במדבר פרק כ”ד (תורגם אוטומטית)

במדבר פרק כ”ד: נבואותיו השלישית והרביעית של בלעם

המקום השלישי: ראש הפעור

אנחנו קורים היום במדבר פרק כ”ד, אבל אנחנו צריכים לחזור קצת אחורה לסוף הפרק הקודם. דיברנו שאנחנו מגיעים לפעם השלישית שבה בלק ובלעם מנסים את אותו הדבר. הוא לקח אותו למקום שלישי, ראש הפעור, משם הוא יכול לראות חלק מהעם.

למעשה, לא כתוב “חלק מהעם”. כתוב שהוא יכול לראות את העם. רגע, כתוב — כן, לא כתוב שהוא יכול לראות אותם בכלל. כתוב וַיַּשְׁקֵף עַל פְּנֵי הַיְשִׁימֹן. אז מעניין. לפני כן, עד עכשיו, היו מקומות שבהם הוא יכול לראות חלק מהעם. כאן כנראה הוא יכול לראות את העם, כפי שנראה. כתוב די ברור שהוא ראה את העם. אולי מכאן הוא יכול לראות את כולם. אולי זה הר גבוה יותר או פסגה גבוהה יותר שבה הוא יכול לראות את כולם.

והם עושים את אותו תהליך עם שבעת המזבחות שלהם, שבעת הקרבנות שלהם. הם עושים את כל זה ועכשיו יש שינוי.

השינוי בגישתו של בלעם

אפשר היה לצפות מהשתיים הפעמים הקודמות שבלעם הולך ועושה את התהליך שלו, את המדיטציות שלו, את תרגילי הכישוף שלו כדי לקבל את הנבואה, אבל הוא לא עושה את זה. וזה איפה שהפרק הזה מתחיל.

בלעם ראה — הוא כבר למד את הלקח שלו. זה גם דומה לכל הפעמים השלישיות האלה. בפעם השלישית הוא כבר הבין. הוא ראה בפעם השלישית שה’ — זה טוב בעיני ה’. ה’ רוצה לברך את העם. הוא לא רוצה לקלל אותם. אז הוא אפילו לא מנסה. הוא אפילו לא מנסה לעשות כמו שהוא עשה בפעם ובפעם שלפני לִקְרַאת נְחָשִׁים — זה הנחש שהוא ניסה לעשות. כנראה שזו הייתה דרך שלו לנסות לקבל נבואה. וכנראה שהייתה לו גם דרך לנסות לקבל נבואה שתהיה רעה איכשהו לעם. הוא לא מנסה.

והוא מפנה את פניו אל המדבר, שזה הכיוון שבו הוא יכול לראות את העם. הוא מרים את עיניו והוא רואה את העם. הוא רואה יִשְׂרָאֵל שֹׁכֵן לִשְׁבָטָיו. אתה רואה אותם חונים כל אחד עם השבטים שלו. וַתְּהִי עָלָיו רוּחַ אֱלֹהִים. אז עכשיו יש לו את הנבואה שהוא ניסה לקבל בפעמים אחרות ובדרכים אחרות. יש לו אותה גם ישירות עכשיו.

לפעמים אני חושב שאולי הראייה של יִשְׂרָאֵל שֹׁכֵן לִשְׁבָטָיו עצמה נתנה לו את ההשראה כאן לנבואה שלו. ובמובן מסוים, נראה שהוא מדבר על זה.

ההצגה העצמית של בלעם בנבואה השלישית

אז הוא מתחיל ככה. הוא מרים את נבואתו. הוא מתחיל את הנבואה שלו, את המשל שלו, את השירה שלו. וזה מה שהוא אומר. עכשיו שוב, זה שונה משתי הפעמים הקודמות. בשתי הפעמים הקודמות זה התחיל עם בלק. זה התחיל עם שבח של בלק, עם גדולתו של בלק, מלך מואב שביקש ממנו לעשות את הדבר הזה. כאן הוא כבר יודע שהוא לא הולך לקבל את מה שהוא ביקש. אז הוא מתחיל עם עצמו בנבואה הזו. ובאחרונה, הרביעית, הוא לא מתחיל עם הצגת בלק. הוא מתחיל עם הצגת עצמו.

