Sunday, December 09, 2018 • א׳ טבת תשע״ט
זה שאנו לומדים את זה השבוע זה מוכיח שחנוכה הוא באמת גמר החותם של יום כיפור 😀
יכול להיות להפך שאין לו שליטה בגלל שמתקנים או דוחים אותו בעבודת היום?
צריך להבין יותר היחס בין כאילו קדושת היום לבין עבודות האלה
,החקירה שלי הוא האם בגלל שיום כיפור הכי קדוש לכן נכנסים לקה״ק, או בגלל שביום זה נכנסים לקה״ק יו״כ הכי קדוש? וכך אפשר לחקור על כל החגים
צודק, מה שאמרת לא באמת תלוי בחקירה שלי
השאלה אם העבודות הם סימן או סיבה? אפשר אולי להגיד כך. אפשר גם לומר שתלוי אם יש בעצם מושג כזה של יום מקודש מצד עצמו, או שתמיד יש מעשה מסוים שגורם לו להיקרא קדוש
לא חייב להיות מאורע, יכול להיות המצוה או המנהג שזה חג מספיק
זה קצת חקירה מופשטת בלי נפקא מינא..
אבל השאלה התפיסה. למשל האם לפני שקרה נס בחנוכה גם היה איזה סגולה בכה בכסלו?
יש מדרשים ורעיונות שמשמע שמפרשים ככה ודורשים למשל שחנוכת משה היתה בעצם באותו יום
משמע שיש משהו ביום
מסתמא האמת הוא שיש שניהם אבל צריך לעמוד על היחס שביניהם. למשל פה ביום כיפור לפי הדיוק שלי למעלה מן חוקת עולם נשמע שזה מתחיל עם העבודה כדבר שקיים לעצמו ואז נקבע באותו היום. ויש דברים שהם להיפך יצאו ממצרים בטו בניסן ולפיכך היתה החוקה הזאת במועדה מימים ימימה
אבל אם יעשו מסיבת יום הולדת ביום אחר זה לא מופרך
זה אם שוכחים..אבל אם לכתחילה את קובע את זה ליום ראשון הקרוב למשל, זה יהיה אותו דין
Sunday, July 03, 2022 • ד׳ תמוז תשפ״ב
כאן חוזר כאילו לסדר הסיפור לומר שפרשיות טומאה וטהרה נכנסו כאילו באמצע, ואנחנו עדיין אחרי מות שני בני אהרן
הערה אחת לפרק הקודם (שנראה לי שכחנו בכלל לדבר עליו)
ואיש כי תצא ממנו שכבת זרע – תמיד חשבתי שפירושו כמו ‘אשר ישכב את אשה שכבת זרע׳, שכיבה שיוצא מזה זרע, ומזה הושאל לכל יציאה של זרע שנקרא שכבת זרע. אבל עכשיו אני רואה שאולי זה כמו ‘ותעל שכבת הטל׳, שכבה כלשון של משהו שיורד כמו גשם או כיסוי או משהו כזה, ואז זה מתאים יותר שיציאת הזרע נקרא ‘שכבת זרע׳ בלי קשר לאם היה שכיבה או לא
גם נדה, יש לה שם נדה וגם דוה, אולי נדה זה בעצם כמו מי נדה, כאילו דם שכמו נזרק מהגוף, ולא מלשון נידוי או משהו כזה
לגבי נדה כאן הרי יש הבדל פשוט כי השוכב עם נדה טמא גם באונס וכדומה ואילו הכרת הוא בוודאי רק במזיד, זה לא רק שני דינים באותו מצב זה באמת שני דברים שונים שלא לגמרי תלויים זה בזה.
