ותטמא הארץ ואפקוד עונה עליה ותקיא הארץ – החמיר הכתוב בעריות בעבור הארץ שתטמא בהם ותקיא הנפשות העושות. והנה העריות חובת הגוף, ואינן תלויות בארץ, אבל סוד הדבר בכתוב שאמר: בהנחל עליון גוים בהפרידו בני אדם יצב גבולות עמים וגו׳ כי חלק י״י עמו וגו׳ (דברים ל״ב:ח׳-ט׳) . והענין: כי השם הנכבד ברא הכל, ושם כח התחתונים בעליונים, ונתן על כל עם ועם בארצותם לגוייהם כוכב ומזל ידוע, כאשר נודע באצטגנינות, וזהו שנאמר: אשר חלק י״י אלהיך אותם לכל העמים (דברים ד׳:י״ט) – כי חלק לכולם מזלות בשמים, וגבוהים עליהם מלאכי עליון, נתנם להיותם שרים עליהן, כענין שכתוב: ושר מלכות פרס עומד לנגדי (דניאל י׳:י״ג) , וכתיב: והנה שר יון בא (דניאל י׳:כ׳) , ונקראים מלכים דכתיב: ואני נותרתי שם אצל מלכי פרס (דניאל י׳:י״ג) .
והשם הנכבד הוא אלהי האלהים ואדוני האדנים לכל העולם, אבל ארץ ישראל אמצעות היישוב, היא נחלת י״י מיוחדת לשמו, לא נתן עליה מן המלאכים קצין שוטר ומושל בהנחילו אותה לעמו המיחד שמו זרע אוהביו, וזהו שאמר: והייתם לי סגולה מכל העמים כי לי כל הארץ (שמות י״ט:ה׳) , וכתיב: והייתם לי לעם ואנכי אהיה לכם לאלהים (ירמיהו י״א:ד׳) – לא שתהיו אתם אל האלהים האחרים כלל.
והנה קדש העם היושב בארצו בקדושת העריות וברובי המצות להיותם לשמו, ולכך אמר: ושמרתם את כל חקותי ואת כל משפטי ועשיתם אותם ולא תקיא אתכם הארץ (ויקרא כ׳:כ״ב) , וכתיב: ואומר לכם אתם תירשו את אדמתם ואני אתננה לכם לרשת אותה אני י״י אלהיכם אשר הבדלתי אתכם מן העמים (ויקרא כ׳:כ״ד) – יאמר כי הבדיל אותנו מן העמים אשר נתן עליהם שרים ואלהים אחרים, בתתו לנו הארץ שיהיה הוא יתברך לנו לאלהים, ונהיה מיוחדים לשמו. והנה הארץ שהיא נחלת השם הנכבד תקיא כל מטמא אותה, ולא תסבול עובדי עבודה זרה ומגלים עריות. והפרשה הזאת הזכירה המולך לכלל עבודה זרה עם זכרון העריות, ועל כולם אמר: אל תטמאו בכל אלה כי בכל אלה נטמאו הגוים ותקיא הארץ את יושביה. וכן אמר בפרשה השניה: ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי (ויקרא כ׳:כ״ו) , שהוא חומר איסור עבודה זרה. ולכך אמר כי מפני שהם מיוחדים לשמו בעבור כן נתן להם הארץ, שנאמר: ואומר לכם אתם תירשו את אדמתם ואני אתננה לכם לרשת אותה אני י״י אלהיכם אשר הבדלתי אתכם מן העמים (ויקרא כ׳:כ״ד) .
