סיכום השיעור 📋
סיכום השיעור – הלכות קידוש החודש, ספר המצוות מצוה קנ״ג
—
א) מנין המצוות בראש ההלכות – “לחשב ולידע ולקבוע”
הרמב״ם כותב: “הלכות קידוש החודש – מצות עשה אחת, והיא לחשב ולידע ולקבוע באיזה יום הוא תחלת כל חודש וחודש מחדשי השנה.”
פשט: זוהי מצות עשה אחת – לחשב, לדעת ולקבוע איזה יום הוא ראש חודש של כל חודש בשנה.
חידושים והסברות:
1. שלוש לשונות – לחשב, לידע, לקבוע: הרמב״ם משתמש בשלוש לשונות נפרדות – “לחשב”, “לידע”, “לקבוע” – המעידות שהמצווה כוללת מספר מרכיבים: החישוב, הידיעה (ההבנה), והקביעה (ההכרעה). זה לא רק הליך טכני של קידוש החודש, אלא גם דורש הבנה של החכמה.
2. “לידע” – חיוב של הבנה מדעית: לא מספיק שמישהו השאיר ספר עם החישובים לדורות הבאים. יש ענין ממש של ידיעה – הסנהדרין צריכה להבין אסטרונומיה וחישובי חודשים ושנים. זה מסביר מדוע הרמב״ם נכנס לכל ההסברים האסטרונומיים בחלק השני של הלכות קידוש החודש – כי ההבנה היא חלק מהמצווה עצמה.
3. “קידוש” לעומת “חשבון” – מהו עיקר המצווה? יש כאן מתח: שם המצווה הוא “קידוש החודש”, אבל תיאור הרמב״ם מדגיש את ה״חשבון” – “לחשב ולידע ולקבוע”. גם בספר המצוות הוא כותב “שציוונו בחשבון חדשים ושנים”. המסקנה היא שהחשבון הוא הקידוש, והקידוש הוא החשבון – כלומר, הקביעה באמצעות חישוב היא עצמה מעשה הקידוש.
—
ב) ספר המצוות – מצות עשה קנ״ג: “שציוונו בחשבון חדשים ושנים”
הרמב״ם בספר המצוות כותב: “שציוונו בחשבון חדשים ושנים, וזהו מצות קידוש החודש, והיא אמרו ‘החדש הזה לכם ראש חדשים ראשון הוא לכם לחדשי השנה׳.”
פשט: המצווה היא לחשב חודשים ושנים, בהתבסס על הפסוק בפרשת בא.
חידושים והסברות:
1. חדשים *ו*שנים – מצווה אחת: לא רק החודשים, אלא גם השנים הן חלק מאותה מצווה. אי אפשר לחשב חודשים בלי שנים – כשיודעים כמה חודשים יש בשנה, יודעים אוטומטית גם איזו שנה היא. הפסוק עצמו מזכיר “לחדשי השנה“, מה שמראה שחישוב השנים הוא אינהרנטי במצווה. הרמב״ן גם עקבי שקידוש החודש עוסק גם בחישובי שנים – עיבור שנים, שנות החמה, מהלך השמש – כל האסטרונומיה.
2. מדוע נקרא רק “קידוש החודש” ולא “קידוש החודש והשנה”? למרות שהשנים גם הן חלק מהמצווה, השם הוא רק “קידוש החודש”. היה אפשר לקרוא לזה “קידוש הזמנים” או משהו דומה, אבל נשאר השם “קידוש החודש” – כנראה משום שהחודש הוא עיקר המצווה, והשנה היא ענף ממנה.
3. הלשון “וזהו מצות קידוש החודש”: נשאלת השאלה האם הלשון “מצות קידוש החודש” מופיע איפשהו בחז״ל ממש. המסקנה היא שאף שהלשון המדויק “מצות קידוש החודש” קשה למצוא, המושג “קידוש החודש” מופיע הרבה פעמים בגמרא, וזה מספיק. הרמב״ם מתכוון לומר: מה שאני קורא “חשבון חדשים ושנים” היא אותה מצווה המוכרת בחז״ל בשם “קידוש החודש”.