והוא מתחיל בסגנון של שירה. הוא אומר, אומר, אומר — אלה דברי בלעם בן בעור, הַגֶּבֶר שְׁתֻם הָעָיִן. הייתי מדמיין שזה משהו על כך שיש לו עין טובה, אם כי בדרך כלל מפרשים רבים קוראים את זה כעין דומה, כלומר משהו כמו עין סגורה או מכוסה. אבל זה יהיה מוזר כי הוא צריך לשבח את עצמו. אז זה בטח איזה פועל שאיכשהו אומר שיש לו עיניים פתוחות. יש לו עיניים טובות שהוא יכול לראות טוב. הוא יכול לראות את העתיד. הוא יכול לראות את המציאות וכן הלאה.

ואז הוא חוזר על עצמו והוא אומר, אלה דברי שֹׁמֵעַ אִמְרֵי אֵל, ולא רק שומע, אלא גם רואה. אז זה מפרש את שְׁתֻם הָעָיִן, אני חושב. הוא רואה מַחֲזֵה שַׁדַּי — הוא רואה את חזון אלוהים, שדי היא מילה פואטית לאלוהים. היא כמעט משמשת רק בשירה. נֹפֵל — הוא נופל ועיניו פתוחות, עיניו נגלות. אז נופל אולי תיאור של נבואה שבה הוא ייפול ואיכשהו ינבא במצב גופני כזה או משהו, כמו החזון שנופל עליו.

היופי של מחנה ישראל

ומה שהוא מתאר זה בדיוק מה שהוא רואה. הוא ראה את ישראל, את מחנה העם, והוא אומר, מַה טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב, מִשְׁכְּנֹתֶיךָ יִשְׂרָאֵל — שוב, הכפילות של יעקב וישראל.

ומתאר אותם עם דימויים מהטבע. הם כמו נחלים או אולי עמקים, כמו נחל, כמו נע או מסתובב ומתפתל, כמו גנות נטועות על נהר. אז יש כאן דימוי של נהר חזק או משהו כמו להיות שופע מאוד או פורה או משהו כזה. כַּאֲהָלִים — כמו העצים האלה שנקראים אהלים. אהלים זה סוג של עץ שיש לו ריח טוב או סוג של צמח, נָטַע ה’. זה משהו שהיה לנו — יש לנו כמה פעמים בתנ”ך — גנים, או במילים אחרות, צמחים פראיים שבהם יש עצים יפים או צמחים יפים נחשבים — ה’, הטבע נטע אותם שם באופן טבעי. כַּאֲרָזִים — כמו עצי ארז חזקים שנטועים על המים. אז שוב, יש להם חוזק מסוים, קיום מסוים, הם נשארים שם, הם לא זזים.

דימויי המים והצאצאים העתידיים

ועכשיו, כשהוא עובד עם דימויי המים, הוא אומר, יִזַּל מַיִם מִדָּלְיָו, שהמים שלו יטפטפו או יישפכו מהכלי שלו, מהדלי שלו, וְזַרְעוֹ בְּמַיִם רַבִּים — הילדים שלו, הזרע שלו, שהוא סוג של מים, כמו משהו שיוצא ממנו, במים רבים. במילים אחרות, אז הזרם הזה של אנשים שיוצא, הם ילכו — ועכשיו הוא כבר מדבר על העתיד, על הילדים הרבים. אז זה מדבר על העם שיש לו ילדים רבים. יש להם את האוהלים האלה, והם נטועים בהיסטוריה, במציאות, בצורה מאוד חזקה, בצורה מאוד עוצמתית, והם מתרבים.

המלך הגבוה מאגג

ואז הוא מתאר את ההצלחה הצבאית שלהם, של הממלכה שלהם, של המדינה שלהם. וְיָרֹם מֵאֲגַג מַלְכּוֹ — ינצח מישהו שנקרא אגג. וְתִנַּשֵּׂא מַלְכֻתוֹ. זה, כמובן, לא מאוד ברור מי זה אגג הזה. אחר כך נראה, הוא מדבר על עמלק בצורה מאוד ברורה. זו אולי התייחסות או נבואה על שאול, המלך הראשון של ישראל, שהרג את אגג, מלך עמלק. ועמלק נאמר שהיה מלך מאוד חזק ושבט מאוד חזק, אז זה שבח גדול לומר שהמלך שלהם יהיה חזק יותר מאגג.

