מהו 'תועבה' והאם עדיף לעסוק עסק מהאכילה או לא

חוש המשוש חרפה לנו: די רעאליטעט פון געזעלשאפטלעכע באווערטונג פון עבירות

הקדמה: א דאנק פאר א מתנה

מגיד שיעור:

און הרב ר׳ יואל האט מנדב געווען א בענקל פאר די מגידי שיעורים אין קראון, סאו ער איז געלעגן דארט. ער שיקט א מעסעדזש אז ס׳איז זייער וויכטיג. סאו א שיינע בענקל. ער זאגט א שיעור דארט, ר׳ יונתן. סאו מנדב, ער וועט קויפן מיט אזא קרוין פון די רבנים. דאס איז מער אזוי פון די אפיס. דאך א גאר פאר מיר. די בעטל פון די רבי׳ן. בקיצור, א ווייסער.

די הויפט-חקירה: חוש המשוש חרפה לנו

מגיד שיעור:

אונז לערנען נאך אלץ. אונז דארפן דאך איין וויכטיגע חקירה וואס איך דארף אדאך גיין אביסל דא מיט׳ן עולם. איך האב נאך חידושים אויכעט, אבער דאס וועט זיין די עיקר זאך. און וואס איז די זאך? די זאך איז בערך אזוי. די זאך איז בערך… און ס׳איז דא דא א שטיקל סתירה, א שטיקל פראבלעם. און דאס איז די זאך וואס איך וויל רעדן וועגן אביסל.

די סתירה און די פראבלעם

וואס איז די סתירה מיט די פראבלעם? די סתירה מיט די פראבלעם איז אזוי, אז אונז האבן מסביר געווען דא די ווארט, שטייט אין ספרים הקדושים, דאס הייסט חוש המשוש חרפה לנו.

וואס האבן מיר מסביר געווען? וואס מיינט דאס? קודם כל, וואס מיינט דאס? האבן מיר עס געזאגט, אזוי מיין איך איז אמת. ס׳איז דא קלאר אז דאס איז וואס ס׳מיינט אריגינעל. איך מיין אז אויך דער דראמא מיינט דאס, אז חוץ שוין משכרפה מיינט נישט אז ס׳איז א בושה צו זיין א מענטש מיט א סענס אוו טאטש, ס׳מאכט אפילו נישט קיין סענס. א מענטש איז א מענטש.

וואס ס׳מיינט איז, אז דער מענטש וואס ער איז… ער איז, דאס זאגט מען, נישט גוט, נישט מתוקן, נישט ריכטיג. און די נושא פון תענוגים פון די סענס אוו טאטש, דער מענטש איז דער בעסטער אראפגעקוקט. דאס איז בעיסיקלי וואס ס׳מיינט. די מערסטע אראפגעקוקט? איך מיין אז דאס איז אמת.

דער רמב״ם און אריסטאטל

מ׳דארף שוין אפילו מענטשן זאגן ס׳איז א מאדנע זאך וואס דער רמב״ם האט געזאגט, ס׳איז אמת. אדער וואס איך האב אונז געטענה׳ט, אונז קוקן אן… יא. ס׳איז א לשון פון אריסטאפ [Aristotle]. דער רמב״ם קוואט עס דריי-פיר מאל. עקס, ענדער דריי-פיר מאל ספעציפיקל. איך געדענק איך האב נישט אראפגעשריבן די עקזעקטלע מרע מקומות, אבער אפאר מאל וואס דער רמב״ם קוואט עקזעקטלע די לשונות, סיי אין די טעם המצוה, סיי אין… אפאר מאל וואס ער האט גע’quoted’ עקספליסיטלי די לשון.

זיי האבן גערעדט וועגן דעם אז די ספר גרסת הקודש, המיוחס לרמב״ן [ספר אגרת הקודש, מיוחס צום רמב״ן], איז ברוגז אויף די לשון. אבער… וואס? אזוי ווי אונז האבן גע׳טענה׳ט, אז מ׳דארף עס אויסמעקן, ס׳איז נישט די ריכטיגע גרסא.

דער פשט פון “חוש המשוש חרפה לנו”

על כל פנים, וואס ס׳מיינט איז דאס, וואס ס׳מיינט איז אז ס׳מיינט די בייסיק זאך וואס מ׳קען זען אין די לשון בני אדם, אט ליסט היינט, איך מיין אויך אין די גמרא, א בעל עבירה מיינט מער ספעציפיש איינער וואס איז נכשל אין… חטא הידוע [חטא המפורסם, כוונה לעבירות עריות], רייט? וואס איז דאס אזוי ידיעה? ווייל ס׳איז א פראבלעם פון תענוגי החוש אמורות. דאס איז די עיקר זאך. און דאס איז וואס ס׳מיינט.

ס׳מיינט נישט אז ס׳איז אליינס א שלעכטע זאך. ס׳מיינט סך הכל אז די מענטשן וואס זענען נישט מגדל, נישט מגדר, נישט איינגעצוימט אין די נושא, קוקט מען נאר אפ די מערסטע, נישט איינגעצוימט אין יעדענער לויט וואס אין זיין קאלטשער אדער וואס זיין הלכה זאגט אז ס׳איז נישט ריכטיג. דאס איז וואס אונז האבן געלערנט, איך מיין אז דאס איז ריכטיג די טייטש.

מדות הייבן זיך אן פון רעאליטי

אבער ס׳איז בעיסד אויף רעאליטי. אסאך מאל אונז האבן געלערנט אז די נושא פון מדות הייבט זיך אן פון רעאליטי. די מערכיות זאגן וויאזוי מענטשן קוקן עס אן, וויאזוי מען איז מחנך, וויאזוי ס׳שטייט אין הלכה, וויאזוי ס׳שטייט אין די קאלטור, וויאזוי מען קוקט אן די אלע זאכן. דאס איז די ערשטע סטעפ.

פארוואס קוקט מען מער אראפ אויף עבירות פון חוש המשוש?

מגיד שיעור:

יעצט, כדי דאס צו מסביר זיין, כדי דאס איז אביסל… געבן א reason פארוואס, פארוואס טאקע זאל מען אראפקוקן די מערסטע אויף דאס? וואס איז ערגער איינער וואס ער איז א נואף ווי איינער וואס איז א גנב? ביידע זענען שלעכטע מענטשן. מיינט זיי שוין סיבה, דער מענטש האט עפעס א ספעציפישע וועג וויאזוי מ׳קוקט אים מער אראפ ווי דער גנב. א גנב וואס… יא, אזוי טענה׳ט איך. איך מיין אז ס׳איז אמת.

צו איך האלט אזוי ווייס איך מיין אז ס׳איז נישט. ניין, איך רעד נישט פון אונזער סאסייעטי. יא יא, אין די גאנצע וועלט, נאר ס׳איז נישט אימעראל אייניג וואס איז די דרך המצוה דערפון. איינער וועט זאגן אז מ׳דארף האבן דריי, אין איינס סעקיידע, איינער וואס גייט אוועק פון זיין ווייב איז א פראבלעם, איינער וואס האט נישט קיין פראבלעם, ער מעג האבן דריי ווייבער. ס׳איז דא פארשידענע אנדערע מנהגים וואס הייסט די ריכטיגע הנהגה לגבי די חוש המשוש.

אבער די דבר המסכם איז, אזוי ווי תניא… איך מיין, איך זע נישט אז ס׳זאל זיין אנדערש. יא, יא. מער אין די ספעציפישע וועג, אז ער איז מער אראפגעקוקט אלס מענטש, נישט אז ער איז א גרעסערע עבירה.

א פראקטישע דוגמא: די שאלה פון עליות אין שול

איך ווייס נישט, דו זעסט מענטשן טרייען זייער אסאך צו מאכן דאס. פארוואס? יא, ווילסט האבן פאליטישע דוגמאות? מענטשן טרייען… איך וועל דיר געבן א דוגמא, א קאנטשעווערשע דוגמא. פארוואס נישט? ס׳איז דא צוויי מענטשן. אה, ס׳איז דא א ווידיאו. יא? און די… אה, דו ווילסט א גוי׳אישע… און זיי האבן געשען דאס גערעדט, איך מיין ס׳איז אביסל חזרה דאס, אבער דו קענסט זען אז ס׳איז דא א מחלוקת, ס׳איז דא אזא שמועס וואס גייט אזוי, און דו קענסט דעם שמועס?

ס׳איז דא אזא שמועס וואס גייט אזוי. אז ס׳איז דא מענטשן וואס פילן זיך נוהג היתר, ס׳איז אזא עבר שנה נעשה לו כהיתר [עבירה שעבר עליה שנה ולא מיחו בו, נעשית לו כהיתר – עבירה שנעשתה מותרת בעיניו]. פון משכב זכר [יחסי אישות בין שני זכרים], און די מענטשן, און ס׳איז דא נעשה לו כהיתר איז א נארמאלע זאך, דאס שטייט שוין אין די גמרא, און נאכדעם וואס ס׳איז דא מענטשן וואס האלטן אז ס׳איז דאך א מצוה אויכעט. אקעי, ס׳איז שוין אביסל צופיל, דארפסט זיך האלטן א מצוה.

עניוועיס, סאו, און נעכטן קומען זיי אין בית המדרש, און דארף מען טען אז מ׳געבט ער נישט קיין עליה. און אונזער בית המדרש מאכט זיך נישט, ווייל מ׳זאגט נישט אויס. אבער ס׳איז דא בתי מדרשים וואס ער איז אזא חכם, אז ער זאגט נאך אויס, און נאכדעם וויל מען אים געבן אן עליה. נאך בשם דעם אויכעט, ער וויל אים געבן אן עליה לתורה פאר זיין חתונה אויכעט.

ניין, דאס זאג איך, אבער דא מאכט זיך עס נישט, ווייל ווער ס׳טיילט דאס זאגט נישט אויס, און מיר זענען געגאנגען ווייטער. אויב מ׳זאגט אויס, הייבט זיך אן א פראבלעם.

די טענות און קעגן-טענות

יעצט, איך האב געליינט אסאך קאנווערסעישנס וואס גייען אזוי. ס׳גייט אזוי, אויב מ׳גייט אין אזא מער מאדערנע שול, אין א אפענע שול, ס׳גייט אזוי די שמועס. נארמאל געט מען דיר, ווייסט נישט, וואטעווער איז פונקטליך די מנהג אין די שול, מען געט דיר נישט געבן דעם כבוד וואס דו האלטסט אז ס׳קומט דיר. פארוואס? ס׳איז דאך אן אויסווארף.

קומט יענער און ער זאגט, איך פארשטיי, דער ראש הקהל איז א גנב, ער מעג באקומען אן עליה. נישט נאר דעם, ס׳איז דא א מענטש וואס איך ווייס אז ער קומט מיט זיין קאר אין שול, אים געט מען אויך אן עליה. מעשה שוין. נאר מיך, דו מעגסט, פארוואס איז מיך אזוי שרעקליך?

אזוי איז די מעשה. סאו, מיין תירוץ איז אלעמאל, מ׳געבט נישט קיין מחלל שבת קיין עליה אויך נישט. דו דאוונסט שוין אין עפעס א פאני שיעור וואס מ׳געבט מחלל שבת עליות. אבער עניוועיס, א מחלל שבת קומט אן עליה.

תלמיד:

אגעין, דו ווייסט נישט. איך רעד אויב איינער ווייסט. ער איידענטיפיידט זיך שוין צו א מחלל שבת.

מגיד שיעור:

אה, זייער גוט. דא ווערט שוין א חילוק. לאמיר זאגן ער איידענטיפיידט זיך יא. ס׳איז נישט דא אזא איידענטיפיקעישן, ס׳איז נישט דא עפעס א מאוומענט פון מחלל שבת. מ׳זאגט נישט. יא, דאנט עס, דאונט טעל [don’t ask, don’t tell – אל תשאל, אל תספר]. זיי געבן פאר יעדן מארון אלי. אויך פיין. יא, אבער ס׳פערוועגט נישט. אויב איך בין געווען… מ׳זאגט, מ׳זאגט, מ׳זאגט, מ׳רעדט נישט וועגן אלעס. פשטעלט מיר. דאנט עס, דאונט טעל.

אבער לאמיר רעדן, איך וויל דאס איז נאר ווייל איך האב א מנהג צו נוצן פליטיש [politics – פאליטיק]. צו ארויסברענגען די פילוסאווענעך [philosophy – פילאסאפיע]. איך קען נישט עכט ברענגען די פילוסאווענעך. סאו, אויב ס׳איז דא א טייער אדער עפעס… איך גיי נישט. סאו, ניין, איך האב נאך אלץ עפעס א קאל די לעצטע וואך. סאו, עה…

די טענה פון “תועבה”

סאו ס׳איז דא אזא טענה׳ס. אזוי פרעגן טענה׳ן די מענטשן. וויבאלד ס׳איז שוין אנגענומען, אזוי טענה׳ט, ס׳איז שוין אנגענומען ביי אלע אידן, אז ס׳איז נישט קיין חילוק וועלכע עבירה מ׳טוט, כבוד באקומט מען נישט די זעלבע. אין א געוויסע זין איז טאקע אמת, א גנב, איך האב קיינמאל נישט געהערט אז א גנב באקומט נישט קיין עליה. אפילו יענע וואך האט מען געכאפט, מ׳זעצט אים, יעדער איינער איז מסכים, מ׳איז מגנב׳עט די גאנצע קהלה, באקומט ער נאך אויך. אזא עליה, וואטערעווע, נישט מער, נישט ווייניגער, ס׳איז נישט מקיב, ס׳איז נישט קיין פראבלעם. ס׳איז זיין א גנב איז נישט קיין פראבלעם.

פרעגט ער, זאגט ער, לאמיר זאגן איך בין אן עוואריאנער [עבריין – עובר עבירה]. אקעי, נו, מ׳האט נישט געמאכט קיין עווארינער. מ׳האלט דאך אין די אלטע צייט וואס מ׳דארף מתיר זיין יום כיפור להתפלל מיט עווארינער? מ׳דארף נישט מתיר זיין א גאנץ יאר, אמת? די היתרוגייט איז דאך אלעס א גאנץ יאר. מנין מתירים, מ׳האט עס קיינמאל נישט גע׳אסר׳ט צוריק. מ׳זאגט אין די שול פאר כל נדרי, מתירים להתפלל מיט עווארינער, און מ׳מאכט עס קיינמאל נישט צוריק נאך כל נעילה, ווייל מ׳דארף זיין מקיים וויילעך, לא עווארינער.

ניין, ס׳קומט אלעמאל געווען אנגענומען, ס׳איז געווען אזא מענטש וואס א גאנץ יאר האט מען נישט געלאזט, און כיפור האט מען זיי געלאזט. באט עניוועיס, היינט פירט מען זיך דאס נישט, זאל מען זיך פירן דאס נאך.

קומען אנדערע מענטשן זאגן, וואס הייסט? שטייט דאך אין די תורה תעבה הוא [תועבה היא – עבירה חמורה במיוחד], אזוי שטייט, וזכה לא תשכב תעבה הוא [ואת זכר לא תשכב משכבי אשה תועבה היא – ויקרא יח:כב]. תועבה, ס׳איז אנדערש. ס׳שטייט נישט אויף מחלל שבת תועבה.

אזוי זאגט דער מענטש, ס׳זעט אויס אז דאס איז עקלדיג, ס׳איז נישט נאר אן עבירה. איך האב אן עבירה, דו טוסט אויך עבירות, וואס ווילסטו פון מיר? ניין, דו ביסט עקלדיג, עקלדיגע מענטשן געבן מיר נישט קיין עליות. איך ווייס נישט צו תועבה טייטשט עקלדיג, אדער עפעס אזא זאך, יא, תעבדו לה.

די קעגן-טענה: תועבה ווערט געברויכט ברייט

קומט יענער, זאגט ער, קודם כל, ס׳שטייט אויך אין די זעלבע תורה אז דער וואס עסט די לעטיס וואס מ׳האט נישט געטשעקט איז א תועבה, אמת? “ואכלת כל תועבה” [ואכלת כל תועבה – דברים יד:ג]. שטייט אויך אין די תורה תועבה אויף איינער וואס האט, אויב איך געדענק, אויף איינער וואס האט מדות ומשקלות שטייט תועבה, אויף איינער וואס האט נישט קיין… וואס איז א גנב׳עט, ער טשיט. שטייט, מ׳קען טשעקן. דאס איז די עקזעקטעטיג זאמפל וואס איך דארף, סאו איך גיי עס טשעקן.

יא, אויכעט אז דער רבי טאר זיכער נישט וועגן מיר קיין לערנען. שטייט אין משלי, נו, ס׳איז נישט קיין תורה. איך גיי טשעקן. איך נוץ דאס נאר אנצוקומען צו א פוינט, צו מוכיח זיין אז וואס דער רמב״ם זאגט איז אמת. דאס איז מיין גאנצע פוינט. לאמיר דיר, פארשטייסטו ווי איך וויל אנקומען. יא, און…

תלמיד:

ניין, באטער, איך האב א וויכטיגע ווארט צו זאגן דא. דאס איז נוגע צו די פשט, איך דארף שוין טשעקן. היינט טאר מען נישט כאפן א איד ביי א פסוק, ווייל ער האט דאך א קאנקראנדאציע אין זיין פאון.

מגיד שיעור:

סאו… יא? ס׳שטייט, איך דארף דיר ווייזן. זייער וויכטיג דאס.

תועבה: די פּשט אין פּסוק און די אינקאָנסיסטענץ אין פּראַקטישער באַהאַנדלונג

תועבה אין די תורה: נישט נאָר ביי עריות

שטייט אויך אין די תורה תועבה אויף איינער וואָס האָט, אויב איך געדענק, אויף איינער וואָס האָט מדות ומשקלות [weights and measures], שטייט תועבה אויף איינער וואָס האָט נישט קיין… וואָס איז א גנב [thief], ער טשיעט [cheats]. שטייט, מ׳קען טשעקן. דאָס איז די עקזעקט עקזעמפּל וואָס איך דארף, סאָו איך גיי עס טשעקן. יא, אויך יעצט אַז דער רבי טאָר זיכער נישט וועגן מיר קיין לערנען. שטייט אין משלי [Proverbs], וואָס, ס׳איז נישט קיין תורה? דאָס איז דאָך… ס׳איז דאָך… דאָזנט קאַונט? איך גיי טשעקן. איך נוץ דאָס נאָר אַנצוקומען צו א פּוינט, צו מוכיח זיין אַז וואָס דער רמב״ם [Rambam: Maimonides] זאָגט איז אמת. דאָס איז מיין גאַנצע פּוינט. פֿאַרשטייסטו וווּ איך וויל אָנקומען? איך האָב שוין פֿיל וווּ איך וויל אָנקומען.

יא, און… ניין באמת, איך האָב א וויכטיגע ווארט צו זאָגן דאָ. דאָס איז נוגע צו די פּשט, איך דארף עס טאַקע טשעקן. היינט קען מען נישט… טאָר מען נישט כאַפּן א איד ביי א פּסוק, ווייל ער האָט דאָך א קאָנקאָרדאַנציע [concordance] אין זיין פֹאון. סאָו, יא? ס׳שטייט, איך דארף דאָך יא אויפֿווייזן, ס׳איז זייער וויכטיג דאָס. אָקעי.

דער פּסוק אין כי תצא: אבן שלמה וצדק

יא, ס׳שטייט, “לא תאכל כל תועבה” [Do not eat any abomination], דאָס האָבן מיר גערעדט, שטייט די וואָכעדיגע סדרה [weekly Torah portion]. תועבה שטייט אויך די וואָך אויף… וויאַזוי הייסט עס? אויף עבודה זרה [idolatry], אויף אַלע מיני אַזעלכע זאַכן. און ס׳שטייט אויך א פּסוק, דאָס איז די וויכטיגסטע פּסוק, ביי די וועי, איך וויל יא רעדן, ס׳איז די וואָך צו זעלבן. דאָס איז די וויכטיגע פּסוק. ס׳שטייט, “אבן שלם”… ס׳שטייט סוף פּרשת כי תצא [end of the Torah portion Ki Teitzei], רייט? “אבן שלמה וצדק יהיה לך” [You shall have a perfect and just weight] וכו׳, “כי תועבת ה׳ אלקיך כל עושה אלה כל עושה עול” [for an abomination to Hashem your God is anyone who does these things, anyone who acts dishonestly].

קומט אויס, א גאַר א חסיד׳ישער איד וואָס ער אין זיין סטאָר איז ער נישט מקפּיד אַזוי שטאַרק, ער זאָל טשעקן אַז די רעדזשיסטער איז פּונקט, די סקעיל, וואַטעווער, יא? היינט איז דאָ רעדזשיסטערס, ער קען אויך אַרויפֿלייגן אַפּאַר צענטס, אַראָפּנעמען. ער רעכנט נישט אַז ס׳איז פּונקט הונדערט פּראָצענט אויסגעהאַלטן, איז ער די זעלבע תועבה׳ניג. אַז אויב דו האַלטסט אַז די תועבה איז עפּעס א גרעסערע עבירה [sin], ס׳איז נישט די זעלבע ווי אַלע עבירות, נישט יעדע עבירה שטייט תועבה, נאָר אויף אַפּאַר פֿון זיי, דאַרף מען אויך אַרויסוואַרפֿן דער וואָס איז נישט מקפּיד דאָ אויף זיינע מדות ומשקלות. דאָס איז די טענה.

די פּראָבלעם מיט דער טענה: אינקאָנסיסטענץ אין דער פּראַקטיק

יעצט, וואָס איז די פּראָבלעם מיט די טענה? די פּראָבלעם איז אַזוי. איך וויל אייך זאָגן, אויסלערנען וויאַזוי צו לערנען א פּסוק, ווייל איך מיין אַז ס׳איז זייער וויכטיג. לאָמיר זאָגן אַזוי, קודם כל, די פּראָבלעם איז אַזוי, די פֿאַקט איז אַז איך האַלט נישט אַזוי. די פֿאַקט איז אַז דער מענטש וואָס ער זאָגט אַז דאָס איז נישט קיין עבירה, אויף אַנדערע זאַכן, ער האַלט אויך אַז מ׳טאָר נישט זינגען…

דער שלמה קאַרליבאַך בייַשפּיל: א total inversion of morality

דער זעלבער מענטש, דרך אגב [by the way], איך רעד שוין ממש פּאָליטיק, אָקעי, איך מיין. דער זעלבער מענטש וואָס ער האַלט אַז ס׳הייסט חילול שבת [desecration of the Sabbath], אַלע תאוות [desires] לאָפֿן אַריין אין שול, איך בין אויך אַריינגעלייגט, דער זעלבער מענטש האָט א נייע קרייצצוג [crusade] אַז מ׳זאָל נישט זינגען שלמה קאַרליבאַך׳ס ניגונים [melodies], דו ווייסט?

ווען אונז זענען געווען קינדער, אַמאָל זענען געווען די פֿרומע, האָבן נישט געזונגען קאַרליבאַך, ווייל איך ווייס נישט, ס׳איז נישט אויסגעהאַלטן. און נאָכדעם האָט ער אַליין אויך געהאַלטן, ער האָט געזאָגט, “וואָס, וואָס פֿאַרשטייסטו נישט? יעדער איינער האָט זיך זיינע תאוות, זי האָט דיינע תאוות, זי האָט זיינע תאוות, ס׳איז נישט געפֿערליך, ער מיינט אהבת ישראל [love of fellow Jews] בכלל, ס׳מאַכט נישט קיין… חס ושלום [God forbid] נישט, לא על דעתו [not according to his understanding].”

און נאָכדעם האָט זיך איבערגעדרייט די יוצרות, און מ׳האָט דערלעבט א total inversion of morality, ס׳איז ממש הפלא ופלא [an absolute wonder]. און מ׳איז אָנגעקומען צו די מדרגה אַז ווי מער אויפֿגעקלערט מען איז, טאָר מען נישט זינגען קאַרליבאַך. פֿאַרוואָס? ווייל ס׳איז נישט געווען ברצון [with consent], און יענער האָט זיך דערמאָנט צוואַנציק יאָר שפּעטער אַז ער האָט עס נישט געוואָלט. וואַטעווער ס׳איז, אָדער גלייך דעמאָלטס, נישט קיין חילוק, איך גיי נישט אַריין אין לשון הרע [slander], ס׳איז וועגן אַנדערע מענטשן. און די פּוינט איז, ממילא איז דאָס א תאווה, ס׳איז נישט סתם ווען דו זינגסט עס, יא? כאַפּסט? ס׳איז דער זעלבער מענטש.

די אינקאָנסיסטענץ: גניבה vs. עריות

און אַנדערע ווערטער, און דרך אגב, לאָמיר צוריקגיין. ווען מ׳וואָלט געכאַפּט שלמה קאַרליבאַך אַז ער האָט גע׳גנב׳עט פֿון איינעם געלט, וואָלט ער אויך נישט געטראַכט, אַפֿילו לאָמיר זאָגן אַז ער איז די וואָך גאַר מקפּיד אויף מידות ומשקלות, וואָלט ער נאָך אַלץ נישט געזאָגט אַז מ׳זאָל נישט זינגען זיינע ניגונים ווייל ער איז עפּעס אַן אויסווארף. יא, אוודאי, מ׳דאַרף זיין ערליך. איך האָב נאָכנישט געהערט די קאַמפּיין אַז מ׳זאָל נישט לערנען ספֿרים אָדער זינגען ניגונים אָדער געבן כּבוד פֿאַר די גנבים. נאָכנישט געהערט. יעדער איינער איז מסכּים, קיינער איז נישט מחולק אַז גניבה איז א שלעכטע זאַך, און טשיטן אין ביזנעס, שרעקליך.

איך ווייז דיר דאָך אַז אַפֿילו נאָכדעם וואָס מ׳האָט עס איבערגעדרייט אינגאַנצן, וואָס איז געווען א מצוה [commandment] אין די נושא פֿון חוש המישוש [sense of touch] איז געוואָרן אַן עבירה, וואָס איז געווען אַן עבירה איז געוואָרן א מצוה, און נאָך אַלץ איז כּלל מודה אַז דער וואָס טוט עבירות אויף די עבירה, אים געבט מען נישט קיין עליות [Torah honors], זיינע ניגונים זינגט מען. דער וואָס איז סתם א גנב… אמת, אָבער ביידע, הצד השווה שבהם [the common denominator between them], אַמאָל צוואַנציק יאָר צוריק און היינט, זענען אויך די מענטשן ווערן בא׳גנב׳עט [stolen from], אמת? יא, אָבער דאָס וואָס דו הייסט זייער equal צו גניבה. גניבה איז אַלעמאָל הייס. קיינער איז נישט פּראָ-גניבה׳רייט, מ׳דאַרף נישט קיין movement פֿון גניבה פֿרייז, ס׳איז נישט דאָ. יעדער איינער איז פּראָ-גניבה, אמת.

יעדער איינער איז מסכּים אַז גניבה איז שלעכט

וואָס איז א חילוק וואָס איר וועט נישט געהאַלטן? איין מינוט, איין מינוט, איך וויל דיר נאָך רעדן. איך וועל רעדן נאָר וואָס מ׳האַלט. סאָו גניבה איז יעדער איינער מודה אַז ס׳איז טאַקע, יעדער איינער איז מודה. איינער דו פֿרעגסט א פּסוק, “אבן שלמה וצדק”? יעדער איד, יעדער גוי, קיין איין רעפֹאָרמער האָט נישט געזאָגט אַז דער פּסוק זאָל מען אַרויסנעמען. אמת? יעדער איינער איז מסכּים. ס׳איז שרעקליך. ער האָט א פֿאַלשע משקלות, ער פֿאַרקויפֿט דאָך צוואַנציק פּונט, ער באַקומט דאָך נאָר ניינצן. איך מיין, ס׳איז גניבה, ס׳איז געהעריג שרעקליך. יעדער איינער איז מסכּים.

ועם כל זה [nevertheless], האָב איך נאָכנישט געזען דעם מענטש וואָס האַלט אַז מ׳זאָל אַרויסהאַרפֿן פֿון שול יענער מענטש, מה שאין כן [unlike] דער נושא פֿון חוש המישוש, יעדער איינער איז מודה אַז ביי אים איז שלעכט ווען מ׳זאָל אַרויסהאַרפֿן פֿון שול. שאָל נאָר ווער ער איז שלעכט. ס׳איז מסכּים.

דער פּשט אין “תועבה”: עקל, נישט סתם עבירה

איך ווייס דיך, איך ווייס דאָרט קעגן די יעצט, קומט דער, איך וויל דאָרף זאָגן א טייטש [explanation], איך וויל דאָס זאָגן פּשוטו של מיקרא [the plain meaning of Scripture], איך מיין אַז ס׳איז פּשוטו של מיקרא, איר קענען זיין מיין חילוק, איך זאָג דאָס לפי מליאטע [according to my understanding], מ׳דאַרף בעסער מאַכן ריסערטש [research], אָבער אַזוי מיין איך איז די פּשט אין די פּסוק.

יעצט אַזוי, יעצט ווערט א קשיא [question]. דער אייבערשטער [the Almighty] האָט א טענה, אָבער קומט יענער און זאָגט, די הייליגע תורה האַלט נישט ווי דיך. די הייליגע תורה האַלט אַז ס׳איז אַזאַ תאווה צו האָבן פֿאַלשע משקלות, ווי די אַלע חקות התאוה [laws regarding desire] וואָס ס׳שטייט אין די פּסוק, די אַלע עריות [forbidden sexual relations] וואָס הייסן תאווה, און אַזוי ווייטער. אויך די עבודה זרה דרך אגב הייסט תאווה, זיי זענען מפֿרש [explained] אין די תורה. אַסאַך מאָל. שטימט? שטימט די קשיא? אונז זענען נישט אויסגעהאַלטן מיט די תורה.

די חילוק צווישן תֹּעֵבָה און תַּאֲוָה

סאָו איך האַלט אַז די טייטש איז בכלל נישט אַזוי. ס׳איז דאָ וועגן דעם… ריסערטש, הגם מענטשן קענען מחולק זיין מיט מיר וואָס איז טייטש תאווה, און שוין אין חז״ל [the Sages] קען מען טרעפֿן. וואָס שטייט וואָס איך לאכול כתאוהו [to eat as much as one desires]? טייטשט דער מדרש [Midrash] כל שתאהבתי לך [all that I have loved for you]. נישט פּשוט טייטשט אַז איך לאכול כתאוהו? עס איז נישט אַן עקלעדיגע זאַך. תאווה איז אַן עקלעדיגע זאַך.

יא, די אָפּעזיט פֿון תאווה, פֿאַרדעם דאַרף מען וויסן די חילוק פֿון א אל״ף מיט א עי״ן. נישט תאווה מיט תאווה איז די זעלבע זאַך אויף אונזער העברה [pronunciation]. מ׳דאַרף וויסן אַז דאָס איז א תֹּעֵבָה [abomination – with alef] און דאָס איז א תַּאֲוָה [desire – with ayin]. פֿאַרשטייסט? עניוועיס, סאָו… ס׳איז דאָ תע״ב, תע״ב איז תע״ב, א חילוק איז נאָר צו ס׳איז א ע׳ אינמיטן, אָדער א א׳. סאָו, יא, שטימט? תאווה מיינט שמוציג, עקלדיג, דיסגאַסטינג אויף ענגליש. אויף וואָס מ׳זאָגט א באַנעמינעיש [abomination], וואָס מיינט א באַנעמינעיש? קיינער ווייסט נישט. דיסגאַסטינג.

Jonathan Haidt און די יסודות פֿון מאָראַליטעט

סאָו, די ווארט איז אַזוי. די ווארט איז, אַזוי מיין איך. די ווארט איז, ס׳איז דאָ א חכם [scholar], מ׳הייסט… דזשאָנאַטאָן הייט, יא, איך ווייס נישט וועגן דעם. לעצטנס איז ער קעגן די סמאַרטפֹאונס, אָבער פֿאַרדעם, איך ווייס נישט וועגן דעם. יעצט ווייסטו. הייט שרייבט מען H-A-I-D-T. יעצט, איך מיין אַז מ׳זאָגט הייט, אַפֿשר נישט.

איז דער חכם האָט געשריבן א וויכטיגע בוק אַמאָל. ס׳איז אַמאָל געווען וויכטיג. ס׳הייסט, נו, וויאַזוי הייסט זיין בוך? סאַמטינג לייק “די פֿאַונדעישאַנס אוו מאָראַליטי”, אָדער “די פֿונדאַמענטאַלס אוו מאָראַליטי”, סאַמטינג לייק דעט. אָקעי, ער האָט געמאַכט ריסערטש, ער איז א סייקאָלאָדזשיסט, ער האָט געמאַכט ריסערטש, און ס׳איז אויסגעקומען אין זיין ריסערטש אַז ס׳איז דאָ זיבן אַנדערע סאָרט יסודות [foundations] וואָס מענטשן רופֿן מאָראַליטי.

די זיבן יסודות פֿון מאָראַליטי

איך געדענק נישט די ליסט, און די וויכטיגע זאַך וואָס איך דאַרף רעדן וועגן דעם איז דאָס, אַז ער איז אויסגעקומען אַזוי אַז ס׳איז דאָ געוויסע סאָרט מאָראַליטי, געוויסע סאָרט, וויאַזוי רופֿט מען עס? ער הייסט יונתן הייט, ס׳פֿעלט דיך פֿאַר. ס׳איז דאָ געוויסע סאָרט ריזענס [reasons] פֿאַרוואָס זאַכן זענען, נישט וואָסערע זאַכן זענען נישט גוט. ער רעדט פֿון וועלכע סאָרט ריזענס, וועלכע סאָרט זאַכן קענען זיין נישט גוט.

און אין זיין ריסערטש האָט ער געטראָפֿן אַז ס׳איז דאָ זיבן אַנדערע סאָרט זאַכן. ווען די געווענליכע פּראָבלעם וואָס מ׳זאָגט פֿאַר א מענטש וואָס איז גוט און וואָס איז נישט גוט, רוב מענטשן ווערן סטאַק בערך איין זאַך, אַזאַ די “לא תשנא את אחיך בלבבך” [Do not hate your brother in your heart]. אמת איז אַז אַפֿילו דאָס אַליינס קען מען צעטיילן אין צוויי אָדער דריי אַנדערע וועגן פֿון פֿאַרשטיין זיי בעיסיקלי. אָבער חוץ פֿון דעם האָט ער געברענגט אַז ס׳איז דאָ נאָך זאַכן וואָס געוויסע מענטשן דאָס אַליינס איז א ריזען פֿאַרוואָס א זאַך איז גוט אָדער נישט גוט, און ביי אַנדערע מענטשן דאָס סאָרט ריזען איז נישט גוט, מ׳דאַרף טרעפֿן אַן אַנדערע סאָרט ריזען. רייט?

צוויי וועגן צו דיסקרייבן עבירות פֿון חוש המישוש

סאָו די נושא פֿון, לאָמיר זאָגן, די נושא וואָס אונז רעדן, איך וויל רעדן פֿון חוש המישוש, די נושא פֿון תענוגי אכילה און לינה [pleasures of eating and sleeping], די נושא, די עבירות שבהם [the sins therein], מ׳קען עס דיסקרייבן אין צוויי וועגן, אין עט ליעסט צוויי וועגן. ס׳איז אויך אַזעלכע זאַכן וואָס מ׳קען דיסקרייבן אין ביידע וועגן.

מאכלות אסורות: א בייַשפּיל פֿון תועבה

ווייל למשל, אין די תורה איז דאָ איסור אכילה [prohibition of eating], רייט? מ׳טאָר נישט עסן. ס׳שטייט אין די וואָכעדיגע סדרה, “לא תאכל כל תועבה”. מ׳טאָר נישט עסן מאכלות אסורות [forbidden foods], אמת? יעצט, ס׳זענען דאָ זייער מאַדנע, מ׳דאַרף דאָס וויסן, מ׳לערנט יעצט פּשט אין די תורה, און מ׳וועט קומען צום מסביר זיין און זאָגן אַז די תורה מאַכט אַסאַך סענס.

סאָו, ביי רוב אידן, אַז מ׳פֿרעגט זיי, יא, די וואָך וואָס איך דריי ביי די גוים, זיי האָבן נישט פֿאַרשטאַנען, אַפֿילו די פֿרומע גוים. אין די אָלד טעסטאַמענט שטייט עפּעס א מאַדנע זאַך, ער געדענקט נישט, ס׳שטייט אַז מ׳טאָר נישט עסן בשר בחלב [meat with milk]. סאָו, ס׳איז א גזירת הכתוב [a decree of Scripture], וואָס איז בחורים [among the things] וואָס זענען אין זיין ליסט פֿון די זאַכן וואָס די אומות ואומות ישראל [the nations and the nation of Israel] וואָס זיי פֿרעגן, ס׳איז דאָך א חק [a statute], אַה, פֿאַרוואָס? איך ווייס נישט אַזוי, און דו עסט נישט קיין פֿלייש מיט מילך צוזאַמען.

דער חילוק צווישן ספּעציפֿישע און כּללית׳דיגע פֿראַגעס

אָקעי, סאָו, יעצט מ׳דאַרף זייער וויכטיג כאַפּן די חילוק פֿון א ספּעציפֿישע זאַך וואָס איז שווער צו פֿאַרשטיין. אַפֿשר קען איך דאָך נישט געהעריג מסביר זיין פֿאַרוואָס איך עס נישט פֿלייש מיט מילך. און די דזשענעראַלייזד סאָרט זאַך וואָס איז, דאָס איז די סאָרט שיעור וואָס איך האָב געהערט צו זאָגן. שטימט?

אַנדערע ווערטער, וועסטו פֿרעגן די גוי וועט דיר זאָגן, וויאַזוי קען בכלל זיין אַזאַ זאַך אַז די סאָרט מאכל עסט מען נישט? נישט סתם מען עסט מען נישט. נישט סתם מ׳עסט נישט, נאָר ס׳איז שרעקליך, יא? דאָס הייסט, אַן עסן חזיר [eating pig] איז אַזוי… הגם אַפֿילו על פי הלכה [according to Jewish law] איז נישט נאָך אַן עשרות, א לאו [a negative commandment], ס׳איז אַפֿשר דאָ א געוויסע הכלות פֿון די סירות פֿון מכרת [certain aspects of the category of excision], אָבער ס׳איז נישט עפּעס די גרויסע זאַך. קענסט קיינער זיך נישט מסביר זיין פֿאַרוואָס דאָס איז די ערגסטע זאַך. אָבער יעדער איד פֿאַרשטייט אַז ס׳איז מטמטם את הלב [dulls the heart], יא? ס׳איז עפּעס א שרעקליכע זאַך. עסן חזיר, אַפֿילו א…

מנהג העולם און די וויכטיגקייט פֿון חומרות

דאָ איז איינע פֿון די נעוריות [peculiarities] וואָס מ׳טרעפֿט זייערע חומרות [stringencies], יעדער איינער ווייסט. דאָרט וווּ אידן טרעפֿן חומרות, איז זיי אַלעמאָל גערעכט. דו זאָגסט אַז ס׳איז אַלעמאָל גערעכט. מ׳דאַרף נעמען ערנסט דעם מנהג העולם [the custom of the world]. געוויסע זאַכן, מ׳טרעפֿט א קהילות [communities]. אויף גניבה איז דאָ אַסאַך קהילות. ס׳איז זייער וויכטיג, אַפֿשר האָט ער עס נישט אויסגעהאַלטן, אַפֿילו איך וועל אָנקומען צו אים צו

קדושה, טאבוס, און דיסגאסט ווי א מאראלישע קאטעגאריע

קדושת ישראל – די נושאים פון עסן און ביאה

אבער ס׳איז דא געוויסע נושאים וואס יעדער איד פארשטייט, ס׳האט עפעס אזוי, מ׳רופט עס קדושת ישראל, יא, אין די תורה שטייט, מ׳האט גערעדט וועגן דעם, און דער רמב״ם [Rambam: Maimonides] האט געלייגט ספר קדושה איז הלכות איסורי אכילה און איסורי ביאה. סאו, ס׳איז עפעס א קדושה, און וועגן דעם זוכט מען אלע מיני זאכן.

דער גוי׳ס פערספעקטיוו – וואס ער פארשטייט און וואס נישט

סאו יעצט קומט צו דיר א גוי און ער זאגט דיר, איך פארשטיי, מ׳זאל נישט גנב׳ענען, איך פארשטיי מ׳זאל גלייבן אין גאט, איך פארשטיי אלע מיני סארט איידיעס, בעיסיק זאכן אין די תורה, פארשטיי איך. איך קען זאגן אז ס׳איז דא דריי געטער, דו זאגסט אז ס׳איז נאר דא איינס, א פלא, אקעי. אבער די איידיע פארוואס מ׳זאל גלייבן זאל זיין וויכטיג אז ס׳איז דא א גאט, מ׳דארף רעספעקטן גאט, מ׳דארף דינען גאט, דאס פארשטייט יעדער איינער, יעדער רעליגיעזער מענטש, at least.

סאו, אבער די איידיע ביי אונז אין אמעריקע, בפרט דאס איז די קריסטשענס האבן מיר דאס גערוינט, אבער די איידיע אז ס׳איז דא סארט עסן וואס מ׳טאר נישט עסן, שוין אויס טו וויש, האט נישט פארשטאנען דאס. ער פארשטייט אז וואס קומט ארויס פון דעם עול פארשטייט ער איז א פראבלעם, וואס גייט אריין אין דעם עול פארשטייט ער נישט פאר א חילוק.

Student: יא יא, ס׳איז דא א נקודה של אמת, אבער ר׳ אלימלך האט נישט געזאגט אז וועגן דעם איז מען נישט מקבל זיין אויף דעם, עס איז אויך וויכטיג.

Instructor: זיי זענען געקומען און זיי האבן אפגעפרעגט די סארט זאכן, דאס איז געווען שוין די ערשטע קריטשענס, זיי זענען געווארן דזשענטעל קריטשענס, האבן זיי אפגעפרעגט די גאנצע סארט זאכן, ס׳קען נישט זיין א סארט עסן וואס מאכט א פראבלעם. ס׳איז געווען אנדערע ריזענס וואס זיי האבן געשטאפט, ווייל דאס מאכט טאקע א חילוק צווישן אידן און גוים, זיי האבן געוואלט דוקא צוזאמענישן.

די אוניווערסאליטעט פון עסן-טאבוס

ביי אונז, וואס אונז הייבן זיך אן מיט די assumptions, טראכטן אז ס׳איז טאקע funny. סאו מידן זענען מאדנע מענטשן, זיי זענען מקריב דף קשה, אבער ס׳איז נישט קיין זאך וואס מ׳קען בכלל מסביר זיין. נישט נאר מ׳קען נישט מסביר זיין פארוואס דאס פונקט איז שלעכט, מ׳קען נישט אפילו מסביר זיין די סארט זאך.

יעצט, if you actually look around in the world, די וועג וויאזוי מענטשן actually עקטן, נישט וואס זיי זאגן, נאר וואס זיי טוען טאקע, וועסטו זען אז זיי הייבן זיך נישט אן. ס׳איז נישט דא קיין שום society אין די וועלט וואס האט נישט א זאך וואס הייסט פארט טאבוס. זאכן וואס מ׳עסט נישט.

Student: ווייל דו רעדסט דאך פון די ריזענס.

Instructor: וואס זאג איך ריזען? די אידישע ריזען איז ווייל ס׳שטייט אין די תורה, ס׳איז נישט קיין ריזענס. ס׳איז נישט קיין דור ווייל דו קיינסטשטס.

Student: יא יא, איך קום אן, איך גיי, איך האלט אינמיטן.

Instructor: יא יא, איך האלט אינמיטן. סאו, איך וויל… ס׳איז די געשענסטע אלעס פארשטייט דא. איז אקעי? ס׳איז איך אריינגיין.

Student: ס׳הייסט דאס? איך האב נישט, איך ווייס נישט. איך האב דא אייז. איך האב אייז. אמת׳ער אפשר איז… ס׳איז דא עפעס אויף דאס? איך האב דאך אפגעביטן מיין פיס דארט, איך האב דאך אפגעביטן מיין פיס דארט. איך האב דאך נישט געהאלפן.

די הויפט-טענה: יעדע קולטור האט עסן-טאבוס

Instructor: סאו וואס זאג איך דא? וואס איך זאג איז אז דו פארשטייסט די נקודה, די ריעליטי איז, אויב דו פרעגסט עקטשעלע מענטשן, זיי קענען דאך נישט מסביר זיין אפשר, אבער אויב דו פרעגסט עקטשעלע מענטשן, זאלסטו זען, און דאס וואס איך וויל אנקומען צו דעם, זאלסטו זען אז אין יעדע קאלטשער, ס׳איז דא געוויסע זאכן וואס מ׳עסט נישט. ווי פרום, ווי חמור דאס איז, אפילו פיקוח נפש, איך ווייס נישט. אבער ס׳איז דא זאכן וואס מ׳עסט נישט.

Student: איז איין זאך?

Instructor: ס׳איז דא נאר וואס מ׳עסט נישט, האב איך געזאגט.

ביישפילן פון עסן-טאבוס אין פארשידענע קולטורן

אין אמעריקע, מ׳עסט נישט קיין הונט, און מ׳פארציילט פון אמעריקאנער גוי אז אין טשיינע עסט מען הונט, אדער מ׳פארציילט אז די אימיגראנטס פון העיטי עסן קעץ. כ׳האמורים וואס זיי זענען עסן קעץ. קענסטו זיין וואס איז די חילוק צו עסן א קטן און עסן א חזר? א קאץ איז קאנשענס און נישט א חזר?

Student: סיריעסלי?

Instructor: סיריעסלי? סיריעסלי, ס׳איז עקשטלי אזא קלוגע חיים. ס׳איז עפעס א קלוגע…

Student: ניין, ס׳איז די זעלבע זאך א פעסערע באגס. זייער דאך חלילה אנגערופן. א קאץ איז קלוגער פון א חזר?

Instructor: עה, יא. א קאץ וואס קען האבן עפעס אביסל שכל.

Student: וועסט זיך דרייען מער מצוגענעס צו זען אז זיי האבן אסאך שכל.

Instructor: ניין, ניין, זיי האבן נישט.

Student: וואס וועט זיך ווייסן? וויאזוי הייסט עס?

Instructor: אזוי ווייס איך. און זי הייסט עס אין אמעריקע, ווייל אמעריקע איז דאס א פאני מנהג צו האבן קעטס און הינט פאר פעטס. און ממילא עסט מען נישט טאקע וועגן דעם, ווייל ס׳האט צוטון די צוויי וואכן. ווייל זיי האבן קיינמאל שוין… א טשיקן… איך קען נישט אנקומען קיין טשיקן עג, עפל שוין, א קאץ און א הינט…

Student: קעטס רעדן נישט ביי דאס, מענטשן דמיונ׳ען אז זיי רעדן עס. אפשר הינט, איך ווייס נישט.

Instructor: הינט פארשווא!

דיגרעסיע: פערד און אנדערע חיות רעדן אויך

בדרך אגב, אלע אנדערע חיות רעדן אויך. די פארמערס רעדן מיט זייערע… איך בין געווען פארן אויפ׳ן פערד די וואך, און ער האט גערעדט געהעריג מיט׳ן פערד, אקעי? איך זאג דיר אז דער פערד האט פארשטאנען. גיי רעכטס, ער איז געגאנגען רעכטס. ער האט עפעס א זאך, ער גיט אים א צילע, האט ער גערעדט מיט אים אויך. ער רעדט, ער רעדט א גאנצע צייט מיט׳ן פערד. איך זאג דיר אז דער פערד דרייווער רעדט מיט׳ן פערד.

Student: איך ווייס נישט וואס צו זאגן.

Instructor: ער עסט טאקע נישט קיין פערד אויך נישט. אין אמעריקע, און אין פראנצער עסט מען פערד.

Student: יא.

ענגלאנד קעגן פראנקרייך: פראשן און מלחמות

Instructor: יא. עסט פראגס, און די ענגלישע מאכן חוזק פון די פראנצויזישע אז זיי זענען פראג עסעס. דו כאפסט? וועלכע תורה שטייט אפילו נישט עסן פראגס?

Student: מעשה שואל.

Instructor: אין ענגלאנד האט מען פאר איינס שוין פאר טויזנט יאר די פראנצויזן, און עד כדי כך פלעגט מען פאר א פאר הונדערט יאר האבן זיי זיך געמאכט מלחמות, און איינע פון די ריזענס פון וואס איז געווען מלחמות איז ווייל די פראנצויזעס עסן פראגס. אקעי? וואס איז שלעכט?

אינטערעסאנט אז זיי האבן נישט קיין מדרש, שהאומונים איז ענגלישער, פארוואס איז ענק שלעכט עסן פראגס? פארוואס איז דאס פארענטפערט נישט גארנישט? פארענטפערט, אז מ׳זאל זיך אפפירן צו מיינען אז זיי זענען ווירד. די גאנצע וועלט מענטשן זענען ווירד. פונקט פארוואס ער האלט אז פראגס איז נישט גוט, און דו האלטסט אז נישט נאר פראגס, נאר אויך האט אנדערע באגס.

די גמרא׳דיגע מעשה מיט רבי עקיבא – עקל ווי אוניווערסאלע שפראך

און פרעג איך דיר, וועלכער גוי האט ליב צו עסן באגס? און די גמרא שטייט אז מ׳זאגט פאר די גוים אז זיי קענען זיך נישט דינען מיט זיי. רבי עקיבא האט געזאגט אז מ׳האט געשיקט א זונה צו רבי עקיבא, און דער מלך האט… יא, דו קענסט די מעשה? רבי עקיבא איז געווען אין רוים, האט ער אים געשיקט א זונה, ס׳איז געווען אזא האני פארטי. סאו ער האט זיך נישט וויסנדיג געמאכט. איז געקומען דער מלך מארגן אינדערפרי, האט ער אים געפרעגט, וואס, דו ביסט נישט קיין מענטש?

זאגט ער, איך בין א מענטש. וואס וועל איך טון אז די זוהן וואס דו האסט געשיקט, זיי שיקן עס, זיי עסן נישט קצין מרומתים, איך עקל זיך דערפון. האט ער געזאגט. און דער גוי האט פארשטאנען, דו כאפסט? נישט אזוי, זאגט איך, איך בין עפעס א מאדנע בריאה, איך האב א שגעון, מ׳עסט נישט חזרים. חזרים איז נישט די פראבלעם. חזרים אידן עסן נישט, די גוים עסן יא. און אונז האלטן אויך אז ס׳איז עקלדיג, אבער יעדער האט נישט פארשטאנען. אבער שמוץ און אומשמוץ פארשטייט יעדער איינער.

למעשה, גוים זענען נישט מקפיד, גוים זענען שמוציגע חברה, זיי עסן, זיי זענען נישט בודק זייערע לעטוס, זיי עסן א גאנצן טאג טריפס. סאו דו כאפסט, וואס מיינט “איך ברענג דיך ארויס”? יעדער איינער פארשטייט אז ס׳איז דא זאכן וואס זענען עקלדיג, אקעי?

דיסגאסט/תועבה ווי א מאראלישע קאטעגאריע

סאו דאס איז איינע פון די זאכן, דאס וואס גייט צוריק צו דאס. ס׳איז דא זאכן וואס זענען עקלדיג, סיי אין די נושא פון עסן, סיי אין די נושא פון ביאה. די עיקר אין דעם איז, ס׳איז דא נאך זאכן, קלין זיין, באופן כללי, בית הכסא, נקיות, אזעלכע סארט זאכן.

די זיבן מאראלישע קאטעגאריעס

יעדער איינער זאגט, פרעג מענטשן צו מ׳מעג שלאפן מיט די שוועסטער. יעדער איינער זאגט אז מ׳טאר נישט, קיינער קען עס נישט מסביר זיין פארוואס. דאס הייסט, געוויסע סארט מענטשן, מער ליבעראלע מענטשן. און ער איז אנגעקומען מיט אזא טעאריע צו זאגן אז ס׳איז דא זיבן אנדערע סארט זאכן, אויב איך געדענק ס׳איז נומער זיבן, אנדערע סארט זאכן וואס מענטשן רופן מאראליטי.

איינע פון זיי איז דיסקאסט. דיסקאסט איז די שלילה, די חיוב פון דעם איז, איך ווייס נישט, זיין ריין, עפעס אזא ווארט וועלן מיר זאגן. און ריינקייט, וואס די אפאזיט פון דעם איז עקל, דיסקאסט, אדער אויף אידיש תועבה [to’eivah: abomination]. איך מיין אז ס׳איז מער ווי איינער גייט א טרענסלעישאן פון די זעלבע ווארט. תועבה מיינט שוין עקלדיג, מתועב, ס׳איז א זאך וואס מ׳האט פיינט, נישט מ׳האט פיינט ווייל ס׳איז שלעכט, מ׳האט פיינט ווייל ס׳איז שמוציג. ס׳איז אן אנדערע סארט פיינטהייט, פארשטייסט?

דיסקאסט איז נישט די זעלבע זאך ווי ס׳איז העיט.

Student: וואס?

Instructor: אווערזשן איז א זייער דזשענעראל ווארט, אבער ס׳איז דיסקאסטינג. איך האלט אז דו ביסט שמוציג, אז דו ביסט עפעס נידריג. ס׳איז אזא נידריגקייט, שמוציגקייט.

די אוניווערסאליטעט פון דיסגאסט

יעצט, קען זיין אנדערע קאלטשורס האלטן אנדערע זאכן שמוציג און אנדערע זאכן נידריג. אבער ס׳איז דא אזא זאך וואס א מענטש טוט נישט קיין שמוציגע זאך. ס׳איז א שמוציגע…

Student: וואס?

Instructor: יעצט, איך קען נישט אריינגיין אין פארוואס די אידן האלטן אז חזיר איז שמוציג, און די אידן און מוסולמענער, און אנדערע האלטן אז חזיר איז גאר שיין. ס׳איז גראדע טאקע שמוציג, באט שיין וויל איך טון.

Student: ביסט געווען אמאל ביי א חזיר פלאץ?

Instructor: ס׳איז שמוציג, אמת? דער מסכן. דארפסט עס זיך מתגבר אויף דעם, עס עס עניוועיס. אבער כלל מיל מועד דארפסט עס שמוציג, מער שמוציג ווי א קו.

דיגרעסיע: כשר׳ע פיש און טריפה׳נע פיש

Student: הערינג?

Instructor: דער ווענדט זיך אז מען לייגט אריין די… וויאזוי הייסט עס? מען לייגט אריין די… די… די… די אונאנס זענען מוחלש.

Student: און איך האב הנאה, מיר וועלן זיך גלייך…

Instructor: ביי די וועי, אקעי. ס׳איז דא כשר׳ע פיש און נישט כשר׳ע פיש, איך האב נישט קיין אהנונג וואס האט צו טון מיט דעם. אין כלל, פיש איז שמוציג. פיש איז, וואס מ׳רייניגט עס, וואטעווער. און ס׳קען זיין אז די טריפה פון די פיש איז טאקע נאך מער שמוציג. מ׳ווייסט נישט, האבן מער פעטס אדער פישיגע, וואטעווער, וואטעווער, ס׳מאכט א פיש, עפעס אזוי, מ׳ווייסט נישט.

ווענדט זיך וועלכער, די כשר׳ע איישריק, וואס זיי זענען די איידלערע איישריק. עס קען נישט די חילוק, פאר דעם ביי דיר אלעס זעלבע, אבער די וואס עסן איישטיג, ווייסט אז ס׳איז אן איידלער איישטיג די כשר׳ע. ס׳מוז זיין, עגעין, איך זאג נישט אז איך וויל נישט יעצט פראוון פארוואס יענער איישטיג וואס האט עפעס אן עקסטרע, לנסר ביי אים, עפעס אן עקסטרע פאר פיס, ער איז איידל. איך זאג אז ס׳איז א פאקט אז אונז קוקן אן אז די זאכן זענען גראב אדער שמוציג אדער נידריג. און דאס נישט. און דאס איז וואס ער האט גערופן דיסקאס.

Student: וואס וועל איך צוריקקומען צו דעם?

די נאטור פון דיסגאסט און טאבוס

Instructor: יעצט, נאטורליך, דאס איז אינטערעסאנטע זאכן. דיסקאס איז זייער וויכטיג צו כאפן. עקלדיגע זאכן איז נישט קיין זאך וואס מ׳דארף געווענליך מוסר אויף דעם צו זאגן דאס נישט צו טון. ווען א קולטור האט א טבו, געווענליך, יעדער אלעמאל קען זיין אזוי ווי א דוחק, ודוחק קען ער עס טון עניוועיס. ווען א קולטור האט א טבו, אז דאס איז עקלדיג, דאס איז געווענליך, ס׳איז דא אלעמאל מענטשן וואס האבן דווקא ליב צו טון די פאר זאכן, אדער עפעס א גרויסע תאוה צו פרעסן דעם שמוצעדיגע זאך.

פארבינדונג צו אריסטאטל און דער רמב״ם – גוטע חינוך

אבער א נארמאלער מענטש, דאס איז א גוטע סימן פארוואס מיר האבן גערעדט א גאנצע צייט פון אריסטא [Aristotle] און דער רמב״ם, אז ווען מ׳איז גוט מחונך, א מענטש וואס איז גוט, האט נישט ליב די שלעכטע זאכן. שטימט? דער רמב״ם זאגט אז מ׳דארף אריינגיין אין די שמועס פון אי אפשר באתי חזרין. אבער עניוועיס, איז דא זאכן וואס זענען תועבה וואס זענען עקלדיג?

