Thursday, November 01, 2018 • כ״ג חשון תשע״ט
מה הוא חשב ואיפה
אה. אבל זה לא בדיוק אותו גישה של ניוטון
הכוזרי מסדר את המשכן לפי אברי האדם
אני לא יודע למה שונאים את הרמבם על זה..זה הרי פשוט
אבל מזבח הקטורת לפני וזה נראה המשך לקטורת בסוף
אתה אומר משהו מאד מעניין. אם כל הקרבנות צריך לעשות מבשר השור והשה ריח ניחוח, הרי הקטורת הולככת ישר לנקודה ופשוט עושה ריח ניחוח. זה וורט עמוק.
הוא מטרים כי אחרי שיש אנשים עם תפיסה הלכיסטיית אז הם מפרשים כך את הפרשות הקודמות להם. או כמו חוקרים שאומרים המקור הכהני היה הלכיסט.
אבל זה בכלל לא מוכרח כאן, ואפשר לקרוא את זה אחרת כמו
כמו שדרשתי למעלה כמו נסיון ציור מפורט
או שזה דרכים להביא את השכינה באמנותיות
שזה מאד שונה מהריח של תפיסה הלכתית כפי שנמצאת אצל אחרונים
זה
נו אבל הקושיא על המשכן עוד יותר גדולה. כי כשבנו בית המקדש לא בנו אותו בכלל לפי התוכנית הזאת. וזה כמעט מפריך את הרעיון שזה נכתב עבור ההלכות. כי זה בכלל לא ההלכה. זה פשוט סיפור דברים כיצד היה המשכן שבזמן משה.
יש לנו גם במשנה מסכת מידות שהוא תיאור בית שני , בעוד לבית שלישי יש לנו תוכנית של יחזקאל ולא הולכים לבנות אף פעם את הבית של מסכת מידות בפשטות.
אז יש אפילו מסכת שלימה במשניות שאין בה שום דבר להלכה למעשה.
אלא יש כאן משהו אחר.
אפשר בזמן שילה וכו׳ בנו לפי משכן של משה, לא יודע
במציאות זה נראה שאף פעם שבנו או שיפצו מקדש או משכן לא הסתכלו בשום ספר הלכה
שלמה עשה מה שבא לו
הורדוס עשה מה שבא לו
יחזקאל מנבא מה שבא לו
אולי הם קראו בפסוקים וקיבלו השראה, שזה כבר משהו אחר לגמרי
בסדר אפשר למצוא תירוצים ופלפולים, אבל בתכלס זה לא הלכה..
נו זה עונה על הקושיא כאילו כיצד עברו על ההלכה אבל עדיין כל הכתיבה פה מיותרת..
כי אם כל פעם יש נביא שאומר מה לעשות אז לשם מה נכתב כל פרשת תרומה?
זה גם קצת פלפול. וגם לא בדיוק רק לפי הסתכלות מסוימת.
כן ככה נראה הפשט, כמו יפה שיחתן, יפה הפירוט של קרשי המשכן מכל הלכות יורה דעה וחושן משפט.
גם מסכת יומא הוא סיפור דברים של העבודה. אם כי שם אולי כן היה פעם כהן גדול שקרא ולמד מה לעשות.
מסתמא זה מעניין כמו תיאור המרכבה. יש רעיון שיש להקב״ה בית מקדש בשמים שמכוון כנגד מקדש שלמטה. אז אם מבינים שזה חשוב לתאר את הכסא של השם בשמים אותו דבר לגבי המקדש
מה כתוב על זה ביומא.
עכפ לא סותר מה שאני אומר.. שיש גם תיאורים במשנה שעיקרם נראה עבור הסיפור ולא עבור ההלכה כמו מסכות יומא ותמיד.
אבל לפי הפירוש שכאן זה קיחמא טחינא. הבית של השם בשמים נראה בדיוק כפי שמתואר בפרשיות אלה. לא צריך להוסיף לזה פירוש ושמות אחרים..
