Wednesday, February 16, 2022 • ט״ו אדר א׳ תשפ״ב
זה נגד וירא כי טוב ואז וירא כי נשחתה וירא ערות אביו. להיפך גילוי עריות זה נובע מזה שלא ראוי לראות ערות האב, כלומר מקום התורף שלו, כלומר החולשה או הרע שלו, כמו לראות את ערות הארץ באתם.
(אולי הערוה מראה שהאב ראה כי טוב העץ ונפקחו עיניו ויודע שהוא עירום ולכן הוא האב שלך משם והכל חוזר לזה. רואים שאין ללכת למרחץ עם אביו זה לא נחשב כבוד, רשי אומר הרהור אבל זה מוזר, רק שזה מין חילול אב שורשי להצביע על זה שהוא אב ממקום ערוה)
מעניין שאחרי המבול בנחמת השם לא כתיב *וירא* אלא *וירח* הבדל קטן.. רק בקשת נאמר וראיתי.
הענין עם הקשת פשוט ואיני יודע למה כל המפרשים אומרים דברים מוזרים. יש טבע שאחרי גשם יש קשת וזה התחיל מזה שאחרי המבול השם אמר שמעכשיו כל גשם יהיה עם גבול ויסתיים מתישהו וזה אות הברית שלו בינו ובין הארץ. כמו אות מילה, סימן שמזכיר שיש ברית. כן הקשת הוא סימן שמזכיר להשם לא להמשיך את הגשם ולכן הוא מופיע אחרי הגשם כמו שהופיע לראשונה אחרי המבול.
אני חושב שאיסור הרציחה פה זה שמאתחלים שוב את העולם אז צריך להיזהר לא לחזור על קין והבל.
כל המבול זה כמו במחשבים, העולם שבור, נסית לכבות ולהדליק שוב?
והשם התחיל שוב על safe mode
כמו אצל קין ניתן אות שלא יהרוג אותו כל מוצאו כך נאמר פה מיד כל חיה אדרשנו וכו׳ אולי האות זה בעצמו צלם אלהים
ולמעשה זה באמת לא התחיל מיד עם מלחמת אחים, רק במובן אחר שכנען נתקלל, אולי זה יותר עדין מלהרוג
מיד כל חיה אדרשנו זה איסור רציחה לחיות, מסתמא בפועל הכוונה שבני אדם אחרים ינקמו בחיות ויעשו שלא יוכלו לרצוח בני אדם
אורי הביא וגם את השור יהרגו, לא יודע אם שייך לעשות הרתעה לחיות, אבל עכ״פ זה שהאדם שולט
יש ללמוד מכאן שאפילו אם צריך לפעמים להתנהג מוזר וללכת הפוך זה עדיף מלדבר על ערות אביך
יש לכאורה מדרש שמות בברכות וקלללות, יפת ברור, שם אולי גם ישכן כלומר ישכן את שמו באהלי שם, אבל מה הדרשה על כנען?
או חם
אתה מתכוון בעולם הזה? הוא מופיע כזה בסוף הגשם כאשר השמש יוצאת לא?
זה כבר דומה לקושיית הרמב״ן וזה קושיא מדעית, מדברים פה על הקשת שמופיע אחרי הגשם, לא על המהות של קשת שהוא שבירת גלי האור ..בפועל הסיפור הרגיל הוא שזה אחרי
אבל גם איני יודע שזה חייב להיות אחרי, זה איכשהו ליד הגשם, וזה סימן שיש לגשם גבול
אבל באמת שזה אחר אני הוספתי
זהו שלפי הפירוש שלי מצוה להסתכל על זה, לא מבין הרעיון שזה סימן רע זה הרי סימן טוב
וזה גם נראה לי עיוות להגיד על משהו כזה יפה לעשות מזה משהו רע
מסתמא אורי מסכים
אני יודע הפירוש שלך כבר…
אבל לא ככה מלמדים בחיידר
שזה כבוד השם
גם מצוה להסתכל בכבוד השם
..
רק צריך משקפי שמש 🙂
זה כבר הדיון של לדרוש במעשה מרכבה
לא יודע נראה לי גישה מסתברת
בכל מקרה אם מישהו אומר לא להסתכל זה מדי יפה אז ממילא
אני בכלל חושב שזה בטח לא הפשט גם באותם אגדות
הרי מברכים על הקשת זוכר הברית
כן אני יודע עצות של אחרונים…
מסתמא חזל מתכוונים לנמשל
שלך
כלומר להיםל
הגמרא מדברת על המרכבה לא על הקשת שלנו
לפי הזוהר יוצא יפה, שאות הקשת זה אות הברית כלומר ספירת היסוד ולכן אסור להסתכל על זה כמאמר רבי שלא נסתכל במילתו,
וזה ממש מה שעשה כנען
לא אני יודע מעצמי…
אני יכול לשחזר המאמר שלך בפלפולי 😇
זה לא מבואר אבל חושב שהברית זה מענה לקורבן נח. שהוא התפלה שלו שיהיה ברית, רק לא צריך לדבר יש דרך לבקש בקשות עם קרבן
לגבי מידת הדין זה לא מסודר לי
הרמב״ן תמיד חושב שהברית היא המלכות הנקראת מידת הדין הרפה
ולא כן דרך הזוהר
אגב קשת זה גם כינוי חזלי לאבר הברית
יורה כחץ
למה לי לקרוא
אבל זה לא כיף
בכל מקרה זה הכל לא נראה לי ככ הפשט רק כמו שכתבתי בהתחלה
זה משנה בלי קשר לקבלה כי ברית מילה לא מרמז על דין, למה שיהיה דין, זה סוגיה אחרת, הולדה או פריון וכדומה,
קודם כל תלמד לא כזה מסובך…שנית אני לא מדבר על הקבלה כרגע אלא על הרעיון. המושג של מידת הדין קדם לקבלה..
וצריך להסביר למה שיהיה למילה קשר לדין, זה לא כ״כ מובן לי
גם קשת אם זה כמו קשת לירות בו לא מראה על דין אלא על מלחמה
זה פותח משהו, זה מדבר על הופעת השם בכבודו לעשות את הברית , אבל לא על הברית במובן של אבר ההולדה , זה מובנים שונים לברית, ואז לא קשור לנח וכנען..
כן אז צריך להבחין בין האות לבין הברית
האות טכנית יכול להיות כל דבר, במקרה נבחר הקשת או המילה, או שיש לזה הסבר שהאות מסמל משהו
אם האות מסמל הברית עצמו אז כבר חזר שזה אותו דבר
שובתים כמו שהשם שבת
מי הראשון שמזכיר מבנה כאיסטי
מה זה איש האדמה אדם הראשון היה אדם מן האדמה ואיש של האשה, נח היה איש האדמה ..
