הקדמת מחשבה לדיבור ומחשבה שאחרי המילה | עמוד התפלה אות כ' - כ"ב
מל תמלול לחץ לפתיחה
סיכום השיעור 📋
סדר המחשבה והדיבור אין תפילה לויטן בעש״ט
א. מחשבה קודם לדיבור — דער יסוד
דער בעש״ט לערנט אז מחשבה קודם לדיבור — ערשט דארף מען טראכטן, דערנאך קען מען רעדן. מען דארף מאכן א הכנה פאר דער תפילה. דער תולדות יצחק (פרשת נח) ברענגט דעם בעש״ט׳ס פירוש: “תבעה” — לשון דיבור, “חשבה” — אותיות “חשב מ״ה” — ערשט קומט מחשבה, דערנאך דיבור.
—
ב. דריי מדרגות אין תפילה
עס זענען דא דריי שטופן אין דער תפילה, פארגליכן מיט לפני הטבע, בתוך הטבע, און אחר הטבע:
1. פאר דער תפילה (מחשבה/הכנה) — דער מענטש טראכט און גרייט זיך צו, זיין כוונה איז זיך צו פארבינדן.
2. בשעת דער תפילה (דיבור) — דער דיבור זאל זיין במלואו, “כל עצמותי תאמרנה” — מען לייגט אריין זיין גאנצע כח און מודעות אין די ווערטער. דאס איז דער עיקר מאמענט — בו ביום, בשעת מעשה.
3. נאך דער תפילה (שמיעה) — “שישמע תורה מפי השכינה” — דער מתפלל הערט אויס וואס די שכינה זאגט דורך אים, אזוי ווי א נביא וואס האט אליין נישט אלעמאל געוואוסט וואס ער זאגט, ווייל ער רעדט בהשראה, און ערשט נאכדעם פארשטייט ער וואס ער האט געזאגט.
—
ג. דער פסוק “לאדם מערכי לב ומה׳ מענה לשון” (משלי ט״ז:א)
דער פסוק ווערט געטייטשט: דער מענטש גרייט זיך צו (מערכי לב — הכנה), אבער וויאזוי עס קומט ארויס — די עצם דיבורים — איז שוין נישט בכח אדם, נאר מה׳. דער בעש״ט איז עוסק אין דעם “מה׳” חלק — נישט אין דעם “אדם” חלק. בשעת דער דיבור קומט ארויס, איז דאס א ייחוד עליון אדער ייחוד תחתון — דער מאמענט פון דיבור אליין איז א G-טלעכע זאך, נישט בלויז א תוצאה פון מענטשלעכע הכנה. בכל תיבה נעשה ייחוד — אין יעדע תיבה טוט דער אייבערשטער.
—
ד. סתירה צווישן הכנה און ספּאנטאנע דביקות — שאלה און תירוץ
דער קושיא:
אויב דער בעש״ט׳ס כוונות אין תפילה זענען דער יחוד אליין — דאס הייסט, די דביקות קומט פון די אותיות התפילה גופא — ווי קען מען זיך צוגרייטן פארדעם? א יחוד קען נישט זיין לפני דעם יחוד.
דער תירוץ:
עס קען זיין א הכנה, אבער דאס איז נישט אז מען טראכט ערשט און דערנאך זאגט מען. דער בעש״ט׳ס דרך איז אז בשעת מען זאגט, דעמאלטס געשעט עס — דער מתפלל ווייסט נאכנישט וואס ער גייט זאגן ווען ער הייבט אן. ער קען זיך נישט פריער צוגרייטן צו דעם וואס וועט קומען. די מחשבה פון די ווערטער קען נישט ליגן פאר דעם דיבור — עס קען נאר זיין א כללית׳ע הכנה אז מען גרייט זיך צו זאגן, אבער דער עצם אינהאלט קומט בשעת מעשה.
דאס איז אנדערש פון דעם פּראקטישן עצה (ווי דער משנה ברורה זאגט) אז פאר יעדע ווארט זאל מען טראכטן וואס מען וועט זאגן — דאס איז א גוטע הנהגה פאר רוב מענטשן, אבער דער בעש״ט רעדט פון א העכערע מדרגה.
—
ה. נישט אויסנוצן די כוחות פאר׳ן דאווענען
ר׳ פנחס מקאריץ האט געזאגט אז מען טאר זיך נישט איבעררייסן — מען זאל נישט אויסגעבן די כוחות פאר דער תפילה. דער בעש״ט (אות ל״ו) זאגט אז מען נוצט אויס די כח פאר׳ן דאווענען און מען קען שוין נישט מער.
דער שפת אמת קוקט עס אן פראקטיש — מען ווערט מיד, און מען דארף משמר זיין די כוחות פאר שפעטער.
ר׳ אהרן ראטה גיט אן אנדער הסבר: מען דארף זיין ווי א “מפתה” (מפתה זיין די בת מלך), נישט “אונה” — מען דארף זיך לאזן, נישט כאפן בתוקף.
—
ו. צניעות אין תפילה — נישט “כאפן” די השראה
א וויכטיגער יסוד: ווען א מענטש הייבט אן דאווענען און עס קומט צו אים א התעוררות אדער א געשמאק — טאר מען עס נישט כאפן. “צנועים מושכים את ידיהם” — אויב מען כאפט עס, איז עס ווי מען נעמט אליין וואס מען האט נאך נישט באקומען, און דאס איז א פגם. עס ווערט מגושם.
דער יסוד איז: יעדע זאך איז א שאלה און א תשובה, א התעוררות און א תשובה. “מה אשיב לה׳ כל תגמולוהי עלי” — מען דארף ווארטן אויף די השראה, נישט כאפן. מען קען נישט נעמען א תשובה שלא לפי ערך השאלה. דאס ווערט פארגליכן מיט דער הלכה אז “המגביה קולו יותר מן המברך” — דער עונה אמן זאל נישט שרייען העכער פון דעם וואס זאגט די ברכה.
—
ז. בעטן הילף פון די אותיות — אות כ״א–כ״ב
דער בעש״ט׳ס תורה:
ווען א מענטש קען נישט דאווענען בכוונה, איז ער מבולבל — פון וועמען זאל ער בעטן הילף? דער בעש״ט זאגט א חידוש: מען זאל בעטן פון די אותיות אליין — “לבקש מהאותיות ממש.” מען זאל זאגן צו דער אות מ׳ פון “מודה אני”: העלף מיר איך זאל דיך זאגן בכוונה, אז דו זאלסט מעורר זיין דעם אור אלקי.
דער ביאור:
“לבקש מהאותיות, היינו מסוד האור האלקי שבהם” — נישט מיינע אותיות, נאר דער אור אלקי וואס איז אין זיי. אין יעדע אות איז דא אן אור אלוקי וואס איז מתלבש אין איר. אפילו ווען דער מתפלל זעט עס נישט, נאר גלייבט עס — קען ער נעמען כח פון די קדושה פון די אותיות. א מענטש וואס איז ווייט פון קדושה און קען נישט בעטן פון דער אייבערשטער ווי ער איז באמת — זאל ער בעטן פון די אותיות, וואס זענען דער נאענטסטער צוגאנג צום אור אלקי.
דער פסוק “אנכי אעשה כן” ווערט געטייטשט: איך וועל מסדר זיין און מקשר זיין די אותיות, און זיי וועלן מיר העלפן רעדן בכוונה אמת לשמה — “וזהו תיקון כללי לכל הענינים.”
דיסקוסיע:
עס איז אויפגעקומען א שאלה צי דאס איז ענלעך צום ענין פון דאווענען ביי ציוני צדיקים (אז דער צדיק זאל העלפן), אבער דא רעדט מען נישט פון א צדיק — מען רעדט פון די אותיות גופא: „לבקש מהאותיות.”
אויך איז דערמאנט געווארן דער עצה פון די תוספות: אויב מען האלט נישט ביי דער מדרגה, זאל מען מוציא בפיו את התיבה בכל כוחו — ארויסזאגן דאס ווארט מיט אלע כוחות, און פון דעם כח אליין באקומט מען הילף.
—
ח. צוויי סדרים אין עבודת התפילה
עס זענען דא צוויי פארקערטע סדרים:
(א) דער סדר וואו אלעס הייבט זיך אן פון דער תיבה/אות — מען באקומט דעם אור פון דארט און גייט אריין אין יחודים.
(ב) דער סדר וואו מען טראכט קודם און באלייכט דעם דיבור מיט׳ן כח פון א פריערדיגע מחשבה.
דאס זענען צוויי פארשידענע כיוונים אין דער עבודה.
—
ט. דער חסד לאברהם / רמ״ק — דער מקור פאר דעם בעש״ט׳ס תורה
דער מקור:
דער תולדות יעקב יוסף ברענגט כמה וכמה מאל דעם חסד לאברהם (ר׳ אברהם אזולאי, מעיין א׳, נהר מ״ג–מ״ד), וואס איז א סיכום פון דעם רמ״ק׳ס (רבי משה קארדאווערא) שער הכוונה (פרק ג׳). דער תולדות האט פארשטאנען אז דאס איז דער זעלבער יסוד ווי דעם בעש״ט׳ס תורה וועגן אותיות און תפילה.
שלשלת המסירה:
– דער רמ״ק — שער הכוונה, פרק ג׳ (פרדס רמונים)
– דער חסד לאברהם (ר׳ אברהם אזולאי) — סיכום פון כוונות האריז״ל, געבויט אויף פרד״ס, שער הכוונות, רמ״ק
– ר׳ נתן שפירא (דער רנ״ש) — אריינגעברענגט אין זיין ספר מאורות נתן (א ליקוט פון כוונות האר״י), אין דער הקדמה
– געדרוקט אין פרי עץ חיים (דפוס קארעץ תקמ״ב — א חסידישע מהדורה)
– דער בעש״ט האט דאס אויך געזען, און דער תולדות שטעלט עס צו צום בעש״ט׳ס שיטה
—
י. דער רמ״ק׳ס יסוד — וואס אותיות זענען
> „הבל פי האדם אינו דבר ריק, אבל הוא רוחניות מתחבר ממנו”
די לופט וואס קומט ארויס ווען א מענטש רעדט אותיות — דאס איז א רוחניות. אבער — ווען א מענטש וואס איז „נפרד”, וואס איז נישט מכוון, רעדט אותיות, זענען זיינע אותיות בלויז גשמיות׳דיגע אותיות — זיי זענען נאך נישט געווארן א כלי פאר אור האצילות.
—
יא. די צוויי שלבים פון כוונת התפילה — דער עיקר יסוד
שלב א׳ — המשכה אין די אותיות (אראפברענגען אור):
> „צריך המכוון להמשיך רוחניות ממדרגות עליונות אל האותיות שהוא מזכיר”
קודם דארף מען אריינברענגען אין די אותיות א העכערע אור — מען פילט אָן די אותיות מיט אור אלוקות, אזוי ווי מען לאדט אָן א באטעריע. אָן דעם זענען די אותיות ליידיגע כלים. דער בעש״ט זאגט נישט מפורש וויאזוי מען טוט דעם ערשטן שלב — אפשר דורך אמונה, אבער עס ווערט נישט אויסגעשפעלט.
שלב ב׳ — העלאת האותיות (אויפשטייגן):
> „כדי שיוכל להעלות האותיות ההם עד המדרגה העליונה, לעורר… שאלתו”
נאכדעם וואס די אותיות האבן זיך אָנגעפילט מיט אור — פליען זיי אליינס צוריק ארויף אין הימל. זיי ווערן א שליח — „ואותם שלח” — זיי גייען און מאכן יחודים למעלה, „מתייחדים ביחודא עילאה” (דעם בעש״ט׳ס לשון).
דער פשט אין „לבקש מאותיות”:
דער בעש״ט׳ס לשון „לבקש מאותיות” שפיגלט אָפ ביידע שלבים:
– מען איז ממשיך אור אין די אותיות
– מען שיקט די אותיות אלס שלוחים — זיי זאלן טון וואס זיי דארפן טון למעלה
דאס איז דער זעלבער ענין ווי דער באקאנטער מעשה פון דעם אידן וואס האט נאר געזאגט א׳ ב׳ — און דער אייבערשטער זאל שוין מאכן וואס ער דארף מאכן מיט די אותיות. אלע אידן דאווענען באמת אזוי — מיר זאגן די אותיות, און די אותיות ווייסן שוין אליין וואו צו גיין.
—
יב. סולם הנשמה — דער יסוד פון דער הקדמה
די הקדמה פון חסד לאברהם/פרי עץ חיים לערנט אז דער מענטש׳ס נשמה איז פארבונדן מיט דער גאנצער שלשלת הקדושה פון אויבן — ווי א סולם. דעריבער זענען דעם מענטש׳ס מדרגות מכוון צו די ספירות, און ער קען ממשיך זיין שפע פון אויבן ביז אראפ.
—
יג. דער תולדות׳ס חידוש — פארבינדונג צווישן רמ״ק און בעש״ט
דער תולדות יעקב יוסף האט פארשטאנען אז דער רמ״ק׳ס צוויי-שלבים-מאדעל איז דער זעלבער מקור פאר דעם בעש״ט׳ס תורה:
אותיות ווערן א כלי → מען איז ממשיך אין זיי העכערע אור → די אותיות פליען ארויף → מאכן יחודים למעלה.
דער תולדות ברענגט דאס אסאך מאל בשם חסד לאברהם, און ווייזט אז דער בעש״ט׳ס דרך אין תפילה — דורך אותיות, דורך דביקות בשעת מעשה, דורך בעטן פון די אותיות — שטאמט פון דעם זעלבן עמוק׳ן יסוד פון דער קבלה.
תמלול מלא 📝
תורת הבעל שם טוב: סדר המחשבה והדיבור בתפילה
פתיחה: מחלוקת אויף דעם אריגינעלן ווארט
מגיד שיעור: דער רבי האט געזאגט אז מען זאל עס נישט זאגן, אז די אריגינעלע ענין. אזוי האט ער עס נישט זיך געהאלטן זייער שטארק נעמען ווארט.
קהל: ניין, איך האב זיך אנגעפראגן אויף די לינקע פוס איז פון קיצור.
