סיכום השיעור 📋
סיכום שיעור – ספר פרדס רמונים, עמוד מ׳ – “עוד מקום לטעות” והיסוד של הקבלה
—
א. הקדמה: ה״מקום לטעות” השני
אנו ממשיכים בעמוד מ׳ בפרדס רמונים, בענין של “עוד מקום לטעות”. הטעות הראשונה כבר נדונה קודם לכן: זו הייתה תשובה של רב האי גאון על י״ג מידות, שבה הוסיפו ספירות ואמרו שיש עוד שלוש מעבר לעשר. התירוץ היה שאותן שלוש הן שרשים עליונים על הספירות – אך לא ספירות עצמן.
כעת מגיעים אנו למקום לטעות השני, שמקורו בברייתא של רבי שמעון הצדיק.
—
ב. הערת אגב: מיהו שמעון הצדיק?
[הערת אגב: נדון רבות מיהו “רבי שמעון הצדיק”. הוא בוודאי אינו אותו שמעון הצדיק משיירי כנסת הגדולה (שאינו נקרא “רבי שמעון הצדיק”). מוזכר שיש ספר מדרש שמעון הצדיק.
שמעון הצדיק המפורסם מהגמרא במסכת יומא היה כהן גדול בבית שני. הגמרא מספרת שבית שני עמד 420 שנה, והיו בו יותר מ-300 כהנים גדולים, חוץ מ-40 השנה ששמעון הצדיק שימש. כל שאר הכהנים שימשו רק זמן קצר.
בדף ל״ט ע״ב ביומא כתוב שבשנה שבה נפטר שמעון הצדיק, אמר “בשנה זו אני מת” – כי בכל יום כיפור היה נכנס איתו לקודש הקדשים זקן לבוש לבנים ועטוף לבנים, והוא נכנס איתו ויצא איתו. אך באותה שנה היה זקן לבוש שחורים ועטוף שחורים – הוא נכנס איתו אך לא יצא איתו. לאחר מכן חלה שמעון הצדיק שבעה ימים ונפטר.
לאחר פטירת שמעון הצדיק הפסיקו הכהנים לומר את שם המפורש בברכת כהנים. זה כתוב גם במסכת קידושין – עד שמעון הצדיק אמרו את שם המפורש, אחר כך הפסיקו.
מוזכר גם המעשה עם אלכסנדר מוקדון, שאמר שהוא רואה את דמות דיוקנו של שמעון הצדיק כשהוא יוצא למלחמה – “דמות דיוקנו של זה מנצחת” – שמעון הצדיק נראה כמלאך ה׳.
לגבי השאלה מיהו שמעון הצדיק בדיוק: הוא היה צריך להיות מוקדם מאוד – עוד לפני החשמונאים. נאמר שאולי היו שניים בשם שמעון – אחד צדיק ואחד לא צדיק, ולכן הוא נקרא “שמעון הצדיק” – כדי להבדיל מהאחר. זה מתאים גם לגמרא ביומא שרוב כהנים גדולים בבית שני לא היו צדיקים גדולים, ולכן את הצדיק האחד קראו במיוחד “הצדיק”.
אחד המקורות הגדולים של סודות התורה מגיע מהכהן הגדול, שידע את השמות. ספר ברית מנוחה בנוי על הרעיון שיודעים את השמות מהכהן הגדול שאמר את השם.]
—
ג. ספר העיון של רב חמאי גאון
הברייתא של שמעון הצדיק מובאת על ידי רב חמאי גאון בספר העיון שלו. ספר העיון מתואר כך:
> “וזה ספר העיון שחיבר רבי חמאי ראש המדברים לענין הפנימיות, וגילה בו עיקר ענין כל מציאות הכבוד הנסתר מן העין, אשר אין כל בריה לכאורה לעמוד על עיקר מציאותו ונהייתו על דרך האמיתי, כמו שהיא באחדות השוה שבהשלמתו מתאחדין בעניניו ותחתונה.”
ספר העיון הוא אחד הספרים שקשה להבין, אך אולי קל יותר ממה שחושבים – הוא מדבר על ענין הפנימיות. מוזכר גם שלספר העיון יש 25 נוסחאות. נראה שמדרש שמעון הצדיק הוא כמו מהדורה מוקדמת של ספר העיון – גרסה מוקדמת של אותו חומר. הרמ״ק הכריע שהמקור בא מהברייתא דשמעון הצדיק.
—
ד. י״ג הכוחות לפי ספר העיון
ספר העיון לומד שהקב״ה מתאחד בכוחותיו ומתעלה עד אין סוף ברוממותו. הוא מיוחד באלו השלש עשרה כוחות – יש שלושה עשר כוחות, וכל אחד ידוע בפני עצמו בשם מיוחד, וכולם מעלתם זה למעלה מזה – הם יורדים מלמעלה למטה, אחד גבוה מהאחר.
הרמ״ק מביא את רשימת השמות (לפי גירסתו):
1. אביר הקדמון (= כתר)
2. חכמה קדומה
3. אור מפולפל
4. חשמל
5. ערפל
6. כסא הנוגה
7. אופן הגדולה הנקרא חזוזית – השם “חזוזית” קשור ל״חזיון” (ראייה), והוא מתאים פחות או יותר לחסד/גדולה בסדר הספירות.
הלאה מוזכרים: נצח נקרא “חזון החוזרים” (כמו שכתוב בזמירות: “נצח פרי ניכסי אבותם”), כרוב להוד, וכן הלאה. הכוח האחרון נקרא “אביר הסובב” – כך שיש “אביר העליון/הקדמון” למעלה ו״אביר הסובב” למטה.
הרמ״ק אינו מסביר מדוע הסדר דווקא כך. הוא מעיר שהחתך (סדר) מתאים לזוהר שמונה נצח לפני הוד.
[הערת אגב: מוזכר שלשמות החלופיים אולי יש יתרון – הם נשמעים יותר מיסטיים וחדשים. “אביר קדמון” נשמע אחרת מהשם הרגיל “כתר”. אך מצד שני, בעשר ספירות הרגילות יש אותה בעיה – כל השמות מתכוונים למעשה למשהו דומה: הקב״ה הוא נורא יפה וחזק. מה ההבדל בין “אור מופלא” ו״חשמל” ו״ערפל”? הכל אותו דבר. ממש כמו בספירות הרגילות – הכל אומר שהקב״ה הוא מלך. אולי זה רק כי אנחנו רגילים מדי לשמות הרגילים, והשמות החדשים נשמעים חדשים.]
—
ה. הבעיה: שלושה עשר כוחות מול עשר ספירות
הרמ״ק אומר: “לכאורה משמע דהיינו עשר ספירות” – במבט ראשון נראה שזה מדבר על עשר ספירות. “אביר קדמון” כולם יודעים שזה מתכוון לכתר. אך הבעיה ברורה: אם יש רק עשר ספירות, מה עושים עם שלושה עשר הכוחות המנויים כאן? צריך לומר ששלושה מהם אינם ספירות – “מכאן ואילך אינו בספירות”.
המקור לשלושה עשר: בספר יצירה כתוב “ספר, ספר, וספור” – אלו שלושה דברים – ולזה “עשר ספירות” – ביחד שלושה עשר. כלומר, שלושה נוספים על העשר. מוזכר גם ששלושה עשר קשור לשלוש עשרה מידות הרחמים, אם כי זה לא כל כך ברור איך זה מתאים.
[הערת אגב: מוזכר ששלושה עשר הוא “לא מספר טוב” – עשר הוא אחדות שלמה, אך שלושה עשר לא נוח.]
—
ו. המדרש – רבי ישמעאל בן אלישע ורבי נחוניא בן הקנה
הרמ״ק מביא מעשה ממדרש (הוא קורא לו “מדרש סימן הצדיק”, אם כי יש נוסחאות שונות):
רבי ישמעאל בן אלישע מספר: “אותו היום” – הוא בא מרבי עקיבא בן יוסף אל רבי נחוניא בן הקנה (בנוסחאות אחרות: רבי נחוניא בן דרדים). הוא ביקש: “הראה לי את כבוד מלכו של עולם, כדי שיתבאר ידיעתו בלבי כשאר בעליו” – אני רוצה שידיעת הקב״ה תתברר לי בלב, כמו שאני כבר יודע את כל שאר פעולותיו. הוא כבר סיים ללמוד את כל הצדדים, עכשיו הוא רוצה לדעת את הקב״ה עצמו.
רבי נחוניא ענה: “בני, בן גאון אתה” – זו אולי לשון של גדולה (לא גאווה). הוא אמר לו: “טהור ונעסוק עמך” – נתעסק בזה. הוא סיפר לו על שני חותמות:
– עזקתא רבתא דשמיא (חותם של שמים) – השם א-ר-א-ר-י-ת-א
– עזקתא דארעא (חותם של ארץ) – השם א-ה-ו
הוא הוציא את ספר האכולות של רבי חננאל בן חננאל, ושם ראה רבי ישמעאל:
> “אדיר בחדרי גדולה, היושב על רבון גלגלי מרכבתי, בחתימת אהיה אשר אהיה, בעזקתא רבתא דחתימא בשמיה אריותא – סימן: אחד ראש, אחדותא ראש, יחוד תמורתא אחד, יחוד ומיוחד עובד חוה עולמים. עזקתא דארעא בשמיה א-ה-ו-ה – סימן: אחד היה ויהיה.”
—
ז. הפשט של “היה הוה ויהיה”
“אהיה” היה מדרגה (עיר), והשם הוי״ה מתכוון “אחד היה ויהיה”. מה בין “היה” ל״יהיה”? זה “הוה” – הקב״ה כפי שהוא עכשיו. זה מתקשר ללשון ספר יצירה (כמו שהחתם שמואל וויינר מביא): “היה קודם שנברא העולם, הוה בעולם הזה, ויהיה לעולם הבא.”
—
ח. שלושה עשר הכוחות כהתגלות האחד
המדרש ממשיך: “והם י״ג כוחות שבהם מתגלות האדון אחד, ואשר כל אחד ואחד יש לו שם בפני עצמו.” מהם נראים (מוצגים) י״ג מדות שעומדות בתורה. גם כאן יש רשימת שמות – קצת שונה מהקודמת – ו״אור מופלא” גם מופיע ברשימה. הסדר גם הולך על שלושה עשר.
מוזכר ש״שלשתן” (השלושה שמעבר לעשר) מתבטאים “באין אכלות לכבוד השכינה שמועלה עשירות”.
—
ט. שיטת הרמ״ק: שלושה כוחות נוספים אינם ספירות
הרמ״ק מניח ששלושת הכוחות הנוספים (מעבר לעשר) הם לא ספירות – הם משהו שמעבר (או מחוץ) לספירות. זו שיטתו הרגילה כאן. מוזכר ש״יש אומרים” (אולי בשם ר׳ משה פוטרילר) יש שיטה על השלושה, אך הרמ״ק מביא זאת רק כאפשרות.
—
י. הרמב״ם ומה שהמקובלים מנסים להשלים
שיטת הרמב״ם: אפשר לדעת רק פעולות
הרמב״ם אמר: אפשר לדעת רק פעולות – אפשר לדעת מה הקב״ה עושה, אך לא מה הוא. זה לא רק חידושו של הרמב״ם – כבר חז״ל אומרים לשונות כאלה. אך הרמב״ם ניסח זאת כשיטה: אפשר לדעת רק פעולות, ויותר אין לדעת.
תשובת המקובל: חסר משהו
המקובלים סוברים אחרת. הם אומרים: חסר משהו. הרמב״ם אומר “אתה יודע פעולות, אתה גמור”. אך המקובל אומר: “אני רוצה לדעת את השם – כלומר, איך הקב״ה מנהל את המלאך, לא רק שיש מלאך”. למשל, הרמב״ם אומר שהגלגלים (כדורים) מסתובבים על ידי כוח, מלאך. יפה. אך במלאך חייב להיות שם כלשהו – הקב״ה מנהל את המלאך. המקובל רוצה לראות את הקב״ה המנהל את המלאך – לא רק את המלאך עצמו.
כל הקבלה, או חלק גדול ממנה, היא הפרויקט להשלים את מה שהרמב״ם “החסיר” – או ליתר דיוק, מה שהוא השאיר במודע. הבעיה היא שרוב המקובלים לא מבינים מה הרמב״ם כן ידע – הם מפספסים את החלק שהוא כן עשה.
—
יא. מעשה מרכבה – הגדרת הרמב״ם
הרמב״ם במורה נבוכים, פרק ע״א-ע״ב של חלק ב׳, מגדיר מעשה מרכבה כך: הקב״ה הוא נפרד ונעלם מהעולם – הוא טרנסצנדנטי – אך גם מחובר לעולם, הוא מנהל אותו. זו הבעיה העיקרית: איך אפשר לומר שהוא בעולם וגם מחוץ לעולם? איך אפשר לומר שהוא מנהל הכל, וגם שהוא שלילת כל הגשמיות, טרנסצנדנטי?
המקובלים מנסים לעבד בדיוק את זה. וזה קשה מאוד, כי מנסים לעשות דבר בלתי אפשרי.
—
יב. המושג “שפע” – מילים לבלתי אפשרי
אולי כל הפרויקט הוא מתכון לשיגעון. אך במערכת מסוימת הם כן נותנים מילים לזה. למשל, המילה “שפע” – זו מילת מפתח בקבלה. היא מתכוונת לקיום, המציאות של כל הדברים – איך המציאות “זורמת” מאלוקים לעולם. משחקים במילים כמו מציאות, הוי״ה. אך אלו רק מילים – הרמב״ם עצמו סותר את עצמו בזה, וזו בדיוק הבעיה.
—
יג. עשר ספירות – מבנה ל״שפע”
אולי אפשר לראות איך כביכול המציאות זורמת מאלוקים לעולם, ואפשר לדבר על 14 מדרגות שונות בזה – או אולי 10 הוא מספר טוב. זה בעצם היסוד של עשר ספירות – עשר מדרגות שדרכן מציאות הקב״ה יורדת לעולם.
הצמצום שהרמ״ק מדבר עליו (כמעט) – כל ה״סיפורים” שהמקובלים מנסים לספר – הם ניסיונות להסביר את התהליך.
—
יד. צורה (form) וחומר (matter) – יסוד פילוסופי
המושג צורה
לכל דבר בעולם יש תכנית, מבנה – זה נקרא צורה (form). לאדם יש צורה – הוא תינוק קטן, הוא גדל, הוא לומד, הוא מת. לכוכב לכת יש צורה – הוא מסתובב במסלול. כל צורה קיימת מההתחלה – כמו התכנית של יצור חי.
אך צורה היא תמיד צורה של משהו – מבנה של משהו.
חומר קדמון
זה מביא לרעיון שחייב להיות מקור נפרד לחומר – מה שהרמב״ן קורא “חומר קדמון” (חומר ראשוני), שאחרים קוראים “undifferentiated matter” – חומר ללא צורה. מעולם לא ראינו חומר ללא צורה – לכל דבר יש צורה כלשהי – אך לוגית זה חייב להתקיים כמקור נפרד.
אפלטון ואריסטו התחילו לחשוב שחייב להיות מקור נפרד כזה לחומר. פרשת בראשית בפשט, כמו שיטת אפלטון, לא מדברת ממש על יש מאין (אולי במילה אחת, כמו שהרמב״ן אומר), אלא מניחה שיש חומר לא מובחן – “תהו ובהו” – והבריאה היא הבדלה: נתינת צורה לחומר.
כל זה “נמוך מאוד” לקבלה
כל הדיונים הפילוסופיים על חומר וצורה הם, מנקודת המבט של הקבלה, נמוכים מאוד. זה רק “כוונת הנקודה” – מתעניינים רק בדבר האחד שמבינים: אולי הצורה של העולם, של קיום, של מציאות. אך קיום עצמו אינו צורה במובן הספציפי. צורה היא תהליך, דפוס של משהו. האם יכול להיות דפוס ללא משהו? אולי במוחו של אלוקים, לפני הכל. אך זה עדיין לא מספיק כדי להסביר למה בכלל משהו צריך להתקיים.
—
טו. “עשר ספירות בלי מה” – לפני הצורה
המושג “עשר ספירות בלי מה” – בלי מהות – מתכוון: לפני הצורה. “מהות” מתכוונת לצורה, ל״משהו”, “אשר הוא עלול להיות”. כשאומרים זאת, זה כבר הרבה פירוד – זה כך ולא אחרת, זה במובן של “about something”. כשמדברים על “קיום עצמו” או “being itself”, מדברים כבר על משהו שלפני מה שאנו קוראים צורות – לפני חכמה, או איך שרוצים לקרוא לזה. מדברים על משהו שלפני מבנים של משהו, לא מבנים של כלום.
