Tuesday, March 12, 2019 • ה׳ אדר ב׳ תשע״ט
ויש להאריך בזה. כי בוודאי אנשים מאמינים שהכל תלוי בזכות תמיד יש להם תירוץ למה אין להם בטחון כי הם חוששים מהעביות שלהם
עבירות
אבל זה סתם עוד דרך של היצר הרע לגרום שאדם לא יהיה לו בטחון
ולכן באמת אותו עבודה של אל תיראו שיש בגשמיות יש גם ברוחניות. תדע שהשם אתך תמיד ואל תאמין ליצר הרע שאומר שיש לך עבירות ואולי לא.. כי זה סתם כפירה בדיוק כמו היצר הרע שאומר שצריך הרבה הכנה גשמית ואולי …
אז מה הדין לכתחילה. כל מלחמה סכנת נפשות ויעשו מה שהכי טוב למלחמה
איפה בכלל הדין של לא לכרות עץ מאכל
חזל באמת אומרים שזה בסך הכל דין קדימה שאם שניהם שווים יכרית את האילן סרק
אבל אז כמעט אין משמעות לכל המצוה
אה אתה אומר פן ימות זה מחשבת האדם לא באמת
ואז באמת ימות כמו שרשי אומר שאם אין לו בטחון כדאי לו למות .
פירוש טוב
נו ו? באמת צריך להרוג את הכופרים
רק הם לא יודעים מי הם הכופרים…
אבל פה לפי מה שהבנתי זה לא סתם להרוג כל הכופרים שבעולם רק הכופרים שהארץ ישראל חיבים להרוג
שבארץ ישראל
רק השאלה של ליסטים אתם זה שמה זה התירוץ הזה מי ביקש מכם לכבוש ארץ הכופרים ואז לחשוש שישפיעו עליכם אל תכבשו ולא ישפיעו…
והחלק הזה הפסוק פה לא מדבר עליו שעל זה התירוץ שזה הבטחה מהאבות וכו׳
אבל קצת קשה פה כי הפסוק עושה חילוק בין ז עמים לרחוקים רק כי הם עובדי עבודה זרה
אבל זה לא באמת כל הסיבה הרי הסיבה הוא שאנחנו צריכים לגור במקומם…
לכו הרעיון שיעשו שלום עם ז עמים קצת תמוה כי אז איפה נגור..
רק רמבן מדבר על אלה שנשארו קצת שאין חיוב למחוק אם הם גרי תושב, אבל על עיקר הכיבוש הראשון רחוק שזה יהיה אפשרות
Sunday, October 09, 2022 • י״ד תשרי תשפ״ג
נראה לי יכולים כבר להמשיך לפרק הנכון זה לא שמישהו לומד בכל מקרה..
אפשר ללכת ולשוב לביתו
המפרשים אומרים לפי ההלכה לא לפי הפשט/היסטוריה, בפשטות כתוב בפירוש בכל ספר דברים ובעוד כמה ספרי נביאים שכל הלויים יכולים לשרת ולהיות כהנים. אפשר שיש באמת הבחנה כמו שנראה בספר במדבר בסוגי העבודות ואפשר שלא.
לבד ממכריו על האבות לא ידוע מה הפירוש…
אבל פשר הפרשה הזו כפי הנראה מעוד כמה פרשיות פה הוא קשור לבעיה כזאת. בתחילה (המכונה אצל חכמים בזמן היתר הבמות) היו לויים מסתובבים בכל מקום (כפי שנראה בספר שופטים ושמואל) וכל מי שהיה לו קוויטל או קרבן להביא או שהוצרך לברכה וכדומה היה בא ללוי הלוקאלי והלוי היה עושה קרבן, ולא היה ללוי מקום קבוע לגור שם וגם לא היה כזה צריך, היו סוג של אנשי קודש נודדים אדמורים מגידים כאלה שהיו מסתובבים ולוקחים פדיונות ונותנים ברכות, במושגי הימים ההם זה אומר להקריב קרבנות, לפעמים גם לשרת לאיזה פסל או מצבה שמישהו עשה לשם ה׳ כמו הלוי של פסל מיכה, וכאלה.