מגיד שיעור: ניין, איך האב זייער ליבער די אריגינעל ווארט. דו מארגן, גיי איך ברענגען א ווארט אז מען דארף ניאר רעדן. סארי. ניין, ס׳איז זייער א וויכטיגע ווארט. אבער מ׳דארף זיצן צוזאמען מענטשן נאר א ביהי, ווייל זיי קענען זיך נאר צוזאמען ווען ס׳איז א שיעור. מ׳מעג זיך צוזאמען זעצן אן א שיעור, נישט קיין א ביהי. אקעי. סליחה. פאר דעם ווען דער ביי איך נישט מסכן דעם וואס מ׳גייט יא רעדן. אקעי, שוין. בקיצור.
דער בעל שם טוב׳ס תורה: מחשבה קודם לדיבור
מגיד שיעור: א בעל שם טוב, יוסף, יוסף, ווי האלסטו? מ׳האט שוין געלערנט… אה, כף? שוין, זאג עס כף. ס׳שטייט אלס אין די זעלבע זאך. איך שטיי נישט פאר וואס עס וואס עס וואס פארמאל. שוין, עס כף? זאג עס כף ביז כף ה׳. איך ווייס נישט. לאמיר מאכן פון אלע איינע גרויסן זאכן.
בעל שם טוב, עס איז אין יא אלינו פירוש. צו תבעה לטבע, צו לשון עורא. תבעה לשון דיבור. פרשקשיוא. איש עס יוסף, יוצאי דוד. דיבור. דיבור. צורך עלרס. פרשקיילת. תבעה תבעה דיבור בתחילה. חשבה אותיות חשב מאה.
ערשט דארף… ערשט דארף מען טראכטן לאן, קען מען רעדן. ערשט דארף מען מאכן א חנה. דאס איז דער וואלט. מען מאכן דער לכחן א חנה. וויכטיג.
דיסקוסיע: דער מקור פון דעם בעל שם טוב׳ס ווארט
קהל: אבער דאס זענען די לוקא דלוי… אזוי זאגסט ער? יא, יא. ווער איז דער תולדות יצחק? יא. ווילכע טאקע די פריערדיגע מעמד? וואס איז דארף די דוני וואס קיינער וואס דויט איך טוען שלענעם שמוען?
מגיד שיעור: לאמיר רעדן, איין מינוט, איין מינוט, איין מינוט. זענען די תולדות יצחק וואס ער ברענגט… תולדות יצחק איז דער נישט שכוזי? וויאזוי ווייסט מען דער וועל שם טוב האט געזאגט?
קהל: אייער… עס קען זענען זיך געהענט אויף דער פירוש! עס קען זיך זיך צוגעקענט אז ער האט מיך נישט געוואלט. ער האט געהערט, יא. אבער ס׳זייער אייער אנדערש. ווייל… ווייל…
מגיד שיעור: תולדות יצחק, לאמיר זען. תולדות יצחק, פרשת נח. איינע תולדות נח. צו יעתלי תיבה, הינה על בעל שם טוב פירוש. ענז האבט נישט, איך ווייס נישט. ווייל די פריערדיגע תורות איז געווען אז מ׳דארף אויסהערן די ווערטער, אזוי האט מען געלערנט פריער. דו פארשטייסט די לשון פון די… פון די מגיד׳ס ספרים.
מחלוקת: צוויי מהלכים אין תפילה
קהל: יא, ס׳איז דא א מחלוקת. איך געדענק נישט, ס׳שטייט מפורש ערגעץ. די תורות איז אלעמאל וועלכע מדרגה דו האלטסט, דו גייסט פון איינס צו די אנדערע. ס׳איז זייער גוט אינמיטן אדער פארדעם אדער צום סוף.
מגיד שיעור: ניין, ס׳איז דא א מחלוקת. ס׳איז דא צוויי מהלכים אין תפילה. ס׳איז דא וואס מ׳טראכט פארדעם, און ס׳איז דא וואס מ׳טראכט נאכדעם. דו הייבסט אן, און דו גייסט נאכדעם. אלע קשיות קען מען פארענטפערן מיט אזעלכע תירוצים.
איך מיין אז ס׳איז פארהאן די דיבורים. איך האב די פריערדיגע דיבורים שטימען מיט די דיבורים. איך בין חושש אז ס׳איז דא א פאלשע סטעלינג, און ס׳ליגט אין די לינקע. יא, ס׳איז דאך דא וואס דו טראכסט פארדעם, אז דיין בעצם דעת איז זיך צו פארבינדן, און נאכדעם איז דא א מלבוש פון די עילה און עלול.
דריי שטופן: לפני הטבע, בתוך הטבע, אחר הטבע
איך מיין אז ס׳איז דא דריי אנדערע זאכן. ס׳הייסט לפני הטבע, בתוך הטבע, און אחר הטבע. ווייל… איך געדענק אז ס׳שטייט מפורש וועגן דעם אין בעל שם טוב ערגעץ. איך געדענק נישט יעצט, לעצטנס האב איך נישט געזען וואס זיי זענען אין די מגיד׳ס ספרים. איך זע אז ס׳איז דא אידן וואס רעדן וועגן דעם.
אז ס׳איז דא… לעצטע וואך האט מען נאכגעזאגט אז ס׳איז אביסל ענליך, אבער נישט די זעלבע. ס׳איז דא מענטשן וואס… ס׳איז דא אזויווי א דרך אין כוונת התפילה, אדער בכלל, אז קודם טראכט מען, און נאכדעם זאגט מען, און מ׳ברענגט ארויס וואס מ׳טראכט אדער וואס מ׳האט פארשטאנען, עפעס אזוי. לאחר די הכנה.
אזויווי די חסידים זאגן אלעמאל אז מ׳דארף מאכן א הכנה, אמת? הכנה איז מחשבה קודם למעשה. מ׳דארף קודם טראכטן וואס מ׳גייט טון, נאכדעם טוט מען עס. דאס איז איין זאך, און ווי ער זאגט עס דא איז עס, וויאזוי הייסט, וויאזוי שטייט דא? אז מחשבה טובה דיבור, קודם איז דא מחשבה, נאכדעם דיבור.
די צווייטע שטופה: אריינלייגן די כוונה בשעת הדיבור
און וואס מ׳האט פריער גערעדט איז וואס דער בעל שם טוב האט געזאגט, און ער ברענגט אויך דא שפעטער, אז מ׳דארף אריינלייגן, באלייכטן די ווערטער, לאמיר זאגן, אריינלייגן זיין גאנצע כוונה אין די ווערטער, אדער זיין גאנצע כח, אדער זיין גאנצע מודעות, וכדומה.
קשיא: ס׳איז א סתירה מיט וואס מ׳טוט פארדעם
קהל: ס׳איז א סתירה מיט וואס מ׳טוט פארדעם.
מגיד שיעור: ס׳איז נישט קיין סתירה, דאס איז בשעת, בשעת די דיבור, אז די דיבור זאל זיין במלאו, כל עצמותי תאמרנה, עפעס אזא סארט זאך. נאכדעם וואס מ׳האט געלערנט פון ערשט קומט די מחשבה, און נאכדעם קומט די דיבור, ס׳איז צוויי סטעפס.
די דריטע שטופה: שמיעה מפי השכינה
קהל: יא, איז דא כאילו א שאלה פון התעוררות. נאכדעם איז דא וואס ער האט געזאגט פריער, שישמע תורה מפי השכינה. דאס איז כאילו נאך די דיבור, ס׳איז אפילו שוין נאך.
ס׳קען זיין אז אלעס געשעט אין איין רגע, ס׳איז נישט קיין חילוק ווי לאנג ס׳נעמט אין צייט, וואס כאילו ער זאגט ווערטער, און די ווערטער, אזויווי מיר האבן געזאגט, די ווערטער זאגט די שכינה, סאו ער דארף הערן וואס די שכינה האט צו זאגן.
אזויווי א נביא, אויב א מענטש איז געווען א נביא, איז דער נביא אליינס האט נישט אלעמאל געוואוסט וואס ער זאגט, ער האט זיך אליינס אויסגעהערט, ווייל ער רעדט דאך בהשראה, און נאכדעם ווען ער ווערט אויס, און ער פארשרייבט וואס ער האט געזאגט אויך.
סאו דאס זענען דריי אנדערע, אזויווי זמנים, אדער דריי אנדערע…
משל פון שמואל הנביא
און קודם האט ער געמיינט אז ער האט זיך צוגעבויגן צו זיין זון נאך די תורה, און ער האט שוין געזאגט תורה.
קהל: אה, ער האט נישט געזאגט. ער האט זיך נישט צוגעהערט צו די נבואה.
מגיד שיעור: אה, אבער שאול האט אים נישט אויסגעהערט.
קהל: אה, ער האט נישט געהערט.
מגיד שיעור: אה, מ׳דארף הערן די, א כלי טייער ארויסצונעמען די טעיפ.
דיסקוסיע: סתירה צווישן הכנה און ספּאנטאנע דביקות
איך הער… איך זאג אז… איך מיין אז ס׳איז אזוי ווי א… פארוואס זאג איך אזא סתירה? איך מיין נישט אזא סתירה… ס׳קען זיין… אזוי ווי זיי האבן געזאגט פריער, ס׳איז דא אזוי ווי א… ס׳ווענדט זיך אזוי ווי קען זיין די מציאות פון דעם מענטש, באט ס׳איז דא… אזוי…
אויב מען רעדט וועגן התעוררות… דער עוררות באשטייט אויף עפעס צו טון מיט די סורר איז נישט נאר אזוי ווי טראכטן קאלטערהייט, און דעמאלט איז דא א מאל וואס א מענטש האט א אונז דא א גאנצע ענער פון דעם וואס זאגט אז יא דאס איז מער פראקטיש דער אמת, יא?
דער פּראקטישער עצה: טראכטן פאר יעדע ווארט
אויב מען רעדט ווען כוונות התפילה, אויב מען רעדט ווען כוונות התפילה איז רוב מענטשן, עס איז העלפט לפחות פאראפ מענטשן צו טראכטן פאר דעם וואס ער גייט טון, און נישט נאר בשעת מעשה און נישט נאר נאכדעם.
ער האט געטראפן אמאל א גרויסע יראי שמים, וואס ער האט אלעמאל זוכט א חומרות וואס מ׳קען נאך במחמיר זיין, ער האט געזאגט עס שטייט א משנה ברורא, אויף פאר מען זאגט די ווארט דארך מיר זינען וואס מען וועגט זאגן, נישט עס שטיין כום דארמאל מענטשן זאגן די ווארט, לאמיר טראכט נישט זיי וואס ער האט געזאגט, ווען מ׳רעדט אזוי, מ׳רעדט נישט אזוי, אסאט ער זיך אנפיינדער וויינבילדזו זיין, צו מאכן א סטאפ פאר יעדע ווארט עס זען מוחדקט פאר יעדע ווארט עס ווער מוראונגעגט אמער אויף דערעדט פאר… א נישט לומד אז דער גארבער זאגט ער צו קליבן אנטערעדט.
דארט יעדיגט עס איז נישט מיט די לושטיגע וואך. די זעט עס, אז עמוד איז דער גאנצע וועלט צווארשט אינגערמאכט. פאלט עס איז נישט ריכטיג. אז ער זער געניצט דעם האט קריץ? עס האט ер געהאט דעם שטליכט ביי דער גארט. עס איז נישט א קריכטיגע זאך.
ניין, ער רעדט נישט פון די גוטע כהלכה, אז עס איז אמת אז דאס איז א סארט דעיס וואס ער זאגט דא. איך געווען דארף אים פריעסט, און דער מאדרעגער מיט זיינע צוטראגט ווען מ׳געפילט זיך שוין אין די מחשבות זרות, איז מ׳דארף זיך צוגרייטן פאר מ׳פארט אריין צו זאגן די תהילים.
קהל: די צווייטע מדרגה מיינסטו צו זאגן? די צווייטע סטעפ?
מגיד שיעור: יא, איך מיין אז ס׳איז נישט נאר א צווייטע סטעפ, איך מיין אז ער גייט פארקערט. דער בעל שם טוב גייט אז ער רעדט פון עפעס אז בשעת וואס ער הייבט אן צו זאגן די ווערטער ווייסט ער נאכנישט וואס ער גייט זאגן, אדער איך ווייס נישט צו ער גייט זאגן, ס׳איז נאכנישט אין די… ער קען זיך נישט צוגרייטן.
דער בעל שם טוב׳ס כוונות: יחוד התפילה גופא
עקזעקטלי. ווייל דער בעל שם טוב׳ס כוונות, ס׳איז אזויווי אונז האבן גערעדט, דער בעל שם טוב׳ס כוונות איז שוין די יחוד התפילה. וויאזוי קען זיין די יחוד לפני היחוד? ס׳קען נאך זיין אזא הכנה.
קהל: די ביטול, ער זאל רעדן וואס ער זאגט, ער קען נישט טראכטן פארדעם.
מגיד שיעור: דאס איז שוין א דריטע זאך, אבער אפילו די עצם כוונה, די עצם דביקות וואס ס׳זאל זיין פון די אותיות התפילה אליינס, קען נישט זיין אז ס׳זאל זיין פארדעם. ס׳קען נישט זיין אזויווי די שואל משואל קודם התפילה. ס׳קען נאך זיין א הכנה פארדעם, קען זיין מ׳דארף מאכן א הכנה פארדעם, אבער ס׳איז נישט אז איך טראכט יעצט, און נאכדעם וואס איך האב געטראכט, דעמאלטס זאג איך.
ס׳איז מער אז בשעת וואס איך זאג, דעמאלטס איז עס. וואס שטייט אז ס׳איז בו ביום, בשעת מעשה, נישט אזויווי א הוצאה. ס׳איז נישט אזויווי איינער וואס האט זיך מערך געווען.
דער פסוק: “לאדם מערכי לב ומה׳ מענה לשון”
אזויווי ס׳שטייט, יא, וואס איז די טייטש, “לאדם מערכי לב ומה׳ מענה לשון”? וואס איז די טייטש?
די טייטש איז אז דער מענטש, אזוי מיין איך די טייטש, איך ווייס נישט, איך דארף קוקן אין די פסוק, אז דער מענטש גרייט זיך צו, ער האט אזויווי די הכנה, ער וויל רעדן וועגן עפעס, נאכדעם וויאזוי ס׳קומט ארויס, אזויווי די עצם דיבורים איז שוין נישט מער אדם, ס׳איז נישט, דו קענסט נישט רופן בכח אדם. מער אזוי ווי דער יחיד אליינס, דאס רופט זיך “לילה”. און יענץ איז…
דער בעל שם טוב וויל זאגן, דער בעל שם טוב איז עוסק אין דעם “מהשם”, אמת איז ער נישט אין דעם “אדם”. ער איז געווענליך עוסק אין דעות אז…
ייחוד עליון בשעת דיבור — “מה׳ מענה לשון”
מגיד שיעור: ס׳איז מער אז נאכדעם, בשעת וואס איך זאג, דעמאלטס איז עס. דו פארשטייסט, ס׳איז בואו ביום, ס׳איז בשעת מעשה, נישט אזויווי א תוצאה. ס׳איז נישט אזויווי איינער וואס האט זיך געמוטשעט געווען. אזויווי ס׳שטייט, יא, וואס איז די טייטש “לאדם מערכי לב ומה׳ מענה לשון”? וואס איז די טייטש?
