סיכום השיעור 📋
סדר המחשבה והדיבור בתפילה לפי הבעש״ט
א. מחשבה קודמת לדיבור — היסוד
הבעש״ט לומד שמחשבה קודמת לדיבור — תחילה צריך לחשוב, ואחר כך אפשר לדבר. צריך לעשות הכנה לתפילה. התולדות יצחק (פרשת נח) מביא את פירוש הבעש״ט: “תבעה” — לשון דיבור, “חשבה” — אותיות “חשב מ״ה” — תחילה באה מחשבה, ואחר כך דיבור.
—
ב. שלוש מדרגות בתפילה
ישנן שלוש מדרגות בתפילה, המקבילות ללפני הטבע, בתוך הטבע, ואחר הטבע:
1. לפני התפילה (מחשבה/הכנה) — האדם חושב ומתכונן, כוונתו להתחבר.
2. בשעת התפילה (דיבור) — הדיבור צריך להיות במלואו, “כל עצמותי תאמרנה” — משקיעים את כל הכוח והמודעות בדברים. זהו הרגע העיקרי — בו ביום, בשעת מעשה.
3. אחר התפילה (שמיעה) — “שישמע תורה מפי השכינה” — המתפלל שומע מה השכינה אומרת דרכו, כמו נביא שלא תמיד ידע בעצמו מה הוא אומר, כי הוא מדבר בהשראה, ורק אחר כך מבין מה אמר.
—
ג. הפסוק “לאדם מערכי לב ומה׳ מענה לשון” (משלי ט״ז:א)
הפסוק מתפרש: האדם מתכונן (מערכי לב — הכנה), אבל איך זה יוצא — עצם הדיבורים — זה כבר לא בכוח אדם, אלא מה׳. הבעש״ט עוסק בחלק ה״מה׳” — לא בחלק ה״אדם”. בשעת יציאת הדיבור, זהו ייחוד עליון או ייחוד תחתון — רגע הדיבור עצמו הוא דבר אלוקי, לא רק תוצאה של הכנה אנושית. בכל תיבה נעשה ייחוד — בכל תיבה פועל הקב״ה.
—
ד. סתירה בין הכנה לדביקות ספונטנית — קושיא ותירוץ
הקושיא:
אם כוונות הבעש״ט בתפילה הן היחוד עצמו — כלומר, הדביקות באה מאותיות התפילה גופא — איך אפשר להתכונן לפני כן? יחוד לא יכול להיות לפני היחוד.
התירוץ:
יכולה להיות הכנה, אבל זה לא שחושבים תחילה ואחר כך אומרים. דרך הבעש״ט היא שבשעת האמירה, אז זה קורה — המתפלל עדיין לא יודע מה הוא עומד לומר כשמתחיל. הוא לא יכול להתכונן מראש למה שיבוא. המחשבה על הדברים לא יכולה להיות לפני הדיבור — יכולה להיות רק הכנה כללית שמתכוננים לומר, אבל התוכן עצמו בא בשעת מעשה.
זה שונה מהעצה המעשית (כפי שמשנה ברורה אומר) שלפני כל מילה צריך לחשוב מה עומדים לומר — זו הנהגה טובה לרוב האנשים, אבל הבעש״ט מדבר על מדרגה גבוהה יותר.
—
ה. לא למצות את הכוחות לפני התפילה
ר׳ פנחס מקוריץ אמר שאסור להתאמץ יתר על המידה — לא להוציא את הכוחות לפני התפילה. הבעש״ט (אות ל״ו) אומר שממצים את הכוח לפני התפילה ואז כבר לא יכולים עוד.
השפת אמת מסתכל על זה באופן מעשי — נעשים עייפים, וצריך לשמור על הכוחות למאוחר יותר.
ר׳ אהרן ראטה נותן הסבר אחר: צריך להיות כמו “מפתה” (לפתות את בת המלך), לא “אונה” — צריך להניח, לא לתפוס בכוח.
—
ו. צניעות בתפילה — לא “לתפוס” את ההשראה
יסוד חשוב: כשאדם מתחיל להתפלל ובאה אליו התעוררות או טעם — אסור לתפוס אותו. “צנועים מושכים את ידיהם” — אם תופסים אותו, זה כאילו לוקחים בעצמם מה שעדיין לא קיבלו, וזה פגם. זה נעשה גשמי.
היסוד הוא: כל דבר הוא שאלה ותשובה, התעוררות ותשובה. “מה אשיב לה׳ כל תגמולוהי עלי” — צריך לחכות להשראה, לא לתפוס. לא אפשר לקחת תשובה שלא לפי ערך השאלה. זה מושווה להלכה ש“המגביה קולו יותר מן המברך” — העונה אמן לא צריך לצעוק יותר ממי שאומר את הברכה.
—
ז. לבקש עזרה מהאותיות — אות כ״א–כ״ב
תורת הבעש״ט:
כשאדם לא יכול להתפלל בכוונה, הוא מבולבל — ממי לבקש עזרה? הבעש״ט אומר חידוש: לבקש מהאותיות עצמן — “לבקש מהאותיות ממש.” לומר לאות מ׳ של “מודה אני”: עזור לי שאוכל לומר אותך בכוונה, שתעורר את האור האלוקי.
הביאור:
“לבקש מהאותיות, היינו מסוד האור האלקי שבהם” — לא האותיות שלי, אלא האור האלוקי שבהן. בכל אות יש אור אלוקי המתלבש בה. אפילו כשהמתפלל לא רואה זאת, אלא מאמין — הוא יכול לקחת כוח מקדושת האותיות. אדם שרחוק מקדושה ולא יכול לבקש מהקב״ה כפי שהוא באמת — יבקש מהאותיות, שהן הגישה הקרובה ביותר לאור האלוקי.
הפסוק “אנכי אעשה כן” מתפרש: אני אסדר ואקשר את האותיות, והן יעזרו לי לדבר בכוונה אמת לשמה — “וזהו תיקון כללי לכל הענינים.”
דיון:
עלתה שאלה האם זה דומה לענין התפילה בציוני צדיקים (שהצדיק יעזור), אבל כאן לא מדברים על צדיק — מדברים על האותיות גופא: “לבקש מהאותיות.”
גם הוזכרה העצה של התוספות: אם לא מחזיקים במדרגה, להוציא בפיו את התיבה בכל כוחו — להוציא את המילה בכל הכוחות, ומכוח זה עצמו מקבלים עזרה.