אבל ספר דברים אומר שכל זה נגמר, אסור להקריב בכל מקום ואסור בכלל לעשות מקום קדוש בכל מקום. עכשיו הלויים שהיו הגבאים של כל המקומות הקדושים הלוקאליים נשארו בלי פרנסה. נשאר אמנם הלויים שהיו גרים סביב הר הבית שמסתמא השתלטו פחות או יותר על העבודה במקדש היחיד המרכזי, או שהיה משפחות כבר מוחזקות שם מימים ימימה, כפי שנראה בסדר המשמורות, או שבאמת אלה היו הלויים בני אהרן, לא ידוע כיצד בדיוק זה עבד. אבל עכ״פ רואים כאן שזה גרם קריזיס ל׳לוי אשר בשעריך׳. הכהן או הלוי הנמצא במקום אין לו בעיה אדרבה הוכפל פרנסתו. אבל שאר לויי הארץ נמצאו בבעיה. ולכן ספר דברים מזהיר שוב ושוב לא לשכוח את הלוי אשר בשעריך, כמו הגר והאלמנה.
וכאן הוא אומר אזהרה לכהני מקום הנבחר, שאם הלוי בא אליו ממקום אחר, אסור לו לדחות אותו, הוא צריך לתת לו לשרת ולקבל חלק במתנות הקרבנות כמו כל לויים, הרי זה לא שבאמת הספר מכיר באיזה זכות מיוחדת של לויי המקום על לויי שאר הארץ, רק במקרה הם גרים שם או יכולים לעלות שם וכדומה, אז בכל פעם שמגיע לוי ממקום אחר צריך לשתף איתו שווה בשווה.
לכן רשי מפרש לבד ממכריו על האבות שזה רומז לזה שבזמן דוד באמת עשו סידור שמכרו זה לזה וסידרו משמורות לכל השנה
שזה היה לסדר הבעיה הזו, לא ברור שזה הפשט אבל עכ״פ זה באמת היה עוד ניסיון לפתור בדיוק את הבעיה הזו. שעשו סידור שחילקו את כל כהני הארץ לכ״ד משמרות ונתנו לכל אחד לשרת במקדש שבועיים בשנה, זה בעיקר סידור החזקות של פרנסת הכנסות המקדש בעצם
כל הפרקים האחרונים מבולבלבים לפי הענין
אם היה לי זמן הייתי מסדר דיני מלחמה לבד, דיני צדקה לבד, דיני קדושה לבד, דיני אישות לבד, ועוד.
אבל כבר הבנתי שהתורה לא אכפת לה מסדר כפי שאני הייתי רוצה. אפשר שבאמת היא חושבת בסדרים עגולים כמו שמציעים, גם זה איני יודע. מכל מקום ברור כפי האופן שהיו כותבים וקוראים אז שלא היה אכפת להם שכל דבר השייך לנושא אחד יהיה באותו מקום
אפילו סיפורים כתובים ככה, חלק פה חלק שם, הרי הסיפור של מיתת משה ודבריו והבריתות שכרת ושציווה לכרות גם הם לא כתובים כסדרם הנכון וצריך לצרף ממקום למקום. כלומר גם אם נניח שזה פחות או יותר בסדר כרונולוגי עדיין הפסיק הענין בהרבה עניינים אחרים המקשים לעקוב אחרי הרצף
וכבר נלאיתי לתת טעמים פרטיים לכל דבר, אפילו שאפשר למצוא קשרים יפים, אבל רבי חיים כבר אמר שעדיף תירוץ אחד משלשה תירוצים..
ורבי יהושע ברמן מאריך שיש לנו ציפיות כיצד ספר אמור להיראות שמגיעים מהיוונים ובעבר בכלל לא דמיינו שספר צריך שיהיה לו התחלה ואמצע וסוף וכו׳..
((רק שאני חושש שהיוונים צודקים ובאמת עדיף לכתוב ספרים בסדר הגיוני, זה פותר המון בבעיות, אבל במציאות לא כתבו פעם ככה וגם עד היום החרדים לא שמעו על זה..)
