Tuesday, December 04, 2018 • כ״ו כסלו תשע״ט
כבר אמרתי את זה אבל מה לעשות שכך כתוב.. גם אוגסטינוס לא היה משוגע הוא הגיע מאיזה פסוק בתהלים הן בעוון חוללתי וכו׳
לא אמרתי שזה חטא להוליד אדם.. רק שאדם זה בעיה
זהו שאני מראה פה שאשה מביאה קרבן כפרה וטהרה על משהו שהוא כלל לא חטא
חטא לשון חסרון או משהו כזה,
כמו שכתוב בספרים, זה לא אשמה
זה אני אומר שאעפ שזה מאד יפה זה גם מאד מלוכלך ומתאים שצריך להיטהר מזה
צריך אשר יצר
ובמקדש היה צריך טבילה
אני מפרשד כפרה כטהרה
זה מושג קרוב
לפי דעתי גם קרבן חטאת הוא ניקוי ולא חרטה
Tuesday, June 28, 2022 • כ״ט סיון תשפ״ב
טוב אז מה אני מבין בפרק הזה, נראה לי כתבתי פעם קצת באתר שלי, אכתוב עוד פעם לפי הנראה היום
קודם כל השאלה אם ובאיזה מידה מדובר בכלל בדבר אחד בכל הפרשיות האלה, באופן כללי יש להם הלכה אחת וגם דינים דומים אך זה נחלק לכמה פרשיות בפרטים שונים ואופני בדיקה שונים וכו׳, אז היינו אומרים משפחה אחת של מחלות או משהו כזה, אבל באמת אין יודעים בדיוק על מה מדובר וכו׳ ובמיוחד קיבוץ כל הסתמינים לנקודה אחת הוא מן הדברים הכי משתנים במדע הרפואה כי זה תלוי לפי התאוריה מה דומה למה, ובזמן התורה לא היה להם מדע לא כמו שהיה אחר כך בזמן חזל ולא כמו שיש היום אז זה עבר תמורות רבות ומסתמא אין ענין אפשרי לנסות לברר בדיוק
רק זה אנחנו יודעים באופן כללי בכל ההיסטוריה של הרפואה, מאז כתבי היפוקרטיס ועד היום ובעצם גם התורה בענין זה ובעוד עניינים, שמחלה שלא היה נודע לה הסבר באופן טבעי תמיד היה נתפס כמשהו אלוהי. בכתבי היפוקרטיס יש ספר שלם על ‘המחלה האלוהית׳ שהוא הלפורסי שהשבעים מזהה עם הצרעת של התורה, (והוא טוען שלא אלא זה טבעי פחות או יותר..) גם אם בזמננו מערערים על זה לא ברור לי שזה כזה משנה כי עכפ זה היה נתפס כמשהו מסתורי ואלוהי. זה בכלל לא רחוק הרי מכה גם בזמן התורה ידעו אם מישהו מכה אותך אתה מקבל מכה אז זה ברור, אבל כל מיני מחלות אחרות ממש עד אתמול לא היה לאף אחד מושג מאיפה הם, והם באמת סוג של פלא. למשל דבר ומגיפה נקרא בתורה תמיד ממש ‘למות ביד ה׳, וכולם יודעים שזה באמת התחושה, רק היום יש קצת תאוריה איך זה עובד וכבר בזמנים קדומים היו תאוריות שונות טבעיות לזה ועדיין לא יודעים לגמרי ברור איך זה מתפשט
הכהנים כבר במצרים העתיקה היו פחות או יותר גם הרופאים, וזה מאד הגיוני, גם בזה שהוא יודע להתפלל אבל גם בזה שהוא יודע להתנהל עם המחלות, והיה בטח מסורת של רפואה מה עובד וכיצד לאבחן שעבר בין הכהנים, זה הפשט של והובא אל הכהן שחזל הפכו לאיזה גזירת כתוב לא מובנת, אבל זה פשוט כי מקצוע הרפואה תמיד היה נחשב מקצוע שצריך שימוש, ולא מספיק ללמוד מן הספר. ובאמת הכללים הכתובים פה בטח יש להם עוד כללים וכללי כללים, על דרך שאמר רב שגדל אצל רועי בקר שמונה עשר חודש ללמוד חילוקי המינים כך צריך שימוש לדעת מה הכוונה שער שחור וכמה ואיפה ומתי זה לא הלכות כלומר זה הלכות אבל זה שימוש רפואי שצריך, והכהן היה יודע מה כן ומה לא, עכשין יש סתם הלכות למדנות לפלפל ולא יותר
וכבר בזמן חז״ל באמת דיברו על צרעת כמחלה נורמלית פחות או יותר והזהירו (יש רוצים לומר שמה שחכמים קוראים צרעת איננה אצלם צרעת של התורה ואיני יודע הכרח לזה, גם אם אצל חזל יש עוד כמה סוגי צרעת ונגע ובעלי ראתן וכו׳ מכל מקום זה הכל אותו משפחה כפי המשפחולוגיה העתיקה..) וברור שחבכמים כבר חשבו שיש סיבות טבעיות לצרעת ואף הזהירו ממה שידעו שגורם לצרעת בחומרה כי זה היה מחלה קשה שקשה לדעת איך בדיוק ליזהר מזה אז נגרמים מזה חומרות יתירות של הרחקות, והם לא עלה בדעתם שיש לחפש בפרשת תזריע מצורע מה לעשות, הגם שיש איזה תירוץ הלכתי כי אין כהן וכדומה זה סתם, האמת הוא כי השתנה התפיסה וכנראה כבר לא נהגו הדינים האלה הרבה זמן מאז שנשכח מסורת הכהנים על זה או משהו ולמדו מרופאים דרכים אחרות.
