Wednesday, March 25, 2015 • ה׳ ניסן תשע״ה
This whole thing is shtisim
Am togshi el isha has nothing to do with women being inferior
It just means don’t have sex
That’s also shtisim
What should he say all tigshi el ish?
What gedank
Your browser does not support audio.
📎 (file attached)
אפילו פטור נשים ממע שהזג איני יודע אם הוא מהמקרא
עכשיו שאני בודק/חושב איני רואה איפה משמע בכלל שהתורה פונה לגברים בלשונה על הרוב
הרי המקור לחיוב אשה הוא פסוק מפורש איש או אשה כי יעשו מכל חטאת האדם השווה הכתוב אשה לאיש לכל עונשים שבתורה
ואילו הפטור נלמד מדרש חלש מאד את בניכם ולא את בנותיכם
שאינו דיוק כלל כמובן כי בנות בכלל בנים בעברית
גם הדרש שעשו מתורה לתפילן לא עושה סנס כי זה הרי הפוך
ואז חזל ממציאים כל מיני דרשות מוזרות על כל מיני מצוות למה נשים כן חייבות בזה ובזה
לא נראה שיש לכל זה מקור במקרא
אני חושב שתשמיש בלשון התורה נקרא הגשה אל אשה
והרי כך המציאות גם היום שעל הרוב הגבר ניגש אל האשה ולא להיפךץץ
גם כל פרשיות עריות מופנים לזכר אפילו שברור מתוך המקרא עצמו שהאיסור על שניהם בשווה
זה פשעטל דחוק
דווקא לא ברור לי אם האשה נענשת תמיד
הרי אשה קרקע עולם
בכל מקרה המציאות הוא שהאיש עושה את האיסור.. מה תעשו פמיניסטיות
משה מפורש בויקרא כ כל פעם ששניהם חטאו
איש, אשר ינאף את-אשת איש, אשר ינאף, את-אשת רעהו–מות-יומת הנאף, והנאפת. יא ואיש, אשר ישכב את-אשת אביו–ערות אביו, גלה; מות-יומתו שניהם, דמיהם בם. יב ואיש, אשר ישכב את-כלתו–מות יומתו, שניהם: תבל עשו, דמיהם בם. יג ואיש, אשר ישכב את-זכר משכבי אשה–תועבה עשו, שניהם; מות יומתו, דמיהם בם. יד ואיש, אשר יקח את-אשה ואת-אמה–זמה הוא; באש ישרפו אתו, ואתהן, ולא-תהיה זמה, בתוככם. טו ואיש, אשר יתן שכבתו בבהמה–מות יומת; ואת-הבהמה, תהרגו. טז ואשה, אשר תקרב אל-כל-בהמה לרבעה אתה–והרגת את-האשה, ואת-הבהמה; מות יומתו, דמיהם בם. יז ואיש אשר-יקח את-אחתו בת-אביו או בת-אמו וראה את-ערותה והיא-תראה את-ערותו, חסד הוא–ונכרתו, לעיני בני עמם; ערות אחתו גלה, עונו ישא. יח ואיש אשר-ישכב את-אשה דוה, וגלה את-ערותה את-מקרה הערה, והוא, גלתה את-מקור דמיה–ונכרתו שניהם, מקרב עמם. יט וערות אחות אמך ואחות אביך, לא תגלה: כי את-שארו הערה, עונם ישאו. כ ואיש, אשר ישכב את-דדתו–ערות דדו, גלה; חטאם ישאו, ערירים ימתו. כא ואיש, אשר יקח את-אשת אחיו–נדה הוא; ערות אחיו גלה, ערירים יהיו.