הרעיון מה אכפת לי השם
אבל למה איש פחות מקולל מאדם, נראה שהרמבם צודק שאדם זה שם גנאי ואיש זה לשון חשיבות
זה לכאורה הקבלה רגילה לא כאיסטי שהוא מבנה מעגלי סביב המרכז, הקבלה רגילה יש לזה מילה לועזית אחרת שכחתי… עכ״פ אני צריך מישהו שיגיד במפורש שיש כזה כלל לא שיפרש ואז יגידו הנה..
אבל זה לא נצרך לפירוש הרמב״ן
טוב היה עדיף משהו יותר מפורש… אני שואל את זה כי זה משנה בעיני. המציאו פה מידת דרש שלא עלה על הדעת במשך אלפי שנים אומרים אבל זה מפורש..זה לא עובד ככה בעיני. או לפחות זה זוקק הסבר.
תגיד גם שכלל ופרט וכלל זה כאיסטי זה אפשר…
אבל זה מוסכם שדרך הפסוקים לפרש את עצמם, לא על זה השאלה.
לא אני שואל משהו מאד פשוט פה. יש מידת דרש שנקראת כאיזם והיא לא מופיעה עד איזה גוי גרמני או משהו, כאשר חכמים וראשונים טרחו למנות רשימות של מידות דרש או שאנחנו יכולים לספור מכלל דבריהם הרבה מידות דרש וזה לא בכללם.
תשכח מזה שאתה חושב שהפסוק מראה את זה, אני שואל לא על הפסוק אלא על קוראי הפסוק במשך כל הדורת עד שמישהו אמר שהפסוק אומר את זה
בקיצור זה מוסכם שזה כלל שהתגלה אחרי אלפי שנים?
כי זה בעצמו פליאה עצומה בעיני. לא מבין למה אתם לא מוטרדים מזה.
או שכולם לא ראו דברים יחסית מפורשים או שאנחנו רואים דברים שלא נמצאים שם.
אבל זה בעיקר מתוך ההיגיון עצמו לא מתוך הכתיבה. יש כזה מידה כנגד מידה שהוא כלל מנחה גדול של משפט התורה.
אתה לא עוזר לעצמך בזה אלא להיפך.. ממה נפשך אם תמיד זה היה מוחבא אז חייב להיות לפחות רמז לכלל הזה.. ואם לא אז אני אגיד שהשיטה מחודשת יש מאין עליה להביא ראיה ולא מתוך עצמה..
זה רשב״י השני 🙂
אבל מסתמא יש גם קריאה קבלית באותו אגדה..
הם בטח לא פספסו את זה. אני יכול לחשוב על רעיונות אבל צריך לחפש.
כן אני בעד. רק שזה לא נמצא בכתוב זה הומצא..
מה שמעניין פה שהקבלה לא עוזרת הרבה. הרי יש קושי בפסוק מה הכפילות האדם באדם אומר, אז אתה מראה זה שלש מול שלש וזה מסביר. אבל האמת שלא. כי המבנה היה אותו מבנה אם הוא היה 2-1-2
אתם יודעים מה ניקסון אמר? שקרים שקרים ארורים וסטטיסטיקה
הכי קל זה לשקר עם דברים כאלה שנמצאים מול העיניים
אני עבדתי פעם באנליזה עסקית.. תאמין לי אני יכול להראות לך מבנה ברור ואמיתי שהעסק משגשגש ויעלה יותר מחר וגם להיפך ושניהם אמיתיים באותו מידה
מבנה הוא בכלל לא דבר יותר אובייקטיבי מאשר כל מידת פירוש אחרת
זה הנקודה הפילוסופית שלי. ברגע שיש מערכת עם יותר משלשה משתנים אפשר לסדר אותו בהמון דרכים וכולם יהיו מבנים הגיוניים, זה בעצמו חוק מתמטי
זה נהיה עוד יותר קל ככל שמספר המשתנים עולה
אבל עכשיו אתה קפצת כמה רמות מהר מדי.. אני בסך הכל מדבר על ההבדל שאתה טוען בין מידת הכאיזם לבין מידת כלל ופרט וכלל שלדעתך זה יותר נתון..
אפשר גם להגיד אולי כל העולם דמיון אין מענה פילוסופי..
אנחנו מדברים ברמה שאנחנו מדברים לא מעבר לזזה
אבל זה שום דבר, אתה בא ואומר כל מי שאני מראה לו שיש הקבלה בין דורות קין לדורות שת מתפעל רק יצחק הזה מוזר, ואני חושב שאתה עושה הטעיה מעיקרא..
אבל זה לא אותו דבר. המפרשים הרגילים עובדים עם ארגז כלים מוגדר מסוים. אתה מוסיף פה כלי שיש לו משקל מכריע על זה הדיון. לא שאתה סתם אומר וורט
הרי באמת היו מחלוקות בין התנאים כבר על מידות דרש כמו אם אפשר לדרוש כפיליות או דברה תורה כלשון בני אדם, זה רמת הוויכוח פה
אני יש לי גם הסבר למה הדברים האלה משכנעים ושזה לא מראה על שום דבר אפילו לא סובייקטיבית, אם היו זוכרים את זה. סוביקיטיבת אפשר לשכנע במה שרוצים בפרט אם מעלימים פרטים חשובים. כמו שאתה כל הזמן אומר זה כתוב בפסוק וזה סתם שקר זה לא כתוב יותר משרמזי הזוהר כתובים. רק אתה חוזר כל כך פעמים שזה כתוב שזה נכנס לאוזני השומעים. וכן אתה לא מזכיר לשומעים כל הזמן שאתה משתמש פה בכלי ששום קורא במקרא עד אתמול לא חלם עליו.
ולכן זה קושיא מאד גדולה נגד הטענה ש׳מה אני אעשה זה כתוב פה׳
כל המבנים כולם הם בקושי רמז
זה הבעיה..
כל המתודה בנויה על שקר הזה שיש כזה דבר מה כתוב פה
ושהמתודה הזו לפחות יותר קרובה אליה
טוב די להיום
ואז אם דוחקים אותך אתה חוזר לטענה בטח אין בכלל כזה דבר מה כתוב פה אובייקטיבי הכל סובייקטיבי
זה מה שנקרא הטעיה רטואית
רטורית
תיכנס לבית כנסת החרדי הקרוב למגורך ותגיד להם הפירוש הכי יפה המבוסס על מבנים ויגידו אה רמז יפה, מה אתה באמת כל כך רחוק מהעולם הנורמלי שזה חדש מה שאני אומר?
התשובה שלך זה כמו מי שיגיד הבעיה בגימטריאות שלא מחשבים גימטריא של כל מילה בתנך רק לפעמים אז זה רק דרש.. ואילו היינו עושים גימטריא מסודר אז זה היה מתודה.. אבל זה לא הבעיה היסודית בגימטריא שיש דרש הבעיה היסודית זה שמעיקרא זה לא מידת דרש הגיונית. (למאן דאמר)
הדמגוגיה הוא לא על דרשה ספציפית אלא על כך שיש כאן תגלית של דרך סידור המקרא.
