סיכום השיעור 📋
הארגומנט-פלוס: יציאת מצרים — משמעותה, התמורה שעברה עליה, וכיצד כל תקופה פירשה אותה מחדש
—
I. הקדמה: היכן אנו עומדים בלימוד
אנו עומדים באמצע הענין של יציאת מצרים. בשלושה-ארבעה השיעורים האחרונים עברנו על שלוש שיטות עיקריות לגבי מהי בכלל יציאת מצרים — מהו התוכן שלה. כעת ממשיכים למהלכים חדשים.
—
II. סיכום שלוש השיטות (חזרה קצרה)
א) שיטת הרמב”ם
יציאת מצרים היא ידיעה “יבשה” — צריך לדעת שהקב”ה קיים. יציאת מצרים משמשת כמעין “פרסומת” לכך, אבל לפי הרמב”ם זו לא ההוכחה הטובה ביותר. ההוכחות האמיתיות למציאות ה’ הן הוכחות שכליות, פילוסופיות, לא אירועים היסטוריים.
ב) שיטת הרמב”ן
לרמב”ן יש יסוד אחר: עיקר האמונה הוא שכר ועונש. הרמב”ן מדבר על נס נסתר — לא נסתר במובן שהוא מוסתר, אלא במובן שאי אפשר להצביע בבירור על כך שהקב”ה משנה את הטבע. אבל זה נגד הטבע שצדיקים ילך להם טוב ורשעים רע — זה ממש נס, הקב”ה מנהל את העולם ברצונו. מי שאינו מאמין בכך, אין לו חלק בתורת משה (הנוסח המפורסם של הרמב”ן).
יציאת מצרים “מוכרת” את הרעיון הזה: מנסים גלויים מוכיחים שהקב”ה אינו כבול בחוקי הטבע, ומכאן אפשר גם להאמין בהשגחה פרטית — שהוא הוציא דווקא את ישראל (בזכות אבות), לא את הגויים.
—
III. ה”פשט מספר-אפס” — הפשט כפשוטו (לפני כל השיטות הפילוסופיות)
א) הפשט הפשוט ביותר
לפני שמגיעים לשיטות הפילוסופיות, צריך להציב “מספר אפס” — את הפשט הפשוט ביותר: יציאת מצרים חשובה כי זהו סיפור המקור שלנו. היהודים היו עבדים במצרים, הם שוחררו, הגיעו לארץ ישראל — זה מי שאנחנו.
ב) המשל מאמריקה
זה דומה לעצמאות אמריקה: אף אחד לא שואל “מה המסר של ג’ורג’ וושינגטון?” — זה פשוט העובדה של מי שהאמריקאים הם. כך גם “אילולי הוציאנו” — בלי יציאת מצרים לא היה כלום.
ג) מדוע הפשט הופך לבעיה
השאלה “מה המסר?” הגיונית רק לאחר הגלות. כל עוד היהודים חיו במדינה יהודית עצמאית (ארץ ישראל / מדינת יהודה / מדינת ישראל), לא היה צורך להתעסק בשאלה — יציאת מצרים הייתה סיפור המקור החי שלהם, בדיוק כמו עצמאות אמריקה לאמריקאים. רק כשנמצאים בגלות, כשהנרטיב המקורי של “שוחררנו והגענו לארצנו” אינו מתאים עוד למציאות, צריך לחפש מסר עמוק יותר.
—
IV. ההוכחה משיבת ציון (עזרא / גלות בבל)
א) הראיה של הרמב”ן מהפסוקים
הרמב”ן עצמו מביא ראיה חזקה: כשהיהודים חזרו מגלות בבל בימי עזרא (שיבת ציון / עלייה שנייה), הם הפסיקו להתרכז כל כך ביציאת מצרים. ההוכחה: הם הפסיקו למנות חודשים לפי יציאת מצרים, והתחילו למנות לפי עלייתם מבבל.
ב) הפסוק של ירמיה הנביא
זהו קיום נבואת ירמיה: “לא יאמרו עוד חי ה’ אשר העלה את ישראל מארץ מצרים, כי אם חי ה’ אשר העלה מארץ צפון” (= בבל). עדיין ידעו שהם מגיעים מיציאת מצרים, אבל זה כבר לא היה רלוונטי — הישועה החדשה הייתה חשובה יותר.
