Friday, May 10, 2024 • ב׳ אייר תשפ״ד
יצא לי שיש פרשה כותרת קדושים תהיו כי קדוש אני ה׳. ואז יד פרשיות שמסיימות כל אחד אני ה׳. ואז סיום אני ה׳. אחד לפני הסופי מסיים גם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים, כי זה כמו החתימה המלאה שלו. והוא נוהג תמיד לחתום שורה אחת לפני הסיום הסופי כפי שהארכתי פעם להראות.
נראה לי שזה המקור לרמבם שיש תמיד 14 קבוצות של מצוות 😀
לגבי אני ה׳ זה נראה לי פשוט חתימה של הפרשיות, רק יש חתימה כללית אחרי כל הפרשה וגם חתימה קטנה אחרי כל פרשה קטנה, זה לא איזה טעם לאותם מצוות שהם במקרה בסוף הפרשיות הקטנות, ודלא כרש״י.
בקובץ ששמתי ספרתי כמה פרשיות קטנות יש וכמה מצוות בכל אחד וכו׳
יצא לי שיש פרשה כותרת קדושים תהיו כי קדוש אני ה׳. ואז יד פרשיות שמסיימות כל אחד אני ה׳. ואז סיום אני ה׳. אחד לפני הסופי מסיים גם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים, כי זה כמו החתימה המלאה שלו. והוא נוהג תמיד לחתום שורה אחת לפני הסיום הסופי כפי שהארכתי פעם להראות.
רק בכל זאת יש איזה שינויים, יש פרשיות שמסיימות אני ה׳ אלהיכם ויש בלי השינוי (ולא ראיתי בזה סדר, 4 הראשונים אני ה׳ אלהיכם, אח״כ 4 אני ה, אח״כ אני ה׳ אלהיכם, 2 אני ה׳, 1 אני ה אלהיכם, 1 אני ה, 3 אני ה אלכיהם) אולי זה איכשהו לפי התוכן רק לא יודע הסבר
ויש עוד שני סגנונות שונים, יש וחללת את שם אלהיך) (1, ויש ויראת מאלהיך, (פעמיים) ואלה מסתמא יש להם הסבר ויראת מאלהיך נראה כמו רש״י שזה בדברים שאין רואה כמו לפני עור וכו׳,
והשני להדר פנ זקן
לא יודע
ששבועת שקר בשמו מחלל את שמו זה פשוט
זה נראה ככה מן ההקשר
זה אכן רשימה של מצוות לאו דווקא קשורות אבל זה מחולק לפרשה שכמעט כל פרשה קל לראות כיצד זה קשור, חוץ מפרשה ד שמצרף זבח שלמים ודיני הקציר, ופרשה ט שמקשר כלאים ושפחה חרופה וערלה, אלה היחידים שלא קל להבין מה הקשר
א. זה נראה קצת מטבע כללי, שבת מוזכר כאן פעמיים באותו סגנון איש אמו ואביו תיראו ואת שבתותי תשמרו, ושנית שבתתי תשמורו ומקדשי תיראו. והפסוק השני גם חוזר על עצמו עוד פעם בסוף פרשת בהר. זה נראה קצת סלוגן כזה, שמתחלף לפעמים בין המקדש לכיבוד אב ואם, שזה מעניין, אבל זה איכשהו הסלוגן של ספר ויקרא. פעם כתבתי שויקרא זה ‘יהדות המקדש והשבת׳.. ואולי לפעמים זה גם יהדות כיבוד אב והשבת, שזה בעצמו משמעות הקדושה כאן באיזה מובן כלומר לכבד את הראוי לכבוד שהוא מעליך, כמו המקדש כן האבא והמחלל המקדש או השבת או כבוד אביו כמו בעריות או מחלל השם זה הצד השני זל זה
א. פה זה ב שם דילגתי על קדושים תהיו כי קדוש אני.. שהוא כלל לכל
ג. לא לעשות אלילים זה פשוט שזה עיקר. זה גם איכשהו נגד המקדש תעשו מקדש או שבת ולא אליל ומסכה.