אתה מדבר בדרך כלל עם אנשים שכבר קיבלו המון פרופגנדה, תלך לכל למדן נורמלי ויגיד לך את זה
לא יודע בתוך עמי אני יושב וזה ככה
בפעם הראשונה זה נשמע נכון, בפעם המאתיים שמים לב לתרמית
כי זה יושב על הרצון האנושי לחפש סדר ומשמעות בדברים
ומניח סוג של סדר הקרוב לאופן הסדר שבני אדם מצפים לו
כל הפרשנות לא מציגה את עצמה כ׳זה מה שכתוב כל אחד שאני מראה לו משתכנע׳.
אני לא משתכנע בכלל למשל הדורות של קין ושת נראה לי כזה קשר מאולץ ולא קשור לכלום שאני לא יודע למה אתה בכלל חושב שהוא מעניין, וכשאני רואה שיש מסורת של אלפי שנים בפירוש המקרא וגם בהם אף אחד לא חשב על הרעיונות האלה אני מתחיל לחשוב שמסתמא זה לא אני שמשוגע..
אתה אמרת שאני הראשון שפגשת שלא השתכנע מזה…ואני חושב שהסטסטיקיה הזו נורא מזורה
זה ההוכחה שלי שאתה נמצא בבועה..
אני אלך לבית כנסת ואציג למאה אנשים את ההקבלה ונראה
אתה בקשר עם כל משוגעי התנך מכל האיזורים זה לא ראיה..
צריך לשאול את אלה שלא רק סתם קוראים חומש רשי רמבן
נו תהיה בריא חשבתי שההקבלה כל כך פשוטה ..
אני מכיר איזה קומוניסט שאמר שכל מי שהקשיב לסדרת ההרצאות שלו נהיה קומוניסט, אין אחד שלא. רק לא כולם נותנים לו את ששת השעות שהוא מבקש להקשיב לו.
למה זה קשור למבנה, זה סתם פירוש יפה
אבל נח לא עובד לפי חלוקה זו
הוא עסק בעולם הזה לא ישב בכולל של אנוש
היה גם כהן שמקריב קרבנות וגם נטע כרם
זה לא המשמעות של הקבלה זה סתם דיון במשמעות לפי הנחה שקין היה רשע ומסתמא גם זרעו ונח שניצל מסמתא הגזע שלו צדיקים זה לא תלוי בשאלה אם חנוך שהיה סבא של נח הוא קשור לחנוך שיה הבן של קין
אה כן למה חשבתי אחרת
אני חושב שזה כי העוסקים במבנים נותנים דרך לשים לב לכל מיני דברים של משמעות שלא קשור למבנים ככה זה אצלי
אחרת הכל נהיה כזה מרק אחד
לא זה סיפור אטיולוגי כמו שאר סיפורי בראשית שמסביר למה אצלנו כל פעם שיש גשם יש קשת וזה התחיל אז
פעם מאשה אמרה שהמבול הוא הפעם הראשונה שירד גשם בעולם. וכמו הרבה דברים אחרים הפעם הראשונה זה הלך יותר מדי לקיציניות והקשת זה האיזון של זה אחר כך
בתחילה לא המטיר הויה אלהים רק היה אד
וזה סמל לזה שכל איתני הטבע הם יכלים להיות הורגים וצריך לסדר אותם
אפילו הגשם שנראה לנו ברכה בעצם הוא גם קללה אם הוא יותר מדאי
בפעם הראשונה הוא היה קללה
כמו הסיפור על אדם הראשון שפעם רשאונה שהלילה התקצרה זה היה קללה לו עד שהבין שיש סדר
זה הסדר שנעשה אחרי המבול לפניו הוא לא היה, או שלא הבנתי מה קשה לך
הקשת נברא אז ומאז הפך לסדר קבוע
ככה עובד בעצם כל אות, זה משהו שאם כאילו תשכח יזכירו לך
אני חושב שפרשה זו מראה לנו יפה מה הוורט של אות ברית באופן כללי
אם תשכח שאתה יהודי תסתכל בברית מילה ותיזכר
וכו׳
(זה לא נכון כמו שההוא שהמציא את זה אמר כמובן, רק הוא מראה לנו דרך למשהו. כי הוא חושב שזה לא סיפור שהיה וזה הכל הפוך להסביר את של עכשיו לפי סיפור אבל גם הפשט והמדרש כולם מבינים ככה רק בסדר הפוך מעשה אבות סימן לבנים וכדומה)
זה כי בברית מילה אסור להסתכל אז לא כתבו שם 🙂
זה קצת מיטשטש אם מתתחילים מציצית. צריך להסביר יותר יסודי. גם ההסתכלות הוא משל פה
ברית זה מה שאנחנו קוראים חוזה. הוורט של זה הוא כל זמן שאני ואתה רוצים לעבוד ביחד לא צריך חוזה. חוזה זה נועד לקבוע את זה כחוק שגם אם מחר אחליט שלא בא לי אני עדיין אהיה חייב לעבוד איתך או להיות נשוי איתך וכדומה. כלומר התחייבות. התיאור של וראיתי ונזכרתי הוא מבטא את זה זה לא ‘תזכורת׳ כמו רשימת מכולת זה תזכורת במובן מהותי, שאם לא בא לי עוד לתחזק את העולם אראה שטר חוב שהתחייבתי
(לגבי ברית אצל אברהם אבינו עוד לא היה אסור להסתכל בזה הרי הוא השביע עם אחיזה תחת ירכו. באמת בעולם יותר צנוע אות ברית מילה לא עובד בצורתו המקורית)
אבל אולי אפשר ליישב שהצניעו את זה כמו שהצניעו את ארון הברית, זה דווקא לחזק את הברית שלא יבואו לגעת בו אם זה מדי פתוח אז יזיזו דברים ישנו וכו׳,
ואולי זה הטעם לא להסתכל בקשת
אל תזכיר לה׳ שבעצם צריך מזל
זה עמוק ביסודת של העולם עדיף לא לחשוך
לחשוף
מבול
אבל אז זה לא עובד כתזכואת אליו אלא כתזכורת לנו.. זה חייב להיות משהו אוטמטי
והוא בעצמו צריך לעשות את התזכורת?
מסתמא הפשט יותר שהשם הוא אור השמש וכשהאור מכה בעננים ממילא יוצא קשת אולי לא כל פעם הוא בא אבל כשהוא בא לרכוב על הענן שלו ככתוב אז נהיה קשת והוא נזכר לא לעשות מבול
טבע לא עובד עם ‘כשירצה להביא מבול׳, לא מבין איך זה יכול לעבוד
יצחק כמובן רק הוא אמר שמברך רק אחד ולא סיים מה יקרה לשני עד שקרה הפיצוץ ולך תדע מה היה בלי זה
אני חושב שצריכים להבין הקללות האלה פחות חד ממה שזה נשמע
הכוונה הוא שניבא שיהיו נכנעים, משהו כזה, נגד ברכה זה קללה, כמו שאומרים יעקב שנא את לאה כי לא אהב אותה כמו רחל, זה לא שצעק וקילל
עבד פה הכוונה העם שלו ישלם מס לעם של שם
הוויכוח נועד לחדד דברים לא לעשות מלחמות אז אם הוא מחדד הוא אף פעם לא מיותר
זה לא פרסונלי אם אתה לא חושב אז אדרבה זה יחדד מה אנשים אחרים חושבים ולמה..