והנה בחוצה לארץ, אף על פי שהכל לשם הנכבד, אין הטהרה בה שלימה בעבור המשרתים המושלים עליה, והעמים תועים אחרי שריהם לעבוד גם אותם. ולכך אמר הכתוב: אלהי כל הארץ יקרא (ישעיהו נ״ד:ה׳) – כי הוא אלהי האלהים המושל על הכל, והוא יפקוד בסוף על צבא המרום במרום (ישעיהו כ״ד:כ״א) – להסיר ממשלת העליונים ולהרוס מערכת המשרתים, ואחרי כן יפקוד על מלכי האדמה על האדמה (ישעיהו כ״ד:כ״א) . וזהו ענין הכתוב שאמר: בגזרת עירין פיתגמא ומאמר קדישין שאלתא (דניאל ד׳:י״ד) – יאמר כי הדבר ההוא הנגזר על נבוכד נצר היא גזרת עירין שגזרו על הכוחות הנאצלים מהם לעשות כך, ויקראו עירין כי מאצילותם יתעוררו הכוחות בכל הפעולות, כמו שאמר: ואלו עיר וקדיש מן שמיא נחת קרא בחיל, וכן אמר: גודו אילנא וגו׳ (דניאל ד׳:י׳-י״א) . ומאמר קדישין שאלתא (דניאל ד׳:י״ד) – ומאמר קדישין שאלוה, כלומר ששאלו מה הרצון העליון עליו, ואחרי כן גזרו להעשות כן. וזהו שאמר לו דניאל: וגזרת עילאה היא (דניאל ד׳:כ״א) , כי הכל מאתו יתברך. והנה השם הנכבד אלהי האלהים בחוצה לארץ, ואלהי ארץ ישראל שהיא נחלת י״י. וזה טעם וזנה אחרי אלהי נכר הארץ (דברים ל״א:ט״ז) – כי האלוהים נכרים בארץ השם ובנחלתו, וזהו שנאמר: לא ידעו את משפט אלהי הארץ וישלח בם את האריות והנם ממיתים אותם כאשר אינם יודעים את משפט אלהי הארץ (מלכים ב י״ז:כ״ו) . והנה הכותים לא היו ענושים בארצם בעבדם את אלהיהם לשלח בהם את האריות, ובבואם בארץ השם ועשו שם כמעשיהם הראשונים שלח בם האריות הממיתים אותם.
וכך שנו בסיפרא (ספרא ויקרא כ׳:כ״ב) ולא תקיא הארץ אתכם וגו׳ (ויקרא י״ח:כ״ח) – ארץ ישראל אינה כשאר הארצות, אינה מקיימת עוברי עבירה. ובסיפרי (ספרי דברים ל״ב:י״ב) : ואין עמו אל נכר (דברים ל״ב:י״ב) – שלא תהא רשות לאחד משרי האומות לבא ולשלוט בכם, כענין שנאמר: ואני יוצא והנה שר יון וכו׳ (דניאל י׳:כ׳) , והוא מאמרם שאמרו (בבלי כתובות ק״י:) : כל הדר בחוצה לארץ דומה כמי שאין לו אלוה, שנאמר: לתת לכם את ארץ כנען להיות לכם לאלהים (ויקרא כ״ה:ל״ח) , ואומר: כי גרשוני היום מהסתפח בנחלת י״י לאמר לך עבוד אלהים אחרים (שמואל א כ״ו:י״ט) . ואמרו בתוספתא דעבודה זרה (תוספתא ע״ז ה׳:ב׳) : הרי הוא אומר: ושבתי בשלום אל בית אבי והיה י״י לי לאלהים (בראשית כ״ח:כ״א) , ואומר: לתת לכם את ארץ כנען להיות לכם לאלהים (ויקרא כ״ה:ל״ח) – כל זמן שאתם בארץ כנען הייתי לכם לאלהים, אין אתם בארץ כנען כביכול אין אני לכם לאלהים. וכן הוא אומר: כארבעים אלף חלוצי צבא עברו לפני י״י (יהושע ד׳:י״ג) , ואומר: כי נתן י״י בידכם את הארץ ונכבשה הארץ לפני י״י ולפני עמו (דברי הימים א כ״ב:י״ח) . וכי תעלה על דעתך שישראל מכבשין את הארץ לפני המקום, אלא כל זמן שהן עליה כאילו היא מכובשת, הא אינן עליה כאלו אינה מכובשת.