ונכון שדיברו גם על סיבות של שכר ועונש אבל זה כבר פשוט שאצל חכמים זה לא סתירה, (האמת לא ברור לי, לנו ברור שזה מין סיבתיות כפולה אבל עד כמה אצל חכמים זה או זה או זה כפי תפיסה פשוטה לא ברור לי) שהמחלה נשלח כעונש וגם הוא על ידי סיבה טבעית. (אולי אני טועה בכל זה והנה רמבן עדיין רוצה שנלך לכהנים ולא לרופאים בעצם..) או עכ״פ כך נתפס לי.
אבל האמת מה חזל חושבים על מי אשם במחלות צע יש מבחינה משפטית בבא קמא שזה נחשב אונס ובברכות זה נחשב ייסורים רק השאלה עם עון או בלי עון וכו׳, אז צל״ע
צ״ל שזה נחשב פשיעה
ובאופן כללי בעולם העתיק לפני החקירות אין הבחנה בין זה קורה באופן טבעי לזה קורה באופן סגולי, או זה רפואה טבעית וזה סגולית, אלה המצאות חדשות יותר, אז זה לא קשה אם צריך דווקא לזרוק דם שבע ימים וכדומה וזה נשמע סגולה ולא טבע. כי מה הטבע באמת מוזר לזרוק חיסון לא יותר סגולה רק אנו יודעים כיצד זה עובד אז בזמנם חשבו שככה מתנקה השד שגורם לצרעת או מה, זה לא דברים רחוקים בכלל ואנחנו רואים כל דרכי הטיהור פה חוזרים בכל ההקשרים האחרים שצריך טהרה, וזה תמיד מין ענין טבעי סגולי כזה שהרכיבים האלה מנקים איכשהו, אפשר למצוא רמזים של גאווה וטהרת המידות וכדומה אבל למה, זה מין תרופה רק לאו דווקא תרופה שהרופא שלנו היה מבין..
(הרמבן סותר את עצמו קצת נגעי אדם הוא חושב שהם מחלה ונגעי בתים נראה לו נס ואין לי מושג למה וכי חסרים עיפושים שנדבקים בקירות בתים וכדומה, וגם בנגעי אדם נראה לו שיש בזה איזה השגחה ואני לא מוצא מכל זה בפשט, זה פשוט מחלה שמגיע איכשהו נכון לפי כללי שכר ועונש מסתמא חטא אבל אפשר גם לא נזהר מטומאה ונדבק איכשהו, ודרכי הטהרה הם פשוט לחכות שזה עובר ואז מטהרים כפי סדר החיטוי שאיננו סדר תשובה, ובפירוש כתוב ‘נרפא הנגע׳ ומסתמא ראוי לעסוק ברפואות כפי הענין או לרחוץ במי הירדן כנעמן..
כל זה סתם להבין באופן הכי כללי, רק זה עדיין לא מסביר מה כל הפרשה מדברת מה כל הסוגים והסימנים וההסגרה וכו׳, אז הנראה לי זה ככה
מי שמצורע לא צריכים פסוק להזהיר אותו לצאת מן המחנה, ואנו רואים במקרא שנהגו כן המצורעים להיות בחוץ וזה מסתמא היה נוהג מקובל כפי שעדיין היה מקובל במחלות שהיו מדבקות או שנתפסו כמדבקות. ואם הפסוק אומר והצרוע אשר בו הנגע ראשו יהיה פרוע וכו׳ לא ברור שזה בכלל נקודת חידוש אולי אפשר שזה מוסיף או מחדד איזה פרט אבל עיקר השילוח והבידוד הוא ענין פשוט שהיה מקובל גם בלי הפסוק.