וכפי שנראה עוד רגע, הוא הולך לדבר במפורש על העתיד. כאן הוא עדיין לא מדבר על העתיד, אז אולי זה פחות ברור שזה מה שזה אומר. אולי זה אומר מישהו, אדם אחר שנקרא אגג, או אולי זה צריך להיות משהו כמו וְיָרֹם מֵהֲגַג מַלְכּוֹ — אגג אולי אומר משהו כמו גג, או להיות גבוה יותר. המלך שלו גבוה יותר. בכל מקרה, זה תיאור של הממלכה שלו, של הלוחמים והמלכים שלו שהם עוצמתיים וחזקים.

יציאת מצרים והעוצמה הצבאית

והוא חוזר לדון בסיפור שכל הסיפור הזה התחיל איתו. זה שוב, מעין חזרה על מה שהתחלנו איתו. הם יצאו ממצרים, ושוב הוא אומר, אֵל מוֹצִיאוֹ מִמִּצְרַיִם, כְּתוֹעֲפֹת רְאֵם לוֹ — שוב יש לו את הגבהים האלה כמו הראם הזה, החיה המאוד חזקה ויפה וחזקה הזו.

יֹאכַל גּוֹיִם צָרָיו — אז אכילה שוב היא דימוי לכיבוש צבאי. הוא שובר את עצמותיהם, וְחִצָּיו יִמְחָץ — עם החצים שלו הוא הורס אותם, הוא מרסק אותם.

דימוי האריה

ושוב דימוי האריה. כָּרַע שָׁכַב כַּאֲרִי וּכְלָבִיא — הוא שוכב כמו אריה, כמו אריה שוב. מִי יְקִימֶנּוּ — מי יכול לגרום לו לקום? במילים אחרות, כשהוא מחליט לנוח איפשהו, כשהוא מחליט להשתלט על מקום, לכבוש איפשהו, אף אחד לא יכול לעמוד כמו אריה. כשאריה שוכב, לאריות יש את הדבר הזה — הם שוכבים, הם עומדים ומחכים לטרף שלהם, ואף אחד לא הולך להפריע לו.

הברכה השיאית

ועכשיו הוא מסיים עם מעין הדבר העיקרי. מְבָרְכֶיךָ בָרוּךְ וְאֹרְרֶיךָ אָרוּר. כמובן שזה לא רק על מי שמדבר ברכות עליך. זה אומר מי שרוצה לך טוב, מי שעוזר לך, מי שחלק מלעזור לך. זו כמובן בצורה מאוד מפורשת הברכה שאברהם קיבל, וגם התייחסות מפורשת למה שבלק רצה. בלק רצה לקלל אותו ואז אמר, ובכן אם אני אקלל אותו, אני אהיה מקולל בעצמי. אני מעדיף לברך אותם ולברך את עצמי, כמו שהוא סיים קודם, הייתי אוהב שהחלק שלי יהיה עם האנשים האלה.

אז עכשיו שזה קרה, אז זה כמו הניצחון הסופי של הברכה על התוכנית של בלק לקלל אותם.

זעמו של בלק

אז בלק ממש כועס. וַיִּחַר אַף בָּלָק אֶל בִּלְעָם — הוא ממש כועס על בלעם. הוא מוחא כף, שזה ביטוי של כעס — מעניין. והוא אומר לבלעם, מה קורה? קראתי לך לקלל את אויבי, והנה, ברכת אותם כבר שלוש פעמים!

אז לכן, זה חוזר עד הדבר הראשון שלו. זוכרים בפעם הראשונה שבלעם בא אליו, ובפעם השנייה ששלח את השליחים, הוא אמר להם, תראו, אני יכול לכבד אותך כמה כבוד שאתה רוצה. הוא אומר, ובכן, מה דעתך עכשיו שתברח חזרה למקום שממנו באת. אתה חוזר למקום שממנו באת. אמרתי לך שאני אכבד אותך, אבל הנה, ה’ מנע את הכבוד שלך. נכון? אתה זה שאומר כל הזמן, ה’ לא נותן. אוקיי, אז תראה, אתה לא מקבל שום כבוד, כי אתה לא עושה את מה ששכרתי אותך בשבילו. שכרתי אותך לדבר אחד. אני לא הולך לשלם לך על לעשות את ההיפך ממה ששכרתי אותך.

