סדר ברכות אברהם נגד קללות אדם ונח
א.
ויאמר ה' אל אברם לך לך. ואברכך. והיה ברכה. למדנו את סוד הברכה, נאמר ברוך ומבורך. ברוך הוא מצד עצמו, ומבורך מתברך מפי אחרים. ברוך כולו ברכה. מברך תחילתו במ"ב שהוא הדין הקשה. העולם נברא במידת הדין הקשה תחילה ושוב נתרככך ונתברך. סדר זה נמצא בכלל ובפרט ובפרטים שונים. בראש השנה מ"ב ובשמיני עצרת ר"ך. וכן הוא נמצא בסדר פרשיות אלה.
בפרשת בראשית מ"ב. נברא העולם במידת הדין. אמנם נאמרה בו ברכה, והותחלה התורה באות ב' לרמז את הברכה. ומכל מקום תיכף חטא אדם ונתקלל הוא והאשה הנחש והאדמה. חטא קין ונתקללה האדמה עוד. ול"ט או מ' קללות נתקללו, שהם שורש ל"ט מלקות שכל מלקות הוא קללת האדם ונקלה אחיך לעיניך. והם ל"ט או מ' שנים שהלכו ישראל במדבר כאשר נכשלו בנחש שהיה במדבר, כאשר למדנו. חטא קין עוד ברציחת הבל ונתקלל האדמה עוד. הרי חטא האב וחטא הבן.
ב.
פרשת המבול כולו הלא אינו אלא החלות של דין הקשה של ההתחלה על כל העולם, ואני הנני מביא את המבול, ואמנם לא נאמר בחלות המבול בפירוש לשון קללה, אך בוודאי אמירה 'אמחה את האדם' הוא הקללה הכי גדולה. ואכן כך מפורש בפסוק המקביל אליו בתיקון המבול 'לא אוסיף עוד לקלל את האדמה בעבור האדם'. הרי כי האמירה 'אמחה את האדם' לא היתה אלא חזרה של אותו קללת האדמה עבור האדם. וגם כאן לקו ארבעים מלקויות, הם ארבעים יום שירדו מי המבול (כנאמר בזוהר נח). וכך מפורש באותו פסוק שהבאת המבול הוא 'הכאה' – 'ולא אוסיף עוד להכות את כל חי'. סוף דבר נתרכך הדין בקרבנות נח ויברך אלהים את נח. אמנם תיכף נתגלה נח בתוך אהלה הרי חזר על חטא אדם הראשון, כאשר אותו האדמה שהיה נח אמור לנחמם מקללתו, ואכן נטע כרם המשמח לב אנוש תחת בעצבון תאכלנה, הגיע מתוך שמחה זו לכלל עצב. בו בזמן חטא הבן וירא אותו חם, וחזר הקללה לשרות בעולם ארור כנען עבד עבדים יהיה. כאן הוא שורש המריבות שבין העמים בני נח, כשם שרבו קין והבל כך ירובו מעכשיו בני חם ובני שם ויפת. אין שלום ואין ברכה.
ג.
בא אברהם ונאמר לו ואברככה, והיה ברכה, כאן הוא הברכה השלימה. ומכאן ואילך לא מצינו עוד קללה בספר בראשית. (אלא ארור אפם בברכות יעקב ונעיין בו). הרי בפעם הראשונה נתרכך העולם. ואם תאמר נאמר ומקללך אאור, אכן ראוי שיחול עליהם הקללה, מכל מקום מפורש ונברכו בך כל משפחות האדמה. בא אברהם להיות אב לכל העולם כולו ושיתברכו על ידו כל משפחות האדמה.
ד.
וכיצד יפעל אברהם את כל זאת, שיצא מחרן ומאור כשדים, מקום אשר נכשלה אחדות בני נח הראשונה, וילך אל ארץ כנען שנתקלל, ושם דווקא יתברך. באותו רגע וילך איתו לוט. שהוא מלשון קללה בארמית, והוא ל"ט קללות שנתקללה האדמה, ל"ט מלאכות שעושה האדם לתקן לו את האדמה עד שיחזור לשרות עליו ברכת ושלום השבת. והוא הולך איתו, כלומר איננו שוכח אותו ואיננו מתעלם מן הנחש אך כמו ישראל שהלכו במדבר הוא הולך את לוט לדעתו ולתקנו. הוא לא יחזור לא על חטאי האב, הוא אב רם, ולא יאכל מעץ הדעת ולא יתגל בתוך אהלה. וגם לא יחזור על חטאי הבנים. לא ישלח מדנים בין אחים אלא יתלווה איתו לוט. ואף כאשר נהיה ריב בין רועי מקניהם, ראה שלא יגרום הדבר למריבה כי אנשים אחים אנחנו, נפרדו. וכאשר שמע כי נשבה אחיו רדף להצילו, הרי כי לא עזב אברהם מעולם את לוט והכניס את העולם מכלל ארור לקלל ברוך.