Monday, May 18, 2015 • כ״ט אייר תשע״ה
הפסוק הזה הוא ההוכחה הכי טובה לרמבם שקרבנות הם רק שלא יזבחו עוד וכו
Moishy question is which way to read this , all food is ritual or all ritual is food..
זה בטוח שהיהדות היא דת האכילה מאז מוקדם.ת
ומקדם 😉
More likely farkert
That god also gets a part in the animal, but point is to eat
היסוד של כל הפרשה פה זה שאוכלים את הבהמה
זה הלכות שחיטה
ורק הדם והחלב נותנים להשם
אבל היסוד הוא היתר אכילה
מה הסיפור עם הגרים והאזרחים בפרשיות האלה ?
I see
I’ve recently read that this idea ascribed to native Americans is dubious
So maybe we shouldn’t ascribe it to other places so fast..
But most probably the truth is a combination, or something between these different ideas
There’s so much translation going on in these things between different worldviews that probably no one concept captures what they thought
What’s with the geirim here zl?
But what’s the point mentioning him
Is it saying the law applies even to strangers
Why would such a clarification be needed?
Is it saying geirim have separate laws, as the neveila verse here is interpreted?
And what is אזרח
Ur saying it doesn’t have legal meaning?
Or other meaning?
אז מה המסקנה שאנחנו צריכים להפסיק לאכול בשר? אני שואל ברצינות
הדם הוא הנפש, איך שהסבירה מאשי ונראה הפשט הפשוט, זו תיאוריה מטריאליסטית מאד על הנפש- זה לא הדואליות שאנחנו רגילים
אז הם לא כופרים..אבל באמת
אני נוהג לאכול בדכ רק בשר שלא נראה כמו חלק מבהמה..
כופרים נשמע כמו משהו רע
לא לאכול בשר לא נשמע משהו רע
ברצינות, השאלה אם אתם מרגישים שהשחיטה או מה עוזרת או שאתם חושבים שמה הבעיה להרוג דבר חי כי אני רעב
ואם כבר, מה ההיתר להרוג ג׳וקים כשאתה אפילו לא רעב סתם לא בא לך יפה בעין שיש ג׳וק בחדר?
זה נשמע נורא אכזרי
זה נשמע לי חילוק לא רלוונטי
מישהו פה הולך לאירוע של שטיינברג ביום רביעי? יש סיבה ללכת?
Tuesday, May 19, 2015 • א׳ סיון תשע״ה
אני חושב שכל זה סתם פשעטלאך
לא יודע אם יש “איסור”, או “הסכם”, או כל ההסבר הזה, זה נשמע לי סתם פלפולים ריקים
שמוביל למין סוביקטיביזם קפריזי שאני לא מרגיש שגוקים מרגישים אז מה
אני גם לא מרגיש שאתה מרגיש
בכלל כל ההגדרות האלה מה חי ומה מת גם סתם פלפול מיותר
גם תגיד שאין הגדרה מדויקת בכלל לחיים
אכן אין להשחית סתם גם דבר לא ‘חי׳
אני חושב שיש טוב ורע בהתנהגות שלנו, בלי קשר לאיסורים מוגדרים ובוודאי בלי קשר להסכמים דמיוניים כאלה ואחרים
ולהרוג גוק מהסיבה היחידה שהוא משחית לך את האסתטיקה לא נשמע לי טוב
יש גם מושג של כבוד למציאות
מישהו שמסתובב ומשחית כל דבר שנקרה בדרכו, גם אם זה ביער במדבר שאף אחד לא מרגיש או ניזוק מזה, הוא לא סוג של איש שאני חושב לאיש טוב, או רוצה להיות חבר שלו
ולא משנה אם הורג דברים חיים או מתים או אנשים או חיות או גוקים
רק יש מין סוציאליזציה מה מקובל להשחית ואיך ולאיזה סיבה, או יותר מדויק מה נחשב השחתה
ופה נמצא החקירה
כולכם תסכימו שאיש שקונה בכל יום אוטו מפואר ממיטב כספו ואז לוקח גרזן והורס אותו שהוא עושה משהו רע