רק מה עיקר המאמץ של כל הפרשיות, הוא שהם לא מדברים כאשר יש לו צרעת ברור בכלל. כל הסיפור פה הוא שיש מצבים שונים שהיו נתפסים כהתחלות של המחלה שיכול להתפתח לכדי הצרעת הגמור. ולכן מתחיל הפרשה אם יש לאדם שאת או ספחת. שאת וספחת ובהרת הם לא שמות של נגעים. הם מיני תופעות של שינוי מראה בצירוף עוד איזה תסמינים שלפעמים מראים שמתפתח המחלה. אבל לפעמים זה סתם משהו בנאלי, מכל מיני סיבות. אז התורה רוצה מצד אחד להזהיר שאם זה באמת המחלה אז צריך להתרחק כבר אז. אבל אם לא צריך לדעת כיצד להבחין. ורוב הדינים הם כיצד מבחינים בין זה לזה.
לכן ההסגרה שנוהגת ברובם הוא פשוט מין סגר של זהירות כזה, ולכן טומאתו קלה ולא צריך כל טקס ההטהרה רק בשעת מעשה צריך לנהוג ככל חומר ההרחקה, אבל אחר שנתברר שזה לא היה תמיד יש בסוף הפרשה שם מה זה היה, טהור הוא, וכדומה. זה בכלל סתם היה נדמה התחלת המחלה אבל זה היה משהו אחר.
בדיוק כל הפרטים קצת קשה לעקוב אבל ההגיון הבסיסי בהם תמיד יש לו השוואה. אחד הדברים שבודקים תמיד זה אם זה גודל. שאז זה סימן שזה משהו מתפתח וממשיך. אם זה סתם איזה צבע לבן או אדום או משהו אז זה יכול להיות תוצאה של מכה או משהו אחר וזה לא בעיה. תמיד הגידול בנגע מראה שזה התחלה של נגע אמיתי ולא סתם.
עוד דבר ששווה בכמה הבחנות זה אם יש בו איזה חיות שנשאר, כי לפעמים יש אפלו שהיה פעם מחלה אבל המחלה כבר מת ולא מסוכן, אז כל מיני בדיקות אולי גם השער המדובר כל הזמן בודקים אם זה מחלה חיה שעוד קוטלת את השערות ומתפתחת או שזה לא משפיע על השער והבשר זה רק איזה צבע או משהו
עכשיו אעבור בקיצור
פרשה ראשונה הוא על צבעים שונים, שהוא בעור בשרו ‘לנגע צרעת׳, הכוונה לפירושי חשד נגע צרעת, אז יש סימנים של שער ועמוק מעור הבשר שלא ברור מה השני לפחות, אבל זה נראה לי איזה הבחנה אם זה באמת מחלה או סתם שאת או בהרת, כפי שלהלן יש פרשה שלימה על בהרות בהרות לבנות שזה לכתחילה טהור, ומה בדיוק ההבדל לא ברור אבל יש כזה דבר שאם זה היה נראה ככה ברור שטהור ואם ספק אז צריך לחכות. ואם אין סימן ברור אז מסגירים ובודקים אם זה גדל.
שבעה ימים נחשב מאז ועד היום כפרק זמן הראוי שמחלה תתפתח או תעבור שלב, לכן תמיד זה נמדד בפרקים אלה. קודם כל ראה ומדד ובודק אחר שבעה אם צמח עוד. ואם זה עדיין ספק אז עוד פעם אותו דבר ואם אז לא גדל זה כבר חזקה שזה לא גדל ולכן ככל שזה כן גדל בטל החזקה וטמא
הפרשה השניה נראית לי היחידה שמדברת על מקרה שבאופן ברור היה נגע צרעת. רק השאלה הוא אם הצרעת כבר הלך. לכן אם יש בשר חי אז הוא ‘צרעת נושנת׳, כלומר נכון ישן אבל עוד פעיל והוא טמא
ונראה לי שזה מסביר שכולו הפך לבן טהור, כלומר כל העור מת או משהו אז אין עוד מחלה חיה מתפשטת, משא״כ אם יש איזה בשר חי אז סימן שהמחלה עוד חיה וזה טמא
פרשה שלישית מדברת על שחין (שהוא מובחן מצרעת איכשהו, ידעו מה זה שחין ומה זה צרעת אם כי יש ביניהם איזה קשר) אבל לפעמים נשאר מזה רושם וזה אכן יכול להתפתח לצרעת , וגם פה יש סימנם של שער ועומק מראה הנגע (דבר שאף אחד לא יודע מהו זה מהמסורות ששכחו..) ושוב הבדיקה הרגילה של שבעת ימים. בשחין יש קולא שלא צריך לחכות שבועיים כי יש ריעותא שזה היה שחין ולא רגיל שזה מתפתח לצרעת אז פעם אחת מספיק לוודא שזה לא גדל ואז נודע שזה לא שום דבר אלא ‘צרבת השחין׳.
