אין דעם שיעור לערנט מען הלכות שבת פרק ז' אין רמב"ם, וואס רעכנט אויס די ל"ט מלאכות און די חילוקים צווישן אבות ותולדות. דער רמב"ם באשרייבט די דריי הויפט קאטעגאריעס: אבות מלאכות (די הויפט מלאכות), מעין מלאכה (די זעלבע מלאכה מיט אן אנדער אופן), און תולדות (ענליכע מלאכות וואס זענען נישט די זעלבע). די נפקא מינה צווישן אבות און תולדות איז נאר לענין קרבן בשוגג - אויב איינער טוט אן אב מיט זיינע תולדות בהעלם אחד איז ער חייב נאר איין חטאת, אבער אויף יעדע אב באזונדער איז ער חייב א זונדערליכע חטאת.
פרק ז' פון הלכות שבת רעכנט אויס די ל"ט אבות מלאכות, מיט כללים וועגן אבות ותולדות, דעם חילוק צווישן זיי, און די נפקא מינה להלכה.
---
קעפל: "מלאכות החייבין עליהן." מנין כל אבות מלאכות ארבעים חסר אחת: החרישה, הזריעה, הקצירה, העימור, הדישה, הזריה, הבירור, הטחינה, ההרקדה, הלישה, האפיה... (און ער רעכנט אויס אלע 39 מלאכות).
דער רמב"ם רעכנט אויס די 39 אבות מלאכות, פאראלעל צו דער משנה אין שבת פרק כלל גדול, אבער מיט אייגענע שינויים אין סדר און לשון.
1. פארוואס "מלאכות החייבין עליהן" אין קעפל: דער רמב"ם שטעלט אין קעפל דעם ענין פון חיוב/עונש, ווייל דער גאנצער חילוק פון ל"ט מלאכות איז בעיקר נוגע לענין עונשים — צו וויסן וואס פאר א מלאכה מען טוט, איז רעלעוואנט פאר חטאת בשוגג, סקילה/כרת במזיד, התראה, אב מיט תולדה שלו, א.א.וו. אפשר איז דער לשון "החייבין עליהן" לאפוקי אנדערע ענינים פון חילול שבת וואס זענען נישט חייב סקילה (ווי שבותים).
2. המשך פון פרק א': דער פרק איז א פשוט'ע המשך פון פרק א' וואו דער רמב"ם האט געזאגט "העושה מלאכה בשבת חייב סקילה וכרת במזיד וחטאת בשוגג". נאכדעם וואס מען האט געלערנט כללים (ערב שבת, מתכוין, פיקוח נפש), לערנט מען יעצט נאך א כלל: וואס זענען די מלאכות גופא, און אז זיי טיילן זיך אין אבות ותולדות.
3. רמב"ם'ס לשון vs. משנה'ס לשון: דער רמב"ם זאגט "החרישה, הזריעה" (שם הפעולה), בעת די משנה זאגט "החורש, הזורע" (שם הפועל). דער רמב"ם'ס לשון איז מדויק'ער, ווייל מיר רעדן פון אבות מלאכות — די מלאכה אליין, נישט פון דעם אדם וואס טוט. אבער עס ווערט באמערקט אז דער רמב"ם רעדט אויך פון פעולות (נישט נאר שם דבר), ווייל מיר רעדן פון אדם המחוייב — די אופנים וואס ער האט געטון.
4. "ארבעים חסר אחת" — פארוואס נישט "תשע ושלושים": 39 איז א "קאמפליצירטע נומער" — 40 מינוס 1 איז גרינגער צו געדענקען, נענטער צו א ראונדן נומער. עס ווערט פארגליכן מיט מלקות (ארבעים חסר אחת), וואו אין תורה שטייט טאקע "ארבעים" און חז"ל האבן מחסר געווען איינס, און דער לשון איז שוין געווארן א שטייגער.
5. דער רמב"ם'ס סדר vs. די משנה'ס סדר: דער רמב"ם גייט אן אנדערע סדר ווי די משנה. די משנה האט דריי קלארע סעריעס (סדר הפת, סדר הבגד, סדר הספר/קלף), אבער נאכדעם ווערט עס מער כלליות'דיג. דער רמב"ם שטעלט צוזאם מכה בפטיש מיט בונה וסותר, וואס מ'קען קאטעגאריזירן אלס "בנין." אין די משנה אבער גייט עס: בונה וסותר, מחבר ומעביר, מכה בפטיש.
6. פארשידענע וועגן צו גרופירן: הרב ראבינאוויטש האט געוואלט ציילן אנדערש: אריגה/בציעה, קשירה/התרה, תפירה/קריעה, בנין/סתירה — אלס פארקערטע פאר'ן.
סדר הפת (11 מלאכות): חרישה → זריעה → קצירה → עימור → דישה → זורה, בורר, מרקד (דריי סטעפס פון ארויסנעמען קערלעך פון פסולת — "דריי סארטן בורר") → טוחן → מרקד (זיפן) → לישה → אפיה.
סדר הבגד (13 מלאכות): גוזז → מלבן → מנפץ → צובע → טויה → מיסך/נסכה → אריגה → פוצע → קושר → מתיר → תופר → קורע.
סדר הספר/קלף: צד → שחיטה → הפשטה → עיבוד → מחיקה (גלאט מאכן) → חיתוך → כתיבה → מחיקה (מעקן כדי צו שרייבן) → שרטוט.
בנין: בונה, סותר, מכה בפטיש.
7. [Digression: פארוואס בנין איז נישט אויסגעציילט מיט אלע דיטעילן] עס ווערט געפרעגט פארוואס בנין איז נישט אויסגעציילט מיט אלע דיטעילן (ווי סעמענט קנעטן, שטיינער אויסהאקן) אזוי ווי ביי פת אדער בגד. דער תירוץ: אין משכן איז בנין געווען זייער סימפל — ס'איז נישט געווען קיין קאמפליצירטע בנין-ארבעט, נאר מער מיט יריעות. די מלאכות שטאמען דאך פון מלאכת המשכן.
8. הבערה — וואו געהערט עס? הבערה שטייט אין א באזונדערן פסוק ("לא תבערו אש בכל מושבותיכם") און איז דעריבער אפגעזונדערט. אבער הבערה וואלט אויך געקענט אריינפאסן ביי סדר הפת (פאר אפיה דארף מען אש). עס בלייבט אן אפענע שאלה.
9. סדר הבערה/כיבוי — משנה vs. רמב"ם: אין דער משנה שטייט "המכבה והמבעיר" (כיבוי פאר הבערה), אבער דער רמב"ם שרייבט הבערה פאר כיבוי — וואס איז דער לאגישער סדר, ווייל מ'קען נישט אויסלעשן פאר מ'צינדט אן. דער מאירי זאגט עפעס פארוואס די משנה שטעלט כיבוי קודם. אויך ביי בונה וסותר איז דער סדר אין משנה אומגעקערט.
---
"כל אלו המלאכות וכל שהן מעניינם הן נקראים אבות מלאכות."
נישט נאר די ל"ט מלאכות אליין, נאר אויך זאכן וואס זענען פון דעם זעלבן ענין (קאנצעפט/מהות) ווי זיי, הייסן אויך אבות מלאכות — לאפוקי תולדות.
1. א דריטע קאטעגאריע — "מעניינם": ס'איז נישט נאר אבות און תולדות. ס'איז דא א דריטע קאטעגאריע — זאכן וואס זענען ממש די זעלבע מלאכה נאר מיט אן אנדער נאמען, אנדערע פעולה, אדער אנדער אופן, אבער בעצם איז עס דער זעלבער ענין — דאס איז אויך אן אב מלאכה. ערשט ווען ס'איז א שוואכערע ענליכקייט, ווערט עס א תולדה. דער חילוק: "ענין" מיינט דער קאנצעפט/מהות, נישט דער ספעציפישער נאמען. ווי א "טאטע'ס חבר" איז אויף דעם זעלבן לעוועל ווי דער טאטע, אבער א "קינד" שטאמט פון אים.
---
"אחד החורש או החופר או העושה חריץ, שכל אחת ואחת מהם חפירה היא בקרקע ואין ענין אחד היא."
אלע דריי — חורש (אקערן), חופר (גראבן), עושה חריץ (מאכן א גראבן) — זענען איין ענין: מאכן א לאך/גרוב אין דער ערד. אלע דריי זענען אבות מלאכות (נישט תולדות).
1. מאירי: חורש מיינט געווענליך א מענטש מיט א בהמה (מיט א פלוג); חופר איז ווען א מענטש גראבט מיט א שאוול; חריץ איז ווען ער האקט מיט א האמער.
2. ר' יונה: דער חילוק איז: ביי חורש רוקט מען אוועק דעם זאמד, ביי חופר לאזט מען דעם זאמד אין פראנט.
3. עיקר נקודה: אפילו ס'האט אנדערע נעמען און אנדערע טולס/אופנים, איז עס איין ענין — ווייל סיי די תוצאה (א לאך אין דער ערד) און סיי די פעולה (קראצן/גראבן אין דער ערד) זענען דאס זעלבע. דעריבער זענען אלע דריי אבות, נישט תולדות.
---
"אחד הזורע זרעים או הנוטע אילנות או המבריך והמרכיב והזומר — כל אלו אב אחד הן מאבות מלאכות... כל אלו עניינו להצמיח דבר."
פינף וועגן צו מאכן ביימער/פלאנצן וואקסן — זורע (איינזייען קערעלעך), נוטע (אפשניידן א צווייג און אריינלייגן אין א נייע פלאץ), מבריך (א לעבעדיגע צווייג אריינבויגן אין ערד אן אפצושניידן), מרכיב (א צווייג פון איין בוים ארויפלייגן אויף אן אנדערע בוים), זומר (אפשניידן צווייגן כדי דער בוים זאל בעסער וואקסן) — אלע זענען איין אב מלאכה.
1. חילוק צווישן נוטע און מבריך: נוטע איז ווען מ'שניידט אינגאנצן אפ א שטיקל און לייגט עס אריין אין א נייע פלאץ. מבריך איז ווען מ'נעמט א לעבעדיגע בוים, שטעקט אריין א שטיקל אין ערד, און שפעטער ווען ס'הייבט אן צו וואקסן דארט שניידט מען עס אפ — ס'בלייבט פארבונדן מיט דעם אלטן בוים ביז ס'וואקסט.
2. זריעה ווערט געווענליך אסאציאירט מיט זרעים/קערעלעך (תבואה). אבער ביימער פלאנצט מען געווענליך נישט מיט קערעלעך — מ'נעמט א צווייג אדער א שטיקל פון אן עקזיסטירנדן בוים. דעריבער הייסט עס "נוטע" נישט "זורע". פונדעסטוועגן איז עס דער זעלבער ענין — מאכן עפעס וואקסן.
3. זומר — פארוואס איז עס אן אב און נישט א תולדה? א שטארקע קשיא: זומר (שניידן צווייגן) איז דאך א גאנץ אנדערע פעולה ווי זייען — ער שניידט, ער זייעט נישט! פונדעסטוועגן זאגט דער רמב"ם אז ס'איז נישט קיין תולדה נאר ממש דער אב אליין, ווייל דער ענין איז איינס: להצמיח דבר — מאכן וואקסן. אלע פינף וועגן זענען פארשידענע מעטאדן פון דעם זעלבן ענין.
4. [Digression: זומר vs. קוצר] ווען א מענטש שניידט א שטיקל פון א בוים אין ראש השנה, ווייסט ער נאך נישט קלאר צי ער טוט יעצט קוצר (ארויסנעמען פון מקום גידולו) אדער זומר (מאכן וואקסן). אפשר איז דער חילוק אין סעזאן — קוצר איז ווען ס'איז שוין פארטיג, זומר מאכט מען אנהייב סעזאן כדי ס'זאל וואקסן.
---
"הקוצר — קוצר תבואה אדער קטנית. אבער ביי ענבים הייסט עס בוצר, ביי תמרים — גודר, ביי זיתים — מוסק, ביי תאנים — אורה. כל אלו אב מלאכה אחת, שכל אחד ואחד עניינו לעקור דבר מגידולו."
אלע פארמען פון ארויסנעמען א פרי/תבואה פון זיין מקום גידול זענען איין אב מלאכה — קוצר — אפילו זיי האבן פארשידענע נעמען.
1. פארוואס האבן זיי פארשידענע נעמען? ס'איז נישט נאר אנדערע פירות — ס'איז אויך אנדערע פעולות. תבואה שניידט מען מיט א זענס (sickle), ענבים שניידט מען מיט אנדערע טולס, זיתים שאקלט מען דעם בוים. ס'איז אנדערע אומנות, אנדערע כלים, אנדערע וועגן. פונדעסטוועגן זענען זיי אלע דער אב אליין, ווייל דער ענין איז איינס: לעקור דבר ממקום גידולו.
2. דער יסוד פון "ענין המלאכה": ווען מ'האט געלערנט אבות מלאכות, מיינט "קוצר" נישט ליטעראלי נאר שניידן תבואה — ס'מיינט די הגדרה: לעקור דבר ממקום גידולו. פארוואס זאגט מען דאך "קוצר"? ווייל ס'איז שכיח, ס'איז די מערסטע אפטע פארם. אבער די ל"ט מלאכות זענען נישט מופשט'דיג (abstract) — זיי זענען קאנקרעטע פעולות. דער "לעקור דבר ממקום גידולו" איז שוין א מופשט'דיגע דמיון צווישן אלע פארמען.
---
"התולדה היא מלאכה הדומה לאב מאלו האבות."
א תולדה איז א מלאכה וואס איז ענליך צום אב, אבער נישט די זעלבע זאך — מ'נעמט עס נישט "מעניינא" (פון דעם זעלבן ענין), נאר עס שטאמט פון אים.
1. דער מגיד משנה'ס חילוק (אין הקדמה) — צוויי סארטן "זעלבע מלאכה":
- אנדערע "איכות הנפעל" (אנדערע חפצא/אביעקט): למשל קוצר און בוצר — עקזאקט די זעלבע פעולה, נאר מ'טוט עס צו אן אנדערע זאך (תבואה vs. ענבים). דאס איז נאך דער אב אליין.
- אנדערע "איכות הפעולה" (אנדערע אופן): למשל זורע און נוטע — אביסל אן אנדערע פעולה, אבער נאר אן אנדערע וועג פון טון די זעלבע זאך. דאס איז אויך נאך דער אב.
- א תולדה איז ווען ס'איז ענליך אבער נישט די זעלבע פעולה — ס'איז א ברייטערע קאטעגאריע וואס פאנגט אריין ביידע, אבער ס'איז נישט דער מצומצם'דיגער ענין.
---
"כיצד? המחתך את הירק מעט מעט לבשלו — הרי זה חייב, שזו מלאכה תולדת טחינה. שהטוחן לוקח גוף אחד ומחתכו הרבה."
איינער וואס שניידט ירק אויף קליינע שטיקלעך כדי עס צו קאכן (למשל פאר א זופ) איז חייב משום תולדת טוחן, ווייל טוחן מיינט נעמען איין גוף און צעטיילן עס אויף פילע שטיקלעך.
1. פארוואס איז מחתך ירק א תולדה און נישט דער אב? ביי טוחן ווערט דער גוף הראשון אינגאנצן פארענדערט — פון ווייץ ווערט מעל, א גאנץ נייע זאך. ביי מחתך ירק בלייבט עס ירק, נאר אין קלענערע שטיקלעך. ס'איז נאר א תולדה ווייל ס'האט אן ענליכקייט אין א ברייטערע קאטעגאריע: נעמען איין גוף און צעטיילן עס. אבער ס'איז נישט אין דעם מצומצם'דיגן ענין פון אינגאנצן פארוואנדלען א זאך.
2. ווען וואלט עס געווען דער אב אליין? ווען איינער וואלט געמאכט פון א ירק א פאודער (ווי קארן פאודער), וואלט דאס געווען דער אב פון טוחן אליין — ווייל ער צעמאלט עפעס, ער מאכט פון א פרוכט א שטויב. אבער דא מאכט ער נאר פון א גרעסערע שטיק פרוכט קלענערע שטיקלעך — דערפאר איז עס נאר א תולדה.
3. דער מגיד משנה'ס לשון: "אף על פי שטחינה משנה הגוף הראשון לגמרי" — דאס איז דער מכריע'דיגער חילוק. ביי טוחן ווערט דער ערשטער גוף לגמרי פארענדערט, ביי מחתך ירק נישט.
4. פארוואס האט דער רמב"ם גענומען דוגמא פון טוחן און נישט פון זורע/קוצר? דער רמב"ם קריכט אוועק פון זורע/קוצר (וואו ער האט ביז יעצט גערעדט) און נעמט א דוגמא פון טוחן — ווייל דארט זעט מען בעסער דעם חילוק צווישן אב און תולדה. ביי זורע/קוצר זענען אלע פארמען דער אב אליין; מ'דארף א דוגמא וואו ס'איז קלאר א תולדה.
"הלוקח לשון של מתכות ושף אותו כדי ליקח מעפרו, כדרך שעושין צורפי זהב — הרי זה תולדת טוחן."
איינער וואס רייבט א שטיקל מעטאל כדי צו באקומען מעטאל-שטויב (ווי גאלד-שמידן טוען — זיי מישן אריין שטיקלעך פון אנדערע מתכות אין גאלד כדי עס זאל זיין מער הארט) — דאס איז אויך א תולדה פון טוחן.
1. פארוואס איז עס א תולדה און נישט טוחן ממש? ביי ווייץ, ווען מ'מאלט עס, ווערט דערפון מעל — וואס איז א נייע זאך, נישט בלויז קליינע שטיקלעך ווייץ. מעל זעט נישט אויס ווי פיצי ווייצלעך, ס'איז דער אינערלעכער חומר פון דער ווייץ. א ווייץ איז אייגנטלעך "מעל אין פאטענציאל" — דער ווייץ איז דער אומגעענדיגטער מעל. אבער א לשון מתכת איז נישט אזוי — ביי גאלד, ווען מ'שאבט עס, בלייבן די קליינע שטיקלעך נאך אלץ מתכת, ס'איז נישט געווארן א נייע זאך. מ'קען עס נוצן אויף פארשידענע וועגן, ס'איז ווייניגער שינוי אין דעם גוף הדברים, נאר א שינוי אין דער צורה/הגדרה. דערפאר איז עס א תולדה און נישט אן אב.
"וכן הלוקח חלב ונותן בו קיבה כדי לחבצו — הרי זה חייב משום תולדת בורר, שהפריד הגוש מן הנוזל (הקוס מן מי הגבינה)."
ווען איינער לייגט אריין א שטיקל קיבה (מאגן פון א בהמה) אין מילך, מאכט די שארפקייט פון דער קיבה אז די מילך ווערט זויער און ס'ווערט קעז. ער טיילט אפ דעם געדיכטן חלק (גוש) פון דעם פליסיגן חלק (קוס/מי הגבינה). דאס איז א תולדת בורר.
1. ערשטע מאל וואס מ'זעט אז מ'קוקט אויף די פועל יוצא: די פעולה אליין — אריינלייגן אן אינגרידיענט אין א טאפ — זעט גארנישט אויס ווי בורר. בורר איז נעמען שטיקלעך און צעטיילן זיי. אבער דא קוקט מען אויף דעם רעזולטאט: אדאנק זיין פעולה איז געווארן אפגעטיילט דער חלב פון דעם ליקוויד. דאס איז א נייער יסוד — אז ביי תולדות קוקט מען אויף די פועל יוצא, נישט נאר אויף דעם מעשה.
2. פארוואס נאר תולדת בורר און נישט בורר ממש? ווייל בורר ממש מיינט מ'נעמט שטיקלעך וואס ליגן צוזאמען און מ'טיילט זיי אפ פיזיש. דא האט ער געמאכט א כעמישע פעולה וואס האט געפירט צו אן אפטיילונג — דערפאר איז עס א תולדה.
"ואם גבנו וסחטו — חייב משום בונה. שכל המקבץ חלק על חלק ודבק הכל עד שיעשה גוף אחד, או עד שדומה לבנין."
נאכדעם וואס מ'האט אפגעטיילט דעם געדיכטן חלק פון דעם ליקוויד, ווען מ'נעמט דעם חלב און פארעמט עס אויס אין א שטיק קעז — איז מען חייב משום בונה. ווייל בונה מיינט צוזאמענעמען חלקים ביז ס'ווערט איין גוף אחד.
1. "גוף" ביים רמב"ם: דער רמב"ם נוצט דאס ווארט "גוף" נישט אין זין פון א מענטשלעכער קערפער, נאר אין א ברייטערן זין — א "באדי", א פעסטע זאך, אזוי ווי א טיש איז אויך א "גוף".
2. סימעטריע מיט טוחן: דער רמב"ם האט פריער געזאגט אז טוחן מיינט צעטיילן א גוף אחד אין חלקים. דא איז בונה דער פארקערטער — צוזאמענעמען חלקים ביז ס'ווערט איין גוף. דאס איז דומה לבנין.
3. פארוואס נישט לש? ס'ווערט געפרעגט צי גבינה מאכן איז נישט מער דומה צו לש (קנעטן). דער שמועס לאזט דאס אפן — מ'קען טראכטן אויף אסאך זאכן ווען מ'אבסטראהירט אזוי שטארק.
4. דער רמב"ם'ס כלל — "מגוף המלאכה תדע": דער רמב"ם זאגט אז נישט יעדע מאל וועט ער מסביר זיין פארוואס א זאך איז א תולדה פון א באשטימטער אב. ער זאגט: "ומגוף המלאכה הנעשית בשבת תדע מאיזה אב ותולדת איזה אב" — פון דעם וועזן פון דער מלאכה וועסטו אליין פארשטיין. "גוף המלאכה" מיינט נישט די פועל יוצא, נאר די מער אבסטראקטע הגדרה פון וואס די מלאכה איז. דער רמב"ם זאגט: איך קען נישט יעדע מאל מסביר זיין די למדנות (ווי ער האט דא געטון ביי בורר/טוחן/בונה), אבער דו זאלסט אליין אריינטראכטן.
5. וואס מיינט ער מיט "למדנות"? ער מיינט די הגדרות וואס ער האט געגעבן — אז טוחן איז מפריד חלקי גוף אחד, אז בונה איז מקבץ חלקים צו איין גוף. דאס זענען למדנות'דיגע הגדרות וואס דער רמב"ם האט אויסגעטראכט צו מסביר זיין פארוואס געוויסע זאכן זענען תולדות פון געוויסע אבות.
6. ס'איז אלעמאל גרינגער צו זען די קאנעקשאן ווי צו זען די חילוק — דאס הייסט, ס'איז שווערער צו פארשטיין פארוואס א זאך איז דווקא א תולדה פון דעם אב און נישט פון יענעם.
---
"בין העושה אב מלאכה או תולדה מן התולדות — במזיד חייב כרת אם אין עדים, ואם באו עדים והתרו בו נסקל, ובשוגג חייב חטאת קבועה."
"אם כן מה הפרש יש בין אבות לתולדות? אין ביניהם הפרש אלא לענין הקרבן בלבד."
לענין עונש איז נישטא קיין שום חילוק צווישן אן אב און א תולדה — ביידע זענען איסורים מדאורייתא מיט דער זעלבער חומרה: כרת, סקילה, אדער חטאת. דער איינציגער חילוק איז לענין קרבן.
1. דער חילוק לענין קרבן: "שהעושה מלאכות בשוגג — אם עשה אבות הרבה בהעלם אחד, חייב חטאת אחת על כל אב ואב." יעדער אב איז א באזונדערע חטאת. אבער "אם עשה אב ותולדותיו בהעלם אחד, אינו חייב אלא חטאת אחת" — אן אב מיט זיינע תולדות ווערן אנגעקוקט ווי איין זאך.
2. די תורה האט צעטיילט שבת-ארבעט אין 39 אבות מלאכות, נישט אין הונדערטער תולדות. דערפאר איז דער מאקסימום חטאות פון איין שבת (בהעלם אחד) — 39.
3. במזיד איז נישטא קיין נפקא מינה, ווייל כרת קען מען נאר באקומען איינמאל, און סקילה אויך.
4. דער רמב"ם גייט נישט אריין דא אין מער פרטים פון הלכות שגגות, ער זאגט נאר דעם כלל אין הלכות שבת.
---
"כיצד? הרי שחרש וזרע וקצר בשבת בהעלם אחד — חייב שלש חטאות. ואפילו עשה ארבעים חסר אחת בשגגה ושכח שכל אלו המלאכות אסור לעשותן בשבת — חייב על כל מלאכה ומלאכה חטאת אחת. אבל אם עשה כמה תולדות, כגון טחן וכתש הירק ושף לוחות של מתכות בהעלם אחד — אינו חייב אלא חטאת אחת, שהרי לא עשה אלא אב אחד ותולדותיו."
דער מאקסימום חטאות פון איין שבת בהעלם אחד איז 39 — איינע פאר יעדע אב מלאכה. אויב מ'האט אבער געטון מערערע תולדות פון דעם זעלבן אב אין איין העלם, איז מען נאר חייב איין חטאת, ווייל זיי פאלן אלע אונטער דעם זעלבן אב.
1. דער רמב"ם גיט א ביישפיל פון א מענטש וואס האט פארגעסן אז אלע מלאכות זענען אסור בשבת — ער האט געמיינט אז ס'איז א מצוה צו טון די אלע זאכן שבת (א „תמימות'דיגער עם הארץ"). אין אזא פאל איז ער חייב 39 באזונדערע חטאות, ווייל יעדע אב מלאכה איז אן עקסטערע קאטעגאריע.
2. דער רמב"ם ברענגט דעם ביישפיל פון טחן, כתישת הירק, און שף לוחות של מתכות — וואס ער האט פריער אין פרק ז' פעסטגעשטעלט אז זיי זענען תולדות פון טוחן — אז אויב מ'האט זיי אלע געטון בהעלם אחד, איז מען נאר חייב איין חטאת.
---
"אף העושה מלאכות הרבה מעין מלאכה אחת בהעלם אחד — אינו חייב אלא חטאת אחת. כיצד? הרי שזרע ונטע והבריך והרכיב וזמר — חייב עליו חטאת אחת, שכולן אב אחד הן."
נישט נאר אב מיט זיינע תולדות, נאר אויך מערערע מלאכות וואס זענען „מעין" איינע פון דער אנדערער — ד.ה. פארשידענע אופנים פון דער זעלבער אב מלאכה — ווערן צוזאמגערעכנט אלס איין חטאת בהעלם אחד. דער ביישפיל: זריעה, נטיעה, הברכה, הרכבה, און זמירה זענען אלע אופנים פון זורע, און מ'איז נאר חייב איין חטאת.
1. דער רמב"ם'ס ייחודיגע קאטעגאריע פון „מעין מלאכה": דער רמב"ם טייטשט די משנה „אבות מלאכות ארבעים חסר אחת... מעין מלאכה אחת חייב על אחת" אז „מעין" איז א באזונדערע קאטעגאריע — נישט אן אב און נישט א תולדה, נאר א מלאכה וואס איז ממש דאס זעלבע ווי דער אב, נאר אויף אן אנדער אופן אדער אין אן אנדערע זאך. א תולדה דארף זיין „אביסל אנדערש" פון דער מלאכה, אבער א „מעין" איז דאס זעלבע מלאכה אין א פארשידענעם פארם.
2. אנדערע מפרשים vs. רמב"ם: ס'איז דא מפרשים וואס האבן געטייטשט אז „מעין מלאכה אחת" אין דער משנה מיינט פשוט א תולדה. דער רמב"ם אבער מאכט דערפון א נייע, באזונדערע קאטעגאריע.
3. קיין נפקא מינה להלכה: למעשה איז נישטא קיין שום נפקא מינה להלכה צווישן דעם רמב"ם'ס שיטה און די שיטה וואס זאגט אז „מעין" מיינט תולדה — ווייל דער רמב"ם איז אויך מודה אז דער דין פון א תולדה איז דאס זעלבע (מ'איז נישט חייב באזונדער אויף א תולדה ווען מ'האט שוין געטון דעם אב בהעלם אחד). ס'איז נאר א למדנות'דיגער חילוק, און מ'דארף טראכטן וואו ס'קען אויסקומען א נפקא מינה — אבער ס'בלייבט נישט אינגאנצן קלאר.
4. דער לאגישער סברא: ס'מאכט סענס למד'יש אז דער רמב"ם וויל נישט אלעמאל זאגן „תולדה" — ווייל א תולדה איז עפעס וואס איז דומה צום אב אבער אנדערש, בעת א „מעין" איז ממש דאס זעלבע מלאכה, נאר אויסגעפירט אויף אן אנדער אופן (ווי נטיעה איז דאס זעלבע ווי זריעה, נאר מיט א בוים אנשטאט זרעים).
---
עד כאן הלכות שבת פרק ז'.
Speaker 1: אקעי. א גוטן. מיר גייען יעצט לערנען הלכות שבת אין רמב"ם, פרק ז'.
אין דעם פרק גייט דער רמב"ם אויסרעכענען די ל"ט מלאכות, און אפאר הלכות וועגן די חילוקים צווישן די ל"ט מלאכות, אדער די ענין פון אבות ותולדות. אבער נאך פאר'ן אריינגיין אין די דעטאלן, דא איז די ליסט מיט אביסל כללים פון די ל"ט מלאכות.
Speaker 2: שטימט?
Speaker 1: יא. זייער גוט.
Speaker 1: יא, לאמיר זאגן וועגן די תורמים. יישר כח פאר ר' יואל, ר' יואל אלי' ווערצבערגער, פאר'ן אויסהאלטן אונזער שיעור. און ר' יואל הירשלער זאגט אז דער עולם זאל זיך אפלערנען פון ר' יואל. זייער גוט.
Speaker 1: זאגט דער רמב"ם, "מלאכות החייבין עליהן". ער גייט דא אויסרעכענען די ל"ט מלאכות, אבער ער הייבט אן אין די קעפל אז די מלאכות איז דא אויף זיי די עונשים.
ס'איז טאקע מער צום ענין אויסצורעכענען די עונשים אויף חילול שבת אנפאנג, אבער איך מיין אז ער רעכנט עס דא אויס ווייל די חילוק פון די ל"ט מלאכות איז בעיקר נוגע לענין עונשים. ס'איז טאקע דאס וואס א מענטש דארף וויסן וועלכע מין מלאכה ער טוט ווען ער טוט, איז פאר די ענין פון עונשים טאקע. ווייל אזוי ווי דער רמב"ם גייט שפעטער אויסרעכענען אויב מ'טוט אן אב מיט די תולדה שלו, אדער לענין התראה, און ער כאפט דא אן די מלאכות זענען די וואס זענען סקילה וכרת.
אדער אפשר מיינט ער לאפוקי וואס ער רעכנט נישט דא אויס חילול שבת? לאפוקי חילול, און ס'זענען דא נאך וואס איז אויך געווען אן ענין פון חילול שבת אבער נישט לענין סקילה. דאס איז לכאורה די ווארט.
ס'איז א פשוט'ע המשך אזוי ווי פרק א' וואס האט ער דארט געזאגט, אנגעהויבן, "העושה מלאכה בשבת חייב סקילה וכרת במזיד, וחטאת בשוגג". און יעצט לייגט ער צו א פרט אין דעם, אז אין דעם איז דא אבות ותולדות, דארפסטו וויסן וואס איז אבות ותולדות. ווייל ס'איז דא אויך מלאכות שבותים וואס מ'גייט לערנען שפעטער, וואס איז נישט חייב. אפילו מדאורייתא איז דא וואס איז נישט חייב די זאכן. אויך איז דא.
Speaker 2: מלאכות, נישט מלאכות. ס'איז נישט מלאכות, ס'איז עקסטרע מצוות.
Speaker 1: יא, כאילו דאס איז אלץ א לאנגע המשך פון די ערשטע הלכה. ער זאגט אז ס'איז דא מלאכות שבת. האט מען געלערנט אלע מיני כללים וועגן מלאכות שבת, אז וואס מ'טאר נישט טון פון ערב שבת וכו', דארף שוין זיין מתכוין, פיקוח נפש וכו'. יעצט לערנט מען נאך א כלל בעצם וועגן מלאכות.
Speaker 1: און וואס זענען זיי? סאו וואס זענען די מלאכות? ידענו למיתה, סקילה, וכרת במזיד, סקילה מיט עדים והתראה, כרת אן עדים והתראה במזיד, דארף מען ברענגען א חטאת בשוגג. די מלאכות זענען מהם אבות ומהם תולדות. ס'איז דא מלאכות וואס זענען אבות, און ס'איז דא וואס זענען תולדות פון די אבות.
און וויפיל זענען זיי? מנין כל אבות מלאכות ארבעים חסר אחת. די מנין פון די אבות מלאכות איז ניין און דרייסיג. איינס ווייניגער ווי פערציג. פערציג מיינוס איינס.
Speaker 1: ס'איז א גרינגערע פשטות פאר מענטשן. דאס איז ארבעים, און אין א באצר יחידה?
Speaker 2: ניין, נישט מיל.
Speaker 1: ניין, ס'איז נישט צו זאלן אז דער לשון, ארבעים חסר אחת, ביי די מלאכות שטייט אזוי אפט. אבער איך מיין אז דאס איז פשוט קרינג צו געדענקען. די נאגסט פאר א מענטש 39 איז עפעס א קאמפליקעיטערד נאמבער. 40, ווייניגער איינס. ס'איז א קלארערע... ס'איז נענטער צו א ראונדן פאר אז די ארבעטע מענטשן זיין אייכער.
Speaker 2: קענסטו זיך דארף זיין אייכער?
Speaker 1: אבער יא. ווייל ער גייט נאר געדענקען די ארבעים. מען גייט נישט געדענקען, אייך ס'איז א טערן, מיר האבן א קליינע טראס, איך האב גערוקט איינס. אבער מיין איך די משנה אויף טראכטס די סתא האבן א פלאץ. אונז האבן צוגעוואוינט זיי, ס'איז זאגן לעמד את מלכות, אבער אין לשון המשנות מאכט עס מער סענץ צו זאגן אזוי. אבער איך מיין אז ביי מלכות איז עס מער דראסטיש, ווייל מלכות אין די תורה שטייט א רבאים א קענער אין דער חם זאגן, דארטן פארשטימט אז ס'איז א רבאים חתר רחס.
אבער איך מיין יא. אבער זאגסט אז דארט איז טאקע געווען א רבאים חתר רחס. אבער מ'האט מחסר געווען היינט. ס'איז שוין געווארן האבן ס'איז אזא שוגערע דער לישנה צו וואס. אקעי, קען די נאכדער זיין.
Speaker 1: "ואלו הן", זאגט דער רמב"ם, דאס זענען די ל"ט מלאכות. די ל"ט מלאכות וואס שטייט אין דער משנה אין פרק כלל גדול, און דער רמב"ם זאגט עס אביסל אן אנדערע לשון ווי אין דער משנה.
אין דער משנה רעדט מען פון דעם מענטש וואס ס'טוט, דער רמב"ם טוט די מעשים. און דער רמב"ם איז... על פי דיוק שטימט דער רמב"ם בעסער, ווייל מ'זאגט אבות מלאכות, מ'רעדט נישט פון אדם עושה מלאכה, א מענטש וואס איז חורש, נאר די אבות מלאכות זענען החרישה. סאו על דעם זאגט עס דער רמב"ם אזוי.
אבער דער רמב"ם רעדט אויך פון די פעולות, ער זאגט נישט די שם דבר פון די פעולה, ער רעדט שוין פון די פועל. "החורש", זאגט ער, "החרישה".
איך האב געזאגט פארשטייט, ווייל דאס זענען די אבות מלאכות, מיר רעדן שוין פון אדם המחוייב, סאו מיר רעדן פון די אופנים וואס ער האט געטון. אין די משנה דארף ער אריינזאגן "החורש", וואס דאס איז איינער פון די מלאכות.
Speaker 1: שוין. די ל"ט מלאכות האבן צו טון אויך מיט די מעידזשער זאכן וואס מענטשן זענען ביזי. מענטשן זענען ביזי אנגרייטן עסן, מענטשן זענען ביזי אנגרייטן זייערע בגדים, מענטשן זענען ביזי קעיר נעמען פון אלעס וואס האט צו טון מיט בעלי חיים, יא, בויען, און אזוי ווייטער. שרייבן ספרים, דארף מען האבן סאלדזשערס, מען דארף האבן אש, און די לעצטע איז הוצאה, וואס איז אן אפגעזונדערטע.
Speaker 1: שוין. איז קודם די עלף סדר הפת:
החרישה – אנגרייטן די ערד אז מ'זאל קענען איינזייען
הזריעה – דאס זייען
הקצירה – נאכדעם וואס די פירות האבן שוין געוואקסן
עימור – צוזאמנעמען אויפ'ן פעלד די געוואקסענע תבואה
דישה – אויסקלאפן די זאנגען אז ס'זאל ארויסקומען די קערלעך. ווייל זריעה איז מער, ס'האט צו טון מער אז די קערלעך זאלן ארויסקומען וואס מ'האט פונקטליך געלייגט. מיר גייען לערנען אדער האבן שפעטער, יעדע איינע פון די זאכן גייט פונקטליך זיין, ס'איז דאך די שפעטערע קוצר. ביידע האבן עפעס צו טון מיט די אנגרייטן די קערלעך.
נאכדעם איז דא זורה ובורר – ארויסקלאפן די קערלעך פון די שמוץ. די דריי אלע זענען דריי סארטן בורר. די נעקסטע זאכן זענען זאכן פון... אה, דישה, זורה, בורר, יא, דאס איז אנגרייטן די קערלעך אז מ'זאל קענען ארויסנעמען די קערלעך פון די זאנגען. ס'איז דריי וועגן ארויסצונעמען די... אדער דריי סטעפס, דריי פערדערס, דריי סטעפס, יא, די קערלעך פון די פסולת שבהם.
און נאכדעם ווען מ'האט די קערלעך, זיי צו מאכן אין מעל איז מ'צעמאלט זיי – טוחן
מרקד – מ'רייניגט זיי דורך זיי זיפן
לישה – מ'קנעט איין א טייג
אפיה – מ'באקט די ברויט
דאס זענען די עלף מלאכות פון פת.
Speaker 1: מאכן בגדים איז אזוי:
הגוזז – אפשניידן די צמר פון די בהמה
נאכדעם איז מלבן – רייניגן
מנפץ – אויסגראדן
צובע – פארבן
הטויה – נאכדעם מאכן די פאדים
הסיכה – אריינשטעקן די פאדים אין די עקוויפמענט אז מ'זאל קענען פון דעם גרינג מאכן סחורה, צוזאממאכן א טעקסטיל
הנסכה והמסכת – אויך אן ענליכע מלאכה, אויך אין די זאך פון אנגרייטן די מאשין אז פון קליינע פאדים זאל ווערן א גאנצע סחורה
האריגה – נאכדעם וועבן די סחורה
Speaker 1: הפוצע והקושר, וואס טייטש פוצע? איך געדענק נישט די לשון המשנה פוצע, רגע, איך וועל נאכאמאל דורכגיין. אה, והבוצע, יא. עפעס אין די ענין פון נייען.
הפוצע איז ווען מ'נעמט ארויס א שטיקל וואס האט זיך צוזאמגעקניפט פון אריגה. נישט ממש א פיקס, נישט קריעה, אבער ווען מ'לייגט אריין איין שטריק, אמאל קומט אריין צוויי שטריקעס בטעות, דארף מען עס פלאכטן, פיקסן די פלעכטעריי, דאס הייסט נעמען די פלעכטן אז מ'זאל עס קענען איבערמאכן. ס'איז נישט קלאר די ווארט, אבער עפעס א פיקסעריי.
והקושר – מאכן א קניפ
והמתיר – אויפמאכן א קניפ
והתופר – נייען
והקורע – צורייסן די גענייעכץ אז מ'זאל קענען ווייטער נייען
Speaker 1: שוין, און נאכדעם האבן מיר די מלאכות פון בויען א הויז:
הבונה
והסותר – צו ווארפן א הויז
והמכה בפטיש – וואס מיינט מער ווייניגער ענדיגן די הויז
Speaker 1: ס'איז אינטערעסאנט, ווייל מיר פארשטייען נישט פארוואס חז"ל האבן פונקטליך מסדר געווען, וויאזוי זיי האבן עס מסדר געווען. אבער למשל, מ'איז זיכער אז בונה קען מען אויך מאכן אין פופצן זאכן. מ'קען זאגן גיסן א סעמענט, לייגן א ציגל, לייגן א סעמענט. ס'איז נישט קלאר אזוי פארוואס... יא, דו זעסט, בונה איז נישט קלענער ווי מאכן א ברויט.
לאמיר זיין קלאר, די קאטעגאריע פון בונה האב איך אליינס אינווענטעד, די משנה גייט נישט אויף די סדר. איך האב דאס אריינגעשריבן כדי צו מסביר זיין די רמב"ם'ס סדר. די משנה דא אין די חלק, מיר וועלן לערנען, די רמב"ם זאגט אלעס אזויווי די משנה חוץ פון איין זאך וואס לויט די גמרא איז מתקנתא, אבער חוץ פון דעם, די רמב"ם גייט אויך אן אנדערע סדר ווי די משנה.
Speaker 2: האסטו די משנה דא?
Speaker 1: הבונה והסותר. די משנה האט נישט קיין קאטעגאריע פון בנין. איך האב דאס געמאכט ווייל איך האב געזען אז דער רמב"ם לייגט צוזאם מכה בפטיש מיט בנין וסתירה, האב איך פארגעשטעלט אז דאס איז די נקודה. אבער אין די משנה גייט עס, איך האב געמיינט אז איך האב עס דא, לאמיר נאר יאזעווען, זאל מען דאס זען. סדר פת, סדר בגד, סדר ספר. יא, דא.
אין די משנה גייט, אה, קושר ומתיר, תופר שתי תפירות, והקורע על מנת לתפור, דאס האבן זיי געהאט. נאכדעם גייט די חלק פון צד צבי ביז אה, שרטוט. וואס איז נישט דא שרטוט, ווייל שרטוט איז א איבערגעטייטשטע אריינגעלייגט אין די אנדערע, שרטוט, שרטוט.
אין די משנה גייט בונה וסותר, מחבר ומעביר, ומכה בפטיש. ס'זעט אויס אז די משנה וויל צוזאמלייגן די פארקערטע, בונה וסותר, מחבר ומעביר. אבער ביי די רמב"ם, מ'קען אויך זאגן אין די רמב"ם אזוי, ער לערנט די רמב"ם אזוי, קשירה תפירה קריעה, בנין סתירה. איז צוויי, דריי אזעלכע, אבער אויך אריגה ובציעה. אריגה ובציעה, קשירה תפירה קריעה, בנין סתירה. רייט, סאו דאס איז די אנדערע וועג. הרב ראבינאוויטש האט אזוי געוואלט ציילן די רמב"ם. מיר איז מער געפאלן עס אזוי צו טון.
אבער בועט צום אש, קען מען אויך זאגן איז קאנעקטעד. ס'איז אויך מחבר ומעביר, רייט. מ'קען עס צולייגן צו בנין. ערגעץ וואו, איך ווייס נישט, מ'דארף מאכן סדר, מאכן, יא, די סדר איז נישט שטימעדיג.
אין די משנה אויך איז, סאו נישט קלאר. די ענד, סוף ענדע וועג איז דא דריי, לאמיר זאגן קלאר. אין די משנה איז דא דריי סעריעס, וואס הייסט סדר הפת, סדר הבגד, און סדר הספר מיין איך. אנגרייטן קלף, יא. וואס איז דריי סעריעס וואס איז זייער קלאר, וואס דו זאגסט אפשר ביסטו גערעכט. ס'ציילט יעדע דיטעל, יעדע פעולה. יא.
און נאכדעם איז דא, בנין איז אביסל מער כלליות'דיג צוזאמגעשטעלט. מ'קען רעדן וועגן בנין, מ'קען רעדן וועגן הוצאה מרשות לרשות איז א קאטעגאריע פון עצמו, און נאכדעם כיבוי, נישט קלאר.
Speaker 2: איך מיין, הבערה און כיבוי, די זאך פארשטייט אין די פסוק עקסטער, יא, "לא תבערו אש בכל מושבותיכם".
Speaker 1: יא, טאקע.
Speaker 2: יא, הבערה וואלט אויך געקענט אריינפיטן פאר אפיה, למשל.
Speaker 1: יא. אויב דו קענסט עס אריינלייגן, יא. איך וואלט עס טאקע נישט.
Speaker 2: אינטערעסאנט.
Speaker 1: אפשר איז עס נישט די זעלבע? אפשר מיינט ער ליגט אן אנדערע ענין צו מאכן... איך ווייס נישט וואס.
ביי פיר דארף מען זיך אבער מאכן. ווען איינער גייט מיט די סעודה ווייל ער מאכט ברויט, גייט ער אויך טון א וואטעווער קידוש, יא.
Speaker 2: אינטערעסאנט טאקע. אפשר דעמאלטס...
Speaker 1: יא, די סדר האט עס נישט, טאקע. און די משנה האט דאס... סאו נישט קלאר. די ענד... ס'איז דא דריי, לאמיר זאגן קלאר, אין די משנה איז דא דריי סדרים, וואס הייסט סדר הפת, סדר הבגד, און סדר הספר מיין איך, אדער קלף, יא. וואס איז דריי סדרים וואס איז זייער קלאר, אזוי זאגסטו אפשר ביסטו גערעכט.
ס'ציילט יעדע דיטעיל, יעדע פעולה. יא. און נאכדעם איז דא... בנין איז אביסל מער כלליות'דיג צוזאמגעשטעלט. מ'קען רעדן וועגן בנין, מ'קען רעדן וועגן הוצאה מרשות לרשות על קרקע פון עצמו, נאכדעם כיבוי... נישט קלאר. איך מיין, הבערה און כיבוי איז א זאך וואס שטייט אין פסוק עקסטער, יא, "לא תבערו אש בכל מושבותיכם", א גאנצע חקירה אויב מ'לערנט עס ארויס פון דארט טאקע. יא, הבערה וואלט מען אויך געקענט אריינפיטן פאר אפיה, למשל, יא, אויב וואלט מען עס געקענט אריינלייגן, יא. אבער ס'איז טאקע נישט. אינטערעסאנט.
Speaker 2: אפשר איז עס נישט די זעלבע? הבערה מיינט לגבי אן אנדערע ענין, צו מאכן... ביי אפיה דארף מען דאך האבן מאכן. ווען איינער גייט מיט די סדר ווייל ער מאכט ברויט, גייט ער אויך טון הבערה און כיבוי, יא. אינטערעסאנט טאקע. אפשר דעמאלטס... מ'גייט זען שפעטער וואס פונקטליך וויאזוי מ'איז עובד אויף הבערה אליינס. אבער אקעי.
Speaker 1: ווייטער, די נעקסטע מלאכות איז... ס'קען זיין, איך קען אריינשיינען אז איך קוק עס אן, ווייל היינט איז א בנין זייער א גרויסע קאמפליקעיטעד זאך. ס'קען זיין זייער איידיע איז געווען זייער סימפל, צוזאמשטעלן שטיינער, און ס'איז טאקע נישט געווען. איך קוק עס אבער אן אז בנין קען מען מאכן אזוי ווי פת, ס'איז מער א קאמפלעקס זאך.
Speaker 2: ניין, לאמיר זיין קלאר. נישט עקזעקטלי, ווייל מ'זאגט צו דיר אז די פת הייבט מען זיך אן פון... דו פארשטייסט אויך, פון באקן ברויט און איינזייען איז דאך דא א יאר. פון חרישה ביז אפיה איז א יאר. אבער בויען אויך. ס'איז דא א פאר וואס מ'קען טאקע פארשטיין, ס'איז דא דש, זורה, בורר, זענען בערך די זעלבע זאך, דארט איז טאקע אביסל א שאלה. אבער צווישן חרישה ביז אפיה איז אנדערע זאכן. ס'איז נאר אזוי ווי א פראסעס. איך זאג, אין עשיית בגדים ווייסט ער פון די מאשין, ער ווייסט פונקטליך פון די בשתי בתי נירין און וויאזוי מ'מאכט דעם מסכת. אבער בנין, עפעס, ער ווייסט נישט אז מ'דארף קנעטן א סעמענט און מ'דארף נאכדעם מאכן שטריק און אויסהאקן די שטיינער. אקעי, מען ווייסט נישט, ס'איז נישט קלאר פארוואס. איך מיין אז ס'איז מער אזאך פון משכן ווי מען זאגט. איך ווייס שוין וויפיל מ'קען פרעגן דא מיט סברא, פארוואס למשל געוויסע מלאכות האט מען געמאכט די מעין מלאכה אב. איך ווייס שוין, ס'איז דא אין דעם זייער א גרויסע קלוגקייט, איך ווייס נישט, אזוי האט מען אוועקגעשטעלט קאטעגאריעס. ס'איז זיכער דא א מינינג, ס'דארף זיין א מינינג, אבער מ'זעט, ס'איז דא זאכן וואס איז א תולדה וואס איז מער אפט אז מענטשן זאלן טון למשל, און פאר סאם ריזען איז עס געווארן א תולדה פון וואטעווער.
Speaker 1: אפשר וועגן די משכן, די גמרא זאגט דאך אלעמאל וועגן די מלאכת המשכן. אפשר אין משכן האט מען נישט געמאכט קיין סעמענט, ס'איז געווען זייער א סימפל בנין. וואס איז יא געווען? ס'איז געווען די סארט בנין פון א אריגה, פון צורייסן די יריעות, אלע סארט בנינים מיט די יריעות. אבער ס'איז נישט געווען קיין חכמה במבנה אין משכן.
Speaker 2: טאקע דארטן זאגט מען למשל, קאכן איז דאס א ממנה, און מ'רעדט דאך טאקע עבודות פון די משכן. קען זיין. נישט קלאר, ס'איז א גוטע שאלה, וואסער, און מ'דארף טראכטן די וועגן. אבער אונז לערנען אביסל בקיאות'דיג, סאו איך ווייס שוין, מ'קען. אקעי, נאך פון וואסער.
Speaker 1: די נעקסטע זאך איז אזוי ווי חורש ביז אפיה, פון ווען ס'איז דא א בהמה אין די וואלד ביז האבן פון דעם א ספר תורה, א פארמעט. איז אזוי, והצד, פאנגען א בהמה, און שוחטו, אפשיטו, אפשיילן די הויט, אויסארבעטן די הויט, ומחקקו, אנגרייטן די הויט ס'זאל קענען ווערן פארמעט. דאס איז אביסל מער א דיטעיל פון האבדה, אדער נישט א דיטעיל, נאר ס'איז אן אנדערע אב, אבער אויסארבעטן די הויט, אדער ארויסנעמען אלע האר פון די הויט. מחיקה מיינט מיין איך גלאט מאכן. גלאט מאכן, דאס איז דאך, אדער קען מען מיינען ארויסנעמען אלע האר. אבער עיבוד איז דאך אויך עפעס אזא סארט זאך ווי גלאט מאכן. עיבוד איז מער מיט מ'לייגט עס אריין אין די קעמיקעלס, און ס'ווערט... קען זיין עיבוד איז אויך קען זיין טרעטן אויף די הויט, אויב איך געדענק גוט. יא, נישט די זעלבע ווי מחיקה. יא, מחיקה איז שוין נאך די עיבוד, ס'איז שוין מער דיטעיל מער דעם.
וחתכו, צו שניידן די הויט, דער רמב"ם האט אונז געזאגט פונקטליך אז די ספר תורה וועט זיין געשטעלט פון יריעות, דארף מען עס צושניידן. והכתיבה והמחיקה, שניידן, שרייבן, און אסאך מאל דארף מען מעקן כדי צו שרייבן. והשרטוט, מאכן ליינס כדי מ'זאל קענען שרייבן גראדע ליינס. דער רמב"ם האט געזאגט אז מען דארף טון ביי א ספר תורה.
Speaker 1: שוין. צוויי מלאכות פון אש איז אנצינדן און אויסלעשן, הבערה און כיבוי. און די לעצטע מלאכה איז... אה, סארי, אין די משנה שטייט "המכבה והמבעיר", און דער רמב"ם שרייבט אין די ריכטיגע סדר, הבערה פאר כיבוי. אבער ס'איז נישטא וואס אויסצולעשן פאר ס'איז אנגעצינדן. אבער ס'איז דא פשטות א לאדזשיק אז בעצם מיט די ענין מלאכה טוט מען קודם הבערה.
בונה וסותר איז אויך אזוי אין די משנה? יא. הבערה און כיבוי שטייט "המכבה והמבעיר". ס'איז אינטערעסאנט. ס'איז דא אין דעם עפעס א סוד. ער ברענגט, דער מאירי זאגט עפעס, ווייל געווענליך, איך האב נישט פארשטאנען, ווייל למעשה דארף מען קודם אנצינדן די פייער. עפעס האט ער געזאגט פארוואס ס'שטייט אין די משנה קודם כיבוי און נאכדעם הבערה.
Speaker 1: און די לעצטע איז הוצאה מרשות לרשות, טראגן פון איין רשות צו די אנדערע. דאס איז די אב מלאכה פון הוצאה.
Speaker 1: שוין. זאגט דער רמב"ם אזוי, דער רמב"ם איז מסביר, "כל אלו המלאכות", די אלע זאכן וואס אונז האבן דא געשמועסט, די ל"ט, "וכל שהן מעניינם", אויכעט זאכן וואס זענען די זעלבע זאך ווי דעם, "הן נקראים אבות מלאכות". יא, דער רמב"ם האט א חידוש, "לאפוקי תולדות", אז ס'איז נישט נאר דא אבות און תולדות. וואס מיינט אבות און תולדות? גייען מיר לערנען, אן אב איז די עיקר מלאכה, און א תולדה איז א זאך וואס איז ענליך דערצו אבער נישט ממש. קומט אויס אז ס'איז דא וואס איז די זעלבע מלאכה, נאר מיט אן אנדער נאמען, אדער מיט אן אנדערע פעולה, אדער מיט אן אנדער אופן, אבער בעצם איז עס די זעלבע מלאכה, ס'איז אן אב מלאכה.
איך מיין אז דער רמב"ם זאגט אז די נעמען פון די אבות זענען נישט א קארגע דעפינישאן נאר צו זיין, למשל, מחיקת האות נאר מיינען די עקזעקט פעולה פון מחיקת האות, נאר ס'איז א ביסל א ברייטערע קאטעגאריע. און נאכדעם איז דא עפעס וואס איז נישט די זעלבע זאך, נאר ס'איז א שוואכערע ענליכקייט, דאס ווערט שוין א תולדה. פונקט די חילוק צווישן די ענליכקייטן וועלן מיר פרובירן צו פארשטיין ווען דער רמב"ם וועט ברענגען די דוגמאות.
דאס הייסט "מעניינם". "ענין" מיינט די מינינג, די קאנצעפט, ווי דו זאגסט, נישט די ווארט "חורש" למשל, נאר ס'איז די איידיע פון חורש. און א תולדה מוז זיין נישט די איידיע פון חורש. ס'איז דא דער טאטע'ס חבר, ער איז אויף די זעלבע לעוועל פון די טאטע, און ס'איז דא דער קינד, ברידער'ס, און ס'איז דא קינדער וואס שטאמען פון דעם. קיצור די ענינים, ברענגט די רמב"ם דריי דוגמאות, וואס הייסט יא, אה, פונקט ווען מיר טראכטן, וועלן מיר זען ביי די תולדה פון חורש, וועלן מיר זען די חילוק צווישן די מינים און די תולדותיהם.
Speaker 1: קיצור די מינים, אחד החורש, אויב איינער אקערט די געווענליכע וועג פון אקערן, או החופר, אדער איינער גראבט, או העושה חריץ, אדער איינער מאכט א קריץ. איך ווייס נישט פונקטליך וואס דאס מיינט בכלל, ווייל איך זע נישט די דריי דוגמאות, באט מסתמא איז דא א געוויסע וועג וויאזוי מ'טוט געווענליך חורש. איך ווייס, אן אקס פארט און מאכט אזא מין ליין. וואס איז די חילוק צווישן חורש און עושה חריץ? איך וואלט געזאגט אז ס'איז ממש די זעלבע זאך, נישט מינים.
זאגט די רמב"ם, אפילו עפעס וואס מ'רופט נישט מיט די ווארט חורש, אבער חורש מיינט... ניין, איך מיין וויאזוי ער זאגט דא איז, חורש מיינט מאכן... אקערן מיינט וואס? מאכן ווייך די ערד, אדער אזא סארט זאך, עפעס קראצן אין די ערד. זאגט ער, ס'איז דא אויף דריי מיני וועגן וויאזוי מ'קען אנרופן קראצן אין די ערד. לאמיר זאגן, אין א נאסערע ערד הייסט עס אזוי, אדער אין א טרוקענע, אדער ווען מ'דארף מאכן אביסל א טיפערע. חופר זעט יא אויס ווי טיפער ווי חורש. חורש מאכט מען נישט קיין טיפע לאך. חורש גראבט מען אביסל אויף, יא, מ'מאכט אז די הארטע ערד זאל ווערן אזוי פאפי. חופר מיינט אריינגראבן. וואס איז די טעכנישע חילוק פון די דריי זאכן בכלל?
Speaker 2: ס'איז אמת אז אין בעיסיק איז עס די זעלבע זאך, אלע מאכן א לאך אין די ערד. פארדעם טאקע זענען זיי אלע די זעלבע מלאכה, יא. אונז דארפן פארשטיין פארוואס איז עס די זעלבע זאך. די חילוק איז נאר, א חורש נוצט אזא טול. דאס איז די טול וואס הייסט א חורש. חופר איז ווען מ'טוט די זעלבע פעולה, מ'טוט די זעלבע אויפטו, אבער מיט אן אנדערע מין מאשין אדער וואס, אן אנדערע כלי. קען זיין אז ס'איז אביסל פענסי אנדערש די אויפטו. א חורש מאכן, ווי דו זאגסט, טיפער אדער ווייניגער טיף, אדער... אבער עושה חריץ איז די גרעסטע, מ'קען עס טון אפילו מיט די באנק, אויב מ'טוט עס מיט די הענט.
Speaker 1: ער זאגט אזוי, די מאירי, ער זאגט אז חורש געווענליך מיינט א מענטש מיט א בהמה, און חופר אדער חריץ זענען אנדערע אופנים, ווען א מענטש טוט עס אליין מיט זיין האנט אדער מיט אן אנדערע... חופר איז אז ער גראבט מיט א שאוול, אזא סארט זאך, און חריץ איז אז ער האקט מיט א האמער. א צווייטע, ר' יונה זאגט אנדערש. ס'האט צו טון, אה, ביי חורש רוקט מען אוועק די זאמד, און ביי חופר לאזט מען די זאמד אין פראנט. אקעי. ס'איז אויך אמת, אבער ס'איז איין ענין. ס'איז גערעכט אז ס'איז די זעלבע תוצאה און די זעלבע פעולה אפילו, סיי די זעלבע תוצאה און סיי די זעלבע פעולה, ער שניידט א לאך, אזא קליינע לאך אין די ערד, אבער ס'איז אנדערע וועגן. וועגן דעם הייסט עס, אפילו זיי פרעגן, ס'איז חורש, הייסט נישט חורש, אבער ס'איז א חורש, ממילא איז עס א חורש אפילו ס'הייסט נישט חורש. "שכל אחת ואחת מהם חפירה היא בקרקע" — ס'איז א סארט וועג פון מאכן א גרובעריי, א לאך אין די קרקע, "ואין ענין אחד היא".