מהצד השני כולכם תסכימו שאם אני מבשל אורז ואוכל אותו אני עושה משהו טוב או מתוקן
אפילו שאני הורס את האורז ואיזה חלקים בתוכו בבישול
כל מיני דברים באמצע אנחנו מסופקים
ובדרך כלל ממציאים הסברים וכלללים לפי ההרגל שלנו
אבל צריך לשים לב שהכללים האלה הם אחר המעשה ולא בשבילם נעשה הדבר טוב או רע לכתחילה
והרי יש בודהיסטים שמקפידים שלא להרוג גוקים
והארי אמר לרחו שיקפיד על כך
אבל אצלנו הגדרנו את הגוק כמשהו שלא מתאים לבית שלנו, ובשם כך אנחנו נותנים לעצמנו היתר להרוג אותו
זה אותו קונספט בדיוק שנותן לנו היתר להרוג ערבים או יהודים
טוב מה לי ולדרשות מוסר האלה
zl contrary
heshy style making up morality is first world kind of thing
but the whole shmis here started from applying an ancient kind of feeling to our norms
even these words you use compassion empathy etc are unnecesary
just like a old ancient guy (according to this dimyon) has a fear of killing animals just for fun
and he sees their existence directly
not through some fancy theory
the objection you can say is if you have to survive by killing you would
of course you would
and eating your enemy because you’re hungry would be better than stepping on an ant just for no reason
in my reckoning
according to this thinking being a nice upper west side vegetarian is take just naive pretentiousness
but my idea of not eating food that looks like its a animal makes more sense..
not sure im saying something coherent..
Monday, July 04, 2022 • ה׳ תמוז תשפ״ב
אני אוחז באתמול אז תרשו לי..
יש משהו שצריך לסדר בכל פרשיות הקרבנות שזה שהפסוק נותן כמעט על כל מיקום שני תיאורים, למשל לפני ה׳ פתח אהל מועד, לפני ה׳ הוא גם מקום אבל יש לזה איזה משמעות, ואז הוא אומר איך יהיה לפני ה׳ פתח אהל מועד. או על המזבח אשר לפני ה׳ וכו׳. לפני ה׳ זה לא לגמרי מקום אבל הוא איכשהו חל במקום. וכן כאן יש לאותו מקום שבו אין נכנסים הרבה תיאורים,
אֶל־הַקֹּ֔דֶשׁ
מִבֵּ֖ית לַפָּרֹ֑כֶת
אֶל־פְּנֵ֨י הַכַּפֹּ֜רֶת
אֲשֶׁ֤ר עַל־הָ
הארון
זה נראה חשוב התיאורים האלה,
ואחר כך מעמיד שני השעירים לפני ה׳ פתח אהל מועד, וכן החי
ואז השעיר השני נשלח לעזאזל המדברה שנראה לי כפילות מאותו סוג. כאילו הדבר הוא עזאזל והמקום שלו המדברה (וזה כפי הפשט שעזאזל שם שד או מלאך או משהו, כפי שמשמע קצת שמו בדגם שמות המלאכים עזאז-אל,) ולא שזה שם מקום או הר
פר החטאת מכפר שני פעמים ויש פירוש חזל שזה שני וידוים ומה הפשט?
ההזאה אל פני הכפורת נראה לי כביכול זריקה על ה׳ עצמו
אולי זה איכשהן חזרה לרצף, השאלה אם הכל מתואר פה דווקא בסדר כרונולוגי, אולי זה איכשהו הפסיק בגורל ההשעירים אבל בעצם הגורל היה אמור להיות מקודם לפני התחלת העבודה כי זה לא סוג של עבודה עצמו, רק סיפר את זה עכשיו שהולך לשחוט את הפר ואחכ השעיר, ולכן אחכ חזר לענין הראשון שהוא בהקרבת הפר
מבואר שיש שלשה כפרות על הקודש ועל אהל מועד ועל המזבח. על הקדש מובן זה הזאה על הכפרת. על המזבח מובן זה הזאה על המזבח. מהו הכפרה על אהל מועד? זה ההזאה על הפרוכת?