די טייטש איז אזוי, אז די מענטש… אזוי מיין איך די טייטש, איך ווייס נישט, איך וועל נאכקוקן אין די פסוק. אז די מענטש גרייט זיך צו, ער האט אזויווי די הכנה, ער וויל רעדן וועגן עפעס, נאכדעם וויאזוי ס׳קומט ארויס, אזויווי די עצם דיבורים, איז שוין נישט מער אדם, קענסט נישט רופן בכח אדם. ס׳איז שוין מער אזויווי די ייחוד עליון, אדער די ייחוד תחתון.
דער בעל שם טוב׳ס שיטה — עוסק אין “מה׳” נישט אין “אדם”
און יעצט איז די בעל שם טוב וויל זאגן, די בעל שם טוב איז עוסק אין דעם “מה׳”, אמת איז נישט אין די “אדם”. ער איז געווענליך עוסק אין דעם אז בכל תיבה נעשה ייחוד, די אלע ייחודים, זאכן וואס די אייבערשטער מאכט, זאכן וואס איז “מה׳ מענה לשון”, ס׳איז נישט די הכנות הלב. די משניות רעדט פון די אדם.
יא, ס׳קען זיין אז לויט אים פארשטאנען, ס׳איז דא א… די בעל שם טוב רעדט אסאך פון מחבר זיין די כוונה מיט די דיבור, די אלע זאכן. אבער איך מיין אז ס׳איז… אויב דו רעדסט פון פארדעם, איז עס נישט די זעלבע זאך. ס׳קען נאר זיין א הכנה לויט די דרך הבעל שם טוב. ס׳קען נישט זיין אמת׳דיג די… ס׳קען נישט זיין אזויווי די מחשבה פון די ווערטער ליגט פארדעם. ס׳מוז זיין א הכנה אז ער גייט דאס זאגן, אז ער וויל דאס זאגן, ער גרייט זיך צו, אפשר אזא סארט זאך.
דיסקוסיע: נישט אויסנוצן די כוחות פאר׳ן דאווענען
ר׳ פנחס קאריצער׳ס הדרכה
מגיד שיעור: אקעי, נעקסטע שטיקל. אבער ס׳איז יא דא, למשל, ס׳איז דא א פארקערטע חסידיש׳ע הדרכה, אזויווי ר׳ פנחס קאריצער האט געזאגט אז מ׳טאר נישט זיך איבעררייסן. יא, דו ווייסט וואס איך מיין? ר׳ פנחס קאריצער האט געזאגט…
קהל: וואס? אן אים דאווענען, מיינסטו?
מגיד שיעור: יא. אן אים דאווענען. יא. משמע אז ער שפירט אז מ׳דארף תפילה שפילן פסוקים. שטייט דא אויך וועגן דעם? אז ער זאל נישט איינהאלטן די כוחות פונעם דאווענען.
אבער מ׳קען נישט… איך געדענק נישט וואו ס׳שטייט. איך געדענק נישט וואו ס׳שטייט.
דער מגיד וועגן דאווענען בקול רם
קהל: ער האט אמאל געשיקט א גאנצע שטיקל פונעם מגיד. ער ברענגט א גאנצע זאך ווער ס׳דארף דאווענען בקול רם און ווער נישט. צוויי סארט מענטשן. פשוט׳ע מענטשן און די נישט פשוט׳ע מענטשן. געדענקסט?
מגיד שיעור: ניין.
קהל: ער האט געשיקט א גאנצע שטיקל.
מגיד שיעור: אות ל״ו. קוק אות ל״ו. וועגן דאווענען פאר׳ן דאווענען.
קהל: אה, יא, אבער דאס איז מער… ווייל דער בעל שם טוב זאגט אז מ׳נוצט אויס די כח פאר׳ן דאווענען. מ׳נוצט אויס די כח, מ׳קען נישט מער… אבער איך רעד בשעת תפילה אליין. די… די… תפילה בהתלהבות. געדענקסט? איך האב דיר געמאכט א גאנצע זאך וועגן דעם.
מגיד שיעור: יא, איך געדענק, אבער איך געדענק נישט וואס ס׳שטייט. איך געדענק נישט וואס ס׳איז געשטאנען דארט אויכעט.
אות מ״ז — תחלת התפילה
קהל: אות מ״ז.
מגיד שיעור: אות מ״ז שטייט וואו? מ״ז… אה, מער, אמת. תחלת התפילה.
אבער ר׳ אהרן ראטה האט אזוי ווי א הסבר אויף דעם. ער זאגט אז ס׳הייסט אזוי ווי ער נעמט די בת מלך בתוקף. מ׳דארף זיך לאזן, מ׳דארף מפתה זיין, נישט מאנה זיין.
קהל: אה, דאס איז ר׳ אהרן ראטה׳ס.
מגיד שיעור: יא. ס׳קען זיין אז דאס האט אזוי ווי די מחשבה… מחשבה קודם למעשה, עפעס אזוי.
דער שפת אמת׳ס פראקטישע קוק
קהל: דו זאגסט מחשבה קודם למעשה? אז זיי זאלן בלייבן… אז זיי זאלן נישט אויסגעבן די חיות פאר די ירידת העולמות.
מגיד שיעור: ס׳איז נישט חיות! דער שפת אמת רעדט, וואס דו ברענגסט שפעטער איז מער אזוי פראקטיש, ווייל מען ווערט מיד. איך ווייס נישט, אפשר איז דא אין די פרשה על פי סוד פארוואס מען ווערט מיד. אבער דער שפת אמת קוקט עס אן אז מען ווערט מיד און מען דארף זיך, וויאזוי זאגט מען, משמר זיין די כוחות פאר שפעטער.
צניעות אין תפילה — נישט כאפן די השראה
“מה אשיב לה׳” — ווארטן אויף די השראה
מגיד שיעור: אבער דא איז דא אויך אזויווי אן ענין אין דעם, ווייל אויב דער “מה אשיב לה׳ כל תגמולוהי עלי” ווארט פאר די השראה זאל קומען, דו קענסט נישט כאפן, דו קענסט נישט כאפן די שיריים, יא? “צנועים מושכים את ידיהם”. דו קענסט נישט כאפן. אויב דו כאפסט, איז עס אזויווי דו נעמסט אליינס וואס פאר מען געט דיר. סאו דאס איז אזויווי א פגם, ס׳איז אליינס א…
ס׳איז דא אנדערע וועגן. ער זאגט אז מען מאכט די דיבור העכער פון די קול, יא? “המגביה קולו יותר מן המברך”. דער עונה, ס׳איז דא אזא הלכה אז ווער ס׳ענטפערט אמן זאל נישט שרייען העכער פון דער וואס זאגט די ברכה, יא?
קהל: יא, וואס זאגסטו מיט דעם?
שאלה און תשובה — שלא לפי ערך השאלה
מגיד שיעור: זאגט ער דין אז דער עונה איז אזויווי דער “מה אשיב לה׳”. ס׳איז דא אן התעוררות און ס׳איז דא א תשובה. יעדע זאך איז א שאלה און א תשובה. מ׳קען נישט כאפן די תשובה שלא לפי ערך השאלה, שלא לפי וואס די שאלה האט געבעטן.
אזויווי למשל ווען א מענטש הייבט אן צו דאווענען און ס׳קומט צו אים א געוויסע התעוררות אדער א געוויסע מחשבה אדער א געוויסע געשמאק אין דאס וואס ס׳קומט צו אים, אויב דו נעמסט עס און זאגסט “איך גיי דאווענען פאר א געשמאק”, דעמאלטס איז עס שוין א שטיקל, וויאזוי הייסט עס, ס׳איז פארגרעבט געווארן, יא? ס׳איז מגושם געווארן. אז דו כאפסט די זאך וואס פאר מען געט דיר עס. ס׳איז אזויווי א פגם פון די…
דיסקוסיע: רבינו יונה׳ס “כל מעורר כוונה”
קהל: וואס? דער “כל מעורר כוונה” פון רבינו יונה גייט נישט אין דעם וועג. זיי זענען נישט גערעכט אין דעם.
מגיד שיעור: קוק, קוק, ער ברענגט דאס פון דעם מגיד בשם דעם בעל שם טוב, אונטן אין די הערות: “ורבינו הבעש״ט אמר משל זה”. דו זעסט?
קהל: וואו? וועלכע פעידזש?
מגיד שיעור: דו האסט מיר פינף פעידזשעס געשיקט. ט״ו. פעידזש ט״ו, די צווייטע עמוד פון די הערות. יא. “כי בעל שם טוב אמר משל הזה, איך אדאנק דיר באשעפער איך קען נישט כוונען, שווענדט זיך מתפלל בזה לבד, וזה אינו יכול”. אז וועגן דעם זאל מען נישט אנפאנגען.
קהל: אזוי זאגט ער דא? ער זאגט אז מען זאל נישט… איך זע נישט. ער זאגט אז מען גייט ארויף און אראפ, תענית תמידי, איינער טענה׳ט אזעלכע זאכן. דו זעסט די נוסח?
מגיד שיעור: יא, איך זע נישט דא די נקודה.
אקעי.
אז ס׳איז נישט קיין סתירה, ווייל די כוונה, די מחשבה לפני התפילה איז אויך א מחשבה. אויף דעם אליין איז דא א שאלה פון די בית אהרן.
קהל: איך זאג נאר, די זענען דאך פשוט׳ע מענטשן וואס שרייען.
מגיד שיעור: אקעי, דארף מען היינט זיין דארט. ער ברענגט צו די אלע שטיקלעך.
קהל: יא, מ׳קען נישט אזוי.
צוויי סדרים אין עבודת התפילה
דער סדר וואס הייבט זיך אן פון דער תיבה
מגיד שיעור: די משמעות פון די אלע שטיקלעך ביז יעצט איז מער אז ס׳הייבט זיך אן פון די תיבה, ס׳הייבט זיך אן פון די ווארט, פון די אות, פון דעם באקומט ער די אור, פון דעם גייט ער אריין אין די יחודים וואס איז דא אין דעם, און אזוי ווייטער.
דא ווען ער זאגט אז ער דארף קודם טראכטן און באלייכטן די דיבור מיט׳ן כח פון די מחשבה וואס ער האט געהאט פריער כביכול, דאס איז אן אנדערע כיוון, ס׳איז אן אנדערע… ס׳גייט אויף אן אנדערע סדר.
קהל: יא.
מגיד שיעור: קוק ווייטער, וועסטו זען, ס׳איז ווייטער א פארקערטע סדר.
בעטן פון די אותיות — אות כ״א און כ״ב
לבקש מהאותיות שיהיו מסודרים
מגיד שיעור: אויך אויף א׳. “אמר אדונינו זקנינו בסוד תחתים שנים ושלשים, בפירוש האותיות, ולבקש מהאותיות שיהיו מסודרים כסדר אשר בסופם ולבקש משם”. שטייט אויך די נעקסטע שטיקל די זעלבע זאך, יא?
קהל: זאל איך ליינען?
מגיד שיעור: “לבקש מהאותיות ממש, כמו ששמעתי פירוש על ‘אנכי אעשה כן׳, פירוש אנכי אסדר ואקשר בהם, ויעזרוני לדבר האותיות בכוונה אמת לשמה, וזהו תיקון כללי לכל הענינים שהם”.
דיסקוסיע: די שייכות צווישן כ״א און כ״ב
מגיד שיעור: וואס ער זאגט איז… ניין, די צוויי, כ״א און כ״ב, איז די זעלבע זאך, יא? ס׳איז לאו דווקא אז ס׳האט א שייכות מיט די פריערדיגע.
קהל: ניין, ס׳איז נישט אזוי ווי די… ער זאגט אויך אז דאס איז די דרך… כ״א און כ״ב איז די זעלבע זאך, יא?
מגיד שיעור: יא, יא, יא, דו ביסט גערעכט. דו ביסט גערעכט. כ״א און כ״ב האט אויך א שייכות מיט אלעס חוץ פון די… ריכטיג. יא, מיט די פריערדיגע. ס׳הייסט, ס׳איז א געוויסע אסיפה פון א דרך וויאזוי צו טון די פריערדיגע זאכן.
דער חידוש פון בעטן פון די אותיות
מגיד שיעור: הייסט ער זאגט, און די צווייטע שטיקל איז מער קלאר. ער זאגט אז א מענטש האט… ס׳איז שווער צו דאווענען בכוונה לשמה, ער איז מבולבל, ער איז וכו׳ וכו׳ וכו׳.
סאו וואס זאל ער טון? פון וועמען זאל ער בעטן הילף? יא? דאס איז אזוי ווי די שאלה. פון וועמען זאל מען בעטן הילף? מען בעט פון דער אייבערשטער, פארשטייט זיך. אבער פון וועמען זאל מען בעטן הילף?
זאגט דער בעל שם טוב, מען זאל בעטן פון די אותיות. און מען זאל זאגן, “מודה אני לפניך מלך חי וקיים”, די אות מ׳ זאל האבן א כוונה אז די אות תעיר את האור האלקי. סאו, העלף מיר איך זאל זאגן די מ׳ בכוונה. ס׳איז מובן, יא? די זעלבע אותיות.
דיסקוסיע: “לבקש מהאותיות ממש”
קהל: וויבאלד די אותיות… ער זאגט נישט בעטן פון די אותיות, אבער ער זאגט יא פון די אותיות, אמת?
מגיד שיעור: יא, נאר ער זאגט דאך פלאות. “לבקש מהאותיות, היינו מסוד האור האלקי שבהם”.
קהל: אבער ס׳איז פשט אז ס׳איז נישט מיין אותיות נאר אור אלקי.
מגיד שיעור: פון וועמען זאל מען בעטן? “לבקש מהאותיות ממש”. ער זאגט א חידוש. דער בעל שם טוב האט געזאגט אזא שפראך, אז א מענטש איז אים שווער צו דאווענען, אדער ער איז ווייט פון קדושה, זאל ער דינען, יא, זאל ער בעטן פון וואו?