הדואליות של “רעיון של משהו”
ל״רעיון של משהו” יש תמיד דואליות – זה רעיון של משהו. אפילו כשמדברים על הרעיון לפני המשהו, זה עדיין “מה שיהיה משהו” – הווה, יהיה משהו. אם רוצים להסביר חומר (מה שלא יעזור בעצמו), צריך לדבר על being, או goodness (the Good), או קיום.
למטה מהצורה ולמעלה מהצורה – היכן הם נפגשים
אפשר להיות למטה מהצורה – כמו שחומר הוא למטה מהצורה. ואפשר להיות משהו שלמעלה מהצורה – כמו “first matter” שהוא לגמרי ללא צורה. הנמוך ביותר בהיררכיה הוא עולם התהו, ד׳ קליפות. והגבוה ביותר גם הוא למעלה מצורה. ובמובן מסוים נפגשים שני הקצוות – זו הסיבה שיש בלבול גדול בכל הענינים האלה. כי דברים שאין להם מבנה, יש להם קיום.
—
טז. מאיפה בא קיום? – המרחב של הקבלה
עכשיו צריך להתחיל לדבר על קיום עצמו. התיאוריה של אלוקים היא שיש דבר אחד שהוא רק קיום – ואולי אפילו לא קיום, כי כשמתחילים לדבר על קיום עצמו, נוצרות בעיות. “קיום” נשמע גם כמו משהו, הוא עומד בניגוד ללא-קיום, זו גם מילה. כשחושבים על המילה “קיום”, חושבים על הדרך שבה כל הדברים שראינו אי פעם קיימים – וזה לא קיום, זה סוג של קיום.
אז מתחילים להיכנס לשאלות קשות: יש יותר מסוג אחד של קיום. האם אפשר לומר אותה מילה לסוגים שונים של קיום? האם זה שם משותף או משל? הרמב״ם אומר שאפילו המילה שאלוקים קיים היא equivocal term – זה לא נכון לומר שאלוקים קיים באותה דרך כמו משהו אחר. אחרים סוברים שאולי יש קשר. אך צריך לחשוב שאלוקים נתן לדברים אחרים להתקיים – ה״תפקיד” שלו הוא רק לתת קיום.
איך בכלל מדברים על זה? זה מה שהמקובלים מנסים. כשהם מדברים על שמות, ספירות, וכל הרמות, הם רק מתעניינים באזור הזה. מתחילת הספר ועד סופו, ובסוף אולי חצי עמוד על שאר העולם. **כל הקבלה
נכנסת למרחב שהרמב״ם, אף על פי שהוא לא טוען שזה לא קיים, אין לו שפה לדבר על זה.**
[הערת אגב: הרמב״ם נשמע לפעמים כאילו הוא אומר שלאלוקים יש צורה, אך אז הוא אומר “לא, לאלוקים אין צורה, זה רק משל”.]
—
יז. מעשה בראשית – סדר הצורות
כשרוצים להבין את כל העולם, זה אומר גם להבין את המטאפיזיקה. רוצים לדבר על צורה. אם אתה פלטוניסט, אתה מאמין שמובן גבוה יותר של צורה מסביר את הנמוך יותר – ההיפך מרדוקציוניזם. כללים גדולים יותר מסבירים פרטים קטנים יותר. וחייב להיות גבול.
הרמב״ם אומר שיש את המלאך המרכזי (שכל הפועל) שנותן צורות לכל. אך איך הוא עושה זאת? מה זה אומר? הרמב״ם עצמו כותב שיש שם בעיה. כשאדם מבין משהו, הוא גם מקבל צורה שיושבת על קיום הדבר – מאיפה זה בא? זה לא כל כך פשוט להסביר. אולי נולדים עם זה, אולי מקבלים את זה כשמוכנים – תיאוריות שונות.
כל זה – כל סדר ההשתלשלות של צורות, איך ארגון גבוה יותר בא מנמוך יותר, איך ביולוגיה ואבולוציה – זה היה מעשה בראשית. זה מה שמדע הוא, או צריך להיות.
—
יח. מעשה מרכבה – הקשר בין אלוקים והעולם
כל מה שדיברנו עליו עד עכשיו נקרא “פעולת השם” – הקב״ה עשה את כל זה, אלו הדברים שהוא עושה. אך אם רוצים לדבר על מעשה מרכבה, מתכוונים לדרך שבה כל זה הוא פעילות של אלוקים – הקשר כביכול.
אצל המקובלים, אם אומרים שהקב״ה עשה דבר – נס, טבע, לא משנה – צריך להיות משמעות למילה. אצל הרמב״ם חסרה משמעות שעושה את זה אמת. הוא אומר רק: “הכל מאלוקים כסיבה ראשונה”. יפה מאוד. אך איך הוא הסיבה? איך משהו הופך לענין של אלוקות? מה זה עושה? אולי יש ענינים שרחוקים מדי בהשתלשלות ולא נחשבים עוד “אלוקים”. אך מה הופך משהו לענין של divine? מהם הקשרים?
המרחב של מעשה מרכבה
הדברים האלה לפני הצורות, לפני קיום אפילו. חייבת להיות דרך שבה ה״דבר-אלוקים” – שקשה לומר שהוא קיים, או אולי בכלל אי אפשר לומר – שחייב להיות למעלה מ-being, למעלה מקיום, בוודאי למעלה מצורה – איך זה נותן קיום לדברים קיימים?
זו ממש השפה של המקובלים המוקדמים: “the movement of existence from existent to existent, or from existent to non-existent, or from non-existent to existent” – כל השפות מגיעות לאותו דבר. והם מאמינים שאפשר לדמיין את זה קצת דרך צפיה במרכבה, אפשר לתת לזה שמות. כל הסיפור של “תרי״ג קשרי חכמה” הוא סוג של מתן שמות לזה – יש ענין של כתר, יש ענין של… וכל הדברים האלה יש להם השתלשלות.
—
יט. קבלה כמשל – והערך של משל
לא משנה איזו שפה משתמשים – אותו ענין נשאר אותו דבר. גם כשכותבים את שם הוי״ה ממש – והזוהר נותן הדרכה איך לכתוב את השם – זה רק משל של משל של משל של משל. כשמדברים רק על הקבלה עצמה, צריך לדבר על התנועה של קיום עצמו, או על משהו לפני קיום – איך משהו הופך ממשהו לא מוגדר ולא ניתן למתן שם למשהו שאומרים שהוא קיים. השאלה הבסיסית היא: איך הקב״ה הופך לאלוקי העולם? זה ממש מה שהקבלה היא – כל הסיפור שלה. לא מעשה בראשית, לא מה שקוראים סתם עבודת השם – אלא הסיפור האמיתי.
כולם מודים שהכל בקבלה הוא משל. אך מה זה אומר משל? אתה מנסה להבין דבר מסוים, ואני נותן לך דיאגרמה, דרך לחשוב על זה. אם אין לך את הבעיה, זה לא מדבר אליך. אך אם יש לך את הבעיה – אם אתה רוצה לראות את הקב״ה כאדם דתי – זה משהו שיעזור לך. זו דרך ברורה יותר לחשוב על בעיה שיש לك.
—
כ. האלטרנטיבה של הרמב״ם
אולי בכלל אין טעם לדבר על זה? כן, הרמב״ם היה אומר: תהיה ברור קודם על מה שאתה יכול להיות ברור. והדברים שאתה לא מבין – יש בתורה “לא תתורו אחרי לבבכם” – אולי זה לא קשור אליך, ואתה לא צריך להתעסק בזה.
—
כא. חטא חוסר הסבלנות – חטא אדם הראשון
המקובלים כולם חסרי סבלנות – הם רוצים לדעת מיד עכשיו. וכשחסרי סבלנות, לפעמים עושים טעויות. זה ממש חטא אדם הראשון. המקובלים מאוד מודעים לזה – זה החטא הגדול ביותר: כשתופסים דברים שעדיין אין את הכלים, עדיין אין את היכולת לתפוס. אז מתחילים לומר דברים – מתחילים לומר שיש שני אלוהים, ממש! – בגלל בעיות כאלה.
המקובלים כולם מאוד זהירים: לא נאמר, כן נאמר, נחשוב, נחלום, נדמיין, ננסה. לכן אף אחד לא צריך ללמוד קבלה אלא מי שמרגיש שהוא חייב. אך תמיד יש אנשים שלא יכולים להיות מרוצים מלשון הרמב״ם: הקב״ה מחובר לעולם וגם נפרד מהעולם, ואנחנו לא יכולים להתגבר על הבעיה של לומר את שניהם ולא לדעת איך זה עובד.
—
כב. מאיפה באים הרעיונות? – ההשוואה למדע
מאיפה איינשטיין קיבל את תורת היחסות? מהמוח! הוא יכול להראות לך איך זה עוזר לך, אך הוא לא יכול להראות לך איך הוא קיבל את זה, ומה זה באמת, ואיך זה מתחבר לכל השאר.
יש כאן הבדל חשוב: מדענים מתיימרים לדבר מסמכות של איך התיאוריות שלהם עובדות, לא מסמכות של מאיפה התיאוריות שלהם באות. זו הסיבה שאנחנו קוראים לזה מדע – כי הם לא אומרים שצריך להאמין להם כי אלוקים דיבר איתם. אך באמת, אף אחד לא יודע מאיפה אנשים מקבלים את הרעיונות שלהם – זה עדיין מאותו אלוקים.
מקובלים, מצד שני, יש להם מנהג לדבר מאיפה הרעיונות שלהם באים – הם טוענים לסמכות ממקור הרעיון. בזמנים הישנים אפילו מדענים דיברו כך – “אלוקים אמר לי”.
אך הסיבה שצריך להקשיב היא אותה סיבה שמקשיבים לכל רעיון: כי זה שימושי. זה מועיל להבנה, או שזה חשוב מאוד.
—
כג. ההבדל בין פילוסופיה למדעים אחרים
[הערת אגב: האנשים היחידים שטוענים שמקור הרעיון שלהם הוא אותו דבר כמו המבנה של הרעיון עצמו – הם הפילוסופים. זה החידוש הגדול שלהם, וזה לא טריוויאלי. זה לא איך למידה אנושית עובדת בדרך כלל.
הטענה המעניינת שלהם היא: “אני אראה לך מופת – הוכחה, דיאלקטיקה (כמו שאפלטון קורא לזה) – ואתה תלמד את זה באותה דרך שאני למדתי את זה, מאותה הוכחה. וההוכחה היא גם המבנה של המציאות שהיא מזהה”. לא הוכחה במובן של סימן בעלמא, לא הוכחה כמו במדע מודרני – “עשינו ניסוי והתוצאה יצאה” – אלא הוכחה אמיתית.]
—
כד. האידיאל הפילוסופי של למידה מול איך למידה באמת עובדת
החלום הפילוסופי הוא שידע ייבנה באופן שיטתי, שלב אחר שלב, בצורה שמשקפת את מבנה המציאות. אך בפועל למידה לא עובדת כך. ראשית, רוב האנשים שיודעים דברים לא יודעים מאיפה הם יודעים את זה, והידע שלהם לא בהכרח תואם את מבנה המציאות שהם מתארים. אנשים אולי “מנחשים” או משתמשים בדמיון – יש תיאוריות שונות מאיפה ידע בא, אך אין לנו הבנה ברורה של זה.
שנית, כל מדע בעולם בנוי על הסתכלות על בעיות מסוימות – “אני רוצה להבין למה זה קורה”, “אני רוצה להבין איך זה עובד”.
—
כה. הביקורת הלגיטימית על הקבלה
הביקורת האמיתית על הקבלה הייתה כך: המקובלים כולם עבדו עם סט בסיסי מאוד של בעיות, והם ניסו לראות משהו מאוד ברור שמאוד קשה לראות – ואולי הם טועים בעבודתם על הבעיה. זו הייתה ביקורת טובה.
[הערת אגב: חסידים, לרוב, אינם מקובלים. אלו שהם באמת מקובלים דואגים לגבי הבעיה – הם באמת רוצים לדעת איך המציאות היא. חסידים במובן הרחב יותר לא בהכרח דואגים לזה.]
—
כו. העיקר: אפשר להגיע לאלוקים רק דרך האופן שבו הוא
כל אדם דתי תמיד האמין שאי אפשר להגיע לאלוקים אלא דרך האופן שבו הוא, או האופן שבו המציאות היא. לכל שיטה בעולם יש הבדל בין דמיון ואמת – אפילו לחסידות. אף אחד לא מתכוון ש״כל עוד אני מתכוון למשהו, זה אמת”. במיוחד כשמדובר בהגעה לאלוקים, כי אלוקים אמור להיות המציאות האולטימטיבית. לכן אפשר להגיע אליו רק אם זה באופן שבו המציאות האולטימטיבית היא. אם מדמיינים את אלוקים באופן שקרי, מדמיינים לא-אלוקים.
—
כז. טיעון המיקרוקוסמוס כהצדקת הרמ״ק
הטיעון היחיד שאפשר להביא לשיטת הרמ״ק מבוסס על סוג של תיאוריית מיקרוקוסמוס – שלפעמים לוקחים אותה רחוק מדי, אך כולם תמיד לוקחים אותה רחוק מדי. הטיעון הוא: אם הדרך שבה אני מגיע למשהו היא בדרך הזו, אז זו הדרך שבה אני צריך להתחיל.
זה במפורש מה שהרמ״ק אומר כהצדקה שלו. הוא לא אומר “כי לא מעניין אותי מה המציאות היא”. הוא אומר ש״שתי צורות הקדושות” – האדם הוא אדם קטן. לכן, אם יש לי סדרה מוצקה של רגשות או הבנה או התבוננויות שאני רואה בדרך כלל כשאני מנסה לחשוב על אלוקים או על מציאות, זה כנראה חייב להיות ראי של איך המציאות באמת היא. לכן זו דרך לגיטימית לעבוד עם זה.
הוא גם מוצא רמזים בפסוקים – “כי שארי” ו״כי תחת כל השמים” – אך השיטה שלו היא בעיקר לא לקרוא את הספר, אלא לסמוך על כך שהסדר שבו דברים נראים לו או מופיעים לו הוא סדר אמיתי, מבוסס על האמונה שהאדם הוא צלם אלוקים, תמונה של העולם.
זו גם ספקולציה – כמו כל ספקולציה אחרת. אך חשוב לו ולכל אחד לראות איך הדברים הם, כי לראות איך הדברים הם או לדעת איך הדברים הם – זה מה שהם מחפשים. הם לא מחפשים משהו אחר מלבד זה.
—
כח. פרויקט הרמ״ק: קוהרנטיות של כל הקבלות
הקבלה המקובלת משתמשת במבנים. כולם משתמשים במבנים ממקום אחר. אומרים שעשר הוא מספר שהגיוני כי יש עשר ספרות. אך אף אחד לא הבטיח שאלוקים עובד במבנה הזה. אנחנו מניחים שאם העולם עובד בצורה הזו, זו הייתה דרך לגיטימית וסבירה להגיע לאלוקי, למציאות, או לכל מבנה אחר שמשתמשים בו. זה מה שהוא מתכוון ב״על משלם”.
קוהרנטיות כקריטריון לאמת
מבנה חייב להיות קוהרנטי כדי להיות שימושי. אפשר להיות מקובל של שיטה אחת בלבד – אם שיטה אחת הגיונית, אפשר לגרום לכל הנתונים להתאים לזה. זו לא בעיה. אך לרוב, אנשים שמשיגים דבר כזה עושים זאת על ידי חיתוך רוב המציאות – הם אומרים “למרות שזה לא נראה כך, זה עדיין צריך להיראות כך”. זה סוג של טריק.
אך אם לא רואים סט אחד ממקום אחד כהכל, ינסו להשתמש בהרבה יותר נתונים. כל הדברים שאנשים ספקולו עליהם וכתבו הם נתונים שימושיים – שפות שימושיות, מודלים שימושיים – אם כי יכולות להיות טעויות.
פרויקט הרמ״ק הוא בעיקר: לקחת ספר אחד (הזוהר) ולגרום לכל השאר לעבוד איתו. הדרך שבה הוא אומר את זה: הזוהר הוא מרשב״י, שהוא תנא, וממילא הוא ידע יותר טוב מכל אחד אחר. באופן מסורתי, זה ההיגיון – בוודאי על פי קבלה. על פי נגלה, בהלכה, יש סדר – רבנו, ורשה, מה שלא יהיה. אך על פי קבלה, כשקבלה עוסקת בהבנת מציאות, זו רק שאלה הלכתית.
הבעיה של עשר ספירות כ״הלכה”
כבר היה שכל אחד חייב להסכים שיש עשר ספירות. אך מה זה משנה? נגיד שיש שבע עשרה ספירות, או שלוש עשרה. זו לא הייתה בעיה פוליטית – זו בעיית מציאות. יש מציאות, ואין דבר מטורף שמישהו אומר. לכן לא עוזר שיש מקובלים שאומרים “אתמול המלאך דיבר איתי, והסברתי שהמציאות היא כך”. זו לא סיבה אמיתית.