הגנתו של בלעם

ובלעם עונה את אותו הדבר בדיוק שהוא המשיך לענות. ובמובן מסוים, הוא אולי אומר, ובכן, אני כן ראוי עדיין לקצת כבוד. נכון? כי הוא אומר, כבר אמרתי לך, עד הדרך אחורה כשהשליחים באו אלי, אמרתי לך, בלק יכול לתת לי את כל הבית שלו של זהב וכסף, אני עדיין לא יכול ללכת נגד מה שה’ אומר, לעשות משהו טוב או רע מהלב שלי, מהצד שלי. אני לא יכול להחליט בעצמי לעשות ברכה או קללה. אני צריך לעשות את זה בנבואה. מה שה’ מדבר, זה מה שאני אדבר.

אז אתה כועס עלי — זה לא ממש הגיוני. אתה צריך להיות כועס על ה’. נכון? אתה לא צריך להיות כועס עלי. ולומר שאתה לא תכבד אותי — אתה באמת צריך לכבד אותי, כי שכרת אותי כנביא. זו הנבואה. מה אני יכול לעשות? ואני לא החלטתי את זה.

המעבר לנבואה הרביעית: באחרית הימים

ועכשיו, בלעם אומר, אתה יודע מה, זה נכון שאני אחזור. הוא נראה שאולי ויתר על לקבל תשלום. הוא חוזר. הוא אומר, אני אחזור לעמי, אבל תן לי להגיד לך, תן לי להגיד לך מה העם הזה יעשה לעם שלך בְּאַחֲרִית הַיָּמִים.

הבנת “אחרית הימים”

שכולם מתרגמים כ”סוף הימים”. אני לא חושב שזה מוצדק על ידי מה שהפסוק אומר. אחרית לא אומר הימים האחרונים. זה לא שהעולם הולך להסתיים. מה שזה אומר זה, לא עכשיו. כמו שהוא כבר התחיל בהתחלה — בסוף, לֹא עַתָּה — הוא הולך לומר את זה כאן, בבירור. או בהתחלה, הוא אמר, תְּהִי אַחֲרִיתִי כָּמֹהוּ. וכל העניין של נביא זה שהוא יכול לראות מה יקרה בעתיד, לא בהכרח היום, מחר, בטווח הארוך יותר.

אז הוא אומר, אני אגיד לך מה יקרה. אתה חושב שהתחלת איתם, אתה הולך לכבוש אותם עכשיו, אתה הולך לעשות מלחמה, אני אהרוס אותם, אני אגרש אותם מהארץ שלי — זה לא הולך לקרות. ההיפך הולך לקרות. הם הולכים לגרש אותך, ואת כל השכנים שלך. והוא מתאר בנבואה הזו, את גדולת הממלכה של היהודים.

הנוסחה הנבואית המורחבת (פסוקים ט”ו-ט”ז)

והוא מתחיל שוב, הוא מתחיל נבואה חדשה, משא חדש, כביכול, והוא מתחיל שוב, באותה דרך, אותם שישה שורות בדיוק, או שלוש שורות שהיו לו קודם, רק עם אחת שאני חושב שחסרה בקודמת. הוא אומר, אלה דברי בלעם בן בעור, זה ששומע — החלק הזה, מה שחסר קודם. כאן יש את הפסוק המלא, כביכול: הוא שומע את דברי אל והוא יודע את דעת עליון.

אז אל ועליון הם שני שמות לאלוהים — האל, החזק; עליון, הגבוה יותר. אנשים אומרים גם שזה היה ממש שמות, הם קראו לאלוהים עליון או אל. בכל מקרה, ככה צריך לקרוא את זה כאן, נכון? אנחנו אומרים אל עליון, כאילו עליון הוא רק התואר של אלוהים, אבל נראה כאן שעליון הוא גם מעין השם. הוא התייחס ישירות כעליון, כי אחרת המקבילה לא עובדת.