א מענטש קען נישט בעטן פון… כאילו ער איז דאך נישט שייך כאילו, ער קען נישט בעטן פון דער אייבערשטער, ער קען נישט בעטן פון וואס דער אייבערשטער איז אמת׳דיג, ווייל ער איז דאך נישט דארט, ער פארשטייט נישט דארט. סאו ער זאל בעטן פון די
בעטן הילף פון די אותיות
דער יסוד: אן אור אלוקי אין יעדע אות
אין יעדע אות איז דא א געוויסע אור אלוקי. אפשר יעצט גלייבט ער עס נאר, ער זעט עס נישט, אבער כביכול פונה, די… די… די… כביכול מ׳לאזט אים זאגן על ידי אותיות. אבער וואס זאל ער טון? האט ער געזאגט “מן האותיות” — ער זאל בעטן פון די אותיות, זיי זאלן אים העלפן.
ס׳איז דא א געוויסע אור אלוקי וואס איז מתלבש אין די אות, אין א געוויסע וועג, אין די וועג וואס ס׳איז דאך פאסט אריין אין די אות, און דא האלט ער זיך ביי די אות — זאל ער בעטן פון די אות.
די עצה פון די תוספות: מוציא בפיו בכל כוחו
איך מיין וואס ס׳שטייט דא אין די תוספות וואס איך האב דיר געשיקט, אז אויב ער האלט נישט ביי די מדרגה זאל ער מוציא בפיו את התיבה בכל כוחו — איז פון די כח האט ער באקומען דאס, אדער ווייל ער זאגט דאס ווארט… און דאס וועט שטיין אין די שפעטערע אמת אין די חכמים, אין די נעקסטע נושא.
יעצט רעדט מען פון די אותיות. יא, וואס ער זאגט דא איז אז מ׳זאל בעטן הילף פון די אותיות. די אותיות זאלן דיר העלפן. די הייליגע אותיות פון תפילה.
קהל: וואס איז די אנדערע נושא זאגסטו?
אקעי. יא, ער זאל בעטן פון די אותיות. די אותיות איז א תפילה, זיי זענען זייער הייליג. די אותיות איז תורה, די אותיות איז א תפילה.
ווען א מענטש ווערט סטאק אין תפילה
און אויב א מענטש ווערט סטאק און ער ווייסט נישט וואס ער זאל נעמען, ער קען אפילו נישט זאגן אזוי ווי מ׳בעט “יהי רצון מלפניך”, אזוי ווי ס׳איז דא אזא זאך. פון וואו נעמט ער די סערוויס? פון וואו נעמט ער הילף? הרי תרמו סיינו, אלע מיני זאכן דארפן אים העלפן. פון וואו נעמט ער הילף צו דאווענען? פון די כח האותיות. די אותיות האבן א קדושה, זיי האבן אן אור אלוקות, און ער נעמט הילף פון זיי. ער בעט זיי. ער בעט זיי.
דיסקוסיע: דאווענען ביי ציונים
קהל: זאגסטו מ׳מעג דאווענען ביי ציונים. דער צדיק זאל העלפן.
הא?
קהל: דא איז נישט, ער שטייט צדיק צו אותיות.
לבקש מהאותיות.
קהל: דו ווייסט וואס ער האט אים געזאגט?
לבקש מהאותיות.
קהל: אקעי.
—
דער חסד לאברהם — מקור פון כוונת התפילה
דער תולדות ברענגט פון חסד לאברהם
אפשר די… וואס זאגט ער דא פאר אים די תולדות? ער ברענגט פון אים פון אסאך זאכן וואס איך ווייס נישט וואס ער וויל פון אים.
אה, ניין, ס׳איז דא זייער א וויכטיגע זאך, סארט טומאה׳ס וואס האבן גערעדט פריער. ס׳איז דא א… דער תולדות איז וואס ברענגט אסאך מאל פון די חסד לאברהם, יא? ער ברענגט דאס דא פון אונטן בקיצור, און… ער רעדט שוין אין אן אנדערע פלאץ נאר דא?
קהל: ניין, ער ברענגט דאס וואס איך האב דיר געזאגט, די כוחי.
ניין, ניין, אבער הער אויס, דער חסד לאברהם, וואס איז דער מקור פון חסד לאברהם, וואס ער איז מסביר מיין איך, אויב איך געדענק, ער ברענגט נישט דא די גאנצע לשון געהעריג.
די ניגונים און דער גאנצער נושא
אה, נאכדעם רעדט ער וועגן די ניגונים, און דו זעסט עקזעקטלי די נושא, און די גאנצע זאך וואס ער רעדט דא פון אונטן. ער זאגט, סאו, קודם כל דארף מען דאס וויסן, ס׳איז דא א חסד לאברהם. ווי איז דער… דער תולדות ברענגט אסאך מאל דעם חסד לאברהם, אדער מער ווי איין מאל, און ער שטעלט עס צו צום בעל שם טוב. ער זאגט אז דער בעל שם טוב האט אויך געלערנט חסד לאברהם, און דער תולדות.
די לשון פון חסד לאברהם: צוויי וועגן אין כוונה
און דער חסד לאברהם זאגט, אזא לשון, אז די עיקר כוונת התפילה און כוונת התורה איז צוויי וועגן. ס׳הייסט ס׳איז דא, לאמיר זען אויב איך קען טרעפן דא די לשון פון די חסד לאברהם וואס ער האט געברענגט. איך האב געזען וועגן אים באריכות, אבער איך דארף עס טרעפן.
דער חסד לאברהם האט געזאגט אז די עיקר כוונות אלא איז אז קודם דארף מען ממשיך זיין אן אור צו די אותיות, יא? ווי איך געדענק איך. אחר כך יתייחד ביחודא דקוב״ה. און נאכדעם, יא, נאכדעם וואס מ׳מאכט ממשיך, איך דארף טרעפן די שטיקל. מ׳קען עס טרעפן אזוי זייער גרינג somehow.
זוכן דעם מראה מקום
יא, דער תולדות ברענגט נישט די מראי מקום מסתמא.
קהל: יא, ער ברענגט עס, איך מוז זען ווי. ער ברענגט אז… לאמיר ברענגען אויף א גלאז. איך גיי זען אין תולדות א מינוט, לאמיר עס טרעפן דא. איך בין אין די גלאז.
אה, דו האסט שוין. ס׳איז אלעס דא. איך בין אין די גלאז. איך בין אין די גלאז. ניין, ס׳איז זייער א וויכטיגע זאך. ער ברענגט נישט, ס׳איז נישט דא.
קהל: וואט? ס׳שטייט זיכער. וואס איז די לשון וואס ער ברענגט דא? בחסד לאברהם.
די לשון פון די הקדמה
אה, ער זאגט אזוי, קוק, אין די הקדמה פון תולדות ווערט עס שוין געברענגט, אקעי? ער זאגט אזוי, “וכך מצאתי בהקדמת חסד לאברהם נהר מ״ג”, אין די הקדמה פון תולדות ברענגט ער עס, און ער ברענגט עס אסאך מאל. “כתכלית עיקר הכוונה צריך להמשיך הרוחניות מדרגות עליונות אל האותיות שהוא מזכיר, כדי שיוכלו האותיות לעלות עד מדרגה עליונה להעלות שאלתו, אין שם שיעור וערך”.
און אזוי ברענגט ער אויך דארטן, יא, ווייטער אין די הקדמה, און נאכאמאל. און יא. סוי, דער תולדות האט צוגעשטעלט דעם חסד לאברהם כמה וכמה פעמים. יא, האב איך געזען.
דער שלשלת פון דעם מקור
צו מעיין ב׳ נ״ד אדער מעין ג׳ צו די בעל שם טוב׳ס מהלך. אויב איך פארשטיי, איך קען ברענגען דעם חסד לאברהם. אויב איך פארשטיי, איז, איז דעי, איז דעי צוויי סטעפס, הייסט ער רעדט מער אזוי ווי א מקובל.
יעצט ער זאגט מעיין רביעי נ״ה, רבונו של עולם, ניין, נאר, וואס ער זאגט, נאר מ״ג, וועלכע נאר מ״ג, רבונו של עולם. מען וועט שוין זען פון דעם מפתח. מעיין ראשון… אוי, יא, מ״ד, זייער גוט. מעיין א׳, מ״ג און מ״ד.
קהל: וואס?
אה, סימעיין ב׳.
קהל: יא, ס׳איז דא. מעיין התפילה עניין הכוונה בתפילה.
עניין הכוונה בתפילה, און דעי דעי שטיקל חסד לאברהם איז זייער א היימיש שטיקל אויך אין דער, דער… רב נתן ער האט, דאס האט דארט אריינגעשריבן, דער דער חסד לאברהם האט געמאכט א סיכום פון דעם כוונות האר״י, דאס הייסט כנף רננים, און ער האט עס געברענגט דארט אין די הקדמה, און משם הביאו רב נתן שפירא אין די הקדמה פון זיין ספר מאורות נתן, ווייל דעס איז פרי עץ חיים, פרי עץ קודש, זעלבע ספר, שטייט עס דארט אין דעם הקדמה.
סוי עס איז זייער א, עס איז א שטיקל וואס די מקוונים פארשטייען אז עס איז זייער א יסודות׳דיג פאר כוונות התפילה.
—
די מהדורה פון פרי עץ חיים און די הקדמה
זוכן דעם ספר
קהל: אבי, זאגסטו עס איז דא אין די ספר…
אזוי, קוק אין חסד לאברהם. דו האסט חסד לאברהם? נאר מ״ג? דו האסט חסד לאברהם? ער ברענגט עס דא בקיצור, בשעת דער תולדות האט צוגעשטעלט דעם שטיקל פון בעל שם טוב. און מסתמא דער בעל שם טוב האט עס אויך געזען. איך מיין, וואס איז ער געפארן? ס׳איז שוין זייער א… ס׳איז א שטיקל רמ״ק, געבויט אויף די פרד״ס שער הכוונות, זאגט ער.
ווי זאגט ער דא?
קהל: וואס זאגסטו? דער פרי עץ חיים דרוקט עס?
יא. פרי עץ חיים איז דא א הקדמה, און ס׳איז דא אפאר מהדורות פון פרי עץ חיים.
דער דפוס קארעץ — א חסידישע מהדורה
איינע פון די מהדורות פון פרי עץ חיים איז וואס מ׳האט געדרוקט אין קארעץ תקמ״ב, דער דפוס קארעץ. די חסיד׳ישע אידן האבן עס געדרוקט, און זיי האבן… ס׳איז בעצם געבויט אויף א ספר פון ר׳ נתן שפירא, וואס ס׳האט געהייסן מאורות נתן, וואס איז א ליקוט פון די כוונות פון האר״י ז״ל.
קהל: נישט מגל עמוקות, ניין, ניין, ניין, ר׳ נתן שפירא, דער רנ״ש.
און דער פון אווזע. יא, און ער האט, וויאזוי הייסט עס, ער האט געשריבן א הקדמה דארט, וואס איז מער ווייניגער געבויט אויף די הקדמה.
דער יסוד פון דער הקדמה: חלק אלוקה ממעל
ער זאגט אזוי, אז וויבאלד… קודם הייבט זיך אן מיט דעם אז א מענטש איז חלק אלוקה ממעל. דו האסט חסד לאברהם? קענסט מיר שיקן?
קהל: אה, איך קען דיר נישט שיקן אין ערווין.
בקיצור, איך האב דא א… פרי עץ חיים האב איך. אבער ס׳איז נישט די נארמאלע מהדורה, מ׳דארף… בקיצור, ס׳איז א געוויסע פרי עץ חיים.
קהל: שיק א בילד, שיק א בילד.
אקעי, איך וועל דיר שיקן. ער זאגט אזוי, איך האב דא… ס׳איז לענגערע שטיקלעך דא מער ווי ס׳שטייט דא. ס׳איז נישט אויפ׳ן סקרין, איך האב א ספר.
אקעי, דאס איז א מלבוש. ס׳איז א הקדמה צו כוונות התפילה.
דער סולם: דער מענטש און די שלשלת הקדושה
ער זאגט אז קודם דארף מען וויסן אז א מענטש איז זיין נשמה קאנעקטעד מיט די גאנצע שלשלת הקדושה וואס איז אויבן, און דאס איז א סולם. וועגן דעם דאך א מענטש זיינע סדרות איז מכוון צו די ספירות, און ער ברענגט שפע פון אויבן ביז אראפ. און לויט זיינע סדרות…
סיכום: די צוויי שלבים פון כוונת התפילה לויטן רמ״ק
דער מקור פון די תורה — רמ״ק׳ס שער הכוונה
מגיד שיעור: נאכדעם זאגט ער אזוי, און לויט תכלית עיקר הכוונה, דאס איז די עיקר שטיקל, די המשך. ער זאגט אז ס׳איז א קיצור פון התפארות שער הכוונה פרק ג׳. איך האב דא די נייע חסד לאברהם, זיי צייכענען צו אויף אלעס.
ער זאגט אזוי, תכלית עיקר הכוונה איז, ער איז קודם מסביר פארוואס די כוונה ארבעט, און נאכדעם זאגט ער פראקטיש וויאזוי מ׳טוט עס. ער זאגט אזוי, צריך לדעת כי צריך המכוון להמשיך רוחניות ממדרגות עליונות אל האותיות שהוא מזכיר, כדי שיוכל להעלות האותיות ההם עד המדרגה העליונה, לעורר לאחז״ל שאלתו.
ער ברענגט דא פון אונטן אויך, אסאך מאל די תולדות וואס איז נוגע די שטיקל אין די הקדמה, ועוד הרבה בספרים.
דער רמ״ק׳ס הסבר — אותיות זענען רוחניות
מגיד שיעור: והכוונה, ער איז מסביר די רמ״ק, רבי משה קארדאווערא, די אלע זאכן. והכוונה, כי הבל פי האדם אינו דבר ריק, אבל הוא רוחניות מתחבר ממנו. אז די אותיות, די לופט וואס קומט ארויס ווען מ׳רעדט, איז א רוחניות.
ואל הרוחניות ההיא צריך להמשיך כח מלמעלה, להפריח שאלתו ולהעלות אותיותיו עד המדרגה הנרצית לו. וזה עיקר הכוונה, להמשיך כח, כדי שבכח ההיא יעלו האותיות למעלה, ויתהוו במקום רם ונישא לעולם, וימלאו בקשתו.