עבודת יום הכיפורים מסודרת בדומה לסדר פרשיות ויקרא בכלל, שקודם הוא מסדר כאילו את היסוד של סוגי הקרבנות ותפקידם, ורק בסוף נזכר לומר שיש זמן מתאים לעשות את זה אחת בשנה וכו׳. כלומר בעצם זה סדר קבוע (לא נראה לי פשט פשוט כמי שמפרשים שאפשר בעצם לעשות את זה כל השנה, רק שזה ‘בעצם׳ כך, זה סדר של טהרה ליכנס לקדש קדשים. ולכן אכן נקבע הסדר הזה ביום הכנפורים. זה רק מגלה שיש כאילו טעם בעבודת כיפור שהוא לא התחדש ביום הזה אלא שזה הסדר שהיה צריך להיות
ובוודאי הקשר של רשי שנדב בזה חטאו הוא פשט פשוט, רק לא בטוח שאפשר ללמוד מזה שהם קרבו לקדש קדשים, בכלל לא לגמרי ברור שזה כזה הבדל, בשביל מה בעצם ליכנס לשם, יש פה משהו לא ברור לי, תמיד מפרשים שכאילו זה איסור בפני עצמו ללכת לקה״ק בזמנים אחרים או אופנים אחרים אבל זה מוזר בעצם, אם אף פעם לא נכנסים למה זה קיים, רק לכפר עליו אבל הרי הכפרה זה עבור משהו, משהו צריך להתסדר פה יותר
מה שכתוב ברור על נדב ואביהו שהביאו אש זרה דהיינו לא מהמזבח ואכן כך מודגש פה אצל אהרן שלוקח אש מעל המזבח ולא מבחוץ (גם בפרשת קרח יש חלוקה זו שקרח ואנשיו לקחו אש מעצמם ואילו אהרן בהמשך לקח אש מעל המזבח), אז אולי זה נקרא ‘בקרבתם לפני ה׳
אבל זה עיקר חסר מן הספר בפסוק זע
זה יפה, אבל לא מסביר שכתוב שהם קרבו, או שאתה מפרש ש״בקרבתם לפני ה” זה לא החטא שלהם זה סתם תיאור מה שהיה, והחטא נשאר אש זרה
מעניין. .. זה יכול להיות משהו יותר מעורפל כזה, איכשהו לא היו ראויים ולכן צריכים לעשות תשובה לפני שנכנסים
כמו כל הרעיון של בקרובי אקדש
תודה, צריך לקרוא עוד מרמקי קודמים ששלחת..
יש כזה הגיון בחזל “התורה כיסתה ואתה מגלה…” לא בהקשר הזה
בחזרה לזה, מה הסיבה של כל סדר העבודה הזו, כמו בכל פעם ‘לכפר׳ הרי צריך להיות עבור משהו. גם כפרת הטמאים וכו׳ בפשטות הוא כדי שיוכלו לחזור וליכנס למקדש. אז עבור מי מכפרים את הקדש עצמו ובפרט הכניסה הזו מבית לפרוכת עבור מה צריכים אותו. לכאורה הדבר היחיד שיש לעשות מבית לפרוכת זה לראות שם את כבוד ה׳, (כפי שראו כולם את כבודו ביום השמיני) וכמו ששכתוב כאן כי בענן אראה על הכפורת, ולכן אסור ליכנס שם שהרי אין להסתכל עליו סתם כך. ואם כן הכפרה הוא בעיקר לאפשר לראות את זה, יש לזה אולי איזה קשר לקטורת אבל זה לא מסובר עד הסוף יש מסבירים שהקטורת אמור לעשות כמו מחיצה שלא יסתכל על ענן השכינה עצמו, או שהענן שה נראה בו הוא בעצמו ענן הקטורת, ושניהם לא מוסברים לי עד הסוף
יש את הגמרא הידועה שר׳ ישמעאל ראה את ה׳ בקטורת וזה ראיה שזה אכן המטרה. אבל ראיתי לאחרונה שיש גירסא פעם אחת הייתי מקריב קרבן על המזבח.. ומשמע שהיה אפשר לראות גם בעבודת המזבח בחוץ..
ככה זה באיזה כתבי יד אכן “פעם אחת הייתי מעלה עולה על גבי המזבח”, לא יודע למה ההוןא החליט שזה הגירסא הנכונה
אבל זה מחלוקת מאד מעניינת בעיני