Saturday, April 23, 2022 • כ״ב ניסן תשפ״ב
שבוע טוב
הכל ממשיך כרגיל ערב החג לא היה פנאי לכתוב אז נמשיך..
לפרק ד –
חלוקת הפרקים פה לא מוכרחת, מכל מקום יש פה איזה מפנה, עדיין משה מתווכח עם ה׳ בסנה אבל זה כבר סוג אחר של וויכוח. מקודם הוא דיבר איתו שיחה נוחה שצריך לדעת מה שמו וכו,
אבל עכשיו הוא כבר מדבר מבחוץ
יש לנו כלל כל פעם שמישהו מזכיר קושיא מבחוץ אהמ צריך עיון אם זה באמת מה יאמרו הגוים או מה יאמרו לעצמו
אבל באמת פה נראה שמשה כבר השתכנע, אבל הוא אומר שהכל טוב ויפה אבל מה ההוכחה שהוא בכלל דיבר עם ה׳, יאמרו לא נראה אליך ה׳
כאילו את התאלוגיה כבר יישבנו, מה השם שלו וכדומה,
אבל תכלס מה ההוכחה לכל זה אולי סתם חלמתי..
הרמבם אומר על זה שזה השאלה הכי תכלס, ‘וכך ראוי לשאול לכל מי שמתיימר לדבר בשם ה׳, ‘מי אמר שנראה אליך ה׳.
משום מה נוטים לשכוח שאלה פשוטה זו, מדברים הרבה על ערך של אמונה וכו׳, אז זה הכל עובד אחרי שמוסכם שנראה אליך ה׳ אז אפשר לדבר שצריך להאמין ולבטוח וכו׳
אבל זה השאלה החיצונית הפשוטה הקודמת לכל
טוב לא צריכים פה דרשות אלה אני רק מזכיר מה כתוב, כל אחד מסכים לזה על הרבי של השני…
ובאמת פה הסדר מהופך רק זה מובן כי משה היה בהתגלות אז לא קשה לו שאלה זו אבל כאשר יבוא אליהם ישאלו אותו תיכף שיביא ראיה שהשם דיבר איתו בכלל
הבעיה כמובן שהראיות האלה שהוא מביא לא מאד טובות לפי דעת הרמבם… הוא מטשטש חלק זה בפרק על זה ולא ברור מה דעתו, אבל פה לא לומדים רמבם אלא פסוק..
לפי פשוטו השם עושה גם למשה הצגה. הוא לא עונה לו ישר תקח את המטה ויהיה לנחש לפניהם וכו׳. הוא עושה שמשה עצמו יתפלא על כך
יש בזה איזה מהלך מאד יפה
רק האות השלישי של הדם הוא אומר לו ישירות שיעשה
ובמהלך מכות רואים שדם זה כבר חלק מהמכות זה לא כ״כ אות שהשם שלחו וזה שאלה למה לא נתקיים כפי שהשם אמר
חשבתי אולי ככה. השם בעצם עונה לו שאלה טובה אם נראה אליך ה׳, התשובה הוא באמת כן כל המכות.
זה בכלל התשובה לכל מי שאומר לא נראה אליך ה׳, אם המשחק מצליח זהו שנראה אליך ה׳, כמו שהפסוק בספר דברים אומרים הכי פשוט והכי ערמומי, איך יודעים הדבר אשר דיברו ה׳, אם הדבר קורה הוא הדבר אשר דיברו השם…
(היום ראיתי הרמבם יש לו לשון “המעשים האלוהיים שהם המעשים הטבעיים” לא קשור רק אתם יודעים למה הכוונה)
אבל משה עוד לא ידע שהוא יוכל לעשות את כל המכות והמופתים
והסיפור של אות המטה והצרעת (שבכלל לא עשה לפני פרעה וצ״ע) נראה לי שפה חל על המטה של משה ועל היד שלו מין כח קדושה פלאי שעל ידי זה יכול לעשות אותות
ובאמת כל האותות נעשו על ידי המטה של משה, כל האותות שתחילתם בנחש, ואז השחין נעשה ישירות על ידי ידיו לא על ידי מטה, זה דומה לצרעת או הוא אותו דבר צרעת ושחין (ראה בפרשת תזריע הבחנה בזה)
ומשמע לי שעל ידי שהמטה שלו נהפך לנחש זה לא סתם סימן שיש פה טריקים, זה שהמטה הזה נהפך ממטה רגיל למטה אלוהי
הנחש מראה כח חיות חכמה אלוהית
וכן הצרעת הוא סימן אלוהי
ואז המטה של משה והיד שלו כבר לא מטה ויד טבעיים אלא פלאיים שחל בהם נס, כמו הכלל שכל מקום שחל בו נס נעשה מקום קדוש
וזה שאומר אחר כך, והמטה אשר נהפך לנחש תקח בידך אשר תעשה בו את האותות
באמת לא כתוב פה שאם לא יאמינו לשני האותות יאמינו לאות הדם.. זה מאתים לדברי שהדם הוא כבר לא שיאמינו, זה כבר חלק מהפעולה
אני בכלל סובר שהיו י״א מכות, לא יודע למה לא סופרים את הפיכת המטה לתנינים
פרשת המכות משמע לי שמתחיל שם
מסתמא על פי קבלה זה ספירת הכתר שלא בחשבון או משהו כזה