Speaker 1: וכן, גייט ער זאגן אויך, ער גייט ברענגען די גמרא פון זריעה. "אחד הזורע זרעים", געווענליך זריעה מיינט... די זאכן האבן א unique נאמען, ס'איז אינטערעסאנט, אבער ס'איז דא אפאר זאכן וואס האבן unique נעמען פאר יעדע פעולה. ביי זריעה זאגן זיי, נישט נאר פעולות, ס'איז דא ביי חפצים, קוצר איז דא אזא זאך. זריעה טייטשט אז מ'שניידט seeds, יא, ביי קוצר גייען מיר זאגן. געווענליך ווען מ'זאגט זורע, האט עס צוטון מיט די ווארט זרעים, ער פלאנצט איין זרעים, קערעלעך. ער מאכט קערעלעך זאלן וואקסן, געבן זיי א נאמען זריעה. ס'מיינט נישט דווקא אז מ'מאכט קערעלעך וואקסן, מ'מאכט עפעס וואס וואקסט.
זאגט ער, ביימער, ווען מ'פלאנצט איין ביימער, רופט עס נישט זריעה, מ'רופט עס נוטע. אדער מ'מאכט נישט מיט קערעלעך. ס'איז דא צוויי וועגן פון איינפלאנצן א בוים: דו קענסט נעמען א קערל אריינגעבן אין די ערד, דו קענסט נעמען א שטיקל בוים וואס איז געווען, א שטעקן אריין, אדער עפעס אזוי. אפשר איז דא אויך מיט קערעלעך?
Speaker 2: ניין, איך מיין אז ס'איז פשוט אן אנדערע... ווען מ'פלאנצט איין א בוים... לאמיר זאגן מיט קערעלעך, א פרוכט, א פרוכט בוים איז דא קערעלעך. מ'מאכט עס נישט מיט קערעלעך געווענליך, וועגן דעם הייסט עס טאקע אנדערש. מ'מאכט עס געווענליך מיט א בוים וואס איז שוין דא, מ'נעמט אפשר א צווייג און מ'לייגט עס אריין אין די ערד, עפעס אזוי. ערגעץ וואו איז דא קערעלעך. ס'איז אויך דא א וועג פון נעמען שוין אן existing בוים, ס'איז אויף שנעלער. היינט זיכער, מ'פלאנצט כמעט קיינמאל נישט ביימער מיט קערעלעך, ס'איז זייער נישט efficient. ווייל געווענליך ביימער האבן געווענליך א וועג וויאזוי זיי ווארפן אליינס אראפ זייערע קערעלעך און ס'וואקסט. איך רעד נישט פון דעם, איך רעד איינער פלאנצט א בוים.
Speaker 1: ס'איז דא זרעים מיינט, אזויווי תבואה, ס'איז דא זאכן וואס איז דער ניגון איז צו מאכן מיט קערעלעך. געווענליך ביימער מאכט מען נישט מיט קערעלעך, אזוי מיין איך, פאר די מערסטע טייל. קען זיין, ווייל איך מיין דער עיקר ווארט דא, אפילו מען רופט עס נישט דאס ווארט זריעה, אבער דאס ווארט איז ווען מען פלאנצט אפילו זיין אזעלכע זאכן. אין די סארט פעלער איז נישט נאר א רופט פאר וואס האט אן אנדערע נאמען.
Speaker 1: די נעקסטע איז נאך א מער אן "obvious" אנדערע מין זאך, אבער עס איז אויך די זעלבע קאטעגאריע ווי זריעה. אוי, א מבריח עלנות, און וויינער שטעלט סאך די סארט פעלער,
Speaker 1: איך רעד נישט פון דעם. ווען דער איינער פלאנצט א בוים, דא זורע מיינט אזויווי תבואה. ס'איז דא זאכן וואס איז דער נויטיגערס צו מאכן די קערלעך, געווענליך ביימער מאכן נישט קיין קערלעך. אזוי מיין איך פאר די מערסטע טייל. קען זיין, אבער איך מיין די עיקר ווארט דא איז אפילו מ'רופט עס נישט די ווארט זריעה, אבער די ווארט איז ווען מ'פלאנצט עס זאל זיין א חילוק אין די סארט פירות, נישט סתם א ריזן ווארט וואס האט אן אנדערע נאמען.
די נעקסטע איז נאך א מער אבוויעס אנדערע מין זאך, אבער ס'איז אויך אין די זעלבע קאטעגאריע ווי זריעה. או, המבריך אילנות, ער מיינט ער שטעלט צוזאם צוויי ביימער. ס'טאטשט ער בינדט צוזאם צוויי ביימער. מבריך מיינט ער נעמט א שטיקל צווייג פון דעם בוים און ער לייגט עס אריין אין די ערד. און מרכיב איז... סאו וואס איז די חילוק צווישן נוטע און מבריך? נוטע איז ווען מ'שניידט אינגאנצן אפ א שטיקל און מ'לייגט עס אריין אין א פלאץ. מבריך איז ער נעמט א לעבעדיגע בוים, ער שטעקט אריין איין שטיקל אין די ערד, שפעטער ווען ס'הייבט אן צו וואקסן דארט שניידט ער עס אפ טאקע. ס'טאטש ס'זאל זיין אין די ערד און ס'זאל נאך יונג זיין פון די פריערדיגע בוים.
Speaker 2: יא.
Speaker 1: אקעי. או המרכיב, ער שטעלט צוזאם, ער לייגט אריין א שטיקל פון איין צווייג און ער לייגט עס ארויף אויף אן אנדערע צווייג וואס איז מקווה אין אן אנדערע בוים. או הזומר, אדער איינער וואס שניידט אראפ כדי ס'זאל קענען וואקסן, יא? כל אלו אב אחד הן, מאבות מלאכות.
זעסט אבער אז דא איז עס נאך אביסל ווייטער, יא? ביי א מבריך אדער עטליעסט א זומר, יא? ביי חורש איז אלע דריי געווען הכשרה בקרקע. א זומר, איז דאך ער טוט אינגאנצן אן אנדערע זאך, ער שניידט. ער זייעט נישט, ער שניידט. אבער דאס איז די וועג פון מאכן אז ס'זאל וואקסן. אבער ס'איז נישט קיין תולדה, דאס איז ממש ענין אחד. ווי ענין אחד? כל אלו עניינו להצמיח דבר, וואלט אונז זען עפעס צו מצמיח זיין. מאכן וואקסן. זייער גוט. מאכן וואקסן. אפילו ער טוט עס דאך די פעולה פון שניידן, אבער מיט דעם מאכט ער וואקסן די... פארוואס שניידט מען? ווייל די אנדערע זאלן וואקסן גוט, רייט?
און פארוואס וואלט דאס נישט געווען למשל א תולדה? מ'וועט זען שפעטער ביי די אנדערע די גמרא'ס פון תולדות. א זומר סאונדס ווי ס'וואלט געווען א גוטע תולדה. ניין, ס'איז נישט קיין תולדה. א תולדה, באלד וועלן מיר זען. אבער דו פארשטייסט אבער אז די זומר, אונזער ענטפער אבער ביימער מאכן, וויאזוי מאכט מען ביימער וואקסן? ס'איז דא פינף וועגן צו מאכן ביימער וואקסן. וואס מאכט א בוים? כ'האב פינף וועגן, מען קען זורע זיין, מען קען נוטע זיין, מען קען מבריך זיין, מען קען מרכיב זיין, מען קען זומר זיין, פינף וועגן, רייט? דאס איז בעיסיקלי וואס ער זאגט.
יא, ס'איז אינטערעסאנט וואס דא שטייט אזוי, ווען א מענטש גייט איינעם מיט א מיט א מעסער אין ראש השנה א שטיקל פון א בוים, ווייסט ער נאך נישט קלאר צי ער טוט יעצט קוצר אדער זומר?
Speaker 2: ממ.
Speaker 1: ס'איז אינטערעסאנט, ער זאגט נישט אז דאס איז א תולדה, דאס איז ממש דער אב פון די נטיעות, אינטערעסאנט.
Speaker 2: אפשר איז דאס אן אנדערע סעזאן, קוצר איז ווען ס'איז שוין דא, אבער זומר מאכט מען אנהייב סעזאן ווען ס'איז נאכנישט געוואקסן און כדומה, ס'איז נישט... כ'ווייס שוין, אפשר מאכט זיך אז מ'קען עס טון אין די זעלבע צייט.
Speaker 1: זאגט דער רמב"ם: וכהאי גוונא, אך הקוצר, דער מלאכה פון קוצר, קוצר ניצט מען אויף תבואה, ביים שניידן תבואה, אדער קטנית, דאס הייסט אויך קוצר. אבער ס'איז דא אנדערע מינים שניידן, אנדערע סארטן חיבורים לקרקע וואס האט אנדערע נעמען. למשל ביי ענבים הייסט עס בוצר, אדער ביי תמרים הייסט עס גודר, אדער ביי זיתים הייסט עס מוסק.
Speaker 2: גודר... גודר, זעט עס אויס, דא שטייט... מוסק, גודר.
Speaker 1: אוי אריית תאנים, אדער איינער שניידט תאנים. כל אלו אב מלאכה אחת, שכל אחד ואחד עניינו לעקור דבר מגידולו.
מיינט, די כוונה איז ארויסצורייסן עפעס פון די פלאץ ווי ס'וואקסט. ועל דרך זה שאר אבות, אז דער אב מיינט נישט נאר דער קארגער טייטש פון דעם ווארט, ווי למשל זריעה האט צוטאן מיט זרעים, אבער ער זייט אויך...
Speaker 2: דאס איז אויך קוצר.
Speaker 1: לכאורה דא אויך האסטו א חילוק אין די פעולה. ס'הייסט תבואה שניידט מען מיט א, מען ווייסט וואס איז א שניידער מאשין, און ביי ענבים דארף מען שניידן מיט אן אנדערע סארט מאשין, דאס איז אן אנדערע סארט פעולה, ס'איז א ריזן פאר וואס זיי האבן אנדערע נעמען. איך מיין, פארשטייט זיך... מ'האט אן אנדערע ווארט פאר שניידן ענבים... ס'איז אן אנדערע פעולה, מ'דארף אנדערע טולס, ס'איז אנדערע אומנות אביסל און אנדערע זאכן. פארשטייט זיך ס'איז די זעלבע איידיע, פאר דעם איז עס טאקע די זעלבע ענין, אבער איך וויל ארויסברענגען אויך אביסל די חילוק.
Speaker 2: מיר וויסן צו דאס איז די סיבה פארוואס זאלן זיי גלייך האבן אנדערע ווערטער, ס'איז אינטערעסאנט פארוואס זיי האבן אנדערע ווערטער. איך פארשטיי אז די ווארט איז וועגן די אנדערע פעולות.
Speaker 1: און וואס איז די אנדערע פרוכט? ווייל יעדע פרי האט באקומען זיין נאמען. מ'זעט אזא זאך נישט אין קודש אז זיי האבן די זעלבע נאמען. אפשר ווייל זיי ביידע וואקסן ענליך, זענען זיי א סארט ענליכע.
Speaker 2: אבער ס'איז אביסל אנדערש. טראכט אריין, תבואה שניידט מען אזוי. איך קען זיך פארשטעלן, איך ווייס נישט, מ'שניידט עס אביסל אנדערש. זיתים, למשל, שאקלט מען די בוים ביז איך ווייס נישט וואס. וואס איז די אנדערע וועגן וויאזוי מ'נעמט עס? ס'איז נישט אלעס שניידט מען מיט א... וויאזוי הייסט די זאך וואס מ'שניידט תבואה? די רינדעכיגע זאך?
Speaker 1: יא.
Speaker 2: היינט מאכט מען סתם א קאמביין.
Speaker 1: אקעי, איז דאס איז די טייטש פון ענין המלאכה, און די רמב"ם זאגט דאס איז נישט קיין תולדה, נאר אן אב, ס'איז די זעלבע זאך. ס'איז אנדערע ווערטער. ווען מ'האט געלערנט אבות מלאכות, מיינט אזוי ווי דו זאגסט, ס'מיינט נישט ליטעראלי קוצר, ס'מיינט די הגדרה, די זאך פון לעקור דבר ממקום גידולו.
פארוואס זאגט מען קוצר? ווייל ס'איז שכיח. מ'קען זאגן לעקור דבר ממקום גידולו. ניין, ס'וועט נישט געבן קיין מופשט'דיגע. די ל"ט מלאכות זענען נישט מופשט'דיג. די לעקור דבר ממקום גידולו איז שוין מער א מופשט'דיגע דמיון צווישן די אלע זאכן. אבער די טייטש פון די ווארט איז קוצר, שניידן. אבער געווענליך שניידן מיינט א מיוחד'דיגע ווארט פאר תבואה. ער זאגט אז ס'איז נאר א שגור הלשון. און די זעלבע זאך מיט זורע, ער מיינט נישט דווקא זריעה, נאר ער האט אנגעכאפט אפשר די מערסטע אפטע, געווענליך ווען מ'שניידט איז תבואה אדער אזא זאך.
Speaker 1: שוין. יעצט גייט די רמב"ם זאגן וואס זענען די תולדות, ווייל די אלע אבות האבן תולדות. זאגט די רמב"ם, התולדה היא מלאכה הדומה לאב מאלו האבות. ס'איז ענליך, אבער ס'איז נישט די זעלבע זאך. מ'נעמט עס נישט מעניינא, נאר א תולדה וואס שטאמט פון אים.
כיצד? המחתך את הירק מעט מעט לבשלו, איינער שניידט א ירק אויף קליינע שטיקלעך כדי עס צו קאכן. ער וויל מאכן א זופ, דארף ער שניידן די ירק זייער קליינע שטיקלעך. הרי זה חייב, שזו מלאכה תולדת טחינה, ווייל די מלאכה איז א תולדה פון טחינה, וואס איז מאלן. וואס איז מאלן? וואס איז צו מאלן? וואס איז די פעולה פון מאלן? שהטוחן לוקח גוף אחד, ער נעמט איין גוף, ער נעמט א קערנדל פון ווייץ, ומחתכו הרבה. איז ווען איינער צעשניידט ירק טוט ער אן ענליכע זאך. הגם ס'איז אין א וועג אנדערש, ווייל דארטן נעמט ער א קערל ווייץ און ער מאכט עס אין מעל, און דא בלייבט עס א ירק, נאר אין קליינע שטיקלעך, אבער ס'איז דאך א תולדה.
סאו לאמיר טראכטן, וואס וואלט געווען עניינו של טחינה? כלומר דבר הדומה לזה, ריבוי תולדות הטוחן.
ס'איז אינטערעסאנט אז דער רמב"ם קריכט אוועק פון זורע קוצר און ער נעמט אן אנדערע דוגמא, ווייל די אינטערעסאנטע זאך איז דאך צו קאמפעירן די תולדה ווערסעס די עניינו. וואס איז דא ביי טחינה? אבער למשל, וואס וואלט געווען עניינו של טחינה, די ממש עניינו? ווען נישט מ'צעמאלט ווייץ נאר מ'צעמאלט עפעס אנדערש, איך ווייס נישט וואס. און די תולדה דערפון איז ווען ס'ווערט נישט אנגערופן צעמאלן, קיינער וואלט נישט געזאגט אז דער מענטש צעמאלט, אבער דו גייסט זיין מפשיט די זאך. וואס געשעט דא? ס'געשעט דא אז מ'נעמט א גרויסע זאך און ס'ווערט אין קליינע שטיקלעך. און מיט דעם איז מחתך ירק אויך אן ענליכע זאך.
איך קען דיר נאכזאגן דעם מגיד משנה אין די הקדמה, ער טרייט צו זאגן א ווארט צו מסביר זיין דעם חילוק. ער זאגט אזוי, אז ס'איז דא מלאכות וואס איז די זעלבע, ער רופט עס "בדימיונם", די זעלבע עקזעקט מלאכה, נאר ס'איז אנדערש אדער מיט די זאך וואס מ'טוט עס צו, אדער מיט די אופן וואס מ'טוט עס. ער רופט עס "איכות הפעולה", די וועג וואס מ'טוט עס, נישט די פעולה אליין. ס'איז די זעלבע פעולה, נאר ס'איז אן אנדערע סארט איכות וויאזוי מ'טוט עס, אדער ב"איכות הנפעל", די זאך וואס מ'טוט עס צו.
הא למשל, קוצר און בוצר, דאס איז די עקזעקט זעלבע פעולה, נאר ס'איז אן אנדערע נפעל, מ'טוט עס צו אן אנדערע זאך. אדער זורע און נוטע, ס'איז אביסל אן אנדערע פעולה, אבער ס'איז נאר אן אנדערע איכות הפעולה, אן אנדערע וועג פון טון די עקזעקט זעלבע זאך.
משא"כ למשל מחתך את הירק, ס'איז ענליך אבער ס'איז נישט די זעלבע פעולה. דא זאגסטו דו שניידסט, דא מאכסטו מעל, דא מאכסטו נישט קיין מעל, דא מאכסטו קלענערע שטיקלעך. נאר ס'איז ענליך, ווייל ס'איז ביידע האבן אן ענליכקייט, אויב מ'מאכט אזוי א גרעסערע קאטעגאריע, און מ'זאגט נעמען איין גוף און עס צעטיילן אויף א זאך, איז דא דאס טוחן, אבער ס'איז נישט א טוחן. ווייל טוחן איז די טייטש, אזוי ווי דו מאכסט פון ווייץ מעל. דא האסטו נישט געמאכט פון ווייץ מעל, נישט נאר. ווען דו וואלסט געמאכט, אזוי ווי דו זאגסט, דו מאכסט פון קארן מעל, איז אויך טוחן, אפילו אפשר אביסל אנדערע טולס מאכסטו פון דעם.
Speaker 2: ס'איז מובן, יעצט טאקע, ווען נישט ער וואלט געשניטן קליינע שטיקלעך פאר א סאלאט, נאר ער מאכט דערפון א פאודער, וואלט דאס געווען טוחן אליין.
Speaker 1: יא. ווען איינער מאכט, סתם, איך ווייס, קארן פאודער, אדער עני אזא סארט זאך, וואלט איך געזאגט דאס הייסט די אב פון טוחן, ווייל ער צעמאלט עפעס, ער מאכט פון א פרוכט זאל ווערן עפעס א שטויב. אבער דא מאכט ער פון א גרעסערע שטיק פרוכט זאל ווערן קלענערע שטיק פרוכט. ס'איז נאר א תולדה ווייל ס'האט אן ענליכקייט.
ער זאגט, "אף על פי שטחינה משנה הגוף הראשון לגמרי". דאס איז די... אזוי ווי דו זאגסט, די מאגנישע הגדרה. ס'איז ענליך, דו ווילסט זאגן טעכניש, ס'איז די זעלבע קעטעגאריע אין א ברייטערע קעטעגאריע. ס'איז דא א קעטעגאריע, א גרעסערע קעטעגאריע פון שניידן איין גוף אויף אסאך. דאס איז עס. אבער ס'איז נישט אין די מער מצומצמ'דיגע זאך פון מאכן פון איין זאך א גאנצע אנדערע זאך, יא, ער האט עס אינגאנצן צעמאלן, ס'איז געווארן מעל. שטימט?
Speaker 2: יא.
Speaker 1: לאמיר גיין צו א גרעסערע קעיס וואס איז מער קאמפליקירט. ס'איז טאקע אינטערעסאנט אז די רמב"ם האט נישט געטראפן קיין עקזעמפל פון קוצר וואס איז נאר... פונעם מוט אין...
Speaker 2: יא. קוצר איז דאך דא. ווען איינער רייסט ארויס האר, איז עס קוצר פון... ווייל מ'נעמט ארויס א פסולת ממקום גידולו. ניין? ס'איז נישט וועגן האר. מ'דארף עס זען אין די נעקסטע פרק, מ'וועט זען.
Speaker 1: אקעי. ולכאורה, זאגט די רמב"ם נאך א דוגמא פון א תולדה פון טחינה. ער זאגט דיר, "הלוקח לשון של מתכות", איינער נעמט א... לשון איז אינטערעסאנט, אמאל א מין וועג, א מין סייז פון מאכן לשון של ארגמן, לשון של מתכות. ס'איז אזא קליינע לענגליכע שטיקל, סתם וואס זעט אויס ווי א צונג. ס'איז א מין, איך וויל זאגן, א פעק, איך ווייס, א שטיק פון א מתכת, "ושף אותו", ער רייבט עס אן. וואס האט עס מיט די שבירת קדרות פון די זעלבע לשון? איך ווייס נישט. ער צערייבט עס "כדי ליקח מעפרו", צו האבן א פאודער, צו האבן א שטויב פון מתכת. כדרך שעושין צורפי זהב, אזוי ווי טוען צורפי זהב. איך מיין אז אין די גאלד ווארפט מען אריין נאך אביסעלע שטיקלעך פון אנדערע מתכות וואס זאל עס מאכן מער הארט.
און ער זאגט, דאס איז תולדות טוחן, ווייל די ענין איז נעמען א גוף אחד און מחלק זיין לגופים הרבה.
אפילו הגם דו האסט געזאגט אז איך ווייס, צורף זהב איז עפעס קאנעקטעד מער צו, איך ווייס נישט, בונה, איך ווייס נישט וואס – ניין, אבער וואס איז געשען? דא האט ער גענומען א זאך וואס איז איין שטיק און ער האט עס צעמאלן אין קליינע שטיקלעך, איז דאך דאס טוחן.
אבער פארוואס איז עס נישט קיין טוחן ממש? ס'סאונדט עקזעקטלי ווי טוחן. סך הכל מיט גאלד אנשטאט מיט ווייץ.
ס'קען זיין די זעלבע זאך, ווייל דא איז עס געבליבן מתכת. ווען איינער פרעגט איינער וואס זענען די קליינע שטיקלעך, איז עס קליינע שטיקלעך פון מתכת. ס'איז נישט אזוי ווי פון א ווייץ איז געווארן מעל. מעל איז נישט קליינע שטיקלעך ווייץ? מעל זעט נישט אויס ווי פיצי ווייצלעך. מעל איז א נייע זאך. ס'איז טייטש די אינסייד פון די ווייץ. דו קוקסט אן א ווייץ און... איך ווייס נישט.
ס'איז אינטערעסאנט. לכאורה די שינוי וואס איז געשען צווישן א שטיקל מתכת און קליינע שטיקלעך דערפון איז שוה בערך. איך ווייס נישט. ס'איז אן אינטערעסאנטע זאך, ניין?
ער פרובירט צו מסביר זיין אן אנדערע חילוק. איך כאפ נישט וואס ער זאגט. אפשר טאקע וועגן דעם וואס ס'איז נאך גרעסערע שטיקלעך, די עפר איז נאך גרעסער רעלאטיוו צו די...
דו קענסט אבער נאכקוקן אביסל אנדערש, אז די ווייץ איז דאך נאך אונטערוועגנס, ס'איז דאך נאך נישט געענדיגט ביז ס'איז געווארן מעל. ס'איז נאך א חלק פון... ס'איז נאך א חומר. די ווייץ איז די אומגעענדיגטע מעל. וואס איז א ווייץ? א מעל אין פאטענשל.
א לשון של מתכת איז לאו דווקא. מ'קען עס נוצן אויף פארשידענע מיני וועגן, מ'קען מאכן דערפון א גראבע שטיקל. ס'איז ווייניגער שינוי אין די גוף הדברים, ס'איז נאר א געמיש אין די הגדרה.
אהא, אינטערעסאנט. אקעי.
וכן הלוקח חלב ונותן בו קיבה – ער האט אריינגעלייגט די קיבה פון די בהמה, ער האט אריינגעלייגט די שטיקל פון די בהמה'ס קיבה, די בית הקיבה איז די מאגן, וואס האט אין זיך א שארפקייט און דאס מאכט די מילך זאל ווערן זויער און ס'זאל ווערן דערפון קעז – כדי לחבצו צו מאכן דערפון קעז, הרי זה חייב משום תולדת בורר, שהפריש הקוס – ער האט אוועקגענומען די געדיכטע חלק פון די מילך פון א חלק פון די נאסע מילך, פון די ליקוויד.
ס'איז זייער אן אינטערעסאנטע זאך. וואס איז נישט די שוואכערע? מי הגבינה. קוס איז די וואסער און די... אה, די וואסער פון די הארטע חלק. אקעי. ער נעמט ארויס, ער טוט סעפערעיטן די וואסעריגע חלק פון די געדיכטע חלק.
דאס איז זייער אינטערעסאנט, ווייל דאס זעט ממש נישט אויס ווי בורר. ס'איז אן אנדערע מין זאך, ער האט אריינגעלייגט עפעס אן אינגרידיענט אין א טאפ. אבער די תוצאה איז ענליך.
אבער דא ברענגט ער עפעס וואס מיר האבן נאך נישט געהאט אזא זאך. ווען איינער זעט איינעם אריינלייגן עפעס, ס'זעט גארנישט אויס ווי איינער טוט בורר. בורר איז נישט עפעס אריינלייגן עפעס אין א טאפ. אבער די פועל יוצא דערפון – דאס איז די ערשטע מאל וואס מ'זעט אז מ'קוקט אויף די פועל יוצא. די פועל יוצא דערפון איז אז אדאנק זיין פעולה איז געווארן אפגעטיילט די חלב פון די...
איך מיין אז אלע מלאכות קוקט מען בעצם אויף די פועל יוצא.
ניין, אבער ס'איז נאר זייער אנדערש.
פארשטייט זיך, דאס איז א טעקניק.
לאמיר פרעגן פארקערט, פארוואס איז דאס נאר א תולדת בורר? פארוואס איז עס נישט בורר אליין?
ווייל בורר טייטשט מ'נעמט שטיקלעך, די זעלבע שטיקלעך, און מ'נעמט צעטיילט. דא האסטו געמאכט עפעס א פעולה, עפעס א כעמישע פעולה, ס'איז צעטיילט, איז דאס א תולדת בורר. וועגן דעם, רייט?
איך טראכט איך.
יא, איך מיין אזוי.
ואם גבנו וסחטו – און נאכדעם וואס ער האט גענומען די שטיק חלב וואס ער האט שוין אראפגענומען דערפון די קוס, די וואסער דערפון, די ליקוויד, און ער האט עס אויסגעפארעמט אז ס'זאל ווערן א שטיק.
נאר אינטערעסאנט, דא איז שוין ממש זייער אינטערעסאנט, וואס איז ער חייב? משום בונה.
וואו! ווען ער ווילט אויסקוקן ווי ער בויעט, ער שפילט זיך מיט קעיס, ער בויעט בונה.
אבער אויב קוקסטו אין די וואס איז די תכלית פון בונה, וואס איז די פועל יוצא פון זיין פעולה איז, צוזאמענעמען חלקים. "ש... לקבץ... כשמקבץ..." עפעס איז פון זייטן, די למ"ד איז איבעריג. "כשמקבץ חלק על חלק..." טשעקל... איך ווייס נישט. "כשמקבץ..." ניין, ס'איז עפעס ראנג דא.
אקעי, לאמיר קוקן וואס שטייט דא. ווען איינער איז מקבץ חלק על חלק ודבק אחד עד שיעשה גוף אחד או עד שדומה לבנין.
וואס איז א בנין? "כל המקבץ..." סארי, ס'איז נישט... אה, ס'איז "כל המקבץ". ווען איינער נעמט... וואס איז בויען א בנין? בויען א בנין דארף מען האבן אנדערע שטיקלעך ציגל, און מ'מאכט דערפון אז ס'ווערט איין הויז, אדער א באנטש יריעות, ס'ווערט איין אוהל. איז בויען. און אין גבינה איז די זעלבע זאך. דא איז א באנטש... גבינה איז א באנטש קליינע שטיקלעך קעז, אדער געדיכטע שטיקלעך אין די וואסער, און מ'נעמט עס צוזאם, ווערט עס א בונה.
"שכל המקבץ חלק על חלק ודבק הכל עד שיעשה גוף אחד, או עד שדומה לבנין."
דער רמב"ם האט דא די ווארט "גוף". דו נעמסט א באדי, נישט א גוף פון א מענטש. א גוף ביי דער רמב"ם מיינט ברייטער, אזוי ווי א טיש איז אויך א גוף, א באדי.
און די צעטיילן איז אסור, האט דער רמב"ם געזאגט פריער, טוחן האט מען צעטיילט אויף א געוויסע וועג. און דא זאגט ער, צוזאמענעמען ביז ס'ווערט איין זאך, דאס איז דומה לבנין.
וואס איז נישט שווער צו פארשטיין, ס'מאכט סענס. נאר ס'איז זייער אנדערש. גבינה איז נישט קיין בנין, מ'קען נישט... אקעי, ווייל ס'איז די תולדה.
יא?
לש איז דאך נישט די זעלבע, ס'איז נישט לש? די סוגיא גבינה איז נישט דומה ללש?
אקעי, מ'קען טראכטן, אויף אסאך זאכן קען מען טראכטן. וואנס מ'עבסטרעקט אזוי שטארק, פארדעם דארף מען די גמרא'ס א חקירות, צו דאס איז א תולדה שדומה, א תולדה שאינה דומה, ס'איז ענליך.
יא?
אבער דא דארף מען נאר די גמרא, דער רמב"ם וויל נאר די גמרא'ס א דין.
וואס הייסט א דוגמא? "וכל אחד מהמלאכות האלו אבות, ויש להם תולדות הדומים להם". דורך דעם וואס די פועל יוצא דערפון האט א דמיון. "ומגוף המלאכה הנעשית בשבת תדע מאיזה אב ותולדת איזה אב". אנשטאט וואס מ'דארף אמאל רעכענען צו א זאך איז אן אב ווייל ס'איז מעין אן אנדערע מלאכה, אזוי ווי למשל צו מאלן א שטיקל פון מתכת, דאס איז א תולדה, אנטשולדיגט. זאכן וואס ס'ווערט אן אב און ווען ס'ווערט א תולדה.
וואס וויל ער זאגן "מגוף המלאכה"?
איך מיין אז וואס ער שרייבט דא איז, "גוף המלאכה" מיינט ער וואס ער האט פריער געזאגט, נישט די פועל יוצא. גוף מיינט ער וואס ס'איז, יא, עקזעקטלי אזוי, די מער אבסטראקטע הגדרה.
ער זאגט, דו וועסט זען אז איך שרייב שפעטער אז עפעס איז א תולדה פון יענץ, טראכט אריין וואס איז דאס, נישט יעדע מאל וועל איך מסביר זיין די למדנות דערפון.
פארוואס טוט ער מסביר זיין? פארוואס מאכט ער כזה התבונן? ווייל ביידע זענען מכוון לחלק וכו'.
זאגט דער רמב"ם, איך קען דיר נישט יעצט מסביר זיין אויף יעדע דוגמא, דו ווילסט לערנען ווייטער הלכות שבת? קוק אריין, וועסטו זען אז יעדע מאל אויב איך זאג אז עפעס איז מעין א מלאכה, וועסטו פארשטיין פארוואס. טראכט אריין פון די וואס די מלאכה איז, וואס ער טוט, וועסטו פארשטיין פארוואס איז עס א מעין אדער פארוואס איז עס א תולדה פון יענע אב.
איך מיין, ווייל שפעטער איז ער דאך נישט מסביר בעצם. דא האט ער געזאגט א למדנות, דאס איז די תולדות בורר שערורייתא, און נישט יעדע מאל איז ער מסביר שערורייתא. אבער ער זאגט, ווען ער וואלט ווען סתם געזאגט מ'טאר נישט טון די און די זאך בשבת אן זאגן פון וועלכע, וואלט א מענטש געקענט אליין צוזאמשטעלן פון וועלכע אב אדער תולדה.
אבער געווענליך זאגט ער אויך אלס וועלכע איסור ס'איז, ניין?
רייט, סאו איך מיין אז ער מיינט נאר צו זאגן אז ער זאגט נישט די קאנעקשן אלעמאל. ער זאגט נישט פארוואס, וואס די שייכות איז, צו ווייל די פעולה איז ענליך צו ווייל די פועל יוצא פון די פעולה איז ענליך.
עקזעקטלי. וואס איז די למדנות? וואס איז די... ער זאגט דיר דאך פיינע הגדרות. דו ווילסט זאגן אז טוחן איז מפריד חלקי גוף אחד, דאס איז דאך א למדנות וואס דער רמב"ם האט געטראכט צו מסביר זיין פארוואס די זאכן זענען תולדות טוחן אדער מעין טוחן. סאו ער זאגט דיר זאכן וואס ער האט דיר נישט געזאגט, קוק, אויף וואס די פעולה איז עס פארשטיין, אזוי מיין איך.
ווייל מיט זיין הגדרה פון בונה דאך לכאורה סותר אויך די תוכן, יא.
אקעי. ס'איז אלעמאל גרינגער צו זען די קאנעקשאן ווי צו זען די חילוק, אה.
איך דארף פארשטיין בעסער ביי יעדע דוגמא, אבער דאס איז די רמב"ם'ס כללים.
אקעי.
יעצט גייט מען וויסן די נפקא מינה פון די גאנצע הלכה אב אדער תולדה. וואס איז די נפקא מינה צווישן א זאך צו ס'איז אן אב צו ס'איז א תולדה?
זאגט די רמב"ם אזוי, בין העושה אב מלאכה או תולדה מן התולדות, ס'איז אזוי, במזיד חייב כרת אם אין עדים, ואם באו עדים והתרו בו נסקל, ובשוגג חייב חטאת קבועה, אייביג די זעלבע חטאת.
סאו לענין עונש איז נישט קיין שום חילוק צו דו טוסט אן אב אדער א תולדה, אלעס זענען איסורים מדאורייתא, די זעלבע עונש פונקט אזוי.
אם כן מה הפרש יש בין אבות לתולדות? וואס איז די חילוק?
זאגט די רמב"ם, אין ביניהם הפרש אלא שיש בהן עוד שטיקל חילוק לענין הקרבן בלבד. לגבי א קרבן קומט אויס א חילוק, פארוואס?
שהעושה מלאכות בשוגג, אויב איינער טוט מלאכות בשוגג, אם עשה אבות הרבה בהעלם אחד, אויב האט ער געטון אין איין שוגג, אין איין העלם, ווען ס'איז אים נעלם געווארן די ידיעה למשל אז היינט איז שבת אדער אזא סארט זאך, און ער האט געטון א באנטש אנדערע אבות, ער האט געטון זריעה, חורש, קוצר, איז חייב חטאת אחת על כל אב ואב, יעדע אב איז א זאך, איז א גאנצע זאך פאר זיך, און ער איז חייב אויף יעדע איינס עקסטער.
אזוי האט עס די תורה אויסגעשטעלט אז מ'קען זאגן אז ער האט געטון נישט גערוט שבת, אבער ניין, מ'האט עס יא צעטיילט אין עקסטערע מלאכות, אזוי ווי ער האט געטון דריי עקסטערע זאכן. אבער פארדעם האט מען עס נאר צעטיילט אין ניין און דרייסיג, מ'האט עס נישט צעטיילט אין הונדערטער פעלער פון תולדות.
אז לגבי אן אב מיט די תולדות פון אים הייסט עס יא אזוי ווי איין זאך, ואם עשה אב ותולדותיו בהעלם אחד אינו חייב אלא חטאת אחת, זיי קוקן עס אן ווי ער האט געטון איין זאך.
סאו די נפקא מינה איז נאר בשוגג, אבער במזיד איז נישט קיין חילוק, די עונש איז צוויי מאל שטארבן איינמאל.
כרת קען מען אויך נאר באקומען איינמאל?
אויך נישט.
יא, לויט די רמב"ם'ס כרת זיכער.
אבער לגבי שוגג, אנדערע ווערטער, די מאקסימום חטאות וואס מ'קען באקומען פון איין שבת, at least בהעלם אחד, איז ניין און דרייסיג.
דער רמב"ם גייט נישט דא אריין נאך הלכות שגגות, דא איז הלכות שבת, ער זאגט מער פרטים פון די נקודה פון וויאזוי מ'איז מחייב א שוגג. אבער די אופן כללי איז דא א חילוק אז אויב ס'איז בהעלם אחד, דעמאלטס מאכט מען נאר איין חטאת אויף each אב, נישט אויף אן אב מיט זיינע תולדות.
אויך יא, לויט'ן רמב"ם'ס כרת זיכער.
אבער לגבי שוגג, אנדערע ווערטער, די מאקסימום חטאות וואס מ'קען באקומען פון איין שבת, אליבא דהעלם אחד, איז ניין און דרייסיג. דער רמב"ם גייט נישט דא אריין נאך הלכות שגגות, וואס הלכות שגגות זאגט מער פרטים פון פונקטליך ווען איז מען מזיד און ווען איז מען שוגג, אבער אויפן כלליות איז דא א חילוק אז אויב ס'איז בהעלם אחד, דעמאלטס מאכט מען נאר א חטאת אויף יעדע אב, נישט אויף אב מיט זיינע תולדות. און דער רמב"ם גייט יעצט זאגן עקזעמפלס.
כיצד? הרי שחרש וזרע וקצר בשבת בהעלם אחד, הרי זה חייב שלש חטאות, דריי עקסטערע חטאות. ואפילו עשה ארבעים חסר אחת בשגגה, ער האט געטון אלע ניין און דרייסיג מלאכות בשגגה, ושכח שכל אלו המלאכות אסור לעשותן בשבת, ער האט פארגעסן, ער האט געלערנט משניות אין שבת, ער האט געמיינט אז ס'איז א מצוה, די אלע זאכן דארף א איד טון שבת, ער מאכט זיך א תמימות'דיגע עם הארץ, יא? חייב על כל מלאכה ומלאכה חטאת אחת, ווייל זיי זענען עקסטער.
אבל אם עשה כמה תולדות, למשל טחן וכתש הירק ושף לוחות של מתכות, וואס זענען צוויי דינים וואס דער רמב"ם האט געזאגט זענען תולדות פון טוחן, ער האט געטון בהעלם אחד, אין איין שגגה, אינו חייב אלא חטאת אחת, שהרי לא עשה אלא אב אחד ותולדותיו, וכן כל כיוצא בזה.
און וואס טוט זיך ווען ער האט געטון מעין אותה מלאכה? אה, דאס גייט ער זאגן אין די נעקסטע סעיף.
אף העושה מלאכות הרבה מעין מלאכה אחת בהעלם אחד, נישט אב מיט זיינע תולדות, נאר אב מיט זיינע קאליגס, מיט זיינע ברידערס וואס זענען מעין אותו אב, איז אויך אינו חייב אלא חטאת אחת, וואס דאס איז דאך אזויווי איין עיקר מלאכה. כיצד? הרי שזרע ונטע והבריך והרכיב וזמר, די אלע דינים וואס דער רמב"ם האט פריער אויסגערעכנט, אז אויסער זריעה וואס מיינט געווענליך איינפלאנצן זרעים, איז אויך דא א וועג פון איינפלאנצן א בוים אדער א צווייג פון א בוים און אזוי ווייטער, אדער אפילו שניידן אויב דאס שניידן מאכט אז ס'זאל וואקסן, וחייב עליו חטאת אחת שכולן אב אחד הן, זיי זענען אלע די זעלבע אב פון זורע, חייב על כל כיוצא בזה. דאס הייסט אז די ל"ט זענען צעטיילט אין עקסטערע קעטעגאריעס. מ'איז נישט חייב קיין אלע אנדערע מלאכות, אפילו אויב זיי זענען זייער דומה צו זורע, אבער זיי זענען אלע אופנים פון טון זורע, און מ'איז נאר חייב איין חטאת, חייב על כל כיוצא בזה.
ס'איז אינטערעסאנט, די רמב"ם'ס פירוש אויף די משנה, "אבות מלאכות ארבעים, מעין מלאכה אחת הן חייב על אחת." ס'איז דא מפרשים וואס האבן געטייטשט אז דאס מיינט פשוט א תולדה. דער רמב"ם האט געמאכט א נייע קעטעגאריע פון "מעין", אבער למעשה איז נישטא קיין שום נפקא מינה להלכה, ווייל דער רמב"ם איז אויך מודה אז דער דין פון א תולדה איז דאס זעלבע. סא פארוואס דארף דער רמב"ם בכלל די גאנצע הגדרה פון "מעין מלאכה"? ווייסן מיר נישט. ס'איז נישטא קיין שום נפקא מינה, ס'איז נאר א למדנות. מ'דארף טראכטן וואו ס'קומט אויס א נפקא מינה. איך ווייס טאקע נישט. דער רמב"ם רעדט גאנצעריג אז דא האבן געמישט נעמען. ער זאגט אז ס'איז נישטא קיין נפקא מינה, אבער ער זאגט אז ער האלט אז דער רמב"ם'ס פשטות איז גערעכט אין די פשטות פון די משנה.
אבער ס'מאכט סענס למד'יש, לאגיש, אז דער רמב"ם זאגט נישט אלעמאל אז ס'איז א תולדה. א תולדה דארף זיין אביסל אנדערש פון די מלאכה. דא איז עס דאס זעלבע, נאר אויף אן אנדער אופן אדער אין אן אנדערע זאך. אבער פארוואס איז אזוי וויכטיג פאר'ן רמב"ם צו זאגן די גאנצע ענין פון "מעין"? יא, נישט אינגאנצן קלאר.
---
אקעי, עד כאן הלכות שבת פרק ז'.
✨ Transcription automatically generated by YiddishLabs, Editing by Claude Sonnet 4.5, Summary by Claude Opus 4.6
⚠️ Automated Transcript usually contains some errors. To be used for reference only.
📌 This Shiur Also On
📞 Listen by phone: call (848) 285-6807, press 6, then 800120#
פרק ז' פון הלכות שבת רעכנט אויס די ל"ט אבות מלאכות, מיט כללים וועגן אבות ותולדות, דעם חילוק צווישן זיי, און די נפקא מינה להלכה.
---
קעפל: "מלאכות החייבין עליהן." מנין כל אבות מלאכות ארבעים חסר אחת: החרישה, הזריעה, הקצירה, העימור, הדישה, הזריה, הבירור, הטחינה, ההרקדה, הלישה, האפיה... (און ער רעכנט אויס אלע 39 מלאכות).
דער רמב"ם רעכנט אויס די 39 אבות מלאכות, פאראלעל צו דער משנה אין שבת פרק כלל גדול, אבער מיט אייגענע שינויים אין סדר און לשון.
1. פארוואס "מלאכות החייבין עליהן" אין קעפל: דער רמב"ם שטעלט אין קעפל דעם ענין פון חיוב/עונש, ווייל דער גאנצער חילוק פון ל"ט מלאכות איז בעיקר נוגע לענין עונשים — צו וויסן וואס פאר א מלאכה מען טוט, איז רעלעוואנט פאר חטאת בשוגג, סקילה/כרת במזיד, התראה, אב מיט תולדה שלו, א.א.וו. אפשר איז דער לשון "החייבין עליהן" לאפוקי אנדערע ענינים פון חילול שבת וואס זענען נישט חייב סקילה (ווי שבותים).
2. המשך פון פרק א': דער פרק איז א פשוט'ע המשך פון פרק א' וואו דער רמב"ם האט געזאגט "העושה מלאכה בשבת חייב סקילה וכרת במזיד וחטאת בשוגג". נאכדעם וואס מען האט געלערנט כללים (ערב שבת, מתכוין, פיקוח נפש), לערנט מען יעצט נאך א כלל: וואס זענען די מלאכות גופא, און אז זיי טיילן זיך אין אבות ותולדות.
3. רמב"ם'ס לשון vs. משנה'ס לשון: דער רמב"ם זאגט "החרישה, הזריעה" (שם הפעולה), בעת די משנה זאגט "החורש, הזורע" (שם הפועל). דער רמב"ם'ס לשון איז מדויק'ער, ווייל מיר רעדן פון אבות מלאכות — די מלאכה אליין, נישט פון דעם אדם וואס טוט. אבער עס ווערט באמערקט אז דער רמב"ם רעדט אויך פון פעולות (נישט נאר שם דבר), ווייל מיר רעדן פון אדם המחוייב — די אופנים וואס ער האט געטון.
4. "ארבעים חסר אחת" — פארוואס נישט "תשע ושלושים": 39 איז א "קאמפליצירטע נומער" — 40 מינוס 1 איז גרינגער צו געדענקען, נענטער צו א ראונדן נומער. עס ווערט פארגליכן מיט מלקות (ארבעים חסר אחת), וואו אין תורה שטייט טאקע "ארבעים" און חז"ל האבן מחסר געווען איינס, און דער לשון איז שוין געווארן א שטייגער.
5. דער רמב"ם'ס סדר vs. די משנה'ס סדר: דער רמב"ם גייט אן אנדערע סדר ווי די משנה. די משנה האט דריי קלארע סעריעס (סדר הפת, סדר הבגד, סדר הספר/קלף), אבער נאכדעם ווערט עס מער כלליות'דיג. דער רמב"ם שטעלט צוזאם מכה בפטיש מיט בונה וסותר, וואס מ'קען קאטעגאריזירן אלס "בנין." אין די משנה אבער גייט עס: בונה וסותר, מחבר ומעביר, מכה בפטיש.
6. פארשידענע וועגן צו גרופירן: הרב ראבינאוויטש האט געוואלט ציילן אנדערש: אריגה/בציעה, קשירה/התרה, תפירה/קריעה, בנין/סתירה — אלס פארקערטע פאר'ן.
סדר הפת (11 מלאכות): חרישה → זריעה → קצירה → עימור → דישה → זורה, בורר, מרקד (דריי סטעפס פון ארויסנעמען קערלעך פון פסולת — "דריי סארטן בורר") → טוחן → מרקד (זיפן) → לישה → אפיה.
סדר הבגד (13 מלאכות): גוזז → מלבן → מנפץ → צובע → טויה → מיסך/נסכה → אריגה → פוצע → קושר → מתיר → תופר → קורע.
סדר הספר/קלף: צד → שחיטה → הפשטה → עיבוד → מחיקה (גלאט מאכן) → חיתוך → כתיבה → מחיקה (מעקן כדי צו שרייבן) → שרטוט.
בנין: בונה, סותר, מכה בפטיש.
7. [Digression: פארוואס בנין איז נישט אויסגעציילט מיט אלע דיטעילן] עס ווערט געפרעגט פארוואס בנין איז נישט אויסגעציילט מיט אלע דיטעילן (ווי סעמענט קנעטן, שטיינער אויסהאקן) אזוי ווי ביי פת אדער בגד. דער תירוץ: אין משכן איז בנין געווען זייער סימפל — ס'איז נישט געווען קיין קאמפליצירטע בנין-ארבעט, נאר מער מיט יריעות. די מלאכות שטאמען דאך פון מלאכת המשכן.
8. הבערה — וואו געהערט עס? הבערה שטייט אין א באזונדערן פסוק ("לא תבערו אש בכל מושבותיכם") און איז דעריבער אפגעזונדערט. אבער הבערה וואלט אויך געקענט אריינפאסן ביי סדר הפת (פאר אפיה דארף מען אש). עס בלייבט אן אפענע שאלה.
9. סדר הבערה/כיבוי — משנה vs. רמב"ם: אין דער משנה שטייט "המכבה והמבעיר" (כיבוי פאר הבערה), אבער דער רמב"ם שרייבט הבערה פאר כיבוי — וואס איז דער לאגישער סדר, ווייל מ'קען נישט אויסלעשן פאר מ'צינדט אן. דער מאירי זאגט עפעס פארוואס די משנה שטעלט כיבוי קודם. אויך ביי בונה וסותר איז דער סדר אין משנה אומגעקערט.
---
"כל אלו המלאכות וכל שהן מעניינם הן נקראים אבות מלאכות."
נישט נאר די ל"ט מלאכות אליין, נאר אויך זאכן וואס זענען פון דעם זעלבן ענין (קאנצעפט/מהות) ווי זיי, הייסן אויך אבות מלאכות — לאפוקי תולדות.
1. א דריטע קאטעגאריע — "מעניינם": ס'איז נישט נאר אבות און תולדות. ס'איז דא א דריטע קאטעגאריע — זאכן וואס זענען ממש די זעלבע מלאכה נאר מיט אן אנדער נאמען, אנדערע פעולה, אדער אנדער אופן, אבער בעצם איז עס דער זעלבער ענין — דאס איז אויך אן אב מלאכה. ערשט ווען ס'איז א שוואכערע ענליכקייט, ווערט עס א תולדה. דער חילוק: "ענין" מיינט דער קאנצעפט/מהות, נישט דער ספעציפישער נאמען. ווי א "טאטע'ס חבר" איז אויף דעם זעלבן לעוועל ווי דער טאטע, אבער א "קינד" שטאמט פון אים.
---
"אחד החורש או החופר או העושה חריץ, שכל אחת ואחת מהם חפירה היא בקרקע ואין ענין אחד היא."
אלע דריי — חורש (אקערן), חופר (גראבן), עושה חריץ (מאכן א גראבן) — זענען איין ענין: מאכן א לאך/גרוב אין דער ערד. אלע דריי זענען אבות מלאכות (נישט תולדות).
1. מאירי: חורש מיינט געווענליך א מענטש מיט א בהמה (מיט א פלוג); חופר איז ווען א מענטש גראבט מיט א שאוול; חריץ איז ווען ער האקט מיט א האמער.
2. ר' יונה: דער חילוק איז: ביי חורש רוקט מען אוועק דעם זאמד, ביי חופר לאזט מען דעם זאמד אין פראנט.
3. עיקר נקודה: אפילו ס'האט אנדערע נעמען און אנדערע טולס/אופנים, איז עס איין ענין — ווייל סיי די תוצאה (א לאך אין דער ערד) און סיי די פעולה (קראצן/גראבן אין דער ערד) זענען דאס זעלבע. דעריבער זענען אלע דריי אבות, נישט תולדות.
---
"אחד הזורע זרעים או הנוטע אילנות או המבריך והמרכיב והזומר — כל אלו אב אחד הן מאבות מלאכות... כל אלו עניינו להצמיח דבר."
פינף וועגן צו מאכן ביימער/פלאנצן וואקסן — זורע (איינזייען קערעלעך), נוטע (אפשניידן א צווייג און אריינלייגן אין א נייע פלאץ), מבריך (א לעבעדיגע צווייג אריינבויגן אין ערד אן אפצושניידן), מרכיב (א צווייג פון איין בוים ארויפלייגן אויף אן אנדערע בוים), זומר (אפשניידן צווייגן כדי דער בוים זאל בעסער וואקסן) — אלע זענען איין אב מלאכה.
1. חילוק צווישן נוטע און מבריך: נוטע איז ווען מ'שניידט אינגאנצן אפ א שטיקל און לייגט עס אריין אין א נייע פלאץ. מבריך איז ווען מ'נעמט א לעבעדיגע בוים, שטעקט אריין א שטיקל אין ערד, און שפעטער ווען ס'הייבט אן צו וואקסן דארט שניידט מען עס אפ — ס'בלייבט פארבונדן מיט דעם אלטן בוים ביז ס'וואקסט.
2. זריעה ווערט געווענליך אסאציאירט מיט זרעים/קערעלעך (תבואה). אבער ביימער פלאנצט מען געווענליך נישט מיט קערעלעך — מ'נעמט א צווייג אדער א שטיקל פון אן עקזיסטירנדן בוים. דעריבער הייסט עס "נוטע" נישט "זורע". פונדעסטוועגן איז עס דער זעלבער ענין — מאכן עפעס וואקסן.
3. זומר — פארוואס איז עס אן אב און נישט א תולדה? א שטארקע קשיא: זומר (שניידן צווייגן) איז דאך א גאנץ אנדערע פעולה ווי זייען — ער שניידט, ער זייעט נישט! פונדעסטוועגן זאגט דער רמב"ם אז ס'איז נישט קיין תולדה נאר ממש דער אב אליין, ווייל דער ענין איז איינס: להצמיח דבר — מאכן וואקסן. אלע פינף וועגן זענען פארשידענע מעטאדן פון דעם זעלבן ענין.
4. [Digression: זומר vs. קוצר] ווען א מענטש שניידט א שטיקל פון א בוים אין ראש השנה, ווייסט ער נאך נישט קלאר צי ער טוט יעצט קוצר (ארויסנעמען פון מקום גידולו) אדער זומר (מאכן וואקסן). אפשר איז דער חילוק אין סעזאן — קוצר איז ווען ס'איז שוין פארטיג, זומר מאכט מען אנהייב סעזאן כדי ס'זאל וואקסן.
---
"הקוצר — קוצר תבואה אדער קטנית. אבער ביי ענבים הייסט עס בוצר, ביי תמרים — גודר, ביי זיתים — מוסק, ביי תאנים — אורה. כל אלו אב מלאכה אחת, שכל אחד ואחד עניינו לעקור דבר מגידולו."
אלע פארמען פון ארויסנעמען א פרי/תבואה פון זיין מקום גידול זענען איין אב מלאכה — קוצר — אפילו זיי האבן פארשידענע נעמען.
1. פארוואס האבן זיי פארשידענע נעמען? ס'איז נישט נאר אנדערע פירות — ס'איז אויך אנדערע פעולות. תבואה שניידט מען מיט א זענס (sickle), ענבים שניידט מען מיט אנדערע טולס, זיתים שאקלט מען דעם בוים. ס'איז אנדערע אומנות, אנדערע כלים, אנדערע וועגן. פונדעסטוועגן זענען זיי אלע דער אב אליין, ווייל דער ענין איז איינס: לעקור דבר ממקום גידולו.
2. דער יסוד פון "ענין המלאכה": ווען מ'האט געלערנט אבות מלאכות, מיינט "קוצר" נישט ליטעראלי נאר שניידן תבואה — ס'מיינט די הגדרה: לעקור דבר ממקום גידולו. פארוואס זאגט מען דאך "קוצר"? ווייל ס'איז שכיח, ס'איז די מערסטע אפטע פארם. אבער די ל"ט מלאכות זענען נישט מופשט'דיג (abstract) — זיי זענען קאנקרעטע פעולות. דער "לעקור דבר ממקום גידולו" איז שוין א מופשט'דיגע דמיון צווישן אלע פארמען.
---
"התולדה היא מלאכה הדומה לאב מאלו האבות."
א תולדה איז א מלאכה וואס איז ענליך צום אב, אבער נישט די זעלבע זאך — מ'נעמט עס נישט "מעניינא" (פון דעם זעלבן ענין), נאר עס שטאמט פון אים.
1. דער מגיד משנה'ס חילוק (אין הקדמה) — צוויי סארטן "זעלבע מלאכה":
- אנדערע "איכות הנפעל" (אנדערע חפצא/אביעקט): למשל קוצר און בוצר — עקזאקט די זעלבע פעולה, נאר מ'טוט עס צו אן אנדערע זאך (תבואה vs. ענבים). דאס איז נאך דער אב אליין.
- אנדערע "איכות הפעולה" (אנדערע אופן): למשל זורע און נוטע — אביסל אן אנדערע פעולה, אבער נאר אן אנדערע וועג פון טון די זעלבע זאך. דאס איז אויך נאך דער אב.
- א תולדה איז ווען ס'איז ענליך אבער נישט די זעלבע פעולה — ס'איז א ברייטערע קאטעגאריע וואס פאנגט אריין ביידע, אבער ס'איז נישט דער מצומצם'דיגער ענין.
---
"כיצד? המחתך את הירק מעט מעט לבשלו — הרי זה חייב, שזו מלאכה תולדת טחינה. שהטוחן לוקח גוף אחד ומחתכו הרבה."
איינער וואס שניידט ירק אויף קליינע שטיקלעך כדי עס צו קאכן (למשל פאר א זופ) איז חייב משום תולדת טוחן, ווייל טוחן מיינט נעמען איין גוף און צעטיילן עס אויף פילע שטיקלעך.
1. פארוואס איז מחתך ירק א תולדה און נישט דער אב? ביי טוחן ווערט דער גוף הראשון אינגאנצן פארענדערט — פון ווייץ ווערט מעל, א גאנץ נייע זאך. ביי מחתך ירק בלייבט עס ירק, נאר אין קלענערע שטיקלעך. ס'איז נאר א תולדה ווייל ס'האט אן ענליכקייט אין א ברייטערע קאטעגאריע: נעמען איין גוף און צעטיילן עס. אבער ס'איז נישט אין דעם מצומצם'דיגן ענין פון אינגאנצן פארוואנדלען א זאך.
2. ווען וואלט עס געווען דער אב אליין? ווען איינער וואלט געמאכט פון א ירק א פאודער (ווי קארן פאודער), וואלט דאס געווען דער אב פון טוחן אליין — ווייל ער צעמאלט עפעס, ער מאכט פון א פרוכט א שטויב. אבער דא מאכט ער נאר פון א גרעסערע שטיק פרוכט קלענערע שטיקלעך — דערפאר איז עס נאר א תולדה.
3. דער מגיד משנה'ס לשון: "אף על פי שטחינה משנה הגוף הראשון לגמרי" — דאס איז דער מכריע'דיגער חילוק. ביי טוחן ווערט דער ערשטער גוף לגמרי פארענדערט, ביי מחתך ירק נישט.
4. פארוואס האט דער רמב"ם גענומען דוגמא פון טוחן און נישט פון זורע/קוצר? דער רמב"ם קריכט אוועק פון זורע/קוצר (וואו ער האט ביז יעצט גערעדט) און נעמט א דוגמא פון טוחן — ווייל דארט זעט מען בעסער דעם חילוק צווישן אב און תולדה. ביי זורע/קוצר זענען אלע פארמען דער אב אליין; מ'דארף א דוגמא וואו ס'איז קלאר א תולדה.
"הלוקח לשון של מתכות ושף אותו כדי ליקח מעפרו, כדרך שעושין צורפי זהב — הרי זה תולדת טוחן."
איינער וואס רייבט א שטיקל מעטאל כדי צו באקומען מעטאל-שטויב (ווי גאלד-שמידן טוען — זיי מישן אריין שטיקלעך פון אנדערע מתכות אין גאלד כדי עס זאל זיין מער הארט) — דאס איז אויך א תולדה פון טוחן.
1. פארוואס איז עס א תולדה און נישט טוחן ממש? ביי ווייץ, ווען מ'מאלט עס, ווערט דערפון מעל — וואס איז א נייע זאך, נישט בלויז קליינע שטיקלעך ווייץ. מעל זעט נישט אויס ווי פיצי ווייצלעך, ס'איז דער אינערלעכער חומר פון דער ווייץ. א ווייץ איז אייגנטלעך "מעל אין פאטענציאל" — דער ווייץ איז דער אומגעענדיגטער מעל. אבער א לשון מתכת איז נישט אזוי — ביי גאלד, ווען מ'שאבט עס, בלייבן די קליינע שטיקלעך נאך אלץ מתכת, ס'איז נישט געווארן א נייע זאך. מ'קען עס נוצן אויף פארשידענע וועגן, ס'איז ווייניגער שינוי אין דעם גוף הדברים, נאר א שינוי אין דער צורה/הגדרה. דערפאר איז עס א תולדה און נישט אן אב.
"וכן הלוקח חלב ונותן בו קיבה כדי לחבצו — הרי זה חייב משום תולדת בורר, שהפריד הגוש מן הנוזל (הקוס מן מי הגבינה)."
ווען איינער לייגט אריין א שטיקל קיבה (מאגן פון א בהמה) אין מילך, מאכט די שארפקייט פון דער קיבה אז די מילך ווערט זויער און ס'ווערט קעז. ער טיילט אפ דעם געדיכטן חלק (גוש) פון דעם פליסיגן חלק (קוס/מי הגבינה). דאס איז א תולדת בורר.