ד. חוקי השלמים חשובים בכל מקום, אני לא בטוח בדיוק איך זה עובד, עכ״פ זה לכאורה דין הקרבן היחיד שישראל צריכים לדעת כי השאר שייך לכהנים כולל גם איך זובחים וזורקים דם השלמים, רק זמן האכילה שייך לבעלים וממילא נמצא פה, והוא מזהיר שאם לא יאכלו בזמן כל הקרבן לא ירצה. פגול זה כנראה פשוט ההיפך מן ‘לרצון׳.
ה. זה כל מיני גנבה, כחש, שקר, הכל קשור הוא מכחש כדי לגנוב וכו׳, הרי מדובר על לכחש בפקדון או מלוה וכדומה, לא סתם לשקר מה אכלת אתמול. וכן הגירסא החמורה של שקר בהקשר זה כשהוא נשבע ואז זה כבר ממש חילול ה׳.
ו. עושק וגזל ולהלין פעולת שכיר. פרשה הקודמת היה דברים שבאים לבית דין כאן מדבר באופן פרטי שהכח בידך לעשוק וההוא לא ידע או מה, או שבידך הכח לגזול או ללין פעולת שכיר. או לקלל חרש או ליתן מכשול לפני עיוור שזה גם דומה כי אתה החזק והוא החלש. ולכן נגד זה ויראת מאלהיך, נראה לי לא כ״כ כמו רשי כי אין יודע אלא כי הסיבה היחידה למנוע את הבעל כח מלממש את כחו זה כי ירא מה׳, כמו יוסף את האלהים אני ירא, כלומר אפילו שאני המלך ומי יאמר לי מה תעשה אבל אלהים אומר לי.
ז. חוזר לדייינים, לעשות עול במשפט או לישא פני דל. גם לא תלך רכיל אם כן קשור לזה, אולי שלא יספר מה היה בבית דין כפי שיש מדרש. או שצריך ליזהר בקבלת עדות לא סתם לקבל רכילות ושלא יצא מזה. וגם לא לעמוד על דם רעך נראה לפי הקשר זה אזהרה לבית דין לעשות צדק ולא להתעלם.
ח. זה שוב באופן פרטי. ואפילו אולי בלב אם כי ספק אם הכוונה פשוט במחשבה או סתם באופן פרטיף לשנוא, ולהוכיח בינו ובין עצמו בדברים שלא שייכים לבית דין רק הכוונה אל תשא עליו חטא ותכעס סתם, דבר איתו ותשתווה, וכן לא תקום ותטור בני עמך באופן פרטי ותאהב לרעך כמוך. זה הכל כאילו מקרים של דין בין אדם לחבירו באופן פרטי לאו דווקא באופן שיכול להיות תביעת ממון לבית דין או בלי קשר לזה.
ט. ג מיני כלאים, בהמה, שדה, ובגדים.
י. נשמע אוסף של מנהגי עבודה זרה. אולי כולם שייכים לזמני אבלות שהיו עושים איזה סעודה על הדם של המת, סתם המצאה. ולנחש ולעונן מובן. להקיף הפאה או להשחית והזקן ולעשות סרט וקעקע משמע במקומות אחרים שקשור לעל מת, זה נשמע כאילו סוגי השחתה שהתורה לא אוהבת סתם לקלקל דברים.
יא. מדבר כנראה על איזה אופן שהאב עצמו שולח הבת להיות זונה, אולי זה מדבר על קדשה שהיה כאילו מוסד רשמי, ולכן זה נקרא תזנה הארץ ומלאה זימה. ונגד זה שבתותי תשמרו ומקדשי תיראו. לפי התאוריה שבמקדשי הכנענים היה זימה זה מסתדר זה לעומת זה. רק לא יודע אם זה היה..
