ויקרא יט – דברים מקבוצת הדיון

Wednesday, July 06, 2022 • ז׳ תמוז תשפ״ב

כי האבא מוזכר גם אצל האמא שזה לא קשור, זה הקושי בפסוק זה

את נוגעת בנקודה אחרת, שזה איכשהו רוצה לסדר כל העריות בסיפור אחד. יש כאילו איש אחד קבוע וסביבו מסדרים כל סוגי הקרובים האבא האמא הבנים וכו׳, אפילו שיש מקרים שלא באמת נכנסים לסיפור אחד והיה עדיף אולי לנקוט נקודת מבט חדשה, אני רק חצי מבין מה זה יגרום

צריך לפרש קצת פרשת קדושים

גם אם כן השאלה מה פירוש ‘קדושים׳..

אבל זה לא אומר כלום? כלומר זה יהיה לרצונכם, על ידי שתאכלו ביום זבחכם וכו׳?

לגבי אני ה׳ זה נראה לי פשוט חתימה של הפרשיות, רק יש חתימה כללית אחרי כל הפרשה וגם חתימה קטנה אחרי כל פרשה קטנה, זה לא איזה טעם לאותם מצוות שהם במקרה בסוף הפרשיות הקטנות, ודלא כרש״י.

בקובץ ששמתי ספרתי כמה פרשיות קטנות יש וכמה מצוות בכל אחד וכו׳

יצא לי שיש פרשה כותרת קדושים תהיו כי קדוש אני ה׳. ואז יד פרשיות שמסיימות כל אחד אני ה׳. ואז סיום אני ה׳. אחד לפני הסופי מסיים גם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים, כי זה כמו החתימה המלאה שלו. והוא נוהג תמיד לחתום שורה אחת לפני הסיום הסופי כפי שהארכתי פעם להראות.

רק בכל זאת יש איזה שינויים, יש פרשיות שמסיימות אני ה׳ אלהיכם ויש בלי השינוי (ולא ראיתי בזה סדר, 4 הראשונים אני ה׳ אלהיכם, אח״כ 4 אני ה, אח״כ אני ה׳ אלהיכם, 2 אני ה׳, 1 אני ה אלהיכם, 1 אני ה, 3 אני ה אלכיהם) אולי זה איכשהו לפי התוכן רק לא יודע הסבר

ויש עוד שני סגנונות שונים, יש וחללת את שם אלהיך) (1, ויש ויראת מאלהיך, (פעמיים) ואלה מסתמא יש להם הסבר ויראת מאלהיך נראה כמו רש״י שזה בדברים שאין רואה כמו לפני עור וכו׳,

והשני להדר פנ זקן

לא יודע

ששבועת שקר בשמו מחלל את שמו זה פשוט

זה נראה ככה מן ההקשר

זה אכן רשימה של מצוות לאו דווקא קשורות אבל זה מחולק לפרשה שכמעט כל פרשה קל לראות כיצד זה קשור, חוץ מפרשה ד שמצרף זבח שלמים ודיני הקציר, ופרשה ט שמקשר כלאים ושפחה חרופה וערלה, אלה היחידים שלא קל להבין מה הקשר

א. זה נראה קצת מטבע כללי, שבת מוזכר כאן פעמיים באותו סגנון איש אמו ואביו תיראו ואת שבתותי תשמרו, ושנית שבתתי תשמורו ומקדשי תיראו. והפסוק השני גם חוזר על עצמו עוד פעם בסוף פרשת בהר. זה נראה קצת סלוגן כזה, שמתחלף לפעמים בין המקדש לכיבוד אב ואם, שזה מעניין, אבל זה איכשהו הסלוגן של ספר ויקרא. פעם כתבתי שויקרא זה ‘יהדות המקדש והשבת׳.. ואולי לפעמים זה גם יהדות כיבוד אב והשבת, שזה בעצמו משמעות הקדושה כאן באיזה מובן כלומר לכבד את הראוי לכבוד שהוא מעליך, כמו המקדש כן האבא והמחלל המקדש או השבת או כבוד אביו כמו בעריות או מחלל השם זה הצד השני זל זה

א. פה זה ב שם דילגתי על קדושים תהיו כי קדוש אני.. שהוא כלל לכל

ג. לא לעשות אלילים זה פשוט שזה עיקר. זה גם איכשהו נגד המקדש תעשו מקדש או שבת ולא אליל ומסכה.

ד. חוקי השלמים חשובים בכל מקום, אני לא בטוח בדיוק איך זה עובד, עכ״פ זה לכאורה דין הקרבן היחיד שישראל צריכים לדעת כי השאר שייך לכהנים כולל גם איך זובחים וזורקים דם השלמים, רק זמן האכילה שייך לבעלים וממילא נמצא פה, והוא מזהיר שאם לא יאכלו בזמן כל הקרבן לא ירצה. פגול זה כנראה פשוט ההיפך מן ‘לרצון׳.

ה. זה כל מיני גנבה, כחש, שקר, הכל קשור הוא מכחש כדי לגנוב וכו׳, הרי מדובר על לכחש בפקדון או מלוה וכדומה, לא סתם לשקר מה אכלת אתמול. וכן הגירסא החמורה של שקר בהקשר זה כשהוא נשבע ואז זה כבר ממש חילול ה׳.

