Monday, May 11, 2015 • כ״ב אייר תשע״ה
a pig acts chazerish
not so hard to understand..
its seen as unclean wallowing in mud etc
chazir is a symbol of treif, why?
maybe they plowed with asses
לא תחרוש בשור וחמור יחדיו
yoeli thats because we have an old mesorah how to eat raw fish as lox or herring and these goyim are maarar on it
mice i take dont understand. what did they do wrong?
cats are much bigger assholes than mice and we like tham
i think i should get a insect pet
it could be that douglas has a point that things that are confusing get prohibited
ווילסט זיין א חזיר זיי א חזיר וואס איז דאס דער פיסל וואס דו שטעקסט ארויס
So chazir is like sushi.. plain old ‘goyish’
?
אב
אה
העי וועסט זיך נאך שמדן פאר דער וויץ
האסיפה בפרדיס בסוף
Monday, December 03, 2018 • כ״ה כסלו תשע״ט
עכשיו אתה אומר משהו … אבל זה לא פשט, ובכלל מה יש לך נגד חתולים ..
תרנגול הוא דם יצור סדיסטי
*גם
ושלא לדבר על שור
ובפירוש כתוב בגמרא שהשטן מרקד בין קרניו של שור
בקיצור זה לא עובד התאוריה הזו..
בדיוק. ועל זה אני מחפש הסבר שיגיד לי איזה מין הסבר זה. כלומר מה תוכן נוסף באמירה “זה קליפה” על האמירה “זה אסור”
אני מניח שיש איזה תוכן כזה אחרת לא היו המקובלים כל כך שמחים שמצאו אותו…
והיום אנו יכולים להוסיף ולהבין מה מטמא בליד
בלידה
בעצם זה פחות קשה להבין
רק למה נקבה מטמאה כפול מהזכר..
its taboo to eat it?
Monday, June 27, 2022 • כ״ח סיון תשפ״ב
נסיתי להסביר פרקי השבוע בסידורם, נראה לי חצי הצלחה
מכל מקום הסדר מאד הגיוני ביחס לכלל הספר, שבתחילה נבנה המשכן ונסדרו הקרבנות בכללות, ואז נאמר מי טמא שמטמא את המשכן ונסדרו כל סוגי הטומאה, ואז עבודת יום הכיפורים שמכפר על הקודש מכל הטומאות הנזכרות (בנוסף לטהרות הפרטיות או מי ששגג ושכח וכדומה).
רק העריות שאחר יום הכיפורים יהיה משמע אם כן שיום הכיפורים לא מכפר עליהם.. ובאמת נאמר בסוף העריות עונש חמור על העובר עליהם מה שלא נאמר בפרשיות טומאה וטהרה, שמקבלים כרת וגלות
ויכול להיות שעריות מטמאים את הארץ לא רק המשכן, הרי בכל הטומאות בסוף רק נדחים ממחנה הקדוש אבל מחוץ למחנה יש מקום, אבל עריות שמטמאים את כל הארץ (גם רציחה כתוב במקומות אחרים) אז לאיפה אפשר לצאת.. צריך לגלות
זה מאד יפה ככה
חטאת היולדת והזב והזבה די מוכיח שהחטאת אין עיקרו סליחה על חטא אלא טהרה, כפי שכתבו. ובאמת שגם אשם המצורע. המדרשים כנראה ממש דוחקים למצוא חטא בכל אלה וזה הכל לא הפשט באופן די ברור, רק שזה הכל להיפך פה, חטא הוא סוג של טומאה ולא טומאה הוא סוג של חטא
בעיני חז״ל או חלקם ובוודאי בעיני הראשונים זה לא ייתכן כי אין להם קטגוריה של טומאה כמעט בתפיסה שלהם
רק הזוהר מכל הראשונים מתאים לפשט..
הזוהר גם אומר את הפירוש של מילגרום על הפסוק וכפר על הקודש מטומאת בני ישראל.. שזה ברור שלא מכפרים על ישראל אלא על הקודש..
והוא מפרש שזה על השכינה, שהיא נטמאת על ידי החטא ובעיקר אותה צריך לכפר
ומחר יש לנו מצורע שהוא בפשיטות מחלה אז נו אפשר לומר כל מחלה מגיעה על חטא אוקיי אבל העיקר הבעיה זה הטומאה של המחלה, אנחנו היינו אומרים שזה מחלה מדבקת ודי ברור שזה נתפס ככה במקרא, ואולי גם נדה וזבה במידת מה, הם לא הבינו הדבקת מחלות כמו שאנו מבינים אז זה מתערב עם תפיסת טומאה באופן כללי אלה לא קטגוריות מובחנות, אבל עכפ זה לא כ״כ בעיה של אשמה אלא של טומאה שזה משהו ממשי ואפשר לומר שגם לפעמים נייטראלי מבחינה מוסרית
כן אבל מעיקרא קשה שם למה כתוב… שם חשבתי שזה מבוא לפרשיות אלה..