ג) ימים טובים של עזרא
כשעזרא עשה סוכות (ופסח), הוא שמח הרבה יותר על ההגעה החדשה לארץ ישראל — “והביאנו אל ארץ ישראל לבנות לנו את בית הבחירה”. זה מאשר שכשיש ישועה טרייה, סיפור המקור הישן מתעמעם.
—
V. פורים כיום טוב החדש
> [קישור צדדי]
פורים הוא למעשה היום טוב שחוגג את הישועה מגלות פרס/בבל — ההגעה לארץ ישראל בפעם השנייה. זהו הפשט הפשוט של המדרש המפורסם, ואפשר לראות זאת בפיוטים, במדרשים, ואפילו בהגדה — “קנין גיאנו למעדם לגאולת עולם” — חושבים על הגאולה העתידה.
—
VI. הטענה המרכזית: יציאת מצרים בגלות לא הגיונית כפשוטה
כאן מגיע הנקודה המרכזית של כל המהלך:
כל החגיגה של יציאת מצרים בגלות (אחרי שכבר יצאו מארץ ישראל) לא הגיונית ברמה הפשוטה ביותר. כשיושבים בגלות, הנרטיב “שוחררנו מעבדות והגענו לארצנו” — נרטיב שאינו מתאים למציאות. לכן צריך לשנות אותו — וזה המפתח להבין כיצד כל תקופה פירשה את יציאת מצרים אחרת.
—
VII. ההגדה של פסח — ניתוח טקסט המאשר את הטענה
א) ההגדה המקורית = פרשת כי תבוא
ההגדה המקורית בנויה על מקרא ביכורים (פרשת כי תבוא — “ארמי אובד אבי”). סוף אותה פרשה הוא: “ויביאנו אל המקום הזה ויתן לנו את הארץ הזאת ארץ זבת חלב ודבש” — השיא של הסיפור הוא ההגעה לארץ ישראל.
ב) ההגדה שלנו עוצרת לפני הפסוק האחרון
תצפית חשובה: הדרשה בהגדה שלנו מדלגת על הפסוק האחרון על ההגעה לארץ ישראל. למה? כי אחרי החורבן, כשכבר לא נמצאים בארץ ישראל, אי אפשר לומר את הפסוק הזה כפשוטו. צריך למצוא משהו אחר לומר עליו — משמעות חדשה.
ג) “הא לחמא עניא” — ההקדמה המתווספת
אחת מההקדמות הגדולות שנוספו להגדה היא “הא לחמא עניא”, שהיא בארמית (סימן שנוספה בתקופה מאוחרת מסוימת). “הא לחמא עניא” היא בעצם תרגום/התאמה — היא שואלת: מהי כל ההגדה שאנו הולכים לומר עכשיו? “השתא עבדי” — אנחנו עכשיו עבדים! אנחנו כאן בגלות! איך מדברים על שחרור? זהו הטקסט עצמו שצועק את הבעיה.
ד) הליבה של ההגדה
הליבה של ההגדה היא הדרשה של רבי אליעזר ורבי עקיבא. סביב זה נוספו חלקים שונים ש”מתקנים” בעיות באותה הגדה-מקור — כל תוספת משקפת את צרכי תקופה חדשה.
—
VIII. דיגרסיה צדדית: הפשט ב”כל המאריך בדברים הרי זה משובח”
> [דיגרסיה צדדית — נקודה טקסטואלית]
הנוסח האמיתי שנמצא הוא: “כל המאריך בדברים בטלים” — כלומר, ה”דברים” של יציאת מצרים כבר בטלו (לא רלוונטיים יותר) מאז בית שני, כשיציאת מצרים כבר לא הנרטיב החי. זה תומך בכל הטענה שיציאת מצרים הייתה צריכה להשתנות כדי להישאר רלוונטית.
—
IX. המסגרת הגדולה: “בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים”
כאן מגיעה המטא-תזה שמחברת הכל יחד:
“בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים” — זה לא רק קריאה מוסרית. זהו תיאור של מה שבאמת קורה: כל עידן, עם הפילוסופיה ודרך החשיבה שלו, לוקח את הרעיון של יציאת מצרים ומכניס אותו להקשר שלו.