דאס איז די עיקר שטיקל וואס איז נוגע צו דעם. ער איז מסביר נאך ווייטער, אבער אין סוף זאגט ער אזוי, ווער וויל וויסן פונקטליך די פרטים פון די כוונות, זאל לערנען כוונות האר״י ז״ל. סאו דאס איז אמת, דאס קומט פון האר״י.
דער חידוש פונעם תולדות — די צוויי שלבים
מגיד שיעור: וואס ער זאגט איז, אבער וואס איך וויל לערנען פון דעם איז, איך וויל מיר פארשטייען, דער תולדות רעדט וועגן דעם אין די אלע פלעצער, אז ס׳קומט אויס…
קהל: אונז האבן געלערנט פון שער רוח הקודש, דער ערשטער שטיקל.
מגיד שיעור: יא יא, אונז האבן געלערנט פון שער רוח הקודש, דאס איז אויך א…
קהל: יא, כעין זה.
מגיד שיעור: אבער וואס דו לערנסט דא, וואס דער רמ״ק געבט דא צו, איז די צוויי שלבים וואס אונז רעדן וועגן דעם.
שלב א׳ — אריינברענגען אור אין די אותיות
מגיד שיעור: דאס הייסט, קודם, ער זאגט אז קודם דארף מען אריינברענגען אין די אותיות וואס דו רעדסט. קודם כל, די אותיות זענען כלים פאר קדושה, כלים פאר אור אלוקות, בסדר. דאס איז א יסוד וואס שטייט דא בהבלאה, יא, ער זאגט עס נישט אפילו דער רמ״ק דא, אבער דער בעל שם טוב רעדט פון דעם מער מפורש פון די נקודה, אז די אותיות אליין זענען א כלי פאר די אור אלוקות, פאר די עולמות נשמות אלוקות וכו׳. אזוי ווי אונז האבן געזאגט אז ס׳קומט דאך פון לשון שער רוח הקודש, אמת, די גאנצע לשון פון עולמות נשמות אלוקות, שער היחודים.
און יעצט, אבער דער רמ״ק איז מסביר אז אסאך מאל ווען א מענטש רעדט אותיות, אויב דו רעדסט א מענטש וואס איז נפרד, וואס איז נישט מכוון כוונת האר״י, רעדט אותיות, זיינע אותיות האבן נישט קיין כח, זיינע אותיות זענען סתם אותיות גשמיות, אדער ס׳איז נאך נישט געווארן קיין כלי פאר די אור הספירות, פאר די אור האצילות וכו׳.
סאו קודם איז דא אז די עבודה נומער איינס איז צו ממשיך זיין חיות אין די אותיות, אריינצוברענגען אין די אותיות א העכערע אור, אורות מלמעלה, כדי אז די אותיות זאלן האבן אין זיי אור אלוקות, שטימט? להמשיך תוך האותיות, דארפסט אריינברענגען אין די אותיות די אור קודם, ווייל פאר דעם איז די ארדען.
לכאורה דער בעל שם טוב זאגט נישט וויאזוי מען טוט דאס, אפשר וואלט ער געזאגט על ידי האמונה, על ידי ה… ער זאגט נישט וויאזוי, פארשטייסט? אבער דאס איז די… מיר ווילן שוין ענדיגן, סאו מיר וועלן עס סאמערייזן.
דאס איז די שלב פון מחשבה, דאס איז אזויווי כאילו, איך ווייס שוין די צייט, אבער דאס איז כאילו פאר די דיבור.
שלב ב׳ — העלאת האותיות
מגיד שיעור: נאכדעם, נאכדעם וואס די אותיות האבן באקומען, זיי האבן זיך אנגעפילט, יא, האסט אנגעפילט די בעטערי, דעמאלטס די אותיות גייען צוריק. זאגט ער זיי, נאכדעם וואס זיי גייען צוריק ארויף אין הימל, איך ווייס פון וואו זיי זענען געקומען, און “ואותם שלח”, עס איז א שליח, פארשטייסט?
דאס איז די צוויי שלבים וואס דער רמ״ק זאגט, און דער תולדות ברענגט אסאך מאל בשם די חסד לאברהם. אבער דער תולדות האט פארשטאנען אז דאס איז דער מקור, דאס איז די זעלבע איידיע פונעם בעל שם טוב, אז ער כאפט אן די אותיות, און די אותיות ווערן א כלי פאר די ממשיך אין זיי העכערע אור, און נאכדעם די אותיות אליינס פליען ארויף צוריק און זיי מאכן יחודים, מתייחדים ביחודא עילאה, דאס איז די לשון פון בעל שם טוב.
דיסקוסיע: די אותיות קענען דאווענען אליין?
שאלה: אז די אותיות קענען דאווענען אפילו זיי קענען נישט די כוונה?
מגיד שיעור: אה, דאס איז ער זאגט “לבקש מאותיות”, דאס איז כביכול ער איז מדגיש די ניסיך, אז די אותיות קענען זיין אזא מין כלי פאר אסאך. “לבקש מאותיות” קען זיין אז ער זאל דייקא זיין ממשיך בתוך האותיות די אור. ער זאגט דאך “לבקש מאותיות”, כביכול ער שיקט, די צווייטע שלב איז אויך “לבקש מאותיות”, ער שיקט די אותיות זאלן זיין זיין שליח צו גיין, זאלן זיי טון וואס זיי דארפן טון.
אזויווי יענער וואס האט געזאגט נאר א׳ ב׳, דער אייבערשטער זאל שוין מאכן וואס ער דארף מאכן מיט דעם. אלע מענטשן, אלע אידן דאווענען אזוי באמת.
שאלה: דער בעל שם טוב האט אזא ענין?
מגיד שיעור: יא יא, ווייל ער דאוונט עניוועי, אפילו מען ווייסט יא די ווערטער, און אזוי ארבעט עס. מיר זאגן די אותיות, די אותיות פארן שוין, זיי ווייסן שוין וואו צו גיין.
סיום — דער תולדות׳ס פארשטאנד
מגיד שיעור: און דאס איז די צוויי… מען דארף לערנען זייער גוט די שטיקל חסד לאברהם.
קהל: אקעי, נעקסטע וואך וועל איך דיר פרעגן נאכאמאל פון די שטיקל.
מגיד שיעור: ווייל דאס זעט אויס אז דער תולדות האט פארשטאנען אז דאס איז די נקודה, אז דאס איז די זעלבע נקודה. אזוי רייט.
HE עברית לחץ לפתיחה
סיכום השיעור 📋
סדר המחשבה והדיבור בתפילה לפי הבעש״ט
א. מחשבה קודמת לדיבור — היסוד
הבעש״ט לומד שמחשבה קודמת לדיבור — תחילה צריך לחשוב, ואחר כך אפשר לדבר. צריך לעשות הכנה לתפילה. התולדות יצחק (פרשת נח) מביא את פירוש הבעש״ט: “תבעה” — לשון דיבור, “חשבה” — אותיות “חשב מ״ה” — תחילה באה מחשבה, ואחר כך דיבור.
—
ב. שלוש מדרגות בתפילה
ישנן שלוש מדרגות בתפילה, המקבילות ללפני הטבע, בתוך הטבע, ואחר הטבע:
1. לפני התפילה (מחשבה/הכנה) — האדם חושב ומתכונן, כוונתו להתחבר.
2. בשעת התפילה (דיבור) — הדיבור צריך להיות במלואו, “כל עצמותי תאמרנה” — משקיעים את כל הכוח והמודעות בדברים. זהו הרגע העיקרי — בו ביום, בשעת מעשה.
3. אחר התפילה (שמיעה) — “שישמע תורה מפי השכינה” — המתפלל שומע מה השכינה אומרת דרכו, כמו נביא שלא תמיד ידע בעצמו מה הוא אומר, כי הוא מדבר בהשראה, ורק אחר כך מבין מה אמר.
—
ג. הפסוק “לאדם מערכי לב ומה׳ מענה לשון” (משלי ט״ז:א)
הפסוק מתפרש: האדם מתכונן (מערכי לב — הכנה), אבל איך זה יוצא — עצם הדיבורים — זה כבר לא בכוח אדם, אלא מה׳. הבעש״ט עוסק בחלק ה״מה׳” — לא בחלק ה״אדם”. בשעת יציאת הדיבור, זהו ייחוד עליון או ייחוד תחתון — רגע הדיבור עצמו הוא דבר אלוקי, לא רק תוצאה של הכנה אנושית. בכל תיבה נעשה ייחוד — בכל תיבה פועל הקב״ה.
—
ד. סתירה בין הכנה לדביקות ספונטנית — קושיא ותירוץ
הקושיא:
אם כוונות הבעש״ט בתפילה הן היחוד עצמו — כלומר, הדביקות באה מאותיות התפילה גופא — איך אפשר להתכונן לפני כן? יחוד לא יכול להיות לפני היחוד.
התירוץ:
יכולה להיות הכנה, אבל זה לא שחושבים תחילה ואחר כך אומרים. דרך הבעש״ט היא שבשעת האמירה, אז זה קורה — המתפלל עדיין לא יודע מה הוא עומד לומר כשמתחיל. הוא לא יכול להתכונן מראש למה שיבוא. המחשבה על הדברים לא יכולה להיות לפני הדיבור — יכולה להיות רק הכנה כללית שמתכוננים לומר, אבל התוכן עצמו בא בשעת מעשה.
זה שונה מהעצה המעשית (כפי שמשנה ברורה אומר) שלפני כל מילה צריך לחשוב מה עומדים לומר — זו הנהגה טובה לרוב האנשים, אבל הבעש״ט מדבר על מדרגה גבוהה יותר.
—
ה. לא למצות את הכוחות לפני התפילה
ר׳ פנחס מקוריץ אמר שאסור להתאמץ יתר על המידה — לא להוציא את הכוחות לפני התפילה. הבעש״ט (אות ל״ו) אומר שממצים את הכוח לפני התפילה ואז כבר לא יכולים עוד.
השפת אמת מסתכל על זה באופן מעשי — נעשים עייפים, וצריך לשמור על הכוחות למאוחר יותר.
ר׳ אהרן ראטה נותן הסבר אחר: צריך להיות כמו “מפתה” (לפתות את בת המלך), לא “אונה” — צריך להניח, לא לתפוס בכוח.
—
ו. צניעות בתפילה — לא “לתפוס” את ההשראה
יסוד חשוב: כשאדם מתחיל להתפלל ובאה אליו התעוררות או טעם — אסור לתפוס אותו. “צנועים מושכים את ידיהם” — אם תופסים אותו, זה כאילו לוקחים בעצמם מה שעדיין לא קיבלו, וזה פגם. זה נעשה גשמי.
היסוד הוא: כל דבר הוא שאלה ותשובה, התעוררות ותשובה. “מה אשיב לה׳ כל תגמולוהי עלי” — צריך לחכות להשראה, לא לתפוס. לא אפשר לקחת תשובה שלא לפי ערך השאלה. זה מושווה להלכה ש“המגביה קולו יותר מן המברך” — העונה אמן לא צריך לצעוק יותר ממי שאומר את הברכה.
—
ז. לבקש עזרה מהאותיות — אות כ״א–כ״ב
תורת הבעש״ט:
כשאדם לא יכול להתפלל בכוונה, הוא מבולבל — ממי לבקש עזרה? הבעש״ט אומר חידוש: לבקש מהאותיות עצמן — “לבקש מהאותיות ממש.” לומר לאות מ׳ של “מודה אני”: עזור לי שאוכל לומר אותך בכוונה, שתעורר את האור האלוקי.
הביאור:
“לבקש מהאותיות, היינו מסוד האור האלקי שבהם” — לא האותיות שלי, אלא האור האלוקי שבהן. בכל אות יש אור אלוקי המתלבש בה. אפילו כשהמתפלל לא רואה זאת, אלא מאמין — הוא יכול לקחת כוח מקדושת האותיות. אדם שרחוק מקדושה ולא יכול לבקש מהקב״ה כפי שהוא באמת — יבקש מהאותיות, שהן הגישה הקרובה ביותר לאור האלוקי.
הפסוק “אנכי אעשה כן” מתפרש: אני אסדר ואקשר את האותיות, והן יעזרו לי לדבר בכוונה אמת לשמה — “וזהו תיקון כללי לכל הענינים.”
דיון:
עלתה שאלה האם זה דומה לענין התפילה בציוני צדיקים (שהצדיק יעזור), אבל כאן לא מדברים על צדיק — מדברים על האותיות גופא: “לבקש מהאותיות.”
גם הוזכרה העצה של התוספות: אם לא מחזיקים במדרגה, להוציא בפיו את התיבה בכל כוחו — להוציא את המילה בכל הכוחות, ומכוח זה עצמו מקבלים עזרה.
—
ח. שני סדרים בעבודת התפילה
ישנם שני סדרים הפוכים:
(א) הסדר שבו הכל מתחיל מהתיבה/אות — מקבלים את האור משם ונכנסים ליחודים.
(ב) הסדר שבו חושבים תחילה ומאירים את הדיבור בכוח של מחשבה קודמת.
אלו שני כיוונים שונים בעבודה.
—
ט. החסד לאברהם / רמ״ק — המקור לתורת הבעש״ט
המקור:
התולדות יעקב יוסף מביא כמה וכמה פעמים את חסד לאברהם (ר׳ אברהם אזולאי, מעיין א׳, נהר מ״ג–מ״ד), שהוא סיכום של שער הכוונה של הרמ״ק (רבי משה קורדובירו) (פרק ג׳). התולדות הבין שזה אותו יסוד כמו תורת הבעש״ט על אותיות ותפילה.
שלשלת המסורה:
– הרמ״ק — שער הכוונה, פרק ג׳ (פרדס רמונים)
– החסד לאברהם (ר׳ אברהם אזולאי) — סיכום כוונות האריז״ל, מבוסס על פרד״ס, שער הכוונות, רמ״ק
– ר׳ נתן שפירא (הרנ״ש) — הביא בספרו מאורות נתן (ליקוט כוונות האר״י), בהקדמה
– נדפס בפרי עץ חיים (דפוס קורץ תקמ״ב — מהדורה חסידית)
– הבעש״ט גם ראה זאת, והתולדות מקביל זאת לשיטת הבעש״ט
—
י. יסוד הרמ״ק — מהן אותיות
> “הבל פי האדם אינו דבר ריק, אבל הוא רוחניות מתחבר ממנו”
האוויר היוצא כשאדם מדבר אותיות — זו רוחניות. אבל — כשאדם ש״נפרד”, שאינו מכוון, מדבר אותיות, אותיותיו הן רק אותיות גשמיות — הן עדיין לא נעשו כלי לאור האצילות.