זה נשמע שחשוב שהשעיר החי יהיה שם בשעת כל הכפרה הזו, זה נשמע מקביל לצפור החיה של המצורע,
בדיוק ראיתי בסיפור יווני שהיה להם מושג של לטהר מקדש על ידי החזקת עוף חי שם שקולט כאילו את הטומאה, אולי זה משהו כזה שהוא חי ואז אוסף בחיותו את הטומאה (בין טומאת המצורע בין טומאת החטאים פה) מכל המקומות ואז כשהוא גומר לקלוט הורגים אותו.
(כמו שיש איזה סגולה למחלה מסוימת עם ציפורים..)
לפי הפשט לקוחים את השעיר וסתם שולחים אותו במדבר, לא מוזכר מה שכתוב במשנה לדחות אותו מצוק וכו׳ כלל, אלא משמע סתם הוא והלך לרעות במדבר
וְנָשָׂ֨א הַשָּׂעִ֥יר עָלָ֛יו אֶת־כׇּל־עֲוֺנֹתָ֖ם אֶל־אֶ֣רֶץ גְּזֵרָ֑ה – זה התוצאה הסגולית זה לא הפעולה, הפעולה סובבת אותו ששולח ביד איש עתי והאיש עתי שולח את השעיר במדבר
העולה אחר החטאת זה לפי הגיון חזל שקודם מתפייס ואז נותן מתנה, אבל באמת גם על עולה כתב וכפר, אז צריך לעדן את זה. אולי יש כפרה של לנקות ממש ואז יש עולה שמה הוא עושה, כזה מעבר שני נקי
גם השעיר וגם פר החטאת כאילו נשאו עליהם עונות אז הנושא אותם נטמא
זה די מובן לא יודע מה כזה סוד כמו בפרה אדומה, כמו אם אתה לוקח איזה חומר לחטא אז המנקה תופס את הלכלוך ומתלכלך זה התפקיד שלו, אפילו שהוא מנקה את הרצפה. זה אולי נשמע פרדוקס כשמבטאים את זה אבל ההגיון די פשוט ולא יודע מה עשו מזה סוד. לפחות אם הדימוי לחומר מחטא נכון.
בסוף נאמר החוק לעולם, ונוסף גם תפקיד לכל העם כפי שהוא מדגיש, האזרח והגר, זה כבר לא רק לכהנים (כמו שיש בכל הספר רמה של חיובים לכל הציבור כמו מאכלות אסורות ונדה וכו׳, או כמו שכל הקהל נאסף לפני המשכן ביום השמיני, יש להם איזה תפקיד, וזה אכן לא הלכה אבל נזכר במשנה שהיו העם מתאספים גם לעבודת יום כיפור כנראה הבינו שיש להם איזה תפקיד)
וזה שני תפקידים לענות את נפשותיכם ולא לעשות מלאכה (בטוח שזה שני דברים?)
ואז נאמר שגם הכהן הבא יהיה לו כח לעשות את זה, על ידי הבגדים. שהם איכשהו מאד חשובים פה.
ולסיכום יש חמשה דברים שמכפרים, מקדש הקדש, אהל מועד, המזבח, הכהנים, כל עם הקהל. שלשה הראשונים מכפרים *אותם* ושנים האחרונים *עליהם*.
סיום הפרשה ויעש כאשר צוה ה׳, כאילו חוזר לתחילת הענין שזה סיפור שה׳ אומר למשה שיאמר לאהרן, וכאן מדווח שאכן אהרן עשה, (מתי? מיד או ביום הכיפורים הבא?)
ומה פירוש ‘דם יחשב׳?
איך פרשה זו של שחוטי חוץ נכנס לכאן? אולי זה כאילו סיום לכל העמדת המשכן וסידור הטהרה מסביבו, אז עכשיו מגביל שהוא גם המקום היחיד שאפשר לזבוח
ולא על פני השדה – אחר שרק בפרשה הקודמת היה כן עזאזל שנשלח למדבר שהוא אפילו יותר רחוק משדה..
אך באמת שם זה לטהר את המקדש אז מתאים שכאילו הלכלוך נשפך לגמרי החוצה, אבל משיש משכן קדוש אין לזבוח במקום טמא, כלומר אדרבה זה מאותו נקודה
(ולפי כל זה לא צריכים למהלך של רמבן שקרבנות החוץ הם כאילו קרבן לפייס את הצד טומאה שזה בעצם מהלך מוזר, רק פשוט ששולחים את האשפה למקום האשפה, ולא יותר, ואז הכל מסתדר)
פה יש שלשה חזרות: “לה'”. ‘”אל פתח אהל מועד”. “אל הכהן”. לאפוקי לשעירים, במקום אחר, ועל ידי זר. כל זה חשוב
מכל מקום מי הם אלה השעירים שהיו ישראל זונים אחריהם..