4. ספר המצוות כספר הוכחה: ספר המצוות קיים בעיקר כדי להוכיח את רשימת המצוות. הרמב״ם לא מוכיח כאן מהביטויים עצמם – הוא יוכיח זאת מאוחר יותר עם “בפירושו נאמר”. כאן הוא אומר רק: זוהי המצווה הידועה.
5. מיקום בספר המצוות – אצל מועדים: בספר המצוות קידוש החודש הוא מצווה קנ״ג, והוא המצווה הראשונה של מועדים – אחריה הוא נכנס לשבת, מצה וכו׳. זה מתאים לכך שהתורה רואה את קידוש החודש כיסוד המועדים. אבל ביד החזקה הרמב״ם לא מבנה זאת כך – כנראה משום שהכניס הרבה מאוד אסטרונומיה בחלק השני, מה שדרש טיפול נפרד.
—
ג) “לכם” – מסורה לבית דין הגדול, בארץ ישראל דווקא
הרמב״ם כותב בספר המצוות: “ובפירוש נאמר: עדות זו תהא מסורה לכם. כלומר שמצוה זו אינה מסורה לכל אחד ואחד… אלא מצוה זו לא תעשה לעולם אלא בבית דין הגדול דוקא, בארץ ישראל דוקא, ולפיכך בטלה אצלנו היום.”
פשט: המילה “לכם” בפסוק מתפרשת שהמצווה מסורה רק לבית דין הגדול, לא לכל אחד. שני תנאים: (1) בית דין הגדול, (2) בארץ ישראל דווקא. בלי שניהם המצווה אינה פעילה, ולכן היא בטלה היום.
חידושים והסברות:
1. “פירוש נאמר” – תורה שבעל פה כפירוש: הרמב״ם משתמש בלשון “ובפירוש נאמר” כשהוא מצטט את דרשת הגמרא על “לכם”. זה אופייני לשיטת הרמב״ם שתורה שבעל פה היא הפירוש של תורה שבכתב – הוא קורא לזה “פירושה” של התורה.
2. לא כל אחד יכול לקדש – שלילת אנרכיה: ה״לכם” שולל שאדם פרטי יראה את הלבנה ויעשה ראש חודש. היה אפשר לחשוב שכל יהודי יכול בעצמו, כשהוא רואה את הלבנה, לעשות ראש חודש, או שהוא מחשב לפי התורה, או שהוא בודק מתי לעבר שנה. לא – רק בית דין הגדול יש לו את הכוח. זה דומה לכך שבית הדין נושא בעול היובל (תקיעת שופר של יובל מסורה לבית דין). ענין הזמנים הוא תפקיד בית דין.
3. ארץ ישראל דווקא, והיום – בשליחותם: הרמב״ם נכנס לדרשה ארוכה יותר בספר המצוות כי הוא צריך להסביר שלארץ ישראל יש את הכוח של קידוש החודש, ומה שאנו עושים היום הוא רק בשליחותם – בשליחות חכמי ארץ ישראל. זה לא עיקר המצווה, אבל ענף שנמצא במצווה.
4. “ולפיכך בטלה” – מקביל לקרבנות: כשם שקרבנות בטלים כי חסר המקדש, כך קידוש החודש בטל כי חסר בית דין הגדול. מעניין: בשניהם יש ארץ ישראל, אבל בכל אחד חסר משהו אחר – בקידוש החודש חסר בית דין הגדול, בקרבנות חסר המקדש.
5. [הערה על גירסאות:] קיימות גירסאות שונות בספר המצוות – ה״יד פשוטה” מביא קטע ארוך יותר עם גירסה אחרת. בהלכות קידוש החודש יש הרבה תיקונים שלא הרמב״ם עשה, וכמה מהם תיקונים שגויים.
—
ד) [דיגרסיה: קראים = מינים]
הרמב״ם קורא לקראים “מינים”.
חידושים: השם “קראים” (ממקרא) הוא הטענה שלהם עצמם – כאילו הם נאמנים למקרא, ו״אנחנו” (רבנים/תלמודיסטים) התרחקנו מהמקרא לתלמוד. אבל אסור לתת להם את התואר שלהם. אנחנו המקראים והתלמודיסטים האמיתיים, כי התלמוד הוא בעיקר הרחבה על המקרא.
