Tuesday, February 22, 2022 • כ״א אדר א׳ תשפ״ב
נראה לי שכל הוויכוח פה לא תלוי באמת מה כתוב בתורה אלא תלוי אם אוהבים קרבנות, ואז לפי זה כל אחד מוצא מה שהוא אוחז מהתורה.
זה כי אתה אוחז שעבודה יותר גדולה מלא לעשות קרבנות זה להגיד מה בדיוק כתוב 🙂
עכ״פ לדעתי הסיבה שלא כתוב שהקריב הוא כי הסיפור פה אין עיקרו על מה עשה אברהם אלא על הדברים שקבע לדורות, ועיקר המזבחות זה לומר שבנה אותם כלומר קבע שזה המקום קדוש לעבודת ה׳. וכפי שמדויק ממקום המזבח. ולכן לדורות הקריבו שם או התפללו שם או למדו שם וכו׳ אחר שאברהם קידש את המקום. ייתכן אולי שמעמד קביעת המקום קדוש הוא המכונה קריאה בשם ה׳ במקום.
ויש לכאורה סיפור על מי התחיל את ענין הקרבנות בכלל וזה סיפור קין והבל, זה לא היה חידוש אברהם אבינו.
אולי גם נח
באר שבע לא קשה כי שם היה אשל ולא מזבח..מה שלא יהיה מובן האשל. השאלה רק למה במקום אחד לא כתוב ויקרא.
איפה מצאת בספר בראשית את המילים גוי לאפוקי ברית, אדרבה חנוך ונח הלכו את האל כמו אברהם
יכולת להביא ראיה יותר טובה נגד הצעה שלי כי גם בפעם שנית שחזר למזבח בין בית אל וכו׳ כתוב ויקרא.. אז זה לא פעולת קביעת המזבח אלא משהו אחר, ואולי קשור דווקא לאותו מקום
שכחתי לכתוב אתמול.
ויאמר ה׳ אל אברם לך לך, הכפילות של אמירה ועשיה שכבר התחיל אברם ללכת עם תרח נראה קשור לאותו כפילות שראינו גם במבול וגם בבראשית וגם בהפלגה. יש פעימה קבועה בתורה של ה׳ אומר ואז עושה, או ה׳ אומר ואז אדם עושה. ויש לשים לב לשינויים בזה. נראה מהפסוק וה׳ אמר המכסה אני מאברהם שאברהם חידש את הנבואה שהוא שה׳ אומר לו מה שיעשה קודם שיעשה, וזה לא היה בבראשית נח ששם ה׳ אמר בליבו ולא אמר לנביא. וכאן בלך לך יש לנו להיפך שאברהם כבר הלך לפני שאמר לו שזה אומר הוא הבין את האמירה לפני שנעשה. ולכן כתוב וילך אברם כאשר דבר אליו ה׳ שזה לשון שלא מתאים לפעימה של ויעש כאשר צוה ה׳. ‘כאשר דבר אליו׳ זה משמש כמעט בכל מקום בתורה במובן של קיים הבטחתו ‘ויעש ה׳ לשרה כאשר דבר׳. כלומר כאשר האדם עצמו עושה את מה שהוא אמר מקודם שיעשה אז כתבו שעשה כאשר דבר, לא כאשר אדם מקיים דיבור של אדם אחר או אל לא מופיע כמעט אף פעם סגנון זה אלא פה. כלומר הליכת אברהם היה כמו כאשר ה׳ עצמו משלים הבטחתו כאשר דבר, כי הוא נמצא כבר בשלב האמירה ולא רק בשלב העשיה. (או אפשר לקרוא וילך כאשר דבר, כלומר הלך עם הבטחת ה׳ ואעשך לגוי גדול וכו׳)
בדור הפלגה יש גם הפוך יפה של הסדר הזה, כתוב ויאמרו הבה נבנה לנו עיר וכו׳. ואז הם לא עשו אלא השם אמר, ואז השם עשה ויפץ., ואז חוזר למה שהיה צריך להיות העשיה שלהם אבל הם כבר לא בונים אלא ויחדלו לבנות
בבאר שבע בנה יצחק מזבח וקרא בשם ה׳
מצד שני משמע לפעמים שבנין המזבח הוא בעצמו חלק מפעולת הקרבת הקרבן, לפחות לפני שהיה מזבח קבוע.
זה חוזר לשאלה ששאלתי פעם מה ענין המזבח לקרבן בכלל, אולי אם נבין את זה נוכל לדעת
בפשטות קריאה בשם זה תפלה? כמו הודו לה׳ קראו בשמו, כוס ישועות אשא ובשם ה׳ אקרא, אצל אליהו אני אקרא בשם ה׳ והם קוראים בשם הבעל.
כאילו זה מילולי, לצעוק ה׳! ה׳! זה נקרא לקרוא בשמו, לפעמים בתור בקשה לפעמים בתור הודיה.
והפירוש של הרמב״ם שקרא לאנשים לדעת את ה׳ לא יודע איך זה נכנס בפסוקים. (אלא כשיטתו שכל עיקר התפלה הוא עבור זה..)