יב. המשך לזה. גם קשור לדברים אחר המות כי אוב וידעוני נראה אופנים לדבר עם המת, לכן זה מטמא טומאת מת.
יג. ראוי לכבד הזקנים, גם זה ויראת מאלהיך פחות מובן אבל פה.
יד. לא להונות את הגר, הפשט באמת אונאת דברים? לא ברור, אולי הגר לא מכיר דרכי המסחר מה המחירים וכו׳ ויותר קל להונות אותו גם בכסף. אז צריך להזהיר, כמו לפני עיוור וכו׳. עכ״פ כולל כאן וודאי יותר מזה ואהבת לו כמוך זה כולל כל דרכי האהבה והתחברות. אין הכוונה לאהוב בלב רק הכוונה להתנהג בכל הדרכים השכניים הטובים, ויש גם סיבה כי גרים הייתם בארץ מצרים.
טו. לא לעשות עול במידות ומשקלות. במשפט שהוא מוסיף כאן בהתחלה או שאומר שמידה שקרית הוא סוג של משפט פרטי או אולי מדבר על דבר שלא נשקל במידה או משקל או משורה רק לפי שיקול הדעת גם כאן צריך ליזהר לא לעשות עוול. ושיהיו מאזני צדק וכו׳, זה כאילו דין נפרד הבית דין יזהיר שיהיו האבנים מדוייקים וכו׳,
ופה הסוף אז מסיים עם יציאת מצרים. כמעט פלא לי שכבר הגמרא לא שמה לב לזה וחושבת שיציאת מצרים שייך באופן מיוחד למידות ומשקלות או משהו
באמת בפתיחה לפרשה זו נאמר את חקותי תשמרו וזה לפי שהולך למנות כמה חוקים לא קשורים
הפירוש שלי לפרשת קדושים ממחזור 929 האחרון
רש״י אומר המקדש = כנסת ישראל
אולי זה לא רש״י אבל זה מועתק ברמב״ן גם בשמו..
יש לי הרבה חידושים על הפרשה אבל אין לי כח
רק לא מצאתי מספיק הזיות
כן, בדיוק היום עברתי על הפרשה עם המפרשים כי היה לי זמן מיותר..
ראיתי גם שאבן עזרא לא מאמין בכישוף לא ידעתי
חשבתי שהוא יותר מאמין
למי זה יעזור…
לא זה הבעיה
הבעיה שלי שבטח כבר כתבו המפרשים הכל
רק המפרשים בחומש מוגבלים
אני רוצה לכתוב ספר כמו אור החיים, כל מיני פירושים פשוטים ואז באמצע פירוש חסידי..
פתאום בלי אזהרה
יש לו פירוש על לקט ופאה..
שזה שגם מי שכבר עבר על כרת לא יעשה עוד עבירות..
כי נשאר לו פאה שבו הוא מקושר להשם
זה המקור של רבי נחמן 😀
אבל ברצינות יש לו מהלך מעניין שכל מצוה זה חוט אחד שמחבר אז מי שעובר על כרת זה רק ניתוק של חוט אחד עדיין לא עבר כל הכריתות…
שזה אומר שגם לא ימות..
פירוש מעניין שנובע מהסתכלות קבלית מסוימת
כמו שצריך לעשות כל תריג מצוות בכדי שיהיה אדם שלם לפי קבלה כך צריך לעבור על כל העבירות ממש בשביל להיות רשע מושלם…
וכמו למשל האריז״ל חושב שמי שלא עשה מצוות גט צריך איכשהו קיום של זה כך צריך לאכול מעשר שני חוץ לירושלים בשביל להיות גוי מושלם ..