אלא שיש להקשות אם כן על השינויים שבין משכן למקדש וכו׳.. אז על זה יאמר רמח״ל זה בינה וזה חכמה בלהבלה
או שגם בשמים עושים שיפוצים ומשנים את הצבעים מפעם לפעם
מה אני יודע… אם היו שואלים אותי וודאי הייתי מציע להם לשנות את הדיזיין מפעם לפעם
זה יכול לענות על כל הסתירות בין המחזות השונות בקלות
אתה חושב שהשם עדיין רוכב על כרוב… יש ל כבר מזמן ספייסשיפ
מלכותא דרקיעא כעין מלכותא דארעא 🙃
לפי דעתך השם עדיין מדבר עם הנביאים בענן? יש לו כבר 10g iPhone 23
מה, ככה זה נראה. אבל זה כבר חוזר לוויכוח שיש לי אתך על הקבלה שאף פעם לא היה לנו בשלימות…
למה בבית שלי יש עשרים ושנים מדרגות שעולים ואז יש כסא וכו׳. ככה נראה לי יפה או מה. אין לזה ‘משמעות׳.
ואם אני אספר לך איזה בית יפה יש לי ומישהו יתרגם לי את זה לסמלים שהידית הימנית של הכסא אני מתכוון בעצם לרעיון שאני אוהב עשות הרבה חסד והידית השמאלית הכוונה לרעיון שאני רוצה שיהיה משפט, זה מגוחך.
כלומר אפילו לא חייב להיות שזה לא נכון. יכול להות שבאמת זה מסמל או משמע זה.
אבל זה פשוט לא הסיפור שאני מספר.
כי אני לא השם. אם היית אוהב אותי היה מעניין אותך
המודעה מיוחדת!
במוצאי שבת קודש הקרוב – פרשת חיי שרה ,יתקיים שיעור מיוחד מאת הרב אורי הולצמן, שיעסוק בשלושת האבות שהם מרכבה לשכינה ובדוד המלך רגל רביעי שבמרכבה.
השיעור יתמקד במיוחד ביעקב אבינו ובדוד המלך, ויעסוק בפשטי המקראות ובאורם.
השיעור יתקיים במסגרת מלווה מלכה בבית ידידנו הרה״ח ר׳ זלמן לייב רוזנטל הי״ו, 59st 1422.
הציבור מוזמן! שבת שלום!
צריך לשאול אותם..
יכול לספר יותר.. הוא קשור למחתרת שלו 🙃
Sunday, November 04, 2018 • כ״ו חשון תשע״ט
https://www.facebook.com/events/2169469939967731/
Thursday, May 26, 2022 • כ״ה אייר תשפ״ב
תסלחו לי אם אני מעתיק משהו מפרשת השבוע (שלנו, הישראלים כבר למדו..) שרשמתי כעת בזוהר שלי אם יש לכם ביקורות..
(ויקרא כו, ג) אם בחקותי תלכו ואת משפטי תשמרו ועשיתם אותם (כך הוא נוסח הכתוב במהדורת מט פה, ובכל מהדורות הזוהר להלן פעמיים, והביא ראיה לפירוש החלק השני מלשון משפט לאלהי יעקב ולכן אי אפשר להגיה כאן את הזוהר לפי הכתוב, וכמ״ש רמ״ק. המפרשים כולם (רמ״ק, מהרח״ו באור החמה, רמ״ז, הגהות יעב״ץ, מנחת שי, שברי לוחות לרמ״ע, עטרת צבי ונעתק בניצוצי זוהר ומשם למתוק מדבש, זוהר חי) טרחו לדחוק בזה, וכללות התירוצים הם או שהזוהר מתכוון לפרש את ‘מצוותי׳ שבכתוב שהוא על המשפטים, או שהזוהר מתכוון בעצם לפסוקים אחרים שבהם כתוב לשון זה ובטעות נעתק פה, או שהזוהר הרכיבם לפה. אך אחרי ככלות הכל אין דחוקים הללו מתיישבים שכן מפורש כאן שהזוהר מצטט את הכתוב כאילו כתוב כך וברור מתוך לשונו הזהה לדרך דרשתו בכל מקום שהוא מתכוון לצטט את הכתוב, והוא דורש את פסוקי תחילת הפרשה כדרכו בכל מקום.