א זאך וואס, לאמיר זאגן אזוי, פאר די תורה, אקעי? באופן נאטורליך, אין יעדע קולטור, איז דא זאכן וואס זענען עקלדיג, ער האט נישט קיין תאוות, ס׳איז נישטא קיין אמעריקאנער גאוס, איך וויל טארקטעיסטן, דא איינס אבער צוויי, אבער די נארמאלע, א רגל מעסיג, א נארמאלע מענטש, האט נישט קיין מורא׳דיגע

תועבה, דיסגוסט, און די נאטירלעכע יסוד פון עטיקס

תועבה און דיסגוסט: די נאטירלעכע יסוד פון עקלדיגקייט

זאכן וואס זענען נאטירלעך עקלדיג

שטימט? דער רמב״ם זאגט, מ׳דארף אריינגיין אין די שמועס פון אי אפשר באתי חזר. אבער עניוועיס, איז דא זאכן וואס זענען תועבה [to’eivah: אן אומבאגריפלעכע זאך], וואס זענען עקלדיג? א זאך וואס, לאמיר זאגן אזוי, פאר די תורה, אקעי? באופן נאטורליך, אין יעדע קולטור, איז דא זאכן וואס זענען עקלדיג, ער האט נישט קיין תאוות [ta’avos: געלוסטן]. ס׳איז נישט דא קיין אמעריקאנער גלות, איך וויל טארק טעיסטן. דא איינס אבער צוויי, אבער א נארמאלע רגל מעסיגע נארמאלע מענטש האט נישט קיין מורא׳דיגע תאוות צו עסן. וויאזוי ווי א פראג טעיסט? אדער וויאזוי אין טשיינע עסט מען אלע מיני רעפּטילס מיט איך ווייס נישט, מיט שלענג, איך ווייס נישט וואס? קיינער וויל נישט אז ס׳איז קיין תאוות צו עסן א שלאנג.

מאכט זיך עפעס א מענטש. מ׳קען אפילו אריינשרייבן אין די בוק, מ׳זאל נישט עסן קיין שלענג. אפשר איז עס דעינדזשער, אפשר איז עקלדיג, וואטעווער ס׳איז. ווייל א נארמאלער מענטש איז עקלדיג. און פארקערט, דו פארציילסט אים אז איינער האט עפעס א תאוה צו עסן פראג, זאגסטו, דו ביסט א וואונדעריגע בריאה, דו ביסט נישט קיין נארמאלער מענטש. שטימט? און מ׳געבט אים נישט קיין עליות, ווייל ער איז א נידריגער, נישט ווייל ער איז א גרעסערע עבירה. ס׳האט נישט צו טון מיט ווי גרויס און ווי קליין די עבירה איז. ס׳איז עפעס אן אנדערע גדר [geder: קאטעגאריע]. דאס איז דיסקוסטינג. שטימט?

ביישפּיל פון חתונה מיט קוזינס

יא, די זעלבע זאך אין אמעריקע, איינער האט חזק׳נט זיין קוזין, איז ער דיסקוסטינג, אמת? אידן האלטן אז ס׳איז דאך א מצוה אויכעט. אדער מוסולמענער. יא. ס׳איז עקלדיג. איי, ס׳איז פריער געגאנגען. פארוואס איז עקלדיג? ס׳איז דא א פּראבלעם, דזשענעטיקס, קען זיין א מחלה. אקעי, ס׳איז דא דור ישראל מ׳קען זיך נעמען קעיר פון דעם. ס׳איז דאך אלץ עקלדיג, אמת?

מעשה שהיה באמת? ס׳איז געווען אין די נייעס אויך לעצטנס. איינער, איך געדענק נישט, ענק קומט נישט אלע ראסיסטישע נייעס וואס איז דא, אבער ווער ס׳קוקט ווייסט אז ס׳איז געווען אין די נייעס. ס׳איז געווען איינער אפילו, ס׳איז געקומען דארט ערגעץ זאגן אז יא, ס׳האט א קליניק, און ס׳איז געקומען אידן מוסולמענער. צוויי גרופּעס וואס פירן זיך נאך אמאל חזן מיט קאזינס, און מ׳טשעקט, אויב ס׳איז נישט קיין פּראבלעם, קענסט טשעקן, ס׳איז דא געוויסע זאכן וואס מ׳טשעקט, ספּעציעל פאר דעם, די דזשענעטיקס טעסטינג. בקיצור, ס׳איז נאך אלץ עקלדיג, פארוואס?

דער קשר צווישן נקיות און עריות

ווייל דא גיין סטריק, דא קומט בעצם די ווארט פון אריסטער וואס זאגט כשא משוש חרפה, און זיי קומען מסביר זיין, פארוואס אין די עריע? איך מיין אז ס׳איז נישטא קיין שום אנדערע עריע ווי זאכן ווערן עקלדיג. און עגענער זאגט, אפשר נקיות [nekiyus: ריינקייט], מ׳דארף רעדן געוויסע נקיות, איינער וואס איז נישט, אבער ס׳איז נישט דא קיין טייער וועגן דעם. ס׳איז נישט קיין ענין נישט, ס׳איז נקיות? ס׳איז מעיבי ער איז, באט עס אינטערעסטינג, ס׳איז דא אזוי ווי ר׳ פּנחס פון יואב געזאגט נקיות, מ׳וויל דא, יא, איינע פון זייער לעוועלס דארף מיינען ליטערע נקיות.

און ס׳איז אינטערעסאנט אז חרוב מיינט ס׳איז אמת, איך מיין ביידע חגי אויף די נקיות האט אויך געווענליך עס צו טון מיט… מיט די ענינים פון תאוות, פארדעם איז דא די גאנצע נושא פון טומאה [tumah: ריטועלע אומריינקייט], אזוי ווי קרי [keri: זרע] און אזוי ווי זיוה [zivah: א סארט זוב] און אזוי ווי…

פארוואס צואה איז נישט טמא

ס׳איז אלעמאל דא א קשיא פארוואס צואה איז נישט טמא [tamei: ריטועל אומריין], אמת? דו ווייסט פארוואס ס׳איז נישט טמא? מ׳דארף עס נישט מאכן טמא, יעדער איינער האלט שנעל אז ס׳איז טמא. טמא איז נאר זאכן וואס דו ווייסט נישט אז ס׳איז טמא, ער האט געטאטשט אפשר. אבער א זאך וואס יעדער איינער איז מסכים אז ס׳איז טמא, דארף מען נישט אפילו פארשטיין די תורה. איך מיין אז דאס איז די תירוץ.

נקיות אין מחנה

נאר אין די מחנה [machaneh: לאגער], ווייל ווען מ׳גייט אין די מלחמה דארף מען נישט שטיין, שטייט נישט אינדערהיים. אינדערהיים האסטו אביסל… אז דו פארסט אין א מחנה, אין א מלחמה, מאכט זיך אז דעמאלטס ווערט נאכגעלאזט די בעיסיק נקיות. די תורה איז מסביר, מ׳זאל האלטן די בעיסיק נקיות וואס איז דא. די גוים זעט אויס אז זיי פּלעגן נישט מקפּיד זיין, אויפ׳ן וועג טוט מען נישט, און ס׳איז דא קולטורס וואס זענען ווייניגער מקפּיד, און טרייבס וואס זענען מער, מער ריינע קולטורס, רעלאטיוו, יא?

אבער ס׳איז, איי דאונט נאו, איך קען נישט זאגן אז א מענטש איז דיסקאסטינג, באט איך מיין אז ס׳איז גענוג דיסקאסטינג אז מ׳דארף אינגאנצן נישט רעדן דערפון, אפשר. אבער ס׳האט אויך אביסל צו טון מיט אהבה, אז מ׳עסט ווערט עס די… האט עפּעס א קאנעקשאן. ס׳איז דא די נושא פון תפילת עזרא [tefilas Ezra: עזרא׳ס תפילה], זעסטו אז ס׳איז קאנעקטעד, סאמהאו איז עס קאנעקטעד.

די עיקר נקודה: יעדער איינער איז מסכים אז ס׳איז עקל

די נקודה עיקרית וואס איך וויל ארויסברענגען איז אז די זאכן איז יעדער איינער מסכים אז ס׳איז עקל. ס׳איז דא אפּאר מאדערנע בריות, זיי זענען ארויסגעקוקט, און וועגן דעם קומט הרב הצדיק און ער איז עס מסביר. יעצט פארשטייסטו פארוואס דער מענטש וואס איז חוטא [chotei: זינדיגער], יעדער איינער, אזויווי דו זאגסט, אין יעדע קולטור, אין יעדע סאסייעטי, לויט זייערע חטאים [chata’im: זינד], אבער דער וואס איז חוטא אין די עקלדיגע נושאים, דארט איז דא אזא פילינג וואס הייסט דיסקאסט. ער איז דיסקאסטינג.

ער איז נישט סתם דער וואס שלאפט מיט די ראנג זאך אדער עסט די ראנג זאך. ער איז נישט סתם דער… ביי אידן איז אלעס געווארן לאו [lav: א נעגאטיווע געבאט], ס׳איז א מצוה און אן עבירה. אבער ס׳איז דא זאכן, אפילו בין, אזויווי דו זאגסט, דארף מען רעדן פון דעם לב [lev: האַרץ], מ׳קען רעדן פון זאכן וואס זענען ביאנד מצוות און עבירות. און דו זעסט אז איינער וואס פרעסט חזיר [chazir: חזיר] אדער וואס שלאפט מיט די ראנג זאכן, ער איז נישט קיין עובד על הלאו [oveid al ha’lav: איינער וואס איבערטרעט א לאו], ער איז עפּעס אן אוממענטש, עפּעס א נידריגע בריאה. און יעדער… און די תורה איז געקומען דאס מסביר זיין. מ׳דארף טרעפן א הסבר דערפאר. איך האב נאכנישט געזאגט די הסבר, איך זאג נאר די פאקט וואס מ׳איז מסביר.

די תורה׳ס נוצן פון דיסגוסט: עבודה זרה און אנדערע זאכן

די פסוק פון “תועבת ה׳ כל עושה אלה”

אבער אויפ׳ן וועג וויל איך מסביר זיין די פּסוק וואס יענער האט געפרעגט די קשיא. אויב אזוי, וואס איז די פּשט אז די תורה שטעלט צוויי זאכן וואס זענען לכאורה נישט עקלדיג בכלל, און די תורה זאגט אז זיי זענען עקלדיג, אמת? לאמיר רעדן פון די פּסוק פון סוף פּרשת כי תצא, וואס שטייט “תועבת ה׳ כל עושה אלה כל עושה עול” [to’evas Hashem kol oseh eileh kol oseh avel: אן אומבאגריפלעכע זאך פאר השם איז יעדער איינער וואס טוט דאס, יעדער איינער וואס טוט אומרעכט]. יעדער איינער, דאס איז די שטארקסטע פּסוק.

א כלל אין למדות: מ׳קען נישט מאכן א סייענס פון א יוצא מן הכלל

דער אמת איז, און דרך אגב, מ׳דארף וויסן ס׳איז דא אזא כלל, אין למדות [limudim: שטודיעס], מ׳קען נישט לערנען א א סייענס קען מען נישט מאכן, זיכער לויט אונזער דאטא קען מען נישט מאכן קיין סייענס פון א יוצא מן הכלל [yotzei min ha’klal: אן אויסנאם], אמת. אויב איך האב א מאשין וואס קען מיר ציילן, און איך גיי אייך זאגן, אויב ער גייט מיר אריינלאזן, ער גייט מיר נישט אריינלאזן איז נישט.

סטאטיסטיק פון “תאוה” אין תנ״ך

איך קען אייך זאגן אז אין די תורה שטייט הונדערט און אכצן מאל די שורש תאוה [ta’avah: געלוסט], אקעי, אין די תנ״ך, סארי. באט אויב איך קען זען דא שנעלערהייט, בערך ניינציג פון זיי זענען וועגן חוש המשוש [chush ha’mishush: דער זינען פון טאסט] אדער וועגן עבודה זרה [avodah zarah: אבגעטערייַ], און צוויי אדער דריי זענען נישט. סאו אויב איינער וועט פרעגן פארוואס פּונקט דאס, ס׳איז דא א רוב, א גרויסן רוב אויף דעם. אקעי, אבער ס׳איז יא דא, אזוי ווי דו זאגסט, ס׳איז דא אסאך אין פּסוקים, אין משנה זייער אסאך מאל שטייט אהבת השם [ahavas Hashem: ליבע צו גאט] אויף אזוי ווי דו זאגסט כל גבי לב [kol gabei lev: אלעס וואס איז ביים האַרץ], און אויף נאך אסאך זאכן, אויף אבן ואפן, אויף ממש א פּסוק, אבער נאך אסאך זאכן.

פּסוקים אין ספר דברים

ניין, נישט נאר משלים [meshalim: משלים], איך וויל זאגן פּשט אין פּארסקי סיידס, אין ספר דברים. אין ספר דברים שטייט אזוי. איך קען קודם רעדן, מ׳קען אפילו רעדן וועגן עבודה זרה, אבער עבודה זרה ווייסט יעדער איינער אז מ׳נוצט אויף עבודה זרה דוקא לשונות פון דיסקאסט.

עבודה זרה איז נישט נאטירלעך דיסקאסטינג

יעדער איינער ווייסט אז עבודה זרה איז נישט דיסקאסטינג, עבודה זרה איז גאנץ געשמאק, חוץ ווי מ׳האט אויסגעטראכט א שיינע מעשה פון דעם בעל פּעור [Ba’al Pe’or: א געטשקע], וואס דער מדרש אויף דעם בעל פּעור איז אליינס א חלק פון די זילותא דעבודה זרה [zilusa d’avodah zarah: די באניוולונג פון עבודה זרה], וואס מ׳רופט ליצנותא דעבודה זרה [litzanusa d’avodah zarah: די שפּאט פון עבודה זרה] אין די גמרא.

ס׳איז נישט אמת׳דיג אז דער בעל פּעור האט עס געטון, אקעי, קען זיין זיכער. ער קען נישט זיין זיכער, אבער ס׳איז נישט אמת. מ׳ווייסט… ניין, זיי האבן עס נישט געטון. איך זאג דיר א מעשה, זיי האבן עס נישט געטון. דאס איז א לשון הרע [lashon hara: שלעכטע רייד] וואס אונז זאגן אויף דעם. ווייל פּעור איז פּשוט א פּלאץ, אונז ווייסן וואס ер איז. און בעל איז דער גאט פון יענע פּלאץ, דאס איז דער עפרי תב. בעל, אזוי ווי ס׳איז דא בעל המון. בעל און אדון מינע אבער סיריעס.

אויב האב איך געטון די עבודה, די גמרא זאגט למדות. איך ווייס נישט. די גמרא האט געטון אזא עבודה. איך גלייב נישט אז ס׳איז געווען אזא עבודה. אבער איך זאג אז ס׳איז פּארט, און די תורה זעט מען זייער קלאר, יא?

די תורה׳ס שפּראך פון דיסגוסט קעגן עבודה זרה

גלילה [gelilah: מיסט], ס׳שטייט א משנה אין שבת וועגן דעם. תזרם כמוד אבי [tizrem k’mo davai: דו זאלסט זיי ווארפן ווי מיסט]. די תורה האט אזא… וויאזוי זאגט מען א מגן מעביר? איך גלייב שוין. די תורה האט אזא… די תורה האט זייער שטארק אן ענין צו מאכן מענטשן “דיסגאסטעד” פון עבודה זרה. הגם אז אין יענע צייטן, “עט ליעסט” האבן מענטשן ליב געהאט עבודה זרה, די תורה האלט, און ס׳קען זיין דרך אגב אז ס׳איז אמת אזוי געווען.

למשל, ס׳שטייט א פּסוק “תועבת מצרים כל רועה צאן” [to’evas Mitzrayim kol ro’eh tzon: אן אומבאגריפלעכע זאך פאר מצרים איז יעדער שעפּסטער]. “עט ליעסט” זאגן אונז אויך פּשט, ס׳איז נישט קלאר, די מפרשים [mefarshim: קאמענטאטארן] מוטשענען זיך פּשט, אבער ס׳שטייט אויך די ווארט “תועבה”. ס׳קען אויך זיין אז די מענטשן האבן אן אנדערע גאט, מאכט די גאנצע מענטשן “דיסגאסטינג” פאר די אנדערע מענטשן. ס׳קען זיין אז ס׳איז שוין געווען אזא “קולטור׳ע” זאך, אז דו ביסט דער מאדנער מענטש וואס דינט עפּעס א “באג”, איך ווייס נישט וואס, דיין געטשקע זעט אויס זייער “פּאני”. דאס איז עקלדיג, נישט “פּאני”, ס׳איז עקלדיג.

“שקץ תשקצנו ותעב תתעבנו” – א פעולה-ווארט

און די תורה וויל זייער שטארק, אזויווי מיר האבן געלערנט, “שקץ” – א מפורש׳ע פּסוק אין די לעצטע וואך׳דיגע סדרה, אמת? “שקץ תשקצנו ותעב תתעבנו” [shaketz teshaktzenu v’ta’eiv te’ta’evenu: דו זאלסט עס באניוולן און עס פאראומבאגריפן]. דאס הייסט, ס׳איז נישט “שקץ ותעב”, ס׳איז א “ווערב”. זיי משקץ [meshaketz: באניוולן] די עבודה זרה, אמת? און די תורה איז שוין מקיים געווען די “ווערב” אסאך מאל. “שקוציהם וגלוליהם” [shikutzeihem v’giluleyhem: זייערע אומבאגריפלעכע זאכן און זייערע מיסט-געטשקעס] – “גלוליהם” מיינט דאך “לא הלו גללים” [lo halu gelalim: זענען זיי נישט מיסט], אמת? סאו “שקוצים” מיינט אויך “שקוצים”, עקלדיגע זאכן.

די תורה וויל משקץ זיין די תורה. דו זעסט, אזויווי ס׳שטייט אין א פּסוק, דו זעסט כסף וזהב [kesef v’zahav: זילבער און גאלד], זאלסטו נישט מתאווה זיין, נאר זאלסטו מתעב זיין. זאלסטו זאגן אז ס׳איז עקלדיג, זאלסטו זאגן “פוי”. ס׳איז זייער “פּאני”, ווייל ס׳איז גארנישט עקלדיג, ס׳איז זייער שיין. ווען א איד גייט דורך דעם גרויסן, שפּייט ער, כאילו ער זעט אן עקלדיגע זאך. דאס איז א לימוד [limud: לערנונג] וואס דער תורה לערנט אונז אויס, ס׳איז נישט א זאך וואס איז א פאקט.

די תורה בויט אויף נאטירלעכן דיסגוסט

אבער ס׳הייבט זיך אן פון דעם, זיי זאגן, ס׳מוז זיך בויען אויף דעם וואס מענטשן האבן נאטורליך געוויסע זאכן וואס זענען “דיסגאסטינג”, און די תורה נוצט דאס און זאגט דיר, אזויווי דו ביסט “דיסגאסטעד” פון פרעסן א חזיר, דאס פארשטייסטו דאך, אזוי וועסטו אנקוקן א געטשקע.

“תועבת ה׳ כל עושה אלה” – דער אייבערשטער׳ס פּערספּעקטיוו

און די זעלבע זאך ווען דער פּסוק זאגט “תועבת ה׳ כל עושה אלה”, זאגט ער עס אזוי: איך ווייס אז דער אייבערשטער איז אנדערש פון דיר. ביי דיר טאקע די עקלדיגסטע זאך איז צו זיין א פרעסער, צו זיין עפּעס א נואף [no’eif: אייבראכער], די סארט זאכן, דאס איז ביי דיר טאקע. ווייל דער אייבערשטער טראכט נישט אזוי, דער אייבערשטער בארבעט נישט קיין חילוק צו ס׳איז עקלדיג אדער נישט. ווייל דער אייבערשטער, א גנב [ganav: גנב], איז אזוי עקלדיג ווי א נואף, ווייל דאס בארבעט דיר נישט ביי מענטשן.

די תורה וויל שטארק מאכן, ס׳זאל זיין ביי דיר אזוי תאוות יענעמ׳ס געלט אזוי ווי יענעמ׳ס ווייב. אזויווי ס׳שטייט א פּסוק “לא תחמוד אשת רעך… ובית רעך” [lo sachmod eishes re’echa… u’veis re’echa: דו זאלסט נישט באגערן דיין חבר׳ס ווייב… און דיין חבר׳ס הויז], רייט? ס׳איז נישט די זעלבע. ווייל די תורה וויל אז לבינו [libeinu: אונזער האַרץ] זאלן לאזן די זעלבע, ווייל אין א געוויסע סענס, און על פּי האמת, מצד דער אייבערשטער קען זיך זאגן אז אין די נישט מענטשליכע וועלט איז די זעלבע.

די פּסוק באווייזט אז ס׳איז דא א חילוק

פארקערט, פון דעם פּסוק, נישט מ׳זעט אין דעם פּסוק אז בתורה איז די זעלבע, פארקערט, דא זעט מען אז ס׳איז דא אזעלכע זאכן וואס זענען עקלדיג. בכלל האבן א ראיה [re’ayah: באווייז] אז די אלע זאכן וואס איז אנגענומען אין די חוש המשנה איז שלעכט, און די תורה וויל נוצן די דיסקארס און עס מרחיב זיין אויף זאכן וואס זענען אמת׳דיג שלעכט.

א נביא קען זאגן אז גנבה איז נאך ערגער

און אפילו א נביא [navi: פּראפעט] קען אפילו זאגן, דאס איז ערגער, צו גנב׳ענען איז נאך ערגער פון פון פון… יא, אפילו דאס וואס דזשיזעס האט געזאגט ארבעט נישט אויב דו טראכטסט שוין נישט אז ס׳איז עקלדיג אז מ׳עסט עקלדיגע זאך, רייט? ס׳איז ארויס, זאג נישט נאר ער איז נאך מער עקלדיג ווי צו פרעסן חזיר. דער וואס גייט אויפהערן צו טראכטן אז חזיר איז עקלדיג, גייט די ווארט נישט מיינען גארנישט צו אים.

“גדול המחטיאו יותר מן ההורגו”

גדול המחטיאו יותר מן ההורגו [gadol ha’machti’o yoser min ha’horgo: גרעסער איז דער וואס מאכט אים זינדיגן ווי דער וואס הרג׳עט אים], ס׳מיינט אז הרגו [horgo: אים הרג׳ענען] איז שרעקליך, ס׳איז נאך גרעסער. די רגע וואס מ׳גייט זאגן אין די לאך להרגו איז גארנישט, גייט נישט די ווארטער ארבעטן. אסאך תורות ארבעטן אזוי, מען דארף אלעמאל כאפּן די הוה אמינא [havah amina: די אנפאנגלעכע אנאמע] וואס איז ביהיינד זיי.

די שאלה: פארוואס איז דער נואף דער פּריימערי ענסעמבל פון אן עבירה-מענטש?

אקעי, צו דאכן לענינינו [le’inyaneinu: צו אונזער ענין] שטימט, דאס איז וואס מיר האבן אנגעהויבן צו זאגן. סאו יעצט, ס׳איז געקומען הרב הצדיק, דער אריינגעראנער, דער היסטארענט, האט אים געגעבן א הסבר. דאס איז די וויכטיגע זאך, און דא קומען אונז אן צו די זאך.

קומט א הסבר אויף דעם, וואס איז טאקע פּשט אז ער א בעל עבירה [ba’al aveirah: א זינדיגער] סתם איז איינער וואס איז א נואף? וואס האט דער נושא פון שלעכטס געטון אז ער איז דער פּריימי ענזעמבל פון אן עבירה? אדער דער נידריגסטער מענטש. ס׳איז דא אסאך נידריגע זאכן, אסאך שלעכטע זאכן. אקעי, דאס איז געווען די שאלה וואס ער האט געהאט.

דער רמב״ם׳ס באליבטע תשובה

ער איז געקומען מיט א תשובה. איך ווייס אפילו צוויי תשובות, אפשר איז דא מינוטריי תשובות, און ס׳איז דא אמת׳דיג מער ווי איין תשובה. אבער די איין תשובה וואס דער רמב״ם האט זייער ליב געהאט און געקוואלט אפּאר מאל אין אנדערע וועגן, איז די תשובה וואס האט צו טון מיט די יסוד היסודות [yesod ha’yesodos: די גרונט פון די גרונטן] פון וואס איז עטיקס, וואס עטיקס איז צו זיין א מענטש, קומט אויס

חוש המישוש חרפה: דער הסבר און זיינע פּראָבלעמען

דער יסוד: “נידריג” מיינט “בהמיש”, נישט “שלעכט”

נידריג מיינט סימפּל, ס׳איז נישט שלעכט פאַר אַ בהמה, אַן עבירה, ס׳איז נישט קיין עבירה פאַר אַ בהמה צו זיין אַ בהמה, זי איז אַ גוטע בהמה, אָבער זי האָט נישט די מעלה, די ספּעציפישע מעלה פון אַן אָדם. און די סאָרט זאַכן וואָס ביי זיי זענען זיי די זעלבע ביי אַ מענטש ווי אַ בהמה, אַזויווי די ענינים פון ספּעציפיקלי די חוש המישוש [sense of touch].

דער קריטישער חילוק: בהמות האָבן נאָר תאוות פון חוש המישוש

פאַרוואָס? ווייל מיר זענען דאָך געגאַנגען די שמועס, איך געדענק נישט אויב מיר האָבן עס געלערנט דאָ אָדער נישט געלערנט, אַז קיין איין בהמה האָט נאָך קיינמאָל נישט געקוקט אַ מאָווי, און קיין איין בהמה האָט נאָך קיינמאָל נישט געהאַט אַ ראיה אסורה [forbidden sight]. האָבן מיר גערעדט וועגן די שמועס דאָ? ניין?

איך דאַרף עס אַביסל בקיצור. בהמות האָבן נישט קיין מאָוויס, זיי האָבן נישט קיין ראיות אסורות, זיי האָבן נישט קיין שלעכטע מחשבות, זיי האָבן נאָר שלעכטע, נישט נאָר מעשים, אויך אַזויווי תאוות [desires], אָבער אין די סענס אַז ער וויל אָנפילן זיין חוש המישוש. מה שאין כן [by contrast] די דריי חושים [senses], ראיה [sight], שמיעה [hearing], ריח [smell], איז זיכער אַז אַ בהמה האָט נישט קיין תענוג [pleasure] דערין.

דער הונט-בייַשפּיל: אַנטיציפּירטע קשיא און תשובה

דו פאַרשטייסט וואָס איך זאָג? וועסטו פרעגן אַ קשיא, און איך דאַרף עס מסביר זיין. וועסטו פרעגן אַ קשיא, אוודאי ווען דו ברענגסט פאַר דיין הונט אַ שטיקל פלייש הייבט ער אָן צו טאַנצן שוין ווען ער זעט עס, נישט נאָר ווען ער עסט עس.

לאָמיך דיר מסביר זיין אַ חילוק. איך ווייס אַז דאָס איז אַ בעיסיק זאַך, איך קען נישט מאַריך זיין אין דעם ווייל דאָס איז נישט מיין שיעור פון היינט, ס׳איז דאָ אַ שיעור באַריכות מלכות וועגן דעם.

דער חילוק איז, און דאָס איז דער שיעור אויף צו פאַרשטיין וואָס איז ראיות אסורות באמת, דער חילוק איז אַזוי, איך וועל דיר זאָגן, איך דאַרף טרעפן די קלאָרע געזאָגט, דער חילוק איז אַז קיין איין הונט האָט נישט ליב צו זען שיינע פּיקטשערס פון פלייש וואָס ער גייט נישט עסן. דאָס איז דער חילוק.

מה שאין כן מענטשן האָבן, גייען צו movies נישט נאָר פון זאַכן וואָס ער גייט עסן, אָדער וואָס ער קען זען גיין צו עסן, אַפילו וואָס ער גייט קיינמאָל נישט עסן, ער האָט קיינמאָל נישט, ס׳איז גאַרנישט אין די movie, מוז אַפילו נישט זיין וועגן הנאה [pleasure]. ס׳קען זיין אַ מענטש האָט אַ תענוג פון זען אַ שיינע scenery, אָדער אַ שיינע, אַפילו ס׳איז מרגש [moving], וואַטעווער ס׳איז, אָבער נישט ווייל ער גייט באַקומען דאָס.

דער הונט וואָס ער הייבט אָן צו רינען זיין דאָס, ער שמעקט שוין די פלייש, וואָס ער איז אים מרגש, וואָס ער ווערט נתעורר [aroused] איז די חוש המישוש, נישט די זען. ער גייט, אויב וואָלט ער געוואוסט אַז ער גייט קיינמאָל נישט באַקומען דעם שטיקל פלייש, ער קען אים נאַרן, אויב ער ווייסט אַז ער גייט עס קיינמאָל נישט באַקומען, גייט ער קיינמאָל נישט אָנהייבן צו ווערן העפּי. ער ווערט העפּי ווייל ס׳דערמאָנט אים אָדער ס׳ברענגט אים די איידיע פון די חוש המישוש, אָדער אַז ער גייט עס באַקומען, ער לויפט עס נאָך, וכדומה [and so forth].

דער לייב און די ציג: נאָך אַ באַווייז

די זעלבע זאַך ווען אַ לייב זעט אַ ציג אין די דעזערט, ווערט ער פריילעך, ווייל יעצט גייט ער פאַרצוקן די ציג. אָבער וואָס טראַכט ער? פון זיין ציג טראַכט ער, נישט פון זיין זען. קיין שום לייב זעט נישט קיין nature documentaries פון שיינע ציגן. מענטשן זעען יאָ nature documentaries פון שיינע ציגן. דאָס איז אַן אַנדערע זאַך.

איך זאָג נישט אַז וועגן דעם איז בעסער אָדער ערגער. ס׳קען זיין אַז ס׳איז אַ waste of time צו קוקן nature documentaries. איך וויל אַרויסברענגען אַז ס׳איז נישט די זעלבע זאַך. די תענוג וואָס, די תאוה, די תענוג, אַפשר דאַרף מען מתענג זיין די זאַכן, אָבער על כל פּנים [in any case], די תאוה און די תענוג וואָס בהמות האָבן איז אַלעמאָל וועגן די חוש המישוש. דאָס איז די איינציגסטע זאַך וואָס זיי האָבן.

זיי האָבן נישט, הגם [although] אַז אוודאי בהמות קענען זען און הערן און שמעקן אַפילו בעסער פון מענטשן, אָבער די געשמאַק האָט ער נישט פון די זען, נאָר פון דאָס וואָס ס׳דערמאָנט אים אַז ער גייט עסן. שטימט? שטימט דער חילוק?

דער חילוק ביי מענטשן: ריח, טעם, און חוש המישוש

די זעלבע חילוק איז דאָ ביי מענטשן, רייט? דאָס איז וואָס איך זאָג, אַ מענטש קען, האָבן מיר גערעדט אין די הלכה פון מתאַמת [one who fasts], רייט? אַ מענטש קען טועם זיין עסן, און טעם איז שוין מער קאַמפּליצירט, לאָמיר נישט רעדן פון טעם, אָבער מריח [smelling], רייט?

ריח און ברכות: אַן אילוסטראַציע

האָבן מיר גערעדט, ריח שטייט אין די גמרא אַז מ׳דאַרף אַן עקסטערע לימוד [special derivation] אַז ס׳איז אַ הנאה, ווייל די ריח אַליינס איז אַן אַנדערע סאָרט הנאה פון עסן. ס׳גייט נישט אַריין אין גוף, רייט? ס׳איז אַנדערש, כאַטש ס׳איז אַ געוויסע הנאה. טעקניקלי גייט עפּעס אַריין, עפּעס אַ לכל הפּחות [at the very least], אָבער ס׳איז נישט די זעלבע סאָרט, נישט חוש המישוש, ס׳דאַרף נישט טאַטשן. אַזוי רופט זיך עס אין די גמרא, און אַזוי אין אַריסטו הייסט עס אויך אַז ס׳טאַטשט נישט. דו מיינסט אַז ס׳איז אין הגוף נאָרמאַל, איך דאַרף נישט טאַטשן די זאַך וואָס איך שמעק.

סאָו, איך שמעק, אויב איך שמעק אַ בשמים [fragrance] מאַך איך דערויף אַן עקסטערע ברכה [blessing], אמת? ס׳קען זיין מ׳קען מאַכן ברכות אויך אויף זאַכן וואָס מ׳קען אויך עסן, אָבער איך זאָג אַז אויב איינער שמעקט אַ שטיקל וואָס ס׳קאָכט זיך די חלה אין שטוב שבת, און ער זאָגט “אַה, איך גיי יעצט עסן די חלה”, דעמאָלטס דאַרף ער נישט מאַכן קיין ברכה פאַר הנאה פון די ריח.

ער דאַרף מאַכן אַפשר אַ ברכה אויף די… ס׳איז דאָ אַ שאלה, ס׳איז דאָ אין רמ״א [Rama] אַפשר איז דאָ אַ ברכה פון “נותן ריח טוב בפּירות” [Who gives a good fragrance to fruits], עפּעס אַזוי. אָבער דאָס איז ווען מ׳עסט עס נישט. ווען מ׳עסט עס יאָ, איך מיין אַז ס׳איז קלאָר אַז מ׳מאַכט נישט צוויי ברכות אויף די שמעקן און אויף די עסן, ווייל די שמעקן… איך קען נישט, איך נוץ די ברכות פאַר אַן אילוסטרעישן, ס׳קען זיין ס׳איז דאָ אַנדערע גדרים [parameters] דאָרט. אָבער די שמעקן, שמעקט ער אַז ער גייט עסן. ס׳איז דאָ אַ חילוק פון שמעקן אַז דו גייסט עסן, און שמעקן.

דער בעל התניא׳ס פּוינט: מען הערט נישט פון צופיל הנאה פון שמעקס

און אַז פאַרדעם זאָגט אַריסטו, אונז האָבן קיינמאָל נישט געהערט אַ מענטש — מ׳האָט גערעדט וועגן דעם דאָ וועגן די בעל התניא [author of the Tanya], רייט? — מ׳האָט קיינמאָל נישט געהערט אַ מענטש וואָס מ׳זאָל האָבן האַרט אָוועק פאַרדעם אַז ער האָט צופיל הנאה פון גוטע שמעקס. ער איז מורא׳דיג “אינטו” פאַרפיום׳ס מיט זאַכן.

וואָו הערט מען יאָ? מ׳הערט יאָ, ער איז צופיל “אינטו” די פאַרפיום פון מענטשן, אמת? ער איז “אינטו” די פאַרפיום, נישט די פאַרפיום, ס׳גייט אים נישט אָן די פאַרפיום, ס׳גייט אים אָן דער וואָס טראָגט די פאַרפיום. אַה, דאָס איז שוין ווייטער חוש המישוש. ס׳איז גראַדע, קענסט עס רופן במקרה [by chance], אַזוי ווי ער איז במקרה גייט עס אַדורך די חוש הריח [sense of smell].

ווען דו שמעקסט דעם זאַך וואָס דו האָסט ליב, דערמאָנסטו זיך פון די זאַך, אָדער ס׳ברענגט, דו גייסט פון די “פּעסט” פון די “פיוטשער”, דו דערמאָנסט זיך, דו הייבסט אָן צו האָבן הנאה פון די זאַך, אָבער די שמעק אַליינס איז נישט קיין זאַך וואָס האָט די “סאָרט דזשאַדזשמענט” פון תאוה דערוועגן.

דאָס זעלבע פּרינציפּ ביי הערן (שמיעה)

די זעלבע זאַך וועגן קוקן, און די זעלבע זאַך וועגן הערן. מ׳זאָגט נישט אויף אַ מענטש אַז ער איז אַ בעל תאוה וואָס הערט צופיל מוזיק. מ׳קען יאָ זאָגן אַז געוויסע מוזיק איז מעורר את התאוה [arouses desire], אַזאַ קול באשה ערוה [a woman’s voice is nakedness].

קול באשה ערוה: די פּראָבלעם איז נישט דאָס הערן

די פּראָבלעם איז נישט די הערן. דער וואָס מיינט אַז קול באשה ערוה איז אַן איסור פון עצם [inherent prohibition], ער מיינט חס ושלום [God forbid], ס׳איז אַ פּראָבלעם פון די אשה, די פּראָבלעם איז נישט די קול. פאַרדעם איז קלאָר די הלכה אַז אויב ס׳איז אַ “רעקאָרדינג” איז מותר [permitted], וכו׳ וכן נהגו [and so is the custom].

און אויב דו ווייסט אין די “סענס” אַז דו קענסט, נישט ווייסט אַז דו האָסט געהערט פון ווער ס׳האָט געליינט איר “בייאָגראַפי”, ווייסט ווער ס׳איז מיינט צו זאָגן אַז דו דערמאָנסט זיך פון דעם מענטש, און אויך דער מענטש, איך האָב שוין גערעדט אַסאַך מאָל דאָ, אַז די איסור פון הרהור [improper thoughts] מיינט טראַכטן “אַז”, נישט טראַכטן “פון”. אַזוי ווי הרהורי [thoughts of]… נישט קיין…

צוזאַמענפאַסונג: פאַרוואָס חוש המישוש איז “חרפּה”

סאָו דאָס איז נאָר אַרויסצוברענגען די זאַך, אַז וואָס… דאָס איז נאָר אַרויסצוברענגען די זאַך, אַז מ׳קומט מיט אַ הסבר פאַרוואָס קוקן אַן מענטשן, און אַפשר אויך די תורה, אָבער פאַרוואָס קוקן אַן מענטשן די נידריגסטע זאַך, דער וואָס איז נישט אויסגעהאַלטן אין די נושא פון תענוגי הגוף [bodily pleasures]?

פאַרוואָס? ווייל דאָס איז אַ זאַך וואָס איז בהמיש, און יעדער איינער פאַרשטייט אַז אַ מענטש דאַרף זיין אַ מענטש, נישט אַ בהמה. דאָס פאַרשטייט יעדער איינער. אָבער דאָס איז די הנחה [premise]. און וועגן דעם, די זאַך איז די מערסטע בהמיש. די תענוג האָט אַ מענטש באשר הוא בהמה [insofar as he is an animal], נישט באשר הוא מענטש [insofar as he is human].

מה שאין כן אויב איינער למשל האָט צופיל הנאה פון מוזיק, קען זיין ס׳איז אַן עוולה [wrong], אָבער ס׳איז אַן עוולה, ס׳איז נישט קיין בהמיש׳דיגע עוולה. ממילא [consequently] קוקט מען אים ווייניגער אַראָפּ. די ספּעציפישע דזשאַדזשמענט וואָס מ׳האָט אויף דעם מענטש, איז דאָ ווייניגער. דאָס איז די טענה פון חוש המשוש חרפה [the sense of touch is shameful]. שטימט?

דער הויפּט-פּראָבלעם: ווען דער הסבר גייט ווייטער פון די ראיה

יעצט, דאָ ווערט אַ שטיקל פּראָבלעם. דאָס איז די פּראָבלעם וואָס איך האָב געוואָלט רעדן. איך האָב נישט קיין סאָלושן פאַר די פּראָבלעם, איך האָב נאָר אַ פּראָבלעם. ס׳איז גאַנץ גוט.

דאָ ווערט אַ שטיקל פּראָבלעם. פאַרוואָס? ווייל דאָס איז געקומען מיט אַ הסבר פאַר דעם, און ס׳איז נישט קיין הסבר. מ׳האָט אָנגעהויבן מיט ראיה [evidence], עווידענץ, און ס׳איז דאָ ראיה אַז מענטשן זאָגן אַזוי. מענטשן זאָגן אַזוי איז אַ גוטע ראיה, בכל כלי [by all means]. בחוץ וואָס מ׳האָט אַ ראיה קעגן דעם, אָבער ביי דיפאָלט דאַרף מען אַננעמען וואָס מענטשן זאָגן האָט עפּעס אַ סברא [logical reasoning].

און מ׳קומט מיט אַ הסבר וואָס איז שוין נישט נאָר אַ מענטשן זאָגן, ס׳איז שוין אַ הסבר, ס׳איז שוין אַ געוויסע הכרח [logical necessity]. יעצט, ס׳ווערט דאָ אַזוי ווי אַ שטיקל פּראָבלעם, אַז ס׳קען זיין אַז דער הכרח גייט אַביסל ווייטער פון וואָס די מענטשן זאָגן. און דאָ ווערט אַ פּראָבלעם.

וואָס מיין איך אַז ס׳גייט ווייטער?

לאָמיך מסביר זיין, וואָס מיין איך אַז ס׳גייט ווייטער? איך מיין אַז ס׳איז זיכער געווען מפרשים [commentators] און אַנדערע ספרים וואָס האָבן טאַקע גענומען דעם הסבר אַסאַך ווייטער פון וואָס מענטשן מיינען. און דאָס איז שוין אַ פּראָבלעם, ווייל אויב דו הייבסט אָן פון מסביר זיין וואָס מענטשן זאָגן, אויב מ׳גייט מיט דעם מהלך [approach], מיט דעם מעטאָד פון מהלך, קען מען נישט גיין קיינמאָל צו ווייט. ווייל דעמאָלטס זאָגסטו שוין אַ זאַך וואָס קיין מענטש וועט נישט מסכים זיין, און ס׳איז שוין אַביסל אַ שאלה צו מ׳קען טון די מעלה. ס׳איז אַ פילוסופישע חקילה [philosophical inquiry].

דער ערשטער פּראָבלעמאַטישער מסקנא: עסן אַליין איז שלעכט?

סאָו וואָס איז די זאַך וואָס מענטשן קומען אָן? מענטשן קומען אָן צו די עקזאַקטע זאַך וואָס אונזער בעלזאַ [Balzac] זאָגט אַז ס׳מיינט נישט. מענטשן קומען אָן און זאָגן, אויב אַזוי, איז דאָ צוויי פאַרקערטע זאַכן וואָס מ׳קען אַנקומען. לאָמיר זאָגן די ערשטע, איינע זאַך וואָס מ׳קען אַנקומען, מ׳קען אַנקומען און זאָגן אַז אויב אַזוי, איז עסן אַליינס איז די פּראָבלעם.

עסן עסט אַ מענטש, פאַרוואָס? ווייל ער איז אַ מענטש, זיין נפש הבהמה [animal soul], זיין גוף דאַרף עסן. סאָו אויב די מעלה פון אַ מענטש איז אַז ער איז נישט קיין מענטש, איז נישט אַז ער איז נישט קיין מענטש. די מעלה פון אַ מענטש איז, לאָמיר זאָגן זיין חלק השכלי [intellectual part], די זאַכן וואָס זענען מיוחד [unique] צו די מענטש ביי אַ שטער מענטש, נישט די זאַכן וואָס זענען משותף [shared] צווישן די מענטש און די בהמות.

קומט אויס אַז נישט נאָר איינער וואָס ער זינדיגט, פאַרזינדיגט זיך אין די נושא פון חוש המשוש דאַרף עס זיין די ערגסטע מענטש, נאָר בכלל איינער וואָס עסט. אויב איינער וויל זיין נאָר אַ מענטש, דאַרף ער בכלל פּרובירן דאָרט נישט, אַפשר קען מען נישט אינגאַנצן, פּרובירן דאָרט נישט ווי ווייניגער צו עסן.

צוויי וועגן צו פאַרשטיין “דרך האמצע” ביי עסן

איך וויל זאָגן, ס׳איז דאָ זייערע, מיר האָבן גערעדט וועגן דעם אַביסל ביי די שיעור פון די חשבון שליט״א [Rabbi Cheshbon, may he live long], ס׳איז דאָ זייערע צוויי אַנדערע עכטע וועגן צו זאָגן דאָס. ס׳איז דאָ צוויי אַנדערע וועגן.

דו קענסט זאָגן, מ׳קען האָבן אַ חקירה [inquiry], וואָס איז די דרך האמצע [middle path]? די דרך האמצע מיינט וואָס איז ריכטיג, אָקעי? איינער קען זאָגן אַז ביי דיר, ביי ענק אין ענגלאַנד, איך ווייס נישט, אַנגענומען, אַז דרך האמצע צו עסן פרישטאָג בעקן, און ביינאַכט צוויי גלעזערע חביר [beer], און אַזוי ווייטער. דאָס ביי ענק נאָרמאַל, איך קוק עס אָן אַזאַ גראָבע פּרעסער, אַ נאָרמאַלער מענטש, עשט אינדערפרי אַ שטיקל ברויט, און ביינאַכט אַ האַלבע שטרינקטע וואַסער, און דאָס איז גענוג.

דאָס איז נישט קיין מחלוקת [dispute] וואָס האָט צו טון מיט די נושא פון אַז צו עסן איז שלעכט. דאָס איז אַ נושא וואָס זאָגט, עסן איז אַ זאַך, ס׳איז אַ נייטראַלע זאַך, קענסטו זאָגן. אוודאי, דו ווערסט עס שלעכט, און דאָס איז די ערגסטע, אָבער נישט דאָס צו רעדן איז יעצט.

דו קענסט נישט זאָגן, איך וויל מאַכן חקירה, וויפיל פעלט אויס, וויפיל איז ריכטיג. איינער קען זאָגן אַז וואָס דו רופסט ריכטיג איז צו ווייניג אָדער צו פיל. קען זיין אַסאַך מחלוקת׳ן וואָס איז די ריכטיגע הנהגה [conduct]. ס׳קען זיין, מ׳דאַרף וויסן לויט וואָס גייט מען דאָס קובע זיין [determine], ס׳איז אַליינס אַ חקירה. אָבער דאָס איז איין סאָרט חקירה.

דער רמב״ם׳ס שטעלונג: אַ פאַסצינירנדע באַמערקונג

איך האָב געזען בפירוש [explicitly], ס׳איז דאָ וואָס זאָגן. למשל, דער רמב״ם [Rambam/Maimonides] למשל, וואָלט געקען דאָס זאָגן, ער זאָגט דאָס נישט. רייט? ס׳איז זייער אינטערעסאַנט.

דער רמב״ם למשל איז שוועג געווען אַז די תורה לאָזט נישט עסן אַסאַך ווייניגער וויפיל די אמת איז אויסגעקומען פון די סוף. על פּי הילאָזאָפיע [according to philosophy] מעג מען עסן חזר [pig]. אַזוי זאָגט דער רמב״ם. וויאַזוי ווייסטו? חלילה רוסטאָ [Aristotle] פלעגט עסן חזר׳ס, ס׳קען דאָך נישט זאָיין.

דרך הממוצע: מחלוקת אריסטו, רמב״ם, און אלטערנאטיווע שיטות

די גרונט-פראגע: ווער באשטימט וואס איז ריכטיג?

איינער קען זאגן אז וואס דו רופסט ריכטיג איז צו ווייניג אדער צו פיל. ס׳קען זיין אסאך מחלוקת׳ן וואס איז די ריכטיגע הנהגה. ס׳קען זיין מ׳דארף וויסן לויט וואס גייט מען דאס קובע זיין. ס׳איז דא איינסער חקירה [inquiry]. אבער דאס איז איין סארט חקירה.

דער רמב״ם׳ס שיטה: חזיר איז פילאסאפיש נישט שלעכט

דער רמב״ם׳ס קלארע שטעלונג אין שמונה פרקים

איך האב געזען בפירוש, ס׳איז דא וואס זאגן, למשל, דער רמב״ם למשל וואלט געקענט דאס זאגן אז ער זאגט דאס נישט. דריי? ס׳איז זייער אינטערעסאנט. דער רמב״ם למשל איז שווער געווען אז די תורה לאזט נישט רעסטן אסאך ווייניגער וויפיל די אמת׳ע זאגן וואס קומט פון די סוף. פון שם איז? על פי היפלוסופיא [according to philosophy] מעג מען עסן חזר. אזוי זאגט דער רמב״ם. וויאזוי ווייס איך? על פי היפלוסופיא פלעגט עסן חזר׳ס. ס׳קען דאך נישט זיין אז די רמב״ם… איך ווייס נישט וואס איז די אנדערע ראיה? אפשר איז עס נישט ריכטיג?

ניין, איך וויל ארויסברענגען א זייער אינטערעסאנטע נקודה, און כ׳האב אלע געלערנט פרק ד׳. דער רמב״ם זאגט אין פרק ז׳ שטערקער פרק ו׳, ריין? דער רמב״ם זאגט קלאר, על פי היפלוסופיא, אויף דעם זאגט טייטש דער רמב״ם. דער רמב״ם האט דאך א מורא׳דיגע טייטש, יא?

דער רמב״ם׳ס טייטש אויף “אל יאמר אדם”

על יאמר אדם [a person should not say], ס׳שטייט טייטש פון פרי, על יאמר אדם, אי אפשר יבשר חזר [it is impossible to eat pork]? זאגט דער רמב״ם, פארוואס? ווייל א איד דארף דאך האבן א גוטע היפלוסופיא. אויב איינער וועט זאגן, אי אפשר יבשר חזר׳ס, זאגט ער א שיקר. פילוסופיש, ווייל פילוסופיש איז גארנישט אן מיט עסן חזה. א מענטש קען זיין א געזונטער מענטש, א גוטער מענטש אן מיט עסן חזה.

נאר וואס? לאזט ער זאגן, אפשר בהתורה עשה [perhaps the Torah forbade it], פארוואס האט די תורה גע׳אסר׳ט שוין נאך א שאלה? אבער מ׳זאל נישט זיין פארדרייט, מ׳טאר נישט זיין פארדרייט. איי, דאס וואס די תורה אסר׳ט עפעס, איז נאך נישט קיין ראיות צו א שלעכטע זאך צום עצמו? די תורה האט נאך נאך חשבונות פארוואס ס׳אסר׳ט זאכן, ווייל מ׳דארף גיין הבאה אין די קיצוניות, ס׳קטייט צו מחנך זיין די מענטשן. דאס שטייט אין פרק ד׳, קען זיין נאך ריזן, דאס וואס דער רמב״ם זאגט. שטימט?

קריטיק אויפן רמב״ם: פארוואס גלייבט ער אריסטו?

יעצט, ס׳איז זייער אינטערעסאנט, איך וויל ארויסברענגען די חילוק, נישט דוקא צו פרעגן די קשיא אויף די רמב״ם. ס׳איז זייער אינטערעסאנט, ווייל די רמב״ם, אנדערע פוסקים [halachic authorities], וואלטן טאקע געגאנגען אנדערע מענטשן. זאגט ער בפירוש אז ער איז נישט מסכים מיט דעם.

קודם כל, ווערט געזאגט פאר די רמב״ם אז ס׳איז פילוסופיש גוט צו עסן א חזר? וויאזוי ווייסט מען? ס׳שטייט דאך אין מדרש׳ע, און ווער זאגט די עולם זאגן אזוי. ווער זאגט די מוסדות עולם זענען אזוי גערעכט? ס׳קומט נישט זיין אז דער גוי האט א טעות? איך בין כמעט זיכער אז ספאל ריסטאל פרעגט עס איז א חזר. איך האב נישט קיין אנדערע… פארוואס? קען נישט זיין אז ער פלעינט איז ראמען?

ניין! וואס? די אפשר… דאס איז דער רמב״ם׳ס טייטש, און מ׳קען זאגן אנדערע טייטשן. וואס? ווער? נישט געקענט טרעפן א וועגן? איך קען דיך טרעפן וועגן! וואלט איך יעצט געזאגט, ס׳איז שמוציג! לאותו לבוד, זיי ריין! ס׳איז נישט קיין פראבלעם, דער חזר גייט אין שאלה. ניין, נישט נאכדעם.

די תורה׳ס אייגענע טעם: “תועבה”

איך בין כמעט זיכער אז פשוטו של מקרא איז נישט אזוי. ס׳שטייט דאך מפורש “תועבה” [abomination]. בורא עולם אכל חזיר? ס׳איז דא אן עמרי, וויאזוי הייסט עס? דארט דאס וואס האט געשריבן א חק צו טרייען צו מעלדן די לאדזשיק פון די תורה. מ׳זעט קלאר, אין ספר ויקרא שטייט נישט, ס׳שטייט נישט אז די תורה האלט אז… נישט אין ויקרא, אין ויקרא איז דא איין ריזן, און אין דברים איז דא אן אנדערע ריזן, אבער קיין איינמאל שטייט נישט אז ס׳איז א חק.

ווען די תורה וואלט געוואלט שרייבן טיר, עפעס א זאך וואס איך האב ממש געהאט, איך קען שרייבן אזעלכע זאכן. ס׳קען זיין אז ס׳איז דא פלעצער וואס שטייט בפירוש דאס, איך ווייס נישט אויב ס׳איז דא, ווייל די תורה געבט דאך א ריזן, ס׳געבט דאך א טעם, תועבה, ווייל ס׳איז א תועבה, “לא תאכל כל תועבה” [do not eat any abomination], יא? תועבה פשט דו האלטסט אויכעט. אקעי, קען זיין, איך בין מרחיב אביסל, איך מאך די גדרים אביסל אנדערש ווי ס׳איז געווען פארדעם. זאגן די תורה שטייט נישט קיין חידוש, אבער ס׳שטייט נישט אין די תורה אז ס׳איז עפעס א פאני זאך.

דער רמב״ם און די נושא פון עקלדיגקייט

און עגעין, קען זיין דער רמב״ם וואלט נישט מסכים געווען מיט די טעם. די בדיחות עקלדיגע, עקלדיגע קאונט נישט. קען זיין דער רמב״ם איז געווען פון הייטס ליבערעלס, וואס האלטן נישט אז פון די נושא פון די סקאציע איז א גוטע ריזן. אבער אקעי, קען זיין. אבער איך זאג נאר אז ס׳איז נישט קלאר פארוואס, אויב מ׳גייט צוריק צו די דרך הממוצע [the middle path] פון די נושא פון חוש המשוש [sense of touch], נישט הונדערט פראצענט קלאר פארוואס איז דער רמב״ם נאך געווען אזוי זיכער אז חזיר איז דער… איך זאג דאס נאר בתוכה דער סיטואציע, אין די דיקאל פון דאס קען מען זאגן מער תורות.

צוויי אלטערנאטיווע אפציעס צום רמב״ם׳ס שיטה

און וואס איך וויל נאר ארויסברענגען איז, אז ס׳איז דא צוויי אפציעס אפענט צו איינער וואס ער טרעפט זיך מיט א שיטה אדער מיט די תורה וואס זאגט אנדערש וואס אים קומט אויס די דרך הממוצע, רייט? לאמיר זאגן, אין אריסטא פלעגט עס אין חזיר. קומט דאך אויס אז אין ספר א בית ליה אריסטא שטייט קלאר. ס׳איז נאטינג נאר גארנישט, א מענטש וואס עסט חזיר איז א גאנצע אדם השלם [complete person]. מ׳קען זיין אן אדם השלם מיט עסן חזיר. אזוי זאגט דער הייליגער ראבן באן. שטימט? וויאזוי מעג דער רמב״ם זאגן אזא זאך? איך ווייס נישט. אזוי זאגט ער. חוץ פארמען, מ׳טאר נישט זאגן אזא זאך אזא… ענגס איז אלע קאלער געווארן, שטימט מען, מ׳וועט ווערן נישט ברוגז. ער האט א ריסטן. אזוי האט ער געלערנט די גמרא. מ׳קען דאך לערנען די גמרא אנדערש, ס׳איז דאך פלוי אין די גאנצע אנדערע חקיות. אקעי.

אפציע 1: ס׳איז נישטא קיין דרך הממוצע – נאר ציות

וואס אנדערע מענטשן קענען זאגן? דאס זאל איך נאר ארויסברענגען. אנדערע מענטשן קענען זאגן, ניין, איך בין… דאס הייסט, ס׳וואלט געווען צו אן אנדערע אפציעס. איין אנדערע אפציעס וואלט געווען זאגן אז די תורה האט נישט פון דרך המצות. דו האסט מחליט געווען אז ס׳איז דא א זאך דרך המצות. ס׳איז דא א ריכטיגע וועג פון יעדע זאך. ס׳איז דא רצון השם [God’s will], ער זאגט דאך יעדע זאך. ס׳איז נישט קיין דרך המצות, ס׳איז נישטא א זאך שלימות, די גאנצע זאך איז שיסטעם. מ׳דארף פאלגן, און וועגן דעם פארקערט. אי אפשר איז ווייל מ׳דארף פאלגן, נישט מאכן אייגענע טעמים. דאס איז דאך די אנדערע טענות וואס דער רמב״ם שולט דארט. און דאס וואלט געווען איין אפשען.

אפציע 2: מיר זענען מחלוק וואס די דרך הממוצע איז

אקעי, אפילו דו זאגסט שוין יא אז דו האסט דא א דרך הממוצע, קענסטו זאגן אן אנדערע זייט. דו קענסט זאגן אז אונז זענען פשוט מחולק וואס די דרך הממוצע איז. דו ביסט א פרעסער. איך קען נאך אפילו געבן א טעם אויב דו ווילסט.

דער חילוק צווישן עולם הזה און עולם הבא

דו האלטסט, און דאס איז א נקודה וואס אונז דארפן רעדן וועגן דעם, דו האלטסט אז די שלימות פון א מענטש צו זיין א וואוילע געזונטע מענטש בעולם הזה [in this world], איז טאקע גארנישט לאנג צו עסן און חזיר. תורה אבער איז געקומען אויך צו זיין א געזונטע מענטש, א שלימות פון א מענטש פון עולם הבא [the world to come], דארט שטייט יא צו עסן חזיר. טא לויט אונזערע גאולס, לויט אונזערע תכליתים [purposes/goals], טוישט זיך צו חזיר׳ס א שלעכטע איז א גוטע זאך. און לויט די צווייטע תכלית איז נישט פשט אז ס׳איז עפעס א קעגן, ס׳איז נישט קעגן די גוף. ס׳קען זיין יא, ס׳קען זיין אז נישט, ס׳קען זיין פלעין. דו האסט א טעות, דו מיינסט אז חזיר׳ס גוט איז שלעכט.

