Wednesday, February 09, 2022 • ח׳ אדר א׳ תשפ״ב
אה אתה אומר שהפסוק אם תיטיב שאת בעצם אומר מה אכפת לך אם הקרבן התקבל הנה שמוע מזבח טוב. פירוש חשוב לא חשבתי על זה אף פעם.
לכאורה פרשה זו מספרת
א. יסוד המקצועות של עובד אדמה ורועה צאן.
ב. שורש המחלוקת הגדולה שהיה ביניהם לאורך ההיסטוריה כפי שיש להאריך, הרועים לא אוהבים את עובדי האדמה. באופן כללי למשל העברים היו רועים והמצרים עובדי אדמה תועבת מצרים כל רועה צאן.
ג. שורש תקנת הקרבנות.
ד. שורש סוגי הקרבן השונים של פרי האדמה ושל צאן. והשורש שצאן יותר משובח. אם כי אולי זה תלוי אם תיטיב, לא יודע.
כיצד אפשר לומר ככה על קרבנות להלכה שיש ביניהם מדרג של קדושה שבו בבירור הפר חשוב מהשה והשה מהמנחה.
אלא שאתה יכול לומר שזה מצד העלות חשיבות מצד האדם וכדומה ולא שהשם אוהב פרים
קין והבל זה גם המחלוקת התיאולוגית הראשונה. את מי ה יותר אוהב
מלחמה דתית
אז יש כן רגליים לטענה שהדת אשמה במלחמות…
הרי קודם צריכים ליישב מי יהרוג אותו אם ימצאנו..
לפי דעת הרב שכל העמים בפרשת נח הם לא אנשים אלא קבוצות אפשר שגם קין והבל הם כבר עמים ולא אנשים פרטיים…
אתה לימדת אותי ככה אז אתה הרב לזה. ..
איפה זה ארץ נוד?
נו כיצד קוראים לזה עכשיו
מה יקרה אם ככה .. אם רוצים להתאים למציאות בהכרח שיהיה משו כזה. וגם הפשט לא ברור שסיפורי בראשית אמורים בדיוק לעשות סנס כמו סיפור בעיתון
זה דרש אבל מסתמא יש מקום שנודע ככה
מה לנו ול״עולם”..
משל זה מילה לא טובה פה לפי הפשט. זה מושג פרשני מעולם הראשונים…
השאלה הוא כיצד הבינו סיפורים כאלה בזמן התורה או אף לפניה כאשר הסיפורים האלה התחילו.
קשה להכחיש שבמציאות גם בתוך המקרא ככל שהזמן מתאחר יותר הסיפורים נעשים יותר מפורטים מובנים. כי זה יותר קרוב להקשר שזה נכתב.
בכל מקום סיפורים קדומים יותר פחות עושים סנס ואף אחד לא כך כך מקשה על זה, לא שזה משל אלא שמבינים שזה סיפור, שהעיקר הסיפור שבו זה לא בא לספר לך מה אדם הראשון אכל לארוחת בוקר. בדרך כלל בתרבות מסורתית אתה שואל שאלה כזה של סתירה בסיפור מסורתי עונים לך נו זה הסיפור מה אתה אוטיסט… לא שמזלזלים בזה או שאומרים זה משל. אלא שזה סיפור.
בעולם היהודי לגבי אגדה לפחות נראה שהאוטיזם הזה ממש ממש חדש. אולי מזמן ראשונים. כל המדרשים (שזה סגנון שממשיך כמעט עד רשי) פשוט זורמים עם הסיפור . ומדגישים לפי דרכם או כוונתם.
רק הרציונליסטים יש להם קטגוריות מדי מצומצמות אז זה או כפשוטו קרה ככה פרעה עם הפיגמות או משל ולא היה פרעה. והאמת לא זה ולא זה.
הגישה המסורתית עד היום נראה לי מבינה ככה רק שאין לה מילים טובות לבטא את זה. בזמן ראשונים הרציונליסטים אומרים מה זה לא יכל לקרות משל היה. והמקובלים אומרים נו זה משל אבל לא משל. ואף פעם לא בדיוק מכריעים מה זה, נראה לי גם הם יש להם אינטואיציה טובה בלי דרך ביטוי טוב.
רק בזמן החדש בעיקר (וקצת ראשונים לפעמים כמו רבינו יונה) יש פונדמנטליסטים חדשים שהם טועים אותו טעות קטגורית ושמים עצם במשבצת של כן זה קרה ליטרלי. אבל זה לא ההבנה המסורתית.
*ושמים עצמם
זה בערך התאוריה שלי על ההיסטוריה של המחשבה פה…
מה באמת המילים לזה? אני חושב שזה פשוט שסיפור אין לו מספיק מקום להכיל כל האינפורמציה שצריכים בכלל להבין, תמיד יש רקע מובלע גם העיתון של זמננו. רק עכשיו אנחנו מכירים את הרקע אז מבינים הסיפור וככל שזה מתרחק אי אפשר לשחזר מתוך הסיפור את הרקע ונשאר רק הסיפור בודד.
זה בעצם היסוד של תורה שבעל פה שאומרת הפשט לא אומר כלום אם אתה לא מכיר הרקע. אם יש באמת מסורת כיצד לפרש בראשית זה שאלה אחרת. גם העברת המסורת עצמה הרי סובלת מאותו בעיה…
אז דווקא יכול להיות שהכל כפשוטו רק אין לנו מושג כיצד לקרוא. כאשר יש פה סיפור של איזה מאה פסוקים לאלף שנים בהגדרה כל דבר שנוציא מזה לא יכול להכיל האינפורמציה שצריכים בשביל הפשט. אז נשאר לנו לכל היותר להבין מה הסיפור וגם זה לפעמים נעלם מאתנו כי אנחנו לא מכירים את השפה ומה ההוה אמינא שהפסוק שולל וכו׳.
בעולם הישיבות יש משל על אגדות שהיה כתוב בעיתון “הנשר הכריע את האריה” וכולם יודעים שאמריקה הוא נשר רוסיה זה אריה, או משהו
ועכשיו ששכחו מה השפה אז יש מחלוקת אם באמת היה נשר וארי או שזה משל
הרבה פסוקים בבראשית מורגשים בחוש כמו הפסוק הזה. כלומר זה הפשט שלהם
מסקנא דמילתא שלא ברור כלל שלהגיד קין זה בכלל עם שלם זה להוציא מידי פשוטו. זה תלוי בהנחות מוקדמות לגבי השפה אופן הביטוי שאין דרך להוכיחם מן הכתוב.
אפילו להגיד קין זה משל לגישה מסוימת לחיים לא ברור שזה משל ולא הפשט.
רק שפירוש כזה אנחנו יכולים לקטלג לפחות כעוסק בעולם יותר מופשט רעיוני ולא בקין ממשי או אפילו עם ממשי אז יש איזה חילוק נוסף בין פשט לדרש.
רק שחילוק זה הוא מובחן באיזה סוג עולם או חלק מהעולם הוא עוסק ולא בשאלה מה הפסוק התכוון. ואני חושב שהרבה פעמים מתבלבלים בין שני המובנים האלה של פשט ודרש. (תראו בדיונים על החומש של פששמ ממש הבלבול הזה משני הצדדים). אין הכרח שהפסוק מתכוון לעולם בעליבתי ולא רעיוני או קבלי. זה לא יותר פשט במובן של המקרא זה יותר פשט במובן של העולם…
לאט לאט נלמד לכולם.
זה חשוב לי ללמד כי האוטיזם הזה הוא גם על הלכה וגם על כל דבר…
כמובן רוסיה הוא לא אריה הוא דב. כיצד בלבלתי…
יפה
לאו דווקא. הורגים את השני מקנאה שהשם מתגלה להם ולא לנו. ככה לפחות אנטישמיות עובדת בעצם..
אפשר זה עצמו להקריב? אבל לא מסתבר כי רק בימי אנוש הוחל לקרוא וכבר קין והבל הקריבו…
כתבתי פעם מהלך
https://yitzchoklowy.com/chumash/sefer-bereshit…
יש ג פעמים “יום השביעי”
עכ״פ 32+3 לא חידוש שלי אלא של מפרשי ספר יצירה ראשונים..
לא הכרח. הפירוש שלהם זה לפי סוד אבל החלוקה יכולה להיות פשט
גם לא ברור למה שיהיה 5*3
סליחה 5*7
אם היה 7*7 היה מובן…
אבל זה ברור שיש חלוקה בין 6 ימים לשבת. אם זה הנקודה של מספר השמות זה כבר מבוסס על זה. אפשר גם לחלק הלאה כמה שמות בכל יום וכו׳ לראות אם יוצא משהו.
32 של ספר יצירה זה בעצם 10 מאמרות/ספירות + 22 אותיות. שזה מקביל לששה ימים, בשבת אין מאמר
יש 10 מאמרות בפשט, תלוי כיצד סופרים..
לא. חזל החליטו שויאמר להם אלהים פרו חרבו זה לא מאמר ומזה יצא להם הקושיא ותירצו בדוחק עם בראשית אבל בפשטות זה כן מאמר וזה מסתמא כוונת המימרא המקורית
בפשטות כתוב עשר פעמים “ויאמר” במעשה בראשית.
אתה רואה שגם הנוצרי לא הבין ככה… יש סיבה לחלק ככה…
אני חושב שהגמרא הבינה שזה מצוה וזה הסיבה שלא חשבו אותו. בפשטות זה גם חלק מבריאת בעולם זה כי לא מצוה אלא המצאת הטבע שיהיה כל זה
זה שזה ‘ויאמר להם׳ זה סתם כי לבני אדם אפשר לתאר שמדברים להם.
לא כתוב ויאמר
יש כל מיני פעולות של יצירה שלא נחשבים
גם ויקרא אלהים לרקיע שמים זה טכנית דיבור
המילה ויאמר הוא הקריטריון הכי אובייקטיבי…
אין כזה דבר מבנה הפרק, תראה כמה מבנים יש לפרק זה
.
אם לפי התוכן אז דווקא ויאמר אלהים הנה נתתי האחרון הוא הכי פחות מעשה בריאה.
יש מפרשים נדמה לי שבאמת מונים ככה שסופרים פרו ורבו ולא הנה נתתי
נו אז אם כבר לספור הכי טוב לספור כמה פעמים יש ויאמר אני חושב שזה מה שהמשנה התכוונה
המשנה הזו הוא גם סיפור בכלל לא בטוח שהתכוונה להגיד שיש עשרה מדרגות או משהו כזה…
העיקר זה והלא במאמר אחד וכו׳
יש לי קושיא גדולה
המספר עשר כמעט לא נמצא בתורה
וודאי לא כמספר יסודי
אם כבר התורה מבוסס על שבע
אז המקובלים שרוצים עשרה יש להם בעיה גדולה
יש רמזים כמו עשרה מאמרות וכאלה
אבל גם זה במסגרת של שבעה ימים לא מסגרת של עשר
כן אבל זה כמו להגיד שיש 22 אותיות. זה צורה מדעית יסודנית כזו לחשוב את העיקר. התורה לא חושבת ככה
אין שום חג של עשרה ימים וכדומה
(רק עשרת ימי תשובה…)
תלוי מה אתה קורא תוכן.. זה בסיסים של הברות וכדומה לא של משמעות
הספר יצירה לא מתכוון שהאותיות הם אטומים של המשמעות אלא של אמירת המילים
וגם את זה הוא מעמיד על חמש מוצאות הפה
להיפך לפי קבלה עשר הוא המספר הקדוש שבע זה מספר של חול..
תמיד יש את הטריק הקבלי הזה של אין הכי נמי, זה בדיוק כי הג ראשונות נעלמים…
לא יכול להיות שהמקובלים מהגוים… זה באמת כמו שנריה אומר נכון אם חושבים על יסודות בצורה שונה מזה שהפשט חושב.
כמובן ספירה עשרונית הוא לא מחויב המציאות זה כבר קושיא אחרת.
אבל היא טבעית במובן שיש לאדם עשר אצבעות…
מספרים גדולים יותר.
אין כמעט בתורה למשל להגיד שהיו מיליון אנשים
זה בכלל לא תורה להגיד ריבוי
*צורה
כמו שאצלנו
עולם הקונטציות של מספרי המקרא לא עשרוני
רק המספר שלו עובד ככה
בדרך כלל זה הולך ששים ריבוא למשל..לא מאה ריבוא..
שש מאות או שבע מאות נפוץ יותר מאלף
יש אולי קצת כמו וינסו אותי זה עשר פעמים
7 לא כל כך מעט מ10
וגם ביותר המספר 12 יותר מעניין מהמספר 10
לא היו 10 שבטים אלא 12
וכו׳
היה מתאים שיהיה חמש מאות או עשר מאות
ו10 הוא לא טיפולוגי. זה הנקודה שלי…
גם אם כל המספרים מניחים ספירה עשרונית
אם המקובלים היו צודקים הפשט הייתי מצפה שיהיה הרבה יותר 10
ככה אני מרגיש..
וגם הם עצמם מרגישים בקושי הזה
אז זה באמת בעיה
אבל נו זה אני אומר השאלה לא אם יש עשר ספירות אלא אם המדרש שלהם על זה מבוסס על הבחנה טובה בפשט, כפי שהיה צריך להיות גם לדעתם
והשורש של הבעיה הזו זה העשרה מאמרות של המשנה
שהיה ראוי לפי הפשט שיגיד בששה ימים נברא העולם והלא ביום אחד יכול להיבראות
המקובלים הרי כל הזמן עושים מהלך כזה מביאים לך מבנה אומרים מה יכול להיות הפירוש לזה אם לא הקבלה, דברים כאלה
הראשונים שחיפשו מבנים בתורה זה בכלל המקובלים
אבל אם זה לא המבנה אז זה בעיה..
בצורה שיטתית? למשל?
אבות פרק ה׳, אולי…
או למשל שבע כהנים שבע כיבוסים וכו׳ של פרה, כאלה מדרשים
אבות פ״ה מוצא מספרים בתורה, אחר כך יש מספרים בדרבנן
אבל בפשטות זה סתם לזכרון
לא שחזל יספרו כמה פעמים יש שם בפרשה וכדומה
זה כבר דרבנן זה לא שהם מחפשים מבנה הפרשה אלא לסכם הלכות וכדומה שיוצאים מהפרשה
אם אני זוכר נכון אוגוסטינוס אומר שהחטא גרם לכך שאדם רוצה להיות טוב ולא מצליח. וזה מתבטא הכי יפה בהקשר המיני שאדם מרגיש שהאבר שלו יש לו רצון לעצמו ולא מציית למח…
ואין תיקון אלא שהשם אוהב אותנו ויגאל אותנו גם ככה, וזה הרעיון של המשיח. משהו כזה. נשמע מאד חסידי.
כן
להיפך אם זה משכנע יסקלו ..
טוב אני צריך לעשות חזרה על יסודות נצרות… לא לומד את זה מספיק לזכור בדיוק..
אבל כל הרעיון הזה שאלמלא הקבה עוזרו אין יכול לו מאד נראה לי בכלל
דיברו היום ואתמול הרבה רעיונות קצת חסר עדיין פירוש המילות אז אשתדל להשלים..
“אף כי אמר אלהים”, אלטר מפרש שהנחש התחיל להגיד אף על פי שאמר אלהים לא תאכלו.. באמת לא תמותון. אבל חוה הפסיקה אותו באמצע לומר שאלהים לא אמר זאת, ולכן זה מתחיל באף שנראה לא מסתיים.
גם מעניין שהנחש כאילו הוסיף כל עץ הגן והאשה מוסיפה משהו אחר לא לגעת. זה לא שהיא מדייקת והנחש לא שניהם לא מדייקים רק באופנים שונים.. לא יודע מזה זה אומר
כל פיתוי הנחש לאשה תלוי בראיית עינים. ונפקחו עיניכם. ותרא האשה. כי תאוה הוא לעינים. אלטר טוען שגם נחמד העץ להשכיל צריך לפרש כהקבלה לזה להשכיל – להשתכל. להסתכל. כי להשכיל במובן של שכל לא עושה שכל פה בדיוק.. עכ״פ ברור שהפיתוי הוא בזה שהוא נראה טוב ולא שהוא טעים, או שבעינים זה נראה עץ בעל טעם טוב
אבל יכול להיות שהרמבם צודק שברור פה ש׳ונפקחו עיניכם׳ זה איזה חידוש מחשבתי הרי לא היו עיוורים קודם לכן. אז זה אולי כן רמז שהכל משהו במחשבה.
וזה מצטרף להרבה פסוקים פה שהם אמירות שנראים קטועות, זה נראה בכוונה כי זה היה מזמן כבר שכחו בדיוק כל המילים..
‘ותתן גם לאשה עמה׳
הדיוק שהיא רצתה שיאכל עמה, כמנהג איש ואשה אוכלת עמו..
(אולי זה הרמז למאן דאמר שהחטא הוא בזיווג אדם וחוה)
יש מה לדייק פה כאשר הפסוק משנה מן ‘אדם׳ אל ‘האדם׳. האדם הרי הוא מין האדם ואדם זה שם פרטי. אבל אדם הראשון היה שניהם כאחד אז לא ברור שזה חילוק בדוקא.
ויקרא ה׳ אלהים אל האדם ויאמר לו איכה – בפשטות זה פעם ראשונה שרואים מנהג רווח בכל הנבואות שיש קריאה ואח״כ דיבור. ויקרא משה משה ויאמר וכו׳. הוא לא היה צריך לקרוא בשמו כי היה רק אחד אז סתם צעק איכה..
כבר כל כך פירושים יש על איכה ששכחנו מה כתוב. היה גן. האלהים טייל שם. אדם התחבא בתוך איזה שורה של פירות. ושומעים קול אלהים מהדהד מחפש אותו איפה אתה.
*של עצים
הפכתי הסדר. קודם שמעו קול אולהים עושה כזה רעש בין האילנות אז התחבאו כי היו ערומים.
(זה הרמבם שלמדנו במורה טוען..)
זה ממש יפה ‘מי הגיד לך כי עירום אתה׳. כאילו יש כאן דבר ברור כל מי שיש לו עינים רואה, אבל ה׳ אומר מה מי סיפר לך דבר כזה, מאיפה הבאת בכלל שיש מושג של עירום..
זה היתממות עצומה מצד האל לדבר ככה
ואני חושב שצריך ללמוד. ככה קיבלתי מר׳ מוטל שלפעמים בא מישהו ואומר יש יצר הרע וכו׳ אז צריך לענות לו מי אמר לך..
מי הגיד לכל הרבנים שהאינטרנט כזה מפתה? יכול להיות שאכלו מעץ דעת אסור? הרי היה מצוה לא לדעת את זה…
אוקיי סליחה אמרתי שאגיד פירוש המילות
לאשה ה׳ מדבר כמו לאשה.. ‘מה זאת עשית׳. לא מפרש מה בדיוק, כמו לתם ‘מה זאת׳.
לנחש אומר ‘כי עשית זאת׳.
ומה הצד הראשון פה
ולאדם מקריא את כל כתב האישום ‘כי עשית זאת. ותאכל מן העץ אשר צויתיך׳.
הרי הוא יודע איך הוא יודע שהוא ערום למה שואל מי הגיד לך
הארורים פה זה נגד הברכה שבפרק א׳. בתחילה נתן ברכה פרו ורבו וכו׳. ואח״כ נותן קללה שהוא בדיוק נגד זה. שכבר לא ישלוט באדמה ולא יהיה לו לאכול בקלות וגם הפריה ורביה כבר לא כזה מבורך יש בו עצבון. זה הברכה וקללה הראשונים.
ההקבלה ‘הוא ישופך ראש ואתה תשופנו עקב׳ מעניין, לא יודע מה זה ‘ישופך׳. מכל מקום הנחש לא בדיוק עושה אותו פעולה לאדם כמו שאדם עושה לו.. זה לא שהאדם נושך לנחש או שהנחש רומס לאדם..
אולי משהו בשורש שף יש בו משמעות רמיסה וגם נשיכה
שמו של קין נראה לי התגובה של חוה לקריאת שמה על ידי האדם. הוא אומר את אשה מאיש. אז כשנולד לה בן זכר היא אומרת עכשיו אני קניתי איש.. אני כבר לא רק אשה אני כבר מקור לאיש. אני כבר לא רק תולדה של בעלי אני כבר את ה׳.
בפעם ראשונה שעבר משך זמן, ‘ויהי מקץ הימים׳. לא ידוע כמה זמן זה היה. (המדרש אומר חמישים יום בערך, כי הוא חושב שהקרבן מסתמא היה כעבור המחזור הראשון של זריעה וכאשר התחיל לצמוח הביאו קרבן)
מה פירוש וישע ה׳ אל הבל ואל מנחתו? כיצד ידעו? לפי הנראה בהמשך המקרא שעיית ה׳ לקרבן זה שיורדת אש משמים ואוכלת אותו. אבל לא ברור לי פה.
בהמשך הענין יש הרבה פנים, נפלו פני קין, וה׳ אומר אם תיטיב שאת שזה קיצור לנשיאת פנים, נראה שוישע ה׳ זה כמו ישא ה׳ פניו אליך, שהופך פניו אליך. וכנראה אז זה היה כפשוטו קין ראה שה׳ מחייך להבל ולא אליו. ולכן נגד זה נפלו פניו.
ומה ה׳ אמר לקין זה עוד אחד הפסוקים שחסרים, לא יודע אם השתכנעתי משום דבר פה. אלטר אומר כעין אורי, ומפסק ככה
למה חרה לך..
הלא, (בין) אם תיטיב שאת (=תצליח לשאת מנחה), ו(בין)אם לא תיטיב, מכל מקום בידך הדבר אם להיענות לחטא..
ועדיין לא ידענו מה תעשה החטאת אצל הפתח, ואיך יש לו תשוקה. זה אכן מקביל למאמרו לאשה אבל זה לא עוזר לנו להבין פירוש המילות פה בצורה נורמלית.
(זה דווקא עובד ביחד. כי היא אם כל חי רק אחרי שמולידה בנים)
אולי ‘חטאת׳ זה קיצור ל׳קרבן חטאת׳, כלומר הבהמה שהביא לקרבן. ומתאים לבהמה להיות רובצת. וה׳ אומר שלא יחר לקין שה׳ קיבל מנחת הבל כי הבהמה נתונה למרות האדם יש לו תשוקה לאדם עבור אוכל והאדם מושל בו. ולכן יותר קל להבל להביא קרבנות יפים מהבהמות שלו. על פרי האדמה אין כזה שליטה אחר החטא הרי אדרבה נתקללה האדמה ולכן לא נתקבל קרבנו.
ויאמר קין אל הבל אחיו – עוד פסוק חסר סיומו מה אמר. או שאפשר שאמר לו מה שאמר לו ה׳. אבל אז צריך לפרש מה נמשך מזה.
ויש אומרים שאמר לו ‘ויהי בהיותם בשדה׳, או משהו כזה.
שבתרגום שבעים וכו׳ יש כאן עוד חלק פסוק נצא השדה
כבר דיברו פה שהדו דיח אצל קין הוא חזרה על זה עם אדם, אבל כמה הבדלים חשובים.
קין הוא הראשון שעונה לה׳, אפשר לומר בחוצפה. הוא לא כנוע כמו אדם. שלא עונה כמעט כלום. אדם נפחד קין לא נפחד. אדם עונה כמו בוידוי נתנה לי מן העץ ואוכל. קין עונה מה, לא ודע, מה קשור אלי. ואחרי שה׳ מעניש אותו הוא מעיז לומר מה? כזה חטא גדול עשיתי? לא מתאים העונש לחטא..
וה׳ נענה לו
בענין הקול הצועק מן האדמה הנראה מכללות הענין פה ועוד מקומות הכוונה באופן קצת מובן שאם רוצים עבודת אדמה במקום מסודר מיושב סביב לעיר אי אפשר לתת לרצח לקרות, זה הורס את התחברות בני אדם ואז הם לא יכולים לקחת סיכונים להיות לבד בשדה וכדומה וממילא הישוב נהרס. זה המשמעות שאחרי שקין הוא עובד אדמה הרי הוא דווקא צריך ליזהר לא לרצוח כי זה לא עובד להסתיר רצח הישוב לא סובל את זה.
אצל אדם נתקלל האדמה עבורו ואילו קין נתקלל הוא מידי האדמה. זה אותו דבר בסגנון הפוך..
האדמה שהסתירה את דמי אחיך אינך ראוי לה, לא בדיוק יודע מה זה אומר.
לא תוסף תת כחה לך זה לא כמו שנאמר לאדם שתצמיח קוצים אלא שהפירות עצמם לא יגדלו. כמו שקורה למשל אם זורעים יותר מדי פעמים באותו מקום זה כבר לא עובד. וכאמור אפשר שרצח מונע אפשרות להתרחב ללכת לשדה אחר וכו׳ אז נתקעים עם שדה שאינה נותנת כח ואז נעים ונדים לא בצורה מסודרת להתרחב סביב לעיר וכדומה ואז חזר הדין שכל מוצאי יהרגני וצריך לעשות חוקים מוגזמים שכל הורג שבעתיים יוקם.
מהו ‘ומפניך אסתר׳. בפשטות הכי פשוט ה׳ גר באיזה מקום, ליד העדן, לא מובן לי בדיוק, ואם יתרחקו יותר מדאי אז גם ה׳ כבר לא ישמע את הקול הצועק מן האדמה ולא יהיה מי שישמור עליו. אז ה׳ נותן לו אות מה שלא יהיה האות הכוונה כמו כל אות, שזה משהו שיעבוד גם מרחוק, כמו אם אני נוסע למקום רחוק אני לוקח דרכון שבצורה המקורית היה הבטחה מהמלך שלי שאם משהו יקרה לי ישלח חיילים לאותו דרך לנקום ברוצח
אני מפרש פה שבעתיים יקם – יוקח ממנו נקמה שבעתיים
מי היתה אשת קין? מאיפה הגיעה? עוד תעלומה
קין הוא השורש של רעיון הגלות, שנובע מזה שהאדמה לא נותנת כח, כמו שכתוב שאם לא שומרים שמיטה האדמה לא תתן יבולה ויגלו.
(אפילו שלא בדיוק הגלות קרה ככה, אבל זה הרעיון)
למי נולדו לאדם הראשון? אני לא ידוע. זה מסוג הדברים שמוכיחים לי שהסיפור לא אפכת לו שהוא יהיה קוהירנטי.
כל הלמכים היו משוררים עם שמות בעלי משמעות לבניהם, גם הלמך אבי נח בפרשה הבאה..
ויהי בונה עיר – בשעה שאשתו הרתה והולידה חנוך במקרה היה קין באמצע לבנות איזה עיר אז אמר אה מזל טוב נולד לי בן הנה יש לי שם לעיר שלי. (ולמה נקרא הבן עצמו חנוך? לא ידוע..)
זה היה רק אחד מהערים שבנה קין הרי היה נע ונד
זה לא כתוב במקום הנכון, אני רואה שיש סיפורים במקרא שמקפידים להשלים כל דבר ויש שלא אכפת להם אז ההשוואה הזו אומרת משהו.
אולי למך עלה על הרעיון שאפשר לשאת 2 נשים?
אבל זה לא יכול להיות, כי כתוב להיפך שהעיר על שם חנוך לא שחנוך על שם העיר..
כל הסיפור של למך ונשיו כזה שיר. עדה וצלה יבל ויובל.
יובל זה השורש של יובל שתוקעים בשופר לכלי שיר כנראה נקרא על שם כן, קרן היובל.
ויבל אולי מלשון יבול השדה?
לא מסתדר, הוא אהל ומקנה לא עובד אדמה
מה זה השיר שלמך שר לנשיו?
תוכנה בפשטות שהוא יודע לנקום, אם קין נוקם שבעה הוא נוקם שבעים ושבעה, הכוונה כפול משובע לא יודע, בקיצור אל תתחילו איתי..
אני נוקם לא רק אם הורגים אותי אלא אפילו אם רק פוצעים אותי אני כבר הורג את האיש
וילד אני הורג אפילו רק עושה לי חבורה
מה יותר פצע או חבורה? או שזה אותו דבר
כן אבל משמע במקומות אחרים שיש הבדל, פצע תחת פצע חבורה תחת חבורה
זה אני מסכים אבל נשמע לי שיש בזה משמעות, הרבה פעמים תקבולת השיר מחריף את זה, כמו בסוף פה שבעתים קין ולמך שבעים ושבעה
נכון שלמעשה אין הבדל גדול, אבל זה ביטוי יותר חזק, 77 זה יותר מ7
וגם ילד זה תמיד תינוק
הוא אומר אני לא רק הורג איש אפילו ילד שמתחיל איתי נהרג
בקיצור המענה לקין שמפחד שיהרגו אותו כיון שנודד כעונש על שהוא רוצח זה שהוא צריך להיות רוצח יותר גדול..
זה לא תיקון גדול, זה כזה עבירה גוררת עבירה..
אתה רוצה עולם של אלימות? אין בעיה תקבל
מעניין
אני תמיד חשבתי שזה ככה בראשית נח לך לך <> וילך האזינו ברכה
אבל כמובן תגיד לי שפרשיות השבוע זה לא אמיתי…
אם הולך אז הולך..
מענין השיר הזה
זה גם באמת דור שביעי לקין כמו שרשי אומר
שמו של שת לא מובן, שת כי שת לי, לא יודע
כן, בניו השביעי, לכן הוא אומר לנשיו
כל הסיפור פה על בני למך שהמציאו כל הדברים הטובים
אז הוחל לקרוא בשם ה׳ – צריך להחליט אם הדגש על ‘הוחל׳, או על ‘לקרוא׳, או על ‘בשם ה׳.
אם הוחל אפשר לפרש נעשה חולין או איזה התחלה מעניינת. אם לקרוא אז אפשר שמקודם רק הקריבו קרבנות או משהו אחר כמו שאמרו פה. אם בשם ה׳ אז אפשר שאז נודע שם הויה או קראו לו כך כמו שנריה פירש.
גם משמע שזה קשור לשם אנוש אבל איני יודע כיצד.