—
ח. שני סדרים בעבודת התפילה
ישנם שני סדרים הפוכים:
(א) הסדר שבו הכל מתחיל מהתיבה/אות — מקבלים את האור משם ונכנסים ליחודים.
(ב) הסדר שבו חושבים תחילה ומאירים את הדיבור בכוח של מחשבה קודמת.
אלו שני כיוונים שונים בעבודה.
—
ט. החסד לאברהם / רמ״ק — המקור לתורת הבעש״ט
המקור:
התולדות יעקב יוסף מביא כמה וכמה פעמים את חסד לאברהם (ר׳ אברהם אזולאי, מעיין א׳, נהר מ״ג–מ״ד), שהוא סיכום של שער הכוונה של הרמ״ק (רבי משה קורדובירו) (פרק ג׳). התולדות הבין שזה אותו יסוד כמו תורת הבעש״ט על אותיות ותפילה.
שלשלת המסורה:
– הרמ״ק — שער הכוונה, פרק ג׳ (פרדס רמונים)
– החסד לאברהם (ר׳ אברהם אזולאי) — סיכום כוונות האריז״ל, מבוסס על פרד״ס, שער הכוונות, רמ״ק
– ר׳ נתן שפירא (הרנ״ש) — הביא בספרו מאורות נתן (ליקוט כוונות האר״י), בהקדמה
– נדפס בפרי עץ חיים (דפוס קורץ תקמ״ב — מהדורה חסידית)
– הבעש״ט גם ראה זאת, והתולדות מקביל זאת לשיטת הבעש״ט
—
י. יסוד הרמ״ק — מהן אותיות
> “הבל פי האדם אינו דבר ריק, אבל הוא רוחניות מתחבר ממנו”
האוויר היוצא כשאדם מדבר אותיות — זו רוחניות. אבל — כשאדם ש״נפרד”, שאינו מכוון, מדבר אותיות, אותיותיו הן רק אותיות גשמיות — הן עדיין לא נעשו כלי לאור האצילות.
—
יא. שני השלבים של כוונת התפילה — היסוד העיקרי
שלב א׳ — המשכה לאותיות (הורדת אור):
> “צריך המכוון להמשיך רוחניות ממדרגות עליונות אל האותיות שהוא מזכיר”
תחילה צריך להביא לאותיות אור עליון — ממלאים את האותיות באור אלוקות, כמו טעינת סוללה. בלי זה האותיות הן כלים ריקים. הבעש״ט לא אומר במפורש איך עושים את השלב הראשון — אולי דרך אמונה, אבל זה לא מפורט.
שלב ב׳ — העלאת האותיות (עלייה):
> “כדי שיוכל להעלות האותיות ההם עד המדרגה העליונה, לעורר… שאלתו”
אחרי שהאותיות התמלאו באור — הן עולות מעצמן חזרה לשמים. הן נעשות שליח — “ואותם שלח” — הן הולכות ועושות יחודים למעלה, “מתייחדים ביחודא עילאה” (לשון הבעש״ט).
הפשט ב״לבקש מאותיות”:
לשון הבעש״ט “לבקש מאותיות” משקפת את שני השלבים:
– ממשיכים אור לתוך האותיות
– שולחים את האותיות כשלוחים — שיעשו מה שצריכות לעשות למעלה
זהו אותו ענין כמו המעשה המפורסם של היהודי שאמר רק א׳ ב׳ — והקב״ה יעשה מה שצריך לעשות עם האותיות. כל היהודים באמת מתפללים כך — אנו אומרים את האותיות, והאותיות יודעות בעצמן לאן ללכת.
—
יב. סולם הנשמה — יסוד ההקדמה
ההקדמה של חסד לאברהם/פרי עץ חיים לומדת שנשמת האדם מחוברת לכל שלשלת הקדושה מלמעלה — כמו סולם. לכן מדרגות האדם מכוונות לספירות, והוא יכול להמשיך שפע מלמעלה למטה.
—
יג. חידוש התולדות — הקשר בין רמ״ק לבעש״ט
התולדות יעקב יוסף הבין שמודל שני השלבים של הרמ״ק הוא אותו מקור לתורת הבעש״ט:
אותיות נעשות כלי → ממשיכים בהן אור עליון → האותיות עולות → עושות יחודים למעלה.
התולדות מביא זאת הרבה פעמים בשם חסד לאברהם, ומראה שדרך הבעש״ט בתפילה — דרך אותיות, דרך דביקות בשעת מעשה, דרך בקשה מהאותיות — נובעת מאותו יסוד עמוק של הקבלה.
תמלול מלא 📝
תורת הבעל שם טוב: סדר המחשבה והדיבור בתפילה
פתיחה: מחלוקת על הנוסח המקורי
מגיד השיעור: הרבי אמר שלא לומר, שזה הענין המקורי. כך הוא לא החזיק מאוד בנוסח זה.
קהל: לא, שאלתי על הרגל השמאלית שהיא מקיצור.
מגיד השיעור: לא, אני מעדיף מאוד את הנוסח המקורי. מחר, אביא דבר תורה שצריך רק לדבר. סליחה. לא, זה דבר תורה חשוב מאוד. אבל צריך לשבת יחד אנשים רק בבית המדרש, כי הם יכולים להיות יחד רק כשיש שיעור. מותר לשבת יחד בלי שיעור, לא בבית המדרש. בסדר. סליחה. לפני זה כשאני לא מסכים עם מה שהולכים לדבר. בסדר, נו. בקיצור.
תורת הבעל שם טוב: מחשבה קודמת לדיבור
מגיד השיעור: בעל שם טוב, יוסף, יוסף, איך אתה? כבר למדנו… אה, כף? נו, אמור את כף. הכל עומד באותו מקום. אני לא מבין למה זה מה שזה מה שבעבר. נו, זה כף? אמור את כף עד כף ה׳. אני לא יודע. בואו נעשה מכל אחד דברים גדולים.
בעל שם טוב, זה כן בפירוש עלינו. תבעה לטבע, תבעה לשון עורא. תבעה לשון דיבור. שאלה. האם זה יוסף, יוצאי דוד. דיבור. דיבור. צורך הכל. שאלה. תבעה תבעה דיבור בתחילה. מחשבה אותיות חשב מאה.
תחילה צריך… תחילה צריך לחשוב לאן, אפשר לדבר. תחילה צריך לעשות מחשבה. זה הדבר. עושים את הכוח מחשבה. חשוב.
דיון: המקור של דברי הבעל שם טוב
קהל: אבל אלה הלוקא דלוי… כך הוא אומר? כן, כן. מי הוא תולדות יצחק? כן. איזה בדיוק המעמד הקודם? מה צריך הדוני מה שאף אחד מה שאני עושה שלנו שמואל?