נוצרישע פאראלעלן

איך האב געזען בפירוש מענטשן וואס נעמען דעם וועג, זיי זאגן, עקשטלי, איך האב נישט געזען קיין אידן וואס נעמען בפירוש דעם וועג, אבער זיי זאגן, איך האב געזען נוצרים וואס זאגן דאס, און דאס איז נישט דא געוויסע זאכן אין די אלפי תורה וואס אריסט״א לאזט. פשוט ווייל אריסט״א האט געהאט א טעות, ער האט נישט געוואוסט אז דרך המצוה איז. טעות בידו [he made an error]. און דער רבי מודה צו ליידן אזוי, אקווארנוס [Aquinas] זאגט בפירוש אז דאס איז נישט דרך המצוה, ער ווייסט נישט צו ער רעדט.

ס׳איז זיכער דא מחלוקת׳ן אין דעם. ס׳איז נישט קיין פאני זאך. יעדע קאלטש האלט ער. יעדער איינער האלט ער דרך הנביא. ער האלט ער וואס איז דרך הנביא. ס׳איז נישט אזוי פאני. דער רמב״ם פון סאמערי זאל נישט געגאנגען אין דעם וועג. ס׳איז זייער אינטערעסאנט. וואס איז קולא דער רמב״ם? ס׳איז אן אינטערעסאנטע זאך פון די רמב״ם אז ער גייט כמעט הונדערט פראצענט מיט אריסטו, אפילו די זאכן טוט ער נישט. סאו וואס וואלט ער געזאגט?

די דריטע ראדיקאלע אפציע: דער גוף איז בכלל שלעכט

דאס איז זייער אנדערש פון א דריטע וועג. וואלט ער געזאגט, די דריטע וועג וואלט געזאגט אז די גאנצע זאך פון דרך הממוצע, אז ס׳איז דא א דרך הממוצע אין תענוגי הגוף [physical pleasures], דאס איז נאר פון א גופ׳דיגער מענטש, פון א עשו וואס לעבט אין דעם גוף. דער וואס ער האלט בכלל נישט פון דעם גוף, ער פארשטייט, אזוי ווי אריסטו האט אויך געזאגט, אז די תכלית פון א מענטש איז זיין שכל [intellect], זיין נשמה [soul], זיין שכל, וואס דארף מען בכלל נישט עסן. בעכתך אפשר בעג מען עסן, בעכתך, בעונס, אבער ברצון, זאלסטו פארשטיין, דו וואס דאס זאגט, דו רעדסט דאך יעצט אלץ פון תאוות [desires], דו רעדסט דאך שוין נאר פון פעולות, דו רעדסט דאך אלץ אויך פון די תענוגים, פון די תאוות, פון די ליב האבן.

די ראדיקאלע מסקנא: ליב האבן איז א פראבלעם

קומט אויס, אויב מיר זאגן אז ס׳איז דא א דרך המצוה פון ליב האבן, ס׳איז דא א געוויסע מעלת וואס א מענטש דארף ליב האבן די עסן, שטימט? און דערין דינגען זיך נאר ארום וואס די reason איז. אבער פון די סברא וואס ער האט געזאגט קען ארויסקומען א גאנצע דריטע זאך, קען ארויסקומען א גאנצע דריטע זאך, אז ליב האבן עסן איז א נייטראליע. א בהמה [animal] האט ליב עסן, א מענטש דארף אפשר עסן, אבער ער האט נישט ליב עסן. דאס וואלט געווען די זייער אנדערע argument וואס קומט ארויס. דאס וואלט אבער די לאו וואלט נאר ארויסגעברענגט, דאס איז זייער אנדערש פון וואס מענטשן טראכטן actually. די מענטשן וואס אונז האבן אנגעהויבן מיט זיי, זיי טראכטן נישט actually אזוי, right? דאס איז זייער וויכטיג צו כאפן, אמת?

די דוגמא פון א מענטש וואס האט נישט ליב זיין ווייב

איך וועל זאגן א דוגמא, right? אויב דו וועסט טרעפן… דאס איז שוין די חיצוניות, ס׳איז א פאר. און דא איז דא אן אמת׳דיגע מחלוקת, און ס׳איז דאך דא נאך א פראבלעם וואס איך דארף אליס דערמאנען. דאס איז איין פראבלעם. שטימט די פראבלעם? מ׳קען זען די פראבלעם פון די קטע חיצוניות. אויב איך פארצייל דיר פון א מענטש וואס ער האט בכלל נישט ליב צו שום עסן, אויב ענק עסן איז א פראבלעם ווען ענק, קען איך ברענגען א בעסערע דוגמא. אלעמאל די ווייב איז א בעסערע דוגמא וואס ער האט.

אויב איינער האט בכלל נישט ליב זיין ווייב, ער האט נישט קיין שום משיחה צו איר, ער האט נישט ליב. ס׳איז דא מענטשן וואס רעדן זיך איין, ס׳איז דא אהבה וואס ער האט נישט גארנישט צו טון מיט דעם. לאמיר עס זאגן. אבער איר רעדט נישט פון דעם, איר רעדט פון אהבה פון בין איש לאשתו [between a man and his wife]. ער האט בכלל נישט ליב זיין ווייב.

לויט די סברא וואס זאגט אז בהמות האבן ליב זייערע ווייבער, אבער מענטשן, בשער איין מענטשן וואלט מען בכלל נישט ליב ליב, וואלט עס איבער געווען א צדיק [righteous person]. אבער רוב מענטשן, נישט צו האלטן אז ס׳איז אקעי, מ׳מעג. אזוי ווי רוב מענטשן מיינען פאר זיי גענומען פון דרך המצוה, מיינט עס איז נסבל. רוב מענטשן האלטן עפעס אן עבירה. ס׳איז עפעס ראנג אן עבירה, און מ׳קוקט אים אראפ, עפעס איז נישט קיין נארמאלע מענטש, דו האסט נישט ליב גארנישט.

די תורה׳ס שטעלונג: האב ליב דיין אייגענע ווייב

אוודאי, יענעמ׳ס ווייב טאר מען נישט ליב האבן. שטייט אין מפורש׳דיג פסוק אין תורה, לא תחמוד אשת רעך [do not covet your neighbor’s wife], איז דאך משפיע אז קען תחמוד אשתך [you may desire your own wife], יא, משלת וועט פאר די פסוקים, האב ליב די אייגענע ווייב. זאגט אין מפורש׳דיג פסוקים, מ׳זאגט, שמח באשת נעוריך [rejoice with the wife of your youth], האב דו יא ליב די אייגענע ווייב, האב נישט ליב יענעמ׳ס ווייב. דאס איז דרך א מצוה, דאס איז א מצוה מיינט ריכטיג.

די קשיא אויף דעם דריטן וועג

אבער איינער וועט קומען זאגן, נו, וואס הייסט? איך האב יעצט געזאגט, פארוואס האלטן אונז ערגער דער וואס האט ליב יענעמ׳ס ווייב ווייל ער טאטשט עפעס א בהמית׳דיגע זאך? אין איין ווייב איז די זעלבע פראבלעם. וואס איז די חילוק? האסטו בלית ברירה [no choice]? אקעי, נא פראבלעם. איך בין מיך מודה אז ס׳איז בלית ברירה. אבער ס׳ווערט א גאנצע נייע סארט עטיקס וואס האט בכלל פיינט די גוף. ער זאגט אז אידיעל וואלט א מענטש בכלל געדארפט נישט ליבן בכלל זיין גוף. דאס איז איין פראבלעם.

יעצט, ס׳איז א וויכטיגע שאלה. און ס׳איז נישט ווי זאלף דא. ס׳זעט אויס אז דער טעם גייט אסאך ווייטער פון וואס ס׳איז מחייב, פון וואס ס׳איז געקומען מסביר צו זיין. און זיי זענען געקומען דא מסביר זיין פארוואס מענטשן קוקן מער אראפ אויף די פרעסער אדער די נואף [adulterer]. און ווען זיי זענען אנגעקומען אז מ׳דארף אראפקוקן נאך מער ווי אויף די פרעסער אויף די נואף, דארף מען בעצם אראפקוקן, איך קען עס מאכן נאך ערגער די פראבלעם, מ׳דארף נאך מער אראפקוקן אויף דעם מענטש וואס האט ליב זיין אייגענע ווייב, ווייל ער מיינט נאך אז ער טוט א מצוה אויכעט, אקעי? על כל פנים, די נואף פילט זיך שלעכט. ניין, ס׳איז דא א בעסערע ריזען פארוואס איך קען דאך מסביר זיין דאס. לאמיר זאגן די בעסערע ריזען. אקעי, דאס איז איין ריזען. שטימט? ס׳איז א שאלה. און ס׳איז אמת׳דיג דא, ס׳איז דא אמת׳דיג… וואס? ס׳איז דא וואס האלטן, אדער? יא יא. אז ס׳איז ערגער. און ווער שטייט אין עמי כך דחומר באשת חבר [how much more so regarding another’s wife]? ניין, ואשת חברו כך דחומר ווער שטייט. וואס איז די כך דחומר? סאו, בקיצור, איך וויל מסביר זיין וויאזוי ס׳קען ענדיג זיין ערגער, נישט ממש ערגער, אבער נאך א וועג וויאזוי ס׳קען אויסקומען ערגער. מ׳דארף דאס זייער גוט פארשטיין.

אריסטו׳ס ענטפער: נישט ליב האבן איז נידריגער פון א בהמה

ס׳זעט מיר אבער אויס אז די תירוץ איז דא אויף דעם, אויב דאס איז א קשיא, די תירוץ, אריסטו גייט זיכער נישט אין דעם וועג. איז ער קלאר אז איינער וואס האט גארנישט ליב וועט זיין אזוי ווי א בהמה, און ס׳איז נישטא אזעלכע מענטשן, און נישט נאר דעם, אפילו א בהמה וואלט ליב געהאט גארנישט וואלט מען עס אראפגעקוקט. אזוי זאגט ער. כאפסט?

די מעלה פון פרעפערענצן

אפילו א בהמה, שטעל דיר פאר, אפילו א בהמה האט געוויסע זאכן ליב און געוויסע זאכן נישט ליב, א בהמה וואס האט אלעס ליב קוקן זיך אראפ אויף די בהמה. און ער איז טאקע, ער איז א נידריגער סוף, א נחש [snake], עפר לחמו [dust is his food], און ער איז אפילו נישט קיין… אפילו א בהמה, ווי מער מענטשליך ער איז, ווי זאגסטו, ס׳איז דא בהמה וואס זענען קרוב דעם מענטשן. פארוואס וועלן זיי מער קרוב דעם מענטשן? ווייל זיי האבן געליבט צוקער און נישט זאלץ. דער בהמה וואס עסט אלעס איז ממש א ציג. א ציג איז א סימן אויף צו טראכטן, וואס ער עסט אלעס, קענסט א ציג? אזוי ווי אז די שלאנג סופארסט דיוו וואס עפער רחמים, אבער טאקע האט נישט קיין גרויסע טעם אין זיין עסן.

סאו דו כאפסט, דאס איז זייער די אפעזיט, רייט? מ׳דארף טראפן, איך זאג, איך בין מחדש די פראבלען, ס׳איז דא פארשידענע תירוצים אויף דעם, ס׳איז דא טאקע מענטשן וואס גייען נעמען אן די וועג, מ׳דארף פארשטיין וואס איז תלוי, אבער איך וויל ענק מאכן נאך א גרעסערע קאנפליקט דא.

אנזאג פון א נאך גרעסערער קאנפליקט: דער חילוק צווישן וויסן און ליב האבן

די נאך גרעסערע קאנפליקט איז אזוי, זעט אויס דאס איז די חלק פון א דין, מיט דאס וואס ער ווייסט וואס ער העלפט איז. רייט, דא דארף מען מאכן די חילוק. די וויסטע און די ליב האבן איז נישט די שטעלע זאך.

תאוות: כלליות און ספעציפיש – די סטארי-לעוועל פון גוט און שלעכט

פארשארפונג פון דער פראבלעם: צוויי חילוקים

סאו דו כאפסט, דאס איז זייער די אפאזיט, רייט? מ׳דארף טראכטן, איך וויל מחדד זיין די פראבלעם, ס׳איז דא פארשידענע תירוצים אויף דעם, ס׳איז דא טאקע מענטשן וואס גייען נעמען אן די וועג, מ׳דארף פארשטיין וואס איז תלוי, אבער איך וויל ענק מאכן נאך א גרעסערע קאנפליקט דא.

די נאך א גרעסערע קאנפליקט איז אזוי… זעט אויס די חילוק פון אינדערהיים מיט דאס וואס ער ווייסט וואס ער האט געגאנגען. רייט, דא דארף מען מאכן די חילוק, די וויסן און די ליב האבן איז נישט די זעלבע זאך. ניין, ניין, דא איז די אייגערסטער, איך וויל האבן… מאכן מער קאמפליקירט. אקעי? ס׳ווערט דא אפילו מער קאמפליקירט.

וואס ווערט אפילו מער קאמפליקירט אזוי? אז ס׳איז דא מער מענטשליכע וועגן פון עסן און ווייניגער מענטשליכע. דאס איז דער צווייטער חילוק. די ביידע זענען חילוקים וואס שטייט אין ספר, און מ׳דארף זיי גוט רעכענען צו זיין.

צוויי חקירות: חומר און תנאי

און זיי האבן גערעדט וועגן דעם, אז ווען אונז רעדן וועגן וואס איז גוט, רייט? איך געדענק נישט אויב איך האב גערעדט וועגן דעם גענוג קלאר דא. ס׳איז דא אמת׳דיג צוויי חקירות. וואס איז עס וועגן?

ביז יעצט האבן מיר גערעדט וועגן די חומר [khoymer: the material/substance], וועגן וואסערע חלק בנפש [khelek ba-nefesh: part of the soul] אדער וועלכע סארט זאך רעדן עס וועגן. אבער יעצט, אויב איך וועל רעדן נישט, זאגסטו אז די תיקון סוף האבן גערעדט ביז יעצט אז מיר רעדן נישט וועגן. אויב מ׳רעדט א מינוט, וועגן די עיר קאנדישן וואס מ׳וויל אנצינדן. אויב מ׳רעדט א מינוט וועגן די זאך וואס מ׳דארף יא רעדן, וויאזוי ווייסט מען וואס איז א גוטע זאך און וואס איז נישט קיין גוטע זאך?

האבן מיר געזאגט אז מ׳דארף מאכן אן הקדמה [hakdome: introduction], איך געדענק נישט אויב איך האב געמאכט אן די שיעור, די הקדמה איז גענוג. מ׳דארף מאכן די הקדמה, אבער זיי האבן גערעדט ארום דאס, מ׳טרייט צו ווערן קלאר די זעלבע זאך א גאנצע צייט.

צוויי סארטן תאוות: כללי און ספעציפיש

די הקדמה: כלליות׳דיגע תאוות

מ׳האט געמאכט אן הקדמה אז ס׳איז דא צוויי סארטן תאוות [ta’avoys: desires], אקעי? צוויי אנדערע סארטן תאוות.

איינס איז, תאוות וואס אלע מענטשן האבן די זעלבע. אלע מענטשן, ווען זיי זענען הונגעריג, דארפן זיי עסן, ווילן זיי עסן, ווען זיי זענען דארשטיג, ווילן זיי טרינקען, און אזוי ווייטער. א רצה [ratzo: desire] זאגט, און ווען זיי זענען יונג, ווילן זיי אין בעט. וואס איז א לשון? אלע מענטשן. אקעי, דאס איז די כלליות [klaliyus: universality].

יעצט, אין דעם איז נישט שייך צו זאגן גוט אדער שלעכט. קענט אפשר זאגן מער אדער ווייניגער. אויב איינער וויל עס צופיל, איז עס שלעכט. צו ווייניגער איז בכלל נישט דא קיינער, וואלט געווען צובראכן כמעט זיין גוף. אבער צופיל, אפשר איז עס דא. איך האב נישט געזאגט דא די שיעור געהעריג. איך דארף נאך זאגן א גאנצע. און דאס איז איין לעוועל, אקעי? איין סארט תאוה.

ספעציפישע תאוות

יעצט איז דא נאך א סארט תאוה וואס איז ספעציפיש. וואס מיינט ס׳איז ספעציפיש? איין מענטש האט ליב דעם מאכל, אדער איין קאלטשער [culture] קען האבן ליב דעם מאכל, אדער איין מענטש האט ליב די פרוי. דאס איז נישט קיין זאך וואס איז שוה בכל [shove ba-kol: equal for all], ס׳איז נישט קיין דבר השוה לכל נפש [dovor ha-shove le-khol nefesh: something equal for every soul]. ס׳איז א זאך וואס יעדער איינער האט ליב א געוויסע זאך.

די גרויסע חקירה: וואס מיינט “איך האב ליב”?

די סקעפטישע טענה

און דא דארף איך זייער שטארק ממליך זיין, ווייל רוב מענטשן זענען נישט מסכים מיט דעם, און אין דעם אליין איז תלוי א גרויסע חקירה פון דאס. וואס איך מיין אז דאס איז צו ברענגען אזוי, ס׳איז דא א גרויסע חקירה, און ס׳איז דא א גוי וואס האט געשריבן א גאנצע בוק צו מוכיח זיין דאס, ס׳איז דא א גרויסע חקירה צו ווען מענטשן זאגן אז זיי האבן ליב א געוויסע זאך.

Again, this works much better for a woman than how it works for a woman, or for a reason, because we have no language, because for some reason it’s a great desire to have a lot of things, but there is a great thing. קענסט די חקירה? אינטערעסטענע די חקירה.

דרך אגב [derekh agav: by the way], די חקירה גייט ער, ער זאגט איך האב ליב פרויען און נישט מענער, אדער די פרויען און נישט פענט, איך ווייס נישט. בעיסיקלי איז זי לעבע חקירה, רייט? וואס האסטו ליב? וואס מיינסטו צו זאגן אז דו האסט ליב א פרוי? אפילו ער זאגט איך האב ליב א געוויסע טייפ, ער דארף אפילו נישט זיין א ספעציפיק וואן. אמאל זאגן איך האב די סארט, די סארט, די קאליר, איך ווייס נישט, די שעיפ. יא? ס׳פרעגט דיך דעם מענטש.

די תענה פון דמיונות

מיר האבן פריער גערעדט וועגן די חוש המשפש [khush ha-mishush: sense of touch], רייט? זיי האבן דיך גע׳טענה׳ט אז די נושא דא איז די חוש המשפש, דא ברענג איך ארויס די סתירה. וואס איז די תענוג [ta’anug: pleasure] וואס דו גייסט האבן פון די גאנצע זאך?

איך האב אמאל געהערט פון א משגיח [mashgiakh: spiritual supervisor], דו האסט מסביר געווען, ר׳ סענדער, דו האסט מסביר געווען אז די גאנצע זאך איז דמיונות [dimyoynes: imagination/illusion]. דו רעדסט דיך איין, דו האסט דיך ליב, און דו הייבסט דיך אן, דו ווילסט האקן עפעס א קליינע באטן וואס זאלסט רוקן אין דיין גוף, און דאס האבן מענטשן ליב. די באטן קען מען בכלל קויפן פאר אסאך ביליגער, ווי יענער האט געזאגט, מ׳דארף נישט פון דעם קויפן א גאנצע תקופה פאר אביסל מילך וכו׳, אבער… און דאס ווילסטו דיר.

סאו ווען דו זאגסט דו האסט איר ליב, דו האסט איר ליב, דו האסט איר ליב. די גאנצע זאך, די סארט, די אנדערע ספעציפיש, אדער די זעלבע זאך א מענטש זאגט, איר האט אפגערעדט די חילוק פון א שבת יעדער און א וואכן סעדער, רייט? דו האסט ליב די שבת׳דיגע טשאלן. דו האסט נישט ליב די שבת׳דיגע טשאלן. ס׳איז נישט דא קיין טייטל. יענער האט געזאגט דא א טיילן פון שבת פאר איר. ס׳איז דא די מיונות רעדס.

ס׳איז דא איין זאך, דאס הייסט, אין די האלדז, אין די טעיסבולס [taste buds], איז דא עפעס א תענוג. דאס האסטו ליב. האסט ליב צו זיין פערליך, ס׳איז דא נאך תענוגים. אלע אנדערע זאכן איז שטערקער.

די סברא: אלע תאוות איז די זייט

אזוי איז דא א סברא [svore: logical argument] וואס איך מיין אז אסאך אפילו פרומע מענטשן האבן גערעדט וועגן דעם אביסל, האבן זיי אזא סברא, זיי האבן גערעדט וועגן דעם אן אנדערע וועג, יא. לויט דעם קומט אויס אז אלע תאוות איז די זייט, רייט? לויט דעם קומט אויס אז אלע תאוות איז די זייט, רייט? איך מיין אזוי.

די קעגן-טענה: ס׳איז נישט די זייט

און דאס איז די טענה. און כנגד דעם איז דא א טענה, א זייער א וויכטיגע טענה, וואס איך מיין אז ס׳איז ריכטיג, און מ׳זאגט אז ס׳איז נישט ריכטיג.

און די טענה דא איז, אז צו רעדן וועגן… אויב מ׳וויל רעדן, דאס איז בעצם די נקודה, לאמיר עס פארשטיין גוט, אבער איך וויל ארויסברענגען אזוי ווי די סתירה.

די פראבלעם מיט “וויפיל”

אויב מ׳וויל רעדן פון גוטע תענוגים, קען עס נישט זיין, פון גוטע אדער שלעכטע, פון א דרך המיצוע [derekh ha-mitzuy: the middle path], קען עס נישט זיין פון די ערשטע לעוועל, קען עס נישט זיין פון די זאך פון וויפיל, פון די זאך אז איך האב ליב, אז איך בין דורשטיג האב איך ליב צו טרינקען וואסער. ווייל אז איך האב דארט ליב וואסער, לויט דעם קומט אויס אז עני מענטש… ס׳איז דא די צוויי פארקערטע טעאריעס, דאס איז וואס איך וויל ארויסברענגען.

קומט אויס אז אלע מענטשן האבן ליב צו טרינקען וואסער. זייער קאלט. דער וואס האט ליב צו טרינקען… וויאזוי איז מען מסביר בכלל דער וואס האט ליב צו טרינקען וויין? דו כאפסט די קשיא? וואס מיינט דאס? ס׳איז א פאלשע זאך, נישט קיין עכטע זאך. איך האב ליב צו טרינקען קאלטע וואסער.

זאלסטו מיר מסביר זיין, ס׳טעיסט בעסער? אקעי. ס׳איז אביסל אן אנדערע טעיסט? פארוואס האסטו ליב די אנדערע טעיסט? וויאזוי האסטו ליב אן אנדערע טעיסט? ס׳איז דאך דא איין זאך וואס הייסט טעיסט, און דאס האסטו ליב.

די פאקט: מענטשן האבן פארשידענע פרעפערענצן

ס׳איז אבער נישט אמת. ס׳איז דאך א פאקט אז מענטשן האבן ליב קאלטע וואסער, ווארעמע וואסער, הייסע וואסער, קאלטע וואסער מיט אביסל טיי, מיט אסאך טיי. ס׳איז דא פינף הונדערט סארט טיי וואס אנדערע מענטשן האבן ליב. ס׳איז דא די אלע חילוקים.

און אלע חילוקים זענען נאר מסביר אין די בהמה לעוועל, אזוי מיין איך. איך מיין נישט אז ס׳איז אמת׳ע בהמות, איך ווייס נישט די חילוק, איך ווייס נישט נאר יא. אבער ס׳איז דא דא, פארדעם ווערט דא דא א סתירה דא. אבער ס׳איז דא עפעס א חילוק פון רעדן פון די צוויי זאכן.

די הויפט-טענה: גוט און שלעכט ליגט אין דער “סטארי”

די עיקר נקודה

און וואס אונז זאגן, וואס איז די טענה, איך האב גענוג מסביר געווען, אז די טענה דא איז אז די גוטע און שלעכטע תענוגים, על פי רוב [al pi rov: for the most part], אפשר אביסל קען מען רעדן פון נישט עסן צו פיל, אבער על פי רוב ווען אונז רעדן פון טוב ורע [tov vo-ra: good and evil] אין תענוגים, רעדן אונז נישט פון דאס וואס איז משותף [meshutof: shared/common], דאס וואס יעדער איינער האט, נאר אונז רעדן פון די מעשה, פון די סטארי. אין אנדערע ווערטער, נישט וואס מ׳זעט אויב מ׳רעדט פון…

ראיה פון תורה און הלכה

און די אמת איז כמעט אזוי די הלכה ארבעט אזוי. פון דעם האב איך זייער ליב, אז די זאך שטימט זייער שטארק מיט די הייליגע תורה. די אלע מענטשן וואס זאגן אז די תורה, די הלכה, די מוסר, די סאך מוסר ספרים, זיי האבן דא די פראבלעם אז די מוסר שטימט.

אין די תורה, מיר האבן גערעדט אז דער רמב״ן [Ramban: Nachmanides] האט אפילו די פראבלעם, אז אין די תורה שטייט נישט וויפיל איז נישט ריכטיג, ווייל וויפיל איז כמעט נישט נוגע.

ראיה פון אריסטו

מיר האבן גערעדט, אריסטו [Aristotle] זאגט אז כמעט קיינער עסט נישט צופיל. איך רעד פון דעם דא, ס׳איז מיר זייער פאני, איך קען נישט קיין מענטשן וואס עסן נישט צופיל, אפשר האט ער געלעבט אין אן אנדערע קולטור, איך ווייס נישט, אפשר איז דא אן אנדערע תירוץ.

אבער אויכעט אין דעם זעלבן נושא, די פראבלעם איז געווענליך נישט צופיל, די פראבלעם איז די ראנג וואן [the wrong one], אדער אין די ראנג וועג [the wrong way], אדער צופיל אויכעט, אבער נישט צופיל אין די סענס אז צופיל ליטעראלי. צופיל מיינט אז מ׳טאר עס נישט ליב האבן אזויפיל, מ׳דארף עס ליב האבן אביסל ווייניגער, אדער אביסל מער, אדער אין אן אנדערע אופן, אדער דינסטאג און נישט מיטוואך.

די סטארי איז מער חשוב ווי די פעולה

אנדערע מיני זאכן זענען מער, מ׳קען עס, איך האב ליב צו זאגן, ס׳איז מער תלוי אין די סטארי וואס מ׳פארציילט וועגן דעם ווי אין די עקטשועל פעולה, ווי אין די גשמיות׳דיגע פעולה. אין אנדערע ווערטער, זאכן וואס פאר א בהמה וואלט עס נישט געמאכט סענס.

בהמות קענען נישט זיין ווייניגער און מער פרוש. זיי קענען זיין אפשר נישט געזונט, ער האט עפעס א פראבלעם מיט זיין אפעטיטע עס צו פיל אדער צו ווייניג. דאס קען זיין, אבער ער קען נישט זיין מער אדער ווייניגער פרוש.

נאר מענטשן קענען האבן מדת הפרישות

אין אנדערע ווערטער מער ווייניגער, האבן די מדת הפרישות [mides ha-prishus: the trait of abstinence], וואטעווער וואלט איר געקענט, דאס קען נאר א מענטש האבן. פארוואס? ווייל די הבחנות [havkhones: distinctions] וואס ליגן אין דעם, ליגן נאר אין די נושא פון וועלכע פון די מעשיות איך פארצייל, איך האב ליב יענע וואל, ס׳קומט אלעמאל מיט א געוויסע וואל, מיט א געוויסע דיסקריפשן וואס מ׳קען דאס קענען מחנך זיין.

ענטפער אויף די קשיא פון חינוך

דא קען מען פארענטפערן די קשיא וואס אלע אידן פרעגן, אבער מ׳קען דאך נישט מחנך זיין א מענטש וואס האט ווייניגער ליב האבן די תנועה גוף [tenu’e guf: bodily movement]. דעטס ווייל די אלע חסידישע אידן וואס זיי מיינען אז די פראבלעם איז די גוף, סטראגן זייער גאנצע לעבן.

אבער אויב דו כאפסט אז מ׳רעדט פון די סטארי לעוועל, קען מען זיכער מחנך זיין. פארדעם האב איך שוין געזאגט דא, אז וועגן דעם, רייט, איך האב געזאגט דא די תורה.

בייַשפיל פון חתונה

אז אויב מ׳האט חתונה און מ׳האט זיך ליב, דארף דאס צו זיין א סאלושן פאר די אלע אנדערע ווייבער. וואס איז די שייכות האט עס? די תירוץ איז אז יעצט האט ער קאנעקטעד זיין תאוה מיט די מעשה. יעצט, ווען ער צו האלט זיך מיין תאוה, דערמאנט ער זיך פון זיין ווייב. די ווייב איז א מצוה זיך צו דערמאנען. אויכעט, אויף דעם איז דא אנדערע הגדרות [hagdores: definitions], אבער דאס איז די איידיע.

די פאראדאקס און מחלוקת שיטות

סאו, און מיר פארשטייען אז דא קומט אנצוקומען צו די פאראדאקס, צו די קאנפליקט וואס איך האב דא. איך האב נישט קיין קלארע… איך מיין אז ס׳איז דא עפעס א קלארע הסבר חילוק, אבער עפעס וועל איך מיך צומישט.

ס׳קומט דא אז ס׳קען אז ס׳איז אויך א מחלוקת אויף שיטות [makhloykes al shites: dispute between approaches], באט מען פארנעווער האט געזען פון מחלוקת שיטות, מיינט דאך אז יעדער איינער האט עפעס א פוינט, אז מ׳דארף פארשטיין ווי איז יעדער איינער גערעכט. רייט? ס׳איז דא א מחלוקת.

מעשה פון ר׳ לייב לאשלאג: דער “סלאוו פיאוס”

די מעשה

איך האב געזען, איך האב געזאגט א מעשה, א חסידישע מעשה. איך האב געזען א תורה פון הרב רבי ליב לאשלאג. הרב לאשלאג האט געזאגט אזוי: אז זייער חסידים, אויב זאלסט זינדיגן, זינדיגן זיי גאר גראב. פארוואס? די איידעלע תענוגים האבן זיי נישט. איך מיין אז ער רעדט די סיטואציע.

דער חסידישער איד און די סטארי-לעוועל

איך מיין צו זאגן, ס׳איז דא אזא סארט חסידישע איד, וואס ער האט נישט קיין… די נארמאלע תאוות וואס א גוי האט, איך ווייס נישט, דו קענסט רעדן פון כבוד [kovod: honor], ס׳איז נישט אזא גוטע עקזעמפל, אבער דו קענסט אפילו רעדן פון תאוות נשים [ta’avas noshim: desire for women]. ער וויל האבן… וואס? יא, איך ווייס נישט ווען גערעדט צו. ער רעדט אין די געוויינליך פון תאוות הגיפט [ta’avas ha-guf: bodily desires].

דאס איז another whole question, why the רוצח [rotzeyakh: murderer] איז so horrible as the noiv [no’ef: adulterer]? ער איז ווייניגער horrible אין א געוויסע וועג. און איך וועל עס דא נאך אסאך שיעורים ברענגען דאס.

דער חילוק צווישן גוי און חסידישער איד

So, דער חסידישער איד וועט נישט וועלן גיין אויף א דעיט מיט קיינעם נישט. א גוי האט א תאוה, ס׳איז אן עקסטערע תאוה פון גיין אויף א דעיט וויפיל צו שלאפן, צוויי אנדערע תענוגים, ס׳מאכט עס בשמאקער. דער עובד, ער קען האבן די זעלבע תאוה פון די גופו של מעשה [gufo shel ma’ase: the act itself], אבער די דעיט גייט ער נישט, גייט ער סקיפן.

דער “סלאוו פיאוס”

אזוי ווי דער סלאוו הפיאוס [the Slavic pious one], יא, וואס מ׳רופט אים פיאוס. פארוואס? ווייל ער האט נישט אין זיין קאפ, ס׳איז אמת, ווייל ער האט נישט אין זיין קאפ די אדיע פון א מעשה, איך האב געטראפן, מ׳האט זיך געדרייט און געמאכט. ער האט א… זיין גוף ארבעט נאך, ווייל זיין גוף ארבעט אלעמאל, כמעט אלעמאל. חוץ… זיין גוף ארבעט, ער וויל טון יעדע זאך.

אבער ער זאל אריינגיין אין די גאנצע זאך, ס׳רעדט נישט צו אים, ס׳רעדט טאקע נישט צו אים. און דו קענסט אפילו זאגן, ער וועט עוקר זיין אין תאוות. דו קענסט פרעגן א שאלה, ער דארף עס יא מצוה, במקום מצות המצוה [bimkom mitzvas ha-mitzve: in the place of fulfilling the commandment]. איך ווייס נישט, אבער ער לעבט נישט אין די קולטור, ער האט נישט די געלערנטע זאך. ער האט נישט געלערנט, ער האט נישט אנלערנט, ער האט נישט דעם געשמאק. אבער דער גוף פון זיינער איז אים געליבן.

די מסקנא פון ר׳ לאשלאג

פארדעם האט ר׳ וואשלע [Reb Vashle] געזאגט, איך האב אויסגעריסן, איך קען אויסרייסן די חלק פון מער נשמה [neshome: soul], אזוי ווי מער מענטשן.

די מחלוקת וועגן גשמיות און מענטשלעכקייט: צוויי פאַרקערטע שיטות

דער גוף בלייבט אַפֿילו ווען די נשמה איז אויסגעריסן

זיין גוף אַרבעט נאָך, ווייל זיין גוף אַרבעט אַלעמאָל, כמעט אַלעמאָל. זיין גוף אַרבעט, ער וויל טון יעדע זאַך. אָבער אַריינגיין אין די גאַנצע זאַך, ס׳רעדט נישט צו אים, ס׳רעדט טאַקע נישט צו אים. און דו קענסט אַפֿילו זאָגן, ער וועט עוקר זיין יעדע תאוה [ta’avah: desire]. דו קענסט פֿרעגן אַ שאלה, ער דאַרף עס יאָ, מצוה [mitzvah: commandment], במקום מצות המצוה [bimkom mitzvat hamitzvah: in the place of fulfilling the commandment]. איך ווייס נישט, אָבער ער לעבט נישט אין די קולטור, ער האָט נישט די געלערנטע זאַכן. ער האָט נישט געלערנט, ער האָט נישט אָנגעלערנט, ער האָט נישט דעם געשמאַק. אָבער דער גוף זיינער איז אים געבליבן.

פֿאַרדעם האָט רבי וואָלף אַשלאַג געזאָגט, איך האָב אויסגעריסן… מ׳קען אויסרייסן די חלקי הנשמה [chelkei haneshama: parts of the soul], אַזוי ווי די מער מענטשלעכע חלקים. פֿון די תאוה איז גרינגער אויסצורייסן, צו מחנך זיין, אָבער די חלק הגוף [chelek haguf: the bodily part] איז אַ פּראָבלעם. אויב ער וויל, וויאַזוי האַלט ער זיך איין? געווענליך האַלט ער זיך איין, ער טוט וואָס ער טוט. אָבער אויב ס׳פֿאַלט אים אָן אַ נפֿילה [nefilah: fall], גייט ער זיין זייער גראָב, זייער נידריק אין די סענס, נישט… שטימט וואָס איך זאָג?

Student: נו, אַזוי זאָגט ער? טבע [teva: nature], וויאַזוי הייסט ער?

Instructor: נו, אַזוי טענה׳ט ער, אַזוי זאָגן די חברה. אָקיי.

ערשטער צד: מענטשלעכקייט אין גשמיות מאַכט עס בעסער

סאָו, דאָס איז אַ סברא [sevara: logical argument]. ניין, דאָס איז אַן אינטערעסאַנטע סברא. סאָו, יעצט, דאָ איז דאָ אַ גרעסערע חקירה [chakirah: investigation]. דו כאַפּסט די חקירה? אויב מ׳גייט זאָגן, ס׳איז דאָ צוויי אַנדערע זאַכן וואָס מ׳קען זאָגן.

אויב מ׳וועט זאָגן אַז די פּראָבלעם, לאָמיר זאָגן איין זאַך וואָס איך וואָלט געטאָן אַסאַך, אויב די פּראָבלעם איז אַז מ׳איז נישט מענטשלעך, אַז דער וואָס ער פֿרעסט נאָר, אַזוי ווי יענער וואָס דער אריז״ל [Arizal: Rabbi Yitzchak Luria] האָט געזאָגט איז געווען איינער וואָס ער איז מתפּלל געווען אַז דער אייבערשטער זאָל מאַכן זיין צונג, זיין האַלדז, גרעסער, ער זאָל קענען מער האָבן די תאוות האכילה [ta’avat ha’achilah: desire for eating], אָדער די אַנדערע זאַך וואָס מענטשן זענען מתפּלל צו זיין גרעסער ווייל זיי מיינען אַז ס׳זאָל האָבן מער תאוות אַזוי, יענץ איז גאָר בהמיש [behemish: animalistic], דאָס איז אַ פּראָבלעם.

אויב למשל איינער וואָס ער האָט ליב צו האָבן עלף סאָרט דיפּס ביי זיין שבת סעודה [Shabbat seudah: Sabbath meal], דאָס איז שוין… און אויב יעדער דיפּ דאַרף קומען פֿון אַן אַנדער לאַנד, איך ווייס נישט, עפּעס אַ גאַנצע מעשה וואָס קומט פֿון דעם, עפּעס אַ גאַנצע קאָמפּליצירטע זאַך, עס דאַרף זיין אָרגאַניק, עס דאַרף געדאַרפֿט מישן צוויי מענטשן אויף אַ גרינע דינסטאָג ווען די לבנה [levanah: moon] איז פֿול, איך ווייס נישט, עפּעס אַ גאַנצע מעשה וואָס קומט דערמיט, ער איז עפּעס אַ מענטש. ס׳איז אַ גאַנצע סעודה, ער לעבט מער מענטשלעך, אמת? דאָס איז איין וועג וואָס מ׳קען טענה׳ן.

Just to be clear, אַפֿילו דער וועג גייט נישט זאָגן אַז ווי מער ס׳דרייט די מעשה איז עס מער גוט. איך מיין אַז דאָס האָט קיינער נישט געזאָגט. אַביסל איז עס מער גוט ווי צו זיין אַ פֿרעסער. איך מיין אַז דאָס איז מסכים אויף יעדער איינער, אַז צו זיין אַ גראָבע פֿרעסער איז ערגער ווי צו זיין אַן איידעלער איד, אין אַ געוויסע סענס.

און אויך איז מסכים אויף יעדער איינער, אַז ווי מער… דאָס האָט מען פֿאַרציילט, מען גלייבט די מעשה, ס׳שטייט אויף די בעק פֿון די וויין באָטל, מאַכט עס נישט אַליינס בעסער, אָבער ס׳איז דאָ אַזעלכע מעשיות וואָס מאַכן זיי בעסער, און ס׳איז דאָ וואָס זענען ערגער, און ס׳איז דאָ וואָס מאַכט עס אַסאַך ערגער, רייט? אַז ס׳ווערט יהודה עבירה קשורה בעבירה [aveirah gorerah aveirah: one sin leads to another], דאָס מאַכט עס אַסאַך ערגער. דאָס איז די חקירה.

צווייטער צד: דער רמב״ם – מענטשלעכקייט צולייגן צו בהמישקייט מאַכט עס ערגער

אָבער די… די… די… דאָס איז אַזוי ווי איין צד, איין זאַך וואָס קומט אַרויף. אָבער איך כאַפּ אַז פֿון די צווייטע זייט קומט אויס פּונקט פֿאַרקערט. פֿאַרוואָס קומט אויס פּונקט פֿאַרקערט?

אויב מ׳נעמט די אידיע וואָס מ׳האָט געזאָגט פֿריער ביזן סוף, און מ׳זאָגט אַז דאָס איז אַ בהמישע זאַך, דאַרף מען פֿאַרשטיין אַז צוצולייגן… דער רמב״ם [Rambam: Maimonides] זאָגט די טענה אין חלק י״ח [chelek yud-ches: part 18] בפֿירוש, צוצולייגן אַ משל צו אַ מעשה בהמה [ma’aseh beheimah: animalistic act], ער מאַכט עס נישט אויס מעשה בהמה, ער מאַכט עס ערגער. שטימט? פֿאַרוואָס?

ווייל אַ מענטש, אַזוי זאָגט דער רמב״ם אין חלק י״ח, דער רמב״ם זאָגט, ער איז זייער קעגן. דער רמב״ם זאָגט, אַז דו זעסט מענטשן קומען זיך צוזאַמען צו עסן, דאַרפֿסטו אָנקוקן אַז מענטשן קומען זיך צוזאַמען צו מאַכן. דאָס איז די זעלבע זאַך, ביידע זענען צרכי הגוף [tzorchei haguf: bodily needs]. ס׳שטייט אַ מפֿורש׳דיגע פּסוק [pasuk: verse], “וכל שולחנם מלא קיא צואה” [vechol shulchanam malei ki tzo’ah: “and all their tables are full of vomit and filth” – Isaiah 28:8].

סאָו, דאָס הייסט, מענטשן האָבן אַ צורך הגוף [tzorech haguf: bodily need]. ער האָט אַ צורך הגוף! דו האָסט באַהאַלטן אַריין. ר׳ יודל דזשיקער האָט געזאָגט, ער פֿאַרשטייט נישט, דער רבי איז פֿירן טיש ורבה [tish u’revah: a large public Chassidic gathering]. פֿאַרוואָס? קיינער זאָל נישט נישט זיין בכתוב [bichtav: in writing], ביז כתוב בראַמדער אויכעט.

Student: יאָ, זיי האָבן זיך געשעמט?

Instructor: יאָ. נישט צו מענטשן. נישט מפֿשיט צוזאַמען.

Student: יאָ, היינט אויכעט. דאָס איז אַ קליינע מחיצה [mechitzah: partition].

Instructor: יאָ, איז איידעלע, ס׳איז געווען אַ בית כסא [beit kisei: bathroom], ס׳איז נישט געווען אין פּובליק. דאַרפֿסט פֿאַרשטיין, אַפֿילו ווען דו האָסט געטון צוזאַמען, הייסט נאָכנישט אַז ס׳איז געווען אין פּובליק. דו כאַפּסט די חילוק [chiluk: distinction]?

Student: הייסט פּראַפּרעסיע?

Instructor: יאָ, ס׳איז געווען באַהאַלטן אין פּלאַנט, דאָרט גייט מען אַרויס, אַזוי ווי מ׳קען גיין אין מקוה [mikveh: ritual bath] צוזאַמען. ס׳איז אַ בית כסא, יעדער איינער איז מודה אַז דו האָסט נישט געטון אין דיינינג, און וואָטעווער ס׳איז געווען דעמאָלטס, איך ווייס נישט וואָס, די פּלטיא גדולה [platya gedolah: large plaza] דאָרט.

סאָו דאָס טענה׳ט דער רמב״ם. ווען דער רמב״ם טענה׳ט, איי, ס׳איז דאָ מענטשן שרייבן פּאָעמס וועגן דעם, וועגן וויין און וועגן אַנדערע תאוות, מ׳שרייבט אַ גאַנצע פּאָעמס, און מ׳מאַכט צו דעם אַ גאַנצע שרייבן. זאָגט דער רמב״ם, דאָס איז דאָך ערגער געמאַכט. פֿאַרוואָס האָט אַ מענטש אַ שכל [seichel: intellect] מיט אַ כח [koach: power], אַ דמיון [dimyon: imagination] אַפֿילו, מיט אַ כח, אַ ציור [tziyur: depiction]? כדי ער זאָל טראַכטן פֿון זאַכן וואָס מ׳קען נאָר טראַכטן.

אַז דו נוצסט דיין שכל כדי צו טראַכטן פֿון עסן, ווייל ס׳איז דאָך מכלל געווען די כבוד השכל [kevod haseichel: honor of the intellect]. נישט, ממילא אַז דו ביסט אַ פֿרעסער. דער רמב״ם בעסיקלי זאָגט די טענה. ממילא אַז דו ביסט אַ פֿרעסער, זיי האָבן אַ ביימער נעבעך, זיי אויך אַ ביימער. אָבער אַז דו נעמסט דאָך די מענטשלעכע חלק שבו מענטש און דו נוצסט עס פֿאַר די עסן, האָסטו נאָך אַ חשבון [cheshbon: reckoning] מיט דיין עסן, האָסטו נאָך אַ שטיקל תורה [Torah] דערוועגן, וואָס גייט פֿאַר מיט דיר? ביסט דאָך ערגער.

די סתירה: צוויי פֿאַרקערטע דרכים

ס׳איז זייער אינטערעסאַנט, ס׳זעט דאָך אויס ממש אַ סתירה [stirah: contradiction]. איך זע נישט אַז מ׳קען רעקענט צו זיין די צוויי דרכים. דאָס הייסט, דער ערשטער זאָגט אַז דער וואָס עסט נאָר ווייל ער דאַרף, נאָר ווי אַ בהמה, נאָר וואָס ער וויל, ער איז די בהמה. און דער צווייטער זאָגט אַז ניין, אַז דער וואָס האָט אַ מעשה, ער איז די גרעסערע בהמה.

איך וועל דיר קענען געבן נאָך אַן עקזעמפּל, נאָך אַ רעפֿערענץ פֿאַר דעם, אין די רעפּובליק [Republic: Plato’s Republic].

דער משל פֿון דער רעפּובליק: “אַ שטאָט פֿון חזירים”

אָבער דער ערשטער זאָגט אַז עס איז דאָ גוטע פֿודיס און שלעכטע פֿודיס. עס זאָגט נישט אַז עס איז דאָ צופֿיל אָדער צו ווייניק, אָבער עס איז יאָ אַ גרויסע חילוק אַז די אַרגומענט פֿון זאָגן אַז צולייגן מעשיות מאַכט עס ערגער איז נישט אינגאַנצן אמת. איך טראַכט אַז מען קען עס, אָבער איך מיין אַז עס איז קלאָר אַ שטיקל מחלוקת [machloket: dispute]. מען דאַרף אַריינגיין אין די טיפֿער, איך וויל נאָר אַרויסברענגען די חקירה.

איך וועל דיר גרעבן נאָך אַ רעפֿערענץ פֿאַר די מחלוקת, איך מיין אַז ס׳איז מפֿורש אַ מחלוקת. אין די רעפּובליק שטייט, און קען מען די מעשה פֿון די רעפּובליק שטייט אין די כוזרי [Kuzari: medieval Jewish philosophical work], יאָ, יעדער ווייסט.

בקיצור, דער סאָקראַטיס [Socrates] פֿאַרציילט אַ מעשה אַז ער וויל דעסקרייבן וויאַזוי מ׳איז אַ מענטש, אַלס אַ משל פֿאַר די נפֿש [nefesh: soul], יעדער ווייסט, ער פֿאַרציילט די מעשה פֿון די עיר קטנה [ir ketanah: small city], און ער פֿאַרציילט אַז מ׳גייט מייסד זיין אַ שטאָט. הייבט ער אָן, וואָס דאַרף אַ שטאָט? מענטשן? אָקיי. וואָס דאַרפֿן מענטשן? עסן. אָקיי, מ׳וועט צוזאַמעננעמען אַביסל ווייצן און אַביסל וואַסער, מ׳וועט מאַכן אַביסל ברויט, און מ׳וועט עסן.

קומט דער וואָס רעדט מיט דאָרט, און ער זאָגט אים, רבי לעבן, איך וויל דיר פֿאַרטיילן אַ מעשה. דו האָסט געמאַכט אַ שטאָט פֿאַר חזירים [chazirim: pigs], פֿאַר פּיגס. דו האָסט נישט געמאַכט קיין שטאָט פֿאַר מענטשן.

זאָגט ער, וואָס הייסט? דו האָסט געגעבן ברויט, דו האָסט געגעבן וואַסער. ס׳איז ממש אַזאַ דיסקריפּשן, פּז במלך [paz bamelech: pure gold in the king – referring to a simple, basic existence].

מ׳קען לעבן. זאָגט ער, וואָס הייסט? אַ מענטש דאַרף האָבן אַביסל… אַביסל mayonnaise, אַביסל חריין [chrein: horseradish], אַביסל פֿלייש אַמאָל. אַ מענטש לעבט נישט אַזוי ווי אַ חזיר, אַזוי ווי דו פֿאַרציילסט, דו עסט גראַז.

זאָגט ער, “אַה, דו ביסט גערעכט. ווייסטו וואָס? לכבוד דעם דאַרף מען מאַכן אַן army, ווייל אין אונזער שטאָט וואַקסט נישט גענוג אַז מען זאָל קענען אויך מאַכן דיפּס מיט זאַלץ, נישט זאַלץ, מיט אַן אַנדערע זאַך.”

און כאילו ס׳איז דאָ דאָ אַ קריטיק אין דעם. דאָס הייסט, ער טענה׳ט אַז דאָס וואָס מענטשן זוכן לוקסוס, דאָס קאָסט אַלע פּראָבלעמס. פֿאַרדעם הייבט זיך אָן די מלחמה [milchamah: war], פֿאַרדעם הייבט זיך אָן, ממילא דאַרף מען שוין מחנך זיין די וואָס גייען אין מלחמה, ס׳הייבט זיך אָן אַ גאַנצע פּראָבלעם.

אַזוי שטייט אַ מעשה, אויב שטייט בפֿירוש אַז די שיטת הגלאַקאָן [shitat Glaucon: Glaucon’s approach] איז געווען אַז דאָס איז אַ שטאָט פֿון חזירים, די וואָס עסן נישט קיין דיפּס. ער זאָגט נישט קלאָר די קריטיסיזם אַז ניין, אָבער ער גייט איין אויף דעם, און אַנשטאָט מענטשן גייען עסן דאָס.

אַריסטאָטל׳ס פֿאַרקערטע שיטה

ס׳זעט אויס אַז… וויאַזוי הייסט ער? מה שאין כן [mah she’ein kein: in contrast] אַריסטאָ [Aristotle] זאָגט זייער קלאָר אַז אין די פּלעצער וואָס ער זעט, זאָגט ער זייער קלאָר אַז אַ מענטש וואָס וואָלט נישט געהאַט קיין שום טעם און קיין שום עס און קיין שום פּרעפֿערענץ איז אַ חזיר. ער איז מסכים מיט יענער וואָס האָט געזאָגט אַז ער איז אַ שטאָט פֿאַר חזירים.

לויט סאָרקעטיסט [Socrates] וואָס אַ מענטש איז געמאַכט נאָר צו טון זיין כח השכל [koach haseichel: power of intellect], נאָר בלית ברירה [beli beirah: without choice] דאַרף מען נעמען קער פֿון די מענטשן וואָס האַלט נישט דערביי. ס׳זעט אויס אַז וואָס ס׳זעט אויס פֿאַר די פּשוט׳ע מענטשן איז אַ שטאָט פֿון חזירים, דו כאַפּסט אַז ס׳איז נסתלק [nistalak: removed] חזירים, ווייל זיי זענען, און זיך דאָך יעצט מסכים אין די גאַנצע סברא, על פּי פֿילאָזאָפֿיע [al pi filosofyah: according to philosophy], על פּי פּליטאָ [al pi Plato: according to Plato], זענען זייער גאָר די מלאכים [malachim: angels], נישט קיין חזירים.

די פּראָבלעם איז, אַסאַך מאָל טרייט מען צו זיין אַ מלאך און מ׳בלייבט אַ חזיר, אַפֿשר דאָס איז זיכער נישט קיין וועג. אָבער ס׳איז זיכער דאָ דאָ עפּעס אַן עכטע בעיסיק מחלוקת צו איינער וואָס ער האָט בכלל נישט ליב קיין שום עסן, לאָמיר זאָגן עס בלית ברירה אַזוי ווי, צו ער איז אַ גוטער מענטש אָדער אַ שלעכטער מענטש.

די פּראַקטישע שאלה: וואָס איז דער ציל?

דאָס זאָגט עס שוין ווייטער על דרך המצוה [al derech hamitzvah: in the way of the commandment], אָבער די שאלה איז צו עני עסן דאַרף מען ליב האָבן מיינט וועלן, רייט?

Student: יאָ, פֿאַר די פּשוט׳ע אידן האָבן געווייסן אַז… אין ליובאַוויטש איז דאָ אַ מסורה [mesoirah: tradition] פֿון די אַלטע רבי׳ס זון ר׳ משה, אַז אַלע מצוות וואָס די גוף האָט הנאה [hana’ah: pleasure] דאַרף מען נישט מכפּיל זיין. אַזוי ווי עונג שבת [oneg Shabbat: Sabbath delight], אַזאַ מין שבת. אַזוי זאָגן זיי, וואָס?

Instructor: יאָ, אָקיי, ס׳איז נישט קיין ליבלעכע זאַך, דאָס איז אמת.

Student: יאָ. און מ׳עסט ווייניק.

Instructor: בסדר.

די אומגעלייזטע שאלה

און די שאלה איז, איז ער גראַדע בעסער? דער וואָס גייט דאָרט, אַ חסידישער איד, אַסאַך חסידישע אידן, נישט אַלע, אַסאַך חסידישע אידן, ס׳איז אמת האַלטן אַזוי ווי אונז האָבן געזאָגט, אַזוי ווי סאָקראַטעס וואָלט כאילו געהאַלטן דאָ, אַז ניין, אַז דער איז אַ גרעבערער יונג, דער וואָס גייט צו יענע רעסטאָראַנט, ווי דער וואָס פֿרעסט סתם אַ גראָבע שטיקל קוגל.

דאָס איז דער רמב״ם. דער רמב״ם אין מורה [Moreh Nevuchim: Guide for the Perplexed], נישט אין הלכה [halachah: Jewish law]. די הלכה האַלט נישט אַזוי, פּשוטו כמשמעו [peshuto kimashma’o: in its simple meaning]. די הייליגע תורה האַלט נישט אַזוי, אמת? אין די תורה שטייט אַז מ׳דאַרף עסן מיט זאַלץ, ווייל ס׳איז נישט קיין כבוד [kavod: honor] צו מאַכן אַ המוציא [hamotzi: blessing over bread] און עסן אַ ברויט אָן זאַלץ, אמת?

אַלעמאָל קען מען זאָגן די תירוץ [teirutz: answer], איך ווייס נישט. איך ווייס נישט, ס׳איז אַן איזי תירוץ. איך מיין אַז ס׳איז דאָ אַן עכטע פּראָבלעם.

די שאלה איז, ווען דו זאָגסט אַז די גרויסע אידן זענען פּשוט׳ע אידן, חלילה וחס [chalilah vachas: God forbid], וואָס איז די ציל, אמת? איך קען נישט צילן פֿון די פּראָבלעם, אָדער וויאַזוי צילט מען? מ׳צילט נישט צו בכלל צו זאָגן בלית ברירה האָב איך אַ גוף וואָס האָט ליב עסן, אָדער צו זאָגן, ניין, ס׳איז דאָ אַ געוויסע תועלת [to’elet: benefit], ס׳איז דאָ אַ געוויסע וועג וויאַזוי צו זיין אַ מענטש, און דאָס אינקלודט ליב האָבן געוויסע זאַכן אין אַ גוטע וועג.

פֿאַרשטייט זיך, מ׳דאַרף וויסן וואָס און ווען. איך זאָג נישט אַלעס, און איך זאָג נישט אַז יעדע מאָל וואָס מ׳לייגט צו אַ שטיקל תורה צו די עסן ווערט עס בעסער. ס׳איז דאָ שטיקלעך תורה וואָס זענען בעסער און וואָס זענען ערגער, אָבער ס׳איז דאָ אַ געוויסע וועג. וואָס הייסט סעודת מצוה [seudat mitzvah: festive meal in honor of a commandment]?

אָקיי, אַפֿשר נישט.

דער בעל שם טוב׳ס משל פון עונג שבת און די פראבלעם פון גשמיות

דער בעל שם טוב׳ס משל פון בן המלך און די פויערן

מגיד שיעור:

אזוי ווי דער בעל שם טוב [Baal Shem Tov: founder of Hasidic Judaism], דער בעל שם טוב האט געזאגט, יא? דער בעל שם טוב׳ס תורה [Torah: teaching] למשל [for example], דאס גייט מיט דעם וועג, רייט? דער בעל שם טוב האט געזאגט אז למשל, שטייט אין תולדות [Toldos: a Hasidic text] אסאך מאל, אז פארוואס מאכט מען עונג שבת [oneg Shabbos: the pleasure/delight of the Sabbath]?

דו קענסט דעם משל [parable] אז ס׳איז געווען א פויער, נישט א פויער, סארי, א בן מלך [ben melech: prince, son of a king]. וויאזוי גייט דער משל? יא, א בן מלך איז געווען פארכאפט אין א פלאץ פון פויערן. איין טאג איז געקומען צו אים א בריוו פון זיין טאטע, עפעס א שמחה [simcha: joyous occasion], האט ער געוואלט זיך פרייען. אבער וויאזוי גייט זיך פרייען? די פויערן פארשטייען נישט וואס איז דער מלך [king], נישט וואס איז דער בריוו, נישט דער בן מלך.

האט ער זיי געקויפט אביסל משקה [mashke: alcoholic drink], און זיי האבן געטאנצן פאר די משקה, און ער האט געטאנצן מיט זיי פאר די בן מלך. ער זאגט, פארשטייט זיך, אזוי מאכט מען עונג שבת. די נשמה [neshama: soul] וויל זיך פרייען מיט׳ן אייבערשטן [the Almighty], דער גוף [body] פארשטייט נישט, גיבט מען אים אביסל משקה ער זאל מיטטאנצן.

קריטיק פון דעם משל: דער גוף אלס בלית ברירה

וואס איז דאס טייטש [meaning]? נישט ווי דו זאגסט. דו זאגסט בעצם [essentially] די גאנצע זאך בלית ברירה [without choice, of necessity], איך בין סטאק [stuck], איך בין נעבעך [unfortunately] סטאק, למעשה [in practice] איז דער גוף אין דזשעיל [jail], איך קען דאך נישט, בלית ברירה מוז איך אנקומען צו דעם גוף, ווייל איך קען נישט, איך קען טאקע נישט, איך קען נישט זיין פרייליך אן דעם גוף, מוז איך אים.