השאיפה של התורה לסדר פה דיני מלחמה ראויה לציון, כאילו שמלחמה זה משהו עם חוקים.. איני יודע, מסתמא זה הכל על דרך שאיפות שהיה ראוי שיהיה ככה, זה דיון פילוסופי במלחמה צודקת ופחות מצוות מעשיות
ענין החוזרים מעורכי המלחמה כפי הנראה כולם תלויים בכלל של לא ימס לבב אחיו. מי שיש לו אשה חדשה חושב עליה ולא יכול להתרכז בקרב. הכל מאורגן פה במסגרת שהעיקר הוא שצריך לא לפחד, זה אמנם מתואר גם באופן אמוני אבל ברור שזה גם טקטי, כי כמעט עיקר הקרבות מוכרעים על פי מי יש לו המורל, אז הכהן מנסה לברר שכל מי שאין לו אומץ או כח להקדיש שילך הביתה זה עדיף ללכת עם צבא קטן ואמיץ מאשר צבא גדול מלא פחדנים שרק ממיסים לבב אחיהם כלבבם
ענין וקראת לשלום פה הוא אמנם לא כזה שלום כפי שמעירים כי הם נהיים למס. אבל זה לא קושיא הרי זה כבר מדובר אחרי הכרעה לצאת למלחמה. ומסתמא זה השלב שצריכים להחליט אם זה בכלל צודק לצאת למלחמה. אבל על השלב הזה התורה לא מדברת, אולי כי קשה לתת לזה כללים או כי זה מובן מאליו שלא סתם עושים מלחמות בלי סיבה צודקת. אז זה להיפך. יש פה חידוש גדול אפילו אחרי שכבר החלטת שמגיע לעיר הזו מלחמה. מכל מקום צריך להוסיף עוד שלב של הצעה לכניעה בשלום. כאילו לתת לעיר אפשרות תשובה.
גם המס לא כתוב כמה שזה יהיה, רואים בהיסטוריה של אימפריות זה לפעמים מעט מאד ולפעמים הרבה מאד ולפעמים סמלי, יהיה לך למס ולעבדוך פירושו בערך שיביאו לך מתנות אחת בשנה, כפי הענין מה שאפשר לדרוש. זה לא שיהיו לך עבדים ליטרלי.
ואם לא תשלים אז הכית אל כל זכורה – גם כאן, כל זכורה פירושו בערך כל החיילים, כל הרעיון של לא להמית את הנשים זה אותו דבר כמו לא להמית את מי שלא חייל, כפי המושגים של אז (ואולי גם היום, כשזה מלחמה טוטאלית כפי שמתואר כאן)
והשאר לוקחים לשלל, אלא מה יעשה ישאיר את הנשים שם לבד מי יטפל בהן…
ופה זה המצות של אשת יפת תואר כיצד מתנהגים עם הנשים האלה.
לגבי לא תחיה כל נשמה של עמי כנען הטעם מפורש כאן – למען לא ילמדו אתכם לעשות. איך הנשים והטף ילמדו? כנראה הם יכולים. עכ״פ זה הרחקה רבה מעבודה זרה לא משהו אחר
וגם זה אידיאל כלומר לא תימשכו אחרי אלהי העמים הקרובים בשום אופן. כי רואים ברור ביהושע שופטים וכו׳ שכן עשו דילים עם עמי כנען, לפעמים מבקרים אותם אבל קשה להגיד שתמיד, הרי יהושע עשה ברית עם משפחת רחב הזונה לא שמעתי שיבקרו את זה, כי היא נכנעה וכו׳, אז הכל כפי הענין, וכפי הטעם של למען לא ילמדו אתכם לעשות.
הענין עם לא לכרות עץ מאכל תמיד היה נראה לי חוק שמאלני הזוי
הלו זה מלחמה, עכשיו יש לך זמן לחשוב על הסביבתנות??
אבל מסתמא גם לזה יש ערך צבאי. הרי מחר אחרי שתכבוש תצטרך גם אתה לאכול.. שווה לחשוב פעמיים לפני שהורסים אינפרסטרוקטור בסיסי בקרב, על כל גשר נוסעים משני הצדדים..
גם אליבא דאמת חוקי מלחמה יש להם תועלת כשהם יוצרים נורמה בינלאומית, אם מוסכם על הכל שלא נהוג לכרות עצי מאכל אז זה באמת יהיה יותר טוב לכולם, זה לא רמוז פה כלל שזה השאיפה אבל אפשר ככה צריך לפרש, שישראל ינחילו לכל העמים מסביב נורמות חדשות שגם בקרב יש גבולות
חשבתי תמיד שזה טעם מוסרי, מילא האדם יכול לברוח לתוך המצור, אולי אתה צודק הרי זה לא עושה סנס ההבנה שלי, הרי גם האדם בסוף המצור הוא הולך להרוג.. או אולי באמת לא..