תדייק ההבדל בין בהמה לאשה.. לא כתוב על הבהמה חטאו ישא.. על האשה כן
explain
because thats somethign a ish does
בדבר ששייך לאשה הוא מתחיל ואשה
לא הבנתי
אני לא מבין אם יש בכלל בשפת המקרא אדרעס
זה בדרך כלל מנוסח כמו חוקים שאינם פונים לאף אחד
רק מתארים
אתה יכול להגיד שהמציאות שרוב הדברים תלוים באיש זה פטרארכי ,
אתה גם יכול להגיד שזה שדרכו של איש לעשות מלחמה ולא אשה וכו׳ זה פטריארכי
אבל זה לא קשור לנקודה זו
הנוסח איש איש שווה מבחינה לשונית בדיוק ללשון ואיש או-אשה, כי-יהיה בהם אוב או ידעני–מות יומתו; באבן ירגמו אתם, דמיהם בם. {פ}
כנראה זה היה נוהג בנשים וזה לא
אתה גם יכול להגיד שזה שבעברית בסתם אומרים לשון זכר זה פטריארכי
תדבר עם מירב מיכאלי על זה
היא נוהגת לדבר הכל בסתם בלשון נקבה
לערנן פשט מילא,, אבער זה כבר בבחינת יש להקשות בדוחק..
🙂
היא טוענת שזה אותו שאלה
אבל לא אלהים הנושא פה אלא התגלות
הטקסט
Wednesday, October 17, 2018 • ח׳ חשון תשע״ט
אכן
מלך ככל הגויים
נוער הגבעות זה יהודי 🙃
כולם כהנים- מקביל ליתרו שהיה כהן מדין
זה באמת פסוק מעניין מאד
כי כהן הוא תפקיד חשוב מאד
ובסוף גם אצלנו נהיו כהנים וסתם אנשים
וחזל היו נגד זה ואמרו שזה בגלל חטא העגל
וכתר תורה מונח וכו׳
והפסוק אומר שישראל כולם יהיו כהנים
אפשר שהכוונה כלפי הגוים, כאילו עם ישראל הוא הכהן של העולם
“אתה כהן לעולם” (טוב זה חידוד)
אבל ככה יש משמעות פה – תהיו לי סגולה מכל העמים. ומה יהיה התפקיד שלכם, תהיו הכהנים.
משה הולך להתייעץ עם הזקנים – שהם אחד השרים שנמנו למעלה?
ויענו כל העם – דרך הזקנים, או ביטלו את הסדר כבר..
בחודש השלישי – הפסוק מנסה לספר הסיפור מסודר בהדרגה של הזמנים והמקומות. אני מנסה לסדר ומזה להבין פשט כמה פרטים כאן:
1) ביד לחודש הראשון יצאו ממצרים – נסעו מרעמסס לסוכות. סוכות הוא כנראה עדיין ביישוב ולא היה צריך הגנה.
עכשיו הדרך הישרה שלהם לבוא לארץ ישראל היה דרך ארץ פלשתים, אבל הם לא נסעו שם אלא הלכו דרך ה*מדבר* כי אמר אלהים וכו׳
2) ולכן נסעו משם לאיתם שהוא ב*קצה המדבר*. ושם כבר צריך הגנה והשם הולך לפניהם בעמוד ענן ואש וכו׳.
3) הדרך שלהם לכאורה היה להמשיך לתוך המדבר עצמו, אבל השם אומר להם שיחזרו לכיוון מצרים – היפך כיוון המדבר, ויאמר פרעה *סגר עליהם המדבר*, ולכן נסעו אל פי החירות שהוא על ים סוף.
בים סוף השיג אותם פרעה ושם היה קריעת ים סוף.
4)מים סוף יצאו שוב לכיוון המדבר, והלכו תחילה דרך שלשת ימים ב*מדבר שור*
5)בסוף שלשת ימים הגיעו למרה, וזהו בעצם המסע הראשון שלהם במדבר אחרי שיצאו שוב מים סוף, ולכן שם נסהו פעם ראשונה שיכולים להתקיים שם. במרה היו המים אבל היו מרים ומשה המתיקם.
6)ממרה נסעו לאילים ושם היה הרבה מים ותמרים, אכלו ושתו את זה. כנראה שזה לא ממש במדבר או שזה oasis במדבר ולא נקרא מדבר.