מגיד השיעור: בואו נדבר, רגע אחד, רגע אחד, רגע אחד. האם תולדות יצחק שהוא מביא… תולדות יצחק הוא לא שכוזי? איך יודעים שהבעל שם טוב אמר?
קהל: אולי… יכול להיות שהוא התכוון לפירוש! יכול להיות שהוא לא רצה. הוא שמע, כן. אבל זה מאוד אחרת. כי… כי…
מגיד השיעור: תולדות יצחק, בואו נראה. תולדות יצחק, פרשת נח. אחד תולדות נח. תבעה תיבה, הנה על בעל שם טוב פירוש. אין לנו, אני לא יודע. כי התורות הקודמות היו שצריך להקשיב למילים, כך למדו קודם. אתה מבין את הלשון של… של ספרי המגיד.
מחלוקת: שני מהלכים בתפילה
קהל: כן, יש מחלוקת. אני לא זוכר, כתוב מפורש איפשהו. התורות תמיד איזו מדרגה אתה מחזיק, אתה הולך מאחד לשני. זה טוב מאוד באמצע או לפני או בסוף.
מגיד השיעור: לא, יש מחלוקת. יש שני מהלכים בתפילה. יש מי שחושב לפני, ויש מי שחושב אחרי. אתה מתחיל, ואתה הולך אחרי. כל הקושיות אפשר לענות עם תירוצים כאלה.
אני חושב שיש את הדיבורים. יש לי את הדיבורים הקודמים מסכימים עם הדיבורים. אני חושש שיש טעות, וזה נמצא בשמאל. כן, יש בכל זאת מה שאתה חושב לפני, שהבעצם דעת שלך היא להתחבר, ואחר כך יש לבוש של העילה והעלול.
שלוש מדרגות: לפני הטבע, בתוך הטבע, אחר הטבע
אני חושב שיש שלושה דברים אחרים. זה נקרא לפני הטבע, בתוך הטבע, ואחר הטבע. כי… אני זוכר שכתוב מפורש על זה בבעל שם טוב איפשהו. אני לא זוכר עכשיו, לאחרונה לא ראיתי מה שהם בספרי המגיד. אני רואה שיש יהודים שמדברים על זה.
שיש… שבוע שעבר אמרו שזה קצת דומה, אבל לא אותו דבר. יש אנשים ש… יש כמו דרך בכוונת התפילה, או בכלל, שקודם חושבים, ואחר כך אומרים, ומוציאים מה שחושבים או מה שהבינו, משהו כזה. אחרי ההכנה.
כמו שהחסידים אומרים תמיד שצריך לעשות הכנה, אמת? הכנה היא מחשבה קודמת למעשה. צריך קודם לחשוב מה הולכים לעשות, אחר כך עושים את זה. זה דבר אחד, וכמו שהוא אומר כאן זה, איך נקרא, איך כתוב כאן? שמחשבה טובה דיבור, קודם יש מחשבה, אחר כך דיבור.
המדרגה השנייה: להכניס את הכוונה בשעת הדיבור
ומה שדיברנו קודם זה מה שהבעל שם טוב אמר, והוא מביא גם כאן מאוחר יותר, שצריך להכניס, להאיר את המילים, נניח, להכניס את כל הכוונה שלו למילים, או את כל הכוח שלו, או את כל המודעות שלו, וכדומה.
קושיא: יש סתירה עם מה שעושים לפני
קהל: יש סתירה עם מה שעושים לפני.
מגיד השיעור: אין שום סתירה, זה בשעת, בשעת הדיבור, שהדיבור יהיה במלואו, כל עצמותי תאמרנה, משהו כזה. אחרי שלמדנו שתחילה באה המחשבה, ואחר כך בא הדיבור, אלה שני שלבים.
המדרגה השלישית: שמיעה מפי השכינה
קהל: כן, יש כאילו שאלה של התעוררות. אחר כך יש מה שהוא אמר קודם, שישמע תורה מפי השכינה. זה כאילו אחרי הדיבור, זה אפילו כבר אחרי.
יכול להיות שהכל קורה ברגע אחד, אין שום הבדל כמה זמן זה לוקח, שכאילו הוא אומר מילים, והמילים, כמו שאמרנו, המילים אומרת השכינה, אז הוא צריך לשמוע מה שהשכינה צריכה לומר.
כמו נביא, אם אדם היה נביא, הנביא עצמו לא תמיד ידע מה הוא אומר, הוא עצמו הקשיב לעצמו, כי הוא מדבר בהשראה, ואחר כך כשהוא נגמר, והוא כותב מה שהוא אמר גם.
אז אלה שלושה דברים אחרים, כמו זמנים, או שלושה אחרים…
משל משמואל הנביא
וקודם הוא חשב שהוא התכופף לבנו אחרי התורה, והוא כבר אמר תורה.
קהל: אה, הוא לא אמר. הוא לא הקשיב לנבואה.
מגיד השיעור: אה, אבל שאול לא הקשיב לו.
קהל: אה, הוא לא שמע.
מגיד השיעור: אה, צריך לשמוע את, כלי יקר להוציא את הטייפ.
דיון: סתירה בין הכנה לדביקות ספונטנית
אני שומע… אני אומר ש… אני חושב שזה כמו… למה אני אומר סתירה כזו? אני לא מתכוון לסתירה כזו… יכול להיות… כמו שאמרו קודם, יש כמו… זה תלוי כמו יכולה להיות המציאות של האדם, אבל יש… כך…
אם מדברים על התעוררות… העוררות מבוסס על משהו לעשות עם הסור זה לא רק כמו לחשוב בקרירות, ואז יש פעם שאדם יש לנו כאן כל אנרגיה של מה שאומר שכן זה יותר מעשי האמת, כן?
העצה המעשית: לחשוב לפני כל מילה
אם מדברים על כוונות התפילה, אם מדברים על כוונות התפילה זה רוב האנשים, זה עוזר לפחות לאנשים לחשוב לפני מה שהוא הולך לעשות, ולא רק בשעת מעשה ולא רק אחרי.
הוא פגש פעם ירא שמים גדול, שהוא תמיד מחפש חומרות שאפשר עוד להחמיר, הוא אמר כתוב במשנה ברורה, שלפני שאומרים את המילה צריך לחשוב מה הולכים לומר, לא כתוב שאז אנשים אומרים את המילה, בואו נחשוב לא מה שהוא אמר, כשמדברים כך, לא מדברים כך, הוא מתכוון להיות זהיר, לעשות עצירה לפני כל מילה להיות מוכן לפני כל מילה מה שהולכים לומר אבל על דברים לפני… לא למד שהגובר אומר הוא לקבל דברים.