אבער ס׳איז נישטא קיין טוב [good], ס׳איז נישטא קיין גוטס אין דעם גוף אליין זיין פרייליך. נישט אז איינער אנדערש זאל קענען זאגן, ניין, מ׳דארף זיין פרייליך, נישט א גאנצע וואך, כל ימי החג מסופים [all the days of the festival are counted], שבת [Shabbos: the Sabbath].

קשיא: פארוואס האט דער אייבערשטער אריינגעגעבן א טעם אין עסן?

תלמיד [Student]:

פארוואס האט דער אייבערשטער אריינגעגעבן א טעם אין עסן?

מגיד שיעור:

אה, דאס איז א גוטע קשיא [question]. זייער גוט.

ר׳ בערל לעטשעווער׳ס שיטה

וועגן דעם, מיין זיידע ר׳ בערל לעטשעווער האט נישט געהאלטן אזוי. ער שרייבט טאקע די קשיא, און ער זאגט אז ס׳מוז זיין אז ס׳איז נישט ריכטיג. איך ווייס נישט, ווער פון אונז קען דעם בעל שם טוב, קען מען אלעס מפרש זיין [interpret], אבער ער גייט אן אנדערע וועג.

ער זאגט טאקע אז ממילא [consequently] איז גייט אים אריין ביי די ערשטע וועג. ער זאגט אז מ׳דארף יא, מ׳דארף טרעפן די ריכטיגע, מ׳דארף מכוון זיין [have intention] די ריכטיגע כוונות [intentions], וואטעווער ס׳איז. אבער ס׳איז דא א מעשה [deed, action] פון די עסן, אויב מיין תירוץ [answer] איז אז ס׳איז דא א גוטע מעשה פון די עסן, און דאס מאכט אלעס פארקערט. דער וואס איז מכוון כוונות אכילה [has intentions regarding eating] האט דאך א גאנצע מעשה פארוואס ער דארף עסן, און דאס איז די… ס׳איז דא א חילוק [difference] אז זיי עסן און אז זיי עסן דארט איז נישט אלץ די זעלבע זאך. ס׳איז עכט א מחלוקת [dispute] אבער.

דיסקוסיע: טעם, בהמות, און מענטשן

תלמיד:

וואס קען מען נישט זאגן אז דער אייבערשטער האט געמאכט א טעיסט [taste] ווייל נישט וועלן מענטשן נישט עסן? די מעשה פילט זיך פאר א רגע צו עסן.

מגיד שיעור:

קיען עסן נאך. זיי האבן נאך א טעם טאקע. עס איז נישט שטרוי. עס איז נישט שטרוי. עס איז נישט שטרוי.

ניין, די סטארי [story] איז דאך סך הכל [in total] אז די מענטשן… דאס ברענגסטו אריין דעם אייבערשטן. דאס האבן מיר גערעדט ביי די שיעור פון דאס. אויב מ׳ברענגט אריין דעם אייבערשטן, מאכסטו וואס ס׳איז מער קאמפליקירט. אויב דו האלטסט אז דער אייבערשטער האט נישט געקענט מאכן קיין… ער האט געמאכט שטרוי [straw], יא? זעסטו אז דו קענסט מאכן א מענטש דאס עסן שטרוי, לאז א מידע עסן. ס׳איז דא א ריזען פאר עס. פארוואס איז די ריזען? פארוואס איז די ריזען? פארוואס איז די ריזען?

תלמיד:

וואס דען?

מגיד שיעור:

איך מיין אז ס׳איז נישט זאל בעל ריזן [reasonable] אז דו האסט געגעבן… וואס האבן איר גערעדט וועגן דעם און ווען זיי האבן גערעדט וועגן דאס? איך מיין אז אריינברענגען דעם אייבערשטן איז נאט וועריג [not very]… איך מיין אז ס׳איז נאט וועריג העלפפול [helpful]. ס׳איז דא אזא זאך. ס׳איז דא אזא זאך. ס׳איז דא אזא זאך.

תלמיד:

ניין, די מיני עסן איז טאקע, מענטשן האבן געמאכט די מיני עסן. דער אייבערשטער האט נאר געמאכט איין מיני עסן, דער מענטשן האבן געמאכט אלע מיני עסן.

מגיד שיעור:

וויאזוי די מיני עסן האט שוין דער אייבערשטער געמאכט? א פאר, דריי, פיר, זען? ער קען, ער קען אויך רצח׳ענען [murder]. קען ער נישט קיין רצח׳ענען. שוואלס [swallows] האט ער טאקע געמאכט. וואס ער ווייסט, ער קען ער רצח׳ענען. פארוואס האט ער עס געמאכט? זאגט ער אז אמאל דארף מען רצח׳ענען.

ס׳איז נישט אזא גוטע ראיה [proof], דאך תאוות הרציחות [desire for murder], אז ס׳איז דאך מענטשן וואס האבן זייער ליב רציחות, וועגן דעם זאל מען רציחות. אפשר דארף מען צוקומען צו איינע מענטשן אמאל. זאג נישט, אבער…

וואס קענסטו זאגן פארוואס ס׳איז דא אזויפיל מיני טעמים געעסן? און ס׳איז דא אזא חלק וואס מ׳מאכט דא פאר… גיי טאקע מיט יענע אנדערע שיטה [approach]. וואס מ׳האט פריער געזאגט איז נישט אזוי שוין, ווייל סך הכל די אלע מיני טעמים, איז די מענטשן, די סטורי [story] וואס די מענטשן באציילן, אז די מענטשן האבן גענומען זייער שכל [intellect], און די טעיסט האט א כח [power] אויך, יא?

תלמיד:

ניין, דארט נישט. ניין, די קו [cow] פילט א חילוק צווישן שטרוי און אנדערע זאכן.

מגיד שיעור:

יא, האט יא, האט נאר נישט די… די… די… פאר א נארמאלע בהמה [animal] איז דא חילוקים [differences]. יא, אוודאי, ס׳איז דא treats, מ׳געבט אפילו treats פאר די בהמות ווען זיי טרעינען [train] זיי. ס׳איז נישט אנדערש. ס׳איז דא אזויפיל מיני טעמים אין עסן.

אנאליז: צוויי עקסטרעמע מענטשן אויפן גאס

מגיד שיעור:

לאמיר פארשטיין. די אלעזשי [allegory] איז דער רבי ברוין. איך פיל אז מ׳בויעט דאס… איך ווייס די שאלה איז א גרויסע שאלה, אבער די וועג ווי מ׳האט אויסגעבויעט די שאלה, די וועג ווי מ׳בויעט דאס… איך זע ווי מ׳בויעט אויס די שאלה, איך מיין… It’s trying to have a תירוץ by the way they’re bringing it, but they don’t know what the תירוץ איז.

סצענאריע 1: דער גורמע און דער שנארער

איך וויל אוועקשטעלן אפאר סענעריאס [scenarios]. לאמיר נעמען איין סענעריא, ס׳איז דא צוויי מענטשן אויפן גאס. איינער גייט, און ער… איך ווייס נישט וואס, ער עסט עפעס א fancy… ער עסט ממש, איך ווייס נישט, ער ווארט ס׳זאל זיין אונטער די זון, ער גיסט ארויף אביסל זאלץ, און ער עסט עס, און ער… וואס איז ער?

די אנדערע זייט דרייט זיך עפעס א שנארער [beggar], מענדל דער חזיר [pig], איך ווייס נישט, און ער עסט פון די גארבעדזש [garbage].

איך מיין אז כמעט יעדער איינער פארשטייט אז אפילו ס׳איז זייער די גרעסטע עקסטרימס [extremes], איך נישט פארשטיי. איך קען הערן אז ביידע פון דאס, די גרעסטע מחשבה [thought] מיט די גרעסטע נישט מחשבה, האט עפעס אן אינטענס [intense] ביסטיאליטי [bestiality], ווי מ׳רופט עס יעצט, בהמישע מענטשן. מ׳פארשטייט דאס, right?

סצענאריע 2: צוויי מענטשן ביי גארבעדזש

יעצט קומט די נעקסטע לעוועל [level] מענטש. ניין, דער ערשטער מענטש איז בעסער אדער ערגער? איך זע דא צוויי מענטשן, איינער… אין די זעלבע גארבעדזש, איינער שטייט און עסט פון די גארבעדזש אזוי אן מחשבה, און איינער עסט מיט הייב מחשבה.

Somehow אונז, אונז וואטשן די צוויי מענטשן, פארשטייען אז ביידע פון די מענטשן טוען עפעס וואס איז עפעס נישט אנושיות׳דיג [human-like]. זיי… עפעס איז דא… אפילו דער נוצט אסאך מחשבה און דער נוצט אסאך… איך פארשטיי אז אונז ברענגען עס ארויס א סתירה [contradiction], די גאנצע שמועס [conversation] דאס איז… צו ווייזן אז ס׳איז דא א סתירה.

דיסקוסיע: וואו ליגט די סתירה?

תלמיד:

דער מענטש וואס ער שטייט דארט, ער וואלט דארט באקן, ווייל ער האלט זיין גרעסטע הנאה [pleasure] צו שטיין נעבן א גארבעדזש קען. און די זון שיינט אראפ אויף זיין אייז קריעם דעמאלטס, און עפעס, און ער מוז ממש, ער האט נישט געגעסן די גאנצע וועג, און ווייטער עסן.

מגיד שיעור:

איך מיין, מ׳פארשטייט, איך מיין מ׳קען זען אז ס׳איז דא א שייכות [connection], אז ס׳איז נישט קיין סתירה. איך זאג, מ׳רעדט דא געגנט, און איך מיין מ׳זאל זיך אויסבויען לעוועלס צו זען ווי ווערט עס א סתירה. אונז נעמען עס, און אונז ווילן מאכן אזוי.

איין רגע, דער מענטש לייגט דאך צו אז די גאנצע מחשבה איז שלעכט, און דער מענטש האט נישט קיין שום מחשבה, ער דרייט זיך אין די גארבידזש אזוי ווי א סקאנק [skunk]. ביי די קוועסטשן [question], די מער אז ער איז בודדיג [bothered] אין סטירער [stirrer] איז ביי די אנדערע עקסטרים, רייט? דער מענטש וואס ער… איינער דרייט זיך אין סטירה.

תלמיד:

ניין, איך קען עס וועגן אין אנדערע וועגן, מען וועט ווערן ס׳איז נאך נוגע [relevant], איך האב געהאט א פלאדיגמער [paradigm] פון די וואך. דער מענטש וואס ער… האט נישט גארנישט מיט די עסן נאר די בהמות׳דיגע פארט, נאר דאס אז ער דארשט און ער וויל אריינגיסן ווייסער אויף זייט.

מגיד שיעור:

יא, ער רעדט דאך וועגן דער מענטש וואס עסט דארט מיט די גארבעדזש, ער האט גארנישט מיט די עסן דארט. ער כאפט גארבעדזש, ער טריי דארש. ער כאפט עסן. יענץ איז כובד [heavy], איך ווייס נישט וואס עס איז. ס׳איז נישט תרוות אכילה [eating culture]. איי דין נאו וואט עס איז. ס׳איז יא, ס׳איז עפעס א… ס׳איז עפעס א פאני [funny] זאך, יא.

תלמיד:

אקעי, וואס דאס האט מער מיט די געים [game].

מגיד שיעור:

נו, און דעם מענטש וואס ער… דו ברענגסט די סתירה… פון וואו איך שטיי, ווען איך ווארט שטייט צו מיין מענטשן אויף אין גאס, פון וואו איך שטיי, דאס מיינט זיך מיין, ווי איך רופסט זיך, איך בין מיין מיטגיין. ס׳איז עפעס צו פיל. ס׳איז עפעס צו פיל.

דער פרינציפ: אוועקגיין פון בעיס לעוועל איז נישט אויטאמאטיש בעסער

די וואן טינג [one thing], די וואן טינג דער אייבערשטער פאר סאל די טינג איז, אז ס׳איז נישט אמת אז די מענטשלעך… ס׳איז נישט אמת אז די… ס׳איז נישט אמת. אין אנדערע ווערטער, מ׳דארף… איך טינג די טעקניקל [technical] וועגן דארף זיין אז ס׳איז נישט אמת אז די אוועקגיין פון די בעיס לעוועל מאכט עס בעסער. דאס איז נאר אינטיירעלי [entirely] טרו [true].

וואט איז טרו איז אז די בעסערע און ערגער פאר די מאסט פארט ליגט אין אן אנדערע לעוועל, אבער דארט איז אויך דא בעסערע און ערגער, און די ערגער איז טאקע מער בהמיש. וואס מיינט איך? דו ווייסט וואס איך מיין?

פארבינדונג צו שבת און דינסטאג

איך קען עס זאגן, למשל, איינער וואס עסט שוין דינסטאג, איך האלט אז עס א בהמה. אבער דינסטאג… סארי, איך וויל פרעגן.

תלמיד:

ניין, דו פארשטייסט נישט אז איך מיין אז ס׳איז איבערלעבן פון שבת, איך ווייס נישט.

מגיד שיעור:

מ׳איז מגשם [make physical] די צוויי מענטשן. פארוואס? ס׳קומט שבת, נישט קיין זאך וואס מ׳עסט. איך מיין די פרייב האבן, איך פרעג, איך מיין די מ׳איז מגשם דא צוויי זאכן מיט די חרפי הלני פון חישי משוש [unclear reference].

אנאלאגיע צו קאראדזש און פחד

איך שטיי, איך זע אז ס׳איז דא צוויי מענטשן, איינער איז מורא׳דיג פיינעסט פון זיין עסן, און איינער עסט פרעסט זיין. איך גיי דריי מיך נאמען אויף א גאס איין זייט, איינער איז א זייער סקערי [scary] מענטש, ער זיצט עפעסט. א מורא׳דיגע צו קראסן [cross] די סטריע [street], און א צווייטער לויפט דורך מיט א מורא׳דיגע קארביטש [whip], און ער איז א צוויי צו חיות [animals].

און איך פארשטיי אויך אז דארט איז א ממוצע [middle ground] צווישן צוויי מדות [character traits] וואס האט א שייכות. די צוויי מדות און א שייכות האט, ווייל אונז האבן מיר געמאכט א שיעור יעצט א פאר וואכן פון חוש המישוש [sense of touch].

די שאלה פון שייכות

אבער איך פרעג, וואס באמת האט א שייכות די צוויי צו זאגן אז… אקעי, די חוש המשפעס [sense of touch] איז אן עקספרעשן [expression] פון איך אלס מענטש דא. אזוי ווי איך גיי רעדן וועגן א פארקערטע זאך פון קארעדזש [courage] און פעיר [fear], איז די צוויי עקסטרימס איז… דאס זענען נאר two extremes, באט דאס זענען two different things, right?

But this is not two extreme, but it’s also two different things. But this is not extreme, but this is how to get it. But the thoughts of the mitzion, it’s also two different things. ס׳איז דא סייער אסאך וועגן צו זיין ראנג [wrong], זייער אסאך וועגן. איין וועג איז צו זיין א גערער [glutton]. א צווייטע וועג איז צו זיין אן אווער-מעשה מענטש [overly refined person].

די ריכטיגע וועג איז, קענסט עס רופן עפעס אינצווישן, I guess, you could say something like that, אר ערלפט אינצווישן איז נאט א קרעקט [correct] ווארט, but… סאו, די… It’s true like what you’re saying, the דרך המצוות [path of the commandments] האלס, to the extent that not always getting away from one person…

דער קאָנפליקט צווישן צוויי מהלכים אין עסן: סדר קעגן טפל

דער יסוד: צוויי וועגן צו זיין פאַלש

Instructor:

לאמיר זאגן אזוי, ס׳איז דא צוויי וועגן צו זיין wrong, ס׳איז דא צוויי וועגן. איין וועג איז צו זיין א גרגרן [a glutton], א צווייטע וועג איז צו זיין אן over מעשה מענטש. די ריכטיגע וועג איז, דו קענסט עס רופן עפעס אינצווישן, I guess, you could say something like that. אדער אפשר אינצווישן איז נישט די correct ווארט, אבער לאמיר עס זאגן למשל, right?

So, it’s true like what you’re saying, אז די דרך הממוצע [the middle path] האלט to the extent אז not always getting away from one problem leads you to the solution. אלעמאל דארף מען נאך אלץ נוצן שכל, אוועקלויפן פון די פראבלעם. די פארקערטע פון טיפשות איז נישט שכל, די פארקערטע פון טיפשות איז געווענליך אויך טיפשות. So, like being the least, but it’s still true that both of these things are true. That’s what I think there’s something like this, both of these things are true, אז צו זיין אזוי ווי אן אריה, א בהמה וואס דורס ואוכל [tears and eats] איז נישט גוט, and also to be someone וואס אינמיטן תשעה טראכט ער פון די סיום [who in the middle of the ninth course is thinking about the dessert] איז נישט גוט, דו כאפסט?

That doesn’t mean… ס׳איז דא א certain goodness וואס באלאנגט צו נישט זיין א פרעסער, און ס׳איז דא אן אנדערע goodness וואס באלאנגט צו נישט זיין צו א גרויסע פארטין מיט די שכל דערצו. אבער it’s still true אז דא איז still א מחלוקת, ס׳איז דא א מחלוקת צו ס׳איז דא שייך צו זיין any שכל אדער any love אין דעם, you understand?

די ראדיקאלע שיטה: עסן אליינס איז דאס פראבלעם

Instructor:

This is not gonna be solved by your problem. ס׳איז דא א מחלוקת if someone says, like, being in a… אן example, maybe this is not די איינציגסטע וועג צו זאגן, being in a body איז אן accident, און loving things of the body איז אן accident from the perspective of the intellect, and therefore, there is no amount of food that’s good, no amount of loving pleasure that’s good. די איינציגסטע amount וואס איז גוט איז ווען מ׳טוט עס, אזוי ווי דער תניא זאגט, בהכרח [by necessity], בעל כרחו [against one’s will]. בעל כרחו איז ווי גוט, ער זאגט, קילוח השד [nursing from a demon]. קילוח השד, דאס איז די איינציגסטע תירוץ [answer].

דאס איז נישט קילוח השד situation, right? דאס איז נישט די קילוח השד מהלך [approach]. די צוויי אנדערע מהלכים, איך וועל ארויסברענגען.

Student:

וואס? אויב ס׳איז דא א… ניין, ביי די סעודה פון דבר תורה [a meal accompanying Torah study], אפשר האלט מען ליב ווי די דבר תורה, נישט די סעודה.

Instructor:

זייער גוט, דאס שטימט מיט די… זייער גוט. וואלט איך געוואלט זאגן, אויב איינער איז אינגאנצן אין די קליפת השור מהלך [the approach of the “shell of the ox” – extreme asceticism], וועט ער זאגן ניין, ווייל די פראבלעם איז די עסן אליינס, די פראבלעם איז נישט די ראנג עסן. די רגע וואס מ׳זאגט די פראבלעם איז די ראנג ליב האבן די עסן, דעמאלטס ביסטו גערעכט, דעמאלטס, that’s not a problem, איך בין מסכים. If you say that, then ס׳קען זיין ראנג אין אסאך וועגן, ס׳קען זיין ראנג אין צופיל, ס׳קען זיין ראנג אין צו ווייניג, ス’קען זיין ראנג אין צוקרומט, קרוקעד [crooked], אלע מיני וועגן קען זיין ראנג.

אבער אויב די ראנגנעסס באשטייט פון די עסן אליינס, און דאס איז לכאורה [apparently] וואס קומט ארויס פון די סברא [reasoning] וואס איז ווערט דא געברענגט, וואס איז מסביר נישט די ראנגנעסס, let’s just be clear, דאס וואס איז ווערט געברענגט איז מסביר די ראנגנעסס, ס׳איז ווערט געברענגט מסביר צו זיין פארוואס דער וואס איז ראנג אין דעם איז ערגער ווי איינער וואס איז ראנג אין אנדערע זאכן. אבער אויב מ׳נעמט עס אביסל ווייטער די סברא און מ׳זאגט אז ס׳איז דא א ראנגנעסס אין ליב האבן עסן אליינס, דעמאלטס any amount of it should be wrong. It’s like an extreme, but like, we’ll get into a different problem if this is called being extreme, אבער ס׳איז אן עקסטרעם לגבי דעם.

דער חניוק-פראבלעם: עסן ווי א בהמה

Instructor:

אבער ס׳איז עקסטרעם אין די סענס אז דו זאגסט אז דו ביסט בכלל נישט געבוירן געווארן פאר עסן, דו ביסט געבוירן געווארן פאר טראכטן. איז בכלל עסן איז בכלל איבער די עבר [transgression], און וואס איז בהכרח, ולית ברירה [there is no choice], כדי צו טראכטן דארף מען עסן, האט מען עסן.

און now, there could be another question, now, לאמיר זאגן איינער גייט אויף יענעם מהלך, ולית ברירה דארף מען עסן, יעצט, זאל ער זיין א פרעסער אדער נישט? Someone could say, might as well be a פרעסער, אדער might as well eat אזויווי דער דורס ואוכל מענטש, ווייל ס׳גייט שנעלער. און דא קען מען, it’s not clear, anyone really believes that, you see? This is where the question…

Student:

ניין, אבער איך פרעג דיר, זאל יענער וואס האלט אז ער עסט נאר כדי צו קענען לעבן, כדי צו קענען לערנען, זאל ער גיין זיין אן אוכל בשוק [one who eats in the marketplace], אזוי ווי די אומרים די גמרא [as the Gemara says], ער קען נישט, right?

Instructor:

דו מיינסט אז ער עסט כדי צו לעבן אזוי, and it’s not clear that we think that it’s good.

Student:

וואס? ער גייט אנטאן א פאריגאטש אויך?

Instructor:

יא, אזויווי דיאגענעס דער ציניק [Diogenes the Cynic], ער האט געוואוינט אין א קוואל [barrel], ער האט געגעסן וואס ער האט געפונען.

זאלן מיר גיין מיט דעם? זאלן מיר גיין מיט די people that we think of as exemplars that do things like that? ס׳איז דאך א חניוק [cynic], ניין? בעצם די איידיע פון זיין א חניוק, right? ער איז נישט גורס מענטשליכקייט אין געוויסע וועגן, ער עסט נישט קיין גאפל [fork], ווייל א גאפל האט מיט א… א קו [cow] עסט אויך אן א גאפל, ער איז בטור קו [in the category of a cow], right? ער איז נישט גורס די קו׳שאפט שבו [the cow-ness within him], ער טוט עס נאר ולית ברירה, ער עסט און עסט ער ווי א קו. א קו עסט אן א גאפל, ער עסט אויך אן א גאפל. ס׳איז דא אזא קאנצעפט, ניין? און דאס איז דאס וואס דו זאגסט, עס ווי א מענטש. וואס הייסט עס ווי א מענטש? עס ווי א מענטש איז ערגער ווי עסן ווי א קו. איך וויל עסן ווי א קו.

Student:

ער איז געווען א חניוק, די זעלבע זאך. דער חניוק האט די זעלבע פילאסאפיע. איך בין נישט געהאריסט די גאנצע זאך פון עסן. מ׳מוז עסן. וועגן דעם, א גאפל לעפל וואס קאסט דיר געלט, די געלט קען איך קויפן א חברותא [study partner], די געלט קען איך קויפן א ספר, די געלט קען איך קויפן אן אנדערע זאך וואס איך דארף ארבעטן. Whatever, איך בין נישט גענוג געווען אין די מהלך האמת.

Instructor:

There is really people that think that. You see, there’s still a conflict. איז, if you hold Aristotle, you could solve the conflict. Or maybe there’s a way of saying it.

צוויי וועגן צו פארשטיין די חסידישע מהלך

די ערשטע וועג: סדר און טישמאנירן

Instructor:

אמת, אז מ׳דארף עסן בלית ברירה, אבער ווען דו עסט מיט א טישטוך [tablecloth] ווייזט מען אז דו קעירסט ווייניגער. I actually don’t know how that works. די חסידישע אידן וואס זיי… I don’t think they… maybe זיי זענען טאקע only in the חיות השעה [living in the moment]. און אפשר איז עס… און דו טראכטסט אז דו מיינסט אז איך קעיר צופיל, און איך קעיר ווייניגער, פארדעם נעם איך די ערשטע און איך גיי ווייטער. איך לייג נישט קיין זאלץ. נו, דאס איז מיין example וואס מיר רעדן. איז דא אזא שיטה? איז דא אזא שיטה? זיכער איז דא, יא. איז די question איז דאס א גוטע שיטה?

Student:

ס׳איז מער א סיגוף [self-affliction] פון מיר.

Instructor:

סיגוף איז טאקע too much. When you’re saying that you’re caring about your body too much. וואס קעירסטו? עס יא, עס נישט, און פאר ווייטער.

Student:

דו האסט פריער פארציילט די זאך, דו האסט גערעדט פון א סעודת מצוה [a festive meal for a mitzvah]. דו האסט איינגעפרעגט פון א סעודת מצוה, ס׳איז נישט די מצוה שבו. עפעס זאגט מען, און מ׳פארשטייט אז די מצוה איז מ׳קומט זיך צוזאם, אפשר איז דא קומט מען זיך צוזאם זינגען א ניגון [melody], אדער נישט זינגען צוזאם. מ׳פארשטייט אז עפעס די סעודה אליינס… ווייל מ׳האט אינטערעסירט ווייל מענטשן האבן גופים וואס האבן ליב צו עסן סעודות.

Instructor:

ניין, ניין, ניין, איך פארשטיי, אבער איך זאג, ס׳איז נישט די זעלבע זאך ווי צו זאגן עס מיט א טישטוך. ס׳זעט אויס אז ס׳איז עפעס מער.

מעשה פון ר׳ שמואל׳ע פעלד: טשאלנט פרייטאג צונאכטס

Instructor:

איך זאג דיר פון מיין עלטער זיידע, ר׳ שמואל׳ע פעלד, ער פלעגט זאגן, א חסידישער, איינער וואס עסט טשאלנט [cholent – traditional Sabbath stew] פרייטאג צונאכטס איז א פרעסער. ס׳איז דא אפאר אידן וואס עסן טשאלנט, ס׳איז א חסידישע חברה, דאס איז וואס זיי האבן געזאגט. Right?

But there’s two ways of explaining that. אז איינער וואס איז talking about a dish, it’s based on the same theory, it’s just a different idea of what within that is good. Just be clear, ס׳איז דא צוויי וועגן צו זאגן די חסידישע חבירה טובה [good fellowship]. איינער קען זאגן… ס׳איז דא צוויי וועגן וואס צו מסביר זיין יענע חסידישע דור. דזשאוק [joke], ס׳מיינט אביסל סיניקל, אבער ס׳איז נאך אביסל אמת אויכעט.

סאו, ס׳איז דא צוויי וועגן צו מסביר זיין. איין וועג צו מסביר זיין איז די אריסטא [Aristotelian] וועג צו זאגן אז ס׳איז דא א סדר [order], אזוי ווי די גמרא, איך מיין, אין צדת ברכה [Tractate Berachot] שטייט קיינמאל נישט צו עסן ווייניגער. ס׳איז דא א סדר פון די מחלוקת׳ן [disputes] וויאזוי פונקט א סדר פון די סדר פון די חסידים, אזא משום נקיות [because of cleanliness], ווייל שמאי און בית הלל [Shammai and Beit Hillel] האבן זיך געדינגען וואס איז די קארעקט טעיבל מענערס [table manners].

סאו, ס׳איז דא א סדר, א א מענטש עסט נישט ווי א חיה [animal], ער וואשט זיך אויס די נטילת ידים [ritual handwashing] וואס איז נישט די מיתים קדושים [?], ער וואשט זיך די הענט, און אזוי ווייטער. און דען יו זעי, איינער וואס עסט טשאלנט, דאס איז נישט די סדר וויאזוי מ׳עסט. טשאלנט, ס׳איז דא א סדר, שבת קומט אינדערפרי.

Student:

אה, א סתם שקול חבורה [just a regular gathering], מ׳דארף עפעס עסן, א חבורה קומט דאך מיט דעם, מ׳קען דאך נישט זיצן…

Instructor:

אין בעלזער [in Belz] האבן געזאגט אז מ׳קען זיצן מיט א קאווע [coffee]. ס׳איז נאט רעדי טשול [?], מ׳דארף יא אלע חיים, אמת? וואס איז די בעלזער זיצן מער נישט? בקיצור, אז א מענטש זאלן עסן, פעלט עס אויס. אקעי, נאו פראבלעם.

דער אריסטאטעלישער מהלך: עסן אלס א גוטע זאך

Instructor:

סאו, נישט ווייל ס׳ווערט א טפל [secondary], סאו ווייל ס׳ווערט א גוטע זאך. ס׳איז דא א הלכות גוטע אכילה [laws of proper eating]. גוטע אכילה זעט אויס מיט טישטוך, מ׳טוט אן א גארטל [ritual belt], מיט אויס די גארטל, מיט די היט [hat], מיט די היט, וואטעווער ס׳איז.

נאכדעם איז דא אן אנדערע שיטה וואס זאגט, ניין, עסן איז א שמוציגע זאך. אויב מ׳דארף זיך צוזאמקומען, ווערט עסן א טפל. גראדע ווייל דער צורך הגוף [bodily need], אדער אפילו אביסל מער פון דעם, באט די דיפערענץ פון די פרעסער איז… אין די חסידישע איד, ביי אים די עסן איז געווארן א טפל. ס׳איז שוין א טפל, ס׳איז א חסידישע ספעס [gathering], ס׳איז נישט קיין סעודה, מ׳איז נישט געגאנגען צום רעסטאראנט.

וואס איז די חילוק [difference] פון גיין אין רעסטאראנט לכבוד יום טוב [in honor of a holiday] און מאכן א גרויסע סעודה אינדערהיים? דאס איז דאך די גאנצע חילוק. רעסטאראנט איז א מקום אכילה [place of eating]. דער חסידישע איד גייט נישט פון רעסטאראנט, ער ברענגט די רעסטאראנט צו דיר אינדערהיים, אבער דעמאלטס די רעסטאראנט קומט צו אים. וואס איז די חילוק?

Student:

אבער פארוואס קענסטו מיר נישט זאגן אז עסן איז א פראבלעם?

Instructor:

ביי די וועי, שיריים [leftovers] טאר מען נישט עסן. ס׳שטייט “הצנועין מושכין את ידיהם” [the modest ones withdraw their hands]. מ׳טאר נישט כאפן זיכער. הצנועין מושכין את ידיהם.

צניעות און שיריים

Instructor:

איך האב פארגעסן, איך האב געהאלטן א גאנצע שיעור וועגן דעם. א נאר א פארט פון א פריערדיגע שיעור וואס מ׳האט געזוכט א ווארט וויאזוי מ׳רופט איינער וואס איז אפגעהיטן, וואס מ׳רופט א “סופרון” [σώφρων – sophron, the temperate/moderate person] אין יווניש. סאו, לכאורה אין חז״ל [Chazal – the Sages] די ווארט איז “צנוע” [modest]. אזוי ווי ס׳שטייט “הצנועין מושכין את ידיהם”, האט רבי עקיבא געזאגט “צנוע עלי” [be modest upon me], צנוע איז א מדה טובה [good character trait]. צניעות מיינט דער איינגעהאלטענער מענטש, א צנוע.

און ס׳שטייט ביי די חלוקה פון די לחם הפנים [distribution of the showbread], “הצנועין מושכין את ידיהם”. צנוע מיינט די וואס זענען נישט געווען קיין פרעסערס. סאו פון דעם לערנט מען, איך האב געזען אז דער וויזשניצער רבי [the Vizhnitzer Rebbe] האט געהאלטן אזוי ווי מיר. איך האב געפלעגט זאגן פאר א מענטש וואס כאפט שיריים, ס׳שטייט דאך “הצנועין מושכין את ידיהם”.

דער אומגעלייזטער קאנפליקט

Student:

פארוואס קענסטו מיר נישט זאגן אז עסן איז א פראבלעם, אבער אמאל איז עסן גוט ביי א סעודת מצוה? פארוואס דארף מען האבן א פראבלעם מיט די ווארט “פראבלעם”?

Instructor:

פארוואס? ס׳איז גרעסער די כתוב [the verse]? אקעי, אויב ס׳איז גרעסער די כתוב, דען ווי סאלוו עווערטינג [solve everything], ווייל ווען ס׳קומט פאר א גוטע purpose, א מענטש וואס גייט זאגן יעצט איבער תורה… אקעי, סאו ס׳ווערט א טפל ווייטער. ס׳איז נישט גוט פאר זיך אליין, ס׳איז גוט פאר א טפל. סאו ס׳איז נישט גוט.

Student:

אז מ׳קען עס זאגן, מ׳קען עס זאגן. וואס דען?

Instructor:

יו אר גאוינג מיט די אנדערע שיטות. דו גייסט ווייטער נאכלויפן אז ס׳איז נישט גוט בעצם. און נישט נאר דעם, נאר יענע שיטה וואלט געווען בעסער צו פרעסן… צו זאגן תורה אן קיין עסן. נאר בכלל, פארוואס דארף מען געבן עסן? ווייל היינט איז דא א שיעור אן עסן, זעסט? מ׳קען נאך. זעסט, פארוואס געבט מען עסן ביי די שיעור? ווייל דער עולם [the crowd] איז שוואך.

אויב דער עולם וואלט געווען עכטע פרומע, חניוקעס [cynics], וואלט מען געגעבן אין פראנט פון… מ׳דארף דאך עסן אין ישיבות, וואלט מען געגעבן אין פראנט פון זיי א גרויסן טאפ פון איר [soup], און זיי וואלטן אריינגעגאנגען אין שיעור. דאס וואלט געווען די איידיעל לויט דיר, רייט? באט דאס איז דאך נישט… איך מיין, אגעין, סאם פיפל העוו דעט איידיעל [some people have that ideal], באט ס׳איז פאני [funny]. איך מיין אז ס׳איז עקלדיג [disgusting], סאו…

Student:

עקלדיג, ווייל דו ביסט א בעל בת׳ישער איד [a refined Jew]. ס׳פאסט דיר נישט.

Instructor:

אזוי ווי דער קאצקער [the Kotzker Rebbe] זאגט, מ׳זאגט אז דער קאצקער זאגט…

שלוס-באַמערקונג: די צענטראַלע פֿראַגע

רעדנער:

וואָס גייט דיר אָן? It’s exactly this question.

The Sense of Touch is a Disgrace to Us: The Reality of Social Evaluation of Sins

Introduction: Thanks for a Gift

Maggid Shiur (Lecturer):

And Rav Yoel donated a bench for the maggidei shiurim (lecturers) in Crown, so it’s lying there. He sends a message that it’s very important. Such a nice bench. He gives a shiur there, R’ Yonasan. So he donated, he’ll buy with such a crown from the rabbis. This is more from the office. Still, quite for me. The bench of the rabbis. In short, a white one.

The Main Investigation: The Sense of Touch is a Disgrace to Us

Maggid Shiur:

We’re still learning everything. We need to go through one important investigation that I need to go through a bit here with the group. I also have some chiddushim (novel insights), but this will be the main thing. And what is the thing? The thing is approximately like this. The thing is approximately… And there’s a bit of a contradiction here, a bit of a problem. And this is the thing I want to talk about a bit.

The Contradiction and the Problem

What is the contradiction with the problem? The contradiction with the problem is like this, that we explained here the statement that appears in the holy books, that is “chush hamashosh cherpah lanu” (the sense of touch is a disgrace to us).

What did we explain? What does this mean? First of all, what does this mean? We said it, so I think it’s true. It’s clear that this is what it means originally. I think that even the drama means this, that besides the disgrace, it doesn’t mean that it’s a shame to be a person with a sense of touch, it doesn’t even make any sense. A person is a person.

What it means is that the person who is… he is, as they say, not good, not fixed, not proper. And the subject of pleasures from the sense of touch, the person is the most looked down upon. This is basically what it means. The most looked down upon? I think this is true.

The Rambam and Aristotle

People even say it’s a strange thing that the Rambam (Maimonides) said, it’s true. Or what I argued, we look at… Yes. It’s a phrase from Aristotle. The Rambam quotes it three or four times. Exactly, under three or four times specifically. I remember I didn’t write down the exact sources, but several times where the Rambam quotes exactly these expressions, whether in the Ta’am HaMitzvos (reasons for commandments), or in… several times where he quoted explicitly the expression.

They talked about the fact that the Sefer Igeres HaKodesh, attributed to the Ramban (Nachmanides) [Iggeres HaKodesh, attributed to the Ramban], is angry at this expression. But… what? As we argued, that one must erase it, it’s not the correct version.

The Meaning of “The Sense of Touch is a Disgrace to Us”

In any case, what it means is this, what it means is that it means the basic thing that can be seen in the language of people, at least today, I mean also in the Gemara, a ba’al aveirah (sinner) means more specifically one who stumbled in… chet hayadu’a (the well-known sin, referring to sexual transgressions), right? Why is it so well-known? Because it’s a problem of pleasures of the sense mentioned. This is the main thing. And this is what it means.

It doesn’t mean that it’s itself a bad thing. It means simply that people who are not raised, not restrained, not reined in on this subject, one looks down most upon those who are not reined in according to what their culture or what their halacha (Jewish law) says is not proper. This is what we learned, I think this is the correct interpretation.

Character Traits Begin from Reality

But it’s based on reality. Many times we learned that the subject of middos (character traits) begins from reality. The educators say how people view it, how one educates, how it stands in halacha, how it stands in the culture, how one views all these things. This is the first step.

Why Does One Look Down More on Sins of the Sense of Touch?

Maggid Shiur:

Now, in order to explain this, in order to give this a bit… give a reason why, why indeed should one look down most upon this? What’s worse, someone who is an adulterer than someone who is a thief? Both are bad people. It means there’s already a reason, the person has some specific way that one looks down on him more than the thief. A thief who… yes, so I argue. I think it’s true.

Whether I hold this way, I think it’s not. No, I’m not talking about our society. Yes yes, in the whole world, but it’s not always the same what is the proper way. One will say that one must have three, in one second, one who leaves his wife is a problem, one who has no problem, he may have three wives. There are different customs regarding what is the proper conduct regarding the sense of touch.

But the summarizing matter is, as the Tanya says… I mean, I don’t see that it should be different. Yes, yes. More in the specific way, that he is more looked down upon as a person, not that it’s a greater sin.

A Practical Example: The Question of Aliyos in Shul

I don’t know, you see people trying very much to do this. Why? Yes, do you want political examples? People try… I’ll give you an example, a controversial example. Why not? There are two people. Ah, there’s a video. Yes? And the… ah, you want a gentile… and they’ve already talked about this, I mean it’s a bit of a review, but you can see that there’s a dispute, there’s such a conversation that goes like this, and you know this conversation?

There’s such a conversation that goes like this. That there are people who feel they’re practicing a leniency, it’s such an “aveirah shenaaseh lo keheter” (a sin that has become permitted to him – a sin that has become permitted in his eyes). Of mishkav zachar (homosexual relations), and these people, and there’s “naaseh lo keheter” is a normal thing, this already stands in the Gemara, and afterwards there are people who hold that it’s actually also a mitzvah. Okay, that’s already a bit too much, you have to hold it’s a mitzvah.

Anyway, so, and yesterday they come to the beis medrash (study hall), and one must say that one doesn’t give him an aliyah (Torah honor). And our beis medrash doesn’t deal with this, because one doesn’t announce. But there are batei medrash where he is such a scholar, that he even announces, and afterwards one wants to give him an aliyah. Even in his name too, he wants to give him an aliyah laTorah for his wedding too.

No, I say this, but here it doesn’t happen, because whoever distributes doesn’t announce, and we moved on. If one announces, a problem begins.

The Arguments and Counter-Arguments

Now, I’ve read many conversations that go like this. It goes like this, if one goes to such a more modern shul, an open shul, the conversation goes like this. Normally you get, don’t know, whatever is exactly the custom in the shul, they won’t give you the honor that you think is coming to you. Why? It’s an outcast.

Someone comes and he says, I understand, the president of the congregation is a thief, he may receive an aliyah. Not only that, there’s a person who I know comes with his car to shul, he also gets an aliyah. Really. But me, you may, why am I so terrible?

So that’s the story. So, my answer is always, one doesn’t give a mechalel Shabbos (Sabbath desecrator) an aliyah either. You’re already davening in some funny place where they give mechallelei Shabbos aliyos. But anyway, a mechalel Shabbos comes for an aliyah.

Student:

Again, you don’t know. I’m talking if someone knows. He already identifies himself as a mechalel Shabbos.

Maggid Shiur:

Ah, very good. Here there’s already a distinction. Let’s say he does identify himself. There isn’t such an identification, there isn’t some movement of mechallelei Shabbos. One doesn’t say. Yes, don’t ask, don’t tell. They give everyone tomorrow already. Also fine. Yes, but it doesn’t disturb. If I was… One says, one says, one says, one doesn’t talk about everything. Understand me. Don’t ask, don’t tell.

But let’s talk, I want this only because I have a custom to use politics. To bring out the philosophy. I can’t really bring the philosophy. So, if there’s a dear one or something… I won’t go. So, no, I still have some call last week. So, uh…

The Argument of “To’evah” (Abomination)

So there’s such an argument. So people argue like this. Since it’s already accepted, so they argue, it’s already accepted by all Jews, that there’s no difference which sin one does, honor one doesn’t receive the same. In a certain sense it’s actually true, a thief, I’ve never heard that a thief doesn’t receive an aliyah. Even last week when one was caught, one seats him, everyone agrees, he stole from the whole congregation, he still receives. Such an aliyah, whatever, not more, not less, it’s not established, it’s not a problem. Being a thief is not a problem.

He asks, he says, let’s say I’m an “ovarian” [sinner]. Okay, well, one didn’t make any “ovarian.” One holds in the old times that one must permit on Yom Kippur to pray with “ovarianim”? One doesn’t need to permit a whole year, true? The permission goes the whole year. The permission, one never forbade it back. One says in the shul before Kol Nidrei, we permit to pray with sinners, and one never makes it back after Neilah, because one must fulfill while, not sinners.

No, it’s always been accepted, there was such a person that all year one didn’t allow, and on Yom Kippur one allowed them. But anyway, today one doesn’t conduct this, one should still conduct this.

Other people come and say, what does it mean? It says in the Torah “to’evah hu” (it is an abomination), so it says, “ve’es zachar lo sishkav to’evah hi” (and with a male you shall not lie as with a woman, it is an abomination – Leviticus 18:22). To’evah, it’s different. It doesn’t say about mechalel Shabbos to’evah.

So the person says, it seems that this is disgusting, it’s not just a sin. I have a sin, you also do sins, what do you want from me? No, you’re disgusting, disgusting people we don’t give aliyos. I don’t know if to’evah translates as disgusting, or something like that, yes, to’evah.

The Counter-Argument: To’evah is Used Broadly

Someone comes, says, first of all, it also says in the same Torah that one who eats the lettuce that wasn’t checked is a to’evah, true? “Ve’achalta kol to’evah” (and you shall eat all abomination – Deuteronomy 14:3). It also says in the Torah to’evah about one who has, if I remember, about one who has false weights and measures it says to’evah, about one who doesn’t have… who is a thief, he cheats. It says, one can check. This is the exact example I need, so I’ll go check it.

Yes, also now the rabbi surely won’t learn about me. It says in Mishlei (Proverbs), well, it’s not Torah. I’ll go check. I’m only using this to arrive at a point, to prove that what the Rambam says is true. This is my whole point. Do you understand where I want to arrive? Yes, and…

Student:

No, really, I have an important word to say here. This is relevant to the simple meaning, I need to check. Today one cannot… one may not catch a Jew with a verse, because he has a concordance in his phone.

Maggid Shiur:

So… yes? It says, I need to show you. This is very important.

To’evah: The Simple Meaning in the Verse and the Inconsistency in Practical Treatment

To’evah in the Torah: Not Only Regarding Arayos (Sexual Prohibitions)

It also says in the Torah to’evah about one who has, if I remember, about one who has false weights and measures, it says to’evah about one who doesn’t have… who is a thief, he cheats. It says, one can check. This is the exact example I need, so I’ll go check it. Yes, also now the rabbi surely won’t learn about me. It says in Mishlei, what, it’s not Torah? This is… it’s… doesn’t count? I’ll go check. I’m only using this to arrive at a point, to prove that what the Rambam says is true. This is my whole point. Do you understand where I want to arrive? I already have much where I want to arrive.

Yes, and… no really, I have an important word to say here. This is relevant to the simple meaning, I actually need to check. Today one cannot… one may not catch a Jew with a verse, because he has a concordance in his phone. So, yes? It says, I actually need to show, it’s very important. Okay.

The Verse in Ki Seitzei: A Perfect and Just Weight

Yes, it says, “lo sochal kol to’evah” (do not eat any abomination), we talked about this, it says in this week’s parsha (Torah portion). To’evah also says this week about… what’s it called? About avodah zarah (idolatry), about all kinds of such things. And there’s also a verse, this is the most important verse, by the way, I want to talk, it’s this week the same. This is the important verse. It says, “even sheleimah”… It says at the end of Parshas Ki Seitzei, right? “Even sheleimah vatzedek yihyeh lach” (You shall have a perfect and just weight) etc., “ki to’evas Hashem Elokecha kol oseh eileh kol oseh avel” (for an abomination to Hashem your God is anyone who does these things, anyone who acts dishonestly).

It comes out, a very Chassidic Jew who in his store isn’t so careful, he should check that the register is exact, the scale, whatever, yes? Today there are registers, he can also add on a few cents, take off. He doesn’t calculate that it’s exactly one hundred percent maintained, he is the same to’evah-ness. That if you hold that to’evah is something a greater sin, it’s not the same as all sins, not every sin says to’evah, but only on some of them, one must also throw out the one who isn’t careful here about his weights and measures. This is the argument.

The Problem with the Argument: Inconsistency in Practice

Now, what is the problem with the argument? The problem is like this. I want to tell you, to teach how to learn a verse, because I think it’s very important. Let’s say like this, first of all, the problem is like this, the fact is that I don’t hold this way. The fact is that the person who says that this is not a sin, about other things, he also holds that one may not sing…

The Shlomo Carlebach Example: A Total Inversion of Morality

The same person, by the way, I’m already talking really politics, okay, I mean. The same person who holds that it means chillul Shabbos, all desires run into shul, I’m also included, the same person has a new crusade that one shouldn’t sing Shlomo Carlebach’s melodies, you know?

When we were children, once there were the frum (religious) ones, they didn’t sing Carlebach, because I don’t know, it wasn’t maintained. And afterwards he himself also held, he said, “What, what don’t you understand? Everyone has their desires, she has your desires, she has his desires, it’s not dangerous, he means ahavas Yisrael (love of fellow Jews) in general, it doesn’t make any… chas veshalom (God forbid) not, lo al da’ato (not according to his understanding).”

And afterwards the creations turned over, and one experienced a total inversion of morality, it’s really wondrous. And one arrived at the level that the more enlightened one is, one may not sing Carlebach. Why? Because it wasn’t with consent, and that one remembered twenty years later that he didn’t want it. Whatever it is, or right then, no difference, I won’t go into lashon hara (slander), it’s about other people. And the point is, therefore this is a desire, it’s not just when you sing it, yes? Do you get it? It’s the same person.

The Inconsistency: Theft vs. Arayos

In other words, and by the way, let’s go back. If one would have caught Shlomo Carlebach that he stole money from someone, he also wouldn’t have thought, even let’s say that he is this week very careful about weights and measures, he still wouldn’t have said that one shouldn’t sing his melodies because he’s some outcast. Yes, certainly, one must be honest. I haven’t yet heard the campaign that one shouldn’t learn books or sing melodies or give honor to thieves. Haven’t heard yet. Everyone agrees, no one disputes that theft is a bad thing, and cheating in business, terrible.

I’m showing you that even after one turned it over completely, what was a mitzvah in the subject of the sense of touch became a sin, what was a sin became a mitzvah, and still everyone agrees that one who does sins on this sin, one doesn’t give him aliyos, one sings his melodies. The one who is just a thief… true, but both, the common denominator between them, once twenty years ago and today, are also the people who are stolen from, true? Yes, but what you call their equal to theft. Theft is always hot. No one is not pro-theft-right, there doesn’t need to be a movement of theft-free, it doesn’t exist. Everyone is pro-theft, true.

Everyone Agrees That Theft is Bad

Purity, Taboos, and Disgust as a Moral Category

The Sanctity of Israel – The Topics of Eating and Sexual Relations

But there are certain topics that every Jew understands, there’s something to it, it’s called kedushas Yisrael (the sanctity of Israel), yes, it says in the Torah, we’ve spoken about this, and the Rambam (Maimonides) placed Sefer Kedushah (the Book of Holiness) as Hilchos Issurei Achilah (laws of forbidden foods) and Issurei Biah (laws of forbidden sexual relations). So, there’s something of a kedushah (holiness), and regarding this one seeks all kinds of things.

The Gentile’s Perspective – What He Understands and What He Doesn’t

So now a gentile comes to you and he tells you, I understand one shouldn’t steal, I understand one should believe in God, I understand all kinds of ideas, basic things in the Torah, I understand. I can say there are three gods, you say there’s only one, wonderful, okay. But the idea why believing should be important that there is a God, one must respect God, one must serve God, that everyone understands, every religious person, at least.

So, but the idea by us in America, especially the Christians have ruined this for us, but the idea that there are types of food that one may not eat, that’s already too much, he doesn’t understand that. He understands that what comes out of the mouth he understands is a problem, what goes into the mouth he doesn’t understand as a distinction.

Student: Yes yes, there’s a point of truth, but Reb Elimelech didn’t say that regarding this one doesn’t accept upon oneself, it’s also important.

Instructor: They came and they abolished these kinds of things, this was already the first Christians, they became Gentile Christians, they abolished this whole kind of thing, there can’t be a type of food that makes a problem. There were other reasons they stopped it, because that actually makes a distinction between Jews and gentiles, they specifically wanted to unite.

The Universality of Food Taboos

By us, where we start with the assumptions, thinking that it’s actually funny. So Jews are crazy people, they sacrifice difficult things, but it’s not something that can be explained at all. Not only can’t one explain why this specifically is bad, one can’t even explain this kind of thing.

Now, if you actually look around in the world, the way how people actually act, not what they say, but what they actually do, you’ll see that they don’t start. There isn’t any society in the world that doesn’t have something called food taboos. Things that one doesn’t eat.

Student: Because you’re talking about the reasons.

Instructor: What do I say is the reason? The Jewish reason is because it says in the Torah, it’s not a reason. It’s not a reason because you can’t.

Student: Yes yes, I’m coming, I’m going, I’m holding in the middle.

Instructor: Yes yes, I’m holding in the middle. So, I want… It’s the most beautiful, everyone understands here. Is it okay? It’s I’m going in.

Student: Does that mean? I haven’t, I don’t know. I have ice here. I have ice. Perhaps really maybe… Is there something about this? I bit off my foot there, I bit off my foot there. I didn’t help.

The Main Point: Every Culture Has Food Taboos

Instructor: So what am I saying here? What I’m saying is you understand the point, the reality is, if you ask actual people, they may not be able to explain perhaps, but if you ask actual people, you should see, and this is what I want to get to, you should see that in every culture, there are certain things that one doesn’t eat. How strict, how serious this is, even pikuach nefesh (saving a life), I don’t know. But there are things that one doesn’t eat.

Student: Is one thing?

Instructor: There are only things one doesn’t eat, I said.

Examples of Food Taboos in Different Cultures

In America, one doesn’t eat any dog, and one tells an American gentile that in China they eat dog, or one tells that the immigrants from Haiti eat cats. Supposedly they’re eating cats. Can you be what’s the difference between eating a cat and eating a pig? A cat is conscious and not a pig?

Student: Seriously?

Instructor: Seriously? Seriously, it’s actually such a smart animal. It’s something smart…

Student: No, it’s the same thing, a smarter bug. They’re called God forbid. A cat is smarter than a pig?

Instructor: Eh, yes. A cat that can have a little bit of intelligence.

Student: You’ll turn around more attached to see that they have a lot of intelligence.

Instructor: No, no, they don’t have.

Student: What will be known? What’s it called?

Instructor: That’s how I know. And it’s called in America, because America has this funny custom to have cats and dogs for pets. And therefore one doesn’t actually eat regarding this, because it has to do with the two weeks. Because they’ve never already… a chicken… I can’t come to a chicken egg, apple already, a cat and a dog…

Student: Cats don’t speak by that, people imagine that they speak. Perhaps dogs, I don’t know.

Instructor: Dogs for sure!

Digression: Horses and Other Animals Also Speak

By the way, all other animals also speak. The farmers speak with their… I was riding on a horse this week, and he spoke properly with the horse, okay? I tell you that the horse understood. Go right, he went right. He has something, he gives him a pull, he spoke with him too. He speaks, he speaks the whole time with the horse. I tell you that the horse driver speaks with the horse.

Student: I don’t know what to say.

Instructor: He actually doesn’t eat any horse either. In America, and in France they eat horse.

Student: Yes.

England Against France: Frogs and Wars

Instructor: Yes. They eat frogs, and the English make fun of the French that they’re frog eaters. You get it? Which Torah says not even to eat frogs?

Student: A story of a question.

Instructor: In England they’ve hated the French for a thousand years already, and to such an extent that for a few hundred years they made wars, and one of the reasons why there were wars is because the French eat frogs. Okay? What’s bad?

Interesting that they don’t have any midrash, that the nations are English, why is it bad to eat frogs? Why doesn’t that answer anything? It answers, that one should behave to think that they’re weird. The whole world people are weird. Exactly why he holds that frogs aren’t good, and you hold that not only frogs, but also other bugs.

The Talmudic Story with Rabbi Akiva – Disgust as Universal Language

And I ask you, which gentile likes to eat bugs? And the Gemara says that one tells the gentiles that they can’t serve with them. Rabbi Akiva said that they sent a prostitute to Rabbi Akiva, and the king… yes, do you know the story? Rabbi Akiva was in Rome, he sent him a prostitute, it was such a honey party. So he made himself unknowing. The king came the next morning early, he asked him, what, aren’t you a person?

He says, I am a person. What should I do that the prostitute that you sent, they send it, they don’t eat small crawling things, I’m disgusted by it. He said. And the gentile understood, you get it? Not so, I say, I’m some kind of crazy creature, I have an obsession, one doesn’t eat pigs. Pigs aren’t the problem. Pigs Jews don’t eat, the gentiles eat yes. And we also hold that it’s disgusting, but everyone didn’t understand. But filth and non-filth everyone understands.

In practice, gentiles aren’t particular, gentiles are a dirty bunch, they eat, they don’t check their lettuce, they eat non-kosher all day. So you get it, what does “I bring you out” mean? Everyone understands that there are things that are disgusting, okay?

Disgust/To’eivah as a Moral Category

So this is one of the things, this which goes back to this. There are things that are disgusting, whether in the topic of eating, whether in the topic of sexual relations. The main thing in this is, there are other things, being clean, generally speaking, bathroom, cleanliness, such kinds of things.

The Seven Moral Categories

Everyone says, ask people if one may sleep with one’s sister. Everyone says that one may not, no one can explain why. That is, certain kinds of people, more liberal people. And he came up with such a theory to say that there are seven different kinds of things, if I remember it’s number seven, different kinds of things that people call morality.

One of them is disgust. Disgust is the negative, the positive of this is, I don’t know, to be pure, some such word we’ll say. And purity, whose opposite is disgust, disgust, or in Yiddish to’eivah (abomination). I think it’s more than one goes a translation of the same word. To’eivah means already disgusting, abominable, it’s a thing that one hates, not one hates because it’s bad, one hates because it’s filthy. It’s a different kind of hatred, understand?

Disgust isn’t the same thing as it’s hate.

Student: What?

Instructor: Aversion is a very general word, but it’s disgusting. I hold that you’re dirty, that you’re something low. It’s such lowness, filthiness.

The Universality of Disgust

Now, it could be other cultures hold other things dirty and other things low. But there is such a thing that a person doesn’t do any dirty thing. It’s a dirty…

Student: What?

Instructor: Now, I can’t go into why the Jews hold that pig is dirty, and the Jews and Muslims, and others hold that pig is quite nice. It’s actually really dirty, but nice I want to do.

Student: Have you ever been at a pig place?

Instructor: It’s dirty, true? The poor thing. You have to overcome it, eat it anyway. But generally speaking you have to dirty, more dirty than a cow.

Digression: Kosher Fish and Non-Kosher Fish

Student: Herring?

Instructor: It depends on whether you put in the… what’s it called? You put in the… the… the… the onions are weak.

Student: And I have pleasure, we’ll soon…

Instructor: By the way, okay. There are kosher fish and non-kosher fish, I have no idea what this has to do with it. In general, fish is dirty. Fish is, what you clean it, whatever. And it could be that the non-kosher fish is actually even dirtier. You don’t know, they have more fat or fishy, whatever, whatever, what makes a fish, something like that, you don’t know.

It depends on which, the kosher types, which are the more refined types. It can’t be the difference, for you everything is the same, but those who eat types know that there’s a more refined type that’s kosher. It must be, again, I’m not saying I don’t want to now prove why that type that has something extra, something extra with him, something extra feet, he’s refined. I’m saying it’s a fact that we look at things as coarse or dirty or low. And not that. And that’s what he called disgust.

Student: What will I come back to this?

The Nature of Disgust and Taboos

Instructor: Now, naturally, these are interesting things. Disgust is very important to grasp. Disgusting things aren’t something that one usually needs to give mussar about not to do. When a culture has a taboo, usually, everyone can sometimes be forced, and when forced he can do it anyway. When a culture has a taboo, that this is disgusting, usually, there are always people who specifically like to do those things, or have some great desire to eat that dirty thing.