היה ספרדי לפני שהמציאו השטויות הללו…
סתם יהודי טוב שאהב את התורה מ
האמת שגם הראשונים רובם הם ככה.. אפילו אבן עזרא אומר מדי פעם פירוש חסידי
כמעט לא ;(
כי הם לא אוהבים התורה
זה הבעיה שלהם
יש שכן
יש להם קטע שהתורה מפריע לדבקות
אולי סתם כי לא כתבו פירושים על התורה ויש לנו רק הדרשות שלהם משלשידעס
משהו כזה….
גם חלקם סתם לא זכו ללמוד בישיבה
זה נראה לי העיקר
אותם מהם שלמדו פעם בכולל כן אהבו ללמוד על הרוב
זה היה המענה של רבי חיים וולאזינר
וגם של רבי בונם מפשיסחא
נסיתי ללמוד אמת ואמונה בשבת…
הרבי מקאצק המילה אחרונה שלו היה משהו שמי שיניח את ראשו בתורה מוטב ומי שירצה סתם רגש שילך לנוקבא דתהום רבה..
בקיצור זה טוב רק לבעלי כשרון או משהו כזה
וזה הביקורת של מישהו..
בקיצור מה פרשת קדושים0
שזה כמו סוג של עשרת הדברות כפי שהמדרש שמו לב
ומה הפירוש של זה
שזה נאמר לנו בגוף ראשון, אני
וזה כמו שתי הדברות הראשונות בעצם
ואני חושב יש מעט עוד מצוות כאלה בתורה
שמשה אמר לישראל בלשון של ‘אני׳
בשם ה׳
על הרוב יש לנו אמנם לפעמים תיעוד של השם אומר למשה אני
אבל משה אומר לישראל למשל בפרשת אמור ‘מועדי ה׳
בגוף שלישי כבר, שמשה היה אומר ‘השם אמר׳
אבל פה מפורש כתוב שמשה יקבץ את העדה ויאמר להם ‘אני ה׳
ולכן זה בעצם גירסא מסוימת של כריתת הברית שבו ה מופיע ישירות
וכולל באמת כל עשרת הדברות בנוסח כלשהו
ואולי זה היה ביום התשיעי אחרי הקמת המשכן
כי תמיד הקהלת העדה היה במשכן
וזה לכל העדה לא רק לאהרן שמזהיר על הטומאות וזה נקרא ‘תורות׳ כלומר הוראות של אהרן לישראל
שזה רוב ויקרא משמיני ועד עכשיו
וכבר צו בעצם
ולכן זה מאד מתומצת כי השם לא מרבה מילים.. הוא אומר את המצוה לא תגנוב כבר תבינו לבד כל הפרטים של זה
לא כמו פרשת משפטים שיש לו הרבה יותר פרטים
כן כל ההוראה נמסרה לאהרן כך מפורש בפרשת שמיני
אולי למשה ואהרן ביחד אבל זה הנקודה שזה עובר הרבה, שיהודי בא לשאול לרב אם העוף כשר
פרשת קדושים זה לא ככ
זה אתה היהודי הפרטי תהיה קדוש כי השם בא ומבקש ממך
ולכן עד עכשיו יש בכלל רבנים שהם הכהנים אבל בפרשת קדושים אין רבנים..
לכן יש פתאום מצוה לפחות להדר פני זקן…
אל תשליכו את הזקנחים לגמרי
וזה מאד יפה שנראה לי הפשט כמו אונקלוס שזה על מורי התורה
ולא זקנים סתם אנשים מבוגרים
אבל מהמבט של קדושים תהיו כל הקטע של רב זה שהוא קצת יותר זקן ממך..
אין לו איזה יכולת מאגית להביא טומאה וטהרה כמון בפרשת מצורה..
זה כמו התורה של
שקדושים הוא השיטה של קרח..
