, זה תמיד נלמד דרך… בא, הוא חוזר על הלוח עשרים פעם, זה חוזר אולי בעוד ארבע שנים. כן, אולי החכמים הגדולים ב-post-graduate school, שלושה מהם חושבים מה כל הדברים האלה אומרים. אבל קודם הוא צריך ללמוד שזה עובד. כל מדע נלמד בדרך הזו, והמורה להורות היא הדרך שכל מדע אחר לא יותר גרוע. ואם תלמיד בא ביום הראשון של פיזיקה או מתמטיקה או גאומטריה או טופולוגיה, אני לא יודע, לא אכפת לי מה אתה לומד, והוא אומר למורה, “אבל תגיד לי, על מה זה בעצם?” אומר לו המורה, “לא, אני לא יכול. קודם תלמד את כל המערכת, ואחר כך, אם יש זמן, נדבר.” רוב הזמן, רוב האנשים לא מגיעים לעולם, באמת אין זמן. אבל כמעט אף מדע לא נלמד מעקרונות ראשונים או מלהתחיל להבין אותם בדרך הזו. למה היית מצפה שאיזה מדע רציני ילמד בדרך הזו?
לומדים ילדים בחדר, לומדים אותם בבית ספר כל מיני יסודות של מדע סתם בדרך אמונה פשוטה. לא רק בדרך אמונה פשוטה שיודעים כבר מאיך, אבל מה שלומדים יותר גם בדרך אמונה פשוטה, הדרך של חזרה ארוכה, חזרה על נוסחאות. אם אתה תיקח את הכי בסיסי כמו אלגוריתם שהמורה בחדר, אני לא יודע אם אתה זוכר את המורים אז, ואם אתה לוקח מספר תלת-ספרתי ואתה מנסה להכפיל אותו, אז אתה לווה דברים ואתה מזיז דברים מהעמודה הזו לעמודה ההיא, ואף אחד לא מבין על מה זה עובד. על מה זה עובד? צריך להאמין שזה עובד. מי אומר שזה מגיע לך לתוצאה? למה זה עובד? וכשאתה הולך לטעם למה זה עובד, אולי אתה בא ואומר, “רגע, יש לי אלגוריתם יותר טוב. זה בכלל לא כל כך טוב. לדרך יותר ברורה, זה עושה לפעמים טעות. פעם אחת באלף שנה יוצאת התוצאה הלא נכונה מזה.” ואתה יכול לקיים את הדיונים ברמות המאוד מתקדמות של תיאוריה. אבל ברמות הבסיסיות, הם תמיד הולכים להתחיל.
בהתחלה, אתה לא יכול להתחיל שום מדע, ומדע אומר משהו שאנחנו יכולים ללמוד עם אנשים אחרים, או לא כל אחד יהיה תקוע במוח שלו. אנחנו נוכל לדבר על זה, אנחנו נוכל לעשות איזה התקדמות על ידי לדבר עם אנשים אחרים. זכור שאדם אחד הוא תמיד רק אדם אחד. הנביא הגדול ביותר, הגדול ביותר שהוא רק יוכל להיות, הוא רק ידע מעט מאוד. אם הוא יכול לדבר עם עוד אדם, הוא ידע פי שניים, פי שלושה, ואם הוא יכול לדבר עם אלף אנשים על פני מאה שנה, ולכן זה חשוב ללכת קדימה קדימה קדימה כי הצעד הראשון הוא, כמו, בואו נשיג כמה מונחים.
העיקר: למה הרמ״ק מציב מבנה בסיסי
מה שהרמ״ק מנסה לומר כאן, קודם כל בואו נוודא שיש עשר ספירות. זה מאוד חשוב. אף חכם לא יכול להתנגד. לאחר מכן יכול חכם לומר, אתה יודע מה? אני סבור שיש שתים עשרה. אין בעיה. זה בכלל נכון. אבל אם כלל לא מתחילים, כל אחד אומר, אה, אחד אומר כך, אחד אומר כך, זה בדיוק, זה פרק אחרון, זה בדיוק אותו אדם שהוא אומר מכוח הבקיאות. אה, שמעתי שיש שיטות שונות. וקודם צריך להבין, יש מבנה בסיסי אחד, יש בעיה בסיסית אחת. מי שאומר שיש שלוש עשרה ספירות, בכלל, הוא סבור שיש עוד בעיה, ועל כך אמר שיש עוד שלוש עשרה. והשני שאומר אותן שלוש עשרה, שניהם, הוא מתכוון לדבר שלישי בכלל. הבנת בכלל מה קורה כאן. אבל יש כמו תחושה בסיסית שבה כולם מדברים על אותו דבר, ולכן הם מדברים על העשר. נו, אחד אומר שהעשר הן בדיוק לא עשר. אמרתי לך, מחק את נצח. זה לא חסר. יש רק הוד. בסדר, הוא לא חולק על הטענה במובן הזה. עדיין יש לך את המבנים הבסיסיים. יש עשר ספירות, ועשר ספירות עושות את הדבר הזה והזה, שהם הולכים ללמוד מה שתפקידם לעשות. וזה החכם שאמר אחרת, דווקא על כך כתב את הפירוש לומר, אותו שני שאומר אחרת גם התכוון לזה, אולי הוא טועה.