—
ה) חישוב בחוץ לארץ – בשעת הדחק
הרמב״ם כותב: “ודע שהחשבון הזה שאנו מחשבים היום… אין מותר לעשותו אלא בארץ ישראל דוקא. זולתי בשעת הדחק ובהעדר חכמים בארץ ישראל, אז מותר לבן הסמוך בארץ ישראל לעבר שנים ולקדש חדשים בחוץ לארץ, כדי שלא ישתכח תורת עיבור החדשים מישראל.”
פשט: בדרך כלל מותר לקדש חודשים רק בארץ ישראל. אבל בשעת הדחק, כשאין חכמים בארץ ישראל, מי שקיבל סמיכה מארץ ישראל יכול לעשות זאת בחוץ לארץ.
חידושים והסברות:
1. ראיה מרבי חנינא בן אחי רבי יהושע: כשירד לגולה, עיבר שנים וקבע חודשים בחוץ לארץ. טענו לו שאין לו זכות. אבל רבי עקיבא, כגדול הדור, עשה זאת – ומכאן רואים שתלמידי רבי עקיבא אכן מתירים לחכמים לעשות בחוץ לארץ בשעת הדחק.
—
ו) “ויש בכך קושי גדול” – יסוד מיסודות האמונה
הרמב״ם כותב: “ויש בכך קושי גדול… וידוע מעולם כי על הרוב לא היה אלא בארץ ישראל… לא ידעו ולא הרגישו בו אלא מעמיקים בחכמה ההיא.”
פשט: הרמב״ם קורא לזה “יסוד מיסודות האמונה” – שקידוש החודש קשור לארץ ישראל ולבית דין.
חידושים והסברות:
1. יסוד שאינו בי״ג עיקרים: רואים מכאן שלרמב״ם היו יסודות האמונה שלא הכניס לי״ג העיקרים. הוא קורא לזה “יסוד מיסודות האמונה” – ההבנה של נושא זה היא עניין אמוני חשוב.
2. “והיו מגששים עמהם בחשכת האפילה”: אפילו רבנים לא תמיד הבינו היטב את היסוד. לא היתה להם הטעות של המינים/קראים, אבל היו להם טעויות אחרות. המטפורה של “אפילה” (חושך) מתאימה כשמדברים על לבנה, אור וחמה.
—
ז) עיקר היסוד: חישובנו היום הוא רק גילוי דעת
הרמב״ם כותב: “וזהו שאנו מחשבין היום בחוצה לארץ… לא בגלל חשבוננו נעשה יום זה חג בשום אופן, אלא מפני שבית דין שבארץ ישראל כבר קבעו יום זה חג או ראש חודש… אפילו שוגגין אפילו אנוסין אפילו מוטעין… וחשבוננו אינו אלא לגלות דעתנו שעל יום זה סמכו.”
פשט: חישובנו היום אינו היסוד לכך שזה יום טוב. היסוד הוא מה שבית דין שבארץ ישראל קבעו. חישובנו הוא רק כדי לדעת מתי הם החזיקו שזה יום טוב.
חידושים והסברות:
1. “אשר תקראו אותם” – אפילו בטעות: הרמב״ם מביא את הדרוש מחז״ל: “אין לי מועדות אלא אלו” – רק מה שהחכמים עשו. “אפילו שוגגין, אפילו אנוסין, אפילו מוטעין”. התורה נותנת לבית דין את הכוח לפסוק אפילו בטעות.
2. השלכה מעשית – טעויות אסטרונומיות אינן בעיה: אם מישהו יערער על יסוד אסטרונומי שעליו בנוי החישוב, עדיין אין בעיה, כי בסך הכל אנו מנסים להיות מודעים לאיך חכמי ארץ ישראל חשבו. אפילו אם היתה להם טעות – זו היתה טעות, אבל התורה אומרת שהם יכולים לפסוק אפילו בטעות. זהו חילוק יסודי: חישובנו אינו מקור הקדושה של היום, אלא גילוי דעת של מה שבית דין סבר.