שם נגמר זה לא עם השבוע המשעשע. אתה רואה את זה, שעמוד זה כל העולם תחילה נכנס. נופל זה לא נכון. שהוא מנצל את זה יש קריץ? זה היה לו את השטליך ליד הגארט. זה לא דבר נכון.
לא, הוא לא מדבר על הכהלכה הטובה, שזה אמת שזה סוג דעה שהוא אומר כאן. אני צריך אותו קודם, והמדרגה עם שלו תורם כשמרגישים כבר במחשבות זרות, צריך להתכונן לפני שממשיכים להיכנס לומר את התהילים.
קהל: המדרגה השנייה אתה מתכוון לומר? השלב השני?
מגיד השיעור: כן, אני חושב שזה לא רק שלב שני, אני חושב שהוא הולך הפוך. הבעל שם טוב הולך שהוא מדבר על משהו שבשעה שהוא מתחיל לומר את המילים הוא עדיין לא יודע מה הוא הולך לומר, או אני לא יודע אם הוא הולך לומר, זה עדיין לא ב… הוא לא יכול להתכונן.
כוונות הבעל שם טוב: יחוד התפילה גופא
בדיוק. כי כוונות הבעל שם טוב, זה כמו שדיברנו, כוונות הבעל שם טוב זה כבר יחוד התפילה. איך יכול להיות היחוד לפני היחוד? יכולה עדיין להיות הכנה כזו.
קהל: הביטול, שהוא ידבר מה שהוא אומר, הוא לא יכול לחשוב לפני.
מגיד השיעור: זה כבר דבר שלישי, אבל אפילו עצם הכוונה, עצם הדביקות שיהיה מהאותיות התפילה עצמן, לא יכול להיות שיהיה לפני. לא יכול להיות כמו השואל משואל קודם התפילה. יכולה עדיין להיות הכנה לפני, יכול להיות צריך לעשות הכנה לפני, אבל זה לא שאני חושב עכשיו, ואחרי שחשבתי, אז אני אומר.
זה יותר שבשעה שאני אומר, אז זה. מה כתוב שבו ביום, בשעת מעשה, לא כמו תוצאה. זה לא כמו מישהו שהתכונן.
הפסוק: “לאדם מערכי לב ומה׳ מענה לשון”
כמו שכתוב, כן, מה הפירוש, “לאדם מערכי לב ומה׳ מענה לשון”? מה הפירוש?
הפירוש הוא שהאדם, כך אני מבין את הפירוש, אני לא יודע, אני צריך לבדוק את הפסוק, שהאדם מתכונן, יש לו כמו ההכנה, הוא רוצה לדבר על משהו, אחר כך איך זה יוצא, כמו עצם הדיבורים זה כבר לא יותר אדם, זה לא, אתה לא יכול לקרוא בכוח אדם. יותר כמו היחיד עצמו, זה נקרא “לילה”. והשני הוא…
הבעל שם טוב רוצה לומר, הבעל שם טוב עוסק ב״מה׳”, אמת הוא לא ב״אדם”. הוא בדרך כלל עוסק בדעות ש…
יחוד עליון בשעת דיבור — “מה׳ מענה לשון”
מגיד השיעור: זה יותר שאחרי, בשעה שאני אומר, אז זה. אתה מבין, זה בו ביום, זה בשעת מעשה, לא כמו תוצאה. זה לא כמו מישהו שהתאמץ. כמו שכתוב, כן, מה הפירוש “לאדם מערכי לב ומה׳ מענה לשון”? מה הפירוש?
הפירוש הוא כך, שהאדם… כך אני מבין את הפירוש, אני לא יודע, אבדוק את הפסוק. שהאדם מתכונן, יש לו כמו ההכנה, הוא רוצה לדבר על משהו, אחר כך איך זה יוצא, כמו עצם הדיבורים, זה כבר לא יותר אדם, לא יכול לקרוא בכוח אדם. זה כבר יותר כמו היחוד העליון, או היחוד התחתון.
שיטת הבעל שם טוב — עוסק ב״מה׳” לא ב״אדם”
ועכשיו הבעל שם טוב רוצה לומר, הבעל שם טוב עוסק ב״מה׳”, אמת הוא לא ב״אדם”. הוא בדרך כלל עוסק בזה שבכל תיבה נעשה יחוד, כל היחודים, דברים שהקב״ה עושה, דברים ש״מה׳ מענה לשון”, זה לא הכנות הלב. המשניות מדברות על האדם.
כן, יכול להיות שלפי הבנתו, יש… הבעל שם טוב מדבר הרבה על לחבר את הכוונה עם הדיבור, כל הדברים האלה. אבל אני חושב שזה… אם אתה מדבר על לפני, זה לא אותו דבר. זה יכול רק להיות הכנה לפי דרך הבעל שם טוב. זה לא יכול להיות באמת ה… זה לא יכול להיות כמו שהמחשבה של המילים נמצאת לפני. זה חייב להיות הכנה שהוא הולך לומר את זה, שהוא רוצה לומר את זה, הוא מתכונן, אולי משהו כזה.
דיון: לא לנצל את הכוחות לפני התפילה
הדרכת ר׳ פנחס קאריצער
מגיד השיעור: בסדר, החלק הבא. אבל יש כן, למשל, יש הדרכה חסידית הפוכה, כמו ר׳ פנחס קאריצער שאמר שאסור להתאמץ יתר על המידה. כן, אתה יודע למה אני מתכוון? ר׳ פנחס קאריצער אמר…
קהל: מה? לפני התפילה, אתה מתכוון?
מגיד השיעור: כן. לפני התפילה. כן. משמע שהוא מרגיש שצריך תפילה לשחק פסוקים. כתוב כאן גם על זה? שהוא לא יעצור את הכוחות לפני התפילה.
אבל לא יכול… אני לא זוכר איפה כתוב. אני לא זוכר איפה כתוב.
המגיד על תפילה בקול רם
קהל: הוא שלח פעם חלק שלם מהמגיד. הוא מביא דבר שלם מי צריך להתפלל בקול רם ומי לא. שני סוגי אנשים. אנשים פשוטים והאנשים הלא פשוטים. זוכר?
מגיד השיעור: לא.
קהל: הוא שלח חלק שלם.