Wednesday, October 12, 2022 • י״ז תשרי תשפ״ג
נו..
השני
אבל מי אומר שאז כן עשו, או עשו כן, היה מתאים שיהיה איזה רמז לכך, אם מישהו אומר זה נס כמו שלא היה מימות יציאת מצרים אז אני מבין כולם יודעים מה היה שם, מה כולם יודעים על מה שהיה בסוכות של יהושע
כן זה יפה כי היה מצופה שיגידו שהיה פסח כמו יהושע.. זה הייתי מבין
מוצאים בעוד מקומות כזה רפרנס לימות יהושע כימים הכי טובים שהיו פעם?
חבל היה צריך להיות כזה רפרנס, למה באמת אין
מה שסידרתי
https://yitzchoklowy.com/succos/sukkos-sources/
ייש״כ
אויך אתה יודע שלא ישבו בסוכות בחג הסוכות ,
כן אבל אפשר לדרוש שגם היה חג הסוכות..
או שיש לך ראיה נגד זה
זה יכול להתקשר ליהושע. כי רואים שם שהסוכה הוא קשור למלחמה. ולכן יהושע מלחמה ראשונה שלו היה נגד עמלק שלחם נגד הנחשלים שהענן פלט אותם אז הוצרך לבנות סוכה ולהלחם. וכן בכניסה לארץ מסתמא עשו סוכות למלחמה, לא למצוה בלבד. וכן אצל עזרא.
הרי כל הענין של הסוכות למה הוא זכר הוא פלא בפעם ראשונה כתוב אצל המצוה כי בסוכות הושבתי וכו׳, ויש מפרשים שבאמת מדובר על זמן מלחמת סיחון ועוג ששם הוא המקום שנקרא סוכות ושם עשו סוכות למחנה המלחמה. ואולי לזה מתכוון באמת עזרא.
תמיד אפשר רק למה לעשות סוכה ממש זכר למקום שנקרא כך.. בכלל מסתמא המקום נקרא כך כי באמת היו שם סוכות
הם הסוכה יהיה זכר לשם מקום נראה לי שזה יהיה מין הזכר היחיד שנמצא באופן זה, בדרך כלל הזכר הוא במעשה לא בציון שם. רק להיפך נותנים שמות למקומות ולאנשים על פי מעשה. אולי יש עוד דוגמא לכזה רמז וזכר שהוא על פי השם בלבד, אני לא זוכר
זה גם יסביר יפה למה לגמרא פשוט שהעושה סוכתו בעשתרות קרניים שזה כשר 🙂
למעשה יש סוכות בבנין בית ראשון (אז יקהל שלמה), בבנין בית שני (עזרא) ובבנין בית שלישי (זכריה)
אפשר כבר לעשות דרוש..
בהמשך להמצאה שלי על יובל
אחר שכתבתי על יום הכיפורים והיובל (והכוונה ידועה ליודעי חן) שמתי לב שגם חג הסוכות יש לה קשר מפורש עם הסוגיה הזו, שכן כתוב מקץ שבע שנים במועד שנת השמיטה בחג הסוכות בבוא כל ישראל ליראות את פני יי אלהיך במקום אשר יבחר. משמע חג הסוכות שבו עליה לראיית פנים איננו כי אם מקץ שבע שנים, וגם פה בוודאי תגידו כי כתובים מפורשים שעולים לרגל שלש פעמים בשנה, אמנם כן הוא אבל הלא הכתוב ממש מפרש כאן כי טעם הקהלת העם הוא לפי שאז כולם עולים ליראות, והטעם הפשוט פירשו לפי שברוב השנים הרבה בעלי שדות שאינם מסוגלים לעלות ואילו בשנת השמיטה שהכל שובתים בו נמצא מתקיים ‘בבוא כל ישראל ליראות׳ כפשוטו יותר מאשר בכל שנה, ונמצא מידה של אמת יש שאין עיקר חגיגת חג הסוכות אלא בשנת השמיטה (כפי הפשט, או בשנה היוצאת מן השמיטה כפי פירוש חכמים).
והלא תעיינו בזה כי יום הכיפורים נתלה ביובל, ובו נשלחו עבדים חפשי, וחג הסוכות נתלה בשמיטה, ובו למדו כל ישראל את התורה לפני היי. והמתבונן ייפתחו לו פתחים בכאן.