1. ערשטע מאל וואס מ'זעט אז מ'קוקט אויף די פועל יוצא: די פעולה אליין — אריינלייגן אן אינגרידיענט אין א טאפ — זעט גארנישט אויס ווי בורר. בורר איז נעמען שטיקלעך און צעטיילן זיי. אבער דא קוקט מען אויף דעם רעזולטאט: אדאנק זיין פעולה איז געווארן אפגעטיילט דער חלב פון דעם ליקוויד. דאס איז א נייער יסוד — אז ביי תולדות קוקט מען אויף די פועל יוצא, נישט נאר אויף דעם מעשה.
2. פארוואס נאר תולדת בורר און נישט בורר ממש? ווייל בורר ממש מיינט מ'נעמט שטיקלעך וואס ליגן צוזאמען און מ'טיילט זיי אפ פיזיש. דא האט ער געמאכט א כעמישע פעולה וואס האט געפירט צו אן אפטיילונג — דערפאר איז עס א תולדה.
"ואם גבנו וסחטו — חייב משום בונה. שכל המקבץ חלק על חלק ודבק הכל עד שיעשה גוף אחד, או עד שדומה לבנין."
נאכדעם וואס מ'האט אפגעטיילט דעם געדיכטן חלק פון דעם ליקוויד, ווען מ'נעמט דעם חלב און פארעמט עס אויס אין א שטיק קעז — איז מען חייב משום בונה. ווייל בונה מיינט צוזאמענעמען חלקים ביז ס'ווערט איין גוף אחד.
1. "גוף" ביים רמב"ם: דער רמב"ם נוצט דאס ווארט "גוף" נישט אין זין פון א מענטשלעכער קערפער, נאר אין א ברייטערן זין — א "באדי", א פעסטע זאך, אזוי ווי א טיש איז אויך א "גוף".
2. סימעטריע מיט טוחן: דער רמב"ם האט פריער געזאגט אז טוחן מיינט צעטיילן א גוף אחד אין חלקים. דא איז בונה דער פארקערטער — צוזאמענעמען חלקים ביז ס'ווערט איין גוף. דאס איז דומה לבנין.
3. פארוואס נישט לש? ס'ווערט געפרעגט צי גבינה מאכן איז נישט מער דומה צו לש (קנעטן). דער שמועס לאזט דאס אפן — מ'קען טראכטן אויף אסאך זאכן ווען מ'אבסטראהירט אזוי שטארק.
4. דער רמב"ם'ס כלל — "מגוף המלאכה תדע": דער רמב"ם זאגט אז נישט יעדע מאל וועט ער מסביר זיין פארוואס א זאך איז א תולדה פון א באשטימטער אב. ער זאגט: "ומגוף המלאכה הנעשית בשבת תדע מאיזה אב ותולדת איזה אב" — פון דעם וועזן פון דער מלאכה וועסטו אליין פארשטיין. "גוף המלאכה" מיינט נישט די פועל יוצא, נאר די מער אבסטראקטע הגדרה פון וואס די מלאכה איז. דער רמב"ם זאגט: איך קען נישט יעדע מאל מסביר זיין די למדנות (ווי ער האט דא געטון ביי בורר/טוחן/בונה), אבער דו זאלסט אליין אריינטראכטן.
5. וואס מיינט ער מיט "למדנות"? ער מיינט די הגדרות וואס ער האט געגעבן — אז טוחן איז מפריד חלקי גוף אחד, אז בונה איז מקבץ חלקים צו איין גוף. דאס זענען למדנות'דיגע הגדרות וואס דער רמב"ם האט אויסגעטראכט צו מסביר זיין פארוואס געוויסע זאכן זענען תולדות פון געוויסע אבות.
6. ס'איז אלעמאל גרינגער צו זען די קאנעקשאן ווי צו זען די חילוק — דאס הייסט, ס'איז שווערער צו פארשטיין פארוואס א זאך איז דווקא א תולדה פון דעם אב און נישט פון יענעם.
---
"בין העושה אב מלאכה או תולדה מן התולדות — במזיד חייב כרת אם אין עדים, ואם באו עדים והתרו בו נסקל, ובשוגג חייב חטאת קבועה."
"אם כן מה הפרש יש בין אבות לתולדות? אין ביניהם הפרש אלא לענין הקרבן בלבד."
לענין עונש איז נישטא קיין שום חילוק צווישן אן אב און א תולדה — ביידע זענען איסורים מדאורייתא מיט דער זעלבער חומרה: כרת, סקילה, אדער חטאת. דער איינציגער חילוק איז לענין קרבן.
1. דער חילוק לענין קרבן: "שהעושה מלאכות בשוגג — אם עשה אבות הרבה בהעלם אחד, חייב חטאת אחת על כל אב ואב." יעדער אב איז א באזונדערע חטאת. אבער "אם עשה אב ותולדותיו בהעלם אחד, אינו חייב אלא חטאת אחת" — אן אב מיט זיינע תולדות ווערן אנגעקוקט ווי איין זאך.
2. די תורה האט צעטיילט שבת-ארבעט אין 39 אבות מלאכות, נישט אין הונדערטער תולדות. דערפאר איז דער מאקסימום חטאות פון איין שבת (בהעלם אחד) — 39.
3. במזיד איז נישטא קיין נפקא מינה, ווייל כרת קען מען נאר באקומען איינמאל, און סקילה אויך.
4. דער רמב"ם גייט נישט אריין דא אין מער פרטים פון הלכות שגגות, ער זאגט נאר דעם כלל אין הלכות שבת.
---
"כיצד? הרי שחרש וזרע וקצר בשבת בהעלם אחד — חייב שלש חטאות. ואפילו עשה ארבעים חסר אחת בשגגה ושכח שכל אלו המלאכות אסור לעשותן בשבת — חייב על כל מלאכה ומלאכה חטאת אחת. אבל אם עשה כמה תולדות, כגון טחן וכתש הירק ושף לוחות של מתכות בהעלם אחד — אינו חייב אלא חטאת אחת, שהרי לא עשה אלא אב אחד ותולדותיו."
דער מאקסימום חטאות פון איין שבת בהעלם אחד איז 39 — איינע פאר יעדע אב מלאכה. אויב מ'האט אבער געטון מערערע תולדות פון דעם זעלבן אב אין איין העלם, איז מען נאר חייב איין חטאת, ווייל זיי פאלן אלע אונטער דעם זעלבן אב.
1. דער רמב"ם גיט א ביישפיל פון א מענטש וואס האט פארגעסן אז אלע מלאכות זענען אסור בשבת — ער האט געמיינט אז ס'איז א מצוה צו טון די אלע זאכן שבת (א „תמימות'דיגער עם הארץ"). אין אזא פאל איז ער חייב 39 באזונדערע חטאות, ווייל יעדע אב מלאכה איז אן עקסטערע קאטעגאריע.
2. דער רמב"ם ברענגט דעם ביישפיל פון טחן, כתישת הירק, און שף לוחות של מתכות — וואס ער האט פריער אין פרק ז' פעסטגעשטעלט אז זיי זענען תולדות פון טוחן — אז אויב מ'האט זיי אלע געטון בהעלם אחד, איז מען נאר חייב איין חטאת.
---
"אף העושה מלאכות הרבה מעין מלאכה אחת בהעלם אחד — אינו חייב אלא חטאת אחת. כיצד? הרי שזרע ונטע והבריך והרכיב וזמר — חייב עליו חטאת אחת, שכולן אב אחד הן."
נישט נאר אב מיט זיינע תולדות, נאר אויך מערערע מלאכות וואס זענען „מעין" איינע פון דער אנדערער — ד.ה. פארשידענע אופנים פון דער זעלבער אב מלאכה — ווערן צוזאמגערעכנט אלס איין חטאת בהעלם אחד. דער ביישפיל: זריעה, נטיעה, הברכה, הרכבה, און זמירה זענען אלע אופנים פון זורע, און מ'איז נאר חייב איין חטאת.
1. דער רמב"ם'ס ייחודיגע קאטעגאריע פון „מעין מלאכה": דער רמב"ם טייטשט די משנה „אבות מלאכות ארבעים חסר אחת... מעין מלאכה אחת חייב על אחת" אז „מעין" איז א באזונדערע קאטעגאריע — נישט אן אב און נישט א תולדה, נאר א מלאכה וואס איז ממש דאס זעלבע ווי דער אב, נאר אויף אן אנדער אופן אדער אין אן אנדערע זאך. א תולדה דארף זיין „אביסל אנדערש" פון דער מלאכה, אבער א „מעין" איז דאס זעלבע מלאכה אין א פארשידענעם פארם.
2. אנדערע מפרשים vs. רמב"ם: ס'איז דא מפרשים וואס האבן געטייטשט אז „מעין מלאכה אחת" אין דער משנה מיינט פשוט א תולדה. דער רמב"ם אבער מאכט דערפון א נייע, באזונדערע קאטעגאריע.
3. קיין נפקא מינה להלכה: למעשה איז נישטא קיין שום נפקא מינה להלכה צווישן דעם רמב"ם'ס שיטה און די שיטה וואס זאגט אז „מעין" מיינט תולדה — ווייל דער רמב"ם איז אויך מודה אז דער דין פון א תולדה איז דאס זעלבע (מ'איז נישט חייב באזונדער אויף א תולדה ווען מ'האט שוין געטון דעם אב בהעלם אחד). ס'איז נאר א למדנות'דיגער חילוק, און מ'דארף טראכטן וואו ס'קען אויסקומען א נפקא מינה — אבער ס'בלייבט נישט אינגאנצן קלאר.
4. דער לאגישער סברא: ס'מאכט סענס למד'יש אז דער רמב"ם וויל נישט אלעמאל זאגן „תולדה" — ווייל א תולדה איז עפעס וואס איז דומה צום אב אבער אנדערש, בעת א „מעין" איז ממש דאס זעלבע מלאכה, נאר אויסגעפירט אויף אן אנדער אופן (ווי נטיעה איז דאס זעלבע ווי זריעה, נאר מיט א בוים אנשטאט זרעים).
---
עד כאן הלכות שבת פרק ז'.
Speaker 1: אקעי. א גוטן. מיר גייען יעצט לערנען הלכות שבת אין רמב"ם, פרק ז'.
אין דעם פרק גייט דער רמב"ם אויסרעכענען די ל"ט מלאכות, און אפאר הלכות וועגן די חילוקים צווישן די ל"ט מלאכות, אדער די ענין פון אבות ותולדות. אבער נאך פאר'ן אריינגיין אין די דעטאלן, דא איז די ליסט מיט אביסל כללים פון די ל"ט מלאכות.
Speaker 2: שטימט?
Speaker 1: יא. זייער גוט.
Speaker 1: יא, לאמיר זאגן וועגן די תורמים. יישר כח פאר ר' יואל, ר' יואל אלי' ווערצבערגער, פאר'ן אויסהאלטן אונזער שיעור. און ר' יואל הירשלער זאגט אז דער עולם זאל זיך אפלערנען פון ר' יואל. זייער גוט.
Speaker 1: זאגט דער רמב"ם, "מלאכות החייבין עליהן". ער גייט דא אויסרעכענען די ל"ט מלאכות, אבער ער הייבט אן אין די קעפל אז די מלאכות איז דא אויף זיי די עונשים.
ס'איז טאקע מער צום ענין אויסצורעכענען די עונשים אויף חילול שבת אנפאנג, אבער איך מיין אז ער רעכנט עס דא אויס ווייל די חילוק פון די ל"ט מלאכות איז בעיקר נוגע לענין עונשים. ס'איז טאקע דאס וואס א מענטש דארף וויסן וועלכע מין מלאכה ער טוט ווען ער טוט, איז פאר די ענין פון עונשים טאקע. ווייל אזוי ווי דער רמב"ם גייט שפעטער אויסרעכענען אויב מ'טוט אן אב מיט די תולדה שלו, אדער לענין התראה, און ער כאפט דא אן די מלאכות זענען די וואס זענען סקילה וכרת.
אדער אפשר מיינט ער לאפוקי וואס ער רעכנט נישט דא אויס חילול שבת? לאפוקי חילול, און ס'זענען דא נאך וואס איז אויך געווען אן ענין פון חילול שבת אבער נישט לענין סקילה. דאס איז לכאורה די ווארט.
ס'איז א פשוט'ע המשך אזוי ווי פרק א' וואס האט ער דארט געזאגט, אנגעהויבן, "העושה מלאכה בשבת חייב סקילה וכרת במזיד, וחטאת בשוגג". און יעצט לייגט ער צו א פרט אין דעם, אז אין דעם איז דא אבות ותולדות, דארפסטו וויסן וואס איז אבות ותולדות. ווייל ס'איז דא אויך מלאכות שבותים וואס מ'גייט לערנען שפעטער, וואס איז נישט חייב. אפילו מדאורייתא איז דא וואס איז נישט חייב די זאכן. אויך איז דא.
Speaker 2: מלאכות, נישט מלאכות. ס'איז נישט מלאכות, ס'איז עקסטרע מצוות.
Speaker 1: יא, כאילו דאס איז אלץ א לאנגע המשך פון די ערשטע הלכה. ער זאגט אז ס'איז דא מלאכות שבת. האט מען געלערנט אלע מיני כללים וועגן מלאכות שבת, אז וואס מ'טאר נישט טון פון ערב שבת וכו', דארף שוין זיין מתכוין, פיקוח נפש וכו'. יעצט לערנט מען נאך א כלל בעצם וועגן מלאכות.
Speaker 1: און וואס זענען זיי? סאו וואס זענען די מלאכות? ידענו למיתה, סקילה, וכרת במזיד, סקילה מיט עדים והתראה, כרת אן עדים והתראה במזיד, דארף מען ברענגען א חטאת בשוגג. די מלאכות זענען מהם אבות ומהם תולדות. ס'איז דא מלאכות וואס זענען אבות, און ס'איז דא וואס זענען תולדות פון די אבות.
און וויפיל זענען זיי? מנין כל אבות מלאכות ארבעים חסר אחת. די מנין פון די אבות מלאכות איז ניין און דרייסיג. איינס ווייניגער ווי פערציג. פערציג מיינוס איינס.
Speaker 1: ס'איז א גרינגערע פשטות פאר מענטשן. דאס איז ארבעים, און אין א באצר יחידה?
Speaker 2: ניין, נישט מיל.
Speaker 1: ניין, ס'איז נישט צו זאלן אז דער לשון, ארבעים חסר אחת, ביי די מלאכות שטייט אזוי אפט. אבער איך מיין אז דאס איז פשוט קרינג צו געדענקען. די נאגסט פאר א מענטש 39 איז עפעס א קאמפליקעיטערד נאמבער. 40, ווייניגער איינס. ס'איז א קלארערע... ס'איז נענטער צו א ראונדן פאר אז די ארבעטע מענטשן זיין אייכער.
Speaker 2: קענסטו זיך דארף זיין אייכער?
Speaker 1: אבער יא. ווייל ער גייט נאר געדענקען די ארבעים. מען גייט נישט געדענקען, אייך ס'איז א טערן, מיר האבן א קליינע טראס, איך האב גערוקט איינס. אבער מיין איך די משנה אויף טראכטס די סתא האבן א פלאץ. אונז האבן צוגעוואוינט זיי, ס'איז זאגן לעמד את מלכות, אבער אין לשון המשנות מאכט עס מער סענץ צו זאגן אזוי. אבער איך מיין אז ביי מלכות איז עס מער דראסטיש, ווייל מלכות אין די תורה שטייט א רבאים א קענער אין דער חם זאגן, דארטן פארשטימט אז ס'איז א רבאים חתר רחס.
אבער איך מיין יא. אבער זאגסט אז דארט איז טאקע געווען א רבאים חתר רחס. אבער מ'האט מחסר געווען היינט. ס'איז שוין געווארן האבן ס'איז אזא שוגערע דער לישנה צו וואס. אקעי, קען די נאכדער זיין.
Speaker 1: "ואלו הן", זאגט דער רמב"ם, דאס זענען די ל"ט מלאכות. די ל"ט מלאכות וואס שטייט אין דער משנה אין פרק כלל גדול, און דער רמב"ם זאגט עס אביסל אן אנדערע לשון ווי אין דער משנה.
אין דער משנה רעדט מען פון דעם מענטש וואס ס'טוט, דער רמב"ם טוט די מעשים. און דער רמב"ם איז... על פי דיוק שטימט דער רמב"ם בעסער, ווייל מ'זאגט אבות מלאכות, מ'רעדט נישט פון אדם עושה מלאכה, א מענטש וואס איז חורש, נאר די אבות מלאכות זענען החרישה. סאו על דעם זאגט עס דער רמב"ם אזוי.
אבער דער רמב"ם רעדט אויך פון די פעולות, ער זאגט נישט די שם דבר פון די פעולה, ער רעדט שוין פון די פועל. "החורש", זאגט ער, "החרישה".
איך האב געזאגט פארשטייט, ווייל דאס זענען די אבות מלאכות, מיר רעדן שוין פון אדם המחוייב, סאו מיר רעדן פון די אופנים וואס ער האט געטון. אין די משנה דארף ער אריינזאגן "החורש", וואס דאס איז איינער פון די מלאכות.
Speaker 1: שוין. די ל"ט מלאכות האבן צו טון אויך מיט די מעידזשער זאכן וואס מענטשן זענען ביזי. מענטשן זענען ביזי אנגרייטן עסן, מענטשן זענען ביזי אנגרייטן זייערע בגדים, מענטשן זענען ביזי קעיר נעמען פון אלעס וואס האט צו טון מיט בעלי חיים, יא, בויען, און אזוי ווייטער. שרייבן ספרים, דארף מען האבן סאלדזשערס, מען דארף האבן אש, און די לעצטע איז הוצאה, וואס איז אן אפגעזונדערטע.
Speaker 1: שוין. איז קודם די עלף סדר הפת:
החרישה – אנגרייטן די ערד אז מ'זאל קענען איינזייען
הזריעה – דאס זייען
הקצירה – נאכדעם וואס די פירות האבן שוין געוואקסן
עימור – צוזאמנעמען אויפ'ן פעלד די געוואקסענע תבואה
דישה – אויסקלאפן די זאנגען אז ס'זאל ארויסקומען די קערלעך. ווייל זריעה איז מער, ס'האט צו טון מער אז די קערלעך זאלן ארויסקומען וואס מ'האט פונקטליך געלייגט. מיר גייען לערנען אדער האבן שפעטער, יעדע איינע פון די זאכן גייט פונקטליך זיין, ס'איז דאך די שפעטערע קוצר. ביידע האבן עפעס צו טון מיט די אנגרייטן די קערלעך.
נאכדעם איז דא זורה ובורר – ארויסקלאפן די קערלעך פון די שמוץ. די דריי אלע זענען דריי סארטן בורר. די נעקסטע זאכן זענען זאכן פון... אה, דישה, זורה, בורר, יא, דאס איז אנגרייטן די קערלעך אז מ'זאל קענען ארויסנעמען די קערלעך פון די זאנגען. ס'איז דריי וועגן ארויסצונעמען די... אדער דריי סטעפס, דריי פערדערס, דריי סטעפס, יא, די קערלעך פון די פסולת שבהם.
און נאכדעם ווען מ'האט די קערלעך, זיי צו מאכן אין מעל איז מ'צעמאלט זיי – טוחן
מרקד – מ'רייניגט זיי דורך זיי זיפן
לישה – מ'קנעט איין א טייג
אפיה – מ'באקט די ברויט
דאס זענען די עלף מלאכות פון פת.
Speaker 1: מאכן בגדים איז אזוי:
הגוזז – אפשניידן די צמר פון די בהמה
נאכדעם איז מלבן – רייניגן
מנפץ – אויסגראדן
צובע – פארבן
הטויה – נאכדעם מאכן די פאדים
הסיכה – אריינשטעקן די פאדים אין די עקוויפמענט אז מ'זאל קענען פון דעם גרינג מאכן סחורה, צוזאממאכן א טעקסטיל
הנסכה והמסכת – אויך אן ענליכע מלאכה, אויך אין די זאך פון אנגרייטן די מאשין אז פון קליינע פאדים זאל ווערן א גאנצע סחורה
האריגה – נאכדעם וועבן די סחורה
Speaker 1: הפוצע והקושר, וואס טייטש פוצע? איך געדענק נישט די לשון המשנה פוצע, רגע, איך וועל נאכאמאל דורכגיין. אה, והבוצע, יא. עפעס אין די ענין פון נייען.
הפוצע איז ווען מ'נעמט ארויס א שטיקל וואס האט זיך צוזאמגעקניפט פון אריגה. נישט ממש א פיקס, נישט קריעה, אבער ווען מ'לייגט אריין איין שטריק, אמאל קומט אריין צוויי שטריקעס בטעות, דארף מען עס פלאכטן, פיקסן די פלעכטעריי, דאס הייסט נעמען די פלעכטן אז מ'זאל עס קענען איבערמאכן. ס'איז נישט קלאר די ווארט, אבער עפעס א פיקסעריי.
והקושר – מאכן א קניפ
והמתיר – אויפמאכן א קניפ
והתופר – נייען
והקורע – צורייסן די גענייעכץ אז מ'זאל קענען ווייטער נייען
Speaker 1: שוין, און נאכדעם האבן מיר די מלאכות פון בויען א הויז:
הבונה
והסותר – צו ווארפן א הויז
והמכה בפטיש – וואס מיינט מער ווייניגער ענדיגן די הויז
Speaker 1: ס'איז אינטערעסאנט, ווייל מיר פארשטייען נישט פארוואס חז"ל האבן פונקטליך מסדר געווען, וויאזוי זיי האבן עס מסדר געווען. אבער למשל, מ'איז זיכער אז בונה קען מען אויך מאכן אין פופצן זאכן. מ'קען זאגן גיסן א סעמענט, לייגן א ציגל, לייגן א סעמענט. ס'איז נישט קלאר אזוי פארוואס... יא, דו זעסט, בונה איז נישט קלענער ווי מאכן א ברויט.
לאמיר זיין קלאר, די קאטעגאריע פון בונה האב איך אליינס אינווענטעד, די משנה גייט נישט אויף די סדר. איך האב דאס אריינגעשריבן כדי צו מסביר זיין די רמב"ם'ס סדר. די משנה דא אין די חלק, מיר וועלן לערנען, די רמב"ם זאגט אלעס אזויווי די משנה חוץ פון איין זאך וואס לויט די גמרא איז מתקנתא, אבער חוץ פון דעם, די רמב"ם גייט אויך אן אנדערע סדר ווי די משנה.
Speaker 2: האסטו די משנה דא?
Speaker 1: הבונה והסותר. די משנה האט נישט קיין קאטעגאריע פון בנין. איך האב דאס געמאכט ווייל איך האב געזען אז דער רמב"ם לייגט צוזאם מכה בפטיש מיט בנין וסתירה, האב איך פארגעשטעלט אז דאס איז די נקודה. אבער אין די משנה גייט עס, איך האב געמיינט אז איך האב עס דא, לאמיר נאר יאזעווען, זאל מען דאס זען. סדר פת, סדר בגד, סדר ספר. יא, דא.
אין די משנה גייט, אה, קושר ומתיר, תופר שתי תפירות, והקורע על מנת לתפור, דאס האבן זיי געהאט. נאכדעם גייט די חלק פון צד צבי ביז אה, שרטוט. וואס איז נישט דא שרטוט, ווייל שרטוט איז א איבערגעטייטשטע אריינגעלייגט אין די אנדערע, שרטוט, שרטוט.
אין די משנה גייט בונה וסותר, מחבר ומעביר, ומכה בפטיש. ס'זעט אויס אז די משנה וויל צוזאמלייגן די פארקערטע, בונה וסותר, מחבר ומעביר. אבער ביי די רמב"ם, מ'קען אויך זאגן אין די רמב"ם אזוי, ער לערנט די רמב"ם אזוי, קשירה תפירה קריעה, בנין סתירה. איז צוויי, דריי אזעלכע, אבער אויך אריגה ובציעה. אריגה ובציעה, קשירה תפירה קריעה, בנין סתירה. רייט, סאו דאס איז די אנדערע וועג. הרב ראבינאוויטש האט אזוי געוואלט ציילן די רמב"ם. מיר איז מער געפאלן עס אזוי צו טון.
אבער בועט צום אש, קען מען אויך זאגן איז קאנעקטעד. ס'איז אויך מחבר ומעביר, רייט. מ'קען עס צולייגן צו בנין. ערגעץ וואו, איך ווייס נישט, מ'דארף מאכן סדר, מאכן, יא, די סדר איז נישט שטימעדיג.
אין די משנה אויך איז, סאו נישט קלאר. די ענד, סוף ענדע וועג איז דא דריי, לאמיר זאגן קלאר. אין די משנה איז דא דריי סעריעס, וואס הייסט סדר הפת, סדר הבגד, און סדר הספר מיין איך. אנגרייטן קלף, יא. וואס איז דריי סעריעס וואס איז זייער קלאר, וואס דו זאגסט אפשר ביסטו גערעכט. ס'ציילט יעדע דיטעל, יעדע פעולה. יא.
און נאכדעם איז דא, בנין איז אביסל מער כלליות'דיג צוזאמגעשטעלט. מ'קען רעדן וועגן בנין, מ'קען רעדן וועגן הוצאה מרשות לרשות איז א קאטעגאריע פון עצמו, און נאכדעם כיבוי, נישט קלאר.
Speaker 2: איך מיין, הבערה און כיבוי, די זאך פארשטייט אין די פסוק עקסטער, יא, "לא תבערו אש בכל מושבותיכם".
Speaker 1: יא, טאקע.
Speaker 2: יא, הבערה וואלט אויך געקענט אריינפיטן פאר אפיה, למשל.
Speaker 1: יא. אויב דו קענסט עס אריינלייגן, יא. איך וואלט עס טאקע נישט.
Speaker 2: אינטערעסאנט.
Speaker 1: אפשר איז עס נישט די זעלבע? אפשר מיינט ער ליגט אן אנדערע ענין צו מאכן... איך ווייס נישט וואס.
ביי פיר דארף מען זיך אבער מאכן. ווען איינער גייט מיט די סעודה ווייל ער מאכט ברויט, גייט ער אויך טון א וואטעווער קידוש, יא.
Speaker 2: אינטערעסאנט טאקע. אפשר דעמאלטס...
Speaker 1: יא, די סדר האט עס נישט, טאקע. און די משנה האט דאס... סאו נישט קלאר. די ענד... ס'איז דא דריי, לאמיר זאגן קלאר, אין די משנה איז דא דריי סדרים, וואס הייסט סדר הפת, סדר הבגד, און סדר הספר מיין איך, אדער קלף, יא. וואס איז דריי סדרים וואס איז זייער קלאר, אזוי זאגסטו אפשר ביסטו גערעכט.
ס'ציילט יעדע דיטעיל, יעדע פעולה. יא. און נאכדעם איז דא... בנין איז אביסל מער כלליות'דיג צוזאמגעשטעלט. מ'קען רעדן וועגן בנין, מ'קען רעדן וועגן הוצאה מרשות לרשות על קרקע פון עצמו, נאכדעם כיבוי... נישט קלאר. איך מיין, הבערה און כיבוי איז א זאך וואס שטייט אין פסוק עקסטער, יא, "לא תבערו אש בכל מושבותיכם", א גאנצע חקירה אויב מ'לערנט עס ארויס פון דארט טאקע. יא, הבערה וואלט מען אויך געקענט אריינפיטן פאר אפיה, למשל, יא, אויב וואלט מען עס געקענט אריינלייגן, יא. אבער ס'איז טאקע נישט. אינטערעסאנט.
Speaker 2: אפשר איז עס נישט די זעלבע? הבערה מיינט לגבי אן אנדערע ענין, צו מאכן... ביי אפיה דארף מען דאך האבן מאכן. ווען איינער גייט מיט די סדר ווייל ער מאכט ברויט, גייט ער אויך טון הבערה און כיבוי, יא. אינטערעסאנט טאקע. אפשר דעמאלטס... מ'גייט זען שפעטער וואס פונקטליך וויאזוי מ'איז עובד אויף הבערה אליינס. אבער אקעי.
Speaker 1: ווייטער, די נעקסטע מלאכות איז... ס'קען זיין, איך קען אריינשיינען אז איך קוק עס אן, ווייל היינט איז א בנין זייער א גרויסע קאמפליקעיטעד זאך. ס'קען זיין זייער איידיע איז געווען זייער סימפל, צוזאמשטעלן שטיינער, און ס'איז טאקע נישט געווען. איך קוק עס אבער אן אז בנין קען מען מאכן אזוי ווי פת, ס'איז מער א קאמפלעקס זאך.
Speaker 2: ניין, לאמיר זיין קלאר. נישט עקזעקטלי, ווייל מ'זאגט צו דיר אז די פת הייבט מען זיך אן פון... דו פארשטייסט אויך, פון באקן ברויט און איינזייען איז דאך דא א יאר. פון חרישה ביז אפיה איז א יאר. אבער בויען אויך. ס'איז דא א פאר וואס מ'קען טאקע פארשטיין, ס'איז דא דש, זורה, בורר, זענען בערך די זעלבע זאך, דארט איז טאקע אביסל א שאלה. אבער צווישן חרישה ביז אפיה איז אנדערע זאכן. ס'איז נאר אזוי ווי א פראסעס. איך זאג, אין עשיית בגדים ווייסט ער פון די מאשין, ער ווייסט פונקטליך פון די בשתי בתי נירין און וויאזוי מ'מאכט דעם מסכת. אבער בנין, עפעס, ער ווייסט נישט אז מ'דארף קנעטן א סעמענט און מ'דארף נאכדעם מאכן שטריק און אויסהאקן די שטיינער. אקעי, מען ווייסט נישט, ס'איז נישט קלאר פארוואס. איך מיין אז ס'איז מער אזאך פון משכן ווי מען זאגט. איך ווייס שוין וויפיל מ'קען פרעגן דא מיט סברא, פארוואס למשל געוויסע מלאכות האט מען געמאכט די מעין מלאכה אב. איך ווייס שוין, ס'איז דא אין דעם זייער א גרויסע קלוגקייט, איך ווייס נישט, אזוי האט מען אוועקגעשטעלט קאטעגאריעס. ס'איז זיכער דא א מינינג, ס'דארף זיין א מינינג, אבער מ'זעט, ס'איז דא זאכן וואס איז א תולדה וואס איז מער אפט אז מענטשן זאלן טון למשל, און פאר סאם ריזען איז עס געווארן א תולדה פון וואטעווער.
Speaker 1: אפשר וועגן די משכן, די גמרא זאגט דאך אלעמאל וועגן די מלאכת המשכן. אפשר אין משכן האט מען נישט געמאכט קיין סעמענט, ס'איז געווען זייער א סימפל בנין. וואס איז יא געווען? ס'איז געווען די סארט בנין פון א אריגה, פון צורייסן די יריעות, אלע סארט בנינים מיט די יריעות. אבער ס'איז נישט געווען קיין חכמה במבנה אין משכן.
Speaker 2: טאקע דארטן זאגט מען למשל, קאכן איז דאס א ממנה, און מ'רעדט דאך טאקע עבודות פון די משכן. קען זיין. נישט קלאר, ס'איז א גוטע שאלה, וואסער, און מ'דארף טראכטן די וועגן. אבער אונז לערנען אביסל בקיאות'דיג, סאו איך ווייס שוין, מ'קען. אקעי, נאך פון וואסער.
Speaker 1: די נעקסטע זאך איז אזוי ווי חורש ביז אפיה, פון ווען ס'איז דא א בהמה אין די וואלד ביז האבן פון דעם א ספר תורה, א פארמעט. איז אזוי, והצד, פאנגען א בהמה, און שוחטו, אפשיטו, אפשיילן די הויט, אויסארבעטן די הויט, ומחקקו, אנגרייטן די הויט ס'זאל קענען ווערן פארמעט. דאס איז אביסל מער א דיטעיל פון האבדה, אדער נישט א דיטעיל, נאר ס'איז אן אנדערע אב, אבער אויסארבעטן די הויט, אדער ארויסנעמען אלע האר פון די הויט. מחיקה מיינט מיין איך גלאט מאכן. גלאט מאכן, דאס איז דאך, אדער קען מען מיינען ארויסנעמען אלע האר. אבער עיבוד איז דאך אויך עפעס אזא סארט זאך ווי גלאט מאכן. עיבוד איז מער מיט מ'לייגט עס אריין אין די קעמיקעלס, און ס'ווערט... קען זיין עיבוד איז אויך קען זיין טרעטן אויף די הויט, אויב איך געדענק גוט. יא, נישט די זעלבע ווי מחיקה. יא, מחיקה איז שוין נאך די עיבוד, ס'איז שוין מער דיטעיל מער דעם.
וחתכו, צו שניידן די הויט, דער רמב"ם האט אונז געזאגט פונקטליך אז די ספר תורה וועט זיין געשטעלט פון יריעות, דארף מען עס צושניידן. והכתיבה והמחיקה, שניידן, שרייבן, און אסאך מאל דארף מען מעקן כדי צו שרייבן. והשרטוט, מאכן ליינס כדי מ'זאל קענען שרייבן גראדע ליינס. דער רמב"ם האט געזאגט אז מען דארף טון ביי א ספר תורה.
Speaker 1: שוין. צוויי מלאכות פון אש איז אנצינדן און אויסלעשן, הבערה און כיבוי. און די לעצטע מלאכה איז... אה, סארי, אין די משנה שטייט "המכבה והמבעיר", און דער רמב"ם שרייבט אין די ריכטיגע סדר, הבערה פאר כיבוי. אבער ס'איז נישטא וואס אויסצולעשן פאר ס'איז אנגעצינדן. אבער ס'איז דא פשטות א לאדזשיק אז בעצם מיט די ענין מלאכה טוט מען קודם הבערה.
בונה וסותר איז אויך אזוי אין די משנה? יא. הבערה און כיבוי שטייט "המכבה והמבעיר". ס'איז אינטערעסאנט. ס'איז דא אין דעם עפעס א סוד. ער ברענגט, דער מאירי זאגט עפעס, ווייל געווענליך, איך האב נישט פארשטאנען, ווייל למעשה דארף מען קודם אנצינדן די פייער. עפעס האט ער געזאגט פארוואס ס'שטייט אין די משנה קודם כיבוי און נאכדעם הבערה.
Speaker 1: און די לעצטע איז הוצאה מרשות לרשות, טראגן פון איין רשות צו די אנדערע. דאס איז די אב מלאכה פון הוצאה.
Speaker 1: שוין. זאגט דער רמב"ם אזוי, דער רמב"ם איז מסביר, "כל אלו המלאכות", די אלע זאכן וואס אונז האבן דא געשמועסט, די ל"ט, "וכל שהן מעניינם", אויכעט זאכן וואס זענען די זעלבע זאך ווי דעם, "הן נקראים אבות מלאכות". יא, דער רמב"ם האט א חידוש, "לאפוקי תולדות", אז ס'איז נישט נאר דא אבות און תולדות. וואס מיינט אבות און תולדות? גייען מיר לערנען, אן אב איז די עיקר מלאכה, און א תולדה איז א זאך וואס איז ענליך דערצו אבער נישט ממש. קומט אויס אז ס'איז דא וואס איז די זעלבע מלאכה, נאר מיט אן אנדער נאמען, אדער מיט אן אנדערע פעולה, אדער מיט אן אנדער אופן, אבער בעצם איז עס די זעלבע מלאכה, ס'איז אן אב מלאכה.
איך מיין אז דער רמב"ם זאגט אז די נעמען פון די אבות זענען נישט א קארגע דעפינישאן נאר צו זיין, למשל, מחיקת האות נאר מיינען די עקזעקט פעולה פון מחיקת האות, נאר ס'איז א ביסל א ברייטערע קאטעגאריע. און נאכדעם איז דא עפעס וואס איז נישט די זעלבע זאך, נאר ס'איז א שוואכערע ענליכקייט, דאס ווערט שוין א תולדה. פונקט די חילוק צווישן די ענליכקייטן וועלן מיר פרובירן צו פארשטיין ווען דער רמב"ם וועט ברענגען די דוגמאות.
דאס הייסט "מעניינם". "ענין" מיינט די מינינג, די קאנצעפט, ווי דו זאגסט, נישט די ווארט "חורש" למשל, נאר ס'איז די איידיע פון חורש. און א תולדה מוז זיין נישט די איידיע פון חורש. ס'איז דא דער טאטע'ס חבר, ער איז אויף די זעלבע לעוועל פון די טאטע, און ס'איז דא דער קינד, ברידער'ס, און ס'איז דא קינדער וואס שטאמען פון דעם. קיצור די ענינים, ברענגט די רמב"ם דריי דוגמאות, וואס הייסט יא, אה, פונקט ווען מיר טראכטן, וועלן מיר זען ביי די תולדה פון חורש, וועלן מיר זען די חילוק צווישן די מינים און די תולדותיהם.
Speaker 1: קיצור די מינים, אחד החורש, אויב איינער אקערט די געווענליכע וועג פון אקערן, או החופר, אדער איינער גראבט, או העושה חריץ, אדער איינער מאכט א קריץ. איך ווייס נישט פונקטליך וואס דאס מיינט בכלל, ווייל איך זע נישט די דריי דוגמאות, באט מסתמא איז דא א געוויסע וועג וויאזוי מ'טוט געווענליך חורש. איך ווייס, אן אקס פארט און מאכט אזא מין ליין. וואס איז די חילוק צווישן חורש און עושה חריץ? איך וואלט געזאגט אז ס'איז ממש די זעלבע זאך, נישט מינים.
זאגט די רמב"ם, אפילו עפעס וואס מ'רופט נישט מיט די ווארט חורש, אבער חורש מיינט... ניין, איך מיין וויאזוי ער זאגט דא איז, חורש מיינט מאכן... אקערן מיינט וואס? מאכן ווייך די ערד, אדער אזא סארט זאך, עפעס קראצן אין די ערד. זאגט ער, ס'איז דא אויף דריי מיני וועגן וויאזוי מ'קען אנרופן קראצן אין די ערד. לאמיר זאגן, אין א נאסערע ערד הייסט עס אזוי, אדער אין א טרוקענע, אדער ווען מ'דארף מאכן אביסל א טיפערע. חופר זעט יא אויס ווי טיפער ווי חורש. חורש מאכט מען נישט קיין טיפע לאך. חורש גראבט מען אביסל אויף, יא, מ'מאכט אז די הארטע ערד זאל ווערן אזוי פאפי. חופר מיינט אריינגראבן. וואס איז די טעכנישע חילוק פון די דריי זאכן בכלל?
Speaker 2: ס'איז אמת אז אין בעיסיק איז עס די זעלבע זאך, אלע מאכן א לאך אין די ערד. פארדעם טאקע זענען זיי אלע די זעלבע מלאכה, יא. אונז דארפן פארשטיין פארוואס איז עס די זעלבע זאך. די חילוק איז נאר, א חורש נוצט אזא טול. דאס איז די טול וואס הייסט א חורש. חופר איז ווען מ'טוט די זעלבע פעולה, מ'טוט די זעלבע אויפטו, אבער מיט אן אנדערע מין מאשין אדער וואס, אן אנדערע כלי. קען זיין אז ס'איז אביסל פענסי אנדערש די אויפטו. א חורש מאכן, ווי דו זאגסט, טיפער אדער ווייניגער טיף, אדער... אבער עושה חריץ איז די גרעסטע, מ'קען עס טון אפילו מיט די באנק, אויב מ'טוט עס מיט די הענט.
Speaker 1: ער זאגט אזוי, די מאירי, ער זאגט אז חורש געווענליך מיינט א מענטש מיט א בהמה, און חופר אדער חריץ זענען אנדערע אופנים, ווען א מענטש טוט עס אליין מיט זיין האנט אדער מיט אן אנדערע... חופר איז אז ער גראבט מיט א שאוול, אזא סארט זאך, און חריץ איז אז ער האקט מיט א האמער. א צווייטע, ר' יונה זאגט אנדערש. ס'האט צו טון, אה, ביי חורש רוקט מען אוועק די זאמד, און ביי חופר לאזט מען די זאמד אין פראנט. אקעי. ס'איז אויך אמת, אבער ס'איז איין ענין. ס'איז גערעכט אז ס'איז די זעלבע תוצאה און די זעלבע פעולה אפילו, סיי די זעלבע תוצאה און סיי די זעלבע פעולה, ער שניידט א לאך, אזא קליינע לאך אין די ערד, אבער ס'איז אנדערע וועגן. וועגן דעם הייסט עס, אפילו זיי פרעגן, ס'איז חורש, הייסט נישט חורש, אבער ס'איז א חורש, ממילא איז עס א חורש אפילו ס'הייסט נישט חורש. "שכל אחת ואחת מהם חפירה היא בקרקע" — ס'איז א סארט וועג פון מאכן א גרובעריי, א לאך אין די קרקע, "ואין ענין אחד היא".
Speaker 1: וכן, גייט ער זאגן אויך, ער גייט ברענגען די גמרא פון זריעה. "אחד הזורע זרעים", געווענליך זריעה מיינט... די זאכן האבן א unique נאמען, ס'איז אינטערעסאנט, אבער ס'איז דא אפאר זאכן וואס האבן unique נעמען פאר יעדע פעולה. ביי זריעה זאגן זיי, נישט נאר פעולות, ס'איז דא ביי חפצים, קוצר איז דא אזא זאך. זריעה טייטשט אז מ'שניידט seeds, יא, ביי קוצר גייען מיר זאגן. געווענליך ווען מ'זאגט זורע, האט עס צוטון מיט די ווארט זרעים, ער פלאנצט איין זרעים, קערעלעך. ער מאכט קערעלעך זאלן וואקסן, געבן זיי א נאמען זריעה. ס'מיינט נישט דווקא אז מ'מאכט קערעלעך וואקסן, מ'מאכט עפעס וואס וואקסט.
זאגט ער, ביימער, ווען מ'פלאנצט איין ביימער, רופט עס נישט זריעה, מ'רופט עס נוטע. אדער מ'מאכט נישט מיט קערעלעך. ס'איז דא צוויי וועגן פון איינפלאנצן א בוים: דו קענסט נעמען א קערל אריינגעבן אין די ערד, דו קענסט נעמען א שטיקל בוים וואס איז געווען, א שטעקן אריין, אדער עפעס אזוי. אפשר איז דא אויך מיט קערעלעך?
Speaker 2: ניין, איך מיין אז ס'איז פשוט אן אנדערע... ווען מ'פלאנצט איין א בוים... לאמיר זאגן מיט קערעלעך, א פרוכט, א פרוכט בוים איז דא קערעלעך. מ'מאכט עס נישט מיט קערעלעך געווענליך, וועגן דעם הייסט עס טאקע אנדערש. מ'מאכט עס געווענליך מיט א בוים וואס איז שוין דא, מ'נעמט אפשר א צווייג און מ'לייגט עס אריין אין די ערד, עפעס אזוי. ערגעץ וואו איז דא קערעלעך. ס'איז אויך דא א וועג פון נעמען שוין אן existing בוים, ס'איז אויף שנעלער. היינט זיכער, מ'פלאנצט כמעט קיינמאל נישט ביימער מיט קערעלעך, ס'איז זייער נישט efficient. ווייל געווענליך ביימער האבן געווענליך א וועג וויאזוי זיי ווארפן אליינס אראפ זייערע קערעלעך און ס'וואקסט. איך רעד נישט פון דעם, איך רעד איינער פלאנצט א בוים.
Speaker 1: ס'איז דא זרעים מיינט, אזויווי תבואה, ס'איז דא זאכן וואס איז דער ניגון איז צו מאכן מיט קערעלעך. געווענליך ביימער מאכט מען נישט מיט קערעלעך, אזוי מיין איך, פאר די מערסטע טייל. קען זיין, ווייל איך מיין דער עיקר ווארט דא, אפילו מען רופט עס נישט דאס ווארט זריעה, אבער דאס ווארט איז ווען מען פלאנצט אפילו זיין אזעלכע זאכן. אין די סארט פעלער איז נישט נאר א רופט פאר וואס האט אן אנדערע נאמען.
Speaker 1: די נעקסטע איז נאך א מער אן "obvious" אנדערע מין זאך, אבער עס איז אויך די זעלבע קאטעגאריע ווי זריעה. אוי, א מבריח עלנות, און וויינער שטעלט סאך די סארט פעלער,
Speaker 1: איך רעד נישט פון דעם. ווען דער איינער פלאנצט א בוים, דא זורע מיינט אזויווי תבואה. ס'איז דא זאכן וואס איז דער נויטיגערס צו מאכן די קערלעך, געווענליך ביימער מאכן נישט קיין קערלעך. אזוי מיין איך פאר די מערסטע טייל. קען זיין, אבער איך מיין די עיקר ווארט דא איז אפילו מ'רופט עס נישט די ווארט זריעה, אבער די ווארט איז ווען מ'פלאנצט עס זאל זיין א חילוק אין די סארט פירות, נישט סתם א ריזן ווארט וואס האט אן אנדערע נאמען.
די נעקסטע איז נאך א מער אבוויעס אנדערע מין זאך, אבער ס'איז אויך אין די זעלבע קאטעגאריע ווי זריעה. או, המבריך אילנות, ער מיינט ער שטעלט צוזאם צוויי ביימער. ס'טאטשט ער בינדט צוזאם צוויי ביימער. מבריך מיינט ער נעמט א שטיקל צווייג פון דעם בוים און ער לייגט עס אריין אין די ערד. און מרכיב איז... סאו וואס איז די חילוק צווישן נוטע און מבריך? נוטע איז ווען מ'שניידט אינגאנצן אפ א שטיקל און מ'לייגט עס אריין אין א פלאץ. מבריך איז ער נעמט א לעבעדיגע בוים, ער שטעקט אריין איין שטיקל אין די ערד, שפעטער ווען ס'הייבט אן צו וואקסן דארט שניידט ער עס אפ טאקע. ס'טאטש ס'זאל זיין אין די ערד און ס'זאל נאך יונג זיין פון די פריערדיגע בוים.
Speaker 2: יא.
Speaker 1: אקעי. או המרכיב, ער שטעלט צוזאם, ער לייגט אריין א שטיקל פון איין צווייג און ער לייגט עס ארויף אויף אן אנדערע צווייג וואס איז מקווה אין אן אנדערע בוים. או הזומר, אדער איינער וואס שניידט אראפ כדי ס'זאל קענען וואקסן, יא? כל אלו אב אחד הן, מאבות מלאכות.
זעסט אבער אז דא איז עס נאך אביסל ווייטער, יא? ביי א מבריך אדער עטליעסט א זומר, יא? ביי חורש איז אלע דריי געווען הכשרה בקרקע. א זומר, איז דאך ער טוט אינגאנצן אן אנדערע זאך, ער שניידט. ער זייעט נישט, ער שניידט. אבער דאס איז די וועג פון מאכן אז ס'זאל וואקסן. אבער ס'איז נישט קיין תולדה, דאס איז ממש ענין אחד. ווי ענין אחד? כל אלו עניינו להצמיח דבר, וואלט אונז זען עפעס צו מצמיח זיין. מאכן וואקסן. זייער גוט. מאכן וואקסן. אפילו ער טוט עס דאך די פעולה פון שניידן, אבער מיט דעם מאכט ער וואקסן די... פארוואס שניידט מען? ווייל די אנדערע זאלן וואקסן גוט, רייט?
און פארוואס וואלט דאס נישט געווען למשל א תולדה? מ'וועט זען שפעטער ביי די אנדערע די גמרא'ס פון תולדות. א זומר סאונדס ווי ס'וואלט געווען א גוטע תולדה. ניין, ס'איז נישט קיין תולדה. א תולדה, באלד וועלן מיר זען. אבער דו פארשטייסט אבער אז די זומר, אונזער ענטפער אבער ביימער מאכן, וויאזוי מאכט מען ביימער וואקסן? ס'איז דא פינף וועגן צו מאכן ביימער וואקסן. וואס מאכט א בוים? כ'האב פינף וועגן, מען קען זורע זיין, מען קען נוטע זיין, מען קען מבריך זיין, מען קען מרכיב זיין, מען קען זומר זיין, פינף וועגן, רייט? דאס איז בעיסיקלי וואס ער זאגט.
יא, ס'איז אינטערעסאנט וואס דא שטייט אזוי, ווען א מענטש גייט איינעם מיט א מיט א מעסער אין ראש השנה א שטיקל פון א בוים, ווייסט ער נאך נישט קלאר צי ער טוט יעצט קוצר אדער זומר?
Speaker 2: ממ.
Speaker 1: ס'איז אינטערעסאנט, ער זאגט נישט אז דאס איז א תולדה, דאס איז ממש דער אב פון די נטיעות, אינטערעסאנט.
Speaker 2: אפשר איז דאס אן אנדערע סעזאן, קוצר איז ווען ס'איז שוין דא, אבער זומר מאכט מען אנהייב סעזאן ווען ס'איז נאכנישט געוואקסן און כדומה, ס'איז נישט... כ'ווייס שוין, אפשר מאכט זיך אז מ'קען עס טון אין די זעלבע צייט.
Speaker 1: זאגט דער רמב"ם: וכהאי גוונא, אך הקוצר, דער מלאכה פון קוצר, קוצר ניצט מען אויף תבואה, ביים שניידן תבואה, אדער קטנית, דאס הייסט אויך קוצר. אבער ס'איז דא אנדערע מינים שניידן, אנדערע סארטן חיבורים לקרקע וואס האט אנדערע נעמען. למשל ביי ענבים הייסט עס בוצר, אדער ביי תמרים הייסט עס גודר, אדער ביי זיתים הייסט עס מוסק.
Speaker 2: גודר... גודר, זעט עס אויס, דא שטייט... מוסק, גודר.
Speaker 1: אוי אריית תאנים, אדער איינער שניידט תאנים. כל אלו אב מלאכה אחת, שכל אחד ואחד עניינו לעקור דבר מגידולו.
מיינט, די כוונה איז ארויסצורייסן עפעס פון די פלאץ ווי ס'וואקסט. ועל דרך זה שאר אבות, אז דער אב מיינט נישט נאר דער קארגער טייטש פון דעם ווארט, ווי למשל זריעה האט צוטאן מיט זרעים, אבער ער זייט אויך...
Speaker 2: דאס איז אויך קוצר.
Speaker 1: לכאורה דא אויך האסטו א חילוק אין די פעולה. ס'הייסט תבואה שניידט מען מיט א, מען ווייסט וואס איז א שניידער מאשין, און ביי ענבים דארף מען שניידן מיט אן אנדערע סארט מאשין, דאס איז אן אנדערע סארט פעולה, ס'איז א ריזן פאר וואס זיי האבן אנדערע נעמען. איך מיין, פארשטייט זיך... מ'האט אן אנדערע ווארט פאר שניידן ענבים... ס'איז אן אנדערע פעולה, מ'דארף אנדערע טולס, ס'איז אנדערע אומנות אביסל און אנדערע זאכן. פארשטייט זיך ס'איז די זעלבע איידיע, פאר דעם איז עס טאקע די זעלבע ענין, אבער איך וויל ארויסברענגען אויך אביסל די חילוק.
Speaker 2: מיר וויסן צו דאס איז די סיבה פארוואס זאלן זיי גלייך האבן אנדערע ווערטער, ס'איז אינטערעסאנט פארוואס זיי האבן אנדערע ווערטער. איך פארשטיי אז די ווארט איז וועגן די אנדערע פעולות.
Speaker 1: און וואס איז די אנדערע פרוכט? ווייל יעדע פרי האט באקומען זיין נאמען. מ'זעט אזא זאך נישט אין קודש אז זיי האבן די זעלבע נאמען. אפשר ווייל זיי ביידע וואקסן ענליך, זענען זיי א סארט ענליכע.
Speaker 2: אבער ס'איז אביסל אנדערש. טראכט אריין, תבואה שניידט מען אזוי. איך קען זיך פארשטעלן, איך ווייס נישט, מ'שניידט עס אביסל אנדערש. זיתים, למשל, שאקלט מען די בוים ביז איך ווייס נישט וואס. וואס איז די אנדערע וועגן וויאזוי מ'נעמט עס? ס'איז נישט אלעס שניידט מען מיט א... וויאזוי הייסט די זאך וואס מ'שניידט תבואה? די רינדעכיגע זאך?
Speaker 1: יא.
Speaker 2: היינט מאכט מען סתם א קאמביין.
Speaker 1: אקעי, איז דאס איז די טייטש פון ענין המלאכה, און די רמב"ם זאגט דאס איז נישט קיין תולדה, נאר אן אב, ס'איז די זעלבע זאך. ס'איז אנדערע ווערטער. ווען מ'האט געלערנט אבות מלאכות, מיינט אזוי ווי דו זאגסט, ס'מיינט נישט ליטעראלי קוצר, ס'מיינט די הגדרה, די זאך פון לעקור דבר ממקום גידולו.
פארוואס זאגט מען קוצר? ווייל ס'איז שכיח. מ'קען זאגן לעקור דבר ממקום גידולו. ניין, ס'וועט נישט געבן קיין מופשט'דיגע. די ל"ט מלאכות זענען נישט מופשט'דיג. די לעקור דבר ממקום גידולו איז שוין מער א מופשט'דיגע דמיון צווישן די אלע זאכן. אבער די טייטש פון די ווארט איז קוצר, שניידן. אבער געווענליך שניידן מיינט א מיוחד'דיגע ווארט פאר תבואה. ער זאגט אז ס'איז נאר א שגור הלשון. און די זעלבע זאך מיט זורע, ער מיינט נישט דווקא זריעה, נאר ער האט אנגעכאפט אפשר די מערסטע אפטע, געווענליך ווען מ'שניידט איז תבואה אדער אזא זאך.
Speaker 1: שוין. יעצט גייט די רמב"ם זאגן וואס זענען די תולדות, ווייל די אלע אבות האבן תולדות. זאגט די רמב"ם, התולדה היא מלאכה הדומה לאב מאלו האבות. ס'איז ענליך, אבער ס'איז נישט די זעלבע זאך. מ'נעמט עס נישט מעניינא, נאר א תולדה וואס שטאמט פון אים.
כיצד? המחתך את הירק מעט מעט לבשלו, איינער שניידט א ירק אויף קליינע שטיקלעך כדי עס צו קאכן. ער וויל מאכן א זופ, דארף ער שניידן די ירק זייער קליינע שטיקלעך. הרי זה חייב, שזו מלאכה תולדת טחינה, ווייל די מלאכה איז א תולדה פון טחינה, וואס איז מאלן. וואס איז מאלן? וואס איז צו מאלן? וואס איז די פעולה פון מאלן? שהטוחן לוקח גוף אחד, ער נעמט איין גוף, ער נעמט א קערנדל פון ווייץ, ומחתכו הרבה. איז ווען איינער צעשניידט ירק טוט ער אן ענליכע זאך. הגם ס'איז אין א וועג אנדערש, ווייל דארטן נעמט ער א קערל ווייץ און ער מאכט עס אין מעל, און דא בלייבט עס א ירק, נאר אין קליינע שטיקלעך, אבער ס'איז דאך א תולדה.
סאו לאמיר טראכטן, וואס וואלט געווען עניינו של טחינה? כלומר דבר הדומה לזה, ריבוי תולדות הטוחן.
ס'איז אינטערעסאנט אז דער רמב"ם קריכט אוועק פון זורע קוצר און ער נעמט אן אנדערע דוגמא, ווייל די אינטערעסאנטע זאך איז דאך צו קאמפעירן די תולדה ווערסעס די עניינו. וואס איז דא ביי טחינה? אבער למשל, וואס וואלט געווען עניינו של טחינה, די ממש עניינו? ווען נישט מ'צעמאלט ווייץ נאר מ'צעמאלט עפעס אנדערש, איך ווייס נישט וואס. און די תולדה דערפון איז ווען ס'ווערט נישט אנגערופן צעמאלן, קיינער וואלט נישט געזאגט אז דער מענטש צעמאלט, אבער דו גייסט זיין מפשיט די זאך. וואס געשעט דא? ס'געשעט דא אז מ'נעמט א גרויסע זאך און ס'ווערט אין קליינע שטיקלעך. און מיט דעם איז מחתך ירק אויך אן ענליכע זאך.
איך קען דיר נאכזאגן דעם מגיד משנה אין די הקדמה, ער טרייט צו זאגן א ווארט צו מסביר זיין דעם חילוק. ער זאגט אזוי, אז ס'איז דא מלאכות וואס איז די זעלבע, ער רופט עס "בדימיונם", די זעלבע עקזעקט מלאכה, נאר ס'איז אנדערש אדער מיט די זאך וואס מ'טוט עס צו, אדער מיט די אופן וואס מ'טוט עס. ער רופט עס "איכות הפעולה", די וועג וואס מ'טוט עס, נישט די פעולה אליין. ס'איז די זעלבע פעולה, נאר ס'איז אן אנדערע סארט איכות וויאזוי מ'טוט עס, אדער ב"איכות הנפעל", די זאך וואס מ'טוט עס צו.
הא למשל, קוצר און בוצר, דאס איז די עקזעקט זעלבע פעולה, נאר ס'איז אן אנדערע נפעל, מ'טוט עס צו אן אנדערע זאך. אדער זורע און נוטע, ס'איז אביסל אן אנדערע פעולה, אבער ס'איז נאר אן אנדערע איכות הפעולה, אן אנדערע וועג פון טון די עקזעקט זעלבע זאך.
משא"כ למשל מחתך את הירק, ס'איז ענליך אבער ס'איז נישט די זעלבע פעולה. דא זאגסטו דו שניידסט, דא מאכסטו מעל, דא מאכסטו נישט קיין מעל, דא מאכסטו קלענערע שטיקלעך. נאר ס'איז ענליך, ווייל ס'איז ביידע האבן אן ענליכקייט, אויב מ'מאכט אזוי א גרעסערע קאטעגאריע, און מ'זאגט נעמען איין גוף און עס צעטיילן אויף א זאך, איז דא דאס טוחן, אבער ס'איז נישט א טוחן. ווייל טוחן איז די טייטש, אזוי ווי דו מאכסט פון ווייץ מעל. דא האסטו נישט געמאכט פון ווייץ מעל, נישט נאר. ווען דו וואלסט געמאכט, אזוי ווי דו זאגסט, דו מאכסט פון קארן מעל, איז אויך טוחן, אפילו אפשר אביסל אנדערע טולס מאכסטו פון דעם.
Speaker 2: ס'איז מובן, יעצט טאקע, ווען נישט ער וואלט געשניטן קליינע שטיקלעך פאר א סאלאט, נאר ער מאכט דערפון א פאודער, וואלט דאס געווען טוחן אליין.
Speaker 1: יא. ווען איינער מאכט, סתם, איך ווייס, קארן פאודער, אדער עני אזא סארט זאך, וואלט איך געזאגט דאס הייסט די אב פון טוחן, ווייל ער צעמאלט עפעס, ער מאכט פון א פרוכט זאל ווערן עפעס א שטויב. אבער דא מאכט ער פון א גרעסערע שטיק פרוכט זאל ווערן קלענערע שטיק פרוכט. ס'איז נאר א תולדה ווייל ס'האט אן ענליכקייט.
ער זאגט, "אף על פי שטחינה משנה הגוף הראשון לגמרי". דאס איז די... אזוי ווי דו זאגסט, די מאגנישע הגדרה. ס'איז ענליך, דו ווילסט זאגן טעכניש, ס'איז די זעלבע קעטעגאריע אין א ברייטערע קעטעגאריע. ס'איז דא א קעטעגאריע, א גרעסערע קעטעגאריע פון שניידן איין גוף אויף אסאך. דאס איז עס. אבער ס'איז נישט אין די מער מצומצמ'דיגע זאך פון מאכן פון איין זאך א גאנצע אנדערע זאך, יא, ער האט עס אינגאנצן צעמאלן, ס'איז געווארן מעל. שטימט?