מגיד השיעור: אות ל״ו. תראה אות ל״ו. על תפילה לפני התפילה.
קהל: אה, כן, אבל זה יותר… כי הבעל שם טוב אומר שמנצלים את הכוח לפני התפילה. מנצלים את הכוח, לא יכולים יותר… אבל אני מדבר בשעת תפילה עצמה. ה… ה… תפילה בהתלהבות. זוכר? עשיתי לך דבר שלם על זה.
מגיד השיעור: כן, אני זוכר, אבל אני לא זוכר מה כתוב. אני לא זוכר מה היה כתוב שם גם.
אות מ״ז — תחילת התפילה
קהל: אות מ״ז.
מגיד השיעור: אות מ״ז כתוב איפה? מ״ז… אה, יותר, אמת. תחילת התפילה.
אבל ר׳ אהרן ראטה יש לו כמו הסבר על זה. הוא אומר שזה נקרא כמו שהוא לוקח את בת המלך בתוקף. צריך להניח, צריך לפתות, לא לאנוס.
קהל: אה, זה של ר׳ אהרן ראטה.
מגיד השיעור: כן. יכול להיות שזה כמו המחשבה… מחשבה קודמת למעשה, משהו כזה.
המבט המעשי של השפת אמת
קהל: אתה אומר מחשבה קודמת למעשה? שהם יישארו… שהם לא יוציאו את החיות לפני ירידת העולמות.
מגיד השיעור: זה לא חיות! השפת אמת מדבר, מה שאתה מביא מאוחר יותר זה יותר מעשי, כי נעשים עייפים. אני לא יודע, אולי יש בפרשה על פי סוד למה נעשים עייפים. אבל השפת אמת מסתכל על זה שנעשים עייפים וצריך, איך אומרים, לשמור את הכוחות למאוחר יותר.
צניעות בתפילה — לא לתפוס את ההשראה
“מה אשיב לה׳” — לחכות להשראה
מגיד השיעור: אבל כאן יש גם כמו ענין בזה, כי אם “מה אשיב לה׳ כל תגמולוהי עלי” מחכה שההשראה תבוא, אתה לא יכול לתפוס, אתה לא יכול לתפוס את השיריים, כן? “צנועים מושכים את ידיהם”. אתה לא יכול לתפוס. אם אתה תופס, זה כאילו אתה לוקח בעצמך מה שנותנים לך. אז זה כמו פגם, זה בעצמו…
יש דרכים אחרות. הוא אומר שעושים את הדיבור גבוה יותר מהקול, כן? “המגביה קולו יותר מן המברך”. העונה, יש הלכה כזו שמי שעונה אמן לא יצעק יותר ממי שאומר את הברכה, כן?
קהל: כן, מה אתה אומר עם זה?
שאלה ותשובה — שלא לפי ערך השאלה
מגיד השיעור: הוא אומר דין שהעונה הוא כמו “מה אשיב לה׳”. יש התעוררות ויש תשובה. כל דבר הוא שאלה ותשובה. לא יכולים לתפוס את התשובה שלא לפי ערך השאלה, שלא לפי מה שהשאלה ביקשה.
כמו למשל כשאדם מתחיל להתפלל ובאה אליו התעוררות מסוימת או מחשבה מסוימת או טעם מסוים במה שבא אליו, אם אתה לוקח את זה ואומר “אני הולך להתפלל בשביל טעם”, אז זה כבר קצת, איך נקרא, זה נקבר, כן? זה נעשה גשמי. שאתה תופס את הדבר שנותנים לך אותו. זה כמו פגם של ה…
דיון: “כל מעורר כוונה” של רבינו יונה
קהל: מה? “כל מעורר כוונה” של רבינו יונה לא הולך בדרך הזו. הם לא צודקים בזה.
מגיד השיעור: תראה, תראה, הוא מביא את זה מהמגיד בשם הבעל שם טוב, למטה בהערות: “ורבינו הבעש״ט אמר משל זה”. אתה רואה?
קהל: איפה? איזה עמוד?
מגיד השיעור: שלחת לי חמישה עמודים. ט״ו. עמוד ט״ו, העמוד השני של ההערות. כן. “כי בעל שם טוב אמר משל הזה, אני מודה לך בורא עולם שאני לא יכול לכוון, מתפלל בזה לבד, וזה אינו יכול”. שעל זה לא צריך להתחיל.
קהל: כך הוא אומר כאן? הוא אומר שלא צריך… אני לא רואה. הוא אומר שעולים ויורדים, תענית תמידי, אחד טוען דברים כאלה. אתה רואה את הנוסח?
מגיד השיעור: כן, אני לא רואה כאן את הנקודה.
בסדר.
שאין סתירה, כי הכוונה, המחשבה לפני התפילה היא גם מחשבה. על זה עצמו יש שאלה של בית אהרן.
קהל: אני רק אומר, אלה בכל זאת אנשים פשוטים שצועקים.
מגיד השיעור: בסדר, צריך היום להיות שם. הוא מביא את כל החלקים האלה.
קהל: כן, לא יכולים ככה.
שני סדרים בעבודת התפילה
הסדר שמתחיל מהתיבה
מגיד השיעור: המשמעות של כל החלקים עד עכשיו היא יותר שזה מתחיל מהתיבה, זה מתחיל מהמילה, מהאות, מזה הוא מקבל את האור, מזה הוא נכנס ליחודים שיש בזה, וכן הלאה.
בקשת עזרה מהאותיות — אות כ״א וכ״ב
אז כשהוא אומר שהוא צריך קודם לחשוב ולהאיר את הדיבור בכוח המחשבה שהיה לו קודם כביכול, זה כיוון אחר, זה אחר… זה הולך על סדר אחר.
קהל: כן.
מגיד שיעור: תסתכל הלאה, תראה, זה הלאה סדר הפוך.
לבקש מהאותיות שיהיו מסודרים
מגיד שיעור: גם על א׳. “אמר אדונינו זקנינו בסוד תחתים שנים ושלשים, בפירוש האותיות, ולבקש מהאותיות שיהיו מסודרים כסדר אשר בסופם ולבקש משם”. עומד גם החלק הבא אותו דבר, כן?
קהל: אני אקרא?
מגיד שיעור: “לבקש מהאותיות ממש, כמו ששמעתי פירוש על ‘אנכי אעשה כן׳, פירוש אנכי אסדר ואקשר בהם, ויעזרוני לדבר האותיות בכוונה אמת לשמה, וזהו תיקון כללי לכל הענינים שהם”.