7) בט״ו לחודש השני נסעו משם אל *מדבר סין*. פה כבר הם ממש במדבר ואין מה לאכול ולשתות. כי באילים אכלו מהתמרים, וזה הפשט שלא הוצרכו למן עד עכשיו ולא כמדרש שנשארו מעוגות שהוציאו ממצרים. לכן הם צועקים בפעם הראשונה כי הוצאתנו *אל המדבר הזה*. עד עכשיו לא ממש היו במדבר. וניתן להם מן ושליו. מה עם מים? אולי נשאר איתם מאילים.
8) ממדבר סין נסעו לרפידים ושם כבר לא היה להם גם מים. לכן צעקו למשה. פה בפעם הראשונה נעשה להם נס עם המטה והוציא להם מים מן הצור בחורב. (עוד שם למדבר סין?). ונקרא שם המקום מסה ומריבה.
ברפידים היה גם מלחמת עמלק.
9) בחודש השלישי נסעו מרפידים אל *מדבר סיני*. ופה הם נשארים למשך זמן.
לפי הסדר שעשיתי מובן כל התלונות שלהם שאינו סתם חוזר על עצמו.
בפרשת מסעי יש סדר אחר למסעות ומסתמא כבר הקשו ופירשו.
מאת הרב שמעון ברנסדורפר:
https://tanach.club/929/69/
ויחן שם ישראל – כאיש אחד בלב אחד
ויחן שם ישראל, רש״י עומד על זה שהכתוב בחר להתבטא על בני ישראל בלשון יחיד, ומפרש שבני ישראל היו כאיש אחד בלב אחד, אבל רש״י לא טרח לפרש לנו למה דוקא כאן כשאנו עומדים לפני מתן תורה בחרה התורה להדגיש את זה שבני ישראל נהפכו לאיש אחד.
כמו כן אנו רואים בפרק זו, שבני ישראל נהפכו להיות עם, והייתם לי סגולה מכל העמים, ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש, משתמע שזה היה שלב חשוב וקריטי לפני נתינת התורה. כלומר, התורה לא היתה יכולה להינתן לקבוצה של אנשים שעלו ממצריים לולי העובדה שהם עם אחד.
ישנם דתות רבות בעולם, ואולי אפילו פופולריות יותר מדת היהדות, אבל כפי הנראה דתות אלו אינם מיועדות לעם מסויים, אלא עצם העובדה שמישהו מצטרף לדת הרי הוא חבר ושייך לקבוצת שומרי דת זו. אצל היהדות, הדרך היחידה להצטרף לדת היא רק אחרי שמצטרפים ללאום.
רגילים אנו לצטט בשם רבי סעדיה גאון אין אומתינו אומה אלא בתורותיה, כאן אנו רואים גם את ההיפך, אין תורתינו תורה אלא באומתה. וכפי שאנו אומרים בהגדה של פסח אילו קרבנו לפני הר סיני ולא נתן לנו את התורה – דיינו, אולי הקירוב להר סיני, היא מה שאנו לומדים בפרק הזה, השלב שבו נהפכו אנשים שונים יחידים להיות עם אחד.
ולמה באמת חשוב כלכך פרט זה? למה התורה לא יכולה להינתן לאנשים פרטים אינדובידואליים, למה דת התורה שונה מכל עם (כפי שטען המן)?
אולי אפשר להסביר זאת כך: האדם שאינו דתי דוגל בבחירה חופשית, הוא רואה את עצמו כבנאדם שמחליט החלטות בבחירתו הבלעדית לבד. ברגע שהאדם מקבל עליו את עול הדת, הוא מכיר בכך שקיים דבר גדול יותר ממנו, הוא מכיר בקיומו של האל היודע את הכל, שזה בעצם תפיסה דטרמניסטית. אמנם בנוסף לכן, הוא מכיר גם בבחירתו, כי אם לא כן – הרי לא נותר מקום למצוות הדת.
