קראתי את הקדמת בני המחבר לחידושי הגר"ח הלוי.
ההבדל היסודי בין החזו"א לבריסק מתבטא גם באופן כתיבת ספריהם. החזו"א כותב לעצמו מחברות דרך לימודו. פעמים הוה אמינא פעמים מסקנה. פעמים יותר מבורר פעמים מציין שזה ללא עיון כל הצורך. פעמים סותר את עצמו בכוונה ומניח לקורא להחליט לבד. ואת זה הוא מדפיס על סדר המסכתות, פחות או יותר כפי שנכתבו בשעת הלימוד.
ואילו הגר"ח אכן מלמד בישיבה שנים רבות. אבל את כתיבת ספרו לדורות רואה כמשימה בפני עצמו. הוא מסדר אותו על סדר הרמב"ם שאיננו הסדר הלימודי. וכותב ומגיה ומצרף כל משפט כמה פעמים שיכלול הספר רק את מסקנת הדברים הברורה אחר כל הלימודים. נעשה הלימוד אצלו סדר אחד וכתיבת הספר סדר בפני עצמו.
החזו"א חוזר וכותב גליונות לספרו, ובכלל איננו מנסה לקבוע דברים מוחלטים אלא לערער על קביעות הגר"ח המוחלטים דרך לימוד. פעמים הרבה פותח כמה אפשרויות לאותו נושא. ובאופן עקבי מערער על דיוקיו היתרים של הגר"ח ברמב"ם. בעוד הגר"ח רואה כל סגנון הרמב"ם כמדויקת ומחויבת מעיר החזו"א כמה פעמים כי הרמב"ם צריך לסכם את כל הגמרא ואין לדייק בו כאילו הוא ספר עצמאי ללא דוחק הקיצור והסיכום והחיבור עצמו.
בהכללה החזו"א תלמודי והגר"ח מיימוניסטי.