Speaker 2: יא.
Speaker 1: לאמיר גיין צו א גרעסערע קעיס וואס איז מער קאמפליקירט. ס'איז טאקע אינטערעסאנט אז די רמב"ם האט נישט געטראפן קיין עקזעמפל פון קוצר וואס איז נאר... פונעם מוט אין...
Speaker 2: יא. קוצר איז דאך דא. ווען איינער רייסט ארויס האר, איז עס קוצר פון... ווייל מ'נעמט ארויס א פסולת ממקום גידולו. ניין? ס'איז נישט וועגן האר. מ'דארף עס זען אין די נעקסטע פרק, מ'וועט זען.
Speaker 1: אקעי. ולכאורה, זאגט די רמב"ם נאך א דוגמא פון א תולדה פון טחינה. ער זאגט דיר, "הלוקח לשון של מתכות", איינער נעמט א... לשון איז אינטערעסאנט, אמאל א מין וועג, א מין סייז פון מאכן לשון של ארגמן, לשון של מתכות. ס'איז אזא קליינע לענגליכע שטיקל, סתם וואס זעט אויס ווי א צונג. ס'איז א מין, איך וויל זאגן, א פעק, איך ווייס, א שטיק פון א מתכת, "ושף אותו", ער רייבט עס אן. וואס האט עס מיט די שבירת קדרות פון די זעלבע לשון? איך ווייס נישט. ער צערייבט עס "כדי ליקח מעפרו", צו האבן א פאודער, צו האבן א שטויב פון מתכת. כדרך שעושין צורפי זהב, אזוי ווי טוען צורפי זהב. איך מיין אז אין די גאלד ווארפט מען אריין נאך אביסעלע שטיקלעך פון אנדערע מתכות וואס זאל עס מאכן מער הארט.
און ער זאגט, דאס איז תולדות טוחן, ווייל די ענין איז נעמען א גוף אחד און מחלק זיין לגופים הרבה.
אפילו הגם דו האסט געזאגט אז איך ווייס, צורף זהב איז עפעס קאנעקטעד מער צו, איך ווייס נישט, בונה, איך ווייס נישט וואס – ניין, אבער וואס איז געשען? דא האט ער גענומען א זאך וואס איז איין שטיק און ער האט עס צעמאלן אין קליינע שטיקלעך, איז דאך דאס טוחן.
אבער פארוואס איז עס נישט קיין טוחן ממש? ס'סאונדט עקזעקטלי ווי טוחן. סך הכל מיט גאלד אנשטאט מיט ווייץ.
ס'קען זיין די זעלבע זאך, ווייל דא איז עס געבליבן מתכת. ווען איינער פרעגט איינער וואס זענען די קליינע שטיקלעך, איז עס קליינע שטיקלעך פון מתכת. ס'איז נישט אזוי ווי פון א ווייץ איז געווארן מעל. מעל איז נישט קליינע שטיקלעך ווייץ? מעל זעט נישט אויס ווי פיצי ווייצלעך. מעל איז א נייע זאך. ס'איז טייטש די אינסייד פון די ווייץ. דו קוקסט אן א ווייץ און... איך ווייס נישט.
ס'איז אינטערעסאנט. לכאורה די שינוי וואס איז געשען צווישן א שטיקל מתכת און קליינע שטיקלעך דערפון איז שוה בערך. איך ווייס נישט. ס'איז אן אינטערעסאנטע זאך, ניין?
ער פרובירט צו מסביר זיין אן אנדערע חילוק. איך כאפ נישט וואס ער זאגט. אפשר טאקע וועגן דעם וואס ס'איז נאך גרעסערע שטיקלעך, די עפר איז נאך גרעסער רעלאטיוו צו די...
דו קענסט אבער נאכקוקן אביסל אנדערש, אז די ווייץ איז דאך נאך אונטערוועגנס, ס'איז דאך נאך נישט געענדיגט ביז ס'איז געווארן מעל. ס'איז נאך א חלק פון... ס'איז נאך א חומר. די ווייץ איז די אומגעענדיגטע מעל. וואס איז א ווייץ? א מעל אין פאטענשל.
א לשון של מתכת איז לאו דווקא. מ'קען עס נוצן אויף פארשידענע מיני וועגן, מ'קען מאכן דערפון א גראבע שטיקל. ס'איז ווייניגער שינוי אין די גוף הדברים, ס'איז נאר א געמיש אין די הגדרה.
אהא, אינטערעסאנט. אקעי.
וכן הלוקח חלב ונותן בו קיבה – ער האט אריינגעלייגט די קיבה פון די בהמה, ער האט אריינגעלייגט די שטיקל פון די בהמה'ס קיבה, די בית הקיבה איז די מאגן, וואס האט אין זיך א שארפקייט און דאס מאכט די מילך זאל ווערן זויער און ס'זאל ווערן דערפון קעז – כדי לחבצו צו מאכן דערפון קעז, הרי זה חייב משום תולדת בורר, שהפריש הקוס – ער האט אוועקגענומען די געדיכטע חלק פון די מילך פון א חלק פון די נאסע מילך, פון די ליקוויד.
ס'איז זייער אן אינטערעסאנטע זאך. וואס איז נישט די שוואכערע? מי הגבינה. קוס איז די וואסער און די... אה, די וואסער פון די הארטע חלק. אקעי. ער נעמט ארויס, ער טוט סעפערעיטן די וואסעריגע חלק פון די געדיכטע חלק.
דאס איז זייער אינטערעסאנט, ווייל דאס זעט ממש נישט אויס ווי בורר. ס'איז אן אנדערע מין זאך, ער האט אריינגעלייגט עפעס אן אינגרידיענט אין א טאפ. אבער די תוצאה איז ענליך.
אבער דא ברענגט ער עפעס וואס מיר האבן נאך נישט געהאט אזא זאך. ווען איינער זעט איינעם אריינלייגן עפעס, ס'זעט גארנישט אויס ווי איינער טוט בורר. בורר איז נישט עפעס אריינלייגן עפעס אין א טאפ. אבער די פועל יוצא דערפון – דאס איז די ערשטע מאל וואס מ'זעט אז מ'קוקט אויף די פועל יוצא. די פועל יוצא דערפון איז אז אדאנק זיין פעולה איז געווארן אפגעטיילט די חלב פון די...
איך מיין אז אלע מלאכות קוקט מען בעצם אויף די פועל יוצא.
ניין, אבער ס'איז נאר זייער אנדערש.
פארשטייט זיך, דאס איז א טעקניק.
לאמיר פרעגן פארקערט, פארוואס איז דאס נאר א תולדת בורר? פארוואס איז עס נישט בורר אליין?
ווייל בורר טייטשט מ'נעמט שטיקלעך, די זעלבע שטיקלעך, און מ'נעמט צעטיילט. דא האסטו געמאכט עפעס א פעולה, עפעס א כעמישע פעולה, ס'איז צעטיילט, איז דאס א תולדת בורר. וועגן דעם, רייט?
איך טראכט איך.
יא, איך מיין אזוי.
ואם גבנו וסחטו – און נאכדעם וואס ער האט גענומען די שטיק חלב וואס ער האט שוין אראפגענומען דערפון די קוס, די וואסער דערפון, די ליקוויד, און ער האט עס אויסגעפארעמט אז ס'זאל ווערן א שטיק.
נאר אינטערעסאנט, דא איז שוין ממש זייער אינטערעסאנט, וואס איז ער חייב? משום בונה.
וואו! ווען ער ווילט אויסקוקן ווי ער בויעט, ער שפילט זיך מיט קעיס, ער בויעט בונה.
אבער אויב קוקסטו אין די וואס איז די תכלית פון בונה, וואס איז די פועל יוצא פון זיין פעולה איז, צוזאמענעמען חלקים. "ש... לקבץ... כשמקבץ..." עפעס איז פון זייטן, די למ"ד איז איבעריג. "כשמקבץ חלק על חלק..." טשעקל... איך ווייס נישט. "כשמקבץ..." ניין, ס'איז עפעס ראנג דא.
אקעי, לאמיר קוקן וואס שטייט דא. ווען איינער איז מקבץ חלק על חלק ודבק אחד עד שיעשה גוף אחד או עד שדומה לבנין.
וואס איז א בנין? "כל המקבץ..." סארי, ס'איז נישט... אה, ס'איז "כל המקבץ". ווען איינער נעמט... וואס איז בויען א בנין? בויען א בנין דארף מען האבן אנדערע שטיקלעך ציגל, און מ'מאכט דערפון אז ס'ווערט איין הויז, אדער א באנטש יריעות, ס'ווערט איין אוהל. איז בויען. און אין גבינה איז די זעלבע זאך. דא איז א באנטש... גבינה איז א באנטש קליינע שטיקלעך קעז, אדער געדיכטע שטיקלעך אין די וואסער, און מ'נעמט עס צוזאם, ווערט עס א בונה.
"שכל המקבץ חלק על חלק ודבק הכל עד שיעשה גוף אחד, או עד שדומה לבנין."
דער רמב"ם האט דא די ווארט "גוף". דו נעמסט א באדי, נישט א גוף פון א מענטש. א גוף ביי דער רמב"ם מיינט ברייטער, אזוי ווי א טיש איז אויך א גוף, א באדי.
און די צעטיילן איז אסור, האט דער רמב"ם געזאגט פריער, טוחן האט מען צעטיילט אויף א געוויסע וועג. און דא זאגט ער, צוזאמענעמען ביז ס'ווערט איין זאך, דאס איז דומה לבנין.
וואס איז נישט שווער צו פארשטיין, ס'מאכט סענס. נאר ס'איז זייער אנדערש. גבינה איז נישט קיין בנין, מ'קען נישט... אקעי, ווייל ס'איז די תולדה.
יא?
לש איז דאך נישט די זעלבע, ס'איז נישט לש? די סוגיא גבינה איז נישט דומה ללש?
אקעי, מ'קען טראכטן, אויף אסאך זאכן קען מען טראכטן. וואנס מ'עבסטרעקט אזוי שטארק, פארדעם דארף מען די גמרא'ס א חקירות, צו דאס איז א תולדה שדומה, א תולדה שאינה דומה, ס'איז ענליך.
יא?
אבער דא דארף מען נאר די גמרא, דער רמב"ם וויל נאר די גמרא'ס א דין.
וואס הייסט א דוגמא? "וכל אחד מהמלאכות האלו אבות, ויש להם תולדות הדומים להם". דורך דעם וואס די פועל יוצא דערפון האט א דמיון. "ומגוף המלאכה הנעשית בשבת תדע מאיזה אב ותולדת איזה אב". אנשטאט וואס מ'דארף אמאל רעכענען צו א זאך איז אן אב ווייל ס'איז מעין אן אנדערע מלאכה, אזוי ווי למשל צו מאלן א שטיקל פון מתכת, דאס איז א תולדה, אנטשולדיגט. זאכן וואס ס'ווערט אן אב און ווען ס'ווערט א תולדה.
וואס וויל ער זאגן "מגוף המלאכה"?
איך מיין אז וואס ער שרייבט דא איז, "גוף המלאכה" מיינט ער וואס ער האט פריער געזאגט, נישט די פועל יוצא. גוף מיינט ער וואס ס'איז, יא, עקזעקטלי אזוי, די מער אבסטראקטע הגדרה.
ער זאגט, דו וועסט זען אז איך שרייב שפעטער אז עפעס איז א תולדה פון יענץ, טראכט אריין וואס איז דאס, נישט יעדע מאל וועל איך מסביר זיין די למדנות דערפון.
פארוואס טוט ער מסביר זיין? פארוואס מאכט ער כזה התבונן? ווייל ביידע זענען מכוון לחלק וכו'.
זאגט דער רמב"ם, איך קען דיר נישט יעצט מסביר זיין אויף יעדע דוגמא, דו ווילסט לערנען ווייטער הלכות שבת? קוק אריין, וועסטו זען אז יעדע מאל אויב איך זאג אז עפעס איז מעין א מלאכה, וועסטו פארשטיין פארוואס. טראכט אריין פון די וואס די מלאכה איז, וואס ער טוט, וועסטו פארשטיין פארוואס איז עס א מעין אדער פארוואס איז עס א תולדה פון יענע אב.
איך מיין, ווייל שפעטער איז ער דאך נישט מסביר בעצם. דא האט ער געזאגט א למדנות, דאס איז די תולדות בורר שערורייתא, און נישט יעדע מאל איז ער מסביר שערורייתא. אבער ער זאגט, ווען ער וואלט ווען סתם געזאגט מ'טאר נישט טון די און די זאך בשבת אן זאגן פון וועלכע, וואלט א מענטש געקענט אליין צוזאמשטעלן פון וועלכע אב אדער תולדה.
אבער געווענליך זאגט ער אויך אלס וועלכע איסור ס'איז, ניין?
רייט, סאו איך מיין אז ער מיינט נאר צו זאגן אז ער זאגט נישט די קאנעקשן אלעמאל. ער זאגט נישט פארוואס, וואס די שייכות איז, צו ווייל די פעולה איז ענליך צו ווייל די פועל יוצא פון די פעולה איז ענליך.
עקזעקטלי. וואס איז די למדנות? וואס איז די... ער זאגט דיר דאך פיינע הגדרות. דו ווילסט זאגן אז טוחן איז מפריד חלקי גוף אחד, דאס איז דאך א למדנות וואס דער רמב"ם האט געטראכט צו מסביר זיין פארוואס די זאכן זענען תולדות טוחן אדער מעין טוחן. סאו ער זאגט דיר זאכן וואס ער האט דיר נישט געזאגט, קוק, אויף וואס די פעולה איז עס פארשטיין, אזוי מיין איך.
ווייל מיט זיין הגדרה פון בונה דאך לכאורה סותר אויך די תוכן, יא.
אקעי. ס'איז אלעמאל גרינגער צו זען די קאנעקשאן ווי צו זען די חילוק, אה.
איך דארף פארשטיין בעסער ביי יעדע דוגמא, אבער דאס איז די רמב"ם'ס כללים.
אקעי.
יעצט גייט מען וויסן די נפקא מינה פון די גאנצע הלכה אב אדער תולדה. וואס איז די נפקא מינה צווישן א זאך צו ס'איז אן אב צו ס'איז א תולדה?
זאגט די רמב"ם אזוי, בין העושה אב מלאכה או תולדה מן התולדות, ס'איז אזוי, במזיד חייב כרת אם אין עדים, ואם באו עדים והתרו בו נסקל, ובשוגג חייב חטאת קבועה, אייביג די זעלבע חטאת.
סאו לענין עונש איז נישט קיין שום חילוק צו דו טוסט אן אב אדער א תולדה, אלעס זענען איסורים מדאורייתא, די זעלבע עונש פונקט אזוי.
אם כן מה הפרש יש בין אבות לתולדות? וואס איז די חילוק?
זאגט די רמב"ם, אין ביניהם הפרש אלא שיש בהן עוד שטיקל חילוק לענין הקרבן בלבד. לגבי א קרבן קומט אויס א חילוק, פארוואס?
שהעושה מלאכות בשוגג, אויב איינער טוט מלאכות בשוגג, אם עשה אבות הרבה בהעלם אחד, אויב האט ער געטון אין איין שוגג, אין איין העלם, ווען ס'איז אים נעלם געווארן די ידיעה למשל אז היינט איז שבת אדער אזא סארט זאך, און ער האט געטון א באנטש אנדערע אבות, ער האט געטון זריעה, חורש, קוצר, איז חייב חטאת אחת על כל אב ואב, יעדע אב איז א זאך, איז א גאנצע זאך פאר זיך, און ער איז חייב אויף יעדע איינס עקסטער.
אזוי האט עס די תורה אויסגעשטעלט אז מ'קען זאגן אז ער האט געטון נישט גערוט שבת, אבער ניין, מ'האט עס יא צעטיילט אין עקסטערע מלאכות, אזוי ווי ער האט געטון דריי עקסטערע זאכן. אבער פארדעם האט מען עס נאר צעטיילט אין ניין און דרייסיג, מ'האט עס נישט צעטיילט אין הונדערטער פעלער פון תולדות.
אז לגבי אן אב מיט די תולדות פון אים הייסט עס יא אזוי ווי איין זאך, ואם עשה אב ותולדותיו בהעלם אחד אינו חייב אלא חטאת אחת, זיי קוקן עס אן ווי ער האט געטון איין זאך.
סאו די נפקא מינה איז נאר בשוגג, אבער במזיד איז נישט קיין חילוק, די עונש איז צוויי מאל שטארבן איינמאל.
כרת קען מען אויך נאר באקומען איינמאל?
אויך נישט.
יא, לויט די רמב"ם'ס כרת זיכער.
אבער לגבי שוגג, אנדערע ווערטער, די מאקסימום חטאות וואס מ'קען באקומען פון איין שבת, at least בהעלם אחד, איז ניין און דרייסיג.
דער רמב"ם גייט נישט דא אריין נאך הלכות שגגות, דא איז הלכות שבת, ער זאגט מער פרטים פון די נקודה פון וויאזוי מ'איז מחייב א שוגג. אבער די אופן כללי איז דא א חילוק אז אויב ס'איז בהעלם אחד, דעמאלטס מאכט מען נאר איין חטאת אויף each אב, נישט אויף אן אב מיט זיינע תולדות.
אויך יא, לויט'ן רמב"ם'ס כרת זיכער.
אבער לגבי שוגג, אנדערע ווערטער, די מאקסימום חטאות וואס מ'קען באקומען פון איין שבת, אליבא דהעלם אחד, איז ניין און דרייסיג. דער רמב"ם גייט נישט דא אריין נאך הלכות שגגות, וואס הלכות שגגות זאגט מער פרטים פון פונקטליך ווען איז מען מזיד און ווען איז מען שוגג, אבער אויפן כלליות איז דא א חילוק אז אויב ס'איז בהעלם אחד, דעמאלטס מאכט מען נאר א חטאת אויף יעדע אב, נישט אויף אב מיט זיינע תולדות. און דער רמב"ם גייט יעצט זאגן עקזעמפלס.
כיצד? הרי שחרש וזרע וקצר בשבת בהעלם אחד, הרי זה חייב שלש חטאות, דריי עקסטערע חטאות. ואפילו עשה ארבעים חסר אחת בשגגה, ער האט געטון אלע ניין און דרייסיג מלאכות בשגגה, ושכח שכל אלו המלאכות אסור לעשותן בשבת, ער האט פארגעסן, ער האט געלערנט משניות אין שבת, ער האט געמיינט אז ס'איז א מצוה, די אלע זאכן דארף א איד טון שבת, ער מאכט זיך א תמימות'דיגע עם הארץ, יא? חייב על כל מלאכה ומלאכה חטאת אחת, ווייל זיי זענען עקסטער.
אבל אם עשה כמה תולדות, למשל טחן וכתש הירק ושף לוחות של מתכות, וואס זענען צוויי דינים וואס דער רמב"ם האט געזאגט זענען תולדות פון טוחן, ער האט געטון בהעלם אחד, אין איין שגגה, אינו חייב אלא חטאת אחת, שהרי לא עשה אלא אב אחד ותולדותיו, וכן כל כיוצא בזה.
און וואס טוט זיך ווען ער האט געטון מעין אותה מלאכה? אה, דאס גייט ער זאגן אין די נעקסטע סעיף.
אף העושה מלאכות הרבה מעין מלאכה אחת בהעלם אחד, נישט אב מיט זיינע תולדות, נאר אב מיט זיינע קאליגס, מיט זיינע ברידערס וואס זענען מעין אותו אב, איז אויך אינו חייב אלא חטאת אחת, וואס דאס איז דאך אזויווי איין עיקר מלאכה. כיצד? הרי שזרע ונטע והבריך והרכיב וזמר, די אלע דינים וואס דער רמב"ם האט פריער אויסגערעכנט, אז אויסער זריעה וואס מיינט געווענליך איינפלאנצן זרעים, איז אויך דא א וועג פון איינפלאנצן א בוים אדער א צווייג פון א בוים און אזוי ווייטער, אדער אפילו שניידן אויב דאס שניידן מאכט אז ס'זאל וואקסן, וחייב עליו חטאת אחת שכולן אב אחד הן, זיי זענען אלע די זעלבע אב פון זורע, חייב על כל כיוצא בזה. דאס הייסט אז די ל"ט זענען צעטיילט אין עקסטערע קעטעגאריעס. מ'איז נישט חייב קיין אלע אנדערע מלאכות, אפילו אויב זיי זענען זייער דומה צו זורע, אבער זיי זענען אלע אופנים פון טון זורע, און מ'איז נאר חייב איין חטאת, חייב על כל כיוצא בזה.
ס'איז אינטערעסאנט, די רמב"ם'ס פירוש אויף די משנה, "אבות מלאכות ארבעים, מעין מלאכה אחת הן חייב על אחת." ס'איז דא מפרשים וואס האבן געטייטשט אז דאס מיינט פשוט א תולדה. דער רמב"ם האט געמאכט א נייע קעטעגאריע פון "מעין", אבער למעשה איז נישטא קיין שום נפקא מינה להלכה, ווייל דער רמב"ם איז אויך מודה אז דער דין פון א תולדה איז דאס זעלבע. סא פארוואס דארף דער רמב"ם בכלל די גאנצע הגדרה פון "מעין מלאכה"? ווייסן מיר נישט. ס'איז נישטא קיין שום נפקא מינה, ס'איז נאר א למדנות. מ'דארף טראכטן וואו ס'קומט אויס א נפקא מינה. איך ווייס טאקע נישט. דער רמב"ם רעדט גאנצעריג אז דא האבן געמישט נעמען. ער זאגט אז ס'איז נישטא קיין נפקא מינה, אבער ער זאגט אז ער האלט אז דער רמב"ם'ס פשטות איז גערעכט אין די פשטות פון די משנה.
אבער ס'מאכט סענס למד'יש, לאגיש, אז דער רמב"ם זאגט נישט אלעמאל אז ס'איז א תולדה. א תולדה דארף זיין אביסל אנדערש פון די מלאכה. דא איז עס דאס זעלבע, נאר אויף אן אנדער אופן אדער אין אן אנדערע זאך. אבער פארוואס איז אזוי וויכטיג פאר'ן רמב"ם צו זאגן די גאנצע ענין פון "מעין"? יא, נישט אינגאנצן קלאר.
---
אקעי, עד כאן הלכות שבת פרק ז'.
✨ Transcription automatically generated by YiddishLabs, Editing by Claude Sonnet 4.5, Summary by Claude Opus 4.6
⚠️ Automated Transcript usually contains some errors. To be used for reference only.
📌 This Shiur Also On
📞 Listen by phone: call (848) 285-6807, press 6, then 800120#
פרק ז' בהלכות שבת מונה את ל"ט אבות מלאכות, עם כללים על אבות ותולדות, החילוק ביניהם, והנפקא מינה להלכה.
---
כותרת: "מלאכות החייבין עליהן." מנין כל אבות מלאכות ארבעים חסר אחת: החרישה, הזריעה, הקצירה, העימור, הדישה, הזריה, הבירור, הטחינה, ההרקדה, הלישה, האפיה... (והוא מונה את כל 39 המלאכות).
הרמב"ם מונה את 39 אבות מלאכות, במקביל למשנה בשבת פרק כלל גדול, אבל עם שינויים משלו בסדר ובלשון.
1. מדוע "מלאכות החייבין עליהן" בכותרת: הרמב"ם מדגיש בכותרת את ענין החיוב/העונש, כי כל החילוק של ל"ט מלאכות נוגע בעיקר לענין עונשים — לדעת איזו מלאכה עושים, רלוונטי לחטאת בשוגג, סקילה/כרת במזיד, התראה, אב עם תולדתו, וכדומה. אולי הלשון "החייבין עליהן" בא להוציא ענינים אחרים של חילול שבת שאין חייבים עליהם סקילה (כמו שבותים).
2. המשך מפרק א': הפרק הוא המשך פשוט לפרק א' שבו אמר הרמב"ם "העושה מלאכה בשבת חייב סקילה וכרת במזיד וחטאת בשוגג". לאחר שלמדנו כללים (ערב שבת, מתכוין, פיקוח נפש), לומדים עכשיו כלל נוסף: מהן המלאכות עצמן, ושהן מתחלקות לאבות ותולדות.
3. לשון הרמב"ם לעומת לשון המשנה: הרמב"ם אומר "החרישה, הזריעה" (שם הפעולה), בעוד המשנה אומרת "החורש, הזורע" (שם הפועל). לשון הרמב"ם מדויקת יותר, כי אנו מדברים על אבות מלאכות — המלאכה עצמה, לא על האדם שעושה. אבל מציינים שהרמב"ם מדבר גם על פעולות (לא רק שם דבר), כי אנו מדברים על אדם המחויב — האופנים שבהם עשה.
4. "ארבעים חסר אחת" — מדוע לא "תשע ושלושים": 39 הוא "מספר מסובך" — 40 פחות 1 קל יותר לזכור, קרוב יותר למספר עגול. משווים זאת למלקות (ארבעים חסר אחת), שבתורה כתוב דווקא "ארבעים" וחז"ל גרעו אחת, והלשון כבר נעשה דרך.
5. סדר הרמב"ם לעומת סדר המשנה: הרמב"ם הולך בסדר שונה מהמשנה. למשנה יש שלוש סדרות ברורות (סדר הפת, סדר הבגד, סדר הספר/קלף), אבל אחר כך זה נעשה יותר כללי. הרמב"ם מציב יחד מכה בפטיש עם בונה וסותר, שאפשר לקטלג כ"בנין." במשנה לעומת זאת: בונה וסותר, מחבר ומעביר, מכה בפטיש.
6. דרכים שונות לקבץ: הרב רבינוביץ רצה למנות אחרת: אריגה/בציעה, קשירה/התרה, תפירה/קריעה, בנין/סתירה — כזוגות הפוכים.
סדר הפת (11 מלאכות): חרישה → זריעה → קצירה → עימור → דישה → זורה, בורר, מרקד (שלושה שלבים של הוצאת גרעינים מפסולת — "שלושה סוגי בורר") → טוחן → מרקד (ניפוי) → לישה → אפיה.
סדר הבגד (13 מלאכות): גוזז → מלבן → מנפץ → צובע → טווה → מיסך/נסכה → אריגה → פוצע → קושר → מתיר → תופר → קורע.
סדר הספר/קלף: צד → שחיטה → הפשטה → עיבוד → מחיקה (החלקה) → חיתוך → כתיבה → מחיקה (מחיקה כדי לכתוב) → שרטוט.
בנין: בונה, סותר, מכה בפטיש.
7. [סטייה: מדוע בנין לא נמנה עם כל הפרטים] נשאלת השאלה מדוע בנין לא נמנה עם כל הפרטים (כמו לישת מלט, חציבת אבנים) כמו אצל פת או בגד. התירוץ: במשכן בנין היה פשוט מאוד — לא היתה עבודת בנין מסובכת, אלא יותר עם יריעות. המלאכות נלמדות ממלאכת המשכן.
8. הבערה — לאן היא שייכת? הבערה עומדת בפסוק נפרד ("לא תבערו אש בכל מושבותיכם") ולכן היא מופרדת. אבל הבערה יכלה להשתייך גם לסדר הפת (לפני אפיה צריך אש). זו נשארת שאלה פתוחה.
9. סדר הבערה/כיבוי — משנה לעומת רמב"ם: במשנה כתוב "המכבה והמבעיר" (כיבוי לפני הבערה), אבל הרמב"ם כותב הבערה לפני כיבוי — שהוא הסדר ההגיוני, כי אי אפשר לכבות לפני שמדליקים. המאירי אומר משהו מדוע המשנה מציבה כיבוי קודם. גם אצל בונה וסותר הסדר במשנה הפוך.
---
"כל אלו המלאכות וכל שהן מעניינם הן נקראים אבות מלאכות."
לא רק ל"ט המלאכות עצמן, אלא גם דברים שהם מאותו ענין (קונספט/מהות) כמוהן, נקראים גם הם אבות מלאכות — להוציא תולדות.
1. קטגוריה שלישית — "מעניינם": אין רק אבות ותולדות. יש קטגוריה שלישית — דברים שהם ממש אותה מלאכה רק עם שם אחר, פעולה אחרת, או אופן אחר, אבל בעצם זה אותו ענין — זה גם אב מלאכה. רק כשיש דמיון חלש יותר, זה נעשה תולדה. החילוק: "ענין" פירושו הקונספט/מהות, לא השם הספציפי. כמו "חבר של אבא" הוא באותה רמה כמו האבא, אבל "ילד" נובע ממנו.
---
"אחד החורש או החופר או העושה חריץ, שכל אחת ואחת מהם חפירה היא בקרקע ואין ענין אחד היא."
כל שלושתם — חורש (חרישה), חופר (חפירה), עושה חריץ (עשיית תעלה) — הם ענין אחד: עשיית חור/גומה באדמה. כל שלושתם אבות מלאכות (לא תולדות).
1. מאירי: חורש פירושו בדרך כלל אדם עם בהמה (עם מחרשה); חופר הוא כשאדם חופר עם את; חריץ הוא כשהוא חוצב עם פטיש.
2. רבינו יונה: החילוק הוא: בחורש מזיזים את החול, בחופר משאירים את החול מלפנים.
3. עיקר הנקודה: אפילו יש להם שמות שונים ואופנים/כלים שונים, זה ענין אחד — כי גם התוצאה (חור באדמה) וגם הפעולה (גירוד/חפירה באדמה) זהים. לכן כולם אבות, לא תולדות.
---
"אחד הזורע זרעים או הנוטע אילנות או המבריך והמרכיב והזומר — כל אלו אב אחד הן מאבות מלאכות... כל אלו עניינו להצמיח דבר."
חמש דרכים לגרום לעצים/צמחים לצמוח — זורע (זריעת גרעינים), נוטע (חיתוך ענף והכנסתו למקום חדש), מבריך (כיפוף ענף חי לתוך האדמה מבלי לחתוך), מרכיב (הנחת ענף מעץ אחד על עץ אחר), זומר (חיתוך ענפים כדי שהעץ יצמח טוב יותר) — כולם אב מלאכה אחד.
1. חילוק בין נוטע ומבריך: נוטע הוא כשחותכים לגמרי חלק ומניחים אותו במקום חדש. מבריך הוא כשלוקחים עץ חי, תוקעים חלק באדמה, ומאוחר יותר כשזה מתחיל לצמוח שם חותכים אותו — זה נשאר מחובר לעץ הישן עד שצומח.
2. זריעה מזוהה בדרך כלל עם גרעינים/זרעים (תבואה). אבל עצים בדרך כלל לא נוטעים עם גרעינים — לוקחים ענף או חלק מעץ קיים. לכן זה נקרא "נוטע" לא "זורע". בכל זאת זה אותו ענין — לגרום למשהו לצמוח.
3. זומר — מדוע זה אב ולא תולדה? קושיה חזקה: זומר (חיתוך ענפים) הוא פעולה שונה לגמרי מזריעה — הוא חותך, הוא לא זורע! לכן אומר הרמב"ם שזה לא תולדה אלא האב עצמו, כי הענין אחד: להצמיח דבר — לגרום לצמיחה. כל חמש הדרכים הן שיטות שונות של אותו ענין.
4. [סטייה: זומר לעומת קוצר] כשאדם חותך חלק מעץ בראש השנה, הוא עדיין לא יודע בבירור אם הוא עושה עכשיו קוצר (הוצאה ממקום גידולו) או זומר (גרימה לצמיחה). אולי החילוק הוא בעונה — קוצר הוא כשזה כבר מוכן, זומר עושים בתחילת העונה כדי שיצמח.
---
"הקוצר — קוצר תבואה אדער קטנית. אבל אצל ענבים זה נקרא בוצר, אצל תמרים — גודר, אצל זיתים — מוסק, אצל תאנים — אורה. כל אלו אב מלאכה אחת, שכל אחד ואחד עניינו לעקור דבר מגידולו."
כל צורות הוצאת פרי/תבואה ממקום גידולו הן אב מלאכה אחד — קוצר — אפילו יש להן שמות שונים.
1. מדוע יש להם שמות שונים? זה לא רק פירות שונים — זה גם פעולות שונות. תבואה חותכים עם מגל, ענבים חותכים עם כלים אחרים, זיתים מנערים את העץ. זה אומנויות שונות, כלים שונים, דרכים שונות. לכן כולם האב עצמו, כי הענין אחד: לעקור דבר ממקום גידולו.
2. יסוד "ענין המלאכה": כשלמדנו אבות מלאכות, "קוצר" לא פירושו רק חיתוך תבואה — פירושו ההגדרה: לעקור דבר ממקום גידולו. מדוע אומרים "קוצר"? כי זה שכיח, זו הצורה הנפוצה ביותר. אבל ל"ט המלאכות אינן מופשטות — הן פעולות קונקרטיות. ה"לעקור דבר ממקום גידולו" הוא כבר דמיון מופשט בין כל הצורות.
---
"התולדה היא מלאכה הדומה לאב מאלו האבות."
תולדה היא מלאכה הדומה לאב, אבל לא אותו דבר — לא לוקחים אותה "מעניינא" (מאותו ענין), אלא היא נובעת ממנו.
1. חילוק המגיד משנה (בהקדמה) — שני סוגי "אותה מלאכה":
- "איכות הנפעל" שונה (חפצא/אובייקט שונה): למשל קוצר ובוצר — בדיוק אותה פעולה, רק עושים אותה לדבר אחר (תבואה לעומת ענבים). זה עדיין האב עצמו.
- "איכות הפעולה" שונה (אופן שונה): למשל זורע ונוטע — קצת פעולה אחרת, אבל רק דרך אחרת לעשות את אותו דבר. זה גם עדיין האב.
- תולדה היא כשזה דומה אבל לא אותה פעולה — זו קטגוריה רחבה יותר שכוללת את שניהם, אבל זה לא הענין המצומצם.
---
"כיצד? המחתך את הירק מעט מעט לבשלו — הרי זה חייב, שזו מלאכה תולדת טחינה. שהטוחן לוקח גוף אחד ומחתכו הרבה."
מי שחותך ירק לחתיכות קטנות כדי לבשל אותו (למשל למרק) חייב משום תולדת טוחן, כי טוחן פירושו לקחת גוף אחד ולחלק אותו לחתיכות רבות.
1. מדוע מחתך ירק תולדה ולא האב? בטוחן הגוף הראשון משתנה לגמרי — מחיטה נעשה קמח, דבר חדש לגמרי. במחתך ירק זה נשאר ירק, רק בחתיכות קטנות יותר. זו רק תולדה כי יש דמיון בקטגוריה רחבה יותר: לקיחת גוף אחד וחלוקתו. אבל זה לא בענין המצומצם של הפיכת דבר לגמרי.
2. מתי זה היה האב עצמו? אם מישהו היה עושה מירק אבקה (כמו אבקת תירס), זה היה האב של טוחן עצמו — כי הוא טוחן משהו, הוא עושה מפרי אבק. אבל כאן הוא רק עושה מחתיכת פרי גדולה חתיכות קטנות יותר — לכן זו רק תולדה.
3. לשון המגיד משנה: "אף על פי שטחינה משנה הגוף הראשון לגמרי" — זה החילוק המכריע. בטוחן הגוף הראשון משתנה לגמרי, במחתך ירק לא.
4. מדוע הרמב"ם לקח דוגמה מטוחן ולא מזורע/קוצר? הרמב"ם מתרחק מזורע/קוצר (שעליהם דיבר עד עכשיו) ולוקח דוגמה מטוחן — כי שם רואים טוב יותר את החילוק בין אב ותולדה. בזורע/קוצר כל הצורות הן האב עצמו; צריך דוגמה שבה ברור שזו תולדה.
"הלוקח לשון של מתכות ושף אותו כדי ליקח מעפרו, כדרך שעושין צורפי זהב — הרי זה תולדת טוחן."
מי ששף חתיכת מתכת כדי לקבל אבק מתכת (כמו שצורפי זהב עושים — הם מערבבים חתיכות ממתכות אחרות בזהב כדי שיהיה יותר קשה) — זו גם תולדה של טוחן.
1. מדוע זו תולדה ולא טוחן ממש? בחיטה, כשטוחנים אותה, נעשה ממנה קמח — שהוא דבר חדש, לא רק חתיכות קטנות של חיטה. קמח לא נראה כמו חיטים קטנות, זה החומר הפנימי של החיטה. חיטה היא בעצם "קמח בפוטנציה" — החיטה היא הקמח הלא גמור. אבל לשון מתכת לא כך — בזהב, כששופים אותו, החתיכות הקטנות נשארות עדיין מתכת, זה לא נעשה דבר חדש. אפשר להשתמש בזה בדרכים שונות, יש פחות שינוי בגוף הדברים, רק שינוי בצורה/הגדרה. לכן זו תולדה ולא אב.
"וכן הלוקח חלב ונותן בו קיבה כדי לחבצו — הרי זה חייב משום תולדת בורר, שהפריד הגוש מן הנוזל (הקוס מן מי הגבינה)."
כשמישהו מכניס חתיכת קיבה (קיבת בהמה) לחלב, החומציות של הקיבה גורמת לחלב להחמיץ ולהפוך לגבינה. הוא מפריד את החלק המוצק (גוש) מהחלק הנוזלי (קוס/מי הגבינה). זו תולדת בורר.
1. פעם ראשונה שרואים שמסתכלים על הפועל יוצא: הפעולה עצמה — הכנסת מרכיב לסיר — לא נראית כמו בורר. בורר הוא לקיחת חתיכות והפרדתן. אבל כאן מסתכלים על התוצאה: בזכות פעולתו נפרד החלב מהנוזל. זה יסוד חדש — שבתולדות מסתכלים על הפועל יוצא, לא רק על המעשה.
2. מדוע רק תולדת בורר ולא בורר ממש? כי בורר ממש פירושו לוקחים חתיכות השוכבות יחד ומפרידים אותן פיזית. כאן הוא עשה פעולה כימית שהובילה להפרדה — לכן זו תולדה.
"ואם גבנו וסחטו — חייב משום בונה. שכל המקבץ חלק על חלק ודבק הכל עד שיעשה גוף אחד, או עד שדומה לבנין."
לאחר שהפרידו את החלק המוצק מהנוזל, כשלוקחים את החלב ומעצבים אותו לחתיכת גבינה — חייבים משום בונה. כי בונה פירושו חיבור חלקים עד שנעשה גוף אחד.
1. "גוף" אצל הרמב"ם: הרמב"ם משתמש במילה "גוף" לא במובן של גוף אנושי, אלא במובן רחב יותר — "גוש", דבר מוצק, כמו ששולחן הוא גם "גוף".
2. סימטריה עם טוחן: הרמב"ם אמר קודם שטוחן פירושו חלוקת גוף אחד לחלקים. כאן בונה הוא ההפך — חיבור חלקים עד שנעשה גוף אחד. זה דומה לבנין.
3. מדוע לא לש? נשאלת השאלה האם עשיית גבינה לא דומה יותר ללש (לישה). השיחה משאירה זאת פתוח — אפשר לחשוב על הרבה דברים כשמפשטים כל כך.
4. כלל הרמב"ם — "מגוף המלאכה תדע": הרמב"ם אומר שלא תמיד יסביר מדוע דבר הוא תולדה של אב מסוים. הוא אומר: "ומגוף המלאכה הנעשית בשבת תדע מאיזה אב ותולדת איזה אב" — ממהות המלאכה תדע בעצמך. "גוף המלאכה" לא פירושו הפועל יוצא, אלא ההגדרה המופשטת יותר של מהי המלאכה. הרמב"ם אומר: אני לא יכול תמיד להסביר את הלמדנות (כמו שעשיתי כאן בבורר/טוחן/בונה), אבל אתה צריך לחשוב בעצמך.
5. מה הוא מתכוון ב"למדנות"? הוא מתכוון להגדרות שנתן — שטוחן הוא מפריד חלקי גוף אחד, שבונה הוא מקבץ חלקים לגוף אחד. אלו הגדרות למדניות שהרמב"ם חשב כדי להסביר מדוע דברים מסוימים הם תולדות של אבות מסוימים.
6. **תמיד קל יותר לראות את הקשר מאשר לראות את החיל
וק** — כלומר, קשה יותר להבין מדוע דבר הוא דווקא תולדה של אב זה ולא של אב אחר.
---
"בין העושה אב מלאכה או תולדה מן התולדות — במזיד חייב כרת אם אין עדים, ואם באו עדים והתרו בו נסקל, ובשוגג חייב חטאת קבועה."
"אם כן מה הפרש יש בין אבות לתולדות? אין ביניהם הפרש אלא לענין הקרבן בלבד."
לענין עונש אין שום חילוק בין אב ותולדה — שניהם איסורים מדאורייתא עם אותה חומרה: כרת, סקילה, או חטאת. החילוק היחיד הוא לענין קרבן.
1. החילוק לענין קרבן: "שהעושה מלאכות בשוגג — אם עשה אבות הרבה בהעלם אחד, חייב חטאת אחת על כל אב ואב." כל אב הוא חטאת נפרדת. אבל "אם עשה אב ותולדותיו בהעלם אחד, אינו חייב אלא חטאת אחת" — אב עם תולדותיו נחשבים כדבר אחד.
2. התורה חילקה מלאכת שבת ל-39 אבות מלאכות, לא למאות תולדות. לכן המקסימום של חטאות משבת אחת (בהעלם אחד) — 39.
3. במזיד אין נפקא מינה, כי כרת אפשר לקבל רק פעם אחת, וגם סקילה.
4. הרמב"ם לא נכנס כאן לפרטים נוספים של הלכות שגגות, הוא אומר רק את הכלל בהלכות שבת.
---
"כיצד? הרי שחרש וזרע וקצר בשבת בהעלם אחד — חייב שלש חטאות. ואפילו עשה ארבעים חסר אחת בשגגה ושכח שכל אלו המלאכות אסור לעשותן בשבת — חייב על כל מלאכה ומלאכה חטאת אחת. אבל אם עשה כמה תולדות, כגון טחן וכתש הירק ושף לוחות של מתכות בהעלם אחד — אינו חייב אלא חטאת אחת, שהרי לא עשה אלא אב אחד ותולדותיו."
המקסימום של חטאות משבת אחת בהעלם אחד הוא 39 — אחת לכל אב מלאכה. אם עשה מספר תולדות של אותו אב בהעלם אחד, חייב רק חטאת אחת, כי כולן נופלות תחת אותו אב.
1. הרמב"ם נותן דוגמה של אדם ששכח שכל המלאכות אסורות בשבת — הוא חשב שזו מצוה לעשות את כל הדברים האלה בשבת ("עם הארץ תמים"). במקרה כזה הוא חייב 39 חטאות נפרדות, כי כל אב מלאכה היא קטגוריה נוספת.
2. הרמב"ם מביא את הדוגמה של טחן, כתישת הירק, ושף לוחות של מתכות — שקבע קודם בפרק ז' שהם תולדות של טוחן — שאם עשה את כולם בהעלם אחד, חייב רק חטאת אחת.
---
"אף העושה מלאכות הרבה מעין מלאכה אחת בהעלם אחד — אינו חייב אלא חטאת אחת. כיצד? הרי שזרע ונטע והבריך והרכיב וזמר — חייב עליו חטאת אחת, שכולן אב אחד הן."
לא רק אב עם תולדותיו, אלא גם מספר מלאכות שהן "מעין" זו את זו — כלומר אופנים שונים של אותו אב מלאכה — מצטרפות לחטאת אחת בהעלם אחד. הדוגמה: זריעה, נטיעה, הברכה, הרכבה, וזמירה הם כולם אופנים של זורע, וחייבים רק חטאת אחת.
1. קטגוריית "מעין מלאכה" הייחודית של הרמב"ם: הרמב"ם מפרש את המשנה "אבות מלאכות ארבעים חסר אחת... מעין מלאכה אחת חייב על אחת" ש"מעין" היא קטגוריה נפרדת — לא אב ולא תולדה, אלא מלאכה שהיא ממש אותו דבר כמו האב, רק באופן אחר או בדבר אחר. תולדה צריכה להיות "קצת שונה" מהמלאכה, אבל "מעין" היא אותה מלאכה בצורה שונה.
2. מפרשים אחרים לעומת רמב"ם: יש מפרשים שפירשו ש"מעין מלאכה אחת" במשנה פירושו פשוט תולדה. הרמב"ם לעומת זאת עושה מזה קטגוריה חדשה ונפרדת.
3. אין נפקא מינה להלכה: למעשה אין שום נפקא מינה להלכה בין שיטת הרמב"ם לשיטה שאומרת ש"מעין" פירושו תולדה — כי הרמב"ם גם מודה שהדין של תולדה זהה (לא חייבים בנפרד על תולדה כשכבר עשו את האב בהעלם אחד). זה רק חילוק למדני, וצריך לחשוב היכן יכולה לצאת נפקא מינה — אבל זה לא לגמרי ברור.
4. הסברא ההגיונית: הגיוני שהרמב"ם לא רוצה תמיד לומר "תולדה" — כי תולדה היא משהו שדומה לאב אבל שונה, בעוד "מעין" היא ממש אותה מלאכה, רק מבוצעת באופן אחר (כמו נטיעה היא אותו דבר כמו זריעה, רק עם עץ במקום זרעים).
---
עד כאן הלכות שבת פרק ז'.
דובר 1: אוקיי. בוקר טוב. אנחנו הולכים עכשיו ללמוד הלכות שבת ברמב"ם, פרק ז'.
בפרק הזה הרמב"ם הולך למנות את ל"ט המלאכות, וכמה הלכות לגבי החילוקים בין ל"ט המלאכות, או הענין של אבות ותולדות. אבל לפני שנכנס לפרטים, הנה הרשימה עם קצת כללים של ל"ט המלאכות.
דובר 2: בסדר?
דובר 1: כן. טוב מאוד.
דובר 1: כן, בואו נגיד לגבי התורמים. יישר כוח לר' יואל, ר' יואל אלי' ורצברגר, על תמיכתו בשיעור שלנו. ור' יואל הירשלר אומר שהציבור צריך ללמוד מר' יואל. טוב מאוד.
דובר 1: אומר הרמב"ם, "מלאכות החייבין עליהן". הוא הולך כאן למנות את ל"ט המלאכות, אבל הוא מתחיל את הפרק בכך שהמלאכות יש עליהן את העונשים.
זה בעצם יותר שייך למנות את העונשים על חילול שבת בהתחלה, אבל אני חושב שהוא מונה את זה כאן כי החילוק של ל"ט המלאכות הוא בעיקר נוגע לענין העונשים. זה בעצם מה שאדם צריך לדעת איזה סוג מלאכה הוא עושה כשהוא עושה, זה לענין העונשים דווקא. כי כמו שהרמב"ם הולך למנות אחר כך אם עושים אב עם התולדה שלו, או לענין התראה, והוא תופס כאן את המלאכות שהן סקילה וכרת.
או אולי הוא מתכוון להוציא מה שהוא לא מונה כאן חילול שבת? להוציא חילול, ויש עוד מה שהיה גם ענין של חילול שבת אבל לא לענין סקילה. זה לכאורה הדבר.
זה המשך פשוט כמו פרק א' שהוא אמר שם, התחיל, "העושה מלאכה בשבת חייב סקילה וכרת במזיד, וחטאת בשוגג". ועכשיו הוא מוסיף פרט בזה, שבזה יש אבות ותולדות, אתה צריך לדעת מה זה אבות ותולדות. כי יש גם מלאכות שבותים שהולכים ללמוד אחר כך, שלא חייבים. אפילו מדאורייתא יש מה שלא חייבים על הדברים. גם יש.
דובר 2: מלאכות, לא מלאכות. זה לא מלאכות, זה מצוות נוספות.
דובר 1: כן, כאילו זה הכל המשך ארוך של ההלכה הראשונה. הוא אומר שיש מלאכות שבת. למדנו כל מיני כללים לגבי מלאכות שבת, שמה שאסור לעשות מערב שבת וכו', צריך להיות מתכוין, פיקוח נפש וכו'. עכשיו לומדים עוד כלל בעצם לגבי מלאכות.
דובר 1: ומה הן? אז מה הן המלאכות? ידענו למיתה, סקילה, וכרת במזיד, סקילה עם עדים והתראה, כרת בלי עדים והתראה במזיד, צריך להביא חטאת בשוגג. המלאכות הן מהם אבות ומהם תולדות. יש מלאכות שהן אבות, ויש שהן תולדות של האבות.
וכמה הן? מנין כל אבות מלאכות ארבעים חסר אחת. המנין של אבות המלאכות הוא תשע ושלושים. אחת פחות מארבעים. ארבעים מינוס אחת.
דובר 1: זה יותר פשוט לאנשים. זה ארבעים, ובמקום יחידה?
דובר 2: לא, לא מיל.
דובר 1: לא, זה לא כדי לומר שהלשון, ארבעים חסר אחת, במלאכות כתוב כך הרבה פעמים. אבל אני חושב שזה פשוט קל לזכור. הדבר הקרוב ביותר לאדם 39 זה מספר קצת מסובך. 40, פחות אחת. זה יותר ברור... זה יותר קרוב למספר עגול שאנשים יזכרו.
דובר 2: אתה יכול להיות בטוח?
דובר 1: אבל כן. כי הוא רק הולך לזכור את הארבעים. לא הולכים לזכור, אה זה טרם, יש לנו קצת טראס, הורדתי אחד. אבל אני חושב שהמשנה על טראכטס די סתא יש מקום. אנחנו התרגלנו לזה, זה לומר למד את מלכות, אבל בלשון המשנות זה יותר הגיוני לומר כך. אבל אני חושב שבמלכות זה יותר דרסטי, כי מלכות בתורה כתוב ארבעים קנר בחם זאגן, שם מובן שזה ארבעים חתר רחס.
אבל אני חושב כן. אבל אתה אומר ששם היה באמת ארבעים חתר רחס. אבל חיסרו היינט. זה כבר נעשה יש כזה שוגרה הלישנה צו וואס. אוקיי, יכול להיות שזה הטעם.
דובר 1: "ואלו הן", אומר הרמב"ם, אלו הן ל"ט המלאכות. ל"ט המלאכות שכתובות במשנה בפרק כלל גדול, והרמב"ם אומר את זה קצת בלשון אחרת מאשר במשנה.
במשנה מדברים על האדם שעושה, הרמב"ם עושה את המעשים. והרמב"ם הוא... על פי דיוק מדויק יותר הרמב"ם, כי אומרים אבות מלאכות, לא מדברים על אדם עושה מלאכה, אדם שהוא חורש, אלא אבות המלאכות הן החרישה. אז על זה אומר את זה הרמב"ם כך.
אבל הרמב"ם מדבר גם על הפעולות, הוא לא אומר את שם הדבר של הפעולה, הוא מדבר כבר על הפועל. "החורש", הוא אומר, "החרישה".
אני אמרתי מובן, כי אלו הן אבות המלאכות, אנחנו מדברים כבר על אדם המחויב, אז אנחנו מדברים על האופנים שהוא עשה. במשנה הוא צריך להכניס "החורש", שזה אחד מהמלאכות.
דובר 1: טוב. ל"ט המלאכות קשורות גם לדברים העיקריים שאנשים עסוקים בהם. אנשים עסוקים בהכנת אוכל, אנשים עסוקים בהכנת הבגדים שלהם, אנשים עסוקים בטיפול בכל מה שקשור לבעלי חיים, כן, בנייה, וכן הלאה. כתיבת ספרים, צריך להיות סולדז'רס, צריך להיות אש, והאחרונה היא הוצאה, שהיא נפרדת.
דובר 1: טוב. אז קודם אחת עשרה סדר הפת:
החרישה – הכנת האדמה כדי שאפשר יהיה לזרוע
הזריעה – הזריעה
הקצירה – אחרי שהפירות כבר גדלו
עימור – איסוף בשדה התבואה הגדלה
דישה – הוצאת הזרעים כדי שיצאו הגרעינים. כי זריעה היא יותר, זה קשור יותר שהגרעינים יצאו שהונחו בדיוק. אנחנו הולכים ללמוד או יש אחר כך, כל אחת מהדברים האלה תהיה בדיוק, זה בכל זאת הקוצר המאוחר יותר. שניהם קשורים למשהו בהכנת הגרעינים.
אחר כך יש זורה ובורר – הוצאת הגרעינים מהלכלוך. שלושתם הם שלושה סוגי בורר. הדברים הבאים הם דברים של... אה, דישה, זורה, בורר, כן, זה הכנת הגרעינים כדי שאפשר יהיה להוציא את הגרעינים מהזרעים. זה שלוש דרכים להוציא את... או שלושה שלבים, שלושה פרדרס, שלושה שלבים, כן, הגרעינים מהפסולת שבהם.
ואחר כך כשיש את הגרעינים, לעשות אותם לקמח זה טוחנים אותם – טוחן
מרקד – מנקים אותם על ידי ניפוי
לישה – לשים בצק
אפיה – אופים את הלחם
אלו הן אחת עשרה המלאכות של פת.
דובר 1: עשיית בגדים היא כך:
הגוזז – חיתוך הצמר מהבהמה
אחר כך מלבן – ניקוי
מנפץ – סירוק
צובע – צביעה
הטויה – אחר כך עשיית החוטים
הסיכה – הכנסת החוטים לציוד כדי שאפשר יהיה מזה בקלות לעשות סחורה, לעשות טקסטיל
הנסכה והמסכת – גם מלאכה דומה, גם בענין של הכנת המכונה שמחוטים קטנים יהיה סחורה שלמה
האריגה – אחר כך אריגת הסחורה
דובר 1: הפוצע והקושר, מה פירוש פוצע? אני לא זוכר את לשון המשנה פוצע, רגע, אני אעבור שוב. אה, והבוצע, כן. משהו בענין של תפירה.
הפוצע זה כשמוציאים חתיכה שהתקפלה מהאריגה. לא ממש תיקון, לא קריעה, אבל כשמכניסים חוט אחד, לפעמים נכנסים שני חוטים בטעות, צריך לפרק, לתקן את הקליעה, זה אומר לקחת את הקליעה כדי שאפשר יהיה לתקן אותה. זה לא ברור הדבר, אבל איזשהו תיקון.
והקושר – עשיית קשר
והמתיר – פתיחת קשר
והתופר – תפירה
והקורע – קריעת התפירה כדי שאפשר יהיה לתפור עוד
דובר 1: טוב, ואחר כך יש לנו את המלאכות של בניית בית:
הבונה
והסותר – הריסת בית
והמכה בפטיש – שפירושו פחות או יותר סיום הבית
דובר 1: זה מעניין, כי אנחנו לא מבינים למה חז"ל סידרו בדיוק, איך הם סידרו את זה. אבל למשל, בטוח שבונה אפשר גם לעשות בחמש עשרה דברים. אפשר לומר יוצקים מלט, מניחים לבנה, מניחים מלט. לא ברור כך למה... כן, אתה רואה, בונה לא קטן יותר מעשיית לחם.
בואו נהיה ברורים, הקטגוריה של בונה המצאתי בעצמי, המשנה לא הולכת על הסדר הזה. אני הכנסתי את זה כדי להסביר את סדר הרמב"ם. המשנה כאן בחלק, אנחנו נלמד, הרמב"ם אומר הכל כמו המשנה חוץ מדבר אחד שלפי הגמרא זה מתקנתא, אבל חוץ מזה, הרמב"ם הולך גם בסדר אחר מהמשנה.
דובר 2: יש לך את המשנה כאן?
דובר 1: הבונה והסותר. למשנה אין קטגוריה של בנין. אני עשיתי את זה כי ראיתי שהרמב"ם שם ביחד מכה בפטיש עם בנין וסתירה, אז דמיינתי שזו הנקודה. אבל במשנה זה הולך, חשבתי שיש לי את זה כאן, בואו רק יאזווען, שיראו את זה. סדר פת, סדר בגד, סדר ספר. כן, הנה.
במשנה הולך, אה, קושר ומתיר, תופר שתי תפירות, והקורע על מנת לתפור, זה היה להם. אחר כך הולך החלק של צד צבי עד אה, שרטוט. מה זה אין כאן שרטוט, כי שרטוט זה תרגום שהוכנס לאחרים, שרטוט, שרטוט.
במשנה הולך בונה וסותר, מחבר ומעביר, ומכה בפטיש. נראה שהמשנה רוצה לשים ביחד את ההפוכים, בונה וסותר, מחבר ומעביר. אבל ברמב"ם, אפשר גם לומר ברמב"ם כך, הוא לומד את הרמב"ם כך, קשירה תפירה קריעה, בנין סתירה. אז שתיים, שלוש כאלה, אבל גם אריגה ובציעה. אריגה ובציעה, קשירה תפירה קריעה, בנין סתירה. נכון, אז זו הדרך האחרת. הרב רבינוביץ רצה למנות כך את הרמב"ם. לי יותר מצא חן לעשות את זה כך.
אבל בועט לאש, אפשר גם לומר שזה מחובר. זה גם מחבר ומעביר, נכון. אפשר לשים את זה לבנין. איפשהו, אני לא יודע, צריך לעשות סדר, לעשות, כן, הסדר לא מדויק.
במשנה גם, אז לא ברור. הסוף, בסופו של דבר יש שלוש, בואו נגיד ברור. במשנה יש שלוש סדרות, שפירושן סדר הפת, סדר הבגד, וסדר הספר אני חושב. הכנת קלף, כן. שזה שלוש סדרות שזה מאוד ברור, שאתה אומר אולי אתה צודק. זה מונה כל פרט, כל פעולה. כן.
ואחר כך יש, בנין זה קצת יותר כללי מורכב. אפשר לדבר על בנין, אפשר לדבר על הוצאה מרשות לרשות זה קטגוריה בפני עצמה, ואחר כך כיבוי, לא ברור.
דובר 2: אני חושב, הבערה וכיבוי, הדבר מובן בפסוק אקסטר, כן, "לא תבערו אש בכל מושבותיכם".
דובר 1: כן, בדיוק.
דובר 2: כן, הבערה היתה יכולה גם להתאים לאפיה, למשל.
דובר 1: כן. אם אתה יכול לשים את זה, כן. אני לא הייתי.
דובר 2: מעניין.
דובר 1: אולי זה לא אותו הדבר? אולי הוא מתכוון לענין אחר לעשות... אני לא יודע מה.
באש צריך להכין. כשאחד הולך עם הסעודה כי הוא עושה לחם, הוא גם יעשה איזה קידוש, כן.
דובר 2: מעניין באמת. אולי אז...
דובר 1: כן, הסדר לא כתוב, באמת. והמשנה יש את זה... אז לא ברור. הסוף... יש שלוש, בואו נגיד ברור, במשנה יש שלוש סדרות, שפירושן סדר הפת, סדר הבגד, וסדר הספר אני חושב, או קלף, כן. שזה שלוש סדרות שזה מאוד ברור, כך אתה אומר אולי אתה צודק.
זה מונה כל פרט, כל פעולה. כן. ואחר כך יש... בנין זה קצת יותר כללי מורכב. אפשר לדבר על בנין, אפשר לדבר על הוצאה מרשות לרשות על קרקע בפני עצמו, אחר כך כיבוי... לא ברור. אני חושב, הבערה וכיבוי זה דבר שכתוב בפסוק אקסטר, כן, "לא תבערו אש בכל מושבותיכם", כל החקירה אם לומדים את זה משם באמת. כן, הבערה היו יכולים גם להכניס לאפיה, למשל, כן, אם היו יכולים לשים את זה, כן. אבל זה באמת לא. מעניין.