3. אבל הרמב״ם דואג שהכל יהיה הגיוני: למרות שהיסוד הוא שאפילו בטעות זה תקף, הרמב״ם דואג שהחישוב יהיה נכון אסטרונומית – הוא רוצה שהכל יתאים.
תמלול מלא 📝
הלכות קידוש החודש – מצות עשה אחת: לחשב, לידע, ולקבוע
הקדמה: המצווה הראשונה
דובר 1: אנחנו רוצים ללמוד הלכות קידוש החודש. אני לא יודע אם זה מוקלט עד עכשיו, אז מקליטים עכשיו. והנושא הוא כך, מה אתה אומר? אני אומר שמה שכתוב “החודש הזה לכם”, זו המצווה הראשונה. בוא נלמד, בוא נלמד, תחילה.
המצווה לפי היד החזקה
דובר 1: אנחנו צריכים להתחיל את הנקודה העיקרית של המצווה, אחר כך מספר המצוות, אחר כך מכאן, כן?
דובר 2: כן.
דובר 1: אז כתוב כך, הלכות קידוש החודש, מצות עשה אחת, כן? יש כאן במצווה אחת. מה זה? והיא לחשב ולידע – שומע, אתה כאן? מה איתי?
דובר 2: כן.
דובר 1: ולחשב ולידע ולקבוע – שלושה דברים? מעניין. באיזה יום הוא תחלת כל חודש וחודש מחדשי השנה. הגדרת המצווה שהיא פרטי מעלה.
הלשון בספר המצוות
דובר 1: בוא נמצא בספר המצוות איפה מדובר על זה. כן. ואיך כתוב בספר המצוות? מה כתוב בספר המצוות? והמצוה שלוש ועשרים ומאה שציוונו בחשבון חדשים ושנים. וזהו מצות קידוש החודש, והיא אמרו “החדש הזה לכם ראש חדשים ראשון הוא לכם לחדשי השנה”.
זה מעניין, הוא לומד מזה שלא רק החודשים, אלא השנים. לחשב את השנים זה אותו דבר, זה חלק מלחשב את החודשים. הוא אומר שאי אפשר לחשב חודשים בלי שנים. כן?
“לכם” – מסורה לבית דין
דובר 1: וכך נעשה “מסורה לכם”, שמצוה זו אינה מסורה לכל אחד ואחד, אלא מצוה זו לא תעשה לעולם אלא בבית דין הגדול דוקא בארץ ישראל דוקא, ולפיכך בטלה אצלנו היום, עכ״ל. זה קטע ארוך בספר המצוות.
אז מה אומר ספר המצוות? איפה זה? למה אין לי את זה כאן? קנ״ג. מצות עשה קנ״ג. למה? יש לך תורה? ספר? מישהו מסתכל לא נורמלי באיזה ספר. אה, אה, אוקיי.
למה הוא כתב כאן דרשה כל כך ארוכה? כי הוא נכנס אחר כך לעניין שארץ ישראל יש לה את הכוח, ושאנחנו עושים זאת היום רק בשליחותם. זה לא העיקר של המצווה, אבל זה ענף שיש במצווה.
ניתוח לשון המצווה
מצות עשה קנ״ג – חשבון חדשים ושנים
דובר 1: המצווה היא עשה קנ״ג, כן, שציוונו בחשבון חדשים ושנים. זו מצות קידוש החודש. זה מעניין שלשון המצווה היא קידוש החודש, לא קידוש החודש והשנה. אבל הרמב״ם אומר שזו מצווה אחת. זה כנראה… אפשר היה לקרוא לזה קידוש הזמנים או משהו. זה כנראה אלף דברים בפנים.
גם שמו לב שכאן ביד הרמב״ם קרא לזה… הוא קרא לזה… איך אתה קורא לזה… הוא קרא לזה… לחשב ולידע באיזה יום תחילת כל חודש וחודש מחדשי השנה. אה, הוא לא מזכיר את השנה ממש כך, כהגדרה של המצווה.
דיון: לקדש או לחשב?