הרמב”ם, הרמב”ן, הכוזרי (שהוא כרונולוגית לפני הרמב”ם; הרמב”ם מצטט אותו כנראה) — כל אחד הוא דוגמה לאיך תקופה אינטלקטואלית מסוימת עשתה “כאילו הוא יצא ממצרים” — הם הכניסו את יציאת מצרים למסגרת הפילוסופית שלהם:
– רמב”ם: יציאת מצרים = הוכחה (אם כי לא הטובה ביותר) למציאות ה’, ידיעה שכלית.
– רמב”ן: יציאת מצרים = היסוד לאמונה בהשגחה פרטית, שכר ועונש, נס נסתר.
– כוזרי: (המהלך החדש שעוד יידון.)
—
X. סיכום הארגומנט-פלוס
כל המהלך נראה כך:
1. כפשוטו יציאת מצרים היא פשוט סיפור המקור שלנו — שחרור ממצרים, הגעה לארץ ישראל.
2. הפשט הפשוט עובד רק כל עוד נמצאים בארץ ישראל — בדיוק כמו עצמאות אמריקה עובדת לאמריקאים.
3. כבר בימי עזרא (שיבת ציון) יציאת מצרים התחילה לאבד את מרכזיותה — התחילו למנות לפי הישועה החדשה.
4. אחרי החורבן, בגלות, הנרטיב המקורי נשבר לחלוטין — אי אפשר עוד לומר “ויביאנו אל המקום הזה”.
5. לכן חייבת כל תקופה לשנות את יציאת מצרים — להכניס תוכן חדש.
6. זהו הפשט האמיתי ב“בכל דור ודור” — כל דור, עם תפיסת העולם שלו, מפרש את יציאת מצרים בדרכו.
7. הרמב”ם, הרמב”ן, הכוזרי (והלאה) הם דוגמאות קונקרטיות לתהליך הזה.
תמלול מלא 📝
יציאת מצרים אין גלות: מהיסטוריה לפילוסופיה
הקדמה: סיכום שלוש השיטות
אוקיי, אנחנו ממשיכים בענין של יציאת מצרים. אחר כך אולי נחזור לזה, אין לי כוח. אנחנו ממשיכים, ראינו כמה נפקא מינות שונות, כמה רעיונות שונים מה בכלל העניין של יציאת מצרים. כלומר, למדנו בערך בעיקר בשלושה ארבעה שיעורים האחרונים, למדנו כמו שלושה רעיונות שונים, שלוש מעין שיטות.
שיטת הרמב”ם: יציאת מצרים כ”פרסומת”
למדנו את דרכו של הרמב”ם, שאומר לפי מה שאמרנו קודם לפחות, שזה לא אומר כלום. זה דבר יבש שצריך לדעת שהקב”ה קיים, ויציאת מצרים היא פרסומת טובה לזה, אולי לאנשים שצריכים פרסומות כאלה. זו לא באמת פרסומת טובה, הפרסומת הטובה באמת היא רק פרסומות שכליות, או הוכחות שכליות בעניין הידיעה. זו שיטת הרמב”ם.
שיטת הרמב”ן: שכר ועונש ונסים נסתרים
אחר כך ראינו שיטה שנייה, היא שיטת הרמב”ן, שהיא שונה לגמרי, כי לרמב”ן יש יסוד אחר. הדבר החשוב ביותר להאמין, פחות או יותר, הוא שכר ועונש, כפי שראינו בדברים קודם. הדבר הגדול של הרמב”ן הוא שכר ועונש, והוא מסתכל על הנס הנסתר של התורה, נסתר רק במובן שאי אפשר להראות, שלא ברור שהוא משנה את הטבע, אבל זה נגד הטבע.
לפי הרמב”ן, כפי שהרמב”ן הבין את הטבע לפחות, אין שום סיבה בדרך הטבע שצדיקים ילך להם טוב ורשעים ילך להם רע. על כרחך זה ממש נס. במילים אחרות, הקב”ה בעצמו ברצונו מסובב את העולם שיקרה כך, והוא עושה זאת כסדר. כל יהודי חייב להאמין בזה. מי שלא מאמין בזה, אין לו חלק בתורת משה. זה הנוסח המפורסם שלו.