—
יא. שני השלבים של כוונת התפילה — היסוד העיקרי
שלב א׳ — המשכה לאותיות (הורדת אור):
> “צריך המכוון להמשיך רוחניות ממדרגות עליונות אל האותיות שהוא מזכיר”
תחילה צריך להביא לאותיות אור עליון — ממלאים את האותיות באור אלוקות, כמו טעינת סוללה. בלי זה האותיות הן כלים ריקים. הבעש״ט לא אומר במפורש איך עושים את השלב הראשון — אולי דרך אמונה, אבל זה לא מפורט.
שלב ב׳ — העלאת האותיות (עלייה):
> “כדי שיוכל להעלות האותיות ההם עד המדרגה העליונה, לעורר… שאלתו”
אחרי שהאותיות התמלאו באור — הן עולות מעצמן חזרה לשמים. הן נעשות שליח — “ואותם שלח” — הן הולכות ועושות יחודים למעלה, “מתייחדים ביחודא עילאה” (לשון הבעש״ט).
הפשט ב״לבקש מאותיות”:
לשון הבעש״ט “לבקש מאותיות” משקפת את שני השלבים:
– ממשיכים אור לתוך האותיות
– שולחים את האותיות כשלוחים — שיעשו מה שצריכות לעשות למעלה
זהו אותו ענין כמו המעשה המפורסם של היהודי שאמר רק א׳ ב׳ — והקב״ה יעשה מה שצריך לעשות עם האותיות. כל היהודים באמת מתפללים כך — אנו אומרים את האותיות, והאותיות יודעות בעצמן לאן ללכת.
—
יב. סולם הנשמה — יסוד ההקדמה
ההקדמה של חסד לאברהם/פרי עץ חיים לומדת שנשמת האדם מחוברת לכל שלשלת הקדושה מלמעלה — כמו סולם. לכן מדרגות האדם מכוונות לספירות, והוא יכול להמשיך שפע מלמעלה למטה.
—
יג. חידוש התולדות — הקשר בין רמ״ק לבעש״ט
התולדות יעקב יוסף הבין שמודל שני השלבים של הרמ״ק הוא אותו מקור לתורת הבעש״ט:
אותיות נעשות כלי → ממשיכים בהן אור עליון → האותיות עולות → עושות יחודים למעלה.
התולדות מביא זאת הרבה פעמים בשם חסד לאברהם, ומראה שדרך הבעש״ט בתפילה — דרך אותיות, דרך דביקות בשעת מעשה, דרך בקשה מהאותיות — נובעת מאותו יסוד עמוק של הקבלה.
תמלול מלא 📝
תורת הבעל שם טוב: סדר המחשבה והדיבור בתפילה
פתיחה: מחלוקת על הנוסח המקורי
מגיד השיעור: הרבי אמר שלא לומר, שזה הענין המקורי. כך הוא לא החזיק מאוד בנוסח זה.
קהל: לא, שאלתי על הרגל השמאלית שהיא מקיצור.
מגיד השיעור: לא, אני מעדיף מאוד את הנוסח המקורי. מחר, אביא דבר תורה שצריך רק לדבר. סליחה. לא, זה דבר תורה חשוב מאוד. אבל צריך לשבת יחד אנשים רק בבית המדרש, כי הם יכולים להיות יחד רק כשיש שיעור. מותר לשבת יחד בלי שיעור, לא בבית המדרש. בסדר. סליחה. לפני זה כשאני לא מסכים עם מה שהולכים לדבר. בסדר, נו. בקיצור.
תורת הבעל שם טוב: מחשבה קודמת לדיבור
מגיד השיעור: בעל שם טוב, יוסף, יוסף, איך אתה? כבר למדנו… אה, כף? נו, אמור את כף. הכל עומד באותו מקום. אני לא מבין למה זה מה שזה מה שבעבר. נו, זה כף? אמור את כף עד כף ה׳. אני לא יודע. בואו נעשה מכל אחד דברים גדולים.
בעל שם טוב, זה כן בפירוש עלינו. תבעה לטבע, תבעה לשון עורא. תבעה לשון דיבור. שאלה. האם זה יוסף, יוצאי דוד. דיבור. דיבור. צורך הכל. שאלה. תבעה תבעה דיבור בתחילה. מחשבה אותיות חשב מאה.
תחילה צריך… תחילה צריך לחשוב לאן, אפשר לדבר. תחילה צריך לעשות מחשבה. זה הדבר. עושים את הכוח מחשבה. חשוב.
דיון: המקור של דברי הבעל שם טוב
קהל: אבל אלה הלוקא דלוי… כך הוא אומר? כן, כן. מי הוא תולדות יצחק? כן. איזה בדיוק המעמד הקודם? מה צריך הדוני מה שאף אחד מה שאני עושה שלנו שמואל?
מגיד השיעור: בואו נדבר, רגע אחד, רגע אחד, רגע אחד. האם תולדות יצחק שהוא מביא… תולדות יצחק הוא לא שכוזי? איך יודעים שהבעל שם טוב אמר?
קהל: אולי… יכול להיות שהוא התכוון לפירוש! יכול להיות שהוא לא רצה. הוא שמע, כן. אבל זה מאוד אחרת. כי… כי…
מגיד השיעור: תולדות יצחק, בואו נראה. תולדות יצחק, פרשת נח. אחד תולדות נח. תבעה תיבה, הנה על בעל שם טוב פירוש. אין לנו, אני לא יודע. כי התורות הקודמות היו שצריך להקשיב למילים, כך למדו קודם. אתה מבין את הלשון של… של ספרי המגיד.
מחלוקת: שני מהלכים בתפילה
קהל: כן, יש מחלוקת. אני לא זוכר, כתוב מפורש איפשהו. התורות תמיד איזו מדרגה אתה מחזיק, אתה הולך מאחד לשני. זה טוב מאוד באמצע או לפני או בסוף.
מגיד השיעור: לא, יש מחלוקת. יש שני מהלכים בתפילה. יש מי שחושב לפני, ויש מי שחושב אחרי. אתה מתחיל, ואתה הולך אחרי. כל הקושיות אפשר לענות עם תירוצים כאלה.
אני חושב שיש את הדיבורים. יש לי את הדיבורים הקודמים מסכימים עם הדיבורים. אני חושש שיש טעות, וזה נמצא בשמאל. כן, יש בכל זאת מה שאתה חושב לפני, שהבעצם דעת שלך היא להתחבר, ואחר כך יש לבוש של העילה והעלול.
שלוש מדרגות: לפני הטבע, בתוך הטבע, אחר הטבע
אני חושב שיש שלושה דברים אחרים. זה נקרא לפני הטבע, בתוך הטבע, ואחר הטבע. כי… אני זוכר שכתוב מפורש על זה בבעל שם טוב איפשהו. אני לא זוכר עכשיו, לאחרונה לא ראיתי מה שהם בספרי המגיד. אני רואה שיש יהודים שמדברים על זה.
שיש… שבוע שעבר אמרו שזה קצת דומה, אבל לא אותו דבר. יש אנשים ש… יש כמו דרך בכוונת התפילה, או בכלל, שקודם חושבים, ואחר כך אומרים, ומוציאים מה שחושבים או מה שהבינו, משהו כזה. אחרי ההכנה.
כמו שהחסידים אומרים תמיד שצריך לעשות הכנה, אמת? הכנה היא מחשבה קודמת למעשה. צריך קודם לחשוב מה הולכים לעשות, אחר כך עושים את זה. זה דבר אחד, וכמו שהוא אומר כאן זה, איך נקרא, איך כתוב כאן? שמחשבה טובה דיבור, קודם יש מחשבה, אחר כך דיבור.
המדרגה השנייה: להכניס את הכוונה בשעת הדיבור
ומה שדיברנו קודם זה מה שהבעל שם טוב אמר, והוא מביא גם כאן מאוחר יותר, שצריך להכניס, להאיר את המילים, נניח, להכניס את כל הכוונה שלו למילים, או את כל הכוח שלו, או את כל המודעות שלו, וכדומה.
קושיא: יש סתירה עם מה שעושים לפני
קהל: יש סתירה עם מה שעושים לפני.
מגיד השיעור: אין שום סתירה, זה בשעת, בשעת הדיבור, שהדיבור יהיה במלואו, כל עצמותי תאמרנה, משהו כזה. אחרי שלמדנו שתחילה באה המחשבה, ואחר כך בא הדיבור, אלה שני שלבים.
המדרגה השלישית: שמיעה מפי השכינה
קהל: כן, יש כאילו שאלה של התעוררות. אחר כך יש מה שהוא אמר קודם, שישמע תורה מפי השכינה. זה כאילו אחרי הדיבור, זה אפילו כבר אחרי.
יכול להיות שהכל קורה ברגע אחד, אין שום הבדל כמה זמן זה לוקח, שכאילו הוא אומר מילים, והמילים, כמו שאמרנו, המילים אומרת השכינה, אז הוא צריך לשמוע מה שהשכינה צריכה לומר.
כמו נביא, אם אדם היה נביא, הנביא עצמו לא תמיד ידע מה הוא אומר, הוא עצמו הקשיב לעצמו, כי הוא מדבר בהשראה, ואחר כך כשהוא נגמר, והוא כותב מה שהוא אמר גם.
אז אלה שלושה דברים אחרים, כמו זמנים, או שלושה אחרים…
משל משמואל הנביא
וקודם הוא חשב שהוא התכופף לבנו אחרי התורה, והוא כבר אמר תורה.
קהל: אה, הוא לא אמר. הוא לא הקשיב לנבואה.
מגיד השיעור: אה, אבל שאול לא הקשיב לו.
קהל: אה, הוא לא שמע.
מגיד השיעור: אה, צריך לשמוע את, כלי יקר להוציא את הטייפ.
דיון: סתירה בין הכנה לדביקות ספונטנית
אני שומע… אני אומר ש… אני חושב שזה כמו… למה אני אומר סתירה כזו? אני לא מתכוון לסתירה כזו… יכול להיות… כמו שאמרו קודם, יש כמו… זה תלוי כמו יכולה להיות המציאות של האדם, אבל יש… כך…
אם מדברים על התעוררות… העוררות מבוסס על משהו לעשות עם הסור זה לא רק כמו לחשוב בקרירות, ואז יש פעם שאדם יש לנו כאן כל אנרגיה של מה שאומר שכן זה יותר מעשי האמת, כן?
העצה המעשית: לחשוב לפני כל מילה
אם מדברים על כוונות התפילה, אם מדברים על כוונות התפילה זה רוב האנשים, זה עוזר לפחות לאנשים לחשוב לפני מה שהוא הולך לעשות, ולא רק בשעת מעשה ולא רק אחרי.
הוא פגש פעם ירא שמים גדול, שהוא תמיד מחפש חומרות שאפשר עוד להחמיר, הוא אמר כתוב במשנה ברורה, שלפני שאומרים את המילה צריך לחשוב מה הולכים לומר, לא כתוב שאז אנשים אומרים את המילה, בואו נחשוב לא מה שהוא אמר, כשמדברים כך, לא מדברים כך, הוא מתכוון להיות זהיר, לעשות עצירה לפני כל מילה להיות מוכן לפני כל מילה מה שהולכים לומר אבל על דברים לפני… לא למד שהגובר אומר הוא לקבל דברים.
שם נגמר זה לא עם השבוע המשעשע. אתה רואה את זה, שעמוד זה כל העולם תחילה נכנס. נופל זה לא נכון. שהוא מנצל את זה יש קריץ? זה היה לו את השטליך ליד הגארט. זה לא דבר נכון.
לא, הוא לא מדבר על הכהלכה הטובה, שזה אמת שזה סוג דעה שהוא אומר כאן. אני צריך אותו קודם, והמדרגה עם שלו תורם כשמרגישים כבר במחשבות זרות, צריך להתכונן לפני שממשיכים להיכנס לומר את התהילים.
קהל: המדרגה השנייה אתה מתכוון לומר? השלב השני?
מגיד השיעור: כן, אני חושב שזה לא רק שלב שני, אני חושב שהוא הולך הפוך. הבעל שם טוב הולך שהוא מדבר על משהו שבשעה שהוא מתחיל לומר את המילים הוא עדיין לא יודע מה הוא הולך לומר, או אני לא יודע אם הוא הולך לומר, זה עדיין לא ב… הוא לא יכול להתכונן.
כוונות הבעל שם טוב: יחוד התפילה גופא
בדיוק. כי כוונות הבעל שם טוב, זה כמו שדיברנו, כוונות הבעל שם טוב זה כבר יחוד התפילה. איך יכול להיות היחוד לפני היחוד? יכולה עדיין להיות הכנה כזו.
קהל: הביטול, שהוא ידבר מה שהוא אומר, הוא לא יכול לחשוב לפני.
מגיד השיעור: זה כבר דבר שלישי, אבל אפילו עצם הכוונה, עצם הדביקות שיהיה מהאותיות התפילה עצמן, לא יכול להיות שיהיה לפני. לא יכול להיות כמו השואל משואל קודם התפילה. יכולה עדיין להיות הכנה לפני, יכול להיות צריך לעשות הכנה לפני, אבל זה לא שאני חושב עכשיו, ואחרי שחשבתי, אז אני אומר.
זה יותר שבשעה שאני אומר, אז זה. מה כתוב שבו ביום, בשעת מעשה, לא כמו תוצאה. זה לא כמו מישהו שהתכונן.
הפסוק: “לאדם מערכי לב ומה׳ מענה לשון”
כמו שכתוב, כן, מה הפירוש, “לאדם מערכי לב ומה׳ מענה לשון”? מה הפירוש?