דובר 1: מעניין. זה חשבון שנים. שאלת שאלה האם המצווה היא לקדש או לחשב. אה, כאן הוא אומר לחשב ולידע. הוא גם אומר לקבוע עתים. חשבון, כן, הוא אומר הרי חשבון חדשים ושנים, והמצווה היא קידוש. הקידוש נראה הוא החשבון, והחשבון הוא הקידוש. כלומר, החשבון הוא קביעה, וזה הקידוש.
איזה מספר מצווה אמרת שזה? קנ״ג.
דובר 2: אה, אז מה שאמרת קודם שהתורה רואה את זה כמועדים, גם בספר המצוות זה כך.
דובר 1: אה, זו המצווה הראשונה של מועדים?
דובר 2: כן, אחר כך הוא נכנס לשבת ולמצה וכדומה.
דובר 1: מעניין, כי כאן הוא לא עשה את זה כך. אני מתכוון שהסיבה פשוט כי הוא הכניס הרבה מאוד אסטרונומיה בחלק השני, ו… לקדש… וכאן כתוב לקדש.
אוקיי, זו מצווה. מעניין, לשון המצווה היא מצווה לקידוש, אבל הרמב״ם עושה יותר עסק בלחשב ולידע ולקבוע. גם בספר המצוות זה לחשב.
למה “לכם”? – החיוב של ידיעה
דובר 1: למה “לכם”? למה? מה הסברא של זה? צריך לדעת. ראיתי איזה דבר שהרמב״ם סובר שצריך לדעת. לא מספיק שמישהו השאיר ספר לדורות ואמר כך וכך. יש איזה ענין של ידיעה.
אבל לפי זה יתאים מה שהרמב״ם נכנס לכל ההסברים האסטרונומיים. הוא סובר שצריך לדעת את החכמה כדי לדעת את זה טוב. הסנהדרין צריכה להבין היטב את האסטרונומיה ואת החשבונות של חדשים ושנים, ואנחנו צריכים לקבוע את זה. אבל הם צריכים לקבוע את זה מתוך חשבון. זה לא רק דבר טכני שצריך להיות מקדש. צריך גם להבין את החודשים והשנים.
ותדע רק חודשים, כי הפסוק הוא “הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה”. אפשר לראות, המילה “שנה” שמוזכרת בפסוק, זה גם משהו. אתה מחשב את החודשים לפי השנה, אבל אוטומטית צריך גם לחשב את השנה. אתה יודע כמה חודשים יש עכשיו בשנה, אתה יודע גם איזו שנה זו.
הפירוש של “לכם” – עדות זו תהא מסורה לכם
דובר 1: כן, אומר הרמב״ם, “ובפירוש נאמר” – בגמרא אומר, “עדות זו” – מעניין, הוא קורא לזה כאן “פירוש נאמר”, כמו שהוא קורא לתורה שבעל פה “פירושה” של תורה. בפירוש נאמר עדות זו תהא מסורה לכם. לכם פירושו לכם, לבית דין. כלומר שמצוה זו אינה מסורה לכל אחד ואחד, שיראה הלבנה ויעשה ראש חדש. כמו למשל שאמר לגבי יובל.
דיון: גרסאות בספר המצוות
דובר 1: מה? למה יש כל כך הרבה גרסאות כאן? אני קורא מהגרסה ב״על התורה”. אני הולך לפי ה״על התורה” שלי, כתוב אחרת. לא, אני מסתכל ב״יד פשוטה”, הוא מביא את כל הקטע הארוך. לא, אז תסתכל ב״יד פשוטה”. למה במילה בפועל כתוב אחרת? אני מתכוון שה״יד פשוטה” משתמש בגרסה אחרת אולי.
משהו הוא אומר שבקידוש החודש יש הרבה תיקונים שלא הרמב״ם עשה, וזה תיקונים שגויים. יש לו איזה שיחה כאן. בוא נראה. כן, זה לא ברור. אה, זה לא איזה… איתך, אני מנחש כאן, אני מנחש. יש לו משהו יותר איתך.