הוא רואה מַחֲזֵה שַׁדַּי — הוא רואה את חזון שדי — והוא נופל עם עיניו פתוחות.

נבואת הכוכב: הכיבושים העתידיים של ישראל (פסוקים י”ז-י”ט)

וכאן הוא אומר, הוא מדבר במפורש על מה שיקרה בעתיד. אֶרְאֶנּוּ וְלֹא עַתָּה — אני רואה אותו, לא עכשיו. אני רואה אותו דרך אחרת לומר רואה אותו, ה’ יכול היה לא לסגור, עכשיו, לא היום, אולי לא מחר, אבל בעתיד.

כוכב יצא, יכוון את עצמו החוצה מיעקב. וְקָם שֵׁבֶט — ושוב, שבט אומר ממש מקל, אבל שבט, קבוצה של אנשים מישראל. ומה שהוא יעשה זה להרוס — מָחַץ פַּאֲתֵי מוֹאָב — הוא ירסק את הסימנים, את הגבולות, את הגבולות של מואב. וְקַרְקַר — וגם יהרוס, איזו מילה שאומרת משהו כמו להרוס או לרסק או להתפורר — כָּל בְּנֵי שֵׁת, כל ילדי שת.

שזה מעניין מי זה שת כאן. מואב, אנחנו יודעים מי זה. שת, אנחנו יודעים שלאדם יש בן שת, אבל זה לא נראה מתאים כאן. אולי הייתה איזו קבוצת אנשים, או אולי זו דרך אחרת לומר מואב, אני לא בטוח.

כיבוש אדום

ואז הוא מדבר לא רק על מואב, כי זה יעבוד למקבילה, אם שת, בני שת, היא מילה שמואב קרא לעצמו בה. ואז הוא אומר, וגם אדום, אדום יהיה ירושה, יְרֻשָּׁה, לישראל. ברור, יְרֻשָּׁה, שֵׂעִיר אֹיְבָיו — ושעיר, שזו מילה אחרת לאדום. אז שוב, אדום ושעיר, בדיוק כמו יעקב וישראל הזה. ישראל זה אדום ושעיר, ומי הם האויבים של העם. זוכרים, הם ניסו לעבור ואדום לא נתן, נכון?

בעתיד ישראל, ישראל יכבוש, הם יעשו כוח, הם יהיו המנצחים. וְיֵרְדְּ מִיַּעֲקֹב — ומנהיג, מושל יצא מיעקב. וְהֶאֱבִיד שָׂרִיד מֵעִיר — אז זה יהרוס את מה שנשאר מעיר. עיר שוב היא השם של מואב, אולי עיר מואב, או ער, אולי גם אחת מהדרכים שמואב עצמו נקרא. אבל אולי המילה עיר, המילה עיר כמובן אומרת עיר, עיר, אבל גם הייתה עיר שנקראה עיר, או ער, ואולי דומה, וזה אומר שיהרוס את זה.

אז על זה הוא מדבר — ישראל מול מואב ואדום, בטוח, במפורש, מי שבני שת הם.

המשא נגד עמלק (פסוק כ’)

עכשיו הוא מדבר על עמלק. וירא את עמלק — אז בלעם הולך לראות את עמלק. וישא משלו — הוא נושא את משלו שוב, הוא אומר נבואה נוספת. והוא אומר, ראשית גוים עמלק — הראשון בגויים עמלק. אז ראשית יכול להיות החזק ביותר. כמובן שהוא גם היה הראשון להילחם עם ישראל, וכל הדרך אחורה, אז יכול להיות שזה מתכוון לזה. פעם הם נפלו לעמלק, הם הפסידו במידה מסוימת את הקרב ההוא. ואחריתו עדי אובד — וסופו יהיה אבוד לגמרי, כשסופו נוטה להיות אבוד.

ושוב זה מחזק את הנקודה שאגג, קראנו קודם, זה מדבר על שאול, ואחר כך דוד, שהשמידו, שניצחו את המלחמה עם עמלק.