ובאופן דומה פרשה רביעית אם היה לו מכות אש, יכול להתפתח בזה צרעת ואם אין סימנים וגידול אז סימן ‘שאת המכוה הוא׳
פרשה חמישית זה בראש או בזקן, ששם כנראה נמצא סוג מיוחד של צרעת, ולכן יש בו דינים מתאימים אליו להתגלח ושער שחור או צהוב דק וזה נקרא נתק
פרשה שישית בהרות כבר הזכרנו
פרשה שביעית זה היה איזה הוה אמינא שאיש שנמרט ראשו זה דומה לצרעת, הרי היה לו שער שחור ופתאום יש עור לבן. קמשמע לן שזה נורמלי לפעמים נעשה אדם קרח או גבח . גבח נשמע כמו שקורה לגברים על פי רוב שמתקרח מצד פנים וגבח זה להיפך מאחור
אבל לפעמים באמת זה כן נופל על ידי שחין ורואים שם נגע לבן אדמדם ואז זה נקרא ‘צרעת פורחת׳ וזה טמא
הצרוע לא מתלבש יפה ולא מסדר את שערותיו, יכול להיות זה פשוט מין עצה טובה כי הבגדים שלו נטמאים אז שישתמש בבגדים ישנים, כמו הנדה שלובשת בלאות. או שזה מין סימן שהוא מורחק מחברה אנושית שככה תמיד מי שקורע בגדיו אומר אני לא חלק מהאנושות, והוא עוטה על שפם זה לא ברור, יש ראשונים שאמרו שילבש מסכה כי הבל פיו מוביל את המחלה.. אבל בפשטות זה כמו עטיפה שנזכרה באבל, גם איזה מין דרך לא נורמלית להתלבש שכאילו הוא לא שייך לחברה
והוא צועק טמא זה פשוט שיתרחקו ממנו, לא שצריך לקרוא כל היום רק מה כפי הענין
ומסתמא גם בנידה האמת כטעם השני שלובשת בגדי נידות כי כאילו לא שייכת לעולם ואין לה עבור מי להתלבש
נגעי בגדים נראה מין עובש, ויש לזה גם שם מיוחד להלן ‘פחתת׳, זה כל השמות שהיו ידועים פעם למה הם רומזים, וגם בזה המבחן העיקרי זה אם זה מתפשט שסימן שהעובש חי ואם לא מתפשט אז זה מת ולא צריך לדאוג ממנו רק לזרוק החלק הנגוע
ויש עוד חידוש בבגדים שעושים שריפה לנגע מסתמא זה כי זה אפשרי לשרוף בגדים, אדם לא שורפים לזרוק אותו מחוץ למחנה זה השריפה שלו..
ויש גם צרעת ממארת שזה עוד סוג דבר, שאם זה מתפשט זה ממארת ואם זה לא מתפשט אבל גם לא עובר בכביסה אז זה פחתת
‘בקרחתו או בגבחתו׳ פה נראה מתאים יותר לקרח או גבח שלמעלה איך הוא נכנס אצל בגדים.. (אולי עור יש לו גם צד שעיר וצד לא שעיר?)
וזה מה כתבתי פעם,
https://yitzchoklowy.com/bible-929/%d7%a0%d7%92…
עכשיו אקרא מה כתבת..
Wednesday, June 29, 2022 • ל׳ סיון תשפ״ב
וארבעה אנשים היו מצורעים
זה גם מוזכר בגמרא שהצרעת שבימיהם נתפסה כמדבקת מאד
אני פחות משוכנע מן הטענות שבימינו שזה לא יכול להיות מה שחשבו מאז העת העתיקה שזה כי זה לא מתאים לאיזה פרט בפסוקים
יש פה איזה דבר שמאוד חשוב עבורו לשלוח מהמחנה ולעשות טקסי טהרה וכו׳. ויש גם מחלה מסוימת או משפחת מחלות מסוימות שאנחנו יודעים לפחות מן העת העתיקה שנתפס בכל העולם כך. ואכן המתרגמים העתיקים ונראה בעיני שגם חכמים זיהו ביניהם. אז יש לך קושיא מה השער הלבן. זה קשיא. אבל זה לא מספיק בעיני להמציא שזה איזה משהו אחר לא נודע
יכול להיות שהשתנו הטבעיים וזה לא מופיע בדיוק כפי שהופיע אז וכו׳
זה לא ראיה
לפי מה שהסברתי
יש מדרגות שונות נעמן עוד לא היה בשלב הסופי
אז גויים לא צריכים לשלוח
אבל התורה מחמירה על ישראל גם בשלבים הראשונים שפחות מסוכנים בפועל
בכלל יכול להיות שהיה לו צרעת טהור
זה הגיוני כי זה לא מאלץ אותנו להמציא מסתורין
מה שכתבת במאמר שלך למשל שזה הכל שאלה אם זה מגיע מהשמים
. זה. להגיד אחרת נראה לי מוזר ויותר מדאי תלוי בדיוקים מהפסוקים ולשכוח ממה שהיה מקובל
תראה אפילו מחלות פשוטות כמו כאב ראש או משהו אנחנו לא תמיד יכולים לזהות מכתבים עתיקים אפילו שדי ברור שהם מדברים על זה, זה לא דרך להקשות קושיות מפרטים. אם לא היינו מאמינים היינו אומרים שזה הזיות אבל מסתמא זה באמת היה כך רק לך תדע
מצוה מהתורה לשלוח מצורעים זה לא מספיק? לא הבנתי. וזה שמצורעים מן הסוג החמור היו נשלחים מן המחנה לאורך כל ההיסטוריה בכל המקומות זה לא נכון?