ובאמת זה כזה מבט עתיק כזה, זקני השבט
עכשיו, יש שאלה כיצד לקרוא את ריבוי הפרטים בפרשה. חכמים וכך חשבתי תמיד חושבים שכל דבר זה עוד מצוה
אבל פתאום אני חושב שזה לא בהכרח ככה
זה רק סגנון
כמו שאני לא בטוח שלמשל לא תחמדו בעשרת הדברות יש לו תוכן עצמאי בנפרד מלא תגנב ולא תרצח ולא תנאף
זה רק עוד דרך להזהיר עליו
רק הסגנון זה כזה הרבה ‘לא׳
ולכן יש לי פירושים על כל הפרשה בהקשר כזה..
איש אביו ואמו תיראו ואת שבתותי תשמורו – זה אולי כן ב׳ דברים… אבל זה לא אומר כלום… וזה מספיק.. אני ה׳..
לא לפנות לאלילים ולא לעשות אלהי מסכה זה אותו דבר
(אני עובר פה על הרשימה של המפה שלי)
מצוות השלמים זה ככה. אני חושב שזה מקביל לפרשת לא תעשון איתי בסוף יתרו. כי ההופעה של השם זה אב ואם ושבת. עכשיו הציפיה של כל אל שבא לעם הוא שיקים מקדש ויעשו קרבנות וכו׳. אבל השם אומר אני לא צריך . לא אלילים ולא אלהי מסכה (פשט אלהי היינו פסל, כי ככה היו קוראים לפסלים עצמם אלהים, וזה אומר אפילו לשמים לא לעשות). ופה השיטה של קדושים הוא שאין צורך לעשות שום זבח. רק שלמים שזה בעצם מסיבה..
ולכן זה חילול השם מי שלא עושה מסיבה מספיק גדולה..
אז יקבל כרת
אני חושב שהענין של כרת זה חשוב. כי כרת זה איום פרטי על אדם פרטי. זה לא אומר שהבית דין יעשו משהו. זה פרשה הבאה.. זה הענין שהשם מדבר בעצמו לאדם ומאיים עליו בעצמו. ובאמת מי יודע מה יקרה מכרת יש כל מיני פחירושים של חכמים אבל זה לא רציני כי זה להגיד לאלהים מה לעשות…
ראיתי הרבי מקאצק קרא ספר של נבואות על חבלי משיח אז אמר נו המחבר היה צריך להקשיב להשם אבל השם לא חייב להקשיב לו..
עכשיו מצוות הקציר אני מאד אוהב. תעשו עסקים אבל לא עד הסוף … תשאירו קצת מלוכלך מפוזר.. זה עוזר לעניים
חשבתי שזה רמז למי שלומד תורה שנקרא מחצדי חקלא
שלא צריך ליישב כל הקושיות
צריך להשאיר משהו לעני ולגר…
מה הנמשל..
בקיצור פה ברור שיש 4 דברים אבל הם סתם דוגמאות
ומוזר שתמיד חכמים עושים כל דבר הלכה.
יש גם הלכה שמי שיש לו מאפיה לא יזרוק בסוף היום מה שנשאר רק יחלק לגר כמו שנוהגים בלייקווד
ולא יקפיד על החצאי לחם שנשארו
וכדומה
זה לקט ושכחה דאוריתא
רק דיבר הכתוב בהווה
מסתמא בשדה יש תמיד פאה שקשה לקצור ובכרם זה עוללות לכן זה הבדל
בינתיים זה הולך על הסדר כפי שאב״ע אומר, הוא ייסד את מציאות ה׳ והפולחן שלו. ודיבר על עיקר הפרנסה. והמסיבות. (כלומר הזרע והבהמה) אז צריך לדבר על שאר העסקים. לא תגנובו וכו׳
אב״ע אומר תגנובו זה כי מי שגונב ואחרים לא מוחים הם גם גנבים..
זה השתלב לי עם וורטל שמדברים לאנשים מכובדים שצריך לפנות אליהם בלשון רבים…’אתם לא תגנובו׳..