עד כאן נתיישב למשה כח מטהו וידו. אבל כח פיו עוד לא נתיישב לו .והוא הבין שצריך גם לדבר אל פרעה ועל זה התלונן שהוא כבד פה וכו׳. לא יודע למה הכוונה בזה תמיד אומרים שהיה מגמגמם, או שכן או שלא. אני חושב הכוונה הוא לא יודע לדבר לא אל היהודים לא אל פרעה, הוא הרי כזה איש גולה גבולי כזה לא גדל בין היהודים באופן נורמלי וגם לא אצל המצרים לא עבר חיברות כראוי, הוא מוזר בקושי מדבר אל העצים והאבנים במדבר בסנה.. איך ידבר אל פרעה וכו׳, והשם קודם עונה לו אז מה, אני אהיה עם פיך. כאן נתן לו כח נבואי בפיו, לדבר בנבואה. אבל זה נראה שלא הספיק כי משה הבין שלדבר בלהט נבואי לא מאד יועיל, צריך גם מישהו שמבין בעולם הזה, ואז נתן לו את אהרן שהוא באמת היה מקובל על העם והיה יודע לדבר עם כל אחד , אז משה יתן בפה אהרן כח סגולי ואהרן יהיה לו לפה, כלומר ספוקסמאן,
באמת לא כתוב פה שאהרן ידבר אל פרעה, זה כתוב בהמשך ואהרן אחיך ידבר אל פרעה, אולי זה באמת עוד שלב. למעשה לא רואים שאהרן מדבר אל פרעה בכלל להיפך רואים אותו עושה אותו במטה ולא רואים אותו מדבר כלל, זה הכל הפוך לגמרי ממה שכתוב כאן, לא מבין
ואתה תהיה לו לאלהים זה פסוק מעניין, בהמשך כתוב שיהיה אלהים לפרעה, לא יודע אם הפשט מלשון אלוהות או לא, זה מעניין בכל מקה
יש כאן עוד קושיא על המהלך שהר אלהים היה מרחק ג ימים במצרים כי אהרן יוצא ממצרים ופוגש את משה שם, קצת דחוק שזה כזה רחוק
המעשה עם המלון הוא סוד. אבל אפשר זה קרה למשה כמו שקרה לכל ישראל בהמשך. כאשר השם בא גם אם הוא בא לכבודך זה סכנה אם לא הכל בסדר. במיוחד הוא מקפיד על הערלה. וכאשר ה׳ הלך להתלוות למשה ללכת למצרים כמו כאשר עבר לנגוף את מצרים פתאום היה צד הגבורה, פן יפגענו בדבר או בחרב. אז צפורה מלה את בנה כמו שישראל מלו כולם בערב פסח (זה לא ממש כתוב במקרא אבל עולה ממה שכתוב שערל לא יאכל בו , שזה בכלל כתוב בחוקת הפסח לדורות, אבל טוב זה עובד לפי המדרש לפי הפשט מסתמא ישראל מלו במצרים כמנהג המצרים, אולי לא יודע) ואז ניצלו מן המשחית. וכן ענין הדם בוודאי קשור לדם ששמו על המזוזות וכו׳.
מה שכתוב פה ויאמן העם אני לא יודע אם זה לשבח, יכול להיות הכוונה הם נאחזו בבשורת הגאולה אפילו שבשלב זה התברר שזה היה כמעט משיח שקר, באמת אחר כך הפקחו מזה וזה חלק מן הסיפור. החסידים אוהבים להדגיש החלק של אמונה ושוכחים שהרבה יותר חלקים הם של ספקנות צודקת. זה קצר פה הכתוב לא עושה סיפור מהמפגש הראשון שבו האמינו שפקדתי.
פעם שאלו לרשב״א על משיח שקר אז ענה שהשבח הכי גדול שמשה אמר פעם על ישראל היה והן לא יאמינו לי. כי הטבע זה להאמין בכל משיח פנטזיה כזו ומשה אומר שישראל הם רציונלים אפילו במצב כזה הם ירצו בירור.
זה אחרי זה, כתוב לא שמעו
הוא מדבר פה שיאמרו לא נראה אליך ה׳ם
יש צד שמקוצר רוח דווקא מאמינים הרי
כפי שאומרים שאנשים במצב מיואש נאחזים בכל תקוה
אפילו זה שלא שמעו מקוצר רוח זה מראה שהם נוקטים צד היפכי מזה
אני חושב שמקוצר רוח משמע יותר התרסה מזה. הרי מה משה הלך לפרעה והיה פאשלה עצומה. הכל נהיה יותר רע. אז הוא חזר להם עם שלשידעס תורות, באמת לא היה ראוי שיקשיבו לו, הם היו בעבודה קשה שהוא עצמו הביא עליהם.
Sunday, April 24, 2022 • כ״ג ניסן תשפ״ב
כמו שכתוב וכי כך עונים את המעוקות, מה אכפת לנו שם אל שדי שם הויה זה למקובלים שיש להם זמן ופנאי לחשוב
אנחנו צריכים מישהו שימצא לנו תבן
משה אף פעם לא לגמרי למד שיהיה לו סבלנות לצרכים פשוטים של אנשיפ, תמיד נשאר לו משהו קוצקאי כזה, האנכי הריתי את העם הזה אם אנכי ילדתיהו
זה מאד דומה לפסוקים של מכת בכורות עצמו, זה נראה כמו פסוק ההודעה מה׳ למשה על מכת בכורות שחסר שם, ונמצא שלא במקומו