ברגע שהאדם מוכן לקבל את התורה הוא נכנס לתוך הקונפליקט הקיומי של בחירה לעומת ידיעה, הוא אינו יכול שוב להכיר בעולם דטרמינסטי מוחלט. לכן ההבחנה היא שבכל הנוגע לעולמו הפרטי עליו להסתכל על העולם כבעל בחירה, אבל בכל הנוגע לזולת או כל דבר שמחוץ לעולמו הפרטי, הרי הכל מתנהג בצורה דטרמניסטית.
היהדות תובעת מאיתנו להסתכל על כל העולם שמחוץ לעולמו הפרטי כחלק מהתוכנית הגדולה, או בשפת החסידות – כחלק מאלוקות. כל אירוע שאינו תחת שליטתינו – הרי היא חלק מתוכנית האלוקות, כולל מה שהיה תחת שליטתינו בעבר אבל כבר אינו תחת שליטתינו בהווה – הכל היא חלק מהוויה הגדולה.
מטרת הדת היא ההכרה בקיומו של אל, וכשהאדם מכיר בכך הרי הוא מתאפס, הוא מתבטל כליל ומתמזג אל תוך האלוקות, הוא מכיר בכך שהזולת הוא גם חלק מכל ההוייה הגדולה, ומשכך כל האומה מתאחד להיות כאיש אחד.
התורה אינו יכולה להינתן לאנשים יחידים, אלא לעם אחד שמתנהג כאיש אחד בלב אחד. כלומר, כדי לקבל את התורה דרושה ההכרה היסודית בתוכנית הגדולה, האדם הדתי נדרש להתבטל ולהתמזג אל תוך התוכנית האלוקות, ורק כך אנו נהפכים להיות אומה אחת.
הוא הוסיף לו ענין כהנים ואהרן פה
למעשה יש פה עוד נושא.
מקודם אמר השם שיגביל את ההר ולא יגעו בו כי סקל וכו
זהו הגבלה מעשית כלמר עשו גדר כנראה ועונש סקילה הוא בידי אדם לכאורה
עכשיו בשעת מעשה השם אומר למשה חשש חדש שיהרסו לראות אותו. זה לא הוזכר מקודם. כלומר שיש איזה תאווה שיהרסו לראות. כמו שהיה כנראה בסוף לפי פרשת משפטים. ומה יעזור הסקילה אם יתגבר התאווה גם השוטר שאמור לסקול יתאווה..
ומשה עונה להשם כן אבל כבר עשינו גדר וגבול ולכן לא יוכלו לעלות בפועל ומה זה משנה שיש תאווה.
ועל זה אומר השם נו באמת.. אתה והתירוצים שלך. לך ותעיד בהם.
זה נשמע לי כמו הוויכוח שסיפר לי מישהו שהתוכח עם ראש ישיבה אחד אם בישיבתו חוטאים, כי הראש ישיבה טוען מה יש לי גברים וסייגים טובים ולאף אחד אין אצלי מחשבה זרה..
יש וורטל חסידי כזה שהשם חזר לכל האומות ואמר לכל אחד שאסור התאווה שלהם ואמרו לא..ומה אמר לישראל? שמצות הגבלה זה נגד התאווה שלנו..
ו
ובאמת אולי לא עמדו בזה ועשו עגל וכו׳
מן הסתם ביקורת המקרא יש לו תירוץ קל פה שזה שתי מקורות…
זה אומר המקור השלישי…
🙃
כן זה סתם היה בדיחה ..
Wednesday, May 11, 2022 • י׳ אייר תשפ״ב
מה כולם כתבו פה סודות וכבר מחקו ..
כן זה פירוש איזביצה בשם הזוהר. הרמב״ם אומר בדיוק להיפך…
רמ״י אומר שהניסיון היה כי אברהם לא היה בטוח שהשם מדבר איתו, כי אם היה ברור מה הניסיון
הרמ אומר שהניסיון הוא להראות שהנבואה וודאית מספיק לעשות דבר כזה
בעצם הרמ מודה שזה לא ניסיון ..
מצד שני היה אומר שהפירוש. איזביצה הוא הזיה, אם זה לא וודאי אז מה אתה עושה…
כי הוא מפרש ניסיון מלשון דגל נס , שזה להראות לנו לא שזה מבחן