וממילא יישבעו לשקר
וזה בעצם הסבר על לא תשא בעשרת הדברות, שזה לא סתם שלא ישאו שמו לשוא, זה שלא יגנבו כדי שלא יגיעו לזה
שזה אולי עיקר מה שמפריע לה׳
ומה ההבדל בין גניבה כחש שקר יש איזה הבדל אבל זה נקודה אחת
וזה יגרום לחילול השם שישבעו בשמו לשקר
בלשון זמננו שקודם מעגלים כל מיני פינות ואז גם הבית דין וגם הרבי והרב לא יכולים לעזור כי הם גם מחכחשים וכו׳ אז נעשה חילול השם
הקטע הבא אני חושב עיקרו בא לומר שמי שלא משלם מספיק לפועלים שלו או שדוחה אותם מיום ליום הוא בעצם גנב
ולכן שם ביחד לא תגזול ולא תעשוק ולא תלין ולא תקלל חרש..
ויראת מאלהיך
כי אין בית דין שיכול לאכוף את זה
ובאמת עד עכשו זה מצוות שעל האדם הפרטי ולכן הסיום ויראת מאלהיך
כי אין משהו אחר שיכול לגרום לבני אדם לקיים כל אלה חוץ מיראת שמים
וזה התחיל ב׳איש׳ כלומר אדם פרטי
ומכאן כבר מדבר על מצוות יותר ציבוריות
עול במשפט וכו׳ שזה לדיין
ובטח עול במשפט לא תשא פני דל תהדר גדול בצדק תשפוט הכל אותו דבר
לא ללכת רכיל זה שהדיין לא יאמין לרכילות, בפשטות, ומצד שני גם לא יעמוד על דם רעך.. אלא מה.. יעזור כאשר יש עדים..
החלק הבא זה שוב בין אדם לחברו פשוט, וזה הכל אותו דבר גם. בקיצור אל תחזיקו במחלוקת עם תככים בלב, יש בעיה תוכיח, לא תקום ולא תטור, ואהבת, הכל אומר דבר אחד
ועד כאן באמת בכלל חוקים לאדם
מכאן הם חוקי הארץ ועוד דברים
ג׳ סוגי כלאים
באמת רמבן טוען שהיה צריך לאסור לערבב כל מיני בדים רק צמר ופשתים זה נפוץ… צ״ע
הענין של שפחה חרופה חכמים לא אהבו אז נתנו לו פירושים בלתי סבירים…אבל הפשט כמו אבן עזרא..
ובאמת על זה נאמר להלן לא תחלל את בתך להזנותה כנראה שלא תהיה שפחה חרופה..
בקיצור בלשון ימינו
אם אתה שוכב עם גירלפרנד של מישהו אתה לא חייב כלום רק תביא אשם
אבל מכות מגיע לך לפעמים…
ערלה זה גם מצוה מסחרית
כמו שלא טוב לחטוף הפירות מיד לוקח זמן עד שזה מתיישר
אכילה על הדם ניחוש עונן פאות שרט כתובת כבר דברנו זה הכל להגיד לא תלכו בחוקות הגוי
וכנראה גם חילול הבת שייך לזה, ומלאה הארץ זימה
והוא חוזר לעיקר שלו, שבתותי תשמורו ומקדשי תיראו
אוקיי כן יש מקדש …
לא ללכת לאובות אלא לזקנים
מה זה לקום והדרת, לא יודע הכל אותו דבר,
לא לעשות גר פחות ממך, גם נאמר בד׳ דרכים שונות
לא לעשות מידות ומשקלות שקריות נאמר ב8 דרכים שונות..
ההמשך על מולך אני עדיין לא מבין רק ראיתי באמת המפרשים טורחים עליו..
