שמות טו – דברים מקבוצת הדיון

Thursday, May 05, 2022 • ד׳ אייר תשפ״ב

מצוותיו אין פירושו כמו שאנחנו חושבים, מהרשימה של תריג מצוות, זה פועל, מה שהוא יצוה

שמירת חוקיו היינו לכאורה קרבן פסח או דומיו . חוק היינו מנהג קבוע, לכן שייך עליו שמירה. שמרתם את העבודה הזאת. כלומר תשמרו שימשיך המנהג.

לפי זה אפשר לומר גם מצוה כמו דבר אל בני ישראל ויסעו זה מצוה, וכדומה, כלומר מדובר על לשמוע בקולו, לאו דווקא מצוות קבועות

נראה שהיו מחלות במצרים שחלו בהם גם ישראל, כמו למשל מחלה של כינים שלא נאמר בו הפלאה, לא שזה בדיוק מחלה.

יש במצרים דימוי רפואה ומחלה בכלל?

Friday, May 06, 2022 • ה׳ אייר תשפ״ב

וגם רגע אחרי ש*מרים* שרה על הים..

בכלל לא פירשנו פה את שירת הים..

אשירה לה׳ – התחלה מתוך אני אישי. להלן אצל מרים כתוב שירו לה׳, זה כבר קריאה של השליח ציבור. לכאורה היה מתאים שהקורא אומר שירו לה׳ והם עונים אשירה לה׳. אבל לאו דוקא שזה עבד כך.

כי גאה גאה, סוס ורוכבו רמה בים – זה נראה עיקר השירה כמו שמרים חוזרת עליו. הסוס והרוכב הטובעים בים זה התמונה הכי מרכזית בסיפור פה.

עזי וזמרת יה – מתוך פסוקי תהלים וישעיה נראה שגם זה הוא מן הפזמונים שהיו נאמרים בשירה, שהשם הוא הוקף שלי, מה זה ‘וזמרת׳ איני יודע׳

הסגנון הזה גם רווח, ויהי לי לישועה. הכוונה הוא הושיע אותי אבל יש כאן תנועה פואטית שהופך את זה יותר אישי – אתה הוא הישועה שלי.

זה אלי ואנוהו – זה אחד מכמה פסוקי קבלת אלוהות בשירה זו, זה כמו הכרזה עכשיו שהושיע אותי הוא אלי, ואני גם מזהה אותו בתור אלהי אבי. שזה לא טריוויאלי כפי שראינו בתחלת וארא ועוד. כאשר נגלה לו ישועה זו אז אומר אני מקבל אותך באלוה, ואתה הוא גם אלהי אבותי.

ה׳ איש מלחמה ה׳ שמו – זה גם הכרה או הודיה בשם זה הויה, ומשמע בכלל ששם זה היה שייך למלחמה, זה עיקר השבח פה גם שה׳ נעשה המצביא שלהם ה׳ ילחם לכם, ה׳ שמו זה לכפילות השיר הוא חוזר כאומר אכן אתה הוא השם, או אולי יש משמעות בשם הזה שמתאשר כאשר הוא איש מלחמה.

ועכשיו מספר מה עשה, מרכבות פרעה, תהומות יכסיומו, ואז קורא על זה את שמו – ימינך נאדרי בכח וכו׳. וכך הסדר עוד פעם ועוד פעם. אתה עשית כך וכך. אתה אכן כזה גיבור.

וברוב גאונך – כמו חוזר לתחילת הענין כי גאה גאה, במה אתה גאון, שהרסת קמיך. ופה יש דימויים יותר גופניים של הכעס, כאילו הרוח שנשבה והפכה ים ליבשה נשבה מתוך רוח אפו, וכאילו האש שנשלח ויסר את אופן מרכבותיו הוא חמימות חרון אפו ששרף אותם כקש.

אמר אויב – זה רעיון הונהפוך הוא. הוא אומר האויב היה בטוח שינצח והאמת גם אנחנו היינו די בטוחים שהוא צודק. כל התצפיות הראו ארדוף אשיג אחלק שלל וכו׳. אבל אתה כמו בנשיפה אחת הפכת את זה, רק הפרחת קצת אוויר והם צללו כעופרת במים

והוא מסיים קטע זה בקריאת שמו והפלאת גודלו על זה, שזה גם מין קבלת עול או הודיה, מי כמכה!

גם הסידור שלנו אוחז ככה שמי כמכה הוא כמו עיקר ההכרזה של השירה, ואחר כך יש עוד הכרזה כזו ה׳ ימלול

רק לפי הנראה פה היה צריך גם להגיד שימינך ה׳ נאדרי הוא כזה ולא זוכר כעת רמז לזה בליטורגיה

נורא תהלות בפשטות שיש עליך שבחים נוראים וגדולים

נטית ימינך – חוזר לדימויי היד, וירא ישראל את היד הגדולה, ימינך נאדרי בכח, מהו תבלעמו ארץ? נראה שזה מתייחס ל׳וינהיגהו בכבדות׳, המצרים נתקעו בבוץ של הים, זה בכלל נראה עיקר או מעיקרי הים, גם נטבעו אבל גם היה הרבה בוץ שתקע את המרכבות, וזה נקרא תבלעמו ארץ.