שלושת הפירושים על שלושת הדברים למטה מהספירות – ושיטת הרמ״ע על בי״ע
הצורך בשפה בסיסית בקבלה
מגיד השיעור:
בסדר, אני לא חולק עליך במובן הזה, כי עדיין יש לך את המבנים הבסיסיים האלה. יש עשר ספירות, הן מדברות, עשר ספירות עושות את הדבר הזה והזה, שהם הולכים ללמוד מה שתפקידם לעשות. וזה מה שזה.
וכל העניין של לדייק, אבל השני שאומר אחרת, דווקא על כך כתב את הפירוש לומר, אותו שני שאומר אחרת גם התכוון לזה. אולי הוא פשוט טעה, אבל אולי יותר סביר שהוא בעצם הסכים איתי, או הסכים במובן בסיסי. יכול להיות עדיין אמת שאנשים מדברים כל הזמן על שלוש עשרה, ואנשים אחרים לא מדברים כל הזמן על שלוש עשרה, החילוק נמצא. אבל הוא בעצם מנסה לפורמל את המדע, כמו לתת לו מקום שאפשר להתחיל ממנו.
זה לא רק שכולם צריכים לומר את אותו דבר. אי אפשר להתחיל שום לימוד אם לא כולם הולכים לומר את אותו דבר. גם אם זה יתחיל בצורה מאוד מעורפלת ולא מדויקת, כשאני אומר את זה, אני חושב קצת אחרת ממך. בסדר, כי אתה אומר פחות או יותר באותו אזור שלך. ושנינו… בעצם שפה. אני מתכוון, אי אפשר ללמוד שום דבר בלי שפה. וכל מדע יותר ספציפי בעצם יוצר את השפה היותר ספציפית שלו. ואם לא נקים את השפה הכי בסיסית, לא נוכל לעשות כלום.
הקבלה האחרונה יצאה חוץ לגדר
והקבלה האחרונה יצאה חוץ לגדר. וזה התירוץ? נו, הוא הולך ארוך שיעור בזה. הכל הוא שיעור בזה. צריך לראות, צריך לקחת עם כיתה, צריך לחזור על דברים. האחרונים כבר עשו את זה, קודם כל. עכשיו הגיע הדור של כל האנשים שהם חושבים שהם יודעים יותר טוב. קודם אומרים, בוא, למדת, יש ספר, כתוב על שם פלוני, אומר שיש שלוש עשרה. לא התכוונו. מה כן התכוונו? היו שואלים אותו. השני אומר, יש שלוש עשרה אחרות? בואו נחשוב שיש שלוש. שתיהן בואו נסיים את זה. אני הולך להתנצל אני צריך לבוא לאכול סעודה אצל הרבנית. בואו נסיים.
פירוש #2: שלושה כוחות – אלקיאל, אתריאל, אשריאל
אז, יש עוד את… אומר שיש שלושה מפרשים שונים. מה הן השלוש הבאות? ה… ומה אחר כך? אתה מבין מה זה ארמיפלך? אתה מבין מה זה ארמיפלך? בכל אופן, מכאן ואילך זה למטה מהספירות.
היו כאלה שאמרו שהשלושה הם… הקבוצה מקודם, הוא הולך פרגוד, מקום הנשמות, וסודי המערכת העליונה. אלו שלושת הדברים שנמצאים בין מלכות: לא אצילות ממש, לשלושה כוחות, שנקראים אלקיאל, אתריאל, ואשריאל, מותר לומר שמות של מלאכים, אני לא יודע, והוא הולך להסביר את השמות פעם שנייה. זה פירוש אחד.
