Thursday, April 30, 2015 • י״א אייר תשע״ה
You brought my article about burning Iphones on the mizbaech 😕
כתוב במקום אחר שכל הדברים האלה אסורים או שרק כתוב שצריך להביא קרבן?
בכל מקרה מעניין שכאן גם חטאים שבין אדם לחבירו נתערבו הקרבנות לכפר עליהם
תגידו גם משהו על פרשת השבוע אני צריך תורה היום..
אחרי זה אסביר איך זה מקושר לפרק.
http://www.yitzchoklowy.com/moadim/burning-cham…
זה פוסט ישן..
אבל תודה על הכעס שלך..
טאקע זייער וויכטיג פיל יונגעלייט האבען נסיונות אין דעם 😄
And what’s wrong with touching a חיה טמאה
It seems a fifth is the Torahs tax number
Like yoseph taxed the same percentage
Also important to note that the concept of כפרה, not punishment or something like that, is entirely lacking in our modern enlightened culture
We have zero forgiveness
😒😒😒😞I’ll tell her to forward it to me.
Mashy?
Plea bargainsאינו ענין, thats just a way of the judicial system blackmailing people to make their jobs easier. Also probation is fairly technical thing. I thinkכפרה is meant to go much deeper, to say that you are clean just as before,
Of course the reason is that we don’t really have a notion of sin so we end up being much harsher on crime.
Maaser? I hear,
Too long..
Nu..
Someone should say pshat
Or at least argue with something..
And paying?
צריך לברר אם יש סגנון כזה לשלם אותו בראשו?
השאלה אם משתמשים בלשון ושילם בראשו לזה
ואיך נפרש וחמישיתו בהמשך לזה
How did laws like this get disseminated in biblical times?
In English it sounds even more weird
The language is very akward
interesting zl, how do you translate מעילה?
Friday, May 01, 2015 • י״ב אייר תשע״ה
למעשה קיינער האט מיר נאכנישט געהאלפען מיט די וואכעדיגע סדרה..
נו ?
ווענט זיך אין חוץ לארץ אדער אר,י
וואס איך האב געפויסט איז סתם אלטע תורת
סנישט נוגע לזה
אחרי קדושים בחו״ל
יא דאס ווייס איך, אבער זאג מיר עפעס וועגן דעם וואס מאכט כאטש אביסעל סענס..
whats the kasha exactly? the 13 rules are very poorly understood
koran scholars have similar rules
meaning ways to resolve contradictions and all kinds of rules, real ones and ad hoc ones
yeedl ur explaining how its not understood..
i believe it to have made much more sense once
ואידך זה פשעטלך של אמוראים שלא הבינו איך זה עובד
אצל התנאים אין דברים מוזרים כאלה
לא, ביג כללים של ר ישמעאל..
מיכי אברהם כתב כמה ספרים עבים לנסות להסביר את המידות על פי לוגיקה, לא קראתי בעיון..
nu that story of the esin – shimon hamsony btw – shows they did believe it should be consistent
and since he couldnt find a drash for one posuk he threw away the rule
מה אתה רוצה הוא היה אדם, הוא עבר את התנך על הסדר עד שהגיע לשם , מה היה אמור לעשות
יש תיאוריה על זה
תקראו למשל את העשל בקשר לזה
its true that r akiva basically made the system unfalsifiable..
yeedl they assumed, and its probably true for the legal parts, that the bible is a precise document
how many books were written over a comma in the second ammendament?
you could say he was testing his hypothesis that the es has a meaning
i dont know, depends on your understanding of biblical grammer
but of course its a chidush.. otherwise there would be no story..
בקיצור אתם לא עוזרים לי עם קדושים. מה זה קדושה?
נו זאג עפעס א תורה.. אפגעשיידט פון וואס צו וואס פארוואס
שוואכע פשט
כתוב כי קדוש אני
לא כי הקדשתי אתכם
טוב ככה מתחמקים כשלא יודעים על מה מדברים..
Kedoshim Tihyu – You will never be holy.
Kedoshim Tihyu Ki Kadosh Ani – Be holy as I am holy. This is the heading to this Parshah, an explanation that gives meaning and direction to the tens of rules and obligations in it, and a point central to the entirety of Judaism. But as it is central and important, so is its ambiguity and seeming impossibility. It is unclear, almost as much to ancient interpreters as to us, what this holiness is all about, and whatever it is supposed to mean, it is couched in impossible language, as Chazal asked – can a human being be asked to be holy as God is?
Perhaps the impossibility of attaining absolute holiness is the idea. Holiness translates as being separate, both in deed and in concept. Separate from the secularity of everyday life and separate from human cognition and logical category. Holiness is something different, something higher, and we will never be there. What we need to do is strive to it, to understand the lacking of the unholy everyday and try and make a space for the radical other. We might never achieve the point – but that is the point. Holiness is aspiring for something else, something Godly, humanely unattainable, but attainable in the very act of striving for the impossible.
This connects us to the first Parsha read this week, the parsha of Yom Kippur, which is prefaced by regulating access to the holy of holies. Yes there is a holy place, but it must remain inaccessible. It is in this inaccessibility that the key to entering that holy of holies. And by this knowledge, the Kohan Gadol achieves this level of holiness, beyond human comprehension, which serves to erase all sins and transgressions which all lie in the domain of human comprehension.
yeah i just made it up.. probly shtiet shoin.
זה נכנס יפה במאמר חזל קדושתי למעלה מקדושתכם אבל אין לי סבלנת להאריך..
oh i have a english contract now thats all..
שניה אני אחזור עוד לדיון שלכם על הדרשות..
הנה עוד משהו שכתבתי על קדושים..
קדושים תהיו. פרשה זו בהקהל נאמרה
The Chasidishe Seforim all explain this to mean that the way to become holy is by being behakhel – together with all jews, as one person for himself cannot be holy, it is only with the power of being together b’achdus with klal yisrael that we can aspire to holiness.
Even deeper, the gathering of jews in love is not only a way to achieve holiness, it is the holiness itself. As we see that every time ten jews gather the presence of the Shechina is with them and they could say Devorim Shebukdusha. The Tanya quotes in the name of his Rebbe that when ten Je are in one place. Even if they are not studying Torah or davening, every Malach would get burnt by the holiness that exists there.
The Kotzker Rebbe explained that this gathering has an inner meaning as well, every person should gather together all his limbs and wills, in order to be holy. Reb Yechiel of Alekander explains this, just as the outer gathering of jews results in holiness, so too when an individual gathers all his inner powers and desires in one intention, this itself results in holiness overtaking him.
The Baal Shem Tov taught us that Kedoshim Tihyu, more than being a directive, is a blessing and a promise. holiness does not lie somewhere out there, so that we need to travel somehere out of oursleves to find it. it is inherent in our own lives and souls, all we need to do is to come together in this realization, in our own person and as a community, and we are holy.
את הבעל שם טוב פשוט המצאתי.. בטח הוא אומר משהו דומה
i guess im being redunant
re kedusha, zalman leib and yeedl explained it similarly, it fits nicely into some pesukim perhaps but not into other, it usually seems that keduasha means what we call the sacred or numinous, not just as being a special group, but some sort of ranscendence or sacrednes,, but this can all be debated..
meaning if your explanation connects to our normal idea of the sacred or not?
אבל זה לא בדיוק רעיון אמיתי יותר שלשידס תורה
טוב לא התכוונתי שיהיה אמיתי.. אם את יכולה לעשות את זה אמתי אדרבה 🙂
Sunday, May 03, 2015 • י״ד אייר תשע״ה
ההלכות שבפרשה זו מאד שונות מזו שבקודמת
תמשיכי..
אני רוצה הספר הזה..
ואחרי הביצים תאכלו צולנט
וזאת תורת הצולנט
בשל אותו מערב ועד בוקר על הקראקפאט
ואם לא תשיג ידו די קראקפאט ולקח בלעך ושם על האש
ונתן עליו בשר ותפוחי אדמה
ולבשו את השטריימלאך ואכלוהו
והנותר ממנו תשרפו באש במוצאי שבת
לא תותירו ממנו עד יום ראשון כי מגיע לילדים סופר נורמלי
פתאום אני מתחיל להבין את כל ההלכות האלה..
וכל אשר יגע בבגדו מבשר הצולנט או מיין הקידוש ולקח את החולצה לדריי קליינרס וניקוהו עד אשר יהיה לבן וישר לשבת הבאה
אז לכן הסינק במשכן הגיע מהנשים! כי היו אומרים לילדים כל הזמן בואו להתרחץ מספיק לבונה של הקרבנות נמצא על היד שלכם
what do you think about this kind of pshetl/apologetics/idk what
http://blogs.timesofisrael.com/silence-is-not-o…
i see this isn’t the first prayer he made for this
http://www.beliefnet.com/Faiths/Judaism/2007/09…
Thursday, November 22, 2018 • י״ד כסלו תשע״ט
5
וְנֶ֣פֶשׁ כִּֽי־תֶחֱטָ֗א וְשָֽׁמְעָה֙ ק֣וֹל אָלָ֔ה וְה֣וּא עֵ֔ד א֥וֹ רָאָ֖ה א֣וֹ יָדָ֑ע אִם־ל֥וֹא יַגִּ֖יד וְנָשָׂ֥א עֲוֺנֽוֹ׃
If a person incurs guilt— When he has heard a public imprecation and—although able to testify as one who has either seen or learned of the matter—he does not give information, so that he is subject to punishment;
א֣וֹ נֶ֗פֶשׁ אֲשֶׁ֣ר תִּגַּע֮ בְּכָל־דָּבָ֣ר טָמֵא֒ אוֹ֩ בְנִבְלַ֨ת חַיָּ֜ה טְמֵאָ֗ה א֤וֹ בְּנִבְלַת֙ בְּהֵמָ֣ה טְמֵאָ֔ה א֕וֹ בְּנִבְלַ֖ת שֶׁ֣רֶץ טָמֵ֑א וְנֶעְלַ֣ם מִמֶּ֔נּוּ וְה֥וּא טָמֵ֖א וְאָשֵֽׁם׃
Or when a person touches any unclean thing—be it the carcass of an unclean beast or the carcass of unclean cattle or the carcass of an unclean creeping thing—and the fact has escaped him, and then, being unclean, he realizes his guilt;
א֣וֹ כִ֤י יִגַּע֙ בְּטֻמְאַ֣ת אָדָ֔ם לְכֹל֙ טֻמְאָת֔וֹ אֲשֶׁ֥ר יִטְמָ֖א בָּ֑הּ וְנֶעְלַ֣ם מִמֶּ֔נּוּ וְה֥וּא יָדַ֖ע וְאָשֵֽׁם׃
Or when he touches human uncleanness—any such uncleanness whereby one becomes unclean—and, though he has known it, the fact has escaped him, but later he realizes his guilt;
א֣וֹ נֶ֡פֶשׁ כִּ֣י תִשָּׁבַע֩ לְבַטֵּ֨א בִשְׂפָתַ֜יִם לְהָרַ֣ע ׀ א֣וֹ לְהֵיטִ֗יב לְ֠כֹל אֲשֶׁ֨ר יְבַטֵּ֧א הָאָדָ֛ם בִּשְׁבֻעָ֖ה וְנֶעְלַ֣ם מִמֶּ֑נּוּ וְהוּא־יָדַ֥ע וְאָשֵׁ֖ם לְאַחַ֥ת מֵאֵֽלֶּה׃
Or when a person utters an oath to bad or good purpose—whatever a man may utter in an oath—and, though he has known it, the fact has escaped him, but later he realizes his guilt in any of these matters—
וְהָיָ֥ה כִֽי־יֶאְשַׁ֖ם לְאַחַ֣ת מֵאֵ֑לֶּה וְהִ֨תְוַדָּ֔ה אֲשֶׁ֥ר חָטָ֖א עָלֶֽיהָ׃
when he realizes his guilt in any of these matters, he shall confess that wherein he has sinned.
וְהֵבִ֣יא אֶת־אֲשָׁמ֣וֹ לַיהוָ֡ה עַ֣ל חַטָּאתוֹ֩ אֲשֶׁ֨ר חָטָ֜א נְקֵבָ֨ה מִן־הַצֹּ֥אן כִּשְׂבָּ֛ה אֽוֹ־שְׂעִירַ֥ת עִזִּ֖ים לְחַטָּ֑את וְכִפֶּ֥ר עָלָ֛יו הַכֹּהֵ֖ן מֵחַטָּאתֽוֹ׃
And he shall bring as his penalty to the LORD, for the sin of which he is guilty, a female from the flock, sheep or goat, as a sin offering; and the priest shall make expiation on his behalf for his sin.
וְאִם־לֹ֨א תַגִּ֣יע יָדוֹ֮ דֵּ֣י שֶׂה֒ וְהֵבִ֨יא אֶת־אֲשָׁמ֜וֹ אֲשֶׁ֣ר חָטָ֗א שְׁתֵּ֥י תֹרִ֛ים אֽוֹ־שְׁנֵ֥י בְנֵֽי־יוֹנָ֖ה לַֽיהוָ֑ה אֶחָ֥ד לְחַטָּ֖את וְאֶחָ֥ד לְעֹלָֽה׃
But if his means do not suffice for a sheep, he shall bring to the LORD, as his penalty for that of which he is guilty, two turtledoves or two pigeons, one for a sin offering and the other for a burnt offering.
וְהֵבִ֤יא אֹתָם֙ אֶל־הַכֹּהֵ֔ן וְהִקְרִ֛יב אֶת־אֲשֶׁ֥ר לַחַטָּ֖את רִאשׁוֹנָ֑ה וּמָלַ֧ק אֶת־רֹאשׁ֛וֹ מִמּ֥וּל עָרְפּ֖וֹ וְלֹ֥א יַבְדִּֽיל׃
He shall bring them to the priest, who shall offer first the one for the sin offering, pinching its head at the nape without severing it.
וְהִזָּ֞ה מִדַּ֤ם הַחַטָּאת֙ עַל־קִ֣יר הַמִּזְבֵּ֔חַ וְהַנִּשְׁאָ֣ר בַּדָּ֔ם יִמָּצֵ֖ה אֶל־יְס֣וֹד הַמִּזְבֵּ֑חַ חַטָּ֖את הֽוּא׃
He shall sprinkle some of the blood of the sin offering on the side of the altar, and what remains of the blood shall be drained out at the base of the altar; it is a sin offering.
וְאֶת־הַשֵּׁנִ֛י יַעֲשֶׂ֥ה עֹלָ֖ה כַּמִּשְׁפָּ֑ט וְכִפֶּ֨ר עָלָ֧יו הַכֹּהֵ֛ן מֵחַטָּאת֥וֹ אֲשֶׁר־חָטָ֖א וְנִסְלַ֥ח לֽוֹ׃ (ס)
And the second he shall prepare as a burnt offering, according to regulation. Thus the priest shall make expiation on his behalf for the sin of which he is guilty, and he shall be forgiven.
וְאִם־לֹא֩ תַשִּׂ֨יג יָד֜וֹ לִשְׁתֵּ֣י תֹרִ֗ים אוֹ֮ לִשְׁנֵ֣י בְנֵי־יוֹנָה֒ וְהֵבִ֨יא אֶת־קָרְבָּנ֜וֹ אֲשֶׁ֣ר חָטָ֗א עֲשִׂירִ֧ת הָאֵפָ֛ה סֹ֖לֶת לְחַטָּ֑את לֹא־יָשִׂ֨ים עָלֶ֜יהָ שֶׁ֗מֶן וְלֹא־יִתֵּ֤ן עָלֶ֙יהָ֙ לְבֹנָ֔ה כִּ֥י חַטָּ֖את הִֽיא׃
And if his means do not suffice for two turtledoves or two pigeons, he shall bring as his offering for that of which he is guilty a tenth of an ephah of choice flour for a sin offering; he shall not add oil to it or lay frankincense on it, for it is a sin offering.
וֶהֱבִיאָהּ֮ אֶל־הַכֹּהֵן֒ וְקָמַ֣ץ הַכֹּהֵ֣ן ׀ מִ֠מֶּנָּה מְל֨וֹא קֻמְצ֜וֹ אֶת־אַזְכָּרָתָה֙ וְהִקְטִ֣יר הַמִּזְבֵּ֔חָה עַ֖ל אִשֵּׁ֣י יְהוָ֑ה חַטָּ֖את הִֽוא׃
He shall bring it to the priest, and the priest shall scoop out of it a handful as a token portion of it and turn it into smoke on the altar, with the LORD’s offerings by fire; it is a sin offering.
וְכִפֶּר֩ עָלָ֨יו הַכֹּהֵ֜ן עַל־חַטָּאת֧וֹ אֲשֶׁר־חָטָ֛א מֵֽאַחַ֥ת מֵאֵ֖לֶּה וְנִסְלַ֣ח ל֑וֹ וְהָיְתָ֥ה לַכֹּהֵ֖ן כַּמִּנְחָֽה׃ (ס)
Thus the priest shall make expiation on his behalf for whichever of these sins he is guilty, and he shall be forgiven. It shall belong to the priest, like the meal offering.
וַיְדַבֵּ֥ר יְהוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃
And the LORD spoke to Moses, saying:
נֶ֚פֶשׁ כִּֽי־תִמְעֹ֣ל מַ֔עַל וְחָֽטְאָה֙ בִּשְׁגָגָ֔ה מִקָּדְשֵׁ֖י יְהוָ֑ה וְהֵבִיא֩ אֶת־אֲשָׁמ֨וֹ לַֽיהוָ֜ה אַ֧יִל תָּמִ֣ים מִן־הַצֹּ֗אן בְּעֶרְכְּךָ֛ כֶּֽסֶף־שְׁקָלִ֥ים בְּשֶֽׁקֶל־הַקֹּ֖דֶשׁ לְאָשָֽׁם׃
When a person commits a trespass, being unwittingly remiss about any of the LORD’s sacred things, he shall bring as his penalty to the LORD a ram without blemish from the flock, convertible into payment in silver by the sanctuary weight, as a guilt offering.
וְאֵ֣ת אֲשֶׁר֩ חָטָ֨א מִן־הַקֹּ֜דֶשׁ יְשַׁלֵּ֗ם וְאֶת־חֲמִֽישִׁתוֹ֙ יוֹסֵ֣ף עָלָ֔יו וְנָתַ֥ן אֹת֖וֹ לַכֹּהֵ֑ן וְהַכֹּהֵ֗ן יְכַפֵּ֥ר עָלָ֛יו בְּאֵ֥יל הָאָשָׁ֖ם וְנִסְלַ֥ח לֽוֹ׃ (פ)
He shall make restitution for that wherein he was remiss about the sacred things, and he shall add a fifth part to it and give it to the priest. The priest shall make expiation on his behalf with the ram of the guilt offering, and he shall be forgiven.
וְאִם־נֶ֙פֶשׁ֙ כִּ֣י תֶֽחֱטָ֔א וְעָֽשְׂתָ֗ה אַחַת֙ מִכָּל־מִצְוֺ֣ת יְהוָ֔ה אֲשֶׁ֖ר לֹ֣א תֵעָשֶׂ֑ינָה וְלֹֽא־יָדַ֥ע וְאָשֵׁ֖ם וְנָשָׂ֥א עֲוֺנֽוֹ׃
And when a person, without knowing it, sins in regard to any of the LORD’s commandments about things not to be done, and then realizes his guilt, he shall be subject to punishment.
וְ֠הֵבִיא אַ֣יִל תָּמִ֧ים מִן־הַצֹּ֛אן בְּעֶרְכְּךָ֥ לְאָשָׁ֖ם אֶל־הַכֹּהֵ֑ן וְכִפֶּר֩ עָלָ֨יו הַכֹּהֵ֜ן עַ֣ל שִׁגְגָת֧וֹ אֲשֶׁר־שָׁגָ֛ג וְה֥וּא לֹֽא־יָדַ֖ע וְנִסְלַ֥ח לֽוֹ׃
He shall bring to the priest a ram without blemish from the flock, or the equivalent, as a guilt offering. The priest shall make expiation on his behalf for the error that he committed unwittingly, and he shall be forgiven.
אָשָׁ֖ם ה֑וּא אָשֹׁ֥ם אָשַׁ֖ם לַיהוָֽה׃ (פ)
It is a guilt offering; he has incurred guilt before the LORD.
וַיְדַבֵּ֥ר יְהוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃
The LORD spoke to Moses, saying:
נֶ֚פֶשׁ כִּ֣י תֶחֱטָ֔א וּמָעֲלָ֥ה מַ֖עַל בַּיהוָ֑ה וְכִחֵ֨שׁ בַּעֲמִית֜וֹ בְּפִקָּד֗וֹן אֽוֹ־בִתְשׂ֤וּמֶת יָד֙ א֣וֹ בְגָזֵ֔ל א֖וֹ עָשַׁ֥ק אֶת־עֲמִיתֽוֹ׃
When a person sins and commits a trespass against the LORD by dealing deceitfully with his fellow in the matter of a deposit or a pledge, or through robbery, or by defrauding his fellow,
אֽוֹ־מָצָ֧א אֲבֵדָ֛ה וְכִ֥חֶשׁ בָּ֖הּ וְנִשְׁבַּ֣ע עַל־שָׁ֑קֶר עַל־אַחַ֗ת מִכֹּ֛ל אֲשֶׁר־יַעֲשֶׂ֥ה הָאָדָ֖ם לַחֲטֹ֥א בָהֵֽנָּה׃
or by finding something lost and lying about it; if he swears falsely regarding any one of the various things that one may do and sin thereby—
וְהָיָה֮ כִּֽי־יֶחֱטָ֣א וְאָשֵׁם֒ וְהֵשִׁ֨יב אֶת־הַגְּזֵלָ֜ה אֲשֶׁ֣ר גָּזָ֗ל א֤וֹ אֶת־הָעֹ֙שֶׁק֙ אֲשֶׁ֣ר עָשָׁ֔ק א֚וֹ אֶת־הַפִּקָּד֔וֹן אֲשֶׁ֥ר הָפְקַ֖ד אִתּ֑וֹ א֥וֹ אֶת־הָאֲבֵדָ֖ה אֲשֶׁ֥ר מָצָֽא׃
when one has thus sinned and, realizing his guilt, would restore that which he got through robbery or fraud, or the deposit that was entrusted to him, or the lost thing that he found,
א֠וֹ מִכֹּ֞ל אֲשֶׁר־יִשָּׁבַ֣ע עָלָיו֮ לַשֶּׁקֶר֒ וְשִׁלַּ֤ם אֹתוֹ֙ בְּרֹאשׁ֔וֹ וַחֲמִשִׁתָ֖יו יֹסֵ֣ף עָלָ֑יו לַאֲשֶׁ֨ר ה֥וּא ל֛וֹ יִתְּנֶ֖נּוּ בְּי֥וֹם אַשְׁמָתֽוֹ׃
or anything else about which he swore falsely, he shall repay the principal amount and add a fifth part to it. He shall pay it to its owner when he realizes his guilt.
וְאֶת־אֲשָׁמ֥וֹ יָבִ֖יא לַיהוָ֑ה אַ֣יִל תָּמִ֧ים מִן־הַצֹּ֛אן בְּעֶרְכְּךָ֥ לְאָשָׁ֖ם אֶל־הַכֹּהֵֽן׃
Then he shall bring to the priest, as his penalty to the LORD, a ram without blemish from the flock, or the equivalent, as a guilt offering.
וְכִפֶּ֨ר עָלָ֧יו הַכֹּהֵ֛ן לִפְנֵ֥י יְהוָ֖ה וְנִסְלַ֣ח ל֑וֹ עַל־אַחַ֛ת מִכֹּ֥ל אֲשֶֽׁר־יַעֲשֶׂ֖ה לְאַשְׁמָ֥ה בָֽהּ׃ (פ)
The priest shall make expiation on his behalf before the LORD, and he shall be forgiven for whatever he may have done to draw blame thereby.
*קרבן אשם/קרבן עולה ויורד*
אחרי קרבן חטאת באים עוד סוגי קרבנות שבאים על החטא אבל אינם נקראים חטאת אלא עולה ויורד או אשם. וצריך להבין מה נשתנו בדיוק חטאים אלה שיבואו עליהם קרבן אחר בשם אחר ודינים אחרים.
ומה שנראה לי בפשט הוא שהאשם (ואני כולל בזה חטאת עולה ויורד) יש לו אופי שונה לגמרי מהחטאת. כי החטאת כפי שביארנו בסופו של דבר בא ברצון, והוא דומה מאד לעולה שבא ברצון לכפר, וההבדל רק שהחטאת בא בתור תשובה על חטא והעולה מכפר בלי שיהא בזה תשובה על חטא.
אבל אשם הוא כבר קרבן שממש בא על חטא, והיינו במילים אחרות הוא קרוב יותר לעונש על החטא מאשר לתשובה על החטא. וההבדל הוא שאשם הוא תמיד קרבן שהבית דין יחייב ויכריח אותך להביא. מאחר והם יודעים שחטאת. ובוודאי זה מכפר אבל יש לזה אופי אחר שאינו בא ברצון אלא מתוך חובה מאחר ונודע שחטאת.
ולפי זה אני מפרש הפסוק הראשון פה ונפש כי תחטא ושמעה קול אלה וכו׳. שזה אזהרה כללית שבא כהקדמה לכל הסיפור הבא אחריו. מכיוון שהאשם שיביא אדם על שבועת שקר אינו בא מרצונו אלא מעד ששמע שנשבע וראה שעבר על השבועה או שנגלה שכיחש, או על פי הודאתו בדברים שלא כ״כ שייכים לעדים, ממילא הפרשה מתחילה באזהרה על העדים שאם שמעו קול אלה (וכן לשאר החטאים דהיינו הנוגע בטמא, אלא שלזה מסתמא הכהנים כבר רואים ואין צריך להזהיר אותם) ולא יגיד ונשא עונו. ופירוש ונשא עונו פה נראה שהכוונה שחלק מאשמת העבריין הולך על העד שהיה צריך להעיד ולגרום לו להביא קרבן והוא לא מעיד ממילא נושא בעול העוון של זה שעבר. ואולי העד בעצמו צריך להביא קרבן אשם גם כן אם נתפס שראה ולא הגיד.
ומכאן הפסוק מפרט שלשה או נפש, נפש (פירוש פרט) שנגע בדבר טמא. נפש שנגע בטומאת אדם. או נפש שנשבעה לבטא בשפתים להרע או להיטיב.
והתנאי בכולם ‘ונעלם ממנו והוא ידע ואשם׳. פירושו נעלם ממנו שנגע או שנשבע, והוא ידע מה שהוא עושה אחר כך, וחזל מפרשים והוא ידע כלומר נודע לו אחרי זה, ואשם, כלומר עשה משהו שאין לעשות בטומאה או עבר על שבועתו.
והיה כי יאשם לאחת מאלה והתוודה אשר חטא עליה – כלומר הוא גילה שעשה את האשמה והוא הולך לבית דין ומתוודה על כך. אז הבית דין מחייבים אותו להביא את אשמו לה׳ על חטאתו. (וכאן אני לומד שעולה ויורד גדרו אשם אע״פ ששוב קוראו הכתוב חטאת כי עיקר ההבדל בין חטאת לאשם הוא אם בא מרצון או מחובה).
ומכיוון שזה דבר שאנו מכריחים אותו להביא על פי הודאתו (ויש כאן חידוש שברוב עונשי התורה אין מענישים לאדם על פי הודאתו, ולכן זה עדיין שייך לפרשת קרבנות שהוא הכל לרצונו, אבל הוא על פי הודאתו. ואני מפרש שהודאה זו הוא הדרך שבו נודע לבית דין שחטא ולא שיש איזה דין נפרד שיתוודה בפה). לכן אי אפשר לחכות עד שיהא לו שעירה או כשבה כמו בכל חטאת, ולפעמים יש אדם חוטא והוא עני ואי אפשר לו בשום אופן להביא את זה, לכן נתן לו הכתוב כמה אופציות. האופן הרגיל הוא שמביא כשבה או שעירה ככל חטאת. ואם לא תגיע ידו הוא מביא עוף שתי תורים או שתי בני יונה. ואם גם זה לא תשיג ידו הוא מביא מנחה.
וכשהוא מביא שתי תורים יש כאן דין מעניין, שאחד מהם קרב לחטאת ואחד לעולה. ומכאן אפשר ללמוד שעולה וחטאת עניינם שווה בעצם. והסיבה שמחלקים פה שני עופות לעולה ולחטאת הוא לפי שלא מספיק כאילו בעוף שיהא רק חטאת כי זה קטן מדי, לכן מביא שניים ואחד הוא עולה גמור אבל בכללות הקרבן הזה הוא כמו האימורים של החטאת, והשני לחטאת הכהנים אוכלים את כולו אחר זריקת דמו והוא כערך הנשאר בחטאת בהמה לכהנים.
וכשהוא עני ביותר (וחזל קוראים לזה דלי דלות, שאפילו שני תורים אינו יכול להשיג) הוא מביא מנחה, ודין המנחה של טאת שאין נותנים עליה שמן ולבונה שאין ראוי למנחת החוטא שתהיה מהודרת. ומקריבים ממנו הקמיצה והשאר לכהנים כמו כל מנחה ‘והיתה לכהן כמנחה׳. (אפשר לראות כאן שוב מה שאמרתי שכל אכילת כהנים יש לו אב במנחה)
וכל הפירוש שלי אינו אליבא דהלכתא אבל אני חושב שגם לפי ההלכה יש בו אופי זה שאני מתאר.
*קרבן אשם – אשם מעילות*
יש עבירות ואופנים מסויימים שבהם אדם מביא אשם ולא חטאת (ולפי דרכי אין זה כל כך חילוק בעבירות אלא יותר באופן הבאת הקרבן, כי לפי הפשט חטאת באה על כל חטא ולאו דווקא על חייבי כריתות, ולפיכך ייחוד אשם בעבירות הללו חייבים לומר שהם מצד שנתפסו ויש בהם צד עונש ולא רק תשובה וכפרה).
הראשונה מי שחוטא במעילה, דהיינו שנהנה ממה ששייך לקודש. ואחרי שנתפס (אפשר שזה פירוש המילה ואשם, או שנתפס או שהודה). הרי הוא חייב לעשות כמה דברים. חייב לשלם את מה שלקח, וחייב להוסיף עליו קנס תוספת חמישית (וזה פחות ממה שהגונב מן ההדיוט שמשלם כפל או ארבעה וחמישה, כאן יש קנס רק של חמישית). ועוד חייב להביא קרבן אשם. ואפשר להסתכל על אשם זה כחלק מן הקנס והתשלום שלו שהרי הוא נאכל לכהנים, אם כן יש בו ממש תשלום וגם כפרה.
קרבן אשם זה חייב להביא מאיל תמים, וגם הוא חייב להיות שווה כסף שקלים. כלומר יש שיעור מינימום כמה זה צריך לעלות לו האשם, שזה כמו עונש לו, ואינו כמו חטאת רגיל שמביא מה שיכול והוא ממש ההיפך של עולה ויורד שמתחשבים בו לפי מה שהוא יכול אלא יש לו שיעור שחייב שיעלה לו סך מסוים.
*אשם כל החטאים/אשם תלוי*
ונפש כי תחטא ועשתה אחת מכל מצות ה׳ אשר לא תיעשנה ולא ידע ואשם – גם הוא חייב אשם. ופסוק זה לא מובן שהרי על המקרה הזה כבר אמר בפרק ד׳ שמביא חטאת. ולפיכך פירשו חז״ל שזה מדבר על מי שעשה משהו ואינו יודע אם היה איסור או היתר וחייב להביא על זה אשם שנקרא אשם תלוי. וזה פירוש ולא ידע דהיינו בכל האשמות שלמעלה כתוב והוא ידע שנודע לו שחטא, וזה לא נודע לו אלא עדיין יש לו ספק אם חטא.
ולפי דרכי זה על מי שבאו עדים שעשה אחד מכל עבירות שבתורה והוא אינו מודה בזה ולא יודע אבל נאשם בבית דין, לפיכך מכריחים אותו להביא אשם.
ופה יש פסוק שלם שמדגיש ‘אשם הוא אשם אשם לה׳. שלא תאמר שזה שלא ידע אין זה חטא אלא זה ממש אשם ואשם לה׳ ומביא על זה קרבן אשם.
וכל זה התחלה כי לא באמת ברור לי פירוש הפרשה הזו והוא לא נכנס כ״כ לכל המשך הפסוקים כאן.
*אשם גזילות*
האשם השלישי שבפרשה זו מקביל ממש לאשם מעילות, כמו שהגונב מן הקודש משלם קרן וחומש ואשם, כל מי שמעל מעל בה׳, לא על ידי שנהנה מן הקדש אלא על ידי שנשבע לשקר על פקדון או גזילה מן ההדיוט. והיינו יש דרך להפוך חטא בין אדם לחבירו למעילה במקום, וזה על ידי שמכניסים לתוכו שבועת שקר, שהוא נשבע בשם ה׳, ונמצא עושה גניבתו או העושק שעשק מחבירו לענין שגם פוגם בכבוד המקום שנשתמש בשמו לשקר.
והיה כי יחטא ואשם – היינו שנתפס כי באו עדים, או על פי הודאתו. שוב הוא חייב בשלשה דברים: והשיב את הגזילה או העושק או הפקדון (היינו כל דרך שיהיה שבא לידו ממון חבירו שלא כדין), ומוסיף עוד קנס חמישית, ואת הקנס הזה משלם למי שגנב ממנו לא לכהן ‘לאשר הוא לו יתננו ביום אשמתו׳ (כאן נראה שוב שאשמתו פירוש שנאשם ויצא חייב בבית דין, שבאותו יום חייב לשלם החומש, ואינו יכול להיות יום שחטא בו). ועוד מביא אשם לה׳ (וכאן כתוב בערכך, ואולי פירושו שהאשם צריך להיות שווה כמו הגזילה). וכפר עליו הכהן ונסלח לו על אחת מכל אשר יעשה לאשמה בה.
ובענין שמן ולבונה של המנחה ושלילתו ממנחת חוטא. נמצא יש כאן משהו מעניין. רוב הקרבנות שייכים בעצמם הן לחוטא כתשובה והן לצדיק כקירבה. אבל יש סוג של קרבן שצריך להיות כבר צדיק כדי שתקריב אותו. והיינו השמן ולבונה של מנחה (ואולי גם עולה עצמו לפי רזל שעולה ויורד מקריב חטאת ראשונה כדי שיתאפשר לו להקריב עולה אח״כ). וזה נראה שהשמן ולבונה של המנחה שייך לענין הקטורת, שהרי הם רכיבים של הקטורת, וזה מיוחד למנחה שיש בו חלק כקטורת וזה כפי שפירשתי שמנחה הוא מתנה בעלמא מתוך מנוחה, וזה לא שייך לחוטא או בכלל כמו שיש אזהרה גדולה על הקטרת קטורת כשאין הזמן והאדם ראוי לכך ונקרא אש זרה.
זה ממש נפלא אני יכול להמציא לי מה שאני רוצה ואף אחד לא מעיר כלום 😇
Sunday, November 25, 2018 • י״ז כסלו תשע״ט
כן נגיע לזה בסד
Friday, June 17, 2022 • י״ח סיון תשפ״ב
המושג של חטאת כחיטוי מסביר למה זה בעצם מכפר על חטא בשוגג, זה לא ענין של תשובה אלא של ניקוי הפגם או הריחוק מקדושה שנעשה על ידי החטא, וזה אפילו בשוגג, כמו שנטמאים אפילו בשוגג
באמת מעניין תפיסת השוגג נראה מפתח גדול לתפיסה של חטא, לפי מושג האשמה הרגילה אז שוגג זה כלום, רק אם רוצים לשמר בעיה בשוגג צריכים להמציא הבדל בין שוגג לאונס ולהגיד ששוגג הוא כאשר היה ראוי ליזהר מעט יותר ולכן יש טענה מוסרית כאילו על זה שלא נשמר. אבל לפי מושג הקדושה לא צריכים לכל זה כי החטא כמו חומר מלכלך והאשמה פחות חשובה. אם כי אולי גם בזה אפשר להבין שאונס שאני, ומכל מקום בפירוש טומאות מטמאים גם באונס זה אפילו ביטוי במשנה על הנדה למשל שמטמאה באונס וברצון
(אעפ שמושגי האונס ורצון שם לא לגמרי חופפים למושג הרגיל כי הכוונה בין מחמת סיבה שמביא את הוסת שנקרא אונס בין באופן טבעי. משא״כ זב שאינו מטמא באונס, מכל מקום יש כנראה שייכות)
גם באמת מעניין שלחטוא ולחטא את החטא זה אותו מילה..
אני חשבתי תמיד שהענין בוידוי הוא כזה, חטאת יחיד רגילה באה תמיד מרצון לא צריכים עדים שחטאת אם אתה מכיר שחטאת בשוגג אתה מביא. וכן אין כופים אותך להביא זה וולנטרי אתה מרגיש רע אז אתה מביא חטאת. שכחתי מה ההלכה אומרת על זה אם כופים על החטאת לכאורה כמו שכופים על כל המצות מכל מקום נדמה לי שאין ממש כזה סוגיה, זה לא כמו עונש שבאים עדים ובית דין מחייבים אותך חטאת וכו׳.
משא״כ האשם הוא תמיד משהו שאחרים מאשימים אותך. כך נראה לי לפרש יסוד הבדל בין חטאת לאשם וזה מתאים למה שכתבת למעלה שאשם כמו שלמים שנדרת ואתה משלם, זה כמו חובה. זה עובד לפחות על אשם מעילות וגזילות שיש בהם ממש תשלום, וכן באופן כללי באשם יש דינים כמה הקרבן צריך להיות שווה בערכך, זה מין דבר שאחרים מחייבים אותך. וכך גם אשם מצורע ונזיר פשוט שהם ככה. (אשם תלוי איני יכול לפרש ככה אבל זה בכלל חידוש של חז״ל בפשוטו של מקרא אין כזה דבר וצל״ע בזה)
קרבן עולה ויורד נראה משהו ממוצע בזה, זה חטא שלאו דווקא בין אדם לחברו שאחרים יודעים ומחייבים אותך לשלם, ומכל מקום רשימת החטאים הם כאלה שאחרים יודעים בהם, ונראה שפשט והתודה הוא שמכל מקום אין מחייבים אותך על פי עדות אחרים אלא על פי הודאת עצמך, אבל אז אחרי שהודית כן מחייבים אותך ולכן כיון שחייבים ממילא צריך להתחשב אם אתה דל וכו׳. (ואמנם באשם לא מתחשבים אבל זה פשוט כי אם גנבת אז יש לך לשלם ואם לא אחריות שלך.. משא״כ חטאי עולה ויורד). זה גם מסביר למה אין בשאר החטאות עולה ויורד כי בשאר החטאות אף אחד לא מחייב אותך ואם אין לך פשוט לא תביא, או תחכה שיהיה לך ותביא.
עכפ זה בערך התזה שלי ואשמח אם תגידו לי אם זה יכול לעבוד..
ברוב המקומות שכתוב והתודו בתורה זה נראה לי פשוט הכרה בחטא, פה ובספר במדבר ובתוכחה. המקום היחיד שמשמע שוידוי הוא אמירה חלק מן הטקס הוא אצל סמיכת הכהן גדול על השעיר ביום הכיפורים, וצל״ע.
אבל שם יש לזה משמעות שהוא שם על ידי זה את החטא על ראש השעיר איכשהו
אבל עכפ בשאר המקומות איני רואה הכרח שמדובר בכלל באיזה אמירה או משהו של שלבי התשובה כזה, זה נראה לי פשוט מקביל ל׳הודע אליו חטאתו׳ בערך
הראשון זה חיוב שידע עדות על חברו ולא העיד לטובתו, יש חיוב לעזור לשני על ידי עדותו. מה זה ושמע קול אלה דווקא לא ברור לי, גם לא ברור אם מביא על זה קרבן בכלל, יכול להיות שאם לא יגיד ונשא עונו הכוונה שעל זה לא מביא קרבן רק ישא עונו לבד..
הנגיעות בטומאה מפרשים שאחר כך נכנס למקדש או אכל קודש, וכך צריך לומר לכאורה לא יודע אם אפשר בפשט אחרת
יש לי תורה שלימה להסביר איך מושג התשובה התפתח מתוך הוידוי על הקרבן עם הרבה שלבים..
עד שבסוף לא צריכים שום דבר רק לעשות תשובה בלב…
זה כבר רמוז במדרש הידוע שהתורה אומרת שצריך להביא קרבן וכו׳ רק הקב״ה אומר שיעשה תשובה
ובאמת חכמים נראה לי ממש מרחיבים את מושג התשובה באופנים רדיקליים ונראה לי שלא שמים לב לזה
אני אפילו חושב שכל מושג ההתראה של חכמים לפני העונש זה בעצם פיתוח של מה שהנביאים חידשו על התשובה
כי בתורה אין כזה דבר
ובזה מתיישב הקושיא של אחרונים שלמה אין תשובה בבית דין שלמטה, אדרבה יש ויש קוראים לזה התראה
(נכון שיש גמרא על זה אבל שכחתי כבר התירוץ שלי,
עכפ לי ברור שבית דין שלמטה לא הורגים אדם שפעם לפני מיליון שנה חילל שבת אם רואים שעשה תשובה..
יכול להיות שגם כאשר עוד הביאו קרבנות, באמת יש מדרש כזה ‘ועכשיו אין לנו אלא וידוי דברים בלבד׳, ומשמע שזה עוזר. הרמבם קצת סותר את עצמו אם עדיין צריך שעיר לעזאזל. זה תורות של אלול אני לא זוכר הכל בדיוק..
עכפ הוידוי כתוב בסך הכל פעם אחת ויש ספרי שהרמבם מצטט שמזה לומד איזה צד השווה לכל העבירות, ומסביר שזה גופא הטעם של וידוי כהן גדול
ואז הרמבם אומר מה זה וידוי? להגיד שחטאתי ולא אחטא עוד..
והאם העיקר זה האמירה? וודאי העיקר בלב שמחליט ככה
והופה הפכנו את הכל
אבל מה אם השאלה מגלות אז הרי מפורש בתורה שעיקר התשובה זה בגלות..
כן, אז אם נתרכז על פרשה שלנו (יש איפשהו אריכות על הלכות תשובה נגיע לזה..) אז הוידוי כפי הרמבם הוא באמת אמירת כל שאר החלקי תשובה, יכול להיות שיש דין אמירה בזה אבל העיקר שאין זה דין אלא זה להיפך, כפי שתיארתי מתוך הדין שיש וידוי למדנו שלא די סתם להביא קרבן אלא צריך לעשות תשובה וזה נודע על ידי הוידוי.
אבל בקרבנות, בפרט שבאים על השוגג, באמת צריך להבין שהדגש קצת אחרת, וזה כולם מקשים על הרמבם מנא לו שכלול בוידוי ולא אחטא עוד ובאמת זה לא בשום נוסח.. רק מה זה הרי פשוט אחרת אתה עושה וידוי פה בוודאי זה לא וידוי אם אתה מתכנן עוד לחטוא.. אבל עדיין זה לא הפעולה של אמירת הוידוי. הפעולה הוא להגיד חטאנו.
וזה בהכרח צריך להבין ככה כזה על שוגג או כשזה על עון אבותינו (שזזה עיקר הוידוי בגלות והוא מפורש בספרי דניאל עזרא נחמיה שככה אכן התוודו אז), זה יותר מין אמירה של אתה צודק אנחנו אלה שלא היינו בסדר, ואתה צדיק על כל הבא עלינו. זה לא באמת קשור לתשובה שהוא שיפור עצמי.
וככה בערך גם כשחטא בשוגג מה הוא אומר? משהו כזה נו אנחנו בני אדם כולנו טמאים ולא יכולים להיזהר כראוי בכבוד המקדש, משהו כזה. זה באמת לא משהו של תשובה וקבלה וכו׳ אלא מין הודאה שאנחנו אלה שצריכים תיקון.
(זה גם התשובה לשאלה מפורסמת בפרשת בחקותי שכתוב והתודו ואז אסתיר פני ואם וידוי זה תשובה אז זה לא הגיוני.. אבל כוונת הכתוב שם להגיד ‘אתם בעצמכם תודו שאני צודק שהבאתי עליכם הצרות האלה, ובאמת מגיע לכם הסתר פנים וכו׳.)
מהלכים הגיוניים לאט לאט נרכיב את הפאזל..
רק לגבי יום הכיפורים זה יכול להיות בעיקר על טומאת מקדש וקדשיו שבמשך השנה בטח היה איזה טומאה ולא שמו לב
היחס בין כניסה לפנים ובין כפרה על עבירות שהערת כל הזמן מאד מעניין צריך לחשוב
אפשר להבין זאת שהקדש נטמא על ידי החטא, או שכדי להיכנס לקדש צריך תמיד טהרה וניקוי יותר גדול, או להיפך שלכפר חטא גדול צריך להביא קדש יותר גדול..
רק אני חושב אם אנחנו קופצים פה, בפרשיות אלה לא נאמר שזה לחטא על הקודש
משהו לגבי שבועה וקול אלה. זה חשוב שהמקדש הוא צד בכל דיון של גזל בין אדם לחברו. בפרט אם הוא נשבע אז הוא ממש מערב את ה׳ בדיון שלו. אבל יכול להיות שגם אם לא, עצם זה שזה נתפס ככה שיש אפשרות כזאת , נקרב אל האלהים, מראה שבעצם המקדש הוא הערובה גם למשפט בין אדם לחברו
ולכן מעניין לחשוב על עבירות שבין אדם לחברו שאין יום הכיפורים מכפר .זה בעצם פסוק מפורש. שצריך לתת לאשר אשם לו בנוסף על הקרבן
ומכל מקום זה לא שלעבירות אלה אין שייכות ליום הכיפורים
Sunday, June 19, 2022 • כ׳ סיון תשפ״ב
עוד משהו שצריך לקחת בחשבון, שגם עולה מכפר ככתוב בפירוש.
וכפי שאפשר גם להסיק מזה שחטאת העוף כולל עולה..