והדבר הזה הוא מה שיציאת מצרים מוכיחה, כי אפשר לראות מיציאת מצרים, שהקב”ה יכול לעשות נסים, אלו נסים נגלים, שמהנסים הנגלים הוכחנו שהקב”ה לא מושפע מחוקי הטבע, וממילא אפשר גם להאמין, זה פחות או יותר איך שזה עבד, אפשר גם אולי מזה עצמו רואים שהקב”ה הוציא את היהודים ולא את הגויים, בזכות אבות, וכן הלאה. מזה עצמו רואים שזו השגחה פרטית, כי זה העיקר לדעתי.
מעבר לכוזרי: מהלך חדש
והלכתי קצת לעניין שצריך לעשות כאן, והלכתי לכוזרי. הכוזרי היה לפני הרמב”ם, אני חושב שהרמב”ם מצטט אותו, אני חושב שכן. הכוזרי הוא למעשה… כלומר, צריך בואו נשמע קצת את המעשה, ואגיע לאיזה מהלך רביעי או חמישי כאן.
ה”פשט מספר אפס”: יציאת מצרים כפשוטו
למעשה, מה קורה כאן במובן רחב מאוד, זה בערך כמו שאומרים “בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים”. וכך ההיסטוריה, וזה כמו מסגרת מסוימת שאני אוהב לדבר אולי כך בכל דבר, להראות איך בכל, בכל דור ודור, כל דור, במילים אחרות, דורות זה לא כל כך מעניין, אבל כל תקופה, כל פעם שיש פילוסופיה אחרת, דרך אחרת לחשוב על דברים, אנשים לוקחים את ה”כאילו הוא יצא ממצרים” והם מכניסים את זה לתוכם כאילו, כלומר, הם ממש מקיימים, לא ראיתי עד כמה זה הולך, אבל אפילו ברמב”ן, שהוא אולי הפשט הכי קלאסי שהעולם יודע, זה לא באמת יציאת מצרים הראשונה.
הפשט הכי פשוט
כפי שאני לומד, הפשט מספר אפס, אם רוצים לעשות כמו שיש לי כאן ארבעה פשטים בערך, זה עכשיו הפשט אפס, הוא כפשוטו ממש. וזה לא פשט כל כך רע, אני לא יודע, קשה אפילו להבין, צריך כשמסבירים למה אנשים לא מרוצים מאותו פשט.
היו יהודים במצרים, והם היו עבדים, עבדי פרעה. וברוך השם, לא צריך להיות עבד, אפשר להיות עצמאי, אפשר לצאת, והגענו לארץ ישראל אפילו, זה אפילו פשוט, זו הסיבה שיציאת מצרים חשובה.
השאלה: למה יציאת מצרים מעניינת לתורה?
כל השאלה, כפי שהסברתי אפילו פעם, כל השאלה, למה יציאת מצרים מעניינת לתורה? זה לא באמת הגיוני, אם מבינים שזה הפשט הכי פשוט. זה כמו שמישהו ישאל, מה הפשט שהאמריקאים מדברים כל כך הרבה על ג’ורג’ וושינגטון עם העצמאות עם כל הדברים האלה? כי זה מה שהם. כי אם לא, כמו שאומרים, אילולי הוציאנו לא היה כלום.
ואתה יכול לשאול, מה יש לי מזה? אין לי כלום. זה העובדה, אתה אזרח אמריקאי, יש לך, האמריקאים מדברים, אם אתה מאמין בכל מה שהאידיאולוגיה האמריקאית היא, יש לך ברוך השם את כל הדברים האלה לכבוד ר’ ג’ורג’ וושינגטון וחבריו. ועל זה חוגגים את זה, ומדברים על זה כל השנה, והאחוזי זמן, וכן הלאה.
הקושיה “מה המסר?” לא הגיונית
ומישהו בא לשאול קושיה, אבל מה המסר? הקושיה לא הגיונית. הקושיה הגיונית רק כשמבינים שהיהודים קיבלו קבלת עול מלכות שמים, והם לא גרים שם.