הפירוש הוא שהאדם, כך אני מבין את הפירוש, אני לא יודע, אני צריך לבדוק את הפסוק, שהאדם מתכונן, יש לו כמו ההכנה, הוא רוצה לדבר על משהו, אחר כך איך זה יוצא, כמו עצם הדיבורים זה כבר לא יותר אדם, זה לא, אתה לא יכול לקרוא בכוח אדם. יותר כמו היחיד עצמו, זה נקרא “לילה”. והשני הוא…
הבעל שם טוב רוצה לומר, הבעל שם טוב עוסק ב״מה׳”, אמת הוא לא ב״אדם”. הוא בדרך כלל עוסק בדעות ש…
יחוד עליון בשעת דיבור — “מה׳ מענה לשון”
מגיד השיעור: זה יותר שאחרי, בשעה שאני אומר, אז זה. אתה מבין, זה בו ביום, זה בשעת מעשה, לא כמו תוצאה. זה לא כמו מישהו שהתאמץ. כמו שכתוב, כן, מה הפירוש “לאדם מערכי לב ומה׳ מענה לשון”? מה הפירוש?
הפירוש הוא כך, שהאדם… כך אני מבין את הפירוש, אני לא יודע, אבדוק את הפסוק. שהאדם מתכונן, יש לו כמו ההכנה, הוא רוצה לדבר על משהו, אחר כך איך זה יוצא, כמו עצם הדיבורים, זה כבר לא יותר אדם, לא יכול לקרוא בכוח אדם. זה כבר יותר כמו היחוד העליון, או היחוד התחתון.
שיטת הבעל שם טוב — עוסק ב״מה׳” לא ב״אדם”
ועכשיו הבעל שם טוב רוצה לומר, הבעל שם טוב עוסק ב״מה׳”, אמת הוא לא ב״אדם”. הוא בדרך כלל עוסק בזה שבכל תיבה נעשה יחוד, כל היחודים, דברים שהקב״ה עושה, דברים ש״מה׳ מענה לשון”, זה לא הכנות הלב. המשניות מדברות על האדם.
כן, יכול להיות שלפי הבנתו, יש… הבעל שם טוב מדבר הרבה על לחבר את הכוונה עם הדיבור, כל הדברים האלה. אבל אני חושב שזה… אם אתה מדבר על לפני, זה לא אותו דבר. זה יכול רק להיות הכנה לפי דרך הבעל שם טוב. זה לא יכול להיות באמת ה… זה לא יכול להיות כמו שהמחשבה של המילים נמצאת לפני. זה חייב להיות הכנה שהוא הולך לומר את זה, שהוא רוצה לומר את זה, הוא מתכונן, אולי משהו כזה.
דיון: לא לנצל את הכוחות לפני התפילה
הדרכת ר׳ פנחס קאריצער
מגיד השיעור: בסדר, החלק הבא. אבל יש כן, למשל, יש הדרכה חסידית הפוכה, כמו ר׳ פנחס קאריצער שאמר שאסור להתאמץ יתר על המידה. כן, אתה יודע למה אני מתכוון? ר׳ פנחס קאריצער אמר…
קהל: מה? לפני התפילה, אתה מתכוון?
מגיד השיעור: כן. לפני התפילה. כן. משמע שהוא מרגיש שצריך תפילה לשחק פסוקים. כתוב כאן גם על זה? שהוא לא יעצור את הכוחות לפני התפילה.
אבל לא יכול… אני לא זוכר איפה כתוב. אני לא זוכר איפה כתוב.
המגיד על תפילה בקול רם
קהל: הוא שלח פעם חלק שלם מהמגיד. הוא מביא דבר שלם מי צריך להתפלל בקול רם ומי לא. שני סוגי אנשים. אנשים פשוטים והאנשים הלא פשוטים. זוכר?
מגיד השיעור: לא.
קהל: הוא שלח חלק שלם.
מגיד השיעור: אות ל״ו. תראה אות ל״ו. על תפילה לפני התפילה.
קהל: אה, כן, אבל זה יותר… כי הבעל שם טוב אומר שמנצלים את הכוח לפני התפילה. מנצלים את הכוח, לא יכולים יותר… אבל אני מדבר בשעת תפילה עצמה. ה… ה… תפילה בהתלהבות. זוכר? עשיתי לך דבר שלם על זה.
מגיד השיעור: כן, אני זוכר, אבל אני לא זוכר מה כתוב. אני לא זוכר מה היה כתוב שם גם.
אות מ״ז — תחילת התפילה
קהל: אות מ״ז.
מגיד השיעור: אות מ״ז כתוב איפה? מ״ז… אה, יותר, אמת. תחילת התפילה.
אבל ר׳ אהרן ראטה יש לו כמו הסבר על זה. הוא אומר שזה נקרא כמו שהוא לוקח את בת המלך בתוקף. צריך להניח, צריך לפתות, לא לאנוס.
קהל: אה, זה של ר׳ אהרן ראטה.
מגיד השיעור: כן. יכול להיות שזה כמו המחשבה… מחשבה קודמת למעשה, משהו כזה.
המבט המעשי של השפת אמת
קהל: אתה אומר מחשבה קודמת למעשה? שהם יישארו… שהם לא יוציאו את החיות לפני ירידת העולמות.
מגיד השיעור: זה לא חיות! השפת אמת מדבר, מה שאתה מביא מאוחר יותר זה יותר מעשי, כי נעשים עייפים. אני לא יודע, אולי יש בפרשה על פי סוד למה נעשים עייפים. אבל השפת אמת מסתכל על זה שנעשים עייפים וצריך, איך אומרים, לשמור את הכוחות למאוחר יותר.
צניעות בתפילה — לא לתפוס את ההשראה
“מה אשיב לה׳” — לחכות להשראה
מגיד השיעור: אבל כאן יש גם כמו ענין בזה, כי אם “מה אשיב לה׳ כל תגמולוהי עלי” מחכה שההשראה תבוא, אתה לא יכול לתפוס, אתה לא יכול לתפוס את השיריים, כן? “צנועים מושכים את ידיהם”. אתה לא יכול לתפוס. אם אתה תופס, זה כאילו אתה לוקח בעצמך מה שנותנים לך. אז זה כמו פגם, זה בעצמו…
יש דרכים אחרות. הוא אומר שעושים את הדיבור גבוה יותר מהקול, כן? “המגביה קולו יותר מן המברך”. העונה, יש הלכה כזו שמי שעונה אמן לא יצעק יותר ממי שאומר את הברכה, כן?
קהל: כן, מה אתה אומר עם זה?
שאלה ותשובה — שלא לפי ערך השאלה
מגיד השיעור: הוא אומר דין שהעונה הוא כמו “מה אשיב לה׳”. יש התעוררות ויש תשובה. כל דבר הוא שאלה ותשובה. לא יכולים לתפוס את התשובה שלא לפי ערך השאלה, שלא לפי מה שהשאלה ביקשה.
כמו למשל כשאדם מתחיל להתפלל ובאה אליו התעוררות מסוימת או מחשבה מסוימת או טעם מסוים במה שבא אליו, אם אתה לוקח את זה ואומר “אני הולך להתפלל בשביל טעם”, אז זה כבר קצת, איך נקרא, זה נקבר, כן? זה נעשה גשמי. שאתה תופס את הדבר שנותנים לך אותו. זה כמו פגם של ה…
דיון: “כל מעורר כוונה” של רבינו יונה
קהל: מה? “כל מעורר כוונה” של רבינו יונה לא הולך בדרך הזו. הם לא צודקים בזה.
מגיד השיעור: תראה, תראה, הוא מביא את זה מהמגיד בשם הבעל שם טוב, למטה בהערות: “ורבינו הבעש״ט אמר משל זה”. אתה רואה?
קהל: איפה? איזה עמוד?
מגיד השיעור: שלחת לי חמישה עמודים. ט״ו. עמוד ט״ו, העמוד השני של ההערות. כן. “כי בעל שם טוב אמר משל הזה, אני מודה לך בורא עולם שאני לא יכול לכוון, מתפלל בזה לבד, וזה אינו יכול”. שעל זה לא צריך להתחיל.
קהל: כך הוא אומר כאן? הוא אומר שלא צריך… אני לא רואה. הוא אומר שעולים ויורדים, תענית תמידי, אחד טוען דברים כאלה. אתה רואה את הנוסח?
מגיד השיעור: כן, אני לא רואה כאן את הנקודה.
בסדר.
שאין סתירה, כי הכוונה, המחשבה לפני התפילה היא גם מחשבה. על זה עצמו יש שאלה של בית אהרן.
קהל: אני רק אומר, אלה בכל זאת אנשים פשוטים שצועקים.
מגיד השיעור: בסדר, צריך היום להיות שם. הוא מביא את כל החלקים האלה.
קהל: כן, לא יכולים ככה.
שני סדרים בעבודת התפילה
הסדר שמתחיל מהתיבה
מגיד השיעור: המשמעות של כל החלקים עד עכשיו היא יותר שזה מתחיל מהתיבה, זה מתחיל מהמילה, מהאות, מזה הוא מקבל את האור, מזה הוא נכנס ליחודים שיש בזה, וכן הלאה.
בקשת עזרה מהאותיות — אות כ״א וכ״ב
אז כשהוא אומר שהוא צריך קודם לחשוב ולהאיר את הדיבור בכוח המחשבה שהיה לו קודם כביכול, זה כיוון אחר, זה אחר… זה הולך על סדר אחר.
קהל: כן.
מגיד שיעור: תסתכל הלאה, תראה, זה הלאה סדר הפוך.
לבקש מהאותיות שיהיו מסודרים
מגיד שיעור: גם על א׳. “אמר אדונינו זקנינו בסוד תחתים שנים ושלשים, בפירוש האותיות, ולבקש מהאותיות שיהיו מסודרים כסדר אשר בסופם ולבקש משם”. עומד גם החלק הבא אותו דבר, כן?
קהל: אני אקרא?
מגיד שיעור: “לבקש מהאותיות ממש, כמו ששמעתי פירוש על ‘אנכי אעשה כן׳, פירוש אנכי אסדר ואקשר בהם, ויעזרוני לדבר האותיות בכוונה אמת לשמה, וזהו תיקון כללי לכל הענינים שהם”.
דיון: הקשר בין כ״א וכ״ב
מגיד שיעור: מה שהוא אומר זה… לא, השניים, כ״א וכ״ב, זה אותו דבר, כן? זה לא דווקא שיש לזה קשר עם הקודמים.
קהל: לא, זה לא כמו ה… הוא אומר גם שזה הדרך… כ״א וכ״ב זה אותו דבר, כן?
מגיד שיעור: כן, כן, כן, אתה צודק. אתה צודק. כ״א וכ״ב יש גם קשר עם הכל חוץ מה… נכון. כן, עם הקודמים. כלומר, זה אסיפה מסוימת של דרך איך לעשות את הדברים הקודמים.
החידוש של בקשה מהאותיות
מגיד שיעור: כלומר הוא אומר, והחלק השני יותר ברור. הוא אומר שאדם… קשה להתפלל בכוונה לשמה, הוא מבולבל, הוא וכו׳ וכו׳ וכו׳.
אז מה הוא יעשה? ממי הוא יבקש עזרה? כן? זו כמו השאלה. ממי מבקשים עזרה? מבקשים מהקב״ה, מובן מאליו. אבל ממי יבקש עזרה?
אומר הבעל שם טוב, שיבקש מהאותיות. ושיאמר, “מודה אני לפניך מלך חי וקיים”, האות מ׳ תהיה בכוונה שהאות תעיר את האור האלקי. אז, עזור לי שאומר את המ׳ בכוונה. זה מובן, כן? אותן אותיות.
דיון: “לבקש מהאותיות ממש”
קהל: מכיוון שהאותיות… הוא לא אומר לבקש מהאותיות, אבל הוא אומר כן מהאותיות, אמת?
מגיד שיעור: כן, אבל הוא אומר כאן פלאות. “לבקש מהאותיות, היינו מסוד האור האלקי שבהם”.
קהל: אבל פשט שזה לא האותיות שלי אלא אור אלקי.
מגיד שיעור: ממי יבקש? “לבקש מהאותיות ממש”. הוא אומר חידוש. הבעל שם טוב אמר לשון כזו, שאדם קשה לו להתפלל, או שהוא רחוק מקדושה, שיעבוד, כן, שיבקש מאיפה?
אדם לא יכול לבקש מ… כאילו הוא לא שייך כאילו, הוא לא יכול לבקש מהקב״ה, הוא לא יכול לבקש ממה שהקב״ה אמיתי, כי הוא לא שם, הוא לא מבין שם. אז הוא יבקש מה
בקשת עזרה מהאותיות
היסוד: אור אלוקי בכל אות
בכל אות יש אור אלוקי מסוים. אולי עכשיו הוא מאמין בזה רק, הוא לא רואה את זה, אבל כביכול פונה, ה… ה… ה… כביכול נותנים לו לומר על ידי אותיות. אבל מה הוא יעשה? הוא אמר “מן האותיות” — הוא יבקש מהאותיות, שיעזרו לו.
יש אור אלוקי מסוים שמתלבש באות, בדרך מסוימת, בדרך שזה מתאים להיכנס באות, ופה הוא מחזיק באות — שיבקש מהאות.
העצה מהתוספות: מוציא בפיו בכל כוחו
אני מתכוון למה שכתוב כאן בתוספות ששלחתי לך, שאם הוא לא מחזיק במדרגה מוציא בפיו את התיבה בכל כוחו — מהכוח הוא קיבל את זה, או כי הוא אומר את המילה… וזה יעמוד באמת בחכמים המאוחרים, בנושא הבא.
עכשיו מדברים על האותיות. כן, מה שהוא אומר כאן שיבקש עזרה מהאותיות. האותיות יעזרו לך. האותיות הקדושות של תפילה.
קהל: מה הנושא האחר אתה אומר?
אוקיי. כן, הוא יבקש מהאותיות. האותיות זה תפילה, הן מאוד קדושות. האותיות זה תורה, האותיות זה תפילה.
כשאדם נתקע בתפילה
ואם אדם נתקע והוא לא יודע מה לקחת, הוא אפילו לא יכול לומר כמו שמבקשים “יהי רצון מלפניך”, כמו שיש דבר כזה. מאיפה הוא לוקח את השירות? מאיפה הוא לוקח עזרה? הרי תרי״ג מצוות, כל מיני דברים צריכים לעזור לו. מאיפה הוא לוקח עזרה להתפלל? מכוח האותיות. לאותיות יש קדושה, יש להן אור אלוקות, והוא לוקח עזרה מהן. הוא מבקש מהן. הוא מבקש מהן.
דיון: תפילה בציונים
קהל: אתה אומר שמותר להתפלל בציונים. שהצדיק יעזור.
מה?
קהל: כאן זה לא, הוא משווה צדיק לאותיות.
לבקש מהאותיות.
קהל: אתה יודע מה הוא אמר לו?