אוקיי, על כל פנים, יש פירוש. המפרש פירש “החודש הזה לכם” – שהמצווה היא לבית דין. זה מאוד דומה למה שבית דין… איך כתוב לשון מצות קידוש החודש? כתוב לשון כזה? הרמב״ם אומר, וזהו מצות קידוש החודש. אוקיי, אז הפירוש אומר, מעניין, יש פירוש? וזהו מצות קידוש החודש פירושו כנראה מובן.
השם “מצות קידוש החודש” — מה הרמב״ם מתכוון?
דובר 1: זה לא משהו… יש לו איזו גרסה יותר מדויקת, אני מניח. יש לו משהו יותר מדויק.
על כל פנים, יש פירוש, המפרש פירש “החודש הזה לכם” – המצווה היא לבית דין.
דובר 2: נכון.
דובר 1: זה מאוד דומה למה שבית דין נושא את העול של עשיית יובל. משהו הענין של זמנים.
איפה כתוב הלשון “מצות קידוש החודש”? כתוב לשון כזה? הרמב״ם אומר “וזוהי מצות קידוש החודש”. יש לשון כזו ש… “וזוהי מצות קידוש החודש”, כן.
דובר 2: אוקיי, אז הפירוש אומר, מעניין, יש פירוש, “ואידך זיל גמור”. “וזוהי מצות קידוש החודש” פירושו הוא סתם לומר שבמקומות אחרים זה יותר ידוע כקידוש החודש, ואני קורא לזה משהו חשבון. זו המצות קידוש החודש הידועה.
דיון: האם כתוב הלשון “מצות קידוש החודש” בחז״ל?
דובר 1: יש לשון כזו בחז״ל, “מצות קידוש החודש”? צריך למצוא איפה הלשון או מה הוא מתכוון. אוקיי, אפשר למצוא את המפרשים על הדף. מה זה “מצות קידוש החודש”? מאיפה אתה מבין? אתה שואל, לכאורה הרמב״ם מתכוון לומר… בוא נראה, באיזו מסכת יכתוב מצות קידוש החודש? בוא ניתן לזה חיפוש. “קידוש החודש”. “תנו קידוש החודש”, אני לא יודע את הלשון “מצווה”.
דובר 2: אבל מספיק שזה נקרא קידוש החודש.
דובר 1: יש את הלשון “קידוש החודש” הרבה פעמים בגמרא.
דובר 2: כבר, אם הגמרא קוראת לזה בכל מקרה קידוש החודש, הוא אמר “חשבון לחדשים”, הוא אומר, זו המצווה שידועה כקידוש החודש.
דובר 1: לא, לא. הוא מתכוון תמיד, כי כשהרמב״ם בספר המצוות אומר “מצווה”, כמעט על… אני מבין, אתה צריך לזכור, ספר המצוות הוא ספר שבעצם קיים כדי להוכיח את מניין המצוות שלו. הוא לא מוכיח את זה מהביטויים. הוא הולך להוכיח את זה אחר כך, תראה “בפירושו נאמר”. הוא אומר, זה ידוע, יש מילה ידועה “קידוש החודש”, וזו מצווה. מה שקראתי עכשיו חשבון חדשים בשנים זו המצווה הידועה שחז״ל קוראים קידוש החודש. כך כתוב על המצווה של קידוש החודש, כן? זה איזה לימוד אדיר, אולי הבה״ג או אחרים שמוני המצוות האחרים לפניו קוראים לזה כך? אני לא יודע, אין לשון כזו, לפחות הוא כנראה התכוון. נו, אנחנו צריכים הרי להסתכל בספר המצוות, הוא אומר הרי דברים כאלה, לא? באמת, הוא לא היה צריך לומר. מצות עשה קנ״ג. יש על זה רמב״ן, אם אתה רוצה ללמוד את הרמב״ן, למה לא? כן. אוקיי, בוא נדבר בספר המצוות ונדבר. זו סוגיה גדולה, זה מעניין.