Connection to Aristotle and the Rambam – Good Education

But a normal person, this is a good sign why we spoke the whole time about Aristotle and the Rambam, that when one is well educated, a person who is good doesn’t like bad things. Right? The Rambam says one must enter into the discussion of “i efshar ba’atei chazrin” [it’s impossible to return]. But anyway, are there things that are to’eivah [abomination] that are disgusting?

A thing that, let’s say, before the Torah, okay? Naturally, in every culture, there are things that are disgusting, he has no desire, there’s no American goes, I want to taste, there’s one or two, but the normal, a moderately normal person, doesn’t have a terrible

To’eivah, Disgust, and the Natural Foundation of Ethics

To’eivah and Disgust: The Natural Foundation of Disgustingness

Things That Are Naturally Disgusting

Right? The Rambam says, one must enter into the discussion of “i efshar ba’atei chazer” [it’s impossible to return]. But anyway, are there things that are to’eivah [an incomprehensible thing], that are disgusting? A thing that, let’s say, before the Torah, okay? Naturally, in every culture, there are things that are disgusting, he has no ta’avos [desires]. There’s no American exile, I want to taste frog. There’s one or two, but a normal, moderately normal person doesn’t have a terrible desire to eat. How does a frog taste? Or how in China they eat all kinds of reptiles with I don’t know what, with snakes, I don’t know what? Nobody wants it, there’s no desire to eat a snake.

Something happens to a person. You can even write in the book, one shouldn’t eat any snake. Perhaps it’s dangerous, perhaps it’s disgusting, whatever it is. Because a normal person is disgusted. And conversely, you tell him that someone has some desire to eat frog, you say, you’re a strange creature, you’re not a normal person. Right? And we don’t give him aliyos, because he’s low, not because it’s a greater sin. It has nothing to do with how big or small the sin is. It’s something of a different category [geder]. This is disgusting. Right?

Example of Marriage with Cousins

Yes, the same thing in America, someone married his cousin, he’s disgusting, true? Jews hold that it’s actually a mitzvah. Or Muslims. Yes. It’s disgusting. Eh, it used to happen. Why is it disgusting? There’s a problem, genetics, there can be illness. Okay, there’s today Israel we can take care of that. It’s still disgusting, true?

A true story? It was in the news recently too. Someone, I don’t remember, you don’t get all the racist news that there is, but whoever watches knows it was in the news. There was even someone, there came there somewhere saying that yes, there’s a clinic, and Jews and Muslims came. Two groups that still marry cousins, and you check, if there’s no problem, you can check, there are certain things you check, especially for this, genetic testing. In short, it’s still disgusting, why?

The Connection Between Purity and Forbidden Relations

Because here goes strict, here comes actually the word from Aristotle who says “keshe’mishush cherpah” [when touch brings shame], and they come to explain, why in the arayos [forbidden relations]? I mean there’s no other arayos like things become disgusting. And he says, perhaps nekiyus [cleanliness], one must speak of certain cleanliness, someone who isn’t, but there’s no Torah about this. It’s not a matter, it’s cleanliness? It’s maybe he is, but it’s interesting, there’s like Reb Pinchas of Yoav said cleanliness, we want here, yes, one of their levels must mean literal cleanliness.

And it’s interesting that the Charuv means it’s true, I mean both holidays about cleanliness also usually have to do with… with the matters of ta’avos [desires], therefore there’s the whole topic of tumah [ritual impurity], like keri [seminal emission] and like zivah [a type of discharge] and like…

Why Excrement Is Not Tamei

There’s always a question why excrement isn’t tamei [ritually impure], true? Do you know why it’s not tamei? You don’t need to make it tamei, everyone quickly holds that it’s tamei. Tamei is only things that you don’t know are tamei, he perhaps touched. But a thing that everyone agrees is tamei, you don’t even need to understand the Torah. I mean that’s the answer.

Cleanliness in the Camp

Only in the machaneh [camp], because when you go to war you don’t stand, you don’t stand at home. At home you have a bit… when you’re in a camp, in a war, it happens that then basic cleanliness is neglected. The Torah explains, one should maintain the basic cleanliness that exists. The gentiles it seems they weren’t careful, on the way one doesn’t do, and there are cultures that are less careful, and tribes that are more, more pure cultures, relatively, yes?

But it’s, I don’t know, I can’t say that a person is disgusting, but I mean it’s disgusting enough that one doesn’t need to speak of it at all, perhaps. But it also has a bit to do with love, that when one eats it becomes the… has some connection. There’s the topic of tefilas Ezra [Ezra’s prayer], you see that it’s connected, somehow it’s connected.

The Main Point: Everyone Agrees It’s Disgusting

The main point I want to bring out is that these things everyone agrees are disgusting. There are a few modern creatures, they’ve emerged, and about this comes the holy Rav and he explains it. Now you understand why the person who is a chotei [sinner], everyone, as you say, in every culture, in every society, according to their chata’im [sins], but the one who is a chotei in the disgusting topics, there is such a feeling called disgust. He’s disgusting.

He’s not just the one who sleeps with the wrong thing or eats the wrong thing. He’s not just the… by Jews everything became a lav [negative commandment], it’s a mitzvah and a sin. But there are things, even among, as you say, one must speak of the lev [heart], one can speak of things that are beyond mitzvos and sins. And you see that someone who eats chazir [pig] or who sleeps with the wrong things, he’s not an oveid al ha’lav [one who transgresses a lav], he’s something of a subhuman, something of a low creature. And everyone… and the Torah came to explain this. One must find an explanation for it. I haven’t yet said the explanation, I’m only saying the fact that’s being explained.

The Torah’s Use of Disgust: Idolatry and Other Things

The Verse of “To’evas Hashem Kol Oseh Eileh”

But along the way I want to explain the verse that someone asked the question about. If so, what’s the simple meaning that the Torah places two things that seemingly aren’t disgusting at all, and the Torah says they’re disgusting, true? Let’s speak of the verse at the end of Parshas Ki Seitzei, where it says “to’evas Hashem kol oseh eileh kol oseh avel” [an abomination to Hashem is everyone who does this, everyone who does injustice]. Everyone, this is the strongest verse.

A Rule in Studies: You Can’t Make a Science from an Exception

The truth is, and by the way, one must know there’s such a rule, in limudim [studies], you can’t learn a science you can’t make, certainly according to our data you can’t make any science from a yotzei min ha’klal [exception], true. If I have a machine that can count for me, and I’ll tell you, if it will let me in, it won’t let me in or not.

Statistics of “Ta’avah” in Tanach

I can tell you that in the Torah the root ta’avah [desire] appears one hundred eighteen times, okay, in the Tanach, sorry. But if I can see here quickly, approximately ninety of them are about chush ha’mishush [the sense of touch] or about avodah zarah [idolatry], and two or three aren’t. So if someone will ask why specifically that, there’s a majority, a great majority on this. Okay, but yes there are, as you say, there are many verses, in Mishnah very many times it says ahavas Hashem [love of God] about as you say kol gabei lev [everything by the heart], and about many other things, about even and also, about literally a verse, but many other things.

Verses in Sefer Devarim

No, not only meshalim [parables], I mean simple meaning in Parshas sides, in Sefer Devarim. In Sefer Devarim it says so. I can first speak, one can even speak about avodah zarah, but avodah zarah everyone knows that specifically about avodah zarah one uses language of disgust.

Avodah Zarah Is Not Naturally Disgusting

Everyone knows that avodah zarah isn’t disgusting, avodah zarah is quite tasty, except that they thought up a nice story about the Ba’al Pe’or [an idol], which the midrash about the Ba’al Pe’or is itself part of the zilusa d’avodah zarah [degradation of idolatry], which is called litzanusa d’avodah zarah [mockery of idolatry] in the Gemara.

It’s not true that the Ba’al Pe’or did it, okay, can be sure. It can’t be sure, but it’s not true. We know… no, they didn’t do it. I’m telling you a story, they didn’t do it. This is lashon hara [evil speech] that we say about it. Because Pe’or is simply a place, we know what it is. And Ba’al is the god of that place, this is the Ephrati tav. Ba’al, like there’s Ba’al Hamon. Ba’al and adon mean but series.

If I did the work, the Gemara says limudos. I don’t know. The Gemara did such work. I don’t believe there was such worship. But I’m saying it’s part, and the Torah you see very clearly, yes?

The Torah’s Language of Disgust Against Avodah Zarah

Gelilah [dung], there’s a Mishnah in Shabbos about this. “Tizrem k’mo davai” [you shall cast them away like filth]. The Torah has such a… how do you say a magen me’avir? I already believe. The Torah has such a… the Torah has very strongly a matter to make people “disgusted” by avodah zarah. Although in those times, “at least” people loved avodah zarah, the Torah holds, and it can be by the way that it’s true it was so.

For example, there’s a verse “to’evas Mitzrayim kol ro’eh tzon” [an abomination to Egypt is every shepherd]. “At least” we also say simply, it’s not clear, the mefarshim [commentators] struggle with the simple meaning, but the word “to’eivah” also appears. It can also be that people have a different god, makes the whole people “disgusting” to the other people. It can be that it was already such a “cultural” thing, that you’re the modern person who serves some “bug”, I don’t know what, your idol looks very “puny”. This is disgusting, not “puny”, it’s disgusting.

“Shaketz Teshaktzenu V’ta’eiv Te’ta’evenu” – An Action-Word

And the Torah wants very strongly, as we learned, “shaketz” – an explicit verse in last week’s portion, true? “Shaketz teshaktzenu v’ta’eiv te’ta’evenu” [you shall utterly detest it and utterly abhor it]. That means, it’s not “shaketz v’ta’eiv”, it’s a “verb”. Be meshaketz [detest] the avodah zarah, true? And the Torah has already fulfilled the “verb” many times. “Shikutzeihem v’giluleyhem” [their detestable things and their dung-idols] – “giluleyhem” means “lo halu gelalim” [are they not dung], true? So “shikutzim” also means “shikutzim”, disgusting things.

The Torah wants to be meshaketz the Torah. You see, as it says in a verse, you see kesef v’zahav [silver and gold], you shouldn’t be mis’aveh [desire], but you should be mis’a’eiv [abhor]. You should say it’s disgusting, you should say “phooey”. It’s very “puny”, because it’s not disgusting at all, it’s very beautiful. When a Jew passes through the great, he spits, as if he sees a disgusting thing. This is a limud [teaching] that the Torah teaches us, it’s not a thing that’s a fact.

The Torah Builds on Natural Disgust

But it starts from this, they say, it must build on what people naturally have certain things that are “disgusting”, and the Torah uses this and tells you, just as you’re “disgusted” from eating a pig, you understand that, so you’ll look at an idol.

“To’evas Hashem Kol Oseh Eileh” – The Almighty’s Perspective

And the same thing when the verse says “to’evas Hashem kol oseh eileh”, he says it like this: I know that the Almighty is different from you. By you indeed the most disgusting thing is to be a glutton, to be some no’eif [adulterer], these sorts of things, that’s by you indeed. Because the Almighty doesn’t think so, the Almighty doesn’t work any difference whether it’s disgusting or not. Because the Almighty, a ganav [thief], is as disgusting as a no’eif, because that doesn’t work by people.

The Torah wants to make strong, it should be by you desiring someone else’s money like someone else’s wife. As it says in a verse “lo sachmod eishes re’echa… u’veis re’echa” [you shall not covet your neighbor’s wife… and your neighbor’s house], right? It’s not the same. Because the Torah wants that libeinu [our heart] should leave the same, because in a certain sense, and according to truth, from the Almighty’s side one can say that in the non-human world it’s the same.

The Verse Proves There Is a Difference

On the contrary, from this verse, not we see in this verse that in the Torah it’s the same, on the contrary, here we see that there are such things that are disgusting. In general we have a re’ayah [proof] that all these things that are accepted in the chush ha’mishneh [sense of touch] are bad, and the Torah wants to use the discourse and expand it to things that are truly bad.

A Prophet Can Say That Theft Is Even Worse

And even a navi [prophet] can even say, this is worse, to steal is even worse than from from from… yes, even what Jesus said doesn’t work if you already don’t think it’s disgusting to eat disgusting things, right? It’s out, don’t just say he’s even more disgusting than eating pig. The one who stops thinking that pig is disgusting, the word won’t mean anything to him.

“Gadol Ha’machti’o Yoser Min Ha’horgo”

“Gadol ha’machti’o yoser min ha’horgo” [greater is the one who causes him to sin than the one who kills him], means that horgo [killing him] is terrible, it’s even greater. The moment one will say in the lach [to you] to kill him is nothing, the words won’t work. Many Torahs work this way, one must always grasp the havah amina [initial assumption] that’s behind them.

The Question: Why Is the Adulterer the Primary Example of a Sinner?

Okay, to return le’inyaneinu [to our matter] right, this is what we began to say. So now, the holy Rav came, the one who entered, the historian, gave him an explanation. This is the important thing, and here we come to the matter.

The Explanation of “Chush HaMishush Cherpah” (The Sense of Touch is Shameful)

An explanation comes for this, what is actually the simple meaning that a ba’al aveirah [sinner] is simply someone who is an adulterer? What does the topic of doing bad have to do with him being the primary example of a sin? Or the lowest person. There are many low things, many bad things. Okay, that was the question he had.

The Rambam’s Favorite Answer

He came with an answer. I know even two answers, perhaps there are minor answers, and there is truly more than one answer. But the one answer that the Rambam loved very much and wanted to repeat several times in other ways, is the answer that has to do with the yesod ha’yesodos [foundation of foundations] of what is ethics, what ethics is to be a person, it comes out

Chush HaMishush Cherpah: The Explanation and Its Problems

The Foundation: “Low” Means “Animal-like”, Not “Bad”

Low means simple, it’s not bad for an animal, a sin, it’s not a sin for an animal to be an animal, it’s a good animal, but it doesn’t have the virtue, the specific virtue of a human. And the sort of things where they are the same by a person as by an animal, like the matters of specifically the chush hamishush [sense of touch].

The Critical Distinction: Animals Only Have Desires from the Sense of Touch

Why? Because we went through the discussion, I don’t remember if we learned it here or didn’t learn it, that no animal has ever watched a movie, and no animal has ever had a re’iyah asurah [forbidden sight]. Did we talk about this discussion here? No?

I need to briefly summarize. Animals don’t have movies, they don’t have forbidden sights, they don’t have bad thoughts, they only have bad, not only actions, also like ta’avos [desires], but in the sense that it wants to fulfill its sense of touch. Mah she’ein kein [by contrast] the three senses, re’iyah [sight], shemi’ah [hearing], rei’ach [smell], it’s certain that an animal has no ta’anug [pleasure] in them.

The Dog Example: Anticipated Question and Answer

Do you understand what I’m saying? You’ll ask a question, and I need to explain it. You’ll ask a question, certainly when you bring your dog a piece of meat he starts dancing already when he sees it, not only when he eats it.

Let me explain a distinction to you. I know this is a basic thing, I can’t elaborate on this because this is not my lecture for today, there is a lengthy lecture about this.

The distinction is, and this is the lecture to understand what forbidden sights really are, the distinction is like this, I’ll tell you, I need to find the clear statement, the distinction is that no dog likes to see beautiful pictures of meat that he won’t eat. That’s the distinction.

Mah she’ein kein people have, go to movies not only of things that he will eat, or that he can see going to eat, even what he will never eat, he never has, there’s nothing in the movie, doesn’t even have to be about pleasure. It can be a person has pleasure from seeing beautiful scenery, or beautiful, even if it’s moving, whatever it is, but not because he will get it.

The dog that starts running for this, he already smells the meat, what moves him, what he becomes nis’orer [aroused] is the sense of touch, not the seeing. He goes, if he knew that he will never get that piece of meat, you can fool him, if he knows that he will never get it, he will never start to become happy. He becomes happy because it reminds him or brings him the idea of the sense of touch, or that he will get it, he runs after it, v’chadomeh [and so forth].

The Lion and the Goat: Another Proof

The same thing when a lion sees a goat in the desert, he becomes happy, because now he will devour the goat. But what does he think? He thinks about devouring the goat, not about seeing it. No lion watches nature documentaries of beautiful goats. People do watch nature documentaries of beautiful goats. That’s a different thing.

I’m not saying about this whether it’s better or worse. It can be that it’s a waste of time to watch nature documentaries. I want to bring out that it’s not the same thing. The pleasure that, the desire, the pleasure, perhaps one needs to distinguish these things, but al kol panim [in any case], the desire and the pleasure that animals have is always about the sense of touch. That’s the only thing they have.

They don’t have, hagam [although] certainly animals can see and hear and smell even better than people, but the pleasure he has is not from the seeing, only from what it reminds him that he will eat. Right? Is the distinction correct?

The Distinction by People: Smell, Taste, and Sense of Touch

The same distinction exists by people, right? That’s what I’m saying, a person can, we talked in the law of mis’anem [one who fasts], right? A person can taste food, and taste is already more complicated, let’s not talk about taste, but smelling, right?

Smell and Blessings: An Illustration

We talked, smell stands in the Gemara that one needs an extra limud [special derivation] that it’s a pleasure, because smell itself is a different sort of pleasure from eating. It doesn’t go into the body, right? It’s different, although it’s a certain pleasure. Technically something goes in, something at the very least, but it’s not the same sort, not sense of touch, it doesn’t have to touch. That’s what it’s called in the Gemara, and so in Aristotle it’s also called that it doesn’t touch. You think that it’s in the body normally, I don’t have to touch the thing that I smell.

So, I smell, if I smell besamim [fragrance] I make an extra berachah [blessing] on it, true? It can be one can make blessings also on things that one can also eat, but I’m saying that if someone smells a piece of challah cooking in the house on Shabbos, and he says “Ah, I’m now going to eat the challah”, then he doesn’t need to make any blessing for the pleasure of the smell.

He needs to make perhaps a blessing on the… there’s a question, there is in the Rama perhaps there’s a blessing of “nosein rei’ach tov bapeiros” [Who gives a good fragrance to fruits], something like that. But that’s when one doesn’t eat it. When one does eat it, I think it’s clear that one doesn’t make two blessings on the smelling and on the eating, because the smelling… I can’t, I’m using the blessings for an illustration, it can be there are other parameters there. But the smelling, he smells that he will eat. There’s a distinction between smelling that you will eat, and smelling.

The Ba’al HaTanya’s Point: One Doesn’t Hear of Too Much Pleasure from Smells

And about this Aristotle says, we never heard of a person — we talked about this here about the Ba’al HaTanya [author of the Tanya], right? — we never heard of a person who should have been carried away because he had too much pleasure from good smells. He’s terribly “into” perfumes and things.

Where do we hear? We do hear, he’s too much “into” the perfume of people, true? He’s “into” the perfume, not the perfume, he’s not interested in the perfume, he’s interested in the one wearing the perfume. Ah, that’s already further sense of touch. It’s exactly, you can call it bemikre [by chance], just as he is by chance it goes through the sense of smell.

When you smell the thing you love, you remember the thing, or it brings, you go from the “past” to the “future”, you remember, you start to have pleasure from the thing, but the smell itself is not a thing that has the “sort of judgment” of desire about it.

The Same Principle by Hearing (Shemi’ah)

The same thing about looking, and the same thing about hearing. One doesn’t say about a person that he’s a ba’al ta’avah who listens to too much music. One can say that certain music is me’orer es hata’avah [arouses desire], like kol b’ishah ervah [a woman’s voice is nakedness].

Kol B’ishah Ervah: The Problem is Not the Hearing

The problem is not the hearing. Whoever thinks that kol b’ishah ervah is an issur me’etzem [inherent prohibition], he thinks chas v’shalom [God forbid], it’s a problem of the woman, the problem is not the voice. About this it’s clear the halachah that if it’s a “recording” it’s muttar [permitted], etc. and so is the custom.

And if you know in the “sense” that you can, not know that you heard from whom it was read in her “biography”, know who it is means to say that you remember the person, and also the person, I’ve already talked many times here, that the prohibition of hirhurim [improper thoughts] means thinking “that”, not thinking “of”. Just as thoughts of… not any…

Summary: Why Chush HaMishush is “Cherpah”

So this is only to bring out the thing, that what… this is only to bring out the thing, that one comes with an explanation why people look, and perhaps also the Torah, but why people look at the lowest thing, the one who is not restrained in the topic of ta’anugei haguf [bodily pleasures]?

Why? Because this is a thing that is animal-like, and everyone understands that a person must be a person, not an animal. Everyone understands this. But this is the premise. And about this, the thing is the most animal-like. The pleasure a person has ba’asher hu behemah [insofar as he is an animal], not ba’asher hu mensch [insofar as he is human].

Mah she’ein kein if someone for example has too much pleasure from music, it can be it’s an avlah [wrong], but it’s a wrong, it’s not an animal-like wrong. Memeilah [consequently] one looks down on him less. The specific judgment that one has on this person, is less here. That’s the claim of chush hamishush cherpah [the sense of touch is shameful]. Right?

The Main Problem: When the Explanation Goes Further Than the Evidence

Now, here becomes a bit of a problem. This is the problem I wanted to talk about. I don’t have any solution for the problem, I only have a problem. That’s quite good.

Here becomes a bit of a problem. Why? Because this came with an explanation for this, and it’s not an explanation. One started with re’ayah [evidence], evidence, and there is evidence that people say so. People say so is good evidence, bechol kelei [by all means]. Except that one has evidence against it, but by default one must accept what people say has some sevara [logical reasoning].

And one comes with an explanation that is already not only people say, it’s already an explanation, it’s already a certain hechreich [logical necessity]. Now, it becomes here like a bit of a problem, that it can be that the necessity goes a bit further than what the people say. And here becomes a problem.

What Do I Mean That It Goes Further?

Let me explain, what do I mean that it goes further? I mean that there were certainly mefarshim [commentators] and other books that did take this explanation much further than what people think. And this is already a problem, because if you start from explaining what people say, if one goes with this mehalech [approach], with this method of approach, one can never go too far. Because then you’re already saying a thing that no person will agree with, and it’s already a bit of a question whether one can do this ma’alah. It’s a philosophical chakirah [inquiry].

The First Problematic Conclusion: Is Eating Itself Bad?

So what is the thing that people arrive at? People arrive at the exact thing that our Balzac says it doesn’t mean. People arrive and say, if so, there are two opposite things that one can arrive at. Let’s say the first, one thing that one can arrive at, one can arrive and say that if so, eating itself is the problem.

Eating a person eats, why? Because he is a person, his nefesh habehemah [animal soul], his body needs to eat. So if the virtue of a person is that he is not a person, is not that he is not a person. The virtue of a person is, let’s say his cheilek hasichli [intellectual part], the things that are meyuchad [unique] to the person by another person, not the things that are meshutaf [shared] between the person and the animals.

It comes out that not only someone who sins, sins in the topic of sense of touch must be the worst person, but in general someone who eats. If someone wants to be only a person, he must in general try there not, perhaps one cannot completely, try there not as little as possible to eat.

Two Ways to Understand “Derech Ha’emtza” by Eating

I want to say, there are very, we talked about this a bit by the lecture of Rabbi Cheshbon shlita, there are very two other real ways to say this. There are two other ways.

You can say, one can have a chakirah [inquiry], what is the derech ha’emtza [middle path]? The middle path means what is right, okay? One can say that by you, by you in England, I don’t know, let’s say, that the middle path to eat is breakfast bacon, and at night two glasses of beer, and so on. That by you is normal, I look at it as such a rough estimate, a normal person, eats in the morning a piece of bread, and at night half a drink of water, and that’s enough.

This is not a dispute that has to do with the topic of whether eating is bad. This is a topic that says, eating is a thing, it’s a neutral thing, you can say. Certainly, you make it bad, and that’s the worst, but that’s not what we’re talking about now.

You can’t say, I want to make an inquiry, how much is lacking, how much is right. One can say that what you call right is too little or too much. There can be many disputes what is the right conduct. It can be, one needs to know according to what one will determine this, it’s itself an inquiry. But this is one sort of inquiry.

The Rambam’s Position: A Fascinating Observation

I saw explicitly, there are those who say. For example, the Rambam [Rambam/Maimonides] for example, could have said this, he doesn’t say this. Right? It’s very interesting.

The Rambam for example was difficult that the Torah doesn’t allow eating much less than how much the truth came out from the end. According to philosophy one may eat pig. So says the Rambam. How do you know? According to philosophy Aristotle used to eat pigs, it can’t be.

Derech HaMemutza: Dispute of Aristotle, Rambam, and Alternative Approaches

The Basic Question: Who Determines What is Right?

One can say that what you call right is too little or too much. There can be many disputes what is the right conduct. It can be one needs to know according to what one will determine this. There is one inquiry. But this is one sort of inquiry.

The Rambam’s Approach: Pig is Philosophically Not Bad

The Rambam’s Clear Position in Shemonah Perakim

I saw explicitly, there are those who say, for example, the Rambam for example could have said this that he doesn’t say this. Three? It’s very interesting. The Rambam for example was difficult that the Torah doesn’t allow eating much less than how much the truth says that comes from the end. From where? According to philosophy one may eat pig. So says the Rambam. How do I know? According to philosophy they used to eat pigs. It can’t be that the Rambam… I don’t know what is the other proof? Perhaps it’s not correct?

No, I want to bring out a very interesting point, and I’ve learned all of chapter 4. The Rambam says in chapter 7 stronger chapter 6, right? The Rambam says clearly, according to philosophy, on this the Rambam says explicitly. The Rambam has a tremendous explanation, yes?

The Rambam’s Explanation of “Al Yomar Adam”

Al yomar adam [a person should not say], it says explicitly in the verse, al yomar adam, ee efshar yivsar chazir [it is impossible to eat pork]? Says the Rambam, why? Because a Jew must have good philosophy. If someone will say, it’s impossible to eat pork, he’s saying a lie. Philosophically, because philosophically there’s nothing wrong with eating pig. A person can be a healthy person, a good person without eating pig.

But what? Let him say, efshar behatorah asah [perhaps the Torah forbade it], why did the Torah forbid it is another question? But one shouldn’t be confused, one may not be confused. Eh, that which the Torah forbade something, is not yet proof that it’s a bad thing in itself? The Torah has other considerations why it forbids things, because one must go into the extremes, it’s needed to educate the people. This stands in chapter 4, can be other reasons, that which the Rambam says. Right?

Critique of the Rambam: Why Does He Believe Aristotle?

Now, it’s very interesting, I want to bring out the distinction, not necessarily to ask the question on the Rambam. It’s very interesting, because the Rambam, other poskim [halachic authorities], would have actually gone to other people. He says explicitly that he doesn’t agree with this.

Translation

First of all, does the Rambam say it’s philosophically good to eat pig? How does one know? It says in the Midrash, and who says the world says so. Who says the foundations of the world are so correct? Can’t it be that the gentile made an error? I’m almost certain that Aristotle asks if it’s a pig. I don’t have any other… Why? Can’t it be that he’s plainly wrong?

No! What? The perhaps… This is the Rambam’s interpretation, and one can say other interpretations. What? Who? Couldn’t find a way? I can find you a way! If I were to say now, it’s dirty! For that alone, be clean! It’s not a problem, the pig goes into the mud. No, not after that.

The Torah’s Own Reason: “To’evah”

I’m almost certain that the plain meaning of Scripture is not so. It explicitly says “to’evah” [abomination]. The Creator of the world ate pig? There’s something, what’s it called? There’s what someone wrote, a law to try to explain the logic of the Torah. One sees clearly, in the Book of Leviticus it doesn’t say, it doesn’t say that the Torah holds that… Not in Leviticus, in Leviticus there’s one reason, and in Deuteronomy there’s another reason, but nowhere does it say that it’s a chok [decree without reason].

When the Torah wanted to write to you, something that I really had, I can write such things. It could be that there are places where it explicitly says this, I don’t know if there are, because the Torah does give a reason, it gives a reason, to’evah, because it’s a to’evah, “lo tochal kol to’evah” [do not eat any abomination], yes? To’evah means you also hold disgusting. Okay, could be, I’m expanding a bit, I’m making the boundaries a bit different than they were before. Say the Torah doesn’t say any novelty, but it doesn’t say in the Torah that it’s something strange.

The Rambam and the Issue of Disgustingness

And again, could be the Rambam wouldn’t have agreed with this reason. The jokes about disgustingness, disgustingness doesn’t count. Could be the Rambam was one of today’s liberals, who don’t hold that the issue of disgust is a good reason. But okay, could be. But I’m just saying that it’s not clear why, if we go back to the derech ha-memutzah [the middle path] of the issue of chush ha-mishush [sense of touch], not one hundred percent clear why the Rambam was still so certain that pig is the… I’m only saying this within the situation, in the discussion of this one can say more teachings.

Two Alternative Options to the Rambam’s Approach

And what I just want to bring out is that there are two options open to someone who encounters an approach or a Torah teaching that says differently what comes out to him as the derech ha-memutzah, right? Let’s say, in Aristotle it was about pig. It comes out that in a certain book Aristotle says clearly. It’s nothing, nothing at all, a person who eats pig is a complete adam ha-shalem [complete person]. One can be an adam ha-shalem while eating pig. So says the holy Rabban. Right? How can the Rambam say such a thing? I don’t know. That’s what he says. Except for what, one shouldn’t say such a thing such a… Everyone became pale, right, one shouldn’t get angry. He has a reason. That’s how he learned the Gemara. One can learn the Gemara differently, it’s open to all the other interpretations. Okay.

Option 1: There Is No Derech Ha-memutzah – Only Obedience

What can other people say? Let me just bring this out. Other people can say, no, I’m… That is, there would be two other options. One other option would be to say that the Torah doesn’t have a derech ha-memutzah. You decided that there’s such a thing as derech ha-memutzah. There’s a correct way for everything. There’s ratzon Hashem [God’s will], He says everything. There’s no derech ha-memutzah, there’s no such thing as shleimus [perfection], the whole thing is obedience. One must obey, and that’s the opposite. It’s forbidden because one must obey, not make one’s own reasons. This is the other claim that the Rambam rejects there. And that would be one option.

Option 2: We Disagree About What the Derech Ha-memutzah Is

Okay, even if you say yes that you have a derech ha-memutzah, you can say another side. You can say that we simply disagree about what the derech ha-memutzah is. You’re a glutton. I can even give a reason if you want.

The Distinction Between Olam Hazeh and Olam Haba

You hold, and this is a point we need to talk about, you hold that the perfection of a person to be a healthy, well person ba-olam hazeh [in this world], it’s actually nothing wrong to eat pig. But the Torah came also to be a healthy person, a perfection of a person for olam haba [the world to come], there it says yes to eat pig. So according to our goals, according to our tachlis [purposes/goals], pig changes from a bad thing to a good thing. And according to the second purpose it’s not simple that it’s something against, it’s not against the body. It could be yes, it could be no, it could be plain. You have an error, you think that pig is good or bad.

Christian Parallels

I’ve seen explicitly people who take this path, they say, actually, I haven’t seen any Jews who explicitly take this path, but they say, I’ve seen Christians who say this, and this is that there are certain things in the Torah that Aristotle allows. Simply because Aristotle made an error, he didn’t know what the derech ha-memutzah is. Ta’us be-yado [he made an error]. And the rabbi admits to suffer so, Aquinas says explicitly that this is not derech ha-memutzah, he doesn’t know what he’s talking about.

There are certainly disputes about this. It’s not a strange thing. Every culture holds it. Everyone holds derech ha-navi [the path of the prophet]. He holds what is derech ha-navi. It’s not so strange. The Rambam for some reason didn’t go in this way. It’s very interesting. What is the whole Rambam? It’s an interesting thing about the Rambam that he goes almost one hundred percent with Aristotle, even the things he doesn’t do. So what would he have said?

The Third Radical Option: The Body Is Fundamentally Bad

This is very different from a third way. He would have said, the third way would have said that the whole thing of derech ha-memutzah, that there’s a derech ha-memutzah in ta’anugei ha-guf [physical pleasures], that’s only for a physical person, for an Esav who lives in the body. The one who doesn’t hold of the body at all, he understands, as Aristotle also said, that the tachlis of a person is his seichel [intellect], his neshamah [soul], his seichel, why does one need to eat at all. Perhaps one needs to eat, perhaps, by force, but willingly, you should understand, you who say this, you’re now talking all about ta’avos [desires], you’re now only talking about actions, you’re now talking all about the pleasures, about the ta’avos, about the loving.

The Radical Conclusion: Loving Is a Problem

It comes out, if we say that there’s a derech ha-memutzah of loving, there’s a certain level that a person should love the food, right? And therein they only argue about what the reason is. But from the logic he said can come out a whole third thing, can come out a whole third thing, that loving food is neutral. A behemah [animal] loves food, a person perhaps needs to eat, but he doesn’t love food. That would be the very different argument that comes out. But that would just bring out, this is very different from what people actually think. The people we started with, they don’t actually think so, right? This is very important to grasp, true?

The Example of a Man Who Doesn’t Love His Wife

I’ll give an example, right? If you meet… This is already the extreme, it’s a couple. And here there’s a real dispute, and there’s still a problem that I need to mention. This is one problem. Right, the problem? One can see the problem from the extreme example. If I tell you about a person who doesn’t love any food at all, if any food is a problem when any, I can bring a better example. Always the wife is a better example that he has.

If someone doesn’t love his wife at all, he has no attraction to her, he doesn’t love. There are people who convince themselves, there’s love that has nothing to do with this. Let’s say it. But you’re not talking about that, you’re talking about love between ish le-ishto [a man and his wife]. He doesn’t love his wife at all.

According to the logic that says that animals love their wives, but people, especially one person wouldn’t love at all, it would be a tzaddik [righteous person]. But most people, not to hold that it’s okay, it’s permitted. As most people think for them taken from derech ha-memutzah, means it’s tolerable. Most people hold something a sin. It’s something wrong, a sin, and one looks down on him, something is not a normal person, you don’t love anything.

The Torah’s Position: Love Your Own Wife

Certainly, someone else’s wife one may not love. It says in an explicit verse in the Torah, lo tachmod eshes re’echa [do not covet your neighbor’s wife], so it’s implied that you may tachmod ishtecha [desire your own wife], yes, it’s derived from the verses, love your own wife. It says in explicit verses, it says, semach be-eshes ne’urecha [rejoice with the wife of your youth], yes love your own wife, don’t love someone else’s wife. This is derech ha-memutzah, this is a mitzvah means correct.

The Question on the Third Way

But someone will come and say, well, what does it mean? I just said, why do we hold worse the one who loves someone else’s wife because he’s touching something animalistic? With one’s own wife is the same problem. What’s the difference? Do you have beli breira [no choice]? Okay, no problem. I admit that it’s beli breira. But it becomes a whole new sort of ethics that fundamentally hates the body. It says that ideally a person shouldn’t love his body at all. This is one problem.

Now, it’s an important question. And it’s not so simple here. It seems that the reason goes much further than what it’s obligated, than what it came to explain. And they came here to explain why people look down more on the glutton or the no’ef [adulterer]. And when they came that one should look down even more than on the glutton on the no’ef, one should actually look down, I can make the problem even worse, one should look down even more on the person who loves his own wife, because he thinks he’s even doing a mitzvah, okay? In any case, the no’ef feels bad. No, there’s a better reason why I can explain this. Let’s say the better reason. Okay, this is one reason. Right? It’s a question. And it’s really here, there’s really… What? There are those who hold, or? Yes yes. That it’s worse. And who says kal va-chomer ba-eshes chaver [how much more so regarding another’s wife]? No, ve-eshes chavero kal va-chomer who says. What’s the kal va-chomer? So, in short, I want to explain how it can end up worse, not really worse, but another way how it can come out worse. One must understand this very well.

Aristotle’s Answer: Not Loving Is Lower Than an Animal

But it seems to me that the answer is here to this, if this is a question, the answer, Aristotle certainly doesn’t go in this way. It’s clear to him that someone who loves nothing will be like an animal, and there are no such people, and not only that, even an animal that loved nothing one would look down on it. That’s what he says. Do you understand?

The Virtue of Preferences

Even an animal, imagine, even an animal loves certain things and doesn’t love certain things, an animal that loves everything one looks down on that animal. And it’s actually, it’s a lower level, a nachash [snake], afar lachmo [dust is his food], and it’s not even… even an animal, the more human it is, how do you say, there are animals that are closer to humans. Why are they closer to humans? Because they loved sugar and not salt. The animal that eats everything is really a goat. A goat is a sign to think about, that it eats everything, do you know a goat? Just as the snake supports the idea that afar rachamo, but actually doesn’t have great taste in its food.

So you understand, this is very the opposite, right? One must find, I say, I’m innovating the problem, there are different answers to this, there are actually people who will take this way, one must understand what depends, but I want to make you an even greater conflict here.

Announcement of an Even Greater Conflict: The Distinction Between Knowing and Loving

The even greater conflict is like this, it seems this is the part of a law, with what he knows what helps. Right, here one must make the distinction. The knowing and the loving is not the same thing.

Ta’avos: General and Specific – The Story-Level of Good and Bad

Sharpening of the Problem: Two Distinctions

So you understand, this is very the opposite, right? One must think, I want to sharpen the problem, there are different answers to this, there are actually people who will take this way, one must understand what depends, but I want to make you an even greater conflict here.

The even greater conflict is like this… It seems the distinction from within with what he knows what he went. Right, here one must make the distinction, the knowing and the loving is not the same thing. No, no, here is the sharpest, I want to have… make more complicated. Okay? It becomes even more complicated here.

What becomes even more complicated like this? That there are more human ways of eating and less human. This is the second distinction. Both are distinctions that stand in the book, and one must reckon with them well.

Two Inquiries: Material and Condition

And they spoke about this, that when we speak about what is good, right? I don’t remember if I spoke about this clearly enough here. There are really two inquiries. What is it about?

Until now we’ve spoken about the chomer [material/substance], about which chelek ba-nefesh [part of the soul] or which sort of thing we’re talking about. But now, if I will speak not, you say that the fixing end spoke until now that we’re not speaking about. If one speaks a minute, about the condition that one wants to light. If one speaks a minute about the thing that one should speak about, how does one know what is a good thing and what is not a good thing?

We said that one must make a hakdamah [introduction], I don’t remember if I made this in the lecture, the hakdamah is enough. One must make the hakdamah, but they spoke around this, one tries to become clear the same thing all the time.

Two Sorts of Ta’avos: General and Specific

The Introduction: General Ta’avos

One made a hakdamah that there are two sorts of ta’avos [desires], okay? Two different sorts of ta’avos.

One is, ta’avos that all people have the same. All people, when they’re hungry, need to eat, want to eat, when they’re thirsty, want to drink, and so on. A ratzo [desire] says, and when they’re young, they want in bed. What’s the language? All people. Okay, this is the klaliyus [universality].

Now, in this it’s not relevant to say good or bad. One can perhaps say more or less. If someone wants it too much, it’s bad. Too little there’s no one at all, it would be almost broken his body. But too much, perhaps there is. I didn’t say here the lecture properly. I still need to say a whole. And this is one level, okay? One sort of ta’avah.

Specific Ta’avos

Now there’s another sort of ta’avah that is specific. What does it mean it’s specific? One person loves this food, or one culture can love this food, or one person loves this woman. This is not something that is shaveh ba-kol [equal for all], it’s not a davar ha-shaveh le-chol nefesh [something equal for every soul]. It’s a thing that each one loves a certain thing.

The Great Inquiry: What Does “I Love” Mean?

The Skeptical Claim

And here I must be very strongly recommend, because most people don’t agree with this, and in this itself depends a great inquiry of this. What I mean that this is to bring like this, there’s a great inquiry, and there’s a gentile who wrote a whole book to prove this, there’s a great inquiry about when people say that they love a certain thing.

Continuation of Lecture on Ta’avos (Desires) and Human Nature

Again, this works much better for a woman than how it works for a woman, or for a reason, because we have no language, because for some reason there is a great desire to have many things, but there is a great thing. Do you understand the chakirah (investigation)? An interesting chakirah.

By the way, the chakirah goes like this: he says I love women and not men, or women and not men, I don’t know. Basically it’s a living chakirah, right? What do you love? What do you mean when you say you love a woman? Even if he says I love a certain type, it doesn’t even have to be a specific one. Sometimes they say I love this sort, this sort, this color, I don’t know, this shape. Yes? That’s what the person is asking.

The Ta’anug (Pleasure) of Dimyonos (Imagination)

We spoke earlier about the chush ha-mishush (sense of touch), right? They argued to you that the subject here is the chush ha-mishush, here I bring out the stirah (contradiction). What is the ta’anug (pleasure) that you’re going to have from this whole thing?

I once heard from a mashgiach (spiritual supervisor), you explained, Reb Sender, you explained that the whole thing is dimyonos (imagination/illusion). You talk yourself into it, you love yourself, and you start up, you want to grab some little button that you should press in your body, and that’s what people love. The button can generally be bought much cheaper, as someone said, you don’t need to buy a whole period for a bit of milk etc., but… and that’s what you want.

So when you say you love her, you love her, you love her. The whole thing, the sort, the other specific, or the same thing a person says, you discussed the chiluk (difference) between Shabbos challah and weekday bread, right? You love the Shabbos challah. You don’t love the Shabbos challah. There’s no taste. Someone said there’s a taste of Shabbos in it. It’s dimyonos talk.

There is one thing, that is, in the throat, in the taste buds, there is some ta’anug. That you love. You love to be satisfied, there are other ta’anugim (pleasures). All other things are stronger.

The Sevara (Logical Argument): All Ta’avos (Desires) Are the Same

So there is a sevara (logical argument) which I think many even frum (religious) people have spoken about a bit, they have such a sevara, they spoke about it in a different way, yes. According to this it comes out that all ta’avos are the same, right? According to this it comes out that all ta’avos are the same, right? I think so.

The Counter-Argument: It’s Not the Same

And this is the argument. And against this there is an argument, a very important argument, which I think is correct, and they say it’s not correct.

And the argument here is, that to speak about… if one wants to speak, this is actually the point, let’s understand it well, but I want to bring it out like the stirah (contradiction).

The Problem with “How Much”

If one wants to speak of good ta’anugim, it can’t be, of good or bad, of a derech ha-mitzuy (the middle path), it can’t be from the first level, it can’t be from the thing of how much, from the thing that I love, that when I’m thirsty I love to drink water. Because if I love water there, according to this it comes out that every person… There are two opposite theories, this is what I want to bring out.

It comes out that all people love to drink water. Very cold. The one who loves to drink… How does one explain at all the one who loves to drink wine? Do you understand the question? What does that mean? It’s a false thing, not a real thing. I love to drink cold water.

You should explain to me, it tastes better? Okay. It’s a bit of a different taste? Why do you love the different taste? How do you love a different taste? There is one thing called taste, and that you love.

The Fact: People Have Different Preferences

But it’s not true. It’s a fact that people love cold water, warm water, hot water, cold water with a bit of tea, with a lot of tea. There are five hundred types of tea that different people love. There are all these chilukei (distinctions).

And all the chilukei are only explained on the beheimah (animal) level, so I think. I don’t mean that it’s true beheimos (animals), I don’t know the chiluk, I just don’t know. But there is here, therefore there becomes a stirah here. But there is some chiluk of speaking of the two things.

The Main Argument: Good and Bad Lies in the “Story”

The Essential Point

And what we’re saying, what is the argument, I’ve explained enough, that the argument here is that the good and bad ta’anugim, al pi rov (for the most part), perhaps a bit one can speak of not eating too much, but al pi rov when we speak of tov vo-ra (good and evil) in ta’anugim, we’re not speaking of what is meshutaf (shared/common), what everyone has, rather we’re speaking of the ma’aseh (deed), of the story. In other words, not what one sees if one speaks of…

Proof from Torah and Halachah

And the truth is almost like this is how halachah (Jewish law) works. I love this very much, that this thing fits very strongly with the holy Torah. All the people who say that the Torah, the halachah, the mussar (ethics), the many mussar sefarim (ethical works), they have the problem that the mussar fits.

In the Torah, we spoke that the Ramban (Nachmanides) even has the problem, that in the Torah it doesn’t say how much is not correct, because how much is almost not nogei’a (relevant).

Proof from Aristotle

We spoke, Aristotle says that almost no one eats too much. I’m speaking of this here, it’s very funny to me, I don’t know any people who don’t eat too much, perhaps he lived in a different culture, I don’t know, perhaps there’s a different answer.

But also in the same subject, the problem is usually not too much, the problem is the wrong one, or in the wrong way, or too much also, but not too much in the sense of too much literally. Too much means that one shouldn’t love it so much, one should love it a bit less, or a bit more, or in a different manner, or Tuesday and not Wednesday.

The Story Is More Important Than the Action

Other types of things are more, one can, I love to say, it’s more dependent on the story that one tells about it than on the actual action, than on the physical action. In other words, things that for a beheimah wouldn’t make sense.

Beheimos can’t be more or less perush (abstinent). They can perhaps not be healthy, he has some problem with his appetite eating too much or too little. That can be, but he can’t be more or less perush.

Only Humans Can Have Midas Ha-Prishus (The Trait of Abstinence)

In other words more or less, to have the midas ha-prishus (trait of abstinence), whatever you would call it, only a person can have that. Why? Because the havchonos (distinctions) that lie in this, lie only in the subject of which of the ma’asiyos (stories) I tell, I love that one, it always comes with a certain one, with a certain description that one can be mechanech (educate) with this.

Answer to the Question of Chinuch (Education)

Here one can answer the question that all Jews ask, but one can’t be mechanech a person who should love less the tenu’as haguf (bodily movement). That’s because all the Chassidic Jews who think that the problem is the body, struggle their whole life.

But if you understand that we’re speaking of the story level, one can certainly be mechanech. Therefore I already said here, that about this, right, I said here the Torah.

Example of Marriage

That if one has a wedding and loves each other, this must be a solution for all other women. What connection does it have? The answer is that now he has connected his ta’avah with the ma’aseh. Now, when he holds back his ta’avah, he remembers his wife. The wife is a mitzvah to remember. Also, on this there are other hagdoros (definitions), but this is the idea.

The Paradox and Dispute Between Approaches

So, and we understand that here comes to the paradox, to the conflict that I have here. I don’t have a clear… I think there is some clear explanation chiluk, but something I’ll get mixed up.

It comes out here that it can be that it’s also a machlokes al shitos (dispute between approaches), but one has never seen from a machlokes shitos, means that each one has some point, that one must understand how each one is right. Right? There is a machlokes.

Story of Reb Leib Lashlag: The “Slavic Pious One”

The Story

I saw, I told a story, a Chassidic story. I saw a Torah from Harav Rabbi Leib Lashlag. Harav Lashlag said like this: that his Chassidim, if they should sin, they sin very coarsely. Why? The refined ta’anugim they don’t have. I think he’s speaking of the situation.

The Chassidic Jew and the Story-Level

I mean to say, there is such a type of Chassidic Jew, who doesn’t have… the normal ta’avos that a non-Jew has, I don’t know, you can speak of kavod (honor), it’s not such a good example, but you can even speak of ta’avas nashim (desire for women). He wants to have… what? Yes, I don’t know when spoken to. He speaks usually of ta’avas haguf (bodily desires).

This is another whole question, why the rotze’ach (murderer) is so horrible as the no’ef (adulterer)? He is less horrible in a certain way. And I will bring this in many more shiurim (lectures).

The Chiluk Between a Non-Jew and a Chassidic Jew

So, the Chassidic Jew won’t want to go on a date with anyone. A non-Jew has a ta’avah, it’s an extra ta’avah of going on a date as much as sleeping, two different ta’anugim, it makes it more enjoyable. The servant, he can have the same ta’avah from the gufo shel ma’aseh (the act itself), but the date he won’t go, he’ll skip.

The “Slavic Pious One”

Like the Slavic pious one, yes, who is called pious. Why? Because he doesn’t have in his head, it’s true, because he doesn’t have in his head the idea of a ma’aseh, I met, one turned and did. He has a… his body still works, because his body always works, almost always. Except… his body works, he wants to do every thing.

But that he should enter into the whole thing, it doesn’t speak to him, it really doesn’t speak to him. And you can even say, he will be oker (uprooted) in ta’avos. You can ask a question, he needs it yes mitzvah, bimkom mitzvas hamitzvah (in the place of fulfilling the commandment). I don’t know, but he doesn’t live in the culture, he doesn’t have the learned thing. He didn’t learn, he didn’t learn it, he doesn’t have the taste. But his body remains with him.

The Conclusion of Reb Lashlag

Therefore Reb Vashle said, I tore out, one can tear out the chelek (part) of more neshamah (soul), like more people.

The Dispute About Physicality and Humanity: Two Opposite Approaches

The Body Remains Even When the Soul Is Torn Out

His body still works, because his body always works, almost always. His body works, he wants to do every thing. But to enter into the whole thing, it doesn’t speak to him, it really doesn’t speak to him. And you can even say, he will be oker every ta’avah. You can ask a question, he needs it yes, mitzvah, bimkom mitzvat hamitzvah (in the place of fulfilling the commandment). I don’t know, but he doesn’t live in the culture, he doesn’t have the learned things. He didn’t learn, he didn’t learn it, he doesn’t have the taste. But his body remained with him.

Therefore Rabbi Wolf Ashlag said, I tore out… one can tear out the chelkei haneshamah (parts of the soul), like the more human parts. From the ta’avah it’s easier to tear out, to be mechanech, but the chelek haguf (bodily part) is a problem. If he wants, how does he hold himself back? Usually he holds himself back, he does what he does. But if he has a nefilah (fall), he’ll be very coarse, very low in the sense, not… Is what I’m saying correct?

Student: Well, that’s what he says? Teva (nature), what’s it called?

Instructor: Well, that’s what he argues, that’s what the group says. Okay.

First Side: Humanity in Physicality Makes It Better

So, this is a sevara. No, this is an interesting sevara. So, now, here there is a greater chakirah. Do you understand the chakirah? If one is going to say, there are two different things that one can say.

If one will say that the problem, let’s say one thing that I would do a lot, if the problem is that one is not human, that the one who only eats, like the one that the Arizal (Rabbi Yitzchak Luria) said was someone who prayed that Hashem should make his tongue, his throat, bigger, he should be able to have more ta’avas ha’achilah (desire for eating), or the other thing that people pray to be bigger because they think it should have more ta’avos like that, that one is completely behemish (animalistic), that’s a problem.

If for example someone who loves to have eleven types of dips at his Shabbos seudah (Sabbath meal), that’s already… and if each dip must come from a different country, I don’t know, some whole story that comes from this, some whole complicated thing, it must be organic, it must need two people to mix it on a green Tuesday when the levanah (moon) is full, I don’t know, some whole story that comes with it, he’s some kind of person. It’s a whole seudah, he lives more humanly, true? That’s one way that one can argue.

Just to be clear, even this way won’t say that the more the story turns the more good it is. I think no one said that. A bit it’s more good than to be a glutton. I think everyone agrees on this, that to be a coarse glutton is worse than to be a refined Jew, in a certain sense.

And also everyone agrees, that the more… This was told, one believes the story, it says on the back of the wine bottle, it doesn’t make it better by itself, but there are such stories that make them better, and there are those that are worse, and there are those that make it much worse, right? That it becomes aveirah gorerah aveirah (one sin leads to another), that makes it much worse. This is the chakirah.

Second Side: The Rambam – Adding Humanity to Animalism Makes It Worse

But the… the… the… this is like one side, one thing that comes up. But I understand that from the second side it comes out exactly opposite. Why does it come out exactly opposite?

If one takes the idea that was said earlier to the end, and one says that this is an animalistic thing, one must understand that to add… the Rambam (Maimonides) says the argument in chelek yud-ches (part 18) explicitly, to add a mashal (parable) to a ma’aseh beheimah (animalistic act), he doesn’t make it out to be a ma’aseh beheimah, he makes it worse. Right? Why?

Because a person, so says the Rambam in chelek yud-ches, the Rambam says, he is very against. The Rambam says, that you see people coming together to eat, you must look that people come together to make. This is the same thing, both are tzorchei haguf (bodily needs). There’s an explicit pasuk (verse), “vechol shulchanam malei ki tzo’ah” (“and all their tables are full of vomit and filth” – Isaiah 28:8).

So, that means, people have a tzorech haguf (bodily need). He has a tzorech haguf! You held it in. Reb Yudel Dziker said, he doesn’t understand, the Rebbe conducts tish u’revah (a large public Chassidic gathering). Why? No one should not be bichtav (in writing), until written in Rameder also.

Student: Yes, they were embarrassed?

Instructor: Yes. Not to people. Not together explicitly.

Student: Yes, today also. There’s a small mechitzah (partition).

Instructor: Yes, it’s refined, there was a beis kisei (bathroom), it wasn’t in public. You must understand, even when you did together, doesn’t mean yet that it was in public. Do you understand the chiluk?

Student: Does that mean progress?

Instructor: Yes, it was hidden in the plant, there one goes out, like one can go to mikveh (ritual bath) together. It’s a beis kisei, everyone admits that you didn’t do it in dining, and whatever it was then, I don’t know what, the platya gedolah (large plaza) there.

Translation

So that’s what the Rambam (Maimonides) argues. When the Rambam argues, ah, there are people who write poems about this, about wine and about other desires, they write entire poems, and they make a whole writing about it. The Rambam says, this is actually made worse. Why does a person have an intellect (seichel) with a power (koach), an imagination (dimyon) even, with a power, a depiction (tziyur)? So that he should think about things that can only be thought about.

If you use your intellect to think about food, because it’s beneath the honor of the intellect (kevod haseichel). No, so obviously you’re a glutton. The Rambam basically says this argument. So obviously you’re a glutton, they have a tree unfortunately, you’re also a tree. But if you take the human part of a person and you use it for eating, you still have a reckoning (cheshbon) with your eating, you still have a bit of Torah about it, what’s going on with you? You’re actually worse.

The Contradiction: Two Opposite Approaches

It’s very interesting, it really looks like a contradiction (stirah). I don’t see how one can reconcile these two approaches. That is, the first one says that the one who eats only because he must, only like an animal, only what he wants, he is the animal. And the second one says that no, the one who has an action, he is the greater animal.

I can give you another example, another reference for this, in the Republic (Plato’s Republic).

The Parable from the Republic: “A City of Pigs”

But the first one says that there are good foodies and bad foodies. It doesn’t say that there’s too much or too little, but there is indeed a great difference that the argument of saying that adding actions makes it worse is not entirely true. I think one can, but I think it’s clearly somewhat of a dispute (machloket). One must go deeper, I just want to bring out the inquiry.

I’ll give you another reference for this dispute, I think it’s explicitly a dispute. In the Republic it says, and one knows the story from the Republic that appears in the Kuzari (medieval Jewish philosophical work), yes, everyone knows.

In short, Socrates tells a story that he wants to describe how one is a person, as a parable for the soul (nefesh), everyone knows, he tells the story of the small city (ir ketanah), and he tells that they’re going to found a city. He begins, what does a city need? People? Okay. What do people need? Food. Okay, we’ll gather a bit of wheat and a bit of water, we’ll make a bit of bread, and we’ll eat.

The one who’s speaking with him there comes and says to him, my dear rabbi, I want to tell you a story. You’ve made a city for pigs (chazirim), for pigs. You haven’t made any city for people.

He says, what do you mean? You gave bread, you gave water. It’s exactly such a description, pure gold in the king (paz bamelech – referring to a simple, basic existence).

One can live. He says, what do you mean? A person needs to have a bit… a bit of mayonnaise, a bit of horseradish (chrein), a bit of meat sometimes. A person doesn’t live like a pig, like you’re telling, you eat grass.

He says, “Ah, you’re right. You know what? In honor of this we need to make an army, because in our city there doesn’t grow enough that we should be able to also make dips with salt, not salt, with another thing.”

And it’s as if there’s a critique in this. That is, he argues that what people seek luxury, that costs all the problems. Because of this war (milchamah) begins, because of this begins, so obviously one must already educate those who go to war, a whole problem begins.

So goes a story, if it says explicitly that Glaucon’s approach (shitat Glaucon) was that this is a city of pigs, those who don’t eat any dips. He doesn’t say the criticism clearly that no, but he goes along with it, and instead people go eat that.

Aristotle’s Opposite Approach

It seems that… what’s his name? In contrast (mah she’ein kein) Aristotle says very clearly that in the places where he sees, he says very clearly that a person who wouldn’t have any taste and any food and any preference is a pig. He agrees with the one who said that it’s a city for pigs.

According to Socrates, that a person is made only to use his power of intellect (koach haseichel), only without choice (beli beirah) one must take care of the people who don’t hold by this. It seems that what seems to the simple people is a city of pigs, you understand that it’s removed (nistalak) pigs, because they are, and now agrees with the whole reasoning, according to philosophy (al pi filosofyah), according to Plato (al pi Plato), they are actually angels (malachim), not pigs.

The problem is, many times one tries to be an angel and one remains a pig, perhaps that’s certainly not a way. But there’s certainly here something of a real basic dispute to one who doesn’t like any food at all, let’s say it without choice like this, whether he’s a good person or a bad person.

The Practical Question: What Is the Goal?

This already says further in the way of the commandment (al derech hamitzvah), but the question is whether one must love eating means want, right?

Student: Yes, for the simple Jews they knew that… in Lubavitch there’s a tradition (mesoirah) from the old Rebbe’s son Reb Moshe, that all commandments where the body has pleasure (hana’ah) one shouldn’t double. Like Sabbath delight (oneg Shabbat), such a kind of Sabbath. So they say, what?

Instructor: Yes, okay, it’s not a lovely thing, that’s true.

Student: Yes. And one eats little.

Instructor: Fine.

The Unresolved Question

And the question is, is he actually better? The one who goes there, a Hasidic Jew, many Hasidic Jews, not all, many Hasidic Jews, it’s true hold like we said, like Socrates would supposedly hold here, that no, that this is a coarser fellow, the one who goes to that restaurant, than the one who just eats a coarse piece of kugel.