לבקש מהאותיות.
קהל: אוקיי.
—
החסד לאברהם — מקור כוונת התפילה
התולדות מביא מהחסד לאברהם
אולי ה… מה הוא אומר כאן לו התולדות? הוא מביא ממנו הרבה דברים שאני לא יודע מה הוא רוצה ממנו.
אה, לא, יש כאן דבר חשוב מאוד, סוגי טומאות שדיברנו קודם. יש… התולדות מביא הרבה פעמים מהחסד לאברהם, כן? הוא מביא את זה כאן למטה בקיצור, ו… הוא מדבר כבר במקום אחר רק כאן?
קהל: לא, הוא מביא את מה שאמרתי לך, הכוחי.
לא, לא, אבל תשמע, החסד לאברהם, מה המקור של חסד לאברהם, שהוא מסביר לדעתי, אם אני זוכר, הוא לא מביא כאן את כל הלשון כראוי.
הניגונים וכל הנושא
אה, אחר כך הוא מדבר על הניגונים, ואתה רואה בדיוק את הנושא, וכל הדבר שהוא מדבר כאן למטה. הוא אומר, אז, קודם כל צריך לדעת את זה, יש חסד לאברהם. איך ה… התולדות מביא הרבה פעמים את החסד לאברהם, או יותר מפעם אחת, והוא מצרף אותו לבעל שם טוב. הוא אומר שהבעל שם טוב גם למד חסד לאברהם, והתולדות.
לשון החסד לאברהם: שתי דרכים בכוונה
והחסד לאברהם אומר, לשון כזו, שעיקר כוונת התפילה וכוונת התורה זה שתי דרכים. כלומר יש, בוא נראה אם אני יכול למצוא כאן את הלשון של החסד לאברהם שהוא הביא. ראיתי עליו באריכות, אבל אני צריך למצוא את זה.
החסד לאברהם אמר שעיקר הכוונות אלא שקודם צריך להמשיך אור לאותיות, כן? כמו שאני זוכר. אחר כך יתייחד ביחודא דקוב״ה. ואחר כך, כן, אחר כך שעושים המשכה, אני צריך למצוא את החלק. אפשר למצוא את זה מאוד בקלות איכשהו.
חיפוש מראה המקום
כן, התולדות לא מביא את מראי המקומות כנראה.
קהל: כן, הוא מביא את זה, אני צריך לראות איך. הוא מביא ש… בוא נביא על מסך. אני אראה בתולדות רגע, בוא נמצא את זה כאן. אני במסך.
אה, יש לך כבר. הכל כאן. אני במסך. אני במסך. לא, זה דבר חשוב מאוד. הוא לא מביא, זה לא כאן.
קהל: מה? זה בטוח כתוב. מה הלשון שהוא מביא כאן? בחסד לאברהם.
הלשון מההקדמה
אה, הוא אומר כך, תראה, בהקדמה לתולדות זה כבר מובא, אוקיי? הוא אומר כך, “וכך מצאתי בהקדמת חסד לאברהם נהר מ״ג”, בהקדמה לתולדות הוא מביא את זה, והוא מביא את זה הרבה פעמים. “כתכלית עיקר הכוונה צריך להמשיך הרוחניות מדרגות עליונות אל האותיות שהוא מזכיר, כדי שיוכלו האותיות לעלות עד מדרגה עליונה להעלות שאלתו, אין שם שיעור וערך”.
וכך הוא מביא גם שם, כן, הלאה בהקדמה, ועוד פעם. וכן. אז, התולדות צירף את החסד לאברהם כמה וכמה פעמים. כן, ראיתי.
השלשלת של המקור
למעיין ב׳ נ״ד או מעין ג׳ להליכת הבעל שם טוב. אם אני מבין, אני יכול להביא את החסד לאברהם. אם אני מבין, זה, זה שני, זה שני שלבים, כלומר הוא מדבר יותר כמו מקובל.
עכשיו הוא אומר מעיין רביעי נ״ה, רבונו של עולם, לא, רק, מה הוא אומר, רק מ״ג, איזה רק מ״ג, רבונו של עולם. נראה כבר מהמפתח. מעיין ראשון… אוי, כן, מ״ד, טוב מאוד. מעיין א׳, מ״ג ומ״ד.
קהל: מה?
אה, מעיין ב׳.
קהל: כן, זה כאן. מעיין התפילה עניין הכוונה בתפילה.
עניין הכוונה בתפילה, וזה החלק של חסד לאברהם הוא חלק מאוד מוכר גם ב, ה… רב נתן הוא, זה כתוב שם, ה החסד לאברהם עשה סיכום של הכוונות של האר״י, כלומר כנף רננים, והוא הביא את זה שם בהקדמה, ומשם הביאו רב נתן שפירא בהקדמה לספרו מאורות נתן, כי זה פרי עץ חיים, פרי עץ קודש, אותו ספר, כתוב שם בהקדמה.
אז זה מאוד, זה חלק שהמכוונים מבינים שזה מאוד יסודי לכוונות התפילה.
—
המהדורה של פרי עץ חיים וההקדמה
חיפוש הספר
קהל: אבי, אתה אומר שזה כאן בספר…
אז, תראה בחסד לאברהם. יש לך חסד לאברהם? רק מ״ג? יש לך חסד לאברהם? הוא מביא את זה כאן בקיצור, בזמן שהתולדות צירף את החלק של בעל שם טוב. וכנראה הבעל שם טוב גם ראה את זה. אני מתכוון, לאן הוא נסע? זה כבר מאוד… זה חלק של רמ״ק, בנוי על הפרד״ס שער הכוונות, הוא אומר.
איך הוא אומר כאן?
קהל: מה אתה אומר? הפרי עץ חיים מדפיס את זה?
כן. פרי עץ חיים יש הקדמה, ויש כמה מהדורות של פרי עץ חיים.
דפוס קארעץ — מהדורה חסידית
אחת המהדורות של פרי עץ חיים היא שהדפיסו בקארעץ תקמ״ב, דפוס קארעץ. היהודים החסידים הדפיסו את זה, והם… זה בעצם בנוי על ספר של ר׳ נתן שפירא, שנקרא מאורות נתן, שהוא ליקוט של הכוונות של האר״י ז״ל.
קהל: לא מגלה עמוקות, לא, לא, לא, ר׳ נתן שפירא, הרנ״ש.
ושל אוזא. כן, והוא, איך קוראים לזה, הוא כתב הקדמה שם, שהיא פחות או יותר בנויה על ההקדמה.
היסוד של ההקדמה: חלק אלוקה ממעל
הוא אומר כך, שמכיוון… קודם מתחיל עם זה שאדם הוא חלק אלוקה ממעל. יש לך חסד לאברהם? אתה יכול לשלוח לי?
קהל: אה, אני לא יכול לשלוח לך בעירובין.
בקיצור, יש לי כאן… פרי עץ חיים יש לי. אבל זו לא המהדורה הרגילה, צריך… בקיצור, זה פרי עץ חיים מסוים.
קהל: שלח תמונה, שלח תמונה.
אוקיי, אני אשלח לך. הוא אומר כך, יש לי כאן… יש כאן חלקים ארוכים יותר כאן מאשר כתוב כאן. זה לא על המסך, יש לי ספר.
אוקיי, זה לבוש. זו הקדמה לכוונות התפילה.
הסולם: האדם ושלשלת הקדושה
הוא אומר שקודם צריך לדעת שאדם נשמתו מחוברת לכל שלשלת הקדושה שלמעלה, וזה סולם. על כן סדרי האדם מכוונים לספירות, והוא מביא שפע מלמעלה למטה. ולפי סדריו…
סיכום: שני השלבים של כוונת התפילה לפי הרמ״ק
מקור התורה — שער הכוונה של הרמ״ק
מגיד שיעור: אחר כך הוא אומר כך, ולפי תכלית עיקר הכוונה, זה החלק העיקרי, ההמשך. הוא אומר שזה קיצור של תפארת ישראל שער הכוונה פרק ג׳. יש לי כאן את החסד לאברהם החדש, הם מציינים על הכל.
הוא אומר כך, תכלית עיקר הכוונה היא, הוא קודם מסביר למה הכוונה עובדת, ואחר כך הוא אומר מעשית איך עושים את זה. הוא אומר כך, צריך לדעת כי צריך המכוון להמשיך רוחניות ממדרגות עליונות אל האותיות שהוא מזכיר, כדי שיוכל להעלות האותיות ההם עד המדרגה העליונה, לעורר לאחז״ל שאלתו.
הוא מביא כאן למטה גם, הרבה פעמים את התולדות שקשור לחלק הזה בהקדמה, ועוד הרבה בספרים.
הסבר הרמ״ק — אותיות הן רוחניות
מגיד שיעור: והכוונה, הוא מסביר הרמ״ק, רבי משה קורדובירו, את כל הדברים האלה. והכוונה, כי הבל פי האדם אינו דבר ריק, אבל הוא רוחניות מתחבר ממנו. שהאותיות, האוויר שיוצא כשמדברים, הוא רוחניות.
ואל הרוחניות ההיא צריך להמשיך כח מלמעלה, להפריח שאלתו ולהעלות אותיותיו עד המדרגה הנרצית לו. וזה עיקר הכוונה, להמשיך כח, כדי שבכח ההיא יעלו האותיות למעלה, ויתהוו במקום רם ונישא לעולם, וימלאו בקשתו.
זה החלק העיקרי שקשור לזה. הוא מסביר עוד יותר, אבל בסוף הוא אומר כך, מי שרוצה לדעת בדיוק את הפרטים של הכוונות, שילמד כוונות האר״י ז״ל. אז זה אמת, זה בא מהאר״י.
החידוש של התולדות — שני השלבים
מגיד שיעור: מה שהוא אומר זה, אבל מה שאני רוצה ללמוד מזה זה, אני רוצה להבין, התולדות מדבר על זה בכל המקומות, שיוצא…
קהל: אנחנו למדנו משער רוח הקודש, החלק הראשון.
מגיד שיעור: כן כן, אנחנו למדנו משער רוח הקודש, זה גם…
קהל: כן, כעין זה.
מגיד שיעור: אבל מה שלומדים כאן, מה שהרמ״ק נותן כאן, זה שני השלבים שאנחנו מדברים עליהם.
שלב א׳ — הכנסת אור לאותיות
מגיד שיעור: כלומר, קודם, הוא אומר שקודם צריך להכניס לאותיות שאתה מדבר. קודם כל, האותיות הן כלים לקדושה, כלים לאור אלוקות, בסדר. זה יסוד שכתוב כאן בהבלעה, כן, הוא אפילו לא אומר את זה הרמ״ק כאן, אבל הבעל שם טוב מדבר על זה יותר מפורש מהנקודה, שהאותיות עצמן הן כלי לאור אלוקות, לעולמות נשמות אלוקות וכו׳. כמו שאמרנו שזה בא מלשון שער רוח הקודש, אמת, כל הלשון של עולמות נשמות אלוקות, שער היחודים.
ועכשיו, אבל הרמ״ק מסביר שהרבה פעמים כשאדם מדבר אותיות, אם אתה מדבר אדם שהוא נפרד, שלא מכוון כוונת האר״י, מדבר אותיות, לאותיות שלו אין כוח, האותיות שלו הן סתם אותיות גשמיות, או שעדיין לא נעשה כלי לאור הספירות, לאור האצילות וכו׳.
אז קודם יש שהעבודה מספר אחת היא להמשיך חיות לאותיות, להכניס לאותיות אור גבוה יותר, אורות מלמעלה, כדי שלאותיות יהיה בהן אור אלוקות, מסכים? להמשיך תוך האותיות, צריך להכניס לאותיות את האור קודם, כי לפני זה זה הסדר.
לכאורה הבעל שם טוב לא אומר איך עושים את זה, אולי היה אומר על ידי האמונה, על ידי ה… הוא לא אומר איך, מבין? אבל זה ה… אנחנו רוצים כבר לסיים, אז נסכם את זה.
זה שלב המחשבה, זה כאילו כביכול, אני יודע כבר את הזמן, אבל זה כביכול לפני הדיבור.
שלב ב׳ — העלאת האותיות
מגיד שיעור: אחר כך, אחר כך שהאותיות קיבלו, הן התמלאו, כן, מילאת את הסוללה, אז האותיות חוזרות. הוא אומר להן, אחר כך שהן חוזרות למעלה לשמים, אני יודע מאיפה הן באו, ו״ואותם שלח”, זה שליח, מבין?
אלה שני השלבים שהרמ״ק אומר, והתולדות מביא הרבה פעמים בשם החסד לאברהם. אבל התולדות הבין שזה המקור, זה אותו רעיון של הבעל שם טוב, שהוא תופס את האותיות, והאותיות נעשות כלי להמשיך בהן אור גבוה יותר, ואחר כך האותיות עצמן עפות חזרה למעלה והן עושות יחודים, מתייחדים ביחודא עילאה, זו לשון הבעל שם טוב.
דיון: האותיות יכולות להתפלל לבד?
שאלה: שהאותיות יכולות להתפלל אפילו הן לא יודעות את הכוונה?
מגיד שיעור: אה, זה הוא אומר “לבקש מאותיות”, זה כביכול הוא מדגיש את הניסוך, שהאותיות יכולות להיות כלי כזה להרבה. “לבקש מאותיות” יכול להיות שהוא דווקא יהיה ממשיך בתוך האותיות את האור. הוא אומר “לבקש מאותיות”, כביכול הוא שולח, השלב השני הוא גם “לבקש מאותיות”, הוא שולח את האותיות שיהיו שליחיו ללכת, שיעשו מה שהן צריכות לעשות.
כמו אותו שאמר רק א׳ ב׳, הקב״ה כבר יעשה מה שהוא צריך לעשות עם זה. כל האנשים, כל היהודים מתפללים כך באמת.
שאלה: לבעל שם טוב יש ענין כזה?
מגיד שיעור: כן כן, כי הוא מתפלל ממילא, אפילו יודעים כן את המילים, וכך זה עובד. אנחנו אומרים את האותיות, האותיות כבר נוסעות, הן כבר יודעות לאן ללכת.
סיום — הבנת התולדות
מגיד שיעור: וזה השניים… צריך ללמוד מאוד טוב את החלק של חסד לאברהם.
קהל: אוקיי, בשבוע הבא אני אשאל אותך שוב על החלק.
מגיד שיעור: כי זה נראה שהתולדות הבין שזו הנקודה, שזו אותה נקודה. כך נראה.