אם זה מילולי אז זה מתיישב יופי בכל המקומות, חוץ אולי פעם שזה כמו משל לזה כמו קראתי בשם בצלאל שלאו דוקא צעק בצלאל אלא הכוונה מינה אותו, אם כי גם שם ייתכן כפשוטו
אָמַרְתִּי הִנֵּנִי הִנֵּנִי אֶל גּוֹי לֹא קֹרָא בִשְׁמִי: – כלומר הנני עונה להם כאשר לא קראו לי ‘ה ענני׳. אם קורא בשמי זה להכיר בו וכדומה אין מובן שהניגוד של זה הוא לומר הנני. אם זה כפשוטו אז זה יופי, כמו שה׳ קורא משה משה אברהם אברהם והם אומרים הנני כן כשבני אדם קוראים ה׳ הוא אומר הנני, ופה ישעיה אומר שיאמר הנני גם ללא שיקראו.
“הוא יקרא בשמי ואני אענה אותו” – זכריה
כי מי גוי גדול אשר לו אלהים קרובים אליו כה׳ אלהינו בכל קראנו אליו
שעונה לתפלותינו
לכן לדעתי פירוש הרמבם על ויעבור ה׳ על פניו ויקרא מאד יפה ופשוט גם, שהוא אומר ה׳ הדגים כיצד מתפללים, וקראתי בשם ה׳ לפניך, כאילו הוא בעצמו יתפלל והוא בעצמו יענה, וחנותי את אשר אחון (שזה גם המדרש, הרמ טוען שזה משה שקרא אבל לא משנה) והוא אומר ה׳! ה! אל רחום וחנון ! וכו׳
קשיא על הניקוד.. אבל לא הבנתי הקושיא.
אי אפשר שהמובן יהיה קורא?
למעשה זרקו את אברהם ממצרים, והוא נשאר רעב,, מה קרה עם הרעב? נתנו לו מספיק כסף והיה יכול לקנות אוכל?
האם יכול להיות מקדש ללא קרבנות?
כי אם זה אפשרי אז מזבח לא כזה רחוק מזה
לתפילה וכו׳
כמו בית כנסת, כמו שכתוב בתפלת שלמה
ולצה צריך מקדש בכלל?
אם כבר צריך מקדש אז כמו שצריך מקדש בכלל אפשר להבין שמזבח זה חלק מזה
יכול להיות כמו מצבה, הרמב״ם טוען נראה לי שמצבה (או אשרה?) זה סתם כמו שלט שכולם יבואו שם לפולחן. אז אפשר מזבח משמש אותו תפקיד. ולמה זה מזבח? כי פעם היו נוהגים להקריב, כמו שעץ זה משום איזה סיבה,בסוף הוא סתם סמל
איך היית מציע שיקראו לזה?
מצבה זה כנראה לא אותו סוג מבנה
לא לגמרי, למשל יש קרנות על מזבח, שהם סוג של יופי או סמל למשהו, כלומר יש לזה תפקיד אסתטי כלשהו זה לא סתם שולחן להקריב. לכן אמרתי שצריך לחזור לשאול למה יש בכלל מזבח
והוא?
הדיון הוא שאולי אברהם כבר עשה כך… לא יודע אם זה הגיוני היסטורית אבל ככה הרעיון פה
“כבד מאד” זה לא מילה מוזרה להגיד שיש לו הרבה?
למה אברהם היה לו מקנה כסף וזהב ולוט היה לו צאן ובקר ואהלים? ללוט לא היה כסף וזהב?
אברם הבין שמריבה בין הגבאים אף פעם לא נשאר שם, בסוף אם יש ריב בין הרועים זה יהיה גם בין האדמורים..אל נא תהי מריבה ביני ובינך.
אברהם עשה ההיפך מהאדמורים, אצלם הם רבים ושולחים הגבאים, אברהם הגבאים רבו אז תיכף הרבי עצמו בא לסדר
אבל אפשר הפסוק הקודם ולא יכלו לשבת יחדו כבר מדבר על מתח בין אברהם ללוט עצמם
ענין מצרים פשוט כי להם אין בעיה עם רעב כי הנילוס אז מאותו סיבה לוט רצה את זה, זה גם מה שהיה בגן ה בגן עדן ואד יעלה. אברהם כנראה אהב את ההרים שצריכים להתפלל שירד גשם .
כיצד נסע לוט מקדם סדום אינו מזרחה לבית אל
אבל אולי נסע (אל)מקדם למקום שהוא כמו הגן בעדן מקדם
מעניין שצריך לציין לפני שחת ה , הרי זה לכאורה כל הסיפור בהמשך שהשם שיחת את סדום
מהפכת סדום היה הפעם השנית שבני אדם ניסו לגור בגן עדן והיו רעים מדי עבורו
תמיד מספרים כאילו לוט נסע מאברם אבל זה לא מה שכתוב, זה מתואר בפירוש כחלוקה שווה, הפרד מעלי, ואני אשמאילה, ויפרדו איש מעל אחיו. אברם ולוט חילקו ביניהם את הארץ. ושניהם התרחקו זה מזה.
מסתמא כוונת הסיפור לומר שלבני אברהם אין זכות בארץ לוט ושאין זכות לבני לוט בארץ כנען, שכבר חילקו אבותיהם את הארצות ביניהם
Wednesday, February 23, 2022 • כ״ב אדר א׳ תשפ״ב
וירא לוט מול אברהם – שא עיניך וראה
יש ראיות שונות, אפשר לראות כולה משקה ואפשר לראות את העתיד, כעפר הארץ
מי היה ממרא הזה? אני רוצה לדעת עליו יותר