ומן הענין הזה אמרו בסיפרי (ספרי דברים י״א:י״ז) : ואבדתם מהרה (דברים י״א:י״ז) – אף על פי שאני מגלה אתכם מן הארץ לחוצה לארץ הוו מצויינין במצות, שכשתחזרו לא יהיו עליכם חדשים. משל למלך שכעס על אשתו וטרפה לבית אביה, אמר לה: הוי מתקשטת בתכשיטיך, כשתחזרי לא יהיו עליך חדשים. כן ירמיהו אומר: הציבי לך ציונים (ירמיהו ל״א:כ׳) – אלו המצות שישראל מצויינין בהן. והנה הכתוב שאומר: ואבדתם מהרה ושמתם את דברי אלה על לבבכם וגו׳ (דברים י״א:י״ז-י״ח) – אינו מחייב בגלות אלא בחובת הגוף, בתפלין ומזוזות, ופירשו בהן כדי שלא יהו חדשים עלינו כשנחזור לארץ, כי עיקר כל המצות ליושבים בארץ י״י. ולפיכך אמרו בסיפרי: וירשתה אותה וישבת בה ושמרת לעשות (השוו דברים י״א:ל״א-ל״ב) – ישיבת ארץ ישראל שקולה כנגד כל המצות שבתורה. וכך היא בתוספתא דעבודה זרה (תוספתא ע״ז ה׳:ב׳) . וזו היא מחשבת הרשעים (בבלי סנהדרין ק״ה.) שהיו אומרים ליחזקאל: רבינו יחזקאל, עבד שמכרו רבו יש לו עליו כלום, שנאמר: והעולה על רוחכם היו לא תהיה אשר אתם אומרים נהיה כגוים כמשפחות האדמה לשרת עץ ואבן (יחזקאל כ׳:ל״ב) . וזו היא מצות יעקב אבינו לביתו ולכל אשר עמו בשעת ביאתם לארץ: הסירו את אלהי הנכר אשר בתוככם והטהרו (בראשית ל״ה:ב׳) . והשם לו לבדו נתכנו עלילות שמתה רחל בדרך [בתחלת בואם לארץ, כי בזכותה לא מתה בחוצה לארץ, ובזכותו לא ישב בארץ עם שתי אחיות, והיא היתה הנשאת לו באיסור האחוה. ונראה שנתעברה מבנימין קודם בואם בשכם, ולא נגע בה בארץ כלל. ומפני זה אמר] (ולא הכניס בארץ שתי אחיות, וזהו שאמר) הנביא: ושלמתי ראשונה משנה עונם וחטאתם על חללם את ארצי בנבלת שקוציהם ותועבותיהם מלאו את נחלתי (ירמיהו ט״ז:י״ח) . והענין הזה הוא במקומות רבים בכתובים, ותראנו מפורש בהם אחר שפקחתי בו עיניך.
וכתב ר׳ אברהם בפרשת וילך (אבן עזרא דברים ל״א:ט״ז) ידענו כי השם אחד, והשנוי יבא מהמקבלים, והשם לא ישנה מעשיו, כי כולם הם בחכמה ומעבודת השם לשמור כח הקבול כפי המקום, על כן כתוב: את משפט אלהי הארץ (מלכים ב י״ז:כ״ו) , ואמר יעקב: הסירו את אלהי הנכר (בראשית ל״ה:ב׳) , והפך המקום הדבק בעריות שהם שאר. והמשכיל יבין. אלו דבריו ז״ל.
ואל תשיב עלי מפסוק: מיכאל שרכם (דניאל י׳:כ״א) – כי הוא שר משרת לבקש רחמים על ישראל, לא שר מלכות [וממשלה. וכן היה שר צבא הנראה ליהושע ביריחו (יהושע ה׳:י״ג) , הראה לו כי השם שלחו ללחום מלחמותיהם כענין בחזקיהו (מלכים ב י״ט:ל״ה) ], וגם שהיה זה בהיותנו בחוצה לארץ. ואין רשות לפרש בענין הארץ יותר מזה, אבל אם תזכה להבין הארץ הראשונה הנזכרת בפסוק בראשית, והנזכרת בפרשת אם בחוקותי (ויקרא כ״ו:מ״ב) , תדע סוד נשגב ונעלם, ותבין מה שאמרו רבותינו (תנחומא ויקהל ז׳) : בית המקדש של מעלה מכוון כנגד בית המקדש של מטה, וכבר רמזתי לו בפסוק: כי לי כל הארץ (שמות י״ט:ה׳) .
והנה הזכיר הכתוב כי אנשי ארץ כנען נענשו בעבור העריות. ורבותינו אמרו (בבלי סנהדרין נ״ו:) שהוזהרו עליהם מעת היצירה לאדם ולנח שלא ענש אלא אם כן הזהיר, אבל הכתוב לא יזכיר האזהרה, אבל יאמר כי הארץ תקיא אותם כי הארץ תתעב כל התועבות האל, והנה לא אנשי ארץ כנען בלבד היו מן המוזהרים. והפרשה הזכירה: כמעשה ארץ מצרים (ויקרא י״ח:ג׳) , שהיו גם הם עושים מכל התועבות האלה, ולא תקיא אותם ארץ מצרים ולא שאר ארצות הגוים את גוייהם, אבל הענין כולו למעלת הארץ וקדושתה. ואמר הכתוב: ותקיא כי מעת שפקד עונה עליה שנגזר על הכנעניים להכרת כאלו כבר הקיאה אותם. או ותקיא למעלה, כענין: סר צלם מעליהם (במדבר י״ד:ט׳) .