That’s the Rambam. The Rambam in the Guide (Moreh Nevuchim), not in Jewish law (halachah). The halachah doesn’t hold this way, in its simple meaning (peshuto kimashma’o). The holy Torah doesn’t hold this way, true? In the Torah it says that one must eat with salt, because it’s not honor (kavod) to make a blessing over bread (hamotzi) and eat bread without salt, true?

One can always say the answer (teirutz), I don’t know. I don’t know, it’s an easy answer. I think there’s a real problem.

The question is, when you say that the great Jews are simple Jews, God forbid (chalilah vachas), what is the goal, true? I can’t aim from the problem, or how does one aim? One doesn’t aim at all to say without choice I have a body that loves eating, or to say, no, there’s a certain benefit (to’elet), there’s a certain way how to be a person, and that includes loving certain things in a good way.

Understandably, one must know what and when. I’m not saying everything, and I’m not saying that every time one adds a bit of Torah to the eating it becomes better. There are bits of Torah that are better and that are worse, but there’s a certain way. What does a festive meal in honor of a commandment (seudat mitzvah) mean?

Okay, perhaps not.

The Baal Shem Tov’s Parable of Oneg Shabbat and the Problem of Physicality

The Baal Shem Tov’s Parable of the Prince and the Peasants

Instructor:

Like the Baal Shem Tov (founder of Hasidic Judaism), the Baal Shem Tov said, yes? The Baal Shem Tov’s teaching (Torah) for example, this goes with this way, right? The Baal Shem Tov said that for example, it says in Toldos (a Hasidic text) many times, why does one make Sabbath delight (oneg Shabbos)?

You know the parable (mashal) that there was a peasant, not a peasant, sorry, a prince (ben melech). How does the parable go? Yes, a prince was captured in a place of peasants. One day a letter came to him from his father, some joyous occasion (simcha), he wanted to rejoice. But how does one rejoice? The peasants don’t understand what the king is, not what the letter is, not the prince.

So he bought them a bit of drink (mashke), and they danced for the drink, and he danced with them for the prince. He says, understandably, that’s how one makes oneg Shabbat. The soul (neshama) wants to rejoice with the Almighty, the body (guf) doesn’t understand, one gives it a bit of drink so it should dance along.

Critique of the Parable: The Body as Without Choice

What does this mean? Not like you say. You’re saying essentially the whole thing without choice (blit beirah), I’m stuck, I’m unfortunately stuck, in practice (lemaaseh) the body is in jail, I can’t, without choice I must come to the body, because I can’t, I really can’t, I can’t be joyful without the body, I must have it.

But there’s no good (tov), there’s no goodness in the body itself being joyful. Not that someone else should be able to say, no, one must be joyful, not a whole week, all the days of the festival are counted (kol yemei hachag mesupim), Sabbath (Shabbos).

Question: Why Did the Almighty Put Taste in Food?

Student:

Why did the Almighty put taste in food?

Instructor:

Ah, that’s a good question (kashya). Very good.

Reb Berel Letchever’s Approach

About this, my grandfather Reb Berel Letchever didn’t hold this way. He actually writes the question, and he says that it must be that it’s not correct. I don’t know, who among us knows the Baal Shem Tov, one can interpret (mefaresh) everything, but he goes another way.

He says that actually consequently (memilah) he goes with the first way. He says that one must yes, one must find the right, one must have intention (mechaven) the right intentions (kavanos), whatever it is. But there’s an action (maaseh) of the eating, if my answer is that there’s a good action of the eating, and that makes everything opposite. The one who has intentions regarding eating (mechaven kavanos achilah) has a whole action why he must eat, and that’s the… There’s a difference (chiluk) that they eat and that they eat there is not always the same thing. It’s really a dispute (machloket) though.

Discussion: Taste, Animals, and People

Student:

What can’t one say that the Almighty made a taste because otherwise people won’t eat? The action feels for a moment to eat.

Instructor:

Cows eat still. They still have a taste actually. It’s not straw. It’s not straw. It’s not straw.

No, the story is after all in total (sach hakol) that the people… You’re bringing in the Almighty. We spoke about this in the lesson about this. If one brings in the Almighty, you make what’s more complicated. If you hold that the Almighty couldn’t make any… He made straw, yes? You see that you can make a person eat straw, let a cow eat. There’s a reason for it. Why is the reason? Why is the reason? Why is the reason?

Student:

What then?

Instructor:

I think it’s not reasonable that you gave… What did you talk about this and when did they talk about this? I think bringing in the Almighty is not very… I think it’s not very helpful. There’s such a thing. There’s such a thing. There’s such a thing.

Student:

No, the types of food is actually, people made the types of food. The Almighty only made one type of food, people made all types of food.

Instructor:

How did the Almighty already make the types of food? A pear, three, four, see? He can, he can also murder. Can’t he murder. Swallows he actually made. What he knows, he can murder. Why did he make it? He says that sometimes one must murder.

It’s not such a good proof (rayah), after all the desire for murder (taavot haretzichos), that there are people who love murder very much, because of that one should murder. Perhaps one must come to one person sometimes. Don’t say, but…

What can you say why there are so many types of tastes in food? And there’s such a part that one makes here for… Go actually with that other approach (shitah). What was said before isn’t so already, because after all all these types of tastes, are the people, the story that the people tell, that the people took their intellect (seichel), and the taste has a power (koach) also, yes?

Student:

No, not there. No, the cow (ku) feels a difference between straw and other things.

Instructor:

Yes, has yes, has only not the… the… the… for a normal animal (beheimah) there are differences (chilukim). Yes, certainly, there are treats, one even gives treats to the animals when they train them. It’s not different. There are so many types of tastes in food.

Analysis: Two Extreme People on the Street

Instructor:

Let’s understand. The allegory is Rabbi Brown. I feel that one is building this… I know the question is a great question, but the way one has built out the question, the way one builds this… I see how one builds out the question, I think… It’s trying to have an answer by the way they’re bringing it, but they don’t know what the answer is.

Scenario 1: The Gourmet and the Beggar

I want to set up a few scenarios. Let’s take one scenario, there are two people on the street. One goes, and he… I don’t know what, he eats something fancy… he eats really, I don’t know, he waits for it to be under the sun, he pours on a bit of salt, and he eats it, and he… what is he?

The other side there turns some beggar (shnorer), Mendel the pig (chazer), I don’t know, and he eats from the garbage.

I think almost everyone understands that even if these are the greatest extremes, I don’t understand. I can hear that both of these, the greatest thought with the greatest non-thought, has something of an intense bestiality, as it’s called now, animal-like people. One understands this, right?

Scenario 2: Two People at the Garbage

Now comes the next level person. No, is the first person better or worse? I see here two people, one… in the same garbage, one stands and eats from the garbage without thought, and one eats with much thought.

Somehow we, we watching these two people, understand that both of these people are doing something that is somehow not human-like (anoshiyos’dig). They… something is there… even the one uses much thought and the one uses much… I understand that we’re bringing out a contradiction (stirah), the whole conversation (shmues) this is… to show that there’s a contradiction.

Discussion: Where Lies the Contradiction?

Student:

The person who stands there, he would bake there, because he holds his greatest pleasure (hana’ah) to stand next to a garbage can. And the sun shines down on his ice cream then, and something, and he must really, he hasn’t eaten the whole way, and further eat.

Instructor:

I think, one understands, I think one can see that there’s a connection (shaychus), that it’s not a contradiction. I’m saying, one is speaking against, and I think one should build out levels to see how it becomes a contradiction. We take it, and we want to make it so.

One moment, the person adds that the whole thought is bad, and the person has no thought at all, he turns in the garbage like a skunk. By the question, the more that he’s bothered in stirrer is by the other extreme, right? The person who… one turns in stirring.

Student:

No, I can it about in other ways, one will become it’s still relevant (noge), I had a paradigm from the week. The person who… has nothing with the eating only the animal-like part, only that he thirsts and he wants to pour water on the side.

Instructor:

Yes, he’s talking about the person who eats there with the garbage, he has nothing with the eating there. He grabs garbage, he’s very thirsty. He grabs food. That one is heavy (koved), I don’t know what it is. It’s not eating culture (tarbut achilah). I don’t know what it is. It’s yes, it’s something of a… it’s something of a funny thing, yes.

Student:

Okay, what that has more with the game.

Lecturer:

Nu, and the person who… you bring the contradiction… from where I stand, when my word stands to my people on the street, from where I stand, that means mine, what I call myself, I am my companion. It’s something too much. It’s something too much.

The Principle: Moving Away from Base Level Isn’t Automatically Better

The one thing, the one thing the Almighty for all the thing is, that it’s not true that the human… it’s not true that the… it’s not true. In other words, one must… I think the technical way must be that it’s not true that moving away from the base level makes it better. That is not entirely true.

What is true is that the better and worse for the most part lies on another level, but there is also better and worse there, and the worse is actually more animalistic. What do I mean? Do you know what I mean?

Connection to Shabbos and Tuesday

I can say it, for example, someone who already eats Tuesday, I hold that it’s an animal. But Tuesday… sorry, I want to ask.

Student:

No, you don’t understand that I mean it’s a carryover from Shabbos, I don’t know.

Lecturer:

One makes physical the two people. Why? Shabbos comes, not any thing that one eats. I mean the drive to have, I ask, I mean that one makes physical here two things with the sharp distinction of sensory pleasure [unclear reference].

Analogy to Courage and Fear

I stand, I see that there are two people, one is fearful of his food, and one eats and devours his. I’ll turn myself to take on a street one side, one is a very scary person, he sits somewhere. Fearful to cross the street, and a second runs through with a fearful whip, and he is a two to animals.

And I also understand that there is a middle ground between two character traits that have a connection. The two character traits have a connection, because we made a shiur now a few weeks ago about the sense of touch.

The Question of Connection

But I ask, what really has a connection the two to say that… okay, the sense of touch is an expression of me as a person here. Just as I will speak about an opposite thing of courage and fear, the two extremes are… these are only two extremes, but these are two different things, right?

But this is not two extreme, but it’s also two different things. But this is not extreme, but this is how to get it. But the thoughts of the mitzvah, it’s also two different things. There are very many ways to be wrong, very many ways. One way is to be a glutton. A second way is to be an overly refined person.

The right way is, you can call it something in between, I guess, you could say something like that, or perhaps in between is not a correct word, but… so, the… It’s true like what you’re saying, the path of the commandments holds, to the extent that not always getting away from one person…

The Conflict Between Two Approaches in Eating: Order Versus Secondary

The Foundation: Two Ways to Be Wrong

Instructor:

Let’s say this, there are two ways to be wrong, there are two ways. One way is to be a glutton, a second way is to be an overly refined person. The right way is, you can call it something in between, I guess, you could say something like that. Or perhaps in between is not the correct word, but let’s say it for example, right?

So, it’s true like what you’re saying, that the middle path holds to the extent that not always getting away from one problem leads you to the solution. One must always still use intellect, running away from the problem. The opposite of foolishness is not intellect, the opposite of foolishness is usually also foolishness. So, like being the least, but it’s still true that both of these things are true. That’s what I think there’s something like this, both of these things are true, that to be like a lion, an animal that tears and eats is not good, and also to be someone who in the middle of the ninth course is thinking about the dessert is not good, do you understand?

That doesn’t mean… there is a certain goodness that belongs to not being a glutton, and there is another goodness that belongs to not being too much of a refined person with the intellect about it. But it’s still true that here is still a dispute, there is a dispute whether there can be any intellect or any love in this, you understand?

The Radical Approach: Eating Itself Is the Problem

Instructor:

This is not gonna be solved by your problem. There is a dispute if someone says, like, being in a… an example, maybe this is not the only way to say it, being in a body is an accident, and loving things of the body is an accident from the perspective of the intellect, and therefore, there is no amount of food that’s good, no amount of loving pleasure that’s good. The only amount that is good is when one does it, as the Tanya says, by necessity, against one’s will. Against one’s will is how good, he says, nursing from a demon. Nursing from a demon, that is the only answer.

This is not a nursing from a demon situation, right? This is not the nursing from a demon approach. The two other approaches, I will bring out.

Student:

What? If there is a… no, by the meal of Torah study, perhaps one loves the Torah discourse, not the meal.

Instructor:

Very good, that agrees with the… very good. I would have wanted to say, if someone is entirely in the “shell of the ox” approach [extreme asceticism], he will say no, because the problem is the eating itself, the problem is not the wrong eating. The moment one says the problem is the wrong loving of the food, then you’re right, then, that’s not a problem, I agree. If you say that, then it can be wrong in many ways, it can be wrong in too much, it can be wrong in too little, it can be wrong in crooked, all kinds of ways can be wrong.

But if the wrongness consists of the eating itself, and this is apparently what comes out from the reasoning that is being brought here, which explains not the wrongness, let’s just be clear, what is being brought explains the wrongness, it’s being brought to explain why one who is wrong in this is worse than one who is wrong in other things. But if one takes it a bit further the reasoning and says that there is a wrongness in loving food itself, then any amount of it should be wrong. It’s like an extreme, but like, we’ll get into a different problem if this is called being extreme, but it’s an extreme regarding this.

The Cynic Problem: Eating Like an Animal

Instructor:

But it’s extreme in the sense that you’re saying that you weren’t born at all for eating, you were born for thinking. So eating at all is a transgression, and what is by necessity, and there is no choice, in order to think one must eat, so one eats.

And now, there could be another question, now, let’s say someone goes on that approach, there is no choice one must eat, now, should he be a glutton or not? Someone could say, might as well be a glutton, or might as well eat like the tearing and eating person, because it goes faster. And here one can, it’s not clear, anyone really believes that, you see? This is where the question…

Student:

No, but I ask you, should that one who holds that he eats only in order to be able to live, in order to be able to learn, should he go be one who eats in the marketplace, as the Gemara says, he can’t, right?

Instructor:

You mean that he eats in order to live like that, and it’s not clear that we think that it’s good.

Student:

What? He’ll go put on a coat too?

Instructor:

Yes, like Diogenes the Cynic, he lived in a barrel, he ate what he found.

Should we go with that? Should we go with the people that we think of as exemplars that do things like that? It’s a cynic, no? Actually the idea of being a cynic, right? He doesn’t recognize humanity in certain ways, he doesn’t eat with a fork, because a fork has with a… a cow also eats without a fork, he is in the category of a cow, right? He doesn’t recognize the cow-ness within him, he does it only because there is no choice, he eats and he eats like a cow. A cow eats without a fork, he also eats without a fork. There is such a concept, no? And this is what you’re saying, eat like a person. What does it mean eat like a person? Eat like a person is worse than eating like a cow. I want to eat like a cow.

Student:

He was a cynic, the same thing. The cynic had the same philosophy. I’m not interested in the whole thing of eating. One must eat. Therefore, a fork and spoon that costs you money, the money I can buy a study partner, the money I can buy a book, the money I can buy another thing that I need to work. Whatever, I’m not enough been in the approach truly.

Instructor:

There is really people that think that. You see, there’s still a conflict. So, if you hold Aristotle, you could solve the conflict. Or maybe there’s a way of saying it.

Two Ways to Understand the Chassidic Approach

The First Way: Order and Table Manners

Instructor:

True, that one must eat without choice, but when you eat with a tablecloth you show that you care less. I actually don’t know how that works. The Chassidic Jews that they… I don’t think they… maybe they are actually only in living in the moment. And perhaps it’s… and you think that you mean that I care too much, and I care less, therefore I take the first and I go further. I don’t put any salt. Nu, that is my example that we’re talking about. Is there such an approach? Is there such an approach? Certainly there is, yes. The question is is this a good approach?

Student:

It’s more a self-affliction from us.

Instructor:

Self-affliction is actually too much. When you’re saying that you’re caring about your body too much. What do you care? Eat yes, eat no, and go forward.

Student:

You told before the thing, you spoke of a festive meal for a mitzvah. You asked about a festive meal for a mitzvah, it’s not the mitzvah in it. Something one says, and one understands that the mitzvah is one comes together, perhaps there is one comes together to sing a melody, or not sing together. One understands that something the meal itself… because one is interested because people have bodies that love to eat meals.

Instructor:

No, no, no, I understand, but I say, it’s not the same thing as to say eat with a tablecloth. It seems that it’s something more.

Story of Reb Shmuel’e Feld: Cholent on Friday Night

Instructor:

I’ll tell you about my great-grandfather, Reb Shmuel’e Feld, he used to say, a Chassidic one, one who eats cholent on Friday night is a glutton. There are some Jews who eat cholent, it’s a Chassidic group, that is what they said. Right?

But there’s two ways of explaining that. That one who is talking about a dish, it’s based on the same theory, it’s just a different idea of what within that is good. Just be clear, there are two ways to say the Chassidic good fellowship. One can say… there are two ways to explain that Chassidic generation. Joke, it means a bit cynical, but it’s still a bit true also.

So, there are two ways to explain. One way to explain is the Aristotelian way to say that there is an order, just as the Gemara, I mean, in Tractate Berachos it never says to eat less. There is an order of the disputes how exactly an order of the order of the Chassidim, such because of cleanliness, because Shammai and Beit Hillel disputed what is the correct table manners.

So, there is an order, a person doesn’t eat like an animal, he washes himself the ritual handwashing which is not the [?], he washes his hands, and so forth. And then you see, one who eats cholent, that is not the order how one eats. Cholent, there is an order, Shabbos comes early.

Student:

Ah, just a regular gathering, one must eat something, a gathering comes with that, one can’t sit…

Instructor:

In Belz they said that one can sit with a coffee. It’s not ready [?], one must yes all lives, true? What is the Belzer sit more not? In short, that a person should eat, it works out. Okay, no problem.

The Aristotelian Approach: Eating as a Good Thing

Instructor:

So, not because it becomes secondary, so because it becomes a good thing. There are laws of proper eating. Good eating looks like with a tablecloth, one puts on a ritual belt, with the belt, with the hat, with the hat, whatever it is.

Then there is another approach that says, no, eating is a dirty thing. If one must come together, eating becomes secondary. Precisely because the bodily need, or even a bit more than that, but the difference from the glutton is… in the Chassidic Jew, by him the eating has become secondary. It’s already secondary, it’s a Chassidic gathering, it’s not a meal, one didn’t go to the restaurant.

What is the difference of going to a restaurant in honor of a holiday and making a big meal at home? That is the whole difference. A restaurant is a place of eating. The Chassidic Jew doesn’t go to a restaurant, he brings the restaurant to you at home, but then the restaurant comes to him. What is the difference?

Student:

But why can’t you tell me that eating is a problem?

Instructor:

By the way, leftovers one may not eat. It says “the modest ones withdraw their hands.” One may not grab certainly. The modest ones withdraw their hands.

Modesty and Leftovers

Instructor:

I forgot, I held a whole shiur about this. Only a part of a previous shiur where one searched for a word how one calls someone who is restrained, what one calls a “sophron” in Greek. So, apparently in Chazal the word is “modest.” As it says “the modest ones withdraw their hands,” Rabbi Akiva said “be modest upon me,” modest is a good character trait. Modesty means the restrained person, a modest one.

And it says by the distribution of the showbread, “the modest ones withdraw their hands.” Modest means those who were not gluttons. So from this one learns, I saw that the Vizhnitzer Rebbe held like us. I used to say to a person who grabs leftovers, it says “the modest ones withdraw their hands.”

The Unresolved Conflict

Student:

Why can’t you tell me that eating is a problem, but sometimes eating is good by a festive meal for a mitzvah? Why must one have a problem with the word “problem”?

Instructor:

Why? It’s greater the verse? Okay, if it’s greater the verse, then how solve everything, because when it comes for a good purpose, a person who will now say over Torah… okay, so it becomes secondary further. It’s not good for itself alone, it’s good for secondary. So it’s not good.

Student:

If one can say it, one can say it. What then?

Instructor:

You are going with the other approaches. You go further to chase that it’s not good essentially. And not only that, but that approach would have been better to devour… to say Torah without any food. But at all, why must one give food? Because today there is a shiur without food, you see? One can still. You see, why does one give food by the shiur? Because the crowd is weak.

If the crowd would have been real pious ones, cynics, one would have given in front of… one must eat in yeshivos, one would have given in front of them a big pot of soup, and they would have gone into the shiur. That would have been the ideal according to you, right? But that is not… I mean, again, some people have that ideal, but it’s funny. I mean that it’s disgusting, so…

Student:

Disgusting, because you are a refined Jew. It doesn’t suit you.

Instructor:

As the Kotzker says, one says that the Kotzker says…

Concluding Remark: The Central Question

Speaker:

What’s it to you? It’s exactly this question.

חוש המשוש חרפה לנו: המציאות של הערכה חברתית של עבירות

הקדמה: תודה על מתנה

מגיד שיעור:

והרב ר׳ יואל תרם ספסל למגידי השיעורים בקראון, אז הוא מונח שם. הוא שולח הודעה שזה מאוד חשוב. ספסל כל כך יפה. הוא אומר שיעור שם, ר׳ יונתן. אז תרם, הוא יקנה עם כתר כזה של הרבנים. זה יותר כזה מהמשרד. אבל בשבילי. הבקבוק של הרבי. בקיצור, לבן.

החקירה המרכזית: חוש המשוש חרפה לנו

מגיד שיעור:

אנחנו לומדים עדיין הכל. אנחנו צריכים חקירה חשובה אחת שאני צריך ללכת קצת איתה עם הציבור. יש לי עוד חידושים גם, אבל זה יהיה העיקר. ומה זה? העניין הוא בערך כך. העניין הוא בערך… ויש כאן קצת סתירה, קצת בעיה. וזה הדבר שאני רוצה לדבר עליו קצת.

הסתירה והבעיה

מה הסתירה והבעיה? הסתירה והבעיה היא כך, שהסברנו כאן את המאמר, שכתוב בספרים הקדושים, כלומר חוש המשוש חרפה לנו.

מה הסברנו? מה זה אומר? קודם כל, מה זה אומר? אמרנו, כך אני חושב שזה אמת. ברור שזה מה שזה אומר במקור. אני חושב שגם הדרמה מתכוונת לזה, שחוש המשוש חרפה לנו לא אומר שזה בושה להיות אדם עם חוש מישוש, זה אפילו לא הגיוני. אדם הוא אדם.

מה שזה אומר, שהאדם שהוא… הוא, אומרים, לא טוב, לא מתוקן, לא נכון. ובנושא של תענוגים של חוש המישוש, האדם הוא הכי מבוזה. זה בעצם מה שזה אומר. הכי מבוזה? אני חושב שזה אמת.

הרמב״ם ואריסטו

צריך שאנשים אומרים שזה דבר מוזר שהרמב״ם אמר, זה אמת. או מה שטענתי, אנחנו מסתכלים… כן. זה לשון של אריסטו. הרמב״ם מצטט את זה שלוש-ארבע פעמים. כן, בערך שלוש-ארבע פעמים ספציפית. אני זוכר שלא רשמתי את המקומות המדויקים, אבל כמה פעמים שהרמב״ם מצטט בדיוק את הלשונות, הן בטעם המצוות, הן ב… כמה פעמים שהוא ציטט במפורש את הלשון.

הם דיברו על זה שספר אגרת הקודש, המיוחס לרמב״ן, כועס על הלשון הזה. אבל… מה? כמו שטענו, שצריך למחוק את זה, זו לא הגרסה הנכונה.

הפשט של “חוש המשוש חרפה לנו”

על כל פנים, מה שזה אומר הוא זה, מה שזה אומר שזה אומר את הדבר הבסיסי שאפשר לראות בלשון בני אדם, לפחות היום, אני חושב גם בגמרא, בעל עבירה פירושו יותר ספציפית מי שנכשל ב… חטא הידוע, נכון? למה זה כל כך ידוע? כי זו בעיה של תענוגי החוש כאמור. זה העיקר. וזה מה שזה אומר.

זה לא אומר שזה לבד דבר רע. זה אומר רק שהאנשים שלא מגודלים, לא מוגדרים, לא מרוסנים בנושא, מסתכלים עליהם הכי מבוזה, לא מרוסנים לפי מה שבתרבות שלהם או מה שההלכה שלהם אומרת שזה לא נכון. זה מה שלמדנו, אני חושב שזה הפירוש הנכון.

מידות מתחילות מהמציאות

אבל זה מבוסס על מציאות. הרבה פעמים למדנו שהנושא של מידות מתחיל מהמציאות. המערכות אומרות איך אנשים מסתכלים על זה, איך מחנכים, איך זה עומד בהלכה, איך זה עומד בתרבות, איך מסתכלים על כל הדברים האלה. זה השלב הראשון.

למה מסתכלים יותר בבוז על עבירות של חוש המשוש?

מגיד שיעור:

עכשיו, כדי להסביר את זה, כדי שזה יהיה קצת… לתת סיבה למה, למה בעצם צריך להסתכל הכי בבוז על זה? מה יותר גרוע מי שהוא נואף ממי שהוא גנב? שניהם אנשים רעים. כלומר יש סיבה, האדם יש לו דרך ספציפית איך מסתכלים עליו יותר בבוז מאשר על הגנב. גנב ש… כן, כך אני טוען. אני חושב שזה אמת.

האם אני חושב כך יודע אני חושב שזה לא. לא, אני לא מדבר על החברה שלנו. כן כן, בכל העולם, רק שזה לא תמיד אותו דבר מה היא דרך המצווה בזה. אחד יגיד שצריך להיות לו שלוש, באחד סעודה, מי שהולך מהאישה שלו זו בעיה, למי שאין בעיה, הוא יכול להיות לו שלוש נשים. יש מנהגים שונים אחרים מה נקרא ההנהגה הנכונה לגבי חוש המשוש.

אבל הדבר המסכם הוא, כמו שהתניא… אני מתכוון, אני לא רואה שזה צריך להיות אחרת. כן, כן. יותר בדרך הספציפית, שהוא יותר מבוזה כאדם, לא שזו עבירה יותר גדולה.

דוגמה מעשית: השאלה של עליות בבית הכנסת

אני לא יודע, אתה רואה אנשים מנסים מאוד לעשות את זה. למה? כן, רוצה דוגמאות פוליטיות? אנשים מנסים… אני אתן לך דוגמה, דוגמה שנויה במחלוקת. למה לא? יש שני אנשים. אה, יש סרטון. כן? וה… אה, אתה רוצה גויי… והם כבר דיברו על זה, אני חושב שזה קצת חזרה, אבל אתה יכול לראות שיש מחלוקת, יש שיחה כזו שהולכת כך, ואתה מכיר את השיחה הזו?

יש שיחה כזו שהולכת כך. שיש אנשים שמרגישים שנוהגים היתר, זה עבירה שנעשתה לו כהיתר. של משכב זכר, והאנשים, וזה נעשה לו כהיתר זה דבר נורמלי, זה כבר עומד בגמרא, ואחר כך יש אנשים שחושבים שזו גם מצווה. אוקיי, זה כבר קצת יותר מדי, לא צריך לחשוב שזו מצווה.

בכל אופן, אז, ואתמול הם באים לבית המדרש, וצריך לטעון שלא נותנים לו עלייה. ובבית המדרש שלנו זה לא קורה, כי לא אומרים. אבל יש בתי מדרש שהוא כל כך חכם, שהוא עוד אומר, ואחר כך רוצים לתת לו עלייה. עוד בשם זה גם, הוא רוצה לתת לו עלייה לתורה לחתונה שלו גם.

לא, זה אני אומר, אבל כאן זה לא קורה, כי מי שמחלק לא אומר, ואנחנו הלכנו הלאה. אם אומרים, מתחילה בעיה.

הטענות והטענות-נגד

עכשיו, קראתי הרבה שיחות שהולכות כך. זה הולך כך, אם הולכים לבית כנסת יותר מודרני, בבית כנסת פתוח, הולכת כך השיחה. נורמלי נותנים לך, לא יודע, מה שבדיוק המנהג בבית הכנסת, לא נותנים לך את הכבוד שאתה חושב שמגיע לך. למה? זה הרי זרוק.

בא אחר והוא אומר, אני מבין, ראש הקהל הוא גנב, הוא יכול לקבל עלייה. לא רק את זה, יש אדם שאני יודע שהוא בא עם המכונית שלו לבית הכנסת, לו נותנים גם עלייה. מעשה כבר. רק אני, אתה יכול, למה אני כל כך נורא?

כך המעשה. אז, התירוץ שלי תמיד, לא נותנים למחלל שבת עלייה גם לא. אתה מתפלל כבר באיזה שיעור מצחיק שנותנים למחללי שבת עליות. אבל בכל אופן, מחלל שבת מקבל עלייה.

תלמיד:

שוב, אתה לא יודע. אני מדבר אם מישהו יודע. הוא מזדהה כבר כמחלל שבת.

מגיד שיעור:

אה, טוב מאוד. כאן נעשה כבר חילוק. בוא נגיד הוא מזדהה כן. אין הזדהות כזו, אין תנועה כזו של מחללי שבת. לא אומרים. כן, אל תשאל, אל תספר. הם נותנים לכל אחד מרון אלי. גם בסדר. כן, אבל זה לא מפריע. אם הייתי… אומרים, אומרים, אומרים, לא מדברים על הכל. מבין אותי. אל תשאל, אל תספר.

אבל בוא נדבר, אני רוצה זה רק כי יש לי מנהג להשתמש בפוליטיקה. להוציא את הפילוסופיה. אני לא יכול באמת להביא את הפילוסופיה. אז, אם יש טייגר או משהו… אני לא הולך. אז, לא, עדיין יש לי משהו קול בשבוע שעבר. אז, אה…

הטענה של “תועבה”

אז יש טענות כאלה. כך שואלים טוענים האנשים. מכיוון שזה כבר מקובל, כך טוענים, זה כבר מקובל אצל כל היהודים, שאין הבדל איזו עבירה עושים, כבוד מקבלים לא אותו דבר. במובן מסוים זה אכן אמת, גנב, מעולם לא שמעתי שגנב לא מקבל עלייה. אפילו בשבוע שעבר תפסו אותו, שמים אותו, כולם מסכימים, גנב את כל הקהילה, מקבל עוד גם. עלייה כזו, מה שזה לא יהיה, לא יותר, לא פחות, זה לא מקפיד, זה לא בעיה. להיות גנב זו לא בעיה.

שואל הוא, אומר הוא, בוא נגיד אני עבריין. אוקיי, נו, לא עשו עברייני. מחזיקים הרי בזמנים הישנים שצריך להתיר ביום כיפור להתפלל עם עבריינים? לא צריך להתיר כל השנה, אמת? ההיתר הולך הרי כל השנה. מתירים, מעולם לא אסרו את זה בחזרה. אומרים בבית הכנסת לפני כל נדרי, מתירים להתפלל עם עבריינים, ומעולם לא עושים את זה בחזרה אחרי כל נעילה, כי צריך להיות מקיים כל השנה, לא עבריינים.

לא, תמיד היה מקובל, היה אדם כזה שכל השנה לא נתנו לו, וביום כיפור נתנו להם. אבל בכל אופן, היום לא נוהגים בזה, שינהגו בזה עוד.

באים אנשים אחרים אומרים, מה זאת אומרת? כתוב הרי בתורה תועבה היא, כך כתוב, ואת זכר לא תשכב משכבי אשה תועבה היא. תועבה, זה אחרת. לא כתוב על מחלל שבת תועבה.

כך אומר האדם, נראה שזה מגעיל, זו לא רק עבירה. יש לי עבירה, אתה גם עושה עבירות, מה אתה רוצה ממני? לא, אתה מגעיל, אנשים מגעילים לא נותנים לי עליות. אני לא יודע אם תועבה מתורגם מגעיל, או משהו כזה, כן, תועבה.

הטענה-נגד: תועבה משמש באופן רחב

בא אחר, אומר הוא, קודם כל, כתוב גם באותה תורה שמי שאוכל את החסה שלא בדקו היא תועבה, אמת? “ואכלת כל תועבה”. כתוב גם בתורה תועבה על מי שיש לו, אם אני זוכר, על מי שיש לו מידות ומשקלות כתוב תועבה, על מי שאין לו… שהוא גנב, הוא מרמה. כתוב, אפשר לבדוק. זו הדוגמה המדויקת שאני צריך, אז אני הולך לבדוק את זה.

כן, גם עכשיו שהרבי בטוח לא צריך ללמוד עליי. כתוב במשלי, נו, זה לא תורה. אני הולך לבדוק. אני משתמש בזה רק כדי להגיע לנקודה, להוכיח שמה שהרמב״ם אומר הוא אמת. זו כל הנקודה שלי. מבין לאן אני רוצה להגיע. כן, ו…

תלמיד:

לא, באמת, יש לי מילה חשובה לומר כאן. זה נוגע לפשט, אני צריך לבדוק. היום אי אפשר לתפוס יהודי על פסוק, כי יש לו קונקורדנציה בטלפון שלו.

מגיד שיעור:

אז… כן? כתוב, אני צריך להראות. מאוד חשוב זה.

תועבה: הפשט בפסוק והאי-עקביות בטיפול המעשי

תועבה בתורה: לא רק בעריות

כתוב גם בתורה תועבה על מי שיש לו, אם אני זוכר, על מי שיש לו מידות ומשקלות, כתוב תועבה על מי שאין לו… שהוא גנב, הוא מרמה. כתוב, אפשר לבדוק. זו הדוגמה המדויקת שאני צריך, אז אני הולך לבדוק את זה. כן, גם עכשיו שהרבי בטוח לא צריך ללמוד עליי. כתוב במשלי, מה, זה לא תורה? זה הרי… זה הרי… זה לא נחשב? אני הולך לבדוק. אני משתמש בזה רק כדי להגיע לנקודה, להוכיח שמה שהרמב״ם אומר הוא אמת. זו כל הנקודה שלי. מבין לאן אני רוצה להגיע? יש לי כבר הרבה לאן אני רוצה להגיע.

כן, ו… לא באמת, יש לי מילה חשובה לומר כאן. זה נוגע לפשט, אני צריך לבדוק את זה. היום אפשר לא… אי אפשר לתפוס יהודי על פסוק, כי יש לו קונקורדנציה בטלפון שלו. אז, כן? כתוב, אני צריך כן להראות, זה מאוד חשוב. אוקיי.

הפסוק בכי תצא: אבן שלמה וצדק

כן, כתוב, “לא תאכל כל תועבה”, על זה דיברנו, כתוב בפרשה השבועית. תועבה כתוב גם השבוע על… איך קוראים לזה? על עבודה זרה, על כל מיני דברים כאלה. וכתוב גם פסוק, זה הפסוק החשוב ביותר, דרך אגב, אני רוצה כן לדבר, זה השבוע אותו דבר. זה הפסוק החשוב. כתוב, “אבן שלמה”… כתוב בסוף פרשת כי תצא, נכון? “אבן שלמה וצדק יהיה לך” וכו׳, “כי תועבת ה׳ אלקיך כל עושה אלה כל עושה עוול”.

יוצא, יהודי חסידי ממש שהוא בחנות שלו הוא לא מקפיד כל כך חזק, שהוא יבדוק שהקופה היא בדיוק, המאזניים, מה שזה לא יהיה, כן? היום יש קופות, הוא יכול גם לשים כמה סנטים, להוריד. הוא לא מחשיב שזה בדיוק מאה אחוז מדויק, הוא אותה תועבה. אם אתה חושב שהתועבה היא עבירה יותר גדולה, זה לא אותו דבר כמו כל העבירות, לא כל עבירה כתוב תועבה, רק על כמה מהן, צריך גם לזרוק את מי שלא מקפיד כאן על המידות והמשקלות שלו. זו הטענה.

הבעיה עם הטענה: אי-עקביות בפרקטיקה

עכשיו, מה הבעיה עם הטענה? הבעיה היא כך. אני רוצה להגיד לכם, ללמד איך ללמוד פסוק, כי אני חושב שזה מאוד חשוב. בוא נגיד כך, קודם כל, הבעיה היא כך, העובדה היא שאני לא חושב כך. העובדה היא שהאדם שהוא אומר שזו לא עבירה, על דברים אחרים, הוא גם חושב שאסור לשיר…

דוגמת שלמה קרליבך: היפוך מוחלט של המוסר

אותו אדם, דרך אגב, אני מדבר ממש פוליטיקה, אוקיי, אני מתכוון. אותו אדם שהוא חושב שזה נקרא חילול שבת, כל התאוות רצות לתוך בית הכנסת, אני גם נכנסתי, אותו אדם יש לו מסע חדש שלא לשיר ניגוני שלמה קרליבך, אתה יודע?

כשהיינו ילדים, פעם היו החרדים, לא שרו קרליבך, כי אני לא יודע, זה לא היה מדויק. ואחר כך הוא עצמו גם חשב, הוא אמר, “מה, מה אתה לא מבין? לכל אחד יש את התאוות שלו, יש לה את התאוות שלך, יש לו את התאוות שלו, זה לא מסוכן, הוא מתכוון לאהבת ישראל בכלל, זה לא עושה שום… חס ושלום לא, לא על דעתו.”

ואחר כך התהפכו היצירות, וחווינו היפוך מוחלט של המוסר, זה ממש פלא ופלא. והגענו למדרגה שככל שאתה יותר נאור, אסור לך לשיר קרליבך. למה? כי זה לא היה ברצון, ואותו אדם נזכר עשרים שנה אחר כך שהוא לא רצה את זה. מה שזה לא יהיה, או מיד אז, אין הבדל, אני לא נכנס ללשון הרע, זה על אנשים אחרים. והנקודה היא, ממילא זו תאווה, זה לא סתם כשאתה שר את זה, כן? מבין? זה אותו אדם.

האי-עקביות: גניבה מול עריות

במילים אחרות, ודרך אגב, בוא נחזור. אם היו תופסים את שלמה קרליבך שהוא גנב מאחד כסף, הוא גם לא היה חושב, אפילו בוא נגיד שהוא השבוע מאוד מקפיד על מידות ומשקלות, הוא עדיין לא היה אומר שלא לשיר את הניגונים שלו כי הוא איזה זרוק. כן, בוודאי, צריך להיות ישר. עדיין לא שמעתי את הקמפיין שלא ללמוד ספרים או לשיר ניגונים או לתת כבוד לגנבים. עדיין לא שמעתי. כולם מסכימים, אף אחד לא חולק שגניבה היא דבר רע, ולרמות בעסקים, נורא.

אני מראה לך הרי שאפילו אחרי שהפכו את זה לגמרי, מה שהיה מצווה בנושא של חוש המישוש נעשה עבירה, מה שהיה עבירה נעשה מצווה, ועדיין כולם מודים שמי שעושה עבירות על העבירה, לו לא נותנים עליות, את הניגונים שלו שרים. מי שהוא סתם גנב… אמת, אבל שניהם, הצד השווה שבהם, פעם עשרים שנה אחורה והיום, גם האנשים נגנבים, אמת? כן, אבל זה שאתה קורא להם שווים לגניבה. גניבה היא תמיד חמה. אף אחד לא פרו-גניבה, לא צריך תנועה של חופש גניבה, אין כזה. כולם פרו-גניבה, אמת.

כולם מסכימים שגניבה היא רעה

מה הוא חילוק שאתם לא תחזיקו בו?

רגע, רגע, אני רוצה לדבר איתך עוד. אני אדבר רק על מה שמחזיקים. אז גניבה – כולם מודים שזה באמת, כולם מודים. אחד אתה שואל פסוק, “אבן שלמה וצדק”? כל יהודי, כל גוי, אף רפורמר לא אמר שצריך להוציא את הפסוק. נכון? כולם מסכימים. זה נורא. יש לו משקלות מזויפות, הוא מוכר עשרים פאונד, הוא מקבל רק תשע עשרה. אני מתכוון, זו גניבה, זה ממש נורא. כולם מסכימים.

ועם כל זה, עדיין לא ראיתי את האדם שמחזיק שצריך לזרוק מבית הכנסת את אותו אדם, מה שאין כן בנושא של חוש המישוש, כולם מודים שאצלו זה רע כשצריך לזרוק מבית הכנסת. רק מי הוא רע. הוא מסכים.

הפשט ב״תועבה”: מאוס, לא סתם עבירה

אני יודע, אני יודע נגד זה עכשיו, בוא, אני רוצה לומר פה פירוש, אני רוצה לומר את זה פשוטו של מקרא, אני מאמין שזה פשוטו של מקרא, אתם יכולים להיות חלוקים עלי, אני אומר את זה לפי דעתי, צריך לעשות יותר מחקר, אבל כך אני מאמין שזה הפשט בפסוק.

עכשיו ככה, עכשיו נעשית קושיה. הקב״ה יש לו טענה, אבל בא אחד ואומר, התורה הקדושה לא מחזיקה כמוך. התורה הקדושה מחזיקה שיש תאווה כזו לקיים משקלות מזויפות, כמו כל חוקי התאווה שכתובים בפסוק, כל העריות שנקראות תאווה, וכן הלאה. גם עבודה זרה דרך אגב נקראת תאווה, הם מפורשים בתורה. הרבה פעמים. נכון? נכונה הקושיה? אנחנו לא מחזיקים עם התורה.

החילוק בין תֹּעֵבָה לתַּאֲוָה

אז אני מחזיק שהפירוש בכלל לא כך. יש כאן לגבי זה… מחקר, אמנם אנשים יכולים לחלוק עלי מה זה פירוש תאווה, וכבר בחז״ל אפשר למצוא. מה כתוב “לאכול כתאוותו”? מתרגם המדרש “כל שתאהבתי לך”. לא פשוט מתרגם “לאכול כתאוותו”? זה לא דבר מאוס. תאווה היא דבר מאוס.

כן, ההיפך מתאווה, לכן צריך לדעת את החילוק בין אל״ף לעי״ן. לא תאווה עם תאווה זה אותו דבר בהגייה שלנו. צריך לדעת שזה תֹּעֵבָה [תיעוב – עם אל״ף] וזה תַּאֲוָה [תשוקה – עם עי״ן]. מבין? בכל אופן, אז… יש תע״ב, תע״ב זה תע״ב, החילוק הוא רק אם יש עי״ן באמצע, או אל״ף. אז, כן, נכון? תאווה פירושה מלוכלך, מאוס, מגעיל באנגלית. על מה אומרים תועבה, מה פירוש תועבה? אף אחד לא יודע. מגעיל.

ג׳ונתן היידט ויסודות המוסר

אז, המילה היא כך. המילה היא, כך אני מאמין. המילה היא, יש חכם, קוראים לו… ג׳ונתן היידט, כן, אני לא יודע עליו. לאחרונה הוא נגד הסמארטפונים, אבל לפני כן, אני לא יודע עליו. עכשיו אתה יודע. היידט כותבים H-A-I-D-T. עכשיו, אני מאמין שאומרים היידט, אולי לא.

אז החכם כתב ספר חשוב פעם. זה היה פעם חשוב. זה נקרא, נו, איך קוראים לספר שלו? משהו כמו “היסודות של המוסר”, או “העקרונות של המוסר”, משהו כזה. אוקיי, הוא עשה מחקר, הוא פסיכולוג, הוא עשה מחקר, ויצא במחקרו שיש שבעה סוגים שונים של יסודות שאנשים קוראים להם מוסר.

שבעת יסודות המוסר

אני לא זוכר את הרשימה, והדבר החשוב שאני צריך לדבר עליו הוא זה, שהוא יצא שיש סוגים מסוימים של מוסר, סוגים מסוימים, איך קוראים לזה? הוא נקרא יונתן היידט, חסר לך. יש סוגים מסוימים של סיבות למה דברים הם, לא אילו דברים לא טובים. הוא מדבר על אילו סוגי סיבות, אילו סוגי דברים יכולים להיות לא טובים.

ובמחקרו הוא מצא שיש שבעה סוגים שונים של דברים. כשהבעיה הרגילה שאומרים לאדם מה טוב ומה לא טוב, רוב האנשים נתקעים בערך בדבר אחד, כמו “לא תשנא את אחיך בלבבך”. אמת שאפילו את זה לבדו אפשר לחלק לשניים או שלושה דרכים אחרות להבין אותם בעיקרון. אבל חוץ מזה הוא הביא שיש עוד דברים שאצל אנשים מסוימים זה לבדו הוא סיבה למה דבר טוב או לא טוב, ואצל אנשים אחרים סוג הסיבה הזה לא טוב, צריך למצוא סוג אחר של סיבה. נכון?

שתי דרכים לתאר עבירות של חוש המישוש

אז הנושא של, נאמר, הנושא שאנחנו מדברים, אני רוצה לדבר על חוש המישוש, הנושא של תענוגי אכילה ושינה, הנושא, העבירות שבהם, אפשר לתאר אותו בשתי דרכים, לפחות בשתי דרכים. יש גם דברים כאלה שאפשר לתאר בשתי הדרכים.

מאכלות אסורות: דוגמה לתועבה

כי למשל, בתורה יש איסור אכילה, נכון? אסור לאכול. כתוב בפרשת השבוע, “לא תאכל כל תועבה”. אסור לאכול מאכלות אסורות, נכון? עכשיו, יש מאוד משונים, צריך לדעת את זה, לומדים עכשיו פשט בתורה, ונבוא להסביר ולומר שהתורה עושה הרבה הגיון.

אז, אצל רוב היהודים, אם שואלים אותם, כן, השבוע שאני מסתובב אצל הגויים, הם לא הבינו, אפילו הגויים הדתיים. בברית הישנה כתוב משהו משונה, הוא לא זוכר, כתוב שאסור לאכול בשר בחלב. אז, זו גזירת הכתוב, שזה בין הדברים שברשימה שלו של הדברים שהאומות וישראל שהם שואלים, זה חוק, אה, למה? אני לא יודע כך, ואתה לא אוכל בשר עם חלב ביחד.

החילוק בין שאלות ספציפיות לכלליות

אוקיי, אז, עכשיו כך, עכשיו נעשית קושיה. לקב״ה יש טענה, אבל בא אחד ואומר, התורה הקדושה לא מחזיקה כמוך. התורה הקדושה מחזיקה שיש תאווה כזו לקיים משקלות מזויפות, כמו כל חוקי התאווה שכתובים בפסוק, כל העריות שנקראות תאווה, וכן הלאה. גם עבודה זרה דרך אגב נקראת תאווה, הם מפורשים בתורה. הרבה פעמים. נכון? נכונה הקושיה? אנחנו לא מחזיקים עם התורה.

החילוק בין תֹּעֵבָה לתַּאֲוָה

אז אני מחזיק שהפירוש בכלל לא כך. יש כאן לגבי זה… מחקר, אמנם אנשים יכולים לחלוק עלי מה זה פירוש תאווה, וכבר בחז״ל אפשר למצוא. מה כתוב “לאכול כתאוותו”? מתרגם המדרש “כל שתאהבתי לך”. לא פשוט מתרגם “לאכול כתאוותו”? זה לא דבר מאוס. תאווה היא דבר מאוס.

כן, ההיפך מתאווה, לכן צריך לדעת את החילוק בין אל״ף לעי״ן. לא תאווה עם תאווה זה אותו דבר בהגייה שלנו. צריך לדעת שזה תֹּעֵבָה [תיעוב – עם אל״ף] וזה תַּאֲוָה [תשוקה – עם עי״ן]. מבין? בכל אופן, אז… יש תע״ב, תע״ב זה תע״ב, החילוק הוא רק אם יש עי״ן באמצע, או אל״ף. אז, כן, נכון? תאווה פירושה מלוכלך, מאוס, מגעיל באנגלית. על מה אומרים תועבה, מה פירוש תועבה? אף אחד לא יודע. מגעיל.

ג׳ונתן היידט ויסודות המוסר

אז, המילה היא כך. המילה היא, כך אני מאמין. המילה היא, יש חכם, קוראים לו… ג׳ונתן היידט, כן, אני לא יודע עליו. לאחרונה הוא נגד הסמארטפונים, אבל לפני כן, אני לא יודע עליו. עכשיו אתה יודע. היידט כותבים H-A-I-D-T. עכשיו, אני מאמין שאומרים היידט, אולי לא.

אז החכם כתב ספר חשוב פעם. זה היה פעם חשוב. זה נקרא, נו, איך קוראים לספר שלו? משהו כמו “היסודות של המוסר”, או “העקרונות של המוסר”, משהו כזה. אוקיי, הוא עשה מחקר, הוא פסיכולוג, הוא עשה מחקר, ויצא במחקרו שיש שבעה סוגים שונים של יסודות שאנשים קוראים להם מוסר.

שבעת יסודות המוסר

אני לא זוכר את הרשימה, והדבר החשוב שאני צריך לדבר עליו הוא זה, שהוא יצא שיש סוגים מסוימים של מוסר, סוגים מסוימים, איך קוראים לזה? הוא נקרא יונתן היידט, חסר לך. יש סוגים מסוימים של סיבות למה דברים הם, לא אילו דברים לא טובים. הוא מדבר על אילו סוגי סיבות, אילו סוגי דברים יכולים להיות לא טובים.

ובמחקרו הוא מצא שיש שבעה סוגים שונים של דברים. כשהבעיה הרגילה שאומרים לאדם מה טוב ומה לא טוב, רוב האנשים נתקעים בערך בדבר אחד, כמו “לא תשנא את אחיך בלבבך”. אמת שאפילו את זה לבדו אפשר לחלק לשניים או שלושה דרכים אחרות להבין אותם בעיקרון. אבל חוץ מזה הוא הביא שיש עוד דברים שאצל אנשים מסוימים זה לבדו הוא סיבה למה דבר טוב או לא טוב, ואצל אנשים אחרים סוג הסיבה הזה לא טוב, צריך למצוא סוג אחר של סיבה. נכון?

שתי דרכים לתאר עבירות של חוש המישוש

אז הנושא של, נאמר, הנושא שאנחנו מדברים, אני רוצה לדבר על חוש המישוש, הנושא של תענוגי אכילה ושינה, הנושא, העבירות שבהם, אפשר לתאר אותו בשתי דרכים, לפחות בשתי דרכים. יש גם דברים כאלה שאפשר לתאר בשתי הדרכים.

מאכלות אסורות: דוגמה לתועבה

כי למשל, בתורה יש איסור אכילה, נכון? אסור לאכול. כתוב בפרשת השבוע, “לא תאכל כל תועבה”. אסור לאכול מאכלות אסורות, נכון? עכשיו, יש מאוד משונים, צריך לדעת את זה, לומדים עכשיו פשט בתורה, ונבוא להסביר ולומר שהתורה עושה הרבה הגיון.

אז, אצל רוב היהודים, אם שואלים אותם, כן, השבוע שאני מסתובב אצל הגויים, הם לא הבינו, אפילו הגויים הדתיים. בברית הישנה כתוב משהו משונה, הוא לא זוכר, כתוב שאסור לאכול בשר בחלב. אז, זו גזירת הכתוב, שזה בין הדברים שברשימה שלו של הדברים שהאומות וישראל שהם שואלים, זה חוק, אה, למה? אני לא יודע כך, ואתה לא אוכל בשר עם חלב ביחד.

החילוק בין שאלות ספציפיות לכלליות

אוקיי, אז, עכשיו כך, עכשיו צריך מאוד לתפוס את החילוק של דבר ספציפי שקשה להבין. אולי אני לא יכול ממש להסביר למה אני לא אוכל בשר עם חלב. והדבר הכללי שהוא, זה סוג השיעור שאני שמעתי לומר. נכון?

במילים אחרות, תשאל את הגוי יגיד לך, איך בכלל יכול להיות דבר כזה שסוג מאכל כזה לא אוכלים? לא סתם לא אוכלים. לא סתם לא אוכלים, אלא זה נורא, כן? כלומר, אכילת חזיר היא כל כך… אמנם אפילו על פי ההלכה זה לא עוד עשרות, לאו, זה אולי יש כאן היבטים מסוימים של קטגוריית הכרת, אבל זה לא משהו הדבר הגדול. אף אחד לא יכול להסביר למה זה הדבר הגרוע ביותר. אבל כל יהודי מבין שזה מטמטם את הלב, כן? זה משהו דבר נורא. אכילת חזיר, אפילו…

מנהג העולם וחשיבות החומרות

כאן זו אחת המוזרויות שמוצאים חומרות רבות, כולם יודעים. שם שיהודים מוצאים חומרות, הם תמיד צודקים. אתה אומר שזה תמיד צודק. צריך לקחת ברצינות את מנהג העולם. דברים מסוימים, מוצאים קהילות. על גניבה יש הרבה קהילות. זה מאוד חשוב, אולי הוא לא החזיק בזה, אפילו אני אבוא אליו…

קדושה, טאבו ותיעוב כקטגוריה מוסרית

קדושת ישראל – הנושאים של אכילה וביאה

אבל יש נושאים מסוימים שכל יהודי מבין, יש בזה משהו כזה, קוראים לזה קדושת ישראל, כן, בתורה כתוב, דיברו על זה, והרמב״ם שם ספר קדושה הוא הלכות איסורי אכילה ואיסורי ביאה. אז, יש משהו קדושה, ועל זה מחפשים כל מיני דברים.

נקודת המבט של הגוי – מה הוא מבין ומה לא

אז עכשיו בא אליך גוי והוא אומר לך, אני מבין, לא לגנוב, אני מבין להאמין באלוהים, אני מבין כל מיני סוגי רעיונות, דברים בסיסיים בתורה, מבין אני. אני יכול לומר שיש שלושה אלוהים, אתה אומר שיש רק אחד, פלא, אוקיי. אבל הרעיון למה צריך להאמין שיהיה חשוב שיש אלוהים, צריך לכבד את אלוהים, צריך לעבוד את אלוהים, את זה מבין כל אחד, כל אדם דתי, לפחות.

אז, אבל הרעיון אצלנו באמריקה, בפרט זה הנוצרים הרסו לנו את זה, אבל הרעיון שיש סוג אכילה שאסור לאכול, כבר נגמר, לא הבין את זה. הוא מבין שמה שיוצא מהפה הוא מבין שזו בעיה, מה שנכנס לפה הוא לא מבין הבדל.

תלמיד: כן כן, יש נקודה של אמת, אבל ר׳ אלימלך לא אמר שעל זה לא מקבלים אותו על זה, זה גם חשוב.

מרצה: הם באו והם ביטלו את סוגי הדברים האלה, זה היה כבר הנוצרים הראשונים, הם נעשו נוצרים גויים, הם ביטלו את כל סוגי הדברים האלה, לא יכול להיות סוג אכילה שעושה בעיה. היו סיבות אחרות שהם עצרו, כי זה עושה באמת הבדל בין יהודים לגויים, הם רצו דווקא לאחד.

האוניברסליות של טאבו האכילה

אצלנו, שאנחנו מתחילים עם ההנחות, חושבים שזה באמת מצחיק. אז היהודים הם אנשים משוגעים, הם מקריבים קרבנות, אבל זה לא דבר שאפשר בכלל להסביר. לא רק שלא אפשר להסביר למה זה בדיוק רע, לא אפשר אפילו להסביר את סוג הדבר הזה.

עכשיו, אם אתה באמת מסתכל מסביב בעולם, הדרך שבה אנשים באמת פועלים, לא מה שהם אומרים, אלא מה שהם עושים באמת, תראה שהם לא מתחילים. אין שום חברה בעולם שאין לה דבר שנקרא טאבו אכילה. דברים שלא אוכלים.

תלמיד: כי אתה מדבר על הסיבות.

מרצה: מה אני אומר סיבה? הסיבה היהודית היא כי כתוב בתורה, זו לא סיבה. זו לא סיבה כי אתה לא יכול.

תלמיד: כן כן, אני מבין, אני הולך, אני מחזיק באמצע.

מרצה: כן כן, אני מחזיק באמצע. אז, אני רוצה… זה הכי נורא הכל מבין כאן. אז אוקיי? זה אני נכנס.

תלמיד: זה אומר? אני לא, אני לא יודע. יש לי כאן קרח. יש לי קרח. אמיתי אולי… יש משהו על זה? אני נשכתי את הרגל שלי שם, אני נשכתי את הרגל שלי שם. אני לא עזרתי.

הטענה העיקרית: לכל תרבות יש טאבו אכילה

מרצה: אז מה אני אומר כאן? מה שאני אומר הוא שאתה מבין את הנקודה, המציאות היא, אם אתה שואל אנשים אמיתיים, הם לא יכולים להסביר אולי, אבל אם אתה שואל אנשים אמיתיים, תראה, וזה מה שאני רוצה להגיע לזה, תראה שבכל תרבות, יש דברים מסוימים שלא אוכלים. כמה דתי, כמה חמור זה, אפילו פיקוח נפש, אני לא יודע. אבל יש דברים שלא אוכלים.

תלמיד: זה דבר אחד?

מרצה: יש רק מה שלא אוכלים, אמרתי.

דוגמאות לטאבו אכילה בתרבויות שונות

באמריקה, לא אוכלים כלב, ומספרים לגוי אמריקאי שבסין אוכלים כלב, או מספרים שהמהגרים מהאיטי אוכלים חתול. כביכול הם אוכלים חתול. יכול להיות מה ההבדל לאכול חתול ולאכול חזיר? חתול הוא מודע ולא חזיר?

תלמיד: ברצינות?

מרצה: ברצינות? ברצינות, זה בעצם חיה כל כך חכמה. זה משהו חכם…

תלמיד: לא, זה אותו דבר חיות מחמד. הם מאוד חלילה נקראים. חתול הוא יותר חכם מחזיר?

מרצה: אה, כן. חתול יכול להיות לו קצת שכל.

תלמיד: תסתובב יותר בחזירים לראות שיש להם הרבה שכל.

מרצה: לא, לא, אין להם.

תלמיד: מה תדע? איך קוראים לזה?

מרצה: כך אני יודע. וקוראים לזה באמריקה, כי באמריקה זה מנהג מצחיק להחזיק חתולים וכלבים כחיות מחמד. וממילא לא אוכלים באמת בגלל זה, כי יש לזה קשר לשני הדברים. כי הם מעולם לא… עוף… אני לא יכול להגיע לביצת עוף, תפוח כבר, חתול וכלב…

תלמיד: חתולים לא מדברים על זה, אנשים מדמיינים שהם מדברים. אולי כלבים, אני לא יודע.