לא רואה ברור פה שמדבר על שחיטת חולין, אפשר לפרש בפשט שזה הכל על מי שזובח קרבן, זה שכתוב שיעשו שלמים כי מדבר על שלמים, לא יודע
בפרשה השניה הוא כבר מפרט עולה או זבח, שזה נראה כפל ןולכן אולי כן משמע שמקודם הוא על חולין
ואיך אכילת דם המשך לזה? כמו שאין לזבוח בחוץ כך אין למישהו חוץ מהמזבח לאכול את הדם
רק לכפר מותר
ואפילו חיה או עוף שלא מכפרים מהם צריך לשפוך את הדם ולכסות בעפר ולא לאכול
לא ברור אם זה חיוב נפרד לכסות בעפר, אפשר שזה פשוט לאפוקי שלא שופכים על המזבח אז מכסים אותו, אולי אם ישפך על הארץ היה נראה שעושה שם מזבח וזורק דם
עכשיו שנסדרו כל דיני הזובח בהמה שצריך להביא למשכן, והדם מיוחד למזבח, ואפילו דם חיה ועוף צריך לכסות, לא נשאר כלום לאכול בחוץ רק נבלה וטריפה, ועל זה הוא אומר שאין לאכול בכלל. לא כתוב שאין לאכול רק שנטמא.
רק האמת, ואולי זה עונה גם למה ששאלו מקודם על הנדה, אולי ההנחה הפשוטה בכל פרשיות אלה זה שאסור להיטמא. נכון שיש טומאות שהם אונס כמו מצורע ונדה ויש גם טומאות שמביא האדם על עצמו ברצון כמו שכבת זרע (זה אולי היחיד?) אבל אולי זה מצד ההכרח (ובאמת צריך איזה פירוש שמותר להיטמא בשכבת זרע באשתו אבל מסתמא זה מובן שבאופן זה מותר) אבל בלי סיבה באמת אסור ולכן אם כתוב שהשוכב נדה או אוכל נבלה נטמא מובן ממילא שזה דבר שאסור לעשות, אם כי איזה חומר זה וכו׳ לא נתפרש פה
משהו מעניין, בפרשה זו בפעם ראשונה הדימוי של זנות לעבודת השעירים, ואז בפרשה הבאה זה הפרשה של זנות.. (אם כי שם לא נאמר לשון זנות אלא טומאה)
זה תמיד השאלה מה נתפס כרע באופן ראשוני ומה נדמה אליו. רואים פה שלשפוך דם זה משהו רע ראשוני ואז הוא אומר אפילו לאכול דם חיה או לא לזבוח כראוי בכלל זה. כן זנות הוא משהו ראשוני אז לעבוד שעירים נדמה לזה. כן טומאה זה משהו ראשוני אז לפעמים כתוב שעבודה זרה הוא טמא או שערוה זה טמא וכו׳.. ובחזל זה הולך כאילו עובד עבודה זרה וכו׳ כי זה ראשוני אצלם, אני לא חושב שיש במקרא חטא שאומרים זה כזה רע כמו עבודה זרה, אדרבה עבודה זרה הוא החטא שצריך ביסוס לאורך המקרא על ידי שמדמים אותו לזנות או מקשרים אותו לתועבה או טומאה
ראיתי דמיונות שזונים זה כפשוטו ששעירים זה איזה דמונים שהיו מזדווגים איתם.. אבל אז מה הקשר לקרבנות..
ביוונית יש האל פאן,
כתבת על זה באריכות? תביא..
פרקי השבוע מסודרים, עלול להביא תועלת..
Tuesday, July 05, 2022 • ו׳ תמוז תשפ״ב
אני כבר מבין מה אתה רוצה לומר…
באמת גם רשי אומר לא יהיה לך אלהים אחרים על פני שזה בכל מקום…
כל זמן שאני קיים
ונכרתה הנפש מלפני אומר רשי מכל מקום