הסיבה האמיתית למה הפרויקט שימושי
הסיבה האמיתית למה כל הפרויקט שימושי היא כי: דבר אחד חשוב כדי שמשהו יהיה שימושי, כדי שאפשר יהיה לחיות עם משהו, כדי שאפשר יהיה להבין אותו – הוא שיהיה קוהרנטי ושיתאים לכמה שיותר נתונים. זה סימן – זה מה ש״אמת” אומרת, וזה כל מה שזה אומר לתפוס תיאוריה באופן מדויק.
בצורה הזו, אם משהו סותר את הזוהר, הרמ״ק יאמר שזו טעות. כי הוא כל כך הכליל שמה שכתוב בזוהר או בספר יצירה חייב להיות כך, וממילא צריך להבין. אך אלו רק קיצורי דרך – קיצורי דרך במובן שלוקחים משפטים מסוימים, עקרונות מסוימים, עמודים בסיסיים מסוימים של התיאוריה, הופכים אותם למרכזיים, ועובדים דברים סביב זה. זה מה שיעזור לנו לראות בבירור את כל שאר הדברים בתוך זה. אחרת זה היה כאוטי.
אך אם מישהו חכם יותר, מבינים שאפילו זה מורכב. ולפעמים הרמ״ק עצמו אומר: “אני מסתמך על זה והולך הלאה”. אפשר לעשות את זה – אף אחד לא עוצר.
—
כט. הערך של למידה ממקובלים שונים
כשלומדים ענין וחמישה חכמים שונים חשבו עליו, כל אחד השיג נקודה מיוחדת, היבט מיוחד, או דרך מיוחדת של חשיבה. כנראה כל אחד תופס היבט של המציאות האמיתית. לרוב אדם אחד לא תופס הכל לבדו. לכן תמיד דבר טוב ללמוד מכל אחד.
אם אומרים שמלאך גילה את החכמה, שואלים: למה המלאך אמר לאחד כך ולאחר אחרת? תירוץ אחד: שניהם אמת. תירוץ שני: גם המלאך אמר רק דבר אחד כמה פעמים – לזה כך, לזה אחרת. אנחנו לא אומרים שזו סתירה, אלא אם רוצים להבין את העולם, צריך להבין את שניהם.
זו אותה דרך כמו לימוד גמרא: כתוב כאן כך ושם כך, יוצאת סתירה, שלושה מפרשים, שלושה תירוצים. איך אחרת לעשות דברים? היהודים ידעו איך לעשות דברים בדרך הזו. שום מדע אחר לא עושה זאת אחרת.
ההבדל בין הלכה לקבלה בענין זה
להלכה יש אופן מיוחד – הלכה היא רק “חשיבה” (חשיבות/הכרעה מסוימת). אך כאן לא מדברים רק על איך העולם הוא מעשית, אלא על משהו שאי אפשר להשוות לשום דבר אחר. האדם שגילה את זה השיג את זה, והוא אמר את זה – איך הוא צריך להשיג את זה?
—
ל. מה זה אומר “להבין” בקבלה – מול דמיון
אנשים אומרים לפעמים: “זה רק statement”. אך statement אומר understanding. מה זה אומר להבין? לומר דברים – כלומר, לנסח, לבטא – זה הסוג הטוב ביותר של הבנה שיש. לא סתם לומר, אלא כשמדברים על הבנה.
Imagination היא מדרגה נמוכה מאוד של הבנה. Imagining זה לא אותו דבר כמו להבין. לחבר משהו במוח – זה מה שכל understanding היא. כשלומדים בבא בתרא, לא רוצים רשימה סתמית – רוצים להבין. אין שום מדע בעולם שלא לומדים אותו דרך חזרה ואמירה כמה פעמים.
—
לא. המשל של מתמטיקה ומדעים אחרים
כשלומדים מתמטיקה, המורה לא סתם מלמד נוסחאות לחזרה. הוא מראה אחד ועוד אחד עם שני תפוחים. מזה מתחילים לתפוס מה המורה רוצה. כל מדע מתחיל באמירת המילים, ואם מוצאים איך להסתכל על זה, מתחילים לראות את המדע, את הצורה שלו.
נגד התפיסה ה״אידיאלית” של לימוד קבלה
לאנשים יש תפיסה אידיאלית מאוד איך מקובלים לומדים – אך שום מדע לא נלמד כך. לך לקורס מתמטיקה מתקדם – הפרופסור חוזר על הלוח עשרים פעם, זה חוזר אולי בעוד ארבע שנים. אולי שלושה חכמים גדולים ב-post-graduate school חושבים מה כל הדברים האלה אומרים. אך קודם צריך ללמוד שזה עובד.
אם תלמיד בא ביום הראשון של פיזיקה או מתמטיקה ושואל את הרבי: “תגיד לי, על מה זה actually?” – הרבי עונה: “לא, קודם תלמד את כל המערכת, ואחר כך, אם יש
זמן, נדבר.” רוב האנשים אף פעם לא מגיעים לזה. כמעט שום מדע לא נלמד מ-first principles.
מלמדים ילדים בחדר, בבית ספר, כל מיני יסודות של מדע סתם בדרך אמונה פשוטה. לא רק זה – גם הלאה לומדים בדרך אמונה פשוטה, דרך חזרה ארוכה על נוסחאות. קח את האלגוריתם הכי בסיסי של כפל עם מספרים בני שלוש ספרות – לווים, עוברים מעמודה אחת לשנייה – ואף אחד לא מבין למה זה עובד. צריך להאמין שזה עובד. מי אומר שמקבלים את התוצאה? רק כשמגיעים לטעם למה זה עובד, אולי אפשר לומר: “יש לי אלגוריתם טוב יותר”. דיונים כאלה קורים ברמות הגבוהות ביותר של תיאוריה. אך ברמות הבסיסיות תמיד מתחילים מאותו מקום.
—
לב. העיקר: למה הרמ״ק מציב מבנה בסיסי
אדם אחד, אפילו הנביא הגדול ביותר, ידע רק מעט מאוד. אם הוא יכול לדבר עם אדם נוסף, הוא יודע פי שניים, פי שלושה. אם הוא יכול לדבר עם אלף אנשים על פני מאה שנה – עוד יותר. לכן הצעד הראשון: בואו נקבל מונחים, מושגים.
זה מה שהרמ״ק מנסה לעשות כאן: קודם כל בואו נוודא שיש עשר ספירות. זה מאוד חשוב. שום חכם לא יכול להתחיל בלי זה. אחר כך חכם יכול לומר: “אני סובר שיש שתים עשרה”. אין בעיה – אך זו כבר עמדה מול המבנה הבסיסי, לא חוסר של מבנה.
אם לא מתחילים עם זה, כל אחד אומר משהו אחר, וזה בדיוק מה שהרמ״ק קורא “מכח הבקיאות” – אחד אומר: “שמעתי שיש שיטות שונות”. אך קודם צריך להבין: יש מבנה בסיסי אחד, יש בעיה בסיסית אחת.
מי שאומר שיש שלוש עשרה ספירות – הוא סובר שיש עוד בעיה, על זה הוא אמר שלוש עשרה. והאחר שגם אומר שלוש עשרה, אולי הוא מתכוון לדבר שלישי לגמרי. צריך להבין מה קורה כאן.
אך יש מובן בסיסי שבו כולם מדברים על אותו דבר – לכן הם מדברים על העשר. אחד אומר: העשר בדיוק לא עשר, תוציא נצח, זה לא חסר, יש רק הוד. אך הוא לא חולק על הטענה במובן הבסיסי – עדיין יש את המבנים הבסיסיים: יש עשר ספירות, ועשר ספירות עושות את עבודתן.
וזו בדיוק הסיבה שהרמ״ק כתב את הפרדס – להראות שאותו חכם שאומר אחרת, גם התכוון לאותו דבר, אולי הוא מדבר על היבט אחר.
—
לג. שפת היסוד של הקבלה כבסיס מדעי
הרמ״ק לא מנסה רק לומר שכל המקובלים יאמרו אותו דבר. המטרה היא לפורמל את המדע – ליצור שפת בסיס שאפשר להתחיל ממנה. אי אפשר ללמוד כלום בלי שפה, וכל מדע ספציפי יוצר את השפה הספציפית שלו. אם לא מקימים לפחות את הטרמינולוגיה הכי בסיסית, אי אפשר לעשות כלום. זה לא אומר ששני מקובלים חייבים לחשוב זהה – אחד יכול לדבר כל הזמן על שלוש עשרה ספירות והאחר לא – אך הם צריכים להיות באותו אזור, באותה שפה בסיסית.
טענת הרמ״ק היא שאפילו כשמקובל שני אומר משהו אחר, סביר להניח שהוא גם התכוון לאותו דבר במובן בסיסי – או שהוא פשוט טעה. אך סביר יותר שהוא מסכים ביסוד.
—
לד. ה״בתראי” – מקובלים ש״יצאו חוץ לגדר”
הרמ״ק אומר שהבתראי (מקובלים מאוחרים) “יצאו חוץ לגדר” – הם יצאו מהמסגרת הנכונה. זה חלק מהתירוץ שלו, אך הוא ילך להרחיב את זה עוד. הביקורת של הרמ״ק היא: אנשים חושבים שהם יודעים יותר טוב, אך קודם כל – למדת? כתוב בספר על ה׳ גנום שיש שלוש עשרה? לא התכוונו כך? נו, מה כן התכוונו?
—
לה. שלושה פירושים על “שלושה” שלמטה מהספירות
פירוש #2 (מקודם – מורחב כאן)
הפירוש השני אומר שהשלושה דברים שבין מלכות דאצילות ומה שלמטה – לא אצילות ממש – הם שלושה כוחות שנקראים:
– אלקיאל
– אתריאל
– אשריאל
(אלו שמות של מלאכים.) הוא יסביר אותם שוב. שלושת הכוחות הם: פרגוד (פרוכת/מחיצה), מקום הנשמות, וסוד המערכה העליונה.
פירוש #3
הפירוש השלישי אומר: השלושה הם שלושה מקורות נעלמות של מלכות. זה הולך יחד עם הטעם הקודם: כשמגיעים לסוף עולם האצילות, במלכות, יש שלושה מקורות לרמה הבאה.
המהלך הוא: בדיוק כמו שהתיאוריה הראשונה אומרת שיש שלושה שרשים (ג׳ ראשונות שבע״ס) שהם שורש כל הספירות – אותו מבנה קיים במלכות כשורש לעולם הבא. ובדיוק כמו שיש שלושה עליונות בכתר (הצחצחות שלמעלה מהספירות) שהם שלושה מקורות – כך גם במלכות יש שלושה, רק יותר בגלוי. אותו קונצפט: מקורות לעולם הבא. [הוא אומר שיסביר את זה יותר בשער הביאה ובשער צחצחות.]
—
לו. הפירוש השלישי – שלושת העולמות בי״ע
רבי שמעון (נראה שכאן מתכוונים לרבי שמעון בר יוחאי, לא שמעון הצדיק) – הוא נותן את השמות:
1. פרגוד = נקרא גם כסא הכבוד = עולם הבריאה. פרגוד אומר “הפסק” – פרוכת בין אצילות וכל השאר. כסא הכבוד הוא הלשון שאנו קוראים לעולם הבריאה.
2. מקום הנשמות = נקרא חדרי גדולה = גן עדן = עולם היצירה. הראיה: כולם יודעים שנשמות באות “מתחת כסא הכבוד” – כלומר מתחת לבריאה. והלשון “חצובות מתחת כסא הכבוד” – המילה חציבה שייכת ליצירה (מ״רשעה חקק חצר” או משהו דומה). שם מקום הנשמות.
3. סוד המערכה העליונה = נקרא הקודש עליון = עולם העשיה. זה אומר “מערכת המשרתים” – כנראה הגלגלים (כדורים/כוכבים). זה סוד העשיה שמתחת היצירה.
—
לז. שיטת הרמ״ק: לא ממש ספירות, אלא כוחות הספירות
הרמ״ק מעיר שנראה שהשלושה דברים הם לא באמת ספירות – הם רק כוחות הספירות. הראיה: “פרגוד” אומר “הפסק” – מחיצה. זה מראה שזו פרוכת בין אצילות וכל השאר, לא ספירה עצמה. השלושה הם אפוא כוחות שמגיעים מהספירות, אך הם לא ספירות בפני עצמן – ולכן נשאר העיקרון שיש עשר ספירות, לא שלוש עשרה.
תמלול מלא 📝
ספר פרדס רמונים, עמוד מ׳ – עוד מקום לטעות: הברייתא של רבי שמעון הצדיק והי״ג כוחות
הקדמה: המקום השני לטעות
מגיד שיעור:
בקיצור, אנחנו בעמוד מ׳, “עוד מקום לטעות”. כן, כאן?
אוקיי, אז הטעות הראשונה הייתה ש… הטעות הראשונה הייתה שהייתה תשובה של רב האי גאון על י״ג מידות, והוסיפו ספירות, ואומרים שיש עוד שלוש. בקיצור, עניתי שאלו שלושה שרשים עליונים על הספירות. אוקיי, אבל לא ספירות.
יש עוד מקום לטעות. יש ברייתא של רבי שמעון הצדיק. אני לא יודע מי זה שמעון הצדיק. בוודאי לא שמעון הצדיק משיירי כנסת הגדולה, נכון? אולי כן. אבל אותו לא קוראים רבי שמעון הצדיק. כמו רבי יונתן בן עוזיאל. כך אומרים רבי יונתן בן עוזיאל? לא ידעתי.
מדרש, יש ספר כזה מדרש שמעון הצדיק?
הערות אגב: מי הוא שמעון הצדיק?
שמעון הצדיק בגמרא ביומא
שמעון הצדיק כבר עומד בעמוד מ״ב, הגמרא ביומא. הוא היה גדול… שמעון הצדיק כבר היה בירושלים. מה מזה? משהו יש בגמרא ביומא על ה… שם הגמרא מספרת על חמישים שנה לפני… אני לא זוכר על… אה, אני חושב כן. אני לא זוכר. לא, אני לא זוכר.
כי שמעון הצדיק הוא אותו שמעון הצדיק? זה השמעון. סתם יהודי ששמו שמעון נקרא שמעון הצדיק, רבי זכרונו לברכה. שמעון בר יוחאי היה? צדיק שמעון. מה זה שמעון? לא, אולי יש לזה קשר. אתה חושב, רבי שמעון, איזה שם של מקובלים.
מה אתה אומר שעומד בגמרא? בוא נבדוק. הגמרא אומרת ששמעון הצדיק לא ידע גדולה? לא, לא השתמשו בשם המפורש אלא פעם אחת. לא. אתה מתכוון שהגמרא ביומא עומדת? לא עומד על השם שם, אני זוכר.
שמעון הצדיק היה איזה אדם חשוב. הגמרא אומרת, הגמרא המפורסמת ביומא אומרת שהיה בבית שני, כן, בבית שני היה ארבע מאות שמונים שנה, היו יותר משלוש מאות כהנים, חוץ מארבעים שנה ששמעון הצדיק שימש. אז, כל הכהנים היו רק בכיתה שמועדות שנתה. זו הגמרא המפורסמת, ענין מעניין בגמרא.
ויש עוד דברים בל״ט ע״ב עומד ששמעון הצדיק אמר, בקיצור על זה, גורל של שמעון הצדיק הוא גורל עלה בימין, כעבוד הלך פעם כן פעם לא. על זה עומד הלאה, בקיצור, עוד הרבה דברים, לשון תורה שהבדיל, רמיה רביא שצחק, ובקיצור כל הנסים של בית המקדש. מאז שמעון הצדיק?
ועומד הלאה על ל״ט עמוד ב׳, אותה שנה שמת שמעון הצדיק, אתה מתכוון, אמר להם בשנה זו אני מת. אבל איך אתה יודע? אמר, ובכל יום הכיפורים היה זקן אחד לבוש לבנים ועטוף לבנים, נכנס עמי ויצא עמי. והשנה זקן אחד לבוש שחורין ועטוף שחורין, נכנס עמי ולא יצא עמי. לאחר, חלה שבעת ימים ומת, ונמנעו אחיו הכהנים מלברך בשם.
אז זה הדבר משמת שמעון הצדיק, זה עומד גם בקידושין, שעד אז היו מברכים בשם, אחר כך הפסיקו לברך בשם. עם ברוך בשם? בברכת כהנים אמרו ה׳ המפורש. רש״י במקומות אחרים זכר שה׳ המפורש הוא ה׳ המפורש. אז רואים שהיה לו קשר לדבר? היה קבלה.
הוא בוודאי היה לו קשר, היה לו קשר, הכהן הגדול האחרון, הוא היה האחרון. וכך עומד גם בקידושין, מביא יומא, ידיעו שמעון הצדיק.