לא סתירה. זה לא עצבנות ויש לזה משמעות.
נעשה תשובה
הבן נענש בעון האב, גם אצל כולם בעצם הכוונה לבניהם..
זה דומה ליעקב אבינו שמברך אפרים ומנשה במקום יוסף
דהיינו כי בהמשך יוסף התחלק לשני שבטים אלה ואין יוסף בפני עצמו
כך כאן כנראה בני חם התחלקו יותר מבני שם ויפת, ורואים שלחם יש הכי הרבה נכדים בפרשה הבאה
ולא נקראו על שם חם אלא על שם כנען
וכנען בעצמו הוליד יא בנים
כל בני שם נקראו כנראה על שם עבר או חלקם הגדול אבי כל בני עבר
יפת בכלל יש לו מעט מאד נכדים יחסית
איפה רואים בהמשך ההיסטוריה שכנען היה עבד לבני שם ויפת באמת? חוץ מזה שישראל ירשו את ארצם
יש מדרשים על חם שלקה בעורו אבל זה לא קשור עבדות של שחורים זה פחות או יותר משהו של העולם החדש אז זה הומצא אז
יש במקרא הרבה סיפורים עם בני חם ולא מוצאים ציפייה שיהיה פרעה או מלך כוש או מלכת שבא עבד לנו, אם זה מתייחס למשהו אז רק עמי בני כנען
👍
רק שזה לא סימטרי
לפרש ככה
כי יפת ושם כן כלליים
אם לאחיו- שאר בני חם זה קצת עוזר
אבל היה צריך לברך את כוש ומצרים..
השלישי שם זה אשור וישראל , זה לא לפי החלוקה פה…
שהתיבה סבא שלו
אבל באמת מצרים אומה גדולה מגיע לה ברכה או אזכור, את נינוה זכר להזכיר בפרשה הבאה ועל מצרים לא אומר כלום
מה הגזירה שווה הזו..
למאי נפקא מינא…יש גירסאות שונות?
הכל אפשר אבל איך אחרת אפשר להגיד שזה אורך כל כך זמן,
זה סגנון רגיל, וימלאו ימיה, וכדו׳
איפה עוד כתוב כמה זמן אורך בדרך כלל תהליך מסוים
זה הרי כתוב כדי שנדע שמיהרו את זה עבור אסתר
עשו לה הליך מזורז
אפשר, חשבתי שזה מסביר מה אכפת לנו כמה זמן אורך.
נראה שהיה שלב מתי מקבלים את הנערות והיא קיבלה לפני הזמן הנורמלי
עשו לה פרוטקציה בבירוקרטיה
כן, אבל לא כתוב מתי תפסו אותה
נו אבל ביום אחד? זה לוקח זמן
תפסו את כולו…
כולן
אבל יש דיוק, “בהקבץ” נערות רבות “ותלקח” אסתר. הפקודה היה ויקבצו לא ויקחו
או אפשר לפרש ותלקח זה שלב שני אחרי שבאו לשושן
לבית הגא
והיה תור ארוך של 4 שנים
לא יודע
אפשר להמציא שכולם התחילו בתחילת השנה ואם אסתר נלקחה בטבת אז קיצרו לה בחודשיים. או שהתחיל בראש השנה ועשתה הכל בשלושה חדשים
אחרת למה כתוב באיזה חדש הלכה
זה סתם מוגזם ששה חדשים, לא בקי בתמרוקים אולי זה כן משנה. אבל אולי זה סתם בירוקרטיה אז אם רצו זירזו את זה
לא, הקשר בין מיתת יעקב למגילת אסתר? ספר לי. אני יודע שאסתר היתה כמו יוסף
קיצור אני אוהב את הגזירה שווה של ימי החנוטים אבל הנמשל נראה לי מדי מודרני
אפשר באופן יותר מסורתי שאסתר נתקעת אצל אחשורש כמו שיעקב ויוסף נתקעו במצרים
ברור שהמגילה צוחק מהתאוות של אחשורש, אבל הנוסח של גוף והחפצה הוא מאד מודרני לא נראה מתאים
זה מתכתב עם המשתה שלו שהיה ששה חדשים, כל דבר מוגזם שם בפרט התענוגים.
כמו שאמרתי, להיבעל לאותו רשע זה כמו להיקבר… אולי המשמעות אותו דבר אבל אין את הקונטציה של גוף
זה לא נראה לי לגמרי המצאה. ששה חדשים וששה חדשים הכוונה בקיץ ובחורף באחד מהם מתאים שמן המור ובשני בשמים. כי מסתבר שזה לא רק תהליך אלא גם תלוי בעונות שמחלקים שנה לשנים אז זה קיץ וחורף
אבל להכניס החפצה זה בסדר…
זה גם עוד משהו, יב חודש אשה צריכה להתכונן למלך, אבל להרוג את כל היהודים זה החלטה של אחרי הצהריים על כוסית משקה כזה
זה כל הסיפור..
טוב מה החלטנו פה ללמוד מגילת אסתר
באמת ראיתי במפרשים פה אולי רשבם שמביא מזה ראיה שנוח מלשון מנוחה
יש לי מהלך יותר נכון לקשר פורים אגיד בקצרה
זה ממש הסיםור של היום
מאיפה הגיע הלשון של לבסומי עד דלא ידע? מעולם תמהתי אחרי כל הפירושים מאיפה הגיע מילה כזו. אבל תיאור שכרות כ׳עד דלא ידע׳ זה ממש לשון המקרא. חכמים תמיד חושבים על שכרות של לוט ומה כתוב שם ‘ולא ידע בשכבה ובקומה׳. גם פה אצל נח ‘ויקץ נח מיינו וידע׳. כלומר עד אז לא ידע. אז ממש לשון מקרא לומר על שיכור שלא יודע.
ומה ענין בין ברוך לארור וכו (על זה צדקו תוספות בפשטות אבל עדיין) , כי מה קרה אחרי השכרות הראשונה בעולם, נח קילל ובירך. אבל זה אחרי שידע מה עשה לו. אז שיתבסם עד שלא ידע בין ארור לברוך. (ומסתמא מרדכי והמן זה שם וכנען אפילו שזה לא בדיוק רק ברמז)
וכן מזה סמך לרמבם שישכב וישן כי זה מה שנוח ולוט עשו
אני חושב שרבא התכוון לומר עד דלא ידע בשכבה ובקומה אבל זה לא מתאים אז התאים לפורים..
אם ‘כי כן ימלאו׳ אמור להזכיר ימי החנוטים אז וודאי אני צודק..
אבל אתה חושב פה ‘גופות׳ ועושה את זה לנקודה, לא חובה להגיד שזה ההגדרה העיקרית גם בחנטה. הרי בפשטות הפסוק על חנטה מתאר חשיבות שיעקב היה חשוב חנטו אותו כמו החשובים במצרים. וכן זה גם הפשטות פה. הגזירה שווה נראה לך שהופך את זה למשהו רע אבל בשניהם זה לא הפשט. אז הבחירה להדגיש ולומר זה יחס כגופות זה בעצמו בחירה מסוימת שאני חשבתי קשור להסתכלות מודרנית של להסתכל על אשה כגוף או לא, אחרת לא מחלקים בכלל ככה.
יש גם קשר תוכני שחנטה זה גם עם שמן וכדומה רכיבים כאלה, ככה זכור לי
בחזרה לכנען, כבר בהתחלה כתוב וירא חם אבי כנען, אפשר להסביר שזה להטרים מה שכנען נתקלל או אפשר להבין שבאמת הוא הראה משהו לכנען
מהתיאור של מה עשו שם ויפת משמע שהחטא היה פשוט שראה אותו מגולה, כי אחרת הם לא עוזרים כלום
לכן הפשטות זה פשוט נח נשכב והבגדים שלו נפלו ושם ויפת כיסו אותו. והיה נחשב ביזיון גדול להסתכל באב ערום.
כי מה נעשה עם כל הפירושים על וירא חם לגבי שם ויפת שאת ערות אביהם לא ראו
נכון וחם הוא אבי כנען
גם מה אמר חם לשני אחיו, כנראה הסיפור שהוא חשב שזה מאד מצחיק שאבא התגלה אז אמר לבן הקטן שלו וחייכו ביחד ואז אמרו נזמין את הדודים גם אבל הם אמרו מה אתה משוגע זה לא דרך ארץ
תיאור שלם דרמטי לקחו שמלה שמו על שכם הלכו אחורנית
הכל עבור איזה משהו קטן כאילו להחזיר שמיכה שנפלה
מתואר כאילו משא גדול שצריך לשים על השכם
זה קשור למשה שראה את אחוריו ולא פניו.. שזה גם ענין של כבוד
כן, הפוך ה לא ראה אותו.
וכיצד ידע נח אשר עשה לו בנו הקטן, מישהו סיפר לו, ככה חייב להיות לפי הפשט שלי
לא יפה מי ביקש מהם לספר בשביל מה זה מועיל
עבד עבדים = לא סתם עבד אלא עבד עבדים, זה הכפלה לחיזוק הענין , כמו שאומרים בזמננו עבד עבד..
👍 (תמיד חושבים שזה קדש של הקדשים)
(אגב נראה לי זה התשובה שאומרים שכרות של לוט ולא שכרות של נח, כי לוט לא ידע גם בקומו, לכן זה דוגמא טובה לשאלות של נזק שנעשה בשכרות וכדומה וגם אחר כך לא עשו, משא״כ נח ידע בסוף, ואולי אם נזכר בסוף מה שעשה בשכרות אז זה לא נחשב כל כך אונס באופנים ששכרות לוט נחשב אונס)
ממש אותם המילים אנחנו אמורים להבין פה מעשה נוראי ושם זהירות יתירה של צניעות? לא יודע
זה הרי מוזר, אם נניח וירא חם זה מילה שאמורים להבין בא עליו, שאז יגידו אותו מילה ויסיימו אבל שם ויפת לא באו עליו. אפשר אולי לא יודע קשה להחליט.
אני מפרש להיפך שגילוי עריות הוא אסור בגלל שזה לראות ערות אביו, ולא שזה מילה מכובסת לזה אלא זה טעם לזה
אבל גם אם זה יכול להיות יופמיזם, זה מוזר להשתמש באותו יופמיזם רגע אחרי שלא לזה הכוונה בכלל
מה יהיה בלשון זמננו אני אספר לך על שני חברים אחד הסתכל בערווה והשני לא הסתכל, זה דרך הגיונית לספר שהראשון בא על הערוה והשני כזה צדיק שאפילו לא מסתכל? אולי
אבל יהיה יותר מסתבר שכוונתי כפשוטו שהראשון התסכל, גם אם לפעמים אני אומר הסתכל ואני מתכוון לגופו של מעשה
מנין לך שלא היתה שם? היא לא חלק מהסיפור, ישנה גם
איפה אתה מוצא איש ואשה יושבים ביחד בכל התורה? כמעט שלא רואים כזה דבר
זה ראיה שהם לא ביחד
לא הבנתי מה מצאת שם, כולם היו בתיבה וכולם יצאו,
לא כתוב באיזה סדר יצאו הכתוב כותב לפי סדר החשיבות כמו בכל מקום שמונה אנשים ונשים
ובכלל כל הברכה אחר המבול זה פרו ורבו כיצד אפשר שאשתו לא היתה עמו, רק אפשר שנח היה מדי מבוגר והכוונה בעיקר לבניו
מעניין
אתה אומר כמו ראובן וכו׳
דיוק
אם תפסיק להגיד קללות נוכל ללמוד נורמלי..
בכללות זה הסדר בכל התורה
גם אצל יעקב שיורד מצרים כתוב הנשים בסוף אחרי כולם
וגם יעקב בפועל נהג ככה בפרשת וישלח
וכו׳
זה לא אומר כלום
אי אפשר ככה להמציא פירוש על גבי דיוק קלוש וכל הזמן להעתיק את הפסוק, אני לא מבין את המהלך הזה שלך
כן זה דיוק מעניין של חכמים, אפשר לפרש ואפשר להגדי שלאו דוקוא, אבל אי אפשר לבוא ולהגיד מכאן ברור שהיה חרדי..
מה אתה אומר נח היה חרדי מה זה קשור
אבל אין מחלוקת על זה השאלה הוא מה הפירוש
לפי הרעיון של איסור לשמש בתיבה אדרבה זה נלמד רק מאמר ה׳ פה שכתב ביחד אבל בפועל תמיד יוצאים כפי הסדר הרגיל
מזה שכתוב מקודם שהלכו בסרד זה אין ראיה כי זה הסדר הרגיל תמיד
זה לא נכון בכלל סתם המצאה של לשון הרע
אתה יש לך מהלך מוזר אומר חידוש ואז שואלים מנין ומביר הפסוק
אבל אין וויכןל על הפסוק
אלא על הפרשנות
רק כזה השתכנעת שמה שאתה אומר כתוב
נו אני לא השתכנעתי
ואני חולק על ההכנסה של חרדי וכו׳ בכוונה זה חלק גדול ממה שגורם לטעויות פה
כי אתה לא יכול להגיד אני לוקח ברצינות כשזה שטח ההתייחסות שלך
הרי ברור לכולם במקרר לא היו חרדים ולא לא חרדים ןוג
ובפשטות בכל העולם כולו היו מנהגים מסוימים של גברים לנשים וכדומה והפסוק מניח את זה תמיד ברקע
רק לפעמים רוצה לשנות משהו הוא אומר על זה מפורש מצוה
אם למשל הנהוד היה כפי שאני מניח היה ברוב התרבויות הקדומות עד בערך אתמול
שהיה מהדרין
אז זה מצחיק להביא מדיוקחן נגד זה
העובדה הוא שככה בערך נהגו בכל העולם כולו כולל ישראל עד אתמול
אתה יכול להתנגד לזה אבל לא יכול להביא פסוק לזה…
וזה אכן לא הלכה אלא הרבה יותר פשוט מזה
לא משנה, בתור משל,
נשים היו חברה נפרדת ברוב התרבויות המוכרות
לא קשור לשאלה עד כמה התערבו בפועל
כמו שכתוב נשים עם בפני עצמם
זה חמוד להיות פרוגרסיבית
אבל לעוות את הכתוב ואת ההיסטוריה זה הזיה
לא עכשיו
בעיה מאד גדולה.
לא עליך הבעיה
אבל המתודה הזו של פרשנות שמתכחשת להקשר אומרת זה כתוב כי זה מה שעולה לי בקריאה פשוטה מבלי לבדוק מה עשו בשאר העולם וכו׳ זה הבעיה
נראה לי שעוד צריך להסביר הרבה…. כי זה כל היסודות של העולם, בכללות נראה שאני מבין מה אתה עושה ואתה לא מבין מה שאני עושה
Thursday, February 17, 2022 • ט״ז אדר א׳ תשפ״ב
לגבי רשב״י והקשת, נזכרתי שהפירוש הקבלי מפורסם וכתוב בשיר הידוע ללג בעומר.
“כל ימיו אשר חיה אות הקשת לא נהיה כי הוא אות עולם היה”
הבן איש חי אומר פה בגלל שהקשת הוא עצמו ספירת היסוד הנקרא צדיק הרי רשב״י בחיותו בעצמו היה בחינה זו של צדיק יסוד עולם ולא היה צריך לקשת חיצוני.
(על דרך ספר הבהיר, כל ימי אברהם היה מידת החסד שלמעלה בטל כי אברהם קיים אותו בגופו (
Thursday, February 24, 2022 • כ״ג אדר א׳ תשפ״ב
נראה שלא היה רעיון טוב ללמוד אתמול את סיפור מלחמת העולם הראשונה 🚩
אל תירא אברם,לא ברור בפשט אבל כך משמע ההמשך שזה מתייחס לזה, הוא הכניס עצמו לפוליטיקה עולמית אז נאמר לו שלא יפחד אנכי מגן לך, זה מהדהד מה שאמר מלכי צדק, מגן צריך בידיך. נראה שפה ה מאשר שאכן הוא עשה זאת, כפי מנהגו כמו אנכי ה׳ אשר הוצאתיך מארץ מצרים, ההוצאה היה אנונימי ואז הזדהה. וכך גם קודם היה דבר ה לאמר אל תירא אנכי מגן לך. ובהמשך עוד אנכי אשר הוצאתיך מאור כשדים. (ואולי לא ידע שהשם הוא ה׳ שאמר לו לך לך עד עכשיו, ולכן נאמר להלן על זה התעו אותי האלהים, בזמנו היה לו ספק איזה אל התעה אותו ודוק)
ויש לי עוד הרבה להסתכל בפרשה זו אי״ה, פרשה מאד חשובה
Sunday, February 27, 2022 • כ״ו אדר א׳ תשפ״ב
המעשה של היום מגלה לנו כל מיני דברים שלא ידענו
שאברהם ושרה ידעו לריב
שהם כל כך רבו שביקשו לערב את ה׳ במריבות שלהם, היה בולט בבית אברהם שה׳ עושה צדקה ומשפט כפי שנראה בהמשך, שאם יש לשרה טענות על אברהם היא כבר אומרת ישפוט ה׳ ביני ובינך
שיש מלאכים, זה הפעם הראשונה בתורה
שגם אחרי כל ההבטחות וכו׳ שרי לא חיכתה לנס היא ניסתה לפעול משהו
ומה כל סיפור ישמעאל שמתנבאים פה
וגם שהמלאך הוא ה׳ בסוף, זה די מפורש פה.. כחתד שךא מ]רש
זה בעצם סיפור שאי אפשר לנצח בו. שרי מסתמא רוצה ילדים כמו אברהם, היא העלתה את הרעיון שיקח את הגר, והיא טענה שתיבנה גם היא ממנה. אבל מסתמא זה לא באמת היה טובה עבורה אלא יותר עבור בעלה שאם היא לא יכולה להוליד לפחות יוליד משפחתה, אז יש מתח מובנה בכל הרעיון הזה. וברגע שהגר מתעברת פתאום היא מרגישה את התחרות זה כבר לא לגמרי שפחה היא כבר שווה בעיניה ואפילו יותר, אז היא רבה עם אברהם, ואברהם אומר מה את רבה איתי וכי אני אמרתי הרי זה היה רעיון שלה, יש לך בעיה עם הגר תריבי איתה.. זה בכלל בעיה שלכם.. ואיפה ה׳ בכל הסיפור, בקיצור תסבוך משפחתי רגיל שכל דבר זה השלכה
ג׳ מלאכים זה רש״י, אבל בפשט רואים פה הרבה פעמים סגנון כזה של ויאמר ויאמר, גם ה׳ עשה כך בפרק שלמעלה. זה נראה מבטא פתיחה חדשה. אלטר אומר שכל פעם שיש ויאמר ויאמר זה אומר שיש פה בעצם שאלה שלא נענתה גם אם לא נתפרש מה המענה לויאמר הזה, והמלאך מחריף את ההבטחה שלו כל פעם, צריכים לתאר ככה בא מלאך ואומר שובי אל גברתך, והיא לגמרי מפוחדת מה אפשר לענות למלאך, בסוף רואים שהיא בסך הכל מודה שראתה אלהים אחרי רואי וניצלה, כעין שאמר יעקב כי ראיתי אלהים פנים אל פנים ותינצל נפשי, וכי מה אדם יכול לענות למלאך, אבל באמת איזה מין דבר זה שובי אל גברתך וכו׳ אז המלאך אומר נו יהיה לך הרבה בנים, ונו מה זה עוזר לי עכשיו, אז המלאך אומר לה הבטחה שלימה שישמעאל זה לא יהיה סתם, וכנראה זה סוג של רמז שהוא כבר ינקום את נקמתה והוא ה׳ שמע את עניה, אז היא חוזרץ
אפשר קנו אותה אז כאשר אברהם נסע למצרים
‘וישמע אברם לקול שרי׳, ואז ‘ותקח שרי׳. לא כתוב שאברהם עשה כלום, בסך הכל הסכים איתה, אמר נו אולי ננסה, הוא לא פעיל בכל הסיפור הזה
שרי ניהלה את המעצמה שלה לבד, היא לא היתה סתם אשה כנועה כזאת כפי שנדמה אצל הסיפור במצרים וכו׳, היא ידעה מה עושים
ככה משמע שהיה נוהג מקובל כזה, גם אצל יעקב ונשותיו. אבל למעשה אפשר להבין שזה לא פותר את בעיית הקנאה..
אבל אם אתה סופר פה ויאמר אז יש 4 מלאכים..
כבר הפתיחה של המלאך אומר שהוא לא הולך לקחת פה את הצד שלה לעצמאות, ‘הגר שפחת שרי׳..
וימצאה מלאך ה׳ ויאמר הגר וגו׳
ויאמר לה מלאך ה׳ ג״פ
אם אתה חושב שהכל המשך אחד אז הכל המשך אחד אני לא מבין את ההבדל בין זה לזה..
בכל מקרה אני חושב שיש עוד הרבה כאלה, בעצם כל פעם שיש פרשה הלכתית שמתחיל וידבר ה׳ אל משה לאמר ואז עוד פרשה וידבר ה׳ אל משה לאמר זה ככה, המאמר של דיבור זה לחלק את הענין לא כי זה היה ביום אחר או משהו כזה, זה לא סיפור זה כזה סימן להתחלת הדיבור
זה כבר פירוש אחר לפירוש שהבאתי מקודם
ופה זה שלשה דברים שונים, לכן הוא צריך שלשה מאמרים
בגלל שבפעם ראשונה היא ענתה? למה זה גורע מזה
איזה מלאך היה בפעם ראשונה הראשון או השני או השלישי?
בכל מקרה רש״י אמר כמוך והוא אמר שהיה 4 מלאכים..
אז אתה לא יכול להגיד שאני משוגע
אני חשוב שהפשט זה הכל המשך אחד, אבל אתה דורש והחלטת שיש רק שלש..
ולפי הדרש כבר צריך להיות 4, זה הכל..
זה לא שונה מוידבר ה׳ אל משה לאמר. ולא חושב שזה כזה חריג
הרי לא צריך להיות כתוב כבר בשני ויאמר לה מלאך ה׳
אפשר להיות כתוב פשוט ויאמר ונבין מי מדבר
נראה לי מלאך זה משהו שרואים
ואם רוצים לדייק כאשר כתוב מלאך ה׳ אז הכוונה שהוא עדיין נראה לה
כי הרבה פעמים רק בתחילת הדיבור נראה מלאך ואז הכל כבר בשפה של דיבור וכבר לא רואים
ועל זה אומרת הגר ראיתי אחרי רואי
זה תלוי אם דורשים תחילות או איזה כלל כזה..
והמלאך זה ייצוג חזותי של ה׳
לא יודע למה אתה קורא לזה פשט, כשיש חזרה של משהו שהיית מצפה פעם אחת וכתוב 4 פעמים אפשר לדון אם זה עושה רמז של 3 או של 4,
זה וויכוח כיצד לקרוא מבנים
יש 3 מיותרים לא 2 מיותרים, והשאלה כמו תמיד אם רק החלק המיותר מעניין
זה כי אתה מסתכל על מה שכתוב בצורה מדי מדויקת, כתוב 4 ויאמר לה מלאך ה׳ רק בפעם הראשונה כתוב גם שראתה אותו וכו׳
בכל מקרה איני יודע מה ההתעקשות שזה פשט… זה כזה דיון של טעם וריח כיצד נראה לך החריזה פה
אתה מצפה שהקורא עומד על חריזה מדויקת
ואני חושב שזה לא עובד ככה בדרך כלל
אם הקורא עוקב אחרי הסיפור הוא רואה כבר בפעם השני משהו מיותר
לדבריך יש רק 2 מיותרים בכלל
אה שואל מתי הקורא שם לב שקורה משהו מוזר
אז זה רק בפעם השלישית לדעתך
אם אתה מסתכל בכללות ואומר כמה פעמים כתוב מחדש ויאמר על אותו דבר אז יש 4
לקרוא לזה שם לועזי לא עוזר לך לעשות שזה כביכול אובייקטיבי
יש כמה דברים שהחקירה הזו תלויה בה, אחר מהם זה שהסתכלות אחת דורשת שיהיה כתוב בדיוק ‘ויאמר לה מלאך ה׳ בשביל שנתחיל לספור. אבל זה מדי שם דגש על המילים. הסתכלות אחרת אומרת שאם כתוב ‘וימצאה מלאך ה׳..ויאמר׳ זה בדיוק אותו דבר גם אם סדר המילים שונה.
עכשיו אתה מתקרב לטענה מעגלית הידועה..
מה מקובל במקרא תלוי תמיד כיצד קוראים בכל מקום.. זה לא יעבוד ככה
על כל פנים מבחינת התוכן באמת יש סיבה פשוטה
כי המאמר השלישי מתחיל שוב את הסיפור
והאמת כל המאמרים מתחילים שוב הם לא יעבדו בתור המשך
זה הולך ככה, מאמר א שובי אל גברתך זה פשוט תשובה ל׳מפני שרי גברתי׳, זה אומר לה תכלס מה לעשות עכשיו.
ומאמר השני הוא הבטחה להרבות זרע, הוא לא מפרט את הקשר שלו לשום דבר
המאמר השלישי קצת מקשר את הדברים אבל גם לא בדיוק חוזר, והוא חוזר לגמרי לתחילת הסיפור, הנך הרה, לכאורה היא כבר יודעת שהיא הרה זה מה שהתחיל את כל הענין ותרא כי הרתה.. הוא מספר את זה בדומה למלאכים אחרים שמספרים לאשה שהולכים ללדת, וזה לא עובד כאן, צריך אולי לקרוא הנך כבר הרה, וזה דחוק, אבל נראה שהוא כאילו רוצה בכוונה למסגר שוב את כל הסיפור, וזה אמור להסביר את הכל
גם אולי המאמר הזה נאמר בסגנון פואטי נבואי, ככה מישהו אומר, אבל אני לא לגמרי יודע מתי מחליטים שזה יותר פואטי,, גם הרבה ארבה זה פואטי
אני סתם מפרש, לא קשור
הוא אומר לה מה שם תקרא לבנה, אחרי זה כתוב שאברהם קרא לו כך, האם סיפרה לאברהם?, או אברהם מדעתו כיוון? או זה היה כוונת המלאך לנבא שאברם יקרא כך? נראה אולי שזכות קריאת השם לתינוק מבטא מי כאילו האבא שלו, ויש פה קצת מאבק בין אברהם להגר של מי הבן באמת, בסוף הוא יזרוק אותה אז זה חוזר להיות הבן שלה, המלאך כאן נותן לה כאילו זכות קריאת השם, זה לא מפורש אבל לפעמים האם קוראת לפעמים האב משמע שזה תלוי מי יותר שולט, והמלאך מפרש את שמו ישמעאל שזה כי ה׳ שמע אל עניה, כלומר כלפי שרי גברתה. אולי אברהם עצמו לא ידע פירוש זה הוא חשב סתם ישמעאל שם יפה האל ישמע או משהו, הוא לא שם לב שזה שם נגד אשתו, דומה לראובן שמעון שהם שמות נגד הבעל..