פירוש #3: שלושה מקורות נעלמות של מלכות
ואותו אחר יש פירוש אחר, כי הם שלושה מקורות נעלמות של מלכות. זה הפירוש שהולך יחד עם הטעם הקודם, שאם מגיעים לסוף עולם האצילות ולמלכות, יש את שלושת המקורות של הרמה הבאה, באמת.
בדיוק כמו התיאוריה הראשונה, הוא אומר שיש שלושה, שהם באמת שלושת הראשונות שבעשר ספירות, שהם השורש של כל הספירות, אותו דבר במלכות היא השורש של הדבר הבא. אותו דבר, כי באו בה ברמז, כמו שיש שלוש עליונות בכתר, נכון? אותו דבר ובכתר, כמו שאמרנו, השלוש הראשונות, הצחצחות שלמעלה מהספירות, הן שלושה מקורות. כן באו בה בגלוי, והן, במלכות יש שלוש, זה כבר יותר בגלוי, אבל זה אותו קונספט – אלו המקורות לעולם הבא, אני חושב, הוא הולך רק להיות שער הביאה ושער צחצחות.
פירוש הרמ״ע: שלושת העולמות בריאה יצירה עשייה
ומה הן אותן שלוש? מה? אומר כך, אחרי כן. זה רבי שמעון, אתה רואה, כל הזמן זה רבי שמעון. נראה לי שהוא לא חושב שזה שמעון הצדיק. השני ידע רבי שמעון הצדיק.
הוא נותן את שמותיהם. הם ידעו פרגוד, שנקרא גם כסא הכבוד, ומקום הנשמות נקרא חדרי גדולה. כנראה “הנקרא” אומר שיש מדרש שאומר את הלשון הזה או ספר ההיכלות, ועוד דבר שנקרא סוד המערכה עליונה הנקרא הקודש עליון.
פרגוד = כסא הכבוד = עולם הבריאה
אומר שנראה כאן שזה לא בעצם ספירות, זה רק כוחות הספירות, וראיה פרגוד זה אומר הפסק. נראה שזה פרוכת, בין אצילות לכל השאר. זה הרי כסא הכבוד. מה זה כסא עם הרבה כבודות, זו הלשון שאנחנו קוראים עולם הבריאה, כמו שנזכיר.
מקום הנשמות = חדרי גדולה = עולם היצירה
כולם יודעים שהנשמה באה מתחת כסא הכבוד, זה איפה המקום קודם מקום הנשמה שנמצא מתחת לכסא הכבוד, מתחת לזה היא הנשמה שהיא תחת כסא הכבוד. ובכל זה נשמות מתחצבות מתחת הכסא, זו לשון. למה חציבה כינוי על היצירה? אני רוצה להבין, אני לא רוצה ללכת עכשיו, משהו אני מסתכל עליך. זה רשעה חקק חצר, משהו כזה. יוצא שזה מתחת לבריאה.
סוד המערכה העליונה = עולם העשייה
לרמ״ע יש פירוש שלישי, באמת. אז, הפירוש שלו באמת הוא ששלושת העולמות נקראים בריאה יצירה עשייה, כי בריאה נקראת כסא הכבוד. מתחת הבריאה, כמו שכתוב נשמות וחצובות, מתחת כסא הכבוד, זה עולם היצירה. לכן אתה יודע חצובות כאלה, הלשון חצובות שייכת ליצירה, כמו שנמצא ראיה. ושם מקום הנשמות. ואז חדרי גדולה זה גם נקרא, כן? אומרים שזה נקרא חדרי גדולה, שאומר גן עדן, משם באה הנשמה.
ומתחת לזה יש עולם העשייה, שנקרא סוד המערכה עליונה, והן מערכת המשרתים. אני חושב שזה אומר כוכבים, הגלגלים. אבל סוד העשייה, שמתחת היצירה, באמת מדין ברייתא, שנאמר צדיק. בסדר, זה הרבי מאוד חזק על הברייתא. הוא קורא לזה ברייתא? אני לא יודע. איזה פרק צריך לקחת כדי למצוא את הברייתא. והאות קיין היא הפסוק. טוב, אני לא אהיה מה ה…
שמעון הצדיק שיש י"ג ספירות והטעם שיש לסנכרנן את כל המקובלים | פרדס רמונים שער א פרק ז (ב)
https://www.dropbox.com/scl/fi/cgr8xbjx2u4wnbvcydi2u/PRY009-_-_.mp4?rlkey=1wbfzd9cif5bvmmdqgarzxi43&dl=0