יש גם המעשה של אלכסנדר מוקדון, שאמר שדמות דיוקנו של שמעון הצדיק, היה צדיק. דמות דיוקנו של זה מנצחת אותי ואיני ירא ממנו. כך אמר אלכסנדר מוקדון על שמעון הצדיק. הוא משהו מעניין, הוא נראה כמו מלאך ה׳.
משמת שמעון הצדיק
אחר כך עומד שבמסכת… נו, לא עומד כאן, לא עומד כאן משמת שמעון הצדיק, עומד שוב בגמרא במסכת… כן, בזכות מלכות, אבל השם, השם, ונעתר יודע, מאוחר יותר, מאוחר יותר, מאוחר יותר, כך עומד במשנה בקטש קאלר. איך עומד במסכת סוטה עומד גם על השם, איך עומד שהפסיקו לומר את השם המפורש בברכת כהנים? משמת שמעון הצדיק.
יש מה שיש לך קונצפט של משמת שמעון הצדיק, נו? מי היה שמעון הצדיק? מי היה שמעון הצדיק? אחד יודע מי היה? מי היה שמעון הצדיק? מי היה אביו? ראיתי, ראיתי. ראיתי. הוא היה צריך להיות מוקדם מאוד. זה עוד לפני החשמונאים, עוד לפני כל המעשה. הוא אומר שהיו אולי שניים. ראיתי.
משמת שמעון הצדיק, יש קונצפט כזה של משמת שמעון הצדיק, נו? מי היה שמעון הצדיק? מי היה הצדיק? אחד יודע מי הוא היה? כי שמעון הצדיק, מי זה היה? מי היה שמעון הצדיק? מי היה שמעון הצדיק? אני לא זוכר. אני שואל אותך שאלה פשוטה, מי היה שמעון הצדיק? מי הוא היה? הוא היה צדיק. אני מתכוון, הוא היה בנו, אולי?
אה, יש כן דבר כזה. אני לא יודע, אבל כולם לא יודעים מי שמעון הצדיק. כולם יודעים מי שמעון הצדיק, אבל עליו, הוא היה צריך להיות מוקדם מאוד, זה עוד לפני החשמונאים, עוד לפני כל המעשה. הוא אומר שהיו אולי שניים. אני לא זוכר, הוא היה שניים. אחד מהם היה צדיק, לכן קראו לו שמעון הצדיק, כי היה צדיק והיה לא צדיק. כנראה זה הסוד, כמו שקוראים לאחד צדיק, פשוט שאחרים לא היו צדיקים.
נכון, אבל הגמרא ביומא אומרת גם שרוב כהנים גדולים בבית שני לא היו צדיקים גדולים, וממילא הצדיק האחד, צדיק אחד קראו לו שמעון הצדיק. כך אני חושב, לא? בדיוק למה נקרא שמעון הצדיק? הוא היה צדיק! הוא היה יהודי גדול! פעם היו יהודים גדולים!
אתה יודע מה היית בו היום? אני מסכים, אבל אני אומר שהלשון שמעון הצדיק, אני מתכוון שאפילו שני היה שמעון לא צדיק. יודע אני ששמעון היו שמעון זה שם מאוד פופולרי. לא יכול להיות? הוא היה צדיק, היום כבר הייתי צדיק. היו הרבה שמעון, שמעון אהם סוני, שמעון אהרן, שמעון אהרן, אותו, כן. שיירי כנסת הגדולה.
בכל מקרה, אז הכהנים הגדולים, הם יכלו, זה נכון, אחד הגדולים. נו, המינימי הקהל ברוך השם פארלוי. זה עומד בימי, הוא לא מביא יותר מידע.
אחד המקורות הגדולים של סודות התורה הוא מהכהן הגדול, שהיה לו, כן, יש את הברית מנוחה שבנה על הרעיון שהשמות יודעים מה… מה… מה… מה… אהא? הכהן הגדול שאמר את השם בהר, הוא אומר את המילה של המציאות.
אז, אומר זה ספר מדרש שמעון הצדיק, זה עומד, איזו ברייתא דשמעון הצדיק, אולי זה יום טוב. לא ברור.
רב חמאי גאון וספר העיון
רב חמאי גאון מביא זאת בספר העיון, יש ספר ספר העיון, רב חמאי גאון. אחד הספרים שקשה להבין, אבל אולי קל להבין, יש בענין פנימיות.
> וזה ספר העיון שחיבר רבי חמאי ראש המדברים לענין הפנימיות, וגילה בו עיקר ענין כל מציאות הכבוד הנסתר מן העין, אשר אין כל בריה לכאורה לעמוד על עיקר מציאותו ונהייתו על דרך האמיתי, כמו שהיא באחדות השוה שבהשלמתו מתאחדין בעניניו ותחתונה.
כאן הוא מדבר ממש כשמדובר בי״ג כוחות. אוקיי, בואו נלמד את הלשון שהוא מביא. איי הי״ג כוחות.
הלשון של ספר העיון על הי״ג כוחות
אז בעצם ספר העיון הולך כך, הוא אומר שרב חמאי גאון הסביר זאת כך. יש שם, יש חמישה דברים, והפירוש של חמשת הדברים הוא עוד שם. והוא מיוחד כך, כך זה בא. והוא מיוחד כך, אני אראה קצת לפני כן.
קיצור:
> והוא יתברך מתאחד בכוחותיו ומתעלה ומתרומם עד שאין סוף לרוממותו, כי מיוחד באלו השלש עשרה כוחות, ויש לכל אחד ואחד שם ידוע בפני עצמו, וכולם מעלתם זה למעלה מזה.
יש שלושה עשר כוחות. כן, זו הלשון של המקור כאן. אחד, לכאורה הולך זה למעלה מזה, כלומר לכאורה הולך מלמעלה למטה. אחד הוא אחר, השני יש שלושה עשר כוחות שיש.
הראשון יש לו נוסח אחר כאן. מה שהרמ״ק אומר שהראשון נקרא אור הקדמון, השני נקרא חכמה קדומה, השלישי נקרא חכמה קדומה.
השלושה עשר כוחות והמדרש של רבי ישמעאל בן אלישע
השלושה עשר כוחות ושמותיהם
קיצור, “והוא יתברך מתאחד בכוחותיו ומתעלה ומתרומם עד שאין סוף ואין תכלית למעלתו. והוא מיוחד באלו השלוש עשרה כוחות, ויש לכל אחד ואחד שם ידוע בפני עצמו, וכולם מעולים זה למעלה מזה.”
יש שלושה עשר כוחות. כן, זו הלשון שהוא מצטט כאן. לכאורה הולך מלמעלה למטה. אחד גבוה יותר מהשני. יש שלושה עשר כוחות שיש.
הראשון, יש לו נוסח אחר כאן. אוקיי, זה הרמ״ק אומר שהראשון נקרא “אביר הקדמון”, השני נקרא “חכמה קדומה”, השלישי נקרא “אור מפולפל”, הרביעי נקרא “חשמל”, החמישי נקרא “ערפל”, השישי נקרא “כסא הנוגה”, השביעי נקרא “אופן הגדולה הנקרא חזוזית”.
אני לא יודע מה זה. “חזוזית”. זו המילה. השביעי הוא “חזוזית”. כן, אני מבין, למה זה בא לחזיונות. “חזוזית” זה רק ראייה. זה מתאים לספירות פחות או יותר. זה חסד, כרוב, טהור, גדולה, מרכבה. כן, בואו ננסה בעצמנו. י״א, “אביר הסובב”. י״א, י״ב, י״ג.
נצח הוא “חזון החוזרים”, כמו שכולם יודעים זאת, עומד בזמירות, “נצח פרי ניכסי אבותם”. וח׳ הוא “כרוב”, ט׳ הוא… בקיצור, הוא לא יודע. זה האחד שזה ברור. הוא חייב להיות… מה הוא אומר? ה״אביר הסובב”. יש כמו “אביר העליון”, “אביר הקדמון”, ויש “אביר הסובב”, האחרון. כך אומר הרמ״ק, הוא לא מסביר למה הם צריכים לחשוב כך. החתך הזה הוא הצד שמתאים לזוהר שסופר כך, תמיד נצח לפני הוד. הוא לא אומר.
הבעיה: שלושה עשר כוחות מול עשר ספירות
אוקיי, כך הוא אומר, “לכאורה משמע דהיינו עשר ספירות”. אלו עשר ספירות. “אביר קדמון” כולם יודעים שזה נקרא כתר. הוא אומר שזה הולך חזק יותר באותו ענין.
אוי, ריבונו של עולם. יכול להיות שאלו פשוט שמות טובים יותר. צריך להפסיק לומר כתר. אולי צריך להתחיל לומר “אביר קדמון”. זה נוגה, אני מרגיש גדולה, הרבה יותר מיסטי. כן, יכול להיות. זה מעניין, הוא נעשה אולי נפקא מינה מעשרת השמות. כן, אבל מצד שני, כולם נעשים דומים זה לזה. קשה מאוד ל… מה ההבדל בין אור מופלא וחשמל וערפל? הכל אותו דבר.
להיפך, העשר ספירות זה עכשיו אותו דבר. הכל אומר שהקב״ה מפחיד יפה וחזק. הכל מתכוון לומר שהקב״ה מלך והוא מלך. אני מבין. אולי אנחנו רגילים מדי לזכור את השם של זה איך זה נשמע אחרת. וכאן נראה משהו הכל. אני יודע שאפשר ללמוד את אותו אותו אותו יש להם סכמות מזה את האדם. אוקיי, אותנו ללמוד אותנו כבר. אני בכלל אנשים שרק נכנסו לסודות.
אוקיי, כן אומר הוא כך, כן מכאן ואילך אינו בספירות. אם יש רק עשר ספירות יוצא כך. זה מאוד מצחיק, כי זה… צריך לעיין בספרים לדעת פשט, צריך לדעת אם יש להם בכלל קונצפט של עשר ספירות. כנראה יש להם כן, צריך לראות. כי הרמ״ק מאוד בטוח שזו בעיה, יש עשר ספירות, וכאן עומד שיש שלושה עשר. צריך לומר קודם עם השלושה עשר. היה לו קצת דיוק שיש… כן, כי אותה תשובה הוא אמר דיבר על זה. הוא דיבר בבירור מזה שיש עשר ספירות ויש אלה. אבל אלה…
המדרש של רבי ישמעאל בן אלישע
למה הוא אומר שזה מדרש סימן הצדיק שהוא מעתיק? אני לא רואה שספר הארץ אומר שזה מדרש סימן הצדיק. מסתכלים בהרבה נוסחאות. כאן עומד פשוט, אני אכתוב את הנוסח האחר. המדרש אומר שזה נראה להיות עוד דבר.
אחד הסיפורים שעומד כאן הוא כך, שרבי… אמר רבי ישמעאל בן אלישע כהן גדול נכתגזית. למה רב חמה היה צריך לכתוב אמר רבי ישמעאל? מה הקשר?
אמר רבי ישמעאל: אותו היום אני מצוין אני מרבי עקיבא בן יוסף, לפי רבי חניני בן הקנה. והוא ה׳ רבי נחוניא בן דרדים. שאלתי את רבי נחוניא חנינא, רבי, יראני כבוד מלכו של עולם כדי שיתפאר ידיעתו בלבי כשאר פעולותיו. הראה לי את כבוד מלכו של עולם, כדי שיתבאר ידיעתו בלבי, שיתברר לי ידיעתו בלבי, כשאר פעולותיו, כמו שאני יודע את כל פעולותיו האחרות, הראה לי את כבודו. הוא כבר סיים ללמוד את כולן, הוא אומר עכשיו רוצה אני לדעת גם את הקב״ה, אני רוצה שיהיה לי כל כך ברור.
אמר לי בני גאון, בן גאון אתה. אני לא יודע, האם זה להיפך, בן גאון זו לשון גדולה? יש איזו לשון בן גאון? טהור ונעסוק עמך באזכת רבתא דחתימין בית שמים וארעריתא שמים. יש חותם, שממנו חותם השמים, ונקרא א׳ ר׳ א׳ ר׳ י׳ ת׳ א׳, יכול להיות שם. ויש אזכתא דארעא, שזה נקרא א׳ ה׳ ו׳. אני אראה לך הכל, אני אתן לך.
הוא הוציא את הספר של רבי חננאל בן חננאל, שנקרא ספר האכולות, ושם הוא ראה שעומד כך:
> “אדיר בחדרי גדולה היושב על רבון גלגלי מרכבתי בחתימת אהיה אשר אהיה, בעזקתא רבתא דחתימא בשמיה אריותא, סימן אחד ראש, אחדותא ראש, יחוד תמורתא אחד, יחוד ומיוחד עובד חוה עולמים, עזקתא דארעא בשמיה א׳ ה׳ ו׳ ה׳, סימן אחד היה ויהיה.”
מה יש כאן פתאום? “היושב על רבון גלגלי מרכבתי בחתימת אהיה אשר אהיה, בעזקתא רבתא דחתימא בשמיה אריותא, סימן אחד ראש, אחדותא ראש, יחוד תמורתא אחד, יחוד ומיוחד עובד חוה עולמים, עזקתא דארעא בשמיה א׳ ה׳ ו׳ ה׳, סימן אחד היה ויהיה, אהיה”.
היה עיר אהיה, והשם היה אחד היה ויהיה, אבל מה שנמצא ביניהם הוא הוה, דבר דבר על אופניו, היה ויהיה. הוא מנסה לתאר את הקב״ה.
הפירוש של “היה הוה ויהיה”
ואחר כך אומר הוא כך, אה, זה מחובר, כי נוזל בנוסח הזה, אני רואה שיש פשוט נוסחאות, צריך לברר. החתם שמואל ויינר אומר לשון של ספר יצירה, החתם היה קודם שנברא העולם, אתה יודע את הפשט? יש פשט אחר, היה, מה שלא היה לפני העולם, הוה בעולם הזה ויהיה לעולם הבא.
ובזה הסדר מפורשים שראשי כל הוויות נכללים בספר מעשה בראשית, שהם סתרים יתקללים בספר על הנעלם ונקרא אומן. השלושה היוויה והם י״ג כוחות שבהם מתגלות האדון אחד, ואשר כל אחד ואחד יש לו שם בפני עצמו, מהם נראים פעולות י״ג מדות שעומד בתורה.
גם כאן לשון דומה, כאן יש רשימה, קצת רשימה אחרת. כאן מתחיל שוב האור מופלא ברשימה. וזה הולך גם בי״ג? הוא אומר כן, שלשתן, כאן מתברר שלשתן באכלות לכבוד השכינה שמועלה עשירות.
בקיצור, זה אנשים עקרוניים שהועלה הנושא. מה יש כאן? זו מסורה של שלושה? של שלושה עשר? מה רואים כאן? אף אחד לא יכול להבין, הארוויזם גוריקס.
שיטת הרמ״ק על השלושה עשר כוחות
אוקיי, הולכים ללמוד מה הוא אמר. הם מדברים כן על הספירות, אני לא יודע בדיוק. אני רואה שיש אולי את הספירות, אי אפשר לדעת את הספרים למה היה, מי כתב איזה חלק. אני רואה מיד, אומר הוא, וצריך איה נא אבל לא. הוא מנסה להבין את הנושא.
בקיצור, זה כך, שהרמ״ק קיבל… שזה הדור הנורמלי כאן. שהשיטה שיש לו עוד שלושה, כלומר שלושה דברים אחרי הספירות. יש מי שאומרים, ויש אומרים, כך אני רואה עומד במדירה כאן. משום ר׳ משה פוטרילר, אני לא יודע. שהשלושה… לא, הוא בא להתיר מאותו אדם. אחד מביא את זה כאן.
הערות על הזמנים
היום היו הזמנים קשים מאוד, כי העולם התרחק מאוד מזה. אבל היום יכול להיות יפה לחזור ויהודי לגשת חיים בלאך. ותמיד יש יהודים אנשים. זה סוג של יצור כזה שהם היו רחוקים יותר בנוסף.
איך זה היום כאן? היום זה לא אפשרי לדור, האנשים עובדים עכשיו על הדברים שלו, והוא לא יכול עכשיו להפיץ, כי אנשים ילכו ישברו אותו.
שלוש עשרה ספירות, הרמב״ם והמקובלים, וצורה וחומר
שלוש עשרה ספירות — מחלוקת הגאונים
מגיד שיעור: אתה מתכוון למעשה?
ראיתי פעם, אני לא יודע אם ראית, היה יהודי ששמו חיים בלאך, שמעת עליו?
תלמיד: כן.
מרצה: הוא רצה להדפיס את כל האנשים, יש אנשים כאלה עצומים, יש יצורים כאלה שכתבו דברים ש… יש לי את זה כאן. היום אי אפשר להדפיס, כי אנשים עדיין עובדים על הדברים שלו, הוא לא יכול להפיץ את זה עכשיו, כי אנשים יתפסו את זה מיד.