דובר 2: אולי זה לא אותו הדבר? הבערה מתכוונת לגבי ענין אחר, לעשות... באפיה צריך בכל זאת להיות עשייה. כשאחד הולך עם הסדר כי הוא עושה לחם, הוא גם יעשה הבערה וכיבוי, כן. מעניין באמת. אולי אז... נראה אחר כך מה בדיוק איך עובדים על הבערה בעצמה. אבל אוקיי.
דובר 1: הלאה, המלאכות הבאות הן... יכול להיות, אני יכול להציע שאני מסתכל על זה, כי היום בנין זה דבר מאוד גדול ומסובך. יכול להיות שבימיהם זה היה מאוד פשוט, להרכיב אבנים, וזה באמת לא היה. אני מסתכל על זה אבל שבנין אפשר לעשות כמו פת, זה יותר דבר מורכב.
דובר 2: לא, בואו נהיה ברורים. לא בדיוק, כי אומרים לך שהפת מתחילים מ... אתה מבין גם, מאפיית לחם וזריעה יש שנה. מחרישה עד אפיה יש שנה. אבל בנייה גם. יש כמה שאפשר באמת להבין, יש דש, זורה, בורר, הם בערך אותו הדבר, שם יש באמת קצת שאלה. אבל בין חרישה עד אפיה זה דברים אחרים. זה רק כמו תהליך. אני אומר, בעשיית בגדים הוא יודע מהמכונה, הוא יודע בדיוק מהבשתי בתי נירין ואיך עושים את המסכת. אבל בנין, משהו, הוא לא יודע שצריך ללוש מלט וצריך אחר כך לעשות חוט ולחצוב את האבנים. אוקיי, לא יודעים, לא ברור למה. אני חושב שזה יותר דבר של משכן כמו שאומרים. אני יודע כמה אפשר לשאול כאן בסברא, למה למשל מלאכות מסוימות עשו את מעין המלאכה אב. אני יודע, יש בזה חכמה מאוד גדולה, אני לא יודע, כך הציבו קטגוריות. בטוח יש משמעות, צריך להיות משמעות, אבל רואים, יש דברים שזה תולדה שזה יותר תכוף שאנשים יעשו למשל, ומסיבה כלשהי זה נעשה תולדה של מה שזה לא יהיה.
דובר 1: אולי לגבי המשכן, הגמרא אומרת בכל זאת תמיד על מלאכת המשכן. אולי במשכן לא עשו מלט, זה היה בנין מאוד פשוט. מה כן היה? היה סוג הבנין של אריגה, של קריעת היריעות, כל מיני בנינים עם היריעות. אבל לא היתה חכמה במבנה במשכן.
דובר 2: בדיוק שם אומרים למשל, בישול זה ממנה, ומדברים בכל זאת על עבודות של המשכן. יכול להיות. לא ברור, זו שאלה טובה, ווסר, וצריך לחשוב על זה. אבל אנחנו לומדים קצת בקיאות, אז אני יודע, אפשר. אוקיי, עוד מווסר.
דובר 1: הדבר הבא הוא כמו חורש עד אפיה, מכשיש בהמה ביער עד שיש מזה ספר תורה, פרגמנט. אז כך, והצד, לתפוס בהמה, ושוחטו, אפשיטו, להפשיט את העור, לעבד את העור, ומחקקו, להכין את העור שיוכל להיות פרגמנט. זה קצת יותר פרט של האבדה, או לא פרט, אלא זה אב אחר, אבל עיבוד העור, או הוצאת כל השיער מהעור. מחיקה פירושה אני חושב החלקה. החלקה, זה בכל זאת, או אפשר לכוון הוצאת כל השיער. אבל עיבוד זה בכל זאת גם איזה סוג דבר כמו החלקה. עיבוד זה יותר עם שמים את זה בכימיקלים, וזה נעשה... יכול להיות עיבוד זה גם יכול להיות דריכה על העור, אם אני זוכר טוב. כן, לא אותו הדבר כמו מחיקה. כן, מחיקה זה כבר אחרי העיבוד, זה כבר יותר פרט יותר מזה.
וחתכו, לחתוך את העור, הרמב"ם אמר לנו בדיוק שספר התורה יהיה מורכב מיריעות, צריך לחתוך אותו. והכתיבה והמחיקה, חיתוך, כתיבה, והרבה פעמים צריך למחוק כדי לכתוב. והשרטוט, עשיית שורות כדי שאפשר יהיה לכתוב שורות ישרות. הרמב"ם אמר שצריך לעשות בספר תורה.
דובר 1: טוב. שתי מלאכות של אש זה הדלקה וכיבוי, הבערה וכיבוי. והמלאכה האחרונה היא... אה, סליחה, במשנה כתוב "המכבה והמבעיר", והרמב"ם כותב בסדר הנכון, הבערה לפני כיבוי. אבל אין מה לכבות לפני שמדליקים. אבל יש פשוט לוגיקה שבעצם בענין המלאכה עושים קודם הבערה.
בונה וסותר זה גם כך במשנה? כן. הבערה וכיבוי כתוב "המכבה והמבעיר". זה מעניין. יש בזה איזה סוד. הוא מביא, המאירי אומר משהו, כי בדרך כלל, לא הבנתי, כי למעשה צריך קודם להדליק את האש. משהו הוא אמר למה כתוב במשנה קודם כיבוי ואחר כך הבערה.
דובר 1: והאחרונה היא הוצאה מרשות לרשות, נשיאה מרשות אחת לאחרת. זו אב המלאכה של הוצאה.
דובר 1: נכון. אומר הרמב"ם כך, הרמב"ם מסביר, "כל אלו המלאכות", כל אלה הדברים שדיברנו עליהם כאן, הל"ט, "וכל שהן מעניינם", גם דברים שהם אותו דבר כמו זה, "הן נקראים אבות מלאכות". כן, לרמב"ם יש חידוש, "לאפוקי תולדות", שאין רק אבות ותולדות. מה הכוונה באבות ותולדות? בואו נלמד, אב הוא המלאכה העיקרית, ותולדה היא דבר שדומה לה אך לא ממש. יוצא שיש מה שהוא אותה מלאכה, רק עם שם אחר, או עם פעולה אחרת, או באופן אחר, אבל בעצם זו אותה מלאכה, זה אב מלאכה.
אני סבור שהרמב"ם אומר ששמות האבות אינם הגדרה צרה רק להיות, למשל, מחיקת האות רק לכוון לפעולה המדויקת של מחיקת האות, אלא זו קטגוריה מעט יותר רחבה. ואחר כך יש משהו שאינו אותו דבר, אלא זו דמיון חלש יותר, זה כבר נעשה תולדה. בדיוק את ההבדל בין הדמיונות ננסה להבין כאשר הרמב"ם יביא את הדוגמאות.
זהו "מעניינם". "ענין" פירושו המשמעות, הקונספט, כמו שאתה אומר, לא המילה "חורש" למשל, אלא זה הרעיון של חורש. ותולדה חייבת להיות לא הרעיון של חורש. יש את חברו של האב, הוא באותה רמה של האב, ויש את הילד, האחים, ויש ילדים שנובעים מזה. בקיצור העניינים, מביא הרמב"ם שלוש דוגמאות, שפירושן כן, אה, בדיוק כשנחשוב, נראה בתולדה של חורש, נראה את ההבדל בין המינים והתולדותיהם.
דובר 1: בקיצור המינים, אחד החורש, אם אחד חורש בדרך הרגילה של חרישה, או החופר, או אחד חופר, או העושה חריץ, או אחד עושה חריץ. אני לא יודע בדיוק מה זה אומר בכלל, כי אני לא רואה את שלוש הדוגמאות, אבל כנראה יש דרך מסוימת איך עושים בדרך כלל חורש. אני יודע, מחרשה עוברת ועושה מעין קו. מה ההבדל בין חורש ועושה חריץ? הייתי אומר שזה ממש אותו דבר, לא מינים.
אומר הרמב"ם, אפילו משהו שלא קוראים לו במילה חורש, אבל חורש פירושו... לא, אני מתכוון איך הוא אומר כאן, חורש פירושו לעשות... חרישה פירושה מה? לרכך את האדמה, או משהו כזה, משהו לגרד באדמה. אומר הוא, יש שלוש מיני דרכים איך אפשר לקרוא לגרד באדמה. נאמר, באדמה רטובה קוראים לזה כך, או ביבשה, או כשצריך לעשות קצת יותר עמוק. חופר אכן נראה עמוק יותר מחורש. חורש לא עושים בור עמוק. חורש חופרים קצת למעלה, כן, עושים שהאדמה הקשה תהיה רכה. חופר פירושו לחפור פנימה. מה ההבדל הטכני של שלושת הדברים בכלל?
דובר 2: נכון שבבסיס זה אותו דבר, כולם עושים חור באדמה. לכן דווקא הם כולם אותה מלאכה, כן. אנחנו צריכים להבין למה זה אותו דבר. ההבדל הוא רק, חורש משתמש בכלי כזה. זה הכלי שנקרא חורש. חופר הוא כשעושים את אותה פעולה, עושים את אותו דבר, אבל עם מין מכונה אחרת או מה, כלי אחר. יכול להיות שזה קצת שונה הפעולה. חורש לעשות, כמו שאתה אומר, עמוק יותר או פחות עמוק, או... אבל עושה חריץ הוא הגדול ביותר, אפשר לעשות אותו אפילו עם הידיים, אם עושים את זה בידיים.
דובר 1: הוא אומר כך, המאירי, הוא אומר שחורש בדרך כלל פירושו אדם עם בהמה, וחופר או חריץ הם אופנים אחרים, כשאדם עושה זאת בעצמו בידו או באחר... חופר הוא שהוא חופר עם את, משהו כזה, וחריץ הוא שהוא חוצב עם פטיש. שנית, רבינו יונה אומר אחרת. זה קשור, אה, בחורש מזיזים את החול, ובחופר משאירים את החול מלפנים. אוקיי. זה גם נכון, אבל זה ענין אחד. נכון שזו אותה תוצאה ואותה פעולה אפילו, גם אותה תוצאה וגם אותה פעולה, הוא חותך חור, חור קטן באדמה, אבל זה בדרכים אחרות. לכן נאמר, אפילו הם שואלים, זה חורש, לא נקרא חורש, אבל זה חורש, ממילא זה חורש אפילו שלא נקרא חורש. "שכל אחת ואחת מהם חפירה היא בקרקע" — זו מעין דרך של עשיית חפירה, חור בקרקע, "ואין ענין אחד היא".
דובר 1: וכן, הולך הוא לומר גם, הוא הולך להביא את הגמרא של זריעה. "אחד הזורע זרעים", בדרך כלל זריעה פירושה... לדברים האלה יש שם ייחודי, זה מעניין, אבל יש כמה דברים שיש להם שמות ייחודיים לכל פעולה. בזריעה אומרים, לא רק פעולות, יש בחפצים, קוצר יש דבר כזה. זריעה פירושה שחותכים זרעים, כן, בקוצר נאמר. בדרך כלל כשאומרים זורע, זה קשור למילה זרעים, הוא נוטע זרעים, גרעינים. הוא גורם לגרעינים לצמוח, נותנים להם שם זריעה. זה לא בהכרח שגורמים לגרעינים לצמוח, גורמים למשהו לצמוח.
אומר הוא, עצים, כשנוטעים עצים, לא קוראים לזה זריעה, קוראים לזה נוטע. או לא עושים עם גרעינים. יש שתי דרכים לנטוע עץ: אתה יכול לקחת גרעין להכניס לאדמה, אתה יכול לקחת חתיכת עץ שהיה, לתקוע פנימה, או משהו כזה. אולי יש גם עם גרעינים?
דובר 2: לא, אני מתכוון שזה פשוט אחר... כשנוטעים עץ... נאמר עם גרעינים, פרי, עץ פרי יש גרעינים. לא עושים את זה עם גרעינים בדרך כלל, לכן זה נקרא אחרת. עושים את זה בדרך כלל עם עץ שכבר קיים, לוקחים אולי ענף ומכניסים אותו לאדמה, משהו כזה. איפשהו יש גרעינים. יש גם דרך של לקיחת עץ קיים, זה יותר מהר. היום בוודאי, כמעט אף פעם לא נוטעים עצים עם גרעינים, זה מאוד לא יעיל. כי בדרך כלל לעצים יש בדרך כלל דרך איך הם זורקים בעצמם את הגרעינים שלהם וזה צומח. אני לא מדבר על זה, אני מדבר שאחד נוטע עץ.
דובר 1: יש זרעים פירושו, כמו תבואה, יש דברים שהדרך היא לעשות עם גרעינים. בדרך כלל עצים לא עושים עם גרעינים, כך אני מתכוון, לרוב. יכול להיות, כי אני מתכוון שהמילה העיקרית כאן, אפילו לא קוראים לזה המילה זריעה, אבל המילה היא כשנוטעים אפילו דברים כאלה. בסוג השדות זה לא רק קריאה למה שיש לו שם אחר.
דובר 1: הבא הוא עוד מין דבר אחר יותר ברור, אבל זה גם באותה קטגוריה כמו זריעה. אוי, מבריך אילנות, ויינר מציב הרבה את סוג השדות האלה,
דובר 1: אני לא מדבר על זה. כשאחד נוטע עץ, כאן זורע פירושו כמו תבואה. יש דברים שהדרך היא לעשות את הגרעינים, בדרך כלל עצים לא עושים גרעינים. כך אני מתכוון לרוב. יכול להיות, אבל אני מתכוון שהמילה העיקרית כאן היא אפילו לא קוראים לזה המילה זריעה, אבל המילה היא כשנוטעים שיהיה הבדל בסוג הפירות, לא סתם מילה ענקית שיש לה שם אחר.
הבא הוא עוד מין דבר אחר יותר ברור, אבל זה גם באותה קטגוריה כמו זריעה. או, המבריך אילנות, הוא מתכוון שהוא מחבר שני עצים. נוגע הוא קושר יחד שני עצים. מבריך פירושו הוא לוקח חתיכת ענף מהעץ הזה והוא מכניס אותו לאדמה. ומרכיב הוא... אז מה ההבדל בין נוטע ומבריך? נוטע הוא כשחותכים לגמרי חתיכה ומכניסים אותה במקום. מבריך הוא לוקח עץ חי, הוא תוקע חתיכה לתוך האדמה, אחר כך כשזה מתחיל לצמוח שם חותכים אותו אכן. נוגע שיהיה באדמה ושיהיה עדיין צעיר מהעץ הקודם.
דובר 2: כן.
דובר 1: אוקיי. או המרכיב, הוא מחבר, הוא מכניס חתיכה מענף אחד והוא מניח אותו על ענף אחר שמחובר לעץ אחר. או הזומר, או אחד שחותך כדי שיוכל לצמוח, כן? כל אלו אב אחד הן, מאבות מלאכות.
אתה רואה אבל שכאן זה עוד קצת יותר רחוק, כן? במבריך או לפחות בזומר, כן? בחורש כל שלושה היו הכשרה בקרקע. זומר, הרי הוא עושה לגמרי דבר אחר, הוא חותך. הוא לא זורע, הוא חותך. אבל זו הדרך לגרום לזה לצמוח. אבל זו לא תולדה, זה ממש ענין אחד. איך ענין אחד? כל אלו עניינו להצמיח דבר, היינו לראות משהו להצמיח. לגרום לצמוח. מצוין. לגרום לצמוח. אפילו הוא עושה זאת הרי הפעולה של חיתוך, אבל בזה הוא גורם לצמוח את... למה חותכים? כדי שהאחרים יצמחו טוב, נכון?
ולמה זה לא היה למשל תולדה? נראה אחר כך באחרים בגמראות של תולדות. זומר נשמע כאילו היה תולדה טובה. לא, זו לא תולדה. תולדה, מיד נראה. אבל אתה מבין אבל שהזומר, התשובה שלנו אבל עשיית עצים, איך עושים עצים לצמוח? יש חמש דרכים לגרום לעצים לצמוח. מה עושה עץ? יש לי חמש דרכים, אפשר להיות זורע, אפשר להיות נוטע, אפשר להיות מבריך, אפשר להיות מרכיב, אפשר להיות זומר, חמש דרכים, נכון? זה בעצם מה שהוא אומר.
כן, זה מעניין מה כתוב כאן כך, כשאדם הולך לאחד עם סכין בראש השנה חתיכה מעץ, הוא עדיין לא יודע בבירור אם הוא עושה עכשיו קוצר או זומר?
דובר 2: מממ.
דובר 1: זה מעניין, הוא לא אומר שזו תולדה, זה ממש האב של הנטיעות, מעניין.
דובר 2: אולי זה עונה אחרת, קוצר הוא כשכבר יש, אבל זומר עושים בתחילת העונה כשעדיין לא צמח וכדומה, זה לא... אני יודע כבר, אולי קורה שאפשר לעשות את זה באותו זמן.
דובר 1: אומר הרמב"ם: וכהאי גוונא, אך הקוצר, המלאכה של קוצר, קוצר משתמשים בתבואה, בחיתוך תבואה, או קטניות, זה נקרא גם קוצר. אבל יש מינים אחרים של חיתוך, סוגים אחרים של חיבורים לקרקע שיש להם שמות אחרים. למשל בענבים זה נקרא בוצר, או בתמרים זה נקרא גודר, או בזיתים זה נקרא מוסק.
דובר 2: גודר... גודר, נראה, כאן כתוב... מוסק, גודר.
דובר 1: או אורה תאנים, או אחד חותך תאנים. כל אלו אב מלאכה אחת, שכל אחד ואחד עניינו לעקור דבר מגידולו.
פירושו, הכוונה היא לעקור משהו מהמקום שבו הוא צומח. ועל דרך זה שאר אבות, שהאב לא פירושו רק הפירוש הצר של המילה, כמו למשל זריעה קשורה לזרעים, אבל הוא זורע גם...
דובר 2: זה גם קוצר.
דובר 1: לכאורה גם כאן יש לך הבדל בפעולה. פירושו תבואה חותכים עם, יודעים מה זה מכונת חיתוך, ובענבים צריך לחתוך עם מכונה אחרת, זו פעולה אחרת, יש סיבה למה יש להם שמות שונים. אני מתכוון, מובן... יש מילה אחרת לחיתוך ענבים... זו פעולה אחרת, צריך כלים אחרים, זו אומנות קצת אחרת ודברים אחרים. מובן שזה אותו רעיון, לכן זה אכן אותו ענין, אבל אני רוצה להדגיש גם קצת את ההבדל.
דובר 2: אנחנו יודעים אם זו הסיבה למה יהיה להם מיד מילים אחרות, זה מעניין למה יש להם מילים אחרות. אני מבין שהמילה היא על הפעולות האחרות.
דובר 1: ומה הפרי האחר? כי כל פרי קיבל את שמו. לא רואים דבר כזה בקודש שיש להם אותם שמות. אולי כי שניהם צומחים דומה, הם סוג דומה.
דובר 2: אבל זה קצת שונה. תחשוב, תבואה חותכים כך. אני יכול לדמיין, אני לא יודע, חותכים את זה קצת אחרת. זיתים, למשל, מנערים את העץ עד שאני לא יודע מה. מה הדרכים האחרות איך לוקחים את זה? לא הכל חותכים עם... איך קוראים לדבר שחותכים תבואה? הדבר המעוגל?
דובר 1: כן.
דובר 2: היום עושים סתם קומביין.
דובר 1: אוקיי, אז זה הפירוש של ענין המלאכה, והרמב"ם אומר שזו לא תולדה, אלא אב, זה אותו דבר. זה מילים אחרות. כשלמדו אבות מלאכות, פירושו כמו שאתה אומר, זה לא פירושו מילולית קוצר, זה פירושו ההגדרה, הדבר של לעקור דבר ממקום גידולו.
למה אומרים קוצר? כי זה שכיח. אפשר לומר לעקור דבר ממקום גידולו. לא, זה לא ייתן מופשט. הל"ט מלאכות אינן מופשטות. לעקור דבר ממקום גידולו זה כבר יותר דמיון מופשט בין כל הדברים. אבל הפירוש של המילה הוא קוצר, חיתוך. אבל בדרך כלל חיתוך פירושו מילה מיוחדת לתבואה. הוא אומר שזה רק שגור הלשון. ואותו דבר עם זורע, הוא לא מתכוון דווקא זריעה, אלא הוא תפס אולי את הנפוץ ביותר, בדרך כלל כשחותכים זה תבואה או דבר כזה.
דובר 1: נכון. עכשיו הולך הרמב"ם לומר מה הן התולדות, כי כל האבות האלה יש להם תולדות. אומר הרמב"ם, התולדה היא מלאכה הדומה לאב מאלו האבות. זה דומה, אבל זה לא אותו דבר. לא לוקחים את זה מעניינא, אלא תולדה שנובעת ממנו.
כיצד? המחתך את הירק מעט מעט לבשלו, אחד חותך ירק לחתיכות קטנות כדי לבשל אותו. הוא רוצה לעשות מרק, צריך לחתוך את הירק לחתיכות קטנות מאוד. הרי זה חייב, שזו מלאכה תולדת טחינה, כי המלאכה היא תולדה של טחינה, שהיא טחינה. מה זו טחינה? מה זה לטחון? מה הפעולה של טחינה? שהטוחן לוקח גוף אחד, הוא לוקח גוף אחד, הוא לוקח גרעין חיטה, ומחתכו הרבה. אז כשאחד חותך ירק הוא עושה דבר דומה. אף על פי שזה באופן אחר, כי שם לוקחים גרעין חיטה ועושים אותו קמח, וכאן זה נשאר ירק, רק בחתיכות קטנות, אבל זו תולדה.
אז בואו נחשוב, מה היה עניינו של טחינה? כלומר דבר הדומה לזה, ריבוי תולדות הטוחן.
זה מעניין שהרמב"ם זוחל מזורע קוצר והוא לוקח דוגמה אחרת, כי הדבר המעניין הוא להשוות את התולדה מול העניינו. מה יש בטחינה? אבל למשל, מה היה עניינו של טחינה, ממש העניינו? כשלא טוחנים חיטה אלא טוחנים משהו אחר, אני לא יודע מה. והתולדה שלו היא כשזה לא נקרא טחינה, אף אחד לא היה אומר שהאדם טוחן, אבל אתה הולך להפשיט את הדבר. מה קורה כאן? קורה כאן שלוקחים דבר גדול וזה הופך לחתיכות קטנות. ובזה מחתך ירק הוא גם דבר דומה.
אני יכול לומר לך את המגיד משנה בהקדמה, הוא מנסה לומר דבר להסביר את ההבדל. הוא אומר כך, שיש מלאכות שהן אותו דבר, הוא קורא לזה "בדימיונם", אותה מלאכה בדיוק, רק זה שונה או עם הדבר שעושים אותו אליו, או עם האופן שעושים אותו. הוא קורא לזה "איכות הפעולה", הדרך שעושים אותו, לא הפעולה עצמה. זו אותה פעולה, רק זה איכות אחרת איך עושים אותו, או ב"איכות הנפעל", הדבר שעושים אותו אליו.
הנה למשל, קוצר ובוצר, זו אותה פעולה בדיוק, רק זה נפעל אחר, עושים אותו לדבר אחר. או זורע ונוטע, זו פעולה קצת אחרת, אבל זו רק איכות הפעולה אחרת, דרך אחרת לעשות את אותו דבר בדיוק.
משא"כ למשל מחתך את הירק, זה דומה אבל זו לא אותה פעולה. כאן אתה אומר אתה חותך, כאן אתה עושה קמח, כאן אתה לא עושה קמח, כאן אתה עושה חתיכות קטנות יותר. רק זה דומה, כי שניהם יש להם דמיון, אם עושים קטגוריה גדולה יותר כזו, ואומרים לקחת גוף אחד ולחלק אותו לדבר, אז יש את זה טוחן, אבל זה לא טוחן. כי טוחן הוא הפירוש, כמו שאתה עושה מחיטה קמח. כאן לא עשית מחיטה קמח, לא רק. כשהיית עושה, כמו שאתה אומר, אתה עושה מתירס קמח, זה גם טוחן, אפילו אולי כלים קצת אחרים אתה עושה מזה.
דובר 2: זה מובן, עכשיו דווקא, כשלא הוא היה חותך חתיכות קטנות לסלט, אלא הוא עושה מזה אבקה, זה היה טוחן עצמו.
דובר 1: כן. כשמישהו עושה, סתם, אני יודע, קורן פאודר, או איזה מיני דבר כזה, הייתי אומר שזה האב של טוחן, כי הוא טוחן משהו, הוא עושה מפרי שיהפוך לאבק. אבל כאן הוא עושה מחתיכה גדולה של פרי שיהפוך לחתיכות קטנות של פרי. זה רק תולדה כי יש לזה דמיון.
הוא אומר, "אף על פי שטחינה משנה הגוף הראשון לגמרי". זו ה... כמו שאתה אומר, ההגדרה המופלאה. זה דומה, אתה רוצה לומר טכנית, זו אותה קטגוריה בקטגוריה רחבה יותר. יש קטגוריה, קטגוריה גדולה יותר של חיתוך גוף אחד לרבים. זה זה. אבל זה לא בדבר היותר מצומצם של עשיית דבר אחד לדבר אחר לגמרי, כן, הוא טחן אותו לגמרי, זה נהיה קמח. נכון?
דובר 2: כן.
דובר 1: בואו נעבור למקרה גדול יותר שהוא יותר מסובך. זה באמת מעניין שהרמב"ם לא מצא דוגמה לקוצר שהיא רק... מהמוט ב...
דובר 2: כן. קוצר הרי יש. כשמישהו תולש שיער, זה קוצר מ... כי לוקחים פסולת ממקום גידולו. לא? זה לא על שיער. צריך לראות את זה בפרק הבא, נראה.
דובר 1: אוקיי. ולכאורה, אומר הרמב"ם עוד דוגמה לתולדה של טחינה. הוא אומר לך, "הלוקח לשון של מתכות", מישהו לוקח... לשון זה מעניין, לפעמים סוג של דרך, סוג של גודל של עשיית לשון של ארגמן, לשון של מתכות. זה חתיכה קטנה מוארכת, סתם שנראית כמו לשון. זה סוג של, אני רוצה לומר, חבילה, אני יודע, חתיכה של מתכת, "ושף אותו", הוא משפשף אותה. מה הקשר לשבירת קדרות של אותו לשון? אני לא יודע. הוא משפשף אותה "כדי ליקח מעפרו", כדי לקבל אבקה, כדי לקבל אבק של מתכת. כדרך שעושין צורפי זהב, כמו שעושים צורפי זהב. אני מניח שבזהב משליכים עוד חתיכות קטנות של מתכות אחרות שיעשו אותו יותר קשה.
והוא אומר, זה תולדות טוחן, כי העניין הוא לקחת גוף אחד ולחלק אותו לגופים הרבה.
אפילו אם אמרת שאני יודע, צורף זהב זה משהו מחובר יותר ל, אני לא יודע, בונה, אני לא יודע מה – לא, אבל מה קרה? כאן הוא לקח דבר שהוא חתיכה אחת והוא טחן אותו לחתיכות קטנות, אז הרי זה טוחן.
אבל למה זה לא טוחן ממש? זה נשמע בדיוק כמו טוחן. בסך הכל עם זהב במקום עם חיטה.
יכול להיות אותו דבר, כי כאן זה נשאר מתכת. כשמישהו שואל מישהו מה החתיכות הקטנות, זה חתיכות קטנות של מתכת. זה לא כמו מחיטה נהיה קמח. קמח זה לא חתיכות קטנות של חיטה? קמח לא נראה כמו חיטות קטנטנות. קמח זה דבר חדש. זה אומר הפנים של החיטה. אתה מסתכל על חיטה ו... אני לא יודע.
זה מעניין. לכאורה השינוי שקרה בין חתיכת מתכת לחתיכות קטנות ממנה הוא שווה בערך. אני לא יודע. זה דבר מעניין, לא?
הוא מנסה להסביר חילוק אחר. אני לא תופס מה הוא אומר. אולי דווקא בגלל שזה עוד חתיכות גדולות יותר, העפר עוד גדול יחסית ל...
אתה יכול אבל להסתכל קצת אחרת, שהחיטה היא עוד באמצע הדרך, היא עוד לא נגמרה עד שהיא נהיית קמח. זה עוד חלק מ... זה עוד חומר. החיטה היא הקמח הלא גמור. מה זה חיטה? קמח בפוטנציאל.
לשון של מתכת זה לאו דווקא. אפשר להשתמש בזה בדרכים שונות, אפשר לעשות ממנה חתיכה גסה. זה פחות שינוי בגוף הדברים, זה רק שינוי בהגדרה.
אהה, מעניין. אוקיי.
וכן הלוקח חלב ונותן בו קיבה – הוא הכניס את הקיבה של הבהמה, הוא הכניס את החתיכה של קיבת הבהמה, בית הקיבה זה הקיבה, שיש בה חריפות וזה גורם לחלב להיות חמוץ ושיהפוך לגבינה – כדי לחבצו לעשות ממנו גבינה, הרי זה חייב משום תולדת בורר, שהפריש הקוס – הוא הפריד את החלק הסמיך של החלב מחלק של החלב הנוזלי, מהנוזל.
זה מאוד דבר מעניין. מה זה לא החלש יותר? מי הגבינה. קוס זה המים וה... אה, המים מהחלק הקשה. אוקיי. הוא מוציא, הוא מפריד את החלק המימי מהחלק הסמיך.
זה מאוד מעניין, כי זה ממש לא נראה כמו בורר. זה סוג אחר של דבר, הוא הכניס איזה מרכיב לסיר. אבל התוצאה דומה.
אבל כאן הוא מביא משהו שעדיין לא היה לנו דבר כזה. כשמישהו רואה מישהו מכניס משהו, זה בכלל לא נראה כמו שמישהו עושה בורר. בורר זה לא להכניס משהו לסיר. אבל הפועל יוצא מזה – זה הפעם הראשונה שרואים שמסתכלים על הפועל יוצא. הפועל יוצא מזה הוא שבזכות פעולתו נפרד החלב מה...
אני מניח שבכל המלאכות מסתכלים בעצם על הפועל יוצא.
לא, אבל זה רק מאוד שונה.
מובן מאליו, זו טכניקה.
בואו נשאל להיפך, למה זה רק תולדת בורר? למה זה לא בורר עצמו?
כי בורר אומר שלוקחים חתיכות, אותן חתיכות, ולוקחים מפרידים. כאן עשית איזו פעולה, איזו פעולה כימית, זה נפרד, אז זו תולדת בורר. בגלל זה, נכון?
אני חושב שכן.
כן, אני מניח כך.
ואם גבנו וסחטו – ואחרי שהוא לקח את חתיכת החלב שכבר הוריד ממנה את הקוס, המים ממנה, הנוזל, והוא עיצב אותה שתהפוך לחתיכה.
רק מעניין, כאן כבר ממש מאוד מעניין, על מה הוא חייב? משום בונה.
וואו! כשהוא רוצה להיראות כמו שהוא בונה, הוא משחק עם גבינה, הוא בונה בונה.
אבל אם מסתכלים על מה שהתכלית של בונה, מה הפועל יוצא מפעולתו הוא, לקבץ חלקים. "ש... לקבץ... כשמקבץ..." משהו הוא מהצדדים, הלמ"ד מיותר. "כשמקבץ חלק על חלק..." צ'ק... אני לא יודע. "כשמקבץ..." לא, משהו לא בסדר כאן.
אוקיי, בואו נראה מה כתוב כאן. כשמישהו מקבץ חלק על חלק ודבק אחד עד שיעשה גוף אחד או עד שדומה לבנין.
מה זה בנין? "כל המקבץ..." סליחה, זה לא... אה, זה "כל המקבץ". כשמישהו לוקח... מה זה לבנות בנין? לבנות בנין צריך להיות לבנים שונות, ועושים מזה שזה הופך לבית אחד, או חיבור יריעות, זה הופך לאוהל אחד. אז זה בניה. ובגבינה זה אותו דבר. כאן יש חבורת... גבינה זו חבורת חתיכות קטנות של גבינה, או חתיכות סמיכות במים, ולוקחים את זה ביחד, זה הופך לבונה.
"שכל המקבץ חלק על חלק ודבק הכל עד שיעשה גוף אחד, או עד שדומה לבנין."
הרמב"ם יש כאן את המילה "גוף". אתה לוקח גוף, לא גוף של אדם. גוף אצל הרמב"ם מתכוון רחב יותר, כמו ששולחן הוא גם גוף, גוף.
והחלוקה היא אסורה, אמר הרמב"ם קודם, טוחן חילקו בדרך מסוימת. וכאן הוא אומר, לקבץ עד שזה הופך לדבר אחד, זה דומה לבנין.
מה לא קשה להבין, זה הגיוני. רק זה מאוד שונה. גבינה זו לא בנין, אי אפשר... אוקיי, כי זו התולדה.
כן?
לש זה הרי לא אותו דבר, זה לא לש? הסוגיה של גבינה לא דומה ללש?
אוקיי, אפשר לחשוב, על הרבה דברים אפשר לחשוב. כשמפשטים כל כך חזק, בשביל זה צריך את החקירות של הגמרא, האם זו תולדה שדומה, תולדה שאינה דומה, זה דומה.
כן?
אבל כאן צריך רק את הגמרא, הרמב"ם רוצה רק את הדין של הגמרא.
מה זה אומר דוגמה? "וכל אחד מהמלאכות האלו אבות, ויש להם תולדות הדומים להם". בזה שהפועל יוצא מזה יש דמיון. "ומגוף המלאכה הנעשית בשבת תדע מאיזה אב ותולדת איזה אב". במקום שצריך לפעמים לחשב האם דבר הוא אב כי זה כעין מלאכה אחרת, כמו למשל לטחון חתיכה של מתכת, זו תולדה, סליחה. דברים שזה הופך לאב ומתי זה הופך לתולדה.
מה הוא רוצה לומר "מגוף המלאכה"?
אני מניח שמה שהוא כותב כאן הוא, "גוף המלאכה" הוא מתכוון למה שהוא אמר קודם, לא הפועל יוצא. גוף הוא מתכוון למה שזה, כן, בדיוק כך, ההגדרה היותר מופשטת.
הוא אומר, אתה תראה שאני כותב אחר כך שמשהו הוא תולדה של כך וכך, חשוב מה זה, לא כל פעם אני אסביר את הלמדנות של זה.
למה הוא מסביר? למה הוא עושה כזה התבוננות? כי שניהם מכוונים לחלק וכו'.
אומר הרמב"ם, אני לא יכול להסביר לך עכשיו על כל דוגמה, אתה רוצה ללמוד עוד הלכות שבת? תסתכל, תראה שכל פעם אם אני אומר שמשהו הוא כעין מלאכה, אתה תבין למה. חשוב מה המלאכה היא, מה הוא עושה, תבין למה זה כעין או למה זה תולדה של אותו אב.
אני מניח, כי אחר כך הוא הרי לא מסביר בעצם. כאן הוא אמר למדנות, זו התולדות בורר שערורייתא, ולא כל פעם הוא מסביר שערורייתא. אבל הוא אומר, כשהוא היה סתם אומר אסור לעשות את הדבר הזה והזה בשבת בלי לומר מאיזה, אדם היה יכול בעצמו להרכיב מאיזה אב או תולדה.
אבל בדרך כלל הוא גם אומר איזה איסור זה, לא?
נכון, אז אני מניח שהוא מתכוון רק לומר שהוא לא אומר את הקשר תמיד. הוא לא אומר למה, מה הקשר, האם כי הפעולה דומה או כי הפועל יוצא מהפעולה דומה.
בדיוק. מה הלמדנות? מה ה... הוא אומר לך הרי הגדרות עדינות. אתה רוצה לומר שטוחן הוא מפריד חלקי גוף אחד, זו הרי למדנות שהרמב"ם חשב להסביר למה הדברים הם תולדות טוחן או כעין טוחן. אז הוא אומר לך דברים שהוא לא אמר לך, תראה, על מה הפעולה היא תבין, כך אני מניח.
כי עם ההגדרה שלו של בונה הרי לכאורה סותר גם את התוכן, כן.
אוקיי. תמיד יותר קל לראות את הקשר מאשר לראות את החילוק, אה.
אני צריך להבין טוב יותר בכל דוגמה, אבל אלו הכללים של הרמב"ם.
אוקיי.
עכשיו נדע את הנפקא מינה של כל ההלכה אב או תולדה. מה הנפקא מינה בין דבר שהוא אב לבין שהוא תולדה?
אומר הרמב"ם כך, בין העושה אב מלאכה או תולדה מן התולדות, זה כך, במזיד חייב כרת אם אין עדים, ואם באו עדים והתרו בו נסקל, ובשוגג חייב חטאת קבועה, תמיד אותה חטאת.
אז לעניין עונש אין שום חילוק האם אתה עושה אב או תולדה, הכל איסורים מדאורייתא, אותו עונש בדיוק.
אם כן מה הפרש יש בין אבות לתולדות? מה החילוק?
אומר הרמב"ם, אין ביניהם הפרש אלא שיש בהן עוד חתיכת חילוק לעניין הקרבן בלבד. לגבי קרבן יוצא חילוק, למה?
שהעושה מלאכות בשוגג, אם מישהו עושה מלאכות בשוגג, אם עשה אבות הרבה בהעלם אחד, אם הוא עשה בשגגה אחת, בהעלם אחד, כשנעלמה ממנו הידיעה למשל שהיום שבת או דבר כזה, והוא עשה חבורת אבות אחרות, הוא עשה זריעה, חרישה, קצירה, אז חייב חטאת אחת על כל אב ואב, כל אב הוא דבר, הוא דבר שלם בפני עצמו, והוא חייב על כל אחד בנפרד.
כך התורה קבעה שאפשר לומר שהוא עשה לא שמר שבת, אבל לא, כן חילקו את זה למלאכות נפרדות, כמו שהוא עשה שלושה דברים נפרדים. אבל בשביל זה חילקו את זה רק לשלושים ותשע, לא חילקו את זה למאות שגיאות של תולדות.
אז לגבי אב עם התולדות שלו זה כן נחשב כמו דבר אחד, ואם עשה אב ותולדותיו בהעלם אחד אינו חייב אלא חטאת אחת, הם רואים את זה כאילו הוא עשה דבר אחד.
אז הנפקא מינה היא רק בשוגג, אבל במזיד אין חילוק, העונש הוא למות פעמיים פעם אחת.
כרת גם אפשר לקבל רק פעם אחת?
גם לא.
כן, לפי הרמב"ם של כרת בוודאי.
אבל לגבי שוגג, במילים אחרות, המקסימום חטאות שאפשר לקבל משבת אחת, לפחות בהעלם אחד, הוא שלושים ותשע.
הרמב"ם לא נכנס כאן עוד להלכות שגגות, כאן זה הלכות שבת, הוא אומר יותר פרטים מהנקודה של איך מחייבים שוגג. אבל האופן הכללי הוא שיש כאן חילוק שאם זה בהעלם אחד, אז עושים רק חטאת אחת על כל אב, לא על אב עם תולדותיו.
גם כן, לפי הרמב"ם של כרת בוודאי.
אבל לגבי שוגג, במילים אחרות, המקסימום חטאות שאפשר לקבל משבת אחת, לפי העלם אחד, הוא שלושים ותשע. הרמב"ם לא נכנס כאן עוד להלכות שגגות, שהלכות שגגות אומרות יותר פרטים מבדיוק מתי הוא מזיד ומתי הוא שוגג, אבל בכלליות יש כאן חילוק שאם זה בהעלם אחד, אז עושים רק חטאת על כל אב, לא על אב עם תולדותיו. והרמב"ם עכשיו יאמר דוגמאות.
כיצד? הרי שחרש וזרע וקצר בשבת בהעלם אחד, הרי זה חייב שלש חטאות, שלוש חטאות נפרדות. ואפילו עשה ארבעים חסר אחת בשגגה, הוא עשה את כל שלושים ותשע המלאכות בשגגה, ושכח שכל אלו המלאכות אסור לעשותן בשבת, הוא שכח, הוא למד משניות בשבת, הוא חשב שזו מצווה, כל הדברים האלה יהודי צריך לעשות בשבת, הוא עושה מעצמו תמים עם הארץ, כן? חייב על כל מלאכה ומלאכה חטאת אחת, כי הם נפרדים.
אבל אם עשה כמה תולדות, למשל טחן וכתש הירק ושף לוחות של מתכות, שהם שני דינים שהרמב"ם אמר שהם תולדות של טוחן, הוא עשה בהעלם אחד, בשגגה אחת, אינו חייב אלא חטאת אחת, שהרי לא עשה אלא אב אחד ותולדותיו, וכן כל כיוצא בזה.
ומה קורה כשהוא עשה כעין אותה מלאכה? אה, זה הוא יאמר בסעיף הבא.
אף העושה מלאכות הרבה מעין מלאכה אחת בהעלם אחד, לא אב עם תולדותיו, אלא אב עם עמיתיו, עם אחיו שהם כעין אותו אב, גם אינו חייב אלא חטאת אחת, שזה הרי כמו עיקר מלאכה אחת. כיצד? הרי שזרע ונטע והבריך והרכיב וזמר, כל הדינים האלה שהרמב"ם מנה קודם, שמלבד זריעה שמשמעותה בדרך כלל שתילת זרעים, יש גם דרך של שתילת עץ או ענף של עץ וכן הלאה, או אפילו חיתוך אם החיתוך גורם לצמיחה, וחייב עליו חטאת אחת שכולן אב אחד הן, הם כולם אותו אב של זורע, חייב על כל כיוצא בזה. זה אומר שהל"ט מחולקות לקטגוריות נפרדות. לא חייבים על כל המלאכות האחרות, אפילו אם הן מאוד דומות לזורע, אבל הן כולן אופנים של עשיית זורע, וחייבים רק חטאת אחת, חייב על כל כיוצא בזה.
זה מעניין, הפירוש של הרמב"ם על המשנה, "אבות מלאכות ארבעים, מעין מלאכה אחת הן חייב על אחת." יש מפרשים שפירשו שזה אומר פשוט תולדה. הרמב"ם עשה קטגוריה חדשה של "מעין", אבל למעשה אין שום נפקא מינה להלכה, כי הרמב"ם גם מודה שהדין של תולדה הוא אותו דבר. אז למה הרמב"ם צריך בכלל את כל ההגדרה של "מעין מלאכה"? לא יודעים. אין שום נפקא מינה, זו רק למדנות. צריך לחשוב איפה יוצאת נפקא מינה. אני באמת לא יודע. הרמב"ם מדבר לגמרי שכאן יש שמות מעורבים. הוא אומר שאין נפקא מינה, אבל הוא אומר שהוא מחזיק שהפשטות של הרמב"ם נכונה בפשטות של המשנה.
אבל זה הגיוני למדנית, לוגית, שהרמב"ם לא תמיד אומר שזו תולדה. תולדה צריכה להיות קצת שונה מהמלאכה. כאן זה אותו דבר, רק באופן אחר או בדבר אחר. אבל למה כל כך חשוב לרמב"ם לומר את כל העניין של "מעין"? כן, לא לגמרי ברור.
---
אוקיי, עד כאן הלכות שבת פרק ז'.
✨ Transcription automatically generated by OpenAI Whisper, Editing by Claude Sonnet 4.5, Summary by Claude Opus 4.6
⚠️ Automated Transcript usually contains some errors. To be used for reference only.
📌 This Shiur Also On
📞 Listen by phone: call (848) 285-6807, press 6, then 800120#
פרק ז' בהלכות שבת מונה את ל"ט אבות מלאכות, עם כללים על אבות ותולדות, החילוק ביניהם, והנפקא מינה להלכה.
---
כותרת: "מלאכות החייבין עליהן." מנין כל אבות מלאכות ארבעים חסר אחת: החרישה, הזריעה, הקצירה, העימור, הדישה, הזריה, הבירור, הטחינה, ההרקדה, הלישה, האפיה... (והוא מונה את כל 39 המלאכות).
הרמב"ם מונה את 39 אבות מלאכות, במקביל למשנה בשבת פרק כלל גדול, אבל עם שינויים משלו בסדר ובלשון.
1. מדוע "מלאכות החייבין עליהן" בכותרת: הרמב"ם מדגיש בכותרת את ענין החיוב/העונש, כי כל החילוק של ל"ט מלאכות נוגע בעיקר לענין עונשים — לדעת איזו מלאכה עושים, רלוונטי לחטאת בשוגג, סקילה/כרת במזיד, התראה, אב עם תולדתו, וכדומה. אולי הלשון "החייבין עליהן" בא להוציא ענינים אחרים של חילול שבת שאין חייבים עליהם סקילה (כמו שבותים).
2. המשך מפרק א': הפרק הוא המשך פשוט לפרק א' שבו אמר הרמב"ם "העושה מלאכה בשבת חייב סקילה וכרת במזיד וחטאת בשוגג". לאחר שלמדנו כללים (ערב שבת, מתכוין, פיקוח נפש), לומדים עכשיו כלל נוסף: מהן המלאכות עצמן, ושהן מתחלקות לאבות ותולדות.
3. לשון הרמב"ם לעומת לשון המשנה: הרמב"ם אומר "החרישה, הזריעה" (שם הפעולה), בעוד המשנה אומרת "החורש, הזורע" (שם הפועל). לשון הרמב"ם מדויקת יותר, כי אנו מדברים על אבות מלאכות — המלאכה עצמה, לא על האדם שעושה. אבל מציינים שהרמב"ם מדבר גם על פעולות (לא רק שם דבר), כי אנו מדברים על אדם המחויב — האופנים שבהם עשה.
4. "ארבעים חסר אחת" — מדוע לא "תשע ושלושים": 39 הוא "מספר מסובך" — 40 פחות 1 קל יותר לזכור, קרוב יותר למספר עגול. משווים זאת למלקות (ארבעים חסר אחת), שבתורה כתוב דווקא "ארבעים" וחז"ל גרעו אחת, והלשון כבר נעשה דרך.
5. סדר הרמב"ם לעומת סדר המשנה: הרמב"ם הולך בסדר שונה מהמשנה. למשנה יש שלוש סדרות ברורות (סדר הפת, סדר הבגד, סדר הספר/קלף), אבל אחר כך זה נעשה יותר כללי. הרמב"ם מציב יחד מכה בפטיש עם בונה וסותר, שאפשר לקטלג כ"בנין." במשנה לעומת זאת: בונה וסותר, מחבר ומעביר, מכה בפטיש.
6. דרכים שונות לקבץ: הרב רבינוביץ רצה למנות אחרת: אריגה/בציעה, קשירה/התרה, תפירה/קריעה, בנין/סתירה — כזוגות הפוכים.
סדר הפת (11 מלאכות): חרישה → זריעה → קצירה → עימור → דישה → זורה, בורר, מרקד (שלושה שלבים של הוצאת גרעינים מפסולת — "שלושה סוגי בורר") → טוחן → מרקד (ניפוי) → לישה → אפיה.
סדר הבגד (13 מלאכות): גוזז → מלבן → מנפץ → צובע → טווה → מיסך/נסכה → אריגה → פוצע → קושר → מתיר → תופר → קורע.
סדר הספר/קלף: צד → שחיטה → הפשטה → עיבוד → מחיקה (החלקה) → חיתוך → כתיבה → מחיקה (מחיקה כדי לכתוב) → שרטוט.
בנין: בונה, סותר, מכה בפטיש.
7. [סטייה: מדוע בנין לא נמנה עם כל הפרטים] נשאלת השאלה מדוע בנין לא נמנה עם כל הפרטים (כמו לישת מלט, חציבת אבנים) כמו אצל פת או בגד. התירוץ: במשכן בנין היה פשוט מאוד — לא היתה עבודת בנין מסובכת, אלא יותר עם יריעות. המלאכות נלמדות ממלאכת המשכן.
8. הבערה — לאן היא שייכת? הבערה עומדת בפסוק נפרד ("לא תבערו אש בכל מושבותיכם") ולכן היא מופרדת. אבל הבערה יכלה להשתייך גם לסדר הפת (לפני אפיה צריך אש). זו נשארת שאלה פתוחה.
9. סדר הבערה/כיבוי — משנה לעומת רמב"ם: במשנה כתוב "המכבה והמבעיר" (כיבוי לפני הבערה), אבל הרמב"ם כותב הבערה לפני כיבוי — שהוא הסדר ההגיוני, כי אי אפשר לכבות לפני שמדליקים. המאירי אומר משהו מדוע המשנה מציבה כיבוי קודם. גם אצל בונה וסותר הסדר במשנה הפוך.
---
"כל אלו המלאכות וכל שהן מעניינם הן נקראים אבות מלאכות."
לא רק ל"ט המלאכות עצמן, אלא גם דברים שהם מאותו ענין (קונספט/מהות) כמוהן, נקראים גם הם אבות מלאכות — להוציא תולדות.
1. קטגוריה שלישית — "מעניינם": אין רק אבות ותולדות. יש קטגוריה שלישית — דברים שהם ממש אותה מלאכה רק עם שם אחר, פעולה אחרת, או אופן אחר, אבל בעצם זה אותו ענין — זה גם אב מלאכה. רק כשיש דמיון חלש יותר, זה נעשה תולדה. החילוק: "ענין" פירושו הקונספט/מהות, לא השם הספציפי. כמו "חבר של אבא" הוא באותה רמה כמו האבא, אבל "ילד" נובע ממנו.
---
"אחד החורש או החופר או העושה חריץ, שכל אחת ואחת מהם חפירה היא בקרקע ואין ענין אחד היא."
כל שלושתם — חורש (חרישה), חופר (חפירה), עושה חריץ (עשיית תעלה) — הם ענין אחד: עשיית חור/גומה באדמה. כל שלושתם אבות מלאכות (לא תולדות).
1. מאירי: חורש פירושו בדרך כלל אדם עם בהמה (עם מחרשה); חופר הוא כשאדם חופר עם את; חריץ הוא כשהוא חוצב עם פטיש.
2. רבינו יונה: החילוק הוא: בחורש מזיזים את החול, בחופר משאירים את החול מלפנים.
3. עיקר הנקודה: אפילו יש להם שמות שונים ואופנים/כלים שונים, זה ענין אחד — כי גם התוצאה (חור באדמה) וגם הפעולה (גירוד/חפירה באדמה) זהים. לכן כולם אבות, לא תולדות.
---
"אחד הזורע זרעים או הנוטע אילנות או המבריך והמרכיב והזומר — כל אלו אב אחד הן מאבות מלאכות... כל אלו עניינו להצמיח דבר."
חמש דרכים לגרום לעצים/צמחים לצמוח — זורע (זריעת גרעינים), נוטע (חיתוך ענף והכנסתו למקום חדש), מבריך (כיפוף ענף חי לתוך האדמה מבלי לחתוך), מרכיב (הנחת ענף מעץ אחד על עץ אחר), זומר (חיתוך ענפים כדי שהעץ יצמח טוב יותר) — כולם אב מלאכה אחד.
1. חילוק בין נוטע ומבריך: נוטע הוא כשחותכים לגמרי חלק ומניחים אותו במקום חדש. מבריך הוא כשלוקחים עץ חי, תוקעים חלק באדמה, ומאוחר יותר כשזה מתחיל לצמוח שם חותכים אותו — זה נשאר מחובר לעץ הישן עד שצומח.
2. זריעה מזוהה בדרך כלל עם גרעינים/זרעים (תבואה). אבל עצים בדרך כלל לא נוטעים עם גרעינים — לוקחים ענף או חלק מעץ קיים. לכן זה נקרא "נוטע" לא "זורע". בכל זאת זה אותו ענין — לגרום למשהו לצמוח.
3. זומר — מדוע זה אב ולא תולדה? קושיה חזקה: זומר (חיתוך ענפים) הוא פעולה שונה לגמרי מזריעה — הוא חותך, הוא לא זורע! לכן אומר הרמב"ם שזה לא תולדה אלא האב עצמו, כי הענין אחד: להצמיח דבר — לגרום לצמיחה. כל חמש הדרכים הן שיטות שונות של אותו ענין.
4. [סטייה: זומר לעומת קוצר] כשאדם חותך חלק מעץ בראש השנה, הוא עדיין לא יודע בבירור אם הוא עושה עכשיו קוצר (הוצאה ממקום גידולו) או זומר (גרימה לצמיחה). אולי החילוק הוא בעונה — קוצר הוא כשזה כבר מוכן, זומר עושים בתחילת העונה כדי שיצמח.
---
"הקוצר — קוצר תבואה אדער קטנית. אבל אצל ענבים זה נקרא בוצר, אצל תמרים — גודר, אצל זיתים — מוסק, אצל תאנים — אורה. כל אלו אב מלאכה אחת, שכל אחד ואחד עניינו לעקור דבר מגידולו."
כל צורות הוצאת פרי/תבואה ממקום גידולו הן אב מלאכה אחד — קוצר — אפילו יש להן שמות שונים.
1. מדוע יש להם שמות שונים? זה לא רק פירות שונים — זה גם פעולות שונות. תבואה חותכים עם מגל, ענבים חותכים עם כלים אחרים, זיתים מנערים את העץ. זה אומנויות שונות, כלים שונים, דרכים שונות. לכן כולם האב עצמו, כי הענין אחד: לעקור דבר ממקום גידולו.
2. יסוד "ענין המלאכה": כשלמדנו אבות מלאכות, "קוצר" לא פירושו רק חיתוך תבואה — פירושו ההגדרה: לעקור דבר ממקום גידולו. מדוע אומרים "קוצר"? כי זה שכיח, זו הצורה הנפוצה ביותר. אבל ל"ט המלאכות אינן מופשטות — הן פעולות קונקרטיות. ה"לעקור דבר ממקום גידולו" הוא כבר דמיון מופשט בין כל הצורות.
---
"התולדה היא מלאכה הדומה לאב מאלו האבות."
תולדה היא מלאכה הדומה לאב, אבל לא אותו דבר — לא לוקחים אותה "מעניינא" (מאותו ענין), אלא היא נובעת ממנו.
1. חילוק המגיד משנה (בהקדמה) — שני סוגי "אותה מלאכה":
- "איכות הנפעל" שונה (חפצא/אובייקט שונה): למשל קוצר ובוצר — בדיוק אותה פעולה, רק עושים אותה לדבר אחר (תבואה לעומת ענבים). זה עדיין האב עצמו.
- "איכות הפעולה" שונה (אופן שונה): למשל זורע ונוטע — קצת פעולה אחרת, אבל רק דרך אחרת לעשות את אותו דבר. זה גם עדיין האב.
- תולדה היא כשזה דומה אבל לא אותה פעולה — זו קטגוריה רחבה יותר שכוללת את שניהם, אבל זה לא הענין המצומצם.
---
"כיצד? המחתך את הירק מעט מעט לבשלו — הרי זה חייב, שזו מלאכה תולדת טחינה. שהטוחן לוקח גוף אחד ומחתכו הרבה."
מי שחותך ירק לחתיכות קטנות כדי לבשל אותו (למשל למרק) חייב משום תולדת טוחן, כי טוחן פירושו לקחת גוף אחד ולחלק אותו לחתיכות רבות.
1. מדוע מחתך ירק תולדה ולא האב? בטוחן הגוף הראשון משתנה לגמרי — מחיטה נעשה קמח, דבר חדש לגמרי. במחתך ירק זה נשאר ירק, רק בחתיכות קטנות יותר. זו רק תולדה כי יש דמיון בקטגוריה רחבה יותר: לקיחת גוף אחד וחלוקתו. אבל זה לא בענין המצומצם של הפיכת דבר לגמרי.
2. מתי זה היה האב עצמו? אם מישהו היה עושה מירק אבקה (כמו אבקת תירס), זה היה האב של טוחן עצמו — כי הוא טוחן משהו, הוא עושה מפרי אבק. אבל כאן הוא רק עושה מחתיכת פרי גדולה חתיכות קטנות יותר — לכן זו רק תולדה.
3. לשון המגיד משנה: "אף על פי שטחינה משנה הגוף הראשון לגמרי" — זה החילוק המכריע. בטוחן הגוף הראשון משתנה לגמרי, במחתך ירק לא.
4. מדוע הרמב"ם לקח דוגמה מטוחן ולא מזורע/קוצר? הרמב"ם מתרחק מזורע/קוצר (שעליהם דיבר עד עכשיו) ולוקח דוגמה מטוחן — כי שם רואים טוב יותר את החילוק בין אב ותולדה. בזורע/קוצר כל הצורות הן האב עצמו; צריך דוגמה שבה ברור שזו תולדה.
"הלוקח לשון של מתכות ושף אותו כדי ליקח מעפרו, כדרך שעושין צורפי זהב — הרי זה תולדת טוחן."
מי ששף חתיכת מתכת כדי לקבל אבק מתכת (כמו שצורפי זהב עושים — הם מערבבים חתיכות ממתכות אחרות בזהב כדי שיהיה יותר קשה) — זו גם תולדה של טוחן.
1. מדוע זו תולדה ולא טוחן ממש? בחיטה, כשטוחנים אותה, נעשה ממנה קמח — שהוא דבר חדש, לא רק חתיכות קטנות של חיטה. קמח לא נראה כמו חיטים קטנות, זה החומר הפנימי של החיטה. חיטה היא בעצם "קמח בפוטנציה" — החיטה היא הקמח הלא גמור. אבל לשון מתכת לא כך — בזהב, כששופים אותו, החתיכות הקטנות נשארות עדיין מתכת, זה לא נעשה דבר חדש. אפשר להשתמש בזה בדרכים שונות, יש פחות שינוי בגוף הדברים, רק שינוי בצורה/הגדרה. לכן זו תולדה ולא אב.
"וכן הלוקח חלב ונותן בו קיבה כדי לחבצו — הרי זה חייב משום תולדת בורר, שהפריד הגוש מן הנוזל (הקוס מן מי הגבינה)."
כשמישהו מכניס חתיכת קיבה (קיבת בהמה) לחלב, החומציות של הקיבה גורמת לחלב להחמיץ ולהפוך לגבינה. הוא מפריד את החלק המוצק (גוש) מהחלק הנוזלי (קוס/מי הגבינה). זו תולדת בורר.
1. פעם ראשונה שרואים שמסתכלים על הפועל יוצא: הפעולה עצמה — הכנסת מרכיב לסיר — לא נראית כמו בורר. בורר הוא לקיחת חתיכות והפרדתן. אבל כאן מסתכלים על התוצאה: בזכות פעולתו נפרד החלב מהנוזל. זה יסוד חדש — שבתולדות מסתכלים על הפועל יוצא, לא רק על המעשה.
2. מדוע רק תולדת בורר ולא בורר ממש? כי בורר ממש פירושו לוקחים חתיכות השוכבות יחד ומפרידים אותן פיזית. כאן הוא עשה פעולה כימית שהובילה להפרדה — לכן זו תולדה.
"ואם גבנו וסחטו — חייב משום בונה. שכל המקבץ חלק על חלק ודבק הכל עד שיעשה גוף אחד, או עד שדומה לבנין."
לאחר שהפרידו את החלק המוצק מהנוזל, כשלוקחים את החלב ומעצבים אותו לחתיכת גבינה — חייבים משום בונה. כי בונה פירושו חיבור חלקים עד שנעשה גוף אחד.
1. "גוף" אצל הרמב"ם: הרמב"ם משתמש במילה "גוף" לא במובן של גוף אנושי, אלא במובן רחב יותר — "גוש", דבר מוצק, כמו ששולחן הוא גם "גוף".
2. סימטריה עם טוחן: הרמב"ם אמר קודם שטוחן פירושו חלוקת גוף אחד לחלקים. כאן בונה הוא ההפך — חיבור חלקים עד שנעשה גוף אחד. זה דומה לבנין.