דיון: הקשר בין כ״א וכ״ב
מגיד שיעור: מה שהוא אומר זה… לא, השניים, כ״א וכ״ב, זה אותו דבר, כן? זה לא דווקא שיש לזה קשר עם הקודמים.
קהל: לא, זה לא כמו ה… הוא אומר גם שזה הדרך… כ״א וכ״ב זה אותו דבר, כן?
מגיד שיעור: כן, כן, כן, אתה צודק. אתה צודק. כ״א וכ״ב יש גם קשר עם הכל חוץ מה… נכון. כן, עם הקודמים. כלומר, זה אסיפה מסוימת של דרך איך לעשות את הדברים הקודמים.
החידוש של בקשה מהאותיות
מגיד שיעור: כלומר הוא אומר, והחלק השני יותר ברור. הוא אומר שאדם… קשה להתפלל בכוונה לשמה, הוא מבולבל, הוא וכו׳ וכו׳ וכו׳.
אז מה הוא יעשה? ממי הוא יבקש עזרה? כן? זו כמו השאלה. ממי מבקשים עזרה? מבקשים מהקב״ה, מובן מאליו. אבל ממי יבקש עזרה?
אומר הבעל שם טוב, שיבקש מהאותיות. ושיאמר, “מודה אני לפניך מלך חי וקיים”, האות מ׳ תהיה בכוונה שהאות תעיר את האור האלקי. אז, עזור לי שאומר את המ׳ בכוונה. זה מובן, כן? אותן אותיות.
דיון: “לבקש מהאותיות ממש”
קהל: מכיוון שהאותיות… הוא לא אומר לבקש מהאותיות, אבל הוא אומר כן מהאותיות, אמת?
מגיד שיעור: כן, אבל הוא אומר כאן פלאות. “לבקש מהאותיות, היינו מסוד האור האלקי שבהם”.
קהל: אבל פשט שזה לא האותיות שלי אלא אור אלקי.
מגיד שיעור: ממי יבקש? “לבקש מהאותיות ממש”. הוא אומר חידוש. הבעל שם טוב אמר לשון כזו, שאדם קשה לו להתפלל, או שהוא רחוק מקדושה, שיעבוד, כן, שיבקש מאיפה?
אדם לא יכול לבקש מ… כאילו הוא לא שייך כאילו, הוא לא יכול לבקש מהקב״ה, הוא לא יכול לבקש ממה שהקב״ה אמיתי, כי הוא לא שם, הוא לא מבין שם. אז הוא יבקש מה
בקשת עזרה מהאותיות
היסוד: אור אלוקי בכל אות
בכל אות יש אור אלוקי מסוים. אולי עכשיו הוא מאמין בזה רק, הוא לא רואה את זה, אבל כביכול פונה, ה… ה… ה… כביכול נותנים לו לומר על ידי אותיות. אבל מה הוא יעשה? הוא אמר “מן האותיות” — הוא יבקש מהאותיות, שיעזרו לו.
יש אור אלוקי מסוים שמתלבש באות, בדרך מסוימת, בדרך שזה מתאים להיכנס באות, ופה הוא מחזיק באות — שיבקש מהאות.
העצה מהתוספות: מוציא בפיו בכל כוחו
אני מתכוון למה שכתוב כאן בתוספות ששלחתי לך, שאם הוא לא מחזיק במדרגה מוציא בפיו את התיבה בכל כוחו — מהכוח הוא קיבל את זה, או כי הוא אומר את המילה… וזה יעמוד באמת בחכמים המאוחרים, בנושא הבא.
עכשיו מדברים על האותיות. כן, מה שהוא אומר כאן שיבקש עזרה מהאותיות. האותיות יעזרו לך. האותיות הקדושות של תפילה.
קהל: מה הנושא האחר אתה אומר?
אוקיי. כן, הוא יבקש מהאותיות. האותיות זה תפילה, הן מאוד קדושות. האותיות זה תורה, האותיות זה תפילה.
כשאדם נתקע בתפילה
ואם אדם נתקע והוא לא יודע מה לקחת, הוא אפילו לא יכול לומר כמו שמבקשים “יהי רצון מלפניך”, כמו שיש דבר כזה. מאיפה הוא לוקח את השירות? מאיפה הוא לוקח עזרה? הרי תרי״ג מצוות, כל מיני דברים צריכים לעזור לו. מאיפה הוא לוקח עזרה להתפלל? מכוח האותיות. לאותיות יש קדושה, יש להן אור אלוקות, והוא לוקח עזרה מהן. הוא מבקש מהן. הוא מבקש מהן.
דיון: תפילה בציונים
קהל: אתה אומר שמותר להתפלל בציונים. שהצדיק יעזור.
מה?
קהל: כאן זה לא, הוא משווה צדיק לאותיות.
לבקש מהאותיות.
קהל: אתה יודע מה הוא אמר לו?
לבקש מהאותיות.
קהל: אוקיי.
—
החסד לאברהם — מקור כוונת התפילה
התולדות מביא מהחסד לאברהם
אולי ה… מה הוא אומר כאן לו התולדות? הוא מביא ממנו הרבה דברים שאני לא יודע מה הוא רוצה ממנו.
אה, לא, יש כאן דבר חשוב מאוד, סוגי טומאות שדיברנו קודם. יש… התולדות מביא הרבה פעמים מהחסד לאברהם, כן? הוא מביא את זה כאן למטה בקיצור, ו… הוא מדבר כבר במקום אחר רק כאן?
קהל: לא, הוא מביא את מה שאמרתי לך, הכוחי.
לא, לא, אבל תשמע, החסד לאברהם, מה המקור של חסד לאברהם, שהוא מסביר לדעתי, אם אני זוכר, הוא לא מביא כאן את כל הלשון כראוי.
הניגונים וכל הנושא
אה, אחר כך הוא מדבר על הניגונים, ואתה רואה בדיוק את הנושא, וכל הדבר שהוא מדבר כאן למטה. הוא אומר, אז, קודם כל צריך לדעת את זה, יש חסד לאברהם. איך ה… התולדות מביא הרבה פעמים את החסד לאברהם, או יותר מפעם אחת, והוא מצרף אותו לבעל שם טוב. הוא אומר שהבעל שם טוב גם למד חסד לאברהם, והתולדות.
לשון החסד לאברהם: שתי דרכים בכוונה
והחסד לאברהם אומר, לשון כזו, שעיקר כוונת התפילה וכוונת התורה זה שתי דרכים. כלומר יש, בוא נראה אם אני יכול למצוא כאן את הלשון של החסד לאברהם שהוא הביא. ראיתי עליו באריכות, אבל אני צריך למצוא את זה.