תלמיד: או כן.
מרצה: למה האנשים שמדפיסים ספרים, הם כותבים, לא מדפיסים את זה בחתיכות רגילות שאפשר לקרוא? זה מנהג של האקדמיה להדפיס בדרך רגילה. נוסח הרגיל ונוסח הלא רגיל.
עכשיו, כאן יש את שלושה עשר הדברים. לא, יכול להיות שזו בדיוק הנקודה, שבבית המדרש היו אנשים שדיברו על שלושה עשר. הקטע של רב האי גאון שמתעסק עם זה הוא בדיוק… נראה שהיתה מחלוקת, הוא כבר מחלוקת. בדיוק שם שהשאלה, נכון? כך נראה, לא? הוא אומר שבספר יצירה כתוב גם שלושה עשר דברים. כתוב ספר ספר וספור, וכתוב עשר ספירות.
יש שלוש על גבי העשר.
אני בטוח שיש עשר, ויש עוד משהו. מה השלושה עשר? מה השלושה עשר? מה השלושה עשר?
תלמיד: מה יש שלושה עשר מידות הרחמים?
מרצה: מה?
תלמיד: כי מישהו תירגם בחומש.
מרצה: אני לא יודע, אני אומר, יש שלושה עשר מצוות, יש שלושה עשר. שלושה עשר זה כמו… אני לא יודע, זה לא מספר טוב.
מדרש שמעון הצדיק וספר העיון
מרצה: עכשיו, זה בא ממני סתם מ… אה, בכל אופן, שלושה עשר זה כמו כלום. עשר זה יחידה שלמה של עשר. שלוש אתה לא יכול, מה מתחיל אחרי זה ההבנה הראשונה של מספר… אני לא רואה שהוא מצטט מהבריית השם… אה, זה מדרש שמעון הצדיק, שכתוב אותו קטע. ובספר העיון רב חמאי גאון, שיש מזה 25 נוסחאות כאן, כתוב אותו דבר. נראה שהרמ״ק החליט שזה בא מ… הוא כותב הרי לעתים קרובות, כתוב כאן בשם הברייתא דשמעון הצדיק. נראה שהרמ״ק החליט ש… אני לא זוכר אם הוא מזכיר בכלל את שמעון הצדיק. נראה שהרמ״ק הבין את זה, או אולי בשבילו. אני זוכר שהאדם הזה כתב משהו על זה גם, שמדרש שמעון הצדיק הוא כמו מהדורה, כמו שנראה שזה קטע כמו מהדורה קודמת של ספר העיון.
הוא אומר שיש לשונות של רמב״ם שכתוב בספר הזה. לא, לא. אי אפשר לדעת, כי ה… האם זה בטוח. כי הרמב״ם, זה הרי בטוח, בטוח שכל הספרים האלה לא היו להם סודות אחרים בשבילנו.
הרמב״ם ומה המקובלים מנסים להשלים
מרצה: כל האנשים האלה מנסים להשלים משהו שהרמב״ם החמיץ. כל הקבלה היא זה, או חלק גדול מהקבלה. הבעיה היא שרוב המקובלים לא מבינים מה הרמב״ם כן ידע. אז, אנחנו חסרים את החלק הזה. האדם הזה למד את הרמב״ם. הרמב״ם אמר שאפשר לדעת רק פעולות. אפשר. לפני הרמב״ם לא חזר על לשונות כאלה, כבר חז״ל אומרים לא שזה רק הרמב״ם, אבל זה הרעיון. הוא אומר כן, אבל אני רוצה לדעת את השם. מבין? חסר לו משהו. הרמב״ם אמר שלא חסר לך כלום, שאין מה עוד לדעת. או שהוא אומר לי, הוא חושב אחרת. חסר לו כן. והוא מנסה כל הזמן. זה באמת לא תמיד יהיה מה שהמקובלים מנסים להוסיף או לתת. והרמב״ם מנסה תמיד למצוא את הגד שבתוך הפעולות. מה זה דבר כזה?
מעשה מרכבה — הגדרת הרמב״ם
מרצה: למשל, הקב״ה, הדבר האחרון כאן הוא גלגלי המרכבה. אני לא יודע. הגלגלים, בשלב מסוים, הם פשוט מחוברים, לפחות, מהגלגלים שהרמב״ם דיבר עליהם. והרמב״ם אמר שהגלגלים מסתובבים על ידי איזה כוח. אני יודע רק שהיה מלאך. זה אומר יפה מאוד, אבל במלאך חייב להיות איזה שם, זאת אומרת הקב״ה מנהיג את המלאך. אז אני רוצה לראות את הקב״ה שמנהיג את המלאך. כך אני מבין את המקובלים, אני לא מבין מה אני אומר, הסוד הגדול שיש להם, כל הטיימרים שיש להם, כל המילים שהם, אבל יכול להיות שהם משלימים, אני לא יכול לדבר על זה, אבל אני רוצה תמיד לראות.
אומר הוא, מה הרמב״ם קורא באמת מעשה מרכבה. מרכבה, אומר הרמב״ם, זה שהקב״ה הוא… יש לו לשון בפרק ע״ב, בפרק ע״א מב׳ כתוב שם שמרכבה זה שהקב״ה נפרד ונעלם מהעולם, אבל גם מחובר ממנו, חובר ונעלם ממנו, תכלית, באופן שאי אפשר להבין איך שמצד אחד הוא מנהיג את העולם, שהוא בעולם, ואומרים גם שהוא מה שאנחנו קוראים transcendent, שאי אפשר, שלילות הדבר, וכל הדברים האלה. המקובלים כולם מנסים להסתכל על זה, בדיוק על זה. וזה מאוד קשה, כי ככה הם לא יכולים לעשות את כל הקשיים האלה שיש להם בעולם. כי אי אפשר הרי לעשות דבר שלם שעושה דבר בלתי אפשרי.
המושג של “שפע” — מילים לבלתי אפשרי
מרצה: אני לא יודע. אולי, אולי, חילוק אתה חייב לעשות אבל אתה לא יכול להבין. אולי, אולי, אתה חייב להיות עם מילים, ובמערכות מסוימות הם כן נותנים מילים לזה הם אומרים שאנחנו כן נוכל לגלות את זה. הם ילכו לגלות דרך איך לדבר על זה לומר את המילה, השפע או. השפע או. המילה היא הרי כלל המועד, כי מילים, מילים אמיתיות, אני יכול כי מישהו אומר לא, מילים אמיתיות זה עדיין רק כאן. לא בדיוק אמת הרמב״ם אמר, זה לא כלום, זו הבעיה. רמב״ם סותר את עצמו מה זה. במילים אחרות, זה לא מעניין, זה לא מעניין מה מר. מיימון חשב על זה. יש כאן איזו בעיה. הרמב״ם מודה שיש כאן איזו בעיה.
יש רמב״ם סתם שהם מרוצים, הם לא רוצים את האור בלי שום רצון לדעת כלום. הם אומרים שאנחנו יודעים פעולות, לא כשאנחנו יודעים מדע. אנחנו יודעים, אנחנו יכולים לדעת, אפילו מדע מטפיזי, לא רק מדע שיודעים היום, זה רק עולם העשייה. אני יודע כבר את המדע, אפילו של עולם וכל עולם הבריאה, אני יודע כבר גם את זה. אני יודע כבר עד המלאך הראשון, ועכשיו אני מרוצה. הבעיה היא, יש סיבה למה צריך להיות אלוקים במלאך הראשון. ואין לי מילים טובות לזה. אני חושב שהמקובלים מנסים לתת מילים לדברים האלה.
עשר ספירות — מבנה ל״שפע”
מרצה: אני אומר יש עשר ספירות. למשל, אין סוף סנט, זה מתחיל מ, נגיד, מהרעיון שבעשרת הגלגלים חייבים להיות כוחות. אבל הם לא מרוצים מספיק לומר, רק להאמין. אתם, שהעולם שהוא בדרך מסוימת, חייב להיות לו כוח מסוים, איך שתרצו לקרוא לזה, נכון? נתנו משלים, אנרגיה, הכל משלים, זה אומר הקיום, המציאות של כל הדברים. זה המקום שבו אנשים נכנסו מאוד למילה כמו מציאות, הוי״ה, משחקים עם מילים כאלה. אבל לעולם יש מציאות מאלוקים. עכשיו, אתה יכול לראות איך כביכול המציאות עוברת מאלוקים לעולם. אולי כדאי שנתחיל לדבר על 14 רמות שונות בזה. כמו, אולי 10 יהיה מספר טוב. זה בעצם המספר של 10, שזה מה שאנחנו אומרים.
מעשה הצמצום שהרמ״ק כמעט דיבר עליו, וכשהוא אומר, כל הסיפורים שהם מנסים לדבר בדיוק בדיוק בדיוק. הוא רוצה, אני אומר, אפשר לטעון שזה יכול להיות מתכון להשתגע. אני מסכים.
צורה (פורם) וחומר (מטריה) — יסוד פילוסופי
מרצה: זה הרבה רמה נמוכה יותר, אבל… זה הרי רמה נמוכה יותר, אבל אפשר לומר כל מיני דברים שקיימים במוחו של אלוקים או מה שזה לא יהיה. זה לא הכיוון שהם הולכים כאן. כי אם דברים מסוימים קיימים מעבר למציאות, מעבר למה שאנחנו יכולים לראות, כן, שוב, כשאתה מדבר על צורות, רעיונות, צורות הן דבר מאוד נמוך, ביחס לקבלה. זה משוגע. אממ, כלומר, צורה תהיה משהו כמו עלילה, נכון? מבנה. ועכשיו, איך מבנה יכול להתקיים? כאן יש בעיה. איך זה יכול להתקיים?
ועל זה, אחת הגאונויות המקוריות והאמצעיות של תלמידי אפלטון המאוחרים היתה לומר שהצורה קיימת אבל במוחו של אלוקים. אבל זה לא מספיק כדי להסביר קיום, אתה רואה? כי מבנה הוא מבנה של משהו. מבנה הוא מבנה של משהו. יש תוכנית שהיא הצורה של חיי אדם. יש צורה. מה זאת אומרת שיש לי צורה? אדם, דבר כזה, יצור, יש לו תוכנית. הוא תינוק קטן, אחר כך הוא גדל ילד, אחר כך הוא בחור, אחר כך הוא מת. והשלבים ביניהם, ואחר כך הוא לומד, יש סיפור מסוים לו, תוכנית מסוימת, התחלה וסוף, נגיד. לכל צורה יש התחלה. כמו הצורה של דבר חי, או משהו כזה. לזה יש צורה, זה מסתובב במסלול, זו הצורה שלו.
עכשיו, אבל זו הצורה של משהו, נכון? זה כי מקורי, ואם תומס, מתחילים לחשוב שחייב להיות מקור נפרד לחומר. חייב להיות כמו מה שקוראים מאוחר יותר, מה שהרמב״ן קורא חומר קדמון, אנשים מאוחרים יותר קוראים לזה שחומר היה חייב להתקיים, או חומר לא מובחן מסוים.
הבן, אנחנו מעולם לא ראינו חומר בלי צורה, כי לכל דבר יש איזו צורה מסוימת. אבל צורה היא עדיין לא אותו דבר כמו זה. אז איך זה התחיל? נגיד, בשלב מסוים אתה מקבל, פרשת בראשית על פי פשוטו היא אפלטון, זה לי בדרך הזו, שזה בעצם לא מדבר על יש מאין. אולי במילה אחת, כמו שהרמב״ן אומר, אבל בעיקר, זה מניח שיש כמו חומר לא מובחן מסוים, שהוא ריקם תוהו ובוהו, והבריאה היא הבדלה, נכון? זה לתת צורה לזה, זה לתת צורה לזה.
זה הכל “נמוך מאוד” לקבלה
עכשיו, מה זה מראה לנו, וזה הכל, שוב, לקבלה, כל הדברים האלה הם מאוד נמוכים. מאוד נמוכים, כי זו כוונת הנקודה. הם מתעלמים מהכל. הם דואגים רק לדבר האחד שמבינים. אולי הצורה של העולם, הצורה של קיום, הצורה של מציאות.
אז הדבר הוא, הדבר הוא, שקיום הוא לא צורה, במובן הזה, במובן הספציפי הזה. כי צורה היא מהלך, כמו תבנית, תבנית של משהו. יכולה להיות תבנית בלי משהו? כן, אולי כמו, כמו שאמרתי, במוחו של אלוקים, שלפני הכל, זה כך. אבל זה עדיין לא מספיק. לא, זה עדיין לא מספיק. זה עדיין לא מספיק כדי להסביר למה יהיה משהו.
עשר ספירות בלי מה – לפני הצורה
אוקיי, אז הדבר הראשון שאומרים הוא רק נקודה. פשוט, יש… מתחילים היום לחשוב יותר דברים, מתחילים לחשוב, אממ, למה לעשות משהו. אז, כמו כשאתה, במובן מסוים, אתה מתחיל להסביר חומר וקיום באותה דרך. כי צורה זה מה שהמדע עושה, מה שהמדע הרגיל עושה, נכון? שאומרים את המבנה של דברים. זה הרי לא הצורה של המדע, זו הצורה של ה… אבל אין צורה של היות. היות הוא… רבונו של עולם, אני אסביר את זה ברפובליקה, דברים מאוד בסיסיים, מאוד טוב.
לפני שהיה היות, היה היות, וזה לא נקרא צורה. כמו שכתוב בספר הקדוש, שהטוב, שהוא הסיבה לדברים להיות, הוא מעבר להיות, או מעבר לצורה, וכוח, וחסד. מה שאומרים בקבלה, עשר ספירות בלי מה, כן? מתחילים עם זה. עשר ספירות בלי מה, בלי מהות, כלומר לפני צורה. מהות פירושה צורה, משהו, אשר הוא עלול להיות. כשאתה אומר את זה, זה כבר אומר הרבה פירוד. זה כך ולא כך, זה כך במובן של להיות על משהו.
אם אתה רוצה לדבר על, כשאתה אומר קיום עצמו, או היות עצמו, או דברים כאלה, אז אתה כבר מדבר על משהו לפני מה שאנחנו קוראים צורות. זה כבר מלפני חכמה, או מה שזה לא יהיה, אפשר לקרוא לזה חכמה, לא אכפת לי מהשמות עכשיו, זה כמו שלכל אחד תהיה השפה שלו. אבל אתה מדבר על משהו לפני מבנים של משהו, לא מבנים של כלום.
הדואליות של “הרעיון של משהו”
ולכן, אי אפשר באמת לומר הרעיון של משהו. הרעיון של משהו, שאנחנו קוראים בדרך כלל ב… גם בקבלה, וכמו שאמרתי, בקבלה מאוד קשה לדבר. הרעיון של משהו תמיד יש לו דואליות. זה רעיון של משהו. אפילו אתה מדבר על הרעיון לפני המשהו, זה עדיין, זה עדיין מה שהולך להיות משהו. זה כמו, הווה, יהיה משהו, זה הולך להיות משהו.
אם אתה רוצה לדבר על כל דבר, על כל דבר שהוא… למשל, אם אתה רוצה להסביר חומר, שלא יעזור בזה, נכון? אבל אתה חייב לדבר על כמו מה שהתחלת לומר, כמו היות, או טוב אגב, או הרעיון של טוב, או קיום, או דברים כאלה.
למטה מהצורה ולמעלה מהצורה – איפה הם נפגשים
ואז, הקיום הזה היה משהו שיש לו צורה בדיוק. מבין? אתה יכול להיות למטה מצורה, במובן כמו חומר. זה למטה מן הצורה, ואתה יכול להיות בשלב מסוים משהו שהוא למעלה מן הצורה, כמו חומר ראשון, משהו שהוא לגמרי לא מעוצב. אז זה הדבר הנמוך ביותר, בהיררכיה שלנו זה הדבר הנמוך ביותר, זה עולם התוהו, זה ד׳ קליפות.
ואז אתה יכול להיות עם הדבר הגבוה ביותר, ובמובן מסוים הדברים נפגשים, זו הסיבה שיש בלבול מאוד גדול בכל הדברים האלה, כי במובן מסוים הדברים נפגשים, כי הדברים שאין להם מבנה, אבל יש להם קיום.
מאיפה בא קיום?
אז עכשיו צריך להתחיל לדבר על קיום. מאיפה בא קיום? עכשיו, התיאוריה של אלוקים היא שיש דבר אחד שהוא רק קיום, ואולי אפילו לא קיום, כי זכור שנעשות בעיות כשאתה מתחיל לדבר על קיום עצמו.
קיום נשמע גם כמו משהו, וזה בהחלט בניגוד ללא-קיום, וכל הדברים האלה. זו גם מילה. וכשאומרים קיום, כשאתה חושב על המילה קיום, אתה חושב על הדרך שבה כל הדברים שראית ושמעת וחשבת עליהם קיימים. וזה לא קיום, זה סוג של קיום.