יציאת מצרים בארץ ישראל: ההקשר המקורי
האמת היא, לכאורה על פי פשט אפשר לראות שסוג השאלות האלה קרו אחרי הגלות. כלומר, כל עוד יהודים היו במדינה היהודית העצמאית, שנקראת ארץ ישראל, או איך שזה נקרא, מדינת יהודה, מדינת ישראל, איך שזה נקרא, וכן הלאה, הם לא היו צריכים להתייגע על מה הגדולה הגדולה של יציאת מצרים, כי הם היו יציאת מצרים, זה היה סיפור המקור שלהם, המעשה האמיתית שלהם.
שיבת ציון: כשיציאת מצרים כבר לא רלוונטית
ובאמת, דיברנו על זה, באמת, באמת, כמו שהרמב”ן עצמו אומר, וכתוב מפורש בפסוק, לא תופסים כמה הפסוק פשוט, והוא מראה את החידושים על זה.
ראיית הרמב”ן מימי עזרא
כשהיהודים עלו מגלות בבל בימי עזרא, ובבל האנשים האחרים שעשו את העלייה השנייה, שנקראת שיבת ציון, אז הם הפסיקו לחשוב ולהתעסק כל כך חזק ביציאת מצרים.
הרמב”ן אומר שבגלל זה הם הפסיקו למנות את החודשים ליציאת מצרים, חודש ראשון, בחודשם את חדשיהם לעלותם מבבל. זה הקיום של הפסוק שירמיה הנביא אומר, “לא יאמרו עוד חי ה’ אשר העלה את ישראל מארץ מצרים כי אם חי ה’ אשר העלה מארץ צפון”, שמתכוון לבבל אצל ירמיה, כי זה אכן נשאר, עדיין זכרו שהם אותה חבורה מיציאת מצרים, אבל זה לא היה רלוונטי.
פסח וסוכות של עזרא
להם היה הרבה יותר מעניין, הם הרבה יותר… במילים אחרות, כשעזרא עשה פסח, לא כתוב כל כך חזק מתי הוא עשה פסח, הוא עשה סוכות, אבל כשהוא עשה את זה, הוא שמח הרבה יותר על ה… כמו שאומרים בהגדה, “והביאנו אל ארץ ישראל לבנות לנו את בית הבחירה”.
ההגדה של פסח: ניתוח טקסט
ההגדה המקורית: פרשת כי תבוא
מי שמסתכל בהגדה של פסח, ההגדה המקורית שהיא פרשת כי תבוא, כן? על זה דורשים חז”ל את כל ההגדה, ואפילו בהגדות שלנו עדיין נשאר כך, החצי השני, הסוף של הסיפור של יציאת מצרים הוא “והביאנו אל ארץ ישראל”. יצאנו ממצרים והגענו לארץ ישראל, עכשיו יש לנו את הדבר שלנו. כך כתוב בפירוש בהגדה.
הדרשה והפסוק החסר
והדרש שלנו, מעניין מאוד, אבל אנחנו דורשים את הפסוק “ארמי אובד אבי”, זו ההגדה העיקרית שלנו, אנחנו דורשים את הפסוק בנוי על הספרי ומדרשי חז”ל של הפסוקים, ואנחנו מדלגים על הפסוק האחרון של ה… כן, זכרתי, מישהו צריך לבדוק שאני לא מדבר שטויות, הפסוק האחרון שיש כאן במקרא ביכורים כתוב “ויביאנו אל המקום הזה ויתן לנו את הארץ הזאת ארץ זבת חלב ודבש”.
הדרש שלנו בהגדה עוצר לפני אותו פסוק, שלכאורה זה מה שקרה אחרי שכבר אין ארץ ישראל. צריך למצוא על זה דבר שני. אני חושב כמה פשטים, זה היה פעם, זה יחזור לארץ ישראל, וכן הלאה.