הנבואה נגד הקיני (פסוקים כא-כב)

אחר כך יש את קיני. הוא רואה את קיני. עכשיו קיני היו אנשים שחיו ליד האזור של עמלק. כמובן שזה מוזכר גם בנבואה של אברהם אבינו — ואת הקיני ואת הקניזי ואת הקדמוני — זה מוזכר. יכול להיות גם קשור לבני יתרו, יכול להיה שהפכו לחלק מהקיני הזה, לא ברור אם הם היו לגמרי קיני.

והוא אומר ככה: איתן מושבך — המקום שבו אתה יושב הוא חזק. ושים בסלע קנך — ושמת את, קן פירושו ממש כמו הקן שלך, המקום שבו אתה יושב, המקום שבו אתה שייך, שמת בסלע, בסלע חזק. וזה יכול להיות תיאור ממש של המקומות שבהם הם חיו, שהיו הרים גבוהים גבוהים או מקומות סלעיים.

אבל גם זה לא יחזיק מעמד לנצח. באותו אופן כמו עמלק, התחלת חזק, אבל בסוף תושמד. כי אם יבער קין — קין, בסוף, יבער קין, קין ייאכל. ביער זה כמו מילה נוספת לומר אכלה, נכון, נהרס, כמו ושלח האש בערה, נשרף, או לא בהכרח נשרף אלא נהרס, נאכל. עד מה אשור תשבך — עד שאשור ישבה אותך. אז זה שם נוסף של עם שמוזכר כאן, אשור, כנראה כבש את האנשים האלה שנקראו קין בסוף, והם השמידו אותם.

החזון של אימפריות עתידיות (פסוקים כג-כד)

וישא משלו ויאמר — ויש לו שוב התחלה נוספת, הנבואה שלו. והוא אומר, אוי מי יחיה משומו אל — מי יחיה מכאשר אלוקים יעשה זאת? במילים אחרות, הוא אומר, הוא מתנבא, רואה הרבה הרס, הרבה אבדון לכל העמים האלה, הוא אומר, טוב שאני לא חי אז, נכון, כי מי יחיה בזמנים ההם?

זה האדם הראשון שאמר משהו כזה, אנחנו יודעים מהגמרא, ייתי ולא אחמיניה — אנשים, נבואות, נביאים שרואים נבואות רעות, הם אומרים כאילו, אני לא באמת רוצה לחיות לראות את זה, אבל אוי למי שיחיה לראות את זה.

הספינות מכתים

והוא ממשיך לומר שזה גרם כנראה לכיבוש הבא, עוד אחד. זה כמו נביא שמסתכל אל העתיד ורואה איך כל העמים שנראים מאוד חזקים, מאוד מבוססים, וגבולות מוגנים היטב וכל זה, תמיד יש סוף לכל אימפריה, הכל קורה, בסוף, הכל נופל, והכל נכבש על ידי הבא.

וצים מיד כתים — יהיו צים, כנראה ספינות יבואו מכתים. כתים זה איים, איפה שזה לא יהיה, אולי רודוס או קפריסין, כמה מקומות שיש בהם איים. וענו אשור וענו עבר — והם ישמידו או יענו או יצערו, את אשור ואת עבר. אשור זה מה שדיברנו עליו עכשיו, עבר גם כן, עבר הממלכות המסופוטמיות. וגם הוא עדי אובד — גם הוא, אז הכתים האלה, מי שהם לא היו, הם יכולים להיות, יש אומרים שזו התייחסות לרומאים שבאו עם ספינות מעל הים התיכון והשמידו את האימפריות האלה, או מישהו אחר, יוונים, מי שזה לא יהיה, גם זה יושמד בסוף.

אז זה הוא מסתכל אל העתיד ואומר, הו, האימפריה הזאת משתלטת על זו וזו וזו, וסוף העבר, כולם הולכים לאיבוד, כולם מושמדים.

סיכום: בלעם ובלק עוזבים (פסוק כה)

אלה סוף הנבואות של בלעם, הנבואות של בלעם. ויקם בלעם — והוא עושה מה שבלעם אמר לו, לך למקומך, אז הוא הולך למקומו. וגם בלעם הולך בדרכו, חוזר הביתה למקום שממנו הוא בא, אני מניח.