יותר מסוג אחד של קיום – שם משותף או משל?
ואז מתחילים להיכנס לקשיים, שיש יותר מסוג אחד של קיום. מה זה אומר? אפשר לומר את אותה מילה לסוגים אחרים של קיום? האם זה נעשה שם משותף או משל? אפילו המילה שאלוקים קיים, הרמב״ם אומר שזה מונח דו-משמעי, זה לא אמת לומר שאלוקים קיים באותה דרך שמשהו אחר קיים. אנשים אחרים אומרים שאולי יש קשר.
אבל צריך לחשוב שאלוקים נתן לדברים אחרים להתקיים. התפקיד שלו הוא רק לתת קיום לכל דבר. ואיך מדברים אפילו על התפקיד שלו? אבל זה מה שהמקובלים מנסים. כשהם מדברים על שמות וספירות וכל הרמות, הם מתעניינים רק באזור הזה.
מתחילת הספר עד הסוף, ובסוף יש לו אולי חצי עמוד על שאר העולם, שאר כל השאר. אז כל הקבלה נכנסת למרחב שהרמב״ם – אני לא חושב שהוא טוען שלא קיים. זה הדבר החשוב. אבל הרמב״ם לא חושב שאפשר לדבר על זה, או בטוח אין לו שפה לדבר על זה.
מעשה בראשית – סדר השתלשלות הצורות
אז אתה מבין את כל העולם, אתה רוצה להבין… ורק כדי להיות ברור, להבין את כל העולם פירושו גם להבין את המטאפיזיקה של כל העולם. איך? אתה רוצה לדבר על צורה. יש כאן כל לימוד, אם אתה כמו פלטוניסט, שאתה חושב שהמובן הגבוה יותר של צורה מסביר את המובן הנמוך יותר, נכון? אם אתה מאמין ש… ההיפך מרדוקציוניזם, נכון?
אם אתה מאמין שכדי להסביר למה יש שולחנות, אתה צריך להבין למה יש את הצורה של שולחנות, ואולי זו לא צורה אמיתית, אבל יש רמה גבוהה יותר של דברים שמסבירים את הרמה הנמוכה יותר של דברים. כללים גדולים יותר שמסבירים את הפרטים הקטנים יותר. ואז, חייב להיות גבול.
וגם כאן, זה מאוד קשה, יש כל מיני ספקולציות. הרמב״ם אומר שיש את המלאך המרכזי שנותן צורות לכל דבר. איך הוא עושה את זה? מה זה בכלל אומר? הוא לא מסביר את זה. הוא כותב בעצמו שיש שם בעיה. האם אפשר להבין את זה? כשאדם מבין משהו, גם הוא מקבל צורה שיושבת על הקיום של הדבר, ואיך זה קורה? מאיפה זה בא? זה לא כל כך קל להסביר. אתה תגיד לו אולי אתה נולד עם זה, אולי אתה מקבל את זה כשאתה מוכן, כל מיני תיאוריות כאלה.
ואז אתה יכול לקבל כמו שלם, אתה יודע, סדר השתלשלות, סיפור שלם של כל הצורות. כמו, כמה אנשים עכשוויים מדברים על ביולוגיה ואבולוציה בצורה הזו, נכון? איך ארגון ברמה גבוהה יותר בא? ומאיפה זה בא? ואיך זה קורה? ואיך זה שולט בארגונים ברמה הנמוכה יותר של העולם? וזה היה כל לימוד, זה היה מעשה בראשית כמו הכל, המקובלים קוראים לזה מעשה בראשית. זה מה שהמדע אמור להיות, אולי המדע הוא, או חלק מהמדע הוא, וכן הלאה.
מעשה מרכבה – הקשר בין הקב״ה לעולם
אז, אם אתה רוצה לדעת לא מעשה בראשית אלא מעשה מרכבה… וכל זה נקרא פעולת ה׳, נכון? יפה מאוד, אתה מאמין, הקב״ה עשה את כל זה, אלה הדברים שהוא עושה.
אם אתה רוצה לדבר על מעשה מרכבה, שזו הדרך שבה כל זה הוא אלוקים פועל, יש בדיוק את המילה “הדרך”. זה הקשר כביכול שעושה… אצל המקובלים היו אומרים, כמו שנראה אחר כך בחלק ט׳, אם אתה אומר שהקב״ה עשה דבר, נס, טבע, לא משנה, אתה חייב להיות לך משמעות למילה הזו.
אצל הרמב״ם, חסרה משמעות שעושה את זה נכון. כי אתה אומר רק, “ובכן, הכל מאלוקים כסיבה ראשונה.” יפה מאוד. אבל איך הוא הסיבה? כמו, איך… איך… איך זה הופך לענין של אלוקות? מה זה עושה? אולי, יש ענינים שאינם, אולי הם יותר מדי… יש יותר מדי השתלשלות והם לא נחשבים אלוקים יותר. אבל מה… מה עושה את זה… מה עושה את זה לענין של אלוקות? במילים אחרות, מה הם… מה הם השייכות?
והדברים האלה הם לפני הצורות ולפני ה… אה… אפילו לפני הקיום, אפשר.
המרחב של מעשה מרכבה – מה המקובלים מנסים
יש… חייב להיות כמו… דרך שבה הדבר הזה של אלוקים שבקושי אפשר לומר שהוא קיים, או אולי אי אפשר לומר שהוא קיים, ו… חייב להיות מעבר להוויה, מעבר לקיום, בוודאי מעבר לצורה. הרמב״ם לפעמים נשמע כאילו הוא אומר שלאלוקים יש צורה, אבל אז הוא אומר, “לא, אלוקים אינו צורה, זה רק משל.” אממ… איך זה, אה, נותן קיום לדברים קיימים?
זו ה… זו ממש השפה שהמקובלים המוקדמים משתמשים בה, כמו התנועה של קיום מקיים לקיים, או מקיים ללא קיים, או מלא קיים לקיים, תלוי באיזו שפה אתה משחק, זה תמיד יהיה אותו דבר.
והם… הם לפחות חושבים שאתה יכול לדמיין את זה באיזושהי צפייה במרכבה, אתה יכול לתת לזה שם. כמו כל הסיפור הזה של תרי״ג קשרי חכמה זה איזושהי מתן שם לזה. כמו שאמרת, יש ענין של כתר, ויש ענין של… נכון? אבל כשאתה מדבר… כמובן, לכל הדברים האלה יש כמו השתלשלות.
קבלה כמשל: אופן השפה, החטא של חוסר סבלנות, וההשוואה למדע
האופן האוניברסלי של השפה והמהות של הקבלה
מגיד שיעור:
באיזו שפה שאתה משחק, זה תמיד היה אותו דבר. והם חושבים לפחות שאתה יכול לדמיין את זה באיזושהי צפייה במרכבה. אתה יכול לתת לזה שם. כמו כל הסיפור של תרי״ג קשרי חכמה זה איזושהי מתן שם לזה. כמו שאמרת, יש שתי נקודות.
אבל כשאתה מדבר, יש כמובן לכל הדברים האלה השתלשלות. וגם כאן, כשכותבים את שם הוי״ה ממש, ואתה יודע, הזוהר הוא הדרכה איך לכתוב את השם, דרך העשייה. אבל זה רק משל של משל של משל של משל. כשמדברים רק על הקבלה, אתה חייב ממש לדבר על התנועה של הקיום עצמו, או משהו לפני הקיום, שהופך ממשהו לא מוגדר ולא נקרא לתוך משהו שאומרים שהוא קיים. איך הקב״ה הופך לאלוקי העולם? זו ממש השאלה. והקבלה היא כל הסיפור של זה. וכן, בעצם. מה שקוראים קבלה נכון. לא כמו מעשה בראשית, או מה שקוראים עבודת ה׳, שזה סתם כלום. הסיפור האמיתי.
האלטרנטיבה של הרמב״ם
יכול להיות שזה הכל לא ממש הגיוני לדבר על זה? כן. כמו שהרמב״ם היה אומר, תהיה ברור קודם על מה שאתה יכול להיות ברור. והדברים שאתה לא מבין, יש דבר כזה בתורה, “לא תתורו אחרי לבבכם”, אולי אין לזה שייכות אליך, ואתה לא צריך להתעסק בזה.
החטא של חוסר סבלנות — חטא אדם הראשון
המקובלים כולם חסרי סבלנות, הם רוצים לדעת מיד עכשיו. וכשאדם חסר סבלנות, הוא לפעמים עושה טעויות. זה כמו חטא אדם הראשון. זה כמו החטא. המקובלים כולם מאוד מודעים לזה. זה כמו החטא הגדול ביותר, כשאתה תופס דברים, אין לך עדיין את הכלים, אין לך עדיין את היכולת לתפוס אותם. אז מתחילים לומר דברים, מתחילים לומר שיש שני אלוהים, ממש, נכון? בגלל בעיות כאלה. והמקובלים כולם מאוד מודעים, לא יגידו, כן יגידו, יחשבו, יחלמו, ידמיינו, ינסו. ולכן אף אחד לא צריך ללמוד קבלה אלא מי שמרגיש שהוא צריך.
אבל יש אנשים שלעולם לא יכולים להיות מרוצים מלומר, “כן, זו ממש לשון הרמב״ם.” הקב״ה מחובר לעולם ונפרד מהעולם, ואנחנו לא יכולים — אנחנו לא יכולים להתגבר על הבעיה של לומר את שניהם ולא לדעת איך זה עובד. ורוצים לומר את זה, יש לי את העבודה הזו, תראה, בוא נדמיין שיש צינור גדול. נכנס קצת קיום ככה, וזה מתחלק, וזה נשבר, זה מתוקן. זה סוג הדברים שאתה טוען שאתה יודע מה ההתגלות שלהם ביום ראשון. אולי אם אתה חושב על זה עכשיו, תמצא. אני לא יכול לדבר על זה. אני לא יכול לומר כלום, אני יכול להעלות השערות על זה. אני לא יכול ללמוד.
קבלה כמשל — והערך של משל
אלא מאי, יש בכל זאת איזושהי חכמה בזה. האם משהו קשור למשהו? או שזה סתם מילים אקראיות? כך הוא המעשה. ראו, נא, נא. אבל הבעיה היא שכל המילים, בכלל ממילא, היא שכל המילים, בכלל ממילא, כן, אני חושב, שכל המילים הן לוח, רק המילים, של המילים, אתה מילים, אתה מילים, אתה מילים. אם אתה מבין את הבעיה, או אם אתה מסתכל על הבעיה, המילים יעזרו לך להסתכל על זה. כמו כל משל, נכון? כולם מודים שהכל משל, נכון? אני רוצה כבר לומר מה פירוש משל.
אבל אתה מנסה להבין דבר מסוים, ואני נותן לך דיאגרמה מסוימת, או דרך מסוימת איך לחשוב על זה. עכשיו, מאיפה קיבלתי את הדיאגרמה? זו שאלה טובה. אני לא יודע מאיפה אנשים מקבלים משהו, מי יודע? מאיפה איינשטיין קיבל את תורת היחסות? אתה יודע מאיפה? מהמוח. זה נכון שהוא אומר, “אני יכול להראות לך בדיוק איך זה עובד.” לא ממש, הוא יכול, הוא יכול להראות לך איך זה עוזר לך, הוא לא יכול להראות לך איך הוא קיבל את זה, ומה זה, ואיך זה מתחבר לכל דבר אחר. אתה אומר שזה משהו שאין לו שום קשר לכלום, זה חתיכת עבודה זרה טובה, זה איך אפשר לשבת ולומר שאין לזה שום קשר לכל מילה שאתה רוצה לחשוב עליה.
זה אם אין לך את הבעיה, אז זה לא מדבר אליך. אבל זו תשובה לבעיה שיש לך, או שזו דרך ברורה יותר לחשוב על בעיה שיש לך לפחות, או לראות משהו שאתה רוצה לראות כאדם דתי, כמי שרוצה לראות את הקב״ה, זה משהו שיעזור לך.
מאיפה באות הרעיונות? — ההשוואה למדע
מלבד השאלה מאיפה באים הרעיונות שלו, הוא אמר, “פשוט חשבתי לדמיין, ועליתי על הרעיון.” כשאתה שואל אותו, “מהיכי תיתי שאני אאמין לך?”
אז יש כאן הבדל, כי מכל סיבה שהיא מדענים מתיימרים לדבר מהסמכות של איך התיאוריות שלהם עובדות ולא מהסמכות של מאיפה התיאוריות שלהם באות בפועל. מה שזה רק חצי דרך, רק כמו חצי דרך זה רק משהו… אני מדבר על מה שזה, דיברתי על מדע, אבל חצי דרך זה הסיבה למה אנחנו קוראים למדע אומר לא שצריך להאמין, צריך להאמין להם כי הקב״ה דיבר איתם, זה כי הם בפועל לא טוענים לסמכות מהמקום שמאיפה הרעיונות באים. כי הרעיונות באים בפועל מאיפשהו. אם אתה בפועל כמו, יש עבודה על זה, כמו פנומנולוגיה של גילוי, כמו מאיפה מדענים מקבלים את הרעיונות שלהם? זה לא נכון. זה לא נכון. זה לא נכון. אז ה… לא, זה… לא, זה… לא, זה כל דבר שאני יכול להבין, כל דבר שאני יכול…
הוא אומר שהוא קיבל את זה מהשתלשלות, אבל מנהג… בכלל, אנשים בסוג הזה של תחום, לרוב, יש להם מנהג לדבר. לומר לך, לטעון את הסמכות, כמו, הסיבה למה אני מסוגל לעקוב, או אני מסוגל לשמוע, היא בגלל המקום שמאיפה הייתי מסוגל לקבל רעיון. עכשיו, זה סתם לא העיקר ברוב התחומים האחרים של… בימינו, זה לא העיקר. זה בפועל היה העיקר בימים הקדומים, אפילו אצל מדענים, הם נהגו לדבר כך, הם אמרו האל אמר לי, ולכן… ואף אחד עדיין לא יודע מאיפה אנשים מקבלים את הרעיונות שלהם. זה עדיין מאותו אל.
אבל למה היית מקשיב לזה זה מאותה סיבה שהיית מקשיב לכל רעיון, כי זה שימושי. זה שימושי, זה שימושי להבנה, או, כי זה מאוד חשוב. אתה אומר לי, אתה רוצה להבין… שוב, כל הדברים האלה צריכים להיות כאן בשעת תלמידי אצילות, אנחנו נגיע לזה יותר. הוא רוצה לומר לך שיש בעיה, יש… קודם כל, לא היית חווה לעולם את הקושיא או את הצורך בהבנה של זה, אז כמובן, זה לא בשבילך. אבל אם יש לך את הנושא, עכשיו, יש לי מהלך, אני אומר לך תירוץ.
מהלך הרמ״ק — לסנכרן את כל השיטות
הרמ״ק מעצבן, לפעמים הוא אומר סתם, כך כתוב, ותעשה משהו, אבל זה לא שייך, מה זה אומר? אבל אם יש לך בעיה, אני אומר לך תירוץ, שכשזה מגיע לעשר רמות, יבינו את המהלך של עשר הרמות. עשר המדרגות, זה יעזור לך להבין כי אתה תבין…
ושם פעם שנייה הוא אמר שיש שלוש עשרה, אז הוא מדבר על אותו דבר, הוא לא מדבר על אותו דבר, הוא אמר לך אחרת. אז יש בעיה למודל שלך. יש, חשוב בדרך הזו, חשוב בדרך הזו, חשוב בדרך ההיא. אז הוא מנסה מאוד לסנכרן הכל. אני לא יודע שהוא מדבר על אותו דבר שעליו הוא דיבר. לא, הם ממש, אם הוא דיבר זה אמת. ואז, התפקיד שלך כלומד הוא…
דיון: האם אפשר ללמוד קבלה בלי שכל?
תלמיד:
לא, אתה יכול להודות, אתה רוצה עוד להבין, אתה רוצה רק לשמוע מה האחר אומר.
מגיד שיעור:
…רק לשמוע מה האחר אומר, וזה הטקסט, נכון? בלי שכל, בלי כלום.
תלמיד:
לא, אין דבר כזה בלי הקשר ובלי שכל. אין דבר כזה.
מגיד שיעור:
ואתה יכול ללמוד את הטקסט ולהבין איך עשר הספירות עובדות.
תלמיד:
לא, לא, אני לא מסכים. לא מסכים.
מגיד שיעור:
בוא נגיד יש בחור שהיה לו חזון, וגם יש לו שכל, והוא יכול להסביר לך מאיפה החזון שלו בא.
שוב, אף אחד כאן לעולם לא מסביר מאיפה החזון בא. הם מסבירים מה החזון עושה או מה הוא אומר, ואלה המילים שהם נותנים לך. בדיוק כמו כל תיאוריה אחרת, תיאוריה ספקולטיבית, הולכת להסביר לך מה זה, איך זה עוזר לך, מה זה פותר, דברים כאלה. אף אחד לא הולך… הסמכות והשאלה של מקור הרעיון זה לא אותו דבר כמו השאלה… כמו, האנשים היחידים שטוענים, באופן מעניין, שהרעיונות שלהם באים מאותו… המקור או הסמכות של הרעיון שלהם זה אותו דבר כמו המבנה של הרעיון עצמו, הם הפילוסופים. וזה כמו החידוש הגדול שלהם… בפועל המדע בעיקר לא עובד כך, ואפילו… זה כמו כל ה… כמו כל הבעיה… כמו איזשהו אידיאל של פילוסופיה, של פלטוניזם או מה שלא יהיה, של האסכולה הנקראת פילוסופיה היא… זו טענה מאוד מעניינת שיש להם, זה לא בפועל טריוויאלי. זה לא איך למידה אנושית עובדת לרוב.
ההבדל בין פילוסופיה למדעים אחרים
הטענה המאוד מעניינת שלהם היא ש״אני אראה לך מופת על דבר, דבר כזה שנקרא הוכחה, דיאלקטיקה” נקראת אצל אפלטון, “ואני אעשה… אתה תלמד את זה באותה דרך שאני למדתי את זה, מאותה הוכחה. וההוכחה גם אמורה להיות המבנה של המציאות שהיא מזהה, כי זו הוכחה כי… לא הוכחה בסוג של סימן בעלמא, זו לא הוכחה בדרך שהמדע המודרני רואה הוכחה, כמו שעשינו ניסוי והתוצאה יצאה, אז לכן זו העובדה. זו הוכחה אמיתית.
מתודולוגיה של קבלה: ספקולציה, מציאות, והפרויקט של הרמ״ק
האידיאל הפילוסופי של למידה מול הפרקטיקה
זה חלום יפה מאוד של הפילוסופים של איך למידה צריכה לעבוד. הדרך שבה למידה באמת עובדת לרוב בעולם היא לא כך, אפילו אם פילוסופים מסכימים עם זה – יש להם רק תוכנית להגיע לשם בסוף.
והדרך שבה למידה באמת עובדת היא: מספר אחת, רוב האנשים שיודעים דברים לא יודעים מאיפה הם יודעים אותם, והידע שלהם בהחלט לא תואם את המבנה של המציאות שהם אומרים לך. במילים אחרות, אנשים – אולי אפשר לומר שהם מנחשים, או אולי יש להם דמיון. שוב, אלה התיאוריות הנכונות של מאיפה הם באים. אנחנו לא יודעים, אין לנו הבנה ברורה של מאיפה ידע בא.
אנחנו יודעים כן שאנשים, ממש, כל ידע… אין מדע בעולם שלא בנוי על הסתכלות על בעיות מסוימות. אני רוצה להבין למה זה בא, אני רוצה להבין איך זה עובד, אני רוצה להבין למה זה כך. הכל יכול להיות, אבל הסיבה שאנחנו עוקבים אחרי ההוכחות היא כי אנחנו יכולים… לא, הוכחות לא עושות… זו הבעיה. זה לא באמת עובד.
תלמיד: האם צריך להאמין לכל מה שמישהו אומר?
מגיד שיעור: אתה שוב, אתה לא יודע שם, כל אחד ש… לא לא, נניח, מה שאמרת, אתה יודע שם, אתה מודה שיש משהו בעל ערך ברדיקל. אז אתה מאמין לכל מה שמישהו אומר, במה אתה מאמין? אתה לא מאמין לא לא רק.
הביקורת הלגיטימית על הקבלה
אז אתה לא מאמין לא לא לא לומר שהמקובלים כולם עבדו עם סט בסיסי מאוד של בעיות, והם ניסו לראות משהו מאוד ברור שקשה מאוד לראות, ואולי הם טועים בעבודה על הבעיה. זו הייתה ביקורת טובה. אבל אני לא מסכים עם זה. זה נכון. זו הביקורת האמיתית. כל המקובלים.
חסידים, לרוב, אינם מקובלים. אלה שהם מקובלים מודאגים מהבעיה הזו. חסידים במובן ש… הם בהחלט לא מודאגים ממה שמתכוונים.
תלמיד: כן, זה ביזבוז זמן.
דער עיקר: אפשר צו קומען צו השם רק דרך האופן שבו הוא
מגיד שיעור: זה מה שאתה אומר, אבל אני חושב שזה מה שהבעל שם טוב, זה מה שהם היו בעיקר… אני לא יודע. כמו שאמרת, חלק מהם.
העיקר: אפשר להגיע לה׳ רק דרך האופן שבו הוא
ואם אין לך שום דאגה, אם אתה חושב שהדבר האמיתי היה – אם אתה חושב שאתה יכול להיות לך מערכת יחסים עם ה׳ לא באופן שבו העולם הוא, אז אתה בטח טועה. אני לא חושב שמישהו באמת חושב כך.
אז זה רק הטיעון, הטיעון היחיד שתלמיד היה אומר הוא משהו כמו… שוב, יש כאן הרבה אמונה, הרבה השערות כמו שאתה אומר, הרבה ספקולציה. אף אחד לא, אולי לא היה לו שום הוכחה על זה. אבל כל אדם דתי תמיד האמין שאתה לא יכול להגיע לה׳ אלא דרך האופן שבו הוא, או האופן שבו המציאות היא.
ועד כמה שזה יכול להיות, יש הבדל לכאורה. כל שיטה בעולם יש לה הבדל בין דמיון ואמת, אפילו חסידות. אף אחד לא חושב שכל זמן שאני חושב משהו, זה אמת. ובמיוחד זה לא נכון לגבי להגיע לה׳, כי ה׳ אמור להיות המציאות האולטימטיבית. ולכן אפשר להגיע אליו רק אם זה באופן שבו המציאות האולטימטיבית היא. אם אתה מדמיין את ה׳ באופן שקרי, אז אתה מדמיין לא את ה׳.
דיון: מה זה אומר “אפשר להבין”
תלמיד: אנחנו מאמינים שזה אמת, אבל אנחנו לא יכולים להבין את זה, נכון? יש דברים שבלתי אפשר להבין.
מגיד שיעור: אני לא יודע מה אתה מתכוון ב״אפשר להבין”. אני לא יודע מה “אפשר” אומר כאן.
תלמיד: אוקיי, זה לא בשביל עכשיו.
טיעון המיקרוקוסמוס: ההצדקה של הרמ״ק
והטיעון היחיד שאנשים שיתחילו ממך היו אומרים הוא משהו כמו, מבוסס על סוג של תיאוריית מיקרוקוסמוס – שלפעמים לוקחים אותה רחוק מדי, אבל כולם לוקחים אותה רחוק מדי תמיד – שהיא שאם האופן שבו… אני מגיע אליו הוא בדרך הזו, אז זו הדרך שבה אני צריך להתחיל.
זה במפורש מה שהוא אומר שזו ההצדקה לעשות מה שהוא עושה. הוא לא אומר “כי לא אכפת לי”. הרבה אנשים מרגישים שהוא אומר שזה פשוט שקר. הוא אומר שלא אכפת לו מה המציאות, אכפת לו רק ממה שהוא אומר.
אבל הוא אומר כאן ש״שתי צורות הקדושות”, שהאדם הוא אדם קטן. ולכן, הדרך, כאילו, אם יש לי סדרה קבועה זו של רגשות או סדרה של הבנה או סדרה של התבוננויות שאני רואה בדרך כלל כשאני מנסה לחשוב על ה׳ או שאני מנסה לחשוב על המציאות, זה כנראה חייב להיות ראי של איך המציאות באמת היא. ולכן, זו דרך לגיטימית לעבוד איתה.
והוא מוצא רמז בפסוק “כי שארי” ו״כי תחת כל השמים” וכל הרמזים האלה. הוא לא אומר את זה, אבל השיטה שלו היא בעיקר לא לקרוא את הספר, בעיקר לסמוך על כך שהסדר שבו הדברים נראים לו או מופיעים לו הוא סדר אמיתי, בגלל האמונה שהאדם הוא צלם אלוקים וכל הדברים האלה, מה שלא יהיה, או צלם של העולם וכן הלאה.
אז זה לא תמיד מבוסס על מציאות, זה רק שהוא חושב כך וזה גם ספקולציה, זה כמו כל ספקולציה אחרת. אבל זה חשוב לו ולכל אחד לראות איך הדברים הם, כי לראות איך הדברים הם או לדעת איך הדברים הם, איך שתרצה לקרוא לזה, זה מה שהם רודפים אחריו. הם לא רודפים אחרי משהו אחר חוץ מזה.
הפרויקט של הרמ״ק: קוהרנטיות של כל הקבלות
והקבלה המקובלת משתמשת במבנים, בוא נהיה בטוחים, כן, אני עושה את הספקולציה. כולם משתמשים במבנים ממקום אחר, נכון? אתה אומר שעשר הוא מספר עשר שהגיוני כי יש לך עשר ספרות. אז אוקיי, אז אתה משתמש באיזה מבנה בסיסי שאתה יודע ממקום כלשהו. אף אחד לא הבטיח לך שה׳ עובד במבנה הזה.
אבל אנחנו מניחים שאם העולם עובד בדרך הזו, שזו תהיה דרך לגיטימית, וזו תהיה דרך סבירה לגשת לאלוהי, הדרך האמיתית, או כל מבנה אחר שאתה משתמש. זה מה שהוא אומר “על משלם”. וכן הלאה. זה בעצם מה שעושים.
קוהרנטיות כקריטריון לאמת
אם יש… נו, מבנה, כל דבר צריך להיות קוהרנטי, להיות שימושי. כי אתה יכול להיות מקובל של רק שיטה אחת. אין בעיה. אם שיטה אחת הגיונית לך, ואתה תעשה הגיון לך, ואתה תעשה הגיון לך, נכון? הכל, כל הנתונים שיש לך, מתאימים לזה. ואין בעיה.
אבל רוב הזמן אנשים שיש להם דבר כזה, הם משיגים את זה על ידי חיתוך של רוב המציאות. הם פשוט אומרים, למרות שזה לא נראה כך, זה צריך בכל זאת להיראות כך. זה סוג של טריק.
אבל אם אתה לא רואה משפט אחד מאיפשהו או משהו הוא הכל, אז אתה הולך לנסות להשתמש בהרבה יותר נתונים. עכשיו, כל הדברים שאנשים העלו השערות עליהם וכתבו הם נתונים שימושיים, לפחות שפות שימושיות, או מודלים שימושיים, או שימושיים… יכולות להיות טעויות.
הפרויקט של הרמ״ק הוא בעצם לקחת ספר אחד ולגרום לכל השאר לעבוד איתו, והדרך שבה הוא אומר את זה היא… והרמ״ק עונה, כל הקבלות. הדרך שבה הוא אומר את זה היא משהו כמו, שזה גם היה בירושלמי ובירושלמי והוא תנא, וממילא הוא ידע יותר טוב מכל אחד אחר.
ובאופן מסורתי, זה רק הגיון אמיתי בזה. בטח על פי קבלה. על פי נגלה, ממילא, בהלכה, סדר, אני לא יודע, רבינו, ורשה, מה שלא יהיה. אבל על פי קבלה, כשקבלה היא על הבנת המציאות, זה רק כמו, זה רק הלכה.
הבעיה של עשר ספירות כ״הלכה”
זה כבר היה שכל אחד צריך להסכים שיש עשר ספירות. מה קורה? בוא נגיד שיש שבע עשרה ספירות, ויש שלוש עשרה. זה לא היה… יש את הבעיה. זו לא הבעיה הפוליטית. אם הוא, אבל פשוט לא.
יש לך מציאות, ואין לך משוגע שמישהו אומר. ולכן יעזור שאין לך מקובלים. לפעמים קוראים להם מקובלים אומרים. ואין לך מקובלים אומרים. ואתמול המלאך דיבר איתי, ואני הסברתי שהמציאות היא כך, ואני עושה משהו. אז זה לא עניין של סיבות אמיתיות.
הסיבה האמיתית למה הפרויקט של הרמ״ק שימושי
הסיבה האמיתית למה כל הפרויקט הזה שימושי היא כי ה… כי, כמו, דבר אחד חשוב לכל דבר להיות שימושי, להיות מסוגל לחיות עם משהו, להיות מסוגל להבין אותו בצורה כלשהי, הוא שזה יהיה קוהרנטי ושזה יתאים לכמה שיותר נתונים.
זה סימן, זה מה שאומר אמת, וזה כל מה שאומר לתפוס כל תיאוריה באופן מדויק. במילים אחרות, אם כך והיה, אני לא יודע, אני סותר עניין, יום טוב, תעשה משהו, אני חולק עם הזוהר. זו כבר הייתה טעות. כי זה היה כל כך כולל שזה עומד בזוהר או בספר יצירה, איפה שזה לא יהיה, זה חייב רק להיות. וממילא צריך להבין.
קיצורי דרך ומבנים
אבל זה רק קיצורי דרך. זה רק קיצורי דרך במובן של לקיחת משפטים מסוימים, עיקרים מסוימים, עמודים בסיסיים מסוימים, עמודי תווך בסיסיים של התיאוריה, ולהפוך אותם למרכזיים ולעבוד דברים סביב זה. וזה מה שיעזור לנו לראות בבירור את כל הדברים האחרים בתוך זה. אחרת, זה פשוט היה…
אם מישהו אומר לו, לפעמים הוא עושה את זה, אבל אז אם אתה אפילו יותר חכם, אתה מבין שאתה מקיף אפילו את זה. והוא אומר לו, אה, אז הבעיה של זה, אה, אני מתווכח עם עצמי והלכתי הלאה. אוקיי, אתה יכול לעשות את זה. אף אחד לא עוצר אותך.
הדרך של לימוד קבלה: למה צריך להתחיל עם מבנה בסיסי
הערך של ללמוד ממקובלים שונים
אחרת היה כל יום אומר משהו אחר, שזה לא דרך ברורה מאוד לקבל בהירות.
אם מישהו אומר לו, לפעמים הוא עושה את זה, אבל אז אם אתה יותר חכם, אתה רואה שאתה מקיף אפילו את זה. למה הוא אומר את זה? אה, אז זה קשה לו, הוא מתווכח עם עצמו והלך הלאה. אוקיי, אתה יכול לעשות את זה. אף אחד לא עוצר אותך. ולפעמים אפשר בפועל לדעת יותר טוב מזה. כן, בוודאי, אם אתה חושב שזה כפשוטו, אתה יודע שהוא מתווכח עם עצמו. אבל אם הוא מנסה להראות משהו שהוא אמת, אז אתה יודע מה מתווכח עם עצמו, וזה שימושי.
וזכור, לא משנה מתי אתה חושב או מדבר על הדברים האלה, בין אם בדרך על-טבעית או בדרך טבעית, נכון? בין אם המלאך, אני לא יודע איזה עליון, דיבר עם כל האנשים האלה, או שכל האנשים האלה היו יהודים שהסתובבו לחשוב על כל הבעיות. ושוב, פחות או יותר באותו, אתה יודע, מגבלות, נכון, של כל היהודים. הם צריכים פחות או יותר להאמין בפרד״ס [פרדס רמונים] עשר [ספירות], משהו דומה, כי זה לא יקפוץ איזה גוי מאני לא יודע איפה שמתחיל ממקום אחר לגמרי, ואפילו אם המציאות עשויה להיות אותו דבר, זה לא יהיה שימושי.
ואז, בשתי הדרכים, כל האנשים האלה צריכים להיות שווים להבין, כי איך, אם אתה לומד עניין וחמישה אנשים שונים חשבו על זה, וכל אחד יש, איך קוראים לזה, כל אחד הגיע עם נקודה מסוימת ממנו, או היבט מסוים ממנו, או דרך מסוימת של לחשוב עליו אפילו, אז כנראה יש איזה היבט של מציאות שהוא תופס. רוב הזמן אנשים לא תופסים הכל לבד. אז זה תמיד דבר טוב ללמוד מכל אחד. ואותו דבר, אם זה המלאך מבחוץ, אז למה המלאך אמר לו כך ולזה כך? תירוץ אחד הוא ששניהם אמת. תירוץ אחד הוא כי המלאך היה צריך… המלאך גם אמר רק דבר אחד בכל פעם, הוא אומר לזה את זה ולזה את זה. אנחנו לא אומרים שזו סתירה, זה אומר אבל אם אתה רוצה להבין את העולם אתה צריך להבין את שניהם.