3. מדוע לא לש? נשאלת השאלה האם עשיית גבינה לא דומה יותר ללש (לישה). השיחה משאירה זאת פתוח — אפשר לחשוב על הרבה דברים כשמפשטים כל כך.
4. כלל הרמב"ם — "מגוף המלאכה תדע": הרמב"ם אומר שלא תמיד יסביר מדוע דבר הוא תולדה של אב מסוים. הוא אומר: "ומגוף המלאכה הנעשית בשבת תדע מאיזה אב ותולדת איזה אב" — ממהות המלאכה תדע בעצמך. "גוף המלאכה" לא פירושו הפועל יוצא, אלא ההגדרה המופשטת יותר של מהי המלאכה. הרמב"ם אומר: אני לא יכול תמיד להסביר את הלמדנות (כמו שעשיתי כאן בבורר/טוחן/בונה), אבל אתה צריך לחשוב בעצמך.
5. מה הוא מתכוון ב"למדנות"? הוא מתכוון להגדרות שנתן — שטוחן הוא מפריד חלקי גוף אחד, שבונה הוא מקבץ חלקים לגוף אחד. אלו הגדרות למדניות שהרמב"ם חשב כדי להסביר מדוע דברים מסוימים הם תולדות של אבות מסוימים.
6. **תמיד קל יותר לראות את הקשר מאשר לראות את החיל
וק** — כלומר, קשה יותר להבין מדוע דבר הוא דווקא תולדה של אב זה ולא של אב אחר.
---
"בין העושה אב מלאכה או תולדה מן התולדות — במזיד חייב כרת אם אין עדים, ואם באו עדים והתרו בו נסקל, ובשוגג חייב חטאת קבועה."
"אם כן מה הפרש יש בין אבות לתולדות? אין ביניהם הפרש אלא לענין הקרבן בלבד."
לענין עונש אין שום חילוק בין אב ותולדה — שניהם איסורים מדאורייתא עם אותה חומרה: כרת, סקילה, או חטאת. החילוק היחיד הוא לענין קרבן.
1. החילוק לענין קרבן: "שהעושה מלאכות בשוגג — אם עשה אבות הרבה בהעלם אחד, חייב חטאת אחת על כל אב ואב." כל אב הוא חטאת נפרדת. אבל "אם עשה אב ותולדותיו בהעלם אחד, אינו חייב אלא חטאת אחת" — אב עם תולדותיו נחשבים כדבר אחד.
2. התורה חילקה מלאכת שבת ל-39 אבות מלאכות, לא למאות תולדות. לכן המקסימום של חטאות משבת אחת (בהעלם אחד) — 39.
3. במזיד אין נפקא מינה, כי כרת אפשר לקבל רק פעם אחת, וגם סקילה.
4. הרמב"ם לא נכנס כאן לפרטים נוספים של הלכות שגגות, הוא אומר רק את הכלל בהלכות שבת.
---
"כיצד? הרי שחרש וזרע וקצר בשבת בהעלם אחד — חייב שלש חטאות. ואפילו עשה ארבעים חסר אחת בשגגה ושכח שכל אלו המלאכות אסור לעשותן בשבת — חייב על כל מלאכה ומלאכה חטאת אחת. אבל אם עשה כמה תולדות, כגון טחן וכתש הירק ושף לוחות של מתכות בהעלם אחד — אינו חייב אלא חטאת אחת, שהרי לא עשה אלא אב אחד ותולדותיו."
המקסימום של חטאות משבת אחת בהעלם אחד הוא 39 — אחת לכל אב מלאכה. אם עשה מספר תולדות של אותו אב בהעלם אחד, חייב רק חטאת אחת, כי כולן נופלות תחת אותו אב.
1. הרמב"ם נותן דוגמה של אדם ששכח שכל המלאכות אסורות בשבת — הוא חשב שזו מצוה לעשות את כל הדברים האלה בשבת ("עם הארץ תמים"). במקרה כזה הוא חייב 39 חטאות נפרדות, כי כל אב מלאכה היא קטגוריה נוספת.
2. הרמב"ם מביא את הדוגמה של טחן, כתישת הירק, ושף לוחות של מתכות — שקבע קודם בפרק ז' שהם תולדות של טוחן — שאם עשה את כולם בהעלם אחד, חייב רק חטאת אחת.
---
"אף העושה מלאכות הרבה מעין מלאכה אחת בהעלם אחד — אינו חייב אלא חטאת אחת. כיצד? הרי שזרע ונטע והבריך והרכיב וזמר — חייב עליו חטאת אחת, שכולן אב אחד הן."
לא רק אב עם תולדותיו, אלא גם מספר מלאכות שהן "מעין" זו את זו — כלומר אופנים שונים של אותו אב מלאכה — מצטרפות לחטאת אחת בהעלם אחד. הדוגמה: זריעה, נטיעה, הברכה, הרכבה, וזמירה הם כולם אופנים של זורע, וחייבים רק חטאת אחת.
1. קטגוריית "מעין מלאכה" הייחודית של הרמב"ם: הרמב"ם מפרש את המשנה "אבות מלאכות ארבעים חסר אחת... מעין מלאכה אחת חייב על אחת" ש"מעין" היא קטגוריה נפרדת — לא אב ולא תולדה, אלא מלאכה שהיא ממש אותו דבר כמו האב, רק באופן אחר או בדבר אחר. תולדה צריכה להיות "קצת שונה" מהמלאכה, אבל "מעין" היא אותה מלאכה בצורה שונה.
2. מפרשים אחרים לעומת רמב"ם: יש מפרשים שפירשו ש"מעין מלאכה אחת" במשנה פירושו פשוט תולדה. הרמב"ם לעומת זאת עושה מזה קטגוריה חדשה ונפרדת.
3. אין נפקא מינה להלכה: למעשה אין שום נפקא מינה להלכה בין שיטת הרמב"ם לשיטה שאומרת ש"מעין" פירושו תולדה — כי הרמב"ם גם מודה שהדין של תולדה זהה (לא חייבים בנפרד על תולדה כשכבר עשו את האב בהעלם אחד). זה רק חילוק למדני, וצריך לחשוב היכן יכולה לצאת נפקא מינה — אבל זה לא לגמרי ברור.
4. הסברא ההגיונית: הגיוני שהרמב"ם לא רוצה תמיד לומר "תולדה" — כי תולדה היא משהו שדומה לאב אבל שונה, בעוד "מעין" היא ממש אותה מלאכה, רק מבוצעת באופן אחר (כמו נטיעה היא אותו דבר כמו זריעה, רק עם עץ במקום זרעים).
---
עד כאן הלכות שבת פרק ז'.
דובר 1: אוקיי. בוקר טוב. אנחנו הולכים עכשיו ללמוד הלכות שבת ברמב"ם, פרק ז'.
בפרק הזה הרמב"ם הולך למנות את ל"ט המלאכות, וכמה הלכות לגבי החילוקים בין ל"ט המלאכות, או הענין של אבות ותולדות. אבל לפני שנכנס לפרטים, הנה הרשימה עם קצת כללים של ל"ט המלאכות.
דובר 2: בסדר?
דובר 1: כן. טוב מאוד.
דובר 1: כן, בואו נגיד לגבי התורמים. יישר כוח לר' יואל, ר' יואל אלי' ורצברגר, על תמיכתו בשיעור שלנו. ור' יואל הירשלר אומר שהציבור צריך ללמוד מר' יואל. טוב מאוד.
דובר 1: אומר הרמב"ם, "מלאכות החייבין עליהן". הוא הולך כאן למנות את ל"ט המלאכות, אבל הוא מתחיל את הפרק בכך שהמלאכות יש עליהן את העונשים.
זה בעצם יותר שייך למנות את העונשים על חילול שבת בהתחלה, אבל אני חושב שהוא מונה את זה כאן כי החילוק של ל"ט המלאכות הוא בעיקר נוגע לענין העונשים. זה בעצם מה שאדם צריך לדעת איזה סוג מלאכה הוא עושה כשהוא עושה, זה לענין העונשים דווקא. כי כמו שהרמב"ם הולך למנות אחר כך אם עושים אב עם התולדה שלו, או לענין התראה, והוא תופס כאן את המלאכות שהן סקילה וכרת.
או אולי הוא מתכוון להוציא מה שהוא לא מונה כאן חילול שבת? להוציא חילול, ויש עוד מה שהיה גם ענין של חילול שבת אבל לא לענין סקילה. זה לכאורה הדבר.
זה המשך פשוט כמו פרק א' שהוא אמר שם, התחיל, "העושה מלאכה בשבת חייב סקילה וכרת במזיד, וחטאת בשוגג". ועכשיו הוא מוסיף פרט בזה, שבזה יש אבות ותולדות, אתה צריך לדעת מה זה אבות ותולדות. כי יש גם מלאכות שבותים שהולכים ללמוד אחר כך, שלא חייבים. אפילו מדאורייתא יש מה שלא חייבים על הדברים. גם יש.
דובר 2: מלאכות, לא מלאכות. זה לא מלאכות, זה מצוות נוספות.
דובר 1: כן, כאילו זה הכל המשך ארוך של ההלכה הראשונה. הוא אומר שיש מלאכות שבת. למדנו כל מיני כללים לגבי מלאכות שבת, שמה שאסור לעשות מערב שבת וכו', צריך להיות מתכוין, פיקוח נפש וכו'. עכשיו לומדים עוד כלל בעצם לגבי מלאכות.
דובר 1: ומה הן? אז מה הן המלאכות? ידענו למיתה, סקילה, וכרת במזיד, סקילה עם עדים והתראה, כרת בלי עדים והתראה במזיד, צריך להביא חטאת בשוגג. המלאכות הן מהם אבות ומהם תולדות. יש מלאכות שהן אבות, ויש שהן תולדות של האבות.
וכמה הן? מנין כל אבות מלאכות ארבעים חסר אחת. המנין של אבות המלאכות הוא תשע ושלושים. אחת פחות מארבעים. ארבעים מינוס אחת.
דובר 1: זה יותר פשוט לאנשים. זה ארבעים, ובמקום יחידה?
דובר 2: לא, לא מיל.
דובר 1: לא, זה לא כדי לומר שהלשון, ארבעים חסר אחת, במלאכות כתוב כך הרבה פעמים. אבל אני חושב שזה פשוט קל לזכור. הדבר הקרוב ביותר לאדם 39 זה מספר קצת מסובך. 40, פחות אחת. זה יותר ברור... זה יותר קרוב למספר עגול שאנשים יזכרו.
דובר 2: אתה יכול להיות בטוח?
דובר 1: אבל כן. כי הוא רק הולך לזכור את הארבעים. לא הולכים לזכור, אה זה טרם, יש לנו קצת טראס, הורדתי אחד. אבל אני חושב שהמשנה על טראכטס די סתא יש מקום. אנחנו התרגלנו לזה, זה לומר למד את מלכות, אבל בלשון המשנות זה יותר הגיוני לומר כך. אבל אני חושב שבמלכות זה יותר דרסטי, כי מלכות בתורה כתוב ארבעים קנר בחם זאגן, שם מובן שזה ארבעים חתר רחס.
אבל אני חושב כן. אבל אתה אומר ששם היה באמת ארבעים חתר רחס. אבל חיסרו היינט. זה כבר נעשה יש כזה שוגרה הלישנה צו וואס. אוקיי, יכול להיות שזה הטעם.
דובר 1: "ואלו הן", אומר הרמב"ם, אלו הן ל"ט המלאכות. ל"ט המלאכות שכתובות במשנה בפרק כלל גדול, והרמב"ם אומר את זה קצת בלשון אחרת מאשר במשנה.
במשנה מדברים על האדם שעושה, הרמב"ם עושה את המעשים. והרמב"ם הוא... על פי דיוק מדויק יותר הרמב"ם, כי אומרים אבות מלאכות, לא מדברים על אדם עושה מלאכה, אדם שהוא חורש, אלא אבות המלאכות הן החרישה. אז על זה אומר את זה הרמב"ם כך.
אבל הרמב"ם מדבר גם על הפעולות, הוא לא אומר את שם הדבר של הפעולה, הוא מדבר כבר על הפועל. "החורש", הוא אומר, "החרישה".
אני אמרתי מובן, כי אלו הן אבות המלאכות, אנחנו מדברים כבר על אדם המחויב, אז אנחנו מדברים על האופנים שהוא עשה. במשנה הוא צריך להכניס "החורש", שזה אחד מהמלאכות.
דובר 1: טוב. ל"ט המלאכות קשורות גם לדברים העיקריים שאנשים עסוקים בהם. אנשים עסוקים בהכנת אוכל, אנשים עסוקים בהכנת הבגדים שלהם, אנשים עסוקים בטיפול בכל מה שקשור לבעלי חיים, כן, בנייה, וכן הלאה. כתיבת ספרים, צריך להיות סולדז'רס, צריך להיות אש, והאחרונה היא הוצאה, שהיא נפרדת.
דובר 1: טוב. אז קודם אחת עשרה סדר הפת:
החרישה – הכנת האדמה כדי שאפשר יהיה לזרוע
הזריעה – הזריעה
הקצירה – אחרי שהפירות כבר גדלו
עימור – איסוף בשדה התבואה הגדלה
דישה – הוצאת הזרעים כדי שיצאו הגרעינים. כי זריעה היא יותר, זה קשור יותר שהגרעינים יצאו שהונחו בדיוק. אנחנו הולכים ללמוד או יש אחר כך, כל אחת מהדברים האלה תהיה בדיוק, זה בכל זאת הקוצר המאוחר יותר. שניהם קשורים למשהו בהכנת הגרעינים.
אחר כך יש זורה ובורר – הוצאת הגרעינים מהלכלוך. שלושתם הם שלושה סוגי בורר. הדברים הבאים הם דברים של... אה, דישה, זורה, בורר, כן, זה הכנת הגרעינים כדי שאפשר יהיה להוציא את הגרעינים מהזרעים. זה שלוש דרכים להוציא את... או שלושה שלבים, שלושה פרדרס, שלושה שלבים, כן, הגרעינים מהפסולת שבהם.
ואחר כך כשיש את הגרעינים, לעשות אותם לקמח זה טוחנים אותם – טוחן
מרקד – מנקים אותם על ידי ניפוי
לישה – לשים בצק
אפיה – אופים את הלחם
אלו הן אחת עשרה המלאכות של פת.
דובר 1: עשיית בגדים היא כך:
הגוזז – חיתוך הצמר מהבהמה
אחר כך מלבן – ניקוי
מנפץ – סירוק
צובע – צביעה
הטויה – אחר כך עשיית החוטים
הסיכה – הכנסת החוטים לציוד כדי שאפשר יהיה מזה בקלות לעשות סחורה, לעשות טקסטיל
הנסכה והמסכת – גם מלאכה דומה, גם בענין של הכנת המכונה שמחוטים קטנים יהיה סחורה שלמה
האריגה – אחר כך אריגת הסחורה
דובר 1: הפוצע והקושר, מה פירוש פוצע? אני לא זוכר את לשון המשנה פוצע, רגע, אני אעבור שוב. אה, והבוצע, כן. משהו בענין של תפירה.
הפוצע זה כשמוציאים חתיכה שהתקפלה מהאריגה. לא ממש תיקון, לא קריעה, אבל כשמכניסים חוט אחד, לפעמים נכנסים שני חוטים בטעות, צריך לפרק, לתקן את הקליעה, זה אומר לקחת את הקליעה כדי שאפשר יהיה לתקן אותה. זה לא ברור הדבר, אבל איזשהו תיקון.
והקושר – עשיית קשר
והמתיר – פתיחת קשר
והתופר – תפירה
והקורע – קריעת התפירה כדי שאפשר יהיה לתפור עוד
דובר 1: טוב, ואחר כך יש לנו את המלאכות של בניית בית:
הבונה
והסותר – הריסת בית
והמכה בפטיש – שפירושו פחות או יותר סיום הבית
דובר 1: זה מעניין, כי אנחנו לא מבינים למה חז"ל סידרו בדיוק, איך הם סידרו את זה. אבל למשל, בטוח שבונה אפשר גם לעשות בחמש עשרה דברים. אפשר לומר יוצקים מלט, מניחים לבנה, מניחים מלט. לא ברור כך למה... כן, אתה רואה, בונה לא קטן יותר מעשיית לחם.
בואו נהיה ברורים, הקטגוריה של בונה המצאתי בעצמי, המשנה לא הולכת על הסדר הזה. אני הכנסתי את זה כדי להסביר את סדר הרמב"ם. המשנה כאן בחלק, אנחנו נלמד, הרמב"ם אומר הכל כמו המשנה חוץ מדבר אחד שלפי הגמרא זה מתקנתא, אבל חוץ מזה, הרמב"ם הולך גם בסדר אחר מהמשנה.
דובר 2: יש לך את המשנה כאן?
דובר 1: הבונה והסותר. למשנה אין קטגוריה של בנין. אני עשיתי את זה כי ראיתי שהרמב"ם שם ביחד מכה בפטיש עם בנין וסתירה, אז דמיינתי שזו הנקודה. אבל במשנה זה הולך, חשבתי שיש לי את זה כאן, בואו רק יאזווען, שיראו את זה. סדר פת, סדר בגד, סדר ספר. כן, הנה.
במשנה הולך, אה, קושר ומתיר, תופר שתי תפירות, והקורע על מנת לתפור, זה היה להם. אחר כך הולך החלק של צד צבי עד אה, שרטוט. מה זה אין כאן שרטוט, כי שרטוט זה תרגום שהוכנס לאחרים, שרטוט, שרטוט.
במשנה הולך בונה וסותר, מחבר ומעביר, ומכה בפטיש. נראה שהמשנה רוצה לשים ביחד את ההפוכים, בונה וסותר, מחבר ומעביר. אבל ברמב"ם, אפשר גם לומר ברמב"ם כך, הוא לומד את הרמב"ם כך, קשירה תפירה קריעה, בנין סתירה. אז שתיים, שלוש כאלה, אבל גם אריגה ובציעה. אריגה ובציעה, קשירה תפירה קריעה, בנין סתירה. נכון, אז זו הדרך האחרת. הרב רבינוביץ רצה למנות כך את הרמב"ם. לי יותר מצא חן לעשות את זה כך.
אבל בועט לאש, אפשר גם לומר שזה מחובר. זה גם מחבר ומעביר, נכון. אפשר לשים את זה לבנין. איפשהו, אני לא יודע, צריך לעשות סדר, לעשות, כן, הסדר לא מדויק.
במשנה גם, אז לא ברור. הסוף, בסופו של דבר יש שלוש, בואו נגיד ברור. במשנה יש שלוש סדרות, שפירושן סדר הפת, סדר הבגד, וסדר הספר אני חושב. הכנת קלף, כן. שזה שלוש סדרות שזה מאוד ברור, שאתה אומר אולי אתה צודק. זה מונה כל פרט, כל פעולה. כן.
ואחר כך יש, בנין זה קצת יותר כללי מורכב. אפשר לדבר על בנין, אפשר לדבר על הוצאה מרשות לרשות זה קטגוריה בפני עצמה, ואחר כך כיבוי, לא ברור.
דובר 2: אני חושב, הבערה וכיבוי, הדבר מובן בפסוק אקסטר, כן, "לא תבערו אש בכל מושבותיכם".
דובר 1: כן, בדיוק.
דובר 2: כן, הבערה היתה יכולה גם להתאים לאפיה, למשל.
דובר 1: כן. אם אתה יכול לשים את זה, כן. אני לא הייתי.
דובר 2: מעניין.
דובר 1: אולי זה לא אותו הדבר? אולי הוא מתכוון לענין אחר לעשות... אני לא יודע מה.
באש צריך להכין. כשאחד הולך עם הסעודה כי הוא עושה לחם, הוא גם יעשה איזה קידוש, כן.
דובר 2: מעניין באמת. אולי אז...
דובר 1: כן, הסדר לא כתוב, באמת. והמשנה יש את זה... אז לא ברור. הסוף... יש שלוש, בואו נגיד ברור, במשנה יש שלוש סדרות, שפירושן סדר הפת, סדר הבגד, וסדר הספר אני חושב, או קלף, כן. שזה שלוש סדרות שזה מאוד ברור, כך אתה אומר אולי אתה צודק.
זה מונה כל פרט, כל פעולה. כן. ואחר כך יש... בנין זה קצת יותר כללי מורכב. אפשר לדבר על בנין, אפשר לדבר על הוצאה מרשות לרשות על קרקע בפני עצמו, אחר כך כיבוי... לא ברור. אני חושב, הבערה וכיבוי זה דבר שכתוב בפסוק אקסטר, כן, "לא תבערו אש בכל מושבותיכם", כל החקירה אם לומדים את זה משם באמת. כן, הבערה היו יכולים גם להכניס לאפיה, למשל, כן, אם היו יכולים לשים את זה, כן. אבל זה באמת לא. מעניין.
דובר 2: אולי זה לא אותו הדבר? הבערה מתכוונת לגבי ענין אחר, לעשות... באפיה צריך בכל זאת להיות עשייה. כשאחד הולך עם הסדר כי הוא עושה לחם, הוא גם יעשה הבערה וכיבוי, כן. מעניין באמת. אולי אז... נראה אחר כך מה בדיוק איך עובדים על הבערה בעצמה. אבל אוקיי.
דובר 1: הלאה, המלאכות הבאות הן... יכול להיות, אני יכול להציע שאני מסתכל על זה, כי היום בנין זה דבר מאוד גדול ומסובך. יכול להיות שבימיהם זה היה מאוד פשוט, להרכיב אבנים, וזה באמת לא היה. אני מסתכל על זה אבל שבנין אפשר לעשות כמו פת, זה יותר דבר מורכב.
דובר 2: לא, בואו נהיה ברורים. לא בדיוק, כי אומרים לך שהפת מתחילים מ... אתה מבין גם, מאפיית לחם וזריעה יש שנה. מחרישה עד אפיה יש שנה. אבל בנייה גם. יש כמה שאפשר באמת להבין, יש דש, זורה, בורר, הם בערך אותו הדבר, שם יש באמת קצת שאלה. אבל בין חרישה עד אפיה זה דברים אחרים. זה רק כמו תהליך. אני אומר, בעשיית בגדים הוא יודע מהמכונה, הוא יודע בדיוק מהבשתי בתי נירין ואיך עושים את המסכת. אבל בנין, משהו, הוא לא יודע שצריך ללוש מלט וצריך אחר כך לעשות חוט ולחצוב את האבנים. אוקיי, לא יודעים, לא ברור למה. אני חושב שזה יותר דבר של משכן כמו שאומרים. אני יודע כמה אפשר לשאול כאן בסברא, למה למשל מלאכות מסוימות עשו את מעין המלאכה אב. אני יודע, יש בזה חכמה מאוד גדולה, אני לא יודע, כך הציבו קטגוריות. בטוח יש משמעות, צריך להיות משמעות, אבל רואים, יש דברים שזה תולדה שזה יותר תכוף שאנשים יעשו למשל, ומסיבה כלשהי זה נעשה תולדה של מה שזה לא יהיה.
דובר 1: אולי לגבי המשכן, הגמרא אומרת בכל זאת תמיד על מלאכת המשכן. אולי במשכן לא עשו מלט, זה היה בנין מאוד פשוט. מה כן היה? היה סוג הבנין של אריגה, של קריעת היריעות, כל מיני בנינים עם היריעות. אבל לא היתה חכמה במבנה במשכן.
דובר 2: בדיוק שם אומרים למשל, בישול זה ממנה, ומדברים בכל זאת על עבודות של המשכן. יכול להיות. לא ברור, זו שאלה טובה, ווסר, וצריך לחשוב על זה. אבל אנחנו לומדים קצת בקיאות, אז אני יודע, אפשר. אוקיי, עוד מווסר.
דובר 1: הדבר הבא הוא כמו חורש עד אפיה, מכשיש בהמה ביער עד שיש מזה ספר תורה, פרגמנט. אז כך, והצד, לתפוס בהמה, ושוחטו, אפשיטו, להפשיט את העור, לעבד את העור, ומחקקו, להכין את העור שיוכל להיות פרגמנט. זה קצת יותר פרט של האבדה, או לא פרט, אלא זה אב אחר, אבל עיבוד העור, או הוצאת כל השיער מהעור. מחיקה פירושה אני חושב החלקה. החלקה, זה בכל זאת, או אפשר לכוון הוצאת כל השיער. אבל עיבוד זה בכל זאת גם איזה סוג דבר כמו החלקה. עיבוד זה יותר עם שמים את זה בכימיקלים, וזה נעשה... יכול להיות עיבוד זה גם יכול להיות דריכה על העור, אם אני זוכר טוב. כן, לא אותו הדבר כמו מחיקה. כן, מחיקה זה כבר אחרי העיבוד, זה כבר יותר פרט יותר מזה.
וחתכו, לחתוך את העור, הרמב"ם אמר לנו בדיוק שספר התורה יהיה מורכב מיריעות, צריך לחתוך אותו. והכתיבה והמחיקה, חיתוך, כתיבה, והרבה פעמים צריך למחוק כדי לכתוב. והשרטוט, עשיית שורות כדי שאפשר יהיה לכתוב שורות ישרות. הרמב"ם אמר שצריך לעשות בספר תורה.
דובר 1: טוב. שתי מלאכות של אש זה הדלקה וכיבוי, הבערה וכיבוי. והמלאכה האחרונה היא... אה, סליחה, במשנה כתוב "המכבה והמבעיר", והרמב"ם כותב בסדר הנכון, הבערה לפני כיבוי. אבל אין מה לכבות לפני שמדליקים. אבל יש פשוט לוגיקה שבעצם בענין המלאכה עושים קודם הבערה.
בונה וסותר זה גם כך במשנה? כן. הבערה וכיבוי כתוב "המכבה והמבעיר". זה מעניין. יש בזה איזה סוד. הוא מביא, המאירי אומר משהו, כי בדרך כלל, לא הבנתי, כי למעשה צריך קודם להדליק את האש. משהו הוא אמר למה כתוב במשנה קודם כיבוי ואחר כך הבערה.
דובר 1: והאחרונה היא הוצאה מרשות לרשות, נשיאה מרשות אחת לאחרת. זו אב המלאכה של הוצאה.
דובר 1: נכון. אומר הרמב"ם כך, הרמב"ם מסביר, "כל אלו המלאכות", כל אלה הדברים שדיברנו עליהם כאן, הל"ט, "וכל שהן מעניינם", גם דברים שהם אותו דבר כמו זה, "הן נקראים אבות מלאכות". כן, לרמב"ם יש חידוש, "לאפוקי תולדות", שאין רק אבות ותולדות. מה הכוונה באבות ותולדות? בואו נלמד, אב הוא המלאכה העיקרית, ותולדה היא דבר שדומה לה אך לא ממש. יוצא שיש מה שהוא אותה מלאכה, רק עם שם אחר, או עם פעולה אחרת, או באופן אחר, אבל בעצם זו אותה מלאכה, זה אב מלאכה.
אני סבור שהרמב"ם אומר ששמות האבות אינם הגדרה צרה רק להיות, למשל, מחיקת האות רק לכוון לפעולה המדויקת של מחיקת האות, אלא זו קטגוריה מעט יותר רחבה. ואחר כך יש משהו שאינו אותו דבר, אלא זו דמיון חלש יותר, זה כבר נעשה תולדה. בדיוק את ההבדל בין הדמיונות ננסה להבין כאשר הרמב"ם יביא את הדוגמאות.
זהו "מעניינם". "ענין" פירושו המשמעות, הקונספט, כמו שאתה אומר, לא המילה "חורש" למשל, אלא זה הרעיון של חורש. ותולדה חייבת להיות לא הרעיון של חורש. יש את חברו של האב, הוא באותה רמה של האב, ויש את הילד, האחים, ויש ילדים שנובעים מזה. בקיצור העניינים, מביא הרמב"ם שלוש דוגמאות, שפירושן כן, אה, בדיוק כשנחשוב, נראה בתולדה של חורש, נראה את ההבדל בין המינים והתולדותיהם.
דובר 1: בקיצור המינים, אחד החורש, אם אחד חורש בדרך הרגילה של חרישה, או החופר, או אחד חופר, או העושה חריץ, או אחד עושה חריץ. אני לא יודע בדיוק מה זה אומר בכלל, כי אני לא רואה את שלוש הדוגמאות, אבל כנראה יש דרך מסוימת איך עושים בדרך כלל חורש. אני יודע, מחרשה עוברת ועושה מעין קו. מה ההבדל בין חורש ועושה חריץ? הייתי אומר שזה ממש אותו דבר, לא מינים.
אומר הרמב"ם, אפילו משהו שלא קוראים לו במילה חורש, אבל חורש פירושו... לא, אני מתכוון איך הוא אומר כאן, חורש פירושו לעשות... חרישה פירושה מה? לרכך את האדמה, או משהו כזה, משהו לגרד באדמה. אומר הוא, יש שלוש מיני דרכים איך אפשר לקרוא לגרד באדמה. נאמר, באדמה רטובה קוראים לזה כך, או ביבשה, או כשצריך לעשות קצת יותר עמוק. חופר אכן נראה עמוק יותר מחורש. חורש לא עושים בור עמוק. חורש חופרים קצת למעלה, כן, עושים שהאדמה הקשה תהיה רכה. חופר פירושו לחפור פנימה. מה ההבדל הטכני של שלושת הדברים בכלל?
דובר 2: נכון שבבסיס זה אותו דבר, כולם עושים חור באדמה. לכן דווקא הם כולם אותה מלאכה, כן. אנחנו צריכים להבין למה זה אותו דבר. ההבדל הוא רק, חורש משתמש בכלי כזה. זה הכלי שנקרא חורש. חופר הוא כשעושים את אותה פעולה, עושים את אותו דבר, אבל עם מין מכונה אחרת או מה, כלי אחר. יכול להיות שזה קצת שונה הפעולה. חורש לעשות, כמו שאתה אומר, עמוק יותר או פחות עמוק, או... אבל עושה חריץ הוא הגדול ביותר, אפשר לעשות אותו אפילו עם הידיים, אם עושים את זה בידיים.
דובר 1: הוא אומר כך, המאירי, הוא אומר שחורש בדרך כלל פירושו אדם עם בהמה, וחופר או חריץ הם אופנים אחרים, כשאדם עושה זאת בעצמו בידו או באחר... חופר הוא שהוא חופר עם את, משהו כזה, וחריץ הוא שהוא חוצב עם פטיש. שנית, רבינו יונה אומר אחרת. זה קשור, אה, בחורש מזיזים את החול, ובחופר משאירים את החול מלפנים. אוקיי. זה גם נכון, אבל זה ענין אחד. נכון שזו אותה תוצאה ואותה פעולה אפילו, גם אותה תוצאה וגם אותה פעולה, הוא חותך חור, חור קטן באדמה, אבל זה בדרכים אחרות. לכן נאמר, אפילו הם שואלים, זה חורש, לא נקרא חורש, אבל זה חורש, ממילא זה חורש אפילו שלא נקרא חורש. "שכל אחת ואחת מהם חפירה היא בקרקע" — זו מעין דרך של עשיית חפירה, חור בקרקע, "ואין ענין אחד היא".
דובר 1: וכן, הולך הוא לומר גם, הוא הולך להביא את הגמרא של זריעה. "אחד הזורע זרעים", בדרך כלל זריעה פירושה... לדברים האלה יש שם ייחודי, זה מעניין, אבל יש כמה דברים שיש להם שמות ייחודיים לכל פעולה. בזריעה אומרים, לא רק פעולות, יש בחפצים, קוצר יש דבר כזה. זריעה פירושה שחותכים זרעים, כן, בקוצר נאמר. בדרך כלל כשאומרים זורע, זה קשור למילה זרעים, הוא נוטע זרעים, גרעינים. הוא גורם לגרעינים לצמוח, נותנים להם שם זריעה. זה לא בהכרח שגורמים לגרעינים לצמוח, גורמים למשהו לצמוח.
אומר הוא, עצים, כשנוטעים עצים, לא קוראים לזה זריעה, קוראים לזה נוטע. או לא עושים עם גרעינים. יש שתי דרכים לנטוע עץ: אתה יכול לקחת גרעין להכניס לאדמה, אתה יכול לקחת חתיכת עץ שהיה, לתקוע פנימה, או משהו כזה. אולי יש גם עם גרעינים?
דובר 2: לא, אני מתכוון שזה פשוט אחר... כשנוטעים עץ... נאמר עם גרעינים, פרי, עץ פרי יש גרעינים. לא עושים את זה עם גרעינים בדרך כלל, לכן זה נקרא אחרת. עושים את זה בדרך כלל עם עץ שכבר קיים, לוקחים אולי ענף ומכניסים אותו לאדמה, משהו כזה. איפשהו יש גרעינים. יש גם דרך של לקיחת עץ קיים, זה יותר מהר. היום בוודאי, כמעט אף פעם לא נוטעים עצים עם גרעינים, זה מאוד לא יעיל. כי בדרך כלל לעצים יש בדרך כלל דרך איך הם זורקים בעצמם את הגרעינים שלהם וזה צומח. אני לא מדבר על זה, אני מדבר שאחד נוטע עץ.
דובר 1: יש זרעים פירושו, כמו תבואה, יש דברים שהדרך היא לעשות עם גרעינים. בדרך כלל עצים לא עושים עם גרעינים, כך אני מתכוון, לרוב. יכול להיות, כי אני מתכוון שהמילה העיקרית כאן, אפילו לא קוראים לזה המילה זריעה, אבל המילה היא כשנוטעים אפילו דברים כאלה. בסוג השדות זה לא רק קריאה למה שיש לו שם אחר.
דובר 1: הבא הוא עוד מין דבר אחר יותר ברור, אבל זה גם באותה קטגוריה כמו זריעה. אוי, מבריך אילנות, ויינר מציב הרבה את סוג השדות האלה,
דובר 1: אני לא מדבר על זה. כשאחד נוטע עץ, כאן זורע פירושו כמו תבואה. יש דברים שהדרך היא לעשות את הגרעינים, בדרך כלל עצים לא עושים גרעינים. כך אני מתכוון לרוב. יכול להיות, אבל אני מתכוון שהמילה העיקרית כאן היא אפילו לא קוראים לזה המילה זריעה, אבל המילה היא כשנוטעים שיהיה הבדל בסוג הפירות, לא סתם מילה ענקית שיש לה שם אחר.
הבא הוא עוד מין דבר אחר יותר ברור, אבל זה גם באותה קטגוריה כמו זריעה. או, המבריך אילנות, הוא מתכוון שהוא מחבר שני עצים. נוגע הוא קושר יחד שני עצים. מבריך פירושו הוא לוקח חתיכת ענף מהעץ הזה והוא מכניס אותו לאדמה. ומרכיב הוא... אז מה ההבדל בין נוטע ומבריך? נוטע הוא כשחותכים לגמרי חתיכה ומכניסים אותה במקום. מבריך הוא לוקח עץ חי, הוא תוקע חתיכה לתוך האדמה, אחר כך כשזה מתחיל לצמוח שם חותכים אותו אכן. נוגע שיהיה באדמה ושיהיה עדיין צעיר מהעץ הקודם.
דובר 2: כן.
דובר 1: אוקיי. או המרכיב, הוא מחבר, הוא מכניס חתיכה מענף אחד והוא מניח אותו על ענף אחר שמחובר לעץ אחר. או הזומר, או אחד שחותך כדי שיוכל לצמוח, כן? כל אלו אב אחד הן, מאבות מלאכות.
אתה רואה אבל שכאן זה עוד קצת יותר רחוק, כן? במבריך או לפחות בזומר, כן? בחורש כל שלושה היו הכשרה בקרקע. זומר, הרי הוא עושה לגמרי דבר אחר, הוא חותך. הוא לא זורע, הוא חותך. אבל זו הדרך לגרום לזה לצמוח. אבל זו לא תולדה, זה ממש ענין אחד. איך ענין אחד? כל אלו עניינו להצמיח דבר, היינו לראות משהו להצמיח. לגרום לצמוח. מצוין. לגרום לצמוח. אפילו הוא עושה זאת הרי הפעולה של חיתוך, אבל בזה הוא גורם לצמוח את... למה חותכים? כדי שהאחרים יצמחו טוב, נכון?
ולמה זה לא היה למשל תולדה? נראה אחר כך באחרים בגמראות של תולדות. זומר נשמע כאילו היה תולדה טובה. לא, זו לא תולדה. תולדה, מיד נראה. אבל אתה מבין אבל שהזומר, התשובה שלנו אבל עשיית עצים, איך עושים עצים לצמוח? יש חמש דרכים לגרום לעצים לצמוח. מה עושה עץ? יש לי חמש דרכים, אפשר להיות זורע, אפשר להיות נוטע, אפשר להיות מבריך, אפשר להיות מרכיב, אפשר להיות זומר, חמש דרכים, נכון? זה בעצם מה שהוא אומר.
כן, זה מעניין מה כתוב כאן כך, כשאדם הולך לאחד עם סכין בראש השנה חתיכה מעץ, הוא עדיין לא יודע בבירור אם הוא עושה עכשיו קוצר או זומר?
דובר 2: מממ.
דובר 1: זה מעניין, הוא לא אומר שזו תולדה, זה ממש האב של הנטיעות, מעניין.
דובר 2: אולי זה עונה אחרת, קוצר הוא כשכבר יש, אבל זומר עושים בתחילת העונה כשעדיין לא צמח וכדומה, זה לא... אני יודע כבר, אולי קורה שאפשר לעשות את זה באותו זמן.
דובר 1: אומר הרמב"ם: וכהאי גוונא, אך הקוצר, המלאכה של קוצר, קוצר משתמשים בתבואה, בחיתוך תבואה, או קטניות, זה נקרא גם קוצר. אבל יש מינים אחרים של חיתוך, סוגים אחרים של חיבורים לקרקע שיש להם שמות אחרים. למשל בענבים זה נקרא בוצר, או בתמרים זה נקרא גודר, או בזיתים זה נקרא מוסק.
דובר 2: גודר... גודר, נראה, כאן כתוב... מוסק, גודר.
דובר 1: או אורה תאנים, או אחד חותך תאנים. כל אלו אב מלאכה אחת, שכל אחד ואחד עניינו לעקור דבר מגידולו.
פירושו, הכוונה היא לעקור משהו מהמקום שבו הוא צומח. ועל דרך זה שאר אבות, שהאב לא פירושו רק הפירוש הצר של המילה, כמו למשל זריעה קשורה לזרעים, אבל הוא זורע גם...
דובר 2: זה גם קוצר.
דובר 1: לכאורה גם כאן יש לך הבדל בפעולה. פירושו תבואה חותכים עם, יודעים מה זה מכונת חיתוך, ובענבים צריך לחתוך עם מכונה אחרת, זו פעולה אחרת, יש סיבה למה יש להם שמות שונים. אני מתכוון, מובן... יש מילה אחרת לחיתוך ענבים... זו פעולה אחרת, צריך כלים אחרים, זו אומנות קצת אחרת ודברים אחרים. מובן שזה אותו רעיון, לכן זה אכן אותו ענין, אבל אני רוצה להדגיש גם קצת את ההבדל.
דובר 2: אנחנו יודעים אם זו הסיבה למה יהיה להם מיד מילים אחרות, זה מעניין למה יש להם מילים אחרות. אני מבין שהמילה היא על הפעולות האחרות.
דובר 1: ומה הפרי האחר? כי כל פרי קיבל את שמו. לא רואים דבר כזה בקודש שיש להם אותם שמות. אולי כי שניהם צומחים דומה, הם סוג דומה.
דובר 2: אבל זה קצת שונה. תחשוב, תבואה חותכים כך. אני יכול לדמיין, אני לא יודע, חותכים את זה קצת אחרת. זיתים, למשל, מנערים את העץ עד שאני לא יודע מה. מה הדרכים האחרות איך לוקחים את זה? לא הכל חותכים עם... איך קוראים לדבר שחותכים תבואה? הדבר המעוגל?
דובר 1: כן.
דובר 2: היום עושים סתם קומביין.
דובר 1: אוקיי, אז זה הפירוש של ענין המלאכה, והרמב"ם אומר שזו לא תולדה, אלא אב, זה אותו דבר. זה מילים אחרות. כשלמדו אבות מלאכות, פירושו כמו שאתה אומר, זה לא פירושו מילולית קוצר, זה פירושו ההגדרה, הדבר של לעקור דבר ממקום גידולו.
למה אומרים קוצר? כי זה שכיח. אפשר לומר לעקור דבר ממקום גידולו. לא, זה לא ייתן מופשט. הל"ט מלאכות אינן מופשטות. לעקור דבר ממקום גידולו זה כבר יותר דמיון מופשט בין כל הדברים. אבל הפירוש של המילה הוא קוצר, חיתוך. אבל בדרך כלל חיתוך פירושו מילה מיוחדת לתבואה. הוא אומר שזה רק שגור הלשון. ואותו דבר עם זורע, הוא לא מתכוון דווקא זריעה, אלא הוא תפס אולי את הנפוץ ביותר, בדרך כלל כשחותכים זה תבואה או דבר כזה.
דובר 1: נכון. עכשיו הולך הרמב"ם לומר מה הן התולדות, כי כל האבות האלה יש להם תולדות. אומר הרמב"ם, התולדה היא מלאכה הדומה לאב מאלו האבות. זה דומה, אבל זה לא אותו דבר. לא לוקחים את זה מעניינא, אלא תולדה שנובעת ממנו.
כיצד? המחתך את הירק מעט מעט לבשלו, אחד חותך ירק לחתיכות קטנות כדי לבשל אותו. הוא רוצה לעשות מרק, צריך לחתוך את הירק לחתיכות קטנות מאוד. הרי זה חייב, שזו מלאכה תולדת טחינה, כי המלאכה היא תולדה של טחינה, שהיא טחינה. מה זו טחינה? מה זה לטחון? מה הפעולה של טחינה? שהטוחן לוקח גוף אחד, הוא לוקח גוף אחד, הוא לוקח גרעין חיטה, ומחתכו הרבה. אז כשאחד חותך ירק הוא עושה דבר דומה. אף על פי שזה באופן אחר, כי שם לוקחים גרעין חיטה ועושים אותו קמח, וכאן זה נשאר ירק, רק בחתיכות קטנות, אבל זו תולדה.
אז בואו נחשוב, מה היה עניינו של טחינה? כלומר דבר הדומה לזה, ריבוי תולדות הטוחן.
זה מעניין שהרמב"ם זוחל מזורע קוצר והוא לוקח דוגמה אחרת, כי הדבר המעניין הוא להשוות את התולדה מול העניינו. מה יש בטחינה? אבל למשל, מה היה עניינו של טחינה, ממש העניינו? כשלא טוחנים חיטה אלא טוחנים משהו אחר, אני לא יודע מה. והתולדה שלו היא כשזה לא נקרא טחינה, אף אחד לא היה אומר שהאדם טוחן, אבל אתה הולך להפשיט את הדבר. מה קורה כאן? קורה כאן שלוקחים דבר גדול וזה הופך לחתיכות קטנות. ובזה מחתך ירק הוא גם דבר דומה.
אני יכול לומר לך את המגיד משנה בהקדמה, הוא מנסה לומר דבר להסביר את ההבדל. הוא אומר כך, שיש מלאכות שהן אותו דבר, הוא קורא לזה "בדימיונם", אותה מלאכה בדיוק, רק זה שונה או עם הדבר שעושים אותו אליו, או עם האופן שעושים אותו. הוא קורא לזה "איכות הפעולה", הדרך שעושים אותו, לא הפעולה עצמה. זו אותה פעולה, רק זה איכות אחרת איך עושים אותו, או ב"איכות הנפעל", הדבר שעושים אותו אליו.
הנה למשל, קוצר ובוצר, זו אותה פעולה בדיוק, רק זה נפעל אחר, עושים אותו לדבר אחר. או זורע ונוטע, זו פעולה קצת אחרת, אבל זו רק איכות הפעולה אחרת, דרך אחרת לעשות את אותו דבר בדיוק.
משא"כ למשל מחתך את הירק, זה דומה אבל זו לא אותה פעולה. כאן אתה אומר אתה חותך, כאן אתה עושה קמח, כאן אתה לא עושה קמח, כאן אתה עושה חתיכות קטנות יותר. רק זה דומה, כי שניהם יש להם דמיון, אם עושים קטגוריה גדולה יותר כזו, ואומרים לקחת גוף אחד ולחלק אותו לדבר, אז יש את זה טוחן, אבל זה לא טוחן. כי טוחן הוא הפירוש, כמו שאתה עושה מחיטה קמח. כאן לא עשית מחיטה קמח, לא רק. כשהיית עושה, כמו שאתה אומר, אתה עושה מתירס קמח, זה גם טוחן, אפילו אולי כלים קצת אחרים אתה עושה מזה.
דובר 2: זה מובן, עכשיו דווקא, כשלא הוא היה חותך חתיכות קטנות לסלט, אלא הוא עושה מזה אבקה, זה היה טוחן עצמו.
דובר 1: כן. כשמישהו עושה, סתם, אני יודע, קורן פאודר, או איזה מיני דבר כזה, הייתי אומר שזה האב של טוחן, כי הוא טוחן משהו, הוא עושה מפרי שיהפוך לאבק. אבל כאן הוא עושה מחתיכה גדולה של פרי שיהפוך לחתיכות קטנות של פרי. זה רק תולדה כי יש לזה דמיון.
הוא אומר, "אף על פי שטחינה משנה הגוף הראשון לגמרי". זו ה... כמו שאתה אומר, ההגדרה המופלאה. זה דומה, אתה רוצה לומר טכנית, זו אותה קטגוריה בקטגוריה רחבה יותר. יש קטגוריה, קטגוריה גדולה יותר של חיתוך גוף אחד לרבים. זה זה. אבל זה לא בדבר היותר מצומצם של עשיית דבר אחד לדבר אחר לגמרי, כן, הוא טחן אותו לגמרי, זה נהיה קמח. נכון?
דובר 2: כן.
דובר 1: בואו נעבור למקרה גדול יותר שהוא יותר מסובך. זה באמת מעניין שהרמב"ם לא מצא דוגמה לקוצר שהיא רק... מהמוט ב...
דובר 2: כן. קוצר הרי יש. כשמישהו תולש שיער, זה קוצר מ... כי לוקחים פסולת ממקום גידולו. לא? זה לא על שיער. צריך לראות את זה בפרק הבא, נראה.
דובר 1: אוקיי. ולכאורה, אומר הרמב"ם עוד דוגמה לתולדה של טחינה. הוא אומר לך, "הלוקח לשון של מתכות", מישהו לוקח... לשון זה מעניין, לפעמים סוג של דרך, סוג של גודל של עשיית לשון של ארגמן, לשון של מתכות. זה חתיכה קטנה מוארכת, סתם שנראית כמו לשון. זה סוג של, אני רוצה לומר, חבילה, אני יודע, חתיכה של מתכת, "ושף אותו", הוא משפשף אותה. מה הקשר לשבירת קדרות של אותו לשון? אני לא יודע. הוא משפשף אותה "כדי ליקח מעפרו", כדי לקבל אבקה, כדי לקבל אבק של מתכת. כדרך שעושין צורפי זהב, כמו שעושים צורפי זהב. אני מניח שבזהב משליכים עוד חתיכות קטנות של מתכות אחרות שיעשו אותו יותר קשה.
והוא אומר, זה תולדות טוחן, כי העניין הוא לקחת גוף אחד ולחלק אותו לגופים הרבה.
אפילו אם אמרת שאני יודע, צורף זהב זה משהו מחובר יותר ל, אני לא יודע, בונה, אני לא יודע מה – לא, אבל מה קרה? כאן הוא לקח דבר שהוא חתיכה אחת והוא טחן אותו לחתיכות קטנות, אז הרי זה טוחן.
אבל למה זה לא טוחן ממש? זה נשמע בדיוק כמו טוחן. בסך הכל עם זהב במקום עם חיטה.
יכול להיות אותו דבר, כי כאן זה נשאר מתכת. כשמישהו שואל מישהו מה החתיכות הקטנות, זה חתיכות קטנות של מתכת. זה לא כמו מחיטה נהיה קמח. קמח זה לא חתיכות קטנות של חיטה? קמח לא נראה כמו חיטות קטנטנות. קמח זה דבר חדש. זה אומר הפנים של החיטה. אתה מסתכל על חיטה ו... אני לא יודע.
זה מעניין. לכאורה השינוי שקרה בין חתיכת מתכת לחתיכות קטנות ממנה הוא שווה בערך. אני לא יודע. זה דבר מעניין, לא?
הוא מנסה להסביר חילוק אחר. אני לא תופס מה הוא אומר. אולי דווקא בגלל שזה עוד חתיכות גדולות יותר, העפר עוד גדול יחסית ל...
אתה יכול אבל להסתכל קצת אחרת, שהחיטה היא עוד באמצע הדרך, היא עוד לא נגמרה עד שהיא נהיית קמח. זה עוד חלק מ... זה עוד חומר. החיטה היא הקמח הלא גמור. מה זה חיטה? קמח בפוטנציאל.
לשון של מתכת זה לאו דווקא. אפשר להשתמש בזה בדרכים שונות, אפשר לעשות ממנה חתיכה גסה. זה פחות שינוי בגוף הדברים, זה רק שינוי בהגדרה.
אהה, מעניין. אוקיי.
וכן הלוקח חלב ונותן בו קיבה – הוא הכניס את הקיבה של הבהמה, הוא הכניס את החתיכה של קיבת הבהמה, בית הקיבה זה הקיבה, שיש בה חריפות וזה גורם לחלב להיות חמוץ ושיהפוך לגבינה – כדי לחבצו לעשות ממנו גבינה, הרי זה חייב משום תולדת בורר, שהפריש הקוס – הוא הפריד את החלק הסמיך של החלב מחלק של החלב הנוזלי, מהנוזל.
זה מאוד דבר מעניין. מה זה לא החלש יותר? מי הגבינה. קוס זה המים וה... אה, המים מהחלק הקשה. אוקיי. הוא מוציא, הוא מפריד את החלק המימי מהחלק הסמיך.
זה מאוד מעניין, כי זה ממש לא נראה כמו בורר. זה סוג אחר של דבר, הוא הכניס איזה מרכיב לסיר. אבל התוצאה דומה.
אבל כאן הוא מביא משהו שעדיין לא היה לנו דבר כזה. כשמישהו רואה מישהו מכניס משהו, זה בכלל לא נראה כמו שמישהו עושה בורר. בורר זה לא להכניס משהו לסיר. אבל הפועל יוצא מזה – זה הפעם הראשונה שרואים שמסתכלים על הפועל יוצא. הפועל יוצא מזה הוא שבזכות פעולתו נפרד החלב מה...
אני מניח שבכל המלאכות מסתכלים בעצם על הפועל יוצא.
לא, אבל זה רק מאוד שונה.
מובן מאליו, זו טכניקה.
בואו נשאל להיפך, למה זה רק תולדת בורר? למה זה לא בורר עצמו?
כי בורר אומר שלוקחים חתיכות, אותן חתיכות, ולוקחים מפרידים. כאן עשית איזו פעולה, איזו פעולה כימית, זה נפרד, אז זו תולדת בורר. בגלל זה, נכון?
אני חושב שכן.
כן, אני מניח כך.
ואם גבנו וסחטו – ואחרי שהוא לקח את חתיכת החלב שכבר הוריד ממנה את הקוס, המים ממנה, הנוזל, והוא עיצב אותה שתהפוך לחתיכה.
רק מעניין, כאן כבר ממש מאוד מעניין, על מה הוא חייב? משום בונה.
וואו! כשהוא רוצה להיראות כמו שהוא בונה, הוא משחק עם גבינה, הוא בונה בונה.
אבל אם מסתכלים על מה שהתכלית של בונה, מה הפועל יוצא מפעולתו הוא, לקבץ חלקים. "ש... לקבץ... כשמקבץ..." משהו הוא מהצדדים, הלמ"ד מיותר. "כשמקבץ חלק על חלק..." צ'ק... אני לא יודע. "כשמקבץ..." לא, משהו לא בסדר כאן.
אוקיי, בואו נראה מה כתוב כאן. כשמישהו מקבץ חלק על חלק ודבק אחד עד שיעשה גוף אחד או עד שדומה לבנין.
מה זה בנין? "כל המקבץ..." סליחה, זה לא... אה, זה "כל המקבץ". כשמישהו לוקח... מה זה לבנות בנין? לבנות בנין צריך להיות לבנים שונות, ועושים מזה שזה הופך לבית אחד, או חיבור יריעות, זה הופך לאוהל אחד. אז זה בניה. ובגבינה זה אותו דבר. כאן יש חבורת... גבינה זו חבורת חתיכות קטנות של גבינה, או חתיכות סמיכות במים, ולוקחים את זה ביחד, זה הופך לבונה.
"שכל המקבץ חלק על חלק ודבק הכל עד שיעשה גוף אחד, או עד שדומה לבנין."
הרמב"ם יש כאן את המילה "גוף". אתה לוקח גוף, לא גוף של אדם. גוף אצל הרמב"ם מתכוון רחב יותר, כמו ששולחן הוא גם גוף, גוף.
והחלוקה היא אסורה, אמר הרמב"ם קודם, טוחן חילקו בדרך מסוימת. וכאן הוא אומר, לקבץ עד שזה הופך לדבר אחד, זה דומה לבנין.
מה לא קשה להבין, זה הגיוני. רק זה מאוד שונה. גבינה זו לא בנין, אי אפשר... אוקיי, כי זו התולדה.
כן?
לש זה הרי לא אותו דבר, זה לא לש? הסוגיה של גבינה לא דומה ללש?
אוקיי, אפשר לחשוב, על הרבה דברים אפשר לחשוב. כשמפשטים כל כך חזק, בשביל זה צריך את החקירות של הגמרא, האם זו תולדה שדומה, תולדה שאינה דומה, זה דומה.
כן?
אבל כאן צריך רק את הגמרא, הרמב"ם רוצה רק את הדין של הגמרא.
מה זה אומר דוגמה? "וכל אחד מהמלאכות האלו אבות, ויש להם תולדות הדומים להם". בזה שהפועל יוצא מזה יש דמיון. "ומגוף המלאכה הנעשית בשבת תדע מאיזה אב ותולדת איזה אב". במקום שצריך לפעמים לחשב האם דבר הוא אב כי זה כעין מלאכה אחרת, כמו למשל לטחון חתיכה של מתכת, זו תולדה, סליחה. דברים שזה הופך לאב ומתי זה הופך לתולדה.
מה הוא רוצה לומר "מגוף המלאכה"?
אני מניח שמה שהוא כותב כאן הוא, "גוף המלאכה" הוא מתכוון למה שהוא אמר קודם, לא הפועל יוצא. גוף הוא מתכוון למה שזה, כן, בדיוק כך, ההגדרה היותר מופשטת.
הוא אומר, אתה תראה שאני כותב אחר כך שמשהו הוא תולדה של כך וכך, חשוב מה זה, לא כל פעם אני אסביר את הלמדנות של זה.
למה הוא מסביר? למה הוא עושה כזה התבוננות? כי שניהם מכוונים לחלק וכו'.
אומר הרמב"ם, אני לא יכול להסביר לך עכשיו על כל דוגמה, אתה רוצה ללמוד עוד הלכות שבת? תסתכל, תראה שכל פעם אם אני אומר שמשהו הוא כעין מלאכה, אתה תבין למה. חשוב מה המלאכה היא, מה הוא עושה, תבין למה זה כעין או למה זה תולדה של אותו אב.
אני מניח, כי אחר כך הוא הרי לא מסביר בעצם. כאן הוא אמר למדנות, זו התולדות בורר שערורייתא, ולא כל פעם הוא מסביר שערורייתא. אבל הוא אומר, כשהוא היה סתם אומר אסור לעשות את הדבר הזה והזה בשבת בלי לומר מאיזה, אדם היה יכול בעצמו להרכיב מאיזה אב או תולדה.
אבל בדרך כלל הוא גם אומר איזה איסור זה, לא?
נכון, אז אני מניח שהוא מתכוון רק לומר שהוא לא אומר את הקשר תמיד. הוא לא אומר למה, מה הקשר, האם כי הפעולה דומה או כי הפועל יוצא מהפעולה דומה.
בדיוק. מה הלמדנות? מה ה... הוא אומר לך הרי הגדרות עדינות. אתה רוצה לומר שטוחן הוא מפריד חלקי גוף אחד, זו הרי למדנות שהרמב"ם חשב להסביר למה הדברים הם תולדות טוחן או כעין טוחן. אז הוא אומר לך דברים שהוא לא אמר לך, תראה, על מה הפעולה היא תבין, כך אני מניח.
כי עם ההגדרה שלו של בונה הרי לכאורה סותר גם את התוכן, כן.
אוקיי. תמיד יותר קל לראות את הקשר מאשר לראות את החילוק, אה.
אני צריך להבין טוב יותר בכל דוגמה, אבל אלו הכללים של הרמב"ם.
אוקיי.
עכשיו נדע את הנפקא מינה של כל ההלכה אב או תולדה. מה הנפקא מינה בין דבר שהוא אב לבין שהוא תולדה?
אומר הרמב"ם כך, בין העושה אב מלאכה או תולדה מן התולדות, זה כך, במזיד חייב כרת אם אין עדים, ואם באו עדים והתרו בו נסקל, ובשוגג חייב חטאת קבועה, תמיד אותה חטאת.
אז לעניין עונש אין שום חילוק האם אתה עושה אב או תולדה, הכל איסורים מדאורייתא, אותו עונש בדיוק.
אם כן מה הפרש יש בין אבות לתולדות? מה החילוק?
אומר הרמב"ם, אין ביניהם הפרש אלא שיש בהן עוד חתיכת חילוק לעניין הקרבן בלבד. לגבי קרבן יוצא חילוק, למה?
שהעושה מלאכות בשוגג, אם מישהו עושה מלאכות בשוגג, אם עשה אבות הרבה בהעלם אחד, אם הוא עשה בשגגה אחת, בהעלם אחד, כשנעלמה ממנו הידיעה למשל שהיום שבת או דבר כזה, והוא עשה חבורת אבות אחרות, הוא עשה זריעה, חרישה, קצירה, אז חייב חטאת אחת על כל אב ואב, כל אב הוא דבר, הוא דבר שלם בפני עצמו, והוא חייב על כל אחד בנפרד.
כך התורה קבעה שאפשר לומר שהוא עשה לא שמר שבת, אבל לא, כן חילקו את זה למלאכות נפרדות, כמו שהוא עשה שלושה דברים נפרדים. אבל בשביל זה חילקו את זה רק לשלושים ותשע, לא חילקו את זה למאות שגיאות של תולדות.
אז לגבי אב עם התולדות שלו זה כן נחשב כמו דבר אחד, ואם עשה אב ותולדותיו בהעלם אחד אינו חייב אלא חטאת אחת, הם רואים את זה כאילו הוא עשה דבר אחד.
אז הנפקא מינה היא רק בשוגג, אבל במזיד אין חילוק, העונש הוא למות פעמיים פעם אחת.
כרת גם אפשר לקבל רק פעם אחת?
גם לא.
כן, לפי הרמב"ם של כרת בוודאי.
אבל לגבי שוגג, במילים אחרות, המקסימום חטאות שאפשר לקבל משבת אחת, לפחות בהעלם אחד, הוא שלושים ותשע.