“כל המאריך בדברים”: תצפית טקסטואלית
זו באמת הסיבה, ובמילים אחרות, זה סתם פשט פשוט של מה שאנחנו אומרים, כמו שהבאתי, “כל המאריך בדברים הרי זה משובח”, כן? ובאמת כתוב, הנוסח האמיתי שמצאתי הוא, הנוסח האמיתי הוא “כל המאריך בדברים בטלים”, שכבר בטל, כי “כל המאריך בדברים” — הדברים העיקריים של התורה הם דברים של יציאת מצרים, וכבר מזמן בית שני יציאת מצרים לא היתה באמת רלוונטית. הדבר האמיתי היה העלייה מבבל אולי היתה רלוונטית, בקושי, אבל יציאת מצרים בוודאי לא.
פורים: החג החדש של הגאולה
ובגלל זה באמת התחילו לעשות פורים. מה זה פורים? זה אותו מדרש. מה זה פורים? פורים הוא בישועה. פורים הוא… צריך לחבר את זה. דיברו לפני פורים על הרמב”ם ואנשים אחרים. באמת החג של החגיגה שהם יצאו מגלות פרס ובבל והגענו לארץ ישראל בפעם השנייה. זה הפשט הפשוט של אותו מדרש, וזה אמת.
ההגדה והגאולה העתידה
וזה גם ממש הפשט הפשוט של מה שאנחנו יכולים להסתכל בפיוטים ובמדרשים, ואולי אפילו בהגדה של פסח, “קנין גאנו למעדם לגאולת עולם”, שחושבים על הגאולה העתידה. כן, אוקיי, יצאנו ממצרים, מדברים על הנפלאות. מה רוצים מזה? זה רמז יפה, יודע אני, כמו שאפשר לומר דברים פשוטים שונים. הקב”ה הראה שהוא יכול לעשות, והוא צריך גם לעשות עוד נסים. ראינו גזירת שוב, יודע אתה, היתה גזירת שוב. אוקיי, היה נס אחד של יציאת מצרים, הקב”ה צריך לעשות עוד נסים. יפה מאוד, דבר טוב.
הטיעון המרכזי: יציאת מצרים בגלות לא באמת הגיוני
אבל הפשט הפשוט הוא כפשוטו ממש, שכל העניין שאנחנו חוגגים את יציאת מצרים בגלות, אחרי שכבר יצאנו מארץ ישראל, לא באמת הגיוני. זה בקושי. סך הכל, מתי צריך לשנות את זה קצת ולומר שהפוך, איך לומדים אנחנו היום, במילים אחרות, היהודים בגלות בבל עד בגלות מאוחר יותר, איך הם חוגגים יציאת מצרים? איך הם קוראים יציאת מצרים? איך הם עושים “כאילו יצא ממצרים”?
הפשט הראשון בראשונים
הפשט הראשון, למעשה זה פשט שלכאורה הוא הפשט הראשון שמוצאים בראשונים על למה התורה כל כך מאריכה על יציאת מצרים, זה הפשט. והם אומרים ש, וזה אפשר לראות, “השתא הכא”. זה למעשה גם, אפשר לראות את ההקדמה של ההגדה, הוסיפו.
מבנה ההגדה: מרכז וחלקים שהוספו
ומי שלומד הגדה של פסח, תוכנית אחרת של השיעור שלי היתה שגם אדבר על ההגדה של פסח ואראה את כל סוגי הדברים, אפשר לראות שיש כאן כמו מרכז, יש כאן כמו חלק מסוים, שהוא בעיקר הדרשה של רבי אליעזר ורבי עקיבא. יש לפני ואחרי כל מיני חלקים שהוסיפו שמתקנים בעיות מסוימות באותה הגדה.
“הא לחמא עניא”: הקדמה שהוספה
ואחת ההקדמות הגדולות שהוסיפו, וזה קדום, הוסיפו את זה מאוחר יותר, אפשר לראות את זה בארמית, זו לא השפה שדיברו מאוחר יותר, זה החלק של “הא לחמא עניא”. ו”הא לחמא עניא” בעצם הוא התרגום. “הא לחמא עניא” בעצם הוא גם, מה כל ההגדה שאנחנו הולכים עכשיו לומר? זה לא הגיוני. כי “השתא עבדי”, ריבונו של עולם, “הכא תיעבדי לפרעה”, אני לא מתכוון לפרעה, למלחמה.