ו. עושק וגזל ולהלין פעולת שכיר. פרשה הקודמת היה דברים שבאים לבית דין כאן מדבר באופן פרטי שהכח בידך לעשוק וההוא לא ידע או מה, או שבידך הכח לגזול או ללין פעולת שכיר. או לקלל חרש או ליתן מכשול לפני עיוור שזה גם דומה כי אתה החזק והוא החלש. ולכן נגד זה ויראת מאלהיך, נראה לי לא כ״כ כמו רשי כי אין יודע אלא כי הסיבה היחידה למנוע את הבעל כח מלממש את כחו זה כי ירא מה׳, כמו יוסף את האלהים אני ירא, כלומר אפילו שאני המלך ומי יאמר לי מה תעשה אבל אלהים אומר לי.

ז. חוזר לדייינים, לעשות עול במשפט או לישא פני דל. גם לא תלך רכיל אם כן קשור לזה, אולי שלא יספר מה היה בבית דין כפי שיש מדרש. או שצריך ליזהר בקבלת עדות לא סתם לקבל רכילות ושלא יצא מזה. וגם לא לעמוד על דם רעך נראה לפי הקשר זה אזהרה לבית דין לעשות צדק ולא להתעלם.

ח. זה שוב באופן פרטי. ואפילו אולי בלב אם כי ספק אם הכוונה פשוט במחשבה או סתם באופן פרטיף לשנוא, ולהוכיח בינו ובין עצמו בדברים שלא שייכים לבית דין רק הכוונה אל תשא עליו חטא ותכעס סתם, דבר איתו ותשתווה, וכן לא תקום ותטור בני עמך באופן פרטי ותאהב לרעך כמוך. זה הכל כאילו מקרים של דין בין אדם לחבירו באופן פרטי לאו דווקא באופן שיכול להיות תביעת ממון לבית דין או בלי קשר לזה.

ט. ג מיני כלאים, בהמה, שדה, ובגדים.

אולי שפחה חרופה זה מין כלאים בין עבד לבן חורין…

צריך להתבונן מה לומדים בפשט מזה שזה חטא במזיד ומועיל קרבן, זה כאילו מין תשלום וכן מתאים אשם, הוא לא מקבל מיתה רק חייב אשם זה כאילו עונש ואז ונסלח לו.

ואז ערלה איכשהו נמשך לכלאי השדה אבל לא כ״כ יודע עוד קשר בין כל פרשיו אלה..

י. נשמע אוסף של מנהגי עבודה זרה. אולי כולם שייכים לזמני אבלות שהיו עושים איזה סעודה על הדם של המת, סתם המצאה. ולנחש ולעונן מובן. להקיף הפאה או להשחית והזקן ולעשות סרט וקעקע משמע במקומות אחרים שקשור לעל מת, זה נשמע כאילו סוגי השחתה שהתורה לא אוהבת סתם לקלקל דברים.

יא. מדבר כנראה על איזה אופן שהאב עצמו שולח הבת להיות זונה, אולי זה מדבר על קדשה שהיה כאילו מוסד רשמי, ולכן זה נקרא תזנה הארץ ומלאה זימה. ונגד זה שבתותי תשמרו ומקדשי תיראו. לפי התאוריה שבמקדשי הכנענים היה זימה זה מסתדר זה לעומת זה. רק לא יודע אם זה היה..

יב. המשך לזה. גם קשור לדברים אחר המות כי אוב וידעוני נראה אופנים לדבר עם המת, לכן זה מטמא טומאת מת.

יג. ראוי לכבד הזקנים, גם זה ויראת מאלהיך פחות מובן אבל פה.

יד. לא להונות את הגר, הפשט באמת אונאת דברים? לא ברור, אולי הגר לא מכיר דרכי המסחר מה המחירים וכו׳ ויותר קל להונות אותו גם בכסף. אז צריך להזהיר, כמו לפני עיוור וכו׳. עכ״פ כולל כאן וודאי יותר מזה ואהבת לו כמוך זה כולל כל דרכי האהבה והתחברות. אין הכוונה לאהוב בלב רק הכוונה להתנהג בכל הדרכים השכניים הטובים, ויש גם סיבה כי גרים הייתם בארץ מצרים.

טו. לא לעשות עול במידות ומשקלות. במשפט שהוא מוסיף כאן בהתחלה או שאומר שמידה שקרית הוא סוג של משפט פרטי או אולי מדבר על דבר שלא נשקל במידה או משקל או משורה רק לפי שיקול הדעת גם כאן צריך ליזהר לא לעשות עוול. ושיהיו מאזני צדק וכו׳, זה כאילו דין נפרד הבית דין יזהיר שיהיו האבנים מדוייקים וכו׳,

ופה הסוף אז מסיים עם יציאת מצרים. כמעט פלא לי שכבר הגמרא לא שמה לב לזה וחושבת שיציאת מצרים שייך באופן מיוחד למידות ומשקלות או משהו

באמת בפתיחה לפרשה זו נאמר את חקותי תשמרו וזה לפי שהולך למנות כמה חוקים לא קשורים