קודם כל מה זה
האם זה סתם הטקס הזה
האם זה כל עבודה זרה
האם זה אל מסוים
מה שרואים זה שוב שיש פה חשש שיהיה משפחה אחת או איזה חסידות אחת שתעשה מולך ולא יהיה בכוח ‘עם הארץ לעשות נגד זה משהו
אז השם אומר שהוא כבר יטפל
כלומר זה איום להפחיד שלא יקרה מצב כזה
שאר הדברים הקטנים קל לטפל איש אשר יקלל את אביו וכו
אולי היו עושים את זה במקדש או ליד המקדש
אבל לא מוזכר פה רצח אין וודאות שזה הכוונה
כנראה שכן..
מה החוקרים אומרים תלוי מי מנצח בבחירות לנשיא
אם צריך עכשיו להיות נגד או בעד הindigenous peope
בגמרא כבר יש מחלותק אם הילדים היו מתאים
מתים
אני חושב שבטח במקור הילדים היו מתים אבל אז איזה כומר ליברלי המציא פתרון שאפשר רק להעביר באש או לעשות משהו סגולי כזה
שזה כאילו
והמסורתיים צעקו עליו שזה בדיחה
צריך ממש למות
ויקיפדיה גם לא יודע… בקיצור לא ידוע
כל הדתות מבקשים הילדים..
גם התורה אומרת לשלוח לבית ספר
באמת לא התורה פה… אבל ככה המנהג
אבל באמת יש כנראה פירוש ישן שהכוונה פה לא להתחתן עם עובדת עבודה זרה שאז הילדים יתחנכו לעבודה זרה
המשנה נגד פירוש זה אבל ראיתי אותה באבן עזרא לא יודע..
אולי זה הגיוני
משנה מגילה
ומזרעך לא תתן לאעברא בארמיתא – להעביר דרך “הגויות”, כלומר הנושא נכרית מעביר את זרעו לגויות, משתקים אותו בנזיפה – “שעוקר הכתוב ממשמעו” (רש״י)
זה באמת שיטה של רבי ישמעאל
(ב) והחל מהקשה שבכולן, והוא: אשר יתן מזרעו למלך – והטעם: לשכב עם עובדת עבודה זרה.
לפי פירוש זה מפורש פה שאפשר להרוג מי ששוכב ארמית..
שזה לא ההלכה
אבל מה יפה? שלפעמים אומרים מי ששולח למוסדות אחרים הוא מעביר זרעו למלך ונראה שזה מליצה חדשה.. אז הנה יכול להיות שזה כבר פשט הכתוחב..
📎 (file attached)
ייש״כ נפלא
הנוסח “לקצור” של קדושים עדיין לא מובן ..
את זה אני מבין אבל מה פירוש לקצור, הכוונה לא תכלה לקצור את פאת שדך? ובאמור השיעור הוא בקצרכם לא תכלה הפאה בקצרכם?? ולמה ההבדל הזה
לכאורה טומאת מת לא נזכרת בכל פרשיות הטומאה פשוט כי זה לא רלבנטי אלא לכהנים הנכנסים למקדש וזה באמת נאמר בפרשת אמור אבל לישראל אין שום נפקותא בטומאת מת
השאלה הוא מי התיר אחר כך לישראל כן להיכנס לעזרה ואז אסר לבוא בטומאה..
כל הכתובים מתארים את הישראל עומד פתח האהל, וזה המשכן שאליו נאסר לכהן לבא בטומאה
ובמקום שכן כתוב משמע שנשלח ממחנה ישראל חכמים דורשים איכשהו שיש כזה דבר מחנה שכינה שזה נשמע המצאה
בפרשת שמיני באמת לקחו את נדב מאת פני הקדש אל מחוץ למחנה
לא נראה לי שזה מחנה שכינה..
Saturday, May 24, 2025 • כ״ו אייר תשפ״ה
אחר שניתנה מצוות היובל נאמרה פרשה שלימה שאם אתם מוכרים שדה אל תונו איש את עמיתו אלא תמכרו במספר שנים וכו׳.
כל הפרשה מתחילת בהר עוסק ב׳שבע׳, אם ישבתו בשבע אז יהיה טוב ואם לא רע וכו׳
הפרצוף ז״א