מרצה: כלבים בהחלט!

סטייה: סוסים וחיות אחרות גם מדברות

דרך אגב, כל החיות האחרות גם מדברות. החקלאים מדברים עם שלהם… רכבתי על סוס השבוע, והוא דיבר ממש עם הסוס, אוקיי? אני אומר לך שהסוס הבין. לך ימינה, הוא הלך ימינה. הוא עשה משהו, הוא נותן לו משיכה, הוא דיבר איתו גם. הוא מדבר, הוא מדבר כל הזמן עם הסוס. אני אומר לך שהמנהיג הסוס מדבר עם הסוס.

תלמיד: אני לא יודע מה לומר.

מרצה: הוא גם לא אוכל סוס. באמריקה, ובצרפת אוכלים סוס.

תלמיד: כן.

אנגליה נגד צרפת: צפרדעים ומלחמות

מרצה: כן. אוכלים צפרדעים, והאנגלים עושים חוזק מהצרפתים שהם אוכלי צפרדעים. אתה תופס? איזו תורה כתובה אפילו לא לאכול צפרדעים?

תלמיד: מעשה שאול.

מרצה: באנגליה שונאים כבר אלף שנה את הצרפתים, ועד כדי כך נהגו כמה מאות שנים לעשות מלחמות, ואחת הסיבות למה היו מלחמות היא כי הצרפתים אוכלים צפרדעים. אוקיי? מה רע?

מעניין שאין להם מדרש, שהאומות הן אנגלים, למה רע לאכול צפרדעים? למה זה לא עונה כלום? עונה, שצריך להתייחס לחשוב שהם ראויים. כל העולם אנשים הם מוזרים. בדיוק למה הוא מחזיק שצפרדעים זה לא טוב, ואתה מחזיק שלא רק צפרדעים, אלא גם חרקים אחרים.

המעשה הגמראי עם רבי עקיבא – תיעוב כשפה אוניברסלית

ואני שואל אותך, איזה גוי אוהב לאכול חרקים? והגמרא כתובה שאומרים לגויים שהם לא יכולים להשתמש בהם. רבי עקיבא אמר ששלחו זונה לרבי עקיבא, והמלך… כן, אתה יודע את המעשה? רבי עקיבא היה ברומי, הוא שלח לו זונה, זה היה מסיבה כזו. אז הוא התנהג כאילו לא יודע. בא המלך למחרת בבוקר, הוא שאל אותו, מה, אתה לא אדם?

אומר לו, אני אדם. מה אעשה שהזונה ששלחת, הם שולחים אותה, הם אוכלים אותה, הם לא אוכלים חרקים מרומתים, אני מתעב מזה. הוא אמר. והגוי הבין, אתה תופס? לא כך, אומר אני, אני איזה יצור משוגע, יש לי שיגעון, לא אוכלים חזירים. חזירים זו לא הבעיה. חזירים יהודים לא אוכלים, הגויים כן אוכלים. ואנחנו גם מחזיקים שזה מאוס, אבל כולם לא הבינו. אבל לכלוך וניקיון מבין כל אחד.

למעשה, גויים לא מקפידים, גויים הם חבורה מלוכלכת, הם אוכלים, הם לא בודקים את החסה שלהם, הם אוכלים כל היום טריפות. אז אתה תופס, מה פירוש “אני מוציא אותך”? כל אחד מבין שיש דברים שהם מאוסים, אוקיי?

תיעוב/תועבה כקטגוריה מוסרית

אז זה אחד הדברים, זה מה שחוזר לזה. יש דברים שהם מאוסים, בין בנושא של אכילה, בין בנושא של ביאה. העיקר בזה הוא, יש עוד דברים, להיות נקי, באופן כללי, בית הכסא, ניקיון, סוגים כאלה של דברים.

שבע הקטגוריות המוסריות

כל אחד אומר, שאל אנשים אם מותר לשכב עם האחות. כל אחד אומר שאסור, אף אחד לא יכול להסביר למה. כלומר, סוגים מסוימים של אנשים, אנשים יותר ליברליים. והוא הגיע לתיאוריה כזו לומר שיש שבעה סוגים שונים של דברים, אם אני זוכר זה מספר שבע, סוגים שונים של דברים שאנשים קוראים להם מוסר.

אחד מהם הוא תיעוב. תיעוב הוא השלילה, החיוב שלו הוא, אני לא יודע, להיות טהור, איזו מילה כזו נאמר. וטהרה, שההיפך ממנה הוא מאוס, תיעוב, או באידיש תועבה. אני מאמין שזה יותר מאחד הולך תרגום של אותה מילה. תועבה פירושה כבר מאוס, מתועב, זה דבר ששונאים, לא שונאים כי זה רע, שונאים כי זה מלוכלך. זו שנאה אחרת, מבין?

תיעוב זה לא אותו דבר כמו שנאה.

תלמיד: מה?

מרצה: סלידה היא מילה מאוד כללית, אבל זה מגעיל. אני מחזיק שאתה מלוכלך, שאתה משהו נמוך. זו נמיכות כזו, לכלוך.

האוניברסליות של התיעוב

עכשיו, יכול להיות תרבויות אחרות מחזיקות דברים אחרים מלוכלכים ודברים אחרים נמוכים. אבל יש דבר כזה שאדם לא עושה דבר מלוכלך. זה דבר מלוכלך…

תלמיד: מה?

מרצה: עכשיו, אני לא יכול להיכנס למה היהודים מחזיקים שחזיר הוא מלוכלך, והיהודים והמוסלמים, ואחרים מחזיקים שחזיר הוא ממש יפה. זה דווקא באמת מלוכלך, אבל יפה רוצה אני לעשות.

תלמיד: היית פעם במקום חזירים?

מרצה: זה מלוכלך, נכון? המסכן. צריך להתגבר על זה, לאכול אותו בכל זאת. אבל בכלל צריך זה מלוכלך, יותר מלוכלך מפרה.

דיגרסיה: דגים כשרים ודגים טרפים

תלמיד: הרינג?

מורה: זה תלוי אם שמים את… איך קוראים לזה? שמים את ה… ה… ה… האנאנס חלשים.

תלמיד: ויש לי הנאה, נדבר על זה מיד…

מורה: דרך אגב, אוקיי. יש דגים כשרים ודגים לא כשרים, אין לי מושג מה הקשר לזה. בכלל, דגים זה מלוכלך. דגים זה, מה שמנקים אותם, וואטאווער. ויכול להיות שהטריפה של הדגים היא אפילו יותר מלוכלכת. לא יודעים, יש יותר שומנים או דגיגים, וואטאווער, וואטאווער, מה שעושה דג, משהו כזה, לא יודעים.

מסתבר שהאוכל הכשר, שהוא האוכל היותר עדין. זה לא יכול להיות ההבדל, בשבילך הכל אותו דבר, אבל מי שאוכל אוכל, יודע שיש אוכל יותר עדין שהוא הכשר. זה חייב להיות, שוב, אני לא אומר שאני לא רוצה עכשיו לנסות להסביר למה אותו אוכל שיש לו משהו נוסף, נניח אצלו, משהו נוסף בשבילו, הוא עדין. אני אומר שזו עובדה שאנחנו מסתכלים על הדברים כגסים או מלוכלכים או נמוכים. וזה לא. וזה מה שהוא קרא דיסגאסט.

תלמיד: מה אני אחזור לזה?

הטבע של דיסגאסט וטאבו

מורה: עכשיו, כמובן, זה דברים מעניינים. דיסגאסט זה מאוד חשוב לתפוס. דברים מגעילים זה לא דבר שצריך בדרך כלל מוסר על זה לומר לא לעשות את זה. כשלתרבות יש טאבו, בדרך כלל, תמיד יכול להיות כזה דוחק, ודוחק יכול לעשות את זה בכל זאת. כשלתרבות יש טאבו, שזה מגעיל, זה בדרך כלל, יש תמיד אנשים שאוהבים דווקא לעשות את הדברים האלה, או איזו תאווה גדולה לאכול את הדבר המלוכלך.

הקשר לאריסטו ולרמב״ם – חינוך טוב

אבל אדם נורמלי, זה סימן טוב למה דיברנו כל הזמן על אריסטו [Aristotle] ועל הרמב״ם, שכשמחנכים טוב, אדם שהוא טוב, לא אוהב את הדברים הרעים. נכון? הרמב״ם אומר שצריך להיכנס לשיחה של אי אפשר בעתי חזרין. אבל בכל זאת, יש דברים שהם תועבה שהם מגעילים?

דבר שנניח ככה, לפני התורה, אוקיי? באופן טבעי, בכל תרבות, יש דברים שהם מגעילים, אין לו תאוות, אין אמריקאי גלות, אני רוצה לטעום טארק. יש אחד או שניים, אבל הנורמלי, רגיל מתון, אדם נורמלי, אין לו תאווה נוראה

תועבה, דיסגאסט, והיסוד הטבעי של האתיקה

תועבה ודיסגאסט: היסוד הטבעי של הגועל

דברים שהם טבעית מגעילים

נכון? הרמב״ם אומר, צריך להיכנס לשיחה של אי אפשר בעתי חזר. אבל בכל זאת, יש דברים שהם תועבה [to’eivah: דבר מתועב], שהם מגעילים? דבר שנניח ככה, לפני התורה, אוקיי? באופן טבעי, בכל תרבות, יש דברים שהם מגעילים, אין לו תאוות [ta’avos: תאוות]. אין אמריקאי גלות, אני רוצה לטעום טארק. יש אחד או שניים, אבל נורמלי רגיל מתון אדם נורמלי אין לו תאווה נוראה לאכול. איך טועם צפרדע? או איך בסין אוכלים כל מיני זוחלים עם אני לא יודע, עם נחש, אני לא יודע מה? אף אחד לא רוצה כי אין תאווה לאכול נחש.

נעשה משהו אדם. אפשר אפילו לכתוב בספר, שלא יאכלו נחש. אולי זה מסוכן, אולי זה מגעיל, וואטאווער זה. כי אדם נורמלי זה מגעיל. ולהיפך, אתה מספר לו שמישהו יש לו איזו תאווה לאכול צפרדע, אתה אומר, אתה יצור מוזר, אתה לא אדם נורמלי. נכון? ולא נותנים לו עליות, כי הוא נמוך, לא כי הוא עבירה גדולה יותר. אין לזה קשר לכמה גדולה וכמה קטנה העבירה. זה משהו גדר [geder: קטגוריה] אחר. זה מגעיל. נכון?

דוגמה של חתונה עם בני דודים

כן, אותו דבר באמריקה, מישהו התחתן עם בת דודו, הוא מגעיל, אמת? יהודים חושבים שזו מצווה דווקא. או מוסלמים. כן. זה מגעיל. אה, זה היה פעם. למה זה מגעיל? יש בעיה, גנטיקה, יכול להיות מחלה. אוקיי, יש דור ישראל אפשר לטפל בזה. זה בכל זאת מגעיל, אמת?

מעשה שהיה באמת? היה בחדשות גם לאחרונה. מישהו, אני לא זוכר, אתם לא קוראים את כל החדשות הגזעניות שיש, אבל מי שמסתכל יודע שהיה בחדשות. היה מישהו אפילו, בא שם איפשהו לומר שכן, יש מרפאה, ובאים יהודים מוסלמים. שתי קבוצות שנוהגות עדיין להתחתן עם בני דודים, ובודקים, אם אין בעיה, אפשר לבדוק, יש דברים מסוימים שבודקים, במיוחד בשביל זה, בדיקות גנטיות. בקיצור, זה עדיין מגעיל, למה?

הקשר בין נקיות לעריות

כי כאן הולכים ביחד, כאן בעצם באה המילה של אריסטו שאומר כשא משוש חרפה, והם באים להסביר, למה בעריות? אני חושב שאין שום עריות אחרות חוץ מדברים שנעשים מגעילים. ומישהו אומר, אולי נקיות [nekiyus: ניקיון], צריך לדבר על נקיות מסוימת, מישהו שלא, אבל אין טעם לזה. אין ענין לא, זה נקיות? זה מעניין הוא, אבל זה מעניין, יש כמו שר׳ פנחס מקוריץ אמר נקיות, רוצים כאן, כן, אחד מהרמות שלהם צריך להתכוון לנקיות ממשית.

ומעניין שחרוב אומר זה אמת, אני חושב ששתי החגים על הנקיות יש בדרך כלל גם קשר ל… לענייני התאוות, לכן יש את כל הנושא של טומאה [tumah: טומאה טקסית], כמו קרי [keri: קרי] וכמו זיבה [zivah: סוג של זיבה] וכמו…

למה צואה אינה טמאה

תמיד יש שאלה למה צואה אינה טמאה [tamei: טמא טקסית], אמת? אתה יודע למה זה לא טמא? לא צריך לעשות את זה טמא, כל אחד מחזיק מהר שזה טמא. טמא זה רק דברים שאתה לא יודע שזה טמא, הוא נגע אולי. אבל דבר שכל אחד מסכים שזה טמא, לא צריך אפילו שהתורה תפרש. אני חושב שזו התירוץ.

נקיות במחנה

רק במחנה [machaneh: מחנה], כי כשהולכים למלחמה לא צריך לעמוד, לא עומדים בבית. בבית יש לך קצת… אם אתה נמצא במחנה, במלחמה, נעשה שאז מתרפה הניקיון הבסיסי. התורה מסבירה, שישמרו על הניקיון הבסיסי שיש. הגויים נראה שהם לא היו מקפידים, בדרך לא עושים, ויש תרבויות שפחות מקפידות, ושבטים שיותר, יותר תרבויות נקיות, יחסית, כן?

אבל זה, אני לא יודע, אני לא יכול לומר שאדם מגעיל, אבל אני חושב שזה מספיק מגעיל שצריך בכלל לא לדבר על זה, אולי. אבל יש לזה גם קצת קשר לאהבה, שכשאוכלים זה נעשה… יש איזה קשר. יש את הנושא של תפילת עזרא [tefilas Ezra: תפילת עזרא], אתה רואה שזה מחובר, איכשהו זה מחובר.

הנקודה העיקרית: כולם מסכימים שזה מגעיל

הנקודה העיקרית שאני רוצה להוציא היא שהדברים האלה כולם מסכימים שזה מגעיל. יש כמה יצורים מודרניים, הם יצאו מהכלל, ועל זה בא הרב הצדיק והוא מסביר את זה. עכשיו אתה מבין למה האדם שהוא חוטא [chotei: חוטא], כל אחד, כמו שאתה אומר, בכל תרבות, בכל חברה, לפי החטאים [chata’im: חטאים] שלהם, אבל מי שחוטא בנושאים המגעילים, שם יש תחושה כזו שנקראת דיסגאסט. הוא מגעיל.

הוא לא סתם מי ששוכב עם הדבר הלא נכון או אוכל את הדבר הלא נכון. הוא לא סתם ה… אצל יהודים הכל נעשה לאו [lav: איסור שלילי], זו מצווה ועבירה. אבל יש דברים, אפילו בין, כמו שאתה אומר, צריך לדבר מהלב [lev: לב], אפשר לדבר על דברים שהם מעבר למצוות ועבירות. ואתה רואה שמישהו שאוכל חזיר [chazir: חזיר] או ששוכב עם הדברים הלא נכונים, הוא לא עובר על הלאו [oveid al ha’lav: עובר על לאו], הוא משהו לא-אדם, משהו יצור נמוך. וכל אחד… והתורה באה להסביר את זה. צריך למצוא הסבר לזה. עדיין לא אמרתי את ההסבר, אני רק אומר את העובדה שמסבירים.

השימוש של התורה בדיסגאסט: עבודה זרה ודברים אחרים

הפסוק של “תועבת ה׳ כל עושה אלה”

אבל בדרך אני רוצה להסביר את הפסוק שאותו אחד שאל את השאלה. אם כך, מה הפשט שהתורה שמה שני דברים שלכאורה לא מגעילים בכלל, והתורה אומרת שהם מגעילים, אמת? בואו נדבר על הפסוק בסוף פרשת כי תצא, ששם כתוב “תועבת ה׳ כל עושה אלה כל עושה עוול” [to’evas Hashem kol oseh eileh kol oseh avel: תועבת ה׳ כל עושה אלה כל עושה עוול]. כל אחד, זה הפסוק החזק ביותר.

כלל בלימודים: אי אפשר לעשות מדע מיוצא מן הכלל

האמת היא, ודרך אגב, צריך לדעת יש כלל כזה, בלימודים [limudim: לימודים], אי אפשר ללמוד א מדע אי אפשר לעשות, בטח לפי המידע שלנו אי אפשר לעשות מדע מיוצא מן הכלל [yotzei min ha’klal: יוצא מן הכלל], אמת. אם יש לי מכונה שיכולה לספור לי, ואני אגיד לכם, אם הוא יכניס אותי, הוא לא יכניס אותי זה לא.

סטטיסטיקה של “תאווה” בתנ״ך

אני יכול להגיד לכם שבתורה כתוב מאה ושמונה עשרה פעמים השורש תאווה [ta’avah: תאווה], אוקיי, בתנ״ך, סליחה. אבל אם אני יכול לראות כאן במהירות, בערך תשעים מהם הם על חוש המישוש [chush ha’mishush: חוש המישוש] או על עבודה זרה [avodah zarah: עבודה זרה], ושניים או שלושה לא. אז אם מישהו ישאל למה דווקא זה, יש רוב, רוב גדול על זה. אוקיי, אבל כן יש, כמו שאתה אומר, יש הרבה פסוקים, במשנה הרבה מאוד פעמים כתוב אהבת השם [ahavas Hashem: אהבת ה׳] על כמו שאתה אומר כל גבי לב [kol gabei lev: כל מה שקשור ללב], ועל עוד הרבה דברים, על אבן ואפן, על ממש פסוק, אבל עוד הרבה דברים.

פסוקים בספר דברים

לא, לא רק משלים [meshalim: משלים], אני רוצה לומר פשט בפרשה עצמה, בספר דברים. בספר דברים כתוב ככה. אני יכול קודם לדבר, אפשר אפילו לדבר על עבודה זרה, אבל עבודה זרה כל אחד יודע שמשתמשים על עבודה זרה דווקא לשונות של דיסגאסט.

עבודה זרה אינה טבעית מגעילה

כל אחד יודע שעבודה זרה אינה מגעילה, עבודה זרה היא לגמרי מושכת, חוץ מאשר המציאו מעשה יפה על הבעל פעור [Ba’al Pe’or: בעל פעור], שהמדרש על הבעל פעור הוא עצמו חלק מהזלזול בעבודה זרה [zilusa d’avodah zarah: זלזול בעבודה זרה], שקוראים ליצנות עבודה זרה [litzanusa d’avodah zarah: ליצנות עבודה זרה] בגמרא.

זה לא אמיתי שהבעל פעור עשה את זה, אוקיי, יכול להיות בטוח. הוא לא יכול להיות בטוח, אבל זה לא אמת. אנחנו יודעים… לא, הם לא עשו את זה. אני אומר לך מעשה, הם לא עשו את זה. זו לשון הרע [lashon hara: לשון הרע] שאנחנו אומרים על זה. כי פעור זה פשוט מקום, אנחנו יודעים מה זה. ובעל זה האל של אותו מקום, זה האפרי תב. בעל, כמו שיש בעל המון. בעל ואדון פירושם אבר סיריעס.

אם עשיתי את העבודה, הגמרא אומרת למדות. אני לא יודע. הגמרא עשתה עבודה כזו. אני לא מאמין שהייתה עבודה כזו. אבל אני אומר שזה חלק, והתורה רואים מאוד ברור, כן?

לשון הגועל של התורה כנגד עבודה זרה

גלילה [gelilah: גללים], כתוב משנה בשבת על זה. תזרם כמו דוי [tizrem k’mo davai: תזרם כמו דוי]. לתורה יש כזה… איך אומרים א מגן מעביר? אני חושב שכן. לתורה יש כזה… לתורה יש מאוד חזק ענין לעשות אנשים “מגועלים” מעבודה זרה. למרות שבאותם זמנים, “לפחות” אנשים אהבו עבודה זרה, התורה מחזיקה, ויכול להיות דרך אגב שזה אמת שכך היה.

למשל, כתוב פסוק “תועבת מצרים כל רועה צאן” [to’evas Mitzrayim kol ro’eh tzon: תועבת מצרים כל רועה צאן]. “לפחות” אומרים גם אנחנו פשט, לא ברור, המפרשים [mefarshim: מפרשים] מתקשים בפשט, אבל כתוב גם המילה “תועבה”. יכול גם להיות שהאנשים יש להם אל אחר, עושה את כל האנשים “מגעילים” לאנשים האחרים. יכול להיות שכבר היה דבר “תרבותי” כזה, שאתה האדם המודרני שעובד איזה “חיפושית”, אני לא יודע מה, האל שלך נראה מאוד “מצחיק”. זה מגעיל, לא “מצחיק”, זה מגעיל.

“שקץ תשקצנו ותעב תתעבנו” – פועל

והתורה רוצה מאוד חזק, כמו שלמדנו, “שקץ” – פסוק מפורש בפרשה של השבוע האחרון, אמת? “שקץ תשקצנו ותעב תתעבנו” [shaketz teshaktzenu v’ta’eiv te’ta’evenu: שקץ תשקצנו ותעב תתעבנו]. כלומר, זה לא “שקץ ותעב”, זה “פועל”. היה משקץ [meshaketz: משקץ] את עבודה זרה, אמת? והתורה כבר קיימה את ה״פועל” הרבה פעמים. “שקוציהם וגלוליהם” [shikutzeihem v’giluleyhem: שקוציהם וגלוליהם] – “גלוליהם” פירושו “לא הלא גללים” [lo halu gelalim: הלא גללים], אמת? אז “שקוצים” פירושו גם “שקוצים”, דברים מגעילים.

התורה רוצה לשקץ את התורה. אתה רואה, כמו שכתוב בפסוק, אתה רואה כסף וזהב [kesef v’zahav: כסף וזהב], לא תתאווה, אלא תתעב. תאמר שזה מגעיל, תאמר “פוי”. זה מאוד “מצחיק”, כי זה בכלל לא מגעיל, זה מאוד יפה. כשיהודי עובר ליד הגדול, הוא יורק, כאילו הוא רואה דבר מגעיל. זה לימוד [limud: לימוד] שהתורה מלמדת אותנו, זה לא דבר שהוא עובדה.

התורה בונה על הגועל הטבעי

אבל זה מתחיל מזה, הם אומרים, זה חייב להיבנות על מה שלאנשים יש טבעית דברים מסוימים שהם “מגעילים”, והתורה משתמשת בזה ואומרת לך, כמו שאתה “מגועל” מלאכול חזיר, את זה אתה מבין, כך תסתכל על אליל.

“תועבת ה׳ כל עושה אלה” – נקודת המבט של הקב״ה

ואותו דבר כשהפסוק אומר “תועבת ה׳ כל עושה אלה”, הוא אומר את זה ככה: אני יודע שהקב״ה שונה ממך. אצלך דווקא הדבר הכי מגעיל הוא להיות אוכל, להיות איזה נואף [no’eif: נואף], סוג הדברים האלה, זה אצלך דווקא. כי הקב״ה לא חושב כך, הקב״ה לא עושה שום הבדל אם זה מגעיל או לא. כי הקב״ה, גנב [ganav: גנב], הוא מגעיל כמו נואף, כי זה לא עובד אצלך אצל אנשים.

התורה רוצה חזק לעשות, שיהיה אצלך תאווה לכסף של אחר כמו לאשת אחר. כמו שכתוב פסוק “לא תחמוד אשת רעך… ובית רעך” [lo sachmod eishes re’echa… u’veis re’echa: לא תחמוד אשת רעך… ובית רעך], נכון? זה לא אותו דבר. כי התורה רוצה שליבנו [libeinu: ליבנו] יעשו אותו דבר, כי במובן מסוים, ועל פי האמת, מצד הקב״ה אפשר לומר שבעולם הלא אנושי זה אותו דבר.

הפסוק מוכיח שיש הבדל

להיפך, מהפסוק הזה, לא רואים בפסוק הזה שבתורה זה אותו דבר, להיפך, כאן רואים שיש דברים כאלה שהם מגעילים. בכלל יש ראיה [re’ayah: ראיה] שכל הדברים האלה שמקובל בחוש המישוש הם רעים, והתורה רוצה להשתמש בדיסקורס ולהרחיב אותו על דברים שהם באמת רעים.

נביא יכול לומר שגניבה היא אפילו יותר גרועה

ואפילו נביא [navi: נביא] יכול אפילו לומר, זה יותר גרוע, לגנוב זה עוד יותר גרוע מ… כן, אפילו מה שישו אמר לא עובד אם אתה כבר לא חושב שזה מגעיל לאכול דבר מגעיל, נכון? זה יצא, אל תגיד רק הוא עוד יותר מגעיל מאשר לאכול חזיר. מי שהולך להפסיק לחשוב שחזיר מגעיל, המילה לא תשמע כלום לו.

“גדול המחטיאו יותר מן ההורגו”

גדול המחטיאו יותר מן ההורגו [gadol ha’machti’o yoser min ha’horgo: גדול המחטיאו יותר מן ההורגו], פירושו שהורגו [horgo: הורגו] זה נורא, זה עוד יותר גדול. הרגע שהולכים לומר בלאך להורגו זה כלום, המילים לא יעבדו. הרבה תורות עובדות כך, צריך תמיד לתפוס את ההווה אמינא [havah amina: הווה אמינא] שמאחוריהם.

השאלה: למה הנואף הוא הדוגמה העיקרית של אדם חוטא?

אוקיי, לחזור לעניננו [le’inyaneinu: לענייננו] נכון, זה מה שהתחלנו לומר. אז עכשיו, בא הרב הצדיק, האריינגעראנער, ההיסטוריאן, נתן לו הסבר. זה הדבר החשוב, וכאן אנחנו מגיעים לדבר.

תרגום לעברית

בא הסבר על זה, מה באמת הפשט שהוא בעל עבירה סתם הוא אחד שהוא נואף? מה יש לנושא של רע שעשה שהוא הדוגמה העיקרית של עבירה? או האדם הנמוך ביותר. יש הרבה דברים נמוכים, הרבה דברים רעים. אוקיי, זו היתה השאלה שהיתה לו.

התשובה האהובה של הרמב״ם

הוא בא עם תשובה. אני יודע אפילו שתי תשובות, אולי יש תשובות נוספות, ויש באמת יותר מתשובה אחת. אבל התשובה האחת שהרמב״ם אהב מאוד ורצה לחזור עליה כמה פעמים בדרכים אחרות, היא התשובה שיש לה קשר ליסוד היסודות של מהי אתיקה, מה האתיקה של להיות אדם, יוצא

חוש המישוש חרפה: ההסבר והבעיות שלו

היסוד: “נמוך” פירושו “בהמי”, לא “רע”

נמוך פירושו פשוט, זה לא רע לבהמה, עבירה, זו לא עבירה לבהמה להיות בהמה, היא בהמה טובה, אבל אין לה את המעלה, המעלה הספציפית של אדם. וסוג הדברים שבהם הם זהים אצל אדם ואצל בהמה, כמו הענינים של ספציפית חוש המישוש.

החילוק הקריטי: לבהמות יש רק תאוות מחוש המישוש

למה? כי הרי עברנו על השיחות, אני לא זוכר אם למדנו את זה כאן או לא למדנו, שאף בהמה מעולם לא צפתה בסרט, ואף בהמה מעולם לא היתה לה ראיה אסורה. דיברנו על השיחה הזו כאן? לא?

אני צריך לקצר מעט. לבהמות אין סרטים, אין להן ראיות אסורות, אין להן מחשבות רעות, יש להן רק רעות, לא רק מעשים, גם כמו תאוות, אבל במובן שהוא רוצה למלא את חוש המישוש שלו. מה שאין כן שלושת החושים, ראיה, שמיעה, ריח, בטוח שלבהמה אין תענוג בהם.

דוגמת הכלב: קושיה צפויה ותשובה

אתה מבין מה אני אומר? תשאל קושיה, ואני צריך להסביר את זה. תשאל קושיה, בוודאי כשאתה מביא לכלב שלך חתיכת בשר הוא מתחיל לרקוד כבר כשהוא רואה אותה, לא רק כשהוא אוכל אותה.

תן לי להסביר לך חילוק. אני יודע שזה דבר בסיסי, אני לא יכול להאריך בזה כי זה לא השיעור שלי להיום, יש שיעור ארוך על זה.

החילוק הוא, וזה השיעור כדי להבין מה באמת ראיות אסורות, החילוק הוא כך, אני אגיד לך, אני צריך למצוא את האמירה הברורה, החילוק הוא שאף כלב לא אוהב לראות תמונות יפות של בשר שהוא לא הולך לאכול. זה החילוק.

מה שאין כן אנשים הולכים לסרטים לא רק על דברים שהם הולכים לאכול, או שהם יכולים לראות שהולכים לאכול, אפילו מה שהם לעולם לא יאכלו, הם מעולם לא, אין שום דבר בסרט, אפילו לא צריך להיות על הנאה. יכול להיות שאדם יש לו תענוג מלראות נוף יפה, או יפה, אפילו זה מרגש, מה שזה לא יהיה, אבל לא בגלל שהוא הולך לקבל את זה.

הכלב שמתחיל לרוץ על זה, הוא כבר מריח את הבשר, מה שמרגש אותו, מה שמעורר אותו הוא חוש המישוש, לא הראייה. הוא הולך, אם היה יודע שהוא לעולם לא יקבל את חתיכת הבשר, אפשר לרמות אותו, אם הוא יודע שהוא לעולם לא יקבל אותה, הוא לעולם לא יתחיל להיות שמח. הוא נעשה שמח כי זה מזכיר לו או מביא לו את הרעיון של חוש המישוש, או שהוא הולך לקבל אותו, הוא רץ אחריו, וכדומה.

האריה והעז: הוכחה נוספת

אותו דבר כשאריה רואה עז במדבר, הוא נעשה שמח, כי עכשיו הוא הולך לטרוף את העז. אבל על מה הוא חושב? על לטרוף את העז הוא חושב, לא על לראות. אף אריה לא צופה בסרטי טבע של עיזים יפות. אנשים כן צופים בסרטי טבע של עיזים יפות. זה דבר אחר.

אני לא אומר שבגלל זה זה טוב יותר או גרוע יותר. יכול להיות שזה בזבוז זמן לצפות בסרטי טבע. אני רוצה להוציא שזה לא אותו דבר. התענוג, התאווה, התענוג, אולי צריך להבחין בין הדברים, אבל על כל פנים, התאווה והתענוג שיש לבהמות הוא תמיד על חוש המישוש. זה הדבר היחיד שיש להם.

אין להם, הגם שבוודאי בהמות יכולות לראות ולשמוע ולהריח אפילו טוב יותר מאנשים, אבל הטעם אין להם מהראייה, אלא ממה שמזכיר להם שהם הולכים לאכול. נכון? נכון החילוק?

החילוק אצל אנשים: ריח, טעם וחוש המישוש

אותו חילוק יש אצל אנשים, נכון? זה מה שאני אומר, אדם יכול, דיברנו בהלכה של מתענה, נכון? אדם יכול לטעום אוכל, וטעם הוא כבר יותר מסובך, בואו לא נדבר על טעם, אבל מריח, נכון?

ריח וברכות: המחשה

דיברנו, ריח עומד בגמרא שצריך לימוד מיוחד שזו הנאה, כי הריח עצמו הוא סוג אחר של הנאה מאכילה. זה לא נכנס לגוף, נכון? זה אחרת, אף על פי שזו הנאה מסוימת. טכנית משהו נכנס, משהו לכל הפחות, אבל זה לא אותו סוג, לא חוש המישוש, לא צריך לגעת. כך זה נקרא בגמרא, וכך אצל אריסטו זה נקרא גם שלא נוגע. אתה מתכוון שזה בגוף רגיל, אני לא צריך לגעת בדבר שאני מריח.

אז, אני מריח, אם אני מריח בשמים אני עושה על זה ברכה נוספת, אמת? יכול להיות שאפשר לעשות ברכות גם על דברים שאפשר גם לאכול, אבל אני אומר שאם מישהו מריח חתיכה שמתבשלת החלה בבית בשבת, והוא אומר “אה, אני הולך עכשיו לאכול את החלה”, אז הוא לא צריך לעשות ברכה על הנאה מהריח.

הוא צריך לעשות אולי ברכה על ה… יש שאלה, יש ברמ״א אולי יש ברכה של “נותן ריח טוב בפירות”, משהו כזה. אבל זה כשלא אוכלים אותו. כשאוכלים אותו כן, אני חושב שברור שלא עושים שתי ברכות על הריח ועל האכילה, כי הריח… אני לא יכול, אני משתמש בברכות להמחשה, יכול להיות שיש גדרים אחרים שם. אבל הריח, הוא מריח שהוא הולך לאכול. יש חילוק של ריח שאתה הולך לאכול, וריח.

הנקודה של בעל התניא: לא שומעים על יותר מדי הנאה מריחות

ובגלל זה אומר אריסטו, אנחנו מעולם לא שמענו על אדם — דיברנו על זה כאן על בעל התניא, נכון? — מעולם לא שמענו על אדם שנפטר בגלל שהיה לו יותר מדי הנאה מריחות טובים. הוא נורא “שקוע” בבשמים ודברים.

איפה כן שומעים? שומעים כן, הוא יותר מדי “שקוע” בבושם של אנשים, אמת? הוא “שקוע” בבושם, לא בבושם, לא אכפת לו מהבושם, אכפת לו ממי שמריח את הבושם. אה, זה כבר עוד חוש המישוש. זה דווקא, אפשר לקרוא לזה במקרה, כמו שהוא במקרה זה עובר דרך חוש הריח.

כשאתה מריח את הדבר שאתה אוהב, אתה נזכר בדבר, או זה מביא, אתה עובר מה״עבר” ל״עתיד”, אתה נזכר, אתה מתחיל להנות מהדבר, אבל הריח עצמו אינו דבר שיש לו “סוג השיפוט” של תאווה בגללו.

אותו עיקרון אצל שמיעה

אותו דבר לגבי ראייה, ואותו דבר לגבי שמיעה. לא אומרים על אדם שהוא בעל תאווה ששומע יותר מדי מוזיקה. אפשר כן לומר שמוזיקה מסוימת מעוררת את התאווה, כמו קול באשה ערווה.

קול באשה ערווה: הבעיה אינה השמיעה

הבעיה אינה השמיעה. מי שחושב שקול באשה ערווה הוא איסור מצד עצמו, הוא חושב חס ושלום, זו בעיה של האישה, הבעיה אינה הקול. לכן ברור ההלכה שאם זה “הקלטה” זה מותר, וכו׳ וכן נהגו.

ואם אתה יודע ב״מובן” שאתה יכול, לא יודע שאתה שמעת ממי שקראת את ה״ביוגרפיה” שלה, יודע מי זה אומר שאתה נזכר באדם הזה, וגם האדם, כבר דיברתי הרבה פעמים כאן, שהאיסור של הרהור פירושו לחשוב “ש”, לא לחשוב “על”. כמו הרהורי… לא שום…

סיכום: למה חוש המישוש הוא “חרפה”

אז זה רק להוציא את הדבר, שמה… זה רק להוציא את הדבר, שבאים עם הסבר למה רואים אנשים, ואולי גם התורה, אבל למה רואים אנשים את הדבר הנמוך ביותר, מי שלא מתאפק בנושא של תענוגי הגוף?

למה? כי זה דבר שהוא בהמי, וכל אחד מבין שאדם צריך להיות אדם, לא בהמה. זה כל אחד מבין. אבל זו ההנחה. ובגלל זה, הדבר הוא הכי בהמי. התענוג יש לאדם באשר הוא בהמה, לא באשר הוא אדם.

מה שאין כן אם מישהו למשל יש לו יותר מדי הנאה ממוזיקה, יכול להיות שזו עוולה, אבל זו עוולה, זו לא עוולה בהמית. ממילא מסתכלים עליו פחות למטה. השיפוט הספציפי שיש על האדם הזה, יש פחות. זו הטענה של חוש המישוש חרפה. נכון?

הבעיה העיקרית: כשההסבר הולך רחוק יותר מהראיה

עכשיו, כאן נעשית בעיה קטנה. זו הבעיה שרציתי לדבר עליה. אין לי פתרון לבעיה, יש לי רק בעיה. זה די טוב.

כאן נעשית בעיה קטנה. למה? כי זה בא עם הסבר לזה, וזה לא הסבר. התחילו עם ראיה, ראיות, ויש ראיה שאנשים אומרים כך. אנשים אומרים כך היא ראיה טובה, בכל כלי. חוץ מזה שיש ראיה נגד זה, אבל כברירת מחדל צריך לקבל שמה שאנשים אומרים יש לו סברא כלשהי.

ובאים עם הסבר שכבר לא רק אנשים אומרים, זה כבר הסבר, זה כבר הכרח מסוים. עכשיו, נעשה כאן כמו בעיה קטנה, שיכול להיות שההכרח הולך קצת רחוק יותר ממה שהאנשים אומרים. וכאן נעשית בעיה.

מה אני מתכוון שזה הולך רחוק יותר?

תן לי להסביר, מה אני מתכוון שזה הולך רחוק יותר? אני מתכוון שבטח היו מפרשים וספרים אחרים שלקחו את ההסבר הזה הרבה יותר רחוק ממה שאנשים מתכוונים. וזו כבר בעיה, כי אם אתה מתחיל מלהסביר מה אנשים אומרים, אם הולכים עם המהלך הזה, עם השיטה של מהלך, אי אפשר ללכת לעולם רחוק מדי. כי אז אתה כבר אומר דבר שאף אדם לא יסכים, וזו כבר קצת שאלה אם אפשר לעשות את המעלה. זו חקירה פילוסופית.

המסקנה הבעייתית הראשונה: אכילה עצמה היא רעה?

אז מה הדבר שאנשים מגיעים אליו? אנשים מגיעים לדבר המדויק שהבלזאק שלנו אומר שזה לא אומר. אנשים מגיעים ואומרים, אם כך, יש שני דברים הפוכים שאפשר להגיע אליהם. בואו נאמר את הראשון, דבר אחד שאפשר להגיע אליו, אפשר להגיע ולומר שאם כך, אכילה עצמה היא הבעיה.

אכילה אוכל אדם, למה? כי הוא אדם, נפש הבהמה שלו, גופו צריך לאכול. אז אם המעלה של אדם היא שהוא לא בהמה, זה לא שהוא לא אדם. המעלה של אדם היא, בואו נאמר החלק השכלי שלו, הדברים שמיוחדים לאדם אצל אדם אחר, לא הדברים שמשותפים בין האדם והבהמות.

יוצא שלא רק מי שחוטא, מחטיא בנושא של חוש המישוש צריך להיות האדם הגרוע ביותר, אלא בכלל מי שאוכל. אם מישהו רוצה להיות רק אדם, הוא צריך בכלל לנסות שם לא, אולי אי אפשר לגמרי, לנסות שם לא לאכול כמה שפחות.

שתי דרכים להבין “דרך האמצע” באכילה

אני רוצה לומר, יש מאוד, דיברנו על זה קצת בשיעור של הרב חשבון שליט״א, יש מאוד שתי דרכים אמיתיות אחרות לומר את זה. יש שתי דרכים אחרות.

אתה יכול לומר, אפשר לעשות חקירה, מהי דרך האמצע? דרך האמצע פירושה מה נכון, אוקיי? אחד יכול לומר שאצלכם, אצלכם באנגליה, אני לא יודע, נניח, שדרך האמצע לאכול בבוקר בייקון, ובלילה שתי כוסות בירה, וכן הלאה. זה אצלכם נורמלי, אני רואה את זה כמו גס כזה, אדם נורמלי, אוכל בבוקר חתיכת לחם, ובלילה חצי כוס מים, וזה מספיק.

זו לא מחלוקת שיש לה קשר לנושא של שאכילה היא רעה. זה נושא שאומר, אכילה היא דבר, זה דבר ניטרלי, אפשר לומר. בוודאי, אתה הופך אותה לרעה, וזה הגרוע ביותר, אבל לא על זה לדבר עכשיו.

אתה לא יכול לומר, אני רוצה לעשות חקירה, כמה יוצא, כמה נכון. אחד יכול לומר שמה שאתה קורא נכון זה יותר מדי מעט או יותר מדי הרבה. יכולות להיות הרבה מחלוקות מהי ההנהגה הנכונה. יכול להיות, צריך לדעת לפי מה הולכים לקבוע את זה, זו בעצמה חקירה. אבל זה סוג אחד של חקירה.

עמדת הרמב״ם: הערה מרתקת

ראיתי בפירוש, יש מי שאומרים. למשל, הרמב״ם למשל, היה יכול לומר את זה, הוא לא אומר את זה. נכון? זה מאוד מעניין.

הרמב״ם למשל היה קשה שהתורה לא מרשה לאכול הרבה פחות מכמה שהאמת יצא מהסוף. על פי הפילוסופיה מותר לאכול חזיר. כך אומר הרמב״ם. איך אתה יודע? חלילה אריסטו נהג לאכול חזירים, זה לא יכול להיות.

דרך הממוצע: מחלוקת אריסטו, רמב״ם ושיטות אלטרנטיביות

שאלת היסוד: מי קובע מה נכון?

אחד יכול לומר שמה שאתה קורא נכון זה יותר מדי מעט או יותר מדי הרבה. יכולות להיות הרבה מחלוקות מהי ההנהגה הנכונה. יכול להיות צריך לדעת לפי מה הולכים לקבוע את זה. זו חקירה אחת. אבל זה סוג אחד של חקירה.

שיטת הרמב״ם: חזיר אינו רע פילוסופית

עמדת הרמב״ם הברורה בשמונה פרקים

ראיתי בפירוש, יש מי שאומרים, למשל, הרמב״ם למשל היה יכול לומר את זה אבל הוא לא אומר את זה. נכון? זה מאוד מעניין. הרמב״ם למשל היה קשה שהתורה לא מרשה לאכול הרבה פחות מכמה שהאמת אומרת שיוצא מהסוף. מאיפה? על פי הפילוסופיה מותר לאכול חזיר. כך אומר הרמב״ם. איך אני יודע? על פי הפילוסופיה נהגו לאכול חזירים. לא יכול להיות שהרמב״ם… אני לא יודע מה הראיה האחרת? אולי זה לא נכון?

לא, אני רוצה להוציא נקודה מאוד מעניינת, ולמדתי את כל פרק ד׳. הרמב״ם אומר בפרק ז׳ חזק יותר מפרק ו׳, נכון? הרמב״ם אומר ברור, על פי הפילוסופיה, על זה אומר הרמב״ם תרגום. הרמב״ם יש לו תרגום נפלא, כן?

תרגום הרמב״ם על “אל יאמר אדם”

אל יאמר אדם, כתוב תרגום מהפרי, אל יאמר אדם, אי אפשר לבשר חזיר? אומר הרמב״ם, למה? כי יהודי צריך להיות בעל פילוסופיה טובה. אם מישהו יאמר, אי אפשר לבשר חזיר, הוא אומר שקר. פילוסופית, כי פילוסופית אין שום דבר עם אכילת חזיר. אדם יכול להיות אדם בריא, אדם טוב בלי לאכול חזיר.

אלא מה? שיאמר, אפשר אבל התורה אסרה, למה התורה אסרה זו כבר שאלה אחרת? אבל לא להיות מבולבל, אסור להיות מבולבל. אה, זה שהתורה אסרה משהו, זו עדיין לא ראיה שזה דבר רע מצד עצמו? לתורה יש עוד חשבונות למה היא אוסרת דברים, כי צריך ללכת בדרך באמצע, זה כדי לחנך את האנשים. זה כתוב בפרק ד׳, יכול להיות עוד סיבות, זה מה שהרמב״ם אומר. נכון?

ביקורת על הרמב״ם: למה הוא מאמין לאריסטו?

עכשיו, זה מאוד מעניין, אני רוצה להוציא את החילוק, לא דווקא לשאול את הקושיה על הרמב״ם. זה מאוד מעניין, כי הרמב״ם, פוסקים אחרים, היו הולכים אחרי אנשים אחרים. הוא אומר בפירוש שהוא לא מסכים עם זה.

תרגום לעברית

קודם כל, האם נאמר לפני הרמב״ם שזה טוב פילוסופית לאכול חזיר? איך יודעים? הרי כתוב במדרשים, ומי אומר שהעולם אומר כך. מי אומר שיסודות העולם כל כך צודקים? יכול להיות שהגוי טועה? אני כמעט בטוח שספינוזה שואל האם זה חזיר. אין לי שום… למה? לא יכול להיות שהוא טוען שזה רמן?

לא! מה? אולי… זה הפירוש של הרמב״ם, ואפשר לומר פירושים אחרים. מה? מי? לא יכול למצוא דרך? אני יכול למצוא לך דרך! הייתי אומר עכשיו, זה מלוכלך! לאותו לבד, היו נקיים! אין בעיה, החזיר נכנס לשאלה. לא, לא אחר כך.

הטעם של התורה עצמה: “תועבה”

אני כמעט בטוח שפשוטו של מקרא אינו כך. הרי כתוב מפורש “תועבה”. בורא עולם אוכל חזיר? יש שם, איך קוראים לזה? שם מה שכתב חוק כדי לנסות למצוא את ההיגיון של התורה. רואים בבירור, בספר ויקרא לא כתוב, לא כתוב שהתורה סוברת ש… לא בויקרא, בויקרא יש נימוק אחד, ובדברים יש נימוק אחר, אבל אף פעם לא כתוב שזה חוק.

אם התורה הייתה רוצה לכתוב לנו, משהו שאני ממש חושב, אני יכול לכתוב דברים כאלה. יכול להיות שיש מקומות שכתוב בפירוש את זה, אני לא יודע אם יש, כי התורה נותנת נימוק, היא נותנת טעם, תועבה, כי זה תועבה, “לא תאכל כל תועבה”, כן? תועבה פירושה שאתה מתעב. אוקיי, יכול להיות, אני מרחיב קצת, אני עושה את הגבולות קצת אחרת ממה שהיה קודם. אומרים שהתורה לא כותבת חידוש, אבל לא כתוב בתורה שזה משהו מוזר.

הרמב״ם והנושא של גועל

ושוב, יכול להיות שהרמב״ם לא היה מסכים עם הטעם. הבדיחות המגעילות, מגעיל לא נחשב. יכול להיות שהרמב״ם היה מהליברלים של היום, שלא סוברים שהנושא של הגועל הוא נימוק טוב. אבל אוקיי, יכול להיות. אבל אני רק אומר שלא ברור למה, אם חוזרים לדרך הממוצע של הנושא של חוש המישוש, לא מאה אחוז ברור למה הרמב״ם עדיין היה כל כך בטוח שחזיר הוא ה… אני אומר את זה רק בתוך המצב, בדיון של זה אפשר לומר עוד תורות.

שתי אפשרויות אלטרנטיביות לשיטת הרמב״ם

ומה שאני רק רוצה להוציא, שיש שתי אפשרויות פתוחות למי שהוא נתקל בשיטה או בתורה שאומרת אחרת ממה שיוצא לו דרך הממוצע, נכון? נניח, אצל אריסטו זה לא חזיר. יוצא שבספר א׳ בית ליה אריסטו כתוב ברור. זה כלום, אדם שאוכל חזיר הוא אדם שלם. אפשר להיות אדם שלם עם אכילת חזיר. כך אומר הרבן הקדוש. נכון? איך רשאי הרמב״ם לומר דבר כזה? אני לא יודע. כך הוא אומר. חוץ מזה, אסור לומר דבר כזה… אנשים נעשים כולם כועסים, נכון, לא נכעס. יש לו נימוק. כך הוא למד את הגמרא. אפשר ללמוד את הגמרא אחרת, זה פלוגתא בכל החוקים האחרים. אוקיי.

אפשרות 1: אין דרך הממוצע – רק ציות

מה אנשים אחרים יכולים לומר? זה מה שאני רק רוצה להוציא. אנשים אחרים יכולים לומר, לא, אני… כלומר, היו אפשרויות אחרות. אפשרות אחת הייתה לומר שלתורה אין דרך הממוצע. אתה החלטת שיש דבר שנקרא דרך הממוצע. יש דרך נכונה לכל דבר. יש רצון השם, הוא אומר כל דבר. אין דרך הממוצע, אין דבר שנקרא שלימות, כל העניין הוא ציות. צריך לציית, ובגלל זה להיפך. אי אפשר כי צריך לציית, לא לעשות טעמים משלנו. זו הטענה האחרת שהרמב״ם דוחה שם. וזו הייתה אפשרות אחת.

אפשרות 2: אנחנו חלוקים מהי דרך הממוצע

אוקיי, אפילו אם אתה אומר כן שיש לך דרך הממוצע, אתה יכול לומר צד אחר. אתה יכול לומר שאנחנו פשוט חלוקים מהי דרך הממוצע. אתה פרסר. אני יכול אפילו לתת טעם אם אתה רוצה.

החילוק בין עולם הזה ועולם הבא

אתה סובר, וזו נקודה שאנחנו צריכים לדבר עליה, אתה סובר שהשלימות של אדם להיות אדם בריא ושלם בעולם הזה, זה אכן לא קשור לאכילת חזיר. אבל התורה באה גם להיות אדם בריא, שלימות של אדם של עולם הבא, שם כן קשור לאכילת חזיר. אז לפי המטרות שלנו, לפי התכליתים שלנו, משתנה אם חזיר הוא דבר רע או טוב. ולפי התכלית השנייה לא פשוט שזה משהו נגד, זה לא נגד הגוף. יכול להיות כן, יכול להיות לא, יכול להיות פשוט. יש לך טעות, אתה חושב שחזיר טוב או רע.

מקבילות נוצריות

ראיתי בפירוש אנשים שלוקחים את הדרך הזו, הם אומרים, למעשה, לא ראיתי יהודים שלוקחים בפירוש את הדרך הזו, אבל הם אומרים, ראיתי נוצרים שאומרים את זה, ושאין דברים מסוימים באלפי התורה שאריסטו מתיר. פשוט כי אריסטו טעה, הוא לא ידע מהי דרך הממוצע. טעות בידו. והרבי מודה לידן כך, אקווינס אומר בפירוש שזו לא דרך הממוצע, הוא לא יודע על מה הוא מדבר.

בטח יש מחלוקות בזה. זה לא דבר מוזר. כל קולג׳ סובר. כל אחד סובר דרך הנביא. הוא סובר מהי דרך הנביא. זה לא כל כך מוזר. הרמב״ם מסומרי לא היה הולך בדרך הזו. זה מאוד מעניין. מה כל הרמב״ם? זה דבר מעניין של הרמב״ם שהוא הולך כמעט מאה אחוז עם אריסטו, אפילו בדברים שהוא לא עושה. אז מה הוא היה אומר?

האפשרות השלישית הרדיקלית: הגוף בכלל רע

זה מאוד שונה מדרך שלישית. הוא היה אומר, הדרך השלישית הייתה אומרת שכל העניין של דרך הממוצע, שיש דרך הממוצע בתענוגי הגוף, זה רק לאדם גופני, לעשו שחי בגוף. מי שהוא בכלל לא מחזיק מהגוף, הוא מבין, כמו שאריסטו גם אמר, שהתכלית של אדם היא השכל שלו, הנשמה שלו, השכל שלו, למה צריכים בכלל לאכול. באמת אולי צריכים לאכול, באמת, באונס, אבל ברצון, תבין, מי שאומר את זה, אתה מדבר עכשיו הכל על תאוות, אתה מדבר כבר רק על פעולות, אתה מדבר הכל גם על התענוגים, על התאוות, על האהבה.

המסקנה הרדיקלית: אהבה היא בעיה

יוצא, אם אנחנו אומרים שיש דרך הממוצע של אהבה, יש מידה מסוימת שאדם צריך לאהוב את האוכל, נכון? ובזה מתווכחים רק על מה הנימוק. אבל מהסברא שהוא אמר יכול לצאת דבר שלישי לגמרי, יכול לצאת דבר שלישי לגמרי, שלאהוב אוכל זה ניטרלי. בהמה אוהבת אוכל, אדם אולי צריך לאכול, אבל הוא לא אוהב לאכול. זה היה הארגומנט השונה מאוד שיוצא. אבל זה היה הלאו רק היה מוציא, זה מאוד שונה ממה שאנשים חושבים למעשה. האנשים שאנחנו התחלנו איתם, הם לא חושבים למעשה כך, נכון? זה מאוד חשוב לתפוס, אמת?

הדוגמה של אדם שלא אוהב את אשתו

אני אתן דוגמה, נכון? אם תפגוש… זה כבר החיצוניות, זה זוג. ויש כאן מחלוקת אמיתית, ויש עוד בעיה שאני צריך להזכיר. זו בעיה אחת. נכון הבעיה? אפשר לראות את הבעיה מהחיצוניות. אם אני אספר לך על אדם שהוא בכלל לא אוהב שום אוכל, אם אוכל הוא בעיה כשאוכלים, אני יכול להביא דוגמה טובה יותר. תמיד האישה היא דוגמה טובה יותר.

אם מישהו בכלל לא אוהב את אשתו, אין לו שום משיכה אליה, הוא לא אוהב. יש אנשים שמדברים על עצמם, יש אהבה שאין לה שום קשר לזה. נניח נאמר את זה. אבל אתם לא מדברים על זה, אתם מדברים על אהבה בין איש לאשתו. הוא בכלל לא אוהב את אשתו.

לפי הסברא שאומרת שבהמות אוהבות את נשותיהן, אבל בני אדם, לפחות אדם אחד לא היה בכלל אוהב אהבה, זה היה צדיק. אבל רוב האנשים, לא לחשוב שזה אוקיי, מותר. כמו שרוב האנשים חושבים שזה נלקח מדרך הממוצע, זה אומר שזה נסבל. רוב האנשים חושבים שזה עבירה. זה משהו לא בסדר, עבירה, ומסתכלים עליו מלמעלה, משהו לא אדם נורמלי, אתה לא אוהב כלום.

עמדת התורה: אהב את אשתך

כמובן, אשת חברך אסור לאהוב. כתוב בפסוק מפורש בתורה, לא תחמוד אשת רעך, זה משמע שאתה יכול לחמוד אשתך, כן, משמע מהפסוקים, אהב את אשתך. אומרים בפסוקים מפורשים, אומרים, שמח באשת נעוריך, אהב את אשתך, אל תאהב את אשת חברך. זו דרך המצווה, זו מצווה פירושה נכון.

הקושיא על הדרך השלישית

אבל מישהו יבוא ויאמר, נו, מה זה אומר? אמרתי עכשיו, למה אנחנו חושבים יותר רע על מי שאוהב את אשת חברו כי הוא עושה משהו בהמי? באישה אחת יש אותה בעיה. מה ההבדל? יש לך בלית ברירה? אוקיי, אין בעיה. אני מודה שזה בלית ברירה. אבל זה נעשה סוג חדש לגמרי של אתיקה ששונא בכלל את הגוף. הוא אומר שבאידיאל אדם בכלל לא היה צריך לאהוב בכלל את גופו. זו בעיה אחת.

עכשיו, זו שאלה חשובה. וזה לא ברור כאן. נראה שהטעם הולך הרבה יותר רחוק ממה שהוא מחויב, ממה שהוא בא להסביר. והם באו כאן להסביר למה אנשים מסתכלים יותר מלמעלה על הפרסר או על הנואף. וכשהם הגיעו לכך שצריך להסתכל מלמעלה יותר מאשר על הפרסר על הנואף, צריך בעצם להסתכל מלמעלה, אני יכול לעשות את הבעיה עוד יותר גרועה, צריך עוד יותר להסתכל מלמעלה על האדם שאוהב את אשתו, כי הוא חושב עוד שהוא עושה מצווה גם, אוקיי? על כל פנים, הנואף מרגיש רע. לא, יש נימוק טוב יותר למה אני יכול להסביר את זה. נניח את הנימוק הטוב יותר. אוקיי, זה נימוק אחד. נכון? זו שאלה. וזה אמיתי כאן, יש אמיתי… מה? יש מי שסובר, או? כן כן. שזה יותר גרוע. ומי עומד בקל וחומר באשת חבר? לא, ואשת חברו קל וחומר מי עומד. מה הקל וחומר? אז, בקיצור, אני רוצה להסביר איך זה יכול להיות יותר גרוע, לא ממש יותר גרוע, אבל עוד דרך איך זה יכול לצאת יותר גרוע. צריך להבין את זה מאוד טוב.

תשובת אריסטו: לא לאהוב זה נמוך יותר מבהמה

אבל נראה לי שהתירוץ יש על זה, אם זו קושיא, התירוץ, אריסטו בטח לא הולך בדרך הזו. ברור לו שמי שלא אוהב כלום יהיה כמו בהמה, ואין אנשים כאלה, ולא רק זה, אפילו בהמה שלא הייתה אוהבת כלום היו מסתכלים עליה מלמעלה. כך הוא אומר. מבין?

המעלה של העדפות

אפילו בהמה, תדמיין, אפילו בהמה אוהבת דברים מסוימים ולא אוהבת דברים מסוימים, בהמה שאוהבת הכל מסתכלים עליה מלמעלה. והוא אכן, הוא סוג נמוך, נחש, עפר לחמו, והוא אפילו לא… אפילו בהמה, ככל שהיא יותר אנושית, איך אומרים, יש בהמות שקרובות יותר לאדם. למה הן יותר קרובות לאדם? כי הן אהבו סוכר ולא מלח. הבהמה שאוכלת הכל היא ממש עז. עז היא סימן למחשבה, שהיא אוכלת הכל, מכיר עז? כמו שהנחש סובל מדיו שעפר רחמים, אבל אכן אין לו טעם גדול באוכל שלו.