זה הרי אפילו גמרא מפורשת בכתובות
לא יודע מה אתה אומר
אתה יש לך הנחה לא נכונה שטומאה ורפואה זה שני דברים
טומאה=מחלה מדבקת
זה מפורש בפרשה
נרפא נגע הצרעת
ואני גם מסביר למה צריך הכהן הסבר פשוט ולא מסתורי
אתה צריך להתייחס לפחות לפירוש שלי ולהרבה ראיות שיש לי למהלך כזה
רוב התורה זה בכלל היגיון כזה
זה מפורש בזוהר 🙂
אבל זה גם הפשט. בכל מקום התורה לוקחת מושג ידוע ופשוט מוסיפה גדרים או לחומרא או לקלא
אין בכל התורה כולה המצאה שזה סתם נופל מהשמיים שככה בלי היגיון
אבל זה נכון, אני חושב שהמתודה שלך הזויה, אתה אומר שאי אפשר לדעת כלום ואז אתה מנסה להוכיח מכל מיני פרטים מוקשים בעיניך על מהות הדבר. זה סתירה..
אגב מנין לך שנעמן לא נשלח מן המחנה לא הבנתי? הוא הגיע לאלישע עם מסכה 🙂
השם לא סתם שולי דברים לטמא אדם
זה לא סתירה מסתמא השם שולח
אבל הוא שולח מחלה מדבקת..
אבל בהגדרה אי אפשר. אם למשל מילגרום צודק אז נו יש דוחק מן המציאות על פסוק שלא מוזכר בו קשקשים אבל מה אכפת לי, זה היה ידוע במסורת שלהם שנשכחה. אין לך דרך להוכיח שלא אלא בהנחה שכן אפשר ללמוד מן הכתוב על הנעלם, הנחה לא נכונה
לדעת עצמך
אתה שואל מן המציאות? לא הבנתי
אני חושב שהזיה לחשוב שהשם שולח דבר לטמא את האדם בלי קשר לשום דבר, זה כן הנחה אולי תיאולוגית שיש לי
ה״אנחנו רואים” שלך זה לא “אנחנו” רואים ” של הפסוק. תצטרך להביא פסוק שמדבר על מחלה מדבקת אחרת,לא להקשות ממה שידוע “לך*
בכלל מי אומר לך שכל אותם המחלות האחרות אינם בכלל צרעת של פה, יש הרי שבעה או שמונה סוגים שונים…
זה המצאה במיוחד שאתה לא מסווג “סוגים” כפי שהיו מסווגים בימיהם
לך תדע אם לבן דווקא בכלל, מפורש שלפעמים זה אדמדם וכו׳. מה אני יודע. לומדים כאן כלום מכלום. המציאות כבר מקור הרבה יותר טוב.
יש לנו כן לפחות מימי חזל
וצריך סיבה יותר טובה מפרט לא מתאים לדחות את הזיהוי של אז
חזל בדיני נגעים לא מתארים מציאות
אני מדבר על הזיהוי שלהם במקומות אחרים
או במילים אחרות מה שבעים אומר
שחכמים סמכו עליו
וכשהם מדברים על צרעת ביניהם מדהרחם על משהו כזה
כן
אתה לא קורא מה אני כותב…
זה לא טיעון אבל ..
זה זיהוי עתיק שעושה סנס לפי מה שהסברתי ולא הבנתי הכרח הגדול לדחות אותו
הבעיה אולי שבימינו לא חושבים שזה מדבק כל כך, נו זה בעיה של רופאי זמננו 🙂
כבר אמרתי שאני לא אחראי על פרטים כאלה
נו הסברתי אל מה אני חושב שזה מתייחס
בכלל אולי כן אין לי מושג
לדעתי הכל מדובר על זיהוי בשלבים מוקדמים
בדקת? אני לא
יכול להיות שזה בכלל ברמת לא קשור לפי דעת רופאי זמננו אבל אז חשבו שזה קשור.
הבעיה שעולם הרפואה ברובו בודק לפי הידוע בימינו
רוב הדחיה לידיעתי מבוסס על זה
לא על חוסר התאמה של מה שחשבו אז למה שכתוב בתורה
ובכלל לא יודעים מה חשבו הרופאים בזמן התורה כי אין מידע
בעצם יש, זה בפרשה שלנו…
שמבינים אותה אחרת
זה עובדה אגב כמובן .. אבל ברפואה המודרנית ממש
הרי הדבר הכי בולט שבזמננו בכלל לא חושבים שזה הכי מדבק
ואילו ברוב הזמנים כן חשבו, למה אני לא בקי
אתה מדי מאמין לחוקרים…
התוצאה זה אותו המחלה
התורה ממציאה אזהרות לפני שזה ברור לכול
תסמינים באמת משתנים כל הזמן בוודאי מזהים אותם אחרת
זה הרי נכון שזה גורם לשינוי צבעים בעור וכו
אנחנו דנים פה בפרטי פרטים
אני לא יודע מה היום שלבים מוקדמים
אתה עושה קל וחומר על מה?
אני לא יודע ולא נראה לי שווה לבדוק בכלל כי אני לא מבין הסימנים שבתורה ולא מאמין שמישהו מבין על סמך הכתוב
אני חושב שהפירוש שלי שמדובר השלבים מוקדמים די ברור מן הפסוקים לעומת זאץ
אתה משקר לעצמך, כי זה לא דבר שמבינים מתוך טקסט בכלל. זה כמו מישהו שקורא בגוגל וכבר יודע לזהות סרטן רק צריך לדון אם זה לבן מספיק. זה מצחיק
כן בהחלט
לבן זה יחסי..
יכול להיות לאו דווקא או דרכי לימוד או מיליון דברים
אני לא יודע
אתה כמו תמיד חי בסתירה מצד אחד לא מכניס נתונים שלא כתובים ומצד אחד מכניס את הנתון הכי ענקי שלא כתוב שזה שאפשר ללמוד משהו מן הכתוב
אני הרי יודע זה עובד ככה בכל מקום
גם בימינו. זה לא חידוש ענקי אן משהו
שאפשר לקחת את מה שכתוב בדיוק ולבנות ממנו סיפור נכון
ספור בטח אפשר לעשות עובדה שאתה מצליח, רק שאין סיבה לחשוב שהוא יותר נכון רק בגלל שהוא מתלבש יפה על הנתונים
וגם אני לא
אתה משום מה אף פעם לא מצליח להבין את זה אני לא מבין
וגם אתה. שיש הבדל בין רפואה לטומאה וצריך לבדוק אם זה משמים וכו׳. כל זה לא כתוב
נו ואני גם קורא את מה שכתוב ויש לי ראיות
כמו מזה שעיקרי הסימנים הם אם זה מתפשט וחי
וכו׳
כי זה סימן שחי
כפי הפרט השני שאמרתי
לא, יש פגמים בעור שהיו פעם משהו אבל הם לא אקטיביים כבר, ולפעמים שינוי צבע זה ממש עור מת
אבל כמובן חי שלי הוא לא הגדרה ביולוגית
אבל תראה איך ברגע אתה קופץ למה שידוע לנו על מחלות שונות
ככה מוזר לי שאת לא תופס את הסתירה פה
דיברנו על זה כבר למעלה
אבל מה הבעיה אכן הפרשה עצמה מדברת על המון סוגים חלקם מסוכנים או רומזים שיהיה מסוכן ונותנת סימנים להבחין
זה הרי ברור שזה הנושא של עיקר הפרשה
הקושיא שלך היא חיצונית, “אני יודע שהסימן שלך לא מספיק”, אז הידע שלך מול הכתוב..
יש מחלות ,בגד
לא יודע מה הפירוש מחלה אצלך
משהו מקביל,
עובד
שמתחיל בשינוי צבע ובסוף כל הבית מתפרק
יש לך הנחה חיצונית מה זה “מחלה”
הם לא חשבו על סוגים כמו שאתה חושב אז לא הבנתי הקושיא
יכול להיות שם כולל כזה לקבוצה שיש ביניהם שיתוף כלשהו, לא מבין הטענה
אבל כן מחלה במובן של משהו שאנחנו היינו קוראים רפואי
אם זה אחד או שניים מה זה משנה
גם נגע זה אולי שם גנרי למכה או משהו כזה
דווקא נגעי בגדים ובתים ראיה יפה שצרעת זה כן לפר
לא, אבל תראה. מה כזה מפחיד בלפרה. שזה מתחיל בשינוי צבע קטנטן בעור ופתאום הידיים שלך נופלות. זה בדיוק המצב של עובש או משהו כזה בבגד או בבית.
מה נו, אתה יש לך פירוש מוקשה שצרעת זה מילה בלי פשר רק פשר הלכתי. אני חושב שאין כזו מילה בכל התורה
ברור שלא, לכן הכהן בודק
במובן ש״קרבן” זה מילה הלכתית . קרבן זה קרבן יכול להיות שיגידו “זה לא קרבן ” כי זה לא עונה לדרישות הלכה, אבל זה כמו שם משותף
נו עכשיו תחשוב לפי דעתי. בהרת זה שם התסמין. ואם הסימנים אז זה כנראה התחלה של צרעת.
בסדר זה עוזר לי ..
זה לא מקשה עלי
זה מחלות שונות אבל זה מביא לזה
או מתהפך לזה
גם בימינו לא תמיד ברור ההבדל בין תסמין לסינדרום למחלה..
יש מחלות (סינדרום) שמוגדרות “הקבוצה כך וכך של תסמינים בסדר כזה”
בוודאי, אני למשל לא חושב שארבעת המצורעים הלכו לכהן. לכהן הולכים רק אם יש שאלה
הסברתי לך שזה ממש אותו דבר
דמיון זה משהו שאי אפשר אף פעם להתווכח עליו
ואיך מילים עובדים.. לא הבנתי בכלל למה לך יש איזה הוכחה פה…
ההסבר שלי יש לו מעלה שאין פה דבר שכל ההגדרה שלו הוא הלכתי, זה המעלה הכי גדולה
ואני לא חושב שיש כזה דבר בכל התורה, אדרבה תמצא עוד אחד..
זה בכלל לא הגיוני שהתורה תכתוב “צרעת הוא” במובן “אני עכשיו אומר לך שיש לזה דין כזה”, אם זה נקרא קריאה פשוטה בעיניך אני לא יודע…
נגע טמא וצרעת המחלה זה אותו דבר
רק מחלה לא מוגדרת כפי שאתה רוצה
בעיה שלך
כן יש להם, בכלל איך אתה יודע שזה לא לפרה
כאילו תחשוב בעיניים של מישהו בתקופת משה רבינו ..
הוא רואה דבר דומה קורה
אז הוא מסיק ‘זה אותו דבר
מה? כי האחרים זה לא מוביל לאותם תוצאות
באיזה מובן לא
הבית נופל
במקרה הסופני שכל הפרשה פה זה הרחקה ממנו
הבעיה שלך
בטח שנופלים
בדיוק דיברתי עם חבר שהיה צריך לשלם עשרות אלפי שולר לתקן בעיה כזו אחרת הבית שלו היה נופל
עובש מאד מסוכן לבתים, יודעים מזה גם היום
אתה כבר מכניס פרטים שלא משנה. מה שמשנה לי זה הלוגיקה של כל העניין . יש משהו שנראה פעוט מוביל לפעמים לתוצאות הרסניות והתורה מזהירה מזה בזמן
אכן רוב המקרים של נגעים במובן של הפרשה הזו בטל הסתיימו בלא כלום
זה הגזמה של זהירות
כמו שאר דיני טומאה וטהרה שיש בהם הגזמות של זהירות. ובאמת שגם סכנה.
עוד פעם, כי העובש השחור לא מהסוג המסוכן לפי דעת הכהנים
זה לא סתם הרי כך הפרשה מדברת שיש מסוכן ויש לא וכיצד להבחין ביניהם על זה כל הדינים פה
לדעתך יש תאוריה הזויה שכל הדינים פה הם סתם לשם שמיים…
זה לא מסתבך אתה מעולם נוד לא חשבת רגע מה שאני אומר
אני אומר פה פירוש פשוט וישר שפותר את כל הבעיות הגדולות ראוי לך להתבונן בזה
אבל להתווכח ככה לא מעניין, תנסה לקרוא
לא
אני לא הוספתי שום מידע חדש רק אתה כנראה לא הבנת
אז תנסה להבין אולי מחר תדע..
זה הרי עוד פעם קושיא מן המציאות, לא הבנתי מה אתה רוצה מסוג הקושויות האלה בכלל
חוץ מזה שדווקא הפירוש שלי מסביר את זה יופי. המצורע הסופני במקרא לא נראה שיש לו רפואה ודווקא כך משמע ברוב המקומות האחרים. ואם כן זה בנס כמו נעמן. המצורעים של פרשה זו הם אלה שעוד לא הגיעו לשלב המוחלט ולכן רווח שיש להם טהרה.
הרי התשובה לשאלה שלך מן רפואה צריך להיות פשוט, בזמן התורה חשבו שיש לזה רפואה.