כל השפה של לימוד, כמו, גמרא, כמו, כתוב כאן כך ושם כך, יוצא סתירה, שלושה מפרשים, שלושה תירוצים. זה פשוט, כמו, איך אחרת אתה רוצה לעשות דברים? היהודים ידעו איך לעשות דברים בדרך הזו. האם מישהו אחר יודע איך לעשות דברים בדרך שונה? זה לא כמו שום מדע שעושה דברים בדרך שונה.
ההבדל בין הלכה לקבלה בעניין הזה
ואין הבדל כל כך גדול. להלכה יש מבנה. להלכה יש? כי ההלכה היא רק חשיבה, יש הבדל גדול יותר. ההלכה היא רק חשיבה. זה לא רק על עכשיו, איך העולם הוא. העולם הוא יותר, אנחנו לא יכולים להשוות את כל מה שיש. הדברים, אנחנו לא יכולים להשוות. האדם שגילה את זה השיג את זה, והוא אמר את זה, איך הוא ישיג את זה? יש שני דברים שאתה תיפול לתוך תהליך מסוים לראות, אתה תבין קצת קצת. אני לא מבין, אבל אני לא יודע מה אנשים מתכוונים כשהם אומרים, זה רק הצהרה. ההצהרה אומרת להבין. מה אתה חושב שהבנה היא? לא, אני יכול להבין. לומר דברים… לומר דברים זה הכי טוב, החלק הכי טוב של ההבנה שיש. אני לא רוצה סתם לומר דברים, מדברים על הבנה, אני לא אומר סתם דברים.
מה זה אומר “להבין” בקבלה — נגד דמיון
למה לדמיין? מי אומר שדמיון הוא כל כך טוב? מה זה דמיון? דמיון הוא דרך נמוכה מאוד של הבנה. לדמיין זה לא רחוק מ… כן, בוודאי אתה אומר, לומר זה מה שכל אחד… אני מבין שאני אומר דברים ואני מבין, אבל זה לא אותו דבר כמו לדמיין. ואולי דמיון הוא דרך של הבנה, ואולי לא. זה בכלל נגד דמיון.
יש משהו על לחבר את זה במוח שלך… זה מה שהבנה היא, זה מה שכל הבנה היא. אתה לומד בבא בתרא, אתה לומד גמרא, אתה לא מבין מה כתוב שם? זה לא סתם רשימה? לא, אתה רוצה… כל… אין שום מדע בעולם, שום ידע בעולם שלא לומדים אותו על ידי לומר שלוש פעמים.
אבל הם גם אומרים יותר מילים, הם מחברים למשהו אחר במוח שלך.
הסבר לי. למשל?
אין שום מדע בעולם ש… אם אתה לומד מתמטיקה, המורה שלך ילמד אותך חבורה של נוסחאות שאתה תחזור? לא, הוא יגיד לך אחד ועוד אחד, הוא יראה לך שני תפוחים. אם אתה חושב שמשני תפוחים אפשר לראות שאחד ועוד אחד, אז כן, דברים אחרים. אי אפשר לראות שני תפוחים, ואחר כך אתה רואה שוב שני תפוחים. מזה אתה יכול לפחות להתחיל לתפוס מה המורה רוצה? מה אומר אחד? לא, אתה לא יכול, דרך אגב, אתה לא יכול, אתה לא יכול. זה אותו קשר כמו זה.
המשל של מתמטיקה ומדעים אחרים
אתה מתחיל ב, כמו כל ידע אחר בעולם, אתה מתחיל בלומר את המילים, ואם אתה מגלה איך להסתכל על זה, אז אתה מתחיל לראות את הידע או את המדע, הצורה שלו, נכון? ההבנה. לא, אולי לא הכל הוא צורה, מה שזה יהיה. תחומים שונים יש להם דרכים שונות של הבנה. אבל אין שום מדע שאתה לא תתחיל בלדעת את המבנה הבסיסי שלו, מה בא קודם ומה בא אחר כך. אין שום מדע בעולם שעושים, לפחות מלמדים כל מדע.
נגד התפיסה ה״אידיאליזציה” של לימוד קבלה
לאנשים יש מאוד מצחיק, אידיאליזציה… כשאנשים מדברים על מקובלים, הם חושבים שלומדים בדרך מצחיקה, אידיאליזציה שאף דבר לא לומדים כך. אתה לומד מתמטיקה, לך לכל קורס מתמטיקה מתקדם, או כל מדע קשה, במיוחד, זה תמיד נלמד דרך… בא, הוא חוזר על הלוח עשרים פעם, זה חוזר אולי בעוד ארבע שנים. כן, אולי החכמים הגדולים ב-post-graduate school, שלושה מהם חושבים מה כל הדברים האלה אומרים. אבל קודם הוא צריך ללמוד שזה עובד. כל מדע נלמד בדרך הזו, והמורה להורות היא הדרך שכל מדע אחר לא יותר גרוע. ואם תלמיד בא ביום הראשון של פיזיקה או מתמטיקה או גאומטריה או טופולוגיה, אני לא יודע, לא אכפת לי מה אתה לומד, והוא אומר למורה, “אבל תגיד לי, על מה זה בעצם?” אומר לו המורה, “לא, אני לא יכול. קודם תלמד את כל המערכת, ואחר כך, אם יש זמן, נדבר.” רוב הזמן, רוב האנשים לא מגיעים לעולם, באמת אין זמן. אבל כמעט אף מדע לא נלמד מעקרונות ראשונים או מלהתחיל להבין אותם בדרך הזו. למה היית מצפה שאיזה מדע רציני ילמד בדרך הזו?
לומדים ילדים בחדר, לומדים אותם בבית ספר כל מיני יסודות של מדע סתם בדרך אמונה פשוטה. לא רק בדרך אמונה פשוטה שיודעים כבר מאיך, אבל מה שלומדים יותר גם בדרך אמונה פשוטה, הדרך של חזרה ארוכה, חזרה על נוסחאות. אם אתה תיקח את הכי בסיסי כמו אלגוריתם שהמורה בחדר, אני לא יודע אם אתה זוכר את המורים אז, ואם אתה לוקח מספר תלת-ספרתי ואתה מנסה להכפיל אותו, אז אתה לווה דברים ואתה מזיז דברים מהעמודה הזו לעמודה ההיא, ואף אחד לא מבין על מה זה עובד. על מה זה עובד? צריך להאמין שזה עובד. מי אומר שזה מגיע לך לתוצאה? למה זה עובד? וכשאתה הולך לטעם למה זה עובד, אולי אתה בא ואומר, “רגע, יש לי אלגוריתם יותר טוב. זה בכלל לא כל כך טוב. לדרך יותר ברורה, זה עושה לפעמים טעות. פעם אחת באלף שנה יוצאת התוצאה הלא נכונה מזה.” ואתה יכול לקיים את הדיונים ברמות המאוד מתקדמות של תיאוריה. אבל ברמות הבסיסיות, הם תמיד הולכים להתחיל.
בהתחלה, אתה לא יכול להתחיל שום מדע, ומדע אומר משהו שאנחנו יכולים ללמוד עם אנשים אחרים, או לא כל אחד יהיה תקוע במוח שלו. אנחנו נוכל לדבר על זה, אנחנו נוכל לעשות איזה התקדמות על ידי לדבר עם אנשים אחרים. זכור שאדם אחד הוא תמיד רק אדם אחד. הנביא הגדול ביותר, הגדול ביותר שהוא רק יוכל להיות, הוא רק ידע מעט מאוד. אם הוא יכול לדבר עם עוד אדם, הוא ידע פי שניים, פי שלושה, ואם הוא יכול לדבר עם אלף אנשים על פני מאה שנה, ולכן זה חשוב ללכת קדימה קדימה קדימה כי הצעד הראשון הוא, כמו, בואו נשיג כמה מונחים.
העיקר: למה הרמ״ק מציב מבנה בסיסי
מה שהרמ״ק מנסה לומר כאן, קודם כל בואו נוודא שיש עשר ספירות. זה מאוד חשוב. אף חכם לא יכול להתנגד. לאחר מכן יכול חכם לומר, אתה יודע מה? אני סבור שיש שתים עשרה. אין בעיה. זה בכלל נכון. אבל אם כלל לא מתחילים, כל אחד אומר, אה, אחד אומר כך, אחד אומר כך, זה בדיוק, זה פרק אחרון, זה בדיוק אותו אדם שהוא אומר מכוח הבקיאות. אה, שמעתי שיש שיטות שונות. וקודם צריך להבין, יש מבנה בסיסי אחד, יש בעיה בסיסית אחת. מי שאומר שיש שלוש עשרה ספירות, בכלל, הוא סבור שיש עוד בעיה, ועל כך אמר שיש עוד שלוש עשרה. והשני שאומר אותן שלוש עשרה, שניהם, הוא מתכוון לדבר שלישי בכלל. הבנת בכלל מה קורה כאן. אבל יש כמו תחושה בסיסית שבה כולם מדברים על אותו דבר, ולכן הם מדברים על העשר. נו, אחד אומר שהעשר הן בדיוק לא עשר. אמרתי לך, מחק את נצח. זה לא חסר. יש רק הוד. בסדר, הוא לא חולק על הטענה במובן הזה. עדיין יש לך את המבנים הבסיסיים. יש עשר ספירות, ועשר ספירות עושות את הדבר הזה והזה, שהם הולכים ללמוד מה שתפקידם לעשות. וזה החכם שאמר אחרת, דווקא על כך כתב את הפירוש לומר, אותו שני שאומר אחרת גם התכוון לזה, אולי הוא טועה.
שלושת הפירושים על שלושת הדברים למטה מהספירות – ושיטת הרמ״ע על בי״ע
הצורך בשפה בסיסית בקבלה
מגיד השיעור:
בסדר, אני לא חולק עליך במובן הזה, כי עדיין יש לך את המבנים הבסיסיים האלה. יש עשר ספירות, הן מדברות, עשר ספירות עושות את הדבר הזה והזה, שהם הולכים ללמוד מה שתפקידם לעשות. וזה מה שזה.
וכל העניין של לדייק, אבל השני שאומר אחרת, דווקא על כך כתב את הפירוש לומר, אותו שני שאומר אחרת גם התכוון לזה. אולי הוא פשוט טעה, אבל אולי יותר סביר שהוא בעצם הסכים איתי, או הסכים במובן בסיסי. יכול להיות עדיין אמת שאנשים מדברים כל הזמן על שלוש עשרה, ואנשים אחרים לא מדברים כל הזמן על שלוש עשרה, החילוק נמצא. אבל הוא בעצם מנסה לפורמל את המדע, כמו לתת לו מקום שאפשר להתחיל ממנו.
זה לא רק שכולם צריכים לומר את אותו דבר. אי אפשר להתחיל שום לימוד אם לא כולם הולכים לומר את אותו דבר. גם אם זה יתחיל בצורה מאוד מעורפלת ולא מדויקת, כשאני אומר את זה, אני חושב קצת אחרת ממך. בסדר, כי אתה אומר פחות או יותר באותו אזור שלך. ושנינו… בעצם שפה. אני מתכוון, אי אפשר ללמוד שום דבר בלי שפה. וכל מדע יותר ספציפי בעצם יוצר את השפה היותר ספציפית שלו. ואם לא נקים את השפה הכי בסיסית, לא נוכל לעשות כלום.
הקבלה האחרונה יצאה חוץ לגדר
והקבלה האחרונה יצאה חוץ לגדר. וזה התירוץ? נו, הוא הולך ארוך שיעור בזה. הכל הוא שיעור בזה. צריך לראות, צריך לקחת עם כיתה, צריך לחזור על דברים. האחרונים כבר עשו את זה, קודם כל. עכשיו הגיע הדור של כל האנשים שהם חושבים שהם יודעים יותר טוב. קודם אומרים, בוא, למדת, יש ספר, כתוב על שם פלוני, אומר שיש שלוש עשרה. לא התכוונו. מה כן התכוונו? היו שואלים אותו. השני אומר, יש שלוש עשרה אחרות? בואו נחשוב שיש שלוש. שתיהן בואו נסיים את זה. אני הולך להתנצל אני צריך לבוא לאכול סעודה אצל הרבנית. בואו נסיים.
פירוש #2: שלושה כוחות – אלקיאל, אתריאל, אשריאל
אז, יש עוד את… אומר שיש שלושה מפרשים שונים. מה הן השלוש הבאות? ה… ומה אחר כך? אתה מבין מה זה ארמיפלך? אתה מבין מה זה ארמיפלך? בכל אופן, מכאן ואילך זה למטה מהספירות.
היו כאלה שאמרו שהשלושה הם… הקבוצה מקודם, הוא הולך פרגוד, מקום הנשמות, וסודי המערכת העליונה. אלו שלושת הדברים שנמצאים בין מלכות: לא אצילות ממש, לשלושה כוחות, שנקראים אלקיאל, אתריאל, ואשריאל, מותר לומר שמות של מלאכים, אני לא יודע, והוא הולך להסביר את השמות פעם שנייה. זה פירוש אחד.
פירוש #3: שלושה מקורות נעלמות של מלכות
ואותו אחר יש פירוש אחר, כי הם שלושה מקורות נעלמות של מלכות. זה הפירוש שהולך יחד עם הטעם הקודם, שאם מגיעים לסוף עולם האצילות ולמלכות, יש את שלושת המקורות של הרמה הבאה, באמת.
בדיוק כמו התיאוריה הראשונה, הוא אומר שיש שלושה, שהם באמת שלושת הראשונות שבעשר ספירות, שהם השורש של כל הספירות, אותו דבר במלכות היא השורש של הדבר הבא. אותו דבר, כי באו בה ברמז, כמו שיש שלוש עליונות בכתר, נכון? אותו דבר ובכתר, כמו שאמרנו, השלוש הראשונות, הצחצחות שלמעלה מהספירות, הן שלושה מקורות. כן באו בה בגלוי, והן, במלכות יש שלוש, זה כבר יותר בגלוי, אבל זה אותו קונספט – אלו המקורות לעולם הבא, אני חושב, הוא הולך רק להיות שער הביאה ושער צחצחות.
פירוש הרמ״ע: שלושת העולמות בריאה יצירה עשייה
ומה הן אותן שלוש? מה? אומר כך, אחרי כן. זה רבי שמעון, אתה רואה, כל הזמן זה רבי שמעון. נראה לי שהוא לא חושב שזה שמעון הצדיק. השני ידע רבי שמעון הצדיק.
הוא נותן את שמותיהם. הם ידעו פרגוד, שנקרא גם כסא הכבוד, ומקום הנשמות נקרא חדרי גדולה. כנראה “הנקרא” אומר שיש מדרש שאומר את הלשון הזה או ספר ההיכלות, ועוד דבר שנקרא סוד המערכה עליונה הנקרא הקודש עליון.
פרגוד = כסא הכבוד = עולם הבריאה
אומר שנראה כאן שזה לא בעצם ספירות, זה רק כוחות הספירות, וראיה פרגוד זה אומר הפסק. נראה שזה פרוכת, בין אצילות לכל השאר. זה הרי כסא הכבוד. מה זה כסא עם הרבה כבודות, זו הלשון שאנחנו קוראים עולם הבריאה, כמו שנזכיר.
מקום הנשמות = חדרי גדולה = עולם היצירה
כולם יודעים שהנשמה באה מתחת כסא הכבוד, זה איפה המקום קודם מקום הנשמה שנמצא מתחת לכסא הכבוד, מתחת לזה היא הנשמה שהיא תחת כסא הכבוד. ובכל זה נשמות מתחצבות מתחת הכסא, זו לשון. למה חציבה כינוי על היצירה? אני רוצה להבין, אני לא רוצה ללכת עכשיו, משהו אני מסתכל עליך. זה רשעה חקק חצר, משהו כזה. יוצא שזה מתחת לבריאה.
סוד המערכה העליונה = עולם העשייה
לרמ״ע יש פירוש שלישי, באמת. אז, הפירוש שלו באמת הוא ששלושת העולמות נקראים בריאה יצירה עשייה, כי בריאה נקראת כסא הכבוד. מתחת הבריאה, כמו שכתוב נשמות וחצובות, מתחת כסא הכבוד, זה עולם היצירה. לכן אתה יודע חצובות כאלה, הלשון חצובות שייכת ליצירה, כמו שנמצא ראיה. ושם מקום הנשמות. ואז חדרי גדולה זה גם נקרא, כן? אומרים שזה נקרא חדרי גדולה, שאומר גן עדן, משם באה הנשמה.
ומתחת לזה יש עולם העשייה, שנקרא סוד המערכה עליונה, והן מערכת המשרתים. אני חושב שזה אומר כוכבים, הגלגלים. אבל סוד העשייה, שמתחת היצירה, באמת מדין ברייתא, שנאמר צדיק. בסדר, זה הרבי מאוד חזק על הברייתא. הוא קורא לזה ברייתא? אני לא יודע. איזה פרק צריך לקחת כדי למצוא את הברייתא. והאות קיין היא הפסוק. טוב, אני לא אהיה מה ה…