אבל אפשר שזה כאילו אחר שהתמנו הכהנים אז זה חלק מהתפקיד שלהם לשמור על הטהרה
אסביר איה מחר בפרטים
נראה לי שחשבתי על זה אבל נלמד מחר.. יש זמן..
באמת פרשת השבוע גם מאד קשור לכל זה, (אתם כבר למדתם..) כי מבואר שם בסוף שישראל פחדו שהם מטמאים המקדש ואז ה׳ אומר שהכהנים ישמרו וישאו עונם
טומאת לידה זה כזה, מובן שיש בזה דם אז כמו דם נידה מטמא, אבל באמת שזה הרי לא דם נידה זה הרי דם לידה, (ואם ההגיון של נדה הוא מין דם שלא נעשה ממנו ולד אז לידה זה ממש היפך זה ולא הגיוני שמטמא) אז יש סוג של פשרה, שבעה ימים כמו נדה או כפול לנקבה אבל לא יותר. (ואפשר לפי הסברא הנל שהדם שיוצא בלידה הוא מין דם שנשאר כמו ‘עודף׳ ממה שלא נעשה ממנו ולד, אבל השאר זה כבר סתם דם לידה, ואפשר אפילו כמו סוג של דם מכה שלא יטמא)
אפשר שהוא מתחיל ‘אשה כי תזריע׳ שזה לא קשור כי זה מסביר את הלכלוך שבזה, שזה הכל התחיל מזרע שהוא הרי גם טמא.. (אם תזריע הזרע שלה או שלו איני יודע, אבל עכפ משהו מתערב שם), אז מסתבר שכאשר זה יוצא נשאר עדיין איזה לכלוך או טומאה כזו, גם אם הולד כשר
ואפשר שגם אזכור המילה קשור לזה, כמו לומר תראה אפילו אחרי שהולד יוצא יש בו ערלה שצריך להסיר ביום השמיני, זה לא כזה חלק ויפה לידה..
באמת כל בן אדם הוא חתיכת טומאה הוא הרי בא מטיפה סרוחה,, קל וחומר אם שכבת זרע טמא אז האדם עצמו הוא אבי אבות הטומאה..
ואפשר שנקבה שאין לה מילה אז נשאר לה יותר טומאה אז צריך לחכות שבועיים
(אבל מסתמא הפשט זה קשור לתפיסה כמו שיטת ר ישמעאל שנקבה נוצרת לשמונים יום, לא שאני מבין איך זה אפשר הרי תשעה חדשים זה בכל מקרה לוקח לשניהם, אבל ככה כנראה חשבו פעם, )
ואפשר עוד כזה סברא כי נקבה יש בתוך הולד עצמו טומאת נדה.. אז זה כפול טומאה לאם וטומאה לבת
ובאמת הדין בת יום אחד מטמאה בנידה..
אני לא יודע מאיפה בפשט מגיע הרעיון שיולדת אסורה לבעלה, זה בכלל לא קשור כי בודאי קשה או בלתי אפשרי לשמש אז, אבל בפסוק פה לא נזכר שטמאה לבעלה רק שחומר הטומאה שלו כמו נדה אבל איסור הנדה לבעלה נחשב בכלל עריות להלן ולא ברור שזה עובר לפה.
ולכן גם דמי טהרה לא נראה לי הפשט שטהורה אז לבעלה
אלא שהיא לא מטמאה את הנוגע בה
וצריכה לחכות עד שתוכל לבוא למקדש, באמת אולי זה גם פשוט כי חלשה והרי יולדת עד שלשים יום נחשבת יש בה סכנה אז איך תלך למקדש, ולפי שטומאת הלידה חמורה וצריכה קרבן לכפר אז נשאר כזה זמן פנוי בינתיים שטהורה אבל לא נתכפרה
כלומר היא טהורה לבעלה ממילא כי אם זה לא דם נידה ולא דם זבה ולא דם לידה אז למה שלא תהיה טהורה, זה לא נראה חידוש
(רק חכמים חושבים שכל דם זה אותו דבר וההבדל רק בימים אז להם זה נהיה חידוש)
למה אם לא תמצא ידה זה אחר הסיום זאת תורת?
(גם במצורע יש זאת תורת מיוחד לאשר לא תשיג ידו, משהו הולך עם כל זה)
אבל למה שלא יכתוב החתימה הכללית אחר שלא תשיג ידו