פינת החתם סופר
[ואני חשבתי שהתורות שלי על זה שלשבור פסילים זה באמת מתאים לבן שלש ולא לאברהם מבוגר שכבר למד שהדרך זה להכניס אורחים וכו' זה המצאה שלי]
חתם סופר על בראשית פרק יב פסוק א
לך לך, להנאתך וטובתך שם אגדלה שמך, וצ"ע אפי' לא יגדל שמו וחלילה יריע לו שם בכל הרעות מ"מ ההליכה היא הנאתו וטובתו כי כן ציוה ה' ורצונו. הנה יש לחקור אאע"ה מסר נפשו והשליכו מנגד ושיבר צלמי נמרוד ועמד נגדו ולמה לא עשה כן בארץ כנען שהי' מלאה גלולים ואין לך עץ רענן שלא הי' תחתיו ע"ז וכן הר גבוה וגבעה נישאה כדאי' במס' ע"ז [מ"ה.] ולא מצינו ששיבר אליליהם אדרבה השתחוה לבני חת ונכנע להם, אבל האמת, שם באור כשדים לא שמעו לקולו כלל ולא הועיל בכל תוכחותיו ולא עשה נפש כמו שעשה בארץ ולא הי' שם מכיר ה' כ"א הוא ע"כ השליך נפשו מנגד להפרישם מע"ז כל מה שאפשר ואם ימיתוהו מה לו בכך, אך בא"י קרא בשם ה' ונתגדל שמו וקבלו ממנו רבבות ועשה נפשות הרבה [כרמב"ן ב' וח'], ע"כ אין לו רשות למסור נפשו להתגרות עם אותן שלא שמעו לו ולא נתגיירו כ"א ימיתוהו מה יעשו כל אותן תלמידים הסמוכים על הוראתו ותורתו, ואין לומר יסמוך על הנס אין זה מדת חכמים כי אולי לא יעשה לו נס, רק מוסר עצמו למיתה עכ"פ וזה אין לו רשות אם מפסיד לתלמידים, ונמצא בא"י ע"י שנתגדל שמו ונאספו אליו הרבה גרים עי"ז עבד ה' במנוחה והשקט ולא היה צריך להתקוטט עם הרשעים אלא השומע ישמע והחדל יחדל, נמצא היה זה להנאתו וטובתו. [תקפ"ו]: