Monday, April 27, 2015 • ח׳ אייר תשע״ה
שאור ודבש איז נישט געזונט
ער עסט נאר ליען זאכן
וואס פארשטייסטו נישט מיט אשה ריח ניחוח?
זאלץ מאכט עס זאל בלייבן פריש
nu yosel?
נו א מנחה דארף נישט זיין פריש?
עס דארף דאך האבן א טעם..
re animals, the sources seem to say the problem is with spilling blood
we know other ancient societies had similar beliefs about appeasing the animals souls
point is it seems these seor dvash stuff is god’s culinary prefrences
same what?
the whole idea that they were so afraid of god’s wrath is shaky
and differentiating that from the unpredictability of nature is even harder
whatever. this is all theories
בכל אופן נראה מתוך המקרא שהם הסתכלו על שאור כמשהו בעייתי
זה דלא כמו שכל המפרשים שואלים על פסח שפתאום נאסר חמץ מה שהיה אסור כל השנה
שאינו כן אלא הם ראו את השאור כבעייתי תמיד
אולי כי זה יותר תאוות ויותר טעים ומגושם או משהו
או מין התערבות אנושית בטבע
כמו שאסור כלאים וכדומה
מה פירוש ולא תשבית מלח ברית
כנראה כתוב שם הפשט אבל מהו?
chazal have their story with the water
maybe it has some truth to it
there’s a vort from the kotzker
on the mishna said in korbonas
that says were not makriv seor and devash
כי כל שאור וכל דבש לא תקריבו ממנו
סורי מפני שהתורה אמרה
שזה הסיבה
ואין סיבה אחרת..
עכשיו יבוא יואלי ויגיד תחת ללמוד משהו רציני אתם מתעסקים אם אלוהים אוהב שאור או מלח
הרמבם מסביר שמנהג העבודה זרה היה לעשות כן אז התורה אמרה דווקא להיפך
החינוך אומר כמוני שזה לא בריא
ואיסור הדבש בא ללמד להתרחק מרדיפת תאות הגוף ולאכול בצורה בריאה שכך ראוי לאנשים מכובדים וישרים.
דבש נשמע כמו מתוק
דבש מצאת אכול דייך
תמיד היה התפיסה שמתוק לאו דווקא טוב
מה הנוטרישניסט שלך אומר זה נושא אחר..
🙂
youre right lichorah that mincha disproves the ref theory
we need to better understand what mincha is for
אגב מעניין שכתוב ואם תקריב מנחת ביכורים
כלומר כבר היה מין מושג כזה ויש פה הדרכה איך לעשות אותו אם רוצים
בטח חזל כבר פירשנו שאם הוא לא כפשוטו
אבל זה מתקשר לכל התפיסה שכל הפרקים האלה אינם מחדשים את הקרבנות אלא נותנים הוראות מסוימות איך לעשות אותם
שכך הסגנון בכל הפרשה
its doesnt say that by all minchas?
אבל מסתבר פשוט כמו שקרבן בהמה זה מין ברכה על הבהמות מנחה הוא ברכה על התבואה
or about agriculturists vs animal herders in general
but that brings us into a whole different story
its also settled city dwellers vs nomadic types,
pick the story that fits your imagination
איפה כתוב הברית הזה?
המלח הוא הברית או הסימן לברית על הקרבנות?
אתה מסביר שזה עצמו הבריית, אבל זה לא מה שכתוב לכאורה
אז המלח זה הברית על הקרבנות שמתקבלים? כמו שהיו פעם כל מיני סימנים לברית ?
העי ביסט אזוי מזלזל אין די מסורה..
טוב צריך לצאת מפה לפי שעה להתראות
Monday, November 19, 2018 • י״א כסלו תשע״ט
2
וְנֶ֗פֶשׁ כִּֽי־תַקְרִ֞יב קָרְבַּ֤ן מִנְחָה֙ לַֽיהוָ֔ה סֹ֖לֶת יִהְיֶ֣ה קָרְבָּנ֑וֹ וְיָצַ֤ק עָלֶ֙יהָ֙ שֶׁ֔מֶן וְנָתַ֥ן עָלֶ֖יהָ לְבֹנָֽה׃
When a person presents an offering of meal to the LORD, his offering shall be of choice flour; he shall pour oil upon it, lay frankincense on it,
וֶֽהֱבִיאָ֗הּ אֶל־בְּנֵ֣י אַהֲרֹן֮ הַכֹּהֲנִים֒ וְקָמַ֨ץ מִשָּׁ֜ם מְלֹ֣א קֻמְצ֗וֹ מִסָּלְתָּהּ֙ וּמִשַּׁמְנָ֔הּ עַ֖ל כָּל־לְבֹנָתָ֑הּ וְהִקְטִ֨יר הַכֹּהֵ֜ן אֶת־אַזְכָּרָתָהּ֙ הַמִּזְבֵּ֔חָה אִשֵּׁ֛ה רֵ֥יחַ נִיחֹ֖חַ לַיהוָֽה׃
and present it to Aaron’s sons, the priests. The priest shall scoop out of it a handful of its choice flour and oil, as well as all of its frankincense; and this token portion he shall turn into smoke on the altar, as an offering by fire, of pleasing odor to the LORD.
וְהַנּוֹתֶ֙רֶת֙ מִן־הַמִּנְחָ֔ה לְאַהֲרֹ֖ן וּלְבָנָ֑יו קֹ֥דֶשׁ קָֽדָשִׁ֖ים מֵאִשֵּׁ֥י יְהוָֽה׃ (ס)
And the remainder of the meal offering shall be for Aaron and his sons, a most holy portion from the LORD’s offerings by fire.
וְכִ֥י תַקְרִ֛ב קָרְבַּ֥ן מִנְחָ֖ה מַאֲפֵ֣ה תַנּ֑וּר סֹ֣לֶת חַלּ֤וֹת מַצֹּת֙ בְּלוּלֹ֣ת בַּשֶּׁ֔מֶן וּרְקִיקֵ֥י מַצּ֖וֹת מְשֻׁחִ֥ים בַּשָּֽׁמֶן׃ (ס)
When you present an offering of meal baked in the oven, [it shall be of] choice flour: unleavened cakes with oil mixed in, or unleavened wafers spread with oil.
וְאִם־מִנְחָ֥ה עַל־הַֽמַּחֲבַ֖ת קָרְבָּנֶ֑ךָ סֹ֛לֶת בְּלוּלָ֥ה בַשֶּׁ֖מֶן מַצָּ֥ה תִהְיֶֽה׃
If your offering is a meal offering on a griddle, it shall be of choice flour with oil mixed in, unleavened.
פָּת֤וֹת אֹתָהּ֙ פִּתִּ֔ים וְיָצַקְתָּ֥ עָלֶ֖יהָ שָׁ֑מֶן מִנְחָ֖ה הִֽוא׃ (ס)
Break it into bits and pour oil on it; it is a meal offering.
וְאִם־מִנְחַ֥ת מַרְחֶ֖שֶׁת קָרְבָּנֶ֑ךָ סֹ֥לֶת בַּשֶּׁ֖מֶן תֵּעָשֶֽׂה׃
If your offering is a meal offering in a pan, it shall be made of choice flour in oil.
וְהֵבֵאתָ֣ אֶת־הַמִּנְחָ֗ה אֲשֶׁ֧ר יֵעָשֶׂ֛ה מֵאֵ֖לֶּה לַיהוָ֑ה וְהִקְרִיבָהּ֙ אֶל־הַכֹּהֵ֔ן וְהִגִּישָׁ֖הּ אֶל־הַמִּזְבֵּֽחַ׃
When you present to the LORD a meal offering that is made in any of these ways, it shall be brought to the priest who shall take it up to the altar.
וְהֵרִ֨ים הַכֹּהֵ֤ן מִן־הַמִּנְחָה֙ אֶת־אַזְכָּ֣רָתָ֔הּ וְהִקְטִ֖יר הַמִּזְבֵּ֑חָה אִשֵּׁ֛ה רֵ֥יחַ נִיחֹ֖חַ לַיהוָֽה׃
The priest shall remove the token portion from the meal offering and turn it into smoke on the altar as an offering by fire, of pleasing odor to the LORD.
וְהַנּוֹתֶ֙רֶת֙ מִן־הַמִּנְחָ֔ה לְאַהֲרֹ֖ן וּלְבָנָ֑יו קֹ֥דֶשׁ קָֽדָשִׁ֖ים מֵאִשֵּׁ֥י יְהוָֽה׃
And the remainder of the meal offering shall be for Aaron and his sons, a most holy portion from the LORD’s offerings by fire.
כָּל־הַמִּנְחָ֗ה אֲשֶׁ֤ר תַּקְרִ֙יבוּ֙ לַיהוָ֔ה לֹ֥א תֵעָשֶׂ֖ה חָמֵ֑ץ כִּ֤י כָל־שְׂאֹר֙ וְכָל־דְּבַ֔שׁ לֹֽא־תַקְטִ֧ירוּ מִמֶּ֛נּוּ אִשֶּׁ֖ה לַֽיהוָֽה׃
No meal offering that you offer to the LORD shall be made with leaven, for no leaven or honey may be turned into smoke as an offering by fire to the LORD.
קָרְבַּ֥ן רֵאשִׁ֛ית תַּקְרִ֥יבוּ אֹתָ֖ם לַיהוָ֑ה וְאֶל־הַמִּזְבֵּ֥חַ לֹא־יַעֲל֖וּ לְרֵ֥יחַ נִיחֹֽחַ׃
You may bring them to the LORD as an offering of choice products; but they shall not be offered up on the altar for a pleasing odor.
וְכָל־קָרְבַּ֣ן מִנְחָתְךָ֮ בַּמֶּ֣לַח תִּמְלָח֒ וְלֹ֣א תַשְׁבִּ֗ית מֶ֚לַח בְּרִ֣ית אֱלֹהֶ֔יךָ מֵעַ֖ל מִנְחָתֶ֑ךָ עַ֥ל כָּל־קָרְבָּנְךָ֖ תַּקְרִ֥יב מֶֽלַח׃ (ס)
You shall season your every offering of meal with salt; you shall not omit from your meal offering the salt of your covenant with God; with all your offerings you must offer salt.
וְאִם־תַּקְרִ֛יב מִנְחַ֥ת בִּכּוּרִ֖ים לַיהוָ֑ה אָבִ֞יב קָל֤וּי בָּאֵשׁ֙ גֶּ֣רֶשׂ כַּרְמֶ֔ל תַּקְרִ֕יב אֵ֖ת מִנְחַ֥ת בִּכּוּרֶֽיךָ׃
If you bring a meal offering of first fruits to the LORD, you shall bring new ears parched with fire, grits of the fresh grain, as your meal offering of first fruits.
וְנָתַתָּ֤ עָלֶ֙יהָ֙ שֶׁ֔מֶן וְשַׂמְתָּ֥ עָלֶ֖יהָ לְבֹנָ֑ה מִנְחָ֖ה הִֽוא׃
You shall add oil to it and lay frankincense on it; it is a meal offering.
וְהִקְטִ֨יר הַכֹּהֵ֜ן אֶת־אַזְכָּרָתָ֗הּ מִגִּרְשָׂהּ֙ וּמִשַּׁמְנָ֔הּ עַ֖ל כָּל־לְבֹנָתָ֑הּ אִשֶּׁ֖ה לַיהוָֽה׃ (פ)
And the priest shall turn a token portion of it into smoke: some of the grits and oil, with all of the frankincense, as an offering by fire to the LORD.
*קרבן מנחה*
לפעמים אדם (נפש – פירושו של נפש בהקשר זה במקרא נראה לי שהוא ‘פרט׳. אדם פרטי מרצונו לא בגלל שחובה עליו או כציבור, וזה לעומת קרבן ראשית שהוא מנחת ציבור המובא גם בפרשה זו) רוצה להקריב קרבן מנחה לה׳. מנחה פירושו מתנה (בפרשת השבוע – מנחה לעשו). המנחה הוא לא קרבן שיש בו שחיטה וסמיכה וכל הדרמה הזו של סקריפייס. הוא פשוט מתנה שאדם מביא להשם. בדרך כלל אדם מביא מנחה כשהולך לו טוב מתוך מנוחה כזו לא מתוך איזה לב בוער או כפרה. (כמו תפלת מנחה שלנו. הוא לא תחילת היום שצריך לבקש על היום ולא סוף היום שצריך לבקש על הלילה או לסגור את היום. הוא סתם מתנה שכזו).
המנחה הוא לחם שמביאים לה׳, ולכהנים. אדם מביא המאכל היפה שלו ומאכיל אותו למזבח ולכהנים (שהם מייצגים את ה׳ עבורו). עכשיו יש כל מיני שלבים שבו אפשר להביא את המנחה הזו.
אפשר להביא *מנחת סולת*, שהוא שמביא רק את הקמח היפה שלו, ללא שום אפיה או בישול. ואז יש דין שצריך להביא קמח נקי סולת (מקביל לדין זכר תמים של הבהמה – כשאתה מביא אתה צריך להביא מן המובחר). ועל הסולת הזה מוסיפים שמן ולבונה שמן עושה את זה למין קוקי והלבונה הוא תבלין שמוסיף טעם וריח.
וסדר ההקרבה שמביאים אותו אל הכהן, והכהן עושה קמיצה. שהוא מקביל לשחיטה של הקרבן, הוא לוקח חלק בידו ולוקח את הלבונה ומקריב את החלק הזה על המזבח. והחלק הזה נקרא אזכרה כלומר הוא מזכיר את המקטיר לפני ה׳.
והנותרת, כאילו השיריים של המזבח, אוכלים הכהנים, ואכילתם הוא חלק מן המנחה, והוא קדש קדשים מאשי ה׳.
*מנחת מאפה תנור*
לפעמים רוצה אדם להקריב מנחה לא הסולת אלא דבר אפוי כבר, אז הוא אופה את הסולת עם השמן בתנור ועושה אותו חלות של מצה. כי אין מקריבים חמץ במקדש. או שעושה מצות משוחות בשמן. (ולפי רז״ל לכל המנחות האלה צריך לעשות משיחה בשמן נוסף על השמן שנותנים בתוכם ). וזה נעשה כמין מצה יפה cookie כזה.
*מנחה על מחבת*
לפעמים רוצה להקריב מנחה על מחבת
והוא מטגן את המנחה בתוך המחבת, ואז זה קשה (המצות של מאפה תנור הם רכים כמו מצות תימניות הם לא אשכנזים, המנחה על המחבת זה מצה אשכנזית..).
סדר ההקרבה בכל המנחות האלה שווה אלא שבמנחה שנעשה ממצה קשה צריך לפרוך אותה לפירורים כדי שיהא אפשר לעשות בו קמיצה.
*מנחת מרחשת*
ולפעמים עושה מנחה שגם מבושל אבל הוא מרחשת שהוא מחבת עמוקה יותר ויוצא משהו באמצע בין מאפה תנור לבין מחבת. אלה הם שלשי סוגי אפיה/בישול שונים שאפשר לעשות למנחה.
*חמץ ומצה במנחה (שאור ודבש)*
והפסוק מסיים בכלל גדול שלעולם אין מקריבים חמץ וכל סוג מנחה שלא תהיה צריך לעשות מצה ולא חמץ (זה נראה שחמץ מסמל משהו מדי גס במקרא, מצה זה יותר נקי יותר בראשיתי כזה, וכנראה זה גם טעם איסור חמץ בפסח שנמשך מהקרבת קרבן פסח שהוא סוג של קרבן תודה ומביאים איתו מצות כדין כל תודה). וכן לא מקריבים שאור ודבש שגם אלה הם דברים מורכבים מדי (היום היינו אומרים מלאכותיים. המקרא אוהב דברים טבעיים נקיים organic ללא תוספת שאור ודבש וכו׳).
אבל – יש פה יוצא מן הכלל שיש קרבן ראשית שאותו מקריבים כן משאור. וזה מה שנקרא בלשון חז״ל שתי הלחם של עצרת, שהוא חלק מענין הביכורים שמביאים את האפיה הראשונה של העונה למזבח בשבועותו. אבל לא מקריבים את זה על המזבח כי למזבח עדיין יש כלל שלא מקריבים חמץ, רק יש עדיין סוג מתנה כזו של חמץ.
*הוספת מלח*
ועוד דבר – על כל מנחה צריך להוסיף מלח. זה כפשוטו כמו ש׳היאכל תפל בלי מלח׳. אדם לא אוכל לחם בלי מלח אין לזה טעם. כך למזבח לא מקריבים בלי מלח. כמו כן בשר אין לזה טעם בלי מלח אז גם לקרבנות הבשר צריך להוסיף מלח.
והפסוק פה מוסיף דבר עמוק שלכל דבר פה יש פנימיות. וזה אחד המקומות היחידים שהפסוק מרמז לענין הקרבן. כי כל המזבח וכל הקרבנות נבנים על ברית שיש בין ה׳ לבין בני ישראל שהם מקריבים לפניו והוא מקבל קרבנותיהם. אבל צריך משהו שיחזיק את הברית. כמו בדוגמא של בשר אם לא מוסיפים לו מלח אין לזה טעם וזה מתקלקל. כך הברית שבין ישראל לאלהיו שהוא כמו בשר חי ולחם טרי, צריך משהו שיחזיק אותו בטריותו ולא יתיישן ויישכח. ולכן צריך כל הזמן להוסיף מלח לברית הזאת. והמלח שמוסיפים הם הקרבנות שהם מחזיקים הברית שבינינו. והוספת המלח לקרבנות ביותר מסמל את זה שכל סוד הקרבנות זה המלח והפלפל שישראל מוסיפים כל הזמן לברית שבינם לה׳ שלא יתיישן ויתעפש.
*מנחת ביכורים*
משהזכיר היוצא מן הכלל שהוא קרבן ראשית שקרב שאור, הזכיר עוד דבר בקשר לזה. והוא שאם אתה רוצה להקריב מנחת ביכורים, כלומר מנחה עבור הביכורים ביחד עם הקרבן ראשית (ואם הזה אמרו רז״ל שאינו כתנאי אבל הוא חובה, אלא שפה אין הפשט שהפסוק אומר החובה אלא פירושו כמו וכאשר תקריב את מנחת הביכורים. וגם לפי מה שאמרתי זה מול נפש כי תקריב – פה זה אם תקריב – כלומר מדבר לכלל שכן זה קרבן ציבור) .
והפסוק מסדר לך סדר קרבן ביכורים הזה. והוא של שעורים (ביכורי השעורה) ואת זה מקריבים באופן מיוחד קלוי באש גרש כרמל. כי הסדר כשמתחילה השעורה לגדול עדיין אי אפשר לאפות ממנה דברים שלמים כי צריך לחכות שיתבשל עוד ויתייבש וכו׳. אבל עושים מזה קליות שהם איזה מין מטעמים. ואת זה מקריבים בביכורי השעורה (והוא מנחת העומר לפי האמור במקו״א) כלומר באותו תבנית שעושים המעדן הזה בתחילת העונה כך מקריבים על המזבח.
וגם לזה עושים אותו סדר שמוסיפים שמן ולבונה ומקמצים ממנו אזכרה ומקטירים על המזבח , והוא אשה להויה.
Monday, June 13, 2022 • י״ד סיון תשפ״ב
שלום עליכם לספר ויקרא
בשעתו כתבתי פירוש סדור לפרקים אלה, אז מי שרוצה שיעיין.. אשתדל להביא חידושים
הדבר הראשון הוא להבין שיש סוגי קרבנות שונים, ואלה הסוגים ממקורם הם עולה וזבח. עולה הוא קרבן לה׳ וזבח הוא שמחה שמשתפים בה גם את ה׳. לכאורה גם חטאת בכלל עולה. כי מה שיש חלק לכהנים הוא עדיין נחשב לה׳ כפי שהכתוב מדגיש קדש קדשים מאשי ה׳. והחלוקה המשולשת מחזל ה – כהנים – בעלים לא נראית מדויקת בהקשר זה. והרי מנחה נראה ששייך לסוג העולה ומכל מקום כהנים אוכלים. וכן יש חטאות נשרפות. ומנחת כהן כליל. אלא יש רק שני סוגי קרבנות באמת. כאלה שמביאים לה׳ או לכהן לפי הענין וכאלה שעיקרם לנו ונותנים חלק לה׳.
מה שערוך אמור להיןת באתר שלי
מנחה – נראה שמנחה שונה ביסודו מקרבן הבהמה בכך שהוא הבאת מנחה מתוך התבואה שגדל לך לה׳, שזה נחשב עיקר מאמץ האדם שעובד את האדמה והיא נותנת לו, ואז מזה מביא מעט מנחה לה׳. ביסוד זה קרבן קין שהיה עובד אדמה והביא מנחה. ולכן במנחה יש לנו במפורש מנחת ביכורים וכו׳. ואם כי שייך גם להביא בהמה באותו אופן כנראה אין זה בולט כל כך באופן זה, אלא בהמה נחשב סתם שרוצה להביא קרבן לה׳ ולא כ״כ שהוא מביא ממה שגדל אצלו קצת לה׳. אכן בצמוד למנחה הקריבו גם כבשים כמו בעומר ובקרבן ראשית, מכל מקום זה שונה. ולכן במובן מסוים שייך להביא גם מנחה חמץ אע״פ שלא קרב על המזבח כי היסוד של מנחה הוא להביא מתנה לה׳ ממה שגדל לך ולא להעלות משהו על המזבח. ולכן אפילו מנחה רגילה רק קומץ הולך למזבח והשאר לכהנים
סוגי המנחות השונים צריך תאוריה, למה מישהו מביא סולת והשני מאפה תנור והשלישי מחבת והרביעי מרחשת. אולי אחד נחשב יקר מחברו סולת זה הכי פשוט ומשם זה עולה. אבל קשה שיהיה כזה הבדל. ויש חמישי מנחת ביכורים גרש כרמל.
https://yitzchoklowy.com/bible-929/%d7%a4%d7%aa…
https://yitzchoklowy.com/bible-929/%d7%a1%d7%a4…
https://yitzchoklowy.com/bible-929/%d7%a7%d7%a8…
פירושים יפים שראוי לתקן..
ומכל מקום צריך להחליט אם מנחה הוא בעצם סוג של עולה מחומר אחר כפי שמשמע פה מהסדר או שמנחה הוא סוג אחר של קרבן כפי שמשמע מזה שיש לו שם בפני עצמו
Tuesday, June 14, 2022 • ט״ו סיון תשפ״ב
זה הפרשה הראשונה בויקרא מסודר