הרמב״ם בספר המצוות — מצווה קנ״ג
דובר 2: אוקיי, אז המצווה של קידוש החודש, הוא צודק שהוא אומר שזו המצווה של לקדש חדשים, המצווה של קידוש חדשים בשנים, כי הוא גם הוסיף שנים. יש בסוף פרשת בא אולי על השנים. לא, הרמב״ן עקבי, הוא סובר שקידוש החודש מדבר על חשבונות של שנים. מה ההשלכה של חשבונות של שנים? אתה מתכוון עיבור שנים? עיבור שנים, שנות החמה, איך זה עובד, מהלך השמש, הוא נכנס לכל האסטרונומיה. נו, צריך לדעת את זה לגבי שנים, לא רק לגבי חודשים. אוקיי, אוקיי.
המצווה מסורה לבית דין הגדול בארץ ישראל דוקא
דובר 1: אז עכשיו, יש מצווה, זו לא מצווה כזו, ויש פסוק. עכשיו, המסורה סיפרה לנו שהמצווה היא לא מצווה לכל יהודי כמו קידוש שבת בראשית שכל אחד פשוט סופר שישה ימים, אלא זה כמו למשל תקיעת שופר של יובל, שמסורה לבית דין. אולי יותר מזה, נגלה. אבל מה זה כן? לא כמו… אבל גם יותר שזה לא אנרכיה, זה לא שכל אחד יכול, לא לכל אחד יש את הכוח. אפשר היה לחשוב שכל אחד כשהוא רואה את הלבנה עושה ראש חודש, או הוא עושה איזה חשבון.
דובר 2: ענין תורה? מה זה אומר ענין תורה?
דובר 1: או שהוא יראה את הלבנה, או יעשה חשבון לפי התורה, לא עם הלבנה. או שהוא יבדוק מלמעלה, כשהוא עושה את השנה, אה, זה עיבור השנה. לא, המצווה עושה רק בית דין הגדול, רק בארץ ישראל. אלו שתי הלכות שהרמב״ם אומר, זה חייב להיות בית דין הגדול וזה חייב להיות בארץ ישראל דוקא. כן, לא כתוב בארץ ישראל דוקא אצלך. ולפיכך בטלה אצלנו היום, שהרי אין בית דין הגדול, כמו שבטלה הקרבת הקרבנות, שהרי אין המקדש. מעניין, כמו שיש לך ארץ ישראל, אבל בשני המקרים חסר משהו אחר. חסר בית דין הגדול, חסר המקדש. ורואים כאן כן מינים, הקראים במזרח… לא שמעתי, הוא לא שכח שהם אותם מינים, מה זה אומר הוא במקום אחר מינים. כאן יש להם איזה שם חדש קראים, אבל פשוט מינים. השם הנכון שלך הוא מינים. יכול להיות שרצו לקרוא קראים. קראים זה מנקודת המבט שלהם. שאנחנו צריכים לקחת למקרא. אז אפילו הם לא יתנו את הקרדיט, אתם משהו מקרא, אנחנו הרי המקרא האמיתי. אתם נקראים מקרא, אתם באמת אתם מינים. וזה היסוד, כן, כי הקראים אומרים הקראים והתלמודיים. כאילו אתם הלכתם מהמקרא, אתם עסוקים בתלמוד. אנחנו רק המקרא, באמת אנחנו המקראים והתלמודיים. או אפשר לומר רק המקראים, כי התלמוד הוא בעיקר הרחבה על המקרא. אז זה שלהם… אז אסור לתת להם את ה… את מה שנקרא הציונים. כן. וזהו היסוד שגם לא כל הרבנים עומדים עליו. גם הרבנים גם לא הבינו טוב שהם לא היו להם הטעות עם המינים, אבל בכל זאת היו להם טעויות, והיו מגששים עמהם בחשכת האפילה. אפשר להבין, כי אם אתה לא מבין איך השמש והלבנה עובדים, אתה באפילה. לא, העצמות לא היו ברורות. כי אני אומר, זו מטפורה טובה כשמדברים על לבנה עם אור עם חמה. אוקיי.