והאמת שהזוהר נכתב בעל פה ושכח את הכתוב בשעת דרשתו, ומן הסתם אילו היה בודק ומגיה היה משנה את הדרוש וכפי שמצינו בכמה מקומות שאלות חברי הזוהר על הדרוש שאינו עולה יפה עם הכתוב ומשנה את הדרוש או מדייק אותו, אלא שהוא שכחה, וידענו שהיה דרכם ללמוד בע״פ בפרט בדרושים הנסתרים הללו ואין קושיא אם לא בדקו כל כתוב בפתיחת ספר תורה. וכבר מצינו כיוצא באלה בספר הזוהר עצמו כמ״ש רמ״ק שזה אחד מארבעה או חמשה פסוקים מוחלפים בספר הזוהר שנדרשים באופן אחר מן הכתוב וציין לדבריו בפרשת אמור סימן ט״ו על ציטוט והיה השרון לאגם מים, וכן מצינו כיוצא בזה בלשונות חז״ל והמדרשים כאשר כבר כתבו המפרשים במקומם. [ויש שפירשו שהיה להם נוסחי מסורת שנים, ומן הסתם זה נכון לגבי חלק מן השאלות האלה ולא לגבי חלק האחר, דבמקום שהטעות מובן מאיפה יגיע כמו בנידון דידן שישנם כמה פסוקים דומים או שהורכבו שני פסוקים הרי זה מסוג הטעויות השכיחות בלימוד בעל פה, משא״כ במקומות שבמפורש מדייקים שכתוב כך ולא אחרת ואילו הכתוב הפוך יותר קשה לתלות בטעות כזה ומסתבר יותר שיש חילופי נוסח].
אלא שטעויותיהם של תלמידי חכמים צריכים לימוד. שכן אם אפשר לזוהר לשכוח מה בדיוק כתוב בפסוק אחד אי אפשר לו לטעות בכלל דרכי התורה. ואדרבה כאשר תלמיד חכם חושב שהכתוב אומר ככה ובפועל בכתוב נמצא אחרת הרי זה תמיד דיוק טוב על הפסוק. שכן יש בלימוד כלל ופרט, הפרט הוא לזכור כל כתוב באותיותיו וכו׳, והכלל הוא שישנם חוקים וכללים שבהם התורה מסודרת. הבקי בכל פרט בבחינת צנא מלא ספרא אולי לא יטעה מה כתוב בפסוק אחד אבל איננו יודע מה כתוב בכלל התורה. ואילו הבקי בחוקי ודרכי התורה כי יש לו לב להבין מתוך הפרטים את החוקים המניעים את התורה, הוא עלול אולי לשגות בפרט פסוק אחד אבל השגיאה שלו מאלפת אותנו יותר מן הזיכרון של הזכרן הפרטי. שכן הוא מכיר את חוקי התורה ואומר שלפי הכללים היה מצפה שיהיה כתוב כאן כך, ואם כתוב אחרת הרי עורר אותנו לחשוב על החריגה ולהבינו.
ובאמת הזוהר צודק שהיה מתאים לכתוב חוקים ומשפטים, שהוא הזוג המופיע בכל המקרא כולו עשרות פעמים. וכמעט אף פעם לא מופיע הזוג משפטים ומצוות. בדרך כלל בן הזוג השני של מצוה הוא תורה ולא משפט. [מצאתי כמה יוצאים מן הכלל, שמות טו טו ‘והזאנת למצותיו ושמרת כל חקיו׳. דברים ד, מ ‘ושמרת את חקיו ואת מצותיו׳, שם ו, ב ‘לשמור את כל חקתיו ומצותיו׳. שם י יג ‘לשמור את מצות ה׳ ואת חקתיו׳. שם כז, י ‘את מצותו ואת חקיו׳. שם כח, טו ‘לשמר לעשות את כל מצותיו וחקתיו׳, שם כח, מה ‘לשמור מצותיו וחקתיו׳. שם ל, י ‘ לשמר מצותיו וחקתיו׳. וכל אלה הם בספר שמות או דברים וכדלהלן]. ולא עוד אלא שאף בפרשה זו עצמה כאשר הגיע לצד השלילי חזר מיד אל הסגנון הרווח ואמר ‘ואם בחקותי תמאסו ואם את משפטי תגעל נפשכם׳.