החסד לאברהם אמר שעיקר הכוונות אלא שקודם צריך להמשיך אור לאותיות, כן? כמו שאני זוכר. אחר כך יתייחד ביחודא דקוב״ה. ואחר כך, כן, אחר כך שעושים המשכה, אני צריך למצוא את החלק. אפשר למצוא את זה מאוד בקלות איכשהו.
חיפוש מראה המקום
כן, התולדות לא מביא את מראי המקומות כנראה.
קהל: כן, הוא מביא את זה, אני צריך לראות איך. הוא מביא ש… בוא נביא על מסך. אני אראה בתולדות רגע, בוא נמצא את זה כאן. אני במסך.
אה, יש לך כבר. הכל כאן. אני במסך. אני במסך. לא, זה דבר חשוב מאוד. הוא לא מביא, זה לא כאן.
קהל: מה? זה בטוח כתוב. מה הלשון שהוא מביא כאן? בחסד לאברהם.
הלשון מההקדמה
אה, הוא אומר כך, תראה, בהקדמה לתולדות זה כבר מובא, אוקיי? הוא אומר כך, “וכך מצאתי בהקדמת חסד לאברהם נהר מ״ג”, בהקדמה לתולדות הוא מביא את זה, והוא מביא את זה הרבה פעמים. “כתכלית עיקר הכוונה צריך להמשיך הרוחניות מדרגות עליונות אל האותיות שהוא מזכיר, כדי שיוכלו האותיות לעלות עד מדרגה עליונה להעלות שאלתו, אין שם שיעור וערך”.
וכך הוא מביא גם שם, כן, הלאה בהקדמה, ועוד פעם. וכן. אז, התולדות צירף את החסד לאברהם כמה וכמה פעמים. כן, ראיתי.
השלשלת של המקור
למעיין ב׳ נ״ד או מעין ג׳ להליכת הבעל שם טוב. אם אני מבין, אני יכול להביא את החסד לאברהם. אם אני מבין, זה, זה שני, זה שני שלבים, כלומר הוא מדבר יותר כמו מקובל.
עכשיו הוא אומר מעיין רביעי נ״ה, רבונו של עולם, לא, רק, מה הוא אומר, רק מ״ג, איזה רק מ״ג, רבונו של עולם. נראה כבר מהמפתח. מעיין ראשון… אוי, כן, מ״ד, טוב מאוד. מעיין א׳, מ״ג ומ״ד.
קהל: מה?
אה, מעיין ב׳.
קהל: כן, זה כאן. מעיין התפילה עניין הכוונה בתפילה.
עניין הכוונה בתפילה, וזה החלק של חסד לאברהם הוא חלק מאוד מוכר גם ב, ה… רב נתן הוא, זה כתוב שם, ה החסד לאברהם עשה סיכום של הכוונות של האר״י, כלומר כנף רננים, והוא הביא את זה שם בהקדמה, ומשם הביאו רב נתן שפירא בהקדמה לספרו מאורות נתן, כי זה פרי עץ חיים, פרי עץ קודש, אותו ספר, כתוב שם בהקדמה.
אז זה מאוד, זה חלק שהמכוונים מבינים שזה מאוד יסודי לכוונות התפילה.
—
המהדורה של פרי עץ חיים וההקדמה
חיפוש הספר
קהל: אבי, אתה אומר שזה כאן בספר…
אז, תראה בחסד לאברהם. יש לך חסד לאברהם? רק מ״ג? יש לך חסד לאברהם? הוא מביא את זה כאן בקיצור, בזמן שהתולדות צירף את החלק של בעל שם טוב. וכנראה הבעל שם טוב גם ראה את זה. אני מתכוון, לאן הוא נסע? זה כבר מאוד… זה חלק של רמ״ק, בנוי על הפרד״ס שער הכוונות, הוא אומר.
איך הוא אומר כאן?
קהל: מה אתה אומר? הפרי עץ חיים מדפיס את זה?
כן. פרי עץ חיים יש הקדמה, ויש כמה מהדורות של פרי עץ חיים.
דפוס קארעץ — מהדורה חסידית
אחת המהדורות של פרי עץ חיים היא שהדפיסו בקארעץ תקמ״ב, דפוס קארעץ. היהודים החסידים הדפיסו את זה, והם… זה בעצם בנוי על ספר של ר׳ נתן שפירא, שנקרא מאורות נתן, שהוא ליקוט של הכוונות של האר״י ז״ל.
קהל: לא מגלה עמוקות, לא, לא, לא, ר׳ נתן שפירא, הרנ״ש.
ושל אוזא. כן, והוא, איך קוראים לזה, הוא כתב הקדמה שם, שהיא פחות או יותר בנויה על ההקדמה.
היסוד של ההקדמה: חלק אלוקה ממעל
הוא אומר כך, שמכיוון… קודם מתחיל עם זה שאדם הוא חלק אלוקה ממעל. יש לך חסד לאברהם? אתה יכול לשלוח לי?
קהל: אה, אני לא יכול לשלוח לך בעירובין.
בקיצור, יש לי כאן… פרי עץ חיים יש לי. אבל זו לא המהדורה הרגילה, צריך… בקיצור, זה פרי עץ חיים מסוים.
קהל: שלח תמונה, שלח תמונה.
אוקיי, אני אשלח לך. הוא אומר כך, יש לי כאן… יש כאן חלקים ארוכים יותר כאן מאשר כתוב כאן. זה לא על המסך, יש לי ספר.
אוקיי, זה לבוש. זו הקדמה לכוונות התפילה.
הסולם: האדם ושלשלת הקדושה
הוא אומר שקודם צריך לדעת שאדם נשמתו מחוברת לכל שלשלת הקדושה שלמעלה, וזה סולם. על כן סדרי האדם מכוונים לספירות, והוא מביא שפע מלמעלה למטה. ולפי סדריו…
סיכום: שני השלבים של כוונת התפילה לפי הרמ״ק
מקור התורה — שער הכוונה של הרמ״ק
מגיד שיעור: אחר כך הוא אומר כך, ולפי תכלית עיקר הכוונה, זה החלק העיקרי, ההמשך. הוא אומר שזה קיצור של תפארת ישראל שער הכוונה פרק ג׳. יש לי כאן את החסד לאברהם החדש, הם מציינים על הכל.