ופה יש תקבולת במאמר הג׳
?
גם הרבה ארבה – ולא יספר
לפעמים זה יותר מסובך לפעמים פחות, לא יודע הכללים האלה נראים לי מומצאים
מה זה פרא אדם? פרא זה שם לסוג של חית בר, הכוונה שיהיה חפשי, אחרי זה נעשה לתואר ‘דבר פראי׳ או ‘אדם פראי׳. הכוונה פה עכ״פ שיהיה לישעמאל איזה חיים נומדיים פראיים חופשיים
זה תלוי מה הפשט בזה לא? אפשר שזה שני דברים
אבל מכל הדיבור זה הקטע היחדי שהוא כך
תמיד אפשר שיש חצי משפט שירי כזה
אבל הוא החליט שהכל זה שיר, לא יודע, זה כן מתארך יותר המאמר הזה מכל הקודמים
כי שמע ה׳ אל עניך זה קצת רגש סותר ל׳פרא אדם׳, כאילו תיאור אחד זה שהוא יודע לקחת הכל לבד ושני זה שהוא מסכן שהשם שומע את עניו, ישמעאל זה השם של אימא שלו לא שלו..
כיצד ‘אתה אל ראי׳ נהיה ‘באר לחי ראי׳?
אולי הח׳ הוא משהו מ׳ראיתי *אחרי* ראי
כמו רוב מדרשי השמות זה לא בדיוק מתאים, זה כזה אתהאלראיאחריראי נשמע משהו כמו ‘בארלחיראי׳
כי הניקוד השתנה?
ראי באלף נשמע שם של אל מצרי..
אולי הניקוד המציא.
אז למה זה לא אותו מילה,
מעניין שמצאה את המלאך על הבאר ובפעם השניה שאברהם שילח אותה היה נס שראתה באר
מקודם זה נקרא פה עין
מה רצית להגיד בזה שזה לא אותו מילה
זה הכל משהו ראיה, האל רואה אותי אני רואה אותו, לא הבנתי מה החילוק
אבל מה אתה מקשה עכשיו על הגר? הרי היא מקשרת את זה לא אני, או הפסוק..
אפשר גם ‘ראיתי אחרי ראי׳, היא רואה את אחורי הרואי.. כמו וראית את אחורי
אבל אני חושב שבכוונה זה מעורבב פה, ולא אמורים לדקדק ככה
זה כמו שתקשה למה נקרא ישמעאל כי שמע ה׳, הרי ישמעאל זה לא *שמע* אלא *ישמע*
זה לא עובד ככה עם שמות
על זה דיברנו למה האל נקרא אל ראי או למה הבאר נקרא באר לחי ראי, זה שני הדברים שהפסוק מספר פה
‘אל ראי׳ זה שם
לא תואר
והשם הזה יש לו הסבר, כי אמרה הגם הלם ראיתי וכו׳
זה נראה לי פעם יחידה שכתוב שאדם קורא לאל בשם
“ותקרא שם ה׳ הדובר אליה”, נתנה לו שם
יכול להיות שגם אתה הוא חלק מן השם
כן אלא מה, זה הסיפור שהיא נתנה לו שם, מקודם הוא לא היה נודע בשם זה, וגם לא אחר כך..
אבל מסתמא כן היה נודע שם כזה איפשהו אחרת אין פשר לספר את זה
זה לא כתוב ככה אלא להיפך
היא נתנה לו שם וכתוב טעם השם. זה כתוב בדיוק כמו שאר קריאות השם שבמקרא
כאשר תמצא עוד פעם שמישהו מכנה לאל שם חדש על שם מאורע נדבר.. יכול להיות שגם וקראת שמו ישמעאל זה סתם כינוי על שם מאורע..
שמו הוא “אתה אל ראי”
ככה כתוב, אתה יכול לדון מה הפשט אבל זה מה שכתוב.. מה לעשות
עכשיו יכולים לפרש את זה
יש כזה מנהג אצל הרבה התגלויות של ה׳, לקרוא למקום על שמו, אל בית אל, ה׳ ניסי, וכדומה, כשכתוב לקרוא לאל הכוונה להופעה הזאת שלו באותו מקום, ואכן השם הזה נקרא באר לחי ראי שהוא מין שיבוש של אתה אל ראי, כמו שבית אל נשאר על שם אל בית אל הנרא.
בשפה הפגאנית הישנה זה עושה הרבה סנס מה שכתוב פה, רק למונותאיסטים יש בעיה..
אם התגלה אל לא נודע במקום כלשהו אז נותנים לו שם
והשם הוא על שם המאורע או המקום
https://en.wikipedia.org/wiki/Ra
מישהו כבר מצא הקשר בין הגר לאלילי מצרים
https://feminismandreligion.com/2012/06/14/haga…
במקום שהיה פעם מעין חפרו באר?
האם ברור ש׳באר לחי ראי׳ זה אותו עין המים ששם מצאה מלאך ה׳?
אפשר העין היתה בדרך שור שזה יותר רחוק ליד מצרים, ובאר לחי ראי זה ליד באר שבע שהלך יצחק שם, אולי בדרך חזרה קראה לבאר אחר ככה
זה עוזר לנו לחשב כמה זמן הכל לוקח פה, 75 הוא יוצא מחרן 85 נושא הגר 86 נולד ישמעאל 99 ברית בין הבתרים וכו׳, כל דבר אורך המון זמן..
זה מעניין שיש לכל דבר תאריך, המקרא אוהב גיבורים שמתחילים את הסיפור שלהם אחרי שהחיים של אדם נורמלי נגמרים כמו משה שמתחיל בגיל 80, לא יודע מה הענין הזה
יש עוד? עכ״פ משה ואברהם
באמת בפרשה הבאה יש מדרש חדש על שם ישמעאל ביחס לאברהם ‘ולישמעאל שמעתיך׳ וכו׳, שם זה באמת ישמעאל בזכות אברהם. זה נראה מתח עם הפירוש פה שהוא בזכות הגר.
יפה, אז יש שלשה פירושים לשם ישמעאל להגר לאברהם ולישמעאל עצמו
למעשה הקשר של לוט ויצחק יותר חלש, אם כבר אז ישמעאל מצחק יותר קשור…