נחית בחסדך – זה מתייחס לעמוד הענן, שהוא הענן שהטביע אותם בארץ (שמא עמוד האש או ענן בעצמו נקרא ימינו וידו?), כמו שהטביע את המצרים בים כך הנהיג את העם שגאל, היה צריך להגיד פה שניהל אותם דרך הים ביבשה אבל השירה בכלל מתעלמת מנקודה זו, (וכאמור גם הכתוב שלשה פעמים שהלכו ביבשה מתוך הים ניתן אולי לפירוש), וכבר קופץ כאן הלאה אל כל המסע שלהם עד נוה הקודש שזה ארץ כנען או אפילו ירושלים, לא יודע לאיזה מקדש השיר מתכוון, אפשר גם שילה וכדומה

בכלל דימויי קריעת ים סוף בהלל ובישעיה גם תמיד מבטאים את זה כחלק מן המסע לארץ, הים נס וההרים רקדו, לא כאיזה נס נפרד עומד בעצמו של קריעת ים סוף. ובאמת כך גם בשירה זו

(תמיד אני מהרהר איך אנו יודעים שההרים רקדו זה ביטוי פואטי והים ראה וינוס זה ממש קרה,.)

שמעו עמים ירגזון – המפרשים שתקועים במעמד קריעת ים סוף חושבים שזה כאילו פחדו מה׳ שעושה כאלה ניסים, אבל זה לא הפשט. גם לא במה שאמרה רחב. הכוונה ראו שישראל מנצחים את אויביהם והם גיבורי מלחמה וה׳ איתם, אז בוודאי שכל העמים שבדרכם מפחדים. אני מתכוון זה לא סתם ה החזק העושה ניסים הוא איתם, זה גם יותר ספציפי הם מנצחים במלחמות שלהם כפי שאני מסביר שהים סוף היה מלחמה.

ולכן גם זמן הירגזון הזה הוא לאו דווקא באותו זמן אלא בהמשך הזמן כאשר עברו עמך, וזה הכתוב עד יעבור עמך וכו׳, במילים אחרות בכל מקום שעבר העם הזה כולם רעדו כי הם גיבורים מנצחים.

עד יעבור יש בזה משמעות של הביטוי עברו בים, עברו במדבר, עברו עד מקומם.

מעניין הביטוי נטיעה בהר נחלתך, לכאורה הר פה זה לא הר מסוים אלא חלק הארץ שנקרא במקראות הר, the highlands

ושם מכון לשבתך פעלת, חוזר לדימוי היד, היד הושיעה במצרים היד גם בנתה את המקדש. כמובן בפועל בני אדם בנו אבל זה האמונה או הביטוי כאילו הוא בנה בידו את המקדש של עצמו. (לכן גם המקדש שיורד משמים זה ככה..)

ה׳ ימלוך לעולם ועד זה קבלת עול מלכות השלישי והאחרון, והוא קובע מלכותו לנצח. וייתכן גם בהקשר למקדש הזה שבו בבית מלכותו ימלוך לעולם, כמו שאומרים בפסוקים מקבילים ימלוך ה׳ לעולם אלהיך ציון לדור ודור.

וזה מלכות ה׳ היחידה בחומש.

כי בא – זה כבר לא מן השיר כפשוט מהסגנון וגם סדר הכתיבה בתורה אוחז כך, אלא כי פה חוזר לכותרת בתחילת השיר, אז ישיר משה… כי בא סוס פרעה. וזה מדרך הסגנון שכופל אותו דבר שלשה פעמים לפני שקרה וכאשר קרה ואחר כך בכי כזה, במיוחד במקומות חשובים .

אבל גם מוסיף ובני ישראל הלכו ביבשה שהוא לא הדגש בשירה

מרים הנביאה אחות אהרן, זה תואר שלה. כבר שאלו למה לא אחות משה. לא יודע. דמות מעניינת מרים נזכרת בתורה בכלל שלשה פעמים פה ובפרשת בהעלותך בלשון הרע שלה ובמיתתה (וכן פעם אחת ביחוס בפרשת פנחס) כאילו זה הסיפור שלה היא נולדה והיא שרתה שירה והיא דיברה באחיה והיא מתה… אנחנו משלימים לבד שהיא גם האחות שעמדה על משה בתיבה אבל שם שלה לא כתוב שם.

כנראה כל זה היה כפי המנהג שהגברים או מי שהיה המשורר שרו והנשים היו מתופפות ומחוללות. זה תמיד זוג תוף ומחול מישהי מתופפת וכולן רוקדות משהו כזה. ומרים היתה המנהיגה של הריקוד כנהוג.

וגם הם ענו שיר ותען היינו גם ביטוי של עניית השיר בקול או משהו כזה, הם לא שמעו עוד על האיסור החדש של קול באשה לפי הפירוש המקובל היום…

יכול להיות שנביאה שייך לתפקידה פה שנביא הוא גם מי שיודע לשורר וכדומה,

אה אחות אהרן זה בעצם כמו אחות נביות, האב מת כבר ואהרן היה נחשב ראש המשפחה

כך משמע גם בהמשך עד אנה מאנתם לשמור מצוותי