שוב פעם קושיא מן המציאות…
אפשר היה נודע להם סגולה שמרפא את זה, אני בכלל לא מבין איך דבר כזה הוא קושיא
דווקא להבנתי לפרה באמת יש לה תסמינים מאד מוקדמים בנאליים וזו מחלה שמתקדמת לאורך שנים באופן שמתאים למה שאני אומר
יש לי מענה רציני ל״כולי עלמא” שלך, כי נראה לי שהם כולם חושבים שהסימנים כפי שמתואר כאן חייב להיות הלפרה בעצמו וזה באמת לא מתאים, אבל הם לא מעלים בעצם אז ההסבר שלי שאדרבה כשזה לפרה בעצמו לא צריך פסוק והפסוק מחדש הרחקות בשלבים מוקדמים או משהו כזה. שזה פותר את עיקר הקושי שלהם עם הזיהוי.
וזה גם מענה רציני בעיני לכל עיקר השאלה הכללית שהולכת בערך “אם זה מחלה למה צריך תורה/כהן/וכו, למה זה לא לגוים וכו””, שזה אב לעיקר הבעיה הכללית בקבלת התאוריה הזו. כי אני חושב שהתורה באמת מחדשת פה הרחקה יתירה אולי אפילו רחוקה מאד וכך אני מבין הרבה דברים בתורה באופן כללי, הצורה הזו של הבנה נותנת פתרון מאד יפה לדילמה היסודית של “או זה רפואה ואז מה עניינו לתורה או זה תורה ואז מה עניינו לרפואה”.
בעצם ההסבר שלי נכון גם בלי הרעיון שלי לקבל את הזיהוי עם הלפרה (אעפ שזה נראה לי סביר, בתוספת ההגבלה שלא בהכרח שמה שמזוהה אצלנו כל שווה בגבולותיו או בסימניו למה שהם זיהו כך), החידוש העיקרי שלי שזה הרחקה מסביר יופי את כל הפרשה ועוד פרשיות דומות גם אם נניח שזה מחלה אחרת, הרבה יותר יפה מהרעיון שמשום מה בדיוק מחלת עור זו נתפסה כמסוכנת שאז שוב קשה הדילמה הנ״ל או שבדיוק זה מטמא כי זה איזה סימן משמים או משהו.
אני באמת עבדתי להיפך קודם הבנתי שזה הרחקה ואחר כך אמרתי אם כן זה דווקא כן מתאים ללפרה
לגבי השאלה שלך מה אמרתי שחזל קיבלו את הזיהוי, אין לי ראיה ברורה כמובן בעיקר בגלל הקושי הגדול הלא מפורש אם מה שהם מדברים על צרעת בימיהם היה זהה אצלם לצרעת של התורה.
אבל באופן כללי חכמים אפילו דנו על התרגום המוזר בעיניהם של השבעים לארנבת אז משמע שהם קיבלו אותו בכללות בדברים כאלה. (בכלל לפי הסיפור במגילה השבעים זה ממש תרגום של חכמי ישראל הנאמנים)
אבל הרמז שלי בעיקר מתוך הסוגיא בכתובות עז, ב שמדברת על מוכי שחין בעלי ראתן ומצורעים ולפי המשמע בעלי ראתן זה הכי מפורש לפרה וזה נראה בעיניהם סוג של צרעת או שחין
אכן זה לא מספיק ברור לי, יש עוד גמרות על נגעים ביניהם וצרעת שהם נותנים לו הרחקות יתירות, אין לי תאוריה ברורה
(יכול להיות שהם כבר חשבו שצרעת של התחרה זה משהו אחר ולכן קראו לזה שהיה באמת בזמן התורה ראתן, זה סתם קונספירציה אבל)
זה הכל בעייתי כי יכול להיות דווקא מוכי שחין של המשנה הוא כן צרעת של התורה, רק השמות השתנו בינתיים. וגם בגמרא יכול להיות בכל תקופה שמות אחרים אז קשה להוכיח בדיוק
אני מדבר כרגע על חזל אומר פשוט שזה שבתורה יש שחין ויש צרעת פה לא מחייב שלשון חכמים מתאימה לזה
זה פשוט לי שכבר בזמן חזל לא המשיכו בדרך הפסוקים האלה , כשהם למדו מסכת נדרים זה היה פחות או יותר התאוריה (נדמה לי שיש משנה אחת שנשמע שהיה שאלה מעשית) ואילו באגדות והלכות לא קשורות השתמשו במונחים של צרעת וכו׳ באופן לא קשור לפירושיהם, יש את הגמרא הברכות שמבחינה בין ארץ ישראל לבבל ביחס לנגעים עכ״פ בבבל וודאי שלא דיברו על צרעת בהקשר של התורה ולכן קשה להפריד את כל החוטים האלה
מסכת נגעים
כן אני דווקא מסכים לפירוש שלך על בשר חי ושזה לא צריך להיות כל גוף האדם זה הדיוני, והבאת ראשונים שפירשו כך. וזה נראה לי שזה מראה שהמחלה חיה ולא עברה כבר או סיימה תפקידה לגמרי.