הרמב"ם לא נכנס כאן עוד להלכות שגגות, כאן זה הלכות שבת, הוא אומר יותר פרטים מהנקודה של איך מחייבים שוגג. אבל האופן הכללי הוא שיש כאן חילוק שאם זה בהעלם אחד, אז עושים רק חטאת אחת על כל אב, לא על אב עם תולדותיו.
גם כן, לפי הרמב"ם של כרת בוודאי.
אבל לגבי שוגג, במילים אחרות, המקסימום חטאות שאפשר לקבל משבת אחת, לפי העלם אחד, הוא שלושים ותשע. הרמב"ם לא נכנס כאן עוד להלכות שגגות, שהלכות שגגות אומרות יותר פרטים מבדיוק מתי הוא מזיד ומתי הוא שוגג, אבל בכלליות יש כאן חילוק שאם זה בהעלם אחד, אז עושים רק חטאת על כל אב, לא על אב עם תולדותיו. והרמב"ם עכשיו יאמר דוגמאות.
כיצד? הרי שחרש וזרע וקצר בשבת בהעלם אחד, הרי זה חייב שלש חטאות, שלוש חטאות נפרדות. ואפילו עשה ארבעים חסר אחת בשגגה, הוא עשה את כל שלושים ותשע המלאכות בשגגה, ושכח שכל אלו המלאכות אסור לעשותן בשבת, הוא שכח, הוא למד משניות בשבת, הוא חשב שזו מצווה, כל הדברים האלה יהודי צריך לעשות בשבת, הוא עושה מעצמו תמים עם הארץ, כן? חייב על כל מלאכה ומלאכה חטאת אחת, כי הם נפרדים.
אבל אם עשה כמה תולדות, למשל טחן וכתש הירק ושף לוחות של מתכות, שהם שני דינים שהרמב"ם אמר שהם תולדות של טוחן, הוא עשה בהעלם אחד, בשגגה אחת, אינו חייב אלא חטאת אחת, שהרי לא עשה אלא אב אחד ותולדותיו, וכן כל כיוצא בזה.
ומה קורה כשהוא עשה כעין אותה מלאכה? אה, זה הוא יאמר בסעיף הבא.
אף העושה מלאכות הרבה מעין מלאכה אחת בהעלם אחד, לא אב עם תולדותיו, אלא אב עם עמיתיו, עם אחיו שהם כעין אותו אב, גם אינו חייב אלא חטאת אחת, שזה הרי כמו עיקר מלאכה אחת. כיצד? הרי שזרע ונטע והבריך והרכיב וזמר, כל הדינים האלה שהרמב"ם מנה קודם, שמלבד זריעה שמשמעותה בדרך כלל שתילת זרעים, יש גם דרך של שתילת עץ או ענף של עץ וכן הלאה, או אפילו חיתוך אם החיתוך גורם לצמיחה, וחייב עליו חטאת אחת שכולן אב אחד הן, הם כולם אותו אב של זורע, חייב על כל כיוצא בזה. זה אומר שהל"ט מחולקות לקטגוריות נפרדות. לא חייבים על כל המלאכות האחרות, אפילו אם הן מאוד דומות לזורע, אבל הן כולן אופנים של עשיית זורע, וחייבים רק חטאת אחת, חייב על כל כיוצא בזה.
זה מעניין, הפירוש של הרמב"ם על המשנה, "אבות מלאכות ארבעים, מעין מלאכה אחת הן חייב על אחת." יש מפרשים שפירשו שזה אומר פשוט תולדה. הרמב"ם עשה קטגוריה חדשה של "מעין", אבל למעשה אין שום נפקא מינה להלכה, כי הרמב"ם גם מודה שהדין של תולדה הוא אותו דבר. אז למה הרמב"ם צריך בכלל את כל ההגדרה של "מעין מלאכה"? לא יודעים. אין שום נפקא מינה, זו רק למדנות. צריך לחשוב איפה יוצאת נפקא מינה. אני באמת לא יודע. הרמב"ם מדבר לגמרי שכאן יש שמות מעורבים. הוא אומר שאין נפקא מינה, אבל הוא אומר שהוא מחזיק שהפשטות של הרמב"ם נכונה בפשטות של המשנה.
אבל זה הגיוני למדנית, לוגית, שהרמב"ם לא תמיד אומר שזו תולדה. תולדה צריכה להיות קצת שונה מהמלאכה. כאן זה אותו דבר, רק באופן אחר או בדבר אחר. אבל למה כל כך חשוב לרמב"ם לומר את כל העניין של "מעין"? כן, לא לגמרי ברור.
---
אוקיי, עד כאן הלכות שבת פרק ז'.
✨ Transcription automatically generated by OpenAI Whisper, Editing by Claude Sonnet 4.5, Summary by Claude Opus 4.6
⚠️ Automated Transcript usually contains some errors. To be used for reference only.
📌 This Shiur Also On
📞 Listen by phone: call (848) 285-6807, press 6, then 800120#
Chapter 7 of Hilchot Shabbat enumerates the 39 avot melachot (primary categories of labor), with rules regarding avot and toladot (primary and derivative categories), the distinction between them, and the practical halachic differences.
---
Heading: "Melachot hachayavin aleihen" (The labors for which one is liable). The number of all avot melachot is forty minus one: plowing, sowing, reaping, binding sheaves, threshing, winnowing, selecting, grinding, sifting, kneading, baking... (and he enumerates all 39 melachot).
The Rambam enumerates the 39 avot melachot, parallel to the Mishna in Shabbat chapter Klal Gadol, but with his own changes in order and language.
1. Why "melachot hachayavin aleihen" in the heading: The Rambam places in the heading the concept of liability/punishment, because the entire division of 39 melachot is primarily relevant to the matter of punishments — to know what type of melacha one performs is relevant for chatat when done inadvertently, stoning/karet when done intentionally, warning, an av with its toladot, etc. Perhaps the language "hachayavin aleihen" (for which one is liable) comes to exclude other matters of Shabbat desecration that are not punishable by stoning (like shevutim - rabbinic prohibitions).
2. Continuation from Chapter 1: The chapter is a simple continuation of Chapter 1 where the Rambam said "One who performs melacha on Shabbat is liable to stoning and karet when done intentionally and chatat when done inadvertently." After learning the general principles (erev Shabbat, intention, saving a life), we now learn another principle: what are the melachot themselves, and that they divide into avot and toladot.
3. Rambam's language vs. Mishna's language: The Rambam says "hacharisha, hazeria" (plowing, sowing) (gerund form), while the Mishna says "hacharesh, hazoreia" (the plower, the sower) (active participle). The Rambam's language is more precise, because we're speaking of avot melachot — the melacha itself, not the person who does it. However, it's noted that the Rambam also speaks of actions (not just abstract nouns), because we're speaking of the person who is liable — the ways he performed them.
4. "Arba'im chaser achat" — why not "tisha usheloshim" (thirty-nine): 39 is a "complicated number" — 40 minus 1 is easier to remember, closer to a round number. It's compared to lashes (arba'im chaser achat), where the Torah actually says "arba'im" (forty) and the Sages subtracted one, and the language has already become a standard expression.
5. The Rambam's order vs. the Mishna's order: The Rambam follows a different order than the Mishna. The Mishna has three clear series (the bread series, the garment series, the parchment/scroll series), but afterwards it becomes more general. The Rambam places makeh bapatish (striking the final hammer blow) together with boneh and soter (building and demolishing), which can be categorized as "construction." In the Mishna, however, it goes: boneh and soter, mechaber and ma'avir (joining and separating), makeh bapatish.
6. Different ways to group: Rav Rabinowitz wanted to count differently: weaving/unweaving, tying/untying, sewing/tearing, building/demolishing — as opposite pairs.
The Bread Series (11 melachot): Plowing → sowing → reaping → binding sheaves → threshing → winnowing, selecting, sifting (three steps of removing kernels from waste — "three types of borer") → grinding → sifting (flour) → kneading → baking.
The Garment Series (13 melachot): Shearing → whitening → combing → dyeing → spinning → stretching threads → weaving → separating threads → tying → untying → sewing → tearing.
The Scroll/Parchment Series: Trapping → slaughtering → skinning → tanning → smoothing → cutting → writing → erasing (to write) → marking lines.
Construction: Building, demolishing, striking the final hammer blow.
7. [Digression: Why isn't construction enumerated with all its details] The question is asked why construction isn't enumerated with all its details (like mixing cement, quarrying stones) the way it is with bread or garments. The answer: In the Mishkan, construction was very simple — there wasn't any complicated construction work, but rather more with curtains. The melachot stem from the work of the Mishkan.
8. Hav'ara — where does it belong? Hav'ara (kindling) appears in a separate verse ("Lo teva'aru eish bechol moshvoteichem" - You shall not kindle fire in all your dwelling places) and is therefore separated. But hav'ara could also have fit in the bread series (before baking one needs fire). It remains an open question.
9. The order of hav'ara/kibuy — Mishna vs. Rambam: In the Mishna it says "hamechabe vehameva'ir" (extinguishing and kindling - kibuy before hav'ara), but the Rambam writes hav'ara before kibuy — which is the logical order, because one cannot extinguish before one kindles. The Meiri says something about why the Mishna places kibuy first. Also with boneh and soter the order in the Mishna is reversed.
---
"All these melachot and all that are of their nature are called avot melachot."
Not only the 39 melachot themselves, but also things that are of the same nature (concept/essence) as them, are also called avot melachot — as opposed to toladot.
1. A third category — "me'inyanan": It's not just avot and toladot. There's a third category — things that are exactly the same melacha but with a different name, different action, or different manner, but essentially it's the same nature — this is also an av melacha. Only when there's a weaker similarity does it become a toladah. The distinction: "inyan" (nature) means the concept/essence, not the specific name. Like a "father's friend" is on the same level as the father, but a "child" derives from him.
---
"Whether one plows or digs or makes a furrow, for each and every one of them is digging in the ground and they are one nature."
All three — choresh (plowing), chofer (digging), oseh charitz (making a furrow) — are one nature: making a hole/groove in the earth. All three are avot melachot (not toladot).
1. Meiri: Choresh usually means a person with an animal (with a plow); chofer is when a person digs with a shovel; charitz is when he hacks with a hammer.
2. Rabbeinu Yonah: The distinction is: by choresh one moves away the sand, by chofer one leaves the sand in front.
3. Main point: Even though they have different names and different tools/methods, it's one nature — because both the result (a hole in the earth) and the action (scratching/digging in the earth) are the same. Therefore all three are avot, not toladot.
---
"Whether one sows seeds or plants trees or bends branches or grafts or prunes — all these are one av from the avot melachot... all these their nature is to cause something to grow."
Five ways to make trees/plants grow — zorea (sowing seeds), noteia (cutting a branch and placing it in a new location), mavrich (bending a living branch into the earth without cutting it), markiv (placing a branch from one tree onto another tree), zomer (cutting branches so the tree will grow better) — all are one av melacha.
1. Distinction between noteia and mavrich: Noteia is when one cuts off a piece completely and places it in a new location. Mavrich is when one takes a living tree, inserts a piece into the earth, and later when it begins to grow there one cuts it off — it remains connected to the old tree until it grows.
2. Zeria is usually associated with seeds/kernels (grain). But trees are usually not planted with seeds — one takes a branch or a piece from an existing tree. Therefore it's called "noteia" not "zorea". Nevertheless it's the same nature — making something grow.
3. Zomer — why is it an av and not a toladah? A strong question: zomer (cutting branches) is a completely different action than sowing — he cuts, he doesn't sow! Therefore the Rambam says it's not a toladah but the av itself, because the nature is one: lehatzmiach davar — to cause growth. All five ways are different methods of the same nature.
4. [Digression: Zomer vs. kotzer] When a person cuts a piece from a tree on Rosh Hashana, he doesn't yet know clearly whether he's now doing kotzer (removing from its place of growth) or zomer (causing growth). Perhaps the distinction is in the season — kotzer is when it's already finished, zomer is done at the beginning of the season so it will grow.
---
"Kotzer — one who harvests grain or legumes. But with grapes it's called botzer, with dates — goder, with olives — mosek, with figs — oreh. All these are one av melacha, for each and every one its nature is to uproot something from its place of growth."
All forms of removing a fruit/grain from its place of growth are one av melacha — kotzer — even though they have different names.
1. Why do they have different names? It's not just different fruits — it's also different actions. Grain is cut with a sickle, grapes are cut with different tools, olives are shaken from the tree. They're different crafts, different implements, different ways. Therefore they're all the av itself, because the nature is one: la'akor davar mimekom gidulo (to uproot something from its place of growth).
2. The foundation of "inyan hamelacha": When we learned avot melachot, "kotzer" doesn't mean literally only cutting grain — it means the definition: la'akor davar mimekom gidulo. Why do we say "kotzer"? Because it's common, it's the most frequent form. But the 39 melachot are not abstract — they're concrete actions. The "la'akor davar mimekom gidulo" is already an abstract similarity between all forms.
---
"The toladah is a melacha that resembles the av from these avot."
A toladah is a melacha that is similar to the av, but not the same thing — we don't take it "me'inyana" (from the same nature), but it derives from it.
1. The Maggid Mishneh's distinction (in the introduction) — two types of "same melacha":
- Different "eichut hanif'al" (different object/item): For example kotzer and botzer — exactly the same action, but one does it to a different thing (grain vs. grapes). This is still the av itself.
- Different "eichut hape'ula" (different manner): For example zorea and noteia — a slightly different action, but just a different way of doing the same thing. This is also still the av.
- A toladah is when it's similar but not the same action — it's a broader category that includes both, but it's not the narrow nature.
---
"How so? One who cuts vegetables into small pieces to cook them — he is liable, for this melacha is a toladah of grinding. For grinding takes one body and cuts it into many."
Someone who cuts vegetables into small pieces in order to cook them (for example for soup) is liable for toladat tochen (grinding), because tochen means taking one body and dividing it into many pieces.
1. Why is mechatech yerek a toladah and not the av? By tochen the original body is completely transformed — from wheat becomes flour, a completely new thing. By mechatech yerek it remains vegetables, just in smaller pieces. It's only a toladah because it has a similarity in a broader category: taking one body and dividing it. But it's not in the narrow nature of completely transforming something.
2. When would it be the av itself? If someone made from a vegetable a powder (like corn powder), that would be the av of tochen itself — because he grinds something, he makes from a fruit a dust. But here he only makes from a larger piece of fruit smaller pieces — therefore it's only a toladah.
3. The Maggid Mishneh's language: "Even though grinding completely changes the original body" — this is the decisive distinction. By tochen the first body is completely changed, by mechatech yerek not.
4. Why did the Rambam take an example from tochen and not from zorea/kotzer? The Rambam moves away from zorea/kotzer (which he's been discussing until now) and takes an example from tochen — because there one sees better the distinction between av and toladah. By zorea/kotzer all forms are the av itself; one needs an example where it's clearly a toladah.
"One who takes a tongue of metal and files it in order to take from its dust, as goldsmiths do — this is a toladah of grinding."
Someone who rubs a piece of metal in order to obtain metal dust (as goldsmiths do — they mix in pieces of other metals into gold so it will be harder) — this is also a toladah of grinding.
1. Why is it a toladah and not tochen itself? With wheat, when one grinds it, it becomes flour — which is a new thing, not just small pieces of wheat. Flour doesn't look like tiny wheat pieces, it's the inner material of the wheat. A wheat kernel is actually "flour in potential" — the wheat is the unfinished flour. But a tongue of metal is not like that — with gold, when one scrapes it, the small pieces still remain metal, it hasn't become a new thing. One can use it in different ways, there's less change in the body of the thing itself, just a change in the form/definition. Therefore it's a toladah and not an av.
"And so one who takes milk and places in it rennet in order to curdle it — he is liable for toladat borer, for he separated the solid from the liquid (the curd from the whey)."
When someone places a piece of rennet (stomach of an animal) in milk, the sharpness of the rennet makes the milk sour and it becomes cheese. He separates the solid part (gush) from the liquid part (kos/whey). This is a toladat borer.
1. First time we see that we look at the result: The action itself — placing an ingredient in a pot — doesn't look like borer at all. Borer is taking pieces and separating them. But here we look at the result: because of his action, the milk was separated from the liquid. This is a new principle — that by toladot we look at the result, not just at the deed.
2. Why only toladat borer and not borer itself? Because borer itself means one takes pieces that lie together and separates them physically. Here he performed a chemical action that led to a separation — therefore it's a toladah.
"And if he shaped it and pressed it — he is liable for boneh. For anyone who gathers part upon part and everything sticks together until it becomes one body, or until it resembles building."
After separating the solid part from the liquid, when one takes the milk and shapes it into a piece of cheese — one is liable for boneh. Because boneh means gathering parts together until it becomes one body.
1. "Guf" by the Rambam: The Rambam uses the word "guf" not in the sense of a human body, but in a broader sense — a "body", a solid thing, just as a table is also a "guf".
2. Symmetry with tochen: The Rambam said earlier that tochen means dividing one body into parts. Here boneh is the opposite — gathering parts together until it becomes one body. This is domeh levinin (resembles building).
3. Why not lash? The question is raised whether making cheese isn't more similar to lash (kneading). The discussion leaves this open — one can think of many things when one abstracts so strongly.
4. The Rambam's principle — "miguf hamelacha teda": The Rambam says that not every time will he explain why something is a toladah of a particular av. He says: "Umiguf hamelacha hane'eseit beShabbat teda me'eizeh av vetoladat eizeh av" — from the essence of the melacha you will understand yourself. "Guf hamelacha" doesn't mean the result, but the more abstract definition of what the melacha is. The Rambam says: I can't always explain the analysis (as he did here with borer/tochen/boneh), but you should think it through yourself.
5. What does he mean by "lamdanut"? He means the definitions he gave — that tochen is mafreid chalkey guf echad (separating parts of one body), that boneh is mekabetz chalakim (gathering parts) into one body. These are analytical definitions that the Rambam thought out to explain why certain things are toladot of certain avot.
6. It's always easier to see the connection than to see the distinction — that is, it's harder to understand why something is specifically a toladah of this av and not of that one.
---
"Between one who performs an av melacha or a toladah from the toladot — when done intentionally he is liable to karet if there are no witnesses, and if witnesses came and warned him he is stoned, and when done inadvertently he is liable to a fixed chatat."
"If so, what difference is there between avot and toladot? There is no difference between them except regarding the sacrifice alone."
Regarding punishment there is no difference whatsoever between an av and a toladah — both are Torah prohibitions with the same severity: karet, stoning, or chatat. The only difference is regarding the sacrifice.
1. The difference regarding sacrifice: "For one who performs melachot inadvertently — if he performed many avot in one period of unawareness, he is liable to one chatat for each and every av." Each av is a separate chatat. But "if he performed an av and its toladot in one period of unawareness, he is only liable to one chatat" — an av with its toladot are viewed as one thing.
2. The Torah divided Shabbat labor into 39 avot melachot, not into hundreds of toladot. Therefore the maximum chatatot from one Shabbat (in one period of unawareness) is 39.
3. When done intentionally there's no practical difference, because karet can only be received once, and stoning also.
4. The Rambam doesn't go into more details here of the laws of inadvertent sins, he only states the principle in Hilchot Shabbat.
---
"How so? If one plowed and sowed and reaped on Shabbat in one period of unawareness — he is liable to three chatatot. And even if he performed forty minus one inadvertently and forgot that all these melachot are forbidden to be done on Shabbat — he is liable for each and every melacha one chatat. But if he performed several toladot, such as grinding and crushing vegetables and filing metal plates in one period of unawareness — he is only liable to one chatat, for he only performed one av and its toladot."
The maximum chatatot from one Shabbat in one period of unawareness is 39 — one for each av melacha. But if one performed several toladot of the same av in one period of unawareness, one is only liable to one chatat, because they all fall under the same av.
1. The Rambam gives an example of a person who forgot that all melachot are forbidden on Shabbat — he thought it was a mitzvah to do all these things on Shabbat (a "simple-minded ignoramus"). In such a case he is liable to 39 separate chatatot, because each av melacha is an extra category.
2. The Rambam brings the example of tochen, ketishat hayerek, and shaf luchot shel matechet — which he established earlier in Chapter 7 are toladot of tochen — that if one performed all of them in one period of unawareness, one is only liable to one chatat.
---
"Even one who performs many melachot that are similar to one melacha in one period of unawareness — he is only liable to one chatat. How so? If one sowed and planted and bent branches and grafted and pruned — he is liable for one chatat, for all of them are one av."
Not only an av with its toladot, but also several melachot that are "similar" to one another — i.e. different forms of the same av melacha — are counted together as one chatat in one period of unawareness. The example: zeria, netia, havracha, harkava, and zemira are all forms of zorea, and one is only liable to one chatat.
1. The Rambam's unique category of "me'ein melacha": The Rambam interprets the Mishna "avot melachot arba'im chaser achat... me'ein melacha achat chayav al achat" that "me'ein" is a special category — not an av and not a toladah, but a melacha that is exactly the same as the av, just in a different manner or with a different thing. A toladah must be "a bit different" from the melacha, but a "me'ein" is the same melacha in a different form.
2. Other commentators vs. Rambam: There are commentators who interpreted that "me'ein melacha achat" in the Mishna simply means a toladah. The Rambam, however, makes from it a new, special category.
3. No practical halachic difference: In practice there is no practical halachic difference between the Rambam's approach and the approach that says "me'ein" means toladah — because the Rambam also agrees that the law of a toladah is the same (one is not liable separately for a toladah when one has already performed the av in one period of unawareness). It's only an analytical distinction, and one must think where a practical difference could emerge — but it doesn't remain entirely clear.
4. The logical reasoning: It makes sense analytically that the Rambam doesn't always want to say "toladah" — because a toladah is something that is similar to the av but different, while a "me'ein" is exactly the same melacha, just performed in a different manner (like netia is the same as zeria, just with a tree instead of seeds).
---
Thus far Hilchot Shabbat Chapter 7.
Speaker 1: Okay. Good. We are now going to learn Laws of Shabbat in the Rambam, Chapter 7.
In this chapter, the Rambam enumerates the 39 melachot, and some laws regarding the distinctions between the 39 melachot, or the concept of avot and toledot. But before going into the details, here is the list with some general principles of the 39 melachot.
Speaker 2: Right?
Speaker 1: Yes. Very good.
Speaker 1: Yes, let's mention the donors. Yasher koach to Reb Yoel, Reb Yoel Eli Wertzberger, for supporting our shiur. And Reb Yoel Hirschler says that the community should learn from Reb Yoel. Very good.
Speaker 1: The Rambam says, "Melachot HaChayavin Aleihen". He is going to enumerate here the 39 melachot, but he begins the chapter by saying that these melachot are the ones for which there are punishments.
It's actually more relevant to enumerate the punishments for desecrating Shabbat at the beginning, but I think he enumerates it here because the distinction of the 39 melachot is primarily relevant to the matter of punishments. This is actually what a person needs to know – which type of melacha he is doing when he does it – is for the matter of punishments specifically. Because as the Rambam will later enumerate, if one does an av with its toledah, or regarding warning, and he captures here that the melachot are the ones that are stoning and karet.
Or perhaps he means to exclude what he doesn't enumerate here as desecration of Shabbat? To exclude desecration, and there are others that were also a matter of desecrating Shabbat but not regarding stoning. This is apparently the point.
It's a simple continuation just as Chapter 1 where he said there, began, "One who does melacha on Shabbat is liable to stoning and karet if intentional, and a sin offering if unintentional". And now he adds a detail to this, that in this there are avot and toledot, you need to know what are avot and toledot. Because there are also melachot shevutim that we will learn later, which one is not liable for. Even biblically there are things for which one is not liable. Also there are.
Speaker 2: Melachot, not melachot. It's not melachot, it's extra mitzvot.
Speaker 1: Yes, as if this is all a long continuation from the first halacha. He says that there are melachot of Shabbat. We learned all kinds of principles about melachot of Shabbat, that what one may not do from erev Shabbat etc., one must have intention, saving a life etc. Now we learn another principle essentially about melachot.
Speaker 1: And what are they? So what are the melachot? They are liable to death, stoning, and karet if intentional, stoning with witnesses and warning, karet without witnesses and warning if intentional, one must bring a sin offering if unintentional. The melachot are some avot and some toledot. There are melachot that are avot, and there are ones that are toledot of the avot.
And how many are they? "The number of all the avot melachot is forty minus one". The number of the avot melachot is thirty-nine. One less than forty. Forty minus one.
Speaker 1: It's simpler for people. That's forty, and in a specific unit?
Speaker 2: No, not really.
Speaker 1: No, it's not to say that the language, forty minus one, by the melachot appears so often. But I think this is simply easier to remember. The next thing for a person, 39 is somewhat a complicated number. 40, minus one. It's a clearer... It's closer to a round number so that people can remember it easier.
Speaker 2: Can you need to remember it easier?
Speaker 1: But yes. Because he will only remember the forty. One won't remember, oh it's a turn, we have a small trace, I subtracted one. But I think the Mishnah on tractates the setam have a place. We got used to them, it's to say stand the kingdoms, but in the language of the Mishnayot it makes more sense to say it this way. But I think by kingdoms it's more drastic, because kingdoms in the Torah it says forty a corner in the cham they say, there it's understood that it's forty minus one.
But I think yes. But you say that there it was actually forty minus one. But they subtracted today. It's already become such a common language to what. Okay, could be the next one.
Speaker 1: "And these are they", says the Rambam, these are the 39 melachot. The 39 melachot that appear in the Mishnah in the chapter Klal Gadol, and the Rambam says it in a slightly different language than in the Mishnah.
In the Mishnah one speaks of the person who does it, the Rambam does the actions. And the Rambam is... according to precise analysis the Rambam is better, because we say avot melachot, we don't speak of a person doing melacha, a person who is plowing, rather the avot melachot are the plowing. So therefore the Rambam says it this way.
But the Rambam also speaks of the actions, he doesn't say the noun of the action, he already speaks of the verb. "The plower", he says, "the plowing".
I said you understand, because these are the avot melachot, we're already speaking of a person who is liable, so we speak of the ways that he did it. In the Mishnah he needs to say "the plower", which is one of the melachot.
Speaker 1: Okay. The 39 melachot have to do also with the major things that people are busy with. People are busy preparing food, people are busy preparing their clothing, people are busy taking care of everything that has to do with animals, yes, building, and so on. Writing books, one needs to have soldiers, one needs to have fire, and the last one is carrying out, which is separate.
Speaker 1: Okay. So first the eleven of seder hapat:
Choresh – preparing the ground so that one can sow
Zore'a – the sowing
Kotzair – after the produce has already grown
Me'amer – gathering in the field the grown grain
Dash – beating out the stalks so that the kernels come out. Because sowing is more, it has to do more with the kernels coming out that were precisely placed. We will learn or have later, each one of these things will be precise, it's indeed the later harvest. Both have something to do with preparing the kernels.
After that there is Zoreh and Borer – extracting the kernels from the chaff. All three are three types of borer. The next things are things of... ah, dash, zoreh, borer, yes, that's preparing the kernels so that one can extract the kernels from the stalks. It's three ways to extract the... or three steps, three stages, three steps, yes, the kernels from the waste that's in them.
And after that when one has the kernels, to make them into flour one grinds them – Tochen
Meraked – one cleans them by sifting them
Lash – one kneads a dough
Ofeh – one bakes the bread
These are the eleven melachot of bread.
Speaker 1: Making clothing is like this:
Gozez – cutting the wool from the animal
After that is Melaben – cleaning
Menafetz – straightening out
Tzove'a – dyeing
Toveh – after that making the threads
Sochech – inserting the threads into the equipment so that one can easily make merchandise from this, assembling a textile
Noseich and Masechet – also a similar melacha, also in the matter of preparing the machine so that from small threads will become a whole merchandise
Oregh – after that weaving the merchandise
Speaker 1: HaPotzei'a and HaKosher, what does potzei'a mean? I don't remember the language of the Mishnah potzei'a, wait, I'll go through it again. Ah, VeHaBotzei'a, yes. Something in the matter of sewing.
Hapotzei'a is when one removes a piece that got tangled from weaving. Not exactly a fix, not tearing, but when one puts in a thread, sometimes two threads come in by mistake, one needs to flatten it, fix the weaving, that means taking the weave so that one can redo it. It's not clear the word, but some kind of fixing.
VeHaKosher – making a knot
VeHaMatir – untying a knot
VeHaTofer – sewing
VeHaKore'a – tearing the sewn thing so that one can sew further
Speaker 1: Okay, and after that we have the melachot of building a house:
HaBoneh
VeHaSoter – demolishing a house
VeHaMakeh BaPatish – which means more or less finishing the house
Speaker 1: It's interesting, because we don't understand why Chazal specifically arranged it, how they arranged it. But for example, we're certain that boneh one can also do in various things. One can say pouring cement, laying a brick, laying cement. It's not clear why... Yes, you see, boneh is no less than making bread.
Let's be clear, the category of boneh I invented myself, the Mishnah doesn't go in this order. I wrote this in order to explain the Rambam's order. The Mishnah here in this section, we will learn, the Rambam says everything like the Mishnah except for one thing which according to the Gemara is a correction, but except for that, the Rambam also goes in a different order than the Mishnah.
Speaker 2: Do you have the Mishnah here?
Speaker 1: Haboneh vehasoter. The Mishnah doesn't have any category of building. I made this because I saw that the Rambam puts together makeh bapatish with building and demolition, so I imagined that this is the point. But in the Mishnah it goes, I thought I had it here, let's just leave it, let them see it. Seder pat, seder beged, seder sefer. Yes, here.
In the Mishnah it goes, ah, kosher umatir, tofer shtei tefirot, vehakorei'a al menat litfor, they had that. After that goes the section from tzad tzvi until ah, sirtut. What isn't here sirtut, because sirtut is a translation inserted into the other, sirtut, sirtut.
In the Mishnah goes boneh vesoter, mechaber ume'abir, umakeh bapatish. It seems that the Mishnah wants to put together the opposites, boneh vesoter, mechaber ume'abir. But by the Rambam, one can also say in the Rambam like this, he learns the Rambam like this, keshirah tefirah keri'ah, binyan setirah. So two, three such ones, but also arigah uvtzi'ah. Arigah uvtzi'ah, keshirah tefirah keri'ah, binyan setirah. Right, so that's the other way. Rav Rabinovitch wanted to count the Rambam like this. I preferred to do it this way.
But regarding fire, one can also say it's connected. It's also mechaber ume'abir, right. One can add it to building. Somewhere, I don't know, one needs to make an order, make, yes, the order isn't consistent.
In the Mishnah also is, so not clear. The end, ultimately there are three, let's say clearly. In the Mishnah there are three series, which means seder hapat, seder habeged, and seder hasefer I think. Preparing parchment, yes. Which is three series which is very clear, what you say perhaps you're right. It counts every detail, every action. Yes.
And after that there is, building is a bit more generally put together. One can speak about building, one can speak about hotza'ah mereshut lireshut is a category of its own, and after that kibbui, not clear.
Speaker 2: I think, hav'arah and kibbui, the thing is understood in the verse extra, yes, "lo teva'aru eish bechol moshevoteichem".
Speaker 1: Yes, indeed.
Speaker 2: Yes, hav'arah could also have fit for afiyah, for example.
Speaker 1: Yes. If you can put it in, yes. I actually wouldn't.
Speaker 2: Interesting.
Speaker 1: Perhaps it's not the same? Perhaps he means it's a different matter to make... I don't know what.
By fire one needs to make though. When someone goes with the meal because he makes bread, he will also do a whatever kiddush, yes.
Speaker 2: Actually interesting. Perhaps back then...
Speaker 1: Yes, the order doesn't have it, indeed. And the Mishnah has this... So not clear. The end... There are three, let's say clearly, in the Mishnah there are three orders, which means seder hapat, seder habeged, and seder hasefer I think, or parchment, yes. Which is three orders which is very clear, so you say perhaps you're right.
It counts every detail, every action. Yes. And after that there is... building is a bit more generally put together. One can speak about building, one can speak about hotza'ah mereshut lireshut is a category of its own, after that kibbui... not clear. I think, hav'arah and kibbui is a thing that appears in the verse extra, yes, "lo teva'aru eish bechol moshevoteichem", a whole inquiry whether we actually derive it from there. Yes, hav'arah one could also have fit for afiyah, for example, yes, if one could have put it in, yes. But it's actually not. Interesting.
Speaker 2: Perhaps it's not the same? Hav'arah means regarding a different matter, to make... By afiyah one needs to have making. When someone goes with the order because he makes bread, he will also do hav'arah and kibbui, yes. Actually interesting. Perhaps back then... We'll see later what exactly how one works on hav'arah itself. But okay.
Speaker 1: Further, the next melachot is... It could be, I can suggest that I look at it, because today a building is a very big complicated thing. It could be their idea was very simple, putting together stones, and it's actually not. But I look at it that building one can make like pat, it's more a complex thing.
Speaker 2: No, let's be clear. Not exactly, because we tell you that the pat one begins from... You also understand, from baking bread and sowing there's a year. From plowing until baking is a year. But building also. There are some that one can actually understand, there is dash, zoreh, borer, are roughly the same thing, there it's actually a bit of a question. But between plowing until baking are different things. It's only like a process. I say, in making clothing he knows from the machine, he knows precisely from the two houses of threads and how one makes the masechet. But building, something, he doesn't know that one needs to knead cement and one needs to then make rope and carve out the stones. Okay, one doesn't know, it's not clear why. I think it's more a thing of the Mishkan as they say. I already know how much one can ask here with logic, why for example certain melachot they made the type of melacha an av. I already know, there's in this a very great wisdom, I don't know, so they set up categories. There's certainly a meaning, there must be a meaning, but one sees, there are things that are a toledah which is more common that people should do for example, and for some reason it became a toledah of whatever.
Speaker 1: Perhaps about the Mishkan, the Gemara always says about the work of the Mishkan. Perhaps in the Mishkan they didn't make any cement, it was a very simple building. What was there? There was the type of building of weaving, of tearing the curtains, all types of buildings with the curtains. But there wasn't any wisdom in construction in the Mishkan.
Speaker 2: Actually there they say for example, cooking is that a melamed, and we're actually speaking of work of the Mishkan. Could be. Not clear, it's a good question, water, and one needs to think about it. But we're learning a bit with bekiyut, so I already know, one can. Okay, more of water.
Speaker 1: The next thing is like plowing until baking, from when there's an animal in the forest until having from it a Sefer Torah, parchment. So like this, vehatzad, catching an animal, and shochto, afshito, skinning the hide, working out the hide, umechakko, preparing the hide so it can become parchment. This is a bit more a detail of having, or not a detail, rather it's another av, but working out the hide, or removing all hair from the hide. Mechikah means I think making smooth. Making smooth, that's indeed, or one can mean removing all hair. But ibbud is also something like making smooth. Ibbud is more with putting it into the chemicals, and it becomes... Could be ibbud is also could be treading on the hide, if I remember correctly. Yes, not the same as mechikah. Yes, mechikah is already after the ibbud, it's already more detail more of it.
Vechatcho, to cut the hide, the Rambam told us precisely that the Sefer Torah will be made from sheets, one needs to cut it. Vehaketivah vehaMechikah, cutting, writing, and often one needs to erase in order to write. VeHashirtut, making lines so that one can write straight lines. The Rambam said that one needs to do by a Sefer Torah.
Speaker 1: Okay. Two melachot of fire is kindling and extinguishing, hav'arah and kibbui. And the last melacha is... ah, sorry, in the Mishnah it says "hamechabbeh vehamav'ir", and the Rambam writes in the correct order, hav'arah before kibbui. But there's nothing to extinguish before it's kindled. But there's simply a logic that essentially with this matter of melacha one does hav'arah first.
Boneh vesoter is also like this in the Mishnah? Yes. Hav'arah and kibbui it says "hamechabbeh vehamav'ir". It's interesting. There's in this some secret. He brings, the Meiri says something, because usually, I didn't understand, because in practice one needs to kindle the fire first. Something he said why it says in the Mishnah first kibbui and then hav'arah.
Speaker 1: And the last one is hotza'ah mereshut lireshut, carrying from one domain to another. This is the av melacha of hotza'ah.
Speaker 1: Good. So the Rambam says, the Rambam explains, "All these melachos", all these things that we've discussed here, the thirty-nine, "and all that are of their nature", also things that are the same thing as this, "are called avos melachos". Yes, the Rambam has an innovation, "to exclude toladot", that there aren't just avos and toladot. What does avos and toladot mean? Let's learn, an av is the primary melacha, and a toladah is something that is similar to it but not exactly. It comes out that there is what is the same melacha, just with a different name, or with a different action, or with a different manner, but essentially it's the same melacha, it's an av melacha.
I mean that the Rambam says that the names of the avos are not a narrow definition just to be, for example, mochek ha'os (erasing letters) just meaning the exact action of erasing letters, rather it's a somewhat broader category. And afterwards there is something that is not the same thing, rather it's a weaker similarity, that becomes a toladah. Exactly the distinction between the similarities we will try to understand when the Rambam will bring the examples.
That's what "me'inyonom" means. "Inyan" means the meaning, the concept, as you say, not the word "choresh" for example, rather it's the idea of choresh. And a toladah must be not the idea of choresh. There is the father's friend, he is on the same level as the father, and there are the children, brothers, and there are children who descend from this. In short, the inyonim, the Rambam brings three examples, which means yes, ah, exactly when we think, we will see by the toladah of choresh, we will see the distinction between the types and their toladot.
Speaker 1: In short, the types, one who plows, if someone plows the normal way of plowing, or digs, or someone digs, or makes a furrow, or someone makes a furrow. I don't know exactly what this means at all, because I don't see the three examples, but presumably there is a certain way how one normally does choresh. I know, a plow goes and makes a kind of line. What is the difference between choresh and oseh charitz? I would have said it's exactly the same thing, not types.
The Rambam says, even something that isn't called by the word choresh, but choresh means... no, I mean how he says here is, choresh means making... plowing means what? Making the earth soft, or that sort of thing, something scratching in the earth. He says, there are three kinds of ways how one can call scratching in the earth. Let's say, in wet earth it's called this, or in dry, or when one needs to make a bit deeper. Chofer does look like deeper than choresh. Choresh one doesn't make a deep hole. Choresh one digs a bit up, yes, one makes that the hard earth should become so soft. Chofer means digging in. What is the technical difference of the three things at all?
Speaker 2: It's true that basically it's the same thing, they all make a hole in the earth. Therefore indeed they are all the same melacha, yes. We need to understand why it's the same thing. The difference is only, a choresh uses such a tool. That is the tool that's called a choresh. Chofer is when one does the same action, one does the same thing, but with a different kind of machine or what, a different implement. It could be that it's a bit fancier different the thing. Making a choresh, as you say, deeper or less deep, or... but oseh charitz is the greatest, one can do it even with the bank, if one does it with the hands.
Speaker 1: He says so, the Meiri, he says that choresh normally means a person with an animal, and chofer or charitz are other ways, when a person does it himself with his hand or with another... chofer is that he digs with a shovel, that sort of thing, and charitz is that he chops with a hammer. A second one, Rabbeinu Yonah says differently. It has to do with, ah, by choresh one moves away the sand, and by chofer one leaves the sand in front. Okay. It's also true, but it's one inyan. It's correct that it's the same result and the same action even, both the same result and also the same action, he cuts a hole, such a small hole in the earth, but it's different ways. Therefore it's called, even if they ask, it's choresh, it's not called choresh, but it's a choresh, therefore it's a choresh even if it's not called choresh. "For each and every one of them is digging in the ground" — it's a sort of way of making a digging, a hole in the ground, "and it is one inyan".
Speaker 1: And likewise, he will also say, he will bring the Gemara of sowing. "One who sows seeds", normally sowing means... these things have a unique name, it's interesting, but there are several things that have unique names for each action. By sowing they say, not just actions, there is by objects, kotzer there is such a thing. Sowing means that one cuts seeds, yes, by kotzer we will say. Normally when one says zorea, it has to do with the word zeraim, he plants seeds, kernels. He makes kernels grow, they give it a name sowing. It doesn't necessarily mean that one makes kernels grow, one makes something grow.
He says, trees, when one plants trees, it's not called sowing, it's called notea. Or one doesn't do it with kernels. There are two ways of planting a tree: you can take a kernel and put it in the earth, you can take a piece of tree that was, stick it in, or something like that. Perhaps there is also with kernels?
Speaker 2: No, I mean it's simply a different... when one plants a tree... let's say with kernels, a fruit, a fruit tree has kernels. One doesn't do it with kernels normally, therefore it's indeed called differently. One does it normally with a tree that already exists, one takes perhaps a branch and one puts it in the earth, something like that. Somewhere there are kernels. There is also a way of taking an already existing tree, it's faster. Today certainly, one almost never plants trees with kernels, it's very not efficient. Because normally trees normally have a way how they throw down their own kernels and it grows. I'm not talking about that, I'm talking about someone planting a tree.
Speaker 1: There are zeraim means, like grain, there are things where the way is to do it with kernels. Normally trees one doesn't do with kernels, that's what I mean, for the most part. Could be, because I mean the main word here, even if one doesn't call it the word sowing, but the word is when one plants even such things. In that sort of field it's not just a call for what has a different name.
Speaker 1: The next one is an even more "obvious" different kind of thing, but it's also in the same category as sowing. Oh, a mavrich branches, and vines place a lot of that sort of field,
Speaker 1: I'm not talking about that. When someone plants a tree, here zorea means like grain. There are things where it's necessary to do the kernels, normally trees don't do kernels. That's what I mean for the most part. Could be, but I mean the main word here is even if one doesn't call it the word sowing, but the word is when one plants it should be a distinction in the sort of fruits, not just a giant word that has a different name.
The next one is an even more obvious different kind of thing, but it's also in the same category as sowing. Or, mavrich trees, he means he puts together two trees. Actually he binds together two trees. Mavrich means he takes a piece of branch from this tree and he puts it in the earth. And markiv is... so what is the difference between notea and mavrich? Notea is when one cuts off completely a piece and one puts it in a place. Mavrich is he takes a living tree, he sticks in a piece into the earth, later when it starts to grow there he cuts it off indeed. Actually it should be in the earth and it should still be young from the previous tree.
Speaker 2: Yes.
Speaker 1: Okay. Or markiv, he puts together, he puts in a piece from one branch and he puts it up on another branch which is connected in another tree. Or zomer, or someone who cuts off so that it can grow, yes? All these are one av, from the avos melachos.
You see though that here it's a bit further, yes? By a mavrich or at least a zomer, yes? By choresh all three were preparation in the ground. A zomer, he does a completely different thing, he cuts. He doesn't sow, he cuts. But that is the way of making it grow. But it's not a toladah, that is exactly inyan echad. How inyan echad? All these, their inyan is to cause something to grow, we would see something to be growing. Making grow. Very good. Making grow. Even though he does the action of cutting, but with this he makes grow the... why does one cut? Because the others should grow well, right?
And why wouldn't that have been for example a toladah? We'll see later by the others the Gemaras of toladot. A zomer sounds like it would have been a good toladah. No, it's not a toladah. A toladah, soon we will see. But you understand though that the zomer, our answer though is making trees, how does one make trees grow? There are five ways to make trees grow. What makes a tree? I have five ways, one can be zorea, one can be notea, one can be mavrich, one can be markiv, one can be zomer, five ways, right? That's basically what he says.
Yes, it's interesting what it says here, when a person goes to someone with a knife on Rosh Hashanah a piece from a tree, he doesn't yet know clearly whether he's now doing kotzer or zomer?
Speaker 2: Mm.
Speaker 1: It's interesting, he doesn't say that this is a toladah, this is exactly the av of plantings, interesting.
Speaker 2: Perhaps that's a different season, kotzer is when it's already there, but zomer one does at the beginning of the season when it hasn't yet grown and the like, it's not... I know already, perhaps it happens that one can do it at the same time.
Speaker 1: The Rambam says: And similarly, the one who reaps, the melacha of kotzer, kotzer is used for grain, by cutting grain, or legumes, that's also called kotzer. But there are other types of cutting, other sorts of things attached to the ground that have other names. For example by grapes it's called botzer, or by dates it's called goder, or by olives it's called mosek.
Speaker 2: Goder... goder, it looks, here it says... mosek, goder.
Speaker 1: Or oreh figs, or one who cuts figs. All these are one av melacha, for each and every one, their inyan is to uproot something from its place of growth.
Meaning, the intention is to tear out something from the place where it grows. And in this manner the rest of the avos, that the av doesn't mean only the narrow translation of that word, like for example sowing has to do with seeds, but he also sows...
Speaker 2: That is also kotzer.
Speaker 1: Seemingly here too you have a distinction in the action. That means grain one cuts with a, you know what is a cutting machine, and by grapes one needs to cut with a different sort of machine, that's a different sort of action, it's a reason why they have different names. I mean, it's understood... one has a different word for cutting grapes... it's a different action, one needs different tools, it's different crafts a bit and different things. It's understood it's the same idea, therefore it's indeed the same inyan, but I want to bring out also a bit the distinction.
Speaker 2: We know if that is the reason why they should immediately have different words, it's interesting why they have different words. I understand that the word is about the different actions.
Speaker 1: And what is the different fruit? Because each fruit has received its name. One doesn't see such a thing in kodesh that they have the same names. Perhaps because they both grow similarly, they are a sort of similar.
Speaker 2: But it's a bit different. Think about it, grain one cuts this way. I can imagine, I don't know, one cuts it a bit differently. Olives, for example, one shakes the tree until I don't know what. What are the different ways how one takes it? It's not everything one cuts with a... what's called the thing that one cuts grain with? The round thing?
Speaker 1: Yes.
Speaker 2: Today one just does a combine.
Speaker 1: Okay, so that is the meaning of inyan hamelacha, and the Rambam says this is not a toladah, rather an av, it's the same thing. It's different words. When one learned avos melachos, it means as you say, it doesn't mean literally kotzer, it means the definition, the thing of uprooting something from its place of growth.
Why does one say kotzer? Because it's common. One could say uprooting something from its place of growth. No, it won't give any abstract. The thirty-nine melachos are not abstract. The uprooting something from its place of growth is already more an abstract similarity between all the things. But the meaning of the word is kotzer, cutting. But normally cutting means a specific word for grain. He says it's just a common expression. And the same thing with zorea, he doesn't necessarily mean sowing, rather he grabbed perhaps the most frequent, normally when one cuts it's grain or such a thing.
Speaker 1: Good. Now the Rambam will say what are the toladot, because all these avos have toladot. The Rambam says, A toladah is a melacha that is similar to an av from these avos. It's similar, but it's not the same thing. One doesn't take it from its inyan, rather a toladah that stems from it.
How so? One who cuts vegetables bit by bit to cook it, someone cuts a vegetable into small pieces in order to cook it. He wants to make a soup, he needs to cut the vegetable into very small pieces. Behold this one is liable, for this melacha is a toladah of grinding, because the melacha is a toladah of grinding, which is grinding. What is grinding? What is to grind? What is the action of grinding? For the grinder takes one body, he takes one body, he takes a kernel of wheat, and cuts it into many. So when someone cuts up vegetables he does a similar thing. Although it's in a way different, because there one takes a kernel of wheat and one makes it into flour, and here it remains a vegetable, just in small pieces, but it's still a toladah.
So let's think, what would have been the inyan of grinding? That is to say, something similar to this, many toladot of grinding.
It's interesting that the Rambam crawls away from zorea kotzer and he takes a different example, because the interesting thing is indeed to compare the toladah versus the inyan. What is there by grinding? But for example, what would have been the inyan of grinding, the actual inyan? When not one grinds wheat but one grinds something else, I don't know what. And the toladah of it is when it's not called grinding, no one would have said that the person is grinding, but you will strip away the thing. What happens here? What happens here is that one takes a large thing and it becomes small pieces. And with this cutting vegetables is also a similar thing.
I can tell you the Maggid Mishneh in the introduction, he tries to say a word to explain this distinction. He says so, that there are melachos which are the same, he calls it "be'dimyonom", the same exact melacha, but it's different either with the thing that one does it to, or with the manner that one does it. He calls it "quality of the action", the way that one does it, not the action itself. It's the same action, but it's a different sort of quality how one does it, or in "quality of the result", the thing that one does it to.
For example, kotzer and botzer, that is the exact same action, but it's a different result, one does it to a different thing. Or zorea and notea, it's a bit a different action, but it's only a different quality of action, a different way of doing the exact same thing.
As opposed to for example cutting vegetables, it's similar but it's not the same action. Here you say you cut, here you make flour, here you don't make flour, here you make smaller pieces. But it's similar, because both have a similarity, if one makes such a larger category, and one says taking one body and dividing it into a thing, then there is grinding, but it's not grinding. Because grinding is the meaning, as you make from wheat flour. Here you haven't made from wheat flour, not only. When you would have made, as you say, you make from corn flour, it's also grinding, even perhaps with a bit different tools you make from that.
Speaker 2: It's understood, now indeed, when not he would have cut small pieces for a salad, but he makes from it a powder, would that have been grinding itself.
Speaker 1: Yes. When someone makes, let's say, I don't know, corn powder, or some such thing, I would say that's the av of grinding (tochen), because he grinds something, he makes from a fruit that it should become a powder. But here he makes from a larger piece of fruit that it should become smaller pieces of fruit. It's only a toledah because it has a similarity.
He says, "Even though grinding completely changes the original body". That's the... as you say, the magnificent definition. It's similar, you want to say technically, it's the same category in a broader category. There is a category, a broader category of cutting one body into many. That's it. But it's not in the more limited thing of making from one thing a completely different thing, yes, he completely ground it, it became flour. Right?
Speaker 2: Yes.
Speaker 1: Let's go to a bigger case that's more complicated. It's actually interesting that the Rambam didn't find an example of reaping (kotzer) that's only... from the essence in...
Speaker 2: Yes. Kotzer is there. When someone pulls out hair, it's kotzer from... because one removes waste from its place of growth. No? It's not about hair. One must see it in the next chapter, we'll see.
Speaker 1: Okay. And apparently, the Rambam says another example of a toledah of grinding. He tells you, "One who takes a strip of metal", someone takes a... lashon is interesting, sometimes a certain way, a certain size of making lashon shel argaman, lashon shel matachot. It's such a small elongated piece, just something that looks like a tongue. It's a kind of, I mean, a pack, I don't know, a piece of metal, "and polishes it", he rubs it. What does it have to do with breaking vessels of the same lashon? I don't know. He grinds it "in order to take from its powder", to have a powder, to have a dust of metal. As goldsmiths do, as goldsmiths do. I think in gold they throw in a few more little pieces of other metals that should make it harder.
And he says, this is toledot tochen, because the matter is taking one body and dividing it into many bodies.
Even though you said that I know, a goldsmith is something connected more to, I don't know, boneh, I don't know what — no, but what happened? Here he took a thing that's one piece and he ground it into small pieces, so that's tochen.
But why isn't it actual tochen? It sounds exactly like tochen. The whole thing with gold instead of wheat.
It could be the same thing, because here it remained metal. When someone asks someone what are the small pieces, it's small pieces of metal. It's not like from wheat it became flour. Flour isn't small pieces of wheat? Flour doesn't look like tiny wheats. Flour is a new thing. It means the inside of the wheat. You look at a wheat and... I don't know.
It's interesting. Apparently the change that happened between a piece of metal and small pieces of it is equivalent in value. I don't know. It's an interesting thing, no?
He tries to explain another distinction. I don't catch what he's saying. Perhaps actually about the fact that they're still larger pieces, the powder is still larger relatively to the...
But you can look at it a bit differently, that the wheat is still on the way, it's still not finished until it became flour. It's still a part of... it's still raw material. The wheat is the unfinished flour. What is wheat? Flour in potential.
A lashon shel matachot is not necessarily so. One can use it in different kinds of ways, one can make from it a crude piece. There's less change in the body of things, it's only a mixture in the definition.
Aha, interesting. Okay.
And so one who takes milk and puts rennet in it — he put in the rennet from the animal, he put in the piece from the animal's rennet, the beit hakevah is the stomach, which has in it a sharpness and that makes the milk become sour and it should become cheese from it — in order to curdle it to make cheese from it, he is liable for a toledah of borer, because he separated the kos — he removed the thick part of the milk from a part of the wet milk, from the liquid.
It's very interesting. What isn't the weaker? Mi hagevina. Kos is the water and the... ah, the water from the hard part. Okay. He takes out, he separates the watery part from the thick part.
This is very interesting, because this doesn't look at all like borer. It's a different kind of thing, he put in some ingredient in a pot. But the result is similar.
But here he brings something that we haven't yet had such a thing. When someone sees someone putting something in, it doesn't look at all like someone is doing borer. Borer isn't putting something in a pot. But the end result from it — this is the first time we see that we look at the end result. The end result from it is that thanks to his action the milk became separated from the...
I think that all melachot we actually look at the end result.
No, but it's only very different.
Understood, that's a technique.
Let's ask the opposite, why is this only a toledot borer? Why isn't it borer itself?
Because borer means one takes pieces, the same pieces, and one takes them apart. Here you did some action, some chemical action, it separated, so that's a toledot borer. Because of that, right?
I think so.
Yes, I think so.
And if he formed it and pressed it — and after he took the piece of milk from which he already removed the kos, the water from it, the liquid, and he formed it so it should become a piece.
But interesting, here is really very interesting, what is he liable for? For boneh.
Wow! When he wants to look like he's building, he's playing with cheese, he's building boneh.
But if you look at what is the purpose of boneh, what is the end result of his action, bringing together parts. "Sh... lekabetz... when gathering..." something is from the sides, the lamed is extra. "When gathering part upon part..." check... I don't know. "When gathering..." no, something is wrong here.
Okay, let's look at what it says here. When one gathers part upon part and attaches one until it makes one body or until it resembles a building.
What is a building? "All who gather..." sorry, it's not... ah, it's "all who gather". When one takes... what is building a building? Building a building one must have different pieces of bricks, and one makes from it that it becomes one house, or a bunch of curtains, it becomes one tent. That's building. And in cheese it's the same thing. Here is a bunch... cheese is a bunch of small pieces of cheese, or thick pieces in the water, and one takes it together, it becomes a boneh.
"For all who gather part upon part and attach everything until it makes one body, or until it resembles a building."
The Rambam has here the word "guf". You take a body, not a body of a person. A guf by the Rambam means broader, like a table is also a guf, a body.
And separating is forbidden, the Rambam said earlier, tochen one separated in a certain way. And here he says, bringing together until it becomes one thing, that's domeh levinin.
Which isn't hard to understand, it makes sense. But it's very different. Cheese isn't a building, one can't... okay, because it's the toledah.
Yes?
Lash isn't the same, it's not lash? The sugya of cheese isn't domeh lelash?
Okay, one can think, about many things one can think. When one abstracts so strongly, for that one needs the Gemara's investigations, whether this is a toledah shedomah, a toledah she'einah domah, it's similar.
Yes?
But here one only needs the Gemara, the Rambam only wants the Gemara's law.
What does an example mean? "And each one of these melachot are avot, and they have toledot that are similar to them". Through the fact that the end result from it has a similarity. "And from the body of the melachah done on Shabbat you will know from which av and toledah of which av". Instead of sometimes needing to calculate whether something is an av because it's similar to another melachah, like for example grinding a piece of metal, that's a toledah, excuse me. Things that become an av and when it becomes a toledah.
What does he want to say "from the body of the melachah"?
I think that what he writes here is, "body of the melachah" he means what he said earlier, not the end result. Body he means what it is, yes, exactly so, the more abstract definition.
He says, you will see that I write later that something is a toledah of that, think into what it is, not every time will I explain the learning of it.
Why does he explain? Why does he make such contemplation? Because both are intended to divide etc.
The Rambam says, I can't explain to you now on every example, you want to learn further hilchot Shabbat? Look in, you'll see that every time if I say that something is similar to a melachah, you'll understand why. Think into what the melachah is, what he does, you'll understand why it's similar or why it's a toledah of that av.
I think, because later he's actually not explaining. Here he said a learning, that's the toledot borer explanation, and not every time is he explaining explanation. But he says, when he would have just said one may not do this and that thing on Shabbat without saying from which, a person could have assembled himself from which av or toledah.
But usually he also says as which prohibition it is, no?
Right, so I think he only means to say that he doesn't say the connection always. He doesn't say why, what the connection is, whether because the action is similar or because the end result of the action is similar.
Exactly. What is the learning? What is the... he tells you fine definitions. You want to say that tochen is separating parts of one body, that's a learning that the Rambam thought to explain why the things are toledot tochen or similar to tochen. So he tells you things he didn't tell you, look, at what the action is understand, that's what I think.
Because with his definition of boneh apparently it also contradicts the content, yes.
Okay. It's always easier to see the connection than to see the distinction, ah.
I need to understand better by each example, but that's the Rambam's principles.
Okay.
Now one will know the practical difference of the whole law of av or toledah. What is the practical difference between a thing being an av or being a toledah?
The Rambam says thus, between one who does an av melachah or a toledah from the toledot, it's so, intentionally he's liable for karet if there are no witnesses, and if witnesses came and warned him he's stoned, and unintentionally he's liable for a fixed chattat, always the same chattat.
So regarding punishment there's no difference at all whether you do an av or a toledah, everything is Torah prohibitions, the same punishment exactly so.
If so what difference is there between avot and toledot? What is the distinction?
The Rambam says, there's no difference between them except that there's still another bit of distinction regarding the korban only. Regarding a korban comes out a distinction, why?
For one who does melachot unintentionally, if someone does melachot unintentionally, if he did many avot in one period of unawareness, if he did in one inadvertence, in one concealment, when it was concealed from him the knowledge for example that today is Shabbat or such a thing, and he did a bunch of different avot, he did plowing, sowing, reaping, then he's liable for one chattat for each and every av, each av is a thing, is a whole thing by itself, and he's liable on each one separately.
So the Torah set it up that one can say that he didn't rest on Shabbat, but no, it was divided into separate melachot, like he did three separate things. But for that it was only divided into thirty-nine, it wasn't divided into hundreds of categories of toledot.
So regarding an av with its toledot it means yes like one thing, and if he did an av and its toledot in one period of unawareness he's only liable for one chattat, they look at it like he did one thing.
So the practical difference is only unintentionally, but intentionally there's no distinction, the punishment is dying twice once.
Can one also only get karet once?
Also not.
Yes, according to the Rambam's karet certainly.
But regarding inadvertence, in other words, the maximum chattaot that one can get from one Shabbat, at least in one period of unawareness, is thirty-nine.
The Rambam doesn't go here into more hilchot shegagot, here is hilchot Shabbat, he says more details from the point of how one is liable for inadvertence. But the general manner is here a distinction that if it's in one period of unawareness, then one only makes one chattat on each av, not on an av with its toledot.
Also yes, according to the Rambam's karet certainly.
But regarding inadvertence, in other words, the maximum chattaot that one can get from one Shabbat, according to one period of unawareness, is thirty-nine. The Rambam doesn't go here into more hilchot shegagot, which hilchot shegagot says more details of exactly when is one intentional and when is one inadvertent, but in general there's a distinction that if it's in one period of unawareness, then one only makes one chattat on each av, not on an av with its toledot. And the Rambam will now say examples.
How so? If he plowed and sowed and reaped on Shabbat in one period of unawareness, he is liable for three chattaot, three separate chattaot. And even if he did thirty-nine inadvertently, he did all thirty-nine melachot inadvertently, and forgot that all these melachot are forbidden to do on Shabbat, he forgot, he learned Mishnayot on Shabbat, he thought it's a mitzvah, all these things a Jew must do on Shabbat, he makes himself an innocent am ha'aretz, yes? He's liable for each and every melachah one chattat, because they're separate.