אז אתה מבין, זה מאוד ההיפך, נכון? צריך לתפוס, אני אומר, אני מחדש את הבעיות, יש תירוצים שונים על זה, יש אכן אנשים שהולכים לקחת את הדרך, צריך להבין מה תלוי, אבל אני רוצה לעשות לכם עוד קונפליקט גדול יותר כאן.

הכרזה על קונפליקט גדול יותר: החילוק בין ידיעה ואהבה

הקונפליקט הגדול יותר הוא כך, נראה שזה החלק של הדין, עם מה שהוא יודע מה הוא עוזר. נכון, כאן צריך לעשות את החילוק. הידיעה והאהבה זה לא אותו דבר.

תאוות: כלליות וספציפיות – רמת הסיפור של טוב ורע

חידוד הבעיה: שני חילוקים

אז אתה מבין, זה מאוד ההיפך, נכון? צריך לחשוב, אני רוצה לחדד את הבעיה, יש תירוצים שונים על זה, יש אכן אנשים שהולכים לקחת את הדרך, צריך להבין מה תלוי, אבל אני רוצה לעשות לכם עוד קונפליקט גדול יותר כאן.

הקונפליקט הגדול יותר הוא כך… נראה שהחילוק מבפנים עם מה שהוא יודע מה הוא הלך. נכון, כאן צריך לעשות את החילוק, הידיעה והאהבה זה לא אותו דבר. לא, לא, כאן זה הראשון, אני רוצה… לעשות יותר מסובך. אוקיי? זה נעשה כאן אפילו יותר מסובך.

מה נעשה אפילו יותר מסובך כך? שיש דרכים יותר אנושיות של אכילה ופחות אנושיות. זה החילוק השני. שניהם חילוקים שעומדים בספר, וצריך להיות מודעים להם היטב.

שתי חקירות: חומר ותנאי

והם דיברו על זה, שכשאנחנו מדברים על מה טוב, נכון? אני לא זוכר אם דיברתי על זה מספיק ברור כאן. יש אמיתית שתי חקירות. על מה זה?

עד עכשיו דיברנו על החומר, על איזה חלק בנפש או איזה סוג דבר מדברים עליו. אבל עכשיו, אם אני אדבר לא, אתה אומר שהתיקון סוף דיברו עד עכשיו שאנחנו מדברים לא עליו. אם מדברים רגע, על התנאי שרוצים להדליק. אם מדברים רגע על הדבר שצריך כן לדבר, איך יודעים מה דבר טוב ומה לא דבר טוב?

אמרנו שצריך לעשות הקדמה, אני לא זוכר אם עשיתי את השיעור, ההקדמה מספיק. צריך לעשות את ההקדמה, אבל הם דיברו על זה, מנסים להיות ברורים באותו דבר כל הזמן.

שני סוגי תאוות: כללי וספציפי

ההקדמה: תאוות כלליות

עשו הקדמה שיש שני סוגי תאוות, אוקיי? שני סוגים אחרים של תאוות.

אחד הוא, תאוות שכל האנשים יש להם אותן. כל האנשים, כשהם רעבים, צריכים לאכול, רוצים לאכול, כשהם צמאים, רוצים לשתות, וכן הלאה. רצה אומר, וכשהם צעירים, רוצים במיטה. מה הלשון? כל האנשים. אוקיי, זו הכלליות.

עכשיו, בזה לא שייך לומר טוב או רע. אולי אפשר לומר יותר או פחות. אם מישהו רוצה יותר מדי, זה רע. פחות מדי בכלל אין מישהו, היה כמעט שבור בגופו. אבל יותר מדי, אולי יש. לא אמרתי כאן את השיעור כראוי. אני צריך עוד לומר שלם. וזו רמה אחת, אוקיי? סוג אחד של תאווה.

תאוות ספציפיות

עכשיו יש עוד סוג תאווה שהיא ספציפית. מה זה אומר שהיא ספציפית? אדם אחד אוהב את המאכל הזה, או תרבות אחת יכולה לאהוב את המאכל הזה, או אדם אחד אוהב את האישה הזו. זה לא דבר ששווה בכל, זה לא דבר השווה לכל נפש. זה דבר שכל אחד אוהב דבר מסוים.

החקירה הגדולה: מה זה אומר “אני אוהב”?

הטענה הספקנית

וכאן אני צריך להדגיש מאוד, כי רוב האנשים לא מסכימים עם זה, ובזה עצמו תלויה חקירה גדולה של זה. מה אני מתכוון שזה להביא כך, יש חקירה גדולה, ויש גוי שכתב ספר שלם להוכיח את זה, יש חקירה גדולה לגבי כשאנשים אומרים שהם אוהבים דבר מסוים.

המשך: חקירה בתאוות ובתענוגים

שוב, זה עובד הרבה יותר טוב אצל אישה מאשר איך עובד אצל אישה, או מסיבה כלשהי, כי אין לנו שפה, כי מסיבה כלשהי יש רצון גדול להרבה דברים, אבל יש דבר גדול. מבינים את החקירה? חקירה מעניינת.

דרך אגב, החקירה הולכת כך, הוא אומר אני אוהב נשים ולא גברים, או את הנשים ולא את הסוסים, אני לא יודע. בעיקרון זו חקירה יפה, נכון? מה אתה אוהב? מה אתה מתכוון לומר שאתה אוהב אישה? אפילו הוא אומר אני אוהב סוג מסוים, הוא אפילו לא צריך להיות ספציפי. לפעמים אומרים אני אוהב את המין הזה, את הצבע הזה, את הצורה הזו, אני לא יודע. כן? זה שואל את האדם.

התענוג של דמיונות

דיברנו קודם על חוש המישוש, נכון? הם טענו לך שהנושא כאן הוא חוש המישוש, כאן אני מביא את הסתירה. מה התענוג שאתה הולך לקבל מכל הדבר הזה?

שמעתי פעם ממשגיח, היית מסביר, ר׳ סנדר, היית מסביר שכל העניין הוא דמיונות. אתה משכנע את עצמך, אתה אוהב את עצמך, ואתה מתחיל, אתה רוצה לחפש איזה כפתור קטן שתוכל ללחוץ בגופך, וזה מה שאנשים אוהבים. את הכפתור אפשר בכלל לקנות הרבה יותר בזול, כמו שאמר ההוא, לא צריך לקנות מזה תקופה שלמה בשביל קצת חלב וכו׳, אבל… וזה מה שאתה רוצה.

אז כשאתה אומר שאתה אוהב אותה, אתה אוהב אותה, אתה אוהב אותה. כל העניין, המין הזה, הספציפי האחר, או אותו דבר אדם אומר, דיברתם על ההבדל בין חלה של שבת לחלה של חול, נכון? אתה אוהב את החלה השבתית. אתה לא אוהב את החלה השבתית. אין כאן שום טעם. ההוא אמר יש כאן חלק של שבת בזה. יש כאן דמיונות מדברים.

יש דבר אחד, כלומר, בגרון, בטעמים, יש איזה תענוג. זה מה שאתה אוהב. אוהב להיות עדין, יש עוד תענוגים. כל שאר הדברים זה יותר חזק.

הסברא: כל התאוות זה אותו דבר

אז יש סברא שאני חושב שהרבה אפילו אנשים פרומים דיברו על זה קצת, יש להם סברא כזו, הם דיברו על זה בדרך אחרת, כן. לפי זה יוצא שכל התאוות זה אותו דבר, נכון? לפי זה יוצא שכל התאוות זה אותו דבר, נכון? אני חושב כך.

הטענה הנגדית: זה לא אותו דבר

וזו הטענה. וכנגד זה יש טענה, טענה חשובה מאוד, שאני חושב שהיא נכונה, ואומרים שהיא לא נכונה.

והטענה כאן היא, שלדבר על… אם רוצים לדבר, זו בעצם הנקודה, בואו נבין זאת היטב, אבל אני רוצה להביא את זה כמו הסתירה.

הבעיה עם “כמה”

אם רוצים לדבר על תענוגים טובים, לא יכול להיות, על טובים או רעים, על דרך המצוי, לא יכול להיות מהרמה הראשונה, לא יכול להיות מהעניין של כמה, מהעניין שאני אוהב, שאני צמא אני אוהב לשתות מים. כי אם אני אוהב שם מים, לפי זה יוצא שכל אדם… יש כאן שתי תיאוריות הפוכות, זה מה שאני רוצה להביא.

יוצא שכל האנשים אוהבים לשתות מים. מאוד קר. מי שאוהב לשתות… איך מסבירים בכלל מי שאוהב לשתות יין? אתה תופס את הקושיא? מה זה אומר? זה דבר מזויף, לא דבר אמיתי. אני אוהב לשתות מים קרים.

תסביר לי, זה טועם יותר טוב? אוקיי. זה קצת טעם אחר? למה אתה אוהב את הטעם האחר? איך אתה אוהב טעם אחר? הרי יש דבר אחד שנקרא טעם, וזה מה שאתה אוהב.

העובדה: לאנשים יש העדפות שונות

אבל זה לא אמת. הרי זו עובדה שאנשים אוהבים מים קרים, מים חמים, מים רותחים, מים קרים עם קצת תה, עם הרבה תה. יש חמש מאות סוגי תה שאנשים שונים אוהבים. יש את כל ההבדלים האלה.

וכל ההבדלים מוסברים רק ברמת הבהמה, כך אני חושב. אני לא אומר שזה באמת בהמות, אני לא יודע את ההבדל, אני לא יודע רק כן. אבל יש כאן, לכן נוצרת כאן סתירה. אבל יש איזה הבדל בדיבור על שני הדברים.

הטענה העיקרית: טוב ורע נמצא ב״סיפור”

הנקודה העיקרית

ומה אנחנו אומרים, מה הטענה, הסברתי מספיק, שהטענה כאן היא שהתענוגים הטובים והרעים, על פי רוב, אולי קצת אפשר לדבר על לא לאכול יותר מדי, אבל על פי רוב כשאנחנו מדברים על טוב ורע בתענוגים, אנחנו לא מדברים על מה שמשותף, מה שכל אחד יש לו, אלא אנחנו מדברים על המעשה, על הסיפור. במילים אחרות, לא מה שרואים אם מדברים על…

ראיה מתורה והלכה

והאמת שכמעט כך ההלכה עובדת. מזה אני מאוד אוהב, שהדבר מתאים מאוד חזק עם התורה הקדושה. כל האנשים שאומרים שהתורה, ההלכה, המוסר, הרבה ספרי מוסר, יש להם כאן את הבעיה שהמוסר מתאים.

בתורה, דיברנו שהרמב״ן אפילו יש לו את הבעיה, שבתורה לא כתוב כמה זה לא נכון, כי כמה זה כמעט לא נוגע.

ראיה מאריסטו

דיברנו, אריסטו אומר שכמעט אף אחד לא אוכל יותר מדי. אני מדבר על זה, זה מאוד מצחיק לי, אני לא מכיר אנשים שלא אוכלים יותר מדי, אולי הוא חי בתרבות אחרת, אני לא יודע, אולי יש תירוץ אחר.

אבל גם באותו נושא, הבעיה בדרך כלל לא יותר מדי, הבעיה היא הלא נכון, או בדרך הלא נכונה, או יותר מדי גם, אבל לא יותר מדי במובן של יותר מדי ממש. יותר מדי אומר שאסור לאהוב את זה כל כך, צריך לאהוב את זה קצת פחות, או קצת יותר, או באופן אחר, או ביום שלישי ולא ביום רביעי.

הסיפור חשוב יותר מהפעולה

מיני דברים אחרים הם יותר, אפשר, אני אוהב לומר, זה יותר תלוי בסיפור שמספרים על זה מאשר בפעולה בפועל, מאשר בפעולה הגשמית. במילים אחרות, דברים שלבהמה זה לא היה הגיוני.

בהמות לא יכולות להיות פחות ויותר פרושות. הן יכולות להיות אולי לא בריאות, יש להן איזו בעיה עם התיאבון שלהן לאכול יותר מדי או פחות מדי. זה יכול להיות, אבל היא לא יכולה להיות יותר או פחות פרושה.

רק בני אדם יכולים לקבל מידת הפרישות

במילים אחרות יותר פחות, לקבל את מידת הפרישות, מה שהייתם יכולים, זה רק אדם יכול לקבל. למה? כי ההבחנות שנמצאות בזה, נמצאות רק בנושא של איזה מהמעשים אני מספר, אני אוהב את זה, זה תמיד בא עם בחירה מסוימת, עם תיאור מסוים שאפשר לחנך את זה.

תשובה על הקושיא של חינוך

כאן אפשר לענות על הקושיא שכל היהודים שואלים, אבל אי אפשר לחנך אדם שיהיה לו פחות אהבה לתנועת הגוף. זה בגלל שכל היהודים החסידיים שהם חושבים שהבעיה היא הגוף, נאבקים כל חייהם.

אבל אם אתה מבין שמדברים על רמת הסיפור, בהחלט אפשר לחנך. על זה כבר אמרתי כאן, על זה, נכון, אמרתי כאן את התורה.

דוגמה מחתונה

שאם יש חתונה ויש אהבה, זה צריך להיות פתרון לכל שאר הנשים. מה הקשר יש לזה? התירוץ הוא שעכשיו הוא חיבר את התאווה שלו עם המעשה. עכשיו, כשהוא מחזיק בתאווה שלו, הוא נזכר באשתו. האישה היא מצווה להיזכר. גם על זה יש הגדרות אחרות, אבל זה הרעיון.

הפרדוקס ומחלוקת השיטות

אז, ואנחנו מבינים שכאן מגיעים לפרדוקס, לקונפליקט שיש לי כאן. אין לי הסבר ברור… אני חושב שיש איזה הסבר ברור להבדל, אבל במשהו אני אתבלבל.

יוצא כאן שיכול להיות שזו גם מחלוקת על שיטות, אבל מעולם לא ראינו מחלוקת שיטות, אומר שכל אחד יש לו איזו נקודה, שצריך להבין איך כל אחד צודק. נכון? יש מחלוקת.

מעשה מר׳ לייב אשלג: ה״סלאבי החסיד”

המעשה

ראיתי, אמרתי מעשה, מעשה חסידי. ראיתי תורה מהרב רבי לייב אשלג. הרב אשלג אמר כך: שהחסידים שלו, אם יחטאו, הם חוטאים גס מאוד. למה? התענוגים העדינים אין להם. אני חושב שהוא מדבר על המצב.

היהודי החסידי ורמת הסיפור

אני מתכוון לומר, יש סוג כזה של יהודי חסידי, שאין לו… התאוות הרגילות שיש לגוי, אני לא יודע, אתה יכול לדבר על כבוד, זו לא דוגמה כל כך טובה, אבל אתה יכול אפילו לדבר על תאוות נשים. הוא רוצה לקבל… מה? כן, אני לא יודע מתי דיברתי. הוא מדבר בדרך כלל על תאוות הגוף.

זו שאלה שלמה אחרת, למה הרוצח כל כך נורא כמו הנואף? הוא פחות נורא במובן מסוים. ואני אביא את זה עוד בהרבה שיעורים.

ההבדל בין גוי ליהודי חסידי

אז, היהודי החסידי לא ירצה ללכת לדייט עם אף אחד. לגוי יש תאווה, זו תאווה חיצונית מללכת לדייט כמו לשכב, שני תענוגים שונים, זה עושה את זה מעניין יותר. העובד, הוא יכול לקבל את אותה תאווה מגופו של מעשה, אבל לדייט הוא לא הולך, הוא מדלג.

ה״סלאבי החסיד”

כמו הסלאבי החסיד, כן, שקורים לו חסיד. למה? כי אין לו בראש, זה אמת, כי אין לו בראש את הרעיון של מעשה, פגשתי, הסתובבנו ועשינו. יש לו… הגוף שלו עדיין עובד, כי הגוף שלו עובד תמיד, כמעט תמיד. חוץ מ… הגוף שלו עובד, הוא רוצה לעשות כל דבר.

אבל שהוא ייכנס לכל העניין, זה לא מדבר אליו, זה ממש לא מדבר אליו. ואתה יכול אפילו לומר, הוא יהיה עוקר בתאוות. אתה יכול לשאול שאלה, הוא צריך את זה כן מצווה, במקום מצוות המצווה. אני לא יודע, אבל הוא לא חי בתרבות, אין לו את הדברים הנלמדים. הוא לא למד, הוא לא התחנך, אין לו את הטעם. אבל הגוף שלו נשאר לו.

המסקנה של ר׳ אשלג

לכן אמר ר׳ אשלג, אמרתי, אני יכול לעקור את חלקי הנשמה, כמו החלקים היותר אנושיים.

המחלוקת על גשמיות ואנושיות: שתי שיטות הפוכות

הגוף נשאר אפילו כשהנשמה נעקרת

הגוף שלו עדיין עובד, כי הגוף שלו עובד תמיד, כמעט תמיד. הגוף שלו עובד, הוא רוצה לעשות כל דבר. אבל להיכנס לכל העניין, זה לא מדבר אליו, זה ממש לא מדבר אליו. ואתה יכול אפילו לומר, הוא יהיה עוקר כל תאווה. אתה יכול לשאול שאלה, הוא צריך את זה כן, מצווה, במקום מצוות המצווה. אני לא יודע, אבל הוא לא חי בתרבות, אין לו את הדברים הנלמדים. הוא לא למד, הוא לא התחנך, אין לו את הטעם. אבל הגוף שלו נשאר לו.

לכן אמר רבי וולף אשלג, אמרתי, עקרתי… אפשר לעקור את חלקי הנשמה, כמו החלקים היותר אנושיים. מהתאווה יותר קל לעקור, לחנך, אבל חלק הגוף הוא בעיה. אם הוא רוצה, איך הוא מתאפק? בדרך כלל הוא מתאפק, הוא עושה מה שהוא עושה. אבל אם נופלת לו נפילה, הוא הולך להיות מאוד גס, מאוד נמוך במובן, לא… מסכים עם מה שאני אומר?

תלמיד: נו, כך הוא אומר? טבע, איך קוראים לו?

מורה: נו, כך הוא טוען, כך אומרים החברים. אוקיי.

צד ראשון: אנושיות בגשמיות עושה את זה יותר טוב

אז, זו סברא. לא, זו סברא מעניינת. אז, עכשיו, כאן יש חקירה גדולה יותר. אתה תופס את החקירה? אם הולכים לומר, יש שני דברים אחרים שאפשר לומר.

אם הולכים לומר שהבעיה, בואו נגיד דבר אחד שהייתי עושה הרבה, אם הבעיה היא שלא אנושי, שמי שהוא רק זולל, כמו זה שהאריז״ל אמר שהיה אחד שהתפלל שהקב״ה יעשה את הלשון שלו, את הגרון שלו, גדול יותר, שיוכל לקבל יותר את תאוות האכילה, או הדבר האחר שאנשים מתפללים להיות גדול יותר כי הם חושבים שיהיה להם יותר תאווה כך, זה ממש בהמי, זו בעיה.

אם למשל מישהו שאוהב לקבל אחד עשר סוגי רטבים בסעודת השבת שלו, זה כבר… ואם כל רטב צריך לבוא מארץ אחרת, אני לא יודע, איזה מעשה שלם שבא מזה, איזה דבר מסובך שלם, זה צריך להיות אורגני, זה צריך לערבב שני אנשים ביום שלישי ירוק כשהלבנה מלאה, אני לא יודע, איזה מעשה שלם שבא עם זה, הוא איזה אדם. זו סעודה שלמה, הוא חי יותר אנושי, אמת? זו דרך אחת שאפשר לטעון.

רק כדי להיות ברור, אפילו הדרך הזו לא הולכת לומר שככל שהמעשה יותר מסובך זה יותר טוב. אני חושב שאף אחד לא אמר את זה. קצת זה יותר טוב מאשר להיות זולל. אני חושב שכולם מסכימים על זה, שלהיות זולל גס זה יותר רע מאשר להיות יהודי עדין, במובן מסוים.

וגם כולם מסכימים, שככל ש… זה סיפרו, מאמינים למעשה, זה כתוב על גב בקבוק היין, זה לא עושה את זה לבד יותר טוב, אבל יש מעשים כאלה שעושים אותם יותר טובים, ויש כאלה שהם יותר רעים, ויש כאלה שעושים את זה הרבה יותר רע, נכון? שזה נעשה עבירה גוררת עבירה, זה עושה את זה הרבה יותר רע. זו החקירה.

צד שני: הרמב״ם – להוסיף אנושיות לבהמיות עושה את זה יותר רע

אבל ה… ה… ה… זה כמו צד אחד, דבר אחד שעולה. אבל אני תופס שמהצד השני יוצא בדיוק הפוך. למה יוצא בדיוק הפוך?

אם לוקחים את הרעיון שאמרנו קודם עד הסוף, ואומרים שזה דבר בהמי, צריך להבין שלהוסיף… הרמב״ם אומר את הטענה בחלק י״ח בפירוש, להוסיף משל למעשה בהמה, הוא לא עושה את זה מעשה בהמה, הוא עושה את זה יותר רע. מסכים? למה?

כי אדם, כך אומר הרמב״ם בחלק י״ח, הרמב״ם אומר, הוא מאוד נגד. הרמב״ם אומר, שאתה רואה אנשים מתאספים יחד לאכול, צריך להסתכל שאנשים מתאספים יחד לעשות. זה אותו דבר, שניהם צרכי הגוף. כתוב פסוק מפורש, “וכל שולחנם מלא קיא צואה”.

אז, כלומר, לאנשים יש צורך הגוף. יש לו צורך הגוף! אתה שמרת בפנים. ר׳ יודל ג׳יקר אמר, הוא לא מבין, הרבי מנהל תיש ורבה. למה? שאף אחד לא יהיה בכתוב, עד שכתוב ברמדר גם כן.

תלמיד: כן, הם התביישו?

מורה: כן. לא בפני אנשים. לא בפשיטות ביחד.

תלמיד: כן, גם היום. זו מחיצה קטנה.

מורה: כן, זה עדין, היה בית כסא, זה לא היה בפומבי. צריך להבין, אפילו כשעשית ביחד, זה לא אומר שזה היה בפומבי. אתה תופס את ההבדל?

תלמיד: זה אומר פרטיות?

מורה: כן, זה היה מוסתר במקום, שם יוצאים החוצה, כמו שאפשר ללכת למקווה ביחד. זה בית כסא, כולם מודים שלא עשית בסעודה, ומה שזה היה אז, אני לא יודע מה, הפלטיא הגדולה שם.

תרגום לעברית

אז זו הטענה של הרמב״ם. כשהרמב״ם טוען, אה, יש אנשים שכותבים שירים על זה, על יין ועל תאוות אחרות, כותבים שירים שלמים, ועושים מזה כתיבה שלמה. אומר הרמב״ם, זה דבר גרוע יותר. למה יש לאדם שכל עם כוח, דמיון אפילו, עם כוח, ציור? כדי שיחשוב על דברים שאפשר רק לחשוב עליהם.

אם אתה משתמש בשכלך כדי לחשוב על אוכל, הרי זה מכלל היה כבוד השכל. לא, ממילא אתה זללן. הרמב״ם בעצם אומר את הטענה הזו. ממילא אתה זללן, הם עץ נבוך, גם אתה עץ. אבל אם אתה לוקח את החלק האנושי שבאדם ואתה משתמש בו לאכילה, יש לך עוד חשבון עם האכילה שלך, יש לך עוד קצת תורה על זה, מה קורה איתך? אתה גרוע יותר.

הסתירה: שתי דרכים הפוכות

זה מאוד מעניין, זה נראה ממש כסתירה. אני לא רואה שאפשר ליישב את שתי הדרכים. כלומר, הראשון אומר שמי שאוכל רק כי הוא צריך, רק כמו בהמה, רק מה שהוא רוצה, הוא הבהמה. והשני אומר שלא, שמי שיש לו מעשה, הוא הבהמה הגדולה יותר.

אני יכול לתת לך עוד דוגמה, עוד התייחסות לזה, ברפובליקה.

המשל מהרפובליקה: “עיר של חזירים”

אבל הראשון אומר שיש אוכל טוב ואוכל רע. הוא לא אומר שיש יותר מדי או מעט מדי, אבל יש כן הבדל גדול שהטיעון של להוסיף מעשיות עושה את זה גרוע יותר אינו לגמרי נכון. אני חושב שאפשר את זה, אבל אני מאמין שזו בבירור קצת מחלוקת. צריך להיכנס לעומק, אני רק רוצה להעלות את החקירה.

אני אחפש לך עוד התייחסות למחלוקת, אני מאמין שזו מפורשות מחלוקת. ברפובליקה כתוב, ואפשר את המעשה מהרפובליקה כתוב בכוזרי, כן, כולם יודעים.

בקיצור, סוקרטס מספר מעשה שהוא רוצה לתאר איך הוא אדם, כמשל לנפש, כולם יודעים, הוא מספר את המעשה של העיר הקטנה, והוא מספר שהולכים לייסד עיר. הוא מתחיל, מה עיר צריכה? אנשים? בסדר. מה אנשים צריכים? אוכל. בסדר, נאסוף קצת חיטה וקצת מים, נעשה קצת לחם, ונאכל.

בא מי שמדבר איתו שם, והוא אומר לו, רבי לבן, אני רוצה לספר לך מעשה. עשית עיר לחזירים, לפיגס. לא עשית שום עיר לאנשים.

הוא אומר, מה זאת אומרת? נתת לחם, נתת מים. זה ממש תיאור כזה, פז במלך.

אפשר לחיות. הוא אומר, מה זאת אומרת? אדם צריך לקבל קצת… קצת מיונז, קצת חריין, קצת בשר לפעמים. אדם לא חי ככה כמו חזיר, כמו שאתה מספר, אתה אוכל דשא.

הוא אומר, “אה, אתה צודק. אתה יודע מה? לכבוד זה צריך לעשות צבא, כי בעיר שלנו לא גדל מספיק שנוכל גם לעשות דיפס עם מלח, לא מלח, עם דבר אחר.”

וכאילו יש כאן ביקורת בזה. כלומר, הוא טוען שמה שאנשים מחפשים מותרות, זה עולה בכל הבעיות. בגלל זה מתחילה המלחמה, בגלל זה מתחיל, ממילא צריך כבר לחנך את מי שהולכים למלחמה, מתחילה בעיה שלמה.

כך כתוב מעשה, אם כתוב בפירוש ששיטת גלאוקון הייתה שזו עיר של חזירים, אלה שאוכלים בלי דיפס. הוא לא אומר בבירור את הביקורת שלא, אבל הוא נכנס לזה, ובמקום אנשים הולכים לאכול את זה.

שיטתו ההפוכה של אריסטו

נראה ש… איך קוראים לו? מה שאין כן אריסטו אומר מאוד בבירור שבמקומות שהוא רואה, הוא אומר מאוד בבירור שאדם שלא היה לו שום טעם ושום זה ושום העדפה הוא חזיר. הוא מסכים עם מי שאמר שזו עיר לחזירים.

לפי סוקרטס שאדם נעשה רק לעשות את כוח השכל, רק בלית ברירה צריך לטפל באנשים שלא מחזיקים בזה. נראה שמה שנראה לאנשים הפשוטים הוא עיר של חזירים, אתה תופס שזה נסתלק חזירים, כי הם, ועכשיו מסכים בכל הסברא, על פי פילוסופיה, על פי אפלטון, הם ממש המלאכים, לא שום חזירים.

הבעיה היא, הרבה פעמים מנסים להיות מלאך ונשארים חזיר, אולי זה בטוח לא שום דרך. אבל בטוח יש כאן משהו מחלוקת בסיסית אמיתית למי שהוא בכלל לא אוהב שום אוכל, בואו נגיד זה בלית ברירה ככה, האם הוא אדם טוב או אדם רע.

השאלה המעשית: מה המטרה?

זה אומר כבר יותר על דרך המצווה, אבל השאלה היא האם אוכל צריך לאהוב, כלומר לרצות, נכון?

תלמיד: כן, ליהודים הפשוטים ידעו ש… בליובאוויטש יש מסורה מבנו של הרבי הזקן ר׳ משה, שכל מצוות שהגוף מקבל הנאה לא צריך לכפול. כמו עונג שבת, כזה מין שבת. אז הם אומרים, מה?

מגיד שיעור: כן, בסדר, זה לא דבר נעים, זה נכון.

תלמיד: כן. ואוכלים מעט.

מגיד שיעור: בסדר.

השאלה הבלתי פתורה

והשאלה היא, האם הוא דווקא טוב יותר? מי שהולך שם, יהודי חסידי, הרבה יהודים חסידים, לא כולם, הרבה יהודים חסידים, זה נכון מחזיקים כמו שאמרנו, כמו שסוקרטס כאילו היה מחזיק כאן, שלא, שזה בחור גדול יותר, מי שהולך למסעדה ההיא, ממי שאוכל סתם חתיכת קוגל גסה.

זה הרמב״ם. הרמב״ם במורה, לא בהלכה. ההלכה לא מחזיקה כך, פשוטו כמשמעו. התורה הקדושה לא מחזיקה כך, אמת? בתורה כתוב שצריך לאכול עם מלח, כי אין כבוד לעשות המוציא ולאכול לחם בלי מלח, אמת?

תמיד אפשר לומר את התירוץ, אני לא יודע. אני לא יודע, זה תירוץ קל. אני מאמין שיש כאן בעיה אמיתית.

השאלה היא, כשאתה אומר שהיהודים הגדולים הם יהודים פשוטים, חלילה וחס, מה המטרה, אמת? אני לא יכול להתמקד בבעיה, או איך מתמקדים? לא מתמקדים בכלל לומר בלית ברירה יש לי גוף שאוהב לאכול, או לומר, לא, יש תועלת מסוימת, יש דרך מסוימת איך להיות אדם, וזה כולל לאהוב דברים מסוימים בדרך טובה.

מובן מאליו, צריך לדעת מה ומתי. אני לא אומר הכל, ואני לא אומר שכל פעם שמוסיפים קצת תורה לאוכל זה נעשה טוב יותר. יש חלקי תורה שטובים יותר ושגרועים יותר, אבל יש דרך מסוימת. מה זאת אומרת סעודת מצווה?

בסדר, אולי לא.

משל הבעל שם טוב על עונג שבת ובעיית הגשמיות

משל הבעל שם טוב על בן המלך והאיכרים

מגיד שיעור:

כמו שהבעל שם טוב, הבעל שם טוב אמר, כן? תורת הבעל שם טוב למשל, זה הולך עם הדרך הזו, נכון? הבעל שם טוב אמר למשל, כתוב בתולדות הרבה פעמים, למה עושים עונג שבת?

אתה מכיר את המשל שהיה איכר, לא איכר, סליחה, בן מלך. איך הולך המשל? כן, בן מלך היה שבוי במקום של איכרים. יום אחד הגיע אליו מכתב מאביו, איזו שמחה, הוא רצה לשמוח. אבל איך משתמחים? האיכרים לא מבינים מה זה המלך, לא מה זה המכתב, לא הבן מלך.

הוא קנה להם קצת משקה, והם רקדו בשביל המשקה, והוא רקד איתם בשביל הבן מלך. הוא אומר, מובן מאליו, כך עושים עונג שבת. הנשמה רוצה לשמוח עם הקב״ה, הגוף לא מבין, נותנים לו קצת משקה שירקוד איתם.

ביקורת על המשל: הגוף כבלית ברירה

מה זה אומר? לא כמו שאתה אומר. אתה אומר בעצם את כל הדבר בלית ברירה, אני תקוע, אני נבוך תקוע, למעשה הגוף בכלא, אני לא יכול, בלית ברירה אני חייב להגיע לגוף, כי אני לא יכול, אני באמת לא יכול, אני לא יכול להיות שמח בלי הגוף, אני חייב אותו.

אבל אין שום טוב, אין שום טוב בגוף עצמו להיות שמח. לא שמישהו אחר יוכל לומר, לא, צריך להיות שמח, לא כל השבוע, כל ימי החג מסופים, שבת.

קושיא: למה הקב״ה נתן טעם באוכל?

תלמיד:

למה הקב״ה נתן טעם באוכל?

מגיד שיעור:

אה, זו קושיא טובה. טוב מאוד.

שיטת ר׳ בערל לעטשעווער

על זה, זקני ר׳ בערל לעטשעווער לא החזיק כך. הוא כותב דווקא את הקושיא, והוא אומר שזה חייב להיות שזה לא נכון. אני לא יודע, מי מאיתנו מכיר את הבעל שם טוב, אפשר לפרש הכל, אבל הוא הולך בדרך אחרת.

הוא אומר דווקא שממילא הוא נכנס לדרך הראשונה. הוא אומר שכן צריך, צריך למצוא את הנכון, צריך לכוון את הכוונות הנכונות, מה שזה לא יהיה. אבל יש מעשה של האכילה, אם התירוץ שלי הוא שיש מעשה טובה של האכילה, וזה הופך הכל. מי שמכוון כוונות אכילה יש לו מעשה שלם למה הוא צריך לאכול, וזה ה… יש הבדל שהם אוכלים ושהם אוכלים שם זה לא אותו דבר. זו באמת מחלוקת אבל.

דיון: טעם, בהמות ואנשים

תלמיד:

מה לא אפשר לומר שהקב״ה עשה טעם כי אחרת אנשים לא יאכלו? המעשה מרגישה לרגע לאכול.

מגיד שיעור:

יכולים לאכול עוד. יש להם עוד טעם דווקא. זה לא קש. זה לא קש. זה לא קש.

לא, הסיפור הוא סך הכל שהאנשים… זה מביא את הקב״ה. זה דיברנו בשיעור על זה. אם מביאים את הקב״ה, עושים את זה יותר מסובך. אם אתה מחזיק שהקב״ה לא יכול היה לעשות שום… הוא עשה קש, כן? אתה רואה שאתה יכול לעשות אדם שיאכל קש, תן לפרד לאכול. יש סיבה גדולה לזה. למה הסיבה? למה הסיבה? למה הסיבה?

תלמיד:

מה אז?

מגיד שיעור:

אני מאמין שזה לא הגיוני שנתת… על מה דיברתם על זה ומתי דיברו על זה? אני מאמין שלהביא את הקב״ה זה לא מאוד… אני מאמין שזה לא מאוד מועיל. יש דבר כזה. יש דבר כזה. יש דבר כזה.

תלמיד:

לא, מיני האוכל זה דווקא, אנשים עשו את מיני האוכל. הקב״ה רק עשה מין אוכל אחד, האנשים עשו את כל מיני האוכל.

מגיד שיעור:

איך מיני האוכל כבר הקב״ה עשה? שניים, שלושה, אַרבעה, שבעה? הוא יכול, הוא יכול גם לרצוח. הוא לא יכול לרצוח. בליעות הוא דווקא עשה. מה הוא יודע, הוא יכול לרצוח. למה הוא עשה את זה? הוא אומר שלפעמים צריך לרצוח.

זו לא ראיה כל כך טובה, תאוות הרציחות, שיש אנשים שאוהבים מאוד רציחות, בגלל זה צריך לרצוח. אולי צריך להגיע לאנשים מסוימים לפעמים. אל תגיד, אבל…

מה אתה יכול לומר למה יש כל כך הרבה מיני טעמים באוכל? ויש חלק כזה שעושים כאן ל… לך דווקא עם השיטה האחרת ההיא. מה שאמרו קודם לא כל כך, כי סך הכל כל מיני הטעמים, זה האנשים, הסיפור שהאנשים מספרים, שהאנשים לקחו את השכל שלהם, והטעם יש לו כוח גם, כן?

תלמיד:

לא, שם לא. לא, הפרה מרגישה הבדל בין קש לדברים אחרים.

מגיד שיעור:

כן, יש כן, יש רק לא את ה… ה… ה… לבהמה רגילה יש הבדלים. כן, בוודאי, יש פינוקים, נותנים אפילו פינוקים לבהמות כשמאמנים אותן. זה לא אחרת. יש כל כך הרבה מיני טעמים באוכל.

ניתוח: שני אנשים קיצוניים ברחוב

מגיד שיעור:

בוא נבין. האלגוריה היא הרבי בראון. אני מרגיש שבונים את זה… אני יודע שהשאלה היא שאלה גדולה, אבל הדרך שבה בנו את השאלה, הדרך שבה בונים את זה… אני רואה איך בונים את השאלה, אני מאמין… זה מנסה לקבל תירוץ בדרך שמביאים את זה, אבל הם לא יודעים מה התירוץ.

תרחיש 1: הגורמה והקבצן

אני רוצה להציג כמה תרחישים. בוא ניקח תרחיש אחד, יש שני אנשים ברחוב. אחד הולך, והוא… אני לא יודע מה, הוא אוכל משהו מפואר… הוא אוכל ממש, אני לא יודע, הוא מחכה שיהיה מתחת לשמש, הוא שופך קצת מלח, והוא אוכל את זה, והוא… מה הוא?

בצד השני מסתובב איזה קבצן, מנדל החזיר, אני לא יודע, והוא אוכל מהזבל.

אני מאמין שכמעט כל אחד מבין שאפילו אלה הקיצוניות הגדולות ביותר, אני לא מבין. אני יכול לשמוע ששניהם, המחשבה הגדולה ביותר עם חוסר המחשבה הגדול ביותר, יש משהו אינטנסיבי בהמי, כמו שקוראים לזה עכשיו, אנשים בהמיים. מבינים את זה, נכון?

תרחיש 2: שני אנשים ליד הזבל

עכשיו בא הרמה הבאה של אדם. לא, האדם הראשון טוב יותר או גרוע יותר? אני רואה כאן שני אנשים, אחד… באותו זבל, אחד עומד ואוכל מהזבל בלי מחשבה, ואחד אוכל עם הרבה מחשבה.

איכשהו אנחנו, אנחנו צופים בשני האנשים, מבינים ששני האנשים עושים משהו שהוא משהו לא אנושי. הם… משהו יש… אפילו זה משתמש בהרבה מחשבה וזה משתמש בהרבה… אני מבין שאנחנו מעלים סתירה, כל השיחה הזו… להראות שיש סתירה.

דיון: איפה הסתירה?

תלמיד:

האדם שעומד שם, הוא היה שם בוכה, כי הוא מחזיק את ההנאה הגדולה ביותר שלו לעמוד ליד פח זבל. והשמש זורחת על הגלידה שלו אז, ומשהו, והוא חייב ממש, הוא לא אכל כל הדרך, ולהמשיך לאכול.

מגיד שיעור:

אני מאמין, מבינים, אני מאמין שאפשר לראות שיש שייכות, שאין סתירה. אני אומר, מדברים כאן נגד, ואני מאמין שצריך לבנות רמות כדי לראות איך זה נעשה סתירה. אנחנו לוקחים את זה, ואנחנו רוצים לעשות כך.

רגע, האדם מוסיף שכל המחשבה היא רעה, והאדם אין לו שום מחשבה, הוא מסתובב בזבל כמו בואש. בשאלה, ככל שהוא מוטרד יותר הוא בקיצוניות האחרת, נכון? האדם ש… אחד מסתובב בזבל.

תלמיד:

לא, אני יכול את זה בדרכים אחרות, זה יהיה עוד רלוונטי, היה לי פרדיגמה מהשבוע. האדם ש… אין לו שום דבר עם האוכל רק החלק הבהמי, רק זה שהוא צמא והוא רוצה לשפוך מים לצד.

מגיד שיעור:

כן, הוא מדבר על האדם שאוכל שם עם הזבל, אין לו שום דבר עם האוכל שם. הוא תופס זבל, הוא מאוד צמא. הוא תופס אוכל. ההוא כבד, אני לא יודע מה זה. זו לא תרבות אכילה. אני לא יודע מה זה. זה כן, זה משהו… זה משהו מצחיק, כן.

תלמיד:

אוקיי, מה שיש יותר עם המשחק.

נו, והאדם שהוא… אתה מביא את הסתירה… מהיכן אני עומד, כשאני מחכה שעומד לאדם שלי ברחוב, מהיכן אני עומד, זה אומר שלי, איך אני קורא לעצמי, אני הולך שלי. זה משהו יותר מדי. זה משהו יותר מדי.

העיקרון: התרחקות מהרמה הבסיסית אינה אוטומטית טובה יותר

הדבר האחד, הדבר האחד שהקב״ה רוצה מכל הדברים הוא, שזה לא אמת שהאנושי… זה לא אמת ש… זה לא אמת. במילים אחרות, צריך… אני חושב שהדרך הטכנית צריכה להיות שזה לא אמת שההתרחקות מהרמה הבסיסית עושה את זה טוב יותר. זה רק לגמרי נכון.

מה שנכון הוא שהטוב והרע לרוב נמצאים ברמה אחרת, אבל שם גם יש טוב ורע, והרע הוא דווקא יותר בהמי. מה אני מתכוון? אתה יודע מה אני מתכוון?

הקשר לשבת ויום שלישי

אני יכול לומר זאת, למשל, מי שכבר אוכל ביום שלישי, אני סבור שהוא בהמה. אבל יום שלישי… סליחה, אני רוצה לשאול.

תלמיד:

לא, אתה לא מבין שאני מתכוון שזה שריד משבת, אני לא יודע.

מגיד שיעור:

מגשימים את שני האנשים. למה? מגיע שבת, אין שום דבר שאוכלים. אני מתכוון שיש את הדחף, אני שואל, אני מתכוון שמגשימים כאן שני דברים עם החרפי הלני פון חישי משוש [התייחסות לא ברורה].

אנלוגיה לאומץ ופחד

אני עומד, אני רואה שיש שני אנשים, אחד מפחד מאוד מהאוכל שלו, ואחד אוכל וזולל. אני הולך להסתובב ברחוב בצד אחד, אחד הוא אדם מאוד מפחיד, הוא יושב איפשהו. מפחד לחצות את הרחוב, והשני רץ דרך עם שוט מפחיד, והוא שניים לחיות.

ואני מבין גם ששם יש ממוצע בין שתי מידות שיש להן שייכות. שתי המידות ויש להן שייכות, כי אצלנו עשינו שיעור עכשיו לפני כמה שבועות על חוש המישוש.

השאלה של השייכות

אבל אני שואל, מה באמת יש שייכות לשניים לומר ש… אוקיי, חוש המישוש הוא ביטוי של אני כאדם כאן. כמו שאני הולך לדבר על דבר הפוך מאומץ ופחד, זה שתי קיצוניות… אלה רק שתי קיצוניות, אבל אלה שני דברים שונים, נכון?

אבל זה לא שתי קיצוניות, אלא זה גם שני דברים שונים. אבל זה לא קיצוני, אלא כך להשיג את זה. אבל המחשבות על המצווה, זה גם שני דברים שונים. יש הרבה מאוד דרכים להיות לא נכון, הרבה מאוד דרכים. דרך אחת היא להיות גרגרן. דרך שנייה היא להיות אדם מעודן מדי.

הדרך הנכונה היא, אפשר לקרוא לזה משהו באמצע, אני מניח, אפשר לומר משהו כזה, או אולי באמצע זו לא המילה הנכונה, אבל… אז, ה… זה נכון כמו מה שאתה אומר, דרך המצוות מחזיקה, במידה שלא תמיד להתרחק מאדם אחד…

הקונפליקט בין שני מהלכים באכילה: סדר מול טפל

היסוד: שתי דרכים להיות שגוי

מגיד שיעור:

בוא נאמר כך, יש שתי דרכים להיות שגוי, יש שתי דרכים. דרך אחת היא להיות גרגרן, דרך שנייה היא להיות אדם מעודן מדי. הדרך הנכונה היא, אתה יכול לקרוא לזה משהו באמצע, אני מניח, אפשר לומר משהו כזה. או אולי באמצע זו לא המילה הנכונה, אבל בוא נאמר למשל, נכון?

אז, זה נכון כמו מה שאתה אומר, שדרך הממוצע מחזיקה במידה שלא תמיד להתרחק מבעיה אחת מוביל אותך לפתרון. תמיד צריך עוד הכל להשתמש בשכל, לברוח מהבעיה. ההיפך מטיפשות אינו שכל, ההיפך מטיפשות הוא בדרך כלל גם טיפשות. אז, כמו להיות הפחות, אבל עדיין נכון ששני הדברים האלה נכונים. זה מה שאני חושב שיש משהו כזה, שני הדברים האלה נכונים, שלהיות כמו אריה, בהמה שדורס ואוכל זה לא טוב, וגם להיות מישהו שבאמצע תשעה חושב על הסיום זה לא טוב, אתה תופס?

זה לא אומר… יש טוב מסוים ששייך לא להיות פרסר, ויש טוב אחר ששייך לא להיות יותר מדי עם השכל לזה. אבל עדיין נכון שכאן עדיין יש מחלוקת, יש מחלוקת אם יש שייך להיות כל שכל או כל אהבה בזה, אתה מבין?

השיטה הרדיקלית: האכילה עצמה היא הבעיה

מגיד שיעור:

זה לא יפתר על ידי הבעיה שלך. יש מחלוקת אם מישהו אומר, כמו, להיות ב… דוגמה, אולי זו לא הדרך היחידה לומר, להיות בגוף זה מקרה, ולאהוב דברים של הגוף זה מקרה מנקודת המבט של השכל, ולכן, אין שום כמות אוכל שטובה, אין שום כמות של אהבת תענוג שטובה. הכמות היחידה שטובה היא כשעושים את זה, כמו שהתניא אומר, בהכרח, בעל כרחו. בעל כרחו זה כמו טוב, הוא אומר, קילוח השד. קילוח השד, זו התשובה היחידה.

זה לא מצב של קילוח השד, נכון? זה לא מהלך קילוח השד. שני המהלכים האחרים, אני אוציא.

תלמיד:

מה? אם יש… לא, בסעודה של דבר תורה, אולי אוהבים את דבר התורה, לא את הסעודה.

מגיד שיעור:

טוב מאוד, זה מסתדר עם ה… טוב מאוד. הייתי רוצה לומר, אם מישהו לגמרי במהלך קליפת השור, הוא יאמר לא, כי הבעיה היא האכילה עצמה, הבעיה אינה האכילה הלא נכונה. ברגע שאומרים שהבעיה היא לאהוב את האוכל בצורה לא נכונה, אז אתה צודק, אז, זו לא בעיה, אני מסכים. אם אתה אומר את זה, אז זה יכול להיות שגוי בהרבה דרכים, זה יכול להיות שגוי ביותר מדי, זה יכול להיות שגוי במעט מדי, זה יכול להיות שגוי בעקום, כל מיני דרכים יכול להיות שגוי.

אבל אם השגיאה מורכבת מהאכילה עצמה, וזה לכאורה מה שיוצא מהסברא שמובאת כאן, שמסבירה לא את השגיאה, בוא נהיה ברורים, מה שמובא מסביר את השגיאה, מובא מסביר למה מי שטועה בזה גרוע יותר ממי שטועה בדברים אחרים. אבל אם לוקחים את זה קצת יותר רחוק את הסברא ואומרים שיש שגיאה באהבת אוכל עצמה, אז כל כמות שלה צריכה להיות שגויה. זה כמו קיצוני, אבל כמו, ניכנס לבעיה אחרת אם זה נקרא להיות קיצוני, אבל זה קיצוני ביחס לזה.

בעיית הציניקות: אכילה כמו בהמה

מגיד שיעור:

אבל זה קיצוני במובן שאתה אומר שאתה בכלל לא נולדת לאכול, אתה נולדת לחשוב. אז בכלל אכילה היא בכלל העבירה, ומה שבהכרח, ולית ברירה, כדי לחשוב צריך לאכול, אז אוכלים.

ועכשיו, יכולה להיות שאלה אחרת, עכשיו, בוא נאמר מישהו הולך על אותו מהלך, ולית ברירה צריך לאכול, עכשיו, שיהיה פרסר או לא? מישהו יכול לומר, עדיף להיות פרסר, או עדיף לאכול כמו האדם הדורס ואוכל, כי זה מהיר יותר. וכאן אפשר, לא ברור, מישהו באמת מאמין בזה, אתה רואה? זה המקום שהשאלה…

תלמיד:

לא, אבל אני שואל אותך, האם מי שסבור שהוא אוכל רק כדי לחיות, כדי ללמוד, האם הוא צריך ללכת להיות אוכל בשוק, כמו שאומרים הגמרא, הוא לא יכול, נכון?

מגיד שיעור:

אתה מתכוון שהוא אוכל כדי לחיות כך, ולא ברור שאנחנו חושבים שזה טוב.

תלמיד:

מה? הוא הולך לעשות פאריגאטש גם?

מגיד שיעור:

כן, כמו דיוגנס הציניקן, הוא גר בחבית, הוא אכל מה שמצא.

האם נלך עם זה? האם נלך עם האנשים שאנחנו חושבים עליהם כמופת שעושים דברים כאלה? זה בכל זאת ציניקן, לא? בעצם הרעיון של להיות ציניקן, נכון? הוא לא גורס אנושיות בדרכים מסוימות, הוא לא אוכל עם מזלג, כי מזלג קשור ל… פרה אוכלת גם בלי מזלג, הוא בטור פרה, נכון? הוא לא גורס את הפרה-יות שבו, הוא עושה את זה רק ולית ברירה, הוא אוכל והוא אוכל כמו פרה. פרה אוכלת בלי מזלג, הוא אוכל גם בלי מזלג. יש מושג כזה, לא? וזה מה שאתה אומר, לאכול כמו אדם. מה זה אומר לאכול כמו אדם? לאכול כמו אדם זה גרוע יותר מלאכול כמו פרה. אני רוצה לאכול כמו פרה.

תלמיד:

הוא היה ציניקן, אותו דבר. הציניקן היה עם אותה פילוסופיה. אני לא מעוניין בכל העניין של אכילה. צריך לאכול. בגלל זה, מזלג כף שעולה לך כסף, הכסף אני יכול לקנות חברותא, הכסף אני יכול לקנות ספר, הכסף אני יכול לקנות דבר אחר שאני צריך לעבוד. מה שזה לא יהיה, אני לא מספיק בתוך המהלך האמת.

מגיד שיעור:

יש באמת אנשים שחושבים כך. אתה רואה, עדיין יש קונפליקט. אז, אם אתה מחזיק באריסטו, אתה יכול לפתור את הקונפליקט. או אולי יש דרך לומר את זה.

שתי דרכים להבין את המהלך החסידי

הדרך הראשונה: סדר ונימוסי שולחן

מגיד שיעור:

אמת, שצריך לאכול בלית ברירה, אבל כשאתה אוכל עם מפה מראים שאתה מתעניין פחות. אני בעצם לא יודע איך זה עובד. היהודים החסידים ש… אני לא חושב ש… אולי הם באמת רק בחיות השעה. ואולי זה… ואתה חושב שאתה מתכוון שאני מתעניין יותר מדי, ואני מתעניין פחות, לכן אני לוקח את הראשון ואני ממשיך. אני לא שם מלח. נו, זו הדוגמה שלי שאנחנו מדברים. יש שיטה כזו? יש שיטה כזו? בטח שיש, כן. השאלה היא האם זו שיטה טובה?

תלמיד:

זה יותר סיגוף מצדנו.

מגיד שיעור:

סיגוף זה באמת יותר מדי. כשאתה אומר שאתה מתעניין בגוף שלך יותר מדי. מה אכפת לך? תאכל כן, תאכל לא, ותמשיך הלאה.

תלמיד:

אתה סיפרת קודם את הדבר, דיברת על סעודת מצווה. שאלת על סעודת מצווה, זו לא המצווה שבה. משהו אומרים, ומבינים שהמצווה היא שמתאספים ביחד, אולי יש מתאספים ביחד שרים ניגון, או לא שרים ביחד. מבינים שמשהו הסעודה עצמה… כי מתעניינים כי לאנשים יש גופים שאוהבים לאכול סעודות.

מגיד שיעור:

לא, לא, לא, אני מבין, אבל אני אומר, זה לא אותו דבר כמו לומר לאכול עם מפה. נראה שיש משהו יותר.

מעשה מר׳ שמואל׳ע פעלד: צ׳ולנט ערב שבת

מגיד שיעור:

אני אומר לך מסבא רבא שלי, ר׳ שמואל׳ע פעלד, הוא היה אומר, חסידי, מי שאוכל צ׳ולנט ערב שבת הוא פרסר. יש כמה יהודים שאוכלים צ׳ולנט, זו חברה חסידית, זה מה שהם אמרו. נכון?

אבל יש שתי דרכים להסביר את זה. שמי שמדבר על מנה, זה מבוסס על אותה תיאוריה, זה רק רעיון אחר של מה בתוך זה טוב. רק להיות ברור, יש שתי דרכים לומר את החברה החסידית הטובה. אפשר לומר… יש שתי דרכים להסביר את אותו דור חסידי. בדיחה, זה אומר קצת ציני, אבל יש בזה גם קצת אמת.

אז, יש שתי דרכים להסביר. דרך אחת להסביר היא הדרך האריסטוטלית לומר שיש סדר, כמו שהגמרא, אני מתכוון, במסכת ברכות לא כתוב אף פעם לאכול פחות. יש סדר של המחלוקות איך בדיוק סדר של סדר החסידים, כזה משום נקיות, כי שמאי ובית הלל התווכחו מה הם נימוסי השולחן הנכונים.

אז, יש סדר, אדם לא אוכל כמו חיה, הוא עושה נטילת ידיים שזה לא המתים הקדושים [?], הוא שוטף את הידיים, וכן הלאה. ואז אתה רואה, מי שאוכל צ׳ולנט, זה לא הסדר איך אוכלים. צ׳ולנט, יש סדר, שבת מגיע מוקדם.

תלמיד:

אה, סתם חבורה, צריך לאכול משהו, חבורה באה עם זה, אי אפשר לשבת…

מגיד שיעור:

בבעלז אמרו שאפשר לשבת עם קפה. זה לא מוכן, צריך כן כל החיים, אמת? מה הבעלזר יושב יותר לא? בקיצור, שאדם צריך לאכול, זה מתאים. אוקיי, אין בעיה.

המהלך האריסטוטלי: אכילה כדבר טוב

מגיד שיעור:

אז, לא כי זה הופך לטפל, אלא כי זה הופך לדבר טוב. יש הלכות אכילה טובה. אכילה טובה נראית עם מפה, עושים גרטל, בלי הגרטל, עם הכובע, עם הכובע, מה שזה לא יהיה.

אחר כך יש שיטה אחרת שאומרת, לא, אכילה היא דבר מלוכלך. אם צריך להתאסף, האכילה הופכת לטפל. דווקא בגלל צורך הגוף, או אפילו קצת יותר מזה, אבל ההבדל מהפרסר הוא… אצל היהודי החסידי, אצלו האכילה הפכה לטפל. זה כבר טפל, זו אספה חסידית, זו לא סעודה, לא הלכו למסעדה.

מה ההבדל בין ללכת למסעדה לכבוד יום טוב ולעשות סעודה גדולה בבית? זה בכל זאת כל ההבדל. מסעדה היא מקום אכילה. היהודי החסידי לא הולך למסעדה, הוא מביא את המסעדה אליך הביתה, אבל אז המסעדה באה אליו. מה ההבדל?

תלמיד:

אבל למה אתה לא יכול לומר לי שאכילה היא בעיה?

מגיד שיעור:

דרך אגב, שיריים אסור לאכול. כתוב “הצנועין מושכין את ידיהם”. אסור לתפוס בטח. הצנועין מושכין את ידיהם.

צניעות ושיריים

מגיד שיעור:

שכחתי, העברתי שיעור שלם על זה. רק חלק משיעור קודם שחיפשו מילה איך קוראים למי שמרוסן, שקוראים “סופרון” ביוונית. אז, לכאורה בחז״ל המילה היא “צנוע”. כמו שכתוב “הצנועין מושכין את ידיהם”, רבי עקיבא אמר “צנוע עלי”, צנוע היא מידה טובה. צניעות פירושה האדם המרוסן, צנוע.

וכתוב בחלוקה של לחם הפנים, “הצנועין מושכין את ידיהם”. צנוע פירושו אלה שלא היו פרסרים. אז מזה לומדים, ראיתי שהרבי מוויזניץ החזיק כמונו. הייתי אומר לאדם שתופס שיריים, הרי כתוב “הצנועין מושכין את ידיהם”.

הקונפליקט הבלתי פתור

תלמיד:

למה אתה לא יכול לומר לי שאכילה היא בעיה, אבל לפעמים אכילה טובה בסעודת מצווה? למה צריך להיות בעיה עם המילה “בעיה”?

מגיד שיעור:

למה? זה גדול מהכתוב? אוקיי, אם זה גדול מהכתוב, אז איך לפתור הכל, כי כשזה בא למטרה טובה, אדם שהולך לומר עכשיו דבר תורה… אוקיי, אז זה הופך לטפל יותר. זה לא טוב לעצמו, זה טוב לטפל. אז זה לא טוב.

תלמיד:

אם אפשר לומר את זה, אפשר לומר את זה. מה אז?

מגיד שיעור:

אתה הולך עם השיטות האחרות. אתה ממשיך לרדוף אחרי שזה לא טוב בעצם. ולא רק זאת, אלא אותה שיטה הייתה עדיפה לזלול… לומר תורה בלי אוכל. אבל בכלל, למה צריך לתת אוכל? כי היום יש שיעור בלי אוכל, רואה? אפשר עוד. רואה, למה נותנים אוכל בשיעור? כי הציבור חלש.

אם הציבור היה אמיתי יראי שמים, ציניקנים, היו נותנים מולם… צריך בכל זאת לאכול בישיבות, היו נותנים מולם סיר גדול של מרק, והם היו נכנסים לשיעור. זה היה האידיאל לפיך, נכון? אבל זה בכל זאת לא… אני מתכוון, שוב, יש אנשים שיש להם את האידיאל הזה, אבל זה מצחיק. אני מתכוון שזה מגעיל, אז…

תלמיד:

מגעיל, כי אתה יהודי בעל בית מעודן. זה לא מתאים לך.

מגיד שיעור:

כמו שהקוצקר אומר, אומרים שהקוצקר אומר…

הערת סיום: השאלה המרכזית

מגיד שיעור:

מה איכפת לך? זו בדיוק השאלה הזו.