חשבון בחוץ לארץ — בשעת הדחק בלבד
דובר 1: ודע, שהחשבון הזה שאנו מחשבים היום ויודעים בו ראשי החדשים והמועדים, שבזמנים של היום, אין מותר לעשותו אלא בארץ ישראל דוקא. זולתי בשעת הדחק, ובהעדר חכמים בארץ ישראל, אז מותר לבן הסמוך בארץ ישראל, הם קיבלו סמיכה מארץ ישראל, לעבר שנים ולקדש חדשים בחוץ לארץ, כדי שלא תשתכח תורת עיבור החדשים מישראל, כמו שהתבאר בתלמוד, אז נראה שם כתוב, רבי עקיבא, כשירד חנינא בן אחי רבי יהושע לגולה היה מעבר שנים וקובע חדשים בחוץ לארץ. בקיצור, טענו להם שאין להם זכות לעשות ולקבוע שנים.
דובר 2: אה, רבי עקיבא התעורר?
דובר 1: לא, כי רבי עקיבא היה גדול הדור. אז רואים אנחנו שתלמידי רבי עקיבא כן נתנו לחכמים לעשות בחוץ לארץ.
“ויש בכך קושי גדול” — יסוד מיסודות האמונה
דובר 1: ויש בכך קושי גדול. וידוע מעולם כי על הרוב לא היה אלא בארץ ישראל. מה זה לא היה אלא בארץ ישראל? מה זה ויש בכך קושי גדול? שזו עבירה גדולה לעשות בחוץ לארץ? זה דבר חשוב. וידוע מעולם כי על הרוב, על פי רוב לא היו קובעים אלא בארץ ישראל, והם אשר בגדול. ויש בכך קושי גדול? איפה, ממש יסוד מיסודות האמונה.
דובר 2: “לא ידעו…” למה זה יסוד של אמונה?
דובר 1: אני לא יודע למה הוא אומר כך. אני יכול אפילו לראות, בוא נראה מה הוא אומר. אפשר לראות שלרמב״ם היו יסודות האמונה שהוא לא הכניס בי״ג עיקרים. הוא מתכוון שזה דבר חשוב להבין, לתפוס את הנושא.
דובר 1: “לא ידעו ולא הרגישו בו אלא מעמיקים בחכמה ההיא. וזהו שאנו מחשבין היום בחוצה לארץ ועושין שני ימים טובים, ובשביל ידיעתנו באמרנו שהיום הזה ראש חדש או יום זה חג, לא בגלל חשבוננו נעשה יום זה חג בשום אופן, אלא מפני שבית דין שבארץ ישראל כבר קבעו יום זה חג או ראש חדש, ובאמרתם היום שהיום ראש חדש או יום חג הוא נעשה חג או ראש חדש, בין שעשו את קביעתם זה על פי חשבון על פי הראיה, כמו שאמרו אתם ישראל אין לי אלא אתם”, פירוש אשר תקראו אותם, אין לי מועדות אלא אלו, רק מה שהחכמים עשו. כלומר אשר יאמרו הן הן המועדות, אפילו שוגגין אפילו אנוסין אפילו מוטעין, כמו שאמרו חכמים בקבלה, אין אנו עושין היום חשבון אלא כדי שנדע את היום…
ואנחנו עושים היום חשבון לא כדי לדעת מתי יום טוב, אלא לדעת מתי חכמי ארץ ישראל סברו שזה יום טוב. מאוד מעניין.
דובר 1: “בקיצור, זה כך, עתה מחשבין וקובעין היום לא בראיה, ועל קביעתן אנו סומכין לא על חשבוננו, וחשבוננו אינו אלא לגלות דעתנו שעל יום זה סמכו.”
ההשלכה: החשבון שלנו הוא רק גילוי דעת
דובר 2: זה מאוד מעניין, כי יצא מזה שבעצם אם מישהו יערער על איזה יסוד אסטרונומי שעליו זה בנוי, עדיין אין בעיה, כי בסך הכל אנחנו מנסים להיות מודעים איך חכמי ארץ ישראל חשבו. כן, זה זה. הם היתה להם טעות, זו היתה טעות, אבל התורה אומרת שהם יכולים לפסוק אפילו בטעות.
דובר 1: צריך רק לדעת, כי פעם חשבתי, אני מתכוון שהרמב״ם מנסה כן שהכל יהיה הגיוני.