But if he did several toledot, for example ground and crushed vegetables and polished metal plates, which are two laws that the Rambam said are toledot of grinding, he did them in one period of unawareness, in one inadvertence, he's only liable for one chattat, since he only did one av and its toledot, and so all similar cases.
And what happens when he did similar to the same melachah? Ah, that he'll say in the next section.
Even one who does many melachot similar to one melachah in one period of unawareness, not an av with its toledot, but an av with its colleagues, with its brothers that are similar to that av, also is only liable for one chattat, because that's like one essential melachah. How so? If he sowed and planted and grafted and layered and pruned, all these laws that the Rambam enumerated earlier, that besides sowing which usually means planting seeds, there's also a way of planting a tree or a branch of a tree and so on, or even cutting if that cutting makes it grow, and he's liable for one chattat since they're all one av, they're all the same av of sowing, liable for all similar cases. That means that the thirty-nine are divided into separate categories. One isn't liable for all other melachot, even if they're very similar to sowing, but they're all ways of doing sowing, and one is only liable for one chattat, liable for all similar cases.
It's interesting, the Rambam's commentary on the Mishnah, "avot melachot are forty, similar to one melachah one is liable for one." There are commentators who interpreted that this simply means a toledah. The Rambam made a new category of "similar," but in practice there's no practical difference in law, because the Rambam also agrees that the law of a toledah is the same. So why does the Rambam need at all the whole definition of "similar melachah"? We don't know. There's no practical difference, it's only a learning. One must think where comes out a practical difference. I actually don't know. The Rambam speaks entirely that here they mixed names. He says there's no practical difference, but he says he holds that the Rambam's plain meaning is correct in the plain meaning of the Mishnah.
But it makes sense intellectually, logically, that the Rambam doesn't always say it's a toledah. A toledah must be a bit different from the melachah. Here it's the same, just in a different manner or in a different thing. But why is it so important for the Rambam to say the whole matter of "similar"? Yes, not entirely clear.
---
Okay, until here hilchot Shabbat chapter 7.
✨ Transcription automatically generated by OpenAI Whisper, Editing by Claude Sonnet 4.5, Summary by Claude Opus 4.6
⚠️ Automated Transcript usually contains some errors. To be used for reference only.
📌 This Shiur Also On
📞 Listen by phone: call (848) 285-6807, press 6, then 800120#
Chapter 7 of Hilchot Shabbat enumerates the 39 avot melachot (primary categories of labor), with rules regarding avot and toladot (primary and derivative categories), the distinction between them, and the practical halachic differences.
---
Heading: "Melachot hachayavin aleihen" (The labors for which one is liable). The number of all avot melachot is forty minus one: plowing, sowing, reaping, binding sheaves, threshing, winnowing, selecting, grinding, sifting, kneading, baking... (and he enumerates all 39 melachot).
The Rambam enumerates the 39 avot melachot, parallel to the Mishna in Shabbat chapter Klal Gadol, but with his own changes in order and language.
1. Why "melachot hachayavin aleihen" in the heading: The Rambam places in the heading the concept of liability/punishment, because the entire division of 39 melachot is primarily relevant to the matter of punishments — to know what type of melacha one performs is relevant for chatat when done inadvertently, stoning/karet when done intentionally, warning, an av with its toladot, etc. Perhaps the language "hachayavin aleihen" (for which one is liable) comes to exclude other matters of Shabbat desecration that are not punishable by stoning (like shevutim - rabbinic prohibitions).
2. Continuation from Chapter 1: The chapter is a simple continuation of Chapter 1 where the Rambam said "One who performs melacha on Shabbat is liable to stoning and karet when done intentionally and chatat when done inadvertently." After learning the general principles (erev Shabbat, intention, saving a life), we now learn another principle: what are the melachot themselves, and that they divide into avot and toladot.
3. Rambam's language vs. Mishna's language: The Rambam says "hacharisha, hazeria" (plowing, sowing) (gerund form), while the Mishna says "hacharesh, hazoreia" (the plower, the sower) (active participle). The Rambam's language is more precise, because we're speaking of avot melachot — the melacha itself, not the person who does it. However, it's noted that the Rambam also speaks of actions (not just abstract nouns), because we're speaking of the person who is liable — the ways he performed them.
4. "Arba'im chaser achat" — why not "tisha usheloshim" (thirty-nine): 39 is a "complicated number" — 40 minus 1 is easier to remember, closer to a round number. It's compared to lashes (arba'im chaser achat), where the Torah actually says "arba'im" (forty) and the Sages subtracted one, and the language has already become a standard expression.
5. The Rambam's order vs. the Mishna's order: The Rambam follows a different order than the Mishna. The Mishna has three clear series (the bread series, the garment series, the parchment/scroll series), but afterwards it becomes more general. The Rambam places makeh bapatish (striking the final hammer blow) together with boneh and soter (building and demolishing), which can be categorized as "construction." In the Mishna, however, it goes: boneh and soter, mechaber and ma'avir (joining and separating), makeh bapatish.
6. Different ways to group: Rav Rabinowitz wanted to count differently: weaving/unweaving, tying/untying, sewing/tearing, building/demolishing — as opposite pairs.
The Bread Series (11 melachot): Plowing → sowing → reaping → binding sheaves → threshing → winnowing, selecting, sifting (three steps of removing kernels from waste — "three types of borer") → grinding → sifting (flour) → kneading → baking.
The Garment Series (13 melachot): Shearing → whitening → combing → dyeing → spinning → stretching threads → weaving → separating threads → tying → untying → sewing → tearing.
The Scroll/Parchment Series: Trapping → slaughtering → skinning → tanning → smoothing → cutting → writing → erasing (to write) → marking lines.
Construction: Building, demolishing, striking the final hammer blow.
7. [Digression: Why isn't construction enumerated with all its details] The question is asked why construction isn't enumerated with all its details (like mixing cement, quarrying stones) the way it is with bread or garments. The answer: In the Mishkan, construction was very simple — there wasn't any complicated construction work, but rather more with curtains. The melachot stem from the work of the Mishkan.
8. Hav'ara — where does it belong? Hav'ara (kindling) appears in a separate verse ("Lo teva'aru eish bechol moshvoteichem" - You shall not kindle fire in all your dwelling places) and is therefore separated. But hav'ara could also have fit in the bread series (before baking one needs fire). It remains an open question.
9. The order of hav'ara/kibuy — Mishna vs. Rambam: In the Mishna it says "hamechabe vehameva'ir" (extinguishing and kindling - kibuy before hav'ara), but the Rambam writes hav'ara before kibuy — which is the logical order, because one cannot extinguish before one kindles. The Meiri says something about why the Mishna places kibuy first. Also with boneh and soter the order in the Mishna is reversed.
---
"All these melachot and all that are of their nature are called avot melachot."
Not only the 39 melachot themselves, but also things that are of the same nature (concept/essence) as them, are also called avot melachot — as opposed to toladot.
1. A third category — "me'inyanan": It's not just avot and toladot. There's a third category — things that are exactly the same melacha but with a different name, different action, or different manner, but essentially it's the same nature — this is also an av melacha. Only when there's a weaker similarity does it become a toladah. The distinction: "inyan" (nature) means the concept/essence, not the specific name. Like a "father's friend" is on the same level as the father, but a "child" derives from him.
---
"Whether one plows or digs or makes a furrow, for each and every one of them is digging in the ground and they are one nature."
All three — choresh (plowing), chofer (digging), oseh charitz (making a furrow) — are one nature: making a hole/groove in the earth. All three are avot melachot (not toladot).
1. Meiri: Choresh usually means a person with an animal (with a plow); chofer is when a person digs with a shovel; charitz is when he hacks with a hammer.
2. Rabbeinu Yonah: The distinction is: by choresh one moves away the sand, by chofer one leaves the sand in front.
3. Main point: Even though they have different names and different tools/methods, it's one nature — because both the result (a hole in the earth) and the action (scratching/digging in the earth) are the same. Therefore all three are avot, not toladot.
---
"Whether one sows seeds or plants trees or bends branches or grafts or prunes — all these are one av from the avot melachot... all these their nature is to cause something to grow."
Five ways to make trees/plants grow — zorea (sowing seeds), noteia (cutting a branch and placing it in a new location), mavrich (bending a living branch into the earth without cutting it), markiv (placing a branch from one tree onto another tree), zomer (cutting branches so the tree will grow better) — all are one av melacha.
1. Distinction between noteia and mavrich: Noteia is when one cuts off a piece completely and places it in a new location. Mavrich is when one takes a living tree, inserts a piece into the earth, and later when it begins to grow there one cuts it off — it remains connected to the old tree until it grows.
2. Zeria is usually associated with seeds/kernels (grain). But trees are usually not planted with seeds — one takes a branch or a piece from an existing tree. Therefore it's called "noteia" not "zorea". Nevertheless it's the same nature — making something grow.
3. Zomer — why is it an av and not a toladah? A strong question: zomer (cutting branches) is a completely different action than sowing — he cuts, he doesn't sow! Therefore the Rambam says it's not a toladah but the av itself, because the nature is one: lehatzmiach davar — to cause growth. All five ways are different methods of the same nature.
4. [Digression: Zomer vs. kotzer] When a person cuts a piece from a tree on Rosh Hashana, he doesn't yet know clearly whether he's now doing kotzer (removing from its place of growth) or zomer (causing growth). Perhaps the distinction is in the season — kotzer is when it's already finished, zomer is done at the beginning of the season so it will grow.
---
"Kotzer — one who harvests grain or legumes. But with grapes it's called botzer, with dates — goder, with olives — mosek, with figs — oreh. All these are one av melacha, for each and every one its nature is to uproot something from its place of growth."
All forms of removing a fruit/grain from its place of growth are one av melacha — kotzer — even though they have different names.
1. Why do they have different names? It's not just different fruits — it's also different actions. Grain is cut with a sickle, grapes are cut with different tools, olives are shaken from the tree. They're different crafts, different implements, different ways. Therefore they're all the av itself, because the nature is one: la'akor davar mimekom gidulo (to uproot something from its place of growth).
2. The foundation of "inyan hamelacha": When we learned avot melachot, "kotzer" doesn't mean literally only cutting grain — it means the definition: la'akor davar mimekom gidulo. Why do we say "kotzer"? Because it's common, it's the most frequent form. But the 39 melachot are not abstract — they're concrete actions. The "la'akor davar mimekom gidulo" is already an abstract similarity between all forms.
---
"The toladah is a melacha that resembles the av from these avot."
A toladah is a melacha that is similar to the av, but not the same thing — we don't take it "me'inyana" (from the same nature), but it derives from it.
1. The Maggid Mishneh's distinction (in the introduction) — two types of "same melacha":
- Different "eichut hanif'al" (different object/item): For example kotzer and botzer — exactly the same action, but one does it to a different thing (grain vs. grapes). This is still the av itself.
- Different "eichut hape'ula" (different manner): For example zorea and noteia — a slightly different action, but just a different way of doing the same thing. This is also still the av.
- A toladah is when it's similar but not the same action — it's a broader category that includes both, but it's not the narrow nature.
---
"How so? One who cuts vegetables into small pieces to cook them — he is liable, for this melacha is a toladah of grinding. For grinding takes one body and cuts it into many."
Someone who cuts vegetables into small pieces in order to cook them (for example for soup) is liable for toladat tochen (grinding), because tochen means taking one body and dividing it into many pieces.
1. Why is mechatech yerek a toladah and not the av? By tochen the original body is completely transformed — from wheat becomes flour, a completely new thing. By mechatech yerek it remains vegetables, just in smaller pieces. It's only a toladah because it has a similarity in a broader category: taking one body and dividing it. But it's not in the narrow nature of completely transforming something.
2. When would it be the av itself? If someone made from a vegetable a powder (like corn powder), that would be the av of tochen itself — because he grinds something, he makes from a fruit a dust. But here he only makes from a larger piece of fruit smaller pieces — therefore it's only a toladah.
3. The Maggid Mishneh's language: "Even though grinding completely changes the original body" — this is the decisive distinction. By tochen the first body is completely changed, by mechatech yerek not.
4. Why did the Rambam take an example from tochen and not from zorea/kotzer? The Rambam moves away from zorea/kotzer (which he's been discussing until now) and takes an example from tochen — because there one sees better the distinction between av and toladah. By zorea/kotzer all forms are the av itself; one needs an example where it's clearly a toladah.
"One who takes a tongue of metal and files it in order to take from its dust, as goldsmiths do — this is a toladah of grinding."
Someone who rubs a piece of metal in order to obtain metal dust (as goldsmiths do — they mix in pieces of other metals into gold so it will be harder) — this is also a toladah of grinding.
1. Why is it a toladah and not tochen itself? With wheat, when one grinds it, it becomes flour — which is a new thing, not just small pieces of wheat. Flour doesn't look like tiny wheat pieces, it's the inner material of the wheat. A wheat kernel is actually "flour in potential" — the wheat is the unfinished flour. But a tongue of metal is not like that — with gold, when one scrapes it, the small pieces still remain metal, it hasn't become a new thing. One can use it in different ways, there's less change in the body of the thing itself, just a change in the form/definition. Therefore it's a toladah and not an av.
"And so one who takes milk and places in it rennet in order to curdle it — he is liable for toladat borer, for he separated the solid from the liquid (the curd from the whey)."
When someone places a piece of rennet (stomach of an animal) in milk, the sharpness of the rennet makes the milk sour and it becomes cheese. He separates the solid part (gush) from the liquid part (kos/whey). This is a toladat borer.
1. First time we see that we look at the result: The action itself — placing an ingredient in a pot — doesn't look like borer at all. Borer is taking pieces and separating them. But here we look at the result: because of his action, the milk was separated from the liquid. This is a new principle — that by toladot we look at the result, not just at the deed.
2. Why only toladat borer and not borer itself? Because borer itself means one takes pieces that lie together and separates them physically. Here he performed a chemical action that led to a separation — therefore it's a toladah.
"And if he shaped it and pressed it — he is liable for boneh. For anyone who gathers part upon part and everything sticks together until it becomes one body, or until it resembles building."
After separating the solid part from the liquid, when one takes the milk and shapes it into a piece of cheese — one is liable for boneh. Because boneh means gathering parts together until it becomes one body.
1. "Guf" by the Rambam: The Rambam uses the word "guf" not in the sense of a human body, but in a broader sense — a "body", a solid thing, just as a table is also a "guf".
2. Symmetry with tochen: The Rambam said earlier that tochen means dividing one body into parts. Here boneh is the opposite — gathering parts together until it becomes one body. This is domeh levinin (resembles building).
3. Why not lash? The question is raised whether making cheese isn't more similar to lash (kneading). The discussion leaves this open — one can think of many things when one abstracts so strongly.
4. The Rambam's principle — "miguf hamelacha teda": The Rambam says that not every time will he explain why something is a toladah of a particular av. He says: "Umiguf hamelacha hane'eseit beShabbat teda me'eizeh av vetoladat eizeh av" — from the essence of the melacha you will understand yourself. "Guf hamelacha" doesn't mean the result, but the more abstract definition of what the melacha is. The Rambam says: I can't always explain the analysis (as he did here with borer/tochen/boneh), but you should think it through yourself.
5. What does he mean by "lamdanut"? He means the definitions he gave — that tochen is mafreid chalkey guf echad (separating parts of one body), that boneh is mekabetz chalakim (gathering parts) into one body. These are analytical definitions that the Rambam thought out to explain why certain things are toladot of certain avot.
6. It's always easier to see the connection than to see the distinction — that is, it's harder to understand why something is specifically a toladah of this av and not of that one.
---
"Between one who performs an av melacha or a toladah from the toladot — when done intentionally he is liable to karet if there are no witnesses, and if witnesses came and warned him he is stoned, and when done inadvertently he is liable to a fixed chatat."
"If so, what difference is there between avot and toladot? There is no difference between them except regarding the sacrifice alone."
Regarding punishment there is no difference whatsoever between an av and a toladah — both are Torah prohibitions with the same severity: karet, stoning, or chatat. The only difference is regarding the sacrifice.
1. The difference regarding sacrifice: "For one who performs melachot inadvertently — if he performed many avot in one period of unawareness, he is liable to one chatat for each and every av." Each av is a separate chatat. But "if he performed an av and its toladot in one period of unawareness, he is only liable to one chatat" — an av with its toladot are viewed as one thing.
2. The Torah divided Shabbat labor into 39 avot melachot, not into hundreds of toladot. Therefore the maximum chatatot from one Shabbat (in one period of unawareness) is 39.
3. When done intentionally there's no practical difference, because karet can only be received once, and stoning also.
4. The Rambam doesn't go into more details here of the laws of inadvertent sins, he only states the principle in Hilchot Shabbat.
---
"How so? If one plowed and sowed and reaped on Shabbat in one period of unawareness — he is liable to three chatatot. And even if he performed forty minus one inadvertently and forgot that all these melachot are forbidden to be done on Shabbat — he is liable for each and every melacha one chatat. But if he performed several toladot, such as grinding and crushing vegetables and filing metal plates in one period of unawareness — he is only liable to one chatat, for he only performed one av and its toladot."
The maximum chatatot from one Shabbat in one period of unawareness is 39 — one for each av melacha. But if one performed several toladot of the same av in one period of unawareness, one is only liable to one chatat, because they all fall under the same av.
1. The Rambam gives an example of a person who forgot that all melachot are forbidden on Shabbat — he thought it was a mitzvah to do all these things on Shabbat (a "simple-minded ignoramus"). In such a case he is liable to 39 separate chatatot, because each av melacha is an extra category.
2. The Rambam brings the example of tochen, ketishat hayerek, and shaf luchot shel matechet — which he established earlier in Chapter 7 are toladot of tochen — that if one performed all of them in one period of unawareness, one is only liable to one chatat.
---
"Even one who performs many melachot that are similar to one melacha in one period of unawareness — he is only liable to one chatat. How so? If one sowed and planted and bent branches and grafted and pruned — he is liable for one chatat, for all of them are one av."
Not only an av with its toladot, but also several melachot that are "similar" to one another — i.e. different forms of the same av melacha — are counted together as one chatat in one period of unawareness. The example: zeria, netia, havracha, harkava, and zemira are all forms of zorea, and one is only liable to one chatat.
1. The Rambam's unique category of "me'ein melacha": The Rambam interprets the Mishna "avot melachot arba'im chaser achat... me'ein melacha achat chayav al achat" that "me'ein" is a special category — not an av and not a toladah, but a melacha that is exactly the same as the av, just in a different manner or with a different thing. A toladah must be "a bit different" from the melacha, but a "me'ein" is the same melacha in a different form.
2. Other commentators vs. Rambam: There are commentators who interpreted that "me'ein melacha achat" in the Mishna simply means a toladah. The Rambam, however, makes from it a new, special category.
3. No practical halachic difference: In practice there is no practical halachic difference between the Rambam's approach and the approach that says "me'ein" means toladah — because the Rambam also agrees that the law of a toladah is the same (one is not liable separately for a toladah when one has already performed the av in one period of unawareness). It's only an analytical distinction, and one must think where a practical difference could emerge — but it doesn't remain entirely clear.
4. The logical reasoning: It makes sense analytically that the Rambam doesn't always want to say "toladah" — because a toladah is something that is similar to the av but different, while a "me'ein" is exactly the same melacha, just performed in a different manner (like netia is the same as zeria, just with a tree instead of seeds).
---
Thus far Hilchot Shabbat Chapter 7.
Speaker 1: Okay. Good. We are now going to learn Laws of Shabbat in the Rambam, Chapter 7.
In this chapter, the Rambam enumerates the 39 melachot, and some laws regarding the distinctions between the 39 melachot, or the concept of avot and toledot. But before going into the details, here is the list with some general principles of the 39 melachot.
Speaker 2: Right?
Speaker 1: Yes. Very good.
Speaker 1: Yes, let's mention the donors. Yasher koach to Reb Yoel, Reb Yoel Eli Wertzberger, for supporting our shiur. And Reb Yoel Hirschler says that the community should learn from Reb Yoel. Very good.
Speaker 1: The Rambam says, "Melachot HaChayavin Aleihen". He is going to enumerate here the 39 melachot, but he begins the chapter by saying that these melachot are the ones for which there are punishments.
It's actually more relevant to enumerate the punishments for desecrating Shabbat at the beginning, but I think he enumerates it here because the distinction of the 39 melachot is primarily relevant to the matter of punishments. This is actually what a person needs to know – which type of melacha he is doing when he does it – is for the matter of punishments specifically. Because as the Rambam will later enumerate, if one does an av with its toledah, or regarding warning, and he captures here that the melachot are the ones that are stoning and karet.
Or perhaps he means to exclude what he doesn't enumerate here as desecration of Shabbat? To exclude desecration, and there are others that were also a matter of desecrating Shabbat but not regarding stoning. This is apparently the point.
It's a simple continuation just as Chapter 1 where he said there, began, "One who does melacha on Shabbat is liable to stoning and karet if intentional, and a sin offering if unintentional". And now he adds a detail to this, that in this there are avot and toledot, you need to know what are avot and toledot. Because there are also melachot shevutim that we will learn later, which one is not liable for. Even biblically there are things for which one is not liable. Also there are.
Speaker 2: Melachot, not melachot. It's not melachot, it's extra mitzvot.
Speaker 1: Yes, as if this is all a long continuation from the first halacha. He says that there are melachot of Shabbat. We learned all kinds of principles about melachot of Shabbat, that what one may not do from erev Shabbat etc., one must have intention, saving a life etc. Now we learn another principle essentially about melachot.
Speaker 1: And what are they? So what are the melachot? They are liable to death, stoning, and karet if intentional, stoning with witnesses and warning, karet without witnesses and warning if intentional, one must bring a sin offering if unintentional. The melachot are some avot and some toledot. There are melachot that are avot, and there are ones that are toledot of the avot.
And how many are they? "The number of all the avot melachot is forty minus one". The number of the avot melachot is thirty-nine. One less than forty. Forty minus one.
Speaker 1: It's simpler for people. That's forty, and in a specific unit?
Speaker 2: No, not really.
Speaker 1: No, it's not to say that the language, forty minus one, by the melachot appears so often. But I think this is simply easier to remember. The next thing for a person, 39 is somewhat a complicated number. 40, minus one. It's a clearer... It's closer to a round number so that people can remember it easier.
Speaker 2: Can you need to remember it easier?
Speaker 1: But yes. Because he will only remember the forty. One won't remember, oh it's a turn, we have a small trace, I subtracted one. But I think the Mishnah on tractates the setam have a place. We got used to them, it's to say stand the kingdoms, but in the language of the Mishnayot it makes more sense to say it this way. But I think by kingdoms it's more drastic, because kingdoms in the Torah it says forty a corner in the cham they say, there it's understood that it's forty minus one.
But I think yes. But you say that there it was actually forty minus one. But they subtracted today. It's already become such a common language to what. Okay, could be the next one.
Speaker 1: "And these are they", says the Rambam, these are the 39 melachot. The 39 melachot that appear in the Mishnah in the chapter Klal Gadol, and the Rambam says it in a slightly different language than in the Mishnah.
In the Mishnah one speaks of the person who does it, the Rambam does the actions. And the Rambam is... according to precise analysis the Rambam is better, because we say avot melachot, we don't speak of a person doing melacha, a person who is plowing, rather the avot melachot are the plowing. So therefore the Rambam says it this way.
But the Rambam also speaks of the actions, he doesn't say the noun of the action, he already speaks of the verb. "The plower", he says, "the plowing".
I said you understand, because these are the avot melachot, we're already speaking of a person who is liable, so we speak of the ways that he did it. In the Mishnah he needs to say "the plower", which is one of the melachot.
Speaker 1: Okay. The 39 melachot have to do also with the major things that people are busy with. People are busy preparing food, people are busy preparing their clothing, people are busy taking care of everything that has to do with animals, yes, building, and so on. Writing books, one needs to have soldiers, one needs to have fire, and the last one is carrying out, which is separate.
Speaker 1: Okay. So first the eleven of seder hapat:
Choresh – preparing the ground so that one can sow
Zore'a – the sowing
Kotzair – after the produce has already grown
Me'amer – gathering in the field the grown grain
Dash – beating out the stalks so that the kernels come out. Because sowing is more, it has to do more with the kernels coming out that were precisely placed. We will learn or have later, each one of these things will be precise, it's indeed the later harvest. Both have something to do with preparing the kernels.
After that there is Zoreh and Borer – extracting the kernels from the chaff. All three are three types of borer. The next things are things of... ah, dash, zoreh, borer, yes, that's preparing the kernels so that one can extract the kernels from the stalks. It's three ways to extract the... or three steps, three stages, three steps, yes, the kernels from the waste that's in them.
And after that when one has the kernels, to make them into flour one grinds them – Tochen
Meraked – one cleans them by sifting them
Lash – one kneads a dough
Ofeh – one bakes the bread
These are the eleven melachot of bread.
Speaker 1: Making clothing is like this:
Gozez – cutting the wool from the animal
After that is Melaben – cleaning
Menafetz – straightening out
Tzove'a – dyeing
Toveh – after that making the threads
Sochech – inserting the threads into the equipment so that one can easily make merchandise from this, assembling a textile
Noseich and Masechet – also a similar melacha, also in the matter of preparing the machine so that from small threads will become a whole merchandise
Oregh – after that weaving the merchandise
Speaker 1: HaPotzei'a and HaKosher, what does potzei'a mean? I don't remember the language of the Mishnah potzei'a, wait, I'll go through it again. Ah, VeHaBotzei'a, yes. Something in the matter of sewing.
Hapotzei'a is when one removes a piece that got tangled from weaving. Not exactly a fix, not tearing, but when one puts in a thread, sometimes two threads come in by mistake, one needs to flatten it, fix the weaving, that means taking the weave so that one can redo it. It's not clear the word, but some kind of fixing.
VeHaKosher – making a knot
VeHaMatir – untying a knot
VeHaTofer – sewing
VeHaKore'a – tearing the sewn thing so that one can sew further
Speaker 1: Okay, and after that we have the melachot of building a house:
HaBoneh
VeHaSoter – demolishing a house
VeHaMakeh BaPatish – which means more or less finishing the house
Speaker 1: It's interesting, because we don't understand why Chazal specifically arranged it, how they arranged it. But for example, we're certain that boneh one can also do in various things. One can say pouring cement, laying a brick, laying cement. It's not clear why... Yes, you see, boneh is no less than making bread.
Let's be clear, the category of boneh I invented myself, the Mishnah doesn't go in this order. I wrote this in order to explain the Rambam's order. The Mishnah here in this section, we will learn, the Rambam says everything like the Mishnah except for one thing which according to the Gemara is a correction, but except for that, the Rambam also goes in a different order than the Mishnah.
Speaker 2: Do you have the Mishnah here?
Speaker 1: Haboneh vehasoter. The Mishnah doesn't have any category of building. I made this because I saw that the Rambam puts together makeh bapatish with building and demolition, so I imagined that this is the point. But in the Mishnah it goes, I thought I had it here, let's just leave it, let them see it. Seder pat, seder beged, seder sefer. Yes, here.
In the Mishnah it goes, ah, kosher umatir, tofer shtei tefirot, vehakorei'a al menat litfor, they had that. After that goes the section from tzad tzvi until ah, sirtut. What isn't here sirtut, because sirtut is a translation inserted into the other, sirtut, sirtut.
In the Mishnah goes boneh vesoter, mechaber ume'abir, umakeh bapatish. It seems that the Mishnah wants to put together the opposites, boneh vesoter, mechaber ume'abir. But by the Rambam, one can also say in the Rambam like this, he learns the Rambam like this, keshirah tefirah keri'ah, binyan setirah. So two, three such ones, but also arigah uvtzi'ah. Arigah uvtzi'ah, keshirah tefirah keri'ah, binyan setirah. Right, so that's the other way. Rav Rabinovitch wanted to count the Rambam like this. I preferred to do it this way.
But regarding fire, one can also say it's connected. It's also mechaber ume'abir, right. One can add it to building. Somewhere, I don't know, one needs to make an order, make, yes, the order isn't consistent.
In the Mishnah also is, so not clear. The end, ultimately there are three, let's say clearly. In the Mishnah there are three series, which means seder hapat, seder habeged, and seder hasefer I think. Preparing parchment, yes. Which is three series which is very clear, what you say perhaps you're right. It counts every detail, every action. Yes.
And after that there is, building is a bit more generally put together. One can speak about building, one can speak about hotza'ah mereshut lireshut is a category of its own, and after that kibbui, not clear.
Speaker 2: I think, hav'arah and kibbui, the thing is understood in the verse extra, yes, "lo teva'aru eish bechol moshevoteichem".
Speaker 1: Yes, indeed.
Speaker 2: Yes, hav'arah could also have fit for afiyah, for example.
Speaker 1: Yes. If you can put it in, yes. I actually wouldn't.
Speaker 2: Interesting.
Speaker 1: Perhaps it's not the same? Perhaps he means it's a different matter to make... I don't know what.
By fire one needs to make though. When someone goes with the meal because he makes bread, he will also do a whatever kiddush, yes.
Speaker 2: Actually interesting. Perhaps back then...
Speaker 1: Yes, the order doesn't have it, indeed. And the Mishnah has this... So not clear. The end... There are three, let's say clearly, in the Mishnah there are three orders, which means seder hapat, seder habeged, and seder hasefer I think, or parchment, yes. Which is three orders which is very clear, so you say perhaps you're right.
It counts every detail, every action. Yes. And after that there is... building is a bit more generally put together. One can speak about building, one can speak about hotza'ah mereshut lireshut is a category of its own, after that kibbui... not clear. I think, hav'arah and kibbui is a thing that appears in the verse extra, yes, "lo teva'aru eish bechol moshevoteichem", a whole inquiry whether we actually derive it from there. Yes, hav'arah one could also have fit for afiyah, for example, yes, if one could have put it in, yes. But it's actually not. Interesting.
Speaker 2: Perhaps it's not the same? Hav'arah means regarding a different matter, to make... By afiyah one needs to have making. When someone goes with the order because he makes bread, he will also do hav'arah and kibbui, yes. Actually interesting. Perhaps back then... We'll see later what exactly how one works on hav'arah itself. But okay.
Speaker 1: Further, the next melachot is... It could be, I can suggest that I look at it, because today a building is a very big complicated thing. It could be their idea was very simple, putting together stones, and it's actually not. But I look at it that building one can make like pat, it's more a complex thing.
Speaker 2: No, let's be clear. Not exactly, because we tell you that the pat one begins from... You also understand, from baking bread and sowing there's a year. From plowing until baking is a year. But building also. There are some that one can actually understand, there is dash, zoreh, borer, are roughly the same thing, there it's actually a bit of a question. But between plowing until baking are different things. It's only like a process. I say, in making clothing he knows from the machine, he knows precisely from the two houses of threads and how one makes the masechet. But building, something, he doesn't know that one needs to knead cement and one needs to then make rope and carve out the stones. Okay, one doesn't know, it's not clear why. I think it's more a thing of the Mishkan as they say. I already know how much one can ask here with logic, why for example certain melachot they made the type of melacha an av. I already know, there's in this a very great wisdom, I don't know, so they set up categories. There's certainly a meaning, there must be a meaning, but one sees, there are things that are a toledah which is more common that people should do for example, and for some reason it became a toledah of whatever.
Speaker 1: Perhaps about the Mishkan, the Gemara always says about the work of the Mishkan. Perhaps in the Mishkan they didn't make any cement, it was a very simple building. What was there? There was the type of building of weaving, of tearing the curtains, all types of buildings with the curtains. But there wasn't any wisdom in construction in the Mishkan.
Speaker 2: Actually there they say for example, cooking is that a melamed, and we're actually speaking of work of the Mishkan. Could be. Not clear, it's a good question, water, and one needs to think about it. But we're learning a bit with bekiyut, so I already know, one can. Okay, more of water.
Speaker 1: The next thing is like plowing until baking, from when there's an animal in the forest until having from it a Sefer Torah, parchment. So like this, vehatzad, catching an animal, and shochto, afshito, skinning the hide, working out the hide, umechakko, preparing the hide so it can become parchment. This is a bit more a detail of having, or not a detail, rather it's another av, but working out the hide, or removing all hair from the hide. Mechikah means I think making smooth. Making smooth, that's indeed, or one can mean removing all hair. But ibbud is also something like making smooth. Ibbud is more with putting it into the chemicals, and it becomes... Could be ibbud is also could be treading on the hide, if I remember correctly. Yes, not the same as mechikah. Yes, mechikah is already after the ibbud, it's already more detail more of it.
Vechatcho, to cut the hide, the Rambam told us precisely that the Sefer Torah will be made from sheets, one needs to cut it. Vehaketivah vehaMechikah, cutting, writing, and often one needs to erase in order to write. VeHashirtut, making lines so that one can write straight lines. The Rambam said that one needs to do by a Sefer Torah.
Speaker 1: Okay. Two melachot of fire is kindling and extinguishing, hav'arah and kibbui. And the last melacha is... ah, sorry, in the Mishnah it says "hamechabbeh vehamav'ir", and the Rambam writes in the correct order, hav'arah before kibbui. But there's nothing to extinguish before it's kindled. But there's simply a logic that essentially with this matter of melacha one does hav'arah first.
Boneh vesoter is also like this in the Mishnah? Yes. Hav'arah and kibbui it says "hamechabbeh vehamav'ir". It's interesting. There's in this some secret. He brings, the Meiri says something, because usually, I didn't understand, because in practice one needs to kindle the fire first. Something he said why it says in the Mishnah first kibbui and then hav'arah.
Speaker 1: And the last one is hotza'ah mereshut lireshut, carrying from one domain to another. This is the av melacha of hotza'ah.
Speaker 1: Good. So the Rambam says, the Rambam explains, "All these melachos", all these things that we've discussed here, the thirty-nine, "and all that are of their nature", also things that are the same thing as this, "are called avos melachos". Yes, the Rambam has an innovation, "to exclude toladot", that there aren't just avos and toladot. What does avos and toladot mean? Let's learn, an av is the primary melacha, and a toladah is something that is similar to it but not exactly. It comes out that there is what is the same melacha, just with a different name, or with a different action, or with a different manner, but essentially it's the same melacha, it's an av melacha.
I mean that the Rambam says that the names of the avos are not a narrow definition just to be, for example, mochek ha'os (erasing letters) just meaning the exact action of erasing letters, rather it's a somewhat broader category. And afterwards there is something that is not the same thing, rather it's a weaker similarity, that becomes a toladah. Exactly the distinction between the similarities we will try to understand when the Rambam will bring the examples.
That's what "me'inyonom" means. "Inyan" means the meaning, the concept, as you say, not the word "choresh" for example, rather it's the idea of choresh. And a toladah must be not the idea of choresh. There is the father's friend, he is on the same level as the father, and there are the children, brothers, and there are children who descend from this. In short, the inyonim, the Rambam brings three examples, which means yes, ah, exactly when we think, we will see by the toladah of choresh, we will see the distinction between the types and their toladot.
Speaker 1: In short, the types, one who plows, if someone plows the normal way of plowing, or digs, or someone digs, or makes a furrow, or someone makes a furrow. I don't know exactly what this means at all, because I don't see the three examples, but presumably there is a certain way how one normally does choresh. I know, a plow goes and makes a kind of line. What is the difference between choresh and oseh charitz? I would have said it's exactly the same thing, not types.
The Rambam says, even something that isn't called by the word choresh, but choresh means... no, I mean how he says here is, choresh means making... plowing means what? Making the earth soft, or that sort of thing, something scratching in the earth. He says, there are three kinds of ways how one can call scratching in the earth. Let's say, in wet earth it's called this, or in dry, or when one needs to make a bit deeper. Chofer does look like deeper than choresh. Choresh one doesn't make a deep hole. Choresh one digs a bit up, yes, one makes that the hard earth should become so soft. Chofer means digging in. What is the technical difference of the three things at all?
Speaker 2: It's true that basically it's the same thing, they all make a hole in the earth. Therefore indeed they are all the same melacha, yes. We need to understand why it's the same thing. The difference is only, a choresh uses such a tool. That is the tool that's called a choresh. Chofer is when one does the same action, one does the same thing, but with a different kind of machine or what, a different implement. It could be that it's a bit fancier different the thing. Making a choresh, as you say, deeper or less deep, or... but oseh charitz is the greatest, one can do it even with the bank, if one does it with the hands.
Speaker 1: He says so, the Meiri, he says that choresh normally means a person with an animal, and chofer or charitz are other ways, when a person does it himself with his hand or with another... chofer is that he digs with a shovel, that sort of thing, and charitz is that he chops with a hammer. A second one, Rabbeinu Yonah says differently. It has to do with, ah, by choresh one moves away the sand, and by chofer one leaves the sand in front. Okay. It's also true, but it's one inyan. It's correct that it's the same result and the same action even, both the same result and also the same action, he cuts a hole, such a small hole in the earth, but it's different ways. Therefore it's called, even if they ask, it's choresh, it's not called choresh, but it's a choresh, therefore it's a choresh even if it's not called choresh. "For each and every one of them is digging in the ground" — it's a sort of way of making a digging, a hole in the ground, "and it is one inyan".
Speaker 1: And likewise, he will also say, he will bring the Gemara of sowing. "One who sows seeds", normally sowing means... these things have a unique name, it's interesting, but there are several things that have unique names for each action. By sowing they say, not just actions, there is by objects, kotzer there is such a thing. Sowing means that one cuts seeds, yes, by kotzer we will say. Normally when one says zorea, it has to do with the word zeraim, he plants seeds, kernels. He makes kernels grow, they give it a name sowing. It doesn't necessarily mean that one makes kernels grow, one makes something grow.
He says, trees, when one plants trees, it's not called sowing, it's called notea. Or one doesn't do it with kernels. There are two ways of planting a tree: you can take a kernel and put it in the earth, you can take a piece of tree that was, stick it in, or something like that. Perhaps there is also with kernels?
Speaker 2: No, I mean it's simply a different... when one plants a tree... let's say with kernels, a fruit, a fruit tree has kernels. One doesn't do it with kernels normally, therefore it's indeed called differently. One does it normally with a tree that already exists, one takes perhaps a branch and one puts it in the earth, something like that. Somewhere there are kernels. There is also a way of taking an already existing tree, it's faster. Today certainly, one almost never plants trees with kernels, it's very not efficient. Because normally trees normally have a way how they throw down their own kernels and it grows. I'm not talking about that, I'm talking about someone planting a tree.
Speaker 1: There are zeraim means, like grain, there are things where the way is to do it with kernels. Normally trees one doesn't do with kernels, that's what I mean, for the most part. Could be, because I mean the main word here, even if one doesn't call it the word sowing, but the word is when one plants even such things. In that sort of field it's not just a call for what has a different name.
Speaker 1: The next one is an even more "obvious" different kind of thing, but it's also in the same category as sowing. Oh, a mavrich branches, and vines place a lot of that sort of field,
Speaker 1: I'm not talking about that. When someone plants a tree, here zorea means like grain. There are things where it's necessary to do the kernels, normally trees don't do kernels. That's what I mean for the most part. Could be, but I mean the main word here is even if one doesn't call it the word sowing, but the word is when one plants it should be a distinction in the sort of fruits, not just a giant word that has a different name.
The next one is an even more obvious different kind of thing, but it's also in the same category as sowing. Or, mavrich trees, he means he puts together two trees. Actually he binds together two trees. Mavrich means he takes a piece of branch from this tree and he puts it in the earth. And markiv is... so what is the difference between notea and mavrich? Notea is when one cuts off completely a piece and one puts it in a place. Mavrich is he takes a living tree, he sticks in a piece into the earth, later when it starts to grow there he cuts it off indeed. Actually it should be in the earth and it should still be young from the previous tree.
Speaker 2: Yes.
Speaker 1: Okay. Or markiv, he puts together, he puts in a piece from one branch and he puts it up on another branch which is connected in another tree. Or zomer, or someone who cuts off so that it can grow, yes? All these are one av, from the avos melachos.
You see though that here it's a bit further, yes? By a mavrich or at least a zomer, yes? By choresh all three were preparation in the ground. A zomer, he does a completely different thing, he cuts. He doesn't sow, he cuts. But that is the way of making it grow. But it's not a toladah, that is exactly inyan echad. How inyan echad? All these, their inyan is to cause something to grow, we would see something to be growing. Making grow. Very good. Making grow. Even though he does the action of cutting, but with this he makes grow the... why does one cut? Because the others should grow well, right?
And why wouldn't that have been for example a toladah? We'll see later by the others the Gemaras of toladot. A zomer sounds like it would have been a good toladah. No, it's not a toladah. A toladah, soon we will see. But you understand though that the zomer, our answer though is making trees, how does one make trees grow? There are five ways to make trees grow. What makes a tree? I have five ways, one can be zorea, one can be notea, one can be mavrich, one can be markiv, one can be zomer, five ways, right? That's basically what he says.
Yes, it's interesting what it says here, when a person goes to someone with a knife on Rosh Hashanah a piece from a tree, he doesn't yet know clearly whether he's now doing kotzer or zomer?
Speaker 2: Mm.
Speaker 1: It's interesting, he doesn't say that this is a toladah, this is exactly the av of plantings, interesting.
Speaker 2: Perhaps that's a different season, kotzer is when it's already there, but zomer one does at the beginning of the season when it hasn't yet grown and the like, it's not... I know already, perhaps it happens that one can do it at the same time.
Speaker 1: The Rambam says: And similarly, the one who reaps, the melacha of kotzer, kotzer is used for grain, by cutting grain, or legumes, that's also called kotzer. But there are other types of cutting, other sorts of things attached to the ground that have other names. For example by grapes it's called botzer, or by dates it's called goder, or by olives it's called mosek.
Speaker 2: Goder... goder, it looks, here it says... mosek, goder.
Speaker 1: Or oreh figs, or one who cuts figs. All these are one av melacha, for each and every one, their inyan is to uproot something from its place of growth.
Meaning, the intention is to tear out something from the place where it grows. And in this manner the rest of the avos, that the av doesn't mean only the narrow translation of that word, like for example sowing has to do with seeds, but he also sows...
Speaker 2: That is also kotzer.
Speaker 1: Seemingly here too you have a distinction in the action. That means grain one cuts with a, you know what is a cutting machine, and by grapes one needs to cut with a different sort of machine, that's a different sort of action, it's a reason why they have different names. I mean, it's understood... one has a different word for cutting grapes... it's a different action, one needs different tools, it's different crafts a bit and different things. It's understood it's the same idea, therefore it's indeed the same inyan, but I want to bring out also a bit the distinction.
Speaker 2: We know if that is the reason why they should immediately have different words, it's interesting why they have different words. I understand that the word is about the different actions.
Speaker 1: And what is the different fruit? Because each fruit has received its name. One doesn't see such a thing in kodesh that they have the same names. Perhaps because they both grow similarly, they are a sort of similar.
Speaker 2: But it's a bit different. Think about it, grain one cuts this way. I can imagine, I don't know, one cuts it a bit differently. Olives, for example, one shakes the tree until I don't know what. What are the different ways how one takes it? It's not everything one cuts with a... what's called the thing that one cuts grain with? The round thing?
Speaker 1: Yes.
Speaker 2: Today one just does a combine.
Speaker 1: Okay, so that is the meaning of inyan hamelacha, and the Rambam says this is not a toladah, rather an av, it's the same thing. It's different words. When one learned avos melachos, it means as you say, it doesn't mean literally kotzer, it means the definition, the thing of uprooting something from its place of growth.
Why does one say kotzer? Because it's common. One could say uprooting something from its place of growth. No, it won't give any abstract. The thirty-nine melachos are not abstract. The uprooting something from its place of growth is already more an abstract similarity between all the things. But the meaning of the word is kotzer, cutting. But normally cutting means a specific word for grain. He says it's just a common expression. And the same thing with zorea, he doesn't necessarily mean sowing, rather he grabbed perhaps the most frequent, normally when one cuts it's grain or such a thing.
Speaker 1: Good. Now the Rambam will say what are the toladot, because all these avos have toladot. The Rambam says, A toladah is a melacha that is similar to an av from these avos. It's similar, but it's not the same thing. One doesn't take it from its inyan, rather a toladah that stems from it.
How so? One who cuts vegetables bit by bit to cook it, someone cuts a vegetable into small pieces in order to cook it. He wants to make a soup, he needs to cut the vegetable into very small pieces. Behold this one is liable, for this melacha is a toladah of grinding, because the melacha is a toladah of grinding, which is grinding. What is grinding? What is to grind? What is the action of grinding? For the grinder takes one body, he takes one body, he takes a kernel of wheat, and cuts it into many. So when someone cuts up vegetables he does a similar thing. Although it's in a way different, because there one takes a kernel of wheat and one makes it into flour, and here it remains a vegetable, just in small pieces, but it's still a toladah.
So let's think, what would have been the inyan of grinding? That is to say, something similar to this, many toladot of grinding.
It's interesting that the Rambam crawls away from zorea kotzer and he takes a different example, because the interesting thing is indeed to compare the toladah versus the inyan. What is there by grinding? But for example, what would have been the inyan of grinding, the actual inyan? When not one grinds wheat but one grinds something else, I don't know what. And the toladah of it is when it's not called grinding, no one would have said that the person is grinding, but you will strip away the thing. What happens here? What happens here is that one takes a large thing and it becomes small pieces. And with this cutting vegetables is also a similar thing.
I can tell you the Maggid Mishneh in the introduction, he tries to say a word to explain this distinction. He says so, that there are melachos which are the same, he calls it "be'dimyonom", the same exact melacha, but it's different either with the thing that one does it to, or with the manner that one does it. He calls it "quality of the action", the way that one does it, not the action itself. It's the same action, but it's a different sort of quality how one does it, or in "quality of the result", the thing that one does it to.
For example, kotzer and botzer, that is the exact same action, but it's a different result, one does it to a different thing. Or zorea and notea, it's a bit a different action, but it's only a different quality of action, a different way of doing the exact same thing.
As opposed to for example cutting vegetables, it's similar but it's not the same action. Here you say you cut, here you make flour, here you don't make flour, here you make smaller pieces. But it's similar, because both have a similarity, if one makes such a larger category, and one says taking one body and dividing it into a thing, then there is grinding, but it's not grinding. Because grinding is the meaning, as you make from wheat flour. Here you haven't made from wheat flour, not only. When you would have made, as you say, you make from corn flour, it's also grinding, even perhaps with a bit different tools you make from that.
Speaker 2: It's understood, now indeed, when not he would have cut small pieces for a salad, but he makes from it a powder, would that have been grinding itself.
Speaker 1: Yes. When someone makes, let's say, I don't know, corn powder, or some such thing, I would say that's the av of grinding (tochen), because he grinds something, he makes from a fruit that it should become a powder. But here he makes from a larger piece of fruit that it should become smaller pieces of fruit. It's only a toledah because it has a similarity.
He says, "Even though grinding completely changes the original body". That's the... as you say, the magnificent definition. It's similar, you want to say technically, it's the same category in a broader category. There is a category, a broader category of cutting one body into many. That's it. But it's not in the more limited thing of making from one thing a completely different thing, yes, he completely ground it, it became flour. Right?
Speaker 2: Yes.
Speaker 1: Let's go to a bigger case that's more complicated. It's actually interesting that the Rambam didn't find an example of reaping (kotzer) that's only... from the essence in...
Speaker 2: Yes. Kotzer is there. When someone pulls out hair, it's kotzer from... because one removes waste from its place of growth. No? It's not about hair. One must see it in the next chapter, we'll see.
Speaker 1: Okay. And apparently, the Rambam says another example of a toledah of grinding. He tells you, "One who takes a strip of metal", someone takes a... lashon is interesting, sometimes a certain way, a certain size of making lashon shel argaman, lashon shel matachot. It's such a small elongated piece, just something that looks like a tongue. It's a kind of, I mean, a pack, I don't know, a piece of metal, "and polishes it", he rubs it. What does it have to do with breaking vessels of the same lashon? I don't know. He grinds it "in order to take from its powder", to have a powder, to have a dust of metal. As goldsmiths do, as goldsmiths do. I think in gold they throw in a few more little pieces of other metals that should make it harder.
And he says, this is toledot tochen, because the matter is taking one body and dividing it into many bodies.
Even though you said that I know, a goldsmith is something connected more to, I don't know, boneh, I don't know what — no, but what happened? Here he took a thing that's one piece and he ground it into small pieces, so that's tochen.
But why isn't it actual tochen? It sounds exactly like tochen. The whole thing with gold instead of wheat.
It could be the same thing, because here it remained metal. When someone asks someone what are the small pieces, it's small pieces of metal. It's not like from wheat it became flour. Flour isn't small pieces of wheat? Flour doesn't look like tiny wheats. Flour is a new thing. It means the inside of the wheat. You look at a wheat and... I don't know.
It's interesting. Apparently the change that happened between a piece of metal and small pieces of it is equivalent in value. I don't know. It's an interesting thing, no?
He tries to explain another distinction. I don't catch what he's saying. Perhaps actually about the fact that they're still larger pieces, the powder is still larger relatively to the...
But you can look at it a bit differently, that the wheat is still on the way, it's still not finished until it became flour. It's still a part of... it's still raw material. The wheat is the unfinished flour. What is wheat? Flour in potential.
A lashon shel matachot is not necessarily so. One can use it in different kinds of ways, one can make from it a crude piece. There's less change in the body of things, it's only a mixture in the definition.
Aha, interesting. Okay.
And so one who takes milk and puts rennet in it — he put in the rennet from the animal, he put in the piece from the animal's rennet, the beit hakevah is the stomach, which has in it a sharpness and that makes the milk become sour and it should become cheese from it — in order to curdle it to make cheese from it, he is liable for a toledah of borer, because he separated the kos — he removed the thick part of the milk from a part of the wet milk, from the liquid.
It's very interesting. What isn't the weaker? Mi hagevina. Kos is the water and the... ah, the water from the hard part. Okay. He takes out, he separates the watery part from the thick part.
This is very interesting, because this doesn't look at all like borer. It's a different kind of thing, he put in some ingredient in a pot. But the result is similar.
But here he brings something that we haven't yet had such a thing. When someone sees someone putting something in, it doesn't look at all like someone is doing borer. Borer isn't putting something in a pot. But the end result from it — this is the first time we see that we look at the end result. The end result from it is that thanks to his action the milk became separated from the...
I think that all melachot we actually look at the end result.
No, but it's only very different.
Understood, that's a technique.
Let's ask the opposite, why is this only a toledot borer? Why isn't it borer itself?
Because borer means one takes pieces, the same pieces, and one takes them apart. Here you did some action, some chemical action, it separated, so that's a toledot borer. Because of that, right?
I think so.
Yes, I think so.
And if he formed it and pressed it — and after he took the piece of milk from which he already removed the kos, the water from it, the liquid, and he formed it so it should become a piece.
But interesting, here is really very interesting, what is he liable for? For boneh.
Wow! When he wants to look like he's building, he's playing with cheese, he's building boneh.
But if you look at what is the purpose of boneh, what is the end result of his action, bringing together parts. "Sh... lekabetz... when gathering..." something is from the sides, the lamed is extra. "When gathering part upon part..." check... I don't know. "When gathering..." no, something is wrong here.
Okay, let's look at what it says here. When one gathers part upon part and attaches one until it makes one body or until it resembles a building.
What is a building? "All who gather..." sorry, it's not... ah, it's "all who gather". When one takes... what is building a building? Building a building one must have different pieces of bricks, and one makes from it that it becomes one house, or a bunch of curtains, it becomes one tent. That's building. And in cheese it's the same thing. Here is a bunch... cheese is a bunch of small pieces of cheese, or thick pieces in the water, and one takes it together, it becomes a boneh.
"For all who gather part upon part and attach everything until it makes one body, or until it resembles a building."
The Rambam has here the word "guf". You take a body, not a body of a person. A guf by the Rambam means broader, like a table is also a guf, a body.
And separating is forbidden, the Rambam said earlier, tochen one separated in a certain way. And here he says, bringing together until it becomes one thing, that's domeh levinin.
Which isn't hard to understand, it makes sense. But it's very different. Cheese isn't a building, one can't... okay, because it's the toledah.
Yes?
Lash isn't the same, it's not lash? The sugya of cheese isn't domeh lelash?
Okay, one can think, about many things one can think. When one abstracts so strongly, for that one needs the Gemara's investigations, whether this is a toledah shedomah, a toledah she'einah domah, it's similar.
Yes?
But here one only needs the Gemara, the Rambam only wants the Gemara's law.
What does an example mean? "And each one of these melachot are avot, and they have toledot that are similar to them". Through the fact that the end result from it has a similarity. "And from the body of the melachah done on Shabbat you will know from which av and toledah of which av". Instead of sometimes needing to calculate whether something is an av because it's similar to another melachah, like for example grinding a piece of metal, that's a toledah, excuse me. Things that become an av and when it becomes a toledah.
What does he want to say "from the body of the melachah"?
I think that what he writes here is, "body of the melachah" he means what he said earlier, not the end result. Body he means what it is, yes, exactly so, the more abstract definition.
He says, you will see that I write later that something is a toledah of that, think into what it is, not every time will I explain the learning of it.
Why does he explain? Why does he make such contemplation? Because both are intended to divide etc.
The Rambam says, I can't explain to you now on every example, you want to learn further hilchot Shabbat? Look in, you'll see that every time if I say that something is similar to a melachah, you'll understand why. Think into what the melachah is, what he does, you'll understand why it's similar or why it's a toledah of that av.
I think, because later he's actually not explaining. Here he said a learning, that's the toledot borer explanation, and not every time is he explaining explanation. But he says, when he would have just said one may not do this and that thing on Shabbat without saying from which, a person could have assembled himself from which av or toledah.
But usually he also says as which prohibition it is, no?
Right, so I think he only means to say that he doesn't say the connection always. He doesn't say why, what the connection is, whether because the action is similar or because the end result of the action is similar.
Exactly. What is the learning? What is the... he tells you fine definitions. You want to say that tochen is separating parts of one body, that's a learning that the Rambam thought to explain why the things are toledot tochen or similar to tochen. So he tells you things he didn't tell you, look, at what the action is understand, that's what I think.
Because with his definition of boneh apparently it also contradicts the content, yes.
Okay. It's always easier to see the connection than to see the distinction, ah.
I need to understand better by each example, but that's the Rambam's principles.
Okay.
Now one will know the practical difference of the whole law of av or toledah. What is the practical difference between a thing being an av or being a toledah?
The Rambam says thus, between one who does an av melachah or a toledah from the toledot, it's so, intentionally he's liable for karet if there are no witnesses, and if witnesses came and warned him he's stoned, and unintentionally he's liable for a fixed chattat, always the same chattat.
So regarding punishment there's no difference at all whether you do an av or a toledah, everything is Torah prohibitions, the same punishment exactly so.
If so what difference is there between avot and toledot? What is the distinction?
The Rambam says, there's no difference between them except that there's still another bit of distinction regarding the korban only. Regarding a korban comes out a distinction, why?
For one who does melachot unintentionally, if someone does melachot unintentionally, if he did many avot in one period of unawareness, if he did in one inadvertence, in one concealment, when it was concealed from him the knowledge for example that today is Shabbat or such a thing, and he did a bunch of different avot, he did plowing, sowing, reaping, then he's liable for one chattat for each and every av, each av is a thing, is a whole thing by itself, and he's liable on each one separately.
So the Torah set it up that one can say that he didn't rest on Shabbat, but no, it was divided into separate melachot, like he did three separate things. But for that it was only divided into thirty-nine, it wasn't divided into hundreds of categories of toledot.
So regarding an av with its toledot it means yes like one thing, and if he did an av and its toledot in one period of unawareness he's only liable for one chattat, they look at it like he did one thing.
So the practical difference is only unintentionally, but intentionally there's no distinction, the punishment is dying twice once.
Can one also only get karet once?
Also not.
Yes, according to the Rambam's karet certainly.
But regarding inadvertence, in other words, the maximum chattaot that one can get from one Shabbat, at least in one period of unawareness, is thirty-nine.
The Rambam doesn't go here into more hilchot shegagot, here is hilchot Shabbat, he says more details from the point of how one is liable for inadvertence. But the general manner is here a distinction that if it's in one period of unawareness, then one only makes one chattat on each av, not on an av with its toledot.
Also yes, according to the Rambam's karet certainly.
But regarding inadvertence, in other words, the maximum chattaot that one can get from one Shabbat, according to one period of unawareness, is thirty-nine. The Rambam doesn't go here into more hilchot shegagot, which hilchot shegagot says more details of exactly when is one intentional and when is one inadvertent, but in general there's a distinction that if it's in one period of unawareness, then one only makes one chattat on each av, not on an av with its toledot. And the Rambam will now say examples.
How so? If he plowed and sowed and reaped on Shabbat in one period of unawareness, he is liable for three chattaot, three separate chattaot. And even if he did thirty-nine inadvertently, he did all thirty-nine melachot inadvertently, and forgot that all these melachot are forbidden to do on Shabbat, he forgot, he learned Mishnayot on Shabbat, he thought it's a mitzvah, all these things a Jew must do on Shabbat, he makes himself an innocent am ha'aretz, yes? He's liable for each and every melachah one chattat, because they're separate.
But if he did several toledot, for example ground and crushed vegetables and polished metal plates, which are two laws that the Rambam said are toledot of grinding, he did them in one period of unawareness, in one inadvertence, he's only liable for one chattat, since he only did one av and its toledot, and so all similar cases.
And what happens when he did similar to the same melachah? Ah, that he'll say in the next section.
Even one who does many melachot similar to one melachah in one period of unawareness, not an av with its toledot, but an av with its colleagues, with its brothers that are similar to that av, also is only liable for one chattat, because that's like one essential melachah. How so? If he sowed and planted and grafted and layered and pruned, all these laws that the Rambam enumerated earlier, that besides sowing which usually means planting seeds, there's also a way of planting a tree or a branch of a tree and so on, or even cutting if that cutting makes it grow, and he's liable for one chattat since they're all one av, they're all the same av of sowing, liable for all similar cases. That means that the thirty-nine are divided into separate categories. One isn't liable for all other melachot, even if they're very similar to sowing, but they're all ways of doing sowing, and one is only liable for one chattat, liable for all similar cases.
It's interesting, the Rambam's commentary on the Mishnah, "avot melachot are forty, similar to one melachah one is liable for one." There are commentators who interpreted that this simply means a toledah. The Rambam made a new category of "similar," but in practice there's no practical difference in law, because the Rambam also agrees that the law of a toledah is the same. So why does the Rambam need at all the whole definition of "similar melachah"? We don't know. There's no practical difference, it's only a learning. One must think where comes out a practical difference. I actually don't know. The Rambam speaks entirely that here they mixed names. He says there's no practical difference, but he says he holds that the Rambam's plain meaning is correct in the plain meaning of the Mishnah.
But it makes sense intellectually, logically, that the Rambam doesn't always say it's a toledah. A toledah must be a bit different from the melachah. Here it's the same, just in a different manner or in a different thing. But why is it so important for the Rambam to say the whole matter of "similar"? Yes, not entirely clear.
---
Okay, until here hilchot Shabbat chapter 7.
✨ Transcription automatically generated by OpenAI Whisper, Editing by Claude Sonnet 4.5, Summary by Claude Opus 4.6
⚠️ Automated Transcript usually contains some errors. To be used for reference only.
📌 This Shiur Also On
📞 Listen by phone: call (848) 285-6807, press 6, then 800120#
בהרשמה אתם מאשרים קבלת הודעות תזכורת/עדכון. ניתן להסיר הרשמה בכל עת ע״י תשובת STOP (SMS) או לחיצה על הקישור באימייל. תישלח הודעת אישור לפני הפעלת המנוי.