הוא אומר כך, תכלית עיקר הכוונה היא, הוא קודם מסביר למה הכוונה עובדת, ואחר כך הוא אומר מעשית איך עושים את זה. הוא אומר כך, צריך לדעת כי צריך המכוון להמשיך רוחניות ממדרגות עליונות אל האותיות שהוא מזכיר, כדי שיוכל להעלות האותיות ההם עד המדרגה העליונה, לעורר לאחז״ל שאלתו.
הוא מביא כאן למטה גם, הרבה פעמים את התולדות שקשור לחלק הזה בהקדמה, ועוד הרבה בספרים.
הסבר הרמ״ק — אותיות הן רוחניות
מגיד שיעור: והכוונה, הוא מסביר הרמ״ק, רבי משה קורדובירו, את כל הדברים האלה. והכוונה, כי הבל פי האדם אינו דבר ריק, אבל הוא רוחניות מתחבר ממנו. שהאותיות, האוויר שיוצא כשמדברים, הוא רוחניות.
ואל הרוחניות ההיא צריך להמשיך כח מלמעלה, להפריח שאלתו ולהעלות אותיותיו עד המדרגה הנרצית לו. וזה עיקר הכוונה, להמשיך כח, כדי שבכח ההיא יעלו האותיות למעלה, ויתהוו במקום רם ונישא לעולם, וימלאו בקשתו.
זה החלק העיקרי שקשור לזה. הוא מסביר עוד יותר, אבל בסוף הוא אומר כך, מי שרוצה לדעת בדיוק את הפרטים של הכוונות, שילמד כוונות האר״י ז״ל. אז זה אמת, זה בא מהאר״י.
החידוש של התולדות — שני השלבים
מגיד שיעור: מה שהוא אומר זה, אבל מה שאני רוצה ללמוד מזה זה, אני רוצה להבין, התולדות מדבר על זה בכל המקומות, שיוצא…
קהל: אנחנו למדנו משער רוח הקודש, החלק הראשון.
מגיד שיעור: כן כן, אנחנו למדנו משער רוח הקודש, זה גם…
קהל: כן, כעין זה.
מגיד שיעור: אבל מה שלומדים כאן, מה שהרמ״ק נותן כאן, זה שני השלבים שאנחנו מדברים עליהם.
שלב א׳ — הכנסת אור לאותיות
מגיד שיעור: כלומר, קודם, הוא אומר שקודם צריך להכניס לאותיות שאתה מדבר. קודם כל, האותיות הן כלים לקדושה, כלים לאור אלוקות, בסדר. זה יסוד שכתוב כאן בהבלעה, כן, הוא אפילו לא אומר את זה הרמ״ק כאן, אבל הבעל שם טוב מדבר על זה יותר מפורש מהנקודה, שהאותיות עצמן הן כלי לאור אלוקות, לעולמות נשמות אלוקות וכו׳. כמו שאמרנו שזה בא מלשון שער רוח הקודש, אמת, כל הלשון של עולמות נשמות אלוקות, שער היחודים.
ועכשיו, אבל הרמ״ק מסביר שהרבה פעמים כשאדם מדבר אותיות, אם אתה מדבר אדם שהוא נפרד, שלא מכוון כוונת האר״י, מדבר אותיות, לאותיות שלו אין כוח, האותיות שלו הן סתם אותיות גשמיות, או שעדיין לא נעשה כלי לאור הספירות, לאור האצילות וכו׳.
אז קודם יש שהעבודה מספר אחת היא להמשיך חיות לאותיות, להכניס לאותיות אור גבוה יותר, אורות מלמעלה, כדי שלאותיות יהיה בהן אור אלוקות, מסכים? להמשיך תוך האותיות, צריך להכניס לאותיות את האור קודם, כי לפני זה זה הסדר.
לכאורה הבעל שם טוב לא אומר איך עושים את זה, אולי היה אומר על ידי האמונה, על ידי ה… הוא לא אומר איך, מבין? אבל זה ה… אנחנו רוצים כבר לסיים, אז נסכם את זה.
זה שלב המחשבה, זה כאילו כביכול, אני יודע כבר את הזמן, אבל זה כביכול לפני הדיבור.
שלב ב׳ — העלאת האותיות
מגיד שיעור: אחר כך, אחר כך שהאותיות קיבלו, הן התמלאו, כן, מילאת את הסוללה, אז האותיות חוזרות. הוא אומר להן, אחר כך שהן חוזרות למעלה לשמים, אני יודע מאיפה הן באו, ו״ואותם שלח”, זה שליח, מבין?
אלה שני השלבים שהרמ״ק אומר, והתולדות מביא הרבה פעמים בשם החסד לאברהם. אבל התולדות הבין שזה המקור, זה אותו רעיון של הבעל שם טוב, שהוא תופס את האותיות, והאותיות נעשות כלי להמשיך בהן אור גבוה יותר, ואחר כך האותיות עצמן עפות חזרה למעלה והן עושות יחודים, מתייחדים ביחודא עילאה, זו לשון הבעל שם טוב.
דיון: האותיות יכולות להתפלל לבד?
שאלה: שהאותיות יכולות להתפלל אפילו הן לא יודעות את הכוונה?
מגיד שיעור: אה, זה הוא אומר “לבקש מאותיות”, זה כביכול הוא מדגיש את הניסוך, שהאותיות יכולות להיות כלי כזה להרבה. “לבקש מאותיות” יכול להיות שהוא דווקא יהיה ממשיך בתוך האותיות את האור. הוא אומר “לבקש מאותיות”, כביכול הוא שולח, השלב השני הוא גם “לבקש מאותיות”, הוא שולח את האותיות שיהיו שליחיו ללכת, שיעשו מה שהן צריכות לעשות.
כמו אותו שאמר רק א׳ ב׳, הקב״ה כבר יעשה מה שהוא צריך לעשות עם זה. כל האנשים, כל היהודים מתפללים כך באמת.
שאלה: לבעל שם טוב יש ענין כזה?
מגיד שיעור: כן כן, כי הוא מתפלל ממילא, אפילו יודעים כן את המילים, וכך זה עובד. אנחנו אומרים את האותיות, האותיות כבר נוסעות, הן כבר יודעות לאן ללכת.
סיום — הבנת התולדות
מגיד שיעור: וזה השניים… צריך ללמוד מאוד טוב את החלק של חסד לאברהם.
קהל: אוקיי, בשבוע הבא אני אשאל אותך שוב על החלק.
מגיד שיעור: כי זה נראה שהתולדות הבין שזו הנקודה, שזו אותה נקודה. כך נראה.