ובמיוחד בספר ויקרא הקובע סגנון לעצמו, הרי הסגנון שבכאן עם המילים ‘חוקים ומשפטים׳ חוזר על עצמו פעמים הרבה, מהם פסוקים שהזוהר עצמו הביא כאן לתמוך את מבנה פירושו. ויקרא יח, ד ‘את משפטי תעשו ואת חקתי תשמרו ללכת בהם׳. שם ה, ‘ושמרתם את חקתי ואת משפטי׳. שם כו ‘ושמרתם אתם את חקתי ואת משפטי׳. יט, לז ‘ושמרתם את כל חקתי ואת כל משפטי ועשיתם אתם׳. שם כב ‘ושמרתם את כל חקתי ואת כל משפטי ועשיתם אתם׳. ועד לפסוקים דומים לפה וקרובים לפה ממש, כה, יח ‘ועשיתם את חקתי ואת משפטי תשמרו ועשיתם אתם וישבתם על הארץ לבטח׳ (עד שיעב״ץ ועוד מפרשים הציעו שמקום הזוהר על פסוק זה).
יחזקאל הנביא שהיה בכל דרכו וסגנונו תלמיד של ספר ויקרא הביא כמה פעמים מנוסח זה, ובכולם הצירוף הוא חוקים ומשפטים. יחזקאל ה, ז ‘בחקותי לא הלכתם ואת משפטי לא עשיתם׳. יא, כ ‘למען בחקתי ילכו ואת משפטי ישמרו ועשו אתם׳. יח, ט ‘בחקותי יהלך ומשפטי שמר׳. כ, יג ‘בחקותי לא הלכו ואת משפטו מאסו׳. כ, יט ‘בחקותי לכו ואת משפטי שמרו ועשיתם אותם׳. שם כא ‘בחקותי לא הלכו ואת משפטי לא שמרו׳. בציטוטים האחרונים יחזקאל ממש מצטט את ספר ויקרא שכך מקדים שם יח ‘ואמר אל בניהם במדבר וגו׳, וכמעט משמע שהיה בנוסח שלו בחקותי תלכו ואת משפטי תשמרו. והרח״ו הציע שהזוהר באמת דורש פסוק זה של יחזקאל.
הרי למדנו כי לפחות שגרת הלשון של הזוהר שהיה ראוי שיהיה כתוב בחקותי תלכו ואת משפטי תשמרו הוא מתאים לפי כל כללי התורה. ואכן מה שכתוב מצותי הוא יוצא מן הכלל עצום וצריך לתת טעם לכך. (ועי׳ עטרת צבי שנתן לזה טעם ולא הבנתי תירוצו). וכבר היה מתקרב אל הדעת לחשוב שאכן יחזקאל הנביא גרס כאן משפטי כזוהר. או עכ״פ נוכל לומר שעיקר הכוונה הוא באמת משפטים וכתוב כאן לשון מצוה לסיבה צדדית. שכן זה הכלל בכל שמות הנרדפים במקרא גם אותם שיש להם משמעו נפרדת מובהקת אין אחד מהם שהוא עקבי בכל התורה כולה, וייתכן שיש לזה טעמים שונים צדדיים ומכל מקום המשמעות העיקרית תהיה כפי הכלל גם במקום היוצא מן הכלל הלשוני. או ייתכן שדווקא כאשר יש יוצא מן הכלל הרי זה מראה שזה בכוונה ואין להבינו לפי הכלל. וכל דברים אלה קרובים לדברי המפרשים באופנים שונים.
כן, עכשיו באמת צריך להבין למה יש חריגה..
כן .. השאלה אם המהלך של המפרשים כפי שהעמדתי יש לו ממש, שאפשר כאילו להתעלם מהחריגה ולפרש באמת כאילו כתוב ‘משפטי׳..
הרי בוודאי יש איזשהו קונטציה לכל אחד מהם, רק שיש יוצאים מהכלל
מעניין. יש כאלה שחושבים שאפשר לדייק מה היה הנוסח של יחזקאל בויקרא ככה? כאילו למה להגיד שיחזקאל שינה אולי בספר שלו היה ככה כתוב?
לא הבנתי מה זה משנה אם הסתכל בספר או לא, אפשר שזכר לפי מה ששמע בבית כנסת או וואטאבר וזה היה שונה מהנוסח שלנו
אבל זה לא יכול להיות ממש פעמיים אותו דבר כי אז גם אם אין הבדל גדול ביניהם לא היה צריך לכפול..
לכאורה המדרש גם חושב שיש בזה יתור, המלבים מחדש שזה מאד עקבי או משהו כזה
עכ״פ אני מדבר על ה״כל מיני סיבות׳ שלך, יש לזה איזשהו מובן
אפילו רק עניין סגנוני זה למשל משהו שיש לו מובן רגשי גם אם לא אינפורמטיבי
הרי עם נקרא הלאה בתוכחה יש הבדל בין קדחת למהומה…גם אם זה אולי לא מתכוון לנבא בדיוק צרות שונות
ההכללה הרי כל בחקותי אומר רק אם תהיו רעים יהיה רע…אבל הוא אומר את זה ב39 (לפי ספירת רשי..) דרכים שונות..
היית רוצה להגיד שגם ‘צדקה ומשפט׳ למשל זה סתם מטבע לשון כזה וזה בערך אותו דבר<
?
הקושיא שלי על הזוהר מוביל להסבר מסוים על המקרא שאולי המילה והמשמעות לא תמיד אותו דבר ויכול להיות להם מהלכים שונים. אני צריך להסביר את כוונתי בזה יותר טוב.
המקובלים הרי חושבים שיש ערכי כינויים והכל בסוף ממופה לעשר ספירות וכדומה. אז וודאי הכל מדויק. אבל דווקא בגלל זה זה לא חייב להיות מדויק ברמה הפשוטה, כי יש יותר מעשר מילים בתורה כמובן..אז מי שמבין את ההקשר וכדומה יכול אולי לדעת שלפעמים כתוב מצוה והכוונה משפט או להיפך. נכון שיש דיבורים על כך שגם הרמה הזו צריך בה דיוק אז אולי תגיד שזה מצוה שבמשפט או להיפך וכו׳ וצריך לזה הסבר, מכל מקום היסוד מועיל לי שירות להיות שמבין יודע שזה מדויק אבל זה לא תמיד נובע מתוך רמת המילים
ויש גם להיפך. למשל מלא וחסר שאין לזה הבדל במשמעות אבל זה יכול לרמוז לרמות אחרות של סודות וכו׳
לגבי הפשט לכאורה יש כאן פרדוקס, אם זה לשון בני אדם אז בלשון בני אדם יש רמה של אי-דיוק (על זה הלא המימרא המקורית של לשון בני אדם שאין לדייק בכפילות כמו איש איש). ואם זה אלוהי אז יש דיוק אבל זה לא חייב להתבטא באופן ההבנה של בני אדם. לא יודע אם עקבי לדרוש גם שהכל יסתדר כאילו היה ספר אנושי וגם שיהיה מדויק ברמה אלוהית. אני חושב שהאלוהיות הוא מה שמוביל לרעיון שאין רק רמה אחת של פשט רק יש פרדס וכו׳ וכל רובד יש לו החוקים משלו. (באמת גם בלשון בני אדם יש רבדים אבל זה מסתמא יותר מזה)
סופר הכי מושלם זה מושג בעייתי כי יש סגנונות שונים… כמו שמאשי אומרת אחד אוהב להכפיל ולגוון וכו׳ ושני אוהב אחרת…וזה גם הרבה מוסכמות
אבל באמת יש הבדל בין המילים ובאמת זה לא קבוע. למשל אם אתה אומר מנער ועד זקן הכוונה כולם במובן של כל הגילאים ולא דווקא שזה זכר בלבד. אם תחליט להאריך יותר ולהגיד מנער ועד זקן ומנערה ועד זקנה זה יהיה יותר מפורט ובגלל זה המובן של נער ישתנה ברשימה השנית למשמעות יותר מוגבלת. אז יכול להיות משהו כזה שמיישב את הסתירות בחוק וכו׳
כל סופר טוב יודע שהשראה ועריכה לא